פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
12/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 42
מישיבת הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה
יום רביעי, י"ד בשבט התשפ"ה (12 בפברואר 2025), שעה 9:30

איכות שירות רכבת ישראל בפריפריה

חברי הוועדה: אברהם בצלאל – היו"ר
צגה מלקו

מורן ברק-יונה - מנהלת אגף רישוי והפעלת רכבות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

לימור פוליאנסקי - רפרנטית תשתיות באגף תקציבים, משרד האוצר

אבשלום אלמליח - סמנכ"ל תכנון והפעלה ומשנה למנכ"ל, רכבת ישראל

יוסי ואהבה - עוזר אישי סמנכ"ל תכנון והפעלה ומשנה למנכ"ל, רכבת ישראל

אלון בן ישי - מנהל אגף תחנות, רכבת ישראל

שחר וייסמן - מנהל שירות וחווית לקוח, רכבת ישראל

נועה מהכני-יוסף - מזכירת סמנכ"ל תכנון והפעלה ומשנה למנכ"ל, רכבת ישראל

יעקב מעלימי - עוזר בכיר לראש עיריית נתיבות, עיריית נתיבות

אהד כהן - מנכ"ל עתיד לעוטף - התנועה האזרחית לחידוש העוטף

שגיא אסיאג - פעיל תחבורה ציבורית בעתיד לעוטף, נתיבות

עידו טויזר - סטודנט במכללת ספיר, עתיד לעוטף, אופקים

אוראל שמיאן - יו"ר מועצת התלמידים והנוער במחוז דרום, ונציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

בת שבע פנחסוב

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




איכות שירות רכבת ישראל בפריפריה

בוקר טוב. אנחנו היום בתאריך – ערב ט"ו בשבט זה ברור שאנחנו היום – היום זו ההילולה של רבי יצחק אבוחצירא. כמובן, היה אחד מגדולי העולם, בנו של רבי יעקב. זכותו תגן עלינו, על כולם, שבעזרת השם בזכות היום הגדול הזה, שהחטופים והחטופות יחזרו בעזרת השם כמה שיותר מהר.

אני חושב שהנשיא טראמפ אמר דברים מאוד רציניים, ונכונים וחשובים שצריכים להיעשות כמה שיותר מהר. אחרי שראינו באמת בשבת האחרונה את שלושת החטופים שחזרו, שברוך השם חזרו אבל בצורה שלא לשם חזרו, ומבינים כמה שיותר כמה נחוץ או כמה דחוף להחזיר את כולם, החיים ושאינם חיים, להחזיר אותם מהר בלי פעימות, בלי דשדושים. ואני מקווה מאוד שבעזרת השם הקדוש ברוך הוא ייתן את הכוח ואת התעצומות גם למקבלי ההחלטות, וגם המתווכות שעושות הרבה בימים האחרונים, אני מקווה באמת שזה יישא פרי בעזרת השם.

אנחנו נמצאים ב-י"ד בשבט, ב-12 בפברואר 2025. הדיון היום הוא איכות שירות רכבת ישראל בפריפריה. אני אקדים, אנחנו לפני כמה שבועות עשינו דיון. לא דיון ראשון שעשינו לגבי התחבורה בפריפריה, כבר לפני כמה חודשים טובים גם עשינו דיון על כל הנושא הזה של רכבות שמסיימות בשעות מוקדמות, בגלל שהיו צריכים לעשות שיפוצים על הקווים עצמם ולכן בשעה שש כמדומני כבר הפסיקו הרכבות. כבר עשינו כמה דיונים.

ולפני כמה שבועות עשינו דיון קצת יותר קליל על כל הנושא של התחבורה, ורצינו דווקא קצת יותר לצלול על כל נושא ונושא, כי אני חושב שבסוף תחבורה זה א'-ב' בשביל אנשים, בשביל לחיות במקום מסוים. כשאנחנו רוצים לחזק ולקרב את הפריפריה והמרכז, הדרך היחידה הראשונית זה תחבורה. אם אנחנו רוצים לשמר את האנשים, אם אנחנו רוצים שאנשים יבואו לגור, אנחנו רוצים שאנשים יוכלו לעבוד במקומות האלו.

זה אחד משליך על השני, ואם אין לו תחבורה נורמלית ויציבה לצאת בזמן במהירות האפשרית ולחזור גם בשעות אחרות, לא בדיון אחד ולא שניים הגיעו אנשים שאמרו אנחנו לא יכולים. בערב אנחנו לא יכולים לצאת לשום מקום, כל דבר זה תכנון, אין סנכרון בין הרכבות לבין השאטלים מבחינת הזמנים.

אני רואה כל כך הרבה בעיות שיש תחבורה עצמה, ובסוף אוכלוסייה גדולה במדינת ישראל משתמשת בתחבורה. אם אנחנו רוצים באמת לצמצם גם את הנושא הזה של כל הפקקים שיש, פקקי ענק. אנשים פשוט קונים רכבים כי אין להם ברירה אחרת.

כשיש תחבורה כמו שצריך, ורואים את זה בעולם בהרבה מקומות, והסתובבנו, אני מאמין שלא רק אני, עוד אחרים היו בחו"ל, הם רואים. הכל זורם, אתה נמצא במקומות, אתה רואה שהדברים זורמים, אתה רואה במנהטן, אתה רואה אנשים שנוסעים ברכבות, משתמשים רק בתחבורה ציבורית. האוטו הוא, איך אומרים? מדי פעם לקניות קטנות או לסיבובים קטנים שצריכים, אבל זה לא הכלי העיקרי.

לצערי במדינת ישראל, אני אומר לכם אני גר בפריפריה ירושלמית, כן? אני כשהתחתנתי לא היה לי רישיון, לא לי ולא לאשתי כמובן. לא חשבתי בכלל שנוציא רישיון. ואני ומשפחתי, אחי ואחיותיי, לא באנו עם הורים שיש להם רישיון, עד היום להורים שלי אין רישיון ואין שום דבר, ורוב אחי ואחיותיי ורבים מהם – ואנחנו מעל עשרה ילדים, ברוך השם, מעל מעל, ברוך השם – ולרובם יש להם רישיון, גם לבעל וגם לאישה. כאילו זה דבר שלא היה קורה.

ומעבר לזה שיש להם רישיון, רובם מחזיקים רכב אחד אם לא שניים. למה אני אומר את זה כדוגמה אישית? כי כשהתחבורה הייתה טובה, לא היו עושים את זה. גם אני כשהחלטתי לעשות רישיון וכשהחלטתי לתת לאשתי לעשות רישיון ולקנות לה רכב, זה בגלל שלא היה תחבורה כמו שצריך.

אז נכון, ילדיי עדיין נוסעים בתחבורה, אבל אני שומע מהם גם. לא פשוט לבוא מבני ברק לירושלים, או בירושלים עצמה ממקום למקום. ואני אומר, בסוף אנחנו צריכים לטפל בשורש הבעיה, ושורש הבעיה זה התחבורה. אם תהיה תחבורה כמו שצריך זה יפתור הרבה בעיות.

ולכן ביקשתי כן למקד דווקא דיון ספציפי על הנושא של רכבת ישראל. מעניין אותי מה עושים דבר ראשון, מה עושים לוודא שרמת השירות בפריפריה תהיה באותה רמה של המרכז? מה עושים עם שעות הפעילות המצומצמות? אני יודע למשל שמקו מתל אביב לשדרות, נתיבות ואופקים, אני יודע שעד לפני לא מזמן הסתיים בשעה שש. לתל אביב מסתיים בשעה שמונה. זה לא מספיק הדבר הזה.

מה עם השאטלים? שאני שומע שאין סנכרון בין השאטלים בצורה מסודרת. כאילו גם עד שמגיעה הרכבת במקומות מסוימים, צריך שאטלים לתוך הערים עצמן. זה נשמע שאתם לא עובדים בצורה מסודרת. לפני כמה שבועות הגיע לפה ראש עיריית כרמיאל, הוא דיבר שלוקח היום ברכבת שעתיים וחצי להגיע מכרמיאל לתל אביב.

לכן אני כן קצת רוצה לשמוע. אני שמח לראות שהסמנכ"ל הגיע, אני מעריך את זה מאוד. אני חושב שבסוף העבודה שלנו זה לפקח על עבודת הממשלה. העבודה שלנו בוועדות פה זה לראות באמת שהתושבים מקבלים את מה שמגיע להם ולשפר. תמיד צריך שיפור.

אני אומר, עושים הרבה דברים טובים, אין ספק. התפתחות, אין ספק. אנחנו רואים את זה, רואים את הרכבות, רואים ושומעים. אבל בסוף היום צריך, לפעמים גם יש תיקונים קטנים שיכולים מאוד להועיל.

קצת סנכרון. זה כמו שאתה מגיע לרמזור ואתה אומר תשמע, הם יידעו להחליט. או לפעמים אתה רואה תורות. לפעמים שינוי קטן של רמזור של כמה שניות יכול לשנות הרבה דברים. כן מעניין אותי לדעת מה משרד התחבורה עושה, מה הכוונות שלכם קדימה, מבחינת איך אנחנו מצמצים את אורך הזמן, איך אנחנו עושים שתהיה תנועה של יותר רכבות. מה עושים בשביל זה?

או שאתם רוצים ישירות לדבר, או שאתם רוצים לשמוע קודם אנשים אחרים שנמצאים פה בוועדה שהגיעו.

אני אגיד כמה דברים ברשותך. לי קוראים אבי, אני סמנכ"ל הפעלה ברכבת ישראל. היינו פה אצלך לפני שנתיים, דיברנו על השירות הרכבתי לנגב. אחר כך אתה ביקרת אצלנו והראינו לך את המאמצים שאנחנו עושים ברכבת כדי לתת מענה.

אני רוצה להגיד כמה דברים. אחד, קודם כל, אחד היעדים המרכזיים של רכבת ישראל זה לקרב את הפריפריה למרכז. רכבת ישראל היא לא גוף שמסתכל רגע על שורת הרווח, היא מסתכלת על יעדים מדיניים. ואחד היעדים המשמעותיים ביותר שלנו זה בעצם לאפשר לאנשים, כפי שאתה אמרת, לגור בפריפריה ולמצוא עבודה או לבלות במרכז. וגם ההפך אגב. יש הרבה אנשים שגרים במרכז, ודווקא מקום העבודה שלהם זה באזור הפריפריה.

ורכבת ישראל נמצאת כרגע בתהליך של פיתוח מאוד מאוד מואץ. אחד הפרויקטים המשמעותיים שאנחנו כרגע מפעילים זה פרויקט החשמול. פרויקט החשמול הוא פרויקט שהפן התשתיתי שלו, זה שצריך לסלול מערך חשמול לאורך המסילה, והבעיה המרכזית היא שלא ניתן לסלול את המערך הזה כאשר רכבות נוסעות.

זאת אומרת כדי לסלול את 'רשת המגע העילית' אנחנו קוראים לזה, צריך להפסיק את תנועת הרכבות ולסלול. ולכן מה שרכבת ישראל, יחד עם משרד התחבורה, עשתה ועושה במשך שנים, זה רגע למצוא את האיזון הנכון, את האיזון המתאים בין רמת השירות לבין עבודות הפיתוח, שגם אותן צריך לעשות. והנוסחה שאנחנו גיבשנו ומצאנו זה שבשעות שבהן הצרכן צריך הכי הרבה את הרכבת, שהיה ביקושים הכי גבוהים, שם לא לגעת, לאפשר את הנסיעות. מתי אנחנו סוללים את החשמול?

בערב פשוט אתם צריכים זמן והכל, הבנתי את זה, אני זוכר.

יותר נוח לקבלן לעבוד ביום כשיש אור, אבל אנחנו מפעילים אותו בלילה בגלל שהביקושים בלילה יותר נמוכים. עכשיו, לגבי הקבלן, ההתקנה של החשמול, אז אתה נגעת במאפיין שאגב הסברנו אותו גם קודם והוא נכון. הקבלן של החשמול לוקח לו מספר שעות, בערך כשעתיים לפרוס ציוד. אחר כך יש לו מספר שעות של עבודה, אחר כך לוקח לו עוד שעתיים לקבל ציוד.

כי צריך להבין שפרויקט החשמול, אתה לוקח מסילה חיה שנוסעות בה רכבות בבטיחות מקסימלית, הופך אותה רגע לאתר בנייה עם כלים, עם קידוחים, עם כל מיני אלמנטים, ואחר כך לפנות בוקר אתה צריך להחזיר את אתר הבנייה למסילה פעילה.

ולכן לא ניתן לעשות את העבודה הזו בסגירות של שלוש, או ארבע, או חמש שעות, אלא צריך לעשות סגירות יותר ממושכות. אבל מה שאני חושב רגע, שצריך רגע לראות את האור בקצה המנהרה.

כן הייתי אומר בסוף מה הדד ליין, מה הזמן? הרי את הטענה הזאת אני מכיר לא לפני כמה חודשים. זה סיפור, איך אומרים, ישן מאוד. ואני מנסה להבין מתי בסוף, אתה יודע זה כמו שבירושלים אתה מסתובב ואתה אומר מתי כבר ייגמרו העבודות בירושלים. התחילו אותן לפני חמש שנים, וכל הזמן זה היה נשמע שזה שנתיים-שלוש קשות ועדיין העסק הזה מתקדם.

ואני אומר כאילו בסוף אנחנו צריכים, גם אם צריכים לעשות עבודות, ואני מבין שצריכים לעשות עבודות. ברור שיש צרכים כל הזמן, והצרכים גם לא יסתיימו ואף פעם לא נראה את המצב האופטימלי, כל הזמן נצטרך לתקן ולעשות.

אבל בסוף צריך לצמצם, הכי פחות זמן זה והכי פחות זמן מבחינת החודשים והשנים שעוברים, מבחינת הכי פחות זמן. וכן הייתי רוצה לדעת איפה זה עומד, כמה זה התקדם, מתי אנחנו נראה, איך אמרת, את האור בקצה המנהרה. בסוף מתי אנחנו מסיימים את כל הדבר הזה, ואנחנו נראה את הרכבות נוסעות בתדירות יותר גבוהה, נראה אותן נוסעות במהירות יותר גבוהה מבחינת הזמנים.

בסוף בן אדם עושה את השיקולים שלו. כשהוא יודע כמה זמן לוקח לו לעבודה, או כשהוא יודע אם אין לו איך לחזור בערב ממקום מסוים אז הוא כבר לא, איך אומרים, אז הוא עוזב. הוא יעבור לגור באזור המרכז. זה מה שקורה עם האנשים, אני אומר לך.

מעבר למלחמה עצמה שגרמה, אני חושב שאנחנו גם לא יודעים עוד כמה אנשים יחזרו ואיך יחזרו, אבל שכבר עברו התאהבו במרכז כי יש במה להתאהב במרכז, ואנחנו מנסים להחזיר ולדאוג שאנשים באמת יגורו במקומות האלו ויהיו שם התפתחויות של הרבה דברים. בחברות שיגיעו.

בסוף כל הדברים האלו, בסוף זה תחבורה. יש עבודה וצריכים לעשות אותה, השאלה איפה היא עומדת ואיך אנחנו מקצרים את התהליכים כמה שיותר מהר.

אז קודם כל בפרק החשמול הנוכחי, מה שאנחנו קוראים לו הדנדום 9, מה שעשינו זה בעולם של המאזן בין השירות לבין התפעול, נתנו יותר משקל על השירות. כך למשל ימי שישי, שכשחשמלנו את אזור המרכז, תל אביב, כפר סבא, חדרה, בנימינה, כל אזור המרכז, בימי שישי לא היה להם רכבות.

עכשיו הדנדום החדש שמתייחס כבר יותר לפריפריה, לנגב ולכרמיאל, אנחנו ביום שישי כן מפעילים רכבות ומצמצמים, זה ברמת האיזון. אומנם אנחנו נעשה מספר מבצעים שהם מחויבי המציאות לפרקי זמן מסוימים שבהם גם בימי שישי אנחנו נפסיק, אבל ברמת העיקרון הגדלנו את פרק הזמן שבו אנחנו נותנים שירות על חשבון פרק הזמן שבוא מתבצע הפרויקט. אומנם זה משפיע על משך הפרויקט, זה משפיע על אלמנטים נוספים, אבל עשינו את השינוי הזה.

אני יכול להגיד לך, בירושלים עכשיו סגרו לשבוע את הרכבת הקלה. אתם לא מבינים כמה זה משפיע.

אני מבין, אנחנו מבינים.

למרות שאני בהסתכלות שלי ברמה אישית, למה לעשות את זה בלילה? אני רואה את הרכבת בנווה יעקב עכשיו רצה, וגם בבוקר הייתי בשעות המוקדמות. אני רק אומר כדי להבין כמה ההשפעה היא על כל רכבת. פתאום אתה רואה את ירושלים עומדת. אני אומר את זה ברצינות, אנשים שרגילים פתאום, וזה באמת קטסטרופה מבחינת האנשים. זה משפיע על הכל.

אני אומר עוד פעם, זו הגעה לעבודה, זו הגעה למוסדות, זה רופאים, זה הכל. לכן אני אומר, גם בהסתכלות שלכם, אני בכוונה אומר את הדוגמה הזאת, צריכים לחשוב. לא יודע, אני יודע שאין הוקוס פוקוס, כן? אין איזה משהו שעושים, ושמים ומערבבים והכל מסתדר. זה לא עובד ככה.

קודם כל בוא נגיד מה אנחנו עושים היום. היום, למרות המגבלות הביטחוניות שהיו לנו במהלך השנה האחרונה, אגב פרויקט החשמול בשנה האחרונה הושפע מאוד מהמצב המלחמתי שאנחנו נמצאים בו. הקבלן יחד עם העובדים לא היו בארץ, לא ניתן היה להפעיל את פרויקט החשמול ולכן היו עיכובים מאוד מאוד גדולים.

חזרנו ברוך השם לפרויקט הזה ביתר שאת, ומה שאנחנו עושים היום, קודם כל מה שעשינו בשמונה חודשים האחרונים, למרות מגבלה טכנית להפעיל רכבות עד שדרות, פתחנו את שדרות, עשינו מאמצים מיוחדים. תחנת שדרות לא אמורה להיות תחנת הקצה לרכבות, מבחינה טכנולוגית.

עשינו שינויים טכנולוגיים שיאפשרו לנו להפעיל את תחנת שדרות כתחנת קצה מכיוון באר שבע, ובמשך שמונה חודשים הפעלנו, אגב עבורנו זה גם היה סמל. זה לא רק היה עניין תחבורתי של ביקוש. זה היה סמל שאומר – אנחנו את תחנת שדרות נפתח, ושתחנת שדרות תקבל שירות.

הצבא לאחרונה אפשר לנו להסיע – אומנם במסילה אחת באופן מוגבל – את התנועה בין שדרות לבין אשקלון, ומיד באותו יום שבו קיבלנו את הדד ליין, חידשנו את תנועת הרכבות בין תל אביב לבין שדרות ללא צורך להחלפת רכבת.

ובנסיבות האלה אנחנו ממשיכים ומתקינים את פרויקט החשמול בקו שבין אשקלון לבאר שבע, דרך שדרות, נתיבות ואופקים. כל לילה בשעה תשע אנחנו סוגרים את הקו.

לי אמרו בשש.

אתה צודק, אני אגיד לך למה אתה צודק. כי רכבת שיוצאת בשעה שש מתל אביב, היא מגיעה בסביבות השעה שמונה וחצי-רבע לתשע לאזור הזה, והקו כבר סגור אז לא מתאפשרת נסיעה ישירה. יחד עם זאת, אנחנו מפעילים שאטלים אדוני.

פשוט זה שבע וחצי מגיעה לשדרות-נתיבות, אתה אומר דברי טעם, אני גם לא אקח את זכות הדיבור. שמי אהד כהן, עתיד לעוטף, מתנצל. הובלנו את המאבק יחד עם ראשי הרשויות בעצם לפתוח את הרכבת, ואני לא רוצה להאריך בדיבור, היא פשוט מגיעה לאזורנו באזור שבע וחצי ולא בסביבות שמונה וחצי.

אז לכן, אם אתם לוקחים עוד פער בשביל שהקבלן יתחיל את העבודות ודברים כאלה, זה מתי שהיא מגיעה. היא לא מגיעה בשמונה וחצי.

לא, כי היא צריכה אחר כך להמשיך לבאר שבע. הקטע שבו מתבצעות העבודות, זה הקטע שבין אשקלון לבין באר שבע. השבע וחצי בנתיבות, אחר כך זה שמונה וחצי בבאר שבע. ולכן הקטע זה עניין פרויקטלי.

אבל יחד עם זאת, אני רגע רוצה להגיד לכם שהאור בקצה המנהרה נמצא קרוב. הפתרון לכל מה שאתם מציגים פה זה רכבות חשמליות מהירות שנוסעות בנתיב אחר לגמרי אגב. היום הרכבת נוסעת בנתיב ארוך.

כן, אבל אתה יודע, בסוף החולה ימות עד שאנחנו נעשה את זה. זה הבעיה. אני אומר את זה גם, אני כתושב ירושלים, אני אומר לך אנחנו סובלים יום-יום. ואני מאוד מעריך את ראש העיר, הייתי גם סגן שם בקדנציה הקודמת, אני מכיר אותו טוב, מעריך אותו, אתמול פגשתי אותו.

אבל בסוף היום, אתה יודע, אנשים אומרים וואו כמה שנים, כמה אפשר כבר? אתה יודע. אני אומר, דווקא בגלל זה תחשבו כמה אנשים קונים רכבים. אנשים אחרי זה לא יעזבו את הרכבים שלהם. ואני אומר, משנה לשנה במדינת ישראל, אין את זה בכל העולם, בכמות הרכבים שנקנים ומתרבים בארץ. והדבר הזה חייבים לעצור אותו, ואין דרך לעצור אותו אם לא תהיה תחבורה כמו שצריך.

איך אומרים? זה מול זה. ואז אתה בפקקים, והכל פה נהיה מסורבל ומסובך במצב שאי אפשר אחרי זה להוציא אותו.

אבל זה אדוני בדיוק הפתרון. הפתרון הוא לסיים את פרויקט החשמול כמה שיותר מהר, ללא עיכובים, להקדים אותו אפילו כדי שתהיה רווחה לתושבי האזור, כדי שאפשר יהיה לתת להם שתי רכבות בשעה חשמליות, עם נסיעה ישירה לתל אביב בתוואי קצר יותר, נסיעה נוחה יותר.

אגב, כמו שקורה במקומות אחרים. בכל מקום שהחשמול הגיע אליו, התושבים חוו רווחה. אתמול היינו בבנימינה, דיברנו שם עם אשכול החוף, שמענו את הדברים. הרכבת שינתה את פני האזור שם. אגב, גם אני זוכר את הרכבת הראשונה שהגיעה לשדרות, אני הייתי על הרציף. אני זוכרת את האנשים, את תושבי שדרות שעמדו על הרציף ולא מאמינים שהרכבת מגיעה אליהם. וזה משנה מציאות, אין ספק.

אבל כרגע צריך להתמקד בלסיים את פרויקט החשמול, כי פרויקט החשמול מביא רכבות חדשות. אנחנו בעידן הדיזל, אנחנו לא יודעים לתת את השירות הטוב והראוי שהתושבים זכאים לקבל. צריך לסיים את פרויקט החשמול כמה שיותר מהר.

כמה זמן?

אז אני אגיד. קודם כל פרויקט החשמול זה בקו הנגב עד סוף שנת 2025. יחד עם זאת, אני מקווה שאנחנו נצליח, ואנחנו עושים מאמצים מאוד מאוד גדולים. אומנם גם אם לא נגיע עד באר שבע, אם נגיע עד אופקים בעזרת השם עד אוגוסט, אולי לפני כן, אנחנו כבר נחבר באופן ישיר ומהיר יותר את נתיבות, שדרות ואופקים לתל אביב. בנתיב מהיר יותר, בתדירות גבוהה יותר.

אבל עוד פעם, זה לא חלק מההסכם. אנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים כדי להגיע לזה. זה לא כל הקו. כל הקו יסתיים עד סוף השנה בעזרת השם. אבל אנחנו עושים מאמצים ואנחנו מבינים את הצורך. אנחנו מדברים עם ראשי הערים, אנחנו עם האנשים שם, מבינים את הצורך. אנחנו לא מתעלמים ממנו.

וכמו שאמרתי קודם, היעד הראשון, או הראשון במעלה מבחינתנו זה בסוף לקרב את הפריפריה למרכז. זו המדיניות, ככה אנחנו פועלים. יחד עם משרד התחבורה, יחד עם הממשלה, כולם פועלים על הדבר הזה.

אבל אנחנו לא יכולים לדלג מעל המשוכה שבתקופת הביניים יש לנו שירות שהוא לא מקסימלי, הוא לא מיטבי. אנחנו מבינים את זה, ואנחנו עושים את כל המאמצים גם בתקופת הביניים, לתת את המענה המקסימלי שאפשר.

מישהו בודק לגבי השאטלים? אתה כל הזמן מדבר על אזור הדרום, בין השאטלים מבחינת הזמנים. אני אומר עוד פעם, גם אם אנחנו עכשיו צריכים קצת לסבול, נקרא לזה ככה, בשביל שבאמת יהיה הרבה יותר טוב מבחינת חשמול, שאין ספק זה רכבות אחרות ומהירות אחרת והכל. השאלה אם בסוף אנחנו היום כן נותנים את השירות המקסימלי שאנחנו יכולים לתת בשביל התושבים.

נמצא פה מנהל אגף תחנות, שבין היתר הוא גם אחראי על הניהול של התחנות, והוא יענה על הדבר הזה.

אני אומר שכל ניהול ההיסעים, כל ניהול השאטלים, מתחילתם אני זה שאחראי על התוכנית ועל כל השילוביות בין הגעת רכבת ובין הסנכרון בין התחנות. אכן היה מאוד בעיות. המון בעיות שתושבים של נתיבות, אופקים ושדרות שפנו אלינו.

מה שאני עשיתי, אני פתחתי קבוצת וואטסאפ. אני שותף איתם בתוך הקבוצה, אני ממש נמצא בתוך הקבוצה הזאת. יש תושבים שלקחו יוזמה ובנו בעצמם את תוכנית ההיסעים, ואנחנו כרכבת עשינו התאמות לתוכנית שהם הביאו.

אז אני יכול להגיד לך שבחודשים האחרונים הגענו למצב, אני בכל אופן כאחד שמסתכל על הקבוצות, הגענו למצב של כמעט אפס תלונות. שיפרנו משמעותית וגם הגדלנו את כמות התדירות של ההיסעים בזמנים שאין רכבת, ב-04:30, ב-04:45.

גם עשינו נסיעות ישירות על מנת שנוסעים יגיעו לתחנת אשקלון ומשם ייסעו לתל אביב בצורה המהירה ביותר. אז עשינו שאטלים מנתיבות ישירות ומשדרות ישירות, ואני חושב שזה עזר משמעותית עד לפתיחת הקו.

לפני כן גם אנחנו נגיד שאנחנו קשובים. זאת אומרת כל אירוע, כל פער שיש שם, אנחנו בהחלט הכתובת. אז יש פה ממשק ישיר.

אז אני אגיד משהו. דבר ראשון, אנחנו מברכים על פתיחת הקו. אנחנו מסתכלים תמיד על החצי המלא של הכוס וזה מרגש. זה באמת מרגש. אתם יודעים כמה נוסעים נסעו בימים הראשונים של הרכבת? כמה אנשים עלו? בכל הקו הזה של הנגב המערבי לכיוון המרכז.

אני אגיד לך, בימים הראשונים עלו בכל הקו הזה, עד הערב עלו בערך 2800 אנשים. אני יכול להגיד ששבוע שני של ההפעלה, וזה גם התחבר עם ההילולה של הבאבא סאלי, אנחנו הכפלנו את הנסיעות שם ל-5000 נסיעות, ומדי יום יש שם עלייה.

אתה מדבר על נתונים יומיים?

יומיים.

אוקיי, אז זה כן מתחבר. בסוף יופיעו נתונים של עולים-יורדים. כן, כבוד היו"ר, אנחנו בעצם מדברים על מעל 17 אלף איש שנסעו ממש בימים הראשונים, וזה באמת מרגש. זה נתונים שרכבת ישראל פרסמה, כן?

לגבי שאלתך, יש ערוץ. כשאני שולח הודעה למנכ"ל הרכבת, הוא משיב לי. אגב, אני אומר את זה פה, אף אחד לא צריך להיות איתנו בקשר. מי שרוצה, עושה את זה. לי אין ציפייה אגב שמנכ"ל הרכבת יהיה זמין ואין לי ציפייה לקבל ממך מייל. זה שאתם עושים את זה, זה מוערך מאוד. באמת.

וכן, אלון איתנו בקבוצות, וכן הפעילים שלנו, תבינו עד כמה אנחנו רציניים, הושבנו צוות של אנליסטים שעזרו לסנכרן. אמרנו עד שהרכבת תדעו לעשות את זה, והם יודעים לעשות את זה יותר טוב, אנחנו נעשה את זה. באמת תוך כמה ימים. והם כיוונו את זה.

ואפילו עם סמנכ"ל השירות, דיברנו על הניסוח איך מופיע באפליקציה, והם קיבלו את זה. אז להגיד שיש ערוץ ישיר, אני מסכים עם זה ואני מברך על זה. יחד עם זאת, אני חושב שאנחנו תנועת עתיד לעוטף, אנחנו קמנו אחרי 7 באוקטובר בעל כורחנו כי הבנו שיש אירוע שהוא אסון לאומי, ואם הרשויות והמנגנונים הקיימים לא מסוגלים להתמודד עם מה שקורה, פשוט לא מסוגלים, אי אפשר, זה ממש אירוע בסדר גודל אחר, אז אנחנו כתושבים צריכים להיות מעורבים.

אנחנו תנועת עשייה שבאה לעזור, לא באה להגיד מה לא, אלא דווקא מה כן, ואני מאוד חושב שנכון שנייה להקשיב לשני חבר'ה שבאו, לקחו יום חופש, באו לספר שנייה את הסיפור שלהם. אז שגיא, תציג את עצמך.

בוקר טוב, שמי שגיא. אני אדם עם מוגבלות קשה בראייה, תושב נתיבות. הגעתי לנתיבות למעשה, הסיבה היחידה שהגעתי אליה היא הרכבת מכיוון שהתגוררנו בערד. גם בת הזוג שלי עם לקות ראייה משמעותית ויש לנו שלושה ילדים. קיבלתי משרה לעבודה בתל אביב, ומערד לתל אביב לא היה שייך לנסוע כל יום ולכן עברנו לנתיבות ממש במהירות הבזק. הגעתי ערב הקורונה. אני רוצה לסבר את האוזן איך היה השירות של הרכבת שהעניקה לי כנוסע בערב הקורונה.

זאת אומרת, השירות התחיל ב-04:45 לכיוון תל אביב, עד 07:00, שלוש רכבות בשעה מנתיבות לכיוון תל אביב. שלוש רכבות בשעה. מ-07:00-10:00 שתי רכבות בשעה, ואז גם מ-14:00-19:00 שעות שיא מורחב, לא רק השיא הרגיל, שתי רכבות בשעה. רכבת אחרונה הגיעה לנתיבות ב-01:30. היו גם תקופות שהרכבת פעלה כל הלילה.

אני מדגיש את זה כי במכתב שמנכ"ל הרכבת העביר לאחרונה לראשי הרשויות, הוא דיבר על נקודת האור, על האור שבקצה המנהרה, אבי, שדיברת עליו, ושם הוא מציג שאפילו באור שבקצה המנהרה השירות לא יחזור להיות כמו שהוא היה ערב הקורונה, שזה מדהים אותי, כי ערב הקורונה, נתיבות לצורך העניין או כל החבל, מנה הרבה פחות אוכלוסייה מאשר הכמות שקיימת כיום. לדעתי ב-2020 רק נתיבות הייתה 35,000 תושבים. היום אנחנו לדעתי עם 54,000. והאור בקצה המנהרה יהיה רכבת ראשונה ב-05:30, זה מדברי המנכ"ל, אולי תוכל לעשות אור נוסף. רכבת אחרונה תגיע בחצות לנתיבות, ורכבת שנייה בשעה תהיה רק בשעות השיא המקובלת, 06:00-09:00, 15:00-18:00.

זאת אומרת, גם כשאנחנו נחזור באוגוסט, הלוואי, בעזרת השם, או בדצמבר, נחזור לשירות פחות טוב מזה שהיה ערב הקורונה לפני ארבע שנים. שזה מדהים אותי, אני מקווה שנתבשר כאן שזה לא יהיה המצב.

למה אתה חושב שיהיה ככה?

הוא אמר שתמיד אצלם היה כבר מ-04:45.

מ-04:45-07:00 שלוש רכבות בשעה. אגב, מתל אביב בין 17:00-19:00 גם שלוש רכבות בשעה, לא שתיים כמו שיהיו עוד מעט. אז זה המצב. ודבר שלי הוא הרבה יותר קשה, כבר שנה וחצי מתחילת המלחמה אני והמשפחה שלי לא נוסעים לסבים ולסבתות של הילדים שלי, לא באשדוד ולא בבאר שבע, מכיוון שגם אם יש רכבת בשישי, שמיום שישי הקרוב היא תחדל לפעול לעוד חודשיים וחצי, זה הפרויקט הממוקד שאמרת שאתם מתחילים, אין לנו רכבת במוצאי שבת.

לי ולאשתי אין אפשרות לנסוע לא בשאטל ולא באוטובוס עם שלושה ילדים קטנים כשאנחנו לא רואים. ובעצם שנה וחצי אנחנו לא נוסעים למשפחה. לעיתים נדירות פעם בכמה חודשים כשחמי או מישהו מהמשפחה שלי בא לאסוף אותנו, אז אנחנו נוסעים, אבל היינו נוסעים כל שלושה שבועות למשפחה והיום אנחנו פשוט לא נוסעים כבר שנה וחצי. בזמנו הרכבת הבטיחו שתהיה לי איזושהי הסעה, אבל כשפניתי למוקד שלהם הם אמרו שהם חזרו בהם מההחלטה הזאת וזה לא קיים.

מילה אחרונה לגבי השאטלים, נכון אלון, כל מה שאמרת מדויק. שיתוף הפעולה עד שנפתח הקו היה מדהים. אני בין החבר'ה שסנכרנו את הזמנים. שאטלים, באמת, גם תגברתם אותם בצורה מעוררת התפעלות.

לצערי, מאז שהקו נפתח מחדש השאטלים פשוט נעלמו כמעט לחלוטין. אגב, עד ה-6 לאוקטובר היו שאטלים, היו עבודות חשמול, היו שאטלים במהלך כל שעות היום מאשקלון דרומה כתחליף לרכבת השנייה שבוטלה.

זאת אומרת פעם בשעה רכבת, פעם בשעה שאטל, ובשעות הערב היו פעמיים בשעה שאטלים כי לא הייתה רכבת. אפילו שלחתי את לוח הזמנים שהיה של השאטלים, למזלי צילמתי אותו בזמנו, ב-6 לאוקטובר. אז אפילו למצב של ה-6 לאוקטובר עוד לא חזרנו מבחינת השאטלים.

וגם כאן אנחנו עשינו איזשהן התאמות. כן, שוב העברנו, לא היית בארץ, אני לא יודע אם קיבלת את הבקשה שלנו כן לתוספת מסוימת של שאטלים בשעות העומס, והשאטלים הישירים מנתיבות בבוקר לאשקלון בוטלו. אני מבין שהרכבת חזרה, אבל בואו נחזיר לפחות את השאטלים בחודשים הקרובים למצב ערב ה-6 לאוקטובר.

היו לנו שאטלים עד שעות מאוחרת, פעמיים בשעה כשהרכבת לא עבדה. זה כרגע לא קיים, ואני מאוד מאוד מקווה שלפחות בשאטלים יהיה.

שגיא, תודה. שמענו ואנחנו נשמע גם את משרד התחבורה וגם את רכבת ישראל בנושא הזה.

שלום לכולם, שמי עידו טויזר, אני סטודנט במכללת ספיר ותושב אופקים. בנוסף לדברים של שגיא, אני באתי להוסיף יותר את הדעה בקרב הסטודנטים. בעצם באתי כנציג הסטודנטים מטעם ארגון עתיד לעוטף, וגם אני אחרי שיחה מאוד ארוכה עם יו"ר אגודת הסטודנטים בספיר.

באמת אספנו את דעת הקהל של רוב הסטודנטים מספיר ומה הם מרגישים בנוגע לנושא הזה. אז אני יכול קודם כל להגיד באופן ברור, זה כבר נאמר פה מספר פעמים, אבל רכבת היא עורק תחבורה ראשי ומרכזי עבור סטודנטים.

זה כמובן בין הדרכים היחידות להגיע למוסד כמו ספיר, שהוא באמת מוסד אקדמי מוביל באזור ולדעתי גם המעסיק הכי גדול באזור הנגב המערבי. אני באמת חושב שחשוב להבין את ההשפעה של זה על חיי היומיום.

זאת אומרת סטודנטים רוצים גם לעבוד במקביל לתואר ברוב המקרים, גם רוצים לפעמים לנסוע למרכז או העבודות שלהם במרכז, והדבר הזה לא מתאפשר כיום. אנחנו קיבלנו המון תגובות מסטודנטים שאו שאין להם זמנים נגישים מספיק בהתאם לשיעורים, זאת אומרת רכבת פעם בשעה זה לא מספיק. וגם רכבת אחרונה מתל אביב חזרה לכיוון שדרות שיוצאת בשש, זה גם לא ממלא את הצרכים, המון סטודנטים עובדים עד מאוחר בתל אביב בכל מיני חברות וכשהם רוצים לחזור הביתה את אין להם את האופציה הזאת, לחזור לשיעורים בבוקר למחרת. אז אני חושב שזה עניין מרכזי שצריך לטפל בו.

בנוסף לדבריו של שגיא, גם בנוגע לימי שישי לפני כניסת שבת ובמוצ"ש אחרי צאת שבת, זאת גם בעיה כי המון סטודנטים שמגיעים מאזור המרכז ללמוד בספיר, בעצם בונים על הנסיעות האלה בשביל לחזור למשפחות שלהם בסופ"שים כשהם לא לומדים, וזה דבר שלא קורה כי אין את הנסיעות כרגע.

עכשיו, אני מבין שזה משהו שאולי ישתנה בעתיד, אבל היה חשוב לי להעלות את זה. וזהו, תודה רבה לכם.

תודה עידו.

למה אין בימי שישי, לפני כניסת שבת? אם סטודנט רוצה להגיע למרכז הארץ או למשפחה שלו?

אני אסביר. קודם כל, יש שירות ביום שישי. מה שקורה בסוף השבוע הנוכחי, מתחיל מבצע של מספר שבועות, למעשה חודשיים וקצת.

בישראל חודשיים זה –

זה המינימום. אנחנו יודעים איפה מתחילים, לא יודעים מתי נסיים.

אני גרה בצור הדסה, והתחילו לבנות את המנהרה, אמרו שיסיימו את זה בתקופה מסוימת, לקח להם עוד שנה וחצי.

אנחנו מקווים שאנחנו נעמוד בזמנים שאנחנו קבענו. אנחנו קבענו לוח זמנים מאוד מאוד מאתגר מצד אחד, מצד שני אנחנו נחושים גם לעמוד בו. וגם בלוח הזמנים שקבענו, מתוך כל החלופות שהיו, בחרנו בחלופה שעדיין לא סוגרת את התחנה בבאר שבע ואת הקו הזה במשך 24/7. זאת אומרת, עדיין בימים יהיה רכבות. הרכבות יבוטלו במהלך סופי השבוע. קודם כל זו תקופה של חודשיים וחצי.

זה הרבה. לסטודנט, לאנשים שזקוקים. זה הרבה.

אבל תנו לי רגע להשלים. גם הצורך הפרויקטלי, כי תחנת באר שבע היא תחנה מאוד מורכבת, וסלילת חשמול של כל התחנה מחייב הרבה מאוד סגירות. אבל רגע צריך להגיד שנייה אחת, שבקו הנגב המערבי הרכבות תגענה לאופקים. זאת אומרת, החיבור לבאר שבע לא יהיה, ואתם מכירים את זה, נכון? אז צריך להגיד את זה.

מה זה אומר? רק תחדד מה זה אומר.

הרכבת מגיעה עד אופקים.

הרכבת תגיע עד אופקים.

בימי שישי?

אני רק אגיד משהו. אנחנו מדברים פה על רכבת בכל הפריפריה. כרגע אנחנו מתדיינים שנייה על הנושא של רכבת קו הנגב המערבי, וזה בעיקר תחנות שדרות, נתיבות, אופקים. זאת אומרת, גם אם תחנת באר שבע היא מורכבת, אני יכול להבין למה, היא גם שתי תחנות, עדיין אנחנו מעלים את הצורך.

תראו, אתם יודעים מה זה הומאוסטאזיס? זה בעצם מנגנון של הגוף לטפל באיבר שנפגע. אם זה דלקת, אם זו כל פגיעה. ואני באמת מרגיש, וזו מהות הדיון מבחינתנו שרכבת ישראל ומשרד התחבורה, כי אני למדתי על בשרי להבין שרכבת ישראל היא בסוף מוציאה לפועל דברים של משרד התחבורה, נכון?

אתם לא אמורים להפעיל שאטלים, בכל זאת אתם מנסים לעשות את הכי טוב שאפשר. אתה רואה? למדתי כמה דברים. אבל ברמת ההומאוסטאזיס, וזה חשוב שכולנו נהיה מיושרים כי על זה אנחנו קמנו, התנועה שלנו קמה על לא יחליטו עלינו בלעדינו, מתוך הבנה, לא שאנחנו מחליטים, שאנחנו חייבים להיות חלק בתהליך השיקום של העוטף.

אנחנו קמנו ונלחמנו מול אלפי מחבלים בבוקר הזה לבד, והבנו שאם אנחנו לא נקום ונעמיד שוער בשער, אז גם בדיון כזה יהיה פה משחק כדורגל כאילו על תחנת באר שבע, והדיון הוא לא על תחנת באר שבע. הדיון פה עכשיו על חבל ארץ שעבר אסון לאומי.

סליחה, אני כל פעם מתרגש שבכלל יש לי את הזכות לבוא ולדבר בשם המקום הזה. עבר אסון לאומי, ועכשיו אנחנו עם כל הכבוד לא חוזרים אפילו ל-6 באוקטובר. בטח לא ברמה התחבורתית, גם לצערי לא ברמה התודעתית כי מיגנו מחדש את הרכבת, אבל זה לא לדיון הזה.

ולכן כשאתם באים ואתם מעלים פה את הדברים האלה, ועוד פעם, אנחנו שותפים שלכם, אנחנו פה בשביל שאתם תדעו לעשות שירות יותר טוב עבורנו, זה התפקיד שלנו כתושבים. זה ממש להפוך את הקערה.

יחד עם זאת, אני רוצה להגיד איזה משהו. לא יכול להיות שאפילו אין תגבור של שאטל. לא יכול להיות ששאלנו במכתב, ואני רק אגיד, לפני כשבועיים, תבינו כמה דברים מדהימים קורים בעוטף, יזמנו מכתב עם כל ראשי הרשויות של הנגב המערבי למעט ראש עיר אחד שלא הספיק להשיב לנו תשובה בזמן, אני רוצה להאמין, כל היתר חתמו על ארבעה דברים – תדירות, שעות פעילות שישי ומוצ"ש ופרויקט החשמול.

היה להם עם זה עיכוב רציני בגלל המלחמה.

כן. עידו אגב הוא מתמחה בתנועה תחת תוכנית שגריר רוטשילד, והוא עשה מחקר וגילה, אם אני לא טועה, שפרויקט החשמול הארצי היה אמור להסתיים ב-2020. כמו כל דבר שאנחנו מכירים זה מתארך, ואנחנו נמצאים עכשיו באמצע 2025, כן? באמצע הדרך, וזה צפוי להסתיים ב-2030 אולי בכל הארץ.

אז אני לא מדבר עכשיו על כל הארץ. אני באתי להשמיע את הקול של התושבים שחייבים עורק תחבורה אמיתי. לא לפתוח ולהגיד פתחנו. סליחה שאני אומר קצת בצורה עקומה. אנחנו חייבים להזרים כמה שיותר דם, וזה אומר עוד רכבות, וזה אומר עוד שאטלים, וזה אומר עוד אנשים כמוכם שבאים ובאמת רוצים לעזור לנו.

לכן, סליחה שאני אומר, כל יתר הדברים שקורים מסביב, אני לא נכנס לנושא התקציבי, זה בכלל לא מעניין אותנו. צריך לדפוק על השולחן ולהביא את הכסף שיהיה עוד שאטלים ועוד עבודות חשמול.

וגם לא דיברנו על זה אגב. לא שמתי את זה כחסם.

אני יודע, אבל שנייה. מצד שני, כשאנחנו באנו וביקשנו עוד שאטלים, אמרו לנו זה תקציב. בסוף הצלחנו להשיג את זה. אני מאוד אוהב כאלה דיונים כי באמת אפשר לדבר, למה פרויקט החשמול בקו הנגב המערבי אורך כפול לקילומטר מאשר נניח בקו פתח תקווה? למה?

אז אני אענה לך על זה. פריפריה. שזו אגב מילה שאני אומר שצריך למחוק, כי פריפריה זו מילה שמחלישה. היא מחלישה כי יש מרכז ויש פריפריה. ולפחות אנחנו בעוטף זה אנשי ספר, אנשים ציוניים חלוציים. אז כל הנושא של הפריפריה, אני לא נכנס עכשיו לטרמינולוגיה.

למה אצלנו הפרויקט הזה אורך כפול לקילומטר? זה הכי קל למדידה, כן? זו שאלה שאתה צריך לשאול את הגורמים. למה על חשבוננו? למה?

קודם כל, אנחנו מאוד רגישים לתחושות ואנחנו איתכם.

אבל אבשלום, דווקא אני כן שואל ואני נכנס דווקא למה ששגיא דיבר, שאם בסוף גם אנחנו נגיע לפחות ממה שהיה לפני הקורונה או לפני ה-7 באוקטובר, אז כאילו מה?

השירות בדרך כלל חוזר למצב הסדיר שלו. גם בחשמול שהיה בטבעת השרון, במסילת החוף, הכל חזר לקדמותו. אין שום עניין להפחית שירות, אנחנו לא עושים עבודות בסדר גודל כזה, בתקציבים כאלה.

כן, אבל אומרים פה עכשיו שנפתחה הרכבת ותכלס אין שאטלים ואין התייחסות.

אין. ב-6 באוקטובר כמו ששגיא אמר, היו אפילו תגבורים של עוד שאטלים. למה הדבר הזה לא קורה? שזה אגב משהו שאני באמת מעדיף שלא יהיה שאטלים, אני מעדיף רכבות על המסילה. למה זה לא קורה?

ב-6 באוקטובר כנראה שבאמת היה שירות יותר תדיר של שאטלים. אבל תחשוב שאם יש לך עכשיו נסיעה של רכבת, הנוסע יבוא וייסע על השאטל. עכשיו חוץ מזה, היה גם תגבור של קו האוטובוס שפועל בין אופקים, נתיבות ושדרות לכיוון תל אביב. זה קו ישיר.

378?

כן.

אז רק שתדעו, לצערי נציג אשכול נגב מערבי לא נמצא פה. אני לא יודע למה. אנחנו אגב לא הולכים להחליף אף בן אדם שאמור לעשות את תפקידו, זה אפילו קצת מתחיל להימאס עלינו. אנחנו רוצים לשקם את הבית ואת הקהילה, לא באנו להחליף את מקבלי ההחלטות, באנו לדרבן ולעודד.

אז הם לא נמצאים פה, אני אחרי זה אשאל למה, כן? וכמובן הם הוזמנו, אני יודע שהם הוזמנו, אני אישית מזמין אותם. למה לא מחזירים לפחות את השאטלים לתגבור? עכשיו תבינו, אביחי שלי גם רצה להיות פה, לא הצליח להגיע.

אתם לא יודעים איזה אנשים מדהימים יש, ואנחנו בסך הכל רוצים, אנחנו לא רוצים להגיע לפה. אנחנו רוצים לפחות שתחזירו אותנו ל-6 באוקטובר. ברגע שנחזור ל-6 באוקטובר, כבר אני אומר את זה פה, אנחנו הולכים להפוך את המקום הזה למקום הכי מדהים שיש, וזה לא ייגמר בשתי רכבות בשעה.

כי אם אנחנו רוצים שהמקום הזה יהיה מדהים, אבן שואבת לצעירים, לסטודנטים, לתיירות, לעלייה, אנחנו חייבים גם שלוש רכבות בשעה ורכבות מהירות. לכן סליחה שאני אומר את זה פה, אנחנו הולכים להילחם על חבל הארץ הזה כדי שהוא יהיה הכי מדהים. כי כשאנחנו נצליח לשקם אותו ולהצמיח אותו, זו תהיה דוגמה לכל העם מה אפשר לעשות כשבאמת מאוחדים.

ולכן, כשבאים ומדברים על ה-6 באוקטובר, למה זה לא קורה? למה מחר אין עוד שאטל תגבור? למה אין עוד שני שאטלים אפילו בשעות העומס? למה? אגב, אתה רוצה עוד נתון? אנחנו אנשים שמביאים המון נתונים.

בקו הרכבת של יבנה מזרח, יש מסילה אחת. עדיין עוברות עליה ארבע רכבות בשעה. כששאלנו את זה, לא קיבלנו התייחסות. עכשיו, באמת אני אומר, יש פה אנשים אולי מקבלי החלטות, רשויות, שהם צריכים לבוא לשאול את הדברים האלה ולקבל את התשובות. למה? למה ביבנה מזרח זה אפשרי ופה לא?

תן לי לענות לך קצת, בסדר? אמרת הרבה דברים, תן לי לענות לך שנייה אחת. קודם כל לגבי השאטלים, אז כמו שאתה אמרת, יש לנו פה ערוץ ישיר, תשימו את הפערים.

שמנו. אני חייב להגיד.

נשים אותם, נבחן אותם. זה לגבי כל הנושא של השאטלים. אני כן אגיד לך שבחלק משמעותי של היום השאטלים יצאו ריקים. ימים שלמים נסעו ריקים, אף בן אדם אחד לא היה בהם, אנשים לא רצו לנסוע בהם, אבל שמנו אותם עדיין.

יש נתונים?

אפס אנשים.

סליחה, כי אמרו שהשאטלים בוטלו אז אנשים לא באו.

לא רק זה. סליחה שאני אומר את זה, נהגים ערביים שמסתכלים בטלפון, אגב זו אותה בעיה של קו 378 אבל זה לא לדיון. השירות היה כל כך מזעזע, ואני יודע שרכבת ישראל לא אמורה להפעיל שאטלים, ועדיין פעלנו יחד איתכם כדי לשפר את המצב.

סליחה שנכנסתי לדבריך, אבל להגיד שאנשים לא נסעו על השאטלים? ברגע שהתזמון לא היה טוב וברגע שהשירות לא היה טוב, למה שאנשים יעלו על השאטלים?

והיה עוד משהו מדהים. היה עולה דייל מטעם הרכבת לספור את הנוסעים. הוא היה עולה עשר דקות לפני שהשאטל יוצא, סופר עשרה נוסעים, יורד, הולך לתחנה, ואז היו מצטרפים עוד 20 אנשים לשאטל. אני נדהמתי מהדבר הזה, וזה היה באופן שיטתי.

אז אנחנו אגב ספרנו.

כמה יש?

אין לי את הנתונים האלה פה, אבל אני יכול להגיד לך שאז פנינו לרכבת, ועוד פעם אין.

אלון, אני לא חושב שיש פה מישהו בשולחן שיושב פה שמחפש סתם שרכבת ישראל, או שמדינת ישראל תבזבז שאטלים ותוציא. בסוף אנחנו יודעים את הצרכים שבכל המדינה וכל החוסרים בכל עיר ועיר, כן? כוח אדם שקשה מאוד להשיג אותו היום.

וכמו שאנחנו יודעים לצערנו, אני לא מזלזל בערבים, אבל אני גם נקלעתי לסיפור ברמה האישית לפני כמה שבועות בשכונה שאני גר בה, שפשוט חסמו אותי והייתי צריך להפעיל כוח מלמעלה שבאו לעזור לחלץ אותי, ברמה הזאת.

אז אני מבין את האנשים שלא מחפשים ולא שמחים לנסוע עם החבר'ה האלו, לפחות שהם אומרים שהם מסתכלים בטלפון כל הזמן או כל מיני דברים כאלו ובעיות אחרות. לכן אני אומר, אף אחד לא מחפש סתם שיהיו הוצאות כספיות סתם בשביל להוציא שאטלים.

בסוף צריך לבדוק, אם באמת צריך את זה, וזה כן נשמע שצריך את זה, אז צריכים להוסיף שאטלים. אין שום סיבה שלא יהיה תגבור בדבר הזה, כי זה דבר אלמנטרי פשוט שאנשים צריכים לקבל אותו. אנשים סובלים שאין רכבת.

לכן אמרתי, אנחנו צריכים לפחות להתקדם. זה בתחילת הדיון כשהתחלתי לדבר, אמרתי בסוף אנחנו צריכים להביא פתרונות קטנים שהם יכולים לעזור הרבה. ואני חושב שדווקא בשולחן הזה, בשיח הזה, אנחנו יכולים כן להגיע להבנות ובאמת להתקדם קדימה.

כי גם יש סבל עכשיו עד סוף 2025 כמו שאתם אומרים שאנחנו מקווים, ועד אוגוסט אתם מקווים שבאמת גם לפחות חלק, ואני מברך על הרצון הטוב ואני גם מאחל לך שתצליחו בתאריכים, כי אני אומר התאריכים הם היום המלצה בלבד לצערנו. לא באשמה שלכם. אתה יודע, פה יש את המלחמה ופה יש דברים אחרים, והקבלן גם יודע תמיד בסעיפים הקטנים להגיד שהוא לא צריך באמת לגמור בזמן והוא עושה עוד דברים אחרים. אין מספיק קבלנים, או שהקבלנים גם עצלים. בואו, זו מציאות, זה בכל פרויקט, זה בכל נושא ובכל עניין.

אבל אני אומר, בסוף אנחנו צריכים לפחות לנסות לשפר ולהקל על אנשים, כמו הסטודנטים שמדברים פה, שזו כמות גדולה של סטודנטים. אנשים כמו שגיא, שהוא אומר לך תשמע אני בסוף רוצה שאני אוכל לנסוע לקרובי המשפחה שלי, אין לי דרך אחרת לנסוע למקום העבודה, עברתי במיוחד לנתיבות בשביל זה. אני אומר את זה כדוגמאות, זה לא שבשבילם אנחנו עושים את כל השינוי, אבל בסוף הם דוגמאות קטנות להבין את הצרכים ובאמת מה שקורה בציבור עצמו.

ואני אומר, כן עם מחשבה קצת ולא גדולה, אפשר אפילו שינויים קטנים שיכולים מאוד מאוד להועיל. לכן אני כן חושב שדבר ראשון, למה באמת אין עוד תגבור של שאטלים? בואו תבדקו את זה. לא יצטרכו, לא נעשה את זה.

הרי ברוך השם, כשרוצים יודעים להעמיד, וכמו שאומרים ביבנה, כשרוצים יודעים לעשות מסילה אחת יותר. ואני יודע, הכל זה בסוף תיעדוף, בסדר? אני אומר כל הזמן, כסף לא חסר במדינה שלנו. נכון אנחנו בתקופה קשה, נכון המלחמה גרמה לזה, אבל כסף לא חזר.

בסוף יש סדרי עדיפויות, וכשרוצים אנחנו רואים שיש מקומות שזה וכשרוצים רואים בכביש מודיעין עילית, סתם זה לא קשור לרכבות, שפשוט שנים המקום עומד שם. ולצערנו הרב, כמו שאמר אהד, המילה פריפריה. אם זה היה במרכז, אם זה היה פתח תקווה ואם זה היה מקומות אחרים, תאמין לי שיודעים לעשות את זה הכי מהר.

אבל בפריפריה ובמקומות אחרים פחות. בסדר, אז הציבור סובל וכן אנחנו נעשה ויש רצון באמת לקדם את הפריפריה והמרכז, אבל זה הרבה יותר בדיבורים ופחות במעשים במציאות. ואני כן אומר, דווקא במלחמה הזאת ודווקא בגלל השבר הגדול שאנחנו נמצאים בו, אנחנו צריכים להתרומם כולנו.

וכמו שאמרתי בהתחלה, להתרומם זה א'-ב' תחבורה, זה הכלי היחיד. איך אומרים? זה החמצן. זה לא משהו שהוא אקסטרה. זה החמצן לאנשים לבוא לגור במקומות האלו, זה לעבוד, זה חינוך, זה בריאות, זה הכל. הכל זה בתחבורה. לכן צריך לעשות הכל בשביל להצליח, באמת לעזור לאנשים להגיע למחוז חפצם במהירות האפשרית ובנוחות האפשרית.

אני רוצה שני דברים ברשותך, כי לא הספקתי לענות לאהד. אני מאוד מכבד את מה שנאמר. בסוף, אתם הלקוחות שלנו. אנחנו בשבילכם פועלים ועושים. יחד עם זאת, יש כמה דברים שאני לא מסכים עם מה שאמרת.

אחד מהם, אנחנו לא מתייחסים לפריפריה באופן שונה מכפי שאנחנו מתייחסים למרכז. אולי ההפך הוא הנכון. אנחנו מתייחסים לפריפריה ברגישות יתר. אני הסברתי בתחילת הדיון, בחשמול שלנו בפריפריה אנחנו מנסים ועושים כל מאמץ כדי לתת יותר שירות ויותר דברים גם מפעולות אחרות שלא נעשו באזור המרכז, לתל אביב, ולכפר סבא, ולנתניה ולמקומות אחרים, ששם עשינו חשמול.

ואנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים, ומבחינתו הפריפריה זה לא סקנד בסט. בשום פנים ואופן. לגבי נתונים כאלה ואחרים, אני לא יודע מאיפה נלקחו. לגבי יבנה, גם פה אני לא מסכים עם מה שנאמר. גם בקו העמק יש מסילה יחידה ושם כן מתאפשר לנו במקרים מיוחדים להפעיל שתי רכבות לכיוון שעה. זה עניין הנדסי, זה עניין של טופוגרפיה, זה עניין מקצועי רכבתי שונה, יבנה מזרח שיש שם מסילה אחת לאורך של ארבעה קילומטרים, ממקום אחר שהוא שונה במהות שלו.

ולכן עם כל הכבוד, אני מכבד, אני לא מסכים עם מה שאתה אמרת ברמה המקצועית. זה אגב המקצוע שלי לתכנן את תוכנית הרכבות. ויחד עם זאת, גם היום כשאנחנו יושבים פה ומדברים, יש מהנדסים אצלי שעושים כל מאמץ לראות איך מכניסים עוד רכבת, לפחות בכיוון שיא, בשעת שיא, ואולי לא כל היום.

אנחנו עושים את זה, וצריכים רגע להבין שאנחנו נמצאים רגע במגבלה שהצבא סגר לנו את כל המקטע, זה אומנם גשר, אבל הצבא סגר לנו את כל המקטע. זה מקטע ארוך בין צומת שקמה, זו תחנה תפעולית, ועד שדרות. מקטע ארוך מאוד. תחנת שדרות היא תחנה בקטע, אני לא אכנס איתכם להיבטים מקצועיים, אבל שונה לגמרי, ואני שמעתי כבר את הטענה הזאת לפני כן.

אני חייב להגיד בכבוד רב שיש לי אליכם, הדוגמה שהבאתם, הרפרנס, מקצועית הוא לא נכון. אני מוכן להזמין אתכם אליי כדי להראות לכם ברמה ההנדסית איך זה עובד ואיפה המגבלות, כדי לפחות גם שתרגישו טוב. יחד עם זאת, אנחנו אומרים, אני עושה כל מאמץ כדי לתת לכם רכבת נוספת.

אבל אתה מסכים שכמקבל שירות, התושבים רואים ארבע רכבות בשעה ואנחנו לא רואים אותן? אתה צודק, הנדסית אי אפשר.

אבל כשנחשמל, או כשחשמלנו מקומות כמו יבנה, אז גם כן כל קו הוא קו שנועד לקיבולת אחרת. איילון למשל הוא נבנה אחרת כדי לאפשר קיבולת של 14 רכבות לכיוון לשעה. כל קו יש לו ייעוד, וכשהוא נבנה היה לו ייעוד מסוים והייתה לו קיבולת מטרה מסוימת ולכך הוא נבנה.

אני רגע חייב להגיד שגם קו הנגב, כשהוא נבנה בהתחלה הוא לא היה מיועד להיות קו חשמלי. הנוסעים היו אמורים להחליף רכבת באשקלון, לא לנסוע ישיר לתל אביב. אנחנו נלחמנו עם מי שצריך להילחם כדי שהקו הזה יהיה חשמלי, וברוך השם אנחנו בכיוון וזה תכף קורה.

לגבי שעות ההפעלה. אין מצב שאנחנו לא חוזרים למצב הקודם. אם הבנת את זה מהמכתב הקודם, אז זאת לא הייתה הכוונה. המכתב היה מאוד מאוד כללי, הוא לא היה מאוד מדויק.

היו שני מכתבים רק. אחד של אלון ואחד של מנכ"ל הרכבת.

בסדר, אז אני לא יודע למה.

אבשלום לוקח על עצמו לתקן את המכתב, לדאוג שבאמת יהיה לפי הזמנים שהיו.

רק בהסתייגות קטנה אדוני, שלוש הרכבות שהיו בבוקר, זאת הייתה רכבת אחת שמבחינה תפעולית היא חנתה בתחנת שדרות תפעולית, בגלל מקום חנייה, לא ממקום של רצון לתת שירות בחמש בבוקר כי אין ביקוש. וכשהפעלנו אותה כמערך ריק כתנועה לא מסחרית, אלא כתנועה תפעולית, אמרנו היא כבר נוסעת? נעצור אותה. זה לא היה מכוון שאנחנו נעשה.

אבל בנוסף היו גם שתי רכבות בקו בנימינה שיצאו מנתיבות בשעות 05:50, 06:50.

נכון, זה יחזור. זה לא יתחבר לבנימינה, זה יתחבר עכשיו לקו החוף חולון-בת ים, שזה יותר טוב, שרכבת אחת גם תהיה רכבת מהירה שמדלגת על חולון-בת ים. זאת אומרת אנחנו שם. הכוונה שלנו זה לא לתת לכם שירות כמו שהיה לכם לפני כן, הכוונה שלנו לתת לכם שירות יותר טוב ממה שהיה לכם לפני כן. זאת הכוונה, לשם אנחנו הולכים. אז זה חשוב רגע גם להגיד.

תודה אדוני היו"ר, באמת, דיון כל כך רגוע מתנהל.

אנחנו פה תמיד, מי שמכיר את החדר הזה, אני חושב שכולם פה מחייכים. אני חושב שדברי חכמים בנחת נשמעים. לפעמים כשאני מגיע לחדרים אחרים אני פשוט, באמת, מקבל בחילה כזאת.

נכון. אני חברה בכמה ועדות, אני לא ראיתי ועדה כזאת רגועה, באמת.

אנחנו יכולים לדבר על דברים מאוד מאוד חשובים, אבל להגיע באמת להבנות זה רק ברמה הזאת. בהבנה, בשיח, בהסתכלות אחד על השני בעיניים ולהבין את הצרכים. ככה מצליחים.

כן, בדיוק. אני לא רואה את הפער, זה שיתוף פעולה יוצא מן הכלל, התושבים וגם אתם. אבל יחד עם זאת אני חושבת, מבחן התוצאה. כשסטודנט לא יכול להגיע, אין שאטל ביום שישי או במוצ"ש, אני חושבת שזה הפסד גדול.

המקום הזה יכול לפרוח דרך סטודנטים, דרך הצעירים. שגיא לא יכול להגיע למשפחה, אני חושבת שזה משהו שצריך לתקן אותו. זה לא הרבה כסף, חבר'ה. זה לא בשמיים. לכן אני חושבת פה, אני רואה את הדיון כל כך מעורר השראה, כל כך יפה, באמת הלוואי שיהיה בוועדות אחרות.

אדוני היו"ר, אני חושבת שיש לך תרומה ענקית מהרוגע שלך, מהנושא שאתה מעלה. אז אני חושבת שאפשר לפתור את זה. הדברים הקטנים האלה משנים את החיים של האנשים. זה מאוד חשוב. השאטל זה לא הרבה כסף. שגיא, אם יילך לסבא ולסבתא ייקח את הילדים, אתם יודעים איזה אושר? במקום פעם בשלושה שבועות.

אפשר למצוא פתרון לאיזו הסעה, איזה משהו.

אז דברים כאלה זה לא הרבה כסף חבר'ה, אבל הדברים הקטנים האלה איך הם משנים את החיים מקצה לקצה. תחשבו על זה, רק הנכדים יראו את הסבא והסבתא, והסבא והסבתא יראו את הנכדים. לכל אחד זה נראה משהו קל, אבל לאדם בודד, אני במיוחד יש לי רגישות לא רק חברתית גם תרבותית, יש לו תרומה ענקית.

גם אני הייתי סטודנטית, גם הייתי מרצה באוניברסיטה, אני מכירה את זה. לכן אני חושבת אדוני, הכוונות שלהם זה כוונה מצוינת, אבל בתקופה שאתם מנסים לשפר חודשיים וחצי, אתם צריכים למצוא גם פתרון.

הסעות או משהו כזה ספציפית לדברים האלה.

כן, בדיוק, הסעות. זה לא הרבה כסף. דברים כאלה, באמת, תראו אני מרגישה פה, אתם עושים בשיתוף פעולה כל כך כיף, התושבים באים בשיתוף פעולה איתכם, אתם באים לקראתם.

כן, בדרך כלל לא קורה שתושבים מגיעים ומפרגנים.

בדיוק, תושבים מפרגנים. אני לא שמעתי.

אני רק מילה אחת רוצה לשמוע קודם את ידידינו מעלימי מנתיבות, סגן ראש העיר לשעבר, פעיל רציני מאוד עם ראש העיר. חי באזור הדרומי כבר הרבה שנים.

שלום לכולם, תודה כבוד היו"ר, חבר משכבר הימים. רק הערה לרכבת ישראל. הבטיחו לנו על החשמול כבר כמה וכמה פעמים, כל שנה "השנה ייגמר עוד לפני הקורונה ולפני המלחמה", וגם עכשיו בישיבה האחרונה לפני שבועיים-שלושה שהיינו עם השרה ועם המנכ"ל וכולם, הבטיחו לנו גם שעד סוף השנה הזאת זה ייגמר.

אנחנו מקווים, אני לא יודע אם זה יקרה או לא יקרה. אבל הבעיות הגדולות שהציעו פה גם שגיא וגם אהד, הן מוכרות למי שגר ביישוב, מי שגר באזור, בחבל של הנגב המערבי. הרבה דברים שברכבת שהיו בעבר שירדו משירות, גם מוצאי שבת, גם שישי, גם הרכבות הכפולות שהיה לנו.

ויש שם מסילה כפולה שהתעקשנו עליה לפני כמעט שני עשורים, במלחמה מאוד קשה מול משרד התחבורה, הוא הוציא תקציב שיש מסילה כפולה ולא אחת בשביל שיהיה לנו את השירות. ואני רוצה להגיד פה ליו"ר, מי שמכיר את נתיבות במיוחד, כל אזור הנגב, אבל נתיבות גדלה בקנה מידה שאין באף מקום בארץ, מעל 7.5% או 8% גידול כבר כמה שנים רצופות.

ואני אומר באמת לשבח, אחד הדברים שאנשים מהגרים ובאים מתל אביב, ומפתח תקווה, ומראשון, ומכל האזורים האלה, ועובדים עדיין במרכז, בגלל הרכבת. והיום הרבה תושבים שלנו היו אצלנו בישיבות, אצל ראש העיר, רוצים לעזוב, רוצים לחזור למרכז, אין שירות מהרכבת. התלונות חוזרות על עצמן כל הזמן, אותו סטטוס. אז הרצון הטוב, באמת זה נחמד לשמוע וכיף. אבל בשטח חייבים ליישם את זה הרבה יותר מהר.

אוקיי. אבשלום, אני דווקא רוצה לשמוע על פתרונות של הסעות כמו שהוא אומר שהבטיחו בעבר. שגיא אמר שהבטיחו ואחרי זה הם אמרו שהם לא רוצים לעמוד בהבטחות האלה. אני אומר, אנחנו מכירים את הבעיה, יודעים שהיא לא תיפתר עד סוף השנה, בואו נראה בינתיים בתקופה הזאת איך אנחנו יכולים כן לקדם.

אני חושב שחייבים את זה. גם מחובתנו לתושבים, בפרט כמו שאמרו מים עברו שם ב-7 באוקטובר והכל. בסוף אנחנו צריכים לעשות מאמץ עילאי לתת להם את התחושה ואת ההבנה שאנחנו רוצים אותם שם ואנחנו עושים הכל בשביל שהם יבואו לשם.

ולכן אני כן שואל, פתרונות של הסעות, פתרונות של שישי-מוצ"ש בצורות כאלו או אחרות. בואו נחשוב פה. מורן, בבקשה.

אני רוצה להגיד שפרויקט החשמול הוא לא עומד בפני עצמו. יש לו תמיכה מאוד מאוד רחבה, ובכל מה שקשור לרמת השירות. הרי הפרויקט בסוף הוא פוגע, מצמצם את השירות הרכבתי בזמנים מסוימים, בזמן העבודות.

ולכן לפני כל סגירה כזו, לפני כל יציאה לפרויקט, אנחנו יושבים צוות משותף גם עם משרד התחבורה, גם לרכבת ישראל, ואנחנו בעצם עושים מיפוי של כל הפערים שנוצרים בעקבות הצמצום של הרכבות.

בודקים כמה נוסעים נפגעים, באיזה קשרים, מה בדיוק קורה ומה צריך לתת להם, איזה שירות חלופי, אנחנו בונים את השירות החלופי, שצריך לספק בעקבות צמצום הרכבות. אם זה באמצעות תגבור של קווי תחבורה ציבורית.

כשאת אומרת לי כמה פחות אנשים, אתם יודעים שיש גם גידול גדול של אנשים? אתם מחשבנים את זה בסוף? 8%-7% בנתיבות. באמת, נתיבות היו 30 ומשהו אלף, הם למעלה מ-50 אלף. זה נתון קיים.

עברנו כבר את ה-60 אלף תושבים.

אנחנו גם לוקחים את הדברים האלה בחשבון, ואנחנו גם עושים ניטור של השירות. נגיד השאטלים, אם אנחנו מקבלים תלונות שהשאטלים לא מסונכרנים מספיק עם הרכבת, או שיש נוסע שרוצה שאטל בשעה מוקדמת יותר, כמו שנאמר פה יש פה שאטלים שפתחנו שהם פעלו בזמנו בזמנים שבהם הרכבת במקור לא היה לה שירות. כאילו הרחבנו את השירות יותר ממה שהיה.

עכשיו, בעקבות המבצע של הצעת חשמול בבאר שבע, אנחנו נעשה עוד פעם בחינה מחודשת על השירות בנתיבות ושדרות. ואם צריך להוסיף עוד בשישי ובמוצ"ש, למרות שאני בטוחה שאנחנו נתנו שם, אם צריך עוד, אנחנו ניתן את זה. זה לתקופה זמנית. אנחנו גם נרצה לראות את הביקושים, כי בסוף השירות הזה, אומנם זה לא יקר כמו רכבת, אבל זה עדיין יקר. זה עלויות.

אמרתי בואו נבדוק. אם צריך יהיה, אם לא צריך, אני אומר לכם גם, וגם אהד יגיד לכם אל תעשו את זה אם לא צריך.

אנחנו על זה. אנחנו מתכנסים אחת לשבוע, אפילו לפעמים פעמיים בשבוע כי יש הרבה מאוד מבצעים, ואנחנו סוגרים את הכל.

אני כן מציע שתזמינו את אהד למשל לישיבה, או את התושבים, את הסטודנטים, לשמוע מהם קצת יותר.

הנחינו את חברת הרכבת להוציא סדרנים לראות שהשירות הזה פועל כמו שצריך, שהשאטלים נוסעים במסלולים.

תורידו קצת מהחבר'ה של הפקחים שמתקפים או לא מתקפים.

דווקא ברכבת אין.

אצלם אין את הבעיה הזאת. אבל גם אנחנו במשרד, אנחנו עושים בקרה על השירות שהשאטלים, כמו שאנחנו עושים בקרה על השירות של הרכבת, על רמת השירות, אנחנו עושים גם על הפעילות של השאטלים, לראות שיוצאים אוטובוסים נקיים, שהם יוצאים בזמנים שהוגדרו להם, שהנהגים לא סוטים מהדרך, שהם עוברים את המסלול. אז אנחנו עושים על זה בקרה, ואם אנחנו רואים שיש חריגות, אנחנו מעבירים את זה.

כן, אלון אמר בתחילת דבריו שהיה הרבה בעיות. מה אני מתכוון לומר? ברור לי שגם היום יש דברים, אולי לא ברמה שהן היו בהתחלה, אבל בסוף אנחנו אומרים כל ארגון וכל דבר יש בו כשלים. אין מה לעשות. אין מאה אחוז בשום דבר.

לכן אני רוצה כן שיהיה קצת, איך אומרים, יותר רגישות דווקא לחבר'ה האלו, ולקבוצות האלו ולמקומות האלו. ובאמת הם נפגעו מאוד מאוד רציני. כבר בשנת 2020 היה צריך להיות בכל הארץ חשמול, כבר לפני הקורונה. אבל כמו שיושב פה מעלימי ואומר, הבטיחו והבטיחו והבטיחו.

ואני אומר עוד פעם, אין לי ספק שאתם ברצון טוב, כמו שאתה אומר אבשלום, אתם רוצים באמת לתת את המקסימום והפריפריה אצלכם חשובה מאוד, בסדר? אבל בסוף החבר'ה נפגעים כל הזמן. זו המציאות. כשאומרים להם תאריך, הוא לא תאריך כי לא מצליחים לעמוד בזה.

לכן אני אומר, צריכים בינתיים לעשות את המקסימום וכן צריך לעשות תיקונים תוך כדי. דיברתם מה הביקושים ומה החוסרים ומה צריך, בסוף היום אתם שומעים מהשטח שצריכים עוד דברים. לכן אני כן מציע לישיבות, לא יודע אם כל שבוע, אבל להזמין אותם וביחד לעשות הבנות והתאמות.

כמו שאמרת זה לא הרבה כסף, ואם צריך נעשה. אם לא צריך, אני אומר לכם אל תעשו.

אני הייתי רוצה רק להגיד משהו. דבר ראשון, הדיון הזה באמת, אני בדרך כלל מגיע מוועדת הכלכלה. ובשביל שנהיה מאוד קונקרטיים, נבין מה באמת הציפייה שלנו כדי שחבל הארץ הזה, אגב, עוד משהו שלא אמרתי, אתם יודעים, עשינו מחקר.

אנחנו אגב רק תנועה שקמה. עשינו מחקר עם חברת ייעוץ. אתם יודעים מה הייתה עלות הסגירה ליום של קו הרכבת של הנגב המערבי? מה עלות הסגירה ביום בש"ח? מי יכול לשער? בין 1.5 ל-2 מיליון ₪. פגיעה מצרפית במשק. נכון, משרד האוצר, בסוף זה מה שאנחנו רוצים להעלות את הפריון, להביא סטודנטים. ואז אני בא ואני אומר, תבינו את הפגיעה. לכן, אם אני חוזר לאותו סיפור של הומאוסטאזיס, אנחנו חייבים להשקיע. כן, אנחנו ממש מבקשים שתתנו יותר משאבים היום לעוטף. באמת, כאילו זה נראה לי מאוד הגיוני.

ולכן, תבינו, השאטלים נגמרים מאוחר, נגמרים מוקדם או מתחילים מאוחר בבוקר. סליחה, הרכבות מתחילות מאוחר ומסתיימות מוקדם. אגב שתדעו, 18:15 הרכבת יוצאת מתחנת ארלוזורוב, לפניה היא לא שעה לפני. היא לא. היא אפילו גם יותר משעה. תתגברו את זה בשאטלים לשעות שאנשים יוכלו להישאר עד 19:00-20:00.

אתם לא יודעים כמה הייטק יש בעוטף. תתגברו בשאטלים לאורך כל הקו. נכון, זה עולה כסף, אבל אמרנו הומאוסטאזיס. דבר שני, תדירות. הרכבות מפוצצות. אני אראה לך אחר כך היו"ר איך נראות הרכבות מתחנת שדרות.

אתם יודעים מה אומרים, לפחות אנחנו יושבים. באשקלון כבר אין איפה לשבת, אנשים שעולים באשקלון. זה הפקחים שלכם יכולים להגיד. אז אנחנו אומרים תדירות להוסיף, גם לנסות להוסיף עוד רכבת-שתיים בשעות העומס.

זה מה שהוא אמר, שמנסים.

כן, כן, הנדסית, שזה מדהים, זה לא ידענו. וגם לתגבר בשאטלים כמו שהיה ערב ה-6 באוקטובר למרות עבודות החשמול. דבר נוסף, בסופ"ש. תאפשרו לנו להגיע, לסטודנטים לחזור לבתים, לנכדים לראות את הסבים.

אנחנו עשינו אגב סקר במאי. 1000 איש ענו על הסקר הזה ואתם יודעים מה הרבה אנשים אמרו? אנשים באמת זעקו את הכאב שהם לא מקבלים טיפול רפואי כמו שצריך, ולא רואים את המשפחות כמו שצריך. זה היה הדבר האמיתי. 1000 איש ענו על הסקר הזה תוך 48 שעות, שתבין כמה הבעיה הזאת היא שורשית. אז אני אומר, שאטלים. אם אתם אומרים זה מה שיש, אז שאטלים בשישי ובמוצ"ש.

דבר שלישי, שקיפות. אני לא יודע להחליף אותך בתור מתכנן רכבות, בקושי בלגו הצלחתי להרכיב רכבת. אני לא יודע לעשות את זה. אפרופו היו"ר חתם על דיון מהיר בנושא של נחל שקמה, נכון? ומה שאנחנו מבקשים בזיהום נחל שקמה – שקיפות.

גם פה תשתפו אותנו. לא נבין יותר מדי, אבל תשתפו. זה צעד בונה אמון. ואז אנחנו נהיה על המשמר, כי זה התפקיד שלנו התושבים, שה-7 באוקטובר הבא לא יקרה, כן? זה קודם כל. אנחנו נדע לדברר את זה, ואני אחרי זה אראה לך איך אנחנו מדבררים את מה שקורה נניח בנחל שקמה, ולא יוצאים כנגד הרשויות. מאתגרים, אבל לא יוצאים כנגד הרשויות.

כי אז לא נגיע לדצמבר ונצטרך לשבת פה ונגיד לא עמדנו בלוחות הזמנים. לא, לוחות הזמנים, בואו אפילו תפתיעו אותנו ותקדמו. ודבר אחרון למשרד התחבורה. קו 378. זה לא הדיון, ויהיה גם דיון אולי, וזה יש הרבה מה לדבר. דיברתי עם מחזיק התחבורה באופקים השבוע.

אמרתי שאנחנו נעשה עכשיו דיונים לגבי הרבה דברים, אנחנו פשוט מנתחים דיון-דיון. אני חושב שזה דבר הכי טוב שיכול להיות. היינו פה בדיונים כמה שבועות וכל אחד, איך אומרים, דיבר על כאבי הבטן שלו. נפרוק, נשב, ננסה לסכם ונתקדם הלאה בכל נושא ועניין.

מברכים על כך. ורק אני אגיד על 378, כי הזכרת את ה-378. 378, איך שהרכבת נפתחה, עם ההילולה או בלי ההילולה, אתם יודעים מה קרה לקו 378? כמעט חדל מלהתקיים באותו יום. לא יבש הדיו, ו-378 כבר חדל כמעט להתקיים. זאת אומרת, מה זה חדל להתקיים? הוא לא באמת אפקטיבי.

תבינו מה אנחנו עוד עושים. יש קבוצת וואטסאפ, אני אחרי זה יכול להראות לכם את הכל, בזה אתה לא נמצא כי זה לא רכבת, שאומרת איפה הקו ומה קורה. אתם יודעים למה? וזה כבר לא מלחמה שלנו, כל מודל התמרוץ של חברות האוטובוסים, למה שהם יעצרו? הם עובדים לפי זמן והם רוצים את הפסקת הסיגריה שלהם ואת הקפה. לא עוצרים לתושבים. אני אראה לכם את זה אחר כך.

הם גם נותנים להם כסף ומנסים.

תקשיבו, דיברת 378, אני מביא פה את הקול של התושבים. אני אראה לך אחר כך, אנחנו נשמח מאוד לדבר ולעזור לכם לשפר את העבודה כדי שלנו יהיה יותר טוב, אוקיי? תרצו, אנחנו נשכור לכם את האנשים, אנחנו נעשה משוב על השאטלים, אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי שיהיה לנו טוב. זהו, נגמרו הימים שאנחנו אדישים. עכשיו אנחנו פה כדי שחבל הארץ הזה יהיה מדהים.

אז אני מסכם. שאטלים בשישי ובמוצ"ש. שאטלים בשעות שאין היום רכבות. שאטלים או רכבת תגבור בשעות העומס, כי זה בלתי ניתן להכלה המצב שקורה. קו 378 אחר כך זה דיון אחר. ובבקשה תשתפו אותנו, תשקפו לנו איך העבודות מתקדמות.

אגב, אני אתמול צילמתי תמונה יפה של עבודות החשמול על רקע השקיעה. אותי זה משמח היום לראות את הדברים האלה, באמת. אז תשתפו אותנו.

שיתוף פעולה פשוט לא יאומן. אני שמחה לראות את זה, כי אתה לא רואה בשום מקום תושבים מצלמים, מפרגנים לרשויות, למוסדות.

אם נחזור לשיטות של ה-6 באוקטובר, אנחנו נקבל את ה-7 באוקטובר.

כנראה שהמשיח מגיע.

לכן אנחנו קמנו והבנו שאי אפשר לחזור ולהגיד מה לא ולמה כולם אשמים. יאללה, עכשיו אנחנו א', מחזירים את החטופים בדיוק כמו שאמרת, מחזירים את החטופים ולא מתפשרים על הביטחון. והתפקיד שלנו כתושבים זה לאפשר לחבל הארץ הזה לצמוח, כי תקשיבו, בבקשה תצאו עם דבר אחד מהדיון הזה, כשאנחנו נשקם ונצמיח את העוטף, וזה יהיה סיפור מדהים של כולנו, של כל העם הזה, אחר כך זה יקרה בכל המדינה בעזרת השם. זו משימת חיינו, בסדר? ולכן אנחנו פה.

בסוף זה תקציב, כן? ולכן כן מעניין אותי לדעת מבחינת המשרד, מה יש לך לספר לנו קצת מבחינת התקצוב של פרויקטים של רכבת ישראל, בדגש על הפריפריה. האם יש תוכניות להקצות משאבים לשדרוג התשתיות והחניונים?

אם יש לכם איזה משהו שאתם יכולים קצת להוסיף, כי בסוף אני מאמין שגם אם אנחנו נבין פה שצריכים עוד שאטלים, בסוף יהיו צריכים לבוא למישהו שיממן את זה. והשאלה היא, נכון שאמר פה מקודם אבשלום שאנחנו לא מדברים כרגע מבחינת תקציב, על זה לא דיברנו בכלל, אבל בסוף כן. רק כשזה יגיע לפתחכם, או כשזה מגיע לפתחכם, מה קורה עם זה?

אני אתייחס ממש מלמעלה. הסוגייה היא אכן לא סוגייה תקציבית. בשנים האחרונות משרד האוצר, ככה אפשר לומר קצת שחרר את הברז מתוך ההבנה שחייב לטפל במצב התחבורה במדינת ישראל. גם זה פוגע בפריון מבחינה כלכלית, במשק. אבל גם כדי לתת שירות טוב לתושבים, רווחה, לקדם שוויון הזדמנויות וכן הלאה.

בהתאם ההוצאה על פרויקטי פיתוח וגם על הפעלה גדלה משמעותית. תוכנית הפיתוח של רכבת ישראל הנוכחית היא 46 מיליארד. היא מצטרפת לתוכניות פיתוח קודמות. יש עוד תוכניות פיתוח, התייחסת לרכבות הקלות בירושלים בהיקף של 50 מיליארד. אנחנו מדברים על תקציבים מאוד מאוד משמעותיים.

מעבר לכך, מבחינת התקציב של ההפעלה. תקציב ההפעלה כיום השנתי, הסובסידי על הרכבת, הוא כמעט 4 מיליארד, 3.7. לפני שלוש-ארבע שנים, זה היה מיליארד שקל פחות. כלומר, אנחנו מדברים על גידול מאוד מאוד משמעותי גם להשקעה בתשתיות ופיתוח, וגם בהפעלה.

לגבי העניין של התשתיות, אני חייבת לומר. בשביל לתת, כפי שהרכבת ממשרד התחבורה התייחסו לסוגייה הזאת באופן מצוין, כדי לתת את השירות המיטבי צריך להשקיע בתשתיות. אנחנו לא רוצים להישאר במצב שהיינו עכשיו, או לפני שנה וחצי, או לפני שלוש שנים. אנחנו חייבים לתת שירות הרבה יותר טוב. אנחנו רוצים להגיע ליעד של 300 מיליון נוסעים ב-2040.

בשביל להגיע ליעד הזה ולא להישאר ב-70 מיליון נוסעים, חייב להגדיל את התדירות, חייב להגדיל שירות. בשביל זה צריך עוד מסילות, עוד תשתיות. השקעה. צריך פרויקט חשמול. זה אומר שיהיו תקופות מסוימות שתהיה סגירה שהיא כמה שיותר מאוזנת כדי לתת מענה.

אני רק אדגיש. באמת, מבחינה תקציבית ניתנו היקפים מאוד משמעותיים הן לפיתוח והן להפעלה. מעבר לכך, אנחנו ראינו בשיח של הרכבת, אבל כמובן שזה לא אמצעי התחבורה היחיד, יש גם את האוטובוסים.

יש לי שאלה: מי מפקח על זה? כלומר, מי אמור לפקח? האם זה האוצר? משרד התחבורה? מי אמור לפקח שבאמת הפרויקטים יוצאים בזמן ומסתיימים בזמן? כי אני אומר עוד פעם, בסוף יש אולי משאבים, יש דברים, אבל כמו שאמרתי ההסתכלות שלי, בסוף החולה ימות עד שאנחנו נגיע לזה.

ואני מתכוון לומר דבר אחד. אני לא רואה את האנשים כמו שהדגשתי, ואני מדגיש את זה שוב, אני כבעל רכב היום ואשתי עם רכב, כמו שאמרתי, אני לא חושב שאשתי מחר תמכור את הרכב ותיסע באוטובוסים או ברכבות.

בסוף בן אדם מתרגל לרכבים, בסוף עומסי התנועה שיש היום, למשל בירושלים כדוגמה, ואת רואה את זה בכל הארץ בכל מיני מקומות, אי אפשר לנסוע. יש שעות שאתה אומר לעצמך, אם אני לא יוצא מהבית בשש וחצי בבוקר, לא שווה לי כבר לצאת.

פה מהבניין אני משתדל לא לצאת, יש שעות שאתה לא יוצא מפה. רק לעבור פה ולצאת לכיוון היציאה. או שפשוט אתה לא קובע פגישות בחוץ בשעות כאלו. וזה קורה במדינה ברמה שלא יוכלו להחזיר את זה אחר כך. אני לא רואה בן אדם אחד שפשוט ישאיר את הרכב בצד וייסע ברכבת או משהו כזה.

לכן אני אומר, דווקא הזמן, מעבר כמו שאמרנו שזה עליות גדולות מאוד למשק כל הדברים האלו והכל, בסוף אם אנחנו לא נגמור את זה כמה שיותר מהר, ולא נוודא שעד סוף שנה באמת הדברים האלו מסתיימים, ולא שיגידו ניסינו אבל קרו תקלות ובלת"מים וכל מיני דברים, וכן מה אפשר לעשות, זה ייגמר בסוף שנת 2026. הדבר הזה לא יכול לקרות. והשאלה, מי אמון לפקח על זה ומי באמת מפקח? באמת, שאלה אמיתית.

אני אתייחס לזה. גם משרד האוצר וגם משרד התחבורה. משרד האוצר, אותנו, זה מאוד מעסיק. מקודם התייחסו להסכמים שהיו במסגרת תוכנית החשמול. חלק מהסגירות שישנן, זה איזונים בשביל לראות איך מצד אחד נותנים מענה טוב בשירות, מצד שני מסיימים את הפרויקט בזמן.

כלומר, אילו עכשיו לא היה ניתן שירות בכלל, יש השבתה כמו שהצליחו לעשות בקורונה, לגבי טבעת השרון, אז הפרויקט היה מסתיים הרבה יותר מוקדם. אבל יש כאן מחיר. אנחנו ככלל משתדלים להגביר את המעקב, את הפיקוח, את שיתוף הפעולה, על מנת לסיים את הפרויקטים כמה שיותר בזמן, שהחברה מבצעת ועושה את זה על הצד הטוב ביותר.

יש גם דברים שאינם תלויים בה. בסוף קבלנים חיצוניים, לפעמים קבלנים מחו"ל, אנחנו בתקופת מלחמה, שישנו קושי. אבל ברור שזו נקודה קריטית מבחינתנו, כי ככל שהפרויקט יסתיים מוקדם יותר, נתחיל לתת שירות ומענה טוב יותר לאזרחים. שזו הסיבה שמלכתחילה השקענו תקציב בפרויקטים הללו.

אז אם אני מפרט את זה בשבילי כתושב, אני הדיוט ולא מבין הרבה בחייב וזכאי ורשאי וכל הדברים האלה שאני לומד, את אומרת שיש קאפקס מאוד גדול של עשרות מיליארדים שכבר אושרו והצטרפו, ויש את האופקס, הסובסידיות האלה, אמרת 3.7 מיליארד.

לא בדיוק.

אוקיי. אז בעצם כשרכבת ישראל יבואו אלייך ויגידו אנחנו צריכים אקסטרה כסף כדי לתגבר את השאטלים, את תגידי אני מבינה שהעוטף, קו הנגב המערבי, זה לא פתח תקווה וזה לא טבעת השרון, זה לא מקום אחר, זה המקום שהעיניים צריכות להיות נשואות אליו, ולכן אנחנו כמשרד האוצר הולכים לתמוך בכם ולאפשר לכם לעשות את כל הדברים שאתם עושים. שזו אחלה בשורה, אני מאוד שמח שזה הכיוון.

אני דווקא הבנתי שאת אומרת שזה כבר קיים בתקציב ההפעלה והם לא יתנו אקסטרה.

אנחנו צריכים לדרוש שיהיה את המקום הזה – סליחה שאנחנו עושים את המלחמה של רכבת ישראל – שרכבת ישראל תבוא למשרד התחבורה, ומשרד התחבורה ירים תקציב כי כבר משרד האוצר מאשר את זה.

לא, אני אשמח רגע לדייק את הדברים. שוב, הסוגייה היא לא סוגייה תקצובית, וסך מסגרת התקציב היא מסגרת תקציב מאוד גדולה. כלומר, בתוכה ניתן להתנהל. המסגרת התקציבית היא מסגרת תקציבית שנסגרה בהסכם הפעלה מול רכבת ישראל.

מבחינת ההוצאה עצמה, אגף רכבות ואגף כלכלה במשרד התחבורה מאשרים את ההוצאות, את השימושים. מכיוון שהייתה סגירה של קו הרכבת בשדרות בשנה האחרונה, אנחנו באופן חד פעמי הגדלנו את אפשרות ההוצאה לעניין השאטלים על מנת לתת מענה לסוגייה, ואנחנו מתנהלים בתוך המסגרת התקציבית. זה לא בדיוק קאפקס ואופקס, אלא יש תקציב שמיועד להשקעות בפיתוח, ויש תקציב שמיועד להפעלה. בפועל, בשנה, ההוצאה השנתית של הרכבת על הפעלה ועל הקמת תשתיות היא כמעט באותם ההיקפים.

אז בעצם לא תהיה תוספת לשאטלים עכשיו שצריך? כי את מבינה שיש עכשיו עניין של חשיבות לשאטלים.

השרה אמרה שלשאטלים אין שום בעיה.

השרה מחר באופקים אגב.

המדיניות היא שעל כל רכבת שנסגרת אנחנו נותנים שאטל, ועל כל מוצא יעד שנסגר אנחנו נותנים שאטל.

אז למה הגענו לפה וגילינו שאין תגבור? למה היינו צריכים להגיע לפה?

אנחנו דיברנו על זה מקודם. אנחנו הסתכלנו גם על הביקושים.

אהד, היא לוקחת על עצמה שבדיון הקרוב שיש להם פעם בשבוע הם יישבו, ואני אבקש שיזמינו אותך גם בעניין הזה ושיבדקו. אתם עושים את העבודה שלכם, אתם תבואו עם הנתונים שאתם מכירים, הם יישבו עם הנתונים שיש להם.

ואמרתי עוד פעם, אפילו ננסה את זה כפיילוט בחודש הקרוב. צריך את זה? יהיה. לא יצטרכו, כולנו נשמח שיהיה פחות כלי שיסתובב ריק בכבישים.

אני מזמין את היו"ר לבוא לנתיבות לראות בחניון של הרכבת מאות רכבים שעומדים, וכולם עולים לרכבת ונוסעים. לא נוסעים בפרייבטים.

אנחנו שמחים על זה מאוד.

אבל צריך לתת יותר שירות.

אנחנו לא מבקשים שאטלים בעלמא. מתל אביב לאשקלון מגיעות שלוש רכבות בערב כל שעה, אבל רק שאטל אחד יוצא כל שעה דרומה משם. בעיקרון, על כל רכבת שמגיעה מתל אביב לאשקלון צריך לצאת שאטל.

כנ"ל, הרכבת האחרונה מגיעה לאשקלון מתל אביב ב-00:40. אין שאטל שמתואם, השאטל האחרון ב-23:50. זאת אומרת, תושבי נתיבות לא יכולים להישאר בתל אביב עד 23:30 לרכבת האחרונה, הם צריכים לעלות על הרכבת של 22:30 כדי שיהיה להם שאטל.

אבל היום, סליחה, אין שאטל מאשקלון לנתיבות בערב?

לא, יש עד 23:50, אבל הרכבת שמגיעה ב-00:40, אין לה שאטל ב-00:50.

תראו, אני אומר לכם, אנחנו נבדוק את זה. אלון יושב פה, אני יושב פה, לימור יושבת פה. אנחנו נבדוק את זה ואיפה שצריך ניתן מענה.

חברים, אני רוצה לסיים את הדיון. דבר ראשון, אני מברך באמת על כולם שהגיעו להיענות, וכמובן על הקשב ועל טון הדיבור. אני באמת ברמה האישית מעריך את זה. ועדות כאלו ממלאות אותי עוד, לעשות עוד דיונים. אני אומר את זה ברצינות.

אני חבר בהרבה ועדות. יש מקומות שקשה לך להיכנס אליהם, ודווקא השיח וההבנה והרצון, אני חושב שהוא חשוב מאוד. כולנו פה סביב שולחן אחד לעשות הכי טוב למען האזרחים, וכמובן להפחית כמה שיותר את העלויות בינתיים. דהיינו, לא להוציא סתם הוצאות מיותרות, הכל בשביל שכל.

אני אתן לך לדבר לפני שאני אסיים, בבקשה. רק אם אפשר בקצרה, כי מתחילה מליאה עוד ממש כמה דקות.

שלום לכולם. אני אוראל שמיאן, בן 16 וחצי, תלמיד כיתה י"א במקיף ה' דרכא באשקלון. אני יו"ר מועצת התלמידים והנוער של מחוז דרום, ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית.

הרכבת היא באמת כלי משמעותי לא פחות מהאוטובוסים. היא הדרך שלנו להגיע ללימודים מדי פעם, לעבודה, למפגשים חברתיים עם חברים מכל הארץ, ולפעמים גם סתם לצאת קצת מהעיר וליהנות. המציאות שלנו אבל היא קצת אחרת.

בני נוער בפריפריה נאלצים לצאת מהבית חצי שעה ואפילו שעה לפני הזמן שהרכבת יוצאת. אנחנו צריכים להמתין המון זמן בתחנות, ולפעמים גם לוותר על נסיעות חשובות ויציאות עם חברים, רק בגלל שאין לנו מענה ופתרון מתאים לאיכות הרכבות בפריפריה.

המצב הזה לא שוויוני והוא גם לא הוגן, הוא יוצר פער משמעותי בין המרכז לפריפריה. ואני ממש מסכים עם עתיד לעוטף, צריך למחוק את המילה הזאת פריפריה-מרכז, מסכים לגמרי. כולם מדברים על הרצון לחיבור לפריפריה, וכמו שאמרו, נכון לגמרי. אבל אנחנו לא באמת רואים את השינוי בשטח. לא רואים את המאמץ שכן כאן רואים אותו מובא לידי ביטוי, אבל בשטח אנחנו לא רואים אותו.

אני אתן פה דוגמה. אם אני צריך לעלות על רכבת מדימונה לאשקלון, התדירות שלה היא ארבע פעמים ביום. אני צריך לעשות שתי החלפות, גם בלוד וגם בבאר שבע, ואני גם נמצא בנסיעה של כמעט שלוש שעות. המצב הזה לא באמת מאפשר לנו דרך אחרת להתנייד.

מעבר לכל הדברים האלה, אנחנו צריכים לשים לב שהכבישים נהיים מסוכנים מיום ליום. מקרי התאונות רק עולים ובני נוער מפחדים לעלות על הרכבים, מפחדים להוציא רישיון. אני אישית מפחד לעלות על רכב. אומנם לא עברתי תיאוריה, אבל אני מפחד לעשות את התיאוריה שלי ולעלות על הרכב, להתחיל שיעורי נהיגה, כי אני מפחד שיקרו תאונות, כי אנחנו רואים את זה רק עולה. והמחירים של הרכבות ובכלל של התחבורה הציבורית, גם הם רק ממשיכים לעלות. אז אם אתם רוצים להשאיר את הנוער בבית בלי דרך התניידות, זו בדיוק הדרך.

הפתרונות, אני יכול להגיד שהם כבר קיימים. ניתן להרחיב את שעות הפעילות של הרכב, במיוחד בשעות הערב, הלילה ובסופי השבוע, שזה בדיוק הזמן שבו הנוער נפגשים עם חברים, הולכי מדי פעם לעבודה. צריך וחייב להגביר את התדירות בשעות העומס וליצור תיאום טוב יותר בין הרכבות לאוטובוסים.

בנוסף, כדי לאפשר מצב שבו כל אדם יכול ליהנות משירות הרכבות בפריפריה, צריך להסתכל ולהתחיל להתייחס גם לאנשים עם קשיים כלכליים. בהנחה כוללת לתושבי הפריפריה הסוציו-אקונומית במדינה.

אנחנו צריכים לזכור שבסופו של דבר שירות הרכבת הוא לציבור, ואנחנו צריכים לעבוד כדי שנתאים את המערכת הזו לכל הציבור, לפריפריה ולמרכז, לאנשים עם קושי כלכלי ולאנשים בלי קושי. לכולם. הגיע הזמן שאיכות השירות בפריפריה ישתנה ויראה התחשבות אמיתית בצרכים של התלמידים, הנוער, ובשביל כל התושבים בפריפריה. אנחנו לא מבקשים פריבילגיות, אלא רק שוויון הזדמנויות בסיסי. תודה רבה.

תודה, אוראל. תודה רבה באמת על הדברים, צעיר בן 16 וחצי, כל הכבוד. שיהיה לך עתיד מזהיר בעזרת השם.

אני חושב שזה היה חשוב הדיון הזה, ושמענו גם את המאמצים הגדולים שרכבת ישראל עושה. אני גם מברך מאוד את הארגון הגדול שקם, לצערנו מנסיבות לא כל כך טובות, אבל באמת עושה רבות. יש לנו את התושבים עצמם.

אני כן אבקש לעשות דיון עוד ארבעה חודשים בערך, דיון מעקב לראות מה התקדמנו. כמו שאמרנו, שלא נגיע לחודש דצמבר ונגיד עוד פעם צריכים עוד איזה שנה. נשמע איפה הפערים ואני מקווה שלא יהיו פערים. אני מקווה שבאמת אנחנו נראה שהעסק מתקדם ובאמת כמו שאמרת אבשלום, שאנחנו באמת כבר בתחילת אוגוסט או במהלך אוגוסט נראה באמת שנפתח לפחות עד אופקים, או לפחות חלק כן נצליח לקדם לפני דצמבר. מאוד חשוב.

ובדיונים אני מאוד מבקש, לא יודע אם כל שבוע, בסוף גם הם עסוקים, אבל לפחות לשמוע את הצרכים ולעקוב שבאמת אנחנו מבינים אחד את השני ועושים הכל. ואם צריך משהו מבחינה תקציבית, אני שומע שאין בעיה, אבל אם יש איזו בעיה, נשמח לעזור בעניין הזה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:57.