פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
18/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, כ' בשבט התשפ"ה (18 בפברואר 2025), שעה 10:30

עלייה בהתמכרות למסכים נוכח מלחמת חרבות ברזל

חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר
לימור סון הר מלך

ניר שער - מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

מלכה כץ - שפ"י, היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק והתנהגויות ממכרות, משרד החינוך

רפ"ק אסף בג'איו - ראש חוליית מניעה והסברה נוער, משטרת ישראל

ד"ר נאווה אביגדור כהן - ראש האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, המטה הלאומי 105

וגאי טבג'ה - מנהלת תחום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי

איילת רצון - נוער של"מ קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיטל זמיר דוידי - רכזת הכשרות צעירים, המרכז הישראלי להתמכרויות

יהונתן בן שושן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

הודיה מרים הבא - פעילה בקשרי ממשל, לוקחים אחריות

מאיה ונקרט - אחות של עומר ונקרט שחטוף בעזה, משפחות החטופים

אלה ביי - נכדתו של חיים פרי שנרצח בשבי בעזה, משפחות החטופים

עידית ענתבי אלמוג - עו"ד, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

ד"ר סטיבן ריינגולד - חבר ועד בחבר הרפואית לרפואת ילדים בקהילה, ההסתדרות הרפואית בישראל

בת שבע פנחסוב

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



עלייה בהתמכרות למסכים נוכח מלחמת חרבות ברזל

בוקר טוב. כ' בשבט התשפ"ה, 18 בפברואר 2025. אנחנו נדבר על ההתמכרות למסכים, בדגש על המלחמה ובכלל ההשפעות. לפני שאנחנו ניגש לדיון, ניתן למשפחות החטופים. בבקשה.

אני מאיה ונקרט, אחותו הקטנה של עומר ונקרט. להיות אחות של חטוף זה לא דבר כיף. להיות אחות של חטוף זה לחיות בסיוט. להיות אחות של חטוף זה לדעת שכל יום וכל דקה, אח שלי יושב במנהרה, מוכה, עם מחבלים מול העיניים.

להיות אחות של חטוף, זה לא לדעת מה אח שלי אוכל, אם בכלל. להיות אחות של חטוף זה להיות בלי החבר הכי טוב שלך 501 ימים. להיות אחות של חטוף זה להיות עם חברים שלו ולהרגיש כמה הוא חסר לנו.

בזמן שאתם יושבים פה ורואים את המשפחה שלכם כל יום, אני לא ראיתי את אח שלי 501 ימים. 501 ימים יותר מדי. אומנם אח שלי הוא חלק מהעסקה, אבל אני ממשיכה להילחם עבורו. אני פה בשביל כל אלו שלא חלק מהעסקה. אין להם זמן לחכות שיצילו אותם. תמשיכו את העסקה הזו ותוציאו את כולם משם, כי החטופים עוברים שם התעללות יומיומית.

אני דורשת וסומכת על הממשלה שלי שתעשה את הדבר הנכון, שזה להמשיך את העסקה הזו ולהחזיר את כל החטופים, את החיים לשיקום והחללים לקבורה ראויה בארץ ישראל. השלמת העסקה והחזרת כל החטופים, הוא הצעד הראשון בבניית האמון והחזרת התקווה לנו, בני הנוער דור העתיד של המדינה, שבעוד כמה שנים אשרת בצה"ל.

עומר, אח שלי, אם אתה שומע אותי, תישאר חזק. אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך מלא. עוד קצת ואתה בבית. תודה רבה.

תודה.

שלום לכולם. אני אלה ביי, הנכדה של חיים פרי שנחטף ב-7 באוקטובר ולאחר מכן התבשרנו שהוא נרצח בשבי, ובאוגוסט האחרון גופתו הושבה לקבורה בישראל. את סבא שלי היו כמה הזדמנויות להחזיר בעסקה, אבל הן כולם התפספסו.

באתי לכאן היום כי את סבא שלי כבר אי אפשר להציל, אבל יש הרבה אחרים שכן אפשר להציל. אז אני קוראת אליכם, תשתמשו בכוח שהעם נתן לכם ותעשו הכל, אבל הכל, שחלון ההזדמנויות הזה לא יתפספס והעסקה תמשיך עד שאחרון החטופים יהיה בבית.

אני סומכת עליכם, על הממשלה שלי, שתעשו הכל כדי להחזיר את החטופים, ורק כשיחזרו כל החטופים, החיים לשיקום והחללים לקבורה, אנחנו נוכל להתחיל להשתקם כמדינה.

תודה רבה לכם. שבעזרת השם נזכה לראות את כל אחינו ואחיותינו שבים אלינו הביתה.

אנחנו נעבור לדיון. נושא הדיון הוא חשיפה למסכים, התמכרויות לנושא של המסך הקטן. הבאנו כאן מומחים והכל, במיוחד עם דגש על המלחמה, במיוחד בדגש על ההשפעות של הנושא הזה על המלחמה.

נמצאים איתנו מספר מומחים. נתחיל מהמטה הלאומי, מד"ר נאווה אביגדור כהן, ראש אגף אזרחי. שלום נאווה, אני חושב שהדבר הראשון, לפחות שאני אשמח לקבל פה את תמונת המצב, לבוא ולחדד גם לנו וגם לציבור בכלל מה ההבדל בין, נקרא לזה הרגל להתמכרות? בדגש על הנושא הזה של מסכים, ובכלל, אבל במיוחד בדגש הזה על מסכים. לבוא ולחדד את זה, וכמובן ואז לראות את ההשפעות של התופעות שאותן אנחנו חווים.

תודה רבה. אני ראש האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, 105. זה גוף ייחודי בהובלת המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, להב 433. ושותפים במטה הלאומי משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והמשפטים. אנחנו למעשה נותנים את המענה הלאומי להגנה על ילדים במרחב המקוון, ומהזווית הזאת, גם עם הפן האזרחי, אבל לא רק, אני אתייחס לדברים.

אחד, לגבי מה שאמרת, מעבר לכך שמן הסתם ממשרד הבריאות יחדדו ויתנו דברים נוספים, אני יכולה להגיד שהתמכרות זאת הגדרה. זאת אומרת, זה שכולנו נמצאים במסכים, אז כולנו נמצאים במסכים, ויש יותר ויותר מסכים שמאפשרים לנו לעשות יותר ויותר דברים.

אנחנו מטה לאומי להגנה על ילדים, על קטינים ברשת. ילדים ובני נוער נמצאים במסכים הרבה מאוד. אנחנו לא מודדים את משך השימוש במסכים, אגב, בסוגריים אני אגיד שיותר ויותר מדברים גם בעולם, לא רק על משך השימוש, אלא גם על מה עושים במסכים. כי בסופו של דבר, יש בשימוש במסכים גם דברים מאוד חיוביים.

ילדים לומדים שפות, לומדים אינטראקציות, מייצרים קשרים. אז חשוב מאוד להבין, לא רק לדבר על כמה זמן הילד במסך, אלא מה הוא עושה. ברור שיש פרופורציות ויש דברים שהם חורגים ומשפיעים לרעה.

עכשיו, לגבי התמכרות. בהרצאות שאנחנו נותנים, אנחנו מדברים על נורות אזהרה, שכשאנחנו נתקלים בהתנהגות הזאת אנחנו יכולים להבין שאולי יש פה עניין של התמכרות. כשהילד נמצא כל היום במסכים, כשהוא מתנתק מהחברה, מתנתק מקשרים רגילים ונמצא שם כל הזמן. כשהוא לא משתף את ההורים או את הסביבה במה קורה באינטראקציות שלו במסך, כשהוא מסתיר את המסך כשמישהו מתקרב, כשמזהים שינויים בהתנהגות, כל שינוי בהתנהגות.

מסתיר את המסך, זה יכול להיות שהוא לא רוצה שייראו מה הוא עושה שם.

נכון, אז יש דברים שהם נורמאליים והם רגילים, אבל יש דברים שהם גם חורגים.

לא, יכול להיות שהוא עושה דבר מאוד שלילי אבל הוא לא מכור. מישהו אמר לו בוא תראה איזה משהו מאוד לא ראוי, הוא בטח לא רוצה שההורים שלו יראו את זה, והוא עושה את זה פעם בשבוע, אבל אותה פעם בשבוע הוא לא רוצה שאבא שלו יראה את זה.

נכון, אבל אני מתכוונת לצבר של התנהגות שכוללת גם שינויים בדפוסי התנהגות רגילים, ובאמת שימוש שהוא חורג מהנורמה, והנורמה היא שימוש מאוד אינטנסיבי. אנחנו מבינים, כולל אנחנו, כולל ההורים שצריכים להוות דוגמה אישית לילדים, גם נמצאים כל הזמן במסכים.

אבל באמת כשמדברים על התמכרות, יש פה משהו שהוא חריג, שהוא טוטאלי, שהוא מנתק את הילד מכל דבר אחר. הוא לא אוכל, הוא לא שותה, הוא יותר במסכים, והוא מעורב בכל מה שקורה במסך ומתנתק מהסביבה.

עכשיו, כמה דברים שהייתי רוצה להגיד בהקשר לנושא הדיון מהזווית שלנו. מבחינת נתוני מוקד 105 שפתוח לפניות הציבור 24/7, בכל טווח הפגיעות בקטינים במרחב המקוון, בין אם פגיעות שעוברות את הרף הפלילי ובין אם פגיעות אזרחיות, בשנת 2024 טיפלנו מלמעלה מ-9500 אירועי פגיעה בקטינים ברשת.

הנתון שאני רוצה להציף כאן, זה שכ-71% מהפוגעים בקטינים הם קטינים בעצמם. כ-2/3 מהנפגעים הן נערות וילדות, כ-1/3 נערים וילדים. זירות הפגיעה המובילות הן וואטסאפ ואינסטגרם. ואני אסיים רק בסיווג האירועים המובילים כשפונים ל-105.

שנייה, את רצת מהר קצת. 71% מהנפגעים מכלל הנפגעים?

הפוגעים המאותרים. 71% מכלל הפוגעים המאותרים הם קטינים. זאת אומרת, קטינים פוגעים בקטינים ברוב המקרים, בגיל של בני נוער בחטיבות הביניים. מירב הגילים של הנפגעים הקטינים הם 12-15.

את אמרת ש-2/3 זה בנות, הנפגעות.

2/3 ילדות ונערות, וכ-1/3 ילדים ונערים. זה בצד של הנפגעים. בצד של הפוגעים, יש רוב מוחלט בפן המגדרי לבנים פוגעים, בין אם הם קטינים ובין אם הם בגירים. מבחינת הפוגעים המאותרים, כ-80% זכרים. אני אומרת זכרים כי זה גם קטינים וגם בגירים.

איזה סוגי פגיעות אנחנו מדברים?

דרך אגב, מוקד 105 התחיל לפעול בפברואר 2018. עד היום, שבע שנות פעילות. כ-1/3 מהפגיעות הן פגיעות על רקע מיני. פגיעות מיניות. בריונות וביוש, הצקות, השפלות, הטרדות, כל מה שלא עובר את הרף הפלילי, זה גם מגיע לכ-1/3 מהפגיעות, כשאנחנו את כל הקטגוריות האלה מצרפים. ובין 12%-15%, זה תלוי בתקופה שאתה בודק, זה חשש לחיי אדם, אובדות. חשש לאובדות.

זאת אומרת, 1/3 הפגיעות על רקע מיני, כ-1/3 פגיעות שלא עוברות את הרף הפלילי, וכ-15% חשש לחיי אדם או חשש לאובדות. אני יכולה לתת עוד נתונים, אבל אני רוצה רגע להגיד עוד כמה דברים, ואחרי זה אני אשמח לענות, או להרחיב, או להעביר גם את הדו"ח.

דרך אגב, כל הדוחות שאנחנו מפרסמים עולים לאתר שלנו. יש לנו שלושה אתרים, בעברית, ערבית ואנגלית. אנחנו נמצאים בכל הרשתות החברתיות כדי לייצר מניעה והסברה, הכל עולה לרשת.

כשאת אומרת פגיעה, אני אשאל את זה ככה, אני לא מזלזל בזה כמובן, אבל זו פגיעה שמתחילה ונגמרת ברשת, וכמה מתוך זה מתדרדר לפגיעה פיזית של ממש?

אז אתה אמרת שאתה לא מזלזל בזה, ואני רוצה רגע להתייחס לסוגייה הזאת.

ממש לא, אני מבין שזו זוועה, זה יכול לגמור את האנשים. אני רק אומר, בואו נבין גם כמה מתוך זה יכול גם להתדרדר.

אני אגיד שיש היום אינוס וירטואלי. אינוס שבו נער או נערה פוגעים בגופם, אם כי סחטו אותם, איימו עליהם, שיכנעו אותם, הכריחו אותם, באופן מקוון. אין מגע פיזי בין התוקף לנתקפת. אני משתמשת בפן המגדרי תוקף ונתקפת כי זה בדרך כלל רוב המספרים.

יכול להיות על פי הגדרת החוק מעשה של אינוס לכל דבר, אינוס וירטואלי בלי מגע פיזי, כי הפגיעה נעשית על ידי הנערה או הנער בעצמם. אבל כתוצאה ממניפולציה, מאיומים, מסחיטה. ולכן אני אומרת, שהחומרה של אירועים שקורים ברשת לא נופלת מחומרה של אירועים שקורים במרחב הפיזי.

הרבה מאוד מהאירועים יכולים להתחיל במרחב הפיזי ולגלוש למרחב המקוון, להתחיל במרחב המקוון ולגלוש למרחב הפיזי, והרבה מאוד אירועים הם גם וגם. עכשיו, ההבחנה בין מרחב פיזי למקוון היא הבחנה תיאורטית. בפועל, אנחנו נמצאים עם המכשיר הזה, אנחנו בו זמנית גם במרחב הפיזי וגם במרחב המקוון.

היום, אם ילד דוחף ילד אחר בבית הספר, מחוץ לבית הספר, לא משנה, יש פה פגיעה פיזית. ברגע שזה מצולם וזה עולה לרשת, זה רק מעצים ומגדיל את הפגיעה הנפשית, וזה שם לאורך זמן, וזה כל הזמן ברשת. כך שלהפך, מצב שבו מישהו דחף אותך, כאב לך, השפילו אותך, ראו את זה X אנשים וזה נגמר, פה זה לא נגמר. זה ממשיך.

אז זה למאפיינים של הפגיעות שהמרחב המקוון מעצים אותן. והיום עם העידן של הבינה המלאכותית, אנחנו מבינים שגם בדוגמה שנתתי של פגיעות על רקע מיני, היום כל הנושא של שימוש בכלי בינה מלאכותית יכול להעצים את הפגיעה, להרחיב אותה ולייצר פגיעה שקל יותר לבצע אותה. כי אתה לא צריך באמת להגיע לסרטון או לתמונה חושפנית או מינית שמישהו שלח, או העלה לרשת, ואז אתה משתמש בזה ומפיץ את זה ומייצר פגיעה, אלא אתה מייצר את זה בעצמך מתמונה שהורדת מאיזה פרופיל פייסבוק, מדביק לה מה שאתה מדביק ומפיץ.

מה מצב הענישה? אני אגיד את זה ככה, חקירות משטרתיות, אכיפה, כתבי אישום, כל התהליכים האלה. עוד מעט נקבל את זה, בסדר.

אני לא הבן אדם להתייחס לפן האכיפתי.

את אומרת שזה אותו דבר, רק השאלה היא אם מבחינת הענישה זה אותו דבר.

מבחינת האכיפה והענישה.

החוק הוא חוק בכל מרחב, ויש חוקים שהם מיוחדים למרחב הפיזי. כמו למשל חוק הסרטונים, תיקון מספר 10 לחוק למניעת הטרדה מינית שבא ואומר שאם הפצת תמונה או סרטון חושפני או מיני של מישהו, שלא נתן את הסכמתו להפצה, אתה עובר עבירה פלילית שדינה עד חמש שנות מאסר.

דרך אגב, הוא חוק שנחקק בישראל והיה פורץ דרך בזמנו ברמה העולמית, מתוך הבנה למה שקורה במרחב המקוון. כי במרחב הפיזי זה דבר אחר. פה אתה יכול להגיע למיליונים, וגם יכולת ההסרה היא הרבה יותר קשה, כי ברגע שאותו סרטון או תמונה מגיעים למכשירים הסלולריים ולוואטסאפים של כולם, אז החוק הזה בא ואומר, אגב, לא משנה אם אתה מכיר/לא מכיר את נשוא התמונה או הסרטון. אם אתה הראשון או השני או 100 אלף בשרשרת. ברגע שעשית 'סנד' והעברת תמונה או סרטון כאלה, עברת עבירה פלילית שדינה עד חמש שנות מאסר.

וזה אגב מידע שאנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים להעביר לציבור בכלל, גם לבגירים וגם לקטינים, כי לא כולם מכירים את החוק בעניין הזה. עכשיו, רק מהצד שלנו להגיד כמה דברים שנוגעים לנושא הדיון.

אז ככה, אנחנו נמצאים בחודש פברואר, החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת. זו כבר שנה חמישית שאנחנו מובילים את זה, מ-2021 המטה הלאומי מוביל את זה. במסגרת החודש הלאומי, אחת מהפעילויות, יש הרבה מאוד פעילויות, היא הרצאות בבתי הספר, ששוטרים ואזרחים נכנסים יחד. אנחנו פחות או יותר באמצע החודש, ועד היום כ-1000 הרצאות ניתנו לכ-25 אלף תלמידים בני נוער. אנחנו זיהינו את גיל חטיבות הביניים כגיל שבו יש הרבה אלימות בין קטינים לקטינים ברשת.

עכשיו, לתוכנית אחת משמעותית שנוגעת לנושא הדיון שיש לנו ב-105. זה פרויקט שנקרא אבירי רשת, שפה מתנדבים, שהם מתנדבים של המשרד לביטחון לאומי, מגיעים אלינו ובעזרת מערכת טכנולוגית מנטרים את המרחבים המקוונים ברשת.

למוקד 105 צריך לצלצל ולדווח באופן יזום על פגיעה. פה אנחנו מרחיבים את מעגל ההשפעה, אנחנו נמצאים במרחב המקוון באזורים הפתוחים והגלויים לכל הציבור, ונמצאים שם כדי לתת מענה לקטינים שמביעים ומשתפים במצוקות שלהם.

בתקופת המלחמה, ופה אני ממש מתחברת לנושא, אחד הדברים שראינו ולמדנו, במיוחד דרך הפרויקט הזה, שילדים משתפים בחרדות, במצוקות, בפחדים. בתחילת המלחמה ממש ראינו שבזמן שהיו אזעקות, היו יותר שיתופים של פוסטים של ילדים שממש שיתפו בחשש, בפחד לחיים שלהם, בחרדות, במצוקות שהם נמצאים.

אנחנו שם כדי לתת להם מענה מכיל ותומך, להפנות אותם לגורמי סיוע בקהילה. ככל שאנחנו מזהים אירוע שהוא פלילי או חירום, אנחנו מעלים את זה לטיפול המוקד במתכונת הרגילה. למשל אני יכולה לתת דוגמאות – 'אני כבר לא מסוגלת להיות אופטימית. אני כבר לא יכולה, באמת. איך להתמודד עם כל המצב הנורא הזה? אני פוחדת למות. עזרה. קשה לי'. הכל אנונימי.

עכשיו, זה עולה לרשת. התשובות שלנו מייצרות מעגלי השפעה רחבים, כי כולם רואים את מה שכתוב שם, ואנחנו נותנים את המענה למי שהעלה באופן אנונימי את הפוסט. אבל חשוב לי להגיד, שבהיבט הזה הרשת היא מהווה מקור לסיוע, מקור לתמיכה, מקור לשיתוף במצוקות וקבלת עזרה גם מגולשים אחרים. גם את זה ראינו, וזו תופעה שהיא מאוד חיובית, שגולשים אחרים מסייעים ותומכים ועוזרים למי שמשתף במצוקות שלו. אגב, יותר בנות משתפות במצוקות מבנים.

אנחנו זיהינו בתקופת המלחמה פגיעות שאפשר לייחס אותן באופן ישיר לתקופת המלחמה. למשל – 'פרסמו בטלגרם שאחי מחבל וזה לא נכון'. 'במהלך משחק ברובלוקס, דמויות אווטארים במדים האוחזות כלי נשק ודגלי פלסטין וסעודיה פוגעות בשחקנים ישראלים'. 'בשיעור חשבון נכנסו אויבים לגוגל מיט והתחילו לאיים על הילדים בפגיעה מינית'. זה דיווחים שהגיעו ל-105.

ואני אסיים בפגיעות והתנהגויות סיכון ברשת שצפינו וראינו במוקד מתקופת המלחמה. זה הפצת קישורים לשיעורים מקוונים, כדי שייכנסו לשיעורים ויפוצצו, יפריעו למהלך השיעור. פריצה לשיעורים מקוונים והפצת סרטונים ואיומים.

זה פלילי יותר? לאומני יותר? ונדליסטי?

זה לא בהכרח פלילי, זה תלוי כל מקרה לגופו. אם אתה תפרוץ לשיעור ותשתף בסרטון מיני, אז יש פה כבר סיפור אחר.

מה המניע? מה המוטיבציה של אלה שעשו את זה? לצורך העניין, לבוא ולאיים על תלמידים מבחינה לאומנית אני מבין, יכול להיות שזה טרור, יכול להיות שזה מישהו שרוצה לפגוע בנו, חלק מהמאבק הלאומני אז הוא אומר בואו נפחיד את התלמידים. אז מה עוד יכול להיות?

יכול להיות כל הטווח. יכול להיות מן מצב של מעשה קונדס וקוריוז. היו לנו מקרים של קבוצות שקראו 'מפוצצים שיעורי זום'. ילדים שביקשו שישלחו להם לינקים לשיעורים כדי לפוצץ את השיעור. אז זה מעשה קונדס. עד דברים שהם כדי להעלות תכנים שיש איתם, יכול להיות בהחלט גם עבירה שהיא פלילית.

עכשיו, חשיפה לתמונות, לסרטונים קשים ולפייק ניוז. חשיפה לתכני טרור ברשתות החברתיות ובמשחקים מקוונים. תקשורת עם פרופילים שהם אינם מוכרים. אלה התנהגויות סיכון שראינו. אנחנו עושים הרבה מאוד פעילות של מניעה והסברה בהיבטים שונים.

אני עוצרת כאן. אני אשמח לענות לכל שאלה בהמשך. יש הרבה מה להגיד על מה שאנחנו עושים.

קודם כל אתם באמת עושים עבודה חשובה מאוד, תמשיכו ככה. חשוב שגם יכירו אתכם יותר, את המוקד. אולי נשוב אלייך עוד בהמשך.

הרשות לביטחון קהילתי, וגאי טבג'ה.

בוקר טוב. ועדה מאוד חשובה, תודה לנאווה. אני אתחבר קצת בהמשך למה שנאווה הציגה, באמת בחלק היותר הקהילתי-הפיזי, המרחב הקהילתי יותר. ברשות לביטחון קהילתי אנחנו עובדים בעצם ברשויות המקומיות, כמעל 250 רשויות מקומיות, באמצעות המנהלים שאנחנו מפעילים ועובדים נוספים, אנחנו בעצם מגיעים לאוכלוסיות השונות בתוך היישוב עצמו.

אם זה הורים, אם זה תלמידים, אם זה נוער, אם זה אנשי מקצוע. המטרה של כל הסדנאות שאנחנו מפעילים, זה בעצם מניעת התנהגויות סיכון על המרחב. אם זה סמים, אם זה אלכוהול, ואם זה גם התמכרות למסכים.

כאשר הנושאים, כמו שנאווה ציינה, אנחנו בעצם מתקדמים בעיקר במתן כלים להורים. זאת אומרת, איך אני כהורה מפקח על הילדים, איך אני מאפשר, באיזה מרחב פתוח בשימוש בפלאפון. מה לעשות, אי אפשר למנוע מכל הנוער פלאפון, אבל אם זה היה אפשרי באמת היינו עושים את זה.

ובעצם המטרה היא גם להכיר את המצוקות של בני הנוער, וגם לאן הם גולשים ומה הכלים שיש לנו כהורים, או כאנשי מקצוע, או אפילו כאח בוגר, כדי לשמור על אותם הילדים. גם מבחינת פייק ניוז, שזה באמת בתחילת המלחמה זה היה נושא מאוד מאוד לא פשוט. חשיפה לא מותאמים לבני נוער, הפחד, החשש. ואני חושבת שאנחנו בעצם עודדנו לשיח מכיל, לשיח של מידע, לשיח של באמת הקשבה.

אתם מזהים שוני בין מגזרים שונים? בין אוכלוסיות שונות?

כן. תראה, כמובן שיש תמיד את השוני גם ברמה של השימוש במכשירים, גם ברמה של הנגשת המידע, וגם ברמה של צריכת שירותים. זאת אומרת, יש אוכלוסיות שיותר מגיעות לסדנאות, יש אוכלוסיות שפחות נגישות או פחות מונגש להן.

וכן, אנחנו רואים את ההבדל, ולכן גם ברשות למלחמה בסמים אנחנו בעצם עושים איזושהי עבודה גם, נניח אם אנחנו נותנים את הדוגמה על יוצאי אתיופיה, שאני אחראית על התחום הזה, זה בעצם לקחת את כל התחום של מרחב המדיה, מה קורה בסכנות, וממש לתת תכנים בסדנאות או בהרצאות שאנחנו נותנים להורים ולנוער. גם לשלב את התוכן הזה.

גם בכלל, אם אני כילד או כנער נחשפתי לתוכן שהוא לא מתאים והוא מבהיל אותי, מה אני עושה. אז זו גם הכשרה של אנשי מקצוע, למשל מדריכי מוגנות, מדריכי נוער שנמצאים כל הזמן במרחב עם הילדים, לתת להם כלים, לעורר שיח שהוא מכיל, שיח שהוא יותר מאפשר להם איזושהי הידברות ובאמת להתמודד עם החששות.

אנחנו כן ממשיכים לראות כחלק מהילדים, אין לנו נתונים אבל אנחנו כן פוגשים את אותם ילדים שבאמת קצת יותר זה משפיע עליהם. אז אלה ילדים שבאמת אחר כך יובאו בקהילה לאנשי מקצוע נוספים שאמורים לטפל בנושא הזה.

אבל הנושא של המניעה, אנחנו כן מתייחסים לסכנות ברשת. כמו שנאווה ציינה פה, אנחנו החודש עושים את כל הנושא של רשתות חברתיות והסכנות, ואנחנו בעצם מנגישים גם בשפה הערבית, גם בשפה העברית ובשפות נוספות את הסדנאות. ובאמת, כדי לתת להורים בסופו של דבר שיש שם מקום. לא להיות במקום של 'אני חושש, אני לא יודע מה לעשות'.

מה לעשות, גם לי יש ילדה מתבגרת. חלק מהזמן אני לא יודעת מה היא עושה בפלאפון, אבל לפחות לי יש בקרת הורים. אפילו לראות מה אני עושה בבקרת הורים, כמה שעות היא נמצאת, עם מי היא מדברת. זאת אומרת, זה חלק מהתהליך שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו לא יכולים למנוע את הכל, אבל אנחנו כן יכולים לחזק את החוסן של הילדים, של המשפחה ושל ההורים, ובאותו רגע אנחנו כן יכולים לצמצם את כל התהליך הזה.

בסדר גמור. טוב, תודה רבה.

ואגב, אני חייבת לציין רק, אני כן רוצה לומר על העבודה המשותפת המאוד חזקה, שמאפשרת גם עבודה בתוך בתי ספר. אז באמת שיתוף הפעולה של כל הגופים הוא גם מערך מאוד חשוב במניעה של התנהגויות סיכון. אז תודה רבה.

בסדר גמור. תודה רבה, וגאי.

אסף, באמת חשוב שנשמע את ההתייחסות שלך.

שלום לכולם. אסף בג'איו, מדור נוער, ראש חוליית מניעה והסברה במדור. אני אחלק את דבריי לשני דברים, לעבודת המניעה של משטרת ישראל ולעבודת האכיפה. קודם כל, חשוב לי לומר שנושא הנוער הוא יעד מפכ"ל. וככזה, יש לזה חשיבות עצומה. כלומר, היחידות מוכוונות לעבודה עם הנוער בעניין הזה.

לעניין המניעה, אז החולייה שלי, שהיא כוללת את קציני המניעה ורכזי המניעה בכל תחנות המשטרה, עושים עבודת מניעה בנושאי מיקוד שונים. בין היתר גם בנושא של גלישה בטוחה ברשת, שזה בעצם הנושא כרגע שהוא הכי משמעותי, גם בעבודה שלנו מול בתי הספר ומוסדות החינוך השונים. לדוגמה, בשנת 2024, מתוך כ-6000 הרצאות, 45% מהן היו בנושאי גלישה בטוחה ברשת. בהרצאות שלנו בעבודת המניעה, אנחנו שמים דגש על מצבי הסיכון, על הפגיעה, על ההשלכות שיכולות להיות לזה, וגם על ההיבט החוקי בעניין. זה הציר של המניעה.

כמו שנאווה אמרה, אז אני אחזור על זה, מיקוד המאמץ שלנו גם בפברואר עכשיו. מאות שוטרים לצד מתנדבים נוספים מבצעים כרגע הרצאות בבתי ספר, ובאמת כמו שנאווה אמרה, רק עכשיו בשבועיים הראשונים של פברואר, אנחנו עובדים על 921 הרצאות. ובסוף החודש כנראה אנחנו נכפיל את המספר. ואנחנו עושים את זה לאורך כל השנה.

רק שנייה כדי להבין, מניעה, הכוונה למנוע מהם.

את העבירה הבאה.

את העבירה? או למנוע מהם להיות קורבנות?

גם וגם וגם. בהרצאות שלנו אנחנו מדברים על הפגיעה, על למנוע היותם פוגעים, ונערים יכולים להגיע למצב שהם נחקרים במשטרה, אותם פוגעים, במהירות. בלחיצת כפתור. אנחנו מדברים גם על מה נדרש לעשות נער במידה והוא קורבן. למי הוא צריך לפנות, ל-105 כמובן, מה דרכי הפנייה.

וכשאני אומר 'גם וגם וגם', הגם השלישי מתייחס גם לשאר הנערים שהם חשופים לאירוע הזה. הם לא הפוגעים והם לא הנפגעים, אבל איזה פעולות עליהם לבצע כדי לנסות להקל על הקורבן. ולכן בעבודת המניעה שלנו, אנחנו עושים את זה בצורה מדהימה, באמת.

אני מצדיע לשוטרי משטרת ישראל, מחלקי הנוער השונים, ולשאר מכפילי הכוח, שלמרות כל המשימות הרבות שיש להם בנושאי האכיפה, הם מבצעים עבודה לפעמים אחרי שעות העבודה שלהם, אבל הם עושים עבודה מדהימה בנושא המניעה. לסבר את האוזן, אנחנו מדברים על כ-6000 הרצאות בשנה. 45% מהם זה בנושא הגלישה הבטוחה ברשת.

מה הפילוח של ההרצאות האלה? איפה הן מועברות?

בבתי ספר בכל רחבי הארץ, חטיבות ביניים ותיכון. יש לנו פילוח מדויק באיזה מחוזות, באיזה בתי ספר, באיזה נושאי מיקוד אנחנו עושים בכל נושא.

בכל המגזרים גם?

אם זה בחברה הערבית, אם זה חרדים. הכל. פילוח מדויק להכל.

רגע, רק להבין. שוטר נכנס ומעביר הרצאה?

שוטר נכנס ומעביר הרצאה. בכל תחנת משטרה יש רכז מניעה שאחראי על תכלול עבודת המניעה מול הגופים השונים באותו שטח טריטוריאלי של התחנה. זה יכול להיות מול גורמי רווחה, משרד החינוך וכו'.

יש התייחסות גם לפן הלאומני? לצורך העניין, אחרי ה-7 באוקטובר ראינו שימוש ברשת כדי להטיל אימה או לבצע תמיכה בטרור.

בהרצאה של גלישה בטוחה ברשת, יש לנו התייחסות רחבה לנושא של חשיפה לתכנים שאינם מותאמים לגיל, וזה על רקע של החרבות ברזל, כדי שבני נוער לא יצרכו.

וכדי שלא יפיצו גם?

בוודאי. ההרצאות שלנו מתייחסות ל – האם אתה המבצע, האם אתה שותף להפצה, על הכל. דגש רב אנחנו שמים על ההיבט החוקי, על ההשלכות של זה. איך נערים יכולים למצוא את עצמם אחרי מקרה כזה בחקירה.

אני יודע למשל, אפילו מלפני ה-7 באוקטובר, בשומר חומות היו מקרים של שימוש במדיה בשביל להפיץ, אם זה הסתה, אם זה פייק ניוז לכאן או לשם.

אני אשמח להעביר לאדוני את ההרצאה שלנו, הרצאה מסודרת בשפה העברית, הערבית, מותאמת לחינוך הממלכתי-דתי. שלוש הרצאות שונות. יש התייחסות שם לחשיפה לתכנים שאינם מותאמים לגיל, יש התייחסות שם לפייק ניוז, יש התייחסות לכל מצבי הסיכון שאדוני יכול לתאר. זה אחד.

יש לנו פילוחים בדיוק באיזה נושא מיקוד אנחנו מעבירים את ההרצאות, וכמו שאמרתי, הוועדה הזאת דנה בנושא של מוגנות ברשת, שזה עיקר ההרצאות שלנו. יש דרישה אדירה מבתי הספר שנבוא ונרצה להם, ואנחנו עושים את זה.

אני חושב שאתה האדם המתאים לענות לנו על השאלה של אכיפה. כלומר, חקירות, כתבי אישום, באיזה נושאים, באיזה תחומים.

אני אגיד את זה במשפט אחד, ואם אדוני ירצה יותר פרטים אז אנחנו נצטרך לעשות שיעורי בית. אבל בגדול יש עלייה גדולה בתיקים שקשורים לרשת שהתקבלו מיחידה 105. אם לשנת 2023 קיבלנו 353 תיקים, בשנת 2024 קיבלנו כבר 932 תיקים שקשורים לזה.

עוד פעם, 932 אחרי שכמה היה לפני כן?

ב-2023? 353. קפיצה של 164%. אדוני שאל לגבי האכיפה המחמירה, כן או לא, אני לא יודע אם יש פה נציג של משרד המשפטים, אז אני אומר את זה רק כמשפט אחד. יש הנחיית פרקליט המדינה שמדבר על חשיבות בקידום מדיניות אכיפה מחמירה בעבירות לפי חוק הסרטונים שמאפיינות קטינים ושפגיעתם קשה ונמשכת. ומשטרת ישראל פועלת גם בהתאם להנחיית פרקליט המדינה.

אני אשמח לקבל פילוח של החקירות ושל התלונות שמגיעות אליכם. לצורך העניין, כמה על רקע הטרדות מיניות, כמה מגיע על רקע של אלימות, כמה מגיע על רקע שיימינג, כמה מגיע על רקע של לאומני, לא יודע, אולי יש לכם מן הסתם עוד כמה קטגוריות שלא עלו לי שאתם מכירים.

אני אעביר את זה למפקדים שלי ונעשה את זה.

מאה אחוז. תודה רבה.

אם אפשר להוסיף רק בנושא, נשאל פה למי מעבירים את ההרצאות. אז זה לא רק ההרצאות, זה חלק אחד מאוד משמעותי. מעבר לזה, אנחנו עושים מפגשים מקוונים לכלל הציבור. פתחנו את החודש הלאומי בהרצאה לכלל הציבור להורים, בכלל על כל הנושא של גלישה בטוחה, ו-105, ויש לאן לפנות וכו'.

מחר אנחנו בערב עושים משדר מיוחד לציבור רק על נושא של פגיעות על רקע מיני, חוק הסרטונים, כדי להעלות את זה למודעות. בשבוע השני הייתה הרצאה לחברה הערבית, עלו 700 איש למפגש המקוון הזה.

אנחנו פונים לאנשי מקצוע, אנחנו פונים להורים, אנחנו פונים לכלל הציבור. בגלל שיש גם חינוך, בריאות, רווחה ומשפטים ב-105, וכמובן ביטחון לאומי, נכנסים לבתי הספר, נכנסים לבתי החולים, הרצאות לאנשי צוות ברווחה. בקיצור, יש עשייה ענפה לכלל קבוצות קהלי היעד.

אז אם יורשה לי משפט אחד נוסף. עבודת המניעה לא מסתיימת רק בהרצאות בבתי הספר, נורמטיביים או באזורים מוחלשים. בכל תחנת משטרה יש פרויקט מסע, מיזם סולל עתיד לנוער. בפרויקט הזה אנחנו לוקחים לאורך שנה שלמה בני נוער שבסיכון, אם זה נוער שהוא עובר חוק או נוער שחשוף לסביבה עבריינית, או נוער קורבני, ואנחנו רצים איתם ל-30 מפגשים לאורך שנת עבודה.

ושם אנחנו מנסים לשנות אותם מקצה לקצה, לאורח חיים נורמטיבי. סט של מערכי שיעור ופעילויות ערכיות, חווייתיות, מעשירות, שהם עוברים איתנו. וגם זה, הקבוצות שלנו הן קבוצות הטרוגניות מכל קשת החברה הישראלית.

מאה אחוז, תודה. אני רוצה לשמוע את המרכז הישראלי להתמכרויות, את מיטל זמיר דוידי. שלום, מיטל, אנחנו נשמח לשמוע ממך על ההתמודדות.

אני מיטל, עובדת סוציאלית, רכזת תחום הכשרות צעירים אצלנו במרכז הישראלי להתמכרויות. אז אמרנו שמסכים נמצאים בכל מקום, הם חלק אינטגרלי מהחיים שלנו, מאפשרים לנו המון דברים טובים בהיבטים של חינוך, תרבות ורווחה, שלא יתאפשרו ללא הם. נראה לי שעל זה כולנו מסכימים, ובכל זאת התכנסנו כאן היום לדבר על נזקי השימוש המוגבר.

ראשית, נפתח ונאמר שאנחנו מזהים שתי מגמות מרכזיות. הראשונה, שימוש מוגבר ברשתות החברתיות ובנגזרות שלהן. והשנייה, שימוש במסך כפלטפורמה לצריכה של התנהגויות סיכוניות, כמו הימורים, גיימינג. ילדים מגיל צעיר נחשפים למסכים ולמשך שעות ארוכות. מאז פרוץ המלחמה, זמן המסך היומי של ילדים ונוער בישראל עלה משש וחצי שעות, שזה נתון קשה לעצמו, לשבע וחצי שעות ביום.

זה הממוצע הארצי של בני נוער בישראל? שבע וחצי שעות?

כפי שאנחנו דגמנו אותו, כן.

זה נשמע לי מעט מדי.

אני חושבת שאולי בגלל הגיל שבו התחלנו לעשות את הבדיקה.

שבע וחצי שעות ביום, כן?

כן.

חלקם כוללים שיעורים מקוונים והימצאות בתוך הרשת במסגרת הלימודים?

זאת צריכה של זמן מסך.

בגלל זה ה'מה' חשוב פה גם. מה עושים.

בנוסף לנתונים האלה, לפי הדו"ח האחרון של בזק, הגיל הממוצע לקבל סמארטפון הוא 6.6 שנים.

זה הממוצע?

כן.

יש כאלה שנולדים איתו כבר.

הבת שלי אתמול חזרה מהגן וסיפרה לי שהיא התפללה נורא חזק. נורא התרגשתי. אמרתי לה: למה התפללת נורא חזק? – כדי לקבל טאבלט. הילדה בת ארבע.

האמת שזה חמוד אבל.

זה חמוד, אבל אין מסכים בבית. אנחנו בצד השני של הדבר הזה. אבל מגיל צעיר מאוד ולמשך שעות ארוכות, ילדים בני שש ומטה, המוח הרך מתרגל לרמות דופמין מאוד גבוהות באמצעות צפייה ומשחק. הוא מפתח פחות משאבים להתמודד עם אתגרי חיים בסיסיים כמו שיעמום ומצוקה רגשית, שמוכרת לכולנו. בנוסף, אנחנו עדים לתופעות כמו הסתגרות, קושי ביצירת קשרים חברתיים ויכולת קשב הולכת ופוחתת.

הדאגה שלנו, אני מצטרפת אלייך נאווה, היא גם לתכנים שילד נחשף אליהם בזמן המסך, וגם לאופן שבו הם משפיעים על הנפש שלו ועל התפתחות המוח שלו. בגיל צעיר, המוח מסתגל לגירויים חזקים ומתמשכים, וככל שהילד גדל, הוא זקוק לריגושים בעוצמה גבוהה יותר כדי לחוות את תחושת הסיפוק.

זו טבעה של התמכרות.

אנחנו בעצם עדים לאיזושהי התפתחות של תלות במשהו שמעלה את רמת הדופמין.

בדיוק. סף הריגוש כל הזמן צריך לעלות.

הפעילות היומיומית, כמו מפגשים חברתיים ופעילות שגרתית כבר פחות מעניינת. קשה מאוד להוציא אותם מזמן המסך, כי רמת הגירוי בעצם במוח היא לא נותנת את אותו פייט. אז כתוצאה מכך, ילדים רבים עלולים לפתח תלות גוברת במסכים, לחפש מקורות נוספים לריגוש מוגבר, כולל מסכים או חומרים ממכרים.

וכשהילדים האלה נושאים עיניים אלינו המבוגרים, הם כמובן יתקשו למצוא אותנו, כי אנחנו?

במסך.

בקרב מבוגרים אנחנו מזהים עלייה משמעותית בעיקר בצריכה של מדיה חברתית ובהימורים, בשיעור של יותר מ-50%.

הימורים.

כן. כלומר, מדובר ב-150 אלף ישראלים נוספים שנכנסו למעגל של הימורים בעייתיים ושימוש בעייתי במדיה חברתית.

מטורף.

המשמעות היא שאנחנו ממסכים את עצמנו. כולנו עושים את זה, אבל חלקנו עושים את זה יותר. חלקנו מתמודדים עם הכאב, הפחד, החרדה של הימים הקשים האלה באמצעות בריחה ולא אסקפיזם, למסכים.

ולהפך. מחקרי האורך שלנו מראים כי תסמיני החרדה והדיכאון בקרב ילדים ונוער עלו משמעותית מאז חדירת הסמארטפונים לחיינו. בעוד שב-2010 דגמנו, רק 2% מבני הנוער שדיווחו על תסמיני חרדה, הנתון זינק ל-8.4% בשנת 2024.

אגב, מה הנתונים בעולם? בעולם המערבי נקרא לזה.

אני לא יודעת לומר לך, וגם יש הרבה הבדל בין מדינות אירופה לארה"ב. אני לא רוצה לומר מספרים שאני לא מדייקת אותם.

אוקיי. לפחות להבין איפה אנחנו ביחס ומה המגמות.

גם המגמות וגם מה אנחנו צורכים. אנחנו גם יודעים להגיד שילדים שנפגעו כטראומה של המלחמה צורכים יותר מסכים, ויותר מסכים שהתוכן שלהם הוא תוכן שקשור למלחמה. מה שאנחנו קוראים לו פורנו מלחמה. יש פה איזושהי תמונה אחרת מאז פרוץ המלחמה.

ולכן גם מה שאמרת על הסוגייה של סף הריגוש, כי כבר הדברים הבייסיק לא, הם צריכים לראות חומר יותר חזק כדי לקבל את אותו אפקט של ריגוש. זו התמכרות.

אז הדבר דורש מענה ברמה הלאומית בתחום ההסברה והחינוך, ובמקרה קצה בתחום הטיפול. מזה כשלוש שנים מפעיל המרכז הישראלי להתמכרויות פיילוט בשם מיזם חמ"ה בתשע רשויות מקומיות. מטרת המיזם לצמצם את נזקי השימוש בחומרים ממכרים והתנהגויות ממכרות, ובהן גם שימוש מופרז במסכים.

יחד עם ארגונים נוספים, אנחנו פועלים ברשות כדי לעודד בני נוער וצעירים באופן מערכתי. כלומר, הרעיון הוא לבדוק, למפות, איפה בני הנוער נמצאים ולעודד אותם להשתמש בשירותי פנאי, בחוגים, בתנועות הנוער.

אנחנו מכשירים אנשי חינוך, רווחה, צוותי רשות, הורים, לכלים מעולמות הפסיכולוגיה החיובית כדי לחזק את החוסן של התושבים, להתמודד עם האתגרים האלו. אנחנו מכשירים את צוותי החינוך-טיפול ברשות לדעת איך לשוחח עם נער צעיר או אדם מבוגר על הנושא של שימוש, מה לברר על מנת להבין את היקף השימוש, ולהסביר לאותו אדם איפה עובר הגבול והשימוש מתחיל לפגוע בתפקוד ובתחומי החיים.

זו דוגמה אחת. האתגר כאן גדול והדרך ארוכה, אבל ככל שנקדים להסתכל לאתגר בעיניים, כך נגדיל את הסיכוי שלנו להתמודד איתו.

אנחנו מברכים את הדיון הזה, וקוראים לוועדה להמשיך ולחפש דרכי התערבות למניעה וחינוך למזעור נזקי השימוש.

תגידי, תחת מי אתם יושבים?

אנחנו עמותה.

עמותה. אוקיי.

אני ממשיכה. אנחנו קוראים להצטרף אלינו כעמותה ולארגוני המגזר השלישי לבניית אלטרנטיבות לילדים ובני נוער, כדי למלא במשמעות שאינם מסכים את הזמן החלופי למסך. כמו כן, נדרשת תוכנית סדורה עם יעדים מדידים בתמיכה של מחקרים מהארץ ומהעולם, בהתאם לשאלות ששאלת, לצמצום נזקי השימוש במסכים. היעד שלנו הוא לאפשר שימוש מאוזן ובריא יותר למען הרווחה שלנו ושל הילדים שלנו.

בסדר, תודה רבה מיטל. יש לנו כאן את יהונתן בן שושן, נציג מועצת התלמידים. רק לפני זה, בת שבע, אנחנו צריכים להביא את נתוני ההשוואה העולמיים.

לדעתי הממ"מ הוציאו סקירה, היא הוצגה אני חושבת בוועדה לזכויות הילד. הם הוציאו סקירה מאוד משמעותית גם על הנושא הזה של השימוש במסכים. אני אבדוק ואגיד.

כן יהונתן, שלום.

כבוד היו"ר, חברי הוועדה, נציגי ציבור ואורחים נוספים. שמי יהונתן בן שושן, אני בן 17 בכיתה י"ב מבית הספר ויצו נחלת יהודה שבראשון לציון. ואני כאן כנציג מועצת התלמידים והנוער הארצי, כדי להשמיע את קולו של הדור שלי.

הדור שגדל אל תוך מציאות בלתי נתפסת. הדור שמחפש מפלט, ולעיתים מוצא אותו במסכים. מלחמת חרבות ברזל לא נגמרה עבור בני הנוער בישראל. עבור רבים מאיתנו, היא שינתה את תפיסת המציאות שלנו, שכל כך הרבה נערים ונערות מתמודדים עם פחד, חוסר ודאות ואובדן.

המסך הפך להיות לא רק בידור, אלא מפלט. אבל המפלט הזה, במקום להגן עליהם, מתחיל לכלוא אותם. ילדים נמנעים ממפגשים חברתיים, מתרחקים מהמשפחה. לפעמים מוותרים על ארוחות ומתנתקים מהעולם האמיתי, מוצאים נחמה זמנית בעולם הווירטואלי שבו אין אזעקות ואין פחד.

אני כאן כדי לומר – אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את הנוער שלנו. אנחנו חייבים להבין שהתמכרות למסכים אינה הבעיה, אלא הסימפטום. נוער לא נעלם לתוך הטיקטוק או הגיימינג כי זה כיף, אלא כי שם הם מרגישים בטוחים מהמציאות שמקיפה אותם.

אם אנחנו רוצים להילחם בתופעה, אנחנו לא יכולים רק לצמצם שעות מסך. אנחנו צריכים לתת להם סיבות טובות יותר להיות בעולם האמיתי. זה מתחיל במענה רגשי בבתי הספר, במערך תמיכה נפשי שמבין את הצרכים של בני הנוער. זה ממשיך ביצירת מסגרות חינוכיות, שלא רק מחזירות אותנו למפגש אנושי, אלא גם נותנות לנו כלים להתמודד עם העולם שבחוץ.

זה כולל השקעה במקומות שבהם נוער יכול להרגיש שייך. תנועות נוער, פעילויות בלתי פורמליות. ספורט, תרבות, אומנות. כל מה שנותן לנו סיבה להרים את הראש מהמסך ולראות שיש עולם שמחכה לנו מעבר לו. הדור שלנו לא ויתר על המציאות, הוא פשוט מחפש דרך לשרוד בה. והתפקיד של כולנו כאן הוא לוודא שלא נאבד את הנוער שלנו לטובת עולם וירטואלי, כי אם ניתן להם עתיד אמיתי, הם יבחרו בו.

חשוב לי להדגיש שאנחנו דור שגדל למציאות שבה אנחנו במסך, ובסופו של דבר מהמסכים אנחנו מקבלים את כל המידע שאנחנו צורכים. וצריכים ללמד אותנו, דווקא בתקופה החדשנית של ה-AI איך להבדיל בין כל הפייק ניוז שמסתובב ברשת לבין האמת.

הכל מתחיל בחינוך, וצריך ללמד את הנוער להשתמש באינטרנט בחוכמה. אפילו אם זה עשר דקות אקטואליה בתחילת כל יום. חשוב לתת לתלמידים כלים להתמודד עם תכנים בלתי הולמים ולדווח עליהם, בשביל שזה ימנע מבני נוער אחרים לראות את אותם תכנים. תודה.

נכון. יישר כוח. תיארת את זה מדויק.

תודה רבה יהונתן. אגב, אני אשמח גם לקבל, יש כמו שאמרתם גם צדדים חיוביים לשימוש במסכים. אני למשל, יש לי חבר שהבן שלו למד דרך המסכים, הוא רואה מדעי הכלכלה. אני אומר הלוואי הילדים שלי היו עושים את זה דרך המסכים, אבל הוא פתאום ניצל את הזמן, ראה הרצאות, פתאום הפך להיות עם ידע רחב. מתחיל לאתגר אותי עם שאלות ופה ושם. אז אני מניח שגם זה קיים. אני מניח שבכל דבר תמיד יותר פשוט לרדת למטה, אבל גם זה חשוב.

כן, אבל הרבה פעמים אנשים לא רוצים לחשוב.

נכון. אני יודע שזה החריג, אני מניח. השאלה כמה חריג כזה יש.

הם לא מקשיבים לפודקאסטים בעניין כלכלה.

נכון. אני אומר את זה בכוונה, הדגשתי שזה חריג.

לא, אני אומרת, אבל יש גם כזה. נכון, אתה צודק.

נכון. אבל סתם אולי בשביל להבין גם, ככל שיש השפעות כאלה גם כן ודברים כאלה.

אני חושבת שהתרופה, והוא נגע בזה, באמת אמרת את זה מאוד יפה, זה לתת משמעות. כי בסוף האדם מחפש משמעות, ובתוך הכאוס הזה ואי הוודאות הזאת, אז באמת אתה מאבד. זה מספר לך שהמשמעות שם, וכבר אתה לא יודע לאן ללכת.

אני חושבת, וזה גם אחד הדברים שעשינו בקרן לאזרחי ישראל, השקענו את ההקצאה הראשונה, שמנו שם 75 מיליון שקלים לטובת בינוי של תנועות נוער. כי אני רואה בתנועת נוער מקום שבעצם יכול לייצר משמעות חלופית למסך.

אבל זה לא סתם. ישבו חניכים של תנועות נוער, ואני חושבת שהתרופה היום היא עשייה ונתינה. כי החוויה הכי יסודית של אנשים זה מסביבי מלחמת עולם, כאוס מוחלט, זה מספר לי ככה וזה ככה, באלגן, אבל איפה אני? מה אני עושה בשביל לעזור? מה אני עושה כדי לתרום?

ואני זוכרת שהרבה בני נוער דיברו על זה, שבוועדה, כשברוך השם באמת המכרזים כבר יצאו וכבר אפילו התחילו בתשתיות הראשונות לבינוי של הסניפים האלה, 40 סניפי תנועות נוער בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, והם אמרו ככה – תנועת הנוער, הפעילות, ההתנדבות, יצאנו, עזרנו לקשישים שאף אחד לא ראה אותם, הלכנו ללוויות, תמכנו במשפחות, תמכנו במשפחות החטופים, הלכנו למשפחות החללים, היינו שם לחיילים.

והם סיפרו כאלה סיפורים, והם אמרו זה הדבר שנתן לנו כוח לשרוד. לא רק שנתן לנו, זה לא רק לשרוד, זה לא לצלוח את זה, אלא זה לצמוח. אתה משמעותי, אתה עושה. ועשייה היא תמיד תמיד תרופה. הרבי מלובביץ' אמר את זה דרך אגב. הוא אמר, כשאתה חולה בבית חולים ואתה רוצה להבריא, תעזור לחולה שנמצא במיטה לידך. תראה מה הוא צריך, תשאל לשלומו, תסתכל, תראה. זו הרפואה.

קודם כל, מודעות זה סופר חשוב. להכיר, להבין, לתת כלים להתמודדות, להבין את היקפי התופעה, איפה אדם נמצא, זה סופר חשוב. אבל בסוף כשרוצים לתת מענה, צריך לתת מענה שיש בו משמעות ונתינה. ונגעת בזה בצורה מדהימה, כי באמת החוויה היא ריק כזה, לאן, אנה אני בא. וכשאין, אז יש.

תודה לימור. כן, בהחלט, עשייה היא דיבר חשוב ובאמת נותנת גם משמעות. מלכה כץ, ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך. שלום, מלכה.

היי. אז נעים מאוד, קוראים לי מלכי כץ, ואני מנהלת את היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול, טבק והתנהגויות ממכרות, שתחת התנהגויות ממכרות אנחנו מכניסים את ההימורים והמסכים שלשמם התכנסנו היום. אני גם בוגרת 105, עבדתי כמפקחת של משרד החינוך בתוך 105, חמש וחצי שנים. אז נושא המסכים, אני מכירה אותו מכל ההיבטים.

רק שאלה, אולי גם תוכלי לענות. הגיל המינימלי היום שמזהים בו התמכרות למסך, מהו?

אנחנו לא מדברים על התמכרות למסכים. אנחנו כן יכולים להגיד שבני נוער מעידים על עצמם שהם מכורים. אני חושבת שסקר בזק האחרון, שחשוב להיחשף אליו, מדבר על משהו כמו 70% בני נוער שמעידים על עצמם שהם מכורים למסכים. שוב, אני לא זוכרת בדיוק את המספרים.

אני אוכל להביא נתונים על הטיפול.

על הטיפול, שזה כבר המכורים.

ושוב, והאפיון של מה זה מכור. כלומר, היום השימוש הרבה פעמים הזאת, היא עוברת גם כן איזושהי זילות. כל מי שיש לו טיפה איזה הרגל למשהו, כבר הוא מכור.

נכון. אני ממש מסכימה, זה ממש נכון. איילת, את יכולה לדבר על המאפיינים של ההתמכרויות. אני כן אגיד שהיום, לא רק בני הנוער, גם אנחנו עושים את הכל במסך. והם רואים את הסרטים במסך, והם שומעים מוזיקה במסך. זה הולך איתם, לא נעים לי להגיד, גם לשירותים לא פעם. סליחה, באמת. אז זמן מסך הוא כבר לא פקטור לבדיקה.

אני כן רוצה רגע להתייחס לזה שלמשרד החינוך, לשפ"י, השירות הפסיכולוגי הייעוצי, יש תוכנית.

נראה לי לא רק זמן מסך, אלא גם גיל. זה כבר לא פקטור. לצערי הרב זה יכול להיות גם מגיל שנתיים.

תינוק שייתנו לו מכשיר טלפון.

מסך מול הפרצוף. כן.

ואיך מתלהבים מילד קטן בן שנה שיודע לעשות את התנועה הזאת. כולם מתלהבים ממנו, במקום להבין שזו בעיה.

עזבי מתלהבים, אחד הילדים הקטנים שלי, מצאנו איזה טלפון צעצוע ממזמן כזה, של כפתורים, הוא לא הבין בכלל מה זה הכפתורים האלה. הוא התחיל להסתכל לאיפה מזיזים.

מצוין אז שהוא לא יודע.

לא, הפוך. הוא לא יודע על המכשירים של פעם.

הבנתי, אוקיי.

אצלי הם כבר יודעים לזהות, זה לא מצחיק אבל יש לי ילדים שיודעים, בגיל מאוד מאוד צעיר הם רואים את האותיות כסמל, אז הם יודעים ממש לפי האותיות. אמרתי יום אחד לאבא שלי, אבא אתה לא מאמין, הילד שלי היה בן שנתיים וחצי, אמרתי לו תגיד לו מה אתה רוצה למצוא פה. והוא פשוט ידע טיק טיק טיק. הוא ידע לגשת לזה בגיל שנתיים וחצי.

אבל זה בדיוק גם הנושא של פיתוח מיומנויות, שאם הן מכוונות למקום הנכון זה פיתוח של מיומנות שהיא מבורכת. אבל הם נולדים לעולם שכולם משתמשים במסכים.

נכון, ולהראות להם היום מרקו, הקצב, הם לא מסוגלים לשבת מול זה.

טוב, אז אני אגיד שבמשרד החינוך יש לנו תוכנית מערכתית להתנהלות מיטבית ברשת, שיש לה שלוש פעימות מרכזיות. בתחילת שנה, באמצע שנה סביב שבוע הגלישה הבטוחה, ובסוף שנה לקראת היציאה לחופשת הקיץ, שאז יש הרבה זמן פנוי, ונורא חשוב לנו להוציא אותם עם כלים ועם מיומנויות, מה אני עושה עם הזמן הפנוי הזה.

השנה שמנו לעצמנו לדבר על חוסן דיגיטלי. גם שנה שעברה, אבל השנה חוסן דיגיטלי גם בעידן ה-AI. אנחנו מפתחים כלים, מיומנויות, ערכים שיאפשרו להם להתמודד התמודדות מושכלת ומוגנת גם במחוזות הרשת.

דרך אגב, מי שקונה את הכלי הזה של ה-AI ויודע לעבוד איתו טוב, ואיך אמרת, באופן מושכל, אז זה כלי אדיר. אבל באמת צריך להיזהר.

כל הזמן צריך להחזיק את הגם וגם, גם את ההזדמנויות וגם את האיומים.

אני אומרת, אם אתה רוצה באמת להוציא מוצר שהוא טוב מה-AI, אתה צריך לחשוב.

נכון. אני חושבת שהחשיבה הביקורתית היא נכונה לכל שלב התפתחותי ולכל תחום בחיים, אבל הרשת, ל-AI, על אחת כמה וכמה. אז אנחנו כן עובדים על פיתוח חשיבה ביקורתית, על הפעלת שיקול דעת גם ביצירת תכנים, גם בצפייה בתכנים וגם בהפצה של תכנים.

כל הנושא של שמירה על פרטיות, כל הנושא של איזון בין צריכת הרשת לבין סדר יום. אנחנו כבר לא אומרים תהיה ארבע שעות מסך, בטח אי אפשר להגיד את זה למתבגר. אבל כן אפשר לדבר על איזונים, ותכף אני אספר על שני מודלים שפיתחנו.

אנחנו מדברים גם על התמודדות עם פגיעה ברשת וגם על הימנעות מפגיעה בזולת. אני אגיד שבעבודה עם ההורים, יש לנו שותפות עם הורים כל הזמן, אז גם מוציאים אלוני הסברה יחד עם הנהגת ההורים הארצית. שנה שעברה הוצאנו מסמך שהשנה עוד פעם הצפנו אותו, בנושא של צפייה בתכנים קשים.

זה כל כך חשוב שההורים יהיו מודעים לנושא הזה של צפייה בתכנים קשים. חשוב ללמד את הילדים איך אני צורך תכנים ברשת מבלי להיפגע, כי לפעמים יש כאלה שנכנסים במתכוון ואפילו מורידים את הטלגרם, ששם הם יראו סרטונים שלא יראו אותם במקומות אחרים. אבל יש את אותם כאלה שזה פשוט קופץ להם, ואז הם נכנסים, והם לא התכוונו לראות את זה והם נפגעים. אז המון עבודה על הנושא של צפייה בתכנים קשים.

אני אגיד שאחד הדברים שאנחנו עושים בשבוע הגלישה הבטוחה, זו עבודה של החבר'ה שלנו, עמיתים ומשפיעים. סיפרתי לכם בפגישה הקודמת על תוכנית עמיתים ומשפיעים, שזו תוכנית לפיתוח מנהיגות צעירה שאומרת לא לשימוש בסמים, אלכוהול, טבק, וכל הנושא של התנהלות מיטבית ברשת. הם מפעילים את המודל שלנו, שאנחנו קוראים לו 'להיות מלך או מלכה במסכים'. המלך ומלכה במסכים זה ראשי תיבות של מתי, למה וכמה. כלומר מתי אני נמצא במסך, למה, וכמה.

איזה אדיר. זה גם מחזיר לאדם את השליטה על האירוע.

נכון. זו קודם כל המודעות ואז באמת אני יכול לשלוט בדבר הזה.

כן, נכון. זה בידיים שלי, אני מולך.

בדיוק. ועם החבר'ה של חטיבות הביניים, חטיבה עליונה, אנחנו מדברים בדיוק מה שנאווה אומרת, וכל הזמן את מדברת על זה נאווה, על הנושא של האיכות ולא הכמות. והאיכות, אנחנו אפילו ממחישים להם את זה על שני צירים. על הרצף של היצירה לעומת הצפייה, והרצף של השלילי לעומת החיובי.

ואז אני יכול ליצור ולהיות חיובי ביצירה שלי, אם אני כותב ברכה למשל דרך ה-AI. אבל אני גם יכול ליצור ולהיות שלילי ביצירה שלי, ליצור תוכן אלים. ובהקשר של היצירה, זה להיות אקטיבי. ובצפייה, אני יכול להיות אותו דבר, חיובי, ולצפות בפודקאסטים. בתיכון הם צופים המון בשיעורי היסטוריה מוקלטים. אני אומנם פאסיבי, אבל אני עושה משהו חיובי.

יש היום פודקאסטים אדירים.

אבל צפייה גם יכולה להיות צפייה שלילית, כמו למשל לצפות בתוכן פורנוגרפי. אז אנחנו עובדים המון על ההבחנה הזאת של מה אני עושה שם ברמת האיכות. עם ילד בכיתה י', גם בכיתה ז', אתה לא יכול לדבר על הזמן שלו. כן, אנחנו יחד עם ההורים של היסודי. אני הורה לילד בכיתה א'-ב'-ג', גם אם נתתי לו והגיל הממוצע הוא 6.7 לקבל טלפון, בוא נעשה הסכם של קבלת הטלפון הראשון.

עכשיו, הם כל כך משוועים לקבל את הטלפון שהם מוכנים להכל. אז אנחנו יחד עם הנהגת ההורים עושים את העבודה הזאת, עם ההורים של היסודי. זה בגדול. אני חושבת שבאמת נעשית עבודה. שאלתי את יהונתן בהתחלה, היום לכם שיעורים? כאילו אני תמיד רוצה לראות מה מגיע לשטח, אנחנו גם עושים קבוצות מיקוד כדי להבין מה יורד לרמת השטח, והוא אומר שהשנה לא, אבל שנה שעברה כן, דיברו איתם הרבה על הנושא של התנהלות מיטבית ברשת.

מלכי, מההבנה שלך, המניעות ברשת, החסמים למיניהם, זה אפקטיבי? החסימות למיניהן, אם זו בקרת הורים. זה מוכיח את עצמו?

כן. זה מוכיח את עצמו בעיקר כשזה נעשה בשקיפות מול הילד ולא מאחורי גבו. מראש תדע שיש לנו בקרת הורים.

זו יכולה להיות התניה גם לקבלת הטלפון. כאילו, לא צריך להתבייש בזה. אם הם מוכנים הכל, אז זה בסדר.

זה גם תלוי גיל. זאת אומרת, רמת הבקרה. יש תוכנות לבקרת הורים, יש הרבה מאוד תוכנות כאלה, וחשוב שישתמשו בהן, אבל שוב, זה תלוי גיל.

נכון. אבל זו לא רק בקרת הורים, זה גם סינון של תכנים. כלומר, שאי אפשר יהיה להיכנס מהטלפונים שלנו לתכנים פורנוגרפיים למשל. אתם עובדים על זה המון ב-105.

דרך אגב, אנחנו העלינו לאתר שלנו הסכם לסמארטפון, לקבלת הסמארטפון הראשון. זה הסכם שחלק אחד שלו זה להורים וחלק אחד זה לילדות או לילדים. התאמנו את זה ממש לילד או ילדה. קוראים ביחד, מסכימים ביחד, חותמים ביחד. וכמו שאמרת, ההורים הם האפוטרופוסים של הילד, המכשיר נקנה על ידי ההורים, וההורים צריכים להגיד בצורה ברורה – אלה התנאים.

עכשיו, אני לא נכנסת לכאלה הורים שרוצים לתת סמארטפון לילד בגיל שש, או בגיל שבע או שמונה. אבל ברגע שנתת את המכשיר, זה מכשיר שהוא יכול להיות מאוד מסוכן. אז כמו שלא תעלה על רכב ותנהג בלי שלמדת, הורה מלווה, כל מה שאנחנו מלמדים ילד, כולל איך לחצות מעבר חצייה, אי אפשר לתת להם את המכשיר הזה.

אני רוצה להגיד עוד משפט אחד לגבי הנושא של משמעות ושייכות גם. אלה שני גורמים שמראים פעם אחר פעם במחקרים איך הם מהווים גורמי חוסן לרווחה נפשית. ואנחנו כן עובדים, גם עם צוותי החינוך, לאיך אני מגביש תחושות שייכות ומשמעות אצל תלמידים. וגם עם התלמידים עצמם, וגם דרך המנהיגות הצעירה שלנו. אנחנו מכשירים כ-10,000 בני נוער להיות בעצם מנהיגים מובילי דעה, שלא לשימוש בסמים, במסכים וכן הלאה. תודה.

מהמם. כל אחד יכול להיות מנהיג. רק יש לי שאלה למשטרה, לאסף. אנחנו יודעים שיש חברות שהן סוחרות ממש, מאוד מסחריות, שיש להן אינטרסים כדי לקדם תכנים מאוד מסוימים. יש איזשהן הגנות שהמשטרה עושה מול אותן חברות ברשת? למשל אתה מזהה חברה כזאת שמפיצה תכנים פורנוגרפיים אלימים וכו'.

זה אומר שאני צריך לעשות בדיקה יותר מעמיקה.

זה חשוב. כי זה צריך להיות, אתה יודע, צריך להיות גם מישהו שמוודא שהתכנים האלה לא קופצים בעל כורחם. זה תכנים פוגעניים וצריך לראות שמישהו באמת אוכף את הדבר הזה. אני יודעת שזה פרוץ שם לצערי. אני אשמח אבל אם תעשה עבודת בירור ותביא לנו לוועדה את הממצאים.

בהחלט. ניר שער, מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות. שלום ניר.

שלום וברכה. אני רוצה להוסיף לדברי הקולגות שלי כמה נקודות שהן חשובות. משרד הבריאות עשה מחקר, דרך מכון ברוקדייל, בקרב 4000 בגירים, וזה מונח בפניך אדוני היו"ר על השולחן. אנחנו מדברים על עשרות אחוזים.

56% דיווחו על שינוי היקף העיסוק בגיימינג מאז פרוץ המלחמה. בקרב יהודים 8.3 נמצאים בסיכון. בקרב הערבים 19.3. בתחלואה כפולה, יותר מ-20% מהמשיבים שנמצאים בסיכון, דיווחו גם על מצוקה נפשית. שזה מהווה נתונים מאוד מדאיגים, וצריך לדעת גם איך להתייחס ולפתח אליהם את המענים.

אני כן רוצה להגיד בהתייחס לדברים של חברת הכנסת, שבאמת ההתמכרות היא לא הבעיה. ההתמכרות היא הפתרון לתסכולים, לכאב, לאכזבות. מבחינת הנזקים שנעשים, השמנה, הרגלי תזונה, ראייה ומחלות עיניים, התפתחות קוגניטיבית לקויה. באמת התמונה היא מדאיגה וצריך לפתח מענים שהם נכונים.

אני כן רוצה להוסיף שנכנסה לסל הבריאות תרופה שנקראת 'סלינקרו'. התרופה הזאת היא תרופה שמשמשת לטיפול בהפרעת שימוש באלכוהול. בחו"ל נותנים אותה גם להימורים, ומסתבר שזה עובד, כי זה עובד על המנגנון של הדופמין שמפחית את ההנאה ואת הכמיהה. אנחנו רואים דברים מדהימים. מי שלוקח את התרופה מצליח לעשות עבודה מדהימה.

עכשיו, התמכרות היא לא תמיד באה לבד. זאת אומרת, אלכוהול יחד עם גיימינג, או יחד עם סמים. ובן אדם שמשתמש בזה, יכול להפחית את הכמיהה וגם להיות פנוי לטיפול ביו-פסיכוסוציאלי כמו שצריך.

אדם שהוא מכור לגיימינג, קודם כל הוא צריך להכיר בזה שהוא בכלל מכור. הוא בסך הכל הרי אוהב את זה, והוא גם לא מרגיש שהוא עושה לעצמו נזק. אז איך הוא בכלל מגיע למצב שהוא ייקח עוד תרופה בשביל לעצור את הדבר הזה? ודבר שני, כמה זמן הצריכה של התרופה? זאת אומרת, זו תרופה שמעל חודש-חודשיים עובר וחוזר?

קודם כל צריך מודעות וצריך אחריות. בדרך כלל אנשים לא מודעים ולא רוצים, ואז זה בא מקצין המבחן, זה בא מהאישה, זה בא מההורים. והיא ניתנת גם מגיל 18. בהתייחס לתרופה, היא ניתנת במרכזים לטיפול תרופתי ממושך ברחבי הארץ, וזה גם במרפאות נוספות.

באמת מי יכול לקבל?

כל אזרח ישראלי מגיל 18.

לא צריך מרשם?

אי אפשר לקבל את זה בקופת החולים, רק במרכזים שלנו לטיפול תרופתי ממושך. משרד הבריאות קונה את זה, מביא את זה למרכז וזה נעשה תחת פיקוח של רופא נרקולוג שמלווה בטיפול ביו-פסיכוסוציאלי.

מה תופעות הלוואי?

יחסית מאוד מאוד נמוכות אם זה ניתן בצורה נכונה.

כאילו נותנים את המינונים הנכונים?

גם מינונים, להתאים את המינון, את התרופה. צריך גם טיפול נלווה שזה חלק אינטגרלי. עכשיו, לא צריך לקחת אותה כל יום. זאת אומרת, אם בן אדם באותו יום יודע שהוא הולך לשתות, הוא יכול לקחת וזה פשוט מוריד לו את הדחף. אנחנו רואים שאחרי מספר חודשים אנשים הפסיקו לשתות.

וגם הפסיקו את התרופה?

כן. זאת אומרת, הם קיבלו גם כלים.

כי זה חשוב. כאילו בסוף אנחנו לא רוצים להחליף התמכרות בהתמכרות.

ברור. תראי, מה שלא מדובר, מתנהג. בן אדם שמצליח לגעת בנקודה שהפריעה לו, הוא לא צריך להשתמש. זה תהליך ארוך.

כי זה מטופל, זה בליווי של טיפול.

נכון.

אני רוצה להוסיף, ההתמכרויות ההתנהגותיות, מסכים, ביניהם גיימינג, פורנוגרפיה, הן התמכרויות שקופות. הרבה פעמים גם האדם עצמו לא מודע, כי בסוף מה הבעיה בזה? כמו שאמרת, יושבים לשחק במחשב, בטלפון. מה העניין?

אנחנו יודעים את הפקק שיש כדי להגיע לטיפולים, והרבה פעמים הם ייפנו לטיפול מסיבה אחרת. זה יכול להיות כמו תחלואה כפולה עם דיכאון, עם חרדה. ומה שאנחנו צריכים לעשות זה לעזור למטפלים ברחבי הארץ, לאנשי קו ראשון, לחינוך, לשאול שאלות שעוזרות לזהות את הנושא של שימוש. איפה בן אדם נמצא, למקם אותו על רצף השימוש ולעזור לו בעצם להבין שיש בעיה גם באזורים האלה.

הרבה פעמים פשוט לא שואלים ומגיעים לטיפול, ואנשי מקצוע, גם אנשי קו ראשון, לא שואלים את השאלות שקשורות לדבר הזה ומפספסים. גם לפעמים כשמגיעים בחבילה של התמכרות אחרת לחומרים, וזה בא כמו שאמרת בצמד לא מעט פעמים. אנחנו גם יודעים לזהות יותר צמד כמו שימוש בקנאביס ופורנוגרפיה, או הימורים ואלכוהול. אז אני חושבת שזה גם משהו שצריך לשים לב אליו.

התרופה הזאת בכלל היא מוכרת? זאת אומרת, אנשים יודעים? מכירים את זה? זה שאתה מכיר, זה ברור. לצורך העניין, אדם רוצה עכשיו לטפל בעצמו או מישהו רוצה לעזור לו.

והוא לא רוצה להגיע אליכם.

אז זה הולך ככה, חלק מתחום ההתמכרויות עובר עכשיו לקופות חולים, ורופאים עוברים הכשרה ייעודית בנושא.

מדהים.

אוקיי, אז זה חשוב. מאה אחוז, תודה רבה, באמת חשוב שהבשורה הזאת תופץ.

עידית ענתבי, משרד המשפטים. שלום עידית.

שלום. אני מיחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער. אין לנו מה להוסיף, הקשבנו. אנחנו עובדים עם רוב השותפים שסביב השולחן. אנחנו לא פועלים בנקודה הספציפית הזאת כרגע כנושא. ככל שנמצא שיש צורך, אז אנחנו פועלים גם תחת ועדת המנכ"לים ועל פי ההנחיות שלהם. כרגע הנושא הספציפי הזה לא טופל על ידינו, ואין לי איזה משהו להעשיר את הידע של השותפים בשולחן. אבל אם תרצו שנעשה משהו, כמובן נשמח.

אני שואל אותך לגבי הדברים שהעלו פה, נגיד ברמת האכיפה.

אכיפה זה לא אנחנו. אני אומנם ממשרד המשפטים, אבל אני מיחידת התיאום הממשלתי. זה לא פרקליטות, לא ייעוץ וחקיקה. אין לי נתונים בנושא הזה.

הבנתי, בסדר. טוב, מאה אחוז. תודה עידית.

אנחנו עם ההסתדרות הרפואית, ד"ר סטיבן ריינגולד. שלום אדוני.

שלום, תודה על ההזדמנות. תודה לכולם שדיברו, אמרתם דברים מדהימים. אני רופא ילדים בגיל הרך וגם בחבר הישראלי. אז אני פוגש את זה כל יום במרפאה. ורואים את זה, ילדים מספרים על השימוש במסך, כולל ילדה בת 12 אתמול שהחזיקה את הפלאפון שלה בכף היד ואמרה 'לא, זה התינוק שלי'. היא לא יכולה להיפרד מהפלאפון כדי שאני אוכל לבדוק אותה.

אבל אני רוצה לומר שני דברים קיצוניים. אחד מהם זה בתחילת החיים. מהזמן שהתינוק נולד והפגישות הראשונות עם ההורים שלו, בשנים הראשונות שלו, כשאני רואה הורים שלוקחים את הילד בעגלה והם בפלאפונים שלהם ולא בילד. כל פעם שרוצים להרגיע את הילדים במרפאה שלי, ורואה ששמים את המסך מול הפרצוף שלו במקום שההורה יחזיק אותו.

אז אנחנו מדברים בטיפת חלב על הדרכה להורים בגיל מאוד צעיר, וגם לזהות קשיים, להתמודד עם העולם כבר בגיל שנה-שנתיים-שלוש. זה אומר שהמניעה חייבת להתחיל מהיום הראשון, אולי אפילו הדרכה לפני הלידה. מאוד חשוב להתמקד מההתחלה, לא רק אחרי שזה כבר מתחיל וההתמכרות כבר קיימת ושהילד נכנס לכיתה א'.

דבר שני, בקצה השני, שבאוסטרליה כבר מדברים על חקיקה כדי למנוע מילדים להשתמש ברשת חברתית מתחת לגיל 16. יש תחרות נורא כדי לגשת לילדים ברשתות שונות, והגישה לילדים דרך כל מסך זה פשוט נורא. ואין הרבה הגבלה. זה משהו שאני חושב שצריך את הבדיקה. תודה.

תודה רבה.

תודה רבה אדוני, תודה רבה על העבודה גם. באמת חשוב.

משרד הרווחה, נמצאת איתנו איילת. כן, שלום.

שלום וברכה. אני תמיד אומרת כשאני יושבת מסביב לשולחן הזה, כמה זה נכון ומתאים שלקראת הסוף אחרי שדיברנו על מניעה, אחרי שדיברנו על חינוך, אחרי שדיברנו על אכיפה, אחרי שדיברנו על משרד המשפטים, כולם, אנחנו מגיעים להתחלה של הקצה, אם לא לקצה, ואנחנו מדברים על טיפול בבני נוער.

במקרה הספציפי הזה אנחנו מדברים על טיפול בבני נוער, אנחנו מדברים כבר על התמכרות, אנחנו מדברים על רצף השימוש במשרד הרווחה, במרכזים וביחידות של הטיפול שלנו. אנחנו מדברים על אלה שנמצאים על הרצף. אם אנחנו מדברים על מסכים ועל התמכרויות התנהגותיות בכלל, אצל בני נוער, אלה שמטופלים במחלקות הרווחה על ידי עו"ס נוער.

עוד לא התחלנו לדבר על האובדנות.

על האובדנות, על כל ההתמכרות ההתנהגותית, שזה הימורים, קניות, מסכים, מין. ואלה שאנחנו כבר מגיעים איתם במחלקות הרווחה על ידי עו"ס נוער שלם, שאנחנו כבר מזהים שההתנהגות היא כבר כזאת שדורשת טיפול על ידי מומחה, שמומחה בנושא של טיפול בהתמכרויות אצל בני נוער.

אנחנו רואים יותר ויותר בני נוער, שאני חושבת שמה שמאפיין אותם, וזה מאוד מתחבר למה שאת דיברת וגם את דיברת על זה מלכי, על השייכות. כשאנחנו מדברים על התמכרות למסכים, אנחנו מדברים על אותם בני נוער שמסתגרים.

לאט לאט הקשרים, גם המשפחתיים, גם הקהילתיים, גם החברתיים, הולכים ומצטמצמים, ואנחנו לא רואים אותם מסתובבים. אנחנו לא רואים אותם בעיניים. הם אותם בני נוער שמסתגרים. הם לא מפריעים, הם לא בולטים. בכיתה, הם ילדים טובים. אם הם מגיעים לכיתה. אם הם לא מגיעים לכיתה, הם נמצאים אולי בבית כי הם במסך.

הדרך לאתר אותם היא יותר מורכבת. ושם אנחנו באמת כבר מתחילים לעשות את האבחנה ואת ההבנה שמדובר בהתמכרות, כשאנחנו רואים שהקשרים והתפקוד הנורמטיבי של נער בגילו נפגע בכל כך הרבה מישורים. גם הרופא ציין את זה, ילדה שאי אפשר לבדוק אותה כי היא לא מוכנה להיפרד מהפלאפון. אנחנו רואים מה קורה כשצריך לקחת את הפלאפון לתיקון.

אני רוצה לשאול, טוב זה מקרה מאוד קיצוני שהילדה לא משחררת את הטלפון, אני מניח שזה כבר בולט מאוד. אבל יש ילדים שצריכים חברה ברמות שונות. יש ילד שאם הוא לא עם חברים, אז הוא בבעיה, ויש ילד שמספיק לו להיות עם חברים פעם ביומיים והוא כזה, הוא לבד. בדור הקודם ובשני דורות אחורה הוא היה יושב וקורא ספרים, וזה בסדר, זה האופי.

אבל איך אמרת? הוא היה יושב וקורא ספרים.

לא, ברור, אבל זו לא פגיעה במובן החברתי.

זו לא פגיעה, נכון.

זאת אומרת, איך אתם יודעים להבדיל? כלומר, יכול להיות שיש אנשים שהם, הרי יש מעל הממוצע, מתחת לממוצע ובממוצע. אז האם הוא מתחת לממוצע בגלל שהוא כבר במסכים או בגלל שזה האופי שלו? אנחנו לא רוצים לטפל במי שלא צריך לטפל בהם.

ברור, מי שלא צריך לטפל בו גם בדרך כלל לא יגיע לטיפול.

למה? יכול להיות שההורים יגידו הילד הזה, יש לו כמה אחים, האחים שלו כל היום עם חברים והוא האופי שלו שונה, הוא כל היום במסך, הוא מכור.

אז כל דבר נמצא על הרצף. ועל כל דבר אני חושבת, גם על מסכים, גם על אלכוהול וגם על שימוש בחומרים. אם הוא מתנהל בחיי היומיום והוא מסוגל להניח לזה ולעשות את מה שנדרש ממנו עכשיו, בין אם זה ללכת לפעילות חברתית או להשתתף בארוחה משפחתית, או להתפנות להגיע לצו ראשון בלשכת הגיוס. אז בסדר, הוא נמצא הרבה, אבל זה עדיין לא פוגע בו בצורה כזאת בדברים שהוא עדיין נדרש אליהם. הכל נמצא על הרצף, ואת הרצף הזה אנחנו בוחנים ואנחנו בודקים.

הנושא של התמכרויות התנהגותיות והתמכרות למסכים, נכנס אצלנו עכשיו במשרד הרווחה גם מבחינת הכשרה למטפלים. בגלל שאנחנו רואים שמגיע ויש צורך בידע בטיפול ממש, גם ביחידות, גם במרכזים. אנחנו מפתחים את הידע בקורסי הכשרה שניתנים למטפלים בבית הספר המרכזי.

שבוע שעבר הסתיים קורס ראשון שבו נכנס טיפול בהתמכרות התנהגותית והתמכרות למסכים בתוך המשרד. אנחנו מתחילים חשיבה על איך אנחנו עושים את המודולות האלה לכל המטפלים ביחידות ובמרכזים.

שאלתם פה על גילאים. היחידות והמרכזים מטפלים על פי חוק בהתמכרות בבני נוער מגיל 12. הממוצע בעבר היה 15-16, היום אנחנו רואים את הממוצע 13-14. לא רק במסכים, אלא בכלל בהתמכרויות.

התנהגותיות?

בכלל, על הכל.

עוד פעם, באיזה שנים הייתה הירידה?

בשנים האחרונות, מגיל 15-16 שהיה הממוצע, היום הממוצע הוא 13-14 אצלנו במרכזים וביחידות.

כי אי אפשר נגיד לבחון את זה בגיל יותר מוקדם?

אני מניחה שאפשר לבחון את זה בגיל יותר מוקדם, אבל לא מגיעים לטיפול ייעודי להתמכרויות בגיל יותר מוקדם. מגיעים, אבל הממוצע הוא עדיין עוד לא שם. יש כמובן את הסטיות לכאן ולכאן. ואני כן רוצה לחזק שוב את מה שדובר פה, גם על המניעה וגם על הכל, על המקום של השייכות, תחושת השייכות של בני הנוער. זה משהו מאוד משמעותי גם בטיפול.

חלק מהטיפול זה ליצור מחדש את תחושת השייכות, אם זה באמצעות טיפול קבוצתי, או כל מיני פעולות ומטרות טיפוליות שמחזקות את תחושת השייכות של בני הנוער. אז אחרי שהמניעה, והחינוך, והאכיפה, באמת מאוד חשוב כדי לא להגיע למקום של הצורך בטיפול, אבל לצערי יש כאלה שמגיעים גם לשם.

אז יש קבוצות תמיכה ייעודיות לנושא הזה?

קבוצות טיפול, כן. במרכזים וביחידות, אנחנו עובדים גם בשיטה קבוצתית בנושא הזה עם בני נוער.

אני רציתי לשאול דווקא את מלכי לפני כן, משהו שאני נתקלתי בו מאחת הבנות שלי. בבית ספר למשל, כדי שהמורה תהיה בקשר עם הילדים, אז פותחים קבוצת וואטסאפ. כל מורה פותחת וואטסאפ. עכשיו, זה היה בגיל יחסית מוקדם, ואנחנו לא רצינו לתת. והיא אמרה לנו, לפחות שתהיה אלטרנטיבה, לפחות תשלחו גם במייל. מייל, לפחות פותחים אותו פעם ב... זה לא מכשיר הטלפון.

בת כמה היא אם מותר לשאול?

היא הייתה אז בת 12.

בוואטסאפ לא אמורים להיות מתחת לגיל 13. אנשים לא מכירים את גיל השימוש המינימלי ברשתות.

לא היה לה וואטסאפ. זה לא רק זה, כבר היה חוסר שייכות. היא לא יכלה לתפקד. בסדר, אז אשתי הייתה בוואטסאפ הכיתתי. אבל גם אשתי לא יכולה להיות כל היום, יש לה עוד כמה עיסוקים בחיים חוץ מלראות את כל ההודעות, ואת כל ההודעות חזרה ואת כל השאלות של כל התלמידות, בכל העשרים וואטסאפים שם בכל השיעורים.

אני חושב שפה המגמה, אני מבין שהמגמה עולמית וכולנו בוואטסאפים וכולנו בקבוצות, ובטח אנחנו כאנשים מבוגרים והכל. אבל אנחנו מכניסים לילדים, אפילו לא נותנים את האופציה לילדים שלא רוצים להיות חלק מזה, גם הם נשאבים לזה בעל כורחם, כי מה אפשר לעשות? הם יישארו חריגים? הם לא ידעו מה השיעורים? לא ידעו מה המבחן? גם מבחינה חברתית, הם יהיו מחוץ למעגלים? אני חושב שזה משהו שאתם צריכים לתת עליו את הדעת.

אנחנו נותנים. כעיקרון ההתקשרות, בטח עם תלמידי היסודי, היא נעשית דרך ההורים ולא דרך התלמידים, בהתקשרות בוואטסאפ. גם יש חוזרי מנכ"ל. אני לא מאוד בקיאה בפרטים של חוזרי המנכ"ל, אבל זה מאוד ברור למורים מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון, מה כן לשיקול דעת ומה לא לשיקול דעת. אני אבדוק את זה.

בסדר, זה היה לפני כמה שנים. בכל מקרה, שאלה לניר. אחוזי ההצלחה של התרופה.

אני צריך לבדוק. לא ביקשו את זה ממני, אני אתן את מספר המטופלים ואת האחוזים.

בסדר. עכשיו יש לנו את הודיה מלוקחים אחריות. שלום הודיה, תודה שבאת.

שלום לכולם. תודה רבה על הזכות, באמת מאוד נהנית. גם אם הדברים פחות טובים, כן, אבל באמת לשמוע ולראות שזה מדובר ואנחנו על זה מה שנקרא. אני הודיה, מרצה בארגון לוקחים אחריות. ובאמת הנתונים שאנחנו רואים היום הם אינם מפתיעים, והם מחייבים אותנו לקום ולפעול כאן ועכשיו לפני שזה כבר מתדרדר.

כמו שדובר על ההתמכרות ועל דרכי הטיפול, אנחנו באמת מוצאים את עצמנו כבר בטיפול של הנזק של הפגיעה, אבל בעצם מה עם למנוע אותה מראש? זאת אומרת, מה אם רגע בוא נחשוב, אוקיי עכשיו יש בעיה, אנחנו נטפל בה. אבל בוא ננסה לעשות מה שאנחנו יכולים כדי למנוע שהיא תקרה מלכתחילה.

כמו המשל של חכמי חלם, שהיה גשר רעוע, שהעוברים והשבים היו עולים עליו והיו נופלים ונחבלים, ואז הם החליטו לקחת אחריות ולבנות בית רפואה מתחת לגשר. זה חשוב וזה נצרך לטפל בנפגעים ובפצועים; אבל רגע, שנייה – בואו נתקן את הגשר. אז היום אני פה במטרה להציע שני פתרונות מעשיים, ולדחוף לחקיקת שני חוקים מאוד חשובים.

הודיה, לפני שאת רצה לחוקים, תספרי לנו על עצמכם. לוקחים אחריות, מי אלה?

ארגון לוקחים אחריות זה ארגון שעובר במאות בתי ספר בארץ ומעביר הרצאות על הרשת החברתית, על מוגנות ברשת, על שימוש נכון. אני ספציפית מתמחה בחמש הרצאות מתוכן, ואני אישית רואה את ההצלחה ואת ההשפעה על הילדים שאני העברתי.

אם זה שבסוף ההרצאה בנות בנות 12-13 ניגשות אליי ואומרות לי, המרצה אני יכולה שנייה לספר לך משהו, אבל את נשבעת שאת לא מספרת לאף אחד? ברור, אני פה בשבילכן, את רוצה לספר לי? וזו אחריות מטורפת לדעת שעכשיו אותה ילדה באה ומספרת. ואז כמובן אני מפנה אותה ל-105 ומפנה אותה לעזרה.

כמה זה קורה לך? באיזה היקפים זה קורה שאת מגיעה וניגשות בסוף בנות, או בנים, אני לא יודעת, ואומרים אפשר לשתף אותך ככה וככה?

עד היום עשיתי 28 הרצאות. אני יכולה להגיד לך שלפחות בעשר הרצאות בנות ניגשו אליי בכל הגילאים, אם זה בחטיבת ביניים, אם זה כיתה ג' – "ואי את האמת שהמורה לא יודעת, אבל אם אני יכולה שנייה לשתף אותך במשהו קטן".

ובאמת אחרי זה אני מפנה אותן. גם אנחנו מספרים ומיידעים אותם שאנשי החינוך הם לא נגדם, כן? ההורים הם לא נגדם, הם באמת רוצים את טובתם. אנחנו מעודדים אותם ללכת לדבר על הדברים ולהבין שזה לטובתם.

זה מדהים, ויישר כוח על הפעילות המדהימה הזאת והמבורכת הזאת. ורגע, מי אלה שבעצם מעבירים את ההרצאות ומייצרים את המודעות הזאת?

אנחנו באמת עשרות מרצים בארגון.

שהם תלמידים? הם סטודנטים? מה ההכשרה שלהם?

אוקיי, אנחנו לומדים דבר ראשון את תחום הבמה, את העמידה מול הקהל וכל זה, ואז אנחנו הולכים ולומדים את התחומים. את אותן הצגות ואותן הרצאות שכל אחד מתמחה בהן.

ספציפיות. אתם בוחרים איזה תחום להתמחות?

זו ההנהלה. עכשיו, בסוגריים, אני באמת המרצה הכי קטנה בארגון, כן? זה לא שהמרצים בגיל שלי, אני פשוט מאוד אוהבת את התחום.

בת כמה את? אם מותר לשאול.

19.

וואו, אדירה.

מבחינתי גיל זה מספר בתעודת הזהות. ובאמת מרצים מוסמכים, אנשי מקצוע שעוברים ולומדים את כל ההיקף של אותו מידע, ועוברים ומעניקים את אותו ידע וכלים מקצועיים לתלמידים. אז החוק הראשון שאנחנו מאוד נרצה ונשמח לקדם עם אדוני, חבר הכנסת אריאל קלנר, נשמח לקדם אותו איתך ביחד, שהוא אימות גיל. בעצם היום כל ילד יכול בלחיצת כפתור להיכנס לאתרים קשים כמו פורנוגרפיה, כמו אלימות וכו'. והמטרה של החוק הזה, בעצם למנוע את שהיית אותם קטינים באתרים האלה.

אימות לפי הגיל שלהם? בעצם איך עושים את זה?

נכון, יש כמה דרכים. דרך ראשון זה לפי סריקת תעודת זהות. שאת צריכה לסרוק את תעודת הזהות, להוכיח שאת בעצם מעל גיל 18, שאת כבר בגירה.

ואם הוא לוקח את תעודת הזהות של ההורים שלו וסורק אותה?

נכון, באמת אי אפשר לשלוט על כל ה-100%.

את אומרת לפחות לעשות איזה משהו, שיהיה איזה חסם.

בדיוק.

אבל מעל 18. מה עם 16-17?

אז אנחנו בעצם מדברים עד גיל 18, שאותם נערים בני 16-17 שהיום בלחיצת כפתור אני מעל גיל 18, באמת בשנייה נפתחים ונחשפים לעולם הזה. לצלם תעודת זהות, אם זה לרשום את פרטי חשבון הבנק. זה באמת לעשות כמה שאנחנו יכולים כדי להבטיח שלא יהיו שם קטינים.

והחוק השני, זה בעצם להכניס תוכנית חינוכית לבתי הספר מגן ועד תיכונים. כמו שאמרנו, בעצם היום הגיל הממוצע הוא שש וחצי. ואנחנו לוקחים באחריות פונים לכל הגילאים, אם זה גן, ואם זו חטיבה, ואם זה תיכון כיתה י"ב. אנחנו כבר שיתפנו את משרד החינוך בתוכנית שלנו, ואנחנו מחכים להמשך המגעים להרחבה של הפעילות לכלל מערכת החינוך.

זו תוכנית חינוכית חובה. זה הדגש. זה לא שזה נתון לשיקול הדעת של המוסד, אלא שבאמת תהיה את החובה להכניס את התוכנית החינוכית הזאת.

חד משמעית. אני אחות גדולה לחמישה אחים, ובאמת שאני רואה אותם במסכים אני אומרת וואו, הלוואי שהם היו עוברים איזושהי הכשרה מקצועית. לא לשלול את האפשרות להיות במסך, כן? זו באמת המציאות, והיום רוב החברה שלנו היא שם, ויש שם באמת הרבה דברים טובים.

אבל אנחנו כן מאמינים בלתת כלים מקצועיים. אם זה ללמד את הילדים צפייה ביקורתית. מה האינטרסים של זה שהראה לי עכשיו את הסרטון? אוקיי, למה זה כל כך כיפי וזה בחינם? למה שמישהו ייתן לי עכשיו כל כך הרבה אפליקציות וכל כך הרבה תוכן מעניין והוא בחינם? כנראה שאני המוצר שהוא קונה, כן? כנראה אני זה שמשלם, גם אם זה לא בכסף.

ובאמת אנחנו מחכים להמשיך לפרסם את הבשורה שלנו, של אותן הרצאות והכשרות חינוכיות. אז זהו, בואו ניקח אחריות ובואו נמנע את זה מראש. לא נגיע לנפילה עצמה. תודה רבה.

תודה רבה רבה. ממש מדהים.

תודה רבה הודיה. יש למישהו פה מה להוסיף לפני שאנחנו סוגרים את הדיון?

אני חושב שקודם כל, אם נסכם, אני אקח את זה לדימוי לפני כמאה שנה בערך, משהו כזה, קצת יותר, נכנסו הרכבים לעולם. לפני זה לא היו רכבים, ואז התחילו להיכנס הרכבים. וכשנכנסו הרכבים לעולם, אז הם הביאו ברכה מאוד גדולה, אבל כשהתרבו הרכבים, אז פתאום יש תאונות גם. תאונות קטלניות שאולי לפני זה לא היו מודעים אליהן.

ואז המציאו כנראה את התמרורים כדי שנוכל לבוא ולנהוג כולנו, לקבל את הברכה מהרכב אבל גם לצמצם לפחות את ההרג אחד של השני, ומאז אנחנו גם מתמודדים עם ההשפעות של זה. ואנחנו לא רוצים לחזור אחורה מצד אחד, ולא יכולים לחזור אחורה, ואין לנו שום סיבה לחזור אחורה לעולם שלפני. אבל אנחנו גם לא יכולים לתת לעולם הזה להיות פרוע.

ואני חושב שאנחנו נמצאים היום בדיוק בסיטואציה הזאת עם כל הטכנולוגיות החדשות, ועם המסכים, שזו ברכה גדולה מצד אחד, ומצד שני אתגר עצום, ונראה שעדיין התמרורים לא הוכנסו. אנחנו מבינים שצריך, ואנחנו מנסים להתמודד וכל אחד ואחת פה במקום שלהם עושים עבודה מדהימה, אם זה בטיפול, כמובן זה כבר אחר כך, שזה דבר חשוב. אם זה במניעה עוד לפני כן, ואם זה בתחומי האכיפה שאנחנו עוד צריכים לראות בוודאי שלא יהיו לזה שימושים של אלימות ופלילי וכו'.

אבל בסוף אמרנו, קודם כל הדבר הכי חשוב שייצא מכאן, גם כן קריאה חברתית להורים לקחת אחריות על הילדים. בסוף אין לזה תחליף, לא יעזור שום דבר. ההורים חייבים לקחת אחריות על הילדים שלהם, על הדור הבא, ולהתמודד עם העניין הזה למען הילדים שלהם.

כמובן אין הורים שהילדים זה לא הדבר הכי יקר להם בעולם, ופה אנחנו צריכים לראות שההורים אכן מבינים את הסכנות ונותנים את המענה המתאים, ומקבלים גם את הכלים ברמה החברתית. ופה נכנסת האחריות שלנו כחברה. לקחת אחריות כחברה, זה אומר שגם ההורים יהיו מודעים ככל שניתן, בהסברה ויבינו.

ניקח את מה שהודיה עכשיו אמרה, ממש להכניס את הדברים ולהטמיע אותם במערכת החינוך. יש לנו את משמרות הזהב בבתי הספר שמלמדים זהירות בדרכים, אז צריך גם זהירות ברשת. למצוא לזה את ראשי התיבות המתאימים ולהטמיע את העניין הזה. וכמובן כחברה לבוא ולדעת להציב את התמרורים.

תודה רבה, לימור, שהשתתפת. תודה רבה לכל מי שהיה כאן. אני גם באופן אישי אקח לתשומת ליבי את העניין של הצעות החוק ונבחן את זה בכובד ראש. זה דיון שפותח פה הרבה מאוד דיונים ועולם שלם של מדיניות ציבורית שצריכה להיקבע בהתאם לדיון הזה.

תודה רבה לכולם, אנחנו נמשיך לעקוב. ואני גם מחכה כמובן לתשובות לכל הדוחות שקיבלנו. להתראות.


הישיבה ננעלה בשעה 12:12.