פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
ועדת העבודה והרווחה
17/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 368
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ה (17 בפברואר 2025), שעה 11:10

דיון מהיר בנושא: "הנגשת מידע וזכויות לפצועי צה"ל – יצירת מערך מידע מסודר וזמין לאגף שיקום נכים", של חה"כ משה פסל, חה"כ ירון לוי, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ פנינה תמנו, חה"כ שרון ניר

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
דבי ביטון

משה פסל

מיקה וייס אוספלד - עובדת סוציאלית, אגף שיקום, משרד הביטחון

אור אברג'ל - ס' רע"ן שו"ן, משרד הביטחון

רותי פרמינגר - עו"ד, נציגת הארגון בכנסת וחברת ועד, ארגון נפגעי פעולות איבה

אבנר גולן - מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

ענת גינזבורג - עו"ד, יו"ר ועדת נכים, תגמולים ושיקום, לשכת עורכי הדין

גלעד גינזבורג - עו"ד, לשכת עורכי הדין

יעל גויסקי - עו"ד, לשכת עורכי הדין

ורד מושקובסקי - עו"ד, מנהלת הקליניקה להכרה בנפגעי השירות בצה"ל, הקריה האקדמית אונו

איילת השחר סיידוף - עו"ד, תנועת "אימהות בחזית"

יעל זרח - אם ללוחם צה"ל, מובילת חזית הלוחמים, תנועת "אימהות בחזית"

אליהו פנחס צמח - נכה צה"ל, יו"ר עמותת "מצוינים שבישראל"

ד"ר חנה קטן - המועצה הלאומית לבריאות האישה, ונציגה, ארגון "נשות תקומה"

אילן לסקובסקי - פצוע צה"ל, מלחמת חרבות ברזל, פורום "יהלומי הקרב"

אלעד מלכה - פורום "יהלומי הקרב"

נדב וירש - יו"ר, פורום "יהלומי הקרב", עמותת "יהלומים לחיים"

שמיר בניטה - עמותת "יהלומים לחיים"

אלון חסון - הלום קרב, פורום "יהלומי הקרב"

עומר אמסלם - הלום קרב, מבצע צוק איתן

יובל ליטווין - נכה צה"ל, הלום קרב

אביחי לוי - נכה צה"ל, הלום קרב

בן יאיר ימין - פצוע צה"ל, מלחמת חרבות ברזל

אסתר אבירם - ארגון "צעדת האימהות"

עירית אבוטבול - אם להלומי קרב

אבי אבוטבול - אב להלומי קרב

זהבה כהן - בת זוג של נכה צה"ל

צורית פניגשטיין - אימו של מעוז פניגשטיין הי"ד שנפל בקרבות בעזה במלחמת חרבות ברזל

סמדר גורן - אחותו של אבנר גורן, וגיסתה של מיה גורן שנרצחו ב-7 באוקטובר 2023

לוי בן ברוך - דודו של עידן אלכסנדר החטוף בעזה

גילת פיש - דודתו של שגיא דקל חן ששב משבי חמאס בעזה

משה ברגר - מנהל אתר האינטרנט, אגף השיקום, משרד הביטחון

ענת כהן שמואל

אורית ארז

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

"הנגשת מידע וזכויות לפצועי צה"ל – יצירת מערך מידע מסודר וזמין לאגף שיקום נכים"
של חה"כ משה פסל, חה"כ ירון לוי, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ פנינה תמנו, חה"כ שרון ניר

שלום וברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה. י"ט בשבט תשפ"ה, 17.02.25. הנושא הוא דיון מהיר של הנגשת מידע וזכויות לפצועי צה"ל, והצורך ביצירת מערך מידע מסודר וזמין לאגף השיקום של הנכים, הצעה של חבר הכנסת משה פסל ועוד חברי כנסת. נמצא איתנו פה חבר הכנסת משה פסל, אבל לפני שנתחיל בדיון, חבר הכנסת פסל, אנחנו נאפשר למשפחות של החטופים. יש לנו פה את לוי בן ברוך שהוא דוד של עידן אלכסנדר.

אפשר להקרין את הסרטון, בבקשה, לפני שנתחיל?

בבקשה.

(הקרנת סרטון)

שמי גילת פיש, אני הדודה של שגיא דקל חן שחזר בשבת הביתה. אני רוצה לברך, "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אמן. ברוך פודה ומציל. כולם, כל משפחה צריכה להגיע - - -

אני שומע את השם הזה. שמענו את המשפחה. הייתה פה בכל הדיונים, ועכשיו ריבונו של עולם, איך הוא יוכל לעבור את הים הזה, קריעת ים הסוף הזאת? הנה הוא פה.

הנה, הוא פה. אני רוצה באמת לתת למשפחות הנותרות שעדיין מחכות, לתת להן תקווה. לתת לכולם תקווה, להאמין שהם יחזיקו, שהם יחכו, אבל אין להם זמן. אנחנו רואים איך הם חוזרים ואנחנו רואים מה עובר עליהם שם. קיבלתי הבוקר תמונה של שגיא עם אשתו וביתו במיטה מחובקים, בבית החולים, ואני אומרת, כולם צריכים לקבל את החיבוק הזה. מה שפה נעשה, איפה ואיפה, שלב א', שלב ב', שבוע הזה, שבוע הבא. הרב אייכלר, תלחצו. אי אפשר ככה. את כולם במיידי כמה שיותר מהר, מה שצריך לעשות כדי להביא את כולם הביתה.

בעזרת השם. תודה רבה.

לוי בן ברוך, דוד של עידן אלכסנדר.

שלום, כבוד היושב-ראש, שמי לוי בן ברוך, אני דוד של עידן אלכסנדר. כמה מילים על עידן. עידן הוא אזרח אמריקאי שהחליט לעלות לארץ ישראל ולהתנדב לצבא. הוא לא היה חייב. הוא בכל זאת עשה את זה כדי להגן על המדינה, על הארץ, על העם שהוא מאוד אוהב. הוא חייל גולני והוא נחטף מהמוצב בגבול עזה. לפני כחודשיים זכינו לקבל ממנו אות חיים מהשבי, וראינו באיזה שבר גדול הוא נמצא וזועק את זעקת קול החטופים שקולם לא נשמע, ומתחנן שנציל אותו.

אנחנו היום נצום החל מ-11:40, 500 דקות. החטופים צמים כבר 500 ימים. ראינו את התמונות הקשות, עכשיו את הסרטון, את העדויות. לא צריך דמיונות להבין מה הם עוברים. זו ידיעה מוחלטת שחייבים להוציא אותם ומהר. אנחנו אנשי אמונה, סומכים על הקדוש ברוך הוא, מתפללים אליו ועושים את ההשתדלות שלנו כאן בארץ, ומבקשים גם מנבחרי הציבור שלנו לעשות את מה שהם יכולים.

אנחנו קראנו השבת בפרשה, במעמד הר סיני כשקיבלנו את עשרת הדיברות, את הקוד המוסרי של העם הנפלא שלנו, שהעם אמר, "נעשה ונשמע". צריך לעשות. קודם כל עכשיו לעשות את התורה. "ואהבת לרעך כמוך". "ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים". "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". צריך כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא עכשיו במצרים, בעזה. הילדים שלו נמצאים שם. שיבין את הדחיפות הזאת. קודם כל צריך להוציא את החטופים. "המתחיל במצווה אומרים לו גמור". התחילו את העסקה ואנחנו קוראים לנבחרי הציבור, בבקשה, תעשו מה שאתם יכולים להשלים אותה.

אחרי שנדבר כאן אני מבקש מכבוד הרב, באמת, חיים ומוות ביד הלשון. יש לך את הכוח לבוא ולהגיד, לדבר עם מי שצריך כדי להגיד להם, אין זמן. תוציאו את אחינו ואחיותינו עכשיו מהגיהינום. תודה רבה.

תודה רבה.

משפחה של מיה גורן.

שמי סמדר גורן אלפסה, אני בת קיבוץ ניר עוז. כולם יודעים, ב-7.10 מה עבר על הקיבוץ ביום הזה. אחד מכל ארבעה ביום הזה נחטף או נרצח, יום שהחיים שלי בו התהפכו מהרגע שקיבלנו את ההודעה מאחי מהממ"ד, שהוא שלח לנו, "יש מחבלים בבית", שמנסים לפרוץ את הדלת של הממ"ד. "אני לא יודע איך זה ייגמר". זו ההודעה האחרונה שקיבלנו ממנו. כאמור, יחד עם עוד רבע מהקיבוץ הוא היה אחד החטופים. אחרי עשרה ימים מצאו את הגופה שלו זרוקה בשדות. הצלחנו להביא אותו לקבורה. מסתבר שזה מזל שלא כל אחד זוכה לו היום. גיסתי, מיה גורן גם כן נחטפה באותו בוקר מבית תינוקות. אחרי כמה ימים הסתבר לנו שהיא נחטפה משם במצב מאוד קשה. לא היה ברור אם היא שרדה, ובאמת את הידיעה על זה שהיא לא בחיים קיבלנו בפעימות הקודמות, בעסקה הקודמת, ממש ביום האחרון שבו עוד חיכינו בתקווה שאולי גם אנחנו נזכה לחיבוק הזה כמו כולם.

בזמן שאנחנו רואים את החטופות האחרונות יורדות מהרכבים של החמאס, אנחנו קיבלנו את הטלפון שגם מיה לא שרדה. זה היה ימים עם תערובת רגשות. יחד עם ההתרגשות והשמחה הבאמת מאוד גדולים, היה את השבר המאוד גדול לנו, לארבעת הילדים של מיה ואבנר שנשארו בלי הורים בגיל כל כך צעיר, הם בני 20 עד 26, והמתנה מאוד גדולה לקבורה שלה, להיות באבל כזה מושהה שאתה יודע שהיקר שלך מת ועדיין לא קברת אותו. המשכו להיות כל הזמן הזה חלק מהמאבק למרות שהכוחות מאוד יורדים. ביולי היה מבצע חילוץ מאוד מורכב שבו החזירו את מיה יחד עם עוד חמישה חללים. זה היה יום מרגש. כמה מטורף להגיד שאתה מתרגש ושמח לקבור את היקר שלך, אבל זה מה שהיה שם. אנחנו ממשיכים להיות חלק מהמאבק הזה.

ראינו לפני יומיים את שגיא שאני מכירה אותו מאז שהוא היה קטן, מתחבק עם אביטל ועם ההורים שלו. ראינו ובכינו, וכל הימים הקודמים שראינו ילדים רצים להורים שלהם. זו הייתה התרגשות באמת מטורפת, אני בטוחה שפה לכולם יחד, עם כל מופע האימה שזה לווה, שבעיניי הוא מזעזע. אני בטוחה שכולכם תסכימו, אני מודה, מותר להגיד פה בשקט שגם הרגשתי קנאה בימים האלה. ראיתי את התמונות האלה ודמיינתי את האחיינים שלי רצים להורים שלהם. דמיינתי את עצמי רצה לאחי ולגיסתי ומחבקת אותם, אבל אני יודעת שזה לא יהיה. אני יודעת שזה עובדה שלצערי אי אפשר לשנות, אבל יש 73 עובדות שיכולות להשתנות, 73 משפחות שמחכות ליקרים שלהם, שמחכות לכל המפגשים המרגשים האלה. כל משפחות החללים שמחכות פה כל כך הרבה זמן לקבור את היקרים שלהם.

אני יודעת כמה זה קשה להיות באבל המושהה הזה. אני יודעת שהעסקה הזאת היא לא טובה. אין מה לעשות, אבל אנחנו כן צריכים לקיים אותה. כמו שנאמר פה כבר קודם, חייבים להציל את האנשים שם. אין לנו דרך אחרת. כל חטוף שחוזר, אנחנו יותר ויותר יודעים כמה באמת הדברים שחששנו מהם, שאנשים שם בסבל בלתי פוסק. חייבים להציל אותם משם. באמת בקשה, לזרז את העסקה הזאת, להתחשב באנשים ששם, להתחשב במשפחות שפה שהכוחות שלהם כבר באמת נגמרים. להגיד שהמילה שלכם יותר מכל מילה שאנחנו נגיד, ההשפעה שלה. באמת בקשה שלנו להמשיך בזה.

תודה רבה.

צורית פניגשטיין, אימא של מעוז פניגשטייין הי"ד.

אני אימא של מעוז שלא חזר, ולי אין תקווה שהוא יחזור. אני כואבת מאוד את כאב משפחות החטופים ואת צער החטופים. מעוז שלי הוא יצא למילואים, 551, חטיבת הקומנדו. הוא יצא לעשות מה שצריך וחיכינו שיחזור, ודפקו לי בדלת. אשתו נשארה לגדל לבד את התינוקת הקטנה שהוא עזב. הוא לא יחבק אותה חיבוק אבהי ומרגיע. הוא לא יהיה מאחוריה בתחנות חייה. יתמות נוראה. מעוז נהרג בטבת מייד לאחר הפסקת האש. הכוחות שנסוגו בהסכם הביאו להפקרות ולחזרת כוחות חמושים למקום שבו נהרג בני מאש צלפים. אני מחיר העסקה. גם אני רוצה שישובו כולם. אני חושבת שזה חובה מוסרית של מדינת ישראל, וגם ברור לי שיהיה מחיר, אבל תסתכלו עליי כשאתם אומרים מחיר. אני המחיר. כל קטועי הגפיים והפצועים הם מחיר יקר מאוד של חזרת האויב לעמדת כוח. כל מפקד בצה"ל רוצה שבמשמרת שלו יחזרו חטופים, שלא יהיה בלגאן, שלא ימותו גם אזרחים פלסטינים, אבל רק חיי החיילים חשובים פחות. אם יפצעו או ימותו חיילים זה לא יכתים את המשמרת שלו כי אין מה לעשות, חיילים ופצועים מתים זה מחיר שכולם לוקחים בחשבון.

אף אחד לא רוצה מלחמה. כולם רוצים הפסקה. אנחנו רוצים את החטופים בבית. אנחנו רוצים גם את החיילים, אבל מה האלטרנטיבה? המחיר שישראל מוכנה לשלם בהסכמים זה מחיר ילדים בעוטף? חיילים נוספים שיהרגו בשיטה של הפשיטות? נמאס כבר מהמלחמה הקרה הזאת והארוכה הזאת, אבל אין לנו ברירה, אנחנו נילחם באויב שרוצה לכלות אותנו ומחזיק בני ערובה. צריך ללחוץ כמו שהיא אמרה. צריך ללחוץ. נמאס. די לחימוש, להכלה, לפינוק של האויב. אנחנו צריכים לחזור אחורה לימים שאין מים בעזה, אין אוכל, אין דלק. בשמחה, נדאג לכל הצרכים אבל מייד כשישוחררו בני הערובה. ככה פשוט.

אנחנו לא רוצים לחזור ל-6.10. אנחנו צריכים לגדול, אנחנו צריכים להרים ראש, אנחנו צריכים לייצר הרתעה וביטחון אמיתי. אני מבקשת תקומה לעם ישראל ומשמעות למוות שלנו ולסבל שאשא עד אחרית ימיי.

אבירם אסתר.

שלום כולם, שמי אסתר אבירם מארגון "צעדת האימהות". אני אימא לשני לוחמים, אחד בסדיר ואחד גם מה-7.10 במלחמה. אני מצטרפת לקולות שנאמרו פה. אני מצטרפת למה שאמרה צורית, שאין שום סתירה בין מה שנאמר פה ממשפחות החטופים. אנחנו כולנו ביחד. אנחנו מתנגדות להכניס את ילדינו הלוחמים הקדושים לעזה במצב הנוכחי. אנחנו רוצות לקרוא מפה לראש הממשלה ולומר לו שהילדים שלנו הם לא ברז אספקה שנפתח ונסגר לפי הצורך. אחרי שנה וחצי של לחימה עם מעל 800 לוחמים שנפלו, אנחנו דורשות לכלכל את המערכה בחוכמה ולא בבזבזנות עבור לוחמנו הקדושים. אנחנו מזכירות שהילדים שלנו, מילואים וסדיר בפרט נמצאים בלחימה אינטנסיבית כבר שנה וחצי בתנאים של לחימה. עכשיו חורף וקר. אנחנו כאן כדי לדרוש לנתק מייד את המים, את החשמל, את המשאיות ההומניטריות המטורפות המוכנסות מידי יום בכמויות עתק. אוכלוסיית עזה מעולם לא הייתה מדושנת עונג כמו עכשיו.

אנחנו רואים משאיות של קרוואנים העומדות הכן להיכנס לעזה. אנחנו שומעות מלוחמים בשטח ואף מדיווחים ותמונות המגיעות אלינו, שחמאס נמצא מרחק 300 מטרים בלבד מלוחמנו בתוך הפרימטר. הוא מניח מטענים עם טרקטורים וכלי עבודה בתירוץ של החלפת קווי אינטרנט ושיקום התשתיות, כי אינטרנט זה מאוד הומניטרי. בחלק מהמקומות חברת החשמל שלנו נקראת לשם, לעזה, לעזור בשיקום. למרבה האבסורד לוחמנו הקדושים והגיבורים, לא רק שנאסר עליהם לירות בחמאסניקים הללו, בפושעים האלה, אלא הם גם נאלצים לאבטח אותם. הלוחמים רואים מול עיניהם את מלכודות המוות המתבשלות תחת עיניהם, ונאסר עליהם להגיב.

אני גם אמרתי בוועדה הקודמת שהייתי, שאני מורה במשרד החינוך 32 שנים. כל פעם כשילד, קורה לו את העוולה הכי קטנה, אנחנו, הצוות או ההורים שלו קופצים לדום, אבל במדינת ישראל בגיל 18 כבר אין מי שישמור על הילד הזה. זה בסדר שהוא יראה איך מטמינים לו מלכודות מוות מול העיניים, וזה בסדר שהוא יאבטח את המחבלים ומחר הוא יתפוצץ לתוך המלכודות האלה. זה מטורף.

מלבד העובדה שחיילינו הגיבורים, אחרי שהם לחמו שנה וחצי, התקפלו מתוך כל הנכסים האסטרטגיים בהם נפלו חבריהם, השיטה הנוכחית בה הם רואים בעיניים כלות את המחבלים מולם, מוחקת להם את מינימום ההגנה הנדרש להם ולנו. רק הבוקר שמענו על לוחמי כרמלי הקוראים למח"ט ואומרים לו, לא נהיה בשר תותחים לעסקאות כניעה. הילדים שלנו הם לא משאב נוסף. הם לא פיונים. הם לא משאב צה"ל, ואם אנחנו רואים את זה, אנחנו האימהות אומרות, לא למדנו כלום. מחר עוד פעם יבקשו מהם להיכנס. למה? למה אני בתור אימא צריכה לתת לילד שלי להיכנס עוד פעם אחרי שהוא ראה שהוא הולך להתפוצץ עוד רגע חס וחלילה? למה חייל שרואה את מלכודת המוות הזאת מולו אמור להיכנס לתוכה? מישהו מאיתנו פה בחדר הזה היה מוכן שהילד שלו יכנס עכשיו לעזה? זה בדיוק מה שהתרענו עליו כשדיברנו על התארגנות מחודשת של החמאס בזמן הפסקת האש, והנה זה קורה ללוחמים המסורים מול העיניים וידיהם כבולות. הם מנועים אפילו מלירות. הקונספציה הזאת של ההכלה והאכלה עוד פעם ממשיכה לנגן.

אנחנו רוצות וקוראים פה ששום חייל לא יצטרך להיכנס לעזה, וברור לנו שזה לא יקרה אם מקורות האספקה יתייבשו. ברור לנו שבמצב הזה גם החטופים שלנו יחזרו. אנחנו קוראות לנתק את עזה ממים, מחשמל, להוריד אותם על הברכיים שלא יקבלו אפילו פירור, גרגיר. אנחנו קוראות לכ"ץ ולראש הממשלה להתחיל לדבר מזרח תיכון. טראמפ נבחר. יש לנו פה הזדמנות חד-פעמית בחיים שלנו. נגמרו התירוצים של ביידן שכובל את ידנו. יש כאן הזדמנות חד-פעמית להבטיח את חיינו כאן וגם את חיי ילדינו ונכדינו שלא יעברו את הגיהינום שעברנו ועוברים אנחנו. אנחנו מבקשות מיושבי החדר הזה להעביר את המסר הזה בכל הכוח, וקוראות למנהיגים שלנו לגלות משילות. תודה רבה.

תודה רבה. בואו נתאחד בתפילה שלכם, וכל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם וישיב אותם בעזרת השם, ובאו בנים לגבולם.

אמן.

חבר הכנסת פסל, אתה עוסק בדבר חשוב מאוד של הנגשת השירותים של השיקום לפצועי צה"ל. אני חושב שזה המשך ראוי למה ששמענו פה, אנשים שנפצעו וסובלים ונכים, שיהיה להם את כל המידע ואת כל השירות שאפשר לתת להם. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. מפעם לפעם אני מבקר פצועים. יש הרבה בעיות. בוא נגיד את האמת, את כל הבעיות אנחנו לא נפתור כאן ועכשיו אבל חייבים להתחיל איפה שהוא וחייבים להתחיל להתיר את הבעיות. היינו בנושא הזה של חניות נכים. טיפלנו בזה ואנחנו מקווים שנבוא לידי פתרון. משרד הביטחון עושה עבודה טובה, משרד התחבורה, והבעיה הייתה בשלטון המקומי.

עכשיו אני רוצה לדבר על טענה שעולה שוב ושוב מצד הפצועים, וזה קודם כל הבייסיק, שאין שום מקום שהם יכולים לבוא ולראות את הזכויות שלכם. זו הטענה שעולה. אין אתר אינטרנט ששם באופן קליל, נכון, נגיש אפשר לראות את הזכויות של כל פצוע. החוויה שאני מתרשם ממנה ושעולה שוב ושוב זה שהם מגרדים פה ושם בשיחת סיגריה. פתאום אתה שומע, אה, אני זכאי לשכור רכב. פתאום בעוד איזה שיחת מסדרון הוא אומר, תשמע, אתה זכאי. אה, באמת? לא ידעתי שמגיע לי. בעצם מגדרים. איזה תחושה של גירוד של זכויות. הדבר לא מונח לפני הפצועים, ואני מזכיר לכולנו את הפריזמה של הנושא. בסוף הם פצועים כי הם באו להגן עלינו בנפשם ובגופם. כשאני אומר בנפש ובגוף יש גם פצועי נפש קשים בתוך הדבר הזה.

תיראו, אנחנו באירוע מז'ורי שהוא כמות פצועים שלא הייתה 20 שנה, וברור לי שאגף השיקום יצטרך לעבור ועושה איזה שהן רוויזיות בנושא, כי לא יכול להיות שעם 100 פצועים בשנה ופתאום 10,000, המצב יישאר אותו דבר. בטוח שיהיו רוויזיות. אגב, בשונה מהאגף למשפחות שכולות, לא עלינו, שם הטענות האלה לא נשמעות, זאת אומרת מיצוי הזכויות הוא דבר שהוא די ברור, די נהיר. אני מניח שזה בגלל כמות הפצועים. לאגף הזה יש להתעסק עם כמות הרבה יותר גדולה.

אבל האופי גם.

האופי של הטיפול, ודאי. אני לא בא לתקן את כל העולם ביום אחד. בואו נתחיל בצעד אחד קטן ובואו נתחיל בבייסיק. אני מזכיר לכולם, הפצועים האלה הם היו בשביל להגן עלינו שאנחנו נוכל לקיים פה את הדיון הזה, שנוכל לקיים איזו שהיא שגרת חיים. הוא לא צריך להרגיש כאילו הוא מגרד מידע. הוא צריך הפוך, שהמידע יהיה נגיש, בהיר וברור לו לאן הוא הולך. זה הכול.

בוא נשמע בדיוק ממשרד הביטחון קודם כל שהוא האמון על זה. היו לנו המון דיונים ושעות וימים, ולא חשבתי שיש מצב שיש בעיה של חוסר מידע לגבי מיצוי זכויות, אז בוא נשמע אותם.

אני חייב להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לפעמים שומע מפצוע טענה כזאת או אחרת. אני מנסה לטפל בה באופן יחידני, אבל כשמשהו עולה באחוזים של כל שיחה ושיחה, אז אני מבין שיש בעיה מערכתית מסוימת. הדיון הזה הוא חס וחלילה לא להאשים אף אחד.

הדיון הזה הוא בשביל להביא פתרונות.

בדיוק, בשביל להביא פתרונות.

כי מדובר פה בנגישות ובמיצוי זכויות. אנחנו לא מדברים פה על מיליארדים שצריך להשקיע פה ושם ויש ויכוח. אין פה ויכוח. זה הזכות הבסיסית למיצוי זכויות ולמידע.

מי ממשרד הביטחון רוצה לענות?

(הצגת מצגת)

אני מיקה וייס אוספלד. אני עובדת סוציאלית באגף שיקום ואחראית על מערך קישור לבתי חולים. ברשותך, חבר הכנסת, אני הולכת להציג את העשייה של אגף שיקום וכן את הפלטפורמה שאנחנו מנגישים את המידע. אני אעלה גם את כל האתגרים שאנחנו עומדים. אני אציג את הנתונים שאנחנו מתמודדים איתם לפני ה-7.10. אגף השיקום מטפל נכון להיום ב-77,000 נכי צה"ל וכוחות הביטחון. לפני המלחמה המספר היה 62,000. כמו שאתם רואים יש גידול. אתם גם שומעים וגם יודעים שהאגף מתמודד עם קליטת פצועים פי שלוש, מהשנה האחרונה.

אגף השיקום, מתחילת הלחימה הפכנו את התפיסה שמובילה אותנו בכל הנושאים, וכאן אני אדבר על הנושא של הוועדה, הנגשת ומידע הזכויות. ראשית, אנחנו מתחילת המלחמה לקחנו הרבה זכאויות שיכולנו לתת אותן בדחיפה, באופן אוטומטי, כמו למשל מאושפזים שנכנסו לאשפוז. באופן אוטומטי הם קיבלו הוצאות בגין אשפוז, אם זה דמי ניידות ועוד. דבר שני, לא מחכים שיגיעו. יש לנו אשת קשר אישית לכל פצוע בחרבות ברזל, זמינה אליו עם מספר טלפון לאורך כל היום.

את אומרת דברים לא נכונים, כי יושב לך פה פצוע של חרבות ברזל שהגיע לבית חולים, ראה את קצינת נפגעים ועד עכשיו אין לו מלווה, הוא לא יודע מה הזכויות שלו. סגרת את האפשרות - - -

אני לא מבין למה אתה מפריע לה באמצע הדיבור. אחרי שהיא תסיים את הצגת הדברים אתה תוכל להגיב. אני מבקש לא לענות לשום תגובה שאיננה במצגת. אחרי זה תגיבי.

זה תפיסה של האגף עבור פצועי חרבות ברזל שהנהגנו, ואנחנו עכשיו רוצים להשית את זה על כלל נכי צה"ל וכוחות הביטחון. הדבר השלישי זה אתר נגיש שמכיל את כל המידע שהזכאים זכאים להם. אנחנו נפרט על זה. יש איתי כאן בזום את מנהל האתר והמדיה שלנו שהוא יציג גם את החידושים, גם את האתר. מי מכם שנמצא בתוך האתר שלנו יודע מה עשינו בשנה האחרונה. מדובר גם על מצפן זכויות ואזור אישי מאוד נגיש שהמון הפניות ובקשות אפשר לעשות דרך זה.

איתי בוועדה יושבים החברים שלנו, שותפי הכוח, ארגון נכי צה"ל וצה"ל שנמצאים איתנו לאורך כל הדרך ושותפים איתנו בהנגשת הזכויות במערך. אני אציג את זה. מה הדרכים שלנו להעברת המידע לפצועים? ראשית, חיכינו להם בבתי החולים, מערך של 70 מקשרות במילואים, של משרד הביטחון שחיכו לפצועים, הנגישו את כל המידע הראשוני ומלווים אותם לאורך כל תקופת האשפוז שלהם, גם למלא איתם את ההכרה בגין הפגיעה וללוות אותם עם כל הזכאויות שמגיעות להם.

עם כל הטפסים.

אין טפסים. לא היה שום טפסים במהלך המלחמה הזאת. ההכרה היא דיגיטלית. הפצוע לא התעסק בכל הנושא הזה. נפצעת, הגעת לבית החולים, אותה מקשרת ליוותה והייתה אמונה על כל תהליך ההכרה.

סליחה שאני עוצר אותך. אני פצוע מלחמה. לא הגיע אליי אף אחד לבית החולים ואף אחד לא עזר לי למלא שום טופס. אני מילאתי הכול לבד ויש דברים שמילאתי לא נכון ובגללם לא מכירים בי.

אתה תגיב אחרי שהיא תסיים.

אבל הוא מחרבות ברזל.

אחרי שהיא תסיים את הצגת הדברים. אנשים רוצים לדעת מה הזכויות שלהם. בבקשה.

במהלך המלחמה מערך הקישור הגיע גם לפצועים המאושפזים, וגם למי שהיה נוגע מיון קיבל טלפון ממקשרת, כל מי שהיה מסופח לר"ם 2, ומילאה איתו את הבקשה להכרה.

עוד דברים שניתן זה סל פצועים לפצוע ובני המשפחה בתקופת האשפוז, אובדן ימי עבודה, הוצאות שונות בגין אשפוז למשפחה שמלווה את הפצוע. דיברתי על זה כבר קודם, ציוות איש קשר אישי באגף. אגף השיקום הקים חטיבות שירות בכל אחד - - -

סל סיוע הזה מגיע למשפחה באופן אוטומטי?

כן, גם למשפחה וגם לפצוע עצמו. אם בעבר היה שצריך להעביר לנו קבלות על נסיעות לבית החולים, היום זה היה איזה שהוא סל של כמעט 12,000 שקל שהמשפחה מקבלת, שנכנס אוטומטית לחשבון או של הפצוע או של המשפחה. הם יכלו לבחור.

שמי ד"ר חנה קטן ואני גם אשמח להשתתף בדיון. אני יכולה רק לתת דוגמה של הרבנית זיוה קוסטינר. בעלה הוא ראש הישיבה של ישיבת מצפה רמון. הבן שלה מאושפז, פצוע קשה כבר שנה וחצי. היא לא הייתה שבת אחת בבית מאז תחילת המלחמה. היא לא נוסעת. אין לה נסיעות, אז הסעיף הזה הוא לא רלוונטי לחלק גדול ממשפחות הפצועים.

הם מקבלים סל סיוע באופן כללי על נסיעות, של 12,000 שקל. היא לא צריכה להגיש לנו קבלה על נסיעות. היא מקבלת את זה באופן דחיפה. היא יכולה גם לנסוע במוניות.

אני מבקש להמשיך.

ציוות איש קשר אישי באגף. דיברנו על זה.

את אמרת שיש 70 מקשרות. קיבלתי פה שאלה, האם ה-70 האלה זה מספיק?

בוודאי שלא.

מה זה מקשרת, קצינת נפגעים?

לא. היא קצינת מילואים. אנחנו מדברים על מקשרות בבתי חולים שנמצאות רק בבתי חולים.

שהם של המשרד שלכם, לא של צה"ל.

לא של צה"ל. הם שייכים למשרד הביטחון. הן קצינות של משרד הביטחון.

במחילה מכם, אנחנו מתחילים צום ואני רוצה 30 שניות, בבקשה. 500 יום ולילה בגיהינום, עינויים, פחד, שלשלאות, כלובים, מנהרה, ריקבון, בדידות, רעב, ייאוש. 500 יום ולילה. נגמר להם הזמן. כל דקה יכולה להיות האחרונה. אהובים שלנו, אם אתם שומעים אותנו, דעו שעם שלם דואג לכם. עם שלם נלחם עליכם. החל מעכשיו אנחנו פותחים בצום עד השעה 20:00 בערב. זה הוא צום של הזדהות עם הסבל שלכם שזועק להסכם מהיר ומיידי שיחזיר את כולכם אלינו הביתה. בבקשה, אל תאבדו תקווה. 500 דקות של צום. תודה.

תודה. נא להמשיך.

פצועים שהגישו בקשות הנפש, לא אושפזו אבל כן הגישו בקשות הנפש, אנשי קשר מהמחוז יוצרים איתם קשר ובודקים לגבי בירור והתאמה של טיפול. בקרוב, ממש עכשיו מתהווה יחידה של קציני תל"מ שזה בשיתוף צה"ל, של קצינים שיגיעו לבית הפצועים, חבר'ה שיצאו מאשפוז וזקוקים עדיין לליווי. הם יקבלו קצינים שהולכים ללוות אותם בכל המערך הזה.

מה עשינו בשנה האחרונה מבחינת הסברה ומיצוי זכויות יזומות שלנו? התקיימו 40 מפגשים במחוזות ובבתי החולים וגם בזום ייעודי לטובת בני המשפחה ופצועים של חרבות ברזל. הצטרפו אלינו גם מארגון נכי צה"ל.

40 מפגשים?

40 מפגשים התקיימו במהלך השנה הזו.

לבני משפחותיהם?

כן.

זה מה שהם הצליחו לעשות - - -

40 מתוך 15,000.

זה לא 40 של נכים שקיבלו. אני מדברת על 40 מפגשים שבתוך כל מפגש יכלו להצטרף עשרות של נכים שהגיעו למפגש ושמעו את הזכויות ומה מגיע להם. כל מי שהוא הגיש בקשה להכרה והוא שייך לאיזה שהוא מחוז מסוים, הוא הגיע ליום אוריינטציה וקבלת מידע על הזכויות שלו.

עוד דבר שאנחנו עושים, ימי סידורים שהיו בחודשים האחרונים בשיתוף ארגון נכי צה"ל, צה"ל ומשרדי ממשלה, שבו הביאו את כולם לאקספו בתל אביב. כל מי שרצה לדעת על הזכויות שלו גם קיבל מענה. קמפיינים תקשורתיים בשנה האחרונה גם בטלוויזיה, גם ברדיו וגם בדיגיטל, שאנחנו קוראים לאנשים להיכנס לאזור האישי, להיכנס לאתר האינטרנט שלנו ולראות את הזכויות שמגיעות. וואטסאפ ייעודי שאנחנו שולחים באופן יזום על זכויות שיכולות לעניין, אם זה חוות שיקומיות שנפתחו.

כולם מקבלים את הוואטסאפ הזה?

כן.

בהתחלה שלחנו לקבוצה של חרבות ברזל. היום יותר ויותר נכים נכנסים לתוך הוואטסאפ. יש כאלה שעדיין מעדיפים שיתקבלו ב-SMS. שולחים הודעות וואטסאפ. סרטוני הסברה על שימוש באתר.

סליחה, תגידי רגע, את הוואטסאפ את שולחת באופן אישי?

לא, אנחנו שולחים לקבוצות.

כן, אבל שם יש מידע אישי? הרי כל פצוע, יש לו זכויות אחרות, אני מניח.

נכון מאוד, וזה גם האתגר שאני אדבר עליו. יש זכויות שאנחנו יודעים ששייכות נגיד לפלח אוכלוסייה מאוד גדול ואז אנחנו יכולים להגיד, נגיד טיפול נפשי לכל מי שהיה בחרבות ברזל, לא משנה המעמד ולא משנה סוג הנכות, מגיע לו טיפולים נפשיים, ושלחנו את זה.

ניכר שאתם עושים עבודה מסוימת ואתם באמת מתאמצים הרבה וזה ראוי להערכה. אני אחדד את הטענה המרכזית.

רגע, אתה חושב שהיא סיימה את ההצגה של הדברים? את סיימת?

לא סיימתי.

תן לה לסיים.

אנחנו פתחנו ערוץ טיקטוק יותר לחבר'ה הצעירים שבין הפצועים, ששם גם אנחנו מנגישים את הזכויות ודברים שיכולים להגיע.

איתנו יש את מנהל האתר. אתר האינטרנט בשנה האחרונה עבר שיפור משמעותי. יש מצפן זכויות שכל אחד יכול להיכנס באופן אישי ולראות את הזכויות שמגיעות לו. אנחנו יודעים את האתגר. אני גם אציג את זה בסוף. האתגר, שבאמת לכל פצוע אנחנו מרכיבים חליפה אישית לזכויות, לכן הזכויות שמגיע ל-א' לא מגיע ל-ב', לכן הרבה פעמים זה יוצר פער. אומר, איך אתם הבאתם לו ככה ולי לא ככה, וזה אז יוצר לנו בלגאן. יש צנעת הפרט. אנחנו לא יכולים להגיד למה הוא קיבל שעות ליווי יותר גבוה או למה הוא קיבל את הרכב, כי אני לא אגיד מה אחוזי הנכות.

באתר האינטרנט יש 200 עמודי זכויות מפורטים על לימודים, תעסוקה, כל מה שיש לנו עבור נכי צה"ל. דיברתי על מיצוי זכויות באזור האישי. יש לנו מתחם לפצועי חרבות ברזל, מה מגיע לו, וגם מתחם למשפחה של הזכאויות של המשפחות. אנשים נכנסים. יש לנו 62,000 פעילים באזור האישי מתוך 77,000. זה המון, וגידול של 117% באתר, כניסות, זאת אומרת אנשים נכנסים.

המתחם הזה זמני. כמו ששכחתם את צוק איתן, את לבנון. הכול זמני. ברזל חם? אתם לוחצים עליו. זה יפה. זה הצגה אחת שלמה. יש לך וואטסאפ שיכול לעזור לי להתקלח? מרוב שאני מפחד להתקלח. יש לך וואטסאפ שאם אני אתגרש מאשתי, הוואטסאפ יכול להחליף את אשתי?

אתה רוצה לאפשר לה להמשיך?

תן לי רגע להמשיך לדבר. אני אתייחס למה שאתם מעלים כאן, בסדר? אני חושבת שזה פלטפורמה טובה. גם מי שצופה בנו וגם פה, אנשים שלא מכירים, כי באמת נעשתה עבודה רבה לטובת ההנגשה של הזכויות. אין כמו קשר אישי. אין כמו מישהו שישב איתך אחד על אחד, אבל לצערי ראיתם את המספרים ואתם רואים עם מה אנחנו מתמודדים.

אז למה לכל הפצועים הוותיקים אין איש קשר? למה רק לפצועי חרבות ברזל?

אנחנו מתעסקים בזה המון. תנו לי.

אבל יש לך פה פצוע שאומר שאין לו ליווי.

תנו לי לסיים. בגלל האתגר שלנו שיש לנו עובדת סוציאלית אחת על 650 פצועים, ו-POC ששמנו היום בחטיבות השירות, אשת קשר אישית, היא עדיין מטפלת ב-200 פצועים. זה לא אפשרי לקיים את הקשר האישי הנכון.

מי אשם בזה?

אני שמה רגע את הנתונים.

פעם אחת תעני לנו מי אשם בזה?

אני כאן כדי להציג את זה. אני מציגה את האתגר.

את לא מציגה דברים נכונים. מי אשם בזה שיש רק אחת על כל - - - ?

אני מציגה את הנתונים. בכל ועדה אנחנו מגיעים לכאן ואנחנו אומרים את היחס של מטפל למטופל. אנחנו אומרים את זה בכל ועדה ואני אומרת את זה ואני אגיד את זה גם פה. אין כמו קשר אישי, אבל אני באה לכאן גם לתת מה אגף השיקום עשה לטובת מיצוי זכויות. יחד עם העומס שיש אנחנו עדיין רוצים לתת את הזכויות. לא מסתירים מאף אחד שום דבר ואנחנו רוצים לתת את הזכויות. הדרך שאנחנו עושים את זה יחד עם קשר אישי שיש לנו, אנחנו עושים את זה גם בזכות אתר האינטרנט, כי אם יש לי פצוע שיודע לבקש את הזכויות שלו ולא צריך לעבור עובדת כדי לקבל הפנייה לטיפול כזה או אחר, אז זה טוב לנו. גם בקופות החולים שלכם וגם בכל שירות שהמדינה נותנת יש אפשרות ללכת דרך האינטרנט. אני מסכימה איתכם. אני עובדת סוציאלית. אני יודעת מה זה קשר אישי. הלוואי ולכל אחד היה אחד על אחד והיה אפשר לתת את זה, אבל היום אנחנו יכולים להיעזר באתר האינטרנט המאוד משוכלל כדי שאנשים ידעו את הזכויות שלהם, שלא יהיה שום הסתרה מאף אחד.

הפרויקט הקרוב שעולה ממש בשבוע הקרוב זה מידע מותאם לכל סוג פציעה. כל אחד, אם הוא פצוע על נפש, אם הוא פצוע על יד, פצוע על רגל, פצוע ראש, הוא ידע מה הזכויות שלו ממש מקוון לפי הפציעה. בשורה התחתונה אנשים משתמשים באתר. אנחנו ממצים זכויות. יש פער. אנשים לא יודעים את כל הזכויות, אתם צודקים, אבל כן יש את המידע באתר ואנשים דרך האתר עולים ומגישים את הבקשות. זה הנתונים שמדברים. אי אפשר להתכחש לזה. מבחן התוצאה, עלייה בשביעות הרצון מאגף השיקום בסקר שביעות רצון ממשלתי.

אני ממליץ לסכם במשפט אחד. דברים שלא נוגעים למתן אינפורמציה לציבור אלא כדי לשבח את האגף, רק מרגיז את האנשים.

אני לא משבחת את האגף.

את רק מרגיזה אותם. חבל.

אני גם עם האתגרים. למה אני פה מציגה את אתר האינטרנט? שימו לב, אנשים פחות פונים למוקד הטלפוני ויותר ניגשים לאתר, לכן רוב המאמצים שלנו אנחנו משקיעים באתר.

אני אתעכב על האתגרים יחד עם כל מה שאנחנו עושים. אמרתי את זה כבר קודם. לכל פצוע יש מענה בחליפה אישית. מה שמתאים ל-א' לא מתאים ל-ב', לכן לפעמים זה יוצר פער. זה יוצר חוסר אמון. אמרתי את הדוגמה של שעות ליווי שזה לא באופן אוטומטי לכולם. זה על פי המצב הרפואי, ומטעם צנעת הפרט אנחנו לא יכולים להגיד למה נתנו ל-א' ול-ב' לא מגיע.

תודה רבה. אני רוצה לאפשר להם לדבר.

אני חייב להגיב לך. אני הכנתי נאום. את הנאום הזה אני כבר לא אגיד. אני כבר לא יכול לסתום לדברים האלה. את משקרת לנו בפנים. זה לא יכול להמשיך ככה. יושב לך פה לוחם ועוד אחד שאין לו ליווי והוא לא יודע. יצא מבית חולים בלי ליווי ובלי כלום, אז די עם השקרים האלה. הנה, שני עדים.

תודה רבה. אני הולך לפי הסדר. אתה עכשיו תדבר.

תודה רבה. שמי אבי אבוטבול, אני אבא לשני נכי צה"ל. אדוני היושב-ראש, אני מלווה את הוועדה הזו כבר כמה שנים. עכשיו אני פונה אליך. אתה היית פה בשנת 2023 בחודש יולי. היה סיכום עם חבר הכנסת רם בן ברק ופינדרוס עם ראש אגף שיקום, היועץ המשפטי לממשלה, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, שיקימו ועדה שתפתור את הבעיות באופן פרטני לכל הלומי הקרב הקשים. הוועדה הזו עד היום לא פתרה בעיה וחצי בעיה. אנשים פה, משקרים אותם במצח נחושה. אנשים הגישו בקשות לפני שנה וחצי. עד היום הם לא קיבלו תשובות. איך יכול להיות שהקמתם רפורמת "נפש אחת" ובכל הרפורמה הזו אין אזכור להלומי הקרב?

אני רוצה לדעת מי ההזוי באגף השיקום/משרד הביטחון/כל היועצים המשפטיים שאמר שהלומי קרב שמשרד הביטחון לא יכול לשקם אותם, יקבלו מענק דיור של 250,000 שקל? איך הם מצפים שהנכה הזה שלא עובד, לא יוצא מהבית, יקבל 250,000? לכן הוקמה ועדה. הוועדה הזו, אין לה סמכות. מקסימום היא יכולה לתת מיליון שקל. אני יכול להגיד לך יותר מזה. אני הייתי בישיבה רמת דרג במשרד הביטחון עם היועץ המשפטי של אותה אישיות רמת דרג, והוא יושב מולי, יודע את המצב של הבן שלי וברוב חוצפתו אומר, אדוני, בוא ניתן דירה לבן שלך, דירה שרשומה על שם משרד הביטחון. אני גר בצפון, בחיפה. אני אומר לו, איפה הדירה? איפה הדירה לדעתך הוא נתן? בערד. אמרתי לו, נראה לך שהבן שלי, תעשה לו טרנספר מחיפה לערד, ואנחנו ההורים שלו שמטפלים בו 24/7, נעבור איתו ביחד עם האחים? אתה לא מתבייש? איך אתה אומר דבר כזה בכלל?

יש תשובה למישהו ממשרד הביטחון לשאלה של אבי? אתם מכירים את הסיפור? מי שהיה פה בוועדה זוכר את אבי, זוכר את כל הסיפור? מי ממשרד הביטחון מוכן לענות?

אין תשובות. אין מי שייתן לך תשובות. גברת לימור לוריא לא מצאה לנכון לבוא לפה ולתת תשובות. דרך אגב, זה לא רק היא, זה היועצים המשפטיים שלה. יושב מולי בחור בן 35 שהוא יועץ משפטי של אותה אישיות בכירה במשרד הביטחון. הוא אומר לי, בוא נעביר את הבן שלך לערד. אני אומר לו, תגיד, אתה לא מתבייש? והאישיות אומרת לו, אני לא רוצה להגיד את השם שלה – "התפלק לך". אתה לא מדבר ברצינות שאתה רוצה לעשות טרנספר של מאות קילומטרים.

חבר הכנסת ליברמן, בזמנו כשהיה שר הביטחון נתן לכל איש צד"ל לפני עשר שנים 500,000 שקל מענק דיור על זה שהוא הואיל להשתתף במלחמתו עם צבא הגנה לישראל, ונכי צה"ל הלומי קרב שנפצעו מקבלים 250,000 שקל. אתם לא מתביישים? אתם יצאתם מדעתם? לעומת 3.5 מיליון שנותנים לנכים אחרים? איפה אמות המידה? איפה המוסר?

תודה רבה.

אני רוצה להגיד לך עוד.

לא, לא, אתה לא יכול לקחת מאנשים שבאו לכאן את זכות הדיבור.

אני לא לוקח. תדע לך, ממלחמת חרבות ברזל עד עכשיו התאבדו 24 לוחמים. בשלושת השבועות האחרונים התאבדו שלושה אנשים ברציפות. אתה יודע למה? אני אגיד לך למה, כי הם עם הגב לקיר. הם לא מקבלים טיפול כמו שצריך. התרופות שנותנים להם לא מותאמות להם. עושים עליהם ניסוי וטעייה במקום לעשות סתם בדיקת רוק גנטית פשוטה, שנכון, היא עולה 4,000 שקל אבל אז התרופה מתאימה לבן אדם. זה לא עושים לו ולכן הם מתאבדים. רוצים לתת זריקות להלומי קרב בצוואר, כאשר רוצים להחתים אותם על זה שאם יהיה להם התקף לב או שבץ מוחי, זה באחריות שלהם. אתם השתגעתם? זה טיפול? איזה טיפול?

תודה רבה. אני מבקש בשבילך משהו. היות ומשרד הביטחון, אין לו תשובות לשאלות של אבי, לפחות לא פה בדיון, אני מבקש שתעבירו לוועדה בכתב את התשובות לשאלות של אבי.

ישבה פה גברת לוריא. אמרת לה אז ביולי 2023 – אני מבקש שיהיה איש קשר לנכים. יש איש קשר רק לחרבות ברזל.

לכל פצוע ולכל נכה במערכת הביטחון יש עובדת סוציאלית שמלווה אותו.

סליחה, איך הוא מגיע אליה? הוא לא יכול להגיע אליה.

להתקשר למוקד והוא יכול להגיע אליה.

אל תלמדי אותי.

אנחנו אמורים עוד מעט לסגור את הישיבה ואני רוצה לאפשר לחברים לדבר, לפחות דקה כל אחד.

24 אנשים לא נהרגו בקרב. מתים בבית, בגינה. אתם לא נורמליים.

אבי, תודה.

נדב, בבקשה.

נעים מאוד לכולם, נדב מפורום "יהלומי הקרב". זו עמותת היהלומים לחיים. כפי שאתם רואים, הבאנו אנשים יקרים מחרבות ברזל שכבר עברו את הפציעה, שעדיין עכשיו חווים אותה, ואני ממש אשמח שאתה תיתן להם גם את זכות הדיבור.

מייד אחריך. מה השם שלך?

בן יאיר.

מייד אחרי נדב. בבקשה.

קודם כל לגבי שביעות רצון של כל נכי צה"ל, על פי דוח מבקר המדינה, בין מה שאומרים לבין מה שקורה בפועל הוא שמיים וארץ. מתוך 100% שנשאלים, סך הכול 28% מהמשיבים הביעו שאינם מרוצים כלל או מרוצים במידה מועטה מהזכויות שלכם. ממה שאני זוכר ויודע, רוב נכי צה"ל לא יודעים את הזכויות שלהם. האתר, נכון, הוא עבר שינוי מטורף. אין ספק שמה שהיינו לפני ארבע שנים כשצעקנו פה ודיברנו, הדברים השתנו. כשאמרנו שיהיה עשרות אלפי חיילים פצועים, אנשים שהם לא נמצאים כאן כרגיל, כי הם לא מסוגלים, הם לא מנהיגים מבחינתי שהם לא יושבים כאן. כשאני אמרתי להם שיהיו פה עשרות אלפי חיילים פצועים הם גיחכו וצחקו לי בפנים. זה מה שמפריע לי. מפריע לי שבסוף מוצר הקצה לא מקבל את הזכויות שלו באמת. יש מצפן זכויות, זה מצוין, אין ספק, אבל בסוף אנחנו לא מצליחים להביע את זה לשטח שהם יקבלו את הזכויות שלהם מהר ובמיידי.

אגף שיקום היקר, אני יודע שאתם לא רוצים לשתף איתנו פעולה כי זה אולי לא באגו של מישהו שכבר לא נמצא פה, שאנחנו נשב אתכם בשולחנות העגולים, אבל אני מציע לכם באמת, או שתעבדו איתנו בשיתוף פעולה או שתעבדו עם מערכת AI שתתחיל להנגיש את הדברים האלה במיידי. מימוש מיידי. כשיש פה אנשים מחרבות ברזל שאני שומע שהם לא זכאים לזכויות שלהם, שהם מחכים לפסיכיאטר כבר ארבעה חודשים, חמישה חודשים, שהם לא מטופלים ואחר כך הולכים להביא כל מיני תרופות ממקומות של אללה איסטר, מבחינתי אתם פוגמים בטיפול שלהם, בשיקום שלהם ואז אחר כך התמונות הן תמונות נוראיות. הם יושבים, אלכוהוליסטים, מכורים, חוטפים עצבים על הילדים שלהם, מרסקים את המשפחה שלהם.

אתם חייבים להבין, אנחנו פה נמצאים עכשיו במערכה אמיתית. אתם רוצים להציל את 15,000 הפצועים מחרבות ברזל? זה מצוין. יש פה ותיקים שסובלים יום-יום מהתעמרות של המערכת והגיע הזמן שאתם תתחילו לשים לב אליהם. יש הרבה מאוד פצועים ואני מדבר אך ורק על הלוחמים ותומכי הלחימה. הגיע הזמן שתייחסו אליהם ותיתנו להם את הכבוד הראוי להם. זה שעוד מעט הכול ייגמר פה, לא יהיה פה מלחמה בעזרת השם, כולם יחזרו הביתה, כאן זה המבחן האמיתי שלכם כי כרגע אנשים מתאבדים כל יום ואנחנו פה, כל החבר'ה האלה נאבקים כל יום ומונעים את ההתאבדות הבאה. אני אומר לכם, כבר נרמלתם את ההתאבדויות האלה כאילו הכול בסדר והכול טוב וממשיכים הלאה בחיים. יש משפחות מרוסקות שאנחנו תומכים בהן בשביל שבאמת יהיה טוב בחיים האלה, אולי קצת נחמה שיש אנשים שאכפת להם. הגיע הזמן שתתחילו להתעורר על החיים שלכם ולהתאפס. אנחנו גיבורי ישראל. הרבי מילובביץ' ז"ל אמר שאנחנו לא פצועי צה"ל, אנחנו מצויני צה"ל. תתייחסו אלינו כמו למצוינים, כמו ליהלומים אמיתיים כי אנחנו שווים את זה. אתם פה בזכותנו והגיע הזמן שתעשו את השינוי שבאמת נדרש.

תודה רבה.

בן יאיר ימין, בבקשה.

אני פצוע חרבות ברזל. היא הציגה פה מצגת מאוד נחמדה ותכל'ס באתר לא קורה כלום. לא הגיע אליי אף אחד לבית חולים שיסביר לי איך להגיש את הבקשה שלי להכרה. אני לא יודע כמה אחוזים יש לי. אני לא יודע מה הזכויות שלי בכלל. אני לא יודע מה אני צריך לבקש מהזכויות. העובדת הסוציאלית שיש לי, היא לא עוזרת לי בכלום ושום דבר. אני באמת מתחנן אליה לדברים, ולא עוזר ולא קורה כלום. אני לא יודע איפה כל המצגת הזאת שהראית לנו.

אתה נציג צה"ל?

אני נציג צה"ל. התייחסות קצרה מאוד.

בבקשה.

אור, ראש מדור מיצוי זכויות של נכי צה"ל. זיהינו את הפער ובאמת צה"ל הרחיב את תפיסת האחריות, הקים מחלקת פצועים שלא הייתה לפני. בתוך המחלקה יש את המדור שלי שזה מדור מיצוי זכויות. אנחנו מבינים את האתגר של הנגשת המידע והזכויות, ואנחנו פה בשביל לנסות להתקדם ולקחת את זה קדימה. השקענו המון משאבים.

אני אתן מילה על מערך תל"מ. תל"מ זה תמיכה, ליווי ומיצוי זכויות. זה אנשי מילואים שיכנסו לבתים. המטרה העיקרית זה לעזור ולהנגיש את הזכויות. לשבת עם הפצוע ובאמת להראות לו מה הזכויות שלו ולממש אותן אל מול אגף השיקום.

גם הוותיקים?

כרגע זה על חרבות ובהמשך אנחנו שואפים להתרחב. לגבי הזכויות, יש זכויות שהן לא רק מהאגף, הן מרשויות, משרדים אחרים, משרד התחבורה וכו'. גם אנחנו הבנו את זה ואנחנו בשיתוף פעולה איתם מבינים שצריך למצות שם - - -

איך יכול להיות שבן יאיר אומר שהוא לא קיבל כלום ולא יודע כלום?

אנחנו נבדוק את הנושא שלו באופן פרטני.

אבל אני לא היחיד. אני הולך עם קביים. אפילו קביים לא קיבלתי מכם. קניתי קביים לבד. זה נראה לך הגיוני? מה קיבלתי מכם? כלום ושום דבר.

אני רוצה לסיים את ההתייחסות. אני רוצה להגיד שגם אנחנו בתוך הצבא הכפלנו את קצינות הנפגעים בתקנים, במש"קים בשביל להגיע לכמה שיותר. כמובן שאף פעם זה לא יגיע למקום שאנחנו רוצים שזה יגיע, אבל אנחנו שם. יש לנו את המוקד שלנו של הצבא, מוקד "קשר עד", 1111 שלוחה 6. אנחנו רוצים לדעת על מקרים כאלה ואנחנו נסייע.

אנחנו נסייע בכל מקרה. לגבי המקרה הפרטני הזה אנחנו נתחקר את זה ונלמד מזה. אני לא מכיר אירוע שמישהו אושפז בבית חולים ולא ניגשה אליו קצינת נפגעים או מקשרת להגיש איתו את הבקשה.

נעים מאוד, אביחי לוי.

אנחנו נתחקר את האירוע. אנחנו נגיש גם לוועדה את הממצאים אצלנו, איך זה קרה ולמה זה קרה, ואם זה באמת קרה אנחנו נלמד מזה. אני יכול להגיד שאני כל יום בבתי החולים, בשיבא, במחלקות שיקום. אני רואה שם מה קורה.

כן, ולבתי החולים בצפון אתם מגיעים?

ראיתי בגרף האחרון שלכם, 66% מהפצועים זה מילואימניקים. האם אתם יודעים לקשר אותם לאובדן כושר עבודה של צה"ל? זה חשוב.

יש ועדות אצלנו. אנחנו מובילים את הוועדות האלה. יש לנו קצינה, ראש מדור שזה התפקיד שלה. היא מובילה את זה, ואנחנו רוצים שתיפנו אלינו למוקד.

מה מספר המוקד?

1111 שלוחה 6, מוקד "קשר עד". זה מוקד מערך הנפגעים. הוא זמין. אנחנו שם רוצים לעזור.

הרבה מילואימניקים איבדו את העבודה שלהם, את הפרנסה שלהם. הם לא יודעים על הדבר הזה וחשוב שתשים על זה דגש.

בבקשה, מה השם שלך?

שמיר בניטה. אני שואל אותך בתור עובדת סוציאלית. למרות כל הצעקות שלנו פה יש במערכת אנשים זהב, אבל בתור עובדת סוציאלית, כשאנחנו רואים את כל המתאבדים האלה, איזה ועדות אתם עושים בתוך אגף השיקום כדי שזה לא יקרה שוב? איך זה יכול להיות שלפני שבוע רפ"ק יוצא מוועדה, צועק בוועדה. כשהוא יוצא זה כבר לא בפרוטוקול, צועק ומשחררים אותו הביתה והוא מתאבד. אני רוצה לדעת האם אתם עושים איזה שהן פעולות אקטיביות בתוך האגף ומה אנחנו רואים? כי זה חוזר על עצמו פה כל ישיבה, העניין הזה.

חבר הכנסת, אני הגעתי לכאן לדבר על מיצוי הזכויות וההסברה ועל המידע של הזכאויות, אבל אני אתייחס למה שגם אתה מעלה, גם אבי אבוטבול וגם נדב וירש.

חלק מזה זה זכות הטיפול שלו להישאר בחיים.

נכנס בחקיקה ב-2023 דיור לפוסט טראומטיים. בנוסף, בתחילת אוקטובר גם התחיל ועדה לפנים משורת הדין, מיועד לפוסט טראומה, שבו ניתן להעלות כל דבר שצריך.

מה הסמכויות שלה? מה הגג העליון שהוועדה הזו - - - ?

אני לא יודעת לענות לך מה הגג העליון. אני אגיד שכן נכחתי בוועדה הזו. ניתנים שם מענים מאוד רחבים שההוראה לא נותנת לנו לתת אותם ואנחנו נותנים אותם. יש צוות שמטפל במניעת אובדנות, כלל-משרדית, לא רק במשרד הביטחון, גם משרד הבריאות. אנחנו שותפים לה.

אני אתייחס לפסיכיאטרים. פסיכיאטרים זה לא אגף השיקום. אנחנו מממנים טיפול של פסיכיאטרים. נושא הפסיכיאטריה הוא נושא כלל-ארצי וצריך טיפול מדיני לדבר הזה. אין פסיכיאטרים. אני יודעת כמה ממתינים בתורי המתנה.

הרופא שישב בוועדה ושחרר אותו הביתה, הוא ישב בעוד ועדה?

אני לא מכירה את המקרה.

אני יודע. אני לא תוקף אותך. אני שואל שאלה כי זה לדוגמה פסיכיאטר, אני גם לא מכיר אותו. היה שם בן אדם. היה שם הלום מהמשטרה. הוא נתן לו ללכת הביתה והבן אדם התאבד. מישהו מסמן אותו? אני יכול לספר לך על הרבה חוויות שלנו עם הדבר הזה.

אני אענה לך על מקרה אחר שקרה בדיוק לפני שבוע, של אחד הפצועים. אני כמובן לא אפרט. היה איזה שהוא עניין ועירבנו את כל הגורמים שמטפלים בו. כשמגיע לשולחננו מקרה כזה או אחר, אנחנו שמים עליו את הדגש, ואם יש מישהו שלא מצוות לו איש קשר אישי אבל אנחנו ראינו בדרך שהוא כן צריך לקבל, אנחנו כן מעלים את הדגל האדום ואנחנו מכירים ואנחנו מלווים את אותם פצועים שזקוקים ליותר ליווי.

אתם עברתם עליי עבירות פליליות. במה בדיוק אתם מכירים? אתם עשיתם עליי עבירות פליליות בשביל שאני לא אהיה מוכר. עבירות פליליות עשיתם עליי. השארתם אותי 20 ומשהו שנה בלי לדעת שאני הלום קרב, ואת אומרת לי, אתם מטפלים. עד היום לא קיבלתי טיפול. מה אתם משחקים אותה? כולכם משחקים אותה כאילו אתם יודעים מה עובר עלינו. הגיע הזמן שזה ייעצר. נגמר הסיפור הזה. אני מחר אצל לימור.

אנחנו הקמנו בעזרתכם ניידת טיפול עם פסיכיאטרים.

מתן, נכון.

נכון.

הוקמו מענים נפשיים.

הניידת הזאת פועלת?

כן. יש הרבה פניות.

אני מדבר איתך בעקבות מקרה שקרה לפני שבועיים. מי רשאי להפעיל את הניידת?

עובדת סוציאלית שמטפלת. מוקד "נפש אחת" רשאים.

לא. מוקד "נפש אחת", האבא מתקשר ואומר שהבן שלו עומד להתאבד. את יודעת מה ענו לו? אתה לא רשאי לפנות אלינו. הנכה, שיפנה אלינו. רק הנכה יכול להוציא את הניידת.

אני רוצה לבדוק את זה. אני מכירה שמוקד "נפש אחת" מפעילים את הניידת.

רק במקרה שהנכה קורא ומבקש עזרה. האבא לא יכול לקרוא לעזרה. איזה מן שטות זו?

אני מכירה את זה, נכון, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהפצוע ירצה - - -

אבל אי אפשר. הפצוע לא מסוגל.

אף אחד לא יכול אם הוא לא תומך בעצמו. הרבה פעמים אם אני לא שם, אני לא יודעת איך זה יגמר. איך הוא יכול לפנות אליכם? הוא לא מטפל בעצמו.

איך הוא יפנה אליכם? הוא במצב פסיכוטי. האבא פונה ואומר, רבותיי, הבן שלי עומד להתאבד. אומרים לו, אנחנו לא שולחים לך ניידת.

הניידת הזו נועדה לקבל טיפול. אם מישהו לא רוצה לקבל טיפול - - -

ככה היה גם למירי דגן שהתקשרה לבן שלה ובסוף הוא התאבד.

אני מבקש לאפשר לכל אחד לפחות דקה.

אני עומר אמסלם, הלום קרב מצוק איתן. אני מבקש מכם סליחה. שיקרתי לכם עד היום. כולם פה שיקרו לכם. אנחנו לא הלומי קרב, אנחנו שכירי חרב. המעסיק שלנו הוציא עלינו חיסול. במילים האלה. המעסיק שלנו זה משרד הביטחון וכל האחראים אליו. את מדברת איתי פה על וואטסאפים. שולחים להלומי קרב וואטסאפים איך לחיות את החיים. אמרתי לך, תבואי אליי הביתה. כולכם, כל האחראים תבואו, תסבירו לילד שלי למה אבא שלו לא יושן עם אשתו שנתיים. תסבירי לו למה אבא שובר טלוויזיות. תסבירי לילד הזה למה אבא לא משחק איתו. תסבירי לתינוק שלי כשהוא יגדל, למה לעולם אבא לא החליף לו טיטול, ותסבירי לאשתי איך לשמור על בעלה כשהוא מתקלח. אתם יכולים לשמור עליי כשאני מתקלח? אתם לא מסוגלים לזה. כל מה שיש לכם זה שקרים ושקרים ושקרים.

אני יצאתי בתור מחסל. יש לי דם על הידיים. אנחנו חיסלנו ועשינו למען מדינת ישראל. אני לא מתבייש להגיד, אני יהלום קרב גאה. אני גאה בזה. אתם צריכים להתבייש, לא אני. אתם צריכים להתבייש כי אתם צריכים לנשק לכולם פה את הרגליים. אתם צריכים לעשות בייביסיטר על כל הלום קרב, לעשות בייביסיטר ללא תשלום. אתם רואים אותנו בכסף. אתם מעדיפים את הגיבורים שלכם בארונות קבורה. הכי קל היה לכם זה לשלוח אותנו לקרב. זה הכי קל לכם אבל מה עם אחרי הקרב? הנשמה שלי. היו פה משפחות של חטופים. שהשם יחזיר אותם בעזרת השם לשלום, בריאים בגוף ובנפש, אבל אני, הנשמה לי גם חטופה בסג'עייה. הנשמה שלו גם מצוק איתן והנשמה שלו מחרבות ברזל. כל הנשמות שלנו חטופים. זה שיצאנו בריאים בגוף זה לא אומר שום דבר. לא מסוגל להיות בעל לאשתי, לא אבא לילדים שלי. לא יכול לראות סביבה. אני תמיד רואה סביבה, אני מתרגש, אני דרוך. לא יכול לחיות ככה. אין לכם באמת טיפול. אתם משקרים לנו כל יום מחדש. הוועדות האלה לא באמת עוזרות. אני פה נטו בשביל להסביר לעם ישראל שאתם הפקרתם אותנו בקרב.

זה פשיטת רגל, בקיצור. הם בפשיטת רגל מזמן כבר.

אני רוצה לעבור לארגון נכי צה"ל, אבנר גולן, בבקשה. האם אתם מודעים לכל מה שהאנשים פה מדברים? כי אנחנו, הוועדה, כבר שמענו את הדברים פעם אחר פעם ואנחנו לא שומעים פתרונות.

אני אתייחס, ברשותכם. קודם כל אי אפשר לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח. הבעיה הקיימת של מיצוי זכויות היא לא רק קיימת באגף שיקום. זה מכת מדינה בכלל. כמי שמלווה את אגף השיקום למעלה מ-24 שנים אני יודע עליות ומורדות בנושא של מיצוי זכויות של נכי צה"ל. עשרות, מאות ואלפים של נכים - - -

אני פניתי אליכם, לא עזרתם לי בכלל.

אוקיי, זה לא כרגע הפתרון לשאלה. אני נותן באופן כללי.

למה אתם מדברים סתם? למה השקרים? אתם לא עוזרים.

עוד לא דיברתי משפט, אתה כבר אומר שקרים? על בסיס מה? אתה יודע מה אני הולך לדבר? תהיה מנומס, בבקשה. תן לי לדבר, אוקיי? גם אני נכה צה"ל.

אבנר, דבר אל הוועדה, בבקשה.

אני מלווה את אגף שיקום 24 שנים בנושא של מיצוי זכויות. אני ידעתי עליות ומורדות. החל מרפורמת "נפש אחת" 2021, אני לא בא לפרגן לאגף שיקום ולסנגר עליו, ממש לא, אבל בראשות לימור מאז רפורמת "נפש אחת" נעשים פה מאמצים אדירים, מטורפים באמת, שינויים משמעותיים לסגור פערים של מידע. יש שיפור משמעותי באתר אגף השיקום. היום מרוב מידע שנמצא שם, לא רואים את היער. יש המון מידע ביחס לשנים קודמות. לימור הקימה צוותי עבודה של מיצוי זכויות פר אוכלוסיית נכים, זאת אומרת מימושים פרואקטיביים לפי אוכלוסיות של נכים. יש כשל מערכתי בכלל אבל זה לא ניתן לפתרון מיידי. המערכת עושה את כל המאמצים להביא את כל המידע לכלל נכי צה"ל בכל הנושאים, ובין היתר גם מקימים צוותי עבודה על מנת לפעול בצורה פרואקטיבית, ליזום בדחיפה את הזכאויות ולא שהנכה יבוא לבקש. יש עוד דרך ארוכה מאוד. זה רק בתחילת הדרך, ואני כעובד ארגון ששותף לחלק מצוותי העבודה באגף שיקום, אומר לכם, הולכים לעשות שינויים מאוד משמעותיים. יכול להיות גם בעתיד כמו שנדב אמר, תיכנס מערכת של בינה מלאכותית ויעלו עוד מדרגה ועוד קומה.

בנוסף לבעיות שאתם מציגים פה יש בעיה אקוטית של כוח אדם. מלחמת חרבות ברזל, לא מדינת ישראל נערכה לנושא הזה ובוודאי גם לא אגף שיקום. זה אירוע מאוד משמעותי. מבחינת כמות אף אחד לא צפה ואף אחד לא חוזה עתידות. פרצה מלחמה.

אבל פה מדברים אנשים ממלחמות קודמות.

עוד לפני המלחמה הפקירו את הלוחמים האלה.

איזה מלחמה? אני הייתי ארבעה חודשים לפני המלחמה במשרד הביטחון.

אמרתי שיש בעיה ואי אפשר לטאטא אותה מתחת לשטיח. יש בעיה של אי-מיצוי זכויות. זו מכת מדינה ובפרט גם באגף שיקום.

חבר'ה, תקשיבו רגע, הדיון הזה הוא נועד למיצוי זכויות. זה הכוונה, להתחיל בבייסיק ולהגיע לתוצאות. תוך כמה זמן ממוצע אתם עונים במוקד לפצוע שפונה אליכם?

אתה לא רוצה את התשובה באמת.

אילן, בבקשה.

אומרים פה כל מיני נתונים יפים וגרפים ודברים. בסוף אנחנו, הפצועים של חרבות ברזל שלפני ועדה, באתר אני אראה לך את דף הזכויות שלי. אין לי כלום במצפן זכויות. לא מופיע לי אחוזים, לא מופיע לי כמה, למה, איך. אתם רוצים להתחיל לייעל? תנו להם את ההערכות שהם מקבלים מהעובדת הסוציאלית. תנו להם באתר. אחרי זה יהיה לי שקיפות, אני אוכל לראות את כל מצפן הזכויות שלי, את כל הזכאויות שלי.

מה שאתה אמרת כרגע זה בעבודה.

אנחנו 500 יום למלחמה. כמה עבודה?

אנחנו מנסים כמה שיותר שזכויות יינתנו בדחיפה. אנחנו הרי דחינו את הוועדות הרפואיות בשביל שהפצוע יתמקד בעיקר בהחלמה ולא בוועדות רפואיות, לכן מרגע הפציעה יש לו שנה עד שהוא ניגש לוועדה רפואית אבל כן הקדמנו את הזכויות. יש זכויות רבות שאנחנו מקדימים אותן. נכון שכרגע זה לא מופיע באתר האינטרנט. אנחנו עובדים על זה. זה בעבודה.

את יכולה לחדד מה בעבודה?

גם מישהו שלא עבר ועדה, יופיע לו באזור האישי את הזכויות שהוא עשוי לקבל. אנחנו הקדמנו זכויות.

כל מה שאת אומרת כרגע, בגלל שאנחנו יודעים שאין ועדות כרגע - - -

יש. כבר התחילו.

יש ועדות זמניות בלבד.

לא.

כמה מתוך הפצועים עברו ועדה?

יש 900 בערך שעברו ועדות, אבל התחלה של ועדות.

זאת אומרת, כל אלה שאין להם ועדה, הם לא יכולים לראות שום זכות כי לא נקבע עבורם כלום.

אנחנו מנגישים את הזכות אבל לא דרך האינטרנט. זה אתגר.

אז כל אתר האינטרנט שדיברנו עליו וכל הדבר הזה הוא לא קיים לגבי אותם פצועים.

אמרתי שעשינו דף מידע.

אם הבן האדם לא יכול לקבל את הזכויות שמגיעות לו אלא זכויות כלליות שמגיעות, אז זה לא נותן לו שום מידע לגשת למערכת.

אני מדברת על פצועי חרבות ברזל שטרם עברו ועדות. אנחנו הקדמנו את הזכויות ושלחנו להם איזה זכויות הם יכולים לקבל עם ההקדמה, אם זה לימודים, אם זה ניידות ורכב.

אבל זה לא לכולם.

זה לרוב הפצועים של חרבות ברזל שיש להם הערכה. אני אוסיף רק עוד משהו קטן לגבי הפצועים הוותיקים שלנו. יש היום פרויקט שהתחלנו לפני המלחמה והיום הוא ממש בעיצומו, של ביקורי בית לפצועים בגיל השלישי. יש למעלה מ-13,000 נכי צה"ל ותיקים שאנחנו מגיעים אליהם הביתה ועוזרים להם עם כל הזכויות, כי אנחנו יודעים שזו אוכלוסייה שלא מגיעה לאתר.

תודה רבה.

ענת גינזבורג, בבקשה.

צוהריים טובים, כבוד הרב אייכלר, אנחנו הוצאנו מכתב לגברת לימור לוריא לפני כחודש עם העתקים אליך ולמבקר המדינה לגבי זה שאגף השיקום מדיר את ציבור עורכי דין שמייצגים את נכי צה"ל מאתר המייצגים שלו. לכל נכה צה"ל יש אתר מייצגים ואנחנו חסומים שם, כבודו. אין לנו שום אפשרות לפנות לא לגבי מיצוי זכויות ולא לגבי שום דבר אחר בדואר אלקטרוני כמו שהיה נהוג. מה שקורה זה שכאשר אנחנו מייצגים נכי צה"ל ורוצים להכניס אפילו את המסמך הכי פשוט, חוות דעת, מסמך רפואי, אנחנו צריכים להתקשר לנכה, לבקש ממנו קוד. עם הקוד הזה כשהנכה בבית חולים או השד יודע איפה הוא נמצא, אנחנו צריכים להגיש את אותו מסמך.

פנינו ללימור לוריא במסירה אישית. אני הוצאתי מתמחה שמסר לה את אותו מכתב שגם נמסר לכבודו לפני חודש. עד עצם היום הזה לא קיבלנו תשובה. זה במפורש פוגע גם בנכים, גם במשפחות שלהם, גם במיצוי הזכויות שלהם, גם בהנגשת המידע. אנחנו משרתים את ציבור נכי צה"ל. נמצאת פה גברת מאגף השיקום. אני מבקשת תשובה. אני מאוד מתפלאת על כך שגברת לימור לוריא שקיבלה את המכתב הזה, שידעה על הדיון הכול כך חשוב הזה שמדבר על הנגשת מידע ומיצוי זכויות של נכי צה"ל, לא הואילה בטובה להגיע לכאן, ואני אבקש תשובה מדוע למעלה מחודש אנחנו לא נענים. זה סבל יום-יומי לנכים שאנחנו משרתים אותם.

ורד מושקובסקי, בבקשה, מנהלת קליניקה להכרה בנפגעי השירות בצה"ל.

תודה רבה לאדוני. תודה רבה על הכינוס, חבר הכנסת, של הדיון החשוב הזה. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשפתחתי את הקליניקה, זה להוציא זכותון של איך מכירים בנכות צבאית. מאז אנחנו קיימים שלוש וחצי שנים. יש לנו כבר שלושה זכותונים בחוץ ואחד בעבודה. למה אני מספרת את זה? כי אני חושבת שחייבים רגע לדבר רק על זה. עלו פה "ים" בעיות. אני מכירה אותם. לצערי יש לי פונים, לקוחות שמדברים את הדברים האלה בדיוק, אבל אי אפשר לדבר על הכול היום. אם נדבר על הכול לא נפתור כלום, אז אני ברשותכם מתייחסת רק לסיבה שהתכנסנו. אני חושבת שהבעיה היא תמיד כוח אדם. אין מה לעשות, אבל צריך כרגע לעבוד עם מה שיש.

מה הפתרון?

אני אומרת בתור מישהי שזה מה שהיא עושה. קודם כל אני בשנה האחרונה עשיתי עשרות אם לא מאות שיחות יעוץ של מיצוי זכויות. יש בעיה אמיתית. לוחמים של חרבות ברזל מתקשרים אליי ואומרים לי, תקשיבי, אני מקבל ככה וככה. איך אני יודע שזה סבבה? לא הייתה לי ועדה. אני לא יודע כלום. הבעיה הזאת של לא הייתי בוועדה, אני לא יודע מה מגיע לי עכשיו היא בעיה אמיתית ואני יודעת שאגף השיקום כרגע עובד על זה כדי שכבר היום באזור האישי לא יחכו רק למצפן זכויות, כמו כשיש לי דרגת נכות יש לי 20%, הנה, צ'ק ליסט, אלא גם כשאני רק בהכרה 0-3, גם כשאני במעמד ביניים, אני אדע מה קורה איתי.

מה שאני רוצה להגיד זה שני דברים עיקריים. הראשון הוא שכל הסיפור של זכויות והנושא הזה שאתה מעלה עכשיו, חבר הכנסת, שהוא כל כך חשוב, הוא באמת אחד הדברים שאני הכי עושה, הוא בעצם תופעת לוואי של בעיה קודמת שכרגע גם נמצאת בטיפול ולא עלתה היום. כל העולם של זכאויות של אגף שיקום לא היו מתוקנות. מאז רפורמת "נפש אחת" עובדים על זה, וכבר היום נכנסה בחקיקה ובסעיפי חוק רלוונטיים, הזכויות. מה שהיה קודם, היה, סליחה על הביטוי, חור שחור. אתה לא יכולת גם אם אתה נורא אינטליגנט, לדעת את הזכויות שלך כי הן לא היו מעוגנות בחקיקה. אממה, לפעמים זה היה גם טוב. בזכות העובדה שזה קצת מעורפל אגף השיקום גם יכול לתת דברים מדהימים כמו שהוא עשה בתחילת המלחמה בלי לראות בעיניים, לזרוק על אנשים עזרה ותגמולים ומענקים. צריך להבין שכל דבר שנקבל פה החלטה, ואני בעד החלטות, יש לו את שני הכיוונים.

מה שאני מציעה, אלף, בשיתוף פעולה להוציא אולי עוד זכותון שהוא רלוונטי לעכשיו. הסטודנטים של הקליניקה ואני מתנדבים, מתגייסים להוציא זכותון מוחרתיים, של המצב העדכני עכשיו. אנחנו הוצאנו בתחילת המלחמה ואני רציתי לעדכן אותו כל חודש. כמות העדכונים שהיו לאגף היו כל כך משמעותיים בקטע טוב, שלא עמדתי בזה. האתר משתנה כל יומיים. ההערות שאני הגשתי למשה, סליחה שאני לא זוכרת את שמו המלא, באמת אנשים מדהימים, עושים שינויים מדהימים, אבל כמות השינויים שנדרשים הם פשוט מאוד גדולים.

בשורה התחתונה אני חושבת שצריך שיתוף פעולה שהוא מחייב בין האגף, חבר הכנסת, הקליניקה, מי שעוד ירצה ונחליט שאנחנו שמים לדבר הזה דד-ליין עם פרויקטים שעוזרים לדבר הזה לקרות. זה כמו שבנושא של הגבלת שכר טרחה, אדוני, הצענו בהערות לציבור שבמכתבים של אגף השיקום יהיה כתוב – יש לך באזור האישי כך וכך, כלומר יש פתרונות.

דבר אחרון, אני רוצה להתייחס לחברתי שאמרה משהו מאוד חשוב.

לא, לא. יש אנשים שעוד לא דיברו ואנחנו הולכים לסגור את הישיבה, אז בבקשה.

אליהו צמח, בבקשה.

שלום לכולם, אני אליהו צמח, נכה צה"ל ויושב-ראש עמותת "מצוינים שבישראל". באתי לדבר על דבר של מיצוי זכויות. אצל אחיי הדתיים והחרדים הם נמנעים משימוש חופשי באינטרנט. כל הגשת המסמכים וכל הזכויות הם רק באתר. היה אפשרות עד לפני כמה חודשים לשלוח מיילים. נחסמה. אי אפשר במייל.

לציבור הזה גם אין וואטסאפ, לחלק גדול ממנו.

גם אם יש וואטסאפ אי אפשר להגיש שם מסמכים. אפשר רק לקבל מידע.

מה אתה מציע?

אני מציע, הרב, להחזיר את המייל. למה לא להחזיר את המייל? למה חסמו אותו? גם אני לא יודע.

את הזכרת את זה שסגרו את המייל, נכון?

סגרו את המייל לעורכי דין, כבודו. גם האזור האישי, בפנינו נעלו אותו.

אנחנו מבקשים לפתוח את המייל, שתהיה הנגשה גם לאנשים שרוצים להשתמש רק במייל.

זה הכי פשוט.

יש המון מבוגרים שלא עובדים עם אזור אישי.

אם אתה רוצה את התשובה, מנהל האתר שלנו רוצה להתייחס לעניין המיילים.

הוא נמצא בזום?

כן, הוא נמצא בזום איתנו.

מה שמו?

משה ברגר.

גברת קטן תדבר בינתיים עד שהוא יעלה.

רק רציתי לומר את הדבר הזה. יש ציבור גדול של פצועים תורניים-לאומיים דווקא בקרב הזה. הם לא משתמשים בטיקטוק, לא בוואטסאפ. זה דבר אחד. דבר שני, לגבי פצועים תושבי יהודה ושומרון, חלק גדול מהם לא מקבלים נתונים לגבי איך הם יכולים לקבל הנגשה בקרוואנים שנמצאים בהם וכו'. שתי אחיות שלי, יש להם בנים - - -, אחד בצוק איתן ואחד במלחמה הזאת. אחת השכנות שלי, אני מדברת מדם ליבי, אני רופאה אמנם אבל עכשיו אני באה בכובע אחר. הוא רק פצוע קל. רק חלק מגפה. הוא לא יכול להיכנס לקרוואן שלו. יש לו חמישה ילדים. הוא לא יכול להגיע לשבת. הוא צריך לנסוע למקום אחר. הוא לא מקבל שום אינפורמציה לגבי הנגשה בקרוואן שהוא נמצא.

הבנתי.

המייל זה הגשת מסמכים. אנחנו מדברים גם על מיצוי זכויות, אז לפחות אולי אפליקציה כמו של קופות החולים, מכבי וכללית, כאלה. אפליקציה מוגנת אין. יש רק אתר אינטרנט. אתה צריך להיכנס לאינטרנט.

על פי החוק צריך לאפשר בטלפון את כל האינפורמציות. הבנקים עושים את זה וקופות החולים עושים את זה.

אין אפליקציה לאגף השיקום.

אז צריך לעשות את זה.

משה ברגר, בבקשה. אתה רוצה להוסיף משהו על ההנגשה של האתר שלכם, חידושים?

כן, אני אשמח לדבר על כמה דברים. רשמתי פה את כל מה שעלה בדיון. המטרות שלנו מבחינת האתר ומבחינת העבודה בכל האזור האישי זה לתת לכולם את מה שאפשר שיהיה נגיש וברור. אנחנו עושים עבודה מאוד גדולה מאחורי הקלעים כדי להביא את כל המידע קדימה, את כל מה שלא היה קיים, את כל מה שלא היה נמצא, שיהיה בקדמת הבמה, שיופיע לכולם בצורה ברורה ומובנת. לאפשר כמה שיותר פעולות, שהם יוכלו לעשות הכול בקלות ולחסוך ביורוקרטיה. כל התהליכים האלה שאנחנו עושים הם בשיתוף עם נכי צה"ל ועם בני משפחה. אין שום דבר שעולה לאתר, שלא עבר בדיקות משתמשים. אנחנו עושים כל מיני. זה יכול להיות סדנאות, יכול להיות בתכנון, יכול להיות בכל מיני תהליכים ביחד עם פצועים שרלוונטיים לנושא הזה, ביחד עם בני משפחה מטפלים. אחרי שזה עובר גם את הבדיקות שלהם ואת האישור שלהם, רק אז אנחנו מעלים את הדברים לאתר כדי שהכול יהיה נגיש.

איך ניגשים לאתר עצמו?

קודם כל האתר עצמו הוא נמצא באינטרנט. אני יכול לשתף את המסך?

לא יודע אם במסך. תגיד את זה.

הרב, סליחה שאני אומר אבל הצגת האתר זה נחמד מאוד.

אני לא הולך להציג אתרים.

עדיף שנשמע את הלומי הקרב. עדיף שנשמע את מי שמקבל את השירות ולא את מי שנותן את השירות.

מה הכתובת של האתר שלך?

הכתובת של האתר, אפשר גם לחפש בגוגל, אגף השיקום. לגבי מה שאמרו בלשכת עורכי הדין אני רציתי להתייחס. אנחנו מקימים אזור אישי מיוחד למייצגים, שנמצא כרגע בבדיקות והוא אמור לעלות השנה.

אפשר עד שהוא יוקם שיחזירו את המיילים, כבוד הרב?

אתה יכול להחזיר את המיילים?

כדי שתהיה תקשורת בינתיים.

אני אף פעם לא אוהב להעלות אנשים בזום כי כך זה נראה כשאנשים עולים בזום. לגבי המיילים והאפליקציה, מה אתה יכול לעזור לנו?

לגבי המיילים, עד לא מזמן היו מיילים לאגף השיקום. היה קושי מאוד גדול לקבל את המידע הזה ולהעביר אותו בצורה נכונה. בעיקר היו הרבה תלונות על המיילים, מידע שלא הגיע, דברים שנעלמו בדרך, דברים שלא נסרקו כמו שצריך. בגלל זה עברנו למשהו אחר שאפשר להגיש דרך האתר. לא חייבים באזור האישי. אפשר או באזור האישי או לא באזור האישי.

מאז שעלה הנושא של הפנייה באתר אנחנו רואים עלייה מאוד משמעותית בפניות לעומת פניות למוקד הטלפוני, וגם ביכולת ובמהירות של האפשרות לתת מענה דרך האתר. זה ביחס לדברים האלה. גם פתרונות שהיו לנו עם בעיות של עיוורון, דברים כאלה, עשינו במיוחד בשבילם טפסים מיוחדים כדי שהם יוכלו לפנות בצורה נוחה. אם נצטרך פתרונות אחרים, אנחנו נמצא אותם, אבל בכל מקרה אנחנו עובדים על כל דבר ביחד עם הפצועים עצמם.

כבודו, אנחנו נבקש שיחזירו את המיילים בינתיים, אם זה ייקח שנה.

אתם מחזירים את המיילים בינתיים עד שיהיה האתר מוכן?

להחזיר מערך שלם זה לא משהו שאני יכול להגיד לכם עכשיו, בוא נחזיר את זה.

למה מייל זה מהלך שלם? כל ילד היום בן שמונה יודע לעשות כתובת מייל.

תודה רבה. אנחנו נעבור לסיכום.

רגע. האימהות בחזית רוצות לדבר.

מה איתי?

ישבתי פה שעתיים לא בשביל לשמוע את השטויות האלה, והוא צריך לדבר. מה זה? דיברנו על מיילים? הוא גם צריך לדבר.

אני זוכר כשהייתי ילד, היינו צועקים בתחנה, הלו, נהג, רגע, רגע, תפתח את הדלת האחורית. מה זה פה?

מה זה פה? הפקרות. אתה סוגר את הוועדה בלי שדיברנו? מה קרה פה במשך שעתיים, כבודו?

נתת לה 20 דקות לשקר לנו בפנים. אני לא יכול לקבל דקה? היא לא יכולה לקבל דקה?

הרצון שלי זה לתת לכל אחד לדבר. אני כבר שעה וחצי מבקש מכל אחד שיתנו גם לאחרים לדבר. אנשים תופסים את המיקרופון.

אנחנו רוצים לשמוע את אביחי.

אביחי עוד לא דיבר. בבקשה, דבר, אביחי.

אני רוצה לפנות דווקא לאגף השיקום ולמשרד הביטחון, לא יודע מי הנציג שלו פה. אתם מדברים איתנו על שיקום? אני לא רוצה להתייחס למלווים, לעורכי הדין כי הם כבר אמרו את הדברים ואני לא רוצה לחזור על דברים. יש שלושה דברים שאנחנו ביקשנו והתחננו אליהם – מחלות נלוות, חובות ודיור. זה בדיוק מה שרצינו. ברגע שאתם תבינו שלנכה צה"ל, להלום קרב יש את האפשרות לקנות לעצמו בית, הוא לא יהיה בחובות. תטפלו במחלות נלוות. אתם תבינו שנכון שזה לא יעלים את הלם הקרב, אבל הוא יכול להשתקם, הוא יוכל לקום, ירד לו אבן מהלב. אם אני רוצה ללכת היום לקנות בית, לימור לוריא אמרה לי את זה, אני צריך ללכת להגיש בקשה לוועדת למ"ד שזה כמה חודשים. אולי בכלל יאשרו לי את זה. קודם כל אני לא יכול לגשת. אני רוצה שאת תסבירי לי איך זה שנכה צה"ל או בא כוחו לא יכול לעמוד מול הוועדה? איך זה יכול להיות? בואי תסבירי לי פעם אחת למה נכה צה"ל צריך להיזרק לרחוב? למה? כין לו בית. למה? כי הוא בחובות.

אני בחובות של מיליון שקל בגללכם. אני נכה צה"ל, לא יכול לקום לעבודה. אני צברתי חובות של מיליון שקל. בואי תסבירי לי, ואני רוצה תשובות ממשרד הביטחון ואני רוצה תשובות מלימור לוריא שיש לה השפעה. במילה אחת תגידי, תלך לשר הביטחון במכתב, תגיד לו, אני ממליצה להביא להם דירה ולסגור להם חובות ולטפל במחלות הנלוות. איך זה שאני לא יכול לעמוד מול ועדת למ"ד, להגיד להם, אני לא ישן בלילה, אני משתין? את אומרת, אתם עוזרים למשפחותיהם. שקר.

מי עוזר לי? בואו ליום בחיי.

מי מטפל בה? בגלל שהיא תגיד שהיא בת זוג שלי יורידו לי מהקצבה? ועדה שלא מאשרת לי ארבע שעות ליווי ונתנו לי רק שעתיים, כשאני ימים שלמים לא קם מהמיטה מהכאבים בגוף. תנו לי תשובות. אני רוצה תשובה אחת. בואו תהיו אמיתיים ותפסיקו לשקר, כי אתם שיקרתם לו עכשיו. את שיקרת לו בפנים, כי אף אחד לא מלווה אותו. בואי תגידי ללימור, אני לא מוכנה לשקר. בואי תטפלי לי בדברים האלה כי אני רוצה דירה. אני רוצה שהאבן זאת תרד לי מהלב, החובות. לא רוצה דירה. קחי לי את המיליון שקל חובות. בואי, תיקחי לי פעם אחת. אני מתחנן. אני נהייתי הרוצח השכיר הפרטי של משרד הביטחון, אני והם. אנחנו הרוצחים הפרטיים שלכם ואתם משתמשים בי? אני עכשיו יצאתי גם אחרי 270 יום. איפה הכרת התודה? פעם אחת תגידי את ללימור, אני יותר לא מוכנה לשקר. תצטרפי למאבק שלנו. תהיי גיבורה פעם אחת. פעם אחת תצטרפי למאבק שלנו. בואי תיראי אותי לילה אחד, וזה אחרי שאני מטופל. לילה אחד תבואי. פעם אחת תיראי מה זה לילה של הלום קרב.

אני אגיד לך מה הבעיה, שזה לא אצלך בבית וזה לא אצל לימור לוריא וזה גם לא אצל שר הביטחון. ביום שזה יגיע אליכם לחדר, לסלון, כי ישן בסלון, ביום שזה יגיע אליכם לבית פתאום אתם תגידו, יואו, למה? כי זה פתאום הילד שלכם? פתאום הוא יקבל את כל הזכויות שלי אין? לילה אחד תבואו. כולכם מפנים לנו גב ומשקרים אותנו. אני לא מאחל לכם, אבל ביום שזה יגיע אליהם אתם תגידו כמה אביחי צודק. בואי, תשאלי אותם מה זה לילה אחד. את יודעת מה זה לישון ארבע שעות? לישון ארבע שעות. לא רוצה יותר מזה. לא רוצה לישון יותר מארבע שעות. אני רוצה ארבע שעות שלמות בלי השפעה של קנאביס, בלי השפעה של שתייה, בלי השפעה של כלום.

לקנאביס אני מתחנן. אומר לכם, אין לי כסף. נתתם את האשראי שלי למישהו אחר כי הרישיון שלי היה פג תוקף ביום אחד. לקחתם לי את האשראי הניסיוני שאתם עושים. למה ניסיוני? תחלקי לכל מי שמגיע לו קנאביס. אל תעשי ניסיונות.

אבל הם יפסידו כסף ככה.

נמאס כבר.

תודה רבה, אביחי.

יובל, בבקשה.

קודם כל לפני שאני מתחיל לדבר, תרשי לי להגיד לך, גבירתי, אני לא מבין את האתר שלכם בכלל. גם אם הייתה איזו שהיא נגישות, גם אם אני קורא, לא מבין. גם המלווה שלי לא יבין.

חשוב להגיד על זה מילה. יש תחליף לאתר. מי שלא מצליח להסתדר עם האתר, במוקד יש נציג שיעשה איתו את אותן פעולות.

אבל לא עונים במוקד, חבר'ה.

זה שעה לחכות. בואו נתקשר ביחד.

בואו תאפשרו לו לדבר. בבקשה.

שמי יובל ליטווין, אני נכה פוסט-טראומטי כבר 30 שנה. במהלך הזמן הזה יצא לי להכיר את המערכת. לצערי נתקלתי פעמים רבות בעורף הקשה של המערכת, לכן אני פועל רבות למיצוי הזכויות של הנכים. אני מגיע היום לכאן כדי לבקש דבר מאוד פשוט. חייו של הנכה הפוסט-טראומטי הם מורכבים מאוד. ההתמודדות עם המחלה יחד עם מורכבות חיי היום-יום מעמיסים מאוד על הנפש והגוף פעמים רבות בעקבות הפוסט-טראומה והפציעה הנוספת, התמודדות ומחלה נוספת. אין עוררין על הנושא. המחלות הנלוות לפוסט-טראומה, הנושא נחקר רבות ומופיע בספרות המקצועית כבר הרבה מאוד.

כחלק מהדיון החשוב שקורה כאן היום אני רוצה להאיר בפניכם את העובדה שהנגשת המידע לנכה לא מספיקה. הנכה פשוט לא יכול לנהל את ים הביורוקרטיה שמשרד הביטחון דורש למצות את הזכויות שלנו. בשביל זה קיימת מלווה שיקום, עובדת רווחה, אבל צערי למרות העובדה הזו המערכת לא ממלאת את תפקידה בבסיס, הוא העזרה לנכה. יותר מכך, לפעמים המערכת לא רק שלא פועלת, אלא מתנגדת בתוקף למלא את תפקידה. לא רק שהעובדת בעצמה לא מכירה מספיק את הזכויות, לא מנסה אפילו באופן אקטיבי לצמצם את מיצוי הזכויות. היא אפילו לא מנסה. כמו שאומרת לי העובדת במשרד הביטחון רק ביום חמישי האחרון, "אני לא רוצה לאנוס את החוק". את לא רוצה לאנוס את החוק? תעשי לו סאדו-מאזו מצידי בשביל הזכויות שלי. את לא רוצה לאנוס את החוק? נלמד אתכם מה זה סאדו-מאזו.

מיצוי זכויות, גבירותיי ורבותיי, הוא לא אונס. העובדה שזה תשובה שקיבלתי רק מוכיחה את המחלה שהמערכת חולה בה, מחלת הצמצום. תפסיקו לצמצם אותנו. גם לאחר הרפורמה המקיפה שאת אי-היישום שלה שמענו פה כבר בוועדה יותר מפעם ופעם ופעם, אני מוצא את עצמי שוב עולה לבית העם כדי להבטיח לחבריי הנכים את מה שמגיע להם. אנו עומדים בפתח תקופה קשה בה יצטרפו רבות למשפחות הנכים. המערכת צריכה להיות מוכנה ומתפקדת, לכן אני מבקש, הנגישו את המידע קודם כל לעובדים שלכם ולעובדות, ויותר מכך, תקלו על העבודה שלהם. אם נכה עובד בתנאים, אין שום סיבה שהוא ירדוף אחרי מי שאמור לעזור לו. עוד יותר מכך, אין שום סיבה שהוא יצא מהפגישה עם שיעורי בית ומשימות. אני צריך לצאת מהפגישה עם שיעורי בית ומשימות? כל המידע כבר נמצא במערכת.

אני מודה לכל היושבים בחדר שמגיעים לכאן, על הרצון לתקן את העוול אבל זה לא מספיק. כבר יותר מידי פעמים נכוויתי בבית הזה והבטחות שלא קוימו. כבר נמאס לי. הבטחות ריקות. אני מבקש לא להבטיח היום סתם.

תודה רבה.

מי עוד לא דיברה? יעל זרח.

אני אשמח. עו"ד איילת השחר סיידוף. אני חייבת להגיע לעוד ועדה. אני פה כבר שעתיים.

יש לי שתי שורות לסיים שהן יותר להודות לכם, אבל לא מגיע לכם כנראה את התודה גם. זה בסדר.

היא יעל זרח, אבל אני מדברת לפניה והיא תדבר אחריי.

תודה שקטעת אותי.

זה ביניכן. את מסכימה, יעל זרח?

איילת השחר, בבקשה.

תודה. יעל תמשיך. אני עו"ד איילת השחר סיידוף, אימהות בחזית, תנועה שהיום נותנת מענה - - - -

לא הבנתי איך זה יותר חשוב שהיא קוטעת אותי.

אתה דיברת חמש דקות.

היא קטעה אותי. אני לא מבין איך זה יותר חשוב.

לכל אחד יש זמן. אתה בזמן הזה בוחר להגיד מה שאתה רוצה.

יש לי פה נאום. כתבתי אותו בדיוק בזמן שלי.

יושב-ראש הוועדה יגיד. הוועדה כבר נסגרה.

דיברת חמש דקות. ביקשתי כל אחד דקה.

לא, את קטעת את דבריי ובגלל שקטעת את דבריי אז הוא נתן לך להמשיך.

תן לו להמשיך את דבריו.

לא, עכשיו אני כבר לא אמשיך. אני אקטע את דברייך. הם לא חשובים כרגע.

אני מדברת בדיוק דקה ואתה יכול לקטוע אותי כמה שאתה רוצה. "אימהות בחזית" היא תנועה שנותנת היום מענה ל-100,000 אימהות למשרתים, לקחה על עצמה להיות חלק ממאבק הלומי הקרב והולכת לגייס כספים בשביל הלומי הקרב והפצועים בכלל. זה לא הגיוני שתנועה אזרחית צריכה לעשות את זה במקום מי שאמור לעשות את זה. אנחנו עובדות עם נדב ועם אביחי ועם הבחור עכשיו שיצא, וסליחה שקטעתי אותך אבל הדיון הזה נסגר. זה לא הגיוני שאנחנו משקיעות זמן פרטי, כסף ומשאבים פרטיים בשביל לתקן את מה שמדינת ישראל עשתה. מי ששלח אותם לקרב לא היינו אנחנו. אנחנו רק הכנו אותם, רק ילדנו אותם, רק הבאנו אותם עד הלום, אבל הדרך שאגף השיקום - - -

תודה רבה.

יעל זרח, בבקשה.

רגע.

מה זה רגע? תודה רבה לך.

לא סיימתי. כבודו, אני יודעת שאתה לא יודע מה זה בן חייל פצוע בבית, ואני יודעת שכנראה גם לא תדע מה זה בן חייל פצוע בבית, וזה שחצי מהוועדה ישבת פה ולא הקשבת בכלל - - -

תודה רבה.

אם היית יודעת כמה הוא עוזר לנכי צה"ל, לא היית אומרת את המילים שאת אומרת עכשיו.

גברת יעל זרח, בבקשה, את רוצה לדבר?

שמי יעל זרח, אני אימא ללוחם צעיר שנלחם במלחמת חרבות ברזל. שני דברים מאוד קצרים. אחד, הנושא של מוכנות. אתם היום מתמודדים עם מי שכרגע נמצא במערכת ומי שנרשם מחרבות ברזל כפצוע, אם זה פיזי ואם זה נפשי. יגיעו עוד עשרות אלפים. אתם צריכים להיות ערוכים לזה. יגידו לכם פה החבר'ה. זה לא מגיע מייד. אני יכולה להגיד לכם, הבן שלי בן 22 ביחידה מובחרת. הם נלחמו מה-7.10. הם בסדר כרגע. זה לא אומר שהם לא יהיו לא בסדר אחר כך. אני מבקשת מכם, אגף השיקום, תתכוננו למבול.

דבר נוסף. אני רוצה רגע לייצג פה את בנות הזוג של הלוחמים, של המילואימניקים ושל הסדירים שאינן נשואות. היום הן שקופות. הן לא מקבלות ליווי רגשי, לא מבחינת מידעים ובטח לא מבחינת הנגשת המידע.

בנות זוג מקבלות טיפול נפשי.

אני לא מקבלת כלום. מה הן מקבלות?

סליחה, אני רוצה להשלים. הן לא מקבלות. אני אתמול ישבתי ודיברתי עם ראש ענף ר"ם 2, ראש מדור נפגעים והמקשרת למשרד הביטחון. כולנו מבינים שצריך לעשות מעשה בנושא של בנות הזוג. הן לא מקבלות ליווי, ואני מדברת במיוחד על בנות הזוג של הפצועים הקשים, כאלו שחייהם לא יחזרו להיות אותו דבר.

זה לא מדויק. הן מקבלות. הנה, אני מהצבא.

מה הן מקבלות? כשהוא נפצע במלחמה האחרונה לקחתי שבוע חופש. אפילו החזר על הימים האלה לא קיבלתי.

טיפול נפשי בני המשפחה ובנות זוג - - -

לא קיבלתי כלום.

אחרי זה נבדוק את זה עניינית למקרה ונראה את התשובה.

נשוי שש שנים ואשתי לא מקבלת.

אנחנו נעזור לך ותראה שאחרי זה אתה תקבל מהיום.

בנות זוג שאינן נשואות לא מוגדרות קרבה ראשונה, בניגוד לבנות זוג של נופלים שכן מוכרות.

הנה הראיה.

אף אחד לא מטפל בי.

בנות זוג לא נשואות לפצועים, לא מוכרות. הן לא רשומות כדרגה ראשונה. אני מבקשת את עזרתכם. תודה.

בבקשה.

שאלה למשרד הביטחון.

שאלה קצרה, בבקשה.

איך יכול להיות, ועדה הכי חשובה, ועדת למ"ד שאין נציג של הנכה או מישהו ממשפחתו?

יושב-ראש ארגון נכי צה"ל הוא נציג.

הוא לא יכול לדבר במקומי. אף אחד לא יכול לבוא ולספר יותר טוב ממני.

תודה רבה.

הוועדה דנה בנושא טענות רבות שנשמעו על היעדר מענה למצוקת הנכי, ובהצעה של חבר הכנסת פסל. הוועדה מצפה מאגף השיקום וצה"ל להמשיך במאמצי ההסברה לצורך הנגשה למיצוי הזכויות.

הוועדה מבקשת לבדוק את הטענות של פצועי חרבות ברזל שלא קיבלו מענה עד היום. אנחנו מבקשים לקבל דיווח על התקדמות התאמת המידע לפי סוג פציעה, ומענים בחליפה האישית שהובטחו לוועדה כבר לפני שנה ושנתיים לוותיקים ולפצועים החדשים.

הוועדה מבקשת קידום שיתופי פעולה בין אגף השיקום ובין גופים כמו הקליניקה להכרה בנפגעי צה"ל. מבקשים לבדוק את החזרתם המיילים והאפליקציה למי שלא טכנולוגי ויש לו בעיית דיגיטציה.

הדבר שחבר הכנסת פסל העלה בעיקר, אגף שיקום מתבקש לפתור את הלקונה בה הנכות הזמנית טרם ועדה רפואית לא מופיעה באתר ולא הזכויות שמגיעות בגינה.

ישיבה זו נעולה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:51.