פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת העבודה והרווחה
21/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 345
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ה (21 בינואר 2025), שעה 10:06

במסגרת ציון היום המיוחד במאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית

התמודדות מערכת הרווחה עם זכויות נפגעי עבירה

חברת הוועדה: עאידה תומא סלימאן – מ"מ היו"ר

יאסר חוג'יראת
אימאן ח'טיב יאסין
יוסף עטאונה

הדס גבריאלי-זני - עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

קרן דהרי בן נון - עו"ד, ממונה טיפול בפשיעה בחברה הערבית, ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

נילי פינקלשטיין - עו"ד, המחלקה למשפט פלילי, משרד המשפטים

יפעת רווה - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים

ענת הראל - מנהל שח"א, שירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יעל גבריאלי - קצינת מדור הנחייה וחקיקה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

דנית אביטל - ראשת חוליית זכויות נפגעי עבירה, מדור נפגעי עבירה, חטיבת החקירות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

בטי טגניה - מתמחה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

עדי פרץ - עוזרת ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי

אפרת ליפשיץ פרקש - עו"ד, ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי

חיאם קעדאן - סמנכ"ל למגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

ג'ומאנה מועלם - מנהלת מחלקת רווחה, עיילבון, מרכז השלטון המקומי

אמיר בשאראת - מנכ"ל, הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות

טרביה מוחמד - עו"ד, יועץ משפטי, הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות

אדם בלומנברג - ההסתדרות הכללית החדשה

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה - המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

ראויה חנדקלו - עו"ד, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה והאלימות

סמיר קעדאן - מרצה, אוניברסיטת תל אביב ובית ברל

יוני אריה - מנהל מיזם קהילות בטוחות, יוזמת קרן אברהם

לרה צינמן - יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

תהילה שרעבי - חוקרת ומקדמת מדיניות, מרכז אדווה

דיאא חאג' יחיא - כתב בתחום הפשיעה בחברה הערבית, עיתון הארץ

פתחי אבו יונס - מנהל רווחה, עיריית סחנין, מרכז השלטון המקומי

אורית ארז

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.













































במסגרת ציון היום המיוחד במאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית

התמודדות מערכת הרווחה עם זכויות נפגעי עבירה

בוקר טוב לכולם ולכולן, אני רוצה לפתוח את הישיבה של ועדת העבודה והרווחה. היום ה-21 בינואר 2025, כ"א בטבת התשפ"ה. אנחנו היום מקיימים את הישיבה במסגרת ציון היום המיוחד במאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית, ועל סדר היום של הישיבה הזו, התמודדות מערכת הרווחה עם זכויות נפגעי עבירה. למרות שחבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, הרב אייכלר לא נמצא, ברצוני קודם כל להודות לו וגם לצוות של הוועדה. אני היוזמת של היום המיוחד היום בכנסת, ואני מודה להם על ההתגייסות ועל קביעת הדיון הזה. אני מודה לחבר הכנסת אייכלר שהיום לא יוכל לנהל, ולהיפך, נתן לי את הפריבילגיה הזו לנהל את הדיון הזה.

הרבה אנשים שואלים אותי, דווקא היום? כאילו כל תשומת הלב בימים האלה נתונה גם להפסקת האש וגם לשחרור החטופות, וכנראה היום הזה לא יקבל את תשומת הלב שמגיעה לו בגלל העצימות והבעיה העמוקה של הפשיעה המאורגנת על האוכלוסייה הערבית, ואני אומרת על ולא בתוך, כי זה באמת הפך לסוג של מלחמה פנימית.

אנחנו התחלנו להתארגן על היום הזה כשעוד היינו במצב של המלחמה. חיכינו שאולי יגיע היום שנוכל. הרגשנו להתמקד בנושא הפשיעה והרגשנו שלצערנו הרב שהמלחמה ארכה יותר מידי, והמלחמה הפנימית על האזרחים הערבים על ידי ארגוני הפשיעה גם כן מתמשכת בצל המלחמה ומתעצמת בצל המלחמה. לא יכולנו להעביר את זה ואמרתי, לא, אנחנו כן עושים את היום הזה. המיקוד של היום הזה בהרבה מהדיונים הוא על מצב הילדים והנוער באוכלוסייה הערבית, נפגעי העבירה או העדים לעבירות הרבה פעמים, ואיך אנחנו מטפלים בסוגיה הזו.

כאשר אנחנו אומרים נפגעי עבירה זה לא בהכרח רק הילדים. נפגעי העבירה הם גם מי שנפגעים באופן ישיר. או שהם יורים בהם או שהם נקלעים למצבים שבכוונה או לא בכוונה, אבל אני חושבת שהמצב של הנוער והילדים במיוחד לאחר שארגוני הפשיעה חצו את כל הגבולות. פעם כשהיו אומרים לי שיש קווים אדומים בארגוני הפשיעה, זה היה קצת מוזר לשמוע את זה כי מה זאת אומרת קווים? אם כבר אתה פושע, מה זאת אומרת קווים אדומים? התברר שכן יש קווים אדומים. למשל, ארגוני הפשיעה בעבר לא נגעו בנשים ולא נגעו בילדים. בשבילם זה היה קו אדום.

אנחנו רואים בשנה, שנתיים האחרונות שגם יורים בילדים וגם יורים בתינוקות וגם יורים בנשים וגם מנצלים נשים. תיכף יהיה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה על מצב הנשים בצל הפשיעה המשתוללת. אנחנו היום ננסה גם לבדוק איך מוסדות המדינה, ולא כל מה שנקרא אכיפה הוא כל מה שמוסד במדינה יכול לעשות עם עניין הפשיעה. יש גם את הטיפול בנפגעים, יש גם את הליווי של הנפגעים ויש גם את השירותים שצריך לתת כדי שאנשים ישתקמו מהפגיעה, וזה מה שננסה להתמקד בו היום.

אני מאוד מודה לחברי הכנסת שהגיעו, חבר הכנסת, ד"ר יאסר חוג'יראת, חבר הכנסת יוסף אלעטאונה וחברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מאוד מודה גם לכל האורחים שהגיעו. אני רוצה לשמוע מחברי הכנסת, ואנחנו ננסה לעשות את זה לפי הכניסה שלכם התור יהיה.

בוקר טוב לכולם, תודה עאידה על היום הזה, יום מאוד חשוב, יוזמה חשובה. נושא הפשיעה והאלימות בחברה הערבית זה נושא שהוא מאוד כואב. אנחנו כחברי כנסת, לדעתי בכל נאום כמעט מעלים אותו בכנסת בוועדות, כי הנושא הוא מאוד קשה. מה שתואר כאן, אנחנו מדברים על מלחמה. הפשיעה והאלימות זה לא פשיעה ואלימות ברמה סבירה, אלא זה כבר מלחמה. החברה הערבית נמצאת במלחמה לדעתי כמה שנים, ואנחנו רואים את זה בשנתיים האחרונות, המצב מתדרדר, עלייה פי 130% בהשוואה למה שהיה ב-2022.

אין קווים אדומים לארגוני פשיעה. אם אנחנו מסתכלים על מספר הילדים שנרצחו כתוצאה מהפשיעה והאלימות, ב-2023 היו 14 ילדים, ב-2024 היו 12 ילדים והמספרים האלה הם יחסים מאוד גבוהים. מ-2000 עד 2022 היו בסך הכול כ-200 ילדים שנהרגו בכל החברה הישראלית.

בנושא הרווחה בפרט, כראש מועצה לשעבר אני יודע שכמעט 40% מהמשפחות בחברה הערבית, יש להן תיקים פתוחים בלשכות הרווחה. זה רק אומר דרשני. אני חושב שצריך תוכנית חירום לאומית שתטפל בכל הנושא של פשיעה ואלימות. אנחנו שמחים כמובן על הפסקת האש ואנחנו נקווה שזה יביא בסופו של דבר לסיום המלחמה והחזרת החטופים, אבל אנחנו כן רוצים שיהיה מאבק רציני ושהממשלה תיקח אחריות. אני חושב שהאחריות היא מוטלת על ראש הממשלה להילחם ולתת מענה ולטפל בפשיעה והאלימות בחברה הערבית בצורה יסודית. אנחנו שמחים שאולי תהיה החלפה של השר לביטחון לאומי. אולי יכנס שר יותר שפוי שבאמת ייקח את הנושא לידיים ויטפל בנושא של הפשיעה והאלימות. תודה.

תודה, חבר הכנסת יאסר. אני מצטרפת לתקווה שלך שיהיה שר יותר שפוי. זה הפך למשהו גדול שיש לנו תקווה שאולי יהיה שר. אנחנו לא בטוחים.

חבר הכנסת יוסף אלעטאונה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, תודה רבה לחברה עאידה על ארגון היום המאוד חשוב. צירוף מקרים שאת מקיימת את היום הזה על נפגעי עבירות האלימות והפשיעה בחברה הערבית. ביום זה גם אנחנו שמחים, למרות שלשמוח בתקופה הזו, אתה גם עלול להיות מודח או ניסיון להדחה מהכנסת, אבל אני כן שמח שביום הזה שאת מקיימת, גם השר הכושל שאחראי והיה צריך לספק את הביטחון האישי ולמנוע את המספרים והדימום בחברה הערבית, הוא היום עוזב את התפקיד. אנחנו מברכים על זה. אנחנו שמחים על זה בצורה ברורה כי יש אחריות למשרד לביטחון פנים בכל מה שקשור לארגוני פשיעה והמספרים הגדולים שהיו בשנה האחרונה, לכן הליכתו של השר הכושל ביום הזה, זה הישג לפי דעתי ליום הזה. חשוב מאוד שביום הזה גם אנחנו נדע לתת תשובות בדיונים בוועדות השונות וגם בכנס בסוף היום על כל מה שקורה בחברה הערבית כתוצאה מהפשיעה הזו, והמחיר הכבד שאנחנו משלמים בכל תחומי החיים כתוצאה מארגוני הפשיעה.

אני מאחל לך שיהיה יום פורה שממנו נצא עם תובנות להמשך טיפול וצמצום התופעה. כמובן נקווה לממונה חדש במשרד לביטחון הפנים, שייתן מענה ויעשה את העבודה שלו. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להדגיש שכל היום הזה והישיבות בוועדות השונות, אני עושה אותו בשיתוף פעולה עם מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית. איתנו היום המנהלת שלו, ראויה חנדקלו. אני מאוד שמחה שהצלחת להגיע למרות שאת מגיעה מהצפון. אני יודעת שאתם הפקתם דוח בנושא, שסוקר את הפשיעה בקרב בני נוער בחברה הערבית. אמנם הדיון היום הוא יותר על נפגעי העבירה מאשר מבצעים או מעורבים בעבירה עצמה, אבל אנחנו יודעים טוב מאוד שהדרך מאוד קצרה ולפעמים יש קורלציות בין לחיות ולהיות נפגע עבירה, ובאותו זמן גם להתדרדר למצב להיות מבצע. אני רוצה לתת לך את ההזדמנות להגיד את דבריך, ואחר כך נחזור לחברת הכנסת אימאן.

בוקר טוב. קודם כל תודה לך, חברת הכנסת עאידה תומא על היוזמה ועל ההובלה ועל השותפות. אני רוצה להגיד שגם מנכ"ל הוועד הארצי נמצא כאן, ונציגות מהוועד הארצי. מטה החירום הוא חלק מהוועד.

ראויה, רק להגיד את השם והתפקיד לפרוטוקול.

עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה והאלימות. מטה החירום למאבק בפשיעה והאלימות יצר כמה דוחות שכל אחד מדבר על תופעת הפשיעה והאלימות. היה דוח שמסכם את שנת 2024 ומראה אמנם על מספר נרצחים, ואנחנו תמיד אומרים שמספר נרצחים הוא רק קצה הקרחון. מדובר במגמות מאוד קשות של פגיעה בילדים. השנה אנחנו מדברים על תשעה ילדים שנרצחו. דוח אחר שעשינו על נערים בצל הפשיעה מדבר על המגמה של השתלבות הרבה נערים מתוך החברה הערבית בפשיעה ואלימות. אנחנו קוראים לזה קורבנות כפולה. מצד אחד הם מאבדים הורים. הם עדים למקרי פשיעה ואלימות. הם משתלבים והם חווים אובדן של תחושת ביטחון, אבל גם אובדן של הילדות שלהם.

בהקשר של נפגעי עבירה אנחנו תמיד אומרים שהחברה הערבית כולה נפגעת עבירה. לפי המחקר שעשה מטה החירום בוועד הארצי, 87% מהאנשים שענו על הסקר אמרו שהם מכירים מישהו שנפגע או נרצח על רקע של פשיעה ואלימות. אם 87%, זה אומר שרוב האוכלוסייה הערבית, יש לה תחושה או היא נפגעת עבירה והיא חיה ללא תחושת ביטחון. המטה הוא שנה. אחד הדברים שעשינו בשנה הראשונה זה להקים צוות רב-מגזרי שיש בו גם שותפות עם נציגות מהממשלה, מהרשויות המקומיות, מהחברה האזרחית, ולהתחיל להבין ולדבר ולהציף סוגיית הקורבנות ונפגעי העבירה. אומנם העבודה עדיין בעיצומה וגם שלחנו לוועדה את התוצאות.

מה שניסינו לחלץ מהתובנות כדי לשתף את הוועדה כי זה מאוד חשוב לנו, אני אגיד שלושה דברים. נראה לי שגם משרד הרווחה וגם המדינה בכלל לא מסתכלת למציאות של החברה הערבית בעיניים, ולא מבינה את ההיקף ואת ההשלכות של הפשיעה והאלימות. כששאלנו מנהלי רווחות, כששאלנו נפגעי עבירה, יש פערים עצומים וכמעט ואין שירותים. אחת ממנהלי הרווחות אמרה, אנחנו רק נותנים שירות ל-40% מנפגעי העבירה שהם על פי חוק. כשאנחנו מדברים על נפגעי עבירה, אנחנו מגדירים אותם אחרת ודורשים שתהיה הגדרה אחרת של נפגעי עבירה. ציינו גם את זה במסמך ששלחנו, שנפגע עבירה, צריך להסתכל עליו במעגלים, מעגל ראשון, מעגל שני ומעגל שלישי, ולתת התייחסות לנפגעים האלה, בדיוק איך שגם עשינו בסקירה הבין-לאומית. יש מדינות שמתייחסות אחרת וצריך לתת את ההתייחסות הזו. זה ברובד הראשון.

מדובר בהיעדר תקנים בתוך הרשויות ומחלקות הרווחה של אנשים שמטפלים בסוגיה הזו של פשיעה ואלימות ומיצוי זכויות. דוגמה של אום אל פאחם שהם 60,000 תושבים. מדובר בתקן ורבע של עובדת סוציאלית שהיא יכולה לתת מענה למשפחות שכולות, כאשר באום אל פאחם בשנה שעברה היו 11 נרצחים, וכשאנחנו מדברים כאילו יש משפחות של פצועים שאנחנו לא סופרים. יש ילדים שחווים פגיעות וכדומה. כשמסתכלים על החברה הערבית, אנחנו לא רואים שיש מרכזי חוסן, למעט בשני יישובים וחצי, במובן הזה שיש מרכז בדרום, מרכז חדש באום אל פאחם ומרכז שנפתח לאחרונה בגליל. זה אומר הרבה על הטיפול בטראומה שחווים האנשים בתוך החברה הערבית ועל ההתמשכות שלה.

כשמסתכלים על ההשלכות של פשיעה ואלימות, יש משפחות מאוימות, ומשפחה מאוימת, לפעמים היא לא יוצאת מהבית. אין לה תעסוקה וצריכים שמישהו יפרנס או יהיה לה את העורף. בדרך כלל משפחה מנסה לעזור. אנחנו יודעים שהחברה הערבית היא חברה ענייה. צריך להגיד את האמת, הרבה אנשים מתרחקים ממשפחה שהיא מאוימת כדי לא להכניס את עצמם למערבולת הזו, וזה אומר שאותה משפחה נשארת ללא אוכל, ללא מחיה, וזה מאלץ אותה או לצאת ולהתעמת עם המוות שלה או שהיא תשתלב בפשיעה. זה אחת הסוגיות שעלו, ויש עוד.

הסוגיה של נפגעי עבירה, אני חושבת שטרם דנו בה לא ברמה של מדיניות, לא ברמת הממשלה וגם לא ברמת חברה. עדיין צריכים להסתכל עוד פעם על ההגדרה של נפגעי העבירה ולדון בה מחדש, ומה הזכויות ולעשות את ההתאמות הנדרשות בהתאם לצרכי החברה הערבית ולמציאות. אני לא רוצה להשוות, אבל אולי במדינת ישראל היה מנגנון מוצלח, אולי בחברה היהודית יגידו אחרת על המנגנון של נפגעי עבירות איבה שהוא מנגנון שלם, הוליסטי שמלווה משפחה, מנגיש לה את הזכויות, ששווה ללכת לשם ולהסתכל ולהבין מה קרה ולעשות את ההתאמות הנדרשות. תודה.

תודה.

יש לי שאלה. האם החוק מגדיר מה זה נפגע עבירה? יש לנו נתונים על מספר הנרצחים. האם יש לנו נתונים כמה אנשים נפגעו כתוצאה מהרצח שהיה באותה משפחה? כמה אנשים נפגעו מסביב?

כן יש הגדרה מבחינת החוק, אבל בכל עניין הסטטיסטיקה וכמה נפגעו, תיכף נפנה למשרדים.

עאידה, רק הערה אחת קטנה על העובדים הסוציאליים והפגיעה בעובדים הסוציאליים שאני לא הזכרתי.

ברור. זה תיכף יעלה. אני רק רוצה להגיד דבר אחד. אנחנו מאוד מוגבלים בזמן כי לצערי נקבעו עוד ישיבות. היינו צריכים להתחיל יותר מוקדם. דחו בגלל המליאה אתמול. אני רוצה לתת לחברת הכנסת אימאן, ולהתקדם גם לנציגים אחרים שנמצאים.

בבקשה, אימאן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם, אין ספק שהנושא הזה לא יורד מסדר-היום שלנו, לא כי אנחנו רוצים אלא כי זאת המציאות שאנחנו חיים בתוכה. האסוציאציה הראשונה שעלתה לי כשנכנסתי לחדר וחשבתי על היום ומה קורה בתוך החברה הערבית, עלה בראש שלי ים סוער שמלא בכרישים. אחד רוצה לאכול את השני וכולם משלמים מחיר. זה מה שקורה בתוך החברה שלנו לצערי הרב בשנים האחרונות, ובשנה האחרונה עוד יותר גרוע. לידיעת כולם, היום אנחנו בלי שר. בטוח שעדיף. הוא לא עזר לנו בכלל אלא שמח על כל רצח ועל כל הריסה, אז נקווה שיהיה משהו אחר למרות שאין לי הרבה תקוות בדבר הזה.

האמת, אני לא רוצה לחזור למספרים שכולנו שומעים כל יום. השאלה היא לא מספרית אלא השאלה בעיניי היא יותר מדינית, ערכית, מה הממשלה מתכוונת לעשות ואיך אנחנו נוכל גם כחברי כנסת, גם כארגוני חברה אזרחית, גם כראשי רשויות לחייב את הממשלה לחזור ולאמץ את התוכנית שהייתה בקדנציה הקודמת. לפחות היא הראתה שיש קצת אפשרויות למגר את התופעה הזאת ולצמצם אותה לאט-לאט. לא רק את התופעה אלא גם את הקריטריון של התופעה. התוכנית נמצאת. היא תוכנית מקיפה שיש בה גם את הפן החינוכי, גם את הפן של הרווחה, גם את הפן של הביטחון האישי, לכן חשוב מאוד להפעיל לחץ, במיוחד עאידה, שאנחנו עכשיו לקראת תקציב חדש, לחזור ולפעול כדי שהתוכנית תחזור לפעול.

הדבר השני שאני חושבת שהוא מאוד מהותי זה ההגדרה של נפגעי עבירה. אני הגשתי בקדנציה הקודמת הצעת חוק שעברה בראשונה והייתה צריכה לקבל רציפות, וחלק גם מהנקמה בחברי רע"מ ובחברי כנסת ערבים, לא רצו לתת לה רציפות, שזה הזכויות של נפגעי העבירה. אני חושבת, ההגדרה היא כל כך רחבה שצריך לשים את האצבע. היום ילדים בגילי בית ספר לא יכולים להגיע לבית הספר בגלל שאחד מהמשפחה שלהם מאוים. אני לא ארחיב בדברים, אבל ההגדרה צריכה להיות ברורה וצריך גם לתת את המענה לנפגעים במעגלים השונים. הנפגע הזה, לא רק שקיבל את הכדור או אימא ואבא והאחים והאחיות בבית. זה כל השכונה, זה כל הרחוב, זה כל היישוב שסובל מהתופעה הזאת. אני לא יכולה לא להזכיר את היישוב עראבה שבחודשים האחרונים הוא סובל בצורה נוראית. לא עובר שבועיים ויש לנו נרצח. אני מקווה שכולם יקבלו אומץ ויתאמצו, ושנצליח לעשות משהו בסוגיה הזאת. האחריות היא של כולנו ולא רק של הח"כים הערבים. זה כל הח"כים שמאמינים בקדושת החיים וזכויות אדם. תודה.

בואי נחכה ונראה, ההשתתפות של חברי הכנסת בדיונים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בדיוק. אפילו חברי הוועדה לא הגיעו לוועדה.

אני מאוד מקווה שיראו לנכון להשתתף בדיון. יש עוד ארבעה דיונים שמתקיימים בוועדות אחרות. אני שמתי לב שבדרך כלל ביום מיוחד בדיון במליאה נרשמים בין שישה-שבעה עד עשרה ח"כים לדבר. ביום המיוחד הזה, כולל אותי יש רק שלושה שנרשמו לדבר, אז נחכה ונראה איך יעבור היום הזה.

אני לא רוצה שנדבר על מה שאין. אני כן רוצה לדבר על מה שיש ועל המאמצים הנעשים. נכון מה שאמרת ראויה. אחת העדויות ששמעתי וזעזעה אותי, עובדת סוציאלית שאומרת לי, התקשרה אליי אישה ממשפחה מאוימת שהם לא עוזבים את הבית. הם לא יוצאים, היא ובן הזוג והילדים כי הם מאוימים בדרגה מאוד גבוהה. היא אומרת לה, אני רוצה שתביאי לי אוכל, שתעשי לי קניות. העובדת הסוציאלית שואלת את עצמה, זה התפקיד שלי שאני אהפוך לסוג של לקחת את האוכל? הדבר השני, אם אני מסתכנת והולכת לבית הזה, האם אני לא אסומן אחר כך על ידי הפושעים המאיימים? לצערי הרב, כן. העובדים הסוציאליים, העובדות הסוציאליות נמצאות במצד די קשה. אמנם יש סל שירותים שהמדינה הציעה לנפגעי עבירות והמשפחות, במיוחד משפחות של אלה שנרצחו על ידי ארגוני הפשיעה. תיכף נרצה לשמוע ממשרד הרווחה איפה זה עומד. הגשתי שאילתות וקיבלתי נתונים, אבל אני רוצה לדעת מה קורה עם השירותים האלה שאמורים לתת.

כן, שם ותפקיד לפרוטוקול.

חיאם קעדאן, סמנכ"ל, מרכז שלטון מקומי. רק הערה לגבי העובדות הסוציאליות. יש המון מקרים. זה לא מקרה אחד.

ברור.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש תפקידים שלא מאוישים כי גם לא רוצים לעבוד במקום הזה. יש תקנים ואין איוש לתקנים.

אני מתכוון שהעובדת הסוציאלית הופכת להיות מאוימת.

אני רק נתתי דוגמה קטנה, אבל ברור, עובדים סוציאליים היום הופכים בעצמם למטרה לאיומים. לא רק עובדים סוציאליים, אנשי מקצוע באופן כללי. אני רק לאחרונה שמעתי על מקרה של רופאה, שבגלל דוח שהיא נתנה על מצב אחת המטופלות שלה, היא הפכה בעצמה למאוימת בדרגה מאוד גבוהה.

מר פתחי, אם אפשר שלוש דקות כי אנחנו ממש רוצים גם לשמוע מה המדינה עושה בנושא. בבקשה, פתחי.

בוקר טוב לך, עאידה, ולכולם. קודם כל אני מעריך מאוד את היוזמה שלך לדיון הזה. זה פעם ראשונה ששמים על השולחן לא הנושא של הפשיעה בחברה הערבית, אלא השלכות הפשיעה על מה שקורה בחברה הערבית. זה נושא רחב ומורכב וטוב שאת מביאה לשולחן. אני אתחיל את דבריי ואני אגיד, במאי 2024, שעה 07:45 אני נמצא במשרד שלי. הטלפון של המשרד מצלצל ושם עולה אחת ממנהלי בתי הספר היסודיים בעיר, והיא צועקת וצורחת ומבקשת ממני שאני אגש אליה מהר כמה שאפשר. תוך כמה דקות אני הגעתי לבית הספר וראיתי שם משהו מחריד. שני רעולי פנים החליטו בזמן הגעת הילדים לבית הספר, שהם מתחילים להשתמש בנשק אוטומטי וביריות ליד בית הספר ובחצר שלו. המחזה בלתי נתפס. המורים בכו, הורים שכבו על הרצפה, ילדים היו בהיסטריה. בית ספר שלם היה בהיסטריה. זה יכול להיות אחד מהאירועים השכיחים שהיו בחברה.

פתחי, אני מתנצלת, אבל אני חושבת שמה שאמרת מזעזע מאוד והרבה פעמים חשוב להביא את הסיפורים האלה, עם מה אתם מתמודדים. בגלל הלחץ בזמן אני מאוד מבקשת, תן לנו שתי דילמות שאתם עומדים בפניהן ומצב מתן השירותים. האם אתם מצליחים לתת את השירותים? איזה שירותים אתם מצליחים לתת לנפגעי עבירה?

אנחנו לא מצליחים לתת את השירות של נפגעי עבירה. לתת שירותים למאות ילדים שנפגעו נפשית זה צריך צוותים מיוחדים. זה צריך מנהלת שתקום כדי לנסות ולתת את הפתרונות האלה. אנחנו מטפלים בילדים ובהורים ובנשים של הנרצחים או רוצחים, ולא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו צריכים לדון בהוצאת ילדים מחוץ לבית של אותן משפחות פשע. זה מביא את העובד הסוציאלי עם יד רועדת כאשר הוא רוצה לקבל את ההחלטה, לכן אני חושב שכל הנושא של הטיפול בבני המשפחה של פושעים או אלה שנפגעו במשפחה, לא צריכים בכלל להיות מטופלים על ידי מחלקת הרווחה ביישוב. כמו שיש רשות לשיקום האסיר היום שמטפלת באסיר, אני חושב שמשרד הרווחה, מדינת ישראל צריכה להקים רשות מיוחדת שהיא תעניק טיפול לבני המשפחה של נפגעים, בין אם בני משפחה של רוצחים או של נרצחים.

פתחי, עד כמה שידוע לי, יש היום את מכלול השירותים האלה ויש עמותות שמופעלות על ידי משרד הרווחה לתת את השירות הזה. עד כמה אתם כלשכות רווחה מקושרים, מצליחים באמת לשלוח נפגעי עבירה לקבל את הטיפול הזה? האם העמותות מגיעות לנפגעי העבירה, מהניסיון שלך?

העמותות מגיעות לא באופן מידיי. זה לוקח זמן. גם כאשר מגיעות, מדברים על טיפול של להגיע פעם בחודש. עובד סוציאלי, להגיע פעם בחודש לאימא של ילד שנרצח, לילדים של נרצח, אני חושב שזה לא טיפול וזה לא התייחסות. אני חושב שאנחנו צריכים היום לא לדבר על עוד משהו, אלא כן להביא סיוע משמעותי ומקיף שמתייחס לצרכים העמוקים של אותה משפחה. משפחה של נרצח, לא תמיד הם מפשע. יש היום לא מעט אנשים שהם נכנסו לעולם הזה כי הם פשוט עברו אורח בזמן הלא נכון. מזלם היה רע והבן שלהם נרצח ואז הם מצורעים. הם לא יוצאים מהבית, הם מאבדים את הפרנסה שלהם, הילדים לא מבקרים סדיר בבית הספר וכל עולמם חרב, לכן מחלקות הרווחה עם כל הקשיים שיש להם בשגרה, אין ביכולתנו לתת את השירותים לאוכלוסייה הזאת. עמותת אלה שאמונה לתת את הטיפול עליו אנחנו מדברים, הם לא מגיעים, וגם כשהם מגיעים, הם מגיעים בפרקי זמן שלא מאפשרים טיפול רציף למשפחה.

אוקיי. תודה, פתחי.

אני רוצה לפנות לנציגות משרד הרווחה. בעיקר הייתי רוצה לשמוע קודם כל מה הוא סל השירותים שאתם מציעים לנפגעי עבירה ואיך בדיוק מבצעים אותו? מה הכלים הקיימים? אני יודעת שיש לכם התקשרויות עם עמותות. בכמה פניות או מקרים טיפלתם לפחות בשנת 2024?

ענת הראל, נציגת משרד הרווחה, מנהל שח"א, שירותים חברתיים ואישיים. אני אנסה לענות למרבית השאלות ששאלת והוצגו פה, ותוך כדי גם לקבל תשובות על נתונים ספציפיים מאנשים שאחראיים על התחום עצמו. אני אקדים ואומר שאנחנו במשרד הרווחה בוודאי נותנים מענים לנפגעי עבירה ללא הגבלה וללא החרגה של נפגעים מהמגזר הערבי, ומקבלים את אותו סל שירותים, כשבהחלט יש לא מעט מקומות שיש העדפה וניסיון לתת את המענים בוודאי מבחינת שפה ומיקום בצורה הרבה יותר מתאימה. אני אתן כמה דוגמאות גם בתחום של אלימות במשפחה.

לא, לא, אנחנו לא מתעסקים היום באלימות במשפחה. אנחנו מתעסקים בנושא של הפשיעה. אם תואילי להגיד לי מה כולל סל השירותים שאתם נותנים ואיך בדיוק מבצעים אותו?

בנושא של מענה של מרכזי הסיוע של העמותות שהוזכר קודם, שנותן מענה טיפולי למשפחות של נרצחים, אנחנו מציעים להם גם הוצאות ראשוניות עם מענק כספי של עד 5,000 שקלים, גם סיוע משפטי וגם טיפול.

סיוע משפטי גם בחקירות?

הפנייה אל המשפחות נעשית באופן מיידי. בצורה אקטיבית ישנה פנייה על ידי העמותות אל המשפחות עצמן וניסיון לעשות יישוג, לקבל את ההסכמה שלהן לקבל את המרכיבים שאנחנו יכולים לתת להם.

זה בעבירות המתה, נכון?

בעבירות המתה. אנחנו יודעים שלא תמיד המשפחות פנויות לכל החלקים האלה וגם להצעות האלה, ולפעמים צריך לחזור על זה מספר פעמים.

אני חייבת להגיד שיש לי הרבה עדויות של משפחות שאף אחד לא פנה אליהם ואף אחד לא היה איתם בקשר, לא פעם ולא פעמים רבות.

אני יכולה להגיד לך את זה מכובע אחר כאחראית ארצית על תחום של תסקירי נפגע בכל הארץ. כולנו יודעים, כולנו עברנו אירועים בוודאי טראומטיים, ובתוך המקום הכול כך טראומטי ובוודאי של עבירת רצח או המתה, הרבה פעמים המידע שמונגש לא נתפס, ואנחנו מכירים את המקום הזה ולכן אנחנו חוזרים עליו מספר פעמים. אני יכולה לפגוש נפגעי עבירה בעבירות המתה, לתסקירים, ואני בקשר עם הפרקליטות או עם המשטרה או עם גורמי טיפול, והם אומרים, לא פנו אלינו ואנחנו לא יודעים מהדבר הזה, ואנחנו יודעים וזה מתועד שכן היו פניות. זה כמובן לא האשמה. ההיפך, זה הבנה שכדי להנגיש את השירותים וכדי שיוכלו גם לקבל אותם ויהיו פנויים ויבינו אותם, אנחנו צריכים לפנות לפעמים מספר פעמים ולהציג את מה שאנחנו יכולים לתת. במקום הזה של מרכזי הסיוע לנפגעי עבירות המתה, אז בהחלט יש פנייה.

אפשר לדעת איפה יש מרכזים כאלה והאם אנחנו מדברים רק על נפגעי המתה או על עבירות אחרות? מי שירו בו והוא שרד.

נכון לומר שעיקר השירותים שאנחנו נותנים הם באמת לעבירות של אלימות במשפחה, למעט עבירות רצח והמתה שהם מקבלים מענה טיפולי בתוך מרכזי הסיוע.

אני אשמח אחר כך להתייחס לפן המשפטי של התוכנית הזאת ואולי קצת לעשות השלמות.

את בלבלת אותי לגמרי וזה לא קורה הרבה. את מדברת על מרכזי טיפול באלימות במשפחה?

לא. עשיתי הפרדה.

אני שאלתי כמה מרכזים כאלה של נפגעי עבירה שהיא לא אלימות במשפחה, קיים באוכלוסייה הערבית?

עו"ד הדס גבריאל-זני, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה בסיוע המשפטי. יש שמונה מרכזי סיוע ברחבי הארץ. הם מופעלים על ידי שתי עמותות, עמותת "אלה" ועמותת "בשביל החיים". בצפון יש בכפר כנא. יש בנוסף בטירה. אם תירצו, אחר כך אני אשלים אותה לגבי כל הפרטים בהיבט של המרכזים והסיוע המשפטי.

בעצם את אומרת לי, יש שני מרכזים, אחד בכפר כנא, אחד בטירה. התקדמנו קצת. האם יש למישהו תיעוד בכמה מקרים שני המרכזים האלה טיפלו? מי בדיוק מנהל? העמותה, יש לה עובדים סוציאליים?

אני יודע שיש עוד עמותה שנקראת חמנייה.

חמנייה זה למשהו אחר, ליתומים.

היא מופעלת על ידי משרד הרווחה והמידע מגיע באמצעות המפקח שיש במשרד הרווחה על התוכנית הזאת, וזה שמפעיל הלכה למעשה את שני המרכזים, גם של עמותת "אלה" וגם של עמותת "בשביל החיים".

נכון. אני אציין שהאמירה היא שהטיפול שניתן הוא טיפול שבועי. ביררתי את הסוגיה הזאת בזמן שדובר כאן, והטיפול הוא לא אחת לחודש, אלא אם כן המשפחה יבקשו.

אף אחד, אין לו את הסטטיסטיקה של כמה טיפלתם ב-2024?

אני אשיג אותה.

כשמגיעים לדיון, מגיעים מוכנים. סליחה, זה לא יכול להיות שנציגת משרד הרווחה לא יודעת כמה מרכזים. זה מעיד עד כמה זה בסדר עדיפות. לא לדעת כמה מרכזים יש לטפל, זה לא מתקבל על הדעת. אני ידעתי שיש שני מרכזים. אני הגשתי שאילתות ויש לי על 2023. סל השירותים הוא לא רק סיוע משפטי והוא לא רק את ה-5,000 שקל. אני יודעת שיש עוד. יש את הטיפול הנפשי.

זה צוין.

אולי אני קצת אעשה השלמה. בעיקרון התוכנית הזאת משותפת למשרד הרווחה ולמשרד המשפטיים. אנחנו נותנים הלכה למעשה את הסיוע המשפטי שניתן למשפחות. אני חייבת לציין שהתוכנית הזאת פועלת הלכה למעשה משנת 2011, כשבתחילת הדרך היו משהו כמו 140 מקרי רצח בשנה, 60% בחברה הערבית. היום אנחנו למעשה מסיימים את שנת 2024 עם כמעט 300 מקרי רצח בשנה, 80% מהם בחברה הערבית.

אני יכולה לומר שבמישור של הסיוע המשפטי אנחנו מגיעים למשפחות אחרי שנעשה אינטק ראשוני על ידי משרד הרווחה, העובדים הסוציאליים. מה שהתחלנו לעשות בתקופה האחרונה זה לראות איך אנחנו יוצרים קשר עם המשרד לשירותים חברתיים ממש ברשויות עצמן. לצורך העניין, לפני חודש אני הייתי ברהט. פגשתי את כל הנשים מ-20 השנים האחרונות של מקרי הרצח, ורציתי לראות מה אנחנו עושים לא טוב, איך אנחנו לא מגיעים מספיק למשפחות, לראות איך אנחנו יכולים לתת מענה טוב יותר. אנחנו מנסים גם לעשות את זה. גם להנגיש את המידע שמשפחות ידעו שהן יכולות להגיע אלינו.

אנחנו מקבלים את המידע עוד בשלב הראשון ועוד לפני הגשת כתב אישום, וגם אם לא הוגש כתב אישום. אנחנו נכנסים עוד בשלבי החקירה. אנחנו מקבלים מספר טלפון אחד. לפעמים זה יכול להיות אפילו לא של האלמנה. זה יכול להיות של האח או של הדוד. לא תמיד יש לנו גישה לכל בני המשפחה. זה גם דבר שמקשה עלינו מאוד. צריך לראות איך מפצחים את זה, איך אנחנו מגיעים קצת יותר למשפחות. אני אומר בפה מלא שאנחנו לא מגיעים לכל המשפחות ולא נותנים את הסיוע המשפטי לכולם, אפילו שאנחנו מוכנים ויכולים לעשות את זה.

מבחינת הצוות שלי, יש לי צוות של עורכי דין דוברי השפה הערבית. הרבה מאוד מקרי רצח באזור הצפון ואזור חיפה, ואנחנו מנסים להגיע למשפחות. אם אין לנו את המידע על כל בני המשפחה ואם אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם דרך מרכזי הסיוע, יש לנו קושי לעשות את זה. מה אנחנו נותנים מבחינת סיוע משפטי למשפחות? גם מלווים אותם בהליכים פליליים ככל שישנם או אפילו קבלת מידע מהמשטרה. לא תמיד יש שיתוף פעולה גם בהיבט הזה, אני חייבת לציין. מטבע הדברים כשזה בשלבי חקירה, אנחנו לא מקבלים את המידע. לפעמים אנחנו גם מציעים סיוע לפחות במישור האזרחי, הוצאת צווי ירושה, קצבאות מול המוסד לביטוח לאומי, ביטוח תאונות אישיות אם מדובר בילד מגיל שלוש עד גיל 18 שנרצח, וכן הלאה. ממש מנסים לסייע במעטפת חובות. לא בודקים את הזכאות הכלכלית אבל מנסים לסייע. האם זה עובד מצוין? אני אומר בפה מלא שלא.

אנחנו לא מגיעים לכל המשפחות. גם מבחינת האינטק הראשוני שלא מצליחים לעשות את זה, והמידע החלקי שניתן. לא מצליחים לעשות את זה. אנחנו ננסה להשתפר. אנחנו מנסים לעשות את זה אפילו מבחינת הסיוע המשפטי, כי גם הסיוע הזה עוגן בחוק. הוא עתיד להיכנס לתוקף ב-30 באפריל, ואנחנו מנסים ליצור איזה שהוא קשר ממש עם המשטרה להגיע באופן פרטני לכל משפחה ומשפחה דרך המשטרה. אני מקווה שנצליח לעשות את זה.

תודה רבה. הבהרת כמה סוגיות. אני מבינה שבלי אינטק נכון אתם לא תוכלו להמשיך ולהגיש את הסיוע, ובלי אינטק בכלל אתם מנותקים מהמידע של המשפחות ואתם לא יוצרים את הקשר בעצמכם. ככה אני מבינה.

נכון.

כלומר זה תלוי בתחנה הראשונה שהיא המרכזים שדיברנו עליהם.

היום אנחנו מקבלים בכלל את האפשרות להעניק סיוע משפטי דרך ועדת זכאות. המידע מועבר על ידי משטרת ישראל לוועדה שמורכבת מנציג משרד הרווחה, נציג ממשטרת ישראל ויושב-ראש שכשיר להיות שופט ממשרד המשפטים. אני חייבת לציין שלא כל המידע מועבר ולעיתים הוא מועבר באיחור, אבל החל מה-30 באפריל אני מקווה שנקבל את זה במישרין לסיוע המשפטי. הגם שלא יהיה אינטק ראשוני, עדיין אנחנו נפנה למשפחות מבחינתנו, לכן אנחנו מנסים לכתת רגליים, להגיע לשירותים שניתנים. אמרתי לכם שהייתי ברהט כדי לראות איך אנחנו יכולים לסייע למשפחות.

אני מאוד מתנצלת, אבל אני רואה את השעון מולי ואנחנו חייבים לסיים ב-11:00.

עאידה, רק משפט אחד.

ראויה, יש לי הרגשה שאנחנו רק פתחנו תיבת פנדורה בישיבה הזו וחייבים המשך טיפול.

ידוע לך כמה עובדים סוציאליים יש בשני המרכזים האלה?

לא. אני אברר עד לסוף הדיון ואני אגיד לך.

תזכרו טוב מאוד, שני מרכזים, אחד בטירה ואחד בכפר כנא שאמורים לשרת את כלל האוכלוסייה, כלומר הנגב לא קיים במשוואה הזו, וגם בצפון וגם במשולש זה לא מספיק.

רק רציתי להגיד משפט אחד, שאת הטלפונים ליצירת הקשר אנחנו מקבלים דרך המשטרה. לא יכולה להיות דרך אחרת לפנייה אל המשפחות, ולפעמים יכול להיות עיכוב - - -

אוקיי, אז עכשיו אנחנו רואים איך השרשרת עובדת, ולכן אני רוצה ללכת לתחנה הראשונה בשרשרת הזו. המשטרה מעבירה את המידע למרכזים. המרכזים עושים את האינטק וכל השירותים תלויים שהשרשרת הזו תעבוד טוב.

זה רק בעבירות המתה.

וזה רק בעבירות המתה. האם באמת זה מה שקורה? אתם מעבירים את המידע הזה?

כן, שם ותפקיד.

דנית אביטל, אני ראש חוליית זכויות נפגעי עבירה במדור נפגעי עבירה בחטיבת החקירות. כן, בגדול זה נעשה בהחלט. אנחנו מעבירים את הדיווחים.

מה זאת אומרת "בגדול"?

זה נעשה. התלוננו פה שלפעמים זה לא נעשה בזמן, שלפעמים יש מידע חסר, אז קודם כל כגורם ארצי אנחנו לא היחידה החוקרת. כדי להעביר את המידע לוועדת הזכאות אני תלויה בדיווחים של התחנות או היחידות שמטפלות בחקירה. לעיתים זה יכול לקרות תוך 24 שעות מהמקרה, ולעיתים זה מתעכב קצת יותר, בטח במקרים המורכבים שלפעמים הרצח הוא נעשה בתוך המשפחה ואז אנחנו צריכים לבחון מי מבני המשפחה מעורב או לא מעורב. אנחנו מעבירים את הדיווחים בסופו של דבר.

יש לכם הוראות ברורות לתחנות איך בדיוק זה עובד? יש לכם הוראות ממש?

יש לנו טופס מובנה שעליו היחידות אמורות להעביר לנו את הדיווח.

אני לא מדברת על טופס. הוראות. מתי התחנה צריכה להעביר? נוהל.

יש נוהל. אני לא יודעת אם הוא מפורט לגמרי לגבי הזמן.

אני מבקשת שתעבירי לוועדה את הנוהל הזה ואת הטופס.

אין בעיה. אנחנו עושים יישור קו גם בנושא הזה ומרעננים כל הזמן לקציני הנפגעים במחוזות, שהם הזרוע שלנו ואנשי הקשר שלנו מול התחנות והיחידות המטפלות להעביר את הדברים בזמן. אנחנו נמצאים איתם גם בקשר ישיר כל הזמן כדי לפנות אליהם לגבי מקרים ספציפיים שאנחנו לא מקבלים את הדיווח.

לגבי הפרטים של בני המשפחה, אנחנו מעבירים את כל בני המשפחה שזכאים במסגרת התוכנית הזאת והחלטת הממשלה. משתדלים להעביר דיווח מפורט עד כמה שניתן, את בני המשפחה שזכאים, שזה הורים, ילדים, אחים, כל המידע שקיים אצלנו. לא תמיד יש לנו את הטלפון של כל בן משפחה. אנחנו משתדלים לתת לפחות כתובת או מספר טלפון של נציג אחד כדי שמשם העמותות שמטפלות בזה יתחילו ויגלגלו ויקבלו את שאר מספרי הטלפון.

אני מקווה שעכשיו זה מובן שאם יש מחסור במידע אצלכם בתחנה הראשונה, זה לא יעבור הלאה וזה יתקע את השירותים שאמורים להגיע, לכן עניין הנוהל ומה צפוי מכל תחנה, איזה מידע להעביר חייב להיות מאוד ברור. אם זה לא ברור אז זה אומר דרשני. אני מבקשת שתעבירו לנו. אולי יש צורך לשנות את העניין הזה.

אנחנו בכל מקרה עושים חשיבה בימים האלה על הנושא של אופן ההתנהלות מול ועדת הזכאות כדי לשפר ולייעל עד כמה שאפשר.

אני מאוד מקווה שהחשיבה הזו לא תיקח הרבה זמן כמו ההתחלה שלה שלקחה יותר מידי זמן. אנחנו כבר שנים בתוך הבעיה הזו.

שם, בבקשה.

ג'ומאנה מועלם, מנהלת מחלקת רווחה ביישוב עיילבון בצפון. אני רק רציתי להתייחס לחסמים חשובים לטיפול ושיקום משפחות, שזה כל נושא חשיפת המידע מעולם הפשע. אנשים מפחדים להגיע לשירותים ולקבל שירותים בגלל שיש אימה, אם אני אחשוף כל מידע שיכול לסכן אותי. גם העובד הסוציאלי לפעמים לא רוצה לדעת בשביל לא לסכן את עצמו. כל עוד שאין אכיפה ומנגנון ומיגור התופעה ברמה לאומית ותוכנית לאומית, גם השירות הסוציאלי חסר אונים מול תופעה כזאת. שירות סוציאלי לא יכול לעשות את זה לבד. תודה.

תודה, ג'ומעה. אני חייבת להגיד שאנחנו רק נגענו בבעיה. אני יודעת שיש עוד הרבה על מה לדבר.

עוד הערה. בשביל לצמצם נזקים מציעים כמו רשות שיקום האסיר, רשות של עובדים סוציאליים ברמה ארצית שיטפלו בצל החוק, חוק נוער, חוק סדרי דין. כל עולם הפשיעה לא יהיה ברמת ישוב כי זה מסכן אותם. יש לנו הצעה כזאת ממנהלי רווחה בחברה הערבית. תודה.

אוקיי. אני אשמח לקבל לידיים שלי מסמך מסכם של התוכנית הזו. אולי נצליח באמת לקדם את זה. אני רק רוצה להגיד כמו שהתחלתי ואמרתי, שאנחנו רק נגענו בבעיה. לצערי הרב אנחנו רואים שהמדינה והשירותים הקיימים הם לא עונים על הצורך המאוד אקוטי ומאוד גדול שקיים בשטח בצל הפשיעה המשתוללת. הנושא הוא לא רק אכיפה, אלא הוא גם כן טיפול במי שנפגע. לא יכול להיות שההתמקדות היא רק בטיפול בנפגעי עבירות המתה. אני יודעת שאנשים, עולמם נחרב והם לא מתו, הם שרדו את הפגיעה, אבל הם לא מקבלים את הסיוע הנדרש במקרים האלה ועל זה צריך לחשוב. אנחנו נעשה מעקב ונרצה להרחיב את השירותים הקיימים. אני מבקשת ממשרד הרווחה לשלוח דיווח יותר מדויק גם בעניין כמה פניות? איזה סוג של שירותים מכל סל השירותים כל פנייה קיבלה? כמה קיבלו סיוע כספי? כמה קיבלו סיוע משפטי, וכמה עובדים סוציאליים עובדים בשני המרכזים האלה?

את זה אני יכולה להגיד לך עכשיו.

לא, לא, לא. תשלחו לנו שיהיה מתועד, שנוכל לעקוב אחר כך. אני חושבת שהגיע הזמן גם לחשוב על הרחבת עניין תוכניות הגנה לעדים, אבל גם לאנשי מקצוע שמעורבים, במיוחד עובדים סוציאליים שגם הם נכנסים למעגל הסכנה. צריך לחשוב על תוכנית מיוחדת להגן על העובדים הסוציאליים שעוסקים בנושא בחברה הערבית.

מציינים את המחסור המאוד קשה בצוותים המטפלים ברמה המקומית. אולי כדאי אחרי שנקבל מהפורום נייר עמדה בעניין ההצעה של להעביר את הטיפול לעניין הארצי. אני יודעת שבמשטרה הרבה פעמים יש תיקים מאוד מסובכים או של נשים שסובלות מאלימות במשפחה, שמעבירים את זה לרמה המחוזית או הארצית לטפל בזה כדי להרחיק את הסכנה מהעובדים המקומיים. אולי הגיע הזמן גם כן לחשוב בנושא הזה. בלי נייר עמדה לא נוכל לדון בפרטים.

אני מאוד מודה לכולם ומתנצלת על זה שזה היה כזה בלחץ, אבל אנחנו נעבור גם לוועדות. חייבים לסיים בגלל שגם פה יש עוד דיון שמתקיים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:01.