פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
ועדת משנה של ועדת הכלכלה לקידום מנופי צמיחה של ענף החקלאות
18/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת משנה של ועדת הכלכלה
לקידום מנופי צמיחה של ענף החקלאות
יום שלישי, כ' בשבט התשפ"ה (18 בפברואר 2025), שעה 14:30

הצגת התכנית הבינמשרדית לביטחון המזון

חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר

יסמין פרידמן
יצחק קרויזר

אורי צוק בר - סמנכ"ל בכיר למחקר, כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות וביטחון המזון

יעקב פולג - סמנכל סחר בינל, משרד החקלאות וביטחון המזון

מיכל לוי - המדענית הראשית, משרד החקלאות וביטחון המזון

שרה אן מאדי - ראש תחום כלכלה ופרויקטים, משרד החקלאות וביטחון המזון

יובל ליפקין - ראש מנהל ביטחון המזון, משרד החקלאות וביטחון המזון

ליאת אזיקאל - מינהל ביטחון המזון, משרד החקלאות וביטחון המזון

נעמי פליס איסקוב - מנהלת מחלקת מחקר בתזונה, משרד הבריאות

אוראל פיין - רפרנט תמ"ס וחקלאות אגף התקציבים, משרד האוצר

רותם שמאי - מנהל אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד להגנת הסביבה

ויקטור וייס - רמ"ח מדיניות אקלים, משרד ראש הממשלה

ליאור לוי - יו"ר איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים

דורית אורלי - דוברת, ארגון מגדלי דגים, ארגוני מגדלים

דורית אדלר - נשיאה, הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא

ירון סולומון - מנהל המחלקה להתיישבות תנועת האיחוד החקלאי, תנועות ההתיישבות

אברהם דניאל - יו"ר התאחדות החקלאים החדשה בישראל, התאחדות החקלאים החדשה

אורי דורמן - מנכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

עומר גינזבורג - מנהל תחום סביבה ומזון , אנימלס, ארגונים להגנה על הסביבה

עידית חנוכה

שרון רפאלי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצגת התכנית הבינמשרדית לביטחון המזון

שלום לכם, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה בנושא מנופי צמיחה של ענף החקלאות. היום אנחנו מדברים על התכנית הבין-משרדית לביטחון מזון מבית המדרש של משרד החקלאות וביטחון המזון. אני מברך את המגיעים ורוצה לציין בהערכה גדולה את עצם ההתמקדות בנושא בהובלת השר, מנכ"ל ויובל ליפקין שיציג כאן את העבודה הבין-משרדית, הבין-תחומית. אני מברך את העבודה המתודולוגית עם ההכנה לממשלה, והממשלה קיבלה החלטה לפני כמה חודשים שהולכים לכיוון הבחינה הזאת עם יעד מספרי שיובל מיד יציג, וחלוקה לצוותי עבודה בתחומים שונים בראשות נציגים ממשרדים שונים. את החשיבות הלאומית במציאות המיוחדת והמורכבת מכל ההיבטים שכולנו מכירים. מה שנעשה כרגע זאת עבודה אסטרטגית כפי שהיינו רוצים לראות, לטעמי, בכל תחום, בכל משרד בשיתוף פעולה בין משרדים כפי שראוי.

מיד אעביר את רשות הדיבור ליובל. אני אציין את העובדה שמי שבולט בהיעדרותו זה אגף התקציבים שנכנס אבל הוא לא שותף. אוראל הוא איש יקר - -

עכשיו זה שדרג את הדיון.

הוא שותף נוכח.

לא קיבלת בשום מקום קבלת פנים כזאת. איזה פרגון.

רק מראה שאגף תקציבים וחקלאים יודעים להסתדר – הקשר בין אגף תקציבים לבין חבר הכנסת שוסטר.

כן. יש קשרים יפים בין כולנו. כולנו רקמה אנושית אחת. אבל מה שחסר זה אותו רכיב של מחויבות שצריך לסדר. אבל העבודה שתוצג, ומן הסתם, עומדת להבשיל תונח לפני הממשלה, ואנחנו נצטרך לראות בסקרנות גדולה ובהתרגשות לנוכח המפגש הגדול הזה בין מה שראוי להיות לבין היכולות, ובמקרה הזה היכולות הכספיות, אם כי הן לא היחידות – יש רגולציה ויש תשומת לב וחקיקה.

אני מבקש להעביר את רשות הדיבור ליובל ליפקין. תציג את עצמך פורמלית ואת העבודה החשובה.

תודה רבה, חבר הכנסת אלון שוסטר, שר החקלאות וביטחון המזון לשעבר, על עצם קיום הדיון הזה.

פיתוח הכפר.

אנחנו ביטחון מזון.

חבר הכנסת שוסטר יצר איתי קשר על עצם הדיון הזה. הנושא בוער בו, ואנחנו בקשר קבוע בכל שבוע בנושא הזה. אז תודה רבה לך שאתה שם את הנושא הזה על סדר היום ובקדמת הבמה.

אני יובל ליפקין, ראש מינהל לביטחון מזון. אנחנו התחלנו באוקטובר האחרון 2024, ועשינו מפגש פתיחה שבו גם חבר הכנסת שוסטר היה כדי לבנות את התכנית הלאומית לביטחון מזון אבל לא לבד כי לא כל הידע נמצא אצלנו; אלא יחד עם עוד משרדי ממשלה שהם השותפים שיושבים כאן סביב השולחן. לעניות דעתנו, יש לנו היכולת וההזדמנות האמיתית היום בזמן הזה לקדם את התכנית הזאת. אנחנו נמצאים באמצע התהליך. אנחנו מאמינים שבאפריל 2025, כלומר בעוד כשלושה חודשים, אנחנו נסיים את התהליך ונגיע עם זה כהחלטת ממשלה או הצבעה לממשלה ונגיע עם זה לבית הזה כדי לקדם את האירוע.

העקרונות המרכזיים שמתווים את התהליך עצמו זה הסתכלות ארוכת טווח ב-2050, בעוד 25 שנה – דבר שמעולם לא נעשה בישראל. כמו שציינתי קודם שיתוף של כלל בעלי העניין, חתירה להסכמה רחבה – כל הידע, כמו שאמרתי בהתחלה הוא לא רק אצלנו; גיבוש מהלכים אופרטיביים, כלומר שהדברים לא יישארו על אותו נייר כי נייר סופג הכול. אנחנו רוצים שאותם מהלכים יהיו אופרטיביים; ליצור אימפקט משמעותי ובסיס עבודה משותף להמשך.

מינהל ביטחון מזון הוא זה שיניע את התהליכים, ויהיה הגורם המקשר והמשתף בין כל משרדי הממשלה כדי שזה יקרה.

המטרה היא שעליה הגיעו להסכמה בתחילת הדרך היא להבטיח את יכולת ייצור המזון המקומי ואת האספקה הסדירה של מזון בריא בר-השגה לטווח הבינוני, לטווח הארוך בכמות ובאיכות, במגוון ובנגישות הפיזית והכלכלית שיאפשרו אורח חיים בריא לכלל האוכלוסייה בישראל. כמובן, גם הסוגיה של חקלאות ותעשיות מזון מקומית ותעשיות מזון מקיימות ומותאמות אקלים. לקראת 2050 גודל האוכלוסייה הולך להכפיל את עצמו; תנאי מזג האוויר כבר ידועים לכולנו. עוד מעט ויקטור וייס מהמל"ל ישקף את הדברים ויסביר לנו, אבל אנחנו הולכים למציאות שבה אנחנו רוצים לוודא שהדברים שרשומים כאן יהיו לאזרחי המדינה. זה מגיע להם.

כדי להשיג את זה אנחנו מדברים על מספר דברים מרכזיים: א', לבחון את כושר הייצור לעמידה באותם יעדי צריכה ל-2050. זאת הפעם הראשונה שממשלת ישראל תגדיר יעדים של ייצור מקומי, תגדיר יעדים של ייבוא, תגדיר את הפערים ותפעל לפיהם.

לקדם ייצור מקיים ומותאם אקלים – אנחנו מדברים על השמירה של הייצור והסביבה; לקבוע את התמהיל בין הייצור המקומי לבין הייבוא, שזה אחד הדברים המרכזיים שאיתם אנחנו מתמודדים היום תוך ניהול סיכונים, תוך קידום תחרות. אנחנו לא בעד להרוג את התחרות בישראל – להפך; לשנות את הרגלי הצריכה – על זה יש הרבה מאוד אנשים סקפטיים לגבי זה. אתה כממשלה רוצה לשנות את הרגלי הצריכה? אם אדם רוצה לאכול אדם שהוא פחות בריא אתה לא תגיד לו מה לעשות. אבל, כן, אנחנו רוצים לקבוע יחד עם משרד הבריאות את סל המזון הכי איכותי והכי טוב כדי להציע אותו לאזרחי המדינה וליצור ייצור וצריכת מזון בריא; לקדם ולעודד חדשנות ולצמצם אובדן מזון.

אנחנו עושים את הדברים האלה באמצעות שש קבוצות עבודה. ראשי הקבוצות נמצאים פה סביב השולחן במטרה לבחון את כל ההיבטים מכל הכיוונים של חקלאות מקומית, של סחר ושת"פ בינלאומי, של תעשיית המזון בישראל, מו"פ וחדשנות, סל המזון והרגלי הצריכה ואובדן מזון.

הדבר המרכזי שאנחנו רואים אותו הוא גם מה שקורה פה סביב השולחן – זה ה"ביחד". זאת פעם ראשונה שנמצאים פה נציגים גם של משרד הכלכלה וגם של משרד הבריאות, של הגנת הסביבה וגם המל"ל, של משרד ראש הממשלה ושל האוצר – יחד. אנחנו מנסים לדבר באותה שפה ולקשר בקו מגשר אחד בין כל מה שקורה כאן.

המתודולוגיה – בסל המזון והרגלי הצריכה היא בניית אותו סל שיציגו פה היום, וממנו גוזרים את תרחישי הייחוס ואת תרחישי השינוי וההשפעה על הצריכה; ממנו זה עולה לחקלאות מקומית. וזה התמהיל – זה הדבר הכי משמעותי שדיברתי עליו קודם – בין ייצור מקומי לבין ייבוא. מזה גוזרים את סחר שיתוף הפעולה הבין-לאומי; משם הולכים לתעשיית המזון – בחינת כושר הייצור ועמידה ביעדים ב-2050; מזה זה הולך לחדשנות ולטכנולוגיה; ומכאן לאובדן מזון. יציגו את הסוגיה של אובדן המזון שהיא סוגיה קריטית. כל הדבר היפה הזה מתנקז לשורה אחת שנקראת ביטחון מזון. אנחנו לא מדברים על בטיחות במזון – אנחנו מדברים על ביטחון מזון – היכולת שלנו להגיע למטרה שדיברנו עליה קודם.

כדי לעשות את הדברים האלה, כמו שציינתי קודם, כנס ההזנקה התקיים בסוף ספטמבר. במהלכו קיימנו שיתוף ציבור אחד, ואנחנו הולכים לקיים בחודש הבא, במרץ, שיתוף ציבור שני. הצגת התכנית הלאומית לביטחון מזון תתקיים ב-12 במאי, ובה נציג את כל התכנית האופרטיבית כדי לחבר בין כל המשרדים ולהציב יעדים אמיתיים שנוכל לייצר, שנוכל לייבא, שנוכל לתת את המענה לכלל אזרחי המדינה.

אני דיברתי חמש דקות, וזה יותר מידי. חבר הכנסת שוסטר ביקש ממני לנהל את הדיון, אז ברשותכם – יש מצגת מסודרת. אנחנו נבקש מראשי הוועדות להציג את הדברים – עד חמש דקות למשתתף. אנחנו נתחיל מויקטור וייס מהמל"ל. ויקטור, בבקשה.

אני רק מחדד את המסגרת. אני מבקש את הצגת התכנית ואחר כך בדיון הפתוח אני אשחרר אותך.

בהחלט לא התכוונתי לנהל פה את הדיון.

מאה אחוז. תודה על היוזמה ועל הביצוע. חשוב ביותר.

אני ויקטור וייס, רמ"ח מדיניות אקלים במטה לביטחון לאומי. אז, קודם כול, הזדמנות להגיד תודה למשרד החקלאות על ההובלה; אבל תודה לכל השותפים שנמצאים פה. יש עוד הרבה מאוד שותפים שלא נמצאים כאן. בדרך כלל בדיונים כאלה הממשלה מציגה ואז כל הגופים האחרים תוקפים, מגיבים או מתייחסים. אני לא מכיר הרבה תהליכים כאלה שקורים היום בממשלה. יש פה ניסיון אמיתי לחבר ולשתף את כל בעלי העניין בתוך התהליך. אז כבר להגיד, שאפו. זה כבר הישג.

בחמש הדקות הקרובות שיש לי אני אנסה לענות על שתי שאלות ולתת מסגור רחב לשאלה למה זה חשוב, למה צריך לגבש תכנית לאומית לביטחון מזון, מאיפה זה הגיע בכלל? ולמה המל"ל עוסק בשאלה הזאת. אני אנסה לקחת שעה ולקצר אותה לחמש דקות. אז מי שירצה הרחבה בהזדמנות, מוזמן.

כשאנחנו מסתכלים על מגה מגמות בעולם אנחנו מזהים שתי מגמות שסותרות זו את זו. מצד אחד אנחנו רואים גידול אוכלוסייה, זאת אומרת הצורך לביקושי מזון נמצאים במגמת עלייה; מצד שני כושר הייצור של מזון כתוצאה מהשפעות של שינויי אקלים צפוי לרדת. שתי המגמות האלה יוצרים אתגר מאוד משמעותי. כשאנחנו מוסיפים לזה עוד כל מיני גורמים אנושיים כמו משברים כלכליים, כמו משברים בריאותיים כמו הקורונה וכמו קונפליקטים ומלחמות ועוד ועוד, אנחנו מבינים שאנחנו נמצאים באתגר.

כל המרכיבים האלה משפיעים על שני מרכיבים מרכזיים: א', פוגעים בכושר הייצור. זאת אומרת אנחנו מתקשים לעמוד בביקושים ולייצר את אותה כמות מזון שנצטרך כי משבר האקלים פוגע בכושר יכולת הייצור; מצד שני יש צפי, ובשנים האחרונות ישראל חוותה בעוצמה משמעותית, להפרעה בשרשרות אספקת מזון. למעשה, כל המרכיבים האלה מרעים את מערכות ביטחון המזון ואת העתיד של ביטחון המזון. זאת אומרת מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. ביטחון המזון שהכרנו שתמיד פתחנו את הבוקר והלכנו למדפים של הסופר ותמיד היה לנו מזון בשפע, במגוון גדול, במחיר הוגן יחסית – זה לא מובן מאליו כשמסתכלים אל פני העתיד.

לכן אנחנו רואים שיש עלייה בפגיעות של ישראל באופן ספציפית כמדינת אי ותלות גוברת בגורמים חיצוניים. בעולם אנחנו יודעים איך מדינות מגיבות למחסור במזון. יש לנו לא מעט ניסיון בעולם, לצערי; ואנחנו רואים מה קורה למדינות שחוות משבר מזון או קושי באספקה של מזון. בדרך כלל זה גורם לאנשים לצאת לרחובות. זה מערער את היציבות הפנימית, את היציבות החברתית, הכלכלית, את הביטחון, את החוסן החברתי של אותן חברות שנפגעות. הרבה פעמים על חוסר הביטחון הזה ועל התסיסה הזאת רוכבים כל מיני גורמים קיצוניים ומשתלטים.

יש מחקר שאנחנו נמצאים בתהליך שלו על הקשר בין טרור לבין שינויי אקלים. אנחנו רואים קשר ישיר. ממש יכולים לראות את ההשלכות של הדברים האלה ואת הקורלציה ביניהם ואיך הם מתעצמים כתוצאה מהתהליכים האלה. כל אלה הם בעלי פוטנציאל להשפיע על הביטחון הלאומי בעולם בכלל ובישראל בפרט.

כשאנחנו מסתכלים אנחנו רואים שבעולם העיסוק בנושא הזה הולך וגובר. לא בכדי חלק גדול מהמדינות כבר גיבשו תכניות לאומיות לביטחון מזון, ולחלק מהמדינות זה כבר סבב שני אחרי עדכונים ולמידה. לכן ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור; ויש הבנה שגם ישראל חייבת להצטרף גם היא למדינות שמסתכלות על האתגר הזה באופן משמעותי ומייצרות תכנית לאומית שמאפשרת לנו להיערך מבעוד מועד. זה מערכות שאי אפשר לתת להן מענה בלחיצת כפתור. צריך תכנון ארוך טווח שמאפשר לכלכלה ולמשק להסתגל לשינויים האלה.

כתוצאה מההבנה שלנו את האתגרים המל"ל הגדיר את האתגר של ביטחון מזון כאחד הרכיבים שעשויים להשפיע על הביטחון הלאומי. לכן ביצענו סדרה של דיונים אצלנו במל"ל שהמטרה שלהם היא לייצר טעינת ידע, להבין איפה מדינת ישראל נמצאת, איפה הפערים, איפה אנחנו נמצאים. מתוך זה גם הבנה שצריך להגדיר איזשהו מנגנון שינהל את הדבר הזה כי כל משרד בתחומו עשה אבל לא הייתה יכולת לתכלל, לא היה מנגנון שמתכלל את המאמץ הלאומי. לכן משרד החקלאות הוגדר כמשרד שמוביל ומתכלל את המאמץ הלאומי. בתוך זה הוגדר משרד הבריאות כמי שמאפיין את סל המזון העתידי שהוא בעצם תרחיש הייחוס – לשם אנחנו צריכים להיערך. זה מה שמדינת ישראל צריכה להיות מחויבת לו במסגרת ההסכם בין האזרח לממשלה. זאת הממשלה, מה שהיא מחויבת לספק לאזרח. זה לא אומר שאת כל המזונות ואת כל הכמויות עד אין-סוף, אלא זה המינימום שצריך לספק.

מכאן היה דיון שהתקיים בראשות ראש המל"ל שהתניע את התהליך מטעם המל"ל. לאחר מכן התפקיד שלנו הוא להמשיך ללוות את התהליך הזה גם בגיבוש המתודולוגיה, גם בבניית קבוצות עבודה בהובלה של משרד החקלאות, סיוע בגיבוש התכנית, והיכן שצריך גם בהסרת חסמים ורתימת שותפים.

אז, שוב, תודה לשותפים הרבים בתהליך הזה. אנחנו מלווים את התהליך הזה באהבה רבה ומצפים בקוצר רוח את התוצרים שלו, שללא ספק, ישפיעו על היכולת שלנו לתת מענה לביטחון המזון של מדינת ישראל. תודה.

תודה רבה, ויקטור. ויקטור הוא אבן יסוד מאוד משמעותית בתכנית הזאת, והוא משמש לכולנו מנטור. ויקטור, תודה רבה לך על הליווי.

קבוצת סל מזון והרגלי צריכה – ד"ר נעמי פליס איסקוב, מנהלת מחקר באגף התזונה, משרד הבריאות, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות להציג כאן היום. שמי נעמי פליס ואני עובדת באגף התזונה במשרד הבריאות. תודה רבה ליובל ולכל הצוות על ההזדמנות להציג כאן ועל העבודה המדהימה שאנחנו עושים יחד – מעמד מרגש מאוד בהחלט. בדקות הקרובות שיש לי אני אשמח להציג לפניכם את המטרות והיעדים שיש לקבוצת העבודה שלנו, קבוצת סל מזון והרגלי צריכה. אני גם מייצגת כאן את ד"ר מורן בלייכמן מגנזי שהיא מנהלת אגף התזונה.

המטרות שהצבנו לעצמנו בשלב הראשוני של גיבוש התכנית בהמשך לויקטור אמר, זה להגדיר את היעדים שמדינת ישראל הייתה רוצה להציב לעצמה כדי לספק לאזרחיה סל מזון בריא ומקיים. המטרה היא לשים על השולחן את העובדה שאנחנו לא רואים את התכנית הזאת כתכנית לספק למדינת ישראל קלוריות בלבד, אנחנו לא רואים כל קלוריה כשוות ערך. אנחנו לא חושבים שכל מזון הוא בהכרח בריא. אנחנו היינו רוצים לשים בראש סדר העדיפות שלנו מזון שאנחנו יודעים שהוא מקדם את בריאות הציבור ומונע תחלואה. כמובן, אחרי שאנחנו מגדירים את סל המזון הבריא שהוא בעצם ההרכב התזונתי המועדף, הראוי, הנדרש כדי לשפר את בריאות הציבור ולהפחית שיעורים של השמנה ותחלואה, גיבשנו את המשימה השנייה שהיא לגבש אסטרטגיה איך להגיע לשם. אנחנו מבינים – "מבינים" זה כל המדע שעומד מאחורי העבודה שלנו – שכדי לעשות את התהליך הזה אנחנו צריכים לגעת בנקודות רגישות מאוד ולעשות שינוי מקיף מאוד במערכת המזון שיש בישראל היום ואת נורמות הצריכה של מזון במדינת ישראל – משימות גדולות וראויות.

מה שמניע אותנו כרגע זה לראות את האוכלוסייה בריאה יותר. כדי להמחיש את הפער שיש היום מבריאות מיטיבה באוכלוסייה הישראלית אנחנו בוחרים להציג את אחד המדדים המוכרים והנפוצים ביותר שאנחנו נוהגים לדבר עליו רבות בוועדות האלה – שיעורי ההשמנה במדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות את מגמת העלייה בשיעורי ההשמנה גם באוכלוסייה הבוגרת וגם באוכלוסיית ילדים ובני הנוער. אנחנו רואים גם לאן התחזית של ההתנהגות הנוכחית שלנו מובילה אותנו.

Business as usual – מדינת ישראל מגיעה לשיעורי השמנה גבוהים מאוד. כאן אני מציגה את שיעורי השמנה שהם לא עודף משקל, אלא השמנה, כלומר ממש Obisity שהיא גורם סיכון שזה גורם משמעותי ומאוד ומוכח במגוון רחב מאוד של תחלואה. אתם יכולים לראות הדגמה כללית שלהם בשקף. הדגשתי כאן את הדברים המג'וריים, אבל בצד ימין למטה תוכלו גם לראות את הירידה המלווה מכל התחלואות האלה בפריון החיים ובפריון בעבודה, בשיעורי גיוס, במוביליות חברתית וכמובן, עלייה משמעותית בשיעורי תמותה מוקדמת, קיצור תוחלת החיים וכו'.

אנחנו יודעים שההוצאות הישירות והעקיפות על טיפול בהשמנה במדינת ישראל מוערכת כ-20 מיליארד שקל בשנה שזה הרבה מאוד. מערכת המזון הנוכחית, הרגלי הצריכה הנוכחיים של אזרחי מדינת ישראל היום יוצרים אצלנו גירעון תקציבי רציני. מטרתנו כאן היא להגיע לעתיד טוב יותר שבו שיעורי ההשמנה מצליחים לרדת קצת, וגם התחלואה הנלווית כתוצאה מזה.

את ההמלצות שלנו לסל המזון לא המצאנו היום. כבר שנים אנחנו עובדים על מתאר איך היינו ממליצים לאוכלוסיה הישראלית לאכול, ואת התכנית ביססנו על המלצות התזונה הלאומיות. המלצות התזונה הלאומיות מוגדרות לתזונה בריאה ומקיימת. מה שאתם רואים כאן זה קשת המזון – הדגמה ויזואלית להמלצות התזונה הלאומיות של משרד הבריאות.

אתם יכולים לראות כאן מה אנחנו ממליצים לאכול יותר – בקשתות החיצוניות של הקשת; ומה אנחנו ממליצים לאכול פחות ואפילו ממה להימנע לחלוטין. קשת המזון והמלצות התזונה הלאומיות הן מסמך שמרכז גוף ידע בינלאומי מבוסס מאוד. אין כאן חילוקי דעות מה בריא ומה לא ומה בריא ואיך היינו רוצים לראות את הישראלים אוכלים יותר ומה פחות.

הקשת לוקחת לא רק את המימד הבריאותי, אלא מגוון רחב מאוד של מימדים נוספים שקשורים באורח החיים של האוכלוסייה, כולל אלמנט של קיימות שהוא חשוב מאוד.

תהליך העבודה שלנו היה להתחיל מקביעת סל המזון הבריא לפי הנחיות התזונה הלאומיות; ובשלב הבא של התכנית אנחנו אמורים להאריך את הדרישה למזון בריא ב-2050 על סמך קצב גידול האוכלוסייה, אלמנטים שקשורים בפחת ובבזבוז מזון, שינוי בתמהיל האוכלוסייה, שינוי בשיעורי ההשמנה ובהרגלי הצמיחה וכולי.

מעבר לנושא בריאות הציבור שהוא, כמובן בראש סדר העדיפויות שלנו כל הזמן. אנחנו צריכים לקחת בחשבון גם אלמנטים אחרים שצריך להתחשב בהם. נגישות כלכלית של האוכלוסייה הוא נושא מאוד חשוב שיש להעמיק בו; נושא העדפת צרכנים ואיך אנחנו מגיעים לשינוי העדפת הצרכנים; וכמובן, שיקולים סביבתיים. אנחנו רוצים, כמובן, ייצור מקומי, חיסכון במשאבים וכולי.

כל הדברים האלה מתרכזים לשלושה יעדים תזונתיים עיקריים שמלווים אותנו לכל אורך הדרך והם הבסיס לעבודה שלנו. בשקף מצד ימין אפשר לראות הפחתה ושינוי התמהיל של מזון מן החי – נושא סופר חשוב. זה בעיקר הפחתה של בשר בקר ובשר מעובד; הגדלה משמעותית של צריכת המזון מן הצומח – ירקות, פירות, אגוזים, דגנים מלאים, קטניות, שמן זית וכולי; והפחתה בצריכת המזון האולטרה מעובד. כאן אתם יכולים לראות הדגמה של מזונות שכולנו יכולים להסכים שהם אינם בריאים, אינם מקדמי בריאות, אינם מומלצים לצריכה. אתם יכולים לראות כאן חטיפים, ממתקים, שתייה מתוקה וכדומה.

אם נשווה את האידיאל שלנו לעומת המצב המצוי כיום במדינת ישראל, יש קבוצות מזון שהיינו רוצים לראות עלייה משמעותית בצריכה שלהם, ויש קבוצות מזון שהיינו רוצים לראות ירידה משמעותית בצריכה שלהם. אתם יכולים לראות אותם כאן לפי השקף.

לגבי אסטרטגיית העבודה שלנו – איך נגיע ליעד הנכסף הזה? אנחנו צריכים לעבוד בשלושה מישורים עיקריים: עלינו לשפר את סדר העדיפויות של מערכת החקלאות בישראל כדי לייצר חקלאות בריאה יותר, מיטיבה יותר, סביבתית יותר ומאפשרת לספק את היעדים השאפתניים שלנו לגידול מן הצומח; תעשיית מזון בריאה יותר שתאפשר לנו לפתח מזון שהוא מעובד אבל לא אולטרה-מעובד, זאת אומרת מעובד ברמה המינימלית, והוא בריא ומקדם בריאות; ולהגיע לשינוי בהרגלי הצריכה של הפרט גם באמצעות חינוך, הסברה, שינוי נורמות אבל גם באמצעות מדיניות שתאפשר לאנשים להפוך את הבחירה הבריאה לבחירה הקלה. תודה רבה.

תודה לכם.

תודה רבה, נעמי. נעבור לאורי צוק בר, סמנכ"ל בכיר למחקר, כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות וביטחון המזון.

תודה רבה. אני אציג את דוח התקדמות הביניים של הצוות לחקלאות מקומית שמוביל חגי שניר, מנהל שה"מ ואנוכי. נתחיל עם המטרה של הקבוצה שלנו של חקלאות מקומית.

המצב הקיים – מתחילים מתיאור מבנה הייצור החקלאי, איזה גורמי ייצור, מה ההיקפים שיש לנו, איפה החולשות, איפה יש פוטנציאל לשפר ולהתייעל; בשלב הבא בהסתמך למה שנעמי הציגה – גיבוש יעדים להגדלת הייצור החקלאי על בסיס תרחישי אספקה. זאת אומרת לפי סל המזון הבריא אנחנו גם נתכנן איך אפשר לייצר את זה בחקלאות כאן עם סיכוני הייבוא, כושר התחרות וההשלמה הנדרשת ממוצרים שאנחנו לא יכולים לייצר אותם כאן או לא במלואם. לבחון את הפוטנציאל של ההתייעלות – בכמה אפשר להתייעל במים, בכמה אפשר להתייעל בעובדים, לחפש איפה הפוטנציאל שאפשר להתייעל ולהרחיב את הייצור ולהמליץ על כלים אופרטיביים לקידום הייצור החקלאי באמצעות תמיכות, ידע, מחקר וכדומה.

החקלאות המקומית היום – אפשר לראות שבתפוחי אדמה שיעור ההסתמכות שלנו הוא מעבר לצריכה – אנחנו גם יצואנים; בחלב, ביצים, ירקות ופירות כ-90%-95% מסופק מייצור מקומי; בבשר פחות אבל בבשר בקר הרבה פחות ובעוף באופן מלא, אז יש פה מיצוע. מעט מידי זה בקטניות, בגרעיני שמן, שמנים, דגנים. אז יש כאן מה לעשות. יש מוצרים שלא נוכל לייצר את מרבית האספקה בהם, אלא רק להעלות קצת. אבל במוצרים כמו קטניות שיבואו באיזשהו מקום כתחליף לבשר מבחינת אספקת חלבון אנחנו יכולים בהחלט לשפר את היכולות של החקלאות הישראלית ולספק הרבה יותר קטניות לשוק המקומי. היום תמונת המצב היא שמרבית הייצור הצמחי הוא בפירות וירקות. יש סטגנציה בכמות הפירות והירקות – לאורך די הרבה שנים לא הייתה עלייה לנפש בצריכת הפירות והירקות בארץ, וכן הייתה עלייה בעשור האחרון בייבוא וירידה בייצוא. למרות הכול גם הייתה עלייה במחירים, בעיקר בשלוש-ארבע השנים האחרונות. מחירי הפירות והירקות עלו, ואנחנו צריכים לעשות את המאמצים כדי לספק היקפים שמתאימים ותואמים לצריכה כדי שנוכל להגיע להיצע גדול יותר כדי שלא נצטרך לחוות עליות של מחירים.

האתגרים העיקריים לחקלאות המקומית שנגזרים מפה זה, קודם כול, להגדיל את הייצור. הגדלת הייצור היא בהתאם לסל הצריכה ולהגדלה של האוכלוסייה. השילוב ביניהם צריך להביא הרבה יותר ייצור. חשוב שיהיה מגוון. גם אם הכי משתלם לייצר בישראל עגבנייה אנחנו לא נאכל רק עגבניות פה. תמיד חשוב המגוון גם של פירות וגם של ירקות. לא משנה אם נאכל פה יותר אפרסק או יותר נקטרינה אבל אנחנו צריכים שיהיה פה מגוון של פירות וירקות. צריך להעמיק יותר את הידע וההכשרה ולהטמיע חדשנות. אנחנו עובדים במקביל עם הקבוצה שמתעסקת יותר עם החדשנות והפריון. אנחנו עושים הערכות בכמה אפשר להתייעל ומה הפריון האפשרי כדי לעשות את החישובים האם גורמי הייצור של שטח, של קרקע, של מים ושל עובדים יאפשרו לנו לספק את הייצור המתוכנן שאנחנו רואים לנכון לייצר אותו.

איך להתמודד עם שינויי אקלים? למשל, אחד התהליכים שעשינו בדיוק אתמול זה לחקור יותר לעומק מה הפתרונות שאנחנו רואים כפתרונות למשבר האקלים וההתמודדות עם שינויי האקלים ולשפר את הוודאות לטווח הארוך. כי אם אנחנו רוצים שחקלאים יהיו בטוחים בייצור וירצו לייצר יותר, להגדיל ולהשקיע הם חייבים ודאות. אז הוודאות בחקלאות על-ידי ביטוחים שמצמצמים סיכונים או על-ידי הגנות במקום שצריך או סיוע בהשקעות יגבירו את הוודאות. ואם תהיה ודאות טובה יותר נוכל להגדיל את הייצור.

השיקולים המרכזיים לגורמי הייצור זה לדוגמה המים שהוא גורם ייצור מרכזי בחקלאות. אנחנו רואים שהיום יש לנו היקף מסוים של 1.25 קוב מים שמורכבים ממים שפירים ומי קולחין. בעתיד המים השפירים לא יגדלו בהרבה בהיצע לחקלאות כי בעיקרם הם יהיו מים מותפלים שהם גם יקרים יותר לשימוש; והגידול העיקרי באספקת המים לחקלאות היא ממי הקולחין. האתגר שלנו יחד עם רשות המים, כמובן, הוא להגיע לכך שכל מי הקולחין שייוצרו פה בישראל ינוצלו ויגיעו לחקלאות כי מה שלא יגיע לחקלאות בסופו של דבר מגיע לנחלים ולים, וזה המצב הבלתי מומלץ. מי שמוביל את זה בעיקר זה רשות המים, ואנחנו נותנים יותר את הצרכים. כמובן, גם סל המזון והסיכונים וכיוצא בזה.

כיווני הפעולה – במסגרת העלאת הייצור אנחנו גם צריכים לתעדף את הענפים, לראות איפה צריך יותר להשקיע כדי שיהיה ייצור בענפים האלה. נתתי דוגמה את הקטניות, את מוצרי הירקות הבסיסיים, את המגוון בפירות. אנחנו בוחנים את הכלים – איזה כלים אפשר כדי להבטיח את הוודאות; לחזק את ההגנה על השטחים כך ששטחים שמאפשרים לחקלאות וטובים לחקלאות גם יהיו לאורך זמן זמינים לחקלאות; וכל הנושא של המשאב האנושי; והעיסוק בחקלאות בכך שנעשה את החקלאות טכנולוגית יותר ומעניינת יותר לחקלאים ויבואו גם חקלאים צעירים וישביחו את ההון האנושי ואת היכולת של החקלאות הישראלית לייצר את ביטחון המזון. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם המשרדים שאתם רואים סביב השולחן: משרד הכלכלה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ומשרד האוצר כי בסוף גם צריך לתקצב את כל התהליכים האלה. בכל הנושאים האלה יש לנו שיתוף פעולה עם יתר המשרדים וכמובן גם עם המל"ל וכל מי שסביב השולחן הזה. תודה רבה ושנזכה לחקלאות ישראלית טובה.

אמן.

תודה רבה, אורי. אנחנו נעבור לסחר ושת"פ בין-לאומי – יעקב פולג, סמנכ"ל סחר חוץ של משרד החקלאות, בבקשה.

תודה רבה. אני מרכז את הקבוצה יחד עם ינון אלרואי ממשרד הכלכלה. אנחנו לא במקרה נמצאים גם במצגת אחרי קבוצת ייצור מקומי. ביטחון המזון צריך להתבסס בראש ובראשונה על ייצור מקומי. זאת שאיפה של כל מדינה שעושה תכנית ביטחון מזון. אני לא מכיר אף מדינה שהייתה רוצה לבסס את ביטחון המזון שלה על ייבוא. אין דברים כאלה. לכן הנושא של ייצור מקומי הוא קריטי. אנחנו המראה – הצד השני של הייצור המקומי, ואנחנו אמורים לספק את הצריכה באותם מוצרים שאין בייצור מקומי כדי לעשות זאת מייבוא.

רק אנקדוטה קטנה – אנחנו חוזרים מביקור בתערוכת Fruit Logistica, ואני שואל את העמית מגרמניה: האם אתם מייצרים את הצריכה המקומית שלכם בעוף? הוא אומר לי, למה זה חשוב? ופה נפל לי האסימון: למדינה כמו גרמניה באיחוד האירופי לא חשוב אם הם מייצרים את כדי הצריכה או לא כי יש להם סחר ממדינות שכנות. אמר את זה ויקטור – אנחנו כלכלת אי, אין לנו על מי לסמוך, ואנחנו חייבים לבסס את הצריכה המקומית. אין לנו שותפי סחר קרובים, ומרבית הסחר שלנו הוא עם שותפות רחוקות מעבר לים. מכאן כל האתגרים. אגב, אנחנו מדינת ייבוא נטו כבר עכשיו. יותר מ-90% מצריכת המזון שלנו מגיעה - -

מהקלוריות.

מהקלוריות, נכון.

אמרת 90% או 60%?

90%.

כ-80%. בואו נהיה זהירים. 80% מהקלוריות מגיעים מהים. 90% מהסחר העולמי של מזון מתבצע בים. אנחנו יודעים שמעט מאוד מזון, הסחר שלו מתקיים בתעופה. לכן החשיבות של הקבוצה שלנו בניהול הסיכונים של הסחר הזה, של השלמת הייבוא הזה.

בגלל זה האוכל בספינות טוב יותר מאשר במטוסים.

הוא יותר זול.

תלוי באיזו ספינה.

זה נכון.

הקבוצה שלנו אמורה לנתח את הסיכונים בשרשראות האספקה המורכבות האלה ולהבטיח את הרציפות של הייבוא תוך כדי התייחסות גם לנושא של המחיר. האתגר הרציני הוא לפתח מתודולוגיה כזאת שתאפשר את זה. בהקשר הזה אנחנו עובדים יחד עם שרי ממשלה רלוונטיים ועם גופים שמסייעים לנו מאוד לבסס את תכנית הייבוא על מקורות ייבוא מהימנים. צריך לזכור שהיום העולם הולך לביקושים בלבד, וכל המדינות מתחרות על אספקת מזון. מהסיבה הזאת אנחנו רוצים לוודא שיש לנו מקורות אמינים מבחינה גיאופוליטית ומבחינה אקלימית, שהם לא מפסיקים לייצר בהליך מסוים לאחר הידרדרות אקלימית שכולנו עדים לה. כמובן, זה יחד עם גידול אוכלוסייה שמשפיעה מאוד.

לכן נבסס את המודל שלנו על חוסן אקלימי של אותן מדינות שמהן אנחנו רוצים לייבא. אנחנו עושים את זה באמצעות ה-INSS שהוא שותף רציני מאוד ואיכותי מאוד. הוא כבר ביסס כמה עובדות מאוד מעניינות בקשר לייבוא חיטה. מדינות מפתיעות בחוסן אקלימי מתבררות לנו עכשיו, ואנחנו נייצר את ההסכמים ואת התשתית המתאימה כדי להבטיח ייבוא מאותן מדינות גם בעתיד בהתאם לתכנית "ביטחון למזון".

כמובן, אנחנו מנסים להתיר את החסמים הרגולטוריים במקום שבו אנחנו צריכים לייבא. זה כבר נעשה היום. אפשר לראות שמשרד החקלאות עובד כבר היום על גיוון מקורות הייבוא במספר רב של מוצרים גם אם אין בקשה מסודרת כזאת. ובהקשר הזה אנחנו לגמרי בכיוון. קיימנו אתמול שיחה עם רספ"ן כדי לבדוק את כושר היכולת ואת התשתית הקיימת – האם היא מספיקה לבסס ייבוא יציב לאורך שנים דרך הים, הנמלים בארץ. אנחנו מכירים היום את הבעיות קצת יותר טוב מאשר בעבר. זאת לא בעיה תשתיתית, אלא בעיה אחרת, יותר של כוח אדם. אבל נעלה את זה על הכתב ונקווה שהתכנית הזאת תמצא לזה פתרונות. כבר עכשיו התחלנו בתכנית מאוד מעניינת של ייצור חיטה עבור ישראל בהסכמים מיוחדים כדי לבסס גם את היכולת של אספקת חיטה סדירה, וכך נעשה גם עם מוצרים נוספים. אנחנו פותחים נתיבים מאוד מעניינים. בסוף החודש אנחנו בודקים עם איחוד האמירויות לפתוח נתיב סחר יבשתי כדי לגוון את מקורות הייבוא ולהגדיל אותם ובכך להבטיח את ביטחון המזון של אזרחי ישראל גם בדרכים שלא חשבנו עליהן קודם.

תודה רבה, יעקב. נעבור למשרד הכלכלה. גיל ארז, קבוצת תעשיית מזון, בבקשה.

תודה. צהריים טובים לכולם. קבוצת תעשיות המזון מובלת על-ידי משרד הכלכלה, משרד הבריאות ומשרד החקלאות בשיתוף פעולה. המטרה היא לוודא שיש לנו תעשיית מזון חזקה שהולכת לכיוונים של מזון יותר בריא וגם בר השגה; ותוך כדי כך לוודא שיש לנו התשומות הנדרשות וחומרי הגלם הן מהחקלאות והן אם יש צורך בחומרי גלם מעבר לים כך שיהיו לנו בני השגה; לזהות את ההזדמנויות, האתגרים והחסמים שקיימים כדי שהתעשייה תמשיך להיות חזקה ותהיה אפילו חזקה יותר; לראות שיש חדשנות הן למוצרים, הן לטכנולוגיות והן לתהליכים, ולוודא שהמערכת מתפקדת בזמן חירום.

רק כדי לקבל פרופורציות – רוב תעשיית המזון היא מזון מעובד על מרכיביה השונים, ואנחנו רוצים להמשיך לייצר בארץ מה שאפשר לפי הקריטריונים.

רציתי לוודא האם נעשה סינכרון בין המזון הבריא, המגמה להקטנת הצריכה של מזון מעובד לבין התחזית שלכם?

האולטרה מעובד.

אוקיי. קל וחומר.

אנחנו עוברים על כל התהליכים. אנחנו בדיאלוג רצוף וקבוע גם עם משרד הבריאות וגם עם משרד החקלאות כדי לוודא את התהליכים וגם עם התעשייה.

פעם היה לשייקה אופיר מערכון שאמר שההבדל בין מונולוג לדיאלוג הוא שדיאלוג הוא מונולוג של שני אנשים.

אז אנחנו עושים דיאלוג עם כולם. גם התעשייה הולכת לכיוונים בריאים יותר.

תמונת המצב של תעשיות המזון היום – סך הכול יש מפעלי המזון הקיימים. אין גידול ממשי במפעלי המזון כיום. מה שכן מתפתח זה תעשיית הפוד-טק, התעשייה החדשה, ואנחנו רוצים לוודא שיש לה התשתית לגדול בארץ ולעשות ייצור וגם לוודא שהיא בכיוונים הנכונים בנושא התזונה; לוודא שהפריון וההתייעלות נכנסים למפעלים כדי שיהיו חזקים ובעלי יכולת לתפקד כי היום זה עדיין לא שם; בשרשראות אספקה – אנחנו כולנו עדים למשברים השונים עם עליות המחירים. זה המצב נכון להיום. אנחנו רוצים לוודא שיש לנו יכולת גידול גם מבחינת אוכלוסייה וגם מבחינת יכולת הייצור לצרכים של 2050. היום יש כ-10 מיליון איש, וב-2050 כ-16 מיליון. אנחנו רוצים לוודא שיש רציפות של שרשרת המזון וגם התייעלות בייצור; לפעול למזון בריא יותר ובר השגה ולוודא שמה שקורה בשגרה יקרה גם בחירום.

אני לא יודע מה המל"ל או מה ההנחיות – כשאמרת 10 מיליון התכוונת, מדינת ישראל. ממערב לירדן יש יותר.

אנחנו לוקחים בחשבון בכל החישובים גם את האוכלוסייה הפלסטינית בשוק המזון.

כיווני פעולה שאנחנו פועלים לכיוונם – לראות איך אנחנו משנים את התמהיל לקו בריא יותר ומקיים. בסוף מה שיקבע זה דרישות הצרכנים אז גם שם אנחנו צריכים לפעול.

- - - לא רוצים דברים בריאים, זאת הבעיה. זה עניין של חינוך מחדש, ממש ככה.

חינוך זה חלק מהעניין.

הסברה, חינוך - -

את בהחלט צודקת.

- - תמחור – כלומר לייקר את המוצרים הלא בריאים, להוריד מהמחיר של המוצרים הבריאים.

קוראים לזה דה-רדיקליזציה של מערכת החינוך.

אני מאוד מתרשמת מהתכנית, אני חייבת להגיד. אבל הדיכאון הוא שאנחנו כבר שנתיים נלחמים כדי להכניס לחם מקמח מלא לסל המסובסד ולא מצליחים. שנתיים אני מנסה להכניס נציג של משרד הבריאות לוועדת המחירים, ואני לא מצליחה. אז התכנית מדהימה – הלוואי; אני פשוט כאילו - -

גם זה לא יצליח.

אל תוריד. חכה, לא סיימנו.

זאת האמת.

גיל, אתה סיימת?

כולנו צריכים להתגייס כדי שזה יצליח.

אנחנו רוצים כאן תעשיית פוד-טק חזקה. יש לנו פוטנציאל עצום והוא עדיין לא ממומש - -

גם זה לא עוזר.

- - לוודא שיש כוח האדם המתאים בכל הרמות, ולראות איך אנחנו עושים חיזוק של מפעלי המזון בישראל.

תודה רבה, גיל. לפני שנעבור לקבוצה האחרונה אני רק אגיד שאתמול סיירתי במפעל של קמח שזה בתחום אחריות של משרד הכלכלה, וגם שוחחתי איתו. אבל אם אנחנו מסתכלים, חבר הכנסת שוסטר, עשרים שנים קדימה כושר הייצור פה צריך להיות הרבה יותר משמעותי וגדול. יעדי הייצור צריכים להיות קבועים, והם פשוט לא קיימים היום. המוטיב החוזר פה של הקבוצות שמדברות פה הוא הגדרת יעדים – מה אנחנו רוצים לייצר בהתבסס על שינויי מזג אוויר, על האקלים ועל גידול האוכלוסייה.

ובריאות.

בריאות הציבור, בהחלט. אמרנו את זה בהתחלה וזאת המטרה.

קבוצת מו"פ וחדשנות. אני מעביר את רשות הדיבור לד"ר מיכל לוי, המדענית הראשית של המשרד, בבקשה.

תודה. מי שמוביל את הצוות שלנו היא מיכל פינק ממשרד הכלכלה ואנוכי בשיתוף פעולה. הצוות שלנו עוסק מצד אחד באתגרי עולם המו"פ והחדשנות בתחום החקלאות, אבל מצד שני יש הרבה אתגרים שמוצפים אלינו מקבוצות העבודה האחרות שבאמצעות הכלים שלנו נצטרך לתת מענה.

נתחיל ממטרות הקבוצה שלנו. המטרות שלנו הן להבין איפה האקו-סיסטם של מו"פ וחדשנות נדרש לכל אורך מערכות המזון בישראל. מחקר החדשנות הוא למעשה המענה להתמודדות עם האתגרים והסיכונים תוך הסתכלות לשנים קדימה. זה אמור לתת מענה לטווח בינוני וארוך וגם מעט לטווח המידי. יש לנו אתגר גדול שאנחנו עוד מנסים להבין איך אנחנו מטשטשים את הגבולות בין חקלאות לתעשייה. אנחנו רואים שבחקלאות הנוכחית יש הרבה תהליכי שינוי שמצריכים הבנה איך אנחנו מייצרים משהו חדש שיאפשר התפתחות של תעשיות חדשות סביב ייצור מזון. אני מתכוונת לגידול במבנים סגורים, למתקני גידול דגים – רק אצות רק כדוגמאות.

בתוך כל הדבר הזה עם פיתוח של טכנולוגיות ומחקר אנחנו בסופו של דבר נצטרך להתמודד גם עם השאלה איך עושים הטמעה של כל הפיתוחים והחדשנות, וזה משהו שהוא מאוד משמעותי. כמובן, המו"פ והחדשנות צריך לבוא בהתאמה לפוטנציאל של הטכנולוגיות השונות וההשפעה שלהן על המשק.

אז עסקנו בהערכת מצב – מה קיים בישראל. עשינו מיפוי של כל כלי התמיכה של משרדי הממשלה השונים שעוסקים במו"פ וחדשנות בעולמות התוכן שלנו. ראינו שיש מגוון רחב, ולא תמיד יש סינכרון בין הדברים. יש הרבה מאוד חסמים שעומדים בפני התעשייה הזאת ויושבים לפתחם של משרדי הממשלה השונים.

שנים. חשוב לציין – שנים.

בסדר. אנחנו עוסקים כרגע במיפוי של החסמים האלה שיאפשרו עבודה יותר רציפה גם לתעשיית האגריטק, הפוד-טק, חקלאות המים. צוין כבר קודם שיש קושי בהבנת הפערים בפריון. זה גם משהו שאנחנו עוסקים בו ומנסים לראות איך אנחנו מייצרים ונותנים כלים ומענים כדי לאפשר בנייה של סל המזון.

מה זאת אומרת פערי פריון? זאת אומרת שיש לו יכולת לייצר יותר?

באותם משאבים.

באותם משאבים אנחנו מנסים לייצר יותר, לייעל את השימוש בתשומות וכן הלאה.

בסופו של דבר אנחנו גם עוסקים בנושא של תשתיות – מהן התשתיות שיש היום בישראל שמאפשרות את המחקר והפיתוח. העברת הידע, כמובן; נושא מאוד משמעותי הוא תשתיות דטה שחסרות היום בישראל.

בפתח הדברים אמרתי שאנחנו עוסקים מצד אחד באתגרים של התחום הספציפי של מו"פ וחדשנות – עולמות המחקר והפיתוח; אבל מצד שני גם במתן מענה לקבוצות העבודה השונות. פה אנחנו גם עוסקים בפיתוח כלים לתעדוף התמיכות. זאת אומרת בסופו של דבר נצטרך להבין איך אנחנו מייצרים את המענים השונים לפי תעדופים. אז זה גם כלי שאנחנו מתעסקים בו, וכמובן הנושא של פתרון ופתיחת חסם או עבודה על תחום מסוים – כמה השפעה תהיה לו בסוף הדרך.

האתגרים המרכזיים שאנחנו מטפלים בהם הם, קודם כול, בתשתיות תומכות למחקר ופיתוח. אנחנו מדברים גם על תשתיות פיזיות לאורך כל שרשרת המו"פ; גם בתשתיות של כוח אדם, הכשרה, השכלה וגם בתשתיות שתומכות באקו-סיסטם, ולא רק במחקר שנעשה במוסדות המחקר או באקדמיות.

אנחנו גם מתרכזים באתגר איך להעביר את כל הידע ממחקר לייצור סביב נקודות שונות בתוך האתגר הזה; כמובן, נושאים של חקיקה ורגולציה; הזכרתי קודם את כוח האדם, אבל איך מביאים את כוח האדם גם לתעשייה דרך הכשרה ותשתיות ייצור; וגם חיבור של כל העולמות האלה – איך מביאים את כל השחקנים לדבר אחד עם השני.

בסופו של דבר, כמו שציינתי קודם, נצטרך להתמקד ולתעדף את הנושאים שאנחנו מטפלים בהם; ככל הנראה לייצר פלטפורמה רב-משרדית שתאפשר תעדוף בתמיכות, לעשות סדר בכל מה שנעשה היום.

כיווני הפעולה האפשריים הם קודם כול הקמה של תשתית ידע רחבה לכל מה שכבר נעשה עד היום גם בעולמות של מחקר, של יזמות ושל תעשייה כדי לייצר שיתוף בידע הזה; דיברתי לא מעט על פיתוח כלים לתעדוף ולקבלת החלטות; העצמה וביסוס של קהילות והקלאסטרים שזה מה שייצר את שיתוף הפעולה בין כל הגורמים שעובדים ופעילים בתחום; וכמובן, טשטוש בין כלכלה לבין חקלאות אז פה אנחנו מדברים בהקשר של אזורי תעשייה שהם יותר חקלאות תעשייתית או תעשייה חקלאית – תלוי איך מסתכלים על זה, ומאפשרים את שיתופי הפעולה והחיבורים האלה. תודה רבה.

תודה רבה, מיכל. קבוצה אחרונה – יש לנו עוד חמש דקות – קבוצת אובדן המזון. יש האומרים שהיא קבוצה מאוד משמעותית. תמיד כששומעים את המספרים של אובדן המזון כולם בשוק מוחלט. רותם שמאי, מנהלת תחום אסטרטגיה וחדשנות במשרד להגנת הסביבה, בבקשה.

תודה. אני מובילה את הקבוצה הזאת יחד עם ציפי פרידקין ממשרד החקלאות. אנחנו מדברים על תכנית קדימה, ומנסים לחשוב איך נייצר יותר, איך נדאג לאוכלוסייה ואיך נייבא; ובעצם כבר היום אנחנו זורקים יותר משליש מהמזון שאנחנו מייצרים בישראל בלי שאנחנו משתמשים בו. לכן הסוגיה של אובדן ובזבוז מזון זאת סוגיה מאוד משמעותית. נראה לי שמי שיושב כאן סביב השולחן אלה אנשים שמכירים יותר אז הם לא מופתעים מהמספרים. אלה מספרים שאנחנו מכירים ומרימים את הדגל האדום הרבה פעמים. אני מקווה שבמסגרת התכנית הזאת גם נוכל לטפל בבעיה הזאת אחת ולתמיד כמו שצריך.

כשמסתכלים על בעיה של אובדן ובזבוז מזון אנחנו רואים ששני הקצוות של שרשרת הערך הם הנקודות החלשות, נקודות התורפה גם סביב החקלאות וגם בסוף אצל הצרכנים. צרכנות ביתית – חסרות פה המילים למטה, אבל 38% זה בעצם בזבוז בחלק של הצרכנים הביתיים; ו-9% הצרכנות המוסדית – זה הרבה מאוד.

אבל השרשרת הזאת גם משפיעה בין הנקודות, ולכן איך שאני מתנהל כרשת שיווק יכול להשפיע על בזבוז אחורה או קדימה אצל הצרכנים. וכל נקודה כזאת משפיעה בכל הכיוונים, ולכן צריך לטפל בכל השרשרת הזאת.

כמה אחוז אנחנו אוכלים מהייצור? 20%? מה נשאר שם?

מזעזע.

כל השאר.

אני ליאור, אני יושב-ראש איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים. מה שאומרת הגברת הוא ש-37 שקל על כל 100 שקל הולכים לזבל. תחשבו על המספר – זה מזעזע.

בערך המספרי זה אפילו יותר.

אנחנו פה בוועדת הכלכלה – אני מזכיר לכולם.

זה יותר.

זה יותר כי החקלאי השאיר אצלו נתח גדול שאתה לא לוקח בחשבון.

אז דמיינו לכם כאן בוועדת הכלכלה מה היה קורה אם היה חיסכון רק של 10% באותו מזון שנזרק. המספרים דמיוניים.

אבל היה פחות כסף בשוק.

אה, הבנתי.

המחזור.

אני לא חושב שזאת הבעיה.

לא, הבזבוז של הכסף - - - לא תורם לנו האזרחים, אלא מעלה משמעותית את יוקר המחיה; מעלה לכל משק בית כשאנחנו זורקים 4,000 שקל בשנה לפח, בהערכת חסר. יש לנו מה לעשות עם הכסף הזה, כולם זקוקים לו. המספרים הם 2.6 מיליון טון פסולת מזון ראוי למאכל; הערך הכספי יותר גבוה. גם תמחרנו את העלויות הסביבתיות. זה מתוך דוח לקט שאנחנו עובדים יחד. 23.1 מיליארד זה הערך, ואם מוסיפים את העלות הסביבתית אז רק היא לבדה כמעט 4 מיליארד שקלים. זאת בעיה סביבתית שלוש פעמים – ממש חשוב לי להגיד את זה. פעם אחת מכיוון שאנחנו זורקים לפח את משאבי הטבע שהשתמשנו בזה; פעם שנייה מכיוון שבתהליך ייצור המזון יש זיהום לסביבה, וזיהמנו לשווא כי זה לא הגיע לאף אחד; ובסוף אנחנו נתקעים עם כמויות של פסולת שאנחנו צריכים לטפל בהם. הטיפול היעיל ביותר בפסולת הוא למנוע אותה. כל זה מתחדד לנוכח העובדה שיש לנו כל כך הרבה אנשים נזקקים בישראל שחיים בחוסר ביטחון תזונתי, ואנחנו יכולים למנוע. חלק מזה אפשר למנוע.

יש פה חמישה קילו לבן אדם שחסר לו.

זה מטורף.

ליום.

לא יודעת איך חישבת את זה אבל אני מאמינה לך.

- - - חלקי 365.

כן, כן.

המטרה שלנו היא לצמצם את הבזבוז והאובדן במקור. מכיוון שתמיד יישארו עודפים לאורך השרשרת אז מה שאפשר אחרי זה להציל או, לפחות, להשתמש בו כראוי זאת המטרה שלנו.

בתהליך העבודה שלנו אנחנו עושים עבודה מאוד רחבה ומעמיקה. אנחנו נפגשים עם הרבה מאוד בעלי עניין. קודם כול, יש לנו צוות בין-משרדי שכולל לא את החשודים המידיים או אנשים שתמיד עסקו בבזבוז מזון, אלא את המשרדים והשותפים שנרצה שייקחו אחר כך חלק מהפעולות אליהם. זה אומר שיש לנו נציגים בצוות העבודה ממשרד החקלאות, מהגנת הסביבה, מבריאות, מכלכלה, מרווחה, מפנים, משלטון מקומי, שלטון אזורי ומהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

מה עם צה"ל, ביטחון?

אנחנו נפגשים איתם במקום שזה משיק, כמובן. עשינו כבר חמישה שולחנות עגולים רחבים והעמקנו בנושאים עם חקלאים ושווקים סיטונאיים, עם משווקים ועם תעשיית המזון. עשינו עם ארגוני הצלת מזון ועם ארגונים וצרכנים של הסעדה מוסדית. אנחנו עובדים עם הקבוצות האחרות – מראיינים אנשים, מעמיקים. אנחנו עושים עוד מעבר לדברים שהכרנו. אנחנו נעזרים בהם טוב-טוב כדי להגדיר את החסמים ולשמוע רעיונות לפתרונות מתוך כוונה שנגיע לפתרונות טובים.

עשינו מיפוי של כל החסמים שלנו. סיווגנו אותם לחמישה סוגים עיקריים: חסמי מידע – כל ההערכות שלו והדוחות החשובים מאוד, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם לקט ישראל. עדיין אין לנו המידע המלא כמה אובדן ובזבוז מזון יש לאורך השרשרת. בנקודות מסוימות אנחנו מאמינים שזה הערכות חסר, וכדי להציב לעצמנו יעדים ולדעת שאנחנו בדרך הנכונה אנחנו חייבים לדעת טוב יותר כמה מזון הולך לאיבוד.

איך אתם מתמודדים עם חסמי המידע האלה?

אנחנו, קודם כול, רוצים להתחיל למדוד באופן מסודר, באופן לאומי. "לקט" עושים דבר מאוד חשוב ומ-2016 הם התחילו למדוד ונכנסו ללקונה. אנחנו רוצים שזאת תהיה מדידה לאומית, קבועה ומוסדרת לפי המתודות הבין-לאומיות המקובלות.

חד משמעית. אבל ככה זה כשכל הנושא של צמצום ובזבוז מזון נשען עד היום רק על ארגוני המגזר השלישי.

אני מסכימה איתך. זאת אחת הבעיות היום שהצלת מזון נשענת רק על פילנתרופיה או בעיקרה.

הם לא מקבלים שקל מהמדינה, זה מטורף.

אני מסכימה איתך שזה משהו שצריך להתייחס אליו; כי כמו שאמרנו אנחנו רוצים גם למנוע את העודפים במקור, ומה שאפשר אחרי זה וצריך ויישאר ונוכל להציל אז גם להציל כדי שיגיע לאיפה שיש צורך.

הסכמי החזרה שאנחנו יותר ויותר מודעים להם; הסכמים כלכליים בין רשתות השיווק, למשל, לבין תעשיית המזון או אפילו מול החקלאים שמראש מסכימים שאחוז מסוים, אם הוא לא יימכר - -

ייזרק.

- - אז לכאורה יוחזר. הוא לא באמת מוחזר – הרבה פעמים זה מזון שמושמד. העלויות האלה מראש מחושבות אז הן מראש מגולגלות עלינו כצרכנים. זה לא משהו טוב לאף אחד. יש עוד חסמים, למשל של תשתית. למשל, אין לנו היום איזושהי פלטפורמה שמאפשרת לנו הסטה של עודפים באופן חכם ומובנה. אני לא אפרט הכול כי אין לי מספיק דקות.

הקושי הוא שבזבוז המזון הוא לאורך כל שרשרת הערך. זה מאוד רוחבי ומחייב את הטיפול הממשלתי הזה, מה שמאפשר לנו כאן קצת במסגרת התכנית הזאת ושיתופי הפעולה האלה. אם לא נעבוד ביחד, ומשרד אחד לבד יעשה פעילות זה לא יפתור את הבעיה. אז מראש אמרנו שיש לנו כל הגורמים האלה בתוך צוות העבודה, ואנחנו משתדלים לגעת בסוגיות השונות – גם בחסמים וגם בפתרונות כדי שנוכל להגיע לפתרון הרוחבי.

למה את מתכוונת בתאריכי תפוגה?

יש המון סוגיות שנוגעות לתאריכי תפוגה.

מה שלא מסריח אוכלים.

אני העליתי חקיקה כזאת ושר הכלכלה דחה אותה. הצעתי שהמוצרים שיש להם 10% תפוגה יימכרו במחיר הנמוך יותר. אנחנו מונעים בזבוז, עוזרים לצרכנים לקנות זול יותר. לא הצלחתי גם את זה להעביר.

אחד הפתרונות הוא לקדם את התמחור הדינמי שמאפשר לרשתות לתת מחיר שונה למוצרים שתאריך התפוגה שלהם מתקרב. יש פתרונות כאלה, אנחנו בודקים גם את זה. זאת בהחלט סוגיה גדולה. בכלל, הסימונים בישראל לא ברורים למרבית האוכלוסייה. שני הסימונים: "עדיף להשתמש לפני" ו"לשימוש עד". "לשימוש עד" אלה מוצרים שרגישים לקלקול מיקרוביאלי אז נשים אותם רגע בצד. גם בהם – אנשים יכולים להריח קוטג' – נשים את זה בצד. יש "עדיף להשתמש לפני" – אנשים לא בהכרח מבינים את זה ככה ומסתכלים עדיין על התאריך כאולטימטום. פסטה – כאילו התוקף שלה באמת פג ב-16:00 אחר הצהריים באיזשהו תאריך. זה לא עובד בדיוק ככה.

אנחנו בוחנים כיווני פעולה, ויש פה כמה דברים ראשוניים: קודם כול, עניין מתודות המדידה שלנו ואיך אנחנו נדע לאן אנחנו הולכים וכמה אנחנו מבזבזים; אנחנו מבינים שנושא של אזוריות ומרכזים אזוריים שיוכלו לטפל ולהסיט עודפים יכולים להיות פתרון טוב. אנחנו בוחנים את זה; כמובן, שינוי והסברה לצרכנים לאורך השרשרת – איך להתנהג אחרת גם בנקודת הקנייה; וכל הנושא של הצלת מזון, ואיך אנחנו מתייחסים אליו גם בממשלה, כמו שציינת. כי זה תורם לכולנו.

רק משפט כדי לסכם את הדבר הזה: ברמה האישית אני רוצה להודות לכל משרדי הממשלה ששותפים לתהליך. אנחנו עושים פה עבודה משמעותית ורצינית. גם מי שעובד מאחורי הקלעים – לשרה מאדי שיושבת פה לשמאלי וליאת איזיקאל שיושבת מאחורה ולמעיין מחברת Y.S שמלווה את התהליך. תודה רבה לכולם ושנצליח לסיים את התכנית וגם ליישם אותה בפועל.

תודה רבה. אוראל, תרצה לספר לנו קצת מה אגף התקציבים אומר?

כמה תקציב שמת?

אני סומך על אוראל ועל האגף שזה לא עבר לידם במקרה. מה אתה יכול להגיד לנו כרגע?

שכחתי להגיד שגם משרד האוצר בצוות שלנו.

צריך לעשות את ההבחנה. משרד האוצר הוא שותף לתהליך. מי שיושב בו הוא נציגי הכלכלן הראשי. אנחנו באגף לא לוקחים בו חלק כיוון שאנחנו לא מאמינים שאפשר לנתק את התהליך המקצועי מהתהליך הפוליטי, וכרגע משרד החקלאות נוקט צעדים שלטעמנו לא מפגינים תום לב לגבי האינטגריטי המקצועי שאנחנו מצפים שהתכנית הזאת תנקוט - -

מה? מה? מה? מה? מה אמרת?

רגע, יסמין.

לא הבנתי את המשפט שהוא אמר.

כרגע משרד החקלאות ושר החקלאות וביטחון המזון בחר שלא להמתין לתוצאות ולממצאי העבודה שהוא עצמו מקדם במשרד, אלא בוחר לקדם חקיקה והחלטות ממשלה, שלדאבוננו, לא מתכתבות עם העבודה המקצועית שכרגע קורית בין המשרדים השונים. אנחנו התרענו הן למל"ל - -

אבל זאת החלטה - -

לא באתי להרוס את השמחה.

קודם כול, בסדר גמור. זה מקום שמותר - - - פוליטיקה.

אנחנו לא נופלים מהרגליים ממה שאתה אומר.

מזעזע.

השאלה היא אחרת. זאת לא החלטה של השר. השר מוביל והמנכ"ל, אבל יש החלטת ממשלה שמתקדמים. איך האוצר כמיניסטריון עם מושב בדירקטוריון מתייחס לזה שהדירקטוריון החליט שהולכים לתהליך.

אנחנו חושבים ולא כופרים בזה שצריך לעסוק בנושא. אנחנו חושבים שהנושא הוא נושא מורכב. נאמרו פה הרבה מאוד דברים שחלקם עומדים בסתירה זה עם זה וחלקם לא באים בסתירה אחד עם השני. בסופו של דבר התכנית נמצאת בסיום השלב הראשון שלה, של הסקירה, של העבודה המקצועית שעליה יתבסס דיון שיבשיל לכדי המלצות. אנחנו כרגע עוד לא יודעים בדיוק מול מה אנחנו ניצבים. בסופו של דבר הדבר הזה יהיה צריך להיות מתורגם ל-action items שאנחנו באגף נצטרך לתת את הדעת התקציבית עליהם, ואנחנו פשוט עוד לא שם כרגע.

מול כל מה שקורה והתהליך המבורך שמתקיים בצוותים השונים אנחנו רואים שמשרד החקלאות בוחר לקדם החלטות ממשלה כמו להגדיל את הייצור המקומי בשיעור גידול מסוים ספציפי וקבוע; אנחנו רואים שהוא מקדם כל מיני מהלכים של קידום חקיקה בעולמות המים שבהכרח לא מתכתבים עם מה שמדובר פה בעולמות ביטחון המזון. אנחנו רואים שגם בימים אלה בכל עולמות הוודאות, סחר החוץ, הנגישות של אזרחי ישראל למוצרי חקלאות צמחית טרייה אנחנו אפילו לא באירוע. משרד החקלאות אפילו לא עושה קולות להתחיל לתת מענה לצרכים האלה. לא דיברו פה מה מקומה של כלכלה חזקה בנושא ביטחון המזון. בסופו של דבר, כל התרחישים שהציגו פה הם תרחישים של היצע שלא פוגש ביקוש הן ברמה הלוקלית והן ברמה הבין-לאומית. וכשהיצע לא פוגש ביקוש המחירים עולים. וכשהמחירים יעלו אנחנו צריכים להיות מדינה עם כלכלה חזקה שתדע לשלם את המחירים האלה. מתכון לכלכלה חזקה זה הסרת חסמי סחר וכלכלה חופשית. לפחות, ככה אנחנו רואים את הדברים.

אני רוצה לשאול משהו – איזו עבודה עשיתם - -

רגע, יסמין, תשים נקודה.

לא באתי להרוס את החגיגה.

באת להרוס, אתה הורס.

אני רוצה לדעת על מה אתה מתבסס.

רק תגמור את המשפט. תמיד יש לי הרגשה שהאוצר לא מסיים.

לשאלתי של חברת הכנסת פרידמן, אני הצעתי לא פעם לחברי ועדת כלכלה ולחברי ועדת כספים להזמין אותנו אליהם פעם אחת כדי שנעשה סקירה מסודרת איך אנחנו רואים את הדברים. נבוא עם עובדות, נבוא עם נתונים.

איך אנחנו מבינים את הדברים, איך אנחנו מנהלים את הדברים, איך אנחנו יודעים יותר מכולם, אנחנו מבינים יותר טוב מכולם, אנחנו יודעים הרבה יותר מכולם.

העם עם הגולן, שהגולן יהיה רגע רגוע.

הבנתי מה שאתה אומר. אתה רוצה לקבל מושב. אני חושב שהמושב היה צריך להיות פה. לא לשלוח רק את אנשי אגף הכלכלה.

כשפגשנו את אנשי המל"ל שהיו המנוע או המצת של תהליך העבודה הזה, אנחנו התרענו בפניהם – אמרנו, אנחנו צופים מה עומד לבוא, אנחנו מעוניינים להיכנס לתהליך, ואנחנו כבר מתריעים בפניכם שעצם זה שבחרתם את הגורם המוביל של תהליך העבודה הזה זה יקשה מאוד עלינו ברמה המקצועית - -

מאיזו בחינה? אני לא מצליחה להבין אותך.

מהבחינה שלא הם מובילים את זה.

מה אתם רוצים להוביל, תכנית לחקלאות אתם רוצים להוביל? אני לא מבינה.

אני לא מצליח להבין את השאלה.

אתה מדבר כאילו אני יודעת מה קרה מאחורי הקלעים – אני באמת לא יודעת.

אני כרגע שיתפתי אותך.

אתה אומר שבגלל שמישהו בחר את הגורם המוביל – תסביר מה אתה מדבר. אני לא מבינה על מה אתה מדבר.

אז אני מסביר. לצורך העניין בעודנו מדברים עוד לפני שיש ממצאים – כרגע לא הוצגו לך ממצאי התכנית - -

הוא הציג הרבה יותר ממה שאתם אי פעם הצגתם לטובת אזרחי מדינת ישראל ביוקר המחיה, בבריאות הציבור ובכל דבר אחר. זה הרבה יותר מזה. נעשתה פה עבודה יסודית, מעמיקה. אני הגעתי סופר סקפטית. ותאמין לי שיש לי ים של חילוקי דעות עם משרד החקלאות. אבל אתה רואה שנעשתה פה עבודה, ויש פה דברים חשובים. להגיד לך שאני מסכימה עם הכול? לא. אבל זה צעד סופר חשוב. אתם פשוט - - -

לתכנית הזאת יש שר - - - צעדים שלא תואמים את רוח הדברים.

אוראל, נקודה.

איזה רוח דברים? איזה רוח דברים? תסביר לי – רוח הדברים הפוליטיים? אני לא מצליחה להבין.

זה ויכוח חסר תועלת. יש פה ויכוח על תפיסת עולם.

מה שאני מבין מאגף התקציבים, ואכן לא בפעם הראשונה, שמשרד האוצר טוען שמשרד החקלאות לא הגון מפני שהוא מקיים בשוטף החלטות, חקיקה - -

סליחה, זה התפקיד שלהם. מה זה? מה, הם צריכים אישור על כל דבר? הם בנו פה תכנית. מה זה הדבר הזה?

- - - באגף התקציבים - - -

- - -

יובל, בבקשה.

כל שרי הממשלה שהצביעו בעד החלטות הממשלה הצביעו יחד. גם השר שלך הצביע בעד החלטות הממשלה הרלוונטיות. פעם ראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל שכל משרדי הממשלה חוברים יחד - -

סוף-סוף.

- -בליווי המל"ל, וכותבים תכנית לאומית לביטחון מזון. לא משרד החקלאות לבד, אלא יחד עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים והצטרפו אלינו עוד אחרים. שאלת לגבי לוחות הזמנים. הם פה מאחוריי, מצדדיי ומקדימה. אנחנו סיימנו את שלב הערכת המצב למיפוי הפערים; אנחנו לקראת סיום מבחינת חלופות, קביעת מטרות ויעדים, ואנחנו לקראת גיבוש תכנית יישומית אופרטיבית. החברים שלך בפן הכלכלי של העניין הם חלק מהצוותים. הם יושבים איתנו, וראוי שגם אתם תעשו זאת ותהיו חלק מהדבר הזה. לי אין יותר מידי מה להוסיף, חבר הכנסת שוסטר. אני רק לא רוצה שייווצר פה מצב שהדברים שאתה אומר פה ילוו אותנו עד סוף התכנית. כי אתה חייב להיות חלק מהמהלך הזה, נקודה.

אני אגיד שכבר בתחילת הדרך אוראל ואגף תקציבים הוזמנו להיות שותפים מלאים לתהליך. אני באופן אישי הצגתי לאגף תקציבים את המהלך, את התהליך, למה זה חשוב, למה צריך את זה. אגב, הם הסכימו. הם אמרו, כן, זה חשוב מאוד. אגב, בנק ישראל וכמו שנאמר כאן גם אגף כלכלה באוצר נמצאים בתהליך, מתקדמים, נמצאים בדיאלוג של התהליך. אגף תקציבים בחר מסיבות פוליטיות לא להיות בתוך האירוע אלא להיות משקיף מהצד. הוא מוזמן לכל התהליכים, והוא מגיע לחלק מהתהליכים. בסוף אנחנו ממשלה, ואי אפשר לכופף את האוצר ולהכריח אותו. חלקים מהאוצר נמצאים, הגופים הכלכליים החשובים כמו בנק ישראל ואחרים נמצאים בתהליך הזה. אנחנו מקווים שנגיע לישורת שנצטרך לקבל את ההחלטות בגיבוי השרים ובגיבוי משרדי הממשלה וכל השותפים.

וחברי הכנסת.

- - וחברי הכנסת, ונצליח להעביר - -

יש לנו 14 דקות ואני מבקש לתת את רשות הדיבור לדורית, לעומר גינזבורג ולאורי דורמן שביקשו. בבקשה, דורית, רפורמה ישראלית לתזונה בת קיימא.

תודה רבה על דיון מאוד חשוב. יש לי מה הרבה מה לומר לכבודו מאגף התקציבים. בזמנו המועצה לכלכלה הזמינה אותי לדבר, ואמרו לי, את חושבת שיכול להיות מצב שלא נוכל לייבא דגנים? כמה חודשים אחרי זה פרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה, והכול היסטוריה.

אין ספק שאגף התקציבים הוא חסם מאוד רציני. אתם הורדתם – השבתתם – את המס על המשקאות הממותקים. אם אנחנו רוצים ביטחון מזון לישראל, לא ניתן ביטחון מזון ללא win, win, win – תזונה שהיא בריאה לכלל האוכלוסייה לקיימות - -

את פשוט לא מדייקת בעובדות. אפשר להגיד את האמת, לא לעוות.

מה האמת? התבטל המס על הסוכר שמהווה נזק סופר רציני, ומי שאחראי על זה הוא אדון סמוטריץ'.

אבל זה לא אגף תקציבים.

אתה רוצה לדבר על פוליטיקה? אז בוא נדבר על פוליטיקה.

אני במשרד האוצר התנגדתי - - -

בסדר, התיקון נכון.

אני אומרת כמה דברים עקרוניים.

ההערה הייתה לשר ולא לאגף תקציבים. זה נכון.

אני לא מבינה, זה לא אותו דבר?

לא, לא. זה כל העניין בשנתיים האחרונות. ברור שלא.

כמה הערות חשובות: כולנו מדברים על זה שצריך להגביר את הייצור. אנחנו מספקים היום 3,800 קלוריות לאזרחי מדינת ישראל שצורכים 50%-40% מהקלוריות ממזון מזיק שמביא אותנו לכל ההשבתה של מערכת הבריאות. אנחנו חייבים להבדיל בין ליבת התזונה הבריאה והבת-קיימא וחייבים לדבר על הפיל שבחדר; מצד אחד להנגיש את כל סל המזון הבריא היום ו-2050 והלאה, ומצד שני חייבים לצמצם את הייצור ואת הצרכנות של התזונה המזיקה.

ואת הסבל של בעלי החיים.

דורית, תעצרי פה. יש המון מה להגיד.

התהליך הזה מאוד חשוב - -

והוא יימשך.

- - וחייבים ללכת לפי המצפן של הנגשת סל המזון.

המצפן ואת מוסיפה גם, כנראה – המצפון.

והמצפון. תודה.

עומר גינזבורג, חדשנות, סביבה ומזון, חיים וסביבה וגם עמותת אנימלס.

מדיניות סביבה ומזון. תודה רבה לכולם. זה באמת מאוד חשוב ומשמעותי. הדגש המשמעותי שחשוב לנו להעלות – אנחנו עובדים כמעט עם כל הצוותים ובשאיפה לעבוד עם כולם. יש סל מזון חשוב מאוד שעומד בבסיס התכנית הזאת. ממה שאני מבין לאחרונה יש שיח שסל המזון לא יהיה במאה אחוז תמהיל הצריכה ב-2050, אלא ישתמש בכל מיני יעדי ביניים כאלה ואחרים שהולכים יותר לכיוון של מה שצורכים היום. לדעתי, זה יהיה פספוס מאוד משמעותי אם כשמגבשים תכנית לאומית שהולכת 25 שנה קדימה, אנחנו לא נסתכל על משהו שיכול לשנות את הרגלי הצריכה של הציבור באופן ניכר. הרגלי הצריכה צריכים להשתנות. הרגלי הצריכה הם לא טבולה רסה; אנחנו הולכים לסופר, אנחנו הולכים למסעדה או לכל מקום אחר שמגישים בו אוכל, ואנחנו מושפעים מכל מיני דברים שקשורים לדרך שבה המזון מוצג ומסודר, איך קוראים לו, איך הוא ארוז ואיך הוא מתומחר. בהקשר הזה זה מגיע ממדיניות – המדינה יכולה להתערב ולעשות צעדים מאוד משמעותיים כדי להוזיל ולהנגיש את המזון הבריא והמקיים שהוא בעיקר מזון מהצומח. חשוב שלא נתפשר עכשיו כשאנחנו מתכננים לטווח ארוך על סל המזון הזה ונגדיר יעדי ביניים שמתפשרים מראש על הבריאות של כולנו ועל הקיימות של כולנו. אלה החיים, כמו שיסמין אמרה.

תודה רבה.

על פניו נראה שזה הכיוון.

יסמין, את בסיכום מיד. אורי, בבקשה.

בגלל קוצר הזמן אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים עם אוראל – זה אנחנו עושים בזמננו החופשי. פעורה בינינו תהום מאוד גדולה וזה לא בגלל ששנינו באים מההתיישבות. הוא מהעמק, אני מהרמה – אז זה כנראה חלק מהבעיה. בסופו של דבר העבודה הזאת היא מאוד חשובה. סוף כל סוף אחרי שנים רבות נעשית עבודה כזאת שמסתכלת לטווחים ארוכים שבסופו של יום תיתן את הכיוונים, תיתן את המדיניות. וכרגע המדיניות של ממשלת ישראל - -

אין. איזו מדיניות יש?

מדיניות העל שאזרחי מדינת ישראל כמו אזרחי סין וכמו אזרחי ארצות הברית וכל מיני מדינות מפגרות – צריך לדאוג לביטחון המזון שלהם. הממשלה החליטה את זה, הבינה את זה. לכן צריך לדאוג שתהיה מדיניות מפורטת בנושא הזה, ולשם כך עושים את העבודה. החקלאים צריכים ודאות. הם לא יכולים לחיות מהיום למחר. עץ נוטעים ל-25 שנה, ואחרי ארבע שנים הוא מתחיל לתת פרי. בננות זה אחרי שנתיים.

אורי, בוא לא נערב הורים.

הייתי חייב. לא יכול.

ההורים שלו חקלאים? שאני אבין.

כן.

אותך לאימא.

אורי, אני רק רוצה להסב את תשומת לבך שיובל דיבר על תעדוף ותעדוף, אז תראה שאולי בסוף כשמייצרים - - - לא כולם זוכים.

בשנה וחצי האחרונות קיבלנו הוכחה חותכת למה אנחנו צריכים ביטחון מזון. הוכח יותר מכך למה מדיניות האוצר ושרי חקלאות לשעבר שלא אזכיר פה את שמם הייתה מוטעית. ראינו אתמול נאום חוצב להבות על יוקר המחיה בדיון על חוק הדבש. כל הכבוד וברכות לבית הזה שהעביר את חוק הדבש שזה בדיוק ביטחון מזון, נושא ההאבקה. זה בדיוק ביטחון מזון. ראינו בכל הדברים: בדגים, בזיתים, בשום. היו הרבה מאוד כתבות השבוע. המחיר יורד – מחלקים לאנשים עגבניות – המחיר עולה. המחיר נמוך – המחיר לצרכן עולה.

זה פשוט לא נכון, זה פשוט לא נכון.

לכן חייבים לטפל בגורמי הייצור, לקדם את חוק המים. גם אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו צריך להוזיל את המים שזה ביטחון מזון, את עלות העובדים, להשקיע השקעות הון בחקלאות ובחדשנות; לשלש ולרבע את ההשקעות; לא מה שיש כרגע בתקציב. אתמול היה דיון בוועדת הכספים על תקציב משרד החקלאות – צריך להגדיל את התקציב. תודה רבה.

תודה רבה. יסמין, בבקשה.

אין לי הרבה מה להוסיף. תודה. אני לא אגיד שהכול מושלם. אבל בשנתיים האחרונות סוף-סוף אתם המשרד הראשון שהציג תכנית עבודה מפורטת, מעמיקה עם הסבר על העבודה שנעשתה. כמובן, הייתי רוצה לראות הרבה יותר עידוד לצריכת פחות מזון מהחי, איך עושים את זה ואני אשמח ללוות. אבל אני אומרת לך את האמת – עם כל הכבוד, אוראל, ישבתי איתך ואתה מכיר אותי לא מהיום – כל מה שאנחנו הבאנו בדברים קטנים כדי לשפר – נשלל על הסף. לא הצלחתי להעביר אף חקיקה אפילו קרובה לזה, לא הצלחנו להעביר שום דבר שקרוב לשיפור הבריאות וגם את נושא יוקר המחיה. אז יש פה יוזמה – אני אומרת לך את האמת – אני אעשה הכול כדי לגייס אופוזיציה, קואליציה כאחד לתמוך במשרד החקלאות בתכנית הזאת. אני גם בטוחה שיחד איתי גם חבריי.

כל חלקי האופוזיציה.

אני אומרת לך שתהיה פה אחידות, ואם צריך אני אשב אחד-אחד ואסביר להם את המשמעות ואת החובה של התכנית הזאת.

יסמין, תודה. יצחק, בבקשה.

בקצרה ממש – אני אומר שמכל חלקי האופוזיציה אנחנו נתמוך בחקלאות.

כן, אתה שכחת שאתה אופוזיציה. עאלק, אופוזיציה.

הזדמנות להגיד תודה גם לשר החקלאות שמוביל ושאתה, אלון, מוביל כיושב-ראש בוועדה הזאת את התכנית. לראות את כל משרדי הממשלה זה מראה על כיוון דרך מאוד חיובי, כפי שכבר אמרו כאן מתוך משרדי הממשלה וגם כאן בכנסת. אני בטוח שזה גם ירתום את העקשנים במשרדי הממשלה להצטרף ולתמוך בזה.

יש עוד נושא מאוד חשוב אחרי שכבר נאמר על ההשקעות והחיזוק ובטח התעשייה והחקלאות המקומית – זה הדור הבא של החקלאים – לתת להם את התקווה, להוריד את הגיל הממוצע, לראות עוד ועוד צעירים שנכנסים לענף וממשיכים לייצר את התפארת של מדינת ישראל.

מה שמזכיר לי שהבן שלי בכיתת הכוננות ומסיים שנה שלישית בפקולטה ברחובות. 30 שניות הכי חשובות.

שיתוף פעולה בין כל המשרדים זה דבר חשוב – אין לי ספק בכך. אבל אי אפשר לעשות תכנית בלי שורשים. והעניין זה חקלאות – איך מטפלים בחקלאות, איך מורידים את העלויות שלהם, איך לא מחסלים את חקלאי המרכז. בעשור האחרון המדיניות של הממשלה הייתה לסגור את החקלאות, רבותיי. אז עכשיו, בואו, תסבירו לי: איך אתם מקיימים תכנית כזאת? זאת השאלה שלי.

מיד בסיכום זה יתברר לך. ירון, בבקשה.

אני מהאיחוד החקלאי. אני מברך על התכנית ועל כל מה שנעשה פה. הגיע הזמן שמשרד החקלאות יוביל ולא יהיה מובל. דבר אחרון – ברגע שמדינת ישראל או ממשלת ישראל, משרד האוצר וכל מה שקשור יתייחסו לחקלאות כמו לביטחון ולחינוך ויהיו תקציבים בסדרי גודל כאלה – ניצחנו.

זה לרשום 100 מיליון בערך לכל חקלאי - - -

הציניות מאוד מצערת.

אדוני, התעשייה הישראלית, בבקשה, שתי מילים.

נדבר איתך אחר כך, אבל זאת צריכה להיות ההתייחסות. כל עוד זה לא יהיה אין לנו תקומה.

ירון, תודה. בבקשה, גברתי, משפט קצר.

אני יפעת חיים ואני מרשת פעילים וחיים בכבוד. רציתי רק להגיד שמפה אני הולכת לשוק הסיטונאי ומצילות המזון, מעמיסה את כל הרכב שלי בקרטונים ושמה בבסטה בחינם. אנשים באים ומחר כבר הכול ריק. בבקשה, תיקחו את העניינים לידיים. קשה לעם שלנו.

תודה על מה שאת עושה.

ליאור, בבקשה.

אני מהתאחדות התעשיינים. גם אני בשם התעשייה מודה על התכנית ומבקש רק להזכיר: ביטחון מזון הוא הדבר החשוב, הוא עומד בשורש כל דבר. אנחנו שותפים מלאים לתכנית ועומדים לרשות כולם. אבל כולנו צריכים לזכור שאנחנו לא שווייץ.

אני רוצה להזכיר שלדבר זה בסדר, אבל אנחנו רוצים לראות גם מעשים, מספרים ולוחות זמנים.

נכון.

הוועדה מברכת על שיתוף הפעולה הבין-משרדי ועל התכנית הבין-תחומית ארוכת הטווח ומצפה לסיים את התכנית עם הצעות מפורטות לביצוע. זה מה שאנחנו מבקשים, זה ברור מאליו וזה יהיה.

הוועדה מצפה ממשרד האוצר על כל אגפיו לתת יד מפרגנת, תומכת, מקצועית שכוללת גם ויכוחים ערכיים, אידיאולוגיים – לתהליך החיוני. חילוקי דעות אקטואליים – אוראל, תעביר לחבריך באגף החשוב – יש ליישב בלי להתנות שיתוף פעולה עם התכנית ארוכת הטווח האסטרטגית. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.