פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החוקה, חוק ומשפט
17/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 595
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, י"ז באדר התשפ"ה (17 במרץ 2025), שעה 9:00

1. הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023
2. הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3)

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
אברהם בצלאל – מ"מ היו"ר
יצחק פינדרוס – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
אביחי אברהם בוארון
טלי גוטליב
עמית הלוי
ניסים ואטורי
מתן כהנא
עופר כסיף
ארז מלול
יוליה מלינובסקי
יואב סגלוביץ'
לימור סון הר מלך
גלעד קריב
אושר שקלים

רם בן ברק
אלי דלל
שלום דנינו
רון כץ
איימן עודה
יוסף עטאונה
צביקה פוגל

איבון דנגורי - פורום דין וצדק

תמר תשובה - פורום דין וצדק

שפי פז - פעילה חברתית

יהודה כהן - משפחות חטופים

חנה כהן - משפחות הנובה

אמיר השכל - אמיר השכל

יורם יהודאי - מועצת אוקטובר

אבישי אדרי - מועצת אוקטובר

רעות הכט אדרי - מועצת אוקטובר

שיר דוד - משפחות הנובה

רעות הכט אדרי - מועצת אוקטובר

יורם יהודאי - מועצת אוקטובר

אבישי אדרי - מועצת אוקטובר

משה ראב

ד"ר גור בליי
אפרת חקאק
אלעזר שטרן

איל קופמן, מנהל
אבירן יחזקאל, רכז פרלמנטרי

אסתר מימון
נוגה כוכבי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023, כ/947

השפיטה (תיקון מס' 3), כ/947

בוקר טוב. אנחנו בעניין הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) והצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 101), התשפ"ג–2023 – הנמקת הסתייגויות והצבעות.

כבכל יום שני נמצאים איתנו בני משפחות. הלו"ז היום הוא יותר של האופוזיציה, ברשותכם אני אתן למשפחות לדבר. יהודה, בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו פה עוד פעם, בפעם המי יודע כמה, ועוד נהיה פה בפעם המי יודע כמה בדרך שהדברים מתקדמים פה בנושא שחרור החטופים, בנושא שחרור הבן שלי, נמרוד כהן, חייל שריון עם טנק מקולקל, שעד עכשיו הממשלה מפקירה אותו.

אני סתם נותן פה עדכונים שאנחנו מקבלים מהקבוצה של מינהלת החטופים והנעדרים. משהו מאתמול בחצות: "משפחות יקרות, הערב בירושלים קיים ראש הממשלה דיון ממושך ומעמיק בסוגיית השו"ן" – כנראה עד עכשיו הדיונים היו שטחיים – "בדיון השתתפו שרים" – בין היתר שרים שבאופן עקרוני מתנגדים לכל עסקה, מעדיפים את הבן שלי מת, אחד מהם זה כמובן השר מהציונות הדתית שכל ישיבה שהוא משתתף בה, זה לוודא שלא תהיה עסקה, לוודא שהבן שלי יגמור את חייו במנהרות בעזה, וזה אחרי 17 חודשים שהוא כבר שם שורד, אבל למי זה אכפת, העיקר הישרדות הקואליציה – "צוות המשא-ומתן ובכירי מערכת הביטחון. במהלך הדיון דיווח צוות המשא-ומתן על שיחות שהתקיימו השבוע בדוחא, ועל תמונת המצב העכשווית בשיחות" – מה היה עד עכשיו 17 חודשים? מתעדכנים, חוזרים, מביאים, מדווחים – "ראש הממשלה הנחה את הצוות להיערך ליציאת המשלחת, בהתאם לעדכוני המתווכות על התפתחות השיחות בנוגע למתווה וויטקוף. ישראל לא הסכימה למתווה וויטקוף" – זאת אומרת, ממשלת ישראל לא הסכימה, לכן צוות המשא-ומתן יוצא, צוות המשא-ומתן חוזר וחוזר חלילה.

למה צריך להיות מתווה וויטקוף? למה אין מתווה ממשלת ישראל? למה ממשלת ישראל לא יוזמת? למה ממשלת ישראל רק מגיבה? עד כמה שאני זוכר, הבן שלי היה חייל בצה"ל. צה"ל זה צבא ההגנה לישראל, לא צבא ההגנה לארצות-הברית. למה ממשלת ישראל במקרה הטוב פסיבית, במקרה הגרוע מטרפדת וצריך ללכת על מתווה וויטקוף? איפה מתווה נתניהו? איפה מתווה סמוטריץ'? מתווה סמוטריץ' ידוע, זה מתווה לחזור ללחימה.

"נוסיף ונעדכן ככל האפשר. היום בבוקר, משפחות יקרות, במהלך הלילה שבו ארצה נציגי צוות המשא-ומתן" – הם כבר חזרו. מה יצא מהשליחות הזאת? אולי ביזנס לחברי המשלחת – "לאחר מפגש עם גורמים בכירים בקהיר. עם שובם התקיים עדכון בנושא" – בנוסף לפיטורי ראש השב"כ – "מאמצי השו"ן נמשכים בכל הדרכים" – לא רואים את זה – "וכמצוין בהודעה הקודמת" – ראו הודעה קודמת – "ערוך הצוות ליציאת משלחת בהתאם לעדכונים שיתקבלו מן המתווכות" – עוד פעם, למה עדכונים מהמתווכות? למה ממשלת ישראל לא יוזמת סוף-סוף אחרי 17 חודשים עסקה לשחרור החטופים? מה הסיבה? כולם יודעים. הדרך היחידה של נתניהו לשרוד זה לא להכריז על הפסקת אש, אחרת הוא יאבד את הסמוטריץ' שלו ואחרת חס וחלילה יתחילו לחקור באמת את כל המחדלים של ה-7 באוקטובר, את כל הסיוע הישיר שנתן נתניהו לחמאס בשביל לחזק אותו, בשביל להימנע מדיונים עם הרשות הפלסטינית, בשביל להחליש את הרשות הפלסטינית, אנחנו יודעים את זה – "נוסיף ונעדכן ככל שנוכל".

קודם כול, אני חייב לציין שההודעות האלה הן חסרות משמעות. ההודעות האלה מתקבלות אחרי שכבר הכול מפורסם בעיתונות, במדיה, זה מעין עלה תאנה – אנחנו חושבים עליכם, אכפת לנו מכם, נתנו לכם עדכונים. אגב, כשאני נותן להם תשובות, הם בכלל לא מגיבים לי.

אנחנו שוב במצב בלתי נסבל. אני אגדיר את זה ככה: אני יהודה כהן, אבא של החייל החטוף נמרוד כהן, שנשלח עם טנק מקולקל להגן על ניר עוז, ושמענו לאחרונה על התחקיר בניר עוז שלא היה חייל אחד. רמז: הטנק שנמרוד קיבל לא פעל, הטנק שנמרוד קיבל, חסכו עליו כסף של שעות מנוע, אולי כדי שיהיה יותר כסף למשגיחי כשרות, אין לי מושג, אבל העובדה היא שברגע האמת הטנק לא תפקד, שלא לדבר על זה שהיו שם רק שני טנקים, ולכן הקיבוץ ניר עוז הופקר למחבלי חמאס, וזו הסיבה שעשרות נרצחו ועשרות נחטפו, חלק מהחטופים גם הספיקו להירצח שם בגלל שנתניהו "מאוד מיהר" להגיע לעסקה, ולכן הוא לא יכול היה לא להגן על עצמו, לא להגן על היישוב ולא להגן על הגבול.

כולם מכירים את התמונות היפות איך הטנק הזה עולה בעשן ומחבלי חמאס חוגגים עליו. בשביל זה צה"ל השקיע מיליון בטנקים, כדי שברגע האמת הם לא יעבדו. יותר חשוב הפרוצדורות, יותר חשובים הטפסים, יותר חשוב לחסוך כסף. איך אמר לי אז ראש חיל השריון? יש פרוצדורות, יש חלוקת שע"מ, זה אפילו לא בחיל, ובשגרה מבצעית יש פחות הקצאה לשע"מ, ולכן לא היה שע"מ לטנק הזה, אז 2.7 ק"מ לקחו אותו על מוביל, האווירה בהתאם, ולכן ברגע האמת: זה לא רציני, עוד פעם טילים, חמאס מורתע, ככה נתניהו אמר, ככה נתניהו שכנע את כולם, ואוי ואבוי למי שיחשוב אחרת, אחרת הוא יפוטר, ורואים את זה עכשיו, ולכן ברגע האמת הטנק לא תפקד, לא ניתן היה להגן על הגבול, לא ניתן היה להגן על היישובים ניר עוז ונירים.

אבל עכשיו, אחרי 17 חודשים, למרות שכל זה ידוע, למרות שכבר ניתן תחקיר מפורט לחברי הקיבוץ – אגב, לנו לא ניתן עדיין שום תחקיר מפורט, אנחנו לא נחשבים – עדיין ממשלת ישראל באופן מכוון עושה הכול להימנע משחרור חטופים. הסיבות ידועות, הסיבה העיקרית שזו הדרך היחידה של הנאשם בפלילים, ראש ממשלת ישראל מממן חמאס – זאת הדרך היחידה שלו לשרוד כראש ממשלה, הוא יטביע את כל מדינת ישראל באש ובמוות, רק כדי לשרוד כראש ממשלה.

אני שואל את השאלה: עד מתי? עד מתי ממשלת ישראל תיתן לחיילים שנלקחו בשבי לסבול לשם הישרדותה? אני מקווה שאני אקבל תשובה. תודה.

תודה רבה. חנה, בבקשה.

שלום חבר הכנסת שמחה רוטמן, את ענבר כולם מכירים. עברה כבר שנה וחצי, אנחנו מתים עם ענבר כל יום, נרצחים איתה על בסיס יום-יומי, החיים שלנו נלקחו מאיתנו, אנחנו פשוט לא חיים. ראית את אבא שלה, זה לא האח שהיה לי. ואם תראה את האימא, זה עוד יותר גרוע. אני מסתכלת להורים של ענבר בעיניים ואני רואה את הגסיסה שלהם.

אנשים חושבים, טוב היא נרצחה, אז מה הבעיה? אבל ממש לא, זו בעיה גדולה מאוד, זו הילדה שלהם. זה לא איזה רכב שגנבו להם ליד הבית והכניסו אותו לעזה, זאת הילדה שלהם, זה חלק מהם. הם נרצחים איתה בכל יום, ואני כבר לא יודעת איך לעזור להם. בשבוע שעבר הם הלכו ורכשו קבר. אתמול הם רכשו אבנים, חלוקי נחל בצבע ורוד, והיום הם הלכו לבחור מצבה ורודה.

היעלה על הדעת שבמדינת ישראל 2025 חללים זרוקים, זרוקים ברחובות עזה? יכול להיות דבר כזה, רוטמן? יכול להיות תרחיש זוועתי כזה, ביזארי? אני אפילו לא הייתי חושבת על זה כחלק מתרחיש של סרט אימה, זה עד כדי כך מזעזע. אנחנו ישנים בלילה ולא יודעים איפה הילדה שלנו נמצאת, איפה היא זרוקה. ילדה כל כך יפה, ואנחנו לא יודעים מה כבר נשאר ממנה.

מה שאנחנו רוצים זה להחזיר את הילדה שלנו הביתה, ולצערי ממשלת ישראל, ובכלל מדינת ישראל, כל כך מוזילה את המחיר של החללים, כאילו הם לא קיימים, כאילו לא צריך להחזיר אותם, כאילו לְמָה, הם גם ככה נרצחים. אז לא, אתם טועים. מאחורי כל חלל עומדת משפחה שלמה שמתה איתו, שנרצחת איתו.

ואז ביום שישי אני קוראת באחת הידיעות שהנשיא טראמפ מבקש את אלכסנדר, החייל החי, הביתה, ועוד ארבעה חללים, ולרגע אני מתקנאת ממש. אמרתי: חבל שבורא עולם לא עשאני אמריקאית כי אז הילדה שלנו הייתה חוזרת, הייתי יודעת שמישהו דואג שהיא תחזור ולא מוזיל את המחיר שלה ולא עושה ממנה כלום.

אני רוצה להגיד, ליבי התמלא גאווה בטראמפ שאמר: את החיים ואת החללים, הוא לא מוותר על אף אחד מהם. למה מדינת ישראל לא יכולה לנקוט באותה הגישה? למה מדינת ישראל לא יכולה? די, כבר הוצאנו חלק ושילמנו מחירים כל כך כבדים. באמת מחירים כל כך כבדים על 33. למה אי-אפשר להמשיך בשחרור כל השאר?

כן, אני בעד מלחמה, אני מודה, אבל רק אחרי שמוציאים את כולם. מה שיקרה שהחיים יירצחו והחללים ייעלמו, ואנחנו לא נוכל לחיות עם זה. חבר הכנסת רוטמן, אנחנו לא נוכל לחיות עם תרחיש כזה, שהילדה נעלמת. ככל שיעבור הזמן זה מה שיקרה חלילה. איזה הורים מוכנים לחיות עם תרחיש שעזה נבנתה על הבת שלהם? ככל שיעבור הזמן ואנחנו נמשוך אותו, זה מה שיהיה. כבר לא יהיה לנו את מי להחזיר, לא את החיים ולא את החללים. זו תהיה בכיה לדורי דורות. אנחנו את המערכה הזאת כבר הפסדנו. אין פה שום ניצחון. אז להחזיר את הילדים הביתה, ואחר כך להיכנס בהם, כן. תודה.

תודה רבה. שיר, בבקשה.

שלום לך. יש לי שאלה אליך, חבר הכנסת רוטמן, תסתכל פה על הפוסט. אתה מכיר את הבן אדם הזה? אתה יודע מי זה?

כתוב.

אתה מכיר את הסיפור שלו?

אני אשמע, אני בטוח.

נכון, אתה תשמע. ואני עכשיו ממש אשמח לספר לך. קודם כול קוראים לו "איתן לוי". לפני שאני אעמיק בכל הסיוט שאנחנו חווים מה-7 באוקטובר, האם אתה יודע שהוא גדול ממך בתשע שנים? אתה יודע שיש לו בן יחיד? אתה יודע שאחרי ה-7 באוקטובר, ששמענו את החטיפה שלו בלייב, שלוש שעות על הקו, את המחבלים ואת הכול, מעל ל-30 יום הוא היה נעדר? הבן שלו גילה דרך הטלגרם את וידוא ההריגה בו, את הלינץ' שה"בלתי מעורבים" עושים בו.

ראיתי את ההתנגדות שלך לעסקה, ואני אשאל אותך היום בפה מלא: אתה יושב ורואה ילד שאגב היום חוגג 24 בלי אבא שלו, וזו הסיבה שאני פה מדברת במקומו, הוא יושב ואין לו קבר, ואין לו מצבה ואין לו מישהו לדבר איתו, אתה יכול להסתכל אל הילד הזה בפנים ולהגיד לו: צר לי, אבא שלך יישאר שם, אבא שלך יירקב בעזה כי העסקה לא מתאימה לי? אתה היית מסוגל להתמודד אם אתה היית בנעליים שלנו, שאני היום בגיל 24 צריכה לשבת ולהתחנן לסגירת מעגל, לדבר כל כך פשוט כמו סגירת מעגל ולהתחיל לעכל את הטראומה שאנחנו חווים במשך 527 ימים?

אני אספר לך עוד משהו. ויש לי שלושה אנשים שנורא חשוב לי להזכיר, עוד שניים מלבד איתן, שזו ענבר, שהרגע דיברו עליה, ומתן אנגרסט. אתה יודע מה משותף לשלושתם? שלושתם אוהדי מכבי חיפה. סתם, אני מספרת לך עובדה משעשעת. אתמול קית' דיבר כל כך הרבה בנוגע להחזרה של מתן. יש משפט שהוא אמר אתמול: אני רואה ירוק בעיניים והלב מתמלא בגאווה. וזה כל כך אירוני להגיד את המשפט הזה, כי הם לא רואים, לא ירוק, לא שום צבע, אנחנו רואים שחור, ואין שום לב שמתמלא בגאווה, הלב מתמלא בכאב בכל יום מחדש שהם לא חוזרים.

59 אחים שלנו, גם שלך. דם יהודי. הם נמצאים שם בעזה. ואתה מתנגד לעסקה? אין בעיה, תמוטטו את חמאס, אבל אחרי שיחזירו אותם. זה השלב של היום שאחרי. לנו מגיעה סגירת המעגל.

האם אתה יודע שבמקום המגורים של איתן יש חלקה של נרצחי ה-7 באוקטובר ויש מקום אחד ריק שנשאר וזה מקום הקבורה שלו? חלקה שלמה של אנשים שנרצחו, ורק הוא ללא קבר, ללא סגירת מעגל. אין לו עוד משפחה, אין לנו עוד כלום. איתן הוא האחרון שנשאר והוא נרצח.

יש בי עוד חלק שמקווה שזה כמובן טעות, אבל לצערי לא. איך אתה יכול להסתכל לי היום בעיניים, שבמקום להמשיך בחיים שלי ולהשתקם אתה עדיין מתנגד לעסקה הזאת? וכן, אני מצפה ממך לתשובה.

כמו שאת יודעת, אני עם בני משפחות לא מתווכח, בטח לא בדיון פומבי. אם תרצי אחר כך נשב ונדבר כמה שתרצי, אבל את העמדות של חברי הכנסת, של האנשים פה, אני חושב שאנחנו שומעים מהרבה מאוד כיוונים. רעות, בבקשה.

באנו לפה לדבר על נושא אחר שקשור למועצת אוקטובר, אבל אני רוצה לדבר כאן בפני משפחות החטופים, אני רוצה שיהיה ברור, חנה היקרה, שאנחנו הולכות דרך ארוכה ביחד, אני מייצגת גם את משפחות נרצחי הנובה, ובכלל משפחות של נרצחי טבח ה-7 באוקטובר. אני רוצה שיהיה מאוד מאוד ברור, התמיכה שלנו בראש ובראשונה היא במשפחות החטופים, גם הלילות שלנו חסרי שינה.

יש מונח חדש שנקרא "אבל עמום". אבל עמום אומר שגם אנחנו, המשפחות השכולות, שכבר איבדנו את היקר לנו מכול, אנחנו לא נוכל להתחיל שום תהליך של החלמה וריפוי עד שלא תושלם עסקת החטופים ויחזרו כל החטופים לביתם, חללים וחיים כאחד, כדי שכולנו במדינה הזאת נוכל להתחיל בשיקום.

לא יעלה על הדעת, אנחנו חברה אחת, מדינה אחת, עם אחד, וניסיונות כאלה או אחרים לפצל או להציג שזה קבוצות שונות בעלות אג'נדות שונות לא מקובל עליי. אנחנו אתכם, אנחנו מאחורי המאבק שלכם, אנחנו רוצים את הילדים, והאחים ובני הזוג בבית, כדי שכולנו נוכל להתחיל להחלים.

חשוב היה לי להגיע לכאן מוקדם מהרגיל כדי לתמוך בכם ולומר לכם שאתם לא לבד. בשום פנים ואופן אתם לא לבד. זה מה שהיה חשוב לי לומר כרגע. תודה רבה.

תודה.

משה ראב, בבקשה.

כשהייתי בן 14, ב-6 בספטמבר, 1970, אימי, שלושת אחיי, אחותי ואני נחטפנו על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין למדבר בירדן. כולם כבר מכירים את הסיפור הזה, אני לא חוזר על זה עכשיו, אבל כששמעתי את החדשות ביום שישי, שחמאס הסכים לשחרר בן ערובה אחד חי וארבע גופות, לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

צחקתי כשראיתי איך העיתונות בארץ ובעולם וכמה פוליטיקאים בארץ ובעולם הולכים שולל באמונה להם. חמאס עשה בדיחת פורים ורבים נפלו בפח. בכיתי כי חייתי מחדש את החוויה האישית הנוראית שלי שמחבלים ערבים, לא משנה לאיזה ארגון הם משתייכים, הם יצורים אכזריים, בזויים ומגעילים, אין להם שום כוונה לשחרר מרצונם את כל בני הערובה – עסקה או לא עסקה. כוונתם היא לענות לא רק את בני הערובה החפים מפשע שהם מחזיקים, אלא גם את כולנו בישראל ואפילו באמריקה.

נזכרתי באירועים המתוארים במגילת אסתר, שקראנו בפורים, ובספר שמואל שקראנו בהפטרה, פרשת זכור לפני שבוע. שמואל הנביא אומר לשאול המלך: "עתה לך והכיתה את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמל עליו והמתה מאיש עד אשה מעלל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור."

אנחנו קוראים שלמרות ציווי השם שלא לחמול, שאול חמל על אגג מלך עמלק, ולא הרג אותו. כתוצאה מכך אמרו חז"ל שהמן, צורר כל היהודים, היה צאצאו, לכן הוא נקרא "האגגי". כולנו יודעים שהמן הרשע תכנן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד. אגב, האם זה צירוף מקרים שלמענה שלנו בטהרן קוראים "המן-נאי"?

בפיוט אחרי קריאת המגילה אנחנו אומרים כי המן הרשע לא זכה לרחמי שאול, כי בחמלתו על אגג נולד אויב. אנחנו רחמנים בני רחמנים, אבל יש גבול, המרחם על אכזרים מתאכזר לרחמנים, גם ידוע שהקדוש ברוך הוא קרע את המלכות משאול כתוצאה מכך.

איך זה היום שהעזתים אוכלים יותר טוב מבני הערובה? איך עדיין יש להם מים, חשמל, דלק? איך אנחנו לא רק מאפשרים לחולים שלהם לצאת לטיפול רפואי, אלא אנחנו גם מסייעים להם? איך זה שחמאס קיבל הפסקת אש של שלושה שבועות לרגל החג שלו, לא רק שלא נתן דבר בתמורה, אלא שהוא מתאגד מחדש ועושה מאמצים רציניים יותר לפגוע בנו?

אני צריך להזכיר לכם שהם תקפו אותנו בחג שלנו? הנשיא טראמפ אמר כי הוא מזועזע לשמוע מחטופים ישראלים ששוחררו מחמאס שהם אומרים שאף אחד בעזה לא הראה להם טוב לב בזמן שהותם בשבי. הם אכזרים, בנים של אכזרים.

בסופו של דבר אנחנו החטופים שוחררנו כאשר המלך חוסיין הכריז מלחמה על אש"ף ודרש כניעה מוחלטת ללא תנאי מהמחבלים ושחרור כל בני הערובה ללא פגע. הוא לא ניהל משא-ומתן איתם, לא סיפק סיוע הומניטרי, לא חשמל, לא מזון, לא מים, כלום. לאחר תשעה ימים בלבד הם נכנעו. הם שחררו את כל בני הערובה ונמלטו ללבנון.

לכן עלינו ללמוד הן משמואל הנביא והן מהמלך חוסיין לא להיות רחמנים, לא להיות צדיקים הרבה, אלא להפעיל לחץ מקסימלי לשחרר את כל החטופים בבת אחת. חמלה שאינה במקומה מביאה לדור של אכזריות כלפינו.

אני נחטפתי בשנת 1970; ב-8 באוקטובר 2025 הבת שלי וחמשת ילדיה ברחו תחת אש, רקטות וירי מעוטף עזה. הם חלפו על פני כל המופצצים, מכוניות שירו עליהם בכבישים, הם נמלטו על נפשם, בעוד שבעלה כבר נקרא לשירות מילואים פעיל בשעות המוקדמות של ה-7 באוקטובר. אסור לנו לאפשר לצאצאינו להמשיך לחיות ככה.

ברשותכם עוד דבר אחד שלמדתי אתמול. במטוס בין החטופים היה הגאון הרב יצחק קוטנר, זכר צדיק לברכה, ובני משפחתו ועוד רבנים. הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, זיכרונו לברכה, סיפר בספר שלו כי הוא שימש את הרב ישראל אבוחצירא, בבא סאלי, שזמן קצר לאחר החטיפה, ספטמבר השחור, משלחת קהילתית של המנהיגים מניו יורק הגיעו לנתיבות להפציר בבא סאלי להתערב בשם הרבנים.

הצדיק לפתע הפנה עורף לאורחיו והחל לנופף בידיו עבורם, מבטל אותם בלעג ובתסכול, הצדיק הזעיף פנים, האנשים האלו הגיעו, ביקשו ממני להתפלל שרבנים יחזרו הביתה להיות איתם בשבוע הימים הנוראים, זה לא בקשה שיהודי יכול לבקש, מה עם שאר בני הערובה? הם מציינים רק את מנהיגיהם, את האנשים שהם מכירים, לא כך יתפלל יהודי, לא כך תבוא ישועה. צריכים לשחרר את כולם, לא חלק-חלק. לא מבקשים שחרור של חלק מהחטופים, אלא חייבים להחזיר את כל החטופים בפעימה אחת.

אנחנו כאומה זקוקים לאחדות. הם תוקפים אותנו כשהם מרגישים שיש עם אחד מפוזר, מפורד בין העמים. עלינו ללמוד מאסתר המלכה, כשאמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים". הישועה מגיעה כאשר עם ישראל מאוחד. ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו.

אמן. תודה רבה.

מה זה אורה – שמחה וששון...

אנחנו נצא לכמה דקות של הפסקה, נשוב בשעה 09:35.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:29 ונתחדשה בשעה 09:35.)

חזרנו ואנחנו עכשיו בהנמקת ההסתייגויות מ-901 עד 950.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים היום ביום ה-528 לטבח ה-7 באוקטובר, יותר משנה ושמונה חודשים. אנחנו נמצאים בסיטואציה שהיא בלתי נתפסת. זה האירוע החמור ביותר שקרה לעם היהודי מאז השואה. ועדיין הממשלה יושבת ומחוקקת כאילו כלום לא קרה.

מה עשה בינתיים ראש הממשלה? בואו אני אגיד לכם: הוא פיטר את שר הביטחון, הוא גרם לרמטכ"ל להתפטר, ואתמול הוא הודיע לראש השב"כ שהוא מתכוון להדיח אותו. תראו איזה יופי, כל מי שהיה מעורב כבר לא נמצא. מי כן נמצא? ראש הממשלה, לראש הממשלה כמובן, אין לו שום אחריות.

אדריכל הניצחון...

אין לו שום אחריות להכנסת מזוודות של כסף קטאריות לעזה, אין לו שום אחריות לעובדה שהוא ידע. ידע גם ידע. איך אני יודעת שהוא ידע? בדיון שערכתי ב-2017 כיו"ר הוועדה לביקורת המדינה, הוא תאר לנו בפרטי פרטים איך תתקיים המתקפה של חמאס על תושבי העוטף, כולל את עניין הרחפנים. מה עוד לא קרה? לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. זה דברים שהם בלתי נתפסים.

בואו נחשוב רגע למה ראש הממשלה נזעק כל כך מהר לפטר את ראש השב"כ. האם יכול להיות שהדבר הזה קרה בגלל איזה חקירה שמתנהלת בעניין לשכתו נגיד, אני לא יודעת? אולי קוראים לה "קטארגייט"? האם יכול להיות, האם יכול להיות שהוא נלחץ? אמר עליו פעם ראש הממשלה המנוח אריק שרון: ראש הממשלה הוא פניקר, הוא לחיץ. יכול להיות שהייתה בעיה, הוא הבין את גודל הבעיה ואמר: הכי טוב שנעיף, נוציא מהסיסטם את מי שנמצא בתהליך הזה, שזה דבר שהוא לא הגיוני.

בואו נראה מה קורה עוד. בשבוע שעבר הודיעו – לא הוא כמובן כי הוא בניגוד עניינים – הוא שלח את שליחו המסור, השר יריב לוין, להודיע שרוצים להדיח את היועמ"שית. מפתיע. כי היועמ"שית חוסמת, יש יאמרו בגופה, תהליכים מאוד לא דמוקרטיים שקורים במדינת ישראל.

מה עוד קורה? במה אנחנו עוסקים היום? בהסתייגויות של חוק לשינוי הוועדה למינוי שופטים. גם זה דבר שיפגע בעצמאות של הרשות השופטת, שגם היא חלק מהדמוקרטיה. אני מבקשת להצביע.

אין בעיה. אנחנו מעלים להצבעה את הסתייגות 901 עד 950 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 5
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחה. בבקשה, הנמקת הסתייגויות 1,000-951. בכבוד.

אמרנו שאנחנו דנים היום בשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. מה עוד קרה? אולי חלקכם זוכרים, אלה שמשתתפים בדיונים, לא אלה שרק באו להצביע. שינו את הרכב הוועדה שתבחר את הנציב לתלונות על שופטים, ועדה שתהיה פוליטית, גם זה שיהיה יותר נוח להגיש תלונות סרק על שופטים שלא באים טוב בעין לקואליציה.

מה עוד קרה? הביאו הצעת חוק שכל המטרה שלה היא לרסק את לשכת עורכי הדין, כשנציגי לשכת עורכי הדין יושבים בוועדה למינוי שופטים. למה זה קרה? ישאל השואל, ואני אענה לכם. זה קרה כי נציגי הלשכה לא הסכימו להצביע עם השר, שר המשפטים יריב לוין, בוועדה למינוי שופטים על מינויו של נשיא בית המשפט העליון. מה עשה השר יריב לוין כשהבין שאין לו רוב? הוא לא הצביע. כשהייתה עתירה לבית המשפט שקבעה שהוועדה צריכה להצביע, מה עשה השר יריב לוין? לא הגיע להצבעה, ומיד לאחר מכן כשנבחר הנשיא כדת וכדין, הוא אמר: אני לא מכיר בתוצאה.

האם כולנו רואים שיש כאן נקודות רבות שמלמדות על כך שמדינת ישראל מאבדת מהמאפיינים הדמוקרטיים שלה? אני חושבת שאפשר להצביע על כך בבירור.

דבר נוסף שקרה, כפי שציינתי קודם, לא הוקמה עדיין ועדת חקירה ממלכתית, שברור שכדי לבחון את כל הכשלים שקרו צריך שתוקם אחת כזאת, ואני אפרט מיד אחרי ההצבעה.

מי בעד הסתייגויות 1,000-951? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 6
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. אנחנו בהנמקה של 1,001 עד 1,050. בבקשה.

ועדת חקירה ממלכתית אגב קבועה בחוק ועדות חקירה, זו הדרך שבה ניתן לבדוק כשלים שנפלו במערכות, באירועים דרמטיים, כמו האירוע הדרמטי ביותר שקרה לנו מאז השואה. הדבר הזה אמור להתבצע כדי שתהיה ועדה נטולת פניות על ידי אנשי מקצוע, כשהמטרה שלה היא לחשוף את האמת, לא רק כדי למצוא את האשמים, אני לא צריכה ועדה שתגיד לי שהדרג המדיני כשל, אני לא צריכה ועדה שתגיד לי שהדרג הצבאי כשל, אני צריכה לדעת שהדבר הזה לא יקרה שוב.

למרות הדרישה הציבורית שהולכת וגוברת, כל הסקרים מלמדים על יותר מ-80% של אזרחי מדינת ישראל שרוצים ועדת חקירה ממלכתית, ראש הממשלה נתניהו מעכב את ועדת החקירה הממלכתית. הוא אפילו דחה את מתווה הפשרה שהציע נשיא המדינה יצחק הרצוג, שלפיו הוועדה תוקם על ידי הנשיא עמית, בהתייעצות עם המשנה שלו, השופט סולברג.

מה זה מלמד? שנתניהו לא רוצה שום ועדה. זה לא באמת הנשיא עמית כמו שהוא אמר, זה כל בן אדם שיבדוק את הדברים, כי כמו שאמר חבר הכנסת גפני, אם תקום ועדת חקירה ממלכתית, זה יהיה סוף שלטון נתניהו. אפשר להצביע.

אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגויות 1,001 עד 1,050 – מי בעד? מי נגד?
הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

בבקשה, 1,051 עד 1,100. הנמקה. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, הגעתי הבוקר לכנסת היישר ממאהל משפחות החטופים בפתח הקריה, מתחת לגשר בגין, ליד שער הכניסה לבניין משרד הביטחון ובניין המטכ"ל. ישנתי שם בלילה יחד עם בני משפחות חטופים, יחד עם לא מעט צעירים וגם עם אנשים מבוגרים. המבוגר שבהם היה בן 92. הוא בא מהדיור המוגן של משען, וישן במאהל. בשיחה איתו הוא אמר: אני כבר שבועות וחודשים לא נרדם. לא האמנתי שאנחנו נגיע למצב שבו קברניטי המדינה, ליבם יהיה גס במשימה של הצלת חייהם של אחים ואחיות.

אנחנו נמצאים שבועות ארוכים בתוך הפסקת אש, שבה אנחנו לא מקבלים דבר. אף אחד מן החטופים לא חוזר אלינו מאותם 59. "אדריכל הניצחון המוחלט" פעם נוספת מתגלה כ"אדריכל ההפקרה". וכל מה שקורה בימים האחרונים, לרבות ההדחה הבזויה, הלא חוקית, של ראש השב"כ – הכול קשור בניסיון של נתניהו לייצר כאן הרעשה ארטילרית, שתסיט את תשומת הלב הציבורית מהעובדה ששעון החול של האחים והאחיות שלנו הולך ואוזל.

שרים הולכים לבתים של עסקנים סוג ז' לרקוד ריקודים חסידיים בערב פורים, אחד מהם לא הגיע למאהל המשפחות. זה סדר העדיפויות של ניר ברקת, זה סדר העדיפויות של ישראל כץ, זה סדר העדיפויות של חברי הקואליציה, ללכת להשתכר במשתאות פורים עם עסקנים ששרים "בשלטון הכופרים אנחנו לא מאמינים", אבל ללכת אל מאהל משפחות החטופים לדבר עם עינב צנגאוקר, אין להם אומץ. פחדנים, מושחתים, שולחים את ידם בחברה הישראלית, שולחים יד בדמוקרטיה הישראלית.

תקרא, ארז, תקרא תהילים, כי באמת עם החטאים שאתם צוברים על הגב שלכם בהפקרת משפחות החטופים, בהפקרת החטופים, הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות זה לקרוא תהילים. אתם צריכים לקרוא תהילים על החטאים שלכם כלפי החברה הישראלית. ממשלה מפקירה של חבורת מופקרים.

חבורת מופקרים - - -

כמוך.

לא. תקשיב, יפריעו, יתבטלו ההסכמות.

גלעד.

עזוב. אני לא מנהל איתך שיחה, אני בתוך זמן ההנמקות שלי.

אפשר להגיד איזה מילה, זה בסדר גמור. לא יקרה שום דבר.

המופקר זה אתה. אתה מפקיר את החטופים. אתה והרבנים שלך מפקירים את החטופים. הרבנים שלכם קברו את החובה להתקדם אל עבר עסקת חטופים, אבל אתם, בשביל האתנן הבזוי של הכספים הקואליציוניים, אתם מפקירים את החטופים. איפה? איפה הדברים שאמרו רבותיכם על הצורך להתקדם לעבר עסקת חטופים?

שבועות, שבועות שנתניהו ממשיך למסמס. הלעג שלך הוא בוז ולעג למשפחות החטופים, לא עלינו. תעזוב, הכבוד שלנו לא חשוב. אתם לועגים למשפחות החטופים. יושבים במשתאות פורים, משתכרים בריקודים שלכם. למה לא הלכת למשפחות החטופים? למה לא הלכת למאהל?

גלעד, נעבור להצבעה? הסתייגויות 1,051 עד 1,100 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

הנמקה של הסתייגויות 1,150-1,101.

מה התוכנית שלכם? מה התוכנית של הממשלה שלכם חוץ מלהתנקש בדמוקרטיה הישראלית? חוץ מלעבור זירה, זירה, זירה ולזרוע פירוד? כמה דרשות השמעתם בפורים על הפסוק "לך כנוס את כל היהודים"? אתם כונסים את כל היהודים? אתם עסוקים בהנצחת המצב של יש עם אחד מפורד ומפוזר. זה מה שעשיתם. זה מה שעשיתם לפני ה-7 באוקטובר וחזרתם לסורכם, פשוט חזרתם לסורכם. ואתם עוברים זירה-זירה ומפרקים ומנפצים את החברה הישראלית. ובדיוק כשם שהייתם עיוורים לפני ה-7 באוקטובר להשלכות האסטרטגיות של המהלכים הללו, המהלכים הפנימיים הללו, על הביטחון הלאומי, ככה אתם חוזרים על זה היום. שיכורים לא מהיין של פורים, שיכורים מהרוב הקואליציוני שלכם. והאסון שהבאתם עלינו אתם, ב-7 באוקטובר – האסון הזה יחזור על עצמו, יחזור על עצמו מכיוון שאתם חוזרים בדיוק על אותם מהלכים שמפרקים את צה"ל, שמפרקים את מערכת הביטחון, שמפרקים את החברה הישראלית, שמפרקים את הסולידריות הישראלית, שמפרקים את הערבות ההדדית. זה מה שיש לכם לעשות היום. זה סדר-היום שלכם: היועמ"שית, ראש השב"כ, תאגיד השידור הציבורי. זה סדר העדיפויות שלכם.

החברה הישראלית קורסת, מילואימניקים נקראים לסבב חמישי, לסבב שישי, ואתם בחוצפה שלכם ממשיכים את מסע ההתנקשות בסולידריות של החברה הישראלית, כאילו לא היה כאן ה-7 באוקטובר, כאילו אין לנו 59 אחים ואחיות חטופים. איך תעמדו בפני בית דין של מעלה אחרי שחזרתם לסורכם? אי-אפשר להבין. כל פרקי התהילים לא יעזרו לכם אחרי שחזרתם לסורכם.

אנחנו נמצאים ברגעים האחרונים להצלת האחים והאחיות שלנו, ואתם יושבים ומשתפים פעולה עם סמוטריץ', ועם סטרוק, ועם בן גביר שעזב את הקואליציה שלכם, אבל עדיין מנהל אתכם, כאילו אתם הזנב והוא הכלב. מי מכשכש במי? אז אתם יושבים עם סטרוק, ועם סמוטריץ', ועם בן גביר, מתכננים לחדש את הלחימה בעזה. גזר דין מוות אתם מביאים על החטופים.

ועוד אפשר לומר שב-7 באוקטובר כולנו הרי הופתענו, אף אחד לא האמין, יש לראש מהמשלה אחריות, כי הוא, מה לעשות, הוא "מר ביטחון", הוא נבחר על הטיקט הזה, אז עכשיו הוא רוצה לומר "לא ידעתי, לא שמעתי, אני לא אחראי, אחרים הטעו אותי, לא העירו אותי". אם אתה כזה פתי ושוטה, אז אתה לא יכול להיות ראש ממשלה. אבל היום? גם עכשיו אתם לא יודעים? גם עכשיו אתם לא רואים? תהיו אמיצים, תודיעו לציבור הישראלי שאתם מוכנים להקריב את חיי האחים והאחיות שלנו כדי לחדש את הלחימה על חמאס. תהיו אמיצים, תהיו ישרים. תעמדו ותאמרו: אנחנו מוכנים להקריב את חיי האחים והאחיות שלנו, כי אתם גוזרים עליהם גזר דין מוות. זה המצב.

לא תצליחו להתחמק מזה, כל אחד מכם, כל חבר קואליציה שלא משמיע את קולו. אתם קואליציה של שפנים, אתם קואליציה של פחדנים, אתם קואליציה ללא יושרה, אומרים דבר אחד בפרסה ואחרי זה במחול החנפנות שלכם מול נתניהו כולכם נתקפתם באלם, לא מעיזים לומר, לא מעיזים לצייץ מול השררה של נתניהו, מול השררה של דרעי. איפה אתם? למה אתם לא חוזרים על הדברים שאתם אומרים בפרסה בקול רם?

נעבור להצבעה. אנחנו מצביעים על הסתייגויות 1,150-1,101 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

רוויזיה.

על הכול רוויזיות. אנחנו עכשיו מ-1,200-1,151.

אנחנו נמצאים באמצע חודש הרמדאן. בעוד ימים אחדים נגיע לישורת האחרונה של חודש הרמדאן, לעשרת הימים הרגישים ביותר במהלך השנה בהר הבית. ברגעים האלה מתנהל מבצע צבאי מורכב במחנה הפליטים בטול כרם, ברגעים הללו יש מאמצים לסיכול אין-ספור מהלכי טרור ביהודה ושומרון, ברגעים האלה האחים והאחיות שלנו נאנקים במנהרות חמאס, כאשר לשב"כ יש תפקיד מרכזי באיסוף המודיעין ובניתוח המודיעין. ועכשיו, ברגע הזה, ראש הממשלה מפטר את ראש השב"כ, הוא יוזם את המהלך להדחתו, ומכניס את הארגון החשוב הזה שחייב בחשבון נפש ובדק בית, לטלטלה דרמטית.

טלטלה? כולם מטולטלים.

מי שמטלטל זה ראש הממשלה. המנהיג האוטואימוני - -

מי דיבר איתך עכשיו - - -

לא. לא. עמית.

- - המנהיג שיצא נגד עמו, המנהיג שהפקיר את עמו, המנהיג שחותר תחת הביטחון הלאומי. והדבר המצחיק, חבר הכנסת הלוי, הוא שהביקורת שלך על ראש הממשלה, הרבה יותר נוקבת מהביקורת שלי. לא צריך ללכת לפרסה, מספיק להאזין לנאומים שלך מעל הדוכן, כדי להבין שאתה זה שחושב שנתניהו ההפך מ"מר ביטחון", שנתניהו מנהיג חלש, מנהיג חסר אסטרטגיה. אתה זה שתוקף את הממשלה במילים הכי נחרצות במליאה, הרבה יותר מאיתנו.

זה נחשב הסתייגות שמדברים בשמי? זה הסתייגות של האופוזיציה או של הקואליציה?

שלנו. למה? כי אתם חבורה של פחדנים. אתם תוקפים, אבל אחרי זה מיישרים קו לחלוטין. אתה שותף לחלוטין לניסיון הנפשע של ראש הממשלה נתניהו לגלגל את כל האחריות על כתפי אחרים, אבל אתה בנאומים שלך, אתה מתקף את הטענה שהבעיה מתחילה בראש. בראש היא מתחילה. ב-15 שנות שלטונו הנכונות של נתניהו.

היום אנחנו מציינים עשר שנים לבחירות 2015, הבחירות שבהן נתניהו כתגובה לכך שליברמן ובנט איגפו אותו מימין, שלף את הקלף של המתקפה נגד שני מיליון אזרחים ערבים במדינת ישראל, את הקלף של המתקפה נגד מערכת המשפט. לפני עשר שנים, ב-2015, בנט וליברמן חשפו את הבלוף שנקרא "מר ביטחון", קראו תיגר על המלל הבלתי פוסק, על הקשקשת של נתניהו בענייני ביטחון. אז מה עשה נתניהו? בדיוק כמו ב-1993, הפנה את כל האש והרעל שאצורים בו אל תוך החברה הישראלית: הערבים נוהרים באוטובוסים - -

של עמותות השמאל.

- - מערכת המשפט מושחתת, ואת התוצאה של ההרס הפנימי שהאיש המסוכן, הנפשע והמושחת הזה חולל בחברה הישראלית, את ההרס הזה פגשנו ב-7 באוקטובר. הרוח הרעה של נתניהו, משפחתו וחבורתו הרעילה – את הרוח הזאת קצרנו ב-7 באוקטובר בנהרות הדם, במתקפות הטרור.

נעבור להצבעה? 1,151 עד 1,200 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. אנחנו ב-1,250-1,201. הנמקה.

(היו"ר אברהם בצלאל, 10:02)

לכבוד הוא לי.

בצלא"ל זה ראשי תיבות: בחיים צריך לדעת איך להסתדר. כשאני נמצא פה ואני רואה את גלעד קריב, תאמין לי - - -

עכשיו אני מבין למה אתה בש"ס.

כשאני רואה אותך, תאמין לי, זה מעלה לי את ההבנה כמה צריך ללמוד להסתדר.

בצלאל, במקומך לא הייתי מתפעלת מזה. יאללה.

אולי ננצל את העובדה שבראש הישיבה יושב נציג של סיעת ש"ס כדי באמת לתהות. איפה אתם? הדבר היחיד שמעניין אתכם זו ההשתלטות של חיים ביטון על החברה למתנ"סים? זה הדבר היחיד שמעסיק אתכם?

להבדיל מנציגי יהדות התורה, אני יודע שיש לא מעט חיילים ששמים בקלפי ש"ס, להבדיל מהרבה מאוד חברי כנסת מיהדות התורה, שאין להם שום זכות מוסרית לעסוק בענייני ביטחון המדינה, כי בסופו של דבר גולדקנופ לא שולח את ילדיו ואת נכדיו להגן על גבולות המדינה ופרוש המום מהמתקפה האלימה של חסידי גור על הבן והנכד שלו אתמול בלילה – "על דאטפת אטפוך וסוף מטיפיך יטופון" – נו באמת, כאילו פרוש לא ידע מי זאת חסידות גור, וחסידות גור לא יודעת מי זה סיעת שלומי אמונים. חבורות של בריונים אלימים שרק מראות באלימות שלהן, שהן דווקא יודעות, איך הייתי אומר, לא להמית את עצמן באוהלה של תורה כשצריך להשתמש בכוח הזרוע, רק חבל שהן לא משתמשות בזה כנגד אויבי ישראל, אלא כנגד אויבי החסידות והאדמו"ר. זו התוצאה כנראה של לימוד תורה מוגבר בישיבות של חסידות גור או בישיבות הירושלמיות. כך אתם מראים לנו את האיכות, את התורה ואת הדרך ארץ. אלה המובחרים שבבחורי גור, אז אין לי ציפיות מיהדות התורה.

אם מישהו מהם ידבר על ביטחון המדינה, אנחנו נהסה אותו, כי מה להם ולצה"ל? אבל אנחנו יודעים את המספרים, הרבה חיילים בצה"ל מצביעים לש"ס, פשוט לנציגי הציבור שלהם לא אכפת מהעובדה שהם ייקראו לעוד סבב מילואים, ולעוד סבב מילואים, ולעוד סבב מילואים, כאשר בחורים אחרים לא רק שלא יעשו סדיר.

אני אף פעם לא הבנתי. ניחא, אומרים שהגילים הצעירים של 18 עד 21, 22, אלה גילים שקריטי שהבחורים יהיו בישיבות. למה אחרי זה הם לא הולכים לחצי שנה של אימונים צבאיים ושיעשו מילואים כל החיים? למה הם פטורים גם ממילואים? אברכי הישיבות, כשהם מגיעים לגיל 21, אחרי שהם ישבו שלוש שנים בישיבה, בגילים הקריטיים האלה, שילכו ויעשו טירונות רובאי 3 וילכו לעשות אבטחת יישובים, שיעשו 30 שנה מילואים, אבל גם זה לא.

אגב, זה לא רעיון רע בכלל.

אני מדבר עליו כבר שנים.

הם כבר נשואים. אין בעייתיות.

(היו"ר שמחה רוטמן, 10:06)

אתה חושב שהרבנים שלהם אי פעם הסכימו ללכת בכיוון הזה? לא. אין עם מי לדבר. אני לא מבין איפה ש"ס בכל האירוע של החטופים? האם אתם עסוקים בלגבות את תרועות המלחמה וחידוש המלחמה של סמוטריץ' ושל סטרוק? ראיתי, אם אני לא טועה, את נשיא מועצת חכמי התורה, הרב יוסף, רוקד עם בן גביר בפורים. הבחור קורא תיגר על הפסקים של הרבנים למשפחת יוסף בנושא העלייה להר הבית - -

תראה מה זה פלורליזם.

למה אתה מפריע לו?

- - אבל אתם רוקדים איתו. חשבתי שזה איסור כרת לעלות להר הבית, אבל אין בעיה. אין בעיה לרקוד עם איתמר בן גביר.

אתם חבורה של צבועים - - -

העיקר קואליציה.

אתם חבורה של צבועים, אתם מבזים את פסקי ההלכה של מרן עובדיה יוסף בעניין העלייה להר הבית, אתם מבזים את פסקי ההלכה שלו בעניין קדושת החיים אל מול קדושת האדמה, אתם מציגים את עצמכם כתלמידי תלמידים שלו, אבל אתם מזייפים את תורתו. כמו שזייפתם את תורתו בעניין יהודי אתיופיה והגיור, כך אתם מזייפים את ההקפדה היתרה שלו במניעת עליה להר הבית, כי הכול אצלכם קשור - - -

ובגיור.

בוודאי. כי הכול אצלכם קשור רק לדבר אחד, אתנן הכספים הקואליציוניים. מה כתוב לגבי אתנן, לגבי אתנן זונה?

ומחיר כלב.

אפשר בבקשה לעבור להצבעה בנימה אופטימית זו?

כנראה את המצווה הזאת של אי-לקיחת אתנן זונה שכחתם בימי ההצבעות על התקציב.

אפשר? תודה רבה.

תיכף נמצא לכם את מספר המצווה במניין תרי"ג מצוות של הרמב"ם.

בהסתייגויות הבאה.

כן. כן. כן.

אנחנו עוברים להצבעה. הסתייגויות 1,250-1,201 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. אנחנו לבקשתכם נשמע את יורם עכשיו. בבקשה.

בוקר טוב, אני מרגיש שאני כבר נמצא במשכן הזה קצת יותר מהרבה אחרים שאני מכיר שאמורים להיות פה במשכן, אבל זו הערה שלי. כבר מכירים אותי פה. אני אביו של רון יהודאי.

רון נרצח במסיבת הנובה, רון נרצח בשעה מאוחרת מאוד. במקום שכוחות הביטחון יגיעו להציל אותו, הגלים הנוספים של כוחות הנוח'בה הגיעו לפני כוחות צה"ל ורצחו לי וטבחו לי את הילד בשעה 12:00 בצוהריים.

אנחנו כאן בכנסת כבר שנה וחמישה חודשים נאבקים בכל מיני עוולות כלפי המשפחות השכולות. לאחרונה, זה מספר חודשים, התאגדנו במועצת אוקטובר, כדי להיאבק על המובן מאליו, שזה ועדת חקירה ממלכתית. להיאבק על משהו שיותר מ-85% מהעם דורשים, להיאבק – אני רוצה אפילו להגדיר את זה – בכוחות רשע שנמצאים פה ומתנגדים לדבר הזה.

נשיא המדינה לפני יומיים עלה עם רעיון שהוא רעיון מבריק לדעתי. ההתנגדות לוועדת חקירה ממלכתית עד היום הייתה תמיד מלווה בשתי מילים, "יצחק עמית", שם שהוא מוקצה בפני ציבור לא גדול, ציבור מועט, אבל הוא מוקצה, והציבור המועט הזה, נבחרי העם המועטים האלה החליטו שהוא מוקצה והוא לא ראוי. נשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל לא ראוי, שהוא מוטה פוליטית. אנחנו מוטים פוליטית, כי אנחנו תומכים בוועדת חקירה ממלכתית. צמד המילים האלה "יצחק עמית" סימרו את שערותיהם של ממשלת ישראל והקואליציה של מדינת ישראל, שהוא לא יכול להיות זה שימנה את ועדת החקירה.

טיכסנו עצה ופנינו לנשיא המדינה שהוא יחשוב על משהו, ושיבוא עם רעיון מקורי. לא אמרנו לו מה להגיד ולא אמרנו לו על מה לחשוב, ונשיא המדינה הגיע עם רעיון מקורי, והוא פנה עם הרעיון הזה ליצחק עמית והציע לו שהשופט סולברג, שהוא לא שמאלן, הוא לא מוטה פוליטית, והוא לא נמנה בין הסרבנים וכל מי שמגדירים אותם שמאלנים, שיחד איתו בעצה אחת הם ירכיבו את ועדת החקירה הממלכתית. יצחק עמית מחל על כבודו והסכים לרעיון הנפלא הזה, לפשרה הנפלאה הזאת.

חשבנו שממשלת ישראל, שהקואליציה תחבק את הרעיון. הינה סולברג, שמרן, חובש כיפה, אי-אפשר להאשים אותו בשמאלנות או בפופוליזם. ולמרבה ההפתעה והצער ממשלת ישראל, ראש הממשלה דחה את ההצעה הזאת על הסף, אפילו לא התקיים דיון, שלא נדבר על הדיון שלא התקיים בצו הביניים של בג"ץ לממשלת ישראל לקיים דיון בנושא ועדת חקירה ממלכתית, וכרגיל דחו את הדיון הזה, כדי לא לדון ולדחות שוב את הדיון.

נשיא המדינה זרק לממשלת ישראל גלגל הצלה – אתם יודעים מה, לא גלגל הצלה, סירת הצלה, ספינת הצלה, סולם לרדת מהעץ הגבוה הזה שנתליתם בו – זה נדחה על הסף.

אני לא מבין את הדבר הזה. מה אתם רוצים שיקרה? את החוק של קלנר, שהאופוזיציה והקואליציה יבחרו את החוקרים? אני באמת לא מבין. אנחנו לא ניתן יד לדבר הזה. הנחקרים לא יבחרו את החוקרים בשום פנים ואופן.

אנחנו סופגים בבניין הזה ביזיונות, והתעללויות והשפלות. השפלה אחת כזאת ספגנו פה, אצלך, אדוני היושב-ראש, כשהחלטת להוציא את הוועדה להפסקה כשמספר הורים רצו פה לדבר, לא היה לך זמן, לא היו לך יותר מחמש דקות לתת להורים שכולים, שאיבדו את כל עולמם במשמרת של הממשלה שאתה חבר בה.

השפלה נוספת עברנו כשניסינו להיכנס ליציע המשפחות, יציע האורחים בכנסת, לדיון שאנחנו הוזמנו אליו, דיון שאנחנו יזמנו, דיון 40 חתימות בנושא ועדת חקירה ממלכתית. ספגנו שם השפלה, ספגנו שם מכות. עצרו אותנו כאילו אנחנו הפורעים של מדינת ישראל, כאילו אנחנו קבוצת עבריינים, הורים שכולים שאיבדו את כל עולמם. הגענו כדי לשמוע את הנאומים שאנחנו כתבנו, שאנחנו מדם ליבנו כתבנו, חברי כנסת שהסכימו לקרוא את הנאומים שלנו, לכבד אותנו, לא כולם. באנו לשמוע את התשובות של ראש הממשלה לנאומים שלנו, כן שאנחנו כתבנו, לא לשמוע תשובות לחברי האופוזיציה, לשמוע את המנטרה הבלתי נפסקת של הטיה פוליטית, של דיפ סטייט. זה מה ששמענו מראש הממשלה כאשר כבר הסכימו להכניס אותנו, והסכימו להכניס את כולנו, מה ש-20 דקות לפני כן היה אסור. אנחנו סופגים פה השפלות, אבל אנחנו לא נרפה.

קראתי את מה שאמרת אתמול, אדוני היושב-ראש, שאנחנו ההורים השכולים, אל לנו לנכס את השכול.

שקר וכזב.

אני קורא.

אז קראת, שקר וכזב.

לא ראיתי שיצאת.

קראת וגם לא קראת.

אני יכול לצטט.

קראת שקר וכזב, וגם התייחסתי לזה אתמול. חבל שאתה מצטט שקרים.

אז תתבע אותם דיבה.

האמון שלי במערכת המשפט לא מספיק גדול בשביל לתבוע דיבה את כל מי שמשקר.

"אבל כדאי להשאיר את השכול מחוץ לאירוע הזה. יש פה אלמנט פוליטי."

אתה מקריא מתוך כתבה?

אז תתבע אותם דיבה.

אני לא אתבע אף אחד דיבה. כשאתה מצטט אותי בפניי, תשתדל לצטט אמת, זה הכול.

אני קורא מהכתוב.

אתה יכול לכבד אותו.

הקשבת לכתבה? שמעת מה שאמרתי? אתה רוצה לצטט אותי בפניי, תשתדל לצטט אמת. כשאני קורא ציטוטים לא נכונים עליי, אני מגיב. את הכותרת של הכתבה הזאת שינו, בין היתר, בגלל שהם ידעו שהם משקרים, אחרי שהם כתבו שקר וכזב. אל תצטט אותי בפניי כשאלה שקרים.

אני אשמח לקבל את מה שאמרת, באמת.

זה נמצא באתר האינטרנט של Ynet, אתה יכול לשמוע את הריאיון כולו, אם אתה ממש רוצה.

אני אשמע.

אנחנו קוראים כאן לוועדת חקירה ממלכתית. אנחנו קוראים לכם לאמץ את מתווה הנשיא. המתווה הזה הוא מתווה טוב. אי-אפשר לפקפק בשופט נעם סולברג, שהוא מוטה פוליטית.

עוד פעם, הנחקרים לא יחקרו את החוקרים. אתה נגד מה שאמרת. אמרת: הנחקרים לא יחקרו.

מה זאת אומרת?

איך זה עובד ביחד?

אתה רוצה לחקור את בית המשפט, אני מבין. נכון? גם אנחנו - - -

באיזה הקשר.

גם אנחנו רוצים שכולם ייחקרו, הכול ייחקר. מה זאת אומרת, בית המשפט יכול לחקור. בצוות ועדת החקירה יושבים רק שופטים?

לא. הם קובעים.

אז אתה מפקפק בסולברג שהוא יבחר אנשים לא ראויים?

ברור.

אין קונספירציה שאתם לא - - -

אבל אתה תבחר אנשים ראויים לחקור את המחדל שלכם...

עליך סומכים פחות.

- - -

אני לא הולך לבחור אף אחד.

העיקרון שאמרת הוא העיקרון.

אני לא הולך לבחור אף אחד. אני לא חושב שהורים שכולים לפי המתווה של קלנר צריכים בכלל להיות בוועדת חקירה ממלכתית.

הם לא רוצים חקירה.

ברור שהם לא רוצים.

אתם לא רוצים ועדת חקירה, שום ועדת חקירה.

אבל היא תקום.

שום ועדת חקירה, אבל ועדת החקירה הממלכתית קום תקום, על פי חוק ועדת חקירה במדינת ישראל. ימים יגידו. תודה.

תודה רבה. אבישי.

שלום, בוקר טוב, קוראים לי "אבישי אדרי", ואני חבר קיבוץ נחל עוז. אני שרדתי עם המשפחה שלי את הטבח בנחל עוז. גדלתי בקריית שמונה, למשפחה ליכודית, ימנית, הגעתי לקיבוץ נחל עוז בשנת 2015, מיד אחרי מבצע צוק איתן ובגלל מבצע צוק איתן הגעתי לשם עם אישתי כדי להקים בית בעוטף. רצינו לחזק את העוטף מתוך ציונות.

כשהגענו לשם עדיין היו מנהרות מתחת לרגליים שלנו - - -

אולי זה לא מעניין אתכם אבל זה חשוב מאוד מה שהוא אומר. אני מבקשת. תודה.

סליחה. סליחה, גברתי.

בכל זאת הקמנו שם בית, גידלנו שם ילדים, ארבעה ילדים קטנים בגילי שלוש, חמש, שבע ותשע היום. גידלנו אותם שם למרות כל האתגרים והקשיים שהיו בלגדל משפחה בנחל עוז, למרות סבבי לחימה, טפטופי רקטות, בלוני תבערה ונפץ, הטרדות ליליות, צעדות שיבה, ועוד ועוד אירועים לא פשוטים.

יכולנו לעשות את זה שם, אך ורק בגלל האמון שהיה לנו במערכות של מדינת ישראל. ב-7 באוקטובר האמון הזה נשבר. ב-07:10 בבוקר, בערך 40 דקות אחרי שרצנו לממ"ד תחת מטחי רקטות, שנראו לנו נורמליים בשלב ההוא, התחלנו לשמוע צעקות בערבית וירי ברחוב שבו אנחנו גרים. 100 מחבלי נוח'בה חמושים פשטו על השכונה שלי, שכונת שדות. זה היה הגל הראשון של הפשיטה על נחל עוז, הם התחילו לרוץ בין הבתים וטבחו באזרחים, בתושבים של הקיבוץ שלנו.

בדקות הראשונות של הטבח היה לי ברור שלא תעבור חצי שעה וכבר צה"ל יהיה בכל פינה, האירוע הזה ייבלם וינוטרל. עברו 17 שעות שלמות עד שהגיעו לוחמי סיירת גבעתי אלינו לדלת כדי לחלץ אותנו מהתופת הזאת. ב-17 השעות האלה הייתי בממ"ד, נצור, והגעתי לחשבונות ששייכים לתקופות הכי אפלות בהיסטוריה של העם היהודי.

עם הסוף שלי שמתקרב כבר השלמתי, הבנתי שזה בלתי נמנע, הייתי מוכן להילחם על החיים של הילדים שלי, למרות שזה לא היה עוזר, אז כל מה שנשאר לי זה לנסות לחשב איך אני מגדיל את הסיכוי של ארבעת הילדים הקטנים שלי לשרוד את מה שהולך לקראתנו.

הסתכלתי עליהם, על הילדים התמימים האלה, וניסיתי לדמיין מה עוד יכול לקרות כאן. האם יכאיבו להם? האם הם יסבלו? מה הם יראו? מה הם ירגישו? איך ייראו המשך החיים שלי אם הם בכלל ישרדו את זה.

החלטתי להחביא את ארבעת הילדים שלי מתחת למיטה. הם לא הבינו כלום, אבל הם הבינו שמשהו מאוד משמעותי קורה. הם הקשיבו לי, הם נכנסו מתחת למיטה והיו בשקט כמו שביקשתי מהם. כיסיתי אותם בחפצים ובקופסאות, וככה חיכינו שיגיעו המחבלים.

המזל שלי הוא שהשכן שלי, אילן פיורנטינו, זיכרונו לברכה, הרבש"צ של קיבוץ נחל עוז, כבר ניהל לחימה בשלב הזה מול המחבלים, לבדו. אחד מול מאה. בדקות הספורות שהיו לו לפני שהוא נפל, הוא הספיק להזעיק צוות של מסתערבים שהיה בקיבוץ במקרה, במשימה אחרת לגמרי. הם הספיקו להגיע לשכונה שלנו וניהלו שם קרב גבורה במשך שעות, 11 לוחמים מול 100. הם נפצעו שם ונהרגו שם, עד שבסוף הקרב הזה הם הצליחו לבלום את הגל הראשון. החצר שלי הייתה זרועה במחבלים. מול הבית שלי הייתה מוטלת הגופה של מפקד הצוות, יעקב קרסנינסקי, זיכרונו לברכה.

המזל שהיה לי לא היה לאנשי שכונת קשת, בקצה הרחוק של הקיבוץ, לשם הגיע הגל השני של המחבלים. במשך שעות פשטו על הרחוב ועשו בו כבשלהם. הם רצחו, הם חטפו, התעללו והשפילו את החברים שלי מול מצלמות בשידור חי, אזרחים בתוך הבתים שלהם נטבחו שם.

היום אנחנו כמעט שנה וחצי אחרי ואנחנו עדיין מול שוקת שבורה, חמאס עדיין שולט ברצועה, הוא עדיין הריבון שם, אנחנו עושים איתו עסקים. החטופים שלנו עדיין לא חזרו. עמרי מירן, החבר שלי שנחטף באותו יום, עדיין מוחזק חי ברצועה בידי חמאס, בסכנת חיים יום-יומית, בעינוי מתמשך, מחכה שנחלץ אותו משם ונחזיר אותו לידי אישתו והבנות שלו. אין ביטחון אמיתי לישראלים שגרים בעוטף, אבל בכל זאת כבר מדברים איתנו על חזרה הביתה.

בשבוע שעבר נכתב מכתב לחברי קהילת ניר עוז, שקורא להם לחזור לקיבוץ שלהם וליישב אותו. שורד השבי שכתב אותו, גדי מוזס, אמר שהוא יצטרף לחוזרים וסיכם במילים: לא אובדי דרך אנחנו אלא מפלסי נתיב. וזאת הרוח של האנשים של העוטף, זאת גם הרוח של אנשי נחל עוז.

המכתב הזה הצית דיון גם בקהילה של נחל עוז, ואנחנו מבינים שאנחנו רוצים מאוד לחזור הביתה, למרות הקשיים ולמרות האתגרים, אבל יש הרבה שלא מסוגלים לחזור, כי אנחנו מבינים שעדיין לא נעשתה חקירה אמיתית ועמוקה של המחדלים והכשלים שהובילו ליום הקשה הזה שעברנו שם. אין לנו את האפשרות להיות אחראים והוגנים כלפי הילדים שלנו, ולהחזיר אותם למקום הזה לפני שהדבר הזה יתבצע בצורה המעמיקה, האובייקטיבית, והמלאה ביותר שניתן.

נוכל להשיג את הביטחון הזה אך ורק דרך ועדת חקירה ממלכתית, שתוקם כלשון החוק, עם כל סמכויות החקירה, ודאי מנדט רחב, שתחקור את הכול ואת כולם עשרות שנים אחורה, מהרמה הטקטית ועד הרמה האסטרטגית והמדינית.

לפני שבועיים בדיון 40 חתימות, כשראש הממשלה נאם, הוא שאל אותנו אם אנחנו חושבים שאתם ילדים. התשובה היא לא, אנחנו יודעים שאתם לא ילדים, אנחנו מבינים שאתם אנשים חדים, חכמים וממולחים, ולעומתכם אני אולי ילד, אבל גם הילד שאני מבין שהרצון להקים ועדת חקירה בשינוי השיטה, הכול לרגל החקירה הכי חשובה בתולדות מדינת ישראל, מקים חשד כבד לרצון להטות את מסקנות הוועדה, להשפיע השפעה פוליטית ולחמוק מאחריות, במיוחד נוכח הצעת הפשרה שהניח נשיא המדינה על השולחן.

אני כאן כדי לבקש, להפציר, אפילו להתחנן בפני ממשלת ישראל, שתאפשר לי להחזיר את הילדים שלי הביתה ולחיות שם בבטחה. לילדים האלה שהתחבאו באותו יום מתחת למיטה מגיע הביטחון הזה. תתעלו בבקשה, תצאו מהחשבונות הפוליטיים ותאפשרו לוועדת החקירה הכי אובייקטיבית שיכולה לקום, לעשות את העבודה שלה, ולתת את הדבר הבסיסי הזה לאזרחי מדינת ישראל.

התקומה, שכל כך אוהבים לדבר עליה, לא תבוא מהחורבן של עזה בלבד, אלא גם מחזרת הילדים האלה לבית שלהם, מהיכולת שלהם לשחק בגני השעשועים בבטחה, מהיכולת שלי לנסוע לעבודה בשקט ולהשאיר אותם בגנים שם. אתם חייבים לנו את הדבר הזה.

המוטו של נחל עוז הוא "עד התלם האחרון", ואנחנו מקיימים את זה הלכה למעשה. ברוח האמירה של טרומפלדור: במקום שבו תחרוש המחרשה העברית את התלם האחרון, שם ייקבע גבולנו – אנחנו חורשים את השדות עד הגבול. זה דבר ששווה לבוא ולראות בעיניים, הוא מעורר השראה.

האדמה הזאת חשובה גם לנו, אנחנו אוהבים אותה ורוצים לחזור אליה. היא מפרנסת ומחיה אותנו הרבה יותר מאשר חלק מהאנשים שנורא אוהבים לדבר עליה. וכדי שנוכל לחזור אליה ולהחזיק בה, אנחנו חייבים את הגיבוי של מדינת ישראל, שלא היה לנו ביום ההוא.

נפגענו פעם אחת, אנחנו לא יכולים להיפגע כך שוב. וזה לא רק נוגע לאזרחי מדינת ישראל תושבי העוטף, כי יש לנו אויבים בשפע. למרות שהגענו להישגים מאוד מאוד יפים ומרשימים במלחמה הזאת, בזכות העם הזה, בזכות האחדות שלו והגבורה שהוא הפגין, הגענו להישגים מאוד מאוד מרשימים, אבל עדיין יש לנו אויבים בשפע שמחכים להזדמנות להכות בנו, והם יכו בנו. הם יכו בנו כל עוד נפיק את הלקחים ונטמיע אותם. יש לנו גבולות עם אויבים בגולן ובגליל, אפילו בערבה, ובכל מיני מקומות אחרים, והאזרחים האלה צריכים את הביטחון וחייבים את החקירה הזאת, כדי שיוכלו לחיות כאן בבטחה. תודה.

תודה רבה.

אני אימא של עידו אדרי שנרצח בנובה. עידו שירת בשב"כ. אני יושבת פה ואני מרגישה שאנחנו קצת באיזה סרט הזוי מכל מיני סיבות וטעמים. ראשית זו לא הפעם הראשונה שיוצא לי לשבת בחדר דיונים של ועדה כזאת או אחרת, ואני רואה, אני רואה את חבריי מדממי הלב כאן לידי, יושבים ומדברים מדם ליבם, ולא באמת מקשיבים להם, מדברים בטלפון, קוראים מסמכים, מסתכלים הצדה. אני פונה בנימוס ומבקשת לדבר בשקט בזמן שחברי יושב פה, אז גם כועסים עליי ממול. מי אני שאני אעיר לכם? קצת שכחתם שאתם נציגי הציבור שלי, לא אני שלכם, שזה הפוך.

הקשבתי לדבריך, כבוד יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת שמחה רוטמן, על אי-דיוק בתגובותיך אתמול, ופתחתי את הכתבה של Ynet, המשפט שנאמר שם - - -

לא הבנתי.

פתחתי את הכתבה, כפי שהפנית אותנו לבדוק - - -

לא. אמרתי שתצפי בריאיון או תקשיבי לריאיון, לא כתבה שכותבת דברים לא נכונים.

אני גם אצפה בריאיון.

אם את רוצה, את לא צריכה אפילו לשאול מה אמרתי, אני יכול להגיד לך את זה פה במקום לעבוד בעקיפין על כתבה שכבר שינו את הכותרת שלה שלוש פעמים.

אני מאוד אשמח לשמוע.

אני אגיד לך בפשטות, הסוגיה מה הדרך שבה מדינת ישראל צריכה לחקור את אירועי ה-7 באוקטובר היא סוגיה כבדת משקל, צריך לדון בה ולקבל בה החלטות, בעיניי צריך לקבל בה החלטות בכנסת, אפילו לא רק בממשלה.

אני חושב והדבר הזה נאמר באופן הכי מפורש שיש, יש משפחות שכולות שרוצות ועדה שתוקם על ידי השופט עמית, הסביר פה - - -

סולברג.

הסביר פה את זה הדובר הקודם לך.

יורם. קוראים לו יורם.

נכון. קוראים לו יורם, את צודקת. הוא הסביר פה שרוצים ועדה שתוקם בראשות שופט, על ידי בית המשפט. יש משפחות שכולות באותה מידה, אני לא סופר, כי כל אדם הוא עולם ומלואו, שאומרות: אנחנו רוצים ועדה שתחקור את מערכת המשפט. ואז מה שאמר חבר הכנסת עמית הלוי מקבל משנה תוקף. הוא אומר: אתה לא נותן לבית המשפט למנות את מי שיחקור. אמרתי שאת הדיון הזה צריכים לנהל, צריכים לנהל אותו במישור הציבורי, הערכי, גם הפוליטי, בסופו של דבר צריכים לקבל החלטות גם כאן בכנסת, נבחרי ציבור, ולכן תמיד זה יהפוך להיות גם פוליטי.

אני חושב, אמרתי את זה ואני אומר את זה שוב ושוב, שהמשפחות השכולות בהקשר הזה הם אזרחי מדינת ישראל, ודאי שהם יכולים להיות חלק מהדיון הזה, אני חושב שהדאגה המרכזית צריכה להיות לא מה אומרות המשפחות השכולות, אלא מה אומרות המשפחות השכולות, שחס ושלום יהיו, אם לא ייחקר כמו שצריך מה הביא למלחמה, כיצד היא נוהלה וכדומה, והדבר הזה הוא עניין של כל אזרחי ישראל, לא רק של המשפחות השכולות, אלא גם של המשפחות השכולות, וכך צריך לנהל את הדיון הזה. זה מה שאמרתי, אני עומד מאחורי האמירה הזאת.

אני רק רוצה לדייק. קודם כול, הדבר הזה הוא לא קודם כול של כל אזרחי ישראל ואחר כך של המשפחות השכולות, כי את המחיר הכבד ביותר שילמו ומשלמות עדיין – אני רוצה להכיר לך מונח - - -

אבל גם את זה לא אמרתי. שימי לב.

אני אומרת.

את אומרת שזה לא. אני לא אמרתי את המשפט שאת אומרת. לא אמרתי כל מדינת ישראל ואחר כך המשפחות השכולות, זה משפט שאת אמרת.

מצוין. חשוב לדייק.

מאוד חשוב לדייק, את צודקת. מאוד חשוב לדייק, ואני אמרתי, את צודקת – מאוד מאוד חשוב לדייק, בייחוד בגלל שמתנהל קמפיין, כולל על ידי חלק מהנוכחים פה, כאילו יש עימות בין המשפחות השכולות לבין נבחרי הציבור. אז לא, יש משפחות שכולות שאומרות א', יש משפחות שכולות שאומרות ב', גם אני קרוב משפחה של משפחה שכולה, כל המנעד הזה קיים. ומה שאמרתי זה שמי שמנכס, ואמרתי את זה במפורש, היא שאלה המראיינת אם אני מדבר על המשפחות השכולות, אמרתי: אני לא מדבר על המשפחות השכולות, אני מדבר על חבריי באופוזיציה, אני מדבר אלייך, התקשורת, אלייך, המראיינת, מי שמנכס את השכול או את המשפחות השכולות לצד אחד של הוויכוח הזה, עושה עוול גדול גם לנושא וגם למשפחות השכולות. את כל זה אני אומר גם בפנייך ואמרתי את זה גם בשידור. זה הכול.

אני רק מבקשת לדייק שני דברים מאוד חשובים בהקשר הזה: האחד, הצעת הפשרה ההגונה מאוד שהציע כבוד הנשיא, לא נולדה בוואקום ריק, היא נולדה בפגישות שלנו בלשכותיהם של שרים וחברי קואליציה, שבפה מלא הצהירו בפנינו שפשרה מהסוג הזה, כולל העלאת שמו של כבוד השופט סולברג, היא תהיה הדרך הנכונה בסופו של דבר להציג הצגה מאוזנת.

חשופיות.

אפילו הפצירו בנו לבוא עם רעיון כזה.

יש משפחות שכולות שלא רוצות את המתווה, אבל אם אתה בודק, אין מה לעמוד מול 1,500 משפחות של מועצת אוקטובר, שמייצגות את קהילות נפגעי הטבח של ה-7 באוקטובר, אל מול קבוצה מאוד מאוד קטנה ושולית, שבעיקר עושה רעש מאוד גדול.

יש מונח שאני רוצה שכולם יכירו אותו. המונח הזה נקרא "אבל עמום". תבינו מה עומד מאחורי הדרישה שלנו ומלחמת חיינו להקמת ועדת חקירה ממלכתית. עד שאנחנו, בני משפחות שכולות, לא נקבל תשובות, כמיטב היכולת לגבי מה קרה – אני לא יודעת מה קרה לעידו בשעותיו האחרונות, אני לא יודעת אם הוא גסס, אני לא יודעת אם הוא סבל, אני יודעת שהוא חזר ללא חולצה לשטח המסיבה, אחרי שהוא ביצע חוסם עורקים בפצועה, עם נשק של שוטר הרוג, אני יודעת שהוא התקשר למד"א, למפקד הצוות שלו בשב"כ, לאביו, הוא אמר: יורים עליי, יורים עליי. אני לא יודעת מה קרה. אני לא יודעת מתי אזלה מגופו טיפת הדם האחרונה. אני לא יודעת. אני רוצה לדעת, סבל, לא סבל, נפרד מהעולם. תשובות כאלה איך אדע? שהרי התחקירים הצה"ליים לנו, משפחות הנובה בכלל, אנחנו לא יודעים מתי הם יוגשו לנו, אבל גם כשיוגשו לנו, כל התחקירים הצבאיים במה הם עוסקים? מה היה, מי הגיע, מי לא הגיע. אין שום תשובה למה. תשובה למה תהיה רק בוועדת חקירה ממלכתית.

הגיע הזמן שהיושבים בהיכלו של העם יבינו שכדי שאנחנו נגיע לתיקון ולשיקום של המשפחות האלה, אנחנו צריכים ועדה שתחקור אחורה, קדימה, תוך כדי, ותחקור את הלמה. זאת נראית לי דרישה מינימלית.

אני רוצה עוד משפט אחד ברשותכם. אנחנו לא מנסים לערוף את ראשו של אף אחד, בטח לא את ראשו של ראש הממשלה ולא ראשים בקואליציה. אנחנו פשוט רוצים למנוע את האסון הבא. אנחנו רוצים להבין מה שקרה שם ולמנוע את האסון הבא.

ויש לי משפט אחד אחרון ברשותכם. אני בא מבית ליכודי, אני בא מבית דתי, מרבית חיי התפללתי שלוש פעמים ביום, אני בא מחצור הגלילית, מבית ליכודי אדוק. באמת שאי-אפשר להאשים אותי או את רפי שטרית שאנחנו שמאלנים שרוצים משהו אחר ולא את האמת שלנו.

אבא שלי לימד אותי דבר אחד מאוד פשוט, וגם בבית הספר זה מה שלימדו אותנו, המצווה בין אדם לחברו גדולה יותר מהמצווה בין אדם למקום. אתה יכול להתפלל 5 פעמים ביום, 20 פעמים ביום, לעשות את כל המצוות, אם את המצווה הזאת לא תקיים, זה לא ייחשב לך. ורוב נבחרי הציבור שאנחנו מתחננים אליהם לקדם ועדת חקירה ממלכתית הם חובשי כיפות בתוך הקואליציה הזאת, ואני חושב שהמשפט הזה הוא משפט חשוב שילכו איתו הביתה ויחשבו עלינו, גם כשהם מתעמרים בנו וגם כשרוצים לחשוב מה טוב לעם הזה ולמדינה הזאת. תודה.

תודה רבה.

אפשר להתייחס לדברים של חבר הכנסת עמית הלוי?

חבר'ה, זה זמן דיבור של האופוזיציה. אם האופוזיציה מסכימה, אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים.

תן לו.

אני רוצה לגבי האמירה על בג"ץ, שהנחקרים לא ימנו את החוקרים. מעולם בג"ץ לא התערב בהוראות הפתיחה באש בפרימטר. עמית עצמו חתום על פסקי דין כמו זה שאפשר לשר בן גביר להיות ממונה לשר - - -

איפה איסמעיל הנייה גדל? - - - הידיים שלו בדם של הילדים של כולנו, שלכם כמובן.

אני לא בטוח לאן אתה חותר עם השאלה הזאת, אני רק רוצה להשלים את המשפט. בסופו של דבר אתם מובילים למצב שאין אפשרות לחקור. בסוף האפשרות למצוא את האובייקטיבי המושלם, התיאורטי, האידאי, הוא קיים רק בדמיון, רק בפנטזיה. אין בנמצא מישהו שהוא אובייקטיבי מוחלט ומושלם, ובית המשפט העליון הוא אובייקטיבי מספיק, הוא אובייקטיבי ביותר.

הם לא רוצים ועדת חקירה. מה לא הבנתם?

הוא הוכיח את עצמו שהוא לא מוטה פוליטית.

יורם הגדיר את זה - - -

אתה לא רוצה שום ועדה, עמית.

- - -

אתם לא רוצים שום ועדה, בואו נגמור עם זה.

סולברג - - -

אני רואה מה אתם כותבים עליו. יצחק עמית בא מבית דתי.

לא קשור בכלל לדת, שמאל ימין, דת, לא דת.

מה זה קשור?

אם היית איש מרצ, יורם, אז הקריאה שלך לא הייתה נכונה - - -

ברשותכם אני רוצה להביא ציטוט מפסק דין שחתום עליו השופט סולברג: הריסת בתי מחבלים היא לא נקמנות ולא טיהור אתני, אלא חובתה של המדינה להגן על אזרחיה ולהרתיע מחבלים המבקשים לרצוח ישראלים חפים מפשע. יש דוגמאות בשפע לחוסר הפניות והאובייקטיביות של האיש הזה.

למה הוויכוח?

זה לא ויכוח, יש עשרות פסקי דין. אמרתי איסמעיל הנייה רק כדוגמה, בגלל אותו גירוש של יצחק רבין, שהתגלגל לאן שהתגלגל בגלל לחצים כבדים של פרופ' ברק, אני מזכיר לך. אני יכול לפרט לך עשרות פסקי דין, זה לא הזמן עכשיו.

ברור, ברק אשם...

כשאתה מדבר על חקירה עשרות שנים אחורה, אתה מדבר על חקירת עומק, אדוני. כשאתה מדבר על חקירת עומק, אתה מדבר על התשתיות הכי עמוקות שהובילו לעניין הזה, אגב לרבות הוראות פתיחה באש. אני מציע לך לדבר עם אימא של בראל חדריה - - -

- - -

זה חייב להיחקר.

איפה הייתם ברוגלות?

אני הרי לא נגד. אני מסכים איתך פה שמבקר המדינה ביקש לחקור, הרי היו אלה ראשי גופי הביטחון בידיים, באצבעות. מבקר המדינה שעל פי חוק, עוד לפני מה שאתם אומרים, בשביל זה יש חוק, הממשלה יכולה להביא אותו, מבקר המדינה על פי חוק יכול לחקור - -

למה הוא לא חוקר את נתניהו?

- - בא הרצי הלוי, מנע בידיים - - -

למה הוא לא חוקר את נתניהו?

אנחנו עושים עכשיו ועדת חקירה? אפשר מלא הסברים. זה תפקידה של ועדת חקירה.

- - -

אבל יורם, תראה מה קורה במדינה הזאת. מבקר המדינה שמוסמך לחקור על פי חוק - - -

תעצור.

אתם ביקשתם את זה.

- - - שום דבר לראש השב"כ, לרמטכ"ל, הולכים לבג"ץ.

אתם לא יכולים לחשוד בנו שאנחנו נוותר על חקירת בית המשפט.

הוא יותר מסווג מהשופטת, לא נותנים לה לראות - - -

- - -

כשמתחילה חקירה בנובמבר, יורם, תראה מה שקורה בנובמבר.

אתה לא בזמן דיבור.

תראה מה שקורה בנובמבר, מתחילה חקירה על ידי מבקר המדינה - - -

את לא רוצה - - -

הרמטכ"ל מקליט בניגוד לחוק – מקליט את אנשי מבקר המדינה.

כל זה קורה בגלל שאין ועדת חקירה ממלכתית.

לא. לא. לא, אדוני.

אם הייתה, זה לא היה קורה.

יש חוק במדינת ישראל.

מה זה הדבר הזה?

כולם חוששים מכל חצאי החקירות שמתקיימות.

תודה רבה, חברים.

במחילה מכבודך, אדוני חבר הכנסת, אתה כנראה חושב שאנחנו ילדים.

עמית, אתה כבר בקריאה שנייה, אתה לא שומע.

חברים.

אתם לא יכולים לחשוד בנו שאנחנו נוותר על חקירת בית המשפט. אנחנו נדרוש גם את חקירת בית המשפט.

- - -

עמית, לימור, די.

על הדבר הזה אני לא יכול להתפשר. הילדים שלי, החיים שלהם תלויים בדבר הזה.

אדוני, תודה רבה.

אני מאוד שמחה שאנחנו מסכימים. אתה אומר את אותו הדבר, יש חוק במדינת ישראל, חוק ועדת חקירה ממלכתית.

גברתי. גברתי. גברתי.

זה באישור ממשלה.

מספיק. תודה רבה.

מה שקורה כאן הופך אותנו לנחושים יותר, ואנחנו ניאבק יותר חזק מהיום.

אני שמח מאוד. תודה רבה. אתם מוזמנים להיאבק בכל דרך דמוקרטית שעומדת לרשותכם. עכשיו בבקשה די.

אנחנו עוברים אל הנמקת ההסתייגויות של המחנה הממלכתי.

אני חייב להגיד שהכנתי פה הסתייגויות מהותיות, שמדברות - - -

אני יכול להגיד לך שחלק מההסתייגויות שהגשת, הייתי רוצה לקבל.

אני יודע, אבל זה רק מעורר שאלה אם אתה רוצה לקבל אותן - - -

ספציפית של המחנה הממלכתי.

איזה הסתייגויות?

אני מציע גם לחברי הקואליציה רגע להקשיב. יש פה הסתייגויות משתי משפחות: משפחה אחת זה הסתייגויות שקשורות במנגנון הדד לוק, והסתייגויות ממשפחה שנייה זה הסתייגויות שקשורות בגלולת הרעל. אני חושב שאלה שני נושאים שבהם אפשר לטייב מאוד את ההצעה הקיימת. אני כבר התבטאתי מספר פעמים, אני עוד אפתח עם זה תיכף. אני לא מאלה שחושבים שההצעה הזאת היא קץ הדמוקרטיה. הבעתי בה תמיכה אחרי שיזהר שי ודדי שמחי הציגו אותה. הבעתי בהצעה הזאת תמיכה. לצערי הייתי היחיד מהאופוזיציה שהביע בה תמיכה.

צדיק אחד בסדום.

לא קשור.

אופוזיציה לוחמת...

כל אחד ושיקוליו שלו. אני חושב שיש פה הסתייגויות שיכולות מאוד לשפר גם את מנגנון הדד לוק וגם לייצר מנגנון גלולת רעל אפקטיבי שימנע מאיתנו בכלל להגיע לדד לוק, אבל לצערי הבנתי שאין שום נטייה להגיע להסכמות סביב הדבר הזה, ויש איזה התניה שכדי לקבל את ההסתייגויות האלה נדרשת תמיכה של האופוזיציה - - -

לא של כל האופוזיציה. לענות לך? מותר לי?

כן.

לא על הזמן שלנו.

מה זאת אומרת? זה בשיח עם המסתייג, כמו תמיד. מה את רוצה?

האמירה הייתה ונשארה, אני לא אחזור על כל מה שאמרתי, יש בה המון שינויים שהוכנסו אל מול מה שהיה מונח במליאה. כשסיעה, בוודאי סיעה חשובה כמו סיעת המחנה הממלכתי, מציעה הסתייגויות ורוצה לנהל עליהן דיון מהותי, להצעת חוק שנכון לעכשיו הקואליציה הרי חושבת שהיא טובה, אחרת היא לא הייתה מעלה אותה, אומרים: בשביל להגיע אתכם להסכמות אנחנו מוכנים לקבל דברים שבעינינו הם פחות ממושלמים, אבל מה שנקרא גם לאכול את הדגים המסריחים וגם להיות מגורש מהעיר, גם נקבל מה שאתם רוצים וגם תמשיכו להתנגד, זה לא הגיוני.

חלק מההצעות האלה הן הצעות שלך, הן הצעות שאתה העלית.

העליתי אותן ואמרתי שאם יסכימו להן, יהיה טוב, קיבלתי בתמורה להן הרבה יותר צעקות מאשר - - -

אם יש משהו שלמדתי מהכהונה שלי כשר הדתות זה שלפעמים, גם אם יש התנגדות - - -

שירותי דת.

השר לשירותי דת, זה שגם אם יש התנגדות מהאופוזיציה, עדיף להביא הצעה שהצד השני יכול לחיות איתה. הצד השני יתנגד, הם יתנגדו ולא יצביעו בעד וכו', אבל השאלה היא איזה רמה של התנגדות, והאם באמת כשהחוק הזה יעבור, הצד השני ירגיש שמועכים אותו, דורכים עליו ורומסים אותו, או שהצד השני יגיד: בסדר, לא סוף העולם.

ואני אומר לך, שמחה, שבחלק מהדברים המנגנונים עלו במהלך הדיונים פה, והם באים לידי ביטוי בהסתייגויות שהגשתי, שהן הסתייגויות מהותיות. אני חושב שזה בדיוק הנקודה, זה מה שהופך את החוק הזה שיותר אנשים יגידו אחר כך אחרי שהוא יעבור בניגוד לרצונם, בניגוד להצבעתם, הם בסוף יגידו: בסדר, זה לא סוף העולם.

פה השאלה, האם עכשיו אתם עסוקים לבוא ולדחוף אצבעות בעיניים של הצד השני, ולגרום לציבור רחב מאוד להרגיש שדורכים עליו ורומסים אותו, או שאתם מוכנים לעשות דברים שגם אם הם לא מושלמים בעיניכם, אתם יכולים בקלות לחיות איתם ולאמץ אותם כחלק מהחוק?

שמחה, שוב, אני מבין שאין עניין כזה - - -

אני אומר לך שוב, יש עניין, בהנחה שאתה כנציג ציבור אחראי של הציבור שלך, תבוא ותגיד: ההצעה לא נוראית, ואם ההסתייגויות שלי מתקבלות, אני גם תומך בה, אז יש מה לדבר. את כברת הדרך הזאת כבר עשינו.

זה מה שניסיתי להסביר לך. א', אתה יודע היטב, שאני מבחינתי, אם היה לי חופש הצבעה, כנראה הייתי תומך בהצעה. אבל שוב, השאלה היא האם אחרי שהחוק הזה יעבור, האם ציבור רחב ירגיש שדרכו עליו ורמסו אותו, או האם ציבור רחב ירגיש שבאו, עשו מאמץ לבוא לקראתו, ראו מה כואב לו וניסו לתקן את הנקודות האלה. נראה לי שכרגע אתם לא במקום הזה.

אני כן רוצה להסביר גם פה, לחברי גלעד קריב, אני רוצה להסביר למה דקות ספורות אחרי שיזהר שי ודדי שמחי הציגו את המתווה הזה, הבעתי בו תמיכה. מאז תחילת המלחמה, אולי אפילו גם לפני, גם בימי הרפורמה המשפטית, אני כל הזמן מנסה למצוא את הדרך להגיע להסכמות רחבות. אני חושב שזו הדרך לשנות פה דברים, זו הדרך לעשות פה עשייה פוליטית משמעותית.

עכשיו אנחנו נמצאים במצב חברתי גרוע יותר מאשר ב-06:29 ב-7 באוקטובר, ומשימת חיי מבחינתי היא לנסות לתקן את הדבר הזה, לנסות שדברים ייראו כאן אחרת. כאשר יזהר שי ודדי שמחי, שני אבות שכולים, באו עם יוזמה, יוזמה של הסכמות רחבות, קראתי את מה שהם הציגו, ואמרתי לעצמי: אחלה, זה באמת בסיס מצוין להתחיל, זה לא סוף הדמוקרטיה, גם אם זה יעבור כמו שזה.

ולכן אמרתי לעצמי, וזו הנקודה, ואני אומר פה לכל המאזינים, חשבתי שיש פה הזדמנות להסיט את כדור השלג הזה שמתגלגל לכיוון של יותר שיסוי ויותר פילוג ולקחת אותו לכיוון אחר, כי הייתה תקופה קשה שראש הממשלה נפטר מהרמטכ"ל, אנשים עזבו את התפקידים שלהם כי ראש הממשלה כל הזמן הפנה אליהם את כל הביקורת, ואמרתי שחייבים לשנות את הכיוון שכדור השלג הזה מתגלגל.

אני חייב להגיד, שמחה, לצערי קרה הפוך. במקום שכדור השלג יעבור לנתיב של הסכמות ושל חיבור, ושוב אני לא מפנה פה את האצבע המאשימה לאף אחד, עובדתית קרה הפוך.

אתה חבר אופוזיציה. לא היית כאן בדיונים? לא ראית מה קרה כאן?

איך זה שראשי המפלגה שלך עדיין לא הביעו עמדה נחרצת בעניין הזה?

תנו לי רגע לדבר.

אושר, לא להפריע. שמת לב שאפילו אני בשביל לענות לו ביקשתי רשות.

למה ראשי - - -

אושר, לפני שמפריעים, מבקשים רשות. אני ביקשתי, רק אחרי שהסכימו דיברתי.

אנחנו עכשיו נמצאים לא בכדור שלג שגדל ומתגלגל למקום לא נכון, אנחנו נמצאים בצונאמי, צונאמי שדוהר למקום לא נכון. אני אומר לך, שמחה, גם כתבתי את זה אתמול, בסוף יש פה רצף של דברים שכל אחד מהם לכשעצמו הוא רעידת אדמה, כל אחד מהם לכשעצמו הוא משהו שקורה פעם בקדנציה של ממשלה. פעם בקדנציה של ממשלה משנים את הוועדה לבחירת שופטים, פעם בקדנציה של 14 ממשלות מפטרים יועצת משפטית לממשלה, מפטרים שר ביטחון, דואגים לזה שרמטכ"ל יתפטר. אלה דברים שמזעזעים את אמות הספים. מפטרים ראש שב"כ. כל אחד מהדברים האלה זה רעידת אדמה שמתאימה למשהו שקורה פעם בקדנציה. ועכשיו עושים את הוועדה לבחירת שופטים, ואני אומר לך שוב, בעיניי זה לא סוף הדמוקרטיה, אבל כשאתה מסתכל על היער, היער הזה נראה רע.

אתמול כתבה לי פעילת רשת מאוד ידועה, היא כתבה לי "משילות". ואני שואל פה, גם אתכם, חבריי מהקואליציה, משילות זה הדבר עכשיו הכי חשוב למדינת ישראל? זה מה שבוער למדינת ישראל? משילות? 400,000 צווי 8 מוכנים לשליחה למילואימניקים, שיכול להיות שבקרוב ייקראו להילחם ברצועת עזה, 400,000 מילואימניקים לסבב מילואים חמישי ושישי, המשפחות שלהם גמורות, העסקים שלהם מחוקים, שנות הלימודים שלהם ירדו לטמיון, וזה מה שצריך? משילות? לא עדיף אחדות? לא עדיף לחפש משהו שמחבר אותם לפני שהם יוצאים לקרב? כל אותה אווירה שהייתה פה ב-8 בחודש, ב-7 לחודש ובחודשים של המלחמה אינטנסיבית, כל הפוסטים שהלוחמים כתבו על האחדות ביניהם ועל החיבור, ואיך הם פעם היו משני הצדדים של המתרס בקפלן, ואיך עכשיו הם ביחד, את כל זה אנחנו מורידים לטמיון? משילות – זה מה שהכי חשוב עכשיו?

כהנא, שאלת.

תענה.

אני אומר לך, אתה לא מעריך שהחוק נכנס לתוקף רק בכנסת הבאה? הרווח הזה, המרחב הזה.

איזה רווח?

אני רוצה לענות לך. אם אנחנו מדברים רק על החוק הזה, כבר הבעתי את דעתי על החוק הזה עשר דקות אחרי שהוא פורסם. ואני אומר שוב, אני גם יודע מכל מיני בכירים במערכת הפוליטית, כשראו אותו לראשונה, הם אמרו שזה לא קץ הדמוקרטיה. אבל כשאתה מסתכל על המכלול, המכלול הוא רע מאוד.

אני אומר שוב לכם, חברי הקואליציה. תאמינו לי, מה שמיוחד בי, אולי ביחס למרבית חברי הכנסת האחרים, שיש לי רגל אחת נטועה בכל אחד מהצדדים, נטועה עמוק-עמוק. אני קורא מקור ראשון, מזדהה לחלוטין, אלה העמדות שלי. אני קורא הארץ, אני מבין היטב מה עובר על החברים שלי מהטייסת שזה העולם שלהם, בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי. כנראה אני אחד היחידים שיכול להבין את זה. אתם לא מבינים מה עובר על אנשים רבים בעם הזה, על אנשים רבים מתוך ה-400,000 האלה שהולכים לקבל צווי 8 ומרגישים שהמדינה מתפוררת להם. נכון? לא נכון? עזבו, זו לא הנקודה. הנקודה מה הם מרגישים עכשיו. ואני שואל אותנו, זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? משילות – זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? פיטורי יועמ"שית, פיטורי ראש שב"כ, להיפטר מהרמטכ"ל, להיפטר משר הביטחון – זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? אנחנו צריכים עכשיו לכידות.

הצבעה. אני מעלה להצבעה את ההסתייגויות על חוק-יסוד: השפיטה של סיעת המחנה הממלכתי. יש 54 הסתייגויות. מי בעד ההסתייגויות, ירים את ידו. מי נגד?
הצבעה

בעד – 5
נגד – 8
נמנעים – 1
לא אושרו.

לכאורה מתן לא עוזר לעבוד איתם.

אני נמנעת.

תודה. עכשיו אתה מנמק את ההסתייגויות של חוק - - -

אחרי שהסברת שהחוק טוב, תסתפק בהסתייגויות שלך.

לא אמרתי שהחוק טוב, אמרתי שהוא לא סוף הדמוקרטיה.

אדוני היושב-ראש, אני משנה את ההצבעה, חברת הכנסת לימור סון ביקשה להימנע.

כמה יצא?

שבעה אל מול חמישה.

אמר פה חברי רון מיש עתיד, שאני מאוד אוהב ומעריך, הוא אמר לי: לא שווה לעבוד איתם. ואני אומר לכם שאחרי שהבעתי תמיכה בתהליך הזה של חקיקת החוק, קיבלתי הרבה מאוד ביקורות, אמרו לי: איזה פראייר אתה, יצאת אהבל, תראה מה הם עושים לך, חוגגים עליך, הם מההתחלה לא התכוונו לשום דבר, ואני רוצה להגיד פה בצורה מאוד ברורה: אני מוכן לצאת פראייר עוד אלף פעם - -

אבל לא יצאת.

זה לא ישנה את המציאות, מתן.

- - עוד אלף פעם כדי לנסות לאחד ולחבר את העם.

רק חבל שזה לא משנה את המציאות.

קארין, חברתי היקרה, אם לא ננסה, זה בטוח לא יצליח.

מתן, מנסים כבר שנתיים. מה יצא? קולה?

אני חושב שהייתה פה הזדמנות ייחודית בזה שבאו שני הורים שכולים משני הצדדים - - -

שאחד מהם פרש. זוכר?

גלעד, אני מדבר על הרגע שהם יצאו לאור.

באותו רגע הם לא הכירו בנשיא העליון.

מתן, ראשי המפלגה שלך עדיין לא אמרו מילה בעניין.

אני יודע. אני אדבר על ראשי המפלגה שלי.

איפה הם?

ברגע שיזהר שי ודדי שמחי, שני אבות שכולים, יצאו עם היוזמה הזאת, היה פה רגע סינגולרי אחד שהיה יכול לשנות את המציאות. היה פה רגע שהיה יכול לשנות את המציאות.

הכרה בנשיא העליון.

עכשיו כל מה שאני יכול זה להצטער על זה שהמשקל הפוליטי שלי, אמיתי, אלה החיים, הוא נמוך, ולא הצלחתי לייצר סחף של עוד ועוד אנשים מהאופוזיציה שיצטרפו ליוזמה הזאת.

אני לא מדמיינת שהיית רוצה לייצר סחף שהם לא מכירים בנשיא העליון.

אגב, זה קרה בהמשך.

מתן, למען הסדר הטוב, הם יצאו עם ההצעה ביום של ההצבעה אם לא לפני.

אני חושב שזה בהחלט חלק מהבעיה. זה שיש פה קואליציה שלא מכירה בנשיא בית המשפט העליון זו תקלה חמורה מאוד.

תקלה... קורה...

זה עוול. תקראו לזה איך שאתם רוצים. זה חמור מאוד.

לאן אתה חותר?

תנו לי רגע. כולם יודעים פה שאני מאלה שחושבים שצריך רפורמה משפטית, כולם יודעים פה שאני מאלה שחושבים שיש היום כוח גדול מדי ורב מדי בידיים של מערכת המשפט וצריכים לאזן את זה מחדש, אבל אם אהרון ברק בתהליך איטי ומדורג, 30 שנה, לקח את זה לפה, באה הקואליציה ובבת אחת מנסה לעשות כזה דבר. והדבר הזה ישבור את כולנו. אני אומר מההתחלה, אני חושב שנדרשת רפורמה משפטית, לא הסתרתי את זה לרגע.

בנט לא אמר באסיפת בחירות שצריך לבטל את עילת הסבירות? בנט במצע שלו היה שצריך לבטל את עילת הסבירות.

לא הסתרתי את זה לרגע. רון, אני חושב שהייתה פה הזדמנות, כי יזהר שי ודדי שמחי הם לא סתם אנשים.

יזהר פרש.

יזהר פרש אחר כך. שוב, אני אומר שהיה פה רגע.

הוא לא קיבל שום פידבק מהאופוזיציה.

לגבי המפלגה שלי. במפלגה שלי עשו דיון. ההצעה הזאת יצאה ביום חמישי, ביום שישי היה דיון. אני לא רוצה להדליף מישיבות סיעה, זה לא המנהג שלי.

יש ישיבות סיעה?

אני יודע להגיד לך שאמרו: יש על מה לדבר, אבל אנחנו צריכים להבין מה היער. אמרתי ליריב לוין, אחרי שהכול התפרסם, באתי ליריב יותר מפעם אחת, אני מוכן להגיד מה שהוא ענה לי, כי הוא פרסם את זה. אמרתי לו: תקשיב, אני אומר לך, יריב, הסיפור של היועמ"שית זה גיים צ'נג'ר. אנחנו לא יכולים לבוא ולתמוך במהלך של שינוי הוועדה לבחירת שופטים ויומיים אחר כך אתה תפטר את היועצת המשפטית לממשלה. אנחנו לא יכולים. זה לא רלוונטי.

מאותו כיסא שלי, רגל פה, רגל שם, אני רוצה להגיד לך משהו, אמרתי ואנשים צחקו, ואני אומר לכם פה שוב - - -

רוטמן, רק תזכור שהגלגל הוא עגול.

כשראש המפלגה שלך רוצה להביע עמדה, אתמול הוא היה בערוץ 12, ודיבר נגד הפיטורים של רונן בר.

אושר, אני רוצה להגיד משהו.

אבל עד עכשיו לא שמעתי אותו אומר מילה על העניין הערכי שהיית בעד.

אתה לא בזמן דיבור.

על העניין הערכי שאתה היית בעד.

עכשיו תורי לדבר. אני רוצה להגיד לך משהו: אתם צריכים להבין שיש ציבור ענק, ענק. אתם לא תבינו את זה, אבל תקבלו את זה כעובדה, שמבחינתו לפטר את היועצת המשפטית לממשלה זה כאילו תבוא לפה ממשלת מרכז שמאל ותפטר את הרב הראשי לישראל. אתה אוהב את ההשוואה הזאת, אתה לא אוהב את ההשוואה הזאת, ככה אנשים רואים את זה. ברגע שאתה הולך למהלך הזה, אתה פוגע בציפור נפשם של ציבור ענק במדינת ישראל.

מה אכפת לו?

אנחנו מצביעים על הסתייגות 19-1, ובקובץ שיש אצלכם זה 73-55, זה יוצא 18 הסתייגויות – רשום פה בקובץ שהכינו בייעוץ המשפטי שיש 19, אני רואה שיש 18 – על כלל ההסתייגויות של המחנה הממלכתי לחוק בתי המשפט אנחנו מצביעים. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 8
נמנעים – 1
לא אושרו.

נדחו ההסתייגויות של המחנה הממלכתי.

אפשר לשמור על שקט בחדר?

עכשיו הם מפריעים לי, לא לך. אני קורא מה דחינו.

בזמן דיבור, אני רוצה שקט. תודה.

מבחינת ההסתייגויות המדוברות, אנחנו חוזרים לקובץ של סיעות יש עתיד והעבודה. אנחנו על הסתייגויות 1,300-1,251. רון כץ, בבקשה, חמש דקות.

תודה רבה. הקשבתי בקשב רב, מתן, לדברים שאמרת, ואני חייב לומר לך משהו. התחלת במילואימניקים, אז אם רגע נדבר על המילואימניקים שקוראים להם כבר בפעם החמישית, ובדיוק לפני שבאתי לפה דיברתי עם חבר שלא זכה לראות את הבן שלו מתחפש בפעם הראשונה, ואז אתה מדבר על שיתוף פעולה, אני מאוד רוצה שיתוף פעולה, אתה מכיר אותי, אני מלך שיתוף הפעולה בבית הזה, אבל אין עם מי לעבוד, אין עם מי לדבר. בבוקר קובעים דיון לפטר את היועמ"שית, ומיד שנפתחת החקירה על קטאר בלשכת ראש הממשלה, מפטרים את ראש השב"כ. הרי אנחנו לא תמימים, הציבור לא מטומטם, אנשים מבינים שפיטורי ראש השב"כ הפכו להיות מואצים בצורה יוצאת דופן רק בגלל דבר אחד, הוא פתח דברים שלשכת ראש הממשלה לא רוצים שהוא יפתח, זה כל הסיפור.

הוא מדבר על חוסר אמון. איזה חוסר אמון? חוסר אמון היית יכול להגיד ב-8 באוקטובר, ב-9 באוקטובר, ב-10 באוקטובר. היום הוא נזכר שיש לו חוסר אמון? אלה האנשים שאתה רוצה לעבוד איתם? אין שם אנשים שאפשר לנהל איתם באמת שיח אמיתי, כי הם מונעים מדבר אחד. ואם כבר דיברת על משקל פוליטי בבית הזה, אז גם המשקל הפוליטי של כל מי שיושב פה לא שווה כלום, כי בסוף מחליטים בבית הזה ראשי המפלגות, וראשי המפלגות, אחד מהם הוא יריב לוין, אז אין לך עם מי לדבר. לא מעניין אותו כלום, יש לו את האג'נדה שלו, הוא יודע לאן הוא רוצה ללכת. מדברים על D9 על בתי המשפט, מדברים על פיטורי היועמ"שית ומדברים על פיטורי היועצים המשפטיים המקצועיים במשרדים, ובסוף בשורה התחתונה מדברים על כך שלפוליטיקאים יהיה כוח בלתי מוגבל.

יושבת פה יוזמת החוק של חסינות העל לחברי הכנסת. מדובר על זה שיועצים משפטיים יהיו ממליצים, וגם זה לא בטוח, ואז מנסים לצאת החוצה ולהגיד: למה לא מגיעים לפשרות? אני אומר לך: הינה, אני רוצה להגיע לפשרה, אני רוצה להגיע לפשרה שהקואליציה הזאת תשמור על החוק, אני רוצה להגיע לפשרה שיהיה פה מינהל תקין, אני רוצה להגיע לפשרה ולמצוא את הדרך להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל בכל פעם שבודקים מה קרה ב-7 באוקטובר, הכול פה מתהפך, וזו לא הדרך של הבית הזה, וזו לא הדרך שלנו.

כל מי שיושב מסביב לשולחן הזה, רובו מסכים עם מה שאני אומר, אבל בסופו של דבר אין להם שום שיקול דעת, כי יריב לוין החליט. וגם אתה יודע וגם אני יודע שזה לא משנה מה נגיד פה, ולא משנה כמה נדבר, ולא משנה כמה שמחה ישמע, בסוף הוא הולך להביא את זה לתוצאה שהוא רוצה, שפוליטיקאים ישלטו בכל, בתקשורת, בבתי המשפט, בייעוץ המשפטי, בכל דבר שקיים. ועם האנשים האלה לצערי הרב הגדול באמת אי-אפשר להגיע להסכמות, אלא אם כן אתם תגידו שאתם מוכנים לשמור על החוק, אבל החוק בשבילכם הוא המלצה.

יושב פה יו"ר המלצה שמזמן החוק הוא המלצה בשבילו, טלי עם חסינות-על לחברי הכנסת ועוד אנשים שברמה האישית הם אחלה, ברמה הפוליטית, כמו רבים סביב השולחן הזה, אין להם הרבה משמעות, וזו האמת העצובה על החדר הזה.

בסדר גמור. אנחנו מצביעים על הסתייגויות 1,251 עד 1,300 – מי בעד, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה

בעד – 5
נגד – 9
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. 1,301 עד 1,350 – מי מנמק? קארין, בבקשה.

זהו, מתן?

לא. אני פה, אל תדאג.

תחזור. יש לנו כמה דברים לומר לך.

כשאתה תתחיל לדבר, אני אכנס. אני פה בחוץ, בא לכל הצבעה.

(היו"ר יצחק פינדרוס, 11:07)

אם פיטרו את ראש השב"כ, כי אמרו שהוא סוחט את נתניהו, מה אומרים על בבצ'יק?

אני אגיד מאמר חז"ל: פיזור לרשעים – טוב להם, טוב לעולם...

אם כבר ברשעים עסקינן, ראש הממשלה בנימין נתניהו ממשיך לדחות את הקמת ועדת החקירה הממלכתית. כפי שאמרתי קודם, הוא דחה את מתווה הפשרה שהציע נשיא המדינה. לא אופוזיציה, נשיא המדינה. לפיו הרכב הוועדה ייקבע בעצה אחת עם השופט עמית, בהתייעצות עם השופט סולברג, שהוא המשנה שלו. לא עברו ארבע דקות מרגע פרסום הצעת הפשרה ונחשו מה – לשכת ראש הממשלה הודיעה שלא יהיה.

סליחה "גורם מדיני בכיר".

ראש הממשלה – מה הוא עושה? הוא מקדם הצעת חוק באמצעות שליחו, אריאל קלנר, להקמת ועדת חקירה פוליטית, שתמנע את ועדת החקירה הממלכתית. ההצעה הזאת מעוררת חשש כבד, גם על הטיעונים שהושמעו כאן על ידי חברי הקואליציה כאילו הם רוצים לחקור את כולם. הם לא באמת רוצים לחקור. איך אמר ניר ברקת? אנחנו רוצים ועדה שהמסקנות יהיו מקובלות, שנרגיש איתן בנוח.

ובכן, מסקנות ועדת חקירה לא אמורות להרגיש נוחות.

הציטוט - - -

מסקנות ועדת החקירה אמורות להיות כאלה שימנעו את האסון הבא. אנחנו כבר מדברים על שאלת האחריות, כי ברור לנו מי אחראי, מי ראש הפירמידה, מי נמנע מלחסל בכירים בחמאס למרות שהוגשו לו הצעות, מי ביטל את יחידת צלצל, מי הכניס עוד ועוד מזוודות כספים. מי עשה את כל זה בעודו יודע מה התוכנית של חמאס?

"מר ביטחון".

אז אני לא צריכה ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את האשמה.

מי זה? לפיד?

כל ראשי מערכת הביטחון - - -

שכולם ילכו, הם ונתניהו.

חברי הכנסת, נא לתת לקארין.

ועדת החקירה הממלכתית אמורה להביא לתיקון, למניעה בפעם הבאה, אבל לא, הוא לא רוצה.

נתניהו, כנראה נמצא בפרנויה עמוקה, כי למרות שכל סקרי דעת הקהל מדברים על 80% ויותר מהציבור שרוצים ועדת חקירה ממלכתית, הוא לא רוצה, הוא לא מאמין באנשי מקצוע, הוא מאמין באנשים פוליטיים. ברור, כי הוא חושב שהפוליטיקאים יסגרו ביניהם דברים. ובכן, האופוזיציה לא תשתתף בוועדת חקירה ממלכתית כזאת. לא יעזור לכם לחוקק את האיוולת הזאת.

(היו"ר שמחה רוטמן, 11:11)

ברור, הרי שנתניהו לא רוצה לחקור. אם הוא היה רוצה לחקור, הוא היה מעביר דברים למבקר המדינה. למה הוא לא העביר? הוא היה מבצע תחקיר פנימי. למה הוא לא ביצע? הוא לא עשה כלום. הוא עסוק בלהאשים אחרים. בינתיים הוא פיטר את שר הביטחון, גרם לרמטכ"ל לעזוב בטרם עת, והודיע אתמול על פיטורי ראש השב"כ.

הוא עושה הכול כדי לדחות את ההתמודדות עם האמת ולמשוך זמן רק כדי לשרוד פוליטית. הבשורה היא שוועדת חקירה קום תקום, אם לא עכשיו, יותר מאוחר. ואני אומרת לכם: ברור שזה משרת אותו, כי בינתיים אפשר להעלים ראיות. כל אדם עם קצת תבונה יודע את זה. כל עוד אין חקירה אמיתית, אין מסקנות מחייבות, אין אחריות ואין מי שייאלץ לתת את הדין, בדיוק כמו שנתניהו אוהב ורוצה. אפשר להצביע.

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 5
נגד – 8
נמנעים – אין
לא אושרו.

עכשיו טלי. לטלי יש הסתייגות אחת.

אותה הסתייגות לשני החוקים.

היא מנמקת את שתיהן ביחד, אחר כך נעשה שתי הצבעות כי זה שני חוקים. היא מנמקת עכשיו את שתי ההסתייגויות, בבקשה.

זה הולך להיות מעניין.

שתי הסתייגויות זה דקה.

לא. שבע דקות.

שבע דקות?

הבסיס הוא הסכמות.

אין בעיה. הבנתי. נחכה מחר לקראת השעה 16:00.

הבסיס הוא הסכמות. אין בעיה.

אנחנו נבדוק את ההסכמות מחר.

בבקשה.

תודה. ראשית, אני מבקשת לומר ששמעתי כאן כל מיני הערות שקשורות לחוק החסינות כיאה לחברי כנסת מהאופוזיציה. העובדה שהם אומרים משהו והקשר לחוק הוא קלוש ביותר, אני מבקשת להבהיר - - -

לא הבנתי. את טוענת נגד החסינות?

אל תפריעי לי.

תראה מה זה, אין מספיק חמאה ביקום.

אני רק מבקשת להבהיר למי שנמצא כאן ושומע, חוק החסינות קובע בסעיף 1 - - -

אין מספיק חמאה.

שלא יפריעו לי, אחרת אני אתחיל מחדש. השיטות שלך של הערות ביניים, קארין, לא יעברו בהסתייגות שלי, את תתאפקי.

מה את אומרת? עוד מעט תלמדי אותי איפוק.

לא מלמדת אותך.

חברים. חברים.

די. אני מכירה את השיטה הזאת.

הציניות מתאבדת - - -

טלי, נסכם ככה - - -

טלי תלמד אותי איפוק.

את בהסתייגויות, זה ההבדל.

העניין הוא, טלי וקארין - - -

תעצרו ותפנימו.

די. אני רוצה לתת לה לנמק את שתי ההסתייגויות שלה. אם תפריעו לה, הזמן מתארך, אחר כך תגידו לי שאני נותן לה יותר מדי. בבקשה אל תפריעו לה, תנו לה לדבר, וזהו.

כידוע, חוק החסינות הקיים קובע בסעיף 1, חוק החסינות הקיים קובע שלחבר הכנסת יהיה פטור מאחריות פלילית והוא יהיה חסין מפני כל פעולה משפטית. כן, תהיה לו חסינות מפני אחריות אזרחית על כל פעולה, אמירה, הבעת דעה שהוא עשה או אמר במסגרת או למען מילוי תפקידו. כך הוראת חוק החסינות בסעיף 1. החוק מאוד ברור. החסינות הפרלמנטרית המהותית היא מהותית, היא לא ניתנת להסרה. גם כתבי אישום שמוגשים בגין עבירות, לדוגמה של שחיתות ציבורית, כשממילא שחיתות ציבורית לא נעשית במסגרת מילוי תפקיד בכל הכבוד, מוגשים כתבי אישום, אבל לא ניתן להגיש כתבי אישום על מעשים שעשה חבר כנסת במסגרת ולמען מילוי תפקידו.

שוחד הוא לא למען מילוי תפקיד. עבירות אלימות זה לא למען מילוי תפקיד. ולכן זה ברור מאוד. אלא שהיועמ"שית מיארה מצאה לעצמה שיטה, והיא מזמנת חברי כנסת לחקירות, מקום שבו החסינות המהותית עומדת להם בוודאות, היא מזמנת לחקירה כדי להטיל אימה, ואז סוגרת את התיק מפאת החסינות.

ובכן, כפי שאמרתי, כשהגשתי את התיקון לחוק החסינות, החוק לא חל עליי, החוק חל לטובת חברי כנסת שאין להם את העמידות שלי ואת היכולת שלי להתמודד עם לחצים בלתי רגילים, על גבול כוחות האופל, מתוך מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק, ולכן התיקון שלי אומר את הדבר הבא, ואני אומרת אותו אחרי שקיבלתי את כל ההערות שנשמעו בוועדה.

התיקון שלי אומר שמקום שבו מתבקשת יועצת משפטית לפתוח בחקירה נגד חבר כנסת על עבירות שהן לא שוחד, לא עבירות של שחיתות ציבורית, לא עבירות מין, לא זנות ותועבה, לא סמים שלא לצריכה עצמית, לא עבירות מרמה, לא עבירות אלימות, לא עבירות של פגיעה בקטינים - -

מה זה קשור לחוק?

- - כל עבירה אחרת שהיא מבקשת לחקור חבר כנסת, והיא טוענת שהמעשה שלו או האמירה שלו לא נעשו במסגרת ולמען מילוי תפקיד, אנחנו חברי הכנסת נחליט אם זה היה במסגרת או למען מילוי תפקיד. ולמה? כי אנחנו יודעים מה מסגרת מילוי התפקיד שלנו, ואנחנו סוברנים בדבר הזה כי כולנו חברי כנסת.

כשדיברתי על רוב של 90 והורדתי ל-75 אמרו שזה עריצות הרוב. ובכן, למה זה לא עריצות הרוב? כדי לא להשאיר כוח קואליציוני ככזה, שהוא זה שיסיר חסינות, כי אם הייתי נסמכת רק על כוח קואליציוני, כל פנייה, לדוגמה בעניינו של עופר כסיף, היינו מצביעים כולנו להסיר לו את החסינות, אבל כדי שזה לא יקרה אלא שזאת תהיה החלטה מושכלת ותבונית, הרוב שקבענו, 75, כי אין קואליציות כאלה, ולכן נדרשת גם אופוזיציה כדי ליטול חסינות מאדם כזה או אחר, וכדי שזה יהיה דורש גם את הצד הקואליציוני וגם האופוזיציוני. ולכן לא רק שזה לא מקלט לעבריינים, כמו שכל רפה שכל אומר את זה בצורה הזויה, אז ברור שחוק החסינות הקיים, על יסוד החסינות הקיימת, וכל מה שעושה התיקון, הוא מחזיר את כבודה של הכנסת, את כבודם של נבחרי הציבור, ומזכיר לנבחרי הציבור את חובתם לפעול, לפעול ממש במסגרת ולמען מילוי תפקידם, מקום שבו יש רדיפה לא פשוטה בכלל נגד חברי כנסת מהצד הימני של המפה הפוליטית. זה באשר לזה.

באשר לחוק שעליו אנחנו מדברים, שיש פה באמת התנגדויות הזויות. החוק הזה הוא פשרה שבפשרה. מלכתחילה סברנו – בוועדה למינוי שופטים הרי יש שלושה שופטים, שני שרים, שני ח"כים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – חשבנו שאין הגיון שיהיו נציגים של שופטי העליון בוועדה, עם כל הכבוד, כי הם משבטים שופטים, ובאיזה מדינה בעולם צריך את זה? אבל הפשרה היא פשרה שבפשרות, היא מוציאה את נציגי לשכת עורכי הדין ועוד מבטיחה נציג לאופוזיציה. חשבתי שהאופוזיציה תסכים לזה. הרי זה הזיה, זאת הרי הפשרה של הפשרה שבפשרה, לא רק שזה לא מחזק את הרשות המבצעת, זה נוטל ממנה את הפוטנציאל שיהיו לה ארבעה נציגים בוועדה, כי בוודאות יש שני שרים, חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, זאת אומרת, ויתרנו מראש על הפוטנציאל הזה. זו הפשרה שבפשרות, והם עדיין מתנגדים.

ההסתייגות שלי כידוע היא שאם כבר התפשרתי, ואם הפשרה הזאת היא כל כך פשרה, לכל הפחות שזה ייכנס לתוקף עכשיו, או בתום שלושה חודשים מפרסום החוק, כי אחרת אין הגיון לחוקק חוק שייכנס לתוקף בכנסת הבאה, לאחר כינונה של הממשלה. אנחנו באנו לכאן לחוקק ובאנו לכאן לעשות טוב וכאן להיטיב, לכן אני מבהירה שזאת ההסתייגות שלי ונכון לעשות אותה, אחרת המשמעות היא באמת, עם כל הכבוד, אם אני כבר מחוקקת תיקון כזה שמוציא את נציגי הלשכה, אז אני כבר אעשה את זה כמו שצריך, אנחנו פשוט צריכים להוציא את שופטי העליון בהקשר הזה, אבל דעתי לא נשמעה ועל כך ההסתייגות החשובה.

ובאשר לפיטורי ראש השב"כ, שמענו פה כל מיני קשקושים וזמירות מצד אנשים מהאופוזיציה, שבאמת באמת מכלים את זמנם וסומכים על זה שמישהו עוד יקשיב ויחשוב שאם הם אומרים את זה בפאתוס, זה גם יהיה אמת. סעיף 3 לחוק שירות הביטחון הכללי קובע איך מתמנה ראש שב"כ – בהמלצת ראש הממשלה, על ידי הממשלה. לכמה זמן? לחמש שנים. אם הממשלה רוצה להאריך כהונה, היא צריכה לעשות את זה בהגדרת החוק, בנסיבות מיוחדות, כך לשון החוק. ואילו פיטורי ראש שב"כ, הממשלה רשאית להפסיק את כהונתו של ראש שב"כ. לא, זה לא שימוע, לא צריך תשתית, הממשלה סוברנית, היא רשאית לבצע את תפקידה.

ולא, זה לא משרת אמון, אדון רונן בר. זו לא משרת אמון. כן, אנחנו צריכים להאמין בך, זה לא משרת אמון אישית, אבל אתה צריך להיות אמין. אתה לא אמין עלינו, מקום שבו אתה איימת, מקום שבו אתה שולח מסרים - -

תגידי, אתם מסתכלים במראה לפעמים?

- - מקום שבו אתה לוקח שבוע לומר שסחיטה באיומים של נדב ארגמן, לוקח שבוע לראש השב"כ לצאת נגד זה. ובכן, אדון רונן בר, ה-7 באוקטובר קרה במשמרת שלך. נכון? - -

ושל נתניהו.

- - היית אמון על איסוף מודיעין בעזה, היית אמור לנטר בצורה הגיונית את המודיעין, זה תפקידך. בתחקיר שפרסמת לפני מספר ימים, עלה מהתחקיר הזה שבאמת כנראה עובדים שם אנשים שבינם לבין מודיעין אין שום קשר, הם לא לוקחים מודיעין ממה שנאסף, הם לא בודקים מודיעין שנאסף, הם לא עומדים בקשר מספיק עם אמ"ן, והם לא עומדים בקשר מספיק עם הצבא, והם גם לא מפעילים סוכנים. כאילו עובדים שם אנשים שאין להם שמץ של מושג במודיעין.

ולכן, לאור העובדה שאתמול פורסם, לא פה, יש צו איסור פרסום, אני אומרת את מה שפורסם, שאחד הבכירים שאחראי על אבטחת האבטחה של בתים של ראש הממשלה, הדליף מידע על מיקום ראש הממשלה לארגוני מחאה - - -

יש צו איסור פרסום?

על זה לא, זה פורסם. תיכף אני אגיד לך עוד צו איסור פרסום. אני פותחת פה את הפרסום ואומרת לך בשם חסינותי, ראש האבטחה של הבתים של ראש הממשלה, בואו תספרו לי שני דברים, האחד, איך בשב"כ - - -

זה אירוע חמור ביותר.

מספרים - - -

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה.

אני רוצה עוד 20 שניות.

ממש אין לך עוד 20 שניות.

אז אני אסיים. הפריעו לי.

הזמן עבר.

רגע, אני אסיים - - -

טלי, עוברים להצבעה.

עד שתצביעו תדעו שזה שייך לשב"כ, השב"כ שייך לאבטחה.

איך קוראים לו, טלי? איך קוראים לו?

זה אני יודעת, אבל אני לא אומר את זה.

תגידי. למה לא?

מי בעד ההסתייגות, ירים את ידו. מי נגד ההסתייגות, ירים את ידו.

אני בעד.

לא הרמת. מי נגד ההסתייגות, ירים את ידו. מי נמנע?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 8
נמנעים – 1
לא אושרה.

ההסתייגות נדחתה. אנחנו עושים הצבעה. זו הייתה הסתייגות לחוק-יסוד: השפיטה. אנחנו עושים עוד הצבעה על ההסתייגות לחוק בתי המשפט. מי בעד ההסתייגות, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – 1
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרה.

נדחתה. בסדר גמור. אנחנו חוזרים לקובץ ההסתייגויות של סיעות יש עתיד והעבודה. אנחנו בהסתייגויות 1,400-1,351, בבקשה.

ראשית, אני רוצה בקצרה להתייחס לדברים האחרונים של חברת הכנסת גוטליב. הדברים יהיו קצרים בראש ובראשונה מכיוון שיש כאן צו איסור פרסום. אתמול שני שופרות שמציגים עצמם כעיתונאים הפרו ביודעין את צו איסור הפרסום, כנראה במצוות אדונם, ראש הממשלה נתניהו. הם עובדים אצלו ולא אצל כלי תקשורת חופשיים, והם הפרו את צו איסור הפרסום.

אנחנו לא נחזור על המעשה הזה, אבל יש סיבה מדוע גורמים בסביבת נתניהו, אם לא הוא עצמו, דחפו בשלוחים שלהם להפר את צו האיסור פרסום, כי בדיוק כמו בפרשת נור התאורה בחולות קיסריה, גם בעניין הזה ההר יוליד עכבר. הוא כבר הוליד עכבר, ואני לא ארחיב בעניין הזה.

וכדי לנצל את המומנטום, לפני שכל האוויר החם מהבלון הזה יצא, הם הזדרזו להסיר צו איסור פרסום, ברגע שבו מערכות אכיפת החוק לא יכולות להגיב לניפוח המלאכותי של הסיפור. אז ההר כבר הוליד עכבר, והוא יוליד עוד עכברים רבים בנושא הזה.

בנושא שאנחנו מדברים עליו, וטוב מתן שאתה נמצא כאן. מעבר להקנטות ההדדיות בינינו, אתה יודע שליבי לא גס בדאגה העמוקה והכנה שלך ושל שותפים שלך במפלגת המחנה הממלכתי לנושא הזה של אחדות, לנשוא הזה של סולידריות, ליכולת שלנו גם במציאות מאוד מקוטבת בסופו של דבר לשמור על המכנה המשותף הרחב של רוב הציבור הישראלי. ליבי לא גס ברצון הזה. אני חושב שכולנו צריכים להעמיד לנגד עינינו את השאיפה לנהל את המחלוקות הגדולות שלנו באופן שמשמר ומבצר את המחנה המשותף של רוב הציבור הישראלי.

וכולנו, כולנו צריכים, בצד הדיבור התקיף שלנו כלפי הצד השני, גם לשאול את עצמנו כל הזמן מה הקווים האדומים שלנו, לא של הצד השני. המחלוקת ביני לבינך נוגעת לשאלה כמה פעמים אפשר לחזור ולתת קרדיט לחבורה שפעם אחרי פעם מוכיחה שהיא לא במשחק הזה, שמוכיחה במעשים, לא רק בדיבורים.

אתה מיהרת לתמוך במתווה, יש לי איתך מחלוקות גדולות על פרטי המתווה, אף אחד לא טוען שהמתווה הזה כשלעצמו הוא קץ הדמוקרטיה, אבל מה לעשות, הדמוקרטיה היא כמו קשת, בסופו של דבר יש גבול לכמה אבנים קטנות אתה יכול להוציא מתוך הקשת הזאת, מבלי שהקשת תקרוס. אתה רוצה שננהל את הדיון בהצעה הזאת מבלי לזכור מה קרה כאן בחוק לשכת עורכי הדין, אתה רוצה שננהל את הדיון מבלי שנזכור מה הם עושים לנשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, אתה רוצה שבכל פעם שניכנס כאן לחדר נמחק מהזיכרון שלנו מה קרה כאן אתמול. זה דבר מאוד מוזר.

מעבר לעובדה שככה לא עושים אופוזיציה, ומה לעשות, אתה באופוזיציה. מעבר לעבודה שלא כך עושים אופוזיציה - -

גם יש אופוזיציה שלא קיימת.

- - השיטה הזאת של קרדיט בלי מסגרת, לצד זה שיום אחרי יום מגיע לכאן ואומר לך: אני לא רוצה איתך שום הסכמה.

כל פעם כשפתחתי את דבריי, תמיד אמרתי שצריכים להסתכל על היער, אי-אפשר להסתכל רק על העץ.

מתן, מה לעשות, החבורה הזאת בעצם חידוש חוקי המהפכה המשטרית בשעה שאחים ואחיות נתונים בשבי חמאס, בשעה שחיילי סדיר ומילואים נלחמים ביהודה ושומרון, בשעה שיש דיבורים על המשך הדברים, עצם חידוש חקיקת חוקי המהפכה המשטרית, היא כשלעצמה שומטת את הבסיס מכל התדיינות של הסכמה. וכן, צריך לומר שזה דבר שאתה לא זיהית בהתחלה, ולצערי גם דדי שמחי וגם יזהר שי לא זיהו.

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 5
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

ההסתייגויות נדחו. אנחנו בהסתייגויות נוספות - - -

אני נדרש להגיד לפרוטוקול על שתי הסתייגויות שלי, שכבר הצבענו עליהן: על הסתייגות 24, רק להבהיר שהכוונה שלי הייתה שהדד לוק יפזר את כל חברי הוועדה, למעט שר המשפטים ונשיא העליון, ועל הסתייגות 55 שלי, ששופט שימונה בדד לוק, ימונה לתקופה של שש שנים בלבד, כלומר מגיל 64.

24 ו-56. הייעוץ המשפטי כבר ינסח אותן.

אמרתי את זה לפרוטוקול. שוב, הדד לוק יפזר את כל חברי הוועדה, למעט שר המשפטים ונשיא העליון, זה היה 24, ו-55 זה ששופט שימונה בדד לוק, ימונה לתקופה של שש שנים בלבד, כלומר ימונה שופט שהוא בן 64 ומעלה.

יטפלו בזה בייעוץ המשפטי להתאים את הנוסח. בסדר גמור.

עכשיו מתן - - -

גלעד, בבקשה.

אין צורך לבכות על חלב שהסריח ונשפך. תעזוב, אין פה שום צורך לומר: אמרנו כך, אמרנו אחרת. החבורה הזאת לא מעוניינת בשום הסכמה רחבה. זה שקר, זו הונאה. אין שום הבדל בין מה שקרה כאן לפני ה-7 באוקטובר לבין מה שקורה כאן עכשיו.

זו חבורה כוחנית - - -

ברגע הסינגולרי, אותה שנייה ששמחי ויזהר יצאו לאור, האם אתה חושב שזה היה יכול להתפתח לתוצאות?

אני אומר לך למה לא, מכיוון שהחבורה הזאת מעולם לא חיפשה את ההסכמה הרחבה. גם לפני וגם אחרי ה-7 באוקטובר הם חיפשו את ההכרעה. אתה שואל אותי האם בדיאלוג בין יזהר לדדי היה רגע משמעותי? ציבורית כן, אבל לא הם ניהלו את האירוע מלכתחילה. זאת הייתה הסוואה, זה היה ניצול ציני. מי שניהל את האירוע הזה מתחילתו ועד סופו היה לוין, והיה סער במסגרת המשא-ומתן הקואליציוני.

- - - זה מאוד מעליב.

חכה, אנחנו עוד נגיע אליך. לא הייתה פה שום כוונה. עוד פעם, יש אין ספור דרכים לקיים התדיינות.

עוד פעם, יש אין-ספור דרכים לקיים התדיינות - - -

אל תגיד לי שרוטמן הסכים לפשרה הזאת. אני לא מאמין.

עזוב, התפקיד של רוטמן הוא להחמיר את המצב. אתה לא רואה סרטים ישראלים בקולנוע, אבל יש סרט שהפך להיות סרט מיתולוגי, שבו מבקשים טיפ לניצחון, אז אומרים: אתה מתחיל הכי מהר ומשם אתה רק מגביר. זה שמחה רוטמן. אתה מתחיל גרוע, ואז שמחה רוטמן הופך את זה ליותר גרוע.

במשקל קרמבו.

אין סיכוי שהוא לא ראה את הסרט הזה.

פינדרוס לא ראה את הסרט.

פינדרוס לא ראה, אני מאמין שהוא לא ראה. אני ראיתי ב-repeat.

פינדרוס עסוק במלחמות ברפורמים. כל אחד ותחומי האחריות שלו בקואליציה.

כדי לחזור ברצינות, החבורה הזאת באמת לא מעוניינת בהסכמה, והוויכוח הגדול ביני לבינך שאתה, באמת מתוך רצון כן - - -

כנראה אני איש יותר טוב ממך, גלעד.

א', יכול להיות, בסדר גמור.

אפשר להצביע על זה?

לא. או שאתה התרגלת לראות הכול מגובה של 40,000 רגל, אז אתה עיוור לפרטים.

אבל אני עד שלפני שהוא היה 40,000 רגל, הוא - - -

אמרתי לך פעם שגם כשיושבים על הגדר, אפשר לחטוף ורטיגו. ובפוליטיקה לרוב חוטפים ורטיגו כשהופכים את הישיבה על הגדר לחזות הכול, לדבר היחיד באידיאולוגיה.

אפשר להצביע על ההיסטוריה הצבאית של מתן כהנא?

כן.

תודה. 1,451-1,401 – מי בעד?

הצבעה

בעד – 6
נגד – 9
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. אנחנו בהנמקת הסתייגות 1,500-1,451.

בעניין הזה פניהם מעולם לא היו אל עבר הסכמה רחבה, כי מי שרוצה הסכמה רחבה, בטח אחרי ה-7 באוקטובר, לא מנהל את ההתדיינות בחדרי חדרים בין סער ללוין, לא כך בונים הסכמה רחבה. היוצא מן הטמא – טמא.

חוץ מדבש.

אבל אין פה דבש.

יש עוקץ.

כי זה בעלמא. זה לא יוצא.

מה שקורה כאן זה תהליך שיצא מן הטמא. גדעון סער הלך לדבר עם לוין מתוך רצון גם להבטיח את שרידותו הפוליטית. כל החבורה הזאת עסוקה בעיקר בהישרדות הפוליטית שלה: נתניהו, סער, סמוטריץ' וחבורתו שלא עוברים לבד את אחוז החסימה. כולם עסוקים בהבטחת ההישרדות הפוליטית שלהם. לא כך בונים הסכמה רחבה של חברה שמלקקת את פצעיה, שעדיין מדממים.

ואתם הייתם צריכים להבין את זה מן הרגע הראשון, ששום טוב לא יצא מן התהליך המניפולטיבי הזה שסער ולוין תכננו ביחד עם רוטמן.

ואכן, בדיוק כמו שקרה בכל החוקים האחרים, כשנכנסנו לפרטי הפרטים, ראינו שהדיונים כאן לא יובילו אותנו לשום מקום טוב יותר, אלא בדיוק להפך, לנסיגה. ואנחנו בסופו של דבר, אחרי אין-ספור שעות שדיברו שצריך לייצר כאן גלולת רעל לדד לוק, מה קיבלנו בסוף? שכל הדיון הזה מסתכם בהגבלת משך הכהונה של שופטי בית משפט עליון כתוצאה מקביעת גיל מינימום, וויתור על גלולת הרעל ברגע האחרון. זו השיטה שלהם.

תמשיך אחרי ההצבעה. תודה. מי בעד הסתייגויות 1,500-1,451, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה

בעד – 6
נגד – 9
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. 1,550-1,501.

החבורה הזאת הרעה את נוסח החוק. וזה היה ברור, כי זה קרה באין-ספור דוגמאות אחרות. כמה זמן דיברנו כאן על הצורך לייצר מצב שבו ההגעה אל הדד לוק גובה מחירים כבדים? אז מה קיבלנו בסוף? דד לוק שמי שמחליט להפעיל אותו זה שר המשפטים. ברצותו מפעיל אותו, ברצותו לא מפעיל אותו. נכון? קיבלנו מצב שבו בדד לוק אין שום penalty, להפך, כל הצעת החוק מתמרצת הליכה לעבר הדד לוק, וסביב הדיון על הדד לוק, השתנו עוד מגבלות כהונה על שופטי בית המשפט העליון.

היה כאן דיון רציני בזה? עשינו פה דיון רציני בהצדקות, בהיגיון בהגבלת הכהונה? הכוונה אפריורית לא לקדם כאן הסכמה רחבה, אלא עוד פעם להכריע ולדרוס.

הצטרף גם העניין הפרוצדורלי, ואני לא אהסס לומר: הייעוץ המשפטי של הכנסת לדעתי שגה שגיאה מרה כשהוא אפשר את התרגיל המסריח של משיכת הצעת חוק משולחן המליאה, ולכתוב אותה מחדש, מהאות הראשונה ועד האחרונה, ולגנוב הצבעה, לגנוב תהליך הכנה לקריאה הראשונה, ועוד לעשות את זה כהצעת חוק של הוועדה.

זו הצעת חוק של יו"ר הוועדה, אין פה שום דבר של הוועדה. הצעת חוק של יו"ר הוועדה, שהוא קיבל משותפיו לפשע.

במקום להביא הצעת חוק ממשלתית.

פשע ההתנקשות בדמוקרטיה הישראלית – לוין וסער עם הצעת חוק של יו"ר ועדה, שבעיניי ברגע של ליקוי מאורות של הייעוץ המשפטי של הכנסת מדלגים כאן על כל תהליך ההכנה לקריאה ראשונה - -

אני מבקש לא לתקוף את שומרי הסף.

- - והופכים את הליך ההכנה לקריאה שנייה לקרקס.

מרוב שומרים אין סף.

היה כאן דיון רציני בהסדר של הערכאות הנמוכות? רפורמה דרמטית של תהליך המינוי של השופטים מבית משפט לעניינים מקומיים ועד לבתי המשפט המחוזיים – היה פה דיון רציני בזה? דיברנו על המחירים של מתן זכות וטו לכל השחקנים בערכאות הנמוכות. מה יקרה כאן שעל כל שופט ומועמד לשפיטה במדינת ישראל יבנו תיק שיבדוק האם הוא היה בשנת שירות של השומר הצעיר, ואולי פעם הוא היה פעיל בנוער מרצ? וכבר ראינו את הקואליציה של היום, מה קורה כשהיא באופוזיציה, חרם טוטלי, חרבו-דרבו, אין כאבי בטן. אז מה יקרה בוועדה? היה פה דיון רציני בהשפעת התהליך הזה על הערכאות הנמוכות? איזה חתירה להסכמה רחבה הייתה פה בעניין הערכאות הנמוכות? כמה זמן מצרפי בכל שבעת הדיונים שניהלנו כאן על הצעה חדשה לגמרי, כמה זמן הוקדש פה לדיון רציני בנושא הערכאות הנמוכות, בחסות המתקפה של חבורת ההרס הזאת על בית המשפט העליון?

איזה פשרות בדיוק כשאומרים לך שאם מגיעים להסכמות בסוגיות מסוימות, אז רוצים שהאופוזיציה תאמר: אנחנו בעד החקיקה, שיטה חדשה? אני לא זוכר שכשאני ישבתי בכיסא הזה וחתרתי להסכמות עם אנשים שלא היו מוכנים לומר לי שלום במסדרונות, עם חברי הכנסת החרדים, בעניין המינויים של דיינים – אני לא זוכר שאמרתי לחברי הכנסת החרדים, כשניסיתי להבין מה הדבר שהכי בוער בנשמתם, והלכתי בעניין הזה נגד השרים – דרך אגב כנגד מי? כנגד סער ואלקין, שהכניסו אל תוך ההסכמים הקואליציוניים אמירות דורסניות על הוועדה למינוי דיינים. אני הלכתי, כיו"ר ועדה, לחברי כנסת חרדים, שעוד פעם, לא הסכימו לומר לי שלום במסדרונות, ולהבין מה מבחינתם זה ציפור הנפש שלהם.

האם אתם מוכנים להגיע להליכי מינוי דיינים לבית הדין הרבני הגדול בלי שלרבנים הראשיים תהיה שם יכולת השפעה? בואו נראה אתכם. אם אתם חושבים שזאת שיטה כל כך טובה, בואו נשנה מחר גם את הוועדה למינוי דיינים על פי העקרונות האלה, אבל שם אתם לא תהיו מוכנים.

רק בוא נדון בזה אחרי - - -

לא תהיו מוכנים, נכון?

גלעד. הצבעה. 1,550-1,501 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 4
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

אנחנו ב-1,600-1,551.

חבר הכנסת מקלב, שהיה חבר לא רשמי בוועדה בסיבוב הקודם, כי סירבתם למנות חברי ועדות, גם בוועדות שבהן שמרנו על היחס הראוי - - -

דווקא יהדות התורה - - -

יכול להיות. חבר הכנסת מקלב בא ואמר: אני לא מוכן להוציא את הרבנים הראשיים מן המשחק של מינוי הדיינים. מתן היה אז שר הדתות, הנוסח של החוק היה כתוב בתוך ההסכם הקואליציוני. אני שהייתי בחודשים הראשונים לכהונה שלי בכנסת, אני אמרתי: אצלי בוועדה לא יעבור מהלך דורסני בנושא הזה. וכפי שאתה יודע, אני לא בדיוק חסיד גדול של בתי הדין הרבניים, אבל אמרנו: לא, לא דורסים, לא בדברים האלה, מתקנים. מתקנים, אבל לא דורסים.

גלעד, הסיפור שם לא היה של - - -

אתה טועה.

אני זוכר את הנוסח שהיה. הוויכוח שם היה על ייצוג נשים.

ידידי, אתה טועה. תעזוב. בעניין הזה אתה טועה, בטח לגבי השיחות שלי עם חברי כנסת חרדים.

מה שלא הייתי, אני לא יודע, אבל נוסח החוק - - -

לא. אתה ממש טועה. אני דרשתי מחבר הכנסת מקלב להצביע בעד החוק תמורת החתירה שלנו להוריד סלעי מחלוקת? אין תרגיל יותר נלוז ויותר שקוף מאשר לומר: התנאי שלי לקדם הסכמות ציבוריות יותר רחבות, בטח אחרי ה-7 באוקטובר, זה שאתם תתמכו בחוק.

אנחנו נגד החוקים האלה, אנחנו חושבים שאחרי ה-7 באוקטובר, אין שום מקום לחדש את הליכי המהפכה המשטרית. אנחנו חושבים שלממשלה הזאת אין לגיטימציה לעסוק בהסדרים משטריים אחרי מה שקרה כאן ב-7 באוקטובר, שהממשלה הזאת איבדה את הלגיטימציה אחרי מחדל ה-7 באוקטובר לעסוק במשהו שלא נוגע לעיצוב הביטחון הלאומי שלנו, ואז ללכת אל הבחירות ולבקש אמון מחודש מן העם. אבל החבורה הזאת גם חידשה את המהפכה המשטרית לאורך כל החזית, גם קידמה חוקים נקמניים, כמו חוק לשכת עורכי הדין, וגם נשאה את דגל ההסכמה הרחבה לשווא, תוך ניצול רצון טוב של הורים שכולים. צריך לומר את האמת כהווייתה, ניצול מחפיר של רצון כן ומשמעותי של הורים שכולים להוביל אותנו אל עבר מציאות יותר קונסטרוקטיבית. ומה הפלא שבסופו של דבר השר לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, איש מפלגתך, יזהר שי, אמר: לא לילד הזה פיללנו? מבחינתי הכתובת הייתה על הקיר מהרגע הראשון, כי ראינו מה קורה כאן עם חוק לשכת עורכי הדין, ראינו מה הם עושים לנשיא בית המשפט העליון, ראינו מה התוכניות שלהם כשהם מתכוונים לממש לגבי היועצת המשפטית לממשלה.

האם עם האנשים האלה, עם החבורה המטורללת הזאת, אפשר לגבש הסכמות רחבות? אפשר לגבש איתם איזה הסכמות רחבות אחרי מה שהם עושים כאן, בעיקר בחדר הוועדה הזאת, אחרי חידוש המתקפה הטוטלית?

אני רק אזכיר לפרוטוקול, מתוך תקווה שתעשו עם זה משהו. אצל חבר הכנסת אייכלר, יושבת הצעת חוק ממשלתית מפברואר בשנה שעברה של הגבלת שכר טרחה לעורכי דין שמלווים משפחות שכולות ונפגעי טרור. מפברואר בשנה שעברה. יש הגבלה על שכר טרחה של עורכי דין שמלווים נכי תאונות עבודה, לא הסדירו את הנושא שנוגע לנפגעי פעולות איבה ולמשפחות שכולות.

תראה מה זה, פתאום הם מקשיבים ללשכה.

הלשכה מתנגדת.

תראה מה קורה כשחוקים לא מגיעים לוועדת החוקה.

נורא מעניין, פתאום אכפת לכם מהלשכה. אתה מבין?

- - -

שטות מוחלטת. הייתם רוצים להעביר את ההצעה הזאת, הייתם מעבירים. אבל אתה מבין מה מעניין אותם בעניין לשכת עורכי הדין?

זה הכול בגלל שלא הביאו את זה לפה.

אתה מבין מה מעניין אותם? מה סדרי העדיפויות?

כאן לשכת עורכי הדין, אין לה וטו.

גם שם אין לה וטו, רק שזה לא מעניין אתכם.

אפשר לעבור להצבעה? אנחנו ב-1,600-1,551 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 6
נגד – 7
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. הנחנו בהנמקת הסתייגויות מ-1,650-1,601.

תודה. "אי-אפשר לטאטא את הדברים מתחת לשטיח. אי-אפשר להסתתר מאחורי מכבסת המילים. רק ועדת חקירה ממלכתית יכולה לתת לציבור תשובות ברורות לשאלות מרכזיות. כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכויים לשיבוש חקירה, תיאום עדויות, להעלמת ראיות. ולכן אנחנו דורשים ועדת חקירה ממלכתית עכשיו."

אתם בטח מזהים מי אמר את הדברים. נכון? מדובר בלא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. ואתם בטח לא תתפלאו לשמוע שהדברים הללו לא נאמרו על המחדל הביטחוני החמור ביותר, 7 באוקטובר, לא הקריסה המוחלטת של ההגנה על אזרחי ישראל. מי שאמר אותם הוא חבר אופוזיציה זועם, לא עיתונאי ביקורתי, לא משפחה שכולה שדורשת צדק, זה ראש הממשלה. ומתי זה קרה? כשהוא דרש ועדת חקירה בפרשת הרוגלות.

אז אני שואלת אותך, אדוני ראש הממשלה, אם לפני שנתיים בעניין יחסית פעוט יותר מטבח ה-7 באוקטובר, כשהתעוררו טענות על שימוש בלתי חוקי בתוכנות ריגול, חשבת שלא ניתן להסתפק בחוקרים שחוקרים את עצמם.

לא נכון. אני ביקשתי להקים ועדת - - -

לא שאלתי אותך, אני מדברת על הדברים של נתניהו. כשאנחנו יודעים על טבח של יותר מ-1,200 אזרחים, חטיפה של 251 אזרחים ולוחמים, כשאנחנו יודעים שהיה מחדל אדיר של מערכת הביטחון, של הדרג המדיני. מה קרה? פתאום אין חשש משיבוש חקירה, תיאום עדויות, העלמת ראיות? איך אתם, בקואליציה, לא רואים את הסכנה בזה שאנחנו כבר שנה וחמישה חודשים אחרי האירוע ועוד אין ועדת חקירה ממלכתית?

יושבת כאן חברת כנסת, שהיא עורכת דין טובה.

מי אמר?

אני אומרת לך. פגשתי את טלי בעולמות הדיונים. היא עורכת דין טובה, והיא יודעת שיכול להיות שיבוש ראיות, היא יודעת מה אומר משך הזמן שעוד אין חקירה, אבל באופן מפתיע, טלי - - -

היה פה שיבוש. כל החומרים אצל הרצי - - -

ובדרג המדיני אין שיבוש?

הכול משובש, תקראי את התחקירים.

את מדברת על הסרטון משדה תימן?

האם ועדת חקירה ממלכתית הייתה חשובה לנתניהו רק כשמדובר בממשלה של יריביו הפוליטיים? האם עקרונות השקיפות והצורך בחשיפה של האמת תקפה רק כשזה משרת אותו? מה השתנה?

קארין, ראש השב"כ - - -

הציבור השתנה?

טלי, די.

האחריות השתנתה או שמא מי שהשתנה זה מי שאמור לתת את הדין ולתת תשובות? איפה היית? למה העברת כספים? למה לא הורדת את הדרג הבכיר של חמאס? איפה אתה?

נתניהו לימד אותנו בעצמו שאין שום תחליף לוועדת חקירה ממלכתית, אבל רק כשזה מתאים לו. הוא אמר בקולו שלא ייתכן שהגוף שנכשל יהיה זה שיחקור, ובאותה נשימה ממש הוא רוצה שהפוליטיקאים יבחרו. פתאום זה סבבה.

נתניהו, ואני אומרת לכל החשופיות שיושבות בממשלה, שלא משמיעות קול, שכולם יודעים מה הן אומרות בחדרים הסגורים, "תתעוררו". אל תעשו את זה בשבילנו, תעשו את זה בשביל אלה שלא איתנו ובשביל אלה שיכולים עוד להיפגע במתקפה הבאה.

תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על הסתייגויות 1,650-1,601 – מי בעד? מי נגד?

הצבעה

בעד – 5
נגד – 8
נמנעים – אין
לא אושרו.

נדחו. הפרוטוקול מבקש הפסקה של שתי דקות לטובת חילופי פרוטוקוליסטית, אחר כך ניתן למשפחה שכולה, ואז נחזור לסדר ההנמקות. הפסקה עכשיו עד השעה 11:55.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:53 ונתחדשה בשעה 11:57.)

חברים, אנחנו חזרנו ונמצאת איתנו תמר תשובה.

איבון קודם.

איבון מהמשפחות, בסדר. בבקשה.

שלום לכולם, אני אימא של גל דנגורי, שנרצח במסיבת הנובה יחד עם שני חברי ילדות שלו, נדב ברטל ואופק רביע. חלקכם מכיר את הסיפור שלי מאותו יום וחלקכם לא, אז בכמה מילים קצרות, כי זו לא המטרה שלי פה היום. אני יצאתי ב-12:30 מבית אריה עם אבא של נדב ועוד שני חברים מהיישוב בית אריה; ב-14:30 הגענו לרעים ופתחו מולי את חדרי השירותים – אני לא צריכה לספר לכם מה ראיתי באותו יום. בשעה 16:30 הגענו למפלסים ומצאנו את שלושת הילדים ירויים. אספנו אותם ברכב הפרטי שלנו והבאנו אותם לאסף הרופא. אני רואה היום את התחקירים שיוצאים, ומה אני אגיד לכם – במילים הכי עדינות שאני יכולה למצוא – הם לא שווים את הנייר שהם כתובים עליו. כי לא היה חיל אוויר באוויר, לא היו מטוסים באוויר, היה מסוק אחד באוויר משעה 14:30 עד 17:00, כשאני הייתי שם.

עצוב לי שאנשים שאמונים על ביטחון תושבי ישראל לא מוציאים תחקירים כמו שצריך, לא נותנים לנו תשובות. אני פה היום בשם פורום דין וצדק. אנחנו פורום שמתנגד לוועדת חקירה בראשות שופט עליון. אין לנו אמון בהם. בואו לא ניתמם, אנחנו חושבים שיש להם אג'נדה פוליטית מאוד מאוד מסוימת. יש להם יד במה שהוביל למתקפת אוקטובר, אם אנחנו מדברים על כל מיני החלטות שלהם, התערבות בוטה שלהם במדיניות ובביטחון מדינת ישראל.

מה שאנחנו מבקשים זו ועדה אחרת, ועדה שתחקור באמת את כולם, כולל כולם. אני לא מוציאה אף אחד מהחקירה, צריך לבדוק את הדרג המדיני, הצבאי, הפוליטי והמשפטי. אף אחד מהדרגים האלה לא יכול לחקור את עצמו. אנחנו, פורום דין וצדק, לא מקבלים במה, לצערי הרב. במשך שנה וחמישה חודשים ערוצי התקשורת 12 ו-13 לא חשבו לנכון להזמין אף אחד מאיתנו להתראיין. אנחנו נפגשים עם חברי כנסת מהאופוזיציה, אומרים להם את דעתנו, משמיעים את קולנו. הם עולים דקה אחרי זה למליאה וכל מה שאתם שומעים מהם זה שהמשפחות השכולות רוצות את מה שאתם קוראים לה ועדה ממלכתית, מה שבחוק זו ועדה בראשות שופט עליון. מה אני אגיד לכם? עצוב לי, אתם נבחרי הציבור שלנו. אתם אמורים לייצג את כולנו ולהשמיע גם את הקול שלנו.

אני מבקשת מכל אחד ואחד מכם, כשאתם עולים למליאה ואומרים: כל המשפחות השכולות – זה לא נכון. רוב המשפחות השכולות, אני יכולה לומר לכם חד-משמעית, נגד ועדת חקירה בראשות שופט עליון. חד-משמעית. זה שלא משמיעים אותנו ולא נותנים לנו להשמיע קול בערוצים הנחשבים, עדיין לא עושה את זה לרוב. שולחים לכם סקרים לפיהם 83% מהעם בעד ועדת חקירה ממלכתית, אבל שואלים שאלה אחת: האם אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית? לא שואלים האם אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית או בעד ועדה מיוחדת לחקר 7 באוקטובר? אני בטוחה שכולכם תופתעו מהתוצאות. זהו, אמרתי את דבריי. תודה רבה על הבמה.

תודה לאיבון. תמר?

אני אחות של ברק דוידי, שנרצח במיגונית בעלומים. רק אחרי שבוע ידעתי מה קרה לאחי, אבל אני לא אכנס לזה. אנחנו עוברים, עברנו ואנחנו עוברים. עד היום אין לנו תשובות, לא קיבלנו תשובות מה קרה, מה היה. אם אנחנו לא היינו רואים את הסרטונים לבד, ומצאנו אותם לבד דרך סרטון שבו ראיתי איך אחי נרצח – עד היום אין לי תשובות מלהב. אין להם מה להגיד לי, הם אומרים שאני יודעת יותר טוב מהם. בפורום דין וצדק אנחנו משפחות שכולות של 200 נרצחים. הרשימות לא כוללות כרגע אחים ולא כוללות דודים ודודות. נטו, קירבה ראשונה. 200 משפחות שכולות של נרצחי המסיבות בפורום דין וצדק לא בעד ועדה ממלכתית.

אני יודעת שלפני חצי שעה הייתה פה מועצת אוקטובר. הם חלק מהשכול שלי, אני מכירה את האנשים האלה טוב מאוד. הם משתמשים בנתונים שקריים. 1,500 משפחות לא נרצחו; 1,500 משפחות שיש להן ברשימה – זה שקר. יש לי פה את הרשימה, אם מישהו רוצה לראות אותה אני מוכנה להראות לו. כל החתומים שם הם סבים, סבתות, דודים, דודות, ניצולים ואנשים שעזרו לניצולים שתומכים בוועדה ממלכתית. כרגע זה לא מעניין אותי, אם אני אגיע לרשימות כאלה, אני אגיע גם ל-10,000 אנשים שלא תומכים בוועדה ממלכתית. אני מסתכלת כרגע על מה שהמשפחות השכולות, קירבה ראשונה בלבד, רוצות ומאמינות.

אין לנו אמון במערכת המשפט. כמו שהממשלה לא יכולה לחקור את עצמה, מערכת המשפט לא יכולה לחקור את עצמה. כמו האסון שנפל עלינו ב-7 באוקטובר, אנחנו רוצים שתקום ועדה מיוחדת שתהיה מוסכמת על המשפחות השכולות גם מהצד שלא חושב כמונו. אתם גורמים לפילוג בין משפחות שכולות שחוות את אותו שכול. אני מבקשת מכל אנשי הפוליטיקה: אל תתנו לזה יד. יש לנו פה מספיק מלחמת אזרחים ואני מבקשת מכם: אני ועוד 200 משפחות מאחוריי איבדנו את היקר לנו מכל, ואנחנו רוצים לדעת את האמת; אם תקום ועדה ממלכתית, לא נקבל אותה.

אני לא מוכנה שאני לא אסגור מעגל לגבי מה שקרה לאחי באותו יום, כשהוא הלך למסיבה ושילם כסף מכספו לחגוג, היה שם שעה ולא חזר. לא אתן לזה יד. גם אני בתור משפחה שכולה, גם איבון ועוד 200 משפחות שעומדות מאחוריי בפורום דין וצדק, רוצות לסגור מעגל אחרי שנה וחמישה חודשים. אנחנו פה ולא ניתן שתקום ועדה ממלכתית, ולא בגלל שאנחנו תופסות פה צד פוליטי, אין לנו שום דבר פוליטי. אנחנו רוצות אמת; רוצות להגיע לאמת ואנחנו יודעות מראש מה תהיה התוצאה בוועדה ממלכתית. מי שצריך להיות אשם ומי שאשם במחדל הזה ב-1% – שייתן את הדין, ולא מעניין אותי אם זה ראש הממשלה, השב"כ, או מערכת המשפט – זה ממש לא מעניין אותי.

אל תרכבו עם הדבר הזה בבקשה על חשבון המשפחות בצורה פוליטית. אתם גורמים למלחמת אחים בין משפחות שכולות, אל תתנו לזה יד. אנחנו רוצים להגיע לפשרה בין שני הצדדים ונגיע להסכם כדי שתקום ועדה שמקובלת על כולנו. הנשיא הרצוג לא יכול לשבת עם מועצת אוקטובר ולקבוע את מה שהם רוצים מצד אחד של המפה; גם אנחנו פה. מצדי תביאו שופט של צד ימין וצד שמאל של המפה ושהם ישבו ויחליטו מי ממונים עליהם, כל אחד יביא שלושה נציגים ושיהיה גם משקיף. זה לא מעניין אותי איך ינהלו. אנחנו בכנסת, אתם אלה שמעבירים את החוקים; תעשו חוק שתהיה ועדה מיוחדת ל-7 באוקטובר.

זכותנו, אנחנו הראשונים שהקול שלהם צריך להישמע לפני כולם. אני באמת מבקשת מהציבור: תעזבו שנייה את הפוליטיקה בצד. אנחנו רוצים תשובות. לא תקום ועדה ממלכתית, מיום ליום אני רק מוסיפה עוד משפחות ורואה את כל הנעשה בתקשורת. איך זה שערוץ 12 ו-13 מתקשרים אליי כל יום, רוצים שאני אבוא להתראיין, אבל כשאני לא באג'נדה שלהם, הם לא מביאים אותי לתוכנית? למה? למה, אסור לי להשמיע את הקול שלי? מה, הם יותר טובים ממני? מה זה האיפה ואיפה הזאת? למה אתם נותנים לזה יד? תראו אותנו, אנחנו חיים על כדורים מאז; אנחנו לא ישנים בלילה. אתם בטח ישנים טוב; אנחנו לא.

יש לי אימא שעוד מעט מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית. אני אחות שצריכה לטפל בארבעה ילדים ובאימא שלי. אני רוצה לסגור מעגל וכולנו רוצים. תכבדו את המשפחות השכולות שלא רוצות ועדה ממלכתית, את כולן. הנתונים השקריים שמועצת אוקטובר נותנת לכם הם שקריים. אני אתנגד, אני אעמוד מולם ואני אעמיד להם את זה בפנים. בואו, יש את הראש של מועצת אוקטובר. פנו אליי 13 משפחות שחתומות על ועדה ממלכתית שלא ידעו על מה הם חתמו לפני כמה חודשים, הם אמרו שהם רוצים ועדה. פנו אליי 13 משפחות שרוצות לצאת ממועצת אוקטובר. פניתי ליורם יהודאי ולהילה אביר, שהם חלק ממועצת אוקטובר, וביקשתי מהם שיוציאו אותם מרשימה. אמרו לי לא לפנות אליהם, חסמו אותי. למה? למה?

אני צריכה שמשפחה שכולה תתקשר אליי ותגיד לי: תמי, אני לא יודעת איך לצאת ממועצת אוקטובר, אני מבקשת ומבקשת ועדיין מופיעה ברשימות? בואו תראו לי את הרשימות, שהוצאתם אותן מהן. זכותן, מה זה, בכפייה? זה בכפייה? אנשים לא חושבים כמוכם. חתמו, מה זה, הם חייבים להישאר ברשימות שלכם? מי החליט? אם הם באים בתור מועצת אוקטובר, לשני הנציגים שהיו פה, למה אתם לא מוציאים מהרשימה את האנשים שמבקשים מכם? הורים שכולים, יש להם כוח להילחם? שולחים להם הודעות 24 שעות למה לא כדאי להם לתמוך בוועדה אחרת, רק ממלכתית, מספרים להם שטויות, עצומה של ינון מגל, מה זה השטויות האלה? מה זה השטויות האלה? מה זה הרעל הזה שהם מכניסים בין משפחות שכולות?

כשאימא מבקשת ממני אני לא רוצה לחסום אותה, לא נעים לי, היא משפחה שכולה, אחות שכולה, אני לא רוצה לחסום אותה. תמי, תפני אליה, תגידי לה שתשחרר אותי. ואז היא רושמת לי: אל תפני אליי, תפני למועצת אוקטובר. אוקיי, תני לי את המספר של מועצת אוקטובר, תני לי כתובת לדבר איתה. היא לא עונה, אין לה. בודקת בגוגל, אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. תקשיבו, זו פשוט הזיה. אני יודעת מה קורה מאחורי הקלעים, אני יודעת את הנתונים ואני יודעת הכול. אני מבקשת שתשמעו גם אותנו, גם אנחנו פה – פורום דין וצדק לחקר האמת. באמת, לא על חשבוננו. תודה.

תודה רבה. מאיפה ממשיכים? אתם או ישראל ביתנו? אתם. בסדר גמור. 1,700-1,651. בבקשה.

כמעט שכחנו, כמעט השכיחו מאיתנו, אבל עדיין יש 59 חטופים בעזה. כל הכותרות לא ישנו את העובדה שנמקים שם 59 חטופים ויש חובה על הממשלה להביא אותם. אני אגיד כאן את מה שלצערי אני חושב שיקרה בסוף: המלחמה תופסק, יוחזר מי שיוחזר, נראה באיזה מצב הוא יוחזר, ויספרו איזה סיפור, יכתבו איזשהו הסכם עם ניסוח כזה או ניסוח אחר, אבל זה מה שיקרה. זה יקרה מאוחר מידי וזה כבר קורה מאוחר מידי. אנחנו נמצאים בסיטואציה הזו ויש 59 חטופים בעזה, והיום עומד ראש הממשלה ומעיד במשפטו כנאשם בשוחד בבית המשפט המחוזי בתל אביב. אחרי אין-סוף בקשות דחייה – אני לא יכול פעמיים בשבוע – אנחנו רואים שהוא כן יכול להגיע לבית משפט בעקבות כל מיני תביעות שהוא אומר שהוא יגיש, ונראה אם הוא יגיש.

זה ראש ממשלה שמדבר על מוסר, על דיפ סטייט ועל צדק, וזה ראש הממשלה שלנו, של כולנו – שלכם, שלי, לא משנה איפה אנחנו נמצאים כרגע. הוא בחוסר תפקוד מוחלט למעט דבר אחד שבו הוא מתפקד היטב – לשסע, לפלג, להרוס, לאבד. זה מה שהוא עושה. לא מהיום ולא מאתמול, רק שזה עולה בסדרי גודל ואין אף אחד בתוך הקואליציה הזאת שלא משנה מה הוא יגיד בפורום, הוא סוגר את הדלת ואומר לו: תקבל החלטה. יש היום בפועל הפסקת אש בעזה. יש הפסקת אש בעזה. אני חושב שצריכים להמשיך אותה ולהחזיר את החטופים. יש כאלה שחושבים הפוך ממני. דבר אחד בטוח: יש הפסקת אש בעזה וחטופים לא חוזרים. גם לשיטתי שלא מקובלת עליכם, אבל גם לשיטתכם – ודעתי לא מקובלת עליכם – מדובר בתהליך נורא. בשקט. ויש זמן לדברים אחרים. יש זמן לדברים אחרים פה בבית הזה, עכשיו, בימים האלה.

נכון שפורים נגמר, אבל כל אחד הולך עם המסכה שאיתה או הגיע. אני חוזר על אותו מחזה מביך, מביש, מכוער, שקרי, שיושבים פה לוין וסער ומספרים סיפור על הסכמה רחבה. הגיעו להסכמה רחבה. באו דדי שמחי ויזהר שי, שאת שניהם אני מכיר היטב, ואומרים: תראו, זה גם הרצון שלנו, אנחנו חלק מהאירוע. שיטו בהם, הם לא חלק מהאירוע. היו שתי פגישות, יזהר אמר בקולו שהוא לא יהיה פה יותר, עם דדי לא דיברתי, יכול להיות שהוא תומך ויכול להיות שהוא לא תומך. אין הסכמה רחבה. אוקיי, שימוש בכוח – בבקשה. אל תישאו את שם ההסכמה לשווא, כמו שאל תישאו את שם המלחמה לשווא.

כל מי שאומר שאנחנו צריכים להילחם ולחזור להילחם ולהכריע את החמאס, שאני חושב שזה לא נכון וככה לא נחזיר את החטופים, אבל אני מוכן לקבל את הוויכוח – לא יכול להגיד שזה ראש הממשלה שלו היום שיושב ולא עושה דבר. אפילו בהצהרות, בפורומים שאני משתתף בהם ואולי אתם לא משתתפים בהם, הולכים כבר עם שלטים לטראמפ, לא לביבי; אבל אתם עם שלטים של ביבי. ביבי. ממתי נהפכה דעה פוליטית לכת? לדת? חשבתי שיש לכם אלוהים אחד, אנשי ש"ס שיושבים פה מולי. יש לכם יותר מאחד.

יש אלוהים בשמיים ויש יאיר לפיד.

יש אלוהים אחד. אלוהים אחד שאליו אתם מתפללים, ויש את האלוהים השני שלכם, לפחות בהתנהגות, אם לא בהבנה הדתית. אם לא נתניהו, אז מישהו אחר, אבל בוודאי לא הגיוני שאנשים אומרים: אנחנו נילחם בעד החטופים, אנחנו נסגור את הדלת, ניאבק על זה שהם יחזרו, וזה לא יכול להיות. אתם לא עושים דבר. כלום. נאדה. אני יכול להיות בוויכוח עם פוגל, אני חושב הפוך ממנו לגבי הפתרון, אבל לפחות הוא אומר את דעתו, אתם גם את זה לא אומרים ולא עושים את הדבר הפשוט: תמרור אזהרה לנתניהו. גם מי ששם לו את תמרור האזהרה, לצורך העניין ראש מפלגתך, הוריד את תמרור האזהרה הזה. הוריד אותו, כי יש דברים יותר חשובים מוועדת כספים עכשיו. כי היום במחטף האחרון, עדכון שאני מקבל בוואטסאפ, אצל אורית סטרוק זה עלה מ-217 ל-268.

אתה רוצה להמשיך אחרי ההצבעה?

אני אשמח להמשיך אחרי ההצבעה.

אין בעיה, בשמחה רבה. מי בעד ההסתייגויות 1700-1651?

חמישה.

חמישה. מי נגד?

שבעה.

הצבעה

לא אושר.

נדחו. אנחנו ב-1750-1701.

ובאותו נשף מסכות כל פעם שומעים את המילה ימין. הכול פה זה סיפור ימין מלא, ימין חלקי, ימין כזה, ימין אחר. אני לא איש ימין, אבל גם אתם בוודאי לא.

הם שונאים את השמאל, וזה ימין.

גם זו אופציה. כשאני שומע נאומים במליאה, חלקכם אפילו לא מחויבים למורשת הפוליטית שהצמיחה אתכם. הבורות שאני שומע בחלק מהנאומים היא פשוט מדהימה, אבל אם לזה נקרא ימין, אז איזה סוג של ימין? אם זה ימין כלכלי, זה בוודאי לא בא לידי ביטוי פה בתקציב. אם זה ימין כלכלי כפי שאני מבין אותו, בעיקרון אנשים שתורמים לחברה אמורים להיות מתומרצים על ידי המדיניות. פה זה הפוך, אז איזה ימין כלכלי זה? זה לא ימין כלכלי. יש איזה דבר – לא נפלא מבינתי, זה לא כזה חשוב, אבל נפלא בעיניי שזה לא נשאל אפילו. זאת אומרת, יש דברים שלא שואלים. האם שמעתם את עמדתו של ראש הממשלה בנושא הגיוס? אמירה. האם הוא חושב שנכון שאנשים יתגייסו לצבא ההגנה לישראל?

(היו"ר יצחק פינדרוס, 12:17)

ראוי שראש ממשלה יגיד את דעתו, אבל הוא לא אומר את דעתו, אתם לא אומרים את דעתכם, ואתם מבטלים את דעתכם מפני דעתם של הרבנים שאומרים שלא צריך להתגייס. חלק מהם אומרים שצריך לזרוק את צווי הגיוס לאסלה. חלק מרקדים ואומרים שלא יגיעו ללשכות הגיוס. גם זנב מעילו של שר הביטחון, שאמור להגן על הביטחון שלנו, מסתובב בחצרות האלה. הוא אמור להיות אחראי על הגיוס לצבא, והוא מתחנף למי שלא רק משתמט, אלא מעודד השתמטות.

שר הביטחון, שישלח אותנו בקבינט למלחמה הנוכחית, לפה ולשם, יושב עם חבורת משתמטים בקבינט, וישלח אחרים לקרב. עכשיו, אני לא בקיא עד כדי כך בהלכה, לדעתי יש איזה כינוי לדבר הזה, אבל ניתן את הכינוי בשפת בני אדם. כיצד ייתכן שחבורת משתמטים – וזאת המציאות, יש 15 אנשים בקואליציה הזו שקוראת לעצמה ימין, שלא שירתו מעולם. את חלקם לא רצו, וחלקם הגדול פשוט החליטו שהם לא תורמים למדינת ישראל בצבא. הם פשוט לא עושים את זה.

קוראים לזה סרבנים.

כשאני מסתובב סביב ה"חבורה" – מה, כולם תלמידי תורה צדיקים גמורים? הרי אם הם כאלה, הם לא היו יועצים פרלמנטריים פה בכנסת. הם משביתים את לימודם בזמן שהם שומעים אותי, לדוגמה, מדבר על דברים שלא נראים להם כאן בוועדה. הרי זה לא לימוד תורה מה שאני עושה.

הם כבר בני 26.

תלוי איזו תורה.

לאן שאתה לא מסתכל, אתה רואה שפורים לא הסתיים, אנחנו מתקרבים עוד מעט ליום העצמאות וליום השואה ולא נהוג ללכת עם מסכות.

אתה רוצה להמשיך אחרי ההצבעה?

כן.

טוב, אני נצביע על הסתייגויות 1750-1701. מי בעד?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

מי נמנע?

אין.

הצבעה

לא אושר.

ההסתייגויות הוסרו. אנחנו ב-1800-1751. בבקשה, אדוני.

לא נהוג ללכת עם מסכות, לא ביום הזיכרון, לא ביום העצמאות ובוודאי לא ביום השואה. מה תעשו בימים האלה עם המסכה שעל פניכם? מה תגידו? מה אתם אומרים כשאתם מסבירים? תראו, אני שואל שאלות רטוריות כי אני באמת לא מחכה לתשובה, כמו שאני לא מחכה לתשובה מראש הממשלה. כל פעם בדברי כיבושים אומרים: אנחנו לא מבינים איך יכול להיות שהממשלה לא מינתה ועדת חקירה. אני מסתכל כל פעם על האומרים, שחלקם הם חברים טובים שלי, ואני אומר: אתם לא שמעתם את המונח הפשוט "הוא לא רוצה"? הוא לא רוצה. הוא לא רוצה ועדת חקירה ולא תהיה ועדת חקירה כי ועדת חקירה מקימה הממשלה. הוא לא רוצה. הוא לא רוצה כזו והוא לא רוצה אחרת, כי אם הוא היה רוצה, היה מציע משהו. אולי אני הייתי מתנגד לו, אבל הוא היה מציע משהו.

למה? יש את ההצעה של קלנר.

הוא היה מציע משהו. הוא לא הציע דבר, והוא לא אומר דבר על הגיוס. אני אומר לך עוד פעם: תדברו ותשאלו בכל רם, חבריי לקואליציה, לא עכשיו. תשאלו אותו: מה דעתך על גיוס בני ישיבות לצבא? זה לא מוזר לכם שראש הממשלה לא אמר את דעתו? הרי יש לו דעה כמעט בכל דבר – שלא מפריע לו, שלא פוגע בו, שלא מפסיק במשהו את הדרך שבה הוא שולט בכם בקואליציה. הוא שולט בכם, אף אחד לא ממרה את פיו, אף אחד לא שואל שאלה בקול רם ומי שמתיימר או עשה את עצמו כאילו הוא שואל שאלות בקול רם – קולו נודם מהר מאוד כאשר הוא רואה שהוא או מתרחק מאחוז החסימה או מתרחק מהכיסא, וכל זה בזמן מלחמה.

אז שבוע הבא, הבא עלינו לא לטובה – שזו גם כן תעלומה – חוק-יסוד: השפיטה, שעליו אנחנו דנים פה בהסתייגויות ותכף אני אגיד עליו כמה מילים, לפי מה שהבנתי עולה כנראה להצבעה ביום רביעי. באותו השבוע שיעלה בו גם התקציב. זה פשוט שבוע שאפשר לקרוא לו, אם תרצו איזשהו סלוגן, מי שרוצה מותר, אני לא אגיד לכם שיש זכויות יוצרים על זה, אבל זה ממש שבוע ההפיכה המשטרית והביזה. אתם יכולים להגיד הביזה וההפיכה המשטרית, זה בא מאותה משפחה.

תלוי מה יהיה קודם.

תלוי מה יהיה קודם, הם כנראה יהיו במקביל. אבל מה שמעניין אותי בבית הזה, לכם הפתרונים: איך קרה שהחוק הזה לא עולה השבוע? אבל זו שאלה קואליציונית.

טוב, נעבור להצבעה?

עכשיו, אם תרצה.

אנחנו על 1800-1751. מי בעד?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

מי נמנע?

אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

ההסתייגויות הוסרו. אנחנו ב-1850-1801. בבקשה, אדוני.

נחזור להצגה שאנחנו חווים פה בשבועות האחרונים. הגיעו לפה השר לוין והשר סער וישבו ברוב מכובדות על כיסאם. דרך אגב, הם הגיעו בהפתעה, היינו כולנו אחוזי התרגשות מכניסתם. הם הגיעו ככה והתיישבו, הופתענו כי חשבנו שזו הצעת חוק מטעם הוועדה כפי שזה הוצג, ואז הם הגיעו. הגיעו שני האדונים ואמרו שאנחנו הגענו להסכמה רחבה. היא כל-כך רחבה שהיא מגיעה מהצד הזה של הקואליציה עד הצד הזה של הקואליציה, כשבאמצע – זה סוד גלוי, אבל הוא היה "נסתר" – זו אותה ההתנהלות של הסכם קואליציוני שבין גדעון סער לבין כניסתו חזרה לבית החם של הליכוד, שמי שירצה לקרוא את ההסכם, באותו זמן עשה גדעון סער את מה שהוא עשה לו בפעם הראשונה, הרים דגל לבן על כל ההסתייגויות שלו מהימים האחרונים ולכן אתה יכול להבין מאיפה החיבוק החם שקרה בין לוין לבין סער.

ישבו בצד הזה שני אנשים יקרים, באמת. גם דדי שמחי וגם יזהר שי, שאת שניהם אני מכיר ברמה האישית, ואמרו שהם תומכים. העלינו כל מיני הסתייגויות, אני וחבריי מהצד של האופוזיציה העלינו הסתייגויות, ואני זוכר את האמירות שהיו. אמרנו: תראו, זו תחילת הדרך; אנחנו רוצים הסכמות, יהיו רעיונות טובים – אפשר להגיע פה להסכמה. דיברנו עם מומחים, דיברנו עם כאלה, עם כאלה, עם כאלה. האמון שלי בבני אדם עוד לא נגמר לחלוטין, היה עוד איזשהו קורטוב, ולכן למרות הניסיון הקודם, אמרנו: גם אנשים שהורשעו כמה פעמים בדין, צריך לדון אותם לכף זכות. אולי פה הם לא חייבים בדין.

גלעד אמר שבשום אופן לא, אתה חולק גם עליו.

אולי פה הם לא חייבים בדין.

אתם אנשים הרבה יותר טובים ממני.

אבל אנחנו לא לגמרי לא מבינים במה שקורה פה בבית הזה. באמת, גם דדי וגם יזהר היו פה שני דיונים ולאחר מכן הם כבר לא הגיעו, ואז התחיל הדיון האמיתי שהיה כאן. בדיון הזה, וחשוב שהציבור יידע, מי שזה מעניין אותו בכלל, עלו הצעות קונקרטיות שיכולות להיות פתרונות לחלק מהדברים שאנחנו ראינו אותם כבעייתיים מאוד. אני אתן דוגמה למי שלא היה מצוי בדיוני הוועדה, והאמת היא שחבריי לקואליציה לא מצויים בדיוני הוועדה כי הם לא נוהגים להגיע לדיוני הוועדה. הם מגיעים לדיוני הוועדה או כשהם מקבלים משמרת של הסתייגויות לפי איזשהו סידור שמירה, או שהם נקראים לדגל. בדיון עצמו חברי קואליציה – אני עושה פה הכללה, אם מישהו מדי פעם הבליח אני מתנצל מראש – לא היו בדיון הזה. כלומר, היה אפשר להגיע להסכמה רחבה כי היו פה הרבה אנשים מהאופוזיציה. מה שקרה פה זה שהחוק הזה הוחמר, ואני אתן כמה דוגמאות למי שלא מצוי בפרטים. אני מתנגד לחוק, אבל מה שהצענו יכול להקטין את הנזקים שהוא יכול לגרום להם. כן, אנחנו נצביע.

מי בעד הסתייגויות 1850-1801?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

מי נמנע?

אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

ההסתייגויות הוסרו. אנחנו ב-1900-1851.

שלוש דקות ואני מסיים. אני אגע בכמה נקודות. נקודה אחת היא מנגנון שקוראים לו מנגנון Deadlock, מה קורה אם לא מגיעים להסכמה. במנגנון הזה היה פתרון שאמר: לא מגיעים להסכמה, כל צד ייתן שלושה מועמדים; לא הגיעו להסכמה? כל אחד יבחר את מי שהוא רוצה. באנו ואמרנו שהמנגנון הזה לא טוב בשלושה מובנים, אני אתחיל בשני המרכזיים. הראשון שבהם הוא שהוא יגרום לנו, לכולנו, לכל הפוליטיקאים ולא משנה מאיזה צד של המתרס הפוליטי אנחנו נמצאים, כנראה נשים את האיש היותר קיצוני לטעמנו לשבת במקום הזה. לא נשים אנשי אמצע. אמרנו, בואו ננסה למצוא משהו אחר שיחליש את המוטיבציה שלנו לשים אנשי קיצון. שום הצעה לא התקבלה.

העלינו הצעה שבמקום שאני אבחר או אתה תבחר מישהו מהמחנה שלי או שלך, בואו נחליט על רשימה, שהיא יכולה להיות מורכבת, לדוגמה, מרשימה של כל הדיקנים לשעבר של הפקולטה למשפטים, שופטים מחוזיים בעברם, שכולנו יודעים מה היא. לא ישבנו באיזשהו פורום פוליטי אצלנו, באיזושהי מפלגה פוליטית ואמרנו: זה האיש שלנו, אלה אנשים שדבר אחד משותף לכולם: הם כולם בעלי מקצוע מן המעלה הראשונה. ננסה למהול קצת את פוליטיות היתר, ולא משנה איזה צד, במקצועי, כי בסוף בוחרים שופטים. נזרק הצידה. אני נותן לכם את שתי הדוגמאות האלה כי זה חוזר להתחלה: לא הייתה פה שום כוונת אמת לייצר משהו, גם אם הוא שונה מדעתי, שאפשר לחיות איתו.

אם דובר על הסכמה ועל רצון לעמעם או להמעיט את הקיטוב שקיים, והוא קיים, המטרה הזאת לא רק לא הושגה, היא הועצמה משיקולים פוליטיים בלתי עניינים. כי ברגע שיושב פה שר משפטים, וצריך להבין את זה, זה מעבר לאנשים. כשיושב שר משפטים ואומר: אני לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון, ויושב-ראש של ועדת חוקה, חוק ומשפט של כנסת ישראל אומר: אני לא מכיר בנשיא בית המשפט העליון – והם מנהלים דיונים כאילו ענייניים לגבי בחירות שופטים במדינת ישראל – איזו ענייניות נצפית יש פה? יש פה פסאדה. לכן אני חוזר לסיפור של פורים. המסכות כנראה לא יורדו, ולנתניהו, שעומד עכשיו בבית המשפט המחוזי בתל אביב במשפט שוחד, אתם תמשיכו למחוא לו כפיים, וכשהוא נותן נאום על דיפ סטייט פה במליאת הכנסת, ויש כמה אנשים בתוך כנסת ישראל ששירתו בתפקידים כאלה ואחרים - - -

על מה בדיוק השוחד? אני לא מבין, על מה השוחד?

אתה לא היית קשוב בפעם הקודמת.

על מה השוחד?

כתבה בוואלה. כתבות בוואלה.

אתה לא היית בפעם הקודמת. אני ממליץ לך לקרוא את כתב האישום.

לא, על מה השוחד? מעניין. יפה לצאת בסיסמאות, אבל מה השוחד?

אני אגיד לך, חבר הכנסת פינדרוס, אחת ההנאות הקטנות שיש לי – הן מעטות וקטנות פה בכנסת, כפי שאתה יודע – היא הידיעה שבדיון הסתייגויות אני יושב פה, וחבריי יאהבו יותר או יאהבו פחות את מה שאני אומר, נגזר עליהם רק להקשיב. לכן אני מבקש את היושב-ראש להתערב כל פעם שיפריעו לי בדבריי, גם אם הם נורא מעצבנים. אני משתדל שהם יהיו ממש מעצבנים. משתדל שאולי משהו ינער למישהו משהו באחת האונות.

לא, אז הרגעתי אותו.

זהו, זה העניין. נחזור לאדון נתניהו.

נחזור להצבעה על 1900-1851. מי בעד?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

מי נמנע?

אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

ההסתייגויות הוסרו. אנחנו עוברים להסתייגויות 1950-1901. ימשיך כבודו.

אני חוזר לוועדה לבחירת שופטים.

זה כרגע על הוועדה לבחירת שופטים?

כן, כן. אני חוזר לוועדה לבחירת שופטים וחוזר אחורה בזמן לנציב הביקורת על השופטים. אני רוצה להגיד לכם שזו אחת החוויות היותר משונות שהייתה לי פה בכנסת, ללא קשר לדעתי על התוצאה. היה עד לפני שבוע וחצי חוק שאומר שנציב הביקורת על השופטים נבחר על ידי מועמד מוסכם בין נשיא בית המשפט העליון לבין שר המשפטים. זה לא שזה מועמד שהם לא הסכימו עליו. שר המשפטים החליט לעבור מגן חנה לגן רבקה. למה? כי לקחו לו את הכפית מארגז החול, אז הוא לא מוכן ללכת לגן. הוא לא מוכן להיפגש, לא להגיע להסכמה. לא מוכן להיפגש. הסיפור מתחיל ונגמר, הם לא נפגשו; לא עם האחרון שהוא לא מכיר בו, וגם עם זה שלפניו, ואין נציב ביקורת על השופטים.

עכשיו, זה לא שאלמן ישראל. אפשר למנות ממלא מקום. שר המשפטים לא מוכן למנות ממלא מקום. אז באים לכנסת ואומרים: חבר'ה, תקשיבו, אי-אפשר להתנהל ככה; לאזרחים אין למי לפנות. כאילו הבן-אדם זרק אבן על מבנה הזכוכית, רץ מהר מהר כמו בסרטים המצוירים, נכנס פנימה ואומר: הבניין שבור. נביא זגג. הביא זגג – הביא את שמחה רוטמן. דרך אגב, הוא זגג קבוע? מביאים אותו כל פעם, הוא גם שובר וגם מתקן, עם סלוטייפ, כמו פעם במלחמת 1967, שהיו אומרים לשים סלוטייפ על החלונות.

לא, לא, זה היה במלחמת המפרץ, אתה קצת מתבלבל, זה היה ב-1991.

חברים, בואו. אני מבין שאתה חושב שאני צעיר ממך, אבל אני עדיין זוכר את מלחמת ששת הימים, ואני עשיתי עם סלוטייפ את החלונות בבית שלי. מה אפשר לעשות? אני אגיד לך יותר מזה, הבית שגרנו בו ברחוב רייך 5 בתל אביב הוא הבית היחידי שנפגע ב-1967, מלונג טום שהגיע מטול כרם. אז יש לי עבר קרבי בתל אביב.

אבל צובעים קודם.

אבל בשביל הדיון, שיהיה אמיתי, עברנו שבוע קודם לרחוב אחר קרוב בכיכר מסריק, לא נפגענו וגם אף אחד אחר לא נפגע לשמחתנו.

נחזור להצבעה. מי בעד הסתייגויות 1950-1901?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

מי נמנע?

אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

ההסתייגויות הוסרו. אנחנו עוברים ל-2000-1951.

אני רואה את חבר הכנסת פוגל, אז אני לא מתאפק, אני אדבר על דברים שלא קשורים לפה כרגע. בשעה 12:30, ואני מתנצל אם תחסר אצבע אחת בהצבעה הבאה, הולך להיות פה דיון בוועדת המדע. ממלא המקום, השר חיים כץ, קיבל החלטה לפרק למעשה בפועל את הרשות לביטחון קהילתי. קיצצו 150 מיליון שקל לפחות מהתקציב. זה אומר שמתוך 180 מיליון שקל נשארו 30. זה אחד הדברים היותר מוזרים והיותר משונים שקורים פה בכנסת.

(היו"ר שמחה רוטמן, 12:33)

על מה את המדבר?

הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול.

הרשות לביטחון הקהילתי היא כמו הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול שהייתה בזמנו במשרד ראש הממשלה, עברה למשרד לביטחון פנים, נדדה לאורלי לוי בזמן שאותו נתניהו נתן לאורלי לוי את מה שנתן, והיא חזרה איך שהוא בשנת 2021 כמדומני למשרד לביטחון פנים.

ביטחון לאומי.

ביטחון לאומי, שיהיה. הלאום לא משהו, הפנים גם לא משהו – מה שאתה רוצה. בכל מקרה, שורה תחתונה: במצב של פשיעה גואה נכון להיום, הרשות הזאת עוסקת בעיקר במניעה, מדריכי מוגנות בבתי הספר, עובדים סוציאליים, תוכניות רשותיות שעובדות מול הרשות; היא זרוע ארוכה של המשרד לביטחון פנים בתוך הרשויות במניעת פשיעה. בתקציב הזה שאתם מצביעים עליו יש צמצום של 150 מיליון שקל שהחליט עליו השר אצלו בבית. הדיון ב-12:30, אני מתנצל שתהיה אצבע אחת חסרה באופוזיציה, אני הולך לשכנע אותם שאולי הם לא יעשו את השטות הזאת בתקופה שבה הפשיעה פשוט משתוללת. הסמים ממשיכים, דרך אגב. סמים, אלכוהול ופשיעה ממשיכים במדינת ישראל, אין צורך לקצץ דווקא שם. בייחוד אחרי שאני אקריא לכם רשימה קלה של מה שקורה פה עכשיו, ממש בקצרה, זה עדיין לא הסתיים לגבי נושא התקציבים הקואליציוניים.

מהניסיון שלך, אתה מעריך את הרשות הזאת?

מאוד.

היא יעילה?

מאוד.

אתה רוצה אחרי ההצבעה?

להפך, אני חשבתי שצריך להגביר – זה המצלמות, זה מוגנות, זה מצלמות ברשויות מקומיות. עוד פעם, כל שר שמגיע סוברני לעשות מה שהוא מבין. לבוא ולבטל משהו שעובד זו שטות מוחלטת.

הצבעה. 2000-1951, הצבעה. מי בעד?

חמישה.

מי נגד?

שמונה.

ספרנו אותך, מתן.

הלו, רב חובל, ספרתם אותי?

ספרנו אותך.

בוודאי, בוודאי.
הצבעה

לא אושר.

2050-2001, בבקשה.

טוב.

יוליה יכולה לנמק כשאתם הולכים, אם אתם רוצים.

לא, אני סיימתי את ההמתנה שלי. אף אחד לא יעשה לי פה בית ספר.

מה קרה, יוליה?

בסדר, אני חיכיתי מספיק.

אני מחכה פה כבר ימים.

מה את רוצה?

את רוצה שאני אנמק את ההסתייגויות שלך? אני יכול.

אני אתן לך הפסקה, אני אנמק את 25 ההסתייגויות שלי.

ואז את הולכת?

אני צריכה לתת דין וחשבון למישהו?

לא, אני רק שואל.

אתה לא בעלי, אתה לא צריך לדעת.

בעלך תמיד יודע לאן את הולכת?

אפילו בעלי לא שואל אותי שאלות כמו מתי אני הולכת ומתי אני באה.

שנדע כמה אצבעות יש לנו באופוזיציה.

אף אחד לא יטיף לי מוסר.

שנייה, עכשיו אנחנו על ההסתייגויות של ישראל ביתנו? בסדר. יוליה, בבקשה. אנחנו מנמקים במקובץ ואז נעשה הצבעה אחת.

קראנו במגילה ביום שישי, עשו רפורמה בעניין הזה לגבי מה הבעל שואל ומה לא. במגילה עשו רפורמה בעניין הזה.

שנייה. את תנמקי במרוכז ואז אנחנו נעשה שתי הצבעות, אחת על השפיטה ואחת על בתי המשפט.

כן. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

יוליה, לאן את הולכת?

גם את זה אני לא אגיד לך. אני כבר ילדה גדולה ואני כבר מזמן לא נותנת דין וחשבון לאף אחד. תראו, אם אני מסתכלת על החוק הזה באופן נקי בלי הקשר – אבל בחיים תמיד חשוב ההקשר. החוק עצמו – הוא מנוסח רע, הוא לא סימפטי, הוא לא אלגנטי, הוא מסובך, יש בו מלא חורים, הוא מפר איזון. אגב, מה שיותר מטריד אותי בחוק הזה הוא הערכאות הנמוכות ולא בית משפט עליון, כי בסוף כשאני מגישה תביעה על עילות קטנות, אני לא רוצה שופט מטעם, אני פשוט רוצה שופט נורמלי בשלום או במחוזי. זאת אומרת, זה פחות או יותר הרף שבו אנחנו כאזרחים הולכים לערכאות בתי המשפט.

גם המנגנון שהוצע בחוק מעורר בי הרבה מאוד שאלות, כי גם היושב-ראש מודע לכך שאם יהיה ככה, אז מה יהיה? אין תשובות, אז נעשה אחר כך תקנון. בואו, החיפזון הוא מהשטן, ובעיניי יש פה רצון לשים וי כדי להגיד: עשינו משהו, כי צריך להראות לציבור, לתומכים, שהינה העברנו פה משהו. זה טוב? לא. אם מחר אני שרת המשפטים, אני אוכל לחיות עם החוק הזה? לא, כי החוק הזה מוביל אותי להתנגשות מובנית. אני לא אוכל ליישם אותו, כי הצד השני ירצה להגיע להתנגשות בגלל המנגנון שיש שם. אגב, אני לא פוסלת שאם, חלילה, הקואליציה הנוכחית תהיה הקואליציה אחרי הבחירות הבאות, הם יבטלו את זה, כי הוא לא ישים, פשוט לא ישים. אי-אפשר לאכול את זה והם יודעים את זה, זה עכשיו בשביל להגיד: הבטחנו, עשינו, הסכמה.

אמרתי את זה בפעם הקודמת, כשהיו פה שרים, אמרתי שרק את צילי וגילי שכחו. מי מסכים עם מה? יתרה מזאת, מערכת המשפט צריכה תיקונים; מערכת המשפט צריכה שינוי. אמרתי את זה כל הזמן. אני לא חסידה – לא של מערכת המשפט, לא של היועמ"שית, לא של ראש השב"כ ולא של הרמטכ"ל; את זה צריך להבין. אני לא רואה בהם איזשהו משהו קדוש, שרק הם יודעים, רק הם צודקים ואין דעה אחרת. לגמרי לא, אבל אין לי שנאה אישית.

כשאני מדברת על שופטים ובעיות במערכת המשפט אני לא מדברת בשמות, זה ההבדל. אני לא מצביעה על פלוני אלמוני כאיש; אין לי בעיה עם איש. אני רוצה לתקן את המערכת. אני רוצה שבסוף המערכת הזאת תשרת יותר טוב את האזרחים, ולא תשרת את האג'נדות שלי. אני אתן רק דוגמה. כשהעברתי את חוק אונר"א, כולם אמרו לי שהוא ייפסל בבג"ץ. בממשלה ישבו, חיכו, החזיקו אצבעות שהוא ייפסל בבג"ץ, כי לא רצו ליישם את החוק. מה קרה? לא נפסל. לא נפסל, לא נתנו צו ביניים, הכול בסדר. בית משפט שמאלני בסוף מאלץ את ממשלת הימין-ימין לבצע חוק על סגירת אונר"א. זו האמת.

נו, זה היה ידוע מלכתחילה, לא?

זו האמת. אז כן תיקונים; כן שינוי תפיסה; כן, כי הזמן עובר ומה שהיה פעם אולי לא מתאים לעכשיו, כי כולנו משתנים, זה טבעי וזה נורמלי; אבל לא מזווית אישית, לא מזווית פרסונלית, לא שנאה, לא חשבונות, לא נקמות, אלא טובת העניין. גם מחר אם אני בממשלה אני אעשה את התיקונים האלה, גם בייעוץ המשפטי. אגב, אני עובדת מצוין עם הייעוץ המשפטי לממשלה. אני רבה איתם, מכות, אבל בסוף אנחנו מגיעים למשהו ויש פתרונות, אבל אני לא שונאת אותם. הם לא אויבים שלי, הם פרטנרים. אני תמיד אומרת להם, גם פה בכנסת: אל תגידו לי למה לא, תגידו לי איך כן, תעזרו לי. גם פה בכנסת אנחנו מכירים את זה, וחוקים כבדים עשינו פה – גם עם רוטמן, גם עם צביקה פוגל. לא כל מה שאנחנו רוצים אנחנו מקבלים, אין דבר כזה, אבל אנחנו עובדים.

היועמ"שית שלך הרימה דגל אדום כמה פעמים בחוקים כבדים. גם פה, גם בחוק אונר"א שאני עשיתי. מה, עשיתי פה שישו ושמחו ששונאים אותי? שלא נותנים לי לעבוד? תחזיקו, תחזיקו? לא, זה לא מה שקרה. לא עשיתי פה הצגות. היועצים המשפטיים של הוועדה לא נותנים לי לעבוד? הגענו לפתרונות. אז למה בממשלה השרים הפכו להיות ילדים סתומים שיודעים רק לצרוח? יודעים רק ליילל? יודעים רק להסביר למה לא נותנים להם. מה עשיתם? איך ניסיתם? אלו פתרונות נתתם? איך חשבתם מחוץ לקופסה? אני חושבת מה הם יעשו אם פתאום לא יהיה ייעוץ משפטי לממשלה, את מי הם יאשימו? מי יהיה אשם בזה שהם לא מצליחים בשום דבר? לא, לא, אני בחצי שעה שלי, רוטמן, אל תעשה לי את התנועות.

אתם חצי שעה?

לא.

אל תעשה לי את התנועות.

אני לא יודע מאיפה החצי שעה. אף אחד פה לא קיבל חצי שעה.

אני לא יודעת. אתה יודע מה? אני לא יודעת מי קיבל, מה קיבל – אני יצאתי בחמש; יש לי חצי שעה.

לא, אין לך חצי שעה. אם את רוצה יש לך חמש דקות למקבץ א' וחמש דקות למקבץ' ב'.

לא, לא, לא, לא.

אני אתן לך עשר דקות בסך הכול ויהיו שתי הצבעות.

כל הסתייגות זו דקה.

לא, לא.

לא, לא, לא, לא, לא.

מה הסיפור שלך? מה כואב לך?

לא כואב לי כלום, אלה פשוט סיכומי קואליציה-אופוזיציה. אם הם יסכימו, אני אתן לך גם שעתיים.

אז גלעד מסכים.

מה שהאופוזיציה תסכים זה מה שתקבלי.

אני מסכים אם תישארי לשמוע גם את ההנמקות שלנו.

אני ישבתי והקשבתי לך.

מה זה ישבת והקשבת.

אתם רוצים שנצא להפסקה שתחליטו? באמת.

זה לגבי החוק הזה. גם אתם, אם מחר אתם בקואליציה, לא תוכלו לחיות איתו. כולם יודעים את זה, כולל יושב-ראש הוועדה – ואתה לא חייב להגיב לי – כי הוא חור אחד גדול שהוא לא ישים, הוא לא אכיל. עושים את זה סתם בשביל ההטרלה. עכשיו, לגבי האירועים האחרונים במדינה. למה אמרתי שהכול קשור להקשר והכול קשור להכול? כי ככה זה בחיים. אנחנו לא רואים באירוע רק את עצם האירוע, צריך לראות הקשרים. החוק הזה כשלעצמו הוא לא סוף הדמוקרטיה. החוק הזה בעצמו הוא לא סוף הדמוקרטיה. אתה שומע, שמחה רוטמן? זה לא סוף הדמוקרטיה.

תיזהרי, את לא צריכה להסתכל עליי. גלעד יכעס שאת אומרת דברים כאלו.

אני אומרת את זה גם לחברי הכנסת מהאופוזיציה. זה לא סוף הדמוקרטיה, אבל הוא רע, הוא לא ישים, הוא בעייתי, הוא לא נותן פתרונות, הוא פוגע במערכת השפיטה בישראל. סוף הדמוקרטיה – לא, אבל אם אני מסתכלת על כל מה שקורה במדינת ישראל בימים האחרונים, כולל אירועים שקרו אתמול, ההדחה של ראש השב"כ – אגב, אין לי היכרות עם ראש השב"כ, אין לי אהדה לראש השב"כ.

אבל זה בסדר, יש לו היכרות איתך.

הוא חשוב. לדעתי, הוא היה צריך להתפטר ב-8 באוקטובר יחד עם הרמטכ"ל, יחד עם כל פיקוד דרום ובראש ובראשונה ראש הממשלה. יתרה מזאת, ויכול להיות שעכשיו תהיה פה מהומה, כל האנשים האלה היו צריכים לשים לעצמם כדור בראש אחרי הכישלון הזה.

די, די.

כן, כן, כן.

יוליה.

הקצין האמיתי שיש לו אחריות, שבגללו ובגלל ההתנהלות שלו, בגלל הפחדים שלהם – היה צריך לקחת אחריות. כן, זו אמירה קשה, אבל זה מה שאני חושבת.

תמתני את הנושא של הכדורים.

אתה יודע מה? כל אחד יפרש את המילה כדור. אולי זה כדור אקמול, איך שהוא רוצה, אבל גם ראש הממשלה. אי-אפשר להתנתק מהקשר. אי-אפשר להיות במצב שיש לנו פה צדיק בסדום והוא מפטר את כולם. כן, הם היו צריכים ללכת הביתה, אבל הוא בראש ובראשונה. אגב, אני ראיתי עכשיו ציוץ של שר האוצר מברך על פיטורי ראש השב"כ וכותב שם שראש השב"כ היה צריך לקחת אחריות ולהתפטר, אז מר סמוטריץ', זה חל גם עליך, בדיוק אותו דבר. אתה היית שם, אתה נושא באחריות, אתה קיבלת החלטות, אבל המערכת הזאת התקלקלה לא מעכשיו ולא מאתמול. המערכת הזאת התקלקלה שנים רבות אחורה, כי מי שעיצב את המערכת הזאת היה מר נתניהו, כי ככה הוא רצה שהדברים ייראו; כי היה לו נוח ששום דבר לא יקרה, שיהיה שקט, שלא יקבלו החלטות, שחלילה אף אחד לא יזוז, שאף אחד לא יעלה עליו. הוא עיצב את המערכת ואת התוצאה קיבלנו ב-7 באוקטובר.

כששמים אנשים שלא אוהבים לקבל החלטות, שדואגים לכיסא שלהם, שרוצים רק שקט, שמשרתים את המלך ולא את הממלכה, כולל אנשי זרועות הביטחון, הקודקודים – זו התוצאה. הבן-אדם המרכזי, ראש הפירמידה, הוא ראש הממשלה. מה שרלוונטי לגבי שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל לשעבר, ראש השב"כ, אלוף פיקוד וכן הלאה וכן הלאה – אדרבה ואדרבה, בדיוק באותה מידה, חל על ראש הממשלה. מילה אחרונה על ועדת חקירה ממלכתית. המשפחות יצאו. אני מכבדת את דעתן, לכל אחד יש זכות לחשוב אחרת. בעיניי, זה ששנה וחצי אחרי האירוע זה עוד לא קרה ועושים שימוש פוליטי, ציני, בכאב של אנשים, וששבוע אחרי הטבח, לא קמה פה ועדת חקירה ממלכתית כדי לחקור את כולם – אגב, כולם, כולל הלשעברים, כולם. איך אמרה שרה נתניהו? אנחנו לא צריכים ועדת חקירה ממלכתית, כי אז ביבי יהיה אשם. ככה צוטטו בתקשורת דברים של רעיית ראש הממשלה. אז צריך לחשוב מי מנווט את כל האירוע הזה, מי גורם לכל היחסים העגומים האלו, מי מנגן על העצבים החשופים של המשפחות, ולדעתי יש פה יד מכוונת. הצבעה.

צודקת, משתמשים בזה בצורה צינית.

יש פה יד מכוונת צינית שדואגת רק לעצמה.

יוליה, אפשר לעבור להצבעה?

כן.

בסדר. אנחנו מצביעים עכשיו על הסתייגויות של סיעת ישראל ביתנו לחוק-יסוד: השפיטה. אלה הסתייגויות 17-1 בקובץ שלפניכם. מי שבעד ההסתייגויות ירים את ידו.

חמישה.

חמישה. מי נגד ההסתייגויות?

שבעה.

אני נמנע.

אתה נמנע?

אז ארבעה בעד, אחד נמנע, שבעה נגד.

הצבעה

לא אושר.

בסדר גמור, ההסתייגויות לחוק-יסוד: השפיטה של סיעת ישראל ביתנו נדחו.

אגב, ההסתייגויות שלנו מהותיות לשם שינוי.

ברור. ההסתייגויות לחוק בתי המשפט, מי שבעד ההסתייגויות ירים את ידו.

ארבעה.

מי נגד ההסתייגויות?

שמונה.

מי נמנע? אחד.

נמנע אחד.

הצבעה

לא אושר.

אז גם הסתייגויות 9-1 בחוק בתי המשפט נדחו. אנחנו חוזרים לקובץ של יש עתיד והעבודה, מ-2050-2001. בבקשה, מי מנמק?

אני אתחיל.

בסדר גמור. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני אחזור עוד מעט לנושאי החוק, אבל קודם לכן אני אדבר שוב על ענייני השעה. אני אתחיל בנושא שהתבשרנו עליו אתמול, המהלך להדחת ראש השב"כ. תראו, המחלוקת בין ראש הממשלה לבין היועצת המשפטית לממשלה היא מחלוקת ארוכה. היא התחילה מהר אחרי השבעת הממשלה הנוכחית.

היא לא הוזמנה.

ראש הממשלה ושר המשפטים לא סבלו את העובדה, לא יכלו לשאת את העובדה, שהיועצת המשפטית הזו מונתה על ידי הממשלה שכיהנה לפניהם והם בוודאי לא יכלו לסבול את העובדה שהמינוי הזה זוהה עם השר גדעון סער. מאז עברו הרבה מים בתעלות הביוב במדינת ישראל. השר סער חזר לחיקו החמים של הליכוד למגינת ליבם של חלק מחברי וחברות הכנסת המכהנים, הוא בדרכו חזרה לאותה מפלגה שהוא יצא כנגדה חזיתית, אבל היועצת המשפטית לממשלה עדיין נושאת את תג הקלון שהיא הייתה המועמדת של גדעון סער. לגבי היועצת המשפטית לממשלה, אנחנו לא מופתעים מהניסיון לסכל את תפקידה כשומרת סף, אבל בעניין ראש השב"כ – חיפשתי, ניסיתי לבדוק. האם מאז 7 באוקטובר ראש הממשלה הודיע שהוא איבד את האמון בראש השב"כ?

הוא חלק לו שבחים.

לא מצאתי. להפך.

להפך.

ראש הממשלה, במסגרת הניסיון שלו לחמוק מאחריות, הטיל את האחריות על כתפי רבים, אבל משום מה, מעולם לא סימן את מר רונן בר, ראש השב"כ, כיעד להתקפות משולחות הרסן של מכונת הרעל שהוא מפעיל מלשכתו, מביתו ומהבית של הבן המשתמט והפוחז שלו מעבר לים במיאמי. מעולם ראש השב"כ לא היה במרכז לוח המטרה של מכונת הרעל; אחרים כן, הוא לא. מה השתנה?

יותר מזה, הוא החמיא לו.

כן. החמיא לו, מינה אותו להוביל את צוותי המשא ומתן סביב עסקאות החטופים. מה קרה פתאום?

אני מזכיר לך שביולי איזנקוט קרא להפסקת כהונתו, ובספטמבר חזר על זה. אני מזכיר לך.

אביחי, אני לא צריך את התזכורת הזו מכיוון שבניגוד לכם, אנחנו לא סלקטיביים. אנחנו חושבים שכל ראשי זרועות הביטחון – כל ראשי זרועות הביטחון – נושאים באחריות.

אשמים.

ולכן צריכים לסיים את תפקידם, כן או לא?

גם הדרג המדיני.

לכן צריכים לסיים את תפקידם.

יפה.

שנייה.

אז בוא נסכים - - -

לא.

אז בוא נסכים שראש הממשלה יתפטר.

לא, לא, לא, לא.

עוד פעם אלהרר מפריעה.

את זה הציבור כבר יחליט.

אתה מפריע.

בוא נסכים, קריב, שהם צריכים לסיים את תפקידם.

לא, אני לא מנהל איתו שיח.

כולם ביחד.

קריב, אם אתם לא רוצים שנדבר - - -

חברים. חברים.

גלעד, אם אתם לא רוצים שננהל פה איזשהו דיון, סבבה.

שנייה, אני מזכיר את הכללים. אני מזכיר את הכללים. הערת ביניים של כמה מילים, אני לא מעיר בכלל, אם יש שיח מתפתח אני מאפשר זאת, אבל בכלל לא להתחיל שיח בלי הסכמת האופוזיציה בזמן ההנמקה.

מכיוון שנאמרה כאן אמירה, השבתי לה. אנחנו לא מנהלים שיח. זה הזמן שלנו אחרי שהאופוזיציה, בייחוד בוועדה הזו, נרמסת דיון אחרי דיון. אני אשוב ואומר, אנחנו מלכתחילה חשבנו שראשי זרועות הביטחון צריכים לקחת את האחריות, רק חשבנו שלצדם גם קברניטי המדינה בדרג הפוליטי צריכים לקחת את האחריות. אחרי הקטסטרופה שאירעה כאן ב-7 באוקטובר, לא מחכים; לא מחכים לבחירות. אם נתניהו היה מתקרב לנעליה של גולדה, אז נתניהו היה מתפטר ונותן לקואליציה ולמפלגת השלטון למנות מישהו תחתיו. גם כשגולדה התפטרה הם לא הלכו מייד לבחירות, אבל גולדה לקחה אחריות, משה דיין לקח אחריות והמפלגה שלהם מינתה מישהו במקומם.

בסדר, הם הלכו לבחירות.

אין בעיה, בוא לבחירות.

חצי שנה אחרי.

בוא לבחירות. עברה שנה וחצי, בוא לבחירות.

אחר כך הם דחו את הבחירות.

אתה טועה בנתונים. גולדה זכתה ברוב גדול בבחירות בינואר.

ב-1974.

זה היה חצי שנה אחרי.

נו, אתם בשנה איחור.

היה עיכוב של חודשיים.

שנה איחור, חבר'ה.

חברים, הבחירות נדחו מנובמבר 1973 לתחילת שנת 1974. גולדה, למרות מחדל יום כיפור - - -

זכתה.

זו לא היא, זה כבר לא היה מפא"י, זו כבר הייתה מפלגת העבודה והמערך. הם זכו ברוב גדול והקימו קואליציה. דרך אגב, הקימו את הקואליציה גם עם המפד"ל באותה תקופה, שמרו על הברית ארוכת השנים, אבל באפריל, גם בעקבות דוח אגרנט, אבל בייחוד בעקבות המחאה הציבורית שאמרה: לא יכול להיות שרק הדרג הצבאי יישא באחריות, גולדה שמה את המפתחות. נתניהו לא שם את המפתחות. המפתחות לא היו צריכים בהכרח להוביל באופן מיידי לבחירות או לחילופי שלטון. אני אזכיר לכם שמייד אחרי פרוץ המלחמה, סיעה מכובדת הצטרפה אל הקואליציה כדי להקים ממשלת אחדות. למרות שאנחנו נשארנו מחוץ לקואליציה, תמכנו בהצטרפות שלהם.

גלעד, אם גולדה הייתה עכשיו בראשות העבודה לא הייתם עם ארבעה מנדטים.

נכון, בסדר. אנחנו תמכנו - - -

אני רק מזכיר לך שבמלחמת יום כיפור הדרג הצבאי - -

לא, לא. די, די, די, די. אושר, לא.

- - ביקש להגיע למתקפת מנע, מה שלא היה אצלכם.

אושר, לא. קריאה ראשונה, אושר. אושר, קריאה ראשונה.

תראה, אתה יכול לומר הרבה דברים, אושר. רק דבר אחד אי-אפשר לומר, למשל, על הדרג הפוליטי. גולדה ודיין עשו הרבה טעויות בדרג הפוליטי; הם בטח לא מימנו במיליארדי שקלים את הצבא המצרי, אבל תעזוב.

כאשר כל ראשי מערכת הביטחון כן תמכו - - -

תעזוב, תעזוב.

אלה שאתה עכשיו מגן עליהם.

לא הבנתי, מה זה האירוע הזה?

אושר, מה הסיפור? אמרתי שאתה יכול הערת ביניים, ארבע-חמש מילים, לא משפטים.

אתה טועה, אני לא מגן עליהם. אני חושב שבסופו של דבר כולם היו צריכים וצריכים לקחת את האחריות. אני רק חושב שהדבר צריך להיעשות בחדא מכתא. בגין התפטר ללא קשר לבחירות; גולדה התפטרה ללא קשר לבחירות; בסופו של דבר, אהוד אולמרט לא סיים את הקדנציה שלו, לא על רקע המלחמה. אבל זה היה נתניהו - - -

בסדר, בואו נמשיך אחרי ההצבעה. אנחנו ב-2050-2001. מי בעד?

ארבעה.

מי נגד?

שבעה.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. האמת שהייתי צריך לעשות עכשיו שתי הצבעות, כי דיברת עשר דקות, אבל בסדר, בכבוד.

אהוד אולמרט אכן הניח את המפתחות בעקבות זה שהתנהלה נגדו חקירה משטרתית. לא הגשת כתב אישום, עצם החקירה.

ברק כפה עליו להתפטר, על מה אתה מדבר?

נכון, מכיוון שהיו סטנדרטים אחרים.

וליברמן הציל אותו כשהצטרף לממשלה שלו.

די, נו, אושר. קריאה שנייה. אושר, קריאה שנייה. מספיק.

את הסטנדרטים האלה מי שדרש מעל הדוכן היה בנימין נתניהו. הוא עמד מול אולמרט ואמר לו: גם מכיוון שנפתחה נגדך חקירה – לא הגשת כתב אישום – תניח את המפתחות. לפני זה הוא בא ואמר לו: לא ייתכן שבעקבות מלחמת לבנון השנייה היחידים שיתפטרו יהיו שר הביטחון והרמטכ"ל. זה היה נתניהו. נתניהו הוא זה שדרש ועדת חקירה ממלכתית ולא ועדת בדיקה ממשלתית. נתניהו הוא זה שדרש שראש הממשלה יתפטר אחרי מלחמת לבנון השנייה, שהייתה מחדל זעום לעומת גודל המחדל של 7 באוקטובר. נתניהו הוא זה שדרש מאולמרט להניח את המפתחות בעקבות פתיחת חקירה משטרתית.

אז יש לנו אדם צבוע, אדם שמדבר בכפל לשון, אדם שמבחינתו יש שתי מערכות של סטנדרטים: האחת רלוונטית לכולם, השנייה רלוונטית אליו. האיש באמת חושב שהוא נמשח למלוכה. עכשיו, האיש כל-כך מזלזל בכם, שהוא חושב שכולכם גמדים. כשגולדה הניחה את המפתחות, היא לא חשבה שרבין גמד; היא לא חשבה שיגאל אלון גמד. היא הניחה את המפתחות, עשתה את שלה, ירדה מעל במת הפוליטיקה הישראלית וממשיכי דרכה המשיכו. אבל נתניהו בז לכל אחד מכם. נתניהו חושב שכולכם גמדים, שכולכם שוטים, שכולכם קיימים רק מכוח המנהיגות השופעת שלו. הרי הוא מזלזל בכם. אותנו הוא שונא; בכם הוא מזלזל. זו החלוקה.

מה עדיף?

לא יודע. עדיף שבראש ממשלת ישראל יעמוד אדם שגם יודע לטפח סביבו - - -

שגם שונא וגם מזלזל.

לא, בדיוק להפך.

דנינו, ככה אתה מדבר?

יאיר גולן אולי.

שגם יודע לטפח מסביבו אנשים משמעותיים שיכולים לרשת אותו, ולא יהיה עסוק כל היום בלהכחיד כל אדם שצומח לידו, ובוודאי עדיף שבראש ממשלת ישראל יעמדו אנשים שלא עסוקים משנת 1993 בשנאת חצי עם.

לשיטתך, גלעד, כמו מי?

למשל יאיר גולן.

לא, אתה טועה. אתה טועה טעות מרה. חבר הכנסת פינדרוס, אתה טועה טעות מרה. אתה יודע שלי ולך יש ויכוח נוקב.

אני מכיר את יאיר גולן לפניך.

יש לי ולך ויכוח נוקב מי מבסס את יהדותו בעיקר על שלילת האחר ומי לא. נשאיר את המחלוקת ביני לבינך בצד.

אתה רוצה להמשיך אחרי ההצבעה?

דרך אגב, אצלי בקריאת המגילה ובסעודת פורים אף אחד לא שר "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים", למרות שאנחנו באופוזיציה ואצלי לא שרו "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים". אתם בקואליציה ואצלכם בישיבות שרים "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים". לא יודע, זה מוזר, לא?

גלעד. גלעד. אפשר לעבור להצבעה? אני אגיד לך רק משפט אחד לפני ההצבעה.

מי שלא מאמין בתורת משה יכול - - -

אנחנו לא הכופרים.

לא, תעזוב. אנחנו מדברים על מה ששרים אצלך בישיבות.

הם שרו על הכופרים הסונים.

אה.

אני רק אגיד לך שיש שמועות מבוססות שכשראש השב"כ יצא מהפגישה עם נתניהו שמעו אותו מפזם "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים".

בתרבות פייק ניוז שלכם, מחר זו כותרת ראשית בערוץ 14. עוד שנייה ינון מגל פותח עם זה מהדורה.

נעבור להצבעה. מי בעד ההסתייגויות 2100-2051?

שניים.

שניים. מי נגד?

שבעה.

שבעה.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. אנחנו עכשיו בהנמקת הסתייגויות 2150-2101.

אני אקח רק חצי דקה.

בסדר, אין בעיה.

ואז אני אתן לגלעד.

אין בעיה, מה שתרצו, חברים, אני לרשותכם. ביחד ננצח, קארין.

למקרה שלמישהו היה חסר משרד ממשלתי, גלעד, אתה מקשיב? אם היה חסר משרד ממשלתי שטרם הוקם, אנה ברסקי מפרסמת שיוקם משרד ממשלתי בראשות אבי דיכטר, שאתה יודע מה הוא יעשה? הוא יהיה אמון על שיקום השב"כ.

את צוחקת עליי.

עכשיו תעכל.

עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

לא, אבל בלי מנגינה זה לא עובד, גלעד

איזה שפע. איזה שפע.

גלעד, אם אתה לא שר במנגינה זה לא עובד.

כל זה כשבתחילת המלחמה שר האוצר הודיע שהוא יבטל את הכספים הקואליציוניים, שהוא יבטל משרדים מיותרים. עברנו.

נהדר, אמסלם אחראי על הגרעין.

הצבעה על 2150-2101 ואז גלעד. 2150-2101, מי בעד?

שניים.

מי נגד?

שבעה.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. אנחנו עכשיו ב-2200-2151.

נצא רגע מההיסטוריה, הגענו אל גולדה ואל מנחם בגין, עליהם השלום. באמת אני חושב שמה שהיה חשוב בהנמקה הקודמת זה לעמוד על ההבחנה, שאותנו הוא שונא ולכם הוא בז. מקטין אתכם. בסופו של דבר, הוא לא מאפשר לאף אחד באמת לצמוח כיורש בעל פוטנציאל, כי הוא לא מאמין שבליכוד מישהו יכול להחליף אותו. אולי זו גם הסיבה מדוע בסוף היחיד שבאמת מטופח על ידו כיורש הוא איתמר בן גביר. לשם הגענו.

אתה יודע שהיסטורית הוא הניח את המפתחות ושרון נבחר, אבל נעזוב את זה.

טוב, נו. באמת, דנינו.

הוא לא הודח?

הוא צודק במאה אחוז, ב-2001 הוא לא התמודד ונתן לשרון את ראשות הממשלה על מגש של כסף.

זה חלק מהכישלון.

הוא מפחד שעוד פעם תקרה לנו איזו התנתקות, תראה מה זה.

ברור. הוא הצביע בעדה, כן?

כן, בדיוק. ארבע פעמים הוא היה בעד ההתנתקות.

פינדרוס, קצת היסטוריה.

קודם כול, גם זה לא נכון.

די, נו.

זה לא נכון ולא ניכנס לזה עכשיו, כי תכף יוציאו אותי.

הוא לא חתם על הסכם Y, הוא לא נתן את חברון לערפאת.

זה לא נכון. קארין, תלמדי את ההיסטוריה. נתניהו התנגד להתנתקות לכל אורך הדרך.

אושר, עוד לא התעוררו במיאמי.

הוא לא לחץ את היד של ערפאת; הוא לא אירח את אבו מאזן עם דגל פלסטין בבלפור. הוא לא, זה היה הכפיל.

תלמדי מה היה.

אני רוצה רגע להסביר לך, את לא הבנת.

אם את רוצה אני אשב איתך אחר כך ואני אסביר לך.

אה, הוא יסביר לי.

כן, אני אסביר לך.

לא, לא, תעזבי. זה השב"כ.

אני קצת יותר מבוגר ממך, אני יודע בדיוק מה היה שם.

אני לא בטוחה שאתה יותר מבוגר ממני, אבל בסדר.

אני בטוח שאני יותר מבוגר ממך

הוא נתן לך עכשיו מחמאה, קארין.

תודה רבה.

שניכם צעירים ויפים.

נכון. דנינו ואני בוודאי יותר מבוגרים משניכם.

חברים, לא לריב.

אבל את ההיסטוריה יודעים.

גלעד, לא להיכנס לפרטים.

יש את מושב הקיץ, מושב החורף ומושב הזקנים.

בואו נחזור לנקודה המרכזית.

שהוא הצביע בעד ההתנתקות?

לא. הנקודה המרכזית היא שכל הסיפור עם ראש השב"כ מתחיל ונגמר בדבר אחד: שברגע מסוים, לא כמניפולציה אלא כתגובה לפרסומים שכנראה היו בהם יסודות ממשיים, השב"כ נכנס לחקור את סביבת נתניהו. באותו רגע ורק באותו רגע, נתניהו התחיל לצאת חזיתית נגד ראש השב"כ.

איזה צירוף מקרים.

עד אז לנתניהו היה אינטרס, אינטרס מובהק, לא לדבר במונחים של אשמה ושל אחריות, כי כשאתה מתחיל לדבר על אשמה ועל אחריות, בדיוק כמו שקרה עם גולדה – ועדת אגרנט אמרה שזה הדרג הצבאי, והציבור הישראלי לא קנה את הדבר הזה. הציבור הישראלי רצה שהדרג הצבאי ייקח אחריות, אבל הוא אמר: אין דרג צבאי בלי דרג מדיני, ולכן הוא דרש גם מגולדה להניח את המפתחות. לכן נתניהו מאוד מאוד מאוד נזהר מלהטיל אשמה על ראש השב"כ, ורק כאשר התחילו חקירות השב"כ ללחך את שולי שמלתו וגלימתו של המלך המשיח, רק אז פתאום הוא הפך להיות יעד למתקפות.

אצל יעד למתקפות, כדרכו של נתניהו, זה מתחיל עם מכונת הרעל, זה עובר לשופרות בתקשורת, ובסוף זה נגמר בפעולה שמתעלמת, כפי שאמרתי, מהיותנו בעיצומו של חודש הרמדאן, מהמבצעים לסיכול הטרור ביהודה ושומרון, ממה שקורה במשא ומתן עם החטופים. כרגע יש רק דבר אחד: להטיל מורא על אנשי השב"כ ועל היורשים של המובילים כרגע בשב"כ, שנתניהו מתכנן להחליפם. להטיל עליהם מורא. לא להמשיך בחקירות הנוקבות לגבי מה שהתרחש בתוך לשכתו של נתניהו בכל הנוגע גם לקשרים עם השלטון הקטרי. מי יודע מה עוד קורה שם?

2200-2151, מי בעד?

ארבעה.

מי נגד?

שבעה.

אין נמנעים.

הצבעה
לא אושר.

אנחנו ב-2250-2201.

לפני שנחזור לענייני החוק, אני מבקש להביא דברים בשמה של עינב צנגאוקר. ציינתי שאתמול במהלך הלילה שהיתי עם משפחות החטופים במאהל, והתבקשתי להביא את הדברים הבאים: אני רוצה לספר לכם משהו. ב-7 באוקטובר הפסדנו. מדינת ישראל הפסידה עם 1,200 נרצחים ו-240 חטופים. לא יכולנו לנצח. משפחות שלמות נרצחו, האמון הבסיסי שלנו במדינה התפרק, ולנו מכרו סיסמאות ריקות מתוכן וכובעים עד הניצחון המוחלט. אבל איזה ניצחון יש לעם שאיבד הכול? היינו זקוקים להנהגה אמיצה שתתייצב מול הציבור ותגיד: הפסדנו, כשלנו, אבל עכשיו אנחנו במלחמה על החיים, על החטופים שאפשר להחזיר.

היינו זקוקים להנהגה, גם נשית, שתישיר מבט למציאות ותכיר בכאב, לא תכחיש ולא תשקר; שתילחם על החיים ולא על הפוליטיקה. הממשלה מפחדת מהמאבק שלנו, כי אנחנו מסתכלים למציאות ולכאב בעיניים. אלה דברים שיותר קל לנשים לעשות, ואם היו לנו יותר נשים במוקדי ההחלטות, כבר היינו מקבלים בחזרה את כל החטופים. דווקא היום, ביום האישה – אלה דברים שהיא כיוונה ליום האישה – אני חושבת על שלוש נשים שנמצאות בשבי: ענבר היימן, ג'ודי ויינשטיין ועפרה קידר. שלושה עולמות שלמים שהופקרו ב-7 באוקטובר ומופקרות מאז בידי הממשלה.

בתחילת הדרך ביקשו ממני לשתוק ולשבת בבית. אמרו לי לא לדאוג ושעושים הכול כדי להחזיר אותם, אבל בין פגישה לפגישה גיליתי את השקרים של הממשלה, שאין בכוונתם להחזיר את כל החטופים. לאורך הדרך הזאת פגשתי נשים אמיצות שקמות ומתנגדות לגורל שהממשלה גוזרת עלינו. אימהות שנאבקות עד הקצה ואפילו מעבר לו. אחיות ששמו את כל החיים בצד בשביל להחזיר את האחים שלהן. נשים אמיצות, מלאות בכאב, תחושת צדק וידיעה שלא תהיה תקומה אם לא נחזיר את כולם.

אני מבקשת דווקא ביום האישה להודות לכן. בזכותכן אני לא לבד, בזכותכן יש לי תקווה. תמו הזמנים בהם משתיקים אותנו. אנחנו לא מחכות יותר שמישהו יכריע את גורל הילדים שלנו. אנחנו קמות, נאבקות ולא נעצור עד שכל החטופים יחזרו הביתה. לכל אישה, נערה וילדה ששומעת אותי, תקשיבי לתחושת הבטן שלך; אל תתני לאף אחד להשתיק אותך; תסמכי על תחושת הבטן שלך ותאבקי על הדברים החשובים לך, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומך. עד כאן דבריה של עינב צנגאוקר.

הצבעה?

כן.

אנחנו מצביעים על 2250-2201. מי בעד?

ארבעה.

ארבעה. מי נגד?

שבעה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. אנחנו עכשיו בהנמקה של 2300-2251.

אני ממשיך. הדבר המדהים הוא שבכל האירוע הזה, ואני מאזין קבוע למשדרי החדשות, בעיקר ברדיו.

איזו תחנה?

לא גלי ישראל.

חבל. ממש חבל, אתה לא יודע מה אתה מפסיד.

לאיזו כן?

הוא יודע מה הוא מפסיד, בגלל זה הוא לא מקשיב.

אל תדאג, את אותן רשתות שבהן יש גם מגישים שאתה יודע שעמדותיהם עמדות שמאל, גם מגישים שאתה יודע שעמדותיהם עמדות ימין, והרבה מאוד מגישים שאתה לא יודע את עמדותיהם, והם מתפקדים כעיתונאים.

אלו תחנות?

אתה יודע בדיוק באלו תחנות.

לא, באמת שלא.

אולי גם אני אאזין.

שאלת תם. באמת, שאלת תם.

גלעד מבקש שלא תפריעו לו. אל תפריעו לו להקשיב לתחנות רדיו עם שדרנים בלי דעות.

יש להם דעות, הם רק לא שוכחים שהם עיתונאים ולא פובליציסטים.

מעולה.

קול חי.

טוב, חברים, תנו לו להגיע לפואנטה.

סיימת, אושר?

לא, לא קיבלתי תשובה.

לא נורא. אנחנו מחכים לתשובות מה-7 באוקטובר, אז תתאפק.

גם אנחנו.

כן.

יש הרבה דברים שצריך לחקור.

אין ספק.

נו, אז למה אתם לא מפעילים ועדת חקירה?

באמת אתם מחכים לתשובות. אתם מנפיקים תשובות על פי דף המסרים שמתקבל מהלשכה.

בחיים שלי לא קיבלתי דף מסרים.

עוד לא התעוררו במיאמי.

תפסיק לדבר איתו.

גלעד, אני בחיים לא קיבלתי דף מסרים. שנתיים שאני בכנסת ולא קיבלתי דף מסרים פעם אחת.

טוב, אושר, גלעד יעביר לך דף מסרים אחרי הדיון. אפשר בבקשה לתת לו לדבר?

כן.

גם אני יכול לקבל את דף המסרים? לא הייתי.

טוב, די. אני אחלק דף מסרים לכל מי שרוצה. עכשיו אפשר בבקשה?

פינדרוס, במקרה שלך לא צריך דפי מסרים, הם נובעים מתוכך.

כמעיין המתגבר. גלעד, אתה מוכן להפסיק להפריע לגלעד קריב לדבר?

שלא לדבר על הבנת העומק שלך בסוגיות צבאיות כך שאתה העדפת במקום לעלות על בית המשפט העליון עם 9D, להפציץ אותו מהאוויר.

לא, 9D זה של מוטי יוגב.

אמרתי 9D, שמחה עד.

אני עד שזה מה שהוא אמר.

גם ה-9D החדשים שקיבלנו לא מעופפים.

בכל מקרה - - -

זו הסיבה שביידן עצר את ה-9D.

יכול להיות.

יכול להיות. אפשר בבקשה? נצביע ואז.

לא, אני לא מצליח - - -

נו, אז בכבוד, אתה מפריע לעצמך.

אתה לא מצליח להשתלט על הקואליציה.

יש לך פה עדות חיה לאכיפה בררנית, תתייחס גם אליה.

אושר, חאלס, די.

בוא נחליט שכל פעם שמפריעים לי אני מתחיל מהתחלה, אין מה לעשות.

אין לי בעיה.

זה גם יגלוש מעבר ל-16:00 מחר.

בבקשה.

בכל מקרה, יש שתי סיבות למהלך של היממה האחרונה עם ראש השב"כ. הסיבה המרכזית היא חד-משמעית העובדה שהשב"כ, בצר להם – אני בטוח שיש להם משימות גדולות בתחום המאבק בטרור – נאלץ לחקור חשדות כבדים מאוד בנוגע לסביבת ראש הממשלה. נתניהו ידוע עוד מימי הקלטת הלוהטת כמי שנכנס לפאניקה ושולף מהמותן, ונתניהו, כנראה בהצעת יועציו הקרובים, שמה לעשות, הם כבר לא אנשים בעלי היגיון – חבר'ה. תקשיב, אי-אפשר.

סליחה, מה קורה פה?

אני עוצר, אדוני היועץ המשפטי.

סליחה, חברים. אני מבקש להפסיק את הרעש הזה, לא במושבים מאחורה ולא בין הח"כים. תודה. בבקשה.

נתניהו, כנראה בהצעת יועצים לא חכמים, כהרגלו שלף מן המותן ורץ להוציא את ההודעה על כוונתו להדיח את ראש השב"כ.

תרחיק את המיקרופון, תדברו כמה שאתם רוצים. אתם לא צריכים לשבת ליד המיקרופון ולדבר.

אני אומר עוד פעם, המטרה המרכזית היא להקשות על חקירת המתרחש בתוך לשכתו וסביבתו הקרובה. זה די מדהים שבקרב חברי הליכוד אין דרישה שלהם לבערת הרע מקרבך. זה צריך להיות אינטרס קודם כול של חברי הכנסת מטעם הליכוד, לוודא שראש הממשלה לא מוקף באנשים שתוך כדי מלחמה – ואני אומר שהכול חשדות לכאורה, אז אנחנו נחכה למיצוי החקירה, אם היא לא תסוכל לחלוטין על ידי לשכת ראש הממשלה – אנשים שלא מקדישים את כל עתותיהם לטובת מדינת ישראל והחברה הישראלית, ועסוקים כנראה או לכאורה, והכול חשדות וחזקת חפות. הכול ידוע, אבל על פניו עולה חשד שהם גם עסקו בקידום אינטרסים של מדינות זרות.

אבל ישנה עוד סיבה. ראש הממשלה, בחושיו החדים, ולעניין הזה יש לו חושים חדים, הסתכל היטב על מה שקורה סביב הקריה, ראה את התמונות מההפגנה בצאת השבת, ראה כיצד לא מעט משפחות
שעד עכשיו אחזו בקו מינורי מבחינת יציאה לציבור, קו מתון, לא אכנס כאן להבחנות בין קבוצות שונות – כולם קדושים, כולם אהובים, כולם רצויים, כולם אומרים דברים ברורים, בסדר? אבל ראש הממשלה, בחושיו החדים, ראה איך בסופו של דבר עוד ועוד משפחות עוברות מגישה יותר מתונה בשיח הציבורי לגישה יותר תקיפה, כי אנחנו הרי נמצאים במצב בלתי יאמן. הפסקת אש עם החמאס, החמאס כל יום משקם את יכולותיו ברצועת עזה ולא חוזרים חטופים. אז המשפחות בצדק אומרות: לא חוזרים חטופים. הם מדברים כרגע על חידוש לחימה, בינתיים עולים קולות מהממשל האמריקאי - - -

סמוטריץ' לא אמר שאם לא תחודש הלחימה ביום ה-42 הוא מפיל את הממשלה?

כן. אתה מבין?

עוד מעט הוא חוזר לכנסת, תשאל אותו.

אני חושב שאת המלחמה צריך לסיים.

הוא לא מדבר איתי, איך אני יכול?

אתה אנטיוכוס.

את זה אמרה מירי רגב.

מילא שהוא קורא לך אנטיוכוס, לביבי הוא קרא מלך המשיח.

משיח שקר. גם שבתאי צבי אמר על עצמו שהוא מלך המשיח. אפילו היה לו את נתן העזתי, מעזה, שאמר עליו שהוא מלך המשיח.

נצביע ואז נעבור?

מה שבתאי צבי עשה לעם ישראל כולנו יודעים.

גלעד, יש לי בקשה חריגה אליך. מאחר ומישהו פה מילא לי ועשה טעות גדולה ואני לא רוצה להתבלבל, אני מבקש ממך שההצבעה עכשיו תהיה מ-2400-2251, באופן חריג.

בשבילך.

תודה.

תחת העידן הזה של הסכמה רחבה, פשרה, אהבת אחים. קח אפילו עד 2440.

לא, זה מבלבל לי את הרשימות.

גלעד, לא ידעתי מי זה נתן העזתי, אשמח לקבל פרטים.

אחר כך, בהנמקה הבאה. זה חשוב מאוד.

בלי גוגל, אני אשמח מהידע שלך.

אני חושב שזה מאוד חשוב. סליחה, שנייה, חברים. אחרי ההצבעה. מי בעד 2400-2251?

שלושה.

מי נגד?

שבעה.

בסדר גמור.

הצבעה

לא אושר.

בסדר גמור.

זה אומר שיש לנו שורשים בעזה לפני אלה שנמצאים שם עכשיו.

בוודאי שיש לנו שורשים בעזה.

שנייה. שיעור בתולדות משיחי שקר מפי גלעד מייד אחרי שנגיד שזה על 2450-2401.

אני יכול להמליץ לך על ספר. יש ספר של כל משיחי השקר.

תראה, חבר הכנסת שקלים, זה לא לצורך פתיחת דיון. אני רק אציין בקצרה - - -

קוראים לי רגע לוועדה אחרת.

משפט אחד.

כן.

כל משיח שקר צריך שופרות. גם שבתאי צבי היה צריך שופר, קראו לו נתן העזתי.

גם משיח אמת צריך שופר, אנחנו מפללים לשמוע את שופרו של משיח.

אבל זה מוכיח שהיו לנו שורשים בעזה לפני מי שגר שם עכשיו.

אבל אף אחד לא כופר בזה.

טוב, אחרי שגלעד ביצע לנו את השיר עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, עכשיו הוא ישיר אחד אחרי השני את כל השירים שחיבר רבי ישראל נג'ארה, שהיה הרב של עזה.

נכון, יש בית כנסת בעזה, בוודאי. בסופו של דבר, הציונות כתנועה פרגמטית ולא משיחית העדיפה את קיומה של מדינה בעלת רוב יהודי בחלק מארץ ישראל ולא את ההחזקה בכל ארץ ישראל. זהו.

שמחת תורה הוכיח שזה לא מעשי.

אין ספק שאסון שמחת תורה מחייב את כולנו לבדק בית ולחשוב מחדש על הרבה מאוד דברים. אבל מי שחושב שניתן לקיים מציאות שבה 7.5 מיליון יהודים, עוד מעט נגיע ל-8 מיליון יהודים, בין הירדן לבין הים בארץ ישראל ההיסטורית - - -

אתה יושב-ראש ועדת קליטה, איזה שמונה?

להבדיל ממך, אני סופר 560,000 אנשים שאתה קורא להם חסרי סיווג דתי, אני רואה אותם בנים ובנות לעם היהודי.

הגעת לשישה.

לא, מה פתאום? חבר הכנסת פינדרוס.

רק שנייה, אני חייב הבהרה. אנחנו כרגע בהיסטוריה או בדמוקרטיה?

יש 10 מיליון ישראלים. 2.1 מהם ערבים ועוד כ-100,000, אם אינני טועה, דרוזים. יש היום במדינת ישראל בוודאי כבר 7.5 מיליון ישראלים דוברי עברית, שאני רואה בכולם בנים ובנות לעם היהודי. אתה מתעקש לוותר על חצי מיליון, אותם עולים מזרע ישראל שהממסד הרבני כושל בהכנסתם תחת כנפי השכינה, אבל עוד מעט, עם המשך העלייה הברוכה, נגיע גם ל-8 מיליון.

עכשיו אנחנו תחת כנפי השכונה.

אין ספק שתחת כנפי השכונה זו גם הגדרה טובה.

אני מסכים יותר עם ההגדרה שלו מאשר עם ההגדרה השנייה.

זה בגלל שאתם לא עושים את מה שצריך לעשות כדי להכניס אותם תחת כנפי השכינה ברוח סבתו הגדולה של דוד מלך ישראל, עמך עמי, אלוהייך אלוהיי. קודם כול אתה נהיה חלק מהעם ומהקהילה ורוכש את הזהות, ואז גם משלימים את הליך הגיור. פתח יבמות דף מ"ב, לשם צריך לחזור מבחינת הלכות הגיור ומשם צריך להמשיך. האמת שלא צריך לחזור כל-כך הרבה שנים אחורה.

רק להיצמד לרב עובדיה יוסף.

אפילו תלך להלכות גרים של הרמב"ם ושל שולחן ערוך. בכל מקרה, אנחנו נחזור לענייני השעה. שני דברים עמדו לנגד עיניו של נתניהו. דבר אחד הוא החקירה האינטנסיבית על מעורבות אנשי לשכתו בקשרים לכאורה פסולים עם ממשלות זרות. דבר שני הוא החשש מהתעצמות מחודשת של מחאת משפחות החטופים. המצב הנוכחי, שבו ישראל בעצם מחזיקה הפסקת אש ואנחנו לא מקבלים חטופים בחיים, ורוחות המלחמה מנשבות מחדש מבלי שניתן כאן מענה אמיתי – אמיתי – לסוגיית החטופים. מזה נתניהו חשש. מה שנתניהו עשה זה שהוא הקדים את הבשורה שלו בעניין הדחת ראש השב"כ כדי עוד פעם להסב את תשומת הלב הציבורית מנושא החטופים למאבק סביב מה שנתפס כמהפכה משטרית, כי נתניהו כל הזמן שואל את עצמו עם איזו מחאה יותר קל לו להתמודד.

למרות שמכונת הרעל שלו כבר משמיצה משפחות חטופים, גם הקו האדום הזה וגם הגבול הבוהק הזה כבר נחצה על ידי מכונת הרעל של נתניהו, ברור שלנתניהו יותר קל להפעיל את מכונת הרעל שלו נגד ארגוני המחאה, נגד ראשי המשק שמתריעים עוד פעם מההשפעות של מה שקורה כרגע על הכלכלה, על תעשיית ההייטק הישראלית. יותר קל להתמודד עם זעם ציבורי בנושא הדחת ראש השב"כ, מאשר זעם ציבורי מדוע האחים והאחיות שלנו לא חוזרים ומדוע בסוף הוא מאפשר את התעצמות החמאס ובמקביל ממשיך להפקיר את האחים והאחיות שלנו. שלא לדבר על כך שתוך כדי זה הוא מלעיט בשקרים את הציבור הישראלי. מלעיט בשקרים את הציבור הישראלי לגבי נושא המים, לגבי נושא החשמל. הכול שקרים על גבי שקרים.

2450-2401, מי בעד?

ארבעה.

מי נגד?

שבעה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. 2500-2451, בבקשה.

ברשותך, אני אחזור לענייני החוק ואז נעביר לחברי יואב סגלוביץ'. חשוב לי לומר, ונמצא פה לימיני היועץ המשפטי.

בלי לתקוף שומרי סף.

אני לא צריך הרבה עדים שיעידו על הכבוד שאני רוכש לייעוץ המשפטי של הכנסת בכלל, ליועצים של ועדת החוקה, שבעיניי הם הייעוץ המשפטי המצטיין של הבית הזה. אבל זה בדיוק העניין, להבדיל ממך, אני מאמין שאפשר להעביר גם ביקורת או לנהל אי-הסכמות מבלי לתקוף, מבלי לשלול את הלגיטימציה. כן, אפילו איתך. אפילו איתך, שפי. בתוך תוכך את יודעת את זה מהדיונים שניהלנו לאורך השנים בוועדות אחרות. מעולם לא סתמתי את אוזניי מלהקשיב גם לדברים שאת ושותפייך אומרים. יש לנו ויכוח גדול מי אשם במציאות שקיימת היום בשכונות דרום תל אביב ומה המחיר שאנחנו משלמים על מדיניות מתמשכת של שב ואל תעשה. הכותרת של שנות נתניהו, ובתוך תוכך את יודעת את זה גם ביחס לדרום תל אביב, נתניהו הוא אומן השב ואל תעשה. שב ואל תעשה.

כמה חוקרים בג"ץ פסל?

די, באמת, שפי.

גלעד, אתה לא זה שעמד במליאה ונזף בחברי כנסת שבאו ללוות אותי לכלא ואמרת שזו בושה? אז מה אתה אומר לי שאתה מקשיב?

אני מקשיב.

הוא מקשיב ואז נוזף.

לא. שפי, אני מקשיב. אני חושב שהכניסה שלך למאסר הייתה פרי ההחלטה שלך לא להסכים לחלופות מאסר.

ברור. זה אותו דבר, אתה יודע שאין הבדל. אתה יודע שעבודות שירות הן מאסר, רק הסגנון אחר.

בסדר גמור. עדיין יש פער תהומי, אבל בסדר גמור. את בחרת את הבחירה שלך.

אבל אתה תעזור לי לתקן את מה שקורה בכלא? אני אתחיל לעבוד על זה כשיהיה זמן?

את יודעת וגם יושב-ראש הוועדה יודע שאם יש נושאים שבהם אין מחלוקות גדולות בין ימין לשמאל, ואולי כמעט הדבר היחיד שנמשך ברצף מהכהונה הקודמת בוועדת החוקה, זו היכולת לדבר על ליקויים שקיימים גם במערכת הכליאה, גם במערכת השיקום וההעצמה של אסירים ואסירות לקראת יציאה לחיים משותפים. יושב-ראש הוועדה יודע שאני מאוד מוטרד, למשל, ממה שקורה בכלא הצבאי בנווה צדק. אני חושב שכולנו פה, חברי כנסת מימין, משמאל וממרכז צריכים לעסוק בצורה מאוד מאוד משמעותית בדברים מהסוג הזה.

כן, אני חושב שבראש ובראשונה עדויות של אנשים שעברו חוויה של כליאה בבתי הכלא במדינת ישראל, חשוב מאוד שהעדויות הללו תשמענה בוועדה הזו, בוועדה לביטחון לאומי, בוועדת העבודה והרווחה, והלוואי ונדע גם למצוא מרחבים של עשייה משותפת של ימין ושמאל לטובת כל האזרחים במדינת ישראל. גם לימור יודעת את זה. גם לימור יודעת את זה.

אחרי ההצבעה נמשיך. 2500-2451, מי בעד?

שלושה.

מי נגד?

שבעה.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. 2550-2501.

אבל אתה לא יכול לטעון שביבי אומר שב ואל תעשה כשאתה אומר כל הזמן שהוא מספק כסף לחמאס, הוא מפטר אנשים – הוא עובד.

שלום, השב ואל תעשה של נתניהו בא לידי ביטוי במתן הכסף.

זה כזה קל? צריך לעבוד על זה קשה.

בזה אתה צודק. הוא עבד קשה מאוד כדי להבטיח את אספקת הכסף.

אז אל תאשים אותו בבטלה.

לא, לא, לא, הוא חרוץ מאוד במעשי ההרס שלו. הדבר האחרון שאני אומר עליו זה שהוא עצלן. הלוואי והיה בו ממד של עצלנות. הלוואי והוא היה לוקח יותר זמן. אם במקום לצאת ב-10:00 בבוקר מקיסריה אחרי תספורת הבוקר, הוא היה יוצא ב-13:00, יכול להיות שמצבנו היה יותר טוב.

ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב. חבר הכנסת גלעד קריב, אני מבקש שתפסיק להפריע להנמקה של חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

בסדר, אני אסיים את ההנמקה הזאת ונעבור ליואב. אני רק אומר את מה שהתחלתי לומר לגבי החוק. דיברתי בפעם הקודמת ויוליה מלינובסקי הדגישה את זה, בעיקר על העובדה שהחוק הזה הוא פשוט חוק גרוע. מעבר להשלכות האפשריות שלו, הוא חוק גרוע, הוא חוק רשלני, הוא חוק לא הגיוני מבחינת המבנה שלו. זה חוק שייצר אין-ספור היתקעויות בתהליך מינוי שופטים. הדוגמה הטובה ביותר היא שלמרות המתחים המאוד מאוד גדולים, עד כדי החרמה בין שר המשפטים לבין שופטי העליון, לבין הנשיא יצחק עמית, בסופו של דבר הוועדה הקיימת מינתה הרבה מאוד שופטים לערכאות נמוכות, נכון?

בהסכמה מלאה, פה אחד.

הדיוניות, בשלום ובמחוזי.

נכון.

אפשר להיות ענייניים, אפשר לגוון.

נכון. נכון. דווקא השיטה החדשה, וגם את זה אמרה חברת הכנסת מלינובסקי, ששינתה ללא היכר את שיטת המינוי בערכאות הנמוכות, תקשה על גיבוש ההסכמות המשותפות. דווקא היא מובילה אותנו למציאות מאוד מאוד לא פשוטה, בהליכי המינוי בערכאות הנמוכות. מעבר להתייחסות למהות החוק, ויש לנו גם את מחר להמשיך לנמק ולהצביע על הכשלים בחוק עצמו, צריך לומר, ואני אומר את זה פה בגילוי לב: אני חושב שנעשו פה פאולים פרוצדורליים קשים מאוד שאני חושב שהם היו חסרי תקדים כאן בכנסת, אני אחזור ואומר לפרוטוקול ואני אחזור על זה פעם אחרי פעם. המרכזי שבהם הוא ניצול לרעה של הוראות תקנון הכנסת שמאפשרות באמת משיכה של הצעת חוק בשלה שהונחה על ידי ועדה על שולחן הכנסת.

אותה הוראה שמאפשרת משיכה לאחור, כאשר התקנון התכוון, ואני חושב שזה ברור לכולנו, להכנסת איזשהו תיקון – שכחו איזשהו פרט, שמו לב לאיזושהי טעות, אולי עלה רעיון חדש, אולי הייתה איזושהי קונסטלציה פוליטית שלא הייתה אפשרית בשלב הדיונים לקבל הסתייגות מסוימת, להכניס עוד איזושהי תוספת. אז הכניסו את המנגנון הזה של משיכה לאחור וחידוש הדיון. התקנון לא התכוון למציאות שבה מושכים את הצעת החוק וכותבים הצעת חוק חדשה לחלוטין, כי כשמגבשים הצעת חוק חדשה לחלוטין עושים את זה בתהליך שיש בו לפחות שני תהליכי הכנה ושתי הצבעות במליאה, וזה לא נעשה כאן.

2501.

לצערי, הייעוץ המשפטי לא זיהה בזמן את התרגיל עוקף התקנון, את הניצול של האי-בהירות בנקודה הזו בתקנון והפרשנות שניתנה, לדעתי, על ידי הייעוץ המשפטי חותרת תחת תהליכי חקיקה סדורים של הבית הזה.

2550-2501, מי בעד?

ארבעה.

מי נגד?

שבעה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. 2600-2551, בבקשה. מתן?

אתה רואה איזה צד באמת מאמין בהסכמה רחבה?

מאמינים בך.

גלעד, כשאני רואה אותך ואת שמחה מסכימים על משהו, אני אומר: זאת הסכמה רחבה. אני רוצה לנצל את הזמן שחברתי טלי נמצאת פה ולנצל את זה שהיא לא יכולה לענות לי תוך כדי שאני מדבר. טלי, שמעת? את לא יכולה לענות לי תוך כדי שאני מדבר.

לך לבנט, נשמה. עוד סיעה? שמעתי את בנט מדבר.

לא, לא, לא.

בנט שהתבכיין לחבר שלך אחרי ארבעה חודשים: אני לא יכול להיות יותר ראש ממשלה. על יאיר לפיד אני יכולה לחלוק עליו, ניחא, אבל אמן הסייבר? בנט, איך אתם שוכחים לו – אני לא יכול.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש הגנה.

אני לא יכול יותר, אני לא יכול.

טלי. טלי, אני צריך להגן על מתן.

אני מבקש הגנה.

טלי, הפורים שפיל נגמר אתמול, אפילו לשיטת ירושלים.

"אני לא יכול. אני לא יכול, אני רוצה להיות ראש ממשלה, אבל אני לא מסוגל.

קריאה שנייה.

טלי, אל תצאי.

זה שושן של שושן.

הגנץ יפה לך.

טלי, אני רוצה לספר לך על טייסי חיל האוויר, את לא רוצה לשמוע?

תספר איפה הם היו.

טלי, לאן את הולכת?

זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר לך.

טלי, בלעדייך זה לא אותו דבר. תישארי.

גלעד לטלי – בלעדייך אני חצי בן-אדם.

מה שרציתי להגיד לטלי ואני לא אגיד את זה פה, כי חבל לבזבז כזה הסבר טוב כשטלי לא נמצאת פה, אבל בשבוע שעבר טלי השמיצה את טייסי חיל האוויר ושאלה איפה הם היו.

אבל למה אתה אומר את זה כשהיא לא פה?

אז אני לא אגיד את זה.

לא, אני לא אגיד שטלי בשבוע שעבר.

אני אומר שבשבוע שעבר טלי השמיצה את טייסי חיל האוויר ושאלה איפה הם היו ב-7 באוקטובר. רציתי לתת פה הסבר מלומד, באמת, הסבר רציני מה זה להפעיל חיל אוויר, מה זה להפעיל כוח אווירי, כדי שאולי חברתנו, טלי, תבין פעם מה זו הפעלה של כוח אווירי ומטוסי קרב. אבל היות שטלי כנראה לא יכולה לשאת לשמוע את האמת - - -

אם אתה רוצה, אני אסביר לך מה זה להפעיל מש"ק דת.

אני אשמח לשמוע. בזמן הסתייגויות שלך תספר לנו מה זה ואז נדע מה התפקיד של מש"קי דת.

לי אין הסתייגויות, אני חושב שהחוק בסדר פחות או יותר.

אני חושב שאם טלי הייתה פה, היא הייתה מקבלת תשובה רצינית ומקצועית מה היה עם חיל האוויר ב-7 באוקטובר. אני אנצל את הזמן לנסות להמשיל משל.

הינה, היא באה. עכשיו תספר.

עזוב. טלי, את רוצה?

חשבתי שיש לך אומץ. בוא תתעמת איתי, אדון מתן.

נו, אז בואי.

כשאני יכולה לענות לך. הבנת? כשאני יכולה לענות לך.

הוא רצה, הוא ביקש. אל תבואי אליי בטענות, מתן ביקש.

את רוצה לשמוע או לא רוצה לשמוע?

טלי, את רוצה לשמוע על חיל האוויר? את רוצה לשמוע סיפורים מהצבא?

אתה יודע שדניאל איש חמודות לא התנדב להיכנס לגוב האריות.

אתה רואה את הסימן הזה? זה גודל האומץ שלך במדד שלי אם אתה מתעמת איתי כשאני לא יכולה להשיב לך.

את רוצה לשמוע?

כשאני לא יכולה להשיב לך.

אבל הוא רוצה שתקשיבי, הוא לא רוצה להתעמת איתך.

אני רוצה שתקשיבי רגע.

כשאתה אומר לי שאתה מדבר אליי ומזכיר את השם שלי בכוונת מכוון, ואני מבינה למה, זה בסדר, אחלה.

אפשר שנמשיך אחרי ההצבעה?

עכשיו תקשיב טוב, אם אתה לא נותן לי לענות - - -

אני אתן לך.

הוא ייתן על הזמן שלו.

אני אתן לך על חשבון הזמן שלי. אני אתן לך על חשבון הזמן שלי.

אתה נותן לטלי לענות בזמן ההנמקות שלי.

בואו נעשה הצבעה ואז תיתן לה.

זו הסכמה רחבה.

איך שאתה רוצה, אתה תספר ואז תיתן לה. זו הסכמה רחבה. 2600-2551, מי בעד?

ארבעה.

מי נגד?

שישה.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. עכשיו 2650-2601. כן, מתן, תספר לנו על חיל האוויר, מזמן לא שמענו סיפורי צבא.

אתה יכול לספר לנו איפה היה חיל האוויר עד 16:30.

טלי, תני לו להתחיל לפני שאת עונה.

לא שמע על הנובה עד 16:30.

היו"ר שמחה רוטמן: טלי.

יצא לעשן, ואז שמע על הנובה.

טלי, די.

16:30.

טוב, עזוב, זה מיותר, זה דיון מיותר. אני כן רוצה להמשיל משל שנראה לי שהוא יכול לשפוך אור על כמה נקודות. בואו נדמיין שיש מפקד חיל אוויר שהוא מפקד חיל האוויר במשך 16 שנה. מפקד חיל האוויר במשך 16 שנה.

ובזמן פקודה, במלחמה – נעלם.

ברציפות או לפי קדנציה?

שמחה, תגן על זכותי לדבר.

אני אגיד לך שלא תנאם על זה.

אני הגנתי עליך, אתה קראת לה.

מספיק הגנת עליו.

מתן, אני משלים את הסיפור שלך.

לא, אני מדבר על נושא אחר.

טוב, חברים, די.

אני מדבר על נושא אחר. נושא אחר.

איש עתיק זכויות ביום פקודה.

די, טלי.

נושא אחר לחלוטין.

עוד שנייה את בקריאה. די.

נושא אחר לחלוטין. טלי, זה משל. אני עכשיו הולך לתת משל, בסדר?

מה שהיה צריך להיות זה ראשי תיבות במתמטיקה, מה שהיה צריך להיות זה מש"ל.

מה שהיה להוכיח.

טלי, קריאה שלישית. טלי, קריאה שלישית. תודה.

(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם הוועדה.)

אני רוצה לתת משל. דמיינו סיטואציה שבה יש מפקד חיל אוויר שבמשך 16 שנה הוא מפקד חיל האוויר. הוא בא עם איזושהי תיאוריה איך לאמן את חיל האוויר. הוא מפתח תיאוריה, מקדם אותה, הוא באמת חזק וכולם הולכים אחרי התיאוריה שהוא פיתח. זה באמת מאפשר לחיל האוויר להתקדם במקומות אחרים, ולפעמים זה גם מצליח. אבל במשך ה-16 שנה האלה, לא פעם ולא פעמיים באו אליו קצינים בכירים ואמרו לו: תשמע, המפקד, תדע לך שהשיטה הזו שפיתחת מקרבת אותנו מאוד לתאונה. עלולה לקרות תאונה, שולי הבטיחות שלנו לא מספיק טובים. אתה מקרב אותנו לתאונה. והוא אמר: עזבו, לא חשוב.

פעם בכמה זמן, פעם בשנתיים-שלוש, הוא עשה פעולות קטנות כאלה ואחרות כדי לכאורה להרחיק תאונה, אבל בגדול הוא הלך על התיאוריה הזאת שלו בכל הכוח, והוא 16 שנה מפקד חיל האוויר. בינתיים מפקדי בסיסים מתחלפים, מפקדי טייסות מתחלפים, ראשי להקים מתחלפים; רק מפקד חיל האוויר נשאר איתן על כסאו 16 שנה.

שנייה, להק זה מעל בסיס?

ראש להק הוא מעל מפקד בסיס. איתן בדעתו, מוביל את חיל האוויר עם התיאוריה שהוא פיתח.

אם אני לא טועה, ראש להק הוא השני בהיררכיה, נכון?

מוביל את חיל האוויר עם התיאוריה הזו שהוא פיתח, ושוב, מעת לעת באים אליו קצינים בכירים ואומרים לו: המפקד, אנחנו פה, זה מסוכן; יש בזה בעיות; זה מקרב אותנו לתאונה. מפקד חיל האוויר איתן בדעתו: זאת הדרך, ככה מתקדמים.

אבל אל תשכח שגם פעם אחת הדיחו אותו והחליפו לו את העוזרים.

אושר.

אני מחדד את הסיפור.

אל תחדד, הוא מחודד מספיק.

החליפו את העוזרים שלו.

במהלך הקדנציה הייתה שנה אחת שהוא לא היה מפקד חיל האוויר. יום אחד, לדאבון הלב, קרתה תאונה. לא סתם תאונה, תאונה שאף אחד מאלה שהזהירו אותו לפני כן לא דמיין שהיא יכולה לקרות. תאונה חמורה מאוד שבאמת אחר כך אמרו באחד הבסיסים: מפקד הבסיס אחראי, מפקד הטייסת אחראי, סגן מפקד הטייסת אחראי – כולם אחראים.

שנייה, מה הנמשל? מה הנמשל?

שמחה, אחרי שזה קרה, מי הראשון שהיה מוכרז כאחראי, הראשון שהיה צריך ללכת הביתה? מי? אותם אלה שהיו שם למטה, או אותו אחד שבמשך 16 שנה עמד על כך שזאת התיאוריה, ככה מתאמנים, ככה מקדמים את החיל – מי היה הראשון שהולך הביתה?

אני יכול לשאול שאלה אחת? 30 שניות.

רק אם הוא מסכים.

זה שמתחמם על הקווים ורוצה לחזור.

אבל אותו אחד שהיה אמור ללכת הביתה ראשון – הוא זרק את מפקד הבסיס, הוא זרק את מפקד הטייסת, הוא זרק את סגן מפקד הטייסת – את סמ"ט א', את סמ"ט ב', זרק את ראש מחלקת אימונים, זרק את כולם. את כולם הוא פינה מהדרך. אבל הראשון שהיה צריך ללכת הביתה הוא מי שהבטיח את התיאוריה הזאת.

טוב, את הנמשל תגיד אחרי ההצבעה.

מי שפיתח את המחשבה הזו – הוא הראשון שהיה צריך ללכת הביתה, זה מה שכולכם הייתם אומרים, כולכם.

רק שאלה, אם נשארו בחיל הזה רק סבלים, גם כן היית שולח אותו הביתה או שהיית מנסה למצוא פתרון ביניים? נשארו רק סבלים, היית שם את האלוף?

אדוני, זו רק דוגמה. אתה יודע מה? בדיוק כמו במציאות, גם בחיל האוויר יש מספיק אנשים שיכולים להחליף, אם היה מפקד חיל אוויר במשך 16 שנה.

בסדר גמור. תכף נעשה הצבעה אם אפשר להחליף אותו או לא. מי בעד להחליף אותו?

כולכם הייתם אומרים שמי שצריך ללכת הביתה ראשון הוא מי שהביא את השיטה הזו, אבי הקונספציה, ונתניהו, בדרך שבה הוא פועל, כשהוא מעיף את כל מי שהיה מתחתיו, זו פשוט מחיקת ערך האחריות בצורה מביכה ומבישה. אין לאחריות שום משמעות אחרי ההתנהגות הזו של נתניהו.

טוב. מי בעד ההסתייגויות 2650-2601?

שלושה.

שלושה, מי נגד?

שישה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. 2700-2651. יואב.

דבר אחד לא נמצא על סדר-היום, והאמת שזה קצת מוזר – הנושא של קטר. נעזוב רגע את החקירות שמתנהלות. הנושא של קטר. איך קרה בכלל שמדינה, שהיא לא מוגדרת כאויב רשמי של מדינת ישראל, אבל ללא ספק מדינה שמאתגרת לא רק אותנו, אלא חלקים בעולם המערבי באופן עקרוני – מעודדת טרור, מממנת את החמאס, בהרבה מאוד מדינות בעולם היא מקדמת עניינים בשוחד, מלבינה את עצמה בכל מיני חלקים בעולם.

ספונסרית של כל מיני גופים.

אושר.

איך קרה שמכל המדינות שקיימות, מנהלים משא ומתן עם קטר? יש פה שני ערוצים: יש פה את הערוץ המצרי, שאיתו עוסק ראש שירות הביטחון הכללי, לפחות לפי מה שפורסם, ויש את הערוץ הקטרי. הסיפור הזה מעסיק אותי הרבה זמן לא בגלל הסיפור הזה – תכף אני אגע בסיפור של החקירות שמתנהלות, אבל מה גורם לראש הממשלה ולממשלה לדבוק בקטר בכזאת עוצמה? מדוע אני אומר כזאת עוצמה? אני הולך למלחמות עבר, למי ששכח. בשנת 2018 הייתה הפסקה של המימון הקטרי. ראש הממשלה נתניהו התעקש ושלח לקטר את מי שהיה אז אלוף פיקוד דרום, הרצי הלוי, ואת ראש המוסד, לשכנע את הקטרים להמשיך להעביר כסף לחמאס. איך אנחנו יודעים את זה? לא בגלל שזה פורסם על ידי לשכת ראש הממשלה. מי שאמר ובא בטענות על האירוע הזה, לזכותו ייאמר, זה אביגדור ליברמן, שעשה אאוטינג לאירוע הזה.

תראו מה קורה. חולף זמן, מזוודות הכסף – וצריך להדגיש, מזוודות הכסף במזומן שזה אירוע שצריך לדבר עליו בהזדמנות אחרת, אולי מדברים עליו עכשיו במקומות אחרים. מניסיון שלי, אם באמת רוצים לעשות דברים לא נחמדים, זה בדרך כלל במזומן; לא באשראי. אשראי הוא אירוע אחר. אתה מסתכל על הסיפור כולו, ואז בנובמבר אנחנו פתאום שומעים שאותה חקירה, נקרא לה פלדשטיין לצורך המותג, אותו אחד שבהתחלה ביבי לא הכיר אותו, אמר: הוא לא עובד איתי וכו' וכו'; בסוף הוא גם חיבק אותו, אבל יש שם כתב אישום. קוראים את כתב האישום, ומעבר לפלדשטיין יש עוד שתי דמויות שהשם שלהן כתוב בכתב האישום לא כנאשמים אלא כתיאור העובדות של כתב האישום. שתי דמויות "אנונימיות", האחד קוראים לו אוריך והשני קוראים לו איינהורן. אני מזכיר את שניהם כי הם כתובים שם, בתוך עובדות כתב האישום.

האירוע כל כולו נסב, אם זוכרים אז, על אותה תקופה שנתניהו העלה את ציר פילדלפי על ראש שמחתנו כנושא שבלעדיו אין. גם רעייתו, דרך אגב; גם היא התבטאה בעניין, רעייתו שהיא לא קשורה, אבל היא קשורה בעבותות. כל פעם מגנים עליה, אני רק מזכיר לפרוטוקול: היא הורשעה בעבירה פלילית. אחרי כל הסיפור הזה, יש את כתב האישום. אוריך עדיין לא כתוב בכתב האישום כנאשם, דבר מוזר לכל מי שקורא את כתב האישום; איינהורן אניגמה בפני עצמה – נמצא איפה שנמצא, לא יודע אם נחקר או לא נחקר – בוודאי מוזר שעד היום הוא לא נחקר. גם על חקירתו של אוריך העליתי כמה סימני שאלה על תהליך החקירה שהיה, על פי מה שפורסם. לא התאים לו, לקח, כן השאיר את הפלאפון, הביא אותו אחר כך – אירועים שאני לא מכיר, מהחוויה שלי לפחות, כשהייתי בתפקידים במקומות אחרים. אבל זה היה.

עכשיו עולה הסיפור הזה, שקוראים לו קטרגייט. לצורך העניין, אותם עסקים שעושים אנשים, שהם עובדי לשכת ראש הממשלה והם מקבלים כסף מקטר. זה מה שפורסם, אני מדבר על מה שפורסם. טראח – יצא צו איסור פרסום, אתמול מודיעים גם שמפטרים את ראש שירות הביטחון הכללי. דרך אגב, זו סמכות של ממשלה, ראש הממשלה הוא מי שממנה, הוא מביא למינוי של הממשלה, והוא גם יכול על פי חוק להחליט שהוא מפטר; השאלה באיזו עילה. כלומר, זה בסדר לפטר או למנות, אבל בדרך כלל אתה צריך גם שתהיה לך איזושהי עילה. אתה לא מפטר אנשים על סמך גחמה אישית.

הצבעה ונמשיך.

כן.

2700-2651, מי בעד?

שלושה.

שלושה עם מתן?

כן.

מי נגד?

שישה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. 2750-2701.

לכן לפטר מישהו, על אחת כמה וכמה שמעולם לא פוטר עד היום ראש שירות ביטחון כללי, צריך להיות איזשהו רקע עובדתי שאני מניח שיביאו אותו באותו דיון ממשלתי מתי שהוא יהיה, וראש הממשלה יספר לממשלה מדוע א', ב', ג'. אבל אני מחפש רגע את הרקע העובדתי שהוא מדבר עליו, הרי על מה מדובר פה? זה לא אמון אישי במובן שמיניתי ראש לשכה שלי, אתה ממנה מישהו לגוף ממלכתי שיש לו תפקיד וחוק השב"כ אומר מה תפקידו של ראש שירות הביטחון הכללי ולמי חובת הנאמנות שלו. לא המינוי שלו, למי חובת הנאמנות שלו – וחובת הנאמנות שלו היא לציבור ולמדינת ישראל. בהקשר הזה כרגע מתנהלת חקירה.

אנשיו של ראש הממשלה, לפי מה שפורסם, מעורבים בחקירה הזאת, כמו שהם היו מעורבים בחקירה הקודמת. מזכיר לכם: חטופים בעזה, 59, משא ומתן שהזיזו ממנו את ראש שירות הביטחון הכללי ושמו את אנשי אמונו של ראש הממשלה – את אנשי אמונו של ראש הממשלה, שזה בסדר. כשאתה רואה את כל הסיפור הזה כולו ואתה אומר: רגע, אז מה קרה? ובאותו זמן, עכשיו אנחנו מדברים פה היום, וראש הממשלה עדיין מעיד בבית המשפט המחוזי בתל אביב על שוחד. זאת תמונת המצב במדינת ישראל, נכון להיום. זאת תמונת המצב שמתרחשת פה היום.

מה השוחד בדיוק? לא, מה השוחד?

חבורת אנשים שכולם חברי כנסת נאמנים למדינת ישראל, אלה שיושבים מולי, לא שואלים את עצמם, או לפחות לא מדברים בקול רם על השאלות שהם שואלים את עצמם, לגבי מה שקורה. אני חוזר אחורה. אם נחזור להתחלה, בגלל שהשעה המתקרבת, היום יש הפסקת אש בעזה וחטופים לא חוזרים.

דווקא הייתה תקיפה עכשיו.

עם המציאות הזו אתם צריכים להתמודד, לא משנה מאיזה צד. אתם יודעים את דעתי, דעתי היא שמה שיהיה בסופו של דבר היה צריך להיות בתחילתו של דבר. אפשר להתווכח איתי, אבל זאת דעתי, שהיה צריך להפסיק את המלחמה ולהחזיר את החטופים. אני מכבד – לא מקבל, אבל מכבד – דעה אחרת משלי. אני לא מכבד ואפילו בז לכל מי שאומר שצריך להילחם והוא לא נלחם, ובז עוד יותר לאלה ששולחים למלחמה, לא משתתפים במאמץ המלחמתי, ומטפלים בוועדת חוץ וביטחון בחוק ההשתמטות ובוועדת הכספים בביזה, ביזה של כסף ציבורי לטובת אנשים שמשתמטים.

לא, לא מתאים, יואב. תחזור בך.

מתאים מאוד, לא חוזר בי בכלל. ביזה של כסף ציבורי.

לא לעניין.

אתם רוצים את הרשימה?

שכחת את הכספים שהובטחו למנסור עבאס?

אושר, די. אושר, מספיק.

תפקידך פה הוא להקשיב לדברים שאתה לא רוצה ותפקידי בסוף להיות לא מרוצה מדברים שאתה תצביע עליהם בלי שאתה מבין על מה אתה מצביע. זו חלוקת העבודה.

מבין מאוד.

זאת חלוקת העבודה. זאת חלוקת העבודה. אם אתה רוצה לדעת מהו תקציב הביזה - - -

אתה מדבר על הכספים שנתנו למנסור עבאס?

אושר, מספיק. די.

תקציב הביזה אומר שאתה לוקח כסף מאנשים שמשרתים ונותן לאנשים שמשתמטים, על ידי אנשים שיושבים בקבינט ושולחים אנשים למלחמה כשהם לא מוכנים להיכנס ולהילחם עבור עם ישראל ומדינת ישראל. זאת התמונה. תקציב הביזה הוא כזה כאשר קואליציה של 15 משתמטים - - -

כמו עמותת סיוע 48 של מנסור עבאס.

15 משתמטים יושבים בתוכה, בקבינט. זאת תמונת המצב של אנשים שמדברים גבוהה-גבוהה אבל הם הכי נמוך שרק אפשר ברמת המוסר הערכית והפטריוטית שלהם. זה מה שקורה כאשר אנשים הולכים, וזה נכון לגבי מפלגות שאתם נמצאים בתוכן כשאתם מצביעים, כאשר גפני מנהל את ועדת הכספים – אם אתם רוצים לקבל את הרשימה, תקבלו אותה מחר – שכל אותם כספים שכרגע עוברים לאנשים שלא תורמים דבר אחד לטובת מדינת ישראל, ממשיכים לנאץ ורוקדים על זה שהם גם לא ישרתו. רוקדים, ואתם רוקדים איתם, וגם שר הביטחון רוקד איתם ביחד. תודה רבה.

כל הנאום נכון, רק שמדינת ישראל היא קפלן וקפלן זה המדינה.

אוקיי. 2750-2701, מי בעד?

שלושה.

מי נגד?

שישה. אין נמנעים.

הצבעה

לא אושר.

נדחה. אתה רוצה להספיק עוד מקבץ או שנסיים לעכשיו? לא נתחיל עכשיו עוד אחד. בסדר גמור. טוב, חברים, הישיבה הזאת תינעל והישיבה הבאה תיפתח מחר בשעה 09:00 בעזרת השם.

יש לך מחר כמעט 67,000.

אין בעיה. תודה רבה לכולם, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:58.