פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009
24/02/2025


02/07/2025
15:54
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 14
מישיבת ועדה משותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009
יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ה (24 בפברואר 2025), שעה 10:00

הצעת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ה–2025

חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר

עמיר אריהן - ראש הרשות הביומטרית, משרד הפנים

ד"ר מאיר גופשטיין - ראש אגף סייבר, משרד הפנים

עו"ד מרגלית לוי - יועצת משפטית, הרשות לניהול מאגר ביומטרי, משרד הפנים

תמי אזרזר - מנהל אגף מרשם וביומטרי, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

עירית ויסבלום - עו"ד, יועצת משפטית, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

נדב גולני - עו"ד, רפרנט אוכלוסין, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

לילך וגנר - עו"ד, המחלקה הפלילית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שמרית גולדנברג - עו"ד, המחלקה הפלילית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

לירון הופפלד - עו"ד, המחלקה המשפטית, הרשות להגנת הפרטיות, משרד המשפטים

רפ"ק אורית גן מור חלפון - עו"ד, עוזרת ראש מז"פ לענייני משפט, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ דנה צרנובלסקי - עו"ד, יועצת משפטית, ראש מדור חקירות וראיות מדעיות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ גלעד בהט - עו"ד, רמ"ח אח"מ וטכנולוגיות, ייעוץ משפטי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

שני קרני - עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

נעמה בן צבי - עו"ד, הממונה על יישומים ביומטריים, מערך הסייבר הלאומי, משרד ראש הממשלה

מיכל בלאו אור - עו"ד, ייעוץ משפטי, מערך הסייבר הלאומי, משרד ראש הממשלה

שירה גרשון - רפרנטית פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

צבי דביר - חבר ועד, התנועה לזכויות דיגיטליות

לוי בן ברוך - דודו של עידן אלכסנדר החטוף בעזה, משפחות החטופים

לילה מונדר - בת למשפחת מונדר, משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של אופיר אנגל ששוחרר משבי חמאס, משפחות החטופים

נירה לאמעי רכלבסקי

אבירן יחזקאל – רכז תחום פרלמנטרי בוועדת החוקה, חוק ומשפט

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


הצעת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ה–2025

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה. מה על סדר-היום, גבירתי?

הצעת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה).

כן. לפני שניכנס לעניינים, הבנתי שיש פה שלושה נציגי משפחות. אני מבקש בקצרה, כי יש לנו זמן ממש מוגבל פה לפני שהדיון מסתיים. תודה.

שלום לכולם. שמי לוי. אני דוד של עידן אלכסנדר. עידן הוא אזרח אמריקאי שנחטף מגבול עזה. הוא עלה לארץ כדי להתגייס לצבא; להתנדב. השבוע שחלף היה אחד הקשים והמורכבים, והוא גם לא הסתיים – יש לנו לוויות על הפרק.

קודם כול, שמחנו מאוד על החזרה של החטופים. מצד אחד, הלב נשבר ולא מפסיקים לבכות על הידיעות – על עודד, כפיר, אריאל ושירי. זה פשוט ריסק אותנו ואי-אפשר להתרגל לכאב הזה, ויש עוד הרבה מאוד כאב – של 63 חטופים שנמצאים מתחת לאדמת עזה.

הם לא יודעים מה קורה כאן; מה קורה במדינה; מה קורה בחדר הזה. הם לא יודעים מי שרד והם לא יודעים מי לא; הם לא יודעים מי נלחם עליהם, ומי מתעקש להשאיר אותם היכן שהם נמצאים. אבל אנחנו יודעים בדיוק היכן הם ואנחנו יודעים מה הם עוברים. זו ידיעה מוחלטת, מהידיעות שאנחנו שומעים ומהתמונות שאנחנו רואים.

הם עוברים עינויים קשים – פיזיים, מנטליים. קורעים להם את הנפש. אני מבקש שתסתכלו על עידן. זו תמונה של עידן מהשבי; זכינו לקבל אות חיים, בראש חודש כסלו, אבל ראינו אותו בשבר עמוק, זועק את זעקת כל החטופים וצועק: "הצילו, תוציאו אותי".

כמה קילוגרמים עוד יש לו להוריד? כמה סבל ועינויים הוא עוד יכול לעבור? כמה תקווה נשארה לו? כשראינו את הסרטון, הוא חיזק אותנו, ואמר: "תהיו חזקים". אני לא יודע. אנחנו מנסים לשמור על תקווה; אנחנו אופטימיים; אנחנו אנשי אמונה; מתפללים – אבל הם לא יודעים כלום. הם לא יודעים מי נלחם עליהם. כמו שאמר דוד המלך בתהילים: "אין דורש לנפשי".

אני בא היום לכנסת ישראל מתוך תחושה באמת קשה, שמה שרחוק מהעין – רחוק מהלב. בשבת הקרובה, נקרא בפרשת "תרומה" על הציווי לבנות את כלי המשכן, ובכללם מנורת הזהב – זו שמתנוססת כאן על קיר; זו שאנחנו רואים אותה בחוץ, במסדרונות הכנסת, במלוא תפארתה; זו שיש פסל גדול שלה מוצב בכניסה למשכן.

ב-07 באוקטובר, ביקשו להשמיד, להרוג ולאבד את עם ישראל, והמדינה לא הייתה שם. איש הישר בעיניו יעשה. אותה מדינה שבמרכז הסמל שלה עומדת המנורה – מנורת שבעת הקנים. זו שנלקחה מאיתנו בעת חורבן הבית השני, ועם קום המדינה, באופן סמלי, השיבו אותה למקומה.

המדינה לא הייתה, והאזרחים והחיילים הגיבורים שלנו – וגם עידן – היו אלה שהגנו בגופם על גבולות מדינת ישראל, איפה שהמדינה לא הייתה. המנורה הזו היא הסמל של המדינה; היא לא יכולה להתקיים אם היא לא מקשה אחת. ואנחנו, עם ישראל – אנחנו המנורה. אם אנחנו לא עם אחד בלב אחד, מקשה אחת – אין תקומה.

החטופים חייבים לחזור. כולם חייבים לחזור למדינת ישראל. ללא השבתם – אין לנו תקומה ואין לנו בית. אי-אפשר לבנות בית על גבי חטופים שמחליטים להפקיר אותם באדמה הרעה של עזה. אמר שלמה המלך: "מוות וחיים ביד הלשון", ואני פונה אליכם – לנבחרי הציבור ולכל מקבלי ההחלטות בחדר הזה: יש לכם כוח. למילים שלכם יש כוח.

יש לכם אפשרות להציל חיים. אתם יכולים לדבר עם אנשים; אתם יכולים להשפיע; אתם יכולים לצאת בהצהרות. תעשו את כל מה שניתן. יש לכם אחריות אישית לשלומם של החטופים ולהשבתם לקבורה של כל אלה שנרצחו.

תעשו את כל מה שניתן כדי שהעסקה הזו תמשיך לנוע. אסור לעצור. הידיעות שאנחנו שומעים, על כך שאין דיבורים על השלב הבא, שיש דיבורים על חזרה ללחימה, שעצרו כל מיני שחרורים – מדאיגות מאוד. אסור לעצור. יש כאן מומנטום ואסור לוותר עליו.

לקח יותר משנה עד שהביאו עסקה נוספת. אין להם את הזמן הזה. אני רוצה לדעת מתי עידן חוזר הביתה. אני רוצה לדעת מתי החטוף האחרון חוזר הביתה, לישראל. זה מה שאנחנו מבקשים. לא יכול להיות שיש אנשים שמתנגדים לזה שעידן, או כל אחד מהחטופים הנותרים אחרי שלב א', לא יצאו במתווה הנוכחי. חייבים להשלים את העסקה הנוכחית.

אני מבקש: אסור לעצור. תעשו את מה שאפשר כדי לזרז את העסקה ולהשלים אותה, ובבקשה, תדרשו ותקבעו דד-ליין ברור למתי הם חוזרים. תודה רבה.

כבוד יושב-הראש; שלום לכל המכובדים. אני נמצאת פה מולכם עם לב כבד ותחושת אשמה, שמלווה אותי מאז ה-07 באוקטובר. אשמה שהיא לא הגיונית אבל היא אמיתית, ואני לא לבד בה. אני יודעת שעוד רבים ורבות מרגישים כמוני – שנכשלנו; שלא ראינו; שלא האמנו שזה יכול לקרות.

אשמה על כך שהמשפחות, שזועקות כאן כבר חודשים, צריכות בכלל לצעוק את זה. הן לא אמורות להיות כאן, אלא בחיק יקיריהן, שלא היו אמורים להיחטף, להירצח, להיעלם.

אני אתן קצת הסבר על עצמי: אני ממשפחת מונדר, מקיבוץ ניר עוז. סבא שלי נרצח בשבי; סבתא, דודה ובן דוד שלי חזרו; ודוד שלי נרצח בקיבוץ ב-07 באוקטובר. אנחנו, המשפחות, לא צריכות להמשיך להרגיש אשמה על כך שהזעקות שלנו לא זכו להיענות; שהן הפכו לקריאה שהולכת ומתרוקנת בתוך רעש אין-סופי של פוליטיקה, אינטרסים ושתיקות כבדות.

אני אשמה, כי אולי הייתי יכולה לעשות יותר. כי אולי כולנו היינו יכולים לעשות יותר. לראות את הסימנים; להבין את גודל הסכנה; להילחם אחרת; לדרוש אחרת. אבל אני יודעת שאשמה לבד לא תקדם אותי; היא לא תקדם אותנו – היא רק תהפוך אותנו כבולים לעבר.

אז אני בוחרת להפוך את האשמה לפעולה. אני כאן כי אני מסרבת לשתוק. אני מסרבת לתת לתחושת הכישלון לשתק אותי. אנחנו צריכים להיות כאן – להיאבק על השבת החטופים; להיאבק על תיקון הכשלים; להיאבק כדי שמדינה שלמה לא תחיה בתחושת אשמה נצחית, אלא שנוכל להבטיח ששום דבר כזה לא יקרה שוב.

אני מבקשת מכם, מי שיושבים כאן: אל תתנו לנו להמשיך לשאת באשמה הזו לבד. תפעל, אדוני יושב-הראש. ההיסטוריה תזכור לא רק את הכאב שלנו – ההיסטוריה תזכור גם את התגובה שלכם אליו. תודה.

שמי יוסף אבי יאיר אנגל, ג'וחה. בן להורים ניצולי שואה, שהגיעו לארץ ישראל ב-1946, מיד אחרי המלחמה, כדי לממש את החזון הציוני עליו גדלו באירופה. אישית, נלחמתי כמילואימניק בכל מלחמות ישראל ממלחמת ששת הימים ועד מלחמת לבנון הראשונה, כולל.

אני אב שכול לבן שנפל כחייל בשייטת 13 לפני 28 שנים, וחי בקיבוץ רמת רחל עם 14 נכדיי, שגדלים על אהבת הארץ ושמירתה. מעולם לא התביישתי בארצי ובהנהגתה כפי שקרה לי בסוף השבוע האחרון.

צפיתי בטלוויזיה בטקס של החזרת גופותיהם של משפחת ביבס ועודד ליפשיץ, וחזרתם של ששת החטופים החיים. המעמד היה משפיל עד דמעות. אותו ארגון קיקיוני, שאוטוטו יושמד כבר 500 יום, לדברי מר הפקרה ושר הביטחון שלו, הראה לנו מי המנצח במלחמת חרבות ברזל עד היום.

507 ימים של לחימה מורכבת, מחשש לפגוע בחטופים הנמצאים אי שם במעמקי המנהרות, כי לא השכלנו לפתור את בעיית חילופי השבויים בחודש הראשון. מלחמה שבה איבדנו מאות חיילים ומאות נפצעו, והתוצאה – עד היום, 63 ישראלים עדיין בידיים של הארגון הזה, שעושה מאיתנו צחוק, ואין יודעים מתי ישובו למשפחותיהם.

בשבועות האחרונים מסתובב הסיפור על קטארגייט, שבין היתר, מעורבות בו החלטות הקשורות בחטופים. כל זאת בגלל ההתנהגות הבלתי ברורה של מר הפקרה וחברי לשכתו. ואתם, חברי הכנסת מהקואליציה – שותקים. נותנים לעניין לעבור כאילו כלום.

האם אתם לא חשים אי-נחת במה שמשתקף בתקשורת? איך זה שהיום עדיין אין יודעים את פרטי השלב הבא, בו אמורים לחזור לביתם 63 החטופים שעדיין שם? מה זה? גורל משמים?

חברי הכנסת מהסיעות החרדיות – אין פה אף אחד – אתם מצהירים כל הזמן שהחזרת החטופים חשובה לכם, ושתתמכו בכל החלטה של מר הפקרה. ומה אם הוא לא היה מחליט? או שהוא מחליט לא להשיב אותם? אתם שותקים? זה לא עניין שלכם?

מאז פברואר 2024, אני מגיע כמעט בכל שבוע להיפגש איתכם, ולנסות לדבר אל ליבכם שתעשו משהו. השבוע, לטעמי, היה השיא בתחושות הקשות למצב המדינה ומצב החברה הישראלית, כשכנראה הכיוון הוא לעבר המצוק ממנו לא תהיה דרך חזרה. כל כך מזכיר תקופה אחרת – את התקופה של ילדי שלומציון המלכה, הורקנוס ואריסטובולוס, למי שקצת מכיר את ההיסטוריה היהודית.

חברי הכנסת, מתי נוכל, אני ומשפחתי, לדעת מה קרה לאופיר, נכדי, ב-07 באוקטובר? איך ובגלל מי, במקום לבלות אצל חברתו בבארי ולשחק כדורסל באשכול, הוא מצא עצמו 54 ימים בידי החמאס, אי שם בעזה, חי על חצי פיתה פעמיים ביום? ויוסי שרעבי, אבי חברתו, שנהרג מאש כוחותינו לפני 400 ימים, וגופתו עדיין שם.

מתי תיזמו הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתיתן לנו, ולכל עם ישראל, תשובה? ממה אתם פוחדים? אך היום, אני מצפה מכם, יותר מכל עניין אחר, לפעול בכל הכוח להחזרת כל 63 החטופים במכה אחת, מיד, ולא להמשיך את הטרגדיה עוד ועוד. את כולם, עכשיו.

תודה. בבקשה, גבירתי.

בוקר טוב. ברשותך, היו"ר, אני רק אתן קצת רקע, מכיוון שאנחנו בסיטואציה לא שגרתית, תרתי משמע – גם במקרה של הצו. למעשה, נמצאים כאן היום בעקבות תקלה – לא נתחיל עכשיו לחקור איך ומה, אבל העובדות ידועות.

לגבי החוק הביומטרי, נכון ל-31 בדצמבר, היו שתי הוראות שעה בתוקף: אחת מהן שקשורה לזיהוי גופות, לשימוש במאגר הביומטרי כדי לזהות חללים, שנמצאת בתוקף עד ה-27 בפברואר, יום חמישי הקרוב בחצות.

בהוראת השעה הזו נקבע שלמרות הפרקטיקה והחוק שהיו נהוגים עד ה-07 בנובמבר, כשהחוק הזה עבר, לא מוחקים טביעות אצבע מהמאגר הביומטרי – זאת אומרת, לא מקבלים בקשות מחיקה – וגם כשאנשים באים לבקש הנפקה של מסמך זיהוי או נסיעה, מעבירים את טביעות האצבע שנלקחות מהם לתוך המאגר הביומטרי. זה המצב שקיים היום לגבי החוק הביומטרי, עד ה-27 בפברואר.

למה שהיה קיים עד ה-31 בדצמבר – קיימת הוראת שעה מקבילה, שהייתה קיימת, למעשה, מאז 2017. קודם כול, היה חוק שעבר ב-2017, שאמר שהמדינה נעה לכיוון מאגר ביומטרי ללא טביעות אצבע.

אחרי שמונה שנים של פיילוט, בחינת הדברים, בחינת מובהקות הזיהוי, התחזויות וכדומה, החליטה המדינה שנוכח הטכנולוגיות המצוינות של זיהוי פנים – אז הן היו מתפתחות, אבל היום הן כבר קיימות – שמראות מובהקות מספקת – ואני מדברת עכשיו על מאגר לאומי לצורך תעודות זהות, לצורך התמודדות עם זיוף זהויות והתחזויות – המדינה החליטה שמספיק לה מאגר תמונות פנים, וקבעה שטביעות האצבע במאגר – ימחקו.

אבל, מאחר והייתה אז תקופת ביניים, כשכל המערכות עוד לא היו בידי הרשות לניהול המאגר הביומטרי, החליטו שתהיה הוראת שעה. לראשונה עשו אותה לחמש שנים, אבל עד ה-31 בדצמבר, היא חודשה כל הזמן, לתקופות שאת חלקן אתה הארכת.

הוראת השעה קבעה שלמרות שיש חוק כזה, כרגע, עד להגעה של מערכות כאלה, שיושבו בתוך הרשות ויוטמעו, כן אפשר יהיה להכניס טביעות אצבע למאגר, אבל זה לא היה חובה. כלומר, אדם היה צריך לתת את ההסכמה שלו בשביל להכניס טביעת אצבע.

"האם אתם רוצים?". ולמעשה, מיולי 2022 – גם זה כבר לא קרה. כלומר, מיולי 2022 אפילו לא שאלו אנשים אם הם רוצים; זה היה נוהל פנימי של רשות האוכלוסין, שסוכם בוועדה המשותפת הזו בראשות היו"ר הקודם, גלעד קריב.

תוקפה של אותה הוראת שעה היה אמור לפוג ב-31 בדצמבר. ב-30 בדצמבר, נפגשנו בחדר אחר כאן ואישרנו את הארכתה עד ה-20 בינואר, לאור היחס בין שתי הוראות השעה האלה. הדברים מפורטים בפרוטוקולים, כמובן.

היא הייתה אמורה לעבור אישור מליאה. אלה צווים מיוחדים, שבאופן יוצא דופן הוחלט, בזמנו, שהם יעברו גם אישור במליאה, ולא רק של ועדה, בגלל ה-Gravity ; בגלל החומרה של הדברים. כל ההארכות של הוראות השעה האלה קרו ברגע האחרון – כלומר, גם ביוני, הוועדה אישרה ביום האחרון את הצו, או שבאותו יום הוא היה צריך לעלות למליאה, וגם אז כמעט הייתה תקלה, כי אף אחד לא הכניס את זה לסדר-היום של הנשיאות.

יש עניינים שקשורים בעבודת הכנסת. עבודת המליאה, בניגוד לעבודות הוועדה, שהן גמישות יותר, לא יכולה להיות גמישה. זו ספינה ענקית שלא פשוט להזיז אותה, כי יש הרבה מאוד שיקולים שקשורים אליה. מה שקרה במליאה ב-31 בדצמבר, חנוכה, זה שסדר-היום, מבחינת הסכמות בין קואליציה לאופוזיציה, השתנה תוך כדי תנועה, והצו הזה לא עלה.

אני, אישית, חייבת להגיד כאן – דברים צריכים להיאמר. הייתי אז בבית, אחרי תאונת דרכים, בחופשת מחלה. מיד כשהבנתי שזה לא עולה, התקשרתי בעצמי לנציגים מהייעוץ המשפטי של משרד הפנים. כתבתי הודעה ליועץ המשפטי של משרד הפנים: "חבר'ה, בואו נדבר על זה. אם זה לא עולה היום – מה עושים? אנחנו אישרנו לכם את זה; אנחנו לא רוצים שייווצרו תקלות" – אך לא נעניתי.

למעשה, באותו חנוכה ב-21:00, באמצע הדלקת נרות, עשינו ישיבה עם הייעוץ המשפטי של הכנסת, בראשות היועצת המשפטית לכנסת, כדי להבין איך אפשר לעזור למשרד הפנים. באותה עת, שום דבר לא התקבל ממשרד הפנים כלפינו – בקשה, שיחה, התייעצות.

אני גם הוצאתי מכתב אחר כך.

נכון. ב-01 בינואר, בשעות הצוהריים המאוחרות, פנו אלינו ואמרו: "יש לנו איזו חוות דעת משפטית שלפיה ניתן להצביע ב-01 בינואר, למרות זה". שוב, היה מאוחר מדי. אותו סיפור של המליאה – חזר גם ב-01 בינואר.

אנחנו הצענו, בזמנו, למשרד הפנים – וגם, כמו שאמרת, היו"ר, אתה הוצאת מכתב – כי לא רצינו שהדבר הזה יתמסמס, מכיוון שהכנסת כן אישרה את ההארכה של ההוראה הזו, ולו בתקופה קצרה מאוד, אחרי שהיא בחנה למה צריך שוב את ההארכה. גם את זה צריך להגיד, בבסיס – שהוועדה לא השתכנעה ולכן לא נתנה את מלוא התקופה גם אז, ב-30 בדצמבר.

חשוב לדייק. האירוע הוא כזה: אני פחות מתערב בשיקול הדעת של משרדים – מה הם רוצים לעשות עם זה ואיך – אבל כשאתה מסתכל על הדוח שנתנה הממונה על היישומים הביומטריים, עולה ממנו, בצורה ברורה מאוד, שאין איזה שהוא צורך אקוטי, ששומו שמים ותרעד הארץ אם זה לא יהיה.

אבל מכיוון שהמשרדים רוצים מאוד בכל זאת, הסברנו. מכיוון שמדובר בשינוי מהותי; מכיוון שמדובר במשהו שמנוגד להוראת חוק מפורשת; ומכיוון שמדובר, בכל זאת, במשהו שמשפיע על האוטונומיה של הפרט – יש צורך לעגן את הדבר הזה בחקיקה, אם באמת רוצים אותו, ולא להמשיך להאריך כל פעם בתקנות כי זה נוח. זה כל הסיפור.

אלה לא בדיוק תקנות.

תקנות, צווים – איך שלא תקראי לזה.

אני אשלים. מבחינה מהותית, שני הטיעונים העיקריים שהועלו פה, בהארכה של דצמבר ובהארכה של יוני – ביוני נאמר לנו שעדיין יש עניין עם הרכש, ובדצמבר נאמר שיש עניין תקציבי, שזה משהו שלא שמענו קודם.

בינתיים, כמובן, אירע ה-07 באוקטובר, ונוסף שיקול לאומי בנוסף לכל הדברים האלה, וזה השיקול של שימור טביעות האצבע לצורכי זיהוי. זה משהו שהוא חיצוני לחוק המאגר הביומטרי שדן במסמכי זיהוי ומניעת התחזויות. זה משהו שהמדינה רוצה אותו; יש לה כלי שנאסף בשנים האחרונות, והיא אומרת: "רגע, אני רוצה לחשוב על זה מחדש".

גם על זה, אדוני אמר, בחודשים האחרונים – כבר מיוני; עוד לפני, אבל בוודאי מאוקטובר – "חברים, אין בעיה. תחשבו מה אתם רוצים, תביאו חקיקה ותחליטו". כרגע, המנדט שלנו בחוק הוא להאריך את הוראת השעה אם אנחנו משתכנעים שבאמת אי-אפשר לעבור כרגע לזיהוי פנים. זה, בסופו של דבר, מה שהחוק אומר לנו.

ולמה התכנסנו פה היום? מה שקרה זה שמאחר והצו שאנחנו אישרנו לא עלה למליאה ב-31 בדצמבר – הוא לא בתוקף, בעיקרון. גם ההצעה שלנו למשרד הפנים להביא, בתוך כמה ימים, צו שאנחנו נאשר רטרואקטיבית, ברמה פרוצדורלית – לא נענתה. אני אפילו פניתי כמה פעמים ושאלתי: "מה קורה, חברים?".

מה שיפה זה שזה גם לא נענה. יש פה מישהו מהייעוץ המשפטי של משרד הפנים? לא כיבדתם אותנו אפילו בתגובה. אנחנו באים, משתדלים ומנסים – ואתם - - -

אני אתייחס.

אין מה להתייחס. בסוף, יש עובדות. להתייחס – אפשר; לעשות קוסמטיקה; אבל פה – יש עובדה. יש עובדה שאנחנו ניסינו. אני כתבתי לכם מכתב. אני הגעתי לוועדה הזו דרך ועדת החוקה. אני חדש באירוע. בסוף, אנחנו יושבים פה – כרגע זה רק אני, בעיקר – ומייצגים ציבור.

אני יודע שאתם הממשלה, ואתם מי שמבצע, או אמור לבצע את כל הדברים האלה בסוף, אבל הזלזול הכל-כך מופגן - - -

אני מתנגדת.

את יכולה להתנגד עד מוחרתיים. כל כך מופגן וכל כך בוטה, ומין קטע כזה שלא סופרים בכלל; וכל הדיבורים האלה של היועץ המשפטי שלכם, שאני מקבל מפה שהוא אומר כך, ואני מקבל מפה שהוא אומר אחרת, וכל הרמיזות האלה – זה לא ישנה לנו שום דבר. זה לא יקבע לנו אם אנחנו נחליט כך או אחרת.

בסופו של דבר, אני מוכרח להגיד שאם המאגר הזה יימחק – ואנחנו לא ניתן לו להימחק, כרגע, למרות הפעילות הלא תקינה, הלא ראויה והלא מכבדת שלכם – זה לא יהיה בזכותכם או בזכות הפעולה שלכם; זה יהיה למרות הזלזול הבוטה מאוד שאתם מפגינים כלפי הוועדה הזו.

אני אשלים. הם הביאו אותנו לאן שאנחנו נמצאים היום. בפועל, בעולם האמיתי, במציאות – יש, כרגע, הוראת שעה של חרבות ברזל שעומדת לפוג ב-27 בפברואר. במסגרת הוראת השעה הזו, טביעות האצבע לא נמחקות מהמאגר הביומטרי וגם ממשיכות להיאסף ולהיאגר.

זו הסיבה שבגללה ב-01 בינואר, כשהוראת השעה הזו פקעה, לא נדרשו ללחוץ Delete על המאגר הביומטרי. זה החזיק את עצמו רק בגלל הוראת שעה אחרת שלא קשורה.

ב-17 בפברואר, ביום שני שעבר, אנחנו קיבלנו טיוטה של צו – זה הצו המקורי שנשלח אליך ואליי; זה דווקא לא נשלח לוועדה. בפעם הבאה, אגב, כדאי לשלוח לוועדה כמו שצריך – שביקש מאיתנו להאריך את חוק הוראת השעה מ-2017, בצו שתוקפו יחול מכאן ואילך.

"מה פתאום? מה קורה עם הפער הזה – עם הכמעט חודשיים שעברו מה-01 בינואר – ואיך אנחנו מתבקשים לעשות את זה עכשיו?". כאן, בעצם, התחיל שיג ושיח משפטי, שמופיע כאן, בנייר הרקע שאני הפצתי, על דעת היועצת המשפטית לכנסת.

אנחנו לא יכולנו לקבל את המבנה המשפטי הזה שאומר: "אנחנו, בצו חקיקת משנה שפקע תוקפו, נאריך עכשיו הוראת שעה שפקעה תוקפה. בעצם, אנחנו נחיה חקיקה ראשית באמצעות חקיקת משנה". אין טעם להאריך בדברים כי עמדתנו התקבלה בסוף.

אנחנו הסברנו שלא יתכן שפתאום יגיעו כל מיני חוקי הוראות שעה שפקע תוקפן, והסיבה שיש שם הוראת הארכה שמופיעה בסעיף קטן נפרד תהיה זו שתאפשר להחיות אותן אחרי שהן פקעו. זה הולך נגד כוונת המחוקק.

זה יהפוך גם לשיטה אחר כך.

בדיוק. זו לא הייתה כוונת המחוקק. אני ליוויתי את החקיקה הזו ב-2017. בוודאי לא הייתה כוונת המחוקק שאפשר יהיה להאריך. דווקא דיברו הרבה מאוד על הפקיעה – איך מוחקים את המאגר ברגע שמגיעים לפקיעה וכדומה. זה היה ברור מאוד שלא, אבל אני לא מאריכה על זה.

במצב הדברים שנוצר, זו הדרך המשפטית היחידה שראינו – ושוב, אנחנו לא רוצים ליצור כאן תקדים בשום אופן. זה באמת דחק את הייעוץ המשפטי לכנסת לפינה. אנחנו לא בעד הארכה רטרואקטיבית של חוקים, בוודאי שלא אחרי תקופת זמן כזו, אבל זה הדבר היחיד שיכולנו להציע. שוב, הצו הזה גם יכול לא לעבור, אבל ניסינו למצוא את הנקודה שבה אפשר לשתף פעולה.

בתקופה מיום פקיעת הוראת השעה ועד היום, קודם כול, אי-אפשר היה למחוק את המאגר ממילא. כלומר, הנפקות העיקרית של התיקון הזה מ-2017, שלפיו עוברים למאגר תמונות פנים, גם כך לא יכלה להיכנס לתוקף ולהתחיל להיות מיושמת.

דבר שני, בדקנו אם יש כאן עניין של עבירות פליליות, שמי שעובר אותן בתקופה הזו, חלילה, לא יועמד לגביהן לדין. אני, אישית, לא מצאתי דלתא כזו, שיכול להיות כזה דבר, כי אותן הוראות פליליות חלות גם בחוק מ-2017. אלה אותן הוראות, הן כבר נכנסו לתוקף ב-2017 והוראת השעה לא שינתה אותן.

לכן, אנחנו לא סבורים שתהיה פה תקלה מהבחינה הזו, למרות שליתר ביטחון, אנחנו מציינים בצו שאם באמת נעברה איזו שהיא עבירה בתקופה הזו, שאחרי בדיקה משפטית מעמיקה – לא יועמד לדין אדם בתקופה הזו, ליתר ביטחון, אבל אנחנו לא מצאנו דלתא כזו. אותן עבירות הן עבירות שהיו קיימות לכל האורך, כולל עד היום הזה.

מהסיבה הזו, אנחנו הסכמנו עם הממשלה שבמבנה כזה של צו – אנחנו נוכל לתמוך, בהסתייגות מוחלטת. זה מה שנמצא כאן לפניכם כטיוטת צו מתוקן. ביקשו ממני לומר, וגם יחזרו על זה, שזה לא אושר רשמית בממשלה, למרות שזה הוסכם, ולכן זו לא טיוטה רשמית מטעם משרד הפנים, אבל זה איזה שהוא תיקון שאנחנו עושים ביחד, באופן מוסכם, לצו המקורי שהונח מטעם הממשלה.

לוי מרגלית, יועצת משפטית לרשות לניהול מאגר ביומטרי. הצו המתוקן שאת מציגה כרגע הוא לא צו שאושר על ידי הממשלה.

כן, אני אומרת את זה. זה מה שנמצא כרגע על הפרק.

זאת אומרת שזה לא עבר אישור ממשלה.

ברור שלא.

לא אישור רשמי, אבל יש הסכמה. זה מה שאנחנו הצענו ויש הסכמה עקרונית. אני רק אומר שוב שבמסגרת הדיון הזה, אנחנו צריכים לשמוע שוב למה מתבקשת שוב הארכת הוראת השעה.

אגב, כשאני אומרת "מוסכם" – אני לא מדברת על תקופת ההארכה. זה משהו שביקשו במקור ולא נגעתי בזה, כי זה מה שהם מבקשים עדיין. ההארכה הזו, של שנה, היא לא משהו שהייעוץ המשפטי של הכנסת מתערב בו, כמובן.

אנחנו צריכים לשמוע, כמובן, למה מתבקשת שוב הארכה של שנה, אחרי שנאמר לנו בדצמבר שזו תהיה הארכה קצרה יותר משנה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לשמוע שוב איפה נמצאות המערכות של זיהוי פנים, מה קורה עם התקציב, למה העניינים לא מסתדרים.

הוראת השעה הזו היא הוראת השעה - - -

שאתה הארכת, בזמנו, עד ל-27 בפברואר.

היא מקבעת מצב, נכון? זאת אומרת, זה משמר את המאגר. זה לא ממשיך לחייב את האנשים לתת טביעת אצבע.

נכון.

נכון. זה משמר את המאגר, אבל ב-27 בפברואר בחצות – תפקע הוראת השעה שדורשת מהאנשים לתת את טביעות האצבע.

בסדר גמור. ואז ההוראה הזו, בעצם, תשמור את המצב הקיים.

יפקע רק הסעיף של טביעות האצבע. כל הסעיפים האחרים - - -

כן נשאלת שאלה: האם הפרקטיקה תמשיך כמו שהייתה? הפרקטיקה, מיולי 2022, כמו שאמרתי, היא שכל מי שבא לבקש תעודת זהות מקבל מסמך ל-10 שנים – יש צו שנחתם בעניין הזה – ובנוסף, לא שואלים אותו: "אתה רוצה להכניס למאגר? אתה לא רוצה להכניס למאגר?".

כן, הפרקטיקה נשארת.

והפיל שבחדר זה נושא האר"ן, שלגביו אני לא בטוחה בכלל שיש לוועדה הזו מנדט, אגב. לוועדה הזו יש מנדט לדון בחוק הביומטרי שקשור להנפקת מסמכי זיהוי, אבל אני לא בטוחה בכלל שיש לנו כאן מנדט לדון באר"ן. אם תהיה הצעת חוק כזו, ויש שתי הצעות פרטיות – הן יובאו לכאן, בכלל, ולא למליאת ועדת חוקה. זו שאלה, אבל זה לא על הפרק מבחינתנו, כרגע.

הבנתי.

אנחנו לא משמרים הוראת שעה רק בגלל שאנחנו רוצים לשמור עליה - - -

מתי אפשר להביא את הדבר הזה לממשלה?

אני רק רוצה לתת רקע נוסף, משלים, אבל אני לא מסכימה עם הדברים שנאמרו לעניין ההתייחסות. אנחנו שוחחנו הרבה מאוד - -

- - - התקשרת אליי פעם ל- - -.

- - ולא ברור לי מאיפה באה האמירה הזו.

עו"ד מרגלית, אם אני מוציא אליכם פנייה כתובה בינואר – היה ראוי שאני אקבל התייחסות כתובה, או אפילו בטלפון, עד ה-24 בפברואר. נימוס; ;Curtesy לא מעבר לזה. אני לא עושה את זה כחנוך – אני עושה את זה כנבחר ציבור שזה תפקידו.

העובדה שאתם, במשרד הפנים – אני אומר "אתם" כי את פה; זו לא את אישית – לא מצאתם לנכון לעשות את זה – "אז הוא שלח מכתב" - - -

אבל הייתה התנהלות.

מולי – לא הייתה שום התנהלות. את יודעת איזו התנהלות הייתה מולי? כל הזמן מסרים עקיפים מהיועץ המשפטי של המשרד שלכם. זו כל ההתנהלות שהייתה מולי.

אני יכולה, ברשותך, לתת איזה שהוא רקע, ולתאר איזה שהוא תהליך שעברנו מאז הוועדה בדצמבר. בהמשך להחלטת הוועדה כאן, בראשותך, נתבקשנו להביא לאישור הוועדה את הארכת הוראת השעה משנת 2017 מהטעמים שמנית, לעניין הוראת השעה של חרבות ברזל, וביקשת שנקדם את זה.

בעקבות כך, ביקשנו להביא את הצו מ-2017 בסוף דצמבר, וזה לא צלח מטעמים של קואליציה-אופוזיציה, כמו שתיארת. בלילה ההוא - - -

אם הייתם מביאים את זה שבועיים קודם – זה היה עובר בלי בעיה. אתם פשוט מביאים הכול כמה ימים קודם.

רגע, נירה, אני לא הפרעתי ואני רוצה רגע לתאר את הדברים. באותו לילה, נעשה בירור ודין ודברים מול משרד המשפטים, מול מחלקת נוסח, כדי לראות מה המשמעות של הדבר הזה ואם אנחנו יכולים להביא את הצו לאישור.

בשעות הבוקר, קיבלנו אישור שאכן ניתן לקדם את הצו הזה בתוך 24 שעות מיום פקיעתו – זה אומר עד חצות של ה-01 בינואר 2025. שוב, זה לא צלח עם הסיפור של המליאה – נדמה לי שזה היה בחנוכה. מיד ובסמוך לאחר מכן, פנינו - - -

אם הייתם אומרים לנו את זה עד הבוקר – אולי היינו מצליחים - - -

נירה, תני לה לסיים.

סליחה, כן.

מיד ובסמוך לאחר מכן, כשראינו שזה לא צלח ובשעה 14:00 ננעלה המליאה – זה קרה עוד בשעות הבוקר, כשניסינו לקדם את זה – ביקשנו להשאיר את זה על סדר-היום. אם אני לא טועה, בשיחת טלפון בבוקר כבר אמרתי: "תשאירו את זה על סדר-היום כדי שנוכל לקדם את זה".

פנינו בשאלה ובקשה לקבל חוות דעת משפטית ממשרד המשפטים, בשאלה שנוגעת לסמכות החלת הצו למפרע, כי הבנו שזו השאלה שאנחנו צריכים לשאול. קיבלנו עמדה ממשרד המשפטים לפיה ניתן להאריך את הצו, ולא החלה למפרע. אחר כך משרד המשפטים יסביר פה את העניין הזה.

בהתאם לעמדת משרד המשפטים – אנחנו כפופים לעמדה של משרד המשפטים והם הגורם המקצועי מבחינתנו – הוצאנו טיוטת צו להערות הציבור. הצגנו את הצו בהתאם לכך, והצו הזה טעון אישור ממשלה, ועדת כנסת משותפת ומליאה, בסדר הזה.

בתום הערות הציבור, פנינו לממשלה לקבלת האישור, והממשלה אישרה את הצו בנוסח לפני התיקון שהוצע אתמול בלילה. זה הנוסח שהצבנו בפני הוועדה בהתאם למה שקבוע בחוק.

בימים האחרונים, עקב התנגדות של הייעוץ המשפטי לוועדה ושל הכנסת לנוסח הזה, היה דין ודברים בין הכנסת למשרד המשפטים – ואם הם ירצו, הם ירחיבו גם בנושא הזה – לגבי השאלה איך אפשר לערוך שינוי ותיקונים בצו הזה כך שכשמבצעים הכללה למפרע – לא תהיה הפללה של התנהגויות של אנשים בפרק הזמן הזה.

אפשר היה גם לתקן את החוק בחודשיים האלה, ואז הכול היה בטוח – פשוט להביא חוק שמאריך את הוראת השעה בחוק.

אבל פעלנו; זה לא שלא פעלנו. פעלנו כדי להביא בדיוק - - -

דרך המלך לתקן חוק שפקע זה - - -

נירה, בהתאם להחלטת הוועדה – עשינו את מה שנדרש, ופעלנו בהתאם לאורך כל הדרך. לא חיכינו לרגע עם התהליכים האלה. בעצם, אתמול בערב נערך תיקון, שהוסכם בין משרד המשפטים לכנסת. אני הבהרתי, ויצאה הודעה לחברי הכנסת - - -

לא כולל תקופת הוראת השעה, כמובן. אנחנו לא מתערבים בתקופה שביקשתם. אתם ביקשתם תקופה, וזו החלטה של היו"ר, כמובן.

אני מיד אתאר את התקופה. יצאה הודעה לחברי הכנסת, וקמתי בבוקר והבחנתי, פתאום, שמדובר בתיקון שאושר על ידי הממשלה. אני מבהירה כאן לפרוטוקול: מדובר בתיקון שנערך בהסכמה בין משרד המשפטים לייעוץ המשפטי של הכנסת ושלך, שהוא לא מה שאושר בממשלה.

אנחנו גם נדבר על הסכמת משרד המשפטים עוד מעט.

אוקיי. הדבר הנוסף שאנחנו ביקשנו במסגרת הצו הזה זה הארכת הצו בשנה, כדי לאפשר - - -

רגע, לפני התוקף – התוקף זה ה- Fine Tunning בסוף – יש פה איזה אירוע אחר שהולך ומתהווה, לדעתי. שני דברים לא ברורים לי: דבר ראשון, אני אשמח להבין מה העמדה של משרד המשפטים. דבר שני, מה המשמעות של העובדה שזה לא אושר בממשלה?

אני אתייחס. עו"ד נדב גולני ממשרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה. בפתח הדברים אני מבקש, כפי שציינה עו"ד מרגלית לוי, לחזור גם אני על הדברים. הנוסח שהופץ אתמול בערב הוא לא נוסח מטעם הממשלה. הנוסח מטעם הממשלה זה הנוסח שהביא שר הפנים לוועדה.

הנוסח שהופץ אתמול עדיין לא עבר אישור בממשלה. הוא אכן משקף שיח שנערך בינינו לבין הייעוץ המשפטי של הכנסת ויתר הגורמים. אנחנו חושבים שהוא מקובל, מבחינה משפטית, אבל ככל שהכנסת תחליט לאשר אותו – הוא יצטרך לחזור לאישור של הממשלה בנוסח המתוקן, כמובן, לפני שהוא יעלה פעם נוספת לאישור מליאת הכנסת. זה בפתח הדברים.

ברשותך, אני אחזור על הרקע בשני משפטים, כדי להציג את העמדה שלנו במלואה. הצו ששר הפנים הניח בפני הוועדה, באישור הממשלה, מבקש להאריך את הוראת השעה משנת 2017. בדיון שהתקיים כאן בסוף דצמבר 2024, הוועדה אישרה להאריך את הוראת השעה לפרק זמן מסוים. מליאת הכנסת לא הספיקה לאשר אותו לפני ה-31 בדצמבר 2024, ולכן הוא פקע במועד הזה.

כפי שציינה היועצת המשפטית של הוועדה, בפועל, מאגר טביעות האצבע לא נמחק בשל הוראת השעה הנוספת שנחקקה במלחמת חרבות ברזל, שאפשרה להמשיך ולהחזיק את טביעות האצבע במאגר הביומטרי.

הצו שאותו הניחה הממשלה בפני הוועדה ביקש להאריך את הוראת השעה משנת 2017 באופן עתידי, מכאן ולהבא, ולא באופן רטרואקטיבי. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, לא ראינו צורך בחקיקה רטרואקטיבית. כפי שציינתי, מאגר טביעות האצבע המשיך להישמר בתקופה הזו, מכוח הוראת השעה של מלחמת חרבות ברזל, ולכן לא ראינו צורך להחיל אותו אחורנית.

שנית, מבחינה משפטית, לא חשבנו שנכון לקבוע את הצו הזה באופן רטרואקטיבי, בשל התפיסה שחקיקה רטרואקטיבית היא דבר לא רצוי, שככלל – אנחנו נמנעים ממנו, ומחילים אותו רק מכאן ולהבא.

בדרך כלל אתם מחילים אותו מכאן ולכנסת הבאה; לא רק מכאן ולהבא.

גם זה לא עניין שבשגרה.

אין לזה אח ורע בחקיקה, מבחינה מבנית, שצו האריך חוק שפקע.

אני מיד אתייחס לזה. מקור הסמכות שאנחנו ראינו להארכת הצו, בנסיבות האלה, הוא סעיף 20(ו) לתיקון לחוק משנת 2017, שקבע: "שר הפנים, באישור הממשלה, ועדת הכנסת המשותפת והכנסת, רשאי להאריך בצו את תקופת הוראת השעה לתקופות נוספות שלא יעלו על חמש שנים בכל אחת".

הסעיף הזה מדבר, כמובן, בלשון של הארכה. המשמעות הטבעית והמקובלת של הארכה, כמובן, היא הארכה ברצף, אבל אנחנו סברנו שניתן לפרש את המונח "הארכה" גם כחידוש, בנסיבות האלה, והארכה שהיא לא רציפה. זו פרשנות שמקובלת אצלנו גם בנוגע לדברי חקיקה נוספים.

אנחנו לא מתעלמים מקיומו של סעיף נוסף, 20(ז), שקובע שלאחר שפקעה הוראת השעה – מאגר טביעות האצבע אמור להימחק. עם זאת, בנסיבות הקיימות, שבהן המאגר לא נמחק, בפועל, בגלל אותה הוראת שעה של חרבות ברזל ובגלל מכלול ההתנהלות כאן – שהוועדה אישרה את זה; זה היה אמור לעלות למליאת הכנסת וזה לא נדון ולא אושר, מטעמים טענים – סברנו שניתן, במכלול, לאפשר את ההארכה הזו מכאן ולהבא ללא הארכה רציפה.

החלטתם להתחשב הפעם ברצון המחוקק.

רצון המחוקק היה הפוך מזה לחלוטין.

הפעם, ספציפית, ולא למחוק את המאגר, כי ברור לחלוטין שאף אחד לא התכוון למחוק אותו כרגע. בסדר, הוא יודע על מה אני מדבר. זה לא קשור לדיונים כאן.

אני חוזר רגע לסוגיית הרטרואקטיביות. מבחינתנו, רטרואקטיביות לא מקנה סמכות.

עו"ד גולני, תהיה איתי רגע. אני רוצה להיות קצר. אני לא פה בשיח משפטנים עכשיו. יש מניעה לאשר את זה בכפוף לזה שהממשלה תאשר?

אני מיד אתייחס לזה. אני עומד לסיים. אנחנו לא סבורים שרטרואקטיביות מקנה סמכות. יש להבחין בין שאלת הסמכות, שנבחנת במועד התקנת הצו, לבין שאלת התחולה, הרטרואקטיביות – כן או לא.

העובדה שהצו הזה ייקבע רטרואקטיבית ל-01 בינואר – היא לא רלוונטית לשאלה האם יש סמכות להתקין את הצו הזה ב-24 בפברואר, ולכן מקור הסמכות, מבחינתנו, הוא עדיין אותו סעיף 20(ו). מכל הטעמים האלה, חשבנו שאין צורך בחקיקה רטרואקטיבית ושאין לכך מקום.

בעקבות השיח שהתנהל עם הייעוץ המשפטי של הכנסת, ולאור העמדה הברורה של הלשכה המשפטית של הכנסת, שלפיה הרטרואקטיביות היא הכרחית כדי שניתן יהיה לאשר את הצו בנסיבות האלה, ומאחר שאין, ככל הנראה, נפקות מעשית, בגלל שאותו מאגר טביעות אצבע נשמר בפועל מכוח הוראת השעה של חרבות ברזל – סברנו שניתן להסכים לרטרואקטיביות הזו, מבחינה משפטית, בכפוף להבהרה שההארכה הרטרואקטיבית כפופה לסעיף 3 בחוק העונשין, שמעגן את עיקרון היסוד בדיני עונשין שלפיו אין תחולה רטרואקטיבית בדיני העונשין.

אחר כך, אני אשמח שעו"ד שמרית גולדנברג, מהמחלקה הפלילית בייעוץ וחקיקה, תתייחס. מבחינתנו, גם סעיף שמירת הדינים שנמצא כאן הוא גם חיוני והכרחי – הוא מבהיר את היחס בין הוראת השעה של חרבות ברזל לבין הוראת השעה הנוכחית, שיש ביניהן תחולה מקבילה, ואין האחת הגורעת מהשנייה.

גם זה הכרחי, מבחינתנו, והוא נכלל בצו. ככל שהכנסת תחליט לאשר את הצו בנוסח הזה – הוא יצטרך להיות מובא לאישור הממשלה, כמובן, ולאחר מכן לאישור המליאה בלוחות הזמנים האלה – זה מקובל, מבחינתנו, מבחינה משפטית.

שינו לכם כמעט את כל הצווים שהבאתם. במובן הזה, כמעט כל צו שהיה כאן, בשנים האחרונות, לא אושר כלעומת שבא; הוא יצא עם תקופה אחרת, בדרך כלל. ואז, שוב, ממילא עשיתם סבב של אישורים.

כמו הצעת החוק שלי.

שמרית, את רוצה? לילך?

לילך וגנר, משרד המשפטים. אנחנו בנושא של החקיקה הפלילית. זה הדבר היחידי שאנחנו מתייחסים אליו. כל השאר זה ההתייחסויות שקדמו לי. כמו שאמר נדב, סעיף 3 לחוק העונשין אוסר על חקיקה רטרואקטיבית, וגם אי-אפשר להתגבר על זה בצו שעל הפרק, כרגע.

We are stating the obvious – שלא מחילים את העבירות הפליליות. על אף ההחלה הרטרואקטיבית, כמוצע כאן, העבירות הפליליות לא יחולו בצורה רטרואקטיבית.

אני מבינה שהנפקות המעשית של הדבר הזה שנויה במחלוקת – לא ברור אם יש נפקות או אין, אבל אני אומרת את זה למען הסר ספק, וגם נתנו לזה איזה שהוא ביטוי בנוסח שהעברנו ליועצת המשפטית של הוועדה, כדי שזה יהיה ברור שלא יחולו פה עבירות פליליות שהן תוצר של הוראת השעה שמתחדשת באופן רטרואקטיבי.

כל מה שהיה בתוקף לגבי הפרה של הוראת השעה של חרבות ברזל, או הפרת החוק האחרת – נותר בעינו, ואין בו שום שינוי. אנחנו מתייחסים אך ורק לעבירות פליליות שהן תוצר של הוראת השעה הקונקרטית הזו. זו ההבהרה שלי, והבקשה לנוסח כפי שהוסכם על הייעוץ המשפטי, לדעתי.

יפה. עמיר, למה צריך שנה?

עמיר אריהן, ראש הרשות הביומטרית. א', אני מצר על הנסיבות שבגללן הגענו לפה כרגע. כרגע, אנחנו עדיין יושבים עם מערכת שיודעת לעבוד עם פנים ואצבעות על מנת לתת נתוני זיהוי מספיק מדויקים להנפקת תיעוד – אני לא מדבר כרגע על נושא אר"ן, אף על פי שהשתמשנו בו הרבה בשנה ומשהו האחרונות.

כרגע, המכרז מוקפא, פחות או יותר – עוד לא הוחלט על הפסקתו ועוד לא הוחלט על התקדמותו. ככל שאני יודע כרגע, אין שום סיכום תקציבי עם האוצר ואין לי כרגע תקציב בשביל להתקדם הלאה. במצב כזה – אני לא יכול להתקדם.

מה שעשינו זה שהארכנו מכרז קיים בשביל להמשיך, כרגע, באישור האוצר, ובשביל להיות מסוגלים לתת שירות בדרכונים ותעודות זהות לתושבי מדינת ישראל, אבל אנחנו לא יכולים לעמוד עם פנים בלבד עם המערכת הנוכחית. ככל שיאושר לי תקציב – סדר הגודל של הזמן שייקח, גם אם אני רץ מעכשיו, הוא לפחות שנה.

ואם לא יאושר?

אם לא יאושר – אני אעמוד בנתוני זיהוי שאינם מספקים.

הבנתי. בעצם, אם לא מאשרים תקציב, המשמעות היא שכל האירוע שבו אפשר להתכנס לפנים בלבד הוא אות מתה, נכון?

אין לי מערכת שתומכת בזה.

הבנתי. מעניין אותי לשמוע מהאוצר. גבירתי, נעמה.

בוקר טוב. נעמה בן צבי, הממונה על יישומים ביומטריים. מהשיח שהיה לנו עם הרשות לניהול המאגר הביומטרי, אנחנו מבינים שבאמת יש פה קושי בנתוני הזיהוי ללא מערכת חדישה.

אני רוצה טיפה לסייג את עצמי, כי ביקשנו לראות דוחות מפורטים, ואנחנו נשב על זה בעוד כמה ימים, כנראה. לקח קצת זמן עד שהם העבירו את הדוח, אבל לפחות מדיון עומק שעשינו איתם – אנחנו רואים שיש פה קושי.

צריך להזכיר שאנחנו ידענו שצריך לרכוש את המערכת הזו כבר מ-2017, והרכש יצא אי שם ב-2018 או 2019 – אולי קצת יותר מאוחר. זה מצער שלא הצלחנו לסיים אותו עד עכשיו, וחשוב להביא פה רגל מסיימת.

חשוב גם לומר שבאופן כללי, בלי הסיפור של תמונות הפנים, המערכת הזו צריכה להיות מוחלפת, כי היא מבוססת על אלגוריתמיקה מיושנת יחסית. גם ההתקשרות עם הספק עומדת להסתיים, כך שבכל מקרה צריך להביא מערכת חדשה, בין אם יש רק תמונות פנים ובין אם בסוף ילכו על פתרון שכולל טביעות אצבע.

ב-Timeline שנמסר לנו לפני יוני, אפילו, לא הגענו עד לתחילת 2026 – הגענו לאיפה שהוא באמצע 2025. נתתם לנו את ה-Timeline, בזמנו.

אני אבהיר את הדברים, גם בהמשך למה שנעמה אמרה פה. בסופו של דבר, אני לא יודע להתנהל בלי תקציב, כמו כל אחד אחר. אנחנו מנהלים תהליכים מכרזיים, ובמקביל גם צצו דברים שלא יכולנו לצפות – את ה-07 באוקטובר. אף אחד מאיתנו לא צפה את הוראות השעה.

הכול פה עניין של נסיבות אמיתיות וכנות. אנחנו צריכים להחליף את המערכת; תכננו להחליף את המערכת, בלי ועם קשר לנושא הפנים בלבד – בגלל שיש מכרז שפג תוקף ונגמר. אין פה שום כוונה שלא להחליף את המערכת, אבל בשביל להחליף מערכת – אני צריך יכולת לממן את המערכת החדשה, ואין לי אותה כרגע.

כבר קיבלתם הצעות, נכון?

אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים של המכרז, אבל בגדול, יצאנו במכרז דו-שלבי לפני כשנתיים ומשהו. הכוונה הייתה לסיים. סיימנו את השלב הראשון ואנחנו לפני השלב השני, ואנחנו תקועים שם עם הנושא המכרזי, פחות או יותר, מה-07 באוקטובר.

בהתחלה זה היה כן או לא אר"ן, אחרי זה תחולות המאגר, ועכשיו זה נושא תקציבי – וכולם לא בשליטתנו. בסופו של דבר, אנחנו נקבל כל הכרעה, לכאן או לכאן, אבל אני צריך את היכולת הטכנולוגית התומכת בשביל לבצע אותה.

הממשלה צריכה להחליט מה היא רוצה לעשות עם האר"ן, כי מה שיוצא עכשיו זה שאנחנו, לכאורה, מאריכים חוק שלא קשור לאר"ן - - -

לא, נירה, את לא מדייקת.

בין היתר; לא אמרתי "רק". בין היתר – בגלל נושא האר"ן, שהממשלה אפילו לא התחילה לדון בו.

רגע. אני לא התערבתי לך בדברים, אבל כשלא מדייקים את הדברים שלי – אני נוטה להיכנס. הנושא של האר"ן הוא נושא שצריך להתייחס אליו – אמרנו אותו מיומנו הראשון פה, בוועדה, עוד לפני שקרה ה-07 באוקטובר, כי יש לנו מאגר שיכול להיות שיש בו צורך, ויש דעות לכאן או לכאן לגבי השאלה האם צריך להתייחס לאר"ן או לא.

אני לא מבקש את ההארכה בגלל האר"ן. דיברתם על שתי הצעות חקיקה פרטיות, שאני מכיר אותן רק בדיעבד – חשוב להבהיר לפרוטוקול שאף אחד לא התייעץ איתי עליהן ולא שאל אותי עליהן.

ההארכה הזו לא מבוקשת בגלל האר"ן. ההארכה הזו מבוקשת בגלל שעל מנת שניתן יהיה לעמוד בפנים בלבד, במערכת שלשמה חוקק החוק – אני חייב או מערכת תומכת או פנים ואצבעות. אין לי שום יכולת אחרת, טכנית, לעמוד בכל אותם תנאים, ולכן מבוקשת הארכה.

ככל ויינתן תקציב, והוא יאושר ונוכל להתקדם – אני אוכל להעמיד מערכת בשנה הקרובה. זה לוקח זמן. כל מי שחושב שלהקים מערכת כזו זה דבר פשוט – אני מזמין אותו קצת להיכנס לעומק. זה לא טריוויאלי; זה לא מוצר מדף.

גם השנה שאני אומר פה – תסכים איתי נעמה – זה לו"ז מאתגר מאוד אל מול רכש ממשלתי וכל מה שנוגע לו מסביב, אבל אני לוקח את זה כי אני מבין שאם אני מקבל את הכלים – מחויבותי לבוא ולתת את התוצר.

אתם הולכים לצאת במכרז חדש, בעצם, או להחיות את המכרז - - -

אני עוד לא יודע, כי אין לי סיכום תקציבי. עוד לא ברור לי מה אני מקבל, כרגע.

לא רק זה – גם התחולה. המכרז המקורי מתייחס לפנים בלבד. במידה ויהיה צורך בטביעות האצבע מחקיקה אחרת – מה עושים? צריך לשלב את זה במכרז; צריך לעדכן את המכרז הזה; הספק צריך לתת מענה גם לטביעות אצבע – כרגע הוא יודע שהוא נותן מענה לפנים. גם לזה יש השלכות.

בסופו של דבר, אני עוד פעם חוזר: ככל ויינתן לנו להתקדם במכרז – אנחנו יודעים להעמיד מערכת בטווח של שנה. בגלל זה הזמן המבוקש. כמו שאמר היושב-ראש גם קודם, במידה ויוחלט שלא ניתן לזה תקציב; במידה ויוחלט שרוצים לעשות אר"ן; במידה ויוחלט כל דבר אחר – נצטרך לבוא עם חקיקה מלאה אחרת.

זה לא מה שעומד פה על סדר-היום. מה שעומד פה על סדר-היום, לפחות מבחינתי, זה היכולת שלי לתת מענה גם אם מחר אומרים לי: "תתקדם", ולזה אני אצטרך שנה, בשביל להפעיל את המערכת.

ברור. יש מישהו מהאוצר?

שירה גרשון, בדרך. היא יורדת מוועדת ביקורת.

אני רק אזכיר לכולם ששר הפנים פנה במכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה, לפני מספר חודשים, בטענה שהוא רוצה שהחוק שלו מ-2017 ייכנס לתוקף, ושיהיה לו מאגר של תמונות פנים בלבד, וביקש ממשרד רוה"מ לנהל את נושא טביעות האצבע במאגר אר"ן נפרד.

בסוף הוא אמר שהוא לא מתכוון לזה.

נכון. אני לא יודעת אם יש פה מישהו שיכול לתת תשובה, אבל השאלה היא: איפה עומדת הפעילות הממשלתית? כרגע יש לנו הצעות חוק פרטיות כי הממשלה לא אומרת מה היא רוצה.

אצלי, לפחות, לא עומד כרגע "כן" או "לא" על נושא אר"ן, ולכן אני מתנהל כאילו אין אר"ן. ככל ותהיה חקיקה או החלטה אחרת – נתיישר, כמובן, ויהיו לזה השלכות, מן הסתם. אם אני אדע יותר מוקדם – גם יהיה לי הרבה יותר קל להכניס את זה להליך המכרזי. אני מתנהל כאילו אין, כרגע, כי אני לא יכול לקחת על הגב שלי החלטות שהן לא שלי.

עד שתגיע הגברת מהאוצר, צבי – אתה רוצה להגיד שצריך למחוק את המאגר היום, אני מניח?

הלוואי, אבל לצערי – אני יודע איך הדברים מתנהלים. זה משחק שהוא קצת עקום, בעצם, כי אנחנו באים מתוך נקודת הנחה שאם טביעות האצבע יצאו מהמערכת עכשיו – כל המאגר הביומטרי ייפול ויפלשו אלינו היצורים הירוקים ממאדים, או אין לי מושג מה.

כדאי שהוועדה תעשה את הדיון בשאלה: מה תהיה המשמעות האופרטיבית של "אנחנו לא ממתינים למכרז שבוא יבוא מתישהו, אלא נמחק כבר היום את טביעות האצבע", ומה תהיה המשמעות האפקטיבית של הפעולה הזו על הביצועים של המאגר. זה, בעצם, הדיון המהותי.

במקום זה, אנחנו עושים איזה שהוא דיון, שגם הוא לא לגמרי מהותי, של עד כמה זה תקין להאריך הוראת שעה בדיעבד באמצעות צו ולא באמצעות חקיקה ראשית. העמדה שלנו, כמובן, היא שזה בלתי אפשרי, מסיבות שהסברנו בנייר העמדה שלנו. אני יכול לחזור קצת על מה שכתבתי שם, אבל לא נראה לי שזה ישנה כאן משהו.

אני רק אגיד שכל הקונסטרוקציה שלפיה ניתן להאריך בצו היא לא נכונה. לכל היותר, מה שנעשה בעבר זה בחקיקה ראשית, שמאריכים רטרואקטיבית דברים שפקעו זה עתה, וגם אז אי-אפשר להאריך חקיקה כזו. אם זה היה אפשרי – כנראה שהממשלה הקודמת לא הייתה מתפזרת בשביל להאריך את תקנות שעת החירום של עזרה משפטית ביהודה ושומרון.

אם נחזור לחלק העיקרי, הפרקטיקה, מה שקורה זה שהרשות הביומטרית עובדת עד עכשיו עם מערכת "מגן", שהייתה אמורה להיות המערכת המתקדמת, שנרכשה ב-2014 וההטמעה שלה הסתיימה רק ב-2018. כלומר, היו שם ארבע שנים מאז שהתקבלה ההצעה ועד שהמערכת הזו הייתה פעילה.

למרות שהיא הייתה אמורה לתמוך גם במודליות של תמונות, לפי הצו של תקופת המבחן – הרשות הביומטרית בחרה, מסיבותיה שלה, שלא לבקש את זה במכרז. לכן, המערכת הנוכחית, ככל הנראה, ככל שאני מבין, לא תומכת בהשוואת תמונות.

מה שכן תומך בהשוואת תמונות זה המערכת שפיטר קוגן בנה להם בשנת 2012, שנקראת "מערכת להב". כלומר, המערכת הזמנית שאיתה הרשות הביומטרית פעלה לאורך כל שנות צו המבחן. היא המערכת שעל כתפיה, כנראה, אפשר להמשיך לעבוד.

קודם כול, זו בעיית רכש ובעיה תפעולית של הרשות הביומטרית, עם כל הכבוד. זה שהרשות הביומטרית לא עושה את תפקידה – לא צריך לאלץ את הכנסת להתכופף בגלל זה לגחמות, ולהאריך עוד ועוד.

קודם כול, כפי שאריהן, או נציג אחר, אמר בדיון הקודם, המכרז הוא מכרז דו-שלבי. זאת אומרת שכרגע הם עברו את השלב של מציעים כשירים. יש שני מציעים כשירים, כשאחד מהם הוא זה שייבחר, בסופו של דבר, בשביל לתת את ההצעה.

כלומר, לשאלה של נירה – האם כבר יש הצעות? אין הצעות, כי עדיין לא הגיעו לשלב של ההצעות; הגיעו רק לשלב של "אנחנו יכולים לפנות לחברה א' או לחברה ב' בשביל לקבל את ההצעות". אחרי שיש הצעות, המכרז עצמו הוא מכרז עם הרבה שלבים: יש תכנון מפורט, ואחרי זה התאמות, אימון, בדיקות, קדם-הפעלה, הפעלה ראשונית, הפעלה מלאה - - -

ולכן?

ולכן, גם אם אנחנו הולכים להיסטוריה של מה שקרה במערכת הקודמת, מערכת "מגן" – לקח להם ארבע שנים מהרגע שהם מקבלים הצעה ועד שיש מערכת עובדת ורצה – כנראה שגם עכשיו זה לא באמת יקרה בתוך שנה, חצי שנה או תשעה חודשים.

זאת אומרת שהמהלך של להמתין עד שתהיה מערכת עובדת – אומר שטביעות האצבע מהמאגר כנראה לא יימחקו לעולם, או לפחות לא בשלוש השנים הקרובות.

אני רוצה לחזור שוב לשאלה האפקטיבית. בואו נניח שאין את טביעות האצבע. בסופו של דבר, החוק לא אומר מה מידת הדיוק שהמאגר צריך לקיים – זה לא נמצא בחוק. זה לא נמצא בשום מקום. המקום היחידי שזה נמצא בו, ככל הנראה, זה במסמך האפיון של המערכת בשנת 2007-2008. עם כל הכבוד - - -

אנחנו הבנו שיש מובהקות של מעל 90% בזיהוי פנים.

99%, לפי מה שנבדק בתקופת המבחן.

חבר'ה, תקשיבו לי טוב, אני לא נכנס פה עכשיו לעניינים מקצועיים. זה לא מעניין אותי. אלה אולי כל מיני אהבות שלכם, אבל אני לא שותף לאהבה הזו. אותי מעניינת נקודה אחת, ספציפית מאוד, ולא מעניין אותי הדיון הזה עכשיו, אם זה 97%, 90% או 75%; אם זה מספיק או לא מספיק. זה לא ענייני. יש בשביל זה דרגים מקצועיים, ואני מקבל את עמדתם.

בסדר. הנקודה היא שגם אם משתמשים, לכאורה, במערכת שהיא פחות טובה – וזה לא אני שאומר; נעמה אמרה באחד מהדיונים הקודמים – זה יגרום לרשות הביומטרית לעשות עבודה קשה, אבל מבחינת התוצרים – אלה עדיין יהיו תוצרים מספיק טובים, כי לא יהיו הרכשות כפולות. לכן, לא תהיה עם זה בעיה, חוץ מזה שזה יעשה להם יותר עבודה שחורה.

אני לא מבין למה אתה מתכוון. לאן אתה לוקח את זה, בסוף?

גם אם 7 מיליון איש יבקשו לצאת מהמאגר, וימחקו את כל טביעות האצבע – זה יגרום לרשות הביומטרית לעבוד יותר קשה, אבל זה לא יגרום למאגר לא לעבוד.

זה מה שאתה אומר.

זה לא מה שאני אומר – זה מה שנעמה אמרה בדיונים קודמים. אני פשוט מצטט אותה.

אני מניח שאת לא מסכימה עם זה לגמרי שזה מה שאמרת, כן? בסדר, את זה – נשמור לדיון אחר.

גם אם הוועדה מאריכה רטרואקטיבית את הצו, יש כאן שאלה: יש כאן שתי קבוצות אוכלוסייה שלא ברור מה קורה איתן. אני מדבר על אנשים שנכנסו בתקופת הוראת השעה של זיהוי חללים ונעדרים, שאז טביעות האצבע שלהם נשמרו באופן זמני, רק עקב - - -

איך זה ייטיב? אני עוד לא הבנתי. אני מבין שאתה מתנגד לכל התהליך מ-א' ועד ת', ושאתה רוצה למחוק את הכול מחר. אני לא מבין איך זה ייטיב את מצבנו. אני באמת לא מבין לאן אתה לוקח את השיחה הזו. אתה מסביר למה מה שהוא אומר לא מדויק, ולמה מה שהיא אמרה בעצם אומר כך.

מה זה יעזור? באים לך שלושה-ארבעה משרדי ממשלה ואומרים לך שצריך. אני לא יודע אם צריך או לא, אבל הם אומרים שצריך.

בסדר, זו שאלה שהוועדה צריכה לשאול.

אני לא חושב שלוועדה יש את הכלים המקצועיים לבוא ולחלוק על אנשי המקצוע שהמדינה מביאה. כך אני חושב. זה נושא שהוא מומחיות כל כך ספציפית, עם אולי 50 איש – אני מגזים, לדעתי – שיש להם איזה שהוא מידע מהותי בנושא הזה ויודעים באמת אם כן או לא. מה אתם מצפים שנעשה פה?

לצערי, אחד מהם יושב במבחן, כרגע, אחרת הוא היה מצטרף אלינו בזום. בכל מקרה, מה שאני אומר הוא שהוועדה לא צריכה לפחד למחוק את טביעות האצבע – העולם לא ייפול.

לדעתך, הביטחון וכל הנושא של הנפקה של מסמכי זיהוי, מצד אחד, ומצד שני, כל תהליך הכניסה לישראל וכו', לא ייפגע אם המאגר יימחק? זה מה שאתה אומר?

בוודאי. לא רק אני אומר. מכיוון שאנשים שנכנסים לישראל הם לא במאגר בכל מקרה – אלה אנשים חדשים – זה לא יעזור אם יש מאגר או אין מאגר. קונקרטית, יש גם עוד שאלה: בתווך בין שתי הוראות השעה, אחת מהן עדיין קיימת – הוראת השעה לעניין זיהוי נעדרים, כשהאיסוף היה איסוף זמני למטרה מסוימת, אבל האנשים האלה לא נתנו אישור לשמירת טביעות האצבע שלהם מעבר למה שהחוק הזמני חייב.

הדבר השני אלה האנשים שהוציאו עכשיו, בחודשיים האחרונים, טביעות אצבע. החוק שתקף עליהם זה החוק הביומטרי שהוראת השעה שלו כבר פקעה. זאת אומרת שהם אפילו לא היו צריכים להישאל אם הם נותנים או לא נותנים טביעות אצבע – כתוב באופן ישיר שהן לא יישארו, אז לכאורה, טביעות האצבע שלהם צריכות להימחק ללא קשר לשאלה אם הצו יוארך או לא יוארך. על זה, הרשויות אומרות: "לכו תבקשו ותוציאו תיעוד חדש".

אוקיי. עוד משהו?

אפשר התייחסות קצרה, אדוני? בלי לרדת לפרטים יותר מדי.

חייבים? אם את חושבת שחייבים אז כן.

בכל זאת, אמרו שאני אמרתי, אז אני מעדיפה. א', השמים לא יפלו והמדינה לא תיסגר, אבל ייגרם נזק, אם אני קצת אדייק. שום דבר פה הוא לא עניין של שמים נופלים, אבל כשחוות הדעת בנושא של תמונות הפנים התקבעה בחקיקה ב-2018 ואחר כך, אנחנו חשבנו שייקח בערך חמש שנים עד שתהיה מערכת חדשה. זו הייתה מחשבה יחסית ריאלית, לדעתי.

אנחנו אחרי חמש השנים האלה והמערכת החדשה לא הוטמעה, ולפרק הזמן ולגיל של התמונות יש השפעה בעניין הזה. הדיוק של המאגר ללא מערכת חדשה יהיה בעייתי מאוד, כנראה. אגב, המדדים האחרונים שצוינו בעניין הזה נמצאים בצו תקופת המבחן; לא בתו"ל של המערכת.

מעבר לזה, אני שוב רוצה להדגיש: לא משנה איזה מודל יחליטו, בסוף, שייכנס או לא יכנס – עוד מעט לא תהיה מערכת בכלל, כי יש בעיה מול הספק, ובלי מערכת – המאגר הזה לא יכול לפעול בכלל. לכן, זה קריטי שהמערכת הזו תירכש, ואני מצרה מאוד על כך שאין פה נציג אוצר שיתייחס לזה.

הנה, יש, גבירתי מהאוצר.

התעקשנו שיגיע מישהו מהאוצר, וגם ביררנו שהוא רלוונטי ויודע לתת את התשובות, נכון? אתמול דיברתי עם רום ב-21:30 וביקשתי שישלחו מישהו שגם יודע לתת תשובות.

עו"ד שירה גרשון, אם תוכלי להציג את עצמך, בבקשה.

כן. שירה גרשון, אגף תקציבים, משרד האוצר. האמת היא שאני בבירורים פה, אז אשמח לחזור אליכם בעוד כמה דקות.

הבנתי. לא. צר לי. אני באמצע הרבה דיונים, ובכל הכבוד – אני לא בא כדי שיבזבזו לי את הזמן. מה אנחנו צריכים לעשות, קודם כול, בשביל לאשר את הדבר הזה?

אני אקריא את הנוסח.

המשמעות של אישור הנוסח המעודכן מאתמול בלילה זה לחזור לאישור הממשלה שוב.

כן.

אנחנו יודעים. אנחנו אף פעם לא מאשרים לכם את הנוסח שאתם מביאים. אנחנו תמיד משנים לכם אותו.

בסדר, שהממשלה תאשר אותו שוב. אין לי בעיה. אני רק לא הולך לתת לכם שנה, רבותיי. מתי אנחנו בפגרה?

עדיין אין תאריך רשמי.

בערך?

תחילת אפריל.

יופי. אנחנו חוזרים ב-26 במאי, נכון?

בערך.

כן או לא?

לא. ועדת הכנסת עדיין לא התכנסה.

אבל חוזרים איפה שהוא אחרי יום העצמאות.

אבל זה לא ריאלי.

אני אחליט מה ריאלי. מתי יום העצמאות?

ב-01 במאי.

אז יש זמן עד ה-26 במאי. יתכנסו והכול יהיה בסדר.

כנראה שחוזרים איפה שהוא בתחילת מאי.

מצוין, אז הצו הזה יוארך - - -

כבוד היושב-ראש, אולי אפשר לבחון לתת תקופה ארוכה יותר, ולקבוע שהוועדה תתכנס - - -

לא. אני לא מעוניין לתת תקופה ארוכה יותר. צר לי.

זה הליך שמצריך שוב את הממשלה.

בסדר, אז זה יצריך שוב. מה לעשות? יש פה נציגי אוצר שלא יודעים לתת תשובה, ואנחנו פה אחרי האירוע הזה, כשניסינו לבדוק מה קורה מאז ינואר, התכנסנו היום ושמענו שנעשו צעדים. זה יפה שנעשו צעדים, רק שלא טרחתם לעדכן, לדבר ולחשוב שאולי ביחד – היה אפשר לדחות משהו. אני לא יודע. לכן, לא.

אני רק רוצה להציע משהו.

לא. אני לא מעוניין לשמוע הצעות. מה שיהיה זה כזה דבר, ומה לעשות? אני פה לבד, אז אני גם קובע.

ה-26 במאי זה יום ירושלים.

ה-26 במאי זה יום ירושלים? חלילה לא נפגע ביום ירושלים, אז אנחנו נעשה את זה ב-29 במאי.

זה יום חמישי.

יופי.

זה לא משנה. עדיין צריך להביא את זה קודם.

אז אנחנו נאריך את זה עד ה-29 במאי 2025. עד אז, אני אצפה לקבל מהאוצר מסמך מנומק ומפורט של איך הם מתכוונים ליישב את האירוע התקציבי, אם זה הולך להיות, אם זה לא הולך להיות ומתי.

מבחינתי, המשמעות של תשובה שתגיד שלא יודעים או שעדיין לא יכולים להעריך – היא שזה לא בסדר העדיפויות. זאת אומרת, שזה לא יהיה, בעצם; שעצם הקיום הוא לוט בערפל. ואם עצם הקיום הוא לוט בערפל – אנחנו נצטרך לחשוב לאן כל האירוע הזה הולך.

אנחנו ממשיכים לעשות פה איזה שהוא דיון אינטלקטואלי, שאני בטוח שהוא מרתק לחלק מהאנשים, אבל אני מרגיש שאנחנו קצת מבזבזים את הזמן. אם לא הולכים להקצות לזה את המשאבים הנדרשים, בסופו של דבר – למה מבזבזים פה את הזמן של כולנו?

היושב-ראש, רק עוד משפט אחד קטן: בכל מקרה, גם אם מחר יקרה הנס והאוצר יתן לי כסף – עד ה-29 במאי - - -

ברור לי. לא חשבתי שאתה תסיים עד ה-29 במאי.

אני יודע. חשוב לי להבהיר את זה לפרוטוקול. אני אבוא לבקש הארכה.

ברור לי לגמרי. זו פשוט הדרך שלי להתעדכן ולהיות עם יד על הדופק, כי אחרת לא מדברים איתי; אחרת, מדברים איתי, אם בכלל, יום לפני הדיון או משהו כזה. כך אני רוצה להבין מה קורה.

רק משפט – מסר מהיועצת המשפטית לכנסת: מדובר בצו יוצא דופן שעולה לאישור מליאה. לו"ז מליאה זה לא לו"ז ועדה בכנסת, שהיא יחסית גמישה.

הוועדה הזו הכי גמישה, דרך אגב.

אנחנו ממש מבקשים להביא זמן סביר מראש. למליאה יש חוקים משלה – לא הייעוץ המשפטי קובע אותם. בפעם הבאה, למנוע תקלות על ידי הבאה של הצו לפחות שבועיים מראש. אתם כבר תדעו שבועיים קודם, מן הסתם.

אתם מאשרים את הצו שאושר במליאה?

רק שנייה, אנחנו מקריאים. כפי שאמרתי, יש לנו החלטה מספר 2599 של הממשלה, שזה הצו בנוסח שהונח לפנינו, שאותו החלטנו לא לקבל. אני מקריאה נוסח חלופי שמוסכם.

טיוטת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת השעה), התשפ"ה-2025


.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 20(ו) לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2017 (להלן – החוק המתקן), בכפוף לסעיף 3(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977, ובאישור הממשלה, ועדת הכנסת המשותפת והכנסת, אני מצווה לאמור:

הארכת תקופת הוראת השעה
1.
תקופת הוראת השעה, כמשמעותה בסעיף 20(א) לחוק המתקן, תוארך עד יום ה-29 במאי 2025.



אנחנו נברר מה התאריך העברי, כמובן, והוא יירשם.

ב' בסיוון, התשפ"ה.

זה ה-29 במאי?

כן.

תחילה
2.
תחילתו של צו זה ביום א' בטבת התשפ"ה, 01 בינואר 2025.



ה-01 בינואר זה המוביל. אם זה לא א' בטבת – אני אבדוק. שוב, זה יהיה ה-01 בינואר.

שמירת דינים
3.
אין בצו זה כדי לגרוע מהוראות לפי סעיף 10ב לחוק החלת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע-2009.



זה הצו של שר הפנים. אנחנו נעדכן אותו בנוסח שהוועדה תיקנה.

היום אנחנו נמצאים ב-24 בפברואר. צריך לאשר אותו בממשלה ולהביא אותו למליאה. נצביע על הנוסח שהיא הקריאה. מי בעד?

אחד.

מי נגד?

אין מתנגדים, אין נמנעים.


הצבעה

אושר.

עבר פה אחד, כרגיל. תודה רבה. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:14.