פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
11/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, י"א באדר התשפ"ה (11 במרץ 2025), שעה 11:07

פעילות תנועות וארגוני הנוער ככלי למניעת התמכרויות - לציון היום המיוחד למען תנועות וארגוני הנוער

חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר

ירון לוי

מלכי כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

קרן ליפשיץ זיתון - ממונה תנועות וארגוני נוער, משרד החינוך

סנ"צ הילה עמר אביטל - ר' מדור קהילות נוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

סוזן בן-עזרא - מנהלת תחום בכיר פיתוח מניעה, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

עידית ענתבי אלמוג - עו"ד, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

ניסים שלם - יו"ר הנוער הלאומי ומועצת תנועות הנוער, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

דניאל בינדר - יו״ר ועדת מרחב בטוח וחוסן במת״ן, תנועת הצופים

שלומית רונן-ליבנה - סמנכ"ל חינוך, מועצת תנועות נוער

יובל טל זרח - מנהל מערך חוסן נפשי, תנועת השומר הצעיר, מועצת תנועות נוער

רבקה בלוך - נציגת בני עקיבא, מועצת תנועות נוער

יהונתן בן שושן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

שלומי קסטרו - מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

איל גלס - סמנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

איתי כהן - מנהל תחום מניעה, המרכז הישראלי להתמכרויות

עירד הרשקוביץ - חבר ועד מנהל, הנהגת ההורים הארצית

רותם סגל - מנהלת תחום המרחב הנפשי, הנוער העובד והלומד

רועי גלוטמן - ראש מטה שנות השירות

צבי זוסמן - אביו של בן זוסמן, משפחות הנופלים

בת שבע פנחסוב

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
פעילות תנועות וארגוני הנוער ככלי למניעת התמכרויות

בוקר טוב. מתנצל על העיכוב עם כל הנוכחים, תודה לכולם שבאתם לדיון החשוב. אני רוצה לפתוח. שלום, תציג את עצמך.

שלום, נעים מאוד. אני צבי זוסמן, אבא של רב-סמל במילואים בן זוסמן ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בכ' בכסלו תשפ"ד, ה-3 לדצמבר 2023.

רציתי ברשותכם כמה מילים, אבל שלא מנושא הוועדה. כיוון שיש פה ועדה עם שם, אני אשמח רגע ברמה האישית להתייחס. אני לא מחדש לכם כלום, אבל מהחוויה האישית בשני אופנים, אחד כאבא שגידל, עדיין מגדל נוער, הקטן שלי בן 17, יש לי בת, בת 19 בצבא, והבן היה כבר בן 22.

אנחנו בבית שותים אלכוהול מבוקר, אבל חלק מהיכולת של הילדים שלי לא לעבור את הגבול באלכוהול, זו העובדה שזה לא היה משהו שנעשה מאחורי גבם של ההורים. וכשאתה שותה עם הילד, אז יש פה איזושהי שותפות, איזושהי התמודדות ותקשורת בתוך הדבר, ואני חושב שזה חלק מהעניין.

והנקודה השנייה שאני חייב גם, בואו, אנחנו צריכים להיות פה אנשים בוגרים וישירים. אני אגיד אלכוהול. סמים זו מילה קשה, אבל אלכוהול אני יכול בוודאות להגיד. זה חלק מהדברים שמקלים ומאפשרים עליי כאב שכול לעבור את היום.

יש פה מאבק, אבל כולנו יודעים, אני מאמין שרובנו פה שותים. אז רציתי רק לשתף בצורה הכי כנה, כי מול נוער זה לא שאנחנו הבוגרים לא צורכים ולא משתמשים. אני יכול לדבר בשם עצמי, אז יש פה עניין של שתייה וצריכה באחריות, ואי אפשר כמובן לצבוע משהו כולו כמשהו שהוא אסור ובעייתי.

ודאי. עוד כמה ימים חג פורים, ובכלל, כל שבת אנחנו מקדשים על היין. אין לנו איסור, לפחות ביהדות ובתרבות שלנו לשתות ובמקורות שלנו. העניין שזו תופעה, וזה אולי הקונספט היותר כללי כאן, הבעיה היא כשזה מגיע לבעיה חברתית, כשזה לא מבוקר, כשזה פוגע בנפש האדם, ביכולת שלו לתפקד כמו שצריך.

וזה תופעות שאנחנו רואים, ובמיוחד כשלבני הנוער אין עדיין את שיקול הדעת, אין להם את הבגרות איך להתנהג עם זה, ואז הדברים האלה הם יכולים להיות הרסניים להמשך החיים. זה כל הרעיון. אנחנו לא באים לאסור את האלכוהול בישראל.

לבן שלי תמיד ביקשתי, תשתה איתי בבית, אבל עם חברים אל תשתה כי זה באמת יכול להתגלגל למקומות לא נעימים. טוב, בני אהובי השאיר לנו בין היתר את המילים הבאות שנכתבו ב-7 באוקטובר בדרכו לבסיס.

"אני כותב לכם את ההודעה הזו בדרך לבסיס. אם אתם קוראים את זה, כנראה שקרה לי משהו. אני שמח ומודה על הזכות שתהיה לי להגן על הארץ היפה שלנו ועל עם ישראל'. בני גם היה חבר בתנועת נוער בני עקיבא, יש לי עוד בן בני עקיבא, יש לי בת בצופים, ואני חושב שהנוער ותנועות הנוער בפרט הם חלק ממה שהופכך את הארץ שלנו באמת לכל כך יפה.

"גם אם יקרה לי משהו, אני לא מרשה לכם לשקוע בעצב. הייתה לי הזכות להגשים את חלום הייעוד שלי, ותהיו בטוחים שאני מסתכל עליכם מלמעלה ומחייך חיוך ענק. אני אגיד את זה שוב, יצאתי מהבית בלי שבכלל זומנתי למילואים. אני מלא גאווה ותחושת שליחות, ותמיד אמרתי שאם אצטרך למות, הלוואי וזה יהיה בהגנה על אחרים ועל המדינה. ירושלים, הפקדתי שומרים שיום יגיע ואהיה אחד מהם."

קראתי לפני יותר מחודש את הדברים של אימא של סרן שיר אילת ז"ל. שיר הייתה מפקדת קצינה של התצפיתניות. לאחר שחמשת החיילות שחוררו בשלב א' של ההסכם, האימא שלה עמדה על הקבר של בתה ואמרה את המילים הבאות – "זה נגמר, מלאכית שלי. נוחי על משכבך בשלום".

מילים אלה ריגשו אותי מאוד. אני רוצה לאחל לכל ההורים השכולים כי בשובם של אחרון החטופים, ובידיעה כי תקום כאן חברה שמעתה תשמור על ביטחונם של ילדינו, נוכל כולנו להגיד לצד קבר ילדינו, זה נגמר. תודה לכם ולכן. נוחו על משכבכם בשלום.

מעל הקבר של בן הבטחתי לו, אנחנו נמשיך לבנות כאן במדינת ישראל את כל מה שהתחלת ולא הספקת. אני עומד כאן ומבטיח בפני כל הנוכחים כאן, כי יחד נקום מההריסות ויחד נבנה כאן מדינה משותפת לכולנו.

אבל כדי שזה יקרה, אחרון החטופים חייב לחזור הביתה. החיים לחיק משפחותיהם ולשיקום והחללים לקבורה בישראל. זה הזמן לעצור את המלחמה ולהביא את החטופים כולם הביתה. אני אסיים רק בתפילה שכתבתי.

אבינו מלכנו, עוזרינו ותן בליבנו, אנו בניך ובנותיך, ובלב ראשיה, שריה ויועציה של ממשלת ישראל, את המסירות והנחישות להשלים את ההסכם. גם במחיר עצירת המלחמה ומתוך ערבות הדדית, ערבות לביטחון המדינה בהשגת מטרות המלחמה. על מנת לפדות את כל אחינו ואחיותינו החטופים, את החללים להביא לקבורה בישראל וינוחו בשלום על משכבותיהם, ואת החיים להוציא מגיא צלמוות לחיים טובים ומחשכה לאורה. ונהיה כולנו עטורים בעטרת את החיים והנצח, ויקוים בהם הכתוב – 'ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה, ושמחת עולם על ראשם'.

תודה לכם.

תודה. יהי זכרו ברוך. אני רוצה להגיד שכבר בימים הראשונים כשהוא נפל, הקריאו את הדברים האלה שאמרת עכשיו, רואים באמת השראה לכל עם ישראל, מסירות נפשו. ושלא תדעו צער, אתם וכל עם ישראל. שתהיה נחמה גדולה ושנשכיל למנוע מציאויות כאלה בעתיד.

אוקיי. ושנביא את החטופים הביתה.

בעזרת השם.

זה המסר העיקרי אליך כחבר כנסת מהקואליציה.

בעזרת השם.

זה בעזרתנו.

טוב, בוקר טוב לכולם. לפני שניכנס לדיון, אני אתייחס לנושא של עבודות הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, והפרסומים אודות הפסקה של העבודה שלהם. אני שוחחתי הבוקר עם השר, והפרסומים לא כולם מדויקים לגמרי.

השר לא הוא זה שהחליט את ההחלטה את מי לתקצב ואת מה לתקצב, יש ממש סדרי עדיפויות בתוך המשרד. ככה או אחרת, אני בהחלט לא מתכוון להניח לעניין הזה. אני אכנס לתוך האירוע הזה. אם צריך נקיים פה גם כן דיונים ואנחנו נפתור את הסוגייה הזאת. זה רק כדי לעדכן אתכם.

כל הנושא של עבודת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי ברשויות המקומיות, יש לה חשיבות גדולה מאוד. אנחנו במאבק שלנו בנגע הסמים, נגע האלכוהול ובכלל, ולכן אנחנו נראה, ניכנס לתמונה. היו פה חילופי שרים, היו פה דברים שקרו, אולי דברים שנפלו בין הכיסאות, אנחנו נראה איך אנחנו מתקנים את זה. ובעזרת השם, נשיב את מה שצריך להשיב למקומו. זה בקשר לעניין הזה.

הדיון שקבענו היום זה בנושא של פעילות תנועות וארגוני נוער ככלי למניעת התמכרויות. ואנחנו מבינים, שמענו את זה גם בדיונים הקודמים, זה עלה. תנועות נוער, יש להן תפקיד מאוד מאוד חשוב בחינוך, בעיצוב הדור הבא לחיוב, לדברים חיוביים, לעשייה חיובית.

אנחנו יודעים גם שילד עסוק זה ילד שעושה דברים טובים, זה ילד שלא מגיע למקומות הרעים, ואנחנו רוצים ילדים עסוקים ובטח עסוקים בעשייה חיובית, ומחונכים לעשייה חיובית. ובאמת המקום הזה של תנועות הנוער הוא מקום משמעותי מאוד.

אנחנו רוצים, וזאת צריכה להיות שאיפה חברתית שלנו, זה לא בכפייה, אבל מתוך רצון שכמה שיותר ילדים ייקחו חלק בתנועות הנוער, ייכנסו כל אחד במקום שמתאים לו, ייקחו חלק בעשייה המבורכת הזאת.

עכשיו, היום זה גם יום מיוחד, נכון? של תנועות וארגוני הנוער, שיזם חבר הכנסת ירון לוי. המטרה היא לבחון את השפעת ההשתתפות של בני הנוער בתנועות וארגוני הילדים והנוער, על הצורך עליו עונים סוגי התמכרויות כתוצאה מהרגשת ריקנות, חיפוש אחר משמעות, חיפוש אחר ריגושים, מתוך רצון לפרוץ גבולות, למצוא חן ולהיות מקובל, מתוך פנייה ללחץ חברתי בשל הרגשת פחד, חרדות וחוסר ודאות, ומניסיון לריפוי עצמי.

לאור תרומת החינוך הבלתי פורמלי להתמודדות עם עלייה בנטייה לסוגי ההתמכרויות בקרב בני נוער, הן לחומרים פסיכו-אקטיביים משני תודעה והן להתמכרויות התנהגותיות, שגם עליהן דיברנו בדיון הקודם, החל משימוש מזדמן, שימוש תדיר, ועד פיתוח תלות והתמכרות בגיל הרגיש של התפתחות המוח.

אנחנו נרצה לבחון את חשיבות פעילות תנועות וארגוני הילדים והנוער ביצירת תרבות פנאי משמעותית, שמעצימה את החוסן הנפשי הפיזי והחברתי, מגבירה את תחושת השייכות, החיוניות, פיתוח תחושת מסוגלות ורצון, להיות ביחד וליהנות מעבודת צוות. וחשוב מכל, מעצימה את תחושת המשמעות, המילוי והסיפוק הנפשי.

לפיכך, אנחנו נרצה לברר בדיון, א', האם ההשתתפות בתנועות וארגוני הילדים והנוער היא פתרון ומענה לצורך, עליו עונים סוגי ההתמכרויות. דבר נוסף, מהי מידת ההשפעה של השתתפות בתנועות הנוער למניעת התמכרויות. מהם המדדים לבחינת הצלחה והצלחת הפעילות, והאם יש נתונים שמעידים על כך. איך תרבות פנאי איכותית מתמודדת עם גורמי הסיכון. האם הפעילות תורמת למילוי וסיפוק נפשי ומייתרת את הנטייה לשימוש מזדמן, שימוש תדיר ועד פיתוח תלות והתמכרות.

איך מנהיגות נוער לנוער מעודדת את ההשתתפות בתנועות, וכיצד תורמת להעצמת החוסן. האם יש נתונים על תרומת בני נוער יוצאי תנועות הנוער לחברה ולהתנדבות בקהילה. יש פה כמה נושאים לדבר עליהם. תודה רבה לכולם שהגעתם.

ניסים בא והציג לי את הדברים בפגישה אישית והכל. בבקשה ניסים, תציג את עצמך לכולם ואנחנו נמשיך.

בוקר טוב, ניסים שלם. אני יו"ר נוער לאומי ויו"ר מועצת תנועות הנוער בישראל. הבאנו פה חברים מהמועצה שלנו, שחלק עוד מעט יספרו על העומק של הפעילות שלנו בנושא הזה של מניעה, ואיך בעצם ההשתתפות של בני הנוער בתוך הפעילות המוסדרת שלנו מושכת אותם לנתיבים טובים, וכמו שאמרת, לנתיבים שפחות טובים, הם לא מגיעים לשם.

אני רוצה להודות לך, אריאל, בתור יו"ר הוועדה. וכמובן, דיברת על הנושא של הפרסומים בתקשורת בכל מיני נושאים של תקציבים וכו'. אני שמח שהבהרת את הנושא הזה. מאוד חששנו לראות את כל הפרסומים לאחרונה בנושא של קיצוצים.

ואני מבקש כיו"ר הוועדה לשבת מול השר הנוכחי, מ"מ השר, ושנגיע איתו להבנה מה אנחנו עושים מול המשרד, איך אנחנו ואיך הם עוזרים לנו יחד לקיים את כל מה שביקשת פה. אנחנו עושים את זה ביום-יום שלנו, אבל זה לא מספק. אנחנו ישבנו בישיבות הקודמות וראינו מה המצב, והמצב הוא חמור.

ואני חושב שלטובת כולנו יחד, אנחנו צריכים לרתום את המשרד יחד איתנו. ויש להם אנשים מקצועיים טובים במשרד לביטחון לאומי, שיכולים יחד איתנו, ויש לנו תוכניות מוכנות שחלקן כבר אושרו על ידי המשרד עצמו, איך אנחנו יכולים להוביל קדימה. ואנחנו בתוך הוועדה נוכל לפקח אחרי כל השלבים. האם זה ניתן, מה אנחנו עושים, נלמד על המדדים, על המחקרים, ושנוכל להגיע לטוב ביותר.

אז אני עוד פעם מודה לך, אדוני היו"ר. אני חושב שהרמת את הכפפה בעת הכי נכונה שיש. אנחנו כאילו הגענו לדד-ליין לסוף, שאנחנו מרגישים שהמצב הוא לא טוב בשטח, לאור הקורונה, לאור המלחמה. הרבה מהאוכלוסיות, דווקא החזקות. דווקא שנמצאות במקומות שאנחנו מסתכלים ואומרים זה לא יגיע אליהם. זה שם נמצא. בגלל שבמשברים גם אוכלוסיות חזקות וגם בני נוער ממשפחות חזקות חווים משברים חברתיים, ואנחנו שם בשביל לעזור להם.

אז אני מודה על לך שוב, אדוני היו"ר, ויחד יש לנו דרך ארוכה.

בהחלט. ניסים, אני חושב שגם בהקשר לנקודה שאנחנו חווים במדינה, אולי דווקא גם מהסיפור האישי שלך שסיפרת לי על השבי. אתה רוצה לשתף במילה וחצי? כי באמת זה לא הנושא של הדיון, אבל זה מעורר השראה מבחינתי שאתה לוקח אחריות על נושאים חברתיים אחרי שבעצמך עברת.

אני חושב שכל אדם, ועכשיו חוזרים אלינו שבים ושבויי מלחמה אוטוטו, בעצם הוא לא חטוף רגיל. הוא נפל בשירות המדינה, לשבי, ואנחנו מחזירים שבויי מלחמה. אדם שחוזר משבי ומתחיל לעסוק בנושאים חברתיים ולמען הקהילה, למען המקום שהוא חי בו, אני חושב שזה חלק מהשיקום של כל אחד מאיתנו, וזה מה שאנחנו צריכים להראות למי ששב.

כמה שנים אתה היית?

אני כמעט שלוש שנים, ישבתי בשבי בסוריה. הייתי נער, אפשר להגיד כבר חייל בגיל 18 וחצי, וחזרתי אחרי הרבה שנים. ואני חושב שהתעסוקה שלי בחינוך עם בני הנוער, עשתה לי משהו נפלא. פשוט אני כל בוקר קם, במקום להתעסק במה שקורה, אלא לקחת את עצמך קדימה ולעסוק בזה.

ואנחנו רואים את המשפחות השכולות, שחלק מהמאבק שלהם זה חלק מלקום בבוקר ולעמוד. וזה משפחה שכולה, האבא שדיבר פה, ובהנצחה של החיילים בכל מה שקורה. ואנחנו צריכים לתמוך במשפחות האלו, לא להשאיר אותן לבד, למה אנחנו עם ישראל יחד. תודה רבה לך.

תודה, ניסים. שלום, דניאל. יו"ר ועדת מרחב בטוח וחוסן ומועצת תנועות הנוער. בבקשה, דניאל.

נכון, ומנהלת את מחלקת מרחב בטוח וחוסן של תנועת הצופים, ולכן אני לובשת חאקי. יש לנו פה את המצגת, אנחנו נעבור. אז הרבה דברים כבר נאמרו פה, אבל אולי כן כדי ליישר קו עם כל הנוכחים והנוכחות פה בחדר.

אז כשאנחנו מדברים על התמכרויות, אנחנו מדברים בעצם על רצף שנע בין אי התמכרות, כלומר חוסר שימוש, היעדר שימוש, עד להתמכרות. אנחנו לא נעמיק בזה עכשיו, אני חושבת שכן חשוב להבין את זה בהקשרים של בני נוער, כי אנחנו לא מתחילים בנקודת ההתמכרות, אנחנו מתחילים בנקודה של התנסות, ושם אנחנו בעצם רוצים להיכנס לתמונה.

אנחנו מדברים באמת על שני סוגים של התמכרויות. התמכרות התנהגותית וחומרים ממכרים, חומרים משני תודעה, שבתוכם נכללים אלכוהול וקנאביס. ואנחנו מדברים גם על סיגריות, שאומנם זה לא חומר משנה תודעה, אבל אכן חומר ממכר, בתוכו גם הסיגריות האלקטרוניות.

אבל אני חושבת שאם נסתכל רגע אפילו כמותית ברשימת ההתמכרויות, אנחנו נראה שהצרה הרבה יותר מצויה בהתמכרויות ההתנהגותיות, שפוגשות אגב את רוב האוכלוסייה ובטח ובטח את בני ובנות הנוער שלנו.

ואני רגע אלך לאינפיניטי הזה שנמצא במרכז המצגת, ונגיד לשאלתך, היו"ר, על תפקיד תנועות הנוער. תפקיד תנועות הנוער במניעת התמודדות או העיסוק בעצם בחינוך למניעה, והתמודדות כשמגיע האירוע או ההתעסקות, ולמעשה זה מופיע כמו מעגל שמזין את עצמו. כי מניעה טובה מצמצמת את היקפי ההתמודדות, והתמודדות טובה מסייעת ומקדמת מניעה.

וזה הכלי החזק ביותר של תנועות הנוער והכלי החינוכי בכלל, אבל בטח ובטח של תנועות הנוער. ואם אנחנו נחזור לכותרת של התמכרויות ההתנהגותיות, אנחנו רואים היום, אני אגיד אפילו אצלי בבית, האחיינים שלי נמצאים בעולמות של הימורים בקבוצה. יש התמכרות יותר ויותר לכל עולמות המין, פורנוגרפיה, וכל מה שקשור למסכים שכולנו, זה בכף היד שלנו, גיימינג, גם עצמי אבל גם קבוצתי, עיסוק יתר ברשתות חברתיות, הימורים שבאים לידי ביטוי גם ברשת, ולמסך עצמו.

כלומר, עצם זה שהמסך מייצר לנו גירוי חושי במוח, זה מייצר איזושהי תלות, איזושהי התמכרות, גם אם אין לי תכלית שאני פותחת לטובתה את הטלפון, כבר זה מייצר לי איזושהי תלות פיזית במוח. וזה הנחות היסוד שהייתי רוצה איתן לצאת לדרך.

ואין טוב מלדבר על מספרים, ובואו נדבר על זה. הנתונים לקוחים מהמרכז הישראלי להתמכרויות, שלעניות דעתי אמורות או אמורים לשבת פה. שלום, תודה לכם על הנתונים ועל החומר הכל כך חשוב שאתם מפרסמים.

אז אנחנו רואים ש-11% מהתלמידים והתלמידות בתיכון מדווחים על שימוש קבוע בקנאביס בתדירות שבועית או חודשית. 13% מבני הנוער בגיל העל-יסודי, כלומר חטיבה ותיכון, עוסקים בהימורים בכסף מספר פעמים בשנה, ומדובר כמובן בהימורים לא חוקיים, כי הימורים הם לא חוקיים במדינת ישראל.

14% מתלמידות ותלמידי התיכון מדווחים על שתיית אלכוהול מספר פעמים בחודש ובסופי שבוע, ולא מדובר על כוס הקידוש בשבת, כן? מדובר על שימוש עצמאי בימי חול, כלומר במהלך הלימודים, שבוע הלימודים וסופי שבוע, לא עם המשפחה.

15% מבני ובנות הנוער החל מגיל 12 מדווחים על התנסות או שימוש קבוע בסיגריות, ביניהן גם אלקטרוניות. ו-27% מהתלמידים ותלמידות התיכון מדווחים על צפייה יומיומית בפורנוגרפיה, שאנחנו יודעים שבעצם הדבר הזה מייצר מצג שווא על מערכות יחסים, על תפיסה בין גברים לנשים. יש לזה השלכות מרחיקות לכת מעבר להתמכרות.

ותלמידים, או במהלך או לאחר יום הלימודים בעצם "מבלים" עוד יום שלם בממוצע מול המסך, ובתוכו יש חשיפה לתכנים שאינם מותאמי גיל, וגם לכך יש השלכות. כלומר, אם אנחנו מדברים על התמכרות לעולמות האלה, אנחנו מדברים על ההתמכרות עצמה. אבל ההשלכות על ההתנהגויות, על עיצוב התודעה, על הבנת יחסים, על הנזק לנפש, ואנחנו נדבר על החוסן תכף, זו השפעה הרת גורל. אוקיי?

אז כשאנחנו מדברים על בני ובנות נוער, אני חושבת שהם לא סתם נמצאים פה במרכז העיסוק. אנחנו מדברים בעצם על גיל מאוד משמעותי. אם הייתי מבקשת מכל אחד ואחת מהיושבים פה בחדר לעצום עיניים ולדמיין איזה רגע משמעותי או מורכב שחווינו בגיל ההתבגרות, אני מניחה שהיינו נזכרים בסוגיות ושאלות משמעותיות שהתמודדנו איתם כבני ובנות נוער.

על הזהות שלנו, על השייכות שלנו, על חוויות חברתיות שחווינו. זה גיל מרובה שינויים, גם מנטליים, גם פיזיולוגיים, והשינויים שבאים הם לא רק פנימיים, הם גם שינויים סביבתיים. יש הרבה מאוד מעברים בין יסודי לחטיבה, בין חטיבה לתיכון. הציפיות החברתיות משתנות, הציפיות העצמיות של בן או בת נוער מעצמם משתנות.

ונשאלות שאלות מאוד מאוד משמעותיות בהקשרים של שייכות – מי אני, לאן אני, מה המשמעות שלי בחיים. זה כבר שאלות שמתחילות בגילאים האלה. בטח ובטח, הכוכבית שנמצאת שם בהקשרים של שאלות וחוסר ודאות אישית וחברתית. אפשר בוודאי להכניס לפה את המציאות הביטחונית, שכולנו חווים אותה כמציאות מסכנת חיים בשנה וחצי האחרונות לצערנו, וגם בני הנוער.

היא לא רק חוויה מסכנת חיים בהיבט הביטחוני, אלא גם בהיבטי חוסן בתוך הבית. כשהבית נמצא במצוקה, בני ובנות הנוער לעיתים נוטים לקחת אחריות יתרה, ולא להפעיל את האחריות ההורית ודווקא להסתיר ולהביע בעצם חרדות או לבד או בתנועות הנוער. ואנחנו בוודאי רואים עלייה משמעותית בתנועות הנוער בכל מה שקשור להתמודדות עם חרדות, דיכאונות, פגיעות עצמיות, אובדנות, ולחץ חברתי הולך וגובר. אני אגיד גם שיש לנו עלייה במדדי האלימות והם קשורים גם בדברים האלה.

אז מה בעצם פעילות תנועות הנוער עושה? אני רוצה רגע לשים במרכז את המושג הזה שכולנו מדברים עליו, אולי מרגיש לעוס לחלקנו, אבל זה מושג החוסן. ובני ובנות הנוער זקוקים לנו, המבוגרים, ובטח לתנועות הנוער, כדי להמשיך לחזק ולבנות את החוסן בעתות שבהן המציאות סודקת אותם.

תנועות הנוער עוסקות בשלושה מרכיבי חוסן. המרכיב הראשון הוא החוסן החברתי. בתנועות הנוער יש נוער שמוביל נוער, יש מפגש בין קבוצה באופן בלתי פורמלי ובלתי אמצעי, והמפגש הזה בעצם מייצר קבוצת שייכות, חוויות של עבודת צוות, פידבקים, התנסויות. שזה כשלעצמו מדד מאוד משמעותי להמשך החיים הצעירים והבוגרים.

כמובן שהיבטים של חוסן פיזי, האתגרים בטבע, היציאה לטבע, וההתמודדות עם מצבים של חוסר ודאות, הצלחה וכישלון. והדבר המרכזי שאני יכולה להגיד בגאווה שאנחנו עוסקים בו מאז פרוץ הקורונה, וחשוב לשים פה על השולחן את הקורונה כי זה חלק מהרצף שבני הנוער ובנות הנוער חווים היום, זה ההיבט המנטלי והרגשי.

שהעובדה שנוער מוביל נוער ויש לי דמות משפיעה שהיא צעירה והיא קרובה לגיל שלי, שמעודדת אותי לחשיבה יצירתית וביקורתית, ואגב גם חברתית, ולהתמודד עם אתגרים, פיתוח תחושת מסוגלות. ובמרכז נמצא הדיון החינוכי שהוא קשור בהתמודדות היום-יומית של בני הנוער ובנות הנוער, גם בעולמות של סמים, אלכוהול והתמכרויות לאור כל מה שהצגתי קודם מאפשר מרחב של שאילת שאלות, מה שהרבה פעמים במרחבים אחרים הילדים והילדות שלנו לא פוגשים. ובמרחב הזה אנחנו מייצרים הכשרות גם למדריכים ולמדריכות שלנו שבקצה, מעבירים את התוכן לבני ובנות הנוער.

וכדי לדבר על איך בכלל עושים את זה, אני רוצה להציע איזושהי מסגרת של חשיבה שאיתה אנחנו עובדים וקוראים לה 'לבחור בעצמי'. זו מסגרת חשיבה חינוכית וכלי חינוכי, שאיתו אנחנו בעצם רוצים לעודד את החניכים והחניכות שלנו להיות ערים קודם כל לתחושות שלהם, ולמניעים ולצרכים שעומדים בפניהם בסיטואציות חברתיות משתנות, ושבתוך כל הלחצים והמציאות המורכבת שכולנו חווים, ובטח הם, בגלל כל מאפייני גיל הנעורים, יש להם עדיין את האפשרות לבחור.

וכשאנחנו מדברים על האפשרות לבחור, אנחנו רוצים לפרק את זה לשלושה מרכיבים. היכולת שלי לבחור בי, לעשות את מה שנכון ומתאים לי באמת מתוך הקשבה לעצמי. וזה משהו שמדריך או מדריכה עושים עם הקבוצה סביב נושאים כאלה. אבל באופן כללי, היכולת לבחור לבד.

הסיפור של התמכרויות או חשיפה לכל מה שראינו קודם במצגת, הוא לא היה קורה אם כולנו היינו על אי בודד, אלא הוא קורה בהקשר חברתי. והיכולת שלי לבחור לבד, היא היכולת לבחור מתוך המודעות, והמודעות שלי לעצמי, והמודעות לזה שאני נתונה ללחצים והשפעות חיצוניות. זה קשור בידע, זה קשור בחשיבה ביקורתית.

והמרכיב השלישי, היכולת לבחור בעצמי בתוך קבוצה. כלומר, היכולת שלי לקיים שיח עם הקבוצה שלי, ולסמן את זה שיש פה התנהגות או לחץ שלא מתכנס עם העולם הערכי שלי, והוא חוצה את הגבולות שלי, והיכולת שלי בעצם לומר לא.

במרכיב הזה יש אפקט משמעותי נוסף, הוא האפקט הקבוצתי, שכשפרט בתוך קבוצה מייצר איזון חוזר, כלומר מהדהד את החוויה השלילית שלא מתכנסת עם העולם הערכי, יש לזה ערך משמעותי בתוך הקבוצה להראות שיש יכולת לומר לא. ולקבוצה להזכיר שיש לה אחריות על הפרט ועל החוויה בתוך הקבוצה הזאת, ולהשפיע עליה להיות קבוצה מיטיבה ולא קבוצה שלילית שדוחקת בפרט, או בקבוצה כולה, לעשות דברים שליליים. ובוודאי בעולם של שונות ומגוון, אנחנו רוצים להראות שלאנשים שונים יש גבולות וערכים שונים והם יכולים להתקיים יחד גם בעולמות האלה.

אגב, איך הקבוצה מתמודדת אם יש בתוכה מישהו, אתם תנועות הנוער, אני מניח שפה ושם גם קרו, לא רק מניעה, לא הצלחתם למנוע מאה אחוז, אף אחד לא מונע מאה אחוז.

אין. וחשוב לומר את זה, אגב, אנחנו לא מדברים על עולם אוטופי שבתוכו אין כלום, כן?

ואז נכנסים, נגיד סמים, או מישהו שהתנסה, או יותר מהתנסה, או בצורה מופרזת לאלכוהול, או בסמים. שלום, חבר הכנסת ירון לוי, שבעצם יזם את היום הזה. אז אני אשמח לשמוע את התשובה שלך, דניאל, ועוד מעט ניתן גם לחבר הכנסת כמובן.

בשמחה. אני יכולה לומר שככל שאנחנו מייצרים יותר שיח על הנושאים האלה, ויותר מודעות ומתן כלים לזיהוי ומתן סיוע ראשוני, אנחנו רואים יותר ויותר דיווחים של חניכים וחניכות שלנו בשכבות הבוגרות וגם הצעירות, שבעצם גם משתפים בהתמודדות כזו או אחרת סביב התמכרות, אבל גם חברים של, שמספרים לנו ומשתפים אותנו על התמודדות סביב אלכוהול, סמים, התמכרות להימורים שמאוד מאוד מדאיגה אותם ומשפיעה על מערכות היחסים החבריות שלהם.

כי הרי ההשפעה של ההתמכרות היא על היום-יום, אז אנחנו רואים יותר ויותר חניכים שמדווחים לנו ודרך זה אנחנו נכנסים לתמונה. בכל תנועות הנוער יש מערך של עובדות ועובדים סוציאליים ואנשי בריאות הנפש שנותנים הנחיות איך לגשת ולטפל, אם זה בקשר מול ההורים, השיח החינוכי מול הנער או הנערה שעליהם אנחנו מקבלים את הדיווח, וככל שאנחנו מצליחים להעמיק יותר ויותר, גם בהכשרות, אבל גם בשיח הזה בפעולות בימי שלישי ושישי או כל תנועה בימים שלה, אנחנו רואים עלייה בדיווחים.

ואפשר להסתכל על המספרים כדבר שלילי, אבל מצד שני כשתנועת הנוער הופכת להיות מרחב שמרגישים בטוחים בו ושיש רמת אמון גבוהה לשתף בה את המדריכים והמדריכות בהתמודדויות מורכבות כאלה, שהן גם חברתיות, הן לא רק בריאותיות, אז אנחנו רואים בזה סימן טוב והוא בהחלט מאפשר לנו להעמיק יותר ויותר את התוכן, וזה גם מה שהוועדה בעצם עושה. אנחנו מייצרים הכשרות לכלל תנועות הנוער וארגוני הנוער בעולמות האלה.

אני מניח שיש לכם איזשהו פרוטוקול. זאת אומרת, קיבלתם דיווח או מישהו התוודה, אם יש מישהו עם סמים, משהו כזה. מה הדרך להתמודד? היא בדרך הרחקה? מערבים את ההורים? לא יודע, איך אתם מתמודדים?

כמובן שיש פרוטוקולים, יש גם חוק. חוק חובת הדיווח מחייב אותנו ברגע שאנחנו יודעים או רואים בעיניים חניך או חניכה בשימוש פעיל של סמים או ממצאים של סמים במרחב הפעילות שלנו, בעצם לדווח להורים.

אנחנו נגיד שאנחנו לא רק מדברים בהיבטים של חובת דיווח, אלא גם בהיבטים של חובה מוסרית, ולכן גם במקומות שחוק חובת הדיווח לא חל עליהם, אנחנו עדיין נשתף את ההורים. התקשורת היא לרוב תהיה דרך דמויות בוגרות שפועלות אצלנו בצופים בשבטים, בסניפים או בקנים, כל תנועה עם המושגים שלה.

והמענה מתחלק בעצם לקשר עם ההורים, העבודה הישירה מול אותו נער או נערה שאנחנו מקבלים עליהם את הדיווח, וגם העבודה עם הצוות החינוכי בשבט. ואם יש קבוצה שווים שנחשפה לדבר הזה, אז גם מול הקבוצה. גם בהיבטים חינוכיים, אבל גם אם יש צורך להכניס לתמונה גופים מקצועיים. יש לנו שיתופי פעולה עם הרבה מאוד גופים מקצועיים, והרחבת הידע שלנו היא בהחלט קשורה גם בזה.

אני אשאל אותך אם יש לכם סטטיסטיקה, נגיד, לגבי אותם אלה שגיליתם, וסמים שחדרו, וחומרים כאלה בעייתיים שנכנסו. האם הם נשארו בסוף בתנועה? האם הם יצאו ממנה? כמה? פחות או יותר?

בשנים שאני עובדת בתנועת הצופים, שזה מעל עשור, ומתעסקת בעולמות האלה, אני יכולה אולי לספור על שתי אצבעות, את כמות החניכים שפגשנו אותם בעולמות של סמים בעיקר, שהורחקו או עזבו בעקבות הדבר הזה את תנועת הצופים.

ברוב המקרים, עצם זה שיש מרחב שיש בו שיח ויש תהליך חינוכי, וההורים מרגישים שיש כתובת לפנות אליה ואנחנו גם יודעים להפנות לגופים המקצועיים הנכונים, אנחנו מצליחים להשאיר את החניכים האלה, והם עוברים איזשהו תהליך גם בתנועה, אבל גם במקביל אליה, ולהשאיר אותם, ושהם גם ימשיכו בתפקידים משמעותיים.

יש לזה השלכות, כמובן, גם בתוך התנועה. העקרון המוביל בתנועות הנוער זה שנוער מוביל נוער, והם עושים תפקידים מובילים, תפקידי מנהיגות, וכשעושים דבר שהוא אינו חוקי או אינו הולם או בא בהלימה עם ערכי תנועת הנוער, אז הם לא יכולים להמשיך בתפקיד, אבל זה לא אומר שהם ייצאו מהתנועה.

יכול להיות שתהיה לזה השלכה תפקידית, וזה גם משמעותי, גם כדי לסמן את הגבול ואת זה שזה לא לגיטימי. אבל אנחנו כן נמשיך שם תהליך פרטני, או קבוצתי, או גם וגם, כדי לייצר צמיחה מתוך השבר הזה ולא ההפך.

בסדר גמור, אוקיי. לפני שאני אעבור אליך, חבר הכנסת ירון לוי, אני רוצה להזכיר, היום אנחנו ביום י"א באדר, יום נפילת תל חי, יוסף טרומפלדור. והיום הזה הפך להיות יום של גבורה בתודעה הציונית על כל מרכיביה. העם היהודי שלוחם למען ארצו, כבר לא פוגרומים, אלא מאז בר כוכבא שוב העם היהודי אוחז בנשק ונלחם על ארצו.

ולא מוותר על אף נקודה.

ולא מוותר על אף נקודה, כן. גם הנקודה המרוחקת ביותר. זה מה שביטא בעצם יוסף טרומפלדור. זאב ז'בוטינסקי כתב עליו בהמשך, אך מדור ודור לא היה טהור כדם חורשי תל חי. הפזמון השלם זה – דם עברי רוו לשובע ניר והר וגיא, אך מדור ודור לא היה טהור כדם חורשי תל חי.

ברל כצנלסון, הצד השני של המפה הפוליטית, כמה עשרות שנים אחר כך כתב על העמידה של היישוב בפרעות בשנות ה-30, אז הוא אומר – לא ביישנוכם, לטרומפלדור ולחבריו. ובאמת, גם בית"ר, מצד אחד, גם השומר הצעיר מצד שני ראו אותו כדמות מופת. ושתי תנועות נוער, כן? אז חשוב לציין את זה גם כן, גם בהקשר הזה.

ירון, תודה לך על היום הזה, שבאמת הבאת פה את תנועות הנוער ליום מיוחד בכנסת. בבקשה, הבמה שלך.

תודה רבה, כבוד היו"ר. ברכות על התפקיד החדש ובהצלחה. אני מגיע מוועדת החינוך, גם דיברנו הרבה על שנות השירות, על תנועות הנוער ומכיניסטים. תראו, היה איזשהו רגע בוועדת החינוך, שקראו לנו המבוגרים עם החליפות, הצעירים שהיו שם.

יש כאן אחד, רועי, ראיתי אותו נכנס, הנה אתה. ובמילים שלכם, שלך, רועי, ושל החברים שלך, אתה יודע, בסופו של דבר, אנחנו המבוגרים ולכם יש את האחריות. הגעתם כאן היום להשמיע עד כמה זה חשוב כל המפעל הזה של שנות השירות, של המכינות, של תנועות וארגוני הנוער.

ונכנסתי ככה באמצע הדברים, אבל אחד הדברים שמדאיגים אותי זה לא הנתון שיש לכם לגבי בני ובנות הנוער שמתריעים על צריכת אלכוהול, אלא בני נוער שלא נמצאים בתנועות הנוער, שאנחנו לא יכולים להגיע אליהם והם בעצם שקופים.

זה מחזיר אותי לזה שעד כמה שאנחנו יותר נשקיע בתנועות וארגוני הנוער, אנחנו נראה יותר נוער פעיל, יהיה לנו יותר ביקורת עליו. בתפקידי הקודם כסגן ראש עיריית בת ים, תמיד הייתה את הדילמה האם אנחנו מגבירים את הפיקוח בלילות בגינות הציבוריות, כי בני נוער היו עושים רעש.

ואז בדיונים הייתי אומר, בוא ניתן להם אלטרנטיבה. ונתנו להם אלטרנטיבה, ופיתחנו, וקידמנו, והשקענו כספים. ועכשיו אנחנו בימים, בשבועות, לקראת סגירת תקציב המדינה, ואני חושב שזה באמת מבחן של הממשלה לגבי האחריות שלה כלפי דור העתיד של מדינת ישראל.

זה לא מספיק שאנחנו אומרים להם אתם דור העתיד. ואני אצטט גם את ז'בוטינסקי: "אוי למדינה שאין לה מצפן, ואוי לנוער שאין לו את כוכב..." שמישהו ימשיך אותי? אתה, קסטרו. אתה ציטטת אותו.

נפלת עליי עם ז'בוטינסקי? אולי אני ברל?

אנחנו בעניין ז'בוטינסקי כאן. הנוער הוא גלגל שמניע את המכונה מנקודת הקיפאון. ומדינת ישראל אחרי ה-7 באוקטובר נמצאת בקיפאון. ובסופו של דבר, אתם המצפן המוסרי והערכי שאמור לסמן לנו את הצפון ואת המצפון שלנו, של חברי הכנסת.

ואני חושב, כל הדיונים האלה של היום, אם למישהו יש ספק שדברים קורים בן רגע, אז לא, יש תהליכים ולא בטוח שישמעו אותנו. אבל לפחות אם אחד בבניין הזה, בבית המאוד חשוב הזה, יקשיב לכם וישמע את החשיבות המאוד גדולה שיש לתנועות וארגוני הנוער, עשינו את שלנו היום.

יש כאן עוד יום ארוך ויש נאומים במליאה. ואני ממש מקווה, כבוד היו"ר, שגם אתה בקואליציה, בוא נדבר על זה, תקציב, סדרי עדיפויות. אנחנו מדברים, אני מניח שדיברתם גם אתם על כל התרומה מה-7 באוקטובר של המכינות, של שנות השירות, ועל החשיבות, על הקהילתיות, על הביחד, על הכוח שיש לקבוצה חזקה ומגובשת לשנות את החברה. דיברתם על הדברים האלה?

אז אנחנו יודעים מה התרומה שלכם. עכשיו אתם רוצים לראות אם התרומה שלנו ושל הממשלה באמת באה לידי ביטוי בתקציבים שאתם מקבלים. אז אני ממש מקווה שחברי, חבר הכנסת, יעביר את המסר הזה למי שצריך.

אני רוצה להגיד לך שהדיון, כמובן במקביל ליוזמה הברוכה שלך לציון, הדיון הזה עוד נקבע מבחינתי עוד אחרי שנפגשתי עם ניסים והבנתי את הצרכים והבנתי את הדברים, בדיוק בשביל הכיוון הזה. אז אני לפחות בעניין הזה, אעשה מה שביכולתי.

אני רואה חשיבות מאוד גדולה בנושא הזה לתנועות הנוער, זו הסיבה שהדיון הזה התכנס, ועוד יותר טוב שהוא מהודהד כחלק ממשהו גדול יותר שגם אתה מוביל, ליום שלם בכנסת שיאוחד לנושא הזה. ובהחלט אנחנו נצטרך לתת את תשומת הלב. זה האתגר של החברה שלנו להשקיע בנוער.

עוד משפט, ברשותך. לגבי ההתמכרויות, אני רוצה רגע לחבר את נושא השיחה, כמובן. תראו, אני גדלתי בבת ים והמסלול שלי היה מאוד ברור. הייתי בספורט, מגיל 6 התאמנתי קראטה וג'ודו. היום יש לנו את החינוך הפורמלי, שזו מערכת החינוך, בתי ספר. והבלתי פורמלי, תנועות הנוער ואגודות הספורט.

והחשיבות של זה שאנחנו נמצאים באיזושהי מסגרת שהיא לא פורמלית, היא אחרי שעות הלימודים שלנו, אומרים שכשאתה מציב לילד גבולות, אתה נותן לו חופש. והחופש הזה נמצא אצלכם. אני מצאתי אותו בספורט, ולא כל אחד מתאים לספורט ולא כל אחד בוחר לעשות פעילות ספורטיבית, בין אם זה מקצועי או חובבני.

וההתמכרויות, ככל שדיברתם על זה, קרוב ל-400 אלף בני נוער משתתפים בתנועות הנוער, קצת יותר, ויש לכם פיקוח ובקרה עליהם, ואנחנו רוצים שיהיו שם עוד. וכדי שיהיו שם עוד צריך עוד תקציבים למבנים, לתקנים. זה האירוע.

וזה מתחבר לסמים ואלכוהול, וכל הדיון הזה בסופו של דבר בא ואומר, ככל שיותר ילדים ישתתפו בחינוך הבלתי פורמלי, תהיה לנו יותר בקרה עליהם, וזה נוער מצטיין שאנחנו רואים את נתוני הגיוס, ואני לא אחזור כאן על דברים שבטח נאמרו. אז תודה, כבוד היו"ר, גם על הדיון, וגם שוב שיהיה בהצלחה.

תודה רבה.

אריאל, אני רוצה להוסיף משהו, שהיום גם אלפי בני נוער של בני עקיבא עולים לבירייה. זה גם מאוד חשוב. זה תאריך שתנועות הנוער עולים למקומות החשובים בערך הזה של המדינה, של הציונות, של התיישבות, של חינוך להגשמה.

נכון, תודה. יש לנו כאן את מועצת ארגוני הילדים והנוער, שלומי קסטרו המנכ״ל ואיל גלס. אז בבקשה, שלומי.

ברשותך, אני קודם כל רוצה לברך גם את מנהלת הוועדה, בת שבע, שמלווה את האירוע הזה ואת הקהילה שעוסקת בתחום הזה שנים. והמלצה, בת שבע, כבוד היו"ר אוהב מאוד לסייר בשטח. ב-2019 לדעתי, כשנכנסת לתפקיד, אחד הביקורים הראשונים היה בפתח תקווה, נפגשנו עוד בהיותך בוועדת חינוך.

אז כמובן שנשמח לארח אותו בארגוני נוער, תנועות נוער. אם אתה רוצה לראות קומונה, שנת שירות, ממליץ לך בחום. חוויה מעניינת ומלבבת אצלכם.

בשמחה רבה.

שתיים, פתחת בנושא הזה, נאמר כאן גם על ידי חבריי, הסיפור של הרשות לביטחון קהילתי. אנחנו נדהמנו מהפרסומים האלו, ואני שמח שגם אתה נכנס לתמונה כיו"ר הוועדה. זה אירוע. זו חבורה שאנחנו עובדים איתה. ממדריכי המוגנות, דרך הרשות. זו חבורה שכל מי שמתעסק בעולמות של מרחב בטוח, הם שותפים שלנו לדרך.

ואנחנו מבקשים ממש, גם בשם הקהילה שעוסקת רק בתחומים האלו, ובשם קהילת החינוך הבלתי פורמלי, לשים את כובד משקלך בעניין הזה. אנחנו נפעל גם בנושא הזה עם השותפים, ביחד עם המשרד, אם צריך גם עם ראש הממשלה בהובלתך כדי שהדבר הזה לא ייסגר.

לגבי השאלות שלך, היו שאלות מעולות. כל אחת מהן היא סמינר. נראה לי שאפשר להתחיל בפשטות. מחקרים מוכיחים שהשתתפות בתוכניות חינוך בלתי פורמלי, ארגוני נוער, תנועות נוער, מייצרות חוסן, יציבות נפשית וכישורים רכים.

יש מחקר שיצא לא מזמן על ידי אוניברסיטת רייכמן ביחד עם חוקרים מקריית אונו, שפשוט עסק בנושא הזה בשנה וחצי האחרונות והוכיח את זה, מה שנקרא איי רסט מיי קייס בנושא הזה. אבל חבר הכנסת ירון לוי, שאני מבקש להודות לו על הובלת היום הזה ובכלל התחום, עמד כאן על נקודה שצריך לשים עליה דגש.

רק 30% מהילדים ובני הנוער בישראל זוכים לדבר הנפלא הזה שאנחנו גאים בו מאוד. בהקשר הזה, ארגוני הנוער כפלטפורמה תקציבית לפני עשר שנים, בעצם נכנסו גם לזירה הזאת, נתמכים על ידי משרד החינוך, מנהל חברה ונוער, יושבת כאן המפקחת שלנו. הממונה, השותפה שלנו לדרך, קרן ליפשיץ זיתון.

ובעצם הצלחנו לפרוץ לקהלים נוספים שלא תמיד יושבים פה על השולחן, גם חברה ערבית, גם חברה חרדית, גם קהילות מסורתיות. וזה קהילות שבהחלט בנושא הזה צריך רגע לדבר על העניין הזה. ולכן אני חושב שיש לנו משימה גם מאוד מאוד גדולה, והמשימה היא אלו שלא נמצאים איתנו, ומה אנחנו קוראים להם? מש"בים, מי שאינם באים. זו משימת על להגיע אליהם. ובהקשר הזה אנחנו קודם כל צריכים מה שנקרא הכוונה ומדיניות, ומוטיבציה של המדינה. המוטיבציה שלנו קיימת. ואז לעבוד בשיתופי פעולה מאוד גדולים, ואני אתן על זה רגע מילה.

יושב איתנו כאן שותף שלי, איתי, מהמרכז הישראלי להתמכרויות. הצגת נתונים. גם אנחנו נהנים מאוד גם מהמחקרים וגם מההצעות ומהמעשים. הדרך היחידה שלנו גם להגיע לעוד קהלים, וגם בינינו להתמודד עם הסיטואציות עצמן של גם התמכרויות להתנהגויות והתמכרויות לחומרים, היא שיתופי פעולה עם הקהילות המקצועיות.

אנחנו אישית עובדים עם המרכז הישראלי להתמכרויות. יושבים פה בחדר עוד נוספים. ובזירה הזו סימנו על פי המודל האיסלנדי שלדעתי דובר כאן, שפנאי מאורגן הוא לא רק מונע, הוא גורם מיטיב עם אוכלוסייה. ובמקרה הזה צריך להגיע ליותר ילדים. האיסלנדים עשו איזה מהלך קצת קיצוני, שמו בערך מזל"ט על כל ילד, ניטרו אותו וטרגטו אותו. חיסולים ממוקדים. פה אנחנו קצת יותר עדינים.

בעיקר בתקופה.

עדינים פה לפחות.

אין להם כל כך הרבה ילדים. זו בעיה אחרת שיש להם.

נכון. אבל אלה שהיה, הייתה שם תופעה של שיכרות מאוד מאוד גדולה, והם התמודדו עם הדבר הזה. ובמהלך הזה ביחד עם המרכז הישראלי להתמכרויות, שמנו באמת ארבעה רכיבים מרכזיים שאני רוצה רגע להניח אותם כגורמים מקצועיים.

האחד, זו בעצם מדיניות רשותית. לא נאמר כאן, אבל הרשות, אמר את זה סגן ראש עיריית בת ים לשעבר, היא הגורם המשמעותי שלנו לשיתוף פעולה בנושא הזה. שתיים, נתונים. אנחנו חייבים לדעת איפה הילדים נמצאים או לא נמצאים. אירוע שאנחנו מנסים להשתלט עליו בהמון מובנים.

שלוש, פעולות מעשיות, ריצ'ינג אאוט. אנחנו לא יכולים לשבת בסניף ובשבט, אנחנו חייבים לצאת החוצה, להגיע לילדים האלו שיבואו. אנחנו לא יכולים להגיד להם אנחנו פה תבואו. והדבר האחרון זה הכשרות מקצועיות.

ובהקשר הזה, גם נאמר על ידיך, ואני חושב שזה סופר חשוב, משתפים אתכם. יושבים כאן גם השינשין. החזית בעצם היום של ההתמודדות הזאת זה השינשינים, שזה המפעל הכי אסטרטגי בישראל. הייתי ראש מכינה, מכינות זה חשוב. שנת שירות זה אסטרטגי למדינת ישראל. זה המנוע של החינוך הבלתי פורמלי. בלעדיהם אנחנו לא יכולים להניע את הפעילות הזאת.

אז פעם אחת אנחנו צריכים רגע לעזור לזה, אני אגיד רגע מילה על סוגיית החקיקה, והדבר השני, תכירו, יש המון מהלכים, גם בתקומה וגם בתנופה של תמיכה במה שנקרא בקו ראשון. השינשינים האלו הם בקו ראשון היום. הם סופגים את הדבר הראשון. ואנחנו מנסים רגע לתת להם ולהוביל ולהתמודד עם הדברים האלו.

שתיים, זה המדריכים והמדריכות שלנו. א', גם הם עברו תקופה קשה, אנחנו אפילו אומרים את זה ברמת השרידות. אם לא ניתן למדריך או למדריכה יכולת להתמודד עם רמת החשיפה שהוא מתמודד, הוא יקרוס. זה ילדים בגילאי 22-23-24 מהממים, שפתאום נחשפתם לסוגיות כאלה. ולכן יש לנו גם קהילות מקצועיות שעוסקות בנושא הזה, גם עם המרכז הישראלי להתמכרויות, גם עם מכון חרוב ששותפים שלנו, ונעשה המון בתחום הזה.

הייתי רוצה שאם נצליח לסמן, ואני יודע שזו לא ועדת חינוך, אבל בוועדת חינוך בדיוק דובר על הנושא הזה. אחד, הכרעה ברורה. השאלות שנאמרו כאן, כבוד היושב ראש לדעתי שואל אותם כמעט שאלה רטורית כי הוא מכיר את העולמות האלה טוב.

תנועות נוער, ארגוני נוער, מסגרות המשך כמו שנות שירות או מכינות, הם גורם מפתח בהתמודדות לצד החבורה המקצועית שעושה דברים מעולים, ואנחנו נלמד מהם. שתיים, השמיכה היא קצרה. באה איתי חברתי, עידית מהיחידה במשרד המשפטים, החטיבה החברתית. אמרה לי תשמע, הבן שלי גם וזה, אנחנו לא מספיק עוסקים בדבר הזה.

אני מקצר, אנחנו קצרים מלעסוק בדברים. ככל שיהיו לנו משאבים, יהיה לנו מקומות לעסוק ואנחנו נעסוק בזה. שלוש, נושא שנת השירות. הוא נאמר בוועדת חינוך ואני מבקש גם את מעורבות כבוד היו"ר, צריך להסדיר את הנושא הזה. השינשינים הם יהיו המנוע שלנו, בעזרתם נוכל להגיע לעוד הרבה.

לאיזו הסדרה אתם מכוונים?

חקיקה. צריך להגיע לחקיקה בתנאים שנאמרו על ידי משרד החינוך בעינינו. א', שתהיה חקיקה בתקצוב הולם, 35,000 אלף שקל ואילך. ושתיים, שהדבר הזה לא יחנוק אותנו, אלא יהיה חוק צר שמפנה אחרי זה לתקנות. חוק שעוסק בתקציב ובגדילה. איתם, עם השינשינים האלו, אפשר לצאת למלחמה, למאבק, לדיון הזה. תודה רבה, כבוד היו"ר.

כבוד היו"ר, אפשר רגע להתייחס לגבי החוק? הגשתי את החוק הזה לפני מספר חודשים והוא נפל, ולבקשתך לא העלינו אותו. עכשיו אני רוצה, כמו שאמרתי בוועדת חינוך, אני מוכן לא להגיש את החוק שוב או שינויים בחוק כדי להעלות אותו כדי שלא ייפול.

אני בא ואומר, כאן מסביב לשולחן היו חבר'ה צעירים יותר. אם יש מישהו שיכול לגרום לקואליציה להגיש את החוק הזה, ואני מעביר את הדיבור אליך ישירות, אני מוכן להסיר את ידיי מהחוק, שלא יהיה רשום על שמי. יש כאן חבר'ה שאנחנו צריכים לדאוג להם, והאינטרס שיהיה להם את החוק הזה, ושיהיו להם תקציבים, וגדילה, ומנופים, וודאות כלכלית לשנות השירות, הוא הרבה יותר חשוב מעל מי יירשם החוק הזה.

אז אני שם את זה כאן על השולחן, שלומי, אבל עוד פעם אני אומר, אם לא תהיה התקדמות ולא יישנו את סדרי עדיפויות, אנחנו נגיש את החוק הזה כי בסופו של דבר אתה גם חייב לשקף להם את האמת, לצעירים האלה. אי אפשר להגיד אנחנו מחכים.

מקובל.

בוא נשב, ירון. נראה איך אנחנו נכנסים לתמונה.

ואנחנו לא מחפשים עניין פופוליסטי להפיל את החוק ולהגיד אתם לא בסדר. אני בא ואומר, אני לוקח צעד אחורה. אם יש מישהו רציני שיכול להעביר את זה, צעד אחורה, שיעבור החוק. הם הרבה יותר חשובים, כי אחרי 20 שנה אף אחד לא יזכור שהעברתי כאן את החוק הזה, נכון? אבל אני אזכור אולי את התחושה הטובה הזאת שקרה להם משהו טוב.

יישר כוח גדול.

תודה רבה. משרד המשפטים, עו"ד עידית ענתבי אלמוג.

האמת שאין לי הרבה מה לעשות, כי אנחנו כאמור מיחידת התיאום, ויחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, והחטיבה החברתית. אנחנו עובדים פה בשיתוף עם כלל הגורמים. אחד הפרויקטים שהיום אנחנו עובדים עליהם זה באמת שיתוף נוער, בשביל לשמוע אותם ולראות מה מפריע להם. ובדרך הזו גם מגיעים לארגונים. אנחנו כמובן עובדים עם שלומי, עובדים באמת עם כל השותפים, משרד החינוך.

אני רק מנסה להבין, איפה משרד המשפטים או יחידת התיאום הממשלתית? מה תפקידה בתוך הכוח הזה?

אני אגיד בקצרה כי באמת לא התכוננתי לדבר, ראש היחידה שלנו באמת הציגה את החטיבה בעצם בוועדת זכויות הילד. התפקיד של היחידה שלנו הוא באמת תיאום בין-משרדי, ואנחנו נוגעים כל פעם בנקודות באורות. ואז אנחנו לוקחים פרויקטים ועובדים עם כלל המשרדים, אז אנחנו באמת עובדים כל הזמן בשיתוף עם משרד הרווחה, עם משרד החינוך, עם המשרד לביטחון לאומי ועם משרד האוצר, עם כלל המשרדים. כרגע אין לנו על השולחן באופן ככה כפרויקט ספציפי נושא של ההתמכרויות.

אני חייבת לומר שכן היה דיון ביחידה, מאוד אינטנסיבי, בנושא של התמכרויות. אנחנו עובדים ביחד הרבה זמן. זה אמנם משהו שקצת קפא עם המלחמה, אבל זה לא הופסק.

ילדים שנפתח להם תיק לפעמים על שימוש, היחידה עשתה פרויקט מאוד משמעותי בהקשר של גיוס לצה"ל.

כמובן שיש לנו את הפרויקט של גיוס לצה"ל, שכרגע יש יחידת מלש"בים שמוקמת במשטרה. עשינו פרויקט באמת גדול ביחד עם צה"ל ועם המשרד לביטחון לאומי, על מנת לבדוק ולתפור ולראות איך מזרזים את סגירת התיקים.

אנחנו יודעים את התהליך שנפתח תיק לקטין, כמה זמן הוא נתקע במשטרה ואחרי זה בפרקליטות, ואיך זה בעצם מונע לפעמים מנוער נורמטיבי לחלוטין את הגיוס, כשאנחנו יודעים מה המשמעות של גיוס לכל אחד במדינה שלנו.

זה באמת פרויקט שכן פעל כבר לפני מספר שנים. היחידה הזאת הוקמה בהתחלה כיחידה למניעת עבריינות נוער. זה היה אחד הפרויקטים הראשונים, והוא כמובן הצליח והוא פועל. המטרה שלנו, כמו שאמרתי בתיאום, זה בעצם לייצר את התיאום בין המשרדים. זה לא משהו שאנחנו כבר מפעילים, ואז אנחנו כן לוקחים צעד אחורה. אז היום בנושא של הגיוס, כרגע זה באמת נמצא במשטרה. הם עשו הרבה צעדים קדימה, ויש עכשיו שיתוף פעולה יפה בעיקר ביניהם לבין משרד המשפטים בשביל לקצר את הזמן שהתיקים עומדים.

בהחלט זה דבר מבורך. אני אשמח לשמוע גם בעתיד על ההישגים בתחום הזה, כי לשלב נוער שעשה טעות בגיל מסוים, בגיל נוער, ושלא כל הדלתות ייסגרו, אלא ההפך לשמור עליהן פתוחות וזה יכול לשנות מציאות. אז באמת זה מבורך.

בטח היום, כשאנחנו צריכים כל כך הרבה חיילים.

על אחת כמה וכמה. זה לפרט ולכלל, ולכל החברה. מועצת התלמידים והנוער, יהונתן בן שושן. שלום, מה שלומך?

שלומי בסדר. שלום לכולם. שמי יהונתן בן שושן, אני בן 17 בכיתה י"ב, ואני מבית הספר ויצו נחלת יהודה שבראשון לציון, ואני נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. מכובדיי, חברי הכנסת, אני לא צריך לספר לכם שהנוער של היום מתמודד עם אתגרים שלא היו כאן בדורות הקודמים.

אנחנו מדברים על דור שגדל לתוך מציאות של סגרים, אזעקות, עיצומים, מבצעים צבאיים, מלחמה מתמשכת. דור שהמציאות שלו השתנתה שוב ושוב, וכל פעם מחדש הוא היה צריך להסתגל, להדביק את הפערים ולמצוא יציבות בתוך כל הכאוס.

במצב כזה, השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא, איך אנחנו עוזרים לנוער לא רק לשרוד, אלא גם לצמוח? איך אנחנו מונעים מצב שבו נער או נערה מוצאים את עצמם מחפשים מפלט במקומות הלא נכונים? התשובה שלי היא ברורה.

מסגרות בלתי פורמליות. תנועות הנוער, ארגוני הנוער, כל אותם מקומות שנותנים לנערים ולנערות משהו שאי אפשר למצוא במקום אחר – תחושת שייכות, משמעות, סיבה לצאת מהבית ולקום בבוקר. כשנער מרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ממנו, שהוא משפיע, שהוא חשוב, הוא לא מחפש פתרונות מהירים לברוח מהמציאות כי יש לו מסגרת שהוא רוצה להיות חלק ממנה.

מסגרת בריאה היא לא רק דרך למנוע התמכרויות, היא דרך לבנות חוסן נפשי, לעצב זהות וליצור חברויות אמיתיות. אנחנו, הנוער, צריכים את זה יותר מתמיד. לא בעוד חמש שנים, לא כשיהיו תקציבים פנויים, אלא עכשיו.

תנועות וארגוני הנוער הם הכלי הכי משמעותי שיש לנו כדי לייצר שינוי אמיתי. לתת לנו לא רק עתיד טוב יותר, אלא גם הווה טוב יותר. אני מבקש מכם, תקשיבו לנו, תשקיעו בנו. כי כשיש לנוער סיבה לקום בבוקר, הוא לא מחפש דרכים לברוח מהחיים, הוא מחפש איך לחיות אותם. תודה.

יפה מאוד, תודה יהונתן. מועצת תנועות הנוער, יובל טל זרח, בבקשה.

שלום, תודה רבה לכולם על השיחה החשובה הזאת מאוד. אני יובל, רכז תחום החוסן בתנועת השומר הצעיר. מלווה בשנים האחרונות את כל הסיפור של מצוקות הנפש, אנחנו רואים שעולים בהחרפה בעשור האחרון.

אפשר לראות שלוש נקודות מרכזיות שאנחנו רואים אותן. חדירה מסיבית של המסכים ליומיום של כולנו, וההתמכרות הזאת שדניאל כבר דיברה עליה. סגרי הקורונה, שממש לקחו מהילדים את אחד הדברים הכי חשובים שיכול להיות להם בתהליך ההתבגרות שלהם, שזו היכולת לריב בהפסקה ולפתור את הבעיות ביניהם, וללמוד איך להתנהל במפגש אנושי.

וכמובן המלחמה שגובה את המחיר המאוד מאוד גבוה שלה על המצב הנפשי, שאנחנו רואים עלייה בהתנהגויות סיכוניות מכל מיני סוגים, אם זה פגיעות עצמיות, אובדנות, כמובן התמכרות לסמים, אלכוהול, משני תודעה. כל מה שעלה כבר בשיחה.

אני חושב שתנועות הנוער, אני רוצה להגיד, הן לא רק כלי לבקרה, הן לא רק איזה עין בוחנת לבני נוער שרואה אם הם עושים או לא ומפעילה איזה שוט לעצירה, אלא הן גורם מונע באופן המעמיק ביותר, שמלמד את בני הנוער להיפגש אחד עם השנייה, נותן משמעות, נותן תוכן של עשייה חיובית. דברים שעלו פה בשיחה.

ואני רוצה להגיד בנוסף לדברים הנורא חשובים שכבר נאמרו, אני חושב שמדיניות היא לא רק עוד תקציבים שהם נורא חשובים כדי לאפשר לדבר הזה לקרות, הם גם איזשהו מסר ומצפן. בית ספר שיודע שהוא נמדד גם על כמה שנת שירות הוא מוציא ולא רק על אחוזי זכאות לבגרות.

מורה שאומרת לי, אני ביום שלישי לא נותנת שיעורי בית. אני שואלת ביום רביעי בבוקר מי היה בפעילות בתנועה אתמול. עולם המבוגרים, במקום להיות מסוכסך בתוך עצמו, וזה מה שבני הנוער שלנו רואים, משדר מסר אחיד שאנחנו כאן כדי לבנות חברה עם סולידריות, עם יחד, אז הדבר הזה משפיע. והוא עובר דרך העלאת המודעות הזאת, דרך שיחה עם המורים והמורות שלנו שהם בקו חזית של האתגר הכי גדול אולי שיש בימינו, ולתת להם את הערכה והכלים לדבר הזה. זה סופר חשוב. זה דבר שככה היה לי כן חשוב להוסיף לשיחה.

תודה רבה באמת על ההתכנסות הזאת והחשיבה המשותפת. יש פה אתגר שהוא לפתחנו, כולנו, ישפיע על הדורות קדימה בעיניי.

יובל, תודה רבה. אני חושב שאלה דברים, כמובן שצריך לסייע בתקציבים ושם, זה נכון. התקציבים החשובים, אבל הרוח החברתית, וזה אחד הדברים שעשית פה היום, היום הזה של העלאת המודעות, וכמובן חשוב להטמיע את זה גם במערכת החינוך, שהדברים האלה ירדו מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שתהיה לנו פה תפיסה חברתית שלמה שבאה ורואה את הערך הזה. זה ייתן בוסט עצום לחברה,

אותו דבר ההכרה בבתי הספר שציינת, אני חושב שיש פה איזה רעיון מצוין לבוא ולתת תגמול או ממש למדוד את בתי הספר בכמה בוגרים אתם שולחים לשנות שירות, ותורמים לקהילה ולחברה. לא פחות חשוב מאשר כמה הצלחתם להביא בחמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה. שאני לא מזלזל גם בזה, אבל לא פחות, ממש לא פחות. אז באמת, תודה, יובל.

יש לנו את המשרד לביטחון לאומי. הילה, שלום.

שלום. קודם כל, אני ממש מברכת על כך שאנחנו נוכחים כאן כי יש לנו הרבה מה להוסיף, ואולי המון עשייה ופעילות שהרבה כאן לא מכירים ויודעים, כי המשטרה לרוב מצטיירת כצד אוכף ולאחר שכבר מגיעים לשלב של ההתמכרות ולאחר המעשה. ויש גם צדדים מאוד קהילתיים ומניעתיים, ואני כאן לייצג את הצד הזה.

השוטר הטוב והשוטר הרע?

סוג של. למרות שאם תשאל את הילדים שלי, אני השוטר הרע. אז כך, בהיבט של בני הנוער, יש שני צירים שמתעסקים בהם במשטרה. הצד האחד שבו אני לא אגע כי אני לא מתעסקת, זה הצד של אגף החקירות והמודיעין, שזה הצד שיותר אוכף.

ויש את הצד הקהילתי, שזה הצד שאני מייצגת. והתפקיד שלי זה ראש מדור קהילות נוער, בתוך חטיבת קהילות ומתנדבים במשטרת ישראל, ואנחנו אמונים על כל מה שקשור להובלה, הקמה, פיתוח של פרויקטים עבור בני הנוער, בצד הקהילתי מניעתי.

יש שני פרויקטים שהם פרויקט הדגל בתוך המדור שלנו. אני אגע בשניהם כי נאמרו פה המון דברים שמתייחסים לשני הצדדים, ורשמתי אותם ככה לפניי, שהם מאוד נגעו בי. פרויקט אחד זה פרויקט מיל"ה – משטרת ישראל למען הנוער.

זה פרויקט שהוקם משנת 2012, אבל בשנים האחרונות הוא עשה סוג של מתיחת פנים והתאים את עצמו לשנים הנוכחיות, ולכל מה שנאמר פה שמאפיין את בני הנוער היום. זה פרויקט שמתעסק עם בני נוער, נוער בראשית עבריינותו ונוער בסיכון. לאו דווקא נוער שיש לו תיק פלילי שנפתח לו.

זה פסיפס אנושי שמרכיב את התוכנית הזו, שאנחנו מקבלים את השמות מהרווחה בשיתוף פעולה איתם, וגם מהתחנה עצמה. מש"ק קהילתי זה מש"ק שהוא פועל בשכונות, ברחובות, בערים שהוא עובד בהם. זה שוטר קהילתי.

על מדים?

על מדים. וגם הוא מעביר לנו שמות של בני נוער, שבוא נגיד שהכתובת די כתובה על הקיר, אבל הם עוד לא הגיעו לעולם העברייני. וזה בדיוק מה שנאמר פה, לתפוס אותם ככה בהתחלה, למנוע את ההגעה ואת ההתנסות.

זה פרויקט שמשתרך על פני ארבעה חודשים בכלל תחנות המשטרה ברחבי הארץ. יש סילבוס מותווה, אחיד לכל התוכניות. הן גם מותאמות לקהילות הייחודיות, ובין היתר אנחנו חושפים אותם שם להמון דברים.

לדוגמה, אנחנו לוקחים אותם לרטורנו, שזה מקום של גמילה מסמים ואלכוהול, ואנחנו נותנים להם שם את החוויה של להיפגש עם מרצה ומוביל של מישהו שכבר חווה את זה ואיך הוא יצא מהמעגל הזה. מדברים איתם שם, דרך אגב, על המון התמכרויות, גם בטלפון, כל מיני התמכרויות כאלו ואחרות.

והתוכנית הזאת הוכיחה את עצמה. עשינו גם כל מיני עבודות מחקר בתוך הבית, ועכשיו אנחנו רוצים להתרחב גם החוצה ולעשות מחקר קצת יותר מקיף, ולהבין באמת מה האפקטיביות של התוכנית הזו עבור בני הנוער. אז זו תוכנית אחת על קצה המזלג ממש.

תוכנית אחרת זה הצד השני של המתרס, שזה ממש תנועת נוער שנקראת שחקים. זו תנועת נוער שמוכרת על ידי משרד החינוך כמעורבות חברתית. בתקופה שלי זה היה אחריות אישית, משהו כזה. מעורבות חברתית, 60 שעות בכיתות י' עד יב'. זה דור העתיד, ממש. זה הפסיפס האנושי שאנחנו מכינים אל העתיד.

גם נפתחה מכינה קדם משטרתית בשנה החולפת הראשונה מסוגה בדרום הארץ. כל הפסיפס האנושי של אותה מכינה, היה חניכי שחקים. עכשיו אנחנו עושים שיתוף פעולה עם משרד החינוך, שלא לדבר ולהרחיב על שיתוף הפעולה שאנחנו עושים עם הרשות לביטחון קהילתי, ואנחנו מהדקים את זה עוד יותר על מנת שבאמת זה יהיה יותר אפקטיבי ויעיל עבור בני הנוער. בני נוער שחקים זה מעין מכפיל כוח לתחנות המשטרה, זו גם תוכנית שמתקיימת בכלל תחנות המשטרה ברחבי הארץ.

מה זה אומר רק? במשפט.

מאוד דומה לצופים. תנועת נוער ממש, פשוט משטרתית. הם גם כן לובשים מדים שמייצגים את התנועה הזו, מדים כחולים עם סמל של שחקים, והם עוברים הכשרת מד"צים והם מקבלים תעודת מד"צ בסוף ההכשרה הזו, והם יכולים לעבוד בזה כמדריכים צעירים וכו'.

נאמרו פה כל מיני דברים כמו בני נוער שקופים. אהבתי מאוד את המשפט הזה. אז זה מתחבר לפרויקט שציינתי בהתחלה, שזה מיל"ה. ודרך אגב, אני תמיד שואלת את עצמי מה ההישג הנדרש של הנוער. הרי בסוף כולנו כבני אדם והנוער במיוחד מונע מאינטרס. מה ההישג הנדרש של להשתתף בתוכנית כזו או אחרת?

אז במיל"ה, לאותם בני נוער, שזה נוער בראשית עבריינותו, שיש סל עבירות מאוד ספציפי שכתוב בנוהל שאפשר להתקבל לתוכנית הזו, בקצה אנחנו עובדים אל מול האח"ם, שזה שיתוף הפעולה שלנו איתו, וממש עובדים על לסגור את התיק הפלילי הזה כדי שזה לא ימנע מהם בעתיד להתגייס לצבא, לשח"ם, שירות לאומי וכו'.

נאמרו כאן דברים כמו מנהיגות של נוער לנוער. אז כאן נכנס ההיבט של תנועת הנוער שחקים. זה נוער מוביל נוער. אנחנו מובילים אותם ומשתפים פעולה איתם ב-105, בחודש המניעה ברשת החברתית. הם הולכים לבתי הספר, מעבירים הרצאות, מחלקים פלאיירים בערים השונות, הם עושים המון עשייה מניעתית.

אז זהו, אני חושבת שנגעתי בעיקרי הדברים. אני אשמח לעשות שיתופי פעולה נוספים עם אנשים שדיברו כאן, ולהדק את הקשרים כמה שיותר על מנת שבאמת נראה את הנער שבקצה ונסייע כמה שאפשר. תודה.

תודה רבה, הילה. אני רק רוצה להגיד גם, ככה אמרתי השוטר הטוב והשוטר הרע, גם לנושא של אכיפה וזה, אני חושב שזה דבר ראוי ודבר נכון. יש לכם את הכובע הנהדר שעכשיו הצגת אותו, שאני חושב שהרוב לא מכירים, אבל גם לכובע ההוא.

את יודעת, אנחנו יכולים לעשות את כל ההסברה שבעולם ואת כל שינויי התודעה, לצורך העניין ניקח בנהיגה, לא לנהוג עם שתיית אלכוהול ולא לנהוג מהר, ולשים תמרורים, ופה צריך לעצור, ולעשות את כל סרטוני ההסברה ואת כל מה שאפשר. אבל בסוף זה לא מזיק גם שאנחנו יודעים שמי שמדבר בפלאפון, גם חוטף חתיכת קנס ונקודות.

ואחרי כל ההסברה, גם למקל יש מקום. ולכן זה בסדר וזה טוב שגם זה נמצא בקצה. זה החלק הפחות סימפטי, החלק שפחות אוהבים, זה צריך אבל לבוא ביחד. זה לא יכול לבוא רק צד אחד, וגם את זה צריך שיהיה. אז באמת יישר כוח על כל הפעילות ועל הדברים שהצגתם כאן.

הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, סוזן, שלום.

יום מורכב, כולכם מדברים על זה, אז בהחלט יום מורכב לנו ואני גם אתייחס לזה בתוך הדברים. סוזן בן עזרא, אני מנהלת תחום בכיר במניעה ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אחרי ההתבשרות אתמול, כולל בתקשורת, כולל השיח אצלנו במשרדים, אני אגיד למי שאינו יודע, התבשרנו על קיצוץ של 75% מתקציב הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, מה שאומר במשמעותו המאוד פשוטה.

אם דיברנו על מכפילי כוח ודיברנו על רצפים ודיברנו על מענים בקהילה, אז אנחנו מדברים על בעצם סיום עבודתם של 1,600 עובדים בעיריות, שמדובר ב-247 מנהלים יישוביים, כ-600 מדריכי מוגנות בבתי הספר, כ-700 מדריכי מרחב ציבורי, עובדים סוציאליים קהילתיים, רכזי קהילה. גם קשור לדרך חדשה, גם מאצ'ינג שהיינו נותנים גם במגזר הערבי בכל החלטות הממשלה.

זאת אומרת, כל הדברים האלה יצטרכו להיפסק מה-1 באפריל. צר לי לומר שזאת ההתבשרות שלנו. אנחנו מאוד מקווים שבשיחות שלכם, גם במליאה, גם בשיחות פנימה, לקחת את זה למקום הנכון להבנה שפגיעה כזאת לא תאפשר את אותה התעצמות שאנחנו רוצים לצאת ממנה היום בתוך הישיבה הזאת.

מה התקציב רק?

אנחנו קוצצנו הרבה בשנים האחרונות, אבל מ-120 מיליון קוצצנו ל-33 מיליון. מה שאומר שלא נוכל להחזיק את כל כוח האדם הזה ולבצע את הפעילות הנדרשות ברשויות. ואני אתייחס למה אנחנו עושים.

אבל אנחנו מדברים על המשרד לביטחון הלאומי.

נכון. בעצם מ"מ השר נתן את ההחלטה הזאת בתוך החלטות התקציב שהיו בדיונים.

איזה שר? הקודם?

השר חיים כץ.

אני דיברתי עם חיים, דיברתי עם השר היום בבוקר. קודם כל, האוריינטציה שלו היא מאוד חברתית לכתחילה, מכל שנות הקריירה העשירות שמאחוריו. לא ברור מה פה, בגלל כל הסיפורים האלה של חילופי השרים בתקופה האחרונה. אני אומר לך שאנחנו ניכנס לתמונה הזאת. אני נכנסתי לתמונה הזאת מהבוקר, ונטפל בעניין הזה.

אני מאוד מעריכה את הדברים, גם בפתיחה שאמרת את הדברים ואת התמיכה שאתם מביעים. גם כל התמיכה של היושבים פה שדיברו, ובראשית הדברים דיברו על הדבר הזה. אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב.

מישהו רק מכיר רכז מוגנות? מה תפקידו? כן? כולם מכירים את החשיבות.

אז אני אתייחס פה עכשיו לדיון. גם חבר הכנסת ירון לוי, אתה יודע, מבת ים, כל נושא המגדלורים, התנועות, העבודה למשל בבת ים, שנעשית הרבה בבלתי פורמלי, כולל ריצ'אאוט בחופים, כולל כל התוכניות, נעשית על ידי הרשות לביטחון קהילתי בתכלולה. בעבר הרשות למלחמה בסמים, שעברה והתגלגלה. עבורי זו פעם שנייה של גלגול נוסף של שיח כזה.

אבל אני כן אתייחס ברמה המקצועית, כי זה חשוב לי וזה נכון וזה הדברים שאנחנו נמשיך ונעבוד ונקדם. תנועות הנוער הן אצלנו בתוך הרצף של המענים הבלתי פורמליים ברשות הלאומית למלחמה בסמים, עובדת מהחינוך הפורמלי דרך הבלתי פורמלי, תוך הכרה בחשיבות של מענים בתוך הבלתי פורמלי. הווה אומר יישוג, הגעה, יצירת פרקים, מגרשים מוארים. כל הדברים האלה יחד נותנים את אותו מענה מתכלל של תנועות הנוער.

רק בשבועות האחרונים נפגשתי עם שלומית מתנועות הנוער, ונפגשתי עם איתן טימן בחינוך הבלתי פורמלי, ונפגשתי אתמול עם מועצת הנוער עוד לפני שהתבשרנו. זאת אומרת, אנחנו בהחלט מאמינים בכוח של הנוער.

ואפרופו רצפים, ודיברת על רצף של שימוש, ואני לא אחזור על נתונים, ודיברנו על רצף של מענים, באותם רצפים אנחנו מאמינים שהנוער החזק, הנוער הפעיל, הנוער שמופעל, יכול לקדם דברים גם איתנו. זאת אומרת, גם במטה שלנו בוועדת המניעה, משולב נציג מועצת התלמידים. אנחנו רואים איזו חשיבות עליונה בעבודה ביחד.

ואפרופו הוזכר פה המודל האיסלנדי, אז אנחנו בחסות הוועדה התבקשנו לקיים ועדה בנושא. אנחנו התחלנו בצעד ראשון, אנחנו כן קיימנו ועדה בנושא שעות הפנאי ואנחנו נמשיך ונעבוד ונתכלל את הנושא. אני אתייחס לרשות כקיימת, בסדר? ברשותכם, כי מבחינתי היא קיימת במאה אחוז ואני לא אתייחס לכל הפופוליסטיות בעניין.

הרשות, אם אנחנו מדברים על מדריכי המוגנות שנמצאים בתוך בתי הספר, נותנים את המענה הבלתי פורמלי בתוך המרחב הפורמלי. הווה אומר, יש לנו 600 מדריכים, הם משובצים בתוך בתי הספר שאותרו, שבהם יש צורך לתת מענה, שבהם יש ילדים שלפעמים יוצאים מהכיתה וצריכים רגע של חיבוק ושל עשייה, ולאו דווקא רגע של חינוך ומשמעת, אלא מקום בלתי פורמלי בתוך הדבר הזה.

המדריכים שלנו מוכשרים. הם מקבלים הכשרות בנושא אלימות, סמים, אלכוהול, חרמות וכל דבר שמטריד את בני הנוער, הווה אומר גם רשת ועוד דברים נוספים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, שפ"י, גם בתחום של התמכרויות, גם בתחום של מוגנות, גם בתחום של מוגנות מינית. אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה.

הרווחה שאני לא רואה פה כרגע, אבל גם עם הרווחה ומשרד הבריאות. אנחנו כולנו עובדים בשיתוף פעולה לייצר את המענים הטובים ביותר לעובדים שלנו, כולל הכשרות מותאמות, כולל הכשרות בין משרדיות שאנחנו מובילים.

אני אלך אל מרחב הבלתי פורמלי. אחר הצהריים יש לנו את המדריכים במרחב הציבורי. אנחנו מדברים על עוד כוח אדם של 700 איש שהזכרתי בהתחלה. מדובר במדריכים שנועדו לאתר, לזהות, להיות נוכחים בפארקים, במתנ"סים, בחוגים, בתנועות, איפה שצריך אותם, על מנת שייתנו את המענה, יאתרו את אותו בן נוער שצריך את השיח, צריך את הליווי, ואולי אחר כך גם הפנייה עוד לטיפול בעת הצורך. גם אלה נמצאים בתוך העשייה שלנו.

אני לא אמשיך וארחיב, אבל אתם מבינים את היקף העשייה המאוד גדולה והחשיבות שלה על הממשקים, ולנושא היום של תנועות הנוער. אז תודה רבה.

תודה רבה, סוזן. תודה על כל מה שאתם עושים. חשוב לשמר את העשייה הזאת ולהגדיל אותה. מטה, שנות השירות. יש לנו פה את רועי גלוטמן, ראש המטה. שלום, רועי.

שלום. כבר צהריים טובים. אני רועי, ראש מטה שנות השירות. בוגר הצופים, חובש במד"א, בוגר מועצת התלמידים הארצית.

הרבה תארים.

אמרתי קודם לבת שבע כשבאתי, הוועדה הראשונה שנכחתי בה הייתה הוועדה למאבק בסמים ואלכוהול. דיברו פה על חינוך בלתי פורמלי, דיברו גם בוועדת חינוך שהייתי שם קודם על חינוך פורמלי, בלתי פורמלי.

השינשינים הם באמצע. כי אני כשינשין, נמצא גם בחינוך הפורמלי וגם בבלתי פורמלי, וגם מביא את הבלתי פורמלי לתוך הפורמלי. כי כשהמורים מלמדים את התלמידים בשיעור, זה או שאנחנו יושבים איתם אחד על אחד, או שאני, אני אשמח אם אני מתנדב בקידום נוער בדימונה, אני שינשין בגרעין מעשה, וכשאני נמצא שם בקידום נוער ביומיום, אז או שאני עם תלמיד יושב אחד על אחד בשיעורים, או שאני איתו בחוץ מדבר.

וכשאני איתו בחוץ מדבר, אז כן, באים לידי ביטוי גם המקומות האלה של מאבק בסמים, מאבק באלכוהול. אם אני רואה חניכים שכבר קרה שהגיעו למועדון נוער שבו אני מתנדב אחר הצהריים, קרה שהגיעו כשהם לא לוקחים בפנים, הם לוקחים מבחוץ ואז מגיעים.

ופה זה המקום שלנו כשינשינים שהם באמת בדיוק האמצע האלה בין המדריכים לבין הנוער, ופה אנחנו יכולים לדבר איתם וגם לדבר איתם על זה באמת בגובה העיניים בצורה הכי פשוטה שיש. כי לפני שנה, אני הייתי בדיוק, כאילו הם היו חברים שלי בשכבה בצופים ועכשיו פתאום אני השינשין שלהם, וזה לא משנה.

אמרו קודם ירון בוועדה, בחליפות, מבוגרים. אז אני בדיוק לא זה, אני בדיוק לא מבוגר בחליפה, אני בדיוק אחד מהם שיושב איתם. ונכון, אני עכשיו שינשין, ואני יודע להביא את זה, ואנחנו עוברים את ההכשרות כדי לדעת מה לעשות ואיך. וכן כבר יצא לי, דיברתי קודם על חניכה שעברה אירוע מזעזע. אבל כן, יש גם חניכים.

ונתקלנו בזה, שאתה יודע, פתאום באוטובוס כשאתה נוסע עם החניכים אתה שם לב לדיון. דיון שלא אמור להתרחש. ואתה כזה אוקיי, פה כדאי להקשיב. ואני חושב שהשינשינים והמתנדבים, ואגב גם הנוער שמתנדב, גם המדריכים הצעירים בצופים או בתנועות הנוער, זה בדיוק המקום הזה של נכון, יש גם מבוגרים, אבל צריך לתת את הכוח ואת הידע גם לצעירים.

כי אנחנו שמים לב לזה כל כך הרבה במרחב הציבורי, ואמרתי אני חובש במד"א ונתקלתי באירועים במד"א, אבל בהרבה יותר אירועים דומים בנושא הזה, לא נתקלתי במד"א, נתקלתי בשנת השירות, נתקלתי בשנים שלי בצופים. וחייבים לתת לנוער ולשינשינים את האפשרויות ואת הכלים להתמודד עם זה, כי בפעם הראשונה זה תופס אותנו לא מוכנים ורק אז לומדים. זה לא אמור לתפוס בפעם הראשונה לא מוכנים.

אנחנו צריכים שיהיו לנו את הכלים ושיהיה לנו את המידע. וכן, זו גם ההזדמנות לומר תודה לירון שבאמת עובד איתנו על תקציבים. אז כן, גם את ההכשרות האלה, שמה לעשות, כמו כל דבר במדינה גם זה עולה, אבל כן, צריכים את ההכשרות האלה, צריכים לדעת איך להתמודד עם הדברים האלה כדי שנוכל להגיע מוכנים, וכדי שנוכל לעזור כמה שאנחנו רק יכולים בנושא הזה. תודה.

תודה רבה רועי.

אני יכולה ברשותכם להתחבר רגע לעוד סוגייה שעולה מתוך הדברים של רועי? היקר מאוד, חשוב לומר. שמדובר פה הרבה על הכשרה של שינשינים וזה כוח מאוד משמעותי. אני רוצה רגע לדבר על כוח העובדים והעובדות של תנועות הנוער ושל ארגוני הנוער, שזו שכבת הגיל שהיום מגויסת למילואים, זה הסבב החמישי או השישי חלקם. אנחנו כולנו נמצאים במצוקה גדולה של כוח אדם, הדבר הזה כמובן מקשה עלינו להגיע לחניכים ולחניכות שלנו ולעשות את עבודת המניעה שדיברנו עליה עד עכשיו.

ואם נאמר בכנות, באופן כללי גם לא צריך מלחמה כדי שהמרחב, או הזירה החינוכית תהיה זירה שקשה לגייס או לשמר בה עובדים ועובדות טובים מאוד, שאנחנו עובדים הרבה מאוד כדי להכשיר אותם והם הולכים לנו די מהר, וזה קשור בזה שהתחרות שלנו היא כבר לא בתוך העולם החינוכי. היא קשורה בעולמות העסקיים, בעולם התעסוקה, בעולמות לחלוטין אחרים שלעולם לא נצליח להגיע לתשלום שכר של חברת הייטק.

אבל כמובן שהדבר הזה פוגע ביוקרה של עבודה חינוכית. זה קשור גם בהכרה של המדינה של החשיבות בבניית החוסן הלאומי של בעלי ובעלות התפקידים בעולם החינוכי, ואני חושבת שגם בזה יש עבודה לא קטנה שהיא קשורה גם בתקציבים. אבל בעבודה על יוקרת הסטטוס של עובדי החינוך כלוחמים ולוחמות בזירה החברתית.

וזו זירה מאוד מאוד מרכזית ומשמעותית היום במדינה שלנו, לא פחות מהזירה הביטחונית. ואני חושבת ששווה שנדבר עלינו אנשי החינוך לא מהכיוון הלוחמני או הצבאי, אבל ממש כלוחמים ולוחמות בחזית חברתית במדינה שלנו, וראוי שככה גם תתעצב היוקרה סביב התפקידים שלנו בכל המדדים שאפשר לדבר עליהם.

תודה רבה.

אפשר להגיד כעוד דוגמה שהיא פורצת רגע מסגרת חשיבה, אני חושב שזה מוזר שעובדי חינוך שהולכים לחינוך הבלתי פורמלי, לא מוכרים כעבודה מועדפת. זה יכול להיות איזשהו נתיב לתת עוד מענה של יוקרה ותקציבים ממקום יצירתי. זאת עבודה מועדפת, זה צורך לאומי. צריך להגדיר את זה.

תודה רבה.

אני יכול להוסיף מילה וחצי כן מהניסיון שהיה לי? חבר'ה, שוב אמרתי, אני בוגר של הצופים, אני דיברתי על זה בוועדה לפני חצי שנה. כשאני הייתי בשכב״ג בצופים, התחלפו בשלוש שנים, מניתי על היד שישה או שבעה מרכזים בוגרים.

צריך כבר שתי ידיים.

בדיוק, צריך כבר שתי ידיים. אבל אין מה לעשות, ואם רוצים באמת לבנות את היחסים האלה שהם בעיקר אמון בין השכב"גיסטים למרכז, בין החניכים למרכז, בין איזשהו איש צוות חינוכי, לא יכול להיות שזה מתחלף בכזאת תדירות ששלוש שנים בשכב״ג, שישה מרכזים בוגרים, זה שני מרכזים שמתחלפים בשנה.

בהחלט, חוסר היציבות הזה מקרין. אין ספק.

חייבים לעבוד על זה, גם עם עבודה מועדפת או איך שאפשר, גם להביא, אבל גם באמת לשמר אותם במערכת, שהם יישארו, כי הם אנשים מדהימים שנותנים כל כך הרבה. לא צריכה להיות שום סיבה שהם פשוט כאילו ייפלטו מהמערכת, אין דרך אחרת לתאר את זה.

הבנתי. אני אגיד לכם, לדעתי אחת הסוגיות שצריך לתת עליהן את הדעת בנושא של החינוך הבלתי פורמלי, זה פשוט לדעת להגדיר את זה בצורה נכונה. אז בתנועות נוער זה יכול להיות מוגדר בצורה באמת טובה. הרי תמיד בדברים האלה, כשמכניסים תקנה מסוימת, אנחנו חוששים תמיד מטרמפים ואנשים שייכנסו ולא יהיה ברור מה הם עושים ומה הם לא עושים, ובסוף גם המשאבים של המדינה הם מוגבלים.

לכן חשוב לעשות פה איזושהי עבודת מטה או עבודת חשיבה, וזה יכול לבוא מלמטה, מהמקומות שלכם למעלה, לראות איך אנחנו באמת מגדירים את זה כראוי. כי על פניו באמת ההצעה שלך, יובל, לבוא ולהכניס את זה יותר מהגיוני, זה משווע, אבל אני אשמח לשבת איתכם גם על זה.

יש לנו את איתי כהן, מנהל תחום המניעה במרכז הישראלי להתמכרויות.

שלום, צהריים טובים. אני רוצה בפתח דבריי להתייחס לנושא החם של נושא הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. אנחנו עובדים בצמוד עם הרשות לביטחון קהילתי. חשוב מאוד שנסתכל למציאות היום בעיניים. אנחנו מנהלים הרבה מאוד מחקרים, ביניהם מחקרים אפידמיולוגיים על מצב החברה בישראל.

אנחנו על סיפה של מגפה. הנושא של שימוש בחומרים והתמכרויות התנהגותיות, הוא מגפה שאנחנו נמצאים בתחילתה. אם לא נישיר מבט וביחד נאסוף כוחות כולנו, ובטח מדינת ישראל תרכז את העניין הזה ותפתח בתוכנית לאומית, אנחנו נמצא את עצמנו בבעיה לאומית חמורה בשנים הקרובות.

היום הגוף היחיד שיכול ויודע איך לתכלל כזאת תוכנית לאומית, הוא הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, ולכן חובה עלינו לשמור על הרשות הזאת. לא לקצץ אותה, להפך. לתת לה את הכלים ואת המשאבים לייצר תוכנית לאומית אמיתית שתתמודד עם הבעיה. אנחנו בבעיה לא רק בקרב בני הנוער, בטח ובטח בקרב הצעירים וגם באוכלוסייה הבוגרת.

ולכן אנחנו חושבים שההחלטה הזאת צריכה להשתנות, צריך לתת משאבים וכלים לרשות הלאומית לפתח את התוכנית הלאומית הזאת. אז זה לגבי הנושא הזה. לגבי תנועות הנוער, אני חושב שנושא הדיון פה הוא מדבר על מניעה. אני חושב רגע ברשותכם לפרק את מה זו מניעה בעצם ומה אנחנו רוצים להשיג במניעה, ואז להתייחס לזה בהקשר של תנועות הנוער.

בסוף כשאנחנו מדברים על מניעה, גם המודל האיסלנדי שדובר פה היום, אנחנו מדברים על למעשה שלוש מטרות מרכזיות שמניעה יכולה להתעסק איתן. המטרה הראשונה היא תחילת גיל שימוש. הנושא של תחילת גיל שימוש הוא קריטי.

כל שנה שדחינו שימוש של נער, נערה, באלכוהול, בקנביס, בהימורים, בחומרים והתנהגויות אחרות, זה רווחים בריאותיים. בראש ובראשונה פגיעה בנושא של התפתחות המוח. ולכן כשאתה שאלת מה קורה לנער אחר כך, זו שאלה חשובה, אבל עצם זה שנער שנמצא בתנועת נוער דחה את גיל השימוש מכיתה ו' לכיתה ט', זה רווח משמעותי, ודרך אגב, בקצה כנראה לא יתמודד עם התמכרות.

זאת אומרת, יש פה גורם מגן שהוא מאוד מאוד חשוב, ולכן דחיית גיל שימוש היא מטרה בפני עצמה. אנחנו לא צריכים לדבר רק על הינזרות, רק על אי-שימוש. בסוף הוא יספר לך אחוזים גבוהים הרבה ממה שאנחנו רואים בסקרים משתמשים, בטח בכיתות הגבוהות, בטח באלכוהול וקנאביס. הנושא של תחילת גיל שימוש הוא קריטי, ולכן צריך להסתכל עליו ועל היכולת של ארגונים ותנועות נוער להשפיע במטרה הזאת.

המטרה השנייה היא מניעת הידרדרות על רצף שימוש. בסוף יש שימוש, אנחנו מבינים את זה, יש שימוש בגילאים שונים. הכוח שלנו בתור אנשי חינוך למנוע את ההידרדרות הוא מאוד מאוד חשוב, על איך אנחנו מדברים איתם, מה אנחנו אומרים לבני הנוער. זו המטרה השנייה.

המטרה השלישית היא מזעור נזקים, וזה כמעט הדבר שרק בחינוך הבלתי פורמלי אפשר לעשות. החינוך הפורמלי מתקשה מאוד עם זה. אנחנו מתקרבים לפורים. כולנו יודעים מה קורה במסיבות פורים, בטח לבני נוער בגילאי 16 עד 18. חשוב מאוד שנלמד אותם איך לצאת מהעניין הזה בחיים, איך לשמור על עצמם, איך לשמור על החברים שלהם, איך לא לשמור על הקהילה, איך לא לדרוס מישהו בדרך, מישהו זר שעבר במקרה.

את העניין של מזעור נזקים צריך פה מבוגר משמעותי שיודע ויכול לדבר עם נער ונערה, ולנער ולנערה יש קשר מספיק חזק על מנת לייצר שיחה אמיתית וכנה סביב נושא מזעור הנזקים. ופה החשיבות של החינוך הבלתי פורמלי היא קריטית.

בתוך הדבר הזה חשוב לציין כמה מעגלים שבהם המניעה באמת היא אפקטיבית. אחד, עם בני הנוער עצמם, ברור שצריך לדבר איתם על זה. המעגל השני הוא ההורים, המשפחה. בכל תוכניות המניעה בעולם, האפקטיביות של עבודה ברמת המשפחה היא קריטית. והמעגל השלישי הוא נושא החינוך, גם הפורמלי וגם הבלתי פורמלי, כשיש הרבה מאוד מחקרים שמראים את האפקטיביות של העבודה בחינוך הבלתי פורמלי.

הסיבה היא לא רק לשמור על נער עסוק, שהיא סיבה חשובה, אבל לא רק. היכולת לתת לנער משמעות, היכולת לתת לנער קבוצת שווים וחברה. בדידות היא גורם סיכון מאוד משמעותי לשימוש בחומרים. היכולת לשים אותו בתוך קבוצת שווים.

היכולת לתת לו משמעות, היכולת לתת לו שייכות. אלה הם גורמים מגנים שהחינוך הבלתי פורמלי, הפנאי המאורגן, אני ארחיב רגע את זה, כי זה לא רק חינוך בלתי פורמלי, זה לא רק תנועות וארגונים, זה גם ספורט לצורך העניין. הם יודעים לתת את הגורמים המגנים האלה, שבסופו של דבר ייתנו לנו נוער שיודע להתמודד עם נושא השימוש, שדוחה את השימוש, ובטח ובטח שבקצה לא מתמודד עם התמכרות.

מילה אחרונה לגבי מה שנאמר פה. בשנה וחצי האחרונות האוכלוסייה שנפגעה הכי הרבה סביב נושא השימוש בחומרים זו אוכלוסיית הצעירים, זה המדריכים של בני הנוער. צריך לטפל בהם לא רק ברמת עבודה מועדפת, צריך לעשות איתם עבודה משמעותית של חיזוק החוסן, על מנת שהם לא יהיו אחר כך המתמכרים העתידיים שאיתם אנחנו נצטרך לעבוד ברמת הטיפול. תודה רבה.

תודה רבה על הדברים. ירון, אתה צריך לעזוב אותנו.

כן, אני מתנצל שאני צריך להמשיך לעוד פגישות סביב הנושא. אני רוצה להודות באמת לכל מי שהגיע גם לוועדה הזאת ולעוד ועדות, ולך יו"ר הוועדה על עצם קיום הדיון. ולומר לכם, תראו, בסופו של דבר, תמיד אנחנו כאופוזיציה גם מעבירים ביקורת, משרד החינוך, משרד הרווחה, אבל אני רוצה להגיד לכם שלהתחיל מלמטה, עוד פעם, הזכרת את זה שהייתי סגן ראש עיריית בת ים.

יש לנו מערכת חינוך מצוינת, יש לנו משרד הרווחה מצוין, יש שם אנשים טובים, צוותים מקצועיים, יש לנו תשתית מעולה. אנחנו צריכים לחזק אותם בתקנים, בתקציבים, וזאת המטרה שלנו. תמיד יש לאן להשתפר ולאן לשאוף, אבל יש לנו בסיס ועוגן. מאוד חשוב לי לומר את זה גם.

תודה לחברה האזרחית ולארגוני ותנועות הנוער. תודה רבה, אני אמשיך ביום המאוד חשוב הזה. תודה לכם.

בהצלחה, ירון. מי יש לנו ממשרד החינוך, את מלכה כץ? בואו נתכנס, אנחנו כבר בחריגה מהזמן. לכולם יש דברים חשובים לומר, רק לא לחזור על דברים אחרים. 3-4 דקות, בסדר?

אין בעיה, זה יהיה מאוד קצר. איתי אמר חצי מהדברים, אז אני לא אחזור עליהם. זה מצוין, קיצרת לנו. אני כן אגיד שאני ממש רואה את תנועות הנוער כגורם חוסן. אני לא אחזור, כולם דיברו על זה. ויחד עם זה, אותם ילדים שלא נמצאים בתנועות הנוער, או לא נמצאים בחוגים, רואים אותם בתוך בתי הספר, הם לא שקופים.

אנחנו עושים עבודה רצינית עם המורים, עם צוותי החינוך, על איתור וזיהוי ילדים שנמצאים בסיכון. אנחנו עוזרים להם להרחיב את ההתבוננות על אותם ילדים שנמצאים בסיכון. אז זה דבר אחד במאמר מוסגר, אני אומרת.

קרן, את תרצי גם להגיד כמה מילים? תנועות הנוער נמצאות אצלנו תחת מינהל חברה ונוער, ונמצאת פה הנציגה קרן. אני אגיד שהיו לנו המון שנים של שיתופי פעולה עם תנועות הנוער, עבדנו איתם, עשינו הכשרות משותפות למדריכים, פיתחנו חומרים ייעודיים לתנועות הנוער.

ולפני כחודש בעצם אמרנו, בואו נחייה את שיתופי הפעולה האלה מחדש, כי יש לנו הרבה עבודה משותפת לעשות ביחד. אז אני אעצור פה. קרן, אם את רוצה, בואי במקומי.

אני אהיה ממש קצרה. אני ממשרד החינוך, מינהל חברה ונוער. ממונה על תנועות הנוער, ארגוני הנוער.

אני רק אגיד שאני מאגף שירות פסיכולוגי ייעוצי, וקרן מאגף מינהל חברה ונוער.

אני הצטרפתי יותר מאוחר כי הייתי בוועדת החינוך, אז אני מתארת לעצמי שתנועות הנוער וארגוני הנוער ושנת השירות ידעו להציג את העשייה שלהם כמו שצריך. כן חשוב לי להגיד שאנחנו נתקלים, זה מגיע גם לכנסת, זה גם מגיע אלינו למשרד, יש גם התנהגויות סיכון במרחבים שלנו.

אבל מה שחשוב להגיד, וזה מאוד מתקשר למה שאיתי אמר בעניין של מניעה וקבוצת שייכות ומרחב של משמעות, זה שבסוף כשנער או נערה יבואו עם בקבוק אלכוהול או עם ג'וינט לסניף, לקבוצה שהם רוצים להשתייך אליה, הסיכוי שהם ימשיכו ויידרדרו לשימוש קבוע ותדיר הוא יותר נמוך.

המרחב הזה של פעילות קבועה, של תחושת שייכות לקבוצה קבועה, מצמצמת את הסיכון ומגדילה את מרחב המוגנות. אנחנו רואים את זה הלוך וחזור בכל המחקרים כולם. וזהו, אני לגמרי מסכימה. אני חושבת שהתפקיד שלנו כמשרד החינוך, מעבר לענות לצרכים, כשעולים צרכים מקצועיים שאנחנו יכולים לעזור גם בהכשרות או במשאבים, אני חושבת שהתפקיד הכי גדול שלנו כמשרד החינוך הוא בעיקר לאפשר לגופים לעשות מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, ולא להפריע להם.

אוקיי, תודה רבה. שאלה שעלתה לי. זאת אומרת, ברור שבסוף יש איזשהו קצה, אולי ממחקרים רשמיים בעולם או דברים אחרים, של כמה המקסימום שאפשר לגייס מהילדים ומהנוער, שילכו לתנועות נוער. הרי ברור לנו שבסוף זה לא מתאים לכולם, ויש כאלה שלא משנה כמה משאבים נשקיע, לא ירצו להיות שם. זאת אומרת, לא מתאים להם מכל מיני סיבות.

האם נעשו מחקרים דומים? אם זה בארץ, בעולם. האם בעבר היו יותר ממה שיש היום? האם אנחנו חווים ירידה עם השנים, או עלייה דווקא? זו שאלה שעלתה לי, אני לא יודע אם מישהו יוכל לענות עליה. אגב, כי אתם מערכת החינוך פוגשים את כולם, את אלה שרוצים, לא רוצים. לא משנה, כולם באים.

נכון, אבל מקודם אתה דיברת על איזה משהו וזה מתחבר לי מאוד למה שאמרת. הפוטנציאל של כל החינוך הבלתי-פורמלי מבחינתנו הוא 100% מבני הנוער. עכשיו, כשאתה שואל מה זה חינוך בלתי-פורמלי, שלנו זה מאוד ברור, כן? אנחנו לא נפתח את הדיון הזה עכשיו, אבל כשאתה שואל מה זה חינוך בלתי-פורמלי, אז ברור של-100% מבני הנוער יש מקום אחרי הצהריים להגיע אליו אם הוא רוצה, ואם הוא חשוף, ואם הוא מכיר.

ויש גם לתרבות של בית הרבה משקל בעניין הזה. וזה יכול להיות באגודות ספורט, וזה יכול להיות חוגים במתנ"סים ובמרכזים קהילתיים, וזה יכול להיות במחלקת הנוער, וזה יכול להיות ב-1,500 מקומות. יש מקומות שזה דורש יותר משאבים ממשפחה להוציא שאין לה, ואז צריך לראות איך הרשות המקומית או משרדי הממשלה עוזרים עם זה. ויש מקומות, זה נכון, ש-100% מהילדים והנוער של מדינת ישראל יושבים במערכת הפורמלית.

ולכן החיבור, מבחינתנו, ואנחנו עובדים על זה הרבה במשרד, בין המערכות הבלתי פורמליות למערכות הפורמליות הוא קריטי. החשיפה, הידיעה והיכולת.

אני פשוט רואה את זה, למשל אצלי בבית. יש לי חמישה ילדים, אחת קטנה אז זה פחות רלוונטי לה, אבל מתוך הגדולים יותר, שלושה, שני בנים ובת, נמצאים בתנועות נוער, ובת אחת פחות מתאים לה. האמת שהיא יותר בספורט ודברים מהסוג הזה, פחות מתאים לה תנועת נוער. זאת אומרת, זה לא משנה כמה שההורים ישקיעו ולא משנה מה ייתנו, ולא לכולם מתאים הכול.

נכון.

אני מתחברת מאוד למה שקרן אומרת. באמת העניין הזה של 100% יכולים להשתלב בכל דבר שהוא בבלתי פורמלי אחר הצהריים. זאת אומרת, זה יכול להיות החוגים, זה יכול להיות תנועות הנוער הפורמליות, ויכול להיות תנועות הנוער שיישובים גם מקימים. יש הרבה תנועות נוספות. הנה, אנחנו רואים גם במשטרה.

זאת אומרת, אנחנו רואים שכל ילד יכול למצוא את המקום שלו ברגע שפורסים בפניו את האפשרויות. ילד צריך לדעת שיש לו את כל האפשרויות האלה, אם זו יכולת של משפחה, אבל גם יכולת דרך מערכת החינוך, דרך חשיפה למענים.

הסיפור הוא החשיפה.

למשל בפעילות שהרשות עושה, אנחנו פשוט מגיעים אליהם. אז אנחנו יושבים איתם בפארק, אז אנחנו פותחים מחצלת בפארק. אז במקום שהחבר'ה האלה ישוטטו וישברו ויעשו, הם יושבים בפארק במחצלת, משחקים אולי משחקי חברה, מדברים, שותים אולי תה בחורף ומשהו קטן.

מעבר לזה יש גם את הפרויקטים הגדולים כמובן שלא דיברנו עליהם, חופים ואחרים. זאת אומרת, הפרויקטים הגדולים שקיימים בשעות הפנאי, אבל זה דברים שאנחנו צריכים להבין, שלתת את כל הרצף, תמיד לחשוב רצף. אחד, מתאים לצופים, אחד לא.

אני יכולה להגיד שבחוויה שלי אני עברתי שלוש תנועות נוער כילדה. בבני עקיבא הייתי, בנוער העובד, בצופים הדתיים. הכול כאילו עבר ככה בתהליך, עד שהתברגתי במקום שלי. אבל אני חושבת שילד צריך את האלטרנטיבה.

אני אשמח להוסיף רק מילה אחת.

בסוף יש גם הורים לילדים, לא רק מורים.

מסתכלים שנייה על תנועות הנוער ואומרים הצופים, הנוער העובד, שבאמת תנועות גדולות. אבל בעניין, נגיד ספורט, יש את אחריי. ובעניין מוזיקה יש אצלנו בדימונה את אקו, שמפעילים אותם תרבות. ויש כל כך הרבה אופציות.

אגב, גם השינשינים, אנחנו השינשינים מאחריי, אנחנו חושפים את בני הנוער בבית הספר שבו אני מתנדב, עשינו להם חשיפה לאיזה תנועות נוער יש. ויש כל כך הרבה, כי אפילו נוער מד"א, זו סוג של תנועת נוער ובסופו של דבר הם מביאים להם דברים. אז כן אני חושב שהמקסימום שאנחנו צריכים להציב בחינוך הבלתי פורמלי, הוא לא פחות ממאה אחוז. לא פחות.

אני רבקה מבני עקיבא. ורק באמת להוסיף על זה בהערה קטנה, שגם בני עקיבא מבינים שהתוכניות הרגילות לא מתאימות לכולם, אז מתוך זה יש בבני עקיבא גרעיני יונתן. זה בשכונות, בדיוק דיברתי עם אחת הרכזות לא מזמן, היא הגדירה את זה כחבר'ה שלא מתאים להם בני עקיבא הרגיל, אז הם מפתחים שם למנהיגות והם פועלים קצת אחרת.

ויש סניפים בתוך מרכזי קליטה בצפון, בדרום. יש בית ספר בתנועה, זו איזושהי תוכנית של דברים, כמו הסניף שפועל ממש בתוך בתי הספר. זה חלק מתוכניות שבאמת באות לתת את המענה גם לחשיפה, זאת אומרת, מקומות שקשה להם יותר להיחשף, וגם כאלה שהתוכנית הרגילה של סניפים עם כל התנועה שלנו, לא מתאימה להם.

תודה רבה, רבקה. יישר כוח על המגוון ועל הפעילויות. עירד, בבקשה. בוא נשמע את ההורים של הילדים, אם יש להם מה להגיד. מנהל של הנהגת ההורים הארצית.

אמת. אז קודם כל, אני רוצה להביע הערכה לחיבור הנכון כל כך, בין המאבק בהתמכרויות לבין יום ההוקרה לתנועות הנוער. זה נכון מאוד. שלושה דברים קצרים. הדבר הראשון, סוגיית הרשות לביטחון קהילתי. במילה אחת מדובר בפוטנציאל לקטסטרופה.

ואני מחבר את זה למה שאמרתי גם בדיון הקודם, הצורך להקים את הרשות הלאומית למלחמה בסמים, להחיות אותה, להקים אותה לתחייה. יכול להיות שיש פה הזדמנות. חשוב מאוד. הדבר השני, אתגר לא פשוט מבחינת תנועות הנוער. איך מפקחים על חניכי תנועות הנוער מחוץ ומעבר לשעות הפעילות הרשמיות? בזמנים הבלתי פורמליים של תנועות הנוער, בנוגע לשימוש מסמים באלכוהול, ואיך מטמיעים אצלם את ההבנה שמדובר במשהו שהוא עדיין סותר את הערכים של תנועות הנוער. שוב, לא בשעות הפעילות הרשמיות.

והדר השלישי זה הנושא הכלכלי. בסוף יש משמעות כספית מבחינת ההורים, להשתתפות בתנועת הנוער מבחינת הילדים, ויש התייקרויות לאורך השנים. וחשוב לראות, וזה באמת בקומה המדינתית, איך מתקצבים ויוצרים נגישות לכלל האוכלוסיות, גם לילדים שידם אינה משגת. חשוב שכולם, כל מי שרוצה, יוכל להיות. תודה רבה.

יש היום לפי תבחינים כלכליים הקלות והנחות, נכון? זאת אומרת, הם כן משתדלים לבוא לקראת.

מן הסתם, ככל שהמדינה מעלה.

נכון, ככל שתהיה יותר, אז כמובן תוכלו לתת יותר.

אני רק אגיד שנייה שיש גם תוכנית גדולה שהמדינה שותפה יחד עם הג'וינט, תוכנית שנקראת נעים ביחד, של שילוב ילדים מההדרת עוני, שזו תוכנית שאנחנו מקדמים עם משרד הרווחה ועם משרד החינוך. אני חושבת שנביא משם גם בשורה, גם אם לא רק את המספרים של הילדים, גם בתפיסות. נשתף בהזדמנות.

אני אומר, איזה כיף היה לי לתת לך לדבר לפניי. אני מתחבר. הסוף של הדברים שהוא אמר מבחינת תקציב, ואנחנו רואים את משרד החינוך שעקב במשך עשר שנים, מדידה של מספר החניכים שמגיעים לתנועות הנוער מול תקציב מושקע באותם מקומות, וראו עלייה מתמדת של אותם אזורים. ודיברנו על 30% פה שמגיעים מאותה פרפריה חברתית וגיאוגרפית ואותם מקומות, איך בהשקעה מגיעים.

ויש לזה מחקר סגור על ידי משרד החינוך אחד לאחד. זה אומר, כל מה שהשקענו, מה קיבלנו. באותם מקומות, באותן רשויות מקומיות, וזה מראה לנו שההשקעה נכונה במקומות הנכונים, אדוני היו"ר, תשפיע על כולם וכמובן על הורים שלא יכולים. יש לנו את כל הוועדות שאנחנו מנסים להביא את כולם, ושלא הכסף ימנע באיזה אופן, מאיזה ילד או ילדה להצטרף לפעילות שלנו.

ניסים, תודה רבה. אני רוצה לסכם כאן את הדיון. נתחיל מהנושא של הרשות לביטחון קהילתי. הופתעתי גם אני מהפרסום. אני נכנס לתמונה. אני מקווה שנביא בשורות טובות בקרוב בעניין הזה. וכמובן, מי שרוצה, רוצים, תהיו בקשר, בפרט בנושא הזה ובכל נושא בכלל, אבל בפרט בנושא הבוער הזה כי זה כרגע משהו שהוא בוער.

דיברנו היום ואני חושב שזו תשובה שאין עליה עוררין, ואני לא חושב שיש מישהו שיכול לחלוק עליה, תנועות הנוער הן תרומה גדולה מאוד לחוסן החברתי של מדינת ישראל, ליצירת דור העתיד. אנחנו פה בסור מרע. זאת ועדה של סור מרע, היא נאבקת בדברים לא טובים. אבל תנועות הנוער גם עושות את הסור מרע וגם מייצרות פה עשה טוב גדול מאוד, כמדינה, כחברה.

זה התפקיד שלנו כמדינה לבוא ולתת את הכלים ולהגדיל את הכלים. אנחנו רוצים פה יותר תנועות נוער. אני רואה בזה ערך חשוב מאוד. אנחנו בשנה לא פשוטה, צריך להבין את זה. קיצוצי התקציב והדברים, לא צריך לספר לכולם באיזו מציאות אנחנו נמצאים מאז ה-7 באוקטובר.

משאבי המדינה הם לא אינסופיים, הם סופיים, וכשיש קיצוצים וכשהולכים הדברים לביטחון, שזה בעצם הקיום של כולנו, אז כולנו צריכים להבין את זה. אבל קודם כל, הנושאים האלה הם הנושאים שגם אם נוגעים, אז לגעת כמה שפחות ולשמור.

והאופק צריך להיות שגם כשיגיעו, ויגיעו, זה לא יגיע עוד הרבה שנים. כבר בשנה הבאה הצפי הוא צפי של צמיחה. אנחנו יודעים לצמוח, עם ישראל זה עם של תקומה, ומדינת ישראל היא מדינה של תקומה מהרגע שהיא נוסדה, וזה האופי שלנו ואנחנו נקום גם ונצמח גם מכל המשברים שיש לנו עכשיו, לראות איך אנחנו מטפחים בתקומה ובצמיחה את תנועות הנוער כחלק מהצמיחה החברתית של עם ישראל.

תודה רבה לכולם, מוזמנים להיות בקשר גם בהמשך. הרבה אתגרים לפנינו, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:53.