פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 349
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ד בטבת התשפ"ה (14 בינואר 2025), שעה 13:23

תכנית לחיזוק הלכידות החברתית במערכת החינוך, במסגרת "מחליפים מילה" – יוזמות הנשיא למחר ישראלי משותף

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
אביחי אברהם בוארון – מ"מ היו"ר

שירה כהן - עו"ד, ממונה על הייעוץ המשפטי למנהל, בית הנשיא

סיגל קנוטופסקי - ראשת מערך האסטרטגיה של נשיא המדינה, בית הנשיא

רחלי פסו - מנהלת בית ספר נווה מנחם, באר שבע, משרד החינוך

חני חנה חיימוב - מנהלת מרכז פסג"ה ירושלים, משרד החינוך

חמאד אלקרנאוי - מנהל בית ספר אל חמיס ברהט, משרד החינוך

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אסנת אייל - מנהלת אגף החינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

רוני קמאי - יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית

רועי כהן - מנהל שותפויות וקשרי שלטון בנתיבי אודי

שירה גוניק - חניכה בגרעיני נתיבי אודי

רווית אקשטין - מובילת חינוך, אימהות בחזית החינוך

מיכל אברהם - עו"ס, בונות אלטרנטיבה

אתי בן סעדון - יו"ר צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית

רונית כהן גלוזברג - מנהלת פיתוח שותפויות, כנפי דרור

לידור דהן - לוחם בצה"ל ומנכ"ל ארגון "חיים על הקצה" - למען ילדים שעוברים חרמות

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תכנית לחיזוק הלכידות החברתית במערכת החינוך, במסגרת "מחליפים מילה" – יוזמות הנשיא למחר ישראלי משותף

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט י"ד בשבט תשפ"ה, 14 בינואר 2025. הנושא: תוכנית לחיזוק הלכידות החברתית במערכת החינוך במסגרת "מחליפים מילה" – יוזמות הנשיא למחר ישראלי משותף.

אינה, אני מבין שאת מציגה לנו? בבקשה, סמנכ"לית משרד החינוך.

תודה רבה חה"כ טייב ותודה על ההזדמנות להציג משהו שהוא באמת קרן אור בימים האלו. אנחנו, יחד עם בית הנשיא והמנהלים שנמצאים פה וגם יש לנו פה את מועצת התלמידים, חברנו ביחד להציג גם תפיסה של משרד החינוך על כל הנושא של לכידות חברתית וגם להתעמק בתוכנית של מחליפים מילה, שהיא תוכנית משותפת לבית הנשיא ולנו, שהיא מתמקדת בתפקיד המאוד מרכזי של המנהלים בנושא של לכידות וחוסן בחברה הישראלית.

ברשותך, סיגל מבית הנשיא תפתח ותסביר קצת על התפיסה הכוללת של "מחליפים מילה" בבית הנשיא ואחר כך אנחנו נרד יותר לפרטים. אז סיגל, בבקשה.

בבקשה סיגל.

(הצגת מצגת)


תודה אינה, שלום חברי הכנסת, לכולם. אני שמחה להציג פה, להיות שותפים בבית הנשיא לקרן האור הזאת שאינה הזכירה. אבל אי אפשר בימים האלה, בארץ שלנו, ביום יום שפוגש אותנו, להתחיל בדברים הרגילים מבלי להזכיר את חמשת החיילים שנהרגו אתמול ברצועת עזה. ולהשתתף באבל המשפחות ולשלוח מפה את תנחומנו למשפחות היקרות. ושבעזרת השם, תפילה ותקווה שכל החיילים והחיילות שלנו יחזרו בשלום.

היום אנחנו כמובן ביום גורלי מאוד ומקווים ומתפללים שכל החטופים והחטופות יהיו איתנו במהרה, אמן.

זה לא סוד שאנחנו בשנה האחרונה מתמודדים עם אחת התקופות המורכבות במדינת ישראל ובחברה הישראלית והכאב, כמו שאמרתי, הוא ברמה היום יומית וקשה מנשוא. ולא רק זו, זאת תקופה שבה גם השיח הציבורי מאופיין בפילוג, במחנאות, שכל אחד מאתנו מחזיק בדעה שלו. והיכולת המוגבלת שלנו לראות את המורכבות ואנחנו טבועים עמוק מאוד כל אחד מאתנו בתיבת התהודה שלו. וכמעט אני אגיד שכחנו איך להתווכח ולהישאר ביחד אחרי הוויכוח.

אני לא יודעת אם ראיתם, פורסם הבוקר סקר בחדשות הבוקר, שמראה על ירידה של 42% בתחושת האחדות בשנה הזאת. זה מטורף, 42%. והמציאות הזאת מתרחשת בכל המעגלים הציבוריים, כל אחד ואחד, גם השותפים שיושבים פה, גם ברמה האישית אנחנו מרגישים את זה וגם ברמה המקצועית שלנו. היא לא פוסחת על שום ציבור ומרחב והיא מחלחלת גם למערכות החינוך ולדור הצעיר שלנו.

אנחנו בבית הנשיא מאמינים אמונה מאוד גדולה שאם נרצה לשנות את המצב הזה ואנחנו רוצים בבואנו לדבר על המחר הישראלי המשותף, המאחד, המתוקן, אז המקום להתחיל בו זה הדור הצעיר ומערכות החינוך כסביבת הגידול של הדור הזה.

הנשיא הרצוג ובית הנשיא מחובר מאוד ורואה ערך גדול וחשיבות מאוד גדולה לבני הנוער והדור הצעיר ומערכות החינוך כסביבת הגידול, כמו שאמרתי, דור המנהיגות הבא, כליבת העתיד הישראלי. ולכן אנחנו משקיעים לא מעט. לא בכדי הנשיא הרצוג בתחילת הקדנציה פתח את החזון או השיק את החזון בכנס של מחנכים ואנשי חינוך.

כמו כן, אנחנו בבית הנשיא לא מעט, וחלק נכבד מאוד של הפעילות שלנו נוגע לדור הצעיר זה ומערכות החינוך בפן הפורמלי והבלתי פורמלי מתוך ראיית החשיבות הזאת.

ברשותכם בשני משפטים מה זה תפיסת "מחליפים מילה" בבית הנשיא. "מחליפים מילה" זה כפל משמעות. מצד אחד אנחנו מחליפים מילים, מחליפים מילה בינינו וגם מחליפים מילה, משנים את השיח, את הטרמינולוגיה שבה אנחנו משתמשים. אז "מחליפים מילה" היא יוזמות הנשיא למחר ישראלי משותף. היא תרגום חזון הנשיא הרצוג למסגרת פעולה אסטרטגית ענפה, משמעותית, רחבת היקף בחברה הישראלית שמניעה מהלכים משותפים עם שותפים מגוונים ורחבים. חלקם הגדול, אם לא רובם, יושבים פה בחדר הזה וזה ממש משמח לראות את זה.

שותפות והנעה של מהלכים כאלה ליציאה מתוך המשבר והשסע העמוק הזה שאנחנו נמצאים בו היום לתהליך של תיקון, לתהליך של בנייה, של לכידות, בנייה של תקווה וחוסן כחברה. וכל זה בדגש על המילה שותפות וביחד. אי אפשר לדבר על הפרק הישראלי הבא ועל העתיד, אם יורשה לי, בלי לשים דגש ולחשוב שנעשה את זה לא ביחד. זה ברמה הזאת.

עוד שני משפטים על איך אנחנו עושים את זה, איך זה מתבצע בבית הנשיא. אחד, אנחנו למעשה באמצעות מימוש ומינוף יכולות ותשתיות ונכסי הבית, בית הנשיא, בשבתו כבית בעם. לדוגמה באמצעות מרחב לבניית הסכמות שיש לנו בבית הנשיא, שמביא ומאגד סביבו מנהיגים מהחברה הישראלית, מגוונים, ממש בכל מובן של גיוון שאפשר לחשוב עליו. מגיעים לתוכניות של העשרות ויוצאים כשהם בעצם עם רעיונות להטמיע את זה במעגלים שלהם. כך שיש לזה אדוות השפעה רחבות יותר.

מרכז המבקרים, שמגיעים אליו אלפי מבקרים מכל החברה הישראלית בכל חודש. כך שאנחנו מתאימים את כל מערכי השיעור שלנו וההדרכות והמתודולוגיה לכל קבוצה וקבוצה. וכל זה, שוב, לבניית תהליך בניית הפרק הישראלי הבא, כמו שאמרתי. לעשות את זה הלכה למעשה עם שותפים בשטח. כמו גם עם השותפויות האסטרטגיות שאנחנו מובילים בבית הנשיא. שותפויות עומק עם גופים וארגונים, כדוגמה החברה למתנ"סים מעל"ה ושותפויות עומק. כמובן כמו הדוגמה היום שאנחנו נציג כאן, עם משרד החינוך, ארגוני הנוער, תנועות הנוער, כוחות הביטחון והאכיפה.

יש עוד הרבה ואני לא אלאה אתכם. בכל השותפויות האלה, עם כל השותפים האלה, בכל הארץ, בית הנשיא הוא כרוח גבית וצידית לכל המהלכים האלה. הארגונים יודעים מה לעשות. הם הכי טובים להוציא לפועל, איך לעשות ומה לעשות. אנחנו בבית הנשיא מזהים את המקומות האלה, את התנועות האלה, ואנחנו מסייעים לממש אותם כדי לבנות את הפרק הישראלי הבא, כמו שאמרתי. כך שמבחינתנו שיתוף הפעולה הזה והדוגמה הזאת שמחליפים מילה בחינוך ושיתוף הפעולה שלנו עם משרד החינוך, אנחנו רואים בו ערך מאוד גדול, מוקירים ומעריכים מאחר והוא מתכתב לגמרי ובהלימה עם החזון והאסטרטגיה של בית הנשיא.

בכלל אני אגיד שאנחנו ממש מוקירים גם את משרד החינוך. אגב, זו תוכנית שהושקה בבית הנשיא לפני מספר שבועות בנוכחות שר החינוך. אנחנו רואים בה ערך ומוקירים אותה מאחר ובשנה כל כך מאתגרת, כמו שציינתי, שמשרד החינוך רואה בסוגייה כזאת של לכידות, לא כפריבילגיה, אלא כצורך אמיתי, ושם את זה בסדר העדיפות שלו, אנחנו רואים בזה ממש ערך מאוד גדול ומוקירים את זה.

לכן גם המשאבים של בית הנשיא וההחלטה שלנו להיות שותפים לתוכנית כזאת. למעשה התוכנית הזאת, אינה תרחיב עליה, אבל בגדול היא אינקובטור לאנשי חינוך ולצוותי חינוך להוביל מהלכים להשפיע, כמו שאמרתי, באדוות השפעה במערכות שלהם. אנשי חינוך שמגיעים, מבחינתנו לראות את צוותי החינוך האלה שמגיעים ועוברים תהליך גם אישי, גם מקצועי, אבל מתוך זה הם למדים איך לעשות לכידות טוב יותר, איך לעשות את הסביבה שלנו טובה יותר. איך לבנות את הפרק הישראלי הבא בצורה טובה ומותאמת לתקופה שלנו היום. זה ערך מאוד גדול כשבונים את אחת המיומנויות החשובות, היכולת לבנות חיים משותפים מתוך המקום שמכיר בשוני ולא רק במה אנחנו לא מסכימים.

אני רק אסיים בלהגיד שמבחינתנו, אני אסיים במה שפתחתי. אני אגיד שאנחנו רואים ערך מאוד גדול בדור העתיד שלנו, בילדים שלנו כדור העתיד. לא רק דור העתיד, למעשה הם גם ההווה והיכולת שלנו לנהל שיח מקרב, משפיע הוא העתיד של כולנו. לא רק של דור הילדים שלנו, הוא גם העתיד של כולנו ולכן אנחנו רואים בזה ערך מאוד גדול ביצירת הסיפור הישראלי המשותף והמאוחד. כך שאנחנו מברכים על השותפות הזאת.

אני רוצה להודות למשרד החינוך, שר החינוך, אינה והצוות שלה שמובילים את זה ביד רמה, במקצועיות מאוד גבוהה ואנחנו שמחים להיות שותפים לכך.

תודה סיגל.

אינה, ברשותך, לפני זה, כי יבואו להחליף אותי באמצע ואני אחזור יותר מאוחר. אני רק רוצה לומר בנימה אישית, אני חושב קודם כל שזו יוזמה ברוכה, גם של משרד החינוך, בית הנשיא, מועצת התלמידים. מתגלה פעם אחר פעם שהיוזמות הטובות והברוכות מתחילות - - -

במשותף.

מהם. אם זה בחרמות ועכשיו גם בנושא הזה של "מחליפים מילה".

אני חושב בנימה אישית שבסוף, אני פונה לכלל חבריי בבית הזה, מונחת על הכתפיים שלנו אחריות גדולה מאוד. אחריות, ובסוף אנחנו צריכים להוות דוגמה אישית. לכן אני קורא לכלל חבריי בבית הזה לאמץ את היוזמה הזאת של "מחליפים מילה" ולעבור מקיטוב עמוק הקיים בעיקר בבניין הזה, אבל הוא משפיע על כלל החברה הישראלית על כל גווניה, על כל הפסיפס הרחב של החברה הישראלית. לכידות אמיתית, אמון, תקווה.

בסוף גדול המאחד על המפריד. מחלוקות יהיו תמיד, אתגרים יהיו תמיד. אבל אנחנו ודאי צריכים להוות דוגמה לדור הבא והיא יוזמה ברוכה. אני חושב שטוב יעשו במשרד החינוך ובבית הנשיא אם יזמינו גם חברי כנסת שייקחו חלק אינטגרלי מהתוכנית הזאת. גם בבית הנשיא, סיורים, ישתתפו ואחר כך יביאו את זה כמובן גם פה, גם בוועדות, גם במליאה.

אנחנו נזמין אתכם. תודה רבה על הדברים האלה, ממש.

בבקשה אינה.

(הצגת מצגת)

אז באמת אנחנו יושבים פה, גם אתמול היו פה ילדים, זה היה מרנין לראות פה. וזה באמת, ראינו שכדי שחברה תקום משבר החינוך הוא מאוד מרכזי. ויחד עם בית הנשיא באמת אנחנו רוצים להראות את הפרק הבא, ליצור את הפרק הבא. כמו שאמרת, חה"כ טייב, ממקום טוב יותר, פחות מתלהם. אנחנו גם רואים שהמחלוקות, יושבים פה מנהלי בתי הספר, הן לא כאלה גדולות. ואפשר בדרכי נועם ועל ידי מתן דוגמה לתת באמת דרך אחרת והחינוך הוא באמת המרכזי בתהליך הזה.

אז אם קצת נסתכל על התוכנית, על המטרות שלה, אז יש לנו ארבע מטרות לתוכנית הזאת: אחת זה לחזק את המרקם המשותף בחברה הישראלית, כשאנחנו מבינים את כל הגוונים שבה. הדבר השני בעת הזאת, והוא מאוד חשוב, להשיב את הרוח והתקווה. גם הסיפורים שראינו אתמול וגם מה שאנחנו עושים עכשיו נותנים רוח ותקווה למחר טוב יותר וגם למנהלים שמובילים את התוכנית הזאת יכולת להשתמש בכלים שיאפשרו להם את התהליך הזה. לבנות ביחד את הפרק הבא. ביחד זה על ידי המנהלים והקהילות שלהם וכמובן עם בית הנשיא ומשרד החינוך. לחזק את השלום, את החוסן החברתי והערבות ההדדית דרך חינוך, כי ראינו שהחינוך הוא בעל יכולת השפעה מאוד גדולה על תהליכים מהסוג הזה.

אז בואו נתמקד קצת בתוכנית. במשרד החינוך יצאנו השנה עם תפיסה שחינוך הוא בונה חברה. כך גם נקראת התוכנית האסטרטגית של משרד החינוך. חינוך בונה חברה. לא סתם בחרנו במשפט המתכלל הזה. יש לנו שלוש מטרות מרכזיות שכמשרד חינוך בוודאי מצופה מאתנו שנתייחס אליהן: כמובן חיזוק ופיתוח ההון האנושי, המורים, המנהלים, הגננות, הרכזים, מדריכים. כל מי שבא במגע עם התלמידים.

כמובן הלמידה. למידה שתהיה רלוונטית, מבוססת ידע, מיומנויות וערכים. אבל המטרה השלישית שלנו היא חיזוק הלכידות החברתית, מתוך הבנה שזה בסיס לחיים בישראל, כשאנחנו מבינים את האחריות והשותפות של מערכת החינוך בתיקון החברתי. לכן בין היעדים של המטרה הזאת זה חינוך לשייכות, לזהות, לאחריות החברתית. גם בתוך בית הספר וגם בתוך הקהילה ובהובלת מנהלי בית הספר.

בהתחלה כשחשבנו איך תיראה התוכנית הזאת רצינו לראות מיהם סוכני השינוי המרכזיים שלנו. ראינו שמנהלי בית הספר, כאשר יש לך מנהל בית ספר שהוא minded לזה, שהוא יכול לסחוף אחריו את הקהילה, את המורים, את ההורים, את התלמידים – אנחנו יכולים איתם באמת להגיע להישגים נפלאים. הם דמויות המפתח לשינוי מערכתי ולכן בחרנו להתמקד בהם בתוכנית הזאת.

אבל לפני כן, התוכנית הזאת היא חלק מתוכנית רחבה של משרד החינוך בנושא לכידות חברתית בכל שלבי הגיל. אנחנו מתחילים באמת על כל הרצף. בקצרה אני ככה אסקור, ויש פה קישורים, אחר כך בוודאי הוועדה תעלה את זה לאתר. אבל כמובן שיש חוזר מנכ"ל כללי בנושא חיים בשותפות לכלל המערכת. בתוך הגפ"ן שזה תוכניות תוספתיות, אפשרנו תוכניות ללכידות חברתית וחיים ביחד בחברה הישראלית בסל משותף. ימי לוח שעוסקים בכך כמו יום הסובלנות ויום האחדות. יש לנו ערכות למידה במרחב הפדגוגי. ממש מורה מנהל, כל מי שרוצה יכול להיכנס ולפתוח את הערכות האלו ולהשתמש בזה במקום שבו הוא נמצא. וכמובן תוכניות לימודיות בשלל מקומות, השל"ח וכמובן הבלתי פורמלי כמו תנועות הנוער, שנות שירות, שגם עוסקים בזה.

אם אני אציץ יותר לכל גיל וגיל, אני אתן דוגמה. בגיל הרך כבר יש לנו תוכניות שמקדמות את הקשר שבין הצוות החינוכי להורי הגן, שיח מכבד. יש ממש תוכניות שמתעסקות בלהכיר את השונה, להכיר את האחר. מזוודה שעוברת בגן ממקום למקום ומספרת את הסיפור של המשפחות, יותר בתוך הקהילה הפנימית.

כשאנחנו עולים לגיל היסודי אז אנחנו רואים הרבה מאוד תוכניות שקשורות ללכידות חברתית החל ממפתח הלב, שזו תוכנית אורך. יש לנו פסקול שזו תוכנית חברתית ערכית, גם פתיחת היום וגם סגירת יום. וכמובן תוכנית שנקראת אנשים טובים שקצת אולי רוני תספר איך הם הרחיבו את זה בנושא של ערכי הנתינה והערבות ההדדית.

בעל יסודי יש לנו כמובן תוכניות כמו השראה לנתינה ומקום לכולנו, שזו סדנה לחדרי מורים וסרטונים וסדנאות. פה ממש נתתי על קצה המזלג.

עכשיו נתמקד בתוך התוכנית "מחליפים מילה". קצת על התוכנית: אנחנו אמרנו, חה"כ בוארון, שזו לא יכולה להיות תוכנית לשנה. יש לנו פה לעשות שינוי ומראש החלטנו שהתוכנית תהיה בין ארבע לחמש שנים, כשאנחנו מתחילים השנה, בגלל המלחמה, עם 35 מנהלים. אבל החזון שלנו שיהיו 500 מנהלים, שזה באמת הרבה מנהלים שיכולים להשפיע, כי כל מנהל כזה, תכף תראו איך התוכנית תיראה, כל מנהל כזה יוכל לחו"ל שינוי בקהילות אחרות או בקהילה לידו.

בחרנו, הייתה בחירה. באמת בחרנו מנהלים דרך המחוזות ואחר כך בוועדה במטה, מנהלים שראינו שהם בעלי חזון, שכבר יש להם רעיון מה הם רוצים לעשות שיהיה קצת אחרת, קצת שונה. יש להם מוטיבציה והם רוצים לחולל את השינוי שאנחנו מדברים עליו בשיח הציבורי דרך הקהילות שהם מנהלים אותם.

אחת, למידה של פרקטיקות. ממש לתת להם פרקטיקה. אחר כך בסוף התוכנית כל מנהל יצטרך לצאת עם מיזם, מה הוא באמת הולך לעשות. אנחנו לא אומרים לו, לא בית הנשיא ולא משרד החינוך, לא באים ואומרים לו זו התוכנית. לא. אתם תבנו את התוכנית שמתאימה לכם. אנחנו נעזור לכם, כמובן, להוציא אותה מן הכוח אל הפועל, אבל זו התוכנית. לפתח מיזמים ייחודיים שמתאימים למנהל, שמתאימים לקהילה שלו, למקום שבו הוא חי, כדי לקדם את הלכידות החברתית בחברה הישראלית.

אחר כך, אחרי שנה של הכשרה, שזו השנה הראשונה, אנחנו נכניס את המנהלים האלו לעתודות במערכת החינוך. אנחנו ממש ניצור רשת של מנהלים שגם ידברו ביניהם, כמו שיש רשתות אחרות, ויוכלו לפעול ביחד ליצור רשת של מנהיגים ומנהיגות חזקים למהלכים של הקשבה, של שיח ופעלנות כדי להגביר את הערבות ההדדית בחברה הישראלית.

קצת על המפגשים. אנחנו חילקנו את הקבוצה לשתיים, כדי שהקבוצות תהיינה קבוצות אינטימיות ויוכלו לקבל את המיטב. דרך אגב, הקבוצה הזאת מונה מכל הקשת של החברה הישראלית: יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים, נשים, גברים, חילונים. כל מה שאתם רוצים, אמרנו, הכול יהיה שם, כדי לשים את השיח הזה על השולחן. יש לנו מפגשים של היכרות, אחרי זה שיתוף בקבוצה קטנה. אנחנו שואלים פה שאלות איך חשוב שבית הספר שלכם יתרום לעניין אותו אליו נבחרתם. המפגש החמישי הוא כבר המפגש של לקראת גיבוש פרויקטים במוסדות החינוך, ובעיניי זה מה שמרגש. הגדרת יעדים, תוכנית ראשונית, ושם אנחנו גם נסייע למנהלים לתת את המיזם שלהם.

כבר התחילו ביקורים עדתיים. זה לא היה חלק מהתוכנית, אני חייבת להגיד. פתאום ראינו, חשבנו שזה יקרה יותר מאוחר וכבר התחילו, עוד לפני שאנחנו חשבנו שזה יקרה כל כך מהר. אנחנו רואים פה מפגש של צוות חינוך מרהט עם מנהלת בבאר שבע, תכף הם ידברו כאן. ואני בוחרת לציין את ההצגה הזאת, ואתם רואים שאני מדברת באמת בהתרגשות על התוכנית הזאת. כי מבחינתנו בחרנו את השיר של מאיר אריאל "כל הצבעים עוד יזהירו לכל הצדדים בעולם. לראות את כולם. וכל הצדדים עוד יכירו בגוונים השונים את עצמם". אני חושבת שהשיר הזה משקף את הרוח של מה שאנחנו רוצים להביא דרך משרד החינוך, דרך בית הנשיא, דרך המנהלים המדהימים. מנהלים ומנהלות שנמצאים כאן.

יש פה קצת תמונות ממפגש ההשקה שעשינו בבית הנשיא. כפי שאתם רואים, אלה המנהלים שנבחרו לתוכנית. בית הנשיא ושר החינוך שבירכו על התוכנית הזאת והם שותפים, באמת פרטנרים נהדרים למסע הזה.

ברשותך, אם נוכל לעבור למנהלים ואחר כך לנוער. יושבים פה גם הורים, אנחנו נשמח מאוד. ותודה על ההזדמנות להציג.

(היו"ר אביחי אברהם בוארון)

תודה לכם, תודה אינה. מי פה מהמנהלים?

יש לנו את רחלי, שהיא מנהלת מבאר שבע. יש לנו את חני, מנהלת פסג"ה בעיר ירושלים ויש לנו את חמאד מבית ספר אל חמיס ברהט.

אנחנו רוצים לשמוע קודם את המנהלים או קודם נשמע את הנוער? מה את אומרת?

נלך על הנוער.

רוני, קדימה בבקשה. אבל יש לנו עוד 12 דקות לדיון הזה.

אבל כן נשמח, המנהלים הגיעו מכל המקומות.

אז רוני, בקצרה. בסדר?

רוני, סומכת עלייך.

אני מדברת מהר. אני רוני, אני יושבת-ראש מועצת תלמידים והנוער הארצית. אתחיל בלהודות. "מחליפים מילה בקהילה" זאת הזדמנות מדהימה, תקדימית, שבאמת לא נראתה כמוה לפני כן. של בני נוער שבאים ואומרים מפריע לי המצב, מפריע לי חוסר המפגשים. מפריע לי שאני לא מכיר צדדים בחברה הישראלית ואני רוצה להקים יוזמה, אני רוצה לעשות עם זה משהו.

וזאת פלטפורמה מצוינת שעובדת טוב. אשתף שכבר היו במשך השנה האחרונה המון אירועים ומפגשים בבית הנשיא שהגיעו יוזמות מרחבי הארץ שלוקחים חלק בשנה הראשונה של הפרויקט. ושומעים על בני נוער שבזכות התמיכה והגב שהם קיבלו הצליחו לשנות את השיח אצלם בקהילה. והלוואי וזה רק יתרחב.

אתחיל בלשתף בפרויקט שאנחנו עשינו, המועצה, במסגרת "מחליפים מילה בקהילה", שנקרא שבוע אהבת חינם, ואהבת לרעך כמוך, גם אם הוא לא כמוך. אנחנו בעצם באנו ממקום של היום המצב בעם, למרות המלחמה, המרחק חוזר, הקללות חוזרות, השיח האלים והמפלג שוב פעם נמצא גם בתוך בתי הספר. ואנחנו כמנהיגות הנוער לא רוצים לתת לזה יד. ולא רק שלא רוצים לתת לזה יד, אנחנו רוצים להילחם בזה ולמגר את התופעה.

החלטנו להכריז על שבוע אהבת חינם. כל כך תמים, כל כך טהור. כל כך מה שבעינינו העם שלנו צריך. לבוא ולהבין שאנחנו צריכים לשנות טיפה את השיח, לעשות מעשה טוב אחד יותר בכל יום כדי שהחברה הישראלית תוכל להשתקם ותוכל להגיע למציאות אליה אנחנו באמת רוצים לשאוף, ברגע שהמלחמה תיגמר. גם עכשיו, כדי שהחטופים שלנו יוכלו לחזור למדינה טובה יותר. למדינה שבה הנוער, דור העתיד, דור ההווה, קורא לחברה טובה יותר.

במסגרת השבוע עשרות חברי כנסת ומשפיענים ומקבלי החלטות באו וקראו לחברה הישראלית להחליף מילה בקהילה. להגיד מחמאה, להגיד תודה למישהו שהם בדרך כלל לא מסתדרים איתו. ממש יצרנו טרנד של תעביר את זה הלאה. והבנה שמספיק שאם אני אעשה משהו טוב ואחייך לבן אדם אחד והוא יחייך לעוד בן אדם אנחנו נגיע לכל החברה הישראלית.

נגיד שבזכות החברה למתנ"סים נצבעו בנייני העיריות בוורוד והיו עשרות התנדבויות. אני אגיד שהשינוי באמת יבוא מהחינוך. זה תחום שאם לא יהיו מפגשים כבר מגילאי יסודי אז אנחנו לא נוכל לשנות את הסטיגמות. כי היום, כשאני כבר תלמידת כיתה י"ב אני כבר מקובעת, רוב הדעות שלי כבר נלקחו. בפעם הבאה שאני אפגוש אנשים בלי המועצות יהיה בצבא. ואני כבר באה עם איזה שהוא סל ערכים שרכשתי במערכת החינוך ב-12 שנות לימוד. ברגע שהמפגשים האלה והתוכניות האלה יתחילו כבר בגילאי יסודי, כבר בגנים, כבר בכיתות א', ליצור כל מיני מפגשים ושיעורי לימוד יחד עם תלמידים מבתי ספר בערים קרובות שלומדים את אותו מקצוע – אנחנו באמת יכולים לשנות את ערכי החברה הישראלית.

תודה רוני, תודה רבה. רחל פסו מבאר שבע. בבקשה.

האמת רוני, אחרי שדיברת באופן מעורר השראה, קטונתי. את מקסימה, את נהדרת. ותודה, אני אומרת לך את זה בהתרגשות רבה, שיש כמוך ורבים כמוך, בחברה הישראלית. זה המקום הטוב שלנו.

תודה אינה על הזכות להיות פה, זה לא מובן מאליו. תודה לכל החברים, חה"כ בוארון, בית הנשיא. אני אציג את עצמי בקצרה, כי אני רוצה גם לתת לחברים שלי לדבר. שמי רחלי, אני מנהלת בית ספר נווה מנחם על שם מנחם בגין בעיר באר שבע, בית ספר יסודי. נבחרתי לתוכנית. ובמפגש הראשון ידידי היקר מר אלקרנאוי התחלנו כבר לשוחח סביב ה-7 באוקטובר. הבנו שה-7 באוקטובר לא פסח על אף אחד בחברה הישראלית ובסופו של דבר אנחנו חברה אחת.

במפגש הזה יצאנו כבר עם קול קורא לצוותים ולקהילות שלנו. יש לנו קהילות מאוד גדולות. ומר אלקרנאוי ימשיך ויספר על המפגשים שכבר קיימנו, גם בבית הספר שלי, גם בבית הספר שלו, עם ההנהגות העירוניות ועם הפיקוח בכל אחד מבתי הספר. בבקשה.

בבקשה.

צהריים טובים. אני גם כדרכי אוהב לכבד את הנוכחים. אני בהזדמנות זאת רוצה להודות לבית הנשיא, הנשיא הרצוג, ושר החינוך, ועדת החינוך שמארחת אותנו היום.

אני רוצה אולי קצת להאריך בדבריי, שאני מתחילת דרכי, כ-24 שנים בחינוך, בניהול, התחלתי מסע ואני מתפלל מאוד שזה לא יפסק. אני מהיום הראשון שלי בניהול התחלתי את הפעילות של קיר משותף, שזה מאוד זורם לי בדם ובעורקים ומאוד חשוב לי. זה לא התחיל היום. רוני, שאומרת שעוד לא ראינו דבר כזה, זה קיים אצלי שנים על גבי שנים.

התחלנו פעילויות רבות ברחבי הארץ, בתי ספר גם במחוז מרכז, גם במחוז דרום. אפילו העלינו קבוצת תיאטרון משותפת של בית הספר שלי ובית ילדים נווה חנן מקריית גת, שהגיעו עד לרחבי גרמניה ושוויץ, הציגו את החיים המשותפים, הטובים והיפים בארץ. כ-13 פעמים ברחבי גרמניה. וזה מאוד מאוד התפעלו החברים והאורחים שצפו בקבוצת התלמידים.

אני משנה לשנה רציתי שזה יהיה מופץ בארץ ושיהיה מאוד פסיפס רחב ברחבי הארץ. הפעלתי עוד בתי ספר, רציתי שכלל התלמידים שלי שיהיו שותפים. חיברתי בית ספר דקל מאשקלון ואת בית ספר מיבנה, בית ילדים מקריית גת. ובסופו של יום נחמד ויפה גם עם בית ספר נווה מנחם מבאר שבע. שאנחנו מתכוננים לעשות פעילויות נהדרות. חשבתי שכבר נעשה יער שלם בשמות של החטופים וההרוגים, שמאוד כאב לכל הארץ.

ומי שחשב, רק לאחרונה חזרו שניים מרהט, בלב שבור, הרוגים, נרצחו בעזה. ולצערי אני מקווה מאוד שכל החטופים יחזרו חיים כבר ביום ראשון, ממש כמה שיותר מהר.

אני מקווה רק לטוב. אני בהזדמנות הזאת רוצה להזמין את ועדת החינוך לבוא לבקר את הפעילות שלנו ברהט ובבאר שבע בשמחה רבה.

כן, חה"כ טייב הזמין את הוועדה ואנחנו נמצא דרך שהוועדה תבוא לסייר.

זהו, הוא כתב לי את זה בדברי הסיכום. יש לנו שני דוברים שאני רוצה לשמוע: חני חיימוב ורועי כהן. חני, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה על ההזדמנות להיות בתוכנית "מחליפים מילה". תודה לאינה ולבית הנשיא. אני חושבת שהתוכנית הזאת תפסה אותי במקום שב-7 באוקטובר נגמרו לי המילים. נשארתי ללא מילים ואני צריכה להוביל את הצוות שלי. אני צריכה להוביל השתלמויות בית ספריות, אני אחראית על כל תהליכי הפיתוח המקצועי של המורים. ובעצם אין לי את הכוחות לעשות את זה באופן עצמאי לבד.

והמקום הזה של לעצור רגע, להיפגש עם אנשים ששונים מאתנו, בדעות ובמגזרים, זה פשוט לקח אותי למקום אחר. זה קודם כל שיקם את עצמי במקום שאני הייתי. צמחתי משם ומכאן יכולתי ללכת ולהסתכל קדימה איך אני מפתחת תוכניות בתוך מערכת החינוך בתוך העיר ירושלים. השיח הזה עם השונים מאתנו הוא שיח שבו אנחנו עוסקים בנושאים מאוד מורכבים בתוך הקבוצה. ויחד עם זאת, לא מטשטשים ומדברים באופן הכי פתוח, מכיל ומכבד. והדרך שהתוכנית הזאת פועלת עבורנו מהווה מודלינג עבורנו איך לעשות את זה בתוך חדרי מורים, בתוך הצוותים.

אני אגיד שלקחתי את זה למקום של אם לפני המלחמה, ברגע שפרצה המלחמה רוב התוכניות של דו קיום בוטלו אצלנו. נעצר הכול. עכשיו אנחנו במקום של לבנות את הדברים מההתחלה, לשקם. ואנחנו בתהליך של כרגע אם אני מסתכלת מאז התוכנית של "מחליפים מילה" פתחנו 12 קורסים לעובדי ההוראה סביב הנושא הזה של גזענות, לכידות חברתית, הכלה, שיח מכבד. זה התהליך שאנחנו מפתחים עכשיו. לאור התוכנית הזאת יש מוטיבציה הרבה יותר גבוהה. גם קיבלנו את הכלים המתאימים. יש לי את הכוחות ללכת ולהוביל ולהיפגש עם צוותים השונים מאתנו.

הדבר הנוסף הוא ללכת ולהעתיק את התוכנית הזאת עבור צוותים שונים בתוך העיר ירושלים, במקום נטרלי. אנחנו הולכים לכיוון של מגדל דוד, זה תהליך שמתפתח. לקחת מקום מכובד בתוך העיר ירושלים, ששם אנחנו נדבר כל אחד איך הוא רואה את העיר שלו דרך העיניים של היהדות, האסלאם, הנצרות. זה משהו אנחנו כרגע הולכים לפתח את זה בעיר. שהשאיפה שאם כרגע יש לנו 300 עובדי הוראה שנכנסו לתהליכי למידה סביב הנושא של לכידות חברתית, להגביר את זה ולהכפיל את כמות המשתתפים.

תודה אינה. אני חוזרת שוב פעם, כי זה תפס אותי במקום מאוד מאוד רגיש אצלי וזה הוביל אותי לתהליכים חדשים, בצדק. תודה.

תודה רבה חני. אחרון הדוברים רועי כהן, מנהל שותפויות וגשרי שלטון.

סליחה אדוני, אבל עוד נרשמו והדיון התחיל באיחור, אז אני לא מבינה למה אנחנו לא יכולים לקבל זכות דיבור. הוא גם אמר שהוא חוזר, יושב-הראש.

הוא חוזר בשעה 14:00?

הוא אמור לחזור.

אם הוא יחזור, אני לא יודע. אני צריך ללכת להצבעות בוועדת חוקה. אבל אני מקווה שהוא יחזור.

אז אם אפשר, כי הוא אמר שהוא חוזר. וגם הדיון התחיל באיחור רב. תודה.

את צודקת, באתם מרחוק ואתם צריכים. בבקשה רועי.

ברשותך, מספר מילים קצרות אדוני חבר הכנסת. לפני 30 שנה נפל אודי, אודי שלנו, בקרב על מוצב ריחן. אחת מהמזכרות המשמעותיות ביותר של אודי זה סיפור קטן שלו בתוך תנועת הנוער בבני עקיבא פה ברמות. ולאודי מאוד הפריע שבני עקיבא לא נפגשת עם הצופים, לא יודעים לדבר. ובזכות הצוואה המדהימה של אודי החלטנו להקים תוכנית שקוראים לה גרעיני אודי והיא בהשראת היוזמה המדהימה הזאת של משרד החינוך ובית הנשיא. באמת אינה, זה מרגש ברמות העמוקות ביותר.

אחרוג ממנהגי ואגיד שיש פה גם נערה מדהימה, חניכת התוכנית ואני אתן לה את רשות הדיבור.

שלום, ברשות ממלא מקום יושב-ראש הוועדה, שמי שירה גוניק, בת 17, גרה בתקוע ולומדת בתיכון פה בירושלים. שני ההורים שלי דתיים, ביחד, ברוך השם, וגם שלוש אחיותיי הקטנות דתיות. אני לא. בגיל 13 יצאתי בשאלה, יצאתי מהדת. והיה להורים קשה לקבל את זה. היה ניתוק רגשי. והתחלנו להרגיש שאם לא נשנה פה דברים ויתחיל כבוד במשפחה זה יגיע למקומות מאוד לא נעימים.

אני רוצה לספר לכם איך בגרעיני אודי אני ממש מרגישה שייכת. וגם תוך כדי יש נתינה ותרומה למדינה שלנו. הגעתי לגרעינים דרך חברה דתייה שאמרה לי שהיא יודעת שחשוב לי גם המעורבות וגם ההתערבבות של דתיים וחילוניים. הופתעתי לגלות שבגרעינים באמת יש התערבבות, תוך כדי באמת עשייה ונתינה ותרומה. כל חודש אנחנו יוצאים להתנדבויות בשכונות המגורים שלנו ובערים שאנחנו גרים בהם עם הגיל השלישי, בתי חולים, מפונים ועוד.

כשאחותי הגיעה לגיל 15 ממש הכנסתי אותה לקבוצה של הגרעינים גם כן וביום ראשון הלכנו להתנדבות בהדסה, בבית החולים פה. בכניסה פקידת הקבלה שאלה אותנו איך אנחנו קשורות, כי אחותי נראית מאוד דתייה ואני לא. וסיפרנו לה שאנחנו אחיות ואנחנו מתנדבות ביחד. היא ממש הופתעה מזה שאנחנו ככה ביחד למרות השוני.

אני מאמינה שברגע שבתי הספר יתחילו לתמוך יותר וליזום ולדחוף למעורבות חברתית והתנדבויות ביחד זה יביא למקום של כבוד הדדי ושל התערבבות חברתית מעבר לקבוצות חברים שכבר קיימות, למרות הקיבעון של תלמידים. ואני אומרת את זה בתור אחת שהייתה בבתי ספר גם חילוניים וגם דתיים. תודה רבה.

(היו"ר יוסף טייב)

תודה רבה. רוית, בבקשה.

קודם כל, אני רוצה להגיד שמאוד מרגש מה שנאמר כאן והתוכנית המבורכת הזאת. רוני, את מדהימה והעבודה שאתם עושים היא מבורכת. אותך, יושב-הראש, אני רוצה לברך על כך שיצאת בקול ברור להקים ועדת חקירה ממלכתית, וזה קול שחשוב מאוד שיישמע על ידי מערכת החינוך הממלכתית.

אני רוצה לתת רגע נקודת מבט אחרת ונוספת. התוכנית הזאת היא נהדרת והיא מבורכת והיא לארבע-חמש שנים והיא לא לכאן ועכשיו והיא רצויה והיא נחוצה. אבל היו גם תוכניות בעבר. היה את התוכנית של "האחר הוא אני" והיא התמסמסה, נעלמה. דברים נשכחו או לא באו לידי ביטוי. ואז השאלה העולה היא איך שומרים על הדברים האלה? אתם הבאתם פה תוכנית מפוארת ומפורטת, אבל בסוף גם התוכנית ההיא הייתה מדהימה.

ולכן סקרתי את כל הדברים שהם בבסיס העשייה של משרד החינוך. מה שאת מציינת היה נושא שנתי וכנושא שנתי הוא היה לשנה. מה שהראיתי בהתחלה, אם שמת לב, זה היה להראות את כל מה שקורה לאורך כל השנה, כדי שזה לא יתמסמס ולהוסיף את התוכנית הזאת, שבעיניי היא באמת הדובדבן שבקצפת.

תודה.

אם אני יכולה להוסיף גם, הייחוד של התוכנית הזאת זה השקעה בשגרירים, במנהלים ובאנשי החינוך עצמם. הם עוברים מסע אישי ומקצועי. וכשאתה עובר מסע אישי זה נשאר אצלך. ואחרי שיח כזה - - -

אין דבר שאני מתחברת אליו יותר מזה, כן.

זה מסע, את יודעת, זה מסע דרך כאב. ואז מתוך זה הם בעצם יוזמים כל מיני רעיונות ופרויקטים שמטמיעים אותם עם הסגנים שלהם והתלמידים שלהם. פה בעצם הייחודיות של התוכנית הזאת.

הבנתי. הדברים שאני אגיד עכשיו רגע בשם אימהות בחזית החינוך הם לא מכוונים אל כל מי שיושב פה בשולחן ועושה עבודת קודש ואני מורידה בפניכם את הכובע.

אבל אני רוצה לציין שלכידות חברתית לא יכולה להתקיים בקריאה על ידי נשיא שלא יוצא כנגד ההשתמטות של חרדים, של מגזר שלם. ואז רוצים לבוא ולהעביר מסר לילדים שלנו על לכידות חברתית כאשר בפועל פה בחדר סמוך מנסים להעביר חוק שפוטר דם מדם. יש פה מסר כפול שהוא מאוד מאוד בעייתי. ואני תוהה איך כבוד נשיא המדינה מתייחס לדבר הזה? כנ"ל גם שר החינוך, שהראיתם את התמונה שהם ישבו והשיקו את התוכנית הזאת. אבל בסוף יש כאן בעייתיות מאוד חזקה.

בנוסף אני רוצה להעלות את הנושא היותר בהול שנמצא היום במערכת החינוך וזה הפגיעות שהילדים שלנו נמצאים בה. יש פה, לא יודעת כמה הורים, אבל יש פה בעיה מאוד קשה בגילאי היסודי, של פגיעות והטרדות מיניות בקרב ילדי היסודי. אני לא מדברת על בני נוער, אני מדברת על בעיות קשות בתחום היסודי.

השקות של תוכניות כאלה ואחרות לטווח ארוך, שוב, זה מבורך. אבל הכאן ועכשיו המיידי אנחנו במצב חירום. ואם יורשה לי להציע, אפשר לקחת את כל התוכניות האלה ולנסות אולי להעביר איזה מסר של חודש חירום שעוצרים את הכול בבתי הספר היסודיים ועוסקים בבעיות שקיימות. וזה קשור לשפה. זה קשור לאיך אני רואה את הילדה שמולי, את הבת שמולי. ואני לא מודד את הישבן שלה, אני לא יודעת כמה אתם מעודכנים במילה החדשה שנקראת "גיאת" שמודדים את הישבנים של הבנות בבתי הספר וזה בבתי הספר היסודיים. אם יורשה לי, אנחנו במצב חירום וצריך לעשות מעשה חירומי.

והדבר האחרון, חייבים לראות את הקשר הישיר בין חיבוק שנציגי הציבור נותנים לטורפי מין כמו אייל גולן וכמוהו ובין היחס של בני נוער וילדים, שוב, ביסודי, היחס המיני והפוגעני כלפי הבנות שלנו.

לסיום, הדובדבן שבקצפת, אמירות כמו מהבוקר, שאנחנו רואים שהרב הראשי לשעבר של ישראל מסתכל על הילדים שלנו בצורה קלוקלת וקורא לבנות שלנו שהוא רואה בעיניים שלהן את הקלקול כשהוא היה באחד הבסיסים. יושבת לידי רוני, אני לא רואה קלקול, אדוני, לא יודעת איך לקרוא ליצחק יוסף.

הרב יצחק יוסף בשבילך.

אני לא רוצה שיזלזל בבנות שלנו.

אוקיי, סיימת את זכות הדיבור.

הדבר האחרון - - -

תודה רבה. רויטל לן, בבקשה. הרב הראשי לישראל, את תקראי אותו בשמו, כמו שראש הממשלה את תקראי אותו אדוני ראש הממשלה, גם אם הוא מהצד שלך או לא מהצד שלך. רויטל לן, בבקשה.

כשמזלזלים בילדים שלנו, אדוני יושב-הראש - - -

את בחרת ללכת שוב בקיטוב.

אני לא הלכתי לקיטוב.

במקום ללכת בלכידות, באמון ובתקווה.

אני לא הולכת לקיטוב.

ובזה איבדת את זכות הדיבור שלך.

אני מציפה את הצביעות - - -

תודה רבה גברתי.

- - - בדברים האלה. באמת.

רויטל לן, בבקשה. תודה רבה, אני לא רוצה להוציא אותך.

כשהנשיא - - -

את לא בזכות דיבור. רויטל לן, בבקשה.

עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. תודה על זכות הדיבור.

אני חושבת שהרעיון של חיזוק הלכידות החברתית הוא אכן רעיון חשוב מאוד. אבל אני חייבת להגיד שאני לא שמה על זה הרבה תקוות, כי אני מסתכלת למשל על יעד 12 של משרד החינוך, שקיים כבר עוד מעט עשור, שמדבר על שילוב והכלה של תלמידים עם מוגבלות בתוך מערכת החינוך. ואני רוצה לציין, אינה, שלא היה מדובר בתוכנית שנתית. "האחר הוא אני" היה הקדמה של יעד 12. וזה לא משהו שקורה בפועל.

אז עכשיו אנחנו כולנו סביב הנושא של המלחמה ולכן מדברים על לכידות חברתית. אבל לפני שאנחנו מדברים על לכידות חברתית אנחנו צריכים לבדוק למה בתוך מערכת החינוך יש ילדים שלא רואים אותם, לא התלמידים ולא צוותי ההוראה. לא רואים אותם כחלק ממערכת החינוך. יש הרבה מאוד הדרה, יש הרבה אמירות, גם להורים וגם לילדים, שאומרים להם אתה צריך להיות שם, פה זה בית ספר לחינוך רגיל. המקום שלך הוא שם. אין שום ניסיון לעשות בתוך בתי הספר שיש בהם גם תלמידים משולבים בתוך הכיתות הרגילות וגם תלמידים בכיתות של חינוך מיוחד. אין שום ניסיון אמיתי לעשות משהו שבו התלמידים יהיו תלמידים. ולא משנה לאיזה שירותי חינוך הם זכאים, רגילים או מיוחדים.

העובדה שאנחנו עדיין קוראים לזה שונה ואחר ולא מתייחסים לזה כמגוון אנושי. ברגע שאנחנו אומרים שונה או אחר אנחנו בעצם ממקדים את עצמנו בתור הנורמה, מה שנכון, וכל דבר אחר הוא אחר. אין דבר כזה אחר ושונה. העולם יש בו מגוון אנושי. והמגוון האנושי הזה צריך להיות חלק מלכידות חברתית. אז אנחנו צריכים גם לשנות את השפה ואנחנו גם צריכים להתחיל מבפנים. ואנחנו צריכים להתחיל לקיים את יעד 12. ואולי אם היינו עושים את זה לא היינו צריכים לדבר היום על לכידות חברתית. כי ברגע שאנחנו מתייחסים לאנשים שנמצאים על הכיסא לידינו לא כחלק מהקבוצה אז אנחנו לא יכולים להתפלא שאחר כך בדברים הרבה יותר גדולים אנשים לא נראים לנו כחלק מהקבוצה.

אני רוצה לומר פה גם שאני חושבת שאחת הסיבות שיעד 12 לא קוים ולא מקוים הוא כי אנחנו משאירים את זה לרצונם הטוב של צוותי חינוך ומנהלים. זה לא צריך להיות לרצונם הטוב. צריכה להיות פה אמירה, לא רק אמירה, פעולה אקטיבית של המשרד. שלא רק אומר הנה תוכנית, אפשר לקחת אותה דרך הגפ"ן, אלא גם פועל ביום יום שלו לבחון, לבדוק ולמדוד את מסגרות החינוך על באמת ההכללה שלהם את כל המגוון האנושי.

עד שזה לא יקרה זה יישאר לרצונם הטוב של אנשים, זה יהיה תמיד תוכניות מאוד יפות אבל זה לא ילך לשום מקום. ואני מסכימה עם מה שאמרו לפניי, זה חייב להתחיל מהגן. אנחנו מדברים אחר כך כתוכנית לימודים בתיכון. ככה הם מתייחסים לזה, כתוכנית לימודים. כמו שאני לא זוכרת 90% ממה שלמדתי לבגרות. ברגע שזה הופך להיות מקצוע זה נשאר מקצוע. וזה לא מקצוע, זה צריך להיות החיים שלנו. זה צריך להיות משהו שהוא לאורך היום, יום יום, כל יום. וזה בעיניי עלול להשאיר את התוכנית היפה הזאת, שוב, כתוכנית שנתית, לא שנתית.

לכן אדוני, אני ממש מבקשת להתייחס לזה גם ביחס לתלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, אלא שנמצאים בתוך מסגרות החינוך ואלה שלא. ולנסות ללמוד מה לא עבד שהשאיר את זה בתור שונה, אחר ונפרד, כדי שיהיה אפשר לעשות משהו אחר כעת, גם ביחס לחברה כולה וגם ביחס לתלמידים שהם זכאים לשירותי חינוך מיוחדים. תודה רבה.

תודה רבה. אני רק אגיד, רויטל, שהתוכנית מתחילה בגיל הרך וממשיכה. ואורך התוכנית הוא לא לשנה אחת, אלא היא רב שנתית, בין ארבע לחמש שנים. תמיד אפשר לעשות טוב יותר. אבל האויב של הטוב הוא הטוב ביותר.

אסנת אייל, בבקשה, מרכז השלטון האזורי.

אני רוצה להגיד תודה. תודה למשרד החינוך, תודה לבית הנשיא ותודה לך, אדוני יושב-הראש, על שאתם מובילים תפיסה. זאת לא תוכנית, זאת תפיסה. זה שאתם מכשירים את מנהלי בתי הספר שבונים את התפיסה בתוך בתי הספר שלהם זה אומר שזה יישאר לדורות. אתם מנכיחים אורח חיים. הבאתם תוכנית שבהדרגה, באופן בטוח, תהפוך לאורח חיים.

וצריך להגיד לכם תודה על שחברתם יחד. זו מטריה ממלכתית, זה לא אירוע ספורדי. להגיד לכם תודה רבה. והלוואי שהלכידות החברתית תהיה חזקה מאי פעם, היום ותמיד. תודה.

תודה רבה. האם יש מישהו בחדר שרוצה לדבר? פשוט הייתי באמצע, אני לא יודע כל כך מי דיבר ומי לא.

אני אשמח. שמי אתי, אני יו"ר צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית.

אני אתחיל בזה שבאמת קודם כל אני אגיד תודה רבה על התוכנית הזאת שבעצם תביא את שינוי השיח, כאשר בעצם הדבר הכי חשוב, בהמשך למה שאמרה רויטל. זה בעצם לא מקצוע, זו דרך חיים וזה בעצם שינוי והבעת הערכים שכל אחד מאתנו כהורים מנחיל בילד שלו מהרגע שהוא נולד, בתקווה שהוא ימשיך עם הערכים האלה לכל דרך החיים שלו. והערכים האלה מצטרפים או אפילו גדלים בשעות היום, כשהוא נמצא במערכת החינוך, שבה אנחנו שמים את הילדים שלנו למרבית שעות היום.

בתוך כל הסיפור הזה אני חושבת שצריך גם להכיל יחד עם קבלת השונה ולכידות חברתית גם את הבנייה של התוכנית הזאת ברמת הערכים בשיתוף לא רק לצוותי החינוך, אלא בעצם גם מי שמנהל איתנו את השיח, שזה בעצם אנחנו כהורים. כי גם בגיל גן, בעצם כשנגיע לשיח ויש איזה שהיא סיטואציה מסוימת תמיד לפעמים אתה רואה את הבעיה של השיח שנוצרת בין אותו הורה לאותו איש חינוך. זה מגיע כבר בגיל גן. שם לפעמים אתה מוצא את הפערים בין הגישה שאיש החינוך רואה לבין אותה גישה שאותו רואה, אם זה גישה חינוכית או פר אותו אירוע ספציפי שיכול להיות שכל אחד בטוח בדרך שלו. אחד נמצא בצד ימין, אחד בצד שמאל. צריך להגיע לאמצע. אני מאמינה שהתוכנית הזאת יכולה לקיים את זה.

אחד הדברים שנורא התחברתי לתוכנית הזאת, כשהתחלתי לקרוא עליה, היא מאוד מתחברת לאמירה שהייתה לצערי הרב שבוע שעבר בנושא האלרגיה על ידי דמות ציבורית. בכוונה אני לא אומרת את השם, תסלחו לי. אבל בעצם האמירה הזאת הראתה כמה יש לנו פער עצום בין ההכלה, ראיית האחר וקבלת האחר מהדבר הקטן. כלומר, נקודתי אתה יכול לבוא לראות הילד שלי לא יכול לאכול את כריך הגבינה בגן. אני מסתכלת במכלול הכללי נקודתית אז הוא לא יאכל את זה בגן, הוא יאכל את זה בבית. אבל אני ראיתי את זה שבעצם אין הכלה על אותו ילד שלא ביקש להיות אלרגי או לא ביקש להיות שונה, כמו בחינוך המיוחד.

בסופו של דבר אנחנו צריכים ללמד את הערך הכי חשוב שיש לנו להעביר אותו וזה חלק מתוך התוכנית הזאת, זה שכולנו שונים. גם אם האצבע שלנו שונה מהאצבע השנייה. בסוף כולנו שונים. אבל המשפט הכי חזק "כולנו שווים". וזה מתחבר לזה חד וחלק. תודה רבה לכם.

עוד מישהו רוצה לדבר?

אני אשמח להגיד משפט.

אני אגיד שהתוכניות מדהימות, אבל אני חושבת שכדי באמת להוביל את השינוי צריך להגיע מפה, משולחן מקבלי ההחלטות, משולחן הכנסת. אני יודעת שאתה כיו"ר ועדה נותן לזה את המקום ואת הבמה ואתה מחברי הכנסת שכן באו ולקחו חלק בפרויקט. אני מאוד שמחה שהיה פה קודם שיח לגבי הזמנה של חברי כנסת לתוך בית הנשיא, אבל זה צריך להיות ברמת שותפות בתוך הפרויקטים, ברמת התהליכים.

גם ללא קשר לפרויקט, כך צריך להתנהג.

לא קשור לפרויקט, תמיד. כך צריך להתנהג. אבל אני כבת נוער רואה כל הזמן סרטונים מתסיסים בערוץ הכנסת, וגם מהחדשות, לא חסר לנו. זה מה שמביא את הרייטינג. ואנחנו כדור העתיד נפגעים מזה עכשיו.

נפגשתי עם יו"ר הכנסת לפני חודש וחצי והצגתי לו אתגר טיק-טוק שנורא חזק. מראים סאונד של אח גדול וסאונד של ריב מוועדה בכנסת ומשווים וצריכים להגיד מי אמר מה. זה לא כולם. זה ממש לא כולם, ואנחנו יודעים שיש מקבלי החלטות שבאים כדי לשנות את השיח ולהחליף מילה בחברה הישראלית. כי זו קריאה שצריכה לבוא ולצאת מתוך ועדת החינוך בכנסת בעינינו. זו קריאה שצריכה לבוא מכל חברי הכנסת שבאים ואומרים בא לי לשפר את החברה הישראלית בתחום הזה. בא לי שהנוער ישנה את השיח שלו בכיתה בבית הספר. כי מה שנאמר פה משפיע על מה שאני אחר כך אומרת בכיתה שלי ואיך שחברים.

עכשיו יצא מוקד חרמות, שזה גם משהו מבורך שיצא מתוך הוועדה. לפני כמה שנים נפגשנו פה המון בני נוער שנושא החרמות פגע בהם אישית. ואחרי הרבה תהליכים יצא, ממש לפני שבוע, מוקד חרמות מדהים שאפשר להתקשר ולקבל עזרה בסוגייה. אבל אלה דברים שהם צריכים להיות לא רק פה. אלה דברים שצריכים להיות מורחבים בכל הכנסת. וברגע שכל חברי הכנסת ידעו על היוזמות האלה וייקחו חלק, השיח באמת ישתנה. תודה רבה.

תודה רבה.

רק אסכם ואומר שמבחינתי לפחות שחזון הנשיא הרצוג מדבר על להגיע לשנת ה-80, שנת הגבורות של מדינת ישראל, כשאנחנו חברה מלוכדת יותר, מאוחדת יותר. שהקבוצות בתוכה מכירות אחת את השנייה ומכבדות אחת את השנייה.

ביום יום שלנו זה נראה כבלתי אפשרי ואולי לא כל כך אפשרי, אבל להיות פה היום בוועדה, לשמוע את השותפים השונים, את האנשים מכל הדורות ומכל התחומים – אני חושבת שזה מוכיח לנו שזו משימה שאנחנו נכונים לה ויכולים עליה.

אני אשמח ממש לסיים במילה אחת.

אני לידור דהן, אני לוחם בצה"ל. בין היתר אני גם מנכ"ל ארגון שנקרא "חיים על הקצה" למען ילדים שעוברים חרמות.

נפגשנו בשבוע שעבר, במשרד החינוך, בהשקה של המוקד.

נכון, עם שר החינוך.

נכון.

אני באמת בא ואומר, הנושא של אהבת חינם בעם זה הנושא הכי חשוב כרגע על סדר היום, גם של ראש הממשלה, גם של הנשיא וגם של חה"כ יוסף טייב וגם של כל חברי הכנסת, 120 חברי כנסת, כולל הקואליציה, כולל האופוזיציה וכולל מי שלא בקואליציה ולא באופוזיציה.

אני בא ואומר, זה נושא שכולם חייבים לשים לנגד עיניהם. אם לא נאהב חינם לא נוכל להתקיים במדינת ישראל, לא נוכל להתקיים בארץ ישראל. לא נוכל לחיות פה ביחד. ובדיוק כמו שקרה מאות שנים, בית המקדש שלנו נשרף על ידי שנאת חינם. בית המקדש שלנו עתיד להיבנות על ידי אהבת חינם. אם אנחנו רוצים מציאות של שלום, אם אנחנו רוצים מציאות טובה יותר, מציאות שחיילים לא נהרגים. מציאות שחברים שלי בעזה וחברים שלי ברפיח לא שופכים דם סתם.

אם אנחנו רוצים מציאות כזאת באמת עלינו לשאוף לאהבת חינם. וזה מתחיל פה, מהוועדה הזאת, מהנשיא, מראש הממשלה, מכולם. מכל מקבלי ההחלטות. שיהיו מספיק אמיצים ויהיו מספיק, מה שנקרא בשפה הסלנגית "גברים" לבוא ולהגיד אני לוקח את הנושא הזה על אחריותי. כי זו אחריות שלכם. לא אחריות שלי, לא אחריות של רוני ולא אחריות של כל אחד ואחד שבא ופועל. זו האחריות שלכם, אתם מקבלים התפקידים, אתם מקבלי המשכורות. אתם, לא אנחנו.

אנחנו פועלים, ברוך השם, בהתנדבות. עושים מה שאנחנו יכולים. אבל אתם מקבלים את המשכורות בסוף החודש. לכם אנחנו משלמים 18% מס. אתם צריכים לפעול, לא אני.

אני אסיים במשפט אחרון. אנחנו לקראת מציאות, בעזרת השם, טובה יותר. אני רואה שהעם קצת מתחיל להבין שאם אנחנו נהיה מופרדים ולא נהיה ביחד זה לא יכול לעבוד. ואני מאמין שגם פה בכנסת, גם הקואליציה וגם האופוזיציה צריכים לדבר, צריכים להיות ביחד. במיוחד עכשיו, בעסקת חטופים, בכל העניין הזה. החטופים שלנו צריכים לחזור.

וזה לא יכול ליפול בגלל שחברי כנסת מסוימים לא מסכימים על הדעות שלהם. זה לא מספיק חשוב, זה לא מספיק ראוי וזה לא מספיק ערכי שחברי כנסת יפילו עסקת חטופים. חטופים שנמצאים מעל שנה ומשהו בעזה. סובלים את החיים שלהם. את החיים שלהם הם סובלים. נאנסים, נשרפים, מה לא עושים להם שם. ומה, בגלל חברי כנסת? חברי כנסת שנלחמים אחד בשני. אחים בדם. בגללם? בגללם הם לא יחזרו לבית שלהם? משפחות חטופים שזועקות פה את נשמתן, כל יום הם באים פה לכנסת. זועקים את נשמתם. בגללם?

אז אני מבקש מכם, גם ממך חה"כ יוסף טייב, גם מכל חברי הכנסת, ואתם חשובים לי ואני מעריך אתכם וכל הכבוד על הפעילות שלכם. אבל אני מבקש מכם, תתעשתו, קחו את האחריות לידיים. לא סתם בחרו בכם, אתם לא סתם יושבים בכנסת. אתם אנשים חשובים, אתם אנשים בעלי ראש, בעלי מוח. קחו את האחריות לידיים. אנחנו צריכים שינוי. אי אפשר להמשיך במציאות הזאת. העם זועק, העם סובל, כואב לו.

משפחות שכולות מתאבדות, אנשים מתאבדים, קופצים מהגגות. העם זועק והוא מבקש שתעזרו לו. אז אל תשבו פה ותשתו סודה ואל תעשו כלום. שבו פה ותעשו דברים. תשבו פה ותפעלו. למען השם ולמען כל העם הזה. אנחנו צריכים שינוי. תודה רבה.

תודה רבה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם בשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מברכת את בית הנשיא ואת הנשיא הרצוג העומד בראש בית הנשיא, נשיא המדינה, ואת משרד החינוך ואת שר החינוך יואב קיש, על הובלת התוכנית "מחליפים מילה". תודה למועצת התלמידים והנוער שמטרתה של התוכנית היא לחזק את המרקם המשותף של החברה שלנו.

הוועדה מברכת את כלל המשתתפים בתוכנית ומייחלת לאחדות ושותפות בריאה ואמיתית בחברה הישראלית. יצירת הסיפור הישראלי המאוחד, בעיקר בעת קשה זו שאנו נמצאים בה, היא הערך הגדול ביותר לעם שלנו.

הוועדה קוראת לחברי הכנסת לאמץ את היוזמה, לעבור מהקיטוב הקיים שמשפיע לצערנו גם על כלל החברה הישראלית ללכידות, אמון, תקווה. הוועדה מציעה להזמין את חברי הכנסת לקחת חלק בתוכנית.

אני אתחבר לדברים שלך, להפסיק עם שנאת חינם ולעבור לאהבת חינם. ורק כך נבנה יחד עתיד טוב יותר לילדים שלנו ולדור הבא.




ברשותכם אני נועל את הדיון. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:24.