פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
14/01/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 96
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, י"ד בטבת התשפ"ה (14 בינואר 2025), שעה 11:10

הזכות להישכח של קטינים

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

יעל לבנה יעקובסון - עו"ס לחוק הנוער, מפקחת מחוזית, מוקד 105, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אריאל אלקיים - רפרנטית אשכול פרטיות ומידע, משרד המשפטים

אדורה אלעיס - מנהלת תחום חינוך, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך

גדי אלבז - עו"ד, הנהלת בתי משפט

רפ"ק סיוון שחר - ר' חו' חסרי ישע קטינים, משטרת ישראל

מריה רבינוביץ' - חוקרת, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לירון הופפלד - הרשות להגנת הפרטיות

ד"ר טל מימרן - ראש תכנית 'האמנה החברתית', תכלית - המכון למדיניות ישראלית

סברין חוג'יראת - מנהלת כנסת וממשלה, תכלית - המכון למדיניות ישראלית

טמיר בר - רכז מדיניות ציבורית, תכלית - המכון למדיניות ישראלית

ליאור בר-ניר - אחראית תחום חינוך, המועצה הלאומית לשלום הילד

נטע גורי - מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

שרית יעקובוביץ'-פז - ראש תחום מחלקת נוער מרכז, הסניגוריה הציבורית

יערה בן שחר תיק - DPO - ממונת הגנת הפרטיות, מערך הדיגיטל הלאומי

ד"ר אסף וינר - סמנכ"ל מחקר ומדיניות ציבורית, איגוד האינטרנט הישראלי

איליי בר-קט - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

רויטל לן כהן - מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

צח בן יהודה

תמי ברנע

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הזכות להישכח של קטינים

בוקר טוב לכולם. ראשית, אני רוצה לברך את כוחות הביטחון, את צה"ל. אחרי מה שעברנו בשבוע האחרון, עם כל כך הרבה חיילים שנהרגו ברצועת עזה, בצפון הרצועה, אני רוצה לברך את כל חיילי צה"ל, שכולם יחזרו הביתה בשלום, וכמובן את הפצועים רפואה שלמה, ואת כל החטופים, שיחזרו כולם, כולם, בלי יוצא מן הכלל הביתה במהרה. גם אם נעשה את זה בשלבים, תמיד צריך לדעת שצריך להחזיר את כולם, כולל החטוף האחרון, צריכים לדעת איך הוא חוזר, מתי הוא חוזר, צריך לדאוג כמובן לכולם.

היום אנחנו נדון בנושא של הזכות להישכח של קטינים. זה נושא שקובע את העתיד של הילדים, של בני הנוער. זה קורה כמעט לכל אחד מאיתנו, שעושה מעשה קונדס כשהיה צעיר, או איזשהו אולי בהיסח דעת או כל דבר אחר, ודבר כזה עלול להביא אותו בבגרות או הלאה למשהו שעלול לפגוע בעתיד שלו. ולכן הנקודה הזאת מאוד חשובה, שאנחנו נדע איך ליצור את המצב שאותו נער, אותו ילד, ובמיוחד היום ברשתות החברתיות, שהכול מתועד, הכול נמצא. והנושא הזה, צריך באמת לראות איך אנחנו נוכל לקדם, אם זה בעזרת חקיקה או בעזרת כל דבר אחר, כדי לאפשר לבנות או לפתוח דף חדש לאותו קטין.

לצערי, חברת הכנסת מיכל שיר, דיברתי איתה אתמול, היא לא תגיע הבוקר לישיבה, גם כי בעלה אמור להתגייס. בכל מקרה, אנחנו משתפים פעולה בנושא הזה ונמשיך לשתף פעולה, והמסר שלנו הוא באמת לראות איך אנחנו נוכל לעזור לאותם קטינים, שלא יפגעו בהמשך ולא יפגע עתידם.

נתבקשתי על ידי טמיר ממכון תכלית להציג.

ד"ר מימרן יציג.

ד"ר מימרן, בבקשה. להציג מצגת וגם לומר כמה דברים בהתחלה. ואני כמובן רוצה גם להודות לכם, שאתם יזמתם, קיימתם כמה דיונים, הייתי שותף באחד הדיונים אצלכם בתל אביב, וכל שיתוף פעולה עם גורמים כאלה או אחרים, אנחנו מאוד נשמח, אם זה משרדי ממשלה או ארגונים אחרים, שיביעו את דעתם, שיתנו אימפקט לנושא הזה, אני פתוח, ברצון רב. גם צח, אתה רוצה לומר כמה דברים? בבקשה. תודה רבה. צח הוא היועץ המשפטי של הוועדה.

רק כמה דברים כלליים. הזכות להישכח או להימחק היא זכות שקיבלה את עיקר תהילתה כרגע ברמה העולמית דרך תקנות של האיחוד האירופאי, ה-GDPR. בישראל היא לא מעוגנת באותה צורה. יש הסדרים מאוד נקודתיים דרך חוק איסור לשון הרע שמאפשר מחיקה ודרך חוק הגנת הפרטיות שמאפשר במקרה שמדובר במאגר לדיוור ישיר מחיקה, שזה מאוד מאוד ספציפי, או תיקון המידע במקרה שאדם מוצא את המידע לא נכון, לא שלם, לא ברור או לא מעודכן. בבתי המשפט אין פסיקה שעיגנה את הזכות הזו בצורה חד משמעית.

היו בכנסת ניסיונות בעבר לקדם הצעות חוק פרטיות בנושא, גם ספציפית לגבי קטינים וגם באופן כללי. עד היום הצעות החוק שהוגשו עסקו בתיקונים לחוק הגנת הפרטיות, לא כהצעת חוק שעומדת בפני עצמה. ההיגיון אומר, זה לא מחייב, שבאמת חוק הגנת הפרטיות הוא האכסניה הנכונה לעגן כזו זכות, בין היתר בגלל שחוק הגנת פרטיות עוסק באמת במאגרי מידע.

משיחה שקיימתי עם משרד המשפטים אתמול נאמר לי, ועל זה הם יוכלו להרחיב פה כשהם ירצו לדבר, שהזכות הזו כן נידונה וכנראה תהיה חלק מהתיקון הבא, תיקון מספר 15 לחוק הגנת הפרטיות. כרגע התיקון עוד בשלבי עבודה במשרד המשפטים, אבל כאמור הם יוכלו להרחיב על זה בעצמם. אני לא יודע לגבי התייחסות ספציפית לקטינים, שזה באמת דורש הסדרים ואיזונים ייחודיים להבדיל מיצירת הסדר כללי שהוא זכות להישכח או זכות מחיקה. ובמובן הזה גם יהיה נכון מבחינה לוגית, מבחינת חקיקה, באמת ליצור קודם הסדר כולל בנושא הזה, זכות כללית של מחיקה או להישכח, וממנה לרדת לרזולוציות או ליצור הסדרים ספציפיים לקטינים. אפשרי לעשות את זה הפוך, פחות רצוי. וזהו, יש פה נציגי משרדים שיוכלו להרחיב.

תודה רבה. בבקשה, ד"ר מימרן.

תודה רבה, אדוני יושב הראש, חבר הכנסת דלל. תודה לך ולחברי וחברות הוועדה על ההזדמנות לדון בנושא חשוב זה. במדינות רבות באיחוד האירופי, באמריקה הלטינית, באסיה, ובפרט במקומות כמו קנדה, בריטניה, קליפורניה ואפילו טורקיה, מעוגנת זכות להישכח לקטינים מכורח ההבנה לגבי הסכנות שאורבות להם ברשת.

(מוקרנת מצגת)

אנו מאמינים כי חשוב לקדם את הזכות להישכח עבור קטינים במדינת ישראל על בסיס שלושה הגיונות. ראשית, בשביל לחזק את ההגנה על הפרטיות והאוטונומיה, שנית, בשם הגיונות של שיקום ומחילה אשר נובעים ממסורת ישראל וקיימים גם בחקיקה מודרנית בימינו אנו, ושלישית, מכוח הצורך לקדם מודרניזציה של הגנה על מידע אישי במדינת ישראל.

קטינים מבלים את מרבית זמנם במרחב המקוון, וזאת מבלי להבין תמיד את המשמעות מרחיקת הלכת של הפעולות שלהם בתוך השדה הזה. חשוב להגן על קטינים גם מפני בריונות, תופעה של ממש כפי שעולה גם מדו"חות מבקר המדינה וגם מפעולתו של מוקד 105 אשר מבצע עבודת קודש, אך זקוק למסגרת חקיקתית תומכת שתאפשר לו להתמודד מול האתגרים המשמעותיים.

בנוסף, חשוב לזכור שהיכולת להדהד מסרים באינטרנט ולפרסם אותם במקביל במספר פלטפורמות יכולה להקשות על מניעת הסלמה במקרה של בריונות או פגיעה, וגם משפיעה באופן עמוק מבחינה פסיכולוגית. בהתאם, היכולת לתקן או להסיר מידע אישי פוגעני יכולה, מבלי להגזים, לשנות מסלול חיים ואף להציל אותם. אנחנו מסכימים עם הצורך העקרוני לקדם את הזכות להישכח במדינת ישראל ואנחנו מבקשים רק להזכיר לוועדה הנכבדת הזו שתיקון 14 לחוק הגנת הפרטיות, או 13 שעבר לאחרונה, זה תיקון שהתחילו לעבוד עליו בשנת 2009, והקטינים, דור העתיד שלנו, זקוק לסיוע כבר היום. בנוסף, באמת יש מקום לצורך בהסדר ייחודי עבור קטינים. למשל, לייצר חובת הנמקה מוגברת או סד זמנים לפעולה שהוא מהיר יותר.

אנחנו מאמינים שחשוב לקדם מודל אשר מתכנס בהתאם לרוח ה-GDPR ולהסדרים במדינות כמו קליפורניה, בריטניה ומקומות נוספים, הסדר שמתכנס לשלוש עילות מחיקה: חוסר הסכמה לפרסום, חוסר רלוונטיות של מידע, או עיבוד לא חוקי של המידע בהתאם לדיני הגנת הפרטיות בישראל. אל מול זאת, אנו מבינים שחשוב לאזן את הזכות להישכח ולקבוע מקרים בהם היא לא תוכר, וספציפית מקרים בהם האינטרס הציבורי דורש זאת. למשל, הביטחון הלאומי, הסדר הציבורי, בריאות הציבור או חופש הביטוי. אפשרות שנייה, כאשר יש אינטרס חוקי של אדם אחר אשר יש להביא אותו בחשבון או שישנה דרישה חוקית.

תן דוגמה לגבי אינטרס ציבורי. אתה מדבר על בריאות, ביטחון, או מה?

למשל, כאשר עלינו להזהיר את הציבור מפני פעולה של אדם מסוים או מפני היותו של אדם מסוים סיכון לציבור. אנחנו יכולים לחשוב על משבר הקורונה כדוגמה די ויזואלית וכזו שחווינו לאחרונה.

זאת אומרת, אם אני לוקח קטין שעשה איזושהי עבירה ביטחונית, אתה אומר בזה אני לא נוגע?

בהחלט, בהחלט. החריגים שאנחנו מציעים הם רחבים מספיק בשביל לאפשר לבתי המשפט ליצוק תוכן קונקרטי לאחר מכן, וגם לפלטפורמות עצמן לקדם את היישום של הדין בהתאם ליכולות, למשאבים ולמגבלות שלהן. החריג השלישי שאנחנו מציעים הוא גם כן מקובל באיחוד האירופי, הוא חריג של מידע נחוץ לצורך מידע סטטיסטי, מידע מדעי או אחר.

אנחנו מאמינים שישנה חשיבות לקדם את הזכות להישכח בשביל לחזק את עבודת המטה להגנה על קטינים ברשת וגם בשביל לסייע לשאר גופי הממשל שאמונים על ההגנה על חירויות הפרט של כולנו. בנוסף, חשוב מאוד שוועדה זאת תהיה חלק בלתי נפרד מקידום התהליך וגם מפיקוח ויישום שלו ביום שלאחר מכן.

אנחנו מודים לכם על ההקשבה וכולנו תקווה שנזכה לראות את הזכות להישכח עבור קטינים נכנסת לספר החוקים הישראלי והופכת את המרחב המקוון לסביבה ראויה יותר להתפתחות דור העתיד שלנו. תודה, אדוני.

תודה. צח, לדבר כזה צריך תיקון של חוק, לא חוק נפרד? מה אתה חושב?

אפשר לחוקק את זה כחוק עצמאי, אבל כפי שאמרתי, הטיפול באופן כללי בזכות הזאת הוא בדרך כלל נגזרת של הזכות לפרטיות והוא המקום היותר נכון, אבל לא ההכרחי בצורה מוחלטת, זה חוק הגנת הפרטיות.

אוקיי, תודה. נלך לפי הסדר שיש פה, משרד המשפטים, בבקשה.

שלום, אני לירון הופפלד מהרשות להגנת הפרטיות. הרשות להגנת הפרטיות עובדת יחד עם אשכול פרטיות בייעוץ וחקיקה שבמשרד המשפטים על התיקונים המקיפים לחוק הגנת הפרטיות. נוכל להגיד כך, שכפי שציין היועץ המשפטי של הוועדה, כיום הזכות למחיקה לא מעוגנת באופן נרחב וכולל בחוק הגנת הפרטיות בישראל. היא כן קיימת בתקנות עם השם הקליט תקנות הגנת הפרטיות – הוראות לעניין מידע שהועבר לישראל מהאזור הכלכלי האירופי, שאלו תקנות שנידונו ואושרו בוועדת חוקה לפני כשנה וחצי בערך.

התקנות האלה אושרו במסגרת אישרור מעמד התאימות של דיני הגנת הפרטיות בישראל לאלו של האיחוד האירופי. זה תהליך מאוד מאוד משמעותי, במיוחד לכלכלת ישראל, שקובע שהאופן שבו מעובד מידע בישראל וזכויות האדם שיש ביחס לעיבוד מידע בישראל תואמות את הסטנדרט האירופאי. זה לא אומר שההסדרים הם זהים, מה שמאפשר העברת מידע מהאזור הכלכלי האירופאי, שזה האיחוד האירופי וכמה מדינות נוספות, לישראל בלי מגבלות מיוחדות, כאילו ישראל היא חלק מהאיחוד האירופי לעניין הזה.

במסגרת התקנות האלה שמכונות גם תקנות הגישור, כי הן עברו כאיזשהו גשר עד להסדרה כוללת של הזכויות הנוספות, החובות על בעלי השליטה וזכויות נושאי מידע נוספות שקבועות בהן עד להסדרה כוללת של זה בחקיקה בישראל באופן שיכול לכלול גם איזונים והיבטים שונים מהאופן שבו הם עוגנו בתקנות.

בתקנות האלה יש זכות מחיקה שמאפשרת לנושא מידע לבקש ולפנות מחיקת מידע שקיים עליו. ככל הזכויות, גם הזכות הזאת היא לא מוחלטת ויש חריגים ביחס אליה. חשוב להגיד שבמסגרת - - -

אבל פה יש משהו שהוא אקטיבי. זאת אומרת, אותו קטין או המשפחה שלו צריכה לפנות.

גם זכות המחיקה שקיימת ב-GDPR, בתקנות הגנת הפרטיות באירופה מגיעה עם בקשת מחיקה. יש חובות אחרות שקשורות לאיסור עיבוד מידע על פי דין ויש הסדרים מאוד מאוד מורכבים בתחומים של עיבוד מידע, אבל זכות מחיקה קלאסית כשמדברים עליה היא זכות שמאפשרת לאדם לפנות ולבקש מחיקה של מידע בעבורו. כמו שאמרתי קודם, היא לא זכות מוחלטת, קיימים לצידה חריגים שונים שמשתנים בהתאם לאיזונים שקובעים בחקיקה הראשית.

מה שרציתי להגיד בהקשר הזה זה שבמהלך הדיונים שהתקיימו בוועדת חוקה, הכנסת החליטה להרחיב את התחולה של התקנות כך שהן לא יחולו רק על מידע שמגיע מהאזור הכלכלי האירופי, וממש מהימים האלה, מ-1 בינואר 2025, החובות שקבועות בתקנות, לרבות זכות המחיקה ונגדה חובת המחיקה, חלות גם על מידע על תושבים ישראלים שהמידע עליהם מצוי במאגר שהמידע שיש בו חלות עליו התקנות. כלומר, אם המידע במאגר מידע - - -

זאת אומרת, מה שאת מדברת, אין הגבלה לגיל, נכון?

נכון, זאת זכות שהיא כללית.

זאת אומרת שהיא כללית ויכול כמעט כל אחד.

נכון, והדינים הכלליים שחלים בישראל ביחס לקטינים חלים גם במובן הזה. כלומר, בדרך כלל בישראל קטין פועל באמצעות האפוטרופוס שלו. נוכל לומר שההסדרה של זכות המחיקה באופן כולל, כפי שגם צוין כאן, היא נמצאת במסגרת תזכיר תיקון נוסף ומקיף לחוק הגנת הפרטיות. באוגוסט האחרון עבר תיקון שכונה 14, בסוף הפך להיות תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שכלל הסדרים משמעותיים שבאמת הרבה מאוד שנים חיכינו עד שהחקיקה שלו הושלמה. ובימים האלה אנחנו עובדים על ההתאמה של התזכיר הנוסף, הקיים, שהוא מהווה את השלב הבא וכולל הסדרה רחבה, גם של בסיסי עיבוד מידע נוספים שיאפשרו עיבוד מידע שלא מבוסס רק על הסכמה, ומנגד, גם מרחיב מאוד את הזכויות שעומדות לנושאי מידע ומתייחס להיבטים של חזרה מהסכמה ושל מחיקה לזכות עיון שהיא רחבה יותר, לחובות יידוע שהן רחבות יותר, וזה איזשהו מאזן כולל של הסדרים, של זכויות וחובות בצידן.

את לא חושבת שלקטינים צריך להתייחס קצת יותר בפתיחות בנושא הזה?

התזכיר כולל גם התייחסות. קודם כול, מוסדרת בו זכות מחיקה שהיא כוללת, ויש בו גם היבטים ייחודיים שנוגעים לעיבוד מידע על קטינים. אנחנו כרגע לא נוכל להתייחס לפרטים של התזכיר, אבל אנחנו מקווים מאוד שבקרוב הוא יובא לאישורו של שר המשפטים ולפרסום שלו לקבלת הערות הציבור.

ונקודה נוספת שרציתי לציין בהקשר הזה, וגם של חיזוק של זכויות שמגיעות כבר בעקבות התיקון לחוק הגנת הפרטיות שהתקבל לאחרונה, היא שבמסגרת הסמכויות שנוספו לרשות להגנת הפרטיות, מוקנית לה גם זכות להורות על הפסקת הפרה, מה שמכונה צו להפסקת עיבוד מידע. והסמכות הזאת של הרשות להגנת הפרטיות היא לא מוגבלת רק להסדרים שקבועים בחוק הגנת הפרטיות עצמו, אלא תהיה לראש הרשות, החל מאוגוסט הבא, כשהחוק יכנס לתוקפו, סמכות להורות על הפסקה של הפרה של מידע שמעובד בניגוד להוראות הדין.

גם בחומרי הרקע שהוגשו לוועדה וגם במסמכים שהרשות להגנת הפרטיות מפרסמת יש אזכורים לכל מיני הגבלות שכבר קיימות היום על פרסום מידע שנוגע לקטינים. למשל, איסור על פרסום תמונות עירום של קטינים מעל לגיל חמש, איסורים על פרסום מידע שקשור לקטינים שמעורבים בהליכים משפטיים, כמובן איסור של מידע שיש לו תוכן מיני. כל הוראה כזו שהיא מעוגנת בדין ואוסרת על פרסום מידע של קטין, אם הפרסום יעשה בניגוד לדין, אז תהיה לרשות להגנת הפרטיות סמכות להורות על הפסקת עיבוד המידע, כלומר על הפסקת הפרסום.

יש לי שאלה. נניח שהורה צילם את הבן שלו בבריכה, או את הבת שלו בעירום, זה מנוגד לחוק?

הצילום הוא לא מנוגד לחוק, למיטב ידיעתי.

הפרסום.

הפרסום של הצילום, ופרסום זה גם העברה לאדם אחד נוסף אחר, אם הילד הוא מעל גיל חמש – הפרסום הוא אסור. יש כאן אנשים שהם מומחים יותר ממני לזכויות קטינים ואיסורים שקבועים בדין, אולי הם יוכלו לדייק את הדברים שאני אומרת, אבל בעיקרון כן, יש איסור על פרסום תמונה של קטין שהוא מופיע בה בעירום וניתן לזהות אותו וגם הפנים שלו מופיעים בה, אלא לצרכים כמובן רפואיים וכולי כשיש לזה הצדקה.

טוב. הנהלת בתי המשפט, נמצא פה גדי אלבז? שלום, גדי. איך בתי המשפט מתייחסים לנושא הזה?

ראשית, אני אתחבר למה שאמרה נציגת משרד המשפטים. בימים אלה הם עובדים על תזכיר חוק שיפורסם ואנחנו כמובן שנעביר את עמדתנו בנושא. בעבר עלו כל מיני הצעות חוק, איפה ראוי לדון בהסרת התוכן הזאת שנמצאת, אם זה עניין מנהלי או עניין של בתי משפט שלום או מחוזי, לפי ההגדרה.

אבל באופן עקרוני, אתם בעד הזכות להישכח?

באופן עקרוני, כן. כל עוד שאין הצעת חוק או משהו שאנחנו נביע עמדה, לא נוכל להביע עמדה לגופו של עניין.

ברור, צריך להיכנס לפרטים וכך הלאה, שאלתי באופן עקרוני וענית. אוקיי. יש לך משהו להוסיף גדי? תודה רבה.

הסניגוריה הציבורית, עו"ד שרית יעקובוביץ' פז.

גם אנחנו בסניגוריה הציבורית תומכים בזכות להישכח, הסבירו כאן את כל היתרונות ואת החשיבות שבכך. אני רק מסייגת, כמו שנאמר כבר, שחשוב שלא תהיה התנגשות עם זכויות לפרטיות, זכות מפני הליך הוגן במשפט הפלילי. אבל בגדול, במיוחד כשמדובר בקטינים, הזכות להישכח בוודאי שהיא זכות חשובה. כל נער שרוצה לשנות מדרכו, לחזור בתשובה, חשוב שיתאפשר לו.

מה החסרונות בעצם?

החסרונות הם כאשר המידע הזה הוא מידע שעומד בהתנגשות לזכות אחרת. למשל נאשם בהליך פלילי שהמידע שמתפרסם יכול לפגוע בזכות שלו לנהל את משפטו ומדובר בראייה שיכולה לסייע לו להוכיח את חפותו. אבל כאן כמובן אם תהיה התנגשות, אפשר לפנות לבית משפט ולבקש להתיר את המידע הזה. אבל אלה המקרים החריגים כמובן.

אני אשאל עוד שאלה, גם כמקרה חריג. נניח שנער או נערה שינו את מינם, מה קורה בהליך כזה? שהם לא רוצים שידעו מה היה המין הקודם שלהם. האם בית משפט יכול להתערב בדבר כזה נכון להיום או שצריך שינוי חקיקה? אם מישהו אחר יכול לענות, אני גם אשמח.

יכול להיות שיש גוף אחר שיכול לענות, אני לא נתקלתי בשאלה כזאת, אני עוד לא גיבשתי עמדה.

אוקיי, אני אפנה למשרד המשפטים. מה אתם אומרים על דבר כזה?

קשה לי להתייחס לנסיבות פרטניות ולתת איזושהי תשובה מסודרת. אני יכולה לומר שהיום הרבה מהרשתות החברתיות וענקיות המידע מאפשרות בפועל לבקש למחוק את המידע, לבקש למחוק חשבונות, לבקש לשנות שם משתמש, למחוק פרסומים מהעבר. כאמור, זאת לא חובה שהיום היא מעוגנת בחוק הגנת הפרטיות בישראל, אבל בפועל היא מתאפשרת פעמים רבות.

ד"ר מימרן?

שאלה מצוינת כי באמת אין לה תשובה חד משמעית, היא מעלה הרבה - - -

קודם כול, זה לא סתם. נפגשתי עם אימא של נער שהפך לנערה, והאימא הכילה את זה באמת בצורה מדהימה, גם כתבה כמה שירים, הוציאה אפילו ספרון כזה. אבל אחת הבעיות היא בדיוק מה שציינתי, שאפשר עם אותו שם לראות את העבר.

זה מקרה שעומד בלב האיזון בין האינטרסים השונים. מצד אחד, ברור שיש לנו את האינטרס של האוטונומיה של אותו נער ואת הזכות שלו לצייר את סיפור חייו כפי שהוא מבקש להראות אותו, מצד שני, עולה השאלה אילו אינטרסים אחרים עלולים להיפגע, והאינטרסים היחידים שעשויים להיפגע הם אינטרסים של בני או בנות זוג אפשריים. במובן הזה, יש איזון אפשרי בין פרסום מידע בשדה הציבורי לבין עמידה על כך שהאדם יהיה גלוי עם בני או בנות הזוג שלו.

אנחנו יכולים לגזור מתוך הסדרים אחרים או סוגיות משפטיות אחרות שנוגעות לשקרים בין בני זוג או אי הצגת אמת מלאה. אבל זה ממש מקרה שבו הוא צועק את האינטרסים השונים, וזה ממש מקרה אידיאלי עבור בית המשפט לבוא ולהסביר איך אנחנו מאזנים בצורה נכונה בין האינטרסים הללו. לפי דעתי האישית, האוטונומיה של הפרט צריכה לגבור במקרה הזה.

מאה אחוז.

אני אשמח להוסיף כאן עוד משהו קצר שמראה שהזכות למחיקה היא חלק ממכלול זכויות וחובות שצריכות להיות מעוגנות בדין הגנת המידע שהוא חוק הגנת הפרטיות בישראל. יש חובות נוספות שמוטלות על בעלי שליטה במאגרי מידע, על מי שמחזיקים את המידע ועושים בו שימוש בפועל. אחת החובות המרכזיות שקיימות בחוק היא איסור על שימוש במידע בניגוד למטרה שמעוגנת בסעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות.

בוודאי שבהקשר של קטינים ומוסדות לימוד וגורמים מטפלים שיכול מאוד להיות שיש עוד מערכות דינים שלמות שמחייבות סודיות שחלות עליהם וקובעות איסורים שהם אולי אפילו פליליים על העברת המידע בדינים אחרים, אבל גם מתוך אחד מעקרונות היסוד של תחום הגנת הפרטיות, הוא עיקרון צמידות המטרה, שגוזר את הכלל של איסור שימוש במידע בניגוד למטרה שלשמה הוא נמסר.

ואם למשל לבית הספר יש מידע על המין שאיתו נולדה הילדה, כזכר, כי גם אם עכשיו למשל הם יעברו מקום מגורים וירצו לאפשר לנערה להציג את עצמה כפי שהיא אבל בבית הספר הם ישתפו את המידע שהיא נולדה כזכר בעת הלידה, לבית הספר אסור לעשות שימוש במידע הזה אלא למטרה שלשמה הוא נמסר. אסור לפרסם אותו, אסור למסור אותו להורים אחרים. ולכן חשוב לדעת ולהכיר שקיימות זכויות נוספות בחוק הגנת הפרטיות ובדינים אחרים שנועדו לתת הגנה לקטינים וזכות המחיקה היא נדבך שהוא משמעותי וקיום הדיון הזה הוא חשוב, אבל היא לא עומדת לבדה.

יש לכם המלצה עד לאיזה גיל? הלוא קטין זה עד גיל 18. ואם אנחנו הולכים לתזכיר חוק או לחוק, האם זה נכון להקטין את זה לגיל 16? זאת אומרת, ליצור איזושהי הגבלה או גבול אחר של גיל?

זאת שאלת השאלות, וכל מי שעוסקים פה מסביב לשולחן בתחום של קטינים ברשתות חברתיות ועיבוד מידע על קטינים ישמחו תמיד על השאלה הזאת. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות בישראל היום קובע שקטין הוא קטין עד גיל 18 ולכל פעולה משפטית של קטין נדרשת הסכמת הורה או אפוטרופוסו.

בדיני הגנת הפרטיות בעולם יש ממש מהפכה ותנועות מאוד חזקות של שינוי בתחום הזה. החקיקה האמריקאית, ה-COPPA, שהיא החקיקה המובילה בתחום הזה, קבעה, או קובעת גם היום, שקטין יכול לתת הסכמה לעיבוד מידע על אודותיו החל מגיל 13 ומעלה, שזה גיל שנחשב צעיר מאוד ביחס לחקיקה הישראלית. החקיקה האירופית קובעת את גיל 16 כגיל שהוא סטנדרט ומאפשרת למדינות החברות באיחוד לקבוע בחקיקה פרטנית כל גיל שהוא בטווח שבין 13 ל-16. שזה, אם היינו מדברים לפני שנה וחצי, כאן היה מסתיים הדיון בערך, אבל יש ממש תנועות מטוטלת לכיוון השני.

ממש לאחרונה אוסטרליה העבירה חקיקה שאוסרת על מתן גישה לקטינים לרשתות חברתיות עד לגיל 16. יש הרבה מאוד חוקים עכשיו במדינות בארצות הברית שקובעים הגנה משמעותית, איסור פרופיילינג לצרכים מסחריים, איסור העברת מידע, איסור עיבוד מידע על קטינים עד גיל 18. כך שהשאלה של קביעת גיל היא שאלה כבדת משקל ומשמעותית מאוד שמחייבת לקיחה בחשבון מצד אחד של אינטרסים של הגנה על בטיחות ילדים, ומצד שני מקום לזכויות הילד ולעיקרון הקשרים המתפתחים, לצורך של קטינים כן להיות מעורבים ברשת וברשתות חברתיות ובכלל בעולם המקוון כדי להתפתח, כדי לגלות את עצמם, כדי לחקור את העולם, ויש כאן איזונים מאוד מאוד מורכבים שצריך לעשות אותם.

אנחנו מקווים, כמו שאמרתי קודם, שנוכל להשלים את העבודה על התאמת התזכיר ולהביא אותו בהקדם ככל הניתן, ובסופו של דבר לפרסום של הערות הציבור ואחר כך יתקיים, אנחנו מניחים ומקווים, שיח משמעותי גם ביחס להסדרים שנוגעים שם לעיבוד מידע על קטינים, שבין היתר מנסים לקבוע את ההגדרות המתאימות ביחס לגיל ההולם של הקטין.

תודה רבה. אני פונה למשרד החינוך.

בוקר טוב, אני אדורה ואני משפ"י, השירות הפסיכולוגי ייעוצי, ומי שמחזיק את הנושא הזה אצלנו היא טובה בן ארי, היא לא יכלה להגיע היום ואני נציגה במקומה. כעיקרון, אנחנו מברכים על הדיון הזה כי אנחנו יודעים שזה אקוטי וזה חשוב, במיוחד בתקופה הזאת. אנחנו כמשרד חינוך עושים פעילויות ונעשו בעבר גם כנסים בנושא הזכות להישכח יחד עם משרד המשפטים.

כעיקרון, אנחנו מבינים שיש לילד זכות להתחרט, זה מה שעומד בבסיס הדבר הזה. אם הוא עשה הבל נעורים, יש לו את הזכות לחזור בו ובאמת לתת לו את האפשרות להתחיל מחדש. כמובן שצריך להיות מדרג, לא על דברים פליליים, אבל באמת דברים שהילד פרסם או פרסמו עליו בתום לב, אנחנו כן רואים.

אנחנו עוסקים המון בחינוך והסברה בנושא של "כל מה שעולה ברשת נשאר ברשת", כך שאנחנו כן מחנכים ילדים להפעיל שיקול דעת. אנחנו לקראת היערכות לחודש הלאומי לגלישה בטוחה, התנהלות מיטבית ברשת, כך שכל הנושא של שמירה על פרטיות, על מה מפרסמים, מה לא מפרסמים. אנחנו גם מנחים ילדים לדווח ברגע שיש באמת תכנים ודברים שהם מבקשים להסיר אותם. אנחנו מלמדים אותם להיות משתמשים נבונים וכן לפנות לאפליקציות ישירות ולרשתות ולבקש הסרה. זה בדברים, וכמובן שנתמוך בהצעה כזו.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לפנות למשרד לביטחון לאומי. שלום לך, סיוון, כבר חברה קבועה אצלנו.

נכון, למרות שהרבה זמן כבר לא הייתי. האמת שאין לי הרבה דברים מלומדים להגיד, אני חייבת לומר שאני למדתי על הנושא הזה בדיוק לפני יומיים, כשראיתי את המסמכים, לא הכרתי שום דבר שקשור בזה. אין לי באמת שום דבר מהותי וגדול מדי להגיד, אני כן יכולה להתחבר לדברים של חברתי מהסניגוריה, אנחנו פחות או יותר באותו עניין בדבר הזה. כי מצד אחד אנחנו מאוד מבינים את הצורך באמת למחוק ולאפשר שיקום ולאפשר לקטינים במיוחד.

המילה הנכונה, שיקום.

נכון. אני חושבת על זה שבן אדם, היום אתה עושה שם בגוגל ועולה לך היסטוריה שלמה.

ילד שרוצה להתגייס או נער שרוצה להתגייס וכך הלאה.

נכון, והרבה פעמים כשאתה עושה, בין אם זה מעשה קונדס או בין אם סבלת מבריונות, אתה לא רוצה שבגיל 20 ידעו שאתה היית איזשהו ילד דחוי. זה נוגע לכל הכיוונים ואנחנו מבינים את הצורך הזה ואת הרצון הזה. מצד שני, צריך באמת לעשות את זה בסייגים. אני חושבת שבמסמך של מכון תכלית דובר על זה מאוד במעורפל, כשיש עניין של ראיות לעבירות פליליות. כשאנחנו צריכים, כשאנחנו נכנסים במקרה של עבירה פלילית, אנחנו כן היינו רוצים שנוכל למצוא ראיות, בין אם זה להוכחת אשמה או חפות, זה יכול ללכת לכל הכיוונים.

אנחנו לא הולכים ותופרים תיקים לאף אחד, אנחנו רוצים להגיע לחקר האמת, והרבה פעמים, אם המידע הזה ימחק, כשלפעמים דרך אגב, במיוחד כשקטינים, לוקח זמן להבין שאכן מדובר בעבירה. זאת אומרת, יכול להיות שקטין יקלוט אחרי חצי שנה שיש מידע שמסתובב שלא בא לו עליו, הוא עדיין לא יבין את חומרת העניין, יעברו עוד שנתיים-שלוש והוא יבין שהוא היה עכשיו קורבן למשהו הרבה יותר חמור. ברגע שהמידע הזה נמחק, לא תהיה לנו אפשרות לאחזר אותו, זה משהו שצריך לקחת בחשבון. זה באמת ברמת האיזונים. אנחנו מבינים את הצורך ואני גם לא אומרת לגמרי שלא, אבל אם הולכים על איזשהו תיקון חקיקה, צריך לקחת בחשבון את האיזונים האלה.

תודה. יש לי שאלה אלייך, סיוון. כשאומרים למחוק את אותן נקודות או לשכוח ממה שעשה אותו קטין, האם המשטרה יכולה להשאיר אצלה, מה שנקרא בכספת, כי אנחנו מדברים בנושא של הרשתות החברתיות שהכול ימחק וכך הלאה. האם יכול להיות, ואני אומר את זה גם אולי כאפשרות, כי אנחנו רוצים לשמור על מערכת איזונים מסוימת, שהמשטרה, כן יהיו לה אילו שהם רישומים בכספת מסוימת שבה אותו נער, לא יודע, אם הוא חזר על סורו בעוד עשר, 20, 30 שנה, כן לראות אולי.

אני אגיד. אני קודם כול לא אשת טכנולוגיה ואני לא יודעת להגיד משהו.

לא, אבל זה לא קשור לטכנולוגי, אני מדבר עכשיו מבחינת עמדה שלכם.

שוב, אם לא הייתה תלונה, גם היום, כשאנחנו רוצים לקבל מידע, אנחנו פונים לרשתות. אין למשטרה שום מאגרים משל עצמה ואנחנו לא יכולים לשמור שום דבר כזה, ואז אנחנו גם הרבה פעמים תלויים בשיתוף הפעולה עם הרשתות ועם החברות האחרות. לא תמיד משתפים איתנו פעולה דרך אגב. אני לא יודעת מה המשמעות של החותמת הדיגיטלית ברגע שהם מוחקים את המידע, האם נשארות עקבות או לא. אנחנו בטח לא יכולים, וזה אומר גם שאתה תצטרך לעשות סוג של מעקב אחרי כל האוכלוסייה, זה לא משהו שיעבור בחיים. אם אתה שואל לגבי מצב שבו כבר הייתה תלונה, אני חושבת שזה דבר שאפשר יותר לעגן ואז באמת אולי לשמור.

ד"ר מימרן, אני אשמח.

תודה רבה, אדוני. בפן הטכנולוגי, בהחלט אפשר להגדיר מחיקה מוחלטת או מחיקה שמשמרת עותק מסוים. על אנלוגיה למחשב אישי, אתה יכול ללחוץ דיליט על קובץ והוא ישמר, או ללחוץ שיפט דיליט והוא נמחק לחלוטין ולא מאוחזר. ועדיין, ברמה הטכנולוגית, בחלק מהמידע שנמצא בפלטפורמות תוכן דיגיטליות, בעננים, יש אזכור ושמירה של המידע אצל החברות עצמן.

שנית, לגופו של עניין, אני חושב שאפשר ללכת לפי ההיגיון של חוק המרשם הפלילי שגם כאשר לאדם נמחק מרשם פלילי עדיין יש ארבעה גופים שיש להם גישה למידע הזה: המשטרה, הצבא, המוסד והשב"כ, ואפשר למצוא איזון שישמר את הדאגה של המשרד לביטחון לאומי וגם יאפשר לקטינים את הזכות ללמוד, להתנסות ולהתפתח גם בעידן הדיגיטלי.

מאה אחוז. תודה, ד"ר מימרן. אני רוצה לפנות למשרד הרווחה והביטחון החברתי, שלום.

יעל לבנה יעקובסון. מתנצלת על האיחור, עיכבו אותי בכניסה.

מה דעתך? מה עמדת המשרד לגבי הנושא הזה?

כרגע אני הגעתי יותר לשמוע, ובהתאם למה שיעלה – אנחנו נעביר את זה הלאה לייעוץ המשפטי ולאנשים הרלוונטיים במשרד. אני יותר כרגע באה להקשיב ולאסוף את הדברים.

אוקיי. האם יש לכם איזושהי עבודת מחקר או משהו שמראה שדווקא בשכבות החלשות יותר, הנצרכות יותר, שם יש את הקושי בכל מה שקשור ברשתות החברתיות או לגבי ילדים שנמצאים שם ויש להם כל מיני רישומים כאלה או אחרים, או שהם יותר מתפרסמים שם בצורה אולי לא נאותה?

אתה יכול לחזור עוד פעם?

אני שואל האם יש במשרד, כי אתם משרד הרווחה, והאם זה נכון שזה מיוחד רק לאוכלוסייה מיוחדת או שזה כולל את כל האוכלוסיות, זה לא משנה אם אתה במגזר חלש, חזק, ערבי, יהודי, חרדי, לא יודע? אני שואל את זה מבחינת המשרד החברתי, אתם משרד הרווחה, והאם הקושי להישכח נמצא יותר במגזר מסוים או שזה נכון לכל המגזרים? מניסיון שלכם.

אני לא מכירה מחקר כזה, אבל מניסיון שלנו, זו סוגיה שנוגעת לכל האוכלוסיות, לכל החברות, זה משהו שהוא מקיף, הנוכחות ברשת.

הבנתי, תודה. יש פה את מערך הדיגיטל הלאומי, יערה, בזום.

שלום לכולם, בוקר טוב. יערה בן שחר תיק, עד לאחרונה כיהנתי כיועצת המשפטית, עכשיו אני מכהנת כ-DPO במערך הדיגיטל, כממונת הגנת הפרטיות במערך. קודם כול, אני מברכת על הדיון ועל העלאת המודעות לנושא הזה, ושל קטינים בפרט. אני מצטרפת לכל הדברים של חברתי לירון הופפלד מהרשות להגנת הפרטיות ואני אגיד שזה נושא שהוא מאוד מאוד חשוב, אבל צריך לגבש כאן איזושהי עמדה שתהיה באמת יותר מפורטת לגבי אופן היישום של זה.

זאת אומרת, אם הזכירו קודם לכן את ההיבטים הטכנולוגיים של איך מוחקים, האם המחיקה היא מחיקה מוחלטת או מחיקה יחסית, אני חושבת שגם צריך להבין שיש מורכבות בעולמות של מחיקת מידע, כי למעשה, ברגע שמוחקים, האם זה גוזר גם כן על תיקים, על גיבויים. צריך להבין שכשמנהלים מאגרי מידע, ככל שמדובר בתשתית שהיא מורכבת ויש פה אילו שהם ממשקים בין הרבה מאוד מערכות, ואלה יכולות להיות מערכות של ניטור לצורכי הגנת סייבר שהן מנטרות ומקבלות בעצם את ה-Raw Data, את כל המידע שמגיע ועובר, או אם אלה עוד כל מיני מערכות אחרות שנמצאות במעטפת. זאת אומרת, יש פה חיבוריות של הרבה מאוד מערכות, משהו שיכול ליצור גם מורכבות מבחינת המחיקה. צריך להבין, ברגע שירדו לפרטים, על איזה סוג של מחיקה אנחנו מדברים.

אני גם הקשבתי בקשב רב למהלך הדיון וצריך לשים גם כן את הגבול בין הסרת תכנים, שזה אינטואיטיבית מאוד מאוד ברור שאנחנו רוצים פה להגן על הקטין, ואם דיברה הנציגה ממשרד החינוך, מהשירות הפסיכולוגי, באמת לאפשר לקטין להתחרט ושכשאני רושמת את שמו של הקטין שהוא כבר בגיר והגוגל תמיד זוכר, האינטרנט תמיד זוכר, יש כאן איזושהי הבחנה שצריך לחלק בין הסרת תכנים לבין הזכות להישכח שהיא הרבה יותר מעמיקה והיא גם צוללת לתוך הקרביים של מאגרי המידע, וכאן באמת צריך למצוא את הנוסחה הנכונה ביחס לאופן המימוש של הזכות להישכח.

ואנחנו נעמוד גם בקשר, כמובן קרוב, עם הרשות להגנת הפרטיות לגבי הצעה שתהיה הצעה קונקרטית, פרקטית. כי בסופו של דבר אנחנו רוצים שהגופים שאליהם יעשו הפניות ביחס לזכות להישכח יוכלו גם כן לממש אותם ושזו לא תהיה איזושהי גזירה שהיא קשה מדי או איזושהי אות בספר החוקים שהציבור מאוד מאוד יתקשה לעמוד בה והיא לאו דווקא מממשת את האינטרס. זאת אומרת, המחיקה תיעשה, אבל באיזשהו - - -

יערה, אם אני מבין נכון, אני פשוט רוצה לקצר או לתמצת את הדברים שלך, את אומרת, באופן עקרוני אין בעיה עם זה, רק יש פה עניין של חלוקה מסוימת שבה נושא של הסרת תוכן או נושאים אחרים, צריך פשוט להגדיר כל דבר בנושא הזה בצורה יותר ממוקדת, זה נכון?

זה נכון, וגם כשמייצרים את ההסבר של המחיקה, צריך לקחת בחשבון לפעמים מורכבויות טכנולוגיות, וככל שאלה גופים שהם גופים כבדים יותר, עתירי מידע יותר, צריך להבין איך אנחנו מממשים את הזכות הזאת בצורה שהיא מתכתבת גם כן עם השפה הטכנולוגית והמציאות הטכנולוגית. צריך לקחת את הדברים האלה בחשבון.

אני כן רוצה להגיד עוד משהו שהוא רלוונטי בהקשר הזה, זה שאם מלכתחילה, הרי האינטרסים של הזכות להישכח, אחת מהבקשות יכולה להיות מהטעם שזה כבר לא רלוונטי, אוקיי? אני חושבת שאחד הצעדים המשלימים זה אם מלכתחילה תהיה מדיניות פרטיות ראויה ביחס למאגר, למשל, תהיה שם במסגרת מדיניות הפרטיות תקופת שמירה, ואז, באופן פרואקטיבי, המידע, אחרי תקופה מסוימת, כשזה כבר לא רלוונטי וזה לא נדרש לטובת השירות, הוא ימחק, אני חושבת שבתהליכים מהסוג הזה אנחנו גם כן תורמים לזכות להישכח להיות באמת מיושמת, אפילו ללא בקשה מצד הציבור.

אוקיי, תודה רבה. אני כן רוצה פשוט להתייחס למשהו, יכול להיות שהוא דומה, ואני פונה אליך, צח. יש, לא יודע אם זה חוק, שבו יש את הנושא של הסרת הרישום הפלילי, על ידי הנשיא נדמה לי, אם אני לא טועה, שזה שייך לקהילה האתיופית. אני לא מכיר את זה בדיוק, אני פשוט מכיר את זה מכיוון אחר, שישנם תלמידים או ילדים או נערים מהחברה האתיופית שבו יש אפשרות להתגייס לצבא, שנכנסים לתכנית מסוימת, ובתקופה הזאת, אחרי שכבר באמת תיקנו כל מה שצריך, הנשיא יכול לחון אותם ולהסיר את הרישום הפלילי. אתה מכיר את זה במסגרת חוק או משהו כזה?

אני מודה שאני לא מכיר את החוק, ככל שהוא קיים, אני לא מכיר אותו. אבל יכול להיות שזה חלק מהסמכויות הכלליות של הנשיא לתת חנינה.

מישהו מכיר את זה? ד"ר מימרן?

יש מנגנון עקרוני מחוק המרשם הפלילי שעוסק בהתיישנות של עבירות, אבל יש לנו כל מיני - - -

לא, זו לא התיישנות במקרה הזה.

יש חוק ספציפי, בדקתי עכשיו במחשב תוך כדי שדיברת.

יש חוק ספציפי?

אני אריאל אלקיים, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אני לא מהתחום של מרשם פלילי.

לא משנה, אבל היה חשוב כי נזכרתי במשהו.

הרצתי חיפוש קצר פשוט בזמן שדיברת. כן, יש חוק כזה, אני רואה שהוא משנת 2024, והוא באמת עוסק במרשם הפלילי. זאת אומרת, אני חושבת שכל השיח פה הוא דווקא בדיוק לא מתעסק כל כך במרשם פלילי, הוא הרבה יותר קשור, יכול להיות שיהיה מידע פלילי בקשר לכל מיני רשתות חברתיות ודברים כאלה. אנחנו מתייחסים עכשיו לקטינים במרחבים שהם - - -, זו סוגיה, גם מכון תכלית, בכתיבה שלהם יש לחלוטין התייחסות לעבריינים ושיקום ותקנת השבים.

אני מציין את הנקודה הזאת כי טיפלתי בקבוצת ילדים שהיה להם אישום פלילי, ולמזלי, מפקד המשטרה שם, תורג'מן, במשטרת נתניה, שעכשיו הוא פרש, לקח קרוב ל-15 ילדים, באמת עברו הכשרה לא פשוטה וחלק גדול מהם בסוף גויסו לצה"ל והייתה באמת נקודה, מה אנחנו עושים או מה המשטרה עושה עם הרישום הפלילי. וכנראה שכמו שאת אומרת יש איזשהו חוק ובאמת הייתה פניה לנשיא והוא פשוט מחק או מחקו להם את הרישום הפלילי.

זו נקודה שהיא מאוד מאוד חשובה לשיקום ילדים או נערים, שבסוף אתה רואה נערים שעשו עבירות פליליות ובסוף הם הולכים לצבא ומצליחים בצבא. ואני מכיר איזשהו נער שבאמת בסוף גם היה מצטיין, ויש מצטיין כומתה או כל מיני דברים כאלה, שבסוף אתה רואה, הנה, אפשר לעזור לאותם ילדים. ובאמת כשמירה על מערכת איזונים, שבסופו של דבר, אני חושב שאנחנו כחברה מנסים לעשות משהו שהוא טוב לטובת הפרט במקרה הזה. הנה, זו דוגמה, ואם יש חוק, יכול להיות שצריך אולי להשליך אותו גם הלאה בצורה כזאת או אחרת.

המועצה הלאומית לשלום הילד, עו"ד ליאור בר-ניר, שלום לך.

תודה, אדוני. קודם כול, אני רוצה לדבר בשם הנוער, פרלמנט הנוער שאנחנו מקיימים נועד גם לוועדות כאלה. בהליך שיתוף נוער שאנחנו ערכנו בנושא, בני ובנות נוער שהשתתפו דיברו על כמה הם מוטרדים מכך שכל מידע או תמונה שעולים במרחב המקוון נשמרים שם, גם אם נקטו צעדים ומחקנו את התוכן מהמכשירים האישיים שלהם. הם סברו שהזכות הזו להישכח חשובה ביותר בעידן המקוון, ולדעתם, יש לקבוע זכות זו, להבטיח שהיא מיושמת גם עבור ילדים ונוער וגם לבגירים שרוצים להסיר מידע שהועלה בתקופת ילדותם.

לעמדתנו, ואני מקווה שבתזכיר שדיברת עליו יש ביטוי לכך שצריך להכיר באופן ספציפי בילדים כבעלי זכויות בסביבה הדיגיטלית, עם צרכים ואינטרסים מיוחדים שדורשים הגנה נוספת שתבטיח את הפרטיות שלהם. מעבר לכך, במישור ההסברתי, אני שמעתי את נציגת משרד החינוך שדיברה על פעולות הסברה שנעשות לקטינים בעניין התנהלותם במרחב המקוון, ואני רוצה לשאול באיזה היקף פעולות ההסברה האלו נעשות. האם זה חלק מתוכניות הלימודים? האם זה מידע שנגיש לילדים או שזה רק מפורסם נניח באתר משרד החינוך? כי חשובה גם ההנגשה.

כי אם הם לא יודעים ואם זה רק מפורסם באתר וילד שלא נכנס לאתר, צריך להנגיש את המידע הזה גם לילדים, גם להורים, שלא כולם מודעים לסכנות, להשלכות, אילו מנגנונים קיימים, גם אם הם מוגבלים, אילו מנגנונים קיימים כדי להסיר את המידע הזה. אז יש פה כמה דברים שצריכים להיעשות במקביל, גם מבחינת חקיקה וגם במישור ההסברתי.

דרך אגב, שאלה לא קשורה, אבל נניח שפרסמתי פוסט ואני בעוד כמה שנים רוצה למחוק אותו, הוא לא נשמר בשום מקום? טכנולוגית, אני פשוט שואל את השאלה כי - - -

הוא נשאר כל עוד אתה לא מוחק אותו. אבל גם אם אתה מוחק אותו, אם מישהו עשה צילום מסך, נוצר עותק נוסף.

ואם הוא שיתף?

Out there, כן.

לא, השיתופים נמחקים.

אלה דברים שצריך להסביר אותם.

לא, אם הוא משתף את הפוסט עצמו או את התמונה.

משרד החינוך, נשאלה פה שאלה.

בשני אופנים. קודם כול, ריאקטיבי – אם קורה אירוע וילד בא ומספר ויש פגיעה, אנחנו כן מנחים אותו, ממש בתוך כל אפליקציה. יש לנו גם את הנציגות שיושבות בתוך המטה הלאומי 105 שכן מנחים ומסבירים. יש לנו מערכי שיעור במסגרת כישורי חיים, במסגרת התוכנית של הרשת, הגלישה הבטוחה. יש לנו הרצאות לתלמידים שעכשיו בשבוע הלאומי נכנסים גם שוטרים ואזרחים ונותנים הרצאות וכחלק מההסברה אנחנו כן מתייחסים לתוכן של ההסרה.

יש לנו גם הרצאות להורים. כל הנושא של ה-Sharenting, שההורים בעצמם מפרסמים תמונות של ילדים ושואלים לפעמים, יש אימא ששאלה בקבוצה על כדורי ריטלין שהיא נותנת לילד ואז זה הגיע לתלמידים של הכיתה. גם ההורים בעצמם מפרסמים תכנים. אנחנו עוסקים בהסברה גם להורים, יש לנו הרצאות שמפורסמות ויש לנו גם לומדה, קורס הורים שנעשה, 105 יחד עם ישראל דיגיטלית, קורס חינמי שפתוח לכלל ההורים ומשרד החינוך שלח הודעות SMS לכלל ההורים בערבית ובעברית כהנגשה. כלומר, אנחנו שולחים ממש לטלפונים. לא יודעת אם יש פה הורים שיושבים פה ומקבלים SMS ממשרד החינוך על פעילויות שאנחנו עושים בנושא.

כלומר, קטינים הם יודעים שהם יכולים לפנות אליכם?

בטח, כן.

אני אוסיף על זה מאחר שגם אני דרך משרד הרווחה קשורה ל-105. אני רק אוסיף שחלק מהפרסום הוא גם ברשתות הדיגיטליות: באינסטגרם, בטלגרם, בכל המסגרות, וקטינים חשופים לזה.

בסדר גמור, תודה על המענה.

ד"ר אסף וינר.

תודה על ההזמנה ועל הדיון החשוב הזה, בהחלט גם למכון תכלית על היוזמה והעלאת המודעות. אנחנו באיגוד האינטרנט הישראלי מלווים גם את הציבור הישראלי, גם את הסוגיה של פרטיות קטינים באופן כללי כבר מ-2016. זאת אומרת, תקופה ארוכה שבה גם באמצעות מומחים, גם באמצעות אקדמיה אנחנו בהחלט יוזמים את השיח על פרטיות ילדים בהקשרים השונים. שוב, כמובן שאנחנו באיגוד האינטרנט מצטרפים גם למכון תכלית, גם ליתר הגופים שדיברו כאן, בצורך ובחשיבות של ליצור מסגרת משפטית או באמת מענה לסוגיות האלה.

ואני חושב שראינו שהזכות להישכח של קטינים היא באמת איזשהו מרכיב או חלק מסל ההגנה הזה, אבל כן אם אנחנו חושבים על הסדרה, אנחנו מסתכלים על העולם, נתנו פה דוגמאות, חשוב להבין שבאמת ההסדרים של קטינים ורשת, גם מניעת סיכונים, גם הגבלת גיל לרשתות חברתיות הם בעצם איזשהו מכלול או שלושה ראשים של חקיקה או רגולציה שאפשר לפתח כאן. האחריות של מי שמחזיקים מידע על קטינים היא סוגיה בפני עצמה, אבל היא באמת קשורה גם לשאלה של מה הציפיות שלנו מרשתות חברתיות או מאתרי פורנוגרפיה או מכל מיני שירותים דיגיטליים אחרים באמת לבדוק את הגיל של המשתמשים שלהם.

ואני רק אזכיר, והוא חשוב לדיון כאן, שיש היום לא מעט תובענות ייצוגיות בשנה האחרונה שהוגשו בישראל בדיוק על האופן שבו הפלטפורמות או ממקרות בכוונה קטינים, אלה הטענות, או באמת לא מוודאות גיל, אפליקציות כמו אינסטגרם למשל. זאת אומרת, מגבילות פורמלית את גיל המשתמשים המינימלי ל-13, אבל באמת רואים שאין בקרה על זה, גם ילד בן שמונה יכול לפתוח.

לכן אני חושב שהשאלות האלה הן מאוד חשובות, ובסוף הן כן מתכנסות לעשייה הכללית, גם של הוועדות המקבילות בכנסת, על האחריות או היקף הדרישות שלנו מהשירותים הדיגיטליים. וצריך להבחין שוב את העניין של בקרת תוכן או גיל, את העניין של פרטיות, פרסום שהוא מכוון לקטינים שהוא מאוד קשור לסוגיה של פרטיות. אלה גם דברים שקיימים בחקיקה הבינלאומית, הגבלות על עיבוד אלגוריתמי או הצעות מותאמות אישית לקטינים.

ונשמח כמובן, שיתפנו עם הוועדה חומרי רקע, ובהחלט יש עשייה משמעותית, גם בחברה האזרחית וגם בזירה הציבורית בשנה האחרונה על השאלה הזו של אחריות פלטפורמות או על אילו מהן אנחנו מצפים שהאסדרה הישראלית או שהחוק הישראלי יחול. לאו דווקא פלטפורמות נישה, לא דיברנו על רובלוקס, לא דיברנו על המון דברים שהם אולי ייחודיים לקטינים.

אבל אתה חושב שנכון לעשות אסדרה, אם זאת השאלה.

בוודאי שצריך לעשות אסדרה על האופן שבו שירותים דיגיטליים שומרים ומעבדים מידע של קטינים, גם של הציבור הכללי. הזכות להישכח היא חשובה מאוד לכולנו, גם הזכות לפרטיות, על קטינים על אחת כמה וכמה. ולכן, בוא נאמר, גם צריכה להיות זכות להישכח לגבי בגירים בישראל, אבל אם צריך להתחיל, אין ספק שלגבי קטינים זה חשוב. וגם כאן, פירטנו את זה במסמך המדיניות שלנו ונשמח להרחיב על זה, שיש באמת את הסוגיה או את הזכות גם של ההסכמה של הורים מול הסכמה של ילדים, שהיא מאוד רלוונטית בפרטיות ובהמון הקשרים אחרים.

גם כאן צריכה להיות האפשרות, לפחות גם אם לא להישכח, לפחות את הזכות לדרוש הפסקת שימוש או אפילו הפסקת הסכמה לעיבוד. כי אם היא באמת ניתנת, כמו שאמרו חבריי קודם מהייעוץ המשפטי, אין ספק שנדרשת הסכמה הורית, בישראל, לפי הדין, לכל התחייבות חוזית. והרבה דברים, הורים יכולים לאשר תנאי שימוש בשם ילדים, בהחלט צריכה להיות לאנשים אחרי שהם עברו את גיל 18 את הזכות לדרוש איזושהי הפסקה של ההסכמה הזו. גם כאן אלה לא שאלות של בטל מעיקרו, זאת אומרת שלא הייתה הסכמה אז, אבל כן ההבנה הזאת שההסכמה, שהיא הבסיס לכל שירות דיגיטלי שאנחנו משתמשים בו, בהחלט צריכה לפחות להיבחן מחדש כשהאדם מגיע לגיל 18. וזו גם סוגיה שהיא חלק מהזכות להישכח, אבל היא יסודית הרבה יותר, גם של דיני צרכנות בישראל, של דיני חוזים, שאלת ההסכמה הזאת.

תודה לך, ד"ר וינר. מועצת התלמידים, איליי בר קט בזום.

היה אמור להיות פה ולא הגיע.

אוקיי. איגוד מרכזי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

איגוד מרכזי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, נטע גורי. כפי שהוצג כאן, המתווה מחריג מקרים בהם האינטרס הציבורי חזק כמו בעבירות פליליות חמורות וכמובן במקרים של עבירות מין. כן חשוב לנו להדגיש שגם במקרים שלא הייתה הרשעה פלילית, בעבירות מין יש חשיבות שהמידע לא ימחק. אנחנו מכירות את הסטטיסטיקה של צליחת הליך פלילי, 80% מהתלונות נסגרות ללא הגשת כתב אישום, ולכן יש לכך חשיבות רבה שכן ישאר באינטרנט גם המידע הזה. כמובן שבמקרה של קטינים ההסדר יהיה בהתאם לחקיקה שקיימת היום על פרסום שמו של קטין בנושאים האלה.

ונושא שני, חשוב גם למצוא פתרון להסרה של סרטונים של נפגעות. היום יש המון סרטונים, תמונות אינטימיות שמופצות ללא הסכמה, סרטונים אישיים שממשיכים להתגלגל ברשתות החברתיות. זה חלק מהזכות להישכח, צריך להקדיש לזה תשומת לב ומקום. לדוגמה, יש לנו שיתוף פעולה עם עמותת מע"ט שעוסקת בחקירת הפצת תמונות וסרטונים אינטימיים. יש אצלם נערה שפרסמה תמונה מסוימת כשהיא הייתה בת 13, תמונה אינטימית, שעד היום, היא כבר למעלה מגיל 18, עד היום היא צריכה להגיע לתחנת המשטרה ולתת עדות על ההפצה של אותן תמונות כי התמונות שלה עדיין מופצות.

לכן חשוב לנו גם להדגיש את זה ולפעול למען הקמת מנגנון יעיל להסרה מהירה של תכנים פוגעניים ברשת. זה נכון שהיום 105 נותנים שירות מסוים, גם במשטרה, בפרקליטות, באיגוד האינטרנט שדיברו פה, וגם בפניה לרשתות החברתיות עצמן, אבל כן חשוב גם בדיון הזה לשים את הנושא הזה על השולחן.

אוקיי, תודה רבה לך. עו"ד רויטל, בזום.

שלום, תודה רבה על זכות הדיבור ועל הדיון החשוב. אני מדברת בשם קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואני רוצה לציין שלקטינים עם מוגבלות ולעיתים גם לבגירים עם מוגבלות כדאי לשים את הדעת אפילו בצורה יותר הדוקה לעניין הזה, כי הרבה פעמים פרטים שלהם מסתובבים מכל מיני סיבות, בין היתר גם אנחנו ההורים שמפרסמים, ואני חושבת שיש להם את הזכות בשלב מסוים להחליט שזה לא מתאים להם. אני חושבת שצריך לתת על זה את הדעת בצורה יותר מדויקת כי לפעמים הבשלות להליכים כאלה היא לא בגיל 18, היא אחרי. ולכן, שם יכול להיות שצריך לתת את הדעת מבחינת הגיל גם מעבר לגיל הקטינים. והצד השני שרציתי להגיד של הדברים האלה זה - - -

רגע, סליחה, אני רוצה להבין. אם נניח בחור שהוא כבר לא בגיל 18, אלא בגיל 20, ואת אומרת דינו הוא לא כמו קטין או שכן כמו קטין לגבי הזכות להישכח?

אני אומרת שצריכה להיות גמישות יתרה.

כי הוא כבר בגיר.

נכון, וצריכה להיות פה גמישות יתרה. זה כמו שנותנים למשל בעבירות פליליות לפעמים מעבר לשבע שנים. יש כל מיני תהליכים פסיכולוגיים שקורים שמכירים בהם, למשל כזיכרון מודחק וכל מיני כאלה ומאפשרים להאריך את הזמן. ואני אומרת שגם פה יש סוגים מסוימים של מוגבלויות שהבשלות להבין תהליכים או להבין דברים או לקבל החלטות יכולה להגיע בגיל יותר מאוחר מ-18, ואני חושבת שבמקומות האלה צריך שתהיה גמישות גדולה יותר ולאפשר גם למי שאינו קטין.

אם כי אני מסכימה עם מה שאמר היועץ המשפטי של הוועדה בתחילת הדיון שאם היה חוק כללי ואז היו התייחסויות פרטניות, היה יותר קל להגדיר גם את מה שאני אומרת עכשיו. אבל מאחר ואין ואנחנו מדברים על קטינים, ביחס לאנשים עם מוגבלויות, אני חושבת שצריך למתוח את הדבר הזה ביחס לאותו אדם ספציפי ולתנאים שבהם הוא יכול היה להבין או לקבל החלטה או לדעת בכלל מהפרסומים. זה דבר אחד.

והדבר השני, גם ביחס לקטינים, היום דעתם נשמעת בגיל הרבה יותר צעיר מ-18. אנחנו יכולים למשל לראות את זה בכל מה שקשור לגירושים של הורים, שואלים את הילדים מה הם רוצים הרבה לפני גיל 18. ואני חושבת שלגבי ילדים צריך לתת לקולם להישמע בגילאים יותר צעירים לגבי זכות המחיקה.

אוקיי, תודה רבה. יש פה את איילה שטגמן? לא. יש פה מישהו שרוצה לומר משהו, להתייחס, שעדיין לא שמענו אותו? יש מישהו בזום שלא שמענו אותו? אין? אוקיי, אנחנו נסכם את הדיון.

אני רוצה לומר לכם שהיה לי חשוב לשמוע את כולכם. יש פה באמת תמימות דעים, אני חייב לומר, אבל כמובן צריכים למצוא את האיזונים כדי לא לפגוע בחברה, כדי לשמור על חברה תקינה וגם כמובן לשמור על הפרטיות של מי שחטא אבל לא חטא באופן מועד ולא נאשם מועד. ולכן צריכים למצוא פה באמת את המערכת האיזונית בין כל מה ששמענו כרגע.

אני כן חושב שיכול להיות, זה נכון שהמדינה רוצה לשנות, לתקן את החוק וכך הלאה, אבל מי שכבר יודע, ושמענו קודם פה מספרים, שיש חוקים מ-2009 ומ-2004, ולא יודע ממתי. ואני, למרות גילי, אבל אני צעיר מאוד בכנסת, אני יודע שאם אתה רוצה לקדם חוק, יכול להיות שאפשר לקדם אותו יותר מהר באמצעות חקיקה פרטית. אם זה מה שלמדתי, נראה מה יבוא קודם. בסוף, יכול להיות שהדברים יגיעו לאיזשהו מפגש.

אבל כן אני רוצה לומר קודם כול תודה רבה לכולם, באמת, ובמיוחד למכון תכלית שאני יודע שהוא הוביל את זה לכל אורך הדרך. אני רוצה כמובן להודות גם לחברתי, חברת הכנסת מיכל שיר, שיחד איתה, אני גם דיברתי איתה אתמול, כנראה שנלך, אני עוד לא בטוח, אבל צריך לסגור את זה, שנלך לכיוון הצעת חוק משותפת יחד עם כל הרשויות שנמצאות פה כמובן בצורה כזאת או אחרת. וכמובן שנשמח מאוד שמכון תכלית יסייע לנו בהגשת הצעת החוק הזאת, שלפי מה שנאמר פה ועל כולם זה מקובל, שיש צורך גדול מאוד בקידום חקיקה כזאת.

אני מודה לכולכם, תודה רבה והמשך יום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 12:15.