פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה לביטחון לאומי
25/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 343
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שלישי, כ"ז בשבט התשפ"ה (25 בפברואר 2025), שעה 10:09

שנה להיעלמות הילדה היימנוט קסאו: ישיבת מעקב על מאמצי החיפוש - לבקשתו של חה"כ משה סולומון

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
סימון מושיאשוילי – מ"מ היו"ר
מירב בן ארי
חמד עמאר
נאור שירי

נעמה לזימי
צגה מלקו
משה סולומון
לימור סון הר מלך
פנינה תמנו שטה

רפ"ק תומר פינצי - קצין אח"מ כנרת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אספאו אריאל אזלה - ראש תחום בקרה והסברה קהילת יוצאי אתיופיה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק שמואל לרמן - ראש חוליית נעדרים ומתחזים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רס"ב רפי פתיחי - אח"מ נעדרים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

משה פינס - משנה למנכ"ל, משרד העלייה והקליטה

הבטאמו יוסף - מנהל פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

יקותיאל בן יעקב - מפקד, יחידת הכלבנים לישראל

אהרון שטרייכר - כלבן ודובר, יחידת הכלבנים לישראל

מתן איילה - כתב ומגיש, חדשות 13

יוסי אלי - כתב, חדשות 13

בן שטייג - יו"ר, התנועה האזרחית לזכויות הילד

מורן זר קצנשטיין - בונות אלטרנטיבה

גברה וורקו - יו"ר, כוח עלייה

אבי ילאו - מנכ"ל, הנני

אבי יצחק - יו"ר ומייסד, פורום מובילים יחד

ד"ר מאיר כרמון - חוקר פרטי מטעם משפחת קסאו

יהודית חליפה - אל"מ במיל', חוקרת פרטית מטעם משפחת קסאו

טספאי קסאו מששה - אביה של היימנוט

באנצ'י קסאו מששה - אמה של היימנוט

עדן מוצ'ה - דודתה של היימנוט

אסמרה פנטאיה - קרוב משפחה של היימנוט

אבבה ימסרץ' - קרוב משפחה של היימנוט

ניצב (בדימוס) משה ברקת

לאה גופר

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות


שנה להיעלמות הילדה היימנוט קסאו: ישיבת מעקב על מאמצי החיפוש - לבקשתו של חה"כ משה סולומון

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לקוות שכל ישיבה בכנסת היא חשובה, ויש לה את הערך שלה, אבל יש ישיבות שהן חשובות פי כמה, או חשובות מאוד. נתחיל דווקא מהסוף: אתם יודעים שלפני שבאתי לכנסת – הייתי בעולם העיתונות.

יש לי את הנטייה הזו לעבור על עיתונים בבוקר – לא על כולם; יש עיתונים שאני מעדיף לחסוך מעצמי, אבל נעזוב את זה, זו לא הנקודה עכשיו. יש עיתון בישראל שאני דווקא רוצה להצדיע לו – עיתון שהתחריתי בו, כעורך עיתון, אבל כל הכבוד לו שהוא שם את הסיפור המורכב והקשה הזה, שחייב להיפתר, בעמוד הראשון: ידיעות אחרונות.

אני לא נוהג לעשות את זה הרבה, אבל כשמגיע – מגיע. בשער – שנה להיעלמותה של ילדה ישראלית בת תשע; ילדה מתוקה; ילדה מדהימה. יש עיתון אחד בישראל שהעניק לזה את המקום המגיע לזה, כי זה חשוב.

גם בימים של מלחמה; גם בימים של חטופים; גם בימים של פצועים; גם בימים של חללים; גם בימים שכולנו יודעים שאנחנו הולכים להמשיך לכיוון ימים מאתגרים מאוד ולא פשוטים, יש סיפור של ילדה, בישראל, שבדיוק היום לפני שנה, ב-19:30, יצאה לשחק או לחלק עלונים, סמוך לבית שלה, לדירה שלה, למרכז הקליטה שבו היא התגוררה, ברחוב צה"ל בצפת – ונעלמה. נעלמו עקבותיה.

זה דבר מדהים. הרי, זו מדינה – וזה מה שהמשפחה אומרת, ובצדק – שיודעת לעשות דברים מטורפים ברמה הטכנולוגית. אתה, למשל, אדוני, אני מסתכל עליך. אני יכול לדעת, כמדינה – ואולי אני קצת עושה קריקטורה, אבל זה לא רחוק מהאמת – מה אתה חלמת בלילה. אני אפילו יכול לתאר לעצמי ולהתחקות אחר מה שאכלת אתמול בצוהריים, גברת. למדינה הזו יש אמצעים טכנולוגיים מטורפים, ולכן התסכול של המשפחה.

הילדה הישראלית הזו – הוריה הגיעו מאתיופיה. הקהילה הזו יקרה לי – יגידו את זה חבריי פה. ב-1991, הייתה לי הזכות הענקית לכסות, כעיתונאי, את מבצע שלמה. היינו שם חודשים – גונדר; גוג'ם; ראינו את הוויאנים מגיעים; ראינו את אריתראה הופכת למדינה.

ראיתי גם טייסים בוכים. אני זוכר את היום הזה שבו כולם מגיעים לישראל; המטוסים ריקים ממושבים וכולם נרגשים – מנגיסטו ברח אז לזמביה או לזימבבואה, אני לא זוכר – והם מגיעים לפה, לבית שלהם.

בית זה מקום בטוח. באתם למדינה שלכם, שזה מקום בטוח, ובמקום בטוח – ילדה יכולה להסתובב ב-19:30 ליד ההורים שלו ולחזור הביתה. ואם היא לא חזרה הביתה ומדווחים על כך – המדינה צריכה לדאוג, לוודא ולהתחקות על עקבותיה.

אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף של הכתבה. הדודה – אני כבר מצטער אם אני מבטא לא נכון את השם – עדן מוצ'ה, שאומרת, והכתבה מסתיימת כך: "אנחנו מפחדים שישכחו אותה. שלאף אחד כבר לא יהיה אכפת".

אין סיכוי. הוועדה הזו בשביל זה. היום אני בוועדה, ומחר יהיה מישהו אחר; הכיסא הזה הוא לא לצמיתות, אבל אין ספק שכאשר אני אעביר את הוועדה הזו לבא אחריי – דבר אחד הוא ידע. כולי תקווה שאני טועה, כי עד אז – מה כולנו רוצים, מקווים, מתפללים, מייחלים? שהילדה הזו תחזור לחיק משפחתה.

היום, בוועדה הזו, ננסה להבין לאיפה זה הולך ולמה יש כישלון כרגע, עם כל הכבוד. יש מאמצים רבים ואנחנו לא מצליחים להתחקות; אין אפילו רמז וקצה חוט. אני מקווה מאוד שאני טועה. הוועדה לביטחון לאומי גם תקיים דיון מעקב אחר חקירת המשטרה, כמובן, בנוגע להיעלמותה של הילדה המקסימה הזו.

ישנו גם כן דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המרכז את נתוני המשטרה אודות אזרחים נעדרים. אגב, הדוח הזה מעלה חשש כבד כי בניגוד לפקודת המשטרה – לא בכל דיווח על היעדרות נפתח תיק.

הדיון הזה הוא ביוזמתך, חברי, חבר הכנסת סולומון – חבר כנסת יקר; חבר כנסת חרוץ; חבר כנסת מצוין; גם גיבור ישראל – צריך להגיד את זה. זכות הדיבור שלך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, ראשית, בהצלחה בתפקיד. אני כל כך שמח שאתה לוקח את האחריות על הוועדה הכל-כך חשובה הזו. אני רוצה להתחיל מהסוף: מבחן התוצאה. אנחנו שנה אחרי שהיימנוט, אותה ילדה מתוקה, נעלמה. היא הייתה בת תשע והיום היא בת 10.

פירוש המילה "היימנוט", אגב, זה "אמונה". המשפחה באמת תמיד מאמינה שאם אנחנו נשתדל מספיק, נפעל במקצועיות ביתר שאת ונשים כאן את מלוא כובד המשקל – נצליח למצוא אותה ולהביא אותה לחיק משפחתה בקרוב.

במבחן התוצאה – לא מצאנו אותה, ואם מבחן התוצאה הוא כזה – לא משנה אילו פעולות עשינו. אני יודע, ואני לא מאלה שמבקרים ואומרים שלא עשו. עושים פעולות רבות – גם המשטרה, גם הסוכנות, גם משרד הקליטה וגם המון אנשים יקרים, שאני לא רוצה למנות את השמות שלהם; אנשים מתנדבים וחוקרים שנטלו חלק בתהליך הזה בשנה האחרונה.

באמת יש כאן הירתמות בלתי רגילה, אבל מבחן התוצאה הוא שלא מצאנו אותה. ואם לא מצאנו – "יגעת ולא מצאת – אל תאמין". לכן, ביקשתי את הדיון הזה – גם, לצערי, בגלל ציון יום השנה להיעלמותה, וגם כי אני חושב שאנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש. זה בהקשר הזה.

דבר נוסף, אני יודע שנעשו פעולות רבות, כפי שאמרתי קודם. חלקן נאמרו לנו בוועדה זו בצורה חסויה וחלקן נאמרו לנו בוועדת העלייה והקליטה. אני מבקש לדעת: מאז הדיון הקודם, אילו פעולות נוספות נעשו, על גבי מה שנעשה לפני כן, שהן משנות מצב? כדי שנראה לאיפה אנחנו מתקדמים משם.

דבר שלישי, פגשתי עכשיו את ההורים בכניסה לכאן. איזו אצילות נפש; אילו עוצמות. במקרים כאלה – ההורים מתפרקים, אבל ההורים האלה מחזיקים את הראש; מאמינים באמונה שלמה; מאמינים גם בממסד וגם בקדוש ברוך הוא, שבסוף יביא מזור לכאב ולחוסר הגדול הזה.

אני מחבק אתכם. אנחנו איתכם, כולנו כאן. אני, במקרה הזה, יזמתי את הדיון הזה, אבל כל חברי הכנסת – לא כולם נמצאים פה כי לא כולם יכולים להיות כאן, אבל אני יודע להגיד לכם שכולם רואים עין בעין את המאמץ שצריך להפעיל כדי להביא אותה לכאן. אנחנו מחבקים אתכם, אנחנו איתכם, ונעשה כל פעולה שתשנה מצב כדי שנוכל להביא אותה לכאן.

דבר נוסף, שאלתי גם את החברים וגם את המשפחה, בעבר, מה הדבר הבא שהם רוצים לעשות – האם עולה להם איזה שהוא רעיון? חלק מהדברים שמעלים כאן בפנינו – גם בפעם הקודמת, והעלתה את זה אתמול גם חברתי, צגה מלקו, במליאת הכנסת – היא ששינוי הגדרתה מ-"נעדרת" ל-"חטופה" יכול לשנות את מה שמשקיעים כדי לייצר את התהליכים. אם זה אכן כך – אני לא יודע להגיד – אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שנברר את זה ונראה שזה יקרה.

דבר נוסף הוא להגיד לקהילה – קהילה שלמה – שני דברים: פעם אחת, אני כן מבקש מהצעירים, מכל מי שיכול ושומע אותנו כאן מהבית, לבוא, להירתם ולסייע למשטרה בחיפושים - - - שמוציאים. אנחנו אומרים את זה מעת לעת, ולמרות שזה קשה, מורכב ורחוק – אנחנו זקוקים לכם. כל מי שיש לו רעיון, עצה חדשה או מידע חדש – תבואו ותנגישו לנו את זה כדי שנוכל להתקדם. כאן, חוכמת הרבים היא חשובה מאוד ומשמעותית.

מכם, המשטרה, אני מבקש – המשטרה או כל גורם אחר. כרגע אני מדבר על המשטרה: אם ישנן פעולות שאתם מנועים מלעשות אותן כי החוק או כל מיני הגדרות לא מאפשרים לכם – אני מבקש שתעלו את זה, או כאן או באיזו ועדה חסויה שתרצו, כדי שאנחנו, כחברי כנסת, נוכל לפעול להשיג את האמצעים הנדרשים לדבר הזה.

אני רוצה להודות למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית. אני בקשר איתם כל הזמן, ואני יודע שהם פועלים, עושים, מחבקים ומשקיעים כסף כדי שזה יקרה. כנראה שזה לא מספיק, כי התוצאה לא הגיעה, אבל אני רוצה להודות לכם על העניין הזה. אני פה לשירות המשפחה בכל מה שנדרש. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, חבר הכנסת סולומון. אמרת דבר נכון מאוד, ואני פונה עכשיו להורים: נדיר, בכנסת ישראל – בטח בשנים האחרונות ובטח בחודשים האחרונים – שיש תמימות דעים בין חברי הכנסת.

פה, מירב בן ארי וחברת הכנסת לימור סון הר מלך – הן אחת; פה, חברת הכנסת לזימי ואני – אחד; חברת הכנסת צגה, ודאי וודאי – כולנו פה יחד. זה צריך להיות ברור. פה – כולם מאוחדים. פה, בישיבה הזו, יש מפלגה אחת, שקוראים לה "מפלגת ישראל", ומפלגת ישראל צריכה לדאוג שמוצאים ומחזירים את הבת שלכם.

מישהו מחברי הכנסת רוצה לתרום לשיחה?

כן. קודם כול, תודה, אדוני היושב-ראש. ברכות על התפקיד.

תודה.

שנית, אני מברכת את חברי, חבר הכנסת משה סולומון, על כך שיזמת את הדיון. הרשו לי להגיד שני משפטים באמהרית להורים שלה.

בבקשה.

(נושאת דברים בשפה האמהרית. להלן תרגומם החופשי על ידי חה"כ משה סולומון)

היימנוט היא הילדה לא רק שלכם – היא אומנם שלכם, ביולוגית, אבל היא של כולנו כאן, ושל הקהילה, והעדות לכך היא שכולנו פה רתומים לעניין הזה.

(חוזרת לעברית) כבר שנה. קשה לי להאמין. מהשבוע הראשון – אני אומרת "חטופה". אני לא יורדת מההגדרה הזו. הילדה חטופה; לא נעדרת. גם לטרמינולוגיה יש משמעות. גם זה נאמר. נשאתי אין סוף נאומים על היימנוט במליאת הכנסת. נאמתי אין-סוף במשך השנה, ואני מזכירה אותה בכל רגע.

בתקופה הזו, כולם במלחמה, יש חטופים, אבל הילדה חטופה במדינת ישראל. אף אחד לא שם עליה, כי היא בתוך המדינה; לא לקחו אותה מחוץ לגבולות – היא נחטפה בתוך המדינה, ואף אחד לא מדבר. זה כל כך זועק לשמים.

אני לא תמימה, אני יודעת את זה: כשמדובר במשפחות של עולים חדשים, במעוטי יכולת – אין מטה. בלשכה שלי – יש לי תמונה שלה בגדול, ואני זועקת לשמים. אתם יודעים מה? אותו הסיפור גם עם חבר הכנסת שירי – הוא התגייס מהיום הראשון.

במבחן התוצאה – נכשלנו. שנה שלמה שבה הילדה לא בבית. היא לא ילדה בוגרת; היא לא נערה שהסתכסכה עם ההורים שלה וברחה, או שהתאהבה במישהו. זו ילדה, מהמקום הכי מוגן – במרכז הקליטה. תחשבו על זה.

הילדים שלי כבר גדולים. כל מי שיש לו ילדים קטנים – צריך לפחד. מחר גם יכולים לחטוף את הילדים שלהם. לא מדובר רק בהיימנוט – מחר זה יכול לקרות לילדים של כל אחד.

היו הרבה דיונים בוועדת העלייה והקליטה, וגם בוועדה לביטחון לאומי היה דיון חסוי, שהשתתפתי בהם. מבחן התוצאה זועק לשמים, והדבר הזה עוד הוסיף על אי-האמון שכבר יש לקהילה במערכות.

אני לא רוצה לפרט על זה. בדיון החסוי נאמרו דברים שיצאו לקהילה והשמועות התפשטו. אתם לא יכולים לשלוט גם בזה. כמה שהקהילה לא האמינה במוסדות של מדינת ישראל, מזה 40 שנה – זה עוד הוסיף. לכן, יש את הסכנה הזו.

נכון, יהיו דברים שאתם לא תרצו לפרט, אנשי המשטרה – זה דיון פתוח – אבל אני שואלת, על מה שאפשר לדבר: איך זה יכול להיות? זו לא מדינה ענקית; זו לא ארצות הברית. זו מדינה קטנה. אפשר לנסוע מצפון לדרום ביום אחד. איך משטרת ישראל, או גורמים אחרים, לא מצאו אותה?

מה שעיצבן אותי, אדוני היושב-ראש, זה שלפני כמה ימים נאמר, אחרי שנה: "ישלחו חוקרים שיחפשו אותה באתיופיה". תגידו לי, אחרי שנה הולכים לחפש אותה באתיופיה? מה זה באתיופיה?

אני קוטע אותך, רק כי אני באמת רוצה מענה – האם באמת נשלחה המשלחת הזו?

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד: הדבר הזה מדיר שינה. לא יכול להיות שלא יודעים איפה הילדה. האדמה בלעה אותה. גם אתמול בערב אמרתי, בנאום שלי: קודם כול, ההגדרה שלה היא "נחטפה". נתחיל מזה. זה לא שהתחשק לה, או שהיא איבדה את הכביש, או יצאה למכולת ולא חזרה. היא נחטפה. זה מה שצריך להיות.

תודה רבה. הדיון הוא קצר ואני רוצה לתת לכולם להשתתף. חברי הכנסת, חבריי, מישהו רוצה? סון מלך? מירב, כמובן.

לימור תתחיל ואני אדבר אחרי זה. כך אני גם אקשיב.

טוב. זה לא דיון ראשון שאנחנו נוכחים בו. היו דיונים בוועדת העלייה והקליטה, והיה גם דיון אצל קודמך בתפקיד. התחושה היא שאנחנו מגיעים לעוד דיון ועוד דיון – זו התחושה שלי לפחות – ולא רואים שינוי. אני בטוחה שכל אחד מחברי הכנסת פה עושה, בבית שלו ובזמן שלו, איזה שהוא מחקר פרטי. אנחנו הולכים, מחפשים, רואים תחקירים, שומעים את העדויות ומנסים, אבל התחושה היא שבלעה אותה האדמה.

אמרו את זה חברי הכנסת, ואתמול אמרה את זה חברת הכנסת צגה מלקו, שזה לא יפה להגיד, וזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל אם היא הייתה, כנראה - - -

עם עיניים כחולות. אם היא הייתה עם עיניים כחולות.

כמה שננסה להתכחש – צריך לומר את האמת הזו. ברור שזה לא היה עובר לסדר-היום על שום ילדה במדינת ישראל שפתאום נעלמה. כל אחד שיחשוב, שנייה, שהילדה שלו נעלמה יום אחד. פשוט נעלמה. אין קצה חוט; אף אחד לא מספר; אף אחד לא מדבר. אין ילדה. הייתה ילדה, יצאה מהבית, שלחנו אותה בריאה ושלמה – ופתאום אין.

קראתי את הריאיון עם האמא שלה, המדהימה הזו. אני ממליצה לקרוא את הריאיון – ריאיון מלא אמונה. אני אומרת להם – אם מישהו יכול לתרגם – שעם אמונה כזו – בטוח, בעזרת השם, שהילדה הזו תחזור.

גם השם שלה, היימנוט, זה "אמונה".

אז בכלל. כנראה שאתם נדרשים פה לאיזה שהוא ניסיון גדול מאוד של אמונה. אני קראתי; זה ריאיון באמת מלא אמונה, שלרגע אחד לא מתייאש ולא מאבד תקווה. אנחנו פה. אני, באופן אישי, וכמו שאמרו פה – חברי כנסת מכל סיעות הבית יושבים כאן.

כולנו כאיש אחד, בלב אחד, לא נשקוט עד שהילדה הזו תחזור הביתה. עד שהאמת ביחס אליה תתבהר ותתברר. אני מקווה מאוד שלא נצטרך להגיע לעוד דיון כזה, אלא נקבל תשובות שמחזירות אותה הביתה.

תודה רבה, לימור. מירב.

תודה רבה. ראשית, לפני הכול, אני רוצה לציין שהיום מביאים למנוחות את עודד ליפשיץ, שהוא אדם אמיץ וערכי. הכרנו פה את המשפחה שלו – את יזהר; את דקל, הנכד. הוא היה אדם מדהים; מלח הארץ; עיבד את האדמות; איש ציוני גדול. לא הגיע לו לסיים את החיים שלו כך. היום, אני אסע מכאן להלוויה שלו, כדי לתת לו כבוד אחרון. זה לפני שאנחנו הולכים לנושא אחר.

היה ילד עם עיניים כחולות – קוראים לו מוישי קליינרמן, שעלה למירון להתפלל ב-2022, וגם הוא נעלם. הייתי אצל מוישי, בבית של ההורים; יש לו משפחה מדהימה, וליוויתי אותה, כיו"ר הוועדה לביטחון פנים. לצערי, עד היום לא יודעים איפה הוא, אבל זה אותו אזור; אותו מקום. מירון ממש לא רחוקה מצפת.

אלה אותם גופים – אני לא יודעת אם אלה גופים; אותם אנשים; אותן כתות שמסתובבות שם. אני מניחה שתגידו – לא ניכנס לתוך החקירה – שיש כתות שמסתובבות באזור הזה; כתות שמנצלות ילדים, גם בצפת וגם במירון.

אנחנו צריכים לפעול ביחד, קואליציה-אופוזיציה, דתיים-חילונים, ערבים-יהודים, כדי למנוע חטיפות של ילדים באזור הזה. בסוף השבוע קראתי – ואני ממליצה לכולם לקרוא – את הכתבה המצוינת של נועה לימונה, במוסף "הארץ", על ההיעלמות.

אני רואה כאן את מאיר כרמון וגם את יהודית חליפה – שני אנשים שפועלים בהתנדבות, פרו בונו, חוקרים פרטיים שמלווים את המשפחה. אני רוצה להודות לכם. אנחנו, חברי הכנסת, נמצאים כל הזמן בישיבות, אבל אתם מלווים את המשפחה לאורך כל הדרך בהתנדבות מלאה, וזה ראוי לציון.

אני לא אחזור – כל הדברים שנאמרו פה נכונים. אני רק רוצה לבקש מהמשטרה להתייחס. זו כתבה ארוכה מאוד, וכל הכבוד על הפירוט והליווי של המשפחה – כמובן, כולנו איתכם; חשוב לנו שתדעו שאנחנו איתכם, אוהבים אתכם, מחבקים ותומכים.

אחרי שאמרנו את זה, אני אשמח לדעת מהמשטרה: לגבי כל האירוע הזה בצפת, איך קורה שב-00:00 – ואומרים את זה. אני מניחה שגם החוקרים יתייחסו; אני אשמח שהם ידברו – מכבים שם את האורות? איך יכול להיות שיש כתות? איך יכול להיות שמהבית הסקוטי הזה – הגעתם למקומות שהבנתם שיש שם בעיה אמיתית?

אני אשמח לדעת. אני לא רוצה להיכנס לפרטים של החקירה – אני יודעת שגם לא תגידו לי את זה; יש לי ניסיון כאן של שנה – אבל אולי באופן כללי, אם לא ספציפית, במקרה של החקירה הזו, תוכלו לדבר על הטיפול שלכם בנושא הכתות בצפת, במירון?

מעבר למציאתה של היימנוט – זה ברור – זה גם כדי למנוע את המקרה הבא. בסוף, יש כאן אירוע בעייתי, אדוני היושב-ראש, והמשטרה חייבת לתת תשובות לחברי הכנסת ולציבור – איך מונעים, חלילה, את חטיפתו של הילד הבא? יש כאן כת, או כתות, ואנחנו חייבים לקבל תשובות.

אני רק אגיד מילה אחרונה לסיום: אם צריך לעשות דיון על כתות – וגם זה דיון שקיימתי כאן – צריך לעשות את זה, כדי למנוע את החטיפה הבאה. תודה רבה על כל מה שאתם עושים למען המשפחה. קראתי כתבה מרתקת, ותודה לכם.

תודה לך, חברת הכנסת מירב בן ארי. אמרת דברים כל כך נכונים. מירב, אני מצטרף למה שאמרת – שלא נשמע פה את הכול, ונזכיר פה לכולם שיש גם את האפשרות לקיים ועדה חסויה. אני פונה למשטרה: אם אתם סבורים שזה מתאים, כי אנחנו באמת רוצים תשובות – אנחנו לא נהסס לכנס אותה, וגם בהקדם. תעיד כמות הנוכחים בוועדה שלנו היום על העניין הרב שיש סביב הילדה המקסימה הזו. חברי כנסת נוספים שרוצים לדבר? בבקשה, חברת הכנסת תמנו-שטה.

תודה. ראשית, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון. בשנה האחרונה, אני חושבת שהיו מספר לא מועט של דיונים, אבל לצערי, הם הובלו, בעיקר, על ידי ועדת העלייה והקליטה. אני רוצה לומר שאין ספק בכלל, ואין עוררין על כך, שהוועדה הנכונה לדון בנושא של היעלמותה של היימנוט זו הוועדה הנוכחית.

לאורך השנה האחרונה, אכן היו גם דיונים חסויים, ונשאלו שאלות נוקבות מאוד. לא היה כדבר הזה שילדה בת תשע – מקסימה; מתוקה; פני מלאך – נעלמת כאילו האדמה בלעה אותה. אני מאמינה וסבורה שלא השתמשתם בכל הכלים שהיו לרשותכם, משטרת ישראל, ובעיקר הכנסה לתמונה של השב"כ, באופן מיידי.

לאור המכתבים שאני קיבלתי, אחרי שהגשתי שאילתות גם לשב"כ וגם למשטרת ישראל, והייתה אי-הלימה ואי-התאמה בתשובות, אני יכולה לומר לכם שברור לי שאיבדנו זמן יקר. ועם זאת, אין לנו לומר נואש כשיש כל כך הרבה אנשים טובים, כולל החוקרים הפרטיים שנמצאים כאן; כולל משפחה שנאבקת.

אסור לנו לומר נואש ולחזור אחורנית. כמו בניווט – כשמתברברים חוזרים לנקודת ההתחלה. לא לזלזל בשום עדות. אני בטוחה שאתם עושים מאמצים, ועם זאת, נדמה שהיו פערים מסוימים, וכיוונים שאני הרגשתי – לפחות מההיכרות שלי עם בני הקהילה – שיכולים רק להוליך אותנו שולל.

לצד זה, כן חשוב לי להסתכל על ההיבט החברתי. צריך לומר את זה ביושר – להבדיל אלפי הבדלות, גם לאור חזרתו של אברה מנגיסטו: לא יכול להיות שילדה בת תשע תיעלם במדינת ישראל, והיא לא תהיה בעין הציבור ובשיח הציבור; שתהיה פה משפחה שעם כל הפערים בשפה – עושה כל שביכולתה. עדיין, אנחנו, כחברה – נכשלים.

הכאב של משפחות יהודי אתיופיה – הוא לא פחות משל אחרים. הכאב של ההורים שנמצאים כאן ובוכים - הוא לא פחות משל אחרים. אני חושבת שהתפקיד, בראש ובראשונה, הוא של הבית הזה. אני שמחה שהיום יש יותר חברי כנסת, להבדיל מכל הדיונים האחרים, שרק מעטים שאינם יוצאי אתיופיה היו מגיעים אליהם. כן, צריך לומר: צגה, משה ואני תמיד היינו, אבל מעטים מחברי הכנסת שנמצאים כאן הם אלה שפוקדים את המקום. צריך להציל אותה. אי-אפשר לשכוח אותה.

קיבלתי היום שיחת טלפון מהמשפחות של החטופים שחזרו לארץ. אני רוצה לומר לכם, ההורים היקרים: הם התקשרו לומר לי שהם רוצים לתת את כל המשאבים שהם צברו, את כל הפלטפורמה, ואת כל הידע בשביל דבר אחד – לחזק את הסולידריות בעם ישראל. הם רוצים לתת את כל המשאבים האלה למשפחת קסאו, ולהיות שותפים למאמץ להעלות את זה לכותרות ולסדר-היום הציבורי. תודה.

תודה לך. חבר הכנסת שירי.

תודה רבה. אני אגיד בקצרה, כי אני באמת מצטרף לכולם. היינו בהרבה מאוד דיונים, גם חסויים, לא פעם ולא פעמיים – ומילה טובה לעודד פורר, שלקח את זה ועשה דיוני מעקב, והוא לא נוכח פה היום. אני חושב – ואני לא מתבייש לומר את זה, כי אני רחוק מ-P.C. כמזרח-מערב – אם היא הייתה ילדה ישראלית, כמו שאנחנו רגילים, ולא ילדה אתיופית, הייתה קמה צעקה הרבה יותר גדולה.

אם זו הייתה הילדה שלי – אני הייתי עובר בית-בית, פיזית, ואני חושב שזה הפתרון – לעבור בית-בית בצפת, פיזית, ולבדוק מה קורה שם. אני גם רוצה לומר שאני הייתי פעמיים בצפת – גם נפגשתי עם המשפחה וגם הסתובבתי במרכז.

המרחב הציבורי בצפת לא דומה למרחב ציבורי שאני רגיל אליו, או שאנחנו רגילים אליו, אני חושב. אני גם חושב שלא הייתה שום הסקת מסקנות מהאירוע הזה. אני אתן דוגמה קטנה: אני לא רואה פה נציגים מעיריית צפת.

למשל, מצלמות במרחב הציבורי – מה שקיים היום בערך בכל מרחב ציבורי שאנחנו מכירים – לא קיימות בצפת; לא היו קיימות שם. עזוב רזולוציה; הרבה מאוד דברים, ביום-יום, שאם היו – אני מניח שלמשטרת ישראל היו הרבה כלים לגשת לחומר ולבנות איזו תמונת מצב, גם אחורה וקדימה. גם זה לא נעשה.

זה משהו שאנחנו צריכים לטפל בו היום – שהמרחב הציבורי בצפת ייראה אחרת היום, כי יש שם בעיה. צריך לטפל בזה, לראות ולגעת באירוע.

בעיקר ליד הקבר של האר"י הקדוש. כולם יודעים שיש שם בעיה אמיתית, וזה לא קשור לחקירה – זה איך שולטים על האירוע הזה מרחוק.

זו גם חברה, בצפת, שאנחנו לא מכירים. אנחנו לא מכירים את השיח; אנחנו לא יודעים לשאול את השאלות הנכונות; אנחנו לא יכולים לגשת אליהם בצורה זהה. זה מרכיב תרבותי שונה; זה מרחב ציבורי שונה, והדברים האלה לא מטופלים גם היום. עזבו את מה שעוד היה. אני חושב שאם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות – זה-זה; זה לדאוג לדברים גם לעתיד.

בהחלט. אני כל כך מצטרף למה שאמרת, חבר הכנסת שירי, ורק אגיד חידוד שתסכים איתו, אין לי צל של ספק: מדובר בילדה ישראלית. אם ילדה הגיעה עכשיו מאוקראינה – אף עיתונאי לא יכתוב "ילדה אוקראינית", או "ילדה פולניה" אם היא באה מפולין. נגמר עם ה-"ילדה אתיופית" – ילדה ישראלית, שההורים שלה גאים מאוד במדינה שממנה הם באו; ממדינה מדהימה.

ברורה לך הכוונה שלי.

בבקשה, סימון.

בוקר טוב לכולם. ראשית, אני רוצה להודות על הדיון. תודה לכל החברים שמעלים ומשמרים את זה, ולכל האנשים היקרים שעוזרים למשפחה והם חלק מהמשפחה – בעצם, הם כבר נהיו המשפחה שלה.

הזמן עושה את שלו. יש קהות בעניין. אני זוכר בהתחלה, כשהילדה המדהימה הזו נחטפה – כנראה נחטפה; אני לא חוקר במקצועי ולא מתיימר להיות כזה, אבל זה מה שעולה – אני זוכרת שכל הארץ רעשה. מדי פעם, יוצא לי לשוחח בעניין גם עם משה, גם עם צגה וגם עם פנינה.

זה פשוט דבר מדהים. אומרים שלמצוא מחט בערימת שחת זה קשה, אבל למצוא ילדה – אני מאמין שזה קשה, אבל לא כמו מחט בערימת שחת, כי אנחנו מכירים את המתחם ואת התחום שם, בסך הכול.

חשוב לשמור את זה בכותרות, רק בשביל שכל עם ישראל ידע שיש עוד אחת שהיא נעדרת; עוד אחת שהמשפחה שלה נאנקת – משפחה, אני מעריך, ממצב סוציו-אקונומי לא מהגבוהים שקיימים במדינת ישראל. אדוני, אני מודה לך, ואני מקווה מאוד שהיא תימצא בהקדם ותשוב לחיק משפחתה היקרה.

100%. תודה רבה. אנחנו נשמע את המשטרה. אגב, דבר שחזר על עצמו בקרב חברי הכנסת, שגם שאלו שאלות נוקבות, מעבר לסולידריות, זה המענה לעניין של המעבר מסטטוס "נעדרת" לסטטוס "חטופה". הייתי רוצה מאוד לשמוע את דעתכם.

חשוב להגיד שהפלטפורמה הזו, שנקראת "הוועדה לביטחון לאומי", והכנסת בכלל, קשובה לכל דבר, ואנחנו כאן, כמובן, לכל דבר שאנחנו יכולים לתת לכם כדי לסייע באיתור הילדה החמודה הזו. בינתיים, אני שואל או מציע להורים: אם הם רוצים לדבר, כמובן – יש פה אפשרות לתרגם, אבל לפני זה נשמע את נציג המשטרה, כמובן.

בוקר טוב, יושב-ראש הוועדה. שמי תומר, ואני קצין האח"מ של מרחב כנרת. קודם כול, אני רוצה להתחיל עם שני דברים: א', אני הייתי בוועדה החסויה בפעם האחרונה, והזמנו את חברי הכנסת אלינו על מנת לפתוח את כל התיק ואת כל החומר שיש בידינו.

לצערי, בגלל חילופים של הוועדות עצמן ושל יושב-ראש הוועדה, לא יכולנו לבצע את זה. יחד עם זאת, חברי הכנסת מוזמנים – אנחנו מוכנים לקבל אותם על מנת להראות את כל מה שבוצע ואת כל מה שאנחנו - - -

גם אצל מוישי קליינרמן, הוועדה לביטחון לאומי ליוותה את המשפחה של מוישי מהרגע שהוא נעלם. לכן, אני מציעה – למרות שהיום זו ועדת העלייה והקליטה, ובגלל שאתה נכנסת היום – לדעתי, זה תפקיד של הוועדה. אני עשיתי את זה עם מוישי – הייתי איתם בבית - - -

דיונים חסויים – לא היו בוועדת העלייה והקליטה.

ברור, כי לוועדה לביטחון לאומי יש פלטפורמה כוועדה חסויה.

המקום הנכון לזה הוא הוועדה לביטחון לאומי.

הוא גם אמר את זה.

הוועדה לא תחסוך במאמצים ותנצל את כל הפלטפורמות שיש. בבקשה.

כמו שאני אומר, יושב-ראש הוועדה, אנחנו מכינים כל חומר שנוסף כחלק מהמצגת וכחלק מהחומרים שייחשפו בפני חברי הכנסת. אני מצטער שאני לא יכול לחשוף את זה פה. אתם צריכים להבין שאנחנו פעלנו לטובת העניין הזה, מהרגע הראשון, יחד עם גופים נוספים, חוץ-משטרתיים. לכן, הדברים האלה לא יכולים להיאמר פה.

אני מקבל לחלוטין את עניין המצלמות במרחב הציבורי באזור הזה. נכון, הן היו מועטות מאוד, והן עדיין מועטות, מה שהקשה על יכולת התחקור החיצוני מרגע היעלמותה של הילדה.

אני רוצה להגיד משהו אחד חשוב לעניין של התפיסה של חטוף או נעדר. המשטרה, ביחד עם גופי צה"ל והגופים הנוספים, התייחסה והשתמשה בכל האמצעים הטכנולוגיים שהיו ברשותה, ואפילו אמצעים שהם קבילים לתחקיר מסוים אבל לא ראייתיים, על מנת לאתר אותה. אני לא יכול לפרט יותר מזה.

אני אוכל לפרט את זה בדלתיים סגורות, כמו שאמרתי. כל האמצעים הטכנולוגיים – בוצעו, כך שמשטרת ישראל, למעשה, התייחסה להיעלמות הילדה מהרגע הראשון, והשתמשה בכלל האמצעים שיש ברשותה.

מה שפורסם – לשלוח צוות לאתיופיה שיחפש אותה אחרי שנה – ידוע לכם, או שזה סתם פורסם?

יש שמועה שמדברת על זה שהיא נחטפה לחו"ל. יש לזה ביסוס?

יותר מזה, תומר, זה לא נכון, ואתם צריכים לעמוד מאחורי הדברים שלכם. לומר שהשתמשתם בכל האמצעים הטכנולוגיים מתחילת הדרך – זה לא נכון. אני, אישית, פניתי לשב"כ – הם לא היו בתמונה במלוא העוצמה, ואמרו שזה לא תפקידם ושלא ביקשתם אישור מהיועצת המשפטית לממשלה. גם את זה צריך לשים על השולחן, לצד מה עושים עכשיו.

שוב, אני לא יכול לספר לכם מי היה איתנו במקום הזה מהרגע הראשון, אבל יחד עם זאת, אני אומר לכם שגם גופים נוספים היו איתנו מהרגע הראשון.

נקיים דיון חסוי.

היו איתנו גופים נוספים מהרגע הראשון – גם דיברנו על זה בפעם הקודמת והסברתי מי היה איתנו מהרגע הראשון. אני לא יכול להגיד באילו אמצעים נוספים השתמשו – סלחו לי עם כל העניין הזה. בסוף, יש חשאיות לעניין הזה - - -

מה שניתן לספר.

אנחנו מקבלים את זה. לכן אנחנו ניפגש שוב בוועדה החסויה.

הדיון הזה צריך להיות חסוי.

אני רוצה להסביר עוד משהו: כחלק מהעניין, המשטרה - - -

אני עוד פעם חוזרת על זה: אתה יכול להתייחס לסיפור הזה של המצלמות, בעיקר באזור של האר"י הקדוש? אתם התעקשתם על מצלמות, פה, בוועדה לביטחון פנים, כולל במרחב העירוני וכולל בתוך העיר צפת. תסביר לנו את העניין הזה של המצלמות, כי זה לא קשור לחקירה.

תתפלאי לשמוע, אבל גם במרכז הקליטה.

הצבת המצלמות היא לא תחת אחריות משטרת ישראל.

היימנוט נחטפה. רואים אותה כשהיא נכנסת למרכז הקליטה, ואחר כך, גם בתוך מרכז הקליטה לא היו מספיק מצלמות. השאלה שלי, אם אפשר לענות לי: אחרי שנה, השמועות אומרות, ממה שפורסם, שהולכים לשלוח קבוצה של חוקרים לחפש אותה באתיופיה.

יש פה שתי שאלות: יש את מירב, ששאלה שאלה שעדיין לא שמעתי תשובה, וכמובן את השאלה של חברתי, צגה.

כמו שאמרתי מההתחלה, המצלמות במרחב הציבורי באזור הזה הן מועטות לחלוטין. כלל המצלמות נאספו וכלל המצלמות נחקרו. לנו, כמשטרה, אין מצלמות שאנחנו שמים. זו לא עיר ללא אלימות, שאנחנו הצבנו ביחד עם העירייה; זו לא איזו שהיא פרוסה נוספת - - -

אבל אתה מתחבר לתהיות של עוד - - -

אני אמרתי את המשפט הראשון, כשחבר הכנסת אמר שיש מיעוט של מצלמות בעיר צפת, ובכלל, באזור הזה, וזה נכון לחלוטין.

אז איך התגברת על זה שאין מצלמות? מה עשית?

אנחנו אספנו כל מצלמה שהייתה במרחב הציבורי, וכן בבניינים נוספים באזור הזה. כולם תוחקרו. הגיעו יחידות מיוחדות, שתפקידן לתחקר את הדבר הזה, ואספנו ובדקנו על מה שיש לנו במצב הקיים. אין לנו יכולת לתחקר משהו שלא קיים פיזית. לא נמצא איזה שהוא מוביל לעניין הזה – את זה אני יכול להגיד, כי אמרנו את זה מההתחלה.

בנוסף לכך, לגבי העניין של השאלות על האר"י הקדוש, כן, יש מצלמות שנפרסו באזור הזה, וגם המצלמות הרחוקות נבדקו. נבדקו גם מצלמות רחוקות באזור העיר צפת, שהן אפילו לא במעגלים המרוחקים של העיר. המצלמות נאספו ותוחקרו.

כמה מצלמות חדשות הוצבו במרחב הציבורי?

אפס.

אין לי תשובה לענות לעניין הזה, מאחר ולא אנחנו פרסנו מצלמות.

אבל זו שאלה מעניינת. אנחנו רוצים לשמוע, אם אפשר יהיה להעביר לוועדה.

אתם יכולים לדרוש. דיברנו על זה גם בדיונים קודמים.

אנחנו נוכל לבדוק את זה מול העירייה. אם העירייה פרסה או לא – זה לא - - -

אתם יכולים לדרוש. אתם משטרת ישראל.

שוב, אני אומר, לא הייתה לנו פריסה של עיר ללא אלימות, מבחינת העיר עצמה, אבל אני יכול לבדוק אם הייתה איזו שהיא פריסה נוספת.

אז מה הסטטוס של התיק? חטיפה?

מה עם השאלה שלי? לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי.

נעדרת.

נשאלה פה שאלה.

מבחינתנו, בסיווג התיק, התיק שלנו הוא תיק של נעדרת – ילדה בת תשע - - -

יש נפקא מינה?

למה? אבל יש לכם עדות של ילדה שאומרת שהיו שם גברים שכנראה לקחו אותה.

אני לא אענה על עדויות של ילדים שהיו בחקירות ילדים במקום פורמלי. אני לא יכול לדבר על חקירת ילדים.

מדוע אתם לא מעבירים את זה ל-"חטיפה"? ילדה שנעלמה, בלעה אותה האדמה, משטח מרכז הקליטה.

בואו ניתן לו לענות.

כי נכון לעכשיו, אין לנו משהו שמבסס חטיפה. אני חוזר ואומר, עוד פעם - - -

אז מה זה? בולען?

סליחה, בין אם מדובר בחטיפה ובין אם מדובר בנעדרת, נעשה שימוש בכלל האמצעים.

מה הכוונה? רק תסביר לנו, מה הכוונה במשהו שמבסס? מה הליך הביסוס של זה?

אז מה פסלתם? מה לא? בואו לא נלך למה כן, אלא למה לא.

בנוסף לשתי השאלות האלה, אני שואל את השאלות ששאלתי בהתחלה משני היבטים: פעם אחת, הקהילה דורשת, ואני באמת לא יודע לתת להם תשובות, כנציג הקהילה.

המשפחה.

לא, הקהילה בכלל. גם פנו אליי מהקהילה בכלל; בוודאי שמהמשפחה – אמרתי את זה בתחילת דבריי. האם יש נפקא מינה בין הגדרה של נעדרת להגדרה של חטופה? גם אם עשיתם הרבה פעולות מעבר לזה – אני רק רוצה להבין אם יש נפקא מינה. זה הכול. אתה לא חייב להגיד לי מה הנפקא מינה אם אתה לא יכול כי זה חסוי.

אני אומר עוד פעם: אין הבדל בפעולות שבוצעו, בין אם בהגדרה של נעדרת ובין אם בהגדרה של חטופה.

אוקיי.

מבחינת המשטרה.

תודה. אני רוצה להתקדם, כי יש לנו מעט מאוד זמן. אני רוצה לשמוע, ברשותכם - - -

אני רק רוצה להגיד עוד משהו חשוב.

תשלים במשפט אחד, כי אני חייב לשמוע את האבא גם. בבקשה.

היחידות שחקרו את זה, מהרגע הראשון, בהחלטת מפקד המחוז, היו היחידה המרכזית של מחוז צפון ביחד עם היחידה ללוחמה בפשיעה של מרחב כנרת – שאחרי זה, התיק הועבר אליה להמשך העבודה.

אנחנו העברנו יחידות אחרות, יחידות ארציות, לבצע איפכא מסתברא, ואנחנו ממשיכים לבצע את זה, כאשר אנחנו נותנים לחוקרים שהתעסקו לאורך השנים בחקירות של חטיפות לבדוק את התיקים, על מנת לראות האם יש איזה שהוא כיוון אחר. נכון לעכשיו, לא עולה לנו איזה שהוא משהו חדש.

בעניין הזה, התחנה, המרחב עצמו ומחוז צפון – לא הורידו את זה מסדר-היום ולא לשנייה אחת. אנחנו גם בקשר עם המשפחה; אנחנו גם מבצעים חיפושים, וממשיכים לבצע חיפושים.

לא ברור לי למה אתם לא מגדירים את זה כחטיפה. אתם חושבים שקרה משהו אחר?

אני אומר עוד פעם - - -

התשובה הייתה ברורה.

התשובה לא ברורה לי, אדוני היושב-ראש. למה הם לא מגדירים את התיק כחטיפה?

אני רוצה לשמוע את האבא, קודם כול, ולאחר מכן את החוקר כרמון.

כן, אבל לא קיבלתי תשובה.

שמענו, אבל נשמע קודם את האבא ולאחר מכן את ד"ר מאיר כרמון.

יש פה מישהו מעיריית צפת?

בלעה אותה האדמה. אם הייתה גופה – היינו רואים, אם היא נפלה. הם בטוחים; זה ברור שזו חטיפה.

מטורף.

רק לא ברור לי מה עוצר אותם מלהגדיר את זה כחטיפה.

בבקשה. בואו נשמע את האבא ונכבד אותו.

(נושא דברים בשפה האמהרית. להלן תרגומם החופשי על ידי מתורגמן)

ראשית, אני רוצה להודות לכם על כך שהגעתם לכאן, על כך שאתם מתייחסים להיימנוט כמו הילדה שלכם ושאתם משתתפים בדיון הזה. שנה חלפה מאז שהיימנוט נעלמה. אנחנו כואבים ובוכים. כבר אין לי תחושות למה שאני מרגיש. כשאתם חושבים שזו יכולה להיות הילדה של כל אחד – אתם מרגישים שזה פשוט כאב גדול מאוד שיש בתוכנו, בתוך המשפחה.

מאז שהיימנוט נעלמה, אנחנו חרדים. האחיות הקטנות של היימנוט מפחדות ללכת לשירותים. זה שיבש את כל סדר החיים שלנו, ואנחנו לא יכולים להמשיך בלעדיה. יש הרבה מאוד חורים ודברים שצריכים להיבדק.

המשטרה, במשך השנה הזו, עשתה את כל מה שהיא יכולה; הכוס הזו יכולה להכיל עד גבול מסוים. כשממלאים את הכוס הזו עד הסוף – יכולים לזלוג מים מהכוס הזו, וכנראה שצריך להחליף לכוס אחרת.

מה שאני חושב זה שהיימנוט נחטפה. אני חושב שזה גדול על המשטרה. אני חושב שצריך להקים איזה שהוא גוף שמתכלל את הכול, שיש לו את כל הכלים על מנת לפתור את הבעיה הזו. למשטרה יש הרבה מאוד תחומים שהיא מתעסקת איתם, ואנחנו סבורים שאין למשטרה מספיק יכולות לטפל בתיק הזה.

אנחנו מבקשים להחליף את הסטטוס של היימנוט מ-"נעדרת" ל-"חטופה". אני לא מקבל את האמרה של המשטרה שכל הזמן נעשים דיונים חסויים. במשך שנה, יש דיונים שמתקיימים, ואנחנו לא ראינו שום תוצאות מהדיונים החסויים האלה, אלא רק אמירה שאי-אפשר לדבר על זה. עד כה – לא נעשה שום דבר בעניין.

אדוני היושב-ראש, אתה ציינת את זה מוקדם יותר שאנחנו מדינה שיש בה יכולות, ולא יכול להיות שהמדינה לא יכולה לשים את ידה על הדבר הקטן הזה ולמצוא את הילדה הזו. אני רוצה לציין את הסוכנות היהודית ואת מרכז הקליטה. נכון שנעשו פרסומים באזור צפת, בשלטי חוצות, אבל אנחנו חושבים שלא נעשה מספיק. אנחנו חושבים שצריך להיות יותר. אני רוצה להודות לכם על כך שהגעתם לכאן ושאתם עוקבים אחרי הפרשה הזו והסיפור הזה.

תודה רבה. מתן, גם לך מגיעה מילה טובה. אתה, וחדשות 13, מבצעים תחקיר בעניין הזה כעת, ועוקבים.

כן. אנחנו, בחדשות 13 – יוסי אלי יושב כאן, מאחוריי – עוקבים אחר הפרשה הזו כבר למעלה משמונה חודשים. למרבה הצער, הדיון הזה מתקיים אחרי שנה. ההיעלמות המסתורית, המטרידה והמדאיגה מדירה שינה מעיני כולנו, ובעיקר מעיני טספאי, באנצ'י, האמא, אירוסלם והאחיות הקטנות, שבמשך 365 ימים חושבים עליה, מתגעגעים וחרדים לגורלה, גם ביום הזה, כמו בכל שאר הימים.

נשאלות השאלות, כמו שחברי הכנסת כאן שאלו – האם נעשה מספיק? אנחנו סבורים שלא. האם הגופים הרלוונטיים, שאמורים לחקור את הפרשה עד לעומקה, הפכו כל אבן וכל סלע, חשבו מחוץ לקופסה והפעילו את כל האמצעים הטכנולוגיים? אנחנו חושבים שלא נעשה מספיק.

אני אומר את זה כי השתתפנו בכל דיוני המעקב שנעשו, גם בוועדת העלייה והקליטה, בראשות עודד פורר, והתשובות שהתקבלו מהמשטרה הן לא מספיקות, לצערנו. אני מסכים פה עם האבא שאומר שאנחנו כל הזמן מרגישים שמורחים אותנו, עם תשובות שלא מניחות את הדעת – הרבה מאוד חורים וסתירות.

אחרי שנה, הגיעה הזמן להפוך את הסטטוס שלה מ-"נעדרת" ל-"חטופה". זה משהו שצריך לקרות כבר עכשיו. אנחנו סבורים שהילדה הזו בחיים, כל עוד לא הוכח אחרת. עוד נקודה אחת, אדוני היושב-ראש: מחר אנחנו משדרים סרט מטלטל על היימנוט בחדשות 13, ואני מזמין את כולם לעקוב אחרי הסרט הזה, בשעה 21:30 ברשת 13. מטלטל.

נצפה. תודה. ד"ר כרמון וחברת הכנסת לזימי. יש לנו שלוש דקות לשניכם. בבקשה.

שמי ד"ר מאיר כרמון. אני קרימינולוג וקצין משטרה לשעבר. חודשיים לאחר החטיפה, התבקשנו ללוות את המשפחה כחוקרים פרטיים – אני ואל"מ יהודית חליפה. אחת השאלות הראשונות ששאלנו את עצמנו היא מדוע, באמת, זו לא חטיפה? אנחנו שחזרנו עם פסיכיאטרית, עם הילדה, והבנו שזו חטיפה לכל דבר.

משטרת ישראל טענה שנעדרות וחטיפה זה עניין סמנטי. זה ממש לא עניין סמנטי, כי חטיפה זה פשע חמור מאוד, וזה פשוט לא נעים לשמוע שזה רק עניין סמנטי. התחום של מקום החטיפה זה לב העניין; למעשה, משם החקירה אמורה להתחיל, ולתת את כל הכלים ואת כל הנתיבים לחוקרים להמשיך הלאה. עד היום – אנחנו לא יודעים מה קרה שם.

אתם לא מאמינים לילדה. יש כלים להוציא מידע מהילדה. הפסיכיאטרית שליוותה אותנו אמרה: "היא מבוהלת, היא חסומה" – אבל יש כלים לפסיכיאטרים לרענן את זיכרונה של הילדה הזו ולדעת בדיוק מה קרה באותם רגעים.

הם טוענים שהעדויות שלה משתנות, פעם לכאן ופעם לשם, אז בואו, פעם אחת, ניקח אנשי מקצוע שזה מקצועם, ונוציא, מכל הדעת והזיכרונות של הילדה הזו, מה קרה שם בדיוק. זה לא נעשה. בנוסף, האם היה שם איתור של פלאפונים, משהו כמו קילומטר סביב המקום, כדי לדעת אילו אנשים הסתובבו שם באותו יום? גם זה לא נעשה.

דבר נוסף לגבי החקירות שאנחנו מבצעים: זה נכון שאנחנו הולכים ימינה ושמאלה, ובכל פעם מחפשים נתיבים – אם אלה הנתיבים בדרום, שיודעים שיש איזה בחור שאמר ושמע, ואנחנו חקרנו. האנשים שם, בדרום, הם משפחה עבריינית – אלה שלושה אנשים שמוגדרים כמשפחה עבריינית. שלושתם בני דודים. אמרנו למשטרה - - -

אמרת "דרום"?

בדרום. משפחה שאמרו שהיא אצלם.

תמשיך, בבקשה.

זו המשפחה הדרומית, ולדעתי עדיין לא מיצו איתה את החקירה. אלה שלושה בני דודים, שיש שמועה, ועדות של אותו אדם מהדרום, שהם אלה שקשורים לעניין. גם כאן, לדעתי, העניין לא נחקר עד לתומו.

דבר נוסף שאנחנו חוקרים היום – דיברתם על זה – זה גם אצל האר"י הקדוש. היינו שם כדי לבדוק את הטקסים ב-00:00. הטקסים נעשים בראשי חודשים. נתנו לנו אפשרות להסתכל במצלמות של חברה קדישא, ומשום מה, כשהגיעה השעה 00:00 – המלצות של חברה קדישא כבו. יש שם מצלמות והן כבו, כך שאנחנו לא יודעים בדיוק מה הטקסים שנעשו שם, אבל אנחנו יודעים שנעשים שם טקסים, גם במתחם - - -

יום שישי הקרוב זה ראש חודש. אפשר - - -

בראש חודש, כן. גם במתחם של האר"י הקדוש וגם במתחם של הרשב"י. היום, אנחנו לקחנו על עצמנו להתחיל לחקור בעניין הכתות. הכתות זה משהו מחריד. אנחנו מקבלים עדויות על גבי עדויות של אנשים שבאים אלינו, נפגשים איתנו ומדברים על הכתות האלה – מדברים על ילדים שנעלמים; על ילדים שהולכים ובאים מהוריהם, בין אם בידיעת ההורים ובין אם בלעדיה. זה התחום שכולנו עוסקים בו היום – אני וכל הצוות שלי.

אני מאמין שאנחנו נגיע, בסופו של דבר. הבטחנו להורים שאנחנו נביא את הילדה. אנחנו נמצא אותה, ונמשיך ונפעל בתחום הזה עד שנמצא את הילדה.

אני אהיה קצרה מאוד, כי אני רצה בין ועדות.

קודם כול, הדיון הוא חשוב מאוד, וחברי הכנסת, חבריי, שאני רואה פה את כולם – אופוזיציה וקואליציה – האכפתיות של כולם מהעניין היא זה לא 100%, אלא 1000%. אני אומר את זה למשפחה ולכל המשתתפים כאן. אנחנו נאריך את הדיון הזה – הדיון הזה חשוב מדי. גם חברת הכנסת, חברתי, באה להגיד לי שיש כאן כמה שחייבים לשמוע אותם.

כן. לצערי, מעט מהארגונים נמצאים פה – כל הכבוד, אני רואה את "בונות אלטרנטיבה" – והייתי מצפה ליותר ארגונים.

אני אומר את זה למשפחה – אגב, שמעתי את האבא, והאבא ריגש אותי. אני אומר עכשיו לאבא, ואמרתי את גם לחברתי, צגה, הרבה מאוד פעמים, וגם לסולומון: כיסיתי הרבה דברים בחיים שלי. אני אומר את זה גם לחבריי העיתונאים. הדבר המרגש ביותר היה העלייה מאתיופיה ב-1991. בכיתי איתכם כשבאתם לארץ, ובעזרת השם – אני אבכה איתך מאושר כאשר הילדה הזו תחזור, וכולם פה אומרים אמן גדול.

הדיון הוא מספיק חשוב כדי שחבר הכנסת סימון יחליף אותי כעת – פשוט בוועמ"ש מודיעין יש כעת דיון חשוב מאוד. אנחנו גם בימים לא פשוטים, ואתם יודעים את זה. תפקידנו בכנסת הוא גם לשמוע ולפקח, ולכן אני מחויב ללכת, אבל הדיון הזה יימשך. תודה רבה למשתתפים.

(היו"ר סימון מושיאשוילי, 11:04)

רגע, אתה יכול גם לתת עדכון על הדיון הבא?

רציתי לשבח את בועז על דברי הפתיחה, לפני שהוא ילך. הדיון הזה הוא דיון מטלטל – שנה להיעלמות של ילדה. אני חושבת שדברי הפתיחה של בועז הם דברים חשובים מאוד, שמראים על מחויבות עמוקה, וטוב שזה קורה בוועדה הזו.

משה, הדיון שיזמת הוא חשוב. בנושא הזה, אנחנו נהיה פה מתואמים, נחושים ועד הסוף. אני רוצה לומר, חד-משמעית: חייב להיפתח צוות חקירה מיוחד, עם כל המשאבים. זה חורה לי לומר את זה אחרי שנה, כי כמובן שזמן יקר וחשוב מאוד נלקח, אבל חייב שייפתח צוות מיוחד.

אני גם רוצה להגיד משהו עקרוני, והוא קשה וחייב לומר אותו - - -

מה זה "צוות מיוחד"? מה הכוונה?

צוות חקירה מיוחד, רק לטיפול בפרשה הזו, של היימנוט, עם כל המשאבים.

של המשטרה?

כן, בוודאי. אני רוצה להגיד שאין לנו ספק, אבל נגיד את הדבר הזה: אם היה מדובר בילדה במרכז הארץ, ולא ילדה אתיופית מצפת – כל המדינה הייתה על הרגליים מהשבוע הראשון. אני רוצה להגיד סליחה גם בשם כל החברה הישראלית והמדינה. גם אם כולנו פה מסכימים ומתואמים – הדבר הזה צריך להיאמר, כי התיקון חייב להיעשות וכי חייב להשיב אותה. ואם לא נגיד את הדברים האלה – אנחנו עושים שקר בנפשנו.

זה לא נתפס; ילדה נעלמה מעל פני האדמה. הדבר הזה הוא לא הגיוני; הוא לא סביר; ואנחנו צריכים לעשות הכול. אני רוצה להציע פה הצעה, שצריכה להיות בפרוטוקול, לדעתי, ואני מקווה שניקח אותה: שמעבר לדיונים – שטוב שהם נעשים עכשיו כאן, סוף-סוף, בוועדה לביטחון לאומי – שייעשו גם דיוני מעקב חסויים, כדי שהתירוץ של חיסיון לא יהיה כדי לא לתת מידע.

אני רוצה לתקן: היו דיונים בוועדה הזו.

צגה, זה נאמר כאן קודם, בהחלט.

אני הצעתי שמשתמשים בזה כדי לא לתת תשובות, חברים. זה נראה שמשתמשים בחיסיון בשביל לא לתת תשובות.

פנינה, בדיוק בגלל זה – נעשה דיון.

אני רוצה להסביר מה כוונתי – כוונתי לדיונים פרלמנטריים חסויים. לא לדיונים שהיו; להיפך. אני מבינה שכנראה יש מידע שאסור לחשוף בדיון פתוח – איני מתווכחת פה עם המשטרה על זה – אבל אני חושבת שדיונים פרלמנטריים חסויים, שאתם תגדירו מי יכול או לא יכול להיות נוכח בהם, זה משהו שאנחנו צריכים לדרוש אותו, למען הפיקוח, לצד דיוני מעקב פומביים.

צריך להגיד את זה, כדי שחלילה, כמו שנאמר כאן, החיסיון לא יהיה איזה משהו שמטשטש ומערפל את כל הסוגייה הזו. אני רוצה לסיים עם זה שבכנסת הקודמת הייתה יוזמת ראשית לחוק שגם אני שותפה לו, נירה שפק – "חוק נעדרים אזרחים".

לפני נפילת הכנסת, החוק הזה עבר קריאה ראשונה. עד היום, המדינה לא הסדירה את הטיפול בנעדרים אזרחים, על כל ההשלכות הנובעות מכך – המשפטיות, התיאום וכל הדברים שישנם. החוק הזה חייב לעבור דין רציפות ולעבור סוף-סוף. הוא מטפל גם בסוגיות של הסדרה – קודם כול משפטיות.

בלי קשר לחובה למצוא את היימנוט – צריך שהוא יעבור. זה לא נתפס שמאז קום המדינה יש כ-700 נעדרים אזרחים שאין להם שום ועדה מתכללת מטפלת. אני קוראת כאן, כקריאה: מירב, גם את ניסית לטפל בזה בזמנו. החוק של נירה, שנשאר לנו כדין רציפות, נעדרים אזרחים – צריך לעבור.

אני אומרת כאן: צריך לקבוע כאן סעד זמנים של דיוני המשך וטיפול. אני גם רוצה להגיד לכנסת: כל הכבוד לעודד פורר, שניהל על זה דיונים במשך כל השנה, אבל בושה גדולה שזה לא היה פה, בוועדת הביטחון הלאומי, מהרגע הראשון.

זה לא נכון. היו דיונים בוועדה הזו. זו לא הוועדה הראשונה.

נעמה, תודה רבה.

נעמה, אני רוצה להוסיף: הדיון הראשון היה בוועדה הזו. צביקה פוגל היה היושב-ראש, והיו דיונים. אני רוצה לומר משפט אחד: תראו, חבריי, היו הרבה דיונים, ואני הייתי בכל הדיונים. עודד פורר קיים תשעה דיונים בוועדת העלייה והקליטה, ואצל פוגל היו דיונים חסויים וגם דיון פתוח. אפילו חבר הכנסת עמית הלוי ואני ישבנו.

אני רוצה לספר לכם דבר אחד שמשמח אותי מאוד היום, אחרי שבמשך שנה – נאמתי בכל דקה: יום אחד, בוועדת העלייה והקליטה, היינו חבר הכנסת עודד פורר, היושב-ראש, ושלושה יוצאי אתיופיה. היינו שלושה יוצאי אתיופיה בלבד. לכן, היום, אני מעודדת.

נכון, התוצאה שלנו היא למצוא את היימנוט, אבל אני מעריכה מאוד את ההתגייסות. חברי כנסת מכל הסיעות – אין מי שזה לא נגע לו ללב. אני מעריכה את זה מאוד ואנחנו צריכים להמשיך.

מעט; איך הרבה? צריך להזכיר לכל ה-120, כולל הממשלה, שזו ילדה ישראלית, וגם יהודי אתיופיה הם אזרחים. צריך לומר את האמת. הייתי מצפה מ-120 חברי כנסת שכל אחד יעלה פוסט היום על ילדה שמחפשים אותה שנה ולא מוצאים. זו הקריאה שצריכה להיות לכל נבחרי הציבור.

אין ספק בזה, אבל - - -

פנינה, בהחלט. אנחנו איתכם.

כמה אפשר להפקיר את הכאב של הקהילה הזו? אברה מנגיסטו הגיע לישראל בשן ועין. את סלומון טקה ז"ל – שמו בצד. אני אומרת לך: היחס ליהודי אתיופיה הוא מחפיר. אנחנו לא צריכים לדבר על זה מתחת לרדאר. כל בן קהילה ובת קהילה שנמצאים פה – מבינים שמתעלמים מהקהילה הזו ומהכאב שלה, ואנחנו לא זוכים לצדק, או לאותה התייחסות, לא מרשויות החוק וגם לא ממקבלי ההחלטות.

אפשר להציע שתהיה פה ועדת משנה שתעסוק בנעדרים אזרחים.

נעמה, בתחילת הדיון, היושב-ראש הקבוע של הדיון אמר, בצורה הפשוטה ביותר, שאין כאן קואליציה ואופוזיציה. כולנו באותה קריאה. כולנו כמקשה אחת.

בדיוק, כולם. עובדה, כולם פה.

אפשר פחות לשמוע את עצמנו ולשמוע עוד אנשים?

בואו נשמע את הארגונים ואת האנשים שפועלים בשטח.

חברים, בואו נכבד את כל האורחים שלנו. "בונות אלטרנטיבה", בבקשה.

בוקר טוב. אני מורן זר קצנשטיין מ-"בונות אלטרנטיבה". היימנוט קסאו, ילדה בת עשר, נעלמה לפני שנה. יש לה פה משפחה; יש לה חברים; יש לה אחיות – והשנה הזו עוברת. קודם כול, אנחנו כאן כדי להקשיב; כדי להיות פה לצדכם – לצד המשפחה, לצד החברים – ולהביע סולידריות. זה לא עובר לנו מתחת לרדאר.

אנחנו, כבונות, נעשה את כל מה שאנחנו יכולות איפה שאנחנו יכולות לתת. אין לנו הבטחות גדולות לתת, אבל אנחנו כן נדאג לשמור את הדבר הזה על סדר-היום הציבורי, בין אם קוראים לה "נעדרת" ובין אם קוראים לה "חטופה". אנחנו נהיה כאן, ונדאג שזה לא ירד מסדר-היום הציבורי.

אני כן קוראת לכם: קודם כול, אני לא ידעתי שאין צח"ם. זו הזיה, בעיניי, שאין צח"ם, אבל מה שהאבא אומר הוא נכון – מדינת ישראל צריכה לכנס את כל היכולות הטכנולוגיות והמחקריות שלה כדי למצוא את הילדה.

נאמר כאן, בצדק, שאמונה תעזור לה לחזור. אנחנו מאמינות, אבל צריך גם תוכנית פעולה; צריך את האנשים הנכונים; צריך את הכלים הטכנולוגיים. צריך את כל הכוחות ביחד, כי כל רגע שעובר הוא יקר.

אני רוצה להגיד עוד מילה, בתור אמא לארבעה בנים קטנים: הסיפור הזה הוא סיפור של ביטחון אישי. אני נמצאת כאן, בדרך כלל, כדי לדבר על ביטחון אישי של נשים, אבל אם אני, כאמא, מאבדת את הביטחון האישי שלי ואת הביטחון שלי בביטחון של הילדים שלי – זו שאלה חמורה מאוד שצריכה לעמוד לנגד עיניכם.

אם אני, כאמא, מפחדת שהילדים שלי ילכו לבד – זה משהו שכולנו צריכים לקחת בחשבון. המשטרה צריכה להבין: יש פה אירוע הרבה יותר רחב. אם אמהות לא מרגישות בטוחות שהילדים שלהן ילכו לבד ברחוב – זה חמור מאוד. אנחנו כאן. תודה רבה.

תודה רבה.

אפשר להגיד שני משפטים, בבקשה?

מי אדוני?

אני בן שטייג מהתנועה האזרחית לזכויות הילד. תודה רבה. זה מקרה שובר לב ועצוב של ילדה מתוקה בת תשע, למשפחה מדהימה – וברור שכולם וכולן פה רוצים ורוצות למצוא את הילדה.

אין פה ספק שצריך להגדיל את צוות החקירה, את התקצוב ואת משאבי החקירה, להיימנוט ולכל הילדים והילדות שמוגדרים כנעדרים, נעדרות, חטופים או חטופות; מעורבות עמוקה יותר של השב"כ וחיפוש רחב יותר בישראל; אבל בנוסף, שיתוף פעולה גם עם ממשלת אתיופיה בחיפושה, וממשלות האזור, גם כאן באזור, למקרה שהוברחה למדינות שכנות.

צריך לשלוח את המשטרה – המשטרה הציעה את זה בעצמה – לגונדר, ולאזור שהמשפחה גרה בו כ-20 שנה במחנה ההמתנה; וכפי שחברת הכנסת מירב בן ארי ציינה – בדיקה וחקירה של הכתות בצפת והאזור, שידועות למשטרה, גם כדי למצוא את היימנוט וגם כדי להציל עוד ילדים וילדות. זה חשוב מאוד. תודה רבה לכולם.

תומר, לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי. לפני כמה זמן היה פרסום: "אחרי שנה – הולכים לחפש באתיופיה". האם זה נכון או לא?

אני שמעתי על הפרסום הזה. אנחנו יצרנו קשר עם האינטרפול על מנת לעבוד מול המשטרה של אתיופיה. ביקשנו מהם דברים, ובנוסף לכך ביקשנו עוד דברים בהמשך, ואנחנו עדיין מבקשים מהם. לא הייתה החלטה לצאת לאתיופיה, אבל גם זה חלק שנבחן עוד מההתחלה – לצורך העניין, על מנת לבדוק מובילים לשם.

נכון לעכשיו, לא היו לנו מובילים באזור הזה על מנת לחזק את הצורך להגיע לשם חקירתית. ברגע שיעלה משהו כזה – אנחנו יוצאים לשם, כמובן, אבל חיקור הדין מתבצע רק לאחר שיש איזה שהוא חשש או סימוכין לכיוון העניין הזה. נכון לעכשיו – לא היה לנו.

תגיד, מה צריך לקרות כדי שתהפכו את זה מהיעדרות לחטיפה? מה צריך לקרות שפשוט תכריזו עליה כחטופה? מה הפרוצדורה, אפילו, מבחינה טכנית?

יש להם מספיק עדויות. מה מונע מכם?

ההגדרה חונה אצלכם, בכלל?

ברור. זו משטרת ישראל.

ואיך אין חקירה באתיופיה על ילדה שגרה 20 שנה באתיופיה?

אני מציע שניתן לו להשיב.

כן. זו שאלה בסיסית, לדעתי.

האירוע היה "נעדרת" מההתחלה, וזה לאור העובדה שאין לנו סימוכין לעובדה שהיא נחטפה.

אבל יש לכם עדויות.

רגע. שאלתם אותי ואני אשיב. יש עדויות לפה ולשם. כל העדויות נבדקו, לא פעם אחת ולא פעמיים, ולא נמצא סימוכין לעניין הזה.

אם היא לא נחטפה – מה היא? לא הייתה צצה גופה, חס וחלילה?

היא נעדרת.

מה זה "נעדרת"? הילדה החליטה להיעדר מעצמה?

אבל התפיסה עצמה, "נעדרת" – היא איננה; לא נמצאת. היא נעדרת. התפיסה, בין אם היא חטופה ובין אם היא נעדרת – אני חוזר על זה עוד פעם - - -

אולי אתם שבויים של התפיסה הזו, שהיא נעדרת ולא נחטפה, וזה גם מונע מכם לחפש אחריה באופן יצירתי כי אולי היא נחטפה?

לא, ממש לא.

מי מחליט? ראש אח"מ?

אולי תדפקו בכל דלת של כל תימהוני בצפת? אולי היא סגורה עכשיו בחדר חשוך? באמת, זה לא הגיוני. אם יש פה חסם כלכלי – תגידו; אם יש פה חסם משפטי – תגידו; אבל יש להם עדויות. אנחנו יודעים, והמשפחה יודעת שיש עדויות. אני לא מצליחה להבין.

כמו שאמר בועז, יושב-ראש הוועדה, אנחנו נקיים דיון חסוי. בואו נשאיר את זה לשם.

רגע, רק מי מחליט?

על זה – אפשר לתת תשובה. זה הליך פרוצדורלי. זכות הציבור לדעת.

פנינה, שמענו את התשובה שלו – יכולים שלא להסכים איתה.

זה מעבר לזה. אני רוצה לומר לך: זה שיש חוסר מודעות ציבורית – זה בגלל שכל פעם באים ואומרים: "דיון חסוי". יש דברים שהם יכולים לתת עליהם תשובה. אם הקונספציה היא שהיא נעדרה, והם אפילו לא מסוגלים לחשוב שהיא נחטפה, למרות כל העדויות, ולא מסוגלים לסווג את זה כתיק חטיפה – אני מנסה להבין איפה החסם. זה פשוט.

האם מי שמגדיר את זה הוא ראש אח"מ? תענה לי לפרוטוקול.

מי שמגדיר זו היחידה החוקרת, על פי הממצאים שיש לה בשטח.

אוקיי. זאת אומרת, ההחלטה, בסוף, היא ברמת מפקד מרחב כמוך? מפקד תחנה? מפקד מחוז? מי מחליט?

אני שוב אומר: הכול תלוי ביחידה החוקרת. היחידה החוקרת שהתחילה את התיק הזה זו היחידה המרכזית במחוז צפון.

אז מפקד ימ"ר צפון מכריז?

מחוז צפון הכריז עליה כנעדרת.

אם היא לא חטופה – מה זה?

כדי להחליט שהיא חטופה – מי נותן את ההוראה? מפקד המחוז?

הממצאים של התיק.

כן, אבל מי מקבל את הממצאים ומחליט?

מירב, סליחה רגע - - -

לא, הוא כבר ממש מתקרב להגיד לי. מי זה? מפקד מחוז? מפקד מרחב? מפקד תחנה? מפקד הימ"ר?

מה ההבדל בין ההגדרה של "חטופה" להגדרה של "נעדרת"?

אין הבדל.

לא, אנחנו לא פותחים על זה שיחה. דיברנו על זה שעה. רק שיגיד לנו מי מחליט.

אין הבדל?

יש הבדל, מבחינת הסיוע למשפחה. לא מבחינת החקירה; מבחינת הסיוע למשפחה – יש הבדל.

סנ"צ תומר, השאלה של החברים פשוטה מאוד, אם הבנתי נכון: מי הגוף ו/או האדם שמחליט להעביר את הסטטוס מ-"נעדרת" ל-"חטופה"?

אם אתם רוצים שינוי של הסטטוס – זה מול חטיבת האח"מ. חטיבת החקירות הם אלה שיבחנו את התיק ויחליטו.

תודה רבה לך.

אבל זה לא "אנחנו רוצים" – זה אתם רוצים לשנות את הסטטוס. אנחנו רק מפקחים. אתם אלה שצריכים לבוא ולהגיד שהייתה שם את אותה ילדה שליוותה; כולל האישה שהתקשרה ואמרה שיש רכב שחור שנוסע במהירות.

החוקרים ביקשו מכם לעשות איזה שהוא תהליך עם פסיכיאטרית עם אותה ילדה, שבהתחלה זלזלתם בעדות שלה אבל אחרי זה אמרתם שהיא כן עדות אמינה, שסיפרה במפורש על שני הגברים שישבו בגן; כולל אותה אישה שדיווחה שרכב נסע במהירות. אם נחבר את שני אלה – נוכל לבוא ולהגיד שיש כאן מקרה של חטיפה.

לא "אנחנו רוצים". זו החלטה של המשטרה, ובגלל זה שאלתי אם מפקד מחוז או מפקד ימ"ר. אם צריך – חברי כנסת יתערבו, למרות אני ממש נגד, כי חברי כנסת לא צריכים להתערב בהליכי חקירה – אני יודעת את זה בעל פה. החלטה צריכה להיות שלכם; אתם צריכים להגיד שהיא חטופה, לא אנחנו.

אני חולקת עליך מסיבה אחת פשוטה: משטרת ישראל זכתה ביושר בסקפטיות ובחשדנות שלנו על כל כך הרבה תיקים. משטרת ישראל לא ששה ומיהרה כל כך להוציא את כל מה שאפשר היה לעשות מתחילת הדרך כדי למצוא אותה.

לא צריך לרדת על המשטרה.

זה לא קשור ללרדת. סליחה, אין להם חסינות. כולם פה, ואני מצטערת, לאה – כולם נמצאים תחת ביקורת.

פנינה, אני שומע את הדברים. לאף אחד אין חסינות, אבל זה לא קשור לחסינות כרגע.

פנינה, הם נותנים פה תשובות.

אנחנו יכולים לא להסכים אבל אלה התשובות שקיבלנו. זה הכול. בואו נתקדם מפה.

אני לא מגן עליהם; אני חושב שהם עושים עבודה.

אתה מגן עליהם, סליחה. תגידו למה הם לא מגדירים אותה כחטופה.

יקותיאל בן יעקב, מפקד יחידת הכלבנים.

הוא אמר כרגע: "אם נגיע לאח"מ - - -

משה, אל תסביר לי אותם.

משה, שמענו, הקשבנו. יקותיאל, מפקד יחידת הכלבנים, בבקשה.

שמי יקותיאל בן יעקב, מפקד יחידת הכלבנים. אנחנו מובילים בחיפוש נעדרים בכלל, ובתיק הזה בפרט. גם מחר, דרך אגב, דיברו על מתנדבים ועל אנשים שמבקשים שישתלבו בחיפושים, ויש עוד מה לחפש - - -

אדוני, רק שאלה אחת – בוא נתחיל מההתחלה: מתי נכנסתם לתמונה בתיק הזה?

ביום הראשון.

הוא גם חיפש את מוישי.

ואנחנו ממשיכים להשלים תאי שטח שהם רלוונטיים. פה, אין זמן להיכנס להגדרה מה זה "רלוונטי", אבל מחר אנחנו הולכים לחפש ולהשלים תא שטח בצורה יותר יסודית.

עם המשטרה?

גם המשטרה מודעת ומתכוונת להגיע. יש לנו סיבות, לפי כל מיני עדויות, ואנחנו בהחלט סוברים ששינוי הסטטוס, ואולי הוספת גופים נוספים שאולי יש להם כלים נוספים – יכול להוסיף; אפילו רק מבחינה פסיכולוגית, כדי שהמשפחה תדע, וגם שכולם ידעו, שזה מקרה שאנחנו לוקחים יותר ברצינות מאותם 700 נעדרים.

אבל אני מוכרח לומר שהמשטרה השקיעה הרבה מאוד משאבים – כמו שהאבא אמר, לפי היכולת של המשטרה. אין בזה ספק ואי-אפשר לחלוק על העובדה שממש השקיעו, וממשיכים להשקיע, אבל ברור שיש עוד מה להוסיף פה על ידי גופים אחרים.

אני גם רוצה להגיד, למישהו חושב שיש פה אפליה: המקרה הזה הוא בהחלט חריג בנוף הנעדרים בגלל הגיל, אבל אני מוכרח לומר שיש מקרים – וחשוב לומר את זה גם היום, כי אנחנו רוצים להביא תיקון; להביא את היימנוט הביתה וגם נעדרים אחרים – שבאמת נופלים בין הכיסאות.

יש את המקרה של איתמר שלזינגר, לדוגמה, שעד היום לא אפשרו לנו לחפש במקומות רלוונטיים בתוך רדיוס סביר מההיעדרות שלו. אני אומר את זה בזהירות – יש חשש כבד שהיה שם לינץ' על רקע לאומני, ועד היום לא מאפשרים לנו לחפש בפאתי הכפר, אפילו בתוך רדיוס של מאות מטרים.

מה זאת אומרת "לא מאפשרים"?

זו עובדה שכשאנחנו באים לחפש – כמו שאנחנו משלימים תאי שטח, במקרה של היימנוט ונעדרים אחרים – גם שם יש מקומות רלוונטיים. כשמאפשרים לנו – אנחנו משלימים תאי שטח, ולא מאפשרים לנו. יוצאים בכפר, עושים בלגן, והמשטרה אומרת: "טוב, לא היום; בזמן אחר".

זה אירוע שקרה קצת לפני ה-07 באוקטובר, מעל שנה. עד היום, לא אפשרו לנו לחפש עם המעטפת הביטחונית הראויה. יש מקרים – וזה לא המקרה היחיד.

מי לא אפשר לכם?

המשטרה ובני הכפר.

זה יאמן?

זה בדיוק הסיפור. זה מה שאני אומרת – קל מאוד ללטף ואחרי זה להגיד: "עשינו טוב".

לא להשליך מהמקרה הזה.

הוא אומר דבר חשוב מאוד.

דברים חשובים. בוודאי. אחר כך נגיד: "עשינו טוב".

אני רוצה לשמוע את המשטרה. למה לא מאפשרים לו לחפש שם?

ראוי גם לקיים ועדה נפרדת.

יקותיאל, אתה אמרת כרגע על המקרה של איתמר שלזינגר. ובמקרה של היימנוט?

במקרה של היימנוט, אני חושב – כמו שהאבא אמר – שהמשטרה עשתה את מה שהיא יכולה; היא השקיעה הון בזה, ואפילו מחר הם שמעו שאנחנו מגיעים, התקשרו אלינו והם מצטרפים. אי-אפשר להגיד שהמשטרה לא השקיעה.

לפועלכם – לא הייתה מגבלה בתיק של היימנוט, נכון?

לא הייתה מגבלה, אבל המגבלה שכולם מדברים עליה – שזה פשוט מובן מאליו – זה שינוי ההגדרה ל-"חטופה". זה בוודאי ישפיע מבחינה ציבורית, מבחינה פסיכולוגית, ויתכן שגם מבחינת אמצעים שאפשר שיפעילו. בוודאי שיש גופים שיכולים לעשות יותר, במקרה הזה, וזה מובן מאליו.

שוב, לגבי מחר – אנשים מדברים הרבה על העניין – אפשר לבוא, להשתתף בחיפושים ולסייע לנו. גם לגבי המצלמות, אני רוצה לעדכן פה שהפעלנו הרבה לחץ ויש שינוי טובה בעירייה. הם השקיעו סכום גדול – נדמה לי שיותר ממיליון שקלים – וממש בשבוע זה הם השלימו את ההצבה של מצלמות חשובות בצפת. יש מה להוסיף – בוודאי שבכנסת יכולים לעזור בנושא התקצוב של העניין – אבל יש שיפור לטובה.

אדוני, אני מודה לך. אני רוצה לסיים את הדיון הזה.

אפשר רק שאלה לפני שמסיימים?

אני נתתי לך לדבר, ואנחנו חייבים לסיים.

סליחה, אדוני היושב-ראש, שני משפטים.

מי אדוני? בדקה אחת.

וורקו גבי, יושב-ראש הוועד הארצי להעלאת יהודי אתיופיה. הכול כמעט נאמר. יש איזה נושא – אני לא אומר שזה קשור, אבל לפני שלושה חודשים הגיעה אישה לבקר בארץ מאתיופיה וחזרה. עכשיו, הרשויות במדינה אומרות שהיא עדיין בארץ, למרות שהיא כבר הגיעה לאתיופיה. הרשויות בארץ אומרות שהיא עדיין נמצאת בארץ, וגם מקשים בכל מיני פעולות על המשפחה.

אני רוצה לשאול שאלה: כמה מקרים כאלה יכולים לקרות בשנה? אם זה כך, יכול להיות שהחיפוש באתיופיה - - -

לאותה אישה שהגיעה יש קשר לנושא הזה?

לא, אין לה קשר. אני אומר: אם אנשים יוצאים ללא ביקורת, ואחר כך הרשויות לא יודעות שהם יצאו – זה יכול להיות בהקשר הזה. מי יודע מה קרה עם היימנוט?

אני מודה לך. תודה. אני מודה לכל מי שהגיע והשתתף בדיון הזה; תודה ליוזם הדיון, משה. אני מבקש למסור להורים – אני אומר את זה לא רק בשמי ובשם כל המשתתפים כאן, אלא בשם כל עם ישראל: אנחנו איתכם. אנחנו תפילה ותקווה שהבת היקרה, הנפלאה והמדהימה שלכם תחזור לחיקכם, גם בשבילה עצמה וגם בשביל כולכם.

יש לי רק מילים טובות ויקרות לומר לעדה הנפלאה שלכם. קודם כול, יש לכם כאן את חברי הכנסת פנינה, משה וצגה – כולם חברים וחברות יקרים, והם מעלים את הנושא של היימנוט. יוצא לי לדבר איתם, ובכל פעם שאני נפגש איתם – כל אחד בתורו משוחח, מדבר ומעלה את הנושא הזה. כולנו תקווה שהיא תימצא בריאה ושלמה ותחזור לחיקכם.

אמן.

אמן.

אמן.

משטרת ישראל, קודם כול, ישר כוח על מה שעשיתם. אני בטוח שתמיד אפשר להועיל, להוסיף, ואולי לרענן את הכוחות שלכם – משהו שייתן, אולי, שינוי בתפיסה ובכיווני החקירה. זו המלצה של הוועדה. הוועדה תמשיך לעקוב בנושא הזה ותקיים דיון חסוי, כאן בוועדה.

אפילו בצפת. ביקשתי לעשות את הדיון הזה בצפת, אם אפשר. כבר כתבתי לבועז.

אנחנו נשאיר את זה לשיקולו של בועז, היושב-ראש הקבוע. אם יהיה שינוי בכיווני החקירה, כמו מה ששמענו לגבי יציאה אפשרית לאתיופיה במסגרת החקירה והחיפושים – אני מבקש שתעדכנו את הוועדה. ושוב, שינוי הגדרה מ-"נעדרת" ל-"חטופה" – אני כבר לא נכנס לפרטים המקצועיים.

ומה עם הגדלת התקציב של החקירה? הגדלת הצוות והתקציב?

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.