פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 391
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז בשבט התשפ"ה (25 בפברואר 2025), שעה 12:00

1. הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024, של ח"כ עמית הלוי
2. הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2024, של ח"כ אביחי אברהם בוארון

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
אביחי אברהם בוארון
סימון דוידסון
משה טור פז
יבגני סובה

לימור סון הר מלך
עאידה תומא סלימאן
משה פסל

יוסי מימון - רח"ט מדיניות פנים, המטה לביטחון לאומי

מיכל גרשוני - עוזרת ייעוץ משפטי, משרד החינוך

כרמית הרוש - מנהלת מחוז ירושלים, משרד החינוך

דליה מזרחי - סגנית מנהל אגף בכיר כח אדם בהוראה, משרד החינוך

לירן בנית ששון - ראש אשכול השכלה ותעסוקה, משרד המשפטים

איתי חיים - משרד החינוך

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

נעמי גרינוולד - סגנית מנהל תכנית החומש, עיריית ירושלים

לארה מובאריכי - עיריית ירושלים

גל ינובסקי - רכז פיתוח מדיניות, עיר עמים

לירן ברוך - פורום נכי צה"ל

ניב קשת - פורום נכי צה"ל

ארנסט איתן איבניצקי - אם תרצו

חנה כהן - משפחות החטופים

דביר קופרשטיין - משפחות החטופים

לילי רוסו - מנהלת אגף בכיר הכשרה וכניסה להוראה בפועל, משרד החינוך

תמי סלע

אתי דנן

רויטל יפרח


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024, פ/4451/25
הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2024, פ/5145/25

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום כ"ז בשבט, 25 בפברואר 2025, בנושא: הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ד-2024, של חבר הכנסת אביחי בוארון וחברי כנסת נוספים – משה פסל, מישל בוסקילה, ששון ששי גואטה.

הצעת חוק נוספת – מיזגנו בין ההצעות?

לא, לא מיזגנו.

הצעת חוק נוספת – מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אגדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה-2024, הן זהות, נכון?

זהות.

- - של חבר הכנסת עמית הלוי וחברי כנסת נוספים.

אמרנו שייתכנו הצבעות. לאחר שיח בין המציעים והלשכה המשפטית והמשרד, נראה שלא נספיק להגיע להצבעות אבל בואו נראה. אני מאמין שלא, אלא אם כן נגיע להבנות והכל יבוא על מקומו בשלום.

בדיון הקודם, טרם הגענו או לפחות לא נתנו לכלל המשתתפים בדיון, גם מבנק ישראל, הכלכלן הראשי – הוא נמצא איתנו?

נכון, המכון למחקרי מדיניות שהגיעו לא דיברו ואולי עוד דוברים.

חנה, בבקשה.

שלום לכולם. אני הדודה של ענבר היימן, שהייתה במסיבת ה"נובה" כ"הלפרית", היא התנדבה. עם הישמע האזעקות היא ברחה. שלוש שעות, כשלא היה מי שיציל אותה, היא הסתתרה בכל מקום. היא נחטפה משטחה הריבוני של מדינת ישראל, הופקרה, נחטפה ונרצחה.

אנחנו 508 ימים נאבקים להשבתה של ענבר לקבורה בארץ ישראל. נאבקים זה לא מילה. אנחנו נדחפנו לפעימה השלישית בעסקה בהתחלה, כשהייתה את עסקת הפעימות. למה? כי אנחנו פשוט סוג ג'. אנחנו בכלל לא חשובים. צריך להביא את החיים, זה ברור, אבל אנחנו כנראה לא חשובים.

ההורים של ענבר, אין להם גופה לקבור. אימא שלה מייחלת לרגע שיהיה לה קבר, שהיא תוכל להדליק נר, לשבת לידה, להתפלל. לנו אין את מי לשקם. אנחנו בצרה ענקית. אנחנו נתונים בשואה, המשפחה שלי. אמנם ענבר נרצחה שם, ואנחנו נרצחים איתה כאן על בסיס יום יומי. היא קבורה שם, קברו אותה כמו כלב עם הבגדים שלה. לא היה מי שיספיד אותה; לא היה מי שיתפלל; לא היה מי שייפרד ממנה; לא היה מי שילטף את התלתלים שלה; לא היה מי שיבכה עליה. פשוט נקברה כמו שקוברים כלב.

אני באה לפה כל שבוע. אתמול הייתי, אני באה שוב היום. אני באה בתחינה לקבל את גופתה של הילדה שלנו לקבורה בארץ ישראל. אם צריך, אני אבוא גם מחר ואני אדרוש לקבל אותה. אני אגיע כל יום ואני אדרוש לקבל אותה. אני כבר הפכתי להיות חלק מהתמונות במסדרון. כולם מכירים אותי, כולם מסתכלים עלי, מלטפים אותי, מנשקים אותי. הפכתי להיות לחיית מחמד שנה וחצי. אבל איפה הילדה שלי? איפה הילדה שלנו? עוד לא קיבלנו אותה. והייתה עסקה הומניטרית, שאמרו לנו שבעסקה הזו משחררים אך ורק חיים. אז ישבנו בשקט. אמרנו, משחררים חיים, נשב בשקט.

ואז, מה אני מגלה? ארץ ישראל עושה סלקציה בין חטופים. את החטופים החיים שחררתם בשיטת הסלקציה. נגמרו החיים? הגענו לחללים, ואני מגלה ששוב בשיטת הסלקציה הם משוחררים. וכשאני מבררת למה הילדה שלנו לא יצאה? כי כל הנשים הצעירות יצאו וענבר, בת 27, היחידה שלא יצאה מהנשים הצעירות, אז קיבלתי תשובה שענבר חלוטה. למי שלא יודע מה זה חלוט, אני אסביר – זו החותמת של הרבנות. השאר לא חלוטים. יודעים שהם נרצחים אבל הם לא חלוטים.

ריבונו של עולם, אנחנו משחקים עם משפחות, לא עם ילדים קטנים. אנחנו בכל זאת לא סתומים. אנחנו כאובים אבל עדיין לא איבדנו את שפיות דעתנו. לתת תשובה כזו לאבא? אומרים לו: הילדה שלך לא חלוטה אבל השאר כן חלוטים. עד היום חשבתי שחליטה זה חליטת תה. באמת, לא ידעתי שיש כל מיני מושגים. אז אני שואלת אותו: אוקי, אבל אתה יודע שיוצאים חללים. אז הוא אומר לי: כן. אז אמרתי לו: בוא נעשה עסק – כל מי שתחלטו אותו והוא הופך לחלוט, תשאירו אותו שם כמו שאתם משאירים את ענבר שם. ואם החלטתם להביא חלוטים, אז תביאו את כולם. ואז הוא אמר לי את משפט המחץ: מה, את לא רוצה שנקבור אותם? נשארתי המומה. כאילו, מה נסגר? שאלתי אותו: אתה מבין שגם לענבר יש הורים שרוצים לקבור אותה?

תגידו לי, מה נסגר עם מדינת ישראל? אני לא מאמינה. ענבר היא דור שלישי לשואה. סבא שלה בא לפה לבנות את החיים שלו פה. להעניק לצאצאים שלו חיים בטוחים בארץ ישראל ולא רצה ללכת לגולה כי הוא פחד. הוא פחד כי הוא היה ניצול שואה. ופה, מדינת ישראל לא הגנה על הנכדה שלו והפקירה אותה.

ב-7 באוקטובר פרצה שואה במדינת ישראל ואנחנו, כעם יהודי, ממשיכים לעשות סלקציות בין חטופים. למה הילדה שלנו לא חזרה לקבורה בארץ ישראל? לא מספיק אנחנו מעונים בגלל הרצח של הילדה? לא מספיק אנחנו אוכלים את עצמנו על בסיס יום יומי? לא מספיק אנחנו נרצחים עם הילדה? הילדה קבורה בעזה ואנחנו קבורים איתה פה, זה לא מספיק? אימא שלה רוצה קבר. קבר, זה מה שהיא רוצה. הייתה לה ילדה אחת, היא כבר לא תקבל אותה בחיים. אבל היא רוצה לשבת ליד הקבר שלה, לדבר איתה, להדליק לה נר, לשתות את כוס הקפה הראשונה לידה.

איך הפכנו למדינה אטומה שכזאת? ואתמול אני מדברת עם הרב אייכלר, ואני אומרת לו: מה אני עוד צריכה להביא בשביל להביא את הילדה שלנו? אז התשובה שלו הייתה: תתפללי חזק, אולי זה מה שיביא לך את הילדה.

כן, אז אני מוצאת את עצמי מתפללת כל יום אבל את הילדה עוד לא קיבלתי. ואני יודעת שכולנו נגיע לשמיים בסופו של יום. אני מאחלת לכם חיים ארוכים, לי אני לא מאחלת את זה. ואז, נעמוד כולנו מול בורא עולם, והוא ישאל אתכם: מה עשיתם בשביל להציל את המשפחה של ענבר? הרי הדודה באה והתחננה בפניכם, בכתה, צעקה. מה עשיתם בשביל להציל את המשפחה הזאת? מה עשיתם בשביל להביא את הילדה הזאת לקבורה? לגרום למשפחה שלה שיהיה להם לפחות קבר. את התשובה אתם לא תצטרכו לתת לי, אתם תצטרכו לתת לו, לא לי. תודה רבה.

תודה, חנה.

דביר, בבקשה.

אני נמצא כאן היום לא כי רציתי אלא כי אין לי ברירה. בר, אחי, נמצא בשבי כבר למעלה מ-500 ימים. 508 ימים של חוסר ודאות, של חושך. של תקווה שנסדקת, של כאב שמסרב להיעלם. בר הוא לא רק עוד חטוף, הוא אחי. הוא גיבור. הוא זה שפינה פצועים תחת אש כדי להציל חיים במסיבת ה"נובה". הוא זה שחזר שוב ושוב רק כדי להציל עוד אדם, וברגע שהוא נזקק לעזרה, לא היה שם אף אחד כדי להציל אותו.

מה הייתם עושים אם זה היה אח שלכם? הבן שלכם? מתי הפכנו לאנשים שמסתכלים מהצד וממשיכים הלאה? אני לא בא לכאן לדבר על פוליטיקה, לא משנה אם אתם ימין או שמעל – זה לא מעניין. כולנו יודעים שמי שנמצא עכשיו בשבי בעזה הוא קודם כל ישראלי והוא חייב לחזור הביתה.

אני מבקש מכם, כאח שנלחם על האח הגדול שלו בארץ וסביב העולם, כתוב שהמדינה הזאת: תעשו הכל כדי להחזיר את בר ואת שאר החטופים למשפחות שלהם. אל תתנו להם להישאר מאחור. אל תחכו ליום שבו תתעוררו ותבינו שזה כבר מאוחר מדי.

אנחנו יודעים שבר חי, יודעים את זה ב-100% אבל מחר, הכל יכול להשתנות, אפילו עוד שעה, אפילו עוד דקה. אין לנו זמן לבזבז. תעשו הכל כדי להחזיר את 63 החטופים, החיים לשיקום והחללים לקבורה.

אני מבקש מכם, חברי הכנסת, תעשו הכל כדי להחזיר אותם. תודה רבה.

תודה, דביר.

אנחנו יודעים שאימא שלך הייתה פה והיא סיפרה שאותו מחבל התקשר אליה ואמר שהוא מוחזק אצלם, ושהוא לא במצב טוב ושהם עוקבים אחריה והם רואים שהיא לא עושה מספיק, לא רואים אותה בתקשורת. ואימא שלך ענתה לו: הבן שלי לא בידיים שלך, הבן שלי בידיים של הקדוש ברוך הוא, וכך גם אתה. נכון? אני זוכרת. בעזרת השם, אנחנו באמת מתפללים, אנחנו יודעים שהוא חי וזה כבר משמח, ובעזרת השם נזכה לראות אותו בבית, ולראות את אימא שלך ואתכם מחבקים אותו כמו אחרים.

בזכותכם כמובן.

אנחנו נעשה את ההשתדלות, אבל בסוף, אתה רואה איך זה עובד.

תודה רבה.

בבקשה, אדוני.

אני אמנם בכובע אחר פה אבל בר מתנדב יחד איתי בארגון "ידידים" לסיוע בדרכים, סניף חולון-בת-ים, והייתי רוצה בבקשה לנצל את הבמה הזאת ולהגיד שבר הוא מתנדב פעיל. היה יוצא לקריאות חירום, קריאות שבשגרה. הנוכחות שלו הורגשה וגם החיסרון שלו מורגש.

אנחנו רוצים למסור לדביר ולכל המשפחה ולג'ולי חיבוק ענק, ולהגיד שאנחנו מחכים לבר ואוהבים אותו, והדרך שבה הוא נחטף זה בחירוף נפש, זה לא פחות. הוא נחטף כגיבור. אנחנו מחכים לו בבית ומאוד שמחנו לשמוע שיש אות חיים ממנו. וכמו שאני ואתה התחבקנו פה בחוץ, אני מחכה שכולנו נחבק את בר ומאחלים לבשורות טובות. תודה.

אמן. כולנו מצטרפים לברכות ולאיחולים. המעברים האלה קשים.

בנק ישראל, נמצאים פה? בזום? לא. תמי, בואי נתקדם בינתיים.

יש לנו פה כרגע נוסח שפורסם לפני הישיבה הזו, שהוא מתקן את חוק הפיקוח על בתי ספר לגבי עובדי חינוך שהם במוסדות חינוך לא רשמיים, ואת חוק חינוך ממלכתי לגבי עובדי הוראה במוסדות הרשמיים. התיקון בשני החוקים האלה. אני אקריא את הנוסח שעל השולחן ואחר-כך אשמח להעיר כמה הערות, כי עוד לא התייחסנו לנוסח עצמו שנמצא על השולחן. יש גם הוראת מעבר שהיא חשובה.

אז יש לנו תיקון בסעיף 16 לחוק הפיקוח על בתי ספר, שהוא סעיף שעוסק באישור העסקה לעובד חינוך. הוצע להוסיף אחרי סעיף קטן (ב) סעיף נוסף, סעיף קטן (ג). כרגע זה כתוב (ב1) בלי סיבה, שאומר:

"(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), המנהל הכללי רשאי לסרב לתת אישור להעסקת עובד
חינוך לאדם בעל תואר אקדמי ממוסד להשכלה גבוהה ברשות הפלסטינית, ובלבד שהתואר האמור נדרש לו כדי לעמוד בתנאי הכשירות לשמש עובד חינוך;"

כלומר, אם למשל הוא צריך תואר באנגלית כדי להיות מורה לאנגלית או תואר במקצוע מסוים או תואר כללי כדי להיות מורה בבית ספר יסודי, אז התואר הנדרש לו לצורך הכשירות לשמש עובד חינוך.

"החליט המנהל הכללי לתת אישור העסקה לבעל תואר כאמור בסעיף קטן זה, יתנה את מתן האישור בלימודי השלמה שקבע שר החינוך לעניין זה בהתאם למטרות החינוך הממלכתי, כמשמעותן בסעיף 2 לחוק חינוך ממלכתי;"

התוספת הזאת בעצם מבטאת משהו שעלה פה בדיון הקודם, שאם יש שיקול דעת לסרב, יכולים להיות מקרים שבהם הוא כן יתיר, ואז ההוראה להוראת המעבר, שמחייבת להתנות את זה בלימודי השלמה, הגיוני שהיא תחול במקרים האלה. זאת אומרת, שתהיה חובה ללימודי השלמה למרות הסמכות שיש לו, אם הוא בכל זאת בחר להתיר ולתת אישור העסקה. זאת התוספת הזאת.

וההגדרה של "הרשות הפלסטינית" לקוחה מ"הגדרתה בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק, מעת לעת"

פה זה בתוך סעיף 16. בישיבה ציינתי פה שעלה העניין של מדינת אויב, ובאמת הבסיס לזה ותכף נדבר על התכניות, זה תכנים אנטי-ישראליים, אידיאולוגיה מסוימת שסופג אותו סטודנט במוסד להכשרה אקדמית, הבסיס הוא שזה רשות שנתפסת כאן כעוינת, ובדומה למדינות אויב, עלתה פה הערה של עמיחי אליהו, אם אני לא טועה, והוועדה רצתה לדון בה.

החלטה מהסוג הזה, כיוון שכרגע לפחות היא החלטה בשיקול דעת וצריך שיהיו שיקולים מדוע היה סירוב ומדוע הייתה הכרה או ניתן אישור העסקה, צריכים להיות נימוקים. זאת אומרת, זאת החלטה שצריכה להינתן בכתב עם נימוקים. כבר מוטמע בתוך החוק היום לגבי כל המצבים של סירוב לתת אישור העסקה - -

לא הבנתי, ההנמקה צריכה להיות בכתב?

אם יש שיקול דעת שמאפשר לסרב לתת אישור העסקה, צריכה להיות החלטה שאומרת שיש סירוב, לא ניתן לך אישור העסקה והנימוק. כי אחר-כך, על סמך זה, אותו עובד או אותו מועמד יכול להגיש ערר, יכול לבקש איזו שהיא השגה. זה מנגנון שכבר קיים היום בחוק פיקוח על בתי ספר.

אבל אין לזה שום אזכור בלשון החוק.

חוק פיקוח על בתי ספר היום קובע שכשיש סירוב לתת אישור העסקה לפי סעיף 16, והכנסתי את זה גם בנוסח המשולב כדי שזה דווקא יהיה מול עינינו. אז יש את סעיף 19 – "לא יסרב המנהל הכללי לתאם אישור לפי סעיף 16 ולא יבטל או יתלה אישור אלא לאחר שנתן לנוגע בדבר הזדמנות להשמיע טענותיו." ובסעיף 20 – "מי שהמנהל הכללי - -

כן, אבל במקרה דדן, איזה טענות הוא יכול להגיד? למד דה-פקטו ברשות הפלסטינית, והמחוקק קובע נורמה שמי שלמד שם...

זה חוזר אולי למה שאולי יעלה פה ולשנות את ההסדר. אבל כרגע, כפי שזה נוסח כשיקול דעת לסרב, צריך להסביר מאיזה טעמים.

בגלל "רשאי".

כן. כשיש שיקול דעת – אם זו עילה אחרת, יכול להיות שזה באמת היה בנוי אחרת. אז אותו דבר, נוסף סעיף חדש לחוק חינוך ממלכתי, סעיף 18(ב) - -
שמיים. אני אקרא אולי את הנוסח שכרגע על השולחן ואחר כך נעיר כמה הערות. עוד לא התייחסנו לנוסח עצמו שנמצא על השולחן. יש גם הוראת מעבר.

תמי, את רוצה את ההערות לגבי הנוסח הזה?

בבקשה, משרד החינוך.

היא רצתה רק את החלק הזה. לא נראה לי...

חלק ראשון – ניתן למשרד החינוך לתת את ההערות ונתקדם. בבקשה, מיכל.

אז אנחנו, מבחינתנו, נבקש להוסיף אחרי ה"מנהל הכללי רשאי לסרב אישור להעסקת עובד חינוך אשר נקלט לראשונה במערכת החינוך" – כפי שהסברתי, יש בעיה עם מורים שעוברים מבעלות לבעלות - -

מיכל, לאיזה סעיף את מתייחסת?

חוק הפיקוח.

להוסיף בתוך הסעיף עצמו שזה חל על מי שנקלט לראשונה במערכת החינוך.

יש אישורי העסקה לאורך חיים של מורה, ומי שנקלט לראשונה, זה אישור ההעסקה הראשון שלו ורק לגביו החוק הזה יחול. זה דבר ראשון.

ואם הוא עבר ממקום למקום?

רק אם הוא נקלט לראשונה זה יהיה הבסיס. אם הוא עבר ממקום למקום – אז לא.

אז לא נדרש אישור מנכ"ל.

כן. את זה כבר אמרנו - -

לא תהיה עילה.

הוא ייחשב כמי שכבר נמצא בתוך המערכת.

מי שקיים במערכת, קיים במערכת. זו נקודה ראשונה.

לעניין לימודי ההשלמה – אנחנו מבקשים שהנוסח יהיה בלימודי תעודת הוראה ממוסד להכשרת עובדי הוראה בישראל.

נו, זו לא השלמה? הוא דורש תעודת הוראה ישראלית. בעצם תכלית החוק תהיה שכל מי שבא עם תואר פלסטיני, יש לו תעודת הוראה ישראלית בתהליך. הוא יצטרך להשלים.

כן.

היות ואני חושב שזה יותר מוצלח מכיוון שהיום לימוד ההשלמה, גם שוחחתי על זה לרגע עם מנהלת המחוז בחוץ – שוב, יש כל מיני עמדות על לימודי השלמה, ותעודת הוראה ישראלית זה מה שנקרא – כולנו יודעים מה זה. במובן הזה, תכלית החוק בעיניי תוסט ליותר טוב בדרך הזאת, אני חושב שזה רעיון טוב, חבר הכנסת בוארון, שזה יהיה תעודת הוראה. בעיניי זה משיג את המטרה יותר טוב, מה עוד שיש רשימה סגורה של מוסדות - -

למה זה יותר טוב?

הנה אני אומר – יש רשימה סדורה של מוסדות ישראליים שמעניקים תעודת הוראה. רמת ההגדרה מה זה תעודת הוראה בישראל היא סגורה. לעומת זאת, לימודי השלמה זה פלואידי. יום אחד יכול לבוא אני לא יודע מי ולומר: הנה, זה לימודי השלמה. תעודת הוראה – כולם יודעים מה זה. אם הדרישה היא שמי שבא עם תואר פלסטיני יהיה חייב תעודת הוראה ישראלית, המשילות על זה והסיכוי ש - - - יותר נמוכה. על פניו, זאת נראית לי הצעה מקצועית טובה. אני שמח שהמשרד מציע.

רגע, אבל מה הפשט של זה? כמה זמן הוא צריך - -

בואו נדבר על הפיל שבחדר, חבר הכנסת טור פז. אנחנו מגיעים לזה מהר ממה שחשבתי. ההערה שהעלית היא הערה שמתייחסת לשדה פדגוגי. כשיש חוסר פדגוגי אז אנחנו נשלים אותו על-ידי תעודת הוראה. אולי היינו סבורים לומר שנשלים אותו על-ידי תואר ראשון ממקום אחר. אבל המהות של החוק הזה היא לא כמו בנוסח הזה שנכון לעכשיו, אנחנו מסכימים להצביע עליו בקריאה ראשונה. המהות של החוק הזה היא לא פדגוגית אלא מה תוכנת ההפעלה של סטודנט שלמד ברשות הפלסטינית. ואנחנו מדברים על נורמה שאנחנו רוצים לקבוע פה שקטגורית, מי שלמד ברשות הפלסטינית, לא יכול לשמש כמורה במדינת ישראל.

אבל כרגע הנוסח לא מבטא את זה.

רק רגע, תמי. ועכשיו, אנחנו בחילוקי דעות, אנחנו נמצאים בחילוקי דעות. חילוקי הדעות האלה נוגעים גם בנקודה של "רשאי" או "יסרב", ומה גבולות הגזרה של שיקול הדעת של המנהל הכללי. לדידנו, זה שכתוב פה "רשאי" זה בסדר, אבל אנחנו נשקול לקראת קריאה שנייה ושלישית האם לצמצם את ה"רשאי" הזה? האם לקבוע שהוא יסרב, אלא אם כן יש חריג כזה או אחר.

אנחנו לא באים לתקן פגם פדגוגי בהשלמת לימודים כאלה ואחרים, אם זה תעודת הוראה או כל לימודי השלמה אחרים. אנחנו באים להציב פה רף, והרף הזה הוא ברור. עלתה פה הצעה - -

לא הבנתי למה אתה אומר שזה פיל? מה פיל במה שאמרת?

לא, כי עד עכשיו שמענו מהגורמים המקצועיים של המשרד, שרצו לתלות את זה בחוסר של רמה פדגוגית כזו או אחרת. בא המציע ואומר: לא, יכול להיות שהוא המורה הכי טוב ברמה הפדגוגית - -

יש כמה תכליות לחוק הזה. אמרנו שאין פה הסכמה וזה בסדר גמור.

אתה מדבר על הערכים שמלמדים ופחות על הפדגוגיה. השאלה, כשאנחנו מדברים על תעודת הוראה, מה זה אומר? האם צריכים ללמוד מהתחלה? האם זה שנה? ומה הם לומדים בכלל?

חבר הכנסת דוידסון, מי שרכש את התואר האקדמי - -

אביחי, אני איתך בנושא הזה, אני איתך. אבל השאלה היא איך ממצים את זה שיהיה טוב בסוף לחקיקה עצמה?

דיברנו על זה שיש תכנית ממשלתית במסגרת תכנית החומש בהחלטת ממשלה, להוסיף פרק שילמד את אותם סטודנטים, את אותם צעירים שרוצים להיות מורים במזרח ירושלים – ברגעים אלו ממש עמל משרד החינוך עם משרד ירושלים עם עיריית ירושלים וכל הגורמים הרלוונטיים, לגבש החלטת ממשלה שכבר מנוסחת כדי להעביר אותה ביום ירושלים הקרוב, ולאפשר תכנית לימודים שאותם אנשים, אתם צעירים שרוצים ללמוד ולהיות מורים במזרח ירושלים יוכלו ל - - - פה, בישראל.

למה אני שואל אותך בכלל? כי אם בסוף אותו סטודנט יודע שהוא לומד שלוש שנים בחברון נגיד, והוא בא למדינת ישראל ומספיקים לו חודשיים לעשות איזה שהוא קורס – הם ימשיכו לעשות את זה. אבל אם הוא יבין שזה שנתיים לימודים, שיש פה ממש לימודים קשים, אז הוא יגיד: למה אני אלך לחברון? אתחיל מהתחלה ללמוד במדינת ישראל ולא בחברון.

זאת בדיוק המטרה שלנו. זאת בדיוק המטרה ה - - -

לכן אני שואל מה זה אומר ההשלמה הזאת? האם זה באמת סתם איזה פלופ או משהו משמעותי?

אז הם אומרים "תעודת הוראה" ולא השלמה.

תתייחסו אתם.

לגבי מה?

היקף תעודת ההוראה המינימלי והמקסימלי, כי אני יודע שיש בזה טווחים מאוד גדולים בישראל.

בזמנו אמרו שאפשר גם בשנה ואפשר גם בשנתיים, תלוי מה הרקע הקודם.

תעלו בבקשה את ד"ר לילי רוסו בזום, מנהלת אגף בכיר הכשרה וכניסה להוראה בפועל.

אביחי, אני רק חוזר לתכליות ולמטרות של החוק. ברור שטוב לכולנו שמקסימום מורים בישראל יהיו בוגרי תואר ישראלי. עכשיו, אני מבין שהחוק כאן - -

מקווה שזה היה ברור גם לגורמי המקצוע.

עכשיו, אנחנו רוצים לראות מה קורה עם מי שבא עם תואר פלסטיני. ואז, אנחנו אומרים שהוא רשאי לסרב, והסוגיה של תעודת ההוראה – אם הוא לא מסרב, הוא חייב לחייב אותו בתעודת הוראה, נכון? זו בעצם ההצעה.

נכון לעכשיו, אנחנו מדברים על "רשאי לסרב". אנחנו שוקלים לצמצם יותר את שיקול הדעת ולהפוך אותו ל"יסרב", אלא אם כן יש חריג. אבל נכון לעכשיו, בנוסח שקיים - -

צריכים גם לקבוע מאורע חריג.

- - בנוסח שמוצג לפנינו, אנחנו מדברים לא על יאשר תואר ראשון, ומבחינתנו גם תעודת הוראה לא מתקנת את הפגם, היא לא משנה את המציאות.

אבל אני מנסה להבין: אם היא לא משנה את המציאות, אם הוא יעשה תעודת הוראה, אז מה? ההסתה שהוא ספג - -

יפה. הזרעים ש - - -

- - -

אגב, יכול להיות שתעודת הוראה, יראו לנכון להוסיף בתוך לימודי תעודת ההוראה משהו שהוא מסכן...

בואו נגיד ככה: גם לשיטתכם, תואר נוסף שהוא עושה, אז הוא כבר יכול ללמד בישראל.

תמי, אבל זה מצד חכמים עשו סייג לתורה. אתה לא יכול להגיד לבן אדם: אתה לא יכול בגלל "חטאי העבר" או בגלל שלמדת בצעירותך ברשות הפלסטינית, הרבה שנים לאחר מכן או לאחר שעברת גם דרך האקדמיה הישראלית, גם הורגלת וחונכת לבגרות הישראלית. הרי שם, חבר הכנסת דוידסון, חשוב שתדע ששם הם לומדים בהכוונה לתאוג'יהי, לתכנית הפלסטינית. ויש החלטת ממשלה שאומרת שאנחנו רוצים להעביר כמה שיותר תלמידים ממזרח ירושלים, 110,000 תלמידים, ללימודים בבגרות הישראלית כדי שיספגו את הערכים האוניברסליים שמוטמעים בבגרות הישראלית. זה לא קורה כשאתה מוכוון, כשאתה סטודנט והולך להיות מורה ומוכוון לתאוג'יהי, לתכנית הפלסטינית, ולזרוק עוד סיבה למה למשוך אותם לאקדמיה הישראלית? וכשאת שואלת, תמי, אז מישהו שבצעירותו, כשהיה בן 18-21, למד תואר ראשון ברשות הפלסטינית ואחרי זה, בגיל 25, עושה תואר שני בישראל, אני לא פוסל אותו. בסדר, הוא עשה תואר שני בישראל, אני לא פוסל אותו עכשיו קטגורית על כל מה שהוא עשה בחיים, אבל הוא חייב לעבור דרך המסדרון הישראלי כדי להיות מוכשר לעבוד בישראל.

אבל מי שהוכשר, זה נותן לו דווקא פחות כלים טובים מאשר תעודת הוראה בישראל כדי לשמש מורה מתאים.

לא הצלחנו להבין.

הם אומרים שהוא עשה עוד תואר באקדמיה הישראלית, נניח באנגלית או מתמטיקה, כל תואר שהוא, אז הוא כן יכול להיקלט במערכת, אין בעיה. דווקא בתעודת הוראה, הרבה פעמים הכלים הפדגוגיים, הלימוד של תכנית הלימוד הישראלית, הכלים של לימודי עברית הם יותר רלוונטיים דווקא כדי להיות מורה ראוי, ולאו דווקא יותר או פחות שנים. תואר נוסף, יכול להיות שהוא יעשה אותו בשנתיים וגם תעודת הוראה בשנתיים, אולי עם השלמות נוספות. זאת אומרת, לאו דווקא כדי להשיג מבחינה עניינית, בוא נגיד, את ההתאמה היותר טובה וההכשרה להוראה בישראל של מישהו שעשה איזה שהוא תואר במוסד של הרשות, כי אתם מדברים על זה שהוא ספג ערכים, אנחנו רוצים שהוא ישתלב ויקבל השלמות, בין אם אידיאולוגיות ובין אם פדגוגיות. אבל לאו דווקא יותר ענייני.

אז אני מציע ליצור פה מצב שהוא יעשה חושבים עם עצמו ויגיד לעצמו: אוקי, עדיף לי ללמוד בישראל מאשר באוניברסיטה ברשות הפלסטינית כי עם התואר הזה, כן יקבלו אותי איתו לחינוך ועם זה לא.

אגב, את זה אפשר להשיג גם בעוד הרבה דרכים שהן יותר – רציתם לדבר על - -

אני אתן תכף. לילי, לפני שאתן לך כי חשוב לי להבין שתעני על מה ששאלנו את מיכל. אבל רק כדי שתיכנסו לפרופורציות – חבר הכנסת טור פז, זה סרטון של פחות מדקה, אני רוצה שתראה את זה ותבין מה עומד מאחורי החקיקה הזאת ומה קורה באמת באוניברסיטאות. טקס סיום תואר, בבקשה.

(הקרנת סרטון)

היה חשוב לראות כדי להבין מה הצורך של החקיקה הזאת. אני לא יודע אם זה קורה בכלל האוניברסיטאות ואני לא לוקח את זה ככלל. אבל עצם זה שזה קורה – לפחות אני, מה-7 באוקטובר, אפס סיכונים. דבר כזה לא יכול לקרות. מי שנוכח ולמד במקומות האלה לא יכול ללמד את ילדינו. זהו. זו עמדתנו, זו עמדת המחוקק. אנחנו כרגע רוצים לקבוע נורמה ולהגיד לכם מה אנחנו רוצים לקבוע, ואנחנו מבקשים מהגורמים המקצועיים גם של המשרד וגם של הוועדה להגיד לנו איך לעשות את זה. ולכן, אני אומר שאנחנו צריכים ביחד לראות איך אנחנו עושים את זה בצורה הטובה ביותר.

- - -

אנחנו לא בטוחים שזה מה שקורה בכל המוסדות.

אני חושב שאפילו תואר - - - לא כל-כך מתקן...

לא, אבל אם אדם כבר לוקח את ההחלטה – אנחנו מרוויחים פה שני דברים: האחד – אדם שסיים שם את התואר ויחליט שהוא בכל זאת רוצה ללמד במערכת החינוך הישראלית ויעשה את התהליך של תואר חדש, ושם הוא יספוג את הערכים אז נכון, יכול להיות שזה לא ישנה את דעתו אבל בוא נגיד שעשינו לפחות את המהלך והוא הוכיח שהוא מוכן להשקיע שוב מספר שנים כי חשוב לו להיות מחנך.

הדבר השני שאנחנו מרוויחים הוא שבסופו של דבר, אנחנו נקבל מורים שבתחילת התהליך, במקום ללכת לשם ולאבד שלוש שנים, ילמדו בראש פה, בישראל, ולא יספגו את הנאצות ואת החינוך ואת שנאת ישראל במהותה, כמו שראינו פה.

שוב, אני לא לוקח את זה כיתדות וכיסוד עובדתי שזה מה שקורה בכל המכללות ובכל האקדמיות. אבל זה קורה, אנחנו רואים שזה קורה, ואנחנו לא צריכים לקחת סיכונים. המחוקק רוצה לקבוע נורמה, שמי שרוצה לבוא וללמד במערכת החינוך הישראלית, אז או שהוא למד במדינות שמכירות במדינת ישראל, בקיומה של מדינת ישראל ולא מחנכים לשנאת היהודי באשר הוא יהודי, ולהפוך אנטישמיות בהסוואה של אנטי-ציונות וכל הדברים האלה. זו כרגע מטרת המחוקק ולשם אנחנו חותרים. אנחנו רוצים כרגע לקבוע את ה"מה", ואנחנו רוצים יחד עם הגורמים המקצועיים להבין איך אנחנו עושים את זה.

רגע, אני שואלת: איך אנחנו כותבים שמי שיבוא ויעשה את התהליך של תואר במדינת ישראל, אחרי שהוא כולו כולו שטוף בתכנים האלה, אתה חושב שהתכנית שלנו היא זו שתהפוך אותו למשהו אחר?

אני נוטה להאמין שאדם בסוף מוציא החוצה את מה שהוא סופג. ולכן, אם אדם לוקח את ההחלטה שהוא נכנס ללמוד באקדמיה הישראלית, לומד שלוש שנים, אחר-כך הוא לומד לתעודת הוראה והוא סופג שם את הערכים שהמשרד יקבע שנכון לקבוע שמורה במדינת ישראל יספוג בשביל לחנך את הילדים – כן, אני חושב שצריך לתת הזדמנות לכל אחד. להגיד לך שזה יהיה הרמטי ב-100%? זה לא יהיה הרמטי ב-100%. מה שבטוח יהיה ב-100% זה שמכאן ולהבא אנשים ילמדו מראש במערכת האקדמיה הישראלית, ילמדו תואר ישראלי ואחרי זה תעודת הוראה ישראלית - -

ההרמטי ב-100% זה שהוא כנראה לא ישנה את דעתו.

- - ומשם, אני בטוח ש - - - וכמו שאמרתי בדיון הקודם – יש את ה"סור מרע", וזה מה שאנחנו עוסקים בו עכשיו. ויחד עם זה, יש את ה"עשה טוב", שזו החלטת הממשלה שאנחנו מקדמים יחד עם אביחי בוארון. הבאתי את ההצעה - -

אני שמעתי את אביחי אומר משהו אחר אבל אולי אני לא הבנתי.

תחדדי לי.

אתה והיו"ר מדברים שני דברים אחרים.

למה? אנחנו מדברים בדיוק באותו קול.

לא. אתה דיברת על זה שמי שלמד ברשות הפלסטינית לא יוכל או לא יהיה שום מנגנון אחר שיוכל להכניס אותו לתוך מערכת החינוך - -

אלא אם כן הוא ילמד בחזרה תואר באקדמיה ישראלית.

לא. עזוב שנייה - -

זה הנוסח הראשון. לא המצאתי פה דברים.

לימור, מי שלמד ברשות הפלסטינית לדידי, כמציע ההצעה וגם על דעת חבר הכנסת עמית הלוי, בזהירות המתבקשת, לא יוכל להיות מורה בישראל - -

אז זה לא מה שהיו"ר אומר.

- - אלא אם כן יהיה חריג מסוים. נכון שלשון החוק או לשון ההצעה, כפי שכתובה היום - -

מה זה "חריג"?

אני לא יודע. יש לנו עבודה. יש קריאה שנייה ושלישית. לכן זה לא מופיע פה. תשמעי, חברת הכנסת סון הר מלך, עם כל הכבוד אלי - -

בוארון, הצעת החוק המקורית אומרת שכל מי שלמד באקדמיה ברש"פ, לא יוכל לעולם ללמד בישראל או שאם הוא ילמד תואר במדינת ישראל הוא יוכל לכהן כמורה? בהצעת החוק המקורית, עזוב את השינויים. מה שאתה הגשת?

לכן אני אומרת שאני שומעת אותו אומר משהו אחד, ואותך אומר משהו אחר.

לא, לא, זאת אותה תשובה רק משום מה, הוא כנראה לא מסביר את עצמו היטב.

אני אומר עוד פעם - -

אני לא כלום, אני קראתי את הצעת החוק המקורית.

אתה רואה?

ההצעה לא אמרה שזה פוסל אותו לעד, בלי שום קשר - - -

- - -

זו הצעת החוק המקורית של עמית הלוי ושל בוארון. ואני שואל את חבר כנסת בוארון: האם כוונתך בזה שהגשת את הצעת החוק המקורית היא שמי שלמד ברש"פ, לא יוכל אף פעם ללמד במערכת החינוך הישראלית או שיש לו אפשרות - -

לא.

- - אם הוא ילמד תואר חדש בישראל?

אז עניתי על זה פעם, פעמיים ושלוש, לימור. אם אדם למד ברשות הפלסטינית, לדידי הוא לא ראוי.

מה אומר החוק? מה לדידך? לדידי הכל מצוין. מה אומר החוק?

לימור, החוק אומר שלא יהיה מורה אלא אם כן, כפי שהעלה היושב-ראש, הוא עשה פעם נוספת תואר בישראל, ואז כמו שאמרתי – "סייג לתורה", וזה מבחינתי מכשיר אותו, אחרי שהוא עשה את התואר. אני לא יכול לפסול אותו לכל החיים עד גיל 80 להיות מורה בישראל.

אתה יכול, אבל אתה לא רוצה.

בסדר, אני בוחר שלא.

אגב, אני רק אגיד משהו: גם בהצעת החוק שלך, של אי אישור כניסה לאקדמיה למי שהורשע בטרור, את לא אומרת בחקיקה: אני לא נותנת בכלל את האפשרות לאותו אדם להיכנס לאקדמיה.

אתה שואל אותי מה הייתי רוצה? בוודאי שאני חושבת שמי שהורשע בטרור לא צריך להיות חלק מהאקדמיה בישראל. זה שיש לנו את הטירוף, שאנחנו נמצאים תחת הטירוף של משרד משפטים וייעוץ משפטי שמכריח אותנו להגיד מה שאנחנו לא חושבים – הכל בסדר.

אבל לימור, זה לא נכון. זו לא הייתה כוונת המחוקק מראש. אני קורא את הצעת החוק המקורית, לא הושפעתי מגורמים עוינים חיצוניים - -

אבל הבנת מה כוונת המחוקק – הוא אמר לך מה הייתה כוונת המחוקק. זה שהוא הבין שהוא נמצא תחת חסמים משפטיים כאלה ואחרים - -

אבל זה לא רק משפטי. יש פה בסוף ילדים שצריכים לקבל מורים, וסוחבים להם עכשיו 6,000 או 7,000 מורים, אז מי ילמד אותם? מי ילמד את הילדים? לא במזרח ירושלים, לא במגזר הבדואי. בסוף אנחנו צריכים להיות ריאליים.

מצוין.

- - -

גם זה, וגם אני חושב שהתהליך שמוצע כאן הוא תהליך חשוב מאוד. ברור שאנחנו מעדיפים שהילד ילמד בישראל, אמרנו את זה, ואנחנו גם מאמינים בזה. עכשיו בואו נראה, יש פה מערכת שלמה שעוברת תהליך, אולי תהליך מדהים, של ישראליזציה. צריך לומר שיש פה גם הרבה משמעויות והרבה אחריות אבל זה תהליך טוב. עכשיו צריך לראות שאנחנו עושים אותו נכון.

דוקטור לילי רוסו, בבקשה. סליחה על ההמתנה.

שלום לכולם. ממש בקצרה, לתת מענה לכמה סוגיות שעלו עכשיו, תוך כדי הדיון. בעצם, כשמסתכלים לטווח הארוך – בטווח הארוך השאיפה בהצעה שלנו היא להוביל מהלך שבו ישתלם להם ללמוד באקדמיה הישראלית כי מי שיעשה תואר ותעודת הוראה ביחד, יסיים את זה בשלוש שנים. זה בטווח הארוך.

בטווח הקצר – יש סטודנטים שמגיעים עם תואר, ואנחנו מחייבים תעודת הוראה רק במוסד אקדמי ישראלי. שאלו פה מה משך זמן הלימודים? משך זמן הלימודים הוא זהה להסבת אקדמאים. מגיע מישהו - -

שזה בדרך כלל שנה?

- - עם תואר, לתעודת הוראה הוא לומד שנה שלמה. כך יוצא שתואר ותעודת הוראה, אם הוא לא למד לא בישראל, זה יוצא ארבע שנים. זאת אומרת שבטווח הקצר יהיו כאלה שיוכלו - -

לילי, את מדברת על מצב אחרי הצעת החוק, כן? מה יהיה המצב - -

ברור. אני מדברת על טווח קצר וטווח ארוך אחרי הצעת החוק, כשהצעת החוק מדברת על כך שבמקום לכתוב "השלמות", אנחנו אומרים בצורה ברורה – תעודת הוראה ממוסד אקדמי ישראלי. זה השלמות. והשלמות יכולות להיות אם אתה בא עם תואר – אז יש לך שנת השלמה ללימודי תעודת הוראה. המוסדות האקדמאים הישראלים ערוכים לכך. ואם אתה עושה חשבון מלכתחילה, אז עדיף לך ללכת וללמוד B.Ed, תואר ותעודת הוראה באקדמיה הישראלית, אם זה ליסודי ואם זה לעל-יסודי, ומשך זמן הלימודים לשניהם יהיה שלוש שנים. זהו, זה מה שרציתי להגיד לגבי השאלות ששאלתם. זאת אומרת, בסופו של דבר, אנחנו נוביל מהלך שלא ישתלם לצאת ללמוד - -

לא פירטת את הזמנים במידה ואחרי הצעת החוק. אני, לדוגמה, כן רוצה ללמוד ברשות ואז לעשות פה השלמות.

אז זה ייקח לפחות ארבע שנים.

לא, הוא מדבר על תעודת ההוראה. שנה.

תעודת הוראה למי שהוא בעל תואר, המינימום זה שנה.

אז בעצם לא הבנתי מה החוק שינה.

את יכולה להסביר שוב מה המצב היום, ומה יהיה לאחר הצעת החוק?

אותו דבר.

לא.

היום יכולים להיקלט מיד ולעשות השלמות שהן לא תעודת הוראה, הרבה פחות - -

תעודת הוראה פלסטינית.

זאת אומרת, החוק הזה בעצם אומר – הם למדו כמה שנים ברשות הפלסטינית – סליחה, ברשות, פלסטינית לא קיים. ועכשיו, מה שמבחין בין מה שהם יהפכו להיות מורים זה שנה. זאת אומרת, שנים הם למדו ברשות, שלוש-ארבע שנים ברשות, ועכשיו הם יבואו לעשות שנה, ובזה זה...

אבל אתם מתייחסים לזה רק בהוראת המעבר.

ומה יקרה אחרי הוראת המעבר?

- - -

מה שדיברתם כרגע, על השלמת תעודת הוראה, לילי, זה רק על הסעיף של - -

רק להסביר: ההסדר המוצע כרגע הוא כן חידוש מהותי. הוא נותן סמכות גם בגרסה – לא הגרסה שחבר הכנסת אמר שנשקול לקראת שנייה ושלישית אלא גם בגרסה הזאת, שיש בה שיקול דעת, היא מאפשרת על סמך זה שהתואר הוא מהרשות הפלסטינית שיקול דעת מאוד רחב למנכ"ל משרד החינוך לסרב לתת אישור העסקה או להעסיק אדם שהתואר שלו הוא משם.

יש פה אמירה שגם אם הוא החליט במסגרת שיקול הדעת כן להתיר, אז תידרש תעודת הוראה. זו התוספת. אבל קודם, בכלל לא הייתה עילה מעוגנת בחוק לסרב, ועל זה כמובן אפשר לטעון לכאן או לכאן אבל זה חידוש משמעותי, זה לא מה שהיה קודם.

תמי, אני מנסה להבין – אחרי הצעת החוק בעצם אני צריך לבחור בין לעבור תואר ברשות הפלסטינית ואז לעבור פה השלמה של שנה - -

לא בהכרח יאפשרו לך. יש עילה לסרב. עוד לא ברור לנו מה השיקולים כן להתיר, גם במקרים שיש תואר כזה לעומת לסרב. עוד לא מובנה פה שיקול הדעת. אבל ככלל - -

בחוק לא מובנה שיקול הדעת?

לא מובנה.

לא, עדיין לא.

יתרה מזאת. המציאות היום היא שיש השלמות שהן לא תעודת הוראה. מה שקורה היום זה שהם הולכים ועושים מספר קורסים בשפה העברית, וזה נקרא השלמה. יש פה ממש - -

אבל אותנו פחות מטריד ה - -

כלומר, השיקולים עד עכשיו היו מקצועיים ואקדמאיים.

סליחה?

אני אומרת שכשאת מדברת על ההשלמות ועל שנת ההוראה, אני מבינה את זה שעד היום השיקולים היו אקדמאיים והיו יותר מקצועיים במינוי של האנשים.

הפוך, הפוך. עכשיו השיקולים הם אקדמאיים ומקצועיים. עד היום, השיקול היה לתת השלמה של קורס בלימודי עברית, וזה לא שיקול אקדמי. להיפך, אנחנו רוצים - -

למה לא שיקול אקדמי? אני לא מבינה.

זה לא מספיק. עברית זה לא מספיק.

זה לא מספיק.

עברית זה לא מספיק. אבל בואו נזכור שמכירים בתעודה הזאת על-ידי המל"ג התואר שהם קיבלו, מכירים בו לצורך המקצועי, האקדמי של אותו מקצוע, על-ידי המל"ג. בגלל זה מתחשבים בזה.

עכשיו, בעניין ההוראה – אני גם לא הייתי רוצה שמישהו ילמד את הילדים בלי שעבר את ההכשרה להוראה. וההכשרה להוראה היא לא שטיפת מוח אלא היא הכשרה שהבן אדם יוכל להיות מורה שיחנך את הילדים. זה לתת לו כלים מקצועיים. יש הבדל בין שיח שהוא מנסה לדאוג לכלים המקצועיים ולתעודות אקדמאיות שמוכרות ומתאימות לבין שיח שהוא כולו פוליטי, נסמך על העובדה – למדת ברשות, אז אתה חשוד עד שתוכיח אחרת.

לא, זה לא פוליטי. אני מבין מה את אומרת.

הייתי רוצה שההשכלה הגבוהה תהיה נגישה לכולם בתוך ה - -

אני אסביר.

ברשותך, תעודת ההוראה מכשירה את הסטודנט ללמד לקראת תכנית הלימודים הישראלית ברמה המקצועית. זה מותאם למתודולוגיות שקשורות לכיתה ולאופן הלימודים - -

אבל זה בדיוק מה שאמרתי.

מערבבים פה דברים.

לכן אני רוצה לעשות סדר.

- - -

עאידה, אני רוצה לעשות סדר. זה נכון שהמשרד מנסה ובצדק, לומר שהדרישות שלו הן דרישות פדגוגיות וחשובות ומקצועיות. ולכן, הם דורשים שיהיה כתוב "תעודת הוראה" ולא רק השלמה. זה נושא אחד. אבל בואו לא נטמון את הראש בחול. בקשת המחוקק וכוונת המחוקק והמציעים היא לקבוע נורמה, שאדם שלמד ברשות הפלסטינית, וספג במשך תקופת התואר את הדברים כמו שראינו בסרטון קודם, את שנאת היהודים באשר הם יהודים ואי זכותה של קיומה של מדינת ישראל – היה פה סרטון קודם.

על הסרטון בנית את כל החוק?

לא, לא. ואמרתי, עשיתי סייג בדבריי – אני אגיד שעשיתי סייג לדבריי ואמרתי שאני לא קובע יתדות ואני אומר שזה מה שקורה בכל המכללות והאוניברסיטאות. אבל, יחד עם זאת אמרתי, ואני חושב שזו כוונת המחוקק, שאחרי ה-7 באוקטובר, המחוקק כמחוקק, זכותו לבוא ולקבוע נורמה, והוא אומר: אני לא מוכן לקחת שום סיכון. ואם יתכן ויש אפילו אחוז הכי קטן שאדם שלמד ברש"פ יעבור את מה שראינו כאן, בסרטון הזה, ושוב, זה היה רק טקס סיום, אנחנו לא יודעים מה היה במשך שלוש, ארבע שנים שהוא למד לתואר - -

ברור שזאת האווירה.

- - ולכן, אנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון שאותם אנשים ילמדו את הילדים שלנו, ולא משנה מאיזה מגזר הם, מהמגזר היהודי או מהמגזר הערבי. כי כמו שאמרתי גם בדיון הקודם – המגזר הערבי לא פחות חשוב לי, ואני רוצה שהם יקבלו חינוך טוב, מקצועי, עם אהבת האחר, עם זה שהוא לוקח על עצמו גם את חוקי מדינת ישראל. אגב, כמי שגדל בצרפת, כשהוריי הגרו מתוניס לצרפת, היה ברור להם שהם נכנסים למדינה ומקבלים את החוקים שלה ומכירים בזכות של המדינה ומברכים ומודים למדינה שמקבלת אותם כמהגרים, ונותנת להם זכות לבוא וללמוד בחינוך הצרפתי וברמה האקדמית - -

זה מעניין ההשוואה בין מהגרים. אנחנו לא מהגרים.

- - ואחר-כך להיות חלק אינטגרלי ברמה העסקית - - -

אתם מהגרים. זו לא המדינה שלכם.

אנחנו לא מהגרים. אם יש מי שהיגר – זה המדינה היגרה אלינו.

- - וכל שכן, עאידה, אם אתה אזרח ישראלי-ערבי, ברור לך שאם אתה חלק מהמדינה, לא מדין מהגר, מדין אזרח ישראלי - -

ופלסטיני.

אין דבר כזה.

- - כל שכן שאתה צריך לקבל ולהפנים את זכותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואם לא, יש לנו בעיה ביסוד.

תסתכלי שמאלה, תראי אחת כזאת.

זה לא קיים, זו המצאה.

- - ולא יתכן שאדם שלא מקבל את מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודית - -

- - -

- - והדמוקרטית, כמדינה יהודית כפי שכתוב במגילת העצמאות, הוא לא יכול לחנך את הילדים, ולא משנה מאיזה מגזר. לא היהודי ולא הערבי, כל שכן הערבי.

אבל אתה מניח שכל מי ש - -

עאידה, אני בא ממקום טוב – הפוך. לא ממקום של להתווכח.

זה בדיוק מה שאמרתי כרגע, שאתה יוצא מנקודת הנחה - - - שכל בוגר הוא חשוד - -

אני רוצה שילדי ישראל שנמצאים במערכת החינוך, גם מהמגזר הערבי, יקבלו את החינוך כמו שקיבלו - - - וכמו שקיבלו במדינות שחתומות על "הסכם אברהם", שמכירים בזכותה של מדינת ישראל להיות קיימת ולהגן על עצמה, ולהיות חלק ולהיות מדינה דמוקרטית ולשאוף לשלום ולאהבת האחר ולאהבת הזולת, ולא לתמוך במעשים הזויים כמו ב-7 באוקטובר.

אתה עושה השוואות לא מהעולם הזה.

מה את הרוצה? מה אתה מצפה? היא חושבת שהיא פלסטינית.

יא אללה.

אני מנסה להביא את השיח לרמה אינטלקטואלית מספיק גבוה, אנחנו אנשים מספיק בוגרים.

מה אני אעשה עם שיח כזה, שרוצים להחליט לי מה הזהות שלי?

ולכן אני מביא טיעונים ב"אני מאמין" שלי, שכל אזרח במדינת ישראל, ולא משנה אם הוא ערבי, יהודי או צרפתי או אמריקאי יקבל את הדברים האלה.

המל"ג הכירה בתואר הזה.

אבל לא מדברים על העבר, מדברים על העתיד.

אבל אמרתי שרצון המחוקק הוא לקבוע נורמה.

לא, אתה לא מדבר על העתיד.

שמי ש - - - לא יוכל לחנך את ילדי ישראל, ולא משנה מאיזה מגזר הוא.

אם אתה רוצה לדבר על העתיד, בבקשה תבוא תגיד - -

חברת הכנסת עאידה, את פוגעת בילדי מזרח ירושלים. כשאת מביאה מורים שהתחנכו בצורה הזאת, לכבוש את עכו ואת יפו ואת חיפה ואת תל-אביב ולהעיף מפה את העם היהודי, את פוגעת בילדי מזרח ירושלים - -

לא אני הבאתי, אל תפנה אלי ותגיד לי את מביאה.

- - בילדים שלך. ואת בוגדת בציבור שלך כי את מחנכת את הילדים של מזרח ירושלים לאלימות ולטרור.

אל תגיד לי את זה. אתה עכשיו עושה דמגוגיה זולה.

זאת לא דמגוגיה זולה. את עושה דמגוגיה זולה.

אני לא אחראית על אף אחד שמלמד לא לערכים אנושיים.

אם את מתנגדת לחוק הזה, את פוגעת בילדי מזרח ירושלים. בואי נשים את זה על השולחן.

הרוח הישראלית היא זו שפוגעת. אל תגיד לי: את פוגעת ואת מביאה. אני לא - - -

את רוצה לטפח - - - כי את מלמדת את ילדי מזרח ירושלים לאלימות וטרור.

מה שהיא לא רוצה לראות היא בוחרת שלא לראות.

חבר הכנסת בוארון, אתה עושה עכשיו דמגוגיה מאוד זולה. זה לא דיון ענייני מה שאתה עושה.

זה דיון הכי ענייני.

"דמגוגיה" זה השם השני שלך, גברת דמגוגיה.

אני לא מחנכת לא להרג ולא לרצח ולא להשמדה ולא לניכור עם. יש אחרים בעולם הזה שעושים את זה, אל תפנה אלי.

מה הבעיה שלך? למה את מתנגדת שהם ילמדו בישראל? אנחנו רוצים שהם ילמדו בישראל.

היא תומכת בכאלה - - -

תפתחי את החוק.

תפסיק לעשות דמגוגיה. דיברתי הכי ברור - -

אנחנו לא רוצים שילמדו ברשות הפלסטינית, זה הכל.

הנקודה הובהרה.

דיברתי הכי ברור. מבחינתי, אני אישה שדוגלת שכל מערכת החינוך האקדמית תהיה בחינם לכולם כדי שתהיה מונגשת, כדי שכולם ילמדו.

מה זה קשור בחינם? את מעדיפה שהוא ילמד ברשות הפלסטינית או פה בישראל? זאת השאלה.

לא, באמת. באמת. אם אתה רוצה להמשיך בדמגוגיה הזולה הזו - -

זה שאין לה תשובה, זה מספר את הסיפור.

- - - ולפנות אלי בצורה כזו, אז אני לא מקיימת את השיח הזה.

בואו נחזור לדיון.

לא, כאשר הוא שואל אותי: את מדברת על מערכת החינוך בישראל או ברשות הפלסטינית? אני מחליטה פה, אני חברת פרלמנט פה. אני - - -

לכן אני שואל אותך.

עאידה, לכן אנחנו ביחד קובעים פה נורמות, ואת חלק ממי שיכול להצביע פה בבית הזה ולכן אני שואל אותך שאלה לגיטימית שהוא שואל אותך - -

לא, זה לא לגיטימי מה ששאלת.

למה? הוא שאל אותך - -

הנה, יצא המרצע מהשק.

למה? הוא שואל אותך האם את חושבת לנכון שסטודנט שלומד ורוצה אחרי זה ללמד את ילדי ישראל במערכת החינוך, האם נכון שהוא ילמד ברש"פ או נכון שהיה ראוי שהוא ילמד במדינת ישראל?

ראוי שהוא יהיה עם תעודה מתאימה לתפקיד שהוא נכנס אליו, עם השכלה ועם כלים חינוכיים, ועדיף מאוד שהוא יהיה בעל ערכים אנושיים, לא דורס עם אחר ולא מתנקם בעם אחר - - -

- - -

מי שרוצה למחוק אותנו? איזה עם אחר? איזה עם אחר את רוצה? איזה?

חברת הכנסת עאידה הסבירה לנו בלי להוציא את זה במפורש בלשונה, אבל היא הסבירה לנו שאם הוא למד ברש"פ, אכן הוא לא יכול גם לפי דעתה ללמוד, כי הרש"פ לצערי לא מחנך לאהבת האחר ולא לתמוך בשלום, ותומך רצח אחר ותומך במחבלים - - - בזה שהם הרגו ויש להם דם על הידיים - -

כבוד היושב-ראש, אני מבקשת לא לתרגם את הדברים שלי.

- - וכמה שיש להם יותר דם, זה יותר טוב. זה מה שאמרת, אלא אם כן את רוצה להסביר את עצמך אחרת.

כבוד היושב-ראש, אני מבקשת ממך, מה שאני אמרתי היה ברור לכולם. מי שרוצה לסלף ולהתעלם – אני לא מדברת את השפה שדיברת. אני יודעת לבטא את עצמי יותר טוב מכל אלה שמנסים לדחוק הצידה - -

אז יכול להיותש אני מבין מהר אבל צריך להסביר לי לאט. אז מה כוונתך?

- - את המטרות הפוליטיות שלהם. שלא יבלבלו אותך, לא מדברים על חינוך ילדינו ולא מדברים על רמת ההוראה והחינוך בתוך מערכת החינוך הישראלית.

בהחלט, זו נקודה חשובה. אבל יחד עם זאת, יש גם נקודה של ערכים, שלא יתכן שאדם שספג שנאת האחר - -

נקודה של ערכים – אף אחד לא יטיף לי, במיוחד מי ששמח על הרג ילדים - -

- - את יודעת מה? שנאת האחר באשר הוא אחר, לא קשור ליהודי, ערבי או נוצרי.

- - שלא יטיף לי על מסור.

אני הטפתי מוסר?

איזה ילדים? על איזה ילדים? את רוצה לומר על איזה ילדים? הילדים שלך בעזה? המחבלים? על איזה הרג ילדים?

עאידה, אני לא - - - אני חושב שהיה ראוי שכל מחנך במדינת ישראל - -

תדברי על הרצח של הילדים והתינוקות שנרצחו ב-7 באוקטובר.

- - -

לדבר על הרג ילדים...

תזיז את הרעש מהצד כדי שאוכל להקשיב לך.

יש פה שאלה מהותית, ואני מכבד את כל הנוכחים בחדר. אני אומר את דעתי ואת עמדת המחוקק ומפה נתקדם. עמדתנו, גם אני, כיו"ר הוועדה, וגם עמדת המציעים ואני מאמין ש-90% מחברי הכנסת בבניין הזה, חושבים שלא ראוי שאדם שהתחנך בכל מקום, ולא משנה אם זה רש"פ או מדינת אויב אחרת, שמחנכת לרצח יהודי באשר הוא יהודי, תומך ברצח עם, אינו מגנה את מה שנעשה ב-7 באוקטובר וכל הדברים האלה, וספג את זה במשך שנים שהוא למד את התואר ומסיים בטקסי תואר כמו שראינו בסרטון הזה, לא יכול ולא ראוי שהוא יחנך את הילדים שלנו, ולא משנה אם זה ילדים ערבים, יהודים, צברים, מי שנולד פה או לא נולד פה, עלה לארץ או לא עלה – זה לא הוויכוח. הוויכוח הוא מה הוא ספג ומה הוא פולט. ואדם שספג דברים כאלה, כנראה - -

איך תחליט שהוא ספג?

אז אני אגיד: בן אדם שספג דברים כאלה כנראה שגם פולט. "כבולעו כך פולטו".

תמי, את מכירה משהו אחר מהלימודים באקדמיה ברשות? את מכירה משהו אחר? את מכירה משהו אחר? לא, כי אני שומעת את ההערות שלך כל הזמן מהצד כמו: לא בטוח שזה מה שהם סופגים, לא בטוח שזה מה שהם...

זה לא משנה.

אנחנו קובעים - - -

אני רק אגיד – לימור, זה לא רלוונטי, וזה שהקרנתי את הסרטון הזה, זה לא בשביל להביא הוכחה - -

- - -

אני לא יודע וזה לא מעניין אותי. אני אומר שאם זה קרה אפילו פעם אחת, וזו עמדתי. גם אם זה קרה פעם אחרת אחרי ה-7 באוקטובר, אסור לנו לקחת סיכון שאנשים שספגו את הדברים האלה יפלטו במערכת החינוך הישראלית, וגם אם זה רק במגזר הערבי, וגם אם זה יהיה רק במזרח ירושלים, אסור לנו כמדינה, אסור לנו כמשרד חינוך, אסור לנו כוועדת חינוך, בוודאי אם זה חברי כנסת, ולא משנה אם זה אופוזיציה או קואליציה, לתת לאנשים האלה לבוא ולחנך את ילדינו. אני חושב שזה דבר לגיטימי וזהו.

כבוד היושב-ראש, אנחנו רוצים להגיד כמה מילים.

אני אתן. חברים, אתם רשומים.

קודם כל, אני מציע שנתקדם לחקיקה עצמה. אבל אני אומר את האמת, שבסופו של דבר יש פה ערבוב בין הפדגוגיה לבין העניין המוסרי שעליו אנחנו מדברים. ומה שאנחנו ביקשנו זה אגב, אם תהיה אוניברסיטה ברשות הפלסטינית, שהיא מחנכת לאהבת האדם, אהבת עם ישראל ולא רוצה לרצוח אותנו ולא מלמדת את זה, יכול להיות שאפשר להוסיף את זה לחוק בשמחה. יכול להיות שאפשר להוסיף את זה בחוק שהיא תבקש אישור מהשר, והשר יכניס את המוסד הזה ויכירו בו. אם יש אוניברסיטה ספציפית שמכירה באהבת האדם, באהבת עם ישראל ורוצה שגם אנחנו נקיים פה חיים ולא "from the river to the sea" "לנקות" את כל היהודים ולרצוח, אפשר אולי להשאיר פתח כזה.

אבל מה שאנחנו ביקשנו זה לא לדון בעניין - -

- - -

אתה יודע, כמציע, אני אומר שאפשר אולי להכניס את זה ולא לדון בעניין הפדגוגי המקצועי אלא אחרי ה-7 באוקטובר, כמו שאמרת, היושב-ראש, לדון בדברים עצמם מבלי להתחפש ומבלי לדבר "Politically correct". מה שאנחנו ראינו פה זה שאפשר ללמוד ברשות הפלסטינית, ולמעשה לחזור כשאתה מוסת נגד העם היהודי. זה בלי "חארטות", בלי סיפורים, בלי ללכת מסביב, בערך, אולי. אתה בעצם רוצה להעיף את כל היהודים מחיפה, עכו, וזה מה שאתה רוצה לעשות.

אם אנחנו רוצים לבנות שלום אמיתי, לא יכול להיות שניתן לאותם אנשים ללמד פה את הדור הבא של הערבים, שאנחנו רוצים לקיים איתם פה - - - ושלום.

אגב, אמרנו גם בדיון הקודם שאין לנו בעיה שילמדו חינוך ויבואו ללמד - -

איך אפשר לעשות שלום - -

- - במדינה שתומכת בקיומה של מדינת ישראל ולא מחנכת לרצח.

בדיוק. ולכן, יש "סור מרע" ויש "עשה טוב".

אם אתם זוכרים טוב, הרשות הפלסטינית חתמה על הסכמים עם מדינת ישראל - -

אבל היא הפרה אותם. היא הפרה אותם.

אם אתם זוכרים טוב, הרשות הפלסטינית בהסכמים עם מדינת ישראל. אם אתם זוכרים את זה.

- - -

אני יודע דבר אחד – מה-7 באוקטובר - - -

ועדיין באוניברסיטה של רמאללה, מדברים על כיבוש עכו וחיפה ויפו, למרות שיש הסכמים עם מדינת ישראל. אז מה אנחנו אומרים? דבר אחד: מי שמחנך לכיבוש עכו, יפו וחיפה - -

מי שמשלם עבור הדם שלנו.

מי שמשלם עבור הדם של אנשים שפוגעים בנו – לא ילמד פה. זה הכל.

לירן ברוך, בבקשה.

מי מלמד? הרשות מלמדת פה - - -

- - -

השתגעתם לגמרי. אתם חושבים שהרשות מלמדת פה - - - השתגעתם לגמרי? אתם חושבים שהצעירים הולכים כאילו דף ריק וכותבים עליו, מכניסים להם לראש? מה זה?

אני ראיתי רק את טקס הסיום. אוי לנו אם זה הטקס, ומה היה במשך ארבע השנים שהוא למד שם.

לירן ברוך, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני מפורום נכי צה"ל למען ביטחון ישראל. הפורום שלנו מורכב מלוחמים שנפצעו על הגנת הארץ. יש כמה עיוותים שמצאנו במצב שהיה עד היום. בזמנו עזרנו להוציא ארגוני דה-לגיטימציה ממערכת החינוך, ואנחנו חושבים שזה חלק מאוד חשוב, הצעת החוק הזאת, כדי להשלים ולמנוע פגיעה בילדים שלנו ובכל הדברים האלה.

במוסדות ברש"פ, איפה שאני והחברים שלי ביצענו מעצרים, אם זה בביר זית ליד שכם, אם זה באוניברסיטה בג'נין ועוד כל מיני מקומות שמחנכים שם הכל מלבד אהבת הארץ והציונות. חשוב לציין, שבמוסדות האלה אין כניסה ליהודים, זה "יודן ריין". בעבר, שב"כ בדק את כל הלומדים והסיר את הפיקוח.

עןד נושא בחוק שאנחנו רואים לנכון לציין – אני חושב שלא צריכים לתת למחוקק יותר מדי אפשרות להחליט, וברגע שיש פה קריטריונים לפסילה, אז המחוקק צריך לפסול אותם בלי שיקול דעת. בסופו של דבר, אנחנו צריכים למנוע את ההרעלה של הנוער שלנו ושל הילדים שלנו. ואם מלמדים במוסדות האלה, כמו שראינו פה עכשיו, את ההסתה החמורה לרצח וגם לזה שהם רוצים לקחת לנו את הארץ שלנו, אז אנחנו חייבים לחוקק כמה שיותר מהר את החוק בנושא הזה ולמנוע את כל ההסתה הזאת ונזכה, כביכול, לפירות שלה בעוד כמה שנים. גם היו כל מיני אירועים מסוימים, שראינו הסתה גם בפזורה וגם במזרח ירושלים.

עוד משהו קטן – יושב איתי ניב קשת, שגם נפצע קשה מאוד בפעילות מבצעית, כשהוא מנע ממחבלים לחדור לתוככי ישראל. אז אנחנו גם חווינו על בשרנו את כל ההסתה הזאת שהלוחמים שלנו חווים. תודה רבה לכם.

תודה רבה ורפואה שלמה. ארנסט איתן, בבקשה.

אני עורך-דין במקצועי, ואני רכז הפעילות האקדמית של תנועת "אם תרצו". אני חושב שהגיע הזמן שכולנו נתפקח ונבין שבצד השני לא נמצאים ידידים, נמצאים אויבים שמרעילים את כל מי שלומד שם וקוראים לרצח. מדובר באנשים שלומדים ברשות, ובאופן אוטומטי יונקים שנאה והסתה לרצח. וכל מי שלומד ברש"פ, פירושו שהוא לומד בחממות שנאה לישראל. יש מספיק מקומות בעולם שניתן ללמוד שם ולרכוש תעודות הוראה שאינן קוראות לרצח יהודים. אני חושב שה-7 באוקטובר הראה לכולנו למה הסתה יכולה להוביל. אין שום הצדקה שמדינת ישראל תכיר בתעודות הוראה שנתקבלו בישויות עויינות.

לצורך הדוגמה – באוניברסיטת ג'נין, אחד מכל שני סטודנטים, משמע מחצית מהסטודנטים, הם בעלי אזרחות ישראלית. הם אלו שאחרי זה נכנסים פה לשוק העבודה, ואדרבה ואדרבה מלמדים את הילדים פה, בישראל. מדובר על מקום שהוא קן טרור. אנחנו יודעים מה קורה בג'נין. אני שואל אתכם פה: האם אתם מוכנים שאלה יהיו האנשים שיחנכו את הילדים שאחרי זה יהרגו את הילדים שלנו? אני חושב שמספיק דברים יצאו מג'נין, אז לא צריך שגם נינוק משם את השנאה שמנסים להחדיר פה, בתרבות. תודה רבה.

משפט קטן: דיברתם על הפיל שבחדר. צה"ל, לפני ה-7 באוקטובר, התכונן למספר פרצות בגדר מאוד מצומצמות. בסוף, ב-7 באוקטובר, לא הייתה גדר. אז ההיקש לכאן הוא שאתם עושים כל מיני סייגים, זו אחלה פירצה שלא תהיה גדר. בסוף, אתם רוצים שיהיה פה חינוך כמו שצריך לילדי ישראל והגנה לילדי ישראל קודם כל, עם כל הכבוד לפיל שבחדר שדיברנו קודם. זה הכל.

תודה רבה. אני רוצה לציין לפרוטוקול שעד הדיון הבא, שיהיה בשבוע הבא או בתחילת השבוע שלאחר מכן, זה יהיה תלוי בהבנות שאליהן נגיע עם משרד החינוך. אני כן רוצה להבהיר שאנחנו רוצים להגיע להסכמות ולהכניס בסעיף (ב)(1), או כסעיף קטן (7) או כהמשך לסעיף קטן (3), על ההשפעה המזיקה של מחנך על תלמידיו, שזה יהיה עילה כדי לפסול אותו. אני חושב שההעברה לסעיפים האלה היא שינוי מהותי, וזה לצד המחוקק. אף אחד פה לא מטאטא מתחת לשטיח. זה רצון המחוקק, ואנחנו רוצים להגיע להבנות עם המשרד כדי שבסוף נוכל להביא את זה על השולחן, לא בערך, לא אולי ולא בצבעים כאלה ואחרים – זה רצון המחוקק. המחוקק רוצה לקבוע נורמה שאדם שלמד ברשות הפלסטינית, שספג את כל מה שאמרתי בדרשה שאמרתי קודם, אין לי כוח לחזור עליה, אתם מוזמנים לראות אותה בסרטון, ולספוג - -

רק שמת לב שזה מכללה צבאית של משטרה, וזה לא האוניברסיטאות שלומדים בהן חינוך.

זו האוניברסיטה.

מה זו האוניברסיטה?

זו אוניברסיטת איסתיקלאל.

בדיוק עכשיו ראיתי את הסרטון וגם כתוב שם בעברית, שזו מכללה צבאית. זה לא איפה שלומדים המורים.

ועוד שאלה – מה עם האוניברסיטה האמריקאית? אפשר שהבוגרים של האוניברסיטה האמריקאית ילמדו או לא?

אנחנו נדון בזה בקריאה שנייה ושלישית. זו שאלה טובה מאוד, עאידה.

עוד הערה אחת, אדוני היושב-ראש: חשוב לי לומר, גם על דעת חבר הכנסת עמית הלוי, וחשוב לנו שזה יוכנס בדברי ההסבר לקראת שנייה ושלישית – כמו שנאמר כאן על - - - על-ידי חבר הכנסת הלוי בדיון הקודם ועל-ידי, התיקון שהחוק הזה מבקש לעשות הוא נורמטיבי ומהותי. ולכן, גם אם נצביע עכשיו, ואני מקווה שכן, לדון בהגדרה המדויקת של הפסול הנורמטיבי, לקראת שנייה ושלישית.

עוד נקודה אחת לגבי מורים קיימים – שאף אחד לא יחשוב בטעות שזה שוויתרנו על מורים קיימים, זה כיוון שמהותית הם שונים מהמורים שבדרך לרשות הפלסטינית. הם לא שונים. אנחנו לא רוצים לגזור גזירה תקציבית שהמערכת לא יכולה לעמוד בה או גזירה מקצועית שהמערכת לא יכולה לעמוד בה ולכן, הסכמנו להחריג את הדבר הזה. אבל אני אנהל שיח עם השר לקראת הדיון בשנייה ושלישית, ונגיש נוסח מגובש וסופי.

יכול להיות שהפתרון לזה הוא להחליט על זה כהוראת מעבר או כהוראת שעה, עד שהמדינה תהיה מוכנה כי בסוף, יש לנו כמות הזויה של מורים שהולכים ללמוד ברשות הפלסטינית מכל מיני סיבות –כלכליות, לא עומדים בתנאי הסף. הכל נכון.

מורים שלמדו במגזר החרדי - - -

גברתי, לא נתתי לך זכות דיבור, עם כל הכבוד. יש פה כללים בוועדה, ואני בדרך כלל אני מוציא החוצה על התפרצויות כאלה, אבל אני מכבד אותך ואפילו לא שמעתי מה אמרת.

כבוד היושב-ראש, תוריד את העניין הכלכלי כי אולי לא אמרו לך אבל זה לא יותר זול ללמוד שם.

יכול להיות. נאמר לי על-ידי הייעוץ המשפטי שחלק מההחלטות הן גם כלכליות. זה לא בא ממני. לכן אני אומר שיכול להיות שכל התשובות נכונות. אבל אני כן ארצה לקבל מהמשרד את התשובה מה בכוונת המשרד לעשות כדי לפתור את הבעיה הזאת, כי מחר אנחנו אוסרים את הכניסה של אותם מורים לישראל - -

אז יש הוראת מעבר, ויש - - -

אז אני אומר, במקביל להוראת המעבר, בתחילת הדיון הבא - -

שנייה, מה עוצרים את כניסתם לישראל?

לא, לא.

את הכניסה למערכת החינוך.

בסדר. אני רוצה להיות... נסחפת.

לקחנו את זה כבר עד הסוף, את אומרת.

את הצורך של מערכת החינוך וגם את האלטרנטיבות באקדמיה הישראלית, שעוד לא שמענו את המספרים כדי להבין.

אדוני היושב-ראש, דנו עם השר ועם השר לענייני ירושלים וכבר התגבשה טיוטת החלטה של המשרדים הממשלתיים להכניסה כפרק נפרד בהחלטת החומש, ועל זה דנו גם בדיון הקודם.

לא הבנתי אם היא נותנת מענה מלא ומתי?

אני רוצה לדעת איך המשרד רואה את זה, האם זה ייתן את המענה? איך ייתן את המענה? האם זה יהיה במזרח ירושלים או יהיה במכללת "דוד ילין"? כל השאלות שצפו, שהמשרד יבוא. שאלתי אותם עכשיו.

אז אפשר לשאול את השאלות האלה לקראת שנייה ושלישית. להצביע עכשיו על ראשונה אנחנו לא יכולים?

לא, עכשיו אני לא מצביעה על ראשונה כי לא סיימנו לקרוא את כל החוק. כמו כן, ישנן סוגיות מהותיות פה שאני מעדיף שנגיע להסכם עם השר ועם הגורמים המקצועיים במשרד בצורה טובה, בעוד שבוע נתכנס ונביא את זה במקום הנכון, הראוי לו, בלי לטאטא ו"בערך" ו"אולי", ולשים את זה כסעיף (3) או כסעיף (7) ל-16(ב) בצורה ברורה, על השולחן עם ההסכמות של המשרדים, ושכל חברי הכנסת ידעו בדיוק על מה מדובר. ויהיו בע"ה גם חברי כנסת מהקואליציה. אני קורא לחברי הכנסת טור פז וסובה גם להצביע בעד.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:04.


>>