פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



71
ועדת החינוך, התרבות והספורט
03/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 393
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' באדר התשפ"ה (03 במרץ 2025), שעה 11:00

סקירת שר התרבות והספורט על פעילות משרדו, לפי סעיף 123 (ז)(1) לתקנון הכנסת

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
אביחי אברהם בוארון – מ"מ היו"ר
משה טור פז
משה סולומון
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
קטי קטרין שטרית

יונתן מישרקי
אחמד טיבי

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר
כפיר כהן - מנכ"ל, משרד התרבות והספורט

רבקה ברנשטיין - מנהלת תחום תקציבים, משרד התרבות והספורט

מורן מסיקה - ראשת מנהל ספורט, משרד התרבות והספורט

רן שפירא - ראש מנהל תרבות, משרד התרבות והספורט

דן חורין - יועץ משפטי, משרד התרבות והספורט

חן אביטן - ראש מטה ספורט, משרד התרבות והספורט

ילנה פרלמן - ראש מטה תרבות, משרד התרבות והספורט

יונתן עוז - ראש לשכת מנכ"ל, משרד התרבות והספורט

אמיר ברק - מנהל אגף ביטחון, משרד התרבות והספורט

חלי סממה פדידה - מנהלת אגף דוברות, משרד התרבות והספורט

עודד רביבי - מנכ"ל, אנו - מוזיאון העם היהודי

ליאור תמאם - אחראית היצירה המקורית, איגוד התסריטאים

מיה נאור - אחראית קידום היצירה, הפורום הדוקומנטרי בישראל

בת חן הוורדי וקשי - חברת הוועד המנהל, אגודת אמני ישראל א.מ.י

ניסים שלם - יו"ר נוער לאומי, יו"ר מועצת תנועות הנוער, ההסתדרות הלאומית

יאיר שלם - מזכ"ל הסתדרות עובדים לאומית

שמואל שטח - דור - המרכז לחינוך דתי

יוסף מיכאל - מנהל פנימיית אורט נתניה

יהודה כהן - מנכ"ל, תמ"י

דוד קריבושי - מנכ"ל, קרן שמש

עזרא סולימן - מנכ"ל, עמותת עז"ית

רוית זיצר - יו"ר, איגוד מנהלי הספריות הציבוריות

מיכל גאולה - מ"מ יו"ר, המועצה לספריות ציבוריות

אורה חכם - יו"ר, פורום ציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך

איילת קציר - יו"ר, תנועת מובילי חינוך

רווית אקשטיין - ממובילות החזית לשוויון בחינוך

נרקיס אלה - פורום אימהות הלוחמים

אבישי אדרי - חבר קיבוץ נחל עוז, מועצת אוקטובר

איתן צור - אח של סרן אמיר צור ז"ל שנפל בקרב

טל קופרשטיין - אבא של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

אורה רובינשטיין - דודתו של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

ברק עוז - בן דודו של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן שחטוף בעזה

שמעון אור - דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה

מיכאל מור - דוד של איתן מור שחטוף בעזה

אלי מור - דוד של איתן מור שחטוף בעזה

אתי דנן

נועם כהן, חבר תרגומים



‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סקירת שר התרבות והספורט על פעילות משרדו   
לפי סעיף 123 (ז)(1) לתקנון הכנסת

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ג' באדר התשפ"ה, 3 במרץ 2025, הנושא – סקירת שר התרבות והספורט על פעילות משרדו, לפי סעיף 123 (ז)(1) לתקנון הכנסת. השר בדרכו, הוא תכף יגיע.

אבישי אדרי, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב. קוראים לי אבישי אדרי, אני חבר קיבוץ נחל עוז, אני כאן מטעם מועצת אוקטובר. בשבוע שעבר כינסו את הקהילה שלי פעמיים, פעם אחת להצגת התחקיר הצבאי על הטבח שקרה אצלנו בקיבוץ, ובפעם השנייה כדי להביא לקבורה את החבר שלנו, צחי עידן, שנחטף מהבית שלו אחרי שראה את הבת שלו מעיין נרצחת לנגד עיניו. צחי נלקח ביחד עם עמרי מירן, הם נגררו אל הרצועה על ידי מחבלים כשהם מושפלים והמומים ונחטפו חיים. הם הוחזקו שם חיים למשך תקופה, לצערנו, צחי לא שרד את השבי. עמרי מירן עדיין שם, הוא בחיים, הוא נמצא שם בעינוי מתמשך ובסכנת חיים יום-יומית והוא מחכה שאנחנו נציל אותו משם ונחזיר אותו לזרועות הבנות שלו ואשתו. האירוע הזה היה אירוע קשה.

להצגת התחקיר הצבאי נכנסתי בלי לדעת למה לצפות ויצאתי משם עם הרבה מאוד תקווה. ראיתי שם מופת של מנהיגות, של ירידה לפרטים, של כנות, של לקיחת אחריות. את דברי הפתיחה נשא האלוף דן גולדפוס, והוא פתח את הדברים שלו בהתנצלות בפני הקהילה, הוא הכה על חטא על הקונספציה ועל היוהרה שהייתה לפני המלחמה, הוא הביע את הבושה על הכישלון בהגנה עלינו. אני יצאתי משם כאשר האירוע הזה היה מבחינתי אבן דרך משמעותית בהחזרת האמון שלי במדינה, ואבן דרך משמעותית ביכולת שלי לחזור הביתה עם הילדים שלי ולהמשיך לגדל אותם שם, במקום שבו נמצא הבית שלנו, בו נמצאים האנשים שאנחנו אוהבים והחלומות שלנו.

שמעתי שם איך 11 לוחמי הימ"ס שהיו אצלנו בשכונה נלחמו בעשרות מחבלים שפשטו על הרחוב שלי, לבד, ביחד עם קומץ מאנשי כיתת הכוננות, בלי שום עזרה, במשך שעות בלי תגבורת. שמעתי על מחלקת הצלפים של גולני והטנק של דניאל פרץ עם הצוות שלו שהתמקמו בהגנה על הקיבוץ ועמדו כמו חומה בין התינוקות והילדים של קיבוץ נחל עוז לבין המחבלים שהסתערו עלינו מהרצועה. וזה הסיפור של 7 באוקטובר. מי שהוציא אותנו מהיום הזה אלה האנשים שבקצה, אלה האזרחים, אלה הלוחמים, החיילים והשוטרים שפעלו בלי פקודה ובלי תוכנית, פשוט הסתערו אל האש בגלל שזה מה שהלב שלהם, לשם הוא הוביל אותם.

כשהאלוף דן גולדפוס סיים את התקופה שלו ברצועה בלחימה, הוא נשא נאום בפני הלוחמים שלו והוא קרא משם להנהגה בישראל להיות ראויה לאותם לוחמים. דן גולדפוס ננזף על הנאום הזה, נטען שהקריאה שלו הייתה בגדר קריאה פוליטית שהייתה לא במקומה. במקום שבו הקריאה להנהגה להיות ראויה ללוחמים שלה נחשבת לקריאה פוליטית, אין פלא שהקריאה הבסיסית והיסודית והפשוטה להקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי לשון החוק עם כל הסמכויות, ועדה עם מנדט רחב שתחקור את הכול ואת כולם עשרות שנים אחורה, אין פלא שהקריאה הזאת גם היא נתקלת בטענות דומות כאילו מדובר בקריאה פוליטית.

מי שהיה שם עבורנו ביום ההוא בממ"ד, עבורי, עבור אשתי וארבעת הילדים הקטנים שלי היו אזרחי מדינת ישראל. בזמן שכל המערכות כשלו ונעלמו, הם היו שם גם עבורנו חודשים אחר כך מול הכשל המערכתי הטוטאלי שהיה גם בטיפול בנו אחרי שנחלצנו מהממ"ד. אני כאן כדי להדהד את אותה קריאה, תהיו ראויים לעם הזה. יש כאן עם מדהים שמנצח את המלחמה הזאת במו ידיו, תהיו ראויים לו. לעם הזה מגיעה אחריות, מגיע לו לגלות את התשובות השלמות למה שקרה שם, מגיע לו הביטחון, מגיעה לו הפקת הלקחים וההטמעה שלהם, מגיע לו הריפוי לפצע הפתוח הזה של 7 באוקטובר.

הדבר הזה יושג אך ורק בעזרת הקמת ועדת חקירה ממלכתית על פי לשון החוק. כל דבר אחר מקים חשד כבד לניסיונות התחמקות, טיוח, והטייה פוליטית של מסקנות הוועדה. זאת הדרישה שלנו ואני חושב שזה דבר שהוא לחלוטין יסודי ומתבקש והגיע כבר הזמן ממזמן כי אנחנו רוצים לחזור הביתה, ולא נוכל לחזור לשם בבטחה מבלי שהדבר הזה יקרה. תודה.

איתן צור, בבקשה.

שלום לכולם, לי קוראים איתן צור, ב-7 באוקטובר איבדתי את אחי, את סרן אמיר צור, שנלחם בכפר עזה. הוא יצא לשם עם כוח של סיירת מטכ"ל בבוקר ונפל שם יחד עם ארבעה אנשים מרקעים שונים, ככה כמו שאנחנו יושבים, אחת, שתיים, שלוש, ארבעה אנשים.

לצערי הרב, יצאתי מהתחקיר על כפר עזה, בניגוד למה שאמר פה חבר שלי אבישי, בתחושה שזו דוגמה ומופת לאיך תחקיר צבאי לא צריך להתקיים. זו דוגמה ומופת לתחושה שהאמת לא נכנסה לחדר, אולי שברירים שלה. אבל באופן הכי ישיר והכי כנה, דברים שקשורים למות של אחי, האמת הולכת מסביב לנקודה. אני לא יודע אם זה בכוונה או ברשלנות, אבל התחושה היא קשה ביותר. אני נמצא כאן מטעם מועצת אוקטובר בבקשה מפורשת וחד משמעית מחברי הכנסת, מהקואליציה, לעשות כל מה שהם יכולים לעשות כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית כלשונה בחוק, נקודה. אנחנו עדיין ב-7 באוקטובר, מבחינתי זה היה אתמול.

אין מבחינתי כל תוקף, אני מבין שיש פה רצון היום לדבר על סקירת הפעולות של המשרד, אני לא מצליח להבין איך אפשר לדבר את הדברים האלה, איזה תוקף יש לשיח חינוכי כשהפעולה הכי אלמנטרית ביחס לאסון הכי גדול שהיה לנו מאז קום המדינה מטושטשת? איך אפשר לדבר שוטף או אילו שהן פעולות שקשורות למנהיגות כשהדבר הזה כל כך פתוח? למי יש קשב לדברים אחרים כשהדבר הזה, נזרק רימון עשן כאן כדי שהוא לא יהיה נגוע? אין תוקף לשום שיחה חינוכית שמתקיימת כשההנהגה שלנו כושלת בנקודה הכי כואבת הזאת ומראה אפס מנהיגות ולא לוקחת אחריות.

לוקחת אחריות זה לא אומר להתפטר, זה לא אומר שצריך ראשים על הצלחת, זה אומר שהיא פותחת את הדלת ומזמינה את האפשרות לבדוק את האמת. תבדקו את כל מי שצריך, כולם. את הצבא חד משמעית, את המדיניות חד משמעית, את התקשורת, את בתי המשפט, את כולם. אבל אין שום תוקף למקום הזה או לשיח חינוכי בלי שבודקים איך הגענו לשבר הזה שאנחנו נמצאים בו באופן הכי חי 500 פלוס ימים, בוקר-בוקר, לילה-לילה הולכים לישון עם המחשבות על האירוע הזה, ועולם כמנהגו נוהג, הולכים לדבר על דברים אחרים. זה פשוט בלתי נתפס ובלתי נסבל ובלתי נסלח.

אני לא רוצה ללכת לאזורים של מה יגידו, מה תגיד ההיסטוריה ותלמידי ישראל וכולי וכולי, אבל זה כל כך בולט שיש כאן אפס, אפס, אפס, כישלון חינוכי מנהיגותי כשלא לוקחים אחריות ואי אפשר ללכת לאזורים שהם לא נוחים, שהם לא מחמיאים. זו שיחה חינוכית. אני מתעסק בחינוך מאז שאני זוכר את עצמי, 20 שנה ברצף, זה עולם התוכן שלי. זה חינוך, ללכת לאזורים שלא נוחים, להראות גדלות באזור שלא נוח להיות בו, לתת השראה לילדים באזורים שהם לא מחמיאים, להגיד: אוקיי, טעינו, אנחנו מנסים לתקן. כשהדלת שמה נעולה, אי אפשר לדבר חינוך, זו שיחה שהיא עקרה לחלוטין. הכול קורס לתוך הבור השחור הזה.

אני מבין שיש כאן משפחות של חטופים בחדר והלב שלי איתן באופן הכי מלא והדבר הזה הולך יד ביד עם השיחה שאנחנו מבקשים לקיים. אבל כשרוצים לסקור את הפעולות של המשרד, אני סקרן לשמוע אם יש התייחסות בפעולות של המשרד לדברים האלה. תודה רבה.

תודה איתן. טל קופרשטיין, בבקשה.

האם אפשר לחכות לשר שיגיע, שטל ידבר כשהשר יהיה נוכח?

ברק עוז.

אנחנו כולנו רוצים לחכות.

הוא לא נכנס בגלל שאתם פה.

אורה?

אנחנו נחכה לשר.

מיכל?

אולי אפשר בינתיים להקרין את הסרטון? אני יודעת שכבר צפית בו, אני יודעת את זה, אבל אולי הנוכחים והנוכחות.

אני חושב שכל מי שפה בחדר צפה בו, מיותר. אני אכבד את בקשתך אבל - - -

פיזית, המקום שבסוף מביאים אתכם אליו אחרי ההליכה הזאת, בתוך ההריסות, איך הוא נראה?

אתה יורד בפיר נוראי שסוגר עליך, אתה לא מאמין שתשרוד את הלילה הראשון שם.

למה?

אתה 50 מטר מתחת לאדמה, התנאים הסניטריים שם פשוט נוראיים, אתה מתקלח בסופו של דבר פעם בחודש עם בקבוק מים, עם חצי דלי של מים קרים, זאת המקלחת.

כל התקופה.

כל התקופה, פעם בחודש מקלחת.

בשלב הזה אזוקים?

שרשראות הרגליים לא עוזבות אותי מהיום שאני בעזה ועד היום האחרון.

כל הזמן?

כל הזמן הזה. אני זכיתי בתענוג הזה, יש כאלה שהיו חלק מהזמן, אני שנה וארבעה חודשים אזוק ברגליים עם שרשראות שעוטפות אותי, עם מנעולים מאוד מאוד כבדים שקורעים לך את הבשר. כל צעד שאתה עושה, צעד, אם אפשר לקרוא לזה צעד, יש בערך 15 ס"מ רווח בין הרגליים, אתה הולך ככה, כל צעד שלך הוא לא יותר מ-10 ס"מ, כשאתה הולך לשירותים שנמצאים 20 או 30 מטר, לוקח לך בערך כמה דקות להגיע לשירותים.

וגם שם לא מורידים לך את זה.

מה פתאום? אין.

לא לילה, לא יום.

לא לילה, לא יום, הכול, אתה ישן עם זה, אתה קם עם זה, אתה מתפלל עם זה, אתה מתאמן עם זה כשאתה עוד אוכל יותר מפיתה וחצי ליום. אתה כבר לא שם לב לפצעים שיש לך סביב הרגליים ולצלקות מהדבר הזה, זה כבר לא מטריד אותך באיזשהו שלב. הכאבים, אתה כבר עוזב אותם ואתה מתעסק כבר בדברים היותר רציניים כמו אוכל.

כי אוכל זה היה דאגה יותר גדולה?

אילנה, את יודעת מה זה לפתוח מקרר? שאנשים יחשבו טוב-טוב בבית כשהם פותחים מקרר, זה עולם ומלואו. זה עולם ומלואו לפתוח מקרר. המושג הזה בכלל של אדם חופשי שיכול לקחת משם פרי או ירק או ביצה או מים, פרוסת לחם. על זה אתה חולם כל יום. לא אכפת לך מהמכות שאתה חוטף, ואתה חוטף מכות, ושוברים לי צלעות. לא אכפת לי, תן לי עוד חצי פיתה.

אפשר להסביר את התחושה של הרעב? מה זה?

אי אפשר.

זה הבטן שנדבקת לגב?

בטן שנדבקת לגב, אבל אתה כבר רואה את הבטן שלך ממש נכנסת פנימה באיזשהו שלב, אתה לא מאמין שזה קורה לגוף שלך.

בתקופות הגרועות זה אומר שמה אוכלים?

בתקופות הגרועות אוכלים פעם ביום קערת פסטה.

וזה האוכל לכל היום.

שזה 250-300 קלוריות.

ליום.

ליום, שזה עשירית ממה שאני צריך. ואם זה קורה יום, יומיים, זה לא נורא. במשך חצי שנה אנחנו אוכלים את הכמויות האלה, חצי שנה, יום-יום. כשאתה מבקש עוד משהו ופתאום זורקים עליך איזה תמר יבש, זה נראה לך כמו הארוחה הכי טובה בעולם.

טל, בבקשה.

אני אבא של בר, בן 22 מחולון. לפני חמש שנים נפצעתי בתאונת דרכים בשעה שהתנדבתי באיחוד הצלה בדרך להציל חיים של ילדה בת ארבע. אחרי התאונה עברתי שבעה ניתוחים, ובניתוח האחרון קיבלתי אירוע מוחי, מאז לא דיברתי ולא הלכתי ואני סיעודי. מגיל 16 בר ניהל את העסק המשפחתי, הוא עבר לגור אצל ההורים שלי כדי שלמטפל שלי יהיה מקום לישון.

ב-7 באוקטובר הוא עבד בנובה. כשהגיעו המחבלים, בר סייע לפצועים, הוא נסע על ריינג'ר ארבע פעמים, יכל לברוח, אבל בחר לחזור לתופת. באחת הנסיעות לפטיש הוא שם חוסם עורקים על שני גבאי ואמר בטלפון לאבא שלה שלא להגיע לשם כי יש שם הרבה בלגן. בר לקח לאמבולנס הדמים את שני.

גילינו על חטיפתו של בר ב-11:00, כשפורסם סרטון הזוועה, ובו הוא אזוק בידיים וברגליים עם חוט קשור מסביב לצוואר. גם ברגע הזה בר צועק למחבלים את שמו ומבקש שיטפלו באלקנה בוחבוט הפצוע. זה בר, תמיד דואג לאחרים לפני שדואג לעצמו.

בשנה האחרונה אני עובד עם קלינאית תקשורת שלימדה אותי לדבר מחדש. היום אני יכול לשבת בכנסת ולספר לכם על בר.

תודה, טל. אורה, בבקשה.

אחרי ברק.

ברק, בבקשה.

שלום לכולם. לפני שאני אתחיל לדבר על בר, אני רוצה שקודם כול תראו מי זה אבא שלו ותבינו אילו ערכים בר קיבל ומאיפה הוא מגיע. בר הוא חבר הכי טוב שלי, זה בן אדם שאני והוא עברנו הכול ביחד, אין דבר שלא עשינו ביחד. אנחנו לא נפרדים, זו חברות של 24/7, כל היום, כל דבר, כל צורך.

בר הוא גיבור על מבחינתי, ככה אני תמיד מתאר אותו, ככה אני רואה אותו בחיים שלו עצמם וגם במסיבה. כמו ששמעתם, בר בגיל 16 כבר היה צריך לפרנס את הבית, היום ילדים בני 16 בקושי מדליקים את המחשב. לבר הייתה אחריות מאוד גדולה על הכתפיים שלו, ועם כל זה, בר תמיד חייך ומחייך ושמח ומאושר ויש לו את העיניים הכי טובות בעולם. וכמו שטל אמר, בר תמיד נוהג לעזור לכולם, לפני עצמו, הוא תמיד שם את עצמו במקום האחרון. וכל זה מתקשר לסיפור במסיבה.

בר הלך למסיבה להביא פרנסה הביתה, לא בשביל לחגוג או לעשות כיף. בר יכל להינצל מהמסיבה הזאת, הוא יצא ונכנס לאזור המסיבה מספר פעמים. הוא פתח נתיב מילוט לכל חוגגי המסיבה, הרבה, הרבה אנשים ניצלו בזכות בר, כמה מהם אפילו הגיעו אליי וסיפרו לי את הסיפור וכולם מספרים אותו דבר, אותו משפט, אותן מילים, כולם אומרים שהם חייבים לבר את החיים שלהם ושאם בר לא היה נמצא שם, הם לא היו נמצאים כאן.

בר לא פחד, ברגע שכולם נלחצו ולא ידעו מה לעשות, הוא הסביר לכולם בדיוק מה לעשות, חילק פקודות, פיזר את כולם ועשה את הכול בגבורה ובצורה שהיא באמת מדהימה. לי יש רק משאלה אחת ורק בקשה אחת, בשביל זה באנו לכאן, אני רוצה את בר בבית, אני רוצה את כל החטופים בבית, אני רוצה את כל החללים כבר. אותנו לא מעניינת המלחמה, אנחנו רוצים רק שכולם יחזרו הביתה, אחר כך הכול מבחינתנו. תודה רבה שהקשבתם לי.

אורה, בבקשה.

צוהריים טובים, חבר הכנסת יוסף טייב, השר מיקי. אני הדודה של בר, אחותו של טל שנמצא פה. אני באה ומספרת לכם את הסיפור כי הלוואי שטל היה בעצמו יכול להגיד את כל הדברים שהוא רוצה להגיד אבל הוא לא מסוגל להגיד ואני עזר כנגדו. היה לנו אות, אות חיים, היה לנו אות חיים כפי שאח של בר סיפר, לפני כשבוע. אות החיים הזה היה מאחד השבים שחזר וסיפר לנו. ואנחנו יודעים שהוא חי, השאלה היא איך הוא חי, איפה הוא חי, האם הוא בריא, האם הוא חולה, האם הוא פצוע, האם הוא רעב, האם הוא רואה אור יום.

התשובה לכך היא, ראיתם את אלי שרעבי, שמעתם את אלי שרעבי, שמעתם חטופים אחרים, וזה אותו דבר. הוא רעב, הוא במנהרות, כמו כולם, לא רואה אור יום, כמו כולם, האם הוא פצוע? אני לא יודעת. ראינו אותו כשהוא היה לא פצוע, אולי קצת חבול ביום הראשון, ב-7 באוקטובר, אבל מאז אנחנו לא יודעים כלום. הוא קרוב לוודאי נמצא ללא אוכל, לא מתרחץ, אני לא יודעת אם הוא כבול או לא כבול. אני יכולה לבוא ולהגיד שהמצב שלו הוא רע, כמו של כל החטופים החיים שנמצאים שם ונמצאים במנהרות.

אני יכולה לבוא ולהגיד לך, כבוד השר, שאח שלי מדמיין לעצמו את הבן שלו במצב הכי גרוע. ואני בטוחה בזה שכל אחד מכם שיושב פה, אם היה במצבנו, היה גם כן חושב את מה שאנחנו חושבים כרגע. וזה קשה, וזה קשה להתמודד עם זה כבר 14 חודשים וקשה לשמוע וקשה לראות ולשמוע את כל העדויות ולדעת שלנו חוץ מהכוח של הדיבור אין כוח נוסף, וקשה לנו להתמודד עם זה. קשה לנו להתמודד עם זה מכיוון שגם כן אנחנו שומעים חברי כנסת אחרים שאומרים דברים כל כך כואבים שאנחנו כמשפחות כבר לא מסוגלים להתמודד איתם ויודעים שכל האמירות האלה גם פוגעות באותם חטופים שנמצאים במנהרות. אנחנו משוועים לעזרה, אנחנו משוועים לזה שבר יחזור הביתה, כל החטופים יחזרו הביתה, וכל החללים.

ציפיתי בעסקה שהייתה עכשיו שבר יחזור הביתה. ציפיתי שביום ה-16 יתחילו לדבר על החזרה של כולם. התבדיתי. ציפיתי ביום ה-42 והתבדיתי. למרות שהתחושות הן קשות, היה איזשהו שביב של תקווה שזה יקרה, אבל היום אני יכולה להגיד שאין לי כבר שביב של תקווה ואני לא יודעת מה יהיה הלאה. אני גם אימא של חיילים מילואימניקים ששירתו ומשרתים כחיילי מילואים והצילו חיים במלחמה הזאת, כי הבן שלי הוא גם כן רופא והוא הציל חיים בעזה. והיום כשאני שומעת שחושבים על לחזור למלחמה, מה זה אומר? נלחמנו כבר כ-15 חודשים ולא השבנו את החטופים. וכל חייל שבא אליי היה תמיד בא ואומר לנו: "אנחנו נלחמים כדי להחזיר את החטופים", ולא החזירו. מבצעים לא החזירו את כל החטופים, החזירו מתי מעט. ואם כבר, הרגו, הרגו חטופים.

יש לנו כ-37 חטופים נרצחים, הרוגים. נשארו בשבי 59 חטופים, מתוכם 24 חיים, ביניהם בר, וחייבים להחזיר אותם, כי מלחמה לא תחזיר אותם, היא רק תרע את התנאים שלהם, היא רק תפגע בהם וגם כן תגרום לכך שהמצב שלהם, לחלקם אולי, אני מקווה מאוד שלא, מה שאני חושבת, זה יכול גם לפגוע בהם. אני לא רוצה שבר וכל מי שחי יחזור בארון, אני לא רוצה שהחללים שלנו, אנחנו לא נדע איפה הם נקברו. אני לא רוצה רון ארדים נוספים.

ואני פונה אליך כחבר בממשלה הזאת, ואני מבקשת ממך גם כאבא לילדים שתחזיר את בר מעזה, זה חשוב. אנחנו הופקרו ב-7 באוקטובר, אנחנו מופקרים מדי יום, כל יום מחדש, ועדיין ממשיכים. והתקווה היחידה של טל היא שבר יחזור, ועל זה הוא נלחם כמו כל המשפחה שלנו וכמו כל המשפחות של כל 59 החטופים. ורק אז תצאו למלחמה, תעשו את מה שצריך לעשות.

אני מבינה שכולם מדברים על ביטחון המדינה, אבל האם ביטחון המדינה יותר חשוב, שאפשר להשיג אותו כל הזמן, בכל שנייה, מאשר החטופים שאין להם זמן, אין להם זמן במנהרות? והדבר הכי חשוב הוא, גם הקטע שכולם מדברים על כך, על סלקציה, אוקיי, נחזיר עכשיו מחצית מהחטופים ובסוף נחזיר עוד מחצית, מי יקבע את הסלקציה? מי? ואם היא תיקבע, האם מי שישאר מאחור יחזור לבסוף? אני לא יודעת.

לכן אני פונה אליך, אדוני השר. נכון שאתה עוסק בספורט, בתרבות, אבל אתה חלק מהממשלה הזאת וכל חברי הכנסת, שאין פה, אני לא כל כך רואה הרבה, שתעשו את הכול כדי להחזיר את בר ואת כל החטופים הביתה. כי רק ככה נוכל לחנך את הילדים שלנו, אנחנו ככה מחנכים את הילדים שלנו לחיים פה במדינה הזאת. ולי חשוב שהילדים שלי ימשיכו לחיות פה. וכדי שהם ימשיכו לחיות פה, חשוב להחזיר את החטופים הביתה. ככה חינכתי אותם ואני אמשיך לחנך אותם ככה. תודה רבה.

למה בר בעזה?

השאלה שלו הייתה איך בר הגיע לעזה.

תענה. אתה, כן, אתה.

לצערנו, ב-7 באוקטובר ארגון הטרור חמאס פתח במלחמה הרצחנית הזאת וחטף את האזרחים שלנו, ביניהם גם את בר היקר. אנחנו מבינים באופן שאינו משתמע לשתי פנים את חשיבות החזרת כל החטופים הביתה, כולם מבינים שזה מה שיביא לשלמות של העם הזה, זה מה שיביא לאחדות בעם הזה.

ואיפה הוא? בעזה.

כי הוא נחטף על ידי ארגון הטרור חמאס.

אני חושב שעניין תחקירים - - -

חייבים פתרון.

אני יודע, חד משמעית. עניין התחקירים של מה היה ואיך היה, זה עוד יקרה בקרוב וכבר מתחיל לקרות עכשיו ויש הרבה באמת מה לבדוק. דבר אחד אני רוצה לומר. גם בחלק הראשון של העסקה וגם בחלק הזה אני תמכתי וקידמתי ואני רוצה שיהיו עסקאות חטופים.

מה זה עוזר לי?

אם יהיו עוד עסקאות, הבן יחזור, בעזרת השם.

נראה.

אני עושה כל מאמץ, ואני רוצה שהוא יחזור בכל מאודי, כמו שאני רוצה שכולם ישובו, כי זו אמירה שבעיניי היא סופר חשובה גם בעניין הלאומי, שאנחנו לא משאירים אף אחד מאחור. ארגון הטרור חמאס הוא ארגון טרור שמתעתע בכולנו, הוא פועל עם טרור פסיכולוגי בלתי פוסק שמן הסתם מאוד, מאוד מקשה על כולנו בתוך הסוגיה הזאת ותמיד זו בחירה בין רע לרע יתר. אני חושב שהיום יש סיבות - - -

למה הפסיקו אחרי שלב א'?

למה הפסיקו אחרי שלב א'?

כן.

משום שחמאס מתעקש ששלב ב' יכלול בתוכו את סיום המלחמה והישארותו בשלטון.

ואת זה ישראל לא יכולה להסכים.

ישראל מפסיקה את שלב א'.

לא, שלב א' הסתיים עד תום, אבל השלב השני, הוא טומן בחובו דרישה של חמאס שהמלחמה מסתיימת ושישראל יוצאת מרצועת עזה לחלוטין ושחמאס נשאר בשלטון. הדבר הזה לא יכול להיות מוסכם על ידי ישראל. באותה נשימה אני חושב שדווקא עם הממשל האמריקאי החדש בראשות הנשיא טראמפ יש היתכנות להשיג את המשימה הנעלה הזו להשיב את כל חטופינו הביתה. אני חושב שלחץ אמריקאי יחד עם השותפות יכול להביא לפריצת דרך שבה חמאס יחזיר את כל החטופים ובזה אני יודע שהממשלה שלנו עוסקת.

פדיון שבויים קודם לכל.

שחרור שבויים הוא חשוב מאין כמוהו וצריכים - - -

- - - לא כולם.

אני חושב שברור שטוב שנצליח לעשות עסקה עבור כולם, אבל אם נצליח לעשות עסקה עכשיו שגם חצי חוזרים, בעיניי זה לא דבר רע ולא דבר שכדאי בהכרח לוותר עליו כל כך מהר. זו הצעה שיש לה גם הרבה יתרונות כי אנחנו מחזירים לפחות חצי מהחטופים כבר עכשיו וכל אחד שאנחנו יכולים להציל, אנחנו צריכים לתפוס את זה בשתי ידיים ולהחזיר אותו הביתה.

אבל אני אומר שוב, הבחירה היא תמיד בחירה בין רע לרע יותר, ואנחנו תמיד מנסים לייצר את הפתרונות. עד רגע זה השבנו 196 חטופים, נשארו עוד 59, לא מוותרים על אף אחד, נמשיך לעשות הכול כדי להחזיר את כל אחד ואחת מהחטופים.

- - - המתים, מחזירים אותם?

אם אפשר להסביר לי מה השאלה, סליחה.

גם המתים.

חזרו גם לא מעט מתים, לצערי הרב, אדוני.

גם המתים חוזרים עכשיו.

אני מקווה שנחזיר כמה שיותר בחיים, ולצערי, גם מתים יחזרו לקבר ישראל שזה דבר חשוב בכל קנה מידה גם כן. אני אמשיך לעשות כל שיש ביכולתי.

אין לנו זמן לחטופים.

אין לי מחלוקת איתך, אדוני. אין זמן, נכון, כל דקה שחולפת היא לרעתם, ואם נחזור למלחמה, מצבם יהיה אפילו עוד יותר קשה, אבל זו האמת, צריך לומר אותה. אני לא מייפה את הדברים ואני אף פעם לא ברחתי גם מאחריות. ובשם כל מי שאני מכיר ובשם הממשלה, בשם מדינת ישראל, אני מבקש להתנצל על העובדה שהם כל כך הרבה זמן שם והם עדיין שם והם עדיין לא חזרו. אבל זו מציאות שאנחנו - - -

- - - ב-500 יום.

דבר בלתי אפשרי בכל קנה מידה והוא לא אנושי והוא לא סביר, בטח כשאתה מוחזק על ידי ארגוני טרור כאלו.

מיכל, בבקשה.

לעשות הסכם שחמאס לא יסרב.

לעשות הסכם שחמאס לא יכול לסרב לו.

למה אתה שותק? דבר.

אמרתי, אנחנו רוצים לעשות עוד פעימה ועוד השבה של עוד חטופים וגם פועלים לשם כך. נכון לרגע זה, ההתנגדות מגיעה מצד חמאס בשל ההתעקשות שלו להישאר ברצועת עזה כמי שמנהל אותה וכמי שממשיך להפנות נשק כנגד מדינת ישראל. ואני אומר פה בצורה הכי כנה, אני יודע שזה לא פשוט, ישראל לא תסכים להישארות חמאס ברצועת עזה, ישראל לא תסכים לחתום על ערבויות בין-לאומיות שגם מאפשרות לחמאס להישאר שם.

אין מחיר לחטופים.

יש מחיר, ועוד איך שיש, והמחיר הוא מחיר כואב. אני מאמין שבלחץ אמריקאי, יחד עם הלחץ שעכשיו אנחנו מפעילים גם בעניין הסיוע ההומניטרי סוף-סוף וגם בעניין הפסקת הכנסת הדלקים, ובהמשך גם באמצעות לחץ לא פשוט שחמאס יצטרך לחוות, יכול להיות שתהיה פריצת דרך שחמאס יסכים להשיב את החטופים מבלי שהוא נשאר ברצועת עזה כדי להמשיך לנהל אותה ולהמשיך לאיים על ישראל. זו האסטרטגיה הנוכחית.

יהיה מאוחר מדי. זה יהיה מאוחר מדי.

אני אמרתי ואני חוזר ואומר שאני מסכים שכל דקה שחולפת היא לא לטובת החטופים, זה ברור לנו, וברור לנו גם הסיכון. אנחנו מסתכלים על זה בראייה לאומית, בראייה של מדינת ישראל בכללותה, עם כל המטרות הביטחוניות שלה. וכן, להשיב חטופים ולמנוע מחמאס להישאר שמה אלו המטרות. נכון שלפעמים הן גם מתנגשות, אבל צריך לנסות למצוא את הדרך האסטרטגית כדי שאולי נשיג את שתיהן, אלה המטרות - - -

במצב שלי בר יגיע או לא?

נעשה הכול שהוא יחזור במהרה, בעזרת השם.

תודה.

תודה לך, אדוני.

מיכל, בבקשה.

שלום. שמי מיכל לביא, אני גיסתו של עמרי מירן ואחות של לישי לביא ודודה של רוני ועלמא. עמרי נחטף אל מול עיניהן, לישי, רוני, עלמא ועמרי היו בני ערובה במשך כמה שעות בנחל עוז, ובאותו יום לא באו להציל אותם. רוני נקרעה מזרועותיו של עמרי, היא ראתה את אביה נאזק והולך עם מחבלי החמאס, עם האנשים הרעים, לעזה. רוני זוכרת הכול. רוני הייתה בת שנתיים וחודשיים ורוני זוכרת הכול. היום היא בת שלוש וחצי, עלמא הייתה בת חצי שנה, עוד פחות מחודש היא חוגגת יום הולדת שנתיים.

עלמא מרגישה הכול, היא הייתה על לישי באותן שעות ארורות, במשך למעלה מעשר שעות לא חילצו אותן, מדינת ישראל לא הייתה שם, מדינת ישראל לא הצילה אותן ומדינת ישראל לא מצילה עכשיו את עמרי מירן, הגיס המתוק שלי, ועוד 58 חטופים וחטופות שאו נמקים בייסורי גיהנום או נרקבים באדמת אויב.

ויש לי שאלה אחת, אתה דיברת על שלמות האומה, על ביטחון ישראל, והשאלה היא איך אפשר לגדל ילדים וילדות שיש להם ידיעה ברורה שאם יחטפו, אולי לא ישובו? הם יודעים ויודעות את זה. הבן שלי, בן 11, יודע את זה שאבא של חבר טוב שלו נרצח בשבי החמאס והוא יודע שדוד שלו נמצא בייסורים בעזה. איך אפשר לחיות כאן?

שאלתך ברורה לי מאוד וגם אמרתי את זה בתחילת דבריי קודם, שאם לא נשיב את כל החטופים יהיה משבר אמון גדול בין העם לבין המדינה שצריכה באמת להראות שהיא עושה הכול כדי להשיב את כולם חזרה. אף אחד לא היה רוצה לדעת מחר בבוקר שכשהילד שלו יוצא לצבא לא בטוח שהוא יחזור, וזו משימה לאומית, להשיב את כולם, זה ברור.

איך זה מסתדר עם השיבה למלחמה, עם הדיבורים על השיבה למלחמה, עם הפרת ההסכם שנחתם על שלב א', שלב ב' ופתאום אין שלב ב'? איך זה מסתדר?

אמרתי, זה לפעמים מתנגש.

לא, אבל נחתם הסכם, נחתם הסכם שלב א', שלב ב'.

שלב ב' היה הסכם מסגרת, הוא לא היה הסכם - - -

נכון, אנחנו לא חשופים להסכמים, אבל אנחנו, אנחנו כעם, כעם, לא כמשפחות, כי הרבה פעמים שואלים אותנו, מה אתם יודעים? כאילו אנחנו יודעים יותר, לא, אנחנו לא יודעים יותר.

גם אני לא יודע כל כך הרבה.

אוקיי, אבל אתה מקבל החלטות, איך יכול להיות שאתה מקבל החלטות ואתה לא יכול - - -

חבר קבינט - - - אבל - - -

אתה, יש לך אצבע, נכון?

נכון.

איך יכול להיות שאתה מצביע על משהו שאתה לא יודע?

אני יודע דבר אחד, וזה אני יכול להגיד מה אני יודע, שההסכם השני הוא היה הסכם שיש בו יותר תנאים שהם מסגרת, ולאו דווקא רזולוציה פנימית. בתוך המסגרת הזאת לא היה סיכום מול ארגון הטרור חמאס שהוא נשאר ברצועת עזה להמשיך לשלוט בה ולהמשיך להפנות נשק כנגד ישראל, ועכשיו חמאס מתעקש על העיקרון הזה וזו המחלוקת שיש כאן.

אני מבינה את המחלוקת, אבל איך תהיה מדינת ישראל, ובאמת, אני מבינה שיש לכם פה עניינים של תרבות, אני באה מהתחום הזה, אני קולנוענית, אבל שום דבר - - -

הם יכולים לחכות עם העניינים האלה, זה עניין יותר חשוב.

בוודאי שזה עניין יותר חשוב.

הרבה יותר.

אבל זה שאתה אומר את זה, אתה יודע, יש מילים ויש מעשים. זה לא בא לידי ביטוי במעשים.

אני חושב שאם היית בודקת, גם בשלב הראשון וגם בשלב השני אני הראשון שיצאתי ותמכתי בעסקה וקידמתי אותה.

מעשים, הם באים לידי ביטוי.

וגם אפילו חברים בממשלה שהתנגדו, שכנעתי חלק גם להצביע בעד וגם אמרתי שצריך להצביע בעד העסקה ואני הייתי מהראשונים. כך שבעניין הזה את באמת מדברת עם אדם שהיה מאוד דומיננטי בהקשר של העסקאות.

אבל אתה מייצג מדינה, השר, אתה מייצג מדינה, אתה לא מייצג את עצמך.

נכון.

אתה קובע מדיניות.

נכון.

ואם אין לך השפעה, באמת לא ברור לי מה תפקידך בתוך המערכת הזאת.

עולם ציבורי מורכב אנחנו חיים.

נכון.

לך הביתה.

אבל יש פה משהו ברור.

תלך הביתה.

העם יחליט. מה שהעם יחליט - - -

העם החליט.

בדמוקרטיה זה כך עובד, אדוני, אתה צודק, העם מחליט מי נשאר ומי הולך. ואם העם יחליט שאני צריך ללכת הביתה, אני אעשה את זה באהבה גדולה ובהכנעה ובהבנה.

נראה.

העם החליט להחזיר את - - -

אנה, את לא חלק ממשפחות החטופים. מה אלה ההתפרצויות האלה? אני מכיל אבל יש - - -.

אני אגיד משהו אחרון. יש סדר עדיפות, אם החטופים, לא נשיב אותם, לא תהיה מדינת ישראל, וזה משהו שהוא אמור להיות ברור, חקוק. כי אי אפשר לחיות במדינה שאם תיחטף, לא תשוב או שתירצח.

אין מחלוקת.

לא, יש מחלוקת, כי יש פה סדר עדיפות. מה שאתה אומר זה שקודם נמוטט את חמאס. כי אם זה מתנגש, אין פה התנגשות, יש הצלה עכשיו. יש פה משהו עליון, והמשהו העליון הוא הצלה עכשיו ומיטוט החמאס אחר כך.

196 חטופים כבר חזרו.

59 נמקים ונרקבים.

זה לא אומר שמישהו ויתר עליהם. אבל אני רק רוצה להבהיר.

זה 16 חודשים, 514 ימים, 514 ימים הם נמקים ונרקבים.

אני רוצה שתקשיבי למשהו.

זה שהושבו, וחוץ מזה ש-37 נרצחו או נהרגו.

אנחנו במלחמה.

באמת? לא שמתי לב, כי אני גרה 3 קילומטר מהגיהינום כל חיי.

אנחנו במלחמה קשה ועקובה מדם מול ארגון הטרור השני בגודלו בעולם - - -

בוא ניקח אחריות על עצמנו.

וגם מול ארגון הטרור הגדול ביותר בעולם, שזה חיזבאללה, שכרגע המלחמה שככה קצת, אבל אנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה.

בוא ניקח אחריות על עצמנו ועל דרכי הפעילות שלנו וסליחה שאני נכנסת לדבריך.

אין בעיה, אני מכבד אותך.

בוא ניקח אחריות עלינו. אני מודה לך שהאצבע שלך היא האצבע שמורה על הצלת חיים.

היא אצבע אחת.

היא אצבע אחת והיא חשובה.

נכון, ואני אמרתי שהאצבע הזו תמיד תמכה בלהביא חטופים הביתה, תמיד.

היא חשובה, היא לא מספיקה. וכמו שטל שאל, איך זה עוזר לבר? איך זה עוזר לעמרי? איך זה עוזר לכל 59 החטופים והחטופות?

זה עזר ל-196 חטופים ואני מקווה שזה יעזור גם ל-59 הללו.

איך? אתה אומר שחוזרים למלחמה.

אני עונה לך, גברתי. זה עזר ל-196 חטופים שחזרו.

מעולה.

ואני מקווה שזה יעזור גם ל-59 הללו.

מעולה. וזה לא עזר ל-37 שנרצחו בזמן הזה כי מדינת ישראל החליטה שלא להחליט.

תגן על החיים וגם על החטופים כולם.

נכון, לא נוותר על אף אחד, רוצים להחזיר את כולם.

תודה.

שמעון, בבקשה.

השם שלי הוא שמעון אור, אני דוד של אבינתן. תמיד אני אומר, אני מגיע בשמו של אחי התאום, ירון, שקשה לו להגיע לפה. אני אומר את האמת, היינו אצלך, השר, אתמול, מבחינתי שיחה מאוד קשה, בטח שמת לב.

כן, אתה יכול גם לשתף מה היה תוכן השיחה.

אני אשתף. גם אמרת לי וגם אני אנסה לעשות את זה בכוחי הדל, אתה שר, אני אדם פשוט, להשתמש באמצעי הציבורי הזה כדי להגיד את הדברים הקשים שהיו בינינו.

בכבוד.

אני רואה בעסקת וויטקוף ולמעשה בתפיסה האסטרטגית שעומדת מאחוריה עסקת מוות לא מוסרית. הסברתי את זה לך ואני גם אגיד את זה לכולם. השר אמר לי שמבחינתו, אם אפשר יהיה לאלץ את חמאס ללכת לעסקת וויטקוף, כלומר חצי ואחר כך חצי של החצי ואחר כך שוב פעם חצי של החצי, עד כמה שאפשר, השר יתמוך במהלך הזה.

אמת ויציב.

לי ברור, כמו שברור למרבית האזרחים במדינת ישראל, שחמאס לא יוותר על חלק ארי מהחטופים מסיבה פשוטה, זאת למעשה תעודת הביטוח של הקיום שלו. ברגע שהוא מוותר, אנחנו מקריאים את המשפט: "בואו נחזיר את כל החטופים ואחרי כן נטפל בהם". את המשפט הזה חמאס יודע גם בלי להיות בתקשורת הישראלית, ולכן ישאיר חלק מהחטופים. והטענה שלי אליך, ושגם אמרתי אותה ואני אומר אותה פה בציבור - - -

אני גם אשיב.

בסדר גמור. שזאת למעשה עסקת רצח לא מוסרית בעליל. לא מוסרית בעליל כי מדינת ישראל לא יכולה להביא חטופים, בין אם מעט, בין אם יותר, כאשר היא בצורה מודעת, מודעת, יודעת שחלק מהחטופים לא יחזרו, לא יחזרו. הדמיון שאחר כך נמצא את הפתרון איך להחזיר את השאר זה פתרון הזוי שלא יתקיים, ואני אסביר גם למה, ואני אומר את הכול על השולחן.

כשאנחנו הולכים ועושים עסקים עם החמאס, אנחנו מחזקים את המטרות ואת המשילות שלהם במקום, אבל גם את זה אנחנו יודעים. זה לא במקרה הם הסכימו להחזיר את 33 החטופים, הם קיבלו בשביל זה משהו, והמשהו הזה מחזק אותם ואת החלום שלהם ואת החזון שלהם. כל דקה או כל עסקה שמחזירה מעט מן החטופים קוברת את השאר כי היא מחזקת את החמאס.

מה אדוני מציע?

אני קודם כול אסגור את הנקודה הזאת. יש כאן נקודה לא מוסרית כשהיא לא מוסרית לא רק לגבי החטופים, היא גם לגבי החיילים שמתו, גם לגבי המשפחות שנרצחו להם היקירים והמחבלים יוצאים החוצה, וגם כלפי מי שהולך להירצח על ידי אותם מחבלים. ואתה יודע כמוני, כמוני, שבסופו של דבר לא יהיה אפשר לשלוט על כל המחבלים האלה שיצאו החוצה. ארבעת האוטובוסים האלה הוכחה. אני לא יודע אם אתה ירושלמי, אתה ירושלמי?

לא, אני מקריית גת.

אני ירושלמי. שנות 2000, אני ידעתי שהילדים שלי יוצאים באוטובוס, לא בטוח שהם חוזרים, אני פחדתי מזה. זוכרים את 18 פעמיים ועוד אוטובוסים נוספים? אי אפשר לשלוט בזה. רונן בר לא חזה את ארבעת האוטובוסים האלה שהתפוצצו. זו מערכת לא מוסרית לכל אורך הדרך. הטענה שלי, קודם כול לא עושים מעשה לא מוסרי. האם יש אלטרנטיבה?

מה ההצעה של אדוני?

יש אלטרנטיבה? כן. אלטרנטיבה מסוכנת? מסוכנת. יכולה לפגוע? יכולה.

מה האלטרנטיבה?

האלטרנטיבה היא אולטימטום של טראמפ, אבל לא במילים גדולות. ללכת - - -

ואם חמאס יסרב?

הוא יסרב.

מה יקרה אז? נחזור להילחם בעיניך. בעיניך צריך לחזור להילחם מיד?

הוא יסרב. לא, רק שנייה, מלחמה זו מילה גדולה מדי.

יש עוד הרבה כלים.

רק שנייה. זו מילה גדולה מדי. לחץ צבאי לא מחזיר חטופים.

מה הפתרון?

הפתרון הוא, כשאנחנו מדברים אולטימטום, להתחיל להרחיב, להרחיב פרימטר, להרחיב ציר פילדלפי, להרחיב ציר נצרים. כשאני אומר להרחיב, המשפט שאומר, אם אתם לא מחזירים את החטופים, לא יהיה - - -

ואם חמאס יורה טילים, מה עושים?

שנייה. אם אתם לא מחזירים את החטופים, לא יהיה לעזתים לאיפה לחזור.

אני אשיב לך.

שנייה, אני גומר את העניין, בכוונה, כי זה מורכב.

אני חייב לבקש שאני אוכל להגיד את הדברים שלי. זו פעולה מורכבת, זה לא שהולכים עכשיו להפציץ את כל עזה, זו שטות, זה לא יביא כלום. אבל כשפוגעים והם יודעים באולטימטום שלא יהיה לעזתים לאן לחזור והאלטרנטיבה היחידה היא מסדרון מילוט שלהם וחלום שלהם לפעם הבאה שהם ילכו לעשות את החלום שלהם, לווקף, לעולם הקודש שלהם, לחזור לפה, על כולם. אני מדבר פה על מערכת מורכבת, שליטה אזרחית.

אתה מסכן את החיים של החטופים.

אבל אני רוצה, אני כיבדתי אותו במשך שעה, זה לא יכול להיות ככה.

זה ויכוח מיותר. זה לא טוב, ויכוח בין המשפחות.

לא, אין ויכוח.

אנחנו מדברים פה על שליטה אזרחית וצבאית על עזה בלי דיבורים גדולים. עכשיו תראה, יש בזה משהו אחד מוסרי, שהוא הולך על כל החטופים והוא נותן להם את האולטימטום שיש להם בו הרבה מה להפסיד. אל תחכה שהם יתעצמו ואז אבינתן ועוד 59 חטופים יאבדו את החיים שלהם.

אני אשיב לך אדוני.

רק שנייה, אני רוצה לסיים ואני אתן לך להשיב. אני חושב שהפעולה שאתה היום מאמין בה, יש בה המון פחדנות. היא הולכת בדרך הקלה שאולי אנשים אוהבים לראות, אבל יש פה ירח או החלק האפל, ואני אומר לך, אסור לנו מבחינה מוסרית ללכת לחלק האפל הזה.

טוב, אני אשיב.

תודה. דרך אגב, אני מעריך מאוד שאתה משיב.

אני משיב ואני אשיב לכולם ואני לא חומק מאחריות ולא חומק משאלות קשות. ואתמול הייתה לנו פגישה, כמו שתיארת, לא פשוטה, שבה היה בינינו ויכוח. אתה אמרת שאני טועה בעמדה שלי שצריך לפחות להחזיר עכשיו חצי אם אפשר וכמה שיותר והגישה שלך הייתה שדווקא אולי לחזור לאולטימטומים ויכול להיות אפילו למלחמה, ואני אומר לא.

אני אומר, אם יש אפשרות לעשות עכשיו עסקה שחצי מהחטופים חוזרים, צריך לעשות אותה. ואם אפשר להחזיר אחר כך עוד חצי מהחצי, צריך לעשות אותה, ועוד חצי מהחצי של החצי כדי להשיב כמה שיותר בחיים, זו העמדה שלי, למה? כי בסוף יש דבר אחד מרכזי שעליו ישראל לא מוותרת, זה שחמאס לא ישאר ברצועת עזה ולא ימשיך לשלוט ברצועת עזה. זה עיקרון שאני חד משמעית תומך בעמדה הזו, שהם לא יכולים להישאר שם, לשלוט ברצועה ולהמשיך להפנות נשק כנגד ישראל. אבל בזמן הזה, עד להכרעת חמאס, אם אני יכול להחזיר חיים ומתים הביתה, אני רוצה לעשות את זה. ולכן, עמדת וויטקוף היא עמדה שאני אתמוך בה אם היא תתקבל על ידי חמאס.

ככה עשו היהודים בגטו ורשה, איך אתה עושה כזה דבר? הם אמרו, בואו נעשה עסקה עם השטן כדי להציל מעט יהודים. זה לא מוסרי.

לא.

על הגוף של אבינתן.

לא, זה לא על הגופה שלו, חלילה, זה לא נכון.

אבל אני לא סיפרתי לך אתמול, אני אספר לך היום. היום מפרסמים את התמונות של החטופים, אתה יודע שאבי נתן צבוע בצבע אפור? אתה מבין למה?

אני יודע את זה.

כי אני לא נכנסתי למשחק הזה של להראות אות חיים. היום כל משפחות החטופים מנסות לקדם את היקר שלהן כי הן יודעות והן אומרות כל מיני דברים רפואיים וכולי כי הן יודעות שמי שלא יציל את היקר, האחרון בתור לא יחזור. זה לא מוסרי.

השר, זה לא מוסרי. אתה מקשיב למה שאני אומר?

אני מקשיב. אני אומר לך שהמוסריות, היא באה לידי ביטוי בכמה אנשים הצלת, לא בכמה אנשים הפקרת.

מה?

רגע, זה בדיוק מה שאני אומר.

אתה חייב להסתכל על כל התמונה. מה פתאום?

צריך להציל כמה שיותר.

אנחנו לא יהודים בוורשה. אתה חייב להסתכל על כל התמונה.

אני עונה לך. להציל כמה שיותר זו חובתנו, אבל יש עיקרון מנחה שבגינו אנחנו שומרים על התמונה הכוללת כמו שאתה מתאר. זה שחמאס לא ישלוט ברצועת עזה ולא יפנה נשק נגד ישראל.

לא זה העיקרון המנחה, יש עיקרון מנחה קודם.

זה עיקרון מנחה ששומר על ביטחון המדינה.

יש עיקרון מנחה קודם שאתה יכול לעשות אולטימטום למערכת רצח. אתה לא מעלה בדעתך שאולטימטום יכול ליצור - - - אתה לא מעלה בדעתך אפילו.

אני אומר דבר אחד, יש אולטימטום ברור היום לחמאס.

מה, ההומניטרי?

גם, והכנסת דלקים, אלו אולטימטומים לא פשוטים לחמאס שהם צריכים להתמודד גם עם האוכלוסייה האזרחית שם, שממחר בבוקר יהיה לה פחות אוכל ופחות דלק. ואחר כך, דרך אגב, זה גם יכול לעבור לשלב הבא, לשלב הלחימה, יש הרבה אולטימטומים.

מתי? יש להם מאגרים לחמישה חודשים.

יש לחץ אמריקאי מאוד, מאוד חזק.

פדיון שבויים קודם לכל.

אני מבין ואני אגיד לכם מה לי קשה עכשיו. אני לא רוצה להיות זה שעכשיו עומד בין המשפחות שמתווכחות ביניהן על מה נכון לעשות.

לא, מה פתאום? אתה לא עומד.

אני לא מרגיש נוח פה בסיטואציה הזאת כי שניכם יקרים לליבי ואני לא רוצה להיות בסיטואציה ביניכם.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד, ואני אומר את עמדתי, היא לא משקפת לא את העמדה כנראה שלך וגם לא את העמדה כנראה של המשפחות, העמדה שלי היא די באמצע. כל מה שאפשר להחזיר בחיים, מחזירים. לא מוותרים על עיקרון בסיסי שחמאס ממשיך לשלוט ברצועת עזה ולהפנות נשק על ישראל. זו העמדה שלי, אני מציג אותה פה, אני גם עומד מאחוריה. ועוד משפט אחרון שאני תמיד זוכר, עם ישראל אינו מפחד מדרך ארוכה. גם אם יקח עוד קצת זמן, מבלי להגביל אותנו בין-לאומית, אני מדגיש, כי מגבלות בין-לאומיות זה אירוע הרבה יותר מורכב, כדי שנשיב את החטופים וכמה שיותר מהם בחיים, ובסוף, שורה תחתונה תהיה שחמאס לא ישלוט ברצועת בעזה, זאת צריכה להיות המשימה.

אפשר להגיד עם ישראל לא מפחד מדרך אמיצה. לתת אולטימטום ולא לדבר על מלחמה כמשפט, כלומר, לא הכול זה מלחמה, משילות זו לא מלחמה, זה הרבה יותר מורכב. עד היום ממשלת ישראל פחדה, פחדה מזה, להכניס את האצבעות שלה בפנים.

אני לא חושב שממשלת ישראל הציגה סוג של פחד בשנה ומשהו האחרונות.

אני חושב שביחס למשפחות, במיוחד החטופים, ועוד איך שכן.

אם אתה מסתכל מה קרה לחמאס ומה קרה לחיזבאללה ומה קרה לאיראן ומה קרה לחות'ים ומה קרה לסוריה, אלה לא בדיוק פעולות שמונעות מפחד. - - - אומץ של העם הזה, של המדינה הזאת, של הצבא הזה.

לעשות עסקאות סלמי על הגוף של החטופים שנשארים זו פחדנות.

שמעון, רגע, אנא ממך. אני חושב שבאמת השר הביע פה כבוד גדול גם לוועדה וגם למשפחות החטופים.

זה בדיוק מה שרציתי להגיד בסוף.

אני לא בטוח שהרבה, לומר את האמת? אני עומד מולכם יום ביומו כמה פעמים ביום ואני באמת לא יודע אם הייתי מסוגל לעמוד - - -

לכן אני רוצה להודות לך, אני מצטרף למה שחבר הכנסת טייב אמר, רוב האנשים שאנחנו מדברים איתם לא מגיבים, ואתה מגיב באומץ ואני מודה לך על הדבר הזה. אני גם חייב להגיד שהביקורת שאני אמרתי זה גם כלפיך, כי אתה מש"ס, תיזהר ממני.

אני כל יום מקבל ממך את הביקורת.

כן, כי אתה לא אופוזיציה, אתה בתוך הקואליציה.

חד וחלק.

ואתה בתוך הקטע הלא מוסרי הזה. אבל אני כן מודה לך.

גם אני רוצה להודות לך, זה לא מובן מאליו, כי בדרך כלל לא עונים לנו ולא נותנים לנו תשובות.

תודה לכם ונקווה שיהיו בשורות טובות בקרוב.

מיכאל, בבקשה, אחרון הדוברים.

רק כמה מילים. בוקר טוב, אני מיכאל מור, דודו של איתן מור, בן 24 שנחטף מהנובה, וגם אני לא מבין איך אנחנו ממשיכים עם הסלקציה, איך אנחנו ממשיכים לאמץ עסקאות שמשסות אותנו וגורמות לסלקציה. אנחנו חיכינו בשלב הראשון כמו שהבטיחו לנו, אמרו לנו יצאו 33 אחיין שלי איתן יצא בשלב השני, ישבנו וחיכינו. השר זוהר, עבדו עלינו, עבדו עלינו, כי ידעו שהאחיין שלי לא יחזור בשלב השני. למעשה, גם כולנו יודעים, כמו שנאמר פה קודם, כולנו יודעים שחמאס לא ירצה להחזיר את כל החטופים מיוזמתו, הוא לא יעשה את זה, זה קלף המיקוח שלו, עם זה הוא עובד.

אנחנו דורשים לזנוח את מתווה וויטקוף שעושה סלקציה בין החטופים ואנחנו דורשים לאמץ את מתווה טראמפ. לפני שלושה שבועות נתנו לנו צ'ק פתוח לסיים את הסיפור הזה היסטורית פעם אחת ולתמיד ואנחנו הולכים ורוצים רק חצי, דורשים רק חצי. אנחנו דורשים להפסיק את העסקאות המפוקפקות האלה ואת המשא ומתן הזה ואנחנו דורשים להמשיך ללחוץ על חמאס עכשיו. יש עוד הרבה דרכים לפני שנכנסים למלחמה.

גם אני עשיתי 300 ימים במילואים מ-7 באוקטובר, גם אני לא שש לחזור לשם. אם צריך, זה מה שנעשה, אבל יש עוד הרבה דרכים לעצור את זה. עם כל הכבוד, ההודעה שקיבלנו אתמול על עציאת המשאיות זו עבודה בעיניים, זו עבודה בעיניים. כי ב-42 הימים האחרונים הכנסנו 25,200 משאיות, אפשרנו להן להיכנס, וכרגע יש להם מלאים קדימה. מה זה עוזר אם הפסקנו את הסיוע? מה זה עוזר לנו?

באיזשהו שלב מה שיש להם יגמר.

אבל יש עוד דרכים, לאחיין שלי אין זמן שם, יש עוד דרכים. למה יש שם עכשיו טרקטורים שעומדים ומפנים?

גם עצימת הדלק היא מאוד משמעותית שם, ואני אומר לכם שמהר מאוד דברים יזוזו.

למה יש עכשיו טרקטורים ומשאיות שמפנים בעזה הריסות? השר זוהר, אתה יודע שמצור זה או הכול או כלום.

אין מצור נושם, אין חצי מצור, זה או הכול או כלום וזו הדרך להחזיר את אחיין שלי, בטח לא כמו עסקאות מפוקפקות שמחזירות חצי מחצי מחצי, זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה. אנחנו דורשים לפדות את הצ'ק שטראמפ נתן. למה אנחנו לא לוקחים את זה בשתי ידיים? כשנותנים צ'ק פתוח צריך לקחת אותו בשתי ידיים. ואני אגיד עוד משהו, הצ'ק הזה הוא עם תוקף, הוא לא לעולם, אנחנו צריכים להשתמש בו והזמן כרגע משחק נגדנו.

אנחנו מברכים את ראש הממשלה ואת השר זוהר וכל מי שהיה בקבינט וכל מי שהיה בצוות, כל מי שאחראי לזה שהפסיקו את הסיוע ההומניטרי, אבל זה לא מספיק. אני מדבר על שמנים, אני מדבר על גז, על דלקים, על תרופות, על דייג, שאין יותר, אין יותר הטבות, נגמר הסיפור. הם צריכים להבין, השר זוהר, שבעל הבית השתגע, די.

ואנחנו צריכים להתחיל ליישם את מה ששמעון אמר פה, אנחנו צריכים לקחת להם שטח, זאת השפה שהם מדברים, זאת השפה שהם מבינים. אין דרך אחרת שאני אראה את אחיין שלי מבלי להמשיך את מכבש הלחצים הזה, מבלי שהכנסנו חייל אחד, כן. ושוב אני אומר, ואם צריך אנחנו ניכנס, כן. אחיין שלי שמה. בשביל זה יש את צבא ההגנה לישראל. קודם לא יכולנו לעשות את זה, קודם לא יכולנו, היה לנו קשה, לא היה לנו גיבוי, אבל למה עכשיו? אמרו לנו חכה, טראמפ יכנס, אחיין שלך יחזור. לא, אני לא רואה שזה קורה.

ודבר נוסף, השר זוהר, אני רוצה בבקשה לדבר איתך על הסרט שזכה באוסקר. זה שונה מעניין החטופים, אבל זה גם מאוד חשוב כי זה בתחום אחריותך. אני שמעתי שגינית את זה ואני שמעתי שאמרת שזה יום עצוב לעולם הקולנוע, אבל אני מבקש ממך להשתמש בכל הכלים העומדים לרשותך, בכל הכלים, מול כל אותם ישראלים שמוציאים את דיבתנו רעה ודיבת חיילי צה"ל רעה בעולם, מול כל העולם, כמו שראינו בטקס האוסקר הזה.

לצערי אתה צודק.

תודה.

אני אדבר על זה בהמשך.

אני דוד של איתן מור, אני רק רוצה, אני פשוט לא בטוח שכולם הספיקו להתעדכן פה היום בחדשות, ככה, קצת להסביר למה המאבק שלנו אולי קצת אבוד מראש. שופטות בג"ץ וילנר, ברק-ארז ורות רונן הוציאו צו על תנאי המורה למשיבים, כלומר למדינה, להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבע נוהל שיסדיר מתווה לפינוי חולים ופצועים שאינם מעורבים בלחימה המצויים במצב רפואי המצריך טיפול במדינות שלישיות.

כלומר, שופטי בג"ץ דורשים מהמדינה לתת תשובה למה המדינה לא מאפשרת להם ככה לפנות חולים ולדאוג לאנשים שלהם. מי ידאג לאיתן? מי ידאג לבר? אולי צריך לספר לכבוד השופטות שישבו שם מי אלה הבלתי מעורבים.

הממשלה שהפקירה תדאג לו. לא לתקוף עכשיו את בג"ץ, זה לא קשור.

גברתי. תוציאו אותה בבקשה. את לא תתפרצי למשפחות החטופים, נקודה, לא משנה מאיזה צד.

סליחה, את חוצפנית גדולה ובגלל הלך הרוח שלך האחיין שלי נחטף, בגלל הלך הרוח הזה שבבג"ץ מותר הכול. את מונעת את הסיכוי שלנו לנצח במלחמה, את וכמוך. קודם שידאגו לטל, קודם שידאגו לאיתן.

אין צורך, אין צורך, הוצאתי אותה החוצה, תודה.

כל הפורום הזה צריך לעלות לבג"ץ.

אין צורך. גברתי, אני אוציא אותך גם.

אני מבקש דבר אחד. תראו מה אנחנו עושים פה, נלחמים אחד נגד השני במקום להפנות את המלחמות שלנו נגד האויבים שלנו באמת. אני אומר לכם את הדבר הבא, העם הזה גם ככה קרוע וכל הוויכוח הזה לא תורם כלום. אנחנו פה ביחד, שותפי גורל, לטוב ולרע, ואנחנו צריכים לדעת לכבד אחד את השני גם אם אנחנו לא מסכימים. כן, זו תמיד בחירה בין רע לרע יתר. כן, זה מורכב וזה קשה, אבל בסוף אנחנו עם אחד, אנחנו צריכים לתמוך אחד בשנייה.

אני אומר את הדבר הבא, ברור לי שיש פה הרבה מאוד בעיות ויש הרבה מאוד מערכות שאנחנו צריכים גם להתמודד איתן מבית ומחוץ, אבל בסוף יש דבר אחד שאנחנו עושים, אנחנו לא שופכים את התינוק עם המים. המדינה היא מעל כולנו. האדמה הזאת, הארץ הזאת, היא מעל כולנו. לכן אני אומר, עם כל הקשיים, עם כל המאבקים, בסוף אנחנו צריכים להגיע למטרה. המטרה היא, כמו שאמרתי, להשיב את החטופים שלנו ולמנוע את האפשרות של חמאס לשלוט ברצועת עזה ולהפנות נשק כנגד ישראל. את המטרה הזאת אפשר להשיג אם נהיה ביחד, אם נהיה ביחד אפשר להשיג את המטרה הזאת. ואם לא נהיה ביחד, כנראה שאף אחת מן המטרות האלו לא תושג. זו העמדה שלי וזה מה שאני מבקש גם מכולם.

תודה רבה. בבקשה, אדוני, פשוט היא התפרצה לך באמצע, תסיים.

לא, אני רק רציתי להגיד, אתם יודעים, זה משהו שאתה חווה עליך באופן אישי. אני פשוט הייתי עם איתן בטלפון באותו יום של החטיפה כי אנחנו שנינו דתל"שים, וזה לא ייאמן שאני זוכר את הסרטונים שהוא שולח לי של הבלתי מעורבים שמסתתרים שם מאחורי עצים והולכים אנשים עם כל מיני כלי משחית בידיים ואלה הבלתי מעורבים שמדברים עליהם פה. הביקורת שלי כמובן היא לא לשר ולא לחברי הכנסת.

אין לי סימפתיה לתושבי עזה שתמכו בחמאס לאורך כל השנים האחרונות, ושמחו גם בזמן שרצחו בנו, וגם אחר כך בשחרור החטופים השתתפו בכל ההמולות. תושבי עזה הם תושבים שהם עוינים את ישראל, זו המציאות.

חד משמעית, ואני רק אסיים.

אבל אני אומר דבר אחד, ישראל ממוקדת, היא ממוקדת במטרות, באסטרטגיה מאוד ברורה, שבהרבה מאוד מקרים גם מוכיחה את עצמה. צריך גם סבלנות בעניין הזה להבין שגם הדרכים שאנחנו רוצים לעשות לא תמיד קורות בן רגע. יש מהלכים שצריך גם לפחות טיפה להמתין ולראות שהם באמת יכולים להתרחש, ודברים קורים.

כולם זוכרים את השיחה של הרוצח המתועב שרצח עשרה ומתקשר לאימא שלו, והיא עוד אומרת לו - - -

משבחת אותו.

גם משבחת אותו וגם אומרת לו, "למה לא לקחת אותי?", כי גם היא רצתה להצטרף. אין בלתי מעורבים. לא רק זה, אנחנו גם יודעים שאלה שנהרגו, ברוך השם, כתוצאה מצבא ההגנה לישראל האמיץ, החליפו את מקומם מחבלים אחרים במהירות רבה.

אנחנו מבינים את זה, אבל מי שמקבל את ההחלטות במדינת ישראל בבג"ץ, הם לא מבינים את זה, זו הבעיה.

יש שם שופטים מנותקים.

אני רוצה להתקשר למה שאמרו כאן קודם, כמובן מתוך כבוד ענק למה שעברתם וכאב גדול, אני לא ביביסט, אני לא הצבעתי למפלגה שיושבת עכשיו בקואליציה, ואני שואל באמת, איך אני יכול לסמוך על ועדת חקירה ממלכתית כשזה מי שיעמוד בראשה, השופטות האלה שדואגות לאוכלוסייה העזתית? ועוד אלף דוגמאות יש לי, אני פשוט לא רוצה. באמת, אני רוצה את האמת כל כך, אבל איך אפשר יהיה לסמוך על זה כשהם ככה מפריעים לנו בזמן מלחמה, כשלא דואגים לא לאיתן ולא לטל ולא לאף אחד? אני מבין את המורכבות, אבל איך אפשר? איך?

אני רוצה באמת להודות למשפחות היקרות, לשר, לכלל המשתתפים.

אם אפשר להגיד משהו לשר, דילגתם עליי פה, מפורום הגבורה.

חברים, אנא, שנייה אחת, מי שרשום לי דיבר. אנחנו לדעתי מעל שעה ורבע ואני מכבד, לא מתלונן ולא כלום, אני אומר, מי שהיה רשום, ואני מקפיד לא להגביל ולא לא לתת לאנשים מסוימים. מי שהיה רשום, כמתבקש, דיבר, מפה אני עובר לדיון.

אני רק אומר, היה אמור להיות דיון נוסף עם שר החינוך בשעה 12:30, לאור הדיון שנמשך, ותדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, ולכן אנחנו נמשיך בדיון הקיים עם השר. אני מתנצל מראש שבעוד כרבע שעה אני אצטרך לצאת ואז אביחי בוארון יחליף אותי. פשוט התבקשתי על ידי משפחת אלגרט להגיע ללוויה ואני מתכוון להגיע, אני צריך לצאת לכיוון ניר עוז כדי להיות בזמן. כמובן שולחים את תנחומינו למשפחת אלגרט ולכלל המשפחות.

מורן, את רוצה להתחיל? מי אמור לתת לנו את הסקירה?

קודם כול מספר דברים.

תודה רבה לכם.

תודה לכם. היה פיגוע הבוקר וצריך גם לציין את זה. יש לנו גם נרצח לצערנו. ואנחנו בתקופת רמדאן, זו הזדמנות גם לקרוא לכולם להיות מאוד זהירים, מאוד ערניים, לפעמים לצערי יש קיצוניים שרוצים לעשות פיגועים וזה אירוע לא קל שמתחולל בחיפה והוא כבר הסתיים, אבל צריך גם לעדכן את זה.

דבר נוסף לגבי יוזמות של משרד התרבות והספורט בעניין החטופים, חשוב שידעו את זה, לשאלת הוועדה. יוזמת הכיסא הריק זו יוזמה שהמשרד יזם בכל מוסדות התרבות בישראל, ששמים כיסא צהוב ריק לציין את החטופים שלנו. היו לנו מופעי קיץ השנה בסימן החזרת החטופים וגייסנו את כל עולם הספורט והתרבות למען השבת החטופים. נוסף על זה, עשינו עכשיו רפורמה בקולנוע ושם ציינו בתוך הרפורמה את ניקוד היתר, נקרא לזה, בגין סרטים שקשורים לנושאים של 7 באוקטובר, כולל עניין החטופים, ואלה גם דברים שהמשרד שלנו בחלקת האלוהים הקטנה שלנו עשינו, לשאלתכם.

אתם רוצים לעשות הפסקה שתי דקות?

כן, נעשה הפסקה שתי דקות ונחזור.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:22 ונתחדשה בשעה 12:29.)

חזרנו. בבקשה, אדוני השר.

שלום לכולם. קודם כול כמה מילים על הסיפור של הסרט כי גם זה עלה. רק לעדכן שהוצאנו הודעה מאוד ברורה בעניין הזה, ואגב, זה גם באמת מחדד את הרצון שלנו לעשות את הרפורמה בקולנוע. הרבה מאוד ניקוד לפני הרפורמה בקולנוע היה מופנה לסרטים שהצליחו בפסטיבלים בעולם ואנחנו רואים שבעולם יש לא מעט צביעות, לצערי הרב, שבאמת נותנת ניקוד ונותנת פרסים לסרטים שבעיקר מכפישים את ישראל, מציגים את ישראל בצורה שלילית, בטח הסרט הזה שראיתי הרבה מאוד קטעים ממנו, ממש בדרך לכאן צפיתי לפחות ב-40 ומשהו דקות מהסרט. שמעו, מסע של הכפשה של ישראל, להציג את ישראל בצורה של כובשת, אלימה, הורגת. מציגים שמה ירי על ערבים. מציגים שמה - - -

זה חלק מהמציאות שקימת שם.

יא חביבי, יא חביבי.

מיקי, זה חלק מהמציאות היום-יומית שנמצאת שם. במספר יטא כולם - - -

הסרט מוטה נגד ישראל, לא הציג אפילו חלק קטן מהצד הישראלי, הוא הציג רק צד אחד, של הצד הפלסטיני הערבי במקרה הזה. ואני אומר לכם, אם מישהו חושב שיש מקום לסרטים כאלה במדינת ישראל, שיחשוב טוב אם הוא רוצה להישאר חלק מהמדינה הזו. זה לא מתאים.

אבל הסרט לא נתמך על ידכם.

וטוב שכך.

הוא לא צריך להיתמך, הוא לא צריך.

ולכן הרפורמה קמה. הרפורמה שעשינו תביא למצב שאף אחד לא ירצה לממן סרט כזה, כי מי שיממן סרט כזה לא יקבל על זה אגורה מהמדינה.

הוא לא צריך גם לייצג את ישראל.

אבל זה שהאוסקר בחרו בו, הרי למה? כי בסוף ישראל היא מדינה שקל לחבוט בה ואנחנו רואים את הפסטיבלים, אוהבים לחבוט בישראל. זהו, זה נגמר, הרפורמה הזו אומרת, מי שרוצה לעשות סרט, שיעשה סרט שישראלים אוהבים. ואם ישראלים לא אוהבים, שיביא את הכסף ממקורות אחרים, כמו שהסרט הזה לצערי הרב הביא, וזה עצוב בעיניי.

אבל זה לא במימון שלכם, הסרט הזה.

נכון, טוב מאוד שלא. אבל אני חייב לגנות סרט שכזה, זו לא גאווה לישראל, הסרט הזה. זה סרט שנועד להכפיש את ישראל וראיתי הרבה מאוד חלקים ממנו היום.

מצטרף לגינוי.

(מוקרנת מצגת)

עכשיו ברשותכם, מצגת, כמה שאפשר. במשרד התרבות והספורט אני נכנסתי לתפקידי מתחילת שנת 2023 ועשינו, ברוך השם, באמת, טפו, טפו, טפו, לא מעט דברים גם בתקציבים חסרי תקדים. גם התאגידים שיש במשרד ויש לא מעט תאגידים שכפופים למשרד קיבלו תקציבים חסרי תקדים, סכומים שלא היו בעבר הודות לסיכום תקציבי מאוד מוצלח שלנו בתחילת הקדנציה.

מי שזוכר, רצינו להעביר את הטוטו אלינו והיה משא ומתן מאוד מאוד אינטנסיבי מול משרד האוצר, אתה גם חוקקת את החוק של הטוטו ותכף נדבר על זה גם בעניין הספורט. שמה השגנו בתמורה לסיכום עם משרד האוצר תקציבים מאוד גבוהים והתקציבים האלה הופנו בחלק מאוד מאוד משמעותי גם לתאגידים שיש לנו, שזה תאגיד בן צבי, שז"ר, בית התפוצות, יהדות אתיופיה, מורשת הדרוזים, האקדמיה ללשון הערבית, העברית והיידיש והלדינו.

ויש לנו גם את המועצות. אנחנו בימים אלה מקימים מועצת מוזיאונים חדשה, מועצת הספריות גם בתהליך הקמה מתקדם, אחרי זה נדבר גם בנפרד על חוק הספריות, ויש לנו לא מעט הישגים בתחום הזה, המשרד באמת עשה עבודה בתחום התאגידים טובה מאוד. בנושא התאגידים, מינינו יושב ראש חדש לתאגיד ליהדות אתיופיה, ביד יצחק יד בן צבי הגדלנו והרחבנו את הפעילות באופן משמעותי בתחום מורשת יהדות המזרח, גם תקציבית וגם בפרויקטים.

מינינו גם יושב ראש למרכז זלמן שז"ר, מינינו את אביגדור קהלני הידוע והחשוב והאהוב, והגדלנו והרחבנו את הפעילות שם בצורה מאוד משמעותית ויש שמה המון, המון, המון משאבים, בעיקר לענייני מורשת ישראל. בבית התפוצות יש הכרה של שלל קהילות ישראל ופרויקטים בתחום הציונות והמסורת, וכמו שאמרתי, גם במרכז למורשת יהדות אתיופיה עשינו גם מינוי של יושב ראש וגם פעילויות נוספות.

אפשר לעבור לשקף הבא, זה כבר עניין של שפות, לא צריך להרחיב. יש פסטיבלים במשרד התרבות והספורט שאנחנו תומכים בהם. פסטיבל קאן, פסטיבל סיטה בפריז, פסטיבל ספרות בפרנקפורט ופסטיבל הביאנלה הידוע בוונציה שהיה על זה אירוע לא פשוט, שהיוצרת החליטה לא להציג את המיצג. אנחנו גם בעניין הזה מטפלים, אנחנו מעכשיו באמת מתעקשים שמי שמקבל תקציב ממשרד התרבות והספורט כן יציג את המיצג שלו כדי שתהיה לנו באמת נוכחות בעולם התרבות העולמי.

יש לנו תקנה מאוד מעניינת במשרד, תקנת הפסטיבלים שעשינו בה מספר שינויים ותיקונים. אנחנו קודם כול מאפשרים ליותר פסטיבלים מאזורי הפריפריה להצטרף, גם מהציבור הערבי שאנחנו נשמח שיצטרף לפעילויות הפסטיבלים. ואנחנו עושים את זה משום שקודם כול קבענו שצריך רק שנה אחת של פעילות ולא שנתיים כדי שיותר אנשים יוכלו להצטרף לזה וגם נתנו קריטריונים מאוד, מאוד ברורים שמתקצבים את הפריפריה ואת הסוציו אקונומי הנמוך. כמו שאתם יודעים, חלק גדול גם מהמגזר הערבי מגיע מסוציו אקונומי נמוך, לצערנו, ומאזורי הפריפריה.

תתייחס לשלושה ימים שאתם מחייבים את הפסטיבלים.

הורדנו את זה לשניים.

יופי, חשוב מאוד. בפריפריה מאוד קשה שלושה ימים.

זה מה שעשינו, נכון, הורדנו את זה. יש לנו את חודש הקריאה במשרד, עשרות אירועים גדולים וקטנים, יש לנו לא מעט פרויקטים יפים בחודש הקריאה, אנחנו עושים את זה כל שנה ואנחנו עושים את זה בכל רחבי הארץ ומשתדלים להביא את יום הספר, נקרא לזה, דווקא אל הציבור עצמו וזה קורה גם בתוך הספריות הציבוריות וזה פרויקט מאוד מבורך, אנחנו ממשיכים לעשות אותו.

עשינו מופעים ענקיים, עוד בתקופת תחילת הקדנציה, לפני המלחמה, מופעי תחת השמיים שהיו מאוד, מאוד מוצלחים ומאוד, מאוד מוכרים ושמעו עליהם, שנועדו לאחד את עם ישראל. זה היה בתקופת הרפורמה שהיה המון, המון שיח קשה בתוך העם וקרע גדול. עשינו מופעי אחדות, קראנו להם מופעי תחת השמיים באמצעות מרכז זלמן שז"ר עם מיטב הזמרים שהגיעו מכל פלגי הקשת, נקרא לזה, ודיברו על אחדות והרבה מאוד מהציבור הישראלי ראה את זה.

אחר כך המשכנו לעוד פרויקט מעניין שנקרא פרויקט מופעי קיץ, אני ארחיב עליו תכף. בזמן המלחמה הבאנו משאבים חסרי תקדים לפתור את בעיית עולם התרבות, אני רואה בזה הישג חשוב של המשרד. עולם התרבות היה אמור להיסגר לחלוטין, מנענו את סגירתו, השארנו אותו חי וקיים בתיקצוב חסר תקדים, תכף אני אראה לכם גם את הסכומים.

ב-16 מיליון שקל פעילויות הפגה, 125 מיליון שקל לגופי התרבות ועוד 15 מיליון שקל לעולם הקולנוע. ועשינו גם שילוש של תקציב הסיוע לאמנים שנכנסו למצוקה בעקבות המלחמה. אלו דברים שהצילו את עולם התרבות, אני אומר את זה בצורה הכי ברורה, עולם התרבות המשיך לפעול כסדרו בזמן המלחמה עם פחות קהל אבל במימון המשרד. לא סגרנו את עולם התרבות למרות שאחרים המליצו לסגור אותו, אמרנו לא.

אני זוכר אפילו, אני לא אגיד את שמו, את אחד מנציגי אגף התקציבים שאמר לי, תשמע, אנחנו רצינו וחשבנו אולי שצריך לסגור ולהוציא לחל"ת, אבל הלכתי אתמול עם הבת שלי להצגה בעיצומה של מלחמה. וזה רק מראה שההחלטה הייתה נכונה להיאבק על זה שעולם התרבות לא יסגר בזמן המלחמה והוא לא נסגר. הוא פשוט פעל כסדרו עם תקציבים מדהימים וזה באמת הישג חשוב.

הנה פרויקטים שעשינו, פרויקט בלב אחד ומשיב הרוח, 5,000 מופעים במלונות. נתנו בזה משאבים גדולים לאמנים שלא היה להם איפה להופיע. באמצעות הפרויקט הזה נתנו לאמנים אמנם סכומים לא גבוהים שהם רגילים להרוויח, סכומים יותר נמוכים ומכובדים, אבל הם הצליחו לשרוד את התקופה כי לא היו להם הופעות. וגם פרויקט של חזקים מהרוח, 1,000 מופעים לחיילים בבסיסי צה"ל ברחבי הארץ, יצאנו לשמח את החיילים, באמת פרויקטים בלתי נשכחים, מרגשים.

בנוסף, אנחנו פועלים לתרבות בונה קהילה, אנחנו עושים הרבה פעולות, אנחנו פועלים כדי לשפץ. קודם כול, אנחנו מדברים פה עכשיו על חבל תקומה, סליחה, זה היה צריך להיות בכותרת. חבל תקומה, כשהוקם, אמרו לנו, איך אתם רוצים להיות חלק מהעניין הזה? אמרנו להם, שותפים מלאים, אנחנו רוצים להיות חלק מחבל תקומה ולפעול לשיקום עוטף עזה והצפון בצורה באמת משמעותית. השגנו במשא ומתן לא פשוט 38 מיליון שקל לשיקום עוטף רק בשנת 2024.

מתקומה?

כן, ועוד 102 מיליון שקל לשימוש בשנים הקרובות. זאת אומרת, 140 מיליון שקל מתקציב תקומה ילך אך ורק לשיקום התרבות בעוטף עזה. אלו סכומים דמיוניים, חסרי תקדים, הם ישנו באופן דרמטי את איך נראה עוטף עזה מבחינת תרבות. וכשהתושבים חוזרים לביתם, הם חוזרים לעולם תרבותי קרוב למושלם בהתאם לתקציבים שהשגנו וזו גם בשורה אדירה.

צריך לזכור שב-11 באוקטובר כבר יצא המבחן הראשון, של ארבעה ימים.

אנחנו בזמן המלחמה ב-12:00 פתחנו כבר חמ"ל, התחלנו כבר בישיבות שבועיות, כל שבוע עשינו ישיבה ובדקנו מה קרה, מה לא קרה, מה לא טופל, מה צריך לטפל, והיינו מאוד יעילים, לשמחתנו, כל הכבוד למשרד על העניין הזה.

טוב, ספריות ציבוריות, מיכל, את זוכרת את המאבק הזה? היה פה מאבק לא קל.

מה זה זוכרים? אי אפשר לשכוח.

הרבה בזכותך גם. היה מאבק לא קל עם משרד האוצר.

ברשותך רק, אני פורש בשיא.

באמת בשיא.

כן, אני יודע, אבל אני מתנצל, אני צריך להגיע לניר עוז ללוויה, מתנצל מראש.

(היו"ר אביחי אברהם בוארון, 12:35)

ישר כוח. בוא, אביחי, הכבוד הוא כולו שלי. ברוך הבא, אביחי, תנהל את הדיון.

סליחה, רק להבין, זו סקירה על דברים שנעשו או דברים ש - - -

רוב הדברים זה מה שנעשה וגם מה שיעשה עוד בקרוב, בשבועות הקרובים. מה שכבר סיכמנו אצלנו וסגרנו את הכול במשרד תקציבית, זה עכשיו לכדי יישום.

ספריות ציבוריות, מאבק ממש משמעותי שכולנו היינו חלק ממנו, כל אחד מהצד שלו. אגף התקציבים בזמן קיצוצים אז בזמנו ביקש קיצוץ מסוים, זה היה קיצוץ לא פשוט ובסוף מעז יצא מתוק, לא רק שלא קיצצנו את תקציב הספריות, הגדלנו אותו ל-100 מיליון שקלים, כולל שינוי חלוקת תיקצוב ותיעדוף לספריות בפריפריה, שזו גולת הכותרת בעיניי. לאו דווקא רק התקציב, הפריפריה מקבלת תקציבים אדירים לספריות. ובאמת תודה לוועדת החינוך ולספרניות הנהדרות על מאבק האיתנים שלכן שבאמת - - -

יש לנו סבלנות להסביר הרבה זמן, בסוף האסימון יורד.

4,000 הערות ציבור שקיבלנו מהם. בואו נגיד ככה, היה להם זמן לשבת בספרייה ולכתוב.

עובדות מאוד קשה בספריות, אבל - - -

לא, אבל עצרתם לרגע בשביל לכתוב 4,000 הערות ציבור שלא היו קלות לעיכול. אבל בסוף באמת יצא מזה טוב. אנחנו בתקציב חסר תקדים של עולם הספריות בישראל, תקציב טוב, מכובד, ראוי שהולך וגדל בשנים הקרובות, הוא גדל כבר השנה ויגדל גם בשנה הבאה, ואני חושב שזו אחת מגולות הכותרת של הקדנציה הזו. יש עוד דברים, אבל זה אחד מהדברים.

רפורמה במבחן הקולנוע – קודם כול, הוספנו 30 מיליון שקל לתקציב הקולנוע, מ-100 זה הפך ל-130. בהזדמנות הזאת אני גם מבשר שאני בוחן אפשרות להוסיף עוד 20 מיליון שקלים לטובת סדרות, כי כרגע התקציב מדבר אך ורק בעבור סרטים ואני רוצה לבחון אפשרות להוסיף גם 20 מיליון שקלים לטובת סדרות. אנחנו עובדים על זה גם מול אגף התקציבים והכיוון שם יחסית חיובי. זה יכול להגיע ל-150 מיליון שקל, אגב, בדיוק אותו סכום שהתחייבתי עליו בתחילת הקדנציה. זה גם משהו שהיה חשוב לי להשלים.

מה שעשינו ברפורמה של הקולנוע, זה באמת יחסית מאוד פשוט. אחת, קבענו שהניקוד מופנה דווקא לסרטים שהצליחו בישראל, לסרטים שישראלים אוהבים לראות.

תסביר את ההיגיון ותסביר מה ישראלים אוהבים לראות. כלומר, אני באמת שואלת, לא כי אני יודעת.

אני אגיד. מה שקובע זה כמה כרטיסים מכרת בקולנוע. אם מכרת כרטיסים, סימן שישראלים אוהבים.

אבל איפה ההיגיון? כלומר, אתה אומר אם סרט הוא מצליח בקופות, תתמוך בו יותר כלכלית ודווקא סרטים - - -

על פניו זה לא נשמע לי הגיוני, כי אתה אומר, אם סרט מצליח, הוא מצליח בקופות, הוא מכניס הרבה כסף, למה צריך לתמוך בו עוד?

לא, אני אענה לך, שאלה טובה. אין סרט בישראל שיכול להתקיים ללא תקציב.

תמיכה.

תמיכה. כי אין כדאיות כלכלית לעשות סרט. אגב, סרט שמוכר בקולנוע, שימי לב טוב, 300,000 כרטיסים הוא סרט הפסדי, הוא לא סרט מרוויח. עזבי סרטים שמכרו 700,000 ו-800,000, יש נדירים כאלה, אלה אולי שניים-שלושה שיוצאים בעשור. לא, סליחה, יותר, אולי אחד בשנה יכול למכור 700,000 כרטיסים. אבל סרטים גם של 300,000 כרטיסים הם הפסדיים. לכן מימון הסרטים הוא חובה ואי אפשר לעשות סרט בלי.

עכשיו תראו, אין סרט, גם מסחרי ככל שיהיה, שאין בו מרכיב אמנותי, כל סרט יש בו גם מרכיב אמנותי. אני יכול לתת לך המון דוגמאות של סרטים עם המון, המון מרכיבים אמנותיים, עם מסרים מאוד, מאוד טובים מבחינה חברתית ובסוף הם גם מכרו כרטיסים, מכרו 200,000 ו-300,000 כרטיסים.

נכון, אבל אני מודה שאני חשה אי נוחות גדולה עם זה. אני לא יודעת אם זה נהוג בעולם או לא, באמת, אני לא באה לתת על זה ביקורת, אני באה מהתחושה הפנימית שלי.

בעולם תעשיית הסרטים שונה, אנחנו תעשייה ייחודית.

אני לא מכירה, אני מודה. אבל בתחושה הפנימית שלי, אתה אומר, הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים שלי, לאו דווקא הישראלים, לא היו שוברי קופות, אלה היו סרטים נישתיים, סרטים שהתעסקו בדברים אחרים.

בסדר, כל אחד, על טעם וריח אין מה להתווכח.

לא, זה לא העניין, אני חוששת שיש פה פגיעה, אני לא מדברת עליי, אני מדברת בכלל, שיש פה פגיעה בסרטים קטנים, נישתיים יותר.

אני אענה. יש דבר אחד חשוב שיקרה פה. קודם כול, יש מקום לכל סוגי הסרטים, יהיו הרבה סרטי דוקו, הרבה סרטי צעירים, הרבה סרטי ביכורים.

כן, אבל השאלה אם הם יקבלו.

יש רק דבר אחד, הרבה יותר כסף.

הרבה פחות כסף.

הרבה יותר כסף, הגדלנו את הסכומים.

אבל הרגע אמרת שהניקוד הוא שונה.

לא, הניקוד, מה הוא אומר? אני אסביר את זה מאוד פשוט. אני קרן, אני צריכה לתת כסף לסרט, עכשיו אני אעשה שיקול, החל מהרפורמה הזו, האם לסרט הזה יש סיכויי הצלחה בקולנוע או לא, האם הוא סרט שהישראלים ירצו לצפות בו או לא. עד היום היה לי שיקול אחר כקרן.

אבל מי מחליט את זה?

מי מחליט?

הציבור הישראלי.

אבל הציבור עוד לא ראה. אתה בודק היתכנות. מי מחליט?

יפה, עכשיו אני עובר איתכם שנייה לחוק הלקטורים כדי לתת על זה תשובה מלאה. עד היום היו לקטורים, הם היו נותנים לקרן עצה באיזה סרט כדאי להשקיע. הם היו קוראים תסריט ואומרים, נראה לי שהסרט הזה מומלץ לכם להשקעה. כרגע אנחנו מקדמים חוק, איפה הוא עומד, דני? אנחנו אחרי?

אתמול הסתיים המועד להערות ציבור.

הסתיים מועד הערות ציבור, אנחנו נגיש אותו לכנסת ממש בימים הקרובים לביטול חוק הלקטורים, שלא צריך אף אחד שיגיד לקרן באיזה סרט להשקיע, הקרן תבחר את הסרט באמות מידה מקצועיות שהקרן תתווה לעצמה והיא תסתכל בעיניים טובות על כל סרט ותבחן האם לדעתה, על פי גורמים מקצועיים מתוך הקרן, זה סרט שישראלים יכולים או צפויים לאהוב ולראות אותו. עכשיו, ברור - - -

הלקטורים לא היו מקצועיים?

על סמך איזה - - -

הלקטורים? רוצה דוגמאות לאמירות של לקטורים?

לא, אני שואלת.

מאיפה את? מבאר שבע, נכון? "הסרט הזה ערסי מדי", לקטור, כן? אני מצטט לקטור. "הסרט הזה ערסי מדי, הוא מזכיר לי את הפלקה", משהו כזה, לא?

פלקה זה לא בבאר שבע.

לא, אני אומר כדי שתביני את הדוגמאות.

הפלקה בתל אביב.

בתל אביב, אני לא אמרתי שזה בבאר שבע, אני יודע שזה בתל אביב. אני נותן לכם דוגמאות למה לקטורים כותבים.

בסוף אלה אנשים, אנשי מקצוע, נכון?

אנשי המקצוע האלה - - -

אני מבקש לתת לשר לדבר בצורה רציפה.

אני יכול לתת לכם הרבה דוגמאות שקראתי ונחרדתי ממה שלקטורים כותבים, שבעצם הם רוצים סרטים, תקראי להם יותר, הנה, הביאו לי כאן ציטוט. רגע, אבל קשה לי לראות את כל זה, אני רוצה שתפני אותי ספציפית לאמירות הזוועתיות. דברים נוראיים שהלקטורים כותבים מתוך איזושהי, סליחה על הביטוי, לא פחות מאיזושהי התנשאות שכאילו הם ראו בתוכן, תקראו לזה ערסי מדי בעיניהם או דברים שלא - - -

הלקטורים היו אנשי מקצוע מהתחום?

היה מאגר לקטורים וכל קרן בחרה את מאגר הלקטורים שלה, הייתה זכאית לבחור אילו לקטורים שהיא רוצה. כל קרן בחרה לקטורים שתאמו לאג'נדה שלה. הרבה מאוד קרנות השקיעו בסרטים שבסוף לא דיברו לכל הציבור הישראלי. אני אתן לכם דוגמה על סרט, אני לא אגיד את השם שלו כי אני לא אפגע לא בבמאי ולא במפיק, סרט שקיבל 4-3 מיליון שקל וראו אותו 2,500 איש, לא אחד ולא שניים ולא עשרה. אני אומר, יש כסף שהוא של משלם המסים שאני אמון עליו, משלם המסים משלם פעמיים לסרט, הוא משלם בקופה כשהוא נכנס והוא משלם מהמסים שלו כדי שהסרט הזה ימומן.

אני אתקצב תוכן שאף ישראלי לא רוצה לראות? לא נראה לי הגיוני. ברור הוא, אני אומר את זה, שלא יודעים מראש אם הסרט יצליח, יש חשש, יש ספקות, התיקצוב הוא לפני הסרט עצמו ולא יודעים באמת אם התוכן יצליח או לא, אבל יש קריאת כיוון, אתה כן יכול לדעת איזה תוכן יכול לדבר יותר לקהל הישראלי ואיזה תוכן פחות. יש לקרנות כלים להעריך לפחות מה הסט אוף מיינד הנכון לציבור הישראלי שיכול לבוא ולראות את הסרט גם בטלוויזיה וגם בקולנוע, וזו הרפורמה. הרפורמה מביאה למצב שמרבית הניקוד לקרן - - -

הסביר לי מי האנשים בקרן. כלומר, מי - - -

אנשי הקרן? הקרן היא גוף עצמאי לגמרי, למשרד אין שום שליטה או אחיזה בקרן.

אבל אלה אנשי מקצוע.

כן, זו קרן מקצועית לחלוטין, כן.

עד היום שיטת התקצוב הייתה לא רק לפי סל ניקוד, אלא גם לפי סל ניקוד, והיום אנחנו יצרנו סל ניקוד שכל קרן צריכה להשיג כמה שיותר נקודות כדי לקבל כמה שיותר כסף. נניח יש בסל הניקוד 1,000 נקודות וקרן אחת קיבלה 700 וקרן אחת קיבלה 300, התקציב מתחלק 70/30 לטובת זו שקיבלה את 700 הנקודות. איך אתה מוסיף אוסף נקודות לפי המבחן החדש, לפי הרפורמה החדשה? אתה צריך סרטים שישראלים אהבו לצפות בהם, או בקולנוע או בטלוויזיה או בהקרנות בפריפריה, בכל מיני דברים שבסוף ישראלים באמת ראו ונהנו מהתוכן.

אתה אומר, אדוני השר, שעד היום אם נעשו סרטים שמתי מעט צפו בהם בבתי קולנוע פריפריאליים, היום אנחנו מדברים על סרטים שישרתו את האוכלוסייה הרחבה.

שכל האוכלוסייה תהנה מהם, תרצה לצפות בהם. ובעבר, אני מחדד עוד דבר, סרטים קיבלו ניקוד על אם הם זכו בפסטיבלים בעולם כדוגמה. יצא מקרה מוזר, בעיניי לא מפתיע, שהרבה מאוד סרטים שהיו עוינים כלפי ישראל כן התקבלו לפסטיבלים, לא זכו אף פעם, אבל כן התקבלו. אני יודע, בואו נגיד שבעולם יש גם לא מעט צביעות כלפי ישראל, לצערי, יכול להיות שניצלו את זה.

איך מודדים סרטים שמיועדים אבל בטלוויזיה למשל?

קרן קולנוע מקצועית תדע למצוא אותם.

רגע, אבל תמשיך את מה שאמרת.

לא, אמרת - - -

אני אומר, הנושא של הפסטיבלים הוא מה שהאיר את הבעיה. כשאתה מבין שהיום אם אני קרן, אני צריכה להגיע לפסטיבל, אם אני צריכה להגיע לפסטיבל, באיזה סרט אני אשקיע? סרט שפותח את הפצעים של החברה הישראלית, ואז יש לי סיכוי טוב להגיע לפסטיבל. הרפורמה הזו מבטלת את המחשבה הזאת. הרפורמה הזו אומרת, תעשו סרט שישראלים רוצים לראות אותו, שרוצים ליהנות ממנו, שרוצים לצפות בו, שרוצים לקנות כרטיס בקולנוע.

אבל אפשר גם וגם.

זה יהיה גם וגם לדעתי. אני חושב שהרפורמה תביא את זה.

יש ניקוד על פסטיבלים, לא אותו ניקוד כמו שבעבר, ברור שהניקוד על הצלחה מסחרית הוא בפער פי 0, או פי 40 אפילו מניקוד של פסטיבלים. אבל אנחנו נתנו אינסנטיב שיש בו גם מרכיב מסחרי, זה לא בהכרח יבטל את הצד האמנותי כמו שאני שומע את המבקרים של הרפורמה.

כל תוכן יש בו גם מרכיב אמנותי. לכן אני אומר שיש פה רפורמה שבעיניי הולכת להוכיח את עצמה ואני מקווה שבקרוב גם יגיעו התוצאות.

אני יכול להגיד משהו?

כן, בשמחה.

שלום, ליאור תמם, מנכ"ל איגוד התסריטאים.

אבל אולי בסוף, כי אנחנו רוצים לשמוע גם את חברי הכנסת, בסדר?

אולי בגלל שזה קשור לרפורמת הקולנוע.

טוב.

אני רוצה להגיד קודם כול שהרפורמה מייצרת איזון טיפה אחר ממה שהיה. אני קצת אחדד את השר כי גם בעבר קיבלו ניקוד על הצלחה מסחרית אבל הוא עבר לניקוד יותר. אני כן רוצה להגיד שאם כבר מדברים על פעילות משרד התרבות, שהפעילות על גיבוש אותה רפורמה הייתה קשובה מצד משרד התרבות, אני חושב שהגשנו, תעשיית הקולנוע הגישה הרבה הערות גם, אמנם לא 4,000, אבל רבות ורבות מהן התקבלו והאיזון שאנחנו חשבנו שצריך להיות יותר נכון באמת הלך לקראת העניין.

עדיין יש מבקרים בקרב תעשיית הקולנוע ובקרב אחרים ועדיין יש דברים שאנחנו חוששים מפניהם וחושבים שאולי צריך לעשות אותם אחרת ואנחנו יושבים וממתינים לראות איך הדברים יקרמו עור וגידים, אבל בסך הכול, בסופו של דבר היה פה תהליך שהיה דמוקרטי לתפארת.

דני, אין לך בג"ץ.

לא, אני לא מבטיח שאין בג"ץ כי יש כאלה שחושבים אחרת ממני.

סליחה, דני, אולי כן יהיה בג"ץ.

אני רוצה רק לסיים ולהגיד שעל אף שאנחנו לא מסכימים עם שר התרבות על הרבה דברים, יכול להיות, בסיטואציה הספציפית הזאת אנחנו חייבים לשמוח שהתהליך נעשה בצורה יפה, מקצועית.

לא צריך להתנצל.

אני לא מתנצל, אני אומר את זה.

וגם בירכתם על תוספת של 30 מיליון.

וחשוב מאוד לברך על תוספת של 30 מיליון שקל ואף יותר. חשוב מאוד לציין את זה ששר התרבות הוא הראשון שמכניס את היד לתוך הטלוויזיה, שבעינינו היא אחד מעורקי התרבות העיקריים של אזרחי מדינת ישראל כמו כל העולם וחשוב שמשרד התרבות יקח את הדבר הזה ויעזור לו להתקדם גם בהקשר של רפורמות בתחום התקשורת, שכאילו משרד התרבות מתרחק מהן כי זה לא תחום משרדו, אבל זה כן תחום משרדו ואנחנו נשמח לראות אתכם גם שם. אני אשמח שה-20 מיליון לזה יהיו סנונית הפתיחה של הדבר הזה.

כבוד השר, אני רוצה להגיד לך כמנכ"ל עמותת עזי"ת פעם אחת, אותם ערסים שאמרת, הפלקה, ימין מסיקה, אבי ביטר, יפרח מתנה ואבי גואטה, ארבעה יוצרים קיבלו פעם אחת מהקרן.

אני מסכים.

אותן הקלטות של הסרטים שיצאו, במאות אלפים נמכרו בשווקים.

עכשיו קרנות יחפשו סרטים שהישראלים אוהבים.

הם לא היו בסרטים.

אני מבין את מה שאתה אומר.

מאות אלפים נצרכו, אבל המבקרים האלו משמיצים אותם.

לאבי ביטר יש הרבה סרטים.

כן, אבל הקרנות לא תמכו בו אף פעם.

אבל זו תרבות שנוצרה מתוך הפלקה המושמצת. את זה אני אומר מתוך כאב.

אני מסכים איתך, והרפורמה הזאת נועדה לשנות בדיוק את זה, שכל מי שרוצה לקבל תקציב, יתכבד ויעשה סרט שישראלים אוהבים לצפות בו. אגב, כל הישראלים, על כל גווני הקשת. נעבור ליום הקולנוע, אנחנו מרחיבים את ימי הקולנוע הישראלי, למה אנחנו מרחיבים אותם? כי אנחנו רוצים יותר צופים ישראלים שבאים לראות. מעל 100,000 צופים מגיעים ביום הקולנוע, אנחנו נותנים את הסרט ב-10 שקלים וזה דבר שהוא מבורך, ישראלים באים, נהנים מסרט בזול.

יש עדיין שלישי בשלייקס לקהל הבוגר?

כן, לדעתי כן, אבל אנחנו עושים את זה לכולם.

דרככם או דרך המשרד לשוויון?

לא, זה דרך משרד אחר.

המשרד לשוויון חברתי.

עשינו גם תוכנית סרטים, כרטיס זוגי ופופקורן ב-10 שקלים לכל משרתי המילואים. הרבה מאוד השתתפו, 50,000 שוברים נתנו, זה היה פרויקט נהדר, מרגש.

תרבות חרדית – אנחנו פועלים בימים אלו לתיקון התקנה של תרבות חרדית והרחבת היכולת של התקנה להוסיף עוד גופים שיקבלו ממנה משאב, כולל העלאת התקציב. יש לנו סגן שר נהדר שקוראים לו יעקב טסלר והוא גם מביא תקציב משל עצמו כדי שהתקנה הזו תמשיך לגדול ותמשיך לצמוח ואנחנו מתכוונים להגדיל אותה.

תרבות דרוזית וצ'רקסית – יש לנו באמת המון, המון עשייה בתחום התרבות הדרוזית והצ'רקסית. אנחנו מקדמים את הקמת מרכז המורשת לעדה הדרוזית, אנחנו גם תומכים ברשויות ובעמותות במגזר הדרוזי וזה דבר סופר מבורך.

לגבי התרבות הערבית, עשינו פעולות באמת חשובות בעיניי שהציבור הערבי חיכה להן הרבה מאוד שנים ואני שמח להיות זה שבאמת מוציא את הדברים אל הפועל. שיפצנו 21 מבני תרבות ברשויות ערביות, הקמנו שלוש גלריות ושני בתי יצירה מוזיקליים. לראשונה אושרו הקמות מוסדות תרבות נוספים, כמו תיאטרון באום אל-פחם, מישהו האמין? והנה זה קורה, מוזיאון ותיאטרון.

זה מתוקצב ב-2025?

בוצע, בביצוע.

בוצע בתקציב 2024?

בכסף בוצע.

התחילו?

כן. בתי ספר למשחק ברהט וסינמטק בנצרת, תוכנית להכשרת מנהלי תרבות ברשויות מקומיות. ומשרד התרבות והספורט הוא המשרד היחיד שהודיע שהוא לא מחיל קיצוץ רוחבי על תוכניות החומש, לא בתרבות ולא בספורט. אני באמת מאמין, ואנחנו עומדים בזה, אני באמת מאמין שהשילוב של הציבור הערבי בישראל הוא חשוב, הוא קריטי לעתיד המדינה, ואנחנו צריכים לפעול כדי שלציבור הערבי תהיה תחושה של שוויון, שהוא מקבל את מה שהוא צריך כדי להיות חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ואני עושה כל מה שאני יכול במסגרת המשרד.

אגב, אני פועל גם מול חברי הכנסת של הציבור הערבי, יש פה גם את אחמד טיבי שמבקר אצלי הרבה ועוד חברי כנסת נוספים. אנחנו משתדלים לייצר שיתופי פעולה טובים למען הציבור הערבי בתרבות ובספורט. כמובן שספורט זה הרבה יותר דומיננטי, עוד יהיו הימים שהתרבות והספורט יהיו זהים, בואו נגיד בעוצמתם, אצל הציבור הערבי.

ברשותך, אדוני השר.

בטח.

אפרופו סעיף תרבות, עמותות התרבות בחברה הערבית, ניסינו להעביר יחד אתכם בשנת התקציב - - -

נכון, בשנת - - -

גם כפיר המנכ"ל יושב פה, היה נוכח בישיבת ועדת הכספים.

יש לי תשובה בשביל זה. איך הייתי בטוח שתבואו לשאול את השאלה הזו. אבל יש לי תשובה, אתה רוצה תשובה?

השר, רק נגיד שאתמול, טיבי, התקשרתי אליך.

אחמד, יש לי תשובה.

אני עונה למנכ"לים אחד-אחד.

הודעת לו את התשובה או שעוד לא הודעת?

אני אודיע לו. אנחנו מביאים את הכסף.

תסביר לצופים, תסביר לאנשים מה אני רוצה לשאול.

אוקיי. בערב התקציב אחמד טיבי נאבק שיעבירו, כמה זה היה, 10 מיליון?

לא, 4 מיליון.

4 מיליון שיעבירו ממשרד האוצר. משרד האוצר בסוף, לצערי, לא העביר.

ארבעה זה מה שאתם רציתם, רצינו יותר.

5.6, כן.

5.6.

משרד האוצר לא אישר את זה בזמנו, הנה, אנחנו כבר מודיעים, אנחנו בשיח ער מול משרד האוצר להחזיר חזרה את הכסף, להשיב את הגזלה לתקציב ואנחנו בעצמנו מוסיפים עוד תקציב ממקורות המשרד, ממקורות השר כדי שלא יחסר.

את ה-4 ואת ה-1.6 גם.

כן, גם את ה-4 וגם את ה-1.6.

4, 1.6, אבל המספר שזרק השר של 10 זה המספר שנזרק.

הכולל.

הכולל, הצרכים של עמותות התרבות בחברה הערבית.

בין 8 ל-10 לדעתי זה יגיע, ואנחנו עובדים על זה.

אוקיי. הנקודה השנייה היא הקולות הקוראים. הקולות הקוראים האלה, כאשר הם מתפרסמים ומיושמים, עוזרים להציג את הדברים האלה של שיפוץ 21 מבני תרבות, גלריות. דיברת על המוזיאון והתיאטרון באום אל-פחם, גם אתה וגם אני נעזרנו דרך ועדת הכספים להעביר את התקציב למרות הקושי שהיה. אבל למרות הדברים האלה, יש מחסור בתשתיות, גם תשתיות ספורט, מתקנים ותשתיות בכל מה שקשור.

תכף נדבר על זה.

שיפוץ מבני תרבות.

ומבני תרבות.

יש לנו תקנה עכשיו גם לשיפוץ מבני תרבות שתצא השנה, תכף זה גם יגיע בשקף הבא.

מה הסכום בתקנה הזאת?

יהיו 40 מיליון שקל מיועדים ל-100 רשויות בישראל שהסוציואקונומי והפריפריאלי הוא המדד המרכזי.

כלל הרשויות בישראל.

כלל הרשויות בישראל. כמובן שרשויות מהמגזר יכולות לזכות בגלל הסוציו הנמוך והפריפריאליות שלהן. אבל בכל מצב אני חייב להגיד לך שאנחנו משרד שבאמת שם דגש על עבודה בתוך הציבור הערבי, ואני חושב שאנחנו עושים את זה במעשים ולא בדיבורים. יש עוד עבודה, אתה צודק.

חשוב שיקמו כמה מגרשים ואצטדיונים בשלושת האזורים, צפון, מרכז ונגב.

אני אדבר על זה, בספורט זה יעלה. תכף נגיע לספורט ונדבר על זה. חילקנו פרסים השנה, 151 פרסים חולקו בשנת 2024, 5 מיליון שקל. אנחנו עובדים כרגע על ארגון מחדש של הפרסים כשגובה הפרס יגדל גם בשנת 2025. המון פרסים טובים, לא צריך להרחיב יותר מדי. תקנת סל"ע, היא שברה שיאים ותשבור שיאים בשנת 2025. יש לנו כמה מרכיבים, יש לנו גם סל"ע, גם מופעי קיץ וגם אירועי מופת. בהרבה מאוד רשויות בישראל זה הולך לקרות, זו באמת מהפכה גדולה.

מה זה אירועי מופת? מה שהחליף את - - -

רוח תרבות, כן. אירועי מופת הם תחליף - - -

לא, זה היה בהתחלה - - -

יש סל תרבות, יש מופעי קיץ ויש - - -

זה מה שהחליף - - -

כן, זה התחליף לאמנות - - -

אוקיי, זה חשוב.

בטח.

זה במוסדות חינוך?

לא, ברשויות.

למעשה, בעבר היה מה שנקרא את התמיכה הזאת, בערך 30% על כל מופע שהוא מהפריפריה. זאת אומרת שאם, לא יודעת, תיאטרון באר שבע רוצה לצאת ולעשות מופע בבית שאן, היה סבסוד של 30% לבית שאן, ככה היא יכולה להזמין, כי זה הרבה יותר יקר. ואז גם הכרטיס לאזרח עולה הרבה יותר יקר.

לגבי סל תרבות לאומי, האם יש השתתפות של הרשויות? כלומר, אחידה או שזה לפי הסוציואקונומי?

אתה מדבר על מאצ'ינג?

כן.

לפי הסוציו.

רגע, לא הבנתי, אבל אני באמצע השאלה. אני מנסה להבין מה החליף את זה, כי זו הייתה פגיעה אנושה. אמרתם מופת, אבל למעשה ב-2023 ו-2024 לא בא כלום במקום.

הייתה איזו מלחמה באמצע.

לא, אני מבינה שהתקציבים האלה הופנו לטובת מפונים, בסדר.

לא, לא הופנו, לא היו מופעים בגלל המלחמה. המלחמה לא איפשרה, לא מנטלית ולא, נקרא לזה אפילו ביטחונית, לקיים מופעים.

אני מנסה להבין למה שיניתם את השיטה שעבדה מצוין.

אני אגיד לך מה יהיה ב-2025. היא עבדה לא מצוין.

לא?

לא, מצאתי כמה חורים שם כשנכנסתי קצת לרזולוציות. רוח תרבות.

ממה שאני יודעת, היא עבדה טוב.

לא היו כמעט אירועים בפריפריה, כמעט ולא היו.

לא, אני לא מדברת על זה, אני מדברת על לפני המלחמה.

לא, לפני, גם אני מדברת על לפני.

אני אגיד לכם מה הולך להיות ומה היה, בסדר? שלושת המרכיבים הם סל התרבות, הוא תקציב שהוא לשיקול הרשות לעשות פעילות תרבות, סדר גודל של 60 מיליון שקל בערך שאנחנו נותנים שם.

סל תרבות זה גם קשור לחינוך.

לא, זה לא קשור, סל תרבות עירוני. עושים בזה הצגות, עושים בזה מופעים, עושים בזה אירועים, זה אחד. על זה הוספנו את מופעי הקיץ שרשויות מקבלות בין 150,000 ל-250,000 שקל למופע קיץ יחיד, במה עם שישה, חמישה אמנים, דברים מדהימים שכל הציבור מגיע ונהנה מזה בערב אחד גדול מאוד של מופע ענק שרשויות אוהבות לעשות, כמו יום העצמאות כזה, בקיץ.

אבל זה קול קורא.

זוכות בזה כל הרשויות, זוכות בזה הרוב. 180 רשויות קיבלו מזה.

אלה רשויות.

זה קול קורא, אני יודעת, לא כולן.

זה הדבר השני. הדבר השלישי, נתנו גם את מופעי המופת השנה. מהם מופעי מופת? אלה מופעים באיכות מאוד, מאוד גבוהה, סוגה עילית קוראים לזה, שהעלויות שלהם גם יותר גבוהות. בואו נגיד שבדימונה ובבאר שבע לא קל להביא מופעים כאלה, או בבית שאן, כמו שאת ציינת. אנחנו מסבסדים למעשה כמעט את כל המופע, התושב שמגיע משלם אולי 100 או 200 שקל למנוי, אני מדבר איתכם על שש- שבע הצגות, והוא מקבל מופע באמת מהשורה הראשונה בעלות נגיד של 50,000 שקל למופע במחיר שהוא משלם אולי 20-15 שקל לכרטיס. ואלו דברים שלא היו בעבר.

לא הבנתי את השיטה של הסבסוד. תיאטרון באר שבע רוצה שיקנו הצגות שלו, רוצה לצאת עם ההצגות.

מה הבעיה? הוא יכול לעשות את זה.

ברגע שביטלתם, אני מנסה להבין עכשיו, אוקיי?

הוא יכול להציג את מרכולתו.

מי יסבסד למטולה להזמין את תיאטרון באר שבע?

אני אסביר לך. תיאטרון באר שבע כדוגמה יוכל לבוא לוועדה שבוחרת את מופעי המופת, להציג מופע איכותי שתיאטרון באר שבע יודע להציג, יש לו את היכולות האלו, ויש סיכוי טוב שהוא יבחר להיות אחד ממופעי המופת. אם הוא יבחר להיות אחד ממופעי המופת, אנחנו נממן את ההגעה שלו ואת ההצגה הזו בעבור העיר שתרצה אותו. ירצו אותו במטולה? יקבלו אותו במטולה. ירצו אותו בבית שאן? יקבלו אותו בבית שאן.

בכמה זה יסובסד?

כמעט בכל הסכום. זה דבר חסר תקדים. אתם תראו את זה, זו הולכת להיות הצלחה מסחררת, בעזרת השם.

מופעי המופת האלה הם לקהל רחב או שזה יחסית מצומצם?

לכל רשות.

לא, יש רשויות שאין להן היכלי תרבות לדוגמה או מקום או תיאטראות.

אם אין היכל תרבות אי אפשר להביא מופע מופת.

זה בעייתי.

אלה מופעים שאתה צריך באמת במה רצינית.

- - - לקחת למופע.

אולי עם אוטובוסים אפשר לקחת למופע, נבחן גם את זה.

אתם מתכוונים להסיע, להעביר? יפה, זה רעיון טוב.

הוא נכנס לתוקף כמעט באופן מיידי, אנחנו בעיצומו וזה פרויקט אדיר.

לגבי מופעי הקיץ שציינת, יש סיכוי שבשנה הבאה זה יורחב? אני חושבת שמאז שאתה הבאת את זה, זו הייתה האפשרות היחידה באמת לתושבים שנמצאים בפריפריה, כמו דימונה, ירוחם לראות מופעים בכלל.

נכון.

רוב המופעים נעשים בשיטה של המופעים של יום העצמאות.

נכון, אלה בדיוק מופעי קיץ.

כדוגמת יום העצמאות, עם במה שמקימים.

אלה בדיוק מופעי הקיץ.

אתם מתכוונים להרחיב את זה מעבר?

כן, אני אגיד לך למה. א', הביקוש היה גדול.

אני חושבת שזו הרפורמה הכי חשובה שאי פעם אפשר היה לחשוב עליה.

הגענו ל-180 הופעות ועוד 100 מאוכזבים שלא קיבלו. אנחנו הולכים להרחיב את זה, גם תקציבית, ואנחנו נעשה את זה בשמחה. זו דרך לשמח את עם ישראל בתקופה המורכבת הזאת.

חד משמעית. לא, זה לא רק זה, יש פה עניין גם, אלמנט שיש סיכוי שילד שגר בירוחם או בדימונה, ובלי חלילה להשמיץ עיר כזו או אחרת, רוב הסיכויים שהוא לא יראה את אותו מופע בגלל שזה לא מגיע אליו.

אותו אמן יקר.

אותו אמן יקר שבמרכז הארץ הוא יכול לראות כל יום.

את צודקת שאין את אותם משאבים בצפון ובדרום כמו שיש לפעמים במרכז הארץ.

נכון.

ואנחנו רוצים לייצר את האיזון הזה.

האם זה גם עניין של מצב סוציו אקונומי או ש - - -

בטח, ככל שהסוציו שלך יותר נמוך ואתה יותר מרוחק מהמרכז, התקציב שלך יהיה יותר גדול.

מאה אחוז.

בטח, זו המדיניות הבסיסית של המשרד, בכל מבחן תמיכה אגב.

זה חדש, זה לא היה.

לא, אצלנו זה מהיום הראשון ככה.

אני אומרת, אתה הבאת את זה, כי כמו ששאלתי אותך לגבי הפסטיבלים.

גדלתי בפריפריה.

לא, אני כמי שהייתה חברה, אני חושבת שאני היחידה פה שהייתה חברה במועצה לתרבות ואמנות.

נכון.

מספר שנים לא קטן, עוד כשאז איפשרו לחברי ליכוד להיות חברים ודירקטורים, כי אז כן נתנו לנו את האפשרות, עם השכלה של שלוש שנים וניסיון רב, מה שהיום לא נותנים.

אחמד, אתה זוכר את הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי?

הייתה עבודה רצינית שם.

אמיתי, אני אומרת לך.

הייתה ועדה לצדק חלוקתי שחברי הכנסת התייחסו אליה בזלזול בהתחלה.

בזלזול, נכון, ואז רצו להיות חברים.

ואז האיש הזה עשה ממנה משהו.

אמרו, לא, אני רוצה להיות חבר בה. ועד היום הוועדה קיימת, אבל היום יש לה שם אחר. איך קוראים לוועדה הזאת היום? היא באופוזיציה. ועדה לפריפריה? איך זה נקרא?

יש ועדה לפריפריה.

של מיכאל ביטון, לא?

מיכאל ביטון היה, לקחו לו את זה.

לקחו לו את זה? מי עכשיו?

אברהם בצלאל.

כן, זו ועדה ששונה השם שלה שאני הקמתי. אני הקמתי את הוועדה ואז שינו שם.

לא לקחו, העבירו את זה למישהו אחר.

השארתי פה משהו בכנסת.

לכן אני אומרת, אדוני השר, זה שהצלחתם להוריד את הימים של הפסטיבלים משלושה ליומיים, מהפכני. אני זוכרת כחברה במועצה, לא אפשרו את זה כי יש פסטיבלים שפשוט אני קוראת להם פסטיבלים לעשירים. היו שלושה ימים, אין סיכוי עלי אדמות שבעיירות פיתוח, שקשה להן גם ככה - - -

התחילו פסטיבל חדש ישר עם שלושה ימים.

נכון, אפשר גם לעשות פסטיבל ביום אחד או ביומיים, לא צריך שלושה ימים.

יומיים, זה יפה.

כן, יומיים זה יפה, זה יפה מאוד, כל הכבוד.

מלגות לסטודנטים לאמנות – מה אנחנו רוצים לעשות? אנחנו רוצים שכל מי שהולך ללמוד אמנות בפריפריה, 90% משכר הלימוד שלו יהיה ממומן על ידי מדינת ישראל ובלבד שילמד בפריפריה. זו כבר תוכנית שבשלבי פיתוח אחרונים, היא צפויה להיכנס לשנת הלימודים הבאה, אנחנו עובדים עליה כבר כמה שנים, לצערי היא נתקעה בגלל המלחמה, עכשיו היא כבר מתחילה לקרום עור וגידים. אנחנו בשלבים אחרונים והיא צפויה להיכנס לשנת הלימודים הקרובה. ילדי האמנות של ישראל, לכו ללמוד בפריפריה, משרד התרבות והספורט משלם, פשוט לכו ללמוד בפריפריה. 90%, כן? לא עולה כסף, לכו ללמוד בפריפריה.

תקציב המשרד בזמן המלחמה – אני מבין השרים הבודדים שהצביעו נגד תקציב הממשלה בערב התקציב, כי היו דרישות לקיצוץ מאוד, מאוד גדולות שלא הסכמתי לקבל. אני חייב לומר שאחרי מאבק ציבורי עיקש הבאנו הישגים חסרי תקדים ואין קיצוץ במשרד התרבות והספורט ויש לנו יכולת להמשיך לעשות פעילות ומשאבים.

מה התקציב הכולל?

כשני מיליארד שקל, גרוסו מודו, פלוס מינוס. קצת יותר, אל תגיד. אבל בסדר, התקציב של המשרד טוב.

1.6.

1.6. המשרד בסדר. יש פה את רבקה, היא אחראית על התקציבים במשרד, התפקיד שלה זה כל הזמן לשדר שאין כסף למרות שיש.

אתה הופך את זה.

זה התפקיד שלי, להגיד שיש ואת צריכה להגיד שאין, השוטר הרע והשוטר הטוב. עשינו שינוי מבנה ארגוני במשרד. המשרד הזה הוא משרד שהרבה שנים לא נעשה בו שינוי של מבנה ארגוני. עשינו את זה בגדול, כולל הקצאת תקנים נוספים חסרי תקדים למשרד, הבאנו עוד עשרות תקנים למשרד. אנחנו מייעלים ככה גם את מבחני התמיכה, אנחנו מפרסמים מהר מאוד את מבחני התמיכה, אנחנו מייעלים את מערך הרכש שלנו, הקמנו מנהל תמיכות לשיפור עבודת המשרד.

וגם השינויים במבנים הארגוניים הם דרמטיים מבחינת יכולת המשרד להוציא לפועל מדיניות. אני חושב שהיום אנחנו נחשבים לאחד המשרדים הכי יעילים בין משרדי הממשלה. ואני אומר את זה לא בשמי, אלא בשם עובדי משרד התרבות והספורט, בשם אנשי המנהל שלי.

יש פה גם את רן שפירא, ראש מנהל התרבות וגם את מורן מסיקה, ראש מנהל הספורט ויש לנו את דני חורין פה, היועץ המשפטי של המשרד, ובראשם המנכ"ל שלנו, כפיר כהן, שאתם עושים ביחד עבודה נהדרת. עכשיו אני צריך להזכיר את כולם, ראשי המטות שלי פה. ילנה פרלמן, ראש מטה תרבות וחן אביטן, ראש מטה ספורט. את רבקה כבר הזכרתי. יונתן עוז, ראש לשכת מנכ"ל. אמיר, אגף ביטחון יושב פה, בצורה חשאית משהו הייתי אומר. ועוד, ועוד, ועוד, והיה הדובר שלי. אם שכחתי מישהו - - -

יש לך פה מנכ"ל תאגיד, מיקי.

איתי גבע, יועץ, חלי, דוברת המשרד.

מיקי, מנכ"ל תאגיד.

מי פה מנכ"ל תאגיד?

רביבי.

עודד רביבי, מנכ"ל תאגיד. בקיצור, יש תרבות וספורט ויש משרד שבאמת מממש מדיניות. אני אתן לכם דוגמה. לפני שנכנסתי לתפקיד, 500 מיליון שקל עודפים מחויבים במשרד התרבות והספורט, מה המשמעות? 12% מזה חוזרים לאוצר המדינה, 60 מיליון שקל שאינם. בשנה הראשונה ירדנו ל-150 מיליון שקל וגם השנה ושנה הבאה המנכ"ל יודע שיותר מ-50 מיליון שקל יש אירוע של עודפים מחויבים. אנחנו לקחנו את כל המשאבים של המשרד והחזרנו אותם לציבור, לא למשרד האוצר. וזה דבר שהוא בעיניי בעל ערך מאוד, מאוד משמעותי וזה חלק מהתייעלות המשרד. באמת יש פה משרד שמביא לפועל פעולות ופעילות רחבה וטובה ואני חושב שאנחנו מורגשים בשטח. ותודה לכל עובדי ועובדות משרד התרבות והספורט על העבודה הנהדרת.

עכשיו אנחנו עוברים למנהל הספורט. אם תרצו שאלות לגבי תרבות לפני שעוברים למנהל הספורט, זה הזמן.

קטי, את רצית לדבר?

אני רציתי, אביחי.

שנייה אחת, פניתי פשוט לקטי. ברשותך, יוסף, חברת הכנסת שטרית, ואחרי זה אתה.

אני חושבת שהמשרד עושה עבודה מצוינת, רואים את זה בעיקר בפריפריה, דברים שלא היו בעבר. שוב, ציינתי ואמרתי כחברה במועצה לתרבות ואמנות בשנים עברו, היה מאוד, מאוד קשה לשנות את פני הדברים, כי הקריטריונים הם ברורים. מי שחושב שמשרד מתנהל איך שבא, לא, זה ממש לא ככה. נקבעים קריטריונים על ידי המועצה שמורכבת מכלל נבחרי הציבור שנבחרים וקובעים את הפרמטרים למי זכאי ומי לא זכאי. עצם העובדה שהשינויים שנעשו נעשו לגבי הפריפריה החברתית, לגבי הפריפריה הגיאוגרפית, אני חושבת שזו הרפורמה הכי חשובה שיכולה להיות. היה פה מישהו שהתבטא לגבי הערסים, הערסים האלה מהווים יותר ממחצית מהעם הזה, וכן, כדאי להביא אותם. ואל תפריעי לי בבקשה. אני מאוד שמחה שמקבלים - - -

ערסים זו התנהגות שלילית.

אל תתערבי, גברתי, אל תתערבי, אני מדברת.

ערסים זה - - -

אני עכשיו מדברת.

גברתי, אני מבקש לא להפריע.

שמעתי אותך כבר בדיון הקודם, שהאשמת את הממשלה.

את מי אני אאשים?

ולכן אני אומרת דבר כזה שהוא מאוד פשוט, כדאי מאוד, מאוד לא לקרוא לזה ערסים, אלא להגיד העם, זה עמך ישראל.

אבל זה מה שהיה הכינויים.

לא, אני אומרת, זה עמך ישראל ולעמך ישראל גם מותר לצרוך תרבות, ואם זו התרבות שהוא בוחר, מצוין. יש כאלה שבוחרים בקרם בוואריה ויש כאלה שבוחרים בבורקס. אם זה בורקס, שיהיה סרטי בורקס, זה גם טוב.

תודה רבה, חברת הכנסת שטרית.

מה קשור? איזו שפה את מדברת?

רק אני חייב, אוי ואבוי לי, דבורה, היועצת שלי, דבורה גינסבורג, היועצת שלי מיום תחילתי בכנסת.

שמעת מה היא אמרה עכשיו? אני מציעה שתעיף אותה מכאן.

את לא צריכה להעיף אותי, אני אלך לבד.

אני מבקש את גברתי, תודה רבה.

אבל תמשיכו לעשות קניות בטבריה ותפרסמי - - -

גברתי, תודה רבה.

אתה מבין? זה מהאנרכיסטים.

שר התרבות, תודה לך.

זו הפריפריה, אם את לא יודעת איפה זה טבריה. היא לא יודעת איפה זה טבריה.

איזו תת רמה, אלוהים.

אני רק רוצה להגיד, הלוואי וכל השרים היו כמו השר מיקי מכלוף זוהר. כמי שהיה ראש רשות ועכשיו אני מנכ"ל מוזיאון, אין משרד כל כך נגיש ויעיל כמו משרד התרבות.

חבר הכנסת עטאונה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אביחי, אתה יודע שבוועדות אנחנו נפגשים הרבה ובדרך כלל אני לא מתאפק לאורך הזמן ושותק, אבל האמת שלדיון הזה של הצגת התרבות והספורט אני באתי בכוונה לשמוע ולהקשיב ואני אגיד למה גם אני עושה את זה בצורה חד משמעית. אני חושב שאחרי כל מה שקורה לחברה הערבית בפשיעה ואני אומר בכל דיון שאנחנו נמצאים במאבק מול ארגוני הפשיעה על בני נוער והצעירים שלנו.

ואני חושב, כבוד השר, המשרד שלך יכול למלא תפקיד משמעותי ביותר במאבק שלנו בפשיעה, כי צריך ליצור לבני נוער וגם לצעירים ובכלל לקהילה את המסגרות של תרבות ופנאי וספורט בדרך כלל, ולכן חשובה מאוד ההחלטה שלך לא לקצץ בתקציב של התרבות בחברה הערבית. אבל גם היכרות של המציאות בחברה הערבית ולאורך שנים הנושא של התרבות הוא לא כל כך מפותח בצורה חד משמעית, במיוחד בפריפריה של הפריפריה, בנגב.

יש עוד מה לעשות. במגזר הערבי יש עוד מה לעשות בתרבות, בספורט המצב גם טוב ועוד - - - בתרבות בעיקר יש עבודה לעשות.

אני אומר שיש דברים שכבר נעשים, זה לא מספיק וזה לא מעמיד אותנו באתגר, במיוחד ליצור מסגרות של תרבות והספריות במיוחד צריך גם לתת דגש על זה בחברה הערבית ולהרחיב אותן ולתקצב אותן יותר ויותר.

זה קורה.

ובמיוחד בנגב, אני זוכר שאני הייתי גם מנהל אגף חינוך והספרייה הראשונה הציבורית שהקמנו אותה, הקמנו בחורה, הייתה מתוך אמונה לדבר הזה, ולכן חשוב מאוד להרחיב אותו. אני חושב שגם הנושא של בתי תרבות, צריך להרחיב אותו. הנושא של תרבות, צריך להרחיב את זה ולהגדיל גם את המוכנות והמודעות של האנשים לצריכה. כי אם אנחנו נצליח ליצור את המסגרות האלה ולמשוך את הילדים ובני הנוער והקהילה זה יהיה על חשבון התעסקות בדברים שלא ראוי להתעסק בהם, ולכן זו אחריות שלנו.

אני חושב שגם הספורט, צריך בתשתיות של הספורט וכל הפעילות של הספורט, כבוד השר, צריך להרחיב את זה. ואני אשמח גם לקיים פגישה במיוחד על הנגב ומה שקורה שם בכל התחומים האלה. תודה.

תודה, חבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת פרידמן.

סליחה שאני חופרת בזה, רק הבהרה. ה-35 מיליון של מופת זה אך ורק לתמיכה במוסדות תרבות בפריפריה, זה לא לכל הארץ, נכון?

לא, יש תקנת פריפריה שנקראת תרבות בפריפריה וזה כסף שהולך אך ורק למוסדות תרבות בפריפריה, זה עניין אחד. מופעי המופת הם מופעים שיהיו בכל הארץ ויבחרו על ידי ועדה מקצועית שתקבע מהם מופעי עילית, נקרא להם, מופעי סוגה עילית.

מה התקציב בפריפריה לתמיכה במוסדות תרבות?

על כמה תקנת פריפריה עומדת? עומדת על 30 ומשהו מיליון.

הסבסוד בעיקר יהיה לפריפריה.

ותקנת הפריפריה היא עוד בערך 40 מיליון? זאת אומרת אקסטרה?

לא, 30 ומשהו מיליון, אני לא זוכר את המספר המדויק, למרות שזה לא אופייני לי, אני אמור לזכור. אבל 30 ומשהו מיליון לתקנת הפריפריה ובנוסף לזה גם מופעי מופת בנוסף.

אוקיי, יש את המופת שגם, הבנתי.

חבר הכנסת סולומון, בבקשה.

תודה רבה. ראשית, תודה רבה, אדוני השר, אני יודע שאתה עושה רבות במדינה כמו שלנו שהיא מקבץ רחב של תרבויות ועדות וקבוצות. הדרך הטובה ביותר היא להפוך את כל הדברים האלה לנכס, וזה באמת נכס, והיכולת שלך לראות את זה היא מדהימה. אני גם מדבר באופן אישי וגם בכלל בכל הקבוצות והעדות והמגזרים שיש לנו כאן. ובעיניי, אתה מופקד על משרד שהוא כל כך חשוב שיכול להתנתק מכל האווירה ולייצר משהו עוצמתי, תודה לך על הדבר הזה.

אני רוצה להגיד שני דברים. לא הייתי בכל הדיון לצערי כי היה עוד דיון אחר, אבל אחת, אתמול במקרה, או שלא במקרה, אין מקרה, אתמול בקריית גת נפגשתי עם שחקנית, עם אמנית בשם פרוט פרדה, היא מאשקלון ויש לה תיאטרון. ויש כמה כאלה שהם יוצאי אתיופיה שהם רוצים לקדם תרבות, דור שלישי שרוצה להביא משהו בשפה של ילידי הארץ.

מבורך.

השאלה היא מהי הדרך שלהם, אם אין להם כרגע ארגונים מלווים או משהו כזה, יש להם דרך להיעזר ולהיתמך על ידי המשרד?

אני חד משמעית אבדוק את זה, בשמחה, אני רוצה מאוד לעזור לקהילה. יש לנו גם את התאגיד, שאולי אפשר סוף-סוף לעשות איתו משהו.

כן.

שזה מורכב יחסית, אבל אני מקווה שיהיו גם פתרונות בקרוב. אבל אני חד משמעית רוצה לתמוך בזה, אני אשמח מאוד שתבואו אלינו לישיבה מקצועית בעניין הזה ונחשוב איך עושים את זה. זה דבר חשוב.

תודה. עוד דבר אחד, האם הפעילויות שהמשרד מציג הן רק במשיכה או גם בדחיפה שלכם? אני אסביר. כלומר, יש אפשרות אחת, שמי שיש לו יוזמה תרבותית, ספורט או מכל המנעד של הפעילות שלך, שמישהו פונה אליך, אתה נותן לו עזרה לפי קריטריונים מסוימים, זה דבר אחד. אבל לעיתים יש לנו קבוצות באוכלוסייה שהיכולת שלהן להנגיש ולייצר תרבות או לייצר הצגות ולייצר כל מיני דברים היא לוקה בחסר, לא בגלל שאין, אלא בגלל היכולת.

אנחנו יוזמים המון.

האם יש מצב שאתה אומר, בגלל שבקבוצות מסוימות יש לי פחות הצגות, פחות דברים כאלה, אני דוחף לייצר?

אנחנו יוזמים המון וכל הזמן פועלים גם לאיזון בין האוכלוסיות השונות בישראל ואני עושה את זה כל הזמן. אנחנו שמים דגש על העניין הזה בעבור כל הציבורים בישראל והמשרד שלנו מאוד מיינדד לעניין הזה, בטח לצמצום פערים. זה משהו שאני, בוא נגיד, חי ממנו ונושם ממנו, זה צמצום פערים בחברה הישראלית, זה ה-Cup of tea שלי, נקרא לזה, עוד מהיום הראשון שלי כנבחר ציבור, כחבר כנסת, אגב, לא רק כשר. אנחנו פועלים כל הזמן.

אוקיי, תודה.

אדוני השר, תרצה להמשיך את המצגת?

כן, מנהל הספורט, קדימה.

אולי רק תרבות קודם ואחר כך?

מילה אחת על תרבות, בבקשה, אדוני.

צוהריים טובים. מילה אחת זו לא תהיה. שמי דוד קריבושי, מוזיקאי, מנצח. אנקדוטה קטנה לפני מה שאני הולך לדבר, אני משרידי המועצה לתרבות ואמנות בשכונות והאגף לתרבות - - -

לא בזמן שלי.

בטח בזמן שלך, היית איתנו ביחד.

באמת? זה כנראה הגיל.

האגף לתרבות ואמנות בערי פיתוח ובשכונות מיסודו של יצחק נבון, שר החינוך המנוח, וגילינו המון כישרונות. 25 שנה היינו בפריפריה, חרשנו כישרונות, גילינו את נינט טייב, מאיה בוסקילה, עברי לידר, ואולי זו נקודת מחשבה להקים את האגף הזה עוד פעם, לגלות כישרונות בפריפריה. 25 שנה עשינו את זה.

שווה לחשוב על זה, נכיר עוד איזה כישרון מהפריפריה שהתגלה שם.

מי זה, בבקשה?

הבן שלי.

הבן שלך, כן, נכון. רק לא ידעתי שהוא בפריפריה.

קריית גת.

אוקיי. אני בעצמי זכיתי במקום ראשון בתחרות כישרונות של ויצ"ו ומעריב לנוער עם אילנית שהייתה עולה חדשה מברזיל ואני הייתי בן 16 וזכינו במקום הראשון. ואז אני עצמי עם אלברט מרציאנו בזמנו וגם קטי הייתה, נסענו וחרשנו את הארץ וגילינו המון כישרונות.

בקריית שמונה, אתה זוכר, היינו, יש שם תיאטרון.

איזו שאלה. איפה לא היינו?

ממש כך.

אנחנו הקמנו עמותה שנקראת קרן שמש. עמותת קרן שמש פועלת להנגשת התרבות הישראלית לדורותיה לילדים ובני נוער בארץ ובעולם. בין מקימי העמותה ששי קשת, דודו פישר, יואב גינאי, יונה אליאן, חיים אוליאל, יעקב מנדל, יעקב נווה ועוד רבים אחרים. מטרות העמותה כוללות שימור, טיפוח וקידום המורשת התרבותית הישראלית על כל גווניה, תוך דגש על מפגשים בין אמנים ויוצרים ותיקים לבין בני נוער. היוצרים מגיעים מרצונם להנחות וללוות מוזיקאים צעירים באולפנים וכן להעביר ידע וניסיון מתחומי המוזיקה, התיאטרון, האמנות הפלסטית ועוד.

מטרות העמותה – הנגשת התרבות הישראלית לילדים ונוער; פיתוח תוכניות לימוד והעשרה בבתי ספר ובמסגרות חינוך בלתי פורמלי; שימור מסורות אמנותיות ומוזיקליות; קיום פרויקטים לתיעוד מורשת התרבות הישראלית והעברתה לדורות הבאים; חיבור בין דורות של יוצרים ואמנים; קיום מפגשים בין יוצרים ותיקים ליוצרים צעירים להנחיה וליווי מקצועי; עידוד יוצרים צעירים ופיתוח כישרונות; הקמת מסגרות ללימוד והדרכה של יוצרים צעירים מתחום המוזיקה, התיאטרון והאמנות הפלסטית; פיתוח שיתופי פעולה בין-לאומיים; ייצוג התרבות הישראלית באירועים בין-לאומיים; חילופי אמנים ושיתופי פעולה עם גופים תרבותיים בעולם.

דרכי עבודה מוצעות – פעילות עם המרכז לשלטון מקומי לקידום יוזמות תרבותיות ברשויות השונות; שיתופי פעולה עם בתי ספר בכל הארץ, כולל מפגשים עם תלמידים לעידוד נושא התרבות; עבודה משותפת עם חברת המתנ"סים לקיום פעילויות תרבות והעשרה בקהילה. הצעות אופרטיביות לתמיכת המדינה – שילוב נושאי תרבות ישראל ומפגשי יוצרים בתוכניות הלימוד בבתי הספר, הקמת קרן ייעודית לתמיכה באמנים ויוצרים המעוניינים לקחת חלק בפרויקט, קיום פסטיבלים ואירועי תרבות לקידום התרבות הישראלית בארץ ובעולם, הקצאת משאבים למרכזי מורשת ופעילויות תרבותיות בין-דוריות.

אנו מבקשים מוועדת החינוך והתרבות ושר התרבות והספורט לפעול לקידום יוזמות התומכות בשימור והנגשת התרבות הישראלית לילדים ונוער תוך יצירת חיבורים משמעותיים בין דורות של אמנים ויוצרים. תודה רבה.

תודה רבה, דוד. עוד מילה אחת.

שמי כהן יהודה, מנכ"ל עמותת תמ"י. אני קודם מברך את השר מיקי זוהר על הפגישה הראשונה שאכן קיימנו במשרדו, ולמנכ"ל כפיר כהן שקיבל אותי כבר כמה פעמים, הפנה אותי לקרן יד בן צבי, היום נקבעה פגישה כדי להמשיך את הדבר הזה.

התרבות הישראלית-ים תיכונית שאני מציין אותה במפורש, ים תיכונית, היא נוצרה פה, היא ייחודית לעם ישראל. אני אתן רק דוגמה אחת. ננסי ברנדס הרומני, הרוקיסט, הכול, הוא המלחין של הפרח בגני עם זוהר ארגוב. זה לא יכול להיות בשום מקום, רק במדינת ישראל. שבחי ירושלים, לחן מוזיקלי שמדבר במיוחד לכל עם ישראל, אל תשליכני לעת זקנה, לחן חסידי מושר בפי כל - - - וזה מדבר וזו תרבות ייחודית. היא לא נחקרת, היא לא מתועדת. המנכ"ל אכן נתן לי יד, אני אומר פה על השולחן, נתן יד, בירך, ואנחנו מתכוונים, איך אומרים, לקבל גם את ברכת הוועדה וגם את ברכת השר להמשך, ואני מקווה מפה לצאת לדרך ארוכה בנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה. יש איתנו אימא, נרקיס?

שלום.

שלום. הייתה פה איזושהי תקלה ולא נתנו לך לדבר בפתח הדיון. נעשה פאוזה לרגע ונשמע אותך.

האמת שחשבתי שתהיה אפשרות להשמיע את דבריי כשמשפחות החטופים היו כאן. הקשבתי קשב רב, הייתה לי סבלנות רבה, אבל אני אשמח להיות הקול של החיילים. אני יושבת כאן מטעם אימהות הלוחמים, אבל ממש לא נעים לי להפריע לכם באמצע, אני יכולה לחכות עוד טיפה אם זה לא עוד הרבה זמן ואז אני אשמיע ואשמח שאדוני השר ישמע אותי.

נשמע, תתחילי. כי אחרי שנסיים את הסקירה אני מניח שהדיון ננעל.

אני רוצה להיות בטוחה שאני שולחת בן לצבא, שהוא בידיים טובות ושהוא יגיע לניצחון מוחלט. הבן שלי משרת כבר למעלה מ-220 יום, אין לי מושג מתי הוא מסיים. התקלתם אותי, אני נרגשת.

הדרישה שלך מוצדקת.

אני רוצה להשמיע את הקול גם של החיילים. אני דואגת, אני לא ישנה בלילות. אני שומעת את משפחות החטופים, איפה משפחות החיילים שלא ישנות?

נכון.

זה חשוב לי להגיד את המשפטים האלה. הייתי רוצה להגיד עוד הרבה דברים, אבל - - -

מה שאמרת חשוב מאוד.

תודה.

תודה רבה על הדברים, תודה רבה. אדוני השר, בבקשה.

נמשיך במנהל הספורט. הכנות למשחקים אולימפיים – תקציבים חסרי תקדים, הוכפלו התקציבים לקראת האולימפיאדה, נתנו מלגות ותמריצים, גם מאוד, מאוד גבוהים, תכף נפרט עליהם. הסכומים היו באמת משמעותיים והם עזרו מאוד לכל הספורטאים והאיגודים לעבוד קשה לקראת האולימפיאדה, ותכף נראה גם את ההישגים שהיו בה.

רק תקציב אבטחה עלה ב-50% כי היו משמעויות מאוד גדולות מבחינת האבטחה הפעם. כשיצאנו לפריז היו חששות ודאגות אמיתיים לגבי שלום ספורטאינו, שלנו, אבל כמו שאתם יודעים, כולם חזרו שלמים, בריאים וחזקים וגם עם הישגים, וזה בהכרח קרה גם בגלל העבודה הנהדרת שעשו בשב"כ בתיקצוב של המשרד. זה היה סכום חסר תקדים וזה היה שווה כל אגורה ששמרנו על הספורטאים שלנו. אגב, לא רק לחזור בשלום אלא גם להגיע לתחרויות בביטחון ובלי חשש לחייהם.

מעבר לזה, נתנו מענקים חסרי תקדים שלא היו אף פעם. הענקנו מיליון שקל בעבור זוכה הזהב, 700,000 שקל כסף ו-500,000 שקל ארד, הכול היה נקי ממס הודות לחוק שחוקק פה בכנסת, אופיר כץ היה זה שגם קידם אותו, יו"ר הקואליציה. ואנחנו הבאנו באמת דברים שלא היו אף פעם לספורטאים. יש כמה ספורטאים שקונים דירה בימים אלו וזה הרבה בזכות המענקים שלנו.

עשר מדליות במשחקים הפאראלימפיים, שבע מדליות במשחקים האולימפיים, אף אחד לא יכול להתעלם מהעובדה שזה מציין את 7 באוקטובר באיזושהי צורה, שהרוח הלאומית ניצחה את 7 באוקטובר, ככה אני לפחות רואה את זה. זו הרוח הלאומית, הרוח הספורטיבית שמנצחת את הטרור האפל, ככה אני לפחות רואה את זה. חילקנו 20 מיליון שקל לזוכים ולמאמנים וטוב שכך.

עשינו הרבה מאוד הסברה ישראלית בספורט, הרבה מאוד הסברה ישראלית, נתנו משאבים מאוד, מאוד גדולים. הגענו עד ל-52 מיליון צפיות באחד מהקמפיינים שלנו ששודרו ברחבי העולם וזה עזר מאוד לשים את ישראל בעין טובה יותר לאור הקמפיין הנגטיבי נגד ישראל. השקענו הרבה מאוד משאבים בעניין הזה. וחלי, באמת תודה לך על העבודה הנהדרת, בכל הקמפיינים בכלל ובזה בפרט. עשינו קצת טוב לשם הטוב שמגיע לנו בעולם. יישר כוח.

אגף הביטחון שלנו עבד שעות נוספות מאז המלחמה. הוא ניהל את אבטחת המשלחות הרשמיות, הוא ניהל את האבטחה של המשחקים האולימפיים יחד עם השב"כ כמובן, וגם הקים חמ"ל מתאים ונדרש לעניין הזה. ובאמת כל הכבוד להם, מלבד העובדה שהם גם שומרים עליי, הם שומרים על הרבה מאוד דברים אחרים, על הספורטאים, על המשרד, על הפעילות, ותודה להם על זה.

יש את מלגות הקיום לספורטאים שהחלטנו להגדיל אותן בצורה משמעותית. הוספנו 50% במלגות והוספנו גם תנאים סוציאליים. היה משבר מול הוועד האולימפי, הגענו איתם להסכמות, התקציב ממשיך לעבור דרכם ואנחנו נמשיך לשתף פעולה איתם עם תוספת תקציבית משמעותית שכוללת גם את התנאים הסוציאליים.

בזמן המלחמה, כמו שאמרתי, עברנו מהר למתכונת חירום, נתנו פתרונות לכל הספורטאים שהיו בחו"ל וחזרו ולכל אלה שהיו צריכים להשתתף בתחרויות, הקמנו ממש קו חירום לאיגודים ויישרנו את המצב מהר מאוד. הספורט הישראלי נמשך כמעט לאורך כל המלחמה, הייתה הפסקה ממש קצרה. הליגה שכולם חשבו שתיסגר סיימה את המשחקים ועונת המשחקים נסתיימה ואפילו הוכרזה אלופה והכול היה באמת בעבודה משותפת מול האיגודים וההתאחדויות, וזה מה שעשינו.

בזמן המלחמה גם נתנו הרבה מאוד משאבים, שלחנו ציוד ספורט, 5,000 ערכות ספורט למשפחות, לילדים, לקהילות. עשינו את זה יחד בשיתוף עם התאחדות בתי הספר והמשכנו גם בזמן המלחמה לתת את האפשרות לשגרה למפונים ובכלל לכלל התושבים בישראל.

התקציב שהבאנו לעזור לספורט היה 84 מיליון שקל, גם סכום חסר תקדים, לגופי ואיגודי הספורט ומנע את קריסת הקבוצות. אם לא היינו מביאים את המשאב הזה לא היו נשארות קבוצות ספורט היום בישראל, אף אחת לא הייתה יכולה לעמוד בנזק הכלכלי הזה, וחזרנו לחזור לפעילות. עשינו פעילות גם מול איגודים בין-לאומיים ומדינות שונות לאירוח המשחקים בשטחן. משחקים רבים נעשו בקפריסין, בהונגריה, בסרביה. פעלנו כמשרד גם מול שרי ספורט מולנו כדי לעזור להם להמשיך לקיים את הפעילות שלהם, הבין-לאומית.

וכמו שאתם רואים, בעבודה מאוד קשה, ישראל לא הורחקה מאף איגוד בינלאומי. אגב, הקרדיט מגיע גם לאיגודים בעיקר שעשו עבודה טובה ואנחנו השתדלנו קודם כול לא להפריע. כי אנחנו משרד ממשלתי, מזוהה פוליטית, אבל בסוף עשינו דברים טובים שהביאו גם תוצאות. ישראל נשארה חזקה, ייצגה אותנו בעולם.

חיזוק העוטף – במסגרת תקציב תקומה הסכומים הם באמת חסרי תקדים, מעל 600 מיליון שקל שהבאנו בתקומה דרום לטובת פיתוח הספורט. ביניהם, 400 מיליון שקל להקמת וינגייט דרום שזו תהיה בשורה, ואנחנו פועלים להקים גם וינגייט בצפון. זה פרויקט באמת גרנדיוזי, יש שיאמרו אפילו יומרני מדי, אבל אני באמת מאמין שיש לו היתכנות, למרות שהוא עולה מיליארד שקל, גם בצפון וגם בדרום, אני מאמין שנצליח לעשות את זה. מה שנקרא I'm a believer and I need to deliver

אנחנו באמת מאמינים שזה אפשרי ועובדים קשה שזה יקרה. זה פרויקט אדיר שיהיה מנוף צמיחה ענק לדרום בכלל ולעוטף עזה בפרט. אנחנו רוצים להקים את זה בשדרות וכבר יש קרקע ייעודית ויש הרבה דברים שהתקדמו ואנחנו כבר נתנו תקציב לתכנון, נעשה הכול שזה יצליח.

502 מתקני ספורט אושרו לבנייה בשנת 2024 ב-200 מיליון שקלים, 191 בקשות לבניית מתקנים קהילתיים ומגרשים, מתקני נינג'ה וכולי, שיא כל הזמנים, ב-75 מיליון שקל, קרה. 160 מתקנים אושרו לתכנון, דבר שלא היה במשרד התרבות והספורט. נתנו תקציב לרשויות לתכנן את מתקני הספורט שלהם, מה שלא היה בעבר. אנחנו מסירים חסמים לרשויות מקומיות, ובפרט במגזר הערבי.

רשויות סוציו אחת עד ארבע יקבלו תוספת של כ-25% להרשאות הקיימות שלהן על מנת שיוכלו להשלים את הפרויקטים. הרשויות הערביות מחכות לזה בכליון עיניים וזה הולך לקרות ממש במיידי, הצלחנו להשלים את זה. סוציו חמש עד שש יקבל 15% תוספת, שבע עד עשר 10% תוספת. למה? קודם כול, מחירי הבנייה עלו, אנחנו צריכים לעשות התאמות. דבר נוסף, רשויות חלשות נתקלות בבעיות ואנחנו רוצים לעזור להן.

וינגייט שדיברתי קודם, צפון ודרום, בהתהוות, אפשר לעבור, דיברתי על זה. עשינו תיקון היסטורי לחוק הטוטו, הבאנו שם 70 מיליון שקל לפעילות חברתית, דברים שלא היו אף פעם. החוק הזה גם עזר לי למנות מועצה חדשה, מועצת ההימורים בספורט זו מועצה חדשה שאני מיניתי יחד עם שרים נוספים ויש שמה מועצה טובה ומנכ"ל טוב ויושב ראש טוב ויש על מי לסמוך.

מאבק למניעת האלימות בספורט – טוב, זה אירוע מרכזי שכולנו מכירים אותו, כולנו ערים לו וכולנו רוצים שהוא יסתיים. מה שאנחנו עשינו עד כה, קודם כול, הגדלנו את היחידה למניעת אלימות בספורט והוספנו שבעה תקני כוח אדם, עשינו שולחנות עגולים עם ארגוני האוהדים והקבוצות לצמצום האלימות, העברנו חוק לקנסות מנהליים בקדנציה הזו שכבר מחולקים ויש הרחקות ממגרשים. והיום אנחנו עובדים על מנגנון להסדרת פירוטכניקה ובעיקר לאשר את המצלמות לזיהוי הפנים. אם נאשר את המצלמות לזיהוי הפנים, נוכל לומר שסוף הסיפור הזה של האלימות בספורט הגיע.

מי הגורם המאשר פה?

המשרד לביטחון לאומי, הוא אמור לאשר את זה, ויש חקיקה פרטית של חברי כנסת שאנחנו רוצים לקדם אותה. אחת מהמחוקקות היא גם חבר הכנסת קטי שטרית. אנחנו רוצים לאגם את כל החוקים שאתם, חברי הכנסת הגשתם.

אני רוצה הערה בנושא.

תכף, בשמחה. לכרוך את כל החוקים ביחד, להצמיד אותם להצעת חוק ממשלתית וללכת כאיש אחד לטיפול בתופעת האלימות בספורט. המצלמות לזיהוי פנים הן, נקרא לזה האקס פקטור. כי ברגע שכל אדם שנכנס לאצטדיון יהיה מזוהה, הוא ידע שהוא לא יכול לפשוע, כי אם הוא פושע, הוא נתפס, וזה דבר מאוד, מאוד חשוב. ועשינו אפילו קמפיין שלא כל כך אהבו בארגוני האוהדים, לצערי, של המאבק למניעת אלימות בספורט, כי אנחנו הרגשנו שבאמת זה היה כבר מוגזם וכלו כל הקיצים ואנחנו רוצים באמת להיאבק בתופעה. ואני מקווה שגם במשימה הזו, לא מקווה, אני מאמין שבמשימה הזו אנחנו נצליח.

קטי, את רוצה להעיר הערה לפני שנמשיך לנושאים הבאים?

כן, אני רוצה לחדד את הנושא הזה של הענישה הישירה ולא השילוחית. אני יודעת שההתאחדות לכדורגל קצת מתנגדת, בעיקר גם לחוק.

קצת הרבה.

קצת הרבה. רק להזכירם, מיקי, אתה יודע, בהתאחדות יש תופעה כזו שבדרך כלל יש סוג של הפחדה שיוציאו אותנו מפיפ"א וכולי, הלכתי ובדקתי את הנושא הזה. רק שתדע שענישה ישירה קיימת בסקנדינביה, בהולנד, בסקוטלנד. אגב, יש שם קבוצות כדורגל טובות מאוד, מאוד, מאוד, ומגרשים מאוד גדולים, והם גם עשו צעד אחד קדימה מעבר למה שאנחנו עשינו, אדרבה כדי שהדבר הזה, אפשר יהיה לאכוף אותו.

קודם כול, הם הסמיכו גם גופי כדורגל להעניש בעצמם אוהדים בברירת קנס או בהרחקה ישירה או באמצעות בוררות מהירה. הם פיתחו מנגנון, ואני בדקתי את המנגנון הזה. המנגנון הזה בנוי בצורה כזו שכשאוהד רוכש כרטיס, אם זה מנוי או כרטיס, יש לו חוזה שהוא חותם עליו עם הרכישה, פשוט חותם. בחוזה הזה כתוב בפירוש, זה סוג של קטלוג של עבירות ועונשים שעליו הוא חותם, האוהד, שבעת רכישה, קודם כול יש זיהוי פנים.

אפשר למצוא את האוהד.

נכון, אפשר למצוא. בסוף המשחק נאספים כל העבריינים דרך הצפייה באותן קלטות מהמצלמות של האצטדיונים ומהדוחות של הסדרנים, ממש כדוגמת פקחים בדוחות שאנחנו מקבלים ב - - -

חנייה.

בחנייה. יש פקחים כאלה שזה התפקיד שלהם.

קטי, אני אגיד לך משהו. את תעזרי לי להעביר את המצלמות לזיהוי פנים.

אנחנו חתומים על זה כולנו.

ואני אעזור לך שכל הקבוצות יחתמו על ההסכם שאת מציעה. למה? הקבוצות יודעות שזה לא מאבק רק שלנו, של המדינה ושל המשטרה, זה מאבק גם שלהן. הן הרי, כמו שאת בדיוק אמרת, משלמות את המחיר, מאבדות נקודות, משחקי רדיוס. הן מוכנות ואמרו כבר שאם אנחנו נעשה את החלק שלנו, הן מוכנות לעשות את החלק שלהן. מה שאת מציעה לגבי ההסכם זה נהדר. הסכם אוהד עם מצלמות לזיהוי פנים, שהוא באמת מגיע ויודע שאם הוא נתפס, יש מחירים, או הרחקה לצמיתות, או הרחקה לעשר שנים. את הקנסות דרך אגב אפשר גם - - -

כן. אני אגיד לך יתרה מזאת. בדקתי כי למשל אותו מנגנון גם נותן את האפשרות שאם האוהד הזה אומר: "לא, זה לא אני עשיתי את זה ואני הולך לבית משפט", 99% מהמקרים לא הלכו לבית משפט. זאת אומרת שהם ידעו, המצלמות זיהו, כל הפרמטרים האלה.

אני רוצה להגיד לך שהמאבק שלנו כרגע הוא על המצלמות, כי כרגע עדיין לא קיבלנו אוקיי לקדם את סיפור המצלמות לזיהוי פנים. אנחנו צריכים לסגור את זה, אנחנו צריכים לסגור את זה גם מול משרד המשפטים, גם מול המשרד לביטחון לאומי.

שזה שמה כרגע.

זה שמה כרגע וזה המאבק שלנו. אם אנחנו רוצים למגר את תופעת האלימות, זה המאבק.

אני רוצה להגיד לך שגם אופוזיציה וגם קואליציה חתמו ואני חושבת שהגענו לאיזה מספר ממש אדיר כי חילקנו בינינו, גם דוידסון וגם אני, שנינו עוסקים בנושא הזה. כי אני כמי שאוהדת את קבוצת בית"ר ירושלים וכולם יודעים את זה, אני לא מסתירה את זה, גילוי נאות, חד משמעית, זו בין הקבוצות הבודדות ביותר שקיבלה הכי הרבה עונשים קולקטיביים.

יחד עם באר שבע.

עם באר שבע. נגעת בשתי קבוצות שאני מאוד אוהדת. ולכן אני חושבת שצריך פשוט לעבור לענישה הישירה ולא ענישה שילוחית. ואני רוצה לספר לך משהו שדווקא במקרה היושב ראש שנמצא כאן ואני, אנחנו הגשנו חוק שנקרא חוק החרם בעקבות חרם ובריונות שקיימת. זה דומה, בריונות היא לא משהו שרק מתחיל ונגמר בבתי הספר, אחר כך זה ממשיך לאצטדיונים וכולי. חשבנו איך אפשר יהיה למגר את התופעה והחלטנו לחוקק חוק שנקרא חוק החרם.

כששר החינוך ראה את החוק, פנה אלינו וביקש את האישור שלנו לקיים את הדברים שרשומים בחוק מבלי שיהיה חוק. שני דברים ביקשנו, ביקשנו שלילדים תהיה אפשרות להתלונן ואז הוקם מוקד חירום שמקשיב לכל התלונות של הילדים, ההורים, החברים, לא משנה מי, ניתן להתקשר ולקבל מענה, כשמעבר לקו יושבים אנשים שהם מוסמכים לתת את המענה לאותו ילד. והדבר השני שביקשנו, ביקשנו שיהיה גוף בתוך בית הספר שיטפל בתוך בית הספר בבריונות ובחרם. את זה עדיין עוד לא קיבלנו כי מדובר בתקציבי עתק שצריך להעביר. כרגע אנחנו מודעים לזה שאנחנו נמצאים במצב של מלחמה וההוצאות הן גדולות ואנחנו ממתינים עם הנושא הזה, אבל החוק עדיין.

מה שאני הסברתי לך אתמול, אדוני השר, זה שכדי שגם ההתאחדות והמשרד וכל הגורמים ישבו ויזרזו את הטיפול בנושא של ענישה ישירה ולא קולקטיבית או שילוחית, צריך פשוט לשבת ולעשות את זה. זה לא שבוע, זה לא שבועיים, זה לא שלושה, זה לא חודש.

אני חושב שמה שאנחנו נעשה, בואו נעשה שיח ביחד עם ההתאחדות.

בסדר גמור.

אני אשמח מאוד. מניסיוני, ההתאחדות פשוט מטיחה את הפצצה שלה, אנחנו ניזרק מפיפ"א. עשיתי שיעורי בית, אני יכולה להביא להם את זה גם בתקנונים וגם בחוזים, הגעתי עד לכל מדינה ומדינה באירופה ובדקתי. כי בוא נאמר שאירופה זה - - -

אף אחד לא חשב שחברת הכנסת קטי שטרית היא לא ח"כית יסודית שבודקת לעומק.

לא, אני פשוט לך אומרת שהאיומים האלה לא משפיעים. אני מאמינה בשולחנות עגולים.

עלינו לא מאיימים.

עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. ולכן, לא אכפת לי לבחור בדרך ארוכה, אבל שהענישה הקולקטיבית והשילוחית תימחק מעולם הספורט במדינת ישראל. זה שייך לעולמות הקודמים של המדינה הזו, לממשלות האחרות. הממשלה הזו, ואתה בעיקר, שאתה דוגל ברפורמות ומחיל רפורמות על התרבות ועל - - -

גם בספורט. יש רפורמה בהכנות האולימפיות.

כן, אבל הספורט צריך לקבל את הרפורמה הכי חשובה כדי שקבוצות - - -

הרפורמה זו התוספת שעשינו לשחקן ישראלי, נתנו תקציבי עתק, 140 מיליון שקל שנועדו לשתף ישראלים צעירים בקבוצות בכירות, בליגת העל, בליגה לאומית.

אני חייב לספר לך, אדוני השר, שכשאני הייתי נער, באליצור נתניה היו ארבעה שחקנים זרים, אפרו-אמריקאים.

נכון, היום יש רק אחד.

ולא ידעתי להבדיל ביניהם. ודני ברכה אחד.

אנחנו באמת גרמנו לכך שהרבה מאוד ישראלים ישותפו בסגלים של הקבוצות וגם במשחקים, וגם עזרנו לקבוצות להעלות את תקציבי המינימום שלהן, תקציבי הספורט גדלו באופן דרמטי וזה אחד מההישגים הגדולים שלנו, אחד מהמבחנים היותר טובים ומוצלחים שלנו. בימים אלו אנחנו עובדים על נתינת המקדמות לקבוצות.

ספורט הנשים לא היה מתקיים בלי - - -

נכון, ספורט הנשים ללא זה לא היה יכול להתקיים. אנחנו נותנים משאבים, כמעט 90% מתקציב הקבוצות בליגות הבכירות מגיע מהמשרד שלנו וזה דבר שהוא קריטי. אנחנו מקימים במשרד התרבות והספורט בפעם הראשונה אגף ספורט נשים, לא היה דבר כזה מעולם. ספורט נשי היה מופרט ממשרד התרבות והספורט, עכשיו הכול חוזר למשרד התרבות, בילט-אין, אין-האוס, וזה דבר שהוא דבר חשוב, הגיע הזמן אני חושב. אני מאוד רוצה לקדם ספורט נשים ואנחנו נעשה הרבה מאוד מיזמים והרבה מאוד פעולות באמצעות האגף הזה. וסתם שתדעו שיש מעל 31,500 ספורטאיות פעילות בישראל בענפים שונים וצריך להגדיל את המספר הזה.

העברנו את חוק המאמנים בכנסת הזו. זה תומך גם בשכר של מאות מאמנים באגודות בפריפריה, זה הופך ספורטאים למאמנים. יש לנו גם את תוכנית הפודיום, זו תוכנית לאומית שמקדמת הכשרת מאמנים חדשים וקיום של שלושה קורסי מנטורים בספורט בהשתתפות עשרות מאמנים, כל זה אנחנו גם עושים. מרשם המאמנים החדש – לראשונה המשרד מכיר במאמנים מורשים ומחייב החזקת תעודת הסמכה. יש מרשם מאמנים מורשים שיהיה פתוח ונגיש לציבור, במרשם תהיה גם חובה למאמנים בגילים צעירים.

גם בנהיגה ספורטיבית אנחנו הכפלנו את התקציב ל-9 מיליון שקל. יש 50% הנחה באגרות לרישיונות נהיגה ספורטיבית למשרתי מילואים, דיגיטציה של כלל הרישיונות והתעודות ותמיכה של הקמה ושדרוג של מסלולים בספורט המוטורי. כבר השנה תיקצבנו את זה במבחן שלנו, ויוקמו עוד שלושה מסלולים חדשים.

צלילה ספורטיבית גם כן, התקציב הוא 2.5 מיליון שקל בשנה, אנחנו מקדמים את התחום הזה, מפתחים אותו, זה גם תחום שהיה יחסית במחשכים, מה שנקרא במעמקי הים, אנחנו מנסים באמת גם להוציא אותו אל הציבור.

וחינוך לספורט, אנחנו עשינו פרויקט שבעיניי הולך להיות פרויקט מדהים. כל ילד בכיתה ג' יעבור מבחן של התאמה לספורט ואחר כך ההורים שלו יקבלו מכתב ממני ומשר החינוך, זה פרויקט שלי ושל שר החינוך יואב קיש, לאילו תחומי ספורט הילד או הילדה יכולים להתאים. ההורה יחליט אם הוא רוצה לשלוח או לא ואני מקווה שהוא כן ישלח, אבל לתחומי ספורט שהם בסופו של דבר תואמים ליכולות של הילדים. כי יש איזושהי חברה שיודעת לעשות את הבדיקה הזאת מבחינת ההתאמה של הילד או הילדה לספורט והם יקבלו מכתב המלצה וכל אחד יחליט לאיזה ענף ספורט הוא רוצה לשלוח את הילדים שלו. וזה כבר מתחיל בפיילוט מיידי, ממש עכשיו.

זה פרויקט באמת שחשבנו עליו, יפה. המכביה ה-25, האירוע היהודי הגדול ביותר בעולם הספורט, יש לנו אותה השנה.

השני בכלל, אחרי האולימפיאדה.

כן, השני בגודלו אחרי האולימפיאדה, יגיעו לפה 10,000 משתתפים ויהודים יבואו להתחרות. לא שאנחנו לא רבים פה מספיק ביום-יום, אבל פה הפעם זה ספורטיבי, זה כבר סיפור אחר.

שלוש קבוצות מהמכביה - - -

נכון, זה יפה וזה מבורך, וזה עולה הרבה כסף, זה עולה 48 מיליון שקל.

אדוני השר, אני חושב שאני אספר לך סיפור אישי. סבתא של אשתי עלתה למכביה בשנות ה-30, הגיעה למכביה מגרמניה בשנות ה-30 ונשארה בארץ. זאת הייתה הדרך שלה להתחמק ולהישאר בארץ.

יש גם מרכיב של ציונות פה.

יש פה מרכיב של עלייה וקליטה, אולי הם יכולים גם כן להשתתף בפרויקט הזה.

יאללה, אני בעד. חסרים לי 15 מיליון שקלים, אף אחד לא מצפה מחברי הכנסת להביא לי אותם, אבל אנחנו נעבוד בהחלטת ממשלה מסודרת כדי להשיג את הכסף כי זאת צריכה להיות המכביה הכי טובה שיש. אלו הדברים, אני מודה לכם על ההקשבה. פתחנו פה בסערה לא פשוטה והיא נגמרת בנחת וברוגע. אגב, לדעתי זו מדינת ישראל, אם אנחנו רוצים במשפט או שניים, הרבה סערות וקצת רוגע באיזשהו שלב.

אדוני השר, לפני שאתה מסכם אני רוצה להגיד שני משפטים. אני חושב שמה שמאפיין את כלל הפעילות שהצגת פה, פעילות ענפה ביותר, זה החיבור לפריפריה.

נכון.

אבל לא רק בדגש על צריכה, אלא גם בדגש על יצירה של תרבות ושל מוזיקה ושל ספרות ושל קולנוע, שזה דבר מדהים. אני חושב שאת המהפכה אפשר לראות בקולנוע, שמשתתפים ציבורים שעד היום היו מודרים מהקולנוע הישראלי, גם בצריכה, וגם ביצירה, ועכשיו חילקת את העוגה בצורה מאוד, מאוד פתוחה ומגוונת.

משתדל.

והנקודה השנייה שמאפיינת את כל המצגת הזאת והעשייה זו המלחמה.

תפקדנו.

באמת, ההשקעה בילדי העוטף, בילדי קו העימות, באיגודים ובקבוצות שהיו עלולות להיפגע ולא נפגעו. ואדוני, הייתי מבקש שלוש נקודות שתשים בפניך, אחת מהן קרובה לליבך, טיפלת בה כשהיית כחבר כנסת צעיר, כדורגל בשבת. יש המון, המון אנשים, ציבור שלם שרוצה להיות חלק מהאירוע הזה ולא יכול. הנקודה השנייה, פיוט, נגעו בזה פה.

נתנו משאבים גדולים. לא תיארתי את זה, אבל נתנו משאבים גדולים לתחום הפיוט, חסרי תקדים. איפה ילנה? היא הלכה כבר.

זאת המוזיקה שלנו, הפסקול של עם ישראל.

נכון, מסכים איתך.

והנקודה השלישית, יהודה ושומרון, אחינו ביהודה ושומרון.

זה ברור.

מודים לך על כל מה שאתה עושה, המתקנים שאתה בונה שם, וכל המוסיף מוסיפים לו.

אמן.

תודה רבה, אדוני השר.

כבוד השר, תרשה לי לברך אדם נוכח פה שבאמת עשה המון והוא יושב פה צנוע, איציק ג'והן.

יפה, נעים מאוד, איציק.

איציק ג'והן שנים היה בכל ישראל משדר בימי שישי קולה של אימא, אם אתה זוכר, תקופה של שנים. קודם כול, תודה רבה לך, איציק וכבוד היושב ראש.

תודה רבה. חבר הכנסת מישרקי רוצה לדבר פה על הקהילה התימנית.

אני יכול להגיד לו לא?

רק מילה, אנחנו בדקה ה-90.

בדקה ה-95 כבר הגעת.

בדיוק. אני באתי להגיד קודם כול שיש לנו באמת שר תרבות וספורט מעולה ואנחנו אוהבים מאוד.

תודה. אני לא יודע אם אני אקנה לך את הארוחה כמו שהתחייבתי לך על זה שאתה בא לפרגן לי עכשיו.

לא ארוחה, מי דיבר על ארוחה? דיברנו על הרבה יותר מזה. חבל שאתה מצמצם את זה רק לארוחה, אדוני השר.

אוקיי. כי שילמנו לו ארוחה שיבוא לפרגן.

עוד יאמינו לזה עכשיו. אנחנו אמורים לפקח על עבודת הממשלה ואתה עכשיו אומר לי שסיכמנו. רק במילה אחת. אתה יודע, אני יושב ראש ועדת בריאות, יש הרבה מאוד ממשקים בהקשר שבין בריאות לבין ספורט.

נכון, תרבות וספורט, גם תרבות, לנפש.

אני אומר דבר כזה. המשרדים חייבים ביחד לתכנן, ודיברנו על זה הרבה מאוד, יש תוכנית שנקראת אפשרי בריא בתוך בתי ספר. התוכנית מתוקצבת בסכום מצחיק, בדיחה, בסדר? באמת צריך לקחת את זה צעד אחד קדימה.

אני מקבל את המשימה.

זה יחסוך הרבה מחלות, הרבה דברים בהמשך.

השר, זה יכול להתחבר בדיוק עם משרד הבריאות לבדיקות רפואיות שאנחנו מקדמים איתם, עם משרד הבריאות.

אני מציע דיון בוועדת הבריאות שהשר ישתתף בו יחד עם נציגי התרבות והספורט. ויש פה את יו"ר הוועדה.

יש גם את הבדיקות הרפואיות שאנחנו - - -

ואנחנו נקיים שם דיון איך אפשר לשלב את עולמות התרבות והספורט בעולמות הבריאות, ויש המון דרכים. בתרבות בצד המנטלי נפשי, בספורט בצד הפיזי, השילוב של הדברים האלו בהכרח יביא לבריאות לעם ישראל. אני אשמח מאוד.

זהו, מבחינתי הוא משוחרר.

תודה רבה, אדוני השר. תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:53.