פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
04/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 34
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ה (04 בפברואר 2025), שעה 9:03

התמודדות עם התמכרויות בישראל

חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר

זיו פידרר - מנהל תחום מודיעין סמים והלבנת הון רשות המיסים, משרד האוצר

מלכה כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר תמר רוזמרי זאב - ראש תחום חברה, משרד ראש הממשלה

נטע אלגבסי - ראש תחום בכיר חברה, אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

ניר שער - מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ד"ר אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, מנהל תקון וסיוע, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יפעת קרמר אורן - עו"ס לזכויות ילדים, משרד המשפטים

יפעת רווה - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

סוזן בן עזרא - מנהלת תחום בכירה פיתוח מניעה, המשרד לביטחון לאומי

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר פיתוח, טיפול ושיקום, הרשות לביטחון קהילתי

רפ"ק אסף בג'איו - ר' חו' מניעה והסברה נוער, משטרת ישראל

שמואל אפשטיין - יועץ ליו"ר הוועדה

אוריין דגן - מנהלת תחום העלאת מודעות, המרכז הישראלי להתמכרויות

עירד הרשקוביץ - חבר הוועד המנהל, הנהגת הורים ארצית

יחיאל מגנוס - יו"ר, מגנוס איתור, חילוץ והצלה

מאיה מלכין - מנהלת תחום מניעה וטיפול בהתמכרויות במטה, מכבי שירותי בריאות

מכבית מאייר - דודתם של גל וזיו ברמן שחטופים בעזה

מאי מאייר - בת דודתם של גל וזיו ברמן שחטופים בעזה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנרצחה וגופתה מוחזקת בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי בעזה

רונן אהל - אח של אלון אהל שחטוף בעזה

בת שבע פנחסוב

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התמודדות עם התמכרויות בישראל

שלום רב לכולם. לפני שנתחיל בדיון, קודם כול, אנחנו באירוע קשה מהבוקר, אירוע נוסף במלחמה של עם ישראל על החיים שלו בארצו. מכאן אני חושב שיחד עם כל הנוכחים ועם כל עם ישראל אנחנו נתפלל לרפואת הפצועים ונחזק את כוחות הביטחון בהגנה על חיי אזרחי ישראל, על תקומת עם ישראל בארצו, ונשלח באמת רפואה שלמה לפצועים ואיחולי הצלחה לכוחות הביטחון במלחמה מול הרשע הזה. לפני שניכנס לדיון החשוב ניתן את החשיבות כמובן לנציגי משפחות החטופים. כל אחד יציג את עצמו, יאמר כמה מילים ואחר כך ניכנס לדיון, בבקשה.

מצטרפת, באמת בשורה קשה בבוקר ואכן חיים על חרבנו, לצערי הרב. שמי מכבית, אני דודה של גלי וזיווי ברמן, תאומים שציינו 27 בגיהינום, ואני מסתובבת כבר הרבה מאוד זמן עם שני פוסטרים. פוסטר אחד זה של אחות שלי עם הבנים שלה, שזו תמונת הניצחון שלנו. והפוסטר השני הוא הרשימה של כל החטופים, אני מוחקת מהרשימה הזאת בצהוב את השמות. גלי וזיו הם מספר ברשימה הזאת ואני רוצה שהם יחזרו לחיים שכל כך מגיעים להם.

מדינה שלמה עצרה נשימתה ועוצרת, אנשים ונשים יוצאים מהתופת זקופי קומה ואפילו עם חיוך של הקלה ואושר על הפנים שלהם. הם ניצלו, הם יצאו מהפוסטרים, הם יצאו מהחולצות וחזרו להיות בני אנוש. הם קיבלו בחזרה את הזכות הבסיסית שמגיעה לכל בן אדם, חירות. היום אני רוצה לשתף אתכם באנשי הקבוצה השנייה והמשפחות שלהם, אנשי הפעימה השנייה. איזה מונח מפחיד.

הלב פועם בקצב אחר, לעתים לאט, לעתים מהר מדי, והכול בהתאם לכל מילה, לכל פרשנות, לכל אמירה שנזרקת מכל עבר. אנשים שהשם שלהם לא מוזכר מספיק הם חלק מקטגוריה שנקראת שלב ב'. אנשים שהחליטו שהם לא במצב הומניטרי, אנשים שרואים שחברים וחברות שלהם לשבי מתחילים לצאת והם נותרים מאחור. אנשים שעוברים טרור פסיכולוגי, שאולי הם חשובים פחות, אולי הם ישארו שם לזמן לא ידוע. פחד מהמחשבה שהם שומעים שיש יהודים שמוכנים להפקיר אותם לגורלם, שמוכנים להקריב אותם. משפחות שצריכות להמשיך להילחם בנחישות, אבל בלי להפריע, שצריכות להמשיך להגיד תודה כדי שלא יפסיקו. משפחות שסופרות ימים, שסופרות מספרים, שמנסות להבין מה המיקום של היקרים שלהן ברשימת החיים והמוות. משפחות שלא עוצרות ורק מגבירות, משפחות שחרדות שכוחן הציבורי יחלש.

כל משפחה, כל חטוף וחטופה שחזרו וזכו לחבק ולהתחיל בתהליך הריפוי הצהירו שזה לא שלם עד שכולם יחזרו, מי לשיקום ומי לקבורה. הם יודעים, הם היו שם. אנחנו בימים גורליים. בנימין נתניהו, הנשיא טראמפ ושליחו סטיב וויטקוף יכריעו מי לחיים ומי למוות, איך הם ירשמו בדפי ההיסטוריה. תמשיכו להיות אמיצים ונחושים כנגד כל הרעשים, תבחרו בחיים ובהצלת אנשים. תודה לחיילים הגיבורים, ליבנו עם משפחות הנופלים והחלמה מהירה לפצועים. תודה.

תודה רבה.

שמי יוסף אבי יאיר אנגל. חברי הכנסת, כמו ריטואל קבוע, שבוע אחרי שבוע, כבר 487 ימים שאנחנו נפגשים כאן בבית נבחרי העם כדי לזעוק את זעקת החטופים, היום 79 שעדיין שם נמקים בגיהינום, ואת זעקת המשפחות שכל כך סובלות. חברי הכנסת, מה קרה לרגשות שלכם? האם אתם בכלל מבינים מה עובר על משפחה שבנה יושב אי שם במעמקי האדמה, אדמת עזה, ומחכה במתח נוראי לקבל או לא לקבל את הידיעה שהבן ישוב בפעימה הקרובה? אחרי ששמענו מפי השבים את אשר עובר עליהם יותר מ-480 ימים והאמירות המאוד ברורות שלהם, תוציאו את כולם, את כולם עכשיו. סיוט שאין לתארו.

מניסיון שלנו, אחרי רק 54 ימים שנכדי אופיר שב בעסקה הראשונה בפעימה השישית, האחרון ברשימה, גיהינום. האם משפחתי לא תהיה ראויה לעולם לדעת מי גרם ומי היה אחראי על חטיפתו של אופיר? איך ייתכן שעברו כבר 487 ימים ועדיין לא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית שתתן לנו את התשובות? חברי הכנסת, אני פונה לחברי הכנסת החרדים, אני פונה לכל אחד בנפרד וכולם יחד, אתם מצהירים כבר ימים רבים שאתם בעד החזרת כל החטופים ובכל הצעת החלטה שיביא מר הפקרה תתמכו. אמירה הסותרת את עצמה. אם אתם בעד החזרת החטופים, תפעלו בכל הכוח לממש את הרעיון, כולל כל מה שצריך לעשות כדי לשכנע את מר הפקרה שיסכים לשחרור החטופים. אתם יודעים איך עושים זאת כשהדבר נוגע לאינטרסים שלכם. הוא הראשון שלא עושה כדי שהסאגה הכואבת הזאת תסתיים, ויש לו כנראה סיבות לכך, ואתם בינתיים שותקים.

בשעות הקרובות ישב מר הפקרה מול בעל הבית האמיתי לקבל הנחיות כיצד לנהוג, בין היתר בעניין החטופים. ברור על פי הפרסומים שהוא בעד להחזיר את כולם וכמה שיותר מהר בכל מחיר. אנא, תנו למר הפקרה כתף חמה לעמוד בדרישות של הבוס מעבר לים.

חברי הכנסת, יש עדיין מבניכם שמפנטזים על הניצחון המוחלט והחזרת החטופים. אחרי 487 ימים האמירה הזאת נשמעת הזויה לאור המצב האמיתי שבו הניצחון הוא של חמאס העושה כבתוך שלו ברצועה בסיוע ההומניטרי הרחב שהמדינה שלי מספקת לו וכש-79 חטופים עדיין בידיהם ואין יודעים מתי ישובו, כי ההתנהלות של מר הפקרה וחברי ממשלתו מהשבוע הראשון הייתה ועדיין שגויה. שגיתם בחשיבה ובמעשה, כי חס וחלילה לקבל עצות ממביני עניין כמו עו"ד אורי סלונים ותמיר פרדו שהזהירו מההתחלה על הסיטואציה בה אנו נמצאים היום. הנוסחה ניצחון מוחלט והחזרת החטופים שגויה. הסיסמה הנכונה, החזרת החטופים וניצחון מוחלט, מה שלא קרה.

לסיום, אני רוצה להודות לשרה סטרוק על פעולתה למען החזרת החטופים כפי שהצהירה בהתרסה מול אחת השבות. גברתי, אם את כל כך טובה בפעילות זו כפי שאת מעידה על עצמך, מדוע יושבים עדיין 79 ישראלים חטופים בעזה ולא עם משפחותיהם כבר 487 ימים?

מי יתן ובהקדם נוכל לשוב לחיינו הרגילים מבלי לפקוד את ועדות הכנסת מדי שבוע, כשכולם ישובו, מי לשיקום ומי לקבורה מכובדת באדמת המדינה. תודה.

תודה. בבקשה, גברתי.

שמי כהן חנה ואני הדודה של ענבר היימן שהייתה בת 27 בלבד כשהתנדבה במסיבת הנובה כהלפרית. ב-7 באוקטובר היא הופקרה על ידי מדינת ישראל כשלא היה מי שיגן עליה כשהיא נסה על נפשה במשך שלוש שעות ובסופו של דבר הגיעה לציר הדמים, ציר המוות, שם היא פוגשת מחבלים רכובים על אופנוע. הם תופסים אותה, יורים בה באכזריות ומקיפים אותה בהמון זועם וצמא דם. חוטפים אותה לעזה כמובן, הם לא בוחלים בשום דבר אכזרי.

לא מזמן הייתה עסקה, עסקת הנשים קראו לה, שמשחררת את כל הנשים. ולצערי, ענבר לא הייתה כלולה בעסקה הזו. היא פשוט הפכה לשקופה, לאוויר, התאדתה בעיני מקבלי ההחלטות. ואני שאלת את עצמי, היא לא נראית ילדה? היא לא נראית אישה? ילדה כזו יפה אי אפשר לפספס. היא בפירוש אישה, היא קודם כול אישה ורק לאחר מכן היא חלל. מה גם שבעסקה הזו יוצאים חללים. ואני שואלת את עצמי, מישהו שכח את ענבר? מישהו אולי לא יודע שיש אחת כזאת שם ממקבלי ההחלטות שלנו? המדינה לא יודעת שהיא הפקירה ילדה בשם הזה? אני לא מוצאת את התשובה.

אומנם ענבר נרצחה והיא שווה במקרה הטוב במסחר, סוחרים איתה, זה שווה כך וזה שווה כך. ענבר היא כל העולם עבורנו, היא שווה את כל פתח תקווה עבורנו, את כל העולם בעצם. אבל אתה יודע כמה היא שווה במסחר? שני מחבלים, שתי גופות של מחבלים, זה מה שהיא שווה, הילדה שלנו. ואז באתי למקבלי ההחלטות ואמרתי להם: אם היא שווה שני מחבלים, שחררו אותה להורים שלה. עבור ההורים שלה היא עולם ומלואו. היא שווה שני מחבלים, להורים שלה היא עולם ומלואו, מה הבעיה לשחרר אותה? לא הבנתי. כל השאלות האלה שאני שואלת עכשיו, אין לי עליהן תשובה, אני לא קיבלתי תשובה.

למה הילדה הזו, שההורים שלה נרצחים איתה כל יום, כל יום ההורים שלה נרצחים איתה, היא קבורה בעזה איפה שהוא, אבל ההורים שלה קבורים פה איתה מעל אדמת ארץ ישראל. אין לנו כבר חיים, אנחנו לא עובדים, אנחנו נעזרים בתרופות בכדי להרים את עצמנו מהמיטה בבוקר, נעזרים בתרופות בכדי לישון בלילה, אנחנו הפכנו להיות נרקומנים של תרופות.

הסבתא של ענבר נפטרה לפני חודש משברון לב, ואימא של ענבר במצב מאוד מאוד לא טוב, גם פיזית וגם נפשית. ואני שואלת את עצמי לפעמים איך היא עומדת בזה בכלל. גם לקבור אימא וגם לאבד ילדה ולא לקבור אותה, לא לקבל אותה לקבורה. אנחנו עוברים פה, כל המשפחות, דברים שהם לא אנושיים. אלה דברים שאם היית מספר לי לפני שנתיים שאני אצטרך להתמודד עם תופעות כאלה, הייתי אומרת לך שמישהו פה השתגע, לא ייתכן שהנפש של בן אדם יכולה בכלל להתמודד עם דברים כאלה.

לא, אנחנו לא מתמודדים, אנחנו גוססים לאט-לאט, ממש כך, אנחנו פשוט גוססים לאט-לאט. ואם מישהו חושב שהילדה הזו לא חשובה כי היא כבר לא בחיים, הוא טועה, הילדה הזו נשארה חשובה לנו, היא עטרת ראשנו. היא ילדה שלנו, ההורים שלה יצרו אותה, ההורים שלה רוצים אותה חזרה. ההורים שלה כבר לא יובילו אותה לחופה, הם רוצים להוביל אותה לקבורה בארץ ישראל. אסור לכם, אסור לכם, זה עוון גדול מה שעושים פה, להשאיר חללים בתוך אדמת עזה, להפקיר שבויים חיים בשבי. אלה דברים נוראיים.

אני חושבת שהגיע הזמן להציל אותנו מהצרה הזאת שבאה עלינו ללא עוול בכפנו. אנחנו לא עשינו כלום, הילדים שלנו נחטפו מתוך הבתים שלהם, הילדה נחטפה כשהיא לבושה במכנס טייץ וחולצה, היא הייתה בדרך חזרה הביתה. מה עשינו רע שאנחנו לא מקבלים את הילדים תקופה כל כך ארוכה? מה פשענו? מה חטאנו? אין למישהו תשובה. לאן אנחנו יכולים ללכת ועם מי אנחנו עוד יכולים לדבר? בסוף מישהו יעשה פה מול הכנסת מעשה נורא, ואולי אז יתעוררו אנשים.

המשפחה שלי נגמרת אחד אחרי השני, אני פה להציל את המשפחה שלי. זהו, תודה. תעבירו את הדברים הלאה, אל תשמעו אותם רק, תעבירו אותם הלאה. תעבירו את הסבל של המשפחה הזאת, תעבירו את הסבל שלנו, תעבירו את הסבל שלו, כולנו סובלים את אותו סבל. המשפחות של הנרצחים, המשפחות של החיים. זהו, תשחררו אותנו, כבר הגיע הזמן, את העונש ריצינו, שילמנו. תודה.

תודה. עוד מישהו? עוד משפחה? נציג?

אני רונן אהל, אני אח של אלון אהל, האח הקטן שלו. אלון נחטף מהנובה. אלון שנחטף מהנובה, אלון שנחטף מהמיגונית מול רעים, אלון שנחטף עם הירש, אליה ואור, אלון הפסנתרן, וכל התארים שהוא קיבל בתקופה הזו, ואף אחד מהתארים האלה לא משנה לי. אני מחכה לתואר היחיד שאכפת לי, אלון ששרד את השבי וחזר, זה מה שאני רוצה לשמוע על אח שלי.

ברור לנו שהשאלה הכי גדולה היא לא האם להחזיר את החטופים, כולם רוצים שהחטופים יהיו בבית, השאלה היא תמורת מה. ו-487 ימים על אותו תירוץ של ביטחון מדינת ישראל. ביטחון מדינת ישראל זה להחזיר את החטופים, זה ביטחון מדינת ישראל. אני בן 20, ומה זה ביטחון בכלל? מילה שקצת איבדה את המשמעות שלה במלחמה הזו. זו פשוט אשליה, ביטחון זו אשליה. אף אחד לא יכול להבטיח לי שלא יקרה לי כלום, אף אחד לא יכול להבטיח לי שלא יקום עוד אויב שירצה לפגוע בי, אף אחד לא יכול להבטיח לי שלא יקרה שוב שנהיה מופתעים ולא נדע לעמוד במה שיבוא עלינו ולא נהיה מוכנים לזה, אף אחד לא יכול להבטיח לי את זה.

אני בן 20, אלון בן 23. מי שנשאר שם הם הצעירים, הצעירים שהם דור העתיד, שהם מי שישארו פה, שהם כנראה מי שיחוו את הדברים הבאים שהולכים לבוא על מדינת ישראל. והם האנשים שהכי חשוב שיסמכו על ממשלת ישראל, כי הם מי שיהיו פה, והם האנשים שאתם מפקירים מאחור, את אותם צעירים.

יש דרך אחת שנוכל להתמודד עם מה שיבוא עלינו, כי תמיד יהיו דברים ותמיד יהיו אתגרים למדינת ישראל וזה בסדר, ככה זה פה. והדרך היחידה שנוכל להתמודד עם זה היא אם נדע בוודאות שלא משנה מה יקרה, מדינת ישראל תילחם עלינו, על האזרחים, תציל אותנו, תהיה בשבילנו, רק ככה נוכל לשרוד את זה, וזו ההבטחה היחידה שהממשלה יכולה לתת לנו. לא ביטחון, זו אשליה, הכול יכול לקרות, אבל שתנסו כמה שאתם יכולים להתאמץ בשביל האזרחים ולהציל אותם. את זה אתם יכולים להבטיח ואת זה אתם צריכים לקיים.

אנחנו נמצאים פה בזמן של עסקה, שזה אחד הדברים הכי טובים שקרו בזמן האחרון. אנחנו רואים את השבים שבאים אלינו ואי אפשר לתאר את הרגש ואת ההתרגשות כשאנחנו רואים את זה וזה רק מוכיח למה זה צריך להימשך. אתמול היה היום ה-16, ובשביל המשך קידום העסקה, השלב השני שאלון צריך להיות בו, אנחנו חייבים להבין שביטחון מדינת ישראל ושיקום המדינה זה רק אחרי שכולם יחזרו הביתה. תמשיכו, תדחפו. אני רוצה להגיע למצב שאני יכול להגיד לחברי הכנסת ולממשלה, אני רוצה להגיד לכם תודה. אני רוצה להגיע למקום הזה שעשיתם כל מה שאתם יכולים והבנתם מה חשוב למדינת ישראל, שאלון יהיה בבית, ואני אגיד לכם תודה. תנו לי להגיע למקום הזה. תודה לכם.

תודה רבה. עוד מישהו שרוצה לומר משהו, נציג משפחות? אנחנו נעשה הפסקה דקה או שנתחיל? אפשר להתחיל. במעבר חד, גם פה זה נושא חברתי שדורש טיפול. מן הסתם פחות ברמה המדינית, אבל גם כן ברמה שלנו כמשרתי ציבור, כנבחרי ציבור ולמען הציבור בישראל.

שלום רב לכולם, התכנסנו כאן היום לדיון ראשון בוועדה בראשותי בנושא התמודדות עם התמכרויות בישראל במטרה לדון בתופעת ההתמכרויות והשלכותיה מאז ובמהלך מלחמת חרבות ברזל, וכן לסקור את המענים להתמודדות עם תופעה זו. כידוע לכולנו, יש עלייה בהתמכרויות לסוגיהן, ובכלל זה התמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים משני תודעה, סמים ואלכוהול, מוצרי עישון וטבק, כולל נרגילות, סיגריות אלקטרוניות ועוד, שימוש מסוכן בחומרים שאינם חוקיים וגם בחומרים חוקיים, כגון שימוש מסוכן בחומרים נדיפים כגז קצפות, וכן בתרופות מרשם ומשככי כאבים.

בנוסף, ישנה עליה בנטייה להתמכרויות התנהגותיות כגון התמכרות למסכים ולהימורים. ובקרוב נייחד דיון מיוחד לנושא הזה של התמכרויות למסכים. לאור השתתפות מארג גדול של שותפים העוסקים במניעה, הסברה, איתור והפניה לטיפול במקרה הצורך, ותודה באמת לכולם שוב שבאתם, אנחנו נרצה לברר קודם כול מהם דפוסי השימוש בסמים ואלכוהול, החל משימוש מזדמן, שימוש תדיר ועד פיתוח תלות והתמכרות, מהן המגמות בשימוש בחומרים אלה, בדגש על המגמות בעקבות הקורונה ומלחמת חרבות ברזל, מהו היקף תופעת ההתמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים בכלל ובקרב ילדים ובני נוער בפרט? מה היקף תופעת ההתמכרויות ההתנהגותיות, בדגש על התמכרות להימורים ולמסכים, מהם המענים הדרושים לצורך התמודדות עם התמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים והתמכרויות התנהגותיות, מהן פעולות המניעה שבהן יש לנקוט להתמודדות עם תופעות אלה, מהי מידת שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים העוסקים בתחומי המניעה והטיפול.

אנחנו ניכנס לעובי הקורה. אני מודה לכל אחד ואחת שהגיעו לכאן ואנחנו נעלה את הדברים ואחרי זה נראה איך אנחנו באמת נכנסים, מטפלים, ונותנים את המענה ככל שנדרש לתופעה הכאובה הזאת. ראשונת הדוברים, אוריין דגן, מנהלת תחום העלאת המודעות במרכז הישראלי להתמכרויות, בבקשה.

בוקר טוב, תודה על ההזמנה לבוא ולהציג את הדברים. בראשית דבריי אני רוצה להגיש לך, אדוני היושב ראש, דו"ח "מלחמת חרבות ברזל, טראומה ושימוש בחומרים", מציג את עיקרי המחקר שערכנו לאורך השנה מאז פרוץ המלחמה. אני משאירה פה עוד שני עותקים למי שירצה אחר כך.

ישראל נמצאת בשנתה השנייה למלחמת חרבות ברזל ועדיין מתמודדת עם ההשלכות העמוקות של הטראומה הלאומית. שמענו פה המון מצוקה, אני רוצה להתחבר לכל מה שנאמר. הנתונים שאנו מציגים כאן היום אינם רק מספרים, הם עדות למציאות כואבת שבה רבים מחפשים דרכים להתמודד עם הכאב הנפשי, לעתים בדרכים הרסניות.

ממחקר האורך שערכנו ב-ICA עולה תמונה ברורה, אחד מכל ארבעה ישראלים משתמש בחומרים ממכרים ברמה המסכנת את בריאותו. אחד מכל שלושה בקרב החיילים ששירתו בשירות פעיל במלחמה מדווח על שימוש מסוכן. השימוש בתרופות הרגעה ושינה זינק פי שניים וחצי במהלך המלחמה. יותר ממחצית מהישראלים המדווחים על תסמיני פוסט-טראומה משמעותיים, 53% לשם הדיוק, מדווחים גם על שימוש מסוכן בחומרים ממכרים.

סליחה, כשאמרת אחד משלושה - - -

חיילים.

חיילים. זה מילואים, סדיר?

מילואים וסדיר, כן.

והנתונים זהים אצל שניהם פחות או יותר?

אני חושבת שכן. הגורם המשמעותי הוא שירות פעיל. התמכרות אינה תופעה אחידה, התמכרות היא רצף ואנשים נעים על הרצף הזה. התמודדות אפקטיבית מצריכה מענים מותאמים לרמות שונות של שימוש, החל ממניעה, דרך התערבות מוקדמת, ועד לטיפול מעמיק ומקצועי. ככל שנתערב מוקדם יותר, נוכל למנוע הידרדרות ולהפחית את העומס על מערכות הבריאות והרווחה.

לכן אנו ממליצים על הקמה של תוכנית לאומית שתכלול הסברה והפגת סטיגמה. התמכרות ושימוש מוגבר בחומרים היא תוצאה של מצוקה ולא פגם מוסרי. כפי שהצלחנו להפחית סטיגמות סביב דיכאון וחרדה וכפי שנאבקנו לשנות את התפיסה כלפי נפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כך עלינו לפעול גם כאן. יש צורך בהסברה רחבה לציבור, ביצירת שיח מכבד ולא שיפוטי, ופיתוח חלופות בריאות להפחתת דחק.

אנחנו יודעים ש-90% מהאנשים לא פונים לטיפול בגלל סטיגמות, הדבר הזה מציל חיים. מניעה ואיתור מוקדם – יש לשלב תוכניות מניעה בבתי ספר, בשירות הצבאי ובמסגרות קהילתיות ולחזק את היכולות של צוותי רפואה ורווחה לזהות סימני מצוקה ולחזק גורמי חוסן. התאמת מענים על רצף הטיפול – יש ליצור רצף בין האיתור המוקדם במערכות החינוך, מרכזי החוסן, רפואה ראשונית, דרך מערכות הנפש ועד מענים מקצועיים לטיפול בהתמכרויות. המענים המוקמים בימים אלו בקופות החולים המרחיבים את המענה הטיפולי בתוך הקהילה מהווים צעד חשוב מאוד בכיוון הנכון. הכשרה והענקת כלים לאנשי מקצוע וקו ראשון בגופי הבריאות, החינוך והרווחה לזיהוי מוקדם, התערבות אפקטיבית, על מנת להבטיח טיפול יעיל ונכון.

הנתונים שהצגתי פה, חמורים ככל שיהיו, אינם מפתיעים. אנחנו יודעים ששימוש מוגבר בחומרים ממכרים הולך יד ביד עם טראומה והתמודדות נפשית. אנחנו יודעים גם שזה פוגע ביכולתו של אדם להשתקם ולהחלים. נכון להיום, מדינת ישראל משקיעה משאבים רבים בפיתוח מענים בעולם בריאות הנפש, אך במידה ולא ניתן מענה גם לנושא השימוש בחומרים ממכרים, הדבר משול לדלי עם חור דרכו כל מאמצינו יורדים לטמיון. הגיע הזמן להפסיק לראות בהתמכרות בעיה בשולי החברה, ולהכיר בה כיום בריאותי, מהותי, על החברה הישראלית. תודה רבה.

תודה רבה, אוריין. בהחלט נושא שצריך להיכנס לעומק. אני רוצה לעבור לעינת שלו, היא בזום, מנהלת תנופה לצפון. היא ירדה, אנחנו נעבור הלאה. חיליק מגנוס, איתור, חילוץ, הצלה, ספר לנו. שלום, אדוני, תודה שבאת.

הנושא שאנחנו דנים בו הוא נושא של מהות תרבותית, ואחד הדברים הבסיסיים של הקיום של המין האנושי, כי אין אדם שלא צורך סמים, השאלה היא למה אתה קורא סמים, באיזה מקום ובאיזו תרבות, באיזה זמן אתה נמצא, וזה משתנה גם במהלך השנים. אנחנו עוסקים בתרבות. בתרבות, בערכים, במוסר, בחוסן, זה הנושא שאנחנו עוסקים בו.

ואחת התופעות של השימוש בסמים היא התמכרויות. זו רק אחת התופעות ודווקא לא המירבית מתוך תופעות הלוואי שבהן מתרחשת הפגיעה כתוצאה משימוש בסמים. בעשייה שלנו ב-25 השנים האחרונות מטפלים בנפגעים, בעיקר בנפגעים הצעירים בחוץ לארץ, אבל מאז הקורונה גם בארץ. ואנחנו מטפלים באופן ייחודי גם במשפחות של הנפגעים שהן חלק מתהליך השיקום, חלק חשוב בתהליך השיקום. אנחנו עושים את זה, פיתחנו פרוטוקולים כיצד לעשות את זה.

במהלך השנים שימשתי כיועץ ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול שאינני אוהב את שמה ואת הגדרתה של הרשות הזאת, אבל אי קיומה של הרשות שמרכזת את כל הפעילות זו תקלה חמורה שאין כמותה. ואם יש משהו שאנחנו צריכים לדון בו ולהביא אותו לידי מימוש, ולא רק לדון בו בכובד ראש ולשמוע את כל הדברים הקשים האלה, זה להקים מחדש את הרשות לניהול השימוש בסמים ואלכוהול, ואת זה צריך לעשות באופן מיידי.

הוגשה הצעת חוק, היא הונחה על שולחן המזכירות של הכנסת, ועדת השרים דנה בזה, ומשום מה זה הוסט. אין חבר כנסת בבניין הזה שלא תומך בהקמת הרשות מחדש. מדינת ישראל כאילו מכחישה את קיום הבעיה בכלל, זאת אומרת, לא צריך לטפל, נשאיר את זה בידי עשרות גופים קטנים ומוזרים, ובמקום לרכז את הכול ולנהל את זה ממוקד אחד שיתן מענה גם מקצועי וגם תפעולי רציני וגם ירכז את היכולות הכלכליות שמושקעות בעניין הזה, אנחנו מפזרים את זה לעוד גוף ועוד גוף ועוד גוף, וכל הגופים עושים את זה ברצינות, אבל זה לא מנוקז יחד, זה לא מרוכז יחד.

יש להקים באופן מיידי את הרשות הלאומית לטיפול בנגע הסמים או יהיה שמה כאשר יהיה. ואני נגד המילה מלחמה כי אין פה מלחמה, אלא יש פה עשייה, ואת זה צריך להקים מחדש. וחבר הכנסת קלנר כיושב ראש ועדה צריך לדאוג שזה יתבצע לא רק כרעיון בשיח, וזה צריך להתבצע.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם לגבי המחקר הזה של ההתמכרויות והעניינים באופן אישי. אני מסתובב הרבה גם במילואים וגם במקומות אחרים. הייתה עלייה חמורה שאין כמותה בשימוש בסמים כתוצאה מהמלחמה ומהתרופפות והיציאה מתוך מצב המלחמה. אנחנו רואים את זה, אנחנו פוגשים את זה. אני לא מחזיק ביד מחקרים אמיתיים, אלא רק התרשמות. זאת אומרת, אני יכול להגיד לך שבמקום מקרה אחד בשבוע, יש לנו ארבעה ביום, זה אני יכול להגיד לך. אנחנו עסוקים עם משרד הביטחון בטיפול במשפחות, המשפחות אובדות עצות.

אולי תן קצת דוגמה, אילו מקרים, באיזה סוג מקרים אתה מטפל כשאתה אומר מאחד לארבעה.

אנחנו, א', מגיעים אל הנפגע עצמו ומביאים אותו באופן מיידי לשיתוף פעולה ומעבירים אותו למקום שבו אפשר לשקם אותו, אם זה בחוץ לארץ ואם זה בארץ, זה אותו דבר, זה לא משנה. צריך להביא את הנפגע להחלטה, למרות מצבו העגום, שהוא לוקח על עצמו אחריות והולך להשתקם.

בדרך כלל אני מבין שהקריאה מגיעה מהסובבים אותו.

הקריאה מגיעה או מהסובבים או מהמשפחה, בעיקר מהחברים והסובבים. אני יכול להראות לך בטלפון רק כמה קיבלתי מהבוקר עד עכשיו. יש שלוש פניות מהבוקר עד עכשיו, עוד לא קראתי מה הפניות. מהבוקר אני מתכוון מ-6:00. אנחנו עובדים 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, יש לנו מרכז שליטה שמנהל את הדברים ויש צוות תורן שעוסק בזה.

אנחנו מנסים לבסס שיתופי פעולה, אבל אני חוזר ואומר, בלי הקמת הרשות זה כל אחד עושה כמיטב יכולתו, אבל שמע, המדינה לא עושה כלום. כלום, היא משאירה את זה לכל גוף, כל גוף מתעסק בזה, אתה מבין? אבל באופן כללי, תרבותי, מרכזי, אין. השופט רובינשטיין שהקים את הרשות, צריך לקחת את דבריו ואת עשייתו ולכונן את זה מחדש לעניין הזה.

אנחנו מטפלים במשפחות, שאלת במה אנחנו מטפלים, אנחנו מטפלים במשפחות. המשפחה שבה בן או בת נפגעים כתוצאה משימוש בסמים, זה הופך לחורבן נוראי, זה אירוע טרור, זה כמו להשליך רימון פה על מרכז השולחן, אין אחד שיצא בשלום מהעניין, מי עם פציעות ומי עם הלם ומי עם פחדים ומי עם טראומות, כולם יפגעו, לא חשוב באיזה אופן. כך שצריך לדעת איך לנהל את המשפחה הזאת ואיך לתת להם ביד כלים להפוך ממשפחה שמנוהלת על ידי האירוע החמור למשפחה שמסוגלת לנהל את האירוע. את זה אנחנו עושים, אנחנו עושים את זה עם בית חולים שיבא, אנחנו עושים את זה עם משרד הביטחון, אנחנו עושים את זה עם הרבה מאוד גורמים.

המיסוד של הדברים האלה יהיה רק בהקמת הרשות. והמשאבים הרבים שמנוצלים, כל אחד היטב, צריך לומר את זה, אין פה אחד שלא מקיים את הצד שלו בצורה מדהימה, אבל שמע, צריך לחבר את זה.

אתה אומר, הגוף המתכלל זה דבר - - -

זה כמו שאתה תרצה שכל חייל ילחם בעצמו. יש צבא, יש פיקוד, יש פירמידה נורמלית שמביאה את זה לידי כוח הרבה יותר גדול ומשמעותי. גם כאן צריך ללמוד לעשות את העניין הזה. עומרי פריש, ידידי ורעי, עשינו ניסיון לפני הרבה שנים, הקמנו את הבית החם בהודו. אתה יודע מה קרה במשך השנים? ב-11 השנים שטיפלתי לבד בנפגעים בהודו עוד טרם הקמת הבית החם היו בין תשעה ל-12 מקרים קשים כל שנה. השנה מצטמצמת שם לשלושה חודשים של עונה. מאז שהקמנו את הבית החם, ועומרי הוא המפעיל שלו, יש נפגע אחד ממוצע בשנה.

זאת אומרת, העניין הזה של להביא את זה, מה שציינה אוריין, להביא את זה לשיח ציבורי פתוח כמו שמדברים על סיגריות ועל תאונות דרכים, בלי סטיגמות, בלי פחד, בלי בורות. הרי מה קורה פה בעניין הזה? בעניין הזה יש הרבה מאוד שיח. יש שיח, זה לא שאין, אבל השיח מבוסס על בורות, פחד ודעות קדומות. לך תנהל קומוניקציה עם מרכיבים כאלה, הרי אין לזה שום סיכוי. והשיח הזה שהוא פתוח וגלוי על השולחן כמו שמדברים על סיגריות ותאונות דרכים הוא השיח שצריך.

עכשיו צריך להסתכל מה קרה עם סיגריות. קח לדוגמה את ההתמכרות לסיגריות, היום תנסה לעשן באיזו מסעדה בירושלים, נראה מה יקרה לך. ואין פקח אחד באף מסעדה, אני מתחייב על דבריי. אבל הציבור מסביב יגיד לך, שמע, מר קלנר, לך תעשן בחוץ בבקשה. כל הכבוד שאתה חבר כנסת, אבל לעשן - בחוץ. נכון?

נכון.

לזה קוראים גידור. לסמים אין גידור. מדוע? מכיוון שיש הבנה כללית של התפשטות הסמים וקבלת הסמים כמרכיב חברתי-תרבותי סביר. יש לגליזציה, לגליזציה זו שטות מוחלטת. בואו נעשה לגליזציה להכול, הלגליזציה חסר ערך בכלל. כי אם אתה תצביע לי היום על מקום במדינת ישראל שאין בו סמים, אני אשמח לבקר בו. מה זה גידור?

רגע, אמרת למשל מסעדה. אנחנו לא רואים במרחב הציבורי שימוש בסמים במובן הזה של מה שהיה פעם סיגריות, אנשים היו מעשנים בכל מסעדה ובכל מקום, כשהייתי ילד אפילו באוטובוסים היו מעשנים, אני זוכר, אני עוד הייתי ילד.

אתה רוצה להגיד לי שאתה לא רואה את השימוש בסמים?

רואים, אבל אתה לא רואה את זה נגיד בתוך מסעדה, אתה לא תראה את זה בתוך מקום מסוים.

אני יכול להמליץ לך על אופטיקאי מצוין.

לא, בסדר, אבל אלה לא אנשים שעושים את זה באותה צורה.

בוא תקשיב, אין מקום בלי סמים, אין מסיבה בלי סמים, אין פאב בלי סמים, אין אף יחידה צבאית, אף יחידה צבאית, כולל אלה שאתה רוצה שיהיו בטופ, אין אף יחידה צבאית בלי סמים. אני מטפל בנפגעים, אני יכול להגיד לך מאיפה הם. אל תשלה את עצמך.

לא, אבל השאלה השנייה שלי לגבי הסיגריות. בסופו של דבר, אולי תתקן אותי, אבל למיטב הבנתי, אין ירידה בהיקפי העישון בחברה.

יש.

יש ירידה? משמעותית?

יש לגיטימציה.

אין ירידה. זהו, זה בדיוק מה שאני אומר.

על עישון רגיל אני מדבר, סיגריות רגילות. האם אחרי כל המאבקים ואחרי כל זה שאנחנו לא נותנים להיכנס לאוטובוסים ולמסעדות ולאלף ואחת מקומות, האם אנחנו רואים באמת בסופו של דבר ירידה משמעותית? אחרי שגם העלו את המחירים של הסיגריות ואלף ואחת דרכים והכול, האם בסוף אנחנו רואים תוצאה? יש ירידה בניקוטין?

אני לא יכולה להביא מספרים, אבל ישבתי כן בוועדות שהיו בזמנו על סיגריות אלקטרוניות וזה. יש ירידה, יש לנו בעיה עכשיו עם הסיגריות האלקטרוניות שכן מעלות שימוש במובנים כאלה ואחרים, אבל אני לא המומחית בתחום. אבל אני לא רוצה לערב את הניקוטין לתוך הוועדה הזאת.

הבנתי. כי זה חשוב כחלק מהמאבק.

א', לשאלתך, אני לא יודע. אין לי ביד שום נתונים אמיתיים, אלא יש לי התרשמות ממעורבות יום-יומית, 24 שעות בעניין, יש לי התרשמות. אני גם חושב כמוך שאין ירידה משמעותית בעישון למרות שאני מכיר הרבה אנשים שהפסיקו לעשן. זאת אומרת, זה השפיע, עד כמה זה השפיע? אין לי שום מושג. אתה מבין? אבל אני יכול להגיד לך דבר אחד, שבענייני סמים, ההשפעה של מה שעשו עם הלגליזציה, נתנו גושפנקה לשימוש חופשי בכל מקום. תסתכל בהזמנה ששלחת לי להשתתף בוועדה, יש תרופה אחת שמוזכרת בהזמנה שלך, אתה יודע? קנאביס. שמעת על קנאביס רפואי?

שמעתי.

לי יש צנוניות רפואיות. זו שטות מוחלטת, זה קנאביס. אפשר לעשות מזה תרופות? שהרופאים יעשו לנו תרופות ואנחנו נחיה בריאים ושמחים עד גיל 120.

בהגדרה זה תוסף, זה לא מוגדר כתרופה. עדיין אבל יש פיתוח של תרופות, ממש של כדורים.

מצוין.

עדיין זה לא קורה. זה מוגדר כתוסף.

כן, אבל תסתכל את ההזמנה לוועדה. תסתכלו על ההזמנה, יש שורה שאומרת שאם אתה משתמש בקנאביס, תביא איתך את האישור הרפואי שיתנו לך להיכנס לוועדה, כי אתה לא יכול לשבת פה כמה שעות בלי קנאביס, אני מניח לעצמי שאתה תתחיל לרעוד מיד. זה מדהים, העניין. זאת אומרת, ההתייחסות שלנו, הציבורית, החברתית, הערכית, במקום להתייחס לעניין הזה, אנחנו נותנים לזה, בוא קדימה, בוא, עם קנאביס אתה יכול להיכנס לוועדה, עם תרופות אחרות לא, זה לא כתוב. זאת אומרת, אנחנו קיבלנו את זה כמובן מאליו. זה עזר מאוד מאוד להפצה ולהגדלת היקף העישון.

כתוצאה מההגדלה בהיקף העישון ומהטראומות הלאומיות של מלחמת חרבות ברזל אנחנו רואים מספר הולך וגדל של נפגעים שזקוקים לעזרה. יש דבר טוב גם שקרה בזה, כמו שאמרו כאן ידידיי, יש לגיטימציה בעניין והסטיגמות החברתיות הולכות ומתפוררות וזה בסדר היום לקבל טיפול נפשי וזה בסדר היום להיות בטראומה וקמו הרבה מאוד קבוצות. אחד הדברים שמפתיעים אותי דרך אגב בתוך העניין הזה, לפני המלחמה, כדי להשיג טיפול פסיכולוגי למישהו הייתי צריך להמתין שנה וחצי עד שמצאתי מקום לשלב אותו. עכשיו, תודה לאל, יש שפע בלתי רגיל של מטפלים, אני לא יודע איפה הם היו קודם. והעשייה סביב העניין הזה היא מבורכת בעיקרה והיא מביאה גם למודעות ציבורית. מה שצריך להוסיף זה שיח ציבורי שמבוסס על ידע אמיתי, על נתונים אמיתיים, ולהביא את זה לשיח ציבורי, כי כשזה יהיה בשיח ציבורי, כולם יש להם אינטרסים פחות או יותר זהים. להיות עם חוסן, עם מוסר, עם ערכים, עם הצלחה, אף אחד לא רוצה להיכשל.

ואני אומר שוב פעם, הדבר החשוב היום שהוועדה הזאת, במקום רק לדבר דברי נועם ודברי חוכמה וידע רב, זה לעשות. בואו, קחו את החוק הזה, תנערו את האבק מהדפים, תביאו את זה שוב פעם למזכירות הכנסת. אני הרי לא עיוור, יש היום קונסטלציה פוליטית אחרת, היחיד שהתנגד לחוק הזה הוא השר בן גביר, הוא לא קיים כרגע, אולי אפשר יהיה להעביר את החוק הזה. והחוק הזה יתן אפשרות לטפל בעניין בצורה מקצועית, רחבה ביותר, עם תקציבים נאותים.

אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד בקרב הציבור כדי להביא למודעות. הרצאות ושיחות ופגישות ודיבורים, אבל זה טיפות בים, זה הכול טיפות בים, זה לא מרוכז. פעם אחרונה שזה נעשה זה היה כשהרשות הייתה קיימת. הלכו וצמצמו את הרשות. יושבים פה חברים שלי מהרשות, אנשים, אני רוצה להגיד לך, מעולים, מעולים שבמעולים. סגרו אותם בתור אגף באיזו רשות חדשה לביטחון קהילתי. אני מקווה שאתה חש ביטחון קהילתי כתוצאה.

אני יכול לדבר, אני לא עובד של הרשות.

חיליק, אמרת הרבה דברים חכמים והרבה דברים שבאמת אנחנו צריכים להיכנס לעובי הקורה ולראות איך באמת מטפלים בהם. אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה עושה במשך כל השנים, ניכר שהדברים באמת בנפשך וכל כולך בתוך זה. אולי תרצה משפט סיום כי אני פשוט רוצה לעבור לשאר הדוברים שהגיעו לכאן מקרוב ומרחוק.

לא, אני רוצה לבקש מכם פעם הזדמנות לדבר באופן מלא על הנושא הזה. זאת אומרת, כאן אני מדבר טיפה יותר מדי, אבל יש לעשות שיחה באמת מקיפה, בוא נגיד איזה סמינריון של שעתיים-שלוש עם הפסקה באמצע לשתייה, אבל לדבר פעם אחת ולהעביר את התובנות שאנחנו רכשנו במהלך 30 שנה של פעילות רצופה. אנחנו לא רוצים להחזיק את הידע אצלנו, אנחנו רוצים שאנשים יקחו את הידע וישכללו אותו ויפעלו איתו. אבל זה גם חשוב לכל מקבלי ההחלטות לשמוע מה אנחנו יודעים ומה אנחנו מכירים, מה הפרוטוקולים שאנחנו עובדים על פיהם.

טוב, בסדר, אנחנו נרשום.

סיור.

אפשר לעשות סיור, בדיוק, אני גם חשבתי, לעשות איזשהו סיור ובסיור כבר תקבל גם את הבמה ואת האפשרות גם.

אני מזמין אותכם לבוא לבקר אצלנו, קרליבך 10, קומה רביעית, כשאתם נוסעים לקניון של TLV לקנות מותגים, אנחנו שם. ולתאם איתנו, אנחנו נשמח לארח אתכם ולשוחח על הנושאים שבהם אנחנו עוסקים. תודה רבה.

תודה רבה, חיליק, תודה רבה וישר כוח. נעבור למשרד החינוך, מלכי כץ, ממונה על מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, בבקשה.

ברכות לקבלת התפקיד ובהצלחה. אני חושבת שזו ועדה אחת החשובות בכנסת. מלכי כץ, מנהלת את היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק והתנהגויות ממכרות במשרד החינוך. כלומר, יש יחידה שלמה שכוללת 62 מדריכים בפריסה ארצית שאמונים על הטמעת תוכניות המניעה שלנו בבתי הספר. מלבד המדריכים יש לנו כ-1,650 מובילים בית ספריים. מוביל בית ספרי הוא בעל תפקיד שמקבל גמול תפקיד וכל התפקיד שלו הוא להטמיע את תוכניות המניעה בתוך בתי הספר.

כשאני מדברת על תוכניות מניעה, התוכנית העיקרית שלנו היא תוכנית הכוחות שבדרך, תוכנית כישורי חיים חדשה, תוכנית ללמידה רגשית חברתית שבתוכה אנחנו באמת יוצקים המון מיומנויות של למידה, מיומנויות רגשיות חברתיות, מיומנויות של קבלת החלטות, מיומנויות שבסוף באמת מפתחות חוסן ומאפשרות לתלמיד, בתקווה, לקבל החלטות שמקדמות אורח חיים בריא.

אני אגיד שאנחנו אומרים סמים, אלכוהול, טבק, אבל בתוך הסמים אנחנו מכלילים את החומרים הנדיפים, אנחנו מתייחסים לתרופות ללא התוויה רפואית, תרופות מרשם שבני נוער משתמשים בהן. בסקר האחרון של פרופ' יוסי הראל פיש שעושה את סקר - - -

מאיזה גילים אתם מתמודדים במשרד החינוך?

כל רצף הגילאים.

מגיל שש?

מגיל שש. תראה, השנה למשל אנחנו מטמיעים תוכנית חדשה בתוך תוכנית הכוחות שבדרך, שואפים לבחור נכון, למניעת עישון לכיתות ו'. יש תוכנית לכיתות - - -

יום של תכלת אתם לא עושים?

נכון, יום של תכלת זה לגני ילדים, שאנחנו עכשיו משכתבים אותה והופכים אותה ליותר - - -

מה עובדים בגני ילדים? סתם, לצורך העניין.

גני ילדים, על אורח חיים בריא. כיתות ה' גדולים ולא שותים. יש לנו באמת תוכניות על כל רצף הגילאים, בהתאמה כמובן לשלב ההתפתחותי שהם נמצאים, בהתאמה תרבותית, אם זה ממלכתי, ממלכתי דתי, חברה ערבית וחברה חרדית.

רציתי לדבר באמת על חומרים נדיפים, גז קצפות, אבל גם התנהגויות ממכרות, הימורים ומסכים. כל הנושא של מסכים זה גם תחת המטרייה שלנו. תוכנית נוספת שהיא תוכנית דגל שלנו היא עמיתים ומשפיעים, של הכשרת מנהיגות צעירה, של תלמידים נבחרים. שנה שעברה לא הייתה שנה ממוצעת, לצערי, כך שלא הכשרנו את האלפים שאנחנו מכשירים, הכשרנו משהו כמו 5,000. אבל בכל שנה כ-10,000 בני נוער שנבחרים בפינצטה בבתי ספר, יוצאים לסמינר, עוברים הכשרה והם אחר כך מובילי דעה ומשפיעים באמת על חבריהם. הם חוזרים לכיתות שלהם, מעבירים פעילויות בכיתות. ואנחנו באמת מאמינים בתוכנית, זו תוכנית שפועלת המון המון שנים, כי בסוף נער שמדבר לנער, יש לזה אפקט מאוד משמעותי.

אני אגיד גם שבאמת כמעט עם כל היושבים פה בשולחן הזה אנחנו עובדים בשיתופי פעולה צמודים, כי הקלישאה הכל כך נכונה של השלם גדול מסך חלקיו. אם זו הרשות לביטחון קהילתי, אם זה המרכז הישראלי להתמכרויות, המשטרה, הרווחה, הבריאות. אני חושבת שב יחד אנחנו איזושהי מכפלת כוח.

מלכי, איך אתם מודדים ובוחנים את עצמכם כהצלחה או כישלון או דרכים לשיפור? זאת אומרת, ברור לי שהעשייה מבורכת וכולם עם מוטיבציה ורצון, אבל איך?

עם הסקרים של HBSC, של פרופ' יוסי הראל פיש, ארגון הבריאות העולמי.

ומה אנחנו לומדים שמה? הרי יש פה תופעה שהיא גם גדולה מכולנו.

אנחנו רואים את המגמות, אנחנו רואים את המגמות של העלייה, את המגמות של הירידה. למשל טרום הקורונה, אני מדברת על 2014, הייתה בעיה של שתיית אלכוהול, חריפה.
ב-11. ואז חברנו כל המשרדים לאיזושהי תוכנית לאומית למניעת אלכוהול ואנחנו ראינו את הירידה גם ב-2014, ראינו את הירידה ב-2019. אז באה הקורונה, קצת טרפה לנו את כל הקלפים. אנחנו רואים בסקר, הסקר מאוד מאוד מקיף, גם מספר הנבדקים שלו הוא עצום, כך שהוא מאוד מאוד משקף את מה שקורה אצל בני נוער בחברה הישראלית.

אוקיי. אני חושב שכאבא לילדים, יש לי ילדים קטנים גם, שהנושא של מסכים, ההתמכרות למסכים. היום הילדים נחשפים למסכים מה שאף דור לפנינו לא נחשף. ממש מגילים, אני רואה לפעמים ילדים בני שנתיים משחקים עם הטלפון.

הבייביסיטר הזול ביותר להורה וכל הנושא הזה. וכאן אני חושב שהאנשים לא מבינים בכלל את הנושא הזה של התמכרות, שזה דבר ממכר. אני לא מדבר על להסביר לילדים בני שנתיים, אבל ההורים שלהם לפחות הם אלה שצריכים לדעת. ההורים שלהם אנשים צעירים שיודעים מה זו התמכרות, מבינים מה זה עולם של - - -

נכון, אנחנו עושים המון עבודה עם ההורים, ממש שותפות עם ועד ההורים הארצי. אנחנו גם מקיימים הרצאות להורים בזום, מקוונות, אנחנו גם מוציאים מכתבים משותפים להורים יחד עם ועד ההורים הארצי. בתי הספר עושים פעילויות בתוך בהנחייה של המדריכים שלנו עם הורים. יש עבודה עם הורים.

אנחנו נייחד פה דיון מיוחד לנושא הזה ובשביל להבין גם את היקף התופעה ואיך אנחנו מתמודדים. מלכי, תודה רבה.

אני רק אגיד לגבי מה שחיליק אמר, אני כן חושבת שיש ירידה בתפיסת המסוכנות של הקנאביס מכמה סיבות. א', באמת השיח הציבורי הזה על לגליזציה. ב', על הפיכת השימוש העצמי בקנאביס לעבירה מנהלית גם אצל ילדים ובני נוער. כלומר, בהתחלה הייתה החרגה שלהם, אמרו, אוקיי, זו תהיה עבירה מנהלית רק מעל גיל 18 ואז אחרי כמה חודשים הוסיפו גם את בני הנוער, וזה קצת הופך לחלק מתרבות הפנאי. אבל אנחנו עושים באמת עבודה, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל עבודת מניעה משמעותית בכל שלבי הגיל.

תודה רבה. אני אומר כך, לגבי הנושא של הקנאביס, אני חושב שיש פה פשוט התפשטות אדירה של התופעה. וכשאנשים מדברים על לגליזציה זה כי פשוט לבוא ולרדוף מבחינה חוקית אנשים נורמטיביים שהם לא אנשים עבריינים, א', זה הופך את המשאבים של המדינה, המדינה מבזבזת משאבים ומציגה אפס תוצאות כי היא לא מסוגלת להתמודד עם תופעה כזאת.

ודבר שני, זה הופך גם את החוק למשהו זול, יש פה זילות של החוק ושל שלטון החוק. לדוגמה, דיברנו על אלכוהול שבעצמך הזכרת, שזו תופעה, בוודאי שאצל בני נוער ובכלל תופעה קשה מאוד. אנחנו לא מדברים על שתייה פה ושם, אבל בוודאי שאנשים מכורים זה דבר נוראי, וגם סיגריות ובכלל. ופה הוויכוח הוא האם הדרך להתמודד היא בדרך החוקית, בדרך המשטרתית, בדרך הפלילית, או בדרך ההסברה והחינוך ולהוציא את זה מזה. המטרה היא לא שונה בשני המקרים. רק נשים את הדברים בקונטקסט המתאים.

ברהן מלדה, מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה ממשרד העלייה והקליטה, נשמח לשמוע גם אותך.

תודה רבה, ברכות על התפקיד. משרד העלייה והקליטה כמשרד משלים במענים לטובת עולים חדשים מכל הארצות, אנחנו מקיימים מספר פעילויות בנושא הזה. אחת מהן, שבי יושב פה, בנושא התמכרויות, אנחנו נותנים מעבר למה שהיחידות נותנות, את הקומה השנייה. כי חלקם, אלה שמגיעים ליחידות מכורים, אין עברית, אין הכרת הארץ, אין מורשת, אין כלום, ואנחנו נותנים להם להשלים את אותם הדברים. הלוואי והיה תקציב יותר גדול כדי לכסות את כל העולים ואת כל הארץ, אבל במסגרת האפשרית אנחנו מבצעים כך. בשנים עברו עבדנו עם עמותת אפשר ועם עמותת אל-סם, שבינתיים עמותת אל סם נסגרה.

נפתחה שוב.

בשעה טובה. והפעלנו לא מעט שנים, עשינו קבוצות של 27 מפגשים, הפעילות כללה ילדים והורים, והורים לבד וילדים לבד, והביאה לתוצאות די טובות. בגלל החלטת המשרד וכל זה, זה נסגר לפני מספר שנים ולא חודשה ההתקשרות עם עמותת אפשר.

לגבי ההתמכרויות למסכים אצל ילדים, אני רוצה בהסתייגות להגיד את הדברים. אם הורה מזניח את הילד, יש מעורבות חוקית, משרד הרווחה באמצעות כלי סעד וכל זה. ופה אני חושב, אמרתי את זה בוועדות הקודמות, אנחנו כהורים חוטאים. ילד בן שש, שבע, שמונה, אצלי עד 13 לא מקבלים פלאפונים. ואני חושב, לא יודע אם לעשות באמצעות חוק ואכיפה, אני לא יודע עד כמה הדבר יספיק, אני מסתייג, אבל עדיף משהו מאשר כלום וצריך לבחון את הדברים. ההתמכרויות למסכים, אני חושב שכבר דובר על זה לא מעט פעמים, וצריך לחשוב איך אנחנו יכולים לתקוף את זה. תודה רבה.

תודה רבה לך. יש מרכז קליטה לא רחוק מאיפה שאני גר, בחיפה, בנווה שאנן, ושם בהחלט, לא שאני מכיר תופעות, אבל אני רואה את ההתמודדות של מרכז קליטה והכול, אתם עושים עבודה בכלל בנושאים האלה חשובה מאוד ובמיוחד לבני נוער, זה מאוד מאוד חשוב. המון הצלחה וישר כוח.

אנחנו ניתן לעו"ד יפעת רווה ממשרד המשפטים, נשמע את התייחסות שלך לנושאים.

כן, בעיקר בנושא של הלגליזציה שעלתה פה.

אין לגליזציה, יפעת.

לא ידעתי, טוב שאמרת לי.

בואי לא נהיה ציניים. טוב, דברי.

אני אשתדל לדבר לעניין, בסדר? אני רוצה לומר ככה, אני חושבת שהמונח לגליזציה הוא מונח קצת מטעה מפני שיש לו איזו קונוטציה של להגיד לכולם, איזה יופי וסבבה ותשתמשו והכול מותר. לא זאת הכוונה. בצוות שלנו, אני אומרת שלנו, זה היה אומנם בהובלת משרד המשפטים, אבל זה היה בין משרדי, באמת יחד עם כל משרדי הממשלה והרבה מאוד שמיעה של גופים חוץ-ממשלתיים.

דיברנו על הסדרה, לא מתוך אמירה ששימוש הוא דבר טוב, רצוי, בוודאי לא בגילאים צעירים, אלא מתוך הבנה שהמשפט הפלילי כפי הנראה לא הוכח ככלי אפקטיבי והוא כלי שבצידו הרבה מאוד מחירים כבדים. ולכן דובר על הסדרה שבצידה דרכים חלופיות למניעה. אני לא אגיד מיגור כי זו מילה שהיא קצת יומרנית, כל דבר שנעשה וכל דבר שנעשה בעולם, שום דבר לא הצליח למגר באופן מוחלט. יש מקומות שהצליחו להפחית שימוש, אבל בניתוק מהכלי הפלילי. דרך אגב, כשאני מדברת על הפחתת שימוש זה לאו דווקא קנאביס, זה יכול להיות גם שכרות, זה יכול להיות גם הרבה מאוד התמכרויות אחרות שאף אחד לא מעלה על דעתו לאסור את השימוש בהן, אלא משתמשים בדרכים חלופיות.

בנושא של התמכרויות, המסקנות של הצוות היו שקיימות, אני אקריא מעמוד 53 לדו"ח, "קיימת תופעת התמכרות כמובן, לרבות התמכרות נפשית", כי הייתה שאלה האם מדובר בהתמכרות פיזית או נפשית. "לקנאביס, בפרט בגילאים צעירים, חלקם בעקבות טראומות בשל פגיעה, שירות צבאי.", הדברים נכתבו ב-2020, אני מניחה שעכשיו אנחנו עוד אפילו לא מתחילים לדעת את ההיקפים של מה שהולך להיות. "או מצוקה. המענה המרכזי להתמכרות לקנאביס צריך להיות בתחום המניעה הראשונית, הסברה וחינוך, לרבות חינוך לבריאות וקידומה ובתחום הטיפולי".

דובר הרבה מאוד על הפחתת נזקים, במקום שיח של מניעה מוחלטת, שיח של הפחתת נזקים. והפחתת נזקים, הכוונה גם הסברה שהיא בגובה העיניים, לא רק הסברה של לא מוחלט. לא מוחלט זה נהדר למי שמוכן לשמוע את זה, אבל גם למי שלא מוכן לשמוע את זה, איך אפשר להפחית נזקים כמו דחיית שימוש וכדומה.

בכל הסדר שהתקבל בנוגע לקנאביס, וכמובן אני ערה לזה שההמלצות שנויות במחלוקת ולא בכדי הן עדיין לא יושמו. "יש להיערך למתן מענים חינוכיים, מניעתיים וטיפוליים בתחום ההתמכרויות שכן תחומים אלה לוקים בחסר כבר במצב הקיים שבו ישנו שימוש נרחב, וביר שאת ידרשו מענים כאלה ככל שיהיה שינוי במדיניות". בסופו של דבר, באמת כיוון שהמחלוקת נותרה בעינה, נעשה הסדר ביניים של עבירות מנהליות שלא כלל את כל ההמלצות, וצריך יהיה ליישם את יתר ההמלצות בתחום המניעה ובתחום ההסדרה אם אנחנו רוצים באמת לתת טיפול שורש ולא לעשות משהו שהוא באמצע שלא פותר היום את בעיות השורש של הנושא הזה. אני מניחה שעוד המשך יבוא, אבל היה חשוב לי לחדד.

כרגע כמשרד המשפטים, כמי שאמונים על מערכת האכיפה בתחומים האלה, איפה הדברים עומדים?

ההמלצות הן להסדרה מוחלטת. יש דו"ח, בזמנו, בכנסת הקודמת הייתה לנו טיוטה של החלטת ממשלה, אבל בסופו של דבר זה לא אומץ, כי יש ויכוחים על הדבר הזה. אנחנו יכולים להמליץ, אבל בסופו של דבר הממשלה והמדינה מחליטה אם ליישם או לא. ולכן, מה שאומץ זה אותו הסדר ביניים של עבירות מנהליות שהוציא את זה מהכלי הפלילי המהותי ברוב המקרים, אלא אם אדם מבקש להישפט. אבל טרם אומצו ואנחנו מאוד נשמח כמובן, אבל כרגע, כמדיניות ממשלתית, טרם אומץ הדו"ח במלואו וכמובן יותר מנשמח אם זה יקרה. אנחנו כשלעצמנו הכנו את התשתית ליישום אבל - - -

הוועדה יכולה לקבל את הדו"ח?

לוועדה יש את הדו"ח, כיוון ששכחתי אותו באוטו אפילו השאלתי אותו מהוועדה עכשיו ואני אחזיר אותו כשהדיון יסתיים.

בסדר גמור. תודה ליפעת. אנחנו נעבור עכשיו למשרד הבריאות, ניר שער, מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות.

שלום לכולם, אני רוצה להביא נתונים ראשונים ממחקר שעשינו שכלל אלפי אזרחים, גם אוכלוסייה יהודית וגם אוכלוסייה ערבית בעקבות מלחמת חרבות ברזל. יש שיעורי סיכון להתמכרות לחומרים בקרב היהודים, בעיקר אלכוהול, קנאביס ותרופות שינה והרגעה. בקרב הערבים, שיעורי הסיכון המובילים בתרופות הרגעה, אלכוהול וחומרים נדיפים. 29% מהיהודים נמצאים בסיכון להתמכרות לחומר אחד או יותר, מהם 3.8% בסיכון גבוה. בקרב הערבים, 27.4% נמצאים בסיכון התמכרות לחומר אחד או יותר, מהם 7.7% בסיכון גבוה.

מאז פרוץ המלחמה משיבים שהם בסיכון להתמכרות נטו יותר מאחרים לשנות את ההתנהגות שלהם ושיעור משמעותי מהם הגביר את השימוש בחומר או את העיסוק בהתנהגות, התמכרות התנהגותית. ככל שרמת הסיכון עולה, כך יש נכונות רבה יותר לשתף ולקבל עזרה. הגורם המקצועי שהמשיבים בחרו לשתף בשכיחות הגבוהה ביותר הינו רופא המשפחה והמענים בשימוש השכיח ביותר הם עו"ס, רופא משפחה או בקופת חולים.

משרד הבריאות העביר חלק מהתחום של התמכרויות לקופות החולים וזה מאוד מאוד חשוב לפיתוח המענים האלה. כמו כן, אנחנו רואים בפניות למרכזים לגמילה אצלנו עלייה רבה וזמן ההמתנה הוא גבוה ביותר, במיוחד בתחלואה כפולה.

ניר, המחקר כולל מספרים גם?

כן, יש מספרים, זה יהיה מוכן בסוף החודש.

תוכל לשלוח לנו?

בטח, בוודאי. יש שאלות?

תודה רבה. באמת נושאים חשובים. בהצלחה בהתמודדות עם הנושא הזה. רפ"ק אסף בג'איו מהמשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל, ראש חוליית מניעה והסברה לנוער.

בוקר טוב לכולם. אני ממדור נוער, מחטיבת החקירות. אנחנו הצגנו לוועדה את תוכנית המניעה של משטרת ישראל לשנת 2025. ואני אגיד כזה דבר, משטרת ישראל עוסקת הן באכיפה והן במניעה בנושא עבריינות נוער. מדובר ביעד מפכ"ל, יעד שהמפכ"ל הגדיר לתחנות המשטרה.

תדגיש שזו פעם ראשונה שזה נכנס כיעד מפכ"ל בנושא הנוער, זה חשוב מאוד.

חשוב מאוד.

לא פעם ראשונה, אבל נכנס. חשוב לי לציין, בתחום המניעה, מחלקי הנוער בתחנות המשטרה ביחד עם קציני המניעה המחוזיים בחוליה שלי עושים עבודת מניעה סדורה במגוון נושאים, מצבי סיכון. חשוב לציין, זה לא רק סמים ואלכוהול, אלה מצבי סיכון נוספים כמו גלישה בטוחה ברשת. חשוב לי לומר כי גם הם נושאים מאוד חשובים שאנחנו צריכים להתייחס אליהם.

מה אנחנו עושים? אנחנו עושים הרצאות בבתי ספר, בתי ספר נורמטיביים, בתי ספר במקומות מוחלשים. אנחנו עושים בסביבות 6,000 הרצאות בנושאי מיקוד שונים כפי שהתקבל בהחלטה. אלה רכזי מניעה בתחנות, אלה מש"קים, אלה קציני מניעה מחוזיים, ואלה עוד גורמי מקצוע אצלנו. אנחנו עושים, כמו שאמרתי, במגוון נושאי מיקוד.

ביחד עם זאת, כל תחנת משטרה מבצעת פרויקט מסע, מיזם סולל עתיד לנוער בקבוצות סיכון שונות, ושמה לאורך שנה אנחנו מבצעים מערכי שיעור וליווי כאשר רכז המניעה בתחנה הוא בוגר משמעותי עבור אותם נערים שבסיכון. בערך בשנה אנחנו עושים בסביבות בין 2,000 ל-2,400 מפגשים בראייה ארצית, וזה דבר שהוא מוכיח את עצמו, דבר טוב בעניין הזה.

אסף, באמת אני בטוח שאתם נותנים את כל כולכם והשאלה לא מגיעה מהמקום הקנטרני, אבל מה היתרון, תסביר לי, של משטרת ישראל בהסברה? אני מכיר עמותות, אנשים, מרכזים שחקרו.

כששוטר מגיע ונותן מערך שיעור בנושא של סמים ואלכוהול או בנושאים נוספים, הוא מדבר איתם לא רק על ההשלכות הרפואיות או הבריאותיות, שכמובן זה חלק מהשיעור, הוא מדבר איתם גם על ההיבט החוקי וההשלכות והסכנות בנושא הזה. הוא מדבר איתם על לאן זה מוביל, לאן זה מגיע, מה יכול להיות גלגולו של תיק פלילי, איפה הם יכולים למצוא את עצמם יום אחד, ויש לזה משמעות אדירה. ובתי ספר רוצים לשמוע שוטרים.

אני יוצא קצת מעולם הסמים לעולם הגלישה הבטוחה ברשת. עכשיו חודש פברואר, אנחנו יוצאים במבצע ענק, מבצע לאומי שאנחנו נותנים בסביבות 1,800 הרצאות בחודש אחד בנושא מוגנות ברשת, ובתי ספר רוצים לשמוע את השוטרים. יותר מזה, הם אפילו דורשים שנבוא על מדים כדי שבני הנוער ישמעו משוטר מה ההשלכות ומה הסכנות בעניין הזה. אנחנו לא מזלזלים באנשי מקצוע נוספים, זה חשוב, זה גם וגם וגם.

אני לא נכנס עכשיו לסוגיה הזאת, האם צריכה להיות איזושהי רשות לאומית על כמו שהיה פעם, לא נכנס לנקודה הזאת. בסיטואציה הקיימת, במצב הקיים, בכלים שיש לנו, אנחנו עושים את זה מכל הלב, בצורה סדורה, ביעד מפכ"ל ברור. לעניין האכיפה, גם את המסמך הזה הגשנו לוועדה ואדוני יכול לעיין בזה ואם צריך, נגיש פעם נוספת.

כמו שנאמר פה, זה נהפך לעבירה מנהלית, בפברואר 2023 פקעה הוראת שעה שהחריגה את הקטינים בנושא הזה ודינה הוא חלוקת קנסות, ועדיין לא הוסדר הלכה למעשה כל הנושא של חלוקת קנסות. והדבר הזה משפיע גם על עבודת המשטרה בעניין הזה. יש ירידה דרסטית בהיקף התיקים, תיקי החקירה, בטח בעולם הקנסות. זה הכול.

תודה רבה, אסף. אנחנו נעבור עכשיו לחגי ברוש.

אני בא מהרשות, זכרון צדיק לברכה. הרשות נכנסה למעשה יחד עם עיר ללא אלימות לפני ממש שבע שנים, אנחנו חוגגים עכשיו שבע שנים של רשות אחודה שנקראת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני רוצה לומר לך שבעיניי אתה יושב באחת הוועדות באמת הכי חשובות שיש ותכף אני אסביר לך גם קצת את האתגרים בראייה לאומית. אבל אתה יודע, תחת ראשי ועדות בוועדה הספציפית הזאת ממש פיתחנו מודל של סל שיקום לנפגעי סמים. שבי היה שותף לזה ופאולה ממשרד הבריאות, כשמי שהריץ את זה הייתה יושבת ראש הוועדה, אז הייתה תמר זנדברג. לצערי, לא הגענו למימוש למרות שהיתה נכונות מצד משרד האוצר לבחון את הנושא הזה כי פירקו אותנו פחות או יותר בסמוך לזה ולא הצלחנו לחדש את הרעיון. אבל מי שהוביל את התהליך ביד רמה היה יושב ראש הוועדה, ויש לי באופן אישי ציפיות שאולי אתה תיקח את העניין הזה כי יש לנו כמה נושאים מאוד חשובים על הפרק.

אבל קודם כול איזשהו הצגה לגבי איפה אנחנו חיים. כמו ששמעת, אנחנו עושים מחקרים אפידמיולוגיים במדינת ישראל, והמחקר שעשינו ב-2016 הראה שאנחנו אלופי העולם בצריכת קנאביס. ולמה אני אומר את זה? כי המחקר של ארגון הבריאות העולמי הוא מחקר השוואתי. זאת אומרת, אתה יכול לראות ב-50 ומשהו מדינות שלוקחות חלק במיזם הזה מה קורה. ולפי המחקרים שאנחנו ממשיכים לקיים יחד עם יוסי שהוא הנציג של ארגון הבריאות העולמי בתחום הזה, אנחנו רואים שאנחנו כבר לא במקום הראשון. לא מפני שירדנו, מפני שמדינות אחרות השיגו אותנו, נתנו להם פור.

זאת אומרת, רמת השימוש בקנאביס במדינת ישראל היא משמעותית עוד לפני הדו"ח. אני חושב שהיא הולכת ומחמירה בעקבות מה שהזכיר קודם חיליק, שיש מן תחושה כזאת שזה בסדר, שזה מותר, שזה עוזר לבריאות ועוד כל מיני סיסמאות. אנחנו רואים אבל במחקרים שאנחנו עושים, וזה מה שאנחנו עושים בעיקר, במבנה שלנו כרגע זה בעיקר סקרים, לא מחקרים, עלייה קונסיסטנטית כל פעם בין מחקר למחקר של משהו כמו 2% בהיקפי השימוש בקרב בני נוער לדוגמה, וזו בעיה אחת. זאת אומרת, רמת השימוש בסמים בקרב בני הנוער נמצאת בעלייה.

העובדה שמדינת ישראל, בהמלצה מאוד ברורה של משרד המשפטים, העבירה את הנושא של אי תביעה שהיה באחריות שירות המבחן לנוער ומשטרת ישראל. זאת אומרת, נער שהיה נתפס כמשתמש בסמים, היה נפתח לו תיק, אי תביעה, היה עומד בתוכנית טיפול מסודרת והתיק היה נמחק. זאת אומרת, הייתה איזושהי סנקציה כנגד אותו נער. אם הוא רוצה להתגייס לצבא, אם הוא רוצה לעשות דברים, מוחקים לו בסופו של התהליך את התיק הזה.

ואני חייב לומר לך שמאז שהנושא המנהלי, שאני עכשיו שמח שבוחנים אותו מחדש, והצו הזה הוקפא יצר מציאות שבה אשפוזיות לדוגמה לבני נוער מתמלאות היום בצעירים מעל גיל 18, אין כבר בני נוער, לא מגיעים. אין סנקציה על בן הנוער להיכנס לטיפול, לקחת אחריות על מה שקורה אית, ואין כמו מדים ומשטרה ושירות מבחן כדי לעשות את העבודה הזאת בצורה יפה. אומרים לי, כן, גם בקהילת מלכישוע וגם בקהילת רטורנו, המיטות האלה מתמלאות לא על ידי בני נוער, שזה היה הייעוד שלהן, אלא על ידי חבר'ה צעירים.

לגבי כל הנושא של ההסדרה ומה שהזכרת, זה היה לכולם כולל בני נוער, או שמדובר על גילים? כי למיטב זכרוני, כל הדיבורים האלה היו על גילים מעל 21 וכולי.

אנחנו הסתכלנו על מודל קנדי ששם ההסדרה הייתה כללית, אבל עשו תוכניות מיוחדות לבני נוער. זה אומר שהמדינה צריכה להתגייס לתוכניות מניעה מיוחדות, לתוכניות חינוכיות מיוחדות. אין ואקום, ובעניין הזה אני באותה דעה.

אנחנו חושבים אותו דבר, כן?

אין ואקום, צריך אבל לעשות מאמץ גדול מאוד, כשלוקחים את הכלי הפלילי, לעשות מאמץ חלופי. ולכן הסדר הביניים, למרות שאנחנו כמובן היינו חלק ממנו בלית ברירה, אבל בוודאי הסדר הביניים לא נותן את המענים האלה, אנחנו צריכים לעשות מענים בדומה להתמודדות עם שכרות. בזמנו הייתה תוכנית, אני לא יודעת אם עכשיו - - -

הייתה תוכנית לאומית.

הייתה תוכנית לאומית בלי שהשימוש באלכוהול הוא כשלעצמו עבירה פלילית, אבל הייתה תוכנית לאומית וממה שאני ראיתי לפחות אצלכם, אצל הרשות, כשהראו לנו נתונים, הראו נתונים של ירידה. שוב, לא מיגור ולא אפס שימוש, לצערנו, זה פחות קורה, אבל הורדה משמעותית יכולה להיות. אנחנו ראינו גם במדינות אחרות, למשל איסלנד שעשתה תוכנית חינוכית ותוכנית יחד עם הורים והקדישה לדבר הזה, גם מקומות אחרים, גם מקומות מסוימים בארצות הברית. הדברים האלה, כשעושים אותם בצורה אינטנסיבית, בסופו של דבר יש הצלחות. לא מוחלטות, אבל יש הצלחות רבות.

אני רוצה שתדע שמדינת ישראל בקרב מדינות ה-OECD מובילה בייבוא של תרופות אופיואידיות. זה משהו מטורף. זאת אומרת, משנה לשנה הרוקח הראשי במשרד הבריאות מדווח על גידול בעלייה בייבוא של תרופות כאלה. אני חושב שחלק מהדברים שאוריין העלתה מראים גם שהשימוש, זאת אומרת אין פה חוכמות, אם אתה מייבא יותר תרופות שהן ממכרות לכל דבר, ויותר ויותר נעשה בהן שימוש לרעה שהוא לא לטובה רפואית, כמו הפנטניל שמסתובב במדינת ישראל היום. חבל שרוני לא פה, חבר שלי ממשרד הבריאות, היה מספר לך מה קורה בנושא הפנטניל היום בשוק במדינת ישראל, ממש קטסטרופה, קטסטרופה.

הנושא הזה, גם אנחנו פה נמצאים במקום טוב למעלה, ואפשר להבין דרך אגב. אתה יודע, אנחנו אחרי חמש שנים של קורונה, של בידוד חברתי דרך הקורונה. דרך אגב, מלא מכורים לסמים נפלו בתקופת הקורונה בגלל הבידוד החברתי, בגלל שהם לא יכלו להתכנס בקבוצות ה-NA שלהם ובמרכזים השונים שקיימים, וזה יצר מציאות לא פשוטה. וכמובן חרבות ברזל שבכל מחקר שרק נעשה בשנה האחרונה, ICA, חברים ממקומות אחרים, אתה רואה גידול דרמטי בשימוש בחומרים. מדינת ישראל במקום לא טוב.

מדי חודש היק"ר מאשר לסדר גודל של בין 1,500 ל-2,000 איש שימוש לצרכים רפואיים בקנאביס. אני חושב שנכון להיום, כחבר הוועדה, הבעיה שהוועדה לא מתכנסת באופן תדיר, אבל כחבר הוועדה אנחנו מדברים כרגע על משהו כמו 150,000 איש שמדינת ישראל מספקת להם קנאביס לצרכים רפואיים. אני רק רוצה שנזכור, אני לא בא ואומר שקנאביס שנותנים לפעמים לתרופות, בעיקר בתחום הכאב, הוא לא עוזר, לא תומך ולא מסייע, אני רק רוצה שנזכור שזו לא תרופה.

ואני מייחל ליום, ואני תמיד אומר את זה בוועדה, שתצא תרופה. זה יכול להיות משאף, זה יכול להיות כדור, זה יכול באמת להיות משהו שהוא לא עישון, שמרבית החברים, לצערי, משתמשים בעישון כדי לטפל בעצמם, שזה לעצמו לא בריא, בינינו. לעשן קנאביס זה לא פחות מסוכן מאשר לעשן כל סיגריה אחרת או פייפ. ועדיין הנושא הזה לא מוכר בצורה גנרית כתרופה, אין תרופות. ניסו אחת או שתיים בעולם, זו לא תרופה. אבל מדי שנה מצטרפים סדר גודל של בערך 20,000 איש לטובת אותם אלה - - -

סליחה שאני מפריע לך. זו תרופה שאין מרשם של רופא כמה לקחת. את המרשם קובע המשתמש והוא מתחלק בתרופה הזאת עם כל השכונה.

נכון שהחלוקה בבתי מרקחת היום וקופות החולים לקחו על זה את האחריות, שזה תמיד מבורך. אבל עדיין, שמע, הוא מעשן בבית, הוא מעשן בחוץ, אוקיי? וזה לא עוזר. אנחנו גם יודעים שיש זליגה, גם היק"ר מודה בזה שיש זליגה מהמטופלים שעושים גם לפעמים קצת שירקס בעניין הזה. זאת אומרת, אנחנו נמצאים פה במדינה באמת במצב שבו רמת ההתמכרות היא משמעותית, היא קיימת, היא נוכחת.

אני רוצה להתייחס בחצי משפט לניר, לנושא של הרפורמה שנעשתה. הייתי חבר הוועדה, כמובן שמאוד מאוד תמכתי בזה. מקום המדינה הנושא הזה נמצא בצד כזה, כמו איזה ילד חורג. לא לומדים התמכרויות בפקולטות לרפואה, לרופאים. חלק גדול מבתי החולים, או בכלל, אין להם מושג מה זו התמכרות, לא פעם גם היו עושים טעויות. ומאוד תמכנו בזה שעולם הרפואה יכנס במיינסטרים שלו לתחום הזה. כי לפי דעתי, כמו שאני רואה את המציאות, והיא מורכבת, כמעט בכל בית שלישי, רביעי, חמישי, יש בעיה של התמכרות התנהגותית או לחומרים.

הקנאביס מאוד נפוץ, תרופות מרשם מאוד נפוצות והתנהגות ממכרת. אנחנו רואים בעיות בפורנו, אנחנו רואים בעיות בקניות, אנחנו רואים מיליון ואחד סוגים של בעיות שלפני הכול מעידות על מצוקה ועל בעייתיות. ונורא חשוב לי שהוועדה שלך תראה מה קורה גם בתחום של קופת החולים, תעודד את הקופות. אני עכשיו סיימתי סבב של שיחות, ביום ראשון נפגשתי עם הרפרנט החדש של קופת חולים כללית, של דורון. הם עושים, אבל בראייה שלי כאיש טיפול, כמי שמלווה את התחומים האלה, לא מספיק ולא בנחישות שהייתי מצפה לראות מקופות החולים, בטח בעקבות המצב שיש כרגע במדינת ישראל עם המלחמה והטראומות והפוסט טראומות שיש שבסוף מובילות, אנחנו יודעים את זה, לשימוש נרחב גם בחומרים.

יש לך הרבה אתגרים, אני אומר לך בכנות. אני פה כבר יושב בוועדה קרוב לעשר, 12 שנה וכל הזמן אמרו לי, אני בתחום 35 שנה, שתבין, ותמיד אמרו שהמניעה, אמשיך את הדברים של החברה שלי יפעת, היא הכי חשובה. מקצים לזה במדינת ישראל הכי פחות כסף. וישבתי פה לפני חודש, אולי בת שבע זוכרת, אמרתי לבועז, יושב ראש הוועדה הקודם, אמרתי לו, קח אתגר, תביא את המשרדים, בוא נשב שולחן עגול, בוא נבנה תוכנית כמו באיסלנד, התוכנית היחידה שעובדת דרך אגב, שיש לה תוצאות מוכחות, שבמהות שלה, במהות של התוכנית זו מן הבניה של ילדים מגיל שש, שבע לעולמות, לדוגמה, זה לא חייב להיות דווקא ספורט, אבל לעולמות תוכן שסמים לא נכנסים לשם.

אם אני רוצה להיות טוואטחה, שחקן כדורגל מג'סר, ואני אוהב לדבר על ג'סר כי ג'סר זה אחד המקומות הכי אלימים שיש במדינת ישראל. זה יישוב של 14,000 איש שמייצר פשיעה של עיר של 200,000. אתה לא מבין, שווה לך לבוא לשם לביקור. אבל יש שמה פעילות ספורט מדהימה. זאת אומרת, אנחנו נראה את התוצאות שלה עוד ארבע, חמש שנים. ממש, פשוט אין להם איפה לשחק, אבל הם עושים שם פעילות ספורט מדהימה. ואם אתה תוכל להביא לפה את המשרדים הרלוונטיים, הרווחה, הבריאות, הספורט, החינוך, אנחנו כמובן שנשמח לתכלל סוג כזה של פעילות, אולי נוכל באמת סוף כל סוף אחרי 35 שנה שהמדינה מתמודדת עם התופעה הזאת להראות אילו שהן תוצאות טובות של העבודה. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו נעבור לעירד מהנהגת ההורים הארצית.

תודה רבה. קודם כול, ברכת הצלחה לך, חבר הכנסת קלנר. זו לא קלישאה, הצלחתך הצלחתנו, ממש, הנושא הוא בנפשנו. אני בראשית דבריי מצטרף לקריאה של חיליק ושנאמרה פה, להקים מחדש את הרשות למלחמה בסמים, גוף אחד שיתכלל את העשייה כולה. אני חושב שזה משהו שהוא בהישג יד וזה יכול להיות גם הישג משמעותי עבורך כיו"ר הוועדה.

דבר שני, דובר פה גם על הסברה וגם על אכיפה. בסוף זה שילוב, זה לא סותר. הסברה כמובן מבוצעת בתחום חינוכי וכולי, אבל אכיפה, אכיפה משמעותית היא קריטית וקודם כול כלפי סוחרי ומפיצי הסמים. יש פה ביצה מאוד רצינית שצריך לטפל בה בצורה אינטנסיבית, אגרסיבית, עם רגל מסיימת משפטית ועם ענישה מכבידה כלפי הסוחרים והמפיצים. גם כלפי בני נוער שמשמשים כדילרים, כי אלה חלילה הדור הבא של הסוחרים.

מבחינת מדיניות אי ההפללה שדוברה פה, להבנתי, היא מונעת תשאול של נוער לגבי מי סיפק את הסמים. לצורך העניין, הנער נתפס משתמש, אבל אנחנו תפסנו רק את השימוש. אנחנו רוצים לדעת מי סיפק לו כדי, כמו שאמרתי, לייבש את הביצה.

מבחינת השקעת משאבים ברשויות, צריך להשקיע גם ברשויות בסוציו גבוה. זאת אומרת, לכאורה אנחנו עלולים לחשוב שבסוציו נמוך יהיה יותר שימוש. לפעמים דווקא הזמינות של הכסף מאפשרת יותר רכישת סמים.

מה המחקרים מראים בנושא?

שזה מתפרס בצורה שווה. והדבר האחרון, מעטפת רווחה למשפחות נורמטיביות שיום אחד נופלים עליהן השמיים ומגלים שהבן שלהם משתמש בסמים. הן לא מוכרות לרווחה, אבל גם להן צריך לייצר מעטפת רווחה ראויה טיפולית. עד כאן, תודה.

טוב, תודה רבה.

אנחנו בשנה קודמת עשינו פיילוט עם כל אותם דילרים וכל זה. ההתמודדות בשוק האפור עם אותם דילרים שהם נשלחים וכל זה, כאילו העלימו בדרך וכל זה ומתחילים מסכת שאין לה סוף. אני יודע שבקרב יוצאי אתיופיה יש התמודדות מאוד גדולה. אותם המלווים המלווים יודעים איך לשלוט בבן אדם, יש אנשים שמכרו בית כדי להחזיר את החוב שיצרו לעצמם. ואני יודע, בתחום השוק האפור יש פרוטוקולים של ועדות שונות מ-1982 ולא נעשה דבר.

בסדר, תודה. אנחנו נעבור עכשיו לד"ר אהרון שבי, אחריו סוזן בן עזרא, אחריה מאיה מלכין.

בוקר טוב ואיחולי הצלחה. הסתכלתי בהקשר הזה, לכן רציתי קודם לומר משהו, כי ישיבה כזאת עם יושב ראש חדש לעתים הופכת להיות מורכבת בכל מה שקשור להעלאת הנושאים. איזושהי הזדמנות לשפוך הכול לתוך השולחן ואז אנחנו מוצאים את עצמנו כאן בשיח רחב על אישור הקנאביס או סוחרי סמים כאשר יש כמה וכמה יעדים קריטיים שנוגעים לטיפול בתופעת הסמים בהקשר הזה שלנו ושהם לא בפרונט. אני כבר אציין אותם בהקשר הזה ותכף אני אתן את הנתונים של משרד הרווחה שהוא המשרד המרכזי בישראל לטיפול בהתמכרויות ויש מערכת מובנית ומתוכננת וביחד עם השותפים בהחלט מניעה קדימה, אבל יש את החוסרים.

בעיקרו של דבר, הנושא של יישוג יותר בני נוער עם שימוש מופרז בהקשרים האלה, הנושא הזה של צעירים ובוגרים נפגעי חרבות ברזל בנושא של טראומה ושימוש מופרז, הנושא של מזעור נזקים בהקשרים האלה שתכף אני אציין משהו נוסף, מרכזים ייעודיים לנושא של התנהגות קרי הימורים, מסכים, וכולי, והנושא שחגי הזכיר כאן, מאוד מהותי, סל שיקום סוף-סוף לתחום הזה שלנו.

אנחנו מבחינתנו עובדים, מבחינת משרד הרווחה, 380 מסגרות ברחבי הארץ מטפלות באוכלוסייה על רצף ההתמכרות, בני נוער, קהילות טיפוליות, יחידות. כאשר מבחינת המספרים, רשומים במשרד 25,000 איש, מטופלים בפועל ביחידות כ-13,00 איש בני נוער צעירים ובוגרים כאשר באמת המוקדים המרכזיים הם קנאביס, תרופות מרשם, אלכוהול בהקשר הזה. שוב, הנתונים שאנחנו מביאים תמיד הם נתוני מטופלים בעניין הזה. כאשר יש לנו סדר גודל של 1,100 מטופלים סביב הימורים, גיימינג, מין בהקשרים האלה.

תראו, המערך הוא מערך ותיק, הוא מערך ותיק שמתחדש ואלה יחידות ומרכזי יום, מרכזי תעסוקה, מטרה, הרבה מאוד דברים, ועדיין, אם מישהו יאמר, הנה, 380 מדינת ישראל מאפשרת, זה ממש לא נותן את המענה למה שצריך. ואם אנחנו מדברים על אוכלוסייה רשומה של 25,000, הנתונים הם אחרים לגמרי לגבי האוכלוסייה גם בעקבות מה שקרה בשנה האחרונה. אנחנו מעריכים 150,000, 200,000, ICA יציינו מספרים גבוהים יותר של אנשים שסובלים מאוד ולא מקבלים טיפול בהקשר הזה, וזה אחד היעדים שאנחנו נמצאים בהם.

מבחינת חרבות ברזל, הרעיון שנעשה, גם עבודה בבתי המלון באיסוף ואיתור, גם עבודה בפיתוח יחידות כאלה ואחרות, בעיקר להגיע לצעירים, ועדיין יש אוכלוסייה עם שימוש מופרז עד התמכרות, אני חושב ששימוש מופרז היא מילה נכונה יותר, שסובלת מאוד, לא מגיעה לקבל טיפול, והיא מה שנקרא בראש מעיינינו, איך מגיעים לאוכלוסייה הזאת. כאשר סוגיית הפיתוח, משרד הרווחה עשה כמה שלבים בהקשר הזה, גם עיבוי יחידות, יחידות ספציפיות בצפון ובדרום, פתיחת שמונה יחידות לטיפול בהתמכרויות בעוטף עזה בעקבות האירועים שהיו. זאת אומרת, יש כמה וכמה דגשים בעניין הזה. עכשיו יש איזשהו מענה לסבב שני, טיפול ברשויות שלא יושבות על הגדר, אלא לא נכללו בהחלטות הממשלה וגם שם פתיחת יחידות ומרכזים.

אני רק רוצה לומר ככה, יש לנו בהירות מאוד גדולה לגבי מהי הצלחה בטיפול. השאלה שלך הייתה מצוינת במובן הזה שלנו. זה אומר ככה, הפחתה או הפסקה של שימוש בחומרים, שיפור התפקוד ברמה משפחתית, תעסוקתית וכולי. עד לפני כמה שנים, ואנחנו נחדש את זה, מדדנו את התהליך הזה, ואנחנו מצאנו שסדר גודל של 16% מתוך המספרים שציינתי קודם מסיימים לגמרי טיפול בהצלחה בשנה. לכאורה, זה יחשב לא מספר ענקי, אבל עוד 50% מהם הם כבר ללא שימוש או עם שימוש נמוך וממשיכים טיפול, 34% נושרים. וזה משהו שצריך לעקוב ולראות האם סך הכול המהלך שמתקיים כאן מאפשר להמשיך בהתקדמות. רק להבהיר שהאחוזים בארצות הברית של שיקום עומדים על 6%, 8%. זאת אומרת, אלה דברים מאוד אחרים, כמובן המאפיינים שקיימים בישראל שונים במובן הזה שלנו.

מה שאני רוצה לומר, שבאמת אני מקווה שהוועדה כאן תתן איזשהו דגש לדברים המהותיים שמועלים במובן הזה, וכן, היא ועדה באמת מהחשובות שקיימות. אנחנו כמשרד רווחה, המשרד המרכזי לחלק הפסיכוסוציאלי, ויש לנו עכשיו שותפים שמצטרפים, גם קופות החולים וגם אחרים. עם כל המאמץ, עדיין יש חסרים קריטיים ובעיקר היכולת להגיע לאוכלוסייה נוספת, היכולת לעסוק במזעור נזקים, באיזושהי הזדמנות צריך לדבר על זה באופן רחב יותר.

זה אומר שעד כה האמירה הייתה שמישהו שמשתמש בחומרים ילך, יעשה גמילה פיזית וכל השאר, אנחנו הולכים לקזז את זה. אוכלוסייה שלא מצליחה להפסיק את השימוש תקבל טיפול גם בטווח הארוך. זה איזשהו חידוש, זה הולך צעד רחוק יותר גם ממשרד הבריאות שמטפל באוכלוסייה עם טיפול תרופתי ארוך טווח. זה משהו אחר. ולמה זה? מכיוון שבעיקרו של דבר אנחנו מבינים, אפרופו קנאביס, אנחנו לא יכולים להשאיר את האוכלוסייה הזאת מאחור. כנראה יש אוכלוסייה שתמשיך בשימוש, אבל שיפור תפקוד, הוא יהיה מהותי.

מרכזים ייעודיים, גם כאן יש מה לספר על העבודה שנעשית מול הפיס, עכשיו אנחנו גם מפתחים אותה מול הטוטו. אבל ככלל, מרכזים ייעודיים לאוכלוסייה עם התנהגות התמכרותית. האוכלוסייה הזאת, הימורים, מין, לא רוצה לקבל טיפול יחד עם אוכלוסייה שמתמכרת לחומרים, כך שגם כאן יש עבודה.

מה שאני רוצה לומר ושוב להזכיר, הנושא של סל שיקום שהוא כל כך נדרש בהקשר הזה ויש כמה וכמה פעולות שנעשו. אם אפשר יהיה דרכך להסתייע ולנוע קדימה בהקשר הזה. אפרופו סל לנפגעי נפש, זה הסל היחידי שקיים באופן הזה, והאוכלוסייה על רצף ההתמכרות זקוקה לאיזשהו משהו, איזושהי מעטפת ברורה ומוגדרת בחוק.

כלומר, אתה אומר שהיום אין הגדרה מסודרת.

אין סל מוגדר בהקשר הזה. כל משרד, אפרופו בריאות, רווחה במובן הזה, חינוך.

איך אתם נותנים מענה? על תקן מתמודדי נפש?

לא, אנחנו נותנים, אנשים על רצף ההתמכרות, יש הגדרה מסוימת בתוך העניין הזה, מקבלים את המענה באמצעות העובדים הסוציאליים, היחידות, סלי פעילות וכל השאר, אבל זה לא מופיע בחוק כאיזשהו סל. כאשר אתה נפגע נפש, יש לך זכאות לקבל. כאן אתה מקבל את זה על בסיס מה שמשרד הרווחה נותן בתהליך הזה.

מה שאני רוצה לומר לסיום, שוב, באמת אני מאחל לך המון הצלחה. אנחנו צריכים לטפל בדברים המרכזיים. יש כאן כוחות טובים, כל מי שאתה רואה מסביב לשולחן שותפים בהחלט לאורך שנים בהקשר הזה. הרשות שתכללה בעבר את התהליך הזה, עבודה מרובה.

תודה רבה, ד"ר שבי. הבטחתי לסוזן בן עזרא, מחילה שדילגתי עלייך, לא יודע איך חמקת, את פשוט רשומה תחת הרשות הלאומית לביטחון קהילתי.

נכון, אני ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. אני יודעת שבת שבע תמיד נותנת לי את הסוף, רוצה שאני אתאפק כל הדרך, זה בסדר. סוזן בן עזרא, אני מנהלת תחום בכיר מניעה ברשות הלאומית לביטחון קהילתי ויושבת פה עם כל הצוות. אנחנו שנים רבות עובדים ביחד ומכירים ואני שמחה ומברכת את כניסתך לתפקיד. פתחת את הדברים, אני כן אתחבר להתחלה, אני עובדת סוציאלית, אני אלך בתהליך שמהתחלת הפגישה היום לאיפה שאנחנו נמצאים כרגע, והעלית המון נושאים. זאת אומרת, בתחום ההתמכרות העלית כל כך הרבה נושאים שאני התחלתי לרשום ואמרתי, רגע, אין אני אדבר על הכול ביחד? וכל אחד בא מהנישה שלו ונתן את הדגש.

והייתי רוצה לפתוח, זרקנו את המילה מזעור נזקים, חשוב להבין שמדיניות הסמים בעולם, ב-2016 הוכרז השינוי, היינו שם ביחד באו"ם וכן הוכרז על שינוי ממלחמה למזעור נזקים. חשוב לשים את זה כאן שזו השפה שכולנו כבר מדברים אותה היום באופן ברור. אבל נזרק פה גם הנושא של האכיפה ומקום האכיפה ודיברת עליו, האם עדיף לשים יותר במקום של המניעה וההסברה. אני חושבת שהדברים צריכים לבוא ביחד.

אנחנו כרשות בהחלט רואים את התכלול של הסברה, אכיפה, מניעה, טיפול ושיקום כרצף. כמו שיש רצף של שימוש, משימוש מזדמן ועד להתמכרות, שזה רצף מאוד מאוד גדול, ככה גם יש רצף של שירותים. אני חושבת שזה נכון, מדינת ישראל צריכה להתפאר ברצף השירותים שלה, למרות החוסרים, למרות שחסר לנו ולמרות שאין לנו, אני מתמצאת גם במה שקורה בעולם, יש לנו רצף שירותים טוב, אנחנו צריכים לעשות אותו יותר טוב. יותר שירותים, יותר כוח אדם, כן להפוך את ההתמכרות לפרופסיה שכיף ורוצים לעבוד בה ולא לרדוף אחרי עובדים. מאוד קשה היום בתחום הזה להשיג עובדים ועובדים שהם בעלי הכשרה. זה להרים לכולנו, אנחנו עושים עבודה מאוד מאוד גדולה וחשובה.

אנחנו נמצאים בחודש פברואר, אסף דיבר על זה, חודש המוגנות ברשת. כל המשרדים פה גם שותפים ברמה הזאת. אם דיברנו על התמכרויות למסכים, אנחנו מדברים גם על המוגנות, על הכניסה של ה-AI ועל הצורך לתת את המענים. החודש הזה יהיו הרבה פעילויות, אנחנו מדברים באלפים גדולים. משטרה, חינוך, רווחה, בריאות, הרשות לביטחון קהילתי. הרשות עובדת באמצעות המנהלים הישוביים שלה שנמצאים במעל 250 ישובים, בהם יש גם מדריכי מוגנות שעובדים בבתי הספר, מדריכי מרחב ציבורי שעובדים במרחב הציבורי בשעות הפנאי, מאתרים, עובדים סוציאליים קהילתיים ועובדים סוציאליים במשטרה, וחשוב לתת את הדגש הזה. אנחנו מדברים בקהילה על מעל 1,600 עובדים שמעבירים את כל התכנים שאנחנו פה יושבים ומדברים עליהם ברמה הקהילתית.

דיברנו על הקורונה וחרבות ברזל. באמת אנחנו נמצאים בארבע-חמש שנים שבהן אנחנו רק מחפשים את הדרך להתמודד ואיך לרפא את עצמנו והחומרים נכנסים בצורה מאוד מאוד טובה פה. מדברים על מענים של כאן ועכשיו, צורך להתמודדות. ראינו את זה גם במתחמי הפינוי באוקטובר, נובמבר, דצמבר. ראינו את זה מאוד חזק, הנושא של האלכוהול, קנאביס, תרופות המרשם וגז הקצפות עלה השנה בצורה מאוד מאוד גבוהה. אנחנו מנסים לתת לזה את המענים של זה גם בהכשרות. עשינו כנס מאוד גדול בדצמבר, בת שבע הייתה איתנו, בנושא גז קצפות. שהיה נראה איך עושים כנס יום שלם על נושא כזה קטן? אבל ראינו את החשיבות של ההיכרות של אנשי המקצוע עם הדבר הזה וכמה אם אנחנו לא מכירים, אם מורה לא מכיר מה זה גז קצפות, איך הוא יכול ליצור את השיח בבית הספר, איך מדריך המוגנות יכול ליצור את השיח אם הוא לא יודע לדבר על זה.

בנוסף ובמקביל, סיימנו עכשיו הכשרה בין-משרדית שהרשות הובילה ביחד עם משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך ומשרד העבודה בבתי הספר הטכנולוגיים. חשוב לציין שזו עוד נישה שגם כן עוסקת בתחום. וסיימנו הכשרה שאליה נרשמו מעל 680 אנשי מקצוע ללמוד ולהכיר את העבודה על נוער על רצף השימוש. אתמול הסתיימו חמישה מפגשים בזום, אני חושבת שזה משהו שמראה כמה אנשי המקצוע מאוד צמאים לידע והבנה איך להתמודד עם התחום הזה בכלל.

אני אסיים ואגיד שאנחנו תמיד נעבוד פה בשותפות עם כל המשרדים, כולל תוכניות בחינוך של המיתים ומשפיעים, קבוצות אופי, עבודה בגנים. אנחנו כותבים את התוכניות יחד, פלייר אחרון הוצאנו ביוני ביחד עם מנהיגות ההורים ומשרד החינוך אל ההורים. זאת אומרת, אנחנו כן רוצים להעביר מידע וכמה שיותר ובזה הרשות עוסקת הרבה, בלהוציא מידע, ערכות עבודה. במהלך חרבות ברזל, ועם זה אני אסיים, באמת הוצאנו המון ערכות עבודה של איך לעבוד בשגרה ובחירום עבור הצוותים שלנו בקהילה והכול גם תוקף דרך המשרדים כמובן בכדי שנוכל לעבוד בשיתוף פעולה.

המון תודה, סוזן. המון תודה באמת על כל מה שאת עושה ובכלל. נעבור למאיה מלכין, מנהלת תחום מניעה וטיפול בהתמכרויות במכבי שירותי בריאות, בבקשה.

נעים מאוד, חבר הכנסת קלנר, שיהיה בהצלחה. ולקולגות המכובדים והמלומדים שלי שעם רובכם נפגשנו ומי שלא ורוצה, אנחנו פה, מוכנים להיפגש. אני גם עובדת סוציאלית במקצועי, עוסקת ומטפלת שנים רבות במכורים, הנושא קרוב לליבי ולליבנו. אני רוצה לספר לכם קצת מה עשינו במכבי ומה אנחנו רוצים לעשות. יאמר לזכות מכבי שהיא קופת החולים הראשונה - - -

מאיה, אולי כדאי איזשהו משפט מקדים, כנראה פחות מכירים את הפיתוח של שירותי הבריאות בקופות החולים כי זה משהו אחר, קבוצה חדשה יחסית.

בסדר, אני אתן סקירה, למרות שאני לא הרגולטור. בשנת 2022 התקיימה ועדת רידניק בכנסת שהיו שותפים לה רבים מהחברים, אני לא, עוד לא הייתי בתפקידי, וגם קופות החולים, כרצון לתקן את העוול שנעשה ב-2015 ברפורמה בבריאות הנפש, שנושא ההתמכרויות פשוט הוחרג. אפילו שזו הפרעה פסיכיאטרית ונמצאת בספר ההפרעות הפסיכיאטריות, גם של האיגוד האמריקאי, ה-DSM, וגם בספר ההפרעות האירופאי, ה-ICD. והיא הפרעה פסיכיאטרית נפשית, פיזית, יש טוענים רוחנית, אבל פיזית ונפשית בטוח. בגלל סטיגמות, פוליטיקה, דברים כאלה ואחרים. וב-2022, לעניות דעתי, נעשתה פוליטיקה חיובית בישראל והחליטו להכניס את התחום גם לקופות החולים. אני לא מדברת על השירותים הנפלאים שיש במשרד הרווחה, אני מדברת רגע על משרד הבריאות.

קופות החולים לא היו ערוכות לטפל, כי אנחנו יודעים, הדעות חלוקות, 12% עד 20%, 25% מהאוכלוסייה, אבל אחוזים מאוד מאוד גבוהים, יותר מסוכרת לצורך העניין. לא היו ערוכות והוחלט להוציא מבחני תמיכה של ארבע שנים, 85 מיליון שקל בשנה לכלל קופות החולים, ולאחר מכן בחינה של להעביר את זה בחוק לסל הבריאות. היו שנתיים, הן הוארכו בגלל כל מיני סיבות, כולל המלחמה, של היערכות, ועכשיו אנחנו התחלנו ב-2025 את שנת הפעילות.

מכבי, יאמר לזכותה, קופת החולים הראשונה, אנחנו אוהבים לקרוא לעצמנו שירותי בריאות, אנחנו לא קופת חולים, אבל קופת החולים הראשונה שהרימה את הכפפה, הביאה פונקציה כמוני לתפקיד. ועוד לפני, אנחנו קוראים לזה רפורמה בבריאות הנפש למרות שרפורמה זה אומר חוק ועוד לא עבר חוק, אבל אנחנו בתוך מכבי אומרים רפורמה. עוד לפני הרפורמה למכבי היו ארבע מרפאות לגמילה מתרופות מרשם, למאוחדת שתיים ולשאר לא היו, כמה שידוע לי, אל תתפסו אותי במילה.

מאז הקמנו עוד מרפאות בפריסה ארצית, הן למבוגרים והן לילדים ונוער. היום פועלות חמש מרפאות גדולות של בריאות הנפש עם צוות רב מקצועי, פסיכיאטר, נרקולוג, מטפלים, הכנסנו קרימינולוגים קליניים לקופת החולים, מקצוע חדש. נרקולוג זה רופא שמתמחה בהתמכרויות. עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים. יש קושי בגיוס, אני לא ארחיב, סוזן ציינה את זה. ועוד שמונה מרפאות כולל הארבע שהיו כבר. כלומר, יש לנו 13 מרפאות היום במכבי לטיפול בהתמכרויות.

שמונה לגמילה מתרופות מרשם, כמובן אופיואידים, שזו מגיפה עולמית, וישראל, כל ישראל, כל קופות החולים שברו את השיא ב-2022 לעבור את השיעור ביחס לאוכלוסייה לעומת ארצות הברית וקנדה, הישג מפוקפק לכל הדעות. יש לנו היום 13 מרפאות לטיפול בהתמכרויות, כולל חומרים והתנהגויות ותרופות מרשם, שזה מאוד חשוב בעיניי שנכנס לקופות חולים, כי גם הרופאים מנפקים מרשמים. כמובן יש אנשים שקונים בשוק שחור, טלגרם, אבל עדיין יש אנשים שמקבלים מרשם וזה נותן לגיטימציה להתמכר, כי אני לא עושה משהו לא בסדר, לוקח את מה שהרופא אמר לי, כולל קנאביס רפואי, שזו לא תרופה.

כמו כן, חברי מכבי יכולים לקבל טיפול מקצועי וממוקד בבעיות התמכרויות שונות, לרבות התמכרות לאלכוהול, סמים, הימורים, מין, קניות, מסכים, מקווה שלא שכחתי משהו. יצוין שזה לא מצוי בסל הבריאות, ואחרי המלחמה עשינו סקר בריאות של מכבי במלאת שנה למלחמה וראינו ש-12% מהציבור העידו כי בעקבות המלחמה הם צורכים יותר אלכוהול מאשר לפני המלחמה. כמו כן, מי שצרך אלכוהול באופן קבוע לפני המלחמה הגביר את השימוש באלכוהול. לצערי, לא בדקנו סמים נוספים, מקווה שבסקר הבא נבדוק עוד סמים. הייתה כמובן עלייה בשימוש בניקוטין, אני לא אדבר על זה כרגע.

כמו כן, אנחנו עושים הרבה פעולות, דיברנו פה על איתור ומניעה, ובטייטל שלי התעקשתי ואתה גם רואה, אני נקראת מנהלת ארצית תחום מניעה וטיפול בהתמכרויות. והיתרון של קופת חולים הוא שכל הציבור מבוטח בה. גם מי שעוד לא מכור, גם מי שנמצא בשימוש מוגבר או בסיכון, כולל בני נוער, כולל מבוגרים, אגב, רוב העולם עכשיו, אתם בטח יודעים, עוסק בשיקום של נזקים של בריאות הנפש מהקורונה. אנחנו, נוספה לנו צרה צרורה חדשה שהיא המלחמה, כאילו לא זוכרים את הקורונה. אבל רוב העולם עסוק, כולל בני הנוער, בנזקים שעשתה הקורונה לבריאות הנפשית ולצריכת סמים. ואנחנו רואים שיש משברים גלובליים וטראומטיים ואירועי דחק, אנחנו רואים שיש עלייה בשימוש בחומרים.

ויש מחקרים שונים שאני מכירה, של ICA, אבל האחוזים נעים בין 12% ל-20% של מכורים, לא שימוש חברתי שפה מ-ICA, דיברה, אני לא מדברת אפילו על שימוש בסיכון. מכורים, שזו מחלה קשה, חשוכת מרפא, לכל החיים. רשמית היא נקראת הפרעה פסיכיאטרית, אבל היא מחלה. כמו שדיכאון מג'ורי לא עובר כל החיים או הפרעה דו קוטבית או סוכרת לא עוברת. יש תקופות של רמיסיה, יש תקופות של התקפים, יש תקופות שאפשר לחיות איתה טוב, אנחנו קוראים לזה החלמה, אין ריפוי, זה לא עובר.

כמו כן, גייסנו כוח אדם ייעודי לנושא. אין הרבה מטפלים ורופאים, פסיכיאטרים, נרקולוגים בארץ שמומחים בהתמכרויות, אנחנו צריכים גם להכשיר עוד אנשים ולגדל את הדור הבא. אני אצטרף פה לדבריו של חגי ברוש, כמה שידוע לי, שאלתי, בבתי הספר לפסיכיאטריה, כלומר, בהתמחות בפסיכיאטריה בישראל אין שום לימודי התמכרויות, שצריך אולי גם על זה לתת את הדעת, להכניס את זה ללימודים של פסיכיאטרים, זה נראה לי חובה שיהיה קורס כזה שהוא חובה.

כמו כן, אנחנו העברנו הכשרות לאנשי מקצוע, רופאים, סיעוד, מקצועות הבריאות, פיזיותרפיה, דיאטניות, מרפאות בעיסוק, להכשיר צוותים רפואיים וטיפוליים להכיר את הנושא. ואנחנו עומלים על פיתוחים טכנולוגיים ומקימים שירותים של איתור ומניעת התמכרויות בקרב המטופלים. ואני רציתי לציין גם שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה, וזה למדתי במסגרת התפקיד, גם עם הרוקחות בתוך קופת החולים. אני מציעה לכל קופות החולים לעשות את זה. גם עם רפואת הקהילה, רפואת משפחה, ילדים, ועם רפואת כאב, עובדים צמוד עם רפואת כאב. כל הארגון צריך לעבוד ביחד כי מבחינתי, בריאות הנפש, מי שמגיע למרפאה לטיפול בהתמכרויות הוא כבר חולה במחלה. הוא כמובן ראוי לטיפול, גם בני המשפחה, אבל אנחנו רוצים למנוע את ההגעה לשם, הרי יש רצף.

ואני רוצה לציין את מערך הרוקחות של מכבי שזכה בשנת 2024 בפרס של איכות הרפואה של הסתדרות הרופאים בישראל על קידום נושא מניעת התמכרויות לאופיואידים. אנחנו הורדנו ב-30% את צריכת האופיואידים במכבי בעקבות שינויים ברגולציה פנימית ומעבר ממדבקות פנטניל למדבקות פנטדול ועוד פיקוח טכנולוגי, נקרא לזה, שיש התראות, יש חסימה. אם מטופל עובר בין רופאים או בין בתי מרקחת, קופצת התראה, מצמידים אותו לרופא משפחה אחד. יש מטופלים שראינו שנעים בין מחוזות ואנחנו יודעים שמכורים הם עם מתוחכם ויצירתי ואהוב.

ומניפולטיבי.

אנחנו מאוד גאים על זה. ותודה לוועדה ובהצלחה, ותודה לשותפים פה. ואני רק רוצה להצטרף גם לדברים שנאמרו, אני לא יודעת לגבי הרשות כי זה טרם זמני, לא יצא לי. חבריי פה מצוינים, אבל אני מצטרפת לאמירה שצריך גוף מתכלל. אנחנו ומשרד הרווחה ושאר הקופות ומשרד הבריאות התחלנו להיפגש, אבל יש משרד החינוך ואני חושבת שצריך, אני יודעת שטרם כניסתי לתפקיד הייתה ועדה בין-משרדית שמשרד ראש הממשלה תכלל. אני לא יודעת אם זה משרד ראש הממשלה או להקים מחדש את הרשות, אבל כן צריך גוף שיתכלל. יש המון גופים שנותנים טיפול טוב וצריך לעשות מה שנקרא איגום משאבים. תודה רבה.

הנקודה החשובה כאן, רק לומר, בהמשך למה שמאיה מציינת, שכיום נבנית הסדרה, משרד הבריאות, קופות חולים, משרד הרווחה, על בסיס העניין, מעבר למה שצריך ככלל. צריך לומר, כי כאן יש כניסה של גורם משמעותי, קופות החולים, לתוך תהליך שהיה אך ורק בתוך משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

תודה רבה.

רק 30 שניות.

30 שניות, אחרי זה חיליק, ואחרי זה אני אסכם.

אני מתנצלת, אני פשוט חייבת לצאת לוועדה אחרת. אני רק אגיד על האכיפה, מה השם של אדוני?

עירד.

שכמובן גם בהמלצות שלנו הנושא של מכירה וסחר בוודאי זה דבר שצריך להיות מטופל כראוי. רק לנושא שאמרת של הקטינים כמקור מידע, הנושא של חקירות קטינים, אני לא ארחיב עכשיו, יש לזה הרבה מאוד מחיר, יש גם דרכים חלופיות בלי אותו מחיר. צריך לדבר על זה, אבל אני רציתי רק להתייחס לנקודה הזאת.

תודה רבה. מילה אחרונה של חיליק ואחרי זה אני אסכם.

הרשות חייבת לקום תחת משרד ראש הממשלה כדי לרכז את כל היכולות שראית שישנן כאן ולהקים את זה מחדש, זה דבר אחד. דבר שני זה הבית החם בהודו שזאת הצלחה מסחררת.

אפשר לעשות סיור בהודו, בת שבע?

כבר במשך שנה ושבעה חודשים אנחנו מחכים לתקציב לבית, וזה צריך להיעשות על ידי לחץ קטן. הגיע הזמן להעביר את התקציב כדי שהבית הזה ימשיך ויתקיים ולא יהיה מכיסם הפרטי של המפעילים. חסר פה גוף אחד שאיננו פה במקום הזה, שני גופים חסרים לי פה. גוף אחד גדול, זה נקרא צה"ל, אני לא יודע אם שמעתם על זה, אבל זה גוף שמטביע למעשה בחותם צרוב לתוכנו את הערכים, את התרבות ואת המוסר במדינה הזאת, והגוף הזה חייב להיות כאן. כי תדעו לכם, אתם תהיו מופתעים, אבל יש סמים בצבא, למרות שזה לא חוקי. וצריך להביא הנה את הגוף הזה לשיתוף פעולה מיידי, לא לחכות לזה לפעם הבאה, אלא עוד היום לטפל בזה, שצה"ל יהיה חלק מהמאמץ שאתה עושה.

גם קמצ"ר וגם חינוך, שניהם הובילו את תוכניות הסמים.

טוב, תודה רבה לכם. אני אסכם. קודם כול אני אומר את עמדתי, עלה פה הנושא של הלגליזציה. אני באופן אישי מאמין בחירות הפרט, אני לא חושב שתפקיד המדינה הוא לרדוף אחרי אנשים נורמטיביים. אחת הבעיות שלנו, אנחנו נמצאים בכנסת, זה גוף שמחוקק ומי שיש לו פטיש, הרבה פעמים רואה כל בעיה כמסמר. וחושבים שאנחנו נחוקק חוק והכול ייפתר וספר החוקים של מדינת ישראל מלא במאות חוקים שהם אות מתה, הם רק ממלאים את הספר ולא באמת מביאים תוצאות. וחירות באה יחד עם אחריות כמו שהסדרה לא סותרת הסברה, זה בדיוק להפך.

ברגע שאנחנו מסדירים, אנחנו חייבים כדי להתמודד עם התופעה להשקיע יותר בהסברה. וכשאני אומר חירות באה עם אחריות, זה קשור גם לפרט, שכל אחד יקח אחריות על החיים שלו, אבל זה גם קשור לכלל. אנחנו כאן כוועדה, ככנסת, כמשרתי ציבור, יש לנו אחריות על הכלל. מה זה אחריות על הכלל? זה שכדי שכל פרט יוכל באמת לקחת אחריות, אנחנו מדברים פה על הסברה, מדברים פה על מניעה, אנחנו מדברים פה על הדרכה, כל המעטפת הזאת שכולכם עוסקים בה, כל אחד במקום אחר, היא חייבת לקבל את הפוקוס המתאים ואת המשאבים.

אני חושב שלהשקיע בכיוון הזה זה הרבה יותר אפקטיבי, במיוחד כשאנחנו מדברים על תופעה חברתית-תרבותית שהיא כבר כל כך גדולה, לא רק בישראל, בעולם המערבי כולו, אבל כמובן אנחנו מדברים על עצמנו. לגליזציה אינה לגיטימציה וחירות לפרט חייבת לבוא עם הסברה מקיפה כדי שהפרט יוכל לקחת אחריות, והמטרה שלנו כאן היא לקחת אחריות, לקחת אחריות ולהתמודד עם התופעה.

ואני באמת רוצה להודות מקרב לב לכולם. את חלקכם אני מכיר מכל מיני דברים וועדות אחרות או אירועים שונים ואת חלקכם פגשתי פה בפעם הראשונה ואתם עושים עבודת קודש, כל אחד במקום שלו. אני אומר את זה באמת מהלב, זה מדהים. זו עבודה שנראית כל כך סיזיפית כי כמו שמישהו אמר כאן, אי אפשר למגר את התופעה, אפשר למזער את התופעה. הרי זו תופעה שתמיד צריך להתמודד איתה עוד ועוד ועוד, וכשמתמודדים עם עבודה כזאת, באמת ההרגשה היא הרבה פעמים כמו סיזיפוס שעוד פעם מעלה את האבן לראש ההר ועוד פעם היא יורדת למטה. אבל היא כבר לא יורדת לאותו מקום, היא טיפה יורדת קצת פחות ואתם מתקדמים ועושים עבודה. אתם מצילים את הפרט, אתם מצילים את החברה. באמת תודה לכולם ותודה כמובן לצוות של הוועדה ולבת שבע, באמת הכניסה אותי פה חלק לתפקיד, מסייעת בכל דבר.

נושא נוסף שאנחנו ניכנס אליו הוא פחות קשור להתמכרויות אבל אנחנו ניכנס אליו בשבוע הבא, זה יהיה דיון בנושא של הברחות. זה נושא שאני מכיר אותו מוועדת חוץ וביטחון שבה אני חבר ונושא של הוועדה לביטחון לאומי שגם בה אני חבר, ושמה אנחנו ניכנס גם לנושא של הברחות הסמים לישראל. זה יהיה הנושא של הדיון בשבוע הבא. ולאחר מכן אנחנו נכנס, כמו שאמרתי, לעובי הקורה של התמכרות למסכים. וכל שאר הנושאים יהיו גם כן בתמונה.

הדלת שלי פתוחה והדלת של הוועדה בוודאי פתוחה, אתם רשאים להגיע ולהעלות נושאים. תודה רבה, בעזרת השם נעשה ונצליח, בהצלחה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.