פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
ועדת העבודה והרווחה
19/02/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 373
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, כ"א בשבט התשפ"ה (19 בפברואר 2025), שעה 10:10

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025 (פ/4821/25) (כ/1091), של חה"כ חוה אתי עטייה

חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – מ"מ היו"ר
דבי ביטון

הדיל יונס - עו"ד, משרד המשפטים

שנהב אור - רפרנטית ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

זאב ריינמן - אגף תקציבים, משרד הביטחון

לוטם הכהן - ע' יועמ"ש לענייני חקיקה, משרד הביטחון

יוסרי זינאלדין - עוזר קצין מילואים ראשי, צה"ל

אופק שפירא - ייעוץ משפטי, תחום פרט, אכ"א, צה"ל

חנן פוטרמן - עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

תמר ברהום - מנהלת תחום מילואים, המוסד לביטוח לאומי

מיכל אטינגר - עו"ד, מחלקה משפטית לאגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות הכללית

משה בן רנאים - ראש תחום בכיר, ההסתדרות הכללית

איתן צור - אחיו של סרן אמיר צור שנפל ב-7 באוקטובר 2023 בקרבות בכפר עזה

ליעד ברעם - אביו של סמ"ר נטע ברעם ז"ל שנפל בקרב ב-7 באוקטובר 2023

יאירה גוטמן - אימה של תמר גוטמן ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

יהורם יהודאי - אביו של רון יהודאי שנרצח במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר 2023

הילה אביר - אחותו של לוטן אביר ז"ל שנרצח במיגונית בכניסה לקיבוץ בארי, ב-7 באוקטובר 2023

יעקב גודו - אב שכול

אבישי אדרי - חבר קיבוץ נחל עוז

רחלי לופיאן - עו"ס, סטודנטית לתואר שני

אילת וולברג

ענת כהן שמואל

אורית ארז

א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025 (פ/4821/25) (כ/1091)
של חה"כ חוה אתי עטייה

בוקר טוב, יום רביעי בשבוע, כ"א בשבט תשפ"ה, 19 בפברואר 2025. אני מתכבדת לפתוח את ועדת העבודה והרווחה בעניין הצעת חוק הביטוח הלאומי (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), של חברת הכנסת אתי עטייה, שזאת אני. בשעה טובה היום אנחנו מקדמים אותה, מכינים אותה לקריאה שנייה ושלישית, ונקווה בעזרת השם שתבוא למליאת הכנסת ביום שני הקרוב להצבעה.

אנחנו מתחילים עכשיו בנציגי המשפחות השכולות. נתחיל עם איתן צור, בבקשה.

שלום לכולם, לי קוראים איתן, אני אחיו הבכור של סרן אמיר צור שנפל ב-7 באוקטובר בקרבות בכפר עזה. אמיר יצא לשם מוקדם מאוד בבוקר להילחם, הוא שירת בסיירת מטכ"ל, ומצא שם את מותו יחד עם שלושה לוחמים נוספים, אחד ליד השני. הם יצאו כוח של תשעה. שלושה נוספים נפצעו. מאז עברו 502 ימים ואני מבין שיש המון דברים מאוד חשובים על הפרק וחוקים שחשוב לקדם, חוק הביטוח לאומי, אבל לנו יושב על הלב שהליכוד לא מקדם את הנושא של ועדת חקירה ממלכתית כלשונה בחוק.

אנחנו יום-יום, 502 ימים נמצאים ב-7 באוקטובר ומחפשים דברים שיעזרו לנו להצליח להתקדם. אחד הדברים הכי משמעותיים שיצליח לעשות את הדבר הזה, זאת ועדת חקירה ממלכתית שתדאג לביטחון של כולם, שמקרה כזה לא יחזור ולא יישנה, ושתעזור לנו להבין איך נפלנו לבור הבלתי נסבל ובלתי נסלח הזה של ה-7 באוקטובר. זה שיום-יום, 502 ימים הייתה אפשרות לקואליציה ולאופוזיציה לקדם את הוועדה הזאת והדבר הזה לא קורה, זה להוסיף פצע על פצע ולהעמיק את הבור שאנחנו נמצאים בו. 502 ימים יש אפשרות לקדם את הדבר הזה שבלעדיו אין היתכנות לשום דבר אחר. אין היתכנות להתקדמות בדברים אחרים. אם לא חוקרים את האסון הכי גדול ב-70 ומשהו שנים שהמדינה הזאת קיימת, איך אפשר לדבר על דברים אחרים? איך אפשר להתקדם עם דברים אחרים?

אנחנו באנו לפה הבוקר, משפחות שכולות ממועצת אוקטובר כדי לדרוש את הדבר הזה, כדי לשים את הדבר הזה בראש סדר העדיפויות שלכם. להזכיר את הדבר הקטן הזה. אני באמת מכבד דברים נוספים שצריכים לקרות, אבל חשוב לי לשים על השולחן. אנחנו משפחות שכולות. זה לא רשום לנו על המצח אבל זה בוקר-בוקר קמים עם הדבר הזה וגם הולכים לישון. אני מבין שאנשים פה ניסו לארגן שיח ענייני וחשוב בדברים אחרים, אבל אני מנסה להבין יחד אתכם בקול רם איך אפשר שיקרו דברים אמיתיים באמת כשהדבר הכי גדול, הכי כואב, הכי מחדלי לא מקבל התייחסות רצינית? איך אתם מצפים שחוקים הרבה יותר בסיסיים ופשוטים יצליחו לקבל התייחסות עניינית אם הבור הזה שנפער לנו בחיים לא מצליח לקבל התייחסות עניינית? מהזווית שלי הכול יקרוס לתוך הדבר הזה אם האמת סביב הדבר הזה, שמטויחת, תהיה מטושטשת, ואם אתם חברי הכנסת לא תעשו פעולות מנהיגותיות ותתעלו על כל האילוצים הפוליטיים והפוליטיקה הקטנה, ותשימו את זה בראש סדר העדיפויות שלכם. תודה.

תודה רבה.

ליעד ברעם, בבקשה.

בוקר טוב, הדיון היום פה על חוק הביטוח הלאומי, ביום ראשון בשעות אחר הצוהריים התקשרו אלינו מהצבא קצינת הנפגעים, לכל אחת מהמשפחות, לפחות בנחל עוז, ואמרה לנו שביום החמישי הבא יוצגו בפנינו התחקירים. התקשרו אלינו במטרה שלא נשמע על זה מהתקשורת. חצי שעה אחרי זה הצטרפה מישהו – תקבל קצבה מהביטוח הלאומי. אחת האימהות בקבוצה שלנו, בחמש משפחות שהבן שלי פיקד עליהם עברה אירוע מוחי, ואף אחד בעולם לא יספר לי שאין קשר בין הדברים, אז היא תתחיל לקבל קצבה מהביטוח הלאומי כי זה מה שעובר עלינו 502 ימים שאנחנו מחכים שתוקם ועדת חקירה ממלכתית, ולכן הקמנו את מועצת אוקטובר. "זכיתי" אני ואשתי להיות בגרעין המייסד של מועצת אוקטובר. מאז אנחנו שותפים לדיונים, באים לכנסת ובכל מקום שאפשר לדרוש את הקמת ועדת החקירה הממלכתית, את קיום חוקי המדינה. זה מה שאנחנו דורשים, שחוקי המדינה ייושמו ויתקדמו ויחקרו את האירוע הקשה מכל שקרה במדינת ישראל מאז הקמתה לפני כמעט 77 שנים.

שמי ליעד ברעם, אני אבא של סמ"ר נטע ברעם. בשבת 7 באוקטובר הוא שלח הודעה. שלושת רבעי שעה אחר כך ראיתי אותה. אני ראיתי אותה ב-07:18. באמת שאני לא מאחל לשונאיי לקבל כזאת הודעה. בהיסטריה כמעט גמורה אני מעיר את אשתי, מתקשר אליו ושומע במשך ארבע שניות את המשפטים הבאים: "אבא, אני לא יכול לדבר, התחילה מלחמה, אני מטפל בחייל". אפילו פחות מארבע שניות. בשעות הראשונות חשבתי לתומי, ועוד הרבה ימים אחרי זה חשבתי לתומי שהוא טיפל באחד החיילים שחטפו התקף חרדה מטילים, מרעש, ממלחמה. עוד לא הבנו מה קורה בכלל. אחרי זה הוא כבר לא ענה כמובן להודעות ולשיחות.

לימים הבנתי שנטע טיפל באמיר שנפגע ראשון, חיסל מחבל, נפגע, ואנחנו לא יודעים איך הוא מת. הוא הצליח לחבור אליהם למיגונית. כל החמישה היו במיגונית ונלחמו בתוכה ובפתחה. נטע כותב למפקד שלו שהם הדפו גל מחבלים נוסף. "לוגסי ושפרבר נפגעו. כנראה מתים". הודעת וואטסאפ הכי פשוטה שיש כי אפילו הקשר שלהם, אני לא יודע אם היה תקין או לא. שמעון לוגסי, חרדי, דניאל שפרבר, חילוני. נותרו שניים אחרונים מתפקדים, נטע הבן שלנו ואלרועי בן שטרית, בן של רפי בן שטרית שנמצא פה הרבה, חובשי כיפה סרוגה. הצוות הקטן הזה של חמישה חיילים שאחרי אי-אילו דקות שאנחנו כמובן לא יודעים עדיין בדיוק מתי, נפלו ביחד. כמו הנציגות הרחבה של כל קצוות הקשת הפוליטי. אני לא יודע כמובן דעות פוליטיות של כל אחד מהחמישה, אני יודע בקושי של הבן שלי, ככה המועצה שלנו מורכבת, מכל קצוות החברה הישראלית שנפגעו ב-7 באוקטובר, חיילים ואזרחים, בנים, בנות, דתיים, חילוניים, יהודים ולא-יהודים.

הלכתי לכאן הבוקר כמו שאני הולך הרבה פעמים. בתפקידי אני גם מדריך, אז אני מסייר הרבה בירושלים ואני עובר ברחוב שבין הספרייה הלאומית לכנסת ישראל, ותוהה על האבסורד שבכנסת ישראל שהקימו ותקצבו את בניית הספרייה הלאומית שנפתחה לפני כשנתיים בערך, טרחו ודאגו שהגובה המקסימלי של הספרייה הלאומית לא תעבור את הגובה של כנסת ישראל, הבניין שמסמל יותר מכל את המורשת שלנו, את העבר, את ההיסטוריה, ומתעד אותה בכתובים. הספרייה הלאומית, חלילה שלא תהיה כתובה על הבית הזה. אני תוהה איפה האחריות של הבית הזה מכל המפלגות ומכל חבריו, לא לוקח אחריות, שם את עצמו לפני הכול, את האינטרסים, ולא דואג לקיים את חוקי המדינה להקים ועדת חקירה ממלכתית. אנחנו צריכים לדרוש את זה 502 ימים, ואנחנו לא נפסיק עד שהוועדה תקום והעניינים האלה יחקרו. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה.

יאירה, בבקשה.

בטיסות לחו"ל לאימהות אומרים, קודם תשימו את המסכה של החמצן כשיש בעיה על פניכן ואחר כך תעזרו לילדים שלכן, כי אם אתן לא תהיו כשירים, לא תוכלו לעזור לילדים. הוועדה הזאת היא חשובה, מי כמוני יודעת עכשיו ובכלל, אבל בלי ועדת חקירה, בלי להבין מה קרה, לא נעים לי להגיד, זה יכול להיות עקר. אני אימא לארבע בנות שתמר הייתה השלישית מביניהן, בת 27, סטודנטית. במקרה העגום שלי היא לא הלכה למסיבות ואני התחננתי שהיא תלך למסיבת הנובה הזו. תמר קיבלה טלפון מאחותה הגדולה שאמרה, יש טילים במרכז הארץ. יסגרו לכם את המסיבה, חבל על הפקקים, סעי הביתה. הם המשיכו להתכתב חמש-עשר דקות אחרי זה. תמר כתבה לה "אנחנו לא יכולים לצאת הביתה כיוון שהשוטרים ביקשו שנישאר על כביש 232 כי יש מחבלים, אז אנחנו מקשיבים לשוטרים".

אני אקצר את הסיפור כי את הבת שלי לא ממש מצאו אלא הסרט של המחבלים הוכיח לנו שאין לנו ילדה. שעה וחצי היא וחבריה על הכביש מקשיבים למאבטחים של משטרת ישראל, וכשהגיעו המחבלים שהגיעו משדרות או מאופקים, תסלחו לי שאני לא יודעת, הם נרצחו כולם ביחד, הבת שלי והשוטרים, השוטרים שלא קיבלו שום הנחיה ברורה משום מקור כשכבר ידעו מה קורה בדרום, ואפילו לא אמרו, תברחו. יכול להיות שברולטה הרוסית הזו עדיין לא הייתי מקבלת את הילדה שלי, אבל היא חיכתה שעה וחצי למותה עם הנחיות של אחותה, תברחי כך, תשאירי את הטלפון, אל תהיי בקבוצה. הכול כתוב לנו בוואטסאפ. משום מה אין הנחיות כאלה לא מהצבא, לא מהמשטרה, לא מאף אחד. אנחנו יודעים.

אחת מבנותיי, כולן אצלי במילואים עדיין, בצו 8 מה-7 באוקטובר. היא בחורה שמתקרבת לגיל 40 עם שני ילדים בבית, משרתת במילואים פעילים מה-7 באוקטובר. אנחנו עדיין לא יודעים מה קרה לצבא האדיר שלנו, למשטרה, לממשלה. אין לי מדינה אחרת. אולי אנחנו כשלנו? אולי אתם כשלתם? אולי אחרים? מה זה משנה מאיזה מפלגה אנחנו מגיעים פה? אתם לא רוצים לדעת מה קרה? זה קרה בנחל עוז. מחר זה יקרה בפתח תקווה אצלנו בבית. אתם לא דואגים לילדים שלכם? אני דואגת לעוד שלוש בנות ולנכדים. אני לא חושבת שזה נגמר. אני קיבלתי מתנה נפלאה ואני לא חושבת שהיא המתנה האחרונה שאני אקבל, אם אנחנו לא נתעורר.

אחרי מלחמת העולם השנייה המשפחה שלי אמרו לא עוד. אחרי יום כיפור אבא שלי, יוצא בכיר צבא, אמר, לא יקרה עוד פעם. 8200. לא יקרה עוד פעם. ותגידו לי שמה שקרה היום, בהבנה של אזרחית לא תואם אחד לאחד למלחמת העולם השנייה הארורה או ליום כיפור הארור לא פחות? למה אתם מחכים? הילדים שלכם, לא רק שלי. אני רוצה את הקצבה של הביטוח לאומי. אני צריכה אותה. יש משפחות שצריכים יותר, אבל חברים, לפני שניקח חמצן לעצמנו לא נוכל לטפל בילדים שלנו במטוס. אני מתחננת, זה לא שלנו, זה שלכם.

אני בקושי מרימה את עצמי בבוקר כדי להיות אימא טובה לילדים שלי ולנכדים שלי, ועלה לי בריאות להגיע לפה. אני לא רוצה להיות בחזית בכלל, אבל אני מתחילה להבין כמו שכנראה אני הבנתי קודם, שאם אתה לא חוטף את המכה אתה לא מבין אותה, אז אני חטפתי. אני רוצה להיות פרוז'קטור בשבילכם. תחסכו מעצמכם את הדבר הזה. יש פיגועים כבר עכשיו, עדיין. הם מדברים שהם חוזרים להרים את החמאס. מה אתם חושבים, שזה לא יגיע אליכם עוד פעם? שזה לא יגיע אליי עוד פעם? הברק יודע להכות פעמיים. תרימו אתם את הכפפה. תחנוניי. זה לא שלנו רק. תודה רבה.

תודה רבה.

יהורם יהודאי, בבקשה.

שלום, גבירתי היושבת-ראש, תודה על הבמה. אני רק משהו קטן באופן אישי. שלחתי לך אתמול הודעה אישית. אני מצפה למענה. זה אחר כך. לא משנה. כל מענה.

הטלפון לא מעודכן. יש לי טלפון חדש. הטלפון הקודם, 555 בסוף הוא כבר לא פעיל.

אני לא יודע. יש לי טלפון. אנחנו נדבר אחר כך. אני אקצר כדי לתת במה לעוד הורים פה שבטח ירצו לדבר. שמי יהורם יהודאי, אני אבא של רון יהודאי. זה רון בן 24. יישאר בן 24. רון נסע למסיבת הנובה, לפסטיבל הנובה. זה פסטיבל. זו לא הייתה מסיבה, ולא חזר. רון הסתתר בתוך מכולת אשפה מלאה בשקי אשפה. רון נרצח בתוך המכולה בין שקי אשפה. אף אחד לא צריך למות ואף אחד לא צריך למות בצורה הזו. רון נרצח בשעת צוהריים, כמה דקות לפני השעה 12:00. היינו איתו בקשר כל היום. התכתבנו כל היום. הוא שידר לנו אופטימיות. הוא יודע מי זה צה"ל. הוא יודע שיגיעו וילחצו אותו. הוא שירת שלוש וחצי שנים בצבא במקומות שהוא סיכן את החיים שלו כדי להגיע לאחרים. הוא היה בטוח ב-100%, ל-99% שיגיעו לחלץ אותו. אף אחד לא הגיע לחלץ אותו. שעת צוהריים. ארבע וחצי שעות הוא התחנן, שלח איפה הוא נמצא, ביקש שיגיעו לחלץ אותו. רון נרצח בתוך אותה מכולה ארורה יחד עם עוד שמונה ילדים וילדות יפים ויפות שאני מגדיר אותם מלח הארץ. כולם בוגרי יחידות קרביות, כולם היו דקה לפני להתחיל לתרום למדינת ישראל, לכלכלת מדינת ישראל. הם לא חזרו מהמסיבה הזו.

אני נציג במועצת אוקטובר. אני מהגרעין המייסד של מועצת אוקטובר, ובכלל זה מוזר והזוי ולא נתפס במדינה מתוקנת שצריך לקום גוף כזה כדי לבקש את המובן מאליו. ועדת חקירה ממלכתית זה המובן מאליו באירוע כזה, לא שום ועדה אחרת. לא פוליטית ולא פריטטית ולא לאומית ולא כל מיני קומבינה אחרת שמנסים פה להקים. מה נהיינו, רפובליקת בננות? קומבינות? יש חוק במדינת ישראל. יש חוק ועדת חקירה ממלכתית. אם לאירוע הזה לא יהיה ועדת חקירה ממלכתית, אז לאיזה אירועים כן? מדברים על זה שרוצים שיהיה מקובל על רוב העם. רוב העם רוצה. 80% מהעם רוצה ועדת חקירה ממלכתית. תיראו את הסקרים. העם צועק. העם מבקש ועדת חקירה ממלכתית, לא שום קומבינה אחרת. שום קומבינה שבהם הנחקר ימנה את החוקר. לא יכול להיות. שום ועדה שלא יהיה לה סמכויות לזמן עדים, אבל הם יחליטו אם הם רוצים לבוא כי אין לה את הסמכות לזמן אותם.

לפני כמה שנים היה מטס של חיל האוויר מעל מחנה אושוויץ עם הכותרת "Never again" – לעולם לא עוד. זה לא שם עוד פעם. זה קרה פה. אני רוצה לדעת איפה היה חיל האוויר. אני רוצה לדעת איך הייתה ההתנהלות המדינית, הפוליטית שלנו כמה שנים קודם. אני רוצה להבין למה לא הגיעו לחלץ את הבן שלי במשך חמש שעות בתוך שטח מדינת ישראל. זה הזכות הבסיסית.

יש לרון עוד שני אחים גדולים, אח ואחות. מה אני אומר להם? איך אני מבטיח להם שיהיה פה ביטחון? איך אני אומר להם שבטוח להביא לפה את הילדים שלהם, את הנכדים שלי לעתיד? לשקר להם? אם אני אומר להם את זה עכשיו, אני משקר להם. אני לא רוצה לשקר להם. צריכה לקום פה ועדת חקירה ממלכתית כי אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו, כי זה מה שהם היו בטוחים שיקרה. אנחנו צריכים למנוע את האירוע הבא, והאירוע הבא הוא בפתח. הכתובת על הקיר. אנחנו חייבים למנוע את האירוע הזה, וכדי למנוע את האירוע הבא, רק ועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות ועם היכולת לקבל החלטות תמנע את האירוע הבא, אחרת אין לנו פה זכות קיום ואנחנו לא נוכל להיות בטוחים. הדורות הבאים שלנו לא יהיו פה בטוחים. תודה.

תודה.

אבישי, בבקשה.

בוקר טוב, תודה על ההזדמנות לדבר. קוראים לי אבישי אדרי, אני חבר קיבוץ נחל עוז. אני שרדתי עם המשפחה שלי את הטבח בנחל עוז. יש לי ארבעה ילדים קטנים בגילי שלוש, חמש, שבע ותשע. במשך 17 שעות היינו נצורים בממ"ד כשבחוץ מחבלים. עשרות מחבלים פשטו על הרחוב שלנו בפסטיבל של רצח. הם חטפו, הם רצחו, הם התעללו ועינו את השכנים והחברים שלי תוך כדי צרחות וצחוק ששמענו אותם מתוך הממ"ד.

אני רוצה לחבר אתכם לחוויה שלי כאזרח שצריך לחזור ולגור בנחל עוז עם המשפחה שלו, מול המציאות הזאת שבה ממשלת ישראל עדיין לא הקימה ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הכשלים שהובילו לטבח הזה. אני רוצה לעשות את זה דרך דלת הממ"ד שלי, ברשותכם. בבית שלי מותקנת דלת ממ"ד סטנדרטית כמו בהרבה מאוד בתים בעוטף. בבוקר ה-7 באוקטובר הדלת הזאת הפכה בעצם לסמל, כשמשפחות בכל רחבי העוטף חיפשו מחסה בתוך הממ"דים שלהם לפי ההנחיות, כשהם מצד אחד ומהצד השני של הדלת מחבלים חמושים צמאי דם שביקשו לשפוך את הדם של המשפחות האלה.

באותו בוקר אני והרבה אחרים הבנו בזמן אמת שהדלתות האלה לא מסוגלות להינעל מבפנים. מאוחר יותר חלק מהאנשים שהיה להם פחות מזל מלי, גם גילו על בשרם, תרתי משמע, שהדלתות האלה לא חסינות לירי, כשכדורים שירו על הדלת חדרו אותה ופצעו והרגו אותם ואת הקרובים שלהם שישבו איתם בממ"ד. זה קרה בנחל עוז לשכנים שלי, משפחת עידן, כשמעיין עידן, נערה בת 18 ניסתה לעזור לאבא שלה, צחי, להחזיק את ידית דלת הממ"ד בזמן שמחבלים נאבקים בה מהצד השני. כדור שנורה על הדלת פגע במעיין כשהוא חדר דרך הדלת. היא נפצעה פצעים אנושים. צחי ניסה לעזור לה, שחרר את ידית הדלת וככה הדלת נפתחה. המחבלים נכנסו. מעיין נרצחה וצחי נחטף, נמצא עד היום ברצועה. גם עמרי מירן מהחברים שלי, נמצא שם עד היום.

מרכיב הביטחון המסוים הזה שבחרתי בו כדוגמה, היום גם גיליתי שבאופן הזה נפגע גם תום גודו, הבן של יעקב שישב שם. בעצם מרכיב הביטחון הזה כשל באופן גורף בכל רחבי העוטף. לנו לפני חצי שנה כבר הודיעו במפגש עם גורם מאוד מוסמך, שלא הולכים לטפל בדבר הזה ואנחנו לחזור לאותן דלתות. לא באתי לכאן לדבר על דלתות כמובן. רוצים שנחזור בעוד ארבעה חודשים לבתים שלנו. אני לא עושה לאף אחד טובה שאני חוזר לבית שלי. אני מאוד רוצה לחזור לשם. אין מישהו שלא רוצה לחזור יותר ממני, אבל איך אפשר לצפות מאיתנו לחזור לבתים עם ילדים קטנים ומשפחות, בצורה אחראית והוגנת כלפי המשפחות שלנו, כשבעצם הממשלה שלנו שולחת אותנו לתוך שדה מוקשים של כשלים ביטחוניים שכבר הוכיחו את עצמם ב-7 באוקטובר, ואתם שולחים אותנו ואפילו לא מציידים אותה במפה שמסמנת את המוקשים האלה, שלא לדבר על האחריות והחובה שלכם לפרק עבורנו את שדה המוקשים הזה ולנטרל אותו באופן מוחלט. את שדה המוקשים הזה של הכשלים הביטחוניים שגרמו ל-7 באוקטובר אפשר יהיה לגלות ולנטרל אך ורק בעזרת ועדת חקירה ממלכתית לפי לשון החוק, ועדה עם כל הסמכויות, ועדה שתוקם עם מנדט רחב ולחקור את הכול ואת כולם מהרמה האסטרטגית הכי גבוהה ועד הרמה הכי מיקרו-טקטית של איך בחרו את הפח הזה שממנו בנו את הדלתות ששמו לנו בעוטף, שדרכן כל כך הרבה אנשים נפגעו.

אני כאן כדי להתריע וכדי להפציר ואפילו להתחנן בפני ממשלת ישראל למען הילדים שלי. אנחנו הולכים לחזור הביתה. כבר מאוחר מידי. ועדת חקירה ממלכתית חייבת לקום עכשיו כדי שנוכל לחיות שם בביטחון. הכשלים האלה לא נוגעים רק לעוטף עזה, הם נוגעים לכל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל. למען אזרחי המדינה הזאת חייבים ללמוד את מה שכשל ב-7 באוקטובר ולהטמיע לקחים בדחיפות רבה בכל המקומות כדי למנוע את האסון הבא. יכול להיות שה-7 באוקטובר, המקור שלו בקונספציה או בטעויות בשיקול הדעת. באסון הבא שיקרה, והוא יקרה כל עוד אנחנו לא לומדים את הלקחים, לא נוכל יותר להגיד את הדברים האלה, שלא היה לנו מאיפה ללמוד והיינו בקונספציה ולא ידענו, אז אני באמת מודה על ההזדמנות להגיד את הדברים כאן. מאוד מעריך. אני מבקש מכם לפעול בנושא בדחיפות רבה.

תודה.

הילה.

תודה רבה על זכות הדיבור, חברת הכנסת. אני הילה אביר, אני אחות של לוטן אביר שנרצח במיגונית בכניסה לבארי יחד עם מאי נעים. לוטן, מאי ובן היו במסיבה ויצאו בזמן. ב-06:29 הם כבר היו בדרך הביתה. אני חברה של עמית סוסנה שהייתה בממ"ד לפני שנחטפה, ואמרה לי, תגידי ללוטן איך לברוח, שייסע דרך נתיבות וייצא מהכביש, מ-232. זה מה שהם עשו אבל מחסום משטרתי החזיר אותם אחורה למיגונית של בארי. שמונה וחצי שעות הם היו שם תחת מתקפה ואף אחד לא בא להציל אותם. אנחנו לא יודעים מה קרה להם. אנחנו לא יודעים איך הם מתו. אנחנו לא יודעים באיזה שעה הם מתו. 40 איש היו בתוך המיגונית הזאת ורק 12 שרדו. לוטן כתב לי, "הילה, אנחנו פה 40 אנשים בלי נשק, בלי צבא, בלי משטרה. אין אף אחד ששומר עלינו". עם המילים האלה הוא כנראה הלך מהעולם הזה.

בכובע השני שלי מאז ה-7 באוקטובר אני חלק מפורום משפחות נרצחי המסיבות. הקמנו אותו עם הורים ואחים שכולים כי אף אחד לא דאג לנו. לא הקימו לנו מנהלת. אנחנו לא קהילה הומוגנית שמכירה אחד את השני. היינו צריכים אנחנו להקים יחד עם ביטוח לאומי את מטה הסיוע למשפחות. אני ישבתי בלהב ומיפיתי סרטונים לכל משפחה. אנחנו, אחים שכולים, הורים שכולים. כל פעם אנחנו מגלים עוד סרטון ועוד מידע, שנה וחמישה חודשים אחרי.

אנחנו פה מחוקקים חוקים. אני, שאני לא משפטנית הייתי צריכה לכתוב חוק ולהגיש אותו לכנסת כדי שתדאגו למשפחות השכולות מה-7 באוקטובר. ישבתי בוועדת הכהן שישמעו את הקול שלנו, ושנה וחמישה חודשים עדיין לא שומעים את הקול שלנו.

הגשת את החוק?

כן.

מי מטפל בזה?

קרויזר, רייטן, אלמוג כהן ופינדרוס. הייתי שמחה שגם אתם תהיו חלק מהדבר הזה. החוק כרגע זה לא העניין. העניין הוא שאנחנו 502 ימים ואף אחד לא דואג לנו. יש מסקנות ומכירים בנו כנפגעים משניים. אנחנו עוד מעט נקבל את תחקירי הצבא. במקרה גם עם דובר צה"ל אנחנו יושבים כפורום.

חברת הכנסת, הייתי רוצה שתשמעי את זה כי עוד מעט יוצאים תחקירי הצבא ואנחנו יושבים איתם, ואנחנו יודעים בוודאות שבזירות השונות שפעלו כמה כוחות, שב"כ, משטרה וצבא, היום אנחנו יודעים שהם לא משתפים פעולה בתחקירים. כל אחד שומר לעצמו את הג'וקרים שלו כדי שכשתקום ועדת חקירה ממלכתית הם יוכלו לצלוב אחד את השני. זה נשמע לכם הגיוני? ביטחון מדינת ישראל מוצב פה על הכף. אנחנו בסכנה קיומית יום-יום.

אני גרה במושב גן חיים ליד כפר סבא, ליד טירה, ליד טייבה, ליד ג'לג'וליה וקלקיליה. את יודעת מה זה לנהוג בכבישים אצלנו בלילה? אני ממש מפחדת שמישהו פשוט ירסס אותי. אין הסקת מסקנות. אנחנו לא יודעים מאיפה יגיע האסון הבא. אנחנו שומעים מה קורה. אם לא תקום פה ועדת חקירה ממלכתית, אנחנו לא נדע אליך לתקן. לא נוכל להתחיל ריפוי. חוק ועדות חקירה אומר – "ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה, הטעון בירור, רשאית היא להחליט על הקמת ועדת חקירה שתחקור בעניין ותמסור לה דין וחשבון". זה תלוי בכם.

אני מאוד מעריכה אותך ואני יודעת שמנסים להעביר חוקים שונים מטעם המפלגה שלך, שהנחקרים ימנו את החוקרים שלהם, שיעשו פה דילים קואליציה/אופוזיציה מאחורי הגב של המשפחות, של האזרחים. אני ממש מבקשת ממך לא לתת לזה יד. אני ממש מבקשת שתפעלו לפי החוק. צריכה לקום פה ועדת חקירה ממלכתית כלשונה בחוק. היא המהות של הפרדת רשויות. לא משנה מה עושים ומה קורה מחוץ לדבר הזה. בבקשה אל תיתנו יד לכל מיני כיסויי תחת אחד של השני, לא אופוזיציה, לא קואליציה. כולם צריכים להיחקר. כולם, גם ממשלת השינוי, גם בג"ץ, גם המשטרה, גם השב"כ, גם הצבא, בוודאי שהצבא וגם הממשלה. כולם כולל כולם. אל תהפכו את העניין הזה לפוליטי. זה דיני נפשות. זה פשוט דיני נפשות ואני ממש מבקשת ממך לא לתת לזה יד. תודה רבה.

תודה רבה.

נחזור לדיון. עו"ד אילת, אני רוצה שתתייחסי בבקשה לנושא של 60 ימים, 90 ימים. אני נשאלת שאלות ואין לי את התשובות.

אני מניחה שקשה לכולנו לעבור לנושא של הדיון אבל נשתדל לעשות את זה. הדיון הוא בהצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 257) (חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע), התשפ"ה–2025. לפני שאני אתחיל להקריא את הנוסח, אני רק אבקש לעניין העלות התקציבית כדי שלא נשכח. לקראת הקריאה הראשונה האוצר מסר עלות תקציבית של כ-20 עד 30 מיליון שקלים מתחילת המלחמה ולשנת 2025, וגם אמר שיש מקור תקציבי להצעה, אז רק רציתי לשאול אם יש איזה שהוא שינוי ואם העלות הזאת עדכנית?

שנהב אור, אגף תקציבים. אין שינוי בהערכת העלות. המקור התקציבי זה ממקורות משרד הביטחון.

ויש הסכמת ממשלה להצעת החוק, נכון?

יש מקור, יש תקציב. זה העלות. כן.

אני מציעה שאני אקריא את הנוסח, ותוך כדי אני אסביר.

בסדר.

הוספת סעיף 274ג 1. בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק העיקרי), לפני סעיף 275 יבוא –

תגמול
למשוחרר
משירות
קבע 274ג אדם לפני שירותו במילואים שוחרר משירות קבע, יחולו עליו הוראות פרק זה –

"פרק זה" זה פרק י"ב לעניין תגמול המילואים. אני רק אציין, כתוב "הוראות פרק זה". הכוונה גם לתקנות מכוח הפרק, כלומר ההוראות לפי פרק זה.

לעניין חישוב התגמול כאילו היה עובד בעת שירותו בקבע, אף שלא התקיימו לגביו יחסי עבודה, זולת אם לטובתו הוא שחישוב התגמול יעשה ללא התייחסות לשירות הקבע.

עד היום כשמחשבים את תגמול המילואים לא יכלו להתייחס לשירות הקבע לפי החוק, תיכף אני אתייחס לנוהל, מכיוון שבחישוב תגמול המילואים מחשבים את שכר העבודה הרגיל של עובד. שירות הקבע, לא מתקיימים יחסי עבודה בין הצבא לבין המשרת בקבע ולכן גם שכרו או הכנסתו בשירות הקבע לא היה נחשב כשכר עבודה ולא יכלו לחשב על פיו את תגמול המילואים. עם זאת, שנים רבות קיים נוהל שהוא נעשה בשיתוף, אני יודעת, גם עם משרד הביטחון ועם צה"ל. זה נוהל שפורסם באתר הביטוח הלאומי. זה המקור שאני יודעת עליו. אין כרגע מקור אחר לנוהל הזה. הוא קובע שמשוחרר מצבא קבע המשרת במילואים, במהלך 90 ימים מיום שחרורו זכאי לתגמול מילואים על פי הכנסתו מקבע, זאת בתנאי שהתחיל את השירות הראשון בתוך 60 ימים מיום השחרור, ומסיום תקופת השירות הראשון עד התחלת תקופת השירות השני לא חלפו 60 ימים. בכל אופן מה שהנוהל מסכם ואומר, שלאחר 90 ימים מיום השחרור מי ששוחרר משירות קבע ועומד בשאר התנאים, יהיה זכאי לתגמול על פי מעמדו לפני השירות כמו כל אדם אחר.

זה היה נהוג.

זה הנוהג שהיה נהוג כבר שנים רבות.

מה שינינו?

הוא כן מצד אחד נתן מענה מסוים למי ששוחרר מקבע, אבל כפי שהקראתי, היו פה כמה תנאים שהם הגבילו את ההסדר הזה. אחד, הוא חל רק לגבי מי ששוחרר מקבע ונקרא לשירות מילואים בתוך 60 ימים מהשחרור מקבע. זאת אומרת, מי שנקרא למילואים 70 ימים אחרי או 100 ימים אחרי, הנוהג הזה לא חל לגביו כיום. זה אחד. שניים, כמו שעלה בדיונים הקודמים שהיו גם לקראת הקריאה הראשונה, הנוהל הזה חל רק עד 90 ימים מיום השחרור, זאת אומרת אחרי 90 ימים מספיק שיש הפסקה בשירות המילואים של יום אחד, וכבר מפסיקים את החישוב לפי הנוהג הזה, לפי שירות הקבע, ומחשבים רגיל שזה לפי הכללים הרגילים בפרק י"ב, ובעצם המשוחרר מקבע לא נהנה מהחישוב על פי שכרו בקבע.
בתיקון שהמציעה מבקשת לתקן, שאת מבקשת לתקן, קודם כל מעגנים את הנוהג שהיה שנים רבות ולא היה לו מקור בחקיקה. מעגנים אותו קודם כל בחקיקה, שזה כבר משהו שהוא משמעותי. הוא יוצר בהירות, הוא מאפשר לביטוח הלאומי לחשב בצורה בהירה יותר.

יש הערה מהביטוח הלאומי. כן.

הדברים שאמרת עד עכשיו הם היו באמת מדויקים ונכונים, רק לגבי עיגון הנוהל אנחנו לא מעגנים את הנוהל. אנחנו בעצם פורצים את הנוהל, עושים כאן איזו שהיא הטבה מסוימת מעבר לנוהל. הנוהל יתייתר ואנחנו נאפשר למי שהשתחרר משירות קבע להסתכל על השכר שלו בשירות הקבע לצורך חישוב התגמול כאילו זה היה שכר עבודה, ואז ככל והוא נכנס בסעיף 273 לדוגמה, הוא יהיה כמו כל שכיר אחר, מה שלפני התיקון הוא לא יכול היה להיות.

תודה על הדיוק. הקדמת אותי כי המשפט הבא שלי היה שאנחנו מעגנים את הנוהל אבל גם מטייבים אותו בהיבט הזה שאנחנו משווים את המעמד של המשרת בקבע למעמדו של כל שכיר אחר לעניין חישוב תגמולי המילואים לפי הוראות הפרק ולפי התקנות לפיו. זה נוגע גם להוראות סעיף 273, לדוגמה, למי שהסטטוס של המעמד שלו היה עובד לפני שירות המילואים. זה נוגע גם להוראות סעיף 274 למי שלא היה עובד ולא היה עצמאי לפני, וכן לשאר ההוראות לעניין חישוב תגמול המילואים. זה יוצר גם שוויון בין המשרת בקבע לעניין כל אדם אחר שעבד, ואנחנו מתגברים על הקושי הזה שבזמן שירות הקבע אכן לא מתקיימים יחסי עבודה בין המשרת בקבע לבין הצבא.

אני ממשיכה להקריא ואז אני אסביר את ההגדרה.

לעניין זה –

שחרור משירות קבע – סיום שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע, מכל סיבה שהיא.

כתוב כאן – "לרבות פרישה". אנחנו נציע שזה יהיה – ובכלל זה פרישה. תיכף אסביר.

משירות כהגדרתה בחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985.

ההגדרה של שחרור משירות קבע פה אמורה לכלול בתוכה כל סיום של שירות קבע מכל סיבה שהיא, ואנחנו אפילו מדגישים ומציינים את הפרישה, למרות שלפי מה שאני מבינה, כבר כיום על פי הוראות הפיקוד העליון פרישה נכללת כאחת העילות לסיום שירות הקבע, אבל כדי להבהיר את המצב המשפטי ומכיוון שאנחנו בכל אופן בתוך חוק הביטוח הלאומי, אז כן היה חשוב לנו לחדד ולהגיד שזה יחול על סיום שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע מכל סיבה שהיא, וגם כן לציין לעניין הזה את הפרישה. זה הסעיף שאני מבינה שהוא מוסכם גם על משרד הביטחון, גם על צה"ל.

אני חושבת שגם הצעת החוק שלך, אם יורשה לי להגיד, עשתה כברת דרך ארוכה מהצעת חוק טרומית שנועדה כהוראת שעה, כן לעיגון של קבע והסדרה של קבע של העניין הזה.

זה אודות לשיתוף הפעולה של כל אלה שיושבים כאן.

כך שהמגבלות שקודם ציין חנן, נציג הביטוח הלאומי, גם הנושא שזה לא יחול רק לגבי מי שהתחיל את שירות המילואים בתוך 60 ימים מיום שירות הקבע כפי שקבוע היום בנוהג, וגם הוא יהיה זכאי לתגמול על פי הכנסתו מקבע גם לאחר שחלפו 90 ימים מיום שחרורו. אני אציין בעניין הזה גם את סעיף 279 לחוק הביטוח הלאומי שמאפשר לגרור שכר ותנאים מסוימים, כשבסבבים של מילואים יש פחות מ-60 ימים בין סבב אחד של מילואים אחד לשני. עד היום לפי סעיף 279, לפי החוק, אני לא מתייחסת כרגע לנוהג. גם לפי הנוהג, האמת, כי הנוהג חל רק עד 90 ימים, אי אפשר היה להמשיך לגרור את השכר והוראות 279 לא יכלו להתקיים לעניין מי ששוחרר מקבע, כי אחרי 90 ימים זה היה מספיק. אני שמה רגע בסוגריים את ההסכמים לגבי אנשי צוות אוויר וכו'. אני לא מתייחסת אליהם, אני מדברת ככלל לעניין מי ששוחרר מקבע. כאן זה יאפשר את חישוב תגמול המילואים על פי השכר מקבע, וגם את גרירת השכר לפי סעיף 279, כמובן בהתקיים שאר התנאים שקבועים בחוק לעניין הזה. זה לגבי ההסבר.

אנחנו לא נכנסנו פה לחישובים איך מחשבים לגבי שכיר לעניין תקופת רבע השנה לעניין מי שעבד פחות מ-60 ימים במהלך תקופת רבע השנה וכו', מכיוון שההסדר קובע שכמו כל שכיר, כל ההוראות האלה יחולו גם לגבי המשרת בקבע, כשבעצם מכניסים בחישוב התגמול את שכר הקבע שלו לפי הוראות הפרק לעניין חישוב תגמול המילואים.

יש לי שאלה נוספת. אחד שפורש ויש לו משכורת די מכובדת, האם יש רף מסוים של מה שהוא מרוויח כדי שישלימו לו, או שזה לא נוגע לשכר שהוא מקבל בקבע?

תמר, ביטוח לאומי. המקסימום שקבוע בחוק זה בערך 50,000.

התגמול המרבי.

יש מינימום ויש מקסימום.

תודה. אחר כך, אם את יכולה לחדד לי את התנאים. אמרת שהוא צריך לעמוד בתנאים מסוימים. נסיים ואז תחזרי לתנאים.

אני אקריא את סעיף התחילה והתחולה ואז תעלי את השאלות הנוספות.

תחילה ותחולה 2. תחילתו של סעיף 274ג לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, ביום ה' בסיון התשפ"ה (1 ביוני 2025) והוא יחול על תגמול המגיע בעד שירות מילואים שהחל ביום כ"ב בתשרי התשפ"ה (7 באוקטובר 2023) או אחריו.

מי ששוחרר מקבע, נקרא לשירות מילואים אחרי ה-7 באוקטובר למרות שזה לפני תחילת החוק, עדיין ההוראות האלה יחולו לגביו, ואני מבינה שהביטוח הלאומי יפנה אליהם. איך הם ידעו שהם זכאים, או שזה יהיה אוטומטי?

בגלל זה אנחנו ביקשנו להחיל את זה ב-1 ביוני, כי יש לנו גם חוק נוסף ואנחנו צריכים להחיל את המערכת גם לזה. אני מניחה שמה שנעשה זה שליפה של כל המקרים האלה, ואנחנו ננסה לראות אם אנחנו יכולים לשלם להם באופן אוטומטי ולעשות להם חישוב מחדש לפי החישוב שייטיב איתם.

בכל אופן הם לא צריכים להגיש תביעה מיוחדת בשביל זה.

לא נראה לי כרגע, אבל אנחנו נצטרך לבחון את זה. הרציונל הוא כן לנסות לראות שזה יהיה באופן אוטומטי ולא לטרטר מבוטחים ולא לבקש מהם, כי הנתונים נמצאים.

אני מציעה שאם אתם עדיין לא יודעים, אולי כדאי שנחדד את זה בחקיקה שהם לא יצטרכו לפנות.

אני לא יודעת להגיד לך. אני צריכה לברר מערכתית אם אפשר לעשות את זה, לפני שאני יכולה להשיב לכם תשובה.

אין לכם את הנתונים?

לא. אני צריכה לדבר עם המתכנתת.

תיפנו אלינו בתשובה, למנהלת הוועדה, שנהיה מעודכנים.

היא אומרת שהיא צריכה לבדוק עם המערכת של הביטוח הלאומי. הם יצטרכו לפנות, ואם לא, הם לא יקבלו.

אני צריכה לבדוק אם אפשר לבצע שליפה כזאת של כל הנתונים.

משאבי אנוש של משרד הביטחון, הם לא יכולים לעשות?

זה קודם צריך להיות אצלנו במערכות. אם יש לנו את כל הנתונים, אז אנחנו לא צריכים את המשרת, אנחנו יכולים לעשות את זה באופן אוטומטי, לבדוק מה שילמנו לו ומה מגיע לו לפי המיטיב, ולשלם לו לפי זה.

השאלה אם חברי הכנסת רוצים לוודא שהמשרתים עצמם ששירתו בקבע ולאחר מכן שירתו במילואים וזכאים לפי ההסדר הזה להפרשים, לא יצטרכו לפנות בעצמם אלא יקבלו את זה.

הכוונה היא שכמובן אותם משרתי מילואים לא יצטרכו ליזום עוד פנייה או עוד הגשת תביעה. אני מניח שבמידה ויתעוררו איזה שהם קשיים כאלה ואחרים, מין הסתם הדברים יפורסמו באתר הביטוח הלאומי, אבל אני לא חושב שיש כרגע מקום להכניס לחקיקה איזו שהיא התחייבות להגשת תביעה או לאי-הגשת תביעה.

אחד שמגיע לו, לא תהיה בעיה, נכון?

לא אמורות להיות בעיות.

הוא זכאי על פי חוק לקבל ואז כן הוא יקבל.

נכון.

יהיו מקרים כאלה שאנשים לא ידעו את הזכאות ולא ישימו לב?

אין דבר כזה היום. אנחנו גם עושים מיצוי זכויות כל הזמן. גם למשרתים שלא מגישים תביעות, אנחנו שולחים להם הודעות SMS.

השאלה אם לא מגיע להם לקבל מכתב בהתאם, שהיה ותוך - - -

היא אמרה. את יכולה לחזור שנית על דברייך?

אני אומרת שבמידה ויש לנו את כל הנתונים בפנינו, את השכר שהוא הרוויח לפני זה - - -

ובהנחה שלא, איך הם יודעים שמגיע להם?

בהנחה שלא, אנחנו נצטרך ליזום תביעות אליהם. אנחנו ניזום הכול. אנחנו לא נשאיר את הדברים ריקים, שאם רק פונים אלינו.

את מחדדת שהיוזמה בסופו של דבר לא תצטרך להיות של המשרת במילואים ששירת בקבע, אלא זו תהיה יוזמה של הביטוח לאומי, אבל לפעמים בהתאם לצורך אולי תצטרכו לפנות אליו ולבקש פרטים נוספים.

נכון. או שזה יהיה באופן אוטומטי, המערכות שלנו יעשו את הכול ויעשו את החישוב, או שאנחנו נצטרך לפנות - - -

ארגון גמלאי צה"ל גם שותף. אני בטוחה שלא יתעוררו בעיות.

נכון.

כן.

היו לך שאלות.

את טוענת שמי שנכנס לחוק צריך גם לעמוד בתנאים מסוימים. את יכולה לחדד לנו את התנאים, מה זאת אומרת התנאים כדי שהוא יהיה זכאי?

אני רק אפתח ואגיד שאני חושבת שפרק המילואים הוא מורכב, אופן חישוב התגמול, ואני לא מתיימרת עכשיו בהסבר שלי להיכנס לכל פרטי הפרטים, אבל אני כן אשתדל לתת איזה שהוא מבט על. כמובן יש פה גם את גורמי המקצוע, את ביטוח לאומי שיכולים לחדד את הדברים.

שיהיה ברור, לא יהיו כאן תנאים נוספים מעבר למה שאנחנו דורשים היום מעובד שכיר. זה פשוט השוואת התנאים. אותם תנאים שחלים היום לגבי עובד שכיר, יחולו גם לגבי אותו משרת מילואים שהשתחרר משירות קבע.

לגבי חישוב תגמולים לשכירים יש כל מיני תנאים בפרק המילואים. מה שחידד נציג הביטוח הלאומי, שמה שחל לגביהם יחול גם לגבי המשרת בקבע. אני יכולה לתת מספר דוגמאות, להסביר באופן כללי ממש בקצרה. יש לנו לדוגמה את הוראות סעיף 273 שהן נוגעות לשכר עבודה רגיל והכנסה ממוצעת, וקבוע בהן לגבי כל שכיר, לגבי כל עצמאי, ששכר העבודה הרגיל של עובד וההכנסה הממוצעת של עובד עצמאי הם סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל-1 בחודש שבו החל שירות המילואים. לוקחים את רבע השנה האחרון ולאחר מכן מחלקים ב-90 כדי לקבל את התגמול היומי, ולאחר מכן כופלים אותו במספר ימי המילואים עם החישוב המיוחד של 1.4.

לגבי מי שהוא שירת בקבע ולאחר מכן שירת במילואים, עד היום לא יכלו להכניס בחישוב הזה של תקופת רבע השנה את השכר שלו מקבע לפי סעיף 273, מכיוון ששכר עבודתו לא נחשב כשכר עבודה רגיל. לפי הנוהל אם חלפו פחות מ-60 ימים הוא היה מקבל לפי שכר הקבע, אבל אם כבר חלפו 60 ימים, נניח לדוגמה אחרי 70 ימים מיום השחרור הוא התחיל את שירות המילואים שלו, אז אם לאחר 70 ימים, איך מחשבים לשכיר רגיל? לוקחים את תקופת רבע השנה לפני. אם ניקח את תקופת רבע השנה לפני, בחישוב שאני עושה, זה יכלול אולי חודש אחד של שירות הקבע שלו, אז חודש אחד בממוצע של תקופת רבע השנה יהיה חודש אחד של שירות הקבע שלו ועוד חודשיים את העבודה שלו כשכיר לאחר שהוא סיים את שירות הקבע. זו דוגמה ליישום הסעיף בסעיף 273.

חשוב להדגיש את סעיף קטן (ב) שהוא מדבר על מי שברבע השנה הוא עבד פחות מ-60 ימים. במקרה כזה מאפשרים לו לבחור שלושה חודשים מתוך שישה חודשים, את הגבוהים. במקרה הזה של מישהו שעבד פחות מ-60 ימים, שלושה מתוך שישה חודשים הוא יוכל להתייחס גם לשירות שלו מקבע. הוא יוכל לבחור. אם השכר שלו בקבע גבוה, לבחור את החודשים האלה לגבי מי שעבד פחות מ-60 ימים בתקופת רבע השנה שקדמה לשירות המילואים. אלה שתי דוגמאות. כאמור, החישוב של תגמול המילואים נעשה לפי הסטטוס שלו, האם הוא עובד, האם הוא עצמאי, האם הוא לא עובד ולא עצמאי. ההוראות האלה שחלות לגבי כל משרת במילואים יחולו בהתאמות לגבי מי שסיים שירות מילואים, לגבי השכר שלו מקבע.

ולגבי אחד שהיה במזרח כמה חודשים ונקרא לשירות מילואים, איך מתייחסים?

בואו נתייחס רגע לשכיר רגיל. לפי מה שהסברתי עכשיו מסתכלים על תקופת רבע השנה ואם הוא עבד פחות מ-60 ימים, שלושה חודשים מתוך שישה. אם הוא טייל במזרח שמונה חודשים וכבר חלפה התקופה הזאת, אז החישוב שלו יהיה לפי רבע השנה האחרון, ואם הוא לא עבד אז התגמול המזערי בכל אופן זה תמיד המינימום. אני גם מזכירה שהוועדה פה לא מזמן בחקיקה אחרת לתקופת המלחמה, עד סוף 2025 כרגע, העלו בהוראת שעה את התגמול המזערי ל-95% מהסכום הבסיסי, זה היום 9,632 שקלים, אז הוא יקבל את התגמול המזערי כמו כל שכיר אחר. כשדיברתי על התנאים, לזה אני מתכוונת.

לפני שנעלה את ההצעה להצבעה, אני רוצה לברך על ההצעה. לפי דעתי זה היה קשה אבל בסוף הכול הסתדר. אני מודה לגברת שנהב מהאוצר, לברק קורנפלד, לשר האוצר, כמובן לשר הביטחון, לצפריר, לכם, וגם הביטוח הלאומי ששותפים איתנו בכל הצעות החוק לאורך כל הדרך, ולכל מי שעוסק במלאכה. כמובן לענת, לאורית, לאילת שהיה לה הרבה סבלנות מעבר לדיונים בוועדה. זה חוק קשה אבל כל הזמן היא הייתה קשובה עם סבלנות. היא הייתה מעל ומעבר, אז אני מודה לך.

תודה, אתי, ולכל השותפים שגם היו סבלניים אליי, לשאלות שלי כדי שנוכל להגיע - - -

ולכל אלה שהיו מאחורי הקלעים.

סליחה, אפשר הבהרה? מיכל אטינגר מההסתדרות.

בבקשה.

בסעיף כתוב – "זולת אם לטובתו הוא שהחישוב יעשה ללא התייחסות לשירות הקבע". איך זה בדיוק אמור להיעשות?

לקחנו את הסיפה הזאת באופן דומה לסעיף 279 שמאפשר גרירת שכר במקרה של סבבי שירות מילואים בתנאים מסוימים. מה שרצינו להבטיח בסיפה הזאת, שבכל אופן הסעיף הזה תמיד יבוא לטובת המשרת במילואים ששירת קודם בקבע. כל סיטואציה שתהיה, שהיה עדיף לו שלא יתייחסו לשירות הקבע שלו, אז לא יתייחסו, זאת אומרת ההסדר הזה תמיד יבוא לטובתו.

הביטוח הלאומי כשהוא בא לעשות את התחשיב, הוא יצטרך לתת אפשרות א', אפשרות ב'?

להבנתי ולפי סעיף 279 זה נעשה אוטומטית, זאת אומרת הביטוח הלאומי בודק בסעיף 279 לעניין גרירת השכר, האם עדיף למשרת המילואים שייחשבו לפי השכר שקדם לשירות המילואים הנוכחי שלו או לגרור את השכר משירות מילואים קודם קודם או קודם קודם כל עוד לא חלפו 60 ימים בין שירות אחד לשני. זה נעשה באופן אוטומטי. אני צודקת?

את צודקת במאה אחוז.

גם כאן ההוראה תיעשה באופן אוטומטי. כן חשוב לי להגיד, לא שאלתי את זה שוב פעם כי שאלתי לקראת הקריאה הראשונה. נמצאים פה נציגי הצבא. היה לנו חשוב להבין שההסדר הזה רק ייטיב איתם ושנעשתה חשיבה מאחורי זה. ניסו לחשוב על כל הסיטואציות האפשריות. מה שמונח פה בפני הוועדה נועד רק להיטיב גם לעומת הנוהג הקיים היום וגם לגבי נוסח החוק כפי שהוא קבוע כיום.

וגם שזה הוראת קבע. זה ממש בשורה.

זאב ריינמן, אגף תקציבים, משרד הביטחון. התשובה היא כן. היא גם נאמרה בפרוטוקול של הישיבה הקודמת.

תודה. לאורך כל הדרך היית בעד.

אני רוצה להעלות להצבעה את הצעת החוק. מי בעד ההצעה? מי נגד? מי נמנע?


הצבעה

אושר

ההצעה עברה בשעה טובה, ותעלה בעזרת השם למליאת הכנסת.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:09.