פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

80
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
04/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 84
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, ד' באדר התשפ"ה (04 במרץ 2025), שעה 12:30

ישיבת מעקב - הגנה על צעירים מקבוצות מיעוט על רקע תיוג מקדים (פרופיילינג) ואלימות משטרתית

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

פנינה תמנו

דוד יאסו - ראש מטה שילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

אווקה קובי זנה - הסניגוריה הציבורית - ממונה ארצי על תיקי מח"ש, משרד המשפטים

הלה אדלמן - מח"ש - מנהלת מחלקת פרקליטים, משרד המשפטים

הדס פירר - עו"ד יעוץ וחקיקה כלכלי, משרד המשפטים

סיון שמר - היחידה לתיאום המאבק בגזענות, משרד המשפטים

מירב ליסובסקי - ממונה על שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ ליטל אברהמי - רמ"ד קהילת יוצאי אתיופיה, משטרת ישראל

סנ"צ הדס פטר - רמ"ד דין משמעתי, משטרת ישראל

רפ"ק הילה אורלב - ק' תלונות הציבור וחופש המידע, משטרת ישראל

רפ"ק ירון שטנר - ק' תלונות הציבור, מג"ב, משטרת ישראל

ד"ר נורית יחימוביץ' כהן - ראש תחום ביטחון פנים, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ווגאי טבג'ה - מנהלת תחום קהילת יוצאי אתיופיה, הרשות לשיטור קהילתי

ד"ר גיא לוריא - עמית מחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה

רחל סהלו - מ"מ מנכ"לית, אגודת יהודי אתיופיה

דפנה שוורץ אשר - ראש מחלקת מחקר, אגודת יהודי אתיופיה

סיון תהל - מנהלת תחום חופש המחאה, האגודה לזכויות האזרח

עינת עובדיה - מנכ"לית, מכון זולת לשוויון וזכויות אדם

טל הלל - מקדמת מדיניות, מכון זולת לשוויון וזכויות אדם

אבי ילאו - מנכ"ל, ארגון הנני

סמאח דרויש - מנהלת המרכז לנפגעי גזענות, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

יונתן אריה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, יוזמות אברהם

שי אילוק - הקליניקה לרב תרבותיות ומגוון באוניברסיטה העברית

איציק סלמה - מנהל קשרי ממשל, קואליציית ארגוני הקהילה גאה

טל שטיינר - מנכ"לית, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

ד"ר שולה מולא - חוקרת ומרצה, אימא של שי

ישראל פרוש - אזרח מתעד אלימות משטרתית

אלמנט צ'קולה - קרובת משפחה של ברקו אנגדה שהותקף

אליהו אנגדה - בנו של ברקו אנגדה שהותקף

אסמרה אנגדה - אשתו של ברקו אנגדה שהותקף

איוב אמבאו - בן משפחה של ברקו אנגדה שהותקף

ציונה דסטה - עיתונאית, חדשות 12

נירה לאמעי רכלבסקי

דפנה סידס-כהן

נועם כהן, חבר תרגומים


‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


ישיבת מעקב - הגנה על צעירים מקבוצות מיעוט על רקע תיוג מקדים (פרופיילינג) ואלימות משטרתית

שלום, חברים, אני מתכבדת לפתוח את דיוני ועדת הצעירים, היום דיון על פרופיילינג ואלימות משטרתית כלפי צעירים וצעירות. חשוב לי לומר בפתח הדיון, זהו לא דיון ראשון בנושא הזה. הוועדה הזאת, בגלל הסמכויות שהיא קיבלה להגנה על החברה האזרחית היא ועדה שעוסקת בנושא הזה מאז הקמתה: פרופיילינג, שיטור יתר ואלימות משטרתית.

אני לא יכולה רגע לא להתייחס גם ליום האתמול, הדיון היום נוגע בתופעת קצה שהחברה שלנו מסרבת להכיר בה, תופעת קצה שהיא תופעה ברורה, קיימת, שרירה, אך ללא הכרה ממסדית ומערכתית. ולפני שאני אתאר ואספר, אני רוצה קודם כול להגיד שאתמול היה יום מאוד מאוד קשה בכנסת ישראל, אי אפשר שלא לפתוח את הדיונים היום ולא לדבר על זה.

בעודי חוזרת מהלווייתו של איציק אלגרט בניר עוז, הלוויה מאוד קשה, איציק נחטף חי. סופר שם רבות על האיש שהיה, הדמות שהוא היה. אני רואה דיווחים על חורבן המקום הזה, ממש ככה, רואה דיווחים על אלימות קשה כנגד משפחות שכולות ומשפחות חטופים. הורים שנרצחו ילדיהם בטבח הנורא, שנהרגו ילדיהם בגבורה, הורים שנחטפו ילדיהם, סבים שנחטפו נכדיהם, משפחות שכולות, באמת מכל הארץ הגיעו לבית העם וחטפו אלימות ברוטלית רק בשל היותם דורשי אמת, חקירה, תיקון, רק בגלל שיש להם ביקורת על מה שקרה שהביא לרצח היקר להם מכל. וכשהגעתי לכנסת וראיתי את זה פשוט הרגשתי שאין אוויר, אין אוויר.

ואני רוצה להגיד לפני שנפתח את הדיון, השבת כל החטופים היא ערך עליון בחברה שמקדשת חיים במדינת ישראל בה כל ישראל ערבים זה לזה. להשאיר 59 חטופים זה לוותר על עצמנו וזה אסון. ומדינה שרוצה לתקן את עצמה חייבת גם לחקור את המחדל הנורא, את הטבח ואת הנסיבות. ועדת חקירה ממלכתית היא לא עניין פוליטי, היא עניין לאומי, היא חובה לאומית.

ואם כבר מדברים על רוב העם, יותר מ-85% רוצים ועדת חקירה ממלכתית. מי שחותר תחת רוב העם זאת הממשלה שמסרבת לחקור את האסון שקרה במשמרתה. אני רוצה להגיד מפה למשפחות השכולות שדואגות למדינה ולא רק לחקר האסון, אתן המצפן שלנו שמראה לנו את הדרך לתיקון ולריפוי. אני מצטערת שבמקום הזה תחת יו"ר הכנסת התנהגו אליכם ככה. זה ביזוי הכנסת וזאת נקודה שאני חושבת שממנה החברה כולה תשתנה.

אבל אנחנו התכנסנו כאן היום וצריך להגיד, גם החיים עצמם הם חלק וגם השגרה של תופעות שהן מתקיימות תמיד זה חלק מהמציאות שלנו. כשאני ראיתי את הכתבה של ציונה דסטה מחדשות 12 אני הזדעזעתי. יש לי פה את הכתבה. ברקו אינגדה חווה אירוע מוחי בדרכו לאירוע, זה גרם לתאונה והוזמנה משטרה. בעוד משפחתו, חבריו והוא מנסים להסביר שהוא זקוק לטיפול רפואי דחוף והוא איננו שיכור, הוא נעצר באופן אלים, הושלך לתא מעצר ונמנע ממנו טיפול רפואי. וברקו סובל מנזק בריאותי בלתי הפיך. לפי מה שקראתי, משפחתו תספר לנו גם, כולל שיתוק חלקי ואובדן כושר עבודה. ותגובת המשטרה בכתבה הייתה כל כך מקוממת שפשוט אמרנו שאנחנו נעשה פה דיון מעקב.

אני רוצה לספר שבדיונים על פרופיילינג שהיו פה לפני כן, אווקה גם היה פה עוד כראש היחידה לתיאום מאבק בגזענות, אחד הוויכוחים שהיו כאן, באמת להטמיע את המלצות היחידה החשובה הזאת. שהיא אמנם נטולת שיניים כמו שהיינו רוצים שהיא תהיה, אבל היא כן ממליצה והיא כן רשות ממשלתית שאנחנו היינו רוצים לדעת שהיא תוכל להטמיע את המלצותיה.

ואני רוצה רגע להגיד משהו גם למשטרת ישראל. תופעת הפרופיילינג, ובכלל התופעה של גזענות בחברה היא לא תופעה של המשטרה בלבד, היא תופעה חברתית. אני לא חושבת שהקטגוריה היא ספציפית שזה משפיע על רשות מאוד מסוימת או על מערכת מאוד מסוימת. הבעיה הגדולה היא במערכת שיש לה סמכויות אכיפה, הפעלת כוח, ואיך זה בא לידי ביטוי בתוך העולם הזה. ואני חושבת שחלק מהחזרת האמון של הציבור במשטרת ישראל זה גם להכיר בתופעה ולא להתעלם ממנה.

אני רוצה להגיד תודה למחלקת המחקר של הכנסת שהכינו לדיון הזה במיוחד מחקר ייעודי וחשוב, ובו הנתונים מספרים את הכול, גם על אובדן האמון של יוצאי העדה האתיופית במשטרת ישראל. מי שרוצה לא להכיר בתופעה בסוף יפגוש את החברה שאומרת להם בפועל, אין לנו אמון במערכת שהמפגש שלנו איתה הוא מפגש מתייג, מפלה, גזעני ואלים. וגם לא פעם אני רוצה להגיד שזה לא רק בא לידי ביטוי באלימות פיזית, אלא זה גם חורץ גורלות. תיקים שנפתחים לשווא, מעצרי שווא, ושרשרת אירועים שיוצאת מהדברים הללו ומספרת הכול.

פגשתי פה את חברתי ד"ר שולה מולא, ומרבית המפגשים שהיו לנו לפני כמה שנים היו במחאות על מה שקרה לסלומון טקה זכרו לברכה, והיינו במשפט שלו יחדיו לא מעט פעמים. וצר לי שאנחנו צריכות עוד לטפל בתופעה הזאת, אבל טוב לראות פה הרבה שותפים ושותפות שפשוט מאמינים ומאמינות בתיקון וביצירת מציאות אחרת.

יש פה הרבה חברות שמופלות ומסווגות באופן הזה, ולכן אנחנו נתנו פה בדיון במה לכל מי שרוצה גם לספר את התופעה ולדבר עליה. ואני גם באמת מאמינה שתיקון יבוא מיצירת שינוי אמיתי מתוך הכרה כנה. זה בסופו של דבר משרת את כלל המערכת ובטח שמשרת את השאיפה שלנו לאחדות ולישראליות משותפת ולתיקון.

אני מודה לכולכם שאתם פה. אני אתן כמובן קודם כול לד"ר נורית יחימוביץ' כהן, חוקרת בממ"מ, להציג את המחקר, ולאחר מכן אנחנו נשמע את ציונה דסטה מערוץ 12 שהגיעה אלינו ותהיה בזום וחשפה את הפרשה ואנחנו נעבור לכולם. חשוב לי להגיד, כולם ידברו, הבמה הזאת היא של כולנו וכולם יקבלו את זכות הדיבור ולהציג את התופעה. תודה.

תודה רבה. נורית, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ראש תחום ביטחון פנים. אני כתבתי את המסמך לקראת הדיון, המסמך נמצא בפורטל הוועדה וגם באתר מרכז המחקר והמידע של הכנסת. חשוב להגיד, כאשר אנחנו באים לשאול האם המשטרה נותנת יחס שונה לקבוצות אוכלוסייה שונות, הדבר הכי חשוב לומר, וזו השורה התחתונה, שמה שלא בודקים לא יודעים.

נכון.

איך המשטרה בודקת? זו שאלה חשובה ונשמח לשמוע את התשובה בהמשך. דבר ראשון שאפשר לבדוק כאשר מדברים על משטרה זה נתוני אכיפה. נתוני אכיפה יכולים להיות למשל נתונים על מעצרים או על פתיחת תיקי חקירה או על הגשת כתבי אישום, ואפשר לשאול האם יש ייצוג יתר של קבוצות אוכלוסייה מסוימות בנתוני האכיפה. ועל זה כן יש לנו תשובות, אנחנו כן יכולים להגיד שלמשל כשמדובר על נתוני מעצרים או תיקי חקירה, ערבים למשל מיוצגים פי שניים משיעורם באוכלוסייה, ויוצאי אתיופיה מיוצגים אפילו פי שלושה-ארבעה משיעורם באוכלוסייה, ולכן כן אפשר לדבר על ייצוג יתר.

יש קבוצות אוכלוסייה אחרות שלגביהן נטען על יחס שונה של המשטרה ומדובר כאן על קבוצות שהן יותר קשות להגדרה. למרות שאם למשל נדבר על חרדים, המדינה כן מפתחת, או גופים שונים במדינה כן פיתחו כל מיני דרכים להגדיר מיהו חרדי לצורך פעילות אותם הגופים, למשל לצורך גיוס חרדים וכן הלאה.

את אומרת שמערכות אחרות כן הגדירו את האופן הזה בהקשר של - - -

נכון. גם ללמ"ס יש דיון שלם עם שורה תחתונה של איך נכון להגדיר חרדים. כלומר, זו לא משימה שהיא בלתי אפשרית. יכול להיות שיש קבוצות אחרות שהמצב יותר מאתגר, אם מדברים על יחס של המשטרה לאוכלוסיות להט"ב.

את יודעת שבדיונים שהיו פה לפני כן על הצורך לסווג, אמרו לנו שזה יהיה גזעני לסווג אוכלוסייה. זאת אומרת, לא לטפל בתופעת הגזענות כי אם אנחנו נסווג ונראה מי יהיה, זה הופך - - -

תכף אני אתייחס לזה עוד טיפה. אני רק אזכיר שהחיסרון של שימוש בנתוני האכיפה הוא שקשה לנו להבחין האם אנחנו מדברים כאן, אם אנחנו רואים למשל ייצוג יתר של אוכלוסייה מסוימת בנתוני האכיפה, יש לנו קושי להבחין בין מצב של יחס פחות טוב של המשטרה לאותה קבוצה או לחילופין האם באמת יש לנו כאן מעורבות יתר בפשיעה ועבריינות. קשה מאוד להבחין באמצעות הנתונים האלה וזה מדגיש לנו את הצורך לתת חשיבות יתרה בשלב הזה לסקרי אמון הציבור, כמו שאמרת בהתחלה, סקרי אמון הציבור במשטרה בתוך תת קבוצות.

איתרנו סקרי אמון הציבור והם מופיעים כאן במסמך של החברה הערבית, של יוצאי אתיופיה וגם של חרדים, ובכולם באופן עקבי במהלך השנים שעליהן מצאנו את הנתונים יש אמון ציבור נמוך יחסית במשטרה באותן הקבוצות ומעניין לדעת האם המשטרה מביאה בחשבון את הסקרים האלה כמדד להצלחת הפעולות שהמשטרה עושה.

אני ראיתי שהסקר האחרון מ-2019.

זה לגבי יוצאי אתיופיה.

מופיע בעמוד שש לדעתי.

לגבי יוצאי אתיופיה, מצאנו את הסקר בדוח של מבקר המדינה, אבל אנחנו יודעים שגם המשטרה עורכת סקרים ואנחנו מציעים לשאול ממתי הסקרים האחרונים.

לא, מה שאני רוצה רק להגיד זה שאם זה מ-2019 ואמון במשטרה היה על 13% בקרב יוצאי אתיופיה, רק לחשוב ששנה לאחר מכן היה את הרצח של סלומון טקה.

לא, זה היה ב-2019.

ב-2019 ואז את המחאה שהייתה ב-2020, נכון.

על הרקע הזה היו המחאות של 2019 ובאמת בשנה הזאת אמון הציבור בקרב יוצאי אתיופיה היה יותר נמוך.

הוא לא היה גבוה לפני כן מול החברה הכללית, רק להגיד, הוא לא היה גבוה.

נכון, באופן עקבי אמון הציבור בקבוצות שציינתי במשטרה יותר נמוך. זה דבר אחד.

דבר שני, לגבי הגישה של הרשויות לגבי איסוף הנתונים על קבוצות אוכלוסייה, אני חייבת לציין שפרקליטות המדינה עשתה צעד ראשון לגבי איסוף נתונים. הרבה שנים בפרקליטות כשביקשנו נתונים לפי קבוצות אוכלוסייה נמסר שהם לא רוצים להבחין בין קבוצות אוכלוסייה כדי לא לתייג אותן, מטפלים בכל האוכלוסיות באותו אופן וכן הלאה.

לא לטפל בתיוג מפלה על ידי תיוג.

לאחרונה הם הכריזו על שינוי מדיניות ועשו עבודת מטה, בסיום עבודת המטה הוחלט להתחיל לאסוף נתונים על חשודים, נאשמים ונפגעי עבירה לפי קבוצות אוכלוסייה, קודם כול יהודים וערבים ובתוך היהודים גם להסתכל על חרדים ועל יוצאי אתיופיה. בתוך ערבים גם תת קבוצות לפי דת ולפי בדואים, לפי דרוזים. ובנוסף, לאסוף נתונים לפי מגדר ולפי אנשים עם מוגבלות.

רק חשוב לומר שמבחינת החברה היהודית, הם לא מוכנים לפלח עוד קבוצות.

כמו מזרחים, מתמודדי נפש.

כן, יוצאי ארצות ערב-האסלאם, יוצאי ברית המועצות שאנחנו יודעים שגם יש ייצוג ואני גם ארחיב על זה.

נכון. יש דוח שבו מוסברים השיקולים בעד ונגד, אבל נראה לי שבעניין הזה בטח יש כאן אנשי פרקליטות שיסבירו את זה. בכל אופן, אנחנו יודעים שפרקליט המדינה אימץ את ההמלצות של הצוות שעבד על זה ומעניין אותנו לדעת מה סטטוס עבודת הצוות הזה והאם כבר אפשר לקבל נתונים כאלה.

לגבי המשטרה, המצב קצת יותר מורכב. כי למשל מאגף התכנון אנחנו כן יכולים לקבל נתונים בפילוח לפי ערבים למשל ויוצאי אתיופיה, אבל זה תמיד נמסר לנו בצורה, נגיד לא עקבית. למשל, פעם זה ערבים ויהודים, פעם זה יהודים לעומת לא יהודים, לגבי יוצאי אתיופיה הרבה שנים לא קיבלנו נתונים מהמשטרה ולאחרונה כן קיבלנו, והם הנתונים שמובאים במסמך שמסרנו לוועדה ונכתב לפני כמה חודשים. לגבי יחידות אחרות של המשטרה שהן חשובות, בין היתר לענייני טיפול בתלונות ציבור, היחידה לתלונות הציבור ומחלקת המשמעת של המשטרה, משם לא הצלחנו לקבל נתונים בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה ולגמרי הם מטפלים במקרים של טענות על שימוש בכוח. אם כבר מזכירים את השימוש בכוח, על עצם השימוש בכוח גם אין למשטרה נתונים מהימנים על עצם השימוש בכוח ואז אנחנו נאלצים להסתפק בנתונים של תלונות על שימוש בכוח, ואת זה אפשר לקבל ממח"ש וממחלקת המשמעת ומהיחידה לתלונות הציבור, אבל שוב, לא בפילוח לפי קבוצות אוכלוסייה עדיין.

אני אסכם ואני אגיד שאנחנו יודעים שלמשטרה יש יחידות שאמונות על הנושא הזה ובמסמך גם מובאים פרטים על לפחות חלק מהפעולות שהם עושים. אנחנו יודעים שיש מודעות לצורך בבדיקה של היחס לקבוצות אוכלוסייה מסוימות. מעניין אותנו לדעת אילו נתונים עומדים מול עיניהם כאשר הם באים לבדוק את עצמם ואת היעילות של הפעולות שלהם, כי מה שלא בודקים, לא יודעים.

תודה רבה. אנחנו עוד נשאל שאלות בהמשך למסמך ולמה שיעלה כאן. אני רוצה שנעלה את ציונה בזום. שלום, ציונה, תודה שאת איתנו.

שלום לכולם. קודם כול תודה למחלקת המחקר של הכנסת על המחקר המיוחד באמת שהכנתם לדיון הזה לבקשתה של נעמה לזימי, חברת הכנסת. אנחנו נוציא משם את הדברים העיקריים ממה שאפשר להוציא, כי נתונים של מערכת וגוף של המשטרה שאין שמה שום דבר ובמצב מורכב ובאמת אין נתונים מדויקים של שנים עכשוויות, זה פשוט לא יאמן, אני לא מצליחה להבין איך קורה בכלל דבר כזה. תודה על זה, ותודה למשפחה של ברקו אינגדה שהגיעה.

אני אומר ואני אספר באופן אישי שהסיפור הזה של ברקו תפס אותי אחרי הרבה זמן שחשבתי שקצת הייתה איזושהי הכלה והבנה במפגש הראשוני כשפוגשים צעירים יוצאי אתיופיה, ודווקא כשמדובר אפילו במישהו יותר מבוגר שלטענת המשטרה הוא פחות עם פרופיילינג, פחות כזה יושב על הגדרות, פחות עושה את הזה.

רק למי שלא מכיר אותי קודם, אני אספר שאני עובדת בחדשות 12, אני הבאתי את הסיפור הזה של ברקו וסיפורים נוספים אחרים שבאמת הם קצה-קצה המזלג בכל הסיפורים האלה שלפעמים גם לא מגיעים אליי ולהרבה אנשים נוספים שנמצאים גם כאן בדיון הזה ומכירים את התופעות של המשטרה.

הסיפור הזה תפס אותי במיוחד, אני אומר, כי בסוף מדובר במישהו שנסע עם החם והחמות שלו לאירוע משפחתי. הוא לא יצא מאולם האירועים, הוא נכנס פנימה, הוא אפילו לא עשה תאונה, הוא התנגש קלות, מה שנקרא נשיקה, ברכב שמולו, ואותו רכב שמולו גם סימן לו שהכול בסדר, שהוא יכול לשחרר כי הכול טוב. ובאותו רגע הוא פשוט לא יכל לתפקד, הוציא רגל החוצה ולא הרגיש טוב.

ובמעמד הזה, שאותו נהג אוטובוס שמוריד נוסעים לאותו אירוע רואה אותו וחושב שהוא שיכור והוא מזמין משטרה, השוטרים פשוט היו אטומים, אטומים לחלוטין, לא הבינו את המצב, כשהחמים של אותו אדם, של ברקו מסבירים שהוא לא מרגיש טוב ושהוא עובר אירוע מוחי כי הוא הצליח להגיד שהוא עובר אירוע מוחי וגם להם הוא אמר שהוא עובר אירוע מוחי והם לא האמינו לו, הם אשכרה חשבו שהוא שיקר.

הסיפור הזה הוא הרבה יותר מורכב מפרופיילינג, הם פשוט לא האמינו לכלום ולקחו אותו לתחנת המשטרה, עד שבאה לשם קרובת משפחה שלו וצעקה ותיעדה את הדברים בווידאו, את כל מה שנעשה שם, שבאופן הזוי לחלוטין נוסף הם פשוט לוקחים לה את הנייד ומוחקים את כל הווידאו מהטלפון שלה. במזל בני משפחה הצליחו לשחזר את הווידאו וככה הצלחנו להביא את הסיפור הזה.

כי בעצם הם מחקו את הסרטונים, יש לומר, מחקו את הסרטונים ונאלצתם לשחזר את זה כדי - - -

לא, רצו למחוק ראיות. הדרך שבה הם - - -

אנחנו ניתן לכם מייד אחרי ציונה, בסדר? מייד המשפחה תדבר גם כן.

כן, הם גם יחדדו, אבל אני מספרת את זה בשמם. הם פשוט מחקו את הסרטון תוך כדי אלימות מאוד קשה והיא סובלת היום מקרע בגידים, בעיה ביד.

ושעה ורבע קריטיות של אדם שעבר אירוע מוחי, פשוט הפכו אותו לחצי משותק בחצי פלג גופו השמאלי, לנכה. אדם שהיה עובד מדינה, עבד בבית החולים אסף הרופא, פירנס את המשפחה, היה הכול, וברגע אחד בגלל שהם חשבו שהוא שיקר ושיכור פשוט הרסו לו את החיים.

רק חשוב להגיד שגם אם הם עדיין חשדו שהוא שיכור, ברגע שהוא ביקש טיפול רפואי היה צריך לקחת אותו לטיפול רפואי, גם אם יש חשד, ולבדוק שם האם הוא אכן שיכור או לא. זאת אומרת, זכויות עצור בסיסיות אפילו, ברגע שמישהו מבקש טיפול רפואי, למנוע את זה זה דבר שגם אם הוא היה לא נכון, זה דבר שלא עושים אותו, צריך להגיד את זה. זאת אומרת, פה זו ממש עבירה על נהלים.

ההגעה לזירה בלי אמבולנס.

זה השלב הבא, שאני באה לספר את ההתנהלות שלי מול המשטרה. כשאני פניתי למשטרה לתגובה, הם אמרו, "הוא היה שיכור והיינו צריכים לבדוק אותו". אמרתי להם, "אוקיי, תחנת המשטרה קרובה מאוד למקום האולם, בדקתי הכול לפני שפניתי. והם אמרו, "כן, אבל לא היה להם את הציוד כדי לבדוק". אמרתי להם, "אוקיי, תיקחו אותו לבית החולים ושם תבדקו". זאת אומרת, זה לא איזה משהו שהוא לא אפשרי, אתם יכולים למצוא אלטרנטיבות.

וכשקיבלתי כבר את התגובה, אני אדם שלא כועס מטבעי, אני לא רבה עם אנשים, אני מסבירה, אם אני חושבת שדעתו של אדם או מה שהוא חושב היא לא נכונה, אני נוטה להסביר את מה שהתכוונתי. ופה אני חייבת להגיד, התעצבנתי, נורא התעצבנתי, כעסתי על הדובר ברמה ששמעו אותי במערכת ואמרו לי, מה זה, מה קרה? עוד לפני שהסיפור יצא. והם היו בהלם, איך בכלל המשטרה לא לוקחת אחריות? היא לא לקחה אחריות על הרבה מאוד סיפורים שקרו, אבל באיזשהו אופן הם יכלו להגיד, הנה, היה פה ככה, היה פה ככה. פה שום דבר, כלום, כלום, כלום. הבן אדם מוציא קצף מהפה.

מוציא קצף מהפה. כלומר, איזה שיכור ברמת השיכרון לא מריח ריח של אלכוהול? הייתם צריכים להריח אותו, אתם מריחים שהוא לא מריח מאלכוהול, אתם רואים שיוצא לו קצף מהפה, ויתרה מזאת, בכלל מדובר באדם שלא שותה אלכוהול, אבל בסדר, הם לא מכירים.

לא, זו גם זילות בחיי אדם, כי ברגע שיש כזאת תלונה צריך לקחת לבית חולים, תמיד אפשר לעצור אחר כך. זה פשוט לא רלוונטי, פשוט אי אפשר לתרץ את זה בלמה לא הרחתם אותו. זה פשוט לא הגיוני, זו זילות בחיי אדם.

לא, אני אומרת שהם אמרו שכמות האלכוהול הייתה כל כך גבוהה שהם חשבו שהוא פשוט לא יכול ללכת. אמרתי, אבל בכמות כזאת אתה יכול להריח אדם שהוא לא מריח מאלכוהול, ובטח הוא לא יוציא קצף מהפה.

בסוף ניסיתי לתת להם מלא, מלא מכשולים כדי להפריח את מה שהם טוענים. ובסוף הוא בא אליי ואמר לי, "את הלכת עם דעה אחת, לכן אין לי מה לדבר איתך". אמרתי לו, "לא, אתה הלכת עם דעה אחת, אתם כגוף משטרתי, אתה כדובר, ולכן אין לי מה לומר בנושא הזה".

ציונה, אני רוצה להגיד לך גם המון תודה וגם אם יש לך שאלות תוך כדי תכתבי לנו ואנחנו נדאג לשאול את הגורמים שנמצאים כאן. אני חושבת שהחשיפה הזאת היא מאוד, מאוד חשובה וטוב שנתת לזה במה, אחרת לא היינו מגיעים לזה. אנחנו הגענו לדיון הזה דרך החשיפה שלך ואני רוצה להגיד שכשקראנו את זה בדרכנו אל הכנסת, התגובה של המשטרה היא זו שהוציאה אותי מכליי, כי היא אומרת אין אפילו כוונה לתיקון, זאת אומרת, אין כוונה לעשות מעשה, ואז אי אפשר. זאת אומרת, זה בדיוק המקום פה להגיד, משהו צריך לקרות. אני קודם כול מודה לך.

אנחנו נעבור עכשיו לבני המשפחה ומייד לאחר מכן יתר הדוברים, אלא אם כן תעדיפו אחרת. יש פה כמה בני משפחה, אבל מי תרצו שידבר קודם כל? יש פה את אלי, את אסמרה.

צוהריים טובים לכולם, תודה על הזימון ועל ההזדמנות להיות פה. קוראים לי אליהו, אני הבן הבכור, בן 23. אימא שלי פה וזו דודה שלי, זאת שצילמה.

את צילמת? וואו.

היא הצילה את החיים של אבא שלי, זאת שצעקה. ואבא שלי, כל פעם שאני הולך לבית חולים הוא תמיד מזכיר אותה, הוא אומר בזכותה אני פה, וזו דודה שלי, אלמנט.

דסטה סיפרה את הסיפור, אין לי יותר מדי מה להוסיף חוץ מהעילה לעצור אותו, לא הייתה שום עילה. כמו שאמרת בעצמך פה, אין לו ריח, אין כלום, הבן אדם התלונן על כאבי ראש. הדבר היחיד שבאמת לא היה טוב שם זה שאבא שלי לא יודע עברית כל כך, סבא וסבתא שלי בכלל לא והם לא יכלו לבטא את עצמם יותר מדי חוץ מלהגיד שכואב לו הראש. גם כשהזמינו מראש את הניידת היו צריכים להגיע עם אמבולנס, למה? כי אמרו תאונת דרכים, עזבי ראו או לא ראו.

נכון.

מראש, אתה בא לתאונת דרכים, תבוא עם זה, אני לא מכיר את החוקים בדיוק, אבל זה ההיגיון של בן אדם, את מבינה? לא הגיעו. ומשם פשוט בכל מקום שהם יכלו לטעות, הם טעו. אם זה לקחת אותו לתחנה, לעצור אותו, ורואים שהוא מפרכס שמה והוא לא יכול לעמוד. אבא שלי, אני הולך אליו כל יום, הוא מספר לי, הוא אומר לי, מה שעברתי שם, הוא על כיסא גלגלים, הוא אומר לי, יכולתי אולי לעמוד היום, אבל כל פעם אמרו לי לעמוד ולא יכולתי, אני לא יכול פיזית.

הזמן שהוא היה שם.

הוא היה למעלה משעה שם בזמן שהוא עובר אירוע מוחי, והרופאים גם, כשהגענו - - -

שזה זמן קריטי מאוד.

והרופאים אמרו, כל דקה שיכל להגיע מוקדם יותר, יכלו להציל יותר והמצב יכל להיות יותר טוב.

ומאז שקרה האירוע, אנחנו כבר חודשיים כמעט, פחות, המצב של המשפחה שלי בקנטים. אימא שלי ילדה גם שבוע לפני האירוע בניתוח, ובמקום שאנחנו נטפל בה היא עסוקה בלטפל בתינוקת. יש לי גם אח בן ארבע עם צרכים מיוחדים, היא צריכה לטפל בו, ויש את אבא שלי, בכלל, עכשיו זה כמו שלושה תינוקות, צריך עכשיו להחליף להם חיתול, לטפל בהם. המשפחה לא באותו מצב. אני חודש שלם לקחתי זמן מהעבודה, לא עבדתי. יאמר לזכותם של מקום העבודה שהם עזרו לי, אם זה בכסף ואם זה הדיבורים והכול ולהגיע ולבקר. אבל המצב של המשפחה פשוט אין, לא מתפקדת והשתנה ממש.

קודם כול, תודה שאתם חולקים את זה פה ואתם מסבירים גם מה קרה בעקבות.

כן, אני לא כל כך רציתי לבוא לדבר על זה, אבל דוד שלי התעקש ואמר שזה חשוב, כי זה לא רק לנו, המקרה הזה, זה יכול לקרות לעוד אנשים.

וכמו שהוא אמר לי גם, אם זה היה בן אדם עם צבע אחר זה לא היה קורה, כי הם פעלו שם לפי דעות קדומות, לפי סטיגמות. כי ראו בן אדם שחור, מבוגר, לא הריחו, לא כלום, אמרו טוב, הכול טוב, מי יש לו? איזה גב יש לו פה בדיוק?

צריך להגיד שקשיי השפה פה הם גם חלק מרכזי.

אם לא מבינים, צריך להביא מישהו שיודע. זאת אומרת, זה גם חלק מזה, של הנגשה שפתית, שלפעמים זה קושי מאוד גדול של המערכות להבין שהן צריכות גם למצוא את הפתרונות כדי להבין מה מי שנמצא אומר. אנחנו רואים את זה אפילו בדברים קטנים כמו שירות לציבור, אבל בטח כשזה מגיע למפגש עם גורם אכיפת חוק צריך את האינטראקציה ואת השפה הבסיסית כדי לדאוג לזה.

לא, אבא שלי, אני מדבר איתו הרבה, הוא אמר לי, ברגע שראיתי את המשטרה סוג של שמחתי כי חשבתי שהם יעזרו לי, כי הוא היה במצוקה, באמת. והם פעלו ההפך הגמור. ובאמת, אני לא הייתי באותו זמן באירוע, אם הייתי לא היה קורה כנראה. הייתי בצפון, טסתי ובאתי לשם, פתאום אמרו לי שהוא בבית חולים, אני אומר, מה הקשר בית חולים? אמרו שהוא עצור. חשבתי שעצרו אותו בגלל תאונת הדרכים. ואז פתאום התגלה כל זה, אני רואה אותו שוכב שמה, כולי דמעות, כל המשפחה מפורקת בחוץ, לא מבינים מה הולך וזה. ומשם התחלנו ברוך השם בשיקום וזה. אבל זה חלק מהשיקום, הדבר הזה שאנחנו באים לפה ומדברים. ואבא שלי, כשסיפרנו לו שאנחנו מגיעים לפה אמר, יופי, הלוואי שיכולתי להגיע לדבר. ואימא שלי פה.

היועצת המשפטית פה אומרת שצריך לתבוע גם נזיקית את המשטרה על דבר הזה.

כן, יפה, לפני שציונה פרסמה את הפרטים וכל הדברים שהיו הגשנו סוג של תביעה נגד המשטרה, למח"ש אם אני לא טועה, ואז הם יחזירו לנו תשובה.

למח"ש זו תלונה.

כן, תלונה, סליחה.

אנחנו בתהליך. אנחנו הגשנו את התלונה ואני מצפה ממך ומכל מי שנמצא פה שיעזרו לנו בדבר הזה כי זה לא אמור לעבור על סדר היום, הדבר הזה.

יש פה נקודה שאני רוצה לעבור עליה, אני לא רוצה לפספס. ואנחנו, המשפחה שלי אוהבים את המדינה, וההוכחה לכך היא אבא שלי שהוא עובד מדינה, אימא שלי עובדת מדינה, אני כיום עובד בגוף מדינה בתור מאבטח, אח שלי הוא חייל, והאחיות שלי מתחת הן תלמידות, שתבינו את המצב.

הוא צנוע כל כך שהוא לא רוצה להגיד, היה ארבעה חודשים במילואים בצפון.

קודם כול טוב שחזרת אלינו בשלום.

תודה. כן, הייתי גם במילואים במלחמה הזאת למעלה מחמישה חודשים בגבול הצפון, נלחמתי פה בשביל כולם, וציפיתי שיחלמו בשביל אבא שלי וזה לא קרה, וקיבלתי אתמול צו מילואים חדש להתייצב עוד חודש. אני כנראה לא אהיה שם כי אני צריך להיות פה לטפל באבא שלי, באימא שלי.

במשפחה.

במשפחה כולם, כן, כמו שאתם רואים. ואני הייתי שמח אם מהצד שלכם תוכלו לעזור בזה שזה לא ירד מסדר היום פשוט.

בוודאי. קודם כול באמת בגלל זה הדיון פה, כדי שזה לא ירד מסדר היום. אני לא יכולה להגיד לכם מה לעשות, אני רק יכולה להגיד שממה שאני רואה, תביעה אזרחית נזיקית או בכלל היא משהו שצריך שתעשו, במיוחד על אובדן כושר העבודה, על הנזק הבריאותי ועל הרשלנות שבה הדברים התבצעו. אני מתנצלת פשוט, חשוב להגיד את זה דווקא כאן. ממש בושה שאנחנו עדיין במציאות הזאת שדברים כאלה קורים.

אמרה ציונה בצדק, חשבנו שדברים כאלה, לפחות במובן הזה, חלפו. גם אם זה באירועים נקודתיים, זה עדיין מאוד, מאוד קשה. לפי אמון הציבור במערכת, זה כנראה גם לא נקודתי. אבל אני חושבת שהקול שלך פה הוא קול חשוב, שאתה בא ושם את זה גם עבור אחרים, את מה שקרה עבור אחרים. וכמובן אסמרה, או מי שתרצו, אתם תרצו להוסיף? בטח, מה שתחליטו.

הוא גיסי, קוראים לי אלמנט, תודה על הזימון, תודה לך, נעמה. באותו יום אני הייתי מלווה של דודה שלי, זה אירוע של המשפחה, אני הייתי באזור. אבא שלי היה צריך להכניס את הכלה לחופה, הם התעכבו, התקשרתי לבדוק מה קרה, למה הם מתעכבים. הוא רועד, הוא בוכה. "אבא, מה קרה לך? תסביר לי מה קרה, למה אתה רועד? מה יש לך?", הוא אומר לי, "תגיעי לפה, תצילי אותנו, לקחו את ברקו, אנחנו לא יודעים איפה הוא אפילו". והיה גשם, קר. ההורים שלי מבוגרים, עומדים בחוץ בגשם, רועדים. אפילו הם לא יודעים איפה הוא, הוא אומר לי, הם גררו אותו בכוח, הוא לא יכול ללכת, הוא הולך בזיגזג, הוא לא יכול, תגיעי. הגעתי לשם, נסיעה של שתי דקות, היה קרוב ממש. הגעתי, צעקתי שם, איפה הוא? מה עשיתם לו? מה קרה? שמישהו יסביר לי איפה הוא, אני רוצה לראות אותו.

איזה שוטר אחד ניגש אליי, אומר לי, מה את בשבילו? את רופאה קודם כול? מה את רוצה? את אומרת לנו מה המצב שלו? את רופאה? את רוצה להגיד לנו מה העבודה, מה התפקיד שלנו? התחילו לזלזל בי. אמרתי להם, אני רוצה לראות אותו, זה לא מעניין אותי, איפה הוא? אני רוצה לראות מה המצב שלו, שמישהו יגיד לי איפה הוא. הסתובבתי שעה בתוך תחנת המשטרה, אף אחד לא אומר לי איפה הוא. הוא נמצא במעצר והוא מקיא דם, חצי מהפרצוף שלו נוזל. הגעתי למעצר.

גם כשהוא הקיא דם לא חשבו לקחת אותו לטיפול רפואי? לא הבנתי.

נכנסתי למעצר שהוא נמצא ואני רואה אותו, קיבלתי שוק של החיים. אמרתי, מה עשיתם לו? מה קרה? אני אומרת לו, מה קרה לך, ברקו? תסביר לי, הכל בסדר? הוא לא יכול לדבר, רואים חצי מהפרצוף שלו נוזל, הוא מקיא דם, כל הבגדים שלו קיא והוא במעצר. השוטרים עומדים מולו, מסתכלים עליו כאילו הם נהנים ממנו נראה לי. כאילו, מה? תזמינו לו אמבולנס דחוף. אתם רואים, אפשר להבין, הבן אדם עובר אירוע מוחי, אתם לא רואים? קשה להבין? אתם לא יכולים לדעת את התסמינים של אירוע מוחי? האדם סובל מלחץ דם גבוה. תזמינו אמבולנס דחוף, צעקתי, אני רוצה אמבולנס.

רק אומרת פה היועצת המשפטית שהם צריכים לדעת את התסמינים של אירוע מוחי, שזה גם חלק מהתפקיד.

כשמגיעים היום לחדר מיון ורואים תסמינים בסיסיים של אירוע מוחי יש בכלל מסלול נפרד ומיידי של פינוי בחדר מיון לאדם שיש חשד לאירוע מוחי. כך שנראה לי שבוודאי גורם אכיפה צריך לדעת - - -

אנחנו נשים את זה במסקנות הדיון, הכרת תסמינים.

צריך להבין איך נראים תסמינים של אירוע מוחי, זו השכלה בסיסית.

אימא שלי צעקה להם שעה, תזמינו לו אמבולנס. זלזלו בה, למה? כי היא הייתה בצבע העור הלא נכון, אם היא הייתה אישה לבנה היו מתייחסים אליה אחרת. והיום אולי האדם היה איתנו בבית גם, אבל ברוך השם לפחות הוא נשאר נכה ובחיים, זו הנחמה שלנו, לפחות הוא בחיים.

קודם כול נכון, לפחות הוא בחיים, כי זה יכל להיגמר אחרת.

הוא איבד את הראייה שלו, חצי גוף שלו.

הוא לא רואה עכשיו?

הוא לא רואה, צד שמאל שלו, הוא לא רואה, הוא לא מתפקד.

בגלל השיתוק?

בגלל השיתוק. כשצעקתי, התחלתי לצלם, הזמינו אמבולנס, בדקו אותו, העיפו אותי משם, זרקו אותי. מהמשיכה שעשו לי בצד שמאל יש לי קרעי גיד, אני סובלת. כעשרה שוטרים באו ונפלו עליי. מה, אני נראית רוצחת? אני רק רציתי להציל אותו. אני רוצה אמבולנס, אני רוצה דחוף לבית חולים, מה ביקשתי? העיפו אותי משם, זרקו אותי, אני צעקתי, אני לא יוצאת מפה עד שהוא יוצא מתא המעצר שהוא נמצא בו כרגע, אני לא יוצאת. צילמתי, לקחו לי את הטלפון בכוח, מחקו לי את כל הסרטונים, ולמזלי אני יכולה לשחזר את זה, אני שחזרתי את הסרטונים.

אני רק רוצה להבין איך זה היה. הם פשוט לקחו את הטלפון שלך, מחקו את הסרטונים ואז שחזרת?

מחקו את הסרטונים. אני שחזרתי, אני יכולה לשחזר את זה, הכול נשמר אצלי במייל.

הבנתי. ופשוט לקחו ומחקו לך את הסרטונים.

לקחו, מחקו את הסרטונים ואמרו, או שאת מביאה לנו את הטלפון או שאת נכנסת למעצר.

אני רוצה גם על זה תשובות כמובן.

איימו עליי במעצר, תכניסו אותה למעצר דחוף, היא לא הולכת מפה. למה? כי הזמנתי אמבולנס, הצלתי את החיים שלו.

את הגשת על זה מח"ש? הגשת גם מח"ש על מה שנעשה לך?

אני לא הגשתי.

אני רוצה להגיד שגם את צריכה להגיש מח"ש.

כרגע אני עדיין בהלם מהמקרה הזה, קשה לי, אני לא ישנה, קשה לי.

לא, אבל אני חייבת להגיד, יש פה מקרה שגם לך קרה.

נכון. זלזלו בי, רשלנות.

בוודאי שמה שקרה לברקו זה הדבר הכי קשה, אבל קודם כול הטלפון ומחיקת הסרטונים, האלימות בתוך התא המשטרתי. אני חושבת שאת צריכה להגיש מח"ש. וזה גם מתחבר לסיפור הכללי, שזה חשוב גם שזה יהיה. אני אומרת, אין לי יכולת, רק ממה שאני חושבת, ממה שאני שומעת כאן, גם המקרה שלך צריך להיחקר.

אני מבקשת מכל מי שנמצא פה את המצלמות של תחנת המשטרה באותו רגע, איך שהם התייחסו אליי, איך שהם לקחו את הטלפון, איך שהם זרקו אותי. הם ביקשו לשים אותי במעצר, תיקחו אותה דחוף למעצר. למה? כי צילמתי. עשו עבודה לא תקינה, כי תפסתי אותם. תכניסו אותה למעצר, קחו לה את הטלפון, היא לא הולכת מפה. אני ברחתי משם, לא שחררו אותי, ברחתי. זה לא הגיוני, אנחנו ב-2025.

זה לא הגיוני, זה לא תקין. לא נתפס, פשוט לא נתפס לי.

לא, זה לא הגיוני. אני רק רוצה להגיד לך תודה רבה ששיתפת אותנו ותודה גם על מה שעשית בשביל דוד שלך, כנראה שהצלת את חייו.

אני הצלתי את החיים שלו, אבל המשטרה שאמורה להגן ולשמור עליו כמעט לקחו לו את החיים. זה היה נגמר אחרת אם אני לא הייתי שם.

מטורף. אתה רוצה להוסיף כמה מילים? תציג את עצמך בבקשה.

אני איוב אמבאו, ברקו הוא גיסי, אליהו הוא האחיין שלי. הדבר הזה שברקו עבר, זה בלתי נתפס. לי באופן אישי לקח כמה ימים להבין. כל פעם שסיפרו לי מה קרה, הייתי כזה, אתם מגזימים. אבל כשראיתי את הסרטונים, כשהבנתי מה קרה, אני הייתי בהלם. איך אני בתור אזרח אמור להתקיים פה? איך אני אמור לקום מחר בבוקר ולחיות פה במחשבה שאם קורה משהו, הכול טוב, הם שומרים עליי. זה לא הגיוני, אני חי במחשבה ובתחושה שאני בתחושת נרדפות ופחד מסוים.

וזה לא צריך להיות ככה, כי אני אזרח שומר חוק, משרת את המדינה, גם במילואים, אני גם לוחם וגם עשיתי ארבעה חודשים מילואים. זה אני עושה בשביל המדינה כי אני אוהב ואני רוצה, זה לא קשור לאף אחד, אבל אחרי הכול, כשאני חוזר הביתה ואני חי כאזרח פה, אני חי בתחושה שאני לא שווה ערך.

ועל הדף זה מוכח, על פי המחקר שהיא אמרה פה ועל פי מה שקרה לברקו. זה לא הגיוני, מילא אתם באתם בלי בדיקות לזירה ולא בדקתם אותו שם, אם הוא שיכור או לא, מילא זה, אתם מגיעים בלי אמבולנס, אתם לוקחים אותו לתא, אתם עוצרים אותו, הוא נכנס לתא, האדם מפרכס, הוא אומר לכם, יש לי פאקינג לחץ דם. וסליחה על הביטוי שלי, אבל זה פשוט מטורף. אתם ממשיכים להתעלם ולהתעלם ולהתעלם ולהתעלם, והאדם עוד שנייה מת לנו בידיים. אלה דברים שיכלו להימנע, זה למה זה כואב לנו. זו תחושה מטורפת ומציאות מאוד קשה לחיות בה.

אני שמעתי על המון מקרים, כמו סלומון טקה, ונלחמנו על המון מקרים, לצערי, עם אחרים, שעד היום לא פתורים כמובן, אבל כשזה נוגע בך באופן אישי, אתה פתאום מקבל את התמונה וזו כאפה באמת כואבת.

יוסף סלמסה זכרו לברכה, צריך להגיד, ואחרים.

נכון. אני כצעיר פה, שיש לי שאיפות וחלומות ורוצה ללמוד, אחיות שלי כמובן וכל המשפחה שלי משרתים את המדינה, אנחנו אנשים צנועים, שקטים, אבל פעם ב- אנחנו צריכים את העזרה הזאת כי המשטרה לא תעזור לנו. יש את התלונה שהגשנו למח"ש, הסרטונים שדוד שלי שלח להם, הם אמרו שהם לא קיבלו אותם, הוא שלח להם את זה שוב דרך הכתבה, כי בכתבה זה מופיע, אתם לא תגידו שאתם לא רואים אותם.

אנחנו יכולים גם לעזור להעביר למח"ש.

בדיוק, אנחנו רוצים שזה יטופל, כי זה ככה גם מתעכב אצלם.

סליחה, התלונה נסגרה?

התלונה, כרגע אנחנו לא יודעים מה קורה.

מח"ש סגרו את התלונה.

כל כך מהר?

הם טוענים שאין עבירה פלילית ואבי אחיין של ברקו הגיש ערעור וכרגע זה נבחן על ידי הפרקליטות ואני חושבת שהמשפחה גם תשמח אם יהיה אפשר לבדוק את הדבר הזה.

קודם כול כמובן ממח"ש פה יענו תשובות ואנחנו גם נפנה בעצמנו אם צריך. אבל מעניין שכל כך מהר הם ענו. אני עוד מחכה לתלונות שאני הגשתי במח"ש לפני שנה.

לא, רגע. את התלונה הם לא קיבלו עם הסרטון, רק כתבנו להם מה היה וזה, הם לא ראו את הסרטון, לכן מהר הם ענו לנו.

אבל לא הזמינו אתכם לתת עדות?

לא, כלום, הם סגרו את התלונה.

זאת אומרת, סגרו בלי שאמרו לכם, "בואו תתנו עדות"?

לא, כלום.

נשמע שגם מח"ש סובלים מפרופיילינג.

הם קיבלו תלונה, הם סגרו את התלונה.

זה אחד מהמקרים החריגים, אנחנו אשכרה עושים פה דיון יעודי בגלל מקרה ספציפי מרוב שהוא חריג, מח"ש סגרו את התלונה בלי לקרוא לכם לתת עדות כתובה?

אמת.

אני רוצה להגיד, כנראה שגם מח"ש צריכים דיון על תיוג מפלה.

ח"כ לזימי, זה חדש?

לא, את יודעת משהו? סגירת התלונות, אנחנו יודעים את הסטטיסטיקות, אבל לא להזמין לתת עדות ולהעביר את החומר פיזית, זה, אני אומרת לך, חריג. ואני רוצה להגיד שזה דבר שצריך ממש להבין מה קורה פה ואני מצפה לתשובות. העובדה שלא הזמינו אתכם לבוא ולתאר את המקרה כשיש סרטונים ויש נזק בלתי הפיך בריאותית, אין לי מילים וזה ממש מטורף אפילו.

חברת הכנסת נעמה, אני אשמח להעביר לך משהו רגע, ברשותך, תגובה של המשטרה על מה שהוא פרסם.

פרסמתי את הפוסט באינסטגרם.

הוא פרסם את המקרה ברשתות וזו התגובה של המשטרה.

כן, זה הגיע למלא אנשים, הגיע לקרוב למיליון אנשים שהרבה כתבו לי מלא דברים.

הציבור איתנו, זו המערכת רקובה.

והם הגיבו לי בסרטון מהמשטרה, העמוד שלהם הגיב לי פשוט תגובה בלתי נתפסת. ועכשיו ראיתי את התגובה ובאמת, זה היחס שאנחנו מקבלים, תגובה דרך פוסט.

זה כאילו המשטרה עושה הכול כדי להמשיך את אובדן אמון הציבור. אבל אני רוצה רגע להגיד, מח"ש, זה דבר מאוד, מאוד חמור מה שאמרתם פה. אנחנו יודעים שמח"ש זה גוף מאוד מאוד, מאוד חלש, זה לא חדש לנו, באמת. אבל אני רוצה להגיד, אני אומרת את זה, אני עוד אשמע את מח"ש ואני רוצה להגיד את זה עם סייג עד שנשמע גם את מח"ש רשמית, אם אכן נסגרה תלונה בלי להזמין למתן עדות ולאיסוף חומר בתוך העניין, יש פה אקט שאני אגיד שהוא פרופיילינג בפני עצמו של מח"ש, שזה מערכות מטייחות על רקע גזעני יחדיו. אני רוצה להגיד את זה, אלא אם כן מח"ש יתארו פה סיפור אחר לחלוטין, אני עדיין לא שמעתי את מח"ש ואני אתן את ההזדמנות גם למח"ש לתאר לנו מה קרה כאן ולמה זה נעשה, בסדר? אני אומרת את זה עם סייג עד שנשמע גם אותם, אבל אני אומרת את זה פה.

כן. בכל מקרה, אני אסיים במילה, תודה רבה, חברת הכנסת נעמה.

אין כאן יותר מדי מה להגיד, זה מקרה מצער. אני כבר שיתפתי וגם אחיין שלי ואחותי שיתפו.

אנחנו נעשה גם דיון מעקב.

אני רק אגיד שאנחנו נבקש שאם למדינה, לכל גורם כלשהו, אני לא יודע למי, אני מדבר מהרגש, סליחה, אבל אם למישהו אכפת מהעדה שלי, מהמשפחה שלי, מהאנשים בצבע העור שלי שנותנים את הלב והנשמה, בואו טפלו במקרה הזה. המקרה הזה לא יטופל, אני באופן אישי, אין לי אמון ולא יהיה אמון יתר. אם זה מילואים, הכול. זה לא רק אני. זה לא הגיוני הדבר הזה.

אני אגיד לך משהו רגע. אנחנו חייבים לעבור לדוברים הבאים, אבל אני אומרת שאם אנחנו לא נגיע לכאן עם מסקנה שצריך לעשות דיון מעקב, יהיה פה גם דיון מעקב, בסדר? עם מח"ש וכל הגורמים. תודה לכם, באמת אני מעריכה את זה שאתם פה. תודה שאת פה איתנו, אסמרה.

שלום לכולם, תודה רבה על הזימון. קוראים לי אסמרה, אני אשתו של ברקו. קודם כול, תודה רבה לכולם. אם אחותי לא הייתה באזור בזמן, בעלי לא היה איתנו. אנחנו שמונה במשפחה בבית, שני ילדים, אני הייתי שבועיים אחרי לידה באותו יום שזה קרה לו.

היית שבועיים אחרי לידה? וואו.

כן, שבועיים בדיוק אחרי ניתוח. יש לי גם ילד מיוחד. הוא מטפל בו, לוקח אותו לגן, מחזיר אותו, מטפל בו בבית. הילדים שלי בבית כולם, יש לי חייל אחד, הוא אחרי מילואים כמה חודשים. פשוט כל המשפחה נפלו. מה אני אגיד? כל המשפחה באמת נפלו. עובד מדינה, בן אדם שקט.

הכול אמרו לכם, אין לי מה להגיד. אבל לקחו לו ארנק לטענת המשטרה באותו זמן, לקחו לו ארנק. אתמול תחנת משטרה רמלה מתקשרת אליי, מה היא אומרת? מצאנו ארנק של בעלך. איפה? אזרח מצא ברחוב, הביא לנו. תראו, מזלזלים, מה זה? אמרתי לה, מה? היא אומרת לי, בואו תיקחו, לא ילך לאיבוד, היא אומרת לי. אמרתי לה, טוב, תודה רבה, התקשרת אליי, תשמרו, אנחנו נבוא לקחת. מישהו, אזרח מצא. מתי? אתמול. היא אמרה מאתמול, תאריך זה וזה, נשמר, חודשיים לקחו את הארנק שלו, היא אומרת לי אתמול מצאו, נשמר, יש טופס, יש הכול, ככה היא אמרה. מזלזלים ממש.

את הארנק הזה באותו יום אני ראיתי בעיניים שלי. בגלל זה אני דורשת את המצלמות מכולם, מהמקרה שהיה באותו יום.

גם באותו יום התקשרה אליי, אחרי שהוא הלך לבית חולים.

היא רצתה להביא לי את הארנק באותו יום. באותו יום היא רצתה להביא לי את הארנק.

כן.

אתמול מתקשרים ואומרים לה מצאנו את הארנק של בעלך ברחוב, את רוצה?

אזרח שמצא ברחוב, בואי תיקחי.

זה מה שהיא צריכה לקבל? הם נתנו לי את הארנק באותו יום, אני לא רציתי לקחת בכוונה, השארתי את זה בתחנת המשטרה בכוונה, לא רציתי לקחת מהשוטר באותו יום.

מחקו לי הכול ורציתי להשאיר את הארנק לפחות, לא לקחתי בכוונה.

גם באותו יום התקשרו אליי.

זה מה שאומרים לה? מצאנו את הארנק של בעלך ברחוב?

אני לא שמעתי מה קרה לו, לא הסבירו לי, אני עם שתי הילדות הקטנות בבית, הגדולים לא היו בבית.

אם מח"ש לא לקחו עדות, איך - - -

התקשרו אליי ב-21:00, תחנת המשטרה מתקשרים, מה? "הארנק של בעלך פה בתחנת המשטרה", באותו יום. איך הגיע לשם? "בעלך בסך הכול בסדר, גברת, הכול בסדר. בעלך כך וכך, עכשיו הוא בסדר", אני אומרת לה, מה קרה לו? איפה הוא עכשיו? "הוא בסדר עכשיו, לקחו אותו לבית חולים". תיקחו ארנק היא אמרה לי. אתמול היא אומרת לי שמצאו אותו ברחוב, אחרי חודשיים. תראו איזה זלזול, איזה זלזול.

מזעזע, זה יותר מזלזול, אין לי מה להגיד, זה ממש בגדר הפשע.

אני אשמח שאנשים ילמדו גם מזה, אנשים, תעזרו באמת גם בזה. זה יקרה לעוד אנשים, גם קרה לפני, זה לא חדש.

זה יקרה עוד.

יקרה עוד. גם המשטרה, אם עובדים בעבודה שלהם, לא עוזרים לבן אדם, לא יעבדו בעבודה כזאת, לא יעבדו. לא עובדים כמו שצריך, למה עובדים בתחנת משטרה? למה משחקים בחיים?

למה? למה? באמת, למה? בעלי, אם באותו זמן היה מגיע לבית חולים עד עכשיו היה בבית, הרופאים גם אמרו לנו.

עיכבו אותו שעה ורבע בתוך תחנת משטרה, שעה ורבע. לא משנה, בן אדם יעשה תאונת דרכים, יקבל אירוע מוחי, מגיעים אמבולנס ומשטרה ביחד, בודקים במקום, שולחים לבדיקה.

לבית חולים, לא לתחנת משטרה.

לבית חולים. לא בדקו אותו, לקחו אותו לתחנת משטרה. לא הרג אנשים, לא עשה שום דבר.

גם אם יקרה לו אם אנשים יפגעו, לוקחים להציל אותם. למה עשו את הדבר הזה? זה מה שחוזר עכשיו בראש שלו כל הזמן, אנחנו הולכים והוא מדבר על זה כל הזמן, כל הזמן.

הוא מדבר רק על תחנת משטרה.

רק על תחנת משטרה.

אנחנו רוצים לשמוע גם את המשטרה ואת כולם.

גם הוא אומר, קיבלתי מכה בתחנת המשטרה.

הוא נפל המון פעמים, הם חשבו שהוא לא יכול לעמוד, מקימים אותו, הוא נופל.

הוא לא יכל לעמוד.

לא, זו באמת התעללות.

עכשיו הכתפיים שלו נשברו, הוא קיבל מכה שם, מנפילות בברזל.

סגרו אותו בחדר קטן, הוא נפל, קיבל מברזל, יש לו פה שבר.

אני רוצה להגיד לך באמת שאני ממש, ממש מצטערת, ותודה שאת פה ומדברת. אנחנו נבקש גם תשובות.

תודה רבה.

עכשיו אני אעשה פה פינג פונג, אני אתן פה עוד לחברה האזרחית לדבר ואנחנו נעבור לרשויות ואז לחברה האזרחית ונעשה את הכול כדי שכולם ידברו. אני רוצה רק לתת לסיון תהל מהאגודה לזכויות האזרח שאת גם מלווה את המשפחה ואני רוצה שתתני לנו כמה נקודות חשובות שאנחנו מהן נעבור לרשויות ונמשיך עם כל מי שנמצאים כאן.

תודה. קצת קשה לדבר אחרי דבר הזה.

אני מרגישה שאנחנו יכולים לדבר עד מחר כחברה אזרחית, אבל אלה החיים עצמם.

אנחנו יושבות פה כבר כל כך הרבה שנים כחברה אזרחית, כנבחרות ציבור, כאקטיביסטיות, שומעות הורים בוכים על הילדים שלהם שמתו, ילדים בוכים על ההורים שלהם, ועד עכשיו המשטרה וכל הגופים לא השכילו להבין שמדובר בתופעה וצריך למגר את התופעה הזו, ולא צריך הכשרות ולא צריך רגישות תרבותית, צריך למגר את התופעה הזאת וצריך נתונים. תודה על הדיון הזה.

אגב, סיון, אני רק רוצה לשים פה משפט. סליחה שאני קושרת בין דברים שונים, אבל כשאנחנו מדברים על גזענות ועל אפליה על רקע מתייג אני לא יכולה שלא גם להזכיר את היימנוט קסאו שנחטפה מצפת ועדיין לא הוקם צוות חקירה מיוחד. ואני חושבת שחלק באמת מהתופעות האלו של היעדר הכרה, זה גם פוגש טיפול שהוא טיפול שלא היינו פוגשים אותו בקרב חברה אחרת ואי אפשר לא לקשור את רצף הדברים שאנחנו רואים פה, מקרה אחר מקרה, שהוא באמת קשור לאותו תיוג מפלה ולהתנהלות שפשוט משאירה קבוצות אוכלוסייה מאחור בהקשר של אחריות המדינה. אני שמתי את זה.

זה בדיוק כמו שאמרת בהתחלה, פרופיילינג זה בכל תחומי החיים. זה תיוג ואפשר לראות את זה גם במקרה של ברקו. זאת אומרת, לראות גבר אתיופי מבוגר ולהניח באופן אוטומטי שהוא שיכור ולא שהוא סובל מאיזושהי בעיה ולא להאמין לו זה לא רק פרופיילינג, זו גזענות, נטו גזענות.

תודה על הדיון הזה ותודה שאת מכירה שיש בזה תופעה כי זה מאוד, מאוד חשוב. אני אנסה כמה שיותר לקצר. קודם כול, אני רוצה לעדכן גם את מי שצופה בנו וגם אותך שהחודש יתקיים דיון בבג"ץ בעניין נוהל הזדהות, זאת אומרת, הסמכות האזרחית שמשמשת כאינטראקציה בין שוטרים לאזרחים. אנחנו יודעים שנוהל הזדהות, מי שמגיע מאוכלוסיות שהן מופלות יודע שזה אף פעם לא נשאר בגדר נוהל ההזדהות, זה תמיד מסלים איכשהו, זה תמיד הופך איכשהו לתקיפת שוטר.

כי עצם זה שהמשטרה מעכבת אנשים שלטענתה יש איזשהו חשש סובייקטיבי ולטענתה הם נראים שונים במרחב, כאן מתחילה כל הבעייתיות. ב-17 במרץ יהיה נוהל הזדהות, ואם אני מתמצתת את כל הבעייתיות כדי לא להלאות כאן את כולם, מה שעומד על הפרק אלה התחושות הסובייקטיביות של השוטרים. זאת אומרת, החשש שמישהו נמצא במקום שהוא לא נמצא, שזה דבר משוגע, תחשבו על זה. בן אדם, צבע העור שלו, הלבוש שלו הוא מה שמסכן את המרחב על ידי השוטר.

והדבר השני הוא פעולות השיטור הנוספות, שבעצם פעולת השיטור הזאת, הללכת ולבדוק במסוף ולעשות עוד בדיקה ולהיכנס עוד יתר ולפגוע בפרטיות של האדם זה הרגע שבו הכול מסלים, כי אז השוטר, מספיק שהוא רואה איזושהי עבירה שהייתה לפני עשור או לא יודעת מה, הוא מצדיק את החשש שלו.

ונעמה, לגבי השאילתות במעמד הזיהוי, אנחנו לא מצליחות לקבל מהמשטרה בדיקה, פילוח של מתי השוטר יכול רק לאמת את הפרטים שהם נכונים, שתעודת הזהות לא חסרה, לא מזויפת, ומה קורה כשהם עוברים לעוד פרטים. אנחנו רוצים לקבל את המידע הזה.

בסדר, נבקש את זה.

הדבר השני קשור למה שד"ר כהן אמרה, להיעדר נתונים מצד המשטרה וגם מצד הפילוח. הסיפור עם משרד המשפטים הוא כזה: משרד המשפטים החליטו לעשות מעשה מאוד, מאוד מבורך ולפלח נפגעי עבירה, חשודים ואשמים בכל מה שקשור להליך הפלילי, אבל זה לא מפלח את כולם, וזה בעייתי. ויש פה קבוצות שסובלות מתיוג ויושבות בכלא.

כשאנחנו פנינו אליהם באגודה לזכויות האזרח, ד"ר כהן, אולי זה משהו שתרצו, בהקשר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, זה בדיוק כמו שאמרת. כל הגורמים, שהם מחוברים למשרד הפנים, הם מחוברים ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אין כזה דבר שהם לא יכולים לספור את האנשים האלה. הם לא מוכנים לתת לנו כי הם טוענים שזה יגרום לאיזושהי סטיגמטיזציה. אם לא מדברים על הבעיה זה לא אומר שהיא לא קיימת. אנחנו נשמח עם משרד המשפטים יסביר לנו למה הוא לא מוכן לפלח יותר מ-40% מהאוכלוסייה.

הדבר השלישי והאחרון, וזה משהו שאני אומרת כל פעם שאני פה, וזה משהו שאנחנו צריכים להתייחס אליו ברצינות בגלל התקופה שאנחנו נמצאים בה ובגלל שיש כאן לצערנו הרב הרבה, הרבה פוסט טראומתיים, הגעה של המשטרה לזירות בהן יש אירועים של מתמודדי נפש. הדבר הופך יותר ויותר לחמור כשמדובר במתמודד נפש שהוא גם יוצא אתיופיה או שהוא גם ערבי או שהוא גם מזרחי. השוטרים, וזה צריך להיות אינטרס של המשטרה, לא אמורים להגיע לזירות האלה, מי שאמור לטפל בדברים האלה זה משרד הבריאות, נעמה, צריכים להיות צוותי משבר.

במקרה של אמיר גדידיאן ז"ל, אגב, כל מתמודדי הנפש שנורו למוות על ידי המשטרה אתיופים, מזרחים וערבים, כולם.

הסיפור של אמיר גדידיאן, זה הבחור ששוטר ישב עליו והוא נחנק למוות, זה סיפור שהיו שם מד"א, אבל מי שניהל את האירוע בפועל זו המשטרה. ולכן, גם כשמקיימים את צוותי המשבר, ואני באמת חושבת שזה צריך להיות אינטרס של המשטרה, באמת, שוטרים לא מוכשרים.

אגב, גם עם עו"ס קהילה. זאת אומרת, צריך לעשות את זה עם צוות מתכלל, נכון.

נכון, עשו את זה בעולם גם, יש המון מחקר על זה, עשו את זה בעולם. ואת יודעת, אנחנו בתקופה שלצערנו יש פה הרבה פוסט טראומתיים. מספיק כשקוראים לשוטרים והשוטרים לא יכולים לקרוא את הסיטואציה, אז מה, מפרקים עליו מחסנית?

נכון. כמו שיראל חבורה.

כמו הרבה.

נכון, שיש את הצילום הזה שזה צילום אחד המטלטלים שראיתי, פשוט לפרק מחסנית שלמה על גוף של בן אדם. שוב, זה עניין גם של הכשרות, של איך מתמודדים עם מפגש. אנחנו נקבל תשובות עכשיו.

כן, ואני באמת רוצה להודות לך, כי הסיפור הוא נתונים. נתונים, נתונים, נתונים. בלי לדבר על נתונים אי אפשר לפתור את הבעיה.

אני רוצה לעבור למשטרת ישראל, רפ"ק הילה אורלב ורפ"ק ירון שטנר, אלא אם כן באו עוד. טעיתי? יש נוספים?

כן, זה מחולק לפי מחלקות.

מחלקת משמעת, סנ"צ הדס פטר. תודה לכם קודם כול שאתם כאן, ואני אשמח שתענו לנו על כמה שאלות. קודם כול, פניות בגין תיוג מפלה, פרופיילינג על רקע גזעני שהגיעו, קבוצת אוכלוסייה, האם כן יש לכם לחדש לנו מבחינת פילוח. באתר המשרד מפורסמים דוחות על תלונות שוטרים בגין גזענות רק עד שנת 2022, האם קיימים גם על שנת 2024-2023? ומבחינת מחלקת משמעת, כמה פניות בגין שימוש בכוח הגיעו למחלקת המשמעת בכל אחת מהשנים 2024-2023? כמה הגיעו ממח"ש וכמה הגיעו מית"צ, יחידת תלונות הציבור?

בכל אחד מהמקרים, האם נטען לשימוש בכוח בגלל גזענות? בחלק זה נבקש במידת האפשר פילוח לפי קבוצות המיעוט: ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ולהט"ב. עוד בחלק זה נבקש התייחסות, אילו צעדים ננקטו כלפי השוטר או כתבי אישום גם בהקשר הזה. יש כאן גם משרד לביטחון לאומי אני רואה. בכל מקרה, אני אשמח - - -

יש מחלקה-מחלקה.

כן, מחלקה-מחלקה.

נשלחו גם על שאלות במצגת.

כן, אני יודעת. ניתן לכם להתחיל לענות. וגם, חברים, יש פה שאלות, לא נאום, אלא שאלות ממוקדות, בואו ננסה להפנות למשטרה. וכמובן טענות המשפחה שעלו פה, רצינו שהמשפחה תדבר קודם כדי שיהיה רפרנס להתייחס אליו. תודה.

צוהריים טובים, אני ליטל, אני ראש מדור קהילת יוצאי אתיופיה בחטיבת קהילות. יש פה כמה גורמים מהמשטרה ואנחנו נחלק ברשותכם את המענה.

אני מגיעה מגורם חטיבת קהילות ומתנדבים, זה גורם ארצי. במחלקת קהילות נמצא נאמן גזענות ארגוני, נצ"מ הוד לוי, שמרכז את כל הנושא של צמצום ומניעת גזענות במשטרת ישראל. לעניין הכרת הסוגיה, הבעיה, התופעה, משטרת ישראל מכירה, פועלת לפי תוכנית עבודה בהתאם לדוח ועדת פלמור, מבקר המדינה והחלטת ממשלה 787.

גם מבחינת פילוח?

תכף אני אגע בפילוח, בסדר? אני באמת אמונה על קהילת יוצאי אתיופיה ואני רוצה רק לדבר לעניין הנתונים.

סליחה, רק הגיעה גם פנינה תמנו-שטה, חברת הכנסת, שגם עוסקת בנושא רבות. רק רציתי להגיד לה שהמשפחה נמצאת כאן, סליחה.

הכול בסדר. צוהריים טובים, חברת הכנסת. אני רוצה רק להגיד מילה לעניין הנתונים, נתונים לעניין יוצאי אתיופיה מועברים חדשות לבקרים לכל דורש, פורסם דוח של הממ"מ במאי 2024, הנתונים של 2019 עד 2023. אנחנו מקבלים שאילתות מדי יום באמצעות לשכ"מ במסגרת חוק חופש המידע וכל בקשה לנתונים שמגיעה למשטרת ישראל מועברת לכל דורש, חשוב שתדעו את זה, וזה מתקבל.

נורית, מבחינת כל מה שביקשתם, אני מבינה שחלק מהנתונים לא נמצאים ברשותכם.

אכן פרסמנו את המסמך על נתוני אכיפה כלפי יוצאי אתיופיה, זה מה שהועבר לוועדה כחומר רקע. נתונים של מחלקת המשמעת והיחידה לתלונות הציבור, יספרו לנו תכף.

דבר נוסף שצריך להגיד זה שמשטרת ישראל, בעקבות החלטות ממשלה שדיברתי עליהן, מקיימת אחת לרבעון ועדה בין-ארגונית, במסגרת הוועדה נותנים כל אגפי המשטרה אינדיקציה וסטטוס לעניין עשייה בנושא קהילת יוצאי אתיופיה. אם זה אגף משאבי אנוש לעניין גיוס, שימור וקידום של יוצאי קהילה בתוך הארגון מתוך הבנה ברורה שככל שיהיו לנו יתר שוטרים וקצינים בדרגים גבוהים, בתפקידי מפתח שהם יוצאי קהילה, כך נוכל לתת שירות נכון יותר ומיטבי יותר לקהילת יוצאי אתיופיה.

אם אנחנו מדברים על אגף המבצעים, אנחנו מקבלים נתונים, וגם לעניין הכשרות של שוטרים ומפקדים, גם לעניין נתונים, ואנחנו מנטרים את הנתונים. משטרת ישראל, חברת הכנסת, הוא ארגון לומד, הוא לומד את התופעה והוא גם מתרגם אותה לתוכניות עבודה יישומיות. גם לעניין של נתונים של דוחות מפגש בין שוטר לאזרח, יש לנו 25 תחנות ליבה במשטרת ישראל, שם יש אחוז גבוה של קהילת יוצאי אתיופיה מקרב הקהילה הכללית בתוך תא השטח, ושם בתחנות הליבה מוצב מש"ק קהילתי יוצא קהילת אתיופיה שנותן מענה ספציפי לקהילה.

אנחנו אמונים גם על הכשרות, מהשוטר המתגייס, שח"מ מה שנקרא, שזה השירות הסדיר, אלה החיילים שמתגייסים לשירות סדיר במשטרת ישראל, ועד להכשרות של מפקדים בכירים בכל הדרגים, כל קורסי הקצינים, סייר מתחיל, מתקדם, חוקר, הם עוברים הכשרות בנושא - - -

התאמה תרבותית?

מעבר להתאמה תרבותית, כי היום משטרת ישראל מבינה שההכשרה התרבותית שהייתה לפני לא מעט שנים, איך שותים בונה או איך צריך להסתכל לאישה יוצאת קהילת אתיופיה, זו לא הכשרה שמותאמת לעת הזו, ולכן היום אנחנו מעבירים - - -

וההכשרות הללו נגנזו?

הן עוברות התאמה. זה בטוח נגנז. יש הכשרה מותאמת. אם תקשיבי להכשרה העדכנית, תביני.

אבל אתם כל הזמן מדברים על זה כאילו יוצאי אתיופיה צריכים להתנהג באיזשהו - - -

את הקשבת?

שנייה, מה זה אם תקשיבי? אני לא יום ולא יומיים בחברה האזרחית, יש פה אנשים שידברו יותר טוב ממני, אבל כל הזמן - - -

ההכשרות שניתנות היום - - -

חבר'ה, מה קורה? הם ישראלים לכל דבר.

קודם כול, את צודקת, כשאני אומרת "רגישות תרבותית" זה ההפך, זה איך אתם, המשטרה רגישה לכשלים שלה, לא ליוצאי אתיופיה, אלא איך המשטרה היא שרגישה ויודעת.

חברת הכנסת, אם תתנו לי לסיים את הדברים - - -

אם אפשר, באמת, לא בשביל לקטוע אותה, אבל אני מציע, גברתי היושב ראש, נאמר כאן על ידי המשטרה שהם גוף לומד, ואני תוהה, מה השתנה מבחינת הפרקטיקות שלהם, מבחינת ההתנהלות שלהם מ-1997 ועד היום? מהרגע שהם התחילו לדבר על אמון בקרב הקהילה האתיופית, אילו צעדים נעשו? מה השתנה באופן שבו הם נוקטים ופועלים באירועים ספציפיים ולא רק? מה נמסר באמת מבחינת המידע? כי המידע, אני אגיד בזהירות - - -

נשמח גם לתת נתונים עדכניים לגבי ירידה בתיקי נוער, אם תתנו לנו לסיים.

אני אגיד בזהירות שנאמרים פה דברים לא מדויקים בלשון המעטה.

אין בעיה. קודם כול, אני מקבלת את השאלה כמובן. אני רוצה להגיד, אני קודם כול מברכת על המידע הכללי, אני רוצה רגע לעצור. אני רוצה להגיד, ברגע שהמשטרה מוציאה הודעת דוברות כזו לכתבה, זה עוד לפני כל מה ששמענו פה על סגירת התיק ועל האיומים לעצור אותה כי היא צילמה, מעבר לכל מה ששמענו פה, שחד משמעית ניכר שאין הכרה ברגישות משטרתית למה שהיא עושה. אני רוצה להגיד, במקרה, זה מקרה שבואו נסכים כולנו שכשל אחר כשל היה בו ואין איך לתרץ אותו. לכן נתוני המקרו הם חשובים כדי לעשות תהליכים, אבל בסוף, בשטח, איפה הפרקטיקות משתנות? נראה לי שזה מה שאבי מנסה כאן לשאול.

אני אשמח לסיים את דבריי, וכמו שאמרתי, יש פה מספר גורמים משטרתיים, גם מית"צ וגם ממשמעת וגם ממח"ש, שכל אחד יתן את האינפוט שלו. אני כן אחזור, אבי, ברשותך. ההכשרות היום הן הכשרות ממוקדות לעניין צמצום הטיות חשיבה, ואני אשמח שהחברה האזרחית גם תכיר את זה. צמצום הטיות חשיבה לעניין שוטר-אזרח, ואנחנו מבינים שכל בן אדם באשר הוא, לכולנו יש הטיות, גם לקהילה יש הטיות על משטרת ישראל, למשטרת ישראל יש הטיות באופן כללי, כל בן אדם באשר הוא בעל הטיות ולכן משטרת ישראל מבקשת לצמצם את ההטיות ולפעול אל מול השוטרים.

המשטרה מבקשת מהקהילה האתיופית לצמצמם את ההטיות כלפיה?

לא, המשטרה פועלת להכשרה של שוטרים ומפקדים בקיום אירועים, בהתרחשות של אירועים, איך אנחנו מנטרלים את אותו מפגש, וזה קורה בהכשרות בכל הדרגים. דבר נוסף, אחת לרבעון מתקבלים נתונים של משטרת ישראל, גם תיקים, גם מעצרים, גם כתבי אישום בנושא של קהילת יוצאי אתיופיה אל מול יתר הקהילות.

ליטל, אני חייבת להגיד משהו. ב-2015, כשהיו את ההפגנות כנגד הגזענות של יוצאי החברה האתיופית הייתי בהפגנות בחיפה, אז גרתי בחיפה. אני תמיד אומרת שזה אחד האירועים המכוננים בחיי כי במקביל, כמה חודשים לאחר מכן היו את ההפגנות של מתווה הגז שהן היו הרבה יותר גדולות. ואני לא אשכח שראיתי משהו כמו 50 מפגינים לצד 50 שוטרים, ממש מגודרים בידיים, ברגליים, ברימוני הלם. אני רוצה להגיד לך, עכשיו, כשאני רואה מה זאת אלימות משטרתית בהפגנות שאנחנו עכשיו נמצאים בהן, אין כזה איסוף, אני לא רואה עדיין שוטרים - - -

בוגרת הפגנות.

ממש בוגרת הפגנות. אני לא רואה עדיין כל כך הרבה רימוני הלם מוקפים בקרב שוטרים על כל הזרועות שלהם והרגליים. אני חייבת להגיד, הדבר שיותר קשה לי - - -

אתם נפגשתם במחאות האחרונות שהתבצעו מול קהילת יוצאי אתיופיה? כי היום התבצע - - -

מתי היו האחרונות?

גם סביב היימנוט, גם על סלומון טקה, גם הפגנות קודמות. צריך להגיד שהיום - - -

את רוצה שאני אדבר גם על סלומון טקה? אני לא אשכח גם את האימהות שאומרות שהדבר שהכי מפחיד אותן זה הילד שלהן שיוצא לשחק בגן שעשועים.

גברתי היושבת ראש, אי אפשר להגיד כאן דברים שהם פשוט לא היו קיימים. לא הייתה שום מחאה ושום הפגנה בסיפור של היימנוט קסאו, פעם אחת.

נכון, לא היו הפגנות על היימנוט. אמרתי, אולי פספסתי.

ההפגנה אחרונה שהייתה הייתה בסיפור של רפאל אדנה זכרו לברכה, שגם שם - -

זה היה של רפאל, נכון. וגם שם היינו.

- - משטרת ישראל התגלתה במלוא, נקרא לזה חוסר המקצועיות שלה.

סגירת כבישים ראשיים. אוקיי, טוב. חברת הכנסת, ברשותך.

אני מבקש, אם כבר אומרים כאן, להגיד דברים שהם - - -

לא, אבל ליטל, רגע, אנחנו לא עושים טובה.

- - - כאילו לא עושים כלום במדינה הזאת בלי - - -

כן, ליטל, אני רוצה רק להגיד משהו. קודם כול, רפאל אדנה הוא לא היימנוט קסאו.

אני יודעת, אנחנו מטפלים בזה.

לא היו הפגנות להיימנוט. אני רק אומרת, לא היו הפגנות, אני הייתי מגיעה אם היו הפגנות.

הייתה עצרת תפילה שנדחתה, היית מוזמנת להגיע, 700 איש במרכז הקליטה, עצרת תפילה. וצריך להגיד כמה דברים ואני גם אגיד.

עצרת תפילה זו לא הפגנה, סליחה. עצרת תפילה היא לא הפגנה.

לגמרי.

וזה מעליב לסווג את זה כהפגנה.

לא, בסדר גמור.

בסדר, תודה.

נגיד רק עוד מילה לעניין אמון הציבור. אמון הציבור בקרב קהילת יוצאי אתיופיה אכן התקיים רק ב-2019. צריך להגיד שחטיבת קהילות מקיימת שיתוף ציבור בכל 25 תחנות הליבה בשיחות של שוטרים, מפקדי תחנות ונציגי קהילה בתכנית שקיפות הדדית. אנחנו מנטרים כל העת את אמון הציבור ואנחנו נותנים מענה לפניות גם של קהילה, נוער, וסקטורים נוספים בקהילת יוצאי אתיופיה.

לגבי היימנוט קסאו, כי העלית את זה, ואנחנו באמת מלווים את התיק הזה ומגיעים לוועדות בכנסת.

אבל לא נפתח צוות חקירה.

צריך להגיד שיש צוות חקירה גם ביל"פ וצוות חקירה של איפכא מסתברא בלהב 433. משטרת ישראל מגיעה עם כל, וחברת הכנסת פנינה מגיעה ושומעת את הדברים.

שומעת ולא מרוצה, ליטל.

משטרת ישראל הקימה שני צוותי חקירה, יש היבטים נוספים שנידונים בוועדות שניתנה עליהן הדעת. אני רק אגיד משפט לעניין ניהוג גם בספ"קים משטרתיים לקראת התקהלויות, הפגנות, מחאות, כל אירוע גדול של הקהילה. וכמו שאמרתי, משטרת ישראל היא ארגון לומד וגם היום מפקדים שומעים, מסיתים ומבינים שצריך עוגנים, איך דיברת על 2019 עם אותם חבר'ה שמגיעים חמושים אל מול חמושים מפגינים, אני מזכירה שגם ברפאל אדנה בנתניה כשהיו סגירות צירים ונפגשנו שם לדעתי גם מול בית המשפט היו סגירות צירים ראשיים, מפקדים מבינים שהמחאה היא מחאה לגיטימית, אנחנו במדינה דמוקרטית וכל אזרח רשאי להפגין. כמובן כשיש הפרת סדר כמו ידויי בקבוק תבערה ודקירה ואותו דבר שהיה באיילון לצערנו, נדרש - - -

איזה בקבוק תבערה היה באיילון?

האירוע האחרון.

לא של יוצאי אתיופיה. תקשיבו, באמת - - -

בקבוק התבערה על השוטר.

אני הייתי בהפגנה של רפאל אדנה, שוטרים הוציאו רימוני הלם מהבגאז' וזרקו על ילדים.

איזה בקבוק תבערה היה באיילון?

זה היה בעקבות יידוי בקבוק תבערה על שוטר ודקירה במהלך ההפגנה. נמצאים פה נציגים נוספים שיוכלו לתת מענה לגבי היבטים נוספים של משטרת ישראל.

אוקיי. קודם כול, ליטל, אני כן מודה על הסקירה, אני חושבת אבל שיש פער עצום בין תפיסת המקרו שמנסים לחלחל לאיך זה יורד לרמת השטח, ובוודאי שזה הגיוני שיש את הפער הזה, אני רק רוצה שנכיר בו. אני חושבת שהמקרה הזה מוכיח לנו ש - - -

לגבי המקרה הספציפי, יהיו פה גורמים שיגידו. אני רק רוצה, כן חשוב לי להגיד, כשדובר על זה שאין נתונים עדכניים, צריך להגיד שמעבר לנתונים הגבוהים שהוצגו על ידי הממ"מ יש גם נתונים שחשוב לציין, שבין 2019 ל-2023 נרשמה ירידה בכמות המעצרים, התיקים וכתבי האישום בקרב צעירים יוצאי אתיופיה. יש ירידה בכמות המעצרים והתיקים וכתבי האישום וצריך להגיד שיש ירידה בכמות התיקים ותיקי המגע של צעירים, ואנחנו נשמח לתת את הנתונים לכל דורש.

לפרסם אותם פשוט.

כן, גם לפרסם. אולי פשוט נעשה פה דיון רק על המחלקה שלך, דיון מעקב, ואז נעשה פה דריל-דאון יותר רציני. אבל רק לפני שאני מעבירה, את יודעת מה? פנינה, אני אתן לך רגע, בסדר? אני אתן לפנינה לדבר ואנחנו נמשיך את זה.

תודה, היושבת ראש. תחילה אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון הזה ובמיוחד אחרי הלילה שהיינו עד כמעט 6:00 בדיון ואת התעקשת שלא להזיז בשל משמעות הדיון הזה. אני חושבת שמגיעה לך תודה רבה על הדיון וגם התנצלותי על כך שאיחרנו בימים מורכבים וטרופים, כפי שאתם יודעים, ואנחנו מניחום אבלים לניחום אבלים.

לצד זה ובמעבר חד לעניין עצמו, אני שמעתי את דברייך, ליטל, אני חושבת שזה מדהים לראות איך מחלקה קטנה, בסוף על כתפיה נופלת כל האחריות על המדיניות, על הכשרה, על כל כך הרבה דברים, ואת יודעת מה? בדרך כלל אני לא חוסכת, לא רוצה לבוא בתלונות אלייך, אבל אני כן אקח חלק מדברייך. את אומרת שאתם ארגון לומד, זה לא ארגון לומד ולא שום דבר. בואו נסתכל, כל עוד משטרת ישראל לא תצליח להסתכל נכוחה על המציאות בעיניים, אנחנו לא נצליח לשנות את המציאות הזאת, ועובדתית המציאות הוכיחה זאת.

כי אם אנחנו יושבים לפני כמה חודשים, ואני אחזור על הנתון הזה, ואנחנו רואים את מספר התיקים שמשטרת ישראל הביאה, אחר כך כמובן זה תוקף גם על ידי הממ"מ, אבל כשקרוב ל-25,000 תיקים נפתחים ליהודי אתיופיה, כשאם אנחנו הולכים לקבוצת הגברים, לא צעירים, אנחנו כ170,000, 160,000 יהודי אתיופיה בישראל, תחתכי נשים, תחתכי קשישים, את מבינה שמדובר בתיק לכל אדם שני-שלישי במדינת ישראל.

וזה מ-2019, לא מ-1997, לא מ-2015, מ-2019, אחרי ההפגנות הגדולות, איזה ארגון צומח? זה ארגון שסוחט תקציבים, ואני אומרת את זה על השולחן.

אגב, פנינה, אני רוצה רק להגיד משפט, אני ראיתי דרך פוסט שאני כתבתי בשנת 2016 על סלומון טקה, אני ראיתי איך תפרו תיק לחבר שהגיב לי על הפוסט הזה, יוצא העדה האתיופית.

רדפו אותם, הגיעו לבתים.

אני ראיתי, הזמינו אותו. אני לא אגיד את שמו.

הגיעו לאימהות שפנו אליי, תקתקו בדלת על פוסטים, עשו מעצרי מנע כאילו אנחנו עכשיו נמצאים באיזה יהודה ושומרון או בשטחים. פשוט הגיעו לאימהות, הגיעו לצעירים, עשו הפחדה. עד היום יש לי מישהי שמפחדת, היא כל הזמן עם פיקטיבי בפייסבוק בגלל משטרת ישראל. אז היו 300 תיקים בערך, אני פניתי לפרקליט המדינה ופניתי למפכ"ל ולנשיא, אף אחד לא עשה כלום. אבל בואי רגע נחזור לעניין עצמו.

זה ארגון סחטני תקציב. אנחנו נלחמנו, ודווקא כמי שנלחמנו, ואני רואה פה ממיטב חבריי שנלחמו בדם, יזע ודמעות, כולל אנשים שנפצעו פה ונעצרו פה. 20 מיליון אנחנו נאבקנו שיגיעו למשטרת ישראל מדי שנה, מה עשיתם עם משטרת ישראל? אנחנו לא צריכים להגיד תודה שאתם מעסיקים שוטרים יוצאי אתיופיה, ישראלים בשבילכם, ואז יגידו לנו, עם ה-20 מיליון הכנסנו לשורותינו שוטרים. באמת? האם אינם ישראלים אותם שוטרים? ישראלים הם.

והמשטרה גם זקוקה לשוטרים, בואי נגיד את זה.

בדיוק. האם אתם צריכים תקציב ייחודי? בוודאי שלא. אני שואלת, עם ה-20 מיליון, מכיוון שהיו לי שיחות ואני יודעת, מכירה את המכללה למשטרה, ביטלתם את ההכשרות, על אילו הכשרות מדובר? אבל הגרוע מכל, כל התוכנית הזאת שאתם מדברים, ואני דיברתי, אני בדרך כלל אחרי שאני מנסה ישירות, כולל איתך, ליטל, אתם לא תהיו פטרוניים ותחליטו שיש לכם תוכנית רב תרבותית, הנגשה תרבותית, אינג'רה וקפה ומש"ק בקהילה ואז תגידו אולי זה ישנה את הצ'יפ המקולקל הגזעני של שוטרים. לא, אתם לא יכולים להחליט שאתם כותבים תוכנית ב-20 מיליון שקלים על דעת עצמכם. הייתה בקשה שלי חוזרת ונשנית עם המפכ"ל שלא טרח.

ישבו פה עם כל הארגונים? ישבו איתכם?

עם ליטל ועם כולם, שאנחנו מבקשים לשבת על תוכנית שתהיה בשיתוף הקהילה. אם אנחנו רואים 25,000 תיקים - - -

רגע, פנינה, מה שאת אומרת, האם ישבו לבניית התוכנית עם כל הארגונים?

לא, מה פתאום? למה שישבו איתנו?

לא? יש ארגון פה שישבו איתו?

אני מלווה את זה מ-2015. לא ישבו איתנו, נקודה. והם רשמו את זה על דעת עצמם. יתרה מכך, אני אספר לכם סיפור. יש לי חברה שהיא יועצת, לא בת הקהילה, שהיא הייתה בייעוץ וליוותה דווקא לגבי יוצאי אתיופיה. הדברים שהיא אומרת לי שנאמרים כשאין יוצאי אתיופיה בתוך החדר הם מסמרי שיער. היא מתאפקת, היא מתאפקת לא להגיש תלונה על משטרת ישראל במשטרה.

אני אומרת לך, ליטל, עד שאתם לא תעשו: אחת, התוכנית שלכם תיבנה איתנו. מה לעשות? ברוך השם, יש לנו נציגים בכנסת, יש לנו חבר'ה פורצי דרך, יש לנו אקטיביסטים חברתיים ויש לנו גם הרבה מאוד חברים שאינם בני הקהילה כמו תהל, כמו נעמה ואחרים שמלווים את הסוגיה הזאת. אבל אתם לא תכתבו אותה לבד, וכל עוד היא כתובה בצורה שגויה, אל תתפלאו שאתם רואים מדי שנה עשרות אלפי תיקים.

ואם נדמה לכם שאנחנו נשקוט על השמרים ונפקיר את הילדים שלנו, לא. כי כל אחד מאיתנו שיושב כאן יש לו ילד או ילדה, ובטח כשמדובר בבנים. את יודעת, יש לי ילד חמוד בן 12 וחצי, אני אומרת לך, המציאות הזאת תשתנה. אלה החיים שלנו, זה הביטחון שלהם. וכאשר מתקשר אליי אליהו עם דמעות ומספר לי את הסיפור של אבא שלו, כי להם היה אומץ לצלם.

ולא דרסתם אותם. וכשמתקשר אליי צעיר שכל כך מפחד מהמשטרה והוא בורח ועכשיו הוא נמצא בכלא כי הוא ברח פעמיים מהמשטרה - - -

מה זה לצלם? איימו עליה שיעצרו אותה, מחקו לה את הסרטונים והיא שחזרה אותם.

זה פשע, אלה שוטרים פושעים. עכשיו אני רוצה לומר משהו למח"ש. מעבר לזה שאני אומרת לך, אם אתם לא כותבים את התוכנית, אני אישית מגישה וגם אני בטוחה שאת תצטרפי אליי ונלך יחד, אנחנו מוחקים את התקציבים ליהודי אתיופיה ממשטרת ישראל.

האמיני לי, אם אני אומרת כאן לכל החברים, כולם יסכימו, גם הקהילה, לא רוצים להביא לכם שקל על - - - למען יהודי אתיופיה.

פנינה, אני אומרת כאן משהו אחר, תהיי איתי בזה. אני שמה פה את אחת המסקנות, לשבת עם כל גורמי החברה האזרחית והמומחים בתחום לכתיבת התוכנית ועוד חודש ישיבת מעקב.

תזמני - - - בדיוק.

לא, אני ואת מובילות פה ישיבת מעקב בנושא הזה לבדוק האם אכן. לכתוב תוכנית בלי המומחים לנושא?

יש מומחים לתוכנית, יש 15 יועצים, פרופ' אסא כשר, אודליה דיין, 15 אזרחים.

מדהים, כולם אתיופים, באמת תודה רבה.

פרופ' אסא כשר הוא לא אתיופי.

אסא כשר, שיש לי הרבה כבוד אליו וגם מיניתי אותו לעמוד בראש הפרס כשהייתי שרה, עדיין, יקירתי, המציאות של אודליה והמציאות של אסא - - -

יש 15 יועצים לפיקוד בכתיבת התוכנית.

לא, אל תיכנסי לדברים שלי. המציאות של פרופ' אסא כשר הנהדר היא לא המציאות של הילדים שלי ושלי, והמציאות של ד"ר אודליה דיין גבאי שהזכרת היא לא המציאות של הילדים שלי ושלנו. החוצפה להזכיר - - -

- - - יוצאי אתיופיה שנתנו את הדעת, מהרטה ברוך ונוספים. אני לא אכנס פה למרכיבי הצוות, התוכנית נבנתה על ידי צוות מייעץ לפיקוד.

ב-2015 עם גילה גזיאל, עזבי, אני מכירה הכול, את כל ההיסטוריה, התוכנית היא לא עם בני הקהילה. ואתם תמשיכו לחלק קפה ולעשות חג הסיגד, אדרבה, אני גם מוכנה להזמין אתכם אליי הביתה, בחיי, אבל מה זה קשור? רבותיי, זה שישתו את הקפה שלי זה יהפוך אותי לפחות מפחידה?

אני דייקתי ואמרתי שאין פה עניין של מוטיבים תרבותיים, אלא מניעת גזענות והטיות.

אנחנו נבקש, אני אומרת לך, ליטל, תעבירי את המסר למפכ"ל ולכל מי שצריך, אם אתם לא מתעשתים על עצמכם ויושבים איתנו, שנעבור סעיף-סעיף ונדאג איזו הכשרה ואת מי הם פוגשים ומה התכנית שקיימת חוץ מפולקלור, אני אומרת לך שאנחנו נבקש דרישה רשמית לבטל את ה-20 מיליון, מה שגם אני חושבת שצריך להיות, אתם לא צריכים לקבל תוספת כספית כדי שתפסיקו לעשות פרופיילינג, כדי שתפסיקו להיות גזענים.

אבל דבר אחרון, ברשותך, היושבת ראש, מעבר לזה שאני רוצה לחזק את המשפחה, את כל הפעילים שהגיעו לכאן וכל נושא משרות בני ובנות הקהילה שנושאים את המשרות האלה בגאון מול מערכת אטומה והזייה, אין לי מילים אחרות לומר.

אני רוצה לומר שמח"ש זה ביזיון. אתם נתתם אור ירוק, מי הנציגה של מח"ש כאן? בדך כלל יושבים פה. אתם נתתם אור ירוק לפגוע ביהודי אתיופיה, אתם נתתם אור ירוק לרסק קהילה שלמה. תסתכלי על הנתונים, כולל ילדים בגיל 11 שפתחו להם תיקים. תסתכלי על הנתונים, 25,000 מ-2019, מ-2019. אם אין לכם מסוגלות, אחר כך אל תבואו, תצעקו פה עושים לנו רפורמה משפטית, דווקא כמי שנאבקת נגד הרפורמה המשפטית. זה פשוט ביזיון, אתם פשוט מנותקים מהמציאות של יהודי אתיופיה.

בואי, בואי איתי, בואי תראי איך חש ילד בן הקהילה, איך ילד בגיל 12 כבר אחרי שהמערכת גם הסלילה אותו, איך הוא מרגיש כשהוא רואה שוטרים. זו מציאות שאני אומרת לכם, אתם יכולים לשאת אילו דרגות שאתם רוצים ואילו טייטלים שאתם רוצים ואיזה תפקיד שאתם רוצים, אנחנו נלחם כולנו, ולא משנה מאיזו פוזיציה. המציאות של ילדים יוצאי אתיופיה תהיה מצוינת בדיוק כמו שהילדים שלכם מרגישים מצוין ומתהלכים כאן בשוויון. תודה.

תודה רבה, פנינה. ליטל, אני רוצה רגע לקחת את מה שפנינה אמרה לפן אופרטיבי. אני לא יכולה שלא להסכים לדברים שהיא אומרת, אבל אני רוצה רגע להגיד פן אופרטיבי. אני חושבת שבשנת 2015, מכוונה מאוד טובה אחרי מה שקרה, כונס איזשהו פורום. אבל הדבר הזה, אם הוא לא יעבור תהליך כל רבעון של בדיקה.

הוא עובר מדי רבעון.

אני התרעתי שהפורום לא היה מספיק טוב, אני התרעתי בפני כל הגורמים, והתוכנית הייתה גרועה. אני אישית עברתי על הטיוטות, הערות ברורות שלא תיקנתם ולא הטמעתם.

כוונתי היא לא ההתכנסות של הפורום באופן דחוף, אלא כוונתי היא שיתוף כל הזמן של כלל הגורמים, כולל להביא אוכלוסיות שנפגעו. כשאנחנו מנהלים פורומים בלי שאנחנו פוגשים את האוכלוסיות שעליהן אנחנו אמורים לדבר, לא רק מבחינת מומחים, אלא אני חושבת שלהביא את אלי לפורום כזה יותר שווה מכל חוקר או מכל איש עם מעמד. זה לא רק משהו שגם ישפר וייצור משהו טוב, זה גם מחזיר את האמון. אני חושבת שיש בזה ערך רב, ואם יש לי איזו המלצה לשים גם בדיון הזה, זו האמת שאחת לרבעון גם ישותפו לא רק גורמים מומחים מהקהילה, אלא גם גורמים שיש להם מה להגיד. הסיפור הזה של סגירת תיק במח"ש בלי עדות, אין לי מילים, הרי ברור שצריך לשמוע את זה.

אני רוצה להגיד שכשאני כחברת כנסת הגשתי תלונה למח"ש ששוטר חנק אותי, ביקשו ממני יום למוחרת ישר לבוא ולתת עדות ותיאמו איתי וביטלו כשלא הייתי יכולה ותיאמו שוב. לא צריכה להיות לי פריבילגיה חריגה, אני חושבת שזה צריך להיות משהו שהוא אינטרס שלנו. אמון, אי אפשר לשחק עם נתונים, אמון אפשר לשחק טיפה, אבל זה משהו שאם נבנה אותו, הוא יחזור.

חברת הכנסת, נציגי אוכלוסיות מגיעים לכל אחד מהגורמים המשטרתיים ב-25 תחנות ליבה אחת לחודשיים. עכשיו הוקם אגף קהילות ומתנדבים ברשות ראש אגף, ניצב רן לוי, ואנחנו מכנסים ויצאנו בקול קורא מחודש לכנס גם יוצאי קהילה וגם שאינם יוצאי קהילה שמעוניינים להשפיע על המדיניות והתהליכים שמתבצעים במשטרת ישראל אל מול קהילת יוצאי אתיופיה ובאופן כללי לעניין מניעת גזענות ופרופיילינג.

אנחנו יותר מנשמח, משטרת ישראל, כמו שאמרתי, היא גוף לומד והוא מקשיב והוא מכיל, וכל התהליכים שמתבצעים פה הם תהליכים, כמו שפנינה אמרה, מ-2015 היא דנה בהם, הם תהליכים ארגוניים שלוקחים זמן, כמו ארגון לומד. ואנחנו יותר מנשמח, האירוע קרה ברמלה, ויש ברמלה מש"ק קהילתי שמכנס את אותו פורום מול מפקד התחנה, ואנחנו יותר מנשמח להיפגש עם המשפחה. ולהמשך המח"ש - - -

קודם כול אני אשמח לדעת - - -

לא, אבל ארגון לומד מ-2015, אפילו אם הייתם מצמצמים ב-10%, 10%, 20% את מספר התיקים, הייתי מוכנה לקבל. עכשיו אני אומר לך משהו, אתם לא תשמחו ואנחנו נשמח, יש החלטת ממשלה, גברתי היושבת ראש, לקראת הדרך החדשה יש לכם חובה כמו כל משרד לעשות שולחנות עגולים, מה שלא עשיתם שנים ארוכות. ואני חושבת שפה בדיוק, תשמעו, אם אתם תחשבו, אתם מאוד רואים אותנו אתם בצד שלכם ואנחנו בצד הזה. אני אומרת לך, היו הרבה ניסיונות ואת יודעת את זה, עובדתית אין לכם מסוגלות לשבת ולשמוע את הקולות האלה באופן אמיץ, ובלי אומץ לב אי אפשר לתקן מציאות.

חייב לעבור, אנחנו עוד נחזור. אני רוצה לפני מח"ש לעבור לד"ר שולה מולא, אני רוצה כדי שכולם ידברו. אם אפשר, שולה, להיות חדה וברורה כמו שאת.

האמת, אני אימא של שי, אני פה כאימא של שי, אבל לפני כן אני רוצה להגיד לך, נעמה, תודה רבה על שאת מחלקת את הקשב בין העוולות שבשגרה לבין מה שקורה לנו מאז 7 באוקטובר, זה לא מובן מאליו.

הסיפור של שי הוא סיפור קטן, אבל הוא מזמין אתכם להסתכל איך נראה סיפור לפני הסלמה, איך נראה סיפור לפני מכות, לפני מעצר, לפני, לא עלינו, דברים קיצוניים יותר. שי שלי התקשר אליי ואמר לי שעיכבו אותו.

בן כמה שי?

שי בן 17, עוד מעט 18. ואני לא אחקה את הווליום שלו ולא את הרגשות שנלוו לקול שלו, אני אספר את התוכן, אחר כך אני אספר מה קרה כשהוא חזר הביתה, כששנינו חזרנו, ישבתי איתו בשולחן והוא תיאר לי את הסיטואציה. והסיטואציה הייתה שהוא היה עם החברות שלו באחת השכונות, הוא עמד מחוץ לאוטו וחברה אחת מאחורה באוטו והשנייה מדברת בטלפון והרביעית מחכים לה.

ושי שם לב שחלפה ניידת, שם לב, זו למשל נקודה שכדאי לכם לדעת, שצעירים אתיופים שמים לב שחולפת ניידת. הוא שם לב, הוא מספר לי, "שמתי לב שחלפה ניידת". אחרי כמה דקות, לא הרבה, הניידת הזאת חזרה ובינתיים הם כבר נכנסו לאוטו, ההיא באה, והיא ניגשת אליו, השוטרת, ושואלת אותו איפה הוא גר. והוא אומר איפה הוא גר, ומבקשת ממנו תעודת זהות והוא נותן לה מספר. היא לוקחת את המספר, מקישה כנראה ושואלת אותו עוד שאלות, "ומה אתה עושה פה?", עם חברות, הוא אחלה גבר כזה, יש לו מלא חברות.

ואז החברה, אני לא אגיד את השם שלה, מטה את הראש שלה לכיוון שי והשוטרת ואומרת, "למה את שואלת רק אותו?", ואז היא אומרת, "כי אותך אני מכירה". הילדה אומרת, "היא לא מכירה אותי באמת". ומשם ממשיכים, והיא קצת התריסה. ואז השוטרת עונה, "כי הוא שונה בנוף". והיא ממשיכה וממשיכה.

אין ספק, התאמה תרבותית ממש מרגשת.

היא הבינה שהילדה מלינה על גזענות, היא לא אמרה את המילה, היא אומרת לה: "יש לי חברה, החברה הטובה שלי היא אתיופית". וממשיכים ככה וככה בינתיים, שאלתי אותו, "ומה אתה אמרת?", "אני שתקתי כמו שאת אמרת לי שעושים". ואז אחר כך, מפה לשם היא אומרת לו, "וגם השיער הזה", ויש לו שיער כמו שלי, יותר גבוה משלי, "וגם השיער הזה שלך".

שוב, התאמה תרבותית ממש מדהימה.

בתוך השיחה הזאת, הילד הגדול שלי, הוא לא היה איתנו, הוא היה רחוק, הוא בן 25, ואז הוא אומר לו, "מה אתה עושה מזה עניין? לפני שבועיים עיכבו אותי כשיצאתי מהחנייה של דוד", הוא יצא עם האוטו. והוא מסביר לו בעודי יושבת ולא יודעת מה להגיב למה שהוא אמר, כי אני רוצה למצוא איזה מסלול לא לשבור את רוחם של הילדים, אני רוצה שהם יסתובבו כמקומיים, כי אנחנו לגמרי מקומיים. ואז הוא אומר לו, "תהיה רק קול, ככה זה". ואז קלטתי לעומק, ידעתי את הכול, אבל קלטתי לעומק שאנחנו מגדלים ילדים כנועים. הילד הגדול שלי מלמד אותו להיות קול, זה להיות כנוע.

ואני לא יודעת על מה להצטער יותר. ולמזלי, הילד שלי שי, זה קרה לו רק בגיל 17 ולגדול שלי זה קרה בגיל 14. שוב, זה רק להציץ, ליטל, איך זה נראה מכאן ואיך זה מרגיש מכאן וכמה חרדה לנו כהורים וכמה אני סובלת בחדר הזה, כמה סבלתי לשמוע את המשפחה הזו שהגיעו למצבים קיצוניים, ואת יושבת ומדקלמת משפטים. תסלחי לי, אני לא יודעת איפה הם מוצאים אתכם, את אפילו לא מאמינה בכל המשפטים שאת אומרת, תסלחי לי. ופשוט תהיו ארגון לומד, תקשיבו, אל תתגוננו. מאיפה יצאה השוטרת הזאת? השוטרת הזאת שאפילו נראה לי שהיא לא מאוד חכמה, למה אתם לא מכשירים אותה? היא אפילו לא יודעת לנהל. הילדים שלי צריכים לנהל, הילדים שלנו צריכים ללמוד לנהל את הפרופיילינג שלכם, את ההטיות והגזענות והטמטום, טמטום, ארגון מטומטם?

ואז אומרים שגם לקהילה יש הטיות, את מבינה? בוודאי שיש הטיות, יש מציאות יותר נכון. אני חושבת, שולה, שלצד כל הידע שיש לך והניסיון, הסיפור הזה שסיפרת עכשיו הוא הרבה יותר מתיאור כל הסוציולוגיה הזאת, אלא להגיד ממש בסיפור, "אתה לא נראה בנוף, והשיער הזה". עזבי, אין אפילו מילים, באמת.

ואני חייבת לומר קודם כול תודה לשולה.


שולה, את יודעת מה? זה גם לנו איזה צלצול השכמה, כי לא יכול להיות שאנחנו באמת, אני גם מעירה לבן שלי כל הזמן, תוריד את הקפוצ'ון, הוא אומר, "אימא, קר לי", תורידי את הקפוצ'ון. כלומר, הפחד הזה, אולי אנחנו באמת פועלים לא נכון מהחרדות שלנו וממה שאנחנו חווינו, והילדים שלנו, מהפחד של מה שהם הולכים לחוות, אנחנו מגדלים אותם להיות כנועים ולא לעשות מה שנוח להם.

נכון. אני רוצה לעבור למח"ש, עו"ד הלה אדלמן. שלום, הלה, תודה שאת פה. אני קודם כול רוצה לשאול על סגירת התלונה לפני כל הנתונים.

לפני הכול גם אני לא יכולה להישאר אדישה לסיפור ששמענו וגם להעריך את זה שאתם באתם וסיפרתם את ההתמודדות שלכם עם כל הדבר הזה כמשפחה, גם כמי שהייתה בשטח וגם אחר כך. ותמיד אל מול הסיפורים האלה התשובות כשמדברים על סמכויות ועל החוק נשמעות נורא טכניות, לכן היה חשוב לי להקדים ולהגיד את הדבר הזה, כי יש הבדלים.

הסמכות של מח"ש, כמו שאמרנו לא פעם בוועדה, היא לחקור עבירות פליליות שהעונש עליהן הוא מעל שנת מאסר. התלונה שהתקבלה אצלנו הייתה תלונה שנגעה לשיקול הדעת של אנשי המשטרה ב - - -

סליחה, סליחה, אנחנו מגישים למח"ש תלונות שלא כולן עד שנה מאסר ובהחלט מזמינים אותנו לעדות. בתור מגישת תלונות אני יכולה להגיד את זה.

ואם זה פשע שנאה?

לא, יותר מזה, בגלל שאני שנתיים מלווה מפגינים שמגישים תלונות, אני לחלוטין יודעת שהתלונות של הרבה מהם פחות חריגות ממה שהם הגישו, ולמה הם זומנו לעדות?

חברת הכנסת הנכבדה, העובדה בין חריגות, לכן אמרתי שהתשובה החוקית אף פעם לא מתמודדת עם הנסיבות. עבירה של תקיפה, אפילו אם היא לא חמורה מאוד או חמורה יותר בהפגנה, היא עבירה של שלוש שנות מאסר, לכן היא עבירה של מעל שנת מאסר.

עו"ד אדלמן, סליחה, יש כאן בן אדם בתוך אירוע מוחי שהעמידו אותו והוא נופל, והעמידו אותו והוא נופל, אני מבטיחה לך שכל תקיפה שאני שמעתי עליה לא חריגה כמו התקיפה הזאת.

אני אומר לחברת הכנסת ולכולם, ראיתי את התלונה שהתקבלה אצלנו, קראתי אותה. התלונה, כמו שאמרתי, נגעה לעובדה שהשוטרים לא אפשרו להזמין את מד"א וטיפלו, לא היה את התיאור שהיו בו אלמנטים של אלימות או של - - -

אבל זו פרשנות. אבל הם כן תיארו שמה אלימות. אנחנו גם קראנו, יש שמה אלימות שהם אמרו.

איך אתם מגדירים את העבירה? או שאתם לא מגדירים את העבירה?

הרי זכויות עצירים.

לכן בשלב הראשוני התלונה נסגרה מחוסר סמכות מאחר שהיא לא הקימה חשד. עבירות פליליות הן עבירות מאוד - - -

הילה, בואי נעשה את זה, לא נלך סחור-סחור.

- - - שכן הגישו על אלימות. לא נכון, אני מצטערת.

לא, אני הולכת כאן על משהו אחר אפילו.

מדובר פה במשפחה מאוד אינטליגנטית, לא להגיד שהם לא הגישו בגין אלימות בתוך התא. הם הגישו את הדברים, זה עניין של פרשנות. עורך דין, הרי גם אני עורכת דין, הבחירה שלכם איך אתם ניגשים לתיק, אמרה, הביאה דוגמה מצוינת מאוד יושבת ראש הוועדה על הרבה מאוד תלונות בהפגנה בקפלן שמזמינים אותם לתת עדות. אולי לדקה חשבתם שאתם גם רואים מי המתלונן ונותנים לזה משקל? אני לא רוצה לחשוב ככה.

אין, ואני אומר את זה בפירוש, לרגע אין שום השפעה למיהות המתלונן, זהותו והשתייכותו על ההשפעה על ההחלטה אם להזמין פה לעדות או לא.

האם את יודעת שיש רקע ליהודי אתיופיה במשטרה, האם את יודעת? אני שואלת שאלה, שאלה פשוטה, תעני לי. האם את יודעת שהמצב, המציאות, גם האובייקטיבית, עם יהודי אתיופיה והמשטרה היא טעונה? את יודעת את זה? אלא אם כן את לא חיה בישראל.

אני חיה בישראל.

אם כך, את יודעת את זה?

אבל אני לא - - -

את כן נמצאת במקום של שאלות, כי אנחנו הגורם המפקח. אם בוודאי, למה את לא נותנת להם את יומם?

פנינה, רגע, אני רוצה לשאול שאלה אחרת, נעשה רגע זום אאוט.

את מדברת עם הגוף שטיפל, הגיש את כתב האישום בעניין ירי השוטר בסולומון טקה.

כי הוא נרצח, הילד.

סליחה, אני מדברת עם גוף שסגר קרוב ל-99% מהתלונות של יהודי אתיופיה בכל עשרות השנים שאנחנו בישראל. אני מדברת עם גוף שסגר את התיק של יוסף סלמסה, אני מדברת עם גוף שזרק את דמס פקדה לאלף עזאזל.

ושלא חקר את יהודה ביאדגה.

את רוצה שאני אביא לך את כל הרשימה? את כל הילדים שקיבלו מכות, שסגרתם את התיקים? על מה את מדברת?

אגב, יהודה ביאדגה מתמודד נפש. רגע, הלה, אני רק רוצה להגיד משהו, לא קיבלתי את התשובה הזאת בשום צורה, אני רוצה להגיד משהו אחר רגע.

אני רוצה שאת תגישי תלונה במח"ש על קריעת הגידים, על מה שעשו לך עם הטלפון והסרטונים, אני רוצה שתגישי תלונה במח"ש שוב, הם יגישו שוב על הכול, על האלימות. אני רוצה להגיד לכם, אני לשירותכם, הלשכה שלי לשירותכם, גם של פנינה. אנחנו שתינו כח"כיות נלווה את ההגשה המחודשת שלכם למח"ש. אני לא מקבלת שסגרת את התלונה.

כאשר הוגש ערר - - -

ערר. רגע, זה חשוב, אליהו, תקשיב.

נכון. ואני רואה את ההתכתבויות ואני חושבת, אני לא יודעת מי מהמשפחה היה בהתכתבויות, אבל כאשר הם אמרו שיש להם גם את הסרטונים, הם התבקשו, כדי שנוכל לבחון את החלטתנו מחדש, כי זה חלק ממטרת הערר. כי לעתים בתלונה הראשונית שמוגשת כתלונה מקוונת אכן יכולות להיות או פרשנויות או אי הבנה או שהם לא ידעו במה להתמקד או שאנחנו. הוגש ערר, בעקבות הערר אנחנו פנינו אליהם כדי לקבל את הסרטונים כדי שנוכל לבחון את החלטתנו, לא על ידי מחלקת עררים, אנחנו עוד בעצמנו, בשלב עוד לפני, לא שמישהו הורה לנו. משהתברר באמת בתוך הדבר הזה, ולעתים בשלב הראשוני, אני יכולה להגיד אולי אנחנו לא הבנו טוב, אולי לא הסבירו, אני לוקחת תמיד על עצמנו, אנחנו הרשות, אבל לכן יש את המקום הזה.

אבל אני אומרת, לכן כאשר שפנו בערר והתברר שיש פה - - -

כנראה שיש הכשרה מליטל, בגלל זה יש תקלה במח"ש.

התאמה תרבותית.

לפני שהועבר, באמת שלא היה פה עניין תרבותי כי ההתייחסות הייתה. אבל לפני שהועבר הערר, רק מעצם הפנייה אלינו, אכן נעשתה פנייה לקבל את הסרטונים. לעניין, וזה מה שרציתי, לעניין התלונה של הגברת, שבאמת לא הובאה אלינו כפי שהיא אכן אמרה וזה באמת מגבש דבר אחר לחלוטין כי היא גם מתארת ממש דברים של שימוש בכוח כלפיה ובעיקר הנושא - - -

ואיום במעצר ומחיקת סרטונים.

מחיקת הסרטונים, שזה יכול להיות בסיטואציות מסוימות, עוד פעם, אני לא אומרת כרגע, עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

ופגיעה קשה, נכון, בדיוק. תודה רבה, זו הפרשנות שאני מדברת עליה.

אבל הלה, עצם העובדה שהאדם שוכב אחרי אירוע מוחי, עצם העובדה שהנזק שנגרם, נגרמה כאן חבלה חמורה בהגדרה.

שהיא פוגעת במשפחה, באובדן כושר עבודה, בפרנסת הבית.

הצימוד הזה של העובדות, לא הזמינו מד"א, פעלו באופן מסוים והאדם יוצא עם חבלה חמורה, רק זה זו עבירה פלילית של מעל לשנה.

עבירה פלילית, עוד פעם, היא - - -

זאת היועצת המשפטית לוועדה, היא מכירה את - - -

לא, אני גם הייתי פרקליטה פלילית, לכן אני תוהה איך מחברים פה את הדברים.

לא, אני לא מזלזלת, אבל עבירה פלילית שהעונש שלה, אפילו עבירה של חבלה ברשלנות למשל, אם יש החלטות רשלניות שמביאות לגרימה של חבלה כלשהי, עבירה של חבלה ברשלנות למשל היא עבירה של שנת מאסר.

אבל יש לך פה מספר - - - עבירות שהיית אמורה לזמן אותם, אבל טוב שאתם, מודה ועוזב ירוחם, כדאי מאוד לקחת אותם להגיש עדות וגם לשמוע את העדות שניתנה כאן והיא מאוד, מאוד קוהרנטית.

אני רק רוצה לומר, ברגע שהתוצאה בסוף היא תוצאה, כמו שאומרת כאן, כל כך קשה, אני חושבת שהאי-זימון לעדות, הוא מהווה חלק מהזלזול שאנחנו מדברים עליו כאן. אני רוצה להגיד, יש כאן תקלה קשה של מח"ש, אני רוצה לשים את זה, וזה לא מפתיע אותי אגב, יותר מדי תיקים חמורים נסגרים, אני יותר מדי שומעת מאנשים שנחבלים מאלימות משטרתית שאין טעם להגיש למח"ש, את יודעת את זה בדיוק כמוני, זו דעה רווחת. תכף ידברו גם נציגי החברה החרדית ועוד נציגים מעוד חברות שיש כאן, הכול ברור.

אני אבל אומרת, פה במקרה הפרטי הזה, כי יש כאן דיון גם על מקרה פרטי, אני לא מוכנה לוותר. אני רוצה גם הגשה מחודשת ואני רוצה ללוות יחד עם פנינה את התיק הזה במח"ש כדי אכן לראות שנעשה לפחות מיצוי. אני לא יכולה להגיד, ברור לי שיש כאן משהו צריך לתת עליו את הדין, אבל אני אומרת מעבר לזה, סגירה לפני עדות זה כל כך זלזול, אין לי מילים. אנחנו הולכים להתעקש שתגישו את זה שוב עם כל הדברים ואנחנו נלווה את זה, הצוותים שלנו יעזרו פה וכל מי שמלווה אתכם כמובן. לא יהיה דבר כזה, תגישי גם. חשוב לראות, וכמו שאמרתי, יהיה דיון מעקב.

היושבת ראש, לפני שאת נותנת לעוד נציגים, קודם כול אני רוצה לשתף בצערו של נציג משרד ראש הממשלה דוד יאסו שאשתו הלכה לפני כשבועיים לעולמה.

אני ממש משתתפת בצערך, דוד.

ולבקש ממנו בקשה כמי שאמון על תקציבי הקהילה במשרד ראש הממשלה וכמי שליווה את כל התהליך של הדרך החדשה. אני מבקשת ממך כנבחרת ציבור שתפסיקו עם ה-20 מיליון שקלים שמועברים, או כמה שלא מועבר, למשטרת ישראל ולמשרד לביטחון לאומי. זה לא משקף את האינטרס של הקהילה ואנא, שמשטרת ישראל והמשרד לביטחון לאומי יבצע את התפקיד שלו במתן ביטחון, הגנה, שוויון וכל מה שצריך גם ליהודי אתיופיה.

אני רוצה לחדד את מה שפנינה אמרה ואני אשים את זה כסיכום ועדה. אני רוצה שתדאגו שה-20 מיליון שקלים הללו ילכו לתכניות אופרטיביות.

בחינוך, אפשר בחינוך, אפשר בייצוג הולם.

לא, אפשר גם במשטרה להכשרות אחרות והכול. אני רק אומרת, ממש לא עושים טובה להעסיק שוטרים מהחברה האתיופית, זה לא שהם אנשים נחותים שעושים להם טובה. חסרים שוטרים במשטרה ושוטרים הכי טובים. זה לא מקובל, זה אפילו תיקצוב לאקט גזעני. אני רוצה שהכסף הזה ילך לתכניות אופרטיביות עם פיקוח.

לא, אנחנו לא רוצים במשטרה. הם לא מקבלים על אף קהילה תקציבים, ראינו שהתיקים עולים, נראה לי שבגלל זה יכול להיות שהכסף דווקא גורם להם ליתר פעילות בקהילה, בגלל זה יש עלייה במספר התיקים אולי. לכן אני אומרת לך, אנחנו לא מעוניינים, עשור נתנו להם, הם לא הורידו את הנתונים. 20 כפול עשר, תעשו את החשבון שלכם, כ-200 מיליון שקלים על גב הקהילה הזאת וקיבלנו, מה שנקרא, בפרצוף 25,000 תיקים.

יש לי רעיון לפני שאני עוברת. קודם כול אני מתנצלת, אני רוצה להשתתף בצערך כמובן, תודה שאתה כאן, באמת אני מעריכה את זה נוכח המצב, מכולנו. אנחנו נפגשנו פעם אחרונה בפגיעה בתוכנית הממשלתית ליוצאי החברה האתיופית.

תודה. נכון.

אני רוצה שהכסף הזה ילך לשם. אתה יודע? אני רוצה לשים את זה לחינוך הלא פורמלי.

בדיוק.

להשקעה בשוויון הזדמנויות, לפיתוח באמת בספורט.

הייטק.

ובחינוך לא פורמלי ובמה שבאמת מגיע למען שוויון הזדמנויות. אז אנחנו על ה-15 מיליון האלה עשינו פה דיון מיוחד, אבל אני מגלה שיש 20 מיליון שקלים למשטרה על עצם זה שהם מעסיקים שוטרים, באמת אין לי כבר מילים.

חבל, אולי כדאי שתדייק את התוכניות הקיימות במסגרת דרך חדשה.

אבל למה את מתפרצת לנציג משרד ראש הממשלה?

לא ככה, לא אחרי מה שקרה כאן בדיון.

קודם כול, אני מכבד ומעריך ומוקיר על ההתכנסות. ההחלטה היא החלטת ממשלה, זו לא החלטה שלי ולא החלטה של גוף כזה או אחר לאן ילכו התקציבים.

הסטת התקציבים לתוכנית הממשלתית.

כן.

שהוא, ואז יבוא אפילו יציג לך - - - תוכניות לצעירים וביחד.

חברת הכנסת פנינה, בדיוק אני מציין את זה. ההחלטה של חלוקת התקציב של 324 שהייתה ב-2015 ועל פי 787 שהייתה מ-2023 שהמטה עובד עליה היא לא החלטה של המטה, היא החלטת ממשלה לפי חלוקה למשרדי הממשלה. גם זה לא 20, זה 17.9 מיליון למשרד לביטחון לאומי כאשר זה מחולק, 11.67 הולך למשטרה והשאר הולך לרב"ק, אני אסביר. גם כאן, בהחלטת הממשלה מצוין שכוח אדם, כ-31 שוטרים ושוטרות כלולים בתוך התקציב הזה. הפעולות, יש לי תוכנית עבודה מפורטת, אני יכול להציג אותה, של 2024, אין לי את זה. אם תרצו, אני מוכן להביא לכם.

כן, דוד, אבל נקבע בהחלטת ממשלה שאפשר תוך כדי הליכה לשנות את היעדים והייעוד של התקציבים.

כן, אני מסכים.

וכדמות הבכירה ביותר למעט הסמנכ"לית שמעליך, אני ממליצה שבאמת נשב יחד עם יושבת ראש הוועדה ותביאו לה החלטת ממשלה שמשנה את העניין.

בכיף, אין שום בעיה, אני מוכן לבוא.

ולהגיד שזו דרישת הקהילה אלא אם כן יש פה נציג בן הקהילה שלא רוצה שניקח את התקציב מהמשטרה ונעביר לדברים - - -

יושבת ראש הוועדה, אין לי שום בעיה להציג לכם את כלל משרדי הממשלה, כלל התקציב של התוכנית לשילוב מיטבי של יוצאי אתיופיה בהתאם. תודה.

דוד, תודה רבה לך. אני רוצה לעבור לאבי ילאו, מנכ"ל ארגון הנני, ומייד לאחר מכן לישראל פרוש, מתעדים אלימות משטרתית של החברה החרדית שאני מודה שאתה כאן.

של כל החברות.

האמת שנכון, אבל כן חשוב גם להאיר את הזרקור על החברה החרדית בהקשר הזה ותודה שאתה כאן. תודה, אבי שאתה איתנו.

גברתי היושבת ראש, קודם כול מצטרף כאן למה שנאמר על עצם קיום הדיון, אם כי צריך להגיד שקיום הדיון הוא בעיניי תעודת עניות גדולה מאוד למשטרת ישראל.

נכון.

נכון.

בטח בחלוף כל כך הרבה שנים של עיסוק בסוגיה הזאת, של הפרקטיקות המאוד נלוזות של המשטרה, ובעיקר, בעיקר הטיעונים המאוד המביכים, יש לציין, שנאמרים כאן. גוף שלומד וארגון שלומד, ואת יודעת מה? אני יושב ומסתכל גם בהתייחסות לדברים שנאמרים כאן ואני צופה על נציגי המשטרה, וכולנו יודעים ששוטרים או אלה שאמורים להגן עלינו נשבעים להגן על האזרחים בכל מחיר, זה התפקיד שלהם, להגן על האזרחים. ואת הביטוי לזה אני חושב שכולנו ראינו ב-7 באוקטובר, שבאמת אכן כך. שוטרים הלכו והגנו בגופם כדי להגן על אזרחים בכל מחיר, וזה דבר שהיה באמת מעורר השתאות, וגם איזושהי הבנה מסוימת שיש כאן משטרה.

ואז קורה משהו. בכל מפגש, בכל אינטראקציה, בכל דבר שקשור לקהילה האתיופית, יש כשל מתמשך, פשוט מאוד, כשל מתמשך. או שהם לא רואים בנו כציבור ככל הציבור, או שלא רואים בנו כאזרחים שווי זכויות, אבל כך או כך, אנחנו למעשה רואים שבמשך שנים ארוכות מאוד, מאוד, כל אימת שניתנה הזדמנות למשטרת ישראל, הם פשוט פישלו שמה. לא יודע אם זה במכוון, לא יודע אם פשוט בגלל חוסר מקצועיות, אבל כל פעם שניתנה להם הזדמנות, הם פשוט מפשלים. הייתי יכול להקריא כאן שורה ארוכה של מקרים, של אירועים שבהם המשטרה נבחנה.

ואז אני רואה את נציגי המשטרה שיושבים כאן, אני רואה את הבעת הגוף שלהם, אני רואה איך הם זזים באי נחת, כאילו אנחנו תוקפים אותם, כאילו הדברים שנאמרים כאן, הם צריכים להדוף אותם. הם לא באים, ואני אומר את זה כאן, וכדאי מאוד שניקח את זה בחשבון, המשטרה לא באה לכאן ללמוד.

הם רואים אותנו כמו אויבים, ככה מתנהגים כל הזמן.

היא לא באה לכאן להקשיב, היא לא באה לכאן לשמוע באמת ובתמים מה באמת עולה כאן. הם באים להדוף את הטענות, הם באים לבוא ולהגיד, הם מבחינתם לא באים לכאן כדי לשנות את המצב וצריך להבין את זה, הם באים כדי לשמר אותו. זאת האמת, הם באים לשמר את המצב. באמת, אין לי שום עניין להתייחס למח"ש. כל מה שנאמר, אני חושב שאלה באמת מילים שלא יועילו בהיבט הזה של מח"ש. ובכל זאת, בכל מה שקשור למשטרת ישראל, מי שחושב שזה יהיה באמצעות כלים וולונטריים שהמשטרה יום אחד תתעשת והיא תשנה את המציאות, הוא בבדיה, זה לא יקרה. הדבר הזה לא יקרה, צריך להבין את זה. המשטרה לא תעשה שום שינוי אמיתי אלא אם כן החוק יגרום לה לשנות את זה.

אני אומר שוב, היינו שם, נכחנו שם במשך שנים ארוכות, ישבנו עם המשטרה, ישבנו בוועדת שרים, דיברנו, הצגנו. אני רוצה להזכיר לכם שגם ב-2015 משטרת ישראל הייתה הגוף שהתנגד באופן נחרץ לאמץ את ההמלצות של הוועדה למיגור הגזענות. זה גוף שמתנגד באופן עקבי, באופן עקבי מתנגד להפנים שיש לו בעיות ארגוניות. וכל מה שהם עושים גם היום זה להמשיך את אותו דבר.

אני חושב, גברתי, שבעצם הטענות והטיעונים שעלו כאן למשטרה הם לעשות מכם ומהוועדה הזאת ומנבחרי הציבור צחוק, הם עושים מכם צחוק. הטענות הללו, ישבנו אגב במקרה אחר לפני שבוע ימים בוועדה לביטחון לאומי, ישבנו שם במקרה של היימנוט קסאו, מקרה שעל פניו, המשטרה, ואמרתי את זה מספר פעמים בכמה הזדמנויות, זה היה אמור להיות דגל שהם לוקחים, מוצאים את הילדה הזאת ואולי היה משתנה פה הביטחון שלנו במשטרה. וזה גם לא קרה, ועדיין הם נכחו שם ונתנו הסברים מאוד לקוניים, מאוד דמגוגיים. וצריך להגיד, גברתי היושבת ראש, אני לא יודע מה ה-20 מיליון שקל האלה יועילו או לא יועילו.

זה לא ה-20, זה לא הסיפור.

זה גם לא הכסף, וזה גם לא יותר שוטרים. יש שוטרים אתיופים מצוינים, והדיון הזה הוא בעיניי זילות של האירוע שקורה כאן, יש פה משפחה שמספרת. מדברים כאן על הטיות, ההטיות שלי, ההטיות שלך, גברתי, ההטיות של שולה לא מסכנות חיי אדם, ההטיות שלנו לא מסכנות חיי אדם. ההטיות שלהם סיכנו חיי אדם, ההטיות שלהם הביאו למותו של סלומון טקה, הביאו למותו של יהודה ביאדגה, הביאו למותו של יוסף סלמסה. ההטיות שלהם מסכנות את החיים שלנו.

וגם אחרי שחשבנו שאחרי המחאות ויש ואחרי קפלן תהיה איזושהי הפנמה או תהיה איזושהי הבנה, לא, דווקא נהפוך הוא. מה שלימד אותנו שהמשטרה היא גוף כל כך אטום, כל כך רקוב מן היסוד שצריך שם אמצעים מאוד, מאוד רדיקליים כדי לשנות את המשטרה. וזה לא יכול להיות וולונטרי, וזה לא יכול להסתכם בדיוני מעקב. אני יודע, המשטרה בקריסה.

זה חייב להתחיל גם בהפנמה.

אולי ההשקעה צריכה להיות בסינגור ובייצוג מול המשטרה, זה הסיפור לדעתי, הגנה.

גברתי, אני אומר לכם, אנחנו כולנו עדים לכך שהמשטרה בקריסה מערכתית. אנחנו רואים את זה, אנחנו יודעים את זה. המשטרה בקריסה מערכתית, רואים את זה, כולם מבינים את זה היום, רק מה? שאנחנו, ואנחנו כשם קוד לקבוצות מיעוט, אלה שמתויגים, אלה ש - - - לחשוד בהם, אנחנו אוכלים אותה.

אנחנו אוכלים אותה ראשונים, ואת הדבר הזה צריך לעצור. אני לא יודע, זה לא שעכשיו אני חושב שאני אצא מהדלת כאן ואני אהיה יותר אופטימי, לא, אני אהיה יותר מודאג. כי אם 15 שנה אני מגיע לכאן לדיונים בוועדות ושום דבר לא השתנה חוץ מהדמויות שמשתנות כאן, אני אומר, לאן אנחנו באים? ושוב אני אומר, המשטרה מגיעה לכאן.

לעוד הפגנה, אבי, לעוד הפגנה.

אני לא אגיע לעוד הפגנה. המשטרה מגיעה לכאן, מח"ש מגיעים לכאן לא כדי לשנות את המצב, אלא כדי לשמר אותו, וזה משהו שאנחנו, אתם, נבחרי הציבור, צריכים להבין את זה לעומק. תודה.

נכון. לפני שאני עוברת לישראל אני רוצה להגיד שאני מסכימה, גם לא פעם אני מתוסכלת כי זה לא דיון ראשון שאנחנו עושים פה ממש בנושא הזה, אבל אני כן חושבת שיש בזה ערך שהבית הזה נותן מקום, קול ומציף, ואני חושבת שגם הדרך לתיקון היא לשים את זה כל הזמן על השולחן ולא לוותר. זה מסע, זה תיקון נורמות ותפיסות, וזה עניין תקציבי וזה עניין מערכתי וזה עניין כולל, ואתה יודע, אנחנו יחד במסע הזה.

אבל אני אומרת, למרות התסכול מזה שתהליכים, או שהם מאוד איטיים או שהם בכלל לא קורים, אנחנו לא נפסיק לשים את זה כאן ובסוף יבוא תיקון. וכשנשקם את המשטרה, זה יהיה חייב להיות שיקום שנוגע גם במקומות הללו.

אגב, ברשותך, רק להוסיף נקודה אחת, ואני לא רוצה לדבר בשם אנשים, אבל במקרה הזה אני כן אגיד משהו. היחידה הממשלתית לתיאום מאבק בגזענות שאמנם נעדרת סמכויות ושיניים, אבל זה בטח גוף מקצועי לכל דבר ועניין. זה גוף שהמשטרה באופן עקבי משום מה ממאנת לשתף איתו פעולה בצורה משמעותית. ועכשיו כל הטקסים וכל הלימודים וכל ההכשרה שעושים במכללה בבית שמש, אני לא יודע מה הם עושים שם, במבחן התוצאה אנחנו מבינים שכנראה לא השתנה הרבה ולא נלמד הרבה. ושוב אני אגיד, צריך שתהיה פה חקיקה אולי, סנקציות, אני לא יודע מה.

אגב, אני רוצה לספר לך משהו. לפני כמה ימים, שולה, את בטח זוכרת, שלמשפט של סלומון טקה הגעתי והגעתי עם פעילה שלצד המשפחה, יוצאת העדה האתיופית, ויצאנו רגע להפסקה החוצה וכשנכנסנו חזרה הכניסו אותי ולא אותה. ואז אמרתי למאבטח, אבל למה? היינו שם עכשיו ביחד, מה העניין? אני לא אגיד את שמה, היא בטח זוכרת את המקרה. ואני הזדעזעתי, והתחלנו לעשות סרטונים והכול ופניתי ליחידה באמת. וצריך להגיד, הנהלת בתי המשפט פשוט אמרה, לא היה ולא נברא. הנה, אני לא אומרת משטרה פה, הנהלת בתי המשפט. ואני ראיתי את זה בעיניי, אני הייתי איתה. אנחנו יצאנו ביחד להפסקה החוצה ואנחנו חזרנו יחד, ואמרו לי, את יכולה להיכנס, את לא. זה לראות בעיניים.

אבל זה בדיוק, גברתי היושבת ראש, אנחנו לא יכולים להמשיך להתכנס ולשמוע את הסיפורים קורעי הלב האלה.

נכון, בדיוק.

אי אפשר שזה יהיה ריטואל שחוזר על עצמו כל הזמן, לשמוע סיפורים קורעי לב, קשים מאוד, מעצבנים מאוד שמעמידים בצורה תודעתית אני אגיד קהילה שלמה כחשודים, ככאלה שלא יכולים לסמוך על המשטרה גם ברגעים הכי קשים שיכולים להיות, לא יכולים לסמוך עליהם. זה חייב להיפסק, אנחנו חייבים לשנות את המצב הזה. והדבר הזה לא ישתנה אלא אם כן יקרו כאן דברים שיחייבו את המשטרה. תודה.

נכון. אני חייבת לומר משהו. קודם כול, אני לא רוצה שהנציגים של המשטרה או מח"ש, תצאו מפה באיזו תחושה שאנחנו מיואשים. באמת יש אכזבה גדולה, אבל אני אומרת לכם, ופה דווקא אני חולקת עליך, אבי, דווקא כמי שהיה שותף איתי להרבה מאוד בהובלה של הפגנות, אם אנחנו נצטרך להשתמש בכל הכלים, כולל לצאת להפגנות, אנחנו נצא להפגנות.

חד-משמעית.

אני אומרת לכם, אנחנו נצא להפגנות. ואם אנחנו נצטרך לשנות את התקציבים, להשקיע, גברתי היושבת ראש, ב-20 מיליון, אמרת 17 נקודה משהו, אני חושבת שניקח את 20 הערים הגדולות, אגב, זה רעיון לא רע ואנחנו אולי נקדם אותו, מיליון לכל עיר לסינגור, ייעוץ משפטי צמוד לבני הקהילה, בזה פתרנו את העניין. כי אם המשטרה לא יודעת לעשות את זה, אנחנו לא צריכים להתייאש. אנחנו נצא למאבק עוד פעם, לצערי נגזר עלינו.

משפט ממש, לשים בהקשר את הסיפור הזה. המשטרה היא ביטוי קיצוני של גזענות ממסדית. ולפעמים נדמה שאנחנו מדברים רק עליהם כי הם פשוט מזיקים ונוטלי חיים אפילו, אבל אני חושבת שהמסע שלנו צריך להיות מסע יותר עמוק, מסע של כולנו.

זה בהחלט נכון שהסיפור עם המשטרה זה סמכויות האכיפה והכוח, אבל בסוף זה כלל מערכתי ואי אפשר לנתק את זה מהחברה הישראלית. זה לא נגע משטרתי, זה נגע לאומי.

נכון.

נגע ממסד.

וישראל, תודה שאתה כאן.

שלום. קודם כול תודה רבה ליושבת ראש.

תודה לך, ישראל.

אני רוצה לספר על עצמי. אני ישראל פרוש, אני מבית שמש, אני בחמש השנים האחרונות בערך מרגיש אקטיביסט בנושא אלימות שוטרים. אני מגיע להפגנות, לא משנה של איזה מגזר, ופשוט מצלם. אני יכול לספר על האלימות שחוויתי או על חקירות מח"ש שהגשתי, ויש לי הרבה מה לספר, אבל אני רוצה להתמקד דבר ראשון בסיפור שקרה לי.

אתה גם תיעדת את האירוע החריג שהיה, נכון?

לפני יומיים הייתי באירוע שהיה ממש חריג. הייתי בדרכי לכותל, ראיתי הפגנה, נעצרתי שמה וראיתי שמה, מי שזוכר, היה סרטון במירון שרואים שוטר דוחף יהודי מבוגר.

נכון.

ראיתי שני מקרים כאלה שלא תועדו, אבל באחד המקרים, היהודי המבוגר, יש לי פה הכול מצולם, שלחתי אפילו לעוזר, מדמם מהראש. חבשתי, התקשרתי למד"א, אמרו לי להפעיל לחץ על המקום, על הפתח בראש שהיה לו, הוא היה בן לפחות 70. תוך כדי שאני לוחץ לו על הפצע מגיע המפקד של האירוע, ככה הוא היה נראה, הוא נתן הוראות, ופשוט חונק אותי תוך כדי שאני מטפל בו וחובש אותו.

למה?

ככה. לא יצר שום אינטראקציה, לא היה לי שום דבר איתו, לא פניתי, כלום. ולאחר מכן היה אותו סיפור בדיוק, גם יהודי מבוגר, מעל 70, הכול מופיע לי בפלאפון, מי שרוצה לראות אני יכול להראות. יהודי מבוגר שוכב על הרצפה, זרקו אותו, הוא לא נפצע, הוא לא פונה באמבולנס, אבל זה היה הזוי.

אני רציתי לדבר בעיקר, לא תכננתי לדבר על המקרה שהיה שלשום, אני רציתי לדבר על מה שאבי אמר, זה בעיקר על מערך הדוברות של המשטרה. אנחנו מרגישים, אני בתור אחד שהייתי במקומות וראיתי דברים, אתה רואה לפעמים שקרים, ממש שקרים, אם לא מניפולציות. כל מיני מניפולציות של 7 באוקטובר או משהו כזה שיתן אמפתיה לחברה שרואה את הדוברות, זה חשוב מאוד מה שהם עשו, אבל אין שום קשר בין ההתנהגות הבריונית שלהם לפעמים לבין מה שהם עשו.

ואני מרגיש, אם הייתי יכול להמליץ למשטרה מה לעשות, זה כמו שאבי אמר, לא להדוף, אלא לקחת את כל הדוברים ויועצי התקשורת למיניהם ולקחת פעם אחת אחריות ולהגיד, פה טעינו. וזה לא ראיתי, ואני עוקב ואני נמצא שמה ובחיים לא קרה.

ועוד דבר אני רוצה להגיד, שאני מזכיר שירדו לי לחיים אישית. זאת אומרת, אני הייתי מתעד בקורונה את כל השוטרים, הייתי מגיע עם המסכות, היו פשוט מחכים לי שוטרים מתחת לבית, ברמה של מתחת לבית. ויום אחד עולה לי פתאום שוטר מתחת לבית, אומר לי אתה דרוש לחקירה, והוא עלה לי לאוטו עם הילדים בדרך לגן, תוך כדי שאני באוטו עם הילדים בדרך לגן, הורדתי את הילדים בגן ואז התכתבתי עם קצין המודיעין של התחנה, הוא אמר לי, "טוב, תבוא אחר כך, אני מוותר לך". ואז באיזשהו שלב הגעתי למסקנה ששוה לי לוותר. כתבתי לו, "אני יורד מהעץ, אני מפסיק לצלם אתכם בלי מסכות, תעזבו אותי", וככה יגמר הסיפור.

וואו, ממש סחיטה.

זה סתם רציתי. ואני מודה לך שוב על הבמה המכובדת הזאת.

לעלות איתך עם הילדים ברכב זה ממש איום מאפיוזי.

כן, בדרך לגן. תודה רבה.

תודה לך, ישראל. אתם רוצים להגיב? בוודאי.

שמי הילה אורלב, אני ממלאת כרגע את מקומה של ראש מדור תלונות הציבור.

רציתי להתייחס כבר מתחילת הדיון לדברים שנורית אמרה, שזה עניין מקצועי בינינו. כשאנחנו מקבלים תלונות ופניות מאזרחים, אנחנו לא מבקשים מהם להגיד אם הם גבר או אישה, אם הם ממוצא מסוים, ערבים, או ממוצא אתיופי או רוסי, ובאיזה גיל הם. וזו שאלה מקצועית בינינו ובין מכון המחקר, האם זה ראוי או לא ראוי.

אני רוצה להגיד לך על זה משהו, הילה. שם אתם מבקשים? כלומר, אתם יודעים מי ערבי ואתם יודעים מי גבר ואתם יודעים מי אישה.

כן.

אז מה? אתם לא רוצים לפלח פשוט עוד פילוחים.

לא, דווקא לא. אנחנו לא רוצים לפלח לפי שם, שמא - - -

זאת אומרת שכל הרשויות למדו שצריך לפלח, כל המומחים שיודעים איך משקמים מערכות כאלה ואיך מטפלים בתופעות אמרו שחייבים נתונים כדי להכיר בהם. זאת אומרת, זה ממש לעבוד נגד כל ההיגיון המחקרי, המעשי, ובסופו של דבר, אני חייבת להגיד לך שבהרבה מהנתונים שאת מקבלת את כן יודעת פילוח. את יודעת למשל - - -

הילה, תעדכני לגבי הדוחות של 2022 ו-2023 עם פילוחים.

כלומר, יש פילוחים, אין בעיה.

לא. כשמוגשת תלונה בנושא גזענות, ודאי שיש לנו פילוח, כי אנחנו יוצרים קשר עם האזרח. אבל כשהאזרח טוען למה השוטר נתן לי דו"ח או למה הניידת לא הגיעה בזמן, אנחנו לא מבקשים, אנחנו לא בודקים.

אבל איך יהיה אפשר לאתר? תקשיבי, גם אני רוצה להגיד רגע משהו. אפשר גם להגיד שלמשך חמש שנים, אני רוצה ללכת רגע עם ההיגיון שלכם, במשך חמש שנים נעשה פילוח מפורט כדי לאתר סטטיסטית מגמות וסוגיות בחברה, להבין איך לטפל בהן בתוכנית ואז להפסיק את הפילוח, אבל קודם כול להכיר, להבין מה קורה. זאת אומרת, אם את אומרת לי באופן קטגורי לנצח אני חושבת שזה לא נכון וזה, אולי יש בינינו ויכוח, יכול להיות שגם לא נסכים פה, אבל כדי לאתר - - -

ההתנגדות שלנו היא לא עקרונית, אני אומרת, ההתנגדות שלנו היא לא עקרונית, אנחנו פשוט לא מבקשים את המידע הזה מהאזרח.

כן, אבל זה עלה פה כבר, אנחנו ביקשנו.

סליחה שנייה, אני יכול להגיד שאני התקשרתי למשטרה, אני גר בבאר שבע בשכונה מסוימת, ישר, "מאיפה אתה?", אמרתי לה את הכתובת. "אתם תסתדרו ביניכם". זה במוקד בבאר שבע. אז אל תגידו.

כי מה שנקרא, אפשר לפלח כשרוצים.

לא, זה משהו אחר. אני מדברת על היחידה הארצית שמקבלת פניות ותלונות.

תראי, אני מבינה, הילה.

בטופס שלנו אין בקשה כזאת. אנחנו לא שוללים לצורכי למידה הוספה כזאת.

אבל תראו את ההמלצה של היחידה לתיאום מאבק בגזענות, תכף הם גם ידברו, את ההמלצה גם, ויש סיבה שיש את ההמלצה הזאת. אני תוהה האם צריך להגיש חוק פשוט כדי לאתגר את המערכת ולחייב את המשטרה להעביר דיווח על הטמעת המלצות היחידה. למה? הרי זה דבר שיכול לקרות גם בלי חקיקה, זה בדיוק הסיפור של תהליכים שקורים ופיקוח פרלמנטרי יכול להספיק מבלי שאנחנו מפעילים את שוט החקיקה בכנסת.

ליחידה הוגשו בשנת 2024 שמונה תלונות כשהאזרח טוען באופן מפורש על גזענות. גם אלינו, כ-30 תלונות.

אני רוצה לעשות רגע עצירה, אני רוצה לתת רגע ליחידה לתיאום מאבק בגזענות במשרד המשפטים להציג את מה שהיא רוצה להביא לכאן, ולאחר מכן אני אשמח גם את הסנגוריה הציבורית ממשרד המשפטים. בואו נשמע רגע אתכם ונעשה דיאלוג.

יושבת הראש, לא נתנו נתונים לגבי אף אוכלוסייה אחרת מצד המשטרה ומשרד המשפטים.

לא, נכון, כי אין כוונה. זאת אומרת, יש כאן איזה עניין.

תלונות בנושא גזענות יש לנו.

לא, הכול, כל דבר לגבי אוכלוסיות אחרות: חרדים, יוצאי ברית המועצות, יוצאי ארצות ערב והאסלאם, ערבים.

את מדברת על פניות ציבור שפונים אלינו?

על כל נתון שיש לכם לתת כרגע, כי אין כלום. על כל נתון שיש לכם, על פניות ציבור, על תלונות נגד שוטרים, על נפגעי עבירה, משהו, באמת אני אומרת, משהו.

על כל נתוני האכיפה בפילוח לקבוצות מיעוט.

ליחידה שלנו, פניות ותלונות הציבור, יש פילוח על תלונות בנושא גזענות וגם הן מפולחות לפי סקטורים. כמחצית מהתלונות בנושא גזענות הן של ערבים, יש של חרדים, יש של יהודים שטוענים.

אפשר לקבל את הנתונים הרשמיים?

כן, בוודאי, אנחנו העברנו את המסמכים.

אני יכולה לשאול משהו? יש לי כאן פשוט בתור דוגמה את אחד הדוחות ואני קוראת משפט כמו "מתלונן כי זומן לחקירה רק בשל מוצאו". לא כתוב מהו מוצאו, אתם יודעים מהו מוצאו?

אנחנו יודעים, בהחלט, כן.

אתם לא שואלים אותו כי? או שאתם כן שואלים אותו?

לא, ודאי שאנחנו שואלים. תלונות בנושא גזענות, ודאי שאנחנו נכנסים לעובי הקורה ואנחנו גם מפלחים אצלנו. לכן אני יכולה לומר שבשנת 2023 ו-2024 כ-30 תלונות בנושא גזענות הוגשו בכל שנה, כמחציתן של ערבים, מעט של חרדים, מעט של יהודים, מעט דרוזים אני חושבת, תלונה אחת, וממוצא רוסי.

את זה אפשר לכתוב בדוחות עתידיים?

כן.

אני רוצה רגע לעבור ליחידה לתיאום המאבק בגזענות ולפרקליטות, בואו ננסה לעשות איזשהו תיאום ולהבין. תודה שאת פה, סיון.

תודה. סיון שמר מהיחידה למאבק בגזענות, אני אחראית על מערך התלונות ביחידה, אני מקבלת מהציבור את התלונות על גזענות. אני רוצה להתייחס לאיסוף הנתונים. כמובן שהעמדה של היחידה היא שיש צורך ברור ומוחלט לאסוף נתונים מבוססי זהות. אנחנו ביחידה, יש לנו טופס הגשת תלונה מקוון, לפני שנתיים היה טופס אחר שלא היה בו סעיף שמתייחס להשתייכות הקבוצתית, אבל כן כשהיינו פותחים את התלונה בתוך המערכת שלנו היה אפשר להבין את ההשתייכות הקבוצתית וזה היה מוזן, כך שתמיד אספנו נתונים. הטופס שלנו השתנה והיום יש בו סעיף שמבקש לציין את ההשתייכות הקבוצתית, אומר שניתן לסמן יותר מאפשרות אחת, שהמידע נאסף לצורכי למידה ומחקר, ויש גם אפשרות בתוך הרובריקה הזו שנפתחת לבחור לא לענות.

אני חייבת להגיד שרוב התלונות שאנחנו מקבלים, רוב המתלוננים כמובן בוחרים לענות. אבל זה רק במסגרת טופס קבלת התלונה. כמובן שאנחנו חושבים שמשטרת ישראל בפנייה לית"צ, למשמעת, למח"ש צריכה לאסוף נתונים מבוססי זהות. אבל אני רוצה רגע להתייחס למשהו עמוק יותר, לדוגמה למה ששולה תיארה, כל הסמכות של שוטר לדרוש הזדהות. יושב אדם במרחב הציבורי, ניגש אליו בעל סמכות, שוטר ומבקש ממנו להזדהות.

זה חוק המישוש שעבר בשנת 2015, משהו כזה.

זה נוהל הזדהות שתוקן אחרי הבג"ץ בשנת 2021, אבל אין תיעוד לאירוע הזה. זאת אומרת, אותה שוטרת שפנתה לבן ושאלה מה אתה עושה פה וביקשה לראות תעודה מזהה, אין שום תיעוד לבקשה הזו, זה משהו שבכלל לא מתועד ולא נרשם.

נעמה, לך יש הצעת חוק.

הצעת החוק שלך של עיכובי שווא, שזו הצעת חוק של מכון זולת והוועד נגד עינויים מדברת בדיוק על העניין הזה של תיעוד הדבר החמקמק הזה שאף אחד לא בדיוק יודע מה קורה שם.

נכון.

זה לא מתועד. כל עיכובי השווא הם אחד הדברים שאני מאוד אשמח לדבר עליהם עכשיו, זה קורה גם בהפגנות ומחאות, אשמח לדבר על זה.

בסדר גמור.

כאמור, זה לא מתועד ואנחנו חושבים שמאוד, מאוד חשוב לתעד את זה. יש לנו פורום עם משטרת ישראל, אנחנו נפגשים אחת לרבעון, אנחנו כן יכולים להעיד שבשלוש השנים האחרונות מאז שמונה הממונה על מניעת גזענות יש פתיחות ויש קשב, והעניין הזה של היישום המפלה של נוהל הזדהות, כי אני 44 שנה בעולם, בחיים לא ניגשו אליי ושאלו אותי מה אני עושה פה, אף פעם לא התבקשתי להזדהות. ואני גם רוצה לדבר על התלונות, שמראים 30 ומשהו תלונות בשנה, ברור לנו שיש בעיה של תת דיווח.

אנחנו יודעים שלדוגמה כשהיחידה עושה סקרים, 90% מהנשאלים, 80% מהחברה האתיופית, 90% מהחברה הערבית בכלל לא מכירים את היחידה, וגם מי שמכיר ויודע שאפשר לפנות ולהתלונן, לא מתלוננים כי מרגישים שזה לא אפקטיבי, כך שיש תת-דיווח בעייתי. והדרך היחידה - - -

אגב, יש לכם שיתוף פעולה עם הסיוע המשפטי? כי לאחרונה העברנו חוק.

לפי חוק איסור הפליה, בוודאי.

העברנו סיוע חינם, אליהו, לדעתי גם סיפרתי לך.

נכון, זה היה מתחילת 2018.

נכון, ונלחמתי שנתיים, וגם נעמה חתומה על זה אם זכרוני אינו מטעה. ואני חושבת שאתם צריכים לצאת לקמפיין משותף ולהנגיש את זה. יכול להיות שדווקא כשהם ידעו שגם יש להם ייצוג חינם - - -

אני רוצה להציע כאן הצעת חוק שאפשר להגיש ביחד, פנינה, לפעמים יש דברים שבחוק. אני חשבתי שלא תהיה הצעה דורסנית אלא הצעה שבאה לכוון את המערכת. שתהיה חובת דיווח שנתית של המשטרה לתהליכים מול היחידה לתיאום המאבק בגזענות, חובת דיווח.

קיים בדוח שנתי, אתם מוזמנים לראות את זה.

כל שנה?

ב-2024 יפורסם עכשיו הדוח, 2022-2023 פורסם, זה במדיה, ניתן להיכנס לזה. 2023 היה איזשהו, אתם צודקים.

אבל מפורסם איזה אימוץ מתוך הוועדה?

גם לגבי האירועים וגם לגבי אימוץ הוועדה וגם לגבי התהליכים המשטרתיים.

וזה כל שנה את אומרת?

נכון.

מה לגבי התהליכים המשטרתיים?

כל מה שנעשה מול מינוי של נצ"צ הוד לוי כממונה גזענות, כל התהליכים אל מול משרד המשפטים, בית הנשיא, משמעת, מח"ש וכולי מדווח בדוח פומבי. ב-2023 אכן הייתה טעות בהנגשת הדוח לרשת וזה יעלה בימים הקרובים, אנחנו עלינו על זה. 2022 פורסם, 2024 יעלה בזמן הקרוב.

ואת אומרת שבדוח הזה אתם רושמים את התהליך ואימוץ מסקנות הוועדה?

תהליכים, תלונות, ומה נסגר - - -

למה הפסקתם את ההכשרות של יוצאי אתיופיה למשל? באיזה תהליך? את יודעת שהפסיקו להזמין אותנו, לא רוצים לראות אותנו? מה קרה?

רגע, פנינה, אבל לא.

לא, באמת, אני אומרת לך, אני לא יודעת. אתה היית שם? ביקשו ממך לבוא לתת הרצאה? אם אבי לא היה, ואני אומרת לך, אווקה, אתה היית לאחרונה?

אני סנגור.

מי היה? דוד, אתה הלכת לתת לשוטרים? שולה? אף אחד לא היה. אני לא יודעת, מי היה? אולי בטעות היה שם מישהו אחר.

אווקה ואני היינו יחד, היה כיף.

לקחו קהילה אחרת, לקחתם אולי תימנים.

אנחנו נחכה לקבל את הדוחות, הכול בסדר, רגע נשים את זה בצד כיוון שזה נענה.

את מי לקחו?

נעמה, בכוונה לא שמענו שום התייחסות של המשטרה לסיפור של ברקו? כלום, כלום, כלום?

כן, רגע, תכף נבקש גם את זה. ניתן רגע לשני הגורמים פה לדווח ואנחנו נדבר על זה.

אני רוצה לומר שלמדנו לאחרונה, זאת אומרת, העניין הזה של היישום המפלה של נוהל הזדהות, של החוויה של אדם שנמצא במרחב הציבורי וניגש אליו שוטר ושואל אותו למה אתה פה ומבקש להזדהות והרבה פעמים זה מסלים לאירועים הרבה יותר חמורים. סיפרו פה באמת על אירועים, אני רציתי רק לתת דוגמה אחת קטנה על מתלונן שפנה אלינו וסיפר שהוא יצא מביתו עם בן דוד שלו, יוצא ברוורס מהחנייה של הבניין ביפו בשביל ללכת לחלק מזון לנזקקים בלתת. בתוך כדי הרוורס מגיע אופנוע עם שני שוטרי יס"מ רכובים, מבקשים ממנו להזדהות.

הוא אתיופי?

הוא אומר שאין לו, שהוא איבד את תעודת הזהות.

בחור אתיופי?

כן, בחור אתיופי. הוא מבקש לעלות הביתה, הוא אומר איבדתי את תעודת הזהות, אני מבקש לעלות הביתה להביא דרכון. לא מסכימים, זה הופך לאיזשהו אירוע אלים. מה שהיה חשוב לי לספר פה, שזה נגמר - - -

הם גם תמיד משפילים אותם.

זאת אומרת, שאלה שללא כל סיבה הופכת להיות חורבן של בן אדם.

אני רוצה לספר מה קרה בעקבות האירוע הזה. נפתחה נגדו חקירה פלילית בחשד לביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור, החזקת סכין למטרה לא חוקית, סירוב להזדהות והתנגדות למעצר.

גורמים את הקריירה של האדם, רישום פלילי ונגמר.

הוא קיבל מכות, הוכנס לניידת, הגיע לתא מעצר וזו תלונה שבסוף קשה היה לברר אותה, אין ממצאים סופיים. אבל המפגש הזה - - -

ומה קרה עם זה?

מה שחשוב לי להגיד, שהמפגש הזה, חייבים לדווח עליו.

הוא הורס חיים.

לדעתנו, כששוטר מבקש להזדהות, הוא חייב שיהיה תיעוד ורישום, וגם פה חייבים להיות נתונים מבוססי זהות.

תכף גם נשמע את זולת בהקשר הזה.

וגם צריך להבין מה זה הדבר הזה. אם אנחנו יודעים ששוטר - - -

מה קרה לשוטרים האלה שעשו את זה?

זה נסגר במח"ש כי זה לא מצדיק חקירה.

בוודאי, לא מצדיק חקירה.

אבל מח"ש, אתם מבינים מה קורה?

לא, הם לא מבינים מה קורה. עזבי, מח"ש צריך לסגור ולפתוח מחדש.

אם אנחנו מגיעות למצב, אולי באמת נתמוך בחוק, אולי נתמוך בחוק.

בואו לא נעמיד את אנשי מח"ש במצב, גם אנשי מח"ש יודעים שהגוף הזה חייב בנייה מחדש ועם כוח וסמכויות. מח"ש זה גוף גמור.

המסר שחשוב לי להעביר הוא נוהל ההזדהות והיישום שלו. מה שאני רוצה להגיד, שמצד אחד למדנו שמשטרת ישראל עשתה עכשיו לומדה.

ליטל, את שומעת - - - ?

לא, אני רוצה שסיון תספר על הלומדה ועל ההכשרה.

רגע, סליחה.

אני לא מאמינה, היא מספרת לך סיפור של צעיר שנהרסו לו החיים, ליטל.

לא, אני שמעתי על המקרה, אני לא מכירה את המקרה, יש את העניין במח"ש, צריך לבחון אותו. אני לא מכירה את המקרה, פנינה.

אני מבטיחה לך שבדיון המעקב שנעשה תהיה לך פתיחה להציג את כל - - - המשטרה, אני הכי זורמת, אני אשמח גם לפרגן, אבל יש פה דברים, באמת, זה בסוף - - -

שוב, אני לא מכירה את המקרה הספציפי.

זה מקרה מלפני כמה שנים, אני חושבת שבסוף לא יכלו לבדוק אותו כי לא הצלחנו, אבד הקשר עם המתלונן, הבנו, הוא הופנה אלינו דרך עיריית תל אביב, מסתבר שהוא בסוף כנראה היה עצור, אני לא יודעת מה קרה. אבל מה שאני מנסה להגיד, שהמפגש הראשוני הזה, שהוא נעשה לא לפי הנהלים ובחוסר סמכות, הוא מביא אחר כך להשלכות מאוד, מאוד קשות. עכשיו, מה זה? משטרת ישראל - - -

מה זה המפגש הראשוני הזה? זה בדיוק התיוג המפלה, זה בדיוק הסיפור.

זה בדיוק הפרופיילינג. משטרת ישראל הוציאה עכשיו לומדה לתפארת. אני ראיתי אותה, אני חושבת שיש לה אפשרות - - -

מה זו לומדה?

לומדה לשוטרים, כיצד, מתי מותר ליישם את נוהל ההזדהות.

לא, אנחנו לא מאמינים שהם רוצים ללמוד, כי אנחנו רואים את הנתונים. שנייה, עכשיו אמיתי. אנחנו רוצים מצלמה, הפיילוט הזה גם היה בדם, יזע ודמעות, מכת"זיות, רימוני הלם, עצורים, מכות, אנשים שנהרסו להם החיים ושעד היום סוחבים איתם את התיקים האלה. לכן, כשיצא הפיילוט, אני מנסה להבין איפה המצלמות. אולי אפילו צריך חוק שבכל פעם שעוצרים אתיופי, עד שהנתונים לא ירדו הוא יהיה חייב להדליק מצלמה. אם לא, אותו שוטר יתקשר ויביא שוטר עם מצלמה.

צריך לבטל את חוק המישוש.

יש גם חוק כזה שנעמה חתומה עליו.

לא, נראה לי החוק לא נכון. תקשיבי, נעמה, עליתי על משהו. בכל פעם שמדובר באנשים שחורים, ישר מצלמה. אין מצלמה? שיתקשרו לשוטר עם מצלמה.

תכף היא תספר. פנינה, יש לנו חוק כזה, תגישי אותו גם יחד עם זולת ונקדם ביחד.

לא, השוטרים עם מצלמה.

כן, פנינה, יש בדיוק כזה חוק, הוא מחייב את השוטרים לשאת את מצלמת הגוף שלהם ולהפעיל את מצלמת הגוף.

אני רוצה להגיד, שוב, אני רק נתתי את הדוגמה הזו, המשטרה אומרת שזו הייתה עבירת תנועה ולא יישום של נוהל הזדהות. באמת בסופו של דבר איבדנו קשר עם המתלונן ואנחנו לא יודעים מה קרה. המסר הוא, העניין הזה של נוהל הזדהות, של הסמכות של שוטר לדרוש במרחב הציבורי מאדם להזדהות וההקפדה על עבודה לפי הנהלים, ואנחנו רוצים לשאול גם מה קורה שלא מקפידים על נהלים. אם אין לזה תיעוד - - -

לא, אבל אין עדיין, 17 במרץ זה הדיון. ב-17 במרץ אמורים לדון על ארבעה סעיפים מאוד קריטיים שרלוונטיים למה שאת אומרת וחשוב שחברות הכנסת ידעו את זה.

לגבי נוהל הזדהות?

לגבי נוהל ההזדהות שנמשך מ-2021.

כלומר, זה עדיין תלוי ועומד.

לגבי הפעולות הנוספות שמחריפות את האירוע ולגבי החשש הסובייקטיבי של שוטרים.

אבל לפני פעולות השיטור הנוספות.

ברור. תקשיבו, יש פה מלא שרוצים לדבר, סיון, אני עוצרת אותך. חברים, אני רוצה שכולם ידברו וזה לא הגון. אווקה, תורך.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש. אני ממש אהיה ממוקד. אני מ-8 באוקטובר ממונה ארצי בסנגוריה הציבורית על תיקי מח"ש וזכויות בחקירה, לפני כן עמדתי בראש היחידה למאבק בגזענות. אני אגיד את המובן מאליו, פרופיילינג היא פרקטיקה גזענית, נקודה.

נכון.

זה לא צמצום הטיות בחשיבה. כשאני הייתי ביחידה למאבק בגזענות המאבק הקשה היה לגרום למשטרת ישראל לעשות שינוי בתרבות השיטור שלהם לפני שהם הולכים לאוכלוסיות. ואני שמח מחברתי ליטל שאומרת שהיום כל מי שרוצה לקבל נתונים יכול לקבל, אני אבחן את זה. אבל העניין הוא שיש מחיר לפרקטיקות גזעניות בשיטור, והסנגוריה הציבורית למעשה רואה גם את היקף אלימות השוטרים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מח"ש.

הסנגוריה הציבורית למעשה פוגשת את האזרחים שחווים אלימות כשהם עצורים, אין מנגנון שמאפשר לנו לסייע לאזרחים כשהם לא עצורים. אני באמת כואב את הסיפור של מר ברקו ועל החוויה הזו. וליטל, אם משטרת ישראל היא משטרה לומדת, היה צריך לקחת את הסיפור של יוסף סלמסה אחד לאחד, זה מה שקרה. טדלה סלמסה זיכרונו לברכה נלחם עד הרגע האחרון כדי לקבל צדק לבן שלו, כי זה מה שקרה, זה מה שקרה. זרקו אותו בתחנה ולא נתנו לו סיוע רפואי.

ולכן, בעניין הזה אני גם אומר, מבחינתנו, כמובן הפרקטיקות המפלות בשיטור באות לידי ביטוי בתיקים שלנו, אנחנו מפנים את התיקים האלה למח"ש, הסנגורים שלנו למעשה מלווים את התיקים האלה עד הערר. ובעניין הזה אני מודה לחברים שלנו במח"ש, לפחות מול הסנגוריה אנחנו כן מוצאים אוזן קשבת.

אני אגיד עוד עניין אולי. לפני שמונה-תשעה חודשים חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, הרב משה סלומון וצגה מלקו חוקקו את החוק למחיקת רישום פלילי ליוצאי אתיופיה. אחרי חצי שנה היה צריך לדווח לוועדת חוקה. פנינו ולא נעשה.

אולי תזמינו עוד דיווח?

נפנה לוועדת חוקה - - - האם הם עושים דיווח על החוק.

פנינו לוועדת חוקה, רוטמן בינתיים מורח, נפנה אליו.

לא, רגע, ליטל אומרת שזה נעשה.

זה נעשה, הדיווח לא נעשה, זה נעשה.

כולנו מדברים על שיטור יתר, יש גם שיטור חסר. אני רק אומר, מבחינת הזכויות, הציפייה שלנו כסנגוריה היא ששוטרים יתייחסו לאנשים כבני אדם, לפני שהם חשודים הם בני אדם. ואם היו מתייחסים - - -

ליטל, יש כמה נמחק?

אני יכולה להוציא את הנתונים. הדיווח אולי לא הועבר, אבל מחיקת תיקים בוצעה. אני אנסה לאתר.

אני אומר, אם היו מתייחסים למר ברקו כבן אדם לפני שהוא חשוד, המצב היה אחר. ולכן החינוך שצריך להיות, זה גם היה חלק מהעקרונות שאנחנו העברנו למשטרת ישראל לחינוך נגד גזענות, שלפני שהם מבצעים פעולות שיטור, שיהיו אנשים שנותנים שירות לאזרחים וזה לא נעשה.

מה הכוונה? לא הבנתי.

הכוונה היא, וה-State of mind, הרי המפכ"ל אלשיך אמר את זה ב-2016.

"טבעי לחשוד בהם", כן.

נכון, ה-state of mind של שוטר זה לראות באנשים, עכשיו גברתי, היום אנחנו דנים בתיוג מקדים לצעירים, כאשר מדובר ביוצאי אתיופיה, כמעט ואין חשיבות לגבי הגיל, צבע עור זה הפקטור. ומר ברקו, הסיפור שלו מראה בדיוק את העניין הזה. ואני יכול לומר, גברתי, שתי דוגמאות. אחת, אדם שדיבר בקול בביתו בשפה האמהרית ונעצר, אנחנו ייצגנו אותו. והטוען המשטרתי הגיע לדיון ואמר שהחשד זה מעצם זה שדיבר בקול בתוך הבית. יש את הפרוטוקול, העברנו אותו.

שמה?

הוא דיבר בקול בבית באמהרית, איזה פשע הוא עשה. כבר אין לי מילים. חשוד בביתו.

המקרה השני, אפרופו נוהל ההזדהות, אדם בבית שמש, צעיר, שהלך עם קפוצ'ון וידיים בכיסים, וזה היה מספיק לבלשים לחשוד בו שהוא עבריין. הסיפורים האלה הם סיפורים שמפלילים. חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה דיברה על היקף התיקים שיש. כאשר לא מפלחים נתונים ולא אוספים נתונים, הנתונים האלה נועדו קודם כול כדי שאנחנו נוכל להבין מה הבעיה. לפני שנתיים אני פה הגנתי על משטרת ישראל כשראינו שהנתונים שקשורים לקטינים, ליטל ניסתה להגיד, כשהם התמקדו בזה, היה שיפור באופן שבו התייחסו לקטינים יוצאי אתיופיה. אבל כשאין מיקוד, זה לא מצליח להביא את התוצאה שמצופה.

ובנוסף, דבר אחרון שאני אגיד ובזה אני אסיים, אני חושב שאם רוצים, שולה דיברה על הנושא של גזענות ממסדית. היחידה למאבק בגזענות גרמה לחוסר נוחות למערכת הממסדית כששיקפנו שם תמונה. וגם חוק היחידה למאבק בגזענות לא קודם לא בכדי.

והעניין הזה של חקיקה שנותנת סמכות לגוף מקצועי ורשמי שגם יוכל להנחות וגם יוכל לאסוף נתונים וגם יוכל לטפל בתופעה הזו ברמה המערכתית, אנחנו נשוב לכאן ונדבר.

אנחנו מדברות על זה שנקדם את החוק.

ואני אסיים בזה שאף אחד, ואני אומר את זה, אף אחד מיוצאי אתיופיה, אף אדם בצבע כהה עור, דוד פה ציין את העניין הזה שהוא בעצמו היה, אני מקבל שיחות מקצינים בכירים במשטרת ישראל שהילדים שלהם חוו אלימות משטרתית, מאנשים מיוצאי אתיופיה שהם לא חשודים, נורמטיביים לחלוטין, שהם חווים את הפרקטיקות הגזעניות האלה של שוטרים.

כשהם לא במדים.

כשהם לא במדים.

ובלי תעודה.

אני בעצמי טיפלתי באדם, שוטר שהבן שלו חטף מכות משוטרים והיה צריך לעזור לו. ולכן צריך רגע להפסיק עם המשחק הזה ולהבין שקודם כול משטרת ישראל כארגון צריכים לעשות טיפול עצמי שלהם, לאסוף נתונים, להיות שקופים כלפי הציבור, להנגיש את הנתונים האלה, וכן, אחר כך לתקן את מה שצריך לתקן.

תודה רבה.

וזה צריך להגיד, שוב, אווקה אומר את זה גם כמי שהתמודד עם זה בתפקיד שלו, הציפייה שהמשטרה תעשה את זה, אתה שוב אמרת את זה, גם עכשיו, שהמשטרה תעשה את זה, תבדוק את עצמה, תכריח את עצמה, תבין שזה בעייתי, אני שוב אומר, אנחנו כל הזמן חוזרים לדבר הזה ואנחנו מתבדים שוב ושוב.

נכון.

אי אפשר לצפות ששוב ושוב המשטרה תעשה בדק בית. היא עשתה בדק בית, לא מעניין אותה.

לא עשתה. לא, היא לא עשתה. כל עוד שוטרים גזענים - - -

רגע, פנינה.

שנייה, אני חייבת להגיד את זה. היא לא עשתה, אני אגיד לך מתי אני אגיד לך שהיא עשתה בדק בית? כשזה יהיה כמו בצבא. אני לפחות את הצבא יודעת לעכל, כי אם יש מפקד שהתבטא בצורה גזענית או נהג בצורה גזענית, מעיפים אותו, מדיחים אותו. אצלם, במשטרת ישראל, אצלנו נקרא לזה, אתם ממשיכים להחזיק שוטרים גזענים גם שהכול מוכח, מוקלט. וזה נורא, זה נורא.

נכון. אני רוצה לתת רגע לרחל סהלו, מ"מ מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה. לאחר מכן ענת עובדיה ולאחר מכן ד"ר גיא לוריא.

ראשית, אני רוצה להודות לך, נעמה, על הכינוס ועל המעקב המתמשך בנושא. אגודת יהודי אתיופיה עוקבת אחרי הנתונים במשך שנים, מ-2018, על פתיחה וסגירת תיקים, לבגירים, לקטינים, וממש לאחרונה הוצאנו דוח שהוא ספציפית לפי תחנות והנתונים מאוד לא פרופורציונליים בלשון המעטה. ואפשר גם לדבר על קטינים, ששמה העניין של סגירת תיקים הוא מאוד בולט.

אבל אני חייבת לנצל את ההזדמנות ולהגיד שאנחנו כאגודה, אחד הפרויקטים שלנו הוא מחיקת רישום פלילי עם קליניקות. ואנחנו נתקלים במצבים שצעירים חוששים להגיע לתחנה בשביל להוציא את הרישום הפלילי שלהם, לעיין בו יתר דיוק. וזה מצריך ליווי אפילו ברמה של ייפוי כוח. וזו בדיוק הנקודה שלאותו צעיר יש הזדמנות עכשיו לתקן את הדבר הזה והוא לא מצליח להגיע לתחנה בשביל להוציא.

הם מפחדים.

מהפחד, וזה מצריך המון ליווי. ולכן אני רוצה להתחבר לחוק מחיקת רישומים פליליים שאכן עבר לפני חצי שנה. אנחנו כבר במשך מספר שבועות ארוכים מנסים להשיג את הנתונים, ליתר דיוק את הדיווח, ללא הצלחה. פנינו למשטרה, פנינו לוועדה ולא קיבלנו שום דבר. ואם היה קורה דיווח בצורה שקופה, זה היה אולי יכול לאפשר לאותו צעיר להגיע למצב שיש פה התחלה של תיקון. וזה לא קורה ואנחנו כארגון מאוד, מאוד מתקשים. ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לבקש שהוועדה הזאת תתכנס ושנקבל נתונים, כמה תיקים נמחקו, למי נמחק, באופן אוטומטי. תודה רבה.

בהקשר של חובת הדיווח, אנחנו נבקש כאן שיעלו לחוקה את חובת הדיווח, זה לא לוועדה הזאת, פשוט שישימו את זה לוועדה.

הנתונים עברו לוועדת חוקה ומשפט ב-13 בינואר, יש נתונים.

כמה נסגרו? היא שאלה בדיוק.

הנתונים עברו לוועדת חוק ומשפט בתחילת פברואר.

כמה תיקים נסגרו?

התשובה אצלה.

רק בכללי.

אני מזכירה שזה רק אל מול 2019 לעניין המחאות, לעניין סעיפי עבירה.

את זוכרת שזה היה רק 2019, מחיקה אוטומטית.

גם 2015, אני הכנסתי את 2015.

לא, גם 2015.

לא, עד 2020 זה היה, רטרואקטיבית.

כן, רטרואקטיבית, אבל כולל את מחאת 2015.

רק לעניין המחאות ורק לעניין סעיפים.

רגע, רק תענו בבקשה. יש לנו עוד דוברים, רק תגידו לנו. כמה נמחקו?

הדס פירר מייעוץ וחקיקה. רק רציתי לדייק לגבי הצעת החוק שהייתה שם רשימה ספציפית של עבירות. לא דובר על מחאות, אלא על עבירות של הפרת סדר ציבורי כי זאת התופעה.

כן, של המחאה.

אנחנו זוכרים את החוק, רק אנחנו מבקשים לשאול, שאלנו שאלה.

כמה נמחקו? כמה תיקים?

בסדר, אנחנו נתקן את החוק, נוסיף עוד עבירות.

איך זה מדהים להתבונן בנציגים של המשטרה, זה מדהים.

עד שהם יתנו אני עוברת לעינת עובדיה.

כמה, ליטל?

רגע, פנינה, תני לה, עינת תדבר וליטל תגיד לנו תשובה.

עינת עובדיה, מנכ"לית מכון זולת. אני היום רוצה לדבר, הדגש החשוב מבחינתי הוא לשים זרקור על זה שפרופיילינג משטרתי הוא לא רק העניין של המפגש המקרי ברחוב, אלא הוא גם אחד הכלים המרכזיים ביותר לדיכוי מחאות בישראל, במיוחד לדיכוי מחאה של מה שנקרא קבוצות מיעוט או קבוצות שמראש מתויגות כקבוצות שהן גורמים עוינים או גורמים שנתפסים כגורמים מאיימים.

ואחת הפרקטיקות שעליה פה דיברו, זרקו אותה בכל מיני דוגמאות, יש לנו שתי תופעות שבאות אחת עם השנייה. הראשונה היא מה שנקרא עיכובי שווא. עיכובי שווא היא בדיוק התופעה שאתם מדברים עליה, שניידת עוברת, מבקשת ממי שנראה חשוד, תראה לי תעודה מזהה.

העיכוב הזה, עיכוב השווא, הפרקטיקה הזו צריכה להיות כלי אכיפה מאוד, מאוד נקודתי והוא הופך להיות כלי שיטתי שקורה גם במחאות ובעיקר במחאות של קבוצות מובחנות, קבוצות מיעוט, ובמיוחד בהפגנות של יוצאי אתיופיה. זה משהו שאנחנו פרסמנו בדוח שלנו ב-2024 שדיבר על התשתית החוקית לדיכוי מחאה בישראל, בדיוק על תופעת עיכובי שווא בהפגנות של קבוצות מיעוט.

אסור להפסיק להפגין.

חד משמעית. אבל הדבר הזה, הפרקטיקה הזו, ולמה אני רוצה להתרכז בעניין של מחאה ולמה אני חושבת שאנחנו חייבים להתעסק בעניין הזה של עיכובי שווא? כי שם יש הפעלת סמכות שהפכה להיות כלי שיטתי לביזוי, להשפלה, להתרסה, כזה שמייצר מצב שמראש, עוד לפני שקבוצת מיעוט יוצאת בכלל למחאה, יש כבר תחושה מראש שהשוטרים שמגיעים למחאה מגיעים מראש דרוכים.

לא, הם מתקתקים בבית כבר אצלנו, אצלנו מתקתקים מפוסט, לפני המחאה, הם מסרסים את זה.

ברור, חד משמעית, נכון. אני רוצה פה לשאול גם את השוטרים וגם את מח"ש, כששוטרים מגיעים כבר מראש דרוכים למחאה, כששוטרים מגיעים מראש למחאה מתודרכים, מתודלקים, כבר יודעים, אפילו המראה החיצוני שלהם, עם מסכות, עם מגנים, מגיעים עם אלות.

בלי תגי שם לפעמים.

באים כבר ויודעים שיש להם את האמצעים האלימים מאוד לפיזור הפגנות והדבר הראשון שהם עושים במחאה בלתי אלימה של קבוצה מתויגת זה לעצור, לעשות עיכוב שווא סתם, סתם. ואין לנו, זאת אומרת, הנתונים שאנחנו יכולים לאסוף הם אך ורק נתונים מהשטח של אנשים שמביעים את הדבר הזה, כי תלונות הציבור הן לא אינדיקציה לדברים האלה שקורים, כי יש אפס אמון במשטרה. ולכן אין שום סיכוי שאנחנו נקבל נתוני אמת מתלונות ציבור.

ולכן אני אומרת שאנחנו במקרה הספציפי הזה, לפני חינוך נגד גזענות ולפני כל הדברים האלה, אי אפשר לצפות, ואני חושבת שיש פה התבלבלות גם בחברה הישראלית, אנחנו לא יכולים לצפות מקבוצות מתויגות שמראש השוטר מגיע מתודלק, עוצר לעיכוב סתם כי זה מה שמתחשק לו, כי המפגין עכשיו הלך עם קפוצ'ון, אנחנו לא יכולים לצפות מאותה קבוצה לא להיות מאוד, מאוד מותססת נגד המשטרה. וככה החיכוכים האלה מביאים למצב של אלימות מאוד, מאוד גדולה בהפגנות ובמחאות. ומה שמייצר או מתסיס את האלימות זה איך שהשוטרים ואיך שהמשטרה מגיעה. ולכן גם להציג את הדבר הזה בתקשורת כאילו ההפגנות הן אלימות והקבוצות האלה הן אלימות - - -

אגב, אני רוצה להגיד לך משהו כאנקדוטה, עינת. כשבוע אחרי שבן גביר התפטר זה היה השבוע הראשון מזה שנתיים שלא נרשם אף אירוע אלימות משטרתי במוצ"ש. ואני רוצה להגיד לך שכשהיה לנו רגע מחאה לא פשוט בתוך העסקה והגעתי יחד עם עינב צנגאוקר ועוד משפחות חטופים וצעדנו בבגין והן ירדו לאיילון, הגעתי לשם יחד לראות מה קורה ולראשונה ראיתי, "ערב טוב, מפגינים, ההפגנה הזאת לא חוקית, בבקשה תתפזרו מאיילון", התפזרו ישר מאיילון. אני אומרת לך, אני שנתיים ולא ראיתי כזה יחס. ואני לא רוצה להגיד את זה דווקא לגנות, אלא להגיד גם שהלך רוח - - -

חד משמעית.

ושמטען שהוא בעייתי, הוא משפיע על כל גוף, על כל גוף, וזה גם על המשטרה. ובשבועות האחרונים, אני אומרת את זה חד משמעית, ברור שיש עוד דברים והכול, ממש רואים איך איזו אבן, באמת ממש גדולה, ירדה מהגוף הזה.

אני אומרת לך, בתור מי שהולכת כל הזמן, הייתי בשוק. הרגע הזה באיילון של, "ערב טוב, בבקשה", ליווי החוצה, בלי אלימות, בלי מכות, בלי רימוני הלם, בלי כלום, פשוט ככה, וזה מראה. היו גם מחאות כשבן גביר התפטר שעשינו אפילו בלי ליווי אפילו של צעדה, והם התפזרו בצורה מופתית בלי שום אלימות, בלי שום מעצר. אני רוצה להגיד שזה ממש מלמד גם איך הלך רוח משפיע על הכול.

גברתי היושבת ראש, בהמשך לדברים שלך, את מי את מציעה שאנחנו כבני הקהילה האתיופית בין היתר נזיז מהתפקיד שלו כדי שהמציאות תשתנה?

סליחה, לא שמעתי.

אני אומר, בהמשך לדברים שלך, האבן הזאת שירדה מכתפיה של המשטרה, את מי צריך להזיז מהתפקיד שלו כדי שהמציאות ביחס לקהילה האתיופית תשתנה?

זה גם עניין מערכתי. אני רציתי להגיד שכשמפעילים על המערכת, אתה יודע מה? אני גם אגיד משהו שאמרתי מהדיון הראשון שעשיתי פה על פרופיילינג, שאנחנו טעינו, אתה יודע, הפגנתי איתכם, ואני אומרת, כחברה טעינו כשלא טיפלנו בזה, בתופעות קצה של חברות מודרות ומופלות ופגשנו את זה בסוף במשטרה פוליטית.

אבל את יכולה להגיד את זה, הפקירו אותנו.

אני ממש אשמח לסיים את הדברים שלי.

שנייה, זולת. המערכתי פגש את הפוליטי.

אני רק אומר, לא רק הפקירו אותנו, עשו לנו דה-לגיטימציה. וכשאני הרמתי את הראש בכיכר רבין וראיתי את הטלוויזיה באחד הקיוסקים שממש הסתתרתי מרימוני ההלם, את יודעת מה היה כתוב בכותרת? אינתיפאדה. אינתיפאדה.

נכון, אני זוכרת את זה.

כולם הפקירו אותנו ואת זה גם יש לומר. אני שמחה שיש תיקון, אם לא בתוך המשטרה, לפחות יש תיקון. אבל אני אגיד לך כן מילה טובה למשטרה על דבר אחד, למשל משהו ששיניתם. פעם היינו יוצאים מאירועים של בני הקהילה, תמיד היו ניידות, מה זה ניידות? היו אורבים לנו, פיקוח יתר של היתר של היתר. זה שמתי לב שטיפה השתנה. זה גם ח"ח.

להפגנות שלנו נגד ההפיכה באים עם אוטובוסים בסוף כי יש מכסה, גם ראינו בתחקיר שזה התגלה. אבל אני רק רוצה להגיד, כשלא מטפלים בתופעות, הן פוגשות את כל החברה הישראלית ואני חושבת שהחברה האתיופית לימדה את כל הציבור הישראלי שיעור בלמה צריך לטפל בדברים מהשורש, גם כשזה לא נוגע לכולם, אלא מתוך סולידריות ומתוך הכרה מערכתית, חד משמעית.

אני אסיים את הדברים שלי. אני חושבת שכל התופעות האלה שאנחנו מדברים עליהן עכשיו של קבוצות מובחנות הן נכונות לא רק לקהילת יוצאי אתיופיה, זה חשוב להגיד את הדברים האלה כאן. הן כלפי פלסטינים ופלסטינים אזרחי ישראל והן כלפי קהילת הלהטב"ק בישראל, ואנחנו רואים את התופעות האלה של שיטור יתר, של אלימות משטרתית.

חרדים כמובן.

של חרדים, כמובן. הדבר הזה פתאום מתחיל לזלוג פנימה לתוך המיינסטרים ואז אנחנו כולנו נורא מסתכלים על התופעות האלה ואומרים, וואו, מה זה? מה קרה? מה קורה פה? אבל בעצם מקום המדינה אנחנו רואים את הדבר הזה.

משפט אחרון.

אני רוצה לדבר על שני דברים. יש הצעת חוק - - -

שאני חתומה.

שמדברת על עיכובי שווא. אני חושבת אבל, נעמה, שהדבר הזה יכול להיכנס כנוהל משטרתי. לא צריך כל דבר לבוא - - -

נכון, להרבה דברים לא חייב חוק.

לא כל דבר צריך לבוא ומייד להניע חקיקה בכנסת. זה דבר שהמשטרה יכולה לעשות אותו מאוד בקלות, לדרוש מהשוטר, מהסייר באותו רגע שהוא מסתובב קודם כול שיתעד באילו שכונות הוא הסתובב, את מי הוא עצר, ממי הוא ביקש תעודת זהות. אם אתה מבקש תעודת זהות, תתעד את תעודת הזהות. יש לך שם, יש לך פרטים, יש לך תעודה מזהה, יש מקום. מתוך הדבר הזה אנחנו יכולים להסיק הרבה מסקנות על התופעה של שיטור היתר ופרופיילינג במקומות מסוימים.

נכון.

וההשפלה, בעיקר ההשפלה והביזוי וריסוק הנפש.

עינת, משפט אחרון כדי שכולם יסיימו, בבקשה.

בדיוק. עוד דבר נוסף לגבי עוד הצעת חוק, פנינה, זה לגבי העניין של מצלמות גוף לשוטרים בהפגנות, הדבר הזה צריך לקרות. אנחנו הצענו את הצעת החוק הזאת והנחנו אותה בכנסת, גם נעמה לזימי הניחה אותה ואחמד טיבי ויוסף טייב.

אנחנו לא רוצים בהפגנות, אנחנו רוצים בכל פעם שעוצרים אתיופי. בן הקהילה, סליחה, ישראלי ממוצא אתיופי. אנחנו נביא חוק, אני אומרת לך שיהיו חייבים להפעיל מצלמה. אין מצלמה, תודה רבה, תביא שוטר עם מצלמה, אם הם לא מסוגלים.

הבעיה היא לא בהפעלת מצלמה, פנינה.

הם מחויבים.

ממש לא. הם לא צילמו את האירוע של אבא שלו, הם לא צילמו הרבה אירועים.

פנינה, הבעיה היא לא בנשיאת המצלמה, ההפעלה היא בסמכות של השוטר להחליט מתי הוא מפעיל אותה ומתי לא.

אבל יש לו הנחיה.

בהפגנות בוודאות.

עינת, בגלל שיש לי עוד זמן קצוב, מצלמות גוף, אנחנו נדון בזה בנפרד. עינת, אני מבקשת לסיים, משפט אחרון באמת, אחרת אני קוטעת.

אני מציעה להעלות את הנושא הזה בישיבה הבאה, את העניין של עיכובי שווא, איך הם בדיוק עושים את המעקב אחרי כל הרישום.

בסדר גמור, תודה רבה, עינת, תודה על העבודה גם. אני רוצה לעבור לד"ר לוריא. תודה רבה, גיא לוריא, תודה שאתה כאן וסליחה על ההמתנה גם.

אנחנו רוצים את הנתונים, תודה רבה. תביאו לנו, בינתיים תתחיל.

תודה רבה. ד"ר גיא לוריא, המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני לא אחזור על כל מה שנאמר פה, אני גם אברך על הדיון.

היא אומרת שזה פורסם באתר של הוועדה.

וגם מה שעלה כאן, מקרים קשים מאוד וחשוב שהם עלו וצריך באמת לפתור אותם. אני רוצה להגיב פה למשהו שאמרה ליטל אברהמי מהמשטרה, שקיפות ומידע, אני חושב שזה צעד ראשון והכרחי לטיפול בתיוג אתני, ואם יש באמת שינוי בתחום של בקשות חופש מידע ושאפשר לקבל, אני ראיתי מציאות אחרת כשביקשתי נתונים מפולחים. אם יש שינוי, אני מברך על זה קודם כול, אבל זה גם לא מספיק. אני חושב שכפי שאווקה אמר גם, אנחנו צריכים פרסום תקופתי של המשטרה של נתוני אכיפה. לא נתוני תלונות, נתוני אכיפה, מעצרים, תיקים, כתבי אישום לפי זהות, מפולחים. בלי זה אנחנו לא יודעים עם איזו תופעה אנחנו מתמודדים, וזה צעד ראשון הכרחי, לא מספיק, אבל באמת הכרחי, וכרגע אין לנו את זה.

המשטרה צריכה לפרסם את הנתונים האלה מיוזמתה, זה לא צריך לבוא בבקשות חופש מידע, באופן תקופתי, באופן רציף. הפרקליטות צריכה לפרסם את הדברים האלה. ואם המשטרה והפרקליטות לא עושים את זה, צריך לחייב אותם לעשות את זה, אחרת זה לא. כרגע אנחנו באפלה בכל התחום הזה.

תודה רבה. יונתן אריה, יוזמות אברהם. תודה, יונתן.

תודה רבה על זכות הדיבור. קודם כול אני רוצה להביע זעזוע מהמקרה שלכבודו התכנסנו. באמת נאמר פה הרבה בוועדה, אני רוצה להעלות שתי סוגיות. קודם כול, אנחנו ביוזמות אברהם עוסקים כבר שנים, הרבה לפני שעסקנו בפשיעה, ביחסי החברה הערבית והמשטרה ובשירות הוגן ושוויוני לחברה הערבית. אני רוצה לדבר על נושא של אמון. אלימות של שוטרים, תחושות של רדיפה או רדיפה אמיתית, מעצרים לא מוצדקים והשפלה על ידי המשטרה פוגעים קשה באמון ויוצרים פחד מהמשטרה. אני רוצה להציע שמה שנאמר פה קודם על הטיה כלפי המשטרה מצד אוכלוסיות, כן יש הטיה, הטיה הזאת היא פחד וחוסר אמון.

אגב, להגיד גם משהו חיובי, כשהוד היה פה בדיון, לדעתי השני, באמת בעקבות מפגש עם יוזמות אברהם, הוא הציע באמת לחבר למפגש קהילה שגם יסביר בערים מעורבות איך לעשות, וזה דווקא משהו שיצא מהוועדה שאני ממש מברכת, על המפגש הזה. רק אומרת את זה גם כדי להגיד שיש דברים שיוצאים שהם מבורכים וחשובים.

נכון מאוד, והיינו בקשר איתו אחרי זה. אני אומר, אנשים רואים במשטרה איום ומפחדים מהמשטרה, ואלה בדרך כלל האוכלוסיות האלה. ובמקום שפושעים יפחדו מהמשטרה, אזרחים חפים מפשע מפחדים מהמשטרה. ואחרי זה אי אפשר לצפות שהאנשים האלה יגישו תלונה או יתנו עדות, בטח לא נגד שוטרים, כי הם פשוט מפחדים.

ונקודה ממש בקצרה לגבי השימוש במצלמות גוף, כי אני מרגיש שכמו בנושא של ההכשרות, כאילו יש פער בין מה שהנציגות פה אומרות, ובאמת יכול להיות שיש אנשים במשטרה שאכפת להם ושהם מעוניינים שיהיה שינוי, ויש את השוטרים בשטח שעושים מה שהם רוצים בסופו של דבר. בנושא מצלמות הגוף הנוהל כרגע הוא לא כל כך ברור, הוא לא מחייב, ובסופו של דבר אנחנו רואים שיש - - -

מה זאת אומרת לא מחייב? כל נוהל מחייב כל שוטר.

אוקיי, אני אגיד לגבי מה שקורה בשטח. מה שקורה בשטח, שיש מקרים, ואני יכול להביא לך רשימה של מקרים שבהם היה שימוש באלימות ואין שום תיעוד מהמקרים האלה. עוד דבר, בשביל להגיע לתיעוד הזה צריך לעבור שבעה מדורי גיהינום. השוטרים יכולים להגיע בקלות אם הם רוצים לתבוע אזרח אגב, אבל אזרח שרוצה להגיע לתיעוד הזה של המשטרה, הוא יכול לחכות שנים בשביל לקבל את זה. צריך לשנות אולי חקיקה בנושא הזה או משהו כזה.

לא ברור מה שאתה אומר. אם זה חומר חקירה, מגישים בקשה לקבלת חומר חקירה ומקבלים את זה, יש דרך.

אני יודעת שעורכי דין - - -

אני לא כל כך מבינה את הטענות האלה.

תדברי עם האנשים שמחכים, סנגורים שמחכים.

יש נהלים, שוטרים מחויבים לנהלים, מי שלא מבצע את הנהלים, כשיש ראיות, נוקטים באמצעים.

אבל כשלא מבצעים את הנוהל, אין ראיות.

נכון. אבל הבעיה היא שלא מבצעים את הנוהל, וכשאין כוח למח"ש ואין לאף אחד כוח לכפות על השוטרים להביא את התיעוד הזה, הדבר לא קורה ואף אחד לא מחזיר.

אלה אמירות כלליות שאני לא יודעת איך - - -

סליחה, גברתי, השוטרת שפגשה את שי, הייתה לה מצלמה? היא הייתה אמורה להדליק? אתם יכולים להסתכל? אני יכולה לתת לך פרטים.

אני לא מכירה את המקרה.

לא, אני יכולה שתכירי את המקרה, השאלה אם יש.

הבעיה היא בגישה לחומרים, גם אם מצולם.

לא, גם אם המצלמה באמת מופעלת בכל מגע עם מישהו שטבעי שיחשדו בו.

יש קצין מצלמות גוף ארצי שהוא גם מרכז את העניין הזה.

לא לכולם יש מצלמות.

נכון, גם לאלי לא הביאו, נכון.

החוק צריך להיות כזה שאם יש מישהו שמצולם ומוגשת נגדו תלונה כזו או אחרת, צריכה להיות לו גישה לחומרים המצולמים שלו, של עצמו, והחוק לא מאפשר את זה.

נכון, צריך גישה.

נכון.

כאשר רצינו בזמנו, בהתחלה, אני אתייחס רגע.

ביום שנקבעה ההחלטה לשים את המצלמות, למרות שהייתה התנגדות.

בהחלטת ממשלה.

בהחלטת ממשלה. הקהילה דרשה, דרשנו שהשוטר ישים את המצלמה, עד שהוא חוזר לתחנה היא תהיה מופעלת. ואז נאמר, יש פרטיות אישית שלו, לכן לא יצלם. מה הם אמרו? נימקו כך שהשוטר, איך שהוא יוצא, או איך שיש מגע עם הלקוח, בודקים את זה רבע שעה קדימה או אחורה, מתי הוא סגר אותה, רק לפי זה יכולים לדעת. כי הם אומרים שאי אפשר לסגור את העניין הזה. זאת אומרת, מבחינתי - - -.

לא, אבל מה שעינת אומרת זה שאין דבר כזה שכשעוצרים ומצלמה לא מופעלת ושאין נגישות למי שנעצר לראות. זה ממש חד צדדי.

הוא לא יכול, זה לא עוזר. למה, חסרים שיבושים?

אנחנו צריכים לקבל את הנתונים האלה מהמשטרה גם, של כמה מהאנשים שצולמו, הייתה להם גישה לחומרים המצולמים. המשטרה טוענת שיש גישה אם פתחו תיק, אם יש חקירה, אבל אנחנו יודעים שלא. זאת אומרת, הדברים האלה חייבים להיות כל הזמן. לא רק בנוגע לזה, גם בנוגע לסמכויות של השוטר להפעיל או לא להפעיל ומה הוא עושה עם חומר הצילום.

אוקיי. יונתן, אתה סיימת? תודה. אני רק רוצה כדי שנוכל את הכול לסגור, אני רוצה את סנ"צ הדס פטר, ראש מדור דין משמעתי. תודה לך, הדס, תודה גם על ההמתנה. למחלקת המשמעת שלחנו כמה שאלות, אני אשמח גם לשמוע אותך ותודה שאת פה.

אני רק אגיד שהמחוקק, כשהוא מתייחס לעבירות של שימוש בכוח, וכאן אני מבינה שזה המוקד, הוא קבע שלמעשה הנושא של שימוש בכוח, שזו באמת העבירה שבואו נאמר, האמון של הציבור כששוטר מפעיל סמכויות של שימוש בכוח זה באמת משהו מאוד רגיש, הוא קבע שכשיש עבירה של שימוש בכוח, אם שוטר מפעיל סמכות שימוש בכוח כלפי אזרח, בעיקרון זה יכול להעלות חשד לעבירת תקיפה, שכמו שאמרה חברתי ממח"ש, מדובר בעבירה שהיא בסמכות חקירה של מח"ש, שהוא גוף חיצוני כמובן.

הוא הגדיל לעשות ובא ואמר, גם אחרי שסוגרים את התיק במישור הפלילי ומח"ש מחליטים שלא להגיש כתב אישום פלילי כנגד השוטר, עדיין, וזה ממש, ממש חריג, כשמדובר בשימוש בכוח, במישור המשמעתי, שהרי המישור המשמעתי הוא מישור פנימי, הגורם שיחליט אם השוטר יועמד לדין ולאיזו ערכאה זו המחלקה לחקירות שוטרים.

אם אני רוצה עכשיו להגיש, אם תיק נסגר במח"ש על שימוש בכוח ועובר אלינו, הוא עובר עם החלטה להעמיד לדין בבית הדין למשמעת או בדן יחיד, ואני למעשה הזרוע המבצעת של ההחלטה של המחלקה לחקירות שוטרים.

אתם לא יכולים להחליט כגוף לדון בבית הדין המשמעתי? בטח שאתם יכולים.

לא, רגע. גברתי, תקשיבי. אנחנו הזרוע הארוכה של מח"ש.

בסדר, אבל בחלק מהצדדים, ויש את הצד השני שאתם יכולים להחליט. אחת, יכול להיות שמח"ש הורה לכם לדון בבית הדין המשמעתי. שתיים, המערכת יכולה להגיד, זה בתחום המשמעתי, נסגר במח"ש, או שלא הייתה תלונה במח"ש. אני שואלת, מה אתם דנים?

אני אומרת שוב, אם זה עולה בתיק בבדיקה משמעתית, בדך כלל, אם זה לא בבדיקה משמעתית שהייתה תקיפה, זה בדך כלל יגיע למח"ש כי אנחנו מחויבים לדווח.

לא, גזענות נגיד, מח"ש סוגרים את התיק, בא שוטר, התחיל לגדף, ריסק נפשית, כן? יש גם כזה דבר, הפגיעה הרגשית, הנפשית, הריסוק של אדם, השפלתו, ביזויו ועוד, זה מגיע לבית הדין המשמעתי. כמה תיקים כאלה יש לכם?

לא, אני אומר ככה, בעיקרון, הוועדה ביקשה נתונים של שימוש בכוח כשהוא גם על רקע גזעני. אני אומרת שוב, בשנים 2024-2023, גם אם יש לנו מספר של תיקים של כתבי אישום שמח"ש הורו לנו להגיש, אם יש לי, כמו שאמרנו, תיקים שהגיעו ממח"ש בהחלטה להעמיד לדין, ב-2023 יש לנו 23 תיקים, וב-2024 38 תיקים.

זה למה כל התיקים במח"ש נסגרים, זו האמת. ומה עשיתם בתיקים האלה?

אנחנו עושים מה שמח"ש אומרים לנו לעשות.

עשיתם, אבל מה התוצאות?

בכל תיק יש תוצאות אחרות. אם בית הדין למשמעת, שהוא ערכאה שיפוטית לכל דבר ועניין, מוצא להרשיע את השוטר, בעיקרון הוא גוזר עליו את הדין. הוא גוזר עליו את הדין, זה יכול להיות מדרג של עונשים, זהו.

פנינה, יש מפקד משטרה שזרק ישירות רימון הלם וקודם, עזבי.

אם זו העמדה לדין בדן יחיד, יש על פי החוק מדרג שך עונשים שלפי זה הוא קובע.

אבל כל התיקים האלה, קרוב ל-50 תיקים שאת מציינת שהם על רקע גזעני - - -

לא, לא אמרתי שזה על רקע גזעני, גברתי.

אמרת שעל רקע של תקיפה או שימוש בכוח שגם יש לצידו את האלמנט של הזהות.

לא, לא אמרתי את זה.

אם כך, כמה מתוכם?

אני אומרת שוב.

היא שאלה אותך כמה - - -

זה מה ששאלתי. הנה, בבקשה, שמעה אותי המנהלת. אבל בכל זאת.

כפי שנאמר, כשאין לי תלונה של אזרח שאומר לי, "אתם השתמשתם בי בכוח כי אני ממוצא - - - "

לא, שאלנו כמה כאלה העבירו מח"ש. ההתפלפלות הזאת לא רלוונטית.

אין לי תיקים.

שאלה פשוטה, כמה תיקים הגיעו אליכם ממח"ש, שהיו"ר ביקשה, שהופעל כוח וגם על רקע זהותי גזעני?

אין לי את זה, אין לי את הנתון הזה.

אם כך, מה היא הביאה לך? היא לא הביאה לך כלום. אם כך, אילו נתונים הקראת קודם?

אני הקראתי על התיקים של השימוש בכוח שמח"ש הורו לנו להעמיד לדין. אין לי נתון אם זה גזעני או לא. ואני אומרת לך, גברתי, מניסיון, התיקים האלה, מה שאני יודעת בעובדות, אין בהם טענה לגזענות, הם לא טענו שם גזעני.

לא, אבל מה שזה אומר, סיון, שכל התיקים האלה, זה אומר גם שעל הפעלת שימוש בכוח גם יש לנו פה פער. זאת אומרת, זה פוגש פה כמה פערים.

הסיפור הגזעני, עוד יותר, זה פער על פער.

לא עלתה כאן טענה בתיקים האלה שאנחנו העמדנו לדין, גם ב-2024-2023 שהשימוש בכוח היה על רקע גזעני.

לא, אני מקבלת, אני רק אומרת שאפילו המיעוט הזה של השימוש בכוח, נוכח זה שאנחנו - - - ריבוי תלונות וידעים שנזקקו להרבה.

לא היה?

אני מכירה את התיקים, גברתי. אני מטפלת בתיקים ואנחנו מנסחים את כתבי האישום. לא היה שעל רקע גזעני עשו שימוש בכוח, שזאת העילה, לא.

כשאתה גזען, אתה לא אלים. הם לא הבינו את הבדיחה.

מחלקת משמעת, ואני מתחברת לדברים שאמרה יו"ר הוועדה בנושא הזה, שאנחנו מדברים על משטרת ישראל, שמשטרת ישראל בסוף היא העם. אם יש איזשהו קושי שקיים בעם, המשטרה היא לא נפרדת מהעם, היא חלק ממנו. אני מסכימה, כמו שאמרה גברתי יושבת הראש, שבאמת, אין לי מומחיות בעניין הזה, אבל אני חלק מהעם.

קודם כול, אני שמחה על מה שאמרת, כי את קודם כול צודקת, כי אני גם אמרתי את זה. אמרתי, בסוף המשטרה היא גם שיקוף של החברה. אבל אם אנחנו מכירות בזה ואנחנו יודעות שבחברה יש אפליה וגזענות כלפי יוצאי החברה האתיופית וחברות מודרות, אנחנו חייבות לנהוג באמצעים הכי מתקדמים כדי לטפל בזה.

זאת אומרת, קודם כול זה בהכרח מחייב אותנו גם לאסוף נתונים, בגלל שכחלק מהעם אנחנו יודעים שכלל היחידות במדינה, לא כלל, רובן כבר התחילו לאסוף נתונים ופילוחים כאלו מתוך הכרה. גם המשטרה, ראוי שבתור היותה חלק מהעם תעשה את אותו דבר, ולהפך. אני רוצה להגיד שכדי לטפל בגזענות צריך להכיר בה ולראות אותה. ולכן האיסוף הוא חשוב, בטח בשנים הראשונות שזה מחייב. רק רוצה להגיד לכם, למשפחה, תודה ענקית, אני ממש מעריכה.

אני אומר שהמחלקה שלנו, שאני משתייכת אליה, היא מחלקה שהייעוד שלה הוא באמת לוודא שישרתו במשטרת ישראל, שאנחנו מעל 30,000 ומשהו שוטרים, אנשים שהם ראויים לסמכויות שהמחוקק נתן. ואני אומרת שוב, בסופו של דבר, אנחנו אחראיים לטיוב של כוח האדם, ואני חושבת שאנחנו עושים את זה בצורה טובה ונאמנה, ואנחנו מבינים בדיוק מה התפקיד שלנו ומה המטרה שלנו, ואנחנו עושים את זה בשיקול דעת כמו שנדרש. אני רק אמרתי, לגבי השימוש בכוח, כמו שאמרתי, זה משהו חריג.

אפשר לפנות אליכם ישירות אם אנחנו רוצים לעשות קמפיין בקהילה? שיפנו ישירות לבית הדין המשמעתי צעירים, שלא יפחדו אם הם מרגישים שאין להם מה ללכת למח"ש.

לא, בית הדין לא מקבלת תלונות.

כלומר, הכול דרך מח"ש.

מח"ש.

או ית"צ, תלונות הציבור.

מצוין, אני חושבת שאולי אנחנו צריכים להגביר את שיתוף הפעולה ונעשה איזה קמפיין של היחידה לתלונות הציבור ואז אתם תוכלו לעקוב.

נקרא לבני הקהילה שחוו גזענות, אפליה, רמיסה של הכבוד, השפלה, גידופים על רקע עדתי, שיפנו אליכם ואתם תעקבו אחרי זה.

פנינה, אנחנו עובדות על זכותון ואני אשלח לך ולפנינה. אנחנו עובדות על זכותון בהקשר הזה, לציבור. של משמעת, לציבור.

רגע, אני חייבת שכל מי שלא דיברו ידברו.

אני רוצה לדייק.

אני מבינה, אני מעריכה את זה, הילה, אני פשוט רוצה שכולם ידברו. אני ממש מצטערת, בגלל השעה. אני רוצה לעבור לעו"ד הדס פירר מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, אם אפשר באמת בקצרה, ואני אעבור לכל מי שלא דיברו מהקליניקות המשפטיות ויתר האורחים שיש כאן.

אם אין שאלות ספציפיות אצלנו, אין לי מה להוסיף על מה שנאמר פה.

בסדר גמור. אני רוצה לעבור לעו"ד שי אילוק, הקליניקה לרב תרבותיות ומגוון באוניברסיטה העברית. שי, תודה שאתה כאן, אם אפשר, בקצרה. ואז עו"ד סמאח ואז טל שטיינר ואיציק סלמה.

כן, ממש בקצרה. לישיבת המעקב, רק אני רוצה להגיד על העניין של הדין המשמעתי, הרבה פעמים במעבר מטיפול של מח"ש לדין המשמעתי זה מעבר שצריך להיות טיפה חשדניים כלפיו. יש במעבר הזה, כשאתה מגיש תלונה למח"ש, אתה מתלונן ויש לך זכויות של נפגע עבירה, ובלי לפרט עכשיו יותר מדי, אני אכין איתכם איזושהי בקשה של מידע מפורט וההשלכות של זה.

כן, אבל כל עוד התיק נסגר במח"ש.

נכון, אבל מה שכן מועבר לדין המשמעתי, הדין המשמעתי הוא מנגנון פחות שקוף, יותר פנימי, ואני חושב שעם כל הלברך על זה שהוא קיים, צריך גם להתייחס אליו באיזושהי חשדנות מסוימת. אני כן רוצה להגיד בקשר כללי על ענייני החנינות.

איזו חשדנות? לא הבנתי.

החנינות הן אחד הכלים שלנו לתקן.

לא, בוודאי שיש חשדנות.

החשדנות היא כלפי מח"ש שסוגרים יותר מדי תיקים ואז זה צריך לעבור לדין משמעתי.

לצורך העניין, במובן הכי בסיסי, בחוק זכויות נפגעי עבירה יש הרבה זכויות לנפגע עבירה לקבל מידע על הליך, להביע דעה על חלקים שונים בהליך. בדין המשמעתי נפגע העבירה באיזשהו מובן מנותק מההליך וכל היכולת שלו לפקח על זה נשמטת. ולכן צריך, אנחנו גם עובדים בקליניקה על איזשהו - - -

אם יש לכם המלצות, תעבירו גם אלינו שננסה.

אני אעביר לך את ההמלצות, בדיוק על הצעה להציג את הפערים האלה כדי להחיל את הזכויות מחוק נפגעי עבירה.

לא, אני יכולה להגיד לך שאנחנו מתקננים פקודה לעניין הזה, זכויות נפגעי עבירה.

אוקיי, קודם כול, טוב לשמוע.

אנחנו נשמח גם לשתף פעולה, באמת.

טוב לשמוע.

אני רק רוצה להגיד מילה אחת אחרונה על מעקב. יש גם את העניין שקצת לא עלה פה של חוקרי נוער וההכשרה והאם יש חוקרי נוער בתחנה ומה קורה כשמגיע נוער. אנחנו נשמח גם לנסח מידע על זה, אבל מהפניות שמגיעות אליי, כמות הפעמים שהמשטרה משתמשת בחריג, יש שם איזשהו חריג שאם אין חוקר נוער, מאפשרים למישהו אחר. צריך לעשות משהו עם החריג הזה, כי החריג הפך לכלל, ובמיוחד בהקשר של הדיון הזה, כשמגיע צעיר לתחנה צריך להפחית את שיקול הדעת של המשטרה לחקור נערים לא על ידי חוקרי נוער.

תודה על הוועדה החשובה הזאת, במיוחד בתקופה הקשה הזאת, ותודה על הקשב הרב ועל הסבלנות של כולם. אני כן רוצה להתייחס לפרקטיקה עצמה. אנחנו דיברנו הרבה פה על רגישות תרבותית ואני רוצה להגיד שזה לא עניין של רגישות תרבותית, זה עניין של ייחוס מסוכנות או עבריינות לקבוצה מסוימת בשל השתייכותה הגזעית, אתנית, לאומית או דתית, וזה בא לידי ביטוי במתן יחס שלילי בהיעדר מידע קונקרטי ופגיעה קשה בזכויות אזרח. ומי שנפגע, כמו שראינו כאן, גם הקהילה האתיופית וגם ערבים, במיוחד נשים שיש להן חזות דתית.

ייחוס אלמנטים עברייניים את מדברת, ממש ככה.

כן, מסוכנות יתר וייחוס אלמנטים עברייניים לאוכלוסייה הזאת רק בשל השתייכותה. והמון מהחברה הערבית, במיוחד נשים שעוטות לראשן חיג'אב ויש להן חזות מוסלמית מובחנת וגם יוצאי אתיופיה.

זה ממש מגובה בנתונים, נשים עם חיג'אב? הפתעת אותנו.

אצלנו את הגברים.

ב-25 במרץ אמורה להתקיים שדולה למאבק בגזענות, אנחנו נציג שם נתונים בהתאם. אנחנו גם הגשנו נייר עמדה בנושא הזה לוועדה הנכבדת.

בכנסת?

בכנסת. אנחנו מתכננים את זה בתקווה שזה יצא לפועל.

אנחנו קבענו יום.

בטח, של גלעד. אנחנו נבוא, אל תדאגי.

אני רוצה להגיד שהשימוש בפרקטיקה הזו פוגע עמוקות בזכויות אזרח שהן מבוססות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, גם בזכות לשוויון, גם בזכות לכבוד, גם בזכות לפרטיות וגם בזכות לחופש התנועה. ובסוף דיברנו כאן על יחסי אמון, זה גורם לכל הנפגעים לתחושה של השפלה, של ביזוי קשים מאוד וזה מלבה את הגזענות כלפי הקבוצות האלה וזה יוצר גם חוסר אמון מובהק במערכת. אני רוצה להגיד שהרצון להקנות תחושת ביטחון, וזה חשוב בעיניי שכולם ירגישו כאן ביטחון, אבל יחד עם זאת, הפרקטיקה הזו אינה יכולה להצדיק שימוש בפרקטיקה מפלה, גזענית ופסולה וכמובן שאין לה מקום בשיטה דמוקרטית כפי שנהוג כאן בארץ.

אני אגיד שגם האיסור על שימוש בפרופיילינג גזעי נטוע גם בעקרונות המשפט המנהלי שמחייב שכל פעולה שלטונית, במיוחד כשהיא פוגעת בזכויות הפרט, תהיה מבוססת על תשתית עובדתית, רלוונטית, והפגיעה בזכויות הפרט צריכה להיות במידה שאינה עולה על הנדרש.

אני יכולה להגיד שמפניות שמגיעות אלינו למרכז, אני מנהלת את המרכז לנפגעי גזענות מיסודו של המרכז הרפורמי לדת ומדינה, אנחנו רואים שהפרקטיקה של תיוג גזעי ננקטת לא רק על ידי שוטרים, אלא גם על ידי אנשי ביטחון שאינם שוטרים, בראשם מאבטחים המוצבים בכניסה למקומות ציבוריים כגון הרכבת, קניון, תחנות אוטובוס מרכזיות ועוד שפועלים מכוח חוק סמכויות לשמירה על שלום הציבור שמקנה להם שיקול דעת רחב מאוד והם מפעילים את הסמכות הזו הרבה פעמים ממניעים זרים.

דוגמה אחת, כמו שד"ר שולה התכבדה ואמרה, שבחור עם צבע עור כהה ישר מתויג כחריג בנוף. אני יכולה להגיד, גם אחי, אני גרה בשכונת גילה, הזמינו משטרה וכשעצרו אותו אמרו שהוא נראה חשוד, הוא אוטומטית נראה חשוד, והוא נראה חשוד רק בגלל השתייכותו לחברה הערבית. ובנוסף, היה עוד מקרה שהגיע לבג"ץ ששוטר סמוי ערך חיפוש על נער ממוצא אתיופי, בן 15 וחצי, והוא הגיש תביעה ובפסק הדין נקבע שהשוטר פעל רק מחמת מוצאו ותיוגו כעבריין פוטנציאלי על רקע צבע עורו ונפסק לו פיצוי בסך 20,000 שקלים.

אנחנו הגשנו לוועדה הנכבדת בנייר עמדה שהגשנו המלצות שאני אתמצת אותן. ההמלצה הראשונה היא לפרסם הנחיות כן לשוטרים וכן לאנשי הביטחון שיש להפעיל את סמכויותיהם באופן שוויוני על בסיס חשדות קונקרטיים ורלוונטיים. אנחנו גם ממליצים יצירת מנגנוני בקרה ופיקוח על ידי משטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים אשר יבטיחו שפרופיילינג גזעי לא ינחה שוטרים ומאבטחים כאשר הם מפעילים את הסמכות שלהם. ובנוסף, לקיים הדרכות לשוטרים ולמאבטחים בנושא האיזון שיש לקיים בין שמירה על ביטחון ושלום הציבור לבין שמירה על כבוד האדם ופרטיותו. תודה רבה לכם.

תודה רבה סמאח, חשוב מאוד.

תותחית. כל הכבוד, יישר כוח.

תודה רבה, נעמה, על הדיון הזה. הדיון מאוד התארך ואני חושבת שעיקר הדברים שאני התכוונתי להתייחס אליהם נאמרו, אני אפנה את הזמן.

תודה, היושבת בראש. אני ארצה להתחיל בקריאת עדותה של אחת מהפונות למרכז הדיווח על להט"בופוביה על שם ניר כץ. "בזמן שהמפגינים התקהלו בצומת גשר שיפמן, חברו שוטרות מג"ב והחזיקו ידיים אחת עם השנייה כדי להקיף ולדחוק אותם הצידה. אני, כחלק מהמפגינים זכיתי ליחס מיוחד. נקראו לעברי מספר קריאות קוקסינל מצד השוטרות, וגם בחסות ההמולה שייצרו השוטרות במפגש הפיזי עם המפגינים בעטה בי בחוזקה אחת השוטרות ופגעה לי בעצם השוק, צלעתי למשך אותו היום מהכאב. זה לא מקרה ראשון ולצערי גם לא האחרון שאני סובלת מאלימות משטרתית ופרופיילינג".

"במקרה אחר, בשנת 2020, תקף אותי גבר ברחוב ליד ביתי על רקע תחבורתי, זעם כבישים. כל זמן החקירה פנו אליי השוטרים בלשון זכר ואפשרו לתוקף שלי לפנות אליי בלשון זכר גם במתן העדות וגם בשלב העימות, אף פעם אחת לא דאגו לתקן את עצמם או את התוקף למרות שהתעקשתי וגם כשסעיף המין שלי בתעודת הזהות הוא נקבה. רובם של המסמכים הקשורים במקרה נכתבו בלשון זכר. הפרקליטות ויתרה לתוקף על עבירות התקיפה ולמעשה נשפט רק על עבירת האיומים, זאת למרות שפגע בי בפניי והשאיר בי סימנים כחולים שנשארו איתי למשך שבועות. אין מספיק ראיות".

"המשטרה היא לא חברה של נשים טרנסיות, הוכח כבר מעל לכל ספק ובכל מקום בעולם. המשטרה מתנכלת לנשים טרנסיות, מתעללת בהן, ולמעשה לוקחים את כל תפקידי השרשרת בכל מגע עם נשים טרנסיות. כשאני רואה שוטרים אני לא מרגישה מוגנת, אני מרגישה מפוחדת שיבצעו עליי חיפוש, שיאשימו אותי במתן שירותי מין, שיתנכלו לי. אנחנו יודעים שכשהשוטרים רוצים לפגוע הם יודעים טוב מאוד איך לעשות את זה".

העדות הקשה הזאת משקפת מציאות שבה ישנה אכיפה קשוחה ואלימה כלפי להט"בים, ובדגש על נשים טרנסג'נדריות. לפי עדויות של אנשים טרנסג'נדרים שעל פי מחקרים נתקלים באכיפה יותר מכפולה מאשר הקהילה ההטרוסקסואלית, המפגש בין אזרח בעל חזות מגדרית מגוונת לבין גורמי האכיפה מלווה פעמים רבות בתגובות משפילות ובהתנהגות מפלה ופוגענית מצד שוטרים שלעתים אף מגיעה לכדי אלימות קשה, התעמרות וחוסר טיפול.

נפגעת נוספת ומרכזית שאסור לנו לשכוח היא קהילת מבקשי המקלט הלהט"בים שנרדפים בשטחי הרשות על רקע הזהות המינית והמגדרית שלהם ושזוכים להיתר שהייה פה מטעמי רווחה מהמנהל האזרחי. אנחנו עדין להחמרה בהתייחסות המשטרה לאותם פונים, להתעמרות, לגירושים לא חוקיים על אף שמוצג היתר, למעצרי שווא ולעיכובים.

יש פה נתון שהוא מאוד מזעזע שאנחנו מביאים בפני הוועדה הזאת. ממחקר שערך לאחרונה המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב נמצא כי 87% מאוכלוסיית הלהט"ב לא סומכים על המשטרה שתגן עליהם במידה ויזדקקו לעזרה. חוסר האמון והנטייה הגוברת להימנע ממפגש עם רשויות החוק גם כאשר הגנה וסיוע נדרשים מוביל לתת דיווח ולהמשך מעגל האלימות.

לא ייתכן כי בישראל בשנת 2025 חברי וחברות הקהילה הגאה עדיין יחוו תיוג מקדים וימנעו מקבלת סיוע מגורמי אכיפת החוק במדינת ישראל. משטרת ישראל צריכה לקחת על עצמה להתמודד עם תופעת התיוג המקדים שנעשה באופן שיטתי נגד חברי הקהילה הגאה בישראל על מנת להבטיח שמירה על עקרונות אכיפה שוויונית והוגנת, על מנת לשקם את תחושת הביטחון של חברי הקהילה ועל מנת להחזיר את האמון בין המשטרה לבין כל חלקי הציבור.

אנחנו מבקשים ניטור מלא ושקוף של נתוני האכיפה בקרב אוכלוסיית הלהט"ב, מה שיאפשר קידום צעדים מקצועיים על מנת לצמצם את תופעת הפרופיילינג במשטרה. העמקת שיתוף הפעולה עם ארגוני הקהילה הגאה, סיווג מקרים להט"בופוביים גם במח"ש, יצירת מערך שעות חובה לכל השוטרים על מנת לתת עבודה רגישת תרבות מותאמת ומכבדת עם הקהילה הגאה שתמנע את התופעה המחפירה הזאת, וכמובן גיבוש נהלי עבודה ברורים ומעודכנים לעבודה עם הקהילה הטרנסית. אפשר לשנות וזה עניין של קבלת החלטות. תודה.

תודה רבה, איציק. מישהו שלא דיבר ורוצה להגיד משפט לפני הסוף? תודה רבה.

סיכום החלטות ועדה מישיבת מעקב הגנה על צעירים מקבוצות מיעוט על רקע תיוג מקדים, פרופיילינג ואלימות משטרתית: הוועדה מצטרפת לבקשת החברה האזרחית ושבה על בקשתה מהשר לביטחון לאומי, בתקווה שיהיה לנו קבוע, וממפכ"ל המשטרה לשנות את מדיניות איסוף נתוני האכיפה ופילוח לפי קבוצות אוכלוסייה בדומה לשינוי המדיניות שנעשה בפרקליטות המדינה באופן שיאפשר זיהוי מגמות, צרכים והתאמת מענים בהתאם. בהיעדר איסוף נתונים כאמור, מה שלא בודקים לא יודעים ולא ניתן לתקן ולטפל.

עוד מבקשת הוועדה ממשטרת ישראל לבצע סקרי אמון בקרב אוכלוסיות מיעוט מדי שנה בשנה ולפרסם באופן יזום. יוזכר כי הסקר האחרון שבוצע בקרב יוצאי אתיופיה נעשה בשנת 2019 בלבד. הוועדה מביעה זעזוע עמוק מהעדויות שנשמעו בדיון במקרה של ברקו אנגדה, לפיהן נעצר לכאורה ללא עילה, מבלי שנעשתה לו בדיקת אלכוהול, ונמנע ממנו לכאורה טיפול רפואי בזמן שהוא היה עצור בניגוד לנהלים. יובהר כי עקב המקרה נגרם לברקו נזק בלתי הפיך ולשיתוק לכל החיים וזאת למרות שפרכס וירק דם עקב אירוע מוחי וללא יכולת לעמוד, כמובן גם אובדן כושר עבודה.

בנוסף, הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל לוודא בכלל הכשרותיה לשוטרים הכרת תסמינים רפואיים שונים, בדגש על תסמינים בסיסיים של אירוע מוחי, כפי שתוארו לעיל. הוועדה מבקשת ממשטרת ישראל מענה לטענת המשפחה בדבר מחיקת הסרטונים של שוטרי התחנה באלימות, את הסרטון שמתעד את המקרה בנייד הפרטי של אחייניתו של ברקו אנגדה. הוועדה מבקשת ממח"ש מענה להחלטתה לסגירת התיק במקרה קשה זה למרות העדויות והראיות הקיימות מבלי שנוצר קשר עם המתלוננים והזמנתם לעדות ואיסוף חומרים.

הוועדה פונה למשטרת ישראל לשילוב והתייעצות רבעונית עם מומחים ומובילי קהילות, שולחנות עגולים, וכן בעת קביעת תוכניות העבודה וההכשרות הרלוונטיות - - - חטיבת קהילות. יודגש כי יש בהתנהלות האמורה המשך פגיעה באמון הציבור בכלל ובאמון קבוצות מיעוט בפרט ברשויות האכיפה, כמו גם היווצרות תופעת חרדות וחשש של צעירים חפים מפשע מקבוצות מיעוט ובני משפחתם מפני מפגש שגרתי עם רשויות האכיפה. כפי שגם תיארה שולה עם בנה, מקרה כביכול שלא נגמר באסון, אבל מקרה שמתאר מציאות חיים יום-יומית ולא נתפסת.

הוועדה פונה למטה לשילוב יהודי אתיופיה במשרד ראש הממשלה בבקשה לבחון מחדש את תקציבי המדור ליוצאי אתיופיה במשטרת ישראל שהוקצו בהחלטות ממשלה ולבחון האם יש להקצותם עבור תוכניות אופרטיביות עם יעדים מדידים להורדת נתוני אכיפת יתר מול יוצאי אתיופיה בלבד ו/או לטובת הסטתם לתכניות החינוך הבלתי פורמלי בקרב יוצאי אתיופיה.

הוועדה פונה לשר המשפטים לפעול למתן סמכויות ליחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות אפילו בחקיקה, לרבות סמכויות וסנקציות מול משטרת ישראל. עוד בהקשר זה, הוועדה פונה לשר המשפטים ולשר לביטחון לאומי לוודא שיתוף פעולה של משטרת ישראל עם יחידה זו.

הוועדה שמעה על מעקבים אחר מתעדים של אלימות שוטרים, המתנה מתחת לביתם, ישראל פרוש דיבר על זה, ועוד, באופן מאיים המוביל להשתקתם ולהפסקת פעילותם החוקית. הוועדה מבקשת ממח"ש ומשטרת ישראל לפעול למניעת הישנות מקרים מעין אלו, לרבות ריענון הנהלים הרלוונטיים בכלל תחנות המשטרה.

באשר לעיכובי שווא, הוועדה שבה על בקשתה ממשטרת ישראל לוודא תיעוד מצלמות בעת בקשות להזדהות, לאפשר נגישות האזרח לתיעוד ועבודה לפי נוהל הזדהות. ברובן נוצרות דינמיקות הסלמה שפוגעות בעתיד האזרח, היעדר תיעוד כאמור פוגע ביכולת בירור תלונות בנושא מיגור תופעה. בוועדה נשמעה טענה על שימוש בעיכובי שווא כפרקטיקה לדיכוי מחאה והפגנות בקרב קבוצות מיעוט במקום שימוש נקודתי ומוצדק בנוהל הזדהות.

השפלה.

כמובן גם משפיל, כמו שפנינה אמרה. עוד בהקשר זה, מבקשת הוועדה ממח"ש להקפיד בטיפול בתיקים אחר מילוי הוראות נוהל הזדהות וחובת התיעוד שחשיבותם למיגור פרקטיקות גזעניות ושמירה על אדני הדמוקרטיה ברורה. היה דיון ארוך.

מה עם ה-20 מיליון?

ה-20 מיליון, אנחנו ננסה לפנות על זה כפנייה, מה לעשות עם זה.

יחד עם דוד יאסו במשרד ראש הממשלה.

יחד עם דוד. אני חושבת שיש גם מענים רווחתיים שהם מענים שנותנים דווקא לצמוח ולהתפתח ושוויון וצריך גם להשקיע שם את הכסף הזה.

סינגור והכול.

סינגור וחינוך לא פורמלי.

תזכור שבסוף, אתה כראש מטה היישום, השארנו פתח בהחלטת הממשלה שאפשר לשנות את הייעוד. אולי המשטרה לא מעריכה את ה-20-17 מיליון שקלים.

חד משמעית. אני רוצה רק להגיד, באמת תודה, הדיון היה ארוך מאוד, אבל נראה לי שממש חשוב, היה כאן מקרה באמת חריג וקיצוני וטוב שהכלנו אותו ושמענו אותו פה. תודה לכם, ואנחנו ביחד בזה.

תודה רבה לך.

ותודה רבה לכל מי שהיו פה עד הסוף, תודה, אני מעריכה מאוד. הדיון סגור, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:42.