פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת הכספים
13/01/2025


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 549
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ה (13 בינואר 2025), שעה 11:00

הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה-2024

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
ולדימיר בליאק
אלי דלל
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
נעמה לזימי
חוה אתי עטייה
חמד עמאר
אורית פרקש הכהן
נאור שירי

יוסף עטאונה

שר האוצר בצלאל סמוטריץ'
אלי מנטבר - חבר הנהלה, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

רועי כהן - עו"ד ונשיא להב, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

בועז גור - מנהל המחלקה הציבורית, פורום ארלוזורוב

פרופ' חגי לוין - רופא משפחות החטופים

חגי אנגרסט



אופיר אנגרסט



חנה כהן



חיים היימן



מכבית מאייר



יזהר ליפשיץ



יובל לוינגר



יהודה כהן



שיר דוד



שחר לוי



שמעון אור



שלומית קלמנזון



שלומי נחומסון



לאה האריס



חנה גיאת



מירב סבירסקי



יחיאל יהוד



רחל משה



תמר תשובה



גיל דיקמן



חן אביגדורי



לי סיגל



איציק בן לולו

שלומית ארליך
צביה בן דוד

טמיר כהן

הדס צנוירט


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה-2024, מ/1821

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. אני מקדם בברכה את שר האוצר בצלאל סמוטריץ. אנחנו נעשה – אני רואה שיש משפחות. אתן קודם כל למשפחות כפי שאנו נוהגים פה תמיד אך אגביל את זה לחצי שעה. אין לנו הרבה זמן.

תחזירו את החטופים תוך חצי שעה – אנחנו מוכנים.

זאת ועדה שהיא אתכם.

במה הוועדה אתנו?

בהרבה מאוד דברים. אני לא חוזר לזה עכשיו. לאחר מכן שר האוצר יאמר את משנתו לגבי התקציב שאמור להגיע לכאן - שכבר הגיע לכאן. לאחר מכן תהיינה שאלות חברי הכנסת. אופיר אנגרסט.

אני רוצה להתייחס לציוץ שראינו שעכשיו הוצאת. אני רוצה לעמוד, ולהראות לך את מי אתה מקריב. חייל בצבא ההגנה לישראל, סמ"ר מתן אנגרסט. נלחם ב-7.10 בנחל עוז. הגן בגופו, נחטף פצוע קשה ללא הכרה ואיבד את כל חבריו שנחטפו גופות כמו סטייקים. חתיכות הן נחטפו. אותו אתה מוציא להורג.

כי זה לא הבן שלו. מה אכפת לו?

אציג את עצמי שוב. אני אופיר אנגרסט, אח של מתן החייל החטוף, שכבר 460 ימים חטוף בעזה. 460 ימים שאנחנו לא נושמים, לא חיים. אנחנו מתים בגוף של חי.

שבוע שעבר ראינו את חללי הנח"ל שנפלו לצערנו. למתן אחי החבר הכי טוב שלו בנח"ל. רגע לפני שהוא נכנס, הוא רושם לי: אני מרגיש שהמדינה בגדה בי. למה אני נלחם? בשביל מי אני נלחם? אני נלחם בשביל שיבואו לעסקה שתביא את מתן ואת כל החטופים, אז למה לי להיכנס ולהסתכן? אם אני יודע שהמדינה והשרים וחברי הכנסת לא באמת עושים הכול כדי להחזיר אתי הביתה, איזו סיבה יש לי להיכנס ולמות סתם? אנחנו מקבלים את זה עוד יום ועוד יום. כל יום עוד משפחה נשברת. וכל משפחה כזאת זה לכל החיים. אנשים לא מבינים את זה. עד היום האחרון שלהם הם ילכו עם הכאב הזה, שהבן שלהן, האח שלהם, הדוד שלהם מת ולא יחזור. ואת החטופים האלה ואת כל התמונות האלה אנחנו יכולים להציל. אפשר להציל אותם. בשלו התנאים. אנחנו יודעים את זה וקוראים את זה. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אמר זאת – בשלו התנאים וזאת העת לעסקה. איך אתה שר האוצר מסוגל להתנגד לחזרתם של כל הפרצופים האלה? איך? קיבינימט, אני לא מבין. איך אפשר? אזרחי ישראל, דם מדמנו. יהודים. הם יהודים. הם חלק מאתנו. אני לא מצליח להבין. איך אפשר לומר: אני לא רוצה להחזיר את רן, אני לא רוצה להחזיר את אוריאל, אני לא רוצה להחזיר איתן, אני לא רוצה להחזיר את רום, לא רוצה להחזיר את אליה, אני לא רוצה להחזיר את קרינה? זה אנשים שחיים, וגם אחי אני יודע שהוא חי.

אם לא נעשה את העסקה הזאת ושזאת תהיה עסקה כוללת, ולזה אנו דוחפים ולזה אנו מצפים מכם חברי הכנסת והשרים, שתחזירו אותם הביתה ואת כולם. ברשימה יש צעירים בגיל אחי ואני נאלץ לראות שאחי לא ברשימה על אף שנחטף פצועה קשה מלחימה ללא הכרה. אז עכשיו תורכם להחזיר לנו, המשפחה של מתן החייל שעשה הכול למען המדינה וכל שבוע היה רושם לי: איזו זכות לשרת את המדינה הזאת. איזה אנשים יפים יש פה וגם היה מוכן למות למען המדינה. עכשיו הזמן לדחוף, להחזיר את אחי ואת כל הפרצופים אלה שכבר יותר מדי ימים בשבי וזה יקרה עכשיו. תודה.

תודה רבה. יזהר ליפשיץ.

שלום לכולם, שלום לכבוד השר. תביאו שניים, תביאו 34, תביאו 98 חטופים. חטופים זה שמחה, חטופים זו ברכה ולכן כתוב בתורה - תפדו חטופים. אנחנו ביחד נשיר את זה, נשמח את זה ופשוט תביאו חטופים.

הצטערתי לשמוע את הציוץ של כבוד השר שהוא נגד העסקה. מהיום ה-54 לא קיבלנו פה חטופים בעסקה. לא נריב לא על חלק כן, חלק לא, מי בפעימה. אנחנו צריכים להיכנס לתהליך של החזרת החטופים, נקודה. התהליך הזה כרגע קורה כשראש הממשלה וצוות המשא ומתן קורה נמצאים איפה שהם נמצאים ונאחל להם בהצלחה ושיביאו הכי טוב שהם יכולים. זה ממש לא מה שהייתי מייחל לעצמי למחר אולי. זה הכי טוב שהם יכולים. כל אחד קצת יורד. 60 נהרגו בחודש שעבר, 30 בחודש הזה. כמה משפחות מסכנות, כמה אלמנות עם ילדים, ובזה אסיים לגמור לדבר על העסקה כי יושבת אצלנו פה בחורה מכובדת, שלומית קלמנזון. אני כל הזמן שומע שאם תסכים לעסקה, אולי תקבל עוד קצת התיישבות או בתים – אלה הכותרות. מצטער אם הן לא נכונות. אני חוזר בי. מנסה לומר שהכספים יש להם מקום אחד. לאלמנות עם 10 ילדים או 5 או 3, לאנשים שנפגעו, בין אם הם מעגל ראשון או שני, לכל מה שקשור למעגל הכאב פה, אם מציעים לך כספים להתיישבות, אל תיקח. תתיישב עוד שנתיים. עכשיו זה כואב. כל האלמנות לא מקבלות את זה. החטפים כשחוזרים אין מענקים. אנשים נאנקים. אנשים שקשורים לנובה אתה שומע שהם מרוטים בבית שלהם אבל לא נכנסים לחוק שהוא נכון ברגע זה ומתאים – אפשר לתת להם כסף אז הם נופלים בין הכיסאות. מדובר באלפים, וכשמגדילים את זה, וככל שמדברים על קרבה שנייה ושלישית זה קופץ במיליארדים אז כן, את המיליארדים עכשיו לשם, כדי שנוכל לנשום ביום שאחרי.

שוב, אני מאחל שנמצא את הדרך כל אחד קצת לרדת ברצון שלו להביא את כולם, להביא 3 ואחרי זה 300 - יש לנו 98. כל העסקאות מדברות שבסיום תהליך כל ה-98 חוזרים. לראש הממשלה, לצוות המשא ומתן – תהיו חזקים אבל תדעו בסוף, שהולכים על הקצה ליפול לצד הנכון ולהביא לנו חטופים. תודה רבה.

תודה רבה. יחיאל יהוד, בבקשה.

שלום. אני אבא של דולב שנרצח בבוקר 7.10 כשיצא כחובש של מד"א ואיחוד הצלה לטפל בפצועים מקרב אנשים בניר עוז כשהחל ירי הטילים. הוא השאיר את סיגל אשתו בחודש התשיעי להריונה עם שלושה ילדים קטנים בממ"ד. הוא נרצח.

אני אבא של נטע ששרד את הטבח. המחבלים לא הצליחו לחדור אליו לממ"ד. היה שם עם אלן בתו התינוקת. אני אבא של ארבל, שלצערנו המחבלים הצליחו לחדור לממ"ד שלה ושל בן זוגה אריאל ולחטוף אותם.

אני רוצה לנצל את הבמה הזו לפנות לשר ולממשלת ישראל בזעקה אילמת, שהיא תהיה זעקה אילמת ללא מילים.

תודה רבה.

לא סיימתי. זעקה אילמת שתי דקות.

כשהשר סמוטריץ, אדוני השר, כשהיית בביקור בניר עוז ונכנסנו יחד לממ"ד של ארבל ואריאל אתה ואני, לא אומר מה שהיה שם כי הבטחתי לך שזה יישאר בינינו אך משפט אחד שחזרת עליו גם בסיכום הפגישה עם הנהלת ניר עוז ולכן זה גם פורסם אז אני מרגיש מספיק חופשי לומר אותו. אתה חיבקת אותי בהתרגשות, בעיניים דומעות ואמרת לי: יחי, אני יוצא אחר ממה שנכנסתי. נפגשנו כמה פעמים השנה. יודע שליבך במקום הנכון, אך אתה נדרש לעשות גם מעבר לכך. תודה רבה לך.

תודה רבה. לי סיגל, בבקשה.

שמענו זעקה אילמת של אבא. שמענו לפני כמה זמן גם מכתב שהקראת. אף אחד מסביב לשולחן הזה לא יכול להגיד שלא שמענו ולא ידענו. הכאב הוא תהומי. אין מילים. כולנו אומרים שאין מילים אבל באמת אין מילים.

אחי קית וגיסתי אביבה נחטפו מקיבוץ כפר עזה. כולם צריכים לדעת את זה. אני לא צריך לחזור על הסיפור, על הסיוט. חוץ מזה שאחי קית הגיע לישראל בחיפוש להגשים חלום. חי את החלום שנים, אבל עכשיו הוא בסיוט. לא חלום. כל המשפחה, כל המדינה בסיוט.

אביבה עכשיו בארצות הברית. היא הייתה חודש עם בתה והמשפחה. אחרי פחות מעשרה ימים – חודש ימים הייתה בארצות הברית, לחפש איזו תמיכה. או ביידן או טראמפ, קהילה יהודית, קהילה נוצרית, קהילה מוסלמית. כל מי שיכול לעזור היא מחפשת. היא שוב שם, ולי זה אומר, שכנראה היא קיבלה החלטה שלפעול למדינה שלה, מדינת היהודים, לא משתלם. לא מביא את התוצאות. נכון, יש שמועות שיש דיווחים, יש הכול, אבל כל זמן ש-98 חטופים לא חזרה בבית, אלה שבחיים להתחיל שיקום, ואלה שלא – לקבורה ראויה, היא צריכה לעבוד. היא עובדת, היא עובדת, היא עובדת. היא צריכה לספוג ציוצים של שר האוצר, שמתנגד להחזיר את בעלה ועוד 97 חטופים. כבוד השר, אתה יכול להתווכח. אתה יכול להיות בכל עמדה שאתה רוצה. עובדה – מלחמה לא מחזירה חטופים. מלחמה הורגת. מלחמה אולי מכשירה תנאים ליישב מקום מעבר לגבול. זה אנחנו לא צריכים עכשיו. לא כסף לזה, לא דיווחים כאלה, לא הנדוס תודעה כזה. זה לא לכיוון, זה לא לעניין. העניין הוא להחזיר את 98 חטופים אתמול. תצביע נגד. בסדר. כל אחד יכול להצביע מה שרוצה. תפעל שאחי ועוד 97 חטופים חוזרים במהירות האור.

בוועדה אחרת שר בממשלת ישראל סיפר לי שהוא שואב כוח מזה שלאביבה יש כוח להיות בארצות הברית עם הבת שיר שהיא מאוד חזקה. מזה שואבים כוח, שר בממשלת ישראל שואב כוח מזה שאביבה חזרה מהשבי לפני יותר משנה ויש לה כוח להיות בארצות הברית, לזעוק את זעקתה? לא מתאים. כל שר חייב לעבוד להחזיר את החטופים, וכל סיעה – יושב-הראש, אני יודע שסיעתך אתנו. אבל התוצאה היחידה שאנו מצפים – קית ועוד 97 חטופים בבית מחר. תודה.

תודה רבה. לאה האריס.

שלום. אני לאה האריס מארגון אימהות הלוחמים. אני שמחה לראות את השר סמוטריץ פה. אני אימא לחמישה לוחמים – אחד בסדיר ועוד ארבעה במילואים. אני חמות לעוד שני חיילים מילואים שיחד עשו ועושים מאות ימי מילואים במטרה גם לנצח את הרוע וגם להחזיר את החטופים. לפני כמה חודשים שאלתי את בני בן ה-23, כמה חברים הוא איבד במערכה הזו ואמר: כשהגעתי ל-40 הפסקתי לספור. זה היה לפני כמה חודשים והמספר עולה ועולה. ראיתי את השר סמוטריץ בבית אל אצל משפחת פרל. כל משפחה כזו, זה קורע לב. בני לא יוצא דופן בכלל. החיילים שלנו מסורים, נאמנים, מלאי מוטיבציה לשמור על העם והארץ, והמציאות כואבת.

אבל אין לנו בנים מיותרים. כל אחד הוא עולם ומלואו. אין שום הצדקה למחיר הדמים הבלתי נתפס שאנחנו משלמים בגלל מדיניות כושלת של ראשי הצבא.

לא צריך להיות עם ניסיון צבאי עשיר כדי להבין שיש כאן מחדל, ושמסכנים את חיילינו לשווא. גם בכירי הצבא, אלה שמוכנים להשמיע את קולם בתרבות שלא מעודדת חשיבה ביקורתית בכלל, מסכימים.

הלל ביטון רוזן פרסם השבוע שקצין בכיר בפיקוד הדרום מתח ביקורת חסרת תקדים על הרמטכ״ל ואלוף הפיקוד – ואני מצטטת את אותו בכיר: ״הדשדוש בעזה מביא לעשרות הרוגים מדי חודש. שיטת הפשיטות מתוך מרחבים שצה״ל כבר כבש פשוט לא עובדת. האויב נכנס לכל מרחב בו סיימנו להילחם ומחדש משם את ההתקפות. השיטה חייבת להיות כיבוש ואחיזה בשטח״, סוף ציטוט.

מישון פה בחדר הזה יודע כמה חיילים יקרים אנחנו איבדנו בשבוע האחרון בצפון רצועת עזה, מקום שכבר נכבש וכבר טוהר? בשבוע האחרון איבדנו עשרה חיילים. עשר נשמות טהורות. ובחודשים האחרונים שוב ושוב בצפון רצועת עזה יותר מ-50. חלקם נשואים, אבות לילדים, כולם בנים להוריהם, כולם אהובים. כל אחד יחיד ומיוחד, עולם ומלואו. וכל זה במקומות שכבר נכבשו לכאורה, שכבר טוהרו, והשאלה היא למה? כמה אנשים נהרגו בג'באליה, בבית חנון, בבית לאהיה, וכמה נפצעו לא עלינו?

לפני שלושה שבועות שכן יקר שלנו, הילל דינר הי"ד הלך לעולמו. נהרג בבית חנון, ולפני שבוע עוד בן של חברים יקרים שלנו נפצע עם כוויות מכף רגל ועד ראש מפיצוץ של מטען באותו מקום כי אנחנו נכנסים ויוצאים ונכנסים ויוצאים. יש גם מחיר הדמים של אנשים שנהרגים, ויש גם כל הפציעות. כמה איבדו ידיים, רגליים או את מאור עיניהם, כי מישהו בצמרת צה"ל לא מוכן לעשות מה שכל צבא נורמלי בכל העולם עושה בזמן מלחמה – כובשים שטח ונשארים שם. צה"ל יוצא, האויב מתארגן ומתחזק ומתחמש, וגם בעיקר בעזרת הטרלול הלא הומניטרי שראשי צה"ל מתעקשים להעביר ישירות לידי החמאס בכמויות הזויות ואז החמאס מניח מטענים, שולח צלפים וחלילה פוגע שוב בחיילינו ובבנינו.

אנחנו אימהות הלוחמים דורשות משר הביטחון, ואני אשמח אם זה יגיע לידיו – אנחנו מנסים להיפגש איתו ולא מצליחים – למנות מפקדים שנלחמים בנחישות להשמיד את האויב תוך שמירה מרבית על חיי בנינו, ומתוך הבנה שראש הממשלה ושר הביטחון אחראים להתוות את המדיניות, ובכירי צבא אמורים לבצע, עליהם להורות באופן מיידי לדרגים הכי בכירים בצה"ל שחיי חיילינו קודמים לחיי העזתיים הלא חפים מפשע.

ואם הרמטכ"ל לא רוצה או לא יכול לנהל מלחמה בצורה חכמה וצודקת, אז תפקידם של נבחרי הציבור שזה אתם, הוא להראות לו את הדלת ולמנות רמטכ"ל שיעמוד לימין חייליו, וינצח.

לא מחר, ולא אחרי 20 בחודש כשטראמפ ייכנס לבית הלבן. היום. עכשיו. אין לנו זמן לחכות. כי שלום חיילינו יותר חשוב מהכול, וכל יום אנחנו מאבדים עוד בנים יקרים חלילה.

תודה רבה. מירב סבירסקי. רק אבקש לקצר.

נקצר כשהם יהיו פה. אני מירב סבירסקי. בקצרה, שני הוריי, אורית ורפי, נרצחו בבארי ב-7.10. איתי נחטף מהבית של אימי – אח שלי. נרצח אחרי 99 ימים. לפני כחודש גופתו הוחזרה. היום, 13.1, בדיוק היום, השובה של איתי ירה בו.

איתי שרד 99 ימים. איתי שרד 99 ימים. עשה כל מה שהוא יכול כדי לשרוד, כדי לשמור על מי שהיה איתו שם, כדי לתמוך במי שהיה איתו שם, ובסוף השובה שלו ירה בו. יומיים לפני שהוא נרצח, חיל האוויר הפציץ את המבנה שהם היו בו. איתי שרד את זה. עזר לחלץ את נועה ארגמני שהייתה איתו ואת יוסי שרעבי שכבר לא היה בחיים. נועה ואיתי עוד ישבו וחשבו מה הם עושים כדי שילמדו פה ממה שקרה להם. כדי שיידעו שהפציצו אותם שזה לא יקרה שוב לא להם ולא לאף אחד מהחטופים האחרים. הייתה להם תוכנית מאוד ברורה איך להעביר את המסר הזה. זה כבר לא קרה כי השובה של איתי ירה בו, כי הוא נלחץ מהלחימה שהייתה סביבם, בדיוק כמו שאמרנו שיקרה.

דווקא היום ביום המאוד כואב הזה, כמו בהרבה ימים אחרים מאוד כואבים, אבל דווקא היום בחרתי לבוא הנה ולהביט לכם בעיניים. ב-13.1 לא יודעת איזה מתווה היה או לא היה על השולחן. היו דיבורים על עסקה הומניטרית שגם שם כנראה איתי לא היה משתחרר. עכשיו, כרגע יש מתווה על השולחן. עכשיו כרגע יש לכם אפשרות לעשות משהו אחר. עכשיו כרגע יש לכם אפשרות להציל חיים, לתמוך במתווה, ולוודא שהוא ממשיך עד אחרון החטופים, שהמתווה ימשיך לחלק השני והשלישי. כמה חלקים שיש לו עד אחרון החטופים, להציל אותם ולהחזיר את כולם עד האחרון שבהם, כולל מי שכבר לא בחיים שגם להם מגיע לפחות קבורה ראויה ולמשפחות שלהם מגיע המינימום הזה. ואנחנו יודעים שזה אומר בסוף להגיע לסיום המלחמה. מלחמות מסתיימות. מלחמות מסתיימות, ומסתיימות בהסכמים. במקרה הזה זה יהיה הסכם מציל חיים, שמאפשר את החזרת כולם. הצבא שלנו מספיק חזק ואם יפרו את ההסכם, אם תהיה סכנה למדינת ישראל, יידעו להיכנס חזרה, אבל הפסקת המלחמה היא הצלת חיים והתחייבות להחזרת אחרון החטופים, אז כרגע תביטו לי בעיניים. את איתי אי אפשר היה להציל. כבר אי אפשר להציל. עבורי כבר לא תהיה להם סליחה ואין מחילה אך יכול להיות פה תיקון. זה אחריות שלכם. אתם מקבלי ההחלטות. אתם האחראיים ב-7.10 וגם עכשיו. תעשו את הדבר היחיד שמתבקש כדי לקחת אחריות על אזרחי ישראל שנמצאים שם כרגע – חלקם בסכנת חיים ובשביל חלקם זה כבר מאוחר מדי אבל לפחות שיחזרו לקבורה ראויה. תעשו את הדבר המתבקש שיהיה כאן תיקון.

תודה רבה. שמעון אור. ממש בקצרה. אני רוצה לסיים. כן.

גם אנחנו רוצים לסיים.

בסדר. לא צריך להגיד לי את זה. אני יודע.

נכון שגם אנחנו רוצים לסיים. אני דוד של אבינתן. אחי התאום ירון הוא אבא של אבינתן. אבינתן לא זכה לחזור בשלב זה. נועה ארגמני שוחררה.

הייתה לי שיחה ארוכה במוצאי שבת עם אחד הבכירים בנושא החטופים. אומר לכם אחר כך, גם השר סמוטריץ וגם חבר הכנסת גפני, מי האדם הזה, והוא הסביר לי איך הולך להיות המתווה, הולך להיות כך: שבועיים ראשונים מתעסקים עם שחרור 33 חטופים, חלקם חיים וחלקם מתים. במשך השבועיים האלה הפסקת אש מוחלטת, חזרת העזתיים לצפון הרצועה והגברת הסיוע ההומניטרי ונושאים נוספים שקשורים בפילדלפי ונושאים נוספים. רק לאחר השבועיים האלה יחל המשא ומתן לגבי שאר החטופים. רק לאחר השבועיים האלה. כשאמר לי שלוקחים בחשבון שלא יהיה כלל חלק שני לעסקה. לוקחים בחשבון שלא יהיה חלק שני עסקה. שאלתי אותו – העזתיים חוזרים לצפון. הסיוע ההומניטרי ניתן להם. שבועיים הם יכולים לחזק עצמם ברצועה. איך נחזיר את החטופים האחרים? עוד שאלתי אותו – האם ממשלת ישראל קידמה את השליטה ההומניטרית שלה בעזה? התשובה הייתה לא. זו התשובה שהייתה.

אני פונה פה לשניכם. קודם כל לחבר הכנסת גפני. אתה אמרת לי – תסתכל עליי – אתה אמרת לי שלא תסכימו לעולם לעסקה שלא מביאה את כל החטופים פעם אחת, ועכשיו הולכת להיות עסקה, או מתכננים לנו עסקה, שמחזירים 33 – חלקם לא חיים. המשא ומתן מתחיל רק אחרי שבועיים. מי יודע כמה שנים זה יהיה? אתה מסכים לעסקה הזאת? אתה אומר לא? אתה אומר את זה לראש הממשלה? אני דורש שתעמוד בהבטחתך ותגיד לראש הממשלה: אין. אם אתה לא מחזיר אותם בפעימה אחת, ואתה עושה את העסקה שרק אחרי שבועיים מתחילים לדון על האחרים, אנחנו לא בקואליציה, נקודה. שהוא ידע שהוא יכול לקבל את החיבוקים מטראמפ או לא יודע ממה אבל יישאר לבד. רק עם התחתונים יישאר בלי שאף אחד יתמוך בו. מה שהוא עושה עכשיו זה בגידה – בגידה בחטופים, זה בגידה בחיילים, זה בגידה בכל הצעירים, זה בגידה בכל החטופים.

אף אחד לא בוגד.

מאה אחוז צודק.

הייתה לנו אתמול שיחה עם השרה סטרוק ואמרתי לה אתמול – אני דורש לא פחות מאיום בפרישה מהקואליציה על העסקה הזאת. שום דבר פחות מזה. התחילו לדון האם יש אלטרנטיבה. לא מעניין יהיה רשת, לא רשת. לא מעניין כלום. זאת עסקה שדגל שחור מתנוסס עליה. דגל שחור, לא פחות מזה. זה מטורף. אמר לי את זה מישהו מתוך העסקה מה שאמרתי לכם קודם. זה לא המצאה של התקשורת. וישבתי עליו הרבה זמן. כל הפרטים ביקשתי ממנו לדעת. זאת בגידה בחטופים. יש אלטרנטיבה ואחזור על זה – יש אלטרנטיבה. במקום להמציא עסקה של מאי 24' שאנחנו נמצאים היום בינואר 25', החמאס נמצא בהתפוררות בתוך עזה. אין גורם אחד שאפשר לפנות אליו. צריך לקחת את הנושא ההומניטרי לידיים שלנו. יש חברות מקצועיות אמריקאיות שמוכנות לקחת את הנושא הזה לידיים שלהן ואז החמאסניקים יבינו שאין להם למה לחלום. החיזור הזה אחרי חמאס כגורם משילותי הוא גורם לעזתיים, הוא גורם למי שמחזיק את החטופים לא ליצור קשר עם שב"כ וצה"ל. יש אלטרנטיבה.

אמרת את זה.

ואומר זאת שוב. אנחנו בחיזור אחרי חמאס מעלים אותם ומגבשים אותם ביחד וזה יגרום להרג החטופים. אני מבקש גם ממך וגם מהשר סמוטריץ לעמוד בהתחייבותכם. משחק אפס. אין מה. אם עושים את זה אתם לא שם. זו הדרישה שלנו. תודה.

תודה רבה. אני מודה לכם.

מה זה מודה לנו? סליחה, סליחה. אנחנו לא דיברנו. אנחנו נדבר.

זה עיתוי חשוב נורא לשמוע אותם, היושב-ראש.

עם כל הכבוד, הזמתי את השר.

לא יהיה פה דיון. אתם לא תמשיכו הלאה כשיש חטופים בעזה.

אפשר להישאר פה עד אמצע הלילה ולשמוע את כולם.

לא דיברנו ואנחנו נדבר. אתה תיתן לנו לדבר.

זה עיתוי חשוב נורא לשמוע אותם, היושב-ראש.

לא יהיה פה דיון. לא יהיה פה דיון עד שאדבר. סליחה.

אנחנו לא סוג ב'.

מה?

לא יקרה.

אני רוצה את הילדה שלי בבית. לא יהיה דיון עד שלא אדבר.

יושב פה שר. כמה חיילים נחטפו, כמה נשארו בחיים אתם יודעים? לא נקום מפה עד שנגיב לדברי הבלע של שר האוצר.

תראו, אני הזמנתי את השר למשהו אחר.

חשוב לנו שהשר ישמע אותנו.

אבל יש פה משפחות נרצחים שהילדים שלהם הלכו ב-7.10 ועד היום לא נתתם לנו לדבר מילה. אני מנסה להגיע לשר סמוטריץ שנה ושלושה חודשים.

עם כל הכבוד, לא היה דבר כזה. אל תגיד את זה.

אני מכבד אותך – אתה תכבד אותנו. אני לא כעסתי ולא דיברתי לא יפה. אם אתה לא תיתן לנו לדבר, אנחנו – הילדים שלנו כבר הלכו. אין להם לאן לחזור. יש פה עוד 98 שיכולים לחזור. חנה, אל תיתני לפילוג הזה להמשיך. זה לא מתאים. הם צריכים לתת לנו לשמוע והשר צריך לשמוע גם אותנו כי לנו הילדים לא יחזרו. ב-7.10 הפקירו אותנו.

אנחנו סוג ב'.

היו לנו חיים – היום אין לנו חיים. לא שורדים, לא משפחות נרצחים, לא משפחות חטופים. הפקרתם אותנו והיום זרקתם גם אותנו. יש משפט – אל תשליכני לעת זקנה. כמו שאתם רואים אני לא זקן אבל אני אבא לילד שנרצח.

אמרתי שאתן לדבר.

אם לא תיתן לי אגיע עד השר. אני לא מדבר פה בשם איציק אלא בשום 412 נרצחי נובה.

בבקשה.

אני חיים, אבא של ענבר היימן. אקצר. ענבר נרצחה ב-7.10. התנדבה במסיבת הנובה ונרצחה באכזריות על ידי מחבלים תאבי דם יימח שמם.

אני בניגוד לידידי יזהר, לא יכול לשמוח שיוצא חטוף אחד, שניים או שלושה. לא יכול לשיר את השיר הזה. אני שותף לחששות של שמעון ידידי, שהולכים פה על עסקה חלקית, משני טעמים: הסיבה הראשונה, האגואיסטית, שבתי לא ברשימה למרות שהיא אישה. היא אישה והיא לא ברשימה. כי היא חלל. רחמנא ליצלן.

הפכה לשקופה.

הסיבה השנייה שאיני יכול להיות שמח אם ישחררו אחד או שניים או שלושה, כי הרוב יופקרו. הרוב לא יחזרו. יש לנו מומנטום עכשיו שצריך לנצל אותו על כל 98 החטופים ואם זה לא יקרה, זה יהיה בכי לדיראון עולם. העסקה – לראש הממשלה אין מנדט לעשות עסקת סלקציה. אין לו מנדט לא מהעם ולא מהמשפחות. אין לו מנדט כזה. המשפחות לא יסתפקו אם ישוחררו 1, 2, 3 או 10. יש 98 חטופים בעזה ואנו רוצים את כל 98 החטופים פה. היום. עכשיו. תודה.

תודה רבה. בבקשה.

זאת ענבר היימן. אני מקצרת. נחטפה ממסיבת הנובה. הופקרה על ידי מדינת ישראל. הופקרה, השר סמוטריץ. כן, הילדה שלנו הופקרה ואתם תשלמו את המחיר. תרצה או לא תרצה. אז אני באתי היום עם הילדה היפה הזאת שהשר סמוטריץ קרא לה גופה. זוכר שקראת לה גופה? קראת לה גופה. גופה זה גופה של מחבלים. אלה חללים. תכיר, נעים מאוד. הרוגי מלכות. אתה עם כיפה בראש. ומה אמרת לי, השר סמוטריץ? השמיים נפלו עליי. באתי הביתה. כנראה שהייתי בהלם, ולא עיכלתי ולא הכרתי ולא עניתי לך באותו רגע מה שאמרת לי אבל כשבאתי הביתה תפסתי את הראש, אמרתי: איך שר במדינת ישראל יכול לעמוד מול אבא של חטופה ולהגיד לה משפט כזה? אתה זוכר מה שאמרת לאבא של ענבר? שאת הבת שלו אתה לא תוציא עליה מחבלים. היא לא תחזור בעסקה. חללים אתה לא משלם עליהם. רק דבר אחד שכחת, השר סמוטריץ – זה מחיר ההפקרה שלכם, ועל מחיר ההפקרה משלמים, ומשלמים יקר מאוד. הבת שלנו לא הלכה לקטוף תותים בעזה. הבת שלנו אתה היית צריך להגן עליה בתור שר בממשלת ישראל. ראש הממשלה שלנו היה צריך להגן על הילדה שלנו. הילדה שלנו הופקרה ב-7.10.

רק לסבר את אוזנך. חלל, משפחה שלמה נרצחת איתו. לפני יומיים נפטרה הסבתא של ענבר משברון לב. דור שלישי לשואה הילדה הזאת, זאת שאתה לא רוצה לשלם עליה שקל. זו שאתה לא רוצה לתת במקומה, עבורה – אגב, שגם ישבת ועשית לי חשבון כמה הילדה שווה. מחבל וחצי, שניים. איפה הבושה שלך? אתם רצחתם לנו את הילדה, ואתה יושב ומחשב לי מחירים? איפה הבושה שלך? אתה לא מתבייש, השר סמוטריץ? אתה תחזיר לנו את הילדה ומצידי תשלם עליה את כל פתח תקווה כי אם זו הייתה הילד שלך, היא מזמן הייתה בבית. יש בהבדל אם זו הילדה שלך או היךדה שלי. הילדה שלך מזמן הייתה בבית. לא אחרי יום. אתה ראית את אמא של יפעת. איך היא נראית? איך נראית האימא?

אמרת.

ומה אתה עושה עם זה? כלום. הדבר נכנסים מפה, יוצאים משם. אמרתי, נכון? ואגיד את זה כל הזמן.

למה את אומרת את זה?

ואגיד את זה כל הזמן עד שהיא לא חוזרת. עד שכל ה-98 חטופים חוזרים, לא אתן לכם לחיות. נשבעת לך השר סמוטריץ, לא אתן לכם לחיות. המשפחה שלי לדורותיה בחרה בכם, לדורותיה. אוי ואבוי אם אימא שלי הייתה יודעת שאני לא בוחרת בכם. זה לא יהיה יותר. נגמר. אין לנו אתכם לא נחלה ולא שום דבר. כלום. מרגע שהפקרתם את הילדה שלנו למוות ואתם לא מחזירים אותה אני אצא נגדכם. אני אלחם בכם. אני אהיה הצל שלכם. אני אהיה השטן שרודף אחריכם כל היום.

אני פרצוף שאתם לא מכירים פה. אני מהמשפחה של איתן לוי. איתן ב-7.10 נרצח, מעל 15 יריות. אנחנו היינו נוכחים איתו על הקו. 15 יריות ואתה קורא לו גופה? אתה אומר שלא הפקרתם? אתם מפקירים אותנו כל יום מחדש. כי לבן זוג שלי יש שלושה אחים. אגב אחות בת 5.5, ששואלת: אימא, למה האנשים הטובים לא רוצים להחזיר את איתן הביתה? מי מסביר לילדה בת 5.5, לילד בן 24, לי בגיל 24 שאני צריכה לשבת מולך היום במקום לשבת ולהמשיך את החיים שלי ואת התואר שלי ואת העבודה שלי שאת חמי אתה לא מוכן להחזיר הביתה ושאתה אומר שלא הפקרת אותם? ואעשה לך סדר – הוא לא גופה. איתן הוא אבא והוא אח והוא דוד והוא חם וחבר ואספר לך – ענבר מבחינתי היא אחותי היום. מ-7.10 יש לי משפחה חדשה. כל אחד ואחד מהם, בין אם זה הנרצחים, החטופים, החיים, לא חיים, חיילים, לא חיילים – לא מעניין אותי. כל אחד מהם זה משפחה שלי וזה שאתה מסרב להכיר בזה, הזוי בעיניי. הזוי. אתם יושבים ורוצים לתכנן פה תקציבים ל-25' כשאנחנו תקועים ב-7.10.23. התחלנו את 25' עם 98 בשבי. 36 חללים, לא גופות. ו-62 בחיים. איפה המאמץ שלכם? תחזירו כבר את החיים לשיקום, את המתים לקבורה ראויה, וצר לי, לאיתן מגיעה קבורה ראויה, משהו שבינתיים אני לא רואה שאתם מתאמצים לעשות אותו פה בכלל. למה אני צריכה להתחנן לדבר כל כך פשוט כמו קבר? לשבת בטקס על שנה שעברה? כל המשפחות שסביבי אנחנו המשפחה היחידה שנותרה בעיריית בת ים חטופה. יודע את זה? כולם אחר כך הולכים, מתפזרים לקברים שלהם, ואני ושחר עומדים דום ולא יודעים לאן ללכת כי אין לנו איפה להדליק נר ואין לנו איפה להשתטח ולבכות. מה אני צריכה לעשות בשביל זה, שאנחנו רוצים לבכות ולהשתטח אני נוסעת ל-232 כמו מסכנה באמצע כביש? איפה שאיתן נורה מעל 15 פעמים.

אעשה לך סדר – לא קיבלנו שום אות חיים מאיתן ולא שום דבר. הדבר היחיד שקיבלנו מאיתן - סרטון ממצלמת גוף של מחבל בטלגרם שרוצחים אותו. קיבלנו סרטון שהעזתיים שקוראים להם בלתי מעורבים, עושים בו לינץ'. בועטים, קופצים, מזלזלים. קריאות שמחה. מחלקים עותקים ואני צריכה להתחנן לקבר? איך אנחנו יכולים לשקם את עצמנו כשהוא שם? שהדבר הכי פשוט כמו סגירת מעגל אנחנו לא מקבלים? ואנחנו מתחננים לזה כל יום מחדש. איך אפשר להמשיך הלאה כשאתה היום ב-13.1.25 והם שם? ואגב ברשימה ההומניטרית שלכם אחד מהם היה רשום, והינה שבוע שעבר החזירו אותו ואת הבן שלו, וצר לי לבשר - ממש לא בחיים. אז מה צריך לקרות כדי שתתעוררו? מה? אנחנו לא הומניטריים? כל ה-36 משפחות של החללים, כולנו הומניטריים כי אותנו אתם קוברים ורוצחים ולא נותנים לנו הזדמנות להשתקם ולחזור למעגל. מה צריך לקרות כדי שתתעוררו? אני בגיל 24 היום צריכה להתחנן בפניך לדבר כל כך פשוט שהוא מצבה? מצבה עם קבר שאיתן יהיה בפנים, ענבר, רן, איתי? מה?

בבקשה.

תודה. השר סמוטריץ, אני איציק בן לולו, אבא של אוראל. נרצח בנובה. אוראל הבן שלי – לא יודע אם אתה מכיר אותו אבל הוא היה גיבור ישראל. בשעה 08:37, אחרי שירות של הרבה שנים במג"ב, הוא לקח נשק של אחת השוטרות שנרצחה שם ופשוט עם 12 כדורים שהיו לו ניסה להציל את כל החברים שלו ואת שני בני המשפחה שנרצחו איתו. אני מדבר פה בשם עצמי אבל אני נציג של קהילה מאוד גדולה של נרצחי נובה.

שכחתם אותנו. שכחתם אותנו. החיים שלנו הפכו לגיהינום. במקום לעזור לנו ולא בכסף – אומנם ועדת כספים, אומנם אתה שר אוצר, ואני שמח שאתה מסתכל לי בעיניים. אליי הביתה אף אחד לא הגיע מהממשלה כדי לבדוק מה קרה עם הבן שלי, למרות ששלושה אנשים מאוד בכירים במדינת ישראל שכנים שלי – מירי רגב, בני גנץ וגל הירש. לא ציפיתי ממך להגיע ולא מהשר גפני. המינימום שמינימום שידפקו לי בדלת ויידעו, אם יש לי עוד שלושה ילדים, איך אני משתקם איתם? המינימום שבמינימום, שעל כל הקהילה הזאת מישהו יסתכל. מישהו יבין איך ההורים האלה צריכים לקום בבוקר וללכת לעבודה? וקמנו, אבל פיטרו אותנו שבוע אחרי, שבועיים אחרי כי אנחנו לא מסוגלים לעבוד. ויש כאלה שכן מסוגלים, אז איך הם ימשיכו ביוקר המחיה את המשכנתה שלהם, את הקניות בסופר שלהם? משהו שאתה אחראי עליו, השר סמוטריץ. אתה צריך להסתכל על זה מלמעלה. נכון, אני מכבד פה את כל שאר משפחות החטופים, גופות שקראת להם למרות שלא מסכים לזה – זה חללים, זה אנשים שנרצחו למען המדינה הזו. אתנו עוד לא התחלת.

בדלת יד יש ועדה שגפני ישב בה שבוע שעבר, ועדת המיליארד שקלים. יש שם שמיכה מאוד קצרה. במיליארד שקל אי אפשר לשקם 80,000 משפחות. הבן שלי לא שווה 14,000 שקל. זה הכסף שמדינת ישראל הקצתה לי כאב שכול שבנו נרצח. זה מה שנתנו לי. אשמח לקבל תשובה ממך. אני שמח מאוד שאתה עונה לי.

לא נכון.

אני רוצה לשמוע את השר. אשמח שזה לא יקרה, השר סמוטריץ. אחכה פה עד 18:00 בערב בוועדה פה בצד השני. אשמח שתגיע לשם ותיתן לנו את התשובות כי התשובות שאנו מקבלים לא נכונות. אנחנו מקבלים כל הזמן תשובות מכל מיני פקידים. אשמח מאוד שתפגוש אותנו ותשמע אותנו כמו שראש הממשלה שמע אותנו. אנחנו לא קהילה גדולה והעם לא מאחורינו כי שכחו את הילדים שלנו. כואב לי כמו שכואב לי על עענבר וכמו שכואב לי על כל אחד פה. תתייחסו גם אלינו. גם אלינו. אני שמח שיש שם את הדיון הזה כי כנראה מישהו מהפקידים באוצר לא יודע להעביר את המסר של השר.

תסתכל פה.

השר סמוטריץ, אשמח שתגיע. אנחנו מחכים לך בוועדה, בסדר? אשמח גם לפגוש אותך ושנדבר על המשפחות שנרצחו פה, אחד-אחד.

נפגשתי יותר מפעם אחת עם נציגות של גם נרצחי הנובה וגם אחרים. הקמנו את ועדת אביעד הכהן. תקצבנו.

הייתי חבר בוועדה הזו.

אל תגישו שלא שמענו ולא הקשבנו.

מיליארד שקל על 80,000 משפחות?

רגע. זו קומה נוספת על הקומה שקיימת לנפגעי פעולות איבה. אתם כהורים שכולים מקבלים גמלאות. יש מעטפת שלמה של המדינה. מספיק, לא מספיק – תמיד אפשר להתווכח. יש אלמנות, יש יתומים, יש הורים שכולים.

אתה רוצה לפתוח את הדיון הזה פה?אל תפתח את הדיון הזה פה כי קצבת פעולות איבה היא אפילו לא מספיקה למשכנתה של משפחה פה.

אני אם שכולה, אם חד הורית לחמישה ילדים. הבן שלי פרנס אותי. ה-6,000 שקל שאני מקבלת בחודש - אני צריכה להחיות את הילדים שנשארו בבית שלא מסוגלים לעמוד על הרגליים. זה הבן שלי והכלה. תראה איזה ילדים. אני רוצה לראות אם זה היה הילדים שלכם, מה הייתם עושים, ועם 14,000 שקל אפשר לנגב את התחת, סליחה שכך אני מתבטאת. גועל נפש. זו בושה. 6,000 שקל אני צריכה להחיות עוד ארבעה ילדים בבית ואת עצמי ומשכנתה ולא מסוגלים לעבוד. תשב אתנו פנים אל פנים. אני אימא של עוז עזרא. אני אימא של עוז עזרא, והחברה שלו נעמי בייקר. נרצחו ביחד בשיחת וידאו. יש לי כל השיחה וכל הגופה פה. אם אתם רוצים לראות – בבקשה, אני יכולה להראות לכם. הבנות שלי ראו את כל שיחת הווידאו שלו. הוא דיבר איתם כשירוי שתי יריות. זה הגיוני? אפשר לחיות ככה? המשפחה לא אותה משפחה. החיים לא אותם חיים. אנחנו חיים כמתים. ואם זה מה שטוב לכם, אני רוצה לשמוע מה אתה אומר, השר סמוטריץ.

אז בבקשה תגיע לוועדה כשתסיים פה. אנחנו מחכים לך שם. תודה.

תודה רבה. הפסקה חמש דקות.

רגע, יש אימא שלא דיברה.

גם אני לא דיברתי.

השר סמוטריץ, מבטיחה לקצר.

אם אפשר התייחסויות של השר לדברים שנאמרו פה. אנחנו רואים את הקשב אבל אנחנו לא שומעים.

חבר הכנסת גפני, אני לא דיברתי.

חבר הכנסת גפני, יש אנשים שלא דיברו.

יש פה גם משפחות שכולות וגם הקול שלהן צריך להישמע.

אני אבא של מתן, גיבור ישראל. רוצה לדבר.

כנראה אנחנו פחות חשובים.

אולי הם צמאים. להביא להם לשתות. הכי כיף להרגיש אוויר.

מסתבר שיש מחיר ליקרים לנו, מחיר לשיקום. מחיר לכול. בואו נתנצל.

שלא ישלח לנו נציגים. שנה ושלושה חודשים הוא שולח נציגים.

הינה הגופה של הבן שלי. הינה. הינה. יותר מזה? תגיד לי, איך אפשר לחיות? הינה הבת זוג שלו. הינה. הינה הוא באוטו. תגיד, זה הגיוני לחיות? כואב לך הלב?

כאב השכול, חבר הכנסת סמוטריץ.

איך כואב אתה נותן 14,000 שקל? שהילדים שלי יהיו חיים. שה-6,000 שקל שאני מקבלת אני צריכה להחיות עוד ארבעה ילדים. למה? אבל אם היו אומרים לך חמאס - היית מוציא את הכסף ונותן להם. למה אנחנו סוג ב'? זה מה שאנחנו. סוג ב'. הינה הבן שלי. הוא מתחבא. כשהוא ירוי. תסתכל. תסתכל. הנה הבן שלי וחברה שלו. תראו. תראו לכל העולם. אתה יכול לחבק אותי. יש לי ילד אברך. הבן שלי הגדול אברך. אני אימא לילד צדיק. צדיק. הוא שמר על כולכם פה, כי אם לא היה בכל הנרצחים – לא שמרתם על הילדים שלנו. לא שמרתם. אז להוציא את הכסף מהכיסים. לתת לנו לחיות ולילדים שלנו בטיפולים, בפסיכולוגים, פסיכיאטרים. למה הילדים שלי לא נקראים פעולות איבה? למה הם סוג ז'? הם לא סוג ב'. אתה אומר לי שלא. אתה לא מרגיש את הכאב שלי. למה אתה לא עושה לנו פגישה? שנה ושלושה חודשים. ביבי ושרה לקחו אותנו לפגישה ושמעו אותנו. כשרצינו אותך בפרוזדור ברחת. למה? למה? למה אתה בורח? למה אתה בורח? אני לא מרביצה לו.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.