פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



61
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
05/06/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 149
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום חמישי, ט' בסיון התשפ"ה (05 ביוני 2025), שעה 10:00

סיור הוועדה בבית הלוחם תל אביב

חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר

מטי צרפתי הרכבי

יאירה מרדכי - מנהלת אגף סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

מירית רובין - מפקחת ארצית לשכות פרטיות, סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

רחל אוברמן - עו"ד, מחלקת אמנות משרד החוץ

עידן קלימן - יו"ר, ארגון נכי צה"ל

אבנר גולן - מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

קובי יצחק - יושב-ראש מחוז תל אביב, ארגון נכי צה"ל

שמוליק - חבר מועצה, ארגון נכי צה"ל

מוטי לפיד - יושב-ראש הנהלת בית הלוחם, תל אביב

אסף - מדריך חדר כושר בית הלוחם, תל אביב

שלומי אללוף - מציל בבריכה, בית הלוחם, תל אביב

ילנה פיטליכר - מאמנת נבחרת ישראל, בית הלוחם, תל אביב

מיטל ווקס - רקדנית, בית הלוחם, תל אביב

אנה - רקדנית, בית הלוחם, תל אביב

הגר שרן - לוביסטית

איתן וקס - נכה צה"ל

דוד חננאל - נכה צה"ל

יוסף אלמוג - נכה צה"ל

גולן יצחק - נכה צה"ל

שמעון מלכה - דובר הוועדה

דיקלה טקו

מעיין שבתאי, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור הוועדה בבית הלוחם תל אביב

(ישיבה)

נעשה היכרות זריזה ברשותכם. נתחיל מאיתן.

נעים מאוד, איתן וקס.

(הצגת מצגת)

אני יכול בינתיים לתת להם סקירה על בית הלוחם עד שאיתן יתחיל לדבר? נצמצם זמנים. כמו שאתם מבינים זה ארגון נכי צה"ל, הוקם ב-1949 במתקן 19 בתל השומר, אתם רואים את דוד בין גוריון. הפצועים פה מעל חצי שנה בבתי החולים, לא יודעים מה לעשות איתם. היה רעיון מטופש לפנות אותם ליפו שיעבדו בחנויות שננטשו ויגורו בבתים מאחור. החברים האלה היו צריכים לחזור הביתה.

הגיע פרופ' שיבא שיושב פה באמצע, הוא הזעיק את בן גוריון. בן גוריון שמע את הטענות, את מה שצריך, ואחרי שיצא מהחדר פרופ' שיבא אמר להם אתם צריכים להקים ארגון. קם ארגון נכי מלחמת השחרור שאחרי מלחמת סיני שינה את שמו לארגון נכי צה"ל. מאז עשינו קפיצה וזה כרטיס הביקור של הארגון.

שנת הקמה 1949, לשאלתכם 93% גברים, 7% נשים. יש לנו 14 אגודות ידידים בעולם שעוזרות לנו. פה למטה אתם רואים 17,500 פצועים חדשים, ואלה המספרים, קרוב ל-15,000 נכי צה"ל, בני המשפחות שלהם נכנסים לוועד בתי הלוחם כל יום. יש חמישה מחוזות, אנחנו מייצגים את – צבא הגנה לישראל, משטרת ישראל, מוסד, שב"כ, משמר הכנסת, מג"ב ושירות בתי הכנסת.

משמר הכנסת, יש הרבה?

כן, יש הרבה מאוד. מעל 100. כמו שאתם יודעים, ארבעה בתי לוחם, החמישי בדרך. ארגון יציג על פי חוק משנות ה-60. פה זה כבר לא מעודכן, זה קרוב ל-600 עובדים. המטה שלי רזה מאוד, 94% מכלל עובדי ארגוני נכי צה"ל מגיעים ישירות לפצוע.

יום אחד הגיע לפה איש עסקים מפורסם מאוד שמכר עסק במעל מיליארד דולר, ישב וראה את המצגת שלי, אמר לי שיש לי יותר מדי עובדים בהוצאות שלי. ההוצאות הן כמעט 60% לשכר עובדים וצריך לפטר. אמרתי לו, יש לי שאלה, שמונה עיוורים יוצאים לרכיבה בירקון, כמה מרוויחים אצלכם? יושב ומסתכל עלי. אמרתי לו בוא נעשה עסק, אתה תמשיך להתעסק בהיי-טק ואני אתעסק בשיקום.

יש לנו הוצאות שכר כבדות מאוד כי זו אוכלוסייה שצריכה ובכל דבר מכפילים. חדר כושר, איפה שצריך מדריך אחד, לפעמים שניים, שלושה, מצילים וכן הלאה. גם מדריכים וגם בקבוצת כדור-סל, יש מאמן, עוזר מאמן, יש איש אחזקה, יש את זה שמתקן את הפנצ'רים של הצמיג שאין בקבוצת כדור-סל רגילה ויש את נהג האוטובוס וכדומה.

התקציב של ארגון נכי צה"ל ב-7 באוקטובר היה 156 מיליון שקלים. ב-156 מיליון שקלים ניהלנו את כל המערך של ארגון נכי צה"ל, כל בתי הלוחם והוא עלה ל-329 מיליון שקלים. יש לנו 435 חוגים שונים בארבעת בתי הלוחם – שפות, חימר, ויטרג', תנך וכן הלאה. מה שאתם רוצים.

בית קיי בנהריה הוא הבית הראשון שהוקם ב-1953 לפצועי צה"ל. יש בו מכון פיזיותרפיה, הידרותרפיה, בית כנסת ומועדון חברים. הוא משרת את כל הגליל העליון. הבית השיקומי האמיתי בית הלוחם תל אביב, הוקם ב-1974. חיפה, ב-1984. בית הלוחם ירושלים ב-1994. צעיר בנינו בית הלוחם באר שבע שהוקם לפני 13 שנים, ועכשיו בית הלוחם אשדוד שאנחנו מקווים לפתוח אותו.

אלה מתקני השיקום, אלה המספרים של חרבות ברזל נכון להשבוע. בנוסף אני יכול להגיד לכם, מספרים של אנשי המילואים, על גילאים. אתם יכולים לראות שכל החתך שם השתנה. לא הכול השתנה אלא הפכנו משני שליש מבוגרים לחצי-חצי. פה רשום עד 2030 כי זה מתוקן עד 2027. התחלנו את האירוע של פצועי צה"ל באופן כללי ב-60,000 נכי צה"ל. עד 2027 יהיו 100,000 נכי צה"ל, זה גידול מטורף של 40%. כבר הגענו ל-20% בשנה, זה מטורף.

(הקרנת סרטון)

אמרתי לכם שאנחנו משתמשים בשירותים חיצוניים רבים. אנחנו פרוסים בכל הארץ בחוגי צלילות ושיט. מים עושה טוב בהרבה לפוסט טראומתיים. אנחנו בשת"פ עם עמותת עטלף, עמותת חבל זוג, כל העמותות שאתם מכירים בישראל, כולם פנו אלינו. אם בתום 7 באוקטובר ארגון נכי צה"ל תמיד טיפל באירוע לבד כי צוק איתן היו 540, - - - 1,000 ונותרו 500 או 540. אותו הדבר במספר במלחמת לבנון השנייה. תמיד טיפלנו באירוע הזה לבד.

הפעם ההבנה, אין מה לעשות, חייבים לצאת מיד לשיתופי פעולה עם כולם, גם בעולם הפיזי, הנפשי, של ההשכלה הגבוהה. תיכף נתייחס לזה. - - - מתחת אלה הזכויות והזכאויות של משרד הביטחון, טיפול במשפחה, נפש, תרבות, ספורט, קהילה אתם מכירים, ומחלקה חדשה שפתחנו, אגף חדש שפתחנו – אגף השכלה ותעסוקה. מבחינתנו האמירה ברורה מאוד, פצוע צה"ל זה לא מקצוע, לכן מבחינתי פצוע צה"ל שלא לומד או עובד, הוא לא משוקם, כל היתר שיספרו סיפורים למי שרוצים.

זו מבחינתנו התפיסה. זה מה שאבא שלי אמר לי שבועיים אחרי שפתחתי את העיניים בסורוקה. הוא שאל אותי מה הלאה? שאלתי אותו, מה זה מה הלאה? אבא שלי חטף כדור באותו מקום שאני חטפתי. הוא היה משותק בצד שמאל שלו, יצא מזה וחזר לשרת במילואים.

הוא היה במוצב בודפשט בתחילת יום כיפור. הוא ידע בדיוק מה הוא מדבר כשהוא דיבר איתי. אני הייתי עדיין מחובר למכונת הנשמה. הוא שאל אותי מה הלאה? ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני כי כל העולם שלי היה חצי מטר, שני צינורות שנשמו בשבילי.

כששאלתי אותו לימים, למה אמרת את זה בתזמון הזה? כי ברור לומר שידעתי שהתזמון הוא סתם תזמון, אין בו משמעות אבל ידעתי שזה ייחרט לך בראש, והוא צדק. החריטה הזו בראש הביאה אותי להשכלה ותעסוקה ומביאה אותי לכך שזה מה שאנחנו מובילים כרגע בארגון נכי צה"ל, על ידי הקמה של מחלקה של תעסוקה.

זה ב-7 באוקטובר. זו ההתנפלות שלנו מאז 7 באוקטובר. כבר בשעה 12:00 ב-7 באוקטובר כשעוד חלק מהאנשים היו עם פה פעור, היינו מוקד ראשון, מוקד חירום פתוח שקיבל מעל 3,000 פניות. פתחנו את הבתים בריף גדול מאוד עם פיקוד העורף שחשבו, לדעתנו צריך לסגור, הסברנו להם שדווקא ברגעים האלה הם צריכים את הבתים.

הכנו שלושה מרכזים טלפוניים, קו פסיבי שמקבל קריאות חירום, קו אקטיבי שיוצא לכל 52,000 פצועים שהיו אז אצלנו. כשתראו טלפון, מה קורה מה נשמע? וקו שיחות לפצועים החדשים. וקו למניעה, דבר שנקרא סיירת בתי הלוחם. אני זכרתי את ההורים שלי יושבים במסדרון מחכים עם עצמם ואף אחד לא מדבר איתם.

סיירת בתי הלוחם עשתה מעל 18,000 ביקורים עד היום. זה אומר שהפריסה הייתה בכל בית חולים שבו יש פצועי צה"ל. ירושלים, באר שבע, תל אביב, בכל בית חולים. שלושה עד ארבעה אנשים פרצופים קבועים, כי עם ישראל הוא עם נחמד מאוד, הוא בא ומבקר פעם, פעמיים ונעלם. הם צריכים פרצופים קבועים, החברים שלנו באים עם המדים של בתי הלוחם. בכוונה קראנו לזה סיירת בתי הלוחם ולא סיירת ארגון נכי צה"ל כי הפצוע מלהיות לוחם אל להיות נכה, יש מעבר בדיוק כמו אבל.

יש הכחשה, זעם, אבל. רק בסוף ההכרה, ההבנה ויציאה קדימה. היה נוח יותר, רצינו לראות את המילה בית לוחם, כי זה לוחם, מאשר את המילה נכה צה"ל, אנחנו עושים מה שטוב לפצועים שלנו, כל אחד לפי הטענה שלו. הוצאנו סיוע מידי לפצועים. לירון, מנהלת אגודת ידידים שלי, פינתה מעל 100,000 חדרים להלומי קרב שהיו באזורי עימות שהוצאנו אותם ואת המשפחות שלהם למלונות במרכז, מתרומות. סייענו בתרופות, בעיקר סיוע בתרופות וסופר לאנשים עם מוגבלויות שלאו דווקא ממקום כלכלי.

למשל, מישהו בבאר שבע שיש לו 30 שניות, לא יכול ללכת לסופר אם הוא עם עגלה, קטוע או אדם מבוגר. חיברנו צעירים קלי רגליים שהיו באים אליהם הבייתה, לוקחים כרטיס אשראי ונוסעים, או שהיינו מתעדפים והוצאנו קרוב ל-1,500 חבילות מזון שמיד הגיעו לבתים של האנשים.

שואלים אותי, מ-7 באוקטובר, מה האתגרים של ארגון נכי צה"ל. קליטה והכשרת עובדים. שאלו אותי פה לגבי תקנים. מעל 40 עובדים. אני התחלתי את ה-7 באוקטובר עם רכז פוסט טראומה אחד. היום יש שישה, כשהתחלנו עם רכזת צעירים אחת, היום יש רק בתל אביב ארבעה ובכל בית לוחם אחר, שניים. אנחנו כבר בעשרה.

פיזיותרפיסטים, והידרותרפיסטים. המנכ"ל שלא פה, אמר לעובדים, כאן גם, כשיתחילו להביא לי פיזיותרפיסטים, הידרותרפיסטים כמה שצריך, אנחנו נמלא את השורות. האצנו תוכניות התחדשות בכל בתי הלוחם. כל בתי הלוחם נראים כמו אתרי בניה.

קלטנו את הפצועות והפצועים טרם ההכרה, כמו שאמרתי לכם קליטה ללא תשלום, ללא בירוקרטיה בכלל, שיקום מלא מתחיל עכשיו. השקנו אפליקציה ייעודית בעוד שבמקום 7 באוקטובר המבוגרים כעסו עלי שהייתי שולח להם את עיתון הלוחם בטלפון, כי הם לא יכולים לקרוא, כי אלה אותיות קטנות. הצעירים לא מקבלים דפים, הם רוצים רק אפליקציות. המשכנו גם את זה עם טיפולוג, הם יכולים להזמין את הטיפולים שלהם דרך האפליקציה.

מונגש לעיוורים?

כן. אנחנו יותר צדיקים מהאפיפיור אחרת אוי ואבוי לנו. יובל וגנר הוא גם פצוע צה"ל שלנו, הוא גם היועץ שלי, הוא גם כותב סיפורים ומייצג אותנו בכנסת. יש לי מפקח עליון. בית לוחם אשדוד שעליו סיפרתי לכם, שבו הבית, בתכונות מקור היו 6,750 מטרים. אני הורדתי את זה כשנכנסתי לתפקיד ל-3,500 מטרים. אמרתי, לא צריך יותר מזה.

ב-7 באוקטובר זה קפץ מיד חזרה ל-6,750. ד"ר יחיאל לסרי, ייאמר לזכותו, יש לי רק תשבחות ומחמאות. פגשתי אותו בחו"ל, באתי אליו ביום חמישי למשרד, הוא חיכה לי שם עם מנכ"ל העירייה, היועץ המשפטי של העירייה, מהנדס העיר ועוד אוטוריטות שאני לא זוכר. דיברנו על המצב. ביום ראשון בצהריים מנהל הפרויקט של בית הלוחם היה כבר עם האישור של הגדלה. זו רמת שיתוף הפעולה והמחויבות שלו.

לגבי כל שאר בתי הלוחם, יש לכם זכויות בניה שעדיין לא מוצו?

כמעט ולא. הבאתי את מנחם לייבה לפה, אמרתי לו מנחם, אני רוצה להקים פה עוד שתי קומות. אמר לי עיריית תל אביב אתך, רוץ קדימה. זה נתקע בכול הוועדות האלה ואנחנו מנסים כל מיני פיתולים.

הייתי בניחום אבלים לפני שבועיים, הלום פוסט טראומה באור יהודה. כפי שאתה אומר עכשיו, הוא אמר שהגשת בקשות להרחיב כאן את המקום פעילות, ועד היום אם אני לא טועה. אם אתה רוצה סיוע - -

נדבר על הנושא הזה של סיוע.

תשתף אותנו.

אתם יכולים את גרף העלייה בטיפולים. אוקטובר 2023 אמור להיות כך והיה אמור להישאר כך גרוסו מודו. אתם יכולים לראות את המספרים איך הם עולים ומטפסים. הצפי של 2025 הולך להתעדכן למעל-150,000, הוא לא 141. אתם יכולים לראות פה בקליטה והכשרה שמעל 50 עובדים נקלטו בארגון, כולם בתפקידי נוגע בפצוע. אין לי פה עובד מטה חדש. הכול אנשים שנגעו מיד בפצוע.

יש לכם גם עובדים שהם נכי צה"ל בעצמם?

ברור, הרבה. אתם יכולים לראות בסקטור של הרחבת התוכנית. תוכניות רבות לצעירים, לרבות שף מבשל. הבאנו לפה את כל הסלבריטי, היום סוכם שכולם באים לפה. פעילויות רבות מאוד לצעירים, 453 פעולות שוטפות. השקה של עשרות תוכניות חדשות. אני השקתי רק ב-2024 ותחילת 2025, 27 תוכניות חדשות. זה מטורף, ארגון משיק בדרך כלל תוכנית, שתיים, שלוש בשנה.

בין התוכניות שהשקנו, אימהות ברזל, תוכנית לאימהות, נשות הפצועים ונשות צה"ל בעצמן. התוכניות שלהן זה לבד. כשעשינו את נשות הפצועים, כולם מבינים שזה חשוב נכון? רק צריך לחטוף את זה לתוך הפנים כדי להבין כמה.

כשהייתי פה בערב ההשקה, באתי בהתחלה, אמרתי את הדברים שלי וכמו כל פוליטיקאי טוב, נעלמתי. הייתי הולך לחדר, עבדתי, ירדתי חזרה לחניה ובדיוק הייתה שם מישהי שהייתה בטקס. אישה של פוסט טראומתי, חצי שנה הוא במלחמת חרבות ברזל.

הילדה שלו דיברה בטלפון ואמרה לי תודה על מה שאתם עושים. אמרתי לה, הכול בסדר. היא אומרת לי אתה לא מבין. זו פעם ראשונה בחצי שנה שמישהו שואל אותי מה שלומי ולא מה שלום בעלי. אז עבר בחוט השדרה, הזרם החשמלי שהסביר לי מה אנחנו עושים ולמה צריך להרחיב את זה.

בערב ההשקה היו 80 נשים, זה היה ערב שנפלו בו טילים, ועדיין הגיעו 80 בנות. היום יש מעל 800 וזאת רק התחלה. מעל 800 נשות פצועים. אותו הדבר לגבי אימהות ונשות הפצועים. השקנו אגף השכלה ותעסוקה שכבר עשה אינטק למעל 2,500 נכים ובחודש האחרון הביא להשמה בעבודה של מעל 150 פצועים.

זה הרבה. אני מדבר אתכם ברמות גבוהות, עשינו כנס מעסיקים, היינו בררנים. היו פה שטראוס, אנבידיה, היה פה השב"כ. מעסיקים רציניים, גופים שאפשר לעבוד מולם וכן הלאה. עשינו את זה לא רק פה, גם בחיפה, באר שבע. שאלנו רעיון מקצינת נפגעים מהממת שסיפרה לנו על יום סידורים לחיילים בודדים. עשינו יום סידורים לפצועים וזה היה כל כך מוצלח שכבר עשינו עוד חמישה.

עשינו יום סידורים פתוח באילת, שבו היו בסך הכול 400 נכים. אמרתי, טוב כמה הם יהיו? 240 הגיעו מתוכם, זה הרבה. זה לסדר רישיון נהיגה, דרכון, הוצאה לפועל, כל דבר שאנשים תקועים בהם. זה ממש מצליח.

רשות האוכלוסין, יש בעיה של חוסר משווע. זה רעיון טוב.

יש לך את האוכלוסייה הכי איכותית במדינת ישראל. לפני חרבות ברזל, 70% מכלל נכי צה"ל עובדים, אלה 10% מתוך האוכלוסייה הבריאה. מעל 15% הם נשים וחרדים. זה אומר שאנחנו מתעסקים באוכלוסייה הכי איכותית במדינת ישראל. מלכתחילה הפצועים האלה הם עובדים מעולים, יש את הכרת הטוב ואם עושים את ההתאמה הנכונה – זה יעבוד. אם אתה מביא מישהו שהוא לא מתאים – זה לא יעבוד.

יצליחו להשתלב אצלכם? אנחנו תמיד מדברים על חוסר כוח אדם בהתקנת היתרים, בקבלת העובדים הזרים.

הם היו ביריד הזה.

מדברים על כך שנכי צה"ל יעבדו ברשות האוכלוסין.

רשות האוכלוסין זו האבן לעובדים. אנחנו כל הזמן בענייני גיוס.

חוסר משווע בהסדרת ההיתרים לקבל את העובדים הזרים.

בואו נתקדם. אני רוצה להגיע לאיתן, שיוכל לדבר כי הוא ממהר. זה השקף של הפוסט טראומה, ממקד את כל מה שעשינו. הקמנו אגף חדש טרום 7 באוקטובר, חצי שנה לפני, עיבינו אותו בצורה מטורפת. אנחנו הראשונים בארץ שיצאנו עם הרחבות חוסן.

בעוד שמשר הביטחון התחיל להתקשקש עם מכרזים וכדומה אנחנו כבר סגרנו עם ורטיגו בחווה של דני ויצאנו קדימה. בנין A בבית הלוחם אשדוד, 1,250 מטרים רבועים הופך להיות בניין לאומי לפוסט טראומה, נטרם על ידי משפחת אריסון. אחיין של תוכנית לפוסט טראומתיים, מומחה - - -.

כשאני נכנסתי לארגון זה היה 70,000 שקלים המימון, עכשיו זה 1.3 מיליון. נפתחו עוד חמש קבוצות. בשבוע שעבר פתחנו החייאת צעירים בירושלים ואנחנו מקווים מאוד שזה יצליח, ומסע שיקום. מה זה מסע שיקום? זו התורה של ארגון נכי צה"ל, זו תורת ההתנפלות של ארגון. נכי צה"ל.

מגיעים אליו לבית החולים, משדרים לו מיד, אתה לא לבד. זה הדבר הכי חשוב, לא לבד, אנחנו פה. ההורים מקבלים תלוש של קפה ומאפה כדי שהם יהיו בבית חולים, 16 שעות במסדרון. בעיות כלכליות, בייבי סיטר, גמול לבייבי סיטר, מוניות, מלון ללילה.

עד שמשרד הביטחון יתארגן על עצמו, אנחנו שם לתת תמיכה. מגיעים למסע כשהוא כבר בתוך בית החולים, מביאים אותו גם לבית הלוחם, גם עם אשפוז ארוך. יש לנו ניידות שיוצאות מפה ומביאות מבתי החולים לאימוני כדורסל. נותנים תחושה של מסוגלות, שייכות. הנה המשפחה החדשה שלך עוד לפני שהשתחררת.

לי לא היה את זה, כשאני הייתי ב-1992, מי שלא יודע, נפצעתי בעזה בהיתקלות עם מחבלים, כדור בחזה. בשלושה וחצי חודשים שהייתי בשיקום בתל השומר אף אחד לא הגיע אלי, אף אחד לא שאל אותי, לא ידעתי שיש דבר כזה בית לוחם, זה רק הגיע מפה לאוזן.

היום אין דבר כזה. היום מיד אנחנו מטפלים ומנווטים את הפצועים. כשאני אומר אתה לא לבד, אתן לכם דוגמה, ב-7 באוקטובר היו חוסמי עורקים רבים לא טובים. לא שחוסמי העורקים היו לא טובים, זה היה יותר מדי שעות או גבוה מדי חסימתי. תחת אש אתה קודם כל חוסם עורקים ואז מתקדם. כתוצאה מזה גם פצועים שהצליחו להציל אותם הגיעו עם כלי דם חלשים מאוד.

היו נסיבות רבות, החברים שכבר היו בשיקום, פתאום הייתה קריסה של כלי דם והתדרדרות מצב. היה לנו פה פצוע שאושפז בבית החולים, הוא בקבוצת הכדורסל שלנו פה למטה. שלושה ימים לפני החתונה שלו הייתה קריסה של כלי דם והוא נכנס חזרה לאשפוז. ביום החתונה הגענו אליו, ידענו, היה לנו הלשנה שהוא אוהב בשר. הבאנו לו את השף של הדסון, פתחו לו ולארוסתו, באו לפה בערב לחתונה, שולחן שנראה כמו שולחן חתונה, עם פלטת בשר. אתה לא לבד, אנחנו פה אתך, אתה תתחתן והכול יהיה בסדר. לארוסה – אל תדאגי, מה שאת צריכה, אנחנו פה.

אלה דברים קטנים, יש דוגמאות רבות כאלה. היה לי פצוע משייטת 13, נפצע בבארי, בן 35, אבא לחמישה ילדים. הגעתי אליו לבית חולים לוינשטיין, אנחנו מציגים את עצמנו, הם לא מכירים אותנו. אני אומר לו שאנחנו פה כדי לעזור בכל דבר ועניין, תגיד מה אתה רוצה. הוא אמר לי, איבדתי משקפי אוקלי בשדה הקרב. אמרתי לו, אתה צוחק עלי? משקפי שמש, זו הבעיה שלך? התחיל להבין שאנחנו מדברים רציני אז ביקש לפרוש מהקבוצה שישבה שם בחוץ.

הוא אמר לי תראה, אני אבא לחמישה ילדים. הבת שלי, אמורה להיות לה בת מצווה בעוד שבועיים. אשתי מטפלת עכשיו בחמישה ילדים ופצוע, הילד השישי. בחיי משפחה אני הלוגיסטיקן, הבן-אדם שמביא את האירועים, מזמין את הספקים, מה אני עושה?

אמרתי לו, עכשיו אתה מדבר. עוד שבועיים הבת שלך תהיה בכותל עם כל הכיתה שלה. דיברנו עם אב הכותל, הגיע אוטובוס שלנו שאסף את כל הכיתה שלה, היא ירדה כמו נסיכה עם שמלה לבנה. עשו לה בכותל סיור במערות. יש להם אולם, לא יודע מי היה באולם של מערות הכותל, אולם ממש יפה, עשו לה שם אולם בת-מצווה. הם לא שילמו כלום, הוא ואשתו הגיעו כמו בעצמם חתן וכלה.

לשאלתך, לא צילמנו ולא שיווקנו, כי הוא לוחם שייטת 13 ואסור להראות את הפנים שלו. ממלא את מקומי חיכה לו בכותל. ממלא את מקומי הוא שומר מצוות, לא חילוני אפיקורס כמוני. הוא ליווה מקצה לקצה את האירוע. הוא לא אחד, לא הראשון. יש עוד הרבה כמוהו. אלה הדברים הקטנים שהם לא מוגדרים בשום חוק.

אני יכול להגיד לכם שמאז הוא היה איתי פעמיים בניו יורק, הוא השתקם מצוין והוא פה בכדורסל, אני לוקח אותו עכשיו לעבוד בארגון נכי צה"ל, הוא הולך לעבוד אצלי בתל השומר בתור זה שהולך לקשר בין הפצועים שמאושפזים לבין ארגון נכי צה"ל. הוא היה מנהל מתנ"ס לפני כן והוא לא יכול לחזור לנהל את המתנ"ס.

מלווה אותו פוסט טראומה קשה על קרבות קשים מאוד בבארי.הוא ראה שם דברים לא קלים. הוא איש מאוד חזק, שייטת 13. אמרתי לו בוא, אתה איתי, ואנחנו נשקם אותו מקצה לקצה. זה מה שאנחנו עושים איתם. שלב שלישי, מחזירים אותם לחיים האזרחיים באמצעות לימודים ותעסוקה, הכוונה ולא פחות חשוב, משמעת שיקומית ולקיחת אחריות.

יש פצועים רבים שמאוד קל להתדרדר אל נפצעתי למען המדינה, המדינה חייבת לי הכול, כולם חייבים לי הכול, כל העולם חייב לי הכול ואני לא עושה כלום. אני יושב בבית ומחכה שדברים יקרו. מי שעושה את זה – לא מצליח להשתקם.

יש את השיחה הקשה הזו של מי אתה, מי אתה חושב שאתה. היו עשרות אלפים לפניך, יהיו עשרות אלפים אחריך, תתחיל להתקדם. אם לא תעזור לעצמך – לא נצליח לעזור לך. לפעמים יש את השיחות האלה, לפעמים לא. את השיחה הזו רק אני יכול לעשות, לא עובד שיקום. התגובות הן טובות, זה מעורר את הפצועים והוא חוזר להיות לוחם.

אלה נקודות נוספות, ממשקים צמודים, אגף שיקום עם צה"ל, צרכים מידיים. הוצאנו מעל 11,000 מיליון שקלים על צרכים מידיים לפצועים. קרן רווחה מיוחדת שפתחנו. פרויקט תרבות, ארוחות שבת. יש לנו מנהג שכל שבת שאחרי 1 בחודש – מגיעים החברים של סיירת בית הלוחם עם אוכל ביתי לבית החולים, עושים פריסה, גם בחגים. ומעל 30 משלחות שיצאו לחו"ל. יש לנו סרט של משלחת לחו"ל 12 דקות, ממליץ לכם לראות אותו. הוא לא פה.

אני קורא לזה הזרקה ישירה לווריד של שיקום. אתה לוקח 20 פצועים לניו יורק, לונדון, כל מיני מקומות כאלה. נוסע עם הסברה רבה. עכשיו כשלקחנו לניו יורק, הם הסבירו בקולומביה, באו"ם, כל מיני מקומות כאלה. הם מקבלים על דרישה שחסרים להם שיקומים. הם ישבו עם ראש העיר. לצד זה הצגות, משחק NBA. אתה מראה להם שיש חיים אחרי.

אמרתי את זה שם בסרט, אנשים באים לבית החולים, אמרו לנו שיש חיים אחרי. יופי, סיסמה, מצוין, שימו כותרת. הכניסו לזה תוכן. במשלחת שיצא בשנה שעברה היו 20 פצועי חרבות ברזל ששלושה מהם חזרו לשרת בצה"ל, קצינים, שצה"ל כבר אמר להם להתראות. כל ה-17 האחרים כבר בלימודים. בתחילת השנה הזו, באוניברסיטת רייכמן 40 סטודנטים חדשים של נכי צה"ל, כולל שת"פ שאנחנו עושים עם Google ו-Facebook.

השקף הזה מסביר לא רק את העוצמה של הארגון אלא גם באיזה מספרים ומשבר ארגון נכי צה"ל מצליח לטפל. 12,747 פצועי חרבות ברזל שנגענו בהם. נגיעה זה אומר שמתקשר אלי נציג שלי מבית החולים, ואומר לי שיש לי פה פצוע שמחר יש לו פיזיותרפיה ואין לו נעלי התעמלות. איפה נעלי ההתעמלות שלו? אין לו נעלי התעמלות. תוך 12 שעות שמוליק ארגן לו ניו באלאנס כחולות חדשות. רואים את התמונה שלו, מרוצה מהניו באלאנס.

אלה הדברים. נגיעות קטנות. אגף שיקום לא יכול לטפל בדברים האלה. אין לזה חקיקה, תקנות, להגיש בקשה, אין נוהל. לא אשמתם, זו מציאות עולם מהדמיון. אני מעדיף שהאגף יטפל בדברים חשובים וישאיר לנו את הדברים האלה.

אתם יכולים לראות את כמות - - - 24, זה כבר 27. אלה פחות או יותר המספרים. אנחנו באירוע לאומי, שלא תהיה טעות. ביום כיפור היה לנו בסביבות 10,000 פצועים, מעט פחות. אנחנו פה כבר ב-17,500 עם צפי של מעל ל-30,000. כולם צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותנו למעגל האזרחי.

אנחנו לא עושים טובה לאף אחד. אגף שיקום וארגון נכי צה"ל אלה האנשים שאחראים על 60%-70% מהחוסן הלאומי של מדינת ישראל. אם אגף שיקום וארגון נכי צה"ל לא יעבדו טוב והפצועים לא יהיו מטופלים טוב – החוסן הלאומי של מדינת ישראל ייפגע באופן דרמתי ולא יהיה לכם מעל 30% גיוס. שלא תהיה טעות. בזמן שאנחנו רפורמת נפש אחת בסיפור של איציק סעידיאן – הייתה ירידה של גיוס מילואים.

התקשרו אלי אנשים שהציגו את עצמם כנציגי המילואים בזמן המאבק הזה ושאלו אותי אם להוציא הנחייה לאנשי המילואים לא להתגייס, לא להגיע. זה מישהו שהכרתי מהעבר, אמרתי לו אל תעז, אל תכנסו לארגונים כאלה, אנחנו נעשה את המאבק שלנו.

עובדי אגף שיקום ירדו במדרגות של הבתים שלהם, גם כשדיברו איתם מאוד לא יפה, שאלו אותם, באגף הזה אתם עובדים? שכנים יודעים, חברים, משפחות. האנשים האלה לא יטופלו כמו שצריך – זה ייצא מהארון. תוך שלוש, ארבע שנים כל אזרח בישראל ידע שאם אתה נפצע ואתה לא מטופל – נראה את האישה שנותנת לבעלה לצאת למילואים כשהיא יודעת דבר כזה.

זה חמור בהרבה ממה שחושבים. אנשי אגף שיקום קורסים מהמאמץ וממה שנופל עליהם ואין עונה ואין עוזר. לא נציגות שירות המדינה, משרד האוצר, המשפטים, יכולים לספר לי איזה סיפורים שהם רוצים. מהעליות לירושלים – אין מלחמה.

עובדי אגף שיקום, לא רק שלא השתנה להם התקן, יכולים לספר על 60 תקנים זה לא נכון. א', כי לא כולם הוכשרו עדיין, זה לוקח זמן. ב', הייתה להם נטישה מטורפת – נטישת רופאים, עובדים סוציאליים, ואף אחד לא עוזר בעניין. את האוצר מעניין רק כסף וזה יתהפך על כולנו.

אני כל הזמן אומר לאוצר, אתם לא לומדים מקום המדינה. כל פעם שאתם, זה עשור, חונקים את נכי צה"ל, חוסכים קצת בשיקום שלהם, קורה אסון – אתם משלמים פי ארבעה ורק פגעתם בעצמכם. אם 70% מאוכלוסיית נכי צה"ל עובדת, היא משלמת מיסים, מניעה את הכלכלה וכל הכסף שאתה משקיע בהם חוזר אליך בריבית דריבית. אם יש לך 78,000 נכי צה"ל היום ונניח ש-50,000 מתוכם יעבדו. המיסים שהם ישלמו, הרבה יותר מ-8 מיליארד שאתה מוציא עליהם. זו מחשבה. לא מבינים עם איזה סתומים אנחנו עובדים, זה מטורף.

לגבי התמיכות, מה ששאלתם. כשאני נכנסתי ב-2019 היו 17% תמיכה של משרד הביטחון. עם השנים זה עלה ועכשיו בגלל שזה נשאר באותו סכום והתקציב עלה, זה ירד חזרה לימים העגומים של 17%, יכול להיות קצת יותר. זה עומד שם, אנחנו מחכים לחוק בתי הלוחם. חוק שמעלה את התמיכות מ-75 מיליון שקלים בשנה ל-125 מיליון.

משרד הביטחון מגיש?

משרד הביטחון הגיש את זה. כמובן שמשרד האוצר, המשפטים - - -

תוקע את זה בינתיים?

יש להם הסתייגויות ותוקעים את זה וכל מיני דברים יפים כאלה.

הגשנו פרטית עכשיו.

מי הגיש?

אופיר כץ.

זה עבר קריאה טרומית. היה צריך את המנכ"ל ועובר לקריאה טרומית.

זו עלות תקציבית גבוהה, איך הוא יכול להגיש את זה?

הוא הגיש. האישור הוא להעלות טרומית.

והוא מתחזק עם הממשלתית?

לא. אין ממשלתית. זה חוזר להתייעצות עם המשרדים השונים.

אני אמרתי ואני אומר את זה פה בחדר. אנחנו א-פוליטיים, נכי צה"ל, פצועי צה"ל שייכים לכולם. יריב לוין עשה טעות, איך שארז את הסיפור הזה של המהפכה המשפטית. שיהיה לכם ברור, אני אומר ואגיד את זה בכל מקום, הפקידות מנהלת את האירועים פה. יושבים מולי פקידים מהאוצר, אני מראה להם החלטת ממשלה, שהחלטת הממשלה מתוקצבת על ידי משרד הביטחון. הוא אומר לי לא יקרה כי אני לא רוצה שזה יקרה.

ישב פה פקיד מהאוצר. שאלתי אותו למה את מתנגד לחוק בתי הלוחם? ענה לי, כי זה ייתן כוח לשר. אני מוכן ללכת למכונת אמת, חברו אותי ואגיד את זה ואגיד את השם שלו. שזה לא יפריע לו לפרוש מהאוצר, התקשר אלי ביום שישי, להגיד לי למה אתה לא מוציא את נכי צה"ל למלחמה נגד הרפורמה המשפטית? אמרתי לו, עדיף שלא תתקשר אלי ואל תדבר איתי יותר בחיים.

אני לא פוליטי, זה לא מעניין הדעות שלי, אני שומר אותן לעצמי, זה לא עניין של אף אחד. אני נכה צה"ל, כל אחד יודע, זה חתך של אוכלוסייה בישראל, יש להם את הדעות שלהם, חלק בעד, חלק נגד. אני אומר את זה בכול מקום, אתה מצליח להגיע לבכיר נבחרי הציבור, מעביר את ההחלטות, מתקצב אותן ואז הפקידות למטה תוקעת. זו האמת ואין בלתה.

פה דיברנו באתגרים נוספים. את זה לקחתי העתק הדבק וצילמתי לכם את מה ששמתי לישראל כץ לפני מספר שבועות כשהוא ביקר פה. שיפור בתפיסת השירות והיחס לנכים – זה משפט מכובס לתוסיפו לאגף השיקום עוד 200 תקנים. הם 200 אנשים על 78,000, זה לא עובד. יש להם רופא לכל 4,000 נכים. זה לא הגיוני. בקופות החולים ש-90% מהפציינטים לא חולים - - אני לקופת חולים עם שפעת מגיע פעם בארבע שנים – היחס הוא אחד ל-1,500. גם פצועי צה"ל, שזו דינמיקה כל הזמן.

גם זה יחד גרוע.

למה זה אחד ל-4,000? כי האוצר מסרב לתקצב ולתת את הכסף. אני לא יודע מה תעשו אתם. כתיבה תורת שיקום רלוונטית לתקופה בת זמננו. זה שומר של רפורמת נפש אחת. העבירו שני פרקים מתוך שישה, ארבעה עוד לא עברו.

מתי ממשיכים את הדיונים?

הדיונים לא ממשיכים.

משרד הביטחון והמשפטים עוד לא סיימו את ההצעה.

יש להם זמן.

משרד המשפטים והאוצר מעכב את הכול. אני רוצה להסביר לכם את הדינמיקה. אתה בא, יושב, מסכם עם אגף שיקום. אני ולוריא בהסכמה ותחת התקציב. עדיין יש למשרד המשפטים מה להעיר, למשרד האוצר וליועץ המשפטי. זה לא מתקדם.

זה לא רק זה. זה עובד בכל המשרדים. בכול מקום זה עובד.

פה יש תקציב, זה מתוקצב כבר.

למה הפסקתי להתעצבן? פעם הייתי מתעצבן מזה ברמה של לחץ דם. אמרתי, המתאבד הבא בדרך, אז יהיה לי עוד איציק סעידיאן וראש הממשלה עוד הפעם יתקשר אלי, מה קרה? אגיד לו, מה שאמרתי לך שיקרה ועוד הפעם דברים יזוזו. זה בדרך, אני יודע עם מה אנחנו מתמודדים, כמה אנחנו יכולים לעזור וכמה לא. תמשיכו כך ואל תספקו שירותים ושיקומים לפצועים ונראה מה יקרה.

לא שוכחים את הנכים המתבגרים שלנו, זקנה פלוס נכות זה מכפיל. חייבים לטפל בחברים האלה זה חלק מהוועדה הזו. יש לנו נשים נכות 7%. כשהייתי אצל עשור כשעשור היה ראש אכ"א, היה אצלו דיון. קצינת הנפגעים אומרת 7% ואני רואה את עשור יושב כך. אני אומר לו פספסת. אמרתי לו אתה יודע מה זה 7%? יש לך 1,200 פצועות, נשים. מקום המדינה היון 3,000. יש לך ביום אחד עוד 33%. התעורר כך, פתאום הבין מה קורה. פצועה זה לא פצוע, יש לה את הצרכים שלה.

איך אמרה לי פוסט טראומתית? פוסט טראומתי מרגיש לא טוב, מתעצבן, יורד לשלושה ימים למדבר כשאשתו נושאת בכל הנטל. אני לא יכולה לעזוב את הילדים שלי לשלושה ימים. אלה צרכים שונים, דברים שונים.

צלקת על הפנים של לוחם, זה שונה מאישה. אפילו חניית נכים, במיוחד פוסט טראומתיות קשות אומרות לי, אתה מחנה את האוטו בחניית נכים, מישהו שואל אותך למה את חונה פה? אני אומרת לו, אני נכת צה"ל, הוא שואל אותי, נפל עליך ארון? תצפיתנית שראתה את החברות שלה מקבלות כדורים בכל הגוף. בעיה. צריך להתחיל לעבוד על זה.

אוכלוסייה דתית. זיהינו שומרי מסורת רבים בין הפצועים. תמיד היה אבל גם היו לנו בירושלים. יש לנו שחייה בהפרדה, אנחנו נותנים בשעות מסוימות. מקפידים על כשרות בכול המקומות. טיולים שיוצאים, הם טיולים של רק כשרות מלאה. אנחנו יודעים להתמודד באיזון, כי הבתים פתוחים בימי שבת. לצד זה שקובי ואני נותנים פה, כל - - - הוציא, לאן זה היה? לאן הוצאת?

למלון בכנרת, 80 חדרים.

חוף כנרת, 80 משפחות של חרדים. במקום אביב גפן או עומר אדם, אז רבנים. עשינו את ההתאמה של מה שהם צריכים, זה חשוב. כולם היו בנותנו ובנינו ואנחנו דואגים לכולם. באוכלוסייה הדתית אנחנו יוצאים מהקופסא שזה מאפיין את כול חרבות ברזל היציאה מהקופסא. לקחנו רבנים ביש"ע, והקמנו איתם קבוצות תמיכה. הרב נותן להם את השיקום.

אנחנו נותנים את הכלים, הוא נותן את מה שצריך, הוא דובר שלנו. שיקום רוחני לקבוצות דתיות שאנחנו יודעים שלא יבואו לפה. אני לא יכול להבטיח שלא תצא אישה מהבריכה, אני לא מוכן להבטיח את זה. צריך איזון ובלמים. אני יודע לתת שעות לבריכה, של נשים וגברים בימי ראשון אחר הצהריים.

זה בכל הבריכות, גם באוניברסיטת תל אביב. בכל המקומות יש את המסגרת הזו.

יש דברים מסוימים שהם באים אלי ואני אומר עד פה. באו אלי נניח לגבי חדר הכושר, אמרתי לא, כי חדר הכושר אני יודע איך הוא בנוי, איך הוא עובד. לא יקרה. יש דברים שאני יכול לתת ויש דברים שלא. זה חלק מהחיים.

אלה הדברים שאמר אגף שיקום, מחסור ברופאים, סיוע משפטי חינם. העברתי את זה במאי- 2021, תוקצב ב-120 מיליון שקלים. משרד המשפטים סרב לעשות את זה וגם משרד האוצר. למה? ככה. רצון צה"ל, החלטנו שכולנו פה בחדר הולכים לשלם לעורך דין כשאנחנו השגנו ברפורמת נפש אחת, סיוע משפטי חינם.

אמרנו למיכאל ביטון שהוא איש יקר. הוא רוצה להוביל הגבלת שכר טרחה לעורכי דין. שאלתי אותו, למה הגבלת שכר טרחה? חינם. הוא נפצע בשביל המדינה, הוא לא צריך להחליף עוד עכשיו עם שלושה רופאים בוועדה שהיא לא רפואית, היא וועדה משפטית. לוועדה רפואית מעבירים למחוזי. זו ועדה משפטית. כולם הסכימו איתי. משרד הביטחון תקצב את זה ב-120 מיליון שקלים ברפורמת נפש אחת. זה עבר אישור ממשלה וזה לא קורה. מנכ"ל משרד המשפטים החליט שזה לא קורה.

צריך לשאול את שר המשפטים למה זה לא קורה, לא צריך לשאול את עמדת משרד המשפטים.

הוא יגיד לך, הפקידות שלי לא מאפשר את זה.

הוא אמר לי את זה בפנים. הוא אמר, עידן אני מתנצל, אני יודע מה אתה אומר. אני אומר עוד הפעם, אני לא פוליטי, לא מעניין אותי, לא ניגע במקום הזה. הוא אמר לי עידן אני מתנצל, לא מקשיבים. הוא יגיד לי שמנכ"ל משרד המשפטים אמר, לא יקרה.

מה יהיה בתקציב 2026 כשידון באוגוסט בממשלה, אולי שם אפשר לתקצב?

יש תקציב אתי, לא צריך לתקצב.

בסדר. באוגוסט דנים על תקציב 2026.

הם עשו תרגיל חדש.

לא ישתנה. כמו שאמרתי, בואו נסיים ונגיע לאיתן.

הם עושים תרגיל חדש, מזמינים את נפגעי פעולות האיבה. אנחנו מתוקצבים - - -

רפורמת נפש אחת כמו שאמרנו, שניים מתוך שישה פרקים וחוק בתי הלוחם שדיברנו עליו. עד פה. אם יש שאלות שלכם שאתם רוצים לשאול משהו לפני שאיתן מדבר. אני רוצה להגיד תודה לוועדה שהגעתם לפה. צר לי שלא הגיעו יותר חברי כנסת, לא מפתיע.

זה לא עניין של לא מפתיע, בעבר ביקרו פה. אני הייתי פה לפני שנתיים.

אני יודע. באתם פה לישיבה מקצועית, הייתי מצפה שבכל מה שקשור לליווי פצועי צה"ל, יגיעו לפה.

כי קרה כאן משהו מאז מלחמת חרבות ברזל זה השתנה, היו צריכים להגיע.

קרה משהו במדינה, לא קורה בוועדה. מי פה מרשות האוכלוסין? החבר'ה של רשות האוכלוסין הכי נחמדות שבעולם.

נכון, גם איתי בתקשורת.

הכי נחמדות בעולם. בואו נעזוב רגע את הנחמדות שלהם, עלה לרמה של מקבלי החלטות. שום דבר לא השתפר, לא השתנה. איתן לא קיבל פתרון. איפה דוד חננאל היקר?

איציק שלום לא קיבל פתרון.

סליחה, אפשר להציג את הבעיה? כי אני חדשה ואתה אומר, הוא לא קיבל והוא לא קיבל. מה הסוגייה? אני רוצה לשמוע את האתגרים.

נתחיל מאיתן.

נעים מאוד, איתן וקס בן 43, אב לשניים – ילדה בת תשע, ילד בן שבע. למדתי הרבה ואני לא אומר את זה - - - אני מכיר את עידן 23 שנים. מכירים זמן רב. למדתי שיש לנו משהו משותף כי אימא שלי אמרה לי בדיוק את אותו משפט שאבא שלך אמר לך, אחרי שבועיים. בדיוק אותו משפט כשהייתי מונשם. עברתי מקפלן אחרי 11 ימים לשיבא. שלושה ימים, אני עדיין בשיקום נשימתי וקדימה, מה אתה לומד?

מה אתה היום, מה ההשכלה שלך היום?

מהנדס מכונות, מתכנת, יזם. הקמתי עסקים.

אתם מבינים את ההבדל?

היום אני מקים סטארט-אפ, לא אוהב את המילה כי כולם סטארט-אפיסטים.

אני לא מסתכל על זה שהוא מקים את הסטארט-אפ. אני מסתכל על זה שפצוע צה"ל מעסיק עובדים, מעסיק אנשים. משלם מיסים, והם משלמים והוא מעסיק אנשים. לאיתן היו את כל התירוצים לשבת בבית ולקבל, כי הוא נצרך.

ומייצג את מדינת ישראל בחו"ל בדברים שאני עושה. לא באופן רשמי, אבל באופן לא רשמי.

בוא תציף את הבעיה.

זה נשמע לי קטן לעומת מה שהוצג פה. מה שעידן סיפר על מה זה שיקום לנכים, זה נכון. זה להבין שקודם כל לקבל את התמיכה. כמו עידן, אף אחד לא פנה אלי כשנפצעתי והיום יש את כל התמיכה הזו של לקחת את הנכים ומכאן לשיקום וכל הדברים האלה. מבחינת נכים, פצועים קשים, חלק מהשיקום – זה הליווי. הליווי נעשה על ידי שני גורמים עיקריים – עובדים ישראלים או עובדים זרים.

יש יתרונות לכאן ולכאן. אני אומר לך מניסיון שלי האישי ומהיכרות עם נכים אחרים, אני ממליץ לרוב לנכים אחרים בתחילת דרכם, דווקא על העובדים הישראלים בתור מלווים. יש מלווים ישראלים נהדרים אבל ברגע שמגיעים לסטטוס כמו שלי שהתחתנתי וילדים, לפעמים רוצים וצריך את הפרטיות, העובדים הזרים יודעים לתת את הדבר הזה בצורה נהדרת. הקושי נובע לפעמים ממחסור של עובדים מיומנים.

ובנוסף, פעמים רבות קורות סיטואציות שאתה מגיע למצב שיש לך עובד זר, אתה מוצא מישהו, כמו בסיטואציה שלי שהייתה לי. היה לי עובד זר נפלא, מאו. היה ביום חופש, הלך לעזור לחבר שלו לתקן משהו בבית שלו, נפל מהחלון של הקומה הראשונה, שבר את הרגל, לא יכול לעבוד. זה היה תחילת קורונה. לא הביאו עובדים, לא יכולתי לעשות שום דבר. מצאתי מישהו אחר, נהדר, עובד זר הכי טוב שיכולתי לבקש.

אך הוא לא עמד בתקינה של לתת לו אישור עבודה בארץ כי הוא היה פה יותר מדי שנים – 18 שנים בארץ. הסיבה שהוא לא קיבל הארכה לוויזה הומניטרית, כי המעסיק הקודם שלו שהיה נכה צה"ל נפטר. הוא בן-אדם מאוד אמפתי, הוא היה בדיכאון והמעסיק החדש לא הגיש אותו לוועדה ההומניטרית בזמן. לא קיבל, נתקע, לא חוקי, אי אפשר להכשיר אותו, מה שהציב אותי בבעיה כי אני הייתי צריך להגיע לסיטואציה שאשפזתי את עצמי כי לא היה מי שיטפל בי, לא יכולתי להגיע לסיטואציה הזו.

העסקתי מישהו בצורה לא חוקית מה שהפך אותי כביכול לעבריין. לא הייתה לי אפשרות אחרת, אם לא הייתי עושה את זה – הייתי צריך להיות מאושפז ויש לי ילדים, חיים וכל הדברים האלה. אעלה מספר נקודות שלדעתי אפשר לפתור אותן ויעזרו לנכים רבים. אני לא רוצה לדבר על המקרה האישי שלי, המקרה האישי שלי נפתר. הבנתי שלא אקבל מענה לסיטואציה שלי.

למה?

למה לא אקבל מענה? דיברנו. היה חבר כנסת, אליהו רביבו. בכנות הופתעתי לטובה ביחס האישי שקיבלתי ממנו. מאוד רצה לקדם את הדבר הזה. כל פעם נתקלנו בחוקים כאלה ואחרים של מותר, אפשר, אי אפשר. במקרים כמו שלי, אם אני מפריז בהפרזה מוגזמת, לא יותר מ-50 עובדים זרים במדינת ישראל של נכים, בוא נגיד שאנחנו מצמצמים את זה לנכי צה"ל, כי עידן אמר שאפשר לעשות את ההחרגה של נכה צה"ל מול נכים אחרים. אני לא זוכר מה היה.

לתת את ההחרגה לכמות הזו, ל-50 אנשים. יש את הנושא של השתקעות במדינה וכול מיני דברים כאלה. אני מהנדס, פותר בעיות לא בנפנופי ידיים. יש בעיה, פותרים אותה א', ב', ג', ד'. כשאנחנו מסתכלים על עלות התועלת פה, ברור מה צריך לעשות אבל נכנסים כל מיני שיקולים אחרים. אני הייתי צריך למצוא עובד אחר, להכשיר אותו מהתחלה. הוא פחות טוב מהעובד הקודם שלי. הוא מספיק טוב, נותן את המענה. הילדים שלי היו צריכים להתרגל לבן-אדם אחר בבית, זה הדבר העיקרי.

אתה מתייחס לאירוע הזה, שאתה צריך להגיע למיון ולאשפז את עצמך במיון כי אין לך מי שיעזור לך להתקלח. אתם מבינים לאן זה הגיע?

יאירה, האם את יכולה להתייחס אחרי - - - בסדר?

אני מבין. אני יודע שהידיים שלהם כבולות.

היא מכירה את הסוגיות ויש חריגים. היא מכירה.

אין לי טענות כלפי רשות האוכלוסין.

ישבו, שמעו את איתן, ישבו, שמעו את דודי. הבאנו עוד נכים. שמעו, לא זוכר מה היה איתנו. כולם אמרו כן, נפתור את הבעיה. כל בקשה שהגשתי – קיבלתי לא.

אגיד את זה בצורה אחרת, אני יודע שהידיים שלהם כבולות כי הם חייבים לפעול על פי חוק.

החוק לא מתייחס לנכי צה"ל - - - פצועים סיעודיים. הפצוע הסיעודי לא משנה מאיפה תביא אותו ומה היכולות שלו. החברים המבוגרים, יש לי אבא דמנטי, לצערי הרב הוא היום עם מלווה זהב. אולי הוא במשען וזה פחות או יותר העולם שלו, חוץ מזה שאנחנו לוקחים אותו הבייתה לארוחות חג, ארוחות ערב ושאני מגיע אליו. העולם שלו מאוד צר יחסית לצערי.

הפצועים הצעירים רוצים לחיות. פצועי צה"ל נמצאים מגיל 20-19. כל החיים לפניהם ואני לא מוכן שהם יהיו במוסד סיעודי ואני גם לא מוכן שיהיו כלואים בבית. אם זה מלווה זהב בלי רישיון נהיגה – יש בעיה. אם זה מלווה זהב שהוא - - - יש בעיה. אם זה מלווה ישראלי שלא יודע לעבוד – יש לנו בעיה.

סליחה, יש בעיה של רישיון נהיגה?

יש בעיות.

אתן לך את הדוגמה שלי.

אם הוא לא חוקי, זו הבעיה. אני מבין את הבעיות.

אין בעיה, שמשרד הביטחון ייקח פנקס שיקים, ישלם 10,000 שקלים ביום אשפוז במיון עד שימצא לו את המלווה המתאים.

אנחנו לא רוצים את זה.

זה הולך לשם.

עידן, זה נכון לכל סוגי המטופלים, הסוגייה. אם היו מסתכלים על ההיגיון, אתה לא צריך לשכנע אף אחד, זה מצב ששני הצדדים מנצחים. יותר נכון לקופת האוצר וגם לחיים של המטופלים הסיעודיים, על זה אף אחד לא יתווכח. לא עובדים כך, ההחלטות שמתקבלות.

אני מתנצל, אני צריך להגיע לישיבה של עבודה. אני רוצה לרכז מספר נקודות שכן אפשר אולי לטפל בהן. עידן הרגע אמר משהו מאוד חשוב – נכים צעירים רוצים לחיות. אני טסתי לפני חודש עם גרושתי ושני הילדים לתאילנד לשבועיים. כל פעם שיש לי עובד זר אני צריך מדי שנה לחדש לו את הוויזה ההומניטרית. אני מעלה פה משהו. זה נפל לי בדיוק על תאריך שאני הייתי צריך לחדש אותו כשאני בחו"ל ואז צריך לבקש את זה מוקדם יותר. זה עבד.

אני מעלה פה סוגיה שנתקלתי בה, למה לא לאפשר לתת ויזה הומניטרית ליותר מפרק של שנה למישהו שעובד עם אותו נכה? למה לא לעבוד הלאה? לתת כמו שנותנים בהתחלה חמש שנים. אז אולי לא חמש שנים, אולי שלוש שנים. כל שנה לרוץ זה שם את העובד הזר בסימן שאלה האם יקבל, לא יקבל? תמיד אומרים יקבלו ותמיד יקבלו, זה כל פעם לעבור את הסאגה. זו לא סאגה כל כך גדולה אבל מיותר. נקודה למחשבה, מאוד יעזור לאנשים כמוני ולא רק כמוני.

מה זה דורש, חידוש ויזה הומניטרית?

אני צריך ליצור קשר עם התאגיד. התאגיד צריך לשלוח לי טפסים.

את מכירה את זה?

אני יכולה להגיד שביחס לבירוקרטיות הקיימות, מדובר בהליך די פשוט.

מה מונע יותר משנה? ברגע שמישהו הבין שהוא לא יהפוך - - -

בהתאם לחוק, כול אלה שהיום עם עובד זר – גם אם זה במסגרת ועדה הומניטרית וגם אם הוא עובד חוקי שנכנס לפני שעה לארץ – הרישיון שניתן לו, ניתן לו לשנה וכל שנה מאריכים.

צריך לעשות תיקון חקיקה, זה מה שאת אומרת.

בעבר היתרים היו לשנתיים, ולמטופלים צעירים שתוחלת החיים שלהם יותר ארוכה – היא הייתה לשלוש שנים. תיקנו את הדבר הזה והפכנו את זה לארבע שנים לפני כמעט עשור, עשינו את השינוי הזה. בנושא של עובדים זרים – יש פה עניין שהאוצר, הדבר הראשון, הוא יקפוץ ולא יאשר את זה כי כאן מדובר באגרות שמשולמות אחת לשנה. זה על חשבון העובד הזר, העובד הזר צריך לשלם את האגרה הזו, זה משהו שצריך לקחת בחשבון.

שנית, לנו כרשות, לסייע לנו ברגולציה על העובדים הזרים הללו מבחינת פיקוח – שהם רשומים, מועסקים כדין. יש לשכה שמפקחת, עובדת בסיפור הזה. יש פה משמעת בירוקרטית. גם אם אני רוצה לחשוב מחוץ לקופסא, כשאני בודקת את האיזונים והבלמים, דווקא ביום הזה שהפכנו אותו למקוון, היום תשובות והארכת שאלות, ניתנות שבוע ימים ובמקרים דחופים גם תוך שעה, כמו שאתם יודעים, כשפניתם פה.

אפשר להגיש את זה ולא לבוא לתאגיד, לא להגיע פיזית?

לא מגיעים. הכול קורה בתאגיד - - - הכול מקוון.

איתן, מה הבעיה? מה הסרבול בהגשה?

זה עוד משהו למערכת.

אסביר בצורה הכי פשוטה. אני היום הולך לעבוד עד 21:00 ויש לי 1,001 דברים שאני צריך לעשות וזה עוד משהו ברשימת צריך לעשות שלי. אם אני מפספס אותו – אז אין - - -. אני מבין את זה, זה נשמע קטנות. הרבה קטנות – זה גדול.

אחרי חצי שנה כבר בלחץ, אולי לא יאשרו לו בעוד חצי שנה. אני חושבת שביחס למורכבויות שיש לנו, אני חושבת שזה - -

אין ספק. אני אתך, אני מבין את זה.

אני לא. אני מכיר אנשים שבאופן אישי ב-06:39 הטילים וב-07:00 הם כבר היו באוטו עם אנשים איתנו בדרך לדרום. לפני קיבלו טלפון ממישהו. היה לי פצוע כזה, הוא סיפר לי את הסיפור. הוא אומר לי –אני נוסע לדרום וככל שאני מתחיל להתקרב יש פקקים. ואני אומר מי המפגר שנוסע ב-08:00-07:30 ביום שבת?

ואז אני מבין, אלה כל המפגרים שיצאו להילחם בלי שהתקשרו אליהם. כשאת נותנת את התשובה הזו, אני מבין אותך. נשים את המקרים הפרטניים בצד. התשובה לא מקובלת. כשמדובר בפצוע צה"ל – אין מגבלות, חסמים, אין את אתה צריך להבין, אין כלום. יש איך אנחנו פותרים את זה. הוא בבעיה – אתם תתנו את הפתרון. ברגע שאתם כל הזמן מתחבאים אחרי נהלים וכדומה, זה מה שקורה ואז אנשים מאבדים את זה.

חשוב לי להגיד דברים שהיו.

שמעתי אותך מהצד.

יכולים לסבר את האוזן גם שלך. יש דברים שאני מסכימה אתך. נהלים – תיקנו ביחד, עשינו עבודה מצוינת ביחד. אנחנו יודעים לתקן, הבנו אחד את השני, את הצרכים ותיקנו אותם.

אני יודע מה היכולות כשרוצים.

צא מנקודת הנחה שאתה מדבר עם צוות שמאוד רוצה.

נשמה טובה, אם הוא לא קיבל פתרון והוא לא קיבל פתרון, והוא לא קיבל פתרון, ואלהה המקרים הכי קשים שלי – מה יגידו אזובי הקיר?

יש לנו עובדת סוציאלית - - - ארצית, היא אשת קשר ישירה לכל המקרים שנתת, פונים אליה ואנחנו יודעים לפתור דברים ביחד גם כשיש מורכבויות. עדיין, אתה בעצמך אמרת, יש איזונים ובלמים, אנחנו נדרשים לאירוע הזה. כשאני אומרת, חשוב לי לבקר את "העובד הזר הזה", לבדוק אותו אחת לשנה.

זה בסדר, תבדקי, תפקחי. הכול בסדר. אני מדבר על אדם, לוחם צנחנים שחטף כדור בראש ב-1982. היום הוא בן 70, יש לו צמודה. הגשנו בקשה שהמטפלת הזו תישאר, עברה את הזמן, לא עברה את הזמן, לא מעניין אותי. הגשנו בקשה, צרפנו את העובדה שב-1982 עד הרגע הזה שאנחנו יושבים פה יש לו עדיין את הכדור בראש, אותו כדור שירו בו בראש, אצלו. התשובה הייתה לא. הגשתי שש, שבע כאלה וקיבלתי לא.

את זה תספרי. זה יהיה חידוש.

אמרת בעצמך, יש חוקים ודברים שאנחנו לא יכולים לעשות. אנחנו גם כמוכם מבינים ש-7 באוקטובר הוא אירוע מטורף. רשות האוכלוסין נכנסה לדבר הזה שלושה ימים אחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל. אנחנו הודענו לציבור שיש הקלות. גם מה שלא עומד בתנאי סף, יש אי אכיפה ועכשיו אנחנו בהליך חקיקה, שאתה בעצמך מבין את המורכבויות, את הקושי.

היינו בוועדת פנים השבוע, עבר בקריאה ראשונה. אנחנו מכשירים את הנושאים האלה. המקרה של חננאל ייכנס במסגרת האירוע הזה ועוד מקרים שאבנר נכנס. אנחנו פועלים, מבינים את המורכבות. אני חייבת לפתוח סוגריים ולהגיד נכון, כרגע זה לא כדין עדיין, אנחנו יודעים לדבר עם משרד הביטחון ואנחנו יודעים לדבר עם ביטוח לאומי, ממשיכים לקבל את הגמלה, שכביכול מדובר בהעסקה של עובד זר חוקי לחלוטין. אין פגיעה בזכויות האלה.

אני לא יודע איך זה מצליח להתקיים, נשגב מבינתי אבל אלה היכולות של מדינת ישראל. אתה מגיע לדרום תל אביב, רואה עובדים זרים רבים שמייצרים אי נעימות לכולם, אף אחד לא רוצה אותם בישראל. הם בצורה כזו או אחרת מתעשיית הבנייה. אתה כביכול לסודאן, עם האלימות שלהם, התרבות והכול. אתה אומר, הגיע אליכם, תעלו למטוס בזוג שהמדינה שלנו מלווה אתכם, כמו כל מדינה מתוקנת בעולם המערבי.

בצורה כזו או אחרת, לא יודע איך, כשמגיעים לפצועי צה"ל – פתאום חשוב יותר שנשמור על הצביון של המדינה היהודית מאשר שנטפל באלה שיצאו להגן על המדינה היהודית. אל תוסיף, זהו. אני יודע שמסורת ויהדות ומאוד חשוב, הכול טוב. הם יצאו להגן על המדינה היהודית שמאוד חשוב שתשמור על הצביון שלה, אז לא נביא בן-אדם שמטפל בהם ועוזר להם לחיות כמו בני אדם, שומר על כבודם המינימלי בשם היהדות.

אלה החוויות שלי מהדיונים הקודמים בכנסת. אני קיצוני לסיפור הזה כי כל פעם שאני מפגין מול משרדי הממשלה, סבלנות, סובלנות, הבנה, הכרת התהליך והסיווג שלה, אני מוצא את עצמי מקוצץ מכל הכיוונים. כמה זמן, אני כארגון נכי צה"ל, יכול להסתכל על שלושה אנשים שמשותקים בארבעת הגפיים שלהם ולקבל תשובות שאנחנו שומרים על הצביון היהודי ולא עליהם.

ביום שתהיה העדפה, "אפליה" מתקנת לטובת נכי צה"ל – גם אנחנו כרשות נוכל להביא את הדבר הזה קדימה. לפני 7 באוקטובר הגדירו אוכלוסייה הקשה והמורכבת ביותר, את אוכלוסיית המונשמים. אנחנו ברשות ניסינו לקדם עבורם - - -

אני אמרתי, יש לי בסביבות 200 אנשים כאלה, זה כל האירוע שלי. אמרתי להם תקשיבו, מה שנעשה, אנחנו נתלה על כל אחד מכם שלט עם התרופות שלכם, נשאיר אתכם מול הכנסת. כשראש הממשלה ייצא, יצנתר אותו וייתן לו - - - זה כבר הגיע עד לפה.

עידן, אלה לא 200 חברים.

אני רוצה לחזור. איתן, אני רוצה להתייחס.

אני אומר ומדגיש, תמיד אני מתאכזב מהדיונים האלה.

ביום שנעביר אותך כאפליה מתקנת כאוכלוסיית על - - כשאנחנו ניסינו להכניס אוכלוסיות מסוימות – הגעתי ל-50%, באוכלוסייה שרוצה להיכנס.

אני אמרתי את זה בדיון ואני עומד על זה. אם את מחליטה מחר שנכה צה"ל מקבל - - - לגילו, אין לך שום בעיה. אף אחד לא יכול לטעון לאפליה, זה שקר וכזב של יועצים משפטיים שיודעים את עולם המשפט ומשקרים. זה עמד במבחן בג"ץ - - - 20 שנים במדינת ישראל. תשאלי אותי, אני אענה לך. זה לא רק עומד במבחן בג"ץ.

יש פסיקה.

עזבי את הפסיקה.

אז מה, יש גם את הסכם הכבילה. בג"ץ כבילה.

לא יודע, עזבי את הפסיקה. זה עמד במבחן בג"ץ לפני שנתיים וחצי. לפני שנתיים וחצי אפרת רייטן, בהיותה יושבת-ראש ועדת עבודה ורווחה יחד אתכם, העברתם קיצוץ בפטור ממס לנכים אזרחיים. השארתם את נכי צה"ל בגובה של 600 והורדנו אתכם ל-400 לפי הסכם של הנכים האזרחיים.

רץ אץ לו, לא פחות מפינטו, שהיה מנכ"ל בנק הפועלים, לקח כמה חברים שהתמזל מזלם והלך מפוטם עם אנשים שיש להם הכנסה של מעל 50,000 שקלים בחודש ורץ לעליון להגיש על אפליה. פינטו הוא חבר, שאלתי אותו, פינטו מה אתה עושה? אתה הולך להתרסק. אנחנו ננצח, אני אומר לכם. נכנס לשופט אמר לו אדון, מי שאתה ומה שאתה, אני אנצח - - -.

ניתנה פסיקה בעבר, על סמך זה נאמר לו, אל תגרור אותנו לפסיקה, כי יש את בג"ץ על פרוטזות ובג"ץ על צלקות – אלה שני בג"צים שנקבע אותם בצורה הכי ברורה שנכי בקבוצת קיימות צה"ל עליונה והמשפט האלמותי של אהרון ברק שאמר, "אין אפליה במקום שמלכתחילה אין שוויון". אין שיווין בנכות בין מי שיצא להגן על המדינה לבין מי שלמזלו הרע נולד כך. אין. בא פסק הדין הזה, הקדימו והביאו את הפסיקה המשווה של בית משפט עליון אמריקאי, שאמר שלמדינה יש את הזכות והחובה לתת מענה טיפולי שונה לפצועי צבא. וזה עומד.

אתייחס רק בקצרה למה שאמרת מבחינת השנה הזו של ההיתר. אני מירית, מפקחת ארצית, אחראית כצוות של אחד מתוך ארבעה עובדים סוציאליים ברמה ארצית. אנחנו מפקחים על העובדים הסוציאליים בלשכות הפרטיות, נקרא גם תאגידים.

אחד מהדברים שיכולים לקרות בשנה כזו אלה אירועים חריגים. זאת אומרת, יכול להיות שבמהלך השנה אנחנו נרצה לשלול את ההיתר, הרישיון שיש לעובד הזר מכל מיני דברים שהתגלו לנו, אם זה נדחה בזמן שהוא היה אתך, או שהוא פתאום מגלה משהו שקרה בעבר והגיע לפתחנו, נפתח אותו ונגלה שהוא לא ראוי לטפל בנכה.

זה גם יכול להיות היתר לעשר שנים. מה זה רלוונטי שנה?

יש כל מיני.

מה יקרה אם אלה שנתיים, זה לא משנה.

תחזיקו בראש שביקורי הבית שנעשים - - -

תעשו, מה זה קשור?

מירית, אני מבין את מה שאת אומרת, אני מסכים אתך.

על מה אתה מסכים?

שצריך לעשות ביקורי בית. זה לא קשור לכמות הזמן שניתן היתר. אפשר לעשות ביקורי בית ללא קשר של לתת היתר ליותר זמן. אני מסכים, צריך לעשות פיקוח. לא כולם כמוני, לא כולם צלולים, יש אנשים שהם מבוגרים יותר, קשה להם יותר. אני מסכים, את צודקת, צריך לעשות פיקוח.

לשנתיים או שלוש, ועדיין ביקורי הבית יהיו - - -

תפיסה של קורה משהו בשנה הזו.

אתם יכולים לעשות את זה גם אם ההיתר לשנתיים. זאת לא תשובה טובה.

איתן, יש תאגיד שזו המטרה שלו. אתה משלם דמי תאגיד, שהתאגיד יבוא - - -

תעשי ביקור בית אם ההיתר לשנתיים או שלוש.

מירית עזבי, אנחנו מתפזרים. אני ירושלמי פשוט, בגיל 14 היינו אוכלים בפינתי. אנחנו לא כאלה מתוחכמים. אני רוצה - - - שכשנכה צה"ל פונה אליו ואומר לו יש לי כך וכך הוא יגיד לי רות עבור, אני מטפל באירוע. שגר ושכח, ולא יתחיל לספר לי, יש לנו תקנה, יש הוראה, יש כך.

זה לא מעניין אותי בכלל. יש לי אירוע, אצלנו הכול פרסונלי. אנחנו לא רואים אנשים כמספר. הכול אצלנו פרסונלי, אין לי מספר תיק. מספר תיק זה שם ושם משפחה שלו. אני אשאל את איתן מה מספר התיק שלו אחרי שאני מכיר אותו.

אתם משלמים מחיר על כל המצגת שראיתם, על דברים אחרים, הייעוץ משפטי, כל דבר שאתה פונה – אתה שואל - - -, במדינה הזו כל הזמן למה לא. הלוחמים לא אומרים אף פעם למה לא כשהם מסתערים וחוטפים את הכדור.

צריך לייצר מנגנון כשאתה אומר, כמו שאמרה הרשות, תקימו בפנים אצלכם משהו שקשור לנכי צה"ל. את לדוגמה, יש לך לא רק לענות לטלפונים, סמכות אמיתית. שאם את מקבלת מייל פנייה, שמדובר במסמכים שאת צריכה. אני לא מבקש ללא פיקוח, סדר בפיקוח צריך להיות, ואני אומר לנצלנים. כשאנחנו פונים - - -. אבל כן, אנחנו נקבל לא. מאוד יפה, מנומס, אבל לא.

אני מכיר את מירית 20 שנים. אני יודע שהיא באה ממקום טוב.

זה לא פרסונלי. אתה מוריד לי את הרמה של הדיון.

אני לא מוריד.

מה אתה יורד לפרסונלי?

אני יודע שאנחנו נוכל לפתור את זה. אני נותן שלוש נקודות. השנים שעובד זר אלה 13 שנים מקסימום?

אצל נכה צריך לתת הלוואה. העובדים הלא חוקיים, אלה שעוד מושכים פה שנה, שנתיים, הם העובדים הכי טובים. הם כבר יודעים עברית, יש להם רישיון נהיגה, טבחים מנוסים, והם פה אצלך תקועים במדינה ועושים עבודות צדדיות. אז תכשירי את השרץ. תעשי אכיפה.

יש מיסים במדינת ישראל. אתמול זה קורונה, מחר זה חרבות ברזל.

תנו לו, הוא צריך ללכת. להאריך את התקופה של השהות.

להאריך את התקופה של השהות. בנוגע לאותו אחד שעבד אצלי ולא המשכתי להעסיק אותו כי הוא לא חוקי, רישיון וכל זה. איפה הוא עובד היום? בבית אבות עם אנשים.

הוא שומר חוק, אבל מה הם עושים? אתם הופכים את נכי צה"ל לעבריינים. את פותרת הכול, אני פותר רק לנכי צה"ל.

אני גם בעד, קודם להתחיל עם נכי צה"ל.

שתי נקודות נוספות – הנושא שדודי הציג פה, ברגע שעוברים את גיל 67 זה עובר אם אני לא טועה, מכובע אחד לכובע אחר, וזה עובר מ-13 לשמונה שנים. אין שום סיבה עלי אדמות שזה יקרה. ברגע שאתה עובר את גיל 67 – אתה לא יכול לקחת מישהו ל-13 שנים אלא רק שמונה שנים.

אני רוצה שתתייחסי לנקודה הזו.

אתה מדבר על תיקון חקיקה שנעשה בשנת 2018 כשתוקן חוק הכניסה לישראל בין היתר, בעקבות ועדות ודיונים ארוכים, מוועדות בכנסת כולל ועדת - - - שתכללה כל הנושא הזה ומצאה בין יתר המסקנות שלה, המסקנה שנכים צעירים קשים ברמה הגבוהה ביותר, נכי צה"ל ברמה הגבוהה, שר"מ הגבוה ביותר עם ילד נכה וכולי – הם מתקשים ביותר להעסיק עובדים זרים.

הנתונים הראו שעובדים זרים כשפוגשים אותם ברמה גבוהה יותר, ברמה שקשה להתחיל להעסיק. מהסיבה כי נכים צעירים מנהלים שגרת חיים פורייה יותר, יש את מי שאתה מפקח עליו. על העובד הזר יש ילדים שצריכים סיוע בהינתן שהמטופל לא יכול לסייע. עובדים זרים מעדיפים את הזקן מאשר את המטופל הצעיר שצריך גם לנקות ולשטוף.

גם למטופל המבוגר צריך לשטוף.

היא מצטטת הוועדה, היא לא אומרת את דעתה.

אני לא אומרת את דעתי באשר לנכי צה"ל.

יש לך את הסינון פה, הכול בסדר.

תודה, מעריכה את זה. כך מה שהוחלט נקבע גם בחקיקה עצמה. החוק נותן את התוספת לשמונה שנים, צריך לשים את זה על השולחן, בהינתן והתהליכים המשפטיים שנעשו בחוק הזה לגבי עובדים זרים. בעבר עובד זר בא לפה לתקופה של עד חמש שנים והלך הביתה ויהי מה.

אחר כך החקיקה שונתה וכשזה הוצמד לאותו עובד זר ויכול להיות עד 120, הגענו לשש שנים, שמונה שנים. ב-2018, הוועדה באה ואמרה, המטופלים הצעירים המורכבים הקשים ביותר – ביניהם נכי צה"ל – הם היכולים עד 13 שנים. הם מקבלים את האקסטרה של עד 13 שנים.

הוועדה טועה בגלל שהיא שמה קודם את מה שהעובד הזר ירצה לעבוד במקום מה שהנכה צריך. כפי שאת אמרת, העובד הזר ירצה לעבוד עם מישהו שהוא זקן יותר. אותי לא מעניין במה עובד זר רוצה לעבוד, אותי מעניין מה הנכה רוצה ואין הבדל.

איתן, אבל יותר קשה למצוא. לא רוצים לבוא לעבוד בגלל הקושי.

אם אתה מרשה לי להשתמש במקרה שלך. עובד זר פחות נחמד לו להיכנס ולבוא לטפל במטופל, יש את הילדים, גם להיות הנהג שלהם.

מה עושים בסיטואציה כזו?

אותי לא מעניין העובד זר.

לך כמטופל יותר קשה למצוא עובד זר כי הם עושים אתך את המשא ומתן, הם לא רוצים לבוא לטפל במטופלים צעירים.

אני יודע את זה.

זה התיקון.

אני אומר שכולם צריכים להיות ל- 13 שנים.

אם היית שם תיקון שבא ומשנה את התפיסה הזו ואומרת תראו איך אני מתגמלת את נכי צה"ל, את פצועי צה"ל על המלחמה שלהם. כל התורה האזרחית במקומה עומדת. לא נתערב, אנחנו לא נגיע להחלטות טוב. את רוצה להודות לנכה צה"ל על התרומה שלהם כמו שצריך? תגידי שכל עובד זר שמטפל בפצוע צה"ל יכול להיות כל עוד הפצוע חי. הפכת אותו בשנייה, את פצוע צה"ל הכי אטרקטיבים מכולם. שכל פצועי צה"ל, ידעו סוכנויות כוח אדם האלה - -

תאגידים.

הם יקבלו הודעה, אתם יכולים להגיד לעובדים הזרים שכל עוד הם מטפלים בפצוע צה"ל – הם יכולים להישאר. ביום שהם מפסיקים, הם הולכים לעשות כיף במקום אחר, יעלו אתכם על TWA ויעיפו אתכם מפה בשנייה.

אם אנחנו נדע, נוכל לעמוד משפטית, לא לתקן חקיקה ומחר הופכים לי אותה ומבטלים לי את החוק בבית משפט. בואו ננסה.

בבית משפט יודעים איך נכנסים אבל לא יודעים איך יוצאים. אם את באה עם הפסיקה הקודמת – את תנצחי ואני מתחייב בפניך שאני אגיע אתך לבית משפט.

מה אמרת? בג"ץ פרוטזות ועוד משהו.

צלקות.

אבנר, תדאג להעביר להם.

יש לי פה יועצת משפטית מלומדת.

את לא מגיעה לוועדות שלנו. את מגיעה?

בבג"ץ הצלקות, אם את מזמינה את זה בנבו, בג"ץ על הכול זה היה הפוקצ'ה. בג"ץ הפרוטזות זה אהרון ברק.

אפשר לעשות בינתיים הוראת שעה.

מה שהתחלתי להגיד, לפני 7 באוקטובר, ניסינו לעשות הארכה, לקחת קבוצה מצומצמת שיש שם מורכבות אדירה שנקראת המונשמים, ורצינו לתת להם עוד יותר כדי שעובדים זרים יגיעו לטפל בהם. הגענו לאוכלוסייה מטורפת של 50% באוכלוסיית - - -

מה הצלחנו לעשות בסוגיה?

פגעתי בחוק.

כמה - - - יש לנו?

עובדים זרים?

כן.

גדל, על 190 בערך.

זה יגדל ל-500.

זה 195,000 מדויק.

היא יודעת להגיד לך מספרים.

את מזכירה לי את הסיפור של תווי החניה המזויפים. עלה מ-100,000 ומשהו ל-600,000. באו, זימנו אותנו לדיון אצל השרה. 4,000 תווים מתוך ה-640,000 המזויפים. 640,000 שיש, נכי צה"ל אלה 4,000. אנחנו לא האירוע, אנחנו לא ביטוח לאומי. לא כל מטורף שנכנס לחדר ואומר שכואבת לו הרגל מקבל 100% נכות.

אם נוכל לבודד את זה וזה יחזיק לנו?

אלה פצועי צה"ל.

מה זה אם? זה בלי אם. אתם צריכים לבודד את זה, זו האמירה כאן. תעשו שיעורי בית.

מה-195 שמדובר עליהם – חמש, עשר שצריכים את הטיפול הפרטני הזה.

תדאגו לזה.

אנחנו שואפים, אנחנו שם. היינו בדיון לפני חמש שנים.

אני זורם אתך. 195 רשומים, 500 לא. 1,000 אנשים. מה זה 1,000? כלום. אנחנו לא האירוע בכלל.

יש את העניין של להביא עובדים מפיליפינים, G2G. מדובר פה אך ורק על עניין כלכלי. כולם יודעים שמדובר על עניין כלכלי. הסתכלתי על המספרים. מדובר על פחות מפרומיל של פרומיל, של תקציב המדינה.

שמי דוד חננאל.

למה אתה עם מסיכה, יש מחלה שאנחנו לא יודעים?

אני צריך לשמור. לפני שנה נפגשנו בוועדה עם רביבו. יצא לנו לשמוע הרבה דברים וחקיקה, איך הדברים נעשים. עד היום כדי שאני אסע מהבית למקום אחר, יש לי מלווה שהוא לא חוקי. אז אמרת לי אל תדאג, אנחנו לא אוכפים עכשיו. הוא לא חוקי, הוא לא יכול לנהוג. אני לא יכול להיעזר במשרד הביטחון כי הם לא מכירים בו וכך אני מתנהל. מכיוון שיש חקיקה של "אדם חכם שעשה את זה", בגיל 69 אסור לי לקחת בן-אדם מעל שמונה שנים. כל כך טיפשי, לא מעשי וזה מקשה על החיים.

מה העניין עם הרישיון של העובד הזר, את יכולה להסביר?

ברגע שעובד זר הוא לא חוקי, הוא לא יכול להוציא רישיון נהיגה כי אין רישיון לעובד זר כזה, אלה המשמעויות. אני חושבת שהרעיון פה לתעדף ולתת כביכול אפליה מתקנת לנכה צה"ל באופן גורף, לא רק לרשות האוכלוסין עובדים זרים, זה יכול לתת להם בכול דבר. לבוא ולהגדיר אותם כאוכלוסייה שמגיע לה הטבות, משהו שיכול לטרום - - -

מה שאמר איתן, איפה שאין אפליה, איפה שאין שוויון. מה שנאמר כאן סביב השולחן הזה, שזו אוכלוסייה יחודית שאנחנו מצווים, זו חובה לתת לה – אני לא קוראת לזה אפליה – את התיעדוף.

זה עניין של סמנטיקה.

נכון, זו סמנטיקה אבל הסמנטיקה הזו תעזור לכם והיא תהיה חוות דעת משפטית, בכפוף לבג"ץ. תנחו את כל העובדים שזאת ההנחיה. אני חייבת לספר את מה שסיפרת לעידן באוזן. הייתי ראש רשות, ביום הראשון שנכנסתי למועצה לקחתי את העובדים, אמרתי להם התפקיד שלכם הוא להגיד כן. לעובד שירות ציבורי הכי קל להגיד לא. התפקיד שלכם הוא להגיד כן. כשאתם אומרים לא, אתם עוברים דרכי. אתם צריכים לעשות הכול ולהגיד כן.

זה עבד, גם התושבים הבינו שכשאומרים לא, אז לא. אבל הגישה והאוריינטציה של מתן שירות היה איך אני אומר כן. הם יצאו מגדרם. הכי קל זה להיתלות - - - הכי חשוב, הכי נוח, פשוט, הכי הכול. זה לא פרסונלי כמובן. אתם צריכים לראות איך אתם ב-VIP כל אחד. הם לא רבים, זה האבסורד, הם מתי מעט. אתם שם, אני לא אומרת שאתם לא שם. רק קצת להגיד טוב, אני אומר לו כן.

אולי הם צריכים עזרה שלכם?

הם צריכים עזרה? יכול להיות. אתי אלופת החקיקה. אני קטונתי, אני לא מצליחה להעביר זנב של חוק. אתי יודעת לעשות את זה.

החברים יודעים פה, כשמדובר בנהלים באגף סיעוד וכשזה קשור לנכי צה"ל – יש אצלנו קוד אתי באגף, אנחנו משרתים רק סיעודיים. אף אחד לא מבקש אצלי שוטף כלים. כשמדובר בנכי צה"ל ברמה כזו שיש דחייה, עובד מרים טלפון ומתייעץ. זה ברמה הגבוהה.

אני רוצה להגיד משהו כי אני רואה לאן זה הולך. חוק נועד לשרת בני אדם, לא בני אדם את החוק. אם החוק לא מתאים – תשני אותו וניתן את הפתרון. המציאות עולה על כל דמיון. אף אחד מכם שכתב את החוק, לא חשב - - -

אם השר לא מאשר שנתקן את החקיקה – אי אפשר לעשות כלום - - -

אני לא בטוחה שהוא יטיל וטו על נכי צה"ל.

בהקשר למה שאמרת אתמול לשרית קדרון, שהיא סגן ראש אגף שיקום. התקשרה 23:40. אמרתי לה תקשיבי שרית, אל תספרי לי מה הדברים הטובים שעושים במשרד השיקום. זה לא מעניין, לא את הפצועים ולא אותי. תסמכי עלי שאני מעריך את הדברים הטובים שאתם עושים. התפקיד שלך ושלי הוא התפקיד הכי לא פשוט – לטפל במה שלא עובד.

לשבת וללטף אחד את השני כולם יכולים. אני פה, לא בשביל הדברים שעובדים. מה שעובד עובד, קדימה תתקדם. הרעיון הוא שאנשים כמונו נמצאים כדי לטפל במה שלא עובד. לא נקבל מחמאות, לכן זה שאני מבקר, אני יודע מה יש פה. כל הזמן יש פה את הקטע של הן נחמדות, הן עונות. זה שהן עושות טוב, הכול בסדר. אנחנו לא פה בישיבה בשביל טוב, מה לעשות?

ארבע שנים עשינו סקר שביעות רצון - - -

לפני ארבע שנים?

כן. משהו מאוד רחב, גדול, חברה חיצונית שלקחה ועשתה. כשקיבלתי את התוצאה של שביעות הרצון הכללית מכל מעסיקי העובדים הזרים, נפלתי מהכיסא. כי אני כל היום מתעסקת. מאכזב. בעיניי, אגיד את זה הכי בוטה – לא מתפקד. יש כל כך הרבה בעיות בכל כך הרבה היבטים. כשראיתי את הציון 86, משהו פה דפוק, בואו נבדוק. אנחנו מתעסקים במאסה. כי מה שעובד, אף אחד לא - - -

את קיבלת 86, אגף שיקום קיבל 71 אחרי שהוא ירד ל-58. אתמול אמרתי לשרית את זה. אני יודע מה עברתם באגף שיקום כדי לעלות מ-58 ל-71. אני יודע מה המאמץ שהשקעתם. את הפצוע זה לא מעניין. 71 ציון נמוך. אמרתי לה, 71 הזה, בא בהלימה אלי. ארגון נכי צה"ל, לא מאשים את אגף שיקום. אגף שיקום זה אותו הדבר, כמו בנייני התאומים.

הפצוע של חרבות ברזל שישב פה, אבא לשלושה ילדים, לוחם סיירת בצנחנים, אמר לי באותה נשימה ל-71 הזה, גם אתם. אני יודע מה עשיתם ברפורמת נפש אחת, איזה דברים הבאתם לפצועי צה"ל. שמעתי, סיפרו לי. זה לא מעניין. לא מעניין אותי מה עשית לפני, אני יודע מה חסר לי כרגע. והוא צודק.

אגיד לך מה אני יכולה להציע. הבעיה כמו של איתן למשל, כשהם פוגשים את העובד הזר של השכנה מקומה שלישית שנפטרה ואומר, בואי תיכנסי אלי הבייתה, והיא נחמדה ומהממת והוא ראה אותה כמה פעמים בגינה.

אני אומרת את זה גם לכם ואני מציעה את הצוות שלי, כמי שיבוא ויעזור לכם - - - זה בטח לא התפקיד שלנו אבל אנחנו מבינים את הרגישות. אמרת נכי צה"ל, לא צריך להוסיף משפט ליד הדבר הזה. עוד לפני שעושים את ההתאמה הזו שבודקים, תנו לנו להיכנס לתמונה. אנחנו נגיד לכם, זה בסדר, זה לא בסדר. תנו לנו לעזור לכם.

אתם יודעים בלחיצת כפתור, אלה 12 שנים. ב-11 שנים וחצי שנה אתם יודעים בלחיצת כפתור, אולי אפילו ליזום, להרים טלפון – אנחנו רוצים לעניין אותך במישהו שעוד חצי שנה מתפנה. אבל זה לא עובד.

המורכבות מסביב, המורכבות הטיפולית. אני לא אומרת המורכבות שלי עכשיו במערכת לבוא ולעשות, להיכנס לבתים ולדבר.

אפילו בהודעת הוואטסאפ – עוד חצי שנה תם התוקף.

יש אפליקציה היום שמדווחת גם למטופל וגם לעובד הזר.

רק להבהיר פה. נכה צה"ל בן 20, יש לו עובד זר, הוא מרוצה ממנו, הכול בסדר. הוא יכול להיות איתו עד סוף חייו?

כן. יותר מזה, ילד בן שלוש, בן שנה, ניסינו להשיג לו עובד זר - - - הוא לקח מישהו שכבר עבר הזמן שלו. 18 שנים בארץ. אם איתן היה עובר דרכינו ולא היה עושה איתו את ההסכם. אני לא באה בטענות כי אני יודעת את המצוקה והמצוקה היא גדולה.

בן-אדם רוצה להתקלח בכבוד, זו הזיה. בן-אדם רוצה להתקלח בכבוד.

רשות האוכלוסין וההגירה - - - לשכות פרטיות שעבורן כל הנושא של - - - הוא יכול לעשות את ההרשמה לבד.

אז עשה. צריך עכשיו לתקן.

קודם במענה להערה שלך, בואו לא נזלזל בנכי צה"ל, באינטליגנציה שלהם. הם לא רואים מישהי בגינה ואומרים לה בואי תיכנסי לחיים שלי. אני רוצה לתת ליוסי לדבר.

יש עובדים זרים פה שרוצים להחליף, הם עובדים אצל מישהו שנה או חצי שנה, שואלים חברות - - - מחליפה כפול כסף וכך זה. היום ב-500 את לא יכולה להחזיק. הם מקבלים 6,000 או 5,000 הם מקבלים פי שלוש כסף, אין להם רישיון לאחד מהם.

כשהם באים להחליף, אסור להם לצאת מהבית, הם יתפסו אותי, הם אומרים. למה אתם לא עולים על זה? באינטרנט רואים אותם. יש להם עבודה כבר לשישה חודשים, שלא יכולנו לבוא לחודש חמישי, שישי, שביעי, שמיני. הם סוחבים כסף, מרוויחים בצורה איומה.

הלא חוקיים?

בארץ יש יותר מ-50. 100,000 לא חוקיים פה, ולא מטפלים בזה.

תודה. יוסי.

שמי אלמוג יוסף. אני נכה צה"ל מיום הכיפורים, סביב שנת 1974. הכי ותיק פה בין החבורה מבחינת הגיל. מאז הפציעה העברתי מספר מטפלים שטיפלו בי לאורך לתקופה ארוכה. זה אומר שהיו עובדים זרים, אני מדבר רק על פיליפינים, לא במגזרים אחרים. עובדים שעבדו אצלי במשך 15 שנים, עשר שנים. היום העובד שלי נמצא אצלי כ-17 שנים. עובדים שמחזיקים זמן רב מעמד.

אצלך הוא מועסק 17 שנים?

היום 17 שנים אצלי.

וזה חוקי?

זה חוקי. הוא עזב וחזר. היה סיפור, הוא רצה לעזוב, חזר בחזרה, הוא אצלי לשמחתי. היו אצלי, מביאים שמות של עובדים זרים חוקיים. אחת עבדה אצלי שבע שנים. היא נישאה לבחור ישראלי ועזבה אותי, ובעקבות המלחמה היה עובד נוסף שעזב את הארץ.

לפני שאדבר בהקשר לעניין כוח האדם הזר, התקשרה בחורה לתאגיד. בחורה ממשרד הפנים, אומרת לו שהבן-אדם לא מעסיק את העובדים שלו. הוא לא מעסיק שלושה עובדים אלא מעסיק עובד אחד ויש לו שלושה היתרים. זה נכון. אם הייתה פונה אלי הייתי אומר לה נכון, אבל אני לא רוצה, אני מחפש עוד שני עובדים שאני לא רוצה אותם לכן אני מעסיק היום עובדים ישראלים, משלם להם יותר כסף שיהיו איתי שמונה, שמונה, שמונה, שלושה עובדים, כי מגיע לי 44 שעות.

זה נורא שמונה, שמונה, שמונה, זה הופך את לוח הזמנים וצריך להיות - - - שמונה שעות אני צריך - - - שוב. דין וחשבון לנקודת עצירה מסוימת.

24 שעות ליווי כאשר שמונה, שמונה, שמונה, מתחלף, העובד הזר, לכן יש שלושה היתרים. היא התקשרה אלי ואמרה לי, מכיוון שאתה מעסיק היום עובד אחד ואין לך בנמצא, הם עזבו לא מזמן, העובדים שלי. היא אומרת לי אני לוקחת לך את שני ההיתרים האחרים, אחר כך אתה תתמודד מחדש מהתחלה כאשר אתה תמצא את העובדים הזרים האחרים שלך.

מפה אני רוצה לדבר בקשר לעניין הזה ברשותכם, דברים שמציקים מאוד. אני מציג פה את כלל הנכים הקשים. אני מדבר על בעיה קשה במציאת עובדים זרים. כיום ישנם למעלה מ-90 תאגידים בתחום הסיעוד שאין ביכולתם לתת מענה בוועדי רישיונות העסקת עובדים זרים. מציאת העובדים נעשתה בצורה חובבנית, רמתם המקצועית של המטופלים הזרים המגויסים בחו"ל.

של המטפלים, לא המטופלים.

נמוכה מאוד. מרביתם מגויסים מהודו והאפשרות הנוספת היא מסרי לנקה, המגיעים ללא כל ידע והכשרה בתחום התפעול והתחום הסיעודי. אני מתייחס כרגע לעובדים הזרים הפיליפינים. העובדים הזרים, ויש לי ניסיון רב איתם. העובדים הזרים הפיליפינים כיום לא מגיעים לארץ מאחר ויש בעיה בין שתי המדינות. אתם מכירים את זה, בעיה של תקציב ולכן לא לנותנים להם להגיע לארץ.

אלה העובדים הכי מתאימים לתת את שרותם, לא העובדים ההודים שמגיעים ללא הכשרה וללא ניסיון. העובדים הפיליפינים, צריך להקים לדעתי גוף, לנסות להסדיר את הסיפור הזה של הרצון של העובדים האלה - - - לארץ. יש בעיה איתם, עם העובדים הפיליפינים. הם העובדים הכי טובים לבוא ולתת את השירות שלהם לנכי צה"ל.

יוסי, תתקדם. הכול מדיניות חוץ.

אני יכולה להסביר את הבעיה ומה שאנחנו ניסינו לעשות.

פה יש בעיה עם העובדים האלה, ואם העובדים האלה יגיעו לארץ, יכשירו אותם כמו שצריך בפיליפינים, יגיעו לארץ לתת את השירות שלהם פה.

יוסי, הנקודה ברורה.

אני סיימתי.

יוסי, זוכר שבעבר הייתה לך חברת כוח אדם, אתה יודע לדבר מניסיון.

היה לי תאגיד במשך מספר רב של שנים. הייתה לי חברה לכוח אדם משנת 1986 בשם א. יסכ"ם.

אני לא מכירה.

שאלה לחברת הכנסת, חוה.

חברת הכנסת המכובדת, בטלפון. עוד דקה. אבנר הוא מנהל אגף זכויות ורווחה בארגון נכי צה"ל.

בהמשך לדיון שהיה ב-9 במרס 2024, הדיון הראשון שלה. אנחנו העלנו את הסוגייה של הארכת ויזות ההומניטריות. ההארכה היא לתקופה זמנית, מצב שיוצר חוסר ודאות לעובד וגם למטופל. שאלנו את השאלה בהמשך לשיחה של איתן וקס. ביקשנו לפני תיקון החוק, כי תיקון החוק לוקח זמן רב לחתום על הוראת שעה זמנית שתהיה אפשרות להאריך את הוויזה ההומניטרית לחמש שנים.

הנושא הזה עלה חדשות לבקרים בשנתיים האחרונות שאנחנו משתתפים בדיונים בוועדת הכנסת, גם אצל רביבו לשעבר. הנושא הזה לא התקדם. אני מרגיש בתחושה שלי כפי שאמרתי פעם שעברה, אני מצר על זה שאני אומר את זה. כביכול לוועדה אין שיניים. אנחנו יושבים, טוחנים את הנושאים האלה, מייצגים את נכי צה"ל הכי קשים והכנסת המחוקקת לא עושה עם זה כלום, לא מתקדם כלום.

אבנר, בעקבות הוועדה שהייתה אצלנו, הדיונים. יש הצעת חוק שהוגשה על ידי משרד הפנים. ביום שני היה דיון על זה בוועדת הכנסת.

תצפה בדיון, תיכנס לאתר של ועדת הפנים והגנת הסביבה. תצפה בדיון ביום שני ותשמע את הדיון.

אשמע את הדיון, זה עדיין לא פותר את הבעיה ולא מקדם את זה. הכנסת תצא עוד מעט לפגרת קיץ.

הוא טוען, הוראת השעה שמעבירים, לא פותרת במלואה את הסוגייה.

היא פותרת בקשות שעשויות בתנאי אי אכיפה. במקרה של איתן לצערי, זה לא נכנס ל-13 שנים.

מתי זה ייכלל?

אי אפשר לכלול את זה בדיון הבא כשיתקיים? לנסות להכניס אותו. אחרי קריאה ראשונה, אי אפשר? הרי זה בא בשנייה, שלישית, אז מתקנים.

הוועדה תחליט. דברים נאמרים.

זה שלך. מול אבנר, התיקון.

אבנר כל הזמן בא לתיקון.

התיקון הרלוונטי.

אני חברה בוועדה.

כמה זמן זה ייקח. יאירה?

יש תזכיר שנרשם, פורסם לציבור וכולי. התקדמנו עם הדברים. הם רוצים לשנות דברים. הכול אפשר לעשות רק לקחת בחשבון שזה כן מעכב גם את המקרים הרגילים, אם אנחנו לא נתקדם.

אז מה אתה אומר? לעכב?

דיברנו לפני החקיקה כי זה לוקח מטבע הדברים זמן רב, הוראת שעה.

זה אותו דבר, אותו הליך. זה פשוט משהו ספציפי.

דיקלה, יש כללים. מתי זה יאושר.

היה דיון, זה בוועדת אחים. מקווה שנתקדם עם זה כמה שיותר מהר.

כן מציעה שאנחנו נתקדם. אנחנו מדברים על משהו כמו 4,500 בקשות שזקוקים למענה שלנו. לצאת עם הוראת שעה וכל שינוי כזה כבר עבר בקריאה ראשונה.

בואו נסכם.

זה ללכת אחורה.

בתוך הוועדה את עושה שינוי ולוקחת קדימה.

זה לא פשוט.

תסכים איתי שלא לא דבר שעלה עד היום.

אם עושים, לעשות תיקון מושלם.

היינו בדיון ולא התקדמנו.

לא התקדמתם כי כל מי שרצה נתונים נוספים - -

נכון. אם אנחנו רוצים להרוויח - - - לפני שהכנסת נופלת.

הכנסת לא נופלת.

היא לא תיפול מהר כל כך.

כל דיון הוועדה אמור לשנות את החוק.

אני מניחה שניתן את ההמלצה שלנו לגורמי המקצוע.

אני יודע בכל רמ"ח אבריי שאם תחליטי שזה נכנס ורץ קדימה – זה מה שיקרה.

תתייעצי עם הממונה שלך, עם נקש. את רוצה שאעלה את זה אצל יעקב אשר בדיון הבא כשאגיע?

כן אתי, אני אזכיר לך. ניסינו לקדם בעבר.

זו הצעת חוק?

כן.

אני אישית כבר שניים מולך.

אבל אין להם הקצאות ויש בלגאן עם זה ועכשיו לא מעלים. עדיף לעשות הוראת שעה של המשרד.

אנחנו לא מעלים הצעת חוק.

יש עוד שתי סוגיות להעלות מהדיונים הקודמים, אני רוצה התייחסות שלכם. סיווג הוויזה של העובד הזר מראש, נכה צה"ל. שהעובד הזר יידע מראש שהוא מגיע לעבוד רק עם נכה צה"ל. זו בקשה שעלתה בהיבט של הילדים הנכים. הבנו שיש עם זה בעיה, אנחנו עדיין מתעקשים.

כמו שזה עכשיו כתוב, אמרתי השבוע בדיון. אין לזה היתכנות ואין לזה היגיון. זה לא ישרת את המטרה שאנחנו רוצים לשרת וזה לתת סיוע למטופלים - -. התחלנו קבוצה קטנה של 400 עם מונשמים. רצינו לתת להם, כולנו מבינים שמונשמים זה אירוע. ומה קרה? הקבוצה גדלה ותפחה, נכנסו לשם מיליון גורמים אחרים.

גם אם תהיה חצי מהאוכלוסייה שזכאית.

את לא תתני להם סעד. כשאת עובדת - - - את לא נותנת סעד בסוף כזה 50% מהאוכלוסייה.

אם עובד זר יידע שהוא מגיע לנכה צה"ל או לילד נכה. הכנסתי כבר את הקטע של הילדים.

את רוצה לייחד קבוצה, לתת לה הקלות? תמסגרי אותה. אם את מכניסה לשם עוד מיליון דברים - - אם את אחד אחד מוציאה עובדים זרים. אם את אומרת שאלה עובדים זרים, המטפלים בנכי צה"ל לא - -

הוא יכול היה לעבור רק מנכה צה"ל לנכה צה"ל. הוא לא יוכל לעבור מנכה צה"ל לאדם סיעודי זקן שיותר קל לו לטפל בו.

מנסים להבין את זה. בואי נראה מה אצלנו המונשמים, בואי נראה מה יקרה הלאה.

עידן, זו סוגיה חשובה. העניין שעובד זר יידע מראש שהוא מגיע לטפל בנכה צה"ל. אם הוא רוצה לעזור לנכה צה"ל - - - אפשר לבוא לעבוד רק עם נכה צה"ל.

יאירה, זה תיקון חקיקה? מה שציינו, שהעובד זר יידע שהוא הגיע לנכה צה"ל הזה והוא לא יכול לטייל.

כיום לא קיים החוק כתנאי ולכן אם רוצים לעשות משהו – צריך לשנות את זה.

חייבים לתקן חקיקה?

באותו הקשר לשאלה של דיקלה. כל השמת עובדים זרים היא באחריות התאגידים נכון?

כן.

למשרד הביטחון יש לו שלוש חברות שמספקות עובדים שהם בהתקשרות איתם. האם אגף שיקום יכול לצאת למכרז, לבצע התקשרות עם תאגיד אחד שייתן רק שמות לנכי צה"ל?

בשמחה ובאהבה. אנחנו כרשות, לא מונעים את זה.

בדיונים האחרונים עלה עניין של ממשק מחשובי.

רשמתי את זה גם אצלי.

מה קורה בין עם הממשק המחשובי בינכם לבין משרד הביטחון וארגון נכי צה"ל?

אגף השיקום, משרד הביטחון ורשות האוכלוסין, העלנו את זה.

זה כרגע עומד.

במרס היה דיון.

זה חשוב, אני עדיין פה ואגיד, יש לנו - - - מלחמת חרבות ברזל. יש סוגיות שבוערות לתקן אותן ויש דברים שעובדים כבר היום נפלא והיתרים מתקבלים עד שלושה ימים. בנכה צה"ל, אנחנו יודעים לזרז את העניינים ולעשות את הדברים אונליין. אנחנו רוצים לעשות את זה - - -

אז אין לכם לוח זמנים.

השאלה כמה זה יקל על הבירוקרטיה של נכי צה"ל?

אגיד לך, כרגע לא יקל.

לא יקל?

כי זה מהיר גם ככה, באמת מהיר. יש לנו ידידות כל כך קרובה עם משרד הביטחון, גם הצוות שלי והאגף מול משרד הביטחון, פותרים את הדברים האלה בשיחת טלפון אחת. זה לא פשוט. אלה עניינים שאני יכולה לתת היתר על סמך - - - משרד הביטחון.

הגענו להישגים לאחרונה.

אחת הבעיות הגדולות שלנו זה לא אלה שצועקים, זה אלה שלא מדברים.

כוח אדם. כשהוא הגיש אלי, הוא כבר ביקש.

אני מבין, לפעמים אנשים מקבלים לא ולא יודעים, לבוא לאגף - - - אומרים לי לא, והשיח התפספס, פה יש לנו כבר בעיה. רציתי לייצר פיבוט ישיר. אני חושב שגם באגף זה יהיה קל יותר. כשיש פיבוט ישיר כמוכם, שאומרים יש בעיה – אני יודע שזה האדם שמטפל בבעיה. יש לנו פה גברת נחמדה ממשרד החוץ. הכנסתי אותך לרשות. תודה שבאת במיוחד.

נעים מאוד, קוראים לי רחל אוברמן. אני עו"ד באגף משפטים במשרד החוץ. אני עוסקת כבר בערך 15 שנים בכל הנושא של הסכמים בילטרליים להבאת עובדים זרים. תודה רבה על הסיור, הייתי בעבר כאן, קידמנו פעילות של משחק כדורסל ועוד כמה פעילויות. זה דבר שעד היום מזכירים באגף שלנו ומדברים עליו.

הרווחנו עוד ארבע חודשים, כי אולם הכדורסל בשיפוצים.

תודה רבה על הסיור, היה מאיר עיניים וחשוב מאוד.

מחמם לב.

הייתה לי שיחה עם המנכ"ל שלכם על להשתמש בנכי צה"ל כשגרירים, בפצועי צה"ל כשגרירים בעולם. זה היה אמור להיות הקהילות היהודיות וגם בהתמודדות. יש לי כמה חברים שהם דוברי אנגלית שוטפת והם אומרים רק תן לי להתעמת עם תומכים פלסטינים.

אני רוצה להציג את הבעיה, אני לא אשת בשורות. ממשלת ישראל החליטה בערך ב-15 שנים האחרונות, שהדרך המועדפת להבאת עובדים זרים זה באמצעות הסכמים. כדי להוציא את כל העסקנים, היו לוקחים מהם דמי תיווך ולא חוקיים ומציפים את השוק. זו דרך המלך וכולי. ב-2018 נחתם הסכם עם הפיליפינים להבאה של עובדים זרים באופן חוקי, שקוף וכולי, כל מיני מנגנונים שנועדו לשרת את המטרה הזו.

ביוני 2022 עברו בוועדת העבודה בכנסת אצל אפרת רייטן – תקנות שירות התעסוקה, תשלומים למבקש עבודה. התקנות האלה קובעות סכום של בסביבות - - היום אחרי כל העדכונים במהלך השנים, זו הוראת שנה לשלוש שנים שפוקעת באוקטובר השנה. היא קובעת סכום שכרגע הוא בתוספת מע"מ. לפי החישוב שלי הוא בסביבות 6,500 שקלים שהעובד הזר משלם בשלוש פעימות. החלק הארי הוא משלם לפני ההגעה לישראל, בערך 4,000 ומשהו שקלים ועוד שתי פעימות, אחת אחרי, 26 חודשים.

תני לי לנחש, מעל 4,000 שקלים - - - את הכסף והם לא באים.

מגיעים. זה לא משנה אם הוא מגיע בהסכם או באופן פרטי, 6,500 שקלים לעובד זר ממדינות כאלה זה סכום מטורף.

זו המשכורת החודשית שלהם פה.

לדעתי זה כסף רב, גם התרענו על זה בכנסת. בכל מקרה התקנות האלה עברו, הן בתוקף. הן פוקעות באוקטובר. מקווה שיתקנו אותן.

לדעתך, מתי אמורים להגיע לוועדת עבודה?

זה משרד העבודה.

עכשיו לעובדי הבניין הורידו, למה שלא יורידו גם כאן?

אלה תשלומים שהעובד משלם ללשכה, ללשכת הסיעוד שהזכרת שיש 90 לשכות פרטיות, הם משלמים את זה לתאגיד בשלוש פעימות – פעימה אחת לפני שהם מגיעים לארץ ועוד שתי פעימות. מה הקושי שהתעורר? לא משנה אם הם מגיעים בהסכם או לא בהסכם. בפיליפינים יש חוק שמגביל את הסכום שאפשר לגבות מהעובד למשכורת מינימום. שכר המינימום היום בישראל הוא 6,200 ומשהו שקלים.

תיקנו את זה, 6,580. ב-1 באפריל.

באפריל. לפי החישוב שלי כרגע, זה פער של משהו כמו 340 שקלים. 340 שקלים בין הסכום שקבוע בתקנות לבין שכר המינימום בישראל. 500 שקלים, 400. המדד עולה מדי שנה, שכר המינימום משתנה. בגלל הפער הזה הפיליפינים הפסיקו – אני לא רוצה להתייחס לסוגיות אחרות, רק נקודתית לנושא הזה – הפיליפינים הפסיקו את ההבאה של העובדים בגלל שזה מלווה בחוק שלם. ניסינו להגיע לפתרונות מול המשרד.

ואי אפשר היה לתקן את הוראת השעה וליישר קו עם - - -

אנחנו מאוד רצינו לתקן את התקנות.

אי אפשר לעשות לאוכלוסייה פהיליפינית שזה יהיה לפי החוק שלהם? לכל אחד יש שכר מינימום שלו?

אני לא חושבת שיפלו לטובת פיליפינים. ניסינו גם דרכים אחרות ממשרד האוצר, כל מיני פתרונות, עם מע"מ. לא הצלחנו להגיע לפתרון מול ממשלת הפיליפינים. כרגע הדברים עומדים בנקודה הזו שאנחנו מקדמים שיח מצד אחד מול ממשלת הפיליפינים. מצד שני יש את התקנות שפוקעות.

והם יאריכו אותן או יתקנו אותן?

זה בסמכות משרד העבודה.

את לא יודעת מה הרצון, מה מתכוונים לעשות עם התקנות האלה?

אזהרת מסע אבל אני לא רוצה להתייחס קודם לאזהרת מסע. אזהרת מסע זה אירוע אחר. זה משהו שהתחיל באוקטובר 2022, נתנו ארבעה חודשים לתקנות להיכנס לתוקף. זה לא שלא ידענו שיהיו תקנות כשחתמנו על ההסכם. גם כתוב אבל לא חשבנו שיהיה סכום גבוה כל כך. חשבנו שתהיה פריסה, שזה יהיה שונה. אנחנו דיברנו על זה בכנסת באותו זמן בוועדת העבודה שאנחנו רוצים לפתור את העניין הזה בגלל שאנחנו חושבים שהעובדים הפיליפינים – וגם שמענו את זה כאן –הם עובדים מצוינים.

אתי, אני מציעה שתצא בקשה לוועדת העבודה לדון בזה כבר, כי שנהיה ערוכים.

אל תהיי אופטימית כי יש עוד תקנות רבות בקנה ואנחנו מחכים להן ועדיין אין כלום.

אנחנו כבר בחריגה של 12 דקות, אני מבין שחברי הכנסת, יש להם לוח זמנים עמוס.

אתי, כמובן אסכם. בראש ובראשונה אני רוצה להודות על ההזדמנות להגיע לכאן וגם זה שאתם מזכירים לנו מה חשוב באמת, כוכב צפון שלאורו כולנו צריכים לצעוד. כמובן משרדי הממשלה, אנחנו כנבחרי ציבור. אני מאוד שמחה שהגעתי הבוקר.

אני מודה לך ומאחלת לנו שלא יהיו עוד לקוחות חדשים לבתי הלוחם. מה שאתם עושים זו עבודת קודש, מרגשת עד דמעות וזה אחד הציוויים שלנו כחברה, לוודא שאף אחד לא נשאר מאחור. בהזדמנות הזו נגיד שיש עוד 56 חטופות וחטופים שצריכים לחזור הביתה. זה המצפן שלאורו אנחנו צריכים לצעוד.

אני אסכם. קודם אני רוצה לפתוח לפרוטוקול בתנחומים למשפחות. התבשרנו הבוקר כיצד השב"כ חילצו שתי גופות של תושבים מניר עוז, חייבים לפתוח עם זה. אני מחזקת את ידי צה"ל והלוחמים הגיבורים. הגענו לכאן בעקבות הדיון הקודם שהתקיים במרס אתך ובנוכחותך. העלינו את הצרכים של פצועי צה"ל, נכי צה"ל בעניין העובדים הזרים בענף הסיעוד.

אני מצטרפת לברכות. תודה לך, ראינו לפי המצגת וחשנו שאתם נותנים קודם כל מקום לפצוע, הפצוע הוא במרכז. יש חיים אחרי והם מלווים הודות לכם במעטפת מתחילת הפציעה ועד השיקום שלו וגם אחרי זה. זה בית עבורו.

יש לי פה חברים רבים כמו מאיר, יוסי, שהם מהבית הזה. כאב לי, מעט הופתעתי אבל כאן ראיתי דברים רבים שלא ממומשים. החלטות ממשלה שלא ממומשות, במקום לראות אתכם בחזית ולעשות את הכול. אני לא רואה כאן אפליה בין נכה רגיל לבין נכה צה"ל.

אני מספר שנים מצליחה להעביר חוקים והיה חוק אחד למען גמלאי צה"ל ופורשי צה"ל שהיו בקבע. אני מציינת שישראל כץ נתן לי 30 מיליון שקלים להעביר את הצעת החוק. הוא פרגן לי, נתן לי ולא העביר את זה ממשלתית. אני מקווה שמכל מה שהצגת, בעזרת השם אם יהיו בחירות. כי זה קשה, אם מכריזים בחירות - - -

בעזרת השם יהיו בחירות.

לא קשור. אותך אני אוהבת ברמה האישית, למרות שאת לא נותנת לי קיזוזים. אם מכריזים על בחירות, הכול משותק. אין כלום, את מכירה את זה. אי אפשר להעביר כלום לצערי. מי נפגע? נכה צה"ל והאזרחים. אין כלום, לא זז כלום. אני אקווה שלא יחזרו, ולפחות ממה שהצגת, אולי אחד, אני אתחנן בפני ישראל כץ שהוא השר נכון? זה שר האוצר וישראל כץ, עם שניהם, ולהשיג אולי משהו, לעשות סדק ולהביא בשורה. אני לא יודעת להבטיח. אני רואה שבית הלוחם זה בוורידים שלך. אתה פועל מכול הלב.

כולם פה, כל הצוות.

אתה בהובלתך. היצירתיות שלך ראינו, השליטה, הסקירה, המספרים שאתה זוכר. אני בטוחה שאתה פה פועל לקדם את הנושא, את נכי צה"ל, לשקם אותם. כל פצועי צה"ל לא רוצים את הקצבה. אני רוצה לראות יותר השמות, לשלב אותם במעגל התעסוקה. כולם, זה החלום שלהם, הציפייה שלהם, אף אחד לא רוצה את הוועדות הרפואיות.

כפי שאמרת – הם רוצים לחיות, הם לא רוצים לראות לחצן מצוקה. תעסוקה הוא הדבר החשוב ביותר שמרפא את הנפש ויוציא אותם, יחזרו למה שהם היו. לפרוטוקול אנחנו רוצים לסכם. 1. אבחן תיקון חקיקה לנכי צה"ל כדי להקל על הנכים וחובה לחדש את הוויזה ההומניטרית כל שנה. 2. אין ספק שצריכה להיות העדפה מתקנת עבור נכי צה"ל והעסקת העובדים הזרים שמטפלים בהם. אני מתכוונות להגיש הצעת חוק לביטול האפליה של מספר השנים שמותר לעובד זר שמטפל בסיעודיים ונכי צה"ל בפרט, לעבוד בישראל ולהשוות את כולם לעד 13 שנים.

בנוסף אבחן להבדיל בחקיקה את נכי צה"ל שיוכלו לקבל עובדים זרים שיעבדו איתם ללא הגבלה של מספר השנים שהם נמצאים בישראל ונפעל מול ועדת הפנים וחקיקה שנמצאת כרגע בדיון. 3. הוועדה קבעה שגם בנושא הבטחת רמת ידע ומיומנות בסיסית של העובדים הזרים במתן טיפול תמיכה רפואית במטופלים סיעודיים. ב-17 ביוני יתקיים הדיון. אני מזמינה את הנכים להגיע לדיון שבו ננסה לטפל ברמת המיומנות של העובדים המגיעים לטפל בין היתר בנכי צה"ל.

4. אבחן שינוי חקיקה כך שעובד זר ידע מראש שהוא מגיע לעבוד עם נכה צה"ל בלבד. אם יבחר להפסיק את עבודתו עם נכה ספציפי, יוכל לעבוד אצל נכה אחר. נבדוק עם משרד העבודה מה קורה עם תוקף התקנות עם הפיליפינים ואני מודה לכם, לאגף הזה על שיתוף הפעולה. לולא אתם לא היינו מקדמים כלום ותודה רבה.

גם אנחנו מצטרפים לברכות שלהם.

תודה לכם ותודה על ההידברות.

(סיור בבית הלוחם)

נציג את מוטי לפיד, הוא יושב-ראש הנהלת בית הלוחם. קובי יצחק, הוא יושב-ראש מחוז תל אביב. שמוליק הוא ראש האוצר שלי ויוסי אלמוג שבא לעזור לנו פה בדיון. נעשה סיור קצר במתקן ונעלה למעלה לדיון רחב יותר. ברוכים הבאים לבית הלוחם תל אביב, הבית הבכור מתוך ארבעה בתים והחמישי בדרך. אתם תראו את זה במצגת, בית הלוחם אשדוד הוא הבית החמישי.

חמישי, באיזו עיר, איזה מקום?

אשדוד. בתי הלוחם של ארגון נכי צה"ל אלה בתים שהוקמו על ידי ארגון נכי צה"ל. ארגון נכי צה"ל קם ב-1949. בשנות ה-60 פצועי צה"ל הוזמנו למשחקים בכל אירופה. היו לנו 50,000 פצועי מלחמה. הייתה להם מסורת של משחקי חברה. הם היו מכנסים את הפצועים שלהם שבועיים בשנה ועושים איתם משחקי חברה. ארבעה חברים חזרו לארץ ושאלו שתי שאלות – למה שבועיים בשנה ולא כל השנה? השאלה השנייה והלא פחות חשובה, איפה המשפחות באירוע?

כולם מסתכלים על הפצוע, יש מעגל שלם של נפגעים סביב הפצוע. כך עלה הרעיון של הקמת בית הלוחם תל אביב, עיריית תל אביב הקצתה את השטח, יהודים טובים מהעולם תרמו את המקום. אני אומר בצורה הכי ברורה והחלטית, אין למדינת ישראל שום נגיעה ויד בהקמת בתי הלוחם כולל בית הלוחם. הכול ארגון נכי צה"ל לבד עשה את זה.

בתי הלוחם הוקמו על ידי פצועי צה"ל, למען פצועי צה"ל והרעיון הוא פשוט מאוד, של חיבור קהילה שנותנת תמיכה. הוא בנוי על שלוש רגליים – התרבות, הספורט והרגל השלישית זו הקהילה. אלה שלושת המרכיבים של שיקום. מפה באים מכל העולם ללמוד את זה. לפני חודש אירחנו פה ביום אחד 23 מדינות שונות שהגיעו ללמוד איך משקמים פצועים.

היום אין תמיכה ממשלתית?

יש תמיכה ממשלתית, היא יחסית - -

צנועה?

נדבר על זה למעלה בחדר. צנועה זו מילה יפה. ביום הראשון הבית הזה אמור היה להיפתח ב-1975, הוא נפתח ב-1974, שנה לפני הזמן תחת שיפוצים. ביום הראשון נרשמו 10,000 פצועים. יש תמונה יפה מאוד שרואים שיירה של פצועים נכנסת לדלת הזו ויש איקסים של סלוטייפים על הזכוכיות בגלל שהיה תחת שיפוצים. לצערנו הרב 2023 דומה מאוד ל-1973, גם בהפתעה.

אי אפשר להגיד את ממדי האסון כי ממדי האסון הם כפולים, אתם תראו את המספרים. בית הלוחם אשדוד אמור היה להיפתח בסוף 2027 והוא ייפתח בתחילת 2026. עשינו מאמצים אדירים של גיוס כספים כולל עבודה מסביב לשעון של קבלנים. במרס 2026 אנחנו אמורים לפתוח את הדלתות לטובת קרוב ל-10,000 משפחות שנמצאות שם.

איפה עוד יש? אמרנו ירושלים, תל אביב, אשדוד.

הראשון הוא תל אביב. השני בחיפה, שלישי ירושלים, רביעי בבאר שבע. אנחנו סוגרים את החמישי באשדוד. בזה סגרנו את בית הלוחם לפחות בשנים הקרובות. אירוע כזה של בית הלוחם, הקמת בית לוחם זה בסביבות 200 מיליון שקלים. תחזוקה של כזה בית, הבית הזה הוא הבית הגדול והעמוס ביותר, התחזוקה שלו היא 42 מיליון שקלים ולפעמים גם צפונה. רוב הבתים יושבים על סביבות 35-32 מיליון שקל.

אנחנו מתחילים בסיור שלנו. פה זו הפינה הראשונה. אנחנו לקראת חילוף של תערוכות. פעם בשבועיים, שלושה מתחלפת תערוכה. אמן שם את קורות החיים שלו, מקבל את הקירות, יצירות, ובאותו יום פתיחה הוא יכול להזמין את מי שהוא רוצה – שכנים, חברים, בני משפחה, כולם. פעם ראשונה שהם באים ונחשפים למשהו אחר, לא לנכות שלו אלא ליכולות שלו. עושים פה פסלים מטורפים ברמה שמזמינים אותנו לתערוכות בחו"ל כדי להציג.

זו הרמה של האומנים פה. במיוחד החברים של הפוסט טראומה שהם ממש מוצלחים בכל מה שקשור לציורים. אנחנו עוברים לחדר הכושר, בגלל שאנחנו אנשים רבים אני אסביר פה. אתם נכנסים עכשיו לחדר הכושר הכי נגיש בעולם. בדרך כלל בחדר כושר כשמגיעים יש מדבקה צהובה. מדבקה צהובה מראה שזו נגישות למשותקים. אתם תראו שכמעט כל המכשירים עם מדבקות צהובות.

תראו שחדר הכושר בנוי בצורה ידידותית לעיוור, אין מכשירים שמפוזרים. זה הולך כמו רשת, כמו המנהטן שיש איקס עיגול. העיוור יכול ללכת לבד, למרות שכאשר נכנס עיוור נצמד אליו מדריך חדר כושר. ברגע שהוא מבין שהעיוור שולט בסביבה שלו הוא יכול להשאיר אותו להיות עצמאי. הרעיון של חדר הכושר הוא לתת עצמאות כמה שיותר לפצוע, לא משנה מה תהיה הנכות שלו. נכנס, אראה לכם.

אחד האתגרים הגדולים שהיו – שינוי בהרכב האוכלוסייה. מה שאתם רואים פה זה חדר כושר משופץ, מחודש. עד 7 באוקטובר רוב האוכלוסייה שלנו הייתה נכים מתבגרים שלא עניין אותם אם הקירות לבנים או עם ציורים. עכשיו יש לנו פצועים צעירים רבים והם צריכים להרגיש שלא הפסידו את המקום. חדר הכושר עם ה- Hype התל אביבי.

עשינו ציורים רבים על הקירות ולדים על העמודים התומכים. חידשנו כל מיני מכשירים שצעירים בעיקר אוהבים. החלפנו את כל מסילות הריצה למסילות חדשות עם מחשבים. מה שמדבר לחבר'ה הצעירים שבמרכז תל אביב. הרעיון שהצעירים ירגישו פה חלק מהבית. אסף מדריך חדר כושר פה 23 שנים.

על פניו חדר כושר רגיל אבל יש אקסטרות מכשירים. מגיע נכה למשל, מכשיר רגיל כמו כל חדר כושר אבל פה יש את האקסטרה שהוא מוציא ונכנס לבד. אין את זה בחדרי כושר אחרים. מוציאים להם מכשיר ראשון, מוציאים, נכנסים לבד. נותן להם עצמאות שזה משמעותי מאוד לאדם על כיסא או אדם מוגבל.

חדר כושר עובד גם על קווים ישרים לעיוורים. אין לנו פה פינות חדות. מאוד משמעותי, הכול מסודר. דבר שלנו נראה הכי מובן מאליו, בשבילם זה עולם ומלואו. לא להיכנס בעמוד, לא להיכנס במשהו. יש דגש על אופני ידיים, יש פה משקל לכיסאות גלגלים.

בעבר כדי להישקל לטובת בריאות, מעקב רפואי וכדומה – אדם היה צריך להפסיק את יום העבודה שלו, לנסוע לבית החולים, לתאם עם שירות רפואי, לעלות כמו בהמה שמעלים אותה על מנוף כדי להישקל ואז מורידים אותך. פה יש משקל שעולה עליו, מפחית את משקל הכיסא, יורד, עשר שניות אירוע, סגרת והמשכת עם החיים שלך.

כל הרעיון של בית הלוחם מעבר למה שאמרתי לכם הוא לייצר בזכות ההבנה שלנו, המסורת, כמה שיותר שירותים לפצוע פה שיכול לעשות אותם מיד, מהר, וזה לא מפריע לו ליום העבודה שלו, לחיי המשפחה שלו.

לייצר כמה שיותר מהירות ופחות פרוצדורות שיש במוסדות אחרים. פעמים רבות הבית לוקח על עצמו להביא כל מיני מיכשורים או כל מיני דברים רפואיים שיכולים לעזור לפצועים להמשיך בשגרת העבודה שלהם.

אני מניחה שאחוז מהבאים מבית הלוחם, מגיע נניח בבוקר לאימון והולך לעבודה.

בוודאי.

זה משתלב בשגרת חיים.

יש להם פה גלים של בוקר. המבוגרים שב-05:45 כבר מחכים בשער והצעירים שעוזבים פה ב-23:00-22:00.

זה משתלב בתוך שגרת היום שלהם.

זה הרעיון.

עוד שאלה לגבי תמהיל בבית הלוחם, במגדר – גברים, נשים?

7% נשים. לא תמצאי בבית הלוחם - - -

אין הפרדה. יש 7% נשים.

בבית הלוחם הזה, או בכלל?

עידן, גם בני המשפחה מגיעים? והם מנויים?

אישה, ילדים. להיות חבר בבית הלוחם. להיות חבר בבית הלוחם עולה 99 שקלים לחודש ואם אתה בא עם בני המשפחה שלך – המקסימום שאתה משלם גם כשיש לך עשרה ילדים זה 200 שקלים. להיות חבר בארגון נכי צה"ל עולה 36 שקלים שמתוך זה 18 שקלים זה לביטוחים שאנחנו מארגנים, של ביטוח סיעודי, ביטוח בריאות.

וגם זה יורד מהתמלוגים.

יש לנו ועדת חריגים. בחודש שעבר הגיע פצוע מבאר שבע הלום קרב קשה מאוד שאמר אין לי כסף לזה. פטרנו אותו. יקבלו פטור, לא יהיה אדם שצריך או רוצה להתאמן בבית הלוחם או לעשות חוג וזה יימנע ממנו מטעמים כספיים.

הוא מגיע מבאר שבע לכאן כי - - -

לא, הוא מבאר שבע, בבית הלוחם באר שבע. שלח לי אימייל, הופנה לוועדת חריגים. אנחנו לא משרד הביטחון, לא מבקשים מאנשים טפסי בנק. מבחינתנו אדם שמבקש את זה, אין לנו הרבה כאלה, כנראה הוא נמצא במצוקה.

כשהייתה קורונה הצלחנו להחריג את בתי הלוחם לטובת הפצועים, היינו 302 ימים פתוחים כשכל המדינה הייתה סגורה. כל שוטר ידע שאם יש פצוע צה"ל שהוא אומר שהוא בדרך לבית הלוחם מותר לו לעבור במחסומים. בני המשפחה לא יכלו להיכנס, רק הפצועים עצמם.

הקמנו קרן מיוחדת שהייתה אמורה להחזיר את הכספים לחברים. הצפי היה דרישה בסביבות 3 מיליון שקלים. בפועל רק 10% ביקשו והיתר כתבו שהם מבקשים שזה יישאר לטובת המבצר שלהם, כי בתי הלוחם האלה הם מבצרים. מי שביקש את הכסף – עשינו מיפוי כי זה מאוד סקרן – היו חברים שהם חריגים. נפגעי פעולות איבה, פצועים שהם פחות מ-10% נכות שביקשו להיכנס. למדנו את הלקח שלנו. זה הבית שלהם.

מי מתחזק את המקום? יש גם עובדים זרים? זה סטרילי?

לא. יש לנו עובדי קבלן ועובדי ארגון נכי צה"ל. התחזוקה נעשית על ידי עובדי הארגון והניקיון על ידי קבלן. לכל אורכו ורוחבו של הבית אתם תראו שיש שתי קבוצות שיושבות. יש פורומים. פורום יום כיפור, פורום ששת הימים, פורום נשים. כל פורום כזה יש לו את הדרישות והפינות שלו. לפורום נשים שמנו מזגן חוץ, פינת קפה וכדומה. אנחנו בעד הפורומים האלה, הם מחזקים אחד את השני, נותנים למעגלי תמיכה.

פה לדוגמה זה פורום יום כיפור. הבית תחת שיפוצים והרחבות, נדבר על זה למעלה, מצטער על הבלגאן. נעבור לדוגמה על שיפוצים. פה היו טרום המלחמה שני חדרי פילטיס, הרחבנו לשלושה חדרים. כדי שתבינו את כמות הפצועים והטירוף. טרום 7 באוקטובר היה אצלי דיון בחדר, האם לאפשר פצועים אזרחיים להשלים קבוצת כדורסל פה?

היו לנו שלוש קבוצות כדורסל, שתיים הישגיות ואחת שיקומית. הארגון מחולק לספורט שיקומי וספורט הישגי כמו שעושים בהפועל מהלכים למצוא אלופים. הייתה קבוצה של הנכים הוותיקים, אלה שבאים פעמיים בשבוע, משחקים, נמצאים בליגה ג'. נפטרו אנשים והם היו שישה חברים, רצו להשלים אותם. היה דיון עקרוני אם לאפשר את זה. אחרי חרבות ברזל הקמנו שמונה קבוצות כדורסל חדשות.

הדיון ירד מסדר היום האם אנחנו מקבלים פה נכים אזרחיים. ארגון נכי צה"ל מאמץ נפגעי פעולות איבה ונכים אזרחיים כמו מורן סמואל שראיתם, שהביאו פה מדליות אולימפיות רבות למדינת ישראל. הוריתי לעצור את כל האימוצים, הכול עובר דרכי. בדרך כלל הנהלת בית הלוחם סוברנית להחליט מי נכנס בחריגים, אני לא מתערב. בגלל שאנחנו עוד לא מבינים את היקף הקטסטרופה, אמרתי להם קודם כל תעצרו. אני צריך להבין עד סוף 2025 מה קורה פה.

גם פעולות איבה?

הבקשות באות אלי במקום להנהלות כי אני צריך לראות את תמונת הנוף.

יש גם ועדות פה?

שלשום אישרתי נפגעת פעולות איבה שהיא 60% פוסט טראומה וגרה בבאר שבע, אישרתי לה כניסה לבית הלוחם באר שבע. אנחנו מאשרים אבל יותר במשורה כי אנחנו חייבים להבין מה האירוע שלנו.

בטח פר בית, כמה מקום יש בתוך הבית.

ושוטרים שנפצעו?

הם תחתנו.

הם גם כמו נכי צה"ל?

ארגון נכי צה"ל מטפל בכל מי שמשרד הביטחון קבע שהוא פצוע צה"ל. בגלל זה אנחנו ארגון יציג על פי חוק. העמותה שלנו בניגוד לעמותות אחרות, לא סקטוריאלית. כל מי שמדינת ישראל קבעה שהוא פצוע צה"ל, מטופל אצלנו, זה אומר כל כוחות הביטחון שאת מכירה, למעט מכבי אש שיש להם את הארגונים שלהם.

הקבוצות, צריך לפנות אליכם?

לא. אנחנו נותנים רשימות ומהמשרדים מתקשרים ומזמנים את האנשים.

עידן, אין פה ועד שרצה ארגון מסוים לקום. זה אתה הכול, נכון?

ועד של הנכים. התארגנות של האגפים עצמם.

נכון זה ארגון יציג?

מה שאת רואה זו ההתארגנות. ארגון נכי צה"ל הוא ארגון דמוקרטי, כל חמש שנים יש בחירות. זה הארגון היחיד שמטפל בפצועי צה"ל שיש לו בחירות. אני אומר את זה רק פה, מוגבל לשתי קדנציות. זה שינוי תקנון שאני עשיתי.

בטח יש הנהלה.

יש. השאלה היא שאלה טובה, הארגון שייך לפצועים ולכן גם אנשי המקצוע שלנו מפוקחים על ידי הפצועים. זאת אומרת, שכל ועדת חובה – מורכבת רק מפצועי צה"ל וכל ועדת רשות – יש בה שילוב של שכירים עם רוב של נבחרי ציבור שהם פצועי צה"ל. בדירקטוריון של ארגון נכי צה"ל לא יושבים אנשי עסקים, יושבים פצועי צה"ל.

כמה מונה הדירקטוריון?

21 אנשים ואספה כללית 91. נניח שרוצים לשנות נוהל, נוהל נסיעות, משלחות. כל נוהל כזה, מי שיושב ותוחם את הנוהל הוא המנכ"ל, מנהלת אגף משאבי אנוש ושלושה חברים שהם נבחרי ציבור, הם מכתיבים איך הם רוצים שזה יראה וזה מובא לאישור של הוועד הארצי, שזה הדירקטוריון. הארגון כל הזמן שומר על הצביון שהוא שייך לפצועי צה"ל עצמם.

היו פה שני מכוני פילטיס, הרחבנו לשלושה, אתם יכולים להרגיש חופשי להיכנס לראות מה עשינו פה. הבנות פה יודעות איך לעשות פילטיס לאנשים עם מוגבלויות. עושים את זה – למשותקים, עיוורים, כוויות, פצועים, תוכלו לראות שמאוד מזמין.

לצד זה יש עובדים עם קבוצות, זה מאוד אינטימי ומאוד המילה האחרונה - - -. הכול נשלט פה, נכה יכול לסגור, לפתוח פה. אמורים להגיע לפה וילונות כי השמש חזקה שמגיעה. יש מרפאה, יש חובש קבוע. אנחנו אוכלוסייה מאוד פגיעה ולצערי הרב מד"א מגיעים לפה כמעט על בסיס יומי. לא אירועים אבל יש אוכלוסייה מבוגרת וגם נכות, זה שילוב לצרות.

יש פה חובש מהבוקר עד הלילה. צעדים שקובי אחראי עליהם, יושב-ראש המחוז, יש לנו חמישה מחוזות שפרוסים ברחבי הארץ ב-70 שלוחות. חמשת מחוזות אלה, יש יושב מחוז שהוא נבחר ציבור. מתחתיו יש בדרך כלל בין שניים לשלושה עוזרים, התנאי שהוא עובד סוציאלי או עורך דין שמתמחה בזכויות ומזכירות שמתפעלות את כל המשרד. הם אחראים על הטיפול הפרטני. לפצועי צה"ל יש בעיות רבות מול רשויות, עיריות, גופים אזרחיים ובטח מול משרד הביטחון. המציאות עולה על כל דמיון.

אלה יכולים להיות, מקרים שאתן לכם כשהייתי יו"ר מחוז. אתם זוכרים את הימים שלנסוע בכביש 6 זה היה למכור כליה? היה הלום קרב שיצא בלילה ונסע כל הלילה הלוך וחזור על כביש 6. 3,600 שקלים עלתה הנסיעה הזו. היינו צריכים להגיע עד המנכ"ל שנתן 90% הנחה ופטר אותו. לדוגמה, הגיע לי הלום קרב עם התקף מניה שלקח חמישה מכשירים מפלאפון, מכשירים עסקיים ב-1,500 שקלים למכשיר, לא אשכח את זה.

אתה מגיע להנהלת פלאפון, נותן דף באישורו שמראה שהוא הלום קרב קשה. הם מבטלים את החוזה, מחזירים את המכשירים והצלת אותו מ-7,500 שקלים שלא ברור למה עשה את זה. הרבה דברים כאלה, חובות לעיריות.

פה נמצא מאיר חלבי שהוא סגן ראש עיריית חולון והוא קטוע יד שלנו. אני יכול לספר לכם, כל היום הוא מתעסק בלפתור בעיות אישיות של פצועים שאנחנו מטפלים בהם מקצה לקצה כולל – סכסוכי שכנים, סכסוכי ילדים, ירושות. יש לנו הכול. זה התפקיד של המחוזות.

זו החברה הישראלית.

בעבר מחוזות ישבו במשרדים בחוץ וכשאני ב-2019 מוניתי ליושב-ראש הארגון, הכנסתי אותם לתוך בתי הלוחם מתוך תפיסה שלי שיווקית של One stop shop, שהבן-אדם מגיע, יש לו חניה. המשרדים שלנו היו בשדרות חן, אי אפשר היה להגיע. פה יש להם חניה, כל מה שהם צריכים, הם יכולים ללכת לחדר הכושר, בריכה וכדומה. אנחנו נכנסים למכון הידרותרפיה. המכון הזה הוא אחד המכונים היותר משוכללים.

צריך להגיד, של שלדון אדלסון. כל הכבוד.

שימו לב לחום כשאתם נכנסים. אנחנו כרגע הגענו בהפסקה, בעיקרון זאת אחת הבריכות הכי עמוסות. תראו את מספרי הטיפולים, אנחנו עוברים את ה-150,000 טיפולים בשנה בארבעת בתי הלוחם. זה עלה מ-140,000 למעל 150,000 ומשהו. יש פה שלוש דרכי גישה לתוך הבריכה. יש את הדרך הזו שיורדים למטה זה לפרה-פלגים עצמאיים כמוני שיכולים לרדת, לגשת לפלטת האלומיניום הזאת, לעבור אותה ולהיכנס לתוך המים עצמאית. יש רובוט שמכניס אנשים שיש להם בעיות של ידיים ויש קלי רגליים, שיכולים דרך המדרגות.

אתם מסתכלים על מתקן הנינג'ה הראשון בארץ מעל בריכה. טיפול הידרותרפיה הוא לאו דווקא טיפול כייפי, לפעמים הוא טיפול מכאיב. הרעיון הוא לייצר חוויה, בחוויה הזו הרבה פוסט טראומתיים – ברפורמת נפש אחת השגנו לפוסט טראומתיים עיסויים במים וכל מיני דברים כאלה – הם באים לפה, משתוללים על הנינג'ה, נופלים למים ולא שוברים את העצמות. בנוסף הכנסנו פנימה טרמפולינה ואופניים, הם קופצים בתוך המים גם בטרמפולינה.

בואו לראות את המכשיר שהמצאנו לנכה. זוכרים את הטרמפולינה ואת האופניים במים. עשינו התאמות לפוסט טראומתיים שיש להם כלב שירות. הכלב מגיע, נכנס לתוך הכלוב. המכשיר הזה הומצא בבית הלוחם תל אביב. אתם מסתכלים על ההליכון החשמלי הראשון בעולם במים שהוא לא רק הליכון, הוא גם מעלית. אחרי מלחמת לבנון השנייה, זיהינו שצה"ל יודע למגן לא רע את הלוחמים במרכז הגוף, הוא לא יודע למגן אותם ברגליים. הרבה מאוד פצועי רסיסים.

מי שהוא פצוע רסיסים – הרגליים לא מצליחות לשאת את משקל הגוף. מה שעושים בתל השומר ללוחמים שרוצים לשקם אותם, תולים אותם מהתקרה עם רתמה, הם הולכים באוויר ואז לא נושאים את משקל הגוף. לא נעים, המפשעה עולה לגרון, אתה הולך באוויר, לא בדיוק מה שאנחנו רגילים אליו.

באה פיזיותרפיסטית בשם דבורה בילור ואמרה שיש לי רעיון. כשאדם נמצא בתוך המים עד לפה הוא נושא 8% ממשקל גופו. ההתנגדות בהליכה במים היא חזקה יותר בהרבה מההתנגדות בהליכה באוויר. משמע שאם הפצוע ייכנס – הוא יישא את משקל גופו וההתנגדות תייצר לו עבודה קשה יותר וזה יזרז את השיקום שלו.

בנינו את ההליכון הזה באירופה והבאנו אותו לישראל, הוא עלה 350,000 יורו. מה שאתם רואים פה זו מעלית. הוא נכנס בשיא הפגיעה שלו עד הצוואר ואנחנו מביאים אותו למצב שהוא הולך מעל המים, זה אחד המכשירים הכי נדרשים פה.

היו פה לוחמים בעיקר בצוק איתן שצה"ל ויתר עליהם והצלחנו להחזיר אותם לכשרות מבצעית. כבר ויתרו עליהם, הוא קיבל פטור משירות והחבר'ה חזרו להילחם, מי שעשה שיקום כמו שצריך. אחד הדברים שאתם יכולים לראות, למרות שלכל מטופל יש מדריך צמוד, עדיין יש לנו פה מציל.

האוכלוסייה שלנו היא אוכלוסייה פגיעה מאוד ולדוגמה היו לנו שנה שעברה שני קטועים שבניגוד להוראות רופאים נכנסו ביום שבת, שחו, קיבלו דום לב ונפטרו. הם לא נפטרו מטביעה, אבל הם נפטרו מדום לב. יש מציל למרות שיש פה מטפלים, ובבריכה שלושה מצילים, אמור להיות בסך הכול אחד, יש שלושה. הכנסנו שבוע שעבר מערכת AI שמזה הפסקת תנועה בבריכה ומצלצלת למציל מיד בשעון. ברגע שהניסוי יראה שזה משתלם – זה יגיע לכל הבריכות בבתי הלוחם בארץ.

תעשו על זה פטנט.

זה של חברה, לא שלנו. קנינו.

של חברה קיימת. זה יכול להיות גם בבריכות ציבוריות.

אני מקווה שזה ייכנס לעדיפות. הגעתם לבריכה שממנה יצאו כל האלופים האולימפיים, כל המדליות שאתם מכירים, מהבריכה הזו. כל החלק הזה שייך למשפחות, המסלול הראשון הוא מסלול משפחות מקצה לקצה. ילדים יכולים להשתולל, ביום שבת אתם רואים פה השתוללויות, שישי, חגים. בקיץ הולך להיות פה בלגאן.

לאורך הזכוכיות אתם תראו צעצועים רבים לילדים, מצופים וכדומה. ככל שאנחנו הולכים מערבה, יש לנו מסלולים בודדים. כאשר עיוור יורד למים, המציל שם שלט מסלול לעיוור, ואף אחד לא רשאי להיכנס לשחות איתו. כך העיוורים יודעים שהם יכולים לשחות בשקט. גם פה יש כניסה עם רובוט, כניסת אלומיניום וכניסת מדרגות.

אני רואה כאן דשא. זה משמש לאירועים קהילתיים, הפנינג?

יש פה אירועים קהילתיים רבים, אירועי משפחות רבים. בשבוע שעבר היה פה גמר ליגת האלופות. הגיעו לפה 500 צעירים או הורים צעירים לילדים. עשו להם מנגל עם כל מיני פינוקים ואפילו הגרלות, הגיעו שחקני נבחרת ישראל בעבר וישבו איתם.

אולם הכדורסל לשמחתי, הוא האולם הכי עמוס אי פעם שאתם מכירים ויש בו את כל משחקי הספורט וגם נבחרת ישראל מתאמנת שם. עכשיו הוא נראה כמו רפיח כי הרסנו אותו ואנחנו בונים אותו מחדש. הוא היה פרקט בן 50 שנים, היה בו – כדור נוצה, חץ וקשת בחורף יורים בו. קטרגל להלומי קרב, כדור-עף, כדור-סל, נכים והופעות. הפרקט הזה ב-50 שנים עשה את שלו. גייסנו 7 מיליון שקלים.

כמה זמן ייקח לשפץ אותו?

ארבעה חודשים. בזמן הזה החברים שלנו מתאמנים עכשיו בדרום, בדרום תל אביב ועוד מעט בבית ספר פה בצפון. ממשיכים איתם את הפעילות. כאן אתם יכולים לראות גן שעשועים לנכים. יש פה לדוגמה קרוסלה שאני יכול לעלות עליה ולהסתובב עם הילדה שלי. יש שם בריכת פעוטות שגם שם יש מציל בקיץ. מה עניינים? איך פועל זה עם ה-AI, בסדר?

טוב מאוד.

כבר היו לך התרעות?

היו לי התרעות, יש התרעות אמיתיות.

בהתאם לצורך. מה היה לך פה? תן אירוע.

יש אירוע, שבן-אדם צף מעל 20 שניות, מחזיק את האוויר, זה מתריע לי.

אתה יודע מי מהם, או שאתה צריך לחפש אותם?

זה מראה לי בדיוק, יש מצלמות ברחבי הבריכה. זה מראה בדיוק איפה זה ממוקם ואני מתייחס.

שני החברים שטבעו, זה היה יום שבת בצהריים. אתה מקבל טלפון ממנהל בית הלוחם, פתאום אתה רואה את המספר שלו, יום שבת. בדרך כלל לא מתקשרים ביום שבת. אתה מבין שמשהו רע הגיע. אני מהוד השרון ישר מגיע לפה, אתה רואה את האמבולנס, את הגופה. זה לא באשמתך, אתה מקבל דום לב, לא משנה איפה זה היה קורה. אי אפשר לתאר את ההרגשה הזו, אלה גם אנשים שאתה מכיר.

הם היו בני 70 אבל שניהם היו חיות רעות, כשהם היו מגיעים לפה הם היו מכורים לבריכה, היו שניהם פצועי מלחמת יום הכיפורים ושניהם קטועי רגל. לקטועי רגל יש בעיות של לחץ דם והם מוכרים במשרד הביטחון לצורך טיפול.

שניהם היו פריקים של בריכה. בשניהם או שרצה הגורל או שזה עניין רפואי. שניהם התשחררו מבית חולים שבועיים לפני על ניתוח שעברו בכלי דם. באו לשחות, אתה רואה במצלמה שבן-אדם בתנועה וזהו, כמו נרדם ומסתיים האירוע.

זה היה לפני הצמיד?

כן. אמרנו בסדר, פה במקרה הזה זו לא אשמתנו. מתי זו כן תהיה אשמתנו? יש פה שניים, לפעמים שלושה מצילים, עדיין זו בריכה ענקית לכסות אותה. בשבת יש ילדים רבים ובלגאן. המחויבות שלנו לתת למצילים כמה שיותר אמצעים.

המערכת הזו של AI, יש לה מגבלה של כמות?

אין לה מגבלה של כמות.

אם יש אובייקטים רבים, היא עדיין מזהה.

כל אחד שנכנס היא סופרת אותו.

מה זה השעון הזה?

של השניות?

אלה שניות?

כן, אלה שניות, לשחיינים בעיקר.

שניים מתחרים.

יש גם בצד שני, נותן להם אינדיקציה.

אתם מאפסים אותם?

לא צריך לאפס את זה, הם על שניות. בוחרים צבע ועל פי הצבע כך הם שוחים.

בימי שלישי, שייטת 13 מגיעה לכאן והם עושים תוכנית חבל זוג, מעל 100 חברים שעושים צלילות בבריכה עם צוללי השייטת. מי שטוב לו – עובר לים.

מנגנון למינוף המבנים, לא לטובת רווח אלא לטובת - - -. לפעמים קמים מבנים שאם אתה משכיר אותם נקודתית אתה יכול - - -

אני לא נותן את זה. אני מארח פה את מכבי תל אביב בשחייה, מנכ"ל העירייה ביקש ממני, אני לא גובה על זה כסף. שם מאחורה יש מגרשי טניס, שם נועם גרשוני גדל והביא מדליית זהב למדינת ישראל. אתם יכולים לראות גן שעשועים שהוא מונגש במלואו למשותקים, עיוורים, קטועים.

יש קרוסלה שאני יכול לעלות עם הבת שלי. עשיתי את זה פעם אחת, לא יקרה יותר. קיבלתי סחרחורת, לא הבנתי מה כיף בזה. פעם ראשונה ואחרונה. אתם הולכים לראות שיש גם שירותים נוספים – מספרה, חנות בגדים, כספומט.

יש כאן דיוטי פרי. בגלל שזה חוץ לארץ, יש כאן דיוטי פרי.

למטה אנחנו בונים חדר ג'ימבורי לילדים של המילואימניקים. יש מילואימניקים רבים שיש להם ילדים נפצעו. חדר מוזיקה ואולפן פודקאסט שעשו בו שמונה שידורים. הסיפור הזה של המספרה הוא יפה, קיבלתי הערה ממבקר המדינה שלא עשיתי מכרז על הדבר הזה שנים רבות. מי ששוכר את המקום, היא אישה של הלום קרב קשה מיום כיפור שבמשך שנתיים מ-1975-1973 היה ישן בחורשה ומעלים ממנה שהוא לא נוהג את המונית שלו, לא יודע איך הם הצליחו להתפרנס.

אמרתי למבקר המדינה שהוא יכול מבחינתי להוציא בדו"ח שלו באופן אוטומטי, שייקח בחשבון, עד שאני מסיים את התפקיד, שהיא נשארת פה עד שהיא פורשת. מבחינתי הוא יכול לכתוב את זה ככותרת על.

זו בעבר הייתה בריכה פנימית, אפשר לראות לפי האריחים, הפכנו את זה לאולם רב תכליתי. בבוקר יש פה ריקודים שתיכף תשמעו, רקדניות על שלנו. אתם מסתכלים פה על אלופות עולם, אירופה. כמה מדליות יש לך, גברת מיטל? הרבה, אלופה אמיתית. כשהן מסיימות פה את האימונים והן מסיימות פה בסביבות שעה 14:00-13:00. מתי אתן מסיימות פה את האימונים?

13:30.

אני גם פה זכיתי במדליות.

אני יודע.

אנוצ'קה היא אלופה.

אלופת האלופות. אני יודע, שתיכן מהממות. אני רוצה לתת סקירה על האולם עצמו. כאשר ב-13:30 הן מתפנות מפה, יורדות הקבוצות האלה וכל האולם מתמלא בשולחנות פינג פונג. יש לישראל מסורת מאוד מפוארת בפינג פונג, אני תמיד שמח לספר את זה. ב-2021 התקבלנו למשחקי האינוויקטוס, משחקי יוצאי צבא, אלה שתחת הנסיך הארי. מ-2014 לא קיבלו אותנו עד 2020, זו הייתה פוליטיקה שאתם מכירים.

ב-2020 העלו אותנו בזום לוועדת קבלה. מדינת ישראל ביקשה שאציג את המקרה. הצגתי את בתי הלוחם ובדברי הקבלה של מדינת ישראל במשחקי האינוויקטוס היה כתוב שבתי הלוחם יכולים ללמד את אירופה שיקום מה הוא, כך רשום בדברי הקבלה. הגרמנים אירחו את המשחקים של 2022 של דיסלדורף, שם נרצחה כל המשפחה שלי. בשבילי זו הייתה סגירת מעגל יפה.

הגרמנים ממש מעולים בפינג פונג והם דרשו מהנסיך הארי להכניס את משחקי הפינג פונג למשחקי האינוויקטוס. הם רצו לקחת את כל המדליות. הוא אמר את זה בטקס פתיחה בהומור בריטי. הגיעו הישראלים, בזוגות לקחו זהב וכסף והשאירו להם את הארד, לגרמנים. ביחידים לקחו גם את הזהב, גם את הכסף וגם את הארד. הגיעו היהודים לאדמת גרמניה, הרימו את דגל ישראל וחמש פעמים נוגנה התקווה על הפרצוף של הגרמנים.

זה היה מדהים כי הגמר היה בין ישראל לגרמניה. כל האולם היה מלא בקצינים גרמנים עם המדים שלהם, שלאנשים כמוני זה תמיד יזכיר, לא משנה מה. זה היה עונג צרוף לקחת את המדליות האלה.

יולי אדלשטיין מתאמן פה כל יום שישי בבוקר. הוא עשה פה פעם סיור והתאמן מול פצוע והפצוע הביס אותו. הוא אמר, לא הגיוני, משהו לא מסתדר. קבע איתו ביום שישי, הגיע לפה ביום שישי, חטף בראש עוד הפעם ואז אמר אני בא להתאמן עם החברים האלה. מאז הוא עשר או 11 שנים מתאמן פה.

והוא מצליח, השתפרו לו ההישגים?

אני לא שואל מה שאני לא רוצה לדעת.

הוא היה בנבחרת של הכנסת שנים.

נחזור לריקודים. הריקודים זה אחד הדברים הכי מרגשים לראות. הבנות פה מתאמנות לא פחות שעות מרקדן בריא, משקיעות לא פחות וההישגים שלהן מדברים בעד עצמן, אלופות עולם, אלופות אירופה, מדליות. עכשיו חזרתי מתחרות.

בהולנד.

מה היו ההישגים?

מיטל מקום ראשון, אנה מקום שלישי.

כל הנבחרת חזרה עם מדליות.

תומר ובן הזוג שלה זכו במדליות. זו מניה בטוחה. אתה משקיע בהן, נוסעות – מביאות מדליה. לראות אותן רוקדות זה עונג צרוף. תנו לנו סשן אחד.

אנחנו נציג שני ריקודים. שלום, אני ילנה, מאמנת נבחרת. אמרתי, אם אני שורדת פה שבוע אני נשארת פה. נשארתי ל-20 שנה בינתיים. יש כל מיני תוכניות. הריקוד הראשון שנרקוד נקרא אישה יחידה, שכל אחד מתחרה בקלאס שלה. מיטל בקלאס שתיים. זה קלאס גבוה יותר, אנה רוקדת בקלאס אחד. יש לנו עוד ילדה אחת גם בקלאס אחד שזה קלאס יותר קשה מבחינה פיזית.

הקריטריונים גבוהים יותר.

הקריטריונים גבוהים יותר אז קשה מאוד פיזית לנוע בכיסא. אתם תראו מה הן יכולות לעשות.

אחד זה יותר גבוהה?

הפגיעה יותר גבוהה.

מעבר לזה, יש פה חוג שיקומי של עשרות רקדנים שבאים בערב, הורה וכל הדברים שאתם מכירים, הם רוקדים בשביל הכיף שלה.

הכיסאות מיוחדים לריקודים, זה משקל קל יותר ומותאם לכל בן-אדם אישית. מה שהם הולכים לרקוד עכשיו זה ואלס אנגלי. זו תוכנית שרוקדים חמישה ריקודים ברצף אחד אחרי השני, כל ריקוד זה דקה וחצי ואז מתברגים הלאה לגמר, ובגמר לוקחים מקומות. אחר כך תראו ריקוד שנקרא ריקוד חופשי, כל אחד צריך לצאת לבד לרחבה במשך שתי דקות ולהפגין ביצוע הכי טוב שהוא יכול. זה הכי קשה כי אז כל העולם מסתכל עליך, כל טעות רואים, ממש דף נקי.

צר פה האולם.

היא כבר עוד לא התחילה, כבר מאיימת.

האולם צר, אף פעם אין לנו את כל הרחבה.

מתאמנות שעות רבות, כמה שעות אתן מתאמנות?

מיטל מתאמנת חמש, שש. כל יום.

כמעט כל יום.

ואת? כמה שעות מתאמנת?

כמעט כל יום גם. תלוי במצב שלי. רצינו להראות עוד ריקוד אחד.

זה בדרך כלל אנשים שיש להם רקע בריקוד?

ממש לא. נעבור, דור צעירים, דור ביניים, מתבגר. 40-20, 60-40 ו-60 צפונה. פה יש מתחם צעירים, זה אומר שיש פה ארבע עובדות. הייתה אחת לפני 7 באוקטובר, עכשיו יש ארבע. ארבע רכזות צעירים שמקבלות את הפצוע הצעיר, מלוות אותו פה.

זו לא חוכמה לרשום בבית הלוחם, במתחם הזה הוא יכול להיאבד. הצעירים נרשמים. יש פה חדר שהיה חדר מוזיקה, העברנו אותו למטה, אתם יכולים להיכנס לראות את המתחם. עכשיו זה יורד למרתף למטה. בקורונה הלהקה שלהם ניגנה לכל היהודים בעולם, כל מי שהיה נעול בבית.

בשידור ישיר?

כן. אחד ההישגים המיוחדים בחדר הזה, שהלהקה עצמה – זה קרה במקרה, לא משהו שבנינו אותו בתפיסה שלנו – מורכבת כולה מנכים פוסט טראומתיים. לראות אדם פוסט טראומתי עולה לשיר לפני 1,000 אנשים זה נקרא שיקום, זו העוצמה. הוא הגיע לפה, לא יכול היה לדבר עם בן-אדם. לעלות מול קהל ולשיר בעל פה לפני 1,000 אנשים זה מראה לאן אתה יכול להביא אנשים בהשקעה נכונה.

זה נקרא קיר השמחה. מגיע בודד, הצוות שלו ממשיך בקבוצה מבצעית. הוא השתחרר, נסע לתאילנד. מגיע לפה והוא לבד. חיוך זה לא משהו שבא בקלות. אתם יכולים לראות פה את ההישגים של כל החברים, לראות את התמונות של החברים שאתם מכירים מהטלוויזיה. כולם תחת הפעילות הברוכה פה של מחלקת הצעירים שעושה פה עבודה מטורפת. כמה צעירים יש לך היום תחתיך?

מעל 2,000.

מעל 2,000 פה.

וב-6 באוקטובר כמה היו?

1,000, 100, משהו כזה. הכפלנו את עצמנו.

זה רק אצלה. יש את המילואימניקים שיושבים אצל סיגל שהיא דור הביניים ויש עוד שלושה בתי לוחם.

תגיד לנו קצת מספרים כשנשב?

כן. את כול המספרים תקבלי.

מפוסט טראומה אפשר להחלים?

כן.

אפשר לתפקד לצד.

אני לא מסתכל על זה כהחלמה. אני מסתכל על זה כאל איך אתה מלמד את הפצוע לנהל את הפוסט טראומה ושהפוסט טראומה לא תנהל אותך. ברגע שלימדת אותו לנהל את אירוע ולא האירוע מנהל אותו – מבחינתי זה לא סוג של החלמה, זה שיקום. ככל שאתה מתנפל עליו מהר יותר, מאתר את האירוע מהר יותר ומטפל בו, אתה יכול להוריד את העצימות של הפוסט טראומה. מגבוה לבינוני, מבינוני לנמוך.

להגיד לך שנעלים את זה? לא. יכול להגיע בן-אדם שהוא טראומתי מאירועי לחימה שעבר ובגלל שעשית לו טיפול נכון, הוא לא פוסט טראומתי, זה עובר לו. זה מה שאנחנו עושים ומשקיעים כסף רב שהמדינה לא עושה, בחוות חוסן, בתוכנית שנקראת שווים, שנקראת InHeal. פעם ראשונה שארגון נכה צה"ל מוציא כסף מהתקציב שלו כדי להביא למניעה.

אנחנו מבינים שבכמויות שמגיעות לפתחנו לא נצליח לטפל, אין מספיק מטפלים בארץ. אני יכול לתת את המספרים למעלה אבל 50% ממי שהגיש תביעה עד היום גם הגיש לפוסט טראומה. המשרד צפה שעד שנת 2023 יהיו עוד 30,000 פוסט טראומתיים בנוסף למי שהיום. אני טענתי שיש יותר, אמרתי שאהיה ממלכתי ואצותת את המספרים של משרד הביטחון כי הם גרועים גם כך. משרד הביטחון הוציא תיקון בשבוע שעבר, שב-2027 זה כבר יקרה.

זה צף. יש הרבה דברים - -

הבעיה שאלה שיגיעו ל-2027 וצפונה – זה המעגל השניוני והשלישוני – אלה אנשים שזו תהיה בעיה, כי הם יגיעו אלינו אחרי שהם הרסו את המשפחה, התגרשו, איבדו את מקום העבודה.

בגלל זה התפיסה המניעתית.

אחרי שהייתה להם התמוטטות פיזית, שרופא המשפחה בדק אותו ואמר לו אין לך כלום פיזית. תגיד, היית במקרה בחרבות ברזל? הוא יגיד לו כן, והרופא יגיד לו אדוני, יש לך פוסט טראומה. ואז רק יתחיל את הטיפול וזה אחרי שחרב חצי מהחיים שלו ויגיע אלינו.

זה המעגל הבעייתי בהמשך. המעגל של היום, שאתה מאתר ותופס אותו – הרבה מהאנשים אנחנו מצליחים להביא לסוג של החלמה, שיקום או הישגים טובים בזכות תוכניות חיצוניות ואגף שיקום שמשקיע בזה, מבין את זה. יש פה אירוע דרמתי מאוד.

תוכניות חיצונית שהם מקבלים מחוץ לבית. או שהתוכניות שמיובאות לפה?

שום דבר לא בבית. הכול תוכניות של סדנאות, בתים של אנשים טובים שתרמו בתים, וילות, ועושים שם טיפולי InHealing, פסיכיאטרים ופסיכולוגים. יש לא מעט חברות כאלה.

יש בקהילה ארגון של טיול אחרי צבא?

זה אנחנו עושים, תוכנית שנקראת טיול אחרי צבא. מי שמוביל את זה הוא עדי שטראוס, עוד שבועיים או שלושה יוצאת משלחת נוספת של טיול אחרי צבא.

אתה תקבל פוסט טראומתי, גם אם התביעה שלו נדחתה?

לא. לבתי הלוחם מתקבלים מי שהוכר כפצוע צה"ל על ידי מדינת ישראל. באירוע הזה שיש לך 17,500 אנשים, ברור שהוועדות יימרחו על גבי ארבע, חמש שנים. באתי לדירקטוריון שלי ואמרתי להם תקשיבו, אנחנו באירוע תקדימי בכל המובנים. מכיוון ששיקום מתחיל עכשיו ואתה לא יכול לחכות, קיבלתי אישור מהדירקטוריון להכניס לפה את כל פצועי חרבות ברזל לכל המתקנים של ארגון נכי צה"ל, גם פוסט טראומתיים.

מספיק שהם הגישו תביעה למשרד הביטחון, שזה נקרא מעמד 01 או 03. מספיק שהם הגישו תביעה. אגף שיקום או צה"ל מעבירים לי את הרשימות על בסיס קבוע. הוא בא לפה, נרשם ומתאמן. שאלו אותי מה יהיה עם אלה שיחלימו ולא יצטרכו, אמרתי, נכנסנו מתחת לאלונקה ועזרנו להם. כרגע לארגון צה"ל זה עולה מיליונים כי הם לא משלמים דמי חבר, אין ממה לנקות מהם את דמי החבר אפילו בסיסי.

למה אתם לא לוקחים מהם. זה יורד מהתגמולים?

זה יורד מהתגמולים, אני לא נכנס לזה בכלל. הם עוד לא נרשמו, עוד לא מוכרים, קח, תוריד.

אין מקום להתנדבותי? לתשלום התנדבותי?

אני לא נכנס לזה בכלל. ייאמר לזכות אייל זמיר שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, הוא אמר לי עידן בוא נשב ונראה איך אנחנו משפים אתכם. אמרתי לו לא, זה החלק של ארגון נכי צה"ל שנכנס מתחת לאלונקה במשימה הלאומית. ארגון נכי צה"ל לא לוקח כסף על דברים כאלה. לא הכול זה כסף בחיים.

הדירקטוריון אישר את זה ב-30 שניות. מישהו שאל אותי – פצוע מלחמת יום הכיפורים, שאל לי זה נדרש? אמרתי לו כן. מי בעד? כולם הצביעו בעד, 30 שניות העברתי את האירוע הזה, אפילו לא היה דיון. כולם מבינים מה זה להיכנס מתחת לאלונקה. את החשבונות נעשה במקום אחר.

בכמה הגדלת את כוח האדם מה-7 באוקטובר?

הבאתי עוד 40 תקנים. את הציורים שאתם רואים הציגו פה, צילומים וציורים, ופה בהמשך יש מועדון גיל-און, זה לגיל המתבגר. יש להם כל יום פעילויות וציורים, טיולים והרצאות. אנחנו מקפידים מאוד על הדור המבוגר שלנו. יום אחד תפס אותי בחור מבוגר, חובש שנפצע קשה מאוד תוך כדי שהוא מחלץ פצועים, סיפור מאוד הירואי.

הוא אמר לי אל תיתן לי את האמצעים למת בנוחות, תן לי את הסיבה להמשיך לחיות. יש יותר חכם ומדויק מזה? מאז כל הפעילויות שלנו הן פעילויות של – אילת, סיורים, כיף, טיולים. כל הדיונים היו על בואו נדבר עם משרד הביטחון על לחצן מצוקה, תרופות. בא בן-אדם ואומר לי אל תיתן לי איך למות, תן לי איך לחיות.

משפט חכם.

מי שבזכותה יש לנו את כל הכיף והשמחה, אירועים, קומיקאים והכול. פה יש לנו את דור הביניים. פיזיותרפיה, זה החדר הראשון, תכירו את רס"ריות המשמעת. הן מתעללות בי באופן קבוע, יש פה כמה, כל השלוש בנות פה.

הן נהנות מזה, שמעתי.

כן, מאוד. אתם רואים מכון משופץ, הוא יחסית קטן, בבית הלוחם בירושלים הוא מתפרץ על קומה שלמה. הרעיון היה לדוגמה, השיפוץ פה מעבר להקמות, הוספנו עוד שני חדרים, לקחנו ופיצלנו. עשרה טיפולים ביום כפול חמישה ימי עבודה ו-50 לוחמים. שני חדרים, 100 לוחמים כל שבוע, יכולים חדשים להתקרב לטיפולים. זו הדחיפות שבה עבדנו, מעבר לזה שיש עוד בתי לוחם.

לא שיש דבר כזה סתם פיזיותרפיסט אבל אתה לא יכול להיות סתם פיזיותרפיסט, אתה צריך לבוא עם ניסיון. אורלי מנהלת המכון. יש תנאים של לפחות חמש שנות ניסיון, ידע לעבוד עם אנשים עם מוגבלויות. הם עוברים פה קורסים רבים מאוד של העשרה שהופכים אותם ליותר מבינים ומטפלים את זה. פה בניגוד למכוני פיזיותרפיה אחרים, החברים כל החיים. אני פה 32 שנים בחדר הזה. זה לא כמו מכבי, באים, סדרה של 12 טיפולים.

הם מלווים פה אנשים מיום פציעתם ולא נעים לומר – לפעמים עד יום מותם. משרד הביטחון נותן את ההפניה. למשרד הביטחון אין אף מתקן שיקום בארץ, מתקני השיקום הם פה. הם יודעים להנפיק את ההפניה ואנחנו אלה שמביאים את זה לידי ביצוע. הצד מעבר לקיר, התחום השני. לראשונה בגלל היקף כמות פצועי הפוסט טראומה וההבנה שחייבים לתת פה מענה ומתוך התפיסה שלי שאומרת שטיפול נפשי הוא לא טיפול קל ואז הפצוע יוצא למסדרון.

חולה נפש, אחד שמתמודד נפש זה הכי קשה.

הוא יוצא, כל ההתמודדויות קשות, כל אחד וההתמודדות שלו. זו השוואה בין טון נוצות לטון ברזל.

הרבה פעמים זה שקוף, זו הכוונה.

נכון, אבל אני תמיד אומר שהדשא של השכן ירוק יותר. הקטוע רוצה להיות שקוף. הוא נכנס לחדר, כולם לא מפסיקים לדבר. השקוף לא רוצה להיות שקוף. זה שרואים אותו, המט לא רוצה להיות מט.

כל האמירות האלה הן אמירות של אנשים שלא מבינים. רוצים בטוב אבל ממש לא מבינים. כל פצוע פיזי מתמודד עם טראומה. ילד שעפה לו בגיל 19 היד – הוא פוסט טראומתי. גם בהכרה של משרד הביטחון יש יותר פצועים פיזי משולב, משולב פיזי וטראומה מאשר טראומה נקי, עד היום.

פתחנו עם שיבא מרפאות פה. יש לנו טיפול נפש מתוך ההבנה שאני לא רוצה שהפצוע יצא מהטיפול לתוך מסדרון של בית חולים ויראה מישהו הולך עם העמוד הזה, עם השקיות שתן וכל אלה. שיצא לפה, ירד לחדר הכושר, בריכה, דשא, לחברים שלו למטה. בכניסה איפה שנכנסתם יש ספות רבות פרוסות על הדשא. בצהריים אתם יכולים לראות פה צעירים רבים יושבים שם. עוד מעט נביא להם פודטראק עם משקאות שיוכלו לשבת ויהיה נחמד בהרבה יותר. יש פה מזכירה שאתם יכולים לראות אותה מקבלת את הפצועים, נכנסים לחדרים, עוברים טיפול ואחרי זה יכולים לעשות כל מה שהם רוצים פה.

הכול זה במסגרת של 100 השקלים חבר?

לא, זו הפנייה ממשרד הביטחון.

משרד הביטחון ממן את הטיפול.

הכול תחת הדבר הזה. אנחנו מסבסדים פצוע בשנה הראשונה במעל 10,000 דולר לבן-אדם, סבסוד. פה בפנים יש חדר ביליארד, את יכולה להיכנס לראות. הם אלופים, בזוגות, ביחידים. זקן השבט פה הוא בן עוד מעט בן 100? הגיע לפה הנציג הבריטי לתת לו תעודה כי הוא לחם עם הבריטים. על-אנושי. מה שמיוחד בחדר הזה, זה החדר היחיד בבית הלוחם שלא כל פצוע יכול להיכנס. קודם זה שייך לפוסט טראומתיים. זו הממלכה שלהם.

יש פה מדריך, המדריך עושה את הקבלה. עשו את השולחנות האלה, הם מאוד יקרים. הציוד שהם מקבלים הוא מאוד יקר. המקום עבר שיפוץ לאחרונה. יש להם את המטבחון שלהם, הצרכים שלהם, עם ונטה כי הם מעשנים הרבה, ופה פינת העישון שלהם. יכול להיכנס רק מי שאמרתי, רק מי שעובר את האישור של המדריך, והוא חלק מהחבורה. הם מגיעים לפה בסביבות בין 70-40 אנשים ביום - - - הם מעגל תמיכה מאוד חזק שלא פעם ולא פעמיים הצילו את החיים אחד של השני.

מגיעים גם מבתי לוחם אחרים?

לא. יש להם בתי לוחם אחרים. מה שעושים הרבה אלה תחרויות טורנירים פנימיים.

היינו עושים תחרויות.

מה זה הייתם? עדיין עושים תחרויות.

רואים לפי הגביעים.

אנחנו עכשיו בתחרות בית הלוחם.

פה זו המסורת. זה המכבי תל אביב של הספורט. גם בתי הלוחם האחרים, יש להם את הגביעים שלהם, לא פראיירים פה. כל שנה הם יורדים לספורטיאדה.

שלום.

אומר משהו הוותק הזה.

היא קיבלה אותי לפה כשהייתי צ'ופצ'יק של הקומקום.

אני נשארתי באותו גיל.

את 47 שנים פה? שברה אותך. את 42 שנים.

זה נקרא חדר האושר.

בואו נמשיך. כל הזמן פעילות בחוץ. אתם יכולים לראות לאורך התמונות פה, מישהו שאל אותי על טיול שחרור, הנה תמונה לדוגמה מטיול שחרור שיצא. טיול שחרור זה טיול קשה, לא טיול של לשבת בקואססאן סטריט ולעשן.

זה לא של ועד הגמלאים.

הטיול האחרון היה לעלות על הקילימנג'רו עם פרוטזות, חמורים וכדומה. פה זה היה בהימלאיה בהודו. הם עולים למעלה ובשיא שלהם כל אחד מביא משהו שמסמל משהו רע. לדוגמה חולצה מוכתמת בדם, אחד הביא את החולצה עם החורים של הכדורים, אחד הביא את הנעל שגזרו לו של הצנחנים. הם זורקים את זה לתוך מעגל אש ושחרור.

לא רק שחרור אלא שחרור גם מהרוע. הם חוזרים לארץ ועושים להם מנטורינג. משם למקומות עבודה. השכלה או עבודה, תלוי. המנטורינג בדרך כלל הם מנהלים תותחים שמהחיבור אתה יודע שהוא יעבוד שם. בדרך כלל מנכ"ל של שטראוס. אנחנו עושים את ההתאמה מראש שתהיה נכונה. לא רק להביא את הפצוע, להתאים שלמעביד יהיה טוב. אם למעביד יהיה ניסיון טוב עם פצועי צה"ל – מחר יפתחו עוד דלתות.

אתם יכולים לראות פה טיפוס הרים של קטועים. זו התמונה שאותי באופן אישי הכי מרגשת כי זו תמונה של אחווה. אלה נכי צה"ל מה שאתם רואים פה, לא מדריכים. הולכים לטיול קשוח ולא משאירים אף פצוע מאחור.

לוקחים אותו עם מריצות והוא קובע את הטיול לכולם. יש לנו להקות זמר ודברים כאלה. בתי הלוחם, הארבע שבנויים והחמישי האחרון שהוא בדרך. תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע ואשדוד. אשדוד הולך להיות מדהים. התמונה על הים, מה שאתה רואה, זה המרחק שלה מהים.

באיזה שלב זה נמצא?

בשלב סיומות.

יש כוח אדם, הכול?

כוח אדם עוד לא כי הפתיחה היא במרס.


הישיבה ננעלה בשעה 13:20.