פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



56
ועדת הבריאות
24/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 330
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ד באדר התשפ"ה (24 במרץ 2025), שעה 9:05

דיווח שר הבריאות על פעילות משרדו לפי סעיף 123(ז)(1) לתקנון הכנסת

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
אחמד טיבי
ירון לוי
טטיאנה מזרסקי
לימור סון הר מלך
משה רוט

איימן עודה
יוסף עטאונה

שר הבריאות אוריאל בוסו
משה בר סימן טוב - מנכ"ל, משרד הבריאות

חיים הופרט - סמנכ"ל תכנון, תקצוב ותמחור, משרד הבריאות

ד"ר שגית ארבל אלון - רופאה ראשית, מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גאיה עפר - רפרנטית בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

ד"ר שני סבוראי בנד - רופאה מתמחה באורתופדיה וחברת הנהגת מרשם, ארגון מרשם

מיה אוברבאום - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

סיגל משהיוף - מנכ"לית, ארצ"י- ארגון הרופאים העצמאיים בישראל

נעמה כהן - מנכ"לית מרשם, ארגון מרשם

יהונתן בוורסקי גולן - סטודנט לרפואה בפקולטה בצפת, ארגון מרשם

דבי צפתי - מנהלת תחום העלאת מודעות למניעת אובדנות, עמותת בשביל החיים

אפרת רותם - מנהלת חט', איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בהסתדרות החדשה

ענבל חרמוני - יו"ר, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בהסתדרות החדשה

ד"ר עמיחי תמיר - יו״ר, ארגון הנכים זכויות נכים

ד"ר שני בר טוביה - מנהלת מחלקת מדיניות בריאות, רופאים לזכויות אדם

ד"ר איה לבקוביץ' - רופאת נשים

חמדת קב - מנהלת קשרי ממשל, אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם

ג'ודי ענתבי - מטפלת במוזיקה, יה"ת - האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות

רותי פרמינגר - יועצת לענייני חקיקה, ממשל ורגולציה, ארגון הצעד הבא - הבית של קטועי הגפיים בישראל

יהודה דורון - יו"ר, ארגון נכי הפוליו

לירן מרדכייב - פעיל חברתי, ארגוני הנכים

גיל גולדרייך - יועץ משפטי, הארגון לקידום זכויות נכים

בני פרץ - פעיל חברת, פנתרים חברתיים

פרופ' חגי לוין - ראש מערך הבריאות, מטה משפחות החטופים

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן שחטוף בעזה

גיל דיקמן - בן דודה של כרמל גת שנחטפה ונרצחה בשבי

דני אלגרט - אח של איציק אלגרט שנרצח בשבי

אלון שניר - אחיו של סרן לירון שניר ז"ל שנפל בקרב

שירה דנדקר - אחות של סמל דביר לישה ז"ל שנפל בקרב

עילי נולר - אביו של רס"ר במיל' נדב אלחנן נולר ז"ל שנפל בקרב

מיכל דיבנר כרמל

נועם כהן, חבר תרגומים


‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיווח שר הבריאות על פעילות משרדו לפי סעיף 123(ז)(1) לתקנון הכנסת

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות הבוקר שתעסוק בנושא דיווח שר הבריאות על פעילות משרדו לפי סעיף 123 ז' 1 לתקנון הכנסת. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזאת כפי שאנחנו נוהגים תמיד, בתפילה לחזרתם הביתה של כלל החטופים, ואני אומר גם החטופות, מי לקבורה ראויה, ומי לשיקום. אנחנו מחויבים לצעד הזה בהקדם ממש. יחד עם זאת, אני מבקש גם לפתוח בתפילה לרפואתם השלמה של כלל הפצועים במערכה הקשה הזו.

אני מתכבד בבוקר הזה בנוכחותו של שר הבריאות, חבר הכנסת אוריאל בוסו, כמובן מנכ"ל המשרד, הצוות המקצועי של המשרד, אבל קודם שנצלול לנושא הדיון, אני אבקש שנפתח עם דבר המשפחות לפי סדר הנרשמים. מיכל לביא, בבקשה.

שלום. מיכל לביא, גיסתו של עומרי מירן, שנחטף לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי, רוני ועלמא. רוני הייתה בת שנתיים, עלמא בת חצי שנה, עוד שבועיים אנחנו חוגגים לעלמא יום הולדת שנתיים, ורוני בת שלוש וחצי. רוני זוכרת הכול, רוני זוכרת איך נשקים הופנו אל רקתה, איך נשקים הופנו אל הרקות של ההורים שלה ושל אחותה בת החצי שנה. רוני זוכרת איך היא נתלשה מידיו של אביה שבמשך הזמן שבו היא וכל משפחתה היו בני ערובה היא הייתה עליו. היא זוכרת הכול, היא זוכרת את האנשים הלא טובים, ועד היום זה האנשים הלא טובים. היא יודעת שאבא בעזה, היא יודעת הכול.

אנחנו עוסקים פה בבריאות. אנחנו תמיד אומרות שהמשפחות הן לא הנושא, עמרי הוא הנושא, 59 חטופים וחטופות שנמקים ונרקבים באדמה לא להם הם הנושא. אני כן אדבר קצת על המשפחה שלי, כי אנחנו עוסקים בבריאות, וחשוב מאוד, אחר כך פרופ' חגי לוין ירחיב, וכמובן גיל דיקמן. אני אספר לכם על משפחה אחת, המשפחה שלי.

ההורים שלי, בני 70, עזבו את עבודותיהם וכל כולם במסירות אין קץ, מ-8 באוקטובר יצאו משדרות ונמצאים עם אחותי ועם הנכדות. למעשה, הם מגדלים את אחותי ואת האחייניות שלי, אנשים בני 70. מבחינה נפשית, המצב הוא מאוד, מאוד חמור, אבל כמובן שאנחנו מחזיקים, כי אנחנו חייבים להחזיר את אבא עמרי לרוני ועלמא, אין אופציה אחרת, אין אופציה אחרת, לא במשפחה שלי.

אבא שלי חווה שלושה התקפי לב תוך חצי שנה, התקפי לב, לא תעוקות, התקפי לב, מצער בלתי נתפס ובלתי ניתן להכלה נוכח מה שאחותי ואחייניות שלי עוברות. בפברואר הוא עבר את התקף הלב הראשון, פברואר 2024, כמה ימים אחרי 27 באפריל, אחרי סרטון שהתפרסם בתחילת מאי, ממש כמה ימים, ארבעה ימים-חמישה ימים אחרי, הוא עבר שני התקפי לב נוספים אחד אחרי השני, נכנס לחדר ניתוח, הכניסו אותו בחזרה, דברים שלא עושים, רק בסיכון חיים. אני הייתי עם אבא שלי, אנחנו כמעט איבדנו אותו. וזה על קצה המזלג מה שהמשפחות עוברות, וזה ממש הקצה של הקצה.

אני רוצה רגע לחזור לנושא העיקרי, שזה עומרי ו-59 חטופים. לכם יש אחריות מוסרית. פתחת בתפילה, אני אומרת, מה המעשה? אני שואלת גם, מה המעשה? יש לכם אפשרות לעשות מעשים. אתם נציגי ציבור, והתפילות זה נחמד, והאנרגיות זה נחמד, אבל יש פה מעשים, ואתם שותפים בקואליציה. חבר הכנסת אוריאל בוסו, אתה שותף בקואליציה, כשהאצבעות שלכם לא עשו את הדבר הבסיסי, והדבר הבסיסי הוא הצלת נפשות.

אנחנו מתקרבים לחג החירות, ומה שעומד לי בראש כל הזמן זה והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. ואני שואלת, מי יציל אותנו מידכם? מי יציל אותם, את עמרי ואת 59 החטופים, מהידיים שלכם, הידיים שיש לכם אפשרות? לכם האפשרות, היד שלכם היא היד הקובעת, ואתם בוחרים שלא להשתמש ביד שלכם להצלת נפשות, אותה הצלת נפשות שמשוקעת עמוק בתרבות, בחינוך, בערכים של היהדות, בערכים האוניברסליים האנושיים הבסיסיים.

חבר הכנסת אוריאל בוסו, היו"ר, חבר הכנסת יונתן משריקי, מי יצילם מידכם? מה המעשה? מה המעשה שאתם עכשיו עושים כדי להוציא את עמרי ועוד 58 חטופים וחטופות מלהינמק בשבי חמאס ולהירקב בשבי חמאס 535 ימים? אני אודה אם תענה, אם תענו.

תודה רבה מיכל.

אתם נציגי ציבור, עליכם לענות. בימים קריטיים כאלה, עליכם להשיב. אתם נציגי ציבור, אתם השליחים, אתם השליחים.

תודה, מיכל. אנחנו בסיום הדברים נשיב במרוכז, בסדר? ברשותך, תודה רבה.

בבקשה, גיל, או פרופ' חגי לוין, בבקשה.

לפני ששר הבריאות והצוות יציגו את פעילות המשרד, ובאמת, תודה על עבודת הקודש שעושים, השר, המנכ"ל, כל צוות המשרד, עד אחרון המטפלים במערכת הבריאות בישראל. אני רוצה לתת לכם נתונים, נתונים על ההשפעה של העובדה שיש חטופים על בריאות הציבור בישראל. כשבן אדם נחטף, הוא נחטף, המשפחה שלו נחטפת, הקהילה שלו נחטפת, והציבור הישראלי כולו נחטף.

מתוך מחקר שערכנו ופורסם גם בספרות המדעית וגם נשלח למשרד הבריאות, מצאנו, וחשוב לדעת את הנתונים, ש-93% מהציבור בישראל דיווחו על עיסוק מחשבתי מתמיד בגורלם של החטופים. לא בדקנו, כדאי לבדוק, מה ההשפעה על תחלואה, על תמותה, על פריון העבודה בישראל, כשכולנו, רובנו המוחלט, מוטרדים ממצבם של החטופים. זה הגורם המאיים מספר אחת על בריאות הציבור בישראל היום. ועוד מצאנו ש-81% העידו על כעס ומרירות כלפי האירועים, ו-69% דיווחו על תחושת אי ודאות מוחלטת בנוגע לגורל החטופים ולתוצאות האירוע.

ברמת בריאות הציבור, העובדה שיש חטופים פוגעת קשות בבריאות של כולנו. הערכים של הערבות ההדדית וקדושת החיים שאתה, שר הבריאות, שעומד בראש המערכת, אתה הנציג שלנו, אתה צריך בשולחן הממשלה להיאבק על הערכים האלה. כן, גם אם צריך לבוא ולהגיד, למען הבריאות, ואני אגיד, גם למען הביטחון הלאומי, אנחנו צריכים עכשיו להפסיק את המלחמה ולהביא את החטופים הביתה. כי המחיר שהחברה הישראלית משלמת, וזה התפקיד שלך להציג את המחיר הזה, הוא עצום, הוא עצום. הוא עצום בבריאות של כולנו, הוא עצום בבריאות של הקהילות.

ואתם רואים כאן את מתן אנגרסט, המשפחה ביקשה שנסתכל בסרטון האחרון, יש גם סרטון קודם מידי המשפחה, שבו ראינו אותו. ואתם יודעים, בסרטון, בעין מקצועית, אפשר לראות את הפציעות הפיזיות המאוד קשות שהוא סובל מהן, והוא לא מקבל טיפול. כבר למעלה מ-530 ימים הוא לא מקבל טיפול. אני לא יודע מה מצבו כעת, יכול להיות, כפי שלמדנו בעבר, שברגע שחזרנו ללחימה, פוגעים עוד יותר בחטופים ואפילו הורגים אותם. זה עלינו, זה על כולנו. אנחנו צריכים לזכור אותם כל רגע ולהיאבק ולעשות, כמו שמיכל אמרה, פעולה.

איתן הורן סובל ממחלת עור זיהומית שאנחנו יודעים בוודאות כרגע שיש לו זיהומים שהוא צריך טיפול אנטיביוטי, צריך תנאים היגייניים מתאימים, והוא לא מקבל אותם. הוא נמצא בסכנת מוות, וכמוהו כל החטופים. גם החללים, כפי שכבר הצגנו כאן, גם החזרתם היא הצלת חיים, לא רק עבור המשפחות, עבור החברה הישראלית כולה שסובלת ומתייסרת. ולכן חשוב שאנחנו, אנשי הבריאות, ואני רואה בך, שר הבריאות, כאחד משלנו, כמובן, חשוב שנשמיע את הקול הזה בכל מקום ובטח בישיבות הממשלה, בעד החיים, בעד הבריאות, בעד הערבות ההדדית. תודה.

תודה, פרופ' חגי. גיל, בבקשה.

בוקר טוב, שמי גיל דיקמן, אני בן דודה של כרמל גת שנחטפה ב-7 באוקטובר ונרצחה אחרי 328 ימים בשבי. דיברתי בעבר בפני הוועדה הזאת, אפילו בסקירה קודמת של השר, של המנכ"ל. זה היה בחודש נובמבר 2023, אז כרמל עדיין הייתה בחיים, אז היו עדיין יותר מ-250 חטופים. מאז נחתמו שתי עסקאות, אחת לא הושלמה, כרמל נשארה בשבי. היא הייתה אמורה לחזור ביום האחרון של הפסקת האש, הפסקת האש קרסה וחזרו להילחם, והיא נרצחה. הפסקת אש נוספת נפסקה לפני ממש שבוע בדיוק.

אתמול שמענו שכוחות צה"ל מכתרים את שכונת תל סולטן. בשכונה הזאת פעלו כוחות צה"ל בסוף חודש אוגוסט למרות שידעו שיש סיכון שיש שם חטופים, למרות שהם נתקלו בחטוף בשם פרחאן אל-קאדי וחילצו אותו בטעות. הם המשיכו בפעולה, ובעקבות הלחץ הצבאי, כרמל, הרש, אלמוג, אורי, עדן, אלכסנדר, ששתם נרצחו בתוך אותה מנהרה.

אנחנו פתחנו את הישיבה בתפילה לבריאות וחזרת החטופים, החיים לשיקום, החללים לקבורה, ולהחלמת החיילים ולשלומם. אני רוצה לא לפתוח, אבל לומר גם תודה גדולה ללוחמות וללוחמים בחדרי המיון, בבתי החולים, במרפאות, לפעמים גם בשטח, הרופאות והרופאים שלנו, האחיות והאחים שלנו, כל אנשי צוות הבריאות שהם מצילים חיים לא פחות. בסוף הצלת חיים לא נמדדת רק בלהיות בקרב ולהילחם באש, אלא גם בדברים אחרים, במעשים אחרים. מי כמו אנשי צוות הבריאות יודעים את זה. מי יודע את זה יותר מהנשים והגברים שנמצאים כאן ומכרמל, מרפאה בעיסוק, אשת מקצועות הבריאות שידעה לטפל שם בשבי בקשיים ובכאבים של מי שהיו שם איתה.

אבל בדיוק בגלל זה, בגלל שהצלת חיים לא נעשית רק באש, אלא נעשית גם במעשים אחרים, אני לא יכול שלא להתייחס לעובדה שבימים הקרובים הולך לעבור כאן תקציב כאילו הכול רגיל, כאילו אפשר להמשיך לחיות בזמן ש-59 חטופים בעזה, בזמן שאנחנו יודעים שעסקה תציל אותם כמו שטיפול רפואי מציל וחייב להציל את מי שנמצא במצוקה בריאותית, כמו שחיילים שמגינים על יישובים או על חבריהם או על עצמם מצילים חיים, עסקה מצילה חיים. היא חלק מהחובה של ממשלה כלפי האזרחים שלה, היא חלק מהחובה בעיניי גם אפילו שלכם כמשרד ושלכם כוועדה ושל כל אחד ואחת מאיתנו כנשות ואנשי מקצוע שקשורים לתחום הבריאות. אני תלמיד תואר שני לפסיכולוגיה.

יש התארגנות נפלאה בשם בואו, באים ומצילים אותם ואותנו, של נשות ואנשי מקצועות הבריאות שנרתמים לנושא העלאת המודעות לחטופים וגיוס אנשים למאבק הזה, בגלל שזה אותו דבר. לעסוק בנושא החטופים זה חלק מהמחויבות של כל מי שיש לו קשר לרעיון של מערכת הבריאות ושל הצלת חיים. ובאותו זמן, אתם שנמצאים כאן, הידיים שלכם חתומות על העובדה שנכנסים עכשיו שוב לשכונת תל סולטן, זאת האמת. בפעם הקודמת שנכנסו ידעו שיש סיכון, אבל חשבו שאין שם אף אחד. תכף אני אשאל גם בוועדת חוץ וביטחון, אבל אתם חושבים שיש חטופים בשכונת תל סולטן עכשיו, חיים? לא יודעים, מקווים שלא. גם כשכרמל הייתה שם קיוו שלא, אבל היא הייתה שם ונרצחה.

ואם שמענו על ההשפעות של הלחץ המנטלי ושל מצב החטופים על הבריאות של הציבור ועל הבריאות של המשפחות, אולי צריך לשמוע גם על ההשפעות של הלחץ הצבאי על חטופה או חטוף. שברים בצלעות נגרמו בשל מעבר קליע בשל מהירות לא גבוהה, פצע כניסת הקליע הוא מעל עצם השכם שמאלית, ממנו מתמשך מסלול מעבר קליע בכיוון ימינה. עובר דרך הזיז האחורי של חוליה C7. ההיבט האחורי של הצלעות שתיים עד ארבע מימין, דרך עצם השכם ימנית, ומסתיים באחורי הכתף הימנית. רושם לסדק זעיר גם בצלעות חמש ושש. בשברים שבצלעות מודגמת דחיסת הרסיסים פנימה לבית החזה עם נזק לריאה הימנית ותמט שלה. כל הנזקים הללו מתיישבים מפגיעת קליע במהירות לא גבוהה בבית החזה, כולל אפקט הנזק המשני של התעלה הזמנית, Temporary Cavity. אלה ההשפעות של הלחץ הצבאי, אלה השפעות של ההחלטות שאתם מקבלים עכשיו.

כמו שאנחנו מודים לאנשי צוותי הבריאות שמצילים חיים, לא תוכלו להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה. ידיכם שפכו את הדם הזה וזאת אחריות שלכם שלא ישפך פה הדם. התקציב לא יכול לעבור בלי הבטחה שמשלימים את כל העסקה, עסקה שכבר חתמו עליה להחזרת 59 חטופים, וזה עליכם.

תודה, גיל. אין עוד מישהו מבני המשפחות, נכון? קודם כול, תודה רבה על הדברים. כמובן לפני שאני אעביר את רשות הדיבור לשר, אני מבקש לומר, המחויבות שלנו להחזרת החטופים, כמו שפתחתי בפתח דבריי וכמו שאני אומר תמיד, היא ראשונה במעלה. אני חושב שהוכחנו את ההחלטה הזו, למרות חילוקי דעות פנימיים, ואני לא אכנס לזה, בתחילת הדרך, ובאנו ואמרנו שהנושא הזה צריך להיות ראשון בסדר היום ואין חשוב ממנו.

אני מוכרח לציין לשבח את פעילות המשרד בהקשר של הוצאת הדו"ח מול מוסדות האו"ם, או בכלל, המוסדות הבין-לאומיים שמתיימרים להיות צדקניים ולומר שהם הומניטריים. המשרד הוכיח שחור על גבי לבן שכל חטוף או חטופה הם בגדר הומניטרי. זה היה מעשה חשוב שהציב בפני העולם את המסר הברור להשבתם הביתה.

אני תמיד אומר, וגם עכשיו חשוב לי לומר את זה, הדברים שהמשפחות אומרות כאן באולמות הוועדות הם אצלי בגדר קודש. אני לא נכנס אף פעם לוויכוח על איך הדרך או מה הדרך, אני כן יכול לומר בצורה חד משמעית, למרות שגם בנושא הזה יש חילוקי דעות, שהנושא הזה הוא הנושא החשוב ביותר על סדר יום הממשלה והכנסת, והמחויבות שלנו היא ראשונה במעלה.

אני אבקש, ברשותך, כבוד השר, אם תרצה להשיב לדברי המשפחות, ואחרי זה כמובן נצלול לתוכן הדיון.

שלום, בוקר טוב, מכובדיי כולם, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מישרקי, מנהלת הוועדה, סגניתה, הצוות המשפטי, מנכ"ל המשרד ובכירי המשרד שנמצאים וחברי הכנסת, חברי ועדת הבריאות, חברת הכנסת וולדיגר וחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, והמשתתפים הנפלאים שנמצאים כאן, וכמובן חגי, מיכל וגיל. אני קודם כול מאוד מודה לכם. אני נפגש עם עשרות משפחות, גם של חטופים ששבו, שנמצאים עדיין, של חללים, של חיילים, ועדיין אני מודה לכם מאוד שעוד פעם הבוקר חשפתם אותנו שוב לאותן תחושות שאי אפשר להתרגל אליהן.

אני אמרתי לאורך כל הדרך ואומר שהריפוי האמיתי של בריאות הנפש שנמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות הוא חזרתם של כל החטופים והחטופות. לא יהיה ריפוי ללא חזרתם של כולם. הכול יכול להישאר קוסמטי, אבל ברגע שיחזרו כולם נוכל לטפל בפצעים האמיתיים של הנפש ושל החברה כולה.

מחלקות השבים בבתי החולים השונים שנמצאות, כפי שאמרתי, יישארו פתוחות עד אחרון החטופים שיחזרו לחיקה המסור של מערכת הבריאות הטיפולית. וכמובן, כפי שנעשה היום, ממשיכים ללוות הלאה את אותם שבים ובני משפחותיהם באופן שללא ספק מחייב מכורח המציאות. המלחמה הקשה הזו שינתה סדרי עולם בכל המדינה, בכל תחום, בכל משרד, ללא ספק במערכת הבריאות בראש ובראשונה. שינתה סדרי עדיפויות, צרכים, הסתכלות אחרת, וזה מה שאנחנו עושים יום-יום.

וכפי שאמר יושב ראש הוועדה, כשהוצאתי את הדו"ח הכל כך חשוב, שזה שנה אחר חזרתם של הפעימה הראשונה ועוד, כי זו תקופה שאתה יכול כבר להסתכל ולראות מה ההשלכות, מה המציאות, מה המצב, ולפי זה עשינו בדגימה של אחת ועוד אחת מה מצבם של אלו שנמצאים, וכפי שהגדרנו, כולם הומניטריים ובסכנת חיים מיידית ועכשווית, אין שום שאלה.

וכפי שאמרת וציינת, וגם מיכל, אני אומר את זה בכל מקום, אומר את זה בשולחן הממשלה, אומר את זה בפורומים הרלוונטיים, וגם אתמול בעוד פורומים סגורים שאני נמצא בהם, אמרתי את זה ואומר את זה באופן מאוד ברור, ויש גם כן אוזניים קשובות, גם כן מה שלא נראה כלפי חוץ. והפעולות שנעשות צריכות להיעשות. ואנחנו אף פעם לא חפים מביקורת וטוב שכך, וצריך להיות, וזה לעורר אותנו ולהניע אותנו לפעולה אמיתית, שיחזירו את כולם. ונקווה, שכפי שאמרת, מעבר לפעולות ולתפילות שאנחנו נושאים, שגם כן נראה אותם. היו גם כן חטופים או מקרים שלא חשבנו שזה יקרה וזה קרה. צריך בסוף להאמין שאלו דברים שיכולים להיעשות ונקווה שזה יקרה בזמן הקרוב. ונתפלל שנזכה לראות אותם, כפי התפילה שציינת, כבר בליל פסח הקרוב.

אפשר גם לומר שהמשרד עובד על עוד דוח על מצב החטופים, המצב הבריאותי של השבים בעסקה הנוכחית. הסיבה שאנחנו מתעכבים היא רק ענייני הסכמות של השבים ובני המשפחות שלהם. אנחנו גם חושבים שבדבר הזה יהיה ערך ציבורי ובין-לאומי.

אני אגיד שחשוב מאוד להקפיד על נושא ההסכמות שבפעם הקודמת היה סוגיה לא פשוטה, ושהפרטיות של השבים שייכת להם למרות - - -

לכן זה מתעכב.

תודה.

תודה רבה, כבוד השר, גם על הדברים שלך. נכנסו עוד שניים מבני המשפחות, אלון שניר.

אני אלון שניר, תאום של סרן לירון שניר, השם יקום דמו, קצין בסיירת גולני. כמו שאני תמיד אומר, יש מטרה קדושה, היא להחזיר את החטופים. זה לא צריך לקרות היום, זה היה צריך לקרות לפני מעל 500 ימים. עם זאת, חייבים להמשיך עד הניצחון, עד הסוף, שיותר לא יהיו משפחות חדשות שיכנסו לעולם השכול, שאני אפילו לא יכול להסביר מה זה הדבר המטורף הזה והכאב הזה, ושלא יהיו חטופים יותר.

אחי התאום לא היה צריך להיכנס לעזה, היה צריך להתכונן לתפקיד סמ"פ בבא"ח גולני, והוא התעקש במשך כמה שבועות מול המפקדים הבכירים ביותר להיכנס כי הוא כל כך רצה לקחת חלק בהגנה על המדינה ובלהחזיר את החטופים, גם אם זה יעלה בחייו. כרמלה מנשה ראיינה הייתה אותו ממש כמה ימים לפני שהוא נכנס, אני אשמח להשמיע את ההקלטה.

) "אנחנו עם ישראל, אנחנו חזקים, אנחנו מחכים כבר להיכנס לעזה, להחזיר את החטופים, להילחם, בעזרת השם לנצח, ומשם, אם צריך אותנו, גם נעבור צפונה, נעשה מה שצריך. עם ישראל חזק, הלאה סיירת."

כמו שאחי התאום ענה לה, יש משימה, להחזיר את החטופים, להגן על המדינה, והוא כל כך רצה לקחת חלק ולהיכנס למרות שהוא לא היה צריך.

אני רוצה לדבר על עוד משהו קטן, שזה העניין של האחדות. בסוף אנחנו פה עכשיו במלחמה על הקיום שלנו, זה כבר לא ימין, שמאל, דתי, חילוני, כולנו פה צריכים להיות ביחד, מאוחדים, כדי שנוכל ככה לנצח את המלחמה הזאת ושלעולם יותר לא יהיו משפחות שכולות וחטופים. רבע שעה לפני שאחי נכנס לעזה, אחי התאום, הוא רשם צוואה לכולנו. אני אוכל להקריא אותה?

בבקשה.

הוא כותב: "זה סוף-סוף קורה, כבר התחלתי לאבד תקווה שנכנס, וברוך השם יש לי את הזכות לקחת חלק במלחמה ולהיות בתוך עזה, להילחם, להחזיר את הכבוד של צה"ל ועם ישראל, ובעיקר לדאוג שלעולם לא עוד, מה שהיה זה לא מה שיהיה, ואנחנו חזקים יותר, טובים יותר, מוסריים יותר, ולנו יש את התביעה האמיתית על החיים ועל הקיום שלנו בארץ ישראל. וזה הזמן לומר זאת בבירור לעצמנו ולכל העולם, עם ישראל חזק, וכל מי שינסה או ירצה לפגוע בנו, יקרה לו מה שקרה לחמאס. יש עוצמות בעם, יש אחדות, וכואב שהקדוש ברוך הוא היה צריך להראות לנו את זה בדרך הקשה, אבל אני שמח שמתגלות ויוצאות לפועל כל העוצמות ואחדות העם.

"ועכשיו זה תורי להיות, להילחם, להעז ולפקד על הצוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק. אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי ובזכותם אני מי שאני. צריך לזכור להיות בגדלות, לאהוב את החיים, ותמיד להוסיף טוב בעולם, לשמח אנשים, לראות את החלש ולעזור לו, לחייך לאנשים, לזרוק מילה טובה. להיות טוב, זאת השאיפה, טוב לכול, וזה לא עולה לנו כלום, להיות טובים ולעשות טוב. שמח על החיים ועל מה שעשיתי והייתי עבור העם שלי, עבור מי שהיה סביבי לאורך השנים והצלחתי להשפיע עליו טוב. אנחנו צריכים להיות טובים ולעשות טוב."

הלוואי באמת שנהיה טובים ונעשה טוב ונהיה מאוחדים עד הסוף, עד הניצחון. אחי התאום, הוא לא היה צריך להיכנס לעזה, וכל הזמן אמרו לו: למה אתה מתעקש להיכנס? למה אתה צריך את הסיכון הזה? עזוב, תמשיך את התפקיד הבא, ראש שקט. ומה שהוא היה עונה כל הזמן לאותם אנשים זה: מה זאת אומרת, אחי? עם ישראל צריך אותנו. עם ישראל עכשיו צריך כל אחד ואחד פה שנהיה מאוחדים, שנהיה עד הסוף, ולעולם יותר לא יהיה 7 באוקטובר. עד הניצחון, עד הסוף. תודה.

תודה רבה. יש לי פה מספר בקשות לרשות דיבור. שירה, בבקשה.

תודה רבה. שלום, אני אחות של דביר לישה. דביר זכה להיקבר ראשון בהר הרצל במלחמה. לפי התחקיר, הוא נהרג ממש על הבוקר. הוא יצא בסוואנה שיצאה לחוף זיקים. אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שתדעו על דביר זה שבסוכות הוא שלח לנו, בטבעי שלו הוא היה נורא שנון, שלח לנו סרטון של החמאס על הגדר. וזה לא היה משהו שהופתענו לראות, הוא דיבר על זה מלא זמן לפני. לראות את זה מוחשי בעיניים, זה היה מזעזע. עוד גילוי נאות, אני מגוש קטיף במקור לפני שגירשו אותי. הוא הזמין אותנו לתצוגה מהממת על החמאס. הוא אמר שזה מומלץ מגיל 11, ואני עשיתי לו סמיילי צוחק. זה היה במהלך חול המועד.

ביום שלישי נסענו מההורים שלי, כבר לא נפגשנו יותר, ובשמחת תורה, בעלי אז היה פה באיזה תפקיד בירושלים, איפה שגרנו, בתפקיד ביטחוני, והוא מגיע אחרי האזעקה השלישית או משהו כזה בבוקר עם כלי פריצה, ואני חשבתי שהוא השתגע. הוא במקור מאופקים, אני אמרתי לו שהוא הלך כמה צעדים קדימה. ואז הוא אמר לי, שירה, תפתחי את הטלפון, הרב שמואל אליהו אמר לפתוח טלפונים. וזה מה שעשיתי, ומאז עד סוף החג חיכיתי לתשובה.

במוצאי החג ההורים שלי הגיעו לברזילי לחפש את הבן הפצוע. דביר לא היה פצוע בשום שלב, הוא נהרג במקום ממחבל נוחבה. הוא הספיק לירות, לצערנו, הוא לא הספיק להרוג אף אחד מהם. חיל הים שלנו התותח זכה והרג שמונה צוללות מתוך עשר, שתיים הצליחו לעלות מהים. את הסוואנה הם חטפו מאוד מהר. אני מקצרת את סיפור הקרב כי אין עוד הרבה לספר.

וזהו, זכינו לפתוח את החלקה. אחריו קבורים שני המח"טים. בשבעה חברים שלו סיפרו שבאחד הדיונים בישיבה בדרום תל אביב על איפה להיקבר או מה זה בכלל למסור את הנפש, הוא הציע שהוא ייקבר במקום של גיבורים, ולא נראה לי ידע כמה גיבורים, וגם הוא רצה להיות קרוב לשווארמות של ירושלים, הוא טען שהן טובות.

מאז, הצטרפה למשפחה שלי בת דודה שלי הצדיקה, שהם מכירים שכול עוד לפנינו, זה נכד שלישי שסבתא שלי קוברת, סרן אברהם בן פנחס, שכל מה שעניין אותו זה להציל חטופים ולכן הוא נלחם עם ראש מחוץ לטנק. כי הוא יכול להיות מאוד מוגן, אבל מה שחשוב לו זה לראות טוב את האויב. ואנחנו מוצאים את עצמנו שוב פעם קוברים ושוב פעם שולחים את אח שלי מאיר, ברותם, בגבעתי, חזרה לתוך עזה. קודם כול להביא את האחים שלנו, ואז להחזיר לנו את האדמה שההורים שלי גידלו אותנו עליה, כשאני עוד בכיתה א' בהפסקות אספתי תפוחי אדמה וחרוזים מחדר האומנות.

אני בוועדת הבריאות, אני אחות, אבל מאז 7 באוקטובר, עוד עשו לי שימוע לפני, ומאוחדת, הקופה המובילה במדינה, או לא יודעת מה, אמרה שבסדר, הם לא יפטרו אותי, והם החזיקו אותי עד הסוף, ובסוף, אחרי הלידה, אני לא חזרתי. אני לא מסוגלת להיות אחות במדינה. אני עוד לא מוכרת עם פוסט טראומה, אבל אני מקווה שבעזרת השם בהמשך יכירו בזה. וכרגע חשוב לי ללחום את המלחמה של החיים, את אלה שהחיים שלהם אולי לא מספיק חשובים, או שאין להם פה, בשמם של בריאות הנפש אני מגיעה. תודה רבה לך.

אני מקצרת. השורה התחתונה היא שאנחנו דורשים, גם כצוות רפואי, שיכירו בנו, האחים השכולים השקופים, כי מעל גיל 18 המדינה כבר לא מכירה בנו. דבי ביטון העבירה לא מזמן חוק שאסור לפטר אותנו בשנה הראשונה, מי מספר לאנשים שעד שקיבלת את האבחנה של פוסט טראומה עברה הרבה יותר משנה? זהו, אני באה בדמעות ובכאב כי אני נתתי הרבה בשביל התואר הזה ואני אוהבת להיות אחות במדינת ישראל, אני רוצה לחזור לעבודה ועד היום לא הצלחתי. עשיתי ראיונות באסותא, עברנו לדרום.

אבל בעיקר חשוב לי שלא יצטרפו אלינו עוד תמונות כאלה. החטופים חשובים לי לא פחות, באמת, אנחנו שולחים את אח שלי, עוד בשבעה ההורים שלי חתמו לו, זה הכי חשוב לנו בעולם. אבל אי אפשר שהם ידבקו בפטריות שם ובכל מיני הזיות.

תודה לכם, תודה שאתם כל יום מגיעים לפה, מקשיבים לנו, ועדיין מנסים לעשות את העבודה שלכם. אני מניחה שאתם גם מקבלים ביזיונות לפעמים ואני חושבת שזו הזכות שלכם לשמוע אותם ולבקש בשבילנו שנזכה לנצח. תודה רבה.

תודה רבה, שירה. השר שלח את הצוות שלו לנסות אולי לפתור באופן נקודתי גם את הבקשה שלה, אבל הדברים יוצאים מן הלב. יש לי פה נרשם לפניך אבל הוא עוד לא הגיע. דני, בבקשה.

תודה. אתם ראיתם פה דוגמה חיה של קורבן לתרמית הגדולה שאפשר לחלץ חטופים בלחץ צבאי ולמוטט את החמאס ביחד. זאת הייתה דוגמה חיה, ולפניה הייתה עוד דוגמה. כל חייל צה"ל שנהרג בעזה הוא קורבן של התרמית הגדולה הזאת. אבל אני היסטוריון ואני רוצה לתת לכם קצת היסטוריה, שתכירו איך הגענו עד הלום. אתם יודעים, כשמסתכלים בהיסטוריה, 20 שנה זה הרף עין, נכון? זה כלום. ככה אתם תיזכרו בהיסטוריה.

קו פרשת המים של מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית יציבה לדמוקרטיה מתרסקת הוא בתאריך 4 בנובמבר 1995. אדוני השר, אתה יודע מה זה התאריך הזה, 4 בנובמבר 1995? יום בו התרחשה ההתנקשות הפוליטית ביצחק רבין. ההתנקשות ברבין הייתה יריית הפתיחה להתנקשות בדמוקרטיה הישראלית. ברצח רבין, הדמוקרטיה נפגעה אנושות, ומאז היא מדממת ונחלשת. נשמתה של הדמוקרטיה עם הערכים הליברליים שהם עמודי הסמך שלה. ערך העל של הדמוקרטיה הוא ערך החיים, והעיקרון שהאזרח הוא המטרה והמדינה היא מנגנון שנועד לשרת את האזרח ולא את המנהיג.

בחירתו של בנימין נתניהו לאחר הרצח, למרות ההסתה שקדמה לרצח, גרמה לו להבין שחלק נכבד מתושבי המדינה אינם דמוקרטיים וניתן להפעיל עליהם מניפולציה למען הישארותו בשלטון. כך קרה אחרי רצח רבין, כך קרה אחרי הגשת כתבי האישום, וכך קורה היום, אחרי 7 באוקטובר. ההתנקשות ברבין קבעה נורמה, שגם רצח פוליטי כדי למנוע מהלך פוליטי לא מונע מהמחנה שהתנגד לתהליך הפוליטי להיבחר לכנסת ולממשלה.

במהלך השנים מאז הרצח הפוליטי, הדמוקרטיה הולכת ומאבדת מערכיה ואת נשמתה. השחיתות הציבורית חדרה לכל המוסדות, לרבות ראש ממשלה שנאשם בשוחד וממשיך לכהן כראש ממשלה תוך ניגוד עניינים מובהק, שרים, חברי כנסת, ראשי ערים הורשעו ונכנעו, לרבות ראש ממשלה, אני מדבר על אהוד אולמרט, נשיא המדינה משה קצב, שר האוצר הירשזון, ועוד נבחרי ציבור שהפכו לאסירים. ערכי הדמוקרטיה הישראלית הפכו להיות כבוד, כוח וכסף.

בתאריך 24 במאי 2020, מי שלא יודע מה התאריך הזה, כדאי שיזכור אותו טוב, 24 במאי 2020, מתבצעת ההתנקשות השנייה בדמוקרטיה הישראלית. נתניהו ונתיניו, השרים וחברי הכנסת, ניצבים בהיכל המשפט בירושלים ומאחורי נתניהו, ונתניהו תוקף את מערכת שומרי הסף וטוען, תפרו לי תיקים. מאז, ראש הממשלה מגייס את כל המשאבים הלאומיים להימלט מאימת הדין. הוא מרסק את מערכות האכיפה ומשנה ומנסה לשלוט ברשות השופטת. הוא פועל לפרק את הפרדת הרשויות, המאפיין המובהק של הדמוקרטיה.

בבחירות לממשלה ה-37, זאת הממשלה שאתה חבר בה, אדוני שר הבריאות, נתניהו חוצה את הרוביקון. הוא מכניס לתוך הקואליציה גורמים פשיסטיים, גזעניים, מבית מדרשו של כהנא ויגאל עמיר, ומפקיד בידיהם את הביטחון הלאומי ואת אוצר המדינה. ב-4 בינואר 2023, עולה שר המשפטים ומכריז על הפיכה משטרית באמצעות שינוי חוקים שיבטלו את הפרדת הרשויות במדינה וירכזו את כל הכוח השלטוני בידי השלטון. בשלב הזה החלק הדמוקרטי הליברלי בעם מתעורר ויוצא למחאה נרחבת שמצליחה לבלום במידה מסוימת את קצב המהפכה.

ב-7 באוקטובר 2023 מדינת ישראל משלמת את המחיר על ההתנהלות מאז רצח רבין. החולשה של השלטון, הצורך להתרכז במילוט עצמי, גרמו למדיניות של שב ואל תעשה, לקונספציה ביטחונית שניתן לקנות שקט בכסף. ב-7 באוקטובר 2023, קריסתה של הדמוקרטיה הואץ בצורה מדאיגה. על הפרק עמדו סוגיות ליבה שבלעדיהן מדינה לא יכולה להיות דמוקרטית ויהודית, דמוקרטית ויהודית. הערך העליון, ערך החיים, נרמס בצורה גסה בהפקרה של ישראלים חטופים בידי האויב למשך שנה וחצי ועד לרגע זה. ההפקרה שגרמה למותם של עשרות חטופים, חלקם מאש חיילי צה"ל, שקיבלו פקודה בלתי חוקית להשיב את החטופים בלחץ צבאי. ללא הקפדה על ערך החיים לא ניתן לקיים דמוקרטיה, ומדינה שתקדש את השלטון לפני חיי תושביה בהכרח תזלזל בחיי אדם.

רוב העם אחרי 7 באוקטובר מביע אי אמון בראש הממשלה ובממשלה. נתניהו מסרב לקחת אחריות על האסון, האסון הכבד ביותר שקרה במשמרת שלו למדינת ישראל. אדוני השר, אני אודה לך אם לא תהיה בטלפון כשאני מדבר ותכבד אותי, אני אודה לך. באמת, תתאפקו קצת. נתניהו ממשיך לפרק את המערכות שמגינות על הדמוקרטיה למען הישארות בשלטון. שואת 7 באוקטובר לא הייתה הפתעה, היא לא הייתה הפתעה, אלא תוצאה, תוצאה של תהליך שהחל ברצח רבין, והציבור הדמוקרטי והליברלי הכיל והתעלם ממנה.

המלחמה הפוליטית שראש הממשלה מנהל על גבם של החטופים וחיילי צה"ל היא מלחמה המאפיינת דיקטטורים, מלחמה למען שמירת השלטון. דרך התנהלותו של נתניהו נגד התקשורת הישראלית והקמת ערוץ תעמולה היא המאפיין הקלאסי להתנהגות של דיקטטור. התעלמות מבג"ץ והיועמ"ש תוביל למשבר חוקתי שיוביל לקריסתה של החברה הישראלית. נתניהו ונתיניו מאמינים כי הם נבחרו לא על ידי אזרחי ישראל, אלא על ידי האל עצמו, והם שליחיו על פני האדמה.

הסיכוי היחיד שמדינת ישראל תשתקם חייב להתחיל עם הוצאתו של נתניהו לנבצרות. נתניהו בניגוד עניינים ואינו כשיר לשמש כראש ממשלה במדינת ישראל. מדינת ישראל חייבת לקיים בחירות במהירות האפשרית, כאשר על הפרק קבלת המשך הפקרת החטופים, מנדט להמשך מלחמה, המשך כהונת ראש ממשלה נאשם, והמשך ריסוק מערכת הביטחון ומערכת המשפט והאכיפה.

אדוני השר, אני פונה אליך, אדוני השר אוריאל בוסו. אחי, איציק אלגרט, נקבר לפני שלושה שבועות. הוא לא חזר מהשבי, הוא מת בשבי. אתה חלק מהממשלה שהייתה אחראית ב-7 באוקטובר. אני מבין מההתנהגות שלך שאתה לא מרגיש שום קשר לעניין כיוון שלא הרמת אליי טלפון, לא הרמת להגיד: אני נבחר ציבור בממשלת ישראל ואני בשם משרד הבריאות רוצה לנחם אותך. לא התקשרת, התעלמת. אבל אני רוצה להגיד לך שאתה בחברה טובה, אף אחד מחברי הממשלה לא התקשר, אף אחד.

ואתמול התקשרו אליי מהמנהלת של החטופים ואמרו לי, יש פה מכתב ניחומים, אתמול, מראש הממשלה, לאן להעביר לך אותו? שלושה שבועות אחרי שקברנו את אחי מגיע דרך המנהלת מכתב מראש הממשלה. אני אמרתי תחזירו את זה לשולח ותכתבו לו שם שאני מבקש מכתב התנצלות ומכתב לקיחת אחריות ולא מכתב ניחומים, כי זה מה שהוא צריך לשלוח לעם ישראל. הוא צריך לשלוח לעם ישראל מכתב התנצלות ומכתב שבו הוא לוקח אחריות. ותעשה עם עצמך, אוריאל בוסו, שר הבריאות, חשבון נפש, למה לא הרמת טלפון.

יעקב אשר הגיע אליי וניחם אותי בשבעה, יוסי טייב הגיע ללוויה. אני הזמנתי אותו, אני ביקשתי ממנו להגיע, כי ראיתי שהלב שלו במקום הנכון, למרות שאני משגע אותו בוועדת חינוך, משגע אותו שם, אבל ראיתי שהאדם, הלב שלו במקום הנכון. ועליך שמעתי הרבה תשבחות, שאתה שר בריאות מעולה, וכנראה שזה נכון, אבל הלב שלך לא במקום הנכון. ותעשו חשבון נפש, תעשו חשבון נפש איך הגעתם למצב כזה, איך אתה הגעת למצב כזה, איפה אתם ומתי תעצרו. תודה.

תודה, דני. עילי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד יושב ראש הוועדה, שר הבריאות. אני שמח להיות כאן בחזרה בכנסת היום לאחר שביליתי כאן במסדרונות כמה שנים טובות בתור יועץ של חבר הכנסת משה פייגלין. לקחתי יום חופש מעבודתי בבית חולים לניאדו בנתניה בתור אחראי על קשרי קהילה וגיוס כספים לבית החולים ממוגן הטילים החדש שאנחנו בונים, שאתם מכירים. הגעתי לכאן מקרני שומרון במיוחד לדבר לחברי הוועדה, וגם להוציא את הנכד שלי בן השנתיים מהמעון בשעה 16:00, מכיוון שכלכלתי אין סידור היום. אנחנו מנסים לעזור לה לקום על הרגליים, לחזור לעבודה וללימודים לאחר שבעלה, הבן שלי, נדב, נפל, בן 30, 1 ביולי, כ"ו בסיוון. חייל מילואים בסיבוב השלישי שלו למילואים, השאיר את אשתו הדר והנכד שלי יאר, אז בן 16 חודשים, בבית שלוש פעמים, ויצא למלחמת מצווה.

הוא היה חייל מילואים בחי"ר, חטיבה שמונה, גדוד 121, שזה שריון, אבל הם היו מסונפים לשריון, לחמו בציר נצרים, הפעם בדיוק ליד מחנה נוסיראת, והבסיס שלהם היה בית החולים הטורקי, איפה שהישוב נצרים ישב בעבר. בית החולים הטורקי, ששלשום המ"פ שלו שלח לי וידיאו שהם פוצצו אותו סוף-סוף, מכיוון שהשבוע הזה צה"ל חזר לציר נצרים ולאזור עוד פעם.

אני באתי היום לבקש מחברי הוועדה לעשות הכול ולהביא לניצחון מוחלט על האויב שלנו. נדב והחברים שלו לחמו בגבורה, והוא נפל כשהם יצאו להתקפה לאחר קבלת מידע מודיעיני מהשב"כ על חוליה של מחבלים שבדרך לנקודה שלהם, יצאו להתקפה כדי לנסות לתפוס את המחבלים האלו מכיוון שארבעה שבועות לפני, בעזרת השם, חיילי צה"ל שחררו ארבעה חטופים ותפסו אותם מתחת לאף של הגדוד הזה של חמאס בנוסיראת, וידעו שיש שמה עוד חטופים. והם יצאו למתקפה במטרה לתפוס את המחבלים האלו ולהוציא מהם מודיעין בנושא.

הבנים שלנו יצאו להילחם לא בגלל שחיפשו מקום לשחק שש-בש, הם יצאו להילחם כדי לנצח, להחזיר את הכבוד לעם הזה ולנצח את האויב הארור הזה שרוצה להשמיד אותנו, לא משנה מי אנחנו ואיזה סוג יהודי אנחנו ואיזה סוג ישראלי אנחנו. הרי החבר הכי טוב של נדב היה הסמ"פ שלו שנהרג ביחד איתו באותו פיצוץ, מטען צד, באותה שנייה שניהם עלו השמיימה. נדב בחור דתי, נשוי, בחור ימין גאה, אוהד בית"ר ירושלים, בתור ירושלמי, נפל ביחד עם הסמ"פ שלו, אייל אבניאון, חבר טוב שלו, שדיברו כל הלילה על הכול מתחת לשמיים. בחור חילוני מהוד השרון, לא מאותו צד במפה הפוליטית של נדב, אוהד לא של בית"ר, אלא הפועל תל אביב. מי שמבין, מבין מה זה. ודיברנו כל הלילה על המדינה ועל הבעיות ואיך אנחנו הולכים קדימה ביחד. החמאס לא הבחין בין שני היהודים האלו, בין שני הישראלים האלו. החמאס חיפש לחסל אותם בתור יהודים. וכל זה ליד נוסיראת בציר נצרים.

לפני שבועיים, כשהשתחררו, ברוך השם, עוד ארבעה חטופים, כולל עומר שם טוב שהוחזק בנוסיראת, הרמתי טלפון לאימא שלו, שלי, ואמרתי לה, תודה רבה ויישר כוח שסוף סוף אנחנו, המשפחות השכולות, שומעות במסיבות העיתונאים של הורים של חטופים ששוחררו לא רק תודה לטראמפ, לא רק תודה לקנצלר גרמניה, למתווכים, לוויטקוף, כמובן לא תודה לראש ממשלת ישראל, זה כמובן, ולכל כוחות הביטחון שעובדים ימים ולילות, אבל תודה לחיילים שנפלו בניסיון לשחרר את החטופים. לא היה דבר יותר שמח לנדב ולכל החברים שלו המילואימניקים שחזרו שלוש פעמים והיום בסיבוב החמישי שלהם של מילואים, לא היה דבר יותר טוב בשבילם ושמח אלא להביא את החטופים הביתה על הכתפיים שלהם. זו הייתה המטרה שלהם, זה מה שהם רצו כל כך ולזה הם נלחמו.

ולכן, אני מבקש מהוועדה להמשיך בכל הכוח, איפה שאפשר, לחתור לניצחון מוחלט, לחתור לנוקאאוט, לא לתלוש את העשבים מלמעלה כמו בגינה שלי בקרני שומרון, שביום שישי בצוהריים אני יוצא כמה דקות לתלוש עשבים מלמעלה ולהגיד לאישה, הנה, הגינה מסודרת יפה לשבת. בגלל שעוד כמה שבועות, כמו שכולם יודעים, העשבים האלו חוזרים אם לא תולשים אותם מהשורשים. וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים בתור הורים שכולים ופורום הגבורה, שיהיה כאן טיפול יסודי, שלא נחזור על אותן טעויות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ונצפה לתוצאות אחרות. תודה רבה לכם.

תודה רבה, עילי. וזו הזדמנות, באמת כמו שאתה ציינת, הזדמנות גם פה לומר בוועדה, תודה ללוחמים, תודה לאלו שעושים את העבודה עכשיו ותודה לאלו שנפלו על הצלת הארץ והצלת החטופים, דבר שלפעמים קצת נדחק אחורנית כשמסתכלים על השליחים ומסתכלים על אלה שכביכול מנהלים את המשאים ומתנים וכולי, אבל בסופו של דבר, החיילים שנשלחו לקרב. וכמו שאמרת וציינת, ללא ספק השמחה הגדולה שלהם הייתה לראות בהצלת החטופים. יהי זכרם ברוך. תודה רבה.

רבותיי, נעבור לנושא הישיבה, בשים לב ללוחות הזמנים ופתיחת המליאה. אני ממש אתמצת את דברי הפתיחה שלי, למרות שהיה לי הרבה מה לומר, אבל כדי שנוכל ונספיק לעבור לתוכן הדברים. ביקשנו מהמשרד דגשים בהצגת עבודת המשרד, בעולמות של בריאות הנפש, מרכזי החוסן, בתים מאזנים, זמני המתנה וכולי. ביקשנו לקבל התייחסות לנושא הרפורמה במכשירי שיקום וניידות, שהדיון שהיה אמור להתקיים פה אתמול נדחה ליום רביעי. ביקשנו מיקוד בנושא הביטוח הסיעודי, המרב"ד, יישום הרפורמה בהסדרי בחירה, וכמובן דיווח ביצוע התקציב בשנת 2024 ותוכנית העבודה לשנת 2025. אלה המיקודים שלנו.

חוסר טיפול בנכי הפוליו.

אוקיי, יעלו כאן כמובן שאלות גם מהציבור וגם מחברי הכנסת. אני אבקש מהשר לפתוח את הדברים ואחר כך כמובן נאפשר, ככל שיתיר הזמן, לכולם לדבר. בבקשה.

שלום. נחזור על דברי הפתיחה, הדברים ששמענו, בסוף צריכים להחזיר אותנו לשגרה שהיא שגרת חירום במערכת הבריאות, ולא רק, אבל אלה דברים מטלטלים משני הצדדים, גם משפחות חטופים, גם כן משפחות שכולות, זה בסוף מכנס אותנו לתוך משהו שצריך להמשיך ולראות איך באמת המערכת ממשיכה וצועדת.

אדוני היושב ראש, קיבלתי את הנקודות שאמרת, הן נקודות חשובות. אנחנו ניגע גם כן בסיכום פעילות המשרד בשנת 2024 ובתוכניות ליבה לשנת 2025. כפי שאמרנו כאן, מערכת הבריאות והעשייה הייחודית שלה, אני תמיד טוען שהיא כור ההיתוך של החברה הישראלית. בסוף במערכת הבריאות נמצאים מכל חלקי החברה במדינת ישראל, יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים, שמאל וימין. וכשמגיע מטופל, וגם מגיע עובד, אף אחד לא נכנס לתוך מהלכיו הפוליטיים, ואני שמח שהמערכת ממשיכה הלאה לצעוד באותה התווייה ובאותה אמנה רפואית ובאותה שבועת הרופאים שהם נמצאים בה והם ממשיכים הלאה לפעול, ומצליחים לצד פעולות החירום, להצעיד עוד פעולות שגרה כל כך חשובות שנמנה אותן כאן בהמשך. אני אומר מלמעלה כמה דברים ולאחר מכן יש כאן מצגת שהמנכ"ל ייכנס לפירוט.

וכמובן שהפעילות הקודמת שדיווחתי כאן לפני קצת למעלה משנה, היינו בתוך המערכת שדיברה בעיקר על טיפול לפצועים ולא הייתה לנו אפילו אפשרות להתחיל לחשוב על פעולות נוספות שאנחנו צריכים לעשות במשרד. ואנחנו יכולים גם כן לדבר על מספרים עצומים שתכף נמנה כאן שהמערכת קלטה של פצועים במהלך המלחמה הקשה הזו. זאת אומרת שהחירום עדיין נמצא כחירום, אבל זה אילץ אותנו לשנות דפוסי פעולה ותפיסה בנושא השיקום, בנושא בריאות הנפש, אנחנו נמנה כאן.

לאורך כל השנה וחצי של מלחמה בצפון ובדרום משרד הבריאות שילב ועדיין משלב בין האתגרים הללו. ולצד זה, ביחד עם הוועדה המצוינת הזו, שנמצאים כאן גם חברי הוועדה ויושב ראש הוועדה, שאני מוכרח לומר לאזרחי מדינת ישראל שהפעילות של המשרד, הכל כך חשובה, עם הרפורמות העצומות שכרגע המשרד מוביל, ללא הפעילות של יושב ראש הוועדה לא היינו מצליחים להגיע להישגים הכל כך חשובים.

רפורמות היסטוריות בתחומי הבריאות ושירותי הרפואה, רפורמת הנושאים בבריאות הנפש, הנושאים שמשיקים ליוקר המחיה, רפורמת המזון, רפורמת תמרוקים שכרגע בימים אלו מתפרסמים עדיין פרקים נוספים שנכנסים ומאומצים ומתחילים לפעול. ואתמול למשל פורסמה הרפורמה ברישוי עסקים שיצאה לדרך שתחסוך המון כסף לבעלי עסקים, ובכך גם כן יוכלו להוזיל את יוקר המחיה. כל זה בזכות הפעולות העצומות שהוועדה הזאת עושה כאן בשום שכל ובתיאום מלא עם המשרד ועם כלל המשרדים הרלוונטיים.

ולצד זה, המשרד ממשיך לעבוד על דברים כל כך חשובים: הגדלת היצע כוח אדם רפואי, הרפורמה המקיפה במערך בריאות הנפש, התעצמות מערכת האשפוז, היערכות לחירום וחיזוק התשתיות שהושקעו בהן מאות מיליוני שקלים, וכמובן קידום וחיזוק מערך התפתחות הילד. מערכת הבריאות של מדינת ישראל הוכיחה את עצמה מאז המלחמה, מהדברים שהיו ברורים, שהיא מערכת קיומית למדינת ישראל, כל כך קריטית וחיונית, שבכל צעד שאתה נמצא שם, שם אתה יכול לגרום לצמצום פערים, שם אתה יכול לפעול, שם אתה יכול גם כן לגרום לכך שנושאים ליבתיים של ביטחון ושל יוקר המחיה יכולים לעבור דרכינו, כמובן עם הגדלת ראש אמיתית ותוך שמירה על בריאות הציבור. הדברים הללו לא ירדו מסדר היום.

כמובן רק לפני מספר ימים כאן בוועדה אושר חוק הקאפ הפסיכיאטרי ביחד עם חברי הוועדה הנפלאים כאן, שזה דבר שיחזק משמעותית את מערך בריאות הנפש ואת מערך האשפוז של בריאות הנפש, וזה הוכן. לצד זה שזה היה לצד חוק ההסדרים, זה כמובן הוצמד ונמצא וזה דבר שיעבור במליאה בקריאה שנייה ושלישית.

הקאפ עבר.

הוא כבר עבר.

עבר שבוע שעבר.

עבר בוועדה ולאחר מכן במליאה. התכוונתי שביקשנו גם מהייעוץ המשפטי וגם כן מיושב ראש הקואליציה שנעביר את זה עוד בתקציב ועוד לפני התקציב, בשביל שזה לא יגרר לאחר הפגרה, וכך נעשה.

ולצד זה, כמה שזה נראה, אם נמנה את הדברים שעברו כאן בשנה האחרונה, הם נראים היסטוריים, אבל הם בסך הכול בחודשים. חוק ניוד מידע רפואי שאתה, חבר הכנסת מישרקי, הובלת, רפורמת המזון והתמרוקים, רפורמת הרוקחות, הסדרת טכנאי בית מרקחת, הקמת מאגר החיסונים הלאומי: מי שנכנס לאפליקציה היום או לאזור האישי שלו רואה שם פתאום מקום לחיסונים, זה דבר שלא היה. תקנות האופיואידים שכבר מוכיחות את עצמן עוד לפני כן, הערכה הקאפ הכללי, ההתחשבנות בין בתי החולים לקופות החולים, אישור תקנות בריאות העם של מכשירים רפואיים מיוחדים, במיוחד לאזורי הפריפריה, מספר עצום של מכשירים שאושרו כאן בוועדה. וכמובן, אני מקווה שבתקופה הקרובה נוכל לקדם ולהסדיר את נושא רשם המחלות הנדירות ואת מקצוע הדימותנים, ועוד ועוד שאנחנו מכינים חוקים ותקנות משמעותיים שעשינו.

תקציב 2025, שהוא לכל מדינת ישראל תקציב מורכב, אין מה לעשות, אבל בכל זאת הוא מגלם בתוכו את המחויבות שלנו להמשך קידום מערכת הבריאות של מדינת ישראל, מערכת כל כך חשובה. תוכניות העבודה שאנחנו נציג כאן בפניכם, גם לשנה הבאה, עם חלק מהתוכניות שממשיכות משנת 2024, שהן חשובות, כפי שאמרנו כאן. ואני מוכרח לומר שצריך להודות כמובן ליושב ראש התנועה, הרב אריה דרעי, שמגבה את מערכת הבריאות ואת משרד הבריאות באופן אישי, הוביל אותנו גם בליל התקציב לדברים כל כך חשובים, למרות התקציב כל כך קשה, גם השנה תקציב סל התרופות נשאר על תוספת של 650 מיליון שקלים, זה לא דבר שהיה טריוויאלי לחלוטין.

וכמובן צוות המשרד המקצועי שנמצא כאן, בראשו המנכ"ל, וחיים הופרט, הסמנכ"ל שנמצא כאן, אנשים שמלווים ברמה היום-יומית את המערכת שתצעד. מערכת עצומה, מורכבת, גם כן לוגיסטית, גם מבחינת כוח אדם, וממשיכים להוביל את הדברים הכל כך חשובים שנמצאים. ושיתוף הפעולה כאן עם הוועדה הוא כל כך חשוב, אבל יש גם כן עוד אחת שצריך להזכיר אותה, את מירי כהן, שמסיימת בימים אלו את עבודתה הכל כך חשובה. אני עבדתי עם מירי עוד כיושב ראש ועדת הבריאות.

היא לא פה?

היא לא נמצאת.

אבל בכל מקרה אנחנו נזכיר אותה. היא נמצאת בפרישה בימים הללו. היא עשתה עבודה מצוינת של התיאום בין המשרד לבין הוועדה ולבין הכנסת, עבודה כל כך חשובה. עוד רפורמות שתכף נזכיר אותן כאן, כל כך חשובות: הסכם השכר של הפסיכולוגים שדובר עליו לפני שבועיים שנחתם בשעה טובה ובשבוע שעבר, אנחנו מובילים עוד רפורמה עצומה לקיצור ההכשרה של הפסיכולוגים מתשע שנים לשש שנים, שזה כבר אושר, הקמת ועדה ליישום הרפורמה הזו במל"ג. מדובר בבשורה עצומה בכמה היבטים, להכנסת כוח אדם נוסף, הן בפריפריה והן הגדלת ההיצע, לאפשר לאנשים נוספים שירצו לעבוד בשירות הפסיכולוגי.

היום אנחנו יודעים שבשביל להיות פסיכולוג אתה צריך תשע שנים, שיהיה גם כן מי שיתמוך בך, ואחר כך אתה צריך לעשות רבעי משרה, והרפורמה החדשה ללא ספק תאפשר לגופים נוספים מהפריפריה ולעוד אנשים שירצו להיכנס למערך, אבל בטח להגדיל את השירות הציבורי. כמובן גם כן הסכם הפסיכיאטריה שאנחנו עושים כאן, הגדלה עצומה, בסוף גם כן בשכר, הגדלה ריאלית בקירוב של 40% לפסיכולוגים, זה דבר משמעותי. ועוד דברים נוספים שאנחנו עושים כחלק מהתוכנית הלאומית לבריאות הנפש, שכסף זה לא הדבר שיכול לתת את הריפוי לבד, אלא לצד העבודה הכל כך עצומה שנעשית.

גלעד בודנהיימר, יושב ראש אגף בריאות הנפש, שלא נמצא כאן, אבל מגיעה לו מילה טובה, שהוא מוביל את המערכת באמת באופן מעורר השראה עם תוכניות כל כך רבות, עם הגדלת כוח אדם והגדלת ההיצעים לצד הבתים המאזנים, ועוד ועוד נקודות שתכף המנכ"ל יפרט אותן. תודה רבה לכם על ההקשבה, ואנחנו נמצאים כאן לשאלות ככל שיתיר לנו הזמן.

תודה רבה, מכובדי השר. אני מוכרח לומר שאני קיצרתי מאוד בדברי הפתיחה שלי, אבל הייתי אמור, וזה נכון היה שהייתי פותח באמת בדברי שבח לך ולמשרד, מכיוון שהוזכר פה קודם גם על ידי בני המשפחות, אבל גם אנחנו יודעים שמערכת הבריאות בישראל נושקת למערכת הביטחון. כשאני אומר ביטחון, אני מתכוון לחוסן, חוסן לאומי. כשאנשים יודעים שיש להם מערכת בריאות טובה, יש גם אלמנטים של חוסן. וגם אנחנו יודעים כמה זה משפיע על מצב האומה.

המסירות בתקופה המאוד, מאוד מורכבת, שלך, מכובדי השר, ושל המנכ"ל, של הצוות המקצועי במשרד, מטה המשרד, וכמובן, כמובן, כמובן שאי אפשר לדלג בשום שלב על המסירות המיוחדת וההתמסרות לטיפול בחולים של הצוותים הרפואיים, מהרופאים, הרופאות, האחים, האחיות, המטפלים, המטפלות, כל מי שיושבים פה, הרבה מאוד נציגי ארגונים, שבאמת נתנו הרבה מעבר למחויבות הבסיסית שלהם בתפקיד המקצועי, נתנו את הלב ואת הנשמה בתקופות המורכבות האלה.

המשרד אכן שם דגש בתקופת המלחמה, ואומנם שינה סדרי עדיפויות, אבל לא הזניח, לא לרגע אפילו, את הטיפול בשוטף, שזו משימת ניהול מורכבת מאוד. אני חושב שאתם עומדים בגבורה, ואתם גם יודעים להעריך, אפרופו על פרישתה של מירי כהן, אתם יודעים להעריך את כוחה ואת אמירתה של הכנסת בלי להתעלם ממנה, לקבל ביקורת ולבנות את עצמכם או לתקן איפה שצריך. אני חושב שזו מעלה גדולה מאוד של משרד. מי שמכיר את עבודת הכנסת יודע שהוא לא תמיד נתקל בקשב מצד משרדי הממשלה, וכאן אני רוצה להוריד בפניכם את הכובע ולומר, רוב הדברים או הסוגיות שאנחנו מעלים בפניכם, מעלים כאן בוועדה, או שהציבור מעלה, או שהארגונים מעלים, אנחנו זוכים לאוזן קשבת ולתיקונים. אני לא אומר שהושלמה העבודה, אבל בהחלט אנחנו מרגישים שיש עם מי לעבוד.

תודה רבה לך, השר, תודה לך, המנכ"ל חיים, וכל הצוותים יושבים פה, כל כך הרבה מכובדים, מאיפה אני התחיל? מגיע באמת לכולם יישר כוח על עבודה מאוד, מאוד מסורה. צוות הלשכה של המנכ"ל ושל השר וצוותים מקצועיים שיושבים כאן מתוך המטה, וכמובן אתם, האורחים.

ברשותכם, חברי הכנסת, בשל קוצר הזמן, אני אבקש מהמנכ"ל להציג בפנינו את המצגת ואת הדברים שלו ולאחר מכן נוכל לעשות סבב. בבקשה, מכובדי המנכ"ל.

(מוקרנת מצגת)

תודה רבה, יושב הראש, והזדמנות גם עכשיו וכמובן במהלך ההצגה באמת להודות לך על שיתוף הפעולה יוצא הדופן שיש בין הוועדה לבין המשרד, ובסוף הדבר הזה אפשר לנו להוביל הרבה מאוד תוכניות, נתייחס לחלק מהן פה. אנחנו מציגים פה את חזון המשרד, ובאמת בשנה וחצי האחרונות המשרד פועל בשני מיקודים, אחד הוא השגרה והשני הוא החירום, והפעילות באמת שלובה זו בזו, ואנחנו מפצלים את הקשב שלנו בין שני הנושאים. ולצד זה, אנחנו זוכרים שהעובדה שאנחנו מסוגלים לתפקד בצורה נאותה בחירום נובעת מהעוצמה של המערכת בשגרה. אנחנו מערכת שבסוף המבחנים הגדולים והאמיתיים שלה הם ביום-יום, בשגרה, בתחלואת חורף ובתורים לרפואה יועצת ובריאות הנפש בשגרה, והחירום מוסיף לנו עוד קומה.

בשקף הבא, הצגנו את זה פה מספר פעמים, אנחנו עובדים עם תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח שאנחנו מעדכנים אותה מפעם לפעם, אנחנו כל פעם מסתכלים עשור קדימה. זו כמובן לא כל התוכנית, אבל יש לה שישה תחומי ליבה שנוגעים בהון האנושי, בתשתיות הפיזיות, באיתנות הכלכלית והמעטפת הרגולטורית. אלה היסודות שעליהם יושבים זמינות השירותים ואיכות השירותים, קידום בריאות ומניעת תחלואה.

וגם אנחנו רואים לעצמנו, חלק מהחובות שלנו, וגם בזה עסקנו פה בוועדה, לראות איך המערכת הופכת למנוע צמיחה. אנחנו מאמינים שמערכת הבריאות הישראלית יכולה להיות קטר צמיחה משקי לא פחות מהסייבר. ישראל מצטיינת בבריאות ברמה גלובלית ואנחנו רואים יותר ויותר פעילות של ארגוני הבריאות ביחד עם יזמים וחברות סטארט-אפ ומשקיעים. וחלק מזה זה גם להנגיש ולשנות את הרגולציה שלנו, שאלה דברים שאנחנו עושים פה, אם זה פודטק ומזון, ועד ניוד מידע ודברים אחרים.

בשקף הבא, שמנו פה קצת את מערכת הבריאות בזמן המלחמה. כאמור, אנחנו מפצלים את הקשב שלנו בין שני הנושאים. דיברנו על זה הרבה, אנחנו מעדכנים את זה מפעם לפעם, גם פעילות כמובן בבריאות הנפש, הפעילות המיידית במרכזי החוסן, אחר כך באמת לתת את המענה לכל האוכלוסייה שנעקרה ופונתה מהבתים בעוטף עזה, ואחר כך פונו גם תושבי הצפון, לראות שאנחנו נותנים להם את השירות הזה במקומות שבהם הם נמצאים, גם אם אין שם שירותי בריאות, כמו ים המלח ואילת. המכון לרפואה משפטית שדיברנו עליו הרבה, דיברו פה משפחות החטופים, מערכת הבריאות זכתה להיות המערכת שקולטת את השבים, לצערנו, לא רק את החיים, אלא גם את אלה שהגיעו למנוחת עולמים והגיעו לזיהוי וקביעת סיבת מוות במכון. וכמובן הסיוע כחלק מהמנהלת הממשלתית למשפחות השבים.

בשקף הבא אפשר, לצערנו, לראות שאנחנו עושים את כל זה גם תוך כדי קיצוצים. אנחנו מתמודדים כל הזמן עם קיצוצים שוטפים, אנחנו עובדים הרבה שהדברים האלה לא יפגעו בליבת השירותים, אבל לצערנו, אי אפשר להפריט כל כך הרבה בלי לקצץ ואנחנו כל הזמן מנסים לתמרן. רק שבוע הבא עבר עוד קיצוץ רוחבי שאנחנו מתמודדים איתו. זה נשמע המטה ומטה, בסוף המטה הוא זה שמפעיל את המערכת ובמטה יש גם בסוף הרבה מאוד שירותים שמשפיעים באופן ישיר גם על היכולת שלנו לתת שירות.

הקיצוץ הזה שמופיע פה, לאיזו שנה מדובר? אני רואה שלמעלה הופיע וכנראה נמחק.

כל הדברים האלה הם בבסיס ב-2025. הם נגררים, נוצרו על ציר הזמן וכולם בסוף מצטברים. והדברים האלה, אנחנו באמת מותחים את היכולות שלנו בכל דרך כדי באמת לעמוד בדברים האלה. אנחנו עושים את המאמץ העליון לא לגעת בשירותים ולהגדיל את השירותים שאנחנו נותנים לציבור.

פה בחרנו להראות לכם צורה קצת אחרת של התקציב, להראות את התקציב של המשרד בלי עלות הסל, כי כששמים שם גם את עלות הסל זה מייצר איזשהו רעש. עלות הסל של קופות החולים היא כ-75 מיליארד שקלים נוספים על הדבר הזה. כלומר, אנחנו מדברים על כ-100 מיליארד ש"ח של הוצאה ציבורית לבריאות במשרד הבריאות ובקופות החולים.

זה מה עשינו ב-2024, חלק מזה ממשיך גם למיקוד ל-2025. יש פה כמובן את נושאי המלחמה של בריאות הנפש, שיקום, נושא מרכזי ומיגון, ולצד זה, כאמור, גם העבודה על השגרה שהרבה ממנה בא לידי ביטוי פה, אם זו הרפורמה במזון ותמרוקים, אם אלה ענייני ניוד המידע וכפל הביטוחים שנדונו פה, העבודה הכללית שלנו על האיתנות הפיננסית של קופות החולים ובתי החולים, לייצר להם את הוודאות התקציבית ככל הניתן, ונושאים נוספים.

נצלול קצת לעומק לנושאים ספציפיים. בריאות הנפש, אנחנו עוסקים פה הרבה מאוד, מאוד. זה נושא שאנחנו הגדרנו אותו, כאן בוועדה יודעים שיש הרבה מאוד נושאים חשובים במערכת הבריאות, אנחנו הגדרנו את הנושא הזה כנושא הכי חשוב של מערכת הבריאות. השר, המשרד, קופות החולים, בתי החולים, כולם עוסקים בזה.

אכן, רק לאחרונה אישרנו פה את חוק הקאפ פורץ הדרך שאנחנו מקווים שלא רק ישפר את השירות, אלא הוא גם יגביר את השילוביות של מערכת בריאות הנפש עם מערכת הבריאות הכללית, כי אנחנו מאמינים שהדרך לייצר את המצוינות בבריאות הנפש היא לחבר אותה למצוינות הכללית. אתם מכירים את הנתונים, התוכנית היא הרבה מעבר ל-1.4 מיליארד שקל, אבל ככה היא מותגה, ככה אנחנו ממשיכים איתה.

לשמחתנו, נחתם הסכם הפסיכולוגים. הרבה מאוד זמן, לקח זמן עד שהוא נחתם, והוא נחתם. גם הסכם השכר עם ההסתדרות הרפואית שיש בו את העניין של הפסיכיאטרים שנכנס לתוקף ב-1 בינואר, ועוד הרבה מאוד דברים. קלטנו למעלה מ-1,100 מתמחים בפסיכולוגיה שאנחנו מקווים שהסכם השכר עם הפסיכולוגים יאפשר להם להיות במערכת הציבורית. אנחנו מנצלים גם את הבמה הזאת לקרוא מכאן, קראנו יחד עם ההסתדרות ויחד עם איגודי הפסיכולוגים לקרוא לפסיכולוגים, גם לצעירים, גם לוותיקים, להשתלב במערכת הציבורית, זו הדרך לממש היום את השליחות שטמונה במקצוע הזה.

ההסכם לא באמת חתום.

ההסכם חתום באמת, ואנחנו דואגים - - -

הוא לא באמת חתום.

אני יכול לדייק את הדברים? אם את מתכוונת, הוא לא חתום עם כולן עדיין, יש קופות חולים שלא.

לא, הוא לא חתום כי עוד לא סיימו. כשחתמו עליו, חתמו על עקרונות, כי עוד לא הצליחו לסיים. בגלל האוצר, זו לא אשמתכם.

הוא נחתם.

ההסכם עם הפסיכולוגים נחתם, וגם בכללית, הכללית גם תצטרף.

לפני כמה חודשים, נכון, היו עקרונות, אבל - - -

בשבוע שעבר.

לא, אני מדברת על 13 למרץ, עשו כאילו.

לא, אנחנו לא עושים. לא, גם אנחנו וגם האוצר, הם לא פה, נגן עליהם, לא עושים.

האוצר פה, יש פה את גאיה, אבל בסדר.

עוד דברים שאנחנו עושים, אני אומר, משימת בריאות הנפש היא משימה אדירה ואנחנו מודעים להיקף הצורך בטיפול ואנחנו באמת עושים הכול. אנחנו גם מודעים לאתגרים ולקשיים וגם לבעיות, אנחנו לא מתעלמים מזה. דבר אחד אנחנו כן יכולים לומר, אנחנו יודעים שמערכת בריאות הנפש הגיעה, אומנם היינו עם הרבה מאוד תוכניות והרבה מאוד השקעות, אבל יודעים שהגענו בנקודת חולשה ל-7 באוקטובר.

אנחנו כן יכולים לומר שהמערכת צמחה מאז 7 באוקטובר, בניגוד אולי למערכות שיכולות לקרוס כתוצאה מעומס העבודה שנוצר להן, המערכת הזאת צמחה והתפתחה ותמשיך לצמוח ולהתפתח ולעשות את המיטב שהיא יכולה. שוב, יש פה עוד הרבה מאוד דברים, יש פה בתי מאזנים ואשפוזי בית וריבוד מענים, ודברים נוספים. נתעכב על מה שתחליטו. גם בעולם השיקום יש הרבה מאוד - - -

אני רק אומר, אני פשוט אחסוך שאלות שיבואו בהמשך, הנושא של בתים מאזנים, ואולי גם אשפוזי בית, אלה שתי נקודות שהן מאוד, מאוד משמעותיות פה, גם לחברי הכנסת וגם כמובן לנו כאן, הוועדה. אם תוכל להרחיב על נושא של התפתחות בעניין הזה.

אנחנו מרחיבים כל הזמן, אני תכף אתן את המספר המדויק, מרחיבים כל הזמן את ההיקף. אני אגיד ככה, תמכנו שנה שעברה בקופות החולים בתקציב עבור בתים מאזנים, הן מיצו את כל התקציב. השנה התקציב הזה הוכפל, כלומר, יש פי שניים, אחרי שהוא גדל מאוד בשנה שעברה.

כמה התקציב?

תכף.

אבל משה, אתה מתכוון על שליחת המבוטחים ל - - -

מימון.

כן, מימון. אני שואלת לגבי הקמה של בתי מאזנים, כי אנחנו יודעים שיש המתנה של חודש ויותר מכך כדי להיכנס לבתים.

עושים גם וגם.

הרי הוועדה שלימור ישבה בראשה נתנה כסף, המדינה נתנה בעצם, כסף בשביל להקים בתים.

עושים גם וגם. גם אנחנו מרחיבים את מספר הבתים, גם יזמים מקימים בתים. אנחנו חושבים, ועשינו את זה ביחד, כאמור, עם חברת הכנסת סון הר מלך, שהדרך הנכונה היא לעשות את זה כמה שיותר באמצעות הקופות, וניתן לזה תקציב ייעודי שיגיע גם הוא. בסוף, המבחן שלנו הוא כמה אנשים מקבלים את השירות בבתים המאזנים. ולשמחתנו - - -

בזמן. כלומר, זה לא רק לקבל. אפשר לקבל - - -

ברור, בסדר. אני אומר, לשמחתנו, מיצינו את התקציב בשנה שעברה בצורה טובה ואנחנו נעמוד על כך שגם השנה כשהתקציב הוכפל ולכאורה זה אתגר לקפוץ פי שניים אחרי שקפצנו בצורה כל כך משמעותית, אנחנו נעמוד על כך שגם השנה אנחנו נמצה את התקציב הזה. ואני אומר לכם שוב, אתם יכולים גם לקרוא לנו, ואתם קוראים לנו, ואנחנו באים תמיד בשמחה לפה לדיוני מעקב ועומק בבריאות הנפש.

אנחנו מאיצים בקופות.

אני רציתי להגיד משהו מאוד חשוב. נכי הפוליו נפטרים, כל יום יש לנו נפטרים כתוצאה מאי טיפול מ-2007.

אני לא רוצה לקפוץ מנושא לנושא, שנייה רגע.

לא, אני חייב להגיד את זה.

אני אתן לך, אבל אני לא רוצה לקפוץ. אני רוצה לסיים את הפרק הזה שנקרא בתים מאזנים.

אני כותב מכתבים לשר ואין תשובות למכתבים שלנו. מדברים על אנשים שנפטרים יום-יום.

תן לי בבקשה, אני לא אבקש עוד פעם, בסדר? תן לי בבקשה לסיים את הפרק של בתים מאזנים, אני אתן לך את רשות הדיבור כשאני אתן לכולם פה.

אני רק אומר שאני באופן אישי מנהל שיחות עם מנכ"לי הקופות, גם בשוטף שלנו ומעבר לכך, ומאיץ בהם, והם אכן, חלק מהבתים, אגב, אנחנו נראה אותם בעוד זמן, כי להקים בית, זה לוקח גם זמן. אנחנו הרי הקצבנו גם כן להקמה וגם כן לתפעול. מעבר לנושא של הקמת בית מאזן, זה גם גיוס כוח אדם, שגם לקופות הוא לא דבר שהוא כל כך קל ופשוט, אבל אני מאיץ אותן להקים את זה והן מקימות. לא רק זה, אני גם מכווין אותן. פניתי לאחת הקופות שדיברו איתי על בית מאזן, איפה יש צורך, אם יש צורך לנשים או נערות או באזורים מסוימים, והם אכן מקדמים אותם. חלק מהם, חתימות החוזים, לקח להן זמן וכולי, אנחנו נראה את הפריחה שלהם בהמשך, אבל ישנה התקדמות אמיתית, משמעותית, יותר מהכפלה מלפני שנכנסתי למשרד להיום בבתים מאזנים.

אני מאמין במוצר הזה, ואני אומר את זה, וברגע שאני מאמין בזה וגם הצוות המקצועי מאמין בזה, זה נותן מענה לא רק לחלופת אשפוז וחיסכון אמיתי, אלא מענה אמיתי גם למשפחות, גם מסביב, וגם כן התוצאות שלהם הן מדהימות. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנקודה הזאת.

רק שאלה. אני אשמח רק במספרים. אמרתם שהייתה הכפלת.

חבר הכנסת ירון לוי ואחרי זה לימור, בבקשה.

אני פעמיים מתאפק בסבלנות, יש לי כמובן הרבה סבלנות, יושב ראש הוועדה, כבוד השר. לגבי בתים מאזנים, רציתי לשאול האם לא היה נכון להכניס בחוק הקאפ גם את ההתחשבנות מול בתים מאזנים? כי אנחנו יודעים שקופות החולים פחות מעדיפות לשלוח - - -

להפך, דווקא הפוך.

אני אשמח להסבר, כי אנחנו יודעים שיש פער מאוד גדול מבית חולים פסיכיאטרי, יום אשפוז, לבית מאזן, וכתוצאה מזה בתים מאזנים נסגרים כי הם לא יכולים לעמוד בעול הכלכלי.

בדיוק להפך. אני תכף אסביר מה עשינו להפך ולמה זה - - -

אבל אני יכולה רגע להמשיך את השאלה שלי, ירון, ואז תענה כבר לשנינו ביחד? כי אני חושבת שיש לנו בעיה גדולה מאוד, לא רק על בתים מאזנים, אלא בכלל, אלה כל הספקים שמספקים שירות לקופות החולים. כלומר, הקאפ הוא בין בתי החולים לבין קופות החולים, מצוין, חוק חשוב, העברנו אותו, באמת לא היה פשוט, ובתקווה שבאמת השינוי יעשה טוב.

האירוע פה שמדבר עליו ירון, ברשותך, הוא אירוע בתוך אירוע הרבה יותר גדול של איך קופות החולים מתנהלות מול הספקים שלהן. ואני שמעתי לא מעט תלונות, לא רק על בתים מאזנים, על עוד ועוד שטחים שקופות החולים ממש רומסות, סליחה על הביטוי, אבל רומסות את הספקים, מביאות אותם לאיזה סכום מינימלי שהם לא מסוגלים להחזיק את עצמם, ולכן נסגרים בתים מאזנים, לכן נסגרות מרפאות, לכן נסגרים כל מיני שירותים חשובים כל כך, ואין על זה שום פיקוח. כלומר, אני לא רואה את משרד הבריאות מפקח על האירוע הזה, וזאת הבעיה. אולי צריך חוק נוסף, חוץ מהקאפ הנוכחי, קאפ אחר.

לימור, בבקשה.

לא, אני רק רציתי מספרים. אמרתם שהכפלתם את כספי התמיכה לבתים.

אוקיי, הוא מייד יתייחס לזה. התייחסות שלך, המנכ"ל.

אני אתייחס. רק, בריאות הנפש זה הרבה יותר גדול רק מבתים מאזנים, שאלתם על בתים מאזנים, נענה על זה. דבר ראשון, מבחינת התקציב, ב-2024 היו 45 מיליון שקלים לדבר הזה, ב-2025 פי שניים, 90 מיליון, זה סכום באמת עתק בנושא הזה. ובנוסף, יש פעילות והקופות כבר פותחות. מכבי פותחת שני בתים, מאוחדת אני יודע שפותחת אחד. אגב, כשהן פותחות בעצמן, כל השאלה של עבודה עם ספקים מתייתרת.

לשאלה של חבר הכנסת ירון לוי, אני אומר ככה, חוק הקאפ נועד בדיוק להתמודד עם הדבר הזה. הקופות היו בעבר בחשש שאם הן ישלחו מטופלים לחלופות אשפוז, הן ישלמו גם וגם, כי הן ישלחו נגיד לבית מאזן והמחלקה תתמלא. מה שנעשה פה בחוק הקאפ בוועדה זה שאנחנו הבטחנו להן את ההוצאה שלהן על אשפוז, שהיא תהיה הוצאה, לצורך העניין, קבועה, גם להן וגם לבתי החולים. ועל ידי זה ניטרלנו לכאורה את התמריץ לחשוש להוציא מטופלים מבתי החולים מתוך החשש שתהיה להם הוצאה כפולה. ולכן, ברגע שהם יודעים שההוצאה שלהם מגודרת ומוגנת עבור בתי החולים, וגם בתי החולים יודעים שהם לא צריכים לחשוש - - -

משה, סליחה שאני מתפרצת, אבל זה לא מדויק. הקאפ נותן לבתי החולים הכנסה קבועה, לקופות החולים, הן ממשיכות בהחלט להיאבק ביניהן על האירוע. אף אחד לא גידר את הקופות.

בינן לבין עצמן.

כן, אבל לצערי זה לא בא לפתור את הבעיה הזאת, ממש לא.

אני מסכים עם חברת הכנסת מיכל. בסופו של דבר זה לא יכול לפתור את הבעיה, כי בוועדות בריאות נציגי קופות החולים דיברו על זה שזה לא כלכלי לפתוח בית מאזן.

אני אשמח שתדייק אותנו.

יש פה מסובכות שאנחנו יודעים שאולי אנחנו לא מצליחים להסביר אותה כמו שצריך, נסביר. אנחנו רצינו, גם מבחינת בתי החולים וגם מבחינת קופות החולים, לייצר שקט בגזרת האשפוז, במובן הזה שקופות החולים יודעות שהן יכולות לשלוח לחלופות אשפוז, ולא רק שהן לא ייפגעו, הן אפילו ירוויחו מזה. כלומר, ככל שהן תרדנה באשפוז, הן יקבלו תמריץ יותר גדול.

אתם לא צריכים לדאוג, אם אתם פתאום תרדו בתפוסה שלכם ל-70%, 80%, 90%, מה שזה לא יהיה, הלוואי שיקרה, עדיין ההכנסה שלכם מובטחת. והדבר הזה מאפשר גם לקופות החולים, מייצר להן את התמריץ להוציא מטופלים לחלופות אשפוז, בתים מאזנים, אשפוזי בית, מוקדים.

סליחה, אני חושב שלא הבנת את השאלה אולי. אני מחליף רגע, לוקח את הכדור בחזרה. לא יהיו בתים מאזנים אם לא יהיה כלכלי להחזיק את הבתים המאזנים. משרד הבריאות לא פותח בתים מאזנים וקופות החולים החלו בפתיחת בתים מאזנים, שזה מבורך.

נכון.

כרגע, עמותות והמגזר השלישי מקימים בתים מאזנים. כמה עולה יום אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי? 1,000? מישהו שיעזור לי? 1,300? 1,400?

יותר, עכשיו עלה המחיר.

כמעט 2,000.

יותר. כמה עולה יום אשפוז בבית מאזן?

900.

יפה. השאלה שלי, האם לא נכון להתאים ולהשוות או לפחות להעלות את יום האשפוז לבית מאזן כדי שאנחנו נוכל באמת לגרום לחברה לפתוח?

זאת אכן שאלה אחרת.

זאת השאלה.

אנחנו קובעים את העלויות לפי העלות שיש בפועל, זה הבסיס. אנחנו חושבים שהדרך הנכונה ביותר לקופות החולים לפעול היא להפעיל את השירותים בעצמן. כל מקום שבו הן מעורבות באופן ישיר, השאלות האלה של מחירים בין מוכר לבין קונה מתייתרות. ולכן באמת ביקשנו את הסיוע הזה, שהתקציב שיגיע מקרן האושר יגיע לקופות החולים לטובת פתיחה עצמאית שלהן. אכן קופות החולים - - -

רק ארבעה בתים, ועד שהם יבנו, זה לא הפתרון, זאת התחלה.

בסדר. המבחן הציבורי שלנו בסוף הוא שאנחנו נעמוד פה - - -

צריכים להתחיל מהם.

ונקווה שאנחנו נאמר לכם שעמדנו בו ולא נסביר הסברים, זה שאנחנו נמצה את התקציב בשנת 2025. אכן קופות החולים - - -

הם יעמדו בזה.

אכן קופות החולים, אני אומר את זה, הן גורם ציבורי שפועל לפעמים באגרסיביות מול הספקים שלו, זה אכן קורה כך. לשמחתנו, כשהוא פועל באגרסיביות מול הספקים, לא מחלקים דיבידנדים לאף אחד, אלא נותנים יותר שירותים. את זה אנחנו צריכים לזכור. ואיפה שצריך להתערב בין ספק לבין מבטח, אנחנו גם יודעים לעשות את הדבר הזה, אבל חופש הפעולה הזה נועד למטרה, בסוף, שהקופה תהיה כמה שיותר יעילה בתקציב שלה. אכן יש נקודות שבהן אנחנו צריכים להתערב. ושוב, כל הבעיות האלה נפתרות כשהקופה מספקת בעצמה את השירותים שלה.

וכאמור, אשפוזי בית הם סגמנט אחד מתוך הדברים, זה לא הכול וגם לא הייתי הופך את זה לכל העניין, לחזות הטיפול. בסוף יש לנו כ-600 מיליון שקל, 598 מיליון שקל השנה לטובת שירותים קהילתיים שיפעילו קופות החולים. אנחנו רוצים לראות הרבה פסיכותרפיה והרבה טיפול על ידי המעגלים האחרים של רפואת משפחה ורפואת ילדים ותומכי בריאות נפש. ככל שאנחנו נתפוס את הצרכים של הציבור בשלב יותר מוקדם, ככה לא נצטרך להגיע לא לבתים מאזנים, לא לאשפוז בית ולא לאשפוז.

דיברתי על בריאות הנפש, כאמור, גם שיקום, אנחנו שמנו אותו כנושא אסטרטגי עבור מערכת הבריאות, שיש לו מספר היבטים. גם פה אנחנו רוצים לראות את קופות החולים שחקניות הרבה יותר משמעותיות. בתגובה הראשונית שלנו פתחנו מייד הרבה מאוד מיטות שיקום בבתי החולים, אבל שוב, אנחנו חושבים שהשיקום צריך להיות קהילתי, מובל על ידי קופות החולים. אני אומר פה, אני מסתכל על נציגת האוצר, אנחנו עושים את הדברים האלה בשיתוף, בעבודה משותפת, גם בבריאות הנפש, גם בשיקום, גם בנושאים אחרים, וגם בקיצוצים, עם משרד האוצר. בסך הכול יש עבודה מתואמת וטובה ואנחנו בסך הכול רואים עין בעין את המטרות של המערכת. גם אם יש מחלוקות, הן בסוף בשוליים, וזה חשוב והשותפות הזאת חשובה מאוד.

גם פה אנחנו רוצים שהקופות תהיינה שחקניות יותר מרכזיות. גם פה, בהסכם עם ההסתדרות הרפואית, אנחנו שמנו את השיקום כמקצוע שהוא משימה לאומית, וגם פה לצערנו עוד לא נחתם ומקווים שייחתם הסכם עם מה שנקרא מקצועות הבריאות, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק וגם תזונה, שבאמת נדע לתת גם את התיעדוף המשמעותי גם פה. זה נדון עם משרד האוצר, אני מקווה שזה יסתיים בהקדם.

מה עם מטפלים באמנויות?

תוספת תקנים. טיפול באמנויות, יש גם שיח עם מטפלים באמנויות, אנחנו מסדירים, הם כבר, לא בזמן עבר, אלא בזמן הווה, ובהמשך יותר, בזמן עתיד. אנחנו רוצים לראות גם את המטפלים באמנות, ואנחנו יושבים עם יה"ת, עם הארגון היציג שלהם. חלק מתוך קדר המטפלים שיש בבריאות הנפש, אנחנו חושבים שיש להם, וגם העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות, נמצאת פה ענבל חרמוני, גם העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים, אנחנו שמחים לראות אותם גם שחקנים יותר משמעותיים במערכת הבריאות ובמערכת בריאות הנפש בפרט.

כמה מיטות שיקום נפתחו?

בתוכנית הרב-שנתית יש 400 מיטות, נפתחו שני מרכזי שיקום, אחד בצפון, בפוריה.

וכמה תקנים?

אני יכול לתת לכם את מספר התקנים, יש תקנון לכל דבר.

כ-300 מיטות?

נבנה בניין חדש בהר הצופים, נכנסו לשם שתי מחלקות חדשות, נפתחה כבר מחלקה נוספת בפוריה, ואמורה להיפתח עוד מחלקה נוספת בפוריה, ויש שם מקום לעוד שתי מחלקות שייפתחו במהלך השנה הבאה.

בתוכנית הרב-שנתית יש לנו 400 מיטות, שזה 200 מעבר למה שמניתי עד עכשיו. חלק מנויות בתוכנית וחלק הן מתוכנית קודמת.

חלק בשני המרכזים הייעודיים, והשאר בשאר בתי החולים כדי לאפשר פריסה ארצית. וכאמור, לצד זה, אני אומר לכם שוב, אנחנו לא סופרים את זה במיטות, אבל מרכזי השיקום בקהילה שאנחנו מקימים עם קופות החולים הם חשובים מאוד. הרבה פעמים אנחנו רוצים, שוב, השיקום הכי טוב הוא לחזור לתפקוד בסביבה הטבעית של האדם, וככל שאנחנו ננגיש לו את השירות בסביבתו, כך יהיה יותר טוב.

כמה תקנים הוספתם? כי כרגע אני מכירה שיש ממש מעט מתמחים לשיקום, יש בערך 97, וכרגע מתמחים עובדים בתורנויות של 26 שעות, אחראים על 90 מטופלים בכל תורנות וקורסים תחת העומס, כך שמאוד חשוב לנו להבין.

אנחנו הוספנו, אין מבחינתנו מגבלת תקנים, המגבלה היא הרצון של המתמחים לבחור במקצוע, ועל כן, לצד זה עשינו עוד שני דברים. אחד, שוב, ביחד עם ההסתדרות הרפואית, לאפשר התמחות-על של יותר רופאים כרופאי שיקום, והדבר השני, הוא כתוב גם פה במצגת, יש שיתוף פעולה אסטרטגי בין משרד הבריאות למשרד הקליטה, לארגון נפש בנפש, להביא רופאים עולים. זה עוד מאמץ מרכזי שלנו בכלל שאחד המיקודים שלו הוא להביא רופאי שיקום.

אבל יש הרבה רופאים בארץ שמחכים לתקן, למה לא לפתוח עוד תקנים?

אני אתן לך תקנים פנויים ותספרו להם, שילכו לעבוד.

תעביר לנו את המידע על התקנים, אנחנו נשמח לספר אותם למחכים לתקן.

לא, לא התכוונתי שיתפתח פה שיח, שאלה זו שאלה. אני רק אעשה סדר בדיון, ברשותך, אדוני. ח"כים מוזמנים ויכולים לשאול שאלה בכל עת, שאר הנוכחים ישאלו את השאלות רק ברשות דיבור. ח"כים, אני רואה שאתם מצביעים, אם יש לכם שאלות בנושא שהוא מזכיר, אתם יכולים לשאול את השאלה. איימן, בבקשה. יהודה, אני אתן לך רשות דיבור בהמשך. אני רואה את היד שלך וזה בסדר.

שלוש שאלות בבקשה לגבי אנשים שעברו את הסטאז' ואין להם תקן. פונים אליי עשרות אנשים, ואני בטוח שמספרם הגיע ללא פחות מ-2,000.

אתה מדבר על שיקום?

לא.

אני יודע על מה הוא מדבר.

כן. לא פחות מ-2,000 אנשים, ואני באמת חושש שתהיה בעיה רצינית של אלפי אנשים שלמדו רפואה שש שנים, עברו סטאז', ואין להם תעסוקה, זה דבר נחוץ ביותר. זה אחת. שתיים, יש במדינת ישראל 30 בתי חולים רשמיים, כולם במקומות של יהודים, וגם העיר שלי, המעורבת, חיפה, יש בה בתי חולים, ואני מברך על זה בוודאי.

שלושה בנצרת.

זה פרטי, אני מדבר על - - -

זה לא פרטי, זה ציבורי, מתוקצב באופן מלא על ידי - - -

לא. האדמה מהווקף והבניין מהווקף.

לא, לא, לא.

לא משנה, אבל המעמד של בתי חולים בנצרת הוא כמו הדסה ושערי צדק לכל דבר.

והם מקבלים תקציבי בינוי כמו כל בית חולים ממשלתי.

הוחלט על בניית שמונה בתי חולים חדשים. כלומר, אתה יודע מה? מאז 1948, כולם היו לפני 1948, מאז 1948 לא נבנה בית חולים אחד ביישוב ערבי. זה לא יכול להיות, זו לא טעות סטטיסטית, זו פוליטיקה. צריך לתת תשובה על זה. הוחלט השנה הזו - - -

בסח'נין נפתח מרכז רפואי שנותן שירות לאוכלוסייה של כל האזור.

יש מרכזים רפואיים, אני מדבר על בית חולים רשמי. הוחלט על הקמת שמונה בתי חולים, אין אחד ביישוב ערבי. זה לא יכול להיות. 34% מהצוותים הרפואיים הם צוותים ערביים, זה לא יכול להיות שאין את התפיסה הזו שאכן מגיע.

הדבר השלישי, נראה פשוט, ואנשים יכולים לחייך על זה, אבל זה מהווה בעיה לאנשים. חבר שלי סיפר לי שהוא פקיד, לא יכול לצאת מהעבודה, אמר לי שיש לו בעיה של נחירות בלילה. זה פשוט, אבל זה באמת חשוב, למה חשוב? אמר לי שהלך לרופא המשפחה, העבירו אותו לרמב"ם, אחרי רמב"ם החזירו אותו לרופא המשפחה, אחרי זה יש במרכז הכרמל בחיפה קופת חולים רש, אחרי זה העבירו אותו לקופת חולים בחורב בחיפה, אחרי זה חזר לרש, אחרי זה חזר לרופא המשפחה. שבעה ימים הלך עם הקופסה הביתה, אחרי מספר ימים חזר עוד פעם למרכז חורב.

זה לא יכול להיות, בשביל לפתור בעיה קטנה צריך לעזוב את מקום העבודה שבע פעמים. יכול להיות שזה נתפס כבעיה קטנה לאנשים, אבל עבור פקיד, בן אדם פשוט שצריך לצאת מבית הספר, ממקום העבודה שלו, זה דבר שלא יכול להיות. אני חושב שצריך בוודאי לתקן את הדבר הזה.

אוקיי, תודה רבה.

למען המקרים הפרטניים, אני אתייחס.

המנכ"ל עוד לא סיים את ההצגה שלו. אני התכוונתי לתת אחרי זה לחברי הכנסת להציג את השאלות שלהם כדי שהוא יענה במרוכז, אבל עכשיו ייווצר פה מצב שאתה שאלת, תקבל את התשובה רק בסוף הדברים, כי אני לא רוצה לקטוע.

אבל אני לא שאלתי ורוצה לצאת בלי לשמוע, כי יש לי בערוץ הכנסת בשעה 11:00, עוד מעט, והבטחתי להם לפני שבוע.

אתה רוצה שנדבר עם ערוץ הכנסת?

הבטחתי להם לפני שבוע, מה לעשות?

אוקיי, אני אחריג את זה, תענה לו. אני אבקש מחברי הכנסת להמשיך בהצגת הדברים.

אני אענה בקצרה. לעניין סוגיית הסטאז'רים שדיברת עליה, נמצא פה גם חבר הכנסת טיבי, אני מקווה לא לעשות טעויות בניווט בפוליטיקה.

לא, אנחנו באותו מקום, אותם אנשים פונים לשנינו.

אבל זו גם תשובה, לא יודע את שמך, לשאלה שנשאלה קודם על רופאי השיקום. אני אגיד ככה, מי שמחליט לקבל רופא לעבודה, כלומר, רופא שקיבל רישיון עבודה, זה המוסד הרפואי. אנחנו יכולים לומר לכם בכל פורום שתרצו, להביא לכם רשימה של תקנים פנויים במערכת הבריאות שפתוחים לכולם, ובאופן ספציפי אני אומר לחברה הערבית, אנחנו רוצים לראות יותר פסיכיאטרים מהחברה הערבית, אנחנו נשמח לראות רופא משפטי ברפואה משפטית מהחברה הערבית.

צריך מקום לרפואה משפטית גם בגליל. זה לא יכול להיות שבשישי שבת זה סגור, לא יכול להיות.

אתה יודע, חבר הכנסת עודה, שאני פעם בכמה זמן מרים טלפון למנהל בית חולים בנצרת, פרופ' פאיד חכים, ומפציר בו, תעזרו לו למצוא מתמחים מהחברה הערבית שיעשו התמחות אצלו ברפואה משפטית ונקים שם סניף של המכון לרפואה משפטית. כל מה שצריך זה שתעזרו לו למצוא.

אני חושב שזה כיוון טוב מאוד ואנחנו צריכים להיות עקביים בשביל לממש את זה.

אנחנו ניתן תקנים, בסדר? משרד הבריאות ייתן תקנים, תמצאו רופא, רופאה רציניים מהחברה הערבית - - -

זה חשוב.

- - - שמוכן להרים את המשימה ביחד עם פרופ' חכים, וכאמור, ניתן לכם, לכולם, את רשימת התקנים הפנויים, איפה שיש תקנים פנויים. ואני אומר, החברה הערבית, אנחנו רוצים לראות אותה בפסיכיאטריה, בשיקום יותר.

שאלת אותי למשל, אמרתי לך שבסורוקה למשל חשבנו על רופא ילדים.

נכון, עזרת לי, זה היה חשוב, אבל זה קונקרטי ואישי, אנחנו צריכים לפתור את הבעיה באופן יסודי.

ניתן לכם את הרשימות של כולם, אנחנו נבדוק את זה.

אוקיי. ובניית בתי חולים, אתה רוצה להתייחס לזה?

בניית בתי חולים, אני אומר ככה, א', מדינת ישראל בנתה מ-1948 בית חולים אחד, היא עשתה את זה באשדוד כתוצאה מחוק של הכנסת, ואת בית חולים השני היא תבנה בבאר שבע. בתי החולים הנוספים הם משבצות קרקע שמשוריינות.

צריך בבאר שבע, אבל למה אין ברהט למשל?

אני אומר לך באופן אישי, אף אחד לא יכול לחשוד בי שיש לי איזה משהו נגד איזשהו חלק מהאוכלוסייה, כזה או אחר. אני חושב שמרכזים רפואיים צריכים להיות במקום שבו הם יכולים למלא את ייעודם. יש שלושה בתי חולים בנצרת, היחס של משרד הבריאות אליהם הוא כמו לכל בית חולים אחר, בין אם הוא ממשלתי, בין אם הוא של כללית. א' הם חלק מחוק הקאפ, ב', הם מקבלים תקציבי פיתוח, הם מקבלים תקציבי מיגון, במלחמה נתנו להם תקציבי מיגון, הם חלק מכל התוכניות הלאומיות שלנו, והם שחקנים שווים באופן מלא.

והוחלט על בניית בית חולים בקריית אתא גם.

נכון, בסדר.

יש בחיפה שלושה בתי חולים.

אגב, זה לפחות יתן לך תמונה, כשאתה אומר מבחינת בניית בית חולים, זה לא בגלל האוכלוסייה או האזור, בסוף אלה צרכים. בית החולים בקריית אתא הוא בית חולים שהועתק מחיפה, כרמל, יעבור לשמה, כי בסוף מסתכלים על - - -

הוחלט שכרמל יישאר, דרך אגב.

על ידי מי הוחלט? אני לא מכיר החלטה כזאת.

לא נכון, להפך.

זה לפני שבועיים.

יצאה הודעה לעיתונות של מישהו שעובד בעיריית חיפה. בית החולים כרמל, כאמור, שאנחנו נשלים את עבודת המטה, בית חולים כרמל, ורק ננצל את ההזדמנות להסביר, הוא בית חולים קטן שאין לו איך לגדול.

אין לו איך לגדול.

במלחמה האחרונה פינינו אותו והוא לא תפקד במלחמה האחרונה בגלל העניין הזה, וכינסנו אותו לתוך החניונים ברמב"ם. הוא יעבור לקריות, הוא ישרת שם אזור הרבה יותר גדול, הוא יהיה ממוגן, תהיה שם גם בריאות הנפש, יהיה שם גם שיקום, תהיה שם גריאטריה, יהיה שם כל מה שצריך. גם הדבר הזה יקרה, בואו נמשיך.

עד כאן התשובה לעודה, ובהצלחה באמת בראיון. בבקשה, אדוני השר, ואנחנו נמשיך.

הבעיה של האדם הפשוט הזה שדיברנו עליו.

בקשות פרטניות לא על שולחן הוועדה כרגע.

אני אבין ממך, אני לא יכול להתייחס לבעיה הפרטנית של אדם, להבין, ואם צריך ללמוד מזה דברים עקרוניים, נלמד.

תוך כדי שאנחנו נמצאים כאן, צריך לזכור שהשגרה והחירום, יש לנו פיגוע בצומת התשבי ויש לנו שמה הרוג, אלו הדברים שמערכת הבריאות ממשיכה - - -

לא הרוג, אדוני, נרצח.

נרצח. אנחנו עוד לא יודעים שמה מה, מי, מו, אבל ללא ספק יש שם נרצח, יש שם פצוע אנוש גם כן, נתפלל לרפואתו.

נמשיך בהצגת הדברים.

שאלתם על מכשירי שיקום וניידות, אנחנו במעקב, גם אצל השר יש ישיבות מפעם לפעם בנוגע לרפורמה. הפעימה הראשונה בוצעה ואנחנו מלווים את קופות החולים בעניין הזה. דחינו את הפעימה השנייה בגלל המלחמה ועומסים אחרים והיא תקרה באפריל 2025. וגם פה יש ועדה מלווה, חברים בה גם ארגוני הנכים, ואנחנו נמשיך לעקוב.

אילו ארגונים.

ארגונים.

אדוני, אפשר שאלה בדבר? שאלה קטנה, אדוני היושב ראש. עו"ד רותי פרמינגר, היום אני בכובע של הצעד הבא. אני רוצה לדעת, אנחנו, הקטועים, החרגנו את הנושא של תותבות, האם משרד הבריאות מתכוון להביא איזושהי רפורמה או לשים אותנו באיזושהי עדיפות כלשהי, להעביר אותנו לתוספת השנייה?

אני אבדוק לך.

תודה. הלאה.

אנחנו מתנגדים לזה, אני כבר אומרת את זה א-פריורית, נמשיך להתנגד.

הבנתי שאתם לא רוצים. אנחנו נוודא את הדבר הזה. תראו, גריאטריה, אתה ביקשת להתייחס גם לסיעוד, אולי זו הזדמנות להתייחס גם לסיעוד. דיברתי קודם על השותפות עם משרד האוצר, פה אנחנו נמצאים במחלוקת קשה מאוד עם משרד האוצר. לצערנו, באמת, באמת, אין עשייה בתחום הזה בעולם של הסיעוד ואנחנו פשוט מתחפרים לנו בתוך המשבר הזה ואין לנו בשורות בעניין הזה.

יש פעילות אחרת בתחום הגריאטריה. אנחנו דיברנו על אתגרי מערכת הבריאות, אתגר הזדקנות האוכלוסייה. הברכה של הארכת תוחלת חיים ועלייה במספר הקשישים היא ברכה שדורשת היערכות מאוד משמעותית ויש לנו הרבה פעילות. זו פעילות שמובילה אותה בראש ובראשונה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה, ואיתה ד"ר אפרת גיל, הגריאטרית הראשית. וגם פה, יש הרבה פעילות וגם פה הבסיס הוא בסוף להגדיל את מספר המומחים בגריאטריה באמצעות הגדלת מספר המתמחים, וגם פה אנחנו עובדים על שילוב יותר טוב עם הקהילה.

אוקיי. בהקשר הזה של נושא הביטוח הסיעודי, אני קורה מכאן לשר ולממשלה להתכנס, כי בסופו של דבר, כמו שאתה הזכרת, זו לא רק אחריות של משרד הבריאות, יש פה את האוצר, יש פה משרדים נוספים שהם רלוונטיים ומתוקצבים על העניין הזה, להתכנס ולקבל החלטה. אנחנו יודעים לאיפה אנחנו חותרים כאן כוועדה, אמרתי את זה לא פעם, הייתי רוצה לראות ביטוח סיעודי ממלכתי, אבל לא ייתכן שאנחנו נגיע לדקה ה-90 או לסוף השנה הנוכחית ואזרחים יישארו בלי ביטוח.

אני מזכיר שההחלטה האחרונה של הממונה על שוק ההון קובעת שבתום שנת 2026 אין המשכיות בביטוח סיעודי. כלומר, המציאות האפשרית, נקווה שהיא לא תהיה, היא שאזרחי מדינת ישראל יהיו ללא כיסוי ביטוחי סיעודי בסוף שנת 2026. זו המציאות, שאנחנו רואים את הקרחון מגיע אלינו ואנחנו פשוט משייטים לנו בהנאה.

היושב ראש, אני רוצה לומר לך שהקריאות שלך, גם כן במהלך כל השנה, בדיונים שהיו כאן, נשמעות היטב. צריך לזכור שהיחידים שבסוף, שגם כן המנכ"ל בעצמו הלך לבג"ץ בשביל לומר את האני מאמין שלו ואת הצורך. אנחנו יכולים להגיד זה, אירוע ששייך לשוק ההון או למפקח על הביטוחים או למשרד האוצר, אבל אנחנו כמשרד הבריאות לא נוכל לשבת מהצד ולראות שאזרחי מדינת ישראל יישארו בלי ביטוח סיעודי. אנחנו הולכים לשם אם אנחנו לא נעשה פעולות אמיתיות. אני יודע שמאז ההחלטה שדחתה את הבעיה, היא לא פתרה את הבעיה, נעשים ניסיונות.

ככל שאני אראה לאחר חג הפסח שאין משהו שמתקדם באופן מהותי, אני בהחלט אדרוש, כפי שדיברתי כבר, אגב, דיברתי על זה בממשלה עם מזכיר הממשלה והעליתי את זה בפני ראש הממשלה, להביא לשולחן הממשלה החלטה, ככל שתהיה, שגם אם נצטרך לשנות את מבנה התשלומים של אזרחי מדינת ישראל דרך ביטוח הבריאות או דרך ביטוח לאומי והמדינה תצטרך קצת להכניס את היד לכיס, אבל אלו דברים שאנחנו לא יכולים להתעלם מהם.

אין ברירה.

ונדאג שיהיה בסוף ביטוח מוסדר ולכל אזרחי מדינת ישראל.

תודה, חשוב מאוד.

אנחנו ממשיכים על הפריפריה, הכול אצלנו גם נקבע ומוחלט גם בהסתכלות על הפריפריה, גם כשאנחנו מסתכלים על התפתחות שירותי האשפוז העתידיים. יש אכן את בית החולים החדש בבאר שבע, שאחרי הרבה שנים חילצנו ביחד עם משרד האוצר את ההקמה שלו ויש מיזם משותף, הבעלות תהיה של מאוחדת ולאומית. התכנון, ההקמה, ההפעלה יהיו של בית החולים שיבא, ואנחנו בעבודה על הדבר הזה.

במקביל, אכן יש את העבודה על בית החולים בקריות, על העברת כרמל לשם. ויש את תוכנית המיטות הרב שנתית שמה שהיה צריך להיפתח ממנה נפתח, ומה שיהיה צריך, אנחנו נדאג שהוא ייפתח. ושוב, במקביל, יש את העבודה גם על המיגון, לראות שאנחנו נוכל לשמור, אחד ממנגנוני הפקת הלקחים שלנו ייוחד לרציפות התפקודית. המלחמה בכל זאת צריכה לשנות גם דברים בהסתכלות הזאת. לא תיכננו שבית חולים יצטרך להיות שנה מתחת לקרקע כפי שהיה בנהריה, או בית חולים כמו רמב"ם, היה למעלה מחודש, אם אני זוכר נכון, בחניונים. זה לא מצב שתכננו להיות בו במשך משכי זמן כל כך ארוכים, ונצטרך לחשוב מה הדבר שנצטרך לעשות בהמשך על הדבר הזה.

אנחנו, כאמור, עוסקים גם בשגרה גם ביוקר המחיה, או לא משנה, אסדרת שוק וניהול סיכונים טוב יותר. אישרנו פה את הרפורמה במזון, אישרנו פה את הרפורמה בתמרוקים.

אבל שישמעו במספרים, אתה כתבת את זה ואתה מצטנע. 470 יבואנים נאותים כבר בשנת 2024, ותוספת בשנת 2025, 600 יבואנים נאותים שנכנסים למסלול שהוא בסוף מדלג על הבירוקרטיה וגורם לכך שיהיה לו יותר קל להיות יבואן והפרוצדורה תהיה יותר קלה ומהירה. ומעבר לכך, זה יוזיל משמעותית את אותן עלויות וצרכים, והמטרה היא שזה יגיע בסוף לצרכן.

כן. וכאמור, באמת יש הרבה פעילות בתחום, אני חושב שכמעט כולה או כולה נעשתה כאן. יש את רישוי עסקים, את הרפורמה שהשקנו השבוע, שגם היא צפויה להיות משמעותית. תחום יותר מסובך מהתחומים האחרים כי הוא מערב גם את השלטון המקומי כשחקן מרכזי שהוא בסוף זה שעושה את רישוי העסקים. אנחנו מקווים שנקדם את הרפורמה.

מחכים בכליון עיניים.

כן.

רגע, הסדרי בחירה, אנחנו מאוד, מאוד היינו, התכנסנו פה כמה פעמים. התקנות הן טובות, הרצון שלהן טוב, באמת לעשות הסדרי בחירה ושכל מבוטח יוכל לקבל את השירותים בכמה שיותר או במגוון רחב יותר של מוסדות. העניין הוא שישנן אנומליות, ישנן בעיות, בסדר? יש מקומות שבהם יש ריכוז אוכלוסייה של מבוטחים מקופה אחת, כאשר השירותים הניתנים הם במרחק גדול יותר. אנחנו הבנו שיש את זה בבני ציון, הבנו שיש את זה באסף הרופא, אני חושב שהיה עוד מקום שאני לא זוכר כרגע את שמו.

הלל יפה.

אוקיי, מצוין. אנחנו ביקשנו לתקן את התקנות האלה והייתה פה איזושהי אמירה, אני לא רוצה להשתמש במילה הבטחה, אבל הייתה פה איזושהי אמירה שאנחנו נקבל תקנות מתוקנות של הסדרי הבחירה כך שהנקודות הללו יובהרו שם. ויש לנו לחץ גדול מבתי החולים ויש לזה השפעות והשלכות.

בתי החולים לוחצים כמובן גם עלינו. אני רגע אומר, בסוף, מה נקודת המבט הראשונית שבה אנחנו מסתכלים על כל דבר, גם על הסדרי הבחירה? זה בסוף לראות האם המצב של המטופלים שופר או לא שופר. אנחנו בהחלט יודעים שבשלושת בתי החולים האלה יש לנו עניינים נקודתיים שאנחנו צריכים לפתור אותם גם בשיח עם הקופות ואולי גם ברגולציה ואנחנו נעדכן אתכם גם על הדבר הזה בהמשך.

אלה הם המיקודים שלנו, שוב, זה לא מכסה את כל מה שאנחנו עושים, אבל כל שנה אנחנו שמים לנו את המיקודים שלנו לאותה שנה. בריאות הנפש תמשיך להיות הנושא המרכזי, אני מניח שהוא ילווה אותנו גם בשנים הבאות.

אני רוצה לשאול, אפשר? קודם כול, אני רוצה לברך, אני לא הספקתי לומר, באמת על התוספת חסרת התקדים של 1.4 מיליארד ש"ח לשנתיים הקרובות. אנחנו יודעים ש-50% מהמטופלים בבריאות הנפש מגיעים על רקע של פגיעות מיניות, אני רוצה לדעת איך העובדה הזאת - - -

אני לא מכיר כזה מספר, אבל - - -

בהחלט, יש מחקרים.

אלה המחקרים, זה מבוסס. איך העובדה הזאת צפויה לבוא לידי ביטוי בחלוקת התקציב, אם זה בבתים מאזנים ייעודיים לעניין הזה? דרך אגב, אנחנו רואים את זה הרבה פעמים ניבט דרך הפרעות אכילה.

זה נכון, הפרעות אכילה, אכן יש קשר ישיר בין הדברים.

איך הדבר הזה, אני אשמח אם תוכל טיפה רק להתייחס, כי דיברת על בריאות הנפש וראיתי ש זה לא - - -

אני אתייחס מעט כי אני חושב שראוי שד"ר גלעד בודנהיימר ישיב בצורה יותר מפורטת והוא לא נמצא איתנו. יש כמה דברים שאנחנו עושים וכמה דברים שאנחנו נזהרים מלעשות. יש תוכנית מקיפה שלנו, והשקנו גם מיזם עם עמותת בריאה, אני חושב שמה, ביחד גם עם אשת הנשיא ומשרד הבריאות, טיפול מודע טראומה. כלומר, שבאמת המטפלים בפריסה הרחבה ביותר יהיו מודעים לטראומה, שהיא בהחלט יכולה להיות המחוללת של המצב הנפשי, ואז גם איך נותנים את הטיפול.

אגב, אלה לא רק מטפלים בבריאות הנפש כמובן, ואלה לא רק מטפלים בחדרים האקוטיים, זה באופן כללי, לדעת באמת איך ניגשים לטיפול באדם שחווה טראומה, ואכן טראומה על רקע מיני היא הטראומה השכיחה ביותר, והיא אכן מחוללת של הפרעות אכילה. ופה באמת גלעד ייטב להשיב ממני.

אנחנו תמיד נמצאים במתח הזה בין לייצר שירותים ייעודיים לסוג אחד של טיפול לבין לפרוס בסוף כן מניפה רחבה של מרפאות ומרכזי טיפול אחרים שידעו לתת טיפול למגוון רחב של האוכלוסייה. חלק מהעניין הוא שקשה לפעמים לקטלג אנשים תחת הפרעה אחת, וככל שאתה יוצר התמחות יותר ספציפית, ככה אתה יותר יוצר סגרגציה כלפי אוכלוסיות אחרות. בהפרעות אכילה לדוגמה בבתים מאזנים אנחנו כן פותחים בתים מאזנים ייעודיים להפרעות אכילה.

אנחנו רואים שכן יש תופעות שהן יותר נפוצות.

נכון, אנחנו כן - - -

לכן אני אומרת שהתופעות הנפוצות כן צריכות לקבל התייחסות ייחודית וייעודית לדבר הזה. וכשיש לנו תופעה כזאת, אני חושבת שגם של פגיעות, גם - - -

אפשר לייחד לזה דיון. אגב, עוד משהו שתורם לזה, וגלעד מקדם את זה, זה שגם נפתח יותר, אפילו כמה שיותר, מחלקות נפרדות מגדרית, בדיוק כדי לאפשר את הדבר הזה. גם פה יש שיקולים מקצועיים יותר מורכבים, אבל התפיסה היא כן לאפשר את הדבר הזה. אני חושב שמעבר לזה כבר עדיף ש - - -

זה מהלך מבורך.

קודם כול, חברת הכנסת, זה נושא שמבחינתי גם כן הוא ראוי לבחינה. אני לא מכיר את המספרים שאמרת, וכפי שאמר פה המנכ"ל, יש דברים מקצועיים, צריך לענות עליהם. אנחנו לא נרצה לקטלג מחלקות רק לפגיעות מיניות או רק לזה או רק לזה, אבל ללא ספק, אם המספרים הם כמו שאת אומרת, בוודאי אפשר לבנות תוכניות ייעודיות שנותנות מענה.

בתים מאזנים. דרך אגב, היום יש שני בתי מאזנים ייעודיים לפגיעות מיניות ולהפרעות אכילה.

בתים מאזנים יש. הנושאים לשנת 2025, כאמור, בריאות הנפש ימשיך להיות נושא מרכזי. כוח אדם רפואי, אני אומר שבריאות הנפש הכי חשוב, אבל גם כדי לקדם את בריאות הנפש, בסוף היסוד זה כוח אדם להכול. אנחנו שמנו את התפתחות הילד, דיברתי על הסכמים עם מקצועות הבריאות, התפתחות הילד, נושא מרכזי שדורש באמת שתהיה התקדמות בהסכם כדי שניתן מענה להתפתחות הילד, עם תוספת שכר משמעותית. וכאמור, כל עניין התשתיות וכל עניין מערך האשפוז שאנחנו מסתכלים עליו.

הון אנושי, יש תוכנית שאפילו מתוקצבת עד שנת 2027. אם היינו לפני כעשור במספרים מאוד נמוכים של סטודנטים לרפואה, שוב, תלוי ממתי סופרים, אנחנו חצינו השנה את קו ה-1,250 סטודנטים לרפואה. אנחנו שמנו יעד להגיע ל-2,000 סטודנטים לרפואה בסוף העשור, 1,700 סטודנטים.

אני מתמחה בכירורגיה אורתופדית ואני מילואימניקית גם. איך זה עוזר שיש מיליוני סטודנטים לרפואה אם אין להם תקנים בסוף?

אני אתן גם לך רשימה של תקנים פנויים. שוב, אני אומר רגע, דווקא אני רוצה לנצל את השאלה הזאת ולומר בצורה ברורה: אנחנו צריכים לווסת ברמה לאומית את פריסת התקנים. אנחנו רוצים לראות יותר תקנים בפריפריה, אני מוכן לקחת כל אחד מהחברות והחברים שלך איתי, יש בברזילי הרבה מאוד תקנים פנויים, משוועים, ובית חולים שנמצא במרכז הארץ, ברזילי, לא בית חולים רחוק. הלל יפה, בית חולים במרכז הארץ, יש שם תקנים פנויים, נשמח שתגיעו לשם. אפשר ללכת יותר לפריפריה, אפשר ללכת לבריאות הנפש, יש הרבה מאוד תקנים פנויים בבריאות הנפש. תלכו לגריאטריה, לשיקום, לרפואה משפטית בהכי מרכז הארץ שיש, בלב תל אביב יש בית חולים, המכון לרפואה משפטית, הוכר גם כבית חולים. לכו לעשות שם התמחות, הזדמנות לקרוא לכם ולכל אותם בוגרי רפואה.

אבל זה לא מספיק להגיד.

זה מספיק. אני לא נכנס איתך לוויכוח, אני אומר לך.

זה לא ויכוח.

זו אמירה.

אבל בסוף, מתמחה ילך למה שמעניין אותו, הוא לא ילך - - -

אני אתן מלמעלה תשובה אחת, גם כן מחבר הכנסת איימן עודה שמקודם שאל.

השר, זה לא עובד ככה, זו לא תוכנית - - -

יכולים ללמוד נגיד 10,000 סטודנטים בשנה בכל מיני מקומות בעולם, זה לא אומר שיש לי 10,000 תקנים.

ברור שלא.

יש לנו מכסה, מה, כמה הגידול כל שנה.

מעבר לכך, אני לא אפתח עוד תקנים לפסיכיאטריה וגריאטריה במרכז הארץ, אני לא אפתח לפני שהתקנים בפריפריה יתמלאו, אני אומר לכם את זה.

מצוין, אבל צריך למשוך את האנשים גם לפריפריה. אם זה אותו דבר להיות שם ופה, זה לא עוזר. אנשים בסוף צריכים להעתיק את החיים שלהם ממקום למקום, וזה משמעותי.

הרפורמה שאנחנו עושים בכוח אדם רפואי היא בין היתר בשביל שאנחנו נוכל לדעת ולתת מענים לאיפה שחסר לנו, לא רק איפה שיש לנו.

אתה צודק, אבל בשביל שזה יקרה צריך למשוך את האנשים האלה לפריפריה. אנשים לא יבואו לפריפריה כשכל החיים שלהם במרכז.

את מדברת על תמריצים, נכון? דיברת על תמריצים, בואי נדבר.

- - - בפריפריה גבוה יותר, השכר במקצועות במצוקה גבוה יותר. תלכו ותעבדו, תמלאו. אנחנו מדברים הרבה על ציונות בעת החדשה, זאת הציונות. יש תקנים פנויים בפריפריה, יש תקנים פנויים במרכז הארץ.

רופאי שיקום שאנחנו צריכים בהמוניהם.

יש רופאי שיקום, יש גריאטרים.

מעולה, אבל זה לא עם תמריצים.

אני לא נכנס איתך לוויכוח, אני עונה לך וזהו, בסדר? יש לכם מסגרות של הר"י וכולי, אתם יכולים לדבר איתנו גם בדרך הזו.

מה זה הר"י, מה זה עוזרים למתמחים, חבל על הזמן.

בכל מקרה, אני כן אומר, התוכנית שלנו להגדלת מספר הסטודנטים, לשמחתנו, מתקדמת, ואנחנו נגשים את התוכנית הזאת. הקמנו וכבר התחלנו לעבוד במסגרת הוועדה לתכנון כוח אדם. אנחנו עובדים הרבה, דיברתי עם נפש בנפש ומשרד הקליטה על להביא לפה רופאים, כמה שיותר רופאים עולים. אנחנו שמנו לעצמנו יעד מאוד, מאוד שאפתני של 600 בשנה, אני מקווה שגם עמידה בחלקו תהיה משמעותית. יש לנו תוכניות, דיברנו על תמריצים.

יש גם רופאים שלומדים בחו"ל.

במימון המשרד.

כן.

יש גם רופאים שלומדים בחו"ל במימון המשרד, זה השקף הבא. יש הרבה מאוד תוכניות ייעודיות לפריפריה ולמקצועות במצוקה, שאנחנו לוקחים אנשים בני המקום, בסדר? אנחנו רוצים שמהמקומות, מהפריפריה תצמח המנהיגות הרפואית העתידית. אנחנו מזהים את האנשים עוד לפני לימודי הרפואה, בונים להם תוכניות, גם מממנים לימודים, גם נותנים הלוואות ונותנים מענקים כדי שבאמת אנשים יחזרו לעבוד באותם מקומות, והתוכניות האלה מצליחות ואנחנו מגדילים אותן ואנחנו נותנים מלגות כאמור גם ללימודים בחו"ל, מרחיבים את המקומות שבהם אפשר לעשות התמחויות כדי באמת לפתוח צווארי בקבוק במרכז הארץ ובפריפריה. ככל שנעשה יותר התמחות בקהילה, נוכל לתת יותר תקנים לדבר הזה.

אחיות ואחים, אנחנו עומדים ביעד שאנחנו הגענו, לשבע אחיות ל-1,000 נפש. עוד מקצוע באמת יוצא דופן שמעבר למקצוע שהוא בבסיס שלו מקצוע מצוין, הוא מאפשר, אנחנו פותחים עשרות התמחויות עבור האחיות בהרבה מאוד תחומים. דיברנו על בריאות הנפש, דיברנו על רפואה משפטית, אחיות מומחיות בקהילה, אחיות מומחיות סוכרת, אחיות מומחיות בגריאטריה, בשיקום, באמת באין סוף תחומים. מקצוע יוצא דופן שמאפשר התפתחות מקצועית מעולה ותנאי העסקה מצוינים וביטחון תעסוקתי, וכאמור גם התפתחות מקצועית. עובדים גם על שחיקה, ודיברנו גם על המכון לרפואה משפטית.

ומה עם המרב"ד, אדוני? המכון לבדיקות רפואיות.

אני אלך בקצב שאתה רוצה. פה יש לנו קצת נתונים, פשוט באנו לדבר גם בנתונים על הדברים האלה. בריאות הנפש, יש לנו גם פעילות לאיחוד בתי החולים הפסיכיאטריים עם הכלליים לפי הפירוט כאן, וגם אנחנו משקיעים כספים בשיפוץ וכולי. השר דיבר על הוספת מכשירים, שוב, יש כאן עוד נתונים.

משהו שרצינו לדבר איתכם עליו שאנחנו רואים אותו כנושא חשוב, וזה מצב הבריאות, דגש על הבריאות של ילדים ובני נוער. אנחנו רואים בהרבה מאוד אינדיקציות הידרדרות במצב של הילדים, דגש על עישון. הסיגריות האלקטרוניות הן באמת מכה קשה לבריאות הציבור ואנחנו רואים, שוב, חלק מזה גם מהמלחמה, חלק מזה גם מהקורונה, אבל אנחנו רואים הרבה מאוד אינדיקטורים לא טובים, גם בעולם התזונה, גם בעולם העישון, וגם בעולם המסכים.

בהתאם להנחיה של השר, אנחנו נציג תוכנית כוללנית, לא נתייחס רק לסגמנט אחד של עישון, תזונה או מסכים, אלא משהו שהוא באמת יותר כולל, אבל כן פה לייצר את תחושת הדחיפות לעניין הזה. יש הרבה מאוד פעילויות שאנחנו עושים, אנחנו אומרים מראש שהן לא מספיקות.

כלום, המדינה משקיעה אפס שקל בחינוך לבריאות, ואנחנו מכירים את הנתונים, אלה סכומים זעומים מאוד. בין 10 ל-30 מיליון שקלים.

אני אשמח גם להיות איתך במחלוקת, לא מחינוך לבריאות נביא בריאות, אלא מלייצר סביבה מקדמת בריאות.

רגולציה כמובן, אני מסכים.

סביבה מקדמת בריאות, לראות איך אנחנו מונעים גישה למזונות מזיקים ושתייה מתוקה.

ברור, אבל זה חלק מתוכנית.

לראות איך אנחנו מונעים נגישות לעישון וסיגריות אלקטרוניות, וגם נצטרך לפתח, אנחנו לא לבד בשדה הזה, לפתח רגולציה גם על המסכים, הרשתות החברתיות, אנחנו יודעים שזה מחולל קשה מאוד של העניין, ואנחנו פה נצטרך לראות איך אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש.

יש עוד משהו ברפואה מונעת שאתם מקדמים ומתכננים?

יש תוכנית, כאמור, אנחנו נציג אותה בשבועות הקרובים לשר, ולצד זה, יש, מה שנקרא, את הלחם והחמאה בסוף ואלה החיסונים. אנחנו רואים הידרדרות גם בחיסון. אנחנו שמנו לעצמנו יעד גם בכיסוי החיסוני. השיח שהתחיל בקורונה שערער את האמון של הורים בחיסונים. כשרואים ירידה בחיסונים, אנחנו יודעים אחר כך שאנחנו נראה ילדים ופעוטות שחולים, ובקצה אנחנו נראה גם תמותה בדבר הזה.

גם פה, אני יודעת שהיום הכול במחלוקת, וגם הנושא הזה, יש אנשים שרוצים לשים אותו במחלוקת. חיסונים, בדגש של חיסוני השגרה לפעוטות, הם מצילים חיים. והורים צריכים לחסן את הילדים שלהם, וכשהם לא מחסנים את הילדים שלהם, הם לא פוגעים רק בבריאות של הילדים שלהם, אלא גם בבריאות של הילדים שנמצאים איתם בסביבה. אם יש ילד עם דיכוי חיסוני בגן ילדים וילדים מסביבו לא מתחסנים, הילד הזה יהיה הילד הראשון כנראה שייפגע, גם אם הוא מחוסן, כי חיסון לא מגן ב-100%. יש לנו פה אחריות גדולה בעניין הזה.

גם בנושא הזה, אמרתם בהידרדרות בבריאות של הילדים ובנושאים שמנית, אני חושבת שאנחנו צריכים לייצר איזשהו שיתוף פעולה בין-משרדי שמתעסק עם הדבר הזה, כי ההשלכות, גם הנושא של המסכים, והעישון, והשמנת היתר, וכל הדברים האלה, אם אנחנו עכשיו לא נדע לשים פה ולראות איך אנחנו נותנים מענים, באמת אמרת סביבה תומכת בריאות, אני חושבת שזה צריך להיות פה גם עם משרד החינוך שנותן משמעות ולא רק - - -

נכון.

ונפשי, ההיבטים הנפשיים של הדבר הזה. אבל זה האתגר הבא של מדינת ישראל, ואם עכשיו לא נדע למקד, אנחנו נמצא את עצמנו באמת בדור שגדל פה עם - - -

אני אמרתי את זה, יושב הראש, דווקא כדי לייצר את הדיון. בסוף, כשאנחנו רואים את הנגישות של משקאות ממותקים ושל מזונות לא בריאים בסופרמרקט בגובה העיניים של הילדים, כשאנחנו רואים את הפרסומות ואת ההשקעה במשפיענים, משפיעני רשת שמדברים לילדים, זה חלק מהסביבה. יש סור מרע ועשה טוב בכל דבר בחיים.

נכון, אני מסכים שגם רגולציה וגם חינוך.

דבר ראשון, סור מרע זו הסביבה, וחינוך לבריאות זו הקומה השנייה שנבנה על זה.

הגיע הזמן שנשקיע שם.

אבל כולם צריכים לשלב ידיים כי זה אתגר.

תודה רבה, אדוני המנכ"ל, על הצגת הדברים. רבותיי, בשים לב ללוחות הזמנים, וסיום ישיבת הוועדה ממש עוד מעט, אני אאפשר בקצרה לכל אחד, כמובן נתחיל עם חברי הכנסת. אני רק אומר, מכובדי השר, אנחנו קיימנו כאן דיון לפני שבוע בנושא המרב"ד, אנחנו מבינים שישנן תקנות שמונחות על שולחנך ביחד עם שרת התחבורה.

רק שרת התחבורה.

רק שרת התחבורה?

אתמול המנכ"ל ואנוכי קיימנו דיון אצל השרה בלשכתה, ביחד עם מנכ"ל משרד התחבורה, לראות למה באמת התקנות שהם בעצמם פרסמו, עדיין לא נחתם ההסכם בינינו. אנחנו מנסים לגבש עוד מספר ליטושים בשביל שהנושא הזה יעלה על דרך המלך. אני מוכרח לומר שהפניות החדשות שנכנסות, אנחנו צמצמנו. אני נכנסתי למשרד כשהיו למעלה מ-25,000 פניות שנמצאות במרב"ד, היום אנחנו נמצאים על קצת יותר מ-18,000, שזה כולל חדשות, אל תשכחו שבתקופה הזאת היו אלפי פניות חדשות, ובכל זאת אנחנו מצליחים ביחד עם התגבור שהבאנו גם כן, חיצוני, במיקור חוץ, ולצד התמרון שאנחנו עושים במרב"ד, אנחנו מקווים שחלק מההתוויות נעביר ישירות למשרד התחבורה. שינינו גם כן את תנאי הסף למי שנכנס בשערי המרב"ד, שזה מקל בחלק מהדברים. עדיין העבודה לא מושלמת, אבל אנחנו על זה.

מרכזי השיקום, למה לא - - - לשיקום?

שמעת את התשובות הרי בדיון לפני שבוע וחצי, אני מבקש. אנחנו קוראים מכאן לשרת התחבורה לקדם בהקדם את אישור התקנות הללו, שיעבירו את האחריות, או חלק מהאחריות, למשרד התחבורה, לפחות מה שקשור לנושאים הרישויים, וכמובן להשאיר בידי משרד הבריאות את הנושאים הבריאותיים ואת הוועדות הרפואיות, מה שיקל, להבנתנו, בלחץ הגדול שיש על המרב"ד. תודה רבה.

חברי הכנסת, טטיאנה, בבקשה.

רציתי לנצל את ההזדמנות ולהודות לרופאים ולעובדים במערכת הבריאות שעובדים בתנאים מאוד, מאוד לא פשוטים ובתקופה כה קשה ומטורפת לאור כל מה שקורה מאז 7 באוקטובר. אני רוצה לשאול, מי שעובד במערכת הבריאות ומשרת במילואים, גם רופאים, מתמחים, אחים, איפה הם מקבלים עזרה ותמיכה וטיפול? מי מציע להם? מי פונה אליהם? במסגרת הצבא כמילואימניקים, או בקופות החולים? מי דואג להם?

יש אכן פעילות רב-מערכתית. כמובן כשאנשים נמצאים במילואים, הם באחריות, נקרא לזה ביטוחית, של הצבא. אבל עדיין באחריות שלנו כמעסיק או כרגולטור או כבעלים של חלק מהמערכת, אנחנו עובדים עם ארגוני הבריאות וארגוני הבריאות מציעים גם להם סיוע.

באופן יזום?

באופן יזום, כן. יכול להיות שאנחנו לא תופסים את כולם ויש מקרים שלא הגענו אליהם, זה בהחלט ייתכן. לא כולם רוצים עזרה, לא כולם רוצים עזרה מייד, חלק רוצים עזרה בהמשך.

איזו עזרה? אני לא מכירה כלום. יש לי תחתיי שישה רופאים, תחתיי, אני מפקדת על שישה רופאים בצבא, אף אחד מהם לא קיבל שום מענה כזה.

תעבירי לי את הפרטים שלהם, נבדוק אותם באופן ספציפי.

צריך לבנות מערך ברור לכל אחד.

אנחנו כמשרד בנינו עבור העובדים שלנו ואנחנו יודעים שגם - - -

נפגשנו איתכם לפני שנה וחצי, חוץ מלרדת על הברכיים עשינו הכול.

את מוזמנת לפנות ללשכת מנכ"ל.

עשינו עבודת מטה במשרד אצלי, קיבלנו להרחיב את המענים.

אילו מענים? אני חצי שנה לפני שלב ב' ואני לא הולכת לעבור את המבחן הזה. אני כרגע בסבב שלישי, מפקדת על פלוגה בסבב שלישי.

שלב ב' זו סוגיה.

אילו מענים נתתם לנו? אילו?

אתה נותן מענה גם בתוך הצבא?

לא, בתוך הצבא, הצבא נותן.

אבל זה לא קשור לצבא. שלב ב' זה שלב שהוא חלק מהמועצה המדעית, אני צריכה לעבור את המבחנים שלי, ואני לא - - -

היושב ראש, על זה אפשר להתייחס בסוף. המצב החוקי היום במדינה הוא שהאחריות על הבחינות של ההתמחות מצוי בידי המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.

אנחנו מדברים איתם, גם אני וגם השר פנה ליושב ראש המועצה המדעית, אנחנו גם פנינו ומנהלים איתם שיח לראות, ואכן יש הקלות בתחומים מסוימים. האם אנחנו שבעי רצון האם אנחנו שבעי רצון מכל ההקלות? לא.

אנחנו כמובן מבינים את הרצון לשמור גם על הרמה בסוף, שאנחנו לא נתפשר על הרמה של מי שמטפלים.

במילה אחת אני רק אומר, בעקבות הדברים, ואני מכיר את הנושא הזה, הוא נמצא על שולחני, אני אעמיק את עבודת המטה אצלי מול המועצה המדעית.

לא, שנייה, אני חייבת להגיד.

נתנו מענה להרבה יותר מהסעות, אבל אנחנו עושים את זה מקצועי.

אני יכולה בבקשה 20 שניות להגיד משהו על זה?

אני אתן לך כשאני אוכל. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. יש לי שתי שאלות. השאלה הראשונה היא לגבי מימוש הזכות לבריאות לכולם, ואני רוצה לשאול לגבי הכפרים הלא מוכרים בנגב, שרמת שירותי הבריאות שם היא מאוד נמוכה וירודה, ובחלקים גדולים כמעט ואין. בשנים האחרונות כל השירות של בריאות הגיע לכפרים לא מוכרים רק אחרי התערבות בג"צ. ואני שואל דבר כזה, יש כלי סטטוטורי שנקרא מרכזי שירות שמאפשר למשרדי ממשלה לתת שירותים במקומות האלה לפי תוכנית המתאר 4014/4 של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בנגב.

משרד החינוך מצא לנכון לאורך שנים לתת שירות במקומות האלה על סמך הכלי הסטטוטורי הזה. לצערי, למשרד הבריאות עד רגע זה אין תוכנית סדורה איך להנגיש את השירות ולתת מענה. יש את האפשרות החוקית למשרד לפנות ולקבל את המקומות בכדי שתהיה רמת שירותי בריאות נאותה בכפרים הלא מוכרים בנגב. הכלי נמצא, רק צריך את הרצון, את התוכנית, את היוזמה, ומוכנים לשבת על זה ולקדם את זה. אני פניתי לכל המשרדים הרלוונטיים לגבי מרכזי השירות, שכל משרד צריך לתת את החלק שלו, טרם קיבלנו תשובה ממשרד הבריאות. זו השאלה הראשונה.

השאלה השנייה היא לגבי בחינות הרישוי וההסמכה של מקצועות הבריאות וכל מה שקורה באגף, והתהליך הארוך, המסורבל, הביורוקרטי, שלקראת כל בחינת הסמכה, אם זה בסיעוד או ברפואה, אפילו ברישום בפנקס הפסיכולוגים למי שלמד בחוץ לארץ, התהליך הזה ממש מפריע. ולא צריך להגיע ללשכה של השר והצוות שלו, ונותנים מענה לקראת הבחינה. אני חושב שהגיע הזמן לייעל את כל התהליך הזה באגף הרישוי לבחינות, לזכאות. הכמות ידועה, הבקשות ידועות, למה זה לא קורה במשרדים אחרים? אני חושב שההתנהלות באגף הרישוי בשנים האחרונות בצורה הזו היא ממש לא מכבדת את המקצוע ולא את משרד הבריאות.

תודה.

א', אגף הרישוי עושה עבודה מצוינת, עשה עבודה מצוינת. יש הרבה עומס שאנחנו צריכים למצוא דרכים רגולטוריות גם להוריד אותו מהאגף.

איך הוא עושה עבודה, ברשותך? לא, אני אסביר לך. כל בחינה שמגיעה, מאות סטודנטים פונים לכל העולם, למה הם לא נכללים אם הגישו בקשות בזמן.

יש עוד שאלות לעוד ח"כים, תשובה.

אנחנו צריכים להתמודד עם הרבה מאוד בעיות קשות באגף הרישוי. בעיה ראשונה, אנשים שנבחנים פעם ועוד פעם ועוד פעם בחוסר תוחלת מייצרים עומס סרק על המערכת. בעיה שנייה, לצערנו אני אומר את זה, אנחנו רואים פעילות ענפה מאוד של הונאה בבחינות. אנחנו צריכים להיות פה גם סוג של שוטר. כל הדברים האלה בסוף לוקחים את המשאבים שלנו למקומות שבהם הם לא צריכים להיות. ולמרות זאת, אנחנו רואים עלייה במספר הנבחנים בכל שנה. באחיות, בסיעוד אנחנו גם יודעים שעברנו שם לבחינה יותר מתוחכמת. תמיד צריך להשתפר, תמיד צריך להתייעל, יש עכשיו ראש אגף חדשה ואני בטוח שגם היא תמשיך לשפר.

לגבי הסיפור של הכפרים הלא מוכרים, אני אבדוק ואתן לך תשובה. אני יודע שדברים שאנחנו עושים זה לפעול, וכנראה זה לא מספיק, באמצעות ניידות, גם של חיסונים וטיפות חלב ומעקב גדילה. ואנחנו אישרנו תקציב לניידת, לפחות אחת.

עוד לא יצאה הניידת של טיפת חלב לכפרים, הובטחה בתוכנית החומש ולא יצאה עדיין.

יש שתי ניידות שנפתחות, אני רק אענה לך. הניידת מסיימת עכשיו תהליכי מכרז והיא תהיה בחודשים הקרובים.

פעם שנייה או שלישית כבר לפי התשובה שקיבלנו מכם, אחרי שהמכרז נכשל. אולי צריך להסיק מסקנות.

נבדוק.

את יכולה, אגב, לשלוח לנו, אם את רוצה, גם לוועדה את השאלות או את הנושאים שאת רוצה לדון בהם, אנחנו נשמח גם כן לנסות לסייע. תודה רבה.

אני גם כן מוכרח לומר גם לך וגם כן לחברי הכנסת שנמצאים פה, שמבקרים כאן, רואים חברי כנסת שעושים פעילות בכנסת, אבל אלו חברי כנסת שכל כך שותפים בעולמות הבריאות וועדת הבריאות ועומדים מולי ועומדים מול המשרד ונותנים מענים ושותפים בנושא הבריאות. אין קואליציה, אין אופוזיציה בכל התקופה הקשה הזו וגם בשגרה וגם בחירום. אני מודה לכם מראש על שיתוף הפעולה, על החוקים שאתם מקדמים ועל התיאום שאתם בו עובדים מול המשרד בכל העולמות, כל חברי הכנסת שנמצאים כאן, עטאונה, ירון הלוי, אחמד טיבי וטטיאנה, ולימור שנמצאת כאן, ומיכל. תודה רבה לכולם.

אדוני השר, אני רוצה להצטרף גם, בדרך כלל אנחנו רואים בוועדות את הביקורת המאוד קשה, אנחנו לא חוסכים בביקורת, אבל יש הרבה דברים שאנחנו עושים בשיתוף פעולה, קואליציה, אופוזיציה, בבריאות הנפש. רק לסבר את האוזן, מתחילת המלחמה, למעלה מ-70 דיונים דובר בהם בצורה ישירה או עקיפה על בריאות הנפש. אני חושב שאנחנו בסופו של דבר, חברי הכנסת, כן עושים את העבודה. בתקופה האחרונה אנחנו כן רואים נקודה של אור של משרד הבריאות. אני חייב לציין, גם ד"ר גלעד בודנהיימר לא נמצא כאן, אבל התוכנית האחרונה שהוא הציג משקפת את האמת, את המציאות, שלפעמים היא מציאות מאוד מורכבת, אבל אין כמו האמת כדי להתחיל ביחד לצעוד בדרך. אני מברך על כל מה שנעשה ואני אמשיך לבקר את מה שלעניות דעתי פחות נכון, אבל תודה על שיתוף הפעולה של משרד הבריאות ושל משרד השר כמובן. יושב ראש הוועדה, את המחמאות שלך אני אשמור לפרסה.

למה? טוב, איך שאתה רוצה. תודה רבה.

הם לא יודעים מה זו הפרסה, תסביר את זה.

באמת רק לומר תודה רבה. האתגרים מאוד, מאוד גדולים, אנחנו יודעים, במיוחד עכשיו אחרי שיש קיצוצים, אבל אנחנו רואים עבודה, זו לא רק עבודה טכנית אלא מגיעה ממקום מאוד, מאוד פנימי, ממש, מאהבה, ממקום של חמלה, ממקום של ראיית האזרח. ובאמת גם הוועדה פה, זה ניכר מאוד, מאוד.

אדוני השר, אני יודעת כמה פעמים פניתי ואתה היית קשוב ואתה באמת יודע גם לראות את האתגרים ואת המענים וכל הזמן לחשוב באופן יצירתי. באמת, באמת, תודה רבה. יש עוד דרך, יש עוד עבודה, אנחנו כולנו רואים ומכירים, אבל בהחלט ניכרת עבודה אינטנסיבית למען האזרחים ממקום של הרבה מאוד אהבה ודאגה לאזרח. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, תודה רבה, כבוד היושב ראש, על הישיבה החשובה הזאת, ותודה רבה לכבוד השר בוסו והמנכ"ל. זה נכון שהניהול המשרד תחתכם מקדם רפורמות, באמת, קשוב, דינמי, כמו שצריך להיות, והלוואי שתצליחו הלאה. אני כן רוצה להחזיר שאני חושב שחלק מההצלחה של כבוד השר זה שאתה היית חלק חשוב מאוד, יושב ראש ועדת הבריאות, ככה שקיבלת את התמונה משני הצדדים.

אני הייתי רוצה לשים דגש, אני יודע שעושים עבודה טובה, אני לא בא עכשיו מהיבט של ביקורת, אלא להפך, לשים דגש. כל פעם שעושים הסכם שכר או כל רפורמה שדורשת עלויות של בתי חולים, לשים לב שבתי החולים הציבוריים, לכסות את הפער הזה, לבוא לקראתם בכל דרך, בכל ההצמדות האלו.

ניפגש בקאפ הקרוב. תודה רבה.

יש משהו גם לדרך?

בטח, בהחלט. חבר הכנסת טיבי, אתה רוצה לומר? לא? אוקיי. רבותיי, אנחנו נעבור לפי הרשימה, אני מבקש להיות מתומצתים ונקודתיים ממש, אני גם לא אאפשר למנכ"ל לענות מייד, אני אבקש ממנו אם הוא יוכל לרכז את השאלות ולענות בסופו של דבר. יהודה דורון, בבקשה.

אני רוצה להעלות נושא. כשהעברתי את חוק הפוליו ב-2007 והמדינה הכירה בנזק שנגרם לנו על ידי המדינה, על ידי הרופאים שהיו אז, שעשו ניסויים בבני אדם ונהרגו אז 10,000 ילדים, משרד הבריאות הודה בזה.

מה הבקשה או השאלה?

היה שם סעיף נוסף שהעברנו, מחוץ לפיצוי, שאנחנו מקבלים 50% מהשכר הממוצע כל חודש, היה שם סעיף נוסף שבא ואמר שצריך להתקין תקנות לטיפול בנכי הפוליו, טיפול מיוחד, משום שמדובר במגפה שחוזרת על עצמה וגורמת לנזקים נוספים. הנכים נהפכים לנכים יותר קשים.

אתה רוצה לדעת מה קורה עם התקנות?

ואני כותב מכתבים מ-2007.

לא, אבל מה השאלה כרגע?

השאלה שלי כרגע היא מדוע לא מקיימים ועדה שתשב ותסגור את הנושא.

אוקיי, אנא רשמו לפניכם את השאלה. תודה רבה, יהודה.

אני רק רוצה לומר משהו שהוא חשוב. מה שקורה כתוצאה מזה שלא הקימו את הדבר הזה, נפטרו כל חברי ההנהלה שלי, כל נכי הפוליו, אלפים שנפטרו מ-2007. איפה אנחנו?

אוקיי, אנחנו כבר נקבל תשובה. תודה רבה. ענבל חרמוני, את רוצה לשאול או להגיד משהו? בבקשה.

קודם כול, הפעולות שנעשות הן יפות וחשובות, חלק מהפעולות מוסכמות עלינו יותר וחלק פחות, אבל כן חסרה לי ההתייחסות התקנית. בתחילת המלחמה ניתנו הערכות שכ-5% מתושבי המדינה יזדקקו לסיוע, במקומות מסוימים משרד הבריאות צוטט כמדבר על כ-900,000 איש.

סיוע של מה, של בריאות הנפש?

בריאות הנפש, סליחה.

ההערה שלנו הוצגה פה בוועדה.

היה פה דיון.

300,000 איש.

ההערכה של משרד הבריאות, שוב, אני לא אכנס כרגע לדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה בנושא דוח מבקר המדינה, ההערכה של משרד הבריאות, מקצועית, קופות החולים והכול, אנחנו מגיעים בערך ל-300,000 איש.

כש-300,000 זה מי שמקבל או שיזדקק?

שיזדקקו, שייכנסו למערך בריאות הנפש בצורה כזאת או אחרת. אי אפשר לדעת לכמה זמן, זה לא נכנסים לכל החיים גם כן, אבל אלה המספרים שאנחנו פחות או יותר מעריכים, חלקם - - -

זאת אומרת שזה ירד בשני שליש.

זה לא ירד, אף אחד לא זרק מספר.

זה כולל נפגעי פעולות איבה ונכי צה"ל?

רגע, לאט-לאט.

לא, חדשים.

אנחנו מתייחסים למי שבאחריות משרד הבריאות, כמובן אנחנו גם לא מסננים אנשים שמגיעים אלינו גם אם הם נמצאים תחת אחריות מערכת אחרת. אנחנו נערכנו להכפיל את מערכת בריאות הנפש, במקביל יש את הפעילות של הביטוח הלאומי מול נפגעי איבה, את הפעילות של משרד הביטחון מול החיילים ומול המשפחות.

אני מדברת על בריאות הנפש.

כן, הם גם אחראים על האלמנטים האלה של בריאות הנפש. בסוף נפגעי איבה מקבלים את מענה בריאות הנפש שלהם דרך הביטוח הלאומי. שוב, אנחנו מסייעים, אנחנו אף פעם לא אומרים לבן אדם שהוא לא יקבל שירות אצלנו. אני אומר את זה, גלעד אומר את זה טוב ממני, אבל אני אסתכן ואומר את זה כאן, אנחנו חושבים שלצד הצורך לתת מענה, אנחנו צריכים לחזק את הכוחות הטבעיים שיש בכל אדם ובכל משפחה ובכל קהילה ולא לעשות מדיקליזציה מוחלטת של כל הציבור בישראל, כפי שהיה כתוב באיזשהו דוח. גם אם יש סימפטום רגעי, לאנשים יש את החוסן הטבעי להתמודד. אנחנו פה בשביל כל מי שצריך אותנו, ואנחנו כאמור מגדילים מאוד את היכולות שלנו. אבל אנחנו חושבים שהאמירות האלה ש-900,000 איש או מיליון איש, או לא יודע אילו מספרים אחרים - - -

זה ציטוט של משרד הבריאות.

לא, זה לא של משרד הבריאות, זה של מבקר המדינה. אנחנו לא מסכימים האמירה הזאת.

כשחשוב לציין, את השאלון הזה לא עשה שום גורם מקצועי.

היה כמו סקר.

זה סקר.

סקר בנקודת זמן ששאל האם יש אנשים עם בעיות שינה או תיאבון או מצב רוח.

התשובות האלו נענו בוועדה לביקורת המדינה. תודה רבה. אני רוצה להמשיך הלאה, ברשותכם. אני רק אומר, אנחנו בעוד חמש דקות צריכים לסיים את הישיבה, אני מבקש, מי שמדבר עכשיו, נקודתי, שאלה, נקבל תשובה ונמשיך הלאה. ד"ר שני בר טוביה.

ד"ר שני בר טוביה מרופאים לזכויות אדם. אני רוצה קודם כול להצטרף לשבחים ולהגיד, אני יחסית חדשה ברופאים לזכויות אדם, עבדתי מול משרדי ממשלה אחרים בתפקידים אחרים, זה יחסית נעים לעבוד מול משרד הבריאות ממה שחוויתי עד עכשיו וזה מאוד, מאוד משמח, ואני חושבת שזה משתקף. אבל הדרך בכל מה שקשור לשוויון בבריאות במדינת ישראל היא עוד דרך ארוכה מאוד. זה לא מספיק עלה כאן היום, אי השוויון בבריאות בישראל, ואני רוצה לציין שני דברים ספציפיים, למרות שיש הרבה מה לומר גם על הכפרים הבלתי מוכרים שעלו כאן, סיפור שאנחנו עוסקים בו כל הזמן. אני רוצה אבל להתמקד בשני דברים.

דבר ראשון, ההעלאה המתוכננת של השתתפויות העצמיות בתרופות, השערורייתית, הקפיצה יש לומר, שלחלוטין עברה מתחת לרדאר הציבורי.

זה לא עבר.

זה עוד לא עבר, יצא צו להערות ציבור.

כשיגיע לכאן, נדבר על זה.

אין לי ספק, אבל היה רצוי שזה לא יגיע לכאן בכלל, בטח לא בשיעור הקפיצה הזה. זה מס רגרסיבי על עניים, על חולים, זו פשוט הזיה במצב שבו אנחנו נמצאים.

הלאה.

הדבר השני, בימים האחרונים, אני רוצה לשאול אם משרד הבריאות מנסה לעשות משהו לגבי התוכנית ששמענו כולנו, לקצץ בתקציב של מרכז החוסן לחברה הערבית בעקבות הדרישה של השרה לשוויון חברתי.

לא יקוצץ.

לא יקוצץ, זו תשובת - - -

מה שבאחריותנו - - -

מה שבאחריותנו - - -

בגלל זה שאלתי האם משרד הבריאות מנסה לפעול, כי אני מבינה שזה לא באחריות משרד הבריאות, מרכז החוסן הזה.

מה שבאחריות משרד הבריאות, נדאג. לא יודע, אני יודע - - -

טוב, יש פה נציגי משרד הבריאות.

מדובר בבריאות הנפש, זה אמור להיות תחת משרד הבריאות, איך זה בכלל קרה, הדבר הזה?

מרכזי החוסן שתוקצבו, מה על ידי משרד הבריאות ומה על ידי תוכניות תנופה ותקומה, כמובן זה משתנה בהתאם לצרכים.

לרבות המרכז והדרום.

אני מבינה, אבל התוצאה מבחינת בריאות היא איומה.

סלח לי, אדוני, אבל המחלקה שלך פישלה באישור. אני חצי שעה ברחוב מחכה.

מי פישל?

הם, לא שלחו את אישור הכניסה. אני רוצה גם - - -

טוב, נאפשר לך בסוף הדברים. בני, תודה רבה.

אם אתה לא נכנס מהדלת, אתה נכנס מהחלון, מה אתה דואג?

ד"ר שני סבוראי, 20 שניות אמרת מקודם, בואי ננסה לעמוד בזה, בבקשה.

בוא ננסה. אני שני, אני מתמחה באורתופדיה, אמרתי, במילואים אני מפקדת על פלוגת החייאה. אנחנו חוזרים פעם אחרי פעם מהסבבים שלנו ואנחנו לא מקבלים מענים מבחינת ההכשרה שלנו, אנחנו חוזרים לכתף קרה. באמת, זאת התחושה שלנו.

אבל דיברו על זה כאן.

לא, אבל - - -

אין בעיה, השר אמר לכם את דברו וגם אני אומר לכם, אנחנו נשמח לקבל נקודתי.

אני המתמחה, ואני רוצה להגיד לכם שבשטח אין מענים, אין. ואנחנו ישבנו במשרד עם המנכ"ל ועם שר הבריאות לפני שנה וחצי ועד עכשיו אין שום התקדמות, כלום, אפס, נאדה. התשובה של הוועדה המגוחכת של הר"י לכל המתמחים היא גנרית.

לא, אבל זה לא פייר, מה שאת עושה עכשיו. יושבים פה השר, המנכ"ל, ואת מדברת על הר"י. בואי נעשה סדר. גם פה ישבו בוועדה.

לא, רגע, אבל אתם אמרתם, אחד מהמענים שניתנים למתמחים הוא שיש ועדה שדנה ברמה האישית בכל אחד.

בחלוקת הסמכויות. את רוצה לגשת לממשלה - - - על חלוקת הסמכויות? זה בסדר.

נכון, אתם יודעים מה התשובה שלהם? התשובה שלהם היא למה אתה עושה מילואים? אל תעשה מילואים.

שנייה, גם את זה אני לא מקבל, את התשובה הזאת, כמובן, אבל בטח לא הטענות לשר ולמנכ"ל שיושבים פה כשאת מדברת על הר"י. בנושא חלוקת הסמכויות, יש ממשלה שאמורה לדון בזה ואמורה לקבל את ההחלטות.

אמרת לי שאתה נותן לי 20 שניות, תן לי 20 שניות.

לא, אבל את עושה מעשה שהוא לא יעשה.

זה חלק מהתפקיד של משרד הבריאות לפקח על המועצה המדעית אם היא פוגעת במתמחה.

השר אמר לכם, מצפה לקבל ממכם.

והמתמחים מגיעים לוועדה הזאת, שהיא המענה שלנו, ונאמר להם תפסיקו לעשות מילואים.

אנחנו דואגים מאוד, מאוד למשרתי המילואים בפרט אלה - - -

איך?

אני אענה. קודם כול, הוועדה כן התכנסה, היו הרבה מאוד מקרים פרטניים.

אחת.

היו יותר מאחת.

אחת הייתה.

הרבה יותר מאחת.

אחת הייתה.

היו יותר מאחת בוודאות.

- - - וסורבת.

לא, ממש לא.

מה, מכתב שאני כותב שאני מסרב? אני אשמח שתציגי את זה.

- - -

שתיים, הרבה מאוד פניות פרטניות שהגיעו לשולחני גם כן נענו על ידי אנשי המשרד והר"י. ודבר שלישי, אומר לך השר פה במפורש, אני אשמח לקבל בעיות שקיימות היום כדי שאנחנו ננסה לטפל בזה מול הר"י. עד כאן ההתייחסות שלי לדבר הזה. תודה רבה.

אנחנו מעבירות - - - המילואים. - - -

גברת, יש עוד אנשים שרוצים לדבר, את לא יכולה לקחת את כל רשות הדיבור.

אין לחיילים רופאים בצבא ואין - - -

תודה רבה. סליחה, אני מבקש. מיה.

מיה אוברבאום מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. אני רק רוצה להגיד בהמשך לשאלת של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, המידע של ה-50% זה מידע שמשרד הבריאות העביר לוועדה לקידום מעמד האישה ב-2015 ושוב ב-2024, רק לתיקוף הנתונים האלה. ואני אגיד שאני מבינה מה שאמר המנכ"ל בנוגע לדילמה שבין מסגרות מופרדות לבין מסגרות שאינן מופרדות, אבל אני כן חושבת שנדרשת התייחסות מיוחדת, מעבר למיטות אשפוז ייעודיות וחלופות אשפוז ומסגרות טיפול יום, נדרשת הכשרה מיוחדת לטיפול מודע טראומה מינית. והיום זה לא נחשב חובה באף אחד מקצועות בריאות הנפש, אף אחד לא נדרש ללמוד את הדבר הזה, והרבה מאוד מתמחים מביעים מצוקה אמיתית כשהם צריכים להתמודד עם הנושא הזה בשים לב לנתונים שאמרנו, של 50%.

בנושא של טיפול מודע טראומה.

תרשום לפניך ואנחנו בסוף נתייחס לזה. בסדר גמור, תודה רבה. ד"ר עמיחי תמיר, בבקשה.

תודה רבה. במסגרת דיון קודם כאן בוועדה דובר על כך שצפוי קיצוץ רוחבי שיבוא לידי ביטוי ב-174 מיליון ש"ח במשרד הרווחה.

דיברנו על זה פה, יש פה - - -

דרשתי שהקיצוץ הזה יבוטל ויוכפל. כלומר, שיוסיפו לתקציב משרד הרווחה. כאן ראיתי שקופית עם קיצוץ של 53 מיליון שקלים בתקציב משרד הבריאות.

מה? לא, הרבה יותר.

עוד יותר גרוע.

אני ראיתי שקופית, 53 מיליון, אני צודק? בכל אופן, אני רוצה להתייחס רגע להיבט של - - -

רוחבי, כן, אתה צודק.

אני רוצה להתייחס רגע להיבט הכלכלי של ההתנהלות הכספית של כספי הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי, בעקבות הסכם מ-1980, גובה כספים שעוברים באופן ישיר לאוצר. המנכ"ל בר סימן טוב, רפרנט לשעבר בתחום הזה, מכיר את הנתון היטב. מדוע לא משתמשים בחלק מהתקציב הזה כדי להשקיע בסל הבריאות, בסל התרופות, כדי להשקיע ברווחה, כדי להשקיע בבריאות ולצמצם את הפגיעה באוכלוסיות המוחלשות? תודה רבה.

בסדר גמור, בסוף תתייחס לזה, אדוני המנכ"ל. שני דוברים אחרונים, איה לבקוביץ'.

שלום, שמי איה לבקוביץ' ואני רופאת נשים. אני מודה לוועדה על הזכות לדבר ולשר בוסו על ההקשבה. בתור מי שעובדת במערכת הבריאות הציבורית 15 שנים, אני רואה את ההזנחה המתמשכת, בעיקר של ההון האנושי. צוותים רפואיים וסיעודיים עובדים בתת-תקינה, תת-תנאים, ובשעות לא הגיוניות אשר מסכנות את המטופלים. הממשלה הנוכחית עשתה את הצעד ההכרחי של קיצור התורנויות של 26 השעות, אבל לצערנו הרב, לא נראה שיש שום תוכנית להמשיך את המהלך החשוב. גם כאן לממשלה הזאת אין שום תוכנית ליום שאחרי.

חרף ההזנחה הפושעת, ב-7 באוקטובר המערכת כולה התגייסה, מי לחזית, להגן על המדינה ולטפל בפצועים, ומי בבתי החולים, לטפל בכמות בלתי נתפסות של אנשים עם כוחות מדוללים. כל הנושאים האלה הם בליבם ובנפשם של כל מי שרוצה שישראל תמשיך להיות מגדלור של רפואה ציבורית איכותית ונגישה ורק תשתפר, ובמקביל, דוגמה ומופת לעבודת צוות של מטפלות ומטפלים ממגזרים ודתות שונות.

אבל כל הבעיות האלו עדיין פחות בוערות מהמשבר הקיומי שעומד מול המדינה שלנו. 59 מאחינו ואחיותינו מופקרים 535 ימים בעזה. לא צריך להיות רופאה מומחית כדי לראות את הפנים של אלי שרעבי ולהבין את הסכנה הגורלית לבריאותם של החטופים הנותרים בשבי. המצב הבלתי נתפס ששורדי שבי צריכים לכתת את רגליהם בין אולפנים למשרדים של מנהיגים ממדינות אחרות כדי לנסות לחלץ את החטופים הנותרים, בעוד הממשלה ממשיכה להפקיר אותם, ועכשיו מסכנת אותם עוד יותר עם חידוש הלחימה.

השר בוסו, בתור אישה מאמינה, אני מתפללת יום-יום, שעה-שעה, שהמקום ירחם עליהם ועלינו, אבל הממשלה הזאת היא מי שחייבת להוציא אותם מצרה לרווחה, מאפלה לאורה, משעבוד לגאולה, את כולם בפעימה אחת, עכשיו.

תודה רבה. רות פרמינגר, רצית לומר.

כן, רציתי קודם כול להגיד תודה רבה למשרד הבריאות שהכליל תותבות מתקדמות לקטועים, אבל עדיין אני רוצה להציף את הנושא של המכונים, הפרוטזיסטים, שאנחנו נמצאים הרבה מאוד שנים אחורה. אדוני, אני קוראת לך לקחת את הנושא הזה ולאפשר לקטועים בישראל לקבל את האנשים המקצועיים שיבנו פרוטזות בישראל, כי אנחנו לא נמצאים במקום נכון.

תודה רבה. בני פרץ, בבקשה.

כבוד השר בוסו, קודם כול, אני רוצה להגיד לך דבר אחד, אתה הרווחת עוזר, את ישראל אילוז. הרבה דברים שאני נתקל בהם בחוץ, כדי שתוכל לטפל, אני מאוד מקווה שתשנה את זה, שתתקנו את הדברים בלי - - -

הוא ראש המטה שלי, הוא לא העוזר.

אפשר לעשות ממנו סלט עגבניות מרוב שעשית אותו אדום עכשיו.

לא, יש לו אוזן קשבת גם כשהיה אצל אריה, אני יודע מה - - - עכשיו אני אגיד לך משהו, כבוד השר. הוא דיבר על הנושאים הפוסט טראומטיים, החיילים, ואלה שעברו את הטרור, ואני רוצה להגיד לך רק דבר אחד, תבטל את ההחלטה ותחזיר חזרה את התחנות ואל תסמוך על קופות החולים. תחזיר את התחנות, אני אומר לך, כפוסט טראומה, נכה פעולות איבה, לא רק פעיל חברתי וזה, אלא אני יודע מה קורה בשטח, וזה מה שאני מביא, מה שמגיע גם אליי. אני מאוד מבקש ממך, תחזיר את זה, כי שמה זה אסון לאומי שעשוי לגרום לאסון, לאנשים להתחיל להתאבד, פוסט טראומטיים שיאבדו את עצמם. אין להם שירות, אין שירות בקופות החולים.

וזה שאתה אומר לי, אדוני המנכ"ל, שיש את הביטוח הלאומי, לא קשור, נכי פעולות איבה וצה"ל זה אותו הסכם. אתה תבוא, תגיד לי איפה ביטוח לאומי יכול לתת להם, לנכי פעולות איבה, רק פסיכולוג, וטיפול המשך כל הזמן. אבל אם הוא צריך את הפסיכיאטרית, הם לא נותנים, הם נותנים רק טיפול אחד לחודש או לחודשיים וזהו. בתחנות קיבלו שירות ובמצב קשה יכלו לבוא, לכתת רגל לתחנה והיו מתקבלים. בקופת חולים לא קיים דבר כזה, תשכח מזה. ואני רואה מה קורה לאנשים. בבקשה ממך, שמה תטפל, כי פגועי, לא רק הנפש, אלא פעולות איבה שיש להם הרבה פוסט טראומה, יש להם הרבה מעברים שעוברים בנושאים ביטחוניים שזה מציף אותם, שיכול לגרום לנזק.

תודה רבה, בני.

כבוד השר, חוסר הפיקוח על קופות החולים עולה פה שוב ושוב ושוב.

באיזה היבט?

במלא היבטים.

מה השם של כבודו?

לירן מרדכייב, פעיל חברתי. גם בנושא של מכשירי שיקום וניידות, אנחנו רואים סתירות בין העמדות של משרד הבריאות לעמדות של קופות החולים, על חוסר נהלים וחוסר פיקוח על משרד הבריאות ועל העבודה שלהם. אני לא אומר שזה מגיע מ - - -

יום רביעי אתה מוזמן לישיבה.

לא, אני לא אומר שזה מגיע, זה נוגע גם למדיניות השר כי בסוף - - -

כל רפורמה, יש לה את - - -

לא, כי בסוף אלה ענייני מדיניות שאין פיקוח על קופות החולים.

תבוא לכאן, יום רביעי, אתה מוזמן, לגבי מכשירי שיקום וניידות.

ראש המטה שלי כל חודש עושה ישיבת סטטוס בנושא הרפורמה הזו.

עם ארגוני הנכים.

אבל בסוף, בשטח, התמונה - - -

אנחנו שומעים את הבעיות ופותרים אותן.

תודה רבה. בני, אני מוכרח לומר לך לגבי עבודת צוות הוועדה. צוות הוועדה עושה את עבודתו נאמנה.

לא, לא אמרתי שלא.

אם המתנת בחוץ, כנראה שהדרישה שלך לכניסה עם רכב או בלי רכב הייתה בשלב מאוחר יותר.

לא, יש לי אישור נכה, רכב נכה, הכול, כל החיים שלי אני נכנס איתו.

לא אמרתי. כל מה שקשור להנהלת הוועדה, נרשמים בזמן, נכנסים.

לא אמרתי כלום, אמרתי פשוט לא הניחו ונתקעתי בחוץ.

אמרת, הפנית אצבע מאשימה ולכן אני אומר. אני מכיר את עבודת צוות הוועדה, מוקיר את עבודתם, ולכן אני מבקש לשמור על כבודם.

לא אמרתי, לא באתי בטענה, אמרתי סך הכול - - -

אני שמעתי טענה. אם לא באת בטענה, עוד יותר טוב, תודה רבה. מכובדי המנכ"ל, אני מודה לך על הדברים.

יש לי מחויבות גם כן לתקנון הכנסת, היה חשוב כמובן שחברי הכנסת ודברי השר והמנכ"ל.

אני מוכן לשמוע אתכם אישית.

אני מתנצל מראש, ידעתי מראש שאני לא אספיק לשמוע את כולם. זמן הוועדה, נוצל הרבה מאוד מתוכו לטובת משפחות החטופים מתוך הבנה שהבמה - - -

30 שניות. אני פה ממש מההתחלה, נרשמתי ראשונה, עוד הייתי לפני כולם פה.

גם אני, אבל יש לי תקנון.

אולי לפנים משורת הדין אני אבקש מהיושב ראש, שניכם משפט, כי חיכו כל כך יפה הרבה זמן, אבל משהו שקשור.

כן, קשור, משפט חשוב.

אני לא יכול לסרב לבקשת השר.

אוקיי, משפט אחד. גיל גולדרייך, מהארגון לקידום זכויות הנכים. אני רוצה לדבר על נושא שאומנם אתם כבר קצת עוסקים בו, נושא המרב"ד. הבעיה, ואני שמח שאתם רוצים ללכת ולהוציא חלק מהפעילות של המרב"ד למשרד התחבורה וזה כיוון חיובי, אבל יש דברים שאתם חייבים לעשות באופן מיידי במרב"ד, ולזה לא צריך לעשות תוכנית אסטרטגית. יש חוסר שקיפות היום ונורא במרב"ד. זאת אומרת, זה מגיע לרמה שאתה אפילו לא יודע במרב"ד עם מי אתה מדבר. אתה נכנס למשרדי המרב"ד, אין שמות של האנשים שאתה מדבר איתם, הם לא חותמים בכלל את השם שלהם, את התפקיד שלהם. וכשאני שואל אנשים בכירים בתוך המרב"ד מי הוא ראש המרב"ד אומרת לי האישה: אני לא מוסמכת לענות לך על זה. אני מבקש שיסדירו נושא השקיפות, ואני חייב לציין שאת הנושא הזה גם המרכז למחקר ומידע של הכנסת בנובמבר 2024, הוא אמר שאין שקיפות בנושא המרב"ד והוא גם לא קיבל אינפורמציה ממשרד הבריאות.

תודה רבה. אנחנו צוללים לעניין הזה, אנחנו גם נהיה שם בביקור שהיה אמור להיות שבוע שעבר ונדחה בשל אילוצי לו"ז הכנסת. בבקשה, גברתי.

שלום, שמי ג'ודי, אני נציגת יה"ת, ארגון המטפלים באמנויות. אני חושבת שלא יודעים כמה אנחנו שותפים וחלק מהטיפולים.

אנחנו יודעים היטב והנושא על השולחן פה הרבה.

אוקיי, יודעים. ושאנחנו חייבים להסדיר את המקצוע הזה, מ-7 באוקטובר אנחנו רק נמצאים ביותר ויותר ארגונים ומקומות. אני עבדתי בשלוותה בבריאות הנפש עשר שנים לפחות. זה נושא משמעותי, בעיקר בטיפול בטראומה, כל מה שדיברתם פה. אנחנו יכולים לגעת בנפש האדם בצורות ייחודיות שעוזרות. סטודיו בטוח כרגע הוא באו"ם, יש נציגה שלנו באו"ם שמציגה את כל הממצאים ואת כל התהליכים הטיפוליים שאנחנו עושים, ואנחנו ממש נשמח לקדם אחרי 18 שנה את ה - - - שלנו.

תודה רבה. המנכ"ל מקודם התייחס לזה ואם הוא ירצה גם עכשיו בדברי הסיכום שלו. בבקשה, מכובדי משה.

עלו פה פשוט אוסף של שאלות, אני אנסה לדבר עליהן. תקנות הפוליו, אני מניח שיגיעו מתישהו בקרוב, תהיה גם ישיבה אצלי. לגבי שוויון בבריאות, השתתפויות עצמיות, זה כמובן יגיע לדיון אצלך, צריך לזכור שלצד ההעלאה תבוא גם הפחתה בהרבה מאוד דברים כואבים. ננסה להגיע לדיון פה ואתם תצטרכו להחליט. לגבי טיפול מודע טראומה, יש הרבה מאוד פעילות והכשרה, הוצאנו עכשיו מיזם הכשרה בעניין הזה בכלל. באופן כללי, אנחנו גם עכשיו נמצאים בתהליך הקמה של 16 מרפאות לטראומה ברחבי הארץ, אנחנו עובדים גם בתיאום עם הביטוח הלאומי. דובר פה על פרוטזות, אורתזות, יש מכרז שיצא לפועל של בית ספר לפרוטזות, אורתזות, בדיוק כדי לייצר את הדור הבא של אותם אומנים בעניין הזה, אני מקווה שנמשיך להתקדם. דובר פה על בריאות הנפש בקופות החולים. אני אומר כל יום תודה רבה שהדבר הזה נמצא בקופות החולים.

שזה עבר לקופות החולים.

אם אנחנו מאמינים שבריאות הנפש ובריאות הגוף חד הם, ואם אנחנו מאמינים שהדרך שבה נותנים בריאות במדינת ישראל היא באמצעות קופות החולים ובתי החולים הכלליים, צריך לשלב את הדברים האלה ביחד. כמובן איפה שיש מקומות כמו נפגעי איבה או דברים אחרים צריך לחבר את הדברים. דובר על המרב"ד, אנחנו מכירים בבעיות של המרב"ד, מנסים לפתור אותן, לא מתעלמים מזה.

אני אומר משפט אחרון. א', תודה באמת על הדיון הזה ותודה גם לכל מי שאמר דברים טובים על המערכת. מבחינתנו, אנחנו רואים במשימת הבריאות את המשימה הכי חשובה של מדינת ישראל, ואת האפשרות באמת להמשיך ולשפר את המערכת הזאת, שהיא מערכת שהיא של כולם והיא עבור כולם, ועובדים בה באמת מכל חלקי החברה הישראלית. והעובדה שאנחנו מצליחים לשמור עליה באמת בקונצנזוס ציבורי היא לא עניין של מה בכך. בעיניי, היא תעודת כבוד בכלל לחברה הישראלית. אנחנו לא מתעלמים מהבעיות של המערכת.

אנחנו יודעים שיש תורי המתנה, ויודעים שהמרב"ד לא בסדר, ויודעים שיש הרבה זמן שממתינים לפסיכיאטר, אבל אנחנו כן יודעים שכל האנשים במערכת הזאת ובמשרד הבריאות, לא צריך לחלק ציונים לשר, אבל בוודאי השר, קמים כל בוקר בתחושת שליחות כדי להפוך את המערכת הזאת לטובה יותר ולאפשר לה להתמודד עם אתגרי העתק, הענק שיש לנו בשגרה שאליהם נוספים גם אתגרי החירום.

תודה רבה. בבקשה, סיכום שלך, אדוני השר.

אין לי הרבה מה להוסיף למעשה לאחר דיון כל כך פורה ומקצועי שהיה כאן בוועדה. חדר הוועדה של ועדת הבריאות עשה מהפכות של ממש בשנה האחרונה ואני מאמין שימשיך הלאה לעשות בשנה הקרובה בשיתוף פעולה עם המשרד. אני רוצה להודות לך, אדוני יושב ראש הוועדה, על כך שכשיש איזו תקנה או חוק, גם כן ממשלתי או פרטי, אני יודע שיש לנו, למשרד ולצוות המקצועי, פרטנר אמיתי וחברי ועדה כל כך מקצועיים שמובילים את הרפורמות שבסוף מטביעות חותם ונוגעות בכל אזרח ואזרח במדינת ישראל.

כפי שאמר המנכ"ל, לעמוד בראש מערכת הבריאות זו הרגשת שליחות רגע-רגע, יום-יום, ואני מתפלל שנזכה בידיים המסורות של עובדי מערכת הבריאות לקבל את כל 59 החטופים והחטופות האחרונים שיחזרו אלינו לחיק המערכת, כפי שאמרנו, מי בחיים, בחיים, ומי לא בחיים, יחזור חלל גם כן לידי מערכת הבריאות בשביל שיוכלו להגיע למקום שזה יהיה הריפוי האמיתי של החברה. ותודה לכל מי שהיה כאן בהקשבה, גם כן למי שלא קיבל תשובות ישירות, אנחנו נמשיך לעמוד בקשר, הצוות שלי נמצא כאן, נוכל לענות באופן פרטני, אנחנו זמינים לכולם. תודה רבה ובשורות טובות.

תודה רבה. סיכום שלי, ברשותכם. קודם כול, תודה רבה לשר, למנכ"ל, לצוותים המקצועיים, חיים, כל הצוותים שנמצאים כאן מטעם משרד הבריאות, מודה לכם על הסקירה המעמיקה. אני מודה שלא נגענו בכל הנקודות ובכל הסוגיות, ישנן עוד הרבה נקודות שאנחנו באמת בשגרה עובדים עליהן. אני מתנצל בפני מי שלא הספיקו לדבר, דבי צפתי, שגית ארבל ממשרד הרווחה, סיגל משהיוף מארגון הרופאים העצמאיים וכל מי שנרשם ולא דיבר, אני באמת, באמת מתנצל על כך.

שמענו את ההערות, חלקן דברים שאנחנו מכירים, רובן למעשה דברים שאנחנו מכירים, אנחנו נמשיך הלאה גם במעקב אחריהן. נציגות הנהגת ארגון מרשם, אנחנו נשמח להיות יותר יעילים ואופרטיביים בסוגיות שאתן העליתן.

אני מוכרח לומר שאני באמת, באמת, באמת רואה זכות גדולה להיות בתקופה הכל כך מורכבת הזאת יושב ראש ועדת בריאות של הכנסת. זה תפקיד עם הרבה מאוד שליחות, הנושאים שמגיעים לכאן תמיד הם בקונצנזוס, אף פעם אין פה מחלוקות, תמיד הכול עובר פה פה באחד בהצבעות, מתוך הבנה שאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל צריכים וצריכות לקבל את השירות הטוב ביותר בעולמות של בריאות, ובפרט בריאות הנפש, שאנחנו עסוקים בהם הרבה בעקבות המלחמה.

אני מודה לשותפים שלי שאלו חברי וחברות הכנסת שבאמת מתאמצים מאוד. כרגע נמצאים פה ירון ומשה רוט, באמת שני שליחי ציבור שעושים מלאכתם נאמנה יחד עם חברות הכנסת הנוספות פה שאני לא אזכיר אחת-אחת, אבל באמת כולם משקיעים פה הרבה מאוד שעות כדי לצלול לתוך התחומים. אנחנו משתדלים לעשות את עבודתנו, אני לא אומר שתמיד אנחנו מצליחים ונוגעים בכל הנקודות ויורדים לרזולוציות הכי נמוכות, אבל משתדלים, באמת עושים מאמץ גדול להשקיע ולתקן את מה שדורש תיקון.

אני מודה על שיתוף הפעולה שלך, אדוני השר, ושל המנכ"ל, של הצוותים המקצועיים שלך במשרד לאורך כל השנה, ואני מקווה שכשניפגש בפעם הבאה בדיווח שר, 90% מהשאלות כבר לא יהיו נצרכות ושהמערכת, מה שנקרא, תדייק את עצמה יותר. תודה שוב לכולם, עד לכאן להיום, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.