פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
ועדת המדע והטכנולוגיה
17/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 59
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ה (17 בפברואר 2025), שעה 12:38

דיווח שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, ח"כ גילה גמליאל, על פעילות משרדה

חברי הוועדה: יאסר חוג'יראת – היו"ר

אפרת רייטן מרום
יוסף עטאונה

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל
אברהם דומב - מדען ראשי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

ד"ר אבי רווה - סגן המדען הראשי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

עומר שכטר - משנה למנכ"ל, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

ברק גטניו - ראש אגף קשרי חוץ, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

ד"ר ויקטור ישראל גוסלקר - ראש אגף בכיר קו האופק, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

יואב אילון - מנהל תחום בכיר טכנולוגיה ומו"פ, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

מיכל בן סימון - ייעוץ משפטי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

משה איצקוביץ' - מ"מ מנהל אגף תקציבים, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

יוסף גדליהו - מנהל תחום בינה מלאכותית, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

שני אדרי-עמרן - אגף קש"ח, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

רועי גולדשמידט - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

צח שנרך - משנה למנכ"ל, רשות החדשנות

פרופ' נגה קרונפלד-שור - יו"ר המולמו"פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

תא"ל במיל' אורי אורון - מנהל, סוכנות החלל הישראלית

אלון זסק - מנכ"ל, חקר ימים ואגמים לישראל, מכוני מחקר ממשלתיים

דוד זיגדון - מנכ"ל, מיגל מכון מחקר מדעי, מכוני מחקר ממשלתיים

אחמד שייח מוחמד - מנכ"ל מו"פ אגודת הגליל בשפרעם, מרכזי מו"פ אזוריים

אורית הרשטיג-כהן - מנכ"לית מו"פ מדבר וים המלח, מרכזי מו"פ אזוריים

פרופ' דוד הראל - נשיא, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

אסתר סיוון - מנכ"לית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

יהודה גרמן - מנכ"ל מו"פ אזורי מזרח, מרכזי מו"פ אזוריים

מאיה שוורץ - מנכ"לית, איגוד ההיי-טק הישראלי

גילת פיש - דודה של שגיא דקל חן שחזר מהשבי

עינב צנגאוקר - אימא של מתן צנגאוקר שחטוף בעזה

הדסה לזר - אחות של שלמה מנצור שנרצח ומוחזק בעזה

לוי בן ברוך - דוד של עידן אלכסנדר שחטוף בעזה

ורדה בן ברוך - סבתא של עידן אלכסנדר שחטוף בעזה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנרצחה ומוחזקת בעזה

לי סיגל - אח של קית' סיגל שחזר מהשבי

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי

צורית פניגשטיין - אימא של מעוז שנפל בקרב ולקצין לוחם, אימהות הלוחמים

נאווה לישה - אימא של דביר לישה שנפל בקרב

שירה דנדקר - אחות של דביר לישה שנפל בקרב

רחל ויצן - אימא של עמיחי ויצן שנפל בקרב

תמי סלע

איילת חאקימיאן

יפעת לוי ישראל

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דיווח שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, ח"כ גילה גמליאל, על פעילות משרדה

בוקר טוב לכולם, היום 17 בפברואר 2025. לפני שנתחיל את הדיון המקצועי בוועדת המדע והטכנולוגיה, קודם כול יש סרטון של משפחות החטופים ואחר כך ניתן להם לדבר לפי הסדר שיש לי.

"להיות חטוף, אתה נמצא בתופת, אתה נמצא בתופת שאתה לא יודע מה ילד יום. מרבית השבי הוא היה במנהרות, יחף, התקלח אחת למספר חודשים אם בכלל, הוא רזה כ-20 קילוגרם. הוא כמעט ולא קיבל אוכל בכל תקופת השבי, לפעמים הם אכלו רק רבע פיתה, לפעמים רק פעם ביום. הם עברו אלימות פיזית קשה, השפלות יום-יומיות, התעללות פיזית ונפשית, טרור פסיכולוגי מתמשך, והמחבלים היו חמושים כל הזמן, איימו עליהם ללא הפסקה, הם כל הזמן היו עם נשק.

"אתה לא אתה. הם היו סגורים במנהרה מהיום הראשון עד יום השחרור, ללא אור, ללא תקשורת, הוא לא ידע מה קורה בחוץ. אתה מקשיב לכל דבר שהם אומרים לך כי אין לך ברירה, כי אתה יודע שאם לא, זה יגמר בכדור בראש. והם פשוט יודעים איך לטמטם לשבויים את המוח ולהוציא להם את המיץ.

"אותך נקבור בעזה, אותך נשים פה, אותך נביא לכלבים, שיאכלו אותך הם, אני אזרוק את הגופה שלך שם. היו שם פסיכופטים. העינויים שעמית תעבור יכולים אולי לתת מושג על היחס כלפי מי שנחשד כחייל בשבי החמאס. המחבלים נהיים מתוסכלים מיום ליום, הרי הפחד הכי גדול זה להישאר שם לבד."

שלום. צפיתם בחטופים של שלב ב'. אני דודה של שגיא דקל חן שחזר הביתה בשבת, הרגשה מדהימה. שגיא חזר בעסקה, שגיא חזר בעסקה. עסקה היא מה שמחזיר את החטופים שלנו. שגיא חזר לבנותיו, לאשתו אביטל, כל עם ישראל ראה את המראות האלו, אני לא חושבת שמישהו נשארה לו עין יבשה בשבת בבוקר, לראות את החיבוק הזה בצומת רעים, החיבוק שלו עם אביטל, עם אימא ואבא, ולמשמע שיש לו בת שהוא עד היום, עד שבת לא הכיר. שמע את השם שלה פעם ראשונה, שחר מזל. לא חושבת שנשארה עין יבשה באותם רגעים.

שגיא חזר בעסקה ויש שם עוד 73 שחשוב שיחזרו בעסקה וכמה שיותר מהר. אנחנו זכינו ולכולם פה, כל המשפחות פה, מגיע לזכות, אין איפה ואיפה, לכולן מגיע לקבל את החיבוק הזה וכמה שיותר מהר, כמה שיותר מהר. תודה.

תודה, גילת. עינב.

השרה גמליאל, כל הזמן את אומרת שהיחידים שמונעים עסקה הם חמאס; אבל חבר שלך, שותפך לממשלה לשעבר בן גביר, הודה שסיכלתם עסקאות ביחד. אני רוצה לדעת מאיפה יש לך את האומץ לשקר ככה במליאה כשאת אומרת את הדברים האלה, כשאת יושבת בישיבות קבינט ויודעת מה האמת שקורית שם בין ארבע קירות.

שמעתי שאת מתמודדת לתפקיד הנשיאות, אני רוצה להבטיח לך, אם אתם תחזרו להילחם בידיעה שהחזרה ללחימה תעלה בדם של חטופים חיים ולוחמים, אני אישית אדאג שאת לא תמוני להיות נשיאת המדינה. איך את יכולה בכלל לחשוב על ג'ובים ולהריץ את עצמך בזמן שהבן שלי נחטף בזמן המשמרת שלך? איך את יכולה לשבת בקבינט מבלי ללחוץ על ראש הממשלה לתת מנדט מלא לראש המוסד, לראש השב"כ ולאלוף ניצן אלון כדי להתחיל לדון, רק להתחיל לדון, למען השם, בשלב ב'? איפה האחריות שלך? למה אני לא שומעת אותך זועקת מהיום ה-16? חתמת על הסכם מלא, איך את מרשה לעצמך להפר אותו?

את כשלת ב-7 באוקטובר, לא היה לך מודיעין אז. אם עכשיו תצביעי או לפחות תתני את חוות דעתך כי את משקיפה או לא יודעת על תקן מה את יושבת שם, אבל לפחות תדעי שכמו שלא היה לך מודיעין ב-7 באוקטובר על הטבח הנורא שקרה במשמרת שלכם, לא יהיה לכם מודיעין כדי לחזור עכשיו ללחימה. זה יעלה בדם יקר וכבר שילמנו, שילמנו את מחיר הדם, שילמנו. אזרחים, לוחמים, שוטרים, חטופים. עד מתי?

תפסיקו עם כל המשחקים האלה. אם אתם מפחדים מהאיומים של סמוטריץ', תעמידו אותו במקום, תשתמשו באנשים אחרים בממשלה שמוכנים לתת לכם רשת ביטחון. תצילי את מתן שלי, תצילי את כל הגברים הצעירים, את החיילים, את מי שעדיין בחיים. תדאגי להביא לקבורה את מי שנרצח בשבי או את מי שנחטף כבר מת. תעשי את המוטל עלייך כנבחרת ציבור.

תסתכלי לי בעיניים, גילה, טוב טוב, אם מתן שלי לא יחזור הביתה, אם כל החטופים לא יחזרו הביתה, אם אנחנו כמדינה נפר הסכם שאנחנו חתמנו עליו שמשמעו להחזיר את כל החטופים כולל סיום המלחמה, אם אנחנו נפר את ההסכם הזה, זו שוב פעם הפרת האמון בין האזרחים לבין ההנהגה. אל תתפלאו מה יקרה אחר כך. אם אתם תפוצצו את העסקה הזו, אם אתם לא תלכו עד הסוף כפי שחתמתם ואם אתם תיתלו בכל מיני רעיונות הזויים שלא קשורים עכשיו, קודם כול חטופים, כל עיסוק במשהו אחר יעלה לכם ביוקר. הציבור ישפוט אתכם, אני אשפוט אתכם, ואני אתחיל בך.

הדסה.

צוהריים טובים, שמי הדסה לזר ואני אחותו של שלמה מנצור שנחטף מקיבוץ כיסופים. שלמה אחי הבכור נחטף מביתו, מהמקום הכי בטוח במדינה, מביתו, ממבצרו, ממיטתו. הוא נחטף אזוק ומוכה, הובא למכוניתו כשמפתחות האוטו שלו בידם, ויצאו איתו לעזה. מאותו היום נפלו עלינו השמיים. שלמה קיבל את התואר המפוקפק ביותר, החטוף הכי מבוגר בעזה. נחטף בגיל 85 וישאר לנצח בגיל הזה. מיום חטיפתו לא קיבלנו ממנו אות חיים עד שבשבוע שעבר הגיעה הדפיקה בדלת וקיבלנו בשורה קשה ומרה, בשורת איוב. שלמה שלנו נחטף ונרצח בחג שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, וגופתו מוחזקת בעזה. כמעט 500 ימים שהתהלכנו בין תקווה לייאוש.

כמובן שהבשורה הזו פילחה את ליבנו השותת דם. אנחנו מבכים את גורלו המר של שלמה אחי שניצל משואת הפרהוד בעיראק כשהיה ילד ועלה לארץ האהובה בהיותו נער ועבר כאן שואה בזקנתו, בארץ המובטחת. כמעט 500 ימים חיינו בתקווה ובתפילות ששלמה בין החיים. היום, 500 ימים מאז חורבן הבית השלישי שלנו, חורבן הבית והרס הערכים שגדלנו עליהם שלא משאירים אף אחד בשטח, לא משאירים מאחור, והיום אנחנו רואים שהחטופים שלנו עדיין שם, 500 ימים שהם נמקים בשבי.

שמעתם את דברי החטופים ששבו, הבטן מתהפכת למשמע העדויות הקשות ולמראה שלהם. אנחנו מבקשים מכם, נציגי הציבור, ללחוץ על מקבלי ההחלטות לפעול מייד לעסקה מיידית כוללת שתשיב את כל החטופים בעסקה אחת, את החיים לשיקום, ואת הנרצחים לקבורה ראויה בארצנו. רק זה יהיה הניצחון המוחלט שלנו במדינה האהובה שלנו. ואם הגברת גילה גמליאל נמצאת כאן, אני באמת אשמח לשמוע ממך כמה מילים על כל הנושא הזה שלנו.

תודה, הדסה. נעבור ללוי בן ברוך.

אנחנו ישבנו אצלך בתחילת הדרך וניסית לעזור לנו.

שלום, קשה לדבר אחרי הדברים של הדסה. אני דוד של עידן אלכסנדר, אזרח אמריקאי שעלה והתנדב, עלה לארץ ישראל והתנדב כדי להגן על הארץ, על מה שהמדינה מייצגת, על הערכים, על העם. מתוך אהבה באמת והערכים עליהם התחנך עזב את חייו הנוחים באמריקה, עלה והתנדב, סיים את מסלול גולני ונחטף בבוקר שמחת תורה מהמוצב בו הוא הוצב.

אני רוצה להגיד קודם כול, לראות את שגיא חוזר וכל השבים, קודם כול, הדבר הזה מתאפשר בראש ובראשונה בזכות חיילי צה"ל שלוחמים והחללים שמסרו נפשם והמשפחות השכולות, וליבנו איתם, מוקירים להם תודה עמוקה, וזה בזכותם. אנחנו צמים היום, עכשיו אנחנו כבר בצום של 500 דקות. מה זה 500 דקות? החטופים כבר צמים 500 ימים. אנחנו רואים את המצב שהם חוזרים, את הצורה שהם חוזרים, שומעים את העדויות, אין פה שום מקום לדמיון כבר, זו ידיעה מוחלטת. אי אפשר להגיד לא ראינו, לא ידענו. אני לא יודע מה עוד צריך להגיד, מה עוד צריך לשמוע כדי להסביר את הדחיפות והבהילות שצריך להציל אותם.

השבוע אנחנו קראנו בשבת בפרשת יתרו, מעמד הר סיני, בני ישראל הולכים לקבל את התורה, את הקוד המוסרי, את עשרת הדיברות. ומה כתוב בקוד הזה? מה הם אמרו קודם כול? הם אמרו נעשה ונשמע. קודם כול לעשות, נעשה את התורה, ומה יש בתורה? יש ואהבת לרעך כמוך, יש ואין מצווה רבה כפדיון שבויים, צריך כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים, כאילו הוא עצמו יושב במנהרות בעזה, כאילו הילדים שלו, התינוק, הילד, האישה, הסבא, הסבתא, הם יושבים עכשיו בעזה ומתחננים, תוציאו אותנו. זה עידן קורא אלינו. זכינו לקבל אות חיים בראש חודש כסלו, לראות את עידן ברגע של שבר עמוק בוכה וזועק את זעקת כל החטופים שקולם לא נשמע.

קודם כול צריך לעשות, צריך להוציא את החטופים, קודם כול, זה הדבר המוסרי והנכון שצריך לעשות. לא יעלה על הדעת שבדעתו של מישהו שעידן שהגיע לכאן כדי להגן על הארץ, על מדינת ישראל, או מתן, או שאר החטופים, לא יחזרו במתווה הזה, הנוכחי. מה קורה לחברה שמאבדת את המצפן המוסרי שלה? זה גם לא חדש. התמונות שאנחנו רואים מזכירות לנו תמונות מחרידות מלפני 80 שנה, אבל המצב המוסרי הזה שמישהו בכלל דן האם נחזיר אותם כעת, נחזיר אחר כך, זה גם לא חדש, אין חדש תחת השמש.

לפני 2,500 שנה, תפתחו, במקרה נקרא את זה גם השבת, את ההפטרה בספר ירמיהו, מה קורה לחברה שמאבדת את המצפן המוסרי שלה, ששריה ומנהיגיה מאבדים את זה. זה חורבן מוסרי שמוביל לחורבן מסוג אחר. המתחיל במצווה אומרים לו גמור. המתווה התחיל, אנשים יוצאים החוצה, והמשימה שלכם, נבחרי הציבור, היא להשלים את העסקה הנוכחית. אתם צריכים לראות בדוחק השעה, העסקה הביאה למעלה מ-100 חטופים, במבצעים צבאיים הוצאנו שמונה. תשלימו את העסקה עד החטוף האחרון.

אנחנו רוצים לדעת מתי עידן חוזר, מתי מתן חוזר, מתי כל אחד מהחטופים חוזר. לא יכול להיות שהם נמצאים באוויר. יהיה שלב ב', יהיה שלב ג', איך שלא תקראו לזה. יש לכם את הכוח. אמר שלמה המלך, מוות וחיים ביד הלשון. האמירות שלכם, ההצהרות שלכם, עם מי תלכו לדבר אחרי הישיבה הזאת, יש לזה את הכוח. ולכן באנו לפה, אנחנו מבקשים מכם, תלכו, תשפיעו על מי שצריך, תגידו את הדברים, צריכים להשלים את העסקה הזאת. אנחנו רוצים לראות את כולם בבית. ואני אסיים בדומה למשפט שנאמר, שמרדכי אמר לאסתר, ומי יודע אם לעת כזאת הגעתם לכנסת ישראל. תודה רבה.

ורדה בן ברוך.

שלום לכם. תודה ללוי, לדוד היקר של עידן שמשמיע את קולו בכל מקום שאפשר והוא, כמו שאומרים, משמיע, אבל עד מתי? עד מתי נשמיע את קולנו? עד מתי? אתם צריכים באמת לפתוח את הלב, שהלב שלכם יהיה פתוח לשמוע אותנו, לשמוע את הזעקות של החטופים. אני רוצה להגיד לכם, לספר לכם, שיעל, אימא של עידן, הגיעה לארץ. הלב של אימא אומר לה הכול. היא הייתה פה בזמן שהוא נחטף, הגיעה גם בזמן של אות החיים, הלב שלה אמר לה להיות פה, לא הייתה לה שום סיבה אחרת. והיא הגיעה לארץ והיה את אות החיים מעידן, זה היה ב-421 יום, היום אנחנו ביום ה-500. ועכשיו יעל הגיעה לארץ עוד הפעם ואני מתפללת שזה יהיה בשביל לקחת את עידן הביתה.

ועכשיו אני רוצה לקרוא לכם מה יעל אומרת: "כבר 500 ימים אני מחכה להניח שוב על הכתף של עידן את הראש שלי ושעידן יהיה בבית, ובעזרת השם שזה יהיה במהרה". תודה רבה לכם, ותפתחו את הלב שלכם באמת. ואני רוצה להגיד לראש הממשלה, כמו שעידן אמר וביקש, תהיה חזק, תהיה חזק, תהיה חזק, תוציא אותנו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, ושזה יהיה במהרה, השתא בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן. אני רוצה להגיד לכם, אנחנו בצום, לוי ואני, אנחנו בצום, כנגד 500 ימים שהם שם אנחנו בצום עד 20:00. אני יודעת שהם עוברים גיהנום ואני לא רוצה לחשוב מה שעידן הנכד שלי עובר, הוא גם חייל, אבל אני רוצה לשלוח לו רק אור ותקווה ואמונה שהוא יחזור אלינו במהרה. תודה רבה לכם.

תודה. צורית פניגשטיין.

לפני שאני אציג את עצמי, אני כואבת את הכאב הזה וזה כאב מדמם של כל עם ישראל. אנחנו כולנו בתפילה גדולה שנזכה לרגעים השמחים שהם חוזרים הביתה. אני אימא של מעוז, מעוז הבן שלי נהרג בג'באליה. הוא יצא להגן עלינו, אבל הוא לא חזר. אשתו נשארה לגדל לבד את התינוקת הקטנה שהוא עזב מאחורה. לי אין תקווה אפילו, הוא לא יחבק אותה חיבוק אבהי ומרגיע, הוא לא יהיה מאחוריה בכל התחנות בחיים שלה, יתמות נוראה. מעוז נהרג בטבת, מייד לאחר הפסקת האש. הכוחות שנסוגו בהסכם הביאו להפקרות ולחזרת כוחות חמושים למקום שבו נהרג בני מאש צלפים. אני מחיר העסקה.

אני רוצה שכולם ישובו, אני חושבת שזו חובה מוסרית של מדינת ישראל, וגם אני יודעת שיהיה מחיר, אבל תסתכלו עליי כשאתם אומרים מחיר, אני המחיר. כל קטועי הגפיים והפצועים הם מחיר יקר מאוד של חזרת האויב לעמדת כוח. כל מפקד בצה"ל רוצה שבמשמרת שלו יחזרו חטופים, שלא יהיה בלאגן, שלא ימותו אזרחים פלסטינים, אבל רק חיי החיילים חשובים פחות. אם יפצעו או ימותו חיילים זה לא יכתים את המשמרת שלו, כי אין מה לעשות, חיילים פצועים או מתים זה מחיר שלוקחים בחשבון כשיוצאים למלחמה.

אף אחד לא רוצה מלחמה, כולם רוצים הפסקה, לא רוצים אש. אנחנו רוצים את החטופים בבית, רוצים גם שהחיילים יחזרו, אבל מה האלטרנטיבה? מה האלטרנטיבה? המחיר שישראל מוכנה לשלם בהסכמים הוא מחיר ילדים בעוטף, חיילים נוספים שיהרגו בשיטת הפשיטות הנוראה הזאת. אנחנו צריכים להסתכל קדימה, נמאס כבר מהמלחמה הארוכה והקרה הזאת, אבל נילחם באויב שרוצה לכלות אותנו ומחזיק בני ערובה.

די לחימוש, הכלה ופינוק של האויב. אנחנו צריכים לחזור אחורה לימים שאין מים בעזה, אין אוכל, אין דלק. בשמחה, נדאג לכל הצרכים של האוכלוסייה שמה, אבל מייד כשישוחררו בני הערובה, אנחנו רוצים את האחים שלנו בבית עכשיו בהקדם, ככה פשוט. כדי לא לחזור ל-6 באוקטובר אנחנו צריכים לגדול, אנחנו צריכים להרים ראש, לייצר הרתעה וביטחון אמיתי. אני מבקשת תקומה לעם ישראל, אני רוצה אחדות, אני רוצה חיבורים ואני רוצה משמעות למוות שיש לנו בבית ולסבל שאשא עד אחרית ימיי.

שלום. שמי נאווה ואני אימא של דביר לישה, השם יקום דמו. דביר נהרג בבוקר שמחת תורה בחוף זיקים. הוא היה חייל גולני שגילה שמחבלים חודרים לחוף בזיקים ויצא השכם בבוקר כדי להילחם בהם. אבל 21 שנה קודם דביר נולד בגוש קטיף ברצועת עזה. הוא הספיק לחיות שם שלוש שנים עד שמדינת ישראל באיוולתה גירשה אותו ואותנו משם והפקירה, הפקירה את כל תושבי הנגב המערבי למדינת חמאס שעמדה לקום שם ברגע ששחררנו להם את השטח הזה.

דביר גדל והחליט שהוא רוצה להתגייס לגולני, וכשהוא רצה להתגייס לגולני, שאלתי אותו, תגיד, דביר, למה אתה צריך להתגייס לקרבי? הרי מדינת ישראל לא החליטה עדיין לנצח את האויב, היא מכילה סכסוכים, נותנת לאויב להתקיים פה, מסכנת את החיילים שלנו כשקושרים להם את הידיים בהוראות פתיחה באש חסרות היגיון. במי אתה רוצה להילחם? זה יהיה עוד סבב ועוד סבב ועוד סבב, ובשביל מה להתגייס עכשיו לקרבי? לך לגלי צה"ל, תשפיע על התודעה.

דביר לא ענה לי מייד, הוא ביקש לחשוב על זה. והמתוק הזה חשב על זה, ואחרי כמה ימים או שבועות, אני לא זוכרת, הוא חזר ואמר לי, ואת זה אני כן זוכרת, הוא אמר לי, אימא, תראי, לגבי ניתוח המצב, אני מסכים איתך, מדינת ישראל עוד לא החליטה לנצח את האויב ולכן גם מסכנים את האזרחים וגם את החיילים, אבל אנחנו חלק מעם ישראל ואנחנו ביחד עם עם ישראל בקצב שלו, גם אם זה יקח זמן וגם אם יהיו לזה מחירים.

בערך שבועיים לפני שהוא נהרג בחוף זיקים, ישבתי איתו על חוף אגם זיקים, קרוב למוצב שבו הוא היה. שאלתי אותו על העתיד שלו, אם יש לו תוכניות, אם יש לו מחשבות מה הוא רוצה לעשות אחרי הצבא, הוא אמר לי שהוא רואה את העתיד שלו בביטחון. אמרתי לו עוד פעם, למה ביטחון? אתה כל כך מוכשר, אתה כותב, אתה שר, אתה מדבר, הוא שנון, היה נורא נורא שנון ומלא הומור וחכם מאוד. לך לזירות התודעה, למה ביטחון? הוא אומר לי, לא יודע, אני מרגיש שהעתיד שלי זה בביטחון ואם צריך למסור את הנפש על זה, גם זה.

דביר מסר את הנפש שלו, הפרטית שלו, בשביל בחורים ובחורות ומלא מלא אנשים שהוא לא מכיר, כי יהודי אמיתי מעמיד את טובת הכלל על פני טובתו הפרטית. ומהמקום הזה, אני חושבת שזאת הצוואה שלו. אני מתחננת אליכם, נבחרי הציבור, להעמיד את טובת הכלל. גם החטופים שלנו שצריכים לחזור, כולם עד האחרון שבהם, צריכים לחזור כולם ביחד ולא בעסקאות עם השטן. הרי השטן הזה, החמאס, לעולם לא יתן לנו את כולם. הם חייבים להשאיר לעצמם קלפי מיקוח כדי להחזיק אותנו בגרון לנצח. לעולם הם לא יתנו לנו מרצונם את כל החטופים.

צריך לעשות מהלך אחר. העסקה תיתן לנו אולי עוד שניים-שלושה, אבל את הרוב הם ישאירו אצלם כי הם לא רוצים שננצח, הם לא יתנו לנו לנצח אם נישאר תלויים בהם, בעסקאות. ולכן לעסקה אין עתיד. העתיד שלנו הוא כשמדינת ישראל תבין עם מי יש לה עסק, תבין מי האויב שלה ותחליט לנצח אותו לגמרי. ואת האויב שלנו מנצחים, תופתעו, אפילו לא בעוד סבב, כי סבבים שבענו ולא ניצחנו בשום סבב, זה לא יביא ניצחון. הדבר היחיד שיביא ניצחון זה כשמדינת ישראל תודיע שאין יותר חמאס בעולם, היא לא מכירה בארגון הזה, ומאותו רגע רצועת עזה מסופחת למדינת ישראל וכל דקה שלא מגיע כל החטופים אלינו, מדינת ישראל מתקדמת עוד קילומטר בתוך שטח הרצועה עד שהאירוע הזה נגמר וכל החטופים בבית, כולל כולם, לא בטפטופים, כי בטפטופים בוודאי שלא נקבל את כולם.

אני חושבת שהצבא של דביר ושל מעוז ושל כל החיילים וגם של האחיין שלי, סרן אברהם בן פנחס, בן אחותי, שמסר נפשו ונהרג ברפיח, צבא של כולם הוא אותו צבא, אברהם גם כתב את זה. שום עסקה, רק לנצח אותם בכוח. וכשאנחנו נהיה מספיק חזקים, הם יתחננו שנקבל אלינו את כולם. תודה רבה.

לי סיגל.

תודה. לי, אח של קית', קית' של אביבה, את הסיפור שמעתם, ראיתם. שבוע הפסקת אש, מזמן, מזמן, מזמן אביבה יצאה על הרגליים, מייד התחילה לעבוד להחזיר את קית'. לקח יותר מ-400 יום, עוד הסכם אושר על ידי הממשלה, חטופים התחילו לצאת, אביבה המשיכה לעבוד, עובדת, עובדת, עובדת, קית' חזר במהלך דיפלומטי. יש הסכם, אושר בדוחא, הממשלה חתומה על ההסכם. הסכם לא טוב, בשלבים, זה נכון. לא טוב שעידן נמצא איפה שהוא, ברשימה שלא קיימת, לא טוב שענבר נמצאת איפה שהוא ברשימה שלא קיימת, אבל זה ההסכם, ואפשר לזרז.

אתם יודעים מה בין הדברים הראשונים שקית' אמר לנו? אני מבקש סליחה. שורד השבי מבקש סליחה שהמשפחה שלו סבלה כל כך שהוא חטוף על ידי חמאס. סיפר לנו שהוא ידע איפה הוא, עם מי הוא נמצא וקיבל החלטה שהוא שורד, הוא חושב עלינו שאנחנו סובלים. אחרי זה הוא שאל מה אני יכול לעשות לעזור לחטופים שעוד נשארים שמה לצאת. ואז הוא שאל, אני צריך להתעדכן מה היה בכפר עזה, מי נרצח, מי עוד נחטף ומי נשאר.

חטוף יצא משבי החמאס, כעבור יומיים-שלושה רוצה להתגייס למשימה להחזיר חטופים. קית' שואל, אתם מספרים לי סיפורים כאילו שנהיינו דבר פוליטי, החטופים, איך זה יכול להיות? איך זה קרה? למה? למה באמת? למה נושא החטופים נהיה דבר פוליטי? למה המשפחות בראש של יותר מדי אזרחים וחברי כנסת ושרי ממשלה נחשבים, אני אגיד את המילה, בוגדים? למה אנחנו גורם מפריע? למה אנחנו, משפחה שלא בחרנו, משפחת החטופים, צריכים להתחנן, צריכים לזעוק ולצעוק? למה?

היה זמן למלחמה, נלחמנו. אני משתתף בצערכן מעומק ליבי עם כל המשפחות השכולות, עם ההדסה על האח שלמה, שגם, מי יודע מתי שלמה חוזר? כשראש הממשלה רוצה לעשות משהו, אנחנו יודעים שהוא יודע לעשות, כלום לא עומד בפניו. הוא מקבל החלטה, הוא עושה. הגיע הזמן שראש ממשלה, במקום להאזין לחדשות בניסיון לפענח את הנשיא טראמפ, יקבל החלטה, ככל הנראה בשבילו זאת החלטה אמיצה, בשבילנו זאת החלטה שהיא מובנת מאליה, גמרנו עם השלבים, בשלב אחד אנחנו נגיע ליום שאחרון החטופים חוזר.

אנחנו יודעים מה נדרש, אנחנו יודעים את זה יותר משנה. ראש הממשלה, חברי כנסת, קואליציה, אופוזיציה, כולנו יודעים מה נדרש. מה שלא נדרש זה לדחות ולהפיץ ידיעות, איראן, פילדלפי, נצרים, זה לא נדרש. נדרשת החלטה, שלב אחד עד סוף החודש, כל החטופים בבית, כולל האחיין של גיסתי, פצוע קשה מאוד, נמצא ברשימה של ה-33, וההורים שלו משבת לשבת בעינויים. הוא כן, הוא לא, הוא כן, הוא לא, הוא כן חי, הוא יהיה חי, הוא ישרוד. זה לא מקובל, זה לא צריך להיות. בבקשה מכם, אני רוצה לשמוע את הקול שלכם. אנחנו מבינים עניין, חטופים חוזרים עכשיו. תודה.

תודה.

מאוד עצוב לי שעינב יצאה מפה, אני מדברת גם אליה כי היה לה מאוד חשוב לדבר אל גילה, ואני מדברת בעיקר אליכם. אני אחות של דביר לישה, הבת של נאווה, ואותי חינכו שהיחיד והפרט הוא למען כולם, זה ערך עליון. החטופים חשובים לנו מבחינתי באותה מידה, אתם דודים שלהם, רובכם, אני שומעת, מבחינתי הם אחים שלי.

אני אח, היא אחות.

אני אומרת לך, אני מרגישה - - -

סבתא, דודה. אנחנו אנשים, לא מספרים ולא שמות.

בסדר, גם אנחנו ואנחנו מחכים המון זמן כדי לדבר, עכשיו בוא נסכם שאני אדבר, אוקיי? תודה. אני כל שבוע מגיעה מאז שילדתי, כמה חודשים אחר כך, עם הבת שלי, פעם ראשונה אני מגיעה בלעדיה, כי אני מגיעה מכוחה, לא מכוח אח שלי שנהרג ולא מכוח בן דוד שקבור בעוד מקום. אנחנו מגיעים מכוח זה שאח שלי השני נלחם עדיין בגבעתי בתוך עזה ואנחנו שולחים אותו שוב ושוב בידיעה שיכול להיות שמחר הוא נחטף חס ושלום, בידיעה שיכול להיות שהוא הקבר ליד דביר בהר הרצל, כי אנחנו מחונכים ככה, שהפרט נותן למען הכלל. אם אנחנו עכשיו נצעק חטופים, חטופים, חטופים ונשחרר אותם בכל מחיר, אני אספר לכם מה שיקרה, כי לא מזמן שיחררו את הרוצח של שרה לישה, שרה לישה היא דודה של אבא שלי.

ואין סוף לשמות ולאנשים, כי בכל יום שאנחנו זוכים לשחרור חטופים, אנחנו גם מפרסמים רשימות אחרות של מחבלים עם דם על הידיים שרצחו אותנו או מישהו אחר, שם אחר. ולכן, עם כל החשיבות לשחרור החטופים, זה לא יכול להיות בעסקה, למרות שאני שומעת מכם שזו דרך היחידה שבה אתם רואים שחרור חטופים. כשאנחנו משחררים רוצחים בשביל לקבל את היקרים שלנו, יהיו עוד שלושה נערים שנצטרך לחפש אותם במשך 18 יום. כי חמאס, אם לא משמידים אותו, זה לא משנה לו השם.

יש לכם המון כוח, אני חושבת שאתם רובכם יודעים את זה. ואני להפך, אני מבקשת מגילה גמליאל שלא תסתכלי לי בעיניים כי אני לא חושבת שאת יותר חשובה ממני ואני בענווה גדולה אומרת לך שיש ציבור שלם שעומד מאחורייך ומבקש לא לעסקה מופקרת, לא מכוח זה שנהרגו לנו אנשים. אני לא יכולה לשמוע את הביטוי הזה אחות שכולה או כל דבר אחר.

באמצע המלחמה עברנו ההפך, גרנו פה בירושלים הבטוחה ועברנו לנתיבות כדי לחזק איפה שצריך. בדרך לנתיבות, בעלי משרת כבר קרוב לשנה בקריה, עד לפני חודש הוא לא יכל לנסוע דרך שדרות, דרך נתיבות, היה דחוף לרכבת ישראל להעמיד לנו רכבת מבטון כדי להגן על הפסים. בעלי נסע כל יום עוד שעה הלוך חזור כדי שאנחנו עוד פעם נתמגן. לא הבנו כלום אם על הפסים כתוב, על הרכבת, זה בדיוק מה שכתוב, שלא הבנו כלום. אנחנו לא צריכים גדרות, אני לא צריכה מיגוניות, אני בטוחה כשהאויב סגור הרמטית. והוא לא צריך להיות פה, יש לו בדיוק כל כך הרבה מקומות שמסכימים לקבל אותו, וגם אם לא.

אם הוא היה סגור הרמטית, לא היה קורה מה שקרה ב-7 באוקטובר.

מסתבר שכן. עזה הייתה עם המון חיישנים והמון גדרות בטון ואנשי בארי החזיקו שלטים, אז, ב-2005, אנחנו נצא. אנחנו הגנו עליכם בגוף שלנו ואנחנו מתנדבים להמשיך לעשות את זה. גם ביהודה ושומרון יש אנשים שמוסרים את הנפש בשביל כל אלה שבטוחים שהעסקה היא הדרך היחידה להחזיר. לא, זאת לא הדרך היחידה, כי בינתיים אנחנו משלמים עם אנשים אחרים שמוסרים את נפשם.

בתור ציבור שווה זכויות שבוחר את המנהיגים שלו בקלפי כל שנה למרות שאנחנו יודעים שהכנסת היא לא הדבר הכי חזק פה, ואנחנו מוכנים לבוא עוד פעם ועוד פעם לבחירות, מכוח העם ומכוח זה שגם אני אזרחית במדינת ישראל בדיוק כמוכם, ונכון שאת היקירים שלכם אפשר להציל, אבל זה נכון שאנחנו שולחים את בעלי ואת אח שלי ואת הבת שלי שהבאתי אז לעולם בשביל שנוכל להמשיך לחיות פה. ויכול להיות שאנחנו לא מסכימים על הדרך בה אנחנו צריכים לשחרר אותם, אבל עם הרבה כבוד למי שנותן מעצמו וממשיך לתת.

ויצן רחל.

אני רוצה להמשיך את הדברים של שירה. אני אימא שכולה משמחת תורה, ואני בכוונה לא באה עם התמונה של הבן שלי כי זה לא הנושא. אני מדברת לא כי יש לי כוח, אני צריכה לאסוף אותו כדי להגיע לדיבורים האלה ולהקשיב לדיבורים האלה. זה מאוד קשה, זה מרסק את הלב כששומעים כל סיפור וסיפור, אבל אני מתאמצת לא לשקוע בקול הפרטי שלי. הבן שלי לא יצא להגן על עצמו או על משפחתו, הוא יצא לטובת העם.

ואני פה לא כדי לדון פה מול אף אחד אחר, אלא לפנות אליכם ולהגיד לכם, אתם ההנהגה שלנו ואנחנו רוצים להזכיר לכם שאתם חלק מעם של גבורה. הבן שלי חי כגיבור ומסר את נשמתו כגיבור. ואני שואלת מה קרה לעם שלנו שהקוד המוסרי שלו, אני חוזרת על המשפט שלך, מה קורה לעם שהקוד המוסרי הלאומי שלו השתבש? יש לנו גאווה וגבורה לאומית ורק ככה ננצח. עם ישראל הוא רקמה אנושית אחת, כולנו מסכימים על זה. ואתם צריכים להנהיג עכשיו את הגוף הגדול הזה שעכשיו הוא פגוע בהרבה מקומות והוא לא יכול להיות מונע מכאב. הרגל צועקת כואב לי והיד צועקת כואב לי והאוזן והזה. אתם צריכים לראות את כל המכלול.

ולא יכול להיות שכל אחד צועק מאוד מאוד חזק ומשתיק את כל הקולות האחרים. אני מרגישה שיש הרבה מאוד קולות, זו לא אני, האימא שכולה, מושתקים. אני באה מביקורים בבית חולים של משפחות שהחיים שלהם כבר לא חיים, זה לא אולי יהיו חיים, הם כבר לא חיים, הם השתבשו לגמרי. יש כאלה שהם שקופים, שזה לא בגוף, שהנורא מכל קורה להם והם חיים, ואלה גם קולות שצריך לשמוע. מכוח זה אתם פועלים.

ואני מבקשת, בבקשה, למרות שאני לא יודעת לצעוק, אני לא יודעת, אני גם לא רוצה לדבר על רגש ולספר. יש לי נכדים, חמישה ילדים לעמיחי שנהרג, ואני לא באה פה לספר איך זה מסכן ואיך זה מסכן. אני רוצה לספר איך אנחנו גיבורים ואיך אנחנו יכולים ואיך אנחנו נתגבר. זו בקשה אחת ואני סומכת עליכם. והדבר השני הוא שאני מבקשת מכולנו, גם לגבי החטופים, בעיניי החטופים הם חוד החנית שלנו, הם גיבורים. הם נבחרו, חלקם לא ברצונם, חלק חיילים וחלק באמת נחטפו, אבל כמו שאני לא רוצה שיגידו שאני ממשפחת השכול, אלא אני ממשפחת הגבורה, גם החטופים הם גיבורים.

אני לא רוצה להכביר מילים, אבל אני חושבת שאם כולנו מזכירים את אגם, בחורונת צעירה שהיא גיבורה, סמל לגבורה, של חטופה שאמרה בקול צלול וברור, ושמעו את זה. וכשחטופה אומרת, כשמבקשים ממנה לקחת את הקוראן והיא אומרת, אני לא אקח, תשאירו אותי בשבי ואני לא אקח, זו העמידה שאני מצפה שתוביל את כולנו, זה ברמה פרטית. ולפני השבת האחרונה ראינו את זה ברמה לאומית, איזה הד קלוש למה שאנחנו מבקשים לשמוע. כשהחמאס ניסה לעשות שרירים על שלושת החטופים האחרונים, אז פתאום המדינה שלנו עמדה, לא יקום ולא יהיה, והם התקפלו מהר מאוד.

את זה אני מבקשת לשמוע, את הקול של הגבורה. אני שומעת את זה המון, המון בשטח. זה לא קול שיודע לצעוק, זה לא קול שיבוא לכאן עם שלטים, זה לא קול שיצעק ברחובות, אבל זה קול רווח. אין לכם מושג כמה אנשים, אנחנו מסתובבים, אוהל הגבורה, בכל מיני מקומות. אין לכם מושג כמה אנשים נמצאים מאחוריכם. לכו בכוחכם זה ותושיעו את ישראל.

תודה. חנה כהן.

שלום לשרה גילה גמליאל, שלום לכולם, תודה על זכות הדיבור. שמי כהן חנה ואני הדודה של ענבר היימן. ענבר הייתה הלפרית, התנדבה במסיבת הנובה, שלוש שעות ברחה, רצה על נפשה כשלא היה מי שיושיע אותה בשטח, נחטפה ונרצחה באכזריות. הונחה על השולחן עסקה הומניטרית כשבעסקה הזו ישתחררו גם נשים ונשים צעירות שענבר הייתה צריכה להיות אחת מהן, אבל לצערי הרב ולפליאתי, ענבר לא נלקחה בחשבון בעסקה הזו. ולמרות שאנחנו יודעים שישנם חללים בעסקה שהם חלוטים אפילו, וענבר לא יצאה.

אנחנו קיבלנו, ההורים של ענבר קיבלו שתי מכות בפעימה אחת. קיבלו גם רצח של ילדה בצורה מזעזעת וגם חטיפה שלה. ואומרים שהורה שמאבד ילד זו המכה הגדולה ביותר שיש. שאף אחד לא יחווה את זה, אני לא מאחלת לאף אחד. איך אנחנו נכנה הורים שגם מאבדים ילדה בצורה כל כך אכזרית ולא מקבלים אותה אפילו לקבורה? וההורים של ענבר, אימא שלה כבר לא תוביל אותה לחופה, ענבר כבר לא תתחתן, להורים שלה לא יהיו נכדים ממנה, ענבר כבר לא תבנה משפחה, אבל להורים שלה יש את הזכות, את הזכות הבסיסית להוביל את ענבר לקבר ישראל. זו זכות בסיסית של כל אזרח, ולנו אין את זה, אין לנו את זה.

אימא של ענבר כבר לא כל כך מרגישה טוב ואת הסבתא איבדנו לפני כחודש גם משברון לב וענבר היא דור שלישי לשואה. ההורים של הסבא שלה נרצחו ברומניה, בשואת רומניה, והסבא נקבר שם בקבר אחים. וההיסטוריה חוזרת על עצמה פעם שנייה, אני מקווה מאוד שלא, עם ענבר, אנחנו חווים שואה שנייה עם ענבר. וכגודל האסון, כגודל השואה שפקדה אותנו, כך אין לי את המילים לבטא בכלל מה המשפחה שלי מרגישה.

אנחנו מרגישים נבגדים פעמיים. פעם אחת כשענבר הופקרה למותה, להירצחה. ואני לא אכנס בכלל למי הפקיר אותה, זה עוד יחקר ויוסקו מסקנות, אני לא נכנסת לזה בכלל. ופעם שנייה היום, כשמדינת ישראל לא מחזירה אותה כשהיא מחזירה את כל הנשים הצעירות, מחזירה גם חללים, גם חלוטים. וענבר שלנו, ילדה כל כך צעירה, בת 27, שיש לה הורים שכל מה שהם מבקשים זה רק לקבור אותה, לא מקבלים אותה לקבורה. מה אנחנו כמדינה, מה אנחנו שווים אם אנחנו לא יכולים לקבור את המתים שלנו? מה אנחנו שווים?

ואומרים שהחללים במסחר, לצערי הרב אני אומרת מסחר, זה לא מסחר בכלל, אלה הילדים שלנו, אלה היקרים שלנו, אבל אומרים שהחללים שווים מחבל וחצי, בשבילי היא שווה את כל פתח תקווה, אבל היא שווה מחבל וחצי. מה הסיבה שענבר לא חוזרת לקבר ישראל? אימא שלה לא רוצה הרבה, היא כבר קנתה חלקת קבר לענבר, מצד ימין האבא, מצד שמאל האימא, אבל הקבר ריק כי ענבר לא הגיעה. ואימא של ענבר רוצה רק ספסל לשבת מול הקבר, לדבר לענבר, להדליק לה נר, לבכות לה, זה כל מה שהיא רוצה.

ואני יודעת שהיום יש את הקבינט, הוא מתכנס, ואני יודעת, גילה, שאת עושה המון למען החטופים, המון, ואני אבקש באמת את הסיוע שלך בעניין של ענבר, כיוון שענבר צריכה לחזור כבר הביתה בפעימה הזו יחד עם כל הנשים הצעירות, היא חייבת לחזור הביתה. היא אומנם לא נאנסה, היא לא עוברת התעללות, היא לא קשורה בשלשלאות, אבל אימא שלה כן ואבא שלה גם, הם כבולים לסבל שלהם.

אני לא מאחלת לאף אחד להרגיש את מה שההורים של ענבר מרגישים, לא מאחלת לאף אחד. זהו, הבקשה שלי היא מאוד צנועה, לא ביקשתי הרבה. לא ביקשתי שישחררו כל כך הרבה מחבלים על ענבר. בקשה צנועה של ההורים שלה, להביא אותה לקבר ישראל ולהתחיל להשתקם ולהחזיר את כל החטופים, את כולם. אני חושבת שהגיע הזמן אחרי 500 יום לגאול אותנו מהייסורים שלנו, באמת. תודה רבה לך, השרה גילה גמליאל.

תודה רבה. אנחנו נעבור לסדר היום שלנו והוא הדיווח של שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, חבר הכנסת גילה גמליאל, אני אתן לה לפתוח לפני שהיא תצלול לחלק המקצועי ואחר כך אני אתן לך לדבר. אני אתן לה לפתוח ואחר כך נעבור אליך, אפרת, לפני שנתחיל לצלול למצגת.

קודם כול, בהחלט אין ספק שלפני שנעבור לפן המקצועי, לשמוע את כל המשפחות - - -

אני ממש מתנצלת שאני לא יכולה להישאר כאן איתה, כי אני כבר צריכה ללכת לישיבה.

רק לגבי המשפחות ואז.

לגבי המשפחות שתי דקות ואז.

לשמוע את כולם, גם את חלקכם הגדול אני מכירה, פעם ראשונה אני רואה את אח של קית', אבל את אביבה ושירה ליווינו לאורך כל התקופה, את שירה עוד לפני שאביבה חזרה. ובהמשך, כשקית' חזר, שזה הדבר שכל כך חיכו לו, ושמעתי גם את הזוועות שהוא עבר באופן אישי לפני שהוא חזר. אין ספק שגם את הזעקה של אימא של מתן ואת הסבתא והדוד של עידן אלכסנדר ואת משפחת מנצור ששלמה עבר את הפרהוד, אבל לצערנו כאן הוא נרצח ב-7 באוקטובר והגופה שלו עדיין שם, וכמובן ענבר שיש לה את הדודה הכי מדהימה בעולם ואת חיים ויפעת, ההורים שלה שיצא לי ללוות אותם גם באבל של הסבתא.

אין ספק שמדובר פה באמת בטרגדיה הכי גדולה של העם היהודי מאז קום המדינה ושל אזרחי מדינת ישראל באשר הם. וחייב לציין ביום הזה שבזכות החיילים שלנו שהוזכרו כאן, חיילי צה"ל, גם הפצועים וגם החללים, יש לנו את הזכות לקבל את ההחלטות להחזיר אותם הביתה, את כל החטופים והחטופות. ושמענו כאן את אחות של דביר ואת האימא ואת מעוז, ואברהם בן פנחס שהוזכר כאן זיכרו לברכה, ועוד משפחות שכולות שמשלמות את המחיר ביחד עם משפחות החטופים, שהוא מחיר כבד ביותר, ואנחנו בקבינט צריכים לקבל את ההחלטות המאוד כבדות. ראיתם פה רק במקצת מהמחלוקת ומהאתגרים שצריכים להתמודד איתם כשבאים לקבל החלטות לגבי שחרור החטופות והחטופים כשמתעסקים מול המפלצות שקיימות מן הצד השני.

אני מאחלת לנו לקבל את ההחלטות הנכונות, ואנחנו מחויבים במטרות המלחמה להחזיר את כל החטופות והחטופים הביתה וזה מה שאנחנו נעשה, זה מה שאני מאז המלחמה ולאורך כל הדרך פועלת מול כולם. שיהיו רק בשורות טובות, גם לנמרוד ולכל המשפחות שנמצאות כאן.

אנחנו כבר 500 ימים מחכים לזה, כמה עוד נחכה?

תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני, השרה. ממש לפנות בוקר חזרתי ביחד עם משלחת של הכנסת מהאו"ם, פגשנו משלחות רבות, פרלמנטרים מכל העולם, ולא הרגשתי שאנחנו צריכים לשכנע אותם שם בשום דבר לגבי החטופים. הם באו אלינו, ביקשו ממני את הסיכה. הורדתי מהדש שלי ונתתי לפרלמנטרית משוודיה, בריטניה, גרמניה, מדינות מאפריקה, כולם רק דיברו איתנו על החטופים ואמרו לנו, אנחנו איתכם, רואים את התמונות מדי שבוע, ליבנו שבור איתכם וצריך להחזיר את כולם.

כואב לי להגיע לכנסת ולראות משפחות של חטופים עדיין מפצירות, מתחננות, מבקשות שיחזירו את יקיריהן שאפשר להציל עכשיו. תראו, בחוק יסוד הלאום, "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". חוק יסוד של מדינת ישראל, חוק שהליכוד ומפלגות הימין חוקקו. ברור לחלוטין שיש פה חובה עליונה להציל עכשיו את מי שאפשר, נקודה. וברור לחלוטין שמה שקורה כאן היום במדינה והכאבים שאנחנו כולנו מדממים, כולנו משלמים פה מחירים, גם הפילוג והקיטוב ומלחמה של 15 חודשים אלה מחירים של מה שקרה, של המלחמה ושל 7 באוקטובר, של מחדלים. מחדלים צבאיים, מחדלים מדיניים, מחדלים עמוקים ואיומים.

צריך להפסיק עם זה. קודם כול להציל את החיים ואחר כך לתקן ולשנות ולעשות כל מה שרק ניתן כדי שיותר אסונות כאלה לא יקרו. הלב שלי כואב עם המשפחות השכולות, אני שומעת אותן מדברות על הילדים שלהן, ואני הולכת עם תמונה של הבן שלי החייל וכל היום מתפללת שלא יקרה לו שום דבר. כולנו כאן משרתים, כולנו רוצים שכולם יחזרו בשלום, כולנו נלחמים כדי להחזיר את החטופים, חייבים להחזיר אותם, נקודה.

אני לא אסלח לעצמי, אני חושבת שכולנו בסוף אחראים, למרות שאני באופוזיציה ולמרות שאני לא יושבת בקבינט, אם אני אדע שאנחנו לא הצלחנו להחזיר אותם, זה לדיראון עולם על הכנסת הזאת, על כולם, שהשארנו אנשים בשבי בשלשלאות, חיילים שהפקרנו, זה יהיה אסון שהמדינה הזאת לא תצליח להשתקם ממנו לעולם.

אני מאוד מאוד מקווה שהדברים האלה יקרו, שלב א', שלב ב', הכול אלה מילים מכובסות, הכול זה כדי שאנשים יוכלו להמשיך ולתפקד בתקופה א-נורמלית בצורה שאי אפשר בכלל היה לדמיין. פשוט להחזיר את כל החטופים כולל החללים לקבורה הביתה. תודה רבה.

תודה רבה. יוסף, אתה רוצה להגיד משהו? אנחנו עכשיו ניתן לשרה להציג את הדו"ח שלה על פעילות המשרד, סיכום 2024.

כמה זמן יש לנו?

ב-14:30 אנחנו נסיים, אנחנו צריכים לעשות חלוקת זמן. אני מבקש, מי שיש לו שאלה או משהו כזה, שירשום. בסוף, אחרי שהיא תסיים את הדיווח, אפשר לשאול אותה. בואו ניתן לשרה לעבור על הדיווח שלה ברציפות ואז אנחנו ניתן לכל אחד, מי שרוצה לשאול, להעיר, להאיר, בשמחה. תודה.

בסדר, אני אנסה לעשות את זה במהירות על מנת שיהיה זמן גם לשאלות.

(מוקרנת מצגת)

אנחנו רוצים במשרד, בחזון שלנו, להוביל את החדשנות המדעית הטכנולוגית להבטחת עתיד הכלכלה והחברה בישראל, ומכאן נתחיל לפרט את הקו שאותו אנחנו רואים לנכון. זה מתחיל ממש מהחינוך המדעי הבלתי פורמלי כמנוע צמיחה שמוביל את המחקר היישומי, את כל שיתופי הפעולה הבינלאומיים, קידום תוכניות לאומיות בתחומים טכנולוגיים, ותעשיית החדשנות, שזה הטופ בתוך הקו שאותו אנחנו מובילים כמנוח צמיחה.

המטרות הן להוביל לכך שסביב כל הפרמטרים שאתם רואים בפניכם המשרד בסופו של יום יתן את התשתיות המבוקשות גם מבחינת ההון האנושי, וגם מבחינת הצרכים הטכנולוגיים והתשתיתיים, וגם מהבחינה שבסופו של דבר התוצרים של רשות החדשנות שתגענה בסופו של יום לכלל הציבור בתוצרים. ואני בכלל עכשיו אסכם מה נעשה בשנים 2025-2024 ומה אנחנו רוצים לקדם סביב זה גם מבחינה תקציבית, מה הצרכים, איך אנחנו רואים את זה.

סביב זה קידמנו את הנושא של החינוך הבלתי פורמלי, יש לנו אגף במשרד שנקרא אגף מדע וקהילה שבבסיסו החלטנו לתת את כל התכנים שראינו לנכון שצריכים לקבל ביטוי. אחד מהדברים הבעייתיים שאנחנו קולטים בחינוך הפורמלי הוא את הבעיה של לימודי ה-STEM, לימודי הפיזיקה בעיקר, ועל בסיס זה החלטנו להקים מרכזי פיזיקה חדשים, ששם הילדים שלנו יוכלו לקבל את היכולת להתפתח בתחומים המתבקשים. הקמנו ארבעה מרכזי פיזיקה חדשים, שניים בחברה הערבית, ל-2025 הוקמו עוד שלושה לפחות נוספים. אנחנו מזהים שבמקומות שבהם זה היה קיים, שם באמת ניתן היה לבוא ולהתקדם.

אנחנו שמים דגשים בתוכנית שיצאה לדרך שנקראת AI לכל ילד וילדה. התחלנו כמובן את הפרויקט הזה בראש ובראשונה באזורים הפריפריאליים.

איך זה משתלב עם התוכנית של משרד החינוך?

תראה, אנחנו התחלנו את זה ב-2024 לאור העובדה שקלטנו שעדיין משרד החינוך לצערי לא נערך באופן מספק לתחום הבינה המלאכותית והחלטנו להניע את פרויקט AI לכל ילד. אני שמחה מאוד שזה באמת נותן את הדרייב עכשיו גם סביב משרד החינוך שפשוט מתחיל עכשיו סוף-סוף לנהל את המערכה הזו. גם צריך להכשיר את המורים, ובטח ובטח את כל ילדי ישראל.

אנחנו התחלנו להתניע את המהלך הזה עם סיסמה לכל תלמיד, ששם אנחנו מאפשרים ממש קורסים של 30 שעות שבהם הילדים נחשפים לטכנולוגיה מתקדמת בכיתות ד' עד ו'. שם שמנו דגשים גם על מתן הכלים הטכנולוגיים וגם הפן האתי, מוסרי, וגבולות הגזרה שמחויבים להם על מנת לבוא ולדעת להטמיע את הנושא הזה בצורה הטובה ביותר. ואני שמחה ומברכת על זה שמשרד החינוך מתחיל להטמיע את המערכה הזאת שהיינו צריכים לקבל אותה מזמן.

אנחנו נאלצנו דרך רשות החדשנות לקדם הבאת כוח אדם, הון אנושי בתחום הבינה המלאכותית לדוקטורים ופרופסורים שיגיעו לכאן מפאת העובדה שהיה חסך בהון אנושי מותאם לבינה מלאכותית והיום צריך לבוא ולקדם את כל הדברים הללו. צריך היה כבר מזמן להתחיל את המהלך הזה, בטח ובטח במערכת החינוך, אבל גם בחינוך הבלתי פורמלי ובכל מקום, ואנחנו מנסים קצת להדביק את הקצב סביב הנושאים הללו.

שמנו דגשים השנה לפתח כמה שיותר את התקציבים בכל הארץ של מרכזי המדעים, גם בחברה הערבית, גם בחברה החרדית. כדי לקבל ביטוי תכף נראה לכם איך זה בא גם ממש ספציפית רק לחברות האלה כפי שהתבקשנו. כל הפעילויות שאנחנו עושים סביב הקייטנות שהתעקשתי שהן ישארו במהלך הקיץ, למרות שכשהגעתי למשרד לצערי היה קיצוץ התקציבי דרמטי בתוך המשרד. התעקשתי שהזרוע הזאת של להגיע דרך המערך המוניציפלי לכלל הילדים, זה יתן לנו את המענה בסופו של יום לטפח ולפתח גם את התשתית וגם את ההון האנושי סביב העניין הזה. דאגנו גם למלגות לכל הנושאים הללו וכולי.

אבל אני רוצה רגע לבוא ולהתקדם איתכם, ברשותכם, לנושא של איך אנחנו רואים את הדברים הללו. אני, כשהייתי שרה לשוויון חברתי, הקמנו את האתר שנקרא קמפוס IL, שזה הרבה מאוד קורסים בחינם לאפשר לציבור הרחב להשתלב. וגם שם, הנושא של בינה מלאכותית, דאגנו שיהיה קורס ראשוני, התחלתי בחינם לכלל הציבור. מנצלת את הבמה פה למי שרואה אותנו ושומע, להיכנס לקמפוס IL, ללמוד מה זו בינה מלאכותית.

אנשים לא מספיק ערים למה שקורה במהפכה שהיא כל כך קריטית היום לכל תחומי החיים. ראינו רק את טראמפ נכנס לתפקידו ומדבר על הקצאה של 500 מיליארד דולר בתחום הבינה המלאכותית. אנחנו רואים עכשיו רק עכשיו בכנסים האחרונים שראינו מצרפת בכנס הבינה המלאכותית הבינלאומי את ההשקעות של מעל 200 מיליארד יורו שאנשים באים ושמים כסף על בינה מלאכותית, ובמדינת ישראל הושקעו מיליארד שקלים למשך שנתיים, זו הפרופורציה.

חמש שנים.

חמש שנים. טוב, זה בכלל רק מעיד. לא, אבל יש סכומים שבאים במקומות אחרים. אלה רק מראים את הפרופורציה שאם אנחנו רוצים, אנחנו עדיין מובילים בעשירייה הפותחת. כלומר, למרות, בין פוטנציאל ההשקעה שהשקענו לבין מה שקורה לנו בפועל יש פער דרמטי, ועל בסיס זה, כשדיברתי עם ראש הממשלה עוד בעבר ואני שמחה שהיום הוא מרים את הכפפה לרכז את כל הפעילות של הובלת המדיניות מתוך משרד ראש הממשלה לכלל המשרדים כדי לתת את היד המכוונת אבל גם את המשאבים המתבקשים על מנת להגיע ליעד שאותו אנחנו רוצים תמיד להיות מבין המדינות המובילות בעולם.

יש לנו במשרד גם כמובן את סוכנות החלל, שפה אני רוצה לבשר, כפי שכבר אמרתי, את הקו אותו אנחנו מובילים אחרי שביקרתי בנאס"א, שסוף-סוף אחרי 20 שנה מאז שלצערנו אילן רמון זיכרונו לברכה, לא היה מבחינת המדינה שום אסטרונאוט שהגיע להמשיך הכשרה בנאס"א. וכאן הבשורה היא שתהיה בוודאות אסטרונאוטית אחת מישראל ויכול להיות שאפילו שתיים. אנחנו עובדים על זה ממש בימים אלו על מנת לצאת לדרך.

בראשית זה שייך אליכם? בראשית 1 ועכשיו 2?

זה היה בשיתוף פעולה עם המשרד. יש עם זה מורכבויות כרגע מבחינה תקציבית והדברים האלה כרגע עדיין בבחינה. במידה ונסיים את המלחמה ונוכל להקצות משאבים סביב הדברים האלו, אבל בסדרי העדיפויות כרגע זה לא מה שנמצא בסדר העדיפויות העליון של המשרד. אלא אם כן, כפי שאמרתי, נצליח לעשות גיוס משאבים אחר. אבל תכף נדבר גם על הרצונות האקסטרה בזמן מלחמה שהתקציבים לצערי תועלו בצדק למקומות אחרים.

אלה הדברים שבגדול אני חושבת שצריכים לשים את הדגש. הבינה המלאכותית, שזה היום המרכז המפורש שבו שמתי דגש במשרד לשים את כל המשרד שנמצא כרגע על הסוגיה הזו. הקמנו אגף חדש במשרד שנקרא אגף קו האופק שמסתכל אסטרטגית, ארוך טווח על כל הפעילויות. נמצא איתנו כאן גם ד"ר ויקטור ישראל שיתן מספר מילים עוד מעט על הנושא, נתן לי את הזכות לבחור את יושבת ראש המולמו"פ, נגה שור. אני שמחה שהיא באמת כאן, מככבת גם על הקיר של הוועדה ובצדק. פרופ' שור גם תאמר מספר מילים על הפעילות של המולמו"פ. יש פה את אורי אורון שמנהל את סוכנות החלל, שהוא גם יאמר מספר דברים, וגם כמובן רשות החדשנות.

ברשות החדשנות יש מצגת נפרדת, אבל לפני שאני אעבור אליה, אני אגע רגע לפי מה שהתבקשתי קודם, לגבי הנושא של החברה הערבית. גם הקמה של מרכזי פיזיקה אזוריים וגם קורסי AI כמובן, ומלגות לתארים מתקדמים, מרכזי המדעים ברמות הכי גבוהות שלא היו קודם.

כמה מרכזי פיזיקה אזוריים הוקמו בכלל בארץ וכמה בתוך החברה הערבית?

כמה זה יוצא, מרכזי הפיזיקה? תשעה או עשרה, כמה יש?

ארבעה שנה שעברה, ארבעה השנה, יש לך עוד שלושה.

מתוך 11 יש שניים בחברה הערבית.

אחד בשפרעם והשני איפה?

בבאקה.

בבקה אל-גרבייה.

בשפרעם היה?

לא, בשפרעם עדיין אין.

אוקיי, הם הגישו ולא קיבלו.

מתוך מה שהגישו נבחרו שניים.

בנגב?

עכשיו אנחנו בוחנים את האפשרות להקים נוספים לשנת 2025 בתקציבים החדשים, אבל עדיין התקציב לא עבר.

יש לי בקשה. כשרוצים להקים משהו בחברה הערבית, תמיד לקחת בחשבון, אחד יהיה בנגב, לא משנה איפה, ואחד בחברה הערבית, או שניים נגיד במשולש וצפונה. כי תמיד הנגב מוזנח, וכשעושים פיילוטים, אף פעם לא לוקחים אותו בחשבון. רהט היום העיר הכי גדולה בחברה הערבית, שתדעו לכם.

כן, אני ביקרתי שם לפני שבוע וחצי-שבועיים.

לכן יש לי בקשה, גם במשרד, כשעושים פיילוטים, כל מיני דברים, לקחת תמיד את הנגב בחשבון.

זהו, עכשיו כשנכנסתי, כמובן את קורסי ה-AI, היינו ברהט, חנכנו גם את הפרויקט הנפלא הזה שם, ויש עוד הרבה. אני מסכימה באופן כללי, תמיד זה הקו שלנו ללכת לפריפריה בשלב א', לתת שם את הדחיפה, שזה לא יסתכם רק בפעילות במרכז הארץ. ובהמשך, כמובן, אנחנו גם מקימים, השקנו את מצפה הכוכבים והשמש גם. נכון, זה יצא במקרה שוב בצפון, אתה צודק, אבל יש גם דברים שמתקיימים, הקמת מרכז ידע לחקר החברה הבדואית.

המצפה, זה היה בנצרת?

אני רוצה להגיד משהו לגבי מרכזי הפיזיקה. מרכזי פיזיקה נותנים מענה אזורי. המרכז בנתיבות נותן מענה גם לרהט למשל.

כן, אבל שם, אמרנו.

אתה מדבר על שפה והשפה.

לא, זה נותן במה, אבל עדיין אני מסכימה שכשמייעדים לצבוע דרך תוכנית, כמו עכשיו, 550, מן הראוי לבוא ולעשות את זה בפריסה, אבל לפעמים זו פשוט ההגשה. ההגשה היא לא מתועלת אזורית, אבל צריך לשים את הפרמטר הזה פה, אנחנו ניקח את זה בחשבון לבאות שאפשר לשים באמת דגש גם על זה.

זה בגדול. אני אשמח לומר בהקשר הזה שהמשרד מאוד שם דגשים, במיוחד גם למקומות שצריך לשים את הדגש. זה בחברה הערבית, הבדואית, הדרוזית, צ'רקסית, גם בפתיחה של כיתות הסייבר, גם בנושא של הבינה המלאכותית, וגם בנוגע לחברה החרדית, גם כאן.

זה גם חשוב לי, החברה החרדית.

בפעם הראשונה הייתה לנו את הזכות לשלב את הקהילה החרדית בנושא הגיוס לשב"כ, וזה הפך להיות מודל מאוד מנצח עכשיו בארגונים החשאיים, בשילוב של חרדים. כמובן קייטנות הקיץ, הקמת מרכזי מידע ומלגות לתארים מתקדמים וגם לסטודנטים, וזה באמת דבר שמבחינתי הוא מחויב המציאות. בסך הכול אנחנו צריכים תמיד להסתכל, וזה הקו שמוביל אותי בכל משרד שאני נמצאת בו, איך אנחנו, א', מצמצמים פערים, איך נותנים דגש ראשוני לפריפריה ובהמשך לכלל הארץ, ואני שמחה שזה גם מה שמקבל את הביטוי שלו כאן בכל המשרדים.

אני ארצה באמת לעבור לדיווח של רשות החדשנות, שזה גם נתון לאחריות שלי. מי נמצא איתנו כאן מהרשות?

צחי, משנה למנכ"ל.

כן, צחי, אני אשמח שתעשה בריף מהיר לגבי הנושא הזה. אני רוצה לברך אותך, אתה עושה עבודה ממש טובה, באופן אישי, וגם כאן על עצם ההכרזה על הקמה של מרכז חדשנות נוסף וחדש גם בחברה הדרוזית, ואני אשמח באמת שתציף פה את כל שאר האלמנטים.

הייתה לנו באמת שנה מאוד מאוד עמוסה ועשינו שורה גדולה של דברים שהם גם אקטואליים. זאת אומרת, גם מענה למה שקרה להייטק אחרי המלחמה ועוד לפני המלחמה, בנושא הרפורמה המשפטית. הייתה עצירה של השקעות והנמכה של השקעות והיו פעולות שעשינו גם כדי להתמודד עם הדבר הזה, למשל מסלול מהיר שבמסגרתו השקענו כ-400 מיליון שקל בנוסף על 800 מיליון שקל של השוק הפרטי כדי לגשר על חברות שנקלעו לקשיים, יחד מעל מיליארד שקל שזה מול השוק הפרטי.

השקנו מצב חדש לחלוטין של Doing Business, שזה אומר במקום לתת מענקים, הממשלה בדרך כלל נותנת מענקים, מה שהתחלנו לעשות זה להשתתף בסבבי השקעה כאשר הכסף שאנחנו שמים, הכסף הראשון שאנחנו שמים הוא זה שגורם למשקיעים הפרטיים להיכנס. במסגרת הדבר הזה כבר השקענו כחצי מיליארד שקל ב-2024 ונשקיע סכום דומה גם ב-2025.

עשינו מהלך, מי שזוכר אותו, יסד פה את תעשיית הון סיכון, קרן יוזמה, באמצע שנות ה-80. עשינו מהלך דומה גם בשנת 2024 ולמעשה פעלנו אל מול המוסדיים שמחזיקים כספים מאוד גדולים של הציבור וגרמנו להם באמצעות סבסוד של כ-23% על ההשקעה שלהם להיכנס ולהשקיע בקרנות הון סיכון ישראליות. במסגרת המהלך הזה יוזרם במהלך השנים 2025-2024 כמיליארד דולר לקרנות ההון סיכון הישראליות כדי שישקיעו בתעשייה הישראלית.

זה בכלל התעשייה או בהייטק? גם לא הייטק?

אנחנו עוסקים בעיקר מול ההייטק. יש לנו פעילות גם מול התעשייה, אבל כשאני מדבר על תעשייה, ב-80% אני מתכוון להייטק. השקנו ואנחנו ממשיכים להפעיל 13 מרכזי חדשנות, בעיקר בפריפריה. אני אתייחס תכף גם למה שאמרה השרה לגבי הנושא של - - -

כשאתה אומר מרכז חדשנות, מה זה כולל?

מרכז חדשנות הוא למעשה ישות שעובדת מול האקוסיסטם, קרי מול האקדמיה, מול בתי חולים אם זה בתחום הבריאות, מול יזמים, ומנסה לחבר את כולם ולייצר הנבטה של חברות. אנשים באים עם רעיונות, לא תמיד הם יודעים איך לתרגם את הרעיונות האלה לחברות, ומרכזי החדשנות האלה, מה שהם יודעים לעשות זה לחבר אותם למומחים בתחום, להסביר להם מה זו חדשנות, איך מקימים.

אתה יכול רק למנות את המקומות שבהם יש את 13 המקומות ואז זה יתן פה קצת בהירות לגבי הנושא הזה.

גליל מזרחי וסח'נין וחיפה ובכנרת והעמקים וגליל מערבי וערערה וביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.

איזו ערערה? המשולש או הנגב?

חאסוב לאבס.

חאסוב, זה המשולש, אוקיי.

בכפר קאסם את BaseCamp, במזרח ירושלים את טקלינק, את מרכז החדשנות דרום בנגב המזרחי, Synergy7 בבאר שבע, מרכז חדשנות ל-DesertTech ואקלים, גם כן בנגב, ואת אילת אילות באזור הדרום.

כפי שאתם רואים, הכול הוא בדגש על אזורים פריפריאליים בעיקר - - -

אבל תגיד, נגיד רהט למי שייכת?

ששם צריכים את הדחיפה ואת העזרה ואת ההכוונה של כל אותם מרכזי חדשנות. ועכשיו גם אנחנו נפתח בחברה הדרוזית בתוכנית החומש, שגם ראינו לנכון שפשוט לא הייתה הבמה וזה גם יפתח שם. ופתחנו לאחרונה בדימונה. כשרואים את התמונה מבינים שאיפה צריך את לשים את המרכזים, איפה המדינה צריכה גם לתת את ההשקעה כדי שכל הנושא של האקוסיסטם שמדבר על הפעילות של סטארטאפים והייטק וכל מה שקשור בכך לא יסתכם באזור גוש דן, צריך לפתוח את זה בכל שאר חלקי הארץ.

נכון, אני רק אשלים את זה ואני אגיד שיחד עם מרכזי החדשנות יש לנו תוכנית שנקראת שלוחות הייטק, והכוונה היא לקחת את החברות הגדולות בישראל שמעסיקות אלפי עובדים ולפתוח יחד עם מרכזי החדשנות, מרכזי החדשנות הם סוג של איזשהו ממשק בין האוכלוסייה שיושבת, ראית, בעיקר בפריפריה, לבין חברות ההייטק, וצריך לעשות פה איזה שהוא גישור. קרי, גם לראות אילו חברות מתאימות לשבת בפריפריה, גם לחבר את האוכלוסייה המתאימה, וביחד אנחנו מממנים את החברות שפותחות שלוחות של עבודה בהייטק בפריפריה. זה מהלך משלים למהלך של מרכזי החדשנות.

יש לי פה עוד הרבה מה להציג, השאלה כמה אתם רוצים. זאת הייתה שנה מאוד מאוד ענפה. יש פעילות בחברה החרדית. אם אנחנו מסתכלים על פעילויות שעשינו, מימנו תשע תוכניות להכשרה והשמה של 671 אנשים שמתוכם שליש כבר הושמו, אני מדבר על חרדים שהושמו ועובדים בחברות הייטק מתוך אותם 671 שעדיין נמצאים בתהליך. יש לנו תוכנית שמיועדת לשילוב חרדים ג'וניורים. יש מספר עשרות עובדים שכבר סיימו את הלימודים ואנחנו מכשירים אותם ומסבסדים את המשכורת שלהם וגם משכורת של חונך שלהם כדי שהם יוכלו להתקבל אפילו שהם רק ג'וניורים וסיימו אקדמיה. הם נכנסים להייטק וככה אנחנו מאפשרים לחרדים להיכנס להייטק, אותו דבר גם בחברה הערבית. יש לנו מגוון מאוד רחב של נושאים והצגתי באמת רק קמצוץ כדי לא להרחיב.

אני רוצה שתרחיב.

לא, אולי נעשה דיון במיוחד על החדשנות ורשות החדשנות.

אנחנו נשמח מאוד.

אין בעיה, מעולה, מצוין. פשוט כשרת החדשנות, מדע וטכנולוגיה, רשות החדשנות היא גם כפופה אליי ורציתי לתת את כל הטעימה, אבל באמת אני חושבת שיש מקום לעשות ממש דיון ייעודי רק לפעילות. אם כך, ברשותך, אני אבקש מפרופ' נגה שור לתת קצת דברים למרות שהיא רק נכנסה לאחרונה, אבל עדיין, כבר יש לה מה להציג. באותה הזדמנות אני ארצה באמת להודות לפרופ' פרץ לביא על העבודה שלו, ובתחילת הדרך קידמנו איתו את הנושא של המאבק בחרמות נגד מדינת ישראל. אני ארצה באמת להודות לו מכאן ולברך את נגה על תחילת - - -

תודה. אני אגיד שאני בערך חודש בתפקיד, אני עדיין לומדת אותו. אנחנו עובדים עכשיו על סיכום הפעילות של המולמו"פ בשנה שעברה והוצאה של הדו"ח המסכם השנתי. אנחנו כבר רואים כיוונים שבהם אנחנו רוצים להקים ועדות חדשות. אחת הוועדות תקום יחד עם סקירת קו האופק שתעסוק בטכנולוגיות מפציעות, והוועדה השניה, ועדה לבחינת מדיניות וביצוע המימון הציבורי בענפים עתירי ידע, ואנחנו מרעננים ועובדים על הוועדות הקיימות. אני עדיין לא בשלב שאני חושבת שאני יכולה להציג את התוצאות, אני לומדת אותן ואני אשמח להציג בפעם הבאה.

שיהיה לך בהצלחה בתפקיד.

תודה רבה.

צנועה כמו תמיד. ד"ר ויקטור ישראל, בבקשה.

שלום לכולם. אגף קו אופק עבר במהלך 2024 ממשרד המודיעין שנסגר למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, ובמסגרת זאת הוא מבצע את ההתאמות הנדרשות, אבל העיסוק הבסיסי נשאר בעינו, שזה אומר ביצוע של סריקת אופק, זה אומר מגמות עולמיות לטווחים הרחוקים בכל תחומי החיים: דמוגרפיה, כלכלה, חברה, טכנולוגיה, אקלים, סביבה, גאו-פוליטיקה, החיבור ביניהם וההשלכות למדינת ישראל לתכנון האסטרטגי. כרגע אנחנו עובדים על 2035, הדו"ח הקודם שהוגש לנשיא היה 2030. זה אזור אחד.

האזור השני הוא אזור שאנחנו עובדים יחד עם המולמו"פ על הנושא של טכנולוגיות מפציעות. פותחה פה מערכת בינה מלאכותית שנותנת תחזית עד 15 שנה, מבוססת בינה מלאכותית כמובן, לטכנולוגיות מכל תחומי החיים, ומה המשמעות של ניתוח של הדבר הזה, מה המשמעות של זה לחברה, התעשייה, לפוליטיקה וכולי. וישנו צד שלישי שהוא מיזמים טכנולוגיים משותפים עם ארגוני המודיעין כפי שהוצג פה, הנושא של החרדים שגם מתוכנן להמשך.

נמצאת איתנו כאן פרופ' אבי דומב שהוא המדען הראשי אצלי במשרד, הוא גם יתן איזו סקירה קטנה על נושא המו"פ.

הוא היה אצלנו.

כן, נתתי כאן סקירה, אבל אני רק אדגיש, את שנת 2025 אנחנו נקדיש יותר לבריאות הנפש, לשיקום פיזי של פצועים וכולי. ואנחנו מקימים מרכז ידע.

אבל איך זה מתממשק עם משרד הבריאות? כי אנחנו לא רוצים - - -

הכול בשיתופי פעולה.

אנחנו מתואמים עם משרד הבריאות.

תחרות היא לא טובה.

לא, לא תחרות, אצלנו הכול עובדים בשיתוף פעולה.

אתה צודק, כמשרד אנחנו מפעילים גם משרדים אחרים, אנחנו משתפים פעולה עם לא מעט משרדים. בשנה שעברה שיתפנו פעולה עם שמונה משרדים, השנה אנחנו נשתף פעולה עם משרדים נוספים ועם גופים ציבוריים כי המטרה שלנו היא להגדיל את המעורבות של האקדמיה בייזום של מחקרים שיכולים להועיל לטובת הציבור, בעיקר מחקרים בתחום היישומי.

אנחנו גם יצאנו בקול קורא בתחום הבינה המלאכותית, בעיקר שיטות מתקדמות בתחום הבינה המלאכותית, וזאת בתיאום עם פורום תל"ם שהוא זה שמנהל את תחום הבינה המלאכותית או את פרויקט הבינה המלאכותית. תחום הקוונטים, גם שם אנחנו מעורבים, ופרויקטים בתחומי הסביבה ושינויי האקלים שהם כמובן גם סוגיה שאנחנו צריכים לטפל בה כמדינה, יש לנו גם מחויבות ציבורית לעסוק בנושאים האלה.

אנחנו גם משתפים פעולה עם ות"ת לאיתור או מחקרי היתכנות באקדמיה כי אנחנו רוצים לעודד כמה שיותר אנשי אקדמיה לעסוק גם במחקר הבסיסי כמובן, אבל גם במחקר היישומי, ובאמצעות המענקים המיוחדים האלה אנחנו נגרור יותר ויותר חוקרים לעסוק במחקר יישומי, כי המחקר היישומי הזה בסופו של דבר יתרם לכלכלת ישראל בכך שיקימו יותר חברות סטארטאפ ויתרמו יותר לקידום של חברות בארץ. תודה.

אורי אורון.

תודה על ההזדמנות. אנחנו בשבוע הבא נמצאים פה ויהיה לנו יותר זמן להרחיב בתחום החלל, אבל אני אגיד את זה רק מאוד מאוד בקצרה. זה כבר כמה שנים שהתחום הזה צומח ומשתנה בעולם באופן כזה שכבר אי אפשר לתפקד בלעדיו. חלקנו יודעים את זה, חלקנו מרגישים את זה בטלפונים שלנו, במקומות כאלה ואחרים. בישראל יש הזדמנות להפוך את התחום הזה לקטר ולמנוע צמיחה בדומה למה שהוצג פה. האתגר הגדול שלנו הוא לראות איך רותמים את כל המערכות כדי להגיע למקום הזה.

הסוכנות פועלת בארבעה ערוצים לפתח ולקדם את התעשייה. יש תעשיית חלל בישראל, היא צריכה ויכולה לגדול. לקדם את המחקר ואת הפיתוח הטכנולוגי, בעניין הזה ב-2024 התקדמנו בשני דברים מאוד מרכזיים. אחד, פרויקט ULTRASAT, נפרט עליו בנפרד בשבוע הבא, אבל גם הצלחנו לייצר שותפות עם הצרפתים ואנחנו יוצאים לפרויקט משותף שהוא מחקרי בעניין הזה, כבר יצאנו בשנת 2024.

חיזוק המעמד הבינלאומי, יש הרבה מאוד שיתופי פעולה בתחום החלל, השרה נהגה בחלק מהם, ואנחנו יודעים ומרגישים אותם מאוד, וזו הזדמנות מצוינת. פיתוח ההון האנושי, אני אתן רק שתי דוגמאות. החנוכה של מצפה השמש אגב שהיה בעוספיא לפני שבועיים, זו אחת הדוגמאות לאיך לוקחים ורותמים באמצעות תשתית ילדים ונוער, מחברים אותם אל הטכנולוגיה, אל המדע, ואנחנו פשוט רואים את זה בעיניים. סיימנו שבוע חלל לפני שבועיים, נתונים, למרות המקום שבו מדינת ישראל נמצאת, מאות אלפים של ילדים, תלמידים, אנשים מגיעים לשמה וזה מדהים.

ואנחנו בעוד חודש, כרגע זה ב-8 במרץ, אני מניח שזה יזוז יום או יומיים, נשגר תשעה לוויינים שכל אחד מהם נבנה על ידי בית ספר תיכון. אגב, ארבעה במגזר הערבי, חמישה במגזר היהודי, וזה שרואים את המבטים בעיניים של התלמידים שבונים את הלוויינים האלה ושהם מצפים כבר לשיגור, מבינים איך עולם התוכן הזה יכול לקחת אותנו קדימה, זה ממש מנוע צמיחה ועליו אנחנו עובדים. תודה.

תודה.

בסדר, כמו שאתם שמעתם בטעימות, כמובן שאצלי במשרד יודעים שכל הרחבה של כל תחום מדובר, מגיעים לכאן באופן מפורט, לוקחים את הדברים בצורה מקצועית, רצינית, מדויקת, ומציגים לוועדה את כל הדברים וגם כמובן כל הערה בונה תתקבל בברכה להתייעלות, לשיפור, לשיקום. וכמו שאתם רואים, באמת המשרד שלנו הוא משרד שנותן את דעתו לא רק בפן המקצועי, אלא גם בצורך המאוד מחייב לשוויון, ובהקשר הזה, לתת מענה בראש ובראשונה שבכלל בתחום שהוא תחום שהוא מאוד מאוד ממוסד באזור מרכז הארץ יקבל את ביטויו בכל רחבי הארץ. ולשם אנחנו נותנים את ההשקעה המאסיבית תוך כדי מצב שבו אנחנו רוצים לראות את כלל ילדי ישראל וילדות ישראל נהנים מכל היכולת שאנחנו נותנים להם בתור תשתית בסיסית, והלוואי ושאר המשרדים יפנימו זאת גם כן.

לפני שנעבור לעוד מישהו, לגבי המו"פים, מישהו יכול להתייחס לגבי מו"פים מבחינת השקעות במענקי מחקר? האם הוקמו חדשים לאחרונה? כי בזמנו הייתה הבטחה להקים איזשהו מו"פ גם באזור הנגב, אני מתכוון גם כמובן לחברה הערבית בנגב. אני אשמח לשמוע מהמשרד. מישהו רוצה להתייחס לזה?

אני יכול להתייחס. יואב אילון, אני מנהל תחום בכיר מו"פ אזורי במשרד. אני אתייחס למו"פ בחברה הערבית שהיה בדיונים גם פה בוועדה לא פעם. אחרי לא מעט דיונים גם עם אגף תקציבים בעצת פרופ' אבי דומב הלכנו לנתיב של הקמת מרכז ידע לחקר החברה הבדואית. אנחנו חושבים שכרגע לפחות זה יתן מענה, לא בהקמת מו"פ חדש, אנחנו לא בטוחים שיש לזה הצדקה כרגע, אלא כן לקדם מחקר על החברה הבדואית בנגב ולייצר איזושהי תשתית מחקרית לכל גופי המחקר בישראל. לחקור את החברה הבדואית זה משהו שמאוד חסר, לייצר מדיניות מבוססת נתונים, זה משהו שאין על החברה הבדואית, יש קושי לאסוף נתונים אמינים על החברה. זו המטרה המרכזית של המחקר.

כן, אבל לחקור את החברה הבדואית זה טוב ויפה, אבל נגיד יש הרבה שמסיימים לימודים גבוהים, PhD, פוסט דוקטורט ואחר כך חוזרים וקשה להם להשתלב באקדמיה.

יש פה דוקטור.

ואז הם הולכים לכיוון אחר, למצוא נגיד איזשהו מקום מעבדה ואז המו"פ לפעמים נותן את התשתית הזאת, בנגב גם. צריך להיות, בנוסף לחקר החברה הערבית, אולי להקים תשתית למחקרים שונים. לא אם זה מדעי, אם זה, לא יודע, בנושאים אחרים, אבל שתהיה תשתית לדברים אחרים. כי ככה, אתה מבין - - -

מה זה דברים אחרים שאתה אומר? מה עוד?

נגיד מחקרים מדעיים, מחקרים במדעי החיים, מחקרים בהייטק, לא יודע, מחשבים בכל מיני מה שנקרא - - - וזה. כלומר, לתת לאנשים עוד אופציה תשתיתית שיכולים לעשות עם זה משהו. כמו שיש מו"פ נגיד בשפרעם, בכפר קרע שיש שם מו"פ שמשלב גם מחקרים בחקלאות וכל מיני דברים כאלה, אתה מבין? אולי בנגב חקלאות של בעלי חיים זה דבר שלא חוקרים אותו, אבל לתת לאנשים שיש להם תארים מתקדמים, גבוהים, אופציה לעוד תשתית לחקור.

כן. אנחנו מתכוונים השנה להוציא קול קורא לדוקטורנטים מהחברה הערבית בשני המו"פים שיש לנו בחברה הערבית. מקווים מאוד שזה יבשיל, זה היה במסגרת 550, אבל התשתיות הקיימות, צריך לחזק אותן.

אבל אנחנו צריכים עוד אחד בנגב. אני מבקש, והשרה כאן לידי ואני בטוח שהיא תתמוך בזה, הנגב, לפעמים שוכחים שהוא שייך למדינת ישראל. שומעים עליהם כשיש איזו בעיה או - - - אבל בתקשורת, אתה מבין?

כן, לא, אנחנו לא שוכחים את הנגב. אבל אני מסכימה שצריכים עוד חיזוקים באופן כללי, אנחנו מנסים לשים את הדגש בלאפשר לכלל הציבור, לא תמיד כרגע יש לנו בגלל המלחמה את התקציבים לפתוח עוד מרכזים חדשים או מו"פים.

לא, מ-550, אולי יש.

אני אומרת, סביב זה. אם נצליח לקדם, מה שבטוח, לכל אחד תהיה את ההזדמנות לעשות את זה, כלומר מבחינה פרסונלית, מהיכן זה יבוא? כלומר, המיקום הפיזי, עדיין לא מספיק ברור לנו, וזה יהיה תלוי תקציבים. אם תצליחו לגייס לנו עוד משאבים, תמיד יהיה מבורך. אפשר לתעל את זה לזה.

אוקיי.

יושב ראש הוועדה, אם תרצה עוד מידע בנושא של יזמות להייטק בחברה הערבית והבדואית.

על זה אנחנו נעשה דיון, כבר אמרנו, ורשות החדשנות.

נעשה דיון בנפרד.

כן, לרשות החדשנות נעשה בנפרד. ואנחנו גם הולכים להרבה מאוד קשרי חוץ, כלומר, להסכמים חדשים עם מדינות נוספות שיש כבר בפוטנציאל חתימה על הסכמים, אלה גם דברים שאנחנו מקדמים אותם. אם יש שאלות, אני אשמח לשמוע, הערות.

לפני השאלות, פרופ' דוד הראל, נשיא האקדמיה הלאומית, בבקשה.

תודה. קודם כול, תודה רבה על הדיווח. בעיקר משמחים אותי העניינים שאתם עושים בחברה הערבית, הדרוזית, לילדים ובפריפריה. אני גם רוצה לברך את נגה, שמהאקדמיה אנחנו מכירים אותה היטב מהתפקיד הקודם שלה, ולהודות לפרץ לביא. יש לי שני דברים לומר, אלה מין שאלות כאלה, אפרופו טראמפ שהוזכר פה.

רגע, רק הערה קטנה לגבי הגיוון, הגיוון צריך להיות בכל מקום.

לא הבנתי את ההערה.

לא, אני אומרת, כמו שאתה שם לב, המדיניות של המשרד היא שאנחנו רוצים לראות גיוון, הגיוון צריך להיות בכל מקום בעיניי שקשור למדע ולאקדמיה.

מה כוונתך בהערה הזאת?

למועצה הרלוונטית שאתה עומד בראשה.

זה נקרא אקדמיה.

נכון, לאקדמיה.

אם אנחנו מדברים על גיוון - - -

גם שם הייתי רוצה. אני רק אומרת, אני לא רבה עם אף אחד, אני רק רוצה שהגיוון יקבל את ביטויו בכל מקום.

זו הייתה הערה מתחת לחגורה ואני לא חושב שאת מכירה את העובדות. נדבר על זה בהזדמנות.

לא, אני אמר, אם השרה כאן, אם אנחנו מדברים על גיוון, הייתי שמח לראות בהנהלת המשרדים המקצועיים גם מהחברה הערבית. אני אשמח אם יהיה אחד, שניים. אני מדבר בכלל, גם כאן במשרד המדע, זה המשרד ששייך אליה, אני אשמח שתיקח בחשבון אולי בדיווח הבא יהיה אחד מראשי האגפים שיגיע לכאן מהחברה הערבית.

אבל יש.

בבקשה, פרופ' דוד.

יש לי שתי הערות, מעין שאלות כאלה, שתיהן קשורות לנשיא טראמפ ולמדע. במקרה אחד ממש עניין מדעי ובמקרה אחר עניין של מדענים, ואני אשמח אם יש לך איזושהי תגובה להגיב. האם את מודעת לנזק האדיר שהנשיא טראמפ עשה ועוד עושה באמצעות, והרבה פעמים בשליחות אילון מאסק למדע האמריקאי? ויש בשבוע-עשרה ימים האחרונים דיווחים רציניים מאוד לגבי מה שקורה שמה. אבל דרך זה, להשפעה ההרסנית שהצעדים האלה יביאו על המדע והטכנולוגיה בכל העולם, כולל אצלנו בישראל.

הנשיא טראמפ, אני מיד אגיד עליו משהו חיובי בנקודה השנייה שלי, הוא איש כוחני, בור שמקיף את עצמו במזלזלי מדע ומפיצי קונספירציות. ראו למשל את המינוי שלו לשר הבריאות בממשל שלו. והסכנה לכולנו כאן היא אמיתית ומוחשית מאי פעם. אני אוסיף בתור חצי אנקדוטה, אני עמית בחברה המלכותית הבריטית, Fellow of the Royal Society, וכל העמיתים קיבלו בימים האחרונים רשימה של דיווחים וכתבות, בין השאר על כך ששני חברים בחברה המלכותית הבריטית התפטרו לאחרונה מחברותם, שזה בלתי רגיל, אין לזה תקדים, בעקבות העובדה שאילון מאסק נבחר לחברה המלכותית הבריטית ב-2018 על בסיס התרומות שלו לטכנולוגיה של חלל ושל מכוניות אוטונומיות, אבל הוא עדיין לא הושעה משם למרות הנזק האדיר שהוא והבוס שלו, בעוד אנחנו מדברים, עושים למדע האמריקאי ולדעתי למדע בכל העולם.

והדבר השני שאני רוצה להעיר, שהוא גם קשור לטראמפ, האם את מודעת למספר המדענים הישראלים, כולל בכירים ביותר, שנאלצים לבלות זמן ואנרגיות בלתי רגילים כדי להילחם בניסיונות של הממשלה שלכם לפגוע במוסדות מדע ותרבות?

הוועדה הפכה פוליטית? איך זה עובד? זה דיון פוליטי?

לא.

בוא נתמקד בזה.

לא, אני מדבר על מדע ותרבות. ארבעה מדענים ישראלים, שלושה חתני נובל ועבדכם הנאמן, מצאנו לנכון לא לפנות לראש הממשלה בעניין החטופים. הרי יותר משעה מהישיבה הזאת הוקדשה לחטופים, אני גם רוצה לומר על זה שניים-שלושה משפטים. לא מצאנו לנכון לפנות לראש הממשלה שיעשה את המאמץ, כי דעתנו היא שהוא לא ממש מסוגל ואת המאמץ האחרון הוא עשה בלחצו של הנשיא טראמפ. ופנינו במכתב אישי לנשיא טראמפ והפצרנו בו להביא לשחרור כל החטופים ממש בהקדם. ותמורת זה, זה קצת מצחיק להגיד תמורת זה, אנחנו בצורה מאוד רצינית ואחראית - - -

אנחנו עברנו עכשיו לדיון על הנושא של המשרד, ולדעתי, כמה זמן הקצבת לנו לזה?

- - - שאנחנו נמליץ עליו בחום ובהתלהבות לפרס נובל לשלום. ואני כן רואה בזה קשר - - -

כמה זמן עוד נשאר?

עוד רבע שעה.

רבע שעה. אולי תתחום את זמן דיבור האנשים, שכולם יוכלו לדבר.

כן, פרופ' דוד, תנסה לסכם.

אם היית יכולה להגיב על שני הדברים האלה, הייתי מאוד שמח.

אוקיי. אולי נשאיר את התגובות שלך לסוף. מישהו רוצה?

רציתי רק לומר גם בהקשר של הגיוון, היה עד לא מזמן מנכ"ל לקרן גרמניה ישראל ונבחרה מנכ"לית חדשה, קוראים לה ורנה שיפרמן, גם זה מקום להציג.

ורנה שיפרמן, בהצלחה. נתחיל מהסוף שם.

יהודה גרמן, מו"פ אזורי מזרח, שלושתנו מייצגים את המו"פים האזוריים. סליחה, נכון, מיגל, מו"פ קטן.

תשמעי, הוא ים, חול. היא יודעת מי אני.

אני יודעת, היינו ביחד בהגנת הסביבה. הייתה את הזכות להיות שם.

בכל אופן, דיברו פה מקודם על מרכזי מדע וטכנולוגיות שמקימים באזורי הפריפריה. אנחנו כמו"פים שנמצאים ועניינם הוא מרכזי מו"פים בפריפריה, נראה לי שנכון וכדאי לייצר את השילוב הזה של הדברים, מכיוון שאם אנחנו עוסקים בעולם מחקר ומדע ומקימים דברים מהסוג הזה, אנחנו יכולים להיות שותפים לקידום וחיבור של התחומים הללו. ולומר שבסוף חלק מהסיבה של ההקמה של הדברים הללו נובעת מהרצון באמת, באופן אמיתי, לקדם את עולם המדע והמחקר בפריפריה.

דובר, שנה שעברה, לצערנו, כחלק מהמאמץ המלחמתי, תקציבנו קטן, לבחון שלפחות בשנת התקציב הזאת זה יחזור למתכונתו הנוכחית, שלא לומר באיזושהי צורה גם לשמור על הכסף מבחינת עלות הכסף עצמה, לשמור על כוחו. כי בסוף, אם אנחנו מדברים על פריפריה ומקימים עוד דברים, יש דברים קיימים וכדאי להשתלב בהם. בהזדמנות זאת, צריך לומר תודה רבה לאנשי המשרד ועל העזרה התמידית, הרצופה, הקבועה, יום, לילה, בהתאם למה שצריך. אנחנו מרגישים שהמשרד איתנו כמעט בכל מה שאפשר לקדם. תודה רבה.

אני יכולה גם?

כן, לא לחזור על דברים שנאמרו.

אני לא אחזור. שמי אורית, אני מנכ"לית של מו"פ מדבר וים המלח, אנחנו גם הנגב שהשרה דיברה עכשיו כרגע, שלא שוכחים אותו. המלחמה פגעה בכולנו, אנחנו רואים את התוצאות שלנו משנת 2024 גם בזכיות בגרנטים תחרותיים וגם חרמות שאנחנו גם זוכים היום לצערי לחוקרים שלנו שפתאום נעלמים להם חוקרים אחרים מאירופה או בכלל מהעולם.

דיבר כאן פרופ' דוד הראל על טראמפ ועל ארצות הברית, יש לנו הקפאות של קרנות של USAID, של MERC-ים שפוגעים, שגרמו לנו ממש להוציא אנשים עכשיו לחל"ת ובהמשך גם לפיטורים. כשמדברים על מדינת ישראל ועל שמירה שלה על כל האזורים, גם מי שנמצא בפריפריה האמיתית, גם של הגבולות, זה גם לבוא ולסייע לנו עכשיו בשנה הזו. ולהחזיר את הקיצוץ התקציבי שהיה, להגדיל את התקציבים שלנו כי אלה העוגנים שיש לכם בפריפריה, גם לביטחון תעסוקתי למשפחות שלמות. וכן, המו"פים נותנים את התעסוקה הזו שמתייחסת רק לאקדמיה ולמשהו יישומי.

תודה. אחמד.

תודה. אני משתתף במה שנאמר קודם מהחברים שלי ואני מייצג את מו"פ אגודת הגליל, שפרעם, אני המנכ"ל של אגודת הגליל. אני משתתף בכל מה שנאמר, והעלו את הנקודה של התקציבים. אנחנו מקבלים תקציבים, הוא מחולק, יש תקציב שמוחלק לכל המו"פים, זה 18 מיליון ש"ח לשנה לשישה מו"פים וכבר קרוב לעשור זה לא השתנה, אפילו ירד. לאור המצב הקשה שהזכירה גם, גם לנו עצרו שלושה MERC-ים מה-USAID, והקושי להתחבר גם לקונסורציום בחוץ לארץ, ואנחנו מרגישים את החרמות כרגע. אני דורש להעלות את התקציב. אנחנו, ששת המו"פים מקבלים 18 מיליון, ויש את מו"פ מיגל שלבדו מקבל 18 מיליון, להיות יותר הגיוניים בנושא הזה.

אני רוצה להזכיר מה שנאמר קודם על מרכזי חדשנות בחברה הערבית. אני רוצה להגיד שאנחנו זכינו גם בסיינטק ואנחנו מפעילים מאיץ יזמות בחברה הערבית. אני מזכיר, בשנה הראשונה-שנה וחצי הצלחנו להקים שתי חברות ושני יזמים זכו גם במענק התנופה. עשייה מבורכת, ואני מבקש שהעשייה הזאת תמשיך. החברה הערבית נמצאת קצת רחוק מהאקוסיסטם הישראלי ואנחנו עושים כל מאמץ כדי לקדם אותה ולקרב אותה לכל האקוסיסטם בחברה הערבית.

אני מסכים, יואב הזכיר את הנושא של ההשקעה במה שקיים בחברה הערבית. לפי התבחינים של משרד המדע, אנחנו צריכים להעסיק עשרה חוקרים לפחות בתוך המו"פ עם תקציב מוגבל. במידה ואנחנו עושים את הצעד הזה, התקציב, מה שאנחנו מקבלים, זה נכון לפי תבחינים ולפי תחרות, אבל מה שאנחנו מקבלים ממשרד המדע כמעט ולא יספיק להעסיק עשרה חוקרים ומעלה. מצד אחד מבקשים מאיתנו להסיק יותר חוקרים ולהביא יותר חוקרים ויש, יש גיל צעיר שאנחנו מנסים לגייס אותו, זה יקח שנתיים עד שלוש שנים עד שהוא ימצא את הנישה שלו ויתחיל להביא מענקי מחקר. אני מבקש גם לקחת את זה בחשבון ולפעול כדי לתת יותר תקציב לכל המו"פים, שש המו"פים שקיימים. תודה.

תודה רבה. מאיה שוורץ, היא תהיה הדוברת האחרונה ואנחנו נסכם.

שלום ותודה רבה, ותודה לך כבוד השרה וגם לך. אנחנו לא דיברנו היום בכלל על חשיבות הייטק, אני מניחה שכל מי שיושב מסביב לשולחן מבין את האירוע שאנחנו מדברים על 50% מהייצוא, חמישית מהתל"ג והמספרים ברורים. רשות החדשנות וגם המשרד שלכם באמת עושה עבודה מדהימה. סקרת חלק מהדברים שאתם עושים וזו באמת ראייה מאוד מאוד יפה להסתכל על הדברים ככה מגדול ומלמעלה.

אנחנו בקשר עם הרבה מאוד סטארטאפים וחברות הייטק ועוברות עליהם תקופות ושנים לא קלות, את מסכימה איתי, ועל כן בנינו את פורום הסטארטאפים שאמור לתת מענה בעיקר לסטארטאפים בישראל. אנחנו מדברים על זה שב-2014 היו 1,400 סטארטאפים חדשים, וב-2024 אנחנו מקווים שנסיים עם 500. זו לא נפילה ביום, זו נפילה לאורך השנים, ואנחנו ראינו את המגמה הזאת ואנחנו פשוט רוצים להפוך אותה, להפוך את המגמה ולראות איך אנחנו מעלים את כמות הסטארטאפים מדי שנה.

אנחנו עדים לקושי מאוד מאוד גדול בגיוסים והשקעות. רשות החדשנות כרגע מתמקדת בעיקר בדיפטק, שזה הכרחי, חד משמעית, אבל אנחנו צריכים להבין שאירועי ה-AI, יש את כל ה-Generative AI, מחוללי השפה, ושם אנחנו אולי מעט פיספסנו ואולי נדביק את הפער, אני מאמינה שנוכל להדביק, אבל עדיין לא יהיו הרבה חברות כמו Open AI. יהיו בישראל עוד אחת, שתיים. לצידן יש את כל החברות שעושות את השימושים בטכנולוגיות האלה ומפתחות הרבה מאוד אפליקציות. היום לחברות האלה אין הרבה מקום בישראל, אני רוצה לומר את זה ולשים את זה על השולחן. נורא קל להן לעבור לחו"ל, זה לקחת לפטופ ולעבור, זו בסך הכול תוכנה. והם עוברים לחו"ל, אנחנו עדים להרבה מאוד סטארטאפים שפשוט משקיעים בחו"ל אומרים להם שבישראל קצת משוגע כרגע, בואו תעברו לחו"ל, ואין לנו שום אינסנטיב או גזרים להשאיר אותם.

בפורום הסטארטאפים אצלנו תחת פיקודי, מה שנקרא, בנינו ממש תוכנית איך להשאיר סטארטאפים בישראל ואנחנו נשמח לקיים על זה דיון גם אצלך במשרד וגם אם תרצו פה בכנסת, אבל דיון ייעודי לנושא הזה. אנחנו באמת מרגישים שאנחנו חייבים להפוך את המגמה. יש פה הרבה מאוד מוחות. אני אומרת את זה בכל מקום, המחצב היחידי שיש במדינת ישראל הוא הטאלנטים וזה המוח היהודי או הישראלי, ואנחנו חייבים להיות עליו, להיות היסטריים עליו ולהשאיר אותו בישראל ולא לתת לאף טאלנט לעבור לחו"ל. זה באמת המחצב העיקרי שיש לנו שממנו אנחנו מקימים חברות.

וכל חברה שמוקמת ונמצאת בישראל ולא רק נרשמה בישראל ואז הפכה שרוול ועברה לחו"ל, אלא נמצאת בישראל, צריך להבין את כל המעגלים שהיא מפעילה. היא מפעילה מסעדות בצוהריים ומפעילה פה את שוק הנדל"ן ומפעילה הרבה מאוד שווקים ישראליים. באמת שאפו על כל הפעילות, אנחנו רוצים להדגיש את נושא הסטארטאפים ולעבוד אתכם עליו גם. תודה.

תודה רבה. ושאלה אחרונה לפני שאנחנו נסיים וניתן לשרה לסכם, לגבי מדיניות הרגולציה ב-AI, האם יש חקיקה או שהמשרד מתכוון לעסוק בזה, לחוקק חוק שיסדיר את כל נושא הרגולציה ב-AI?

יש פה את יוסף, אתה מוזמן לבוא ולתאר את כל ההשתלשלות, את כל מה שהובלנו בתחום. אני לא ראיתי לנכון שזה מחייב הליך חקיקה, זה עדיין תחום מתפתח.

היית בדיון, נכון, אני זוכר אותך.

יש לנו כאן עוד הרבה דברים שלא בהכרח מצריכים כל הזמן חקיקה, אפשר לקדם אותם גם בהחלטות. אני רציתי לקדם את זה בהחלטת ממשלה סביב הנושא של איך אנחנו רוצים לראות את הדברים עכשיו עם הוועדה שתקום במשרד ראש הממשלה. אנחנו נגבש את זה סופית לטעמי בהחלטת ממשלה בקדימות מאשר בחקיקה. לא כל דבר צריך חוקים, כבר ספר החוקים כל כך עמוס, לא יודעת כמה אנשים יודעים כבר מה כתוב בו.

מפוצץ.

תודה, היו"ר. אני אגיד בחצי דקה. יש אתגרים מסוימים שאנחנו מכירים בעולמות ה-AI, זה מתחיל מאפליה והטיה, זה עובר דרך בטיחות, שאלות של אחריות משפטית, פרטיות, קניין רוחני, אבל האירופאים נטו לחוקק חוק גדול מאוד שנוגע לכל השימושים ולכל הסקטורים, בארצות הברית ובבריטניה נטו לגישה אחרת, יותר מעודדת חדשנות, רואה את היתרונות והתועלות בטכנולוגיה. ישראל החליטה ללכת עם הגישה הזו, האמריקאית והבריטית, באמת בדירקטיבה גם של השרה. הרעיון הוא חדשנות אחראית, אנחנו מעודדים שימושים ב-AI, ואנחנו עושים את זה בצורה בטוחה באמצעות זה שהקמנו מרכז באגף חדש במשרד שמלווה את כל משרדי הממשלה ועוזר להם להיערך בתחומם.

תודה רבה.

כן, אתה יכול לפרט קצת יותר על האמנות והחתימות וכל שאר הדברים?

מעבר לזה, חשוב לנו לשמר גם את חופש הפעולה שלנו בהתאם למה שנעשה בעולם. כי אם יש צעדים בעולם שיקחו אותנו למקומות מסוימים שמגבילים חדשנות, אנחנו בישראל נהיה מוגבלים. ולכן ישראל ממש לוקחת חלק במשא ומתן לנוסחים של טקסטים בכל הפורומים הבינלאומיים. חשוב לנו גם לשלב את השרה בפורומים האלה. השרה קיבלה החלטה על הצטרפות של ישראל לאמנה הבינלאומית הראשונה בתחום אחרי שישראל דאגה לרכך ולהתאים אותה לאינטרסים המדיניים-ביטחוניים שלנו.

הצטרפנו לקבוצה שבהובלת היפנים והשרה בדיוק חזרה ממפגש בפריז בהשתתפות ראשי המדינות המובילות בעולם. זה היה ראש ממשלת הודו והנשיא מקרון ואפילו סגן נשיא ארצות הברית. באמת חשוב לנו להיות שם ולהשפיע לכיוון של פרו-חדשנות, גישה שאנחנו רואים אותה בארצות הברית ובבריטניה, אנחנו רואים שהיא מביאה תוצאות טובות.

תודה רבה. לסיכום.

קודם כול, תודה רבה. אתה כדוקטור גם מבין את המשמעויות של חשיבות משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. לגבי המו"פים, ביקרתי אצל חלקכם, אני אשתדל להגיע לכולם בהמשך. הנושא של מיגל, למה הוא קיבל עוד תוספת, זה בגלל שהוא הופך להיות בשותפות עם אוניברסיטת תל חי ועל בסיס זה נכנסים גם המשאבים בתוך ההחלטה, ניצלנו הזדמנות ונקווה שזה יסייע באמת בהקשר הזה. אבל אין ספק שכל המו"פים צריכים את הסיוע ואת העזרה הגדולה יותר.

הדברים שאנחנו מדברים עליהם, כפי שראיתם פה מבחינת המשרד, יש עוד הרבה מה לעשות. כמובן שמשאבים הם שם העניין, כיצד אפשר למנף את הדברים עוד מעבר. צריך לזכור שהמשאב הכי גדול שקיים במדינת ישראל הוא ההון האנושי שעליו צריכים לשים את כל הדגשים ואת כל המשאבים, וזה המשרד ולשם אנחנו מתעלים אותו. אני גם אדאג למנף אותו להיות משרד שהוא יותר מוביל בתחומים ולא נמצא רק ליד בהרבה מאוד מהדברים, וזה שינוי המדיניות שאותו אנחנו רוצים להוביל בקו רוחבי על כל הדברים שאנחנו שמים עליהם את הדגשים כרגע ואת המשאבים, ודאי וודאי בנושאים המאוד מתקדמים שצריכים לשים עליהם את העיקר.

מורכבות שקיימת היום שאנחנו גם הערנו את תשומת הלב, גם של ראש הממשלה, בסוגיה של התשתיות המתבקשות כדי לפתח את הטכנולוגיות המתקדמות. אלה דברים שאנחנו שמים עליהם את הדגש מתוך ההבנה וזה גם במערכת היחסים שלנו עם ארצות הברית אני מאמינה שיפתר בעתיד.

ובכל שאר הדברים, כפי שנאמר כאן בישיבה, שכל נושא יכול לבוא לכאן לדיון מעמיק, כי אני נתתי רק טעימות וקצת פריסה כללית, אבל ממש על כל אחד מהתחומים לטעמי אפשר לבוא ולקדם פה דיוני עומק ולראות כיצד המשרד באמת מתחיל, כפי שהגדרתי את זה בשקף הראשון, מהשלבים המאוד ראשוניים עד התוצרים בסוף של הסטארטאפים ושבסופו של דבר אלה הם מה שמניעים ומקדמים פה כמנועי צמיחה של הכלכלה הישראלית. ובנושא של הגיוון והשוויון שאני תמיד שואפת אליו, גם בפן החברתי כמנוע צמיחה, ואלה דברים שכולנו כאן צריכים לראות את זה מכאן והלאה. קודם כול, תודה רבה על ההזדמנות לבוא לוועדה, וכל דבר, אנחנו פה עבורכם.

תודה לכולם. אני גם חושב שמדע וחדשנות אלה הנושאים שצריך להשקיע בהם. וחוץ מכל זה, גם ההון האנושי, מה שדיברה השרה כאן, כל נושא הגיוון. לדעתי, גיוון בכל תחומי החיים, גם במשרד המדע והטכנולוגיה, אבל בכל תחום הוא גם סוד להצלחה, אני חושב. כמובן גם בגלל שאני בא מהחברה הערבית זה חשוב לי בנוסף לכל מה שמושקע בכל מקום לקחת תמיד בחשבון את החברה הערבית בכלל, אבל גם בתוך החברה הערבית אני רוצה גם לשים דגש על החברה הבדואית, גם בנגב וגם בצפון, כי זה חשוב לי, ולא לשים אותם תמיד מאחור, אלא לקחת אותם, אני אומר, בכל פיילוט, בכל משהו חדש, רעיון חדש, לקחת אותם גם בחשבון.

תודה לכם, תודה לחברת הכנסת השרה גילה ובהצלחה לכולנו, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:31.