פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

33
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 356
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ה (21 בינואר 2025), שעה 10:37

השלכות הפשיעה בחברה הערבית על צעירים במערכת החינוך - לציון יום המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן

ואליד אלהואשלה
יאסר חוג'יראת
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
עאידה תומא סלימאן

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

שירין חאפי נטור - מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

ד"ר מחמוד כסאב מחאמיד - מנהל שפ"ח אום אל-פחם, משרד החינוך

רשא אגבריה - מתמחה, ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

יונתן פז - ראש אגף בכיר חברה וחינוך, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

איריס בז'רנו - מנהלת תחום פ"א משפ' במשבר, פרידה וגירושין, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר פיתוח, טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ אברהם אוחיון - רמ"ח נוער ומשפחה, משטרת ישראל

סנ"צ אדם פארס - רמ"ד שותפויות חברה ערבית, משטרת ישראל

יחיא חאג' יחיא - ראש עיריית טייבה

יוסף שמחון - מנכ"ל, עיריית טייבה

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

אמיר בשאראת - מנכ"ל הוועד הארצי לראש הרשויות המקומיות הערביות

ניסים שלם - מ"מ יו"ר, מועצת ארגוני הילדים והנוער

ד"ר מלכה ערפאת - מנהלת תיכון במנח"י, חברת הנהלה רחבה - מנהיגים - ארגון מנהלי ומנהלות בתי הספר

אדם גורבאן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר סמיר קעדאן

ביה"ס למדעי הפסיכולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

למא יאסין - מנהלת מיזם קהילות בטוחות, יוזמות אברהם

יוני אריה - מנהל שותף, מיזם קהילות בטוחות, יוזמות אברהם

חמדת קב - מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותו

ד"ר באקה מואסי - מנהלת תחום חברה ערבית, עמותת חמניות ליתומים

ד"ר שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

אתי דנן

מירב כהן

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השלכות הפשיעה בחברה הערבית על צעירים במערכת החינוך - לציון יום המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"א בטבת התשפ"ה, 21 בינואר 2025 בנושא השלכות הפשיעה בחברה הערבית על צעירים במערכת החינוך לציון יום המאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. בקשה לדיון הגיעה לוועדה על ידי חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, כרגע מנהלת דיון אחר.

היא מנהלת דיון בוועדת רווחה.

אוקיי, החלטנו לפתוח, אבל אני אתן או ליוסף או לאחמד לפתוח את הדיון.

אחמד, שיתחיל.

תודה, אדוני היושב ראש. עד שחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן תגיע, היא היוזמת של היום המיוחד הזה לגבי מאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית. הדיון מתקיים במספר ועדות, עאידה נמצאת עכשיו ברווחה, היא תגיע עוד מעט לפה והיא היוזמת. בהמשך היום יהיה כנס באולם ירושלים.

הנושא הוא הנושא החשוב ביותר – האלימות והפשיעה בחברה הערבית. אם יש נושא שמדאיג את הציבור הערבי בכל סקר, כל משאל רחוב, כל מפגש, כשאתה שואל מה הנושא שמדאיג אתכם, זה הפשיעה, אלימות, רציחות. זה נמצא כמגיפה בכל יישוב. נשק משתולל בכמויות, אספקה זמינה של נשק וכדורים ותחמושת, פרוטקשן, דמי חסות, כמעט בכל יישוב. בכל יישוב יודעים מי הנסחט, מי הסוחט, גם המשטרה יודעת. אין ביטחון אישי, שהוא זכות יסוד של כל אזרח, הביטחון האישי.

תחת השר הזה והממשלה הזה, אבל תחת השר הזה במיוחד, הנתונים הם בולטים, מבישים, מביכים. הנתונים מדברים על עלייה כל הזמן במספר הרציחות, אבל לא רק זה, שיעור הפענוח של מעשי רצח הוא 11%-12%. אפילו במרכז אפריקה שיעור הפענוח הוא נמוך יותר. אתה יודע ששיעור הפענוח של מעשי רצח באזורי הרשות הפלסטינית הוא כמעט 100%? אין מקרי רצח לא מפוענחים. ולמרות שיש שם יותר נשק מאשר בחברה הערבית, המעשים הפליליים והרציחות קטנים פי כמה מאשר בחברה הערבית. ביחס לעולם, נדמה לי שהחברה הערבית נמצאת במקום שלישי, רביעי או חמישי, משהו כזה, כבוד מפוקפק.

האחריות על פתרון מעשי פשע מאורגן היא אחריות של המדינה, לא של האזרח, לא של חבר הכנסת, לא של רשות או מועצה. יש אחריות עלינו בנושא אחר של פשיעה, זו אלימות חברתית. אם יש סכסוך שכנים או סכסוך על קרקע או רצח נשים, זו אחריות חברתית, של כולנו, אבל ארגוני פשיעה, זו אחריות של המדינה, והמדינה כושלת, או ברשלנות או בכוונה. כשהיה השר הזה, שר הטיקטוק, שהוא שר כושל, עכשיו כל שר שיבוא במקומו יכול רק לעלות מהתחתית הזאת מבחינת נתונים.

שמעתי שיש תחרות מי יקבל את התיק הזה, טוב שיש תחרות, פעם אף אחד לא רצה לקחת את התיק הזה. אבל זה יהיה אתגר, והבעיה היא לא רק של הערבים כאשר יש פשיעה גואה בחברה הערבית, היא בעיה ארצית של כלל המדינה. והאחריות היא של המדינה והמדינה לא עומדת באחריות הזאת. יש גם אלמנט, ובזה אני אסיים, אלמנט של ההשפעות הפסיכיאטריות, פסיכולוגיות על אנשים, בעיקר על ילדים, בצל הפשיעה הגואה הזאת. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. כמובן יש לי מספר שאלות למשרד החינוך בהמשך, אבל כן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה. אני מתנצל שאני צריך לצאת לישיבת ועדת חוץ וביטחון. קודם כול, אני חושב שחשוב שהדיון הזה לא יהיה דיון שהדוברים בו והמשתתפים בו יהיו חברי הכנסת הערבים בלבד. פשיעה היא פשיעה והיא פוגעת בכל אזרח בישראל, ואם משהו קורה לישראלי אחד, הוא מכאיב לכל הישראלים, כך צריך לראות את היום הזה, כך צריך לראות את הדיון הזה וגם את שאר הדיונים שמתקיימים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אפשר רק משפט אחד? אם אתה חבר בוועדת רווחה, אולי תלך לנהל את הוועדה? כי עאידה מנהלת את הוועדה כי אין אף חבר כנסת שם.

לצערי, אני לא חבר הוועדה, אבל אני - - -

ביקשו חבריי חברי הכנסת הערבים להחליף אותי, אמרתי להם, זו האחריות שלי ואני נשאר על כיסא היושב ראש.

ותודה לך על זה.

לא בגלל שאני לא סומך עליהם, בגלל שאני התעקשתי.

דבר שני, אני לא יכול שלא להתייחס לאלימות שהייתה הלילה בשומרון, לא בפעם הראשונה, גם היא, אלימות של יהודים כלפי פלסטינים, פוגעת בנו, במדינת ישראל, פוגעת במשילות, פוגעת בביטחון. הלילה נפגעו חיילים, לכן זה מגיע לכותרות, אבל לא, זה צריך להעסיק אותנו כישראלים, כיהודים, כאנשים שמאמינים במוסר ובחברה ובערכים כל הזמן.

והדבר השלישי, אני לא יכול להתעלם מהנסיבות הפוליטיות. נדמה לי שבמאי מוכשר לא היה מעמיד הצגה טובה יותר מהיום שבו מפלגה כושלת ומסוכנת עם שר מסוכן מתפטרת מהממשלה, לצערי עדיין בכנסת. ביום שבו אנחנו מתייחסים לאלימות בחברה הערבית, הכישלון של איתמר בן גביר בכל ההיבטים של התפקיד שלו חוץ מבסרטונים, בזה הוא אלוף, אבל הכישלון שלו בפשיעה בחברה הערבית, בפשיעה בחברה היהודית, בתאונות הדרכים, בכל מה שהוא היה מופקד עליו חוץ מאשר לספר סיפורים, הוא דבר שעוד ילמד. העובדות מדברות בעד עצמן, גם אם היום כל אחד מצייר לעצמו איזשהו נרטיב אחר. אני שמח שמשטרת ישראל השתחררה מעולו של שר גרוע כל כך. אני מקווה שראש הממשלה יפקיד על המשרד הזה שר ראוי ומתאים שיבוא לעבודה קודם כול, שינסה לטפל בבעיות האמיתיות ולא לייח"צן בלי קשר למציאות.

ובאמת מגיע לנו, אזרחי ישראל, משרד מתפקד, שר מתפקד, ואנחנו רוצים לראות נתונים, ירידה בכל נתוני הפשיעה, זה מגיע לנו. דרך אגב, סטטיסטית בשנים של מלחמה בדרך כלל יש ירידה בפשיעה ובתאונות הדרכים, חוץ מבמלחמה הזו, ולכן זה רק מעצים את הכישלון הטיפולי באירוע הזה, וכאמור, כאזרח ישראלי אני מוטרד מהדבר הזה ואני רוצה שאנחנו נעמוד על הטיפול בזה בכל הדרכים. תודה רבה.

תודה רבה. יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש על הדיון. תודה לחברה עאידה שיזמה את היום החשוב הזה בכנסת על נושא מאוד כאוב לחברה הערבית. אמרנו במשך השנתיים האחרונות שהחברה הערבית מדממת ומשלמת מחיר כבד ואמרנו גם בצורה מאוד מאוד ברורה שהביטחון האישי ומי שצריך להילחם בתופעה ולספק ביטחון אישי לאזרחים וגם לילדים ותלמידים בהקשר לדיון הזה – זו המשטרה בכל משטר דמוקרטי. ובשנתיים האלה החברה הערבית הייתה מופקרת מבחינת המשטרה, המשטרה וזרועותיה לא עשו את התפקיד ברוח המפקד שהיה.

ולכן אני חושב שזה היום צירוף מקרים נדיר שאנחנו מקיימים את היום הזה, החשוב, על השלכות הפשיעה וארגוני הפשיעה בחברה הערבית על תלמידים, על נשים, על כולנו כחברה, וביום הזה מסיים את תפקידו שר הכישלון הלאומי. אני שמח על זה, גם לערבי מותר לשמוח ולא להיות מודח מהכנסת. שמחים שהוא מסיים את התפקיד שלו והולך ומקווים שיהיה מישהו שיקח את העניין לידיים ויתחיל לתפקד ויתחיל לטפל, כי אפשר לטפל בסוגיה הזו, וראינו גם בעבר שהייתה מדיניות אחרת ושהמשטרה, היה לה סדר עדיפות שונה ולא אכיפה סלקטיבית לגבי החברה הערבית. ולכן הנושא של הדיון לגופו של עניין בוועדת חינוך, אין ספק שכל מה שקרה וקורה בחברה הערבית והמספר הגדול של הנרצחים, אלה לא סתם מספרים ואלה לא עוד מספרים, אלה לא 250, 240, אלה משפחות שלמות, אלה שכונות שלמות, אלה כפרים שלמים שנפגעים כתוצאה מהתפשטות האלימות והרציחות בחברה הערבית.

ואין ספק שלגבי מערכת החינוך, במעגל הראשון היא משלמת את המחיר ויש השלכות מאוד ישירות על התלמידים בשני מובנים. המובן הראשון הוא בצד הנפשי והחוסן הנפשי והביטחון האישי של הילדים האלה. ואני אשמח שמשרד החינוך יתייחס, כי השנה הזו, גם במערכת החינוך, ויושבת פה שירין, הייתה הצהרה בתחילת השנה שנושא האלימות יהיה נושא מרכזי במערכת החינוך ונשמח לשמוע תשובות לגבי תוכניות שנמצאות בבתי ספר ובמערכת החינוך.

בשנה הזאת גם אנחנו כמערכת חינוך, אני אומר חינוך ערבי, שילמנו מחיר, גם שמנהל בית ספר בבקה אל גרביה שילם בחיים שלו, רצחו אותו. וגם יומיים לאחר מכן באו לתוך בית הספר וירו בתוך בית הספר, ולכן האווירה קיימת.

ובהקשר לדיון הזה, אני רוצה להגיד לך כיושב ראש ועדת חינוך, כשהתחלתי את הדרך בכנסת לפני שנתיים אני גם הגשתי הצעת חוק לגבי אבטחת מוסדות חינוך בחברה הערבית בכדי לספק ביטחון אישי. כי בעבר, כשקבעו את הקריטריונים, הקריטריון הביטחוני היה איזה מוסד יקבל אבטחה ומתברר מבדיקה דרך מרכז המחקר של הכנסת שברוב בתי הספר היסודיים במיוחד בחברה הערבית, בגני ילדים, אין שום אבטחה של מוסדות חינוך. ולכן ניסיתי לקדם את זה, אבל באווירה שהייתה לא היה סיכוי לעשות את זה. אולי יש הזדמנות דרך הוועדה, מהדיון הזה תהיה מחשבה שתהיה לפחות השוואה בקריטריונים באבטחת מוסדות חינוך, כי האיום והטרור של ארגוני הפשיעה בחברה הערבית הוא לא פחות מסוכן מכל טרור אחר, ביטחוני. ולכן הגיע הזמן שגם לתלמידים במערכת החינוך יהיה מענה. תודה רבה.

אני לא רוצה להגיד סתם, ניתן למשרד החינוך להתייחס, אבל לגבי הסיפא של הדברים שלך, אני חושב שהחובה בבתי ספר יסודיים היא על הרשויות המקומית, ולכן יכול להיות שזה - - -

לא, התקציב הוא מהמשטרה.

בסדר, אמרתי, אני אתן למשרד החינוך.

לא, התקציב הוא מהמשטרה, זה לא של משרד החינוך.

יאסר, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, זה יום חשוב שמעלה את הנושא של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אני אתחיל, למלחמה יש סוף. אנחנו רואים, במלחמה בעזה יש הסכם, תהיה עסקה ואני מקווה שיהיה סוף למלחמה והיא תסתיים. אבל המלחמה בחברה הערבית, המלחמה של הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, אנחנו לא רואים לזה סוף, זה רק מידרדר והתוצאות הן יותר ויותר חמורות. רק בשלוש השנים האחרונות אנחנו רואים את ההבדל.

ומכיוון שאנחנו נמצאים בוועדת החינוך, לצערנו, אם אנחנו נסתכל על הנתונים, הרבה צעירים מעורבים ונרצחים והרבה צעירים מעורבים גם בצד השני, גם הרוצחים הם צעירים. אולי ממוצע הגיל של החיילים, מה שנקרא, שעובדים עם משפחות הפשע וארגוני הפשיעה, הם צעירים. פעם תפסו אחד, היה בן 17 לדעתי, שניסה לעשות פעולה מסוימת והמשטרה ירתה בו והתגלה אחר כך שהוא בן 17.

לכן אני אומר, יש הרבה מה לעשות בתוך מערכת החינוך, בתוך בתי הספר, לחינוך. הייתה פעם עיר ללא אלימות, שמה מה שנקרא מוגנות ואדם שהיה אחראי על מוגנות בבתי הספר. אני לא יודע אם זה עדיין קיים, אבל יש הרבה מה לעשות בצד הזה מבחינה חינוכית וללמד את התלמידים והילדים שלנו.

אני אומר שהפשיעה היא כנראה לא מגיפה, כי מגיפה, מטפלים בה. הייתה קורונה, שנתיים, שנתיים וחצי, היה טיפול וזה נגמר. אולי זה גידול ממאיר שקשה לטפל בו בחברה הערבית. הנתונים רק עולים וגם החשיבות והממשלה שנמצאת עכשיו, וגם ראש הממשלה, הוא הקים ועדה לטפל בכל נושא הפשיעה ואני חושב שהיא התכנסה פעם אחת או פעמיים ובכלל לא ושום דבר לא קורה.

מתי הוא הקים את הוועדה הזאת? וזו גם לא הראשונה, זו בערך הרביעית, ולא התכנסה.

אנחנו גם כמובן שמחים שהשר התפטר. אנחנו נקווה שיהיה שר יותר רציני שיקח את הנושא וישים אותו בסדר עדיפויות עליון. כי בסופו של דבר, הטיפול בפשיעה והאלימות בחברה הערבית זו מדיניות, זו מדיניות של הממשלה. אם תהיה המדיניות, הם ישימו את זה בראש סולם העדיפויות, יהיה טיפול, ואם לא, לא יהיה טיפול. תודה.

יסמין, בבקשה.

חשוב לי לומר שאת הדברים אני אומרת כמי שגרה בנגב, ששם יש לנו בעיות, אבל הן טיפה מסוג אחר. אבל זה לא היום הראשון שעושים פה ואני מרגישה כאילו, נואמים ומדברים וקשקשת וחוזרים על אותם דברים. אני פה שלוש וחצי שנים, אני שומעת את אותם דברים ואותן טענות ואותם פתרונות שלא עוזרים. אתם בטח ובטח יודעים, אני בטח ובטח יודעת, אי אפשר לבוא למשרד החינוך ולהאשים אותו בנפרד, אי אפשר לבוא למשטרה ולהאשים אותה בנפרד ואי אפשר לבוא לחברה הערבית והבדואית ולהאשים אותן בנפרד. אם לא תהיה תוכנית עומק שעוסקת בחינוך, הם יכולים להביא אחלה תוכניות, אבל היא צריכה להתמודד עם תיכון שיש בו תא שירותים אחד, ש-5,000 פעוטות בכפרים הלא מוכרים, אין להם בכלל גנים.

זאת אומרת שאם אנחנו לא נטפל בתשתיות, כי כשאני הולכת לבקר את החברים שלי והם אומרים לי, הילד מגיע מהתיכון ואין לו אחרי בית הספר אפילו מגרש כדורסל או ספסל או בריכה, מה אנחנו מצפים שיקרה? ואם אין תעסוקה, מה אנחנו מצפים שיקרה? ולמה אנחנו באים בטענות למשטרה? איך המשטרה יכולה לבוא, עם כל הכבוד, איך המשטרה יכולה לבוא ולהתמודד עם ההזנחה הפושעת במשך שנים של ממשלות ישראל לדורותיהן, של המגזר הזה והטיפול לעומק?

באמת, בממשלה הקודמת, ממשלת השינוי, הגיעו שתי תוכניות טובות. אחת, עוצרים את הדימום, שזו תוכנית חירום לחצי שנה, אחת חמש שנים קדימה, וסוף-סוף ראינו טיפ-טיפה איזשהו משהו. והסיבה היחידה שראינו ירידה של 19% היא כי עירבו את כל הגורמים. את משרד הרווחה ואת משרד ראש הממשלה ואת כל המנכ"לים ותקציבים ואיגום תקציבים, והייתה חשיבה מלמעלה.

ועד שלא נחזור לתוכנית מסודרת, שהיא לא יכולה להיות רק במשרד לביטחון לאומי, היא צריכה לשבת במשרד ראש הממשלה, צריך להשקיע בה תקציבים, צריך להסתכל: חינוך, תשתיות, תעסוקה. עכשיו, מה מצחיק? שאני שומעת תושבים במיתר, כרמית, עומר, באר שבע מתלוננים שמגיעים לגור אצלם מהמגזר הבדואי. אבל זו אוכלוסייה חזקה שבורחת. אתם לא רוצים להשקיע תקציבים שם, אתם לא רוצים לבנות להם בריכה, אתם לא רוצים לבנות להם פארקים, ואז אתם מתלוננים שהם באים לפארקים בבאר שבע או לבריכה בבאר שבע או באים לגור?

זה אחד תלוי בשני. כשלאוכלוסייה מסביבי רע, גרוע, אני אסבול. החיים המשותפים, בטח בנגב, אין לאן לברוח מזה. אנחנו חיים ביחד, אלה חיים משותפים, וצריך לטפל בזה, ולא רק למגזר הבדואי, הערבי, צריך להיות אכפת, צריך להיות אכפת לכל התושבים. תודה.

אימאן, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם. תודה רבה, כבוד היו"ר, על קיום הדיון הזה. כמובן תודה גדולה ליוזמת של היום שנבצר ממנה להיות איתנו עכשיו בתוך הדיון, ח"כ עאידה סלימאן. אני רוצה להתחיל בזה ולהגיד שהאלימות והפשיעה בחברה הערבית היא לא גזירת גורל, היא פשוט הפקר והפקרה וחוסר קבלת החלטות וחוסר מדיניות מובנה של ממשלות ישראל, במיוחד עכשיו, כשאנחנו רואים עלייה נוראית במספר הנרצחים והנפגעים והסובלים בכל המעגלים.

אני לא רוצה לדבר על התופעה בכלל, בכללי, אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה של הילדים ושל הנוער שהם במסגרת הוועדה הזאת. לא יכול להיות שאנחנו רואים בשנים האחרונות, במיוחד בשלוש-ארבע השנים האחרונות, מעורבות ונפגעים במספרים שכמעט מכפילים את עצמם במאות אחוזים, של ילדים ובני נוער שהם גם נרצחים. וזה אומר, במקום מסוים, שהמערכת כשלה בטפל באותם ילדים, בלדעת איפה הם נמצאים ולתת את התוכנית המתאימה, טיפול מניעתי, כדי שבאמת לא יגיעו למקום הזה. ואני חושבת שזו מנורה אדומה אחת גדולה שצריכה לא לסנוור את העיניים שלנו, אלא להגיד לנו, תסתכלו בתוך המציאות.

ויש אפשרות לעשייה, ואני לא חושבת שהבעיה היא תקציבית, אחזור ואגיד, הבעיה היא באמת בליישם את התוכניות ואת ההחלטות של הממשלה שהיו. יש תוכנית שהייתה קודם, אפשר להמשיך בה ואפשר לשדרג אותה. אף אחד לא יכול להגיד שזה היה 100% וזה המרשם שאפשר להגיע ישירות לפתרון, תמיד אפשר לחשוב איך לשדרג. לא יכול להיות שיש לנו קרוב ל-30% צעירים חסרי מעש, שבזמן שהם אמורים להיות או בלימודים או בתעסוקה, הם לא נמצאים שם.

ומדינת ישראל מתגאה שהיא מדינה מפותחת, משווה את עצמה עם מדינות ה-OECD. בנתון הזה אנחנו פי שניים מה-OECD. אני לא חושבת שישנם ילדים שלא רוצים - - -

את מדברת על צעירים אחרי תיכון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גם אחרי תיכון וגם בגיל תיכון שהם - - -

לא, כי אלה לא נתוני נשירה בתוך מערכת החינוך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, המל"ג גם הוא במשרד החינוך.

הרוב עובד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הרוב, אבל שתדע גם, כבוד היו"ר, שיש לנו נשירה סמויה שאף אחד לא מטפל. אני לא רוצה להגיד שאף אחד, אבל יש כנראה אינטרסים משותפים שלא להראות את המספרים על אמת, כי טובת בית הספר שהתלמיד יופיע במצבת. מצד שני, בינתיים הנער מסתובב, הוא כבר לא ילד, הוא לא בן 12. ולכן אני חושבת, כבוד היו"ר, שצריך באמת, זה יום שבא להזכיר לכולנו את כובד הבעיה, לא שנציין אותו ונעבור. ולכן אני חושבת שהסוגיה הזאת צריכה להיות על האג'נדה של הוועדה שלך באופן ספציפי, כי חינוך זה דבר בסיסי, חינוך מקנה אפשרויות לחיים יותר טובים. אם אני נמצאת במעגל שיש לי משפחה מבוססת שיכולה להביא פרנסה ולחיות בכבוד, אני לא אצא לחפש במקומות אחרים דברים שיכולים לדרדר אותי במהירות לעולם של פשיעה.

והיום, הנערים, במיוחד שבאים מרקע סוציואקונומי קשה, ולצערי הרב, שהם נמצאים גם בפריפריה הגיאוגרפית וגם החברתית, בקלי קלות הם הולכים לשם והם חושבים כאילו שהם רוויי כוח כזה, אבל בן רגע הם לא נמצאים בחיים, וחבל. תודה.

תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים לכלל המשתתפים, אני כן יגיד שאין חולק שהבעיה הזו היא בעיה שלנו. בסוף, השפעת הרוחב שיש כלפי ילדים שנמצאים בחוסר מעש או לא מגיעים לבית הספר, ולפעמים זה נגרם גם בגלל החלטות של גורם מקצועי כזה או אחר, זה לא תמיד גורם פוליטי. הייתה לי דוגמה וחבר הכנסת עטאונה יודע עד כמה אני באמת נשכב על הגדר לסיפור הזה. לא ייתכן שמבטלים לצורך לעניין מסלול הסעות לתלמידים בפזורה הבדואית מסיבות מקצועיות ככל שהיו. אבל מעבר לסיבות המקצועיות, בסוף יש לך מאות ילדים שבעקבות אותה החלטה לא מגיעים לבית הספר. להחלטה הזאת יש השלכות רוחב שבסוף יש לך 200 תלמידים במחזור אחד שלא מגיעים לבית הספר. מה אתם חושבים? מה יקרה עם התלמידים האלה? מה הם יצאו, מהנדסים? יצאו טייסים?

בהייטק לא.

לכן, אני גם קורא לגורמים המקצועיים, לא רק לגורמים הפוליטיים, כמובן גם לגורמים הפוליטיים, אבל הגורמים המקצועיים גם כן, כשאתם לוקחים החלטות, תבינו שלהחלטות האלה יש גם השלכות רוחב, וגם אם לפעמים ההחלטה מוצדקת, תסתכלו מעבר לזה, לפנים משורת הדין, כי ההשלכות האלה, בסוף אנחנו נשלם עליהן בכפל כפליים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק משפט אחד, ברשותך, בהמשך לדברים שלך בהקשר של ההסעות. אני חייבת להזכיר את זה שוב פעם בוועדה הזאת. ישנו בית ספר של מצוינות בנגב, בית ספר אחד יחיד, שממנו אנחנו יכולים לבנות על מנהיגות פוליטית, חברתית, כלכלית, מה שתתרצה, שתוביל את החברה הבדואית למקומות אחרים. הם מגיעים מכל מיני מקומות. בית ספר יחיד, יתום, למה שלא לאפשר להם הסעות? למה זה צריך ליפול על גבם של התלמידים שמשלמים גם ככה שכר לימוד?

יש להם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אין להם. יש בעיה, אני אומרת לך, יש בעיה, תבדוק את זה.

לפעמים הבעיה היא בגלל שלא רוצים - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא עדכנתם אותי, שאני עבדתי על זה קשה.

מה את חושבת, שהוועדה לא עובדת? יוסף יושב לי פה, אנחנו צועדים ביחד.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני שמחה, כי על זה עבדתי באמת הרבה זמן, כל הכבוד.

ואנחנו נפתור גם את המסלול הזה שביטלו, אנחנו לקראת פתרון. המשרד לביטחון לאומי, בבקשה, אברהם אוחיון, ואחרי זה נעבור למשרד החינוך, אני מבין שאתה צריך להגיע לוועדה אחרת.

כן, ועדה באותו נושא בנושא אחר. שמי אברהם אוחיון, אני ראש מחלקת נוער ומשפחה במשטרה. קודם כול, אני רוצה לומר שחשוב מאוד היום הזה, החברה הערבית על ראש שמחתנו, לפחות שלי ושל משטרת ישראל. בעניין של האכיפה ושל החשיפה, משטרת ישראל, המפכ"ל חרט על דגלו את הטיפול בחברה הערבית כאבן יסוד גדולה, הקים יחידות, ועכשיו גם מוקמות יחידות. א', להיכנס בעניין של ארגוני הפשיעה, וב', להיכנס בעניין של המשילות בתוך החברה הערבית, בתוך הערים והכפרים בחברה הערבית. אני מאמין שבתוך זמן קצר אנחנו נראה את התוצאות, ואני אדבר יותר על העניין של המחלקה שלי שמטפלת בנוער.

המחלקה שלך מטפלת רק בנוער מהמגזר הערבי או בכלל?

לא, גם וגם, אבל אני אתן - - -

אין מחלקה שמתמקדת יותר? כי אלה אתגרים שונים.

אני אסביר. לידי יושב אדם פארס, הוא ראש מדור שותפויות בחטיבה הערבית שלשעבר הייתה סי"ף, והוא יוכל לדבר ספציפית על דברים שאנחנו עושים ביחד, בסוף זו שותפות.

ברוכה הבאה, עאידה.

אני ארצי על הנוער, אבל גם אם אני ארצי על הנוער, אחד הדברים שאני חרטתי על דגלי גם שנה שעברה וגם השנה הזאת, זו הכניסה, גם בגלל הרגישות, גם בגלל הקושי, כי אני צריך להגיד ביושר, יש קושי בכניסה למקומות מסוימים בחברה הערבית, אבל אנחנו לא מרפים את ידינו, פשוט מפעילים יותר יכולות ולחץ. ומבחינתנו, אני יכול לספר, גם בחברה הערבית יש לי קציני מניעה שלי שיושבים במחוזות ובתוך התחנות שאני מודד אותם על מה שהם עושים במשך השנה במסגרת המניעה וההסברה בתוך בתי הספר ועם אוכלוסיות של נערים בסיכון. יש לנו תוכניות ארוכות טווח שאנחנו מפעילים בכל יישוב, אני יכול להגיד לכם - - -

כמו מיל"ה?

זה כמו מיל"ה, אבל אחר, כי זה נוער בסיכון ולא נוער כללי. מותאם לחברה הערבית, עם מצגות, עם חומר שמתורגם, שבאים ונותנים אותו אנשים שיכולים להיכנס למגזר הערבי. אני סתם אתן דוגמה. בשבוע שעבר היינו ביחד בבסמת טבעון בפרויקט שעשינו עם ראש המועצה של נערים בסיכון, 22 נערים שהיו בתוכנית לחצי שנה שלקחנו אותם על בסיס של מה שנקרא ספורט וכדורגל, מה שנקרא חיים בריאים, ובסופו של דבר היינו בטקס סיום, משחק נגד נבחרת של המשטרה יחד עם הנערים האלה, ממש מרגש. ולדעתי, פה זה הניצחון שלנו מבחינת שיתוף הפעולה עם מגזרים ועם ראשי המועצות וראשי הערים בערים ובכפרים של האוכלוסייה הערבית.

אני יכול להגיד לכם, יש שמה כר פורה. כל נציג שאני מדבר איתו, אני מאוד שמח כשהוא אומר לי, אבי, תבוא, אנחנו ניתן תקציב, רק תבוא אתה עם היכולות שלך, יכולות ההדרכה. אנחנו שנה שעברה עשינו 6,000 הרצאות בבתי ספר, מתוכן 2,000 במגזר הערבי, בתוך בתי הספר. כל מנהל, אנחנו יוצרים איתו קשר, מי שמאגף החינוך יודע את זה, אנחנו באים, נותנים את ההרצאות שלנו ורותמים את הנוער, בסוף נוער בא ומדבר איתנו, העניין הוא לקשר בינינו לבינו. אני צופה שאנחנו הולכים לקפוץ מדרגה השנה ולא סתם, כיוון שבאמת המגזר הערבי מצריך טיפול מיוחד, א', לאור הנתונים, וב', כיוון שאנחנו צריכים להנגיש את עצמנו יותר.

מדהים שאתם עושים גם תוכניות של מניעה, אני פשוט לא חושבת שזה תכל'ס אמור להיות התפקיד שלכם. אני חושבת שמניעה וחינוך, זה בכלל לא, יש לכם מספיק עבודה גם בלי להתעסק במניעה והרצאות ותוכניות.

לא, זה חלק מהעבודה שלהם גם. חלק מהעבודה של המשטרה זה תדרוך ומניעה.

אמרתי שזה מדהים שהם עושים את זה, אני לא חושבת שזו האחריות שלהם.

אני חושב שבניית האמון הזו היא לא פחות חשובה מאשר - - -

לא, אני לא באתי בטענות, אני פשוט חושבת שבעיניי זה לא מובן מאליו שהם עושים את זה, לא חסרה להם עבודה. אבל צריך לבנות משהו - - -

חברת הכנסת, אם אפשר לענות, אני אומר. אני לא סתם רמ"ח נוער ומשפחה, יש לי עוד מדור שמתנהל עם המשפחה, פה אנשים שותפים מהרווחה ומהמשרד לביטחון לאומי ומשרד החינוך שאנחנו עובדים. משפחה זה אומר אלמ"ב וכל מה שקשור בעניין הזה. אבל אנחנו רואים את זה כטיפול הוליסטי, לא משנה אם אתה צעיר יהודי או ערבי, כמו שאמרתי, אני מכיר את הבעיה במגזר הערבי. בסופו של דבר, אם אני רותם אותו מגיל צעיר, אני מונע ממנו, לוקח אותו מהבריכה הזאת.

רותם אותו למה?

רותם אותו להיות נער חיובי, יצירתי, רואה בממסד משהו שהוא לא אויב שלו במקום ללכת להסתובב ברחוב.

הוא דיבר על תוכנית ספורט והם עושים איזשהו - - -

אני יודע שזה לא מושלם, וכמו שאמרת, אולי נראה לכם שזה לא תפקידנו, אבל כשאני רואה את הנער, אני בסוף מטפל בנוער, בפשיעה של הנוער. אם אני רוצה שפחות נערים אני אראה אותם בבתי כלא ועם תיקים פליליים - - -

לא, אנחנו לרגע לא באים בטענות, אנחנו פשוט חושבים שמה שאתם עושים זה מצוין, אבל זה לא יכול לבוא כתחליף לתהליך הרבה יותר עמוק.

ולכן אני אומר, התהליך, כמו שאמרת, תהליך עמוק זה כמובן כל המשרדים.

נכון.

אני את חלקי נותן ושותף וקורא לכל שותף פה, וגם דיברתי עם חלק מהשותפים מהשלטון המקומי. זה החוזק שלנו, לבוא ביחד, לרכז תקציבים, לא לעשות כל מיני תוכניות שכל אחד עם התקציב שלו, ובסוף לרכז תוכנית ולהוציא יותר ויותר נערים בסיכון מהמצב שהם ילכו וידרדרו.

תודה רבה. עאידה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. אני מאוד מתנצלת על זה שלא הייתי בפתיחה, הייתי בדיון.

סלחנו לך.

סלחתם? תודה. האמת, ככה זה בימים המיוחדים, שרצים היוזמים מוועדה לוועדה, ואני מאוד מודה על ההתגייסות ועל הנוכחות, גם במערכת החינוך, גם מהמשטרה. היום אנחנו מנסים באמת, יזמתי את היום הזה כדי שוב להדגיש, למרות כל מה שעברנו בשנה וחצי, וזה טוב שהיום הגיע אחרי יומיים מתחילת הפסקת האש, אולי זו גם קריאה, שימו לב, יש עוד מלחמה שמשתוללת והיא מלחמתם של ארגוני הפשע על האוכלוסייה הערבית. ואני מנסה באמת דרך היום הזה להתמקד בכמה נושאים כאשר הכותרת העיקרית היא הילדים כנפגעי העבירה. אם הם עדים לעבירה או אם הם התייתמו בגלל עבירות המתה נגד אחד ההורים שלהם, או אם הם בעצמם יכולים להידרדר להיות מעורבים בעבירות.

אני חושבת שהדיון היום שביקשתי אותו הוא איך מערכת החינוך מתייחסת לא רק לנוער במצוקה שבעצמו יכול להידרדר, אלא הילדים שחווים את העבירות או את הסכנות שהמשפחות שלהם עוברים בהן, ילדים שמתייתמים תוך כדי המערכת. האם יש תוכניות מיוחדות, הייתי רוצה ותהיו בטוחים, אני אעבור על כל הפרוטוקולים, אפילו אם לא אהיה פה אני אקרא את החומר. ילדים מתייתמים, ילדים מאבדים חלק מהמשפחה שלהם, ילדים נמצאים בסכנה ולא מגיעים לבתי הספר כי המשפחה כולה או שירדה למחתרת או שנכלאה בתוך הבית.

איך מתמודדת מערכת החינוך? האם יש נהלים ברורים? האם יש איגום מידע? האם יש שירותים מיוחדים שמטפלים בילדים האלה? כל העניין של מניעה ומשטרה, יש לי דעה בנושא הזה, אני לא רוצה להלאות אתכם. אני חושבת שמי שרוצה לבנות אמון, שיעשה את העבודה שלו, שימגר את הפשיעה, כולם יהיו מרוצים, כולם יהיה להם אמון במשטרה. לא צריך לבזבז יותר מדי הרצאות וסדנאות וניסיון ליצור קשר. להתחיל במיגור, זה יהיה דבר נפלא, אבל לצערי הרב היה לי דיון בביטחון לאומי שהתבטל בגלל המשבר ועניין יו"ר הוועדה, היינו שמה צריכים לדאוג לעניין של האכיפה.

אבל אני מאוד מודה, שוב, גם לך, גם לוועדה, לצוות של הוועדה שהתארגנתם ברגע האחרון, ותודה. ותסלחו לי, אצטרך לרוץ לעוד וועדה, אבל תהיו בטוחים שאני אקרא בעיון רב.

תודה רבה. אני כן רוצה למקד את הדיון כי אנחנו הולכים קצת לכל כיוון. זה נכון, וזה נושא שבסוף יש לו השלכות, אמרנו, רוחביות, והוא נוגע כמעט בכל חלקי החיים שלנו, אבל אנחנו פה בוועדת החינוך, התרבות והספורט. וכדי שהדיון יהיה ממוקד יש מספר שאלות שאני רוצה להפנות למשרד החינוך, לקבל עליהן תשובות וכמובן כל מי שיהיה פה, אני אנסה לתת.

אפשר, ברשותך, היו"ר?

רק שנייה, אני רוצה להתמקד עם השאלות ואני אתן. קודם כול, האם קיים נוהל או דיווח להתמודדות עם ילדים שנפגעו ישירות מעבירות פשיעה או שאיבדו הורה או בן משפחה מדרגה ראשונה? שתיים, מהן התוכניות של משרד החינוך למאבק בתופעת הפשיעה ובתכל'ס איך הן מתורגמות בפועל בשטח? שלוש, באילו דרכים מערכת החינוך מסייעת לילדים שנפגעו מעבירות פשיעה, מבחינה חינוכית, רגשית, חברתית? הנושא הזה עלה על ידי חבר הכנסת עטאונה. ובסוף, כמו שאני אוהב, נתונים. כמה בתי ספר וצוותי הוראה נפגעו באופן ישיר מהפשיעה ומארגוני פשיעה מהחברה הערבית במהלך השנים האחרונות ומה הצעדים שננקטו כדי למגר את התופעה הזאת? אם משרד החינוך יכול להתמקד בשאלות האלה, כמובן, כל שאלה, אחרי זה אני אתן איזה סבב שולחן שכל אחד יוכל להתייחס.

רציתי ברשותך רק להעלות את הנתונים, אם אפשר.

לא, כרגע - - -

כי יש נתונים של כמה נרצחו ילדים וגם כמה נפגעו.

כרגע אני מבקש ממשרד החינוך לקבל את הנתונים, בהמשך. כן, בבקשה.

אדוני היושב ראש, תודה על ההזדמנות. אנחנו נמצאים פה, אני שירין, וורד מטעם שפ"י, שתכף היא תתייחס באופן מקצועי למה ששאלת. הנתונים שנמצאים היום במערכת החינוך הם נתונים על אלימות ולא על פשיעה. הנתונים שאנחנו בודקים ולאורם אנחנו בונים תוכניות עבודה הם נתונים על אלימות בתוך מערכת החינוך ולא על הפשיעה בתוך מערכת החינוך. אם נתייחס לשלושה נתונים מרכזיים שמדדנו אותם לאחרונה, אחד הוא האלימות בקרב תלמידים – הנתונים שמצביעים, לעומת המגזר הכללי, ששאלנו ילדים האם הם מעידים על השתתפות באירועי אלימות, כ-15% העידו שהם משתתפים במגזר הכללי, בחברה הערבית 11% ובחברה הבדואית 10%.

הנתון השני שאנחנו בודקים אותו, באיזו מידה יש התנהגות נאותה בכיתה או תחושת שייכות. אנחנו רואים שהנתונים בתוך מערכת החינוך הם לא נתונים שמצביעים על עלייה, אלא ירידה מאוד משמעותית בתוך מערכת החינוך. וחשוב רגע לומר, אנחנו מערכת שיודעת למדוד את עצמה ולאור הנתונים לגזור מזה תוכניות עבודה. יחד עם זאת, אנחנו לא יכולים להתעלם, אנחנו חלק מהחברה הערבית, מערכת החינוך היא מראה של החברה הערבית ואי אפשר היה להתעלם. ולאור מה שעלה כאן ולאור זה שאנחנו חלק מהחברה הערבית, בראשות מנכ"ל משרד החינוך, אחרי שכמובן ועד ראשי הרשויות פנה אלינו וראינו את הצורך, כי אנחנו כל הזמן בשטח ומקשיבים לשטח, לראות רגע מה אנחנו יודעים לדייק יותר במענים שאנחנו נותנים.

ולאור זאת הקמנו פורום שמתכנס אחת לחודש, פורום מקצועי בראשות המנכ"ל, כדי לדייק את התוכניות ואת המענים שאנחנו נותנים גם ב-549 למניעת אלימות, אבל לא רק, במענים הרגילים. אני אגיד שבאופן כללי אנחנו מדברים על פעולות בתחום האיתור, המניעה והטיפול, ורצינו היום להתמקד בטיפול לאור השאלה שלך, אדוני היושב ראש, מה אנחנו יודעים לתת ברמה הטיפולית למי שנפגע באופן ישיר או עקיף כמערכת.

אני אגיד עוד משהו על שינוי שצריך לקחת אותו בחשבון, ופה אני פונה לכל מי שיושב כאן ובכלל. מערכת החינוך היום מאמינה באוטונומיה של המנהלים. חוץ מהאוטונומיה של המנהלים, השותף האסטרטגי המרכזי שלנו הוא הרשויות המקומיות. יש היום אפשרות למנהלי בתי ספר ורשויות להציב לעצמם את הצרכים המדויקים ולבחור את המענים, יחד איתנו, הנכונים. האמירה שמשרד החינוך יטפל היא אמירה שאמורה לעבור גם שינוי. יש אחריות וסמכות למטה משרד החינוך, למחוז משרד החינוך, אבל יש גם אחריות ברמה הרשותית לעבוד ביחד ומהמקום הזה אני יכולה להגיד שחוץ מהפורום הזה שאנחנו מקיימים, אנחנו עוברים לחשוב על מודלים רשותיים. אני חושבת שהרשות המקומית היא המפתח.

סליחה שאני קוטע אותך, שירין. זה פורום פנימי של המשרד או מול הרשויות?

לא, קודם כול יש פורום פנימי של המשרד שיש בו את כל מי שאמון על החברה הערבית בתוך משרד החינוך, שפ"י, אגף א' נוער בסיכון, אגף יסודי, על-יסודי, מנהל חברה ונוער, מנהל עובדי הוראה, כולם מתכנסים אחת לחודש, מגישים סטטוס למנכ"ל על התקדמות של תוכניות רשותיות. בתוכניות הרשותיות שאנחנו מובילים הוספנו ציר שנקרא מניעת אלימות ונוער בסיכון בתוך 21 יישובים, זה גם מהלך שעשינו אותו ושפ"י תכף יפרטו על תוכנית רשותית בשלושה יישובים במיקוד.

21 יישובים מתוך כמה?

מתוך 67 יישובים. 21 יישובים שאנחנו הוצאנו קול קורא והם נענו לקול הקורא ויש שם ציר למניעת אלימות.

למה שאר היישובים לא ניגשו לקול הקורא?

ניגשו 51, נבחרו 21.

ניגשו 51.

כן, ניגשו 51, התנאי ההכרחי היה רשות שנוכל לעבוד איתה. זה במסגרת החומש 550, זו תוכנית שאנחנו מקדמים. אבל אני אגיד שאנחנו בהחלט מבינים שהפשיעה שנמצאת ברחוב של החברה הערבית,, אנחנו מנסים להדוף אותה כדי שהיא לא תשפיע על מערכת החינוך. לצערנו, האירוע בבקה היה אירוע טרגי, המילה טרגי, אני חושבת שהיא קלה בשביל לתאר את מה שהיה שם. מנהל בית ספר שהוא אחד המנהלים הטובים שלנו נרצח על לא עוול בכפו והוא לא קשור בכלל, משהו שלא קשור לתפקידו כמנהל בית ספר ולכן אנחנו גם התגייסנו ותכף ורד תסביר.

גם אין דבר כזה - - -

זה לא - - -

לא, אני אומרת, אין דבר כזה לא יגיע למסגרות החינוך. התלמידים מושפעים גם ממה שקורה מעבר לשעות הלימודים.

נכון, אני מסכימה איתך. תראו, התפיסה שלי אומרת שכשאני באה לדיון בכנסת, אני גם באה ללמוד, לא רק באה להשמיע. יש הרבה דברים ששמעתי בדיונים שהניעו אותנו אחר כך לחזור לתוך משרד החינוך ולשנות כיוון.

מעיד על כך.

אני חס וחלילה לא באה בטענות.

אנחנו באים כדי לדייק, כדי להקשיב, כדי להבין. החלטנו היום לדבר על, ולכן - - -

שירין, את צודקת במיליון אחוז, ואני גם באתי לעשות איתך סיורים לא פעם ולא פעמיים במערכת החינוך. אבל סליחה שאני אומרת את זה, אני ממש מתקשה. איך הן יכולות לבד לטפל בגורמי פשיעה במערכות חינוך? איך? איך הם יכולים לטפל לבד במניעה או ברדיפה? איך? כלומר, התסכול הורג אותי. הוועדה הזאת צריכה לצאת בקריאה חד משמעית למשרד ראש הממשלה, תקימו כבר גוף, ארגון, לא יודעת מה, שיתכלל. הכול, את תלויה בזה ובזה ובזה, והוא תלוי בזה ובזה ובזה, אי אפשר לבד. הם עושים תוכניות מדהימות ואלה עושים תוכניות מדהימות ואלה עושים תוכניות מדהימות, בסופו של דבר אנחנו הולכים אחורה במקום קדימה.

בחלקת האלוהים הקטנה שלנו. אני אתן לוורד גיל שמובילה את התחום הזה בשפ"י. נתבקשנו לדבר על ולהפגיש אתכם עם מה שבאמת נעשה בשטח עם הילדים שמתמודדים עם הפשיעה, לא עם האלימות. ילדים של, אחים של, בנים של, חוו פשיעה ברחוב והם תלמידים שלנו ומורים שלנו. אני אאפשר לוורד לתאר באמת מה עושים והיא תגיב ברשותכם ואז אם יש עוד שאלות, אנחנו נענה.

רק אם אפשר להתייחס, יש נוהל קיים?

כן, תכף אני אגיד. בוקר טוב, אני אצטרף לדברים של שירן, שמי ורד גיל ואני ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי של המשרד. לגבי השאלה הראשונה והשנייה, אני רוצה לדבר באופן כולל, כי השאלה הראשונה מדברת על נהלים והשאלה השנייה מדברת על תוכניות. אני אחלק את זה לתהליכים פרואקטיביים וריאקטיביים. מערכת החינוך פועלת באופן כללי לקידום אקלים חינוכי מיטבי ולמניעת אלימות, כמובן שגם בחברה הערבית. אני אגיד שבחברה הערבית יש לנו שיתופי פעולה עם שירין שאנחנו עושים תהליכים ותהליכי עומק.

לגבי הנהלים, יש לנו שני חוזרי מנכ"ל, חוזר מנכ"ל ראשון – אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, זה חוזר מנכ"ל שמדבר גם על החלקים הפרואקטיביים, זאת אומרת, מה צריך לעשות במוסדות חינוך כדי לצמצם את האלימות. ובשאר הפרקים מדובר מה קורה ברגע שתלמיד נפגע על ידי תלמיד, מה קורה כשתלמיד נפגע על ידי מורה, מה קורה כשמורה נפגע על ידי תלמיד. זה ממש חוזר מנכ"ל שמקנה את הנהלים, אבל מעבר לנהלים יש גם מדרגי תגובה שהם עבורך, חברת הכנסת, אלה גם תהליכים חינוכיים. לא רק השעיה, לא רק הקצה, אלא גם מה נכון לעשות. זה ככה חוזר מנכ"ל אחד שחודש לפני שנה וחצי.

והוא מתייחס גם בצורה ספציפית לפשיעה בחברה הערבית או לפשיעה בכלל?

כמו ששירין אמרה, הוא מתייחס לאלימות. אנחנו לא מדברים על פשיעה, אנחנו מדברים על אלימות בין תלמידים, גם בתוך כותלי בית הספר וגם מחוץ לכותלי בית הספר. זאת אומרת שאם אני מנהלת בית ספר והיה אירוע מחוץ לכותלי בית הספר בשעות אחר הצהריים והערב, זה מגיע גם לפתחי ואני גם חלק מהתהליך החינוכי ולפעמים גם מהתהליך שאנחנו צריכים לפנות לגורמי המשטרה וגם שם להשפיע, לחבר את הקהילה, לחבר את ההורים. זה חוזר מנכ"ל אחד.

יש לכם מידע שמגיע ישירות מהמשרד לביטחון לאומי במידה ועצרו נער כזה או אחר במעורבות של פשיעה או אלימות? אתם מקבלים על זה דיווח?

אני אגיד שקודם כול יש את חסיון הפרט. אבל אם מנהל בית ספר פנה בעקבות אירוע שהוא אירוע קצה והוא דיווח עליו, לפעמים גם ההורים מדווחים ומגיעים לתוך בית הספר ומשתפים. כן יש לנו קשר עם נציגים במשטרה, אבל לפעמים יש גם מניעה לדבר על הדברים או לקדם אילו שהם מהלכים עם בני הנוער או עם הילדים כי יש חקירת משטרה. כך שאנחנו לפעמים נכנסים לזה מאוחר יותר.

אני אגיד שהתפקיד שלנו במערכת החינוך, אם יש תלמיד עצור או יש תלמיד שיש עליו אילו שהם מהלכים משטרתיים, כן, זו החובה שלנו, וקשה לי להגיד את המילה חובה, אנחנו כן נהיה בקשר עם אותו תלמיד, עם המשפחה שלו, לא סביב האירוע, אלא רגע לשאול מה נשמע, כחלק מהתהליך החינוכי.

זה במידה והגיע אליכם המידע, הוא לא חייב להגיע אליכם.

נכון, אבל אם תלמיד פתאום לא מגיע לבית הספר יום, יומיים, שלושה, אנחנו יוצרים קשר. זה דבר אחד. הנוהל השני יצא באפריל שנה שעברה בעקבות המלחמה והנוהל מדבר על ליווי תלמידים בעקבות משבר מתמשך, ליווי תלמידים שבן משפחתם נפטר, נהרג, נרצח. איזשהו חלק שמדבר, אבל לא רק סביב המלחמה, אלא בעקבות איזשהו אירוע טרגי שקרה לתלמיד, וחוזר המנכ"ל מאוד מאוד מפורט מה אנחנו צריכים לעשות עם אותו תלמיד ועם בני המשפחה שלו. אלה שני הנהלים.

אני עוברת, ברשותך, חבר הכנסת, לתוכניות, שזו השאלה השנייה, שאלה החלקים הפרואקטיביים. יש לא מעט תוכניות במערכת החינוך שהן תוכניות שמקדמות תהליכי אקלים ורווחה נפשית. אני אגיד שיש לנו בכל שנה למעלה מ-250 בתי ספר שבוחרים לקדם תהליכי אקלים והם בוחרים דרך הגפ"ן, הגמישות הניהולית, ובחברה הערבית יש לנו הרבה מאוד מנהלים שבוחרים לקדם תהליכי אקלים, ומדריכים שלנו נכנסים ומובילים תהליכים, כשכל בית ספר בוחר על סמך נתונים, כמו ששירין דיברה עכשיו, על נתוני ראמ"ה ברמה ארצית. לכל בית ספר יש את הנתונים שלו ואנחנו מתבוננים על הנתונים, רואים מה נקודות החוזק, מה הנקודות לחיזוק ומשם אנחנו צומחים ומתקדמים.

יש לנו תוכניות כישורי חיים, זה נקרא "יום הכוחות שבדרך", אלה תוכניות שנכנסות ליסודי, לעל-יסודי. אני אגיד שלפני שנה או שנה וחצי ממש כתבנו תוכנית למניעת אלימות לחברה הערבית, ארבעה מערכי שיעור לכל שכבת גיל. ושוב, זה בא לפתחן של היועצות, היועצות בשנה ב' להשתלמות שלהן, הן מקבלות ממש ידע מורחב לגבי מניעת אלימות.

יש לנו תוכניות שהן יותר תוכניות בוטיק, תוכניות שמדברות על איך אנחנו עובדים עם ילדים שהם מאותרים בתוך בתי ספר שיש להם קשיים בוויסות ובשליטה עצמית. אותם ילדים, אותה יועצת מקבלת השתלמות ארוכת טווח של שנה, היא מקבלת את הכלים ואת הכלים האלה היא מעבירה לקבוצות התלמידים. יש לנו הצלחה מאוד מאוד גדולה. ובחברה הערבית, דרך החלטת ממשלה 549, אנחנו כבר שלוש שנים במהלך של הכשרה של יועצות.

יש לנו תוכנית שנקראת מיטיבה, שהיא תוכנית של הפסיכולוגים. אומנם זו מעין תוכנית מאוד מצומצמת, יש לנו 17 רשויות שיש בהן את התוכנית הזאת, שבה פסיכולוגית מקבלת מידע על תלמיד שיש לו קשיי התנהגות, אבל קשיי התנהגות קיצוניים. הוא מקבל טיפול דרכה וגם ההורים מקבלים טיפול, והמורה מקבלת גם הדרכות, ואז היא מעבירה את זה לכלל - - -

אני מתקשה להאמין שבמגזר הערבי-בדואי ההורים מוכנים לקבל טיפול יחד עם המורה וזה, פחות, אני מניחה.

חברת הכנסת, אני מבינה שאת מהדרום, גם אני מהדרום, אני אשמח שתצטרפי אלינו.

זה עובד?

כן. אני אשמח שתצטרפי אלינו בעוד חודשיים או שלושה, יש לנו מפגש עם הפסיכולוגים שמעבירים את התוכנית, שנה שעברה אני הייתי שם והתרגשתי עד דמעות על מה שקורה שם לילדים ומה קורה להורים. אני אשמח אם - - -

אני שמחה לשמוע שיש שיתוף פעולה, אני שמחה.

יש יותר מודעות.

בכמה בתי ספר התוכנית הזאת פועלת?

התוכנית הזאת, אם אני זוכרת נכון, ב-16 או 17 רשויות, ובכל רשות זה תלוי, כל שנה זה משתנה, דרך החלטת ממשלה 549.

למה זה צריך להשתנות? כל בית ספר צריך לקבל את התוכניות האלה.

יוסי, יש בתי ספר בלי חשמל ומים.

בסדר, לחשמל ומים אנחנו דואגים גם.

כלומר, אתה יודע, אני שומעת תוכניות בוטיק, ובסוף אתה מגיע לשטח, אתה אומר, אלוהים, איך הם מתמודדים? אין להם חשמל, הם עם גנרטורים.

יסמין, את כל פעם מעלה בעיות נוספות שיש, אנחנו יודעים שיש בעיות נוספות, כרגע אני שואל על התוכנית הזאת.

אבל הכול קשור.

יש פה תוכנית שנשמעת טובה, נשמעת פועלת, לא מבין למה היא עובדת רק ב-17 רשויות ולא עובדת בכל בתי הספר.

בטח תקציבים.

בסדר, תקציבים, שימצאו את התקציב. אם יש משהו שעובד ונותן את המענה, משקיעים בו על חשבון דברים אחרים שלא עובדים. מה המניעה? למה זה לא עובד בכל בתי הספר, ורד?

שוב, זה עניין של תקציב. אני אגיד שלפני שנתיים - - -

מה העלות של התוכנית הזאת?

תכף תמשיכו ואני אפתח, לדעתי למיטיבה זה אחת לשנה, בסביבות 640,000 שקל, אבל תכף אני אפתח נתונים.

לבית ספר?

זה לרשות.

איזו רשות יכולה להרשות לעצמה דבר כזה?

כמה בתי ספר מקבלים?

אבל רגע, אל תתפסו אותי במילה, אני תכף אפתח ואני אראה לגבי התקציב.

מי משלם את זה, העירייה או אתם? או שזה שיתוף פעולה?

לא, העירייה לא משלמת.

לא, 549, זה ממומן על ידי החלטת ממשלה, זו החלטת ממשלה.

כלומר, אין השתתפות של הרשות.

אין השתתפות, זה לא קול קורא.

אלה שלוש הרשויות, שלוש הרשויות בחברה הבדואית.

מה זה שלוש הרשויות?

לא מדברים רק על החברה הבדואית, כל החברה הערבית.

לא, זה מה שאני אמרת. התקציב הזה, כי הוא תקציב סופר גדול, יש אותו גם ל-2025?

אני בודקת את עצמי ואני אגיד לגבי התקציב. אבל זה תקציב לא קטן שדרך החלטת ממשלה 549 הצלחנו לתת לשלוש רשויות בדואיות, אוקיי? מעבר לזה, יש לנו עוד רשויות בחברה הערבית שהן ממומנות והן בתהליך כבר הרבה מאוד שנים ואנחנו רואים כי טוב. זה נכון שהיא תוכנית שהיא מצומצמת, אבל אני אגיד שלמרות שהיא מצומצמת, כי מעט מאוד תלמידים מקבלים את המענה, אבל ברגע שמחנכת מקבלת את הכלים, היא גם מיישמת אותם לכלל תלמידי הכיתה.

כן, אני בעד פיילוטים. הפיילוט עבד, מוצלח, תתקדמו עליו. אתם לא מצליחים לעבוד עליו, אנחנו פה.

השאלה אם יש ל-2025 תקציב.

לא, אבל זה גם תלוי ברשות. גם האחריות להקים שפ"ח היא לא אחריות כביכול של המשרד, אבל יושב פה ראש עיריית טייבה, דרך המיזם הרשותי מקימים שפ"ח. בביר אל-מכסור הקמנו שפ"ח. זאת אומרת, אנחנו כן בתוך הסיפור הזה של ברגע שהרשות אומרת רוצה אני.

חייבים שיתוף פעולה, הם חייבים שיתוף פעולה של ראש העיר, של הרשות, של השקעה, של תקציבים, של מאצ'ינג.

אנחנו צריכים שיתוף פעולה איתם. אם הרשות אומרת, אני רוצה להשקיע במצוינות ולא בשירותי רווחה ושירות פסיכולוגי לתלמידים, אנחנו לא יכולים לכפות על הרשויות, אנחנו צריכים שניים לטנגו. הם צריכים להגיד לנו רוצים אנחנו.

חד משמעית.

טוב, אבל אם תוכלי לבדוק רק מה העלות של התוכנית הזאת לבית ספר אחד.

ברשותך, כבוד היושב ראש, יש לי הערה לגבי העניין הזה. אני חושב שהאתגר הגדול בדיון הזה הוא איך אנחנו גם מטפלים בילדים, מי שנפגע במעגלים הקרובים, אבל האתגר הכי גדול, לפי דעתי, שילדים שנמצאים בתוך המערכת, בתיכונים במיוחד, שהם על סף נשירה או בנשירה סמויה ושהם בפוטנציאל להגיע לארגוני הפשיעה. אני חושב שדווקא בתחום הזה, לפחות במחוז דרום, יש כמה תוכניות שמחזקות את התלמידים האלה ועובדות בשנים האחרונות בצורה טובה וצריך לחזק אותן גם.

אנחנו התבקשנו להתייחס בדיון כאן לפעולות אופרטיביות שאנחנו עושים עם ילדים שחוו פשיעה בחברה הערבית. לגבי הנשירה, אני יודעת שזה נשמע לכם מעצבן לפעמים ואפילו מקומם, אבל הנתונים שלנו כמשרד, נתוני הנשירה הגלויה שלנו הם 0.41%.

שירין - - -

יוסף, אני יודעת, אבל מה אני אעשה? הנתונים הרשמיים, כשאני באה למנכ"ל ולשר ואני רוצה לבנות תוכנית עבודה, הוא שואל אותי, מה הנתון שלנו כמשרד? נכנסת למערכות ואני רואה 0.41% נתוני נשירה גלויה בחברה הערבית. עם 0.41% נתוני נשירה - - -

אבל למרות זאת, בשבוע שעבר היו פה הנציגים של חיים מויאל. אני מבין שמיליארד וחצי מושקעים בתוכניות במגזר הערבי.

שירין, שני דברים.

נכון, בגלל זה יש 0.41%. לכן אני אומרת, אם אנחנו - - -

אוקיי. כן מושקעים דברים, זה לא שלא עושים.

קודם כול, אם היית מקשיבה, ואת יודעת להקשיב, אני אמרתי דווקא דברים במובן החיובי, שיש תוכניות לנשירה, לא אמרתי שאין, זה אחת. אבל גם האחוז שאת מדברת עליו בנשירה, אני אומר לך, ואומר את זה לפרוטוקול, הוא לא נכון, ואם צריך להציג את הנתון הרשמי, אני חושב שיש עבודה ונעשית עבודה בימים אלה, אני יכול להציג אותה לוועדה. אני לא יכול לזרוק מספר ללא שאני מדייק, אבל זה לא המספר.

אבל גם במגזר שלנו אין נתון מדויק, גם במגזר היהודי אין נתון מדויק.

חיים מויאל, יש לו פיילוט, הוא רוצה לצאת איתו לדרך, הוא הכין אותו.

מי?

חיים מויאל, מנהל אגף א' בנוער בסיכון.

גם מויאל, מה שהוא מוציא, אני אומר לך מראש, אני יודע את השיטה, אני בא מהמערכת, אני יודע איך זה עובד.

אבל מה אתה מצפה שהיא תעשה? מה היא יכולה לעשות אם זה הנתון הרשמי?

אני יודע איך השיטה עובדת, לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, משם לוקחים את הנתונים, ואני חושב שיש גוף מאוד רציני שעושה עבודה בנדון בימים אלה, יהיו נתונים, אני אזום על זה דיון. בואו לא ניכנס - - -

מי מקודם דיבר על נתונים?

אני ניסיתי.

יש לך נתונים אחרים ממה שמשרד החינוך מציג?

אבל בקרוב יהיו נתונים על נשירה בצורה מדויקת.

לא לגבי נשירה, אבל לגבי הרוגים ופצועים ילדים ונוער בחברה הערבית.

יש לכם גם נתונים לגבי זה?

לא, יש לנו נתונים על 21 הרשויות על מספר תלמידים שטופלו בשנה האחרונה, שקיבלו טיפול פרטני על ידי השירות הפסיכולוגי ייעוצי.

כמה בתי ספר שיש בתוכם ילדים שנפגעו, זה יש לכם?

כרגע אין לנו את הנתון הזה.

כשבדקנו כשהתכוננו לישיבה, אמרתי שהדיונים האלה גם מניעים אותנו לחשוב על הדרך שבה אנחנו צריכים לעבוד מול הרשויות האחרות ועל דאשבורדים שצריכים להיות אצלנו, אבל באמת ורד - - -

כי בלי נתון כזה, איך אתם בסוף לוקחים החלטה שאתם משקיעים בתוכניות בצורה מסיבית בבית ספר כזה ולא בבית ספר אחר? אם יהיה לכם את הנתון, אתם תגידו, אוקיי, בבית הספר הזה יש פחות בעיות, ניקח חלק מהתקציב ונעביר לבית ספר אחר.

אבל יש לנו נתונים, אדוני, יש לנו נתונים על אלימות, לא על פשיעה. מה שהצגתי לך, אלה נתונים של ראמ"ה על אלימות, אלימות של תלמידים כלפי תלמידים, צוות כלפי תלמידים. אלה הנתונים שיש לנו, אין לנו נתונים על הפשיעה.

לא, אבל אתם יכולים לדעת אם יש תלמיד שנפגע באופן ישיר.

את זה אנחנו יודעים מהרשויות. לורד יש את הנתון מ-21 רשויות. הרשויות מחזיקות בנתונים של ילד שנפגע יחד איתנו, אבל אין לנו דאשבורד מסודר לכל הרשויות כי יש גם חיסיון, אנחנו מאוד זהירים בעניין הזה, אי אפשר.

יש לנו נתון של למעלה מ-1,000 תלמידים שטופלו בתשפ"ד ב-21 הרשויות. ושוב, כמו ששירין אמרה, אנחנו לומדים מכל ועדה ומכל שאלה שלכם ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו אוספים נתונים, כי השאלה שעוסקת בבתי ספר, בצוותים.

יש נתונים, מה אני אעשה?

לא, זה בסדר גמור, כבוד חבר הכנסת, אנחנו לומדים מזה.

כן, מה הנתונים שיש לך?

אני אמיר בשאראת, מנכ"ל ועד ראשי הרשויות הערביות. היום הזה כולו הוא בשיתוף בין חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ומטה החירום למאבק בפשיעה בחברה הערבית שהוקם במסגרת הוועד הארצי. לצורך הדיון כאן אנחנו הכנו בארבעה נושאים במסגרת מחקר שביצענו במטה שקשורים, א', לפציעות והריגות – 75 ילדים ערבים נהרגו באירועי פשיעה בחמש שנים האחרונות, 2024-2019, 75 ילדים במסגרות חינוך עד גיל 18. האחרון, שהוא לא במסגרת הסטטיסטיקה הזאת, הוא לפני שבוע, בעראבה, בן 17.

העדויות לאלימות, אנחנו חדשות לבקרים פוגשים מקרים של פגיעה במיניבוס שהסיע תלמידים בכפר כנא למשל, או רצח אב לעיני הילדים שלו בכפר קרע, כמובן הריגת או רצח מנהל בית ספר, אירוע מזעזע שהיה בצפון גם שילדים באו לבית הספר בבוקר וראו ראש כרות של נרצח, גופה וראש ליד בית הספר לפני כמה חודשים. זה עוד חלק מהמחקר המזעזע והנתונים המזעזעים שאנחנו מקבלים.

המשרד לביטחון פנים מסכים עם הנתונים האלה?

לא התבקשנו להציג נתונים, אין לי את הנתונים האלה.

בשכול, בעשר השנים האחרונות, למעלה מ-1,750 ילדים ערבים הפכו ליתומים בשל אובדן הורה באירוע פשיעה. למעלה מ-1,750 ילדים ערבים הפכו ליתומים בעשר השנים האחרונות. והנושא האחרון שגם אולי התייחסו אליו כאן הוא גיוס ילדים לארגוני פשיעה, הנשירה, הצעירים חסרי המעש, 35% כמעט מהצעירים שלנו והצעירות שלנו הם צעירים חסרי מעש שבסוף חלקם מגויסים לארגוני הפשיעה עם קרקע מאוד מאוד פוריה לנושא הזה, וארגוני הפשיעה מהווים איום קיומי על כולנו, על ילדים, על כל אחד בחברה הערבית.

אני חושב שצריך להתחיל להתייחס לזה הפוך. הבעיה היא לא בעיית הפשיעה בחברה הערבית, הבעיה היא שאין משטרה מתפקדת בחברה הערבית. היא לא נמצאת, היא לא קיימת, האכיפה לא קיימת. ואת זה אפשר לפתור רק באמצעות אכיפה, בדיקת תיקים, איסוף ראיות, הגשת כתבי אישום. רק 10%, אדוני היו"ר, 10% מהתיקים בשנה שעברה פוענחו, מ-235 מקרי רצח, 10% בלבד.

בסדר, אבל זה כבר לא - - -

זה הכול קשור אבל.

לא, אני מבין שזה קשור, אבל זה לא נושא הוועדה, אני רוצה להתמקד. בסדר, הנתונים הם חשובים.

משרד הרווחה מכיר את הנתונים האלה של 1,750 ילדים הפכו ליתומים ב-10 השנים האחרונות מהפשיעה בחברה הערבית?

אני מייצגת את משרד הרווחה ואני מייצגת את מנהל שלם במשרד הרווחה, שאנחנו אמונים על הטיפול בנוער בסיכון. אנחנו מפתחים תוכניות לנוער בסיכון, סכנה וניתוק. לכן אין לנו, אני לא באה ומייצגת כרגע את כלל הנתונים שעומדים במשרד הרווחה וגם לא את כלל התוכניות שמשרד הרווחה נותן בכל המנהלים שלו, זאת אומרת, גם ברמת המשפחה וגם ברמת תוכניות בתוך הרשויות, כך שאין לי התייחסות לנתון הזה שעכשיו באמת הצגת.

אני יכולה רק להגיד שמבחינתנו כמשרד רווחה, החלטות הממשלה, גם 549, גם 550, גם ההחלטה של מזרח ירושלים, החלטות הממשלה עזרו לנו למנף ונתנו לנו תקציבים למנף מסגרות ומענים על כל הרצף של אותם בני נוער. ואנחנו גם פיתחנו מענים אינטנסיביים, זאת אומרת, מענים שהם לנוער שהוא בנשירה או על סף נשירה, שבאמת גם לנו חסר הנתון של אותם בני נוער שהם על סף נשירה, ואנחנו נותנים להם מענה מ-8:00 עד 20:00 שנותן התייחסות כוללת גם מבחינה של תזונה, גם טיפול רגשי, גם את כל החלק התעסוקתי.

מנגד, גם אנחנו חוברים לאותם בני נוער שעדיין נמצאים בתוך המסגרות החינוכיות, אבל אנחנו כן רוצים פחות שיהיו חשופים אחר הצוהריים לאותן אפשרויות להיגרר למקומות פחות טובים ואנחנו מקימים מסגרות משלימות שפועלות בין יומיים לשלושה ימים בצוהריים לנוער שאנחנו מזהים אותו שהוא על סף הנשירה, הוא עדיין לא בקצה הרצף. אין לי את כלל - - -

המסגרות האלה הן בשיתוף פעולה עם משרד החינוך או שהן שייכות רק למשרד הרווחה?

מבחינת המסגרות של מרכזי היום התומכים, הן רק משרד הרווחה. היינו שמחים לשיתוף פעולה עם משרד החינוך כדי גם לקבל נתונים על מי באמת גם נמצא במערכת אבל הוא בנשירה סמויה וגם כדי שנוכל להכניס יותר את החלק הלימודי לתוך המסגרות שלנו. זה הרבה פעמים נופל יותר על מקום של רשות אם היא מצליחה לעשות את שיתופי הפעולה, והיינו מאוד שמחים שנוכל לעשות אותם גם ברמה ארצית. אבל רוב הדברים הם של משרד הרווחה.

הייתה לנו רק ישיבה עם תוכנית 360 כדי לעשות את החיבורים האלה. אנחנו על זה, כי הבנו שאנחנו מחמיצים פה הזדמנויות כשאנחנו לא עובדים ביחד. הייתה ישיבה.

איגום משאבים, חברים, איגום משאבים.

הייתה ישיבה אחת בפורום 360 הכללי, ורד גם הייתה כי אנחנו רוצים להתניע את שיתוף הפעולה הזה.

אנחנו עד עכשיו היינו מול חיים מויאל ונשמח לכל שיתוף פעולה איתכם.

מעולה. תעלו בבקשה לזום את שרף חסן בבקשה, יו"ר ועדת מעקב החינוך הערבי.

שלום ותודה רבה לך על ההזדמנות להגיד כמה מילים. א', הדיון חשוב וגם אני מברך את כל מי שעוסק במלאכה. אין לי ספק שגם מי שדיבר בשם משרד החינוך עושה את המקסימום שהוא יכול, אבל לדעתי צריך להסתכל על התמונה היותר רחבה.

הדבר הראשון, לדעתי, המפתח הוא הטיפול בנשירה הסמויה. זה עלה, אבל אני רוצה להגיד שאנחנו הצלחנו להכניס את הנושא הזה של הנשירה הסמויה כנושא מרכזי בתוכנית החומש האחרונה. אבל לצערי, כפי שמשתמע מהדיון, כאילו זה לא באמת נלקח בצורה רצינית. כי אמרנו, המפתח לטיפול ולצאת מהמשבר של החברה הערבית הוא לטפל בילדים בהדרה חברתית, בילדים בסיכון, בילדים שנמצאים בנשירה סמויה, ומדובר, ולכולנו יש הסכמה שזאת הבעיה.

ודובר על הצורך במדד ועל הצורך במיפוי ועל הצורך בכל הדברים האלה. ועדיין מדברים על נשירה גלויה ומתפארים שכאילו רשמית מדובר באחוז קטן. בואו נרד מזה, צריך לחשוב איך מגיעים לילדים המנותקים ממערכת החינוך. שהם גם מגיעים לפעמים לבית הספר, אבל הם מגיעים ולא עושים כלום בבית הספר והם לא קשר, לכן כל התוכניות הפרטניות האלה לא יעזרו, הן לא מטפלות בחיבור הילדים האלה למערכת החינוך.

הדבר השני, חיבור, זה דורש גם שינוי עומק בתפיסה. התפיסה ההישגית שמזניחה את המשמעות, עולם המשמעות והערכים, הזהות וכולי. כל הדברים האלה כבר נכנסו לתוכניות מסוימות, אבל בינתיים אין באמת התקדמות משמעותית בעניין. אני רוצה להגיד לכם שחלק מהמחקרים שנעשו בקרב בני נוער שנשרו או לא נשרו או נמצאים בעולם הפשע, אחד הגורמים המרכזיים שמושך אותם לשם הוא כמובן נושא הכסף, אבל הנושא היותר חשוב מהכסף הוא עולם המשמעות, הם מחפשים מעמד.

הם נמצאים בשוליים של מערכת החינוך. מערכת החינוך, מה שמעניין אותה זה רק הישגים, לא משקיעה בערכים, לא משקיעה בזהות של הילדים, וילדים שאין להם משמעות לחיים שלהם יחפשו את המשמעות הזאת במקום אחר. לצערי, ארגוני פשע הבינו את זה ולכן אנחנו מדברים על תת-תרבות עבריינית שהיא מנותקת מהחברה ויש לה את כל מערכת הנורמות והערכים משלה. לכן השאלה המרכזית, כמה מערכת החינוך עושה בכדי למנוע את הילד שינשור לעולם הזה? אני חושב שכל ילד שמגיע לעולם הפשע, ויש המון ילדים בתוך עולם הפשע שהם ממערכת החינוך, זה כישלון של מערכת החינוך, מערכת החינוך הייתה יכולה למנוע את זה אם היא הייתה מטפלת בילדים האלה מגיל צעיר, מחברת אותם לבית הספר, זה היה יכול להימנע. אני חושב שזה האתגר היום של מערכת החינוך.

זה צריך לעבוד דרך המון דברים, אבל בין היתר להשקיע בילדים כבר מגיל צעיר, מהגיל הרך אפילו הייתי אומר, בעיקר בשפה הערבית, כי זאת השפה של הלימוד, השפה שמחברת אותם לבית הספר. להשקיע בתוכניות שמדברות לנושא של המשמעות והזהות והערכים, שזה חסר בחברה הערבית, כי עסוקים בעיקר בנתונים של הבגרויות וכולי. ואנחנו רואים את הנתונים של ישראל במבחנים הבינלאומיים שממקמים את החברה הערבית כמעט בסוף הרשימה יחד עם הרשות הפלסטינית, יחד עם העולם השלישי, למרות שאנחנו מדברים על ילדים יהודים וערבים, חלק מאותה מערכת חינוך. תודה רבה לכם.

תודה רבה. ראש עיריית טייבה, יחיא חאג' יחיא, בבקשה.

שלום לכולם, ראש עיריית טייבה, יחיא חאג' יחיא. אני רציתי דווקא להתחיל בדבר אופטימי מאוד. היום בטייבה, בית ספר אלמג'ד, בית ספר אלנג'ח, בתי ספר תיכוניים, בשיתוף כמובן עם משרד החינוך, התחילו בתוכנית מאוד מאוד טובה, תוכנית להכשרת תלמידים משפיעים בנושא הימנעות משימוש בחומרים הגורמים להתמכרות ומניעת פשיעה, זה התחיל היום. אלה דברים מאוד טובים. ההוכחה פה, פשוט, כשמשרד החינוך רוצה לעשות, כן הוא יכול לעשות. באמת כל הכבוד לצעד הזה.

לגבי הילדים, פשוט יש לי בעיה עם המון ילדים בטייבה שמסתובבים חסרי אונים, אם זה בזמן לימודים או אחרי זמן הלימודים. אני לא יודע אם מערכת החינוך יכולה לתת תשובה לדברים האלה. ילדים אחרי זמני הלימודים, כלומר, אחרי 14:00, אחרי 15:00, הם מסתובבים, וכשמסתובבים, בדרך כזאת, אתה יוצא מהבית שלך וכבר יש לך עשרות ילדים מסתובבים בכל מיני מקומות, וזה ישר גורם לפשיעה, גורם לילדים כאלה להיות מעורבים עם אנשים זרים, אנשי פשיעה בתוך הרחוב הערבי.

שנית, מי שלא יודע, לפני כעשרה ימים ירו על סגן מנהל בית ספר בטייבה. סגן מנהל בית הספר הזה, אותו סגן, אבא שלו נרצח בבית ספר עמל לפני עשר שנים. אלה פשוט דברים שקורים במערכת החינוך אצלנו וזה גורם לפשיעה. כמובן, אני לא יכול להטיל אשמה בהכול במשרד החינוך, אבל אני מאמין שמשרד החינוך, ויהיו לו תוכניות כאלה, כמה שאפשר להימנע מדברים כאלה. תודה רבה לכם.

אני רק אגיד שמה שקורה בשאר הארץ צריך לחול גם על הרשויות הערביות.

אחר הצוהריים יש מנהל חברה ונוער במשרד החינוך שעובד גם עם תנועות הנוער וארגוני הנוער. נמצא פה ניסים שלם, ממלא מקום יו"ר ארגון הנוער, נכון?

יושב ראש מועצת הנוער בישראל ויושב ראש נוער לאומי, חטיבת האור, שאנחנו פעילים בתוך החברה הערבית.

בבקשה.

אני רוצה להגיד לכולם, אני רוצה שנדמיין לרגע, מספרים מאוד קשים פה אנחנו שומעים, ויושבים פה חבר'ה מהמשטרה שלא יכולים להפיל הכול עליהם. בסוף, אתה לוקח את הנער בן 17, וכשהוא מגיע אליהם, זה כמעט הסוף. למה לא נתחיל מההתחלה? דיברו פה כיתות ד', ה', ו'. צריך לדמיין את אותו מדריך בתנועת נוער מהחברה הערבית מסתובב, עכשיו יש את חופשת החורף בינואר, בקורס מדריכים במחנה, עם חולצת תנועה, ואותו בן כיתה שלו, באותו גיל, מסתובב ברחובות לפי ראש העירייה.

ואיך אנחנו מגשרים על הדבר הזה? איך דואגים שגם הילד השני יהיה במחנה של תנועת נוער? מה הוא יעשה בחופש שלו? מה הוא יעשה אחר הצוהריים? ואני אומר לך, אחר הצוהריים זה גם משרד החינוך, אנחנו שם בשבילו.

אבל אני רוצה קצת לאכזב את הוועדה. בשנה קשה של שנת 2024 קיבלנו תקציב לחברה הערבית, ויושבים פה נציגי משרד החינוך, ב-31 לדצמבר עבור כל השנה. ובסוף, חל עלינו, ושרין יודעת, 35% קיצוץ קשה. זה אומר כל התוכניות כל השנה עבדנו ובסוף הקיצוץ חל. זה אומר אנחנו מתחילים עכשיו שנה - - -

אתה מדבר על קיצוץ של התנועות?

של התנועות, כן, בנושא הזה של 550, שזו תוכנית נפלאה. מאז שהתוכנית הזאת יצאה בגיבוי משרד החינוך, נפתחו עשרות מקומות בחברה הערבית. אין ספק שאנחנו לא הפתרון להכול, אבל זה פתרון חלקי וטוב. מדריך בתנועת נוער לא יושיט יד על חבר בכיתה, מדריך בתנועת נוער לא יחזור הביתה ויפעל משהו נגד המשפחה שלו, נגד הקהילה שלו, נגד איפה שהוא חי, הוא לא יעשה את זה, יש לו אחריות תנועתית.

ואני בא ואומר, יש מחקר שעכשיו יסתיים, אולי שירין יכולה לספר לנו עליו, של משרד החינוך, בחברה הערבית, הפעילו אקדמיה, אנשים שהגיעו למקומות, ראיינו ילדים, מדריכים במחנות קיץ הם הגיעו, לשאול אותם איך קורה מצב שאתה נמצא פה והחבר מהכיתה השנייה לא נמצא איתך, מה קורה בטווח הזה, מה קורה לאותם ילדים.

והייתי מאוד מבקש שיביאו את המחקר הזה לוועדת החינוך, אני חושב שיושב ראש הוועדה וחברי הכנסת ישמחו מאוד לקבל את המחקר הזה, ששמה רשום, ואנחנו יודעים מדברים שכבר נכתבו בטיוטה של המחקר, אילו דברים אנחנו צריכים לעשות בתוך החברה על מנת שלא יגיעו למשטרה אחרי זה, אנחנו לא רוצים אותם במשטרה. אנחנו יחד איתם נעבוד על מנת שאותו נער לא יגיע למשטרה. זו לא חוכמה, וזה צריך, אבל לא חוכמה שיגיעו בסוף למועדונים של סיכון. שיעברו דרכנו קודם כול, אדוני היושב ראש.

אני מפה מבקש מהוועדה לקרוא למשרד החינוך להקפיד יותר בתוכניות שכבר נבנו לקבל את המחקרים שלנו שנעשו על ידי משרד החינוך ושנוכל כולנו ללמוד מזה ושלא נגיע למספרים העצובים האלו, זה פשוט כואב.

חד וחלק, הבלתי פורמלי צריך להיות חלק אינטגרלי של התוכניות.

לא הבנתי אבל. ב-31 בדצמבר הם קיבלו את הקיצוץ על שנה שכבר הייתה?

כן.

אחרי שהוצאתם את הכסף הודיעו לכם על קיצוץ.

את הרמת לי להנחתה.

מה ההיגיון? אי אפשר להתנהל ככה.

משרד החינוך, מה הסיפור הזה של הקיצוץ בתנועות הנוער?

אני חושבת שיושב פה יונתן מהמשרד לשוויון חברתי שמתכלל את 550. אני לא מכירה קיצוץ בגובה של 35% בתנועות הנוער וארגוני הנוער. סך הכול הקיצוץ דרך אגב היה 15%, ובסוף שנה. למשל בתקנה של אתגרים נוספו 6 מיליון שקלים אחרי שקיצצנו אותם והחזרנו אותם לרשויות. דרך אגב, כשהתייעצו איתי לגבי תנועות וארגוני נוער, ביקשנו לדעת את הפריסה שלכם ואת האפקטיביות שלכם בחברה הערבית. אנחנו רוצים להגיד שאנחנו לא בכוונת מכוון לא משקיעים ולא רוצים לתת, אלא הייתה תוספת של שנה אחת שהיא מעל התקציב ב-550, מעבר לזה לא קיצצנו ב-35% ויונתן פה לידי יכול לאשש את מה שאני אומרת.

שירין.

לא, אנחנו לא פותחים עכשיו, אני לא צריך שיח.

אי אפשר? אבל אני מוכרח להגיב.

לא, אמרת דברים, היא אמרה. יונתן, היה קיצוץ? לא היה קיצוץ? איפה אנחנו עומדים?

שלום, יונתן פז, ראש אגף בכיר חברה וחינוך ברשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית. אני גם מכיר קיצוץ בהיקף של 15% בלבד, שזה קיצוץ רוחבי שחל מתוקף החלטות ממשלה. מכיוון שאנחנו גם מכירים יחד עם משרד החינוך בחשיבות של החינוך המשלים גם בהיבטים של מניעת אלימות, באמת חלק מהתקציבים תוגברו, גם בתוכנית אתגרים.

כמה קוצץ בשאר התוכניות?

זה רוחבי.

במגזר היהודי קיצצו 5%.

גם תיגברנו את התקציבים של מכוני מנהיגות, שהם מענה חשוב, אבל כן אני יכול להבין איתך אחרי הדיון למה אתה אומר שיש קיצוץ גבוה יותר ממה שאנחנו מכירים, כי לא אנחנו ולא חינוך מכירים בהיקף הזה.

אני יודעת שהיו קיצוצים, היה קיצוץ רוחבי לכולם של 5% חוץ מהמגזר הערבי שהיה 15%, האם פה היה פער כזה?

רגע נפריד. הקיצוץ הוא פלאט.

יש קיצוץ רוחבי לכלל תנועות הנוער וארגוני הנוער.

אל תדאג, יוסי, אתה יודע מאיפה הם הולכים להשלים את הכסף הזה? מקרן העושר. הכסף שאמור היה להגיע לנגב, לטובת עידוד תעסוקה.

זה לבינוי, זה משהו אחר.

לא, לא, לא.

אני מונח בסוגיות, זה לבינוי בלבד.

יוסי, אין סעיף לבינוי בקרן העושר.

אני אומר לך, לבינוי סניפים במקומות שאין סניפים.

קרן העושר – הכסף אמור להגיע לאנרגיות מתחדשות, לעידוד תעסוקה בנגב. משם לקחו כסף לטובת תנועות הנוער, שזה חשוב, רק לא אמור להגיע משם.

בסדר, חשוב.

גם עידוד תעסוקה בנגב חשוב.

חברת כנסת, רק לשאלתך, באמת היה קיצוץ רוחבי שחל על כלל משרדי הממשלה, בנוסף עליו עברה החלטת ממשלה שאישרה קיצוץ נוסף של 15% על החלטות שעניינן עדיפות לאומית וביניהן, לצערי, גם החלטה 550.

זה מגיע ל30%.

חבר'ה, הכסף לא הגיע. זה אומר איך נשחק ואיך נחלק ואיזו החלטה.

כן, הם יכולים להגיד 15%, 12%, בסופו של דבר, לא הגיע.

בסדר, בסוף, 15% ו-15% זה 30%.

אנחנו ביחד הגענו ל-30%. אני בא ואני אומר.

לא נעים לי להגיד, זה לא מעניין את הממשלה.

לא, אני לא חותך את זה ככה בצורה כזאת.

אני, זה מה שאני מרגישה, לא מעניין.

אני בא ואני אומר, המשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך עושים רבות.

אצל מי יושב היום המשרד לשוויון חברתי? אצל מאי? אצל עמיחי?

אצל מאי גולן.

אני אומר, את האנשים אישית אנחנו מכירים בסיורים, במקומות, הם יודעים מה קורה. ואני בא ואני אומר, אנחנו כאנשי ציבור ואנחנו כפעילים צריכים לעבוד יותר בנושא הזה. אני אומר שסגרנו מקומות, ודיברנו בדרום, יש יישובים בדרום שאין אפילו נקודת משטרה מסביב ואנחנו מגיעים לשם עם אוטובוסים של ילדים להוציא אותם למסעות. ואני אומר, לנו הקיצוץ הזה, הוא כל כך קשה היה, כי אלה לא סכומים גדולים, אבל אלה סכומים שהקפאנו פעילויות במקומות הכי קשים שלנו, כי שמה גם הרשויות לא יכלו לעזור לנו.

נכון, אין להן כסף לעשות מאצ'ינג.

תודה רבה. יוסף שמחון, מנכ"ל עיריית טייבה, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות להופיע בפניכם. אני חדש בעירייה ואני יכול לומר, קודם כול, רוח חדשה נושבת בכלל בטייבה. אני יכול לומר שיש שיתוף פעולה מצוין עם משרד החינוך, עם ממונות המחוז ורדה אופיר, עם המפקחים שבאמת מחויבים להביא לשיפור במערכת החינוך בטייבה מבלי להמעיט בחשיבות של אחר הצוהריים. באמת הילדים אחר הצוהריים מסתובבים באפס מעש ואנחנו חייבים את שיתוף הפעולה שלכם ואני אשמח להמשיך. כמו שאמרה שירין, הוועדות האלה מטבען וטיבן שהן מפתחות את השיח בין המשרדים ובין הגופים.

שיתוף ההורים, בעיניי שיתוף ההורים הוא אחד הדברים החשובים ביותר והוא פקטור שמשנה את כל כללי המשחק. בטייבה היום יש סיירת הורים ואנחנו עובדים על להגדיל את סיירת ההורים. נמצא פה גם מי שאחראי על היחידה הקהילתית, האחראי היישובי מטעם המשרד. זו עבודה חשובה, אבל אנחנו חייבים את שיתוף הפעולה שלכם, גם של משרד החינוך וגם של המשטרה.

גם המשטרה בטייבה עושה עבודה מעולה' מפקד התחנה, גילי, שמעורב רגשית ומעורב פיזית בכל מקרה שקורה בעיר, אם זה בשיפוץ בתים של אזרחים ואם זה בכל מיני עשייה חברתית שזה לא מתוקף תפקידו, אבל כדי להביא לשיפור התפיסה בחברה, עושה עבודת קודש. אני כן חושב שאנחנו יכולים להגיע עם תנועות הנוער וסיורי ההורים למצב של חבר מביא חבר ולהגדיל את הפעילות הזו.

אני שמח שאני פה ואני שמח להתארח אצלך, יוסי, אני מכיר את המחויבות שלך, יושב הראש, מכיר את המחויבות שלך למערכת החינוך, ואני חושב שאנחנו פה כדי להישאר ואנחנו פה כדי לשפר את החיים קדימה. תודה רבה.

תודה רבה. ואליד, בבקשה.

תודה, מכובדי היושב ראש, תודה לעאידה על יוזמת הדיון החשוב הזה. אדוני היושב ראש, אין ספק שמשרד החינוך פועל וממשיך לפעול על מנת לתת מענה לכל הסוגיה הזאת, אבל אני חושב אחרת. אני חושב שאנחנו דנים בסוגיה הזאת בכנסת במשך שנים כאן בוועדות, אבל מוקד קבלת ההחלטות נמצא בממשלה, אדוני היושב ראש. ואם אנחנו רוצים למגר את הפשיעה בתוך מעגלי בתי הספר, צריכה להיות החלטה של הממשלה וסדר העדיפויות צריך להשתנות ברמה ממשלתית על מנת שאנחנו נמגר את הפשיעה בחברה הערבית בכלל.

וכולנו רואים מה קרה בשנתיים האחרונות. אני לא רוצה לדבר כאן ולהיכנס לפוליטיקה, איך מתייחסים לחברה הערבית וכולי, אבל אני חושב שאם תהיה החלטת ממשלה אמיצה על מנת למגר את הפשיעה בכלל, זה ישפיע על כל המערכות, גם במערכת החינוך אנחנו נראה ירידה, כי היום יש מפלט לצעירים. המפלט נמצא אצל ארגוני פשע, במקומות אחרים. ולכן, כמו שאמרתי, אני מקווה שהמלחמה תסתיים, המשאבים יופנו למערכת החינוך ולאנשים, לאזרחים, ובכך אנחנו נצליח להוריד את הפשיעה בכלל בחברה הערבית.

זה לא מספיק שאנחנו נתייחס רק לנושא הזה במוסדות החינוך, אבל צריכה להיות אמירה של כל השרים וכל הח"כים בקואליציה על מנת שאנחנו נשים סוף לכל העניין הזה, והוכח בעבר שאם רוצים, יכולים לעשות את זה. תודה.

תודה רבה. אנחנו פשוט כבר גולשים על דיון אחר. מנהל שפ"ח, ד"ר מחמוד מחמיד, בבקשה. מאום אל-פחם, נכון?

כן. ד"ר מחמוד מחמיד, מנהל השירות הפסיכולוגי באום אל-פחם. האמת שאנחנו בשנים האחרונות עדים לעלייה מסיבית באירועי הפשיעה. אני מציין פשיעה ולא אלימות כי אלימות יש לנו, אבל הפשיעה הזאת, היא יותר בולטת ומשפיעה על התלמידים ועל האוכלוסייה בכלל. אנחנו כשירות פסיכולוגי מנסים לגבש תוכניות ומבצעים תוכניות דרך שיתוף פעולה עם הגורמים הרלוונטיים גם בתוך משרד החינוך, גם מחוצה לו.

כמה תקנים יש לכם שמה?

יש לנו 21 תקנים.

שפועלים על כמה תלמידים?

יש לנו כמעט 20,000 תלמידים באום אל-פחם.

איך עושים את זה? אתם יכולים להסביר לי?

אחד ל-1,000.

כן. אני רוצה להתייחס גם לאתגרים שלנו בתוך מערכת החינוך, בתוך היישוב, כי גם אנשי החינוך בעצמם נמצאים הרבה פעמים גם תחת איומים של ארגוני הפשע ומשפחות הפשע. אני רוצה לציין גם את הסוגיה שעולה לאחרונה והפכה להיות גם תופעה, ילדים מאוימים שלא מגיעים לבית הספר בגלל שהמשפחות שלהם מאוימות. אני יכול לציין באום אל-פחם כמעט 30 תלמידים שלא מגיעים לא לבתי ספר ולא לגנים בגלל שהם מאוימים. אנחנו יחד עם הפיקוח, עם משרד החינוך מנסים גם לגבש תוכנית עבור התלמידים האלה.

אני גם רוצה לציין שהתוכניות שאנחנו עושים הן מאוד מנסות להגיע לכמה שיותר תלמידים והורים וצוותי חינוך, אבל התקנים, כפי שציינת, כבוד היושב ראש, לא מספיקים. צריכים יותר תקנים, יותר משאבים. אני גם מציין שבשנים האחרונות ילדים יותר עדים לאירועי פשע, מעורבים בפשע, גם צוותי חינוך, גם הורים, וזה ממש הפך להיות אופי קהילתי, להרגיש חוסר ביטחון אישי וקהילתי. גם אנשים שלא מעורבים בכלל בכל הנושא של הפשע הם גם מאוימים, גם יש להם תחושת ביטחון אישי ירודה ממש.

רק הערב היה אירוע ירי ממש קרוב לבית שלי, הייתי יחד עם הילדים שלי, היינו עדים לזה, וזה נושא שהפך להיות השגרה, לצערי הרב, בחברה הערבית. אנחנו יחד עם משרד החינוך כשירות פסיכולוגי מנסים לגבש תוכניות, להתערב. במציאות זה יותר מורכב מאשר לדבר על זה באופן תיאורטי, כי כל מקרה לגופו עם ילדים. אני רק אביא דוגמה אחת.

האם הכנתם תוכנית, כמה פסיכולוגים אתם צריכים כדי לפתור את הנושאים? כי 21 פסיכולוגים על 21,000 תלמידים זה משהו שהוא לא הגיוני.

רק להגיד שלפי התקינה אנחנו עומדים על כמעט 100%, לפי התקינה.

בסדר, יכול להיות שהתקינה לא נכונה, השאלה מה הצורך. עזוב מה התקינה ומה יש לכם בפועל, השאלה אם הכנתם תוכנית מה הצורך שצריך.

אני יכולה להגיד לך כמנהלת תיכון, ותכף אני מקווה שתיתן לי את ההזדמנות.

אני פשוט חייב לנעול את הדיון, בקצרה. תתייחסי לנקודה הזאת ואנחנו נועלים.

קוראים לי ד"ר מלכה ערפאת, אני מנהלת תיכון ערבי במנח"י, וגם אני כאן מגיעה כמייצגת ארגון מנהיגים למנהלים בישראל. אני יכולה להגיד לך שאנו כמנהלים עדים לכך שצעירים רבים נחשפים לפשע, למעגלי פשיעה, והפשיעה הזאת חודרת אלינו לתוך בתי הספר. גם מנהלים, גם מורים, גם תלמידים נמצאים בעומסים רגשיים מאוד מאוד שליליים שמשפיעים גם על הבריאות הנפשית שלנו, תלמידים נושרים.

מה המענים?

המענים שאנחנו מקבלים הם מענים שיכולים להיות לפי מחוז ומענים שהם ממש ממש מצטמקים לנוכח האלימות העולה והפשע שחודר אלינו. הפשע מתרכז יותר בנוער, והנוער מגיע אלינו, ואין לנו את הכלים, על אף שאנחנו מקבלים תוכניות על גבי תוכניות ועל גבי תוכניות, אבל הבעיה היא לא התוכניות. הבעיה, וסליחה שאני אומרת את זה בציניות, אכיפה מחוץ לכותלי בית הספר. לא יכול להיות שאנחנו כמנהלים כל הזמן מתמודדים עם הדיפת הפשיעה. אנחנו יכולים לטפל בכלים המותרים לנו, כלים חינוכיים, אנחנו לא יכולים להתמודד מול פשיעה גוברת כזאת. מנהלים נרצחים, יועצי שרים נרצחים, תלמידים נרצחים. עדיין לא שמעתי על האירוע הזה.

לא לחזור על הנתונים, הנתונים הושמעו במשך שעה וחצי בדיון. אם את רוצה להתייחס למה את חושבת שצריכים להיות המענים מעבר למה שאתם מקבלים היום דרך שפ"ח או דרך משרד החינוך, בבקשה.

אני חושבת שהמענים צריכים להיות מענים שכל משרדי הממשלה יבינו שהפשיעה הזאת היא לא רק בית ספר. הפשיעה הזאת היא פשיעה שמתייחסת לכל החברה הערבית. לא יכול להיות שחברה שלמה, שאנחנו רואים את הביטויים שלה לצערי יותר במערכת החינוך, מופקרת. והדרמה הזאת היא לא רק בחברה הערבית, היא מתגלגלת למפתנם ולדלתותיהם של כל החברה הישראלית על כל קצוותיה. ואנחנו מחפשים מענה דחוף ויותר כלים לנו כמנהלים להוביל את המערכת שנפגעה מכל הפשיעה הזאת.

אני יכול לומר שגם אצלנו יש בעיה בגיוס פסיכולוגים לשפ"ח, זה אתגר של החברה בכלל.

עשינו על זה מספר דיונים ואנחנו ממשיכים להילחם על זה. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים וכך איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, יוזמת הדיון, וכל המשתתפים בדיון. הוועדה רואה בחומרה ובדאגה את העלייה הגואה בפשיעה בחברה הערבית והשלכותיה הקשות על החוסן הנפשי והביטחון האישי של הילדים. הוועדה קוראת לממשלה להחזיר את תוכניות הממשלה לטיפול בפשיעה בחברה הערבית שהוקפאו. הוועדה דורשת להשוות את הקריטריונים לאבטחת מוסדות החינוך במגזר הערבי. הוועדה קוראת למשרד החינוך ומשרד הרווחה והביטחון החברתי לייצר שיתוף פעולה בפיתוח המענים לנוער נושר או על סף נשירה בהקמת מסגרות משלימות לשעות אחר הצוהריים.

הוועדה קוראת להקים גוף שיתכלל את הטיפול בפשיעה הערבית, טיפול בתשתיות, בהזנחה, בחוסר התעסוקה, בחינוך וברווחה. צריכה להיות חשיבה כוללת של כלל המשרדים. הוועדה רואה חשיבות רבה בחינוך המשלים, מה שאנחנו קוראים הבלתי פורמלי. הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון שוב את הקיצוץ בתנועות וארגוני הנוער מתוקף קיצוץ בהחלטת ממשלה 550.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:09.