פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החוקה, חוק ומשפט
18/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 596
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, י"ח באדר התשפ"ה (18 במרץ 2025), שעה 9:00

1. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023
2. הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3)

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
אברהם בצלאל – מ"מ היו"ר
ארז מלול – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
טלי גוטליב
עמית הלוי
מתן כהנא
יוליה מלינובסקי
יואב סגלוביץ'
לימור סון הר מלך
גלעד קריב
אושר שקלים

דבי ביטון
מירב בן ארי
ששון ששי גואטה
סימון דוידסון
שלום דנינו
מטי הרכבי צרפתי
יונתן מישרקי
עפיף עבד
איימן עודה
יוסף עטאונה
צביקה פוגל
משה פסל
יצחק קרויזר
אלעזר שטרן

יוסי כהן - אב שכול

מרב סבירסקי - מטה משפחות החטופים

איתי סיגל - מטה משפחות החטופים

חנה כהן - מטה משפחות החטופים

לישי מירן - מטה משפחות החטופים

אפרת חקאק
ניצן רוזנברג

איל קופמן

הילה מליחי
רויטל יפרח
מוריה אביגד



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023, כ/947

השפיטה (תיקון מס' 3), כ/947

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. אנחנו בעניין הצעת חוק יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3); והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101). מבחינת ההסתייגויות שנותרו לנו כסיעות, בטבלה של הייעוץ המשפטי: חברת הכנסת גוטליב נימקה, ושתי ההסתייגויות שלה נדחו, גם לחוק יסוד: השפיטה וגם לחוק בתי המשפט. ישראל ביתנו נימקה, וההסתייגויות של ישראל ביתנו נדחו, גם לחוק יסוד: השפיטה וגם לחוק בתי המשפט. כנ"ל המחנה הממלכתי. נשארו 123 הסתייגויות של חד"ש-תע"ל לחוק יסוד: השפיטה, ו-105 הסתייגויות שלהם לחוק בתי המשפט שהם צריכים לנמק. יש מספר הסתייגויות של רע"מ, גם הם צריכים לנמק. אתמול בטבלה הגענו עד הסתייגויות יש עתיד והעבודה. היום נעשה מקבצים קצת יותר גדולים ויהיה לכם זמן נימוק בהתאם. איימן עכשיו? בסדר גמור. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אתה תוכל לנמק איך שתרצה – או שאתה רוצה לנמק בשני חלקים ואז הצבעה על חוק יסוד. קודם נשמע את יוסי, אב שכול, ואז איימן ינמק. אם תרצה, בשני מקבצים או בפעם אחת ושתי הצבעות. זה לבחירתך.

בפעם אחת.

שלום, אני יוסי כהן, אבא של עמית כהן. באתי היום לפה וציפיתי לראות את כל אלה שבאים כל הזמן, מועצת אוקטובר, שטוענים שמייצגים אותנו – ליאת ורעות. הם לא מייצגים אותנו. גם אצלנו יש מחנות. אני רואה אתכם כוועד שלנו – ועד של הבניין, ועד של המדינה. אתם צריכים לייצג אותנו. אף אחד לא בא לפה לייצג אותנו ולדבר בשמנו. אנחנו, פורום - - - לצדק, הרבה משפחות, אין לנו אמון בבתי משפט, לא בקצינים מדרגת תת אלוף ומעלה. אין לנו, אנחנו רוצים ועדה לאומית – מהימין, מהשמאל, מהצד של המפלגות הערביות. שיקימו ועדה לאומית, לא בית משפט עליון. לנו אין אמון. בית המשפט העליון – רבע ממה שהוא עשה, פוסל מאנשים לחיות, להתקדם. הוא לא יכול למנות לנו ועדה ולא כלום. והפעם זה לא רגיל, לא משפחות שיוותרו – הדם שלנו, אנחנו נשפוך אותו פה, לא ניתן לכם. אני אומר באחריות, אני יודע מי אנחנו. את הדם שלנו נשפוך פה בכנסת אם צריך. רק ועדה לאומית – לא ממלכתית, לא בית משפט עליון, לא כלום. אני נשלחתי להגיד את זה. ציפיתי שיהיו פה המשפחות של החטופים, שלא נותנים לאימהות שכולות אצלנו לדבר. איתי הם לא יכולים להתמודד, אני אלחם עם כולם.

לא צריך להילחם.

כמו שהם מדברים, גם אנחנו מדברים.

לא צריך להילחם, לא צריך לדבר על דם. הכול נשמע.

אני אבא של עמית. עמית הלך עם בת הזוג שלו, שהיה אמור להתחתן איתה, נורל מנצורי. את אבא שלה אתם מכירים, הוא פה הרבה. בשבילי הוא מחותן, אנחנו בקשרים טובים. הוא שייך למועצת אוקטובר, אני שייך למפלגה אחרת. מהכבוד שלו לא באתי להילחם כשהוא פה. הוא יאמר מה שהוא רוצה, אני אומר מה שאני רוצה. אנחנו משפחות שכולות, יש לנו זכות בדיוק כמוהם. גם לנו יש דעות, גם אנחנו שייכים למפלגה פוליטית. כולם אשמים, מהגדול עד הקטן. מהגדול עד הקטן. מראש הממשלה עד חבר הכנסת הזוטר, עד המזכירים, עד היועצים. כולם אשמים, את כולם יחקרו, אבל לא בית המשפט העליון יחקור נקודה.

תודה רבה. תודה על הדברים. לפני שנעבור להנמקת הסתייגויות, אני כמובן משתתף בצערך. ומפה, מהוועדה, נשלח איחולי הצלחה לכוחותינו שלוחמים, שהתחילו הלילה.

איחולי חיים לחטופים.

וכמובן, כפי שנאמר, אחת המטרות של המתקפה הזאת היא השבת כל החטופים, כפי שדיברו כל נציגי הממשלה בנושא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. אתה מנמק בהנמקה אחת, ולאחר מכן שתי הצבעות על שני מקבצי ההסתייגויות. בבקשה.

בוקר טוב לכולכם ברור שההצעה הזו היא חלק מההפיכה המשטרית. אני רוצה להגיד איך אנחנו בחד"ש-תע"ל רואים את ההפיכה המשטרית.

ברכת השם ללוחמינו כמובן.

אמרנו. אבל נא לא להפריע בזמן שמנמקים הסתייגויות.

אנחנו רואים את ההצעה הזאת כחלק מההפיכה המשטרית. ההפיכה המשטרית היא חלק מהלך רוח עולמי. יש בו גם את טראמפ, יש בו גם את אורבן באוסטריה, יש בו גם את בולסונארו, שהיה בברזיל, יש בו גם את מודי בהודו, ויש בו גם את נתניהו. ואני רואה שמה שקורה בעולם זו יציאה מהלקחים של מלחמה העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה, העולם הבין שצריך לבנות דמוקרטיה. אומנם זה לא עבד כלשון החוק וכלשון הכוונות, אבל התיימר לדמוקרטיה מסוימת, בנה כיוון מסוים, שיש בו הרבה פוליטיקלי קורקט. ואין ספק שמזה עשר שנים לפחות יש ניסיון עולמי – אני חייב להגיד בצער שזה מצליח פה ושם, במיוחד בארצות הברית – לצאת מהלקחים הללו ולבנות עולם אחר, שיש בו רודנים ואין בו ממלכתיות. אין בו ממלכתיות.

מה שקורה במדינת ישראל זה חלק מזה. אני אתן דוגמה מאוד קרובה וישירה, וזו המלחמה. המלחמה, שהתחדשה מאתמול. ברור כמה שזה ציני, ועל חשבון הדברים היקרים מכל – על חשבון אנשים, על חשבון בני אדם, על חשבון הדם, על חשבון החטופים, על חשבון 300 אנשים מעזה. פשוט מאוד, בשביל להחזיר את בן גביר. יש דברים שלא היו מתקבלים והציבור לא היה מקבל אותם, וראשי ממשלות לא חשבו עליהם, אבל מה זה מעניין? בשביל לשרוד יש תקציב, 60 מול 59. אנחנו צריכים את בן גביר עכשיו, יש לו מספר תנאים, והתנאי העיקרי הוא חידוש המלחמה. אז בבקשה, יש לך חידוש המלחמה, לא מעניינים שאר הדברים, מה מעניינות משפחות החטופים? מה זה מעניין? זהו העולם החדש המתגבש. זהו העולם החדש המתגבש. ואני חושב שכל האנשים הדמוקרטיים שחשובים להם ערכים אוניברסליים צריכים להיאבק נגד זה.

אני רוצה להגיד משהו על ההפיכה המשטרית ועל האוכלוסייה הערבית. האם לאוכלוסייה הערבית אין קשר למה שקורה? האוכלוסייה הערבית טוענת שבית המשפט הוא גזעני. ואין לי שמץ של ספק שבית המשפט קיבל הרבה החלטות גזעניות, אין ספק בזה. אבל אם הוא גזעני, נקודה, אז למה הימין נגדו? הימין היה צריך להיות שמח מבית המשפט הגזעני הזה. אז למה הימין רוצה לחסל את בית המשפט? יש סיבות ברורות מאוד. אחת מהן למשל הוא סיפוח אזורי C, גניבת אדמות פרטיות מהפלסטינים בגדה המערבית. משנת 1999 מפלגות הימין מנסות - - -

בטח. כמה זמן יש לו? כמה זמן יש לו?

טלי, דברי איתי אחר כך, אל תפריעי.

כל הפרעה שלך, אנחנו מוסיפים לו עוד חמש דקות מהזמן שלנו.

אל תדבר אליי, אתה לא מנהל אותי. תודה רבה.

תפריעי להסתייגויות לאופוזיציה, נוסיף חמש דקות.

טלי, גשי אליי אחרי זה, תדברי איתי. בבקשה, הוא עכשיו מדבר, לא להפריע.

אני אדבר חצי שעה. מפלגות הימין מנסות להוציא את אזרחי האוכלוסייה הערבית ממעגל הלגיטימציה, בכל פעם מוציאים אותנו מהתמודדות לכנסת. מי שמחזיר אותנו בכל פעם זה בית המשפט. גם זה נכון. לכן אין לי שמץ של ספק שמה שהימין מנסה לעשות זה להשתלט על הכול. כלומר, לא להסתפק בזה שהוא ניצח בבחירות, אלא הוא רוצה לחסל את המדינה העמוקה בשביל להישאר שליט ללא איזונים. זה ברור. האם לאוכלוסייה הערבית יש אמירה, חשוב לה הנושא? לדעתי, בוודאי. בוודאי שחשוב לה.

פעם קראתי ספר שהכותרת שלו היא: למה הצבעת ימין וקיבלת שמאל? הספר אומר שנבחר בגין, אבל הוא היה ממלכתי, יש שופטים בירושלים, לא ניסה להתערב, ויחד עם קרטר וסאדאת הלכו להסכם שלום עם מצרים. אחרי זה נבחר שמיר, איש ימין מובהק, אבל הביאו אותו לוועידת מדריד לשלום, ובייקר איים עליו בעניין ההתנחלויות. אחרי זה נבחר נתניהו, איש ימין מובהק, אבל עשה הסכם עם יאסר ערפאת, הסכם חברון. אחרי זה שרון, בולדוזר כזה. הוא יצא מעזה והייתה לו תוכנית כלפי הגדה המערבית. אחרי זה נבחר אולמרט, רביזיוניסט מובהק, בן של רביזיוניסט מובהק, אבל הוא ניהל משא ומתן עם אבו מאזן, כולל חלוקת ירושלים. הכותרת של הספר: למה הצבעת ימין וקיבלת שמאל? התשובה של הספר: בגלל שהנבחר לא ממש שולט, ואנחנו צריכים לשלוט.

אז לא צריך איזונים, לא צריך יועץ משפטי, לא צריך בית משפט. מי שנבחר מהעם הוא דיקטטור לשלוש-ארבע שנים, אין איזונים, אין כלום, הוא ממשיך בדרכו, דורס הכול. העמדה של הרוב היא חלק ניכר, משמעותי ביותר, מהדמוקרטיה, אבל בוודאי שהיא לא כל הדמוקרטיה. בדמוקרטיה יש איזונים, יש בה גם זכויות של מיעוטים, ואת זה הממשלה הנוכחית רוצה לחסל. לכן אני חוזר על השאלה שלי: האם לאוכלוסייה הערבית יש סיי? האם היא צריכה להתערב? האם ההפיכה המשטרית פוגעת בה? לדעתי, בוודאי שכן.

אתה רוצה שאני - - -

אני יכול לחיות עם זה. אני יכול. זה חלק מהאיזונים. אני יכול לחיות עם זה.

אם הוא יחליט שזה מפריע לו, אני אעצור את זה.

אני שמח שהאופוזיציה מדברת והקואליציה מוחים. אני נהנה מהסיטואציה הזו. בוודאי שהאוכלוסייה הערבית צריכה להתערב.

טלי מספקת לו הנאה.

האוכלוסייה הערבית אמורה להיות חלק - - -

אני אפילו לא רואה מה כתבת. היא רוצה שנקרא מה כתוב, שתכתוב את זה בצורה ראויה.

קארין, רק רגע. כפי שאמרתי לכם, הזמן הזה הוא זמן דיבור שלכם. אם חבר הכנסת איימן עודה היה אומר לי שזה מפריע לו והיה מבקש שאני אפסיק, הייתי עושה את זה. מאחר שהוא אמר שהוא רוצה שזה יישאר, שלא מפריע לו שזה נשאר, אני לא מתערב.

הוא גאה בזה.

אבל אני בכלל לא רואה מה כתוב.

אני מבקש, קארין ואחרים, לא להפריע בזמן שהוא מדבר. אם הוא אומר לי שזה מפריע לו, אני קורא לסדר כי זה זמן דיבור שלו. אם הוא אומר לי שזה בסדר, זה נשאר. ככה הליברליות שלי עובדת.

בוודאי שהאוכלוסייה הערבית צריכה להיות חלק מהמאבק נגד ההפיכה המשטרית. האוכלוסייה הערבית צריכה לצאת לרחובות ולהיאבק נגד ההפיכה המשטרית. בוודאי שבבחירות הבאות צריך להעלות את אחוז ההצבעה בקרב האזרחים הערביים כמה שיותר. אתם יודעים שמשנת 1996 עד עכשיו במידה שהאוכלוסייה הערבית הייתה מצביעה באחוז זהה לאחוז ההצבעה הכללי, אז אין מצב שהימין ונתניהו נשארים בשלטון. לכן מוטלת עלינו אחריות כבירה מאוד-מאוד-מאוד כל השנים, ובמיוחד בבחירות הבאות. זה ברור שאנחנו צריכים להיות חלק מהמאבק נגד ההפיכה המשטרית, חלק מההפגנות ברחובות יחד עם יהודים דמוקרטיים. האם אנחנו צריכים להיטמע במאבק נגד ההפיכה המשטרית בלי שיהיה לנו ייחוד? גם את זה אני לא מקבל. יש לנו ייחוד דמוקרטי די ברור.

אני רוצה להגיד כמה הערות לקבוצות המרכז-שמאל. מה ההערות שלי? אני שומע למשל על הכעס על העברת כסף לחמאס, ואני חושב שזה נושא ראוי, בוודאי שהוא נושא ראוי. אבל אני רוצה לשאול את המרכז-שמאל: אין לכם משפט אחד על המצור נגד העזתיים? אין מילה אחת נגד המצור נגד העזתיים? אם השאלה היחידה היא מה שאמר סמוטריץ', שהחמאס הוא נכס והרשות היא נטל, אם זו העמדה היחידה, אז אני רוצה לשאול את המרכז-שמאל, אתם יודעים מי חיזק את חמאס בשנת 1988 ו-1989? אתם יודעים מי רצה שהחמאס יהיה אלטרנטיבה לאש"ף בשנת 1989-1988? יכול להיות שיש דברים כל כך נכונים ואמיתיים אבל לא נוחים למרכז-שמאל, לא רוצים לשמוע אותם. מי חיזק את חמאס בשנת 1989-1988 כי רצה אלטרנטיבה לאש"ף? זו גם שאלה חשובה. האם פה קבור הכלב, או שהכלב קבור במקום אחר לגמרי, שצריך להגיד את האמת לציבור, שהדבר המזין כל רע משנת 1967 עד עכשיו זה הכיבוש? זהו הדבר העיקרי שצריך להיאבק נגדו. זהו הדבר העיקרי.

האם אני צריך לאתגר את המרכז-שמאל מהמקום שלי? התשובה שלי היא כן, כן, כן. אפילו אם יכעסו, אם יגידו אתה לא נעים, אתה לא נוח לנו. זהו תפקידי, להגיד את זה, להגיד את האמת לציבור. להגיד את האמת לציבור, שבמולדת הזו, שהפכה להיות מולדת משותפת לשני עמים – בין הים לנהר יש 7.5 פלסטינים ו-7.5 יהודים – מגיעה לשניהם זכות להגדרה עצמית. שני העמים הוכיחו שהם עמים, ובכך מגיע לכבד את הזכויות הלאומיות שלהם. לא נחיה בשלום, לא נחיה בביטחון, לא נחיה בשגשוג, בלי להגיע לפשרה היסטורית בין שני העמים. זהו הדבר העיקרי. זהו הדבר העיקרי.

יש מלחמה בעזה, אדוני.

טלי.

לא יקרה, תתקדם.

אם ייפול בן אדם מהחלל וישמע שיש פה שתי קבוצות – קבוצה שקוראת ל - - -

קבוצה שרוצחת ואונסת.

טלי, קריאה ראשונה.

היא כן מפריעה לי.

קראתי לה לסדר.

תתגבר, קיבלתי קריאה.

היא ממשיכה להפריע.

אוי, אני לא יכול.

טלי, קריאה שנייה.

אם ייפול מישהו מהחלל ויראה שיש מאבק בין שתי קבוצות במדינה מסוימת: קבוצה שהיא בעד גיוס לכולם – לכולם – וקבוצה שהיא לא בעד גיוס לכולם. וזה שנפל מהחלל, תשאל אותו מי ימין, מי שמאל, מי שבעד גיוס לכולם ומי שלא בעד גיוס לכולם, מי הימין, מי השמאל? כל בן אדם נורמטיבי יגיד מי שבעד גיוס לכולם הוא ימין, מי שלא בעד גיוס לכולם הוא שמאל. אם זה הבן אדם שנפל מהחלל. תגידו יש שתי קבוצות: יש קבוצה שכל הזמן, אבל כל הזמן, אבל כל הזמן, עם מדיניות ארצות הברית. כל הזמן. אף פעם לא יצאה נגד מדיניות ארצות הברית, אף פעם, אף פעם, משנת 1948 עד עכשיו. ויש קבוצה שלפעמים יוצאת נגד נשיאים בארצות הברית. והוא ישאל מי ימין, ומי שמאל? כל בן אדם בכל מקום בעולם יגיד: מי שכל הזמן עם מדיניות ארצות הברית זה ימין.

לכן אני ממקומי, כשמאל אמיתי וכדמוקרט אמיתי, כבן אדם שמחפש צדק בין שני העמים, שוויון בין שני העמים, דמוקרטיה לכולם, אני רוצה לאתגר את הקבוצות של המרכז-שמאל, ולהגיד להם אתם לא מתנהגים בצורה דמוקרטית, ולא כמייצג נאמן לערכי השמאל העולמי. לא. ודווקא כשהשמאל העולמי יוצא נגד, דווקא השמאל הישראלי מאשים אותו באנטישמיות. הנה, התשובה הכי קלה, להאשים ולהרגיש נוח, כי זהו, פתרנו את הבעיה.

כמה הסתייגויות הם הגישו?

יש להם כ-300 הסתייגויות.

לכן אין ספק שאני, יו"ר רשימת חד"ש-תע"ל, קורא לשיתוף פעולה – קורא לשיתוף פעולה, חבר הכנסת קריב.

אתה לא קורא לשום שיתופי פעולה.

עם ג'בריל רג'וב, אל-ערורי, שחוסל. חברים טובים אחרים, רבי מרצחים.

חבר הכנסת איימן עודה, יש לרשותך עוד כחמש דקות.

תודה רבה. לכן אני קורא לשיתוף פעולה בין מרכז-שמאל לבין נציגי האוכלוסייה הערבית נגד הממשלה הזו. אבל אם המרכז-שמאל, כמו שקרה אתמול, ישיבה של ראשי האופוזיציה, אבל ללא הערבים – ללא הערבים. ללא נציגי האוכלוסייה הערבית. אני ממקומי צריך לתקוף את זה – לתקוף את זה – ולהגיד שדווקא הימין - - -

אבל הוא לא היה אתמול.

טלי, קריאה שלישית.

למה?

כי את מפריעה.

לא, רציתי להגיד שהוא לא היה אתמול. לא התכוונתי להפריע, סליחה, רציתי להזכיר לו שאתמול הוא לא היה.

לא, לא, לא, לא, סליחה, את מפריעה לי. הפרעת לי.

ביטלתי את הקריאה, הפרעה הבאה – קריאה שלישית.

אז עכשיו אל תפריעי. הימין מבין את המשקל של האוכלוסייה הערבית, מבין היטב, במיוחד נתניהו. הוא מבין, זה על בשרו – בשנת 1999 יצאנו להצביע בשיעור 76%, אז נתניהו נפל. בלי האוכלוסייה הערבית בשנת 1999, נתניהו היה נשאר. כלומר, נתניהו קיבל רוב יהודי בשנת 1999. הוא קיבל 51%-52% בשנת 1999, אבל עם המשקל של האוכלוסייה הערבית, שהצביעו עבור ברק, נתניהו קיבל 44%. ברק קיבל 56%. בבחירות שהתגלגלו בשנת 2020-2019 הוא מבין היטב שיש פה משקל אדיר של אוכלוסייה, חייבים לעשות לה דה-לגיטימציה. כשראשי האופוזיציה לא מזמינים את ראשי שתי התנועות שמייצגות את האוכלוסייה הערבית, הם משרתים אותו. הם משרתים אותו, וזה השמאל במדינת ישראל. וזה השמאל. הימין ברור, והשמאל לא ברור, כמו תמיד. כמו תמיד. להוציא את התקופה, שצריך להעלות אותה על נס, התקופה של ממשלת רבין, שצריך להעלות אותה על נס. אבל במקומות אחרים – מה זה? מה הפחד הזה בפני הימין? למה לא ברורים? למה לא חדים?

יש אנשים שאני רוצה להזכיר אותם דווקא לטובה, למרות שהם כועסים מדבריי, שזה גלעד קריב. אני חושב שדווקא גלעד קריב - - -

לא מדבשך ולא מעוקצך אחרי הדברים אמרת עכשיו.

גלעד. גלעד. גלעד, אני לא מייצג את מפלגת העבודה.

תעשה מה שאתה רוצה.

אני לא מייצג את מפלגת העבודה.

די, די, די, די, שמענו.

הבנתי שהיום קמת במצב רוח של מלקולם איקס, זה בסדר גמור. יש לך יום אחד מרטין לותר קינג - - -

יא זלמה, גלעד, אל תמשיך כך. אני אביע את העמדה שלי, אני, ולא של השמאל הציוני - -

תביע מה שאתה רוצה, ואני - - -

- - אלא שלי.

די, די, די. תביע את מה שאתה רוצה, הכול בסדר.

ואני אמשיך. ובכל זאת, ולמרות חילוקי הדעות וההתמרמרות, היו לך עמדות ברגעים קשים שאני מאוד מכבד אותן. מכבד אותן. ואני אגיד את זה כי אני מאמין בזה, אבל אל תעשה ממני העתק שלך, זה לא יהיה אף פעם.

איימן, תעשה מה שאתה רוצה. לא הייתם פה בדיונים - - -

אני ממשיך. אתה מפריע לי, גלעד. אני קורא באומץ, ביושרה, בצורה ברורה, חייבים לשתף פעולה מול הימין הפאשיסטי. חייבים למצוא את הדרך. להמשיך להתווכח – נמשיך לריב בינינו, יש בינינו ויכוחים קשים, והם יישארו. אני אסכם מבחינתי מה הנושא העיקרי, מה הפגיעה העיקרית ב-ה"א הידיעה בדמוקרטיה – זה המשך הכיבוש. המשך נישול עם שלם. זה להביא את הצעירים, להעביר אותם לגדה וגם לעזה, ולהחזיר אותם לישראל, זה מהווה פגיעה בחברה עצמה בכל המובנים – זה במובן של אלימות, במובן של שנאת ערבים, אפילו במובן של פגיעה בנשים, כי בזמן של שלום מתחזק הערך של הנשים. בעידן של מלחמה – הערך של הגברים, הלוחמים, האלימים. בכל המובנים.

סליחה, אדוני, אל תרשה את זה. אל תרשה שהוא יגיד לוחמים אלימים.

הוא מסיים את דבריו.

חמאס הוא אלים, וגם אתה אלים.

טלי, קריאה שלישית.

הלוחמים שלנו לא אלימים. אתה ברברי תומך טרור, איימן. אתה לא תהיה כאן. אתה לא תהיה כאן.

(אומר בערבית: צאי החוצה. החוצה. החוצה. קדימה, לכי. קדימה, לכי, יא מדרובה. צאי החוצה, יא מדרובה).

איימן, די. איימן, די.

אתה לא תהיה כאן.

טלי, - - - (אומר בערבית: קדימה, מדרובה, צאי החוצה, מהר).

איימן, בבקשה, די.

- - -

(אומר בערבית: רק מהר). מהר. מהר.

טלי, קריאה שלישית. איימן, קריאה ראשונה. איימן.

אויב. אויב מבית. אני רואה לך. אויב מבית. אויב מבית.

יא מדרובה.

טלי, די. טלי, די.

אויב. אויב מבית. אני רואה לך. אויב מבית. אויב מבית.

טלי, הוא היה כבר 20 שניות לסיום, את עכשיו הארכת אותו בדקה.

המחבלים - - -

יאללה, יא מדרובה.

למה? למה? הוא היה 20 שניות לסיום.

(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם הוועדה)

לכן אני קורא לשיתוף פעולה על בסיס הדבר העיקרי ביותר, והוא סיום הכיבוש וכינון שלום אמת. במידה שמרכז-שמאל לא רואים בזה המקום הראשון, אין בעיה לשתף פעולה בנושאים אחרים, בעיקר הפלת הממשלה ונגד ההפיכה המשטרית, אבל נמשיך לזעוק בכל מקום, מתחת לכל עץ רענן, שהכיבוש הוא הבעיה העיקרית. תודה.

תודה רבה. מרינה, תקראי בבקשה לטלי חזרה, אנחנו בהצבעה. תקראו למי שבחוץ.

אנחנו מעלים להצבעה את ההסתייגויות של סיעת חד"ש-תע"ל לחוק יסוד: השפיטה. מדובר ב-123 הסתייגויות. מי בעד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – 1
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים בעד. מי נגד? שישה נגד. נמנעים? שני לא משתתפים. נדחה.

אנחנו מעלים הסתייגויות סיעת חד"ש-תע"ל לחוק בתי המשפט, 105 הסתייגויות. מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים בעד. מי נגד? שישה נגד. מי נמנע? אין נמנעים. ההסתייגויות לחוק יסוד: השפיטה נדחו.

אנחנו חוזרים להסתייגויות של סיעת העבודה-יש עתיד. למעשה, רק רע"מ כסיעה עדיין לא נימקו את שלהם, אז כשיגיע נציג שלהם, אני מניח שינמקו, ואם לא, נצביע במרוכז למליאה. אנחנו בהסתייגות 2,751. אני בתיאום על נושא גודל המקבצים. כדי לסגור את השורה, אני עושה כרגע עד 3,200, ואז נתחיל בגודל שתגיד לי. 2,751 עד 3,200, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני לא אבזבז את הזמן בתגובה ארוכה לדברים שלך, איימן, כי אני חושב שיש כאן הבוקר משימות ומטרות יותר חשובות בפנינו בבית הזה. אני רק אומר שבסופו של דבר הציבור הישראלי על כל גווניו הוא ציבור חכם. בסופו של דבר הציבור הזה יזכור גם מי סייעו להפיל את הממשלה הראשונה בתולדות מדינת ישראל שכללה בקואליציה שלה מפלגה שמייצגת מאות אלפי מצביעים ערבים במדינת ישראל. הציבור חכם – הציבור היהודי, הציבור הערבי, כולם ראו מה כאן. וכשמדברים על מי הביא עלינו את הממשלה הנוראה הזו, ממשלת החורבן הזו, חשבון הנפש ממש לא שייך לנו, אלא שייך הרבה יותר למפלגה שאתה מייצג, ובזה אסיים כי אני לא אתן את הצ'ופר שאתה נתת - - -

בגלל שהמפלגה שלך הייתה 44 מנדטים וירדו לארבעה מנדטים. למה הפכתם לארבעה מנדטים?

אני לא אתן את הצ'ופר לנציגי קואליציית ההרס בריבים בתוך האופוזיציה. אז אמרתי את מה שאמרתי כתגובה. אתה יכול להפליג אל 1948, 1967, 1982. הציבור היהודי והערבי לא ישכחו מה קרה כאן לפני שנתיים וחצי, אל תשלה את עצמך. לעניין הזה, כי יש דברים הרבה הרבה יותר חשובים וגורליים – קשה להאמין. קשה להאמין שאתם קואליציה של ממשלה שחידשה במהלך הלילה את הלחימה בעזה, ואתם קמים ובאים הבוקר הזה בשביל להמשיך את חוקי ההפיכה המשטרית. את מטוסי חיל האוויר אתם שולחים לחדש את ההפצצות בעזה, ואת ה-9D הפרלמנטרי שלהם אתם ממשיכים להעלות ולהסיע על בית המשפט של מדינת ישראל; בחקיקה הזאת, למעשה, על כל בתי המשפט במדינת ישראל. וזה רק חלק מהתוכנית הרחבה שלכם לחבק בחזרה את הכהניסטים אל תוך הממשלה שלכם, כי אתם ממשלה וקואליציה כהניסטיות. והריקוד המלבב של נשיא מועצת חכמי התורה עם איתמר בן גביר, זו התמונה של השבוע הזה. אתם ממשלה כהניסטית, קואליציה כהניסטית, ועצם חידוש הדיון הבוקר בשעה שאתם מחדשים את הלחימה בעזה זו דוגמה לפשיטת הרגל הערכית והמוסרית שלכם.

אחרי 7 באוקטובר במשך כמה חודשים הממשלה והקואליציה היו גם בהלם, וגם העוצמה של הקטסטרופה והאסון וגבורת הלוחמים בשדה הקרב גרמה לכם רגע לעצור, להחזיר את ה-9D למחסן. אבל ראיתם כי טוב. ראיתם כי טוב. נתניהו באמת מנהל מלחמה בכמה חזיתות, רק שרוב החזיתות הן חזיתות פנימיות. את רוב המלחמות שלכם היום אתם לא מנהלים אל מול אויבי ישראל, אתם מנהלים למול אזרחי ישראל, למול חצי מהעם הזה. ואתם מעיזים לחדש את המלחמה בשעה שאתם ממשיכים לקרוע את העם הזה, לפרק אותו לרסיסים. כאן בוועדה המשך חוקי המתקפה על הדמוקרטיה, בוועדת הכספים כל הלילה ביזת הקופה הציבורית. אולי כדאי שחבר הכנסת משה גפני יקרא את הכותרות על החקירות שמתנהלות הבוקר הזה בלהב 433 לפני שהוא חוזר ובוכה לנו היום בלילה על המורה משדרות שלא מקבלת משכורת. שיבדוק מה עשו עם הכספים שהגיעו לשתי רשתות החינוך לפני שהוא מעז להטיח בנו שבגללנו, בגלל ההתעקשות שלנו על לימודי ליבה בהתאם לחוק, המורה בשדרות לא מקבלת כסף.

הצבעה?

עוד שנייה. עוד שנייה. אתם ממשלה אוטואימונית, אתם קואליציה אוטואימונית. חידשתם את המלחמה? איך אתם מעיזים הבוקר הזה בכלל לקיים כאן את הדיונים? איך אתם מעיזים לקיים את הדיון הזה בזמן שאתם מדברים על חידוש הלחימה? אם תרשה לי, אדוני, אנחנו נעשה את שני המקטעים.

אני מרשה. אין בעיה.

ומעל הכול, עניינם של החטופים. המשך ההפקרה שלהם אחרי 529 ימים. אפילו אין לכם את האומץ לעמוד מול פני האומה ולומר ויתרנו עליהם. יותר חשוב לנו לחדש את המלחמה. אין לכם את האומץ, אז אתם ממשיכים לשקר, גם אחרי 17 חודשים שבהם ברור באילו כלים שבו אלינו האחים והאחיות בחיים, וגם לקבורה, ואילו כלים לא הצליחו להחזיר לנו את האחים והאחיות.

זה לא נכון. זה לא נכון.

זה נכון מאוד. לא לדעתך, עכשיו זה זמן הנמקת הסתייגויות.

לא להפריע.

עובדתית זה לא נכון.

עכשיו זה זמן הנמקת הסתייגויות. יש פה כל כך הרבה רגעים בבית הזה, כולל בוועדה הזו, שאתם דורסים את האופוזיציה, ועוד מעיזים לדבר על הסכמה רחבה, אז אתם תתאפקו בזמן הנמקת ההסתייגויות שלנו, ולא תגיבו. האמת היא שגם אין מה להגיב לאמירה הברורה שאתם כשלתם בהשבת כל אחינו ואחיותינו. 529 ימים, ועדיין אחים ואחיות בחיים בידי החמאס. מי יודע אם כל החיים היום יחזרו אלינו בחיים. ואתם כשלתם, 529 ימים. קיבלתם מנדט אדיר מהציבור הישראלי. גדולי המתנגדים של הממשלה הזו, גם בבית הזה, וגם בציבור הרחב, העניקו גיבוי למהלכים שלכם, והשורה התחתונה ברורה – נכשלתם בשתי המשימות המרכזיות שהצבתם למלחמה הזו: לא החזרתם את כל החטופים, ולא הכרעתם את החמאס. זו האמת. כמה ימים אנחנו צריכים עוד לתת לכם – עוד 1,000, עוד 2,000? מה דינה של ממשלה שכשלה במשך 529 ימים בהשגת מטרות המלחמה? שימו את המפתחות. המלחמה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל, יותר ארוכה ממלחמת העצמאות. וכשלתם בהשגת שתי מטרות המלחמה.

אז בערוותכם, יצחק עמית אשם, לא נתניהו. הוא אשם שלא הצלחתם להחזיר את כל האחים והאחיות שלנו, וגם לא הצלחתם להכריע את החמאס. ואחרי זה יואב גלנט, כאילו הוא נציג של יש עתיד או של מפלגת העבודה, אם לא ידעת. יואב גלנט הוא בעצם שר ביטחון מטעם המפלגה שלך, קארין. אז יואב גלנט אשם. והרצי הלוי אשם. וכמובן, עכשיו רונן בר. לא, אין קשר בין כוונה לפיטוריו תוך כדי מלחמה לבין החקירות של השב"כ. 17 חודשים נתנו בו אמון, עכשיו לא נותנים בו אמון.

תקשיבו, אתם חבורה כושלת, אתם חבורה ביזיונית, ואתם בעיקר חבורה מופקרת ומפקירה. ועכשיו אתם מהמרים בצורה דרמטית על חיי החטופים החיים, ואתם מסכלים את היכולת להביא את החטופים שנרצחו לקבר ישראל. ולא, לא, השיקולים שלכם, של קברניטי המערכה הזו, הם לא מאה אחוז שיקולים טהורים. כל אזרח שעיניו בראשו במדינת ישראל יודע שאצל נתניהו הכול מעורבב, כמו בצ'ולנט. כמו בצ'ולנט – שיקולים פוליטיים ושיקולים לאומיים ושיקולים פרסונליים שקשורים בו ובמשפחה המושחתת שלו. הכול מתערבב כי הוא זה המדינה. החטופים זו לא המדינה, אבל הוא, אשתו והבן שלו זו המדינה. ואתם, כמו הרוקדים סביב עגל הזהב, ממשיכים לרקוד סביבו ומעלים על המזבח, מקריבים את האחים והאחיות שלנו. 529 ימים ולא החזרתם את כל החטופים, ואתם מתפארים בחידוש המלחמה בעזה. אין פה אדם אחד במדינת ישראל שחושב ומאמין שהשיקולים הם רק שיקולים צבאיים.

כן, מחבלי החמאס הם בני מוות, וכן, בכל מהלך של עסקה עם השטן הזה יש סיכון. אבל מדינה שאחראית לחיי אזרחיה לוקחת סיכונים. ואחרי 529, מדינה אמיצה ומדינה חזקה לוקחת את הסיכונים, וקודם כל מחזירה את האחים והאחיות, ואחרי זה באה בחשבון עם בני השטן האלה. אחרי זה באה בחשבון. ואתם היום מקריבים את החטופים והחטופות. חלקכם הגדול עושה את זה מתוך תפיסת עולם אידיאולוגית, לא מתוך שחיתות. לימור, אני אדייק את הדברים. חלקכם עושה את זה מתוך האמונה שלכם שכך צריך לעשות.

לא, שכך ניתן להחזיר אותם.

לימור, כדי להבהיר, אמרתי את הדברים כדי להבדיל בין קבוצה מסוימת, שעושה את הדברים גם מתוך שיקולים אישיים פרסונליים, שבעיניי הם שיא השחיתות. ונכון שחלק גדול מכם עושה את זה מתוך תפיסת העולם הפוליטית והאידיאולוגית שלכם, אבל תפיסת העולם הזו ב-529 הימים האחרונים הביאה למותם של חטופים, לא לשחרורם של חטופים. ובבית הזה אנחנו לא מדברים רק על שחיתות ועל מידות טובות, אלא גם על תפיסות עולם. וחידוש הלחימה עכשיו, לפני שהחזרנו את האחים שלנו, כולם ובעסקה, גוזר על חלקם, או על רובם, או על כולם, גזר דין מוות, ואת גזר הדין - - -

אבל הם לא רוצים עסקה, אנחנו צריכים להזכיר להם למה כדאי להם.

לחץ צבאי הורג חטופים, נקודה. לחץ צבאי הורג חטופים, נקודה.

- - -

סליחה, את אח שלי כן. סליחה, עמית, את אח שלי לחץ צבאי הרג, אחרי שביום ה-97 מבנה קרס עליו. יוסי שרעבי נהרג אז. זה תוצר של הפצצת חיל האוויר. דרך אגב, ככה יכולים לשמור עליהם. אי אפשר לשמור על החטופים כשהם נמצאים שם, לא יודעים בדיוק איפה הם.

אבל הם לא רוצים. הם לא רוצים.

אי אפשר לשמור עליהם כשהם שם, ולכן לחץ צבאי בסופו של דבר עלול ויכול להרוג חטופים. זה לא יעזור.

מרב, אנחנו נעצור את ההסתייגויות שלנו, ואנחנו נבקש מהיושב-ראש שאתם תדברו עכשיו.

כרצונכם.

הדברים שלכם הבוקר הזה, אחרי מה שקרה בלילה, הם חשובים יותר מכל. מה קרה בלילה? חידוש - - -

תגידו לי, יש מלחמה כאן, וככה אתה מדבר?

אם יש מלחמה בעזה, למה אתם ממשיכים את הדיון הזה? אם יש מלחמה בעזה, איך אתם מעיזים לקדם את החקיקה הזו?

- - - טירוף. לכו תעבדו אצל חמאס.

אל תדברי איתי על חידוש המלחמה בעזה כשאתם ממשיכים את החקיקה הזו.

תעבוד אצל חמאס. לך תעבוד אצל חמאס כשאתה יודע שחמאס - - - די כבר.

אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים? יורים על החמאס, ויורים בתוך הבית. איך אתם לא דרשתם, לימור – אם חידוש הלחימה הוא על פי הדרישה שלכם – איך אתם לא דורשים שיעצרו עכשיו את החקיקה הזו? זה מה שמדינה נלחמת עושה? זה מה שמדינה ששולחת כרגע טייסים ואנשי צוות אוויר, וטכנאי מטוסים, שחלקם אנשי ימין, חלקם אנשי שמאל, ממשלה ששולחת חיילים אל שדות הקרב ואל שמי הקרב, קמה בבוקר ומחדשת חקיקה שנויה במחלוקת שמפלגת את העם הזה? זה הפרצוף שלכם הבוקר הזה? כמו ב-8 באוקטובר. מה שקורה פה היום משול לקידום חקיקה משטרית ב-8 באוקטובר 2023. אלו הפנים שלכם. הכול פוליטי. הכול פוליטיקה, הכול מותר.

אני מעלה את ההסתייגות.

תוסיף עוד 200 הסתייגויות לזמן. על פי הזמן.

אז אני מוסיף ל-3,700, בסדר. מ-2,751 עד 3,700. אנחנו מצביעים. מי בעד ההסתייגויות? ירים את ידו.


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה בעד. מי נגד? ירים את ידו. שבעה. אין נמנעים. הסתייגויות נדחו. לפני שנעבור להנמקת שאר הסתייגויות, יש פה - - -

אנחנו ניתן את הזמן למשפחות. חשוב שהדברים של מרב יישמעו ברמה. אנחנו נבקש על הזמן של ההסתייגויות לדבר - - -

לא, לא, לא על הזמן של ההסתייגויות. אני לא מסכימה לדבר על זמן של ההסתייגויות. אני חושבת שביום הזה מותר לי לדבר על איזה זמן שאני רוצה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. גם אתמול היה לנו את זה בכספים. גם בכספים אתמול נתנו לי לדבר על זמן הסתייגויות. אני אדבר בזמן שאני חושבת שמגיע לי.

מרב, זו לא הייתה הכוונה. הכוונה הייתה שהדיון של הנמקת ההסתייגויות התחיל, אז אנחנו עוצרים אותו. זו הייתה הכוונה.

בבקשה, מרב.

התעוררנו לבוקר רע מאוד מאוד מאוד. בוקר של דגל אדום, האמת דגל שחור. התלבטתי איזו חולצה ללבוש, בחרתי באדום כדי שזה יהיה דגל אדום ולא דגל שחור עדיין. אני יודעת, רוטמן ששום דבר ממה שאני אומרת לא ישפיע על עמדותיך, וזה בסדר, אבל בכל זאת אני אגיד אותן, כי העמדות האלה חייבות להישמע, כי זו המציאות. לחץ צבאי הביא למותם של 41 חטופים, שנחטפו בחיים, הגיעו לעזה בחיים ומצאו את מותם כתוצאה ישירה ועקיפה של הלחץ הצבאי. זה מתחקיר של הניו-יורק טיימס, אתם יכולים לקרוא אותו. פה לא יספקו לנו את הנתונים האלה. יש לנו מספיק הוכחות, ולצערי הרב, על בשר משפחתי אני יודעת את זה, ואני אגיד את זה בצורה מאוד מאוד ברורה: ביום ה-97 תקפו מבנה שבו איתי היה יחד עם נועה ארגמן ויוסי שרעבי. לא ידעו שהם שם, אבל ידעו שאולי הם איפשהו בסביבה שם, ועדיין תקפו. למה? זה ניהול סיכונים במלחמה.

אף פעם לא יודעים בדיוק איפה החטופים נמצאים. אי אפשר לדעת בדיוק איפה הם נמצאים, ויותר גרוע מזה, אנחנו יודעים מכל מי שיצא משם ודיבר, מהחטופים שיצאו משם, על הסכנה שזה לא רק אם יפציצו אותם בדיוק, זה מה יקרה אם במקרה נהרג אח של אחד השובים שלהם, של המחבלים, אם הפציצו את הבית שלו במקרה. אנחנו יודעים בדיוק מה קרה ולאיזו התעללות זה הביא, כולל זה שכיוונו להם רובים לראש. לחץ צבאי מסכן והורג חטופים. ומה שהכי ברור לי, ואתמול גם אמרנו את זה, רגע לפני, למדינת ישראל, מסתבר, אין שום אינטרס לסיים את המלחמה הזאת בדיוק כדי שכל החוקים האלה יעברו. כדי שתמשיכו להתעסק בהפיכה המשטרית, כדי שהתקציב יעבור, שהכול ימשיך להתנהל כרגיל, על גבי חיי החטופים. זה לא ייאמן שאתם מושכים את הזמן על חשבון החיים שלהם כרגע. ותגידו לי מה שתגידו לי שרק לחץ צבאי בסוף יביא את החמאס להתגמש – בטוח יש דרכים אחרות. חייבות להיות דרכים אחרות, וכנראה לא מנסים אותן מספיק. יש עוד הצעות, יש עוד אפשרויות. אני יודעת שביום ה-16 של המתווה מי שלא נכנסה לדיונים הייתה ישראל.

אז תגידו שאני מחלישה עכשיו את ישראל ואולי מחזקת את החמאס. לא, אני משמיעה את קול החטופים שנמצאים שם כרגע. קול החטופים שבסכנה מידית, ואני יודעת את זה על אח שלי. ואתם מה הכי גרוע? שאתם מסתכלים עליי, ואני רואה את זה – איבדתם כל טיפת אמפטיה, איבדתם כל טיפת אנושיות. אני יכולה לספר את הסיפורים הכי הכי כואבים, והם לא מעניינים יותר. וזה נורא ואיום שהגענו לרגע הזה. לא יכול להיות שהממשלה והמדינה שלנו ממשיכה כאילו כלום, ממשיכה כרגיל. הדיון הזה לא צריך להתקיים כרגע, הכנסת צריכה לעצור הכול כרגע, אם הייתה בכם טיפת אנושיות לרגע הזה. ואתה יודע, רוטמן, אפילו אם אתה חושב אחרת, לפחד של משפחות שנמצאות שם – כרגע 24 חטופים שנמצאים בחיים, וגם החללים, שמי יודע מההפצצות עכשיו אם יוכלו למצוא אותם או לא – אפילו בשביל זה, בשביל 59 משפחות, האמפטיה הבסיסית היא לעצור הכול כרגע ולהבין את זה. להבין את הפחד המטורף שלנו. וזה מזעזע אותי שאפילו הזעקה שלי כרגע לא מזיזה לכם.

היא מזיזה.

היא כבר מזמן לא מזיזה. אבל אני כבר יודעת את זה, שכל התפקיד שלי הוא להשמיע את הקול שלי ולהשמיע את האמת שלא נאמרת פה. ואני אגיד את זה שוב ושוב ושוב – לחץ צבאי הורג חטופים. אחר כך נגיד בדיעבד, אחר כך נגיד לא הייתה ברירה, אחר כך נגיד זה ניהול סיכונים. לא ידענו, חשבנו אחרת. ואני אחזור על זה שוב, מה שמדהים הוא שכל החטופים שיצאו משם והתראיינו אמרו בדיוק את זה. של מי האינטרס לחזור ללחימה כרגע? פשוט לא ייאמן. איתי, אתה רוצה להמשיך?

קוראים לי איתי סיגל. 59 חטופים וחטופות כרגע מופקרים, מוקרבים. חלקם נמצאים פה. אלו החטופים שכנראה שקשקו למוות ב-02:30 לפנות בוקר כאשר צה"ל התחיל להפציץ. אני רוצה להתייחס למה שמרב אמרה על היציבות ועל הקואליציה. אני מבטיח לך שבעוד כמה ימים אנחנו נראה שר שבחר לפרוש חוזר, ורגע אחרי זה הצבעות על התקציב.

העיקר שהתקציב יעבור, העיקר שהממשלה תישאר.

נכון, זה הסיפור.

לא ייאמן שיכלו לעשות כל כך הרבה. כל כך הרבה. כל אחד מכם, כל כך הרבה כוח יש לכם לשנות את המציאות שלנו, ואתם לא עושים כלום. חודשים-חודשים לא עושים כלום. האירוע של החזרת החטופים והצלתם לא היה אירוע פוליטי מהרגע הראשון, הוא הפך להיות פוליטי תודה להתנהלות פה. תודה למריחת הזמן וההתנהלות שקורית פה. אז את המינימום, מי שיש לו לב, תשתמשו בכוח שלכם כדי לשנות את המציאות הזאת.

מה שרק מראה עד כמה הנושא הזה נורמל. וזה בסדר, כולנו אנושיים, אבל אם אנחנו לא נדבר על זה שהנושא נורמל, נורמל שיש לנו 59 חטופים – חברת הכנסת טלי גוטליב, אני ממש אשמח אם תהיי איתי בקשב ולא תהיי בטלפון.

אדוני, אתה לא אומר לי מה לעשות, בכל הכבוד לך. בזה הרגע אני בודקת – זה מאוד חשוב לביטחון מדינת ישראל.

לא אמרתי לך מה לעשות.

אני יושבת כאן בשקט ושומעת את מה שאתם אומרים, לא מסכימה עם מילה – עם מילה – ולכן אני שותקת, וזה המינימום שאני עושה מפאת כבודכם.

די כבר, את לא מסכימה, בסדר גמור.

אני לא העליתי את הקול שלי עליך, ואני לא צעקתי עליך.

לא הרמתי את הקול, זה הקול שלי. זה הקול שלי.

מותר לאזרח לבקש ממך משהו, לא קרה כלום. הוא פגע לך בנקודה רגישה.

זה הקול שלי. זה הקול שלי. נקודה רגישה זה שאתם שותקים כאן ולא מסוגלים לומר - -

אנחנו האחרונים ששותקים.

- - שמי שיושב בחוץ וביטחון יודע בדיוק למה הייתה תקיפה היום בעזה, וכמה היא חשובה. - - - אני לא מוכנה - - -

אנחנו לא שותקים. אנחנו לא שותקים. אנחנו יודעים דברים.

מה זה? מלחמה עכשיו בעזה.

מלחמה? אז תפסיקו לחוקק את חוקי ההרס.

אל תעשה שימוש פוליטי, לא במלחמה ולא בחטופים בשביל חוק שהתנגדת אליו כבר קודם. חלאס עם ההתנהגות הבזויה הזאת.

לא, ההתנהגות הבזויה - - -

אתה רוצה לשמוע משפחות? תשמע משפחות. אני מכבד אותן ואותך.

ההתנהגות הבזויה היא של מי ששולח טייסים לקרב וממשיך לקדם חוקי הפיכה משטרית.

אל תעשה מהמלחמה הזאת עניין פוליטי. אל תעשה מהמלחמה עניין פוליטי. בושה וחרפה.

כל הביזיון שייך לכם, וכל החרפה שייכת לכם, וכל ההפקרה שייכת לכם, וכל המופקרות שייכת לכם - -

אל תעשה לא מהחטופים ולא מהמשפחות ולא מהלחימה בעזה עניין פוליטי.

- - שאתם מחדשים את הדיון הזה. אתה היית צריך לבטל את הדיון הזה הבוקר.

אתה מתנגד לחקיקה, ומשתמש בכל תירוץ, לא משנה מה – יש חטופים, אין חטופים, יש משפחות, אין משפחות.

טוב, אני משתמש. אני משתמש.

תפסיק להפוך את החטופים לעניין פוליטי.

אני הופך את החטופים לעניין פוליטי?

תפסיק להפוך את החטופים לעניין פוליטי.

טוב, שמענו אותך, חצוף.

אנחנו שומעים את המשפחות, תפסיק להפוך אותן לעניין פוליטי.

חצוף. חצוף.

לא המשפחות, בן גביר זה עניין פוליטי? בן גביר זה עניין פוליטי? אני מחזיר אותך למקורות – אנחנו בדיון הסתייגויות של האופוזיציה.

אתה לא מחזיר אותי למקורות, כי אתם ביקשתם שמשפחות – יואב.

אנחנו לא הגבנו. טלי גוטליב הגיבה, זה הכול.

לא, לא נכון. הוא פנה אליה, היא ענתה לו, מי שהתערב היה גלעד, זה לא נכון.

הוא רק רצה תשומת לב. מה הבעיה? הוא רצה תשומת לב.

אין שום בעיה.

אז למה לענות ככה?

אתם ביקשתם שמשפחות ידברו, גם אני ביקשתי שמשפחות ידברו. אנחנו נשמע משפחות.

טלי, הוא רק רצה שאת תקשיבי.

- - - את לא היית אתמול לא בחוץ וביטחון, אנחנו היינו שם. אנחנו היינו שם.

גם כשאנחנו לא מסכימים עם דבריהם, נשמע אותם ונקשיב להם, אבל הוא פנה לטלי, טלי ענתה, אפשר היה לסיים את האירוע בזה. מי שהתחיל פה אירוע של צעקות בזמן שהמשפחות פה, זו לא הייתה טלי. אז בבקשה, די. בבקשה.

אני אמשיך, ואני אקריא לכם הודעה של דוד שלי, קית' סיגל, שהיה שם וחווה, וכנראה הוא הבן אדם שהכי יכול לדמיין את מה שעובר על מי ששם. סיום הפסקת האש. דוד שלי מבקש למסור כי הלחימה בעזה מסכנת את חיי החטופים ומאריכה את סבלם, שנמשך כבר 529 ימים ארוכים ובלתי נסבלים. חייבים לשים סוף להפקרה, ולהחזיר לארץ את כל החטופים. זו בקשה של בן אדם ששרד כל כך הרבה ימים שם. זה בן אדם שהופקר ב-7 באוקטובר. זה בן אדם שמדינת ישראל חייבת לו הכול, וגם לשאר החטופים ששם. אני כבר לא יודע מה להגיד. רוצים להגיד שהדבר הזה פוליטי, לא רוצים להגיד שהדבר הזה פוליטי, אבל אני מבטיח לכם שבעוד שבוע יחזור שר, ויחזרו ח"כים שאיימו שהם יצאו מהממשלה, וכמה ימים אחרי זה יצביעו על התקציב. אז אל תגידו שהחטופים זה לא עניין פוליטי. זה עניין פוליטי כי אתם הפכתם את זה לפוליטי. אתם משתמשים בחטופים ואתם משתמשים בלחימה בשביל שהממשלה הזאת תשרוד.

חנה יצאה, אבל אני אקח את הזמן שלה בכל זאת. אני רואה שהגשתם אתמול הצעת חוק שתקשה על קיום משא ומתן. אתם פשוט מוכנים לחתום על מסמך שאומר אני, שמחה רוטמן, אנחנו, חברי הציונות הדתית, מוכנים כרגע להקריב את חטופינו עבור שיקולים פוליטיים? אני לא מבינה, עם ננהל משא ומתן? עם מי הם מנהלים משא ומתן? איך אתה רוצה להחזיר אותם? עוד פעם, רק לחץ צבאי. לכם זה עובד מעולה עכשיו, נהדר. רק לחץ צבאי. רק לחץ צבאי. רק לחץ צבאי. שרק החמאס יתגמשו ויתגמשו. החמאס דורשים את אותו הדבר. ואני יודעת בדיוק מי החמאס וכמה הם רעים, רוצחים שפלים. איבדתי חצי מהמשפחה הביולוגית שלי על ידי החמאס, אתה מבין את זה? אבל אני יודעת מי לא מציל, ומי לא מגן, ומי לא בוחר לתעדף את החזרת החטופים על פני מיטוט החמאס.

עם חברים אנחנו לא צריכים לעשות משא ומתן. עם אויבים עושים משא ומתן. וצריך לעשות משא ומתן כי זו הדרך היחידה להחזיר אותם. וצריך לפעמים גם להתגמש כי אין לנו ברירה אחרת, כי זו אחריות של המדינה שלנו להחזיר אותם. וכל מי שחושב אחרת מוכן גם להקריב את חטופינו, להקריב אזרחים שכרגע מעונים וסובלים וגוועים ברעב שם. ואני האחרונה שאצדד בחמאס. אני פשוט מבינה מיהם האויבים שלנו, שאיתם אין לנו מה לעשות. הדרך היחידה להחזיר אותם – צריך לעשות איתם משא ומתן, כי הם מחזיקים אותם ולהם אין אינטרס לשחרר אותם. אנחנו צריכים לשחרר אותם. אנחנו צריכים לדאוג שישחררו אותם. אנחנו צריכים להביא לזה, זו האחריות של המדינה שלנו. אני צריכה לצפות מהחמאס שהוא זה שיתגמש כל הזמן? אני אשמח שהוא יתגמש. אני מצפה מהמדינה שלנו שתיקח אחריות ותחזיר אותם. זה לא ייאמן, הצעת החוק הזו אתמול, שמסתדרת בתזמון שלה בדיוק עם החזרה ללחימה. בושה.

תודה רבה.

אדוני, אני מבקש לומר עוד משפט אחד, ואז יואב. בהמשך לדבריה של מרב, כי אני חושב שהציבור שצופה בנו, גם בשידור הישיר וגם מועלים קטעים מתוך הוועדה, רוב הציבור לא מודע להצעת החוק שאת דיברת עליה.

אתה רוצה שאני אציג אותה?

לא. אתה לא תציג אותה בזמן ההסתייגויות שלנו. מדובר על הצעה שחתומים עליה אוהד טל, שמחה רוטמן, מיכל מרים וולדיגר ומשה סולומון. ההצעה היא הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים. שמחה, תכבד את מה שאתה - - -

אני מכבד. אני לגמרי עומד מאחוריה.

ברור שאתה עומד, אתה הגשת אותה. להבדיל מהרבה מאוד מראשי הממשלה, או מבכירי הממשלה, וחלק משחקני הקואליציה, אני מעולם לא הטחתי בך אשמה של חוסר עמדה אידיאולוגית ופעולה מתוך שחיתות שלטונית. אני מאשים אותך בפנטיות אידיאולוגית, אבל לא בשחיתות אישית. ולכן כשאתה מגיש הצעת חוק, אתה מאמין בה, זה מה שעצוב בעניין. ההצעה הזו, רק שהציבור יבין, קובעת עקרונות לעסקת חילופי שבויים. זאת אומרת, רוצים לצמצם את שיקול הדעת של הממשלה ושל מנהלי צוות המשא ומתן על ידי חקיקת כנסת. העיקר שזאת חבורה שמדברת על משילות וכולי. בין העקרונות – לא ישוחרר יותר ממחבל אחד תמורת החזרת חטוף אחד. לא ישוחרר מחבל חי בתמורה לגופת חטוף. לא ישוחרר מחבל שהיה בתפקיד פיקודי. לא ישוחרר מחבל ששוחרר לפני תום תקופת המאסר וחזר לפעילות. לא ישוחרר מחבל שריצה פחות משני-שליש. ועוד שורה ארוכה של עקרונות.

מעבר לעובדה שההצעה הזו סותרת כל הבנה של איך מתנהל משא ומתן בין ממשלה של מדינה סוברנית לבין ארגון טרור נפשע, ברברי ואכזרי – וזו לא רק סיטואציה ישראלית, אנחנו מכירים את זה מעוד מקומות. אני רוצה להדגיש דווקא את מה שאמרה מרב לגבי איזו אטימות לב צריכה להיות למחוקקים כשהם מניחים הצעה כזו, בשעה שיש 54 משפחות ש-59 מיקיריהן נמצאים היום בידי ארגון המרצחים. הרי יודעים חברי הכנסת המציעים שההצעה הזו לא תאושר בשבועות הקרובים. הרי ההצעה הזו חותרת נגד כל המהלכים שהממשלה שלהם מובילה.

שאנחנו מתנגדים להם.

אין סיכוי שראש הממשלה יחתום על הצעה כזאת. הרי ראש הממשלה שחרר תמורת חטוף אחד בעסקת שליט למעלה מ-1,000 מחבלים. אז מה המשמעות שיושבת קבוצת מחוקקים ומביאה כזו הצעה, שמה אותה על השולחן?

אולי לא? אולי כן? סליחה.

את מדברת, ואני, בצדק, עוצר, כי הדברים שלך - - -

כשאומרים לי אולי לא, יכול להיות שלא, יכול להיות שאף חטוף לא ייהרג – הלוואי ולא, הלוואי והם כולם יצליחו לשרוד בחיים.

ככה זה דיני נפשות.

אבל יכול להיות גם שכן, וזה בדיוק העניין. הדגל האדום – כי יכול להיות שכן.

תשאלי את הקבינט, לא יודע.

ארז, אתה רואה את זה? זה תוצר של לחץ צבאי. הוא נשאר פוסטר. הוא נשאר פוסטר, אתה מבין? הוא נשאר פוסטר. הוא לא חזר משם בחיים כדי שאני אוכל לחבק אותו. הוא יישאר לנצח פוסטר ובזיכרון שלי. תוצר של לחץ צבאי.

אני אדבר איתך בלי - - -

מרב, חבר הכנסת מלול הוא תלמיד חכם וירא שמיים, והוא יודע שמה שהוא אמר לך עכשיו על האולי הזה סותר - - -

אתה שמעת מה אמרתי? אל תצטט את מה שאמרתי, זה לא מכובד וזה לא אתי.

אני לא אצטט אותך.

אתה צודק, אני חוזרת בי.

חבר הכנסת מלול, אני לא אצטט אותך. חבר הכנסת יודע שבדיני נפשות הספק הוא לחומרה. נכון? אני יודע מה עמדותיך, מה העמדות העקרוניות שאתה אוחז בהן בעניין עסקת חטופים, ואני יודע שבניגוד למפלגות אחרות, אם הייתה מגיעה עוד עסקת חטופים, גם במחיר סיום המלחמה, אני מרשה לעצמי להעריך שהמפלגה שלך לא הייתה מצביעה נגד. התלונה שלי היא שאתם לא הייתם מספיק אקטיביים לדרוש את זה, וכשיש דברים אחרים שאתם מאמינים בהם, אתם דורשים את זה ביתר תקיפות, ופה לא הייתם מספיק תקיפים. אבל איפה אתם נמצאים בדיני נפשות אני יודע.

ארז, אני רק רוצה להתנצל. אני בסערת רגשות, כי הרגע הזה הוא רגע של סערת רגשות, כי כרגע אנחנו ברגע מסכן חיים. אני לא חוזרת בי מעמדותיי, אני רק חוזרת מכך שהוצאתי שיחה פרטית הנה. זה הכול.

רק כדי לסיים ולהעביר לחבריי, אני רוצה לומר, צריכה להיות מידה בלתי תיאמן של אטימות לב – לא אתה, ארז, אתה נכנסת באמצע דבריי – שקבוצה של חברי קואליציה תניח על שולחן הכנסת הצעת חוק שהיא רק דקלרטיבית, כי אין לה שום סיכוי לעבור. הצעת חוק שמדברת על עקרונות ניהול משא ומתן להחזרת חטופים, שמדברים על כך שלא מחזירים מחבל חי תמורת גופה – חבל שחנה לא נמצאת כאן, שתשמע שיו"ר הוועדה הניח אתמול על שולחן הכנסת הצעת חוק דקלרטיבית שאומרת שלא מחזירים מחבלים חיים, לא משחררים מחבלים חיים, כדי להחזיר גופות של אחים ואחיות שצריך להביא אותם לקבר ישראל. וארבעה מחברי הקואליציה הניחו אתמול על שולחן הכנסת כזאת הצעה, שהרי אין לה שום סיכוי לעבור כי המדיניות של נתניהו שונה לחלוטין. מה פשר הצעד הזה, חוץ מלהכניס אצבע בעין? אצבע בלב, חרב בלב, למשפחות החטופים. מה המשמעות?

כשמרב מדברת על המצב שהתרגלנו, שאחרי 529 ימים התרגלנו לחיות עם הידיעה הזאת שאחים ואחיות שלנו עכשיו שומעים את הדי ההפצצות וטיח של המנהרות נופל על ראשם מהדי ההפצצות – וזו לא השערה, אנחנו יודעים את זה. האחים והאחיות שחזרו סיפרו את זה, שהיו הפצצות של צה"ל והם התפללו שהם לא ייהרגו מאותן הפצצות. שמענו את העדויות המטלטלות הללו. אז ביום כזה, שתעלה באתר החקיקה הלאומי של הכנסת הצעת חוק שאומרת לחנה, ולאבא ולאימא של ענבר, שיש מפלגה בקואליציה שעכשיו רוצה לומר שלא משחררים מחבלים חיים תמורת החזרה של ענבר לקבר ישראל? איזו ערלות לב, איזו אטימות, איזה אובדן דרך ארץ, איזה אובדן של תורה. זה המצב שאנחנו נמצאים בו. שאף אחד לא יאמר שהממשלה מחויבת לכל מטרות המלחמה באותה מידה ובאותה עוצמה, כי היא ממש ממש לא.

אנחנו נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על מקבץ 3,701 עד 4,500 כדי ליישר את המספר. 3,701 עד 4,500 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

ארבעה. מי נגד? שבעה. אין נמנעים. נדחו. עכשיו אנחנו מ-4,501 עד 5,000. קארין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. אנחנו נמצאים ביום ה-529 לטבח 7 באוקטובר. 59 חטופים במנהרות החמאס. ככל הידוע לנו, 24 חיים. אני רוצה להגיד משהו קשה. יכול להיות שצריך היה לחזור להילחם. אבל אתם יודעים מה הבעיה? שלא מאמינים לנתניהו. לא מאמינים לו. שמענו את כל הסיפורים של השבים. ראינו מה קרה כשיצאו להילחם, ואנחנו רואים גם את כל המסביב. תגיד, יש לי שאלה, לפני יומיים הודיע נתניהו שהוא מתכוון לפטר את ראש השב"כ. לפי הלו"ז – הרי הוא לא יצא לחידוש המלחמה מהיום להיום, הוא ידע על זה. אז מה זה אומר עליו, שהכול פוליטיקה? הרי רונן בר הבוקר הוא בבור בקריה. אז הכול פוליטיקה? אז הכול היה בשביל ההודעה לעיתונות, או שהוא איבד את שיקול הדעת, כי הוא רוצה לצאת למלחמה בלי ראש שב"כ? מה זו ההתנהלות הזאת? אתה יודע איך הדברים היו יכולים להיראות אחרת אם ראש הממשלה, במקום לנאום על דיפ סטייט ועל החונטה, היה מאחד את העם, היה אומר באמת כולנו יחד ננצח? איך האמון היה עולה, איך באמת עם שלם היה ביחד. הוא לא עשה את זה. לא רק שהוא לא עשה את זה, הוא ממשיך ומפלג ומסית ויוצא נגד כל המערכות.

אחת לאחת אתם שוחטים כל מערכת, ואת כל הממסד הציבורי בישראל. התחלתם במשטרה, עברתם לפרקליטות, משם לבית המשפט, עובר בצה"ל, הגעתם לשב"כ. מה עוד נשאר לכם? הדבר הבא הוא הביטוח הלאומי? לאן תגיעו? מה המטרה שלכם, הפירוק הזה של המדינה? לאן תגיעו? מה אתם רוצים? כמו שדודי אמסלם אמר, מלחמת אחים? זה הכיוון? אין לכם מספיק זירות פתוחות, צריך גם את הזירה הפנימית? כרגע זה עוד לא בידיים, אבל בן גביר כבר צייד את כולם בנשקים. לשם אתם חותרים?

איך אפשר לדבר על מלחמת אחים?

איך אפשר לדבר על מלחמת אחים?

איך אפשר לדבר על מלחמת אחים? אני לא מבינה אותך, איך אתם יכולים להוציא את המילה הזאת מהפה שלכם?

זה מה שאתם עושים, טלי.

די, יש גבול, חבר'ה.

טלי, זה מה שאתם עושים.

את חייבת לקחת אחריות.

טלי, אל תפריעי לה. היא עסוקה בלהסית, אל תפריעי לה.

אני מסיתה.

כן.

כן, להגיד דבר כזה? לא מתאים לך.

אתם איבדתם קשר עם המציאות. תתחברו לשקע. באמת. מה אתם עושים?

הצבעה?

הצבעה.

4,501 עד 5,000 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 7
נמנעים –
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים. מי נגד? שבעה. נדחה. 5,001 עד 5,500.

בואו נדבר על מסגרת תהליכי הייחוד שאתם עושים. אתמול בלילה התרחש כאן אחד המהלכים המבישים שידעה כנסת ישראל. בוועדת הכספים הוחלט על קיצוץ עמוק בשכרם של עובדי הציבור – המורים, העובדות הסוציאליות, האחיות בבתי החולים. כולם-כולם-כולם קוצצו. למה? כי צריך לממן למשל את התוספות המשמעותיות למשרד המומצא למשימות לאומיות. סדר העדיפויות של הממשלה הזו הוא עקום, הוא מקולקל. אבל אתם יודעים למי לא יקצצו? לא יקצצו לעובדי מוסדות הפטור החרדי. שם פטורים מקיצוץ. כי אם אתה מחובר למפלגה הנכונה, אותך משאירים מחוץ לגזרות. נכון? שם לא. שם לא. כי את המשרתים ואת העובדים תמשיכו לגזור. את השומנים תשאירו למי שמחובר אליכם. הנה עוד צעד מאחד. לאן אתם רוצים להגיע? כמה עוד תגרמו לציבור שעובד ומשרת, כמה עוד תגרמו לו – להצבעה.

בעיקרון יש חמש דקות, אבל אני אתן לך בכל זאת הצבעה. מי בעד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים. מי נגד? שישה. נדחה. אין נמנעים. 5,501 עד 6,000.

אני רוצה לחזור לגעת בנושא שאסור שירד מסדר-היום, זה הנושא של החטופים. החטופים כבר 529 יום. ומעבר למה שהמשפחות מדברות כאן, תחת הענן הגדול של המלחמה, יש סיכוי שהנושא הזה פשוט יתאדה וירד מסדר-היום. הוא ירד מסדר היום למרות שהוא יעד של מלחמה. הוא אחד מיעדי המלחמה המוכרזים. ניסיון העבר של המלחמה עד עכשיו הראה, לצערי, שעודף כוח לא מחזיר אותם. דעתי – לא מהיום ולא מאתמול, לא דעתי הפרטית, גם של המפלגה שבה אני נמצא, אבל גם של עוד הרבה אנשים מהאופוזיציה – שמול שני הערכים האלה צריך להפסיק את המלחמה ולהחזיר את החטופים. וזה גם מה שיקרה בסוף. השאלה היא כמה יחזרו. כמה חטופים יחזרו בחיים ומה יהיה עם הגופות, עם החללים. והדבר הזה לא נמצא על סדר-היום. הוא כאילו נמצא על סדר-היום, אבל בפועל אנחנו נשמע – אני מניח שאם נראה טלוויזיה באיזשהו מקום, אנחנו נראה בערוצים דיווחים, בעיקר של הכתבים הצבאיים, מה הצבא עשה, את מי חיסלנו, את מי לא חיסלנו. ואני חושב שבעניין הזה יש ליקוי מאורות.

בסיפור הזה אי אפשר להתעלם ממה שקורה גם בבית הזה. אנחנו נמצאים פה במהלך של הסתייגויות על חוק יסוד: השפיטה, שהוא חלק מההפיכה המשטרית, שיעלה כנראה במהלך השבוע הבא להצבעה בקריאה השנייה והשלישית במליאה. במקביל, חוק ההשתמטות עבר לוורסיה חדשה, הדיונים עליו בוועדת החוץ והביטחון הופסקו, וכל כולו הפך לדיונים בוועדת הכספים. אתה רואה בצורה דרמטית איך כספים מועברים בצורה מואצת למפלגות החרדיות. אתמול בלילה הייתי כמה שעות שם. אתה רואה דיון בוועדת הכספים, ואמרתי את זה גם לגפני, שמדברים על משילות, מדברים על הכנסת ועל הפיקוח על עבודת הממשלה – דפי החלפה מגיעים ואף אחד לא יודע מה נעשה שם. פשוט אף אחד לא יודע. כלומר, אין כנסת אמיתית.

הם יודעים יופי יופי.

אני לא מדבר על האופוזיציה, אני מדבר על חברי הכנסת, לא מדבר על הממשלה. אתה רואה את ההתנהלות – יושבים אנשים עם דפי החלפה, עם התקציבים, על החינוך, על פה, על שם, אתה מאבד אוריינטציה לגמרי, חלק מזה כאוס מטורף. אבל בסוף, כשאתה צולל לפרטים, אתה רואה שעוד ועוד כספים עוברים למקומות שגם אם דעתנו חלוקה בהרבה מאוד דברים, אתה רואה שיש פה העברה של תקציבים אדירים למפלגות פוליטיות שמה שהם עושים בתקופה זו, הם ממש לא משתתפים בנטל, לא במלחמה ולא בשום דבר אחר. והם יושבים ומצביעים בלי להתבלבל בכלל. ואתה עובר לוועדות אחרות, אתה עובר לוועדת הכלכלה, ואתה עובר לוועדת הרווחה, גם שם, כמו שאמרה חברתי קארין מקודם – נכנסתי לקטע של נושא חדש שעלה בוועדת הכנסת על הסיפור של מה שתואר קודם. יש קיצוץ רוחבי בכל השירות - - -

אתה יודע שזה פייק.

זה לא פייק. אני הייתי בדיון, זה לא פייק. לא פייק, אני הייתי בדיון, שמעתי גם את מה שאמרה הייעוץ המשפטי, שמעתי גם את עמדת משרד האוצר בהקשר הזה. ואני אמרתי להם, ואני לא יודע אם זה התרחש, יכול להיות שזה התרחש לאחר מכן, הצעתי להם – מאחר שהייעוץ המשפטי אמר שהוא לא רואה בזה נושא חדש, אמרתי לפחות אל תעשו שינוי כל כך דרמטי דרך הסתייגות. הייעוץ המשפטי יגיד תפרסו את ההסתייגויות הזאת, ובמהלך ההסתייגויות תעשו על זה מיני דיון. אפשר לעשות את זה, עשינו את זה פה.

כשעשיתי את זה, אתה צעקת עליי כאילו אין מחר.

נכון. אני חושב שזה הליך לא ראוי, אבל בנסיבות האלה שמייצרים אפליה מכוונת אל מול ציבור במחטף של הרגע האחרון, גם אם זה לא עונה על הקריטריונים של נושא חדש לדעת הייעוץ המשפטי – ואני חלקתי עליהם, אבל הם קיבלו את ההחלטה והם בעלי המקצוע. האירוע הזה, אני לא יודע איך הוא יסתיים, אבל זה מראה על הלך רוח – הלך רוח של ביזה. אין מילה אחרת. בשבוע הבא, - - - מבחינתי לפחות, איך נראה השבוע הבא בכנסת נכון לעכשיו? זה שבוע שלם של מהפכה משטרית וביזה של הקופה הציבורית, זה מה שהולך להיות פה בשבוע הבא בכנסת ישראל, ולאחר מכן נצא כולנו לפגרה, והחטופים יהיו במקומם, והצבא, אני לא יודע איפה הוא יהיה, ומי שלא משרת ימשיך לא לשרת, ונראה את שר הביטחון – את כנף מעילו, כנף זנבו – יוצא מאותה חגיגה שלא משרתים ולא כלום ונראה שמעבירים לשם למעלה מ-30 מיליון שקלים, לאותה ישיבה ספציפית שעליה דיברתי בפעם הקודמת. עבר כסף לשם. הממשלה שאתם חלק ממנה, כשהיא מדברת על פטריוטיות, היא מעבירה כספים לא נורמליים.

אוקיי, אז אולי יש משהו שהוא מעבר לכסף, קשב לחטופים? גם על זה מכסה ענן המלחמה, ובעוד יום-יומיים, אולי קודם, נראה את איתמר בן גביר חוזר בצהלות לממשלת ישראל. עכשיו תגידו לי, מחר יהיה המשך של איזשהו משא ומתן. האם אתם חושבים באמת ובתמים ששתי מפלגות פוליטיות, שאני יכול לחלוק עליהן, אבל הן נגד עסקה ונגד החזרת החטופים בנסיבות האלה, האם איתמר בן גביר או סמוטריץ' ישנו את דעתו? כלומר, נתניהו מלכתחילה מנהל פה אירוע של דד-אנד. דיברנו על דד-לוק, פה יש דד-לוק בתוך הממשלה שמייצרים אותו, שאין סיכוי, כי בסוף הממשלה צריכה לקבל את ההחלטה.

ולכן, לצערי הרב, מעבר להסתייגויות, הדרך היחידה שיכולה לגרום לאנשים, ולגרום לציבור, ולגרום גם לפוליטיקאים, שחלק מתיימרים להגיד שאכפת להם מהחטופים – חלק אומרים שדעתם שונה. אני יכול להתווכח איתם, לא מסכים איתם. אני חושב שגם הם רוצים לראות חטופים בבית. הם לא מוכנים לעשות את מה שאני חושב שראוי. זה ויכוח. אבל יש אנשים בתוך הממשלה הזאת, חלקם פה עכשיו מדברים בטלפון, וזה בסדר כי אסור להם לדבר, אז הם מדברים בטלפון. חלק מהם מספרים – נפגשנו ודיברנו עם החטופים, וחיבקנו וליטפנו. דבר אחד הם לא עשו – לא עשו את מה שאתם עושים, ולא עשו את מה שסמוטריץ' או בן גביר עושים, לא אמרו עד כאן. אז אם ש"ס ואגודת ישראל באמת ובתמים חושבים מה שהם אומרים, אז אני אומר נכון שפורים הסתיים, אבל ממשיכים להסתובב פה עם מסכות ועם דמעות תנין. זולגות דמעות תנין, ויחבקו פה משפחות חטופים, ויקראו להם למשרדם. דבר אחד הם לא יעשו – את המעשה הפוליטי. והמעשה הפוליטי אומר להיכנס לחדרו של נתניהו ולהגיד לו עד כאן. זו העמדה שלנו, ואנחנו רוצים שהיא תקרה. נעבור להצבעה.

5,501 עד 6,000 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים. מי נגד? שישה. נדחה. 6,001 עד 6,500.

לאחר שאמרתי את זה, אנחנו רואים מה קורה בשבוע האחרון. לא שזה סוד, אבל אני אנסה למפות את מה שקורה, ואנסה לעשות סדר לפחות לדרך שבה אני רואה את הדברים. 59 חטופים נמקים במנהרות בעזה, ואתמול בלילה החלה תקיפה של חיל האוויר. אנחנו יודעים תמיד איך הדברים מתחילים, לא יודעים איך הם מתגלגלים. והיום אנחנו נדבר על ההסתייגויות של חוק יסוד: השפיטה, ואם יהיה מספיק זמן, נעלה למעלה לוועדת הכספים. ואו היום או מחר – פורסם אתמול שהיום – יביאו לישיבת הממשלה את סיום תפקידו של ראש שירות הביטחון הכללי. במאמר מוסגר, למרות שזו החלטה של ראש ממשלה על מינוי, וגם החלטה שלו להביא לממשלה סיום תפקיד, כל בעל תפקיד צריך לקבל את ההחלטה העניינית על איזשהו בסיס עובדתי. לפחות לדעתי, הוועדה למינוי בכירים שבו הועבר המינוי בזמנו – צריכים לחזור אליה. אני מניח שאנחנו נקבל פה את מה שנתניהו רגיל לעשות, מהלך של דה-לגיטימציה מתמשך לבעלי תפקידים.

ביום ראשון הקרוב אמור להיות דיון, מה שהובטח, בממשלה על הדחתה של היועצת המשפטית לממשלה. לפחות להביא את הנושא הזה לאיזשהו סטרט בממשלה של הבעת אי אמון ביועצת המשפטית לממשלה. ובהמשך השבוע אנחנו נעבור פה על חוק התקציב, או חוק הביזה הזה, שמובא על ידי אנשים שלא משרתים. פשוט לא משרתים. זה לא מפריע להם לשבת בקבינט ולשלוח אנשים למלחמה, אבל משרתים הם לא. ולאחר מכן חוק יסוד: השפיטה. ואז יגידו פה בכנסת לכולם חג שמח, להתראות במאי. ומה יהיה עד מאי? רק אלוהים יודע, וגם הוא, לדעתי, לא באירוע. כי החברים שנמצאים כאן, בכנסת ישראל, חלקם איבדו את היכולת של הבעת הדעה העצמאית שלהם. יש פער גדול בין מה שאנשים מדברים כשהם פוגשים אותך במסדרון, מי שפוגש, לבין מה שהם אומרים במליאה, לבין הדרך שבה הם מצביעים בוועדה. אבל זו מציאות נוהגת היום בכנסת ישראל, שערכים ומנהיגות פה כבר מזמן נעלמו. וכן, נראה את בן גביר חוזר לממשלה. ואז יגידו ששולחים צוות משא ומתן. לאיפה ישלחו אותו? לקטר.

הצבעה – מ-6,001 עד 7,000, מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים. מי נגד? שישה.

אני רק מזכיר לך שאנחנו מרוויחים את קרויזר כח"כ מצטיין. ברגע שבן גביר חוזר, אנחנו מרוויחים חזרה את קרויזר כח"כ מצטיין.

למה, הוא הלך לאנשהו?

קרויזר פה. את סוכות נרוויח.

עכשיו הוא בין לבין, אז אנחנו נרוויח אותו על מלא.

אל תדאג, הוא יצביע אתכם כל הדרך. הכול בסדר.

לזכותו של קרויזר ייאמר, הוא מהמשרתים. הצבא דווקא כן רצה אותו, בניגוד לראש מפלגתו. לגבי קטר – אני שומע פה הרבה מאוד דיונים, הייתי פה בהרבה מאוד דיונים, שמעתי וראיתי הצעות חוק על אל-ג'זירה. אם תרצו, נפתח פרק אל-ג'זירה של ממשלת הימין על מלא ומה קורה עם זה. מישהו פעם שאל את עצמו את השאלה – ואם לא, אז אני אשאל אותה – מדוע נבחרה קטר להיות במשא ומתן?

אתמול היו כמה השערות.

זה לא נראה לאף אחד מפה מוזר? אני אגיד מדוע זה מוזר, כי אני הייתי רגיל לשמוע, לפחות בעבר, דיבורים גבוהים-גבוהים כמה קטר היא מממנת טרור. במקביל, נתניהו כבר שנים ארוכות דאג שמזוודות כסף יעברו משם, ואני אדבר קצת על היסטוריה. ב-2018 הייתה בעיית מימון ברצועת עזה. נתניהו שלח את אלוף פיקוד הדרום דאז, הרמטכ"ל היוצא, יחד עם ראש המוסד, יוסי כהן, לקטר. המטרה היא שיגיע מימון. כן, מי שדאג למימון הזה, שמו בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל דהיום. אותו צוות שנמצא סביב נתניהו עלה פעם נוספת באירועי פדלשטיין. אני ממליץ לכל אחד מאנשי הליכוד שסוגד לראש הממשלה שיקרא את כתב האישום שהוגש כנגד פדלשטיין, וייזכר באמירה של נתניהו שהוא לא מכיר אותו, הוא לא יודע מי הוא בכלל. כשהוא ראה שיש בעיה קלה עם האמירה הזו, הוא מיד חיבק אותו. ובאותו כתב אישום מופיעות עוד שתי דמויות – האחד, שמו אוריך, והשני, שמו איינהורן. שניהם כתובים בתוך כתב האישום ככאלה שמחוברים לאותה העברת מידע, נחשו להיכן – לעיתון בילד. נפתח סוגריים ונעשה הצבעה.

7,001 עד 8,000, מי בעד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שישה. נדחה. 8,001 עד 9,000.

וראה איזה פלא, נפתחת חקירה נוספת, ככה לפחות אנחנו שומעים בתקשורת, כנגד אנשים בסביבת ראש הממשלה. עוד פעם, הכיוון הוא קטר, הסיפור הוא כסף, והסיפור הוא כפל עיסוק – גם עובדים בלשכת ראש הממשלה, וגם עובדים עבור ממשלה זרה. אמרתי קודם, לא מוגדרת כמדינת אויב, אבל לפי חבריי מהימין, הם האויב הגדול ביותר. והם מקבלים משם כסף, לפחות ככה נחזה בתקשורת. אחרי זמן לא ארוך – הופתעתי, בהתחלה זו הייתה חקירת שירות הביטחון הכללי. אני לא הבנתי מדוע רק שירות הביטחון הכללי, לשירות הביטחון הכללי יש נושא אחד שהם עוסקים בו – או שמירת הסוד או אפשרות, לא עלינו, לחדירה של גורם עוין לתוך לשכה. אבל אם זה סיפור המצב של כסף, ודאי שצריכה גם המשטרה. ואכן, אחרי שבוע וחצי הוחלט שגם משטרת ישראל נכנסת לתוך הסוגיה הזאת. ואז הוצא צו איסור פרסום גורף על כל האירוע הזה.

מתי קורה צו איסור פרסום?

מה שאני אומר עכשיו זה רק על סמך דברים שפורסמו בכלי התקשורת. ואז מתחיל סיפור, ומי שתוקף את ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל זו קטר. קטר תוקפת את ראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. נעשה עוד סוגריים לאירוע – עוד פעם, ממידע גלוי ומתקשורת – היו שני נתיבים במשא ומתן. נתיב אחד, מרכזי, שנוהל על ידי המוסד מול קטר. נתיב שני, שהוביל אותו ראש שירות הביטחון הכללי מול מצרים. צריך להבין שבין המצרים לבין הקטרים זה לא אותו עולם, אלו לא אותם אינטרסים. אבל זו תמונת המצב כפי שפורסמה. אחרי הסיפור הזה, לפתע פתאום ראש הממשלה מחליט שאין לו אמון בראש שירות הביטחון הכללי, והיום הוא אמור לכנס את ישיבת הממשלה להתחיל את תהליך פיטוריו. גם פה, לדעתי, כמו הרבה פעמים, הוא קפץ מהר מידי בלי לבדוק את העובדות. הוא צריך לעבור איזשהו תהליך לפני זה, זה לא מדויק מה שנאמר כאילו הוא לא צריך שום דבר. הוא כן צריך לעבור תהליך, כמו שכל אדם שמועבר מתפקידו צריך לעבור הליך. אז אני לא יודע מה יהיה ביום שלישי, היום בערב, אני רק יודע שאתמול בלילה אותו ראש שירות ביטחון כללי, שלראש הממשלה אין אמון בו, ישב, לפי הפרסומים, בבור עם הרמטכ"ל באותה תקיפה שהייתה. זה תהליך קבלת ההחלטות פה בממשלה. נעבור להצבעה.

מי בעד? 8,001 עד 9,000 – ירים את ידו.


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה בעד. מי נגד? שישה. נדחה.

יואב, אני אשמח שתתייחס לנאום המאפיוזי של נדב ארגמן כנגד ראש הממשלה.

אני אחזור על הכללים, כנראה שכחת מאתמול. בדיון הזה, היופי שלו הוא שאתם יושבים ומקשיבים. אני מנסה לעשות לכם את זה מעניין ככל שאני יכול.

אתה לא מגיב לזה, אתה ממשיך להתחמק, לא מתאים לך.

לא מתאים לי. אז אני אדבר גם על נדב ארגמן, אבל עכשיו אני אדבר איתך על מה אתם הולכים לגנוב בשבוע הבא. אני אגיד לך על מה אתה הולך להצביע בשבוע הבא.

אתה מטיף כאילו - - -

אבל אתה לא יכול לדבר. אני מבקש מהיושב-ראש.

אושר, די.

- - -

אושר, מספיק. אושר, קריאה ראשונה. אושר, מה הסיפור? אני לא מבין, מה, קשה להבין את הכלל הזה שעכשיו זה זמן הדיבור שלהם ואנחנו לא מתערבים?

לא, ביקשתי.

בסדר, ביקשת, הוא אמר לך לא, תודה.

הוא לא אמר כלום.

הוא אמר, אני שמעתי. הוא אמר אני רוצה לדבר.

רוטמן, הוא מבקש כל כך יפה, מתישהו אני אדבר על זה. אני אשאיר אותו במתח. נכון להיום, אלא אם כן היו שינויים, כי זה נכון לאתמול – מה לא יהיה? לא תהיה תוספת כלל בתקציב לחינוך הממלכתי. לא יהיה. אפס, שום דבר. תקציב שהוא מופלה גם ככה. 50 מיליון שקל סיוע לפנימיות, שמטרתו תקצוב נוסף לישיבות – זה יהיה. 50 מיליון שקל סבסוד גבוה יותר של האחרונים במוסדות חינוך חרדים. 50 מיליון שקל לגרעינים משימתיים. 48 מיליון שקל לפעולות תרבות יהודית. 40 מיליון שקל לסיוע לרשויות המקומיות בשמירה על שטחי C. 40 מיליון ש"ח מענקים ביטחוניים לרשויות בגדה. 33 מיליון שקל תשלומים עבור לימודי הנדסאות לסמינרים חרדיים לבנות. 30 מיליון ש"ח לתוכנית לימודי יהדות וחיזוק הזהות היהודית. 28 מיליון שקל תוכנית למניעת נשירה מישיבות. אתם יודעים מה זה מניעת נשירה מישיבות? מניעת נשירה מישיבות – שחס וחלילה, לא יגיעו לצבא. 26.4 מיליון ש"ח למשרד ירושלים ומסורת ישראל. 25 מיליון ש"ח – הרשות לזהות לאומית של אבי מעוז.

הזוי.

מה הזוי?

זה לא נכון מה שהוא אומר.

זה נכון מאוד.

25 מיליון ש"ח לבניית כיתות לימוד ברשויות החרדיות. נעבור להצבעה?

כן. 9,001 עד 10,000 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שישה. 10,001 עד 11,000.

1.27 מיליארד ש"ח למוסדות התורניים. 277 מיליון ש"ח לתלושי המזון שדורשת סיעת ש"ס. זה לפי קריטריונים שיתאימו בול לקהל מאוד מסוים.

זה לא מדויק.

שום דבר ממה שאני אומר לא מדויק.

נכון, לא מדויק.

תביאו את הרשימה שלכם, תקריאו אותה. אני אתן לכם זמן להקריא.

הכי קל לדבר כשאנחנו לא יכולים להגיב, אבל בושה וחרפה.

94 מיליון ש"ח לחטיבה להתיישבות. 92 מיליון לתשלומי הורים במוסדות חינוך שמיועדים לפריפריה. 87 מיליון ש"ח לחיזוק הזהות היהודית. אפרופו, מרוב חיזוק לזהות היהודית, שכחתם כמה ערכים יהודיים בדרך.

יש לנו ערכים מצוינים. אתם צריכים ללמוד מאתנו.

יש לכם ערכים מצוינים, אחד מהערכים הכי בסיסיים ביהדות – אחד מהם - -

פדיון שבויים.

- - זה פדיון שבויים. שכחתם?

פדיון שבויים. פדיון שבויים. פדיון שבויים.

75 מיליון ש"ח פיתוח מוסדות חינוך חרדיים שמלמדים ליבה באופן חלקי. 70 מיליון ש"ח לתמיכה בתרבות חרדית. 68 מיליון ש"ח – הרשות לפיתוח כלכלי-חברתי של המגזר החרדי. 65 מיליון ש"ח – מענק ירושלים לחינוך, ערוץ להעברת תקצוב למגזר החרדי דרך העירייה. 60 מיליון ש"ח סבסוד תלמידי ישיבה מחו"ל, שזה באמת מאוד חשוב, שהם יוכלו לסבסד וללמוד פה איך להשתמט. נצביע?

כן, בשמחה. 10,001 עד 11,0000 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שבעה. נדחה. 11,001 עד 12,000.

ולמי לא נשאר? לפחות כרגע, אלא אם כן יהיו שינויים. לעובדים הסוציאליים, למינהלת תקומה, לניצול הנובה, משפחות חטופים, שיקום אזור הצפון והדרום, משרתי המילואים, למערכת הבריאות. זה לא שלא נשאר, מערכת הבריאות לדוגמה, קוצצה, והם על קו אדום כבר מזמן. אז אלה הם סדרי העדיפויות. ואני אומר פה לחבריי במפלגות החרדיות – אם יש לכם נתונים אחרים, אני מאוד אשמח. לי לקח הרבה מאוד זמן להגיע לנתונים האלה, כי לקח הרבה זמן להרים מסך מעל מה שקורה פה בוועדת הכספים. אבל אם מישהו באמת רוצה להתווכח, הוא מוזמן. עשיתי עבודה עמוקה בעזרת אנשים בוועדת הכספים לדעת בדיוק מה קורה שם, וזה רק חלק מהסיפור. אבל מה שאמרתי קודם, שזה הכי חמור מהכול, כשמשפחות חטופים, שיקום עוטף צפון-דרום, משרתי מילואים, מערכת הבריאות, ניצול הנובה, מינהלת תקומה, עובדים סוציאליים ונשות חינוך – פשוט לא נשאר. תקציב ביזה, זה ההסבר שלו. זו לא מילה בעלמא, תקציב ביזה. הצבעה.

11,001 עד 12,000 – מי בעד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שבעה. נדחו. 12,001 עד 13,000. קארין, בבקשה.

תודה. יש רגעים שבהם הלב מתכווץ, ובעיקר הבושה גואה. אחד מהרגעים האלו הוא כשראיתי שמשפחות של חטופים שבים הרימו התרמות עבור השיקום של היקירים שלהם. אנשים ששבו לארץ, ראיתי מספר קמפיינים שפורסמו. דמיינו לכם את הסיטואציה – בן אדם נחטף מהבית שלו בפיג'מה, חלק מקרוביו נרצחו, בין אם בארץ, ובין אם במנהרות החמאס, והוא חזר לארץ אחרי מאות ימים. הוא צריך להשתקם. האם זו לא אחריות של המדינה לעשות הכול כולל הכול כדי לשקם אותו? בעיניי כן. ואני מקווה שבעניין הזה אין מחלוקת בין קואליציה לאופוזיציה. שיש לנו חובה עמוקה, אחרי שהם סבלו, עונו, והם חזרו לארץ, שכל יום היה ייסורים מתמשכים, לשקם אותם – גם ברמה הפיזית וגם ברמה נפשית. לבנות את ביתם, גם הבתים שלהם הרוסים. אין להם לאן. אז במקום זה הם צריכים הדסטארט, לפנות כמו פושטי יד לציבור הישראלי לקבל מהם גרעינים? למה? למה המדינה לא נותנת להם? למה צריך להתחנן? לך זה לא קורע את הלב? לי זה קורע את הלב. לי זה דבר שהוא לא נתפס. בעוד מספר דקות אני אקיים על זה דיון בוועדת הרווחה. זה נראה למישהו נורמלי?

בהחלט לא. את מכירה את התשלומים שיש.

התשלומים האלה לא מספקים. סליחה, הם לא מספקים. יושב כאן חבר הכנסת קרויזר, הוא יודע טוב מאוד.

הוא לא יושב פה.

הוא יצא לרגע. הוא יודע טוב מאוד שזה לא מספק.

את רוצה שאני אגיד לך שפתאום חוזרת גופה וקוברים, ואז זהו, נגמר? נגמר הסיפור. מאז אנחנו אמורים לחזור לחיים, אמורים לעבוד. נראה לכם שמישהו במשפחה שלי עובד? אני עובדת? אני עובדת פה, רק לא בשכר, כמוכם. אני עובדת פה כדי להציל את מי שאפשר עוד להציל ולהחזיר את מי שאפשר להחזיר. מישהו משלם לי על זה? לא, זה הכול בהתנדבות מלאה כי זו חובתי האזרחית להציל חיים, מה שלא קורה פה.

נכון, גם המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן מכול.

זה מה שאני עושה כרגע בחיים שלי. ואחים שלי מנסים לשרוד. כל אחד מנסה לשרוד פה, ואנחנו המון משפחות שמגיעות אלינו שבוע אחרי שבוע, אחרי שחזרו להם, אבל חזרו בארון, לא בחיים. אז מי שבחיים בטח שצריך עזרה כדי לשרוד כי אין להם כלום. ירדן ביבס חזר לקיבוץ שרוף בלי המשפחה שלו. לפחות יש לו את ההורים שלו, את אחותו, בלי שירי והילדים. והוא צריך לגייס תרומות מהציבור כדי שיוכל להתחיל לבנות פה חיים במקום הזה, אחרי כל מה שהוא עבר. אבל גם אנחנו, המשפחות של הנרצחים, חזרו לנו, וזהו, מאז נגמר הסיפור, אנחנו אמורים לחזור לחיים שלנו, כאילו הכול תקין פה. אפשר לנהל מדינה תקינה, נכון? זה בדיוק מה שקורה כאן כרגע, ממשיכים להעביר חוקים, לא משנה מה. זאת פשוט כזאת בושה, זה לא ייאמן. פשוט בושה, בושה, בושה, בושה, בושה. אני לא יכולה להסביר לכם את התחושה שלי ביחס להורים שלי כרגע, שאני אומרת שלפחות הם לא רואים מה קורה כאן. לפחות הם לא רואים מה קורה במקום הזה.

אבל אתה יודע מה, רוטמן, אני חושבת על סבתא שלי בת ה-98. איזה מזל שהיא לא רואה מה שקורה פה. היא בחיים. אני לא אספר לה על זה בחיים, כדי לא להרוס לה עוד מהביזיון של המדינה הזאת, עם איך שהיא מתקיימת. סבתא שלי, שהקימה קיבוץ כחלוצה, איבדה את הבת שלה, שנרצחה. איבדה את הגרוש של הבת שלה. איבדה את הנכד שלה. איבדה את כל הקהילה שלה, את הבית שלה. מפונה מביתה עדיין, היא גם לא תוכל לחזור לשם כי לאן היא תחזור בגיל 98? מזל שיש לה את המשפחה. איזו בושה. איזו בושה. איזו בושה. איזו בושה. איזו בושה. אלה בדיוק המילים שהיא אמרה כשהיא שמעה מה קורה כאן אחרי 7 באוקטובר ואחרי שאיתי נרצח. אני לא אספר לה מה קורה כאן ברגעים אלה, כדי לא להרוס לה יותר. איך? יש לכם אומץ לעמוד ולהסתכל לה בעיניים? תבואו פעם. אתם יודעים מה, אולי זה כן להסתכל לה בעיניים ולספר לה מה קורה ברגעים אלה, כשיש שם עוד אנשים מבארי שכבר לא בחיים, שעדיין חטופים בעזה, אנשים מהקהילה שלה, שהיא מכירה.

לפני שאני הולכת, אני הולכת לסיים בהצהרה שלנו, משפחות החטופים שנרצחו או נהרגו כתוצאה ישירה ועקיפה של הלחץ הצבאי.

אני אמשיך.

לא, אין בעיה, תני לה לסיים.

אני לא רוצה לגזול את זמן ההסתייגות.

לא, לא, מרב, בבקשה.

אבל לא על חשבון זמן הסתייגות, כי אני לא הסתייגות. אני המציאות, אני לא הסתייגות. אני המציאות כרגע. לחץ צבאי הורג חטופים חיים ומעלים חללים. זו לא סיסמה, זו מציאות. שילמו עליה בחייהם לפחות 41 חטופים. שילמנו אנחנו, בני משפחותיהם, כי הם יכלו לחזור לחיבוק ולשיקום, והם לא יחזרו. וכמו שאמרתי, שוב, איתי יישאר לנצח פוסטר. שוב ושוב ישראל בוחרת במלחמה בלתי נגמרת על פני הצלת והחזרת החטופים, ובכך מקריבה אותם למותם. שוב ושוב ממשלת ישראל – אתם, מי שיושב פה גם – בוחרת בשימור הקואליציה, ולכן חוזרת להילחם. זוהי מדיניות פושעת. אין לכם, ממשלת ישראל ונציגיהם, וכל מי שיושב כאן מתוך הקואליציה ומהמפלגות שיושבות בממשלה – אין לכם מנדט להקריב חטופים. אנחנו, משפחות ששילמו בעל כורחן ובניגוד לרצונן את המחיר הכבד מכל, מרימות דגל אדום ומזהירות: חזרה ללחימה תעלה, ועולה, בחיי חטופים נוספים, ומעלה את הסיכון לרון ארדים נוספים. מעגל השכול יתרחב, ולשווא. חייבים לעצור את הלחימה ולחזור - - - כדי להגיע להסכם כולל להחזרתם, כל החטופים, תמורת סיום המלחמה ומציאת פתרון ליום שאחרי. אם לא תעשו זאת, דם החטוף הבא יהיה על ידיכם. אין מילים יותר, רק בושה.

תודה רבה. נעשה עכשיו 12,001 עד 14,000 – מי בעד? ירים את ידו.

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שישה. 14,001, בבקשה.

אני רוצה לחזור לעניין זכויות השבים והמשפחות השכולות. כמה פעמים שמענו הבטחות, קיבלנו נאומים שמרעידים את אמות הסיפים על ערבות הדדית, על המחויבות שלנו למי ששבו מהתופת. ועדיין, למה הם לא מקבלים 100%? 100% מהזכויות. 100% נכות, אוטומטית. מה, לא סבלו מספיק? לא עונו מספיק? צריך לתת להם מעטפת אמיתית לחיים שאחרי השבי. ואני אומרת לכם, זו לא עוד סוגיה שדנים בה, אי אפשר למרוח פה את הזמן. צריך להבין, התקציב יוצבע כנראה בשבוע הבא. אם לא ייתנו את הדעת על הדבר הזה, וגם יימצאו מקור תקציבי עכשיו, זה לא יהיה. ואני רוצה לשאול: במדינה שבה הערבות ההדדית היא ערך, איך אפשר לומר שיש תקציבים רק לדברים שמעניינים? מה זה אומר, שזה לא בסדר העדיפויות? קרויזר יודע, הוא יושב בדיונים, הוא מכיר את המטריה.

אופוזיציה על מלא.

לא, הוא קואליציה. הוא יודע שנותנים, והוא יודע שזה לא מספיק. וצריך לראות את המספרים. בסוף, כשאתה פורט את זה, זה כלום ושום דבר לעומת הצרכים. ואני קוראת לממשלה – אני יודעת שזה משהו שאתם נוטים לעשות, אבל אולי בעניין הזה – קחו אחריות. זה לא תלוי בחמאס. זה לא תלוי בארצות הברית. זה אפילו לא תלוי בקטר. זה תלוי בכם. די כבר עם הבושה הזאת.

הצבעה? מי בעד 14,001 עד 15,000?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה. מי נגד? שישה. נדחה. 15,001 עד 16,000.

השוואה יותר גדולה. עלות הכספים הקואליציוניים והמשרדים המיותרים 2025-2023 – 23 מיליארד ש"ח. וזה לא מעודכן, זה מעודכן לפני יומיים. חבילת המיסים והגזרות שהוטלו על הציבור ב-2025 – 24 מיליארד ש"ח כשסוכמים את הכול. תוספת לתקציב הישיבות – 1.3 מיליארד ש"ח. עלות הורדת יום הבראה לכל העובדים במשק – 1.3 מיליארד ש"ח. תוספת לרשות החברות הממשלתיות של דודי אמסלם – שבעה מיליון ש"ח. קיצוץ בתקציבים לשורדי השואה – שבעה מיליון ש"ח.

גם זה פופוליזם?

כן.

ואני מאוד מקווה שזה ישתנה.

נו, באמת.

וגם פייק.

נו, הכול פייק. המספרים מדברים.

- - - אחרת, אבל זה פייק.

שמחה, אני לא רוצה להתווכח. אני אשמח מאוד אם תיכנס לזה וזה ירד.

אני מכיר.

ממה שאני יודע, זה לא. תבדוק. אני אומר לך, בנתון שלי יש נכון לפני יומיים, יש קיצוץ.

אם תרצה משפט, אני אגיד לך, דווקא על שורדי השואה. דווקא על שורדי השואה.

אין בעיה, נסיים את הוויכוח.

אפשר על נושאים אחרים, דווקא על שורדי השואה. בכל שנה התקציב של כל שורד שואה – הרי זה פר ראש – גדל, רק שלצערנו, דרך הטבע, ככל שעובר הזמן, יש פחות שורדי שואה, הם נפטרים. אז התקציב לראש גדל, וגדל משמעותית ומוצמד, ולעומת זאת, התקציב הכללי יורד, אבל זה לא קיצוץ.

אז אני אומר לך שזה לא נכון, כי התקציב הוא לא רק פר ראש, ואני מציע לך, תירתם איתי ביחד, תעשו את הבדיקה, הרי זה לא ויכוח בינינו. אני אומר לך שבנתון שלי ירד.

אם אני טועה, אני מגיש איתך הסתייגות. אם אני טועה, אני מגיש איתך הסתייגות.

אין לי בעיה. אבל אני אומר לך שנכון לפני יומיים יש קיצוץ.

אם אני טועה, אני מגיש איתך הסתייגות על התקציב. יש לך את זה בהקלטה, מה אתה צריך ליותר מזה?

יואב, הערה קטנה. אתה דיברת קודם, ולא רציתי לעשות רעש גדול. שני תקציבים – אחד לגבי המילואימניקים, שעכשיו מתגבשת החלטת ממשלה של שלושה מיליארד, שניים מהאוצר, שכבר יש התחייבות, ואחד מהביטחון. לגבי תקומה, יש 19 מיליארד, נשארו עוד - - -

תביאו עוד חיילים, מה אתם מביאים להם עוד תקציב?

נשארו חמישה מיליארד, ועד סוף השבוע הבא אנחנו בוועדת הכלכלה מעבירים גם את החוק הזה.

אז אני אומר לכם עוד פעם, אם כבר נכנסנו לענייני התקציב, אני לא מומחה גדול, אני מומחה רק למה שאני בודק, ואת מה שאני אומר אני בדקתי. כל החלטות הממשלה שאתה מדבר עליהן כרגע, אין להן גיבוי תקציבי. יש היום עשרה מיליארד ש"ח שמדברים עליהם בהחלטות ממשלה שאין להם גיבוי תקציבי, כולל לדוגמה אותה החלטת ממשלה טובה, תוכנית החומש של העדה הדרוזית לדוגמה, רק מה? אין מקור כרגע. אנחנו עכשיו בדיוני תקציב והולכים להצביע עליה. אין מקור תקציבי בתקציב. אני מדבר על התקציב הזה. הממשלה יכולה להחליט מה שהיא רוצה, הביצוע שלה חייב להיות – דיברתי על הכאוס בניהול התקציב, זה האירוע. הממשלה מקבלת החלטה בלי מקור תקציבי. לכן נכון לרגע זה אין מקור תקציבי. אתמול ישבנו בוועדת הכספים ושאלנו - - -

יש, והוא מסודר.

הוא מסודר, אבל האוצר מתכנן עליו דברים אחרים. כשאתה מצביע על תקציב, זו החבילה, אין חבילות בצד. היום יש כל מיני סיפורים על חבילות בצד. בואו נעשה הצבעה.

אין בעיה. 15,001 עד 16,000 – מי בעד?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 5
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שלושה בעד. מי נגד? חמישה. נדחה.

זה עדכון מלפני יומיים – תוספת לתוכניות העלייה עבור חרדים, יש, 17 מיליון ש"ח. קיצוץ בתוכניות לעולים חדשים – 170 מיליון ש"ח. עולים חדשים, קיצוץ של 170 מיליון ש"ח, הם פה. כספים קואליציוניים למשרד של סטרוק – היו 217, עלו אתמול ל-263. חוזר עוד פעם, החינוך הממלכתי – אפס. זה לגבי התקציב. כשאנחנו מדברים על הסיפור בגדול, אנחנו רואים קיצוצים בהשכלה הגבוהה, קיצוצים במשרד הרווחה. יצטרכו לעשות אותם בשביל להגיע לאיזון. במשרד הרווחה היה 115 מיליון ש"ח. הרשות לזכויות ניצולי השואה, חבר הכנסת רוטמן, אני אומר לך עוד פעם, אתה איתי, אני איתך. אני יודע שאמור להיות שם קיצוץ ברשות לזכויות ניצולי השואה של 3.3 מיליון ש"ח. תבדוק את זה.

3.3 מיליארד?

3.3 מיליון ש"ח. משרד הקליטה – עידוד העלייה, שירותים לעולים, בנוסף לקיצוץ של 170 שאמרתי קודם יהיה קיצוץ נוסף של עוד 45 מיליון ש"ח. מערכת הבריאות – לפני חודש דיבר מנכ"ל משרד הבריאות שיש בעיה, הולך להיות קיצוץ נוסף של 104 מיליון ש"ח. מה שאני רוצה להגיד הוא שהתקציב הוא בוודאי תקופה קשה, אבל אם אתה מסתכל באיזונים, מה שצריכה לעשות המדינה, האיזון הופר בצורה קיצונית אל מול צרכים שהם פחות חשובים למדינת ישראל בנקודת הזמן הזו. ומרגע שהנושא הזה של משרתים אל מול משתמטים – וזה הסיפור הגדול – נמצא בצורה כזו על סדר-היום, אני הייתי מצפה שבהקשרים האלה תהיה קואליציית המשרתים, נקרא לזה כך. ואני חושב שהיא מאוד מאוד חסרה, ואני חושב שאנשים שאני חולק עליהם בהרבה מאוד דברים, כולל החוק שעליו אנחנו מדברים היום, לגבי האיזון בין משרתים לבין כאלה שאינם משרתים, האיזון היה צריך להיות אחר, ויש לכם את היכולת להשפיע, ועוד לא מאוחר מדי. נעבור להצבעה.

מי בעד 16,001 עד 17,000?


הצבעה
בעד ההסתייגויות – 2
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

שניים. מי נגד? שישה נגד. נדחה.

נעבור לנושא נוסף שנמצא על סדר-היום והוא נמצא גם בדיוני התקציב – הנושא של הפשיעה והמאבק בפשיעה. מי בלא בקי בנתונים – נכון לאתמול, היום לא עקבתי – 54 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה. השנה הקודמת הייתה שנה מזעזעת, הסתיימה ב-37. ונכון לתאריך של אתמול, אם נשווה 54 מול שנה קודמת שהסתיימה ב-37, שאמרתי קודם – היא שנה מזעזעת. כלומר, הקפיצה הזאת מסוף שנת 2022 ממשיכה.

אני כן הסתכלתי מה קורה בתקציב, ועל מה שמים את הפוקוס בתקציב בהקשר הזה. אז דבר ראשון, קוצצו תכניות החומש בחברה הערבית, שהיו אמורות לגעת בנושאים הכלליים, גם במניעת הפשיעה, גם 549 וגם 550. תכניות חומש קוצצו ב-15% לשלוש שנים. כל הקיצוצים שדיברתי עליהם קודם הם לשנה אחת, אלה קוצצו לשלוש שנים.

דבר נוסף – היה אתמול דיון שלצערי, בגלל שהיו פה ההסתייגויות אתמול, שמחה, רצתי לשם ורק אמרתי איזו אמירה כללית לא בדיון, יש פה חברים שהיו פה יותר זמן ממני. ממלא מקום השר לביטחון פנים, חיים כץ, קיבל החלטה שלדעתי היא באמת מטופשת, לא חכמה, לא נכונה, ואני קראתי לו לחזור בו מההחלטה הזאת, שקשורה לרשות לביטחון קהילתי. הרשות לביטחון קהילתי - -

מה שדיברת אתמול?

כן. הרשות לביטחון קהילתי פרוסה למעשה בכל הרשויות במדינת ישראל. זוהי רשות מאוד חשובה, היא החליפה את הרשות למאבק בסמים ואלכוהול. היא נדדה בזמנו ממשרד ראש הממשלה למשרד לביטחון פנים ובזמנו, היא הגיעה להקמת הממשלה וקבלת התקציב של אורלי לוי-אבקסיס, העבירו את הרשות אליה, שזה לקח. זה דבר נורא שמעבירים ברשויות ממשרד למשרד, אז עד שהיא התחילה לעבוד, היא כבר הייתה צריכה לעבור בחזרה למשרד לביטחון פנים. והרשות הזאת, למי שלא יודע, מתעסקת בכל מה שקשור למניעת פשיעה. דיברתי על החברה הערבית קודם, זה לא קשור, היא עובדת בכל הארץ, בכל הרשויות המקומיות. ראשי הרשויות, בכל מפגש שאני נמצא ברשויות מקומיות, לא משנה היכן בארץ, אומרים רק להגדיל את התקציבים האלה כי נותנים להם גם בבתי הספר מדריכי מוגנות, גם עובדים סוציאליים, גם תומכים בתכניות של עיר ללא אלימות, גם מייצרים את החיבור בין החלקים היותר "רכים" נקרא לזה, שבין המשטרה לבין החברה לבין הרשות המקומית. ודווקא מכל המקומות האלה, בחר השר לביטחון פנים, לעשות שם קיצוץ. כמובן שהוא סוברני כשר לראות מהיכן לקצץ אצלו. אבל צריך לזכור שהמשרד לביטחון פנים קיבל הגדלה משמעותית גם בתקציב הזה – הגדלה מאוד משמעותית. כלומר, מה שאני בעיקר מצביע, זה לא שיש איזה קיצוץ רוחבי גדול אלא זה פשוט "ליקוי מאורות" בסדרי עדיפויות. אין לי טענות אליו ברמה האישית, הוא נכנס למשרד כממלא מקום, יש לו עוד שלושה משרדים, דרג מקצועי אמר לו כך וכך, אין לי מושג מה היה שם רק אני יודע שההחלטה היא מוטעית. זאת החלטה מוטעית וחייבים לשנות אותה. ואם לא ישנו אותה, מעבר לעניין שזה רע למימון המאבק בפשיעה, יהיו גם אנשים שיפוטרו כי יש אנשים שמועסקים שם, ברשויות המקומיות, וזה יוצר קושי גדול ברשויות המקומיות. אני יודע שכל ראשי הרשויות המקומיות – לא אגיד כל, ראיתי מכתב שעליו חתומים למעלה מ-170 ראשי רשויות שרוצים לשנות את ההחלטה הזאת, ללא הבדל. אני יכול להגיד שבדגש, אם נדבר על החברה הערבית, שם יש - - - כי הפשיעה יותר גדולה והצורך יותר גדול.

אז עד כאן לגבי העניין הזה. נעשה הצבעה.

הצבעה על הסתייגויות 18,000-17,001. מי בעד ההסתייגויות?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 5 נגד, אין נמנעים. ההסתייגויות נדחו.

אני חוזר לסיפור של החברה הערבית – תראו, אני אגיד לכם משהוא שאני מלווה אותו כבר כמה וכמה שנים. כשמדינה לא מתייחסת לאוכלוסייה, ולא משנה מהי, והתחושה הכללית היא שלא סופרים ולא רואים, זה דבר שיכול לקרוא לאזרחים בחברה שהם בתחושה שהם לא שייכים. גם ככה החברה הערבית, וקל לי לומר את זה, לא מרגישה "שייכת" בהרבה מאוד מובנים. החובה עלינו, על כל ממשלה, בוודאי על ממשלה בישראל, לטפל ב-20% מהאוכלוסייה.

אני מודע לעובדה שיש לעיתים פערים ומתחים ושאלות של כן יהודה ושומרון, לא יהודה ושומרון. אבל אין שאלה לגבי העובדה שחייבים לעשות סדר בכל מקום בארץ. זו חובתה של ממשלה. וזה יכול להיות בלוד או ברמלה או בעכו, ואני אגיד לכם משהו: אני חושב שחלק מהציבור לא מבין את התהליך. אני לא שם סימנים מה זה יכול לעשות למרקמים החברתיים כי יש לזה פנים לכאן ולכאן. אבל אנחנו כל הזמן מדברים על לוד ורמלה ועכו, הערים המעורבות. התהליך הזה, שערים רבות במדינת ישראל הופכות לערים מעורבות – אם תיכנסו לכרמיאל או תיכנסו לנוף הגליל או תיכנסו לבאר-שבע או גם לעומר, אתם תראו תהליך שאני מבין אותו. ומה שקורה בפועל, אנשים משכבה סוציו-אקונומית גבוהה עוברים ליישובים האלה. אז קורים שני דברים: הדבר הראשון, סוציו-אקונומי גבוה עובר. זה אומר שסוציו-אקונומי נמוך, נגיד ביישוב כמו רהט, זה לא טוב לעיר רהט, זה לא טוב לסביבה. הסיבה שהם עושים את זה כי לא שהם רוצים לבוא ולדבר וללכת לסופרמרקט שכולם מדברים בעברית. זה לא הסיפור. הסיפור הוא החשש, הפחד, איכות החיים והתחושה של חוסר ביטחון אישי.

מול הדבר הזה, שאני רואה שבסוף מקבלים החלטה, ואני דיברתי קודם על הרשות לביטחון קהילתי, אז אני חושב שיכולים לחלוק על הרבה מאוד דברים ואני חושב ששנינו נסכים בלי שטענו קודם, שזה לא הדבר הכי נכון לעשות בעת הזאת. אפשר לעשות שינויים, תיקונים. דווקא שם לקצץ? בייחוד שתקציב המשרד, ואני שמח על זה, עלה.

לכן אני אומר שכשאני רואה את תקציב המדינה – זה סיפור התקציב כי התקציב, בסוף, הוא בבואה למה ממשלה רוצה להוביל. ואני יודע שחבר הכנסת בצלאל, ראיתי אותו גם כועס עלי שאני אומר את מה שאני אומר. אני אומר את הדברים כי אני מתכוון לזה.

לא, אני חושב שהנתונים לא נכונים.

נתווכח על הנתונים כי אני את הנתונים - -

רק משפט אחד: לתת כסף למניעת נשירה, זה לא משהו שלא יגיעו לצבא. יש משפטים שלא אומרים כי הם לא נכונים.

בסדר. הנתונים שאמרתי הם נכונים. מדינת ישראל והתקציב הזה מוטה מהמשרתים למשתמטים. אתה לא אוהב את המילה "משתמטים"? אתה לא אוהב את המילה "משתמטים"? מה לעשות? משתמטים.

רק תגיד לי באיזה יום אנחנו צריכים לשלם על זה שאנחנו נושמים?

לא, אל תיקח אותי לשם. חבר הכנסת בצלאל, תן לי שנייה. התקציב הזה הוא תקציב ביזה בדרך שבה אני רואה אותו כי אם אני רואה את הרב גפני, יושב-ראש ועדת הכספים, הולך לישיבה ששם רוקדים אנשים, שאפשר להרכיב שם שלושה גדודים בגבעתי, והם אומרים: לא נגיע ללשכות הגיוס שלכם, ולאחר מכן מצביעים ומקבלים 26 מיליון שקלים מתקציבי מדינת ישראל, אני אומר שזאת ביזה. אני לא אומר שלא מגיע כסף לישיבות, הם מקבלים רק תעדוף כלכלי בזמן שהחינוך הממלכתי במדינת ישראל גדל באפס. באפס.

אלה עובדות שאתה אוסף אותן, ואמרתי אתמול לרב גפני, כשהייתי בוועדת הכספים אתמול בערב. אמרתי לו: זה לא ועדת כספים, זה כאילו ועדת כספים כמו שהוועדה הזאת היא כאילו ועדת חוקה. זו זרועו הארוכה של האוצר כי אין שום פיקוח או בקרה. אתה יודע מה? חברי הכנסת מהקואליציה לא מסוגלים לדעת מה יש שם. יושבים שם אנשים מהממשלה, הם באים עם דפי החלפה על מאות-מיליונים. על מה מצביעים האנשים? הם לא יודעים. אתה שואל שאלות את האנשים, שאלות עובדתיות, אף אחד לא יודע לתת תשובה. אתה ואני יכולים להיות במחלוקת, בסדר? אנחנו במחלוקת. אבל העובדות? שנדע – 100,200,300,400? דיברו קודם על המילואימניקים. כן, יש החלטת ממשלה, רוצים לייצר החלטת ממשלה, חלקם ייצרו אותה, של 10 מיליארד שקל. דרך אגב, לעדה הדרוזית, מה שאמרתי קודם, 400 מיליון שקל ואני מאוד בעד. גם, זה מעט מדי אבל אני מאוד בעד. זה לא בתקציב. אם זה לא בתקציב, המשמעות היא מאוד פשוטה: תהיה החלטת ממשלה, ולאחריה תהיה החלטה על קיצוץ. מאיפה מקצצים? הראיתי לכם, מכל התקציבים החברתיים שפוגעים בכולנו.

הרי מה עשה, ואני לא מאשים בכלל – חיים כץ - -

רגע, נעשה הצבעה על הסתייגויות 19,000-18,001.

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 5 נגד, אין נמנעים. ההסתייגויות נפלו.

השר חיים כץ, אני לא מאשים אותו שהוא עושה דברים בכוונה. אבל אני חשוב שהוא קיבל הטעייה כי זה לא מקצועי. אמרו לו: בוא תקצץ. מאיפה זה הגיע? גם קיבלו תוספת וגם אמרו: בואו תקצצו רוחבית. אז את התוספת קיבלו, כנראה לא הכל סגרו לאן זה הולך אבל את הקיצוץ שמו על הרשות לביטחון קהילתי. כנראה שמישהו בא ואמר לו: תשמע, זה לא מספיק אפקטיבי, לא בזה תופסים את הגנבים ואת הפושעים.

ואני אומר בסדר, נכון שעם זה לא תופסים שודדים, גנבים, אנשים ורוצחים אבל זה משהו תשתיתי מאוד מאוד חשוב למי שנאבק בפשיעה. ולא משנה מאיזו מפלגה הוא ומהי תפיסתו הפוליטית. אין שאלה, כולנו רוצים להגיע למצב שהפשיעה תרד. אבל הפשיעה עולה. הפשיעה עולה בסדרי גודל.

אני יכול להגיד לך שאם - - -

זאת המציאות. על זה מצביעים עכשיו.

על העובדות אני מתווכח איתך. הטיעון טוב אבל...

אז אני אומר שבהמון המון מקרים, ואני אומר לך עוד פעם, כשאני מסתכל עוד פעם – נעשה הצבעה כדי שלא נעבור את הזמן.

הצבעה על הסתייגויות 20,000-19,001. מי בעד ההסתייגויות? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד, אין נמנעים.

וזאת הייתה דוגמה קלאסית אתמול כי אתה יודע, לפעמים אתה מגיע כסוג של אורח לוועדה. הגעתי לא פעם לוועדת הכספים, אני לא רואה את עצמי מומחה לכל הטפסים והתקנות וכל הדברים האלה אבל כשאני מגיע, אני משתדל ללמוד. אתה מגיע, מעבר לזה שכל אחד זורק משהו וכבר ערב, ולכל אחד יש בדיחה – אני שם את כל זה בצד. אתה רואה את ההתנהלות ואתה אומר: וואלה, גפני כבר לא יום ולא יומיים יושב-ראש ועדת הכספים. הסתכלתי על שפת הגוף שלו. וככל שאני מסוגל ללמוד אנשים דרך שפת הגוף – פעם זה היה תחום שהבנתי בו, אתה רואה שהחלק מהזמן - -

אתה יכול להגיד מה שפת הגוף של מושיקו עכשיו?

חוסר הקשבה.

חוסר הקשבה, מושיקו. קיבלת ציון "טעון שיפור".

אני רודה בהם שיקשיבו.

הם בשלב של פחד מלהשתכנע. אז יושב גפני, אני רואה את שפת הגוף שלו, הוא יושב-ראש הוועדה והוא צריך להעביר תקציב. מה לעשות? יש לו את המתח הפנים-סיעתי אצלם, אני לא נכנס לכל הדקויות האלה אבל הוא קיים, והוא צריך להעביר את הדבר הזה. וכל שנייה שואלים שאלות ענייניות, הוא יודע שזו שאלה עניינית והוא לא יכול להגיב בצורה עניינית אז הוא מגיב ברוגז. זה לא מתאים לו כי הוא מתרגז מתי שצריך אבל כבר אין לו כוח לשאלות החכמות האלה. תן לו שאלות מטומטמות. עם שאלות מטומטמות הוא יודע להתמודד. ואתה שואל אותו על מה הכסף ומה האוצר אומר? פעם ראשונה, פעם שנייה – זה לא גפני. זה לא שאף אחד מאיתנו אף פעם לא מתרגז, כולנו מתרגזים אבל זה האירוע שם כי אין כנסת בישראל.

בוא, אני יושב בכנסת, הנה, אנחנו יושבים על חוק-יסוד: השפיטה, נחזור רגע למקורות, וזה בין סטנד-אפ לבין עצוב. הרי איך התחיל האירוע, למי שלא מצוי בפרטים? ואני שם בצד את דעתי, אני מראש אומר שאני מתנגד לחוק הזה אבל בואו נראה את התהליך. נעשה ניתוח תהליך, לא ניתוח תוצאה. היה חוק שתוקן, היה מוכן לקריאה שנייה ושלישית לפני המלחמה. הגיעה המלחמה הנוראה הזאת, עם כל ההרוגים, כל הפצועים, כל החטופים, ועדת החוקה, בשונה ממנהגה ממה שהיה קודם לכן, נכנסה לרגיעה כולל שיתופי פעולה. אני הייתי פה, לחלק מהדברים לא הסכמתי אבל כולנו עשינו מאמץ. בשלב מסוים, המלחמה הפכה לשגרה. כשהמלחמה הפכה לשגרה, השיגעון חזר. מבחינתי זה שיגעון. מה קרה? חיכו. לוין לא שינה – נכון שבחודשים הראשונים השר לוין נאלם דום. לא שמעת ממנו, לא ראית אותו, הוא לא הסתובב בשום מקום. אבל יש שגרה, חוזרים לשגרה. חזרה המהפכה המשפטית בגדול.

ואני אתאר לכם את התהליך שהיא חזרה כי ראינו את זה קורה, ואגיד לכם מה הנתונים. בלי שום קשר, אמרתי מראש שאני מתנגד לך, אני רק אתאר לך את התהליך: השלב הראשון, זה האנרגיות, עוד בלי התוכן. הישיבות נהיו קצרות יותר. היושב-ראש נהיה פעלתן יותר. ההוצאות החוצה נהיות תכופות יותר בדברים שהם לא בקצה. זה תיאור "התנהגותי", לא תיאור עובדתי. זה התיאור שאני חוויתי אותו. כנראה שאם תשאלו את רוטמן הוא יגיד מה פתאום? הכל היה רגוע, יואב בא עצבני מהבית. אבל בסדר. נעשה הצבעה על זה.

אנחנו עכשיו על הסתייגויות 21,000-20,001. מי בעד ההסתייגויות? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 5 נגד, 1 נמנע.

ואז, השלב הראשון היה, זה לא בדיוק הזמן ותסלחו לי אם לא אדייק בזמנים אבל חברי נמצא כאן והגיע הסיפור של חוק הרבנים. בואו נראה איך זה מתחיל.

- - -

טלי, תלכי לפי היושב-ראש, תהיי רגועה.

צודק. אם היה לי את המזג שלך...

הביטוי "מעטים מול רבים" מקבל משמעות מיוחדת פה.

איך התחיל העניין? הגיע חוק הרבנים הקטן, לא הגדול.

אבל הקטן זה לא חוק הרבנים. אני מנעתי את חוק הרבנים.

את לא מנעת כלום. אני אספר לך סיפור. רוצה לשמוע סיפור?

- - -

זה רק חוק לבקשת האוצר שמאפשר תקצוב מרשות דתית לרשות אחרת.

טלי, אנחנו רק שומעים.

חבר הכנסת בצלאל, אתם רק שומעים, ולכן אני מנסה גם לדבר בנועם, שגם תקשיבו. הגיע חוק הרבנים הקטן, שהוא מה זה? אחד כזה גדול. מה זה אומר כזה גדול? חוק הרבנים מאפשר – הנה, היוזם נמצא פה. קראו לו "הקטן" כי נבהלו מ"הגדול", ואז קיבלו משהו קטן עם "שטרונגול", כמו שאומרים. בואו, תקשיבו: החוק הזה בא ומאפשר לבסוף כרטיס פתוח של שר הדתות אצל שר האוצר, שהם גם לפעמים מדברים אחד עם השני, למנות כמה רבנים שרוצים.

איזה שטות.

זו שטות, אבל זו השטות שלי. מפה זה התחיל. שאלתי: מה התהליך? אמרו לי על התהליך, לא על התוכן. זה התחיל מפה. פה התחילו הוויכוחים.

זה לא נכון. אתה זורה חול בעיני הציבור.

השלב הבא היה חוק לשכת עורכי הדין. או יותר נכון לא חוק לשכת עורכי הדין אלא אותו חוק שבא מהצרכים החברתיים של לשמור על התקציב של לשכת עורכי הדין, ואז פתאום כנסת ישראל מצאה לנכון להתערב בלשכת עורכי הדין כגוף סטטוטורי ולהתעסק עם התקציב שלה. זה חוק חברתי בסך הכל. כמו שחנוך מלביצקי פתח אותו – דרך אגב, אם תסתכלו מה שהגיש חנוך מלביצקי לבין מה שיצא בסוף – אין קשר. מרגע שזה הגיע לוועדה, תמיד יש את המשפט האלמותי בכנסת: חוק שמגיע לוועדה, יודעים איך הוא נכנס... אני על המשפט הזה חולק עכשיו. כשאני יודע איך חוק מגיע, אני בדיוק יודע איך הוא יצא. בדיוק. יותר קשה, לא ענייני, בלי שום דיון עומק, בלי קבלת שום הסתייגות עניינית. זה התהליך שקורה פה, בוועדה.

ואז, זה היה התהליך של לייצר דה-לגיטימציה כלפי לשכת עורכי הדין כארגון מקצועי של עורכי הדין, שיש לה תפקיד במדינת ישראל. לפחות על-פי החוק, נכון להיום, יש לה תפקיד. זה הדבר הראשון.

לאחר מכן, הגיע נציג הביקורת על הפרקליטות, שזה אירוע משונה ומוזר. למי שלא מכיר – חבר הכנסת פוגל, אני אספר לך את הסיפור, הוא מוזר. שר המשפטים לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון. זה נכון לנשיא בית המשפט העליון הזה, שזה סיפור בפני עצמו, אני אתן עליו הסתייגות. אבל הוא גם לא הכיר בקודם. מדוע אני אומר את זה? כי החוק בא ואמר ששר המשפטים צריך לשבת עם נשיא בית המשפט העליון, להחליט על מועמד מוסכם בין שניהם ולהביא אותו לוועדה לבחירת שופטים.

זה לא ששר המשפטים ישב עם נשיא בית המשפט העליון או ממלא מקומו אז ולא הגיעו להסכמה ורבו. הוא לא ישב איתו, הוא לא יושב איתם. אז מה עשו? אין נציב ביקורת על השופטים. כלומר, אזרח לא יכול להתלונן בפני נציב קבילות על שופטים. היה אפשר למנות ממלא מקום אם היו רוצים אבל גם את זה הוא לא רצה. ואז, בצר לנו, כנסת ישראל התגייסה - -

- - -

תדייק, עוד פעם אתה לא מדייק.

חבר הכנסת בצלאל, הם שכחו את הכללים.

חבר'ה, אני מבקש.

הם שכחו את הכללים. צריך לדייק פה.

אתה חשוף לתביעות. טלי, תתבעי אותו.

אנחנו מקשיבים לך. אני לא תובעת אף אחד. תובעים אותי, אני לא תובעת. אין לי צורך בתביעות. מי שרוצה לבזות אותי, שיהיה לו בכיף.

מה עושה הממשלה הזאת או מה הדפוס הקבוע של הממשלה? אני אומר "דפוס קבוע", זה לא קורה בכל מקום אבל זה קורה במקומותינו.

עברו חמש דקות.

ראית את הביזוי המיני שקיבלתי בעיתון "הארץ"? לא ענית לו. תעשו ביחד כי אתה כבר בתוך השוונג של החוקים.

אנחנו מצביעים על הסתייגויות 22,000-21,001. מי בעד ההסתייגויות?
הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד, אין נמנעים.

ואז, מה השיטה הנוהגת? שזה כמו בסרטים - -

רגע, תחזיק אותי כי קשה לי להחזיק ערה. אתה בחוק לשכת עורכי הדין, כן? תעניין אותי.

אני עברתי כבר.

לא, אמרת זה וזה, והכל ביחד.

לא היית קשובה, ואני עם תלמידים לא חוזר פעמיים, זה שיעור פרטי אחרי השיעור הכללי.

- - - אתה רק אומר כמה הרבה דברים הקואליציה הזאת עשתה.

נכון. אני לרגע אחד לא אמרתי שאתם לא עושים דברים. אני רק אמרתי שהם לא קשורים למה שצריך הציבור אבל הם עושים דברים. זו תמונת המצב. תמונת המצב היא שהוא לא יושב איתו. לא יושב איתו, יש בעיה. יש בעיה, אין נציב. אין נציב, יש בעיה. אנחנו צריכים לעזור לאזרחי מדינת ישראל שיהיה להם למי להתלונן. לא באים ואומרים לשר המשפטים: תקשיב, תתחיל לעבוד. תעשה את העבודה שלך, אל תריב כל היום. לך תעבוד.

אני מקווה שחלקכם, כשהייתם ילדים או שיש נכדים בבית, אתם דואגים לראות מדי פעם סרטים מצוירים. זה משחרר את האנשים קצת לדברים אחרים. זה מזכיר את הסרטים המצוירים שאתה זורק את האבן, אתה רץ מהר, מגיע למקום, האבן הגיע אליך, ואז אתה אומר: מה אתה זורק עלי אבנים? זה האירוע. ואז שברו עם האבן את האירוע ואמרו: חייבים תיקון. אבל אם עושים תיקון, בוא נעשה את זה כמו שצריך. איך נעשה את זה כמו שצריך? נעשה שני דברים: לשכת עורכי הדין, מהמערכה הראשונה, הם בלתי לגיטימיים, הם לא יהיו בתוך הרכב ועדה עתידית כלשהי. מי כן יהיה בפנים, למי שלא יודע? אני אספר לכם: הוועדה מורכבת – וזה נפלאות דרכי האל, כמו שאומרים, דומה כאילו לוועדה לבחירת שופטים אבל יש "קץ'" קטן: בתוך הוועדה הזאת יש הטיה פוליטית לקואליציה. ואני אספר לכם למה, ואל תקפצו עכשיו כי אני מזכיר לכם שזה זמן הסתייגויות שלי.

מאחר ונציב הביקורת על השופטים גם דן על בתלונות שיש נגד - - - אמרו שצריך להיות שם גם דיין.

במעמד של שופט.

בוא, תקשיבו עד הסוף. הרי אתם יודעים שאני מתאר לכם את התהליך, לא את התוכן.

אין מצב שאתה מספר על איזה תיק שחקרת? תחזיק אותנו - -

אתם רוצים לשמוע על תיק שחקרתי? לא בטוח שכדאי.

כן - - -

ואני שוקל להצביע בעד הסתייגות אחת.

האמת, זה יכול להיות מעניין. אבל עזוב עכשיו פוליטיקה, תן משהו אמיתי.

אגיד לכם משהו ותבדקו אותי – אני מעולם לא דיברתי על התיקים שלי.

בלי שמות.

ספר איך הגעת להיות דווקא חוקר.

בואו נגיד ככה - -

נגיד, איך חושבים מחוץ לקופסה? איך אוספים חומר? איך נהיית חוקר?

למה, יואב? בחיאת. הנה, אנחנו פה, בחדר הסגור, בארבע עיניים. אף אחד לא שומע. אנחנו עורכי דין, אנחנו רוצים ללמוד.

- - -

ארז מלול, תקשיב - -

למדתי עם עורך דין - - - איך קוראים לעורך דין של אולמרט, של ליברמן?

בלי שמות. אמרנו שלא ניכנס...

לא, הוא נתן לנו הרצאה בתואר השני. עורך דין ידוע, פליליסט ידוע. הוא דיבר על הרבה חוקים, נראה לי שהוא גם הזכיר אותך, וזה היה מאוד מרתק כל ההליך וכולי.

זה סיפור מעניין אבל אני אגיד לכם עכשיו שאני מעדיף לספר את הסיפור עליכם ולא עלי.

תרענן אותנו טיפה. בגלל שאין הפסקה, רצינו אנקדוטה.

אפשר לעשות גם הפסקה. מי שמעשן, לא נתעלל בו. אני רק אגמור את הסיפור על נציב תלונות - -

על הדיין.

תראה איך אנחנו מקשיבים לך.

אמרתי לוועדה פה - -

באף פרלמנט בעולם זה לא קיים.

- - ישב פה רוטמן, אמרתי לוועדה פה: אתם יודעים שאני מתנגד לחוק. בואו נעשה משהו שיהיה מאוזן, שלא יהיה צבוע בצבעים שמחר יגידו שבחרו מישהו בגלל משהו. בסדר, אני לא מסכים לחוק אבל בואו נתקן. הרי אמרנו שחוק שמגיע לוועדה – פה זה התהפך. הוא מביע איקס, הוא הופך חמור יותר ככל שעובר הזמן. מדוע רבנים? מדוע דיינים? יכולתי להבין. ביקשנו סטטיסטיקה, כמה תלונות על דיינים יש? הכי פחות מכולם. אבל נתון אחד – מי בוחר את הדיינים האלה? שני הרבנים הראשיים. שני הרבנים הראשיים, זה נכון שהם יושבים בבית הדין הגדול - -

הם גם תחת הנציב.

- - בית הדין הגדול. אבל מה לעשות, חברים? ראינו איך הם נבחרו. ראינו סחר-מכר פוליטי פה, בבית הזה.

עברו חמש דקות.

נעבור להצבעה.

נעבור להצבעה על הסתייגויות 23,000-22,001. מי בעד ההסתייגויות?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד, 1 נמנע.

אז נתתי הצעה ושוב, היא לא התקבלה. עבר החוק אבל אמרתי: תקשיבו, אתם - - - דיינים? אני לא מסכים אבל בסדר. כמו שבוחרים שופט עליון שישב שם או שופט מחוזי שישב שם – אין בעיה, שישב חבר הדיינים. חבר הדיינים במילואים, בגמלאות, הוא יבחר את הנציג שלו. לא אנשים שאנחנו יודעים מראש מה תהליך הבחירה שלהם. אמרו לי: לא. אמרתי: למה לא? ככה לא. "ככה" זו תשובה נהדרת. אני מהגן מקבל תשובות של "ככה". והחזרה שלי בזמן הייתה שהגעתי לכנסת, לאופוזיציה. אתה שואל שאלה עניינית, אתה אפילו מרגיש שאתה אולי נוגע באיזה צד של - - - כי עוד פעם, אני מתנגד לחוק אבל בואו נתקן את מה שאפשר, והתשובה היא "ככה". עם התשובות האלה של "ככה", טוב שאני כבר מספיק בוגר להתמודד נפשית כי זה קשה לשמוע את ה"ככה" ו"ככה" ו"ככה". אז זה הסיפור.

אז אחרי שגמרנו את הוועדה, את נציב הביקורת על השופטים, שאני אומר לכם מראש שהוא אדם שייבחר מתי שהוא ייבחר ויהיה לו צבע פוליטי, לא משנה איך נקרא לו, הגענו לחוק-יסוד: השפיטה, לוועדה לבחירת שופטים.

בואו נעשה פה הצבעה ואז נעבור להמשך השיחה.

מי בעד הסתייגויות 24,000-23,001?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד, אין נמנעים.

אז שלב א' – אין לגיטימציה ללשכת עורכי הדין ולנציגיה. זה מאחורינו, כבר אין מה לעשות על זה דיון. ואז, מספרים סיפור, שהאמת היא שהוא סיפור בין מצחיק למביך למוזר למשונה. יושבים בדיון בוועדה פה, עם רוטמן. ואז נפתחת הדלת ללא התראה מוקדמת, ושני שרים בכירים נכנסים בסערה – השר לוין והשר סער. מתיישבים פה, בכיסאות האלה. סיפור שהיה כך היה. ואני רגיל ששרים מגיעים, שזו הצעת חוק ממשלתית, אבל זה לא. זה הצעת חוק מטעם הוועדה, שהתהליך היה כזה. מי שמכיר קצת איך זה עובד בתחומים אחרים – יש חוק שהיה מוכן לקריאה שנייה ושלישית. הוא נמשך בחזרה לוועדה. הוא רוקן מתוכן, באו אליו עם הפומפה, השלד הבורסאי, ועליו החליטו שמקימים דבר חדש. בוראים עולם חדש. אפשרי, התווכחנו עם הייעוץ המשפטי אבל שוב, הם אמרו שזה אפשרי, אני חושב שזה לא אפשרי, ובהמשך הדרך אנחנו גם נטען את זה במקומות אחרים – זה לא אפשרי. זה לא נכון שזה יהיה כך. ועשו שוב מעקף של מהי דרך המלך בהצעת חוק ממשלתית. חוק-יסוד: השפיטה, זה חוק-יסוד.

- - -

בכל מקרה, השלד הבורסאי הזה, הגיעו שני השרים, סער ולוין, עם בשורה מרגשת בפיהם – הגענו להסכמה. הגענו להסכמה רחבה. כלומר, מהצד הזה של השולחן בממשלה עד הצד הזה של השולחן בממשלה ואנחנו בעד הסכמות רחבות.

כן, אבל זה כבר התחיל לפני כן. גדעון סער, כבר התחילו את זה - - - באופוזיציה גם.

לא, לא, יש לי חדשות בשבילך. אני אספר לך כמה סיפורים, אם תרצה, איך הוא דיבר אל לוין כאשר הוא היה באופוזיציה.

הם ישבו על ההבנות כבר - -

המסקנה שהם הגיעו אליה - - - שופטים והרבנים הראשיים.

עוד לא, עוד לא הגעתי. אני עכשיו בסיפור אחר. עברנו סיפור. אני כבר אסיים. הנה, מתן בא לחלץ אותי.

שלוש דקות יש לך.

בכל מקרה, הסיפור שהיה כך היה: יחד איתם, ולא במקרה, הגיעו שני אנשים יקרים באמת – דדי שמחי ויזהר שי, שבאו ואמרו: אנחנו בעד הסכמה רחבה. באנו בשביל ההסכמה הרחבה.

הם הציעו את זה. הם חלק מהמציעים.

הם כר לא הציעו. תכף נראה מה ההמשך. נראה לי משונה ומוזר. אני לא צריך את לוין וסער בשביל להיות בוועדת חוקה על הצעת חוק שנתמכת על-ידי דדי שמחי ויזהר שי, איך הם קשורים לכאורה? הרי הסכמה רחבה זה לא בין לוין וסער, היא צריכה להיות גם עם האופוזיציה, לצורך העניין.

והתחילו הדיונים, ואז אני אפרט לכם ארבע או מספר הצעות שאני נתתי על מנת שיוכלו לייצר מהלך, שגם אם בבסיס אני לא חושב שנכון לשנות את - - - הוועדה, הם יכולים לעקר מתוכן את הסיכונים הקיימים בוועדה. ואני אעשה לכם את הקישור: הדבר הראשון – בהצעה הזאת, במקום לשכת עורכי הדין יש שני נציגים של משפטנים, עורכי דין עם ניסיון של 10 שנים. לפי השיטה שמוצעת פה, יבחרו אותם מהקואליציה ויבחרו אותם מהאופוזיציה. וזו לא פוזיציה פוליטית שלי עכשיו. אני לא רוצה אנשים מזוהים פוליטית בתוך הוועדה הזאת. אמרנו: נעשה משהו אחר למרות שאני מתנגד.

(היו"ר שמחה רוטמן, 11:30)


תביאו רשימה סגורה. כל נשיאי בית המשפט המחוזי לשעבר, כל הדיקנים של... תביאו רשימה שאתם חושבים שהיא רשימה - -

- - -

- - רשימה של אנשים שהזיהוי הבסיסי שלהם הוא המקצועיות שלהם. לא אכפת לי שמרן, ליברל - הזיהוי שלהם מקצועי, ומתוכם ייבחרו.

רק יצאתי מהחדר והפרת סיכום. אמרת לי שלא מדברים מהות אלא בשעה מסוימת. פתאום התחלת מהות כשאני לא בחדר.

לא, זה לא מהות, אני נתתי הסבר. אני התחלתי איתם הרבה אחורה, מהרבנים. נתתי להם דוגמה אחת. צריכים לעשות הצבעה ואז אני מסיים.

הצבעה. 25,000-24,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

3 בעד, 8 נגד.

לפני שאני עובר למתן, מאחר ודיברתי בעיקר על התהליך, ואמרתי שהתהליך הזה, שאנחנו מגיעים אליו כאן, בוועדה, ואני אדבר על המהות בהמשך, שגם הצעות טובות, לפחות להבנתי, שיכלו לעקר חלק מהסיכונים שאני חושב שנמצאים בהצעה הזאת – כולם כולם כולם נדחו. והתהליך הזה, אי אפשר לקרוא לו במילה הגדולה "הסכמה". תיארתי לכם את התהליך עד שרוטמן נכנס, איך ההסכמות או הרצון להגיע להסכמה התפורר הרבה קודם. איך כשהיינו במצב של דיון ודיבור, גם אם בוויכוח, הפך למשהו אחר לגמרי, והדבר הזה לא קרה סתם. הוא קרה מרגע שהממשלה, לא מישהו ספציפי, קיבלה החלטה שאפשר להמשיך ולרוץ קדימה למרות המצב הקשה של כולנו – "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

אז אני על תקן הכלבלב, נבחתי לכם חצי שעה, אומר לכם שהאירוע הזה הוא אירוע קשה בצורה בלתי רגילה. הוא לא קשה ברמה שלי כיואב, באופן פרטי. אני חוזר להתחלה – 59 חטופים נמצאים היום לעזה והקשב שלנו לא נמצא במקומות הנכונים בכל התחומים. תודה.

אנחנו נעבור להצבעה 26,000-25,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

3 בעד, 7 נגד.

אנחנו עוברים ל-27,000-26,001.

בוקר טוב אדוני היושב-ראש. בוקר טוב חבריי חברי הכנסת. היום בבוקר סמוטריץ' הוציא הודעה לרגל חזרת צה"ל ללחימה, והוא אמר: "נידרש להתגייסות מחודשת של כולנו." ואני שואל פה אתכם, מי זה "כולנו"? האם ב"כולנו" האלה יש גם את אחינו החרדים או ש"כולנו" זה אותם 400,000 מילואימניקים שכבר עשו ארבעה או חמישה סבבי לחימה, עשו כבר מאות ימי לחימה? האם "כולנו" זה רק אותם אלה שהבתים שלהם מתפרקים, שהעסקים שלהם קורסים, ששנות הלימוד שלהם יורדות לטמיון – האם אלה "כולנו"? או האם "כולנו" זה גם אחינו החרדים? אבל התשובה שסמוטריץ' נותן היא במעשים שלו.

לפרוטוקול מאוד קשה לשמוע מה נאמר פה כשיש רעשי רקע.

לא, גם מנהלת הסיעה שלנו פה - -

אז אתן יכולות לצאת החוצה לכמה דקות לדבר. זה בסדר, אין בעיה, טלי.

עליזה, מה שמדדת בחוץ זה בסדר? מה שבינינו – בינינו.

אני שוב שואל – האם כשסמוטריץ' אמר: "נידרש להתגייסות מחודשת של כולנו", הוא מתכוון גם לאחינו החרדים או שאת אחינו החרדים הוא מתכוון להמשיך לעודד לסרב לשרת בצה"ל? וכל המעשים שלו מראים שהוא בפועל מעודד ותומך ומתמרץ סרבנות.

אנחנו כל הזמן אמרנו שסמוטריץ' ימצא כבר דרך להעביר כסף לאחים החרדים שלנו בכל מיני "ישראבלופים". אז רק אתמול למדנו על שני "ישראבלופים" חדשים: ה"ישראבלוף הראשון זה הרשות למלחמה בעוני, וה"ישראבלוף" השני זה חברת המתנ"סים. הרשות למלחמה בעוני זו הרשות הרביעית שמטפלת בעוני. למה צריכים רשות רביעית שמטפלת בעוני? כי הרשות הרביעית שמוקמת עכשיו כדי לטפל בעוני זו רשות שתפעל בלי סטנדרטים. זה כתוב במפורש בהצעת החוק, בחוק ההסדרים. זה כתוב שהרשות החדשה למלחמה בעוני תעזור לכל מי שלא עומד באף קריטריון אחר – מי שמתחת לקו העוני או קרוב לקו העוני ואין גוף אחר שעוזר לו, הרשות החדשה תעזור לו. למה אף רשות לא עוזרת לו? כי יש קריטריונים. והקריטריונים האלה, למשל, הם עמידה בחוק. מי שמתגייס לצה"ל מקבל, מי שלא – לא. מי שמנסה לעבוד מקבל, מי שלא עובד – לא מקבל. יש קריטריונים. אבל הנה, בא סמוטריץ', מעודד הסרבנות הראשי במדינת ישראל, ומוצא איזה "ישראבלוף" כדי לתמרץ את האחים החרדים שלנו לא להתגייס לצה"ל.

הדבר השני - -

נצביע עכשיו על 27,000-26,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

1 בעד, 7 נגד. אין נמנעים.

אנחנו ב-28,000-27,001.

טלי, חברתי המלומדת, ה"ישראבלוף" השני, שסמוטריץ' דרכו מתמרץ, מעודד ומתגמל סרבנות לגיוס זה סיפור של חוק המתנ"סים. הסיפור של המתנ"סים. מסתבר שיש איזה פטנט חדש, איזו שורה נעלמת בשורות התקציב, שעכשיו כל אחד יוכל לבוא, כל חרדי שמשתמט משירות בצבא יוכל לבוא ולקבל כסף על זה שהוא מלמד במתנ"ס שיעורים. אז עכשיו, כל מי שלא יכול לקבל כסף למעונות – טלי תקשיבי, אולי תלמדי משהו.

קודם כל, "מכל מלמדי השכלתי" ואני שמחה להקשיב לך. שוב, ראיתי אותך ואז חשבתי איך יכול להיות שעכשיו פורסם סרטון של מוריה אסרף מחטטת במשרד ראש הממשלה במגירות.

למה הוא מזכיר לך את מוריה אסרף? אני מנסה להבין איך - - -

מה היית עושה אם זה היה קורה לך? תענה לי.

אני מבקש שתעני לראש הוועדה.

אני אגיד לך איך הגעתי לזה - -

גם אני ראיתי את הסרטון הזה, ואני חשבתי בערך על 37,000 אנשים אחרים לפני שחשבתי על מתן כהנא. אז אני רוצה להבין איך חיברת בין מתן למוריה אסרף?

רק מסגור האירוע – אני מסביר לצופים: טלי מסבירה איך מוריה אסרף מזכירה לה את מתן כהנא. בבקשה.

מה האסוציאציה שלי לסרטון של מוריה אסרף: אמרת לי שאתה מקפיד וכדאי לי להקשיב, אתה שם לב לפרטים ולדקויות. אז למה זה הזכיר לי? כי מוריה אסרף אמרה שהיא חיטטה כי היא חיפשה פתק ועט לרשום. הסתכלתי בסרטון איך היא מחפשת פתק ועט, מחטטת במגירות, יש שם דפים, אמרתי: מה הולך פה? ואז ראיתי אותך ואמרתי: מה יגיד לי המפקד הדגול, רב הניסיון, מה יש לך לומר על זה, אדוני? איך לא עשית כלום? באמת אני שואלת. מה זה משנה מאיזה צד אתה? זה נראה לך נורמלי שיכנסו למשרד, יחפשו פתק - - - היא עיתונאית בכירה.

טלי, מאז ומעולם אני הייתי נגד אכיפה בררנית. לא תמצאי אותי פעם אחת תומך בסוג של אכיפה בררנית, ואני מצפה לבדוק את זה לעומק. ואם יש פה - -

בדקו וקיבלו את התירוץ שלה ולא עשו כלום.

- - -

אולי היא באמת הייתה צריכה פתק.

בטח שהיא הייתה צריכה פתק. בגלל זה רואים אותה מרימה את הדפים, מסתכלת בין הדפים ופותחת את המגירות. איך זה מותר? אפילו אצל אימא שלי אני לא מחטטת במגירות.

עכשיו תחזירי לו זמן ונצביע. 28,000-27,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 7 מתנגדים. אין נמנעים. נדחה.

עכשיו תשובתך להשוואה בינך לבין מוריה אסרף – 29,000-28,001.

תראי, עולם האסוציאציות של חברות הכנסת של הליכוד הוא באמת לעיתים - -

מתן, אני הייתי רואה זאת כמחמאה שאתה נמצא בעולם האסוציאציות של חברות כנסת.

אני מנסה עכשיו לקשור את זה כי את יודעת, כמו שגלית דיסטל אטבריאן ראתה אותי וישר התמקדה ברגליים הארוכות שלי, יכול להיות שבועלם האסוציאציות שלך משהו בז'אנר, הגובה... אני לא יודע להגיד את זה.

אבל אפרופו אסוציאציות, ראית שעשו לי אסוציאציה של חזיר ב"הארץ", משהו מאוד מבזה מינית. איזה מין אסוציאציות יש להם? מוזר מאוד.

טלי, בואי נחזור למתן.

לא ראיתי. אז אני רוצה לעשות קלוז'ר לסיפור הזה ולהגיד שלא יכול להיות שכאשר סמוטריץ' פותח את הבוקר באמירה שכולנו נצטרך להתגייס מחדש, ובאותה נשימה מוצא "ישראבלופים" כדי לתקצב את הסרבנות של האחים החרדים שלנו. "ישראבלוף" אחד – הרשות למלחמה בעוני, שזו רשות רביעית של מלחמה בעוני שכל מהותה זה לתת כסף למי שאין קריטריון אחר שמאפשר לתת לו כסף. כלומר, דרך שקרית להעביר כסף לאחינו החרדים למרות שהם מסרבים לשרת בצבא. וה"ישראבלוף" השני זה המתנ"סים – החוגים המתנ"סיים, שדרך החוגים האלה 1,500 מאחינו החרדים שמסרבים לשרת בצבא יוכלו לקבל כסף. זה פשוט ביזיון. סמוטריץ' מתמרץ, מעודד ומכריח את אחינו החרדים לסרב לשרת בצבא.

אין ספק שהילדים בחוגים במתנ"סים הם הקהל - -

לא הילדים אלא המלמדים.

29,000-28,001. מי בעד ירים את ידו? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 7 מתנגדים. אין נמנעים. נדחה.

אנחנו בהסתייגויות 30,000-29,001. בבקשה.

הנושא הבא – אני רוצה להקריא פה - -

בקובץ הזה של חוק-יסוד: השפיטה, יש עד 34,985, ואחר כך יש - - -

כתבת פה משהו שתפס את עיניי עמיחי אתאלי - -

שיתפתי את זה. זה אחלה פוסט.

את מה? את "דעתו של אלוהים אינה נוחה?"

לא, את השני.

אז אני רוצה לקרוא את הפוסט של עמיחי אתאלי. כידוע, הוא אח שכול, ובואו תשמעו מה הוא אומר.

(היו"ר אברהם בצלאל, 11:42)

אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מזדהה עם הדברים שהוא כותב.

"דעתו של אלוהים אינה נוחה מההתנהלות החרדית סביב המלחמה הנוכחית. אחי החרדים, אתם מתפללים בדבקות וכביכול שומרים על העולם הרוחני האטום שלכם, כשהעולם הפיסי, החיים עצמם של אלפים קורס ומתפוגג. לימוד התורה וקיום המצוות שלכם הם כאילו שלמים. שולחן השבת שלכם הוא כאילו שלם, בזמן שבאלפי בתים אין שום דבר שלם.

הסרטון שצולם אתמול בחתונת בנו של ראש ישיבת "עטרת שלמה" ראוי להיכנס לספר דברי הימים של המלחמה הקשה שאני מצויים בה. לצד סיפורי הגבורה הבלתי נתפסים של האחים קלמנזון, שני בנים של ראש ישיבה שקפצו אל התופת לצד סיפורו של סרן אמיתי גרנות, בן של ראש ישיבה שנפל בקרב בגבול הצפון. לצד סיפורו של אלישע מדן, בן של ראש ישיבה שאיבד את שתי רגליו בקרב בבית חנון, לצד סיפוריו של תלמידי החכמים סעדיה דרעי, אלישע לוינשטרן, הרב אבי גולדברג, ידידיה אליהו ועוד עשרות אחרים שנפלו בקרבות, הסרטון הוא תמצית הזחיחות, כפיות הטובה וערלות הלב החרדית. ומן הראוי להעלות כאן נקודה בחדות – החרדים שמתירים לעצמם להיות אדישים לנטל, לכאב ולדאגה של כל אחד מאיתנו, הישראלים הציוניים, הם לא רק אזרחים גרועים, הם גם יהודים טובים הרבה פחות.

בתיעוד, כזכור, נראים תלמידי הישיבות שרים יחד את אחד מהמנוני הפלגים הקיצוניים עם התאמה לסוגיות אקטואליות – "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים", שרה בהתלהבות התזמורת על הבמה לצד ראש המוסדות, הרב שלום בער סורוצקין.

עכשיו, אני רוצה להעיד פה ברמה האישית, שכשהייתי תלמיד ב"נתיב מאיר" בשכונת בית וגן, בסוף שנות ה-80 של האלף הקודם, כך היו שרים לנו הילדים החרדים כשהיינו הולכים ברחוב. "במשטר הציונים אין אנו מאמינים". אף אחד שלא יספר שזה משהו חדש שנובע מאיזה רצון לגייס חרדים. על פניו, לא יכולה להיות לנו יומרה של לעשות חשבונות של ריבון העולמים ובכל זאת, המקרה הזה הוא כל כך קיצוני שאני מוכן להתיימר.

אתה רוצה לעשות הפסקה להצבעה?

כן. מי בעד הסתייגויות 30,000-29,001?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד. אין נמנעים.

אני ממשיך להקריא את הפוסט של עמיחי אתאלי: "כיהודי מאמין – את מזדהה, נכון?

ברור. דעותי שונות משלך? לא הבנתי.

לא, בסדר גמור. בואי נראה אותך מצביעה נכון.

לא, אני לא אצביע - -

- - "כיהודי מאמין - -

מה הקשר להסתייגויות?

לא על ההסתייגויות האלה, על התקציב שמאפשר את זה.

- - - אני עוברת לאופוזיציה? מה הקשר לחוק הגיוס? אני אצביע על התקציב ויהיה תקציב - - -

מה הקשר? כשאגמור להקריא את זה נדבר על הקשר בין התקציב לחוק הגיוס. התקציב הזה הוא לא תקציב, הוא חוק השתמטות.

- - - התקציב יעבור. וחוק הגיוס לא עובר, כמו שאמרתי לכם לפני שנתיים.

- - "כיהודי מאמין, אין לי ספק שדעתו של הקדוש ברוך הוא, בלשון המעטה, אינה נוחה מההתנהלות החרדית סביב המלחמה הנוכחית. ובלשון מרחיבה יותר – אני משוכנע שבעולם האמת, האמת תוטח בפרצופם. הכלל הכי גדול בתור הוא "ואהבת לרעך כמוך". ככה אומר רבי עקיבא: ויהיה לזקן שיתבקש לתמצת את כל היהדות למימרה אחת, אומר: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך." אז בואו אגיד לכם, אחי החרדים, מה שנוא עלינו. שנוא עלינו לטעון לשלם מחירים, לפחד, לדאוג, להיפצע, לקבור ולהתאבל. שנוא על משפחותינו לקבל עכשיו צו מילואים של עוד 70 יום אחרי ששירתנו כמה מאות ימים מאז תחילת המלחמה. "ואהבת לרעך כמוך" זה לפני הכל לא להפקיר את נשות אחיך להיטחן מאות ימים כשהן לבד. שנואה עליהן הבדידות ושנוא עליהן להיות לבד ולתפעל לבד את החיים בשבתות ובחגים, בחופשים ובימי שגרה.

אדוני היושב-ראש, אברהם בצלאל, אתה יודע כמה מילואימניקים לא הולכים להיות בליל הסדר בבית? איך אתם יכולים להסתכל לנו בעיניים? איך אתם מסוגלים להסתכל לנו בעיניים? אני באמת שואל את זה באהבה. באמת באהבה.

התקווה שלי שכל החטופים יחזרו והמלחמה תסתיים עוד לפני - -

אמן ואמן, אבל היא עדיין לא מסתיימת.

הברוך הוא כל יכול. בשנייה אחת הוא יכול לדאוג להכל.

בעזרת השם. אבל לצערי, כמו שאתם מתנהגים, לא נראה שהוא כל כך מרוצה.

- - -

- - קשה להן הנטל העצום הנופל עליהן – אני ממשיך לקרוא. "קשה להן הנטל העצום שנופל עליהן כי אתם זחוחים ומנותקים, וחושבים שהצרה הגדולה שעם ישראל שרוי בה היא לא הבעיה שלכם, ואתם פטורים ממנה. אתם מתפללים בדבקות וכביכול שומרים על העולם הרוחני האטום שלכם, כשהעולם הפיסי, החיים עצמם של אלפים קורס ומתפוגג - -

אנחנו מאמינים בלימוד תורה - - - זו האמונה שלי.

- - קורס ומתפוגג. לימוד התורה וקיום המצוות שלכם הם כאילו שלמים, שולחן השבת שלכם כאילו שלם בזמן שבאלפי בתים אין שום דבר שלם. תורה קטועת גפיים. הכל שם חסר כבר שנה וחצי, ובחלק מהבתים, למרבה הזוועה, הכל יהיה חסר לנצח. - -

אתה רוצה להצביע? הצבעה. מי בעד הסתייגויות 31,000-30,001? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד. אין נמנעים.

אנחנו עכשיו על הסתייגויות 32,000-31,001.

בגמרא מסופר על אחד האמוראים שחווה מה שמתואר כמו מוות קליני. הוא חוזר מעולם האמת ומספר על מה שראה שם: עולם הפוך ראיתי, הוא אומר לאביו. הוא מסביר שהרוגי מלכות, אין כל בריאה יכולה לעמוד במחיצתן. כלומר, אנשים שמסרו את הנפש למען הכלל נמצאים בעולמות העליונים במקום כזה שאף אחד אחר בכלל לא יכול להיות קרוב אליהם. והחברה החרדית, שעסוקה כל כך בעולם הבא שלה, עיוורת לחלוטין לשלל חלקים מהתורה, וביניהם גם לחלק הזה.

יש עכשיו סביבנו כל כך הרבה צדיקי אמת, קטועי איברים, בגלל המלחמה, והתורה החרדית היא אמנם לבושה בבגדים מהודרים, ולעיתים כמו הזמר בחתונה אמש גם חובשת שטריימל שעלותו עשרות-אלפי שקלים, אבל היא תורה קטועת גפיים.

בעולם שבו בוחנים את המציאות בהיגיון אנושי-בסיסי, בעולם שבו מנהלים את חיינו בתבונה לאומית אלמנטרית, החרדים הם גם אזרחים חסרי אחריות וגם יהודים שלא מקיימים את רצונו של הקב"ה. בחתונת בנו של ראש הישיבה הם שרו "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". ועל זה ראוי לצטט את המדרש שאומר: כל הכופר בטובתו של חברו סופו כופר בטובתו של הקב"ה.

ואני שואל אתכם, באמת, חבריי לקואליציה – אני אומר לכם פה, טלי. אני אומר לך - -

מה אתה רוצה? שהחרדים - - -שאני אלך ואגיד למנהל? לא יקרה. אני אשמור עליה מכל משמר שחס וחלילה לא יבוא לי בנט והאחים המוסלמים.

אני אגיד לכם מה אני רוצה. אני אמרתי את זה יותר מפעם אחת: קשה לי לבוא בטענות - -

טלי, אתמול מנצור עלה למליאה, יריב לוין תרגם אותו כי הוא יודע ערבית, והוא אומר "אל תדאגו, בממשלה הבאה אי אפשר בלעדי, אני אהיה בקואליציה".

קשה לי לבוא בתלונות - -

מה עם האחים מקטאר בעד חמאס?

אולי טוב שאת אומרת את זה כדי שידעו שמי שמצביע ליברמן - - -

אדוני היושב-ראש, מפריעים לי לדבר.

טלי, די.

עכשיו זה הזמן שלנו לדבר. אני אומר: קשה לי לבוא לאחים החרדים שלנו בתלונה, הם באמת תינוקות שנשבו.

הו. אנחנו לומדים תורה. תינוקות שנשבו.

חבר'ה תקשיבו: אתם גדלתם בחינוך אחר. האתוסים שגדלתם עליהם אחרים. לא גדלתם על השאיפה להיות חייל קרבי בצה"ל. לא גדלתם על ציונות. לצפות מכם באמת שביום אחד הכל ישתנה ופתאום תהפכו לציונים – זה לא רלוונטי.

אנחנו מאמינים שלימוד תורה - - -

מתן, תעשה מה שאני אומרת. 4,800 חרדים יגויסו בהתאם ל - -

אתה יודע מה? בשבילך זה לא מכובד - -

בהקשר של ההבנה, של היכולת שלכם להבין את הסיטואציה שבה אנחנו, שאר עם ישראל נמצא עכשיו, להבין את הסיטואציה שיש משפחות שמתפוררות, עסקים שקורסים, אימהות שכבר לא יכולות לשאת את הלבד הזה, את הדאגה לבעלים שלהן, לילדים שלהן – אתם לא שם. אין לכם אחים שמשרתים בצבא, אין לכם בני דודים שמשרתים בצבא - -

מתן, די עם הסטיגמות.

- - לרובכם. לרובכם אין. ארז חברי האהוב, אז איך אתם יכולים - -

די עם הדמגוגיה. - - - כי אין לו מה למכור - - - אתה בעד הלחימה היום?

ארז, אני בעד לפרק לחמאס את הצורה, חד-משמעית. חד-משמעית.

- - - כל החברים שלך מהאופוזיציה היו נגד. תדבר במה שאתה מבין.

ארז, בימים שבהם מגייסים 400,000 אנשים למילואים, אני לא חושב שאתם יכולים להסתכל לנו בעיניים ולהסביר איך אתם לא חלק מהמאמץ שלנו. איך אתם לא חלק מהמאמץ שלנו? והתקציב - -

מתן, אתה יכול לענות בכנות? שאלה מלב אל לב.

קדימה.

ראינו שבנט אתמול - -

מה הקשר לבנט? דבר איתי על גנץ ואיזנקוט.

רגע, 24 מנדטים בסקרים. אתה חבר הכי טוב שלו.

נכון, אני חבר מאוד טוב שלו.

והיה והוא עכשיו צריך להקים ממשלה והוא צריך את החרדים יחד איתו, האם יהיה פה גיוס של חרדי אחד בתמורה לזה שתפרקו את הממשלה?

כמה כסף שאתה רוצה. אושר, יש צ'ק פתוח.

אושר, בעזרת השם הממשלה הבאה שתקום, תקום על בסיס מפלגות ציוניות.

כן, בטח.

בעזרת השם, החרדים יהיו חלק מהממשלה הבאה. בעזרת השם - -

- - -

למה? הוא העביר חוק גיוס? הוא לא העביר.

אחד לא התגייס.

בעזרת השם, החרדים ייקחו חלק בממשלה הבאה אבל - - - ארז, חברי היקר, אתה יודע טוב מאוד שמאז הממשלה הקודמת קרה פה משהו, משהו קטן – 7 באוקטובר. אלפי ישראלים נרצחו ויצאנו למלחמה של שנה וחצי - -

אני בעד שהם יתגייסו, זה לא שאני נגד.

בקטנה. בקטנה.

- - -

חברים, בואו נעצור שנייה. הצבעה על הסתייגויות 32,000-31,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

4 בעד, 6 מתנגדים. אין נמנעים. בבקשה.

עכשיו, אני רוצה להקריא לכם פוסט אחר. אני חושב שאין פה אחד שלא יזדהה עם הפוסט שאני הולך להקריא, כולל החרדים, כולל כולם. טלי, תקשיבי לפוסט הזה. כדאי לך, באמת.

אני מקשיבה לכל מילה. רק שאלתי את יואב אם יש לו משהו לאכול.

לדעתי, טלי, מהרגע שתשמעי את הפוסט הזה, את כנראה תרצי להקריא אותו.

תגיד לי, מישהו מהמפלגה שלך בא לסייע לך? אני מחזיקה אותך ער בנאום הארוך שלך, שואלת שאלות מנחות - - -

אין, טלי, את חברה כל כך טובה. את באמת חברה.

כמו שאתה חבר של בנט.

את מחזיקה מעצמך חברה מאוד קרובה שלי אם ככה.

אני מקווה בשבילך שיש הבדל אצלך בין חברות טובה או אמון פוליטי. איך אתה יכול תת אמון במי שהתבכיין - - - בכה "אני לא יכול יותר".

איך? איך? אנא שמעו מה שכתב איתי סימן טוב, מפקד פלוגה שמגויס כעת בעזה. הוא כתב את זה בערך חודש אחרי תחילת המלחמה אז. זה פורסם אצל חנוך דאום ולכן זה זכה לתפוצה מאוד רחבה. תן לי להקריא את זה ברצף, ואז מבחינתי תעשה שתי פעימות של הצבעות. בסדר?

אוקי.

תקשיבו, אלה מילים נכונות. הנ"ל מ"פ שריון: "החמאס יותר חזק מהשמאל, הוא גם יותר חזק מהימין, ומהימין המלא מלא ומביבי פלוס בן גביר "ביג לאב פור אבר". האויב שלנו יותר חזק מההייטק הישראלי וממפעל ההתנחלויות. לתל-אביבים יפי הנפש אין סיכוי נגדם וגם לא לפריפריה. אבל לחמאס אין שום סיכוי מול ישראל. כאשר אנחנו, כולנו, מאוחדים ומגויסים, הם חוזרים לתוך המחילות שלהם ומתפללים להפסקת אש.

המלחמה הזאת "תקעה" אותי בתוך טנק לכוד עם שני דוסים, בני"שים, שעקצו שירות של שנה וארבע. מצביעי סמוטריץ' ובן גביר, שלכאורה אין חצי משותף איתם. אבל כור ההיתוך של הצבא יצק אותנו מחדש ליחידה אחת – לצוות טנק. בשלב מסוים אזרנו אומץ והתחלנו לדבר על הכל. על להט"בים, על בג"ץ, על תחבורה ציבורית בשבת, על לימודי ליבה, אפילו על מיניות – על הכל. ומה גילינו, טלי? שאנחנו מסכימים על בערך 90% מהנושאים. בואו נניח שהם נורא נחמדים ולא נכנסו איתי לפינות – אז על 80% מהדברים."

"עד לפני חודש וחצי בערך הם היו האויב. נפגשנו משני הצדדים של קפלן. והנה, החמאס הזכיר לנו שאנחנו בעצם באותו צד. הפוליטיקאים שלנו, זה אנחנו, שואבים את הכוח שלהם מההפרדה בינינו. הם לוקחים את ה-10% עד 20% של חוסר ההסכמה בינינו והופכים אותו לעיקר כי זה מה שנותן להם את המנדט לייצג אותנו לריב בשמנו. הם עושים את זה על חשבון הביטחון שלנו, על חשבון הרווחה שלנו, על חשבון המיסים שלנו ועל חשבון החופש שלנו, גם החופש שלנו להתפלל, דרך אגב.

אני רואה הרבה אנשים שמחפשים איך לתרום למאמץ המלחמתי. תחתונים, גרביים, סיגריות וציוד לחימה, מאמות מרוקאיות ששלחו לנו דג וקוסקוס לשבת, וקיבוצניקים פנסיונרים שהסיעו את הסירים האלה לקצוות המדינה כי אולי עדיף שהם לא יבשלו. הייטקיסטים שבאו להתקין לנו מצלמות היקפיות 360 על הטנק, מה שהצבא לא מספיק זריז וגמיש לעשות בעצמו, ונערי גבעות שהצבא לא הסכים בכלל לגייס, באו ביום שבת, חתכו, ניסרו, ריתכו, כדי שלא ניכנס לעזה בלי גגונים שמגנים עלינו מרחפנים.

מבחינתי, התרומה הכי חשובה היא שתתאחדו כעם. תפעלו להתקרב. תתמקדו בדומה ותניחו קצת לשונה. תמציאו את המסגרות שיפגישו אותנו גם מחוץ לצבא. אני יודע שזה מורכב, עם ענייני כשרות וצניעות והפרדה ובלי הפרדה, אבל אני סומך עליכם. זה הכי חשוב שנהיה עם כי אנחנו החיילים" – הנה, משפט הסיום שלו – "אנחנו החיילים מכל קשת השבטים, נכנסים לשטח אויב ומסכנים את חיינו לא בשביל אף ממשלה או פוליטיקאי כזה או אחר. אנחנו עושים את זה. בשביל עם ישראל. בבקשה תשאירו לנו עם לחזור אליו."

עוד שנייה, ואז הצבעה - -

נעשה הצבעות - -

תיסע לקפלן, תקרא את זה בקפלן - -

לא נכון. אלה היו דברים יפים מאוד. רק מה? הוא אומר שזה היה חלק מההסתייגות אחרת היינו מצביעים בעד.

אבל אתה משכנע את המשוכנעים.

אני רק רוצה להשלים משהו - -

בדיוק. סע לקפלן ועכשיו תקרא את זה.

ארז, חברי האהוב, תן לי להשלים משפט.

תגיד את זה לשקמה ברסלר וליאיר גולן.

תני לי להשלים משפט. אני רוצה להגיד לכם עכשיו משהו: תראו - -

אלה דברים מאוד מרגשים.

מאוד. אני אומר את האמת, אני גם דומע.

זה לא שלי, לא אני כתבתי את זה. מ"פ שריון כתב את זה מתוך הקרבות.

תשלח לי את זה בוואטסאפ, מתן.

אני אשלח לך בע"ה.

תשלח את זה לישיבה גם.

תשלח את זה בעזרת הוואטסאפ ולא בעזרת השם.

חברים, די.

אני מסתובב בעשרות מכינות קדם-צבאיות. בכל מכינה אני פותח את השיחה שלי בהקראה של הטקסט הזה.

אני חושב, אמיתי, שאנחנו במצב חברתי היום גרוע יותר מאשר היינו ב-7 באוקטובר בשעה 6:29. ואני אומר לכם, אני פונה לחבריי בקואליציה – יש הרבה מחלוקות והיועמ"שית עושה לכם בעיות ואתם לא מרוצים מראש השב"כ ומנשיא בית המשפט העליון - -

מה זה קשור?

אני אסביר לך למה זה קשור - -

חברים, חברים, תנו לו לסיים.

תנו לי לסיים משפט, אני אסביר לכם למה זה קשור. זה קשור כי אתמול התחדשה המלחמה, ותכף 400,000 איש הולכים לקבל צווי 8 ולחזור לקרבות. השאלה היא איך אנחנו נשלח אותם לקרב כדי שזאת תהיה התחושה שלהם, כדי שהם ישבו בטנק שלהם וירגישו באחדות הזאת? האם עכשיו, עכשיו, עכשיו – עזבו רגע מהות. טיימינג. זה הטיימינג הכי מוצלח עכשיו לפטר את היועמ"שית, לפטר את ראש השב"כ, להתעלם מנשיא בית המשפט העליון – זה הטיימינג הכי מוצלח? עזבי מהות, טלי, חברה שלי באמת, עזבו מהות עכשיו – טיימינג. האנשים האלה תכף הולכים לשבת באותו טנק, באותו נמ"ר, באותו קוקפיט, ולהילחם ביחד. אנחנו צריכים לצייד אותם באחוות הלוחמים.

אני חושב שמה שהממשלה עושה עכשיו, מפוררת את הלכידות הכל כך נדרשת ל-400,000 איש שתכף יוצאים לקרבות. אפשר להצביע.

אנחנו עכשיו נצביע על קבצים מ-32,001-34,985. מי בעד ההסתייגויות? מי נגד?
הצבעה

נדחו.

בעד 4, נגד 6. אין נמנעים. ההסתייגויות נפלו.

עכשיו אנחנו צריכים לעבור להסתייגויות של החוק עצמו. אז נתחיל מ-1,000-1.

עוברים לחוק עצמו, חוק בית המשפט, מהסתייגות 1,000-1. מי מנמק?

אני אנמק. כמה זמן יש לי?

יש לך שלוש, ארבע, חמש דקות.

אנחנו בסוף פה, בבניין הזה, מייצגים את אוכלוסיית מדינת ישראל. אנחנו נמצאים באירוע של תקציב המדינה, ואתם עסוקים, אתם רצים בין ועדות ואתם נמצאים בוועדת הכספים ושומעים את כל המאות-מיליונים והמיליארדים שעפים מעל הראש למקומות כאלה ואחרים, ואני לא נכנס עכשיו מה צודק ומה לא צודק. אבל בסוף, יש פה את עתיד הילדים שלנו, ואני חייב לשים פרוז'קטור על אירוע שאני נמצא בתוכו ואני מנסה בכל כוחי למנוע את הקיצוץ המטורף הזה, ואני אסביר לכם, יהיה לי עכשיו זמן לדבר על זה אז אספר לכם: תדעו שהמדינה שלנו הפכה להיות מדינה מסוממת. מסוממת ומכורה לכל כך הרבה דברים כמו סמים ואלכוהול והימורים וסקס ופורנו, והרבה מאוד דברים שאתם לא חושבים עליהם. וכשאני מדבר על ההתמכרות הזאת, מדובר על אחד מתוך ארבעה אנשים בגיל הצעיר, עד גיל 28, שהיום מסומנים כאנשים מכורים. מכורים. תסתכלו בבתים שלכם, תסתכלו אצל השכנים שלכם, חברים שלכם, משפחות, ותשמעו שזה אלכוהול וזה סמים וזה הימורים, ואנשים מאבדים את המשפחות שלהם, את הילדים שלהם. ואנחנו, כמדינה - -

סימון, זה מנוער?

זה מנוער, מגיל 14. דרך אגב, כהנא דיבר עכשיו על הצבא. גם בצבא יש מספרים מטורפים של התמכרויות. ובסוף, אנחנו מסתכלים על המדינה ואומרים: המדינה הייתה חייבת, וזה לא משנה מי יהיה בממשלה, לפעול כדי לעצור את ההתמכרות הזאת, את ההתדרדרות הזאת. המספרים האלה גדלו משמעותית בתקופת הקורונה, יש התפוצצות אדירה מה-7 באוקטובר. אדירה.

ומה קורה בתקציב המדינה, אדוני היושב-ראש? בתקציב המדינה יש קיצוץ וכמעט סוגרים את הרשות לביטחון קהילתי, ששם נמצא הגוף שאמור לטפל במניעת התמכרויות, סמים, אלכוהול וכדומה. ככה, בלי מחשבה, בלי הבנה, בלי ראיה מה יהיה בעתיד. בלי הבנה שמה שקורה זה שהגוף הזה עובד עם הרשויות, והם מגיעים לילד בשכונה. ולא מדובר על שכונות עוני, מדובר בסביון ובקיסריה ובאזורים הכי חזקים, שהילדים שלנו, הנוער והצעירים, נופלים למצב של התמכרויות.

עכשיו, כשסוגרים את הרשות, צריך להבין שהולכים להיות מפוטרים כ-1,500 אנשים שמטפלים בקצה, באנשים שמגיעים למצב של התמכרויות. ויותר חשוב מזה – בחינוך ובמניעה.

אתמול כינסנו דיון חירום בוועדה לביטחון לאומי יחד עם הוועדה לטיפול בהתמכרויות. גם יואב סגלוביץ' היה שם, והגיעו המון אנשים, המון נציגים מהרשות המקומית, וחתמו 180 ראשי ערים וראשי מועצות ויצאה צעקה "געוואלד" לעצור את הקיצוץ הזה. ועדיין אנחנו לא בסוף האירוע. עדיין הקיצוץ הזה, החרב על הצוואר ואנחנו צריכים לפעול כדי לעצור אותו.

(היו"ר שמחה רוטמן, 12:05)


כי אם לא נעצור אותו, לא יהיה מי שיטפל היום ברשויות ובמועצות באותם ילדים, באותם צעירים, שהם רגע לפני מצב של התמכרויות.

גם תקציבית צריך להבין שכל שקל שנטפל בילדים האלה, אנחנו נחסוך 10 שקלים בעתיד. שאותו ילד, אותו צעיר כבר נמצא במצב של התמכרות, למדינה זה יעלה הרבה יותר כסף בבתי הכלא, בגמילה, ברווחה, בכל נושא שצריכים לטפל באותם ילדים ונוער.

ואני אדבר על הנושא הזה היום כמה שאוכל, בכל וועדה, בכל דיון, כדי שכל חבר כנסת יבין שאם התקציב הזה איכשהו עובר והקיצוץ של 80 מיליון שקל ברשות לביטחון קהילתי יבוצע, זה יהיה על הידיים שלנו, של כולנו, של כל חברי הכנסת. וכל שכן שלכם וכל ילד שתשמעו עליו בעוד חמש שנים שהוא מכור, לא משנה לאיזה מוצר, זה התחיל בקיצוץ הזה בשנת 2025 ברשות לביטחון קהילתי.

הצבעה מ-1,000-1. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

בעד 4, נגד 7. אין נמנעים.

לטובת הפרוטוקול – סיעת רע"מ ביקשה שאצביע ואעביר למליאה את ההסתייגויות שלהם כמכלול, אז נעשה הצבעה גם על שלהם עכשיו. אז ההסתייגויות של סיעת רע"ם לחוק-יסוד: השפיטה, תשע הסתייגויות. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 6 נגד, נמנע 1. נדחה.

להסתייגויות של סיעת רע"מ לחוק בתי המשפט – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

1 בעד, 6 נגד, נמנע 1. נדחה.

יוליה, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני, בחודש דצמבר – מלול, אולי זה יעניין אותך כי אני מאמינה שגם בזה נסכים, שקורה משהו לא בריא. בחודש דצמבר הגשתי שאילתה לשר הביטחון וביקשתי פירוט של סיוע הומניטרי שנכנס לרצועת עזה. רק עכשיו, אתמול, קיבלתי תשובה באיחור של יותר מ-50 יום אבל מצד שני, קיבלתי תשובה וזה כבר משהו. בעצם שר הביטחון מפרט שנכנס אוכל, מכסה, דברים שכולנו יודעים, וחוץ מזה לא נכנס שום דבר לרצועת עזה.

יש רק בעיה אחת – כולנו רואים את התקשורת, כולנו חשופים למידע. שר הביטחון שכח לציין בפירוט של סיוע הומניטרי שנכנס לעזה את הדלק. למשל, חמאס הודיע שנכנסו לרצועת עזה 978 מכליות דלק, שלפי ההערכות זה 60 מיליון ליטר של דלק. טרקטורים שנכנסו לרצועת עזה – כולנו ראינו את התמונות האלה. אמצעי תקשורת. היום, לקנות טלפון חדש בעזה, יותר קל מאשר בישראל. אנחנו כולנו ראינו את החפיסות של הטלפונים עם כיתוב בעברית.

וזה מחזיר אותנו לאותו דבר – שוב, עובדים עלינו, משקרים לנו, חושבים שכולם מטומטמים ולא מספרים לנו את האמת. לציבור כמובן שלא מספרים את האמת וגם לחברי הכנסת. מה חשבו בלשכת שר הביטחון שנתנו לי כזאת תשובה? שמה? אין לנו עיניים? אין לנו אוזניים? לא שומעים ולא רואים? שנשכח את הדלק שנכנס לרצועת עזה? זה רק מראה שהמערכות לא השתנו, ולא קרה השינוי האמיתי בתפיסת העולם ואפילו זה מתבטא בתשובה. זה מבזה. מה אתה עונה לי?

אני מכבדת את השר ישראל כץ, אנחנו חברים הרבה מאוד שנים. הוא חתום על זה. הוא קרא מה שהוא ענה לי, שהדלק לא מופיע שם, בפנים? זה רק מראה שנשארנו בדיוק באותה סיטואציה שהייתה לנו קודם ושום דבר לא השתנה. אגב, גם שאלתי איך עובדי אונר"א מקבלים משכורות?

שם או במזרח ירושלים?

בכל מקום.

הצבעה ונעבור מקבץ?

אפשר להצביע.

2,000-1,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

4 בעד, 7 נגד. נדחה. 3,000-2,001. בבקשה.

שאלתי גם איך עובדי אונר"א מקבלים משכורות? אז קודם כל אמרו לי שאחרי ה-7 באוקטובר, מזומן לא נכנס לתוך עזה. מהתשובה הזו אפשר להבין שלפני ה-7 באוקטובר המזומנים כן נכנסו לתוך רצועת עזה. עכשיו, מתפ"ש לא יודע להגיד לי איך הם מקבלים משכורות, עובדי אונר"א בעזה, ביו"ש וגם פה, בירושלים. אגב, לפני כמה ימים מצאו נשקים ביהודה ושומרון בשקיות של אונר"א. החוקים עברו פה, בכנסת. כולם בירכו. אני חייבת להגיד שאונר"א חיה ונושמת, שום דבר לא השתנה. הממשלה פשוט לא מסוגלת לבצע. מדהים, אבל זו האמת. השרים לא מעוניינים לבצע, כנראה שאולי יש שם איזה - - - אולי חוץ מכסף קטרי יש כסף של אונר"א בכל האירוע הזה? אולי כדאי לבדוק האם לשכת ראש הממשלה קשורה בדרך כזו או אחרת עם אונר"א? או מישהו מטעם ראש הממשלה קיבל דוח או תשלום מאונר"א?

אז יש לי פה הרבה מאוד שאלות, למה החוק שיש לו חשיבות לאומית לא מתבצע? למה הממשלה גוררת רגליים? למה אנחנו, בוועדת החוץ והביטחון, צריכים כל הזמן לכנס דיונים כדי לאלץ את ממשלת ישראל לבצע חוקים שכנסת ישראל חוקקה? למה אני שומעת תירוצים? ואגב, התירוץ שהייעוץ המשפטי לא מאפשר והיועמ"שית נגד כבר לא עובד כי בדיונים מדברים על זה. הם לא נגד, הם מחפשים כל דרך אפשרית לפתור את הבעיות. זה שיש שרים שחיים ביקום מקביל – שוב, יכול להיות שיש פה לא רק "מס חמאס", "מס קטר", אחים קטרים. אולי יש אחים באונר"א, אולי יש גורמים כאלה ואחרים שלא מעוניינים להעיף את ארגון הטרור הזה מישראל? אולי זו החקירה הבאה של שב"כ, שאנחנו צריכים לחשוב או לדאוג? יכול להיות שזה בדיוק ממה שמפחדים שם?

סגלוביץ', אני פעם התייעצתי איתך על משהו, זאת אומרת שחוץ מהאחים בקטר, "מס חמאס", יכול להיות שיש "מס אונר"א", ויכול להיות שיש קשרים אחרים בין אונר"א ובכירים לשעבר או מכהנים כרגע או אנשי עסקים בכירים מאוד שקשורים מאוד לממשלה הזאת, ואז אולי בגלל זה לא רוצים לסגור את אונר"א בישראל?

הצבעה.

יש לי שאלות מפה ועד הודעה חדשה. יכול להיות שבגלל זה אולי - -

יש לי שאלה איך פאינה ישבה בכלא במשפט - - -

הצבעה מ-3,000-2,001. מי בעד?

הצבעה

נדחו.

4 נגד, 6 נגד. נדחה.

אנחנו עוברים ל-4,000-3,001. בבקשה.

רק פאינה ישבה בכלא.

תראי, פאינה יושבת בכלא. היא עמדה לדין. אני יכולה להסכים, אני יכולה לא להסכים, זה כואב לי אבל זה מה שיש. ולא על זה אני ארצה לפורר את המערכות ולעשות פה מלחמת אזרחים.

פאינה לא נרדפה. נתניהו נרדף.

המקרה הספציפי של פאינה קירשנבאום מאוד כואב לי. אבל אתם בליכוד, ואת בפרט, עולה על כל דמיון, ופאינה משלמת מחיר. אני יכולה לא להסכים עם זה – אדוני היושב-ראש, אני בהנמקת הסתייגויות.

לא מדברים איתך, דיברתי עם ארז.

אז אם את רוצה לדבר עם ארז, תעברי לשבת ליד ארז או שארז יעבור לשבת לידך.

היא מתעצבנת, כדרכה בקודש.

לא, אבל את לא אמורה להפריע.

בבקשה, יוליה.

המקרה של פאינה קירשנבאום זה מקרה מצער, כאוב ברמה האישית. אני מכירה את הגברת, אני מכירה את האישה – כואב לי. אני חושבת שהיה שם עוול גדול, ומה שקרה שם בהליך המשפטי, הוא היה פגום ולא אמין. יש הרבה מאוד שאלות. אבל מפה ועד לתקוף את המערכת, מפה ועד מלחמת האחים, מפה ועד להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, מפה ולהמליך את – יואב, איך אמר ברקת? מנהיג עליון. ביהדות אסור לקדש את האדם, זה בניגוד ליהדות. אפילו פסלים של אנשים אנחנו לא שמים ברחוב כי לא מקדשים אדם. זה בניגוד לתורה, זה בניגוד לדינים של העם היהודי.

יוליה, אצלנו יש פריימריז, יש מי שנבחר על-ידי הציבור באופן ישיר ולו יש מי שממנה את האחרים, בניגוד אליכם.

אני מדברת על דברים אחרים.

אמרת מנהיג עליון. אצלכם יש מנהיג עליון, לא אצלנו.

אז אין מנהיג עליון. מנהיג עליון יש באירן. חבל שאתם משתמשים בכאלה מילים.

את מכוונת את זה אלינו, זה לא נכון. ראש הממשלה נבחר כיו"ר התנועה - -

אושר די. קריאה ראשונה.

- - - שהשתנה הדיון בליכוד, ואתם הפכתם להיות למנהיגות עליונה - -

לא השתנה שום דבר.

- - אז רק תכתבו "חמינאי", ושם זה ייגמר.

נו, באמת. נו, באמת.

כן, מנהיג עליון. אני בזה לזה. אני חושבת שזה בניגוד לדינים של העם היהודי, זה בניגוד לדינים של החברה הישראלית. אנחנו אף פעם לא היינו במצבים כאלה. המהלכים שלנו הסתיימו שם לפני אלפי שנים, ואנחנו התקדמנו בדרך אחרת. ואם אני מסתכלת על כל הפרשה של ראש השב"כ - -

רק רגע. הרשמת מבקשת מחברי הכנסת שיושבים רחוק ושיושבים קרוב – מי שיושב ליד השולחן ומדבר, זה נכנס לה לתוך האוזן. לא לדבר בטלפון, לא אחד עם השני. תעברו מושב אחד אחורה וזה לא ייכנס לה לאוזן. שמעת, ארז? התכוונתי אליך.

אני היום עברתי על החוק של שירותי הביטחון הכללי. עברתי ועברתי וקראתי. הנושא של שירות ביטחון כללי זה נושא מאוד מאוד רגיש - -

הצבעה?

למה אתה קוטע באמצע? תעשה אחר כך שתי הצבעות.

אין בעיה, מה שתגידי. את תגידי לי מתי ההצבעה.

כי ככה כולנו יודעים מתי אנחנו - -

סליחה, מתי שתגידי – הצבעה.

אנחנו כולנו יודעים ששירות הביטחון הכללי בכל מדינה, וגם במדינת ישראל, זה נושא רגיש. לכולנו ברור שזה נושא רגיש. יש להם כלים מיוחדים. תכלס, אם מישהו ירצה לתפור מחר תיק עלי, עליך, עליו, באמצעים של ביטחון כללי, זה מה זה קל. גם אם לא עשינו כלום, תמיד אפשר לעשות את המניפולציות. לכן, הכללים של השירות הזה צריכים להיות מאוד נוקשים, תחת פיקוח כי זה נושא רגיש.

אני עברתי על החוק של שירות הביטחון הכללי, ולא ראיתי שם שהשירות כפוף – לא מצאתי אמון אישי בראש הממשלה. שירות ביטחון כללי משרת את המדינה, הוא לא משרת את ראש הממשלה. ממש לא. לא זה, לא הקודם, לא הבא – אף אחד. שירות הביטחון הכללי הוא לטובת המדינה, לטובת האזרחים, ולא כתוב שם בשום צורה שראש שירות הביטחון הכללי צריך לשרל את ראש הממשלה - -

אין עם זה שום בעיה.

- - או לרצות את ראש הממשלה. אפילו כתוב שם שלשירות הביטחון הלאומי, אסור להם לפעול לפי אינטרסים מפלגתיים.

פשוט שראש השב"כ יעשה את העבודה שלו. זה מה שאנחנו רוצים.

אז אני רואה ת שראש השב"כ כרגע – אגב, אני לא מכירה את ראש השב"כ. אין לי שום דבר לא לטובתו ולא נגדו. אני, כפי שאמרתי אתמול, מבחינתי, ב-8 באוקטובר כל ראשי זרועות הביטחון היו צריכים במינימום להתפטר, במקסימום לשים כדור בראש, כולל אגב - -

הי, הי.

יוליה, כדור בראש – דיברנו על זה אתמול.

אני אומרת את זה. זה מה שיש לי להגיד. אתם פחדנים, אתם יודעים רק לצרוח - -

מותר לך להגיד ולנו מותר למחות. אני לא רוצה שאף אחד ישים כדור בראש, אלא אם כן הוא מחבל חמאס או...

ואז אנחנו נשים לו את הכדור בראש.

בינתיים אתם לא כזה מצליחים. הכל בסדר. כל ראשי זרועות הביטחון שאחראים על מחדל ה-7 באוקטובר היו צריכים להתפטר במינימום ב-8 באוקטובר, כולל ראש הממשלה ושר הביטחון. כי ראש הממשלה הוא זה שבמשך כל כך הרבה שנים בנה את המערכות האלה, הנחה את המערכות האלה. ה-DNA שלו נכנס לתוך המערכות האלה, כולל הסיפור – עזבו לרגע את הכסף הקטרי. זה הסיפור הגדול. ראש הממשלה שלנו אוהב לא לקבל החלטות, להחזיק הכל על "אש נמוכה", ששום דבר לא יזוז, ששום דבר לא יקרה, איכשהו בסיעתא דשמיא, וככה לשרוד. זה האיש, זה ה-DNA, זה דפוס ההתנהגות. הוא יודע לפעול רק כשיש לו בעיה פוליטית. מבצע איתמר בן גביר יצא הלילה לפועל. אבל כשזה לא מאיים עליו מבחינה שלטונית, הוא מעדיף לא לעשות כלום. וזה בדיוק ה-DNA שנכנס לכל הגורמים ומערכות הביטחון. אז להגיד שראש השב"כ, אחרי שנה וחצי, אין לו אמון? גם לעם ישראל אין אמון בראש הממשלה, ואנחנו רואים את זה בסקרים.

אז ראש השב"כ אמור לפעול לטובת מדינת ישראל, לא לטובת ראש הממשלה, לא לטובת משפחתו. ועכשיו, כשאנחנו רואים הקשר עם כל החקירות של האחים הקטריים והקשרים עם החמאס, ותכף נגלה את זה, ואני נותנת פה רמז מאוד מאוד עבה. הסביבה הקרובה של ראש הממשלה בקשרים מאוד מאוד הדוקים עם חמאס. זה הדבר הבא. ואני אומרת את זה באחריות, ואתה יודע שאני לא פולטת דברים סתם, ואנחנו עוד נדבר על זה.

אז כן כולם היו צריכים להתפטר, בראש וראשונה ראש הממשלה ושר הביטחון. אבל עכשיו, כשיש את כל החקירות ברגע בהקשר המסוים, זה נשמע מגוחך.

נעשה עכשיו שלוש הצבעות.

4,000-3,001 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

3 בעד, 6 נגד. נדחה.

5,000-4,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

3 בעד, 6 נגד. נדחה.

6,000-5,001 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

3 בעד, 6 נגד. נדחה.

עכשיו אנחנו בהנמקה של 7,000-6,001. את רוצה להמשיך?

לא, אני עולה, יש לי - - -

אתם רוצים, אני אנמק. אין בעיה.

לא, אני אנמק. אין לי פה עוד הרבה זמן אז אני רוצה לסיים את הנושא שהתחלתי בו. עפיף, הגעת פה לכנסת ואני רק רוצה לסבר את אוזנך שבכנסת הזאת, בסוף, לא דואגים באמת למי שבקצה. שמעת את הדברים שלי קודם, שהתחלתי לדבר על הנושא של התמכרויות של סמים, של אלכוהול, של הקיצוץ?

הגעתי כשהתחלת לדבר.

אתה יודע, זה לא נמצא בחברה מסוימת. זה נמצא בחברה הערבית, אצל הדרוזים, אצל עשירים, אצל העניים, אצל החרדים.

אצל כולם.

ויושבים פה חברי כנסת שאני באמת מעריך, שפועלים ורוצים לעסוק בחקיקה. ואני נמצא עם עמית בהרבה מאוד מהחקיקות. יצאנו עכשיו מחקיקה שלך בנושא של כל האתרים העתיקים היהודיים ביהודה ושומרון והשימור שלהם. בסוף בסוף, אנחנו מדברים על הדברים הגדולים אבל אנחנו לא זוכרים אף פעם למה באמת באנו לפה. באמת אני אומר לכם. באנו לפה בסוף כדי לעזור, לפעול למען הציבור שאין לו את היכולת לעשות את זה לבד. וכשאנחנו מדברים על התקציב, כמו שאמרתי קודם, וחשוב לי מאוד שתבינו עוד פעם, התקציב הזה הולך לפגוע בצורה משמעותית בילדים שלנו, של המשפחות שלנו, של חברים, של שכנים. כי אם אנחנו מחסלים לגמרי את הרשות לביטחון קהילתי, ואני מציע לכם להבין מה הרשות עושה, איך היא עובדת מול הרשויות, מול המועצות, במה היא תומכת ואיזה אנשים נמצאים ברשות. אלה חבר'ה צעירים שלא מרוויחים הרבה אבל עושים עבודת קודש, שנמצאים שם עבור אותם ילדים שצריכים אותם, והמדינה הולכת לסגור את הדבר הזה. לחסל את זה.

(היו"ר ארז מלול, 12:24)


ואנחנו נשב פה ונדבר על הסתייגויות ועל התקציב הזה. אני מקווה שהוא לא יעבור איכשהו, אבל הוא יעבור בסוף. ואנחנו נמשיך לשבת במליאה ולצעוק אחד על השני אבל בסוף, ביחד, כשאנחנו מדברים על ביחד – זה ביחד. כי אם אני רוצה לדאוג לילד ולעתיד שלו, אנחנו צריכים לעשות את זה ביחד. יש לכם ילדים, לחלק אולי נכדים. ארז, אתה יודע איזה אירוע של התמכרות יש בחברה החרדית? אתה יודע שעשיתי דיון על הימורים בלתי חוקיים בספורט והגיעו אלי אנשים מהחברה החרדית. אתה יודע, לא בפומבי, וסיפרו לי על כמה נוער נופל לדבר הזה, ואחרי זה מגיעים אליהם הביתה, דופקים על הדלת שלהם?

אין בית שלא.

נער הולך לשחק ב"ווינר". מתלבשים עליו עבריינים - -

אבל זה חל מעל גיל 18 אז איך - -

איזה גיל 18? אתה מדבר על "ווינר"? כן, הוא הולך עם חבר יותר מבוגר שלו או עם אבא שלו. רואים שהוא מגיע פעם, פעמיים. מגיעים עבריינים ואומרים לו: חמודי, למה אתה מהמר ב"ווינר"? בוא, יש להורים שלך בית? כן, בטח. הוא אומר איפה הבית, הם בודקים באמת שהבית נמצא ונותנים לו בהתחלה מה שנקרא קוביה. נותנים לו 100,000 שקל ואומרים לו: תתחיל להמר בהימורים בלתי חוקיים על ליגה שלישית ביוון של כדור מים. הוא מתחיל להמר. בהתחלה הוא מרוויח מפסיד, מרוויח מפסיד. אחרי 100,000 שקל אומרים לו: אתה רוצה עוד 200,000 שקל? כן, כן, בטח שאני רוצה, פותחים לו עוד קוביה. ואז, כשזה מגיע לחצי מיליון, מיליון, באים אל ההורים שלו הביתה. זה עבריינים הכי קשים במדינת ישראל. מדובר על 20 מיליארד שקל בשנה. שמעתם? 20 מיליארד שקל בשנה.

ב-2016, בהחלטת ממשלה, מתוקצב במשרד האוצר עד היום – הוחלט להקים יחידה מיוחדת במשטרה שתעסוק באכיפה ומניעה. אנחנו ב-2025, היחידה לא נפתחה. אתה בא לאוצר, אומרים: כן, הכסף צבוע, הוא מחכה. המשרד לא מקים את היחידה כי זה לא מעניין אותם. ועוד משפחה נופלת, ועוד משפחה נופלת, ועוד משפחה, ועוד שחקנים ועוד משפחות נהרסות, ואין להן מה לעשות מול עולם תחתון. שורפים להם את האוטו, באים אליהם באמצע הלילה. אומרים לו: אם לא תעביר את המיליון שקל עד שבוע הבא, אין לך ילד. מה, לא תציל את הילד שלך? והכל מתחיל מהקופסה הזאת, כמו שאמר חבר הכנסת פסל, שנותנים לילד ואומרים לו: קח, שחק.

אז כשאני מדבר על הנושא של המדינה, אני אומר: איפה המדינה שלנו? נותנים לאנשים ליפול, להתרסק, להיות מסוממים, נרקומנים, אלכוהוליסטים. 150,000 אלכוהוליסטים במדינת ישראל. בבניין הזה יש עשרות שאתם לא יודעים עליהם. עשרות שלוחשים לי באוזן: הבן שלי, השכן שלי, אני מכיר את זה, זה עובד איתי. והכל בסדר. נעביר פה תקציב, נעביר את החוק הזה והחוק הזה. ובסוף, אנחנו לא נדאג למי שבאמת צריך לדאוג כי כשאני מדבר על 20 מיליארד שקל של הימורים בלתי חוקיים, אתה מבין איזה סכום מטורף זה? כמה אנשים זה?

תעשה הצבעה, אני אמשיך אחרי.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

2 בעד, 5 נגד. ההסתייגויות הוסרו.
נעבור להסתייגויות 7,000-6,001.

עכשיו, צריך להבין דבר אחד: בוועדה שעשיתי בנושא ההימורים הבלתי-חוקיים בספורט, הגיע שחקן עבר מאוד מפורסם, עמרי קנדה. הוא היה בלם בהפועל תל-אביב ונבחרת ישראל - -

מגן ימני.

- - מגן ימני, מאוד מוכשר.

מה שסימון מעלה זו בעיה רצינית מאוד. אני מסכים איתך. השאלה אם הגוף הזה שאתה מדבר עליו, הוא זה שהצליח למנוע, הביא הצלחות?

הוא לא קם. עד היום לא הקימו אותו.

אז מה עכשיו, זה שסוגרים?

שני דברים: יש את הרשות לביטחון קהילתי, זה אחד, ויש את היחידה המיוחדת במשטרה, שב-2016, בהחלטת ממשלה היו צריכים להקים אותה ולא הקימו אותה עד היום.

עכשיו, כשאני מדבר על הרשות לביטחון קהילתי, זה נציגים שפזורים בכל המועצות והרשויות - -

ומה? תפקידם למנוע התמכרויות?

מניעה.

והם מצליחים למנוע?

באחוזים מסוימים כן, אבל ברגע שזה לא יהיה, אז גם זה לא יהיה.

זה עניין של הסברה.

זה הסברה, זה חינוך, זה בתי ספר, זה להגיע לשכונות, זה פעילות מול ההורים. זה להביא אנשים שהיו מכורים והם כבר נקיים, שמדברים מול קהילות. מה הבעיה המרכזית? ההורים, בגלל שהם נמצאים בטירוף של החיים, הם לא מודעים למצב של הילד, שהוא מתדרדר.

תשמע, אני מרחם על המשפחה.

לא מספיק לרחם, צריך לעשות. צריך לעשות.

משפחה שנקראת מזה...

אני לא יכול להפיל על ההורים ואני גם לא מפיל על - -

לא מאשימים הורים. ברור. לא ראית, והוא אמר את זה והיה לך נאום על זה בכנסת, שבהתחלה אתה בכלל לא מזהה את הסממנים - - -

לא, אני לא בא בטענות להורים.

סימון, שחקן עבר שהיה לו הכל מהכל, הסתבך, נכנס לכלא - -

יש המון. הגיע אח של רוני רוזנטל, השחקן האגדי. ליאור רוזנטל הגיע לוועדה שלי וסיפר על המקרה שלו, 10 מיליון שקלים בהימורים בלתי-חוקיים בבטים. 10 מיליון שקלים. היום הוא מטפל באנשים שמכורים אבל כשאתה מדבר על הרשות, בסוף זה בעיקר בני נוער אבל זה גם ההורים. זה שיחות עם ההורים, זה הרצאות להורים, שההורים יפתחו את העיניים. תבינו, אם יש סממנים כאלה ואחרים - -

זה הימר. אנשים אחרים מגיעים אליו ואומרים לו: אתה תשלם 10 מיליון שקלים כי אם לא, אתה לא תישאר בבית. יש לי חבר שהגיע אלי וביקש לעשות דבר כזה: כל אחד שקונה סים, לשים לו תעודת זהות כי הגיעו אליו תוך חודש ימים 18 שיחות, כל שיחה - -

אגב, בכל אירופה, כשאתה קונה סים סלולרי, אתה מזדהה בתעודת זהות.

אמרתי לו: למה? מה הבעיה? אמר לי: עפיף, תוך כדי, המשטרה באירוע, זורקים עלי או יורים עלי. בסוף, נשברתי ולקחתי להם שני מיליון וחצי ואמרתי להם קחו ותעזבו אותי. הם אמרו: שקל אחד לא פחות מ-10 מיליון. אז הוא עבר את הכפר שלו, הוא מהעיר נצרת והיום הוא גר בתל-אביב. לקח את אשתו ואת משפחתו ואמר להם: אני לא עשיתי כלום, אני בן אדם טוב, רוצים 10 מיליון שקלים. זאת הבעיה.

אנחנו באירוע מטורף במדינת ישראל.

איך הורים יכולים לזהות?

נעבור להצבעה על 8,000-7,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

בעד 2, נגד 6.

אני יכול להמשיך? טלי שאלה אותי וזאת שאלה מדהימה. בסוף, היום, בשעות הערב, אני הולך למקום שמטפל בהתמכרויות. כשאת שואלת איך ההורים יכולים לזהות? אם זה בני נוער, הם פחות הולכים לבית ספר, ישנים עד מאוחר, לא ישנים בלילות. משנים את המבנה החברתי שלהם, פתאום יש להם חברים אחרים, יוצאים עם פרצופים שההורים לא הכירו, עם אוכלוסייה אחרת שלא גדלו איתם. גונבים להם כסף מהארנק. לבדוק שלא נעלם כסף מהארנק. מבקשים יותר כסף מההורים, ממציאים להם כל מיני סיפורים, אם זה על בילויים ואם זה על אירועים או על לימודים. פתאום הם מתחילים לדרוש כסף מההורים. צריכים להסתכל גם על העיניים של הילדים – פתאום העיניים יותר אדומות, פחות מסתכלים בעיניים של החברים או של ההורים. יש סממנים שההורים יכולים לזהות אותם. וחלק מהפעילות של הרשות לביטחון קהילתי זה להסביר להורים וללמד את ההורים ולעדכן אותם בדברים שהם יכולים פתאום – את יודעת, משהו יכול להידלק אצלך, אתה יכול לעקוב קצת אחרי הילד שלך ולהבין שאתה באירוע. הילד שלי פתאום מעשן סמים או שותה אלכוהול. מה לעשות? אני יודע שאני ואשתי, אנחנו עקבנו כל החיים גם על הסלולרי של הילדים שלנו, לראות עם מי הם מתכתבים, לאן הם הולכים - -

- - -

אמר לי את זה גם חבר כנסת מהסיעה שלך, שאצלנו זה קשה. נכון, אני מסכים שאי אפשר, אתה לא יכול להיות בודד. אני אומר שצריך גם לפרגן - -

ארז, אני אגיד לך שבחברה החרדית יש המון התמכרויות. ולעצום את העיניים ולהגיד: אצלי זה לא קורה, זה הכי גרוע.

ברור. לא אמרתי. אני אמרתי שבאחוזים יותר קטנים כי הם פחות נחשפים. אני חי בחברה הזאת. אושר, אתה מסכים איתי? ילד שגדל בלי - - - הוא פחות נחשף - -

כן, אבל זה לא סותר את מה שהוא אמר. אני ניהלתי פעמים את היום ללא עישון פה, בכנסת. דרך אגב, אני אעשה את זה פעם שלישית בע"ה, בתחילת יוני.

יש לך סיגריה?

לא, אני עשיתי חוק נגד סיגריות. זה החוק הראשון שהעברתי בקריאה שלישית.

שמה אומר?

בחודש הקרוב יצאו על כל חפיסות הסיגריות ומוצרי הטבק תמונות שממחישות את אזהרות העישון. יש את זה ב-136 מדינות, אנחנו נהיה ה-137. זה החוק הראשון שיצא לי להעביר בקריאה שלישית. ומה שאני בא להגיד לך, ואני מחזק אותך, שהיום גם הגיל של התחלות העישון – אתם לא מבינים, הוא תשע או עשר. תשע, עשר - -

בגיל 12 הם מעשנים גראס.

אבל בעיקר זה הסיגריות האלקטרוניות. הנער מידן קלר, שנפטר לפני כשנתיים, בן 15.5 מסיגריה אלקטרונית. וכשעשינו את היום ללא עישון, הקדשנו את זה למידן קלר והזמנו את אימא שלו, שתדבר על זה. ודרך אגב, יש גם הצעת חוק שלי ושל בועז ביסמוט על הסיגריות האלקטרוניות, שלא יהיו בטעמים.

אבל בוא, אני אגיד לך משהו – יישר כוח על מה שאתה עושה, אבל אני אגיד לך שבסוף, הפעילות המרכזית שאנחנו יכולים למנוע מילדים להגיע למקומות שאנחנו לא רוצים, זה בסוף ממניעה ולא מחקיקה. ולמה? יש לי כותרת שאני מוביל אותה לא רק מהיום שהייתי בכנסת אלא הרבה לפני, והיא מאוד פשוטה: ילד עסוק זה ילד בריא. ברגע שהילדים שלנו עסוקים, וטלי מכירה את כל הפילוסופיה שלי ואני פועל בה יום יום, דקה דקה. ילד שנמצא במערכת שהיא גם חינוכית – זאת אומרת, זה יכול להיות מערכת ספורטיבית שזו אגודה כל שהיא, שהוא עסוק בה יום יום אחרי הצוהריים לא בבית הספר. בגלל זה הצלתי את התאחדות הספורט לבתי הספר. פסיכי. אנשים לא חושבים מה הולך לקרות רגע אחרי.

השעמום לוקח אותם למחוזות שליליים.

זה דברים שסימון מביא אותם לקדמת השיח - -

חד-משמעית.

- - אתה מביא את הניסיון שלך ואת ההבנה שלך. ולא לכולם יש. אני חייבת להגיד לך שגם אותי הבאת לעולם הספורט וגם בזכותך אני לא שותה טרופיות.

הפסקת לשתות טרופית.

אז אני אספר לעפיף משהו, סתם מהעולמות שלי: לפני שמונה חודשים הייתי בביקור, בסיור בחורפיש. בכניסה לחורפיש יש תמונות של החללים, החיילים הגיבורים שלהם שנהרגו במלחמה. הגעתי לראש המועצה החדש, גיבור ישראל, ומועצה חדשה והייתה לנו שיחה מאוד פורייה. בסוף הוא אומר לי: אני רוצה לבקש ממך רק דבר אחד – יש שם 7,000 אזרחים שגרים. הוא אומר לי: אין לילדים איפה לשחק. אין להם איפה לקלוע לסל, אין להם מה לעשות אחה"צ. הסתכלתי עם עיניים דומעות ואמרתי לו: אדוני ראש המועצה, אני מבטיח לך שזה יקרה. ניסיתי עם משרד הספורט, אין להם שקל. גם אם אני אנער את מיקי זוהר לא תצא אגורה כי אין כסף. ניסיתי במשרדים אחרים – לא הצלחתי בכלום.

אמרתי, אני אעשה משהו אחר - -

לא הצלחת.

הצלחתי. אין דבר כזה לא הצלחתי.

- - -

התקשרתי לבני דרייפוס, מנכ"ל מפעל הפיס, אמרתי לו: אני חייב פגישה איתך. ואז ישבתי איתו וסיפרתי לו איך אני רואה את החיים. מה אנחנו, כמדינה, ומה אתם צריכים לעשות עם מפעל הפיס. ואז, לפני שהוא הלך, הוא אמר לי: תן לי דבר אחד שאני יכול לעזור לך. אמרתי לו: אני רוצה מגרש כדורגל בחורפיש. הוא הסתכל עלי ואמר לי: אני מתחיל לעבוד על זה.

לפני חודש בני מתקשר אלי ואומר: סימון, אני מגשים את הרצון שלך, אתה יכול להתקשר לראש המועצה. אנחנו מעבירים עכשיו לא בקול קורא ולא בכלום, איקס מיליונים כדי להקים מחדש את מגרש הכדורגל המופצץ. אתה יודע, היו שם חיילים, המגרש מופצץ

- - -

אז רגע, רק אני אסיים. התקשרתי לראש המועצה ואמרתי לו: אדוני ראש המועצה, עכשיו סיימתי שיחה. הוא התרגש, ואני מקווה מאוד שבחודשים הקרובים יקימו מגרש שחב"ק וגם שיפוץ למגרש לילדים של חורפיש והאזור שיוכלו לשחק כדורגל, זה הכל. מה הילד ביקש? לשחק כדורגל.

יש לנו שני מגרשים שקיבלו מכה – אחד במג'דל שמס ואחד אצלו. אני ביקשתי שמה שאתם נותנים למג'דל שמס תתנו גם לחורפיש.

אז אני אסביר לך מה ההבדל מבחינת תבחינים: כשאתה עושה "קול קורא", יש לך מצ'ינג ויש לך תכנון. והבעיה בכפרים הדרוזים היא שיש לכם הרים וקשה מאוד לבנות כי זה לא מישורי.

זה יפה, לא?

זה יפה. גם כשהכסף מגיע, גם כשהם זוכים בקול קורא, הם לא מצליחים לבצע את זה כי לבנות מגרש כדורגל בתל-אביב, כשזה שטוח, זה לא כמו לבנות במג'דל שמס מגרש.

תגיד לי, תארגן לי מגרש עם הדרייפוס הזה? אין לי כלום. אני רואה שקנית את ליבו. אתה יכול...

לא, אני רק התחלתי מזה שבסוף, אנחנו צריכים לדאוג לדברים הפשוטים ביום יום, בחיים של הילדים שלנו, שאנחנו רוצים שהם יהיו עסוקים, שלא יגיעו לסמים - -

(היו"ר שמחה רוטמן, 12:42)

אני רק אגיד לך שהחיים מורכבים. ואפרופו מפעל הפיס וההתמכרויות שדיברנו עליהם – בוא, גם שם, אם תבדוק איפה שמים את דוכני מפעל הפיס. גם ההימורים החוקיים הם בעייתיים ומתחילים לדרדר את האנשים לדרדור.

אני מסכים איתך.

הצבעה? מי היה פה?

אתה יודע איזה שיחה היתה לנו פה? אני רוצה שתהיה שותף לשיחה.

אני אהיה שותף. אז בוא נצביע על 9,000-8,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

נדחו. תמשיך בבקשה.
נדחה.

כל הפילוסופיה שלי מגיעה - -

אני לא רוצה לסכסך אבל מתנהלות פה שיחות – אני לא רוצה לסכסך. חלילה וחס, אין רצוני לסכסך.

אין לך מה לסכסך אבל אתה, כחבר קואליציה, אני אומר לך ולכם, לחברי הקואליציה, בתקציב הקרוב הולכים לפגוע אנושות בעתיד הילדים שלנו. אנושות. בדברים שאנשים לא יודעים שהם קיימים. דיברנו עכשיו על סמים ואלכוהול ועל פעילות של אגודות וספורט. הכל הולך להיפגע בצורה קשה. בספורט לא יפגעו כי באמת עשינו מאבק אבל בדברים האלמנטריים שילדים צריכים ובצורה מאוד משמעותית.

מושיקו, כל מה שאני מספר, אני מציע לכם ללמוד ולקרוא מה היה במדינות סקנדינביה בשנות ה-90. אתן לכם לדוגמה את איסלנד. איסלנד זו מדינה מאוד קטנה, עם פחות ממיליון תושבים. אני אגיע לקצה ואז אחזור אחורה. אחרי שאני אומר שהם פחות ממיליון תושבים, הם מקום שלישי באליפות אירופה בכדור יד. הם עשו רבע גמר במונדיאל בכדורגל. כל מונדיאל כמעט הם עולים למשחקים של המונדיאל. כל בן אדם עשירי בסקנדינביה הוא מאמן ספורט כזה או אחר - -

אנחנו בסקנדינביה או איסלנד?

איסלנד, סליחה. איסלנד זה חלק מסקנדינביה. אני מדבר על איסלנד. אבל גם בנורבגיה עשו את זה וגם בשבדיה עשו את זה, אבל איסלנד הייתה הראשונה.

בשנות ה-90 איסלנד היו עם הנתונים הכי גרועים ב-OECD בהתמכרויות, בהתאבדויות - -

כי אין שם שמש.

לא רק בגלל הנושא הזה התאבדו, ובפשע. הגיע ראש ממשלה חדש ואמר: זה דבר שאני חייב לעשות שינוי לעתיד הילדים שלנו. לקח את הנושא של הספורט ואמר: הספורט זה מה שיציל את המדינה הזאת. הוא הקים בהרבה מאוד מיליארדים מתקני ספורט. עשו תכנית מתאר ובכל ישוב – למשל, יואב סגלוביץ' גר בצורן? בצורן חייבת להיות בריכה, אצטדיון אתלטיקה, מגרש כדורגל ומגרש כדור סל.

מי בעד כל הדברים האלה בצורן ירים את ידו? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

נדחו.

- - ולאחר מספר שנים הנתונים התחילו לטפס שם, והגענו למצב היום שאיסלנד היא דוגמה ומופת לכל מדינות ה-OECD. אחוזי הפשיעה ירדו לאחוזים אפסיים, כנ"ל בהתמכרויות, בהתאבדויות. ובסוף, אני מגיע לאותו משפט שהתחלתי איתו – ילד עסוק זה ילד בריא. תחשבו על זה תמיד, שזה יוביל אתכם בכל דבר שאתם עושים בכנסת, ותמיד תחשבו על הילד בקצה, על המשפחה בקצה. על אותה אימא שאין לה כסף לשלוח את הילד שלה לחוג. לאותה ילדה שנמצאת בקרית שמונה, ובגלל שהיא נמצאת בסוף העולם היא לא יכולה להגשים את החלומות שלה.

והמדינה הזאת חייבת בתכנית ממשלתית, בהחלטת ממשלה ל-10 שנים קדימה, לעשות שינוי דרמטי לעתיד הילדים שלנו.

מי בעד הסתייגויות 11,000-10,001? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

בעד 4, נגד 5. נדחה. נמשיך.

ומפה אני רץ לוועדת הקליטה והעלייה, ולמה אני רץ? טלי, את תאהבי את זה. כי ב-20 השנים האחרונות הייתה מלגה מיוחדת לעולים חדשים, מאמנים וספורטאים ברמות הכי גבוהות. חלק מהמדליות שאתם רואים במשחקים האולימפיים זכו הספורטאים שלנו בעקבות מאמנים שהגיעו לישראל, בעיקר בענפים האולימפיים, מהמדרגה הראשונה בעולם. הם קיבלו מלגה, 5,000 שקלים בחודש, שזה באמת החזיק אותם והאגודות יכלו להוסיף עוד קצת כסף כדי להחזיק אותם במדינה ולא ברחו למקומות אחרים.

היום, התקציב הזה גם הולך לפגוע בהם. הגיע שר הקליטה והעליה ואמר לי את המשפט הזה: אין לי כסף לתכניות גורמה. אתה מסתכל, אתה אומר שהבן אדם לא מבין את האירוע בכלל. כי ברגע שהתמיכה הזאת תיפסק והמלגה הזאת תיפסק, לא יגיעו לפה, ואלה שנמצאים פה ילכו למקומות אחרים. למה? אין מי שיממן אותם.

אבל שתדע לך משהו – סליחה שאני אומרת לך ואמרתי לך את זה גם במליאה, שלפעמים זה באמת חוסר מודעות. אתה לא יודע איפה זה פוגש. עד שלא הבאת אותנו לכל מיני דברים שקשורים בספורט בכלל או אתה יודע מה? הצעת החוק שאתה הסברת, שצריך מאמן בחדר כושר, אז זה דברים שלפעמים פוגשים חוסר מודעות. גם עכשיו, כשאנחנו נמצאים בקיצוץ נוראי כי הגדלנו גירעונות ואנחנו מלחמה, עדיין יש דברים שפוגשים חוסר מודעות.

זה חוסר מודעות, חד-משמעית. יש פה חוסר מודעות. בא השר ואומר: אני עושה עכשיו פלט קיצוץ וסוגר תכניות וסוגר דברים שצריכים להציל את הילדים שלנו ואף אחד לא חושב על זה וצריך להיאבק על זה. בסוף, אני באמת מאמין ומקווה שנצליח לעצור את זה אבל כל השיחה שלי התחילה בזה שאנחנו מדברים פה על חקיקות ועניינים. בסוף, בואו נתעסק גם בילדים, בקצה, במה שאנשים צריכים, וזה לא קורה. זה הפך להיות בניין מוטרף. אבל אני שמח ששמחה תומך בי.

אני איתך תמיד באש ובמים, חוץ מבהצבעה הקרובה. 12,000-11,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

4 בעד, 5 נגד. נדחה.

ועכשיו, בגלל שאני רואה את חברי היקר מחורה פה, אני אספר לכם על חורה, ואיך כסף קטן עושה דברים גדולים. מה אפשר לעשות בכסף קטן. כשאני התחלתי את הפעילות שלי בכנסת, לפני שהייתי חבר כנסת, הייתי יו"ר איגוד השחייה. הכרתי הרבה מאוד אנשים, וכשהגעתי לכנסת עשינו אירוע מאוד גדול וראיתי אדם יקר מהיישוב חורה, שמנהל את הספורט שם, קוראים לו חאמד - -

אני קלטתי אותו לעבודה.

נכון, הוא מזכיר אותך תמיד. הוא הגיע לדיון ועוד דיון, והבנתי שיש לי שותף, שיש מישהו שאפשר לעבוד איתו. נסעתי לחורה, הפתעתי אותו יום אחד, וראיתי את הניצוץ שלו בעיניים והבנתי שאני יכול לעבוד עם האדם הזה ולקדם דברים. מה שעשינו בחורה זה באמת דבר חריג, יוצא מהכלל, ואני בטוח שהתוצאות שלו מניבות פרי. הקמנו בריכה חדשה בחורה צמודה לאולם ספורט, ומי שמנהל את כל העניין הזה זה חאמד. הבאתי תקציב מיוחד. זה התחיל בשני מיליון, עלה לארבעה מיליון, ללימוד שחייה לילדים בחורה ורהט. לצערי, עכשיו התקציב הזה הופסק.

מה שקרה בתקציב הזה – יותר מ-3,000 ילדים למדו לשחות ביישוב בדואי, ואחרי זה ההורים שלהם למדו לשחות, והבריכה מלאה בפעילות. ילדים עושים חוגים בחורה, אתה רואה את כל הילדים בחולצות ספורט. עכשיו נזכרתי למה התאהבתי בו, לא תאמינו, אושר, טלי. הגעתי אליו לסיור ונכנסתי למשרד שלו. אני נכנס למשרד ואני רואה מלא קופסאות נעליים. אני אומר לו: מה זה? הוא אומר לי: שלא יהיה מצב שלילד לא יהיו נעליים והוא לא מגיע לחוג ספורט. אני כמעט בכיתי. אמיתי, כמעט בכיתי. תבינו שאותו ילד שמגיע לחאמד, לבריכה או לאולם, ומקבל את הנעליים ועושה כל יום ספורט במקום להסתובב ברחובות ולנסוע על טרקטורונים בלי רישיון ולעשות פשיעה ולעשן סמים ולשתות אלכוהול – הוא הולך לספורט. אחרי החוג הוא עייף, אין לו כוח כבר להסתובב עם חברים שלו, אז הוא בא הביתה, מתקלח והולך לישון. אבל אם לה היה לו את זה, הוא היה מסתובב בחורה ובאזור ועושה בלגנים ונכנס לפשיעה ולא יודע למה. לכן אני אומר שבכסף קטן אתה עושה דברים גדולים ומשנה את המדינה.

מי בעד הסתייגויות 13,000-12,001?

הצבעה

נדחו.

נדחה.

ברגע זה אני הולך לוועדת הקליטה והעלייה. נהניתי מאוד.

רק להמשיך את הסיפור, אל תתבלבלו, התקציב הזה הופסק, שלא נתבלבל. בחורה זה לא קיים. יש בריכה וממשיכים להיות אבל לא תקציבים שצריכים להיות כי הפסיקו את התכניות. זו המציאות. הפסיקו את התכניות בממשלה שלכם.

בסדר, מה לעשות? מלחמה.

הצבעה. 14,000-13,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

נדחה. בבקשה.

אני אמשיך את הסיפור שידידי סימון התחיל אותו וגם אתה, יואב, לגבי התקציבים והפסקת התקציבים. הרי דווקא המקרה והניסיון בחורה מוכיח בצורה חד-משמעית שיש את האפשרויות, אפשר לעשות דברים ולקדם את היישוב גם בחינוך, גם בתעסוקה ובהשכלה. ראינו ועשינו את זה על הצד הטוב ביותר.

אני חושב שלגבי קיצוץ בתקציבים – אתמול היה דיון על הרשות לביטחון קהילתי. והרשות לביטחון קהילתי מספקת מענה להרבה רשויות, גם ערביות וגם יהודיות, ובעיקר בחברה הערבית. כבוד היושב-ראש, אי אפשר לדבר, מפריעים לי.

סליחה, דווקא חברי הכנסת לא מפריעים במקרה הזה. אני מבקש מהאנשים שיושבים בצד. סליחה אדוני, אנחנו שומעים אתכם.

ואז אני אומר שבהמשך לסיפור של קיצוצים כמעט בכל התכניות, הקיצוץ הכואב ביותר לפי דעתי זה כל הניסיונות לסגור את הרשות הקהילתית לביטחון קהילתי וכל הקיצוץ בתקציבים שלה. אתמול היה דיון, היה נציג של השר מהלשכה של המנכ"ל לביטחון לאומי. אני חושב שכשבאים לקצץ בתכניות כאלה, לבני נוער בסיכון בחברה הערבית, זה לתת יד ולהקל את העבודה על ארגוני הפשיעה, שהם נמצאים מולנו במאבק צמוד על בני הנוער בחברה הערבית. כולנו יודעים את ההתארגנות של הפשיעה והתוצאות וההשלכות שלה, שהחברה מדממת ומשלמת מחיר. גם מספרי הרציחות בחברה עולים מיום ליום מול אוזלת היד של המשטרה והיא לא עושה כלום בעניין, ודווקא במעט התכניות שיש באים לקצץ.

אנחנו נעשה עכשיו כמה הצבעות כי אני רוצה לתת לחנה לדבר. נכון, את רוצה לדבר, חנה?

שתי מילים.

בסדר. אתה תמשיך אחרי זה. נעשה שתי הצבעות. 15,000-14,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

נדחה. מ-16,000-15,001. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

נדחו.

נדחה.

ניתן עכשיו לחנה לדבר ואז תמשיך. חנה, בבקשה.

חבר הכנסת רוטמן, אתה יודע שאני מחבבת אותך, אישית, כן? אני, אחי, המשפחה. שמעתי משהו שלא מצא חן בעיני לפני כמה דקות, שעל חלל חטוף משלמים מחבל. גופה של מחבל.

שעל חלל - - -

למה? איך יעלה על הדעת?

לא יותר. זה מגבלה עליונה, זו לא חובה.

לא, אתה לא מבין מה אני שואלת. הבת שלנו שווה מחבל אחד? לא הבנתי. ואם ידרשו יותר ממחבל אחד אז לא נקבל אותה?

רוצה שאני אענה לך?

כן, בטח.

מדובר בהצעת חוק שלמיטב ידיעתי מבוססת על ההמלצות של ועדת שמגר, שכמובן הדוח המלא שלה חסוי אבל חלקים, לפחות ההמלצות האופרטיביות, יש כבר אנשים שיודעים מהן. הצעת החוק הזאת, כמה שהייתי רוצה לקחת עליה את הקרדיט, קודם שפכו עליה אש וגופרית חברי, חבר הכנסת גלעד קריב, מדובר בהצעת חוק שלדעתי הראשון שהגיש אותה היה עמר בר לב ממפלגת העבודה אז, אחר כך הגיש אותה יאיר לפיד, אחר כך הגיש אותה אלעזר שטרן, ואנחנו מגישים אותה כעת כי היא לא מבטאת רק את העמדה האישית של כל אחד ואחד מאתנו אלא מבטאת את מה שקבעה הוועדה שישבה לדון בנושא הזה.

אני רק אענה במשפט: המגבלות על המשא ומתן לא נועדו והן גם לא ייצרו מציאות שמישהו לא חוזר אלא להיפך. בשנייה שאתה יודע, וזה עניין שוב, של גורמים שמבינים בנושא יותר ממני. בשנייה שאתה קובע, אתה אומר להם: חברים, לא יעזור, אני לא יכול לתת לכם יותר מאיקס כי זה מה שנקבע בחוק וזה מה שהמליצה ועדת שמגר. בשנייה שאתה מקבע את המשא ומתן, אז הם לא ידרשו יותר. ומה יקרה אם הם ידרשו 1,000 מחבלים חיים עבור גופה של חייל? אז מה, לא נשחרר? אנחנו מחויבים לשחרר כל אדם, חי או מת, אנחנו מחויבים לשחרר אותו. רק שהדרך לעשות את זה היא לא באמצעות להגיד להם: אתם יכולים לדרוש בלי הגבלה ותקבלו. אלא הדרך להגיד היא: אתם לא יכולים לדרוש יותר, ואם תדרשו יותר מזה, זה בכלל לא בשולחן, ומה שלא - -

אז למה לא עשית את זה גם בחיים? למה רק במתים?

לא, גם לחי עשינו. יש סט שלם של כללים, אתה יכול לקרוא את הצעת החוק, אתה מוזמן גם להצטרף. אז ראשית, יש שם גם מגלבה של אחד לאחד על חיים. יש שם מגבלה אחד לאחד על מתים, ויש שם עוד מגבלות כמו מגבלה של סוג הבן אדם ששוחרר והוחזר, איזה מחבלים בכלל אי אפשר לשחרר. יש שם רשימה שלמה שמבוססת על המלצות ועדת שמגר שישבה ודנה בנושא הזה. ולכן, גם נתנו הוראה שזה לא קשור למה שמתנהל כרגע, אבל זה לא קשור.

ההצעה הזאת חייבת להיות מקובעת כי אנחנו רואים איך באמצעות המשא ומתן הזה הם הורגים אותנו. הם הורגים את החברה הישראלית כי כל אחד שואל את השאלה שאת שואלת. בשנייה שהקווים מקובעים, זה לא יבוא לשם. עכשיו שוב, במקרה הזה, לא כל החוכמה אצלנו. אני רוצה לפרגן למי שהציע את ההצעות האלה קודם, כמו שאמרתי: יאיר לפיד, אלעזר שטרן, עמר בר לב.

אל תפרגן כל כך מהר כי להציע את זה בעיתוי הזה זה דבר נורא, חוסר רגישות מופרע. חברים, אני שומע פה הרבה טיעונים על מה זה מבוסס, כאילו שמכירים את ועדת שמגר, כאילו הוצע על-ידי הממשלה. זו הצעת חוק הזויה של חבורה משוגעת לגמרי, בזמן שעכשיו חטופים נרצחים בעזה. זה הסיפור.

כשמפלגתך - - -

בואו, בואו נתקדם. יהיה לך את הזמן לדבר על הצעת החוק.

אבל פה זו סיטואציה אחרת לגמרי. תסכים איתי שמדובר על אזרחים. הילדה שלנו הייתה אזרחית מדינת ישראל שנחטפה מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל שהייתה אמורה להגן עליה כאזרחית, לכן אני לא חושבת שהבת שלנו שווה מחבל.

היא לא שווה, ודאי שלא.

אני חושבת שהבת שלנו שווה עולם ומלואו.

חד וחלק.

ומחויבים להחזירה.

תודה. נצא להפסקה בת חמש דקות לצורך חילופי רושמי הפרוטוקול.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:02 ונתחדשה בשעה 13:04.)

חברים, אנחנו חוזרים. אנחנו בהסתייגויות 16,001 עד 17,000. מי מנמק? בבקשה.

אני רוצה לסיים לדבר על מה שהתחלתי לגבי הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, הקיצוץ בתוכניות וכל הדיון שהיה אתמול. אמרתי שאנחנו נמצאים במאבק מול ארגוני הפשיעה על בני הנוער. הרשות הלאומית לביטחון קהילתי נותנת מענה ותוכניות בחברה הערבית, גם תוכניות ומסגרות לבני נוער בשעות הפנאי. היא בעצם במאבק מול ארגוני הפשיעה על בני הנוער האלה בכדי שימשיכו במסלול הנכון. לכן אין מקום לקיצוץ. דווקא יש מקום להרחבת התקציבים לחברה הערבית בכל מה שקשור לרשות הלאומית לביטחון קהילתי כי הפעולות שהיא עושה הן מאוד משמעותיות.

הסתייגויות 16,001 עד 17,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 5
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה.

אני רוצה להתייחס לגופו של עניין, לגבי הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הרכב הוועדה לבחירת שופטים). אני חושב שהשאלה שצריכה להישאל היא למה מביאים הצעה כזו ולמה צריך לשנות. בתפיסה שלי – ואני מאוד ביקורתי לגבי מערכת המשפט, יש לי ביקורת על מערכת המשפט וצריך לעשות רפורמות במערכת המשפט, אבל כשבאים לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים צריך לשאול למה מבצעים את הדבר הזה. אני רוצה להזכיר לכולם שהתהליך התחיל כחלק מההפיכה המשטרית שהביא השר לוין, יושב-ראש הועדה והקואליציה הזו. העניין הוא כל כך פשוט וברור – כשבאו למינוי נשיא העליון ועמדת לשכת עורכי הדין הייתה שונה מעמדת הקואליציה, מעמדת השר יריב לוין, פתאום באים לשנות את כללי המשחק ולשנות את הרכב הוועדה.

הסתייגויות 17,001 עד 18,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 5
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה.

לכן, כשבאים לשנות את הרכב הוועדה, זה אומר דבר אחד – לעשות מערכת המשפט שכפופה לפוליטיקאים. היו כל מיני שהזהירו מפני הפיכה משטרית ודיקטטורה, אני חושב שהדיקטטורה היא מזמן כבר כאן. אני דווקא מתפלא על אלה ששתקו, שראו שמיישמים את הדיקטטורה בהצעות החוק השבועיות שעברו דרך ועדת שרים לענייני חקיקה, בעיקר בפגיעה במיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני, אזרחי מדינת ישראל. אין שבוע שביום ראשון, בוועדת השרים לענייני חקיקה, לא היו חוקים שבאו לפגוע במיעוט הלאומי הערבי הפלסטיני אזרחי מדינת ישראל. לכן הדיקטטורה מזמן כאן והיא ממשיכה להתהוות מיום ליום בשיטה שאתם מובילים. מה זה דיקטטורה? שראש ממשלה רוצה שתהיה ועדה לבחירת שופטים משלו, הוא צריך לשלוט בשופטים, בכל מה שקורה במערכת המשפט.

הסתייגויות 18,001 עד 19,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה. בבקשה, תמשיך.

הוא רוצה יועצת משפטית, או יועץ משפטי, משלו, הוא רוצה רמטכ"ל משלו, הוא רוצה גם ראש שב"כ משלו. ופלא הפלאים, כבוד היושב-ראש, גם הגעתם, בטירוף שלכם, לכך שלא רק שאתם רוצים לשלוט בבית המשפט העליון, בייעוץ המשפטי ובוועדה להרכב שופטים, אלא גם באופוזיציה. לשיטתם היום, יש להם את קרויזר כביכול באופוזיציה אבל הם שולטים בו כקואליציה ומחליטים לו מה להצביע. זו דיקטטורה. אתם רוצים לשלוט בכול, במערכת המשפט, בייעוץ המשפטי, בשב"כ - - -

וגם באופוזיציה.

וגם באופוזיציה, עובדה. כרגע יש לכם שליטה על קרויזר שמצביע כבקשתכם.

הסתייגויות 19,001 עד 20,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 7
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה. אנחנו עוברים להסתייגויות 20,001 עד 21,000. בבקשה.

שמחה, באופוזיציה האמיתית בבית הזה אתה לא יכול לשלוט. אתה מוצא את האנשים שאתה יכול לשלוט בהם כי הם קרובים אליך גם בעמדות וגם בדעות.

אני אפילו בקואליציה לא מצליח לשלוט, אני לא יודע מה אתה רוצה.

אתם פתאום נפרדים לרגע וזה מביא אותי לרגע המכונן, לפי דעתי, שהוא יותר קשה מדיקטטורה, וזה מה שקורה ברגעים אלה – בואו נפשט את הדברים ונקרא לילד בשמו – אני רוצה לדבר על מלחמת הברירה.

אז נדבר על המלחמה הזאת אחרי ההצבעה הזאת. הסתייגויות 20,001 עד 21,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה. בבקשה, תמשיך.

אני רוצה לדבר על מלחמת הברירה של נתניהו. בואו לא ניתמם ונגיד את הדברים בצורה הכי ברורה: הייתה עסקה של שלב א', כבוד היושב-ראש, היה מתווה שממשיכים לשלב ב', משחררים את כל החטופים, עסקה כוללת שתביא גם לסיום המלחמה, בא שר האוצר סמוטריץ' ואמר בצורה חד משמעית לנתניהו: אם אתה הולך לשלב ב' אין ממשלה.

הסתייגויות 21,001 עד 22,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה. בבקשה להמשיך.

סמוטריץ' אמר לנתניהו: אם אתה הולך לשלב ב' אין ממשלה, והוא לא הלך לשלב ב'. בא בן גביר, יש תקציב שצריך להעביר, ואמר: אם אין מלחמה אין ממשלה. אז שני אנשים קיצוניים מחזיקים בנתניהו, נתניהו רוצה להמשיך ולכהן כראש הממשלה ולכן הוא נכנע גם לסמוטריץ' וגם לבן גביר והולך למלחמה מיותרת. אחרת היה אפשר גם לסיים את המלחמה וגם לשחרר את החטופים, אבל במציאות שקיימת כרגע, במלחמה הזו, מלחמת הברירה של נתניהו, הדם של כולנו הוא הכיסא שאתם יושבים עליו כקואליציה.

הסתייגויות 22,001 עד 23,000, מי בעד? מי נגד?

הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 6
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

נדחה. בבקשה להמשיך.

שלום, נעים מאוד, לי קוראים לישי, לא פגשתי אתכם כי לא העזתם לבוא אלי אפילו. אני אשתו של עמרי מירן. אני אתחיל בזה – טלי, אני אשמח שתסתכלי על הציור, אני ממש אשמח.

אני מכבדת אתכם מאוד - - -

למה "אותנו"? אותי.

את כולכם. אני מבקשת: אל תפנו אלי באופן אישי ואל תאמרו לי לאן להסתכל ומתי. תודה.

אני ממש אשמח שהסתכלו על הציור הזה כולכם, פשוט תסתכלו עליו. זה ציור של ילדה בת שלוש וחצי. קוראים לה רוני מירן לביא. רוני מירן לביא, למי שלא יודע, הייתה בת ערובה ב-7 באוקטובר, היא הייתה אז בת שנתיים וחודשיים, אחותה, עלמה, הייתה בת חצי שנה, ואבא שלהם נלקח אל מול עיניהן אחרי שהן בעצמן היו בנות ערובה, אחרי שהופנו אליהן נשקים. היינו מצולמים גם בלייב פייסבוק, אני לא יודעת כמה מכם ראו את זה כי בתחקירים עדיין לא בדקו מי ראה את זה. אז אני לא יודעת כמה מכם ראו את הלייב פייסבוק אבל הוא קיים. באמת היינו בנות ערובה ועמרי היה איתנו. אתם זוכרים את כמות הימים שהם נמצאים שם כבר? מישהו יודע את כמות הימים שהם שם?

529.

כך רוני רואה את אבא שלה. כשחזרתי ביום ראשון שעבר הביתה אחרי יום שלם שלא הייתי בו, זה מה שחיכה לי על המיטה. לקח לה שבוע שלם להוציא את מה שיש לה בתוך הלב ולהסביר לי מה היא ציירה. אז הנה אני אסביר לכם. זה איפה אבא נמצא, זאת הדרך שלו. וכששאלתי אותה: למה בלונים? היא אמרה לי: אימא, את לא רואה את האור מסביב? זה אני עושה לו אור, אני מגדל של אור, כשאבא יבוא אנחנו נביא לו בלונים אבל הם לא יהיו צהובים כי הוא יהיה פה. אבל אני קמתי גם היום, שבוע וחצי אחרי, לשאלות: מתי אבא חוזר מעזה? למה אבא עדיין בעזה? ואימא, למה את לא מצליחה להוציא את אבא מעזה?

אז אני שואלת אתכם, עם כל ההצבעות ומה שאתם עושים פה: למה לעזאזל אבא עמרי – שלפי ההסכם שממשלת ישראל חתמה עליו היה ברגעים אלה אמור להיות פה, מתי אבא עמרי חוזר מעזה? מתי? כשאני התעוררתי הבוקר, לפנות בוקר, אף אחד מכם לא הודיע לנו חלילה שנדע שהולכת להיות תקיפה, אבל כולכם הצבעתם להחזיר את כל העוטף לעוטף. כולכם. אחיין שלי התעורר, בן עשר, ב-03:00 לפנות בוקר לתקיפה, כך גיליתי שיש תקיפה. החזרתם את כולם לאזור מלחמה. אותו? שכחתם מיהו, מהו. מה נשארו שם? כולה 59. אתם זוכרים את המספר שנחטפו בחיים ונרצחו בעזה? 41. כרגע יש 24 שם עוד בחיים. כמה מהם עוד יירצחו?

אני קמתי היום בבוקר, אתם יודעים למה? למחשבה אם אני צריכה להתכונן לשבעה ואיפה אני הולכת לקבור את עמרי, בנחל עוז? ביסוד המעלה? איפה? ואתם כולכם אחר כך תבואו אלי הביתה, לקרווילה שלקח לי 13 חודשים להשיג מכם. 13 חודשים חייתי בצימר עם שתי ילדות קטנות והורים בני 70 שעצרו את חייהם. ואתם אחר כך תבואו ותבקשו ממני להגיע ללוויה ולחזק את ידיי. תסיימו את המלחמה הזאת כבר ותוציאו אותם. פשוט תוציאו אותם.

מה עוד צריך לקרות במדינת ישראל כדי שתבינו את זה, כדי שתבינו שזה מה שחשוב? כדי שאנחנו נשתקם, כדי שאנחנו נרגיש ביטחון, כדי שאנחנו ננצח, הם צריכים להיות פה. עד שהאחרון מבין 59 חטופים לא פה, אין ביטחון ואין ניצחון. אני אומרת לכם את זה כתושבת העוטף מיום היוולדי. אני בת 40. אני זאת שגרה שם, לא אתם. אתם צחקתם עלינו, אתם אמרתם לנו 20 שנה שזה רק טפטופים, ששום דבר לא יקרה, אבל עכשיו הגיע הזמן לכסות על כל 20 השנים של הפקרה, על חשבון מי? על חשבון אבא עמרי, על חשבון רוני ועלמה.

תתאפסו על עצמכם ותתעסקו בדברים החשובים, לא בכיסאות שאתם יושבים עליהם, לא בתקציבים, לא בשום דבר אחר. הילדה שלי, בת השלוש וחצי, שכבר 529 ימים, אחרי שאבא שלה נחטף אל מול עיניה, מחכה לו. ולי אין כבר כוח. אני לא רוצה מכם כלום. לא רוצה כסף, לא רוצה חיבוק, לא רוצה שום דבר. אתם יודעים משהו? גם אחרי שעמרי יחזור אני לא רוצה כלום מכם. שום דבר. אני אדאג לשיקום שלו. העם ידאג לשיקום שלו, לא אתם, שדואגים לכיסא שלכם. אבל התפקיד שלכם היום הוא להחזיר אותו, אם זה לא היה ברור לכם. זה התפקיד של כל אחד ואחת מכם. תפסיקו את המלחמה, תפסיקו להתעסק באגו ותחזירו אותם כבר הביתה. אחר כך תעשו מה שאתם רוצים. תשתוללו, תפציצו את הכול, קודם תחזירו אותם.

אני מודיעה לכם חגיגית, לכל היושבים פה וכל יושבי המשכן בכנסת: אם אני אצטרך לשבת שבעה אחרי שעומרי שורד כבר 529 ימים בחיים, אם אני אצטרך לשבת שבעה ואחד מכם יעז להתקרב אלי, יעז, אני לא אהיה אחראית למעשים שלי. אני מודיעה לכם את זה פה חד-משמעית. הוא 529 ימים כבר שורד בחיים. יכול להיות שהפצצה היום בבוקר הרגה אותו. יכול להיות שהמשאלה של רוני שאבא שלה יחזור והיא תהיה מגדל האור שלו לא תתגשם כבר.

תודה רבה. אנחנו נעשה הפסקה.

לא, לא הפסקה, פשוט תצאו החוצה ותפסיקו את הדיונים ותגידו לראש הממשלה ולכל הקבינט שאתם צריכים לעצור את המלחמה. זה מה שאתם צריכים לעשות. לא הפסקה ואז לחזור לפה לשבת ולהמשיך להתדיין על כל השטויות שאתם מתדיינים כשחיי אדם תלויים בזה, חיי אדם, שלהם ושל חיילי מדינת ישראל הגיבורים, שאני כבר לא יודעת מה אתם עושים להם. כמה משפחות שכולות עוד יהיו פה? כמה? בזה אתם צריכים להתעסק.

תודה רבה. אנחנו נצא להפסקה ונשוב בשעה 13:25.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:23 ונתחדשה בשעה 13:41.)

חברים, אנחנו חוזרים ונעלה להצבעה את ההסתייגויות כמסוכם. מאחר שכבר פרסמנו את מועד הישיבה הבאה, כדי שנוכל להספיק את זה למועד שקבענו, בשעה 14:00, אני מעלה עכשיו את ההסתייגויות 23,001 עד 36,800 בהצבעה אחת. מי בעד? מי נגד?



הצבעה
בעד ההסתייגויות – 3
נגד – 5
נמנעים – אין
ההסתייגויות לא נתקבלו.

אני גם מגיש על ההצבעה הזאת רביזיה, גם אתם מן הסתם. היא לא תדון בתחילת הדיון, כלומר יהיה פער של חצי שעה. בשעה 14:00 הנמקת והצבעת רביזיות. תודה לכולם, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.