פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
12/03/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 137
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, י"ב באדר התשפ"ה (12 במרץ 2025), שעה 9:30

המענים והטיפול במסורבות גט ועגונות - לציון יום העגונה

חברת הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר

מיכל מרים וולדיגר

הרב אליהו בן דהן - מנהל בתי הדין הרבניים, המשרד לשירותי דת

הרב אליהו פנחס מימון - מנהל האגף למניעת עגינות ובירור יהדות, הנהלת בתי הדין הרבניים

ענת מאור - חברת כנסת לשעבר

הרב צוריאל בובליל - עו"ד, ראש המרכז הבין-לאומי להתרת עגונות ועגונים

שרון בריק-דשן - מנכ"לית, קולך-פורום נשים דתיות

סיגל רצין - מנכ"לית, מבוי סתום למען מסורבות גט ועגונות

תמר גרוס - סמנכ"לית, מבוי סתום למען מסורבות גט ועגונות

שיר לביא - עו"ד, מנהלת משפטית, מבוי סתום למען מסורבות גט ועגונות

רחל לבמור - טוענת רבנית, מנהלת הפרויקט למניעת עגונות וסירוב גט, ישראל הצעיר

ד"ר חנה קטן - המועצה הלאומית לבריאות האישה, ויו"ר, נשות תקומה

אלה סקעת - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, עמותת עתים

ורד בר - עו"ד, מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן, אוניברסיטת בר אילן

רחלי דויטש שוורץ - מנהלת שיווק והשפעה, ארגון חופות

קטי-קלרה אייאש - טוענת רבנית

פנינה עומר - מנכ"לית, ארגון "יד לאישה"

לימור חג'ג' - עו"ד, ארגון "יד לאישה"

מוריה דיין - עו"ד, טוענת רבנית, ארגון "יד לאישה"

ג' - מסורבת גט לשעבר

שרה אוחיון - עגונה

עופרה טגבה - עגונה

שרה גראסמאן‎ - עגונה לשעבר, ארגון "יד לאישה"

יפעת חיים - עגונה, פעילה חברתית ופוליטית

ענת מימון

דלית אזולאי

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



המענים והטיפול במסורבות גט ועגונות
לציון יום העגונה

בוקר טוב לכל האורחות, לכל האורחים, ולך, הרב אליהו בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים, לנציגי המשרדים. ראשית אני רוצה לפתוח בעניין הימים שבהם בנים ובנות של עם ישראל נמצאים בשבי, 523 ימים, מלחמת חרבות ברזל. כאמור, 59 חטופים וחטופות עדיין נמצאים במנהרות בעזה, ואנחנו תפילה גדולה בטח בימים אלה שאנחנו מציינים את חג הפורים ונקרא את מגילת אסתר, תפילה גדולה ביותר זה להיפוך הפור והגזירות כך שנראה אותם בבית.

ברשותכם, אשתף שאתמול היה לנו כנס לציון יום האישה הבין-לאומי. היה כנס מאוד מרגש, שמצד אחד מחזיק את הכאב, את השבר, את התקופה הקשה, הסיפורים הבלתי נגמרים והבלתי ייאמנים, ומצד שני העובדה שנשים מובילות תקומה, כל אחת בגזרתה. הנשים שהגיעו היו נשים מאוד מעוררות השראה. בצניעות אני אומר במיוחד לצוות כאן, שאני חושבת שיש גם בבית כאן, בכנסת, לעשיית נשים, לחיבורים, ולזכור שבזכות נשים כפי שאני נוהגת לומר, תדייק אותי, בת אולפנה לשעבר. אומרים שבזכות נשים צדקניות עם ישראל נגאל ועתידים להיגאל. אסתר המלכה מלמדת אותנו תושייה מה היא, שבחרה במקום של השבר. אתמול הרבנית ימימה מזרחי דיברה על כך שאסתר ארבע שנים עברה אונס. נחטפה בעצם. הייתה בארון בעל כורחה, אבל בחרה בסוף שהסיפור שייספר במגילה זה דווקא סיפור של מלכות וסיפור של אישה יוצאת דופן שמצליחה כמובן לחלץ את עם ישראל מהגורל ומגזירות השמד.

אנחנו מציינים את יום העגונה היום בדיון החשוב הזה כדי לבדוק, לבחון, לפקח על המענים והטיפול במסורבות גט ועגונות. אני רוצה להודות לך, הרב אליהו. בצל המלחמה, אני יודעת שיש הרבה מאוד נושאים שהוועדה מטפלת בהם בשגרה שמעט נדחקו הצידה, ועדיין הוועדה קיימה מספר דיונים בעניין הזה, אבל אני רוצה להודות לך על החשיבות, הדגש והרצינות שאתה מפגין בעניין זה, החל מהדיון הראשון, אחר כך העבודה שעשיתם בבחינת הסוגיה, בפילוח של הנתונים במטרה שקודם כל נראה את המציאות נכוחה ונמצא את הפתרונות והמענים הנכונים.

אני גם אספר לכם ואני מקווה שהוא לא יכעס עליי, שהייתה לי פגישה עם הרב הראשי יוסף, שנחוש לטפל בעניין הזה באופן אישי ובמאמץ שהוא מוכן להשקיע בכך, ורואה את זה כשליחות גדולה. אני לא אפרט מה היה בשיחה בינינו, אבל אני חושבת שזה שעת רצון להגביר הילוך, לטפל ברצינות, לתת את המענים לנשות ישראל שנקלעו לסיטואציה הכול כך קשה והבלתי אפשרית, שאני אומרת לכם את האמת, אף אחת מאיתנו לא יכולה לדעת. רק מסורבת גט יכולה להבין מה זה להיות בבית האסורים בעניין זה. כמובן שאנחנו גם עשינו דיון שהוא גם קשור בעגינות בזמן מלחמה, נושא מאוד מורכב שזה לא ההיבט שאנחנו עוסקים בו היום. אנחנו נקיים גם דיון נוסף בעניין הזה.

אני אומר גם לערוץ הכנסת. אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או שיעלה הצורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים, דוברות או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככל שהדבר נדרש לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום לו נזק או לזולתו.

אנחנו נפתח עם ג' שהיא עד לאחרונה הייתה מסורבת גט. אני מבקשת מערוץ הכנסת לצלם רק אותי, לא אותה. בבקשה.

אני אשמח להישאר בעילום שם. אכנה את עצמי ג'. אני אימא לחמישה ילדים, מורה בחינוך מיוחד. הייתי בתהליך גירושין שנה וחצי. אני יודעת שזה נחשב מעט, אבל אני חייבת לשתף אתכם שזה המון. כל יום כזה הוא סבל, הוא קושי, הוא מתח נפשי גדול, הוא להציב את העבודה שלי בסימן שאלה כי זה לפספס עוד יום עבודה ועוד יום עבודה. זה להמשיך שגרה בעצם במצב קשה מאוד. הגט שלי הגיע לאחר הרבה דיונים. ביקשנו הרבה מאוד פעמים מבית הדין שיוציא צו מעצר על הגרוש שלי כי היה לו דפוס של היעלמות. בסוף הצלחנו לקבל את זה אחרי באמת הרבה מאמצים בעזרת הרב מימון, והוא נעצר ושוחרר בעקבות הנחיית הדיין.

אני רוצה לשתף אתכם ממה שחוויתי ביום הזה. זה היה יום קשה מאוד. הופעלו עליי לחצים קשים מאוד. הבנתי שהמטרה שלהם שאני אקבל גט היום, ואני שמחה שזו הייתה המטרה, אבל הלחצים הופעלו כנגדי במקום שהם יופעלו כנגדו. נאלצתי לחתום על הסכם שהוא לא לטובתי.

מצד מי?

מצד הדיינים. בגלל שהיה מדובר בסרבן גט וידעו שזה יהיה מורכב להוציא את הגט, במקום להפעיל עליו לחץ של מאסר, של קנסות, של איזה שהן סנקציות, הלחץ הופעל נגדי שאני אוותר על מזונות, שאני אוותר על הסדרי שהות שנכונים לילדים שלי, שאני אוותר על חוב גדול שהוא צבר במשך שנה וחצי. בזכות הרב מימון לא ויתרתי על כל הסכום. הוא עמד על זה שזה סחיטה רגשית ואי אפשר לעשות לי את זה.

וכלכלית.

כן, אבל במקום 60,000 שקל חוב זה ירד ל-30,000 שקל חוב. המזונות שלי עמדו על 4,000 שקל שזה מעט מאוד לחמישה ילדים, ובאותו יום הורדו ל-2,000 שקל, שאני שואלת אתכם מה אני יכולה לעשות עם 2,000 שקל, לפרנס חמישה ילדים לבד כשאין לי שום עזרה כלכלית?

האופציה הזאת בכלל לא צריכה להיות קיימת. המזונות חייבים להיות מנותקים.

אני חייבת לומר שהאופציה הגיעה מטעם הדיינים ולא ממנו. הוא ביקש שלום בית.

אנחנו נבדוק גם אולי תיקון חקיקה. מה זה להוריד במזונות?

זה אפילו לא היה בקשה שלו.

עדיף אפילו שלא ישמעו את זה בטלוויזיה, שעוד גברים לא יחשבו להעלות רעיונות בראש שלהם.

זה היה באמת נורא ונאלצתי לחתום על ההסכם כי אמרו לי שוב ושוב, אם לא תחתמי על ההסכם, לא יהיה גט היום. נכון שהגט הוא היה מטרה חשובה מאוד ביום הזה. לא הייתי מוותרת על הגט ביום הזה. לא יכולתי להישאר עוד יום אחד מסורבת גט, אבל הלחץ הופעל במקום הלא נכון. אני חושבת שהלחצים היו צריכים להיות מופעלים נגדו ולא נגדי. אני עדיין מתאוששת מהחוויה של היום הזה. חתמתי על הסכם שהוא לא לטובתי וגם לא לטובת הילדים שלי, הסדרים שבאמת לא תואמים לילדים, לא תואמים למצב הנפשי שלו. לא קיבלתי אבחון פסיכיאטרי כמו שביקשנו.

כמה זמן עבר מהרגע שהתגרשתם?

שלושה שבועות.

כמדומני, יכול להיות שאת תוכלי לערער על פסק הדין הזה או הפסיקה שניתנה בבית הדין.

אני חושבת שאחרי החוויה הקשה שעברתי שם, אני לא מתכוונת לחזור לשם. זה הסכם שאני חתמתי עליו ולכן כנראה לא אוכל לערער עליו.

כן, בבקשה.

עורכת דין וטוענת רבנית, מוריה דיין מ"יד לאישה". אני ליוויתי אותה ביום הנורא הזה וראיתי איזה התעללות היא עברה באותו יום. ממש התעללות. אני אגיד גם שהדיין לא נתן לי לדבר, איים עליי בהוצאות כשניסיתי לדבר על כך שגם ה-4,000 שקל שנפסקו לה בעבר זה היה אחרי ששמעו אותו ושמעו את המצוקות שלו ואת הקשיים שלו, ואי אפשר להוריד את זה יותר מ-4,000 שקל לחמישה ילדים שהיא מגדלת אותם לבדה, לא בעזרתו. הוא לא לוקח את הילדים מחצית מהשבוע, לא כי הוא לא רוצה, אלא כי הוא לא יכול. הדיין איים עליי בהוצאות והשתיק אותי. עד היום אין פרוטוקול, כך שאני לא יכולה לגבות את דבריי, ולמרות שחלפו שלושה שבועות ולמרות שהגשנו בקשה לפרוטוקול, הפרוטוקול עד היום איננו.

אנחנו נוציא בקשה לפרוטוקול.

בסופו של דבר כשהותר לי לדבר ואמרתי את מה שיש לי להגיד, שהם מפעילים את הלחצים במקומות הלא נכונים, במקום ללחוץ אותו הם לוחצים אותה, הוא אמר, בסדר שבי, והכתיב לפרוטוקול את ההסכם. הוא אמר לה, אם לא תחתמי על ההסכם, אני לא אוכל לחייב אותו בגט. פשוט כך.

איזה בית דין זה?

בית דין בירושלים, הרכבו של הרב רלב"ג שהוא הראב"ד של ירושלים. אני אנצל את הבמה ואני אגיד שזה לא פעם ראשונה שאנחנו נתקלות בלחצים בלתי סבירים שמופעלים על ידו, על ידי הדיין הזה. יש כאן עוד אחת שיכולה לספר את הסיפור שהיא חוותה תחת אותו דיין.

אתם תוכלו בבקשה להגיש תלונה מסודרת? אני גם במקרה בוועדה למינוי דיינים. זה לא יהיה. גבוהה דרגתו ככל שתהיה, של אותו דיין, לא יהיה התעמרות בנשים בצורה כזאת, ומחיקת פרוטוקולים ולחצים גם אנשי מקצוע.

בסופו של דבר הוא הסכים להוריד 10,000 שקל מחוב המזונות, שזה לא מחצית. הלכו וכתבו גט. הרב מימון היה באמת נוכח באותו יום, והרבה ממה שקרה באותו יום זה בזכותו. הוא שמר עליו שהוא לא יברח. ברמה כזאת. הוא שמר עליו אצלו במשרדים ואז פתאום הוא נעלם והיו דרמות שלמות, ואז הבעל הצליח להיכנס לתוך אולם הדיינים ולדבר נגד הגט, אז היא נאלצה לחכות לכתיבת גט נוסף אחרי שהופעלו עליה לחצים נוספים שהיא תוותר לא רק על 10,000 שקל מהחוב, אלא על מחצית מהחוב, זאת אומרת עוד 20,000 שקל לרדת.

אני רוצה להודות לך, הרב מימון, מנהל האגף למניעת עגינות ובירור יהדות. זה לא מובן מאליו. בסוף המציאות מדברת בפני עצמה, וכשיש מסירות לתפקיד, אז גם נשים יודעות לבוא ולספר את המציאות שלהן. אני חושבת שזה לא יכול להסתיים, אירועים כאלה. זה פשוט לגזור על הילדים במקרים מסוימים להגיע לפת לחם. איזה מין דבר זה בכלל לכרוך את זה במזונות? זה יכול להיות פרצה שתעודד סרבנות. תיכף אנחנו ניגע בזה. זאת תהיה פרצה. אם אנחנו לא נעצור את זה עכשיו ונגיד, לא כורכים מזונות עם מתן גט, אנחנו נהיה במקום מאוד קשה שאנשים פה יראו את זה כשיטה מצוינת לא לשלם מזונות.

חשוב לי לומר גם שבאמת אם לא הרב מימון, אני לא חושבת שהגט הזה היה קורה. ההתנהלות בתוך בית הדין, בתוך הדיון הייתה קשה מאוד ובאמת אני הרגשתי כאילו אני הלא בסדר בסיפור, למרות שהבנתי שהם עושים פה איזה שהוא מהלך, אבל לא. זה לא היה שייך לעבור מה שעברתי. אני עדיין מתאוששת מזה ואני באמת מודה לרב מימון שהחזיק את האירוע ויש דברים שהוא מנע. יכולתי לצאת בלי מזונות בכלל. יכולתי לצאת שכל החוב היה נמחק, והוא באמת עצר את זה. אני חושבת שזה דבר שלא יכול לקרות יותר, כי נכון שגט זה מעל הכול אבל יש גם את יום אחרי הגט, ויום אחרי הגט אני אמורה להישאר עם איזה שהוא סכום שאני יכולה לכלכל את הילדים שלי, עם איזה שהם תנאים סבירים להמשיך את החיים הלאה. עם ההסכם שאני יצאתי זה לא כך.

עם כל הכבוד להסכם, קודם כל שיעברו השלושה חודשים, שלא יגידו, נפל פגם הלכתי בגט הזה. זה לא סביר. ערכאת ערעור חייבת להיות וצריך אולי הרכב יותר מורחב, להביא את זה לאנשים שכן רואים את האישה, דיינים גדולים שרואים יותר את הילדים.

אני מסכים לכל דבר. אני אומר מילה. בוא נדע במי מדובר. מדובר באדם חסר בית, אדם באמת לא נורמלי לחלוטין. הוא במשך החיים איתה לא הרשה לה להשתמש בחשמל. הם היו יושבים בחושך. זה לא אדם נורמטיבי שאפשר לדבר איתו, בוא נלחץ אותו עוד קצת.

אז למה לא קיבלנו עד היום אבחון פסיכיאטרי כמו שדרשנו? אם הוא לא כשיר, אז יש עוד כמה דברים שצריך לדרוש.

גבירתי, אני לא הפרעתי לך. אני לא מצדיק אף אחד. אני רק אומר, בואו רגע נראה את הסיטואציה. מדובר באדם חסר בית. אין לו שום הכנסות. אדם מופרע לגמרי. מי שמחליט שלא משתמשים בחשמל בבית הוא אדם מופרע. מי שיושב בחושך הוא אדם מופרע. זה הכול.

אולי היה עדיף להשאיר את זה לעסק של המדינה. ביטוח לאומי, היה עדיף שהיו משלמים לילדים.

אני חושבת שאם היינו מקבלים את האבחון שביקשנו, אז לפחות הייתה לו קצבה כלשהי שממנה הייתי יכולה אני לקבל. זה המינימום. ויתרו לו אפילו על אבחון פסיכיאטרי. הם קבעו לו הסדרים ללא אבחון. נכון, הוא בן אדם מופרע, אבל יש דרך לעבוד גם עם אנשים מופרעים.

למה לא להשאיר חוב שהיא תוכל לגבות כשהוא יקבל ירושה? לא הבנתי. למה נעצרו הליכי הגבייה בהוראת הרב? למה נקבע שהיא לא יכולה לצבור ריביות לחוב הקיים? זה נכפה עליה וזה דפוס חוזר באותו הרכב.

יש פה ליקויים. יש פה סוגיות שצריך לראות את כל ההיבטים, כי בסוף גם המדינה יודעת שהיא לא רוצה להשאיר ילדים עניים, ולכן היא יודעת להיכנס לנעליים ולהתחשבן עם גברים שלא משלמים מזונות. השאלה אם פה היא לא יצאה קירחת מכאן ומכאן ומכאן, כי גם ההחלטות לא גובו כמו שהיא אמרה, בתזכיר פסיכיאטרי או בחוות דעת פסיכיאטרית, או שאולי היה עדיף באמת שהוא לא ישלם כלום כדי שהיא תהיה משולמת מביטוח לאומי ואז הם ילכו איתו להוצאה לפועל. המסכנות שלו היא פחות כואבת לי כמו שהילדים, בסוף אני רוצה לדעת שהם מגיעים עם פרוסה לבית הספר ועם בגדים חמים ושיש לה את האפשרות לגדל אותם בנחת.

לדעתי כדאי לשבת על הסוגיות ולעשות סיעור מוחות אם פה זה לא ייפתר, עם נציגות של מי שפועלות לילות כימים בעניינים האלה, ולא הכול יהיה פתיר, אני מבינה את זה. אני מבינה שיש מצבים שאתה אומר, מתחשבים גם במצב של בן אדם שאולי נמצא ברחוב.

כרגע נפסק שזה מזונות זמניים.

יש גם חשיבות לחוויה שהיא עברה באותו יום וגם לדרך שבה זה נעשה. אני גם אציין שלפני כן הייתה פגישה במשרדו של הרב מימון והדברים נעשו בצורה אחרת.

מכבדת בנות אדם.

היא לא הרגישה שנכפו עליה הדברים, אבל כשמעמידים אותה על הדוכן ובמקום להפעיל לחצים עליו, מפעילים לחצים עליה בפניו, ומצמידים לה אקדח לרכה כשהיא מרגישה שאין לה ברירה אחרת, זאת לא הדרך. יכול להיות שאם זה היה נעשה בצורה אחרת, זה היה - - -

תודה, הדברים הובנו.

שרה אוחיון, בבקשה, תציגי את עצמך. תודה שאת כאן.

חברי הכנסת הנכבדים, ראשית אני רוצה להביע את הערכתי העמוקה על המאמצים הרבים שאתם משקיעים לטובת העגונות בישראל ובעולם כולו. כך גם אני מודה לדיינים בישראל על המאמצים הרבים שנעשו כדי לסייע לי. עם זאת, אני כאן היום כדי לשתף אתכם בכאב האישי שלי ובמציאות הקשה שבה אני עדיין נמצאת על אף כל המאמצים הללו.

למעלה מעשור אני לכודה במצב של עגינות. במשך שלוש שנים ניסיתי לפתור את מצבי בארצות הברית באמצעות מגשר, אך ללא הצלחה. ניסיתי הכול. הסכמתי לכל הדרישות של בעלי. ויתרתי על רכוש, זכויות, צרכים בסיסיים, ועדיין נותרתי ללא גט. לפני שבע שנים פניתי לבית הדין בישראל. עברתי תלאות רבות. כשנה וחצי בית הדין שמע רק אותו, מה הוא רוצה בתמורת גט, ובכל פעם הוא שינה את הדרישות שלו. הייתי נתונה ללחץ כבד. איימו עליי שאם אני לא אסכים לתנאים, אז יבטלו את צו עיכוב היציאה נגדו. גם אחרי שהסכמתי לכל התנאים שלו, הוא המשיך לסרב, ורק אז בית הדין הסכים לשמוע את הטענות שלי לגירושין. כן, כן, אחרי ושבעה חודשים לשמוע את הטענות שלי בפעם הראשונה.

כך, רק אחרי שנתיים וחצי ניתן פסק דין לחיוב בגט למרות הטענות הקשות שהיו לי כלפי בעלי ולמרות האלימות והסבל שהיו מנת חלקי בנישואין. חיוב הגט הפך לבסוף לכפייה, ובעלי יושב בכלא זמן רב, אבל אין עם מי לדבר. בעלי, ואני אומרת בעלי כי הוא לגמרי הבעלים של החיים שלי, הפך את העגינות שלי למשימת חייו. זאת מציאות בלתי אפשרית. אני כבר יותר מעשור נתונה בידיים של גבר שמכתיב את חיי. למעלה מעשור נמנעת ממני זוגיות. למעלה מעשור איני יכולה ללדת ילדים, ואת כל שנותיי היפות איבדתי בזמן שהרבנים מנסים לשכנע אותו לתת לי גט.

המציאות הזו חושפת בעיה עמוקה. גברים סרבני גט אינם מקבלים מסר ברור שהם מחויבים לתת גט ללא תנאים. התורה כאן להגן על הנשים ולא לפגוע בהן. יש ציווי מפורש, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני", דבר הממחיש עד כמה חמור עיכוב הגט, אבל בפועל גם במדינת ישראל הכוח נותר בידי הבעלים והם יכולים להמשיך להתעלל בנשותיהם בדיוק כמו שבעלי מתעלל בי.

לאחר כל מה שעברתי, הבנתי שהדרך היחידה שלי להשתחרר מבעלי היא באמצעות ביטול קידושין. גיליתי שיש פסול באחד מעדי הקידושין, והוא אף הגיע לבית הדין להעיד על כך. זה היה כמעט לפני שלוש שנים. מאז שוב ביקשתי לדון באפשרות לבטל את הקידושין, וזה לקח יותר משנתיים עד שהרב קיבל את ההחלטה שאפשר לדון בבקשה, וביקש מהרב הראשי לקבוע הרכב. אני מדגישה שוב, שנתיים חלפו עד שהרב הסכים שאפשר לדון בבקשה, רק לדון. אפילו לאחר זאת נאלצתי להמתין עוד שמונה חודשים, ורק בשבוע שעבר סוף סוף התקיים דיון ראשון בנושא.

חלפו כמעט שלוש שנים מאז שביקשתי לראשונה לבטל את הקידושין ועד שבית הדין הואיל לדון בבקשה. מי יודע כמה זמן ייקח עכשיו עד שתתקבל ההחלטה? כמה שנים אני עוד צריכה להמתין? אמנם אתמול בערב קיבלתי בשורה, בית הדין קיבל סוף-סוף את בקשתי לאחר ארבע וחצי שנים של אין-ספור בקשות, ונקבע שהוא חייב לשלם לי מזונות קבועים מדין מעוכבת, מחמתו להינשא לאחר. בית הדין גם פסק אתמול באופן תקדימי שהוא יחויב בקנס של 500 שקל על כל יום עיכוב בגט. אני מודה לבית הדין על כך והלוואי שזה יעזור ויביא לי את הגט, אך לצערי שוב אין הדבר תלוי בי אלא רק בו. אני עדיין נתונה לשליטתו המלאה של בעלי. ברצונו ייתן וברצונו יסרב. המצב הזה אינו מתקבל על הדעת. מדובר בכשל מערכתי שמעניק לגברים כוח בלתי מוגבל להחזיק בנשים כבנות ערובה.

אנחנו נסתפק בדברים האלה. תודה רבה לך.

אני רוצה להגיד מילה בעניין הזה. קודם כל באמת מדובר במקרה קשה ביותר. אני יכול לספר לכם שלפני שנה וחצי אני באופן אישי נסעתי לכלא. ישבתי איתו שעות, עם בעלה. הבן אדם גם לא אומר מה הוא רוצה. אי אפשר להבין אותו. הוא לא אומר כלום. שמו אותו בצינוק. כל מה שבית הדין יכול לתת, נותן.

נאמר פה, "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני". אגב, אני אומר לכם את האמת, בתי הדין מוכנים לזה. אתם יודעים מה זה "כופין אותו"? זאת אומרת שבית הדין ייקח בן אדם ויכה אותו. על פי הדין הישראלי זה לא ניתן. על פי הדין הישראלי הדבר המקסימלי שניתן זה לשים אותו בכלא או בצינוק לתקופות מסוימות. זה מה שעשו עם הבן אדם הזה. עשו איתו כמעט את הכול. אני יכול להגיד לכם מעבר לכך. אתמול הייתה לי שיחה עם הרב הראשי.

הראשון לציון.

כנראה אנחנו מתכננים בזמן הקרוב שהראשון לציון יבוא גם הוא לכלא וינסה לשבת איתו. אני לא יודע אם זה יצליח. אני אישית ישבתי שעות עם הבן אדם הזה. אני מודה, לא הצלחתי. אני מקווה, אולי הראשון לציון יצליח. אני מסכים, זה אדם באמת בעייתי ביותר.

תודה.

פנינה עומר, מנכ"לית עמותת "יד לאישה". המאמצים של בית הדין עשה מרשימים מאוד, אבל אנחנו כבר כמה שנים בפול גז בניוטרל. לפני שנתיים ושמונה חודשים האישה ביקשה לדון בבקשת ביטול הקידושין. תהיה אשר תהיה התוצאה, בית הדין לא מתכנס שנתיים ושמונה חודשים בתיק הזה לשבת לדון בבקשה? זה מחדל שצריך להתייחס אליו.

אני שמה לב שיש איזה פער בין קובעי המדיניות לבין בתי הדין. זו האמת. מצד אחד יושבים פה מכובדים שרוצים לפתור את הבעיה, אבל נדמה שאתם לא רוצים אולי לצאת בחזית כנגד בתי הדין שמעכבים דברים כאלה פרוצדורליים או מרשים לעצמם לוותר על זכויות של נשים. אני אומרת לכם, הרצון הטוב יכול להיות באמת, ואני בטוחה, אני לא מפקפקת. אני מכירה את אלי עוד לפני, כשהוא היה כאן בכנסת, כשהוא היה סגן שר הביטחון. אני מאמינה לכוונותיו ולכל מילה שהוא אומר. לצד זה, הרב אלי, בתי הדין לא יכולים לעשות מה שהם רוצים. לא יהיה. יש דיינים שאני מאוד מעריכה, אבל דיינים שמרשים לעצמם לעכב בקשה לדיון מעל שנתיים כשמדובר בדיני נפשות, זו בעיה. כאשר יש דיין שכל התהליך הוא ביחס של השתקת האישה, אז אנחנו בשנת 2025. אנחנו לא מוכנים שאף אחד ישתיק ויעלים או שיתעמר או שידבר לא יפה לנשים. אני לא מצליחה להבין את זה.

אני מוצאת הגיון במה שהן אומרות. הן לא מבטלות את העשייה שלכם, אבל הן ביקשו את הדיון הזה. אתם צריכים יותר להקפיד דווקא כרגולטור על סדרי דיון, על זמנים, על איפה גבולות שאי אפשר כבר לפגוע בזכויות הנשים. אנחנו לא הכול צריכים להביא בחקיקה. אני באמת חושבת שלא הכול חייב לבוא בחקיקה.

זה לא קשור לחקיקה.

עכשיו רוצים לתקן משהו עם כריכת המזונות. נביא חוק נגדי שאי אפשר לכרוך את זה בכפיית גט. זה לא הגיוני שכל דבר ייפתר בצורה כזאת. תעשו להם הכשרות. רוצים? אני אבוא.

עופרה טגבה, תודה שאת כאן.

שלום לכולם, אני עופרה, בת 47, אימא לילדה, דודה ליהודה גטו הי"ד שנפל ב-01.07.2024. אני עגונה שבע שנים. האמת שאני קצת מרגישה שאני עגונה על ידי בית הדין הרבני בנתניה ולא על ידי בעלי. למה אני אומרת את זה? במשך שבע שנים היה לי 13 דיונים, מתוכם איזה ארבעה שהוא לא הגיע ואפילו לא טרחו להודיע לי שאני לא אגיע כי הוא לא יבוא, למרות שכל פעם הוא שלח מכתב שהוא לא יגיע והם קיבלו את זה. אני הגעתי לבד וביקשתי לפחות שידרשו את יום העבודה שלי על זה שביטלתי יום עבודה, ואני מפרנסת ילדה לבד. שאל אותי בית הדין הרבני כמה אני מרוויחה ליום. כשאמרתי לו את הסכום, הוא אמר לי, תקשיבי, גם אני לא הייתי מתגרש מאישה כזאת שמרוויחה ככה. אני אחות בחדר ניתוח. זה לא היה לי קל לשמוע את זה. אם זה החלטות שמתעכבות ואם זה שהם לא רוצים לפסוק מזונות אישה, אפילו להגיד שאני מסורבת גט, רק בסוף 2024 קיבלתי ולא היו מוכנים.

מתי ביקשת לפתוח תיק של סרבנות גט?

זה לא תיק של סרבנות גט, זה אישור מנהלי שהיא הייתה צריכה אפילו לביטוח לאומי. הם לא הסכימו לתת לה אחרי שבע שנים.

מי?

הדיינים.

מתי היא ביקשה?

לפני כמה חודשים.

אני שואלת מתי היא ביקשה בפעם הראשונה?

לפני שבע שנים. שבע שנים היא מחכה לגט.

התיק נפתח במאי 2023. למה שבע שנים?

אחרי שבית הדין סגר את זה בלי בקשה ובלי תגובה ובלי החלטה.

אני שוב שואלת.

בתחילת 2019.

מתי היא הגישה?

מאי 2023.

בית הדין סגר את התיק על דעת עצמו. בדרך כלל כדי לסגור תיק צריך לתת לצדדים להגיב. לא ניתנה לה אפילו האפשרות.

ב-2019 הוא סגר?

סגרו את זה על דעת עצמם ואז היא הייתה צריכה לפתוח תיק חדש.

המחשב לא יודע לרשום לכם את ההיסטוריה.

לא נכון. המחשב יכול גם לראות שזה פעם שנייה. אם יפתחו את המחשב, יראו שהיא פתחה ב-2019 וסגרו לה את זה מנהלתית בלי תגובה שלה ובלי תגובה שלו.

למה לא פתחתם מייד שוב?

היא הייתה לא מיוצגת. היא אפילו לא ידעה שזה נסגר.

ואני התקשרתי לשאול למה. אף פעם אני לא מקבלת גם אחרי דיון את ההחלטה. זה לוקח שבעה-שמונה חודשים. אני כל יום מתקשרת בין ניתוח לניתוח. אני ממתינה שמישהו יענה לי. התקשרתי לשאול מה עם ההחלטה ואז הם אומרים לי, סגרנו את התיק. אני מעוכבת גט על ידי עבריין שודד בנקים, והם יודעים את זה, ועדיין לא מוכנים אפילו לדרוש ממנו גט, עד כדי כך. הם אומרים לו בדיון האחרון, לך תפתח תיק בלי לשלם אגרה. האם זה יתכן במדינת ישראל שעבריין שיושב בכלא על שוד, אומרים לו, לך תפתח תיק ולא תשלם אגרה?

אני אוסיף כמה מילים.

שיר לביא, באת כוחה, ממבוי סתום. המון חודשים, שלא לומר למעלה משנה מחכים לפסק דין מאוד לא מורכב ומאוד פשוט. אנחנו ביקשנו להטיל סנקציות על אסיר. זה אומר לתת לו ללבוש בגדי אסיר ולא בגדים אישיים, לשלול ממנו את הזכות לרכוש בקנטינה. זה סנקציות מאוד רכות. בית הדין לא נתן החלטה. מתי בית הדין נתן החלטה? כשאני עשיתי שביתה בדיון ואמרתי, אני לא יוצאת מפה עד שאתם לא נותנים החלטה, ולא יצאתי משם עד שהם ישבו לכתוב את ההחלטה.

לא הביאו מאבטחים?

הם אמרו, אנחנו נביא מאבטחים, אבל אופס, הם גברים ואני אישה, אז ויתרו לי על המאבטחים כי אין מאבטחות.

ראש ההרכב יצא אחרי שהוא כתב החלטה. שני חברי ההרכב האחרים עוד לקחו את הזמן אבל בסוף כתבו, ומה כתוב בהחלטה שמחכים לה המון זמן? אי אפשר. למה אי אפשר? כי אם חס וחלילה ילבישו אותו בבגדים כתומים של מדי אסיר, זה יגרום לגט להיות מעוסה. זאת אומרת שהגט יהיה לא כשר כי הוא ניתן תחת לחץ שהוא לבש בגדים כתומים.

זה הפואנטה. זה הסיפור.

זה הפואנטה. זה לא סביר.

טוב, תודה. בגלל שזה תיק פתוח, אומרים לי כרגע, אנחנו נעצור כאן בעניין הזה.

זה תיק פתוח שבע שנים.

תודה על העדות של עופרה.

אני מקווה שנוכל לעזור. אנחנו לוקחים על עצמנו את התיק הזה.

אני פניתי גם להנהלת בתי הדין שאמרו לי, "אין מה לעשות". גם כשהגשתי תלונה, "אין מה לעשות", אז עכשיו ייקחו על זה אחריות?

אני חייבת לשאול שאלה. השיח הזה בטח עם שניכם שאתם רוצים לעזור בבעיה, הוא מתקיים חוץ מהוועדה?

אם אני צריכה לקיים דיונים עם מנכ"ל בתי הדין על תיקים פרטיים, זאת תקלה. לא לכל אישה יש ארגוני נשים שיודעים להגיע למנכ"ל שהוא יסדר את העניינים. המערכת צריכה תיקון. אם כל אישה תקועה חייבת את המנכ"ל כדי שדברים יזוזו, או חייבת את הוועדה כדי שבית הדין יתייחס אליה, זאת תקלה איומה.

זה תקלה, אני מסכימה איתך, ולצד זה אני אומר, אני שמחה שהמנכ"לים עונים. זה אומר מצד אחד שהם מבינים את הסוגיה והבעיה, אבל מצד שני היא גם נוגעת במה שגם אמרתי קודם. יש איזה פער, יש איזה מרחק ואם לא נטפל בבעיה עצמה, אני חושבת שנהיה באותו שיח עוד שנה, שנתיים, שלוש, בטח הנשים האלה והארגונים היקרים שעוסקים בנושא.

עוד מעט אנחנו נגיע, הרב אלי, ואתה כן תגיד לנו מה כן נעשה. אנחנו צריכים לחשוב על פתרונות יצירתיים, ואני חושבת שהפתרון הוא לא רק פתרונות נקודתיים. ברור שבנושאים כאלה צריך להיכנס לעובי הקורה לכל תיק, אבל זה חייב גם בפתרונות מקרו.

אני רק רוצה להוסיף עוד משפט אחד. כשאנחנו מערערים על ההחלטות האלה שהן החלטות הלכתיות מאוד חריגות, מבחינת התפיסה ההלכתית זה מאוד מחמיר. כשאנחנו פונים לבית הדין הגדול ומבקשים דיון דחוף כי האישה הזאת שבע שנים ממתינה, הם נותנים דיון בנחת לסוף השנה או לעוד שלושה חודשים. לאישה הזאת אין שלושה חודשים, וכשאני אומרת עגונה שבע שנים, אומרים לי, מצטערים, הלו"ז עמוס. אז תבטלו דיון ברכוש כדי לדון בדיני נפשות. לא דחוף להם.

תודה.

סיגל רצין, מנכ"לית מבוי סתום.

טוב, לדבר אחרי הסיפורים, פשוט אין לי מילים להגדיר את הסיפורים של הנשים האמיצות האלה. נאמר כאן לא פעם ולא פעמיים בכל מיני צורות המשפט, כשל מערכתי. עצם זה שאנחנו בכלל יושבות פה ומדברות על זה, וזה לא אישה אחת וזה לא שתיים וזה לא שלוש. ההערכה שלנו שמדובר באלפי נשים מידי שנה. תיכף אני אגיד למה אנחנו מדברות על מספר כזה.

בתי הדין הרבניים הוציאו השנה את הדוח שלהם על 67 מסורבי ומסורבות גט, מתוכן 44 נשים. המספר הזה לא מתיישב בשום צורה ועניין עם מה שידוע לנו. רק אנחנו במבוי סתום מטפלות בכל רגע נתון בקרוב ל-100 נשים.

אני צריכה לדעת את המספר המדויק. סיגל, אני מאוד מעריכה את העבודה שלכן אבל אני אומרת לכן עכשיו פה על השולחן, הזהירות שנדרשת בסוגיה כזאת, דווקא בגלל שהשידור גם משודר, אני רוצה מספרים מדויקים כי אחרת אם אנחנו נדבר על בעיה שאין לי מספרים מדויקים, זה יכול לתת גם הפוך, לעשות את האפקט ההפוך ולתת מוטיבציה לגברים. אומרת לכם את האמת, אני מקווה שאת החלק של ג' לא ראו. אני רוצה מספרים מדויקים. דווקא בגלל שאתן עושות, דווקא בגלל שאני מעריכה את העבודה שלכן, ועוד מעט אנחנו גם נגיע לעובדה, ומעניין אותי לדעת אם המדינה בכלל מסייעת למבוי סתום.

אני כבר אומרת, המדינה לא מסייעת. הכול מתרומות.

צריך לראות איך גם פותרים את הדבר הזה.

את מתפרצת פה לדלת פתוחה לגמרי, כי גם אנחנו רוצות מספרים מדויקים.

לכם, מה שיש תיקים של מסורבות. אני רוצה לדעת מספרים. לא בזמן נתון אני מטפלת ב-100 נשים. אני רוצה לדעת כמה מסורבות.

מסורבות, אצלנו בעמותה יש לנו קרוב ל-100 נשים מטופלות. אני לא יודעת כמה יש עוד בעמותות אחרות שיושבות כאן.

עם תיקים פתוחים.

כן. נשים שיושבות כאן סביב השולחן מעמותות אחרות, שהן חברות בקואליציית עיקר שגם הן מטפלות בנשים. אין לנו שום דרך להגיע לספירה מדויקת, ואני גם אגיד למה. יש הרבה מאוד נשים שלא נספרות, למשל נשים שקנו את הגט שלהן. לחצו אותן, וראינו כאן דוגמה היום, והיו מוכנות לוותר על הכול רק כדי לקבל את הגט. נשים שסגרו את התיק ולא המשיכו בהליך משום שהן מאוימות על ידי הבעלים שלהן. הן מגיעות אלינו. גם אנחנו שומעות עליהן.

שלא ממשיכות ואז הן סוגרות את התיק אבל הן עגונות.

הן לא עגונות מבחינתנו. מבחינתנו הן מסורבות גט משום שהן מפחדות. אישה לא צריכה לחיות עם בעל שהיא פוחדת ממנו והיא גם פוחדת להמשיך בתהליך.

יש כאלה שלא גרות ביחד ומפחדות, והן מסורבות גט. זה הבעיה ההלכתית הכי קשה שיכולה להיות, גם יודעים רבותיי.

נכון. את העלית כאן נקודה מאוד חשובה. גם אנחנו רוצות לדעת מספרים אמיתיים, כי המספרים שמפורסמים על ידי בית הדין, אני כבר אומרת לך שהם לא אמיתיים. אין לנו את המספרים האמיתיים. אנחנו יום אחד גם נגיע אליהם, זה ברור לי.

יש הרבה דרכים לפתור את הבעיה ברמה מערכתית והיא צריכה להיפתר ברמה מערכתית. היא לא יכולה להיות תלויה בדיין כזה או אחר או בהרכב כזה או אחר או בכל מיני ניסיונות לפתור נקודתית את כל מה שפגשנו פה. זה לא יעלה על הדעת, כל מה שאנחנו רואות כאן. לפני שנה הגיעה אלינו אישה שכבר 22 שנה עגונה. לא יכול לקרות מצב כזה.

נורא.

יש הרבה דרכים לפתור את הבעיה ברמה מערכתית. נייר העמדה שלנו, של קואליציית עיקר נמצא באתר של הוועדה. אפשר לקרוא. יש שם כל מיני רעיונות ויש לנו עוד הרבה מאוד רעיונות.

את דיברת על ההכשרות בתי הדין. צריך להיות פיקוח על בתי הדין. צריכה להיות מוקמת איזו שהיא נציבות במשרד המשפטים.

גם אין לי בעיה שלך יהיה כלים לבוא להרכב דיינים או לדיין.

חייבים שיהיה פיקוח. צריכה להיות פה סטנדרטיזציה. יש הסכמים מניעתיים שאפשר לחתום עליהם לפני הנישואין, אפשר לחתום עליהם אחרי הנישואין. יש כל מיני דרכים להימנע. יש הרבה מאוד פתרונות ואפשר ליישם אותם אם רק רוצים. לא יכול להיות שהדברים האלה ימשיכו להתקיים כמו שאנחנו רואים אותם פה. זה לא צריך להיות תלוי בדיין, אם הוא נחמד יותר, פחות נחמד, יותר פמיניסט, פחות פמיניסט. זה לא צריך להיות במקום הזה.

אני רוצה לומר לך שהיום בתהליכי מינוי דיינים, בין אם זה לבית דין הגדול ובין אם זה לבתי הדין האזוריים, אחת השאלות הכי חשובות, תקן אותי אם אני טועה, זה סיפור היחס לנשים. אנחנו נמשיך בכל הכוח לדבר על הדבר הזה ואנחנו לא נרפה. דיינים שיתעמרו או ישפילו או אפילו לא יהיו במודעות לזכויות של נשים כי זה בנות אדם, זה לא פה נעלם, אז הם לא יהיו. אנחנו נחסום אותם. האמיני לי, אני לא אחשוף פה. יש אנשים שנחסמים על הדבר הזה, כי זה משימה של כולנו בסוף, הדבר הזה.

סיגל, אני שאלתי שאלה. אף אחד לא ענה לי. הסיוע המשפטי נמצא פה אולי? לא. יש שיתוף פעולה עם הסיוע המשפטי?

יש שיתוף פעולה.

יופי, כי גם אני יודעת שנוחי פוליטיס היא אישה מאוד מסורה לעניין ובכלל לנושאים החברתיים. אני רוצה לדעת איפה שומעים את הקול הזה שלהן. לא כל יום יש פנינה. לא כל יום יש חברת כנסת אחרת או חבר כנסת, אם הוא לוחם זכויות. מתי אתם יושבים איתם לשולחן עגול, לשיח? אגב, זה התהליך הנכון במדינה מתוקנת. אפשר לעשות שולחן עגול, הרב מימון, הרב אלי, גם אם זה סוג של יום עיון.

דלתנו פתוחה. מישהו פעם ביקש פגישה ולא קיבלנו?

הרב, להגיד דלתנו פתוחה, גם שר האוצר אומר לי, דלתי פתוחה. היד קפוצה.

חלק מההנחיות, בואו נקבע שניים-שלושה מפגשים של שיתוף ציבור. אני אומרת לכם, הכלי המשמעותי ביותר שמוליד את הרעיונות הפרקטיים והטובים ביותר זה שולחן עגול ושיתוף ציבור. לא לעיניי המצלמות, לא בתוך הכנסת, לא בשביל לשחרר קיטור. יכול להיות שבהתחלה זה גם חלק מהתהליך, אבל תבואו גם עם נושאים פרקטיים.

בגלל שבבסיס נשים שיש להן תיק פתוח לא מטופלות, אני עדיין לא נוגעת באלה שבחרו לא להתעסק, לברוח, שזה סוגיה שאת העלית פה ויכול להיות שהמספרים יותר גבוהים. אנחנו נטפל במה שקיים.

שרון בריק, בבקשה.

ראשית אני רוצה לפתוח ולהודות לך, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת פנינה תמנו. את מנהיגה, את שותפה, את מקצועית ואת לא מוותרת ואת ממשיכה לתקן בעולם. בהזדמנות הזו גם לדלית, מנהלת הוועדה, שמניחה את כל התשתיות כדי שנוכל לנהל את הדיונים האלה ושהם יהיו על סדר-היום.

את פתחת, אז אנחנו אוהבות אותך ותודה על זה שאת נמצאת פה כל הזמן גם בנושאים מאוד מגוונים. אנחנו יודעים כמה מאמץ את עושה בשביל נשות ישראל.

תודה. אני רוצה לקשר מאוד בקצרה בין פרשת זכור ליום הנשים הבין-לאומי, ליום העגונה ולפורים. בשבת האחרונה קראנו בבית הכנסת את פרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. כל אחד מאיתנו הלך לפרשנויות שלו, גם פרשנויות כמובן של חכמנו אבל גם פרשנויות עכשוויות. אם נניח בצד את שאלת מי הוא עמלק ונשאיר רק את פרשנות הרוע המייצג את עמלק, יש כאן שלושה ציווים – לזכור, לא לשכוח ולמחות, ואני אומרת, לא התעייפנו שוב להשקיע ברע? זה מעציב, שלא לומר מדכא. זה מחליש, שלא לומר מרחיק. אולי אפשר לדבר רק על הטוב, אבל כשרוצים לתקן בעולם, אסור להסס אלא חייבים לעצור, להביט לרוע בעיניים, להנכיח אותו, לדייק ולומר, זה פסול, בזה צריך לטפל, את זה צריך למנוע ולמגר. אחרי שנצביע מה לא, נתפנה לעסוק בהרחבה ובפירוט, מה כן. נשנן, נקדם, נבנה אלטרנטיבה, נציב את החלום ואת החזון, נתאר לאן נרצה להגיע ונפרט את דרכי הפעולה. זו ממש חובת זכירת עמלק.

כחברה יהודית, דמוקרטית במדינה עצמאית, זכויות אדם, נושא שעל סדר-היום, פשוט לא יתכן שאישה תהיה כבולה בבית אסורים כשהיא נתונה לחסדי בעלה שיתחייב באמצעות מסמך משפטי והלכתי בפני עצמו ובפני הציבור לזון, לפרנס ולגרש במידת הצורך. אני מלאת הערכה והוקרה למי שנושאות בראש מעייניהן את הטיפול והמניעה של מסורבות גט ועגונות. הן לא יניחו לנושא והוא לא ירד מסדר-היום הציבורי עד שיבוא השינוי.

טוב לנו שיום העגונה שנקבע ביום תענית אסתר יוצא גם בסמיכות ליום הנשים הבין-לאומי, כי מנהיגות נשית, ייצוג מגדרי, אירועי העצמה וביחד נס למיניהם, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים בזמן שלא ימצא פתרון בסיסי ומערכתי למחדל החברתי, ציבורי, הלכתי של מסורבות גט ועגונות. החיים שלנו מבוססים על תורה ועל סל של ערכים – מוסר וצדק חברתי, ועל בסיס ההנחה הזו אני אסיים ואני אומר, זו לא בעיה שלהן. זו לא בעיה של הנשים מסורבות הגט. זו לא הבעיה של נשים באשר הן. זו בעיה של נשים וגברים ועל כולנו מוטלת האחריות החברתית והחובה לפתור אותה. תודה.

תודה רבה. תודה על כל העבודה החשובה שאת עושה. זה לא מובן אליו, ובכלל כל הארגונים שעוסקים בנושא העגונות, אני חושבת שזה עבודת קודש, כי כביכול זה עבודה פחות אטרקטיבית לכותרות, אבל זו עבודת קודש, וכשאני רואה את הלהט של המייצגות זה ממש מרגש אותי. אולי אני לפעמים "קצרה" כי אנחנו באמת ב-11:00 פותחים מליאה, אבל תודתי העמוקה לכולכן. זה לא מובן מאליו.

חברת הכנסת לשעבר ענת מאור. רק כדי להכניס אתכם לתמונה, יש לנו 20 דקות למליאה ולכן כל אחד ידבר דקה-שתיים כדי שנוכל להגיע למסקנות.

תודה וברכות רבות על עשייתך המבורכת.

תודה.

הרב אלי בן דהן, אני הייתי חברת כנסת כשאתה עשית מפעל אדיר, כל ההתחלה בטיפול העגונות. את הגברת גלית חובב מקיבוצי אתה בטח מכיר היטב.

ודאי.

באמת קשה לתאר איזה התקדמות הייתה. אני יושבת עכשיו בוועדה, באמת האמנתי, אולי אני תמימה, לשמוע דברים אחרים. קודם כל הרבה ברכות לנשים האמיצות שמציגות את הנושאים. בכל זאת, 30 שנה עברו מאז.

אני רוצה לומר את האמירה העיקרית הראשונה. הרב אלי בן דהן וחברת הכנסת שטה, מדוע בתי הדין הרבניים עכשיו מבקשים להרחיב את סמכויותיהם? אנחנו יושבים בוועדת חוקה, חוק ומשפט, נידונות הצעות שאסור להסכים להן. אם הבעיות כל כך לא מתקדמות ולא נפתרות, והקמנו את בתי המשפט לענייני משפחה ב-1995.

זה לא רק הרבנים, ברשותך. זה הדתיים. משמע, מיליון מוסלמים יכולים לבחור ללכת לשרעי.

נכון מאוד.

מיליון מוסלמים, למה שיבואו לעשות עניינים כלכליים? הם גם ככה מרגישים מודרים, כמי שעורכת דין והייתה כתבת משפט. ילכו לשרעי. מיליון חרדים או יותר ילכו לרבני והאחרים ילכו לבתי המשפט, ומה יצא לנו פה? בוקה ומבולקה ממש.

תודה רבה. הפנייה היא ממש אליכם. קודם כל תפתרו את הבעיות הקיימות. אתה אישית עשית הרבה, ואתם לא יכולים לתאר לכם כמה המצב היה הרבה יותר חמור לפני 30 שנה, אבל מדוע עכשיו הפנייה לכל ההרחבות האלה?

כן, אבל הוא לא אחראי לזה.

אני כבר לא חבר כנסת.

זה לא הוא, זה גפני, רוצה את בתי הדין לממונות, ויש שם עוד דיינים בלי דיינות.

להיאבק חזק נגד הצעת החוק הזו שהיא פשוט רק הסגה לאחור. אני הייתי טוענת רבנית פעם אחת.

באמת? את דתיה?

לא. מאחר ולא היה לה כספים ואפילו לא הצליחה להגיע, בדקה עם כמה מקומות. התנדבתי, עבדתי ולמדתי את העניין הזה.

אני רוצה להגיד את הנושא הנוסף. זה לא קשור בעגונות, זה הרבה יותר חמור. החוק החשוב של איזון משאבים שהוא כל כך נהדר, הוא הפך לעילה להתעלם מהכתובה ולפגוע בנשים. שניים, אין בדיקה מקצועית של איזון משאבי, ואתם מאפשרים הברחת משאבים בלתי רגילה של הבעלים.

לבסוף, מה שאמרה יושבת-ראש הוועדה. מי שזלזל בנשים, בתובעת וגם במי שייצגה אותה, בבקשה שלא יהיה בבית הדין הרבני.

תודה, ענת. מאוד מרשים שאת נמצאת כאן איתנו. יישר כוח. אני מקווה שכשאני אהיה לשעבר יקבלו אותי בחום.

תודה רבה.

שרה, תודה גם לך שאת איתנו.

תודה רבה לכם. שמי שרה גראסמאן‎ .

את אישה חרדית? בלי לתייג, אני רואה שרוב המסורבות שמגיעות אליי - - -

זה המגזר הדתי.

צריך לבדוק את העניין. יכול להיות שזה שאולי דווקא כמי שמבינים את ההלכה הם מנצלים את הפרצות. צריך לראות מה עושים עם זה.

שרה, בבקשה.

אני רוצה להתחיל ולהגיד שהסיפור שלי מאוד דומה לסיפור שסופר פה. לצערי הרב עם אותו הרכב נאלצתי לוותר על דברים מרחיקי לכת. פסקי בית משפט חלוטים בענייני מזונות ובענייני משמורת, זה היה התנאי לקבלת הגט.

הורידו לך?

לוותר.

לגמרי?

לגמרי.

לוותר עליהם ולתת לבית הדין - - -

זה מוטרף. אני לא ידעתי את זה. אני אומרת לכם, אני מגלה את זה רק בוועדה כאן. אני לא ידעתי שבשביל לקבל גט דיינים מסכימים שיוותרו על מזונות. מי רשאי בכלל בעולם הזה לוותר על האוכל של הילדים? זה מזונות של הילדים.

זו לא הייתה דרישה של הגרוש, זו הייתה דרישה של בית הדין.

מזונות של ילדים, אסור לגעת בזה. זה קודש.

שבית הדין ידון במקום בית משפט שכבר פסק.

היועצת המשפטית, נכין הצעת תיקון ביחד עם הארגונים. נוביל את זה. זה לא הגיוני בשום צורה.

יש לנו המון פתרונות ואנחנו נשמח לשבת, כי אפשר באמת לפתור את זה בכל הרבדים.

אסור שזה יקרה. מזונות ילדים צריך להיות מחוץ לתחום. זה לא יכול להיות כלי בכלל, גם אם זה כלי משכנע. זה פשוט חרב פיפיות.

ללקוחה שלי דיין אמר, לא נורא, את תקבלי דירה בעמידר, בלי חוגים, הילד ישן על מזרן ברצפה. אתם תסתדרו. את מוצלחת. לא פחות מזה.

מי זה הדיין שאמרת?

גאופטמן מבאר שבע.

הדיינים לא יכולים להמשיך להסתתר במחשכים בלשכתם או באולם הדיינים.

העובדה שפסקי הדין הם תמיד חסויים מאפשרת לעשות עוולות יום-יום כי אף אחד לא ידע על זה.

הסכמים הם מפרסמים כל הזמן.

הם בוחרים איזה פסקי דין לפרסם.

הם גם לא נותנים פרוטוקולים. אומרים, אין, זה לא מפורסם. לא נתנו לה פרוטוקול.

לפעמים גם לא נרשמים פרוטוקולים.

שרה, תמשיכי בבקשה.

אני רוצה בבקשה להקריא קטע מתוך מופע ספוקן וורד שארגון "יד לאישה" רץ איתו ברחבי הארץ. אפשר רגע שנשחק ארץ עיר? אני אגיד א', אתם תגידו סטופ? א'.

סטופ.

יצא א'. ארץ-אוקראינה, עיר-אומן. פתגם ידוע, אצלנו מוסיפים כל מיני קטגוריות. אישה כשרה עושה רצון בעלה. אישה כשרה עושה רצון בעלה ואם בעלה אומר לה, תלדי ב-א'-אומן, א'-אוקראינה, את תלדי ב-א'-אומן, א'-אוקראינה. מהברזים של א'-אוקראינה אי אפשר לשתות, אבל אישה אחרי לידה, אישה צמאה, צמאה למילים טובות, צמאה לאהבה, צמאה לחיים, צמאה למים חיים. מים ב-א'-אוקראינה זה מוצר ממש יקר, ממש מחיר לא הגיוני של שקל לעשר ליטר, ואין כסף, אז לא קונים. מסתדרים. והחיים, כמה עולים חיים? אני לא מוכנה למות. אני אחיה על אפך וחמתך. אני אחיה ואוהב את החיים האלה. אוהב אותם על כיעורם על חוליים, על אימתם ולא אצא מדעתי.

אני רוצה לחיות, לחיות הרבה, לחיות באור, לחיות חיי אדם שמותר לו לנשום ולשתות מים. אני עומדת כאן היום ארבע שנים ועוד 48 שעות מהרגע שזכיתי וכליותיי דיברו אליי כמו שדיברו לאברהם אבינו, מהרגע שהבנתי שאני ראויה, שחיי קודמים לכל ולכולם, אז אפשר רגע שנשחק, אני א' ואתם סטופ? א'.

סטופ.

יצא ב'. ארץ-ברוכה הבאה לארץ ישראל. פרק ב'. ברוך השם התארסתי לפני שבועיים.

(מחיאות כפיים)

אני כל כך רוצה לשים את פרק א' מאחוריי, כל כך רוצה לסגור את הדלת הזאת אבל ההסכם שנאלצתי לחתום, הסכם שאני עדיין רצה על תשלומי מזונות. ביטוח לאומי לא משלם למי שהוא לא אזרח ישראל. העול הכלכלי כבד מאוד מאוד. אני עומדת פה ומבקשת מנבחרי הציבור, מחטף הסמכויות שהרבנות עשתה בתיק שלי הוא שערורייתי. אני לא היחידה, לא הראשונה. יש מאות תיקים כאלה. אני מבקשת שתעשו הכול בשביל לא לתת לרבנות לעשות את זה. היו לי פסקי בית משפט חלוטים. לאף אחד אין סמכות לקחת לי אותם. אישה לא אמורה לעמוד בלחץ של בית הדין, לוותר במחי יד על מזונות, לוותר על כתובה. מי בכלל דן בזה? ברור שאת מוותרת על כתובה. איפה? הייתי עגונה. מה עם מזונות אישה? לא נספר בכלל. שבית הדין יעשה הכול שהאישה תקבל את המגיע לה. תודה רבה.

תודה, שרה.

חופות, קצר, דקה.

שלום, אני רחלי דויטש שוורץ מארגון חופות. אני רוצה להגיד בהמשך לכל מה שנאמר פה, שאני ממש מקווה שלא נהיה באותו מקום בעוד 20 שנה. אנחנו בארגון חופות, כל הזוגות שמתחתנים אצלנו בלי יוצא מן הכלל, חותמים על הסכמי קדם נישואין. זה אומר שאנחנו מונעים מראש את הבעיה. זה אומר שאנחנו לא נהיה פה בעוד 20 שנה. אני חושבת שבית הדין צריך לקבל את הפתרונות האלה שקיימים בשטח. דיברנו על זה פה. אין שום סיבה שלא יחתמו על הסכמי קדם-נישואין. יש גם פתרונות הלכתיים כמו תנאי בקידושין שכל הזוגות שלנו חותמים עליהם, ככה שגם במקרי קיצון כולם יכולים להיפטר.

תודה.

הרב עו"ד צוריאל בובליל, המרכז הבין-לאומי להתרת עגונות. קצר.

בוקר טוב, יישר כוח. שני דברים קצרים. אחד, התפקיד שלנו הוא מחיקת התופעה המבישה של סרבנות גט, עגינות וכדומה. שניים, לפני מספר חודשים היינו כאן בוועדה והצגתי פתרונות לכל עגונות המלחמה האפשרויות, כולל מצב של נעדר כמו רון ארד, כולל עגינות רפואית של צמח, כולל אפשרות שהחייל נהרג ואח שלו ללא ילדים, ואח שלו הוא קטין וכו'. טענתי שזה אפשרי. אני רוצה לבשר לכם שבימים האחרונים ישבתי עם ראש בתי הדין בירושלים, הרב אברג'ל, תשובה מפורטת שאימצה את כל הפתרונות הללו.

מצוין. אמרתי בתחילה שאנחנו נפריד את הסוגיה של עגונות צה"ל.

נכון. כמו של טיפול מונע שהצעתי למקרים של צה"ל, אני רוצה להעתיק את זה גם לפן האזרחי. לא רק שם שיש יותר אמפתיה.

אתה תלך לשולחן העגול ולשיתוף ציבור.

אין בעיה.

תבואו עם דברים פרקטיים.

דבר אחרון. דיברתי עם גדולי הדיינים. הם הציעו לי שאנחנו נבקש מהרב דוד יוסף להעמיד צוות של שלושה דיינים בכירים, שביחד ננצח את אותו שטר מונע ובעצם לא ניפגש עוד שנה ונגיד למה יש את התופעות האלה, כי הטיפול המונע יגרום למצב שהדמעה של העגונה לא תהיה יותר.

אנחנו נבקש מכבוד הרב הראשי הראשון לציון, הרב יוסף, מעבר לשיתוף ציבור שיעשו אנשי המקצוע, שיפגוש יחד איתי משלחת של ארגוני נשים. לא רק נשים. ד"ר הרב צוריאל, אתה גם מוזמן אם הוא יהיה מוכן. אני חושבת שהוא יהיה נכון לעשות את זה. יש פה הזדמנות ועת רצון. תודה רבה.

רציתי להגיד רק על הדיון האחרון שהיה לי.

יפעת יקרה.

שש שנים אני בתוך, אני לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו. רציתי רק להגיד משהו קטן על הפעם האחרונה שהייתי בדיון, שפעם ראשונה קיבלתי חיוב גט בחנוכה, ברוך השם. חשבתי שאני מגיעה לגט.

אחרי הדיון פה?

כן. הייתי בהרבה דיונים. זה לא מזיז. הזמן עובר. יש עוד הרכב ועוד הרכב.

אז קיבלת פעם ראשונה?

הגעתי לקבל גט, קיבלתי איום. הדיין שמע שהוא מאיים עליי. הוא הרי יושב על רקע פלילי שהוא תקף אישה. הוא אמר לו, אתה רוצה שאני עוד פעם אשב על פלילי? הוא איים עליי. אני הייתי אמורה ללכת. הנה, יש לי פה תלונה במשטרה.

מה עשית עם האיום הזה?

הלכתי למשטרה. הדיין שמע את זה. הוא היה שם בתוך החדר.

יש את הפרוטוקול?

לא, כי הם דנו בלי פרוטוקול. יש משפט אחד שהוא כן אמר לפרוטוקול.

איך לא נעשה כלום? הוא אומר לה, אני אשב על פלילי, על אלימות כלפי אישה. מסוכן מאוד הסיפור הזה.

בפרוטוקול רשום שהוא גם איים עליי שיגיעו אנשים מהשוק האפור, ידפקו לי בדלת. אחרי זה הדיינים ניסו לשכנע אותו שייתן לי גט. בזמן של הדיון, רשום בפרוטוקול שהם דנים בלי רישום פרוטוקול, ובזמן הזה הוא איים עליי. יהיה לי עוד מעט, בסוף אפריל שוב. נראה אם אני אקבל גט. אני אעדכן אותך.

בעזרת השם. תודה רבה על זה שאת נאבקת ועושה. לא מובן מאליו, אימא לתשעה ילדים, לוחמת. לא מובן מאליו בכלל, ואני רואה לא רק בדיונים האלה. היא באה להילחם.

הרב אלי לפני 30 שנה הקים הרכב עגונות עם הרב בצרי, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב פישר. אני מציע, כל התיקים הקשים האלה, נקים הרכב עגונות.

אנחנו נעשה את מפגש שיתוף הציבור ממש בקרוב ואז נעשה דיון פה.

שלום לחברת הכנסת מיכל וולדיגר.

אנחנו שמחות לראות שיש עוד נציגות ציבור.

יש כל כך הרבה דיונים פה בו-זמנית, שאתה לא יודע אפילו לבחור מה להתחיל, אבל כן, בהחלט דיון חשוב.

הרב אלי, הבמה שלך.

תודה. אני רוצה לומר כמה מילים. מי שנמצא פה בדיון, אז באמת אפשר לחשוב איזה מי יודע מה. רבותיי, אני רוצה להגיד כמה דברים. תיראו, אף אחד פה לא אמר מילה על כך שבתי הדין הרבניים המשיכו לתת שירות בזמן המלחמה. לא הפסקנו יום אחד. במסירות המשכו לתת שירות בזמן המלחמה. כל שנה מתגרשים בישראל 11,500 זוגות, אז בואו תיקחו את הפרופורציה. יש כמה עשרות מקרים קשים, אבל מה זה העשרות האלה? זה פחות מפרומיל. אף מערכת משפטית אחרת בישראל לא יכולה להתגאות בנתון הזה.

תאמינו לי, כל מקרה הוא יקר לי. כל מקרה הוא חשוב לי. אני לא חושב שיש פעם אחת שמישהי או מישהו פנה אליי ולא התייחסתי ולא קבעתי פגישה אם ביקשו פגישה או ביקשו התייחסות או בדיקה. אין דבר כזה. כל אחד מקבל את ההתייחסות, אבל תקבלו את הפרופורציה. 11,500 זוגות מתגרשים. זאת המציאות האמיתית.

אני רוצה להגיד לכם משהו, רבותיי. היום בנקודת הזמן הזאת 20 דיינים חסרים במערכת, שזה כמעט 20%. כששלושה שופטים בבית משפט המחוזי היו חסרים, איזה צעקה קמה בישראל? אוי ואבוי, שלשה שופטים חסרים מתוך 37. 20% מהמערכת לא נמצאת.

הבעיה זה עם מה שקיים. כרגע לא דיברנו על המחסור.

צריך לדעת את זה, כי חלק מהעומסים שקיימים הם כיוון שחסרים 20% מהמערכת. אין מה לעשות, העומס גדל על ה-80% שנמצאים. כולם מדברים על בתי הדין בהשוואה לבתי המשפט. כמה עוזרים משפטיים יש לכל שופט? מינימום שניים.

איתן כבל היה אומר, אתה לוקח אותנו לפרוצדורה.

כבוד היושבת-ראש, הרב, אין לי ספק שאתה צריך חיזוק והמערכת צריכה חיזוק, אבל הנשים האומללות האלה פה, זה לא מעניין אותן. בסוף אנחנו כמדינה צריכים לתת לך את המשאבים, נכון, אבל בסוף בוא נתייחס לנקודות הספציפיות. הן לא אמורות לדעת שחסר לך כוח אדם או לא חסר לך כוח אדם. זה לא שלהן, זה שלנו.

הרב אלי, דווקא כי אמרתי את זה והצגתי את זה קודם. כחברה בוועדה למינוי דיינים היה בג"ץ עד לפני שבוע אבל זה לא קשור, ואני אסביר למה זה לא קשור. הרב אלי, אנחנו מדברים על תיקים קיימים ואיך מתייחסים לנשים. אנחנו מדברים על תיקים שהם שנים ארוכות. הבעיה נוצרה בשנה האחרונה. אני אומרת לך, אין קשר בין הר סיני לשמיטה.

יש.

אני מצטערת, לא, כי זה בשנה האחרונה.

בין הר סיני לשמיטה יש קשר.

אני רוצה להגיד, לא מעניין אותי. אני רוצה להמשיך את החיים שלי.

היא צודקת. המערכת לא מעניינת אותה.

תודה רבה, בסדר גמור.

זה לא יכול להיות שאני עומדת שם מול ארבעה גברים ובאמצע הוא אומר לי, אני עייף, אני לא יכול להקליד, ויוצא החוצה וסוגרים לי את הדלת. לא יכול להיות. לא יתכן.

הרב אלי, תראה, אני מבקשת ממך לצורך העניין שנתמקד במה כן נעשה.

דיברו על חוסר מידע. אני רוצה לספר משהו. מכון רקמן לפני מספר שנים גם פנה בטענה הזאת, אין לנו מידע, אתם מעלימים מידע. אני אמרתי, תביאו איש מחשבים שלכם. ישב שלושה חודשים בהנהלת בתי הדין, בחן את מערכת בתי הדין על כל קוויה. יצא החוצה ואמר, אתם יודעים? הנתונים שלכם נכונים, אתם לא מסתירים כלום. אין בקשת חופש מידע אחת שאנחנו לא עונים מהר ומייד. הנתונים שלנו גלויים, המערכת שלנו פתוחה. כל אחד יכול להסתכל. אנחנו מפרסמים כל שנה נתונים גלויים. כל אחד יכול להסתכל ולראות. אנחנו לא מסתירים שום דבר. אני מסכים, יש בעיות. המערכת היא לא מושלמת. בוודאי יש הרבה מה לתקן בה. אני מסכים על זה שרוצים לעשות שולחן עגול. אין שום בעיה, בשמחה רבה.

כן, אבל עם תוצאות, עם מסמך עבודה בסוף אחרי שיתוף הציבור.

הכול פתוח. אני לא מונע כלום. אני מוכן הכול.

הדובר שלך נלחץ כשאמרת לו "אני מוכן הכול".

הוא יודע. בסדר.

אפשר להעיד על אלי שהוא אומר ועושה.

זה אנחנו יודעים.

דיברנו על ערעורים. כמה דיינים יש היום בבית הדין הרבני הגדול? שלושה בלבד.

אני מצרה על כך. הם הביאו את זה על עצמם. אני אישית כתבתי מכתב, אתה ראית את זה, על הנפוטיזם. אתה קראת את המכתב שלי? תלמידי חכמים בוכים. אם ניתן לתלמידים הכי טובים בלי קשר לקרבת משפחה, זה גם לא היה מגיע לבג"ץ. היינו מקבלים דיינים לעילא ולעילא עם רגישות. צריך דיינים שהם גדולים בתורה. אתה יודע מה? אני אלך איתך רחוק מזה.

פנינה, את חברת הוועדה, לא אני.

אתה בסופו של דבר מרכז את העניין הזה ויודע שזה לא כי מישהו בא לפגוע בבתי הדין. פשוט יש עוד מורכבויות וסוגיות חברתיות שהיה צריך לטפל בהן, ואתה יודע מה? הן מעדיפות את ההמתנה של שנה ושיהיו מינוי דיינים בתהליך תקין, מאשר שאחר כך אנחנו עשרות שנים אוכלות מה שנקרא - - -

קש.

אני אומר את זה כדי שנדע את המציאות האמיתית. אנחנו מתמודדים עם קשיים גדולים שיש רק שלושה דיינים בבית הדין הגדול.

אני חושבת שהנשים האלה מתמודדות עם קשיים יותר גדולים, אז אולי אפשר להתמקד בקשיים שהן מתמודדות איתן.

זה קושי גדול מאוד.

מה שמך?

עו"ד אלה סקעת מעתים.

מה בכל זאת נעשה בשנה האחרונה?

אנחנו פרסמנו דוחות על העשייה האדירה שנעשית. מכון רקמן כותב מפורש, יש התקדמות עצומה בבתי הדין הרבניים. מכון רקמן לא חשוד על אהבת בתי הדין.

בסוגיה הזאת.

על זה.

על עגונות?

על עגונות.

אני רוצה לשאול כמה מ-11,500 הזוגות שהתגרשו נסחטו בשביל הגט? להגיד 11,500 זה יפה. כמה מתוכם נסחטו בשביל להגיע לגט? כמה תיקים הדיינים סחטו כדי לסיים את התיק מהר? זה קורה כל היום.

גבירתי היקרה, תקשיבי טוב, אני עושה דבר שאף אחד לא יעשה לך. תביאי איש מחשבים שלך שיבוא וישב אצלנו, יעבור, יסרוק את כל ה-11,500 המקרים שהתגרשו בשנת 2024 ויבדוק כמה אנשים נסחטו, אבל אני מתנה תנאי, שהנתונים האמיתיים יפורסמו על ידכם.

איך אפשר לדעת את זה אם אין פרוטוקולים שמתארים נכון את מה שקורה בדיון?

סליחה, לא להתפרץ. מי שמתפרצת, אני פשוט אוציא אותה, וזה לא נעים לי להוציא. אני לא מעוניינת שתמשיכי להתפרץ. תודה.

באמת אנחנו משתדלים מאוד. אני שוב חוזר, אני לא אגיד שהכול מושלם אבל נעשים פה מאמצים אדירים. אני מפנה אתכם, תקראו את הדוח שהוציא מכון רקמן לפני פחות מחודש. תקראו אותו ותראו איזה שבחים מקבלים בתי הדין הרבניים ואיזה שבחים מקבלים האגף למניעת עגינות. תיראו את האמת.

מה נעשה? אז עשית לנו פילוח.

תיראו בדוח איזה עבודה.

עזוב אותי מהדוח של רקמן. אני מאוד אוהבת את רקמן ואני מעלה איתם חוק היום.

חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

אני מכירה את הרב אלי. אני יודעת כמה זה חשוב לך, כמה אתה עושה את העבודה באמת נאמנה, ועדיין אני אומרת, אנחנו כמדינה חייבות להן. זה חובה שלנו. אנחנו לא יכולות להגיד להן כמה המערכת חסרה וכמה היא מורעבת. אנחנו צריכים למלא אותה כדי לתת להן באמת את השירות הטוב ביותר. גם אני מקבלת לא מעט פניות על התנהגויות לא ראויות. הרב, נורא קל להגיד, זה רק עומס. צריך לעשות גם בדיקה לגבי כל מיני הרכבים ואיך מתנהלים רבנים ואיזה יחס מקבלות הנשים בסופו של דבר.

צריך גם כתובת לתלונות.

עכשיו יש חוק חדש. בואו תמנו נציב.

פנינה, אני כן פונה אלייך ואני פונה פה לנשים. אני איתך באירוע. אנחנו צריכות לשבת. אני לא מספיק מכירה לעומק את כל מה שצריך ומה שנדרש. הרב אלי, אני לא חושבת שאנחנו משני צידי המתרס. אני חושבת שבסוף כולנו רוצים את אותו דבר, ונשים שמסורבות גט צריכות לקבל גט, ונשים עגונות צריכות להיפטר מהטייטל הזה ולהמשיך את חייהן. כולנו פה במשימה אחת, אז אני לגמרי איתך רתומה לאירוע ואני מוכנה לעשות מה שצריך כדי לקדם את זה.

תודה רבה.

אני מבקשת להגיב. אני ישבתי בצד.

למה ישבת בצד? סליחה, את רוצה לבוא אליי בתלונות שישבת בצד?

חלילה.

סליחה, לא להתפרץ. לא לנהל איתי את השיח הזה. אנחנו באמצע דיון רשמי. את רוצה? תשבי. אם יהיה לי זמן אני אתן, ואם לא, אני לא אתן. אני אומרת לכם, אם לא תכבדו אותי כמו שאני מכבדת אתכן, אני פשוט אסגור את הדיון הזה.

הרב מימון.

טוב, אני מרגיש שיש לי כאן פריבילגיה שאין פה להרבה אנשים, כי אני מכיר את השטח משני הכיוונים. אני מכיר את המצוקה של הנשים. אני מכיר אישית את כל הנשים שדיברו כאן, למעט אלה שבכלל לא מטופלות על ידי אגף עגונות מסיבה נעלמה שאני לא יודע, ואני מכיר גם את מה שמתנהל בבית הדין. אני אומר על הדיון הזה, "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", דהיינו, אתה הרבה פעמים בוחן סוגיה בהסתכלות על נקודה ספציפית שאתה רואה אותה מהצד. נכנסת כרגע לתוך החדר, ראית איזה צעקה ואתה לא רואה על מה הצעקה ואתה לא יודע מה היה לפני כן, אתה לא יודע מה קרה אחר כך. אני מודיע לכם שחלק מהדיינים שדיברתם עליהם זה דיינים שעובדים ימים ולילות, חלקם חתומים על תקדימים משפטיים שעברו גם את הגדול וגם את בג"ץ - - -

בסדר, אבל זה אומר שמותר להם להתנהג ככה? לא. סליחה, גם אם זה יהיה הכי גדול, בסוף הוא פוגע בילדים שלה.

תני לי בבקשה לגמגם את טיעוניי עד תום.

לגמגם?

כן, כי מפריעים לי אז זה יוצא גמגום. במקרים שדיברו כאן ואני מכיר, את מה שאני לא מכיר, אני לא מכיר, מדובר על אנשים משכמם ומעלה, ואם הם לא היו עושים את מה שהם עשו בחלק מהמקרים, הנשים שעכשיו יושבות ומספרות על הגט שהן קיבלו, הן היו יכולות להגיד שבית הדין היה מאוד מנומס אבל הן נשארו עגונות. בית הדין נכנס לתוך הזירה, מרים את השרוולים, חוטף מכות. לפעמים גם מדמם אבל בסוף הוא מצליח להביא את התוצאה ואני רואה את הנתונים.

מי חוטף מכות?

הוא חוטף מכות, בית הדין, משני הכיוונים, מבטיח לכם.

מטאפורית הוא מדבר.

מטאפורית.

יש פה נשים שעוד שנייה חוטפות מכות לא מטאפורית.

מה שראינו כאן זה בעצם נגיעות קלות בכל מיני נקודות ספציפיות בלי להסתכל על התמונה הכללית, ומי שרוצה להסתכל על התמונה הכללית אני מציע לו להישמע למה שהציע הרב אלי.

אתם לא מצליחים לתת לי תשובות. סליחה, הרב מימון, קיבלת כאלה שבחים. אני חייבת לומר לך, היית מגמגם לפחות מה עושים.

אני יודע להגיד לך מה אני עושה, ואני יודע להגיד לך שבשנה האחרונה אני התרתי 220 נשים עגונות. מה את עושה כדי לעזור לי? יש לי ארבעה תקנים. מקצצים לי תקן. התרתי 220 עגונות בשנה האחרונה בכל רחבי העולם.

בסוף זה מעציב אותי, למה? כי אתם דווקא הגורמים שרוצים לעזור, אבל נדמה לי שנכנסנו לאיזה פינה של התגוננות, ולא רק זאת. כמו שחברינו כבל אומר, הלכנו לפרוצדורות כשיש פה משהו של מהות. אני באמת מאמינה שאפשר לעשות ואני בטוחה שעשינו, ועשיתם דרך, לא אני. עשיתם דרך עם הארגונים. אני שואלת מה אנחנו רואים קפיצה בכל זאת בטיפול ומה אפשר לעשות?

אני מראה לך. הנתון הוא שב-2017 כשאני נכנסתי לתפקיד, פחות או יותר התרנו 110 עגונות. ב-2024 – 221, קפיצה של פי שניים במספר העגונות שהותרו.

אתן מרגישות את זה כארגונים, את ההתרה?

זה שחרור נשים, זה לא התרה. הביטוי התרה הוא מטעה.

עו"ד ורד בר, מרכז רקמן. באמת לא התכוונתי לדבר כי היה לי חשוב לשמוע את הנשים, אבל מאחר ומרכז רקמן הוזכר פה כמה פעמים, אני חייבת כן להתייחס למה שנאמר בדוח. בדברים מסוימים אכן חל שיפור ואכן זה גם מופיע בדוח, אבל שמענו פה את הסיפורים. הסיפורים רלוונטיים.

כמה השיפור שחל?

לא הכנתי את הנתונים בשלוף. חלק מהעניין, וזה גם מה שנאמר פה, יש דברים שבכלל לא מופיעים בדוחות. הם לא מופיעים בנתונים. להבין האם אישה נסחטה לגט והייתה צריכה לקנות את גיטה בוויתור על מזונות לילדיה או בוויתור על פסקי דין, זה לא מופיע בנתונים. זה לא יכול להופיע בנתונים. זה דבר אחד. דבר שני, ההגדרה של בתי הדין הרבניים למי היא אישה מסורבת גט, מתחילה בדרגת החומרה החמורה ביותר.

טוב, אני לא יכולה לפתוח עוד סוגיות. אני צריכה יותר נתונים.

ברשותך לפרגן לבתי הדין. משכי הזמן של סכסוכי גירושין קוצרו. רואים את זה גם בדוח של מרכז רקמן. אם בעבר היו 26% של מקרים שלקח להם יותר משנה תיק גירושין, היום זה סביב ה-10%. בעבר ספרנו כ-10% מעל שנתיים. היום כ-5% מעל שנתיים.

תודה.

קודם כל אני רוצה להודות לכל נשים שבאו ושמו את עצמן ואת סיפורן האישי כאן, כי אני בטוחה שאתן לא רק באתן כדי לעזור לעצמכן. חלקן בכלל כבר סיימו את התהליך. אתן באתן כדי לעזור לנשים אחרות, ועל הערבות ההדדית הזאת עבור נשים אחרות אני רוצה להודות לכן ולקוות בשבילכן שהעתיד שמצפה ומחכה לכן בכל העניינים האלה יהיה טוב הרבה יותר. זה אחד.

הדבר הנוסף לפני שאני מסכמת, אני רוצה להודות לכן שאתן כאן, להודות לכל ארגוני הנשים וכן לסכם את זה בנימה אופטימית מסוימת. לא בכדי התעקשתי לראות מה השתפר בזמן האחרון. אני לא עכשיו יועצת הוליסטית או יועצת ארגונית, אבל אני כן ממליצה להשקיע פחות מאמצים בלהתגונן. אני חושבת שבסך הכול אנשים פה מבינים את הערך ואת הפעולות שלכם, והשנים הארוכות, הרב אלי, שאתה פועל גם בתחום הזה.

הרב מימון, נדמה לי שהם הגדילו לעשות ופתחו גם בשבחים על המעורבות שלך, וזה לא נסתר מעיניי הוועדה ומנבחרות הציבור כשאנחנו שומעות שבחים, כי לרוב אנחנו לא שומעים את זה, שתדע.

הולכים לקצץ לי - - -. אני לא אוכל לעשות - - -

תלך לשר שלך. סליחה שאני אומרת את זה ככה. אני כנסת. אני גוף מפקח, אני לא גוף מתקצב.

הוועדה מודה לארגונים המסייעים למסורבות גט ולעגונות על עבודתן, ולנשים שהגיעו לשתף אותנו בעדויות שלהן.

הוועדה מודה לרב אליהו בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים, על שיתוף פעולה ארוך שנים ועל הנכונות שלו לפתור את הבעיות, ועוד נכונה לו עבודה רבה. הוועדה קוראת לרב אליהו בן דהן, מנהל בתי הדין הרבניים לקיים מפגש שיתוף ציבור עם קול קורא לארגונים המטפלים במסורבות גט, שבחלקם נמצאים איתנו כאן, ובעגונות, כדי להעלות את כלל הסוגיות, הפערים ודרכי פעולה שניתן לגבש על מנת לסייע בקידום הסוגיה. אני ממליצה כיושבת-ראש הוועדה ששיתוף ציבור, כדי שהוא לא יהיה רק פגישה, שזה יהיה לפחות יעד שקובעים – שלושה מפגשים ואז אתה יודע שזה באמת מפגשי עבודה ושיתוף ציבור אמיתיים, כמישהי שהייתה שותפה לתהליך שיתוף ציבור.

הוועדה קוראת למנהל בתי הדין הרבניים לבצע עבודתו כרגולטור ולהקפיד על סדרי הדיון, זמני הדיונים, היחס לנשים המופיעות בבתי הדין ושליחת הפרוטוקולים מהדיונים. הוועדה מבקשת לקבל לידיה מה הכתובת של התלונות, תוך כמה זמן הן מטופלות. אני רוצה לדעת מה התהליך הפנימי אצלכם. בזמנו כשהגענו לבחון דיין מסוים וביקשנו מה הרקע, חברינו יצחק גורדון המלומד, זה השפיע עלינו בסוף התלונות שהיו נגדו, לכן אני קוראת לנשים שמושפלות או חוו התעמרות או שפגעו בהן להגיש תלונות.

אני רוצה את הנתונים המעודכנים כולל את עבודת המחקר שעשיתם, הביצוע, וכולל הנתונים החדשים מה עומד היום על הפרק, כי עלה פה ממבוי סתום נקודות מסוימות גם על כך שהתופעה רחבה הרבה יותר, לכן אני רוצה לראות מול עיניי מה בכל זאת מבחינת מה שמדווח. כולנו יודעים שיש את הדיווח בהרבה מאוד סוגיות שהן לא פשוטות.

אני אפנה כיושבת-ראש הוועדה איתך, אם תרצה, לכבוד הרב הראשי הראשון לציון, לקיים מפגש פתוח עם משלחת נשים מכובדות ולא רק נשים, מי ששותף לעשייה כדי שנעלה בפניו גם את הסוגיות. אני ממליצה לעשות את זה אחרי שיתוף הציבור. חודשיים לשיתוף ציבור הזה ואחרי זה נלך לרב הראשי?

אנחנו פנויות בשבוע הבא.

אני ממליצה בצורה מסודרת שאפילו תעשו שלושה מפגשים מראש. הרב אלי, אחרי זה אנחנו נבוא עם ההמלצות לרב הראשי וננסה לקדם את העניין הזה.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:18.