פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 392
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' באדר התשפ"ה (03 במרץ 2025), שעה 9:35

תשלומי הורים לשנה"ל תשפ"ה
מסיבות סיום והשאלת ספרי לימוד לשנה"ל תשפ"ו

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
נעמה לזימי
יוסף עטאונה

סימה עובדיה פורצנל - מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת החינוך, משרד החינוך

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מירום שיף - יו"ר, ארגון ההורים הארצי

עינב דלח - סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

ליאור בר ניר - אחראית תחום חינוך, המועצה לשלום הילד

לימור מילר - ראש אגף החינוך העל יסודי, עיריית הרצליה

יפעת חיים - רשת פעילים לחיים בכבוד

בקי כהן קשת - הפורום למאבק בעוני

עידן אורון - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

בני פרץ - פעיל חברתי

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן שחטוף בעזה

טל קופרשטיין - אבא של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

טליה חן - פעילה במאבק להשבת החטופים

שמרית שקד גיטלין

אתי דנן

נועם כהן, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
 תשלומי הורים לשנה"ל תשפ"ה
מסיבות סיום והשאלת ספרי לימוד לשנה"ל תשפ"ו

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ג' באדר תשפ"ה, 3 במרץ 2025 בנושא תשלומי הורים לשנת הלימודים תשפ"ה, מסיבות סיום והשאלת ספרי לימוד לשנת הלימודים, מה שלא אישרנו בתחילת שנה, ושינויים שדרשנו בנושא של מסעות פולין, תכף נשמע את זה ממשרד החינוך.

בפתיחת הדברים, מיכל לביא, בבקשה.

יש את הסרטון, אם אפשר אולי להתחיל איתו. תודה.

)

פיזית, המקום שבסוף מביאים אתכם אליו אחרי ההליכה הזאת, בתוך ההריסות, איך הוא נראה?

אתה יורד בפיר נוראי שסוגר עליך, אתה לא מאמין שתשרוד את הלילה הראשון שם.

למה?

אתה 50 מטר מתחת לאדמה, התנאים הסניטריים שם פשוט נוראיים, אתה מתקלח בסופו של דבר פעם בחודש עם בקבוק מים, עם חצי דלי של מים קרים, זאת המקלחת.

כל התקופה.

כל התקופה, פעם בחודש מקלחת.

בשלב הזה אזוקים?

שרשראות הרגליים לא עוזבות אותי מהיום שאני בעזה ועד היום האחרון.

כל הזמן?

כל הזמן הזה. אני זכיתי בתענוג הזה, יש כאלה שהיו חלק מהזמן, אני שנה וארבעה חודשים אזוק ברגליים עם שרשראות שעוטפות אותי, עם מנעולים מאוד מאוד כבדים שקורעים לך את הבשר. כל צעד שאתה עושה, צעד, אם אפשר לקרוא לזה צעד, יש בערך 15 ס"מ רווח בין הרגליים, אתה הולך ככה, כל צעד שלך הוא לא יותר מ-10 ס"מ, כשאתה הולך לשירותים שנמצאים 20 או 30 מטר, לוקח לך בערך כמה דקות להגיע לשירותים.

וגם שם לא מורידים לך את זה.

מה פתאום? אין.

לא לילה, לא יום.

לא לילה, לא יום, הכול, אתה ישן עם זה, אתה קם עם זה, אתה מתפלל עם זה, אתה מתאמן עם זה כשאתה עוד אוכל יותר מפיתה וחצי ליום. אתה כבר לא שם לב לפצעים שיש לך סביב הרגליים ולצלקות מהדבר הזה, זה כבר לא מטריד אותך באיזשהו שלב. הכאבים, אתה כבר עוזב אותם ואתה מתעסק כבר בדברים היותר רציניים כמו אוכל.

כי אוכל זה היה דאגה יותר גדולה?

אילנה, את יודעת מה זה לפתוח מקרר? שאנשים יחשבו טוב-טוב בבית כשהם פותחים מקרר, זה עולם ומלואו. זה עולם ומלואו לפתוח מקרר. המושג הזה בכלל של אדם חופשי שיכול לקחת משם פרי או ירק או ביצה או מים, פרוסת לחם. על זה אתה חולם כל יום. לא אכפת לך מהמכות שאתה חוטף, ואתה חוטף מכות, ושוברים לי צלעות. לא אכפת לי, תן לי עוד חצי פיתה.

אפשר להסביר את התחושה של הרעב? מה זה?

אי אפשר.

זה הבטן שנדבקת לגב?

בטן שנדבקת לגב, אבל אתה כבר רואה את הבטן שלך ממש נכנסת פנימה באיזשהו שלב, אתה לא מאמין שזה קורה לגוף שלך.

בתקופות הגרועות זה אומר שמה אוכלים?

בתקופות הגרועות אוכלים פעם ביום קערת פסטה.

וזה האוכל לכל היום.

שזה 250-300 קלוריות.

ליום.

ליום, שזה עשירית ממה שאני צריך. ואם זה קורה יום, יומיים, זה לא נורא. במשך חצי שנה אנחנו אוכלים את הכמויות האלה, חצי שנה, יום-יום. כשאתה מבקש עוד משהו ופתאום זורקים עליך איזה תמר יבש, זה נראה לך כמו הארוחה הכי טובה בעולם.

אלי בדמותו ובגופו ובנפשו, סליחה, אני חושבת שאין מה להוסיף על הדברים של אלי, על העדות המטלטלת שלו, הוא הביא איתו איזושהי ודאות. אנחנו כמשפחות החטופים, אנחנו בעלטה מאוד, מאוד גדולה על האהובים שלנו, על מה קורה איתם, אין מידע. תמיד שואלים אותנו, "יש מידע?", לא, גם אנחנו לא יודעים. ואני חושבת שאלי, אור ואוהד, באותו יום שהם יצאו לאור השמש אחרי כ-500 ימים, הם פתאום הביאו איזושהי ודאות, הם פתחו איזה פתח לאותה עלטה והם חשפו בפנינו את הגיהנום, הם חשפו בפנינו גם תעצומות נפש מטורפות, מדהימות, והם חשפו את הגיהנום.

אני אציג את עצמי. אני מיכל, גיסתו של עמרי מירן. עמרי נחטף לעיניהן של אחותי, לישי, והאחייניות שלי, רוני ועלמא. עלמא הייתה בת חצי שנה, עוד פחות מחודש היא תחגוג שנתיים. רוני הייתה בת שנתיים וחודשיים, היא כבר בת שלוש וחצי. רוני זוכרת הכול, הן היו בנות ערובה וניצלו. עמרי, כאמור, נקרע מזרועותיה של רוני, רוני נקרעה מזרועותיו, ואזוק, ומאז הוא שם, 514 ימים אם אני מדייקת, אני מקווה.

אנחנו בוועדת חינוך, ואני כן רוצה לשקף לכם מה קורה. את הגיהנום אנחנו כבר יודעים, אנחנו כבר יודעים שזה גיהנום, אין צורך להרחיב אפילו. אם יש פה מישהו שלא יודע או יודעת, כנראה הוא לא צריך להיות פה. אני כן רוצה לשקף לכם רגע מה קורה לילדים ולילדות. הילדים והילדות גם של ההורים החטופים, גם האחיינים שלהם, שכולם נמצאים במערכות החינוך, מתמודדים עם קושי מטורף. אלה ילדים וילדות שנמצאים באי-ודאות 514 ימים. אלה ילדים וילדות שמצפים מהם לחיות, לחיות, להיות ילדים, אבל הם לא ילדים. עלמא, רוני והבן שלי, יהל, הם לא בגיל שלהם.

אני אדבר על הבן שלי בהקשר הזה. הבן שלי בן 11 עוד מעט, ביום שבת הוא נמצא איתנו בעצרות, הוא מאוד פעיל, הוא חלק מהמאבק, כי אנחנו מאמינים במשפחה שעשייה מצילה. גם רוני ועלמא הם חלק מהמאבק. ואני בטוחה שכשהן תהיינה גדולות יותר הן תהיינה מאוד גאות בכך שהן חלק מהמאבק להצלה של אבא שלהן, וגם יהל. ויהל ביום שבת כבר חווה התקף חרדה בהפגנה. צחי עידן הוא אבא של חבר טוב שלו, שחר, מאותו לייב פייסבוק של המשפחה, גם שלי. ויהל שלי דואג לשחר כי שחר נותר עכשיו בלי אבא. ויהל שלי יום למוחרת שוב חווה התקף חרדה ובאתי לקחת אותו מבית הספר.

ואלה הם החיים שלנו. ואני חושפת את זה פה למרות שזה מאוד קשה, כי זה פרטי מאוד. אבל זו ההתמודדות של הילדים שגרים, אנחנו גרים 3 קילומטר מרצועת עזה, ואלה הם החיים שלנו. ועוד רגע אני הולכת לוועדה שמדברת על תיירות ואני שואלת איך אפשר לקדם תיירות גם באזור הזה, כשאנחנו גרים 3 קילומטר מהגיהנום, כשהגיס שלי 3 קילומטר מהגיהנום, כש-58 חטופים וחטופות חיים ומתים נמצאים בגיהנום ואנחנו חיים ליד הגיהנום.

ואיך מערכת החינוך בכלל מתמודדת עם הגיהנום הזה? ואני יכולה להגיד לכם שהיא לא מתמודדת, אין לה שום יכולת להתמודד עם האנומליה הזאת, זו אנומליה שצריך עכשיו לסיים אותה. והאנומליה הזאת תסתיים רק כשכל החטופים והחטופות, החיים והמתים, ישובו או יחזירו אותם, כי הם לא יכולים לחזור לבד, יחזירו אותם הביתה. האנומליה הזאת חייבת להסתיים. הפירוק הזה, הנפשי, הפיזי, הוא בלתי ניתן להתמודדות, לא כפרטים ולא כאומה. ואין לנו שום יכולת, שום יכולת, אם מישהו חושב שאפשר להמשיך לחיות בצורה הזו ולנהל פה אילו שהם חיים שהם נורמליים, שאנחנו יושבים פה ומנהלים דיון, עוד מעט, אני מניחה, על מסיבות הסיום ועל תשלומים כאלה ואחרים בזמן שיש פה בני אדם בגיהנום, נמקים ונרקבים בגיהנום.

אני באמת לא מבינה לאיזו מערכת חינוך אנחנו מגדלים את הילדים שלנו כשהם יודעים, הם יודעים, יש להם ודאות כזאת שאם יחטפו, אולי לא ישובו. כי לא מחזירים אותם, לא מחזירים אותם כבר למעלה מ-16 חודשים. וככה הילדים והילדות שלנו גדלים, במערכת חינוך שאלה הם הערכים של המדינה שלהם. כי יש מעשים, דיבורים זה נחמד, ניחומים זה נחמד, אבל במעשה, בפועל, 16 חודשים הילדים שלנו, הילדות שלנו לומדים שאם יחטפו, אולי לא ישובו.

אני חושבת שזהו, שאין לי יותר מה לומר. לסיום אולי, שמעתי עכשיו שדיברתם על המסעות לפולין, שאולי תדברו על זה גם כן בדיון. פולין זה פה, זה קרה כאן. הנובה זה המקום שאנחנו היינו מגיעים אליו כל שנה, אלה הפיקניקים שלנו. אתר הנובה זה הפיקניק שלנו, אנשי הנגב המערבי. כל החיים, אני גרה שם 44 שנים, 3 קילומטר מהגיהנום. אני חושבת שבאמת הוועדה הזאת, אני בטוחה שהיא מאוד חשובה. תחשבו על פולין, תחשבו על המסעות לפולין. כי אלי שצפינו בו בתחילת הדיון, אלי היה בגיהנום ואלי השאיר את אלון אהל בגיהנום לבד. והגיס שלי שם, עמרי, הוא בגיהנום. מה זה אומר עלינו כחברה? איך אפשר להמשיך? אני באמת לא יודעת. אז ניסע לפולין? טוב. תודה רבה.

אני רוצה להתייחס רגע, היא דיברה על מערכת החינוך.

אם אפשר, שם לפרוטוקול.

אני פעילה, אין לי משפחה. שמי טליה חן ואני אחת לשבוע מורה בבית ספר בשוהם בחטיבת ביניים. שבוע שעבר שאלתי את הילדים, אמרתי להם שזה יום מאוד עצוב כי מגיעים ארבעה חללים ולא היה להם מושג. ואני שואלת אותם, "תגידו, אתם לא מדברים על זה בבית הספר?", הם אומרים לי, לא. אמרתי, "מה, לא מדברים איתכם בכלל על הדברים האלה?", אתם יודעים מה הם ענו לי? "לא מערבים פוליטיקה בבית הספר". אני הייתי פשוט מזועזעת. אני חושבת שכנראה יש איזושהי בעיה במערכת החינוך, כמו שהיא אמרה, שלא מתמודדים עם זה, לא מכילים את זה.

או שמסווגים את זה כפוליטיקה וזו טעות, כי זה לא פוליטיקה, אלה חיים של אנשים, זה לא צריך להיות מסווג ככה בכלל.

כן, זה היה מזעזע, אני אמרתי להם. נכון, זה הזעזוע שלי, שאמרו שזה פוליטיקה ולא מדברים על זה במערכת החינוך.

מפתיע, כי בתור מנהלת בית ספר לשעבר, אני שבועיים כבר לא מנהלת, אבל בית הספר עסק ללא הרף בסוגיית החטופים, כולל לשבת בכיכר החטופים, להיות בקשר עם מטה החטופים. אני חושבת שבית ספר אחד לא בהכרח צובע את כולם. יחד עם זאת, אסור שאפילו בית ספר אחד לא יהיה בתוך הסיפור הזה. ואני מאחלת שכולם ישובו במהרה מהגיהנום, זו החובה והאחריות שלנו.

סליחה על זה, אבל אני יכולה להגיד שגם בבית הספר של הבן שלי, שהוא בשער הנגב, אחת המועצות, כמובן שביסודי לא מדברים על זה. ויהל שלי, הוא לומד, זה מחולק לשני חלקים, שני בתי ספר שונים, הוא בקיבוצים שפחות נפגעו, הוא לבד עם זה. הוא לא לומד עם כפר עזה ונחל עוז כמו קודם. הוא לבד בזה, הם לא מדברים על זה בשער הנגב. להגיד בית ספר אחד או לא, סליחה, זה לטייח. זה לטייח.

אני רק רוצה להגיד, אני לא אוהב הכללות ונחשפנו פה בוועדה, גם הנושא הזה עלה מספר פעמים. ישנם בתי ספר שכן מדברים על זה, ישנם בתי ספר שמסיבות שלהם וחלק מהדברים שנפרסו פה הם חוסר הידע והמודעות איך להנגיש את זה לתלמידים. בסוף הוחלט להשאיר לכל מנהל את ההחלטה איך לעשות את זה ולצוות החינוכי. אבל אנחנו בהחלט כוועדה מצטרפים לקריאה שכל בית ספר במדינת ישראל ידע להנגיש את זה לתלמידיו.

לא מדובר בסוגיה פוליטית, אלא בסוגיה ערכית יהודית ראשונה במעלה ואנחנו קוראים כוועדה לכלל מנהלי בתי הספר לפעול כדי להנגיש את זה לתלמידים שלהם, להסביר להם על החשיבות של השחרור של החטופים ומה שעובר עליהם, בצורה כמובן מקצועית, טובה, ולדאוג שלא יהיה לכך אחרי זה גם פגיעה בתלמידים, לא נפשית ולא פגיעה אחרת.

סליחה, אני רק רוצה להגיד משהו אחרון. מדובר בבית ספר יסודי, יהל שלי מקבל את התמיכה המרבית שם, זה חייב להגיד, הוא מקבל את התמיכה המרבית. אבל עם זאת, הוא עדיין לבד בתוך הדבר הזה, דווקא בתוך מועצה שנפגעה. והוא מקבל, חשוב, חשוב, חשוב לי להגיד, כדי שחס וחלילה אני לא אגיד משהו לא טוב, באמת, שזה לא יצא רע. הוא מקבל את התמיכה המרבית, אבל אולי גם את האנומליה הזאת אי אפשר באמת להנגיש לילדים בבית ספר יסודי כי זו אנומליה קשה מדי. זה קשה מדי, אנחנו לא מצליחים להתמודד עם זה, אז ילדים כל כך רכים? אנחנו צריכים שהעולם הזה פשוט יהיה יותר טוב עבורם, זה הכול, וזה יקרה כשהם יחזרו. תודה.

אמן. בני פרץ, בבקשה.

כבודו, אתה יודע שאני לא הייתי כאן חודש כי אני עזבתי את הארץ כי כבר לא יכולתי לשאת מבחינת הנפש שלי את המצב. בפרט שאתה מודע על הזעקה שלי לגבי משפחת ביבס, לאם שירי ושני התינוקות שלה שהיו פה נשואות תמונותיהם, רק אצלך היו. והיום אחרי שחזרתי, אחרי ששמעתי כבר מה שקרה, לא יכולתי לבוא. וכשהגעתי, אני חשבתי וציפיתי שעדיין שתי התמונות שלהם יהיו כאן כאשר סרט שחור מסביבן וכאשר המשפט "נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן" יהיה רשום עליהן.

אני מזועזע כי כולם יודעים כמה זעקתי מתחילת העסקה הראשונה שאמרתי, קודם הם, מכל אחד אחר, לא בן 80 ולא המצב הבריאותי, קודם כול התינוקות והאם לפחות והאבא שהיה שמה. ותמיד בכל ועדה דיברתי ודיברתי. אך ליבי לא יכל לשאת את הרצח הזה, שאנחנו רואים מה הם עוללו לנו. זה רצח בדם קר שאני יודע שהמערכת המשפטית מנעה מלפגוע באלה אשר חטפו אותם כאילו שהם לא שייכים לחמאס. אין איש שלא שייך לחמאס.

ואני אומר, ואתה ראית את זה גם בזעקה שלי, שכתבתי את זה עוד מדובאי, לפני שחזרתי ארצה, שצריך למחוק את הזרע שלהם מהסבא והאימא והנכד והנין וכולם של כל המשפחה הזאת שרצחה אותם, שהחזיקה אותם. ומי שאין לו מוסר ומדבר על מוסריות ומפחד מהאג, שיניח את המפתחות וילך הביתה. אסור לעם ישראל לוותר על דבר כזה שעוללו לנו, לא רק מה שעוללו לנו ב-7 באוקטובר, אבל הרצח הזה בדם קר לא יכול להיות שיהיה פוליטי פה ולא יכול להיות שיהיה מוסרי ולא יכול להיות שבג"ץ יתערב. בג"ץ, 15 בעלי גלימות עבריינים אני קורא להם, עבריינים בגלימה.

סליחה, יוסי, ועדת החינוך, לא יקראו פה עבריינים לשופטי בית המשפט העליון. אם אתה לא יודע להגיד את זה, אנחנו נגיד את זה, סליחה.

מי שנתן להעמיד אדם שיש עליו כתם ולא דיבר, הם שותפים לפשע שמה.

- - -

אדוני, זה לא דיבור לעניין.

סליחה, יוסי, אין קודים ונימוס בהסתה כזאת.

שנייה.

אין שנייה.

תסלחי לי, אני לא דואג. תסלחי לי, תמשיכי לשתוק את.

לא, זה לא לעניין. עוד הדברים שאמרת קודם הם על גבול החוקי.

נעמה, אני מנהל את הדיון, תודה רבה, אני לא צריך עזרה.

אתה לא ממש מנהל אותו.

את תנהלי ביושב ראש שלך, מה שהוא מדבר ומעולל לנו.

בני, אני קורא אותך לסדר, אני הולך להוציא אותך מהאולם.

כבודו, הלב שלי לא רק זועק כשאני רואה את נכדיי, אמרתי לך, אני רואה אותם.

אתה מסית נגד שופטי עליון בוועדת חינוך.

משפט סיום בבקשה.

ואני אומר, יש חטופים ואנחנו רואים מה הם מעוללים לנו, אנחנו רואים מה הם מעוללים לחטופים המונחים שמה אצלם.

מי הוא? - - - מה נסגר פה?

תודה רבה.

אנחנו רואים איך הם משפילים אותם כשהם מביאים אותם אלינו בחזרה ואנחנו עדיין שותקים. לא, אין מוסריות, כל עזה צריך למחוק אותה.

תודה, תודה רבה.

בחייך, תדברי על היושב ראש שלך.

תודה רבה. אני מבקש, בני, לא לפנות לח"כים ובוודאי לא בצורה הזאת.

בטח לא לשופטי עליון גם. יש פה מדינה עדיין.

שנייה, נעמה.

שיבואו אליי, המדינה.

בני, אני אצטרך להוציא אותך. תודה. אני רק מבקש, אני לא מגביל ואני נותן לכל אחד. נעמה שאלה מי אדוני, אני לא שואל.

אני לא שואל כל אחד מה הוא ומי הוא, כל אחת שרוצה לבוא ולהתבטא בוועדה, יוכל להתבטא, מימין, משמאל, יהודים ושאינם. זאת דרכי בוועדה וככה אני מתנהל ואני מנסה להיות ממלכתי. לפחות יש עוד אחד פה באולם.

אין בעיה, הסתה כנגד שופטי עליון לא צריכה להיות פה. זה לא מכבד את הוועדה.

אני חבר חוץ פרלמנטרי, אני לפנייך בכנסת, אני משנות ה-80 חבר ועדות חוץ פרלמנטרי.

אתה לא חבר ועדות.

בני, אני הולך להוציא אותך. אני קורא אותך לסדר פעם שנייה ובדרך כלל אני בכלל לא קורא לסדר, אני פשוט מוציא.

זה שאין לך מה לעשות אז אתה מגיע לכאן - - -

נעמה, מספיק. שמרית, את רוצה להציג בפנינו את הדרישה של משרד החינוך ואחרי זה ניתן לסימה כמובן לפרוס ונעשה סבב שולחן?

אני מציעה שנתחיל עם משרד החינוך, אחר כך אני אגיד את ההערות.

אוקיי. סימה, בבקשה.

בוקר טוב. סימה עובדיה פורצנל, מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת החינוך. אנחנו באים הבוקר עם בקשה לאשר שני סעיפים בשירותי הרשות שלא אושרו בקיץ, האחד הוא עבור מסיבת הסיום בסוף גן הילדים, בסוף כיתה ו', בסוף חטיבת הביניים, בחטיבות העצמאיות ובסוף כיתה י"ב. והסעיף האחר הוא השאלת ספרי לימוד לשנת הלימודים הבאה, תשפ"ו. התשלומים האלה הם עבור שירותים שהם קריטיים לתלמידים, חשובים מאוד, דיברנו על זה גם בישיבה שהייתה בסוף אוגוסט. מאוד חשוב שילד או נער שמסיים את מערכת החינוך יחווה את טקס הסיום ויעשה סגירה טקסית של כל שנות הלימוד שלו.

היום בתי הספר לא יודעים מה לעשות, יש התארגנויות שכולנו פה לא רוצים אותן, לגבות כל מיני כספים באמצעות ההורים, זו לא הדרך. כשלא מאשרים את התשלומים בדרך המלך קורים דברים לא טובים. גובים הרבה יותר, גובים שלא כחוק, משפילים ילדים, פונים להורים על ידי הורים אחרים, אנחנו לא רוצים שזה יקרה. מאוד, מאוד חשוב לנו שהסעיפים האלה יאושרו, גם השאלת ספרי לימוד. אין צורך להכביר במילים כמה השירות הזה חשוב, מסייע להורים ומפחית את העומס הכלכלי עליהם.

שר החינוך גם רוצה ליידע את הוועדה על שירות במסגרת רכישת שירותים מרצון, שזה סמינר בכיתה י"א או בכיתה י"ב לתלמידים בישראל להנחלת זיכרון השואה ועיסוק בתקומה. אני אתן לעדי להסביר מעבר לזה, אבל יש שלוש אפשרויות לשלושה סיורים, משלושה ימים או פחות מזה ועד חמישה ימים, כשהתשלומים נבחנו מאוד, מאוד, מאוד בקפידה ועשינו את הכול כדי להפחית אותם וכדי לאפשר לכל תלמיד שרוצה לצאת, לצאת לסיור הזה, הוא מאוד, מאוד חשוב. כמובן שזה סמינר של העמקה והעשרה, זה לא שירות שהוא במיינסטרים. וההורים הם אלה שמאוד, מאוד רוצים ותומכים בשירות הזה.

אני רק אגיד שהרציונל שהוועדה חילקה את תשלומי ההורים ואת ההצעה שהוגשה על ידי משרד החינוך בתחילת השנה והשארנו בצד גם את המסיבות וגם את ההשאלה זה בגלל שהמסיבות וההשאלה לא היו נדרשים באופן מיידי, והוועדה, כתפיסה של הוועדה, אגב לא רק שלי, אני חושב שדעת כלל חברי הוועדה, לפחות של העשור האחרון, הייתה שבחוק חינוך חובה היה ראוי שהנושא הזה של תשלומי הורים ירד מסדר היום וכך עדיין עמדתי גם ברגע זה.

יחד עם זאת, בדיון האחרון שהיה סביב הנושא הזה של אפשרויות נוספות וחלופיות לנושא של פולין, לאור העובדה שמעל 60% מתלמידי ישראל לא זוכים להגיע לפולין למסע בגלל העלות המטורפת של הסיור, התבקשתי על ידי הנהגת ההורים הארצית לנסות למצוא איזושהי תחלופה, לפחות לסיורים פנימיים בתוך הארץ ושתהיה אפשרות ברכישת שירותים מרצון לגבות את החלק הנצרך בשביל הסמינרים האלו, וזה היה התנאי בשבילי בשביל להעביר.

יחד עם זאת, במסמך שקיבלתי מכם, ואני שוחחתי אתמול גם עם לשכת השר וגם עם הגורמים הרלוונטיים במשרד, שסעיף 5 ה', הייתי רוצה להבין מה הרציונל שאתם כותבים שמה שצריך לפחות 75% מהורי התלמידים בשכבה כדי לאשר את הסיור. מה שמבחינתי, אם בסיור לפולין לא נדרשים 75%, למה בסיור בארץ כן נדרש? זו שאלה ראשונה. והאם אתם מתעקשים על כך? כי אני דווקא מתעקש להגיע למצב שבכלל לא יצטרכו אחוזים של כלל תלמידי השכבה.

כל עוד זה הגיוני כמובן. אם מנהל בית הספר, לצורך העניין, יש לו 50 ילדים והוא יכול להוציא אוטובוס ולא עכשיו עשרה ילדים שנרשמו והוא חייב להוציא אוטובוס. משהו שהוא הגיוני, 40 תלמידים מתוך אוטובוס של 50 והוא יכול להוציא את הסמינר הזה לפועל, לתת לו את האפשרות להוציא לפועל גם אם בשכבה יש 30 תלמידים ורק 40 נרשמו. זו עמדתי והייתי רוצה לקבל גם את עמדת המשרד בנושא.

רגע, אבל אתה מתכוון שלא יהיה חייב לקבל הסכמת הורים על תוספת התשלום הזאת?

לא, אני מדבר על סעיף 5 ה', שכדי שמנהל בית הספר יוכל להוציא את הסמינר הזה לפועל הוא צריך שישתתפו 75% מכלל השכבה, אני חושב שזה לא הגיוני.

ההשתתפות? הבנתי, כן.

בבקשה, סימה.

המחשבה על ה-75% או על חלק נכבד מהורי השכבה היא בדיוק כדי לשמור על השוויון, כדי שלא יקרה מצב שהילדים בעלי היכולת בשכבה יצאו לסיור וכל השאר ישארו בבית הספר. זה הסיפור של ה-75% הסכמה, כדי שבאמת - - -

אבל מה עם כל השאר? 25%?

סעיף ג' לא פותר את זה, סימה?

לא, רגע, יוסי, מה עם כל השאר?

סעיף ג', בית ספר יכול להשתמש בסל לקידום רווחת התלמיד לטובת מלגות לסמינר.

בוודאי, לא מדובר במי שלא יכול.

זאת אומרת שאם לצורך העניין רק 60% מהתלמידים רוצים ויש עוד 15% שלא יכולים בגלל בעיה כלכלית, סעיף ג' פותר את הבעיה.

זאת לא הבעיה. מי שלא יכול, כמובן יש מלגות ודאגנו לכתוב את זה.

יפה.

אנחנו חשבנו על להסתכל על רוב השכבה, אנחנו לא מקבילים את זה למסע לפולין, זה לא המסע לפולין.

איך עובד נושא המלגות? אני יודעת שסיפור המלגות הוא סיפור לא פשוט.

בגילים כאלה, בטח בחתך הגיל הזה, לבוא ולהגיד, יש קושי להוריי, אני צריך, זה לא משהו שקורה, פשוט יגיד "אני לא מעוניין להשתתף", אנחנו יודעים את זה. זה חד משמעי.

לא, ילד לא אומר.

הילד לא אומר להורה.

לא, האינפורמציה עוברת להורה, זה לא נכון. בבתי הספר מעבירים את האינפורמציה להורים ומי שאמור לפנות לבית הספר אלה ההורים. עדיין יש הורים שמתביישים באירוע שהם לא יכולים ויש כאלה שלא ניגשים.

בואו נתאר דינמיקה רגע. אני מבינה את המעבר הזה, בוא נתאר רגע דינמיקה. עכשיו האינפורמציה עוברת להורה, ההורה הזה, אין לו ממש יכולת, הילד בגיל שכבר הוא יודע שלהורה אין ממש יכולת והוא אומר לו, "אתה רוצה להשתתף?", מה יגיד הילד?

זה מורכב.

בוודאי שזה מורכב. זאת אומרת שאנחנו יצרנו פה באפר של 25%, נכון? 75% צריכים לחתום. 25% בערך אפשר להגיד אוכלוסייה שאינה משגת?

לא, לא, לא.

יש הרבה שלא רוצים.

לא קשור בכלל לאירוע הזה. אני נגד ה-75%, אני חושב שזה מיותר, ה-75%.

אבל יש גם כאלה שלא רוצים פשוט לצאת למסע.

בוודאי.

במיוחד כשמול זה הרבה פעמים עומד יום חופש.

אבל אני חושב שמדובר פה על נושא כל כך ערכי, כל כך חשוב במדינת ישראל. לא סתם הנהגת ההורים הארצית, ויש פה גם הוזלה לפולין שהיא סופר, היום היא במחירים מטורפים של 7,000 שקל עד 8,000 שקל. זה אירוע שהרי, בואו נגיד את האמת, הוא עוד מעט לא יהיה קיים כי אנשים לא יהיו מסוגלים לעמוד בדבר הזה.

אני חושב שזה אירוע כל כך חשוב במדינת ישראל, בטח ובטח אחרי 7 באוקטובר, ולכן חייבים לאפשר אותו כל עוד זה בר ביצוע, כמו שיוסי אמר, ברמה הכלכלית, ולא להגביל את ה-75%. גם אם יש 60%, אנחנו כמדינה צריכים לקדם את הנושא הזה. לא כל פעם באה הנהגת ההורים הארצית, ויושבי החדר הזה מכירים שאנחנו לא מאלה שרוצים תשלומי הורים, אנחנו תמיד רוצים שהמדינה תחליף אותנו בתשלומי הורים.

אם אנחנו מסכימים על כמה זה חשוב וכמה המסע לפולין מתרחק בגלל היוקר שלו וזה סיפור אחר לגמרי הרי בדיון הזה, למה לא פשוט להגיד שזה כעניין ערכי ולאומי? ואני חושבת שסמינר כזה, בטח אם הוא אלטרנטיבה בכלל למסע עבור חלק, חייב להיות פשוט מסובסד. שמע, יש דברים אחרים שמסבסדים ואנחנו יודעים. אם כבר יש סדרי עדיפויות, בוודאי שזה סמינר כל כך חשוב בהקשר הזה של מודעות לשואה, לזוועות, למה שנעשה, להיסטוריה של העם הזה. אני לפעמים אומרת, אנחנו הולכים סחור-סחור סביב סוגיה שהיא ליבת הבעיה.

נכון.

נעמה, יוסי ניגש למשרד האוצר וביקש ממנו 280 מיליון. אתם יושבים בכנסת הזאת ויודעים כמה כספים עוברים למקומות כאלה ואחרים בלי שאני עכשיו מגדיר את סדרי העדיפויות שלהם.

ממש, חד משמעית.

ואני חושב שהוא עשה מעשה מאוד, מאוד חשוב, לדאוג לשכבות היותר חלשות.

לא, אנחנו פה תמימי דעים. אני חושבת, יוסי, תקן אותי אם אני טועה.

כולם בתמימות דעים פה. והוא עדיין לא הצליח, למרות המלחמה העיקשת שלו, להצליח להוציא את אותם 280 מיליון או כמה שזה יצא מדויק, המספר ההוא, כדי לדאוג באמת לכספים לטיולים לילדים, שזה באמת דבר מאוד, מאוד ערכי ומאוד מאוד חשוב. ידיעת הארץ, היכרות עם מדינת ישראל, דברים שכולנו חושבים שהם חשובים לילדים, ועדיין בסדרי עדיפויות של מדינת ישראל לא מצאו לדבר הזה מקום לעולם.

ואני רוצה גם להגיד משהו לזכותו של יוסי, זו פעם ראשונה שיו"ר ועדת החינוך בא ואומר, אני הולך למקום הזה, נלחם עבור הדבר הזה. ולא רק בממשלה הזאת, גם בממשלות קודמות אף אחד לא מצא לנכון לתת כסף עבור התלמידים למען תשלומי הורים, שהמדינה תחליף את ההורים. זו המציאות שאנחנו חיים בה, שסדרי העדיפויות במדינה, בעיניים שלי, מקולקלים.

חד משמעית. אני רוצה להגיד רגע משהו, אם אפשר. תשלומי ההורים, בתפיסתי, זאת רעה חולה שהיא חלק ממנגנון הפרטת אחריות המדינה. עזוב, דעתי פה, כנראה אנחנו מתואמים לחלוטין. אני אומרת, גם בתוך כל זה, כשאין את התשלום המסוים הזה, יש גם סדרי עדיפויות. איפה אנחנו כחברה אומרים, זה תוכן חובה שאי אפשר לשזור אותו בתשלומי הורים, אלא חייב להגיד אותו כעניין?

אני אספר. אני בת של מנהל בית ספר, בבית הספר, כשאבא שלי ניהל אותו, היה אצלו כלל, אתה אולי גם מכיר, בית ספר מחשבה של הרב גרוסמן, אתה יודע, במגדל העמק, אין דבר כזה שכסף ימנע תוכן חינוכי. הייתה קופה, ולא משנה מה, וזה גם בית ספר שהרבה מתלמידיו היו עם יכולת יותר נמוכה לתשלום, אבל זה היה כלל.

הקופה הזאת מוסדה, חברת הכנסת.

אני רק אומרת שזו תפיסה ערכית שאני חושבת שאני נושאת אותה איתי באמת, כי הסיפור הזה, שבית ספר הוא רק מקום שהוא הבייביסיטר לילדים שלנו, או במקרה הטוב יותר לומדים בו, לא מקום שמקנה ערכים וסוגיות לאומיות, באמת זה מה שיצר תשלומי הורים. אמרו, יש פה הפרדה, סוגיות ערכיות וסוגיות שברומו של עולם וחברתיות והכול שאנחנו צריכים לממן אותן, זה יהיה אקס-טריטוריה, זה מי שיוכל. מה, מי שהיד שלו יותר עמוקה בכיס הוא זה שיתן יותר ערכים לילדים שלו? למה? ופה אני אומרת, זה דבר שאפשר אפילו להגיד, כל סוגיית תשלומי ההורים, בואו נשים אותה מעל, אבל את זה, נגיד שזה דבר שחד משמעית נשיג אליו את הכסף.

נעמה, בואי נשים בטיול השנתי.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להתייחס בבקשה. קודם כול, אני חושב שכמו שאמרו כאן מהנהגת ההורים הארצית, טוב עשית שלא רק העלית את הנושא הזה כמדי שנה בדיוני התקציב ובדיוני פתיחת שנה, אלא גם עשית מעשה. אני חייב לומר שאני מקבל לא מעט פניות ממנהלי בתי ספר שאומרים, שמע, קינלי, השנה עוברת, אני צריך לקבל החלטה, יש מסיבה, אין מסיבה? בלי כסף, מה לעשות? אם המדינה לא מממנת, לא תהיה מסיבה. ואני רוצה לפעול על פי חוק, גם את זה צריך להגיד. ולכן אני חושב שטוב עשית.

אני חושב שהיה מן הראוי שמדינת ישראל, במסגרת הגדלת התקציבים הכמעט אוטומטית שיש לה בכל שנה, תחליט שהכללת תשלומי ההורים, בוודאי מה שמכונה תשלומי הרשות, בוודאי ובוודאי מה שנוגע לפעילויות מיוחדות, גם טיולים, גם המסע בארץ כפי שהוא מכונה, יהיה חלק מסל התקציב של מדינת ישראל המוצע לכל בית ספר.

דרך אגב, בניגוד למה שנאמר כאן, יש בתי ספר ויש ילדים שלא יוצאים לפעילויות האלה מבחירה שהיא לא כלכלית, וגם את זה צריך לשים פה על השולחן. הזכרתי שליש מהמערכת שהנושא הזה בכלל לא נוגע בה. יש שתי מערכות חינוך מפוארות במדינת ישראל שלא שייכות לכל השיח הזה בהקשר הזה. הן עושות דברים אחרים, בוודאי החברה חרדית, אבל הן לא עושות מסע לפולין, הן לא עושות מסע בארץ וכל הז'אנר הזה לא שייך אליהן.

יחד עם זאת, אני חושב שטוב עושה הוועדה עכשיו כשמובאים שני הסעיפים כאן. אנחנו ערב אולי אישור תקציב מדינה, ואני חושב שנכון יהיה שבתקציב המדינה, בתקציב החינוך יהיה סעיף מורחב, מוגדל לעומת שנים עברו שיכלול, כאמור, את פעילויות החוץ הגרעיניות שבהן עלול להיבדל ילד מחברו. כלומר, עלול להיווצר מצב בבית ספר שאין בו את הרגישות החברתית שילד לא יוצא בגלל שאין לו. ומנהל פחות רגיש מאבא של נעמה לא ידע איך לנהל את הדבר הזה וחלילה הילד לא יצא, או מחוסר נעימות יגיד שהוא לא מרגיש טוב, גם אני כמנהל בית ספר, גם לי הייתה קופה יפה שנועדה בדיוק למטרות האלה ודאגנו שכל ילד יצא ללא תנאים. ועם זאת, זו רגישות שמאוד קשה לנהל אותה.

במיוחד עם עליות המחירים.

לכן אני בעד כרגע בסעיף הזה לאשר את שני הסעיפים שהובאו לפנינו וגם קורא לוועדת החינוך לקראת, אם וכאשר יאושר תקציב, לראות שאנחנו קוראים למשרד החינוך להכליל את תקציב הפעילויות הנוספות, בדגש על טיולים והאירוע הערכי הזה בארץ, בתוך בסיס התקציב. תודה.

לימור מילר, בבקשה.

תודה. שלום לכולם, לימור מילר, נציגת ארגון מנהיגים, עד לפני שבועיים מנהלת עירוני ה', וכיום אני ראש אגף החינוך העל-יסודי בהרצליה. אני ארצה להגיד על כמה דברים.

בהצלחה.

בהצלחה רבה.

תודה. סימה, הופתעתי מהמילה "משפילים", ואני רוצה לומר, נכון שאנחנו לא יכולים לייצג את כלל המנהלים, אבל מההיכרות עמוקה שלי, מנהלים ומנהלות לא נותנים לאף תלמיד או תלמידה, ללא הבדל דת, גזע, מין, מצב סוציואקונומי, שלא לצאת לכל פעילות ופעילות של בית הספר, כולל פולין.

דבר אחד שחשוב מאוד לשים פה זה לזכור את המקום של המנהלים. קודם דיברה פה הגיסה של משפחת מירן בכאב גדול מאוד על העניין שהכול מושת על מנהלים ואיך אפשר לקיים את הדיון של היום. אני חושבת שחלק מלשמור על השפיות שלנו, בטח ובטח בתקופה הזאת, אבל אני רוצה להזכיר גם קורונה, הכול היה מונח על כתפי מנהלים ומנהלות. ואם יש משהו שהתגאינו בו זה שהילדים והילדות חיכו להגיע לבית הספר. ובית הספר לא בהכרח לימד, אבל הוא היה מקום שחיבק והגן והיה בכל דבר ועניין עם כולם, כולל ההורים.

נעמה, לשאלתך, אם יש חלילה מצב כזה, תלמיד בדרך כלל מספר לצוות החינוכי, יועצות מכירות את המקרים, ואנחנו עושים הכול כדי שבשל מצב כלכלי ילד או ילדה חלילה לא ישבו בבית.

אני מאמינה, זה לא מרגיע אותי אבל.

ברור, כי אנחנו צריכים כל הזמן לבדוק את זה.

אני מאמינה לך לגמרי, להפך, לא הטלתי פה דופי בצוותי ההוראה ובצוות הניהולי, אני אומרת משהו בכללי. אם אנחנו צריכים לייצר נורמה ולא לסמוך על, זה להפך, אנחנו צריכים להגיד - - -

ילד בכלל לא צריך להיות חשוף ואפילו להרגיש את ההרגשה הזאת של אני לא יוצא או יוצא, כי, בואו תעזרו לי.

זה מה שקורה בפולין.

- - - ביום-יום, כולל ילד שמגיע לבית הספר ואמור לקבל כריך. לענייננו, אני מברכת כתמיד על היוזמות ועל הוועדות. נפגשנו פה יום לפני תחילת הלימודים, אתה רצת אחר כך למנכ"ל המשרד לחתום על מסמך על מנת שב-18:00 נוכל לבשר למנהלים, ניתן איכשהו לפתוח את שנת הלימודים. הגענו למרץ אחרי לחץ גדול מאוד שלנו, בואו נדבר על שאר התקציבים.

אני רוצה לומר, מסיבות סיום לא יהיו מסיבות, אבל טקס מכובד של לסיים הביא את המנהלים עד עכשיו לנסות לאלתר כל מיני פתרונים. מי שאין לו תקשורת טובה עם הנהגת הורים נמצא בבעיה קשה מכל הבחינות. שתיים, הרבה מאוד סעיפים בתקציב שלהם - - -

הוא בכל מקרה בבעיה, לא רק בגלל תקציב. אם אין תקשורת טובה, זה לא טוב לשני הצדדים.

מירום, מה הייתי עושה בלעדיך? אבל אין ספק שזה נכון. רוצה לומר שכל סוגיית התשלומים, עלויות טיול שנתי בחמש השנים האחרונות עלו ברמות מטורפות. בית ספר מתקצב בדרך כלל כל שנה כ-150,000 שקלים אקסטרה על מנת לאפשר לתלמידים שלנו לצאת לטייל, להיות באיזושהי חוויה אחרת, חייבים לקחת את זה בחשבון.

ובסוף, בסוף, מסע לפולין הוא חשוב מאוד. הטרגדיה של העם שלנו, לצערי, לא האמנתי שתתרחש גם על אדמת מדינת ישראל שלנו. אני חושבת שנכון לחשוב על סיור ערכי, להחזיר לנו את הערכים ואת הזהות של כל החינוך בישראל, ללא הבדל של מגדר או מגזר כזה או אחר. אנחנו חייבים לחזור להיות מדינה אחת. ולכן חייבים לצאת היום בקריאה לתשלומים, ואני מבקשת בכל לשון של בקשה, תוכנית סדורה לתקציבים עבור מערכת החינוך, שלא נגיע שוב ל-31 באוגוסט ולא נדע מה קורה איתנו וההורים ברובם מחזור רביעי במילואים, מצבים מאוד, מאוד קשים בבתים, אנחנו במצב של כמעט ואין תשלומי הורים, חייבים גם את זה להחזיק פה. תודה רבה.

תודה רבה. אני רק אגיד שאני מנהל את המלחמות, אבל יודע לעצור אותן גם בזמן. וכמו שאמר קינלי, בסוף, כשאני התחלתי להרגיש בתחילת שנה שזה פוגע בתלמידים, ככה היה עם הביטוחים וככה היה עם שאר הדברים. כרגע הגענו לדדליין בנושא מסיבות והשאלת ספרים, ואני, אין בכוונתי, עם כל הסיבות הנכונות ומוצדקות שיהיו, אני לא אפגע בתלמידי ישראל, ואגב, זה מה שבזמנו אמרתי גם לרן ארז, שראוי לנהל מלחמות וראוי להילחם על זכויות של מורים, אבל עד פגיעה בתלמידים. ולכן אני כיו"ר ועדה אנהל את המלחמות ואמשיך לנהל את המלחמות, אני חושב שהנושא הזה של תשלומי הורים הוא דבר שצריך להיעלם מן העולם, אני אמרתי את זה גם לפני שנתיים, אמרתי את זה גם לפני שנה ואני אומר את זה גם עכשיו.

דרישתי לתוכנית הדיפרנציאלית עדיין קיימת ובועטת, אני בשיח עם מנכ"ל המשרד ואני מקווה שבתחילת שנת הלימודים הזו אנחנו כבר נראה את הפירות שלה. יחד עם זאת, אמרתי שאני לא מוכן לאשר את שני השקלים הנוספים שכאילו האוצר לא השכיל לתת, מדובר בסך הכול ב-5 מיליון שקל. אבל הייתה פה אמירה ערכית שוועדת החינוך תחת הניהול שלי לא תעבור על סדר היום ולא תאשר העלאה בתשלומי הורים, אם לא הפחתה, ודאי לא העלאה. ולכן אני מוכן לאשר את תשלומי ההורים גם בנושא מסיבות וגם בהשאלת ספרים, אבל אם אני מקבל משהו ערכי במקביל.

אני חושב שהדרישה של הנהגת ההורים הארצית, של מירום ועינב באמת על הסיפור הזה סביב הנושא שהיה של מסעות לפולין הוא ראוי. ואם אני מאשר את תשלומי ההורים ואני מקבל לפחות את הנושא הערכי הזה שבאמת יתחיל להיכנס לתוך מערכת החינוך, ואני מתחבר למה שנעמה אמרה, היה ראוי שזה יהיה חלק אינטגרלי של המערכת, ולצערי אני רואה שפעם אחר פעם הדברים הערכיים והמהותיים ביותר נזרקים לגפ"ן.

אני חושב שזו טעות, עם כל הרצון לבוא לתת למנהלים את הספייס ואת האחריות, ואני בעד, אבל ישנם דברים שצריכים להיות א'-ב'. ודברים כמו פולין וכמו שאר הערכים כמו זהות יהודית ושאר דברים, הם צריכים להיות דברים אינטגרליים, אין להם מה לעשות בגפ"ן, הם צריכים להיות בתוך מערכת החינוך הפורמלית, גם לא הבלתי פורמלית, הפורמלית, בתוך המערכת הקיימת. ואני חושב שאת השינוי הזה גם אני מקווה שמשרד החינוך ישכיל ויוביל את המהלך הזה בסוף.

אני מברכת ומסכימה, רק מזכירה שללא גפ"ן וללא תשלומי הורים אין עוד מקור תקציבי, ולכן אם נייצר אותו, הוא בהחלט יכול לתת את הפלטפורמה שאתה מדבר עליה.

משרד החינוך סיווג את הסמינר משואה לתקומה כרכישת שירות מרצון, בתור שכזה הוא גם לא כפוף לאישור הוועדה.

נכון.

אני חושבת שזה מעלה כן איזושהי שאלה מה צריך להיחשב כשירות מרצון. בתחילה יש לנו את השירותים מרצון הקלאסיים, תלבושת אחידה, רכישת מחשבים ניידים, אנחנו רואים שעוד דברים ויותר דברים זולגים לנושא הזה של רכישת שירותים מרצון. אני חושבת שזה מעלה איזושהי סוגיה שהוועדה גם יכולה לחשוב עליה, מה באמת צריך להיחשב כרכישת שירות מרצון ומה כחלק מהפעילויות החינוכיות הרגילה.

אני חושב שעוד דבר צריך לקחת בחשבון בעניין השירותים מרצון. יש את השירותים מרצון הבסיסיים, שזה מדווח לוועדה ואנחנו רואים את כלל הסכום. מעבר לזה, יש הרבה מאוד סעיפים של רכישת שירותים מרצון שמדווחים לוועדה בנפרד, אבל אנחנו לא רואים את הסכום האינטגרלי שלהם ולאילו סכומים זה מצטבר לנו.

למה הכוונה?

יש לך את בית ספר מנגן, יש לך - - -

הכול מופיע, הכול מדווח לפה.

הכול מדווח.

הכול מדווח, אבל בניגוד לרכישת שירותים מרצון הבסיסיים ששמה אנחנו רואים - - -

אבל זה לקהלי יעד שונים.

זה נכון שאלה קהלי יעד שונים, אני רק אומר שאנחנו מאבדים פה את יכולת המעקב ואת היכולת לראות את כלל התשלומים בצורה אינטגרטיבית.

אתה יכול לראות לפי שכבה. כי בית ספר מנגן הוא ביסודי ועד כיתה ט', אבל סמינר הוא בכיתה י"ב.

נכון, אבל כשזה מדווח לוועדה, הוועדה מאבדת את היכולת לראות את כלל התשלומים בצורה כללית של לאילו סכומים זה מצטבר ולאיזה פוטנציאל גבייה זה יכול להגיע בסופו של דבר.

לפי שכבה אתה יכול להגיע יפה מאוד.

לפי שכבה כן, אבל - - -

אבל זה תמיד לפי שכבה.

אבל התשלום של ההורה הוא לפי שכבה, זה לא מתפצל.

כי בסוף זה תלמיד משלם, הוא לא משלם עבור - - -

נכון, אבל בסופו של דבר כשהוועדה מסתכלת, היא לא מסתכל פר שכבה, היא רואה כמה המקסימום שאפשר לראות בתל"ן רגיל, אחר כך תל"ן ייחודי, תל"ן תורני, רכישת שירותים מרצון, הבסיסיים, אבל שאר הסעיפים, היא לא יכולה לראות אותם בצורה אינטגרלית, כללית, לאילו סכומים הדבר הזה מצטבר, אלא זה מפוזר לרסיסים רבים של גבייה שמאבדים את יכולת המעקב אחרי אילו סכומים ניתנים לגבייה בפוטנציאל.

אני לא מסכימה איתך.

סימה, בבקשה.

אני לא מסכימה. הכול נכנס לתוך מערכת אפיק, וכשאתה חותך במערכת אפיק אתה יכול לראות בדיוק את הטבלה, אתה יכול לעשות את החישובים, גם מקבל מאיתנו את האקסלים. אי אפשר להסתכל על בית ספר מנגן או ארוחת בוקר בגן הילדים ביחד עם סמינר משואה לתקומה, זה לא אותו קהל יעד, זה לא אותו תלמיד, ותשלומי ההורים הם לפי תלמיד.

אני חייבת לך תשובה וגם לחברת הכנסת. המלגות לא סתם עברו לגפ"ן, לסעיף הרווחה בגפ"ן, שיש שם מינימום 8% מתקציב בית הספר ומנהל רשאי להעביר לשם עוד תקציבים. הרעיון הוא שמנהל והצוות שלו מכירים את הילדים ולא צריך לחכות שהורה יגיש טפסים למשרד החינוך דרך זכיין וכולי.

אני רוצה לענות לך על זה, אני רוצה להגיב על זה רגע.

די, באמת, זה בושה.

סליחה, אתה לא מנהל. אני לא צריכה לשמוע הערות על אם מותר לי לדבר או לא, יוסי. אני רוצה רגע בכל זאת לאתגר את מה שאת אומרת. אני גם נשואה למורה, יוצא שנדבר גם על זה. לא פעם בשיחות שלנו בבית הוא מספר לי שלא תמיד, וקצרה היריעה מה דעתי על הכיתות הצפופות ועל העומס שיש על מערכות החינוך, אני כמובן נכנסת פה קודם כול ואומרת, כל מי שהיום עושה את שליחות ההוראה ובכלל החינוך, אני מעריצה אותו, נוכח המצב.

אבל לא תמיד משברים בבית, גירושים, אח חולה, דברים, אנחנו מודעים ועל מה שזה עושה לנטל הכלכלי. זאת אומרת, יש גם אפיזודות שהן באמת תקופתיות, ולכן אני גם לא רוצה להפיל עליכם את החובה לדעת על מצבו של כל תלמיד ועל הרגישות המשפחתית הכלכלית באותה נקודה. להפך, אני חושבת שזה שמנהלים חותרים לשם והצוות חותר זה חשוב, אבל להגיד עליכם, אם את לא יודעת ואת פגעת עכשיו בתלמיד, את לא בסדר, זאת גם הסרת אחריות שאני לא רוצה להסיר אותה.

אני חושבת שאמרתי, דעתי על תשלומי הורים היא דעה ברורה, אסון. אני כן חושבת שגם בתוך זה, כמו שאמר יוסי, אין את כל הכסף לממן את זה. להגיד, רגע, מה הוא עניין ערכי, ליבתי, חובה שאני לא רוצה לשים לשיקול דעת או לסימן שאלה, ובגלל שאני לא רוצה לשים בשיקול דעת וסימן שאלה, אני גם צריך לממן אותו, לא במלגות אחוריות, לממן אותו בדלת הראשית.

אם אני לא שמה את הסמינר הזה בסימן שאלה, אני לא צריכה להגיד לך כמה המלגות שלך או האם בדקת כל תלמיד או לא, אני צריכה להגיד לך, זו המדינה, וזו תפיסה אחרת. זה לא נכון לגבי הכול אגב, אני מקבלת, אבל בהחלט לפעילויות כאלה, שאני חושבת שהן בונות אותנו כחברה, וסליחה רגע על הפאתוס, אבל מה לעשות? כשבונים קולקטיב, צריכים גם לשים מה ערכי הליבה, מה זה גם מעבר. ואם אנחנו עושים את זה, לשים את זה בגפ"ן זה לשקר לעצמנו. זה להגיד, מצד אחד, קטגורית זה הכי חשוב לי, אבל זה עדיין בדלת האחורית. לא בסדר.

אבל אם אני אומרת, אני כמשרד החינוך אומר שזה מבחינתי ערכי ליבה שלא רוצים לאבד אותם, זה נכנס בדלת הראשית, במימון המדינה, במימון משרד החינוך, ולא בתשלומי הורים ולא דרך הגפ"ן. אני רוצה להפך, אני לא רוצה להפיל עלייך אחריות שהיא לא לך. לא חושבת שאם מנהל בית הספר לא איתר את התלמיד במצוקה בשנה הזאת בגלל שאח נפל בעזה או נפצע או לא יודעת מה קרה, ובאמת בשנה כזאת בטח שהמצוקות יתרחבו, אני רוצה להגיד, אני שמה את זה ללא סימני שאלה, כאחריות, כל אחד נגיש לשירות הזה.

שוב, בעיניי זה קשור לכל תשלומי ההורים, אבל אני חושבת שגם בתוך תפיסה שלא מסכימה איתי אפשר לסווג ולהגיד מה בהחלט ראוי במערכת החינוך בדלת הראשית. ופה אני יותר איתכם משאני יכולה לומר.

בעניין 75%, אין איזושהי התעקשות, אנחנו חשבנו על מסה קריטית של ילדים שרוצים לצאת, זה דבר שאפשר לחשוב עליו שוב.

תבדקו מול המשרד, אני אתן רק להנהגת ההורים, עמדתכם? עינב או מירום, בבקשה.

אין שום בעיה.

תראו, כמו שאמרתי, אני רוצה לדלג על השאלת ספרים ומסיבות סיום, אני חושב שהיה פה מהלך מאוד חשוב, אני מודה לך שוב, ליו"ר הוועדה, על כל ההתנהלות והניסיון. ואני קורא בכלל לוועדת החינוך עכשיו בדיוני התקציב להכניס את זה בדלת הראשית, שלפחות סעיף הטיולים, שהוא לכל ילד, מגן עד כיתה י"ב, כל אחד בחלקו, המדינה תממן אותו. זה סכום שבתקציב המדינה הוא לא יותר מדי.

נכון.

ובטח ובטח לעזור, וגם אם אנחנו מחליטים שעכשיו עושים 50% או סכום אחר, ודואגים קודם כול לשכבות היותר חלשות שבאמת קשה להן ולדאוג בצורה ערכית לדבר הזה. כשאנחנו לא רואים את הדברים האלה וכשהמדינה מתחילה לקחת את הדברים האלה, איפה שערכים של אהבת הארץ, של להכיר את מדינת ישראל, שזה מה שאנחנו רוצים שמערכת החינוך תעשה, אני מבקש מכם.

ולגבי הסמינר לזיכרון השואה ומשואה לתקומה, אני חושב שאחד הדברים שאני הכי גאה בהם שהנהגת ההורים הארצית הובילה אותו והגענו איתו, אני מקווה היום לקו הסיום, שנוכל לעשות אותו במדינת ישראל, בטח אחרי 7 באוקטובר, כי יש פה חיבור מאוד ברור למה שקרה לנו. אסור לנו ששואה תילמד כעוד פרק לקראת בגרות.

ממש.

אלא זה צריך להיות לימוד חוויתי שכל תלמיד במדינה חווה אותו, וזה הדבר הכי חשוב. ופה אנחנו מאפשרים. אומנם אנחנו עדיין לא הגענו שהמדינה מממנת את זה, לצערי, אבל אנחנו מפחיתים בצורה ניכרת מ-7,000 עד 8,000 שקלים לתלמיד, שזה סכום מטורף, שיש בתי ספר שפשוט הפסיקו לצאת.

זה יותר ממשכורת מינימום, זה מטורף.

זה מסע לעשירים בלבד.

למקסימום שזה קצת פחות מ-1,300 מאות, ויש גם אפשרות לעשות את זה בשלושה ימים ב-700 ומשהו שקל ומאפשרים לבתי הספר מספר. ואני חושב שיש פה פרויקט מאוד חשוב. אני מודה למשרד החינוך בנושא הזה שהוא היה יחד איתנו לאורך כל הדרך בנושא הזה, הבין את החשיבות של הנושא הזה, מודה פה לוועדה, ואני גאה שביחד אנחנו הולכים להעביר כזה דבר ערכי פה.

עינב, בבקשה.

אני רוצה להוסיף משהו, קודם כול לומר משהו, נעמה, בהקשר למה שאמרת. הטופיק המרכזי שעמד לפחות בפנינו כשאנחנו העלינו את הנושא הזה הוא העובדה שמסעות פולין לא מתקיימים כבר חמש שנים מכל מיני סיבות.

בגלל הקורונה - - -

נכון. ואם אותה משמעות גדולה היא מסעות לזיכרון השואה ולא פולין כפולין בהגדרתו, אלא מסעות לזכרון השואה, אנחנו קצת מפספסים פה משהו בעצם העובדה שאנחנו לא מקיימים גם מסעות חלופיים ולא מאפשרים את זה. הבקשה הייתה לאפשר לקיים מסעות חלופיים, שזה מה שלא היה, ואנחנו מודים ליו"ר הוועדה על זה שהבינו את הצורך בזה. כי כמו שמירום אמר, אין שום תהליך חוויתי שהתלמידים מזדהים איתו או חווים אותו ומסיימים 12 שנות לימוד בלי להבין חוץ מפרק בספר מה זה זיכרון השואה האמיתי.

ואני רוצה להתייחס לנושא טקסי סוף שנה והגבייה ובכלל תשלומי הורים. אנחנו יודעים כמה מאמץ אתה עושה בנושא של הפחתת תשלומי הורים וזה חשוב מאוד, ובעינינו זה פקטור משמעותי בכלל במערכת החינוך, חוק חינוך חובה חינם. שכחנו כבר מה זה המילה "חינם" בהקשר הזה. הורים, כמו שציינת, הם חלק מאוד משמעותי במימון היום מערכת החינוך. ובהקשר לטקסי הסיום ובכלל טיולים או כל דבר אחר שכרוכים בו ספקים חיצוניים, השקל נשחק, העלות גבוהה מאוד. ומה שקורה זה שהיום גם בכספי ההורים או בכל סכום אחר שניתן, להצליח לקבל את מה שקיבלנו לפני שנתיים או שלוש זה כבר בלתי אפשרי, כולל טקסי סיום.

אנחנו לא מבקשים להגדיל את עלויות טקסי הסיום, חס וחלילה, אנחנו רוצים להפחית, אבל אנחנו כן מבקשים כאן קריאה לעזור ולתמוך ברשויות או בבתי הספר בתקציבים נוספים, ואני לא מדברת על אירועי סיום, אני עושה רגע הבחנה, אני מדברת טקס כטקס. עלויות הטקס היום הן לא העלויות שהיו לפני שנתיים, וגם בזה בתי ספר מתקשים, גם עם 200 השקלים גבייה האלה.

ולכן מה שאנחנו מבקשים זה להעלות כאן על השולחן גם את העובדה שצריך למצוא דרך לתמוך בבתי הספר דרך, אם זה יהיה הגפ"ן, הגפ"ן, או בכל דרך אחרת, דרך הרשויות אפילו, לתת איזושהי תמיכה נוספת בשביל שהרשויות יוכלו לתת תמיכות. שאגב עושים את זה, הם משתדלים מאוד לעשות את זה ברשויות, לתת תמיכות לבתי ספר לשכבות מסיימות. שכבות מסיימות בהגדרה לא רק י"ב, אלא ו', ח', י"ב, תלוי באיזה שלב מסיימים, בשביל לעזור להם לקיים את הטקסים האלה, כי זה מורכב מאוד בימים האלה, מאוד.

עו"ד ליאור בר ניר.

תודה רבה. אני שמעתי את הדברים של סימה, אני פונה אלייך, את אמרת שהשירותים שאתם כרגע מבקשים לאשר, מסיבות הסיום והשאלת הספרים, שירותים קריטיים לילדים, שכל ילד, חשוב שהוא יחווה מסיבת סיום. למה משרד החינוך לא מוצא מקור תקציבי אם זה כל כך קריטי? אדוני, שנים מנהלים את המאבק הזה, למה שירותים כאלו קריטיים לא ממומנים על ידי משרד החינוך? יש עכשיו את המסעות לפולין, אני מבינה את הרטוריקה, אבל האם יש לכם איזושהי תוכנית לטווח ארוך לטפל בנושא הזה? מה קורה? כל שנה מתמודדים הלאה והלאה וכל שנה מאשרים את זה פה שוב מחדש, מה התוכנית שלכם?

הצגנו את התוכנית בקיץ.

אבל מה לגבי מסיבות הסיום? האם בשנה הבאה עוד פעם נעמוד באותה שוקת שבורה? אני מצפה שמפה אנחנו נלך קדימה, לא אחורה. אתה עמדת על דברים ברגליים האחוריות שלך ואני מצפה שנתקדם מכאן.

אני אומר, אני הבהרתי ואני בשיחות עם המנכ"ל, יש כבר איזשהו נוסח לגבי תשלומים בצורה דיפרנציאלית, אנחנו עובדים על הנושא הזה. אני מבהיר גם עכשיו למשרד החינוך שאם יש בעיות עם הביטוחים, כי אני שומע כל מיני רעשי רקע, תבואו עכשיו, אל תחכו עוד חודשיים כי אנחנו ניכנס לאותו סרט והפעם אני לא אאשר את זה בכלל. אם יש משהו לעשות, אם אתם צריכים לצאת עכשיו למכרז, צאו עכשיו למכרז, אל תחכו לסוף שנה.

אני רק רוצה לשלוח איחולי החלמה לפצועים בפיגוע בחיפה. לצערנו, ארבעה או חמישה אזרחים כנראה, ביניהם אחד אנוש. אנחנו מתפללים להחלמתם.

יפעת חיים, בבקשה.

שלום, קוראים לי יפעת חיים, אני אימא לתשעה ילדים, אני מרשת פעילים לחיים בכבוד, מארגון נבחרות ועוד. אני רוצה כאן להגיד את הקול, גם של ההורים וגם של הילדים. יש ילדים שלא מגיעים לשום טיול. לפני שמגיעים לטיול, שולחים מבית הספר מכתב להורים, לא שולמו דמי שכלול בתחילת שנה, הילד לא יכול להשתתף בטיול, וזה קורה המון. אנחנו כבני אדם, אנחנו פעם למעלה, פעם למטה, אנחנו במסע פה. לפעמים אנחנו מתמודדים עם קושי כלכלי.

חמור מאוד, ואם יש לך מקרה נקודתי של תלמיד שנאמר לו או להוריו שהוא לא יכול לצאת לטיול כי הוא לא שילם דמי שכלול - - -

אני.

אני מבקש לקבל את הפרטים, בסדר? מחוץ לוועדה, ואני אטפל בזה באופן אישי.

בסדר, אבל אתה יודע מה הבעיה? שזה לא רק דבר אחד. אמרתי לך בתחילת השיחה, יש לי תשעה ילדים, יש לי ילדה שלא נכנסה לחוג במשך תקופה ארוכה כי לא הועבר תשלום לחוג תפירה. היא הייתה צריכה לשבת ליד חדר המנהל. יש לי ילדה שחזרה מטיול שנתי שהיא מימנה, השבת, מחנה. יש לי ילד שבא ואמר לי, אימא, אני לא רוצה ללכת לטיול. אני כרגע לבד מגדלת אותם. הסיפור הוא מאוד מטלטל והיה גם בחדשות, אני לא רוצה לפתוח אותו.

כן, וחוץ מזה, גם יש לי גמ"ח בשם עולם חסד יבנה, אני מכירה מעל 100 משפחות שהן משפחות חד הוריות שמתמודדות עם הדבר הקשה הזה וזה פשוט מחדל מטורף. כל הזמן אנחנו מקבלים את המכתבים האלה, המקומות מודעים למקרה, יודעים שיש קושי למשפחה, ועדיין יש את הדרישה של 300 שקל, 360 שקל, שאפשר להגיד שזה לא סכום גבוה, אבל יש משפחות שבשבילן זה הלחם, זה הלחם לילדים של הבוקר. אני טיפלתי במשפחות שלא היה להן אפילו את פרוסת הלחם והיינו צריכים לאסוף 100 שקל ולשים להן מתחת לדלת בשביל שישלחו אותם לבית הספר. טיולים, דברים כאלה? בשבילם זה, צריך לפתוח את הנושא הזה ובאמת לתת את התקציב שבאמת זה יעזור מבפנים. תודה.

סליחה שאני קוטעת, אנחנו גם מקבלים פניות כאלו ואנחנו בקשר עם גורמי חינוך שיוציאו ילדים לטיולים, לא רוצים להוציא אותם לטיולים, מה זה הדבר הזה?

דבר כזה יגיע אליי, אנחנו נטפל בו.

לא, אבל אתם מבינים את הבעיה, מירום, סימה? בסוף, נכון, אלה אחוזים בודדים, אבל אלה עדיין אחוזים וכל ילד הוא עולם ומלואו.

ברור.

ברור.

הבת שלי חזרה במוצאי שבת בוכה.

לא ייתכן שתבוא לפה אימא, ובאמת, אני מעריך את האומץ שלך ומלא הערכה כלפייך, שיש לה באמת את האומץ לבוא פה בוועדה בפנים חשופות ולחשוף את הנושא הזה. ישנם הורים שלא מסוגלים לעשות את זה ויושבים בביתם והילדים נשארים בביתם ובוכים דמעות בכרית בלילה כי הם לא יכולים. והנושא הזה נובע מטעות בקיום ביסוד של הנושא הזה של תשלומי הורים.

הנושא הזה של טיולי סוף שנה ומסיבות צריך לרדת מתשלומי הורים בצורה מיידית, זה לא ייתכן. אין לכם, גם אם תרצו, עם כל הלב הטוב, לא תצליחו לפקח על הסיפור הזה. אין, אין דרך. מספיק שתלמיד אחד יפגע.

אני קורא לך, תראי, אני לא מכיר, מקרה כזה, באמת, הוא יכול לפנות באופן דיסקרטי אלינו, להנהגת ההורים ולמשרד.

יכול לפנות אליי, לא צריך דרככם.

ואני אומר לך, יש לזה כספים ויש הכול, ואין סיבה שיהיה אדם אחד, ילד אחד שישאר בבית במקרה הזה.

אתה מדבר איתי על מקרה אחד, יש לי תשעה ילדים ומתוכם לפחות חמישה, יש לי סיפורים כואבים, כואבים.

צריכים להבין מה קורה בבתי הספר האלה.

זה לא בית ספר אחד, אלה כמה.

צריך למנוע את זה, לא שיפנו ואחר כך. ההשפלה כבר נגרמת, העוול כבר נגרם, צריך למנוע את זה.

אני מסכים איתך לגמרי, אבל עד שמונעים את זה. לצערי, במדינת ישראל, לאורך הדרך, כל ממשלות ישראל, והיינו פה בכמה וכמה ועדות, לא הסכימו ולא השכילו לעשות סדר עדיפויות נכון. אני מקווה שזה ישתנה, אבל עד שזה ישתנה, לא יכול להיות שנמשיך ונחיה עם זה, עם תופעה כזו. ואני אומר לך, כל מקרה, גם משרד החינוך, בנקודה הזאת אנחנו כולנו ביחד. אין לדבר הזה מקום, אין סיבה שזה יקרה, כי הכספים קיימים בתוך בית הספר, אפילו לא צריך לבקש אישור על הדבר הזה. זה פשוט סקנדל.

בקי כהן קשת, בבקשה, הפורום למאבק בעוני. רק ברשותכם, ב-11:00 אני חייב לסיים ואני רוצה לאשר את התשלומים. כל אחד בבקשה להתכנס.

תודה, אדוני. אני רוצה בקצרה לדבר ודווקא להתמקד בספרי הלימוד, בסעיף הזה של ספרי הלימוד ולהתייחס פה. למרבה הצער, אנחנו יודעים את זה שיש בתי ספר שיש בהם הרבה ילדים במצוקה, הרבה משפחות עם קושי כלכלי, ולכן הכסף שיש להם בשביל המלגות הוא מוגבל ולכן גם אם יש ילדים שלא יכולים, הם עדיין נדרשים לשלם, אולי לשלם פחות, אבל הם נדרשים לשלם. ואנחנו יודעים שזה אומר שילדים לא מצליחים לקבל מה שהם צריכים, באופן כללי, גם טיולים, אבל אני דווקא רוצה לדבר על ספרי לימוד, שזה הבסיס.

הטיולים חשובים, אבל אני עוד באמת בכיתה א', בקומה הראשונה. יש ילדים שלא יכולים לשלם על ספרי לימוד, גם הסכום הלכאורה נמוך שיש בטבלאות, שהוא כאמור לא כולל, אנחנו כולם יודעים, זה לא כולל חוברות, זה לא כולל כל מיני דברים, גם בתור אימא זה לא כולל את הכול אף פעם בשום אופן.

זה חייב לכלול, זה כתוב בהשאלת ספרים, תבדקו מול בתי הספר.

זה לא נכון, הוא חייב לכלול את הכול. זה לא כולל תנ"ך ואטלס ודברים כאלה, אבל זה כולל הכול.

בתור אימא, אף פעם לא ראיתי שנה שזה כולל את הכול, אף פעם, וכבר הרבה שנים יש לי ילדים.

אבל אני אומר לך, היום זה כולל הכול.

נכון לספטמבר האחרון לא. אבל מעבר, גם אם 320 השקלים או כמה שיש פה כוללים את הכול, גם הסכום הזה, לא כל הילדים יכולים. ביום המאבק בעוני הגיעו שני נערים, אחד גם אני חושבת לוועדה הזאת, או בזכויות הילד אולי הם דיברו, ואחד דיבר על זה שהוא יוצא לעבוד כדי לקנות את ספרי הלימוד, והשנייה דיברה על זה שאם רק היו מאשרים לה שיהיה דיגיטלי בטלפון, היא לא הייתה צריכה להיות בכזו מבוכה שלוקח חודש-חודשיים עד שמצליחים להתארגן עם לשלם את הכסף והיא מסתובבת המון זמן עד שיש לה ספרי לימוד.

אני רוצה לבקש מכבודו, עוד לפני הטיולים ולפני הדברים האחרים, לראות איך מורידים עוד את הסכום, בעזרת השם עד לאפס, אבל איך כבר מתחילים להוריד את הסכום הזה של ספרי הלימוד, כי זה באמת הבסיס. להגיע בלי ספרים, מה מצפים שילדים יעשו? והבושה היא כל יום, זה לא יום אחד בושה שהם לא יוצאים לטיול, זה כל יום בושה אם אין להם ספר לימוד או אין להם את החוברת בכיתה. תודה, אדוני.

פורום ארלוזורוב, עידן.

שלום, תודה רבה, כבוד היו"ר. אני רציתי להגיד משפט, שזו לא הבושה של הילדים וגם בטח לא שלך, תשלומי ההורים, אם כבר זו בושה של המדינה. אני חושב שמערכת החינוך היא המערכת אולי עם התקציב הכי גדול חוץ מתקציב הביטחון ועדיין, אנחנו גם רואים את זה במחקרים שלנו בפורום ארלוזורוב, שביחס ל-OECD אנחנו לא מספיק שם בהשקעה ציבורית ובטח במה שכל תלמיד ותלמידה אמורים לקבל.

אני בכלל חושב, וסליחה על האמירה הכללית, תשלומי הורים, ונראה לי שכבוד היו"ר גם מסכים עם זה, בכלל זה משהו שצריך להיעלם מן העולם. ובעיניי, יותר מזה, אם אין פעילויות לכולם, שלא יהיו בכלל. תשלומי הורים זה הביטוי הכי נורא שגם מעמיק כל פעם את אי השוויון במדינה, שגם ככה מערכת החינוך סובלת מאי שוויון. ואני חושב שחייבים לצאת באמירה גורפת יותר, בטח למשרד החינוך, לממשלה, לשר החינוך, לטפל בזה מהשורש ופשוט להפסיק את הנושא של תשלומי הורים, זה לא הגיוני. וילדים לא צריכים להתבייש, משפחות לא צריכות להתבייש, אם כבר, המדינה צריכה להתבייש.

ממש ככה.

תודה רבה. בני פרץ, בבקשה.

כבודו, הנושא של תשלומי הורים, מזיכרוני הטוב, אנחנו יכולים לחזור גם עוד 20 שנה אחורה ו-25 שנה אחורה בוועדות החינוך בנושא הזה. וכאחד, כבודו, שהיה גם חבר ועד בבתי הספר, ראיתי את ההשפלה הזאת של הורים, והורים מושפלים. כשאני אומר שצריך לבטל בכלל לגמרי את כל הנושא הזה של תשלום הורים, מסיבה אחת פשוטה, כל בית ספר שיגיד לך שהמנהל יודע או משרד החינוך יגיד לך שהוא מכיר והוא יודע את המצב של המשפחה, הוא מטעה.

הם ממשיכים באותו תהליך שפשוט מוכרים לוועדה שקר כאשר המציאות היא שונה, במציאות פשוט ההורה מושפל. כשאני רואה את הגברת הזאת שבאה לפה, פשוט במקום לשים את צנעת הפרט שלה, יש כאלה הורים שלא יכולים אפילו לבוא, כי הם מושפלים. אומרים להם, לכו תביאו לנו אישור מלשכת הרווחה, לכו ללשכת הרווחה, תביאו לנו פתק. יש כאלה שנשלחים לדבר הזה והם מתביישים.

וכשיש הורים שאני הכרתי שהילד ביום הטיול פשוט לא שלחו אותו לבית ספר, לא שלחו אותו, ומסכן, לא יצא וישב בבית, למה? כי אין להורה לשלם ואומרים לך, למה? כי שולחים להם את הפתק או שיש את ועד ההורים של אותה כיתה שיושבים באיזו אסיפה ואז מזכירים, הורים, עדיין לא שילמתם. פשוט כולם מסתכלים מי זה ההורה, פשוט מבזים אותו ומשפילים. אני חושב שבנושא תשלומי ההורים צריך פשוט, מעל 30-25 שנה שאני נלחם, פשוט להפסיק את זה, אין דבר כזה שאין. יש מנגנון, מרוב שהוא מנופח והכול, כבודו, צריך לצמצם במנגנון.

לגבי השואה, אני מופתע לשמוע ש-7,000 שקל ויותר ישלם תלמיד בשביל לנסוע. בוא, איזו חברה זאת 7,000? מה אתם נותנים להם? אני נסעתי לפולין יחד עם רעייתי, בית מלון שבעה כוכבים, כולל בוורשה, כולל בזה, שבעה כוכבים, וביקרתי, ועם השכרת רכב ונסעתי וביקרתי באושוויץ, והוא יודע, אני בנושא השואה נלחם. אני בעד שמדינת ישראל תממן לכל, מהטף ועד הזקן תממן ושכל עם ישראל יסע לשם, היא תיקח אותו רק לראות את הזוועה, לראות מה עברנו, אולי נתעורר פעם אחת ונפריד את חיינו.

7,000 שקל? איזו חברה זאת? בואו אני אביא לכם חברה שתעשה לכם תחשיב אחר. בואו, לא יכול להיות, 7,000 שקל? זה מעל 2,000 דולר, למה, מה נתנו לו? מה נתנו לו, בית מלון שבעה כוכבים?

אין בינינו ויכוח, ברור.

בוא, זה שוד וגזל. זה הרבה שוד. אני תמיד אמרתי לך בנושא הזה, אני זוכר מהעבר, יש פה פשוט איזה גזל גדול שלא מובן. ומי שאומר לך שתומכים בתלמידים חסרי יכולת לנסוע לשם, הם מטעים. פשוט ההורה משלם, אולי אומרים לו, תבוא, 200, 300 דולר, מטוס שלם אני אקח לך אותו, כמה עולה טיסה? הכול נפתח, בואו תסבירו לנו. מישהו פה צריך לבוא להתחיל לעשות ביקורת, כבודו, אדוני, לבוא עם תחשיבים, עם הכול, לראות היכן הכסף הולך ועל מי משולם. אולי יש יותר מדי חינמים שנוסעים על חשבון התלמידים. אני בעד שכל בית הספר יסע. בית ספר, בית ספר, לקחת אותו ולשלוח אותו. ואני יכול לעשות לכם תחשיב יותר בזול. למה, מה אתם נותנים להם שמה?

תודה רבה. אני רק אגיד שבמסעות לפולין כלולים גם אמצעי אבטחה שעולים המון כסף. אבל בסדר, אני לא מצדיק את זה. אגב, אני לא מערער על המחיר. אני חושב שאם אנחנו קובעים כמדינה שזה חשוב ולא יכול להיות שתלמיד במדינת ישראל יסיים את 12 שנות הלימוד שלו בלי הערך הזה, המדינה צריכה פשוט לקחת, אם לא 100%, היה הכי טוב, לפחות סכום נכבד כדי שלא יהיה תלמיד במדינת ישראל שלא ראה במו עיניו, או לפחות - - -

כבודו, אני עשיתי סרטון, עשיתי סרטונים קצרים, חיברתי אותם ביחד ואני ביום ראשון מעלה אותו.

אני לא מתחרה איתך בשיח עכשיו. בני, זכות הדיבור שלך נגמרה, תודה רבה. משרד החינוך, לפני שאני עובר לאישור תשלומי ההורים, אני רוצה לדעת האם מקובל עליכם שנרד מ-75% ל-50% מכלל השכבה? הנהגת ההורים, גם התייחסות שלכם ואנחנו נתקדם.

אין שום בעיה.

מקובל.

מה שחשוב זה שתהיה היתכנות למימון השירות.

זה כתוב.

כן, זה כבר כתוב, זה מאוד, מאוד חשוב.

זה ברור. זה סעיף ו', נשאר כפי שהוא.

אין שום בעיה.

אני רק אגיד, גם לפרוטוקול, בסעיף 5, ברכישת שירותים מרצון שמופיע בפנינו, סעיף ה', במקום חובה לקבל בחתימה את הסכמת כל אחד מההורים המעוניינים בסמינר והסכמתם לתשלום עבורו בטרם גביית התשלום וקיום הסמינר, כדי לקיים את הסמינר נדרשת הסכמה בכתב. במקום לפחות 75%, זה יהיה 50% מהורי התלמידים בשכבה. אני חושב שזה נותן את המענה, נותן גם את האפשרות שבסוף התלמידים כן יצאו ויחשפו, אם זה שלושה ימים או ארבעה ימים או חמישה ימים. הסכומים מופיעים במסמך שמופיע לוועדה.

כמובן, אני רק מבהיר, הוועדה לא מאשרת את זה, בסדר? רק במסגרת מה שאני מאשר במסיבות הסיום ובהשאלת ספרים זו הייתה דרישתי ואני קודם כול רוצה לברך גם את שר החינוך וגם את הגורמים המקצועיים במשרד, סימה, על היענותכם. אני מברך את הנהגת ההורים הארצית על ההתעקשות שלכם. ואני שמח להיות חלק ושותף במהלכים, ואני מקווה שאנחנו נוכל לברך, אני מקווה כבר בשנה הקרובה באמת בתחילת הפעלת תוכנית דיפרנציאלית בתשלומי ההורים. אם לא למחוק את תשלומי ההורים לגמרי, לפחות שבאמת יתחיל תהליך, תוכנית מבורכת שבסוף תוביל למחיקתם של תשלומי ההורים.

אני חושב שהייתה פה תמימות דעים בחדר שהנושא הזה הוא מיותר בחוק חינוך חובה, וחינוך חינם, היה ראוי שבאמת יהיה חינם. בסוף מי שנפגע אלה ילדי הפריפריה, ילדים ממשפחות שידן אינה משגת, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לעקור מהשורש, וככה אנחנו נפעל.

משפחות ברוכות ילדים גם.

אני רק אגיד גם לאור הדברים שנאמרו פה במשך הדיון ולאחר התייעצות עם הייעוץ משפטי של הוועדה, שמרית, אני קובע כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככל שתהיה בקשה או יעלה הצורך, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או של קטינים שעליהם דובר בדיון או חלקים מסוימים מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול ככל שהדבר נדרש כדי להגן על עניינם של קטינים.

צריכים לעבור להצבעה?

כן.

חברי הכנסת, יוסף, אנחנו עוברים להצבעה על תשלומי הורים. אנחנו מאשרים מסיבות.

אבל תסביר, אני רוצה לדעת לגבי השאלת ספרים.

אני אומר, אמרנו את זה גם בתחילת הדיון ואני אומר גם עכשיו.

לא הייתי בתחילת הדיון, הייתי בדיון אחר. חשוב לי לדעת.

אני אומר. מסיבות הסיום בגני ילדים, הסכום יהיה 54 שקלים, כיתות ו' יהיה 75 שקלים, כיתות ח' עד ט', 125. סליחה, עד י"א, נכון?

לא, רק בכיתה שמסיימת שלב חינוך.

או ח' או ט'.

אם זה בית ספר שמונה-שנתי, ח', אם זו חטיבת ביניים תלת שנתית זה ט'.

נכון, סליחה. וכמובן כיתות י"ב, 200 שקלים. לגבי השאלת ספרים, אנחנו מדברים עד כיתה ט', 280 שקל, וכיתה י' עד י"ב, 320 שקל. השאלת ספרים אנחנו מאשרים כמובן לשנת תשפ"ו, כי אנחנו מאשרים לשנת הלימודים הבאה.

מי בעד?

נמנע.

הצבעה

אושר

אני אבא של חטוף.

אני אתן מיד בתחילת הישיבה הבאה.

אני קובע שתשלומי הורים עברו, כולל כמובן מסיבות לתשפ"ה והשאלת ספרים לתשפ"ו. מברך את משרד החינוך על הנושא של הסמינרים, אני חושב שזה נושא חשוב. אני אומר שבמסגרת דיוני התקציב לקראת שנת הלימודים הבאה הוועדה כמובן תדרוש להכליל בבסיס התקציב את תקציבי הפעילויות הנוספות, ומקווה שנצליח ולא תצא תקלה תחת ידינו.

אני נועל את הדיון, אנחנו מתכנסים לדיון הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 10:54.