פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת לוועדה לענייני ביקורת המדינה ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
17/03/2025





מושב שלישי



פרוטוקול מס' 195
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
ופרוטוקול מס' 133
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, י"ז באדר התשפ"ה (17 במרץ 2025), שעה 10:01

הליכי השיקום של יישובי הנגב המערבי, קהילותיהם ותושביהם שנפגעו באירועי שבעה באוקטובר - דוח ביניים מיוחד

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר, יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה
עודד פורר – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

דבי ביטון
סימון דוידסון
חילי טרופר
מאיר כהן
אלון שוסטר

השר במשרד האוצר זאב אלקין
לירון סביון - רפרנטית פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

ולדימיר סימון - ראש אגף פרויקטים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יניב פרץ - מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה

נעמה קמינסקי - מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה

לאה עלמו - סגנית מנהלת אגף בכיר נכסים וחברות, משרד הבינוי והשיכון

הדס גבריאל זני - ממונה ארצית, נפגעי עבירות המתה, משרד המשפטים

בנטיהון יעקב - מנהל מערך החירום, מפונים, משרד התיירות

סיגל כוכבי - רשות המסים

אביעד פרידמן - ראש מנהלת תקומה

אביאל פנסאפורקאר - סגן ראש מנהלת תקומה

אורי יחזקאלי - עוזר ראש מנהלת תקומה

דוד צביאל - סמנכ"ל כלכלה תקציב ובקרה, החטיבה להתיישבות

ערן ליבה - מנהל אגף לתכנון ובקרת תוכניות האחזקה, נתיבי ישראל

צבי קופלד - פרויקטור הנדסה אזרחית ותשתיות, מועצה אזורית אשכול

שירה מנדל - פעילה, עתיד לעוטף - התנועה האזרחית לשיקום העוטף

אילן פרידמן - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

ליהי חן קריאף - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר עדית דובי סובול - אימהות בחזית דרום

ליאורה בן צור - דוברת, עתיד לעוטף

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן שחטוף בעזה

צביקה מור - אבא של איתן מור שחטוף בעזה

מירב סבירסקי - אחות של איתי סבירסקי שנרצח בשבי

לי סיגל - אח של קית' סיגל שחזר מהשבי

שלי שם טוב - אימא של עומר שם טוב שחזר מהשבי

משה ראב - נחטף בהיותו נער בספטמבר השחור ב-1970

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין – מנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
מיטל אליהו – סגנית מנהלת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
אמל ביבאר – מנהל הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

נועם כהן, חבר תרגומים



‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הליכי השיקום של יישובי הנגב המערבי, קהילותיהם ותושביהם שנפגעו באירועי שבעה באוקטובר - דוח ביניים מיוחד

היום יום שני, י"ז באדר, זו ישיבה משותפת של הוועדה לביקורת המדינה והוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. היום יום שני, י"ז באדר תשפ"ה, היום ה-528 למלחמה, 846 חללי צה"ל, 77 חללי משטרה ושירות ביטחון כללי, 928 אזרחים נרצחו, 59 אזרחי מדינת ישראל, אחינו, חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס במנהרות עזה. חלקם בחיים, נקווה מאוד שיחזרו במהרה לביתם והממשלה הזאת תקבל החלטות בהתאם, ככה אנחנו מקווים. כדרכנו, אנחנו נותנים קודם למשפחות. יש איזה סרטון? בבקשה, קודם כול הסרטון.

כל הזמן הזה הוא מנותק מהתקשורת, לא יודע כלום על מה שקורה בחוץ, אפילו לא קולות מלחמה. אבל כשעסקה מתפוצצת או כשצה"ל מחסל את אחד מבכירי חמאס, הוא מרגיש זאת על גופו.

כל עסקה שנופלת, זה מעלה בהם המון תסכול וזעם וכעס. וזו רק אחת הסיבות, כן? שלא לדבר על מתישהו שמחסלים את אבא שלהם, את המשפחות שלהם, מחסלים להם בכירים. זה תקופות, אתה מרגיש את זה, אתה יודע בדיוק מה קורה.

מה קורה אז?

השפלות.

מה הם עושים?

אני אגיד שהכו אותי באותה תקופה, ירקו עליי. הייתי מאוד חלש פיזית, תיזזו אותי קצת, לעשות כאילו כושר, אבל של השפלות, של בוא תעשה עכשיו איזה 200-150 שכיבות סמיכה ותוך כדי אחרי זה הוא מרים אותך לאיזה 100 סקווטים ותוך כדי זורק עליך בלוק של גבינה לתוך הפרצוף ואז יורק עליך, ודברים בסגנון הזה. היו באים לפעמים עם ריסוס לחרקים מזיקים, להגיע עם ריסוס כזה ופשוט להגיד, "ללכת לסוף החדר" ולהשפריץ עליך לפנים, לגוף ועל הכלים שלך, על מברשת השיניים.

מה היה הכי משפיל?

האמת, אלה הדברים הכי קטנים מכל מה שהיה. אתה עומד מאחורי המסדרון, אומר לי: "תסתובב", נכנס, מניח אוכל, אומר לי: "תסתובב עוד פעם", אני מסתובב ואני רואה פיתות מונחות פשוט על הרצפה המטונפת, על ניילון מלא בחול ובפטריות, מטונף, ועליו קצת, איזה חצי בלוק גבינה שיש לו גם איזו פטריה ענקית בקצה. ואתה אומר, מינימום האנושיות זה להביא לי אוכל כמו שצריך. זה ספציפית אותי הכי היה משפיל.

כמה זמן אתה לבד, ואיך אתה מחזיק את עצמך בכל זאת?

הייתי לבד מהיום ה-53 עד היום ה-250 בדיוק, זה 197 יום. מילאתי את היום בדברים שמסבים לי טוב, חשבתי על דברים מסוימים באופן קבוע, הייתי מדבר בקול שעתיים ביום. לא יודע, שקט יכול ממש לשגע. ושקט, שקט מתחת לאדמה מאוד, אז דיברתי בקול, לעצמי, מה שאתה חושב, דבר. יום אחד נכנס מישהו, אמר לנו להסתובב ותוך כדי מתחיל לעשות פסוקים מהקוראן, התחיל להתפלל ממש. ואז הוא ממש אמר לנו, אתם יודעים מה אני עושה עכשיו? אני מתקין פה פצצה. הוא אמר: "אם מישהו ינסה לבוא להוציא אתכם מפה, כולנו נמות". ומתחיל להגיד לנו: "אתם תלכו לגיהינום, אנחנו נלך לגן עדן, לנו לא אכפת למות".

אני יודע מה קורה בפנים כשנופלת עסקה. השפלות מפה עד הודעה חדשה, זה יכול להגיע לאלימות פיזית, הפחתות באוכל, התעמרות, יכול להגיע לדברים מאוד, מאוד קשים כי נפלה עסקה. מבעיתה אותי המחשבה שיש עוד חטופים בפנים, שלא נדבר על אביה וגיא שהם שם בפנים ועכשיו נפלה תיפול עסקה ותחזור לחימה, יכול להיות איום ונורא עבור מי שנמצא שם בפנים.

שלום, אני אתחיל. מיכל לביא, הייתי פה גם בוועדה שבוע שעבר. תודה לך, היו"ר, על הרגישות והאהבה. תודה, זה מורגש.

שמי מיכל לביא, אני גיסתו של עמרי מירן שנחטף לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי רוני ועלמא. רוני נקרעה מידיו של עומרי. היא זוכרת הכול, היא הייתה בת שנתיים, היום היא בת שלוש וחצי. עלמא הייתה בת חצי שנה, עוד שבועיים אנחנו חוגגים לה יום הולדת שנתיים, בלי אבא עמרי.

ב-14 בינואר, לישי אחותי הייתה חלק מנציגי המשפחות שישבו עם ראש הממשלה לקראת חתימת העסקה, ימים מאוד מטלטלים. ראש הממשלה הסתכל בעיניה, היא הסתכלה בעיניו, היא שאלה שאלה פשוטה: "האם העסקה הזאת כוללת את כולם?", ראש הממשלה השיב: "כן, היא כוללת את כולם". ומסתבר שהעסקה הזאת לא כוללת את כולם, מסתבר שיש פה רשימות, מסתבר שיש פה סלקציה, מסתבר שלמילה אין ערך. וכרגע אנחנו שלושה שבועות בהפסקת אש, ובימים האחרונים ממש מתנהל מין סחר בבני אדם, ואני אגיד מילה קשה, סחר בגופות, וסחר בבני אדם.

אני אומרת את זה פעמיים כי אני לא מאמינה למילים שיוצאות לי מהפה. ואנחנו מנסים לעשות סדר, אנחנו באמת מנסים לעשות סדר בתוך הדבר הזה ולא מצליחים. אנחנו לא מצליחים ליישב את הדברים שנאמרים לנו, והתחושה היא של פירוק, פירוק מאוד גדול. וכמו שאני תמיד אומרת, אנחנו לא הנושא, הנושא הוא בני ערובה שנרקבים או נמקים בייסורים, בייסורי גיהינום, בשלשלאות, 40 מטר מתחת לפני האדמה, במנהרות.

והייתי עושה דמיון מודרך, מאז 7 באוקטובר אני לא יכולה לעשות דמיון מודרך, אני לא מסוגלת לעשות את זה. הייתי מעולה בזה, אבל כבר לא. אבל נורא בא לי לעשות לכולנו פה, במיוחד כשאנחנו הולכים להתעסק בנושא של שיקום. לעשות דמיון מודרך, שנעצום כולנו את העיניים ונזכור ונרגיש על בשרנו, בגופנו, על הנשימות שלנו, איך זה להיות 40 מטרים מתחת לאדמה. בא לי שלא ננשום, ככה, כמו ילדה, בא לי. בא לי שאף אחת ואף אחד מאיתנו לא ינשום פה. כי עמרי גיסי לא נושם, כי 58 חטופים לא נושמים, כי או שהם מתים או שהם סובלים בייסורים במנהרות מחרידות שהדעת לא יכולה לתפוס.

ואנחנו פה, אני לא יודעת איפה אתם גרים, אני גרה 3 ק"מ מהגיהינום, ואני יודעת שדבי גם, חברת הכנסת דבי, תודה. ואתם כנציגים של הנגב המערבי, באמת לא יודעת איפה אתם גרים, גרות, ואני תוהה איך אפשר לנהל דיון על שיקום. וזה משהו הכרחי, ברור, זה קיומי, לא ברור אבל איך אפשר לנהל דיון על שיקום כשיש 59 בני אדם מתחת לאדמה קבורים בשלשלאות, שותים מי מלח, נושמים נשימות קצובות, ואנחנו נדבר על שיקום, אנחנו נדבר על מסיבות פורים, אנחנו נדבר על התחדשות הנגב המערבי, על התיישבות, על בניית בניינים, על איך מביאים פרנסה לנגב והגליל. אני שומעת את זה כבר 44 שנות חיי.

לא יודעת, אני עדיין נוסעת, כרגע לא, כי כרגע אני נוסעת לפה, אבל עד 7 באוקטובר פרנסה באזור שלי לא יותר מדי הייתה, לא יודעת, גם בן הזוג שלי, אבל שוב. תודה על התוכניות, אבל זה לא עובד כי אנחנו גרים ליד השאול, והשאול לא מטופל. אני גרה באור הנר, כשאני יוצאת מהקיבוץ, נורא צחקנו שעל תוואי הרכבת שתלו אשלים. אני מאוד אוהבת אשלים, וזה היה ממש משעשע, כאילו החמאס לא יראה את האשלים, כי אולי היה קצת מורכב מדי או יקר מדי לבנות משהו תת קרקעי כי לא חושבים פה קדימה. ואז בנו קיר, לפני איזה חודשיים הוקם קיר, מיגון, הוא בצבע תכלת, הוא לא תואם לשמיים, אבל הוא בצבע תכלת. מכוער נורא, והאזור דווקא עכשיו די יפה.

ואנחנו ממשיכים למגן, ואנחנו ממשיכים לא לקבל החלטות, כי זה משהו שלא נהוג במדינת ישראל, לקבל החלטות על דברים קיומיים, על דברים מהותיים. ושיקום הוא קיום, אבל בלי החזרה של עמרי ביחד עם 58 החטופים והחטופות שנרקבים ונמקים לאף אחד ואחת מאיתנו אין זכות לדבר בכלל על שיקום עד שהם בבית, עד שהם נושמים אוויר כמו שאנחנו נושמים אותו עכשיו. תודה.

את צודקת, אבל אין לנו ברירה אלא לעשות את זה. אני את דעתי אמרתי בינואר 2023, עמדתי פה בכנסת ואמרתי לעצור הכול, להחזיר את כולם מייד הביתה, מייד. אחר כך צה"ל והעם הזה מספיק חזק כדי להתמודד.

אני יכול להגיד כמה מילים? אני לא רשום. אני עדיין במעמד של אח של, אני אח של קית' וגיס של אביבה. ואני מרשה לעצמי לפעמים להגיד בוקר טוב, קית' ואביבה בבית, למרות שאין בוקר טוב, אין צוהריים טובים, אין ערב טוב ואין לילה טוב ואין חג שמח. שבוע שעבר חילקנו משלוח מנות, פיתות. אלי שרעבי, כבר שכחתם? מקרר שאין בו כלום. עדות מצמררת בסרטון, תזכרו את זה מחר, מוחרתיים? אתם זוכרים את עומר נאוטרה, חייל בודד גיבור ישראל, מת, חטוף בעזה? אתם זוכרים את מתן אנגרסט שבזכותו אח שלי, אוהד מכבי חיפה, מגיע למשחק כדורגל VIP? מתן עמוק באדמה פצוע, לא יכול לעודד את הקבוצה שלו, לא יכול לגעת במשפחה שלו. אני לא יודע מה הוא חולם, אבל זה לא צריך להיות חלום שהוא יהיה בבית.

יש מדינה, יש ממשלה, עסוקה בגבול לבנון להביא דרוזים מסוריה לישראל. כשאנחנו לא יודעים לכבד את הדרוזים בישראל, אנחנו עוד מעבירים דרוזים מסוריה לישראל. הם יפתרו לנו את הבעיה של העבודה? בושה, חוסר כבוד. על מי אנחנו עובדים? על עצמנו, כמו תמיד. יש לנו ראש ממשלה שעסוק בלפטר, עסוק בלא לעמוד בהסכמים. הוא חתום על הסכם להשיב את כל החטופים לפי מתווה שמזמן הוא זרק לפח, ועוד מתווכח למה ארצות הברית כל כך מעוניינת להחזיר חטופים, למה אמריקאים, למה לא אמריקאים, למה ישראלים. זאת השאלה בתוך השאלה, לטעמי. כשראש ממשלה לא מוכן להחזיר חטופים, הוא שואל למה להחזיר חטופים ישראלים, למה? יש לנו את טראמפ, הוא יעשה את העבודה.

כמו שכולנו יודעים, טראמפ הוא לא פראייר, הוא יתהפך עלינו מהר מאוד כשזה יתאים לו. אני מצפה מראש ממשלה ומהממשלה שלנו לעשות את העבודה, לא רק להגיע לוועדות, לא רק לדון בסדר היום. ואני מסכים עם מיכל, הסעיף הזה, הליכי שיקום, זה צריך להתחיל בלהחזיר 59 חטופים, ואז להמשיך את המשפט מתוך הליכי השיקום של יישובי הנגב המערבי. זו עוד בושה, איך החטופים לא נמצאים בדיונים של הכנסת, בדיונים של הוועדות? איך רוב חברי הכנסת גזרו על עצמם שתיקה? הטלפון שלהם, המחשב שלהם, ענייני לעבור ממפלגה אחת למפלגה אחרת, להיספג בתוך מפלגת שלטון, לדאוג לבחירות הבאות. אתה שומע אותי בקצה שם, חבר הכנסת?

אני מכבד את מי שמכבד אותי. למרות שגדלתי בתרבות אמריקאית וזה לא מתאים לי לדבר ככה, אין כבוד במדינת ישראל. אם יש חטופים חיים ומתים בעזה שאפשר להשיב אותם אתמול, אין כבוד במדינת ישראל, לא מנבחרי הציבור כיוון האזרחים. אם רוצים כבוד, זה דו-סטרי, לא חד-סטרי. המעמד שלכם הוא מעמד מכובד, אבל כדי לרכוש את הכבוד צריכים לעבוד, ולעבוד היום זה לעשות את כל מה שצריך לעשות להחזיר 59 חטופים. גם את מתן שהוא חי, וגם את עומר שהוא מת, וגם שלוש נשים, ענבר, עופרה וג'ודי.

אני שמח שאתה מסתכל עליי, חבר הכנסת אלקין. אני מצפה ממך, יש לך את זה, אתה גם איש משימות. אתה רוצה לעשות, אתה מצליח. בבקשה, להירתם למשימה של להשיב את כל החטופים, מה שהממשלה כבר חתומה עליו. אתה חלק מהממשלה, הממשלה חתומה על הסכם, תקיימו אותו. תודה.

גילוי נאות, אביבה הייתה הגננת של הנכד שלי בקיבוץ אלונים ואני מעורב מהיום הראשון יחד עם שיר בכל סיפור השחרור. כן, אדוני, בבקשה. רק תציג את עצמך. חברים, אני רק רוצה להגיד, משפחות, רק משפחות בלבד. אתן לך את הכבוד המגיע לך. בבקשה, אדוני.

תודה רבה. שמי צביקה, אני אבא של איתן מור שנחטף בעזה. ברוך השם אנחנו יודעים שאיתן חי, לפני חודש, מקווים מאוד שגם עכשיו, לא יודעים. אנחנו אמרנו כאן כבר הרבה, הרבה מאוד חודשים, כבר מתחילת הדרך, שכדי להציל את החטופים אנחנו צריכים לחזור לקונצנזוס שהיה פה במדינת ישראל עד לפני 30 שנה, שדווקא כשלא מנהלים משא ומתן עם ארגוני הטרור ולא נכנעים לדרישות שלהם, אלא מעסיקים את ארגוני הטרור אך ורק בהישרדותם העצמית, זה הסיכוי הכי גדול לחטופים.

ואומנם אנחנו נמצאים כרגע בעיצומה של עסקה ונשארו לנו 59 חטופים בעזה כולל בני איתן, אבל בסוף נגיע למצב שישארו שם חטופים שחמאס לא יחזיר לעולם, ולכן הוא הקפיד לא לתת לנו רשימות ולא ביקורי צלב אדום. כי הוא לא מחויב למספרים ולשמות של מדינת ישראל, ולכן הוא תמיד יוכל להגיד שאין לו יותר, ועוד שלוש, ארבע, חמש, עשר שנים הוא פתאום "ימצא" את החטופים שהוא לא דיבר עליהם, ואז ישאל אותנו אם אנחנו מעוניינים לקיים משא ומתן. מה נעשה?

האם גם הבן שלי איתן ישאר שם עשר שנים כמו הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו והדר גולדין ואורון שאול, השם יקום דמם? ולכן, וזה הפוך על הפוך, כל זמן שהשבת החטופים היא מטרת מלחמה, אנחנו לא נראה את כל החטופים. זה הפוך על הפוך, זה פרדוקס. כל זמן שאנחנו משדרים לחמאס שהחטופים כל כך חשובים ויקרים לנו, והם באמת מאוד חשובים ויקרים לנו, הם היהלומים שלנו, חמאס צריך להיות עסוק רק בדבר אחד: להשאיר את הבן שלי 60 מטר למטה. אבל אם חמאס עסוק בהישרדות שלו, אם הלחץ על מצרים וקטאר היה מספיק חזק, גם מאיתנו, משפחות החטופים, אני מניח שהחטופים כבר היו פה מזמן.

הדרך הזאת הייתה בקונצנזוס לפני 30 שנה, ולאט-לאט הרעיון הזה שאנחנו עומדים על עמדתנו וגורמים לארגוני הטרור להסכים לקו האדום שלנו, הדרך הזו נסדקה לאורך השנים. החל מעסקת ג'יבריל, אחר כך הם ראו את הסכם אוסלו, הם ראו את הבריחה מלבנון, הם ראו את ההתנתקות, הם ראו את גלעד שליט, ואז הם הבינו שאנחנו לעולם לא נעמוד בקו האדום שלנו. הפעם הזאת אנחנו חייבים לעמוד בקו האדום שלנו לא רק בשביל הדורות הבאים, אלא בשביל החטופים האלה שנמצאים שם עכשיו.

כל התקפלות שלנו, כל מחווה שנעשית בזמן שיש משא ומתן פוגעת בעבודה של צוות המשא ומתן. אוטובוסים נכנסים לעזה עם חולים עזתים שיקבלו טיפול בירדן או משהו כזה, למה אנחנו מאפשרים את זה? שלא לדבר על כל הסיוע לאויב בזמן מלחמה. אנחנו באמת מלאים טענות כרימון על צורת ההתייחסות של הממשלה לסוגיה הזאת.

זה לא יכול להיות שבזמן שאנחנו לא יודעים מה המצב של היקירים שלנו, זה לא יכול להיות שמתקיימים כאן דיונים בבג"ץ באשר לזכויות של הנוחבות. בג"ץ פירות העונה, בג"ץ עובי המזרן, בג"ץ סקביאס של השמיכות שלהם, וכן הלאה וכן הלאה. מה חמאס לומד מזה עלינו? בזמן שמתקיים משא ומתן אסור לקיים שום מחווה בשום פנים ואופן כלפי האויב, בשום צורה.

אנחנו נמצאים עכשיו עם הפנים לחג הפסח, לחג החירות. אנחנו מקווים מאוד, מאוד, מאוד, שאת ליל הסדר הזה איתן וכל החטופים יעשו איתנו בבית ולא נצטרך שוב להישאר עם כיסא ריק. בשורות טובות.

אמן. שלי, אחרונה, בבקשה.

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. עומר שלי שב הביתה אחרי 555 ימים, ואני בפעם האחרונה שהייתי פה הייתי ממוטטת, על אדים, ומבקשת את הדבר הכי חשוב: להציל את הילד שלי מחיים או מוות. וברוך השם, אני זוכה לחבק את עומר, אבל יש משפחות שעדיין לא זכו לרגע הזה, ואני פה עכשיו בשבילן. זה כנראה לא במקרה שאני אחרי צביקה היקר שאני מאוד אוהבת ומעריכה את המשפחה. ואנחנו יודעים שלאורך כל הדרך לא הסכמנו, כל אחד עם הדרך שלו, אבל תמיד בכבוד ובהבנה.

והיום כשאני שומעת את הסיפורים של עומר מהשבי, כשאנחנו פה מפעילים שרירים, השרירים הם אוטומטית על החטופים שם, בין אם זה בלא לתת להם לאכול, בין אם זה להתנהג אליהם באלימות פיזית ומילולית אחרי כל דבר שכאן קורה שעושה רע. אני לא חושבת שמגיע למחבלים האלה אוויר לנשימה, אבל יש את החטופים שלנו שם, שכל יום שעובר, הם מתים יותר ויותר, בנפש קודם כול.

עומר סיפר שכשיש לחץ צבאי הוא ראה את החיים והמוות מול העיניים. לא כי אני מאשימה את צבא ההגנה לישראל והחיילים הגיבורים שלנו, עושים מה שצריך, אבל עומר במעמקי המנהרה, ברגע שהצבא נשמע למעלה, הם מייד היו עם נשקים שלופים ועם נשק צמוד לראש של עומר וכל מה שנשאר לעומר לעשות זה להתפלל לבורא עולם שיציל אותו. אני מבינה שזה מאוד מורכב וזה לא פשוט, אבל הדבר הכי חשוב עכשיו כדי שמשפחת מור, כדי שמשפחת אנגרסט, כדי שמשפחת אדר תזכה לחירות בפסח הקרוב, אלה שישובו לשיקום ואלה שישובו לקבורה.

אנחנו עם חזק, אנחנו יודעים שאנחנו רוצים ללמד את האויב שלנו מי אנחנו, ואנחנו נהיה יותר חזקים כשהאהובים שלנו ישובו הביתה. וזאת הבקשה שלי כאן: להחזיר את כל ה-59 הביתה, וכן, לדאוג לביטחון כל הגבולות שלנו. תודה רבה.

תודה רבה.

מיקי, אני גם רוצה לדבר בבקשה. אחות של איתי.

בבקשה, חיכינו לך.

אני אציג את עצמי בכותרת המלאה. מירב סבירסקי, שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר. אתה יודע מה? אני גם אחסוך רגע את המבט מולך ואני אדבר ישירות לשר אלקין, לא יצא לי לדבר איתך ישירות, ובתור נציג הקואליציה, נציג הממשלה פה, היחידי, אני מרשה לעצמי לדבר ישירות אליך.

שמי מירב סבירסקי, שני הוריי, אורית ורפי, נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר, איתי אח שלי נחטף מהבית של אימא שלי. ביום ה-97 קרס עליו מבנה כתוצאה מהפצצת חיל האוויר. הוא ניצל, עזר לחלץ את נועה ארגמני, ניסו לחלץ את יוסי שרעבי שכבר לא היה בחיים, שרד עוד יום וחצי עד שהשובה שלו ירה בו. כתוצאה ככל הנראה מהלחץ הצבאי שהיה בסביבה הוא נלחץ, היה בפאניקה מההפצצות מסביב. גופתו של איתי הושבה לקבורה לפני שלושה חודשים.

אני משפחות הנרצחים, אני משפחות החטופים, אני משפחות החטופים שנרצחו בשבי, ואני אזרחית מאוד, מאוד, מאוד חרדה ומודאגת ממה שקורה פה. מאוד, מאוד חרדה ומודאגת ממה שקורה פה. אני אתחיל מהסוף ואני אגיד, הוועדה הזאת מתעסקת בשיקום, בשיקום העוטף, או יותר נכון הנגב המערבי, לא נקרא לזה עוטף יותר, בשיקום הצפון. שום שיקום לא יהיה פה כל עוד האמון לא ישוקם. ובמה אתם מתעסקים? האם לרגע אתם מתעסקים בשיקום האמון? שיקום האמון הבסיסי בין אזרחים למדינה, האם בזה אתם מתעסקים לרגע?

תשקמו את הקיבוצים, תשקמו את כל היישובים, מי יחזור לשם אם השיקום של האמון הכי, הכי בסיסי לא יקרה? והשיקום הזה אפשרי רק כשתחזירו את כולם, כשתיקחו אחריות, תחזירו את כולם, וגם תיקחו אחריות ותקימו ועדת חקירה ממלכתית. אבל במקום זה מה קורה כרגע? מריחת זמן אינסופית. שלושה שבועות ששום דבר לא קורה. אני חייבת להגיד שזה ממש, ממש לא מפתיע אותי, לצערי. מורחים את הזמן על חשבון חיי החטופים, על חשבון החזרת החטופים, על חשבון האפשרות להחזיר את אלו שכבר לא בחיים.

ולמה מורחים את הזמן? כי אף אחד לא רוצה להגיע ליום של אחרי. לא ליום של אחרי בעזה, לא ליום של אחרי פה, בו תצטרכו לתת דין וחשבון, בו תצטרכו אולי להגיד פעם אחת: "כן, אנחנו אחראים", או להביט למראה. ואני מדברת אליך כי אתה יושב בממשלה כרגע וכן, לכן זו אחריותך. וכרגע, מה קורה כשלא קורה כלום? החטופים נמקים והחמאס מתחזק מחדש, שזאת תהיה עילה מחודשת לחזור ללחימה. למה, יש לנו כוח אדם עודף פה? חיי חיילים לא חשובים? ואני שוב מזכירה, קודם כל חיי חטופים, אבל חיי חיילים לא חשובים? זה מה שעושים במריחת זמן, כלום לא עושים פה. כדי שבינתיים יוכלו להעביר את התקציב, יוכלו להעביר כל מיני חוקים אחרים, תוכלו לעשות מה שאתם רוצים חוץ מלקחת אחריות על הדבר הכי חשוב שיש ולהחזיר אותם.

אני רוצה לדעת מה אתה כשר עושה ברגע זה, וזה עליך, כן, כדי לוודא שהם כולם חוזרים הנה. עכשיו, לא בפעימות אינסופיות, נמשוך את זה לנצח, נשאיר שם תמיד עוד מישהו כדי שנוכל לא לסיים את המלחמה. אנחנו יודעים שהיה מתווה, אנחנו יודעים שבסוף המתווה צריך לסיים את המלחמה כדי שכולם יהיו פה, אבל בשביל זה צריך גם להתעסק במה שיהיה יום אחרי, 17 ומשהו חודשים לא מתעסקים בזה. וימשיכו למרוח אותנו.

מה אתה עושה כרגע כדי לשנות את המציאות הזאת? כי אחרת אני באמת לא מבינה איך אתה יושב על הכיסא כרגע, איך כל מי שמהקואליציה כרגע יושב פה על הכיסא. כי מה לעשות? כרגע אתם בשלטון וזו הממשלה שלכם. אני באמת שואלת ואני רוצה תשובה, מה אתה עושה?

כי לדבר על שיקום העוטף, סליחה, שוב, הנגב המערבי, שיקום הצפון, שום שיקום לא יוכל להיות כאן בלי שיקום האמון הכי, הכי בסיסי. וזה יקרה רק כשתתחייבו להחזיר אותם, אבל לא כשתתחייבו, רק כשהם כולם יהיו פה עד האחרון בהם, וכשתקימו ועדת חקירה ממלכתית שתחקור גם את ההתנהלות של הממשלה.

כי זה לא מספיק שהצבא חוקר את עצמו והשב"כ חוקר את עצמו, והממשלה לא מעזה להביט במראה ולהגיד: "גם אנחנו אחראים". אבל כן, מי שהיה כאן בשלטון, מי שעדיין, הוא אחראי. וגם אם אתה לא היית כאן ב-7 באוקטובר בשלטון, עכשיו אתה כן. אני שואלת ואני אשמח לתשובה, מה אתה עושה כרגע כדי לשנות את המציאות?

תודה רבה, מירב. אני כמובן אענה בקצרה, ואם תרצי, אפשר לקבוע גם פגישה ולדבר יותר בהרחבה, תמיד בשמחה. קודם כול, אני אתחיל מהסוף, מהמשפט האחרון שלך. אני חושב שאת צודקת. זה נכון שאני לא הייתי בממשלה ב-7 באוקטובר, הייתי אז באופוזיציה, אבל כל עוד שאני חבר ממשלה, אני אחראי על התוצאה הנוכחית. וכל עוד שיש אזרחים ישראלים שנמצאים בשבי בעזה, גם אזרחים חיים וגם חללים, וכל עוד שלא הצלחנו להביא אותם עד האחרון הביתה, אנחנו אחראים על התוצאה הזאת. זו האמת, אני לא מתחמק מהאחריות הזאת וזאת גם אחריות ותחושה שאני קם איתה כל בוקר והולך לישון איתה כל לילה.

דבר שני, מה אני עושה? דווקא מתוך התפיסה של אותה אחריות, לפני כחודשיים כמדומני אני קיבלתי החלטה להצביע בעד ההסכם, מתוך ידיעה ברורה, ואני לא מקטין ראש בזה, שיש מחיר להסכם הזה, ומתוך ידיעה ברורה שייהרגו ואולי חס וחלילה גם ייחטפו אזרחים ישראלים ולא מעטים כתוצאה מההסכם הזה. אני נגד להשלות את עצמנו ולהגיד שיש רק צד אחד. יש מחיר להסכם הזה, אבל בגלל התפיסה שלי שמדינת ישראל כולה נכשלה ב-7 באוקטובר להגן על האזרחים שהיו בבתיהם אני חושב שגם האחריות על המחיר של הכישלון צריכה להתחלק על כולנו, כלל אזרחי המדינה.

ולכן מדינת ישראל בלב מאוד כבד וקשה, לשיטתי, הייתה צריכה לקחת סיכון אמיתי, ממשי, על חיי אזרחיה וחייליה כתוצאה של ההסכם הזה, ולצערי גם תצטרך לשלם את המחיר מתישהו. מקווה שהוא יהיה כמה שיותר נמוך, אבל אני יודע שזה יהיה מהניסיון שנצבר בכל השנים האלה, ועדיין הכרעתי להצביע בעד בגלל אותה תחושת אחריות.

אנחנו נמצאים בסיטואציה, וזאת גם האמת, שיש עוד צד שני למשוואה הזאת, לא רק מדינת ישראל, אלא יש גם את חמאס. זה נכון שחתמנו על ההסכם שבשלב ב', שלא צריכה להסתיים המלחמה וצריכים לחזור כל החטופים, אבל שלב ב' הזה גם צריך לכלול תשובה לשאלה מה קורה בעזה, כמו שאת אמרת, ביום שאחרי. יש את התפיסה הישראלית שמגובה על ידי ארצות הברית כי היא אחת מהמתווכות בהסכם הזה, שלא יכול להיות שתמונת הסיום של המלחמה הזאת בעזה היא חמאס בשלטון בעזה עם נשק מתעצם ומאיים לחזור על 7 באוקטובר. גם זה חלק מההסכם בתפיסה הישראלית, ויש את חמאס שלא מקבל את המשוואה הזאת.

ולכן כרגע יש ניסיון להפוך כל אבן, למרות הפער הזה, שכאמור, האמריקאים פה כמתווכים איתנו, הם חושבים שישראל צודקת בדרישה שלה לתמונת הסיום, יש ניסיון להפוך כל אבן לשחרר חטופים למרות הפער הזה. זה קורה בעצם השבועות האלה. שאלתם למה שום דבר לא קורה, כי זה מה שקורה, כי יש ניסיון, גם שלנו, גם של האמריקאים, גם של המתווכות האחרות, להגיע לאיזושהי נוסחה שלמרות המחלוקת איך תיראה עזה ביום שאחרי, להמשיך לשחרר חטופים.

וזה הניסיון. האם הוא יצלח? אני לא יודע, כי יש פה עוד מישהו בצד השני. אבל האם חובתנו להפוך כל אבן כדי שהניסיון הזה יצלח? כן, בזה אנחנו כרגע עסוקים. יכולה להיות מחלוקת מה הדרך הנכונה, גם בין המשפחות כאן הוצגו דרכים שונות, ואלה גם סוגיות שאנחנו מתחבטים בצורה אמיתית כל יום וכל לילה. אלה החלטות מאוד קשות. אני חייב להגיד לך שהרבה לילות ללא שינה היו לי גם לפני ההצבעה על ההסכם הקודם בגלל המחיר הזה שהייתי מודע לו, אבל הכרעתי כמו שהכרעתי כי אני יושב במקום הזה של קבלת החלטות ועליי לקבל אותן, גם כשאני יודע שיש מחירים בשני הצדדים לכל החלטה. אולי בין ההחלטות הכי קשות שקיבלתי בחיים הפוליטיים שלי בכל השנים.

ואני אמשיך לפעול כמיטב הבנתי מה נכון למדינת ישראל במציאות הזאת גם בהמשך כמו שעשיתי את זה עד עכשיו, זה מה שאני יכול להבטיח לך. האם תמיד נסכים מהי הדרך הכי נכונה? יכול להיות שלא, אבל אני אשמח להמשיך גם את השיח הזה אם תרצי בצורה יותר רחבה בפגישה, או עם כל אחד מכם, כמו שתמיד עשיתי תמיד כשהתבקשתי לקבוע פגישה כזאת. האחריות היא עליי ועל חבריי, 100% את צודקת.

אני רק אגיד שיש משהו בלקחת אחריות שזה מאוד, מאוד חשוב ואני מודה על זה, ואני מודה על הדברים שאמרת, למרות שאני חושבת שכרגע יש התמהמהות, וחלק מהעניינים שאמרת על שיקום האמון זה חלק מאותו עניין, שאם הייתי יכולה לשים את אמוני המלא בממשלה הזאת שזה האינטרס שלה בלבד, נהדר, אבל הממשלה הזאת ממשיכה לעשות תוך כדי המון דברים אחרים שבהחלט לא עוזרים לי לשקם את האמון שלי.

ואני אומרת משהו על אחריות, אני איבדתי את אח שלי כתוצאה מהקונספציה השגויה, סליחה, השגויה, של לחץ צבאי מחזיר חטופים. היום אנחנו יודעים את זה, בדיוק שלי אמרה את זה גם, אנחנו יודעים את זה כי חטופים חזרו משם. לי הייתה את ההוכחה הזאת כי איתי פשוט נהרג כתוצאה מזה, נרצח. אבל היום אנחנו גם יודעים מהחטופים בדיוק את הדבר הזה. וכרגע כל האיומים הם לחזרה ללחימה שם, ולחץ צבאי הורג חטופים.

בתוך המקום הזה של לקחת אחריות, לקחת אחריות, אבל גם למצוא דרך להוציא אותם, בדיוק כמו שאמרת, אבל למצוא כבר דרך. כי בתוך המתווה ביום ה-16 היו אמורות להתחיל שיחות, הן לא קרו. והטענה שלי, החמאס, אני יודעת מי הוא, אויב רע, אכזר, נורא, שלושה בני משפחה, חצי ממשפחתי הגרעינית איבדתי כתוצאה מהחמאס, אני יודעת מי לא היה שם כדי להגן, להציל, להחזיר בזמן. הטענה שלי, הדרישה שלי היא אל מול הממשלה של המדינה שלי. תודה.

בהחלט לא פשוט. עבורך אני אחזור על מה שאני אמרתי בהתחלה כי לא היית פה. ב-6 בינואר, לפני שנה, 2023, עמדתי כאן, אמרתי לעצור הכול, להפסיק מלחמה. מדינת ישראל כשלה, בגדה באזרחיה. להחזיר את כולם ואחר כך לטפל. כל פעם שקיללו אותי ואמרו שאני בוגד ושאני עוכר ישראל התחזקתי בתפיסת העולם שלי. קשה לנו, קשה מאוד, לא פשוט כל פעם לקיים את הדיונים האלה, לא פשוט בכלל. יותר מאשר מילים שנגמרו לנו, לפחות לי נגמרו המילים. תודה רבה לכולם.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה. ראשית, אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה לביקורת המדינה שצירף את הדיון הזה לדיון משותף גם סביב הנושא של דוח מבקר המדינה על הליכי השיקום של יישובי הנגב המערבי. לצערי, אני לא אוכל להיות כל הדיון בגלל שגם בוועדת הפנים מתנהל דיון על חוק שלי שיש שם ויכוחים מרים, אני לא יכול אפילו להשאיר את זה לבד
.
בכל מקרה, אני חושב שמדובר פה באחד האתגרים המהותיים שמונחים לפתחה של הממשלה, גם לפתחך, השר אלקין, אבל יש הרבה מאוד שרים שנוגעים בעניין, צריך לראות רק שהעניין לא הולך לאיבוד בין השרים. ומכאן, מכיוון שאני אצטרף אולי בהמשך הדיון, אני מתנצל שאני לא אהיה כל הדיון.

תודה רבה שאתה בא, כבר פעם שנייה, אני מתנצל, אבל המשפחות חשובות יותר מכולנו, אני מדלג על כל הסדר שהוא בדרך כלל מבקר המדינה ואני, ואני מעביר את רשות הדיבור.

אפשר להגיד מילה אדוני?

השר צריך לצאת. בבקשה.

זה יהיה קצר. אדוני השר אלקין, אני מכיר אותך הרבה שנים. למרות שזה לא הנושא, אבל אי אפשר להתעלם מהזעקה הגדולה של ראש מועצת מטולה היום בבוקר בתקשורת שזועק לשמיים, כולל על אדוני השר, ומספר על יישוב שחטף יותר מכולם ורק 8% מתושביו חזרו. יש שם 550 בתים הרוסים, ואומר ראש המועצה, לאן יחזרו האנשים? כל מוסדות החינוך שלו הרוסים, הכול הרוס. והוא זועק לשמיים.

ואתה יודע, מיקי, ואדוני השר, אני מקשיב לראשי ערים, אני הייתי שם. ראשי ערים הם הזרוע הביצועית, ולא יכול להיות שראש מועצה שכבר שנה וחצי חוטף ועומד בגבורה גדולה מאוד, לא עוזב את היישוב שלו ונמצא שם, ואנחנו ביקרנו אותו כשנפלו טילים נפלו על היישוב שלו, לא יכול להיות שבמדינת ישראל קול כזה כואב יישמע אחרי שנה וחצי ואחרי שכולנו מדברים על שיקום, שיקום.

הוא אומר ששום דבר לא קורה ביישוב שלו חוץ מלהכריח אנשים לבוא, והם מצביעים ברגל, רק 8% מתושבי מטולה חזרו, 16 תלמידים מוסעים ממטולה ליישובים אחרים בכדי ללמוד. חשוב להגיד את זה בוועדה הזאת לשר. תודה רבה.

אני רוצה להגיד שלזכותו יאמר שבפעם הקודמת שדנו בשיקום הצפון הוא עמד בצורה סכמטית, בתוך טבלאות, מה קורה. יש שם איזה ויכוח שכנראה אנחנו לא נוכל - - -

אסור שיהיה ויכוח, אסור שיהיה ויכוח. מה זה ויכוח?

אני מסכים.

מה זה ויכוח על כביש?

לא, זה ממש לא, חבר הכנסת כהן. אני רוצה להעביר אליך, אולי אתה יכול להתייחס.

כבוד היושב ראש, אני אשמח להתייחס.

לא, גברתי, לא.

משפחות שכולות. זה קשור לוועדה הספציפית הזאת.

לא, גברתי, לא.

אני חייבת רגע לפני שצוללים בוועדה הזו. אני חייבת, כי זה לא היה בתוך מבקר המדינה.

לא. גברתי, אינני יודע מי את, זה לא עובד אצלי כך.

ליאורה בן-צור, תנועת עתיד לעוטף.

גברתי, עם כל הכבוד לך, ניהלתי בחיים שלי שניים וחצי דיונים. את לא תתפרצי כך, יש סדר, את תמתיני לתורך, כרגע השר אלקין, בבקשה.

תודה. קודם כול אני בכל זאת אתייחס, היות וחבר הכנסת כהן ביקש, כמה מילים לנושא מטולה. דיברנו על זה נדמה לי גם בישיבה הקודמת שאדוני השתתף בה יחד עם חבר הכנסת פורר. אני מאוד מעריך את ראש מועצת מטולה, הייתי אצלו גם בזמן המלחמה כשנפלו שם טילים והייתי אצלו גם אחרי המלחמה, וכואב לי שזו כרגע הסיטואציה שנמצאת, אני גם מאוד אשמח אם ימצא לה פתרון.

בסופו של דבר, אי אפשר להגיד ששום דבר לא קורה במטולה, כי המדינה העבירה את הכסף לשיקום של התשתיות של מטולה לפי בקשתו של ראש הרשות לרשות, ולכן קצב הביצוע מהרגע הזה הוא בידי הרשות. היו מקומות אחרים שבהם רשויות ביקשו מהמדינה לקחת את זה על עצמן, כמו למשל בקריית שמונה ושלומי, ומשרד הנגב והגליל עשה את העבודות, לא הצליח ב-100% להחזיר הכול עד לרגע זה למצב כפי שהיה ב-6 באוקטובר. בסוף נגיע להרבה יותר ממה שהיה ב-6 באוקטובר, אבל נכון ל-1 במרץ, לא יכול להגיד שב-100% הכול הוחזר.

אבל בהחלט גם בשלומי וגם בקריית שמונה הוחזרו לתפקוד תשתיות ומבני ציבור בהיקף אפילו הרבה מעל ממה שנדרש לפי כמות התלמידים שחזרה. אם היו מאפשרים לנו לעבוד במטולה, יכול להיות שהיו נמצאים פתרונות במטולה. ראש הרשות החליט אחרת, זו זכותו. דווקא כמי שמאוד מעריך ראשי רשויות ורוצה לתת להם מקסימום השפעה, אני הובלתי החלטת ממשלה שאיפשרה לראש רשות להחליט, כל אחד החליט האם הוא עושה את זה לבד בכסף שהמדינה נותנת או נותן למדינה לעשות את זה באמצעות התקציבים שהיא הקציבה לטובת כל יישוב ויישוב לפי איזשהו מפתח.

ולכן אי אפשר פה לבוא בטענות למדינה, יכול להיות שאפשר להתווכח על ההיקף הכספי, וגם את הדיון הזה אני מוכן לקיים.

לא, אבל על זה שפשוט לוקח גם יותר זמן כי יש כל כך הרבה הרס שם.

זה דבר אחד, צריך להבין את זה, איך השיטה עובדת. ראש מועצת מטולה בחר לעשות את העבודות לבד, ולכן הכסף עומד לזכותו לקצב הקידום שהוא מנהל אותו כרגע.

שתיים, המדינה נתנה לכל אזרח בצפון אפשרות להישאר עד תחילת יולי בפינוי, או במלון או בשכירות, כולל תושבי מטולה. ולכן אני לא נבהל מהנתון שרק 10% מתושבי מטולה חזרו, בהחלט הגיוני, בטח במצב שראש הרשות גם מכריז שהוא לא מוכן לתת שום שירות לתושב שיחזור, כן? זה ברור, זה לא בדיוק מתמרץ אנשים לחזור אם ראש הרשות שלך מכריז את זה באופן רשמי.

המדינה איפשרה לכל תושב, גם קריית שמונה לא חזרו 100%, וגם ידעתי שלא יחזרו 100%. אנחנו הערכנו שבכלל הצפון בבתיהם עד סוף חודש מרץ יהיו כ-50% מהתושבים והיום כבר חצינו את הרף עוד לפני שהגענו לסוף חודש מרץ. אבל זה בסדר גמור להישאר בפינוי עוד כמה חודשים. והכסף שהמדינה נתנה, לשיטתנו, מספיק לזה. אגב, זה גם נבחן בבג"ץ שהגישה קריית שמונה ובג"ץ קיבל את עמדת המדינה כשפרסנו את השיקולים השונים, למה השיטה עובדת כפי שהיא עובדת.

ולכן בעיניי יש פה טעות בתפיסה, אם כבר שאלת על מטולה. אנחנו לא מכריחים אנשים לחזור, עובדה, אם היינו מכריחים היו חוזרים יותר מ-10%, להפך, נותנים אפשרות לאנשים להישאר בחוץ. ומצד שני, אנחנו לא מונעים מאנשים לחזור, למי שרוצה. אנחנו מאפשרים גם וגם. ולכן אני חושב שהפתרון הנכון היה במחלוקת הזאת, במקום לשקוע במחלוקת, ושקענו לצערי במחלוקת, זה לחפש דרכים איך אפשר הכי טוב לעזור למי שבחרו לחזור.

אני חושב שזה לא נכון שהרשות תכריז שהיא לא תעניק שירותים בכלל, ברור שהיא לא יכולה להעניק שירותים מלאים במצב כזה, אבל מה שאפשר, אני בעד שרשות תעניק, ועלינו חובה לעזור לרשות כמה שאפשר כדי שהיא תוכל לתת יותר, וזה מה שאנחנו עושים בכל שאר הרשויות בעצה אחת עם ראשי הרשויות, כי אני כמוך מאמין מאוד בעבודה עם ראשי רשויות, ומאוד כואב לי מה שקורה עם מטולה.

אני מכיר ומוקיר ומעריך מאוד את דוד, עבדתי מולו כשר השיכון ועשינו שם דברים גדולים, וניסיתי לעבוד מולו גם בתפקיד הזה. יש כרגע מחלוקת. היו ראשי רשויות שהיו לנו איתם מחלוקות, כולל בבג"ץ, וידענו לנהל את המחלוקות כך שהן לא הפריעו לעבודה השוטפת. במקרה הזה בינתיים זה לא צולח. אני מאוד אשמח אם נתגבר על זה, זה הכול.

סימון, אתה שם בכל הכוח.

אני מאוד רוצה לפתור את האירוע הזה. אני לא יודע לעשות דברים שהם לא תואמים לכללי החוק ולייעוץ המשפטי שאני מקבל.

ודאי שהוא לא מבקש שום דבר.

לא, יש לו מחלוקת. היה צוות מקצועי במשרד האוצר שלפי החלטת ממשלה הוסמך לבדוק אופציה מסוימת והגיע למסקנה שאי אפשר להפעיל את האופציה הזאת. אגב, אני לא חבר של הצוות הזה. אגב, הפכתי כל אבן מול הצוות, למרות שאני לא חבר בו, בניסיון לאתגר אותם ואת המסקנה שלהם, וכן לנסות להגיע לתוצאה שהוא רוצה. מה, אני רוצה לריב עם ראש רשות? אני רוצה ללכת איתו יד ביד, לא הצלחתי, כי בסופו של דבר היו להם הסברים ונימוקים למה זה לא נכון. של הדרג המקצועי, הרי אנחנו בעניין הזה כל הזמן אומרים תנו לדרג המקצועי את הכוח ואת הסמכות וכולי, והחלטת הממשלה הסמיכה אותם, לא אותי.

ולכן אני חושב שהמחלוקת הזאת, גם לא משנה מי צודק בה, כן? אני לא נכנס כרגע לפרטים, אני יכול להסביר למה הם החליטו מה שהחליטו, אבל חבל שמהמחלוקת הזאת נוצר נתק, כי אני מאוד נגד הנתק הזה ואני מאוד רוצה לעבוד יחד עם ראש מועצת מטולה על שיקום מטולה הכי מהר שאפשר והכי טוב שאפשר, זה הכול. זה בעניין של מטולה.

עכשיו אין לך הרבה זמן, אבל בכל זאת תן לנו משהו על הדרום.

כן, כמה קווים כללים על הדרום לפני שאני יוצא. פשוט יש ועדת שרים לחקיקה ב-11:00, לכן אני הייתי מוגבל. קודם כול בכמה משפטים רק ואחר כך הצוות יישאר פה. דווקא הדוח הזה בא לי בתקופה הכי נכונה, באיזושהי זווית כניסה מאוד נכונה לאירוע, כי בדיוק כשנכנסתי לתפקיד הסתיימה תקופת הביקורת. זאת אומרת שאחד מהחומרים הראשונים שקיבלתי על שולחני כשנכנסתי לתפקיד היה טיוטת הדוח שתקומה היו צריכים להגיב עליו והייתי צריך לקרוא את טיוטת הדוח ואת התגובה של תקומה ולדון עם אנשי תקומה.

זאת אומרת שזה עזר לי גם למפות כמה נושאי מרכזיים שדורשים טיפול. אומנם זה לא דוח מלא על כל התקופה של פעילות תקומה, הוא בדיוק על התקופה לפני שאני נכנסתי והוא לא מקיף את כל הנושאים, אבל בהחלט בנושאים שהוא מתעסק בהם הוא היה לי לעזר גם לקביעת מדיניות ולביצוע הפעולות השונות שאנחנו עושים היום, גם בעקבות הדוח של מבקר המדינה. זו בהחלט דוגמה שהדוח הוא מאוד מועיל לעבודה ולניסיון להפיק ממנו תועלות.

הדוח מתייחס לכמה סוגיות מרכזיות ואני בהבזקים אתן את התפיסה שלי ואז אשאיר את אנשי המקצוע לתת תשובות יותר מפורטות. הנושא האחד הוא הסוגיה של גבולות החבל או הצד השני של אותה סוגיה, החלטת ממשלה על העוטף של העוטף. יש סוגיה, מי נכנס להגדרה של חבל תקומה. בסופו של דבר, החוק של תקומה וגם הפעילות של מנהלת תקומה והחלטות הממשלה נבנו על הגדרה של 7-0. יש לזה הרבה סיבות, אני מניח שהצוות של תקומה שנמצא פה יוכל גם להסביר למה אי אפשר לפרוץ את המסגרת הזאת, אחרת כל מבנה החוק ייפול.

יחד עם זה, החליטה הממשלה ב-31 באוקטובר, עוד לפני שהצטרפתי אליה, שבמקביל תתקבל החלטה על העוטף של העוטף ותחליט על סיוע לרשויות ויישובים שלא נכנסו להגדרת חבל תקומה, אבל נפגעו בצורה כזאת או אחרת מהמלחמה שנפתחה ב-7 באוקטובר והם יקבלו סיוע מהמדינה.

יותר מזה, הוחלט להקצות חלק מתקציב תקומה, 1.3 מיליארד שקל לטובת המשימה הזאת של העוטף של העוטף, אופקים, נתיבות, מרחבים, היישובים של המועצות שהם בתוך העוטף או בתוך חבל תקומה אבל חלק מהיישובים שלהן בחוץ, אשקלון, כל המעטפת הזאת, זה הרבה מאוד כסף.

נכון.

עוד משהו שחשוב להזכיר, שכשנכנסתי לתפקיד ראש הממשלה התעקש שהסעיף הספציפי הזה בהחלטת הממשלה, כל החלטת הממשלה והאחריות עליה עברו אליי, אבל הסעיף הספציפי הזה של העוטף של העוטף יישאר באחריות ישירה של ראש הממשלה ולא יעבור לאחריותי, הכנת החלטת ממשלה רלוונטית. בסך הכול תקומה באמת לא מטפלת מעבר ל-7 קילומטר, אני לא רבתי על האירוע הזה, ראש הממשלה ביקש את זה, קיבלתי את עמדתו, זה נשאר אצלו במשרד ראש הממשלה. לצערי, עד היום לא התקבלה החלטת ממשלה של העוטף של העוטף וכל הזמן אומרים שאוטוטו היא תגיע, אבל עדיין זה לא קרה וזו בעיה. אני מסכים גם עם המסקנה של דוח הביקורת שזאת בעיה וצריכים למצוא לזה מענה.

מה שאנחנו עושים, זה כן מופיע בדוח הביקורת ולקחתי דווקא את זה כמה שנקרא הדרכה לפעולה, כתוצאה מהקצאת הכסף הזה אנחנו עכשיו עושים תהליך רה-תכנון ממש בעצם הימים האלה, רה-תכנון תקציבי, כי בסוף צריכים לתעדף. אם מורידים 1.3 מיליארד שקל מהתקציב שתוכנן, זה אירוע, אירוע גדול. ואנחנו עכשיו ביחד עם הצוות המקצועי של תקומה בימים האלה ממש נמצאים בעיצומו של תהליך של רה-תכנון תקציבי כדי לתעדף דברים שעל סמך ניסיון של שנה שכבר נצבר עבדו יתר טוב, לוותר על דברים שאולי עבדו פחות טוב. אנחנו מקיימים את זה בשיח עם ראשי רשויות, ביקשתי מהם המלצות. אגב, בעקבות מה שמאיר העיר פה, מאוד חשובה לי העמדה של ראשי הרשויות, ביקשתי מהם המלצות מה הם רוצים לתעדף.

הם הקליינטים.

ואני מאוד, מאוד מקווה שעד פסח אנחנו נסיים את המלאכה הזאת ותהיה לנו תמונה תקציבית ותוכנית תקציבית מתוקנת לאור הנסיבות האלה של העוטף.

לפני שאתה הולך, אני אומר כבר, גם לגבי הצפון וגם לגבי זה אנחנו נעשה דיוני המשך כדי להיות בטוחים כוועדה לביקורת המדינה שהכול עובד. אנחנו נהיה איתך בקשר אחרי פסח, אחרי שהפגרה תיגמר. אתה תגיד לנו מתי אתה תהיה מוכן, אני יודע שאתה אוהב לבוא לכאן.

אף פעם לא נמנעתי מאף ועדה בכנסת.

אתה אוהב לבוא לכאן אפילו, נכון, אתה בין הבודדים שמקפידים לבוא. אנחנו נהיה בקשר איתך ואתה תגיד לנו מתי נוח לך לבוא.

רק בעוד כמה משפטים.

מיקי, לפני שהשר הולך - - -

נושאים אחרים בדוח. המלצה שנייה שקיבלתי - - -

רגע, אלקין, אני חושב שחשוב שהוועדה תבין שהעובדה שהעוטף של העוטף לא סגור מעכבת או פוגעת באפשרות של סיום החקיקה.

אל תדאג. היחידי שלא שלח היום נציג לדיון זה משרד ראש הממשלה, כי הוא לא סופר אותנו. אם אני אצטרך, אני אוציא צו הבאה. לא יכול להיות שמשרד ראש הממשלה, שהוא האמון, אין לי בעיה איתו, עם אלקין.

חד משמעי.

אנחנו גם בעניין הזה, העוטף של העוטף, נשים.

אני רק מחדד את המחיר. המחיר הוא שיש לנו קושי גדול לסיים את החקיקה שנותנת כלים למנהלת ומורה למשרדי הממשלה לתעדף באופן ברור את החבל.

נכון. אנחנו נוציא סיכום בעניין הזה, גם נוציא מכתב לראש הממשלה שהנושא של העוטף של העוטף לא פתור ולא התקבלה החלטה, ואחרי שנחזור מפגרה אנחנו מצפים לראות שיש החלטה. במידה ולא, נוציא צו הבאה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני לא אוהב להשתמש בזה, אבל אין לי ברירה.

רק עוד כמה משפטים, אדוני היושב ראש. המלצה שנייה שבצדק נתן הדוח היא לזרז כמה שאפשר את מינוי המנהל הקבוע למנהלת תקומה. בוצע. הנה, המנהל הקבוע יושב פה.

אני מברך על כך.

זה היה תהליך מורכב כי לא היה נציב שירות המדינה ולכן היה בלתי אפשרי תקופה די ארוכה בכלל להוביל תהליך כזה. ואני שמח שאנחנו כבר אחרי ויש מנהל קבוע למנהלת תקומה, הוא ישאר פה איתכם ויתן גם תשובות. ואת זה עשינו, אפשר לסמן וי בהקשר הזה.

בהצלחה.

הסעיף הנוסף פה בדוח מדבר על העיכוב והקשיים שהיו בהקמת אתרי ביניים, גם בהקמה וגם תחזוקה. אני חושב שזה באמת היה אירוע מאוד, מאוד מורכב, כי המדינה לא הייתה מוכנה לאירוע מהסוג הזה, זו סוגיה בפני עצמה, איך נכון להתכונן לזה. הדוח פה נותן איזושהי המלצה, אני טיפה מערער עליה, כי קשה לי לראות שמנהלת תקומה ומנהלת צפון שהיא 10% בהיקף ממנהלת תקומה מסוגלות היום בנוסף למשימות העיקריות שלהן גם לעסוק בהכנה עתידית לאירועים דומים, למרות שזה לכאורה, פורמלית, תפקידם.

יש פה אירוע שהמדינה עוד לא פתרה אותו נכון וצריכים לפתור אותו נכון, איך נערכים לאירועים דומים כאלה בעתיד ואם אפשר לעשות את זה תוך כדי תנועה בטיפול בכל המכלול הרחב. אבל ברור שיש קשיים עם אתרי ביניים, לקחתי את זה לתשומת ליבי, אני מנהל אפילו אצלי, בשולחן אצלי מעת לעת ישיבות סטטוס עם כל השחקנים הרלוונטיים, כולל גם השבוע נדמה לי, נכון? יש לנו ישיבה על זה.

כי יש שם עוד קשיים שלא נפתרו. כי להקים מהר אתרי ביניים במדינת ישראל זה אירוע, זה תמיד. אני זוכר עוד מגורשי גוש קטיף, ליוויתי כאלה אתרים, זה תמיד אירוע מורכב ותמיד יש בעיות וצריך לעשות את זה הכי טוב שאפשר, ואנחנו נמשיך במאמץ הזה. עד כאן עיקרי הדברים, אני ברשותך חייב לפרוש.

תודה רבה שבאת. אני מאוד מעריך את זה, זו פעם שנייה שאתה בא ופורס הכול ללא כחל וסרק. אני תכף אעביר, אני ויתרתי על כל דברי הפתיחה שלי כתוצאה מחוסר זמן, אבל אני אנצל את זה פה ואני אאחל לאביעד בהצלחה. הצלחתו והצלחתך זו הצלחת כולנו. אני אוותר על כל דברי הפתיחה.

לכל המוזמנים שלא מכירים איך מתנהל ולכל אלה שהגיעו בלי הזמנה, אני לא נוהג לא לתת לאנשים שבאו מרחוק לא לדבר, אבל אני עושה סדר. אי אפשר פינג פונג כי זה לא נגמר. דיון הוא דיון מסודר כפי שצריך. ויש דיונים שעשיתי אותם שבע פעמים כדי לתת לכולם לדבר. שבעה דיונים, שבע פעמים חזרתי על אותם דיונים עד שהגענו לאילו שהם תוצרים, אותו דבר יהיה כאן. בבקשה מכם, אני מנסה לעשות את המרב. מבקר המדינה, בקצרה בבקשה. קצר-קצר.

(מוקרנת מצגת)

קצר. השר אלקין גם סקר את עיקרי הדברים, זה באמת יהיה בקצרה. לאחר אירועי 7 באוקטובר, נוכח החשיבות הרבה של שיקום היישובים, ביקש מבקר המדינה לבדוק את הנושא בזמן אמת. נוכח הליקויים שנמצאו והצורך שעלה לתקן אותם באופן מיידי פרסם המבקר דוח ביניים שהוא חלק מדוח מלא שיפורסם לקראת סוף שנת 2025.

הגופים המבוקרים העיקריים הם משרד ראש הממשלה, משרד האוצר, מנהלת תקומה, עיריית אופקים וגופי ממשל נוספים. תקופת הביקורת הייתה במהלך שנת 2024. הנושאים העיקריים שנבדקו הם העברת תקציבי הפיתוח, מינוי ראש למנהלת תקומה, מעבר תושבי בארי, חולית וכפר עזה ליישובים הזמניים בחצרים, רביבים ורוחמה, נושא ההנצחה של אירועי 7 באוקטובר, והעיכוב במתן מענה ליישובים סמוכים לחבל תקומה כמו אופקים.

מבחינת הנתונים המרכזיים, 5 מיליארד שקלים מתוך 19 מיליארד, כמעט רבע מהסכום שהוקצה לטובת שיקום ופיתוח החבל מוקפאים עד להסדרה בחוק של האזור כאזור מיקוד לאומי. שישה חודשים מנהלת תקומה פעלה ללא מנהל קבוע, מנכ"ל ראש הממשלה היה גם ראש מנהלת תקומה למשך תקופה ארוכה עד למינוי של מר אביעד פרידמן.

לא, היה מנהל תקומה, אדרי.

נכון. בתקופת הביניים היה גם.

עכשיו אני מבין למה שום דבר לא זז.

גם לא היה סגן באותה תקופה, סגן קבוע.

אנחנו תולים בך תקוות.

14 יישובים נפגעו קשה באירועי 7 באוקטובר וגובשו עבורם פתרונות דיור זמניים, וגם בפברואר 2025 הבנייה של היישובים האלה לא הושלמה. מבחינת הליקויים שנמצאו, עיכוב משרדי הממשלה בהסדרת גבולות החבל במשך חודשים ארוכים גרם לעיכוב במיזמי הפיתוח בהיקף של 5 מיליארד שקלים, כמו שאמרנו, והוגבלה היכולת של המנהלת לממש את היעדים לפיתוח. זה תקציב שנועד למשוך תושבים חדשים, להפוך את החבל ליותר אטרקטיבי, והיום, כמרבית תושבי החבל כבר חזרו לבתיהם, ה-5 מיליארד שקלים האלה עדיין מוקפאים.

מבחינת המענה ליישובים הסמוכים, בהחלטת הממשלה מאוקטובר 2024 נקבע כי גבולות החבל יישארו בטווח של ה-7 קילומטרים, אבל יינתן מענה גם ליישובים שמעבר ל-7 קילומטרים כמו אופקים ונתיבות. והפתרון היה צריך לקרות תוך 60 יום, כלומר, עד סוף שנת 2024, וגם היום במרץ הדבר הזה עדיין תקוע.

אנחנו נוציא מכתב לראש הממשלה, הוועדה לביקורת המדינה, כדי לקבל תשובות מה עם המעבר ל-7-0, ונזמין את מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ממלאת מקום, כמו בכל מקום במדינה, ממלאת מקום, נראה מה בפיה. בבקשה, אדוני.

אני אמשיך. היו גם ליקויים במעבר של היישובים בארי, חולית וכפר עזה למגורי הביניים. רק בפברואר 2025 המעבר הוא לקראת סיום. היו הרבה ליקויים במבני המגורים, כמו שהשר שהיה פה ציין, מבני הציבור, טרם הסתיימה הבנייה של חלקם, והדרכים ביישובים האלה לא נגישות, לא סלולות, זה היה חלק מהבעיות. בעיה נוספת שהייתה זה שמשפחות שהיו אמורות לעבור עד סוף אוגוסט, לקראת שנת הלימודים החדשה, המעבר שלהן התעכב, ואו שהן היו צריכות לנסוע עשרות קילומטרים למוסדות הלימוד, או שהן עברו למגורים של זוגות, מגורים קטנים יותר, עד שהמבנה שלהן יהיה מוכן.

אני פה אתייחס למה שהשר אמר. הבעיה בעיקרה נוצרה מזה שלממשלה לא הייתה מדיניות לגבי מגורי ביניים במקרה של אסון והיא קיבלה החלטה בנושא באפריל 2024, והיא קיבלה החלטה מה יקרה אם מחר תהיה רעידת אדמה למשל בבית שאן. היא קיבלה החלטה לגבי מגורים מיידיים, היא קיבלה החלטה לגבי מגורי טווח ארוך, לגבי מגורי הביניים היא לא קיבלה החלטה, היא הסמיכה, כרגע זה היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אבל כרגע זה אצל השר במשרד האוצר, אותו ובאמצעות צוות שכולל מספר נציגים מהממשלה לקבל החלטה לגבי המדיניות. זה לא יושב אצל מנהלת תקומה, זה יושב אצל השר במשרד האוצר, וכרגע עוד לא נעשו דברים בנושא והמטרה היא שבעתיד הדברים האלה יהיו פתורים.

גם לגבי ההנצחה באזור העוטף, נושא רגיש, גם עבור המשפחות, גם עבור התושבים, יש כרגע הרבה מיזמי הנצחה פרטיים שאף אחד לא מתחזק אותם, כל אחד מנציח איך שהוא רוצה, זה לפעמים גם מפריע לתושבים באזור. ואני אגיד יותר מזה, יש שם מיגוניות שביום-יום יש בהן הרבה מיצגי הנצחה וזה זה לא כל כך מפריע לאף אחד כי זה בתוך המיגונית, אבל לצערנו, לפעמים יש אזעקת צבע אדום באזור, ותחשוב על משפחה שחזרה לעוטף שהייתה בממ"ד מספר שעות וצריכה להיכנס עם הילדים לממ"ד עם כל המיצגים שיש שם וזה מפעיל כל מיני טריגרים של טראומה.

מישהו צריך לקחת אחריות על זה. היה צריך להקים תאגיד הנצחה כבר לפני 16 חודשים, לא הקימו אותו, אין גם מדיניות בנושא.

עצור. מי היה אמור להקים את תאגיד ההנצחה?

משרד ראש הממשלה.

נפנה עוד פעם למשרד, לא פלא שהם לא שלחו נציג. למה להם לשלוח נציג? כי אין להם תשובות. אנחנו ננסה גם את העניין הזה לבדוק.

ונושא אחרון זה אופקים. אנחנו מכירים את המקרה הטרגי בשכונת מישור הגפן, 27 אזרחים נרצחו, שישה אנשי כוחות הביטחון, חלקם בבית, חלקם ברחוב. התושבים של השכונה וגם שכונות ליד, בכל זאת, זה לא רק שמה, היו זקוקים לשיקום לאחר האירועים האלה. הרשות התקשתה לתת את זה ונכנסו לתמונה גורמים פילנתרופיים שעד היום נותנים מענה שם לתושבים, וזה מתקשר להחלטת הממשלה שצריכה להתקבל לגבי העוטף של העוטף שטרם התקבלה, והיישוב הזה זקוק לסיוע. ואנחנו באמת מקווים שמשרד ראש הממשלה, השר במשרד האוצר ומנהלת תקומה יפעלו לתקן את הליקויים שעוד נותרו, וכמובן יפיקו את הלקחים לגבי הצפון. תודה רבה.

קיבלתם איזושהי תשובה ממשרד ראש הממשלה למה לא היה שישה חודשים ראש מנהלת תקומה?

לא.

שום תגובה.

השאלה אם הוצאתם מכתב בדוח שלכם לגבי רשות ההנצחה. כן?

הדוח שלנו הועבר להתייחסות משרד ראש הממשלה.

האם קיבלתם התייחסות? כן? משרד מבקר המדינה קיבלו התייחסות?

כן.

ומה אמרו לגבי הרשות להנצחה? כי זה דבר כל כך רגיש. יש תשובה או אין תשובה?

יקום בעתיד.

יקום בעתיד, אני מכיר את התשובות האלה, אני פה מספיק זמן. בסדר, אנחנו ננסה לטפל בזה. לדיון הבא, אחרי שנקבע עם השר אלקין, עוד הפעם להזמין את משרד ראש הממשלה, את המנכ"לית, את ממלאת המקום, היא אמורה לדעת. תודה רבה לכם.

מר אביעד פרידמן, הבמה היא שלך. אתה השחקן המרכזי, הכסף אצלך, היכולות אצלך, אנחנו מאחלים לך הצלחה באמת מכל הלב. אין כאן שום עניין פוליטי מפלגתי, אלא רק לנסות קודם כול להביא חזרה את החטופים הביתה ולנסות לתת לאותם תושבים שעולמם חרב עליהם את המקום שהם רגילים אליו לחיות.

תודה, אדוני היושב ראש. תודה על ברכות ההצלחה, אני בתחילת השבוע השני לתפקידי. אני חושב שהשר סקר את מרבית הדברים שרלוונטיים למנהלת תקומה בתוך האירוע. אני רק אוסיף עוד שלושה דברים. קודם כול, לצערי התקציב הוא לא 19 מיליארד, כמו שאנחנו יודעים, 19 מיליארד זה כולל את ה-1.3 שהורדו לצורך החלטת העוטף על העוטף ועוד ה-200 מיליון שניתנו.

זאת אומרת שחסר לתקציב 1.3 מיליארד שקל לעוטף של העוטף, 7-0 ומעלה.

זה אומר שהתקציב שהוגדר לעוטף של העוטף זה 1.3., זה התקציב של זה, וה-19 מיליארד שהיה אמור להיות למנהלת תקומה הוא לא 19 מיליארד, אלא הוא 17.7. פשוט לדייק לצורך - - -

זאת אומרת שהורידו את ה-1.3. אנחנו נבדוק איפה זה עומד, כי זה באחריות ראש הממשלה ישירות על פי דברי השר.

זו החלטת ממשלה שאמורה להתקבל שאנחנו מחכים שהיא תתקבל, היא לא באחריות מנהלת תקומה, אנחנו מטפלים רק מאפס עד שבע.

בסדר. אנחנו ננסה, הוועדה לביקורת המדינה תנסה לטפל בזה.

כאילו בשדרות ובאשקלון לא קרה כלום.

שדרות היא חלק מתוך תקומה, הם חלק מתוכנית העבודה שלנו. העוטף של העוטף זה אשקלון, נתיבות, אופקים, מועצה אזורית מרחבים, חלק מהיישובים אפילו בתוך המועצות בשדות נגב ובחוף אשקלון ובמקומות נוספים.

יש לכם איזשהו דיווח על הנזקים ב-7-0 ומעלה, על אותם יישובים?

לא, אנחנו - - -

ה-1.3, להערכתכם, מישהו עשה איזו בדיקה, או שזה לא בשטח שלך?

מנהלת תקומה מופקדת על פי החוק שאני מקווה שיעבור רק על 7-0. אנחנו לא יודעים מה יש מסביב לזה ולא עוסקים בזה.

החוק עבר שנייה ושלישית?

לא, החוק ביום חמישי בדיון בוועדה ואמור לעבור.

ראשונה?

לא, ראשונה הוא עבר, שנייה ושלישית הוא אמור לעבור ביום חמישי הקרוב בוועדה.

ביום חמישי הקרוב? אני מניח שכולנו נצביע בעד.

כן. הוא לא פה עכשיו, אבל זה חוק שמובל גם על ידי חבר הכנסת שוסטר, זה חוק משותף, ואני מקווה שהוא יעבור בהסכמה ושיתן לנו פתרונות.

הנושא השני שעלה, הנושא של המגורים הזמניים. היום בשעה 17:15 אנחנו מציינים את מה שהיה אמור להיגמר עד סוף פברואר ונגמר במרץ יחד עם החטיבה להתיישבות ועם גורמים נוספים, את האתר הזמני בקיבוץ חצרים למפוני בארי. אין לי שום שמחה, מי שמכיר אותי מהעבר, עסקתי בנושא של אתרים זמניים עוד בתפקידי הראשון בממשלה במשרד הקליטה, לפני 25 שנה. יותר?

מכירים כבר.

כבר 30 שנה. נכון, פלורינה? ואין שום שמחה באתרים זמניים.

הלוואי ויכולנו לחזור על המבצע הזה עוד פעם ולהוסיף מיליון איש לאוכלוסיית מדינת ישראל.

עוד יגיעו, אם ירצה השם.

אמן.

אבל האתרים הזמניים, גם האתר של חצרים, אנחנו מייעדים אותו ונעשה כל מאמץ כדי שבקיץ 2026 תושבי בארי יחזרו לביתם, ובשנת הלימודים, ב-1 בספטמבר של שנה הבאה, תושבי בארי יתחילו את השנה, אם ירצה השם, בבארי, אם ירצה השם, עם החטופים בני בארי שעדיין נמצאים בשבי. זה לגבי הנושא של האתרים הזמניים. ביום רביעי יהיה את הסטטוס הקבוע, קבענו סטטוס קבוע אצל השר יחד עם החטיבה להתיישבות כדי לבדוק כל פעם את ההתקדמות של הדברים. אני היום גם פיזית מגיע למקום לראות בעיניים את הדברים כדי שאני אוכל לדווח.

אביעד, מה הצפי ליום רביעי? מה הצפי לכפר עזה כרגע על פי התוכנית שלכם?

קיץ שנה הבאה. לפי תוכנית השיקום, קיץ שנה הבאה.

המקום היחידי שעוד לא סגרנו את הדברים זה קיבוץ ניר עוז, ולגביהם אין לי יכולת עוד לתת צפי. עדיין, חוץ משלושת היישובים האלה יש יישובים נוספים שאני מאוד מקווה, אם הצבא יסיר את המגבלה הביטחונית, הם אמורים לחזור בתחילת יולי למקומם. כיסופים.

כרם שלום.

כרם שלום, ויישובים נוספים. לגבי הנושא השלישי, שוב, כרוב הנקודות שהעליתם פה לדיון, הם עוד נמצאים במשרד ראש הממשלה, גם הנושא של הנצחה, גם הנושא של העוטף של העוטף. אלה כולם נושאים חשובים שאני מקווה שהוועדה תלווה את העשייה בהם. בסוף העוטף יושפע מאוד גם ממצב הדברים האלה. ואנחנו כמובן - - -

נמלכתי בדעתי. מכתבים דינם להישאר במכתבות או במחשב, ומישהו אומר, טוב, טפלו. אנחנו נקיים דיון לגבי האחריות של משרד ראש הממשלה לגבי העוטף של העוטף והנושא של הרשות להנצחה, יחד עם מבקר המדינה. בטל מכתבים, זמנו אותם עוד לפני היציאה לפגרה, אולי נצליח לעשות משהו, אם יסתדר. אם לא, זה יהיה הדיון הראשון אחרי הפגרה. אי אפשר להתחמק מזה.

אפשר גם בפגרה.

אין בעיה, אפשר בפגרה, אני בדרך כלל עובד בפגרות.

תודה, וכמובן, כמו תמיד, נשמח לעזרתכם ונהיה שקופים בעבודתנו.

תראה, אני אומר לך חד משמעית, הוועדה הזו, לפחות בתפיסת העולם שלי, היא לא ועדה פוליטית. אני לא קיימתי דיונים פוליטיים עד היום ב-99%, אלא רק דיונים מהותיים. אנא ראו בוועדה הזו ועדת הבית שלכם. אם אתם נתקלים באיזושהי מגבלה, עוולה, חסם, תבואו לכאן, אני אזמין את האנשים שצריך שיתנו תשובות. יש לי יתרון על כולם. לאחרים הם לא רוצים לבוא, אבל לכאן אין להם ברירה כי אני יכול להוציא צו הבאה ואני לא רוצה לעשות את זה. זה נותן לך יתרון גדול בעניין הזה. שוב תודה רבה. אנחנו נקיים איתך דיוני המשך, תישאר אתנו, בטח יהיה זה. לא סיימתי את הדיון, אני לא הולך לשום מקום. החטיבה להתיישבות, דוד, מר צביאל, בבקשה.

כמו שנאמר פה על ידי כולם, אני רוצה להתחיל אולי בבשורה, שהיום בעזרת השם אנחנו מעבירים מפתח לעשר המשפחות האחרונות ביישוב רוחמה במתחם האורחן של כפר עזה, ובזאת המשימות שהוטלו עלינו על ידי מנהלת תקומה באות לסיומן לגבי המשפחות עצמן.

גם באקרשטיין כבר סיימתם?

גם באקרשטיין נכנסו. רק המשפחות האלה מקבלות היום את המפתח, נשארו פינישים אחרונים של חדר האוכל בבארי והמשרדים ברוחמה לבקשת היישוב לגבי הקיבוץ לגבי שינוי תכנון, ולכן זה מתעכב קצת, אבל גם זה יהיה ממש בקרוב. ובזאת אנחנו במשימות שהוטלו עלינו על ידי מנהלת תקומה אנחנו מסיימים פה. כמובן שאנחנו מלווים כל צורך שעולה, גם בחטיבת האכלוס יש יחידה שמטפלת בפניות של התושבים, של בעיות שעולות.

אנחנו מעריכים שאנחנו נלווה את הפרויקט הזה עוד שנים רבות, גם הפינוי של המתחמים וגם המבנים, גם זה דבר שנלקח בחשבון. כלומר, כל הדברים האלה עוד ילוו את מדינת ישראל, וכמובן החטיבה להתיישבות תעמוד מוכנה לכל משימה שתידרש במסגרת הפרויקט הזה, אבל מהבחינה הזאת אנחנו כבר לקראת סיום. גם לגבי הפיתוח שצוין פה, גם בזה כבר ניתנו מענים. זהו, אם יש שאלות.

אני שם פוליטיקה בצד, אנחנו יודעים, יש תפיסות עולם פה בבניין הזה לגבי החטיבה להתיישבות, דווקא אני בצד שלא, הייתם איתי גם בפעם הקודמת, היכולות שלכם מוכחות ואני מברך על כניסתכם לתוך משבצות האקסל האלה. מה כרגע פתוח על שולחנכם ולאן אתם הולכים? אני רוצה לשמוע יתר תוכניות בבקשה.

בכלל החטיבה או בנושא הזה?

לא, אני כרגע מתעסק.

אם אפשר, אני רק אתן רקע על התפקיד של החטיבה להתיישבות. אני אביאל ממנהלת תקומה.

אני מכיר, אבל אם אתה רוצה לתת רקע. הייתם אצלי בדיון רחב מאוד.

אוקיי, בסדר גמור.

אתה מתקומה? לא.

אני אביאל, אני ממלא מקום סגן ראש מנהלת תקומה. אני מההתחלה שם, רציתי רק להגיד מה הרקע של החטיבה להתיישבות בתוך האירוע כדי שלאחרים שפחות מכירים אולי הדבר יתחבר. אנחנו בימים הראשונים הבנו, עוד תוך כדי הלחימה, עוד תוך כדי הפינוי בבתי המלון, הבנו שיש יישובים שהחזרה אליהם תהיה ארוכה יותר וליישובים האלו כן העמדנו אתרי ביניים קהילתיים. אתרי הביניים הקהילתיים האלו נעשו בבחירה של היישובים ובתיאום עם הרשויות המקומיות, רשויות האם, ונעשו מתוך מחשבה והבנה של כמה זמן ייקח לשקם את המבנים, את היישובים, את התשתיות. לא חשבנו שהמצב הביטחוני ימשיך כשבחלק מהמקומות כבר הסתיימה הבנייה של הבתים, אבל המצב הביטחוני של היישובים הוא כזה שהוא משית את חוסר הוודאות עדיין על העתיד בהיבט של מתי יהיה בטוח ונכון לחזור.

בהיבט הזה של האתרים הזמניים יש עבור 14 יישובים מתוך כלל יישובי החבל, אנחנו העמדנו פתרון של אתר זמני. זה או בפתרונות בדירות שכורות, שכרנו בניינים שלמים, עוד מקבץ דירות באזור מסוים, וגם העמדנו דירות למבנים קהילתיים, גני ילדים, מזכירות, מרכזים לעשות טיפולים וחוסן. יש יישובים שקיבלו את הפתרונות העירוניים הללו. עשינו את הדבר הזה באמצעות משרד השיכון וחברת עמידר, הם שכרו עבורנו, לבקשתנו, את הדירות ואת המתחמים מהקבלנים ומהאנשים השונים, נחתמו מאות חוזים לטובת העניין הזה.

ויש פתרונות קהילתיים כפריים. במקומות שהבנו שהשיקום, וכמובן כתוצאה מהנזק המאוד, מאוד כבד, קודם כול הפגיעה בנפש, יותר חטופים, יותר נרצחים, וכל המשמעות של זה על משק הבית, על החיים הקהילתיים, אבל גם הנזק הפיזי ביישובים, במקומות האלו אנחנו הלכנו לבנות אתרים כפריים. כמובן שאתרים כפריים הם אתרים יקרים יותר, משך ההקמה שלהם הוא ארוך יותר, הדברים האלה שוקפו גם לקהילות עצמן.

וכשהקהילה בחרה, לדוגמה יישוב ניר עוז בחר ללכת לפתרון עירוני כי הוא זמין יותר, הוא נגיש יתר, הוא קיים, לא צריך עכשיו ללכת למלאכה של לתכנן, לבנות, לחשוב איפה בונים, מתי בונים, לתאם עם קבלנים וכולי. אבל היישובים שמשך השיקום שלהם היה ארוך יותר ובחרו באתר כפרי, הלכנו איתם ועשינו את האתרים האלה. יש כ-300 יחידות דיור בחצרים עבור קהילת בארי, 188 יחידות דיור ברוחמה עבור קהילת כפר עזה, יש כ-80 יחידות בעומר עבור קהילת כיסופים, יש 60 יחידות ברביבים עבור חולית.

וכל האתרים האלה, ניגשנו לבנות אותם במקביל, בנינו כמעט 800 מבנים, כולל מבני הציבור, במקביל, בכל האתרים האלה, כשהמדינה נמצאת במלחמה, פועלים זרים לא בנמצא, פועלים פלסטינים בסגר, חרם מטורקיה, חומרים, החות'ים לא נותנים לאוניות להגיע. כל האתרים האלה נבנו במקביל כשהפיתוח נעשה בחלק מהמקרים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בחלק מהמקרים על ידי חטיבה להתיישבות.

כלל המבנים נרכשו על ידי החטיבה להתיישבות עם ספקים שונים, הם הפעילו את המכרזים שהיו קיימים להם מבעוד מועד ואחר כך עשינו גם טיוב במכרזים לטובת הדבר הזה, ונעשה פה רכש של למעלה מ-700 מבנים לכל האתרים האלה בו זמנית והחטיבה להתיישבות למעשה רכשה את המבנים ודאגה להצבה שלהם והקמה שלהם והיא גם אחראית על התחזוקה שלהם. בכלל המבנים הסתיימה הבנייה, נמסרו, בכל האתרים גרים למעט אותן עשר יחידות דיור שעכשיו אנחנו מוסרים אותם, אחרונות, בכפר עזה ברוחמה.

כל האתרים הם אתרים זמניים, לא נועדו להישאר, למעט אותן יחידות שהקהילות הקולטות קונות, וכל אחד מהאתרים, יש לו לו"ז פינוי לפי התקדמות הבנייה, כשמי שמוביל את הבנייה אלה היישובים עצמם, הם בעצמם עושים את התכנון והבנייה, ומכאן התפקיד של חטיבה להתיישבות. הם היו, מה שנקרא, באו לשבת על הרצפה של המנהלת ולהתנדב באירוע הזה ואכן היו להם מכרזים מוכנים ובאו ועשו את ההקמה של המבנים.

תודה רבה, זה בהחלט מרשים. אבל בקיץ 2026 מה יישאר לנו לא בנוי ומה יישאר לנו פתוח?

בקיץ 2026, בארי וכפר עזה, אם ירצה השם, אני מקווה שיחזרו לביתם, ושאר היישובים גם כן. המקומות שאני עוד לא יודע לתת עליהם שום התייחסות זה הנושא של ניר עוז, כי לצערי עוד לא הצלחנו, האירוע יותר מורכב, גם פנים-קיבוצי וגם מול ההסכם. אני מקווה שאנחנו נתקדם גם בנושא הזה.

תודה. חבר הכנסת דוידסון, רצית משהו?

כן, אני רוצה להעיר הערה. אני פה הקול של שלמה שרף. שלמה שרף היה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל שהנכדה שלו מאי נרצחה בבריחתה מהמסיבה בקיבוץ בארי. וחבל לי מאוד שמשרד ראש הממשלה לא נמצא פה כי בסוף אני מבקש שזה יגיע אליהם. קודם כול, אני מאחל לך המון, המון בהצלחה, אביעד, אני חושב שאתה באמת האדם המתאים לפרויקט המטורף הזה, אבל למרות שהם לא נמצאים פה, צריך להבין דבר אחד. אני לא יודע מתי הייתם ברעים פעם אחרונה, באתר הזיכרון המאולתר לנרצחי הנובה, אבל לא יאמן שגם במקום כזה יש היום מאכערים.

מכיר.

תסתובבו שם ותראו תמונה אחת עם מסגרת, תמונה אחת בלי מסגרת, תמונה אחת יותר גדולה, פתאום תראו זיכרון אחד יתר גדול. ויש מישהו, אני לא אציין את שמו, את זה תבדקו לבד מול משרד ראש הממשלה, שגם מצליחים להרוויח כסף מזה. והנושא הזה הגיע אליי מהמשפחה ונסענו לשם שבוע שעבר מוועדת חינוך, והדברים נכונים.

וזה לא יאמן שאתה שומע את זה ממשפחות, מאימהות של נרצחים, שעושים כסף על הזיכרון של הילדים שלהם, ואחד מקבל ככה ואחת מקבלת אחרת. וחשוב מאוד שהיום יצא, היום, מכתב למשרד ראש הממשלה, כי אתה אומר שזה עוגן אצלם.

אני לא מוציא מכתב, כי המייל יישאר בתוך המחשב או יגולגל למישהו. אני מתכוון לעשות דיון בכל נושא ההנצחה וכל נושא ה-7-0 ומעלה, 1.3 מיליארד שקל שעדיין לא נתנו. ראש הממשלה לקח את זה לאחריותו, אבל שום דבר לא זז מכיוון שגם אין כרגע מנכ"ל וגם כשהיה מנכ"ל שום דבר לא זז. אנחנו נעשה דיון, ומכתב, אין לי בעיה להוציא, אבל זה לא טוב.

מיקי, אני רק מבקש דבר אחד. אני מכיר את העבודה מול משרד ראש הממשלה, אם לא מביאים אותם פה בחצי איומים, הם לא יגיעו לפה.

אנחנו נביא אותם.

כמו שהם לא נמצאים פה היום, לצערי הרב. לצערי הרב הם לא נמצאים פה היום. ובסוף, אתה יודע, אני לא צריך לספר לך, זיכרון למשפחה שאיבדה את הילד שלה, את הנכד שלה, את הנכדה שלה, הוא הדבר המינימלי שמדינת ישראל צריכה לדאוג להם, המינימלי. וזה לא קורה, זה פשוט לא קורה. חשוב לי מאוד שזה יהיה בפרוטוקול, שזה יצא למשרד ראש הממשלה ושיטפלו בזה בהקדם. תודה.

נוציא סיכום, אבל אנחנו נקיים דיון בנפרד, גם על הנושא של הרשות להנצחה וגם על ה-7-0 ומעלה, 1.3 מיליארד שקל. ראש הממשלה באמת איש עסוק, אני לא אומר את זה.

בסדר, יש לו עוד נציגים שעובדים.

אבל למה הוא צריך את הדבר הזה גם כן? מספיק פיטר את ראש השב"כ, מספיק. אני מתנצל. החטיבה להתיישבות, סיימתם?

סיימתי.

באמת, אני מכיר את היכולות שלכם, אני שם פוליטיקה בצד, לא מעניין אותי, מעניינת אותי המשימה. ושוב, אם יהיו תקלות בעניין, ראו את הוועדה הזאת כוועדת הבית שלכם כדי לסייע.

תודה רבה. אני רק רוצה לציין שבאמת, עובדי החטיבה להתיישבות, שכל המנהלים בתחילת המלחמה גויסו למלחמה בעזה, כולם, והעובדים מכל הדרגים, מהכי זוטר, התגייסו למשימה הזאת יום ולילה. באמת גויסו עובדים שהיו בעבר בחטיבה כדי לעמוד במשימה הזאת ובאמת ראינו את המשימה קדושה וחשובה. זו הזדמנות גם להודות להם שעבדו מסביב לשעון על הפרויקט הזה.

תודה רבה. משרד האוצר, גברת סביון, תגידי לנו גם בבקשה מה עם גורלם של ה-1.3 מיליארד שקלים לעוטף של העוטף, 7-0 ומעלה.

לירון סביון, משרד האוצר. אני אגיד שמשרד ראש הממשלה הוא זה שמתכלל מענה מתוך תקציבי הצמיחה של המנהלת. כחלק מההסכמות שהתגבשו נכון לעכשיו ניתן מענה לעוטף של העוטף, כמו שדובר כאן, אבל משרד ראש הממשלה הוא הגורם שאחראי על תכלול הנושא.

הכסף קיים בסעיף תקציבי מוגדר, צבוע?

אנחנו רק נגיד שבכל מצב תקציבי הצמיחה המיועדים לשנת 2025, הם נמצאים בתוך תקציב שעתיד להיות מאושר בכנסת. יחד עם זאת, קיים קושי משפטי להוצאה שלהם. כלומר, משרד ראש הממשלה שצריך להיות אחראי לתכלול הנושא בשביל לאפשר לנו להקצות אותו למנהלת או לגורם שיהיה אחראי על הכסף הזה, ובכל אופן התקציב נמצא בתקציב לשנת 2025.

את יכולה להגיד לנו למה יש קושי משפטי? אם יש שמה נזקים, מה הבעיה? נכון, עד 7-0 בחוק, אבל מעל 7-0 מה הבעיה?

לדעתי משרד המשפטים יוכל להסביר את בנושא הזה יותר בדיוק, אבל זה בנושאי העדיפות הלאומית.

יש מישהו ממשרד המשפטים? טוב, אנחנו ננסה לבדוק.

הוא היה ויצא.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לי שאלה למנהלת תקומה ובכלל למשרדים, אולי אביעד יענה, על הליכי ההתקשרות מול הקבלנים שמבצעים את השיקום. איך מתבצעים ההליכים האלה?

אני אסביר. יש עשרה יישובים בעוטף שהם היישובים בנזק הכבד, מי שמוביל את העבודות ביישובים האלה, באופן מאוד, מאוד חריג, גם הסיטואציה הייתה מאוד, מאוד חריגה, הם היישובים עצמם. זאת אומרת שלא הלכנו במסלול הרגיל, רק בעשרת היישובים האלה שנחדרו, הייתה בהם לחימה מאוד, מאוד קשה והנזק הוא משמעותית מעל הממוצע, מי שמוביל את העבודות אלה היישובים ולא המסלול הרגיל. המסלול הרגיל במדינת ישראל כמובן הוא מס רכוש, לתבוע, לקבל שמאות, וכל אחד מביא את הקבלן שלו ובונה.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

והמנהלת מלווה את היישובים האלה?

כן, כמובן, אני אסביר על השאלה שלך הראשונה שלך קודם כול. אנחנו עשינו מודל שיקום ייחודי ביחד עם משרד האוצר, ביחד עם משרד המשפטים וכולי, שהיישוב מוביל, הוא מקבל פי ארבעה כסף מאומדן הנזק שתומחר, ויש שני דברים: פטור מתוכנית והיתר, חוקקו פה בכנסת שנה שעברה את הפטור מתוכנית והיתר לטובת הליכי השיקום, ככה שלא נצטרך את תהליכי הוצאת התוכנית בוועדה מחוזית ואחר כך היתרים בוועדה מרחבית וכולי. ויש להם גם פטור מחובת מכרזים כי ההתקשרות היא דרך היישוב.

היישוב מקבל את התקציב, הוא מאשר אצלנו במנהלת את תוכנית השיקום שלו, אנחנו מעמידים לו בתקציב שלנו תקציב נוסף, חברה מנהלת שיודעת לעשות גם תכנון, גם התקשרות עם קבלנים, גם ליווי וביצוע, בקרה, וכמובן שאנחנו בעצמנו מבקרים את ההתקדמות של הביצוע.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הליכי ההתקשרות שלו מול הקבלנים בפטור ממכרז, אבל יש הליך של הצעות מחיר?

כן, כמובן.

החברות המנהלות הן חברות שנמצאות בטופ של מדינת ישראל, אנחנו למעשה אימצנו מרשות מקרקעי ישראל ומשרד השיכון את הסטנדרט של מהי חברה מנהלת, והחברות המנהלות האלו עובדות רק עם קבלנים רשומים ועם קבלנים שהם - - -

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני לא מדבר על קבלנים רשומים, אני אומר, בסוף, השאלה אם לקחו שלוש הצעות מחיר, האם איזושהי התמחרות מול הקבלן?

היישובים, הם לא מחויבים, אבל הם עושים את הצעות מחיר מול הקבלנים כדי למקסם את מה שניתן להם בהצעות המחיר. אגב, העבודות מתקדמות בעשרת היישובים, בתשעה אישרנו תוכנית שיקום. בכרם שלום עומדים לסיים בחודש הקרוב, בנירים יסיימו בחודשיים הקרובים, גם בעין השלושה יסיימו עד מאי, ברעים גם כן יסיימו עד איפשהו באזור מאי, נחל עוז יסיימו בקיץ. העבודות מאוד, מאוד מתקדמות. בארי מתקדמים, יסיימו בקיץ הבא, כפר עזה מתחילים, חולית מתחילים, גם כן אמורים לסיים עד השנה הבאה. ניר עוז, כמו שאמר אביעד, עוד לא אישרנו להם תוכנית שיקום, אנחנו בשיחות מתקדמות איתם, נקווה לפריצת דרך בעניין.

אבל מודל השיקום עובד, זאת אומרת, לכל בן אדם ניתנה זכות ללכת למס רכוש, לא מנענו את היציאה לכל בן אדם בנכס שלו ללכת למס רכוש, ואנחנו רואים שבודדים הלכו למס רכוש ורובם, הרוב המכריע למעשה בתוך מתווה השיקום והעבודות מתקדמות, ואני חושב שגם לשביעות רצון היישובים.

אני מברך על כך שהם יהיו מעורבים עד הסוף, אפילו אם זה עולה לנו יתר, ואז יהיו פחות טענות וייבנה וישוקם על פי הרצון של התושבים עצמם.

סתם לסבר את האוזן, רק 18 תושבים מתוך כל האנשים החליטו לפנות ישירות למס רכוש ולא ללכת במסלול השני.

2,600 מבנים.

איך אתם מתמודדים עם החוסר של פועלים, עובדים זרים, קבלנים במצוקה?

אני אגיד לך, אנחנו לא מתמודדים. אנחנו לא מביאים עובדים מעזה, ואת כל יתר הדברים, אנחנו כמו כל המשק הישראלי היום.

מתמודדים על עובדים.

רבים על עובדים, על כל עובד. זה בוועדה אחרת וזה בכובעי הקודם, אבל הנושא של מחסור בעובדים זרים הוא תקלה מאוד, מאוד קשה שתשפיע על כל הנדל"ן במדינת ישראל וגם בזה.

אני אגיד פה לפרוטוקול, ביישובים היהודיים מעבר לקו הירוק אין שום בעיה, העובדים הפלסטינים נכנסים.

מעבר לקו הירוק, כן.

מעבר לקו הירוק יש חוסר, קבלנים מתמודדים, חלקם פושטים רגל. מדינת ישראל לא השכילה למצוא את האיזון. אני אומר את זה בצער רב. כי אם יש נושא של ביטחון, למה נכנסים ליישובים מעבר לקו הירוק, בצד השני? אבל מה אני אעשה? אני לא בצומת קבלת ההחלטות. תודה.

משרד התחבורה, יש לכם להגיד משהו? בבקשה, אדוני.

צוהריים טובים. ולדימיר סימון, מנהל אגף בכיר פרויקטים, משרד התחבורה. שלוש דקות אני אסקור את כל הדברים שלנו. כבר בחודש נובמבר 2023 בהנחיית השרה יצרנו תוכנית לשדרוג ושיקום הנגב המערבי, כולל חבל תקומה ומעבר לכך, בסדר גודל של 28.5 מיליארד שקל. פרויקטים מכל הסוגים, גם באזור של רשויות מקומיות ופרויקטים גדולים אסטרטגיים בין-עירוניים, שיקום תשתיות, וכן הלאה. מזה כ-5 מיליארד שקל הוצאה תוכנית למנהלת תקומה בחבל תקומה בלבד, כלומר 7-0. מזה, עם אישור החוק שדווח עליו, אנחנו צפויים לקבל בסופו של דבר כ-850 מיליון שקל.

במסגרת תקציב 2024, בסוף שנה, זו אחת מנקודות הביקורת, רק בסוף שנה קיבלנו, בסביבות חודש נובמבר, קיבלנו 200 מיליון שקל, מדויק, שהתחלקו ל-100 מיליון שקל לפרויקטי בטיחות ודרכי מילוט והסדרת צמתים למיניהם ו-100 מיליון שקל לשיקום נזקים בתשתיות הכבישים.

בסוף שנה, אחרי כל תהליך של הוצאת ההתחייבויות בהתאם לכל נוהלי המשרד, הוצאנו את כל ההתחייבויות בכל אותן חמש הרשויות הכלולות במרחב 7-0. כל העבודות מתואמות עם הרשויות ומנהלת תקומה, אנחנו מתואמים עד השקל האחרון. לגבי חניון רעים, כפי שהתחייבנו, ברגע שהוצאנו התחייבויות, בחודש פברואר החלו עבודות ולוח הזמנים הוא בחודש יוני השנה אנחנו נסיים את העבודות כפי שהתחייבנו.

נכון שהדוח מציין שלמועד כתיבת הדוח העבודות לא החלו כי הדוח נכתב בסביבות חודש ינואר, העבודות החלו בפועל ויסתיימו עד חודש יוני, כך שלמעשה אנחנו עובדים בצורה מאוד, מאוד הדוקה ושיתוף פעולה מלא עם מנהלת תקומה, עם הרשויות בפועל. הכול עניין של תקציב, אנחנו נוכל לממש יתר ממה שמוקצה לנו או יוקצה לנו עם אישור החוק ועם אישור תקציב 2025.

האמת היא שראויה להערכה, המהירות של הביצוע. יש איזה ויכוח על אחד מהצירים, אני לא מתמצא, אני שואל, שהיה צריך להרחיב אותו, לשקם אותו.

תראה, אני חושב שאני יודע על מה אתה מדבר.

אני לא זוכר.

232 אני משער לעצמי. הפרויקט כשלעצמו עתיר השקעות, הוא באמת מאוד, מאוד יקר. הוא לא הצליח להיכנס למסגרת שצפויה להיות מאושרת לנו עם אישור החוק, כי חלק מהתקציבים הם תלויים באישור החוק. ושוב, אם מנהלת תקומה בסופו של דבר תמצא לנכון להקצות יותר, נוכל לבצע.

כרגע למנהלת תקומה - - -

כרגע לגבי ציר 232 מתבצעות עבודות.

אני פונה אליכם, אביעד, זה השר אלקין מול השרה, זה צריך להיות בתוך מסגרת משרד התחבורה. הציר הזה תקוע לנו בגרון כל כך הרבה שנים, כל פעם שצריך להניע לשם צבא מתחילות הצרות, אני לא מדבר כבר על התאונות.

הציר מחולק לשני חלקים, יש את החלקים שכבר בוצעה ההרחבה לדו מסלולי, יש חלקים שבביצוע, ויש חלקים שמקדמים תכנון ותהליכים סטטוטוריים וכן צריך לא מעט כסף כדי באמת להסדיר. שוב, כרגע זה לא מתוכנן במסגרת המיועדת למשרד התחבורה.

רשמת, אביעד?

כן.

רק תעביר את זה לשר אלקין, כי בסוף אתם מתכללים את הכול. אין לזה כסף, אולי אפשר מול משרד התחבורה.

בסדר גמור, נכניס את זה בתוך הדברים. הקיצוץ של ה-1.3 מיליארד כמובן משפיע גם על הדברים הללו, אבל בסדר.

נתיבי ישראל, יש לכם משהו? בבקשה.

הוצג על ידי משרד התחבורה. סך הכול יש עבודה שוטפת עם תקומה, תיאום. אנחנו רצים על בסיס סל התקציבים שניתן לנו ומחכים לסל 2025 בשביל להמשיך לרוץ קדימה. תודה.

כנ"ל נמצא פה גם נציג חברת נתיבי איילון שמבצעים מטעם משרד התחבורה עבודות בשדרות, אחת הרשויות מתוך חמש הרשויות של 7-0. אז אנחנו מבצעים את כל מה שתואם בגין כל אותם התקציבים שקיבלנו.

תודה רבה. משרד השיכון, משהו?

אין לי מה להוסיף מלבד שיתוף הפעולה שיש לנו עם מנהלת תקומה, זהו.

טוב, אני שמח שיש שיתוף פעולה. משרד המשפטים? היא לא פה. אנחנו צריכים לשאול אותה מה הבעיות המשפטיות לגבי 1.3 מיליארד שקל, למרות שזה מעבר ל-7-0, אבל אם היה נזק, צריך לתקן. מה זה שייך ל-7-0? את רוצה להגיד משהו?

לירון סביון, משרד האוצר. זו הגדרת ענייני העדיפות הלאומית.

כלומר אין בעיה משפטית, יש בעיה של הגדרת עדיפויות.

זו הגדרה משפטית של העדיפות הלאומית.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הממשלה צריכה להגדיר שלא לפי אזור עדיפות לאומית, אלא לפי פגיעה. זה מה שהיה צריך, לא על ה-7-0.

אבל בכל מצב זה משרד ראש הממשלה מתכלל את זה.

טוב, יש לנו בעיה עם משרד ראש הממשלה כרגיל. בסדר, נעשה דיון נוסף.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

משרד ראש הממשלה לא מתכלל כלום.

כן, אני מסכים איתך.

עודד פורר (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא רק את זה הוא לא מתכלל.

משרד התיירות יש? בבקשה, אדוני.

בנטי יעקב, אני מנהל חמ"ל של משרד התיירות, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם תקומה. בעיקרון, היום יש מעט מאוד אנשים במתקני אירוח ובתי מלון. מעבר לזה שאנחנו נותנים מעטפת לעניין של אותם אנשים, עברה החלטת ממשלה גם בפברואר שמאפשרת ארכה עד 30 באפריל. לא מזמן גם תוקנה עוד החלטה של נתיב העשרה, אני חושב שהיא עברה, נכון? למיטב ידיעתי היא עברה. גם להם זה מתאפשר. מעבר לזה, אנחנו פה כדי לסייע ולעזור.

תודה רבה. מועצה אזורית אשכול? בבקשה, אדוני.

שמי צבי, אני פרויקטור הנדסי של המועצה. אני אציין שיש לנו עבודה שוטפת טובה עם מנהלת תקומה. אני רוצה להגיד על הקמת המנהלת שאנחנו מבינים שהוקמה בשביל לקצר מנגנונים ביורוקרטיים ושיהיה כמו One Stop Shop לתהליכים של השיקום. היא באמת מקיימת את התפקיד שלה בנושא הזה, אבל ההליכים הביורוקרטיים עדיין מאוד קשים, אני מדבר גם בנושא של המועצה.

גם בהקשר הזה, גם בהקשר של המועצה, וגם בליווי שלנו את היישובים אנחנו רואים שההליכים הביורוקרטיים ביישובים, זה אפילו מתעצם, כי אביאל והצוות של תקומה יוכלו להעיד, היישובים עצמם לא רגילים לתהליכים הביורוקרטיים כמו משרדי ממשלה ומועצות האזוריות, כך שאצלם התהליך הזה אפילו יותר מורכב והרבה דברים נתקעים בגלל קשיים ביורוקרטיים, אישורים, בקרות, שחשוב שיהיו, אבל צריך לראות איך עושים אותם פחות מעכבים ומסיביים כמו שהם עכשיו.

עוד שני דברים שחשוב לי להגיד, אנחנו מקבלים פניות מיישובים על זה שתקציב השיקום פרוס לחמש שנים, והרבה פעמים פרויקטים שהתחולה שלהם היא יותר קצרה, לדוגמה, קיבוץ שרוצה לשקם את התשתיות בקיבוץ לפני שהם חוזרים, כי כמו שאתם מבינים, אם התושבים לא נמצאים עכשיו, השיקום הוא הרבה יתר יעיל וזול, אם התקציב פרוס לחמש שנים, תהליך השיקום יהיה יותר יקר. אני מדבר על שיקום תשתיות בעיקר ופיתוח. זה נושא נוסף. ודבר אחרון - - -

אבל יש מה שנקרא התייקרויות. אני לא יכול להיכנס ללוח הזמנים, אבל - - -

אני אתייחס רגע. במלאכת השיקום אין את בעיה של הפריסה, פשוט יש לנו סל יישובים.

מדובר על תקציבי הפיתוח, כן.

סל יישובים שהוא לפיתוח היישובים, כל אחד מהיישובים קיבל בין 15 ל-21 מיליון שקל לבחירה שלו לחמש שנים, באילו תשתיות הוא רוצה להשקיע ואילו מבני ציבור הוא רוצה לבנות. הדבר הזה ככל דבר, מוקצה לו התקציב השנתי. אם תקציב המדינה אושר ל-2024, קיבלו את החלק של 2024, כשיאשרו את תקציב 2025 יקבלו את הנתח של 2025. מצד אחד יש ודאות שהדברים יקרו, אבל אין ודאות, הם לא יכולים להקים פרויקט עכשיו על כל ה-21 מיליון כי הם מקבלים את הכסף, זו בעיה שהיא מוכרת ומנסים למצוא לה מחשבה על פתרונות בעניין הזה.

ודבר אחרון, יש כל מיני דברים שקשורים לשיקום שלא נלקחו בחשבון שתוך כדי הליכה מגלים אותם, אני אגיד דברים שאנחנו נפגשים בהם כל הזמן. זה גם הנושא של שיקום נוי ופיתוח אחרי עבודות בנייה ותשתיות מסיביות בקיבוצים שרובם הם כמו גן פורח, וכשנכנסים כלים כבדים ל-70%-80% מהיישוב, השיקום של הנוי שלו והפיתוח הוא יקר. זה דבר נוסף.

והנושא של הממ"דים, עדיין אין פתרון, גם מפיקוד העורף וגם תקציבי. פיקוד העורף כאחראי על התקינה של התמודדות עם מה שהיה ב-7 באוקטובר וחזרה של אנשים לממ"ד שיעמוד באיום העדכני, לפחות האיום העדכני עד לפני שנה וחצי, וגם תקציבית הנושא הזה לא מגובה. זאת אומרת, אם מישהו רוצה למגן את הדלת שלו מפני ירי, לשים מנעול בדלת, בגדול האמירה היא שזה יהיה מחלק מתקציבי השיקום והפיתוח. גם מבחינת התקינה וגם מבחינת התקציב הדבר הזה כרגע לא מגובה.

זה לא בתוכניות שלנו, משרד הביטחון לפני שנה וחצי אמר שהוא עובד על עדכון התקינה של מה זה ממ"ד או איך זה אמור להיראות. אנחנו לא מעודכנים אם יש זה, אבל בכל מקרה בתוכניות שלנו של השיקום והצמיחה אין פרק של החלפת כל הממ"דים או דלתות הממ"דים או מה שלא יקבעו במשרד הביטחון שזה התקן הנדרש. היסטורית, מי שתמיד תיקצב באזורים שהם סמוכי גבול את הקמת הממ"דים זה משרד הביטחון וככה התוכנית שלנו גם אושרה, שאם יעודכן התקן זה יגיע מתקציב אחר, ממקום אחר.

אני רק רוצה שאתם תרשמו לעצמכם שהשר אלקין יפנה, אין לי תשובה למה שהוא אמר בנושא דלתות ממ"דים, שהשר אלקין יפנה לשר, אין לי בעיה, שמשרד הביטחון יגיד מה שהוא רוצה להגיד, מה שהוא חושב, אבל שזה לא יישאר באוויר. העלו פה בעיה של דלתות ממ"דים, בריחים נגד ירי, לפחות שתהיה פנייה ושמשרד הביטחון - - -

אני רוצה לומר משהו אישי בנושא הזה. אני תושב העוטף, תושב קיבוץ סעד, מסתובבים אצלנו בעוטף כל מיני בריחים עצמאיים, זאת אומרת, אנשים קונים מקבלנים שעושים בריח לממ"ד.

אני מכיר, אני יודע. אני מנסה להכניס את זה לתוך שבלונה או לתוך משבצות אקסל. שמשרד הביטחון יגיד את דברו, כי אני לא יכול להחליט בעניין הזה. תפנו בבקשה למשרד הביטחון, שהשר אלקין יפנה, שתתקבל תשובה.

בסדר גמור. אני שוב מתנצל, קבעו לנו.

זה בסדר, תודה רבה. תודה רבה לך ובהצלחה. עתיד לעוטף, התנועה האזרחית לשיקום? בבקשה, גברתי. את רואה? יש סדר, אני מגיע אלייך.

קוראים לי ליאורה בן צור. אני מקבלת את הסדר, בסדר גמור. קוראים לי ליאורה בן צור, אני אחת ממייסדות תנועת עתיד לעוטף, שזו תנועה אזרחית לחידוש ושיקום העוטף. אנחנו מספר תושבים שהקימו את התנועה הזו כדי לחדש את האמון. אנחנו עובדים יחד גם עם מנהלת תקומה וגם עם הרשויות שלנו בעוטף כדי לחדש את האמון הזה ולהחזיר אותו מחדש.

אני טיפה אתן הקשר של הסיפור האישי שלי כדי שתוכלו להבין את מה שאנחנו מתמודדים איתו. אני הולכת להציג כאן עוולה שאני חושבת שגם מבקר המדינה צריכים לקחת את זה בחשבון, את מה שמוצג, כי זה לא הופיע לא הופיע בדוח של נפגעי פעולות איבה, ולכן חשוב לי גם לציין את זה כאן.

אני גרה בקיבוץ עין השלושה, חברת קיבוץ עין השלושה, אימא לשלושה ילדים. 30 שעות לפני אירועי 7 באוקטובר ילדתי את בתי השלישית, אסיף, ביקשתי מאימא שלי, מרסל טליה, לבוא ולבקר אותי בקיבוץ כדי לעזור לי עם ילדיי היותר גדולים, אבישי שהיה בן ארבע ומטר הייתה בת שנתיים. ובזמן המתקפה, בשעה 6:30, כשאני הייתי לבד בבית החולים, הבנתי שיש לנו משהו כמו 50 מחבלי נוחבה בתוך הקיבוץ וניסיתי לעשות הכול ופתחתי חמ"ל כדי לחלץ את בני המשפחה שלי.

היחידים שהצלחתי להכניס לתוך הקיבוץ היו שני האחים שלי, בצלאל וידידיה מחווה בדרום הר חברון, מעל 100 קילומטר. הם הצליחו לחלץ את דור ואת הילדים, אבל את אימא שלי הם מצאו מרוססת מכדורי קלצ'ניקוב על השביל. וכשהם הפכו את הגופה שלה, כשהם ראו את שלולית הדם הענקית כשהיא שוכבת שם, הם ראו שהיא מחזיקה ממתקים צמוד ללב, בדרך לילדים שלי, לדירת האירוח, 200 מטר מהבית.

אבא שלי נהרג בשנת 2015 בתאונת עבודה, תאונת טרקטור מזעזעת, כשאני ואחותי הקטנה היינו שם, אחותי כאן, יושבת לצידי. ומשהו שלא התייחסו אליו, ואני גם פונה אליך, כבוד היושב ראש, כדי שתעזור לנו, כי אני כאן זועקת זעקה של 60 יתומים שנמצאים במשבצת שלי, יתומים שאיבדו את ההורה היחיד והאחרון שלהם באירועי ה-7, בין אם הם מתרומת זרע ובין אם בגלל שההורה נפטר לפני כן. ואף אחד משום משרד לא סופר אותנו. לא ביטוח לאומי, לא משרד הביטחון, אפילו לצערי הרב לא הופענו בדוח של מבקר המדינה. 60 יתומים משש קהילות שונות – אופקים, כפר עזה, בארי, ניר עוז, רעים, עין השלושה. אנחנו לא מקבלים שום תגמול מהמדינה על מי שאנחנו.

עכשיו אני שמה את זה כאן. לפי חוק התגמולים של נפגעי פעולות איבה נעשה תיקון לפני עשר שנים. אדם שאיבד את שני הוריו בפעולות איבה, לא משנה מה, לא משנה אם הוא בן 30 ולא משנה אם הוא בן 60, זכאי למשך שארית חייו לקצבה חודשית של מעל 10,000 שקלים, תמיכה כלכלית וסיוע כלכלי, ולמה? בגלל האירוע המאוד, מאוד קשה שקרה, כי אין מי שיקבל את התקציב מבחינה משפחתית.

הרי נכון? נשארו רק יתומים מבחינה גרעינית. המדינה מפצה את המשפחות האלה בצדק רב, מפצה אותן, מביאה להן תשלום חודשי על העוול הגדול שקרה להן. וכאן אני ואחותי שיושבת כאן לצידי התייתמנו מהאימא היחידה שהייתה לנו, והמדינה – אפס שקלים, אפס שקלים שאנחנו מקבלות היום כתגמול מהמדינה, כלום ושום דבר.

ואני כאן מספרת את הסיפור הזה כי באמת עומדים מאחורינו בתנועת עתיד לעוטף 60 יתומים שפנו אלינו כתנועה, כתנועת עתיד לעוטף, כדי לנסות ולהראות את הבור הזה שנפער, ולצערי הרב, אף אחד לא רואה אותו, אף אחד לא רואה אותו. ולכן היה לי קשה להתאפק, כי הייתי חייבת להביא את זה כאן לביטוי כדי שאנשים יבינו עם מה אנחנו מתמודדים בעוטף. מסתכלים על קהילות שנפגעו, מדברים על מעגלים שניים ושלישיים, אבל מה איתנו, מעגל ראשון? מעגל ראשון שלא סופרים אותו בכלל.

אני בת 30 בסך הכול, 30, אין לי כבר שני הורים. 29 אימא שלי נרצחה, אני איבדתי את שני הוריי בגילאי ה-20, שלא נדבר על אחותי, שהיא הרבה יתר צעירה ממני. אבל אני כן אתן תכף את הבמה גם לאחותי כדי שהיא תוכל לדבר על ההתמודדות שלה. אני זכיתי שאימא שלי תחזיק את אסיף, בתי הקטנה, בפעם הראשונה ובפעם האחרונה שלה ב-6 באוקטובר. אני זכיתי בזה, ויש לי את התמונה הזאת שאני לא מאמינה שזכיתי בה. והצלחתי לחלץ את בני משפחתי בזכות אחיי שחילצו גם את שאר הקהילה.

וכאן אני זועקת כי אני מבקשת ממך, כבוד היושב ראש, בבקשה מכם, אם אנחנו נמצאים כאן כביקורת כלפי המדינה, אני חושבת שזו סוגיה שחייבת להיות על השולחן, חייבים לדון בתוך הדבר הזה. ואני אביא, אני אומרת לך באמת, מבחינתי, את כל 60 היתומים שעומדים בסיטואציה הזו. ואני כן אשמח שאחותי גם תוכל לדבר על ההתמודדות שלה.

בבקשה.

אני שירה מנדל. כמו ששמעתם מליאורה, אני גם איבדתי את אימא שלי. סליחה על האמוציונליות. איבדתי אותה כשהייתי בת 26, והילדה שלי, הראשונה, בת ארבעה חודשים. אני מרגישה באמת שפשוט נשארנו כאילו שקופים, אנחנו יתומים שקופים. והתייתמתי בגלל המקרה הזה של המדינה, בגלל העוולה הזאת שקרתה שם. אני יתומה לגמרי, זה הופך אותי לפחות יתומה כי רק אימא שלי נרצחה ב-7? לא, ביום הזה אני איבדתי את כל ההורים שלי, את הכול. וכשאבא שלי נאבד, הייתה לי את התמיכה של אימא שלי, היא הייתה שם לצידי, תמכה בי בהכול, היא הפכה להיות גם אבא שלי וגם אימא שלי. ופתאום זה לא נחשב, כי רק היא נרצחה, כי היא היחידה שנרצחה. זה פשוט לא הגיוני, זה לא הגיוני.

אני עובדת במשרה מלאה ובעלי עכשיו במילואים, הוא עכשיו ברגע זה עושה מילואים בצפון, אנחנו עושים את כל החובות של המדינה. בעלי כבר במילואים מעל ל-250 יום, מ-7 באוקטובר, ועכשיו הוא בעוד סבב, אני לא יודעת אם שלישי או רביעי, של מילואים. אני צריכה לצאת מהעבודה, ללכת לעבודה מאוחר כי אני צריכה לדאוג לילדה שלי, להוציא אותה מוקדם, ואין לי סיוע, אין לי אימא שאני יכולה רגע להתקשר אליה, אימא, אני צריכה שתאספי את הבת שלי, אני תקועה בעבודה כי יש לי דברים שאני צריכה להספיק.

אין לי את זה, אני לבד ואני צריכה לעשות משרה מלאה, מעבר למצופה, רחוק, כי אני גם גרה רחוק מהעיר, ופשוט אין לי מענה, אין לי שום מענה, אין לי שום עזרה משום כיוון. ובמיוחד כשבעלי במילואים, אני פשוט צריכה לסחוב הכול על עצמי, הכול. וזה פשוט מצב הזוי שאנחנו פשוט נשארנו יתומים שקופים.

אני כן אוסיף ואומר כאן שאנחנו הקבוצה היחידה, היחידה שכרגע לא מתוגמלת, לא מתוגמלת על ידי המדינה בגלל מה שקרה לנו, בגלל הטרגדיה שחווינו. בתוך הקבוצה שלנו יש יתומים שגם איבדו את האחים שלהם ב-7 באוקטובר, כן? עוד תוספת. יש לנו כל כך ריבוי אובדנים, אנחנו כל כך מנסים לשקם את האמון שאני חושבת שזה הבסיס לשיקום האמון. אם אנחנו רוצים לשקם, צריך לטפל באמת בקהילות שנפגעו.

ובסוף, בפועל, כל קבוצה אחרת, בין אם היא בצדק מקבלת תגמולים מהמדינה, בין אם אלה הורים שכולים ויתומים ששני ההורים שלהם נרצחו, אלמנות, או כל דבר, בסוף הם מקבלים תגמול שעוזר גם ליתומים האחרים כמובן להישען עליהם, גם מבחינה נפשית וגם מבחינה כלכלית. ואנחנו הקבוצה היחידה שבגלל שאין לנו הורה, כי לא נרצחו לנו שני הורים, בעוונותינו ההורה לפני זה נהרג מכל מיני סיבות כאלה ואחרות, לא זכאים לזה כי פשוט אין מי שיקבל את הקצבה הזו, אין מי שיקבל את התגמול. ולכן אני יושבת כאן, כי חלאס, כמה אפשר עוד למרוח אותנו כיתומים? בחייכם.

תודה. אני לא יכול לעמוד בפני הסיפורים האלה. נורא קשה לשמוע. - - - למבקר המדינה לקחת ממך טלפונים ולנסות להזיז דוח לוועדה או להביא - - - כדי לראות איך המדינה תומכת במעגל הזה. אני מבקש מנציגי מבקר המדינה לקחת ממנה את הטלפונים. כנציגה של 60 משפחות, יכול להיות שהם נפלו בין הכיסאות והמדינה מתעלמת מהם כמו שהמדינה מתעלמת מנושאים אחרים. וחובתנו, חובת הוועדה הזו לביקורת המדינה לטפל בזה. אני מבקש מכם, משרד מבקר המדינה, לקחת טלפונים, לעשות דוח ביניים קצר. הרי הסתובבתם בין התושבים, הסתובבתם בין האזרחים.

לעשות דוח ביניים קצר על הקבוצה הזו של ה-60 שאיבדו הורה, מה המדינה צריכה לעשות אם וכאשר, כן תמיכה, לא תמיכה, אבל לפחות שיהיו להם תשובות, אי אפשר שהם יפלו בין הכיסאות. אם אתם רוצים, אני אעביר בקשה רשמית למבקר המדינה ליצור איתם קשר. תעבירו כבר את הטלפונים, אנחנו לא מחכים למכתב שלי, והמכתב של הוועדה לביקורת המדינה יצא למבקר המדינה לנסות לעשות דוח ביניים קצר, מהיר, כדי להורות לאחד ממשרדי הממשלה לטפל בכם, כן או לא, אני לא יודע להחליט, אבל לא יכול להיות שתיפלו בין הכיסאות וזה לא מקובל עלינו.

תודה רבה. ליהי, בבקשה, גברתי. נציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית. בבקשה, את חשובה מאוד. את דור העתיד, את חשובה פה.

תודה רבה. נעים מאוד, אני ליהי, אני נציגה של מועצת התלמידים והנוער הארצית, אני בת 17, אני גרה במועצה אזורית חוף אשקלון, ככה שגם הנושא מאוד, מאוד קרוב ונוגע לי אישית. אני רוצה להעלות נקודה מעניינת. בדוח מבקר המדינה אין התייחסות כמעט בכלל לנוער, אין התייחסות לשיקום של הנוער אחר כך. מופיע בקצרה ממש על הנוער בשכונת מישור הגפן. אגב, מצוין שם ש-200 בני נוער צריכים וזקוקים לקבל מענה נפשי בשכונת מישור הגפן, ששם נרצחו אזרחים בבתים, שם התנהלה לחימה, והם עדיין לא קיבלו את המענה הנפשי הזה. יש ציון שיש - - -

במסגרת בית הספר, משרד החינוך?

יש ציון, בדיוק בדוח מופיע שיש שילוש בפניות לבקשה לטיפול וסיוע נפשי. אני יכולה להגיד שבאופן אישי, מחברים שלי ומאנשים שאני מכירה וגם כן ממה שאנחנו רואים ושומעים כנציגי הנוער, יש צורך בעזרה, בסיוע נפשי. אני אגיד שהיום יש תוכניות, יש דברים, בפועל הם לא עוזרים פרקטית. אני לומדת בתיכון שקמה ביד מרדכי, אני עוברת את הסדנאות האלה של החוסן, להגיד שבפועל הן עזרו לי, הן קידמו אותי במשהו? לא. סדנה של 60 ילדים שעוברים אותה ביחד, אני מצטערת, אבל זה לא יביא לפריקה ולשיתוף ברגשות של אף אחד, כי כולנו מנסים לייצר את התדמית של אני חזק, אני גיבור, אני לא צריך. בפועל, פרקטית, זה לא קורה.

ראינו שהמבוגרים מפורקים, המבוגרים בעוטף ובמעגלים הראשונים והשלישיים מפורקים. ואני רק אשים את זה כנקודה, תחשבו מה קורה עם הנוער שהוא לא מספיק חזק וחסון, לשמחתי או לצערי, בחמש השנים האחרונות עברנו כל כך הרבה טראומות שכן התחשלנו קצת, אבל לא מספיק, ואני גם חושבת שזה לא משהו שאנחנו אמורים להתחשל בו בכלל, אבל זה דיון אחר. ואנחנו צריכים סיוע אמיתי, סיוע לימודי.

אני יכולה להגיד, אני תלמידה, תכננתי לסיים עשר יחידות מדעי המחשב, אני פרשתי, אני אסיים חמש יחידות. שנה שעברה המענה שנתן לי משרד החינוך זה קיצוץ של 70% בחומר הלימוד שהשנה אני צריכה להשלים, ואני מצטערת, אבל אני לא סופרמן ואני לא יכולה להשלים שנתיים בשנה, עם כמה שאני מאוד, מאוד רוצה, זה לא משהו שיכול לקרות.

אנחנו לומדים בחופשות, אנחנו לומדים בחגים, אנחנו לומדים בימי שישי, ומתגברים, אני לומדת מ-8:00 עד 16:00 כל יום ואין לי את האופציה לעשות את זה. אני מציפה פה בעיה נקודתית, אבל זה רוחבי בכל העוטף. יש פער לימודי עצום, המורים מתוסכלים, התלמידים מתוסכלים, יש כמויות של חומר בלתי אפשריות שצריך לצמצם אותן, יש פניות מטורפות למרכזי הסיוע ומרכזי הסיוע עמוסים, אין מספיק יועצות, אין מספיק אנשים שמוכשרים פיזית ויודעים איך לטפל בפניות האלה.

אני כן אגיד גם עוד איזושהי נקודה ששווה לשים לב אליה, שאומנם יש המון, המון רצון לגיוס לקרבי גם בקרב העוטף בגלל מה שעברנו, אבל צריך לשים לב שביום פקודה, כשיקראו לנו, זה לא משהו שיתפוצץ כי זו איזושהי בועה ואיזושהי מעטפת של אנחנו פה ואנחנו עושים ואנחנו עובדים כי אנחנו צריכים, אבל ברגע האמת זה משהו שיתפרק.

והדבר הכי חשוב, ונגעו בו המון, זה איחוד הקהילות. אנחנו שנה שלמה, וחלק קצת יותר, היינו מפורקים, היינו מפוצלים במיליון מרכזים שונים של למידה, במיליון מקומות אחרים, כל קהילה בנפרד, כל קיבוץ בנפרד, כל מושב בנפרד, ולפעמים גם בתוך הקיבוץ עצמו היו פיצולים, וצריך איחוד מחדש. זה חלק מרכזי בחוסן של הנוער, זה חלק מרכזי בשיקום.

ואני אסיים בטוב דווקא. ממש היום, לקראת יום המעשים הטובים וחודש השיקום, מועצת התלמידים והנוער הארצית יצאה ביוזמה בגלל ההבנה שאנחנו דור העתיד ואנחנו צריכים לעשות ולשקם, ובשיתוף מנהל מנהל חברה ונוער, מר גור רוזנבלט, אנחנו במהלך כל חודש התקומה נצא ונוציא אוטובוסים לצפון כדי להתנדב ולשקם ולסייע כמה שאנחנו יכולים. וזה איזשהו משהו שחשוב לשמוע, כי הנוער רוצה לעשות, אבל הוא גם צריך את הסיוע מהמדינה. תודה רבה.

רק בקצרה. קודם כול, הדוח הזה הוא דוח ביניים, זאת אומרת, אמור להיות דוח מקיף לקראת סוף השנה שיתעסק בעוד נושאים, בין היתר בחינוך, ובכלל במשרד מבקר המדינה יש עוד, המנכ"ל כבר ציין את זה לפני שבועיים, אנחנו לקראת פרסום של מספר דוחות בחודשים הקרובים במגוון נושאים. זה לא שהדוח הזה פורסם ומבחינתנו הסתיים כל נושא שיקום העוטף וכל הבעיות שצצו במסגרת המלחמה. אנחנו ממש בתחילת הדרך של פרסומי הדוחות. סבלנות, הדברים יגיעו, ואם לא יגיעו, יש את הוועדה כמובן להעלות את הדברים.

טוב, זאת תשובה חלקית. האמת היא שאני לא מומחה גדול לחינוך, אבל אי אפשר להשאיר את זה כך. אני מבקש שתישארי, תתני לנו את ראשי הפרקים, ואני אפנה מכתב למנכ"ל משרד החינוך שיורה למישהו מטעמו או הוא עצמו להיפגש איתכם ולשמוע מה הצרכים בבתי הספר. כי אני לא מעלה בדעתי על איזושהי מסגרת מחוץ למסגרת החינוכית שיכולה לטפל בעניין הזה, ולכן זו הדרך היחידה שאני כרגע חושב עליה חוץ מאשר ההמשך של דוח מבקר המדינה שאולי יוכל להצביע על נקודות יותר מדויקות. תישארי כמה דקות בסיום הדיון, תתני למנהלת הוועדה כמה ראשי פרקים ואנחנו נוציא מכתב.

רשמנו את מה שהם אמרו.

רשמנו גם את מה שאמרת, אבל ניקח את הפרטים שלך שיוכלו להתקשר אלייך ולראות מה אפשר לטפל.

אני מודה לך מאוד, ואני אגיד שאני מאוד מסכימה עם מה שאתה אומר, השגרה בסוף היא מה שעוזרת להתקדם ועוזרת עם הפנים קדימה. בסוף השגרה מנצחת את הכול, אבל צריך לשים לב שגם השגרה שאנחנו מדברים עליה היא לא שגרה אמיתית. סיפור מצחיק, אני עשיתי מבחן במתמטיקה כשהיה פגז של טנק שפשוט הפציץ וכל המבחנים עפו למורה שלי מהיד.

עזבי את העפו, כמה יחידות?

אני חמש יחידות.

את רואה? מצטיינת. אנשים ריאליים הם עתיד המדינה.

צריך את זה, והשיקום מתחיל בחינוך, הפורמלי והבלתי פורמלי ביחד, וצריך לשים על זה את הדגש, ואני מודה לך מאוד.

תודה רבה לך. גברת סובול עדית? בבקשה, גברתי.

ד"ר דובי סובול מאימהות בחזית, אני גם רופאה ואני אדבר בכובע של רופאה. קודם כול, אני רוצה להגיד לליהי שהמחקרים לגבי PTSD באמת אומרים שטיפול קבוצתי לא עוזר, והפתרון הזה של טיפול קבוצתי הוא נחמד, אבל אין לו שום ערך, ואנחנו צריכים לשים לב לזה. דבר נוסף שרציתי לומר, אני שומעת פה את נציגי משרד הבינוי והתיירות והתחבורה וכולם אומרים שהם עובדים נהדר עם מנהלת תקומה שהלכו, אבל בעצם שום דבר לא קורה.

הם לא הלכו.

השר הטריח את עצמו, היה פה שעה, המנכ"ל היה פה עד לפני חמש דקות.

אוקיי. אני רוצה להעלות תהייה, אני רק מעלה אותה, אני לא מצפה כרגע לתשובה, למה העניין של העוטף של העוטף הוא בידי משרד ראש הממשלה, זה מאוד תמוה בעיניי.

אין לי תשובה.

זה מעלה אילו שהם חשדות, אבל לא ניכנס לזה. לגבי פיתוח הנגב המערבי, יש איזושהי תוכנית להקים מרפאה מאוד גדולה שם עם רנטגן וכולי וכולי. אני רוצה להגיד, אני עובדת בבאר שבע, אני רואה את כל הילדים האלה והנערים האלה והמורים שלכם, אני אורולוגית, אני אדבר מבחינה אורולוגית, עם בריחת שתן מאז 7 באוקטובר, שא', אין לי שום יכולת לטפל בהם בגלל העומס, וב', אני לא רואה שיש איזושהי דרך לתת להם מענה באזור שלהם. האנשים האלה, אין להם רופא משפחה נורמלי, הם צריכים לנסוע. ושוב, זה מוטה, בזמן שאוכלוסיות בבית שמש ובבני ברק יש להן שלוש מרפאות ברחוב, האנשים האלה, אין להם שום שירותי רפואה סבירים. וצריך לשים לב לזה לקראת יום הדיון על שוויון ברפואה שאין פה בכלל. אני רוצה לשים פה את העניין הזה שאנחנו חייבים לדאוג, אם אנחנו רוצים גם למשוך לשם תושבים, לרפואה הולמת בנגב המערבי, כי כרגע זה רחוק מזה.

אני מסכים איתך בכל מילה. אני ועוד כמה חברי כנסת נלחמנו על חדרי מיון.

בנגב? בנגב המערבי?

למעשה התחלנו מהצפון.

גם טוב.

חבר הכנסת מאיר כהן בהיותו שר הרווחה קידם את העניין הזה של חדרי מיון קדמיים. כי אם מישהו מקבל התקף לב בעוטף, אין לו שום סיכוי להגיע לבית החולים סורוקה ולחיות.

נכון. וגם אם הוא יגיע, בינינו, הוא יחכה איזה 10 שעות במיון.

לא, זה אני לא יודע להגיד, כי זה אתם תיקחו את האחריות עליכם, כי אתם נותנים סדר עדיפות. אבל אני אומר, הנסיעה מהעוטף, מראש פינה לטבריה או לצפת לצורך העניין, או מהנגב המערבי לסורוקה או לאשקלון, שזה קצת יותר קרוב, זה זמן בלתי נסבל. ולכן על המדינה, חובה על המדינה, היא לא יכולה לבנות בתי חולים בכל מקום, אבל היא כן יכולה לעשות חדרי מיון קדמיים, וזה הוויכוח שלנו עם הממשלה.

אני מחזקת אתכם בזה.

גם לאור מה שקרה, חדר מיון קדמי - - -

שירותי רפואה דחופה נגיד.

את יותר מקצועית בעניין הזה ממני, אני יודע לעשות דברים אחרים, להילחם, אבל בעניין הזה זה המקצוע שלך. אין בכלל ספק שצריך לעשות את זה, ונצטרך לעשות את זה אחרי שנגמור את כל מה שקרה לנו עכשיו. זה צריך להיות על השולחן, על השולחן, חדרי מיון קדמיים בכל מקום שלא יכולים להגיע לבית חולים, בכל מקום. קריית שמונה, ראש פינה, טירוף. יגיעו לפוריה או לצפת? קיבלנו את מה שאמרת, לא פשוט לנו, ואין לי תשובה חד משמעית. בעוונותיי כי רבים יש מישהו שנמצא כאן ולא נתתי לו לדבר? בבקשה, אדוני.

קוראים לי אילן, אני מפורום ארלוזורוב, אנחנו מכון מחקר מדיניות חברתית כלכלית שעוסק באמת בכל העולמות האלה של גם צמצום אי שוויון והשקעה של המדינה, בין היתר. יש סוגיה שאומנם היא לא בליבה של דוח הביניים הזה, אבל אני מנחש שזה כן יעלה בדוחות מסוימים וזה כן נושא מאוד חשוב, של ההשקעה בתעשייה ובתעסוקה באופן כללי בנגב המערבי, בעוטף. ולצערנו, אין מספיק תקציבים באופן כללי להרבה דברים, זו לא חלילה אשמת אף אחד פה במשרדים או במנהלת תקומה, זה עניין יותר ליבתי, אבל יש חשיבות מאוד גדולה בלהשקיע בתעשייה יצרנית בעוטף, תעשיית ייצור, כי כרגע המצב הוא שאין מספיק תעסוקה באזור הזה, נגעו בזה גם מקודם, אין מספיק תעסוקה, נקרא לזה איכותית, פריון יותר נמוך, שכר יתר נמוך באזור הזה.

ואחד הדברים שבעולם מבינים כרגע זה שבטח בהקשר של משברים ומוכנות למשברים ולשינויים מאוד משמעותיים בשוק התעסוקה יש חשיבות שהמדינה תשקיע בתעשייה עם הסתכלות של איזו תעשייה צריך על פי גם הסתכלות לטווח ארוך של הצרכים של המדינה ושל הכלכלה הישראלית, ולייצר תעשיית ייצור משמעותית בעוטף.

הדבר הזה ייצר גם הרבה יותר מקומות עבודה, ייצר מקומות עבודה במגוון רחב יותר של אוכלוסיות, לא רק הייטק, לא רק עובדים מסורתיים, יש מגוון מאוד, מאוד רחב בין לבין. זה יעלה פריון, זה יעלה שכר וזה יאפשר גם חיזוק משמעותי של העוטף. אני חושב שהדבר הזה, יש פה כמה משרדים, כמה גורמים שחשוב מאוד שיבחנו את זה יותר לעומק, איך עושים את זה. ואני חושב שבהקשר גם של הדוחות וגם מה אנחנו מצפים מהממשלה ומהמדינה זה לבחון באמת אילו תוכניות מתוכננות כרגע לתעשייה כזאת מה התוכניות, התקציבים והפרויקטים שמתכננים לשנים הקרובות כדי לייצר מוקד כלכלי משמעותי בעוטף.

לצערי, כשזה מגיע לתעסוקה, המדינה מתעסקת הרבה בהכשרות רכות, במציאת מקומות עבודה, דברים כאלה שהם חשובים, אבל זה לא מספיק. וכמו שעשו עם ההייטק, מה שהפך את ההייטק לתעשייה מאוד מרכזית בישראל, מאוד חזקה, שלאף אחד אין ויכוח על זה, נכון מאוד להסתכל איך עושים את זה גם עם תעשיית ייצור, ויש לנו גם הצעות לדברים ספציפיים, אבל כרגע זה לא המקום לדבר על כל הניואנסים. אני כן חושב שזה משהו שמאוד חשוב שיעלה בדוחות ובמה בוחנים מול המדינה. תודה.

זה כל כך כבד, הלוואי והייתי יכול לפתור את זה.

לא מצפה שתטפל בזה.

לא, זה תכנון ארוך טווח, שר הכלכלה, שר העבודה, זו צריכה להיות משימה לאומית. יש לכם איזה פתרון חלקי?

לא, יש בתקציבים ובתוכניות שניתנו למנהלת תקומה לא רק את החלק של השיקום, אלא גם את החלק של הפיתוח. החלק של הפיתוח מדבר קודם כול על הבאת עסקים ותעסוקה מתקדמת, להגדיל את הפריון, להגדיל את השכר שאנשים מקבלים בחבל, כי שיעור התעסוקה לפני 7 באוקטובר היה מאוד, מאוד גבוה, מצד שני, השכר היה מתחת לממוצע. וחוו אירוע מאוד, מאוד קשה שכמובן משפיע גם על היכולת לצאת לעבודה, לעבוד באותו עיסוק, להרוויח, להתרחק מהילדים וכולי. יש לנו תוכניות שהן נוגעות גם לשיקום וגם לפיתוח, אנחנו מחכים למעבר של החוק, כי עד שלא יעבור החוק, גם התקציבים לטובת הבאת המעסיקים והתעסוקה המתקדמת לחבל, הם מחכים לאותה חקיקה ולאותם תקציבים שיגיעו.

אני אגיד רגע על הנושא הקודם שבתוכנית שלנו יש גם מענים נוספים במשרד הרווחה, במשרד הבריאות, במשרד החינוך. רק ב-2024 יצאו מעל 350 מיליון שקל במשרד החינוך, תוספת עבור יישובי החבל, רק ה-7-0 קילומטר, למה שמשרד החינוך נותן בשגרה. גם במשרד הרווחה יש תוספת לעובדים סוציאליים, לתימרוץ עובדים סוציאליים, תוספת בחוסן. זאת אומרת, ניתנו מענים בתוכנית שלנו על כל המרכיבים שלה גם בעולמות האלה. צריך לראות ואנחנו גם עושים מעקב ובקרה וגם יושבים עם הציבור לראות.

להעלות את רמת הנגישות בחבל לרפואה, מה שלפני 7 באוקטובר היה מאוד, מאוד נמוך ועכשיו הצרכים עולים, צריך לראות איך מצמצמים את הפער ההיסטורי אבל גם נותנים מענה קדימה. יש לנו תוכניות רבות על זה יחד עם משרדי הממשלה. אגב, אנחנו עושים מחר יום בחבל עם הציבור לרעיונות ולראות איך התוכנית שלנו, מה יותר, מה פחות. אתה מוזמן, ותוכל להעלות את הדברים האלה גם כן.

קיבלת הזמנה בחינם, מה שנקרא, היה שווה לך להגיע לכאן. יש עוד מישהו? אין. טוב, כמה דברים. אנחנו נקיים המשך דיון ובקרה, נתאם את זה איתכם, עם השר אלקין, ראש מנהלת תקומה, וגם חטיבת ההתיישבות תוזמן כדי לדעת מה אתם עושים.

אני אומר לכם מתוך ליבי, ההתרשמות לעת הזו היא בהחלט טובה, העמידה בלוח הזמנים, העמידה במשימות. לוועדה הייתה הפתעה לטובה, קיץ 2026, זה מחר בבוקר, עם כל ההרס ועם כל מה שחווינו. נצטרך עוד לשקם את התושבים עצמם, אבל הצד הפיזי שאתם אמונים עליו הוא בהחלט ראוי לציון, אני מקווה שתמשיכו לעמוד בלוח הזמנים. הוועדה לביקורת המדינה תמשיך ותפקח על העניין הזה, נהיה אתכם בקשר, לא נעמוד בדרככם, לא נבלבל לכם את המוח, אבל נרצה לדעת שהכול עובד כמו שצריך.

הוועדה לביקורת המדינה תזמן את משרד ראש הממשלה שלא טרח להגיע הנה, כי זה לא חשוב, ותקיים דיון בנושא הרשות להנצחה ותקציב 1.3 מיליארד שקל מעבר ל-7-0 כדי לראות שהאזרחים שנמצאים בעוטף של העוטף לא נופלים בין הכיסאות.

משרד מבקר המדינה, כמו שסיכמתי לפני כן, תקבל את הטלפון של 60 המשפחות, של ליאורה, תקיים איתם קשר רציף, תגיש דוח, תצרף את הדוח של המשפחות האלה שאולי נפלו בין הכיסאות. מי צריך לטפל בהן? מה צריך לעשות איתן? אולי לא צריך. אני אומר את זה עם כזה גדול, אני מתנצל, אבל שמישהו יגיד מה, לא יכול להיות שהמדינה תתעלם. לא יכול להיות שהמדינה תתעלם.

ואני מצפה ממשרד ראש הממשלה לעשות עוד סעיף אחד לדוח הקרוב שלכם בנושא 60 המשפחות האלה שהן ייחודיות למעשה, אף אחד לא מטפל בהם. זה לנושא הזה, כמו שאמרתי, הוועדה תמשיך לקיים מעקב אחרי הנושא הזה, הוא נושא חשוב ועובר בין כולנו והאחריות היא אחריות ברורה לחלוטין.

אני רוצה להודות לכל מי שבא היום, טרח והגיע מרחוק. גברתי הצעירה, את הכי חשובה, או בין החשובות, כי את דור העתיד. אנחנו נוציא מכתב למנכ"ל משרד החינוך כדי לבוא ולשמוע, לפתור, לחשוב. ברור לי לחלוטין שזה צריך להישאר במסגרת חינוכית. אני אינני מומחה בנושא ולא מתיימר, אבל אנחנו ננסה לטפל בכם, בסדר? לא תמיד בהצלחה, אבל ננסה.

תודה רבה לכולם, הישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:20.