פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



21
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 97
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ה (21 בינואר 2025), שעה 12:10

חינוך לשלום בר-קיימא - לציון יום החינוך העולמי

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

יוסף עטאונה

אלי קורונל - מנהל תחום אכיפה ואיסוף מידע, משרד החינוך

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי, משרד העלייה והקליטה

קרולין הנריקס - ראש תחום מחקר, משרד התפוצות

יצחק אלדן - שגריר לשעבר, יו"ר מועדון השגרירים

יוסף חיים שמחון - מנכ"ל, עיריית טייבה

יחיא חאג' יחיא - ראש עיריית טייבה

תומר בר עוז - מחלקת מדיניות, דרכנו

ספי דונר - סיפור-חכאיה וקואליציית ארגוני החינוך לשלום

יעל מאיר בכור - רכזת תוכן חינוכי, מועדים לשלום

רון יאמין - מנהלת קשרי ממשל, המטה המדיני, ח.ל חינוך לשלום (יוזמת ז'נבה)

מיכל שדה גולדווסר - מנהלת פרויקטים, ח.ל חינוך לשלום (יוזמת ז'נבה)

ד"ר ארגנון גרוס - חוקר עצמאי

ד"ר עירית הרבון - ראשת החוג לחינוך, המכללה למנהל

תמי ברנע

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



חינוך לשלום בר-קיימא - לציון יום החינוך העולמי

צוהריים טובים לכולם. אני מתנצל על האיחור, הייתי בועדת חוץ וביטחון. אנחנו היום נדון בנושא של חינוך לשלום בר קיימא לציון יום החינוך העולמי. חינוך הוא אחד הדברים החשובים ביותר, כי כשאנחנו מדברים על חינוך, אלה תהליכים ארוכים. יאנוש קורצ'ק אמר: "הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, והדואג לדורות מחנך אנשים".

ולכן, כשאנחנו מדברים על חינוך, זו השקעה, השקעה לדורות, ולפעמים אנחנו מזניחים אולי בגלל שאנחנו לא רואים מייד תוצאות. כשאתה לא רואה מייד תוצאות, לפעמים זה גורם לייאוש או לאיזשהו דיכאון, אתה לא רואה את הדברים מייד, אתה מזניח. ולכן אני חושב שאם אנחנו רוצים בועדה לזכויות הילד או בכלל מדינה, לראות קדימה, לדורות, צריך לחנך את הילדים, לחנך אותם לערכים.

"יש מורה לספר ויש מורה לערכים, תעדיף מורה שהוא מחנך לערכים ולא רק איש ספר". ואני חושב שאחד הדברים, וזה נכון גם בתא המשפחתי וזה נכון גם בתא השכונתי ובין מדינות ובין עמים. כי כשאנחנו רואים שיש חינוך, אין צורך בגבולות. אם יש חינוך לערכים ואהבת האדם, אין גם מלחמות. אבל לצערי, טבע האדם, כנראה מראש יש אילו שהן מלחמות שלא תמיד אנחנו מבינים אותן.

הישיבה הזאת כן חשובה לי כי אם אנחנו רוצים שלום בין שכנים, אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו, לחנך אותם לערכים. והיהדות, יש לה את עשרת הדיברות, שהיא באמת מדברת על ערכים. לא תרצח, לא תשנא, ואהבת לרעך כמוך. ואני מצפה שבכל הנושא של החינוך, ליישם את הדברים אצלנו ואני מבקש ומצפה גם מהשכנים שלנו שילמדו לחינוך וערכים. כשאצלנו מדברים על שלום ובמקום אחר מדברים על מלחמה או על השמדה, זה לא מתנגש ביחד, זה לא הולך ביחד. כי אם רוצים שלום, זה לא רק לדבר על שלום, צריך לדבר ולחנך איך לאהוב את הצד השני, איך לכבד את הצד השני, איך ליצור תקשורת.

אני מאוד הייתי רוצה שיהיו קייטנות משותפות בין יהודים וערבים, אני מאוד הייתי רוצה שיהיו מפגשים בין יהודים וערבים, בינינו לבין שכנינו, ולא משנה כרגע על מה הוויכוח. כי אם יש לי שכן שאני אוהב אותו, אני לא שם גדר באמצע. ואם יש שכן שאני שונא אותו אז אני שם גדר מבטון עם תיל, כי אני לא רוצה לראות אותו. ואם אני אחנך את הילדים שלי לשנאה, ישנאו את השכן, ואם אני אחנך את הילדים שלי לומר כל בוקר בוקר טוב ואיך לאהוב את השכן, אין ספק שנוכל לחיות בשלום ובאהבה ובכבוד, והכול מתחיל בחינוך.

אנחנו מתכנסים פה היום לדיון חשוב, במיוחד תחת הכותרת חינוך לשלום בר קיימא. הנושא הזה נוגע ישירות לכל ילד וילדה במדינת ישראל ומציב בפנינו אתגרים משמעותיים לצד ההזדמנויות הגדולות. במציאות שבה אנחנו חיים מערכת החינוך נדרשת להתמודד עם שינויים מהירים, עם מציאות חברתית וכלכלית מורכבת, עם אתגרים סביבתיים שלא ניתן להתעלם מהם. כשאני אומר סביבתיים, כמו שציינתי קודם, זו הסביבה הקרובה, ועוד סביבה, ועוד סביבה, ובסוף אנחנו מגיעים לסביבה הבינלאומית. בתוך כך, עלינו לוודא כי ילדינו מקבלים את הכלים הנכונים לא רק להצלחה אישית אלא גם ללקיחת חלק פעיל בעיצוב חברה שוויונית, יציבה ומקיימת עם כבוד הדדי.

מטרת הדיון היום היא לבחון רעיונות, פתרונות ותובנות שיכולים להבטיח מענה חינוכי ראוי בין העמים, ולא רק להעלות סוגיות, אלא גם לגבש צעדים מעשיים ברורים שיוכלו להניע שינוי חיובי בשטח, הן במדינה והן בין השכנים שלנו.

שבוע הבא יש לנו את היום הבינלאומי לשואה ואני לא יכול להתעלם ממדינה שהייתה אז נאורה, גרמניה, אירופה, שקידמה חינוך נאצי להשמדת העם היהודי. זאת אומרת, תראו מה יכולה, מה יכול לגרום חינוך במדינה נאורה. ולכן, כשאנחנו מסתכלים על השכנים שלנו ואנחנו רואים מסביב חינוך להשמדה במקום חינוך לשלום בר קיימא, זה לא הולך ביחד. ולכן, עוד לפני שמדברים על שלום בין שכנים, אני תמיד אומר, ואני אומר את זה גם לחבריי חברי הכנסת, כל זמן שבצד השני לא ילמדו, או שכן ילמדו לאהוב את השכנים, לא ללמד להשמדה של עם אחר, לא ללמד למלחמה, לא ללמד לרצח, אלא לערכים, רק אז יבוא השלום.

וזה אני מצפה באמת מכולנו, ואני אומר את זה בכל מקום. גם אם אנשים נחשבים לאנשים נאורים, אבל כשמדברים על השמדה, מדברים על רצח, אלה לא ערכים. והדוגמה הטובה ביותר, נתתי קודם. אם בשבוע הבא אנחנו נציין את יום השואה הבינלאומי, אתה מדבר על גרמניה, לצערי, מדינה נאורה, כאילו נאורה, תראו למה היא הביאה, לחורבן של 6 מיליון יהודים, מתוכם מיליון וחצי ילדים. שלא נדבר על כל המלחמה, מלחמת העולם השנייה, וגם הראשונה התחילה איכשהו, אבל השנייה בעיקר, שהנאצים הם שיזמו אותה, לעשרות מיליונים של אובדנות, שזו לא מלחמה שהיה בה צורך לאיזשהו מאבק מסוים על מקורות מים, על מקורות פרנסה. בדרך כלל ממה מתחילות המלחמות? כשיש לך בעיות כלכליות, בעיות של מים, מלחמה על איזשהו שטח כזה או אחר. אבל באירופה התחיל הכול משנאה, משלטון הכוח, מחינוך שהוא חינוך לרצח ולהשמדה.

ולכן התפקיד שלנו בוועדה הזאת, בכנסת ובמשרד החינוך ובחינוך, קודם כול אצלנו, ואני מתחיל מאיתנו. אני חושב שמדינת ישראל צריכה לעשות יותר ומשרד החינוך יותר בקירוב לבבות. נכון, אצלנו לא מלמדים על השמדה, אבל אפשר ליצור את החיבורים בין ערבים ליהודים, קודם כול אצלנו. לי אין שום שנאה עם אף חבר כנסת ערבי, אני מדבר איתם, אבל אני אומר להם, והם יושבים פה ואני מעריך שבאת, חבר הכנסת עטאונה, אני חושב שאנחנו צריכים להראות דוגמה. אנחנו יכולים לשבת, להתווכח, ולדבר ואנחנו מדברים, לא מעט.

נכון.

אבל לא לצעוק, לא לריב, לא להעליב, לכבד. יש לי דעה אחרת, אבל את הילדים שלנו אני מצפה שגם אצלכם וגם אצלנו נלמד לערכים, לכבוד. וברגע שאין לנו את זה, פה מתחילות הבעיות. ולכן אני חושב שהתפקיד שלנו מעבר לזה שמשרד החינוך וכל מה שקשור בנושא של לימודים, לימוד לערכים, לשיתוף פעולה עם השכנים. וכמו שציינתי קודם, הייתי רוצה לראות יותר מפגשים, אם זה בקייטנות, אם זה בין בתי הספר, אם זה במתנ"סים וחוגים. ככה ניצור יותר כבוד הדדי, יותר שיתוף פעולה ויותר הבנה בין כל המגזרים.

וציינתי קודם את הנושא של ערבים ויהודים, אבל גם בתוכנו, אני חייב לומר. כשאתה מסתכל היום, יש לא מעט מגזרים, חילונים, בינינו חילונים, הלוא ראינו מה קרה לפני למעלה משנה ביום כיפור, לא מכבדים את מערכת הדת. וראינו שזה בתוכנו, וזה נובע גם ממערכות החינוך בחלקו. וישנם חרדים, וישנם יהודים חילונים, וישנם שומרי מסורת, ובין כולנו צריכה שתהיה הידברות וצריכה להיות תקשורת ולא נתק.

זו ההקדמה שלי. אני רוצה להודות גם לחברי יצחק אלדן. הוא היה שגריר בעבר ועכשיו אתה יו"ר מועדון השגרירים.

נשיא מועדון השגרירים וראש בית הספר הישראלי לשגרירים צעירים.

תודה רבה שאתה מציג את עצמך ותודה רבה שבאת. אני חייב לומר שהיוזמה ליום הזה היא של יצחק. יצחק, אני רוצה מאוד להודות לך, אני חושב שהדיון הזה שביקשת ויזמת - - -

כבר לפני שנה.

נכון, להיפך, אני רוצה להודות לך, גם לפני שנה וגם השנה. ואנחנו גם נפגשנו במקרה, אבל אין כנראה מקריות בעולם. ודיון כזה הוא מאוד מאוד חשוב, עצם הדיון עצמו, עצם הפגישה ועצם הישיבה, כדי שמפה תצא אמירה גם למשרדי החינוך וגם לכל אנשי החינוך באשר הם וגם לכל העמים ולכל המגזרים בינינו. אני מודה לך על כך, תודה רבה. אני מבין שגם כתבת ספר.

אני רוצה להקדיש לך אותו.

תודה רבה. אם יש פה מצלמות, תתעדו את זה.

הספר נקרא "דיפלומט ללא הפסקה", פירושו שכשפרשתי לגמלאות אחרי 40 שנה במשרד החוץ, הייתי שגריר בדנמרק, הייתי שגריר באונסק"ו, זה נוגע לספרים ולחינוך. המשכתי, הקמתי את מועדון השגרירים כדי לגשר בינינו ובין כל השגרירים הזרים בישראל, כ-100 במספר, ונהייתי גם ראש בית הספר לשגרירים צעירים. הובלתי 60 משלחות של שגרירים צעירים בני 17 מכל ישראל, יהודים וערבים, לחו"ל, לייצג את ישראל היפה.

יפה מאוד. שא ברכה, באמת. איש רב פעלים, אני מודה לך מאוד. נתחיל ממנו, מהמצגת. בבקשה, ד"ר אהרון גרוס. אני חייב לומר, יש לי פה עוד שני אורחים, ראש עיריית טייבה שהגיע לפה, בגלל האיחור, אני מתנצל.

אתם שכנים.

בוודאי, אנחנו שכנים טובים. ומנכ"ל עיריית טייבה שנמצא גם איתנו. אני מודה לכם שבאתם, אני יודע שאתם ממהרים, אבל אני מאוד מעריך, ואם צריך דיון מיוחד בנושא שלכם, אנחנו נקיים אותו.

בסדר, תודה רבה לך.

תודה לכם, תודה שבאתם.

אפשר ברשותך כמה משפטים? כי יש את הדיון בוועדות. אני התכוונתי להגיע לדיון הזה, לא סתם באתי.

אין לי בעיה, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, על הדיון. האמת, אני התכוונתי להגיע לדיון הזה לחשיבות העניין ונושא השלום ויחסים ערבים-יהודים, במיוחד בתוך המדינה עצמה. אני בא מדיון בוועדת המדע וטכנולוגיה, והגיעה קבוצה לשם, ערבית-יהודית, שתי קבוצות, אבל ביחד, מתואם, משני בתי ספר, אחת מפורדייס, אחת מפרדס חנה. ואמרתי להם שם בצורה חד משמעית, גם כאיש חינוך, הרבה שנים הייתי במערכת החינוך, אמרתי שאנחנו כאזרחי המדינה, יש 80% שהוא רוב יהודי, יש 20% שהוא מיעוט ערבי בתוך המדינה ואין דרך אחרת אלא לחפש את הדרך המשותפת ולחיות ביחד. לא נגזר עלינו לחיות ביחד, אני חושב שנועדנו לחיות ביחד ואפשר.

ואני נתתי להם שתי דוגמאות, דוגמה אישית, ומה שעשיתי בעבר, לפני 18-17 שנים, כבוד היושב ראש, ואתה גם מוזמן כוועדה לבקר שם. היינו קבוצה של ערבים ויהודים בבאר שבע, במרחב הזה, וחשבנו להקים עמותת הגר לחינוך דו לשוני ערבי-יהודי, להקים בית ספר על בסיס שוויוני מלא, דמוקרטי, ערבי מול יהודי, תלמיד יהודי, תלמיד ערבי, מורה ערביה, מורה יהודיה, ילמדו את שתי השפות, את שתי ההיסטוריות, את שני הנרטיבים, להסכים על מה שלהסכים, להתווכח, אבל בסוף למצוא את השביל ולהיות ביחד.

אני אומר לכם שבהתחלה, לפני 18-17 שנים היה קשה מאוד לגייס ילדים לבית ספר הזה, והיום, אני אחרי חמש שנים סיימתי את התפקיד שלי, הייתי יושב ראש הוועד המנהל הראשון בהקמה למשך חמש שנים, ועד היום מתקשרים אנשים שרוצים להיכנס לתוך בית הספר, שרוצים לעזור להם להיכנס.

כל מי שמבקר בבית הספר היום ורואה את ההתחברויות מסביב לבית ספר, הקהילות המשותפות, הטיולים המשותפים, המסיבות, האירועים החברתיים, הביקורים שערבי ישן אצל יהודי, גם בתקופה המורכבת שעברנו אחרי 7 באוקטובר היו הילדים ביחד, ביקרו בבתים אחד אצל השני, וזה מוכיח שאם אנחנו נאמין בדרך השלום, ואני חושב שהשלום הוא הדרך, אין דרך לשלום, השלום הוא הדרך למי שמאמין בזה.

אתה דיברת על חברי כנסת ערבים, אני חושב שבתפיסה שלי ושל החברים שלנו, אני חושב שאנחנו לא מבדילים בין אדם לאדם, בין דם לדם. אבל לצערי הרב, בתקופה המורכבת הזו, ואני שמעתי אתמול את השר המקשר אמסלם שעלה ודיבר כמעט חצי שעה על הדבר הזה, של יחסי יהודים-ערבים, איך התפיסה בכלל, והיה מזעזע לשמוע את זה.

אני חושב, עוד פעם, שבתוך המדינה, גם עם השכנים, אין דרך אחרת חוץ מדרך השלום ואפשר להגיע לזה שנאמין בזה. ואני הצעתי לתלמידים של שני בתי הספר שגם מניסיון העבר, כשמקיימים את המפגשים האלה בין בני נוער ותלמידים ערבים ויהודים, באים לכפר ערבי, באים לנתניה, הולכים לטייבה, מפגש ועוד מפגש, אני חושב שמערכת החינוך צריכה ליצור מיזמים משותפים של בני נוער ערבים ויהודים שיכולים על דברים משותפים בכל תחומי החיים, יחד בני נוער יכולים להוביל מיזמים, ודרך המיזמים האלה, על עניין משותף, אפשר שהם יתחברו ותאמינו לי, בסוף התהליך אנחנו כחברה יכולים גם להרוויח. תודה רבה.

תודה. אני מסכים איתך, אבל על דבר אחד אני לא יכול להסכים, כשחברי כנסת או אנשים שהם אזרחי מדינה פועלים ומדברים נגד קיום המדינה. אני חייב להאיר את זה, כי גם אתה יודע, שיש לא מעט אמרות שהן נגד, ממש נגד קיום המדינה ונגד חיילי צבא ההגנה לישראל שקוראים להם בשמות שאני אפילו לא רוצה להתבטא, אבל אין לי ברירה, שקוראים לחיילים שלנו רוצחים, שזה דבר שאסור שיקרה. ומול זה, אני אומר לך, בקטע הזה אני לא מסוגל לשמוע ולא מסוגל אפילו לוותר על אמירה כזאת, אלא צריך להגיב לה.

אבל אתה יודע שאני מחברי הכנסת העדינים יותר. אני לא צורח, אני לא בועט, אני לא מכה, אבל אני אומר את מה שיש לי לומר בצורה ברורה בכל מקום, גם לפעמים כשזה נגד הקואליציה אם זה בחוקים כאלה או אחרים. דוגמה, בנושא הרפורמה אמרתי שאני חושב שצריכה להיות הסכמה. לכן אני כן מצפה מחברי כנסת שבהם מישהו מהם אומר משהו שהוא נגד קיום המדינה שבה חיים, תאר לך עכשיו בצרפת או בארצות הברית שמישהו היה שורף דגל של ארצות הברית, לא משנה אם הוא מיעוט או לא, או שהיה הולך נגד המדינה או נגד הצבא או נגד משהו אחר, אין ספק שזה דבר שלא מתקבל.

ולכן, אם אנחנו רוצים לחיות בדו-קיום, צריך שאלה יהיו באמת אמירות משני הצדדים. קודם כול, כל מה שאמרת מקובל עליי, דרך אגב. אני אמרתי שצריכים להיות בחיים משותפים, צריכים להיות בבתי ספר, צריך שיהיו מפגשים, הכול מקובל עליי, אבל אני חושב שאתם גם כמנהיגים במגזר הערבי צריכים לכבד וגם ליצור את המצב שלא יהיה מצב שבו יהיו אמירות נגד קיום המדינה, וזה מה שאני מצפה.

רק אני חייב להגיד - - -

לא חייב להגיב על כל מילה.

אני חייב להגיב. אני חושב שאחרי 7 באוקטובר המנהיגות של החברה הערבית בכללה, גם מי שנמצא בתוך הכנסת, גם מי שנמצא מחוץ לכנסת, גילו אחריות בצורה ברורה. אנחנו לאורך הדרך - - -

רובם.

אני אגיד לך, גם כשאנחנו אמרנו דברים לסיים את המלחמה ובעד עסקה והכול, הרי אני אגיד לך, גם נוצרה מציאות מאוד מורכבת, שאותו דבר שחבר כנסת ערבי אומר אותו או חבר כנסת יהודי, אותן מילים, מילה במילה, אפילו המילים של היהודי גם כלפי צה"ל, יותר מכילים אותו, וכערבי אסור להגיד את זה. אני לא שמעתי חבר כנסת ערבי אחד שקורא נגד קיום המדינה, זה לא היה. אני חושב שאנחנו בעד סיום המלחמה, זו עמדה ערכית מוסרית, אמרנו אותה מהיום הראשון. אנחנו מאמינים בזה ואני אומר עד הרגע הזה שמלחמה צריך לסיים.

עטאונה, בוא, אני באמת לא רוצה את הדיון לכיוון הזה, אבל אני חייב לומר לך דבר אחד, באמת. אי אפשר להשוות בין אנשים שנחטפו, נשים, ילדים, לבין אסירים. קוראים להם אסירים, אלה לא אסירים, אלה מחבלים שהיו בבתי כלא שרצחו יהודים והם משתחררים ולהשוות ביניהם. בזה סיימנו, תודה. ועל זה אני מצפה שתגנו.

ד"ר ארנון גרוס, בבקשה, מצגת.

(מוקרנת מצגת)

אני הייתי רוצה, לפני שאני עובר להקדמה, לשים את השקופית הראשונה, ויש לי כמה מילים להגיד ואחר כך נעבור ביחד על השקופיות והן יהיו זמינות אחרי זה, אני הבנתי מהוועדה. קודם כול, שמי ארנון גרוס, אני מזרחן בהשכלתי עם תואר דוקטור מאוניברסיטת פרינסטון בתחום הזה ועיתונאי לשעבר במקצועי, 40 שנות עבודה בכל ישראל בשפה העברית. משנת 2000 אני חוקר את היחס לאחר ולשלום וליהודים, זאת אומרת ישראל והיהודים, בספרי הלימוד ברשות הפלסטינית.

ההרצאה היום מבוססת על הספרים שלומדים עכשיו כיתות א' עד י' כי אלה הכיתות שאונר"א מלמדת בהן. לא שאין דברים נוראים ואיומים בכיתות י"א-י"ב, אבל אני הסתפקתי בדוגמאות שכאן. מדובר במעל 200 ספרים שאותם בדקתי דף-דף בכל המקצועות כולל מתמטיקה, אמנות, כלכלת בית וכדומה. הדוגמאות שאני מביא פה הן מכל הכיתות א' עד י', כולל מדריכי מורים.

כשאני מדבר על עיקרי היסוד בכל הקשור לסכסוך, זו דה-לגיטימציה, לא רק של קיום ישראל, אלא של עצם נוכחות 7 מיליון יהודים בארץ. ההיסטוריה שלהם מוכחשת, קיומם של המקומות הקדושים מוכחש, זה הדבר הראשון. דבר שני, האלמנט השני, דמוניזציה. לא רק במסגרת הסכסוך, היהודים, עושים להם דמוניזציה גם מבחינה דתית והשלכות רציניות בעיני ילדים בני חברה מסורתית שבאים ברובם.

הדבר השלישי, היעדר קריאה לשלום עם ישראל. זה לא שלא מדברים על אוסלו, זה לא שלא מציגים את מכתבו של ערפאת לרבין בדבר ההכרה בישראל, אבל אין לזה הד בספרי הלימוד, יש קריאה למאבק אלים לשחרור כל הארץ, כולל לפני 1967. טרור ורצח יהודים, אלה משמעויות נלוות.

דה-לגיטימציה – ישראל לא נמצאת על המפה. פה אנחנו רואים דוגמה של מפה בכיתה ד' של המולדת הערבית והארץ כולה בצבע אחד, דגל פלסטין וכתוב שם פלסטין, אין ישראל.

האמת היא שהייתי צריך שחבר כנסת עטאונה יראה את המצגת לפני שהוא מדבר. לא, אלה דברים שבאמת, חברי כנסת מהמגזר הערבי או בכלל צריכים לראות מה החינוך בצד השני ושנבין למה קשה מאוד לחיות ביחד למרות שאנחנו רוצים ולמרות האמירות שנאמרו פה.

השקופית הבאה היא מטלה לתלמיד בכיתה ב', לצבוע את כל מפת הארץ בצבעי הדגל הפלשתיני, זו עוד דוגמה. זה מדריך למורה שהם באמת מקור טוב מאוד וחשוב מאוד לאינדוקטרינציה שקיימת. זה לכיתה י', כתוב שם במודגש: מאז שנת 1948 הכיבוש, לא משנת 1967.

אם זה כיבוש, מה קיים פה? יש מדינת פלסטין, תכף נראה אותה, שזו הרשות הפלסטינית, וישראל לא קיימת, היא הכיבוש הציוני. וכאן יש קטע מכיתה י' ששביתת נשק נחתמה בין ירדן, מצרים, סוריה, לבנון לבין הכיבוש הציוני. והנה המדינה הפלשתינית. הסמל מימין, כפי שאתם רואים, כתוב דאולת פלסטין, לא כתוב א-סלטה פלסטיניה, כתוב דאולת פלסטין, מדינת פלסטין, שזאת מדינה לכל דבר לפי מה שהם אומרים, תחת כיבוש, והכיבוש לא מסתיים בקווי 1967, תכף נראה את זה. זו עטיפה של ספר לימוד לכיתה ח'. דרך אגב, כל הספרים האלה הם חדשים, אין יותר ספרים חדשים מאז 2020 ואין יותר מדריכי מורים חדשים מאז 2018.

היהודים, אין להם זכות להיות פה, אין להם היסטוריה פה. כל הדברים הם אגדות והזיות וגם הארכיאולוגיה, השרידים הארכיאולוגיים הם דברים שממוצאים.

את זה מלמדים איפה? ברשות הפלסטינית?

זה שפה ערבית לכיתה י', חלק ב', משנת 2020, עמוד 68.

כן, אבל איפה?

כן, ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית מוצאים ברמאללה והם ספרי חובה בכל בתי הספר.

זה כולל גם מזרח ירושלים?

במזרח ירושלים, בתי הספר שהולכים לפי שיטת הלימודים הפלסטינית. יש היום מאבק, יש כאלה שרוצים שיטת לימוד ישראלית ויש כיתות כאלה וכיתות כאלה. זה תהליך, אני לא יודע בדיוק איפה זה עומד עכשיו. הרוב - - -

בהסכמי אוסלו היה משהו לגבי הנושא הזה של החינוך?

אני לא בקיא בהסכמי אוסלו.

הקימו ועדה שהייתה צריכה לדון.

אוקיי, בסדר גמור, תודה. בוא נמשיך הלאה.

אונר"א.

אלה ספרי לימוד של אונר"א?

גם אונר"א משתמשת בזה. עד כיתה י' אלה ספרי לימוד שאונר"א משתמשת בהם, כן. ולא הבאתי מי"א-י"ב למרות ששמה דברים נוראים ואיומים גם. ירושלים נוסדה על ידי הערבים, היבוסים זאת אומרת, והיא קדושה למוסלמים ולנוצרים, התעלמות גמורה מהיהודים. אין להם, ליהודים, מקומות קדושים בארץ ישראל, כולל הכותל המערבי. שימו לב שחתכו את התמונה, שלא יראו את היהודים שמתפללים, וכתוב שאדמה פלסטינית היא זכות בלעדית של המוסלמים. זה כיתה ה', חינוך אסלאמי.

אין ליהודים זכויות, רק שאיפות חמדניות. וכאן אנחנו רואים שהמורה צריך להגיד את זה לתלמיד. על התלמיד למצוא לעצמו פנאי לחשיבה על הסכנות שבשאיפות החמדניות, אטמעה בערבית, לגבי פלסטין. בכיתה ט'. אם היהודים הם זרים, קולוניאליסטים, שאין להם זכות להיות פה, כל מה שהם בנו לא צריך להיות על המפה. אין תל אביב, יש יפו. אין חדרה, נתניה. ואם יש, נגיד, תסתכלו למטה, באילת, נוסיף שם של המקום השומם שהיה שם לפני שהעיר נבנתה, אום רשרש. כל הערים שנמצאות פה הן הערים שהיו לפני ההתיישבות היהודית.

השפה העברית נמחקת. אנחנו רואים פה קטע מספר לימוד מתמטיקה לכיתה ו' ויש שם על עיגול, זה ספר על העיגול, גיאומטריה, ויש שם מטבע מנדטורי משנת 1927 ששם נמחקת הכתובת העברית. והמטבע המקורי נמצא משמאל, אתם יכולים לראות, פלשתינה א"י 1927, העברית נמחקת.

דמוניזציה – אין שום דבר אובייקטיבי על ישראל או על היהודים, אין שום דבר חיובי כמובן. הכול רוע מוחלט, הם הרוע האולטימטיבי והפלסטינים הם הקורבן האולטימטיבי. אני ספרתי במהלך שנות מחקרי, משנת 2000, מעל 40 האשמות, החל בטבח וגזילת ארץ, וכלה בשילוח חזירי בר להשחית שדות של פלסטינים, עד כדי כך.

היהודים הם כופרים, עוזרי השטן. "היכן הם הפרשים [שירכבו] לאל-אקצא [כדי] לשחררו מאחיזת הכפירה, מעוזרי השטן?" זה אומר הרבה לתלמידים שבאים מרקע דתי, שהם בעצם בני מוות. היהודים הם גם מחוץ להקשר הסכסוך אויבי הנביא מוחמד. זאת אומרת, הם אויבי האסלאם משנותיו הראשונות אפילו. מעל, בגידה, תוקפנות. זה כיתה ז', חינוך אסלאמי. יותר מזה, היהודים מוצגים כאויבי נביאי האל. זאת אומרת, הם בעצם אויבי האל, וזה אומר פסק דין מוות לכל יהודי.

ופה יש קטע מספר לימוד על ישו, שהוא נחשב נביא באסלאם. כמה לקחים, זה הלקח ראשון: "לחשוף את האופי של בני ישראל ואת עוינותם לנביאים". כיתה ט'. והציונים, שאין הבדלה בין ציונים ליהודים, מאשימים אותם בכוונות השמדה כלפי הפלסטינים, בכך הופכים אותם לאיום קיומי. זאת אומרת, רצח של ציונים הוא - - - עכשיו מדגישים גם את מעשה הטבח. פה מטלה של מדריך למורה, שפה ערבית, על התלמידים לצייר טבח כשמדובר על איזה כפר ב-1948 באזור חברון. חלוקת התלמידים לקבוצות, צריכים לצייר טבח. תארו לעצמכם שהיינו צריכים את טבח חברון להטיל בתור מטלה על תלמידי בית ספר יהודי, איך היה מתקבל הדבר הזה? זה קיים פה.

יש משהו הרבה יותר גרוע. יש פה דוגמה לגיליון ציונים, מודגמים שלושה נושאים, לקחתי את השלישי: מה היו המטרות של הכנופיות הציוניות בביצוע מעשי טבח? יש שלוש דוגמאות לשלושה תלמידים, אחד כתב בציון טוב, אחד ציון משביע רצון, אחד ציון בלתי משביע רצון. ציון טוב מגיע לתלמיד שקישר בין מעשי הטבח הציוניים וההגות הדתית היהודית. ציון פחות טוב אבל משביע רצון אם הוא קישר בין מעשי הטבח וההגות הציונית. תלמיד שהגדיר את המטרות בצורה מדוייקת אבל לא קישר אותן להגות היהודית או הציונית מקבל ציון בלתי משביע רצון. נעבור לשקופית של המקור בערבית. זו הדמוניזציה של היהודים ושל ישראל בספרי הלימוד של הפלשתינים שנלמדים גם באונר"א.

נעבור הלאה לעניין של השלום, יש שלום? פה ההתייחסות היחידה, זה ספר היסטוריה שמסופר על הסכם אוסלו ומביאים את מכתבו של ערפאת לרבין בהרחבה, שארגון השחרור הפלסטיני מכיר בזכותה של מדינת ישראל לחיות בשלום ובביטחון, מקבל החלטות ככה, מחוייב לתהליך שלום, לפתרון של שלום, מגנה את השימוש בטרור. אין לזה הד בשום מקום אחר. כיתה י"ב, גם כן חוזר הסיפור הזה של המכתב, אבל אין הד לזה, לא קוראים לשלום. למה קוראים? ככה המאבק לשחרור נראה בכיתה א', בלי מילים. דרך אגב, מכל הכיתות, יש פה דוגמאות.

שאלה: "איך לפי דעתך נוכל לפעול יחד לשחרור מולדתנו פלסטין מהציונים הכובשים?", זה כיתה ה'. תשובה באחד ממדריכי המורים בכיתה גבוהה יותר: "העלאה על נס את הג'יהאד לשחרור פלסטין". זה שיר של צעירי הפת"ח, תנועת הנוער של הפת"ח. גור אריות זה חבר בפת"ח, בן, פרח זה חברה בת, המהפכה היא מהפכת הפת"ח, והם נשאו את גחלת המהפכה לחיפה ואל יפו. לא מדובר על כיבוש משנת 1967, מדובר על 1948.

תרגיל לשון, שפה ערבית, כיתה ח'. "יהיה זה ראוי ליפו לשוב אל חיקנו", צריך לשחרר את יפו. וגם את עכו, "נפרט את הדרכים שיבטיחו את שחרור עכו מהכיבוש". בפלסטין המשוחררת אין מקום לישראל. זה ה-Free Palestine, שמוכרים את זה לתיירים בבית לחם, מעץ זית עשו.

הטרור זה חלק בלתי נפרד. יש לנו כאן את הדף הראשון מארבעה דפים בספר של השפה הערבית לכיתה ה', ויש גם תרגילים ושאלות על הגברת הזאת שהיא פיקדה על התקפת הטרור על האוטובוס הדמים ב-1978 שבה נרצחו יותר מ-30 ישראלים.

מה יהיה גורלם של היהודים לאחר שחרור? זה מדריך למורה, כיתה ו', כאן כתוב: "הציונים הם הטרוריסטים של העת החדשה, גורלם הוא להיעלם". איך יעלמו? ויש לנו פה דוגמה נוספת, זה שיר: "אסלק את הגזלן מארצי", הגזלן זה כינוי לישראל, כן? "ואשמיד את שרידיהם המובסים של הזרים". השיר הזה, יש לו לחן ושרים אותו בכיתה, תכף נראה, אבל זה ממהדורת 2019. בעקבות הדו"ח שהוצאתי, מישהו כנראה העיר לרשות הפלסטינית, האיחוד האירופי, איזה ארגון, לא משנה, ב-2020 החליפו, השאירו את התמונה, החליפו את השיר. יש אפשרות לשנות דברים אם לוחצים מספיק. חיברו לו לחן ואני מצאתי באינטרנט עשרות בתי ספר ששרים את זה, וזו כאן דוגמה אחת, אולי אפשר לפתוח את זה.

לא, לא צריך, בוא נתקדם.

שרים אותו בכיתה. אולי ממשיכים לשיר. אני רוצה לסכם ולקרוא את זה. ספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית עושים דה-לגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל שעימה היא חתמה על הסכמים להכרה הדדית ולעצם נוכחותם בארץ של שבעת מיליוני אזרחיה היהודים תוך הכחשת ההיסטוריה שלהם וקיומם של המקומות הקדושים להם בה.

ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית עושים דמוניזציה הן לישראל והן ליהודים כולל מחוץ למסגרת הסכסוך עד לכדי התרת דמם. ספרים אלה אינם מטיפים כלל לפתרון של שלום לסכסוך הישראלי-פלשתיני בניגוד להסכמים שעליהם חתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל. במקום זאת, הם קוראים למאבק אלים לשחרור בעל אופי דתי מודגש שאיננו מוגבל בקווי 1967 ושבו ממלא הטרור חלק מרכזי. חינוך דורות של צעירים למלחמת חורמה לחיסול ישראל פוגע בזכויות הילד הפלסטיני והישראלי. לא ייתכן שלום כל עוד ספרים מסוג זה נלמדים. תודה רבה.

תודה רבה לך. האמת היא שאני מזועזע מזה. כמה שראיתי וסיפרו לי ואני שומע וכך הלאה, אבל מה שהבאת פה, זה צריך לזעזע כל ישראלי שנמצא במדינת ישראל, זה פשוט לא יאמן. כי כשמלמדים ילדים בצורה הזאת, אנחנו מוצאים אותם אחר כך בתור שהידים, בתור רצח שזה מצווה וכך הלאה וכך הלאה.

אני רוצה לשאול אותך בבקשה, האם יש לנו מידע על מה שקורה למשל בירדן או במצרים או בארצות ערב? האם זה באותה רמה, באותה מידה, באותה עוצמה?

עד כמה שאני יודע, בירדן זה באותה עוצמה. במצרים זה היה באותה עוצמה אבל אני שמעתי, לא בדקתי, שמעתי ששינו את הספרים. בזמנו, עד 2010, אני עשיתי חקר של ספרי לימוד במצרים, סוריה, ערב הסעודית, איראן, הרשות הפלסטינית ותוניסיה. בתוניסיה היו הספרים הכי טובים, הכירו ביהודים, לא הייתה אנטישמיות, הייתה איבה לישראל אבל מעבר לזה לא. אבל זה היה לפני ההפיכה שם, אני לא יודע מה המצב היום.

ספרי הלימוד הסעודיים שופרו, דברים מזעזעים שהיו בהם הורדו, אבל אני לא חושב שלחלוטין. ספרי הלימוד האיראניים, הם היו נבזיים ביותר, אבל רוב השנאה הייתה לארצות הברית ופחות לישראל. ספרי הלימוד הסורים הצדיקו את השואה, אני לא יודע מה המצב היום. ספרי הלימוד הירדניים קשים מאוד.

זאת אומרת, אנחנו לא מדברים פה רק על אנטי ישראליים, אלא ממש אנטישמיים במלוא מובן המילה. זאת אומרת, לא מכירים בכלל בעם היהודי, שנבין את זה. אוקיי, תודה רבה. מי מייצג את משרד החינוך?

שלום, קוראים לי אלי קורונל, אני מטעם משרד החינוך, אני מאגף אכיפה.

אתם מכירים את המצגת הזאת?

אני מכיר חלק מהחומרים. חשוב לי להתחיל ולומר שהשנה, בשנת הלימודים הנוכחית, תשפ"ה, כחלק ממדיניות השר, אנחנו מקיימים ביקורות בכלל מוסדות החינוך שמפוקחים על ידי משרד החינוך במזרח ירושלים, ועושים ביקורות ספציפית על מציאת ספרי לימוד שאינם ערוכים, ספרי לימוד של הרשות הפלסטינית ושנמצאים באותם מוסדות.

אני אסביר. מפברואר 2022 משרד החינוך יחד עם עיריית ירושלים הקימו פרויקט של החלפת אותם ספרים של הרשות בספרים ערוכים ללא אותם תכנים מסיתים והחלפתם בתכנים אחרים שהם מאושרים.

בכל המקצועות?

בכל המקצועות. מהשנה הנוכחית זה כולל שכבות הלימוד י"א-י"ב, עד שנה שעברה זה היה רק בין כיתות א' לי'. השנה זה בכל הכיתות כמדיניות השר, והשנה גם לראשונה - - -

כשאני אומר בכל המקצועות, למשל, אם זה במתמטיקה, נניח שיש שם שמונה פחות שני יהודים, קיבלת שישה פלסטינים או משהו כזה?

אני אתן דוגמה. בתחילת שנה שעברה, תשפ"ד, היינו בבית ספר מסוים שבהם נתגלו ספרי לימוד שאינם ערוכים למתמטיקה. המנהל גם השתומם ואמר, למה אתם אוכפים את הספרים למתמטיקה? זה כולה תכנים של אחד פלוס אחד וגיאומטריה וכן הלאה. הראנו לו דוגמה בספר מסוים, הפנינו את רכז במתמטיקה של אותו בית ספר, שם יש שאלה של כיצד מחשבים זווית של זריקת אבן כדי שהיא תפגע ברכב של יהודי ביהודה ושומרון. זו דוגמה אחת מיני רבות.

ומשנת הלימודים הנוכחית, תשפ"ה, אגף האכיפה באמצעות זכיין מבצע ביקורות בכל המוסדות המפוקחים במזרח ירושלים. זה לראשונה מאז פברואר 2022, מאז התחיל הפרויקט. הפרויקט הזה ממומן על ידי משרד החינוך, וכאמור, בשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים. בכל תחילת שנה ותחילת סמסטר ב' מחולקים ספרים ערוכים ומאושרים על ידי המשרד ואנחנו נמצאים שמה.

רק כדי לסבר את האוזן, בשנה הנוכחית ביקרנו עד עתה ב-102 מוסדות חינוך מתוך כ-140 מוסדות שיש להם רישיון מוסדות במעמד מוכר שאינו רשמי ורשמי, וכרגע הממצאים מדברים על 13 מוסדות שבהם אותרו תכנים כאלה ואחרים, או ספר, שניים או יותר, זה תלוי בחומרת הממצאים. ואנחנו מטפלים בכל מוסד בפני עצמו בהליכים כאלה ואחרים, אם זה הוצאת מכתבי התראה, מכתבי שימוע לפני ביטול רישיון במידת הצורך, וזה המצב כרגע.

תודה רבה. יצחק אלדן, אתה רוצה לומר משהו?

כן. אגב, הוועדה שקמה בעקבות אוסלו נקראה ועדת ההסתה, מניעת הסתה בין ישראלים לפלסטינים, ככה זה נקרא. היא לא סיימה את תפקידיה והיא לא עשתה הרבה, שתיים-שלוש פגישות. אני רוצה, כמוך, להביע הזדעזעות אחרי המצגת שראינו ואני רוצה להציע את התרגום שלה לשפות השונות, לחמש השפות הרשמיות, ולהפיץ אותה באמצעות משרד החוץ לכל השגרירויות הזרות ולכל השגרירים שלנו בחו"ל.

נכון, אמת. יש פה נציג משרד החוץ?

היו אמורים להגיע ולא הגיעו.

פנינה אל על היא האחראית לנושאים האלה. זאת הצעה הראשונה. ואם כבר הזכרתי את פנינה, בזמנו הייתי מנהל מחלקת קשתו"ם שהייתה אחראית על הסכמי חינוך בין ישראל לבין מדינות שונות בעולם.

רק רגע, אני רוצה פשוט את הדברים כי אני רוצה בסוף גם ליישם חלק מהדברים האלה. קודם כול, לקחת את מה שנאמר פה ולתרגם.

לחמש השפות הרשמיות: ספרדית, ערבית, צרפתית, אנגלית וסינית, אלה השפות של האו"ם, ולהפיץ את זה בין כל השגרירויות, פה יש מכל השפות האלה.

יפה, ולהפיץ את זה לכל השגרירויות שלנו.

לכל השגרירויות הזרות באמצעות משרד החוץ, הם בקשר.

אני אדבר על זה עם שרן השכל, אולי עם גדעון סער.

דבר שני, כשהייתי מנהל קשתו"ם, קשרי תרבות ומדע, כל שנה נחתמו או חודשו הסכמים לשיתוף פעולה חינוכי, מדעי ותרבותי. לא ידוע לי על שום הסכם חינוך שבו כתוב שצריך למנוע חינוך לאנטישמיות או ביטויים אנטישמיים במערכת החינוך של מדינה X או מדינה Y, ואני מבקש שמשרד החינוך, שהוא תמיד שותף למשרד החוץ בחתימת ההסכמים והתוכניות האופרטיביות שמתחדשות כל שנתיים, לוודא שיש ביטוי לזה. אנחנו כבר לא יכולים לסלוח לאף אחד. אני עוד מעט אקריא לכם לגבי אירלנד מה שקורה. אי אפשר, צריך לשנות. אני מסתכל על בני הנוער האלה ואני מגיע עוד מעט לילדים ונוער חטופים.

במערב, עם השנים, חלו תמורות אנטי ישראליות ואנטישמיות ללא גבול. ראינו את זה בארצות הברית ובכל מיני מדינות. לפני שבוע אני פוגש את השגרירה האירית, ואני אומר לה: "את יודעת, אני הולך להיות בוועדה בשבוע הבא שתדון לרגל יום החינוך העולמי, שיח לשלום, חינוך לשלום, ושמעתי באיזו כתבה של חבר שלי, דוד בן בסט, שיש ביטויים אנטישמיים בספרי הלימוד של אירלנד, האם זה נכון?", היא אומרת לי: "מה פתאום, מה פתאום, אני אשלח לך חומרים כדי שתהיה בטוח שזה לא נכון". היא לא שלחה לי.

בואו תשמעו מה אומר אימפקט ס.א, הארגון שחשף את מה שקורה באירלנד: "דו"חות עדכניים מצביעים על כך שבספרי הלימוד באירלנד קיימים תכנים אנטישמיים והטיה נגד ישראל". סגרנו את השגרירות עכשיו באירלנד, כן? המכון לניטור שלום וסובלנות תרבותית בחינוך בתי הספר, אימפקט ס.א, זה ארגון שהיה חייב להיות פה היום ושאיתו צריך.

"חשף כי חלק מספרי הלימוד מציגים את היהדות כדת אלימה בהשוואה לדתות אחרות, ומתארים את היהודים כרוצחי ישו. בנוסף, מצב הפלסטינים מתואר בהרחבה בעוד שהצעות שלום שהציעה ישראל אינן נכללות בספרים. משימות לתלמידים כוללות דמיון עתיד שבו ילדים פלסטינים יצטרפו לקבוצות מיליטנטיות או ישיגו עבודה טובה, מה שמציג את הטרור כאפשרות לקריירה לגיטימית."

"הרב הראשי של אירלנד, הרב יוני וידר, הביע דאגה מהתכנים הללו וציין כי ילדים יהודים חשים פחד ונמנעים מלדבר על זהותם היהודית בבתי הספר". זה קיים בכל העולם, לא רק באירלנד. "הוא קרא לבעלי ספרי הלימוד להתייעץ עם הקהילה היהודית לפני פרסום התכנים, והדגיש שהנרטיב האנטי-ישראלי באירלנד יוצר הקשר שבו אנטישמיות יכולה לשגשג. ממשלת אירלנד מצידה מסרה כי משרד החינוך מוודא שהתלמידים מקבלים תוכן לימודי בצורה אובייקטיבית ומאוזנת, אך היא לא נקטה שום צעדים ממשיים לשינוי התכנים."

אני הייתי רוצה להיות קונקרטי, אדוני היושב ראש. הזמן מוגבל, והייתי רוצה לגשת להצעות שלי כאיש שהיה שגריר באונסק"ו, הארגון של החינוך שבו נלחמתי על כל הספרים, ספרי הלימוד הפלסטינים, ובלי הישגים מרובים כי אנחנו עכשיו לא חברים באונסק"ו, והערבים עושים שם כבתוך שלהם, מעבירים כל החלטה שהם רוצים, והפוליטיזציה בארגונים של האו"ם היא זו שגורמת לבעיות.

טראמפ החליט אתמול שהוא עוזב את ארגון הבריאות העולמי. גם שם יש פוליטיזציה. האם ארצות הברית תחזור לאונסק"ו כפי שביידן עשה? כי בזמן ביידן חזרו לאונסק"ו אחרי שטראמפ עזב פעם ראשונה. מי יודע?

אנחנו נעביר גם לשגריר ישראל באו"ם, לדני דנון, את החומרים פה.

כן, חייבים.

חייבים.

אני רוצה להציע דבר כזה, אני מסתכל, וטוב עשיתם שאתם שמים את התמונות של הילדים החטופים פה. חטופים חוזרים לאט-לאט, חייבים להפיק מסמך, זה יכול להיות אודיו-ויזואלי, זה יכול להיות כתוב, מסמך על הפגיעה בילדים ועל החינוך לשנאה שגרם לכך שילדים הם חטופים עד היום, ביבס ואחרים. חזרו חטופים, חייבים להפיק מהחטופים מסמך בנושא הילדים ומה הם סבלו בשבי. אנחנו עוד לא יודעים את הסיפורים, את כולם, אבל זה צריך להיות לעיני הוועדה. אתה יושב ראש ועדת הילדים והנוער, הנושא הזה חייב לקבל תיעוד, מה נעשה לילדי ישראל בשבי.

על איזה משרד היית מטיל דבר כזה?

הייתי מציע את זה למשרד ראש הממשלה, כי משרד ראש הממשלה הוא זה שמוביל את כל המהלך הזה. אחרי זה הסברה כדי שזה יופץ בעולם ושיבינו את זה. אני פעם הפקתי עם מיכאל לייטר, שהוא עכשיו השגריר שלנו החדש בארצות הברית, חוברת: "Target: Israeli Children". עשיתי חוברת עם כל הנרצחים הילדים, כל הילדים שנרצחו עד גיל 18 והגשתי את זה, זה מופיע בספר, אתה תראה תמונה שאני מגיש למזכ"ל אונסק"ו את החוברת הזאת. אני הייתי רוצה להציע הצעת החלטה לועדה אני מניח שהאנשים ירצו.

ליצור מין מסמך או חוברת עם התמונות של כל הילדים שנרצחו עד גיל 18.

נשבו, נרצחו.

כל הילדים שנשבו עד גיל 18 עם התמונות שלהם. אני אבקש ממשרד ראש הממשלה להפיק את זה ויכול להיות שמשרד התפוצות או משרד החוץ יצטרכו לעשות.

משרד החוץ צריך.

בסדר, תודה.

אני הייתי רוצה להציע מסמך קצר מאוד של שלוש נקודות לסיכום הוועדה ומה צריך לעשות. הנקודה הראשונה, לרגל יום החינוך העולמי, לומר שהוועדה קוראת לממשלת ישראל לכלול את נושא החינוך לשנאה בכל הסדר עתידי של היום שאחרי הנוגע לרצועת עזה, ולכתוב במפורש, לא רק פירוז מנשק של הרצועה, אלא פירוז מחינוך לשנאה ואנטישמיות והשמדת ישראל, כפי שראינו במצגת. זה סעיף שחייב להיות בכל הסכם, בכל הסדר, פירוז מחינוך לשנאה.

שתיים, אתה אמרת דברים חשובים, אדוני היושב ראש, הוועדה קוראת לגורמי החינוך בארץ לקדם חינוך לשלום בכל דרך אפשרית, מפגשים חינוכיים של פיוס, הכרה. כי הבערות, מה הבסיס לכל האנטישמיות? הבערות, לא מכירים את הצד השני, לא מבקרים, לא יודעים מי זה הצד השני, לא אלה את אלה את אלה ולא ההיפך, בין ילדי ישראל, יהודים וערבים כאחד, דרוזים, צ'רקסים וגם עם פלסטינים וארצות ערב, קייטנות אמרת וכולי וכולי.

ואני רוצה להגיע לעיקר ולהציע שהועדה תחליט כדלהלן: הוועדה מחליטה שמאחר והחינוך המעוות על ישראל אינו רק נחלת ספרי לימוד הפלסטיניים והערביים, וכפי שהראיתי לכם, זו גם אירלנד ומדינות אחרות ובארצות הברית, ויש טראמפ עכשיו, הוא דיבר על זה אתמול בצורה עקיפה. הוא דיבר על טרור לכל מי שאומר דברים של הסתה וכולי, זה יקרא טרור. צריך לנצל את הגעת טראמפ, לפגוש את שר החינוך, ששר החינוך שלך יעסוק בזה ולא בשום מהפכות אחרות ויפגוש את שרת החינוך או שר החינוך האמריקאי ואחרים וידבר איתם על הדברים האלה, זה תפקיד של שר חינוך.

מאחר והחינוך המעוות אינו רק נחלת ספרי הלימוד הפלסטיניים, ממליצים בפני משרד החוץ, המטה והשגרירויות, בפני משרד החינוך, הוועדה לאונסק"ו ולשר החינוך, ובפני משרד התפוצות, האגף למאבק באנטישמיות, על קמפיין חינוכי, הסברתי בעולם, הסתערות טוטאלית, טבעת אש, כפי שמדברים על טבעות אש, טבעת אש על כל אויבי ישראל סביב ספרי הלימוד, תכני הספרים האלה בכל מדינה ומדינה.

צריך שיקום גוף בכל מדינה, השגרירות צריכה להיות בצד, לא להתערב יותר מדי, ידידי ישראל הלא יהודים, הקהילות היהודיות, כפי שהרב אמר כי אלה השלכות על הביטחון הפיזי של היהודים, לעשות בדיקה שיטתית מהם ספרי ההיסטוריה, הגיאוגרפיה והאזרחות שמלמדים את ילדי צרפת, את ילדי אנגליה, את ילדי ארצות הברית, ותראו מה שימצאו שם. בתיכונים המצב חמור ביותר. כל הזוועה שהייתה נגדנו בארצות הברית התחילה מתיכונים, היא לא התחילה מהאוניברסיטה, בתיכונים וביסודיים. לכן הקמפיין הזה צריך להיות ממומן, רב תכליתי. היא קיבלה חצי מיליארד שקל, סגנית שרת החוץ, שתשקיע בקמפיין הזה.

תגיד לי, להסתדרות הציונית בראשותו של יעקב חגואל, חבל שלא הזמנו אותו.

ועוד איך, יש לו שליחים בכל העולם, ונושא הציונות הוא הליבה של הנושא.

הזמנו את הסוכנות ולא הגיעו?

הם אמרו שזה לא כל כך רלוונטי.

לא, זה מאוד רלוונטי, חבל שלא ידעתי, הייתי מדבר עם חגואל ישירות, היה מגיע.

רק מי שלא יצירתי ועובד ככה, מרובע, יגיד לך שזה לא יצירתי. צריך להתחיל לשנות משהו.

אני אדבר עם חגואל.

ואם הוא לא משתכנע, אני אשמח להגיד לו.

לא, חגואל הוא, איך אומרים, איש רציני.

בתום הבדיקה הזאת שתיעשה בחו"ל צריך להחזיר את המידע למטה, למשרד החוץ, לממשלה, להגיד, תראו את המצב בא', ב', ג', ואז מחליטים אילו צעדים עושים כדי לתקוף את הנושא. זה מה שאני מציע לוועדה ואני חושב שבזה מיציתי. 7 באוקטובר הוא בדיוק תוצאה של מה שראינו במצגת של החינוך.

נכון. תודה רבה. אין ספק, זו שטיפת מוח והסתה. בבקשה, בואו נראה, כל מי שרוצה להציג משהו, נעשה סבב.

לפני שאני אתחיל, אני מחויבת על פי חוק לומר שהפעילות של הארגון שלי, יוזמת ז'נבה, מתאפשרת הודות לתרומות מהארץ ומחו"ל. אני מיכל שדה-גולדווסר, אני מזכרון יעקב, אני נשואה לאורן ואימא לארבעה. מאוד התרגשתי להיות פה לפני שהגעתי ואחרי ששמעתי את דברי הפתיחה שלך, אני בכלל מתרגשת כי אני מרגישה שפתחת דלת לחזון משותף.

אני רוצה לספר לכם על חוויה מאוד משמעותית שהייתה לי לפני פחות מחצי שנה, בשיא המלחמה. הבן הבכור שלי חייל במילואים נכנס ויוצא מעזה ואני בוחרת לקחת חלק בסמינר יוזמת ז'נבה של נשים ישראליות ופלסטיניות מהגדה. היינו קבוצה של נשים ואימהות שאחרי מעט מאוד זמן הבנו שמעבר לזהויות שלנו, של מיכל מזכרון ורנא מבית לחם, אנחנו נשים ואימהות שחולקות את אותו חלום של עתיד שבו הילדים שלנו יוכלו לחיות בבטחה, לחלום חלומות ולהגשים אותם. זה היה מפגש מאוד מרגש ומשמעותי עבורי שהבהיר לי את האחריות שלנו כהורים לקחת אחריות. זה גם הבהיר לי שיש פרטנריות, שיש נשים כמוני שחונכו וגדלו לחלום על שלום ומוכנות לפעול כדי לעשות אותו.

ואני באופן אישי מאותו רגע החלטתי לפעול, אני כיום מובילה ביוזמת ז'נבה תוכנית חינוך לשלום והכשרה מדינית לנשים בעמדות השפעה, והמשימה שלנו היא להחזיר את השלום לשיח הציבורי, להראות שהוא לא רק הכרחי ודחוף, אלא הוא גם אפשרי, ואנחנו גם פועלים להעניק כלים לחשוב עליו ולבנות אותו.

אבל אני חושבת שאולי קודם כול אני כאן כאימא. יש לי ארבעה ילדים, ואנחנו מדברים פה על חינוך, הילדים שלי מאוד מחונכים. הבן הבכור שלי, בן 24, חזר לפני שבוע מסבב ב' בעזה. הוא קטע את הטיול שלו אחרי צבא כדי לחזור להיות עם הצוות שלו כי חינכתי אותו לערך החברות והרעות. הבת שלי בת 20, היא תצפיתנית באיו"ש, אני חושבת שאין הרבה מה להגיד על המורכבות והחשיבות והכאב והפחד שיש בלהיות בתפקיד כזה עכשיו, גם עבורה וגם עבורי כאימא. הבן השלישי שלי הוא מלש"ב שמתמיין עכשיו לשנת שירות וחושב על השירות המשמעותי הצבאי שהוא יעשה אחר כך. וצעיר בניי, בן 13 וחצי, מסתכל על העולם בתמיהה, לא מבין מה קורה כאן.

ואני רוצה להגיד שאני חינכתי את הילדים שלי לערכים של נתינה וחברות ושירות משמעותי, אבל אני מרגישה שיש משהו שנכשלתי בו ואני לא נתתי להם כלים לחלום על מציאות אחרת. אני לא יודעת, אנחנו דיברנו פה בהרחבה, שמענו על מה קורה בספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית, אני לא יודעת אם אתם יודעים מה קורה בספרי הלימוד שלנו, המילה שלום לא מוזכרת שם. היא לא מוזכרת באופן רשמי, היא לא מוזכרת לא בספרי לימוד, לא בשיעורים, היא אפילו לא מוזכרת בדיאלוג יום-יומי. אני עשיתי בדיקה מקיפה בתוך ביתי, אני רוצה להגיד לכם שאפילו יום הזיכרון לרצח רבין לא מצוין בכל בית ספר ולא לכל השכבות. זאת אומרת שהדור של הילדים שלי לא שמע את המילה שלום במערכת החינוך.

אני נולדתי ב-1973, לתוך מלחמות, אבל תמיד חינכו אותי לחלום על שלום. כתבנו שלום, ציירנו שלום, חלמנו על זה. והיום, כשאני אומרת שאני פעילת שלום, מסתכלים עליי במקרה הטוב במבט של מי זאת ההזויה ומה זה האבסורד הזה ואיך את בכלל מעזה לומר את המילה הזאת עכשיו? אני חושבת שהחינוך לשלום הוא לא רק חלום או ערך מוסרי, אני חושבת שזאת האחריות ההורית שלנו. אני חייבת לתת לבן שלי עוד אופציה מעבר לסבב ג' בעזה, אחרת אני אימא לא טובה.

ואנחנו יודעים שהשלום לא יגיע ביום אחד והדרך מאוד ארוכה וכל מה שדובר כאן, יש המון המון עבודה לעשות, אבל אנחנו חייבים לפחות להחזיר אותו לשיח הציבורי ואנחנו חייבים לפעול כדי להפוך אותו לאפשרות אמיתית, וזה מתחיל בדיוק כמו שאתה אמרת, חבר הכנסת דלל, בחינוך, וזה צריך להתחיל מלמטה.

וכבר עלה כאן הנושא של הועדה האמריקאית-ישראלית-פלסטינית למלחמה בהסתה, היא הוקמה על ידי ראש הממשלה נתניהו ב-1998 והפעילות שלה הופסקה ב-2014 כי ישראל סירבה לכנס אותה שוב ויכול להיות שאפשר להתחיל מפה, אולי לא צריך ללכת ולהמציא דברים חדשים.

מיכל, בקצרה, כי אני רוצה לתת לעוד.

זהו, אני רק רציתי לחזור למילים, אם אפשר, של יגאל אלון, בסדר? נסיים בדעת גדולים.

בבקשה, נכבד.

"דור שיחדל להאמין בשלום עלול להחמיץ את השלום כשהסיטואציה ההיסטורית תזמן אותו". ואני חושבת שאנחנו נמצאים פה בסיטואציה היסטורית.

תודה רבה לך.

תודה לכם, ואני ממש אשמח להזמין אותך למפגש שישמעו את העמדות שלך, הכל כך משמעותיות וחשובות. אני אפעל אחרי זה לקיים את המפגש הזה.

תודה. אני חושב שאין ישראלי או יהודי שלא רוצה בשלום. אולי זה לא כתוב כזה או אחר וצריך, טוב על ההערה שלך, אבל צריך להבין שאנחנו, לפחות מדינת ישראל, עם ישראל, מאז ומתמיד, אני חושב שבכל ספרי התפילה שלנו, בכל ספרי היהדות למיניהם, לסוגיהם, המילה שלום נזכרת. כותב עושה שלום במרומיו, ואנחנו מדברים על שלום לעם ישראל ולכל העולם, זו היהדות. לצערי, זה לא נמצא, לא רק שלא נמצא בצד השני, גם נמצא רק רצח והשמדה. ולכן צריכים להאיר ולדבר גם על מה שקורה בצד השני, כי לעולם לא יהיה שלום אם לא נחנך, איך אומרים, חינוך גם בצד השני. זאת אומרת, אני לא יכול לחנך את הצד השני, אבל צריכה להיות איזושהי מגמה מסוימת שבצד השני לא יחנכו להשמדה ולרצח השלום.

נכון.

וזה בדיוק. זאת אומרת, אין לי בעיה, להיפך, אני חושב שמה שאת אומרת אלה דברים נכונים, אבל כדי שיהיה שלום, צריך שניים לשלום.

אני מסכימה.

ואם צד אחד מחנך רק להשמדה וראינו פה את השנאה ואת ההסתה, שהם באמת דברים שמזעזעים, אין לי מה להוסיף על זה. יופי, תודה רבה לך.

בוא נתחיל ממה שאנחנו יכולים.

אני אומר להיפך.

אנחנו מסכימים.

אין לנו בכלל בעיה, רק צריך להבין גם מה קורה בצד השני. אני לא אומר שעכשיו אנחנו נסית וכך הלאה, להיפך, אני אומר שאנחנו צריכים לחנך ולהגביר את החינוך בשיתוף פעולה של מפגשים וכך הלאה. מי שרוצה לדבר, בבקשה.

שמי יעל מאיר, אני מייצגת יוזמה שנקראת מועדים לשלום, זאת יוזמה משותפת להורים ואנשי חינוך לקידום שיח לשלום וחינוך לשלום במערכת החינוך. תודה רבה על הקיום של הדיון הזה, על הקיום של הדיון הזה בשנה שעברה, זה מאוד חשוב ואני מאוד מעריכה את זה ומאוד שימח אותי הטון שבו פתחת את הישיבה. אני חושבת ששורה על הישיבה הזאת רוח מאוד צופה עתיד ואני מקווה שבאמת יוכלו לקרות מכאן דברים.

אני רוצה לדבר קצת על חינוך לשלום ועל מה זה. כמובן שאני שותפה לזעזוע מהדברים שראינו ושמענו על מה שקורה בצדה הפלסטיני, אבל אני רוצה לחשוב כמה שיותר על הצד שלנו כי הוא באחריותנו ובכוחנו שם לשנות, ועל מה זה חינוך לשלום ועל איך הוא מתבטא או לא מתבטא במערכת שלנו כדי שניקח אחריות.

אנחנו מדברים על חינוך לשלום, מדברים על חינוך, אני גננת במקצועי, אשת חינוך וכותבת תוכן חינוכי. אנחנו מדברים על חינוך בכל המקצועות, בכל הגילאים, שמקנה ערכים של צדק, שלום, אנחנו מכירים אותם היטב, מקנה מיומנויות של פתרון סכסוכים, גישור, תקשורת ודיאלוג, ושיש בו אלמנטים של הכרה עם האחר. וההכרה באחר, בלגיטימיות של העמדה שלו ושל הקיום שלו היא המפתח.

ואנחנו, לצערי, למרות שהתכנסו הרבה ועדות לאורך השנים ויצרו תוכניות, האחרונה בהן בתקופת שאשא ביטון, איך חיים במשותף, איך יוצרים מפגשים, איך מקנים את הערכים, נעשתה המון עבודה מקצועית, יש לנו אנשי אקדמיה בתחום הזה באמת ראשונים בעולם. אבל התוכניות האלה והוועדות האלה, למרות שההמלצות שלהן התקבלו, הן לא מיושמות, וזה פשוט חבל.

אני מסכימה איתך שאין יהודי ואין ישראלי, גם אם הוא לא יהודי, שלא רוצה שלום. ואני חושבת שהחברים והחברות שלי בעכו ובחיפה, אם הם יראו את המצגת - - -

אחרי המצגת שראינו פה, את חושבת שילד ברשות הפלסטינית רוצה שלום?

בעכו ובחיפה.

אני שואל אותך. בכוונה אני רוצה למקד. עכו וחיפה, הערבים שחיים איתנו, אני מאמין שהם רוצים בשלום, אני מאמין. יש כאלה עשבים שוטים פה ושם, ראינו את זה לאורך השנים האחרונות. אבל אני רוצה לשאול אותך, האם אחרי המצגת הזאת וחומרי הלימוד שנמצאים ברשות הפלסטינית, אפשר יהיה לעשות שלום?

כמובן שלא. קודם כול, זה לא חינוך, זאת אינדוקטרינציה.

יפה. לכן אני רוצה לומר לך, גם אם יש אילו שהן בעיות אצלנו בחברה, זה עדיין לא מגיע לקצה קצהו של מה שקורה בצד השני.

ברור, אין על זה ויכוח.

זהו, פשוט שנבין את זה. ממש משפט אחרון כי אני רוצה לתת פה לכולם, אנחנו צריכים לסיים ב-13:30.

מכיוון שאני מסכימה איתך שאין ישראלי שלא רוצה שלום, אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת אחריות על החלק שלנו בלהכשיר את הלבבות לשוחח על זה, לדבר על זה, לעשות את זה.

תודה רבה.

שמי ספי דונר ואני מעמותה שנקראת סיפור-חכאיה ואני גם מהמקימים של קואליציית ארגוני החינוך לשלום. מילה על סיפור-חיכאיה, חיכאיה זה סיפור בערבית, כלומר, שני סיפורים, שני נרטיבים. ואנחנו בפירוש בעניין הדו-נרטיבי ובניין של שינויים במערכות החינוך בשני הצדדים, ואנחנו מתחברים מצוין לדברים שאמרת, כמה חשוב שיהיו שינויים גם במערכת החינוך בצד השני. לשלום צריך שניים, אין ספק. אני כרגע מתמקד בצד הישראלי כי פה יש לנו יכולת יותר גדולה להשפיע.

יש לי בקשה. אני באמת לא רוצה להרחיב על הצד הישראלי. למרות מה שאמרתי ואיך התחלתי וכך הלאה, כי עומד לפנינו מצב שהוא אנומלי, מה שקורה ברשות הפלסטינית, מה שקורה בעולם. הצד הישראלי, אני חייב לומר, יש לו כוונות טובות. יש דברים שחסרים, נטפל בהם. אבל אחרי מה שראינו פה, את הסרטון, אני לא רוצה לדבר על הצד הישראלי כרגע. אם מישהו אחר רוצה לדבר, בבקשה. מה הצד הישראלי? הצגתי קודם את החטופים, אמרתי את זה לעטאונה קודם, אי אפשר להשוות בין רוצחים שהשתחררו בכלא לבין החטופים שהשתחררו מהגיהנום, אי אפשר להשוות.

אוקיי, אני בכל זאת אשאל שאלה. יום ירושלים לפני שבעה חודשים.

תודה רבה, אני לא רוצה יותר להמשיך, וסליחה.

ברהן מלדה, נציג משרד העלייה והקליטה. אחרי המצגת פשוט אי אפשר לדבר וזה מאוד זועק לשמיים. אנחנו יכולים לדבר על עצמנו, אבל זה ישאר רק בינינו.

לא, אני גם לא חושב שאנחנו צריכים להלקות את עצמנו כל הזמן.

לא מהמקום הזה, אבל אין מה להוסיף אחרי המצגת.

תודה רבה. בבקשה, ממש בקצרה, אני מראש מתנצל.

הכול בסדר, אדוני יושב ראש הוועדה. קרולין הנריקס ממשרד התפוצות. המצגת שראינו כמובן גם מוכרת לנו, זה מאוד דומה לממצאים שאנחנו מצאנו במחקר שלנו שפרסמנו בקיץ שעבר וחידשנו בספטמבר. אני רק אדגיש כמובן שכל פעולה ברמה המדינית, גם בהובלת השר, אנחנו מעלים את הנושאים האלו והשר מקדם בדיוק את הדרישות לבנות הברית שלנו ברחבי העולם, הקמת מנגנון פיקוח על ספרי לימוד אצל הרשות הפלסטינית וגם עניין של התקציב וכמובן של מימון. אני חושבת שחלק מתשומת הלב המדינית כבר נמצאת בפועל בהובלת השר. תודה.

תודה רבה.

אני לא הבנתי מול מי אתם פועלים.

בנות ברית של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית.

שהם יפקחו על התכנים ברשות?

מי שמממן חלק גדול מהרשות הפלסטינית וכולל החינוך ברשות הפלסטינית אלה האירופאים, זאת ארצות הברית, זה המנגנון. ולכן חלק מהשיח המדיני של מדינת ישראל מופנה לאנשים שמעבירים את הכסף כדי להוציא לאור את ספרי הלימוד. מי שמשלם על זה גם יכול לדרוש בצורה יותר עוצמתית לשנות את התכנים. וגם יש החלטה של האיחוד האירופי משנה שעברה שהם אמרו שהם גם ראו בבדיקות שלהם שיש חינוך להסתה ואלימות והם דרשו מהרשות הפלסטינית לשנות את זה מיד, זה כמובן לא קרה.

תמי ברנע: משרד החוץ אותי הוא שיגיעו, נציגה מהלשכה משפטית, אבל לא הגיעו.

אני רוצה לסכם. קודם כול, אני חושב שמשרד החוץ, למרות שדיברתי עם שרן, אמרה שתעשה מאמץ להגיע.

המכללה למנהל, היא ראש החוג לחינוך.

אוקיי, בבקשה, בואו נשמע אותה.

שלום, ד"ר אירית הרבון. אבל לאור הבקשה שלך לא להתייחס לצד הישראלי אני לא בטוחה שיש לי עוד מה להוסיף.

לא, אני לא אמרתי לא להתייחס. אני רוצה שתביני, שמעתי פה לפחות שלושה-ארבעה אנשים מהצד הישראלי, כולל חבר כנסת, אבל אני חושב שהבעיה היא לא אצלנו. יש דברים לתקן אצלנו, אני גם אמרתי מה צריך לעשות, אבל אני חושב שהבעיה היא בצד השני, לא בגלל שאני תמיד מאשים את הצד השני, אבל אסור לנו להתעלם מההסתה, מהשנאה, מספרי הלימוד, וזה בדיוק מה שאני אומר. אני לא רוצה לשמוע יותר כרגע, בישיבה הזאת, כי שמעתי מספיק בנושא הישראלי.

אני בהחלט מבינה, אני רק אומרת שאני הגעתי על תקן של חוקרת בתחום החינוך והדמוקרטיה וזה מה שאני יכולה להוסיף ולכן אני מניחה שכרגע - - -

אנחנו מספיק דמוקרטיים, את האמת. לא שאני אומר שזה מספיק, אבל יש לנו דמוקרטיה במדינה שלנו שהיא באמת דמוקרטיה אמיתית. אם נמצאים פה חברי כנסת מכל המגזרים, מכל זה, ואומרים כל מה שיש להם בלב, במקום אחר לא הייתי צריך להגיד מה היו עושים.

בסדר, זו לא הנקודה. אנחנו צריכים להסתכל על מדיניות החינוך ולראות מה החסמים ליישם את המדיניות של חיים משותפים ושלום בר קיימא.

מאה אחוז. יש לי בקשה אלייך כי אני רוצה לסיים, אני מתנצל. אם יש אילו שהם דברים שאת רוצה להעביר לנו, אני מאוד אשמח שתעבירי לנו, לוועדה, קחי את המייל וכך הלאה ואני אשמח לקרוא ואם צריך לעקוב, ברצון. תודה רבה לך.

קודם כול, אני באמת רוצה לסיים ואמרתי בפתיחה הרבה מאוד דברים, אבל בסיום שלי, אחרי שראינו גם את הסרט המזעזע, אני רוצה לומר שאסור לנו בשום פנים ואופן כעם יהודי, כישראלי, להתעלם מהרשע וההסתה של הרשות הפלסטינית שהם מצד אחד שכנים שלנו וביהדות גם דברי חז"ל אומרים, טוב שכן טוב מאח רחוק, הייתי רוצה לראות באמת שכנים טובים.

אבל אסור לנו להתעלם מזה, אסור לנו להיות תמימים. שנבין, אחרי 7 באוקטובר נכנסו לפה עשרות אלפי עזתים למדינת ישראל כדי לעבוד פה מתוך רצון שיהיה טוב לשכנים שלנו, כי זו הייתה הקונספציה, שהכלכלה תהיה בסדר, שהם יתפרנסו, אבל מה? לא לקחנו בחשבון את החינוך, ואת זה כנראה פספסנו. ואם אנחנו נמשיך לפספס את החינוך, כל מה שלא נעשה, ואיך אמרת, פירוז, וכל מה שיהיה, זה לא יעזור, החומות האלה הן לא חומות לשלום, הם פשוט חומות להמשך הרוע.

ולכן אני חושב שרק באמצעות החינוך, ואין לי בעיה לקבל שינויים גם במערכת החינוך הישראלית, אני אומר את זה, לא מתבייש לומר את זה. אבל לאור מה שראינו פה, יש פה בעיה אמיתית, יש פה תהום בין מה שקורה במערכת החינוך שלנו לבין הצד השני. ולכן יש צורך דחוף לטפל בכל הנושא של ההסתה, של הרוע, של השמדת מדינת ישראל, של השמדת יהודי באשר הוא, רצח יהודי באשר הוא, ואסור לנו להמשיך עם התמימות שלנו. צריך לטפל בזה בכל האמצעים, מתוך ראייה לקדם גם שלום במזרח התיכון.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:36.