פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



32
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
04/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 99
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ה (04 בפברואר 2025), שעה 12:12

מדיניות הגבלת גיל השימוש ברשתות חברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות - במסגרת החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

יוסף עטאונה

אדוה בר שלום - עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד התקשורת

ד"ר נאוה כהן אביגדור - המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק זוהר שקורי - ע' משפטי יחידה 105, המשרד לביטחון לאומי

קים מידה - עו"ד, לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

עדית ריס - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים

נועה שטרן אחיפז - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים

ד"ר סאני כלב - עו"ד, ממונה מחקר, הרשות להגנת הפרטיות, משרד המשפטים

אדורה אלעיס - מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך

אילן אביטן - מנהל תחום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סליי ביינסין - מנהלת אגף הכללה דיגיטלית, מערך הדיגיטל הלאומי

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

הדר להב - מנהלת תחום מוגנות ואוריינות ברשת, איגוד האינטרנט הישראלי

דיאנה רחל דאבוש - חברת צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית

ליאור בר ניר - עו"ד, אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד

נועה אלפנט לפלר - דירקטור מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, גוגל ישראל

ג'ורדנה קטלר - דירקטורית מדיניות ישראל והתפוצות, מטא ישראל

יוסף בר דוד - מנכ"ל לוקחים אחריות - משנים מציאות ברשת

ד"ר יצחק אלפסי - חוקר ומרצה, מכללת הדסה

דניאל גרינברג אנטונוב - נער בן 15 עם תסמונת טורט

תמיר נהור - מאמן העצמה לילדים, אקדמית גיבורי העתיד

ערן צימרין - נשיא אל"י - האגודה להגנת הילד

יובל דגני - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

עמית אוחיון - סטודנטית בכנסת

מרב סבירסקי - שני הוריה נרצחו ב-7 באוקטובר ואחיה איתי סבירסקי נחטף ונרצח בשבי החמאס וגופתו מוחזקת בעזה

רונן אוהל - אחיו של אלון אוהל החטוף בעזה

צח בן יהודה

תמי ברנע

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מדיניות הגבלת גיל השימוש ברשתות חברתיות ובפלטפורמות דיגיטליות אחרות

צוהריים טובים. אנחנו היום נתחיל את הישיבה בנושא של מדיניות הגבלה גיל השימוש ברשתות החברתיות ובפלטפורמות הדיגיטליות האחרות. אבל לפני זה אני רוצה לברך את כל חיילי צה"ל ואת כל כוחות הביטחון. רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל ובעזרת השם שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום ובמהרה. ואני מקווה שיהיה המשך לעסקה הקיימת, שאני גם תומך בה.

מרב נמצאת פה. שלום לך מרב.

שלום. בקצרה אציג את עצמי. מרב סבירסקי. שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר. איתי אחי נחטף מהבית של אמא שלי, שרד 99 ימים, נרצח אחרי 99 ימים בעקבות הלחץ הצבאי שהיה באזור. לפני כחודשיים גופתו הוחזרה והובאה לקבורה.

אנחנו ברגעים קריטיים מאוד מאוד של המתווה הזה. זה ברור לכולנו. אני חושבת שכולם פה ברור להם שיש היום פגישה מאוד חשובה בין טראמפ לביבי שבה כנראה ייקבע מה יהיה בהמשך. אבל הפחד הגדול מאוד הוא מהטרפודים שאנחנו שומעים מבפנים, מקולות שאנחנו שומעים מבפנים. ואני חושבת שברגע הזה יש חשיבות עליונה לקול שלך, בטח כחבר כנסת בקואליציה, להישמע, בדרישה ברורה להמשך המתווה. כי אסור לנו. בעצם הפסקת המתווה או אם לא עוברים לשלב ב' שווה ערך להקרבת חיי אדם.

אני תמרור אזהרה של מה קורה אם חוזרים להילחם, של מה קורה כאשר יישארו שם עוד זמן. ואסור לזה להימשך. ויש חשיבות גדולה, דווקא בגלל שעולים קולות אחרים, חשיבות גדולה מאוד להשמיע קול שדורש את המשך המתווה. את המעבר הישיר לחלק ב'. כי אין אפשרות אחרת, כי זה החובה וזה האחריות של נציגי הציבור. זה אחריות של חברי הכנסת, זה אחריות של הקואליציה ובמיוחד של הממשלה. וזו החובה שלכם לעשות את זה.

במקרה, בגלל הוועדה הזאת, גם נזכיר שעדיין יש שם שני ילדים, שאנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם, אבל החובה היא לדרוש את החזרתם וכמובן גם את שירי. לדרוש את המידע עליהם ואת החזרתם. זה המינימום שמגיע למשפחה שלהם אחרי כל הסיוט שהם עוברים, שכולנו עוברים. ואני חושבת שכל מי שנמצא פה כרגע, אנחנו כאזרחים, אנחנו צריכים להיות כרגע שומרי הסף של המתווה הזה. המתווה המלא להחזרת כולם.

וזה אומר להיות עם היד על הדופק ולהסתכל, ולדעת ולצאת, כרגע אתם בתפקיד פה. אבל לצאת ולהפגין ולהיות ברחובות ולהיות בכל מקום שאפשר, כדי לייצר את הלחץ הציבורי. שברור לנו כציבור, כל הציבור רוצה שהם יהיו כאן. אני בטוחה שבשבת כולם כמוני היו עם דמעות בעיניים. עם דמעות של התרגשות ואושר לראות את החיבוקים. אני יכולה להגיד לכם שאני גם הייתי עם דמעות של כאב על חיבוק שלא יהיה. ועם דמעות של חרדה מהפחד שהמתווה הזה ייעצר. וזה באחריותכם כרגע. תודה.

אני בעצם באני הנה כי בוועדת כספים קודם לא שמעתי התייחסות שלך להמשך המתווה והיה לי חשוב מאוד לשמוע את ההתייחסות הזאת.

תודה רבה לך מרב. אמרתי אותה בתחילת דבריי.

אבל יש חשיבות למעבר הישיר לחלק ב'.

אמרתי אותה ממש בתחילת דבריי. תודה רבה מרב. היה חשוב לשמוע אותך, תודה.

יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו?

שלום לכולם. אני רונן אוהל, אני אח של אלון אוהל שנחטף מהנובה. יש לו הרבה תארים והרבה אופי ומטרתנו זה גם שיכירו את אלון, שהוא לא יהיה רק מספר. סבא רבא שלי היה לו מספר. אנחנו לא רוצים שזה יהיה אותו דבר.

אני חושב שהדבר הכי חשוב פה, בעיקר בתקופה הזאת שאנחנו רואים שמגיעה עסקה, שאנחנו רואים את ההתרגשות המטורפת של החטופים והחטופות שחוזרים הביתה. וזה רק מוכיח לנו כמה זה חשוב שכולם יחזרו הביתה. מי שנשאר כרגע זה הצעירים. צעירים של המדינה. ואני נמצא פה עם חברים של אלון, שכולם פה תרמו את חלקם למדינה.

ומשהו שאתם חברי הכנסת לא יכולים להבטיח לנו זה ביטחון. כי ביטחון זה משהו תודעתי, זה משהו בנפש, זה לא משהו פיזי. ואף אחד לא יכול להבטיח שלא יקרה לי כלום. אף אחד לא יכול להבטיח לי שלא נהיה מופתעים שוב עוד 70 שנה ואני אהיה פה. ומי שעומד מאחוריי יהיה פה עוד 70 שנה. ואנחנו נצטרך לעבור מה שלא יקרה פה במדינה. אנחנו דור העתיד.

אני לא מבקש שתבטיחו לי ביטחון, זה לא אפשרי. אני רוצה שתבטיחו לי שתעשו כל מה שאתם יכולים כדי לעזור לאזרחים, כדי להציל אותם עכשיו ברגע זה כדי שנדע ותוכיחו לנו שזה יקרה גם חס וחלילה בפעם הבאה.

הדבר הכי חשוב כרגע זה להמשיך את העסקה. אתמול היה היום ה-16 ולא מדובר פה בעסקה שונה. זו אותה עסקה של כולם, אותה רשימה, כולם ברשימה. אין רשימה א', רשימה ב'. זה לא בשלב א', שלב ב'. זה שבוע אחרי שבוע או יום אחרי יום. זה מה שצריך להיות פה התודעה, שכולם חוזרים הביתה. וזה הזמן לעשות את זה. אנחנו נתמודד עם השלכות רבות, כי ככה זה. ואנחנו מדינה מספיק חזקה בשביל להתמודד ועם מספיק חזק כדי להתמודד עם זה. ואנחנו יודעים את זה. אני לא בטוח כמה אנחנו מספיק חזקים להתמודד עם הפקרת האזרחים שלנו.

אנחנו לא באים, לא באנו פה לצעוק או לכעוס, בטח לא להאשים. זה לא ממקומי, לחפש אשמים מי אשם. אין לי שום ידע בזה. אנחנו פה לחפש אחריות. אחריות של כולנו, שלכם חברי הכנסת, של הממשלה, של העם. לא יודע מי אשם, אין לי סמכות להגיד את זה. אבל כולנו עכשיו צריכים לקבל את האחריות לקחת את האחריות ולהחזיר אותם. זו המטרה של כולנו וזו הזכות שלנו להתקיים פה, בתור כל מדינת ישראל, בתור כל האזרחים, בתור הצעירים שיהיו פה לעתיד.

אני רוצה להודות לכל כוחות הביטחון ולאנשים שמקדמים את החזרת החטופים. ואני רוצה יום אחד, בתקווה בקרוב, להגיד לכם תודה שאח שלי חזר. אני רוצה להגיע למקום הזה שגם לכם אני רוצה להגיד תודה. תודה שהוא חזר. ולהיות במקום הזה שכולם חזרו. לא רק בשבילי, לא רק בשביל המשפחה והחברים. בשביל המדינה, בשביל ביטחון מדינת ישראל. זה ביטחון מדינת ישראל. תודה לכם.

תודה גם לך ואני גאה בכם. תודה, באמת תודה.

אנחנו נעבור לישיבה. קודם כל אני מבקש, מריה, נתחיל מהמצגת שלך. אחרי זה כמובן הדיון. תודה, חה"כ עטאונה, שאתה מצטרף לכל הדיונים שלנו. אני מעריך מאוד. אני משתדל לקיים דיונים משמעותיים, אבל לא כל חברי הכנסת מגיעים, אז אני מציין את אלה הטובים שמגיעים.

בבקשה מריה.

תודה רבה לך, אדוני יושב-הראש. שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג היום בפניכם את עיקרי המסמכים שלנו על נושא הגבלת גיל המשתמש בעולם המקוון. אנחנו מדברים על שני מסמכים שכתבנו לאחרונה.

(הצגת מצגת)

אנחנו בחנו היבט של הגבלת גיל גם מבחינת הנגישות לעולם המקוון. בדקנו מדיניות הגבלת שימוש בטלפונים ניידים בקרב ילדים ובני נוער, גם בארץ וגם בעולם. וגם מההיבט של ההגנה, מנגנוני הגנה לאימות גיל. ברגע שילד כבר נכנס, משתמש כבר בפלטפורמות הדיגיטליות אז אמצעי הגנה אין.

למה בעצם אנחנו בחרנו לדבר על הטלפונים הניידים? גיל הממוצע לקבלת סמארטפון ראשון בארץ, לפי הנתונים של בזק, ירד בעשור האחרון בשנה, מגיל 7.5 עד גיל 6.5. זה אולי לא ירידה כל כך דרמטית, אבל עדיין אנחנו מדברים פה על גילאים ממש נמוכים. ואם נלך כמה שנים אחורה, אז נראה שהגיל הממוצע היה 10 ו-11 אז הירידה שם הייתה יותר דרמטית. אבל עדיין ממשיכים לרדת.

נראה לי שנתחיל לאסוף פלאפונים כבר בגן. אם חשבתי לרגע שבואו נשים טלפונים בצד או פלאפונים במערכת החינוך, בשעת הלימודים, אז נראה לי שאנחנו צריכים להיכנס גם לנושא של הגנים עכשיו. במעונות. זה ממש מטורף.

זו הערה נכונה, בגלל שלמעשה זה גיל קבלה.

כן, זה כיתה א'.

החשיפה מתחילה עוד קודם. גם תינוקות יושבים.

אני רואה את זה. כשאני שם את הפלאפון בבית, למרות שיש פה מן קוד מסוים, תוך מספר דקות או פחות מדקה אפילו, הנכד שלי כבר יודע איך לפתוח את הפלאפון.

גם בארץ הנתונים הם יחסית גבוהים. ילדים בגילאי שש עד תשע, ל-60% מהילדים כבר מחזיקים בפלאפונים. וגם השימוש הוא מאוד רחב. לא רק פלאפונים, גם במסכים. ילדים בגילאים בני נוער 13 עד 18 מבלים מול המסכים 12 שעות ביום. אבל זה גם תלוי איך מודדים את זה. אבל ברור שהסמארטפונים זה גם כלי מאוד נגיש ומאוד זמין, כי הוא תמיד בכיס ותמיד איתנו. ואנחנו לוקחים אותו לכל מקום. גם אנחנו וגם הילדים.

אז כמו בכל דבר יש גם יתרונות וחסרונות גם בשימוש בסמארטפונים ובמסכים בכלל. קודם כל, המכשיר הוא עוזר לנו לשמור על קשר עם ההורים ועם חברים. אפשר לצרוך תוכן חינוכי ותוכן פנאי. אפשר לרכוש ידע. כי היום יש שימוש בפלאפונים גם בבתי הספר לצורך רכישת ידע, יש אפליקציות לרכישת ידע. וגם ילדים ובני נוער נהיים עצמאיים והם יכולים לנהל איזה שהוא לו"ז באמצעות המכשיר הזה.

אבל יש גם חסרונות. החיסרון הבולט מאוד זה פגיעה בפרטיות. כי בטלפון יש מיקרופון ויש מצלמה וילד יכול להעביר מידע פרטי שלא מרצון. חשיפה לתכנים פוגעניים. בגלל, שוב פעם, שהמכשיר הזה זמין ונגיש, אז יש יותר יכולת להיחשף לתכנים פוגעניים דרכו. יש גם היום מחקרים שבודקים את הקשר בין בעיות בריאותיות לשימוש במסכים ובסמארטפונים. לא תמיד המחקרים האלה הם חד משמעיים ומצליחים להוכיח קשר סיבתי בין הבעיות ובין השימוש במסכים. אבל כן במחקרים יש דגש על כך שחשיפה מרבית עשויה להשפיע על בעיות בשינה ויש חשש לבעיות ראייה. וגם אורח חיים שהוא לא מספיק אקטיבי.

אבל שוב פעם, יש ביקורת על המחקרים האלה, כי לפעמים שיטות המחקר הן לא מספיק מדויקות כדי לבדוק את הדברים האלה. וגם לפעמים יש פרשנות יתר של הממצאים. עדיין, בקרב מקבלי ההחלטות וקובעי מדיניות החסרונות האלה הם עולים על היתרונות ובעצם מנסים לחשוב על הצעות למנגנונים איך אפשר להגביל את השימוש במסכים בקרב ילדים.

דרך אגב, החיסרון הבולט ביותר בבתי ספר זה שילדים גם לא מתרכזים בלימודים. כי ברגע שיש לך פלאפון לידך, דרך אגב, גם המבוגרים, אנחנו רואים את זה. גם אנחנו לעיתים לא מצליחים להתרכז בישיבה של דקות, אתה כל הזמן עם הפלאפון ורוצה לראות מי ומה ולמה. וזה משפיע על הילדים בצורה מאוד שלילית, אין ספק.

נכון. ולכן מנסים לחשוב על הגבלות.

הגבלת השימוש, נכון. יכול להיות שאנחנו נקיים על זה דיון בנפרד אפילו, כך זה נראה לי. אולי עם ועדת החינוך. אני חושב שצריך להגביל את זה.

אני רק מציגה את הנתונים.

לא, לא, בסדר גמור, אני שמח שאת מציגה. האמת היא שאני אפילו עוד לא נכנסתי לדברי הפתיחה, נתתי לך להציג את זה, כי זה נכון מאוד.

אז אנחנו ראינו שני דוחות מרכזיים, האחרונים, מבריטניה וצרפת. שניהם משנת 2024. בבריטניה זה דוח של ועדה פרלמנטרית, בצרפת זה דוח של ועדת מומחים לבקשת נשיא צרפת.

שניהם לא דנו ספציפית רק בסמארטפונים, הם דנו במסכים. בכל ההגנה על ילדים בעולם מקוון. אבל שניהם התייחסו לנושא של הגבלה בשימוש בסמארטפונים. בבריטניה מציעים שעד גיל 16 ילד לא יוכל לקבל סמארטפון. לא טלפון רגיל, סמארטפון. בצרפת הם אומרים שההמלצה שלהם שעד גיל 11 לילד לא יהיה טלפון בכלל. מ-11 עד 13 יהיה לו טלפון לא חכם. מ-13 והלאה טלפון חכם. וגישה לרשתות חברתיות בהמשך.

השאלה באמת איך מיישמים את זה, כמה זה בר יישום וכמה זה בר אכיפה.

איחרנו את הרכבת לדעתי. הסוסים ברחו מהאורווה.

לכן מציעים בעצם לעשות את זה במסגרת החקיקה. שסמארטפונים יהיו מסומנים באמצעות מדבקה שזה לילדים החל מגיל 13 בלבד. שיהיו טלפונים מיוחדים לילדים. יש עוד כל מיני אמצעים, דרישות לספקים. שההורים יתנו איזה שהיא הצהרת גיל ברכישה. השאלה באמת מה קורה בבית.

אז מהבחינה הזו כאן אנחנו עוד לא יודעים איך ליישם את זה. אנחנו לא ראינו עוד מדינות בעולם שיש בהם איזה שהוא איסור גורף לשימוש או גישה לטלפונים. מה שכן מיישמים היום, וזה קיים בהרבה מדינות בעולם, זה הגבלת השימוש במכשירים ניידים בבתי ספר.

אז גם בארץ יש חוזר מנכ"ל של משרד החינוך שהוא בעצם קובע שבמוסדות החינוך, בכל מוסדות החינוך, לא יהיה שימוש בסמארטפונים. הבסיס לכל ההגבלות האלה, במסגרות השונות שאנחנו בדקנו, הוא די דומה. בזמן השיעור אסור להשתמש בטלפונים, רק אם המורה מרשה לעשות זאת. ויש עוד כל מיני התניות, אם זה ילדים עם צרכים מיוחדים או יש איזה שהם מצבים מסוימים שכן ניתן.

מהעניין הזה של ההגנה על הילדים בנגישות אני עוברת לנושא הבא וזה נושא של אימות גיל. זה למעשה כבר הגנה על הילדים בתוך הפלטפורמות בתוך הרשת. את המסמך הזה כתבה חוקרת רינת בניטה, היא לא נמצאת היום, היא חולה, והיא הייתה אמורה להציג את זה. לאמצעי אימות גיל יש שתי מטרות מרכזיות: המטרה המרכזית זה שמירה על פרטיות. זה למניעת שימוש לרעה בפרטים אישיים שילדים לא יוכלו למסור פרטים אישיים ומישהו שהוא בעל עניין לא יוכל להשתמש בהם. המטרה השנייה זה הגנה מפני תכנים מזיקים. מניעת חשיפה לתכנים שאינם תואמים גיל.

האחד, הכי פשוט, זה הצהרה עצמית. כולם מכירים, נכנסים לאיזה שהוא אתר, בן כמה אתה? אתה מצהיר בן כמה אתה ונכנס. אמצעי נוסף זה אישור הורים או חסימת גישה, שזה קצת יותר קשוח. יש גם אמצעים ביומטריים, היום יש כבר אמצעים שקשורים ל-AI, בטח יש פה מומחים שיוכלו אולי להרחיב. ואמצעי נוסף שהוא באמצעות סריקת תעודה, ממש תעודה. בדרך כלל באמצעים האלה משתמשים כבר היום באתרים שיש בהם תוכן פוגעני, עם חשיפה למין או כל מיני תכנים של אלימות.

מה זה סריקת תעודה? של מי?

תעודת זהות, דברים כאלה.

הלא ילד מקבל תעודת זהות רק בגיל 16.

לכן זה אחד האמצעים. אז הוא לא יכול, כביכול. כביכול לא יכול, כי בסופו של דבר כל האמצעים האלה הם לא מספיק חזקים והילדים עוקפים את זה. זאת אומרת, זה ידוע, יש דוחות. דוח OECD שאומר שיש כניסה ושימוש רחב של הילדים בגילאים נמוכים מהמוכרים ברשתות חברתיות. אני יכולה להגיד שבישראל ילדים מגיל שמונה עד גיל 11 נכנסים לרשתות חברתיות והאחוזים הם 47% בגיל שמונה ו-74% בגיל 11-12.

אני מזועזע מהמספרים האלה.

המספרים האלה קיימים גם בארצות הברית. כמעט 40% מקרב בני נוער בני 8 עד 12 משתמשים ברשתות חברתיות. באנגליה זה 63%, בקנדה זה מעל 80%. זאת אומרת, הכלים האלה עדיין לא מספיק טובים והם עדיין לא מספיק יעילים.

לכן בעצם במדינות שונות מציעים כבר ומכניסים כבר לתוך החקיקה את המנגנונים ומדיניות של השימוש באמצעי אימות גיל. זאת אומרת, מחייבים פלטפורמות מסוימות שבחוק שיהיה אימות גיל, אמצעי לאימות גיל בכניסה לאתר. אני לא אכנס לסקירה, יש את זה במסמכים שלנו.

תודה רבה.

תודה רבה מריה.

אני רוצה באמת לפתיחה, קודם כל, אני מברך את כל אלה שהגיעו ועל ההשתתפות בדיון. תודה לך גם אורן. כמובן נמצאים פה נציגים ממשרדי ממשלה, אנשי מקצוע, הורים. יש גם שני חבר'ה שביקשתי שיהיו פה, דניאל ותמיר, עוד מעט גם נשמע אותם. אני מברך את כולכם על ההשתתפות בדיון החשוב בוועדה לזכויות הילד.

אנחנו היום עוסקים בסוגייה מהותית לרווחתם של הילדים, בטיחותם והתפתחותם של ילדינו. שאלת הגבלת גיל בשימוש ברשתות החברתיות. הרשתות החברתיות הן חלק בלתי נפרד מהמציאות הדיגיטלית היום יומית שבה אנחנו חיים והן משפיעות על חיינו בתחומים רבים, בקשרים חברתיים ולמידה ועד להשפעה פסיכולוגית וחינוכית.

אך לצד היתרונות הברורים שראינו גם, מריה, מה שהצגת מבחינת יתרונות, אנו עדים גם לסיכונים משמעותיים. וראינו גם את החסרונות. אם זה חשיפה לתכנים פוגעניים, בריונות ברשת, פגיעה בפרטיות, לחץ חברתי, חרמות שראינו פה בלא מעט דיונים שעשינו. בריאות של ילדים. ראינו פה את כל הדברים האלה, גם דיברנו עליהם בעבר.

גם בעולם וגם בישראל מתקיים דיון לגבי הגבלת הגיל לשימוש ברשתות החברתיות. ואנו כאן כדי לבחון לעומק את ההשלכות, האתגרים והדרכים ליישום רגולציה מתאימה, תוך שמירה על איזון בין חופש הביטוי, חינוך ושימוש אחראי להגנה על הקטינים.

במהלך הדיון נשמע מומחים מתחום הפסיכולוגיה, חינוך, משפט וטכנולוגיה. נציגי חברות המדיה וכמובן את קולם של בני הנוער, שהזמנו גם לפה. מטרתנו לגבש הבנות והמלצות שיבטיחו סביבה דיגיטלית בטוחה ונאותה לילדינו.

אני מודה לכל המשתתפים ומזמין אתכם לקחת כמובן חלק בדיון. כל מי שירצה לדבר ניתן לו את רשות הדיבור. ותודה, נפתח בדיון. תודה לך מריה, שמענו אותך, תודה על המחקר.

ברשותך, אני רוצה להגיד כמה משפטים, כי יש לי דיון, אני רוצה ללכת לוועדת החינוך.

כן, בבקשה חה"כ עטאונה.

תודה לך כבוד יושב-הראש. אני חושב שהדיון הוא דיון מאוד חשוב ומשמעותי. ויש לו השלכות גם על מערכת החינוך ועל בני נוער וילדים. וכל המצב שקיים היום, שאין הגבלה לפי דעתי לגיל בכניסה לרשתות חברתיות ולתכנים וכל זה. יש לו השלכות גם לכאן וגם לכאן. אבל לדעתי, גם כאיש חינוך בעבר, כל הניסיון והשעבוד של ילדים ובני נוער מגיל קטן לטלפונים ולמכשירים השונים, הוא פוגע בהתפתחות של הילדים. הוא פוגע גם בקשרים החברתיים שלהם, גם בתוך בתי הספר, גם בתוך הבית עצמו.

לכן כאשר באים לחשוב על הכיוון ולקבוע גילאים, אני חושב אולי במוסדות החינוך אולי חוזר המנכ"ל שקיים היום לא נותן מענה בצורה מאוד מאוד ברורה על שימוש מושכל במכשירים בתוך מערכת החינוך וזה שונה ממוסד למוסד ואין התנהלות כזו. אבל נשאר גם הצד בתוך הבתים. אנחנו גם כהורים לילדים גם צריך בעניין החינוך והתפיסה לגבי העניין זה צריך להיות מאוד מאוד משמעותי.

מה שאומר התפקיד של ההורים הוא מאוד משמעותי.

מאוד משמעותי, חד משמעי. כי גם מניסיון, כשאתה מדבר עם הורים, נפגש בפגישות הורים בבתי ספר והכול, אחת הטענות אתה מוצא ילדים מצטיינים בכל התחומים: גם בלימודים, גם במנהיגות, בפעילות, הכול. והם אומרים לך הדבר היחידי שהילד הזה הוא משועבד לטלפון. ולא יכול להשתחרר מזה. זה פוגע גם בריכוז שלו, גם בבריאות שלו, בכל הדברים. לכן חשוב מאוד שהעניין יהיה מושכל.

דבר נוסף שרציתי להעלות זה גם ההשפעה על ההתפתחות הלימודים והחשיבה של הילדים. זה הפך למשהו גם יותר קל לתלמידים, בלי להפעיל חשיבה, בלי להפעיל כלום. יש לו גישה לחומרים, במיוחד בעבודות מחקר. צריך שהילד יבוא, ישקיע, ילמד. איך שעשינו את זה, בצורה שהם עושים את זה מול המכשירים זה מגביל את החשיבה שלו בצורה משמעותית.

ואני חושב שיש עוד סכנה היום שהיא נכנסה בשנתיים-שלוש אחרונות, זה נושא כל השעונים החכמים. שטלפונים יכולים לקחת והכול, אבל כשיש לו את השעון ביד, שעון חכם, הוא מקבל את השיחה, הוא מקבל את הכול. וכל הזמן הוא יכול להתעסק בזה. גם את זה צריך לתת תשומת לב.

תודה רבה באמת על הדיון המאוד חשוב הזה.

תודה רבה לך חה"כ עטאונה. אנחנו נעבור לנאוה אביגדור, שלום לך.

שלום.

את משתתפת פעילה תמיד אצלנו, תודה רבה.

תודה. אני נאוה כהן אביגדור, מהמטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, המשרד לביטחון לאומי. אני באמת חושבת שהדיון הזה חשוב והנקודה הזאת של גיל השימוש המינימלי ברשתות החברתיות הוא נושא קריטי. ברשותכם, אנחנו ממש בימים האלה הפצנו את דוח מוקד 105 לשנת 2024. נתונים ראשונים שמסכמים את השנה האחרונה. בפתיחת הדברים אני רוצה רק לשתף אתכם ממש במקבץ מינימלי של הנתונים העיקריים.

מתחילת פעילות מוקד 105 בפברואר 2018 ועד היום, מוקד 105 טיפל בלמעלה מ-60,000 אירועי פגיעה בקטינים ברשת. ב-2024 טיפלנו בלמעלה מ-9,500 אירועי פגיעה בקטינים ברשת. מבחינת סיווג האירועים, אירועי הפגיעה שמגיעים ל-105: מירב האירועים היו עבירות מין, כשליש עבירות מין. לאחר מכן כחמישית אירועים של בריונות וביוש. וכ-15% אירועים של חשש לחיי אדם, חשש לאובדנות.

כשאנחנו מדברים על עבירות מין אנחנו מדברים על הטרדות מיניות, על סחיטה מינית, על הפצת תמונות וסרטונים מיניים. ובקטגוריה של בריונות וביוש: הצקות, סרטונים ותמונות מביכות, השמצות. נתון מאוד משמעותי בכל הדוח הזה מעלה שכ-71% מהפוגעים בקטינים הם קטינים בעצמם. ואם אנחנו מדברים על מגדר וגילים, אז יש חלוקה עקבית לאורך השנים. כשני שליש מהנפגעים הן ילדות ונערות וכשליש ילדים ונערים. נתוני 2024: 62% ילדות ונערות ו-38% ילדים ונערים. הגילים של הנפגעים הם בין 12 ל-15 של הנערות, ושל הנערים 12 עד 17.

הדוח כולו, אנחנו נשלח אותו גם לוועדה, אנחנו נעלה אותו, כמו כל הדוחות שלנו, לאתר של המטה הלאומי.

אבל חשוב לי גם לדעת מה דעתך בעצם לגבי הגבלת גיל השימוש, או הגבלה במקומות מסוימים. זאת אומרת, אם נניח לרגע אנחנו, אני גם אקיים דיון יחד עם ועדת החינוך בנושא, כדי שבאמת נוכל לקבל גם דברים אפקטיביים. אבל נניח לרגע שכן ההורים נותנים לילדים. אין מה לעשות, הסוסים כבר ברחו מהאורווה. אבל בואו נקבע שאולי בבתי ספר הילדים, הפלאפונים לא יהיו בזמן השיעור. הם יגיעו לבית הספר עם פלאפון, ישאירו אותו במקום מסוים, בסוף יום הלימודים ייקחו אותו. יש בתי ספר שעושים את זה לא בדרך של - - -

יש הרבה מאוד קבוצות, אם זה הורים ואם זה בתי ספר ואם זה התארגנויות קהילתיות כאלה ואחרות, שמנסות לשלוט על משך השימוש, על אופן השימוש, על אם ואיך ואיפה. אתה מוביל אותי לנושא של גיל השימוש. ברשותך, אני רק אגיד מילה אחת שחשוב לי להגיד בפתח הדברים האלה.

אנחנו מתחילים עכשיו בפברואר את החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת.

דרך אגב, לכן גם אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת בעצם.

אז חודש שבאמת נעשה בו הרבה מאוד פעילויות וחלקן נוגעות גם לנושא הזה. יש לנו באתר, ואנחנו שלחנו גם לוועדה ממש חומר הסברה שנוגע ספציפית לנושא של גיל השימוש. חילקנו גם כאן למשתתפים עלון של למה 13, שלמעשה מסביר למה ילדים מתחת לגיל הזה אין להם לא את הבשלות הרגשית, לא את הבשלות הנפשית, להתמודד עם תכנים שהם יכולים להיחשף אליהם. העלון הזה נותן עצות להורים. וגיל 13 זה הגיל שרוב האפליקציות מציינות במסגרת מדיניות הגלישה שלהם שהוא הגיל המינימלי.

עוד משפט אחד, יש לנו גם בתוך האתר הסכם לשימוש בסמארטפון. זאת עבודה שעשינו במטה הלאומי כל השותפים פה, אדורה ממשרד החינוך, אילן ממשרד הרווחה, יש לנו גם את נציגת משרד הבריאות. הדברים כמובן משותפים לכולנו. אנחנו עבדנו ועמלנו כדי לייצר הסכם לשימוש ראשון בטלפון החכם. זאת אומרת, כאשר ההורים מחליטים לתת לילד את הטלפון החכם הראשון, כמו שילדים שמקבלים רישיון נהיגה עוברים מסלול שלם של למידה וטסט וליווי בתחילת הנהיגה. גם המכשיר הזה עלול להיות לעיתים מסוכן לא פחות. ולכן אי אפשר סתם לתת טלפון.

האם את רואה כמגמה שגיל הילדים הנפגעים הולך ויורד?

הולך ויורד. ואנחנו החלטנו גם ב-105 לקיים דיון. אתה ציינת את זה בדברים שלך. לא לגבינו, אלא לגבי מה שאתה חושב, אז קלענו לדעת גדולים בהיבט הזה. להתחיל לעשות דיונים על הנושא של הסברה ומניעה מהגיל הרך. אנחנו מבינים שילדים שמגיעים לכיתה א' בהרבה מאוד מהמקרים מציידים אותם כבר בטלפון.

זה כבר הופך להיות מתנה מה שנקרא.

לכן אם אנחנו רוצים לייצר מודעות, מניעה והסברה, גם בקרב ההורים, זה צריך להיות כבר בגיל הרך להורים וכמובן לילדים. זאת אומרת, אי אפשר לתת סתם את המכשיר הזה. צריך לעשות שיח, לקיים שיח, לעקוב. כל הדברים מופיעים בהסכם שלנו לשימוש בטלפון חכם ראשון, טיפים להורים. פלוס הסכם שחותמים עליו. יש נוסח לילדות ונוסח לילדים שההורים והילדים חותמים עליו ביחד. מדברים וקובעים ביחד את כללי ההתנהלות. זה באופן כללי.

עכשיו לשאלתך. קראתי גם את המחקרים שהציפו פה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו רואים שאם רק נדבר על גיל 13, רק על הגיל הזה, שזאת המדיניות של רוב הרשתות החברתיות, זה עדיין לא נאכף. זה עדיין לא קיים. זאת אומרת, לפי המחקרים שהפצתם 80%, 60%, 40%, תלוי באיזו מדינה, בין 8 ל-12 נמצאים בתוך רשתות חברתיות שהן עצמן מצהירות שגיל השימוש המינימלי הרצוי והמומלץ הוא 13.

אז הדבר הראשון שאני אומרת לכולנו, וזה צריך להיעשות במשותף וזה לא זבנג וגמרנו וזה לא רק מניעה או רק חינוך או רק הסברה או רק הרגולציה, אלא שיתוף פעולה חשוב מאוד גם עם הרשתות החברתיות. קודם כל בואו נביא למצב שמתחת ל-13 לא נמצאים ילדים ברשתות החברתיות. אחרי זה נדבר על 15, 16, 17. ואגב, לדעתי, אמרת הסוסים ברחו מהאורווה. בואו, זה טכנולוגיה, אנחנו היום בעידן של בינה מלאכותית. יש דברים שאי אפשר לחסום, אי אפשר למנוע. פעם הייתה טלוויזיה, שחור לבן, צבעוני, מחיקון, אנטי מחיקון. אז כן, אנחנו כבר לא לומדים רק עם ספרים ויש את הטלפון החכם ויש היום את ה-AI. אנחנו צריכים להתאים את עצמנו למה שקורה ותוך כדי ההתאמה להגן על הילדים.

את הדברים שלי אני רוצה לסכם בהמלצה שקודם כל צריך לצאת במהלך רחב בהרבה מאוד תחומים, כפי שציינתי, שיביא למצב שמתחת לגיל 13 לא יהיו ילדים ברשתות החברתיות באופן לא מותאם. יש פה תפקיד אדיר להורים. כי אני יודעת גם משיחות שהיו לי עם נציגים של הרשתות החברתיות, שאגב, יושבות פה נציגות, גוגל, מטא וגם טיק-טוק. אנחנו עובדים ביחד, משתפים פעולה. ההורים, אם הם זורקים את הילדים מתוך האפליקציה כי איתרו שהחשבון שלהם לא תואם את הגיל, ההורים לעיתים מתלוננים, מתקשרים ואומרים למה סגרו לילד שלי את החשבון?

זאת אומרת שההבנה צריכה להיות מראש של ההורים. וזה שהילד בוכה וצועק ומשתולל, גם אם הוא היה עושה את אותם דברים לפני גיל האפשרות לעלות על רכב ולנהוג, אז לא היו נותנים לו רישיון כי הוא צועק. אז זה הרבה יותר מורכב. צריכה להיות פה עבודה של הקהילה ושל בתי הספר ושל כולנו ושל הרשתות החברתיות. אבל בואו נתחיל עם זה שנשמור את הרשת לגיל 13.

נאוה כהן אביגדור, תודה לך.

אני אבקש מערן צימרין, נשיא אל"י – האגודה להגנת הילד. ואחרי זה תמיר. תודה, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש, אני אהיה די קצר. אני אשים את הבעיה והפתרון כפי שאנחנו מיישמים אותו בצידה. הבעיה, כפי שכולנו מכירים אותה, נוגעת לעובדה שהתפתחות פסיכולוגית של ילד אינה תואמת לכלים הדיגיטליים שעומדים לרשותו. בדיוק כמו שרישיון נהיגה ניתן להוציא בגיל מאוד מסוים, למרות שילד בן 12 אם נגיד לו על מה ללחוץ ואיך לסובב, אז ברשות של אבא הוא יצליח לנהוג באוטו.

יש היום מכוניות חשמליות לילדים בני שש ורוכבים ונוהגים בהם גם על כבישים. אתם תופתעו, אבל ראיתי את זה לא מעט.

בדיוק.

בידיעת ההורים.

כי קנו להם.

אז ילד יכול לנהוג באוטו, ברכב. אבל אנחנו לא מרשים לו לפני הגיל שקבע המחוקק. וזו נקודה חשובה ביותר. עכשיו מה לעשות? אנחנו צריכים להתמודד עם מצב קיים. אז אנחנו באל"י, האגודה להגנת הילד, פיתחנו הצגות, באמצעות הצוות הקליני שלנו, הצגות קליניות שבמהלך השנה האחרונה הגענו איתם ליותר מ-100,000 ילדים באמצעות מערכת גפ"ן של משרד החינוך.

בהצגות האלו אנחנו נותנים להם כלים, החל מגבולות הגוף לקטנטנים באמצעות ההצגה של יעל עומדת לשמור על גופה וכך לכל שכבות הגיל עד החטיבה העליונה, כשאנחנו ממש מרתקים את הילדים שיושבים וצמודים להצגה ולשחקנים במתח. כי זו הצגה מרתקת של מה הולך לקרות, מה הוא יגיד לו, מה הוא יגיד לה. לגדולים יותר זו הצגה קצבית כזו ונחמדה שמראה לאיזה מצבים אנחנו עלולים להיכנס ואיך ניתן לצאת מהמצב הרגע שנקלענו אליו בכל אחד מהשלבים. זה מתחיל בילדה שנופלת ונחבלת ולמשל באחת ההצגות, מצלמת את עצמה תמונה שלא אמורה להיות חושפנית, אבל היא מראה איזה משהו קצת ליד הפצע שלא היה צריך להראות וזה מתגלגל לחבר תמורת עבודה. וכל מיני כאלה. ואנחנו ממש מלמדים את הילדים איך להיחלץ מהמצבים ולא להיקלע למצבים של סחיטה. אנחנו פשוט נותנים להם כלים.

אני יכול לומר שרק בימים האחרונים התקשרה אמא נפעמת שדיברה על כך שהילדה שלה, מישהו ניסה להכניס אותה לשירותים בבית הכנסת והיא פשוט צרחה, כפי שלימדו אותה בהצגה. היה לנו פעם מקרה של שופט עם ילדה והשופט שאל את הילדה איך ידעת מה לעשות? איך נחלצת מהמצב שנקלעת אליו? היא אמרה באולם בית המשפט שיעל אמרה לה מה לעשות. יעל מההצגה. אז אלה הכלים שאנחנו מיישמים בהצלחה בבתי הספר ואנחנו צריכים לעשות את זה יותר ויותר ככל יכולתנו. תודה רבה.

תודה רבה שבאת. תמיר נהור, בבקשה.

שלום לכולם, שמח להצטרף כאן. אני תמיר נהור, אני בוגר תואר שני בפסיכולוגיה התפתחותית, אני יוצר תוכן ברשתות. מישהו פה במקרה ראה?

אין פה צעירים כנראה.

אין פה צעירים. וכל העבודה שלי זה לעזור לכמה שיותר הורים ואנשי מקצוע לקבל את הכלים בשביל לעזור, על מה שדיברת, לבנות כישורים חברתיים לילדים.

אני רוצה להציג לכם סרטון שרץ ברשתות לפני שבועיים לדעתי. הוא כבר תפס תאוצה למעל 400,000 צפיות במצטבר, שמציג מקרה שקרה במהלך קבוצה שלי. אני מעביר קבוצות של כישורים חברתיים לילדים. והתרגיל שנראה כאן זה קטע קצר שחתכתי מתוך מפגש של 45 דקות, שהצטרף ילד שקצת התקשה אולי. קצת התנהג בצורה לא מותאמת. והילדים האחרים, שתאמינו לי הם ילדים מקסימים, איכשהו הפכו את זה להתחלה של מה שנראה כמו חרם. אני אשמח להראות לכם את הדוגמה.

(מוקרן סרטון)

הסרטון הזה מציג את הכוח שיש לילדים לעזור לילדים. עם כל הכבוד להשפעה שלנו, המבוגרים, ילדים במיוחד מגיל מסוים, מאוד מושפעים משכבת השווים שלהם. התפקיד שלנו זה לעזור לשכבת השווים האלה לבנות כישורים חברתיים. אני מאמין שהמטרה שאליה אני הגעתי לחיים, לא סיפרתי טיפה על הרקע שלי. לפני שהיו טלפונים. אני בן 29. גם לי לא היה כישורים חברתיים. אבל חד משמעית, השימוש במסכים השפיע לרעה על בניית הכישורים החברתיים הטבעית שנוצרת אצל ילדים.

גם לי הציקו. ואני לא כמו הילד הזה, לא היה לי את האומץ והאסרטיביות להגיד 'תמסרו לי גם'. אני חושב שהמפתח שלנו זה לחשוב רגע מה חסר לנו כרגע בתהליך שאנחנו רוצים לעשות שינוי. אני חושב שזה רגש. התחלתי להעלות סרטונים כאלה לפני שנתיים וחצי, שאמרתי יום אחד 'טוב, נתחיל לצלם את השיעורים, נראה מה יהיה'. והרשתות, נכון, יש להם הרבה דברים שליליים, אבל הם יכולים לאפשר להרבה אנשים לקבל פסיכו-אדיוקציה, שזה ידע מקצועי. לקבל השראה, לקבל השפעה. וכך אני מאמין שהמסלול שלנו זה לבנות מערכות הכשרה ומעקב, התפתחות הילד ומעקב עבודה של אנשי מקצוע. כדי שנוכל לשלב רגע בהכשרות להורים, לאנשי מקצוע, וכלים מעשיים.

אתם הגעתם למעמד הפוליטי לעשות שינוי. אז אני מזמין אתכם להיעזר בנו, היוצרים, שיודעים לעורר רגש, כדי שנייצר בתוך הקהילה, יחד אתכם, שינוי גדול בישראל. תודה.

תודה רבה לך. האמת היא שהתרגשתי מאוד מהסרט.

אז תראה את כל השאר, הם ממש טובים.

זה ריתק אותי. כי באמת ככה מצד אחד זה יכול לגרום לאיזה שהוא חרם ואחר כך קשה מאוד לצאת ממנו. והנה, בדרך מסוימת, שהיא יחסית קצרה, אבל עם הבנה מסוימת, זה יוצר בעצם מן שותפות וגם שבעצם שהוא לא קיבל בהתחלה את המסירה, הוא כבר החליט עבור מישהו אחר שהוא טוב עבורו. והוא היה באמת עם כושר החלטה. זה היה מאוד חשוב.

אני חושב שזה ממש חשוב להסתכל על התפתחות הילד כמו חבטה של גולף. המכה היא לכיוון אחד, הכדור יגיע לנקודה מסוימת, אולי למים ואולי לחול. אבל להזיז את הכף במילימטר הצידה, הילד יגיע למקום אחר. ולפעמים אנחנו נהיה אלה שמתווכים. אבל צריך מאוד להיזהר לא לפתור את הבעיות לילדים, זה מה שמאוד נזהרתי בסרטון.

יפה מאוד. תודה שבאת.

תודה רבה שהזמנת אותי.

תודה שהעלית את זה, אני מאוד מעריך את זה.

אנחנו עכשיו נעבור לעו"ד אדוה בר שלום.

עו"ד אדוה בר שלום מהייעוץ המשפטי במשרד התקשורת. תודה על ההזמנה לדיון המאוד חשוב. אני אפתח בהסתייגות ואז אני אגיד על הפעילות. רשתות חברתיות הן לא תחת תחום אחריותו של משרד התקשורת. הסמכות שנתונה לשר לעניין תכנים פוגעניים היא מוגבלת יחסית ומתמקדת בחובות להצעת כלים לסינון תכנים על ידי חברות התקשורת.

בהקשר לזה אני כן אציין מה שעלה גם במסמכים של הממ"מ על הדוח של הצוות הבין משרדי שפורסם ביולי האחרון, צוות בין משרדי בראשות המנכ"לית לשעבר של משרד התקשורת לעניין מוגנות ילדים במרחב המקוון, שהוא התמקד באמת, הוא מציע דרכי פעולה להעלאת רמת המוגנות של ילדים במכשירים הניידים. גם יושבים פה עוד שותפים שהיו בצוות.

אני אתמצת את ההמלצות בקצרה. עדכון האמצעי לסינון תכנים שספקי הגישה לאינטרנט נדרשים להציע לציבור באופן חינמי. ההמלצה הייתה שאמצעי הסינון יתבססו על יישומון שיותקן במכשיר הקצה, באפליקציה. בחינה מחודשת של הגדרת תוכן פוגעני בחוק, כדי להתאימה לעת הנוכחית. הנגשת מידע בנושא סינון תכנים לציבור ההורים דרך אתר אינטרנט שמאגד גם הנחיות וגם המלצות על גיל מינימלי לשימוש במכשירים ובאפליקציות. והגברת המודעות לסכנות ברשת דרך מסגרות חינוכיות. דיברנו הרבה על מסגרות פורמליות, בלתי פורמליות.

בסמוך לאחר פרסום הדוח, שזה היה ביולי האחרון, החלה עבודה ליישום ההמלצות ותרגומן לצעדים אופרטיביים. כיום מתבצעת עבודה פנים משרדית ופנים ממשלתית ליישום ההמלצות. חלק מההמלצות מערבות באמת מספר גופים וחלק מההמלצות הן גם לטווח הארוך ויש עבודה בנושא.

מה ההמלצות לגבי הגיל? לגבי גיל שימוש?

אז לגבי גיל השימוש, באמת הדבר היחיד שנוגע לעניין הגיל זה שהייתה המלצה מרכזית בנושא הנגשת המידע לציבור ההורים. שבאתר האינטרנט שיאגד כמה משרדי ממשלה יש שם הנחיות והמלצות על גיל שימוש מינימלי.

שהוא?

זהו. הגיל, כמובן הדברים לא נקבעו בצוות, אלא ההמלצה הייתה שיוקם צוות מומחים מכל התחומים הרלוונטיים.

והוא יקבע את הגיל?

כן. אחרי מחקר יקבעו גיל. וכמובן זאת תהיה המלצה באתר האינטרנט.

אוקיי. תודה רבה. ד"ר יצחק אלפסי.

שלום. תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני אגיד בקצרה, אני פסיכולוג חברתי ממכללת הדסה, כאן בירושלים. אני חוקר בין היתר את ההשפעה של השימוש ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל. בהמשך לדברים של מריה, אני רוצה להציג עוד כמה נתונים.

אם נסתכל רגע על מה שקורה בארצות הברית, אז אנחנו יכולים לראות ששיעור האובדנות בקרב צעירים, אנחנו מדברים על גילאי 10 עד 24 הוכפל מאז 2007. הנתונים הם קשים בעיקר בקרב נערות. זאת אומרת, אם אנחנו מדברים על נערות בתיכון, אז יש לנו 57% נערות בתיכון שדיווחו על תחושת דיכאון קיצוני בדוח של ה-CDC מ-2021. יש לנו הכפלה בשיעור האשפוזים בעקבות פגיעה עצמית בקרב נערות בגילאי 10 עד 14 מאז 2009.

יש לנו עוד הרבה נתונים שממחישים לנו, וזה גם בישראל וגם במקומות אחרים בעולם, שממחישים לנו שבעצם מסוף העשור הראשון של המילניום יש עלייה מאוד חדה בתופעות שקשורות לחולי נפשי, שבקצה שלהם התנהגות אובדנית בקרב צעירים ובני נוער.

בדוח ממש עדכני שהתפרסם באוקטובר 2024 של ארגון הבריאות העולמי אחד מכל שבעה מתבגרים בעולם, זאת אומרת כ-14%, סובל מהפרעה נפשית. כמו שגם מריה אמרה בצדק, אנחנו לא יכולים לקחת את הנתונים האלה ולהפיל את הכול כמובן על המדיה הדיגיטלית ועל הרשתות החברתיות. זה מתאם. זאת אומרת, אנחנו רואים איזה שהיא עלייה מאוד משמעותית. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה קרה. מה קרה החל מסוף העשור, 2007-2009, סוף העשור הראשון של המילניום. מה שקרה באמת זה הכניסה של הרשתות החברתיות, בעיקר הכניסה של הרשתות החברתיות לכיס, הסמארטפון. ההפיכה שלהן למאוד זמינות.

איזה שהיא אינדיקציה לכך שיש גם קשר סיבתי בין שימוש ברשתות חברתיות לבין תסמינים של דיכאון ופגיעה בערך העצמי אני יכול להביא ממחקר שאני עצמי ערכתי ופורסם ב-2019 בכתב עת מאוד מכובד של פסיכולוגיה חברתית. שם בעצם אני הצגתי ניסוי שערכתי. זה היה בקרב מה שנקרא בוגרים צעירים, גילאי 20 וקצת. בו בעצם ביקשתי מקבוצה אחת של נבדקים לגלוש בפיד של הפייסבוק שלהם במשך כרבע שעה. מקבוצה שנייה לגלוש באיזה שהוא דף נטרלי, דף של נשיונל ג'יאוגרפיק זה היה. ואחר כך מדדנו מדדים של תסמיני דיכאון וערך עצמי. ראינו שבקרב קבוצה של אנשי הפרופיל של הפייסבוק באמת יש עלייה. הם הראו תסמיני דיכאון יותר גדולים ופגיעה בערך העצמי.

זה לא אומר שאנחנו יכולים להגיד באופן ישיר שכל שימוש ברשתות חברתיות וכל שימוש במדיה דיגיטלית פוגע. אבל אנחנו צריכים להבין, אני אנסה להציג את זה ממש בקצרה, את המנגנונים שבעצם גורמים לכך שהרשתות החברתיות בעצם פוגעות בבריאות הנפשית שלנו.

הדבר הראשון זו השפעה חברתית. כשאנחנו נמצאים מול הרשתות החברתיות, אנחנו יודעים, אנחנו רואים את כולם נהנים, מבלים. זה נותן לנו תחושה שהחיים שלנו הם, איך נאמר את זה? די שגרתיים, בנאליים. בוא נחשוב מה זה עושה לצעירים שהזהות שלהם עדיין לא מגובשת והתפיסה העצמית שלהם עדיין לא מגובשת.

יש את כל העניין שמאוד מדברים עליו של ה-FOMO. זאת אומרת, החשש מהחמצה. אני כל הזמן מרגיש שאני מפסיד משהו. הדבר הזה מפעיל מנגנון שהוא מנגנון התמכרות פסיכולוגי שממש עובד על המוח. זאת אומרת, יש מחקרים שמראים שכאשר אנחנו משתמשים בעצם פועל אצלנו מנגנון שנקרא מנגנון תגמול, שמפעיל את המנגנון של הדופמין, שזה מוליך עצבי. נוירוטרנסמיטור במוח. ולכן בעצם מה שקורה שאנחנו מתמכרים. למה אנחנו מתמכרים ברשתות החברתיות? לתשומת לב. אנחנו מתמכרים ללייקים, לשיתופים וכו'. זאת אומרת, אתה שואל היום ילד מה תרצה להיות כשתהיה גדול? אם כשאני הייתי ילד זה היה, אני יודע? להיות כבאי, להיות אסטרונאוט, היום זה להיות מפורסם. זאת אומרת, השאיפה בעצם להיות מפורסם. ומה זה להיות מפורסם? זה שיהיו לך הרבה עוקבים ברשת.

יש את כל הנושא של בריונות רשת וחרם דיגיטלי. זה נובע מהעובדה שבעצם המרחב הדיגיטלי זה מרחב ללא סמכות מבוגרת. למרות שיש היום קצת מודעות והורים נכנסים לקבוצות ווטסאפ וכו', אבל אנחנו רואים מה קורה למבוגרים כאשר הם נמצאים בקבוצות ווטסאפ. אנחנו רואים מה קורה בטוויטר או מקומות אחרים. את הדיון של אנשים מבוגרים, אנשים רציניים ולאיזה רמה של ויכוחים וקטילות בין אישיות הם מגיעים. אז בוודאי ילדים, שמנגנוני הוויסות הרגשי שלהם עדיין לא מפותחים.

יש עוד דברים, אבל הדבר האחרון מהדברים המרכזיים שהיה חשוב לי להגיד כאן, זה עניין של הפגיעה בתקשורת הבין אישית. זאת אומרת, בסופו של דבר אנחנו מדברים על כך שהילדים היום גדלים בתוך עולם וירטואלי. זאת אומרת, מבחינתם קשר זה קשר באמצעים דיגיטליים. צריך להבין שלמעלה מ-50%, יש כל מיני מחקרים, אבל נגיד סדר גודל של 55% מהתקשורת האנושית הבין אישית מבוססת על שפת גוף. 38% על טון דיבור. רק 7% על המילים עצמן. וכאשר התקשורת היא רק טקסטואלית בעצם חלק מאוד גדול מהמידע שאנחנו מעבירים אחד לשני בתקשורת בין אישית לא עובר. הילדים גדלים ובעצם הם לא מפתחים מיומנויות חברתיות רגשיות מאוד בסיסיות.

רגשיות.

נכון. אז לסיכום, בוודאי אני מסכים עם מה שנאמר כאן. אני בוודאי לא חושב שצריך עכשיו לסגור את האינטרנט והטכנולוגיה לא הולכת לשום מקום. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לחנך. וצריך שתהיה פה באמת עבודה שהיא גם עבודה של רגולציה וכל מה שהוצע כאן, וגם עבודה של חינוך.

אני חושב, כבוד יושב-הראש, שההצעה לערב באמת גם את ועדת החינוך היא באמת חשובה. ואנחנו צריכים חינוך דיגיטלי. אנחנו כן צריכים רגולציה והגבלה והכול, אבל אנחנו צריכים גם חינוך דיגיטלי. כי לא תמיד אני חושב שהילדים, ולא רק הילדים, גם ההורים, מבינים את המשמעות. הם אומרים סך הכול זה כלי.

תודה ד"ר אלפסי, תודה לך. עו"ד סאני בבקשה.

שלום, תודה יושב-הראש. עו"ד ד"ר סאני כלב, הרשות להגנת הפרטיות, משרד המשפטים. אנחנו מברכים כמובן על הדיון החשוב הזה, העיסוק של הוועדה בנושא החשוב הזה. אנחנו שמחים להיות כאן.

אני אגיד בכמה מילים דברים כלליים, אבל שמתחברים כמובן לנושא. קודם כל נאמר שהרשות להגנת הפרטיות פועלת רבות להעלאה וקידום מודעות של הורים ושל ילדים, בעיקר בני נוער - - -

אתם עוסקים גם בהכנת הצעות חוק בנושא?

א', נזכיר שרק באוגוסט האחרון עבר תיקון מאוד מקיף לחוק הגנת הפרטיות, תיקון מס' 13, ועדת חוקה. 20 דיונים, דיון מאוד מאוד מקיף. אנחנו מעורבים גם בהצעות אחרות, פרטיות וממשלתיות, שמוגשות. אנחנו מקווים, אגב, אם דיברנו על תיקוני חוק, שהתיקון הבא לחוק יכלול גם הסדר מפורט יותר לגבי קטינים. כי היום החוק, אגב, לא כולל התייחסות ספציפית לפרטיות של קטינים וצריך להתאים את החוק גם בהתאם הזה.

אולי באמת כפי שקבוע בתקנות האירופאיות ה-GDPR ששם יש הסדר מפורט לקטינים, שמתייחס גם לעיקרון הקשרים המתפתחים. כלומר, נכון, ההכרה שהילד יכול להיות ברשת בהתאם לגיל שלו ואינטרס טובת הילד וכן הלאה. אז אנחנו גם שם.

אני חוזר ואומר, אנחנו פועלים רבות כן לקידום המודעות. כי דיברנו פה על חינוך ומודעות, גם של הורים וגם של ילדים. אנחנו עושים את זה גם בהרצאות, גם בבתי ספר, גם בתקשורת, גם בקמפיינים, גם בשיתוף פעולה עם 105, גם משרד הרווחה, אגב החברה הערבית וכן הלאה. כי באמת, כמו שנאמר פה, המודעות והחינוך הם באמת נושאים מרכזיים, כך גם אנחנו רואים את זה.

אולי אני מקדים את המאוחר פה, אבל אני רוצה לומר את האמירה הזאת, לגבי שימוש במערכות להערכת גיל או לאימות גיל, כפי שגם נאמר בהצגה המצוינת של הממ"מ. זה נושא מאוד מורכב. כי מצד אחד אפשר לדבר אולי על התועלות שלו, אבל שימוש במערכות כאלו כמו מערכות של בינה מלאכותית, זיהוי פנים, תעודה או כל דבר כזה, בעצם כרוך בפגיעה מאוד קשה בפרטיות. גם של הקטינים כמובן וגם של כלל הציבור. זה אומר שכולנו נצטרך להיות מנוטרים באופן כזה או אחר כאשר אנחנו גולשים ברשת. לכן יש פה פגיעה או פוטנציאל פגיעה מאוד קשה בזכות לפרטיות. שוב, של קטינים, אבל גם של כלל הציבור.

גם יש פה מורכבות טכנולוגית. כלומר, יש פה שאלה, כמו שעלה, האם זה בכלל יעיל. לכן החשש הוא שנקבל מצב שבו פגענו באופן ודאי בפרטיות, וגם, אגב, בזכויות נוספות כמו חופש הביטוי והיתרונות שהרשת מביאה, תמורת דבר שהוא כלל לא יעיל. לכן הנושא הזה ספציפי, שוב, הדיון עצמו חשוב מאוד ונושא של פרטיות ברשת של קטינים ושימוש קטינים ברשת הוא סופר חשוב ואנחנו מברכים את הוועדה ואת כל החברים פה כמובן. לגבי הנושא של הערכת גיל בשימוש בטכנולוגיות צריך לחשוב על זה בזהירות. גם לבחון מה קורה בעולם. הנושא הזה עדיין נבדק, כמו שאנחנו יודעים.

אמירה כללית אולי, הכלים האחרים, כמו שנאמר פה, משפטיים, רגולטוריים ובעיקר חברתיים – חינוכיים, כנראה יתנו מענה יותר הוליסטי ויותר מעמיק שמכבד גם את הפרטיות וגם נותן מענה יותר טוב.

תודה רבה לך. מה שכן חשוב, וגם ציינת את זה, אבל אני רוצה פשוט להדגיש את זה, שבהצעות החוק שאתם מכינים, תתייחסו לנושא של הקטינים. הייתי אומר שזה הכי חשוב אפילו בהצעות החוק. כי שם אנחנו בעצם מחנכים את הילדים לשמור על החוק מצד אחד, אבל גם לשמור על הפרטיות שלהם וגם לשמור על הבריאות שלהם וכל מה שדיברנו קודם.

מסכים, תודה על ההערה הזאת.

תודה רבה לך. הדר להב, שלום לך.

שלום. תודה רבה על הוועדה החשובה הזאת ועל האפשרות באמת להציג את הנתונים ואת המציאות כמו שהיא. אני הדר להב, אני מאיגוד האינטרנט הישראלי.

אני רוצה להגיד שאנחנו יכולים ללמוד על החשיבות וההיתכנות של מנגנונים אפקטיביים לאימות גיל ולהתאמת התוכן בכל פלטפורמה לפי הפלטפורמות שמיועדות לילדים. למשל יוטיוב קידס וגם רובלוקס שיודעים להתאים את התכנים בצורה מעולה. כי זה הקהל שהן מכוונות אליו.

אבל אפשר לראות שהמנגנונים האלה קיימים גם בפלטפורמות כמו טיק-טוק ואינסטגרם, השכיחות ביותר בשימוש הצעירים. וגם הם כוללים מודרציית תכנים, צנזור תכנים והגבלת שימוש בנתונים. אבל השאלה האמיתית היא עד כמה זה באמת אפקטיבי ואיך אפשר ליישם את זה בפלטפורמות נוספות שנגיד פחות משתפות פעולה.

אני אשמח במעמד הזה להפנות את השאלות האלה לשלושה גורמים מהותיים ביותר מבחינתנו, שזה הפלטפורמות עצמן: חנויות האפליקציות וכמובן המדינה. אז נתחיל מהפלטפורמות השכיחות. קודם כל, מבחינת נתונים, 83% מהצעירים משתמשים באינסטגרם באופן יום יומי. אני מתכוונת לצעירים בגילאי 13-14, זה לא צעירים, זה ילדים. 76% משתמשים בטיק-טוק באופן יומי. זה מנתוני סקר שאנחנו ערכנו ב-2024. לצד השימוש הכול כך שכיח אנחנו יודעים שעדיין מנגנוני האכיפה האלה שכן קיימים בטיק-טוק לא מיושמים בצורה הדוקה.

אפשר לראות שלפני שנה הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד חברת טיק-טוק לפיה הפלטפורמה לא נוקטת בצעדים למניעת הרשמה של ילדים לפלטפורמה. סקר שנערך מטעם התביעה מצא ש-69% מבני הנוער בגילאים 13 עד 15 נרשמו לפלטפורמה עוד לפני שהיו בגיל המותר.

מה עשתה טיק-טוק בנושא?

אני חושבת שאני אתן להם לענות.

יש פה נציג של טיק-טוק? אין נציג. האמת שהוא דיבר איתי אתמול, ויינטרוב, בחור בשם ליאור ויינטרוב, הוא לא יכול היה להיות פה היום, הוא נמצא במילואים. אבל קבענו גם להיפגש. אז אם יש הערות, אז כן אני אשמח לשמוע. אם אפשר גם להגיש לנו איזה שהוא נייר לגבי אותן הערות. אנחנו נפנה לטיק-טוק וננסה להסדיר את הנושאים.

בוודאי.

תודה רבה.

עוד כמה מילים, ברשותך. הגורם הנוסף שאנחנו רוצים להפנות אליו זה בעצם חנויות האפליקציות ואני אפנה אליהם בהקשר של רשתות בעייתיות יותר, שפחות משתפות פעולה. הדוגמה הבוהקת ביותר לכך זה טלגרם. וגם אפליקציות דייטינג כמו גריינדר למי שמכיר. אלה אפליקציות שלא רק שאין בהם את המנגנונים הנדרשים, אלא הם מבחינת חור שחור ברמת רגולציה, ברמת מודרציה וברמת יכולת לצנזר את התכנים.

כל תוכן שאנחנו רוצים להעלות, ראינו את זה גם במלחמה, פשוט קיים במרחב הטלגרם בלי שום בעיית גישה, בכל שלב. וגם כאן יש כמה נתונים מעניינים שילדים בגילאי 13 עד 14, אנחנו יודעים ש-56% מהם משתמשים בטלגרם. אנחנו גם רואים את הזעקה של ההורים בהקשר הזה. בגלל שהמדריך הכי שכיח והכי נצפה אצלנו באתר זה המדריך של טלגרם. אנחנו מבינים שיש פה קושי ובעיה מבחינת הציבור מה צריך לעשות עם זה. ההמלצות שלנו הן ברורות: שילדים מתחת לגיל 18 פשוט לא יהיה להם טלגרם. אבל בין ההמלצות לבין הפרקטיקה יש פה מרווח. ולכן היינו ממליצים בהקשר של אפליקציה שאין עם מי לדבר פה, כן להציע שחנויות האפליקציות ינסו לעשות איזה שהיא הגבלה או אפילו המלצה מאוד מובהקת ולהתאים את זה לגיל הרלוונטי.

ככלל, אנחנו פונים גם למדינה להפעיל את הלחצים הרלוונטיים. אנחנו רואים שזה קורה גם בעולם. דיונים ארוכים עוד יש לייצר בהקשר של מה אפקטיבי ואיך אפשר לעשות את זה בצורה אפקטיבית שגם לא פוגעת בפרטיות, אבל אלה דיונים שחייבים להיעשות. ולייצר איזה שהוא תו תקן שלפיו כל הפלטפורמות שנגישות לילדים, גם אם הן לא פונות לילדים, שילדים משתמשים בהם ונמצאים בהם, צריכות יהיו לעמוד לפי תו תקן.

מי יכול ליצור תו תקן כזה? איזה משרד? למי היית ממליצה לעשות דבר כזה?

אני חושבת שהפורום הזה זו התחלה טובה בהקשר הזה. אני חושבת שזה צריך להיות בשילוב משרד החינוך. כי כמו שנאמר פה גם, לפתור טכנולוגיה רק באמצעות טכנולוגיה לא יוביל אותנו רחוק. זה חייב להיות בשילוב עם חינוך מהגיל הרך. אני מאוד מתחברת למה שנאוה אמרה. זה צריך להיות, זה המרחב הנוסף שלנו ובוודאי ובוודאי של הילדים שלנו, דור העתיד. אנחנו חייבים ללמד אותם איך לפסוע בתוך המרחב הזה בצורה הוליסטית. לכן משרד החינוך.

תודה רבה לך.

תודה רבה.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לדניאל גרינברג. בוא שב פה, חמוד. אתה יודע מה? תביא כיסא, שיישב לידי. בוא שב לידי.

תסלחו לי קצת עם הטיקים, אם יהיה לי, אני אירגע כמה שניות ונמשיך. תודה לכם.

בן כמה אתה?

שלום לכולם, אני דניאל, בן 15. ויש לי תסמונת טורט. תמיד אהבתי את עולם האפייה וכולם מכירים אותי כדניאל פטיסרי. אספר לכם מאיפה זה התחיל. במגפת הקורונה, כשהייתי בבית, הטיקים שלי התגברו כמו עכשיו, כשאני קצת בדאגות. אז החלטתי להתחיל לאפות. עם הזמן זה הפך לתשוקה אמיתית ושנה לאחר מכן התחלתי לצלם את תהליך הכנת הקינוחים ולתעד ברשתות החברתיות.

בהתחלה זה היה מאתגר מאוד. פחדתי להצטלם בגלל הטיקים שלי והתביישתי שהסרטונים יובילו לתוצאות שליליות. אבל עם הזמן התגברתי ולהפתעתי הסרטונים הובילו להצלחה מסחררת, כולל תגובות חיוביות שנתנו לי ביטחון. למדתי להרגיש בנוח מול המצלמה כדי ללמוד ולהתקדם בתחום.

היום אני לא רק אופה, אלא גם יוצר תוכן קולינרי ומנהל אתר שבניתי עם מתכונים והזמנות לקינוחים שלי. אני ממשיך ללמוד להשתפר ולהגשים את החלומות שלי. בלי הרשתות החברתיות לא הייתי מגיע למקום שאני עכשיו כאן. אני שואב המון השראה מאנשי מפתח שאני נחשף אליהם דרך הרשתות החברתיות.

בעתיד אני שואף להפוך לקונדיטור בעל קונדיטוריה מהטובות ביותר. להגיע למאות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות ולשתף את האהבה שלי לאפייה עם קהילה שתתלהב מהיצירה שלי.

בדיון הזה אנו דנים על הגבלת השימוש ברשתות בקרב בני הנוער. אבל אני דוגמה מספר אחת לאיך עולם הרשתות החברתיות מעצים, מחזק ומאפשר להגשים חלומות של בני נוער כמוני ולדבר את הסיפור האותנטי של כל אחד.

לפני ארבע שנים לא העזתי לדבר מול אנשים, כי חששתי. ובזכות השימוש ברשתות אני כאן בכנסת מדבר מולכם בביטחון. בכל מקום יש דברים טובים ורעים. גם אצלי יש תגובות לא חיוביות. אבל זה מלמד אותי להתמודד עם זה כמו בחיים האמיתיים. אני דוגמה לכך ששימוש נכון מוביל להשפעה חיובית. במקום להגביל, כדאי למקד את המאמץ בסינון תכנים ולא בחסימת האפשרות בכלל. הגבלת השימוש ברשתות החברתיות רק תגביר את הרצון להפר את הכללים. במקום זאת, חינוך לשימוש בטוח בבתי ספר יכוון את בני הנוער לשימוש נכון ומועיל. אני יכול להוביל קמפיין כזה בתור מי שאני.

תודה על ההקשבה. פחדתי, אבל עשיתי את זה. בזכות הרשתות החברתיות.

ריגשת ותכף נראה את הסרטון שלך. אני חושב שבשם כולם אני יכול להגיד שריגשת אותנו מאוד. אתה כל כך חביב וכל כך נחמד. הבאת את הדברים בצורה הכי נכונה שיכולה להיות.

גם שאלו אם כתבתי את זה מה- - -

מהלב.

לא מהצ'אט GPT, שלא תחשבו.

האמת שבנושא של המושגים אני מתחיל להבין למה אני כל כך מבוגר. כשדיברו על סמים, היו כל מיני סמים שהכרתי פעם. היום יש כל כך הרבה שמות ואתה לא יודע מה זה בכלל. וכאשר מדברים על אפליקציות אני כבר לא יודע מה זה בכלל.

תודה באמת שבאת. אנחנו אוהבים אותך, מחבקים אותך.

תודה רבה לכם.

זה בעצם, אתה נתת גם דוגמה, כשדיברנו על יתרונות וחסרונות בנושא של רשת, אתה מביא דוגמה חיובית. וצריך לראות את שני הצדדים. לכן אנחנו מדברים על זה וזה כל כך חשוב, באמת, לראות את החיוביות בנושאים שישנם ולמה בעצם הבאת את עצמך בכוחות עצמך, זה גם מה שחשוב. באמת. את הכול בכוחות עצמך. ישר כוח, אוהבים אותך.

תודה רבה לכולם. רגע, תראה את הסרטון.

אנחנו נראה את הסרטון, אתה עוד לא בורח לנו.

(מוקרן סרטון)

זה סרטון שהסברתי על הטיקים. היה לי פחד, אבל עשיתי את זה. יום לאחר מכן באתי לבית הספר וכל בית הספר שלי ראה את הסרטון והתחילו להתנהג אליי אחרת. גם אם אני קצת עם טיקים, קצת מתבלבל במילים, אבל התחילו להתנהג אליי בכבוד.

זהו. עכשיו כיף לי, אני בא בכיף לבית הספר. אני יודע שאוהבים אותי בבית הספר. שלא, הבנתם. אז תודה רבה לכולם, תמשיכו.

באת עם מי?

אמא ואבא. אמא וחבר שלי.

אני רוצה להגיד לכם שאני גאה בילד שלכם, באמת. הוא כבר יודע, לדעתי הוא יכול לנהל את הישיבה, אני כבר אומר לכם.

תודה רבה, תמשיכו.

תודה רבה. אתה יכול לשבת. בוא שב לידי. באמת תודה רבה לך. הרשמת אותנו וגאים בך. ואני צופה לך עתיד. אתה גם ילד יפה, גם נחמד. באמת, יודע להתבטא כמו שצריך. הלכת לכיוון כל כך חיובי ואנחנו מעריכים את זה מאוד. ישר כוח. תודה דניאל.

עכשיו אנחנו נעבור ליוסף בר דוד.

שלום לכולם, יושב-הראש. אני יוסף, מנכ"ל לוקחים אחריות – משנים מציאות ברשת. מכיר פה כמה אנשים יקרים בשולחן. אנחנו כבר תשע שנים בעצם פועלים, בעיקר בשטח וגם קצת פה. כיום אנחנו מגיעים למאות בתי ספר, דרך מערכת הגפ"ן להרצאות וסדנאות. אנחנו חיים את השטח. נפגשנו גם עם סער.

יש לנו קהילה דיגיטלית של למעלה מ-100,000 הורים, אנחנו אולד פאשן, בעיקר מיילים ווטסאפ, בסוציאל פחות. אבל אנחנו ממש פוגשים את התגובות של אנשים. אנחנו עושים קורסים להורים. הנתון שהכי כואב לי זה לגבי הקטינים והילדים הקטנים, ש-73% מהם נחשפים לתוכן פוגעני, ממש בדרך אקראית. לא בדרך מכוונת. בסוף זה כאב גדול של הורים, כאב עצום מבחינתנו.

אני חושב שאם אנחנו, אני סך הכול זוכה להיות פה בשולחן כבר שנה שלישית. צריך להתחיל לעשות. מבחינתנו, איך שאני רואה את זה ממש מנקודת המבט הקטנה שלי, בואו נדבר רגע שנייה מעשים. יש בסוף שני דברים שאנחנו רואים על השולחן. כי כמו שאמרת, כבוד יושב-הראש, הסוסים כבר יצאו החוצה, הטלפונים פה. הגיל 6.6. בואו נעשה רגע את הסיפור הזה, לפני הרשתות החברתיות, שזה אירוע הרבה יותר מורכב. כי כל הזמן דובר פה על הסיפור של מה ישים, איך מקדמים את המציאות ומה ישים. הרשתות החברתיות זה אירוע, שכמו שהדר אמרת, צריך פה עוד זמן עד שרגע נבין את הדבר הזה.

יש לנו סיפור של האינטרנט הפשוט, של האתרים. בואו נשים שם מנגנון פשוט שייתן את המענה על הפרטיות, של הערכת גיל. בסוף ילד נכנס, קופצת לו תמונה, נכנס 18, מגיע לזוועות הכי מטורפות. ואם הזוועות של ה-7 באוקטובר, בואו נשים שם איזה שער. הדבר הזה הוא פשוט, אפשר תוך כמה חודשים לחוקק אותו. אני פונה פה למי שיכול לבוא להשפיע, כבוד יושב-הראש, ולקדם את החוק הזה, חוק הערכת גיל. חוק מאוד פשוט. אפשר לתת את המענה גם של הפרטיות שבו.

זה לא יפתור את הכול, אבל זה יוריד משמעותית. אנחנו רואים שבעולם בכמה מדינות הדבר הזה התקדם. אני חושב שכבר הנחנו אותו פה.

אתה יכול להסביר בדיוק למה הכוונה הערכה?

כן. חוק הערכת גיל אומר דבר כזה: יש אתרים מובהקים שהם פוגעניים, אתרי פורנוגרפיה קשה, אלימות קשה. לא דברים שהם עכשיו יש עליהם איזה ספק. בעצם שהאחריות תהיה על האתר עצמו. שעכשיו אני כילד נכנס, אז פעם אחת עושים את זה בצורה הכי עניינית, כמו כל אתר ממשלתי. אני נותן איזה שהוא זיהוי שצריך לתת את המענה של הפרטיות. זהו, מאז אני יכול להיכנס מגיל 18 ומעלה. אבל אותו הילד שלי הקטן, הילד שלך, הילד של כולנו, כשהוא בסוף ייכנס שם תקפוץ התמונה, הוא יהיה מוגן.

החשיפה האקראית, 73% מהילדים שנחשפים לדבר הזה, אנחנו פשוט נשב פה עוד שנה ונגיד בואנ'ה, האחוז הזה ירד ל-37%. בגלל השער הזה שיקדם את המציאות. זה דבר ראשון.

זו הצעת חוק שנמצאת באיזה שהוא מקום?

זו הצעת חוק שהיא מנוסחת.

מי מוביל אותה?

כרגע אין אף אחד שמוביל אותה.

טוב שאתה אומר. אז אני מבקש קודם כל שתעביר לנו אותה.

כמובן.

יכול להיות שהוועדה הזאת תוביל את זה או שאני אוביל את זה.

מעולה, תודה רבה. ממש תודה. זה יהיה אני חושב game changer אדיר.

דבר שני, אנחנו בקשר עם משרד התקשורת. הייתה את הוועדה עם האנשים היקרים שהובילו אותה עם 105. בסופו של דבר יש הרבה המלצות לוועדה. אבל הסינון החינמי שהוא מ-2011, כל אחד מאתנו כהורה מגיע לו סינון חינם. הסינונים האלה לא רלוונטיים. אני כעמותה שהציבור תורם לי אין לי מוטיבציה לעשות קמפיין ולהגיד להורים בואו, תלחצו על הסינון ותיכנסו, כי הוא סינון לא רלוונטי. הוא חוסם שני אתרים וחצי.

למה? כי אין לנו תקן מסודר. בואו נסדיר תקן של הדבר הזה. שאפילו נתחיל, אפילו רשימה חלקית. אבל בואו ניתן את הסטפ הראשון וניכנס לדבר הזה. ועם הזמן אנחנו נקדם את הדבר הזה. שוב, המטרה אני חושב, וזה לעניות דעתי, זה להתחיל לעלות על המגרש. לא נפתור את הכול בעוד שנה שנשב פה.

אנחנו פה לרשותכם. תודה רבה.

תודה רבה לך יוסף. אנחנו נעבור למשרד החינוך. אדורה, נכון?

צוהריים טובים, אני אדורה אלעיס, אני נציגת משרד החינוך במטה הלאומי. אני למעשה מנהלת את תחום החינוך ב-105. אז אני גם שייכת למשרד החינוך וגם ל-105. אני לא אחזור על הדברים שנאוה הציגה, אבל אני אתייחס לדברים שעלו פה בדיון לגבי משרד החינוך.

קודם כל אני אגיד שיש חוזר מנכ"ל שנקרא חוזר מנכ"ל אקלים חינוכי מיטבי ומניעת פגיעה. ויש פה פרק שלם, 3.3, שמתייחס לשימוש באמצעים טכנולוגיים אישיים בתוך בית הספר. שזה שעונים חכמים, טאבלטים וטלפונים. ככלל, משרד החינוך מנחה שהטלפונים יהיו בתוך התיק, סגורים, לא פעילים. כמובן לא בזמן שיעור. קביעת מדיניות בנושא השימוש היא תחת אחריותו של מנהל. לרוב אנחנו נראה שבבתי ספר יסודיים באמת הטלפונים הם בתוך התיק ואין שימוש. בחטיבה ובתיכון זה קצת באמת שונה מבית ספר לבית ספר.

אנחנו גם מעודדים שיהיה בתוך התקנון הבית ספרי סעיף שמתייחס מה המדיניות הבית ספרית. אנחנו מעודדים שקהילת ההורים, שהיא קהילה מאוד חזקה בתוך בית הספר, יהיו בשיח עם הצוות החינוכי ויקבעו מה הנורמה וההתנהגות הרצויה לאותו בית ספר. כי גם במשרד החינוך יש שונות וגיוון בין החברות: חרדי, ממלכתי וחמד. אז אנחנו עושים את זה בהתאמה לחברות השונות. זה לגבי חוזר מנכ"ל.

לגבי תוכנית מערכתית שנקראת הכוחות שבדרך, יש תוכנית סדורה.

רגע, לא הבנתי. אין הנחיות חד משמעיות בחוזר מנכ"ל?

יש מדרג. בחוזר המנכ"ל יש מדרג מה ההתנהגות הרצויה ומה מצופה.

למה לעשות מדרג וזה לא משהו חד משמעי?

אני אגיד לך למה, כי הנושא הזה מאוד רגיש במדינה. אתה לא יכול למנוע בצורה חד ערכית לא להביא טלפונים. ההורים יגידו לך שאנחנו רוצים - - -

לא אמרתי לא להביא טלפונים. אבל בואו נניח לרגע שהילד מגיע לבית הספר, שם את הטלפון במקום מסוים או כל הילדים.

יש בתי ספר שעושים את זה. אבל זה צריך להיות בשיח עם מנהל בית הספר, עם הצוות החינוכי וגם עם קהילת ההורים.

אבל אם עושים את זה עם הנהגת ההורים הארצית ובשיח ארצי ומחליטים על כל בתי הספר, זה לא נכון יותר?

עוד פעם אני אומרת, יש גיוון בבתי הספר ובקהילות, החברות והמגזרים השונים. יש נהלים שהם כלליים וקווי מדיניות שאנחנו מוציאים. כל בית ספר עושה את ההתאמות. כי מצד אחד, אתה לא יכול לבוא ולהכריח בית ספר לפעול על פי נוהל מסוים. זה קשה מאוד. זה הנוהל כרגע וכך זה עובד. זה עדיין מורכב, זה עניין מאוד רגיש ומורכב.

לגבי התנהלות מיטבית ברשת אני אגיד שלמשרד החינוך יש תוכנית סדורה, בהתאמה לחברות השונות, לשכבות הגיל השונות, בשפות שונות. בכל מה שקשור להתנהלות מיטבית ברשת. מלמדים את הילדים כל הנושא של איזונים, זמן מסך לעומת פעילות חברתית. מלמדים את כל הנושא של חשיבה ביקורתית, כל הנושא של חשיפה לתכנים לא מתאימים. כמובן שאני אומרת שאנחנו עובדים ברמת תלמידים, צוותי חינוך והורים. אנחנו מקיימים הכשרות לצוותי חינוך לאורך השנה, יוצאים בהרצאות להורים. היום משרד החינוך, אם יש פה הורים, יקבלו S.M.S, איך שאנחנו מדברים, S.M.S להורים שמנגיש הרצאה שמחר המטה הלאומי נותן. ד"ר נאוה נותנת הרצאה להורים ואנחנו מנגישים את כל הנושא של גיל השימוש, מניעת פגיעה. אנחנו בעצם רוצים למנוע פגיעה, אנחנו לא רוצים להגיע לשלב של הפגיעה.

כל הנושא של שמירה על פרטיות. פה דניאל דיבר מאוד יפה והראה סרטונים שלו. אבל כל הנושא גם של חשיפה בתוך הרשת. אני מזכירה שלפני אולי שבועיים קיימנו פה דיון על הזכות להישכח. אז יש פה מתח בין כמה להיחשף בתוך הרשתות, עד כמה להיות שם ועד כמה לשמור על הילדות. כל העולם של הילדות נמצא היום באמת בעולם ההתבגרות בסימן שאלה ואנחנו, המבוגרים, מאותגרים. לכן צריך כפר שלם: גם משרד החינוך, גם משרדי ממשלה שותפים, גם העמותות השונות וגם ההורים. לכולנו יש מקום וכמובן לכנסת ולכולם. זה אתגר מאוד גדול.

אני פוגשת הורים שמבקשים כל מיני פתרונות ובהחלט זו משימה לא פשוטה. אני מקווה שאנחנו במסלול הנכון.

נעבור לנועה מגוגל ישראל. שלום לך נועה.

שלום, צוהריים טובים. טוב להיות פה ותודה על הדיון החשוב הזה. זה נושא שאנחנו עוסקים בו כל השנה, כל השנים, ושמחים להיות פה היום כמו בשנים קודמות כדי לדבר על זה.

אני רציתי להתחיל לדבר על היתרונות ולא לשכוח את היתרונות בכלים האלה, אבל אז בא דניאל ואני לא יכולה להגיד את זה יותר טוב ממנו.

אי אפשר להתחרות.

אז מה שהוא אמר. ומאוד אהבתי את הסיכה, ממש יפה.

זה יש לי פה. החבר של אמא שלי הוא יוצר את זה לבד, עבודת יד.

מהמם.

אני גם באמת אולי אפתח, גם כאמא, כי אני דירקטור בגוגל, אבל לפני זה אני אמא. ואני אגיד, בסוף הרבה מהאתגר הוא שלנו. וכאשר מדברים למשל על הרעיון שלא יהיה טלפון בבית הספר, אנחנו עוד לא שכחנו את תקופת האזעקות. מאוד לא הייתי רוצה שלבת שלי לא יהיה טלפון ברגע הזה. באופן כללי כאמא לשלוש נשים צעירות, חלקן צעירות מאוד. אז מגיל 9 שבו חוצים את הכביש לבד רציתי גם לדעת שהן בסדר. אז היה לי חשוב שיהיה להן טלפון. זה היה הכלל שלי בתור אמא ויש כאן בהחלט אחריות להורים.

אבל אם נחזור לגוגל, אז קודם כל כמובן שחייבים להתחיל מהערך. בין אם זה בנגישות למידע באינטרנט, בין אם זה אלמנטים חברתיים וקהילתיים ברשתות חברתיות או בשימוש בטלפונים באמת בתקשורת עם ההורים ועם אחרים, כל זמן שמוכנים להיות בקשר עם ההורים. בוודאי בעידן של היום, עידן מהפכת הבינה המלאכותית, יש ערך חשוב מאוד בללמוד, לעשות שימוש בכלים וללמוד לעשות את השימוש נכון.

משרד החינוך השיק אתמול תוכנית לאומית לשימוש בבינה מלאכותית שיש בה אלמנט חשוב של שימוש אחראי ואנחנו גאים להיות שותפים בתוכנית הזאת. בכלל אנחנו שותפים של הגורמים השונים, נאוה ואני עובדות ביחד עוד מאז שהיה רעיון ל-105, ואולי אני אתייחס לזה עוד קצת בסוף, לחשיבות של מוקד 105 והעבודה המשותפת.

אם מדברים על בינה מלאכותית, בינה מלאכותית יכולה גם לתת כלים יותר טובים בהגנה, בזיהוי גיל וכן הלאה. זה נושא שבגוגל משקיעים בו הרבה מאוד מחשבה. גם מתוך התייחסות לסוגיות של פרטיות שהועלו כאן, שהן בכלל לא מובנות מאליהן וחשוב לתת עליהן דגש.

אם אנחנו ניקח רגע את ההסתכלות הכללית על הגנה על קטינים, אני חושבת שאפשר להסתכל על שלושה עולמות תוכן: על מוצרים רלוונטיים, על תוכניות שונות, ואני אדבר ממש בקצרה על מה שיש, ועל החשיבות של שותפויות ושיתופי פעולה ובזה אני אסיים.

בעולם הכלים, הוזכרו כאן קצת, אבל אם זה יוטיוב קידס, שקיים בישראל וזה ממש סביבת יוטיוב שמותאמת לילדים וגם נותנת כלים להורים לבקרה. להגביל זמן מסך, התכנים הם תכנים מותאמים וכדומה. עכשיו בעולמות ה-AI, ג'מניי, שזה הצ'אט של גוגל. יש ממשק ג'מניי מתחת לגיל 18, שהתכנים בו הם מתאימים יותר והשיח הוא מוגבל בנושאים רגישים. פמילי לינק, שזה ממש מאפשר להורה לנהל חשבונות לכל המשפחה. זאת אומרת, חשבון של הילד הוא חשבון ילד והחשבון של ההורה, ולנהל את השימוש בכלים הדיגיטליים. ויש עוד ועוד. יש מדיניות שמגבילה את הפרסום לילדים ואת התכנים לילדים. הנושא הזה מאוד מפותח בגוגל. וצריך להגיד, הוא גם כל הזמן מתפתח, כי הטכנולוגיה מתפתחת.

בעולמות התוכניות, יש אתר, אולי גם אתה כבר גדול מידי, אתה בן 15. אבל אולי יש לך אחים צעירים, אתר שנקרא בעברית "גדולים באינטרנט", באנגלית Be Internet Awesome. שזה ממש משחקים, עולמות, ממלכות כאלה של משחקים בלמידה של שימוש אחראי ברשת. יש אותו בעברית כבר הרבה מאוד שנים.

אני אסיים בשותפויות. בישראל יש לנו תוכנית כבר 13 שנים שנקראת "שומרי מסך". בתוכנית הזאת בני נוער הופכים להיות השגרירים של התנהגות נאותה ברשת, של מניעת בריונות. דברים שאתה הזכרת פה. ובכל העולם אנחנו משתפים פעולה עם מומחים וארגונים רבים. גם בישראל.

ציינתי את שיתוף הפעולה עם 105, ממש משלב הרעיון. אני זוכרת שהצגתם לנו אותו כרעיון. אני חושבת שזה מודל חדשני וחשוב מאוד, המודל של מוקד 105. מודל מבורך. אני רוצה לחזק את האמירה של נאוה לגבי ההתמקדות בהסברה. ואם יש כאן קריאה לצד של הממשלה והכנסת, אני חושבת שהמשאבים להסברה שיש למוקד הם מצומצמים מאוד. אנחנו כאן, אנחנו כאן להיות שותפים. אנחנו משתפים פעולה כל השנים. אבל לשים את הדגש על זה ופחות על רעיונות אחרים שאני חושבת שהם לא בהכרח רצויים או ישימים.

תודה רבה נועה. מטא ישראל?

היי, שלום, ג'ורדנה קטלר, מטא. טוב לראות אותך, יושב-הראש, וטוב להיות פה בוועדה. אני גם אתחיל כאמא. יש לי שלושה ילדים בני 8, 11 ו-13. הגדול שלי עם צרכים מיוחדים. אז דניאל, אני כאמא לילד עם צרכים מיוחדים אחרים, אבל אני מאוד התרגשתי ממך. ואני רוצה גם להודות להורים שלך. אולי נדבר אחר כך, אבל אני קיבלתי הרבה העצמה מהדברים שלך. לא רק כמישהי שמייצגת את אינסטגרם ועכשיו קיבלת גם עוקבת חדשה. כתבתי את החשבון שלך. אז תודה רבה על המילים שלך.

אני רציתי גם להגיד תודה לכל השותפים שלנו פה. כמובן ל-105, גם אני משלב הרעיון. ואני חושבת ששיתוף הפעולה כדי להבין מה קורה בישראל ומה אנחנו צריכים לעשות כחברה אמריקאית שנמצאת פה בארץ, מה אנחנו יכולים לעשות ביחד כדי להתייחס לצרכים של הילדים שלנו, הישראלים.

אנחנו השקנו השנה בארצות הברית ונשיק השנה גם בישראל, באינסטגרם teen account שזה בעצם חשבונות לילדים מתחת לגיל 16. מ-13 עד 16, עם הרבה יותר כוח להורים לשלוט על מה שקורה בתוך חשבון האינסטגרם. שזה כולל דברים כמו הגבלות זמן שימוש ומצב שינה, שזה יסגור את האינסטגרם מ-22:00 עד 7:00. וכל מיני אינטראקציות מוגבלות, כדי שהילד לא ישלח הודעות לאנשים שכבר לא עוקבים או לא חברים. כל שינוי של ההגבלות של הילדים מתחת לגיל 16 צריך להיות באישור ההורים, זה קשור לחשבון של ההורה.

אני חושבת שיהיה מאוד טוב לעבוד על ההשקה הזאת, שזה יגיע לארץ, עם 105 ועם כל הגופים והוועדה כמובן, כדי שתכירו את החשבונות ונעשה קצת יותר חינוך על המוצרים שיש לנו ועל הכוח שיש להורה לשלוט עם הילד על חשבון האינסטגרם. תודה רבה לכם.

תודה רבה גם לך. אנחנו נפנה למועצת התלמידים והנוער הארצית. בבקשה יובל.

שלום, אני יובל דגני, אני תלמידה בכיתה י"א בחיפה, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, שזה בעצם הגוף שמייצג את כל התלמידים והנוער, מכיתה ז' עד י"ב. אבל כמובן שיש לנו גם קשר והבנה גם לגילאים היותר צעירים.

כן חשוב לי להזכיר ולהגיד שיש חשיבות גם מעל גיל 13. בסופו של דבר גם אנחנו בגיל ההתבגרות, אני מאמינה שכולם פה מכירים ויודעים שזה לא גיל פשוט, בטח בתקופה הזאת, ולרשתות החברתיות יש השפעה.

חשוב להגיד שאין ספק שהרשתות החברתיות כאן כדי להישאר. בדקתי לפני הוועדה כמה זמן הייתי בטיק-טוק ובאינסטגרם שבוע שעבר, לראות את הממוצע. אז הייתי ממוצע 1 ו-40 ביום באינסטגרם ועוד שעה בטיק-טוק. יש כאלה שיותר, הרבה. אז חשוב להבין שזה חלק מאוד גדול מהיום יום. מתוך ההסתכלות הזאת צריך רגע לחשוב איך, למה וכמה אנחנו רוצים להתייחס לזה.

אני אזכיר שבמיוחד השנה, מעבר לתכנים של פורנוגרפיה או אלימות ברשת, יש הרבה תכנים קשים שמגיעים בהקשר למלחמה, שבני נוער נחשפים אליהם. באמת הוזכר פה גם העניין של טלגרם, שחשוב לשים לב שזה מאוד פשוט להגיע לשם וזה פחות בשיח. אני מדריכה בצופים, חניכים בכיתה ז' שסיפרו לי על מה שהם ראו בטלגרם. זה לא סיטואציה, דברים שילדים בכיתה ז' לא צריכים לראות. ועל זה צריך רגע לעשות חשיבה ולחשוב למה ואיך מתייחסים לזה ומה נכון לעשות.

אני אגיד רגע שלדעתי, אני חושבת שגם יש פה הסכמה, חשוב שיהיה איזה שהוא שילוב של מנגנונים לאיך מתמודדים עם זה. העניין של לסנן הוא יכול להיות נכון. להגביל לחלוטין גיל ברשתות החברתיות, אני לא חושבת שזה פתרון ישים כל כך בסופו של דבר. מאוד פשוט לעבור על זה לרוב. וגם כמו שדניאל אמר פה, לבני נוער וילדים יש נטייה לעשות מה שאומרים להם לא. ובהקשר הזה גם אני אגיד בהקשר החינוכי של איך מתייחסים. מתייחסים לבני נוער בתור אתם מכורים לטלפון, זה לא בסדר, תעזבו אותו בשיעור. זו לא הדרך שתגרום לבני נוער לעזוב את הטלפון בזמן השיעור. ויש מקום לחינוך גם יותר מוקדם וגם לחשוב איך להתאים את המערכת ולהתאים את העולם לעידן שבו אנחנו נמצאים, שהרשתות החברתיות והדיגיטל הם חלק מהחיים שלנו ואי אפשר להתעלם מזה ולהמשיך את מערכת החינוך או כל אזור אחר בלעדיהם.

אני אגיד שבתוך מועצת התלמידים והנוער הארצית אנחנו עובדים והנושא הזה מאוד חשוב לנו וברור שהוא רלוונטי לבני נוער. יצרנו קמפיינים עם הפורום הדיגיטלי ואנחנו עובדים עכשיו עם מערך הסייבר, בשיתוף פעולה מאוד פורה עם 105, שבאמת יש לו חשיבות גדולה. אני חושבת שצריך לבוא ולקחת את זה ולחשוב איך אנחנו מרחיבים גם את הפתרונות הקיימים בתוך מערכת החינוך.

בתוך הרשתות החברתיות, דרך אגב, לקחת את הכלי הזה ולחשוב איך דרך הרשתות נותנים את המידע הנכון – כי שם בני הנוער נמצאים. לחשוב איך את הפתרונות הקיימים מרחיבים, דואגים שהם מגיעים לשטח, להרבה מקומות ומגיל צעיר. אני יכולה להגיד שאני נחשפתי בתוך בית הספר לאיך להתמודד עם מוגנות ברשת בגילאי חטיבה. שכמו שנאמר פה, הגיל הממוצע הוא גיל 6. כלומר, אם דיברנו על, הייתה פה הרבה את ההקבלה לזהירות בדרכים וזה נכון. אם ילד יכול להתחיל לחצות כביש בגיל 9, ברור שלא יתחילו ללמד אותו איך חוצים כביש בגיל 15. יש פה בעיה. וחשוב לשים לב שאם הוא יכול להתחיל לחצות כביש בגיל 9, אז בגיל 8 מתחילה הכנה אינטנסיבית ועוד לפני הוא יודע עם ההורים, ויש לו תקופת מלווה כמו ברישיון. באותה מידה צריך להיות ברמה הדיגיטלית, וחשוב לשים לזה לב.

אני חושבת שנכון לקדם מנגנונים טכנולוגיים שכן חוסמים ומסננים דברים לא רלוונטיים. יחד עם זאת, לשים הרבה דגש על החינוך. לתת כמה שיותר משאבים גם למה שקיים וגם לבוא ולשמוע בתוך כל מה שנאמר פה, לערב את הנהגת ההורים, לשמוע מה נכון. אז גם התלמידים צריכים להיות בשולחן קבלת ההחלטות ולהבין. כי בסופו של דבר אנחנו מגיעים ומכירים מה פחות עובד, מה נכון. ונכון בתוך תהליך כזה לקדם את הנושא בתוך מערכת החינוך בכלים טכנולוגיים.

תודה רבה.

תודה רבה לך. מישהו רוצה לומר משהו, ככה לסיום, בבקשה. כל אחד יציג את עצמו.

תודה. ליאור בר ניר, המועצה לשלום הילד. אני רוצה להציע לכם להסתכל על דברים בצורה רחבה יותר, בדגש על קיומו של תנאי משמעותי לילדים ובני נוער. בפרלמנט הנוער שאנחנו מקיימים, המשתתפים הדגישו שלפעילויות פנאי כמו חינוך בלתי פורמלי, מתקני פנאי במרחב הציבורי, מתנ"סים, חדר כושר, מתקני ספורט, פארקים – יש לכל אלו השפעה מכרעת על ניצול הזמן שלהם. במצב הדברים כיום יש פערים משמעותיים בין רשות לרשות. למשל אחד המשתתפים בפרלמנט מרהט שיתף שהוא נחשף לסוגי פעילויות פנאי במדיה החברתית, אבל הוא לא יכול היה לגשת אליהם, כי לא היו מספיק פעילות פנאי באזורו.

מה שאני אומרת שאם נצליח להבטיח קיומו של פנאי משמעותי בצורה שוויונית עבור כלל הילדים באוכלוסייה, נצליח אולי ככה לצמצם את שעות המסכים שלהם. הם יוכלו לנצל את הזמן הזה בצורה טובה יותר. ועדות ציבוריות, בארץ, בעולם, השכילו לראות את הדברים האלו בצורה הוליסטית ורחבה ולא רק בצורה של איסור והיתר. כי זה כנראה לא יעבוד.

דבר שני שאני רוצה להגיד זה שאנחנו מדברים על עולם של נוער, הוועדה בראשות אדוני מצטיינת בכך. לכן לעמדתנו צריך לעשות בנייה של ההמלצות דרך שיתוף נוער. הטלת הגבלות ואיסור מאוד קשות ליישום ואכיפה. צריך לראות איך הופכים את השימוש לבטוח יותר באמצעות שיתוף נוער עם למידה אמיתית ויכולת אמיתית להשפיע. אם זה ברמה הלאומית, אם זה ברמה הרשותית, בית ספרית, בשיתוף מועצת תלמידים. לקבוע כללים ואופן שיתופי, ומנגנון שכזה יהיה הרבה יותר אפקטיבי. תודה.

תודה רבה לך. את היית בדיון גם ביום ראשון, אם אני לא טועה, שהיה בוועדת הפנים לגבי הוועדות.

נכון.

אז בעצם אני חייב לומר שלפחות אני נלחם על שיתוף ילדים ונוער בכל הוועדות.

שמעתי.

זו הייתה ועדה שבעצם ניסו לעשות אותה ועדת רשות. היא לא תהיה ועדת רשות, היא תהיה ועדת חובה. שמעתם גם את יו"ר הוועדה, ועדת הפנים. וזה נכון, ולא משנה כרגע באיזה דיון תדון הוועדה. אבל ברשויות המקומיות יהיו ועדות חובה לזכויות הילד.

אז מפה זה נובע. כי אין ספק שוועדות כאלה ברשויות המקומיות. הלא לא כל דבר יכול להיות בכנסת. ואם אנחנו נפצל את הוועדות האלה, אז כל רשות תקבע לעצמה יחד עם הנוער, יחד עם ההורים, יחד עם ועדות החינוך ברשויות, אז אין ספק שנוכל להעביר גם חלק מהתפיסה בנושא הזה של המוגנות ברשת גם לוועדות המקומיות, אני קורא, לרשויות המקומיות.

כן. תודה אדוני.

תודה. תודה גם לך. הנהגת ההורים, שלום לך.

שלום, צוהריים טובים. האמת, אני שמחה שאני ככה אחרונה, ובטח אחרי דניאל. הורדת לי את הסף של ההתרגשות, אבל ריגשת אותי מאוד.

אני מייצגת היום כאן את הנהגת ההורים הארצית ומרגישה באמת שליחות גדולה דווקא לייצג את הנהגת ההורים, אותנו, בוועדה הספציפית הזאת. דברים שבוערים בנו. אנחנו רואים את זה, מטפלים בזה על בסיס יום יומי.

אני לא אחזור ואגיד עוד פעם כל מה שבעצם העלו פה, את המעורבות, את האכיפה והקמפיינים. כי זה משהו שאנחנו באמת מעלים ואומרים אותם כל הזמן. מה שכן חשוב לי, ודווקא בגלל ששמעתי את דניאל, והרמה שבה הוא הצליח לגעת בנו, בשיחה הזאת של שתי דקות, בכל אחד מאתנו – זה בעצם הכלי הכי, בעיניי הכלי הכי מנצח והכי גדול שיכול להיות. או לחילופין גם ילדים שחווים את הקושי והחרמות וההדרה החברתית בכל הפלטפורמות האלה. הקושי החברתי הזה שאי אפשר, הורה, אני גם כאמא, אני לא יכולה לבוא ולהגיד לילד שלי אתה לא תהיה בקבוצת הווטסאפ או תתנתק או תצא. כי באיזה שהוא מקום הוא שורד. הוא שורד, הוא חייב לשרוד, הוא חייב להיות בתוך המערכת, גם כשאפילו לא בא לו. כי הוא חייב. אחרת הוא לא יהיה, הוא לא יהיה חלק.

אני חושבת שמה שחשוב באמת, וגם שמעתי פה את תמיר, שבאמת נגע באמת בנקודות הרגישות האלה של כל אחד פה מאתנו. אני חושבת שזה המפתח. לתת, ללמד את החינוך הנכון הזה של ילדים שאין בעיה שיש מדיה ואין בעיה שאנחנו רצים ומתפתחים, אבל השאלה מה אנחנו עושים עם זה. ואיך אנחנו משתמשים בזה. מה אנחנו מציגים לעולם ומה אנחנו מציגים לילדים החלשים שיושבים בית ומחפשים את המילה הטובה הזאת או את החוזק הזה.

אני חושבת שגם אם נערב את מועצת התלמידים ואם נערב ילדים שחוו, דווקא אלו שחוו את הקושי הזה, ומדברים, כמו שהוא אמר 'אני רשמתי את זה מהלב'. אז גם אני, רשמתי לי נקודות על הדף ואני פשוט אפילו לא מסתכלת על הדף. כי אני אותה אמא שהבת שלה עברה חרמות, ואני אותה אמא שהוציאו את הבת שלה מקבוצות והכניסו לקבוצות. אז אי אפשר לברוח מזה. אני חושבת שזה אבוד לנו כבר. עברנו את זה כבר מזמן. אם הייתי מחזירה את עצמנו 10 שנים אחורה, אז הייתי אומרת אוקיי, יש מה לעשות עוד. אבל אנחנו אחרי זה. השאלה מה אנחנו עושים בשביל להציל את הנפשות הקטנות האלה מההישרדות, מהקושי הזה שהם חווים כל יום, כל היום.

ומערכת החינוך צריכה לתת דגש על זה. כאשר ילדים נכנסים לבתי ספר הם צריכים להבין שהם בטוחים במקום הזה. שהם לא צריכים להיות בטלפון, שהם יכולים להיות בטוחים שהם יכולים לשים אותו בצד ולא לחכות שהם ייצאו עכשיו מהכיתה ויפתחו קבוצה ויראו קבוצה שהם לא נמצאים בה.

אני חושבת שהילדים זו הכתובת. הילדים שעברו את זה זו הכתובת. אנחנו כהנהגת הורים מאוד נשמח לקדם את הדברים האלה. כל הפלטפורמות וכל מה שחדש בעולם הזה יכול לתת מענה לכל הילדים האלה.

זהו, אני שמחה שעברתי את זה.

תודה רבה. היה חשוב לשמוע גם אותך, הנהגת ההורים. גם את יובל ממועצת התלמידים. אני תמיד מאמין, באמת, בשיתוף פעולה יחד עם הורים, יחד עם תלמידים, לשמוע אתכם. אני חושב שיש פה באמת הרבה אינפוט שאתם צריכים להכניס להחלטות האלה.

עוד מישהו רוצה? בבקשה.

משפט אחד אם אפשר. אנחנו רואים יום יום בפרויקט שלנו של אבירי הרשת שמנטר באופן יזום את המרחבים הגלויים ברשת, את התמיכה, את העזרה, את הסיוע שגולשים נותנים לבני נוער. בין הגולשים זה ילדים ובני נוער בעצמם. כאשר בני נוער משתפים במצוקות, בקשיים ובחששות שלהם.

אנחנו לא רק חיכינו לקבל טלפונים ל-105, אלא יזמנו את הניטור במרחבים הגלויים. ילדים באמת מעלים לרשת כל כך הרבה קשיים, חששות, פחדים, מצוקות. וזה פה לראות איך במרחב המקוון, שהוא נותן גם את הביטוי לחשיפה הזאת, מקבלים כל כך הרבה עידוד, כל כך הרבה תמיכה. וזה מייצר אדוות של השפעה, כי את התשובות האלה ואת התמיכה הזאת ואת המצוקות כולם רואים. אז יש איזה משהו שמחבר את כולנו.

אז אני מסכימה איתך שהרשתות החברתיות, חשוב להגיד את זה, יכולות לתת דברים כל כך חיוביים, גם בהיבט של יצירה וגם בהיבט של תמיכה.

נכון, אין ספק. שמענו פה גם את הדברים השליליים וגם את המסוכנות וגם את הדברים החיוביים. צריך לזכור אותם. ואיך לנתב את הדברים לכיוונים החיוביים. זה בעצם התפקיד שלנו, גם של ההורים, גם של משרדי הממשלה, של כולנו. באמת לנתב לכיוון חיובי כדי שנוכל לתת לילדים פלטפורמה טובה יותר.

בבקשה ערן.

קודם כל, הזכרת את אבירי הרשת. זה פרויקט נפלא, נהדר. את הראית לי אותו, אנחנו מאוד אהבנו אותו. קודם דיברת על הגיל שיורד. את דיברת על גיל 13, אני כבר יכול להגיד לך שנכנסו אלינו לטיפול ילדים פוגעים בני שלוש. גם זה כבר קרה. והמכנה המשותף שמצאנו עם הפוגעים האלו זה שיש להם אבא שמסתובב ברשתות החברתיות, אפרופו הגבלת גיל, אז אבא שהאבא רואה תכנים לא נאותים. שהאבא מסביר לנו תמיד שהילדים לא נחשפים לזה. אבל עובדה שזה מן מכנה משותף כזה שמצאנו אצלנו.

תודה.

סליי ביינסין, מנהלת אגף הכללה דיגיטלית במערך הדיגיטל הלאומי.

בעצם מערך הדיגיטל הלאומי מפעיל אגף הכללה דיגיטלית שהמטרה שלו זה לצמצם פערים דיגיטליים בחברה הישראלית, בדגש על האוכלוסייה החרדית, הערבית, אזרחים ותיקים. אני רוצה, אני שמה את זה פה, כי בסוף אלה האוכלוסיות שהכי פחות מודעות, אגב, לסכנות של הרשת. אנחנו עושים המון כדי בעצם להעלות את המודעות.

דיברת על החברה החרדית. אבל שם יש טלפונים שהם לא חכמים. איך זה מגיע בעצם?

אולי הנושא הזה פחות אקוטי אליהם, אבל בסוף משתמשים באינטרנט דרך - - -

או שיש להם שני טלפונים?

אני לא יכולה להגיד את זה.

לא, אני שואל.

לא, אבל הם ברשת. יש להם ערוצים חלופיים כדי להיות ברשת. אצלם היתרון באמת שהשירותים מסוננים, אז רוב השירותים כנראה של תכנים פוגעניים לא עוברים. אבל שם יש בעיות אחרות שלא נוגעות לתחום הזה. אבל דווקא בחברה הערבית, אני חושבת שהרבה מחזיקים בעצם בסמארטפונים חכמים ויש חוסר מודעות של סכנות ברשת ואנחנו פועלים בזה לא מעט. יותר עם ההורים והאוכלוסייה הבוגרת.

לכן המהלכים שקידמנו בעצם עם 105 זה פיתחנו קורס דיגיטלי של הגנה על ילדים ברשת, בעברית. עכשיו עובדים גם על הגרסה בערבית. ואני רציתי לדבר דווקא על להזמין פה את הגופים שפועלים פה, כי אנחנו עובדים בפריסה ארצית של כ-171 רשויות מקומיות, שם אנחנו עושים ממש פעולות של העלאת מודעות, בכל השפות, וגם בהכשרות. אז ככל שאתם רוצים לשתף פעולה ולהגיד לנו על מה לשים דגש, אז אנחנו נשמח.

התוכן השלישי המבוקש ביותר בהדרכות, ואנחנו עשינו השנה מעל 7,000 הדרכות, זה בטיחות ברשת. אז אנחנו ממש נשמח שתכירו את הפעילות שלנו, אנחנו גם נשמח לשתף פעולה.

כשאת אומרת הדרכות, אתם באים לאן? לבתי ספר, למתנ"סים? לרשות המקומית?

אז יפה. קהל היעד שלנו הוא בעצם אנשים מעל גיל 18. אנחנו מגיעים למרכזי צעירים, מתנ"סים ועושים הכשרות להורים ולבוגרים במגוון תחומים, שאחד מהתחומים זה באמת הנושא של בטיחות ברשת שהוא א'-ב'.

את אומרת שהגעתם ל-170 רשויות. יש 260 רשויות. מה קורה עם ה-90 האחרות?

נכון. אז אנחנו, הציר השני זה באמת לפתח קורסים דיגיטליים. זאת אומרת הרבה פעמים כדי לצמצם את הפער הדיגיטלי גם צריך להגיע להכשיר, אבל הרבה פעמים זה להעלות מודעות או להעלות קורסים מקוונים, כמו שעשינו על הגנה על ילדים ברשת. אז ככל שתרצו נגיד אפילו לייצר סרטונים קצרים שאפשר להנגיש אותם בקבוצות הרלוונטיות אז אפשר.

תודה רבה. היה חשוב לשמוע אותך.

אני מזמינה בכיף.

עוד מישהו בבקשה?

רק משהו אחרון אני אגיד, שתוך כדי דיון אני מקבלת הודעות שהורים קיבלו מ-EduPsrents ממשרד החינוך הודעה שמחר יש את ההרצאה של המטה הלאומי. אז אני, שימו לב בטלפונים. אני גם מבקשת לבדוק, כי לפעמים זה לא. אתם מוזמנים מחר להרצאה ב-20:00. תודה.

תודה רבה. עוד מישהו רוצה להוסיף משהו? בבקשה.

אז דבר ראשון, אלי, תודה רבה על הדיון. זה באמת נושא שבוער בי באופן אישי. אני גם עשיתי עליו עבודת מחקר במסגרת התואר הראשון. אני עמית אוחיון, אני סטודנטית פה בכנסת. במקרה אני יושבת בוועדה שלך.

אבל אני חייבת להוסיף משהו, כי זה נושא שנוגע לי מאוד באופן אישי. אני רוצה להתחבר למה שד"ר יצחק אלפסי אמר. יש לזה השפעות הרסניות על בני הנוער. אני רוצה לגעת בנישה ספציפית שיותר נוגעת לבנות הנוער, של מודל היופי והפרעות אכילה ודימוי גוף, שמפתחים בגלל בהן נחשפות לתכנים.

סליחה שאני מפריע לך, קיימנו דיון פה בנושא של הפרעות אכילה. וזה דבר שמי שלא עובר אותו, אני רק לפני שבוע קיבלתי טלפון, ואין מספיק מיטות לטיפול בנערות, בנשים, עם הפרעות אכילה. והן לעיתים מתאשפזות במחלקות פנימיות שלא מתאימות להן. זו סכנת חיים.

אני ישבתי בדיון הזה. זה נורא. ממש. זה חלק מההשלכות של הרשתות החברתיות. היום ילדות קטנטנות, צורכות טיק-טוק או אינסטגרם, רואות את כל המשפיעניות רשת. רואות איך צריך להתאפר, איך צריך להיראות, איזה לק צריך לעשות. יש היום המון תכנים שמראים איך לעשות דיאטה. פתאום דימוי הגוף שלהן הופך להיות אחרת לגמרי. התמימות שלהן נהרסת. הן מגיעות בגיל קטן מאוד ומפסיקות לאכול קצת שוקולד, מסתכלות יותר במראה, יותר עסוקות באיך שהן נראות.

צריך לשים את העיקר במרכז וצריך להפסיק לנרמל את כל מודל היופי ואיך צריך להיראות. צריך לשמור על הפשטות שלהן, על התמימות שלהן. אני מדברת מדם ליבי, כי יש לי אחות בת 13 שצורכת רשתות חברתיות. וכן, אני רואה איך זה משפיע על החברה והבנות בכיתה. וצריך לשים את זה גם על סדר היום.

תודה עמית. זה היה מאוד חשוב. אמנם זה בסיום, אבל הנושא הזה של ההשפעה של הרשתות החברתיות על הנושא הזה של נערות. אם זה בתחום אנורקסיה, אם זה בתחום היופי והדיאטות וכך הלאה. וזה מגיע להשפעות הרסניות. האמת שזה לא עלה פה וטוב שהעלית את זה. וזה באמת אחד הנושאים שאמנם עשינו דיון, אבל אין ספק שזה בא מהרשתות החברתיות.

אם אפשר, אדוני יושב-הראש, רק להוסיף נתונים.

זה גם לגבי בנים, אגב. לא רק.

לא רק, נכון. אבל בעיקר.

למה שאמרה עמית. יש מחקר שנעשה במטא, לא יודע אם זה היה כבר מטא או שזה היה עדיין פייסבוק. ב-2021, היה על זה דיון גם בקונגרס באחת הוועדות שם שמר צוקרברג השתתף בו. ושם במחקר שהם עשו, 32% מהנערות העידו שאינסטגרם פוגע בדימוי הגוף שלהן.

אבל אני אשמח לשאול את הנציגה של מטא. אמרת שמתכוונים לפתוח או פתחו כבר בארצות הברית אינסטגרם לנוער.

כן. קוראים לזה teen account. זה מגיל 13 עד 16. יש לנו בניוז-רום שלנו פוסט עם כל הפרטים על מה יהיה חלק מהחשבונות האלה. זה הושק בארצות הברית ואנחנו נביא את זה גלובלי כמובן פה בישראל במהלך השנה.

אוקיי. אז לא מתפקידי להגיד אם זה נכון או לא. אבל אם יהיה באינסטגרם אז זה לייקים ושיתופים ויעלו תמונות. אז זה שתהיה אולי איזה שהיא הגבלת זמן על כמה זמן אתה יכול להשתמש, זה לא פותר את הבעיה הבסיסית שעמית אמרה עליה. את כל העניין של ההשפעה החברתית.

יש הרבה הגבלות על התוכן. זה לא רק תזכורת לסגור את הטלפון. אבל אני מזמינה אותך לקרוא מה שכתבנו, זה מאוד מפורט. יש הרבה כלים להורים לשלוט על החשבונות. זה נותן הרבה יותר כוח לשלוט על התוכן ועל התקשורת בין הילד ובין אנשים מחוץ למשפחה.

תודה רבה. יש עוד מישהו? אם לא, אנחנו נסכם את הדיון.

אני קודם כל רוצה להודות לכולכם, בלי יוצא מן הכלל. אני חושב שהיה לנו פה דיון שהוא מאוד חשוב. כל אחד הביע את דעתו. אין פה חד משמעיות, ראינו פה, שגם החסרונות וגם יתרונות. וצריך לנצל את הפלטפורמה הזאת שהיא קיימת. אנחנו לא יכולים לסגור אותה, לא יכולים להסיר אותה. לנתב אותה לכיוון החיובי.

אני רוצה להודות לך, דניאל, שהבאת באמת את הדוגמה הטובה ביותר. זה איך להשתמש או איך לגרום לשימוש ברשתות החברתיות לטובתך ולטובת נערים כמוך. אני מודה לך שבאת.

כמובן גם לך, תמיר, שבאת, נתת לנו עוד זווית מאוד חשובה. זה איך באמת ליצור את האפקט הטוב ביותר לאותם ילדים שהם לא תמיד נמצאים ברשת בצורה חברתית והם יחסית אולי נדחים או משהו כזה. אבל באמת, זו הייתה דוגמה מצוינת.

אני מודה לכולכם. אנחנו כמובן נוציא סיכום על הנושא הזה ונשתדל, גם הצעת החוק שביקשתי מיוסף בר דוד, אז תעביר לנו. אנחנו נשתדל במסגרת שלנו לנסות לעשות את המיטב האפשרי לטובת הילדים שלנו.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:08.