פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



8
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/01/2025

הכנסת העשרים-וחמש
מושב שלישי



פרוטוקול מס' 346
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ה (13 בינואר 2025), שעה 13:49

תערוכת ציורים - מציירים היסטוריה- קולות הילדים בצבע

חבר הוועדה: יוסף טייב – היו"ר

שר החינוך יואב קיש
אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

חנה ללוש - מנהלת אגף א' לחינוך יסודי, משרד החינוך

ד"ר לימור קולן - משרד החינוך

רוני ליאור - משנה למנכ"ל, ארגון ג'וינט-אשלים

מיכל אטינגר - ארגון ג'וינט-אשלים

טלי קומיסיונרו - ארגון ג'וינט-אשלים

אייבי מוזס - יו"ר, ארגון נפגעי פעולות איבה

שלגית שחר - אוצרת התערוכה, מציירים היסטוריה - קולות הילדים בצבע

אורית אלון - מורה לאומנות

מילי גלבוע - מורה

יהודית גידלי - מנהלת לשעבר של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת

אליס - תלמידת כיתה ד'

רומי - תלמידה

אתי דנן

א.ב., חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תערוכת ציורים - מציירים היסטוריה- קולות הילדים בצבע

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ג בטבת התשפ"ה, 13 בינואר 2025, בנושא תערוכת ציורים – מציירים היסטוריה – קולות הילדים בצבע, מיזם ותערוכה פרי יוזמה משותפת של אגף לחינוך יסודי במטה במשרד החינוך, וג'וינט-אשלים, נוצרה בעקבות הזמנה בשם "כותבים היסטוריה", בה הוצע לתלמידים המדהימים שנמצאים פה ולצוותי החינוך ולהורים, לכתוב בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר וימי מלחמת חרבות ברזל. כולנו זוכרים איפה היינו באותו בוקר, למי דאגנו, מה הבנו, מה עדיין לא הבנו.

אני רוצה לברך את שר החינוך שהיה חשוב לו להיות שותף בתערוכה זו. מחר יוצג הצד הימני של הקיר, היום הצד השמאלי של הקיר. ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת משנה את התערוכה שלה אחת לרבעון, והיה חשוב בעקבות 15 החודשים שעברו עלינו, אגב, גם התערוכה הקודמת הייתה קשורה לזה וגם הקודמת-הקודמת וגם התערוכה הבאה, לבוא ולהציף ולתת את הבמה לתלמידי ישראל המדהימים שהציפו, כל אחד בדרכו את מה שהוא מרגיש, מה שהוא עבר, איך הוא ראה את הדברים. אנחנו נשמח אחר כך כמובן שערוץ הכנסת יציג במשך הוועדה, וגם מי שצופה מרחוק יוכל לראות את הדברים. נמצא איתנו גם אייבי מוזס. אנחנו מברכים על ההשתתפות שלך.

אדוני השר, בבקשה.

תודה רבה, היושב-ראש. אני אומר לילדים, בדרך כלל פה אנחנו בישיבות עם הרבה מאוד מצגות ושאלות ותקציבים, ואיך פותרים את הבעיות האלה ואיך פותרים את הבעיות האחרות. היום אנחנו ברקע קצת שונה, רקע תרתי משמע. אני חושב שהתערוכה הזו והיוזמה והרצון שלכם, של הילדים לבוא ולצייר ולהביע את מה שאתם מרגישים, זה דבר סופר חשוב. אם אנחנו יודעים ואומרים, וזה אני אומר רגע למבוגרים, שמדינת ישראל מאז ה-7 באוקטובר באירוע של חוסן לאומי, אירוע שזה נגע בכל אחד ואחד במדינה ובוודאי בילדים, והאופן שבו אנחנו משקפים וחושבים ומדברים ומוציאים את זה החוצה, זה משהו שמאוד מחזק. זה משתף, זה מייצר את החיבור בין כולם ויכול גם לגעת בילדים וילדות שהיו אולי יותר סגורים ולוקחים אולי את עצמם למקומות אולי פחות טובים, אז הכיוון הזה של להביא ולצייר, ויש פה ציורים מדהימים באמת. מי פה בכיתה ה'? תרימו את היד. יש יותר מבוגרים מ-ה'? יש ו'? יותר צעירים מ-ה', יש? ד', יש? יפה. ג' גם?

כל שכבות הגיל.

יפה. קודם כל זה מאוד יפה והציורים מדהימים. זה אירוע שחשוב לשקף אותו, חשוב לדבר עליו. הציורים פה הם באמת הטריגר לחבר כל אחד מהילדים למה שקרה ואיך הוא רואה את זה, איפה הוא תופס את עצמו, את המשפחה שלו, את העם, את המדינה. זה איזה שהוא טריגר לשיח שהוא מאוד חשוב. זה אירוע שבסוף אנחנו מתמודדים איתו בגזרה הלאומית. אין ספק שזה אירוע שישפיע לדורות ושנים קדימה, והילדים האלה שהיום מתחילים עם הציורים האלה, אני חושב שזה יאפשר להם גם יכולת באמת לתקשר ולהכיל דברים קשים. זו הדרך. הדרך היא דרך שיח בטוח, דרך אומנות, דרך ציור לשתף את מה שאתם מרגישים, אז יישר כוח לכל מי שצייר. למי יש פה ציור שתלוי? שירים את היד. יפה. כמעט כולם. אני מאוד נהנה מהציורים. אני מצטרף לבקשה שלך לערוץ הכנסת. הייתי מבקש מאינה שתגיד כמה מילים ואז אני אצטרך ללכת.

אדוני השר, ביקשתי ממנה חתימה. היא כל כך גדולה. הציורים שלה, כל כך התרגשתי.

איך קוראים לך?

רומי.

מאיזה בית ספר?

נווה חוף.

יפה. מראשון.

מדהים. לפני שאני נותן לאינה אני רק רוצה להגיד, המסורת הזאת שיש בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת התחיל בזמנו על ידי המנהלת המיתולוגית, יהודית, שעזבה אותנו אבל בלי לעזוב אותנו, כמנהלת הוועדה כ-40 שנה בכנסת, ועדיין מקפידה להגיע לפה כשיש את התערוכות, כי באמת יזמת פה משהו מבורך, אז תודה רבה על מה שהנחלת לנו.

אתי ממשיכה.

כפי שהבטחתי, אתי ממשיכה ואנחנו עם זה עד הסוף.

אינה זלצמן, סמנכ"לית, משרד החינוך, בבקשה.

תודה רבה, כבוד השר, חבר הכנסת טייב, מכובדיי. לילדים ולהורים אני אגיד שזה פשוט מרנין לראות מסביב לשולחן הזה אתכם במקום שבו מתקבלות ההחלטות החשובות לעתידה של מדינת ישראל. בעוד כמה שנים כמו שאמר השר, אולי אחד מכם יהיה שר החינוך. אולי תהיה ראשת ממשלה. אולי מורה או מנהלת בית ספר או גנן. אי אפשר לדעת מה יקרה, אבל פה תדעו לכם שהשמיים הם הגבול, ולפי מה שאני רואה כאן אתם מדהימים, כל אחד ביכולות שלו וביכולת הביטוי שלו.

קצת על התערוכה. היא תערוכה שקראנו לה "מציירים היסטוריה – קולות הילדים בצבע". יש פה ילדים מכל הארץ שהשתתפו בתוכנית הזאת של אגף היסודי בהובלת חנה ללוש והנשים המדהימות מהאגף. דרך הציורים ודרך הכתיבה אנחנו רואים את התקופה שדיבר עליה שר החינוך, מנקודת המבט הייחודית שלכם, ואנחנו מצליחים להבין דרך זה מה שבליבכם ומה היה מאתגר וגם מה נותן לכם תקווה, ואיך זה לחזור לשגרה עם כל הקושי גם לשולחן המשפחתי.

יש פה גם הורים שיש לנו יצירות שלהם, וגם צוותי חינוך. כל אחד רצה להיות חלק מזה. לתערוכה הזאת יש גם השפעה מעשית, כי בעצם אנחנו דרך זה פיתחנו כלים לצוותי החינוך שאנחנו ניקח את התוכנית הזאת ונהפוך אותה למשהו משמעותי במערכת החינוך, אומנות יחד עם יצירה. קצת מה שאתי עשתה בכנסת אנחנו נעשה ומשרד החינוך, אז תודה רבה. אני באמת מודה לכל השותפים, לאגף לחינוך היסודי על החזון וההובלה. שותפים איתנו ג'וינט-אשלים, מוזיאונים, כמובן צוותי החינוך, ולכם ההורים והילדים המדהימים, כל מה שנותר לי זה רק באמת להגיד לכם תודה, ומגיע לכם מחיאות כפיים.

(מחיאות כפיים)

תודה רבה, אינה. תודה רבה, אדוני השר.

שלגית שחר, האוצרת שליוותה את התלמידים, בבקשה.

שלום, שמי שלגית ואני אוצרת התערוכה. ברשותכם, בראשית דבריי אדבר אל הילדים, הילדים שציירו את היצירות כאן. תפקיד האוצרת ילדים היא לשמור, להציג, ללוות את האומנים המציגים בתערוכה. בתערוכה זו התפקיד של ליווי האומנים היה של צוות בית הספר, של המורה לאומנות, של מחנכת הכיתה, מנהלת. התפקיד שלי הפעם היה לבחור את היצירות לתערוכה. מתוך המון ציורים בחרתי את היצירות שלכם, שהיה בהם משהו מיוחד. ציירתם ציורים בטכניקות מגוונות, ציורים גדולים בשמן ובגואש על קנבסים, ציורים קטנים שצוירו בטושים ובעפרונות. ביטאתם מגוון רגשות, פחדים ודאגות בעקבות המלחמה, ואנחנו המבוגרים הופתענו מכמות הידע שספגתם מהסביבה שלכם, מהטלוויזיה, ומהדרך המיוחדת שעיבדתם וביטאתם את הרגשות ואת מה שהבנתם.

למדנו מכם עד כמה אתם רגישים לסבלו של הזולת, אנשים שאינכם מכירים. עמליה, ואני מצטטת מדבריך, "חשבתי על אנשים שהיו בבתים שנפגעו ומה הם הרגישו, מה הם עשו ואיפה הם היו". נויה, למרות גילך הצעיר היטבת לתאר את עזה ומה שמתרחש שם באוויר, על הקרקע והמנהרות. בעדינות וברגישות תיארת את החטופים השבויים בתאים, מבודדים מסביבתם. חלקכם בחר לצייר דיוקנאות שלכם, של בני המשפחה, של חיות המחמד שלכם. המבט של הדמויות, תנוחת הגוף סיפרו לנו על הפחדים, החששות והתקוות שלכם לעתיד טוב יותר.

יעל, ציירת ילדה שאיבדה את הוריה. הם נחטפו ב-7 באוקטובר והיא מתגעגעת אליהם. שטח הדף הריק מול גודל הדמות הקטנה סיפר את סיפורם של רבים מילדי ישראל שחוששים ומפחדים. נעמי, בצמצום המילולי והגרפי תיארת את המציאות המורכבת בחיים. רבים מהילדים, בו בזמן הם מרגישים כמו שאמרת, מוגנות, פחד ועצב. גיא, ציירת דיוקן של החתולה שלך, ריי, במצב שהיא תוקפת ומבטה החודר חדר אל ליבנו. רועי, עבודתך בקומיקס כמבוגר, כמורה, כאבא, מתארת את רגעי האימה שעברה משפחתך ומהדהד את מה שקרה למשפחות הרבות ב-7 באוקטובר. דפנה, בציורך דמות גדולה של נערה, אולי וונדר וומן? מלאת כוח ועוצמה, אולי כהד לחוויות חוסר האונים שחשנו כולנו אחרי ה-7 באוקטובר. רומי, בלה ואודל שפיסלתן וציירתן מפלצות טובות. רומי, בעדינות תיארת את מפלצת החמידות שמרגיעה את הצופים בה ובטח אותך שיצרת אותה. בלה ומפלצת הממתקים שתעזור לך, כדבריך, להחזיר חזרה את המתיקות שנעלמה קצת מחייך. אודל, סיפרת שכשיצרת את העבודה רצית לחשוב רק על כיף ולא על המלחמה והאזעקות. העדפת לראות את הכיף ולא את העצבות. עלמה, את ציירת דיוקן קבוצתי של משפחתך. כולכם יושבים לארוחה יחד עם אבא שחזר מהמילואים. המפה הצבעונית מהדהדת את השמחה לשובו של אבא מהמילואים.

דיוקנאות החיילים הפתיעו אותנו בעוצמתם. אליס, את ציירת דיוקן של חייל שנמצא איתנו כאן מאחורייך. היטבת לתאר אותו בכישרונך הרב, אך מעל הכול סיפרת לנו עליו דרך מבטו העמוק, ומבלי דעת גם על חוויות החיילים הרבים הנלחמים מזה חודשים רבים בשדה הקרב. רומי, התעמקת בדמות החייל. ציירת שני ציורים, האחד של קבוצת חיילים הנראים כצלליות. למרות שעדיין לא היית חיילת, היטבת לתאר את האחווה של הלוחמים. בציורך השני אותו צבעת בשיתוף פעולה עם חברותיך, טליה וגאיה, למרות שהחייל עומד נראית תנועה רבה על ידי הטלית, תנועת התפילה והבקשה שלו שמעידה גם על הבקשות והתפילות שלנו. ציורי החיילים שלכם מספרים לנו על החיילים של ימינו ועל הדרך בה אתם הצעירים רואים אותם.

יש בכם גם ילדים עם ראיה היסטורית מפותחת מאוד. שיראל שציירת את הרצל כדמות היסטורית שעושה טוב לעם, וביטאת משאלה שהכול בסופו של דבר יחזור לקדמותו. תומר, בציורך הציפור הלאומית דוכיפת נושאת דגל ישראל, החזרת אותנו למקורות הטובים, לחיק הטבע עם הדגל. אופיר, בכישורך האומנותי הרב הצגת תפיסה היסטורית ייחודית של התפתחות החייל העברי מימי המקרא ועד ימינו. סטס, העין הדומעת שלך ביטאה את הכאב והעצב שלך ושל כולם, אך יש בה גם הרבה הבנה של הרגע, של מה שהחל ב-7 באוקטובר, ואנחנו המבוגרים חשבנו שההבנה הזאת שמורה רק למבוגרים.

רבים מכם למרות המלחמה ראו את הימים הטובים שיבואו בעתיד. סחפתם אותנו למחוזות של תקווה וחזרה לשגרה ברוכה. מוחמד וזינה, היטבתם לבטא את המצוקה הגדולה של ימים אלו, אך בו בעת הוספתם לציורים שלכם את הושטת היד לעזרה ושיתוף הפעולה המסייע לצאת מהמצוקה. אלכס, בציורך גן משחקים גדול המכיל בתוכו ילדים, ילדות, צעירים ואפילו קשישים. כולם עסוקים במשחק, באכילה, ביצירה, ובשורת העננים מעל הגן אומרת ברוכים השבים. מאיה, ציירת בכישרון רב המון חברים בכל מיני צבעים. לא ויתרת על אף אחד. כולם יחד איתך על מסלול הריצה צופים בשלום ושמחים בשמחתך שהיטבת לתאר גם עבורנו.

בנוסף לציורים המוצגים בתערוכה בחרנו גם ציורים שנועדו לערכה. גם הם עם תודעה מפותחת ורגישות גדולה. אודליה שציירה בכישרון ובהבנה מעמיקה את מפת ארץ ישראל. אנאל, בחרת לחייל ולחיילת רקע ספק דמיוני, ספק מציאותי. אנאל אחרת, הוספת וסחפת אותנו יחד עם בועות הסבון הססגוניות לעבר עתיד אופטימי ולאורך נשימה. דפנה ואנאל, גם אתן ריגשתן עם השמש הזורחת וההבטחה שלה ליום חדש. יואב, בחרת בסמל החופש, הפרפר. נראה שגם הדמות הצמודה אליו שואפת אל החופש כמו כולנו השואפים לחופש ולחזרת החטופים לביתם.

אשרינו שאלו ילדי ישראל. תודה לכם ההורים שגידלתם אותם ברגישות רבה, למראות הנהדרות שסיפקתם לילדים מרחב חופשי ובטוח להביע עצמם, ואגב כך יצרתם מרחב מרפא ומרגיע. חיזקתם את החוסן של התלמידות והתלמידים שלכם. תודה לאגף חינוך יסודי שמיטב אנשיו יודעים לייצר את התוכניות הנכונות לזמן ולילדים ולצרכיהם. תודה מיוחדת לג'וינט-אשלים, למיכל, טלי ורוני שברגישות, בנדיבות ובמקצועיות בונות עתיד טוב יותר לילדי ישראל באשר הם.

תודה רבה לאכסנייה המכובדת, לאתי, יהודית, טניה וחברי הוועדה שעניינם הוא חינוך טוב ומיטיב. אני מקווה שהתערוכה תקדם את תפיסת הציור ככלי תרפויטי חינוכי המאפשר לחזק את החוסן והביטחון העצמי של הילדות והילדים. התערוכה היא הוכחה לנחיצותה בימים אלה.

תודה רבה. (מחיאות כפיים)

ברשותכם, יש לנו עד 14:20 כי יש פשוט ישיבות סיעה. תחלקו את הזמן איך שנראה לכם, איך שנוח לכם. אני חושב שחשוב שנשמע גם חלק מהתלמידים והתלמידות. בבקשה.

רוני ליאור, משנה למנכ"ל, ארגון הג'וינט, בבקשה.

היי, קודם כל צוהריים טובים לכל הילדים והילדות ולהורים שלכם. אני רואה פה אבות ואימהות ואפילו סבתא אחת ראיתי. תודה רבה גם לחבר הכנסת יוסף טייב וגם לשר קיש, וכמובן לסמנכ"לית משרד החינוך וגם לשותפות הנהדרות שלנו ממשרד החינוך. אנחנו נרגשות ואנחנו מאוד שמחות להיות כאן היום. קודם כל רצינו להגיד תודה גדולה לכם, ילדים, שנתתם לנו את הזכות לראות שוב מקרוב את העבודות המאוד יפות והחכמות והרגישות שלכם.

כאמור, קוראים לי רוני ליאור, אני כאן עם מיכל אטינגר ועם טלי קומיסיונרו. אנחנו כאן בשם ארגון הג'וינט. למי שפחות מכיר ומכירה, ארגון הג'וינט הוא ארגון יהודי, הומניטרי הכי גדול בעולם. אנחנו לאחרונה חגגנו לארגון יום הולדת 110. הארגון הזה הוקם במלחמת העולם הראשונה. כאן בישראל אנחנו עובדים ביחד עם משרדי ממשלה, הרבה מאוד ביחד עם משרד החינוך לפתח פתרונות ותוכניות שיעזרו לכל מי שחי כאן בישראל לשגשג ולהצליח בחיים. אנחנו כאן היום בזכות הרבה מאוד שנים של שיתוף פעולה ועבודה משותפת קרובה עם משרד החינוך. השותפים העיקריים שלנו, גם מנכ"ל משרד החינוך מאיר שמעוני שלא נמצא כאן היום, וגם כמובן הסמנכ"לית אינה זלצמן, וחנה ללוש, מנהלת האגף לחינוך יסודי, וגם כל צוות האגף. הייתה פה מעורבות מאוד גדולה גם של המדריכות, מרים פרי ורותי שמואלי ומילי גלבוע. אנחנו מאוד שמחים גם על זה.

אנחנו עובדים ביחד עם משרד החינוך מזה 25 שנה כדי לדאוג לעתיד ולהווה של ילדי מדינת ישראל. אנחנו רוצות להגיד תודה מיוחדת לכם, לאבות, לאימהות, לסבתא. אתם גידלתם ילדים מאוד מוכשרים. זה אתם לא צריכים אותנו. מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים, אבל הציורים האלה גם מראים לנו שהילדים שלכם הם מאוד רגישים וחכמים, לא רק מוכשרים. תודה רבה שבאתם לפה לעמוד ליד הילדים שלכם ברגע הזה.

אנחנו 465 ימים במלחמה. 465 ימים כל אימא וכל אבא וכל סבא וכל סבתא דואגים לילדים שלנו וחושבים על הילדים שלנו. התערוכה הזאת עוזרת לנו לשאול את הילדים ואת הילדות שלנו על המחשבות שלהם ועל הרגשות שלהם, גם כשלנו יותר קשה לעשות את הצעד הזה.

כל מי שפגש בתערוכה הזאת עד היום עובר חוויה מאוד משמעותית, כי דרך הציורים החכמים והרגישים של הילדים שלכם אנחנו פוגשים גם משהו מעצמנו. אנחנו פוגשים את מה שמרגש אותנו ואת מה שמפחיד אותנו. אנחנו פוגשים את מה שמדאיג אותנו, את מה שמשמח אותנו, מה שמעורר אצלנו תקווה, והציורים שתלויים כאן מזכירים לנו את הכוח ואת התקווה שיש בילדים עצמם.

חשוב לנו להגיד שבעבודה שלנו בג'וינט אנחנו פוגשים המון אנשי ונשות חינוך שבשנה וחצי, כמעט, האחרונות היו גיבורי-על. הם מלווים ילדים והורים שעברו חוויות קשות מנשוא, והם עומדים לצידם בחוויות האלו. הרבה מאוד מורים ומורות, גננות, מנהלות בתי ספר, מפקחות, מדריכות, חלק בעצמן פונו מהבית, חלק עברו את הנורא מכל בעצמן, שכלו בני משפחה וקרובים, ובתוך כל הכאב הזה תמיד מוצאות כוחות אדירים, והן הסלע עבור הקהילות שלהן, אז רצינו להגיד גם תודה לאנשי ונשות החינוך בהזדמנות הזו.

לנו בג'וינט יש זכות לעמוד לצד אנשי ונשות החינוך האלה, ואנחנו גאים ושמחים בכל פעם שאנחנו מצליחים לעשות את זה. אנחנו רוצים להגיד תודה לשלגית שחר שאצרה את התערוכה הזו. יש איתנו, וטוב להזכיר, גם צלמים נהדרים היום, אלה התלמידים נווה כפיר ומורי אלמלם, והמורה טל סתת מבית הספר דרור גליל. תודה רבה לכם שבאתם לתעד את היום הזה. אנחנו שמחים שאתם כאן כדי להעצים ולחזק את הקולות של הילדים של מדינת ישראל.

אנחנו נמצאים בבית מאוד מכובד. כל יום מתקבלות בחדרים האלה ובמסדרונות האלה החלטות שמעצבות את החיים ואת העתיד של הילדים והילדות בישראל. אנחנו כולנו גאים לדעת שהמבט של הילדים כמו שהוא משתקף מהציורים כאן, יהיה נוכח כאן בחדר ויזכיר לכולנו את האחריות שמוטלת על כתפינו המבוגרים.

תודה רבה לשר החינוך, תודה ליו"ר הוועדה יוסף טייב על האירוח של התערוכה. כמו כל עם ישראל אנחנו מייחלים לשובם של החטופים, ואנחנו מקווים מאוד שהציורים הבאים יהיו ציורים של שקט ושל שלום ולא של מלחמה. תודה רבה.

אמן.

תודה רבה. אמן, לכולנו. אני רוצה לבקש מאליס, בבקשה.

שלום לכולם, אני אליס, אני לומדת בכיתה ד' בבית ספר גלילות בעיר נשר. בטח תירצו לדעת למה ציירתי את הציור של החייל. יום אחד המורה לציור אמרה שצריך לצייר ציור שקשור למלחמה. אני בחרתי לצייר חייל כי אבא שלי במילואים מהיום הראשון של המלחמה. אני זוכרת שבשבת בבוקר כשקמתי, ראיתי את אבא שלי מארגן תיק. חשבתי שהולכים לטייל. אבא שלי הסביר לי שהוא צריך לצאת כי החיילים שלו זקוקים לו. אבא שלי הוא חובש ומציל חיים ביחידה חשובה ומיוחדת. הוא עוזר לאבות אחרים לחזור הביתה.

כשציירתי את הציור חשבתי גם עליו, איך הוא מסתדר שם במילואים? איפה הוא ישן? האם הוא מפחד? כשמאוד התגעגענו אליו, אני ואחי הקטן התקשרנו אליו בווידאו וסיפרתי לו איך עבר היום שלי. לפעמים כשהוא היה יכול, הוא אפילו הצליח לשיר לי שיר לפני השינה. הרגשתי שאבא שלי חסר לי כי הוא רחוק ממני מאוד. רציתי שהוא יהיה בבית ונטייל כמו שאנחנו אוהבים בשבת.

נהניתי מאוד לצייר את הציור כי זה מרגיע אותי. מאוד אהבתי את הציור שיצא כי הוא עזר לי להתגבר על הקושי. אני מקווה שכל האבות והאימהות וכולם יחזרו הביתה בשלום והמלחמה תיגמר.

אמן. תודה, חמודה. ממש מרגשת, אליס, ותודה גם לאבא.

(מחיאות כפיים)

אליס, את מדהימה.

אני רוצה להזמין את אורית, נציגת המורות וצוותי החינוך.

שלום לכולם, שמי אורית אלון, אני מורה לאומנות מבית חינוך הדר בכפר יונה. תלמידיי ואני נרגשים ושמחים להיות חלק מתערוכה "מציירים היסטוריה –קולות הילדים בצבע". היצירות שלנו הן חלק מתערוכה בית-ספרית – "שמש בכיסים", שזה לקוח מהשיר של שלמה ארצי, "תתארו לכם". "תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה". דמיינו את היום שאחרי המלחמה, איך הוא נראה ומרגיש. השאלה המנחה של היצירה זימנה לילדים חשיבה ועיסוק במשאלות הלב בנושא המקושר לחייהם ולחיי כל אזרחי מדינת ישראל בימים אלה. הילדים התבקשו לדמיין תמונה אופטימית בה הם רואים בעיניי רוחם את היום שאחרי המלחמה. לצד משאלת הלב הכללית הילדים בחרו להציג ביצירתם דמויות המשמעותיות להם, את המקום, ואפילו מילים עוררו בהם רגשות ושימשו השראה ליצירה.

החל מאירועי ה-7 באוקטובר מלווים אותנו מראות ומסרים מטלטלים הדורשים עיבוד ויכולת הכלה. למול אלה בחרנו להתמקד בשיעורי אומנות בעיסוק בצד האופטימי, ובמקום לעסוק במלחמה, לדמיין את היום הטוב שיבוא אחריה. מתוך הצורך בתקווה להיתלות בה בימי קושי ומשבר, ומתוך האמונה כי מחשבה יוצרת מציאות, הובאו לידי ביטוי מצבים אוטופיים כמו השבת החטופים והחופש לנוע במרחב. התערוכה שואבת השראה מהאמן זאב אנגלמאיר, מאייר, צייר, קומיקסאי ומרצה במחלקת התקשורת החזותית בבצלאל.

עם פרוץ המלחמה מצא את עצמו אנגלמאיר מצייר בשחור-לבן מתוך מקום של כאב על הנרצחים והחטופים, אך עם הזמן שחלף תפסו את מקומם תחושות צבעוניות יותר. כך ביקשנו גם אנחנו להפוך את האפור לצבע, ולהכניס את התקווה לאומנות ולחיי הילדים. בהמשך אירחנו את האומן זאב אנגלמאיר בבית ספרנו והוא שמח מאוד לראות את ציורי הילדים, והתרגש שהיווה להם השראה.

אני רוצה להודות לתלמידים המוכשרים, למנהלת בית החינוך הדר, רותי מילשטיין, ולצוות אגף יסודי במשרד החינוך בירושלים שליוויתם אותנו. תודה על התמיכה, העזרה והפרגון.

(מחיאות כפיים)

תודה רבה.

נמצאים כאן ילדים שהציורים שלהם תלויים כאן, ונמצאים כאן ילדים שהשתתפו במיזם "כותבים היסטוריה", שהציורים וחלק מעוד סיפורים רבים נמצאים בערכות הפדגוגיות שלנו. אני מזמינה את ד"ר לימור קולן לדבר על כך.

אני אומר שאנחנו מתבוננים פה על הציורים המהממים שהילדים ציירו מרחשי ליבם ושיקפו את התחושות שלהם. אני פגשתי בספרייה הלאומית גם את הטקסטים שהילדים כתבו, ובמשך ימים שלמים קראתי עדויות, הרהורי לב, מחשבות, תיעודים מרטיטי לב של ילדים ממש סמוך לפרוץ המלחמה ובחודשים שלאחר מכן, בתוך פרויקט של אגף לחינוך יסודי, "כותבים היסטוריה". ביחד עם ד"ר בתיה אפלפלד ליקטנו ובחרנו עדויות של ילדים כולל ציורים, וארזנו אותם בתוכניות פדגוגיות שנמצאות כאן לפי שכבות גיל. חשבנו, מה יותר נכון מאשר להחזיר את החומרים האלה לילדים, אבל לייצר סביבם תהליכים חינוכיים ופדגוגיים ובעצם לאפשר לילדים לקרוא את עצמם ולהתבונן בציורים שהם ציירו, ולפתוח מרחב לשיח ולאפשר לילדים שאולי לא ציירו כמוכם, לעורר אותם להשראה לבטא את עצמם באמצעות ציור, ואותם ילדים שכתבו בכישרון כל כך מרתק, לעורר השראה לנו לכתוב את החוויות שלנו, ודרך הסיפורים האותנטיים לייצר למידה שהיא בעלת ערך, שהיא רלוונטית, שהיא משמעותית לילדים.

התוכנית הפדגוגית פורסמה והיא עדיין נמצאת בבתי הספר בכיתות. הילדים מוזמנים לבחור את הטקסטים שמדברים אליהם, להגיב אליהם ביצירה, בהבעה, בכתיבה. כך יצרנו שיתופי פעולה. התוכנית הזאת נרקמה בשיתוף פעולה מאוד יפה עם האגף לחינוך יסודי ועמיתותיי שנמצאות כאן, עם צוות הספרות, מומחיות לספרות שקראו את הטקסטים וחיברו את התהליכים הדיאלוגים עם הטקסטים שאתם כתבתם, הילדים כתבו, ועם השירות הפסיכולוגי-חינוכי יצרנו למורים כלים על בסיס החומרים שאתם יצרתם, שמהווים מסגרת התייחסות, ולדבר על האירועים הקשים של התקופה הזו ולאפשר לילדים לעבד אותם בתוך שיח עם עמיתים בכיתה.

תודה רבה. אני שמחה לראות את הפרצופים מאחורי, את יואב ואנאל והשמות שנמצאים בתוך הציורים. הילדים קיבלו בתוך הערכות את הגישה לציורים שלכם עם ברקוד, עם קודר שהם יכולים לסרוק ולקבל את הציור אליהם לטלפון. זה גם נמצא באתר, בכיתה. תודה.

(מחיאות כפיים)

תודה, לימור.

אחרונים חביבים אני מבקשת להזמין לעמוד, את כל הילדים והילדות לעמוד בבקשה וזו ההזדמנות שלנו למחוא כף.

(מחיאות כפיים)

ממש תודה רבה. כל הכבוד. יש לכל ילד וילדה ולכל בית ספר תעודת השתתפות, תעודת הוקרה. אנחנו מוקירים אתכם על כך. ברגע שיסתיים כאן, נצא לצילום משותף יחד עם התעודות. מי שלא קיבל, זה אצלנו. לא לדאוג, תקבלו עוד רגע.

לסיום, אני מחזירה אליכם את השרביט.

תודה רבה.

אני רוצה קודם כל באמת לברך את משרד החינוך, את הג'וינט, מנהלי בתי ספר, שלגית שחר כמובן, האוצרת, ואחרונים חביבים, הורי התלמידים, והתלמידים והתלמידות בעצמם. אנחנו מנהלים פה המון ועדות. יש כאלה ועדות שעוברות בצורה שקטה יותר, כאלה בצורה רועשת יותר, אבל אין כמו הוועדות של התערוכות, בפרט כשהתערוכות מיוצגות ומבוצעות על ידי תלמידות ותלמידי ישראל. אתם מקור הטוהר. אנחנו באמת מברכים אתכם שתזכו לקחת את המקומות שלנו ולעשות דברים טובים בהמשך. תמשיכו ככה. שוב תודה למשרד החינוך. באמת יוזמה מבורכת. להורי התלמידים.

אנחנו נסיים עם ברכה שאנחנו מאחלים כמעט בכל תחילת ועדה. לא הספקנו בהתחלה אז נגיד את זה בסוף. אנחנו מתפללים להחזרתם של כלל חטופינו. תנחומנו למשפחות הנופלים וכמובן רפואה שלמה לחיילים שלנו, לפצועים. שנזכה לראות ימים טובים יותר.

אני אצא אתכם לתמונה ואחר כך מכאן כמובן אנחנו במשך היום, ישיבות סיעה ועוד.


הישיבה ננעלה בשעה 14:22.