פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
18/02/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 98
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ' בשבט התשפ"ה (18 בפברואר 2025), שעה 12:06

במסגרת ציון יום לענייני החברה הערבית: הכרה בתעודות סטודנטים לומדי דימותנות בעלי תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית

חברי הוועדה: מנסור עבאס – מ"מ היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

לילך יופה - מנהלת ענף רישוי מקצועות בריאות, משרד הבריאות

רגדה חכים - סגנית מנהלת, האגף לרישוי מקצועות הבריאות, משרד הבריאות

מירה רווה - יועצת משפטית, משרד הבריאות

אתי נעים - ממונת תחום מדעי הטבע, רפואה והנדסה, המועצה להשכלה גבוהה

פואד עווד - ראש מועצת מזרעה

רות אפריאט - דימותנית רפואית ראשית מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית

ניר פופל - מנהל מחלקת דימות, לאומית שירותי בריאות

עיד ג'בילי - איש חינוך

מישל סומך - דימותן רפואי ראשי משרד הבריאות, משרד הבריאות

סלים בדר - רנטגנאי ראשי, ביה"ח שיבא

אתי שבתאי

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


במסגרת ציון יום לענייני החברה הערבית: הכרה בתעודות סטודנטים לומדי דימותנות בעלי תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית

שלום לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה לפניות הציבור כחלק מהישיבות שמתקיימות היום בצל היום המיוחד לחברה הערבית. היום הכנסת מתגייסת לטובת המון נושאים בחברה הערבית, וחלקה של הוועדה לפניות הציבור לדון היום בנושא מאוד חשוב שקשור למקצועות הדימות. אני בא מתחום הרפואה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רופא שיניים.

כן. אפשר להסתכל על הנושא הזה כנושא שמייצג בעיה יותר רחבה של סטודנטים שלומדים מחוץ למדינת ישראל, ואז הם צריכים לחזור ולעבור מבחנים ולקבל רישיון עבודה ולהתקבל לעבודה וכולי. מצד אחד, זכותה של המדינה באופן כללי לדאוג לרמה מקצועית נאותה ולוודא שאכן הבוגרים האלו שסיימו לימודים, הם קיבלו את תוכנית הלימודים המלאה. אין עוררין, אנחנו לא מתווכחים על זה, אני כאחד שבא מתחום הרפואה, למדתי רפואת שיניים בהדסה עין כרם, כשהיינו מטפלים בנושא הזה, תמיד אמרתי לאנשי משרד הבריאות, לא מתפשרים על רמה, אנחנו לא רוצים לפגוע בבריאותם ורווחתם של האנשים. מצד שני, כאשר החסמים הם בירוקרטים, הם מנהליים, חייבים למצוא פתרונות.

יש כאן יתרון. למעשה, מדינת ישראל חוסכת לעצמה המון משאבים כאשר היא מקבלת בוגרים שבמקום להשקיע על הלימודים שלהם, עוד מוסדות, עוד סבסוד של שכר לימוד וכולי, היא ישירות מקבלת רופאים, רופאות, אחים, אחיות, טכנאים בכל התחומים. חוסכת לעצמה, אני לא אומר מאות מיליונים, אלא מיליארדים.

אנחנו מצפים מרשויות המדינה להתחיל להתייחס באופן חיובי ובגישה שבאה לפתור בעיות ולקדם את הנושא הזה לטובת אותם אנשים, שאני רוצה לשתף אתכם, את חלקם אנחנו מכירים, משפחות שעושות את הכול, את הכול, חוסכות כל שקל כדי לממן את הלימודים. הם שם משלמים לא שכר לימוד רגיל, 15,000, שם משלמים סכום עתק. במקום שהמדינה תתייחס אליהם כנכס, כמשאב, היא מערימה קשיים.

אם יש בעיה, שוב, עם הרמה המקצועית, יש מתכון לטפל בזה, אפשר להקים השתלמויות. ובכל זאת, אפילו אם המדינה תממן את הכול מכיסה, היא מרוויחה. כל סטודנט באוניברסיטה עולה לממשלה 30,000 שקל סבסוד, כאן לא מסבסדים. ולכן, אני נתתי את הפתיח הזה כדי לתת כיוון בנושא הזה. זה מאוד רע וקשה וכואב גם לאותם סטודנטים וסטודנטיות, גם למשפחות שלהם שסוף-סוף אחרי שלוש-ארבע שנים לימודים, הם רוצים לראות את הילדים שלהם משתלבים בשוק העבודה ומתקדמים בחיים שלהם.

אנחנו נפתח עם חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, היא בקיאה בנושא הזה ופתרה המון בעיות, אבל מה לעשות? יש עוד המון בעיות שצריכים לפתור, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם. תודה רבה, ד"ר מנסור על קיום הדיון הזה. תודה רבה גם לצוות הוועדה, אין ספק, יום מיוחד לחברה הערבית שדרכו אנו מנסים לשים את כל הסוגיות הבוערות של החברה הערבית על סדר היום של עבודת הכנסת. ובוועדה הזאת באופן ספציפי אנחנו מדברים על בעיה ספציפית שפוגשת מאות של בוגרים ולא רק סטודנטים שסיימו דימות בחו"ל, ואפילו הם עובדים במקומות מסוימים, אבל תכף אני אסביר על הבעיה.

חשוב לי להזכיר לכולנו שיש לנו בתוך המדינה קרוב ל-55,000 סטודנטים ערבים שלומדים במוסדות האקדמיה והמכללות בתוך המדינה. יש לנו קרוב ל-20,000 סטודנטים שלומדים בחו"ל, כולל הרשות הפלסטינית. רוב הסטודנטים שלומדים בחוץ לארץ הם סטודנטים שלומדים מקצועות רפואה ופרה-רפואיים, וספציפית אנחנו רוצים לקיים את הדיון היום על מקצועות הדימות. מקצועות הדימות יעני רנטגן, MRI, CT (מסבירה בערבית מה הם מקצועות הדימות).

הייתה הצעת חוק שעברה לפני שנה ומשהו, בחודש הבא יהיה מעקב אחרי הביצוע של הצעת החוק שעברה שמדברת על רנטגנאים באופן ספציפי ועל עוד מקצועות דימות, אבל לצערי הרב, אני פוגשת הרבה אנשים בשטח, סטודנטים שלא מצליחים לעבוד בכלל וסטודנטים, אפילו שיש להם את התנאי של חמש שנים. גם קבעו באיזה מקום אתה צריך לעבוד את חמש השנים כדי לקבל את האישור לעבוד במוסד שהוא ציבורי.

למשל, לדוגמה, אני יכולה להביא, מי בחדר הזה או מי ששומע אותנו לא שומע על מכון מאר. מכון מאר, שההתמחות שלו, שלשמה הוא הוקם ולא עושה משהו אחר, היא דימות. ואנשים עבדו שם, בוגרים עבדו שם שלוש וארבע וחמש ושש ועשר שנים, ובסוף הם לא יכולים לעבוד במקום ציבורי, רק במקומות פרטיים. לדעתי, זה עוול אחד גדול שצריך לתקן אותו ותמיד בהצעות חוק יש אפשרות גם לעשות תיקונים. אין יותר מומחה, זה האבא והאימא של הדימות, זה העיסוק היום-יומי, יום ולילה שעוברים על כל הסוגים של דימות. למה לא לתת לאנשים האלו פתרון ולאפשר להם לעבוד? במיוחד כשיש לנו גם צורך וזה יחסוך כלכלית גם לקופות, גם למשרד הבריאות, גם לממשלה, וגם יטיב באיכות החיים של אותם אנשים בגילוי מוקדם ובאבחון מדויק של כל הבעיות הרפואיות שלהם שאחר כך לא יצטרכו גם להיעדר ממקומות העבודה שלהם.

אני לא רוצה להאריך בדברים, אבל אני חושבת, עוד נקודה אחת שצריך לשים עליה את היד היא נקודה מאוד כואבת. לא יכול להיות שמדינת ישראל שולחת בצורה עקיפה את הסטודנטים, את האזרחים שלה ללמוד במקומות, ברומניה, בגרמניה, בג'נין, באמריקאית בנג'אח, ואחר כך מערימה עליהם קשיים. לא רק שאותם סטודנטים ואותן משפחות משלמים מכיסם את מלוא העלויות של אותו סטודנט ובציפייה שכן הוא יתחיל אחר כך לפתוח את החיים שלו בצורה מכובדת ולהקים גם משפחה שלא תיכנס לתוך אותם 50% של משפחות וילדים שחיים במעגל העוני. אנחנו יודעים, חינוך ותעסוקה הולכים ביחד.

אם יש הכרה באיזו מכללה, באיזו אוניברסיטה, זה צריך לתת גם את האפשרות לעבודה ורישיונות לעבודה קבועה ולא זמנית כמו בסיעוד ודברים אחרים. צר לי שאני חייבת לרוץ לוועדת הכספים כי עכשיו אני מנהלת דיון שם בנושא תוכנית החומש, אבל זה חשוב מאוד, וד"ר מנסור, אנחנו סומכים עליך ועל צוות הוועדה, גם כי אתה לא כל כך בנושא הזה, באמת שתכוונו למקום הנכון ושנצא בהמלצות אופרטיביות, הראשונה שבתוכן היא באמת הנושא של מכון מאר שצריך לתת עליו את הדין והחשבון ולתת פתרון. וסליחה שאני חייבת לרוץ.

תודה רבה, חברת הכנסת. מי נמצא איתנו כאן בוועדה? אני רואה שיש בזום. מישל סומך נמצא איתנו? נתחיל איתו, התייחסותו לנושא. הוא נמצא בזום. מישל, שלום לך. מה שלומך אתה? מה שלום משרד הבריאות?

שלום. אני הצטרפתי, אני חושב שהדיון הזה הוא סופר חשוב ואני מאוד שמח שהוא גם מתקיים. לפני שאני אתייחס ספציפית למה שעלה אני אתן טיפה רקע, אני לא יודע עד כמה כל חברי הוועדה פה מכירים את עולם הדימות הרפואי במדינת ישראל.

תן לנו סקירה קצרה.

ממש בכמה מילים מהו עולם הדימות הרפואי בישראל ומי הם הדימותנים הרפואיים. במדינת ישראל מבצעים מדי שנה כ-7 מיליון בדיקות דימות לכלל האוכלוסייה בשמונה תחומים עיקריים שהם רנטגן, אולטרה סאונד, MRI, CT, רפואה גרעינית, רדיולוגיה פולשנית, בריאות השד ורדיותרפיה, שזה תחום שבו אנחנו מטפלים באמצעות קרינה.

אנחנו מונים כ-1,200 עד 1,400 דימותנים בישראל, ומה שחשוב כאן לציין זה את הסוגיה של העיסוק שלנו. מרבית התחומים שבהם אנחנו מתעסקים הם תחומים שכוללים שימוש בקרינה מייננת. השימוש הזה, אנחנו משתמשים בו גם למטרות אבחון וגם למטרות טיפול. במסגרת הזו אנחנו מקרינים ילדים, מקרינים נערים בגיל פריון, מקרינים נשים במהלך טיפולי פוריות, מקרינים נשים בהיריון, מקרינים חולים אונקולוגיים במסגרת הטיפולים שלהם. מה שאני מנסה להגיד זה שהפוטנציאל של הנזק של המכשור שבו אנחנו משתמשים הוא מאוד מאוד גדול. השימוש בקרינה מייננת יכול לגרום גם לנזקים מיידיים.

כל שנה יש לנו גם במכשירי MRI גם פצועים, גם הרוגים. יש לנו כוויות בשימושים ברדיולוגיה פולשנית או CT. והתוצאות האלה, המשמעויות של השימוש בקרינה הזאת, ודאי שהן ברורות לכם. זו גם הסיבה שמנכ"ל משרד הבריאות, מבין כלל המקצועות הרפואיים שלא מוסדרים בחוק, הוא תיעדף את ההסדרה של המקצוע הזה על פני מקצועות אחרים, ובאמת יחסית בזמן מאוד קצר של כשנתיים וחצי אנחנו הצלחנו להסדיר את המקצוע הזה.

משרד הבריאות, כשהוא חוקק את החוק, התקיימו לגבי זה שעות מאוד מאוד ארוכות של דיונים, גם לגבי ההנחיות וגם לגבי האיזון שהוא ניסה ליצור בין חופש העיסוק של האנשים שרשאים לעסוק בתחום הזה, כי עד 2023 המקצוע לא היה מוסדר בחוק, לבין החובה שלנו כשומרי סף לשמור על שלום הציבור. זאת אומרת, אנחנו צריכים לעקוב ולעמוד על זה שציבור המטופלים בישראל לא יחשף לקרינה מייננת, לא יחשף לאמצעי דימות שהוא לא מחויב להיחשף אליהם, ושהאיכות של הבדיקות שלו תעמוד בסטנדרט מקובל גם בארץ וגם בסטנדרטים בינלאומיים.

ואחרי כל הדיונים הגענו לנוסח המלא של החוק שכלל בתוכו גם ציבור של אנשים שמגיעים מחו"ל. אנחנו מקבלים פניות מבוגרי מוסדות בארצות הברית, בוגרי מוסדות בברזיל, בארגנטינה, בצרפת. וכל אחד מהמוסדות האלה מכשיר דימותנים רפואיים בתצורה כזו או אחרת, והתפקיד שלנו הוא לוודא שהסטנדרט של ההכשרה שלהם הוא כזה שאנחנו יכולים לתת להם בסוף רישיון ולאפשר להם להקרין את הציבור ולעשות את הבדיקות האלה תוך שמירה על הביטחון שלהם ועל האיכות של הבדיקות שהם מפיקים. וכרגע, כל בוגרי חו"ל שפונים אלינו ומבקשים לקבל רישיונות, אנחנו מקבלים את הסילבוסים, את הקוריקולום, בוחנים אותו במסגרת ועדה מייעצת שתתכנס החל משבוע הבא.

בוועדה חברים אנשי אקדמיה, אנשי ציבור ואנשי מקצוע שיבחנו את הסילבוסים האלה ויחליטו האם תוכנית הלימודים, הן התיאורטית והן הקלינית תואמים את הלימודים שמתקיימים באוניברסיטאות במדינת ישראל, ובהתאם לזה יוחלט האם לתת להם רישיונות או לא לתת להם את הרישיונות.

אני חייב להגיד שאיך שהתחלנו את התהליך ב-2021, מדינת ישראל פתחה עוד שלושה מוסדות אקדמיים שמכשירים דימותנים במדינת ישראל. זאת אומרת, אנחנו כרגע עומדים על כ-170 סטודנטים לדימות, ופתחנו גם בכלל זה תוכניות הסבה לאקדמאים מחו"ל, שבמסגרת הזו התקבלו הרבה מאוד אנשים שלמדו בחו"ל לתוכניות ההסבה, עשו תוכנית של שנה וחצי ואחרי שעמדו בדרישות ובבחינות הסופיות קיבלו גם רישיונות לעסוק בתחום הזה.

מישל, הצגת את הנושא בצורה יסודית. עכשיו אנחנו עומדים בפני עבודתה של הוועדה שתתכנס בשבוע הבא, תבחן את תוכניות הלימודים בהיבטים השונים.

אני רוצה להתייחס לזה מאחר ואני מייצגת את אגף רישוי ואני אחראית על מקצוע הדימותנים. תודה למישל. אני רגדה חכים, סגנית מנהלת אגף רישוי מקצועות רפואיים, מקצועות הבריאות, משרד הבריאות. על פניו, עד היום קיבלנו לפחות משהו כמו 300-200 פניות מבוגרים שלמדו באוניברסיטאות ברשות הפלסטינית, ועל פניו הם קיבלו הודעה שהמסמכים שלהם התקבלו וזה מחכה לבדיקת הוועדה המייעצת.

באמת הוועדה תתאסף שבוע הבא, אבל עדיין לא בשביל לבדוק את תוכניות הלימוד, יש משהו שצריך קודם לבחון, ואנחנו עוד בקרוב ממש נקבע מועד שהוועדה תבדוק תוכניות כשנקבל גם את כל המסמכים, כי ביקשנו באמת תוכנית לימודים, סילבוס מפורט, שעות הכשרה מעשית מפורטת. וכשנקבל מכל האוניברסיטאות, מדובר באל-קודס, באל-נג'אח, ובאוניברסיטת ג'נין על פניו, נראה לי בטכנית אלעאליה, ואנחנו מחכים לכל התוכניות ואז אנחנו נקבע, נקבע בשבוע הבא ממש פגישה ונבדוק את התוכניות ואז נוכל לבחון מה שאמרת בהתחלה, שאנחנו כן נשמור על הרמה המקצועית.

לעת עתה אין החלטה, כלומר, אנחנו עדיין לא קיבלנו החלטה, ובאמת ההחלטה תהיה על דעת הוועדה המייעצת, שמדובר באנשי אקדמיה, כמו שדיבר מישל בהתייעצות עם הוועדה המייעצת. אבל על פניו, גם אם יאושרו כתוכנית לימודים שוות ערך למה שנלמד בארץ, צריך לעבור בחינה ממשלתית לאחר מכן.

הבעיה הזאת קשורה רק לסטודנטים שלומדים באזורי - - -

לא, זה לכל בוגרי חו"ל. על פניו, מה שהיום אנחנו כן מאשרים, מה שנקרא, כמו בכל מקצועות הבריאות, מה שהמל"ג מאשרת, ובוגרי חו"ל, יש כמו שאתם מכיר בחוק, סמכות למנהל, שבמצב הזה הסמכות עוברת לסגנית מנהל האגף שזו אני במקרה הזה, להחליט אם לפי סעיף 11 בחוק תוכנית הלימודים שוות ערך למה שנלמד בארץ או לא.

מתי נולדה הבעיה הזאת? כמה שנים אנחנו נמצאים בזה?

אני רוצה לומר משהו. עורכת דין מירה רווה מהלשכה המשפטית. חשוב לי לומר שהחוק, זאת אומרת, תיקון 8 לחוק הסדרת העיסוק שהסדיר את כל מקצועות הדימות ועמית רופא, הוא פורסם באוגוסט 2023, הוא נכנס לתוקף באוגוסט 2024, אנחנו רק חצי שנה בתוך זה והליך הרישיון של קבלת התעודות וכל מה שרגדה עכשיו דיברה עליו, שאנחנו הגענו למצב שיש אנשים שעוסקים בזה בפועל והם צריכים לקבל את הרישיון. יש כל מיני קריטריונים לכאלה שכבר היום עוסקים שמישל נתן לנו את הנתון של 1,200, שזה במסגרת הוראות מעבר. אם יש לו תואר, בעבר היה מקובל אם יש לו ניסיון מעל שלוש שנים, הוא לא צריך לעמוד בכל הדרישות.

הדרישות החדשות הן כמובן מהרגע שהחוק נכנס לתוקף, ובמובן הזה, הבעיה שמדובר עליה, אם בכלל היא קיימת, זאת אומרת, יכול להיות שהיא קיימת, אני לא מכירה את התוכניות, אבל זה לא משהו שאנחנו נגענו בו במסגרת החוק. כלומר, סעיף 11 לחוק שנותן סמכות למנהל של משרד הבריאות להכיר בתואר מחוץ לארץ זה סעיף שהיה קיים בחוק והוא רלוונטי לכל מקצועות הבריאות. זאת אומרת, זה לא משהו ייחודי, כל פעם שמגיע מישהו מחוץ לארץ עם תואר אקדמי, בפרקטיקה בודקים סילבוס וזה גם מה שהחוק אומר. זאת אומרת, ההכרה תהיה בהתאם לרמת הלימודים, היקף הלימודים.

והמבחן עצמו, השאלה - - -

יש שלוש דרישות: קודם כול תואר אקדמי, הכשרה מעשית ובחינה ממשלתית. פה מדובר רק על ההכרה בתואר עצמו.

בינתיים יש עכשיו מבחנים ממשלתיים או שעוד לא? למה לקח כל כך הרבה זמן ושנים? הרי הניסיון שלנו בתחום הזה - - -

התחלנו, יש לנו הרבה עבודה כשהחוק נכנס לתוקף, הרבה עבודה של תקנות, ופרסמנו להערות ציבור, זה במסגרת מה שחברת הכנסת אמרה שיהיה בעוד חודש דיון, אנחנו ניתן את הדין וחשבון. כבר נתנו לאחת הוועדות, התקדמנו בחוק הזה, הוסדרו שני מקצועות, גם עמית רופא, התקדמנו בעמית רופא, התקדמנו גם חלק בדימות. יש מקום לשפר, היה לנו קצת קושי עם הוועדה המייעצת, עם ההרכב שלה, עכשיו אנחנו שינינו אותה לבקשת נציגי האיגוד ואנחנו מתכנסים שבוע הבא. ומה שבאמת הכי דחוף זה להתארגן על בחינות הרישוי כי יש חבר'ה שלומדים בארץ ומסיימים בקרוב, כך שאנחנו חייבים לדאוג.

מה פרק הזמן שדרוש לנו על מנת להפעיל את כל המנגנון?

של כל החוק?

כן.

תלוי. זאת אומרת, יש תקנות של הכשרה מעשית שאפשר - - -

למשל כמה זמן יקח לנו לבחון את התוכניות של - - -

זה משהו אחר, זה לא משהו שדורש חקיקה. כמו שאמרתי, זה סעיף שקיים בחוק וזה כבר רץ קדימה. ברגע שמגיעה בקשה אחת, משווים תואר אחד.

אנחנו מחכים לוועדה המייעצת. אמרתי, אנחנו נקבע מועד לקראת עוד שבועיים, מקסימום שלושה שבועות אני מאמינה, עוד חודש מקסימום ואז תתקבל החלטה. בוא נגיד שחודש מהיום אפשר לקבל החלטה.

חודש מהיום הוועדה מתכנסת, כמה זמן יקח עד שהיא תבחן את התוכניות?

יש לי ארבע תוכניות בסופו של דבר, זה באותה הוועדה, צריך לקבל החלטה באותו יום.

אנחנו מקווים שזה יהיה באותו יום.

מעכשיו עד חודש אני חושבת שתהיה החלטה סופית.

הבנתי. והמבחן, מתי צפוי להתניע את התהליך של מבחנים ורישוי?

בחינת הרישוי, בוא נשאל את מישל, הוא צריך לכנס את הוועדה. אבל בעיקרון, אנחנו מכנסים אותם שבוע הבא, אנחנו מקווים שכבר יהיו נבחנים כדי - - -

תהיה ועדת בחינה וועדת בחינה צריכה לבנות בחינה.

כן, זאת אומרת, יש תקנות נושאי בחינה וסדרי בחינה, אבל - - -

אני מאמינה תוך חצי שנה אולי, מישל, משהו כזה, יהיה לנו מועד.

מישל?

אני מקשיב. אני מעריך שאם הכול יעבור כמו שצריך אנחנו מתכווננים לבחינה עצמה באוגוסט כשכבר לפני זה אנחנו נפרסם באתר של משרד הבריאות את המתווה של הבחינה, שאלות לדוגמה והתמהיל של הנושאים שיהיו בבחינה.

הסטודנטים שלומדים בישראל לא ניגשים לבחינה, אין בחינה ממשלתית בנושא הזה עד עכשיו.

חבר הכנסת, כולם ניגשים לבחינה.

כולם חייבים.

עכשיו, זה חדש, כן, אבל לא היה.

הוראות מעבר לא.

הן לא היו.

בהוראות המעבר לא, אבל בחוק עצמו כן כולם מחויבים כמו בכל מקצועות הבריאות.

לא הייתה בחינה כי לא נתנו תעודות.

גם בוגרי הארץ וגם בוגרי חו"ל חייבים בבחינה.

לא היה מוסדר.

טוב, עכשיו כמובן שאנחנו נרצה מעקב לוועדה על המועדים וההתקדמות.

אנחנו נדווח לוועדה, בשמחה.

בהחלט. נתחיל בנושא הכי קשה עכשיו. בהנחה שמצאנו פער בין הדרישות של משרד הבריאות ותוכניות הלימודים שכבר נלמדו, מה הפתרון במקרה הזה? בהנחה שמצאנו פער בין מה שהסטודנטים למדו - - -

זו שאלה מתקילה.

כן, כי אנחנו צריכים - - -

על פניו, קודם כול הוועדה צריכה להחליט האם היא מקבלת את זה As is, אם זה שווה ערך או לא. אם זה לא שווה ערך, אני אגיד לך מה קורה בשאר המקצועות. שאר המקצועות זה אותו חוק, אותו הרכב ועדות, אותו הליך, מה שנקרא. בשאר המקצועות יכול להיות שהוועדה תחליט שתוכנית הלימודים לא מתקרבת.

נפסלת.

נפסלת, והיא מבקשת שישלים לתואר ראשון בפיזיותרפיה, בריפוי בעיסוק, ופה בדימות. אם יש פה חסרים, מה שנקרא, גם מבחינת הכשרה מעשית וגם מבחינת התכנים עצמם, כי באמת הוועדה עוברת ועושה ממש השוואה מאוד מעמיקה, היא יכולה, יש מקרים שאומרים שחסר קורס אחד, שניים, שלוש, בהיקף אחד, שניים, שלוש או הכשרה מעשית בתחום כזה ובתחום כזה, גם בשאר המקצועות, ממש מפרטים, ועל פניו פה אומרים לאותו בוגר, לאותו פונה שהוא צריך להשלים או בארץ או בחו"ל, או באוניברסיטה שהוא למד בה, אבל חייבים שזה יהיה דרך אוניברסיטה, דרך אקדמיה, מה שנקרא, השלמה אקדמית. ופה באה השאלה איפה יש מקום, בדרך כלל האם האוניברסיטאות מקבלות, זה קצת שונה ממקצוע למקצוע. ופה אנחנו צריכים לבדוק האם זה אפשרי.

יש כאן שני מסלולים שאפשר לטפל בסוגיה הזאת. אחת כאן פנימית, וזה מצריך שמשרד הבריאות יקדם למשל מסלול מיוחד מול המוסדות שמלמדים, מכשירים כאן. ויש את המסלול השני. נראה לי שהמוסדות באזור הגדה כן ירצו לעשות את ההשלמות כי הם כן רוצים להמשיך ולתת את השירות הזה לסטודנטים, שיבואו עוד ועוד סטודנטים ילמדו. אני אישית מקווה שבתוך מדינת ישראל יוקמו מספיק מוסדות אקדמיים כדי לתת מענה לכל הצרכים של מדינת ישראל והאזרחים, אבל עובדה שאנחנו מוצאים פער בין מה שיש ומה שאנחנו צריכים.

ולכן אני חושב, בסופו של דבר, אם המסלול הזה מתקדם והסטודנטים ניגשים למבחנים, בסדר, מבחנים, כל אחד מאיתנו, גם אנחנו למדנו באוניברסיטאות והם לא עוברים במבחן, לא עוברים במבחן, מה לעשות? אבל בהחלט מכיוון שלא היה לנו מישור ייחוס התחלתי שלפיו קובעים את התוכניות באזור הגדה, אני חושב שכולם צריכים לקחת אחריות ולהיות גמישים ולמצוא את הפתרון, הנה, אני שוב אומר את זה, בלי לוותר על הדרישות והרמה הנאותה שאנחנו צריכים. ואני מסכים עם מישל שאמר, זה יכול לסכן חיי אדם ולפגוע בהם, בוודאי.

מה שאני מבין מהניסיון והמעקב שלי, ואתם בוודאי במשרד הבריאות יודעים את זה, בדרך כלל בוגרי האוניברסיטאות בגדה הוכיחו את עצמם. אנחנו רואים אותם מצליחים במבחנים הכי קשים של רפואה, רפואת שיניים וכולי. אי אפשר להגיד ששם יש דילול או שמעבירים את זה בצורה רשלנית. אבל מה שכן, צריכים להעמיד בפניהם, אלה הדרישות שלנו, בבקשה, אם אתם עומדים בדרישות של משרד הבריאות הישראלי, אנחנו נאפשר לבוגרים שלכם להתקדם הלאה. ואם לא, זאת אחריות שלכם וזאת הבעיה גם של הסטודנטים שלומדים בלי לוודא שיש להם אפשרות בסופו של דבר הזדמנות לקבל רישוי וכולי.

אני לא בטוחה שלא הייתה נקודת ייחוס כי התואר כבר קיים. יש פה את אתי מהמל"ג.

אתי נעים, ממונת תחום מדעי הטבע, רפואה והנדסה במועצה להשכלה גבוהה. התארים האקדמיים בדימות החלו בתשפ"ג. נכון להיום יש סטודנטים בשלושה מוסדות ישראלים, בבר-אילן, בחיפה ובשערי מדע ומשפט מקיימים תוכניות לימודים לדימות. אומנם עדיין אין בוגרים, יהיו לקראת סוף שנת הלימודים הנוכחית, אבל תוכניות הלימודים האלה מתקיימות כבר משנת הלימודים תשפ"ג.

מי שלמד לפני וכבר נכנס לשוק העבודה, אם הוא מעל חצי שנה, החוק כן נתן מענה, החוק שלנו נתן לו מענה, הוא לא צריך, אלא אם כן הוא עוד נדרש בהשלמות.

לא מתייחסים לתוכנית הלימודים שלו, רק לאישור ההעסקה.

בדיוק, זאת אומרת, אין בעיה עם מי שכבר למד בעבר, אלא עם מי שמעכשיו ילמד, מהרגע שהחוק פורסם.

כן, הבנתי. אני רואה את סלים בדר. אנחנו מברכים את ראש המועצה מזרעה, מר פואד עווד.

צוהריים טובים, אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שאני מאוד מקווה שיתרמו לדיון. אני מדבר בשני כובעים למעשה, הכובע הראשון הוא רנטגנאי ראשי של המרכז הרפואי שיבא, מזה שבע שנים בתפקיד הזה, ובכובע השני מנהל המרכז הלאומי ללימודי המשך בדימות. הוא יושב פיזית בשיבא, אבל הכפיפות שלו היא למשרד הבריאות. אני למעשה מלווה את הסוגיה הזאת של בוגרי ג'נין או בוגרי חו"ל, אבל בעיקר ג'נין, כי אני חושב שככה נכון להתייחס לזה כי עיקר הבוגרים באים מהאוניברסיטה האמריקאית בג'נין החל מ-2018 ואפילו קצת לפני.

ב-2017 אני קלטתי משהו כמו 25, זה בתקופת השיא, 25 או 27 רנטגנאים בוגרים של האוניברסיטה האמריקאית. לא היה פיקוח, לא הייתה מניעה, לא היה שום דבר שעמד בפנינו מלהעסיק אותם. ופה אני חייב להגיד שהיו פערים מאוד מאוד גדולים, מאוד גדולים. עד כדי כך שבוגרי ג'נין אפילו לא פגשו מערכת CT ולא PET CT ולא MRI, שלא נדבר על רדיותרפיה ודברים מורכבים. הדבר היחידי שנחשפו אליו במהלך הלימודים היה בעיקר X-ray שזה הבייסיק של הבייסיק של המקצוע שלנו וזה מה שהם עשו ביום-יום שלהם.

צריך להבין, בהמשך למה שמישל דיבר, המקצוע שלנו מתבסס על תוכנית לימודים אקדמית כמו כל מקצוע אחר בעולם, זה הדבר העיקרי. בנוסף לזה, יש שני נדבכים נוספים. הנדבך הראשון הוא ההתנסות הקלינית שחייבת לכלול את כל התחומים שאנחנו מלמדים, בכל תחום כמובן יש מספר שעות אחר שצריך לעשות כדי להשתלם ולהיחשף. זו לא ממש השתלמות, אני לא מייצר רנטגנאים שיודעים לעשות MRI בתום שלוש שנות הלימוד, אלא אני נותן להם להיחשף למקצוע, להכיר מה זה MRI בקווים מאוד מאוד גדולים בהמשך למה שלמדו בתיאוריה. באוניברסיטה האמריקאית זה לא קורה, וכשאנשים מגיעים אלינו - - -

עד היום יש את החוסרים האלה?

כן.

עד היום?

כן. למעשה, אין שם שום תוכנית הכשרה מסודרת, שולחים אותך לאיזה מכון פרטי או במקרה הטוב איזה בית חולים טוב, שתעשה את ההתנסות הקלינית. ומה לעשות? אנחנו מקצוע טכנולוגי, בסופו של דבר זה הקילומטראז' של אותו סטודנט או אותו משתלם על אותו modality, זה קובע את המקצועיות שלו גם בין היתר, וזה לא קורה. זה לא קורה, זה פער אחד מאוד גדול.

והפערים גם קיימים ב-X ray. זאת אומרת, אני זוכר ב-2017, כשהתחלתי להתעסק בזה וקלטתי מסה גדולה של בוגרי ג'נין, ואני פה רוצה להיות מאוד מאוד אובייקטיבי והוגן, חלקם טובים, חלקם אנשים טובים שעם הזמן הפכו להיות גם אנשי מקצוע טובים, אבל זה לקח זמן, לקח כמה שנים טובות כדי להביא אותם לנקודה מסוימת שזו למעשה נקודת הפתיחה של אותו סטודנט שהוא בוגר הארץ. גם בארץ יש פערים בין מקום למקום, אבל הם הרבה יותר קטנים מאשר הפערים בין הסטנדרט של הארץ לבין הסטנדרט של בוגרי חו"ל, אלה שני עולמות.

ובסוף, אני מופקד, כמו כל חבריי שיושבים במשרד הבריאות והקולגות שלי, על בריאות הציבור. אני בסוף צריך לדאוג שהרנטגנאי שבקצה שעובד ונותן שירות – מעניק שירות רנטגנאי מקצועי, איכותי שיודע לעשות את העבודה בצורה המיטבית שאפשר ולא להתפשר על משהו. עד עכשיו התפשרנו. החל מ-2018 אני לא יכולתי לקבל אותם. נכון להיום, יש לי מתוך 165 רנטגנאים במשרה מלאה בשיבא, יש לי בסביבות 20 פלוס רנטגנאים שעדיין עובדים פה ועושים עבודה טובה. שוב פעם, לקח לי המון זמן להביא אותם למקום הזה.

הנדבך השלישי, והוא לא פחות חשוב, והוא נכנס עכשיו לתוכניות הלימודים שלנו, זה כל נושא הסימולציה. היום קיימים סימולטורים שעוזרים לי ללמד את הסטודנטים שלנו איך לעשות MRI, איך לעשות CT, איך לעשות רדיותרפיה, איך להקרין, איפה להקרין, באילו מנות להקרין, באיזה מינון להקרין. לכל דבר, לכל modality שאנחנו מלמדים יש היום סימולטור. בגדול, השורה התחתונה של הסימולציה זה לעשות את הפעולה מבלי לפגוע באף אחד אחר בתוך החדר מעבר לזכוכית. אין חולה, אני עושה בדיקת MRI, אני מסמלץ בדיקת MRI כאשר בצד השני אין אף אחד ואני לא פוגע באף אחד ולא מזיק לאף אחד ולא מחסיר שום מידע מבדיקה של אף אחד.

שלושת העקרונות האלה הם הבסיס של המקצוע שלנו. בוגרי ג'נין נחשפים אך ורק לתוכנית האקדמית. יכול להיות שנמצא בדיוני הוועדה שהתוכנית היא בסדר, היא מספקת, והיא מספיקה כדי להתקדם הלאה, אבל עדיין יש את הנושא של ההתנסות הקלינית שהוא לוקה בחוסר מאוד מאוד גדול.

וחבר הכנסת עבאס, יש עוד משהו שאני רוצה להגיד. אם ב-2018 באנו ואמרנו לסטודנטים האלה: חבר'ה, לא תוכלו לעבוד בארץ, ואז לא היה חוק דימות, למה אנשים ממשיכים ללכת וללמוד מקצוע שתהיה איתו בעיה בארץ? בהנחה וזה הוסדר, אין לי בעיה, יש רופאים שעובדים, יש מקצועות אחרים שלומדים במקומות אחרים וחוזרים לארץ ועוברים תהליך של רישוי ובסופו של דבר הם מוכשרים, מהמילה כשר, והם הופכים להיות כשרים ומתחילים לתת שירות ורובם הם טובים. אבל ההליך צריך להיות הליך מסודר ונכון. וכרגע אני לא רואה שאנחנו מגשרים על זה, אלא אם משרד הבריאות יבוא ויציע משהו שיכול לצמצם את הפערים האלה.

בכובע שלי כמנהל המרכז הלאומי, שם אני הולך לבחון את האנשים האלה, כדי להקל על האנשים האלה אנחנו הצענו קורס הכנה לבחינה שהתחיל ב-23 לחודש, החל מיום ראשון.

כבר? כבר זה כאן?

אנחנו עושים קורסים של שבוע בשעות הערב כדי לעזור לאנשים.

למי מותר להשתתף בקורס הזה? או שלכולם, זו בחירה חופשית?

כל מי שעומד בקריטריונים של משרד הבריאות ומגיש את התעודות שלו ומשרד הבריאות מאשר אותו ומקדם אותו לשלב של הבחינה, הוא יכול להשתתף בקורס הזה.

כלומר, רק אם הוא מקבל אישור זכאות לגשת לבחינה.

הוא אמור לקבל אישור זכאות לגשת לבחינה ממשרד הבריאות.

מי שלא קיבל בינתיים כי עדיין התוכניות לא אושרו לא יכול לגשת לקורס הזה?

רק תיקון קטן, זה קשור - - -

הקורס הראשון, אני יכול להגיד - - -

שנייה, בדר, אני רק אגיד משהו, הבהרה, שאנחנו מדברים על הוראות המעבר. מה שבדר עכשיו מדבר עליו, שאלה שאושרו בעקבות הוראות המעבר ולא הוראות החוק עצמן. על פניו, מי שיאושר לפי הוראות החוק ויעמוד בדרישות, יהיה זכאי לבחינה ממשלתית ולא בחינה של מרכז הדימות בשיבא, זה ההבדל. מה שבדר עכשיו מדבר - - -

מה ההבדל בין הבחינה הזאת לזאת?

לא, אין עדיין בחינת רישוי.

אבל גם, עדיין, בחינת רישוי - - -

המשרד עד היום הכיר מה שהיה לנו בתוכניות הסבה רק של בית הספר לדימות בשיבא והיו מקומות אחרים שרצו את ההכרה וזה באמת משהו שהסכמנו עליו במהלך החקיקה והתנינו את זה בבחינה של שיבא ועל זה הוא מדבר. אבל זה לא רלוונטי לכל מי שלמד, אלא למי שעוסק בפועל וזכאי במסגרת הוראות המעבר אם הוא צריך להשלים.

אני רוצה לתת מר פואד עווד, ראש המועצה המקומית מזרעה להתייחס, אבל להגיד לכם, אני נדהם שאנחנו ב-2025, מדינת ישראל עדיין בשלב א'-ב' להסדיר את הנושאים האלה. כלומר, זה מאוד מוזר, לא יודע, מאוד מפתיע, מאכזב. כלומר, למה?

אבל לפחות זה קרה.

בסדר, תמיד אפשר להגיד עדיף מאוחר מאשר אף פעם. אבל לא יודע למה, למה דברים לא זזים? סליחה, אבל - - -

התשובה היא כוח אדם, תקציבים, מישהו פנוי לקדם. אין מה לעשות, זו המילה הגסה, זו המילה. אני חושבת שיש רצון, לא נראה לי שאנשי המקצוע לא רוצים לקדם חקיקה והסדרה ופיקוח, כולנו רוצים. גם במגזר הערבי בהקשר הזה, וגילוי נאות, אני משם ואני כן רוצה לשמור על איפה שבאתי ואני חוזרת לשם. על פניו, אנחנו כן רוצים לשמור על הרמה שמי שמטפל בנו, באימא ואבא, אבל כולנו רוצים, הבעיה שבאמת העניין של בירוקרטיה, שלפעמים אין.

כמה עוד נושאים יש לנו שצריכים לטפל בהם ועדיין ישנים?

בנושא של הדימות?

לא, כל - - -

כמה מקצועות?

כן.

יש הרבה.

יש עוד?

פרמדיקים, יש המון תחומים.

עדיין לא מוסדרים?

יש המון.

נכון, יש פיזיולוגיה של המאמץ שעכשיו פנו.

זה שדימותנים נכנסו זה הישג של מישל באמת שהצליח להסדיר את זה.

כן, כל הכבוד למישל.

אבל כל מי שמבקש, ויש הרבה מקצועות שמבקשים, אני אומרת תקחו מספר.

קוראים לי ניר פופל, אני מנהל מחלקת דימות בלאומית.

שלום לך, ניר.

החלפתי את מישל בתפקיד הקודם. מה שרציתי להגיד לך זה שאני בלאומית שנה וחצי בערך ואני מעסיק את הדימותנים בלאומית, ומאז שיצא החוק, אומנם מצד אחד זה עשה לי חיים קשים כי יש עכשיו ביקוש וקשה למצוא אנשים, מצד שני, זה עשה לי סדר. כי פתאום המקצוע הוסדר, לפני זה, זה היה כמו רפובליקת בננות, באמת, כל מי שרצה עבד בזה.

זאת המילה.

במכונים פרטיים מקרינים חופשי ומכונים פרטיים, לצערי, האינטרס שלהם הוא קודם כול כלכלי, לא באמת חשובה להם הבריאות של המטופל תמיד. עכשיו הרבה יותר קל לי, אני היום מעסיק בלאומית 12 בוגרי חו"ל, בוגרי ג'נין, עשרה מהם כבר קיבלו רישיון. עכשיו אני יודע מי חותם עליהם, לא ידעתי שזו את, ראיתי רק את השם. ועוד שניים ניגשים תכף למבחן של ההכשרה הקלינית. זה עשה סדר. כשאני יודע שיש רישיון, אני אומר, טוב, יש רישיון, מישהו בדק אותו, מישהו בדק שהוא יודע מה לעשות, זה גם עושה המון סדר.

בסדר, אני לא מטיל את האחריות על אנשי המקצוע והפקידות, אני חושב שמי שצריכים לעשות את העבודה, שמתיימרים להנהיג ולתת מדיניות וכולי וכולי, הביקורת שלי היא לממשלה עצמה שלא נותנת את תשומת הלב. השר צריך לבוא ולהגיד: חברים, אני רוצה לארגן את הבריאות במדינת ישראל, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, ולהביא תקציבים ולקדם. מה תפקידו של שר? הוא לא אמור להתעסק עם ההיבטים המקצועיים, אבל הוא צריך להתניע את התהליך. ואתם אומרים שעדיין יש עוד מקצועות שלא מוסדרים ואתם צוחקים, כנראה שאנחנו צריכים לקיים דיון בכנסת על המחדל הזה.

יש במסגרת תוכניות עבודה כל מיני חוקים שמסדירים, זה עניין של פריוריטי.

פריוריטי זו מילה שמשתמשים בה כדי לרצות את עצמם. מה זה פריוריטי? אנחנו יודעים, ברגע שרוצים משהו בכנסת, הקואליציה, ברגע שרוצים משהו, תוך שבועיים מקדמים, אם רוצים. ואם לא, תוקעים את הצעת החוק לשנתיים ושלוש וארבע, וכל הנושאים.

אתה מפתיע אותי שאתה רוצה שאני אתייחס, אבל אני נכנסתי באמצע, ואם אני הבנתי נכון, מדובר רק במקצוע סיעוד.

מר פואד עווד, ראש מועצת מזרעה, אחד מראשי הרשויות המצליחים ביותר שדברים כאלו לא קורים במשמרת שלו. אם הוא היה שר הבריאות, היה פותר את כל הבעיות בקדנציה אחת.

אם אני הבנתי נכון, מדובר בסיעוד.

לא בסיעוד, בדימות רפואי.

רנטגן, אוקיי.

אגב, בסיעוד עובדים על החוק. יש תקנות, זה מקצוע שאנשים לא יודעים, אין חוק לאחיות, וזה נכנס לתוכניות העבודה.

תתייחס באופן כללי.

אם יש בעיה, אני לא מבין למה צריך למנוע בחקיקה לא להכיר בתואר, או שהאוניברסיטה באמת תענה על הצרכים של הדרישות של משרד הבריאות או שימנעו מהם. לא יעלה על הדעת שהוא ילך, ילמד שם ארבע שנים או שנתיים, לא משנה כמה, ובסוף יגיע לכאן חסר אונים ואין לו את הכלים לעבוד. באוניברסיטת ג'נין יש הרבה מקצועות שהם מצליחים. רופאי שיניים, הצלחה 100%. אני מניח, אם תהיה דרישה רצינית למנוע מהם, הם יישרו קו ויתנו לסטודנטים מה שהם חייבים.

אנחנו יודעים, כל פעם שמשרד הבריאות - - -

עומד על שלו.

עומד על שלו, כולם מתיישרים, כי הם מרוויחים מהעסק הזה.

אני אתייחס. דווקא לאחרונה השארנו את מקצוע הרוקחות שזה רק עכשיו נכנס, 2024-2023, מהאוניברסיטה בג'נין באמת. הייתה פעם סוגיה עם פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק באמת ובאמת בסוף הכרנו, החזרנו את ההכרה. מה שאני מנסה להגיד, שאנחנו כן עושים בדיקה מקצועית ולפי זה אנחנו מחליטים. נכון שבדר סלים ומישל גם התייחסו לעניין של התוכנית ולהכשרה והדילול וכל זה, אבל אני עדיין אומרת שנבקש מהוועדה המייעצת לבחון תוכנית לימודים של עכשיו, של המיידי, של הנוכחי, ואחר כך נצא בתוצאות. אני מציעה שכן נפגש עוד שנה.

שנה?

ואז נגיד לכם מה התוצאה.

אני מקווה שבעוד שנה כשנפגש נהיה עם ממשלה אחרת.

אולי גם אני לא אהיה כבר.

לא, לא מוותרים עלייך. אנחנו כמובן שסומכים עלייך ורוצים. אני יודע שאת עושה מאמצים כבירים ומשקיעה ביחד עם כל הצוות, אבל - - -

נכון, אני חושבת שכולנו באמת מחויבים מקצועי, מקצועי, מקצועי, זו המילה, אם זה ערבי, אם זה יהודי, לא משנה, וזה מה שחשוב בסופו של דבר. אני כן חושבת שאנחנו צריכים קצת לתת אמון באנשי המקצוע שבסופו של דבר הם באמת רוצים רק לטובת הציבור.

כן. מישהו רוצה להוסיף, חברים?

רק דבר אחרון, אפשר? אני עיד ג'בילי, איש חינוך שכותב ספרי לימוד, אני גם כן עוקב אחרי מה שקורה באוניברסיטת ג'נין. אני דווקא תומך במשרד הבריאות, מה שעושה עם התלמידים שמסיימים מקצועות כאלה. האוניברסיטה סגרה למשל את הסיעוד, סגרה ופתחה, את רנטגן סגרה ופתחה. כל אדם שלא מתקבל לחוג מסוים, מעבירים אותו לרופא שיניים, לכן מספר התלמידים שלומדים באוניברסיטת ג'נין עולה. לכן אני מדבר על מדדים יותר גבוהים כדי למצוא את המומחה הטוב ביותר לטובת ערבים ויהודים כאחד. דווקא אני מחזק את ידכם, לעשות הכול.

אנחנו מודים לכם. אנחנו כן דורשים לקיים ישיבת מעקב, אני לא יודע כמה זמן יקח לכם למסור לוועדה פירוט על סדר העבודה, המועדים כדי שנוכל לעקוב. אני לא רוצה עכשיו להעמיד אתכם בפני מועדים קבועים, אתם מכירים את הנושא, אבל בהחלט אנחנו רוצים להיכנס למסלול שבו נוכל לראות שהנה, הגענו לעמק השווה ושיש נתיב ש-200 הבוגרים יודעים שהם נכנסים לנתיב הזה, הם מקבלים בעוד שנה, בעוד שישה חודשים את המענה הראוי, ומי שמוכיח את עצמו ומצליח וכולי, אנחנו נותנים בו אמון ונשמח לעשות צילום רנטגן או משהו כזה.

שלא תצטרך. אני חושבת שאפשר לשלוח מענה לוועדה בהקשר לכל מי שבאמת יש לי פה, לבוגרי חו"ל, מה שנקרא. אחרי שהוועדה תתאסף, תוך חודש אני יכולה לשלוח מענה, זה כן.

יפה.

זה כן, חודש וחצי-חודשיים אפשר לתת מענה לגבי כולם.

בהחלט, אני מאוד מודה לכם.

יש לי רק הערה אחת. שמי רות ואני הדימותנית הרפואית המחוזית של מחוז ירושלים של הכללית. אני רוצה להגיד שהמבחן שמתקיים בתל השומר ביום ראשון הוא לא רק לכאלה שבאו מבתי ספר שלא מוכרים בארץ או שעדיין לא עברו הסדרה או משהו.

נכון.

גם מי שסיים, חלק מהאלה שעשו הסבה מקצועית, גם הם נבחנים ביום ראשון.

נכון.

זאת אומרת, גם אלה שלמדו פה, עשו הסבה פה.

מוזר שאין אף נציג של הסטודנטים או הבוגרים.

הזמנו את כולם.

זה אומר שאולי זה לא חורה להם.

לא, בוודאי שלא, אני לא חושב.

אנחנו נדאג להם גם אם הם לא פה, אם באמת הם יעמדו בדרישות.

כן, בסדר. גם חברי הכנסת ווליד טאהא ואימאן ח'טיב, ממש הנושא הזה קרוב לליבם, ונעבוד ביחד בנושא הזה.

תודה רבה לכם, בהצלחה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:59.