פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לביטחון לאומי
24/02/2025


‏‏
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 339
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ה (24 בפברואר 2025), שעה 9:09

דיון דחוף - היערכות משטרת ישראל וכוחות הביטחון לאבטחת התחבורה הציבורית, מרכזי קניות ומקומות הומי אדם

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
משה סעדה

רפ"ק פנינה דואיב - רל"שית מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ אברהם טויטו - רמ"ד רישוי אג"מ, משטרת ישראל

רפ"ק משה בן הרי - ר' תחום תכנון מבצעי, משטרת ישראל

רפ"ק שיר גולוס - ר' תחום רכבת ישראל, חט' אבטחה, משטרת ישראל

רס"ן בר נתיב - רמ"ד איו"ש, אמ"ץ, צה"ל

יוחאי וג'ימה - ראש מנהל ביטחון ותפקידים מיוחדים, מרכז השלטון המקומי

אבי סלמה - חבר מועצת העיר נתניה

שמעון נחמן - קב"ט וקצין בטיחות ראשי, דן בדרום, דן באר שבע, ארגון נהגי התחבורה הציבורית בישראל

משה טוטיאן - מנהל ביטחון, ארגון נהגי התחבורה הציבורית בישראל

אריק רגב שואשי - מנכ"ל, אלקטרה סקיוריטי

שיר ששון - מנהלת קשרי לקוחות, אלקטרה סקיוריטי

יגאל לחמן - קצין ביטחון, אלקטרה אפיקים

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה

אורי ויזל - אח של אלקנה ויזל ז"ל שנפל בקרב

ורדית קרוגר - 'אימהות הלוחמים'

חנה גיאת - 'אימהות הלוחמים'

אסתר אבירם - אימא ללוחמים

ניצב בדימוס משה ברקת

לאה גופר

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


דיון דחוף - היערכות משטרת ישראל וכוחות הביטחון לאבטחת התחבורה הציבורית, מרכזי קניות ומקומות הומי אדם

אנחנו התכנסנו כאן היום לדיון דחוף בבחינת היערכות המשטרה וכוחות הביטחון לאבטחת התחבורה הציבורית, מוקדים הומי אדם, אחרי, נקרא לזה האירועים של יום חמישי, נקרא לזה יותר הפיצוצים, נקרא לזה יותר הנס, נקרא לזה יותר המחדל של יום חמישי, זה נופל על כל כך הרבה הגדרות. אבל אנחנו פה רוצים היום הרבה מאוד תשובות, אני חושב שלא רק אני, זה הציבור בישראל.

הבוקר, כאשר שני ילדיי הקטנים, כיתות ה' ו-ו' הלכו לבית הספר כמו כל ילדי ישראל שהם ילדים של כולנו, אני חושב שכל אחד מאיתנו מודאג. ואנחנו, מדינת ישראל, מחויבת להעניק ביטחון ומכאן הדיון הזה. קודם לכן, אני רואה שיש כאן משפחות חטופים. הדיון הזה הוא שעה, נכון? אתם יודעים שהוועדה היא כולה שלכם ואתם יודעים את זה היטב, אבל היום מאחר והדיון הוא של שעה אחת והדיון הוא חשוב, הדיון הוא למען אזרחי מדינת ישראל וביטחונם, לא תכעסו עליי עם נקציב רבע שעה למשפחות ו-45 דקות.

יש פה גם אימהות לחיילי צה"ל.

וגם להן כמובן ניתן זכות הדיבור, כמובן, באופן טבעי. חטופים, הורים שכולים, הורים של חיילים והורים של פצועים, הוועדה הזו שלהם, תמיד אמרתי. בבקשה, זכות הדיבור שלכם.

בוקר טוב, חבר הכנסת בועז ביסמוט וחברי הכנסת והאנשים. אני אח של אלקנה ויזל, השם יקום דמו. אלקנה נהרג לפני קצת יותר משנה, בי"ב בשבט, 22 בינואר 2022, באירוע קריסת המבנים, יחד עם עוד 20 חברים, לוחמי מילואים כולם.

היה אירוע מרשים מאוד לאחיך לפני שבוע.

תודה. נכון, חבר הכנסת בועז, כיבדת אותנו בנוכחותך באזכרה לפני שבועיים. תודה רבה.

אני מצדיע לו.

אלקנה, לפני שנכנס להילחם, כתב מכתב לבקשת אשתו גלית, ואת המכתב הוא פותח במילים הבאות: "אם אתם קוראים את המילים האלה", כותב אלקנה, "כנראה שקרה לי משהו. קודם כול, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אנא, פשוט תמשיכו לפעול בכל הכוח כדי שהניצחון שלנו יהיה כמה שיותר מוחץ". אחרי זה הוא ממשיך את המכתב ונותן לנו פה הרבה כוחות, גם לנו כמשפחה וגם לעם ישראל. אבל אני רוצה בעיקר להתמקד בפתיחה של אלקנה למכתב.

אני מגיע בתור נציג של פורום הגבורה, פורום של משפחות שכולות של חיילים מהמלחמה האחרונה. לצערנו הרב, הפורום מונה היום 340 משפחות. כמובן שיש הרבה יותר נופלים, לא כולם רוצים להצטרף לפורום וזה מקובל ולגיטימי. אבל אני בא בשם הרבה אחים ואחיות, בשם הרבה הורים וגם בשם לא מעט משפחות שאין בהן כוח להיות חברים בפורום ואין להן כוח לצאת מהבית ולעשות פעולות אקטיביות. אבל הדרישה שלנו היא דרישה לניצחון.

שחרור חטופים זה דבר חשוב מאוד. יש לי חבר שחטוף בעזה, קוראים לו איתן מור, אנחנו למדנו ביחד, יש עוד חטופים שקשורים אלינו במעגלים כאלה ואחרים וברור לנו, אני מקווה שברור לכל אזרח במדינת ישראל, שאף אחד מהמשפחות השכולות לא חושב שהחטופים צריכים להישאר במנהרות, חס וחלילה, ממש לא, הם צריכים להיות כאן כמה שיותר מהר. אבל לא יכול להיות שהמחיר של השבת החטופים יעלה לנו במחיר אסטרטגי של אי ניצחון במלחמה. וניצחון זה אומר ייעוד מלא של המטרות שהקבינט קבע, שאנחנו ממוטטים את שלטון החמאס לחלוטין, לגמרי.

לא ייתכן שתהיה עסקה שתשאיר את שלטון החמאס עומד וקיים על הרגליים. לא ייתכן שאנחנו נשחרר חטופים במחיר הזה, שאנחנו מפסידים הישגים אסטרטגיים שהשגנו. אם כבר עשינו עסקה, אנחנו אלה שצריכים להחזיק בה, אנחנו אלה שצריכים לשלוט בה, אנחנו אלה שצריכים להחזיק את מנופי הלחץ על החמאס ולא לתת להם מתנות, אלא להחזיק אותם בכוח.

ואני רוצה לקרוא מכאן לכל אחד, גם מי שיש לו השפעה וגם מי שיש לו פחות השפעה אבל חי את זה ביום-יום שלו. אחת זה לזכור את המחיר הכואב מאוד מאוד שאנחנו משלמים על המלחמה הזאת, גם אנחנו, המשפחות השכולות באופן אישי, ובכלל כל המדינה. ושתיים זה לזכור את הניצחון, כל אחד ואחד במה שהוא יכול, מי שיש לו השפעה, גם יכול להשפיע, ומי שלא, גם לזכור את זה באופן פרטי, אני מאמין שזה גם עוזר, לזכור שאנחנו צריכים לנצח את המלחמה הזאת ואנחנו לא עוצרים אותה גם אחרי שכל החטופים בעזרת השם יחזרו לביתם, בעזרת השם כמה שיותר מהר. אנחנו לא עוצרים את המלחמה הזאת עד שחמאס ממוטט לחלוטין ולא נשאר מהם לא אדם ולא בניין ולא עץ ולא שום דבר. תודה רבה.

תודה לך.

שמי כהן חנה ואני הדודה של ענבר היימן, הילדה היפה הזאת. ענבר הייתה הלפרית במסיבת הנובה, היא הלכה להתנדב, הגיעה לשם באמצע הלילה בשביל לעזור לאנשים. נרצחה, אנחנו לא יודעים אם היא נרצחה או נפצעה באותו זמן, נחטפה לעזה וכעבור 70 יום שמענו שהיא נרצחה. חבר הכנסת ביסמוט, אני לא צריכה לשכנע אותך, אני מכירה את דעותיך, אבל אני פה לדבר.

507 ימים שענבר לא איתנו. וענבר לא נכנסה לעזה לקטוף כלניות, ענבר נחטפה ונרצחה מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. מדינת ישראל הפקירה את ענבר, הפקירה. ואני לא מדברת מי הפקיר, הממשלה, הצבא, השב"כ. יבוא היום, יחקרו את זה, כרגע אני לא מתעסקת בזה. אבל יש פה נקודה, מדינת ישראל הפקירה את ענבר.

אני באה לפה שלוש פעמים בשבוע בשביל להתחנן לקבל את הילדה שלנו לקבורה. אני צריכה להתחנן בפני מדינת ישראל שהפקירה את ענבר לקבל אותה לקבורה. מה? איפה אנחנו חיים? זה אמיתי? זה אמיתי? זה לא נתפס לי בראש, לא נתפס לי בראש. בהתחלה אמרו, משחררים רק חיים, ישבתי בשקט, שתקתי. אמרתי משחררים חיים, מצילים חיים, אנחנו לוקחים צעד אחורה, מחכים לתורנו. אבל יוצאים חללים, ואומרים לי הם לא חלוטים, ואחר כך חלטו אותם, וכן חלטו אותם ולא חלטו אותם והם יצאו ויש עוד נגלה של חללים שיוצאים.

איפה ענבר? היא הייתה צריכה להיות בעסקת הנשים, איפה היא? היא ועוד שתי נשים, שכחתם אותן בעזה. והיא ילדה בת 27, היום היא צעירת החללים בעזה, הנשים. איך? איך אתם ישנים בשקט? איך אנחנו יכולים לעבור על דבר כזה? איך? למה, בגלל שאין לה מספיק לייקים החליטו לא לשחרר אותה? משחררים את אלה שיש להם יותר לייקים? ליצור אהדה אצל הציבור? למה? למה ענבר לא משתחררת? למה, לא שילמנו מספיק? לא שילמנו מספיק? היא דור שלישי לשואה, המשפחה של הסבא קבורה שם ברומניה בקבר אחים, הוא עובר שואה שנייה עם הנכדה שלו. הסבתא נפטרה לפני חודש משברון לב. אימא של ענבר לא במצב טוב, אבא שלה ככה-ככה, אח שלה נכנס למסגרת של טיפול נפשי.

מה יש לנו עוד לשלם? מה? תגיד לי. אתם רוצים שאני אתלה? אני אתלה על עץ ותחזירו את ענבר. עד איפה הגענו? עד איפה הגענו? אתם משחררים אותם לפי איזו שיטה? אני רוצה לדעת את השיטה. אולי בגלל שהיא לא בלונדינית עם עיניים כחולות? תענו לי, חזרנו לתקופת השואה, לתקופת הסלקציה? ואני יודעת שאתה לא מסכים עם זה, אני מכירה את הדעות שלך.

מתי ענבר חוזרת הביתה? מתי ענבר שלנו חוזרת הביתה? עד שלא יהיה מי שיקבל אותה? עד שלא יהיה מי שיקבור אותה? מה אתה חושב? ההורים שלה חיים על זמן שאול. ההורים איבדו ילדה אחת שלהם, גם לקבור אותה הם לא יכולים? האימא אומרת לי, הם קנו חלקת קבר לפני שבוע, לענבר, לחיים וליפעת, אבל יש לנו בעיה, ענבר לא הגיעה. מה אימא שלה מבקשת? הם לא יובילו אותה לחופה, להוביל אותה לקבר הם יכולים? אימא שלה רוצה ספסל לדבר אליה בבוקר. הקבר, מול הבית היא קנתה אותו, היא יכולה להסתכל על החלקה מהבית. והחלקה ריקה, שוממת.

איפה ענבר שלנו? מה אני עוד צריכה לעשות? לבוא עם קונגו, לדחוף אותו, לנסות לקדוח ללב? מה עוד יש לי לעשות? מה אני יכולה לעשות ולהגיד שלא עשיתי ואמרתי? לשבת לביבי בסלון של הבית, לראש הממשלה שלי, של ענבר? מה יש לי עוד לעשות? תגיד לי אתה, מה אני עוד יכולה לעשות שלא עשיתי. אני שנה וחצי עולה לפה שלוש פעמים בשבוע מתחננת. היום אני רוצה להציל את החיים של המשפחה שלי, זה כבר מעבר, זה כבר מעבר.

אבל איך אני יכולה לחדור אליו, ללב שלו? באיזו שפה לדבר איתו, עם ראש הממשלה שלי? באיזו שפה אני יכולה לדבר איתו? הוא לא מבין עברית כשאני מדברת, הוא לא מבין בכי כשאני בוכה, הוא לא מבין זעקה כשאני זועקת. מה יהיה הסוף?

אין לנו יותר מה לשלם במשפחה, המשפחה שלי הרוסה, הרוסה. אנחנו כבר לא חיים, אנחנו הרוסים. אתם רואים אותי באה לפה, אבל אני גווייה. אני רק הולכת, הנשמה שלי מתה. מה עוד אני יכולה לעשות? חבר הכנסת ביסמוט, תגיד לי אתה, מה עוד אני יכולה לעשות?

אני אענה לך כשכולם יסיימו. סיימו? שמענו עכשיו כולנו, קודם כול, את יודעת בדיוק מה אני חושב, האבא יקר.

אני יודעת.

על הטרגדיה הכי גדולה שיכולה ליפול על אומה, על האומה שלנו. ויזל הצעיר יודע מה אני חושב על אח שלו ועל ההורים המקסימים, על האלמנה, על המשפחה. כל מי שנמצא פה, כל האזרחים, המשטרה יודעת מה אני חושב עליה, אני פשוט אוהב את המקום הזה הכי שאפשר, בדיוק כמוך, בדיוק כמוהו. לאף אחד אין פה מונופול, לא על אהבה לארץ, לא על הרצון שהחטופים ישובו ולא על הרצון להטיס את חמאס כמה שיותר מהר, ואם אפשר בארונות זה עדיף. כל אחד פה מסכים אני חושב, אין פה. ב-7 באוקטובר קרה משהו שכולנו התפכחנו.

ואת צודקת, את צודקת במאה אחוז. מה את כבר מבקשת? מבקשת לקבור את האחיינית שלך. אני רואה את האבא, האבא המקסים של ענבר, אני רואה אותו, אני מדבר איתו, אני רואה אותו אחת לשבוע. אתם רוצים להיות פה? הרי הדבר האחרון שאתם רוצים זה להיות פה, אתם רוצים לחיות. מה אתם מבקשים? לקבור את הילדה, את הקצינה, נכון? את הקצינה המדהימה הזו והיפה, שמה חטאה, הפשע הגדול? שהלכה למסיבה, זה פשע.

אני יכול להגיד לך דבר אחד, מה זה להגיד? זה לא אני אומר את זה, זו ההיסטוריה אומרת את זה, זו המציאות אומרת את זה. כל האומה, אני רואה את החברים, אני רואה את המשפחה, אני רואה את השכנים, אני רואה את האנשים ברחוב, אין אחד שלא עוצר אותי ברחוב ואומר לי, תחזירו אותם, תחזירו אותם, אנשים, ולא משנה מה הם. הוא יכול להיות אתמול בבית הכנסת איצקוביץ' בבני ברק כשאני עושה קדיש לאימא ויכול להיות כשאני מביא את הילדים לאוטובוס כשהם הולכים לבית הספר וזה יכול להיות סתם כשאני עושה קניות לשבת, זה יכול להיות סתם ביום-יום, לא רק בכנסת, בכלל. אבל גם אנשים דורשים, דורשים גבולות בטוחים, בדיוק את מה שהצעיר פה ביקש. זאת אומרת ששניכם, וזה הסיפור הגדול.

עכשיו לגבי ראש הממשלה. ראש הממשלה מחויב, הוא מחויב, אין לו, יש לנו ראש ממשלה עם פרספקטיבה היסטורית. הוא עושה את זה גם להווה, אבל גם לעתיד, כי הוא רוצה שיהיה לנו קיום במקום הזה. לגבי ראש הממשלה, שוב אני אומר, ב-2011 היה חייל אחד, למעלה מ-1,000 שוחררו. ראש הממשלה הקודם, ואני פה לא מחלק ציונים, אני לא אומר את זה כדי להגיד זה יותר טוב, רק עובדתית, הנושא הוא טעון מדי, קשה מדי, כואב מדי כדי שנעשה מזה פוליטיקה, אני פוליטיקה לא עושה מזה.

אני גם לא.

לא עושה פוליטיקה, ואני יודע. את יקרה לי ואני אוהב אותך, את יודעת את זה. את יודעת שאת יקרה לי ברמה האישית, את יקרה לי מאוד. לא עושים פה פוליטיקה. אבל ב-2011 כשהייתה עסקת שליט והבייס של ראש הממשלה לא אהב את העסקה הזו, הוא עשה אותה.

ב-24 בנובמבר 2023 הייתה העסקה הראשונה, הלוואי ויכולנו להאריך אותה. גם עכשיו, הרי התמונות של יום חמישי, למה כינסנו את הוועדה הזו? למה כינסנו אותה? כי יום חמישי כבר אומה שלמה כאבה, כל אחד הראה את זה בדרך שלו, כל אחד הראה את זה. כששני תינוקות חזרו, ולא ניכנס לפרטים, מה שעשו, הזוועות שהם עברו. זאת אומרת שאנחנו יודעים בדיוק איפה הם נמצאים וזה לא ייתכן. דקה אני לא רוצה שהם יהיו שם, לא החיים ולא אלה שישובו לפה לקבורה.

ראש הממשלה עומל קשה והמחיר הוא כבד. אני בוועדות הכי חסויות בכנסת, אני יודע את המחיר, המחיר הוא כל כך כבד. והעם הולך עם המחיר הזה והעם גאה. כאשר ראינו ביום שבת את ששת חוזרים ושניים כמעט עשור וסוף-סוף חוזרים הביתה, אני גאה במדינה שלי שמוכנה לשלם את המחיר הזה. אבל המדינה הזו גם כן צריכה להבין שזה לא יכול לקרות שוב וזה לא יקרה שוב, זה לא יקרה שוב. ולכן גם הדיון הזה. כי ביום חמישי התחלנו את היום בכאב עצום, עצום, עצום, עצום, עצום, עצום, וכמעט גמרנו אותו בבכי ודמעות עם מחדל מטורף, ולכן אנחנו מכנסים את הוועדה הזו היום.

לך אני רק יכול להגיד ובזה אני אסיים ונדבר בוועדה, ראש הממשלה וממשלת ישראל, ואני אומר את זה כאן והכול פה מצולם, האצבע שלי שפה, אצבע של קואליציה, אני לא חבר ממשלה, אני חבר קואליציה, היא לא הייתה תומכת דקה אחת, שנייה אחת בקואליציה ובממשלה אילו הייתי יודע שלא הכול נעשה כדי להשיב את ענבר הביתה כפי שמגיע לאבא המקסים ולדודה הגיבורה הלביאה שלה, אבל גם שהמדינה הזו לא מחויבת להכניס את כל הטינופות, התועבות האלה בארונות ולהעיף אותם לאן שרק רוצים, וזה למען אחיך המקסים והמדהים.

ולכן כולנו יחד נגיע למטרות, אבל נעשה את זה בצורה של שותפות, בצורה של אחדות ואנחנו לא ניפול למלכודות שטומנים לנו אויבינו. אבל אני יכול שוב להגיד לך ובזה אני אסכם, אני מבין את המקום שאת נמצאת בו, אני, אם הייתי במקומך, יכול להיות שהייתי מטיח ביושב ראש שיושב פה דברים אפילו חמורים יותר, אין לי צל של ספק. אנחנו חולים על הילדים שלנו, אנחנו חולים עליהם. אבל ענבר יקרה לי, ובזמן מלחמה אני גם הדוד של ענבר. כדוד לדודה, אני מחויב לה, וזה אני יכול להבטיח לך ואת יודעת את זה.

אני רוצה לדבר בשם אימהות הלוחמים.

בבקשה, ובזה נסכם.

רק דבר אחד קטן אני אגיד, כי אני יודעת מה את רוצה להגיד, ואני רוצה להגיד דבר אחר.

את לא יודעת מה אני רוצה להגיד.

המחיר שאנחנו משלמים הוא לא המחיר על ענבר.

הוא על כולם.

זה מחיר ההפקרה.

קודם כול, אני משתתפת בצערך על האובדן של אימך. קוראים לי ורדית קרוגר, אנחנו מארגון אימהות הלוחמים. יש לי שלושה בנים, שייטת, מטכ"ל, מגלן ואגוז, שהם מ-7 באוקטובר נלחמים ושמו את כל החיים שלהם בצד. יש להם חברות, הם לא יכולים להיפגש עם החברות שלהם, לא יכולים לצאת לפאב, לא יכולים לצאת לטיול, לחו"ל, לכלום, הם במלחמה הזאת. אני מנסה להבין איפה הממשלה, איפה הכנסת. הם עושים הכול כולל הכול. ילדים בני 21.

אנחנו מדברים על אלה שאיבדנו לצערנו. הייתי בקבר של אלקנה ויזל, זה פשוט מדהים אילו אנשים יש לנו שנתנו את הכול בשביל להחזיר את החטופים, בשביל להחזיר את כל המחדל הנורא הזה שחצי מהמדינה שלנו לא בבית וכל כך הרבה חיילים איבדנו, כל כך הרבה חיילים פצועים. והילדים שלא פצועים, הילדים שלנו שנלחמו, ילד בן 20 היה בעזה, היה בנאצר שבוע, ראה 300 גופות רק כדי לנסות למצוא. זה מה שהנפש שלו הייתה צריכה לעבור. אחר כך הם עברו ללבנון, איבד את המפקד שלו, אטינגר. אחר כך עברו לסוריה, אחר כך בג'נין.

אבל אני רוצה להבין מהממשלה ומהכנסת, אתם מתנהלים, סליחה, כמו נשים מוכות. אנחנו באות לכאן גם, כמוך, שנה וחצי, באות ואומרות, הילדים שלנו, תשמרו על חיי הלוחמים, לא להפקיר את חיי הלוחמים שלנו. וכל פעם אנחנו מתקבלות באיזשהו חוסר אונים, אבל אנחנו רוצים, אבל הפצ"רית עושה את זה, אבל זאת עושה את זה, מערכת המשפט, לא מגנים על הילדים שלנו.

שוב הם נמצאים עכשיו בג'נין, ילד בן 21, אין להם כבר כוח, ושוב אותו משחק. המחבלים מסתובבים שם בחוץ כמו כלום, אף אחד לא מפציץ אותם מלמעלה, הממשלה שוב ושוב במין איזשהו חוסר אונים, אנחנו לא יכולים. למה אתם לא יכולים?

גברת קרוגר, אני אענה לך.

למה עכשיו אנחנו מדברים על להגן על האוטובוסים ולא ללכת לפגוע בערים שלמות שם שהן מלאות מחבלים? למה עוד פעם ועוד פעם אנחנו שומעים את הממשלה הזאת במין חוסר אונים? למה? הילדים שלנו שמה מאה אחוז, ויתרו על כל החיים שלהם שנה וחצי, ילדים בני 21, עזבו את הכול ולא יכולים לעשות כלום, למה?

גברת קרוגר, אני חייב לענות לך. קודם כול, אני מצדיע לבנים שלך ואני מצדיע לך כאימא ולחינוך.

אני מצטערת, אנחנו רוצים תשובות מהממשלה כי היום יש - - -

גברת קרוגר, את תקבלי תשובה, אבל את תרשי לי?

הסיוע הומניטרי ממשיך וכל הדברים האלה ממשיכים נגד הילדים שלנו.

אני הבנתי. אני יכול לענות לך?

אני רק רוצה עוד דבר אחד לבקש ממשפחות החטופים. הילדים שלנו חוזרים פצועים מהמלחמה הזאת, בלי ידיים, בלי רגליים, בלי לב, הכול בשביל, בצדק, כולנו רוצים להחזיר את החטופים. אני מבקשת, כשאתם מדברים על החטופים, תדברו גם על החיילים המקסימים שלנו, תדברו על זה שלממשלה ולכנסת ולמערכת המשפט יש מחויבות לילדים המדהימים, הגיבורים האלה, להחזיר אותם בשלום הביתה וללכת חד משמעית, להפסיק את הסיוע ההומניטרי המטורלל הזה ולעשות הכול כדי שעכשיו הבן שלי שוב צריך להתאמן כדי לחזור לעזה. למה? למה שוב לסכן אותם?

הם איבדו את המפקדים שלהם, איבדו את החיים שלהם, איבדו את החברים הכי טובים שלהם. כל פעם שהם יוצאים לכמה שעות הם הולכים ללוויות ולאזכרות כי הם איבדו את כל החברים ואנחנו לא רואים את הממשלה משנה כיוון. עד עכשיו התירוץ היה ביידן. זהו, טראמפ נמצא שם, הוא אמר, הוא פותח גיהנום. איפה ביבי עכשיו? איפה אתם כדי להגיד, החיילים שלנו, חייהם, נפשם חשובה לנו והיא מה שאנחנו רוצים להציל ולעשות את כל מה שאפשר בשביל זה, חד משמעית.

אני יכול? תודה. קודם כול, תודה, תודה על הדברים החשובים שאמרת. תודה על הדברים החשובים, ואמרת הרבה דברים שאני יכול בקלות, או לא יכול, מתחבר אליהם. אבל מאחר וקודם כול חינכת בצורה מופלאה את ילדייך, ואנחנו כולנו פה מצדיעים להם, ולכל מאות, אלפי, עשרות אלפי הלוחמים שלנו בכל כך הרבה חזיתות. הזכרת בעצמך, ילד בן 19 שכבר ביקר בעזה, ביהודה ושומרון, בסוריה ובלבנון, וזה קרה, זה דבר שהוא מוחשי ואמיתי.

אבל מאחר וילדייך, בדיוק כמו הבת שלי, היו בעזה, כאשר הבת שלי חזרה מעזה, מרפיח, קטנטונת גם כן, ילדונת, היא אומרת לי, אבא, מדהים, אדמה חרוכה, החרבנו שם. רגע, תני לי לסיים, אני הקשבתי לך. למה אני אומר את זה? אם הנשיא טראמפ, שאני חייב להגיד, עכשיו כשכבר היו בחירות, מאוד שמח שהוא ניצח ויודעים את זה, זה לא שאני ממציא, עקבתם אחריי כעורך עיתון ומה אני חושב על הנשיא הזה, ובעידן הזה, הוא האיש הנכון בתפקיד הנכון בזמן הנכון במקום הנכון. אבל הוא לא יכול היה לדבר על התוכנית שלו, תוכנית ההגליה מרצון אלמלא הבנים שלך וכל הלוחמים שלנו היו משיגים את ההישגים המדהימים.

זאת אומרת, האישה המוכה הזו יודעת גם להכות. יכול להיות שהיא לא כל כך מוכה, אולי זאת האישה המכה ולא האישה המוכה. כי אם תסתכלי יחד איתי, בצורה אובייקטיבית, לא נדבר עכשיו כל אחד מאיתנו עם הכאב שלו ועם הדאגה שלו, שהם לגיטימיים, אני מקבל את זה, אבל מדינת ישראל חטפה, איך נקרא לזה? את המכה של ה-100, של ה-1,000, זה אירוע בקנה מידה תנ"כי שעוד 500 שנה בפרשות השבוע ידברו גם על מה שקרה ב-7 באוקטובר.

אבל היא לא נשארה בחיבוק ידיים. תגידי לי, נראה לך שסוריה, אסד היה נופל אלמלא לבנון? ולבנון היה קורה אלמלא לוחמינו? ועזה באמת נראית אותו דבר? הרי מדברים עכשיו בכלל על הגליה ועל שינוי ואולי אפילו, ואני יכול להגיד בלי להיכנס לפרטים, דברים שאני כן יודע, לממשלה כן יש כיוון וכן יודעים לאן הולכים. אני לא מקנא במנוולים האלה. והכיוון הזה הוא כדי להשיב את כל החטופים, החיים והמתים. יש פה תוכניות ברורות מאוד שאנחנו לא נחשוף כמובן, אבל אני חושב שאני קצת יודע, והכיוון הוא חיובי.

אנחנו נשב פה בעוד כמה חודשים, אנחנו נמשיך לבכות, כי זאת צלקת מדממת לדורות, אנחנו נמשיך לבכות. מה שעושים בוועדה הזו עכשיו זה מונעים את הבכי הבא, כי די, מספיק, אנחנו כבר את המחיר שלנו שילמנו, מונעים את המחדל הבא.

על ידי מיגור או על ידי - - -

יש אנשים נפלאים במדינה הזו. במשטרה, בצבא, יש פה אנשים נפלאים. אני לא רואה פה נשים מוכות, אני רואה פה נשים מכות. אני רואה פה נשים מכות והם חטפו את המכה והם ימשיכו לחטוף כי אנחנו לא נסיים. ואני אומר את זה לוויזל הצעיר, אבל אני אומר גם לדודה היקרה. סיפור אולי קטן ופה נסכם, כי חייבים להמשיך את הוועדה.

ברשותך, אני גם רוצה מילה.

פשוט לא נוכל אחרי זה לקיים את הוועדה.

אנחנו גם אימהות ללוחמים, לא הארגון שלהן, אבל יש לנו משהו מאוד קונקרטי לדבר עליו פה.

אני אתן לך את מה שעמדתי להגיד, קחי את הזמן שלי, את יותר יקרה לי, ואחרי זה אנחנו פותחים בדיון.

קודם כול, אני חייבת להגיד לך חבר הכנסת בועז ביסמוט, כמי שמחנכת כבר 32 שנה. אבירם אסתר, אימא לשני לוחמים, אני בעצמי מורה ומחנכת כבר 32 שנה את תלמידיי ואת ילדיי. אני חייבת להגיד שכשאני נמצאת איתך בוועדות אני שמחה לראות ממלכתיות, שמחה לראות כבוד, הכול נעשה פה בכבוד. לצערי, זה לא מה שאנחנו רואים בוועדות אחרות, אנחנו על זה חייבים להגיד מילה טובה.

אני מתחברת למה שאמרה פה ורדית מאימהות הלוחמים בקשר לשמירה על החיים של הלוחמים שלנו. אנחנו באנו לפה לדבר על דבר מאוד קונקרטי, כולם מדברים פה על הילדים בהקשר כזה או אחר. יש פה מישהי, לא רחוק, לא בשמיים, מישהי פה בתוכנו, הפצ"רית, יפעת כהן ירושלמי, שבהוראות הפתיחה באש שהוזכרו פה, בהוראות הפשיטות שסיכנו את לוחמינו, ששילמנו מחיר מאוד מאוד כבד.

אבל הכי קשה, אנחנו דיברנו על פגיעה בגוף של הלוחמים, אנחנו מרגישות שהיא עושה פגיעה ברוח של הלוחמים, בנפש שלהם. העובדה שהיא טפלה עליהם האשמה, שהיא ירדה מהעץ, טפלה עליהם האשמה של אינוס, שעשתה נזק גדול לעם ישראל וללוחמים בעולם. עם השלכות, אני לא רוצה לדבר פה, יש פה משפחות מכל הכיוונים, אנחנו יודעים שזה פגע בכולם.

העובדה שהדבר הזה ירד, היא ירדה מהעץ הזה ואלה כבר לא האשמות של אינוס, ואנחנו יודעים, כולנו מכירים את הסרטון הערוך. העובדה שהיא ירדה מזה ועדיין היא נטפלת ל-10% מתוך התיק הזה, שאנחנו יודעים שהלוחמים האלה, מה שהם עשו זה שהם תפסו את אותו מחבל, ימח שמו, מחבל נוחבה, על זה שהוא הטריד מינית חיילת כמה דקות קודם ושהיא טופלת עליהם האשמה של הכאת מחבל נוחבה, וכל הדברים האלה מהדהדים בארץ, בעולם, והיא תופסת את החיילים שלנו, הלוחמים הגיבורים, ומאשימה אותם, זה פוגע ברוח של הלוחמים.

חבר הכנסת ביסמוט, זה כבר לא חמאס, זה לא ביידן, זה לא נשיא ארצות הברית טראמפ, זה פה אצלנו בבית. אנחנו מבקשים ממך לגשת לראש הממשלה ולהגיד לו שבמסגרת המשילות שכל כך הרבה פעמים קראו לה פה, אנחנו מאוד מבקשים, הגיע הזמן לקחת את הפצ"רית הזאת, וסליחה על הביטוי, לגלגל אותה מכל המדרגות. אנחנו לא יודעים על מי היא מגינה, על הילדים שלנו היא לא מגינה, על הילדים שלנו היא לא שומרת.

מדברים פה על מעגלי פגיעה של ילדים, גם אנחנו אימהות נפגעות. יש אצלנו אימהות שכבר לא יכולות לקום מהמיטה, יש אצלנו אימהות ללוחמים שלא יכולות לקום מהמיטה, הן חולות, לא בגלל הדאגה ללוחמים בשדה הקרב, הן דואגות בגלל שיש פה מישהו שאמור לשמור על הילדים שלנו ולא שומר עליהם. הפצ"רית הזאת לא משקפת את השמירה על החיילים שלנו, היא לא שומרת על הלוחמים.

ושלא יבלבלו את הראש על זה שאנחנו צריכים להצטייר טוב בהאג. אנחנו יודעים שאנחנו עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. אם אנחנו היינו הולכים בגישה הזאת כבר שנים אחורה, לא היה קורה 7 באוקטובר, הבג"צ לא היה נותן אפשרות לנוחבות להגיע לגדר ולא הייתה פורצת כל השואה הזאת שנפתחה עלינו שאנחנו בעזרת השם ותודה לאל, בחסדי האל כולנו פה. אנחנו יודעים שהמציאות הייתה יכולה להיות אחרת לגמרי.

הפרוגרס הזה שמשתלט על הצבא, שחייל צריך לחשוב 1,000 פעם, לירות, לא לירות? הוא מעורב, הוא לא מעורב? מה יעשו לי? מה יקרה לי? איפה אני אשפט? הדבר הזה חייב לרדת מהראש של הלוחם שנמצא שם בקור, ברעב, בלי שינה, ולדעת שתהיה פה מערכת שתגן עליו ותשמור עליו.

כל זמן שהפצ"רית נמצאת בתפקיד שלה, אנחנו ההורים מרגישים פגיעה בנו. אני לא רוצה להתבטא לא יפה, אבל זו פשוט פגיעה נוראית ואנושה בנו, הרבה יותר מהטקסים של החמאס. לנו זה כואב הרבה יותר מהטקסים של החמאס וכל טקסי ההשפלה. כי את החמאס אנחנו לא בחרנו, אבל היא, הפצ"רית נבחרה פה והיא נמצאת פה והיא משפילה ורוצה ומנסה לשבור את רוח הלוחמים. וכולנו פה יודעים שמה שמחזיק את הלוחמים אלה הרוח והחינוך. לא הפיזי, אלא החינוך לגאווה יהודית ולשמירה ולהגנה על כל עם ישראל. תודה רבה לך.

אני רוצה מילה רק בעניין הפצ"רית, דקה.

ממש דקה, כי אנחנו צריכים להתחיל את הדיון.

דקה, אני רק אומר בהמשך לדברים, כי באמת יש פה עוול שנגרם לתשעה אנשים, תשעה אנשים נעצרו, אני מזכיר לך, חמישה מתוכם נעצרו והיו עצורים תקופה ארוכה, אחרי שנעצרו על ידי רעולי פנים. מטה לחמם נפגע, המשפחות שם נפגעו, כולם מילואימניקים, אבות לילדים. והאשימו אותם בעבירה חמורה של אינוס והפיצו קלטת. הקלטת הזו הופצה בעולם ב-9 מיליון צפיות, קלטת האונס. וכשאתה מסתכל בקלטת, אין אונס, זו קלטת מבושלת שלא רואים בה שום דבר. זה פורסם בערוץ 12, לא באיזה אל-ג'זירה, בערוץ ישראלי.

גם כתב האישום שהוגש, הוגש אחרי שבעה חודשים, חיפשתי את עבירת האינוס, לא מצאתי. אמרתי, אם אני לא רואה את עבירת האינוס, אני אדע מי ביצע את המעשה, אחד הנאשמים, כי אם חקרו ויש כתב אישום, זאת הייתה העבודה שלי בעבר, אני אדע מי ביצע. לא כתוב, אחד מהם, מגישים נגד כולם. אמרתי, ביסמוט, לפחות נדע באיזה כלי ביצעו את זה. כי אם הגישו כתב אישום בעבירות כל כך חמורות, אין אינוס, רק לצורך הצופים, אבל לפחות מה הכלי שגרם לחבלה? אתה יודע מה הכלי, ביסמוט? לא כתוב בכתב האישום. ואחרי כל זה מגישים כתב אישום.

יכול להיות שאין.

ולכן אני אומר, אני מצפה באמת מהפצ"רית לשמור על החיילים, ובמקום שהיא תהיה השכפ"צ שלהם אחרי שהם השכפ"צ שלנו, היא מפקירה אותם. ואולי נלמד מידידך הטוב, טראמפ, שראית, רק אתמול בבוקר פיטר את ראש הכוחות המיוחדים, אחר כך את כל התובעים, באבחה פיטר את כל התובעים הפדרליים. מסיבה פשוטה הוא אמר, לא איזה משהו מורכב או מושחתים, הם לא עושים צדק. ואני חושב שאם נלך עם האמת הזאת ועם המצפן הזה שפשוט אם יש אישה כמוה שהיא לא עושה צדק, צריך לקרוא לה שר הביטחון, כי האחריות שלו, ולהגיד לה בהמון כבוד והערכה, עשית את מה שעשית עד כאן, איננו מעוניינים בשירותיך, ולמנות מישהו אחר. אני קורא לו לעשות את זה.

והיא צריכה לשלם על מה שהיא עשתה לנו בהקשר של הסרטים, היא חייבת לשלם על זה כמו כל אחד.

תודה רבה. אולי עכשיו אתם פה דנים בנושא שהוא באמת, מה זה מרגיז, מקומם. אני רק אגיד דבר אחד, את אמרת קודם, דיברת על כך שעשו את זה כדי לייפות את תדמיתה של המדינה בפני בתי הדין הבינלאומיים. אבל במקביל, בתור אחד שמתראיין בלי סוף לערוצים הבינלאומיים, הנזק הוא כמעט בלתי הפיך. כי מבחינת העולם, זהו, נוצרה תודעה, הנוחבה הוא המסכן וחייל צה"ל הגיבור הוא - - - זה פשוט דבר מטורף.

נכון, אבל תמיד זה היה כך, חברי הכנסת.

עלילת דם 2025.

רק להוסיף, להראות באמת שאני מרגיש וחש את הכאב שלך ושל חברי הטוב, חבר הכנסת סעדה, בסוף השבוע הזה למשל, בתור אחד שמתראיין, היה צריך ללכת ולהצדיק, או מה זה להצדיק? ללכת ולהתמודד מול עיתונאים ישראלים שמשכתבים את ההיסטוריה בזמן אמת וטוענים שצה"ל הוא זה שהרג חטופים.

אורי משגב, תן לו את הכבוד, מעיתון הארץ.

משגב, ברק רביד, אפשר לציין את השמות. אורי משגב, ברק רביד, אלה שאנשים כמו סעדה ואני חוטפים מהם בלי סוף, אנחנו כביכול הרעים.

אנחנו עומדות מאחוריכם, תזכרו.

אנחנו פוגעים במדינה, תביני. הולכים ומספרים סיפורי אלף לילה ולילה, שכתוב ההיסטוריה בזמן אמת, זה דבר שהוא מזעזע. ואנחנו מודעים לזה, ואנחנו נאבקים נגד זה, ומדינת ישראל תצא על העליונה, החטופים יחזרו וחמאס וכל אויבינו - - -

כל האימהות היהודיות עומדות מאחוריכם, תזכרו, זה השכפ"צ שלכם.

תודה רבה.

רוב העם בישראל עומד מאחורינו. יש מיעוט שבמיעוט, אבל הוא מרעיש.

כן, נכון.

לדיון עצמו, נזכיר שיש לנו כאן דיון שהכול קשור, אנחנו כאן באמת כדי לוודא שהאירוע החמור שהיה ביום חמישי בלילה לא יקרה שוב, אנחנו לא יכולים גם כן. מספיק, כבר אי אפשר כל פעם להיות מופתע מחדש, כל פעם לקום ולהגיד, וואו, איך זה קרה, הדבר הזה? האירועים האחרונים מחייבים היערכות מקיפה. לכן דרשתי לכנס את הוועדה הזו כבר היום כדי לבחון את ההיערכות שלכם ולקבל תשובות חד משמעיות מכם. ואתם צריכים לזכור שהמחבלים המתועבים האלה, מבחינתם, הם לא עושים הבחנה, ראינו כולנו, זה גוש דן, זו ירושלים, זה יהודה ושומרון, איפה שאני יכול להרוג יהודים, שם אני הורג אותם.

והאחריות שלנו היא ברורה, אנחנו מחויבים לביטחונם של אזרחי ישראל, לביטחונה של מדינת ישראל, לא רק בדיבורים והצהרות. כי עוד פעם אני אומר, אני לא רוצה אפילו לחשוב ביום חמישי אם הפיגוע הזה, או הפיגועים האלה, זה לא פיגוע אחד, היו ארבעה מטענים, שלושה שהתפוצצו ואחד נוסף, אם הם היו מצליחים במשימה הבזויה שלהם. גם שיתופי פעולה אני הייתי רוצה מאוד לשמוע, גם על המחדל שהיה כאן. יש גם ארגוני ביטחון כמו שב"כ שתפקידו הוא למנוע דבר כזה, ואני רוצה - - -

יש נציג של השב"כ?

יש פה?

הם יבואו לדיון חסוי.

הם יבואו לדיון חסוי וחבל, כי באמת אנחנו צריכים לשמוע אותם. אבל נתחיל בדיון עצמו כי זמננו קצר. אם אפשר, אנחנו נאריך עד 10:30, כי אחרת אנחנו פה בדיון יותר מדי קצר לנושא שהוא יותר מדי חשוב.

המשרד לביטחון לאומי, מי הראשון שמדבר ויציג את עצמו כמובן? משטרה.

ואם אתה יכול למסור יותר מידע של צו איסור פרסום, אבל מה שלא במסגרת הצו, אם אתה יכול למסור יותר פרטים לציבור. הציבור צמא לדעת פרטים כי בינתיים יש כל מיני קונספירציות, כדאי שתדייק את הדברים.

צר לי לאכזב אותך, אני לא יכול למסור, גם אני לא מכיר פרטים מעבר למה שכולנו מכירים. אבי, ראש מדור רישוי עסקים, חטיבת אבטחה ורישוי באגף המבצעים. חבר הכנסת ביסמוט, לדעתי חסר פה גם נציג שב"כ וגם נציג של משרד התחבורה בדיון כזה חשוב שעוסק בעניינו.

טוב שהזכרת את זה, אני אומר את זה שוב, נציג שב"כ היה צריך להיות כאן ואני פשוט לא מבין למה הוא לא כאן. נבדוק את זה. חמור.

תדאג שיגיע, תבקש שיביאו אותו לחסויה, כי אחרת העיקר חסר מן הספר.

כן, דיברנו על כך.

בימים שבהם המציאות הביטחונית מאוד מורכבת וחריגה, כמובן שהמשטרה נערכת במערכי ביטחון שוטף, בריכוזי קהל, בקניונים, בשווקים, במבצעים, וכמובן שהכול נעשה בהתאם להערכות מצב מרמת המפכ"ל וברמת המחוזות, וכמובן בהתאם לפריסה ולסד"כ של משטרת ישראל.

אבל אני רוצה לדבר על האבטחה של תחבורה ציבורית באופן שונה. חשוב מאוד לדבר על מה שקרה, אבל גם חשוב מאוד להשתפר ולהתייעל לעתיד ולדון בנושא של אבטחה של תחבורה ציבורית. קודם כול, משטרת ישראל מנחה בנושא האבטחה, היא מנחה גופים שנמצאים תחת חוקים מסוימים: חוק הסדרת הביטחון וחוק רישוי עסקים. חוק הסדרת הביטחון הוא חוק שאמון עליו השר לביטחון לאומי, וחוק רישוי עסקים, שר הפנים.

תחת חוק הסדרת הביטחון, אני מדבר רק בהקשר של תחבורה ציבורית, משטרת ישראל מנחה את רכבת ישראל, רכבת כבדה, ואת הרכבת הקלה.

סליחה שאני אומר לך, אתה קופץ שלב, כי צריך להתחיל, כמו כל סיפור, מההתחלה. הם הגיעו לאוטובוס, ואתה צודק שהביטחון של האוטובוסים זה האירוע, אבל יש אירוע קודם. האירוע הקודם הוא איך הם הגיעו, נכנסו לארץ. פה השאלה, שזו גם אחריות שלכם, וזו לא אחריות של הביטחון על האוטובוסים, וזה לפתחכם. לכן אל תדלג את השלב, תגיד מה הפקת הלקחים שלכם, איך אתם חוסמים את הפרצה? כי אנחנו בעיצומה של מלחמה. אתם מודעים שיש מלחמה בטול כרם, אתם יודעים שיש מלחמה, אתם יודעים שאנשים מטול כרם ירצו להיכנס לארץ ולפגע.

ממה שמותר לפרסום, אנחנו יודעים שאזרחים ישראלים לקחו אותם ממקומות מסוימים והביאו אותם לזירות האירוע. הדבר הזה הוא לפתחכם. זאת אומרת, מהרגע שבן אדם נכנס דרך הפרצה עד שהוא הגיע לבת ים, זה אפילו לא אזור קו התפר, זו האחריות שלכם. איך אתם סוגרים את הפרצה? לפני שאתה לוקח אותי למקומות שאני יודע שלא רק אתה אחראי, דבר איתי על משהו שהוא אחריות שלכם, איך אתם אחרי שעה סגרתם את הפרצה? מה עשיתם?

קודם כול, הדיון הזה הוא לא ברמת חסוי כמובן, אנחנו כולנו מבינים. ודבר שני, לעניין שאלתך, חסרה לנו פה אישיות מאוד חשובה שיכולה לענות על השאלות, זה שב"כ. ובהתאם, כל פעם שיש לנו - - -

אבל שב"ח זה אתם. כניסת שב"חים בארץ וכניסה של שב"חים לארץ זו לא אחריות שלכם. השב"כ אחראי בטול כרם כשהם נכנסים לארץ, אתם אמורים לדאוג שלא - - -

אני יכול לומר שבהקשר הזה אנחנו עוסקים המון עכשיו במבצעי שב"חים, במחסומים, בביטחון שוטף ועיבוי של כוחות בכל המערכים שציינתי.

ממה שאני ראיתי, פורסם אתמול באופן רשמי שמשטרת ישראל מבקשת להכניס 16,000 פלסטינים לעבוד בארץ. ואני שאלתי את עצמי, האם בעיצומה של מלחמה זה מה שמדאיג את משטרת ישראל, להכניס שב"חים לארץ שיעשו לנו מה שקרה בעזה? למה משטרת ישראל מבקשת דבר כזה?

אני לא מכיר את מה שאתה אומר, אני לא יכול להתייחס לזה.

זה פורסם, תבדוק את זה בבקשה, כי זה פורסם.

חבר הכנסת סעדה, דיברת על 16,000 שב"חים, אתה יודע, הם יודעים את זה טוב ממך וממני, מספר השב"חים שמסתובבים פה כל יום, עשרות אלפים.

שזה איום ונורא, נכון, וזה באחריות שלהם.

וגם באחריות שלנו לפעול כאן בחקיקה נגד העניין הזה, התופעה הזו.

ביסמוט, הגבירו את החקיקה, החקיקה היא מאוד מחמירה היום, אבל מה שקורה, השופטים לא אוכפים.

ידוע, אין אכיפה, וגם בתי משפט.

נכון, בתי משפט, הם נותנים ענישה מקילה מאוד.

גם שופטי עליון שפשוט מתייחסים לזה בצורה, איך אני אגיד, בצורה הכי מזלזלת בעניין הזה.

לא, הם רואים את הזכויות של אותו שב"ח ולא את הזכויות שלנו.

ברשותכם, אני רוצה לגעת בנושא של אבטחה של תחבורה ציבורית. כמו שציינתי, משטרת ישראל מנחה בנושא אבטחה, אבל גופים שתחת חוקים שמחייבים את המשטרה לתת תנאים והנחיות בנושא האבטחה. אם זה תחת חוק הסדרת הביטחון, אנחנו באמת מנחים את האבטחה ברכבת ישראל וברכבת הקלה, גם בירושלים וגם בתל אביב.

אנחנו מנחים את רכבת ישראל בנושא האבטחה ויש מערכי אבטחה מאוד סדורים ואבטחה אפילו כבדה ומצויינת. ותחת חוק רישוי עסקים אנחנו מנחים גופים נוספים של תחבורה, אם אלה תחנות מרכזיות, אם אלה הרכבלים. אבל נקודה מאוד עיקרית שקשורה באבטחה של תחבורה ציבורית היא לא תחת הנחיית משטרת ישראל, זה הנושא של האוטובוסים, ושם יש לנו פער, שם אין הנחיה ולכן משטרת ישראל לא נמצאת בהנחיה של אבטחה של אוטובוסים. וזה משהו שצריך לדון בוועדה הזו ובאמת להביא לידי פתרון.

היה פעם גוף, בתקופת הפיגועים הקשים, היה גוף שאחראי על - - -

נכון, הוקמה בעבר יחידה משטרתית, עד לדעתי 2019, אם אני לא טועה, שהקימו באמת יחידה משטרתית, אבל היחידה הזאת פורקה.

משרד התחבורה.

נכון לעכשיו, לדעתי, ולכן חשוב לי מאוד שיהיה פה גם נציג של משרד התחבורה, צריך לדון על הנושא של הקמה.

נמצא פה? הזמנו, נכון? והגיעו?

אני אבדוק, אולי הם יעלו בזום.

הנוכחות, ההיענות היא גם כן קצת, איך אני אגיד את זה? זה קצת לא רציני.

בנושא מאוד רציני.

בנושא מאוד רציני.

הציבור רוצה לראות את האנשים האלה שאמורים להגן עליו.

לא רציני, מאוד לא רציני, מאוד מאכזב.

כל מה שקשור לגופים שהמשטרה מנחה, אנחנו יכולים לראות - - -

גם פה אפשר ללמוד מטראמפ על יעילות ומה עושים עם עובדים לא יעילים, גם פה אפשר ללמוד.

כל מה שקשור להנחיה של המשטרה בנושא האבטחה, אנחנו יכולים לראות באמת גופים שמונחים באופן מאוד סדור ומערכי אבטחה מאוד סדורים, החל מרמת המאבטחים, הכשרתם, תוכניות אבטחה, לרבות בקרות ותרגילים שמבצעים לגופים הללו. ובהחלט הנושא של האוטובוסים הוא משהו שצריך לדון בו ולראות, אני אומר, לא רק למציאות של עכשיו, הביטחונית, אלא בכלל, לשגרה.

כרגע אין כלום, אין אבטחה.

יש תקנות ויש נהלים במשרד התחבורה שנוגעים לכך שנהג אוטובוס בהחלט צריך לעשות סריקה ולבדוק את האוטובוס לפני.

אחרי שהייתה המשטרה, אחר כך היו חברות אבטחה פרטיות.

נכון.

לא קיים היום אתם אומרים.

אין כלום היום.

אני אשמח שמשרד התחבורה יגיבו בסוגיה הזו, אבל לטעמי לא קיים שום דבר, לא בחניונים של האוטובוסים ולא באוטובוסים עצמם, וזה משהו שצריך לעסוק בו ולדון בו.

האוטובוסים, מטענים, חניונים, צדקת. מישהו נוסף ממשטרה רוצה להוסיף? אם לא, נשמע בזום את משרד הביטחון, בר נתיב.

בוקר טוב לכולם. דיון פתוח, לכן אני לא יכולה לשתף יותר מדי. אני רק אגיד שצה"ל שם פלוגות תגבור רבות גם בתפר ובמעברים על מנת לנסות לצמצם את כניסת המסתננים. יחד עם זאת, אתם גם רואים בחדשות את מה שניתן לראות לגבי הפעילות הענפה שמתבצעת במרחב, בעיקר בצפון השומרון וגם טנקים שנכנסו לג'נין, וגם את זה אפשר לראות, כדי לייצר הרתעה ולנסות ולתפוס את כל מי שידו בדבר, כמובן על פי אינדיקציות של שב"כ ושל אנשי המודיעין.

אתם יודעים איך בדיוק הם חדרו לארץ, אותם מפגעים?

זה לא משהו שאני יכולה להתייחס אליו בפורום הזה.

יש משהו שכן אפשר להגיד, כן אפשר לענות לחבר הכנסת סעדה?

מתי הדיון החסוי? כי אחרת אין ערך, כי הם לא מתייחסים.

אני התייחסתי פה לגבי הפעילות שמתבצעת ולגבי פלוגות התגבור ששמו כדי לתגבר את האבטחה במרחב התפר והמעברים.

הפרצה הזאת שהייתה, שאתם יודעים עליה, נחסמה?

לא מדובר פה על פרצה, אלא מדובר על המעברים.

אבל הצלחתם, את הפרצה, במובן המטאפורי, הצלחתם לחסום? זאת אומרת, אותו מקום שעברו המפגעים, היום הם לא יכולים לעבור יותר?

אמרתי, יש פלוגות תגבור שנמצאות שם וגם במעברים עצמם כדי לראות שאנחנו מונעים כניסה של אנשים מסתננים שלא אמורים להיכנס לשטח הארץ.

מתי הדיון בוועדה חסויה?

אנחנו נקבע לנו, כי באמת אנחנו צריכים תשובות. אגב, את יכולה כן לספר לנו בוועדה הלא חסויה, הפתוחה, אם נמנעו פיגועים נוספים, אם הייתה התרעה באותו לילה?

לצערי, אני לא יכולה לספר, אנחנו עובדים לפי התרעות של השב"כ, בכל פעם שעולה התרעה אנחנו ישר עוצרים את האנשים, כבר הלילה נעצרו מעל עשרה אנשים בהתרעות שנכנסות, ובכל פעם שעולה הזדמנות, אנחנו הראשונים לפעול בכך על מנת לתת את ההגנה המיטבית גם לתושבי צפון השומרון בפרט וגם לכל תושבי מדינת ישראל, אנחנו עובדים בזה באמת יום ולילה.

אולי רק כדי להרגיע את הציבור, כי הדיון הוא בכל זאת פתוח ועוקבים אחרינו, מה שאת לא יכולה להגיד לנו זה שהייתה היערכות, לפחות את זה את יכולה להגיד לנו, איך אני אגיד את זה? שמשהו מצידכם החל מיום חמישי נעשה ואת לא יכולה לספר לנו?

אני לא יכולה להגיד את זה, ההתרעות בסוף עולות מהשב"כ ואם השב"כ לא מעלה התרעה לצה"ל בנושא, צה"ל לא פועל, כי אין לו התרעה. ברגע שיש התרעה משב"כ, צה"ל פועל בנושא, לכן גם תוגברו האנשים ובכל פעם שיש התראה אנחנו מטפלים במה שאפשר.

שאלה מאוד ישירה, ואני לא רוצה להישמע כאילו חזרתי למקצוע העיתונות, אבל סליחה שאני שואל אותך את זה פה מהוועדה שלי. כאשר אני מביא את הילדים שלי בבוקר לבית הספר או הם עולים לאוטובוס, אני מלווה אותם, אני שקט?

בצפון השומרון, חד משמעית. יש שם פעילות ענפה של כוחות צה"ל, יש שם טנקים שנמצאים במרחב עכשיו, יש פעילות גם בשאר המרחבים.

אני חי במדינת ישראל, כל מדינת ישראל, לא צפון השומרון.

אני אומרת, אני לא יודעת לתת את תגובתי על שאר מדינת ישראל כי אני אכן רמת איו"ש ולא קצינה בכירה שיודעת לתת מענה על מה שקורה בצפון או בדרום. מה שאני יודעת להגיד זה על המרחב שלי, על מרחב איו"ש, ואני יודעת שעושים שם עבודה מופלאה, גם ללא התרעות, בכל פעם שיש, בכל משימה, בכל פטרול, בכל לילה מתבצעת עבודה במרחב ללא הרף.

הוועדה הזאת התכנסה כשאני מודאג, אני אנעל אותה עוד מעט עוד יותר מודאג ולכן אנחנו נכנס את הוועדה החסויה כדי לשאול אתכם שוב. מי עוד רוצה לדבר? כן, חבר הכנסת סעדה, בבקשה.

אני רוצה להגיד משהו שקשור לעניין. היה פה דיון שבוע שעבר ביום רביעי על הכלים לאכיפה של השיטור העירוני, ועלה בדיוק הנושא הזה של השב"ח, האם הם רשאים לאכוף כאשר הם רואים שב"ח. ובתקופתו, בעבר, משרד המשפטים התנגדו לכך, אמרו, לא, זו לא אחריות שלהם, שיתקשרו למוקד 100. ואמרתי להם, תקשיבו, כשאתה רואה שב"ח, אם אתה לא עוצר אותו, הוא הולך, הוא מפגע, והכול זה עניין של באבחה אחת יכול לייצר פיגוע. ולצערי, משרד המשפטים התעקש לא לתת להם את הסמכויות.

ואני אומר, העניין הזה מלמד אותנו כמה זה חשוב. כי זו עוד עין שרואה ובוחנת, ומה יותר, היא גם נמצאת במקום ומכירה את המקום. לכן אני חושב שחייבים לתת, במיוחד כשיש חשש שהפיגועים יעלו ונחזור לתקופת הפיגועים, חייבים לתת לפקחים העירוניים סמכות גם בעניין הזה, כי המשטרה לא יכולה לפקח על הכול.

תודה, חבר הכנסת סעדה. מי עוד מצטרף אליי?

שמי אריק רגב, אני קצין מילואים, ובפרויקט שאני עושה בשנה האחרונה במילואים זה תכנון הגנה של הערים בצפון, תכנון הגנה אזרחית.

מטעם מי?

עבור פיקוד צפון. אני היום על אזרחי כי קצת השתחררנו לנשום. במסגרת העבודה שאני עושה, גילוי נאות, אני גם מנכ"ל בניסיון האזרחי שלי, אני מנכ"ל של חברת אבטחה, של אלקטרה סקיוריטי, ככה שלא יהיו אי הבנות. אני לא מדבר באינטרס של החברה, אלא באינטרס הלאומי. ואני כבר שנה עובד על תכנון של הגנת ערים, התחלנו את זה בשדרות לאור הפיגוע הגדול שהיה שם והאירוע ב-7 באוקטובר, תכננו לאור המסקנות שהיו שמה באיומים נוספים, כולל האיומים האחרונים שראינו בתחבורה הציבורית.

וחבר הכנסת סעדה הזכיר עכשיו את הדיון בנושא הסמכויות. אנחנו אחרי שנה תכננו מערכים שעלותם, קרוב ל-78 מיליון שקלים בכל אחת מהערים בצפון: נהריה, מעלות, קריית שמונה ושלומי. שהקצה של האירוע, מעבר לטכנולוגיות שכבר מומשו על ידי פיקוד העורף ואג"ת, היחידות הטקטיות שאמורות לקום בערים האלה כרגע תקועות בגלל היעדר סמכויות. על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על בני המקום שיעברו הכשרה.

דרך קצין המשטרה.

באחריות המשטרה. ואגב, הכול מתואם עם המחוזות, שום דבר לא נעשה בחלל, הוא מתואם עם הפיקוד, עם הערים, עם המחוזות. כרגע אי אפשר להוציא את היישום הזה לפועל כיוון שאין סמכויות. זה מתחבר למה שאמר סגן ניצב אבי, לנושא האחריות בסוף לגבי ההסדרה של תחבורה ציבורית. הרי אתה לא יכול להעלות מאבטח על האוטובוס, נכון? יש בעיה, כי הוא לא גוף מונחה. מי הגוף המנחה שלו? מאיפה הוא אמור לשאוב את הסמכויות או לתת הגנה לציבור או לנהגים?

אותו סיפור אנחנו נתקלים באירוע הזה שתכננו את הגנת הערים לאור המסקנות של 7 באוקטובר. הרי מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים למנוע את החזרה שלנו 30 שנה אחורה לעולם הפיגועים. האירוע הזה כבר תוכנן, הוא קיים, רק מאחורה אנחנו נמצאים עם מערכת שלמה שתקועה ב-6 באוקטובר. ובלי ליישם את המסקנות ואת ההבנה שהדברים השתנו והמציאות חוזרת, האיומים לא ישתנו מחר בבוקר, אדוני, האיומים נשארים אותו דבר, אפילו חמורים וביתר שאת.

סליחה שאני אומר את זה ככה, ואני אומר את זה בתור קצין, האיומים אפילו התגברו. המוטיבציה של האויב לא קטנה, ואנחנו רואים את זה, דווקא בגלל הפגיעה העצומה שפגענו בהם. ואין לי ספק שנפגע בהם גם בהמשך ואין לי ספק שיש את היכולות, אבל באחריות הציבורית שלנו, של אותם גופים ציבוריים, רשויות שנמצאות במרחב, חייבים לתת ולהוריד מעט מהסמכות. סמכות מוגבלת, סמכויות שבהחלט תהיה מפוקחת ומבוקרת. שיקצו את התקנים של מה שצריך למשטרת ישראל, שיהיו שמה בקרה וסדר כי לא כל אחד יכול לעצור כל אזרח שנראה לו חשוד, אבל בצורה מתוקננת ומסודרת כדי שיהיו כוחות על הקרקע. נתיבות זו העיר היחידה שלא חדרו אליה בדרום, אדוני יודע למה?

פיקוח עירוני.

הפיקוח העירוני חסם את הכניסה לעיר, פשוט.

גם בתל אביב מנעו פיגוע.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים לעשות בשלומי ובקריית שמונה. שלומי נמצאת 200 מטר מהגבול. אני לא מאשים את השב"כ בחדירה כזו או אחרת, לא נסגור את מדינת ישראל הרמטית לחלוטין. יש מספיק שב"חים שנמצאים פה בפנים ובשנייה הם יכולים להסתובב, אדוני, סעדה. בסוף, ככל שיהיה - - -

לכן לטעמי אסור להעסיק פלסטינים בארץ, לכן ביקרתי את משטרת ישראל שנתנה יד רחבה פתאום.

אני לא אגיד את דעותיי כי אני עדיין מה שנקרא לובש מדים במילואים כבר שנה ויותר, אני אמנע מחוות הדעת הזאת.

אתה אזרח, אתה יכול להגיד את דעותיך.

כרגע, אבל בכל זאת. בסוף צריך לתת ההנחיה למשטרת ישראל, להוריד את הסמכויות האלה לכוחות בקרקע כדי שיהיו לרשות את הכוחות המתאימים לתת את ההגנה. צריך לתת את התקנים לפקח כדי שלא יהיה פה מה שנקרא מיליציות פרטיות. לא יכול להיות שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, צריכים להיות תנאי סף, צריכה להיות הכשרה מתוקננת ונכונה.

ולתחבורה הציבורית באופן פרטני, מי שמכיר את דעותיי כבר המון שנים, כבר 13 שנה אנחנו מובילים את כל העולם של האבטחה - - - רק בסוגריים, שלא נחשוב שזה איזה אירוע פשוט בצד הציבורי או בצד הפרטי. אין מאבטחים במדינת ישראל, אדוני, או חסרים המון. ולכן צריכים לבדוק ולתקנן שיטות שהן טריטוריאליות, שמגינות במרחב, בדומה למשטרת ישראל. כי בסוף השמיכה קצרה, התקציבים קצרים, אבל יש את היכולת לבצע ולעשות את זה. את זה הכנתי בתוכנית עבור הערים ואני אשמח, ומשטרת ישראל מכירה את חלקה הגדול.

תודה רבה. מאחר ואתה נכנסת עכשיו לסוג של שלטון מקומי, יש לנו פה את חבר מועצת העיר נתניה, אבי סלמה, נמצא כאן איתנו, נשמח לשמוע אותך.

בוקר טוב, חברי הוועדה. אבי סלמה, חבר מועצת העיר נתניה. תודה רבה ליושב ראש הוועדה על ההזמנה לדיון המאוד חשוב הזה, ואני מצטרף לדבריך. ראשית, אנחנו כאן בדיון קריטי שאמור למנוע את המחדל הבא. וכמובן אני מצטרף לדברים שאמרת בפתיחת הדיון לנושא של החטופים, כולנו מתפללים לשלומם ושיחזרו כולם הביתה, ולשלום החיילים שלנו.

כולנו יודעים, כמו שהדוברת אמרה, לפני הדובר האחרון, שבאמת יש פעילות צה"לית מאוד רחבה גם בצפון השומרון וגם בטול כרם, והדיון הבוקר היה אמור להיות דיון מרגיע וכמו שגם חבר הכנסת סעדה וגם חבר הכנסת ביסמוט אמרו, זה דיון שהוא לא רק שלא הרגיע, הוא אפילו הוסיף נפח של חוסר ודאות. אני מקווה כמובן שבדיון החסוי הדברים יהיו ברורים יותר.

כמי שמייצג עיר גדולה כמו נתניה, היא בירת השרון, ובהחלט נמצאת מה שנקרא בעוטף טול כרם, יחד עם הרבה יישובים שנמצאים ב-14 ק"מ על כביש 57, הבוקר הזה אנחנו צריכים להיות מודאגים מכמה סיבות. הראשונה, המרחק הוא מאוד מאוד קצר, המוטיבציה מן הסתם גוברת ברגע שיש פעילות צה"לית כל כך משמעותית. וזה שזה היה בבת ים ובחולון, לא אומר שזה לא יכול להיות גם בערים אחרות. נתניה, לצערנו הרב, למודת ניסיון מר ונמהר כתוצאה מפיגועים נרחבים שנעשו בתחומה לאורך שנים, שנבעו בדיוק מנפת טול כרם והאזור הזה.

אין הבדל בין טול כרם לעזה, לא במוטיבציות, לא בערכים, לא בדרך, לא במחשבה, ולכן הדיון כאן לא צריך לעסוק רק במה שנעשה בתוך טול כרם, אלא בעיקר במה שנעשה מחוץ לטול כרם, בהיבט המניעתי. ואני חושב שהעובדה שנציג שב"כ לא הגיע ואני לא יודע אם נציג תחבורה הוזמן ולא הגיע, לא כל כך משנה, היא קצת מדאיגה, כי בסוף זו הבמה שיש לאזרחי מדינת ישראל, לנו, כולנו, הכנסת מייצגת אותנו, ואני חושב שאי הגעה לדיון, זה מראה על איזושהי בעייתיות ואני מקווה שוב שבדיון הסגור הדברים יראו אחרת.

כולנו מחזקים גם את הדרג המדיני וגם את צה"ל כמובן על הפעולה המאוד חשובה שקורית כרגע בטול כרם. זו פעולה שהיא לא רק מונעת טרור, שזה הדבר הכי חשוב, אלא אני יכול להגיד לכם שמדיווחים שיש לי משכונות העיר, היא גם מונעת את ההיבטים הפליליים, גם בהיבטים של גניבת רכבים וגם בהיבטים של פריצות לבתים, ולכן הפעולה הזו היא פעולה מניעתית חשובה.

יחד עם זאת, אני חושב שכמו שאמר הדובר שדיבר לפניי וגם חבר הכנסת סעדה, אני חושב שבהיבטים של הפתרונות, הנדבך של משטרת ישראל הוא הנדבך המרכזי, אבל צריך להוסיף אליו נדבכים נוספים. הנדבכים הנוספים שחסרים ויכולים להיות, מה שנקרא, מחר בבוקר, הם ראשית, חקיקת בזק כדי לתת סמכויות לפקחים. יש פקחים מצויינים שנמצאים - - -

אבי, אנחנו כרגע ממש בעבודה על זה.

מצוין. שנמצאים כרגע כבר במצבת כוח האדם, לא צריך לגייס שום דבר. הם איתנו, הם נמצאים כבר בעיריות השונות, צריך רק לתת להם סמכויות משמעותיות, וזה צריך לקרות אתמול. הנדבך השני, שהוא גם נדבך שהיה בתחילת המלחמה, ואני חושב שזה זמן נכון להחזיר אותו, שוב, כשכבה נוספת למשטרת ישראל, אף אחד כאן לא בא להתחרות, בסוף המשטרה היא הגוף שכולנו נותנים בו את האמון והכול צריך להיות מנוהל על ידי המשטרה, אבל הנדבך הנוסף צריך להיות כיתות מילואימניקים. לא משמרי שכונה כאלה ואחרים, אלא ממש, אנשים שאלה המילואים שלהם. מי שמכיר את הנושא הזה, בתחילת המלחמה, לא מדובר דווקא באנשים שנגרעים מלוחמה במקומות שצריכים אותם, מדובר בעיקר בלוחמים שנגרעו ממצבת המילואים הרגילה ומחזירים אותם למילואים. אני חושב שזה דבר מאוד מאוד חשוב שיקרה.

כבירת השרון וכנציג ציבור אני חייב לומר שהנושאים האלה הם מהותיים לשלום הציבור בכל הארץ ובוודאי בשרון שנתניה היא בירתו. אנחנו חייבים לפעול למען שלום הציבור ואני חושב שכינוס הדיון הזה בעת הזו ובמהירות שבה נעשה ראויה לכל שבח ואני מקווה שיהיה לדיון הזה וכמובן לדיון החסוי תוצאות מהירות. כי על ביטחון תושבי מדינת ישראל וביטחון התושבים באזור השרון בפרט, היא מחויבת למציאות.

אסור להפוך את נתניה ותושבי השרון לש"ג של המדינה, אסור שיהיה, חס ושלום, שום מחדל בהיבטים האלה, כי אנחנו למודי מחדלים והפעם אנחנו צריכים ללמוד מהדבר הזה ולקחת את הנושא הזה ברצינות. כי אנחנו לא יכולים להיות בסיטואציה שבה אנחנו, חלילה לא רוצה להשתמש במילים קשות, אבל שאנחנו לא עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי למנוע, חלילה, מחדל אחר. תודה רבה.

תודה לך. אני רוצה ברשותכם לחזור למשטרה, שאלות, מי שרוצה לענות לי. השב"כ לא נמצאים פה, אני מניח שהם יהיו פה בדיון חסוי שאנחנו כן נכנס, אבל שיתוף הפעולה שלכם איתם, מה אתה כן יכול להגיד בדיון פתוח?

כמובן שאני חושב שברור לכולם שיש שיתוף פעולה מלא על בסיס יומי, על בסיס הערכות מצב ודיונים, וכמובן תגובה לאירועים חריגים.

אתה יודע שעל פי מה שדובר בתקשורת, היו חילופי האשמות לגבי האחריות, זה לא בדיוק שיתוף פעולה.

לשם חתרתי, חבר הכנסת סעדה, יפה.

התפקיד שלי הוא לעזור לך.

יפה, לשם חתרתי.

מה שהוא לא מבין, תמיד עזרתי למשטרה, תמיד תיווכתי להם.

פה עזרת לחבר כנסת.

אין לי מה לומר מעבר למה שאמרתי.

הבנתי. אתה תגיע, אני מקווה, חבר הכנסת סעדה, לדיון החסוי, כי אחרת - - -

ברור, בסוף זה העיקר.

עוד שאלה שאתה כן תוכל לענות לי דווקא בדיון פתוח, הזכרנו קודם לכן את עניין השב"חים ואת המספרים המטורפים ואת החקיקה שכן נעשתה כאן. האם מדיניות הענישה נגד מסייעי שב"חים, מעסיקים, מלינים, אלה שמסיעים, נאכפת בפועל?

א', חיובי, כל מה שקשור למעסיק, מלין ומסיע, אכיפה פלילית כמובן בהתאם.

רמת הפסיקה של בתי המשפט? מבחינת הענישה.

וגם לעניין עסקים, עסקים אנחנו סוגרים באופן מיידי, כולל דירות של מלינים, אנחנו סוגרים. מחוזות עוסקים בזה בשגרה ובעיקר בעתות אלו באופן שוטף.

רמת הענישה של בתי משפט בנושא?

קשה לי לומר לך.

מישהו מכם יודע להגיד? לא, כי מה שאני יודע, כל פעם אנחנו החמרנו את רף הענישה ובית המשפט הקל על הענישה כי הוא ראה את הזכות של השב"ח להתפרנס ולא ראה את הזכות של אזרחי ישראל לחיות. ובעבר, אם אתה זוכר, בעבר הייתה תקופה שמשטרת ישראל, הייתה הנחיה גם של הפרקליטות להתייחס לכל שב"ח כעבירה חמורה של מעצר עד תום ההליכים, כי אמרו שזו מכת מדינה, בתקופת הפיגועים הקשה בשנות ה-2000.

אני חושב שתמיד זה צריך להיות, כי בסוף, אדם אחד שפועל בניגוד לחוק, בסוף יכול לייצר פיגוע גדול וכולנו נשלם מחירים. אנחנו כולנו מצטערים צער רב על אחינו החטופים שנמצאים כרגע בעזה, וזה קשה וזה כואב, אבל פיגוע אחד כזה שיכל להיות בנתניה, זה יכל להיות 100 נטבחים, אנשים, נשים וטף. כפסע, המזל שיחק לנו. זאת אומרת, ערנות של אישה ומזל, לא מניעה.

ולכן אני אומר, אנחנו חייבים לסגור את הפרצה. ועם כל הכבוד, בית המשפט צריך לדעת ואתם צריכים להוביל, מול הזכות של השב"ח לחיות הזכות לחיים שלנו גדולה יותר. ככה מתקיימת דמוקרטיה מתגוננת. ולצערי, לא היועמ"שית, לא הפרקליטות, לא מבינים את זה כרגע. אנחנו רואים את זה בהמון תחומים, אבל הנה זה נופל לפתחנו גם בתחום הזה.

שלטון אזורי, שלום.

יוחאי וג'ימה, ראש מנהל ביטחון וחירום במרכז שלטון מקומי. אני רוצה להוסיף קצת על הדיון שהיה שבוע שעבר עם חבר הכנסת משה סעדה שהחליף אותך בתפקיד כיושב ראש.

באופן חד פעמי, כתוב על כיסאו, לא ישב זר אצלנו.

ושם היה דיון על הנושא, אנחנו צריכים להפריד קצת, הדיון היה על הנושא של הפקחים בשיטור העירוני, על הסמכויות של הפקחים בשיטור העירוני, מה שנקרא פקח על, בסדר? הוא עובד עם המשטרה, זה פקח מסייע, עם ניסיון, עם עבודת משטרה, משולבת. זה אחד ושם חבר הכנסת משה סעדה דיבר על הנושא של הצורך לתת להם סמכויות לבוא ולגשת ולבקש הזדהות ממישהו שחושדים בו.

ודיברנו, לא ידענו על ההקשר שיהיה, דיברנו על עבירת שב"ח, שזאת עבירה שהיא חשובה מאוד שתהיה באכיפה.

כן, ספציפית. אבל לנו ברשויות המקומיות, יש לנו עוד כוחות כמו סיירות ביטחון שהן לא קשורות לשיטור העירוני. סיירות הביטחון, יש עבודת מטה שנעשית, חבר הכנסת ביסמוט, היא כבר לדעתי הסתיימה, יחד עם משטרת ישראל, חטיבת המבצעים, יחד עם חטיבת השיטור, בנושא הסמכויות שלהם. יש פיילוט שעובד בבאר שבע כבר שנתיים של סמכויות שניתנו, סמכויות שר שניתנו על ידי השר לפוליגונים שאושרו על ידי משטרת ישראל ל-7א', שזה פח"ע, נושא של פח"ע, לאותם פוליגונים.

ועבודת המטה במשרד לביטחון לאומי נעשתה כדי לבחון לבוא ולתת לעוד רשויות שמחזיקות סיירות ביטחון את האפשרות לקבל את אותן סמכויות, ובראייה עתידית לראות איך מרחיבים את זה לא רק לפוליגונים, אלא לכל מרחב העיר וגם יכול להיות בנקודות נוספות, 6 א', שזה נושא של אלימות. עבודת המטה הסתיימה למעשה, הדבר חונה אצל המשנה למנכ"ל במשרד לביטחון לאומי ואני אשמח אם תכנס שוב ועדה שתדבר על הנושא הזה, כי בסוף אלה מכפילי כוח.

היום פועלת יחידה עם סמכויות בבאר שבע, שהיא מכפיל כוח מטורף בעיר, נותן את הדיבידנדים שלו ובסיורים שעשינו שם ראינו את היכולת שלהם לסייע למשטרה. המפקד שלה הוא מפקד תחנת משטרה שהיה מפקד עיירות לפני כן ולפני כן היה קצין אג"ם, לפני עשר שנים, בתחנת באר שבע ומספר הניידות שהוא אומר שהיו לו כשהוא היה עשר שנים לפני, היו עשר ניידות משטרה או עשר ניידות סיור של משטרה בעיר, היום יש לו קרוב לשש-שבע ניידות כאשר העיר הכפילה את עצמה והמשימות הכפילו את עצמן.

זה המצב שנוצר לצורך העניין והרשויות כבר שם. ואני אשמח אם אתה תכנס איזושהי ועדה שתדבר על הנושא של סיירות הביטחון. כמובן תחת פיקוח, תחת הכשרה, כל מה שצריך. חלקם הם עובדי רשויות מקומיות כמו בסל"ע, כמו בעיר מודיעין, חלקם הם מאבטחים כמו בבאר שבע שנשכרים לצורך העניין, עם סמכויות, עם הכול, עם הכשרה שהיא הכשרה של משטרת ישראל. תודה רבה.

תודה. ניצב בדימוס משה ברקת, אני חושב שאתה רוצה להוסיף.

שני משפטים ברשותך, אדוני היושב ראש. קודם כול, אני חושב שזה לא סוד, גורמי הטרור ינסו לפגוע בנו ולפגע בנו בכל דרך אפשרית. האוטובוסים, ראינו את זה באירוע ביום חמישי, אוטובוסים, לצערנו, גם נלך עשרות שנים לאחור, מאז ומתמיד היו יעד אטרקטיבי, בטח משנות ה-90, מבלי להזכיר אירועים שהיו מאז השנים הללו. האירוע ביום חמישי אומנם היה נקודתי, אבל בסופו של דבר אני חושב שמתחבר, וזה עלה פה סביב השולחן, שתי סוגיות מאוד גדולות ומאוד מרכזיות שמלוות אותנו כבר הרבה שנים. אני מכיר את הדבר הזה בשנות שירותי במשטרת ישראל.

אחת זו סוגיית השב"חים, שגם הצבא, גם השב"כ וגם המשטרה עוסקים יום-יום בדבר הזה. סוגיה מאוד מרכזית, וזו נקודת התורפה, זו הנקודה שמחייבת טיפול. להערה שלך, חבר הכנסת סעדה, לגבי אותה פרצה, גם אם נסגרה, יש עדיין מספיק פרצות אחרות.

נכון, אבל צריך - - -

בסדר, ברור, אני אומר.

מסכים איתך, לפעמים ההרגשה היא לייבש את האוקיינוס בכפית, אבל אם לא תעשה את זה, תהיה בבעיה קשה.

מסכים. הסוגיה הזאת היא סוגיה שמחייבת טיפול. אני מבין שהגורמים, אולי צבא ובטח שב"כ שלא נמצאים פה צריכים לבוא לדיון בוועדה החסויה ולתת תשובות גם בעניינים הללו, כי להם יש חלק מאוד מרכזי בסוגיה הזו של השב"חים. וזה לא מקל ולא מוריד כהוא זה מהאחריות שיש למשטרת ישראל בסוגיה הזו. זו סוגיה אחת.

הסוגיה השנייה, גם היא עלתה פה, הנושא של סוגיית הסמכויות. ישנן כל מיני וריאציות וכל מיני יוזמות מקומיות כאלה ואחרות. הוזכר פה לגבי הצפון, הוזכר בנתיבות, באר שבע, אני מכיר את הפרויקט ואת מה שנעשה שם. צריך לעשות סדר בדבר הזה גם כן. יש הרבה מאוד פרויקטים מבורכים, אבל צריכים לראות שהדברים יעשו בצורה מסודרת ולא יהיו אירועים פרטיזניים כאלה ואחרים.

באר שבע, ואני מכיר את הפרויקט, הוא אירוע מתודולוגי מאוד סדור שיכול לתת מענה אל מול הקושי אולי שיש למשטרה להתמודד בכל כך הרבה אירועים. מה שמתוכנן כרגע בבאר שבע זה בהחלט מודל שאפשר להקיש ממנו גם לגבי מקומות אחרים. אבל שוב אני אומר, סוגיית השב"חים, סוגיית הסמכויות של גורמים אזרחיים כאלה ואחרים אל מול סמכויות המשטרה אלה שני נושאים כבדי משקל שצריך לדון בהם בצורה נפרדת. תודה.

תודה.

שלום, אני רוצה בבקשה להתייחס. שמעון נחמן, אני אחראי ביטחון בדן בדרום ודן בבאר שבע. אני רוצה להתייחס לעניין התחבורה הציבורית, לעניין הביטחון גם לנהגים. הנהגים, אחרי האירוע שהיה בבת ים, לא היו מוכנים להגיע לעבודה. מה שאני עשיתי מהצד שלי, עד להנחיה אחרת, הוספתי מאבטחים בחניונים כדי שיעשו סריקות בין האוטובוסים. אבל כשהאוטובוסים בחוץ, כמו המקרה שהיה לי אתמול בקריית מלאכי, שהיה חפץ חשוד, התקשרתי למשטרת ישראל, הוא אומר לי תפתח מצלמות עד שהניידת תגיע.

מה אני אומר לאזרחים, תחכו שאני אפתח מצלמות? אני צריך מענה. אני לא שופט את המשטרה חלילה, המשטרה, יש להם מפה ועד הודעה חדשה תקריות ואירועים, אבל כמו שהוא אמר בבאר שבע עם הסיירת העירונית, אני חייב להגיד שזה עובד מאוד מאוד טוב. הם מסייעים מאוד מאוד גם לתחבורה הציבורית, מעבר לעניין הפח"ע, גם באירועים של אלימות, אני נעזר בהם לרוב יותר מאשר במשטרה. תודה.

תודה לך. לא תהיה לנו ברירה אלא לקיים דיון חסוי כי אנחנו חייבים לשמוע הרי את השב"כ.

בהקדם.

בהקדם, בהחלט, אנחנו נעשה את זה, כי חייבים לשמוע. כי עם כל הכבוד לשב"כ, הרי אנחנו יודעים להצדיע ולהעריך כאשר הם עושים את עבודתם ועושים אותה בצורה מדהימה, אבל גם כן לבקר ואפילו לגעור ולנזוף כאשר יש מחדלים. ומה שהיה ביום חמישי, אין מילה אחרת בשפה העברית מאשר מחדל למה שקרה שם. בטח כולנו זוכרים את השנים הקשות של האוטובוסים המתפוצצים. אמרנו שמה שהיה לפני 7 באוקטובר לא יהיה אחרי 7 באוקטובר, בין היתר זה גם העניין הזה של לתת ביטחון לאזרחי ישראל בכל מקום הומה אדם, ובטח ובטח כאשר הם נוסעים באוטובוסים לעבודתם. אנחנו בדיון החסוי כמובן נזמין לפה את השב"כ, נעשה אותו בהקדם. תודה רבה לכל אלה שהשתתפו.

אני יגאל, אני קצין ביטחון באלקטרה אפיקים, חברה יחסית גדולה.

חברת אוטובוסים.

כן, חברת אוטובוסים. יחסית ותיק, אני עושה את התפקיד הזה כבר יותר מ-22 שנה ועברתי המון בכל מיני תחומים. אנחנו מפספסים פה לדעתי דבר קטן, יותר נכון זו בעיה בפריט רישוי של חניונים. הרי בסוף כל האוטובוסים מגיעים לחניונים. תחשבו עכשיו, כל חניון, 150 אוטובוסים, פלוס מינוס, יש פה את החניון החדש ליד מחסום קלנדיה שזה החניון הכי גדול. ובגלל שהחניונים של אוטובוסים נופלים בין הכיסאות, הם לא קיימים מבחינת החוק. המשטרה מפקחת על תחנה מרכזית, ומה קורה עם חניונים שבסוף כל האוטובוסים מגיעים לחניונים?

מי אחראי על החניון?

אין אחראי.

אין אחראי.

אין אחראי, זו שמירה עצמאית.

אני מחליט. בגלל שזה נופל בין הכיסאות, מבחינת המשטרה אנחנו לא מונחים בנושא החניונים.

החניון פחות חשוב לי, כי הנהג בבוקר אמור לעשות פיקוח. יותר חשוב לי זה מה קורה כשמישהו עולה באיזונים. איפה יותר חמור? כשמישהו עולה, שם מטען, או שהוא עצמו מטען, זה בדרך כלל מה שחווינו פה בירושלים. כל אוטובוס שני היה מתפוצץ, כל שבוע היה פה פיצוץ של עשרות אנשים.

אני מסכים.

ולכן אני חושב שעיקר יהבנו צריך להיות על השמירה שלא יגיעו מפגעים לארץ, זה הכי טוב, זו המניעה, ואם הגיעו, שלא יעלו לאוטובוס, ואם הגיעו לאוטובוס, שיהיה מישהו שימנע את הפיגוע, זה כבר קשה.

אני מסכים עם מה שאתה אומר, אבל אל תשכח שכש-150 אוטובוסים עומדים לך במקום אחד, ואתה יודע, ואין גוף שמנחה, אני מקווה שזה אף פעם לא יהיה, אבל כשעומדים לך 150 במקום אחד, אני קורא לזה פצצה מתקתקת, פשוט פצצה מתקתקת.

אני יכול לומר רק בהקשר הזה שבמסגרת ועדה בין-משרדית עם משרד הפנים אני אעלה את הסוגיה של חניוני אוטובוסים, לפחות מצידי אני אנסה לקדם את זה. אני חושב שההערה שלך נכונה.

חשוב, תודה רבה.

נכון להיום זה לא פריט רישוי ולכן הוא לא מונחה בנושא האבטחה. אני אעלה את הסוגיה.

חשוב. לפני שננעל, אנחנו יודעים גם לציין לשבח ולחלק מחמאות כשצריך. הזכרת, יוחאי, את הנושא של באר שבע, של הסיירת העירונית, באמת מודל שראוי להסתכל עליו, אולי אפילו להעתיק אותו. גם את זה אנחנו צריכים להגיד.

היינו שם בסיור של הוועדה.

אנחנו ניפגש שוב בוועדה החסויה בדיוק באותו נושא, כאשר שם נקבל את התשובות שאמורות, ששואפות להרגיע אותנו. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:20.