פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
ועדת הכלכלה
06/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 567
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (06 בינואר 2025), שעה 11:00

הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024

חברי הוועדה: אלון שוסטר – מ"מ היו"ר
אליהו ברוכי
שלום דנינו

דבי ביטון
יסמין פרידמן
מטי צרפתי הרכבי
יצחק קרויזר

שר במשרד האוצר זאב אלקין

אביאל פנסאפורקר - מ"מ סגן ראש מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

דגנית סנקר לנגה - ראש מערך אדם וקהילה, משרד ראש הממשלה

יעל מלם יפה - יועמ"שית מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

יגאל גורביץ' - סמנכ"ל אסטרטגיה מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

קרני קירשנבוים - ס' יועמ"ש מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

מיכל עוזיהו - ראשת מועצה, מועצה אזורית אשכול

דקלה קיצוני אזרד - מנהלת אגף אסטרטגיה, מועצה אזורית אשכול

אורי אפשטיין - ראש המועצה, מועצה אזורית שער הנגב

לאה קסה - מנהלת מחלקת יישום אסטרטגי, מועצה אזורית שער הנגב

ליאור כוכבי - מנהל מטה מיוצר בישראל, התאחדות התעשיינים

רם שפע - חבר כנסת לשעבר, נציג התנועה הקיבוצית

יונתן יריחימוביץ - מנהל מחלקת תכנון מרחב דרום, קרן קיימת לישראל

איתי לוי - תושב וחבר ועד בנתיב העשרה

אהד כהן - מנכ"ל, תנועת עתיד לעוטף

עדן ביזמן - מנכ"ל, פורום הביתה

אילן פרידמן - רכז פרלמנטרי וקשרי ממשל, פורום ארלוזורוב

שמוליק דוד - יועץ לקידום מדיניות, ארגון שתיל

ענבר גולדשטיין - מטה משפחות החטופים

שמעון אור - פורום תקווה

צביקה מור - פורום תקווה

איתי עצמון

ד"ר עידית חנוכה

נוגה כוכבי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024, מ/1828

שלום רב, אנחנו מחדשים את פעילות הוועדה, נושא הדיון חוק תקומה. באיחור אלגנטי, אבל הוא מגיע אלינו והוא חשוב באופן יוצא דופן. אנחנו נפתח בשמיעת המשפחות, אני מבקש לבחור את הנציגים. בבקשה, שמעון.

תודה רבה לך. אני דוד של אבינתן אור, שנחטף לעזה מהמסיבה עם נועה ארגמני. נועה ארגמני חזרה והוא עוד לא זכה לחזור. גם אני ראיתי וקראתי בבוקר את הרשימה שפורסמה. כבר קיבלנו הבהרות דרך המינהלת שהרשימה הזאת היא לא רשימה שהובאה לממשלת ישראל, מדובר ברשימה שהייתה כבר בחודש מאי שהושמטו ממנה נרצחים שהיו מאז, לצערנו. אני חייב לומר, אני חוזר על זה גם בשאר הוועדות: כל הרשימות האלה וכל המשחקים האלה שאנחנו נמשכים אליהם באף בתקשורת, וכל המתווכות – קטאר – ובעלי עניין – ארה"ב – זה קורע אותנו מבפנים. אמרתי בוועדה קודמת שאפילו אני אישית יודע שגם אם הייתה רשימה של הומניטרי, אבינתן לא היה נכלל בה. עקבתי אחרי השמות. זה קורע אותנו מבפנים ואני כועס מזה כי זה קורע אותנו לחינם. זה קורע אותנו לחינם.

אני מאמין והמשפחה שלי מאמינה, משפחת אור מאמינה וגם הפורום שאני נמצא בתוכו מאמינים, שחמאס בשום צורה ובשום מקרה מבחינתו, כארגון על, לא יחזיר את החטופים. למה? בגלל האמונה הדתית שלו שגם הביאה אותו לעשות את הפעילות הרצחנית שלו ב-7 באוקטובר. היה לו מצב מצוין, משילות מלאה. הוא היה יכול להפגיז את הדרום כשאנחנו מכילים את ההפגזות שלו. נראות של משילות מלאה, מה היה חסר לו? היה חסר לו אל אקצה. לכן הרצון שלנו הוא רצון כנה, כי אנחנו חיים מתוך עולם מערבי של משא ומתן, עולם של תן וקח, עולם של חיה ותן לחיות – זה העולם שאנחנו חיים בו, אבל הם לא חיים את העולם הזה. חבל על הזמן.

לכן את הקרע הזה בדם שקיבלנו היום בלב, את הרשימה הפיקטיבית הזאת ואת האחריות המלאה אני תולה בראש הממשלה. הוא יכול באחת לעצור את הסאגה הזאת. הוא יודע שלא תהיה עסקת חטופים. אני שאלתי אותו כשפגשנו אותו לפני יותר משבועיים: אתה מדבר על עסקה חלקית? אחרי הפעימה הראשונה, פעימה שנייה, מה יהיה? הרי הם רוצים לעצור את המלחמה; הם רוצים 1,000 דברים. הוא אומר: יקבלו מסדרון מילוט. אז אתה יודע שהם לא יעשו את זה. הם לא יקיימו שום עסקה, אז תעצור את זה עכשיו. תעצור את זה עכשיו. אני תולה את הכאב הזה בראש הממשלה ואני רוצה דרכיכם, חברי הכנסת שנמצאים פה, מי שנמצא בקואליציה: להביא את הדברים מול ראש הממשלה כמו שאנחנו הבאנו. אנחנו אמרנו לו: אתה תהיה אחראי על זה שרוב החטופים לא יחזרו, כי יש אלטרנטיבה והאלטרנטיבה היא לעשות הפרד ומשול בתוך עזה. אנחנו עושים את זה כבר; אנחנו עושים את זה בצפון ועושים את זה בשאר המקומות.

קח אחריות מלאה על הנושא ההומניטרי כדי שחמאס יתפורר גם במה שעוד לא נשאר להתפורר. ומי שיחזיק בחטופים יבין שהחלום שלו להשמדת מדינת ישראל לא יהיה בסבב הזה. אז הוא יקבל כסף, מסדרון מילוט – הם מפוררים. ניצן אלון אמר לנו בפירוש שהיום אין למי לפנות כגורם על, הם הפכו להיות גורמים מקומיים, בוא נשתמש בזה. בוא נשתמש בזה כדי ליצור את ההפרד ומשול. אחד ירצה את זה, השני ירצה משהו אחר – אבל לא את מה שהם רוצים היום. לא את החלום שהם יכולים להשמיד אותנו. אנחנו מבקשים מכם, תעלו את זה לראש הממשלה, אנחנו ניסינו ומנסים ולוחצים, תלחצו גם אתם ותאמרו לו שהאחריות שלך להביא את כל החטופים ביחד, וזה אפשרי רק אם מי שמחזיק בחטופים יבין שהחלום לא יהיה. תודה רבה, אני מודה לכם על ההקשבה.

תודה. תודה שאתה בא ותודה על הדברים. מי עוד?

שלום לכולם, אני אספר לכם את סיפור חיי בקצרה. הוא לא בדיוק קצר, אבל ב-7 באוקטובר נרצח אחי הבכור נדב יחד עם בתו הבכורה ים. מאותו בית ממש – היו צריכים לדלג מעליו, לעשות מעליו צעד כשהוא שותת דם ונושם את נשימותיו האחרונות – אשתו, גיסתי חן, ושלושת האחיינים שלי, אגם, גל וטל, מגיל 18 עד גיל 8, נחטפו לעזה והיו שם 51 יום. למזלי – וזה באמת מסתבר כעניין של מזל – קיבלנו אותם חזרה. המשפחה שלי הכי חשובה לי, אבל מבחינה מדינית היא לא יותר חשובה מאף אחד ואחת שעדיין שם. זו תעודת עניות שיש לנו שם עוד 100 אנשים משלנו.

מדברים על קטגוריות – גברים צעירים, חיילות, נשים – יש קטגוריה אחת במדינת ישראל היום והיא אם אתה חטוף או לא חטוף. זה מאוד פשוט. בדרך כלל אנחנו נכנסים פה לוועדות, מקבלים את זכות הדיבור בכבוד רב ואנחנו מדברים, כל אחד נותן את ה-1.90 שקל שלו על מצב שהוא באמת נשגב מבינתי, ויוצאים. ואז כל מי שיושב פה יכול רגע לשתות מים – לא בהכרח פה בוועדה הזאת ספציפית, אבל בדרך כלל – להתרענן רגע ולהמשיך על סדר-היום. אז חברים, סליחה, ואני אגיד את זה בבירור: אין סדר-יום שהוא לא החטופות והחטופים, ויש פה במקרה או לא במקרה דיון סופר חשוב שרלוונטי באמת לחיים של כולנו. כתוב: הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה. חבל תקומה? מדינת תקומה, אבל היא מדינה תקועה, והפקק הזה לא יכול להשתחרר כל עוד הם מוחזקים שם.

אני גדלתי בכפר עזה; קיבלתי הרבה האשמות בחיי. אולי אפשר להאשים אותנו –אתה יכול אולי להזדהות איתי – אפשר להאשים אותנו ששתקנו 25 שנה כשירו עלינו טילים; שהסכמנו לקבל את המילה טפטוף וסבב; אפשר להאשים אותנו שהפגנו; אפשר להאשים אותנו שלא מספיק הפגנו. בדבר אחד אי-אפשר להאשים אותנו; דבר אחד הוא אשמת המדינה וזה ש-100 חטופות וחטופים עדיין שם. בהינתן שיש קטגוריה אחת ושצריך לשחרר את כולם, צריך להתחיל פה עסקה שתתחיל אתמול ולא תיפסק עד האחרון שבהם גם במחיר של – אל תצטטו אותי – הפסקת אש קבועה. ששש, לא להגיד כאלה דברים במשכן הזה.

אחרי שאנחנו נצא ותוכלו רגע לנשום אוויר, במקום שאנחנו נפתח כל ועדה ונדבר על החטופות והחטופים ונציף – אני לא אוהבת שקוראים לזה סוגיית החטופים, זו לא סוגיה, זו מצוקה – אחרי שאנחנו נדבר על מצוקת החטופים, בבקשה, אני מבקשת מכם, מכל אחד ואחת מכם, לפתוח את דבריו ולדבר על החטופים. כי אין על סדר-היום נושא חשוב מהדבר הזה. נכון, חבר הכנסת אלקין? אה, סליחה. אופס, יש לו משהו יותר חשוב כנראה.

השר.

סליחה, השר אלקין, נכון. שר במשרד האוצר, סליחה.

הוא יבוא בהמשך.

הוא יהיה פה בהמשך? איפה הוא היה לפני 458 ימים? איפה הוא היה מאז בכל יום? איפה היו ממשלת ישראל, מדינת ישראל, מערכות הביטחון? האזרחים – אני יודעת איפה. אני יודעת, אתם איתנו בלב ובנפש, לפעמים ברחוב או בכיכר או איפה שצריך, בצומת הקשתות. איפה מדינת ישראל? על איזו תקומה אנחנו מדברים ומדברות כשהם לא כאן? בתור תושבת האזור לשעבר, ותיכף אני בטוחה שעינב תסכים איתי: אין לנו תקומה עד שהם פה. יש לנו מדינה תקועה, כמו שאמרתי קודם. אז כן לרשימה של 34 שיצאה היום – כן חדשה, לא חדשה. לי יש רשימה של 100. לא אכפת לי מי הראשון ולא אכפת לי מי האחרון, אבל אני לא אשב בשקט עד שכולם יהיו פה.

אני מבקשת מכם שוב, כשאתם מתחילים לדבר היום – הדיון הזה הוא סופר חשוב והלוואי וההצעה הזאת תעבור ואוי לנו אם היא לא תעבור – אזור מיקוד לאומי זה נכון, בואו נשים אזרחים במיקוד לאומי. אזרחים שלא עשו כלום, חיילים שמילאו את חובתם כלפי המדינה והמדינה לא ממלאת כרגע את חובתה כלפיהם. ראיתם את המבט של לירי אלבג בסרטון ביום שבת? אני לא ראיתי את הסרטון, ראיתי את התמונה. המבט הזה לא צריך להיות על לירי, הוא צריך להיות על 120 חברי כנסת. סליחה, באמת. זה המבט שצריך להיות – המבט המותש, המושפל, העייף. זה לא מגיע לה. בואו נחזיר אותם. את כולם, מהראשון ועד האחרון. את כל ה-100, חללים וחיים, ואז בואו נשקם. בואו נבנה מחדש, לשקם זה לחזור למה שהיה פעם – אני מצטערת, אני לא מעוניינת. אני אשמח לבנות מחדש מדינה שתהיה ראויה לנו ותהיה ראויה להם, לכל המאה, עד האחרון שבהם. תודה.

תודה.

שלום, אני כלתו של גדי, שציין יום הולדת 80 בשבי וזה פרצופה של המדינה, שנותנת לאבות המייסדים שלנו להינמק בייסורי השבי. אני מסכימה עם מה ששמעון אמר, שכולם חייבים לחזור. גם אם תהיה פעימה ראשונה, ואנחנו מקווים מאוד שגדי יהיה בה בשל גילו, אני לא אהיה מאושרת ואני לא אשקוט עד שאחרון החטופים חוזר. כי איזה פרצוף ואיזו חברה תהיה לנו אם אנחנו ננטוש שם אפילו בן-אדם או בת-אדם אחת? האחריות היא של ראש הממשלה ושל כל אחד מחברי הממשלה. כולכם שותפים לפשע כי אתם נותנים יד להמשך הרצח, האונס, ההתעללות וההרעבה, כי אתם היחידים שיכולים לעצור את זה. אנחנו רק יכולים לזעוק, אנחנו רק יכולים לדרוש שזה לא ירד מסדר-היום. לצערי, הלוואי והייתה לנו יכולת השפעה מעבר לזה. כולם חייבים לחזור, גם אם זה יהיה בפעימות אסור לנו להפסיק אפילו אחרי פעימה אחת. חייבים להמשיך עד שכולם כולם חוזרים.

תכננתי להגיד הרבה דברים, במיוחד בוועדה הזאת, אבל אני לא אגיד כי מה שקורה בשעה האחרונה זה שיושב-ראש הכנסת לא נותן לאימא של חטוף להיכנס, כי כנראה לחברי הכנסת כבר קשה לראות את הכאב בעיניים שלנו, לשמוע את הזעקות שלנו ולהסתכל למציאות בפנים. האימא הזאת היא עינב צנגאוקר והיא עומדת בחוץ. אני אראה פה את מתן, הבן שלה, ונשמיע את קולו כי היא לא יכלה להיכנס, כשכלי הנשק היחיד שיש לה ושבגללו היא לא יכולה להיכנס הוא הלשון שלה. זה הדבר היחיד שאנחנו משתמשים בו כי אנחנו אזרחים שומרי חוק, ומותר להגיד עם הלשון את האמת הכואבת. אז אנחנו נחתוך עוד מעט, לפחות אני וענבר, ואני מזמינה את כולכם לבוא איתנו החוצה לעמוד לצד עינב ולדאוג שאימא של חטוף תיכנס לבית הנבחרים שהוא גם ביתה, הוא בית העם. הכנסת היא בית העם; אנחנו חלק מהעם.

(משמיעה הקלטה)

זה מתן ואף אחד כאן לא ישתיק את הקול שלו ואת הקול של אימא שלו שצריכה להילחם בממשלה שלה שתחזיר אותם. במקום שנתאחד ונילחם כולנו מול חמאס, אנחנו צריכים להיות פה כל שבוע ולהילחם בממשלה שלנו. זו בושה. זו פשוט בושה שבכלל קיים דבר כזה שנקרא המאבק להחזרת החטופים, לא היינו צריכים להיאבק בזה. זה היה צריך להיות מובן מאליו שמדינת ישראל עושה הכול בשביל להחזיר אותם. אז אנחנו עכשיו נלך לעמוד ליד עינב ואני מציעה לכולם פה, עם כל הכבוד והחשיבות, כמו שענבר אמרה יש חשיבות לוועדה הזאת שמדברת בין היתר על התושבים שלי, על המועצה שלי ועל הקהילה שלי, שלא באמת יכולה להשתקם כשכמעט 50 חטופים ממנה עדיין נמצאים שם. אתם מוזמנים לבוא לעמוד איתנו לצד עינב ולא לאפשר לכנסת להשתיק את כל החטופים.

תודה, אני מודה לכם על ההגעה. כן, בבקשה.

שלום לכולם. בחנוכה הקודם-קודם לא האמנו שנגיע לחנוכה ואיתן עדיין לא יהיה בבית והינה עוד חנוכה עבר ואיתן לא בבית. אנחנו לא יודעים אם איתן שלנו חי. הרבה מאוד חודשים שלא קיבלנו שום דבר מהמודיעין והתפילה שלנו היא שאיתן פשוט נמצא באיזושהי מנהרה שהיא מספיק טובה כדי שיישאר שם בלי להזיז אותו, וזו אולי הסיבה שאין תזוזות ואין מודיעין. זאת התפילה שלנו. אני חושב שביממה האחרונה התרחקנו יותר מהשבת החטופים מכיוון שדדי ברנע, ראש המוסד, נסע שוב למפגש בקטאר שהוא עוד מפגש עקר אחרי שנה שלמה של מפגשים עקרים בהם חמאס מהתל בנו. זה נאמר במפורש אפילו בערוץ 12: חמאס מהתל במדינת ישראל. חבל ששוב ושוב אנחנו משחקים לידיים שלהם.

76 שנים לא הספיקו לנו כדי להבין שבמזרח התיכון מי שמבקש עסקה, מי שמבקש לעשות שלום, מי שמבקש לעשות הסדר או הסכמה – נתפס כחלש ותמיד הוא יפסיד. לכן אם אנחנו רוצים את החטופים כאן, אנחנו צריכים להעביר את מיקוד השליטה אלינו. זה אומר שהמפגש שיהיה בינינו לבין חמאס למסירת החטופים יקרה בסוף אך ורק מתוך עליונות של מדינת ישראל. לא במצב שבו מדינת ישראל זוחלת אל חמאס ומחכה שחמאס יאות להיענות לתנאים שלה, אלא בדיוק ההיפך. להפסיק את השיח עם חמאס – להכות אותו ואז חמאס יזחל אלינו.

יש שתי פעולות שצריכות להתקיים עכשיו כדי שחמאס ייכנע, אמרו לי את זה שני אלופי משנה ותת אלוף, קצינים התקפיים שהמכנה המשותף להם הוא שהרצי זרק אותם מצה"ל במהלך המלחמה. שני דברים צריכים לקרות כדי שהחטופים ישובו אלינו: אחד, שליטה מלאה בשטח בצפון הרצועה וכיבוש, להודיע: כבשנו; זה נשאר אצלנו. הדבר השני הוא שליטה באוכלוסייה על ידי השליטה בסיוע ההומניטרי שנכנס. אנחנו נחלק את הלחם, המים והדלק ולא נאפשר לחמאס את השליטה באוכלוסייה, שזה מקור הגיוס שלו למחבלים נוספים. שני הדברים האלה צריכים לקרות והטענה שלי היא כלפי ראש הממשלה: מספיק. אם הפקק נמצא אצל הרצי שלא רוצה לעשות את זה, אז תחליף מפקד למערכה שכן רוצה להכריע. כשהדבר הזה יקרה חמאס יבין שאין לו ברירה. הוא יפסיד שטח לצמיתות והוא לא ייגע יותר בסיוע שנכנס לעזה; אנחנו נחלק אותו. זה מה שיגרום לחטופים לשוב אלינו. תודה.

תודה רבה. אני מודה לאורחים שלנו ואנחנו נעבור לרכיב האזרחי של החוסן, של היכולת שלנו לעמוד בפני האסון הנורא.

אתה יכול להגיד לשר אלקין שהוא יכול להגיע, אנחנו הולכים.

נמסר לי שמקובל לעשות שתי דקות הפסקה, אז אנחנו נעשה שתי דקות הפסקה.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:27 ונתחדשה בשעה 11:29.)

חברים, אנחנו מחדשים את הישיבה. הדיון הוא בהצעת החוק לשיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי. אני אומר כמה דברים, אתן לנציגי מינהלת תקומה להציג את החוק ולאחר מכן תהיינה התייחסויות עקרוניות. אם נספיק נוכל גם להתחיל בהקראה. תראו, מדובר בחוק שכפי שאמרתי קודם, ציפינו לו. הוא למעשה הונח הנחה ראשונה לעיון הציבור כבר לפני עשרה חודשים; לקח זמן להגיע להסכמה וטוב שהיא הגיעה. החוק הזה ממסגר את הכלים המדינתיים לשיקום ולהתאוששות מאסון יוצא דופן; מדרמה שהממדים שלה אפוקליפטיים ולכן גם הכלים יוצאי דופן. באופן הזה אנחנו נשפוט את החוק.

יש חשיבות עליונה בהגדרה הייחודית במיקוד לאומי; יש חשיבות עליונה במתן כלים למינהלת חזקה ולהנחיות מפורשות לזרועות השלטון, בעיקרם רשויות הממשלה. חובתם של המשרדים לתעדף באופן יוצא דופן את השיקום, את ההתאוששות ואת הפיתוח של החבל. החוק עוסק בקביעת תחום החבל, נושא שכפי שאתם יודעים לקח זמן להגיע להבנה לגביו והחוק מביא איתו בשורה של קביעת אמירה מבוססת מחשבה על קריטריונים שמבדלים את הרצועה הקרובה לרצועה משאר האזורים המאוימים שהותקפו בפועל. במקביל, הממשלה לקחה על עצמה – וכמובן חובתנו בשבתנו כרשות מפקחת לוודא שהמהלך הזה מתבצע – לתמוך תמיכה משמעותית בעוטף של העוטף, ביישובים הנפגעים וביישובים הקרובים, כולל יישובי העורף של המועצות האזוריות.

יש חשיבות מרחיקת לכת לקידום מהיר של החוק ולכן אנחנו נמצא את האיזון בין שינויים שנרצה להכניס בחוק לבין קצב ההכרעה, קצב חתימת החוק או חקיקת החוק. בלי שנעביר את ההחלטות יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקיים חלק משמעותי מהתעדופים שלא נמצאים כבר במסלול. יש לזה משמעות בתקציבים, יש לזה משמעות ברגולציה ויש לזה משמעות הצהרתית כלפי עצמנו. כפי שאמרתי, אנחנו נבקש מאביאל, נציג המינהלת, להציג את ההצעה.

לפני כן, שוסטר, יש לי הערה עקרונית לגבי החוק ואני פונה למינהלת. חלק מההסדר, או חלק ממימון הכספים לטובת נתיבות, גילת ואופקים חייב להסתדר יחד עם החוק הזה באיזושהי דרך כי זה לא יושלם אם החלק האחר לא יטופל.

צריך להגיד את זה לממשלה.

לא, אני מנסה להגיד למינהלת. החוק הזה יושלם רק ברגע שגם המימון של נתיבות, אופקים וגילת יבואו ביחד. אני לא יודע באיזו מתכונת, אבל זו ההתניה. אי-אפשר לממן חלק אחד בחוק וחלק אחד להשאיר פתוח. גילוי נאות, אני אח של איציק דנינו, ראש עיריית אופקים. אני הבן הראשון של אופקים. בבקשה, הדבר הזה צריך לקבל טיפול כבר עכשיו במבנה של החוק הזה. אני אומר את זה באופן חיובי, שהחוק הזה יושלם יחד עם החלק השני.

שלום, אני רק רוצה לחדד שזה יהיה וכך ראוי שיהיה, כפי שקבעה הממשלה – במסגרת יישום החלטות הממשלה, לא במסגרת החוק. החקיקה עוסקת בתחום המסוים, הממשלה הודיעה כבר שהיא תיתן מענה והפעולה המשותפת נכונה.

אני מודע למה שהממשלה אומרת, היא אומרת הרבה דברים, והחוק קובע משהו מאוד מאוד מוגדר וספציפי. אני יודע שראש עיריית נתיבות הגיש עתירה ועל כן באמת צריך את החוק הזה. אני אומר: בוא נעשה את זה ביחד, כי כל העוטף חשוב לכולנו. בוא נמצא רגע את המתכונת איך אנחנו משלבים את שני החלקים.

תודה, שלום, מאה אחוז. חברי הכנסת הנוספים שנמצאים, ברגע שתרצו כמובן תדברו. אני מבקש מאביאל להציג את החוק בקצרה, בבקשה.

תודה רבה, בוקר טוב לכולם. אנחנו ממש מתרגשים מהיום הזה, שמחים להיות פה היום, שמחים להציג פה את עיקרי החקיקה ושמחים להתקדם בתהליך הזה. החוק הזה הכרחי וחשוב מאוד להבטיח את כל פעולות השיקום והצמיחה שהחבל הזה זקוק להן, הן נדרשות לו והוא ראוי לקבל. אנחנו באמת ממש מתרגשים ושמחים. אגב, אני ממלא מקום סגן ראש המינהלת ואני אציג את הדברים היום. איתי כל צוות תקומה, הלשכה המשפטית, דגנית מאדם וקהילה וצוות אסטרטגיה. אנחנו כאן לשאלות ותשובות וכל מה שצריך בתוך הדיון ומחוץ לדיון.

(דבריו מלווים במצגת)

מינהלת תקומה הוקמה ב-19 באוקטובר בהחלטת ממשלה, ממש כמה ימים אחרי המתקפה הנוראית ואחרי שהתחילה המלחמה. החלטת הממשלה קבעה את המנדט של מינהלת תקומה, את היישובים והמועצות שהיא אמורה לטפל בהם ומלכתחילה החליטה הממשלה שהשיקום לא ייעשה אחד לאחד – לא רק מה שנהרס, לא רק מי שנפגע. כשעושים שיקום עושים אותו בצורה מרחיבה, טובה, מלאה ובונה יותר ממה שצריך, וככה גם החזון של התוכנית האסטרטגית – לחזור וליישב, לחדש ולהרחיב, למנף, להביא לפיתוח וצמיחה וזה לא רק לשקם את הנזק הספציפי או לטפל באדם שנדרש לסיוע, אלא בכל רמות החיים לטפל ולתת מענה נרחב, עודף ומקיף. ככה אישרה הממשלה ובהמשך גם קבעה למעשה את תחומי הפעולה.

כמו שאתם יכולים לראות, בהחלטה 980, ההחלטה שהקימה את המינהלת, קבעו את מטרות המינהלת, שם נותנים כמה דגשים: שיהיה מקום אחד שנותן מענה לכלל הרשויות בחבל. מענה אחיד שמקשר בין השטח, בין היישובים והתושבים ובין הרשויות לבין כל משרדי הממשלה ומייצר תוכנית אחת ומענה אחד. כמובן בתיאום ובשיתוף פעולה מלא עם כל המשרדים ובתיאום ושיתוף עם הרשויות והיישובים. מקום אחד שנותן את המענה בצורה אחידה ומטפל בכל תחומי החיים. אדם וקהילה – הכוונה לבריאות, חינוך, רווחה, חוסן ואוכלוסיות מגילאים שונים וצרכים שונים. לתת מענה על כל המגוון הזה בכל התחומים, כי בסוף אחרי פגיעה כזו עוצמתית, יש צרכים רבים ומגוונים ונדרש לתת להם מענה.

בינוי ושיקום פיזי ופיתוח פיזי – יש הרבה נזק ביישובים כתוצאה מהמתקפה, אתם מכירים. נדרש לבנות אותם, לשפץ ולבנות מחדש, אבל נדרש גם לפתח ולהצמיח, להביא עוד תושבים, להביא עוד בתים ולהביא תשתיות חדשות ומרחבים חדשים. לפעול לשיקום ופיתוח הפעילות הכלכלית והחקלאית – היא כמובן נפגעה מהמתקפה, היא נפגעה מהפינוי והיא נפגעה כתוצאה מהשלכות המלחמה על האנשים ועל העסקים. נדרש לטפל בזה גם בחקלאות וגם בכלכלה בצורה מרחיבה. לפתח, להביא עסקים חדשים, להביא טכנולוגיות חדשות, להביא עוד אזורי תעשייה, תעסוקה ומסחר. דבר חשוב ומהותי הוא לחזק את האמון ואת תחושת הביטחון של התושבים, של הקהילות, של היישובים ושל המועצות במדינה בפעולות הנדרשות.

כשהקימו את המינהלת, הממשלה הבינה שנדרש לעשות את השיקום בצורה מרחיבה, בצורה שמאפשרת צמיחה. זה דבר שנלמד מהעולם, כשמסתכלים בעולם על שיקום שנעשה לאחר אירועי אסון, לאחר אירועי מלחמה, רואים וחוזרים בכל המקומות: כשעושים את השיקום צריך לנצל את ההזדמנות ולבנות בצורה מרחיבה. ראוי לעשות את זה, נכון להגיב למתקפה הנוראית שקרתה ולתת את המענים בצורה לא פרופורציונלית, כמו שהמתקפה הייתה לא פרופורציונלית. כשעושים שיקום וכדי שהוא יצליח צריך לעשות אותו בצורה מרחיבה, בצורה שמאפשרת צמיחה ולא רק לעשות את זה, זה דבר שחוזר על עצמו.

לקח נוסף מהעולם, והוא נוגע לעצם השהות שלנו כאן היום, הוא שכדי להבטיח את פעולות השיקום נדרשת חקיקה; נדרש חוק. כולנו מכירים ולמדים את זה גם מהעולם. החלטות ממשלה נתונות לסדרי עדיפויות, להשתנות בתקציבים ומשאבים. ברגע שיש חקיקה, הדבר מבטיח את קיום השיקום והצמיחה והדבר הזה הוא לקח ממדינות העולם. על כן אנחנו גם כאן, כמו שהתחייבנו וכמו שמתבקש בעניין הזה. חקיקה שתהיה לצד החלטות הממשלה, לצד הפעולות והתקציבים של מינהלת תקומה ויתר המשרדים. נדרש שיקום נרחב והוא כרגע מונח כאן.

כמו שאמרנו, כדי לעשות שיקום שהוא אפקטיבי, שהוא חיובי ומצמיח, יש את הכלים הקיימים היום. מינהלת תקומה קידמה שלוש החלטות ממשלה שבהן קבעו את תחומי הפעילות ואת תקציב הפעילות – אתם מכירים אותו, 19 מיליארד שקלים. הוא מחולק לסעיפים ותתי סעיפים בשיתוף עם משרדי הממשלה בכל תחומי החיים. בתקציב של מינהלת תקומה יש היום תקציב שנועד לשיקום ויש תקציב שמאפשר את כל הצמיחה, הפיתוח והדברים העוטפים שהממשלה התכוונה להביא, מתכוונת להביא ותביא. בשביל זה נדרשים כלים שיאפשרו את זה; תשתית שתאפשר לעשות את הפעולות הנוספות, המרחיבות. על כן החוק הזה, כדי שאפשר יהיה לממש את אותם תקציבים ששוריינו בהחלטות הממשלה הקודמות, נמצאים בתקציב, תוכננו וגם הוצגו לציבור. החקיקה הזו נדרשת כדי לאפשר את זה. צריך את הכלי הנוסף, הכלי החדש והייחודי ביחס לאירוע הייחודי הזה שיאפשר לעשות את השימוש בכלים כדי לעמוד במה שהממשלה התחייבה וכדי ללמוד מהלקחים בעולם ולא לעשות שיקום שמחזיר אחד לאחד; לעשות שיקום שהוא מיטיב ומרחיב.

החוק המוצג מדבר על שני דברים: הראשון והחשוב הוא הגדרת החבל כאזור מיקוד לאומי – אזור שמצריך יחס מיוחד, יחס עודף, מיקוד במשאבים, מיקוד בפעולות, התייחסות מיוחדת והסמכה לבצע שיקום נרחב. לא את השיקום שאמרנו קודם, לא שיקום אחד לאחד, אלא שיקום פלוס, שיקום שמאפשר צמיחה. הדבר השני שהחוק מדבר עליו הוא הסדרת הסמכויות ופעילות המינהלת. המינהלת הוקמה בהחלטת ממשלה ואנחנו רוצים לעגן פה את הסמכויות כדי לאפשר את רצף הפעולות.

שאלה, כל הזמן הזה ועדיין אין הסדרה של סמכויות? יש ואתם רק רוצים לקבוע את זה בחוק?

החלטות הממשלה מסדירות סמכויות ויש דברים שנעשים לא בהחלטת ממשלה, אלא בתיאומים אל מול הגורמים הרגולטוריים השונים ביחס לסמכויות. יש לנו תקציב, יש לנו את היכולת לקבוע תוכניות שאנחנו צריכים להביא לאישור הממשלה, יש לנו בעלי תפקידים, יש לנו את חלוקת תחומי העשייה וצוותי העבודה. אבל בסוף להגדיר בחקיקה את הסמכויות ואת הפעילות מקבע את המחויבות ואת הרציפות לקדם את העניין הזה. חלקן מוסדרות וחלקן לא, וחקיקה בסוף מאפשרת את העניין הזה.

כל הפעולות שנעשו שם עד עכשיו, מתוך מה הן נעשו?

מתוך החלטת הממשלה.

בלי חוק.

בלי חוק.

לא בניגוד לחוק, על פי החוק.

כמובן.

החלטת ממשלה.

כן. יש שלוש החלטות שמסדירות את הקמת המינהלת, את התפקידים והייעודים של המינהלת והמטרות שלה, כלי הפעולה שלה, עם מי היא עושה מה ובאלו תקציבים, ויש החלטות אחרות שהיו בנוגע לפינויים, הארכת שהות, מענקים וכו' – אלה החלטות נוספות שהיו ומתוך אותן החלטות ממשלה ותקציבים שניתנו כתוצאה מהחלטות הממשלה, כל פעילות המינהלת והפעילות הנוספת של משרדי ממשלה אחרים שהיו צריכים לתת מענה ליישובים, לתושבים ולרשויות בחבל.

למשל, את כל נושא השיקום המורחב המינהלת עדיין לא יכולה לעשות כתוצאה מעיכוב החוק.

בשביל זה החלטת ממשלה לא יכולה להספיק?

לא, כי משפטית אתה לא תוכל לנמק את זה.

צריך להגדיר למה הייחוד הזה.

כל ההחלטות הקיימות של המינהלת קיימות על בסיס שיקום, אז הרבה דברים הלכו לקוּלה והוגדרו כשיקום למרות שזה כבר בדרך לשיקום נרחב. דברים שהם בגדול צמיחה ונקראים שיקום מורחב במשמעות מאוד מאוד רחבה – עד שלא עובר חוק, אי-אפשר לעשות אותם. לכן כל תקציב שיקום נרחב, שזה מיליארדים, יושב ומחכה להפשרה כתוצאה מהעברת החוק. מכאן גם אחת הסיבות לדחיפות של אישור החוק, דיברתי על זה גם במליאה. כשהבאנו את החוק לקריאה ראשונה דיברתי על זה פה כשהוזמנתי על ידי יושב-ראש ועדת משנה בדיון הראשון שהיה, תיעדפנו מאוד מאוד גבוה את קידום החוק כדי לאפשר את כל פעילות השיקום הנרחב.

אלקין, לא היית פה וחשוב לי לחזור על הדברים. החוק הזה יושלם יחד עם החלק של נתיבות, מרחבים ואופקים.

והיישובים האחוריים במועצות האזוריות.

צריך ללכת במקביל וביחד, שהם יצאו יחד לדרך.

קודם כול, לדעתי אין שום סיבה לחכות עם היישובים האלה עד לאישור הסופי של החוק. החלטת ממשלה בלילה של אישור התקציב הסמיכה את משרד ראש הממשלה להביא תוך 60 יום החלטה על נתיבות, אופקים ומרחבים, מה שנקרא העוטף של העוטף.

כן, ואני לא רואה שזה מתקדם. התקצוב למקומות האלה היה נגזרת מאותה החלטת ממשלה.

הוא הופרט.

נכון.

יש 1.3 מיליארד, אמרתי את זה גם בדיון הקודם.

נכון, אז שזה יקבל ביטוי בחוק הזה במתכונת כזאת או אחרת, הדבר הזה חייב להיפתר.

את זה תגיד למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

אמרתי למנכ"ל משרד ראש הממשלה.

חבר הכנסת דנינו, כשקיבלתי את הסמכויות על כל החלטות הממשלה שקשורות לתקומה, בין השאר גם על החלטת הממשלה הזאת של ליל התקציב, שקשורה לחקיקה, משרד ראש הממשלה לפי בקשת ראש הממשלה ביקש באופן מפורש להחריג את הסעיף הרלוונטי על ההחלטה הרחבה.

זה יושב אצלו.

זה יושב אצלם, הם לא רוצים שזה ישב אצלי.

אתמול בסיור בצפון אמרתי לראשי הרשויות שקיבלתם את השר הכי מתאים לפרויקט הזה. הוא שר חרוץ ודייקן ואני שמח שפתחו לך את המשרד הממשלתי הזה.

לא פתחו משרד.

לא פתחו, שר במשרד האוצר. בכל זאת, אני אומר לך את זה כי אני סומך עליך שאתה תדע למצוא את הדרך לטפל בשני הדברים.

זה לא בידיים שלי. צריך להבין את זה, התקציב לזה הופרש, 1.3 מיליארד שקל ומחכים להחלטה הזאת. זה כבר לא קשור לחוק ולא קשור לתקציבי תקומה. זה יושב בצד באגף תקציבים ומחכה להחלטה. הסמכות להכין את ההחלטה משפטית, לנמק וכו', היא בידי משרד ראש הממשלה; היא לא בידיי ואין לי דרך לזרז את זה או לקדם את זה. כל המשמעות של ההחלטה בלילה של התקציב הייתה בסופו של דבר לפתור את הבעיה לשני המסלולים כדי שהם לא יהיו תלויים אחד בשני. מצד אחד, החלטת ממשלה על העוטף של העוטף לא תלויה בהשלמת העבודה על החוק, אפשר מחר בבוקר להביא החלטה ולאשר אותה. מצד שני, ברגע שהפרישו את התקציב לטובת העוטף של העוטף, אין סיבה לעכב את אישור החוק כי הכסף קיים, הוא כבר לא קשור. זה בדיוק מה שהוחלט בלילה של התקציב, צריך לעשות הכי מהר גם את זה וגם את זה.

הדברים נאמרו חזור ואמור.

אני יכול לקדם את מה שתלוי בי. את מה שלא תלוי בי אני לא יכול לקדם.

אנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה. אביאל, תמשיך בבקשה.

(דבריו מלווים במצגת)

החבל, כמו שהחלטה 980 הגדירה, הוא אותו חבל לפי הגדרה שקיימת כבר שנים ארוכות, אפס עד שבעה ק"מ. למעשה מי שנכלל בתוך החבל זו העיר שדרות, מועצה אזורית חוף אשקלון, מועצה אזורית שער הנגב, שדות נגב ואשכול. כ-64,000 איש חיים בחבל, 50% מהם במרחב העירוני ו-50% במרחב הכפרי. כ-13 יישובים עדיין מפונים היום בשל מניעה ביטחונית או מניעה שיקומית. החלטת הממשלה אישרה למעשה את המניעה הביטחונית עד ה-28 בפברואר וניתן להאריך את השהות עד סוף שנת הלימודים. בכל אחד מהיישובים יש תאריך חזרה מעט שונה ביחס לעבודות השיקום הנדרשות, אבל מבין היישובים בהם התושבים יכולים לחזור, למעלה מ-90% מהתושבים חזרו וחיים היום בבתי המגורים שלהם. זה דבר שצריך להכיר כשאנחנו מגדירים את החבל.

הגדרת החבל למעשה משתרשרת אלינו ביום המלחמה ובהקמה של המינהלת מהגדרה קיימת. הממשלה הכירה באפס עד שבע במשך שנים כאזור מובחן, כאזור ייחודי בשל המצב הביטחוני שלו ובשל ההשלכות של המצב הביטחוני. אפשר לראות את הסבבים השונים, כולנו מכירים. כל סבבי הלחימה, המבצעים והמלחמות שהיו באזור הזה יותר מאשר באזורים אחרים ומה שהוביל את משרד הביטחון בצורה שיטתית להגדיר את האזור הזה כאזור מאוים יותר מאזורים אחרים בארץ. הסבבים, הלחימה, השגרות, הטפטופים והמלחמות פגעו באיכות החיים ופגעו בשגרת החיים. יש פגיעה בחוסן של תושבי החבל; הדבר פוגע בכלכלה מפינויים או טפטופים או רצון של עסקים להגיע, ימי העבודה שהולכים לאיבוד, פגיעה בחינוך – מערכות חינוך שעוצרות לפעמים, מפונות לפעמים וחוזרות – זה דבר שהוא לא חדש, הוא שיטתי.

בשנים האחרונות יש יותר מטופלים במרכזי החוסן, כ-50% מהתושבים בחבל מטופלים במרכזי החוסן. אנחנו מכירים את האירוע הזה, יש יותר פגיעות, יותר נפגעים, יותר טילים וזה דבר שקרה לפני ה-7 באוקטובר. המציאות של ה-7 באוקטובר לא פגשה את האזור הזה לראשונה; לא פגשה אותו על דף חלק. היא פגשה אזור שנפגע באופן רציף וארוך טווח, עם דור שלם של ילדים שגדל למציאות ביטחונית קשה. כולנו מכירים את השריפות, הטפטופים, ההפגנות, המלחמות וההרוגים.

ב-7 באוקטובר האזור שחטף הכי קשה – כלי הקיבול שלו לא ריק. זה כלי שכבר רגיל לספוג ורגיל להיפגע, והממשלה הכירה באזור הזה כאזור ייחודי ומוגדר. על כן, בעת החירום ב-19 באוקטובר נתנו את ההגדרה הזאת, אבל אנחנו אומרים כאן: האזור הזה הוא אזור שנדרש לשיקום נרחב; נדרש להגדיר אותו כמיקוד לאומי. קודם כול בגלל המתקפה הנוראית, הפגיעה החמורה בחטופים, שיחזרו במהרה, בנפגעים בתוך בתיהם, הנרצחים והמשפחות שנפגעו. יש השלכות למי שנפגע ולמי שלא נפגע על הנפש, הפגיעה בכלכלה, הפגיעה בחינוך, הפגיעה בכל תחומי החיים, הפגיעה בחקלאות, וב-7 באוקטובר כמות הנרצחים, הנפגעים והחטופים הגדולה ביותר ביישובים שנמצאים בחבל, שלא פגשו את המציאות הזו בפעם הראשונה. בנוסף לדבר הזה, הפגיעה הממושכת כתוצאה מהשהות מחוץ לחבל בחלק מהמקומות בחוסר ודאות מתי חוזרים.

המלחמה נמשכת, תוצאות המלחמה בהיבט של מתי חוזרים והמצב הביטחוני לא ידועים. רואים עכשיו, גם בתחילת הדיון הזה הייתה עוד אזעקה בעוטף. בכל הימים האחרונים היו אזעקות בעוטף, זאת אומרת שהאזור הזה מובחן ונבחן גם לפני ה-7 באוקטובר, במיוחד ב-7 באוקטובר וגם אחרי ה-7 באוקטובר, כשיש עכשיו מצב לחימה עצים בתוך רצועת עזה. יש לו השלכות על היישובים שנמצאים בחוץ, יש ירי וטפטופים החוצה, יש כוחות צבא. זה לא לחזור, זה להתחיל מדף ריק ולא לחזור לדף ריק. זה מלחימה של 20 שנה לאירוע מחריד ועוצמתי ב-7 באוקטובר והמשך לפי מה שמתבצע היום בחבל. זה אזור שמצריך מענה ייחודי; זה אזור שמצריך מיקוד לאומי; זה אזור שמצריך שיקום נרחב. הדבר הזה פוגע, פגע ויפגע בכלכלה. הוא פוגע בפרט ובקהילה, ועל כן אנחנו מביאים פה את השכבה, את התזה הזאת של המדרגות שמובילות לכך שהאזור הזה נדרש למענה ייחודי וארוך.

ברגע שנגדיר כלי של מיקוד לאומי הוא יאפשר שיקום נרחב ולמעשה יאפשר את אותם כלי צמיחה ופיתוח באופן מואץ ומהיר שמתגבר על חסמים ולתקופה הנדרשת לשיקום. כשמסתכלים בעולם כמה זמן לוקח לעשות שיקום, כמה זמן המצב מתייצב אחרי אירוע אסוני, לוקח לפעמים 10 ו-15 שנה. מינהלת תקומה קמה בהחלטת ממשלה לחמש שנים. בנפרד מהמינהלת, אנחנו אומרים: השיקום הוא דבר שלוקח זמן, וכשהוא לוקח זמן צריך לראות שגם החקיקה תלווה את השיקום הזה ותאפשר אותו לאורך השנים בכל תחומי החיים ובכל תחומי העשייה. אנחנו אומרים שפעולות השיקום הנרחב יהיו בנוסף לפעולות שנעשות על ידי המשרדים.

זה לא כלי שמחייב מצד אחד והוא לא במקום מה שניתן. מה שניתן צריך להינתן, אבל בנוסף לו – בגלל הייחודיות, בגלל המיקוד, בגלל האירוע הייחודי – צריך לתת פה מענה נוסף. המענה הזה יכול להינתן דרך מינהלת תקומה והוא יכול להינתן דרך כל רשויות המדינה ודרך כל משרדי הממשלה. ברגע שיהיה כלי כזה, כל רשות וכל משרד יוכלו לשקול שיקול נוסף, לתעדף את האזור הזה בשל המציאות, בשל הפגיעה ובשל הצורך ולתת מענים שהם לא היו יכולים לתת אילולא זה. לא רק משרדים, גם גופים ציבוריים אחרים יוכלו לעשות את זה. יוסדרו מנגנוני סנכרון, הסרת חסמים ותיאומים בין משרדי הממשלה השונים והשיקום הנרחב יתאפשר לתקופה של עד עשר שנים.

אמרת מקודם שזה 15 שנה, מניסיון בעולם.

נכון, יש מקומות בהם זה מגיע עד 10 או 15 שנה.

פה אנחנו בינתיים על חמש.

המינהלת קמה לחמש שנים, החקיקה מדברת על עד עשר שנים.

המינהלת קמה לחמש שנים.

אבל החקיקה נותנת אפשרות של עד עשר שנים, אחרי שיש ניסיון בעולם של 15 שנה.

אמרתי בין 15-10 שנים ממקומות בעולם שנעשה בהם שיקום – ארצות הברית, יפן, מקסיקו, טורקיה וכו'.

למה אתם לוקחים מצומצם?

אנחנו רוצים גם ללמוד מהניסיון בעולם בתוך החלטות הממשלה; למדנו גם בכלי הסיוע, יש לקחים שחוזרים על עצמם במדינות בעולם, לדוגמה לעבוד עם התושבים, עם היישובים ועם הרשויות ולא מעליהם, לקצר הליכים עד כמה שאפשר. יש דברים שאתה לומד ואתה עושה אותם גם בעניין הזה. למדנו ואנחנו מבינים שהדבר הזה לוקח זמן ובגלל זה, למרות שהמינהלת לחמש שנים, אנחנו מבקשים שתוקף החוק יהיה ארוך יותר ויהיה לעשר שנים. כשמסתכלים על תקציב תקומה כמו שאושר, על סעיפי התוכנית והפעולות, אמרנו שיש 14 מיליארד שקלים שאושרו לשיקום ו-5 מיליארד שקלים שאושרו לצמיחה. מתוכם, אמר השר וכולכם מכירים, סכום של 1.3 אמור לעבור להחלטה שמדברת על העוטף של העוטף, על הישובים הנפרדים שמסביב, מתוך אותם 5 מיליארד בסעיפים. אפשר לראות פה את התקציב.

עוד רגע אני הולך להראות מה ניתן בתוך השיקום, מה זה אומר שיקום ומה תאפשר החקיקה הזאת, הכלי הנוסף, מבחינת החלקים החסרים שמאפשרים את הצמיחה. כשמסתכלים על הסכום הכולל, על 19 מיליארד שקלים שהוצגו לציבור, 7 מיליארד הם בעולמות הבינוי, הדיור והתשתיות; 5 מיליארד בעולמות הנפש, האדם הקהילה, בפרט, בחינוך, ברווחה, בבריאות, בחקלאות ובכלכלה. זה כמעט 3.5 מיליארד שקלים של מה שהאזור נשען עליו, היישובים נשענים עליו, הפרטים נשענים עליו והרשויות המקומיות נשענות עליו.

הסכום הזה כולל גם את הפיצויים לחקלאים?

זה לא כולל את האכלוס, זה כולל את הפעולות הנוספות שיש באירוע.

רק של השיקום.

זה כולל בחלק מהמקומות גם את השיקום הפיזי של המבנים ובחלק מהמקומות לא, אבל זה בנוסף לפעולות נוספות.

אתה יכול לפרט קצת? על החקלאות למשל, על מה זה הולך?

כן, יגאל יכול.

אני סמנכ"ל אסטרטגיה. בחקלאות נתנו 180 מיליון שקלים לטובת השקעות הון בחקלאות, כסף לעסקים חקלאיים שיוכלו להשקיע ולהתפתח, מקימים מערך agtech, עוזרים לחקלאים חדשים להתרומם, עושים ייעוץ עסקי לחקלאים – מגוון פעולות. השנה הוצאנו חצי מיליארד שקלים לטובת החקלאות בלבד.

כן, הבעיה היא שקיצצו להם ממקום אחר.

נמשיך.

אני אמשיך ואגיד שיש לנו שלל מרכיבי ביטחון ביישובים ובמרחב שעובד דרך משרד הביטחון. יש תקציב שנועד לחזק את הרשויות המקומיות, שנדרשות להתמודד עם צרכים מגוונים שלא התמודדו איתם עכשיו גם תקופה ארוכה של פינוי. גם היום הרשויות שנדרשות לנהל אתרים בכמה מוקדים כשהצרכים כמובן עלו – עלו בחינוך, עלו ברווחה ובדברים שונים.

החינוך נמצא באדם וקהילה?

כן, החינוך נמצא בצוות אדם וקהילה. מנהלת הצוות נמצאת כאן, דגנית. גם הרווחה וגם הבריאות.

בחלק של הבינוי נמצא גם התגבור?

נכון, נמצא גם בינוי של מוסדות חינוך פורמלי וגם בינוי אחר, למשל לגיל הרך, חינוך בלתי פורמלי ועוד ועוד.

כל זה באדם וקהילה?

נכון מאוד.

בואו נתקדם ונראה את התקציבים. קודם כול השנה, סיימנו את השנה ממש עכשיו. הוצאנו לדרך מעל 300 פרויקטים בשנת ההקמה של המינהלת; מללמוד דרך היישובים והרשויות את הצרכים ואת מה שנדרש, מה שצריך ומה רוצים לעשות – את זה לתרגם למדיניות ביחד עם משרדי הממשלה וביחד עם הרשויות המקומיות. הוצאנו לפועל למעלה מ-320 פרויקטים. 7 מיליארד שקלים חויבו, עמדנו בכל התקציב שלנו לשנה הזו, חייבנו אותו.

זה כולל את עלויות הפינוי?

אני אפרט מה יש פה. יש פה קודם כול את כל הדירות ששכרנו עבור 13 היישובים המפונים; יש פה את 800 הדירות שהקמנו ומסרנו את רובן, מוסרים את היחידות האחרונות עכשיו באתרי הביניים שלנו; הקמנו שש שכונות כפריות; יש פה את מענקי השיבה הביתה שניתנו במרץ שנה שעברה ביישובים בהם לא הייתה מניעה ביטחונית לתושבים, למי שבחר לפנות את המלון ולחזור הביתה. יש פה הרבה מאוד כלי סיוע, אמרנו חצי מיליארד בחקלאות, כמעט 800 מיליון שקל באדם וקהילה, יש פה תוכניות סיוע בכלכלה, תוכניות סיוע ברפואה, יש מענים חינוכיים שניתנו וטיפולי חוסן נפשי – אלה הפעולות של השיקום.

אני רק רוצה לחדד: ההוצאות במלונות לא רלוונטיים לעניין הזה? זה לא המקור?

עד נקודה מסוימת כל המימון היה מתקציב אחר של המדינה, משרד האוצר ומשרד התיירות. יש לנו השתתפות מסוימת בתקציב בתי המלון מהנקודה שבה הוסרה המניעה הביטחונית. אנחנו רצינו גם לאפשר המשך שהות וגם נתנו מענים נוספים בתוך בתי המלון בשל הצרכים הנוספים בטיפולים או בצורכי קהילה אחרים.

במספרים יותר נמוכים כמובן.

אלון, אפשר לשאול שאלה?

כן.

האם יש איזשהו תכנון על הממשק עם רצועת עזה? למשל נושא הביוב, מט"שים. אני יודעת שעכשיו בגשם היו אירועים של ביוב שבסוף זורם לישראל. גם נושא החשמל והמים, כל מיני תשתיות שבסופו של דבר יש בהן ממשק ישיר, או שהם פשוט זולגים אלינו בדרכים כאלה או אחרות כי בסוף גם הזבל זולג, גם הביוב זולג.

יש השקעה בתשתיות גם בשיקום, שהוא נוגע יותר לצרכים המיידיים כתוצאה מהלחימה בתוך אותו תקציב.

לא, אבל אתה פה להרבה שנים.

בתקציב הנוסף, שמצריך את החקיקה, יש תקציב לצמיחה ותשתיות שאפשר יהיה לעשות בהם שימושים שונים, וצריך כמובן לתכנן אותם ביחד עם המשרדים.

השר אלקין, היום הביוב מעזה זורם לישראל; מציף נחלים, מהווה מפגע בריאותי ותברואתי אקוטי. זו בעיה שידועה כבר הרבה שנים.

את מדברת על מט"ש שדרות?

כן, על מט"ש שדרות, על נחל שיקמה. זה משהו שלא ייעלם אם לא יטפלו בו.

לדעתי הוא זורם מתוך המט"ש, לאו דווקא מרצועת עזה.

המט"ש עולה על גדותיו כי מגיעים שפכים מעזה. בקיצור, זה אירוע. זה אירוע. הממשק עם רצועת עזה ברמה של תשתיות על הוא אירוע שצריך לתת את דעתנו עליו, כי הבעיה לא תיעלם.

קשה לי להאמין שזורם ביוב מעזה לישראל בנסיבות הקיימות.

אז כן.

יכול להיות.

חברת הכנסת מטי, אני לא יודע לתת לך תמונה מעודכנת, אבל עד לפני חצי שנה במסגרת הוועדה הזאת, כיושב-ראש ועדת משנה לנושא משק המים, נגענו גם בסוגיה הזאת. אני יכול להגיד לך שבשנה שעברה לא הייתה תופעה כזאת. היא נבעה, בין השאר, גם מהעובדה שחלק גדול מאוכלוסיית צפון רצועת עזה זז דרומה, לכן כמות הביוב שנוצרה הייתה הרבה יותר קטנה.

אז עכשיו יש בעיה, זורם ביוב גולמי.

צריך לבדוק את זה כי לא ברור ממי. אין כמעט אוכלוסייה בצפון. שדרות היא מול הצפון, לא מול הדרום.

אני אחדד את העניין: 220 מיליון שקלים בתוכנית הוקצו לטובת נושא הביוב. חלקו כבר יצא ונמצא בתוכניות השיקום וחלקו בתקציבי הפיתוח שלשמם גם התכנסנו כאן.

אז הינה הרווחתם, תשימו עין על מט"ש שדרות.

אישרנו הרחבה גם של מט"ש שדרות וגם של המט"ש באשכול.

אוקיי, תמשיך.

אני מראה פה את הפעולות שהן שיקומיות – השיבה הביתה, מרכיבי הביטחון, המרכיבים הפיזיים של הביטחון ביישובים, השיקום הפיזי של הבתים ושל התשתיות.

כשאתה אומר חיזוק מרכיבי ביטחון, אתה מתכוון גם לממ"דים?

משרד הביטחון למעשה קיבל תקציב מתוך תוכנית של מינהלת תקומה, וביחד עם היישובים והמועצות הוא עושה תוכנית לפי איומים שהוא מזהה בשטח ובמודיעין, קבע תוספות של מרכיבי ביטחון פיזיים וטכנולוגיים בחליפה לכל אחד מהיישובים ואמור להניח את התשתיות ואת הטכנולוגיות האלה בכל אחד מהיישובים.

המימון יוצא ממינהלת תקומה או ממשרד הביטחון?

כל מה שקשור לביטחון השוטף זה משרד הביטחון, אבל מרכיבי הביטחון, החלק הספציפי של התשתית והטכנולוגי שבתוך זה, נמצא בתוך תקציב מינהלת תקומה לטובת משרד הביטחון.

אני מבקש ממך, אנחנו לא בדיון על דוח של תקומה.

זה פשוט מסקרן.

בסדר, אבל אני מבקש שתחתור לחוק ותעבור דרך השקפים.

הדוגמה פה לא ספציפית, אלא בשביל להראות מה הכסף יודע לאפשר בלי הכלי הנוסף, בלי החקיקה – רפואה; חוסן נפשי; רווחה; תגבור בבתי הספר; לשקם את הבתים ההרוסים; לשקם את התשתיות ההרוסות; להקים אתרי ביניים בכדי לאפשר מגורים זמניים ולאפשר את השיבה הביתה, אם זה תגבור בבתי המלון או מענקי חזרה. מה הוא לא יודע לתת? מה אנחנו לא נדע לעשות ללא החוק? יש כמה דברים בכל אחד מתחומי העשייה, בכל אחד מתחומי החיים; אנחנו מבינים שהמענה לשיקום ולצמיחה צריכים להיעשות בצורה הוליסטית, לדבר בין הדברים ולא בתוכניות נפרדות. בכל אחד מתחומי החיים יש כלי עבודה, כלי סיוע, תמיכה ותקציב שאנחנו לא יודעים לתת כרגע לחבל ואנחנו חושבים שנכון לתת אותם לחבל.

לבנות מבנים נוספים לרווחה או לבריאות, כדי לאפשר פעולות נוספות. אנחנו לא יודעים לעשות את זה מעבר לצרכים חיוניים ונדרשים; וינגייט דרום, פעולה שכולם שמעו עליה ותהיה בשורה לחבל, דבר שאנחנו רוצים לקדם אותו כאמירה – הדבר הזה לא ניתן; הקמה ושדרוג של מרכזי תרבות ומרכזי ספורט – את הדבר הזה לא ניתן לעשות ללא העניין הזה. כולם מכירים את הסיפור של בתי האגודה, של סבסוד הפיתוח – אנחנו רוצים לעודד הגירה לחבל, להמשיך את הגידול יוצא הדופן שהיה בחבל הזה בעשר השנים האחרונות והיה פי שניים מהממוצע בארץ בגידול תושבים. אנחנו רוצים שהדבר הזה ימשיך, אנחנו לא רוצים לעכב אותו או לפגוע בו, חלילה.

כדי לאפשר את זה, אנחנו רוצים לסבסד את הקרקעות ואת התשתיות; אנחנו רוצים לסבסד בתי אגודה. הדבר הזה נמנע, אי-אפשר לקדם אותו כרגע. ש לנו מודל נהדר של התחדשות עירונית שקודם ביחד עם עיריית שדרות ואי-אפשר לקדם. יצאנו לתכנון של חמש שכונות התחדשות עירונית, אנחנו רוצים לסבסד את הכדאיות הכלכלית ליזמים. יש לנו תקציב לטובת הדבר הזה, הוא משוריין בתקציב המדינה, ואנחנו לא יכולים לממש אותו. זו בשורה לפריפריה, זו בשורה לשכונות הוותיקות. אנחנו לא יכולים לקדם את העניין הזה. אנחנו לא יכולים לעשות שדרוג של הכבישים, אנחנו לא יכולים לעשות שיפור של התחבורה, אנחנו לא יכולים לעשות מודל של תחבורה ציבורית, שתושבי החבל מעלים אותו כדבר שהם בחוסר שביעות רצון ממנו. אנחנו לא יכולים לשדרג מוסדות ציבור ולבנות מוסדות ציבור ותשתית.

בכלכלה אנחנו לא יכולים לעודד הקמה של מרכזי תעסוקה חדשים ושל אזורי תעשייה חדשים, אנחנו לא יכולים להביא עסקים חדשים. יש פה דברים שנמנעים מאיתנו והממשלה קבעה לנו שאנחנו צריכים לעשות שיקום נרחב. אנחנו כבר צריכים לעשות שיקום מיטיב, אנחנו צריכים לא לבנות את מה שהיה, לא רק לשקם את הבלטה שנהרסה ואת החלון שנשבר, אלא לבנות חבל ארץ יוצא דופן, חבל ארץ חזק כלכלית, חזק בחוסן שלו, חזק בחינוך שלו, חזק בתשתיות שלו ובשירות שהוא נותן לתושבים, ושיהיו לרשויות המקומיות את כל הכלים כדי להיות הרשויות המקומיות הכי חזקות בארץ. לחקלאות, שהחבל נשען עליה, אי-אפשר להביא השקעות הון חדשות, אי-אפשר לעודד agtech. אי-אפשר להביא את כל הדברים האלה, אי-אפשר לפתח תיירות חדשה.

כשאנחנו מדברים על השיקום של החבל, כשאנחנו מדברים עם התושבים, עם היישובים ועם המועצות, כשאנחנו מדברים עם המשרדים ורואים את השותפות הזו מכל משרדי הממשלה, כולם מדברים על השיקום האקסטרה, המרחיב, והדבר הזה לא ניתן ללא החקיקה. אנחנו כאן כדי לשים את זה על השולחן ולהגיד: הכלי שמונח כאן מונח כדי לאפשר את השיקום הזה. כמו שלמדנו בעולם, כמו שלמדנו בעבר בארץ וכמו שאנחנו מבינים מהשטח היום ורוצים לממש את המנדט שהממשלה קבעה לנו.

אפשר לשאול שאלה קטנה?

כן.

בחינוך השוטף תצטרכו כל מיני טיפולים מעבר לחינוך שיש בכל שאר המדינה, גם הם נכנסים לנושא הזה?

כן. חשוב שהפורום יידע שאנחנו הוספנו לכל תלמיד בחבל העוטף 13,500 שקלים, זה נקרא סל תקומה לחינוך. מתוך זה 30% אמורים להיות לטיפול במענים רגשיים, אנחנו אפילו הקמנו בתוך בתי הספר חללים שיותאמו לפעילות הזאת ואפילו שמנו בעל תפקיד שנקרא רכז תקומה לצד כל מנהל בית ספר, שאמור לראות את הילד ב-360 מעלות, שזה אומר חינוך, חינוך בלתי פורמלי, חוסן – כל העולמות המשיקים האלה, ואנחנו נמצאים עמוק בתוך המאמץ הזה.

מאפס עד 18.

זה צבוע פר ילד?

הוא לא צבוע פר ילד, הוא ניתן למועצות המקומיות שנמצאות כאן.

רגע, השאלה אם זה ניתן כסל ליישוב.

זה ניתן למועצות, למנהלי מחלקות החינוך ולמנהלי בתי הספר.

השאלה אם כסל או פר תלמיד.

מפתחות החלוקה, מפתחות התקצוב, הם לפי כמות הילדים. 50% ממי שמקבל את זה כתקציב הם מנהלי בתי ספר במערכת שנקראת גפ"ן, מי שמכיר, ו-50% מקבלת המועצה, מנהל מחלקת החינוך המועצתי, להובלת תהליכים שהם ארוכים יותר, רוחביים יותר וכו'.

אני רוצה להתייחס לזה כי העלית נקודה חשובה. צריך להפריד בין המודל לתקצוב לבין השימוש. בסוף מדובר על בית ספר שלומדים בו ביחד תלמידים שבתוך החבל ותלמידים שהם לא שבעה ק"מ אלא שמונה ק"מ והם באותה כיתה. אגב, מבחינת הטראומה, גם התלמידים שהם עצמם מחוץ לחבל כשבכיתה שלהם נהרגו ילדים, נחטפו ילדים – זו טראומה של כל הילדים באותו בית ספר. לכן מנגנון ההפעלה של תקציבי חינוך בנוי כך שבתקצוב אין לנו ברירה, אנחנו מחשבים את זה לפי כמות הילדים בחבל, אבל יש גמישות מוחלטת של מנהלי המוסדות ושל הרשויות המקומיות בתפעול התקציב הזה, כמובן עבור כל בית ספר, לא מוסיפים שעה לילד מהחבל, מוסיפים שעה לבית ספר והוא משתמש בה עבור כלל התלמידים. התלמידים לומדים בכיתה מעורבת, כאלה וכאלה, והם לא מרגישים את ההבדל ביניהם. סך הסכום שמגיע מחושב לפי המפתח, אבל השימוש הוא כללי ולכן השימוש הוא לא פר ילד וזה נכון. תאר לעצמך מה היה קורה אם היינו מחילים רק מודלים שהיו מוציאים ילדים מהכיתה ואומרים: ילדי תקומה, תלכו לפה.

אז ילדים שהם באותה מועצה אבל הם מעבר לשבעה ק"מ?

בגלל שבית ספר מקבל משאבים כבית ספר, הם נהנים מהמשאב הזה יחד עם כולם. הם לא מחושבים בגובה התקציב.

המשאב שבבית ספר, אבל לא המשאב שמחוץ לבית ספר.

אז יכול להיות בסוף שבית ספר אחד, בגלל שיש לו מעט ילדי תקומה - - -

נכון. גובה התקציב תלוי.

אני יכול להתייחס, אדוני היושב-ראש? אני מייצג את התנועה הקיבוצית בדיון וחבר כנסת לשעבר. רק נקודה קטנה, אני יודע שהיא רגישה ויש פה ראשי מועצות ויישובים, אבל צריך להגיד את זה וגם תקומה יודעים את זה היטב: בסופו של דבר, כל השיחה שניהלנו פה קשורה לחינוך הפורמלי. בתוך המערכת הלא פורמלית, שהיא חלק אדיר מהשעות של אותם ילדים וילדות, ברגע שזה מגיע למועצות, וזה המנגנון שתקומה עובדת בו והממשלה עובדת בו, אם תשאלו פה את נציגי היישובים, זה אירוע מאוד מאוד מאוד מורכב, כי רוב הכסף כרגע לא יוצא. אני רשמתי פה לעצמי לשאול אתכם אחר כך על נתונים של יציאת הכסף ולא רק נתינה שלו למועצות.

אתה יכול לפרט למה הוא לא יוצא?

אתה רוצה לדבר על מערכת הגפ"ן? זה אירוע מורכב.

אני מוכנה להתייחס.

רק הנחתי את המורכבות, שאנשים יכירו בה.

חבר'ה, אני חושב שחשוב תוך כדי החתירה לחוק לשמוע ולהיתקל בנושאים שונים שהם קריטיים. אני רושם לעצמי ואתם רושמים, אבל אני מבקש שנחתור לחוק.

אני רוצה להוסיף לזה כי זה קריטי ותודה רבה, כבוד השר, שהעלית את הסוגיה הזו.

כמעט הופעת בכורה.

כל פעם עושים לה בכורה מחודשת.

אין מה לעשות, שנת בכורה.

אני ראשת המועצה האזורית אשכול. אני רוצה להגיד שבהמשך דבריך, כבוד השר, ישנו סעיף 15. סעיף 15 מדבר על תחומים מסוימים שלא ניתנים להפרדה וניתן להחיל אותם על כולם. לכן בתחום החינוך ספציפית וברווחה והבריאות אני מפצירה בהשתדלות של תקומה להחיל את זה על כולם, זה קריטי. אתה צודק, כבוד השר, לא ניתן – הטראומה היא אותה טראומה של ילדים שיושבים ביחד בכיתה. סעיף 15 מאפשר החלה.

זה בטח כבר לא סעיף 15.

לא, ב-1699.

בהחלטת ממשלה, לא בחוק.

לא בחוק.

כן.

יש בחקיקה חלק מהניסיון שלנו מהשנה האחרונה – הסמכויות שניתנו, תהליכי העבודה הטובים שהיו במשרדי הממשלה ועם הרשויות, אנחנו מגדירים את סמכויות המינהלת, שהדבר יהיה יציב וברור והדברים מפורטים פה ומאפשרים את זרימת העבודה, את התיאום ואת הסרת החסמים. זה מופיע בפרק. זהו.

יפה. ברשותכם, מכיוון שהחוק הוצג, מה שאני רוצה כרגע, כמובן השר יפתח אבל לאחר מכן – איך אומרים בבית משפט? דיון פתיחה. זה לא צריך להימשך לנצח, אבל באופן סדור וממוקד, הערות עקרוניות לחוק מראשי המועצות. גם אורי אפשטיין משער הנגב נמצא איתנו כאן. השר, בבקשה.

תודה רבה. אני ארצה לדבר מאוד קצר כי אני לא רוצה לקחת חלק מהדיון ומההערות של ראשי הרשויות ושל הציבור, וגם לא מהניסיון להתקדם עם החוק. אני רק אגיד משהו כללי; אמרתי את זה במליאה כשהצגתי את החוק ואני אחזור על זה שוב: ברור לי שעל כל שורה פה אפשר לנהל סמינר, כי זה חוק מאוד תקדימי, זו פעם ראשונה שמופיע מונח משפטי כזה ואני רוצה לברך את הייעוץ המשפטי של מינהלת תקומה שגילו פה יצירתיות וגם הצליחו לשכנע את משרד המשפטים ללכת איתם בפיתוח הכלי של המיקוד לאומי. זה לא ברור מאליו וזה לא היה פשוט, החוק היה תקוע המון המון זמן עד שלא נפרץ המחסום הזה. לכן בסופו של דבר, ברור לי שיש פה הרבה סוגיות בהן אפשר כך, אפשר כך ואפשר כך. יש חשיבות עליונה והיא עלתה גם תוך כדי ההצגה של אביאל באישור החוק כמה שיותר מהר, כי מינהלת תקומה לא יכולה לעשות הרבה מאוד פעולות מאוד חשובות כי היא מנועה כרגע מלעשות בלי התשתית החוקית.

גם חלק מפעולות אחרות של הממשלה הוזכר כאן, למשל החלטת הממשלה על עדיפות לאומית שכרגע לפחות, במצב של חוות הדעת הביטחונית הנוכחית, לא בטוח שאפשר לעשות. לכן הרבה מאוד דברים שרלוונטיים לקידום החבל מחכים לחוק הזה. כמו כל חוק שאני מכיר, ויש לי קצת ניסיון בבניין הזה, גם ניסיונות שיפור אפשר לבנות בשתי קומות: בשלב ראשון לשחרר את המוסד הבסיסי, את הבייס, את היסודות של החוק, שיעגנו את עצם היכולת להפעיל את השיקום המורחב ולמעשה לעגן גם את החבל ולאפשר לעבוד, ואז חלק מהדברים שלא הצליחו להגיע לגביהם להבנות מיידיות, אפשר יהיה לקדם כתיקוני חקיקה לחוק הזה. ברגע שהחוק הבסיסי קיים, כידוע אפשר גם בחקיקה פרטית וגם בחקיקה ממשלתית להביא אליו תיקונים.

אני שם את זה מראש על השולחן – מה שאפשר לשפר, ואני יודע שתמיד חוק יוצא מהכנסת לא איך שהוא נכנס אליו, וזה הדבר הנכון – מה שאפשר לשפר בלי לעכב את תהליך החקיקה, נכון לשפר ואנחנו כמובן פתוחים. לא כל ההצעות לשיפור ייתקלו בנו, במינהלת תקומה ובי, יש פה הרבה משרדי ממשלה, יהיו להם דרישות לשחרר את החוק להליך חקיקה ולפעמים יש משרד ממשלתי כזה או אחר, משרד קטן שנקרא משרד האוצר, שיש לו דרישות מסוימות שיכולות להיות דרישות סף שמעבר לו הוא ידרוש למשוך את החוק כי הנוסח יהיה שונה מאוד ממה שעבר בוועדת שרים לחקיקה.

לכן אני מבקש מהוועדה קודם כול להוביל את תהליך החקיקה הכי מהר שאפשר מבחינת משאבי הזמן של הוועדה. כל תוכנית העבודה שלנו לשנת 2025 מחכה לזה, כי בסוף צריך לעשות תכנון מחודש ברגע שתקציב השיקום מופשר ולכן זה משפיע לנו על כל התמונה של שנת התקציב 2025. כמה שיותר מהר נשוחרר לעבוד על תכנית עבודה בהקשר הזה, כך מוטב. מה שנצליח לפתור תוך כדי הליך חקיקה – מעולה, ומה שלא – עוד לא ננעלו שערי חקיקה של הבניין הזה לנסות לקדם תיקונים ושיפורים, אבל כמה שיותר מהר לשחרר את הבסיס. זאת הבקשה שלי מהוועדה, מחברי הכנסת, מהיושב-ראש, שאני מבין שינהל את הדיונים על החקיקה הזאת, וגם מהייעוץ המשפטי של הוועדה.

תודה רבה. מי רוצה להתייחס מראשי המועצות?

אני אשמח להתחיל. ברשותכם, אני אתחיל בכמה מילים על נושא החטופים, כי אני תמיד מצטטת את השיר: כשאני טובעת אין לי צורך שתתארו לי את המים. לא את צבעם ולא את עומקם, אני מרגישה אותם עד הצוואר. אבל בבקשה אל תחדלו לרגע מלתאר לי איך נראית היבשה. בדיון החשוב הזה אנחנו מנסים לתאר איך נראית היבשה, אבל אנחנו טובעים. אנחנו לא נגיע ליבשה אם אנחנו לא נוודא שלצידנו יש 100 חטופות וחטופים. לכן אני מבקשת: תעשו כל מה שניתן להכניס את עינב צנגאוקר להיכל החשוב הזה, שתיכנס ותוכל להתבטא בחופשיות ולהמשיך את המאבק להשבת בנה ו-99 החטופים האחרים. זהו, זו האמירה שהכי חשוב לי לשים פה. אני רוצה להודות לשר אלקין; הנוכחות שלך מורגשת, ההתעמקות שלך בפרטים. אני זכיתי לביקור של השר ביום הראשון לתפקיד שלי והוא נתן לאורי עוד כמה ימים, רק אחרי שבוע.

הגעתי ביום החמישי שלו, לא ביום הראשון.

חשוב שנדע שיש מישהו שהוא חלק מממשלת ישראל שקם בבוקר ועובד לצידם של הצוות המסור של תקומה וחושב איך נראית היבשה עבורנו. לפני שאנחנו צוללים, אני אצלול להתייחסות לפרטים של החוק עצמו. אנחנו עדיין בהיעדר החלטת ממשלה על העוטף, זה אומר שבנושא הארנונה אני עדיין נדרשת להוציא מחר בבוקר דרישות לתשלומי ארנונה. אני מבינה שהתפיסה היא שברגע שהחוק יעבור יהיה לנו במה להיתלות כהחלטת ממשלה, אבל אני באמת מפצירה בכם להשתדל לעשות את זה בהקדם האפשרי, זה מאוד מאוד משמעותי וזה אקוטי עבורנו.

נקודה נוספת, אביאל אמר שהתקציבים של תקומה הם תקציבים תוספתיים ואנחנו כבר רואים שחיקה מזדחלת. הרבה מאוד משרדי ממשלה מורידים את התקציבים שלנו, אם זה תקציב עיוותים שבוטל לאחרונה, ואנחנו בגדול שומעים ממשרדי הממשלה: יש לכם את תקציבי תקומה, אתם לא צריכים. יש פה חוסר הבנה של האחריות לשיקום. השיקום הוא מעבר לשוטף שאנחנו זקוקים לו, הוא לא במקום, כי אחרת נלך אחורה במסוגלות שלנו להגיע לשיקום, תקומה וצמיחה מחודשת.

מיכל, סליחה שאני קוטע אותך, אבל אני רוצה מאוד לחזק אותך בנקודה הזאת. גם אני רואה את התופעה הזאת בחלק ממשרדי הממשלה ואותי היא מאוד מאוד מדאיגה. לא רק בגלל שחלוף כסף בכסף במקום לבנות קומה נוספת, אלא גם אסטרטגית – בסוף, הסיפור של תקומה הוא סיפור מוגבל בזמן. לפי איך שהחוק קובע, אפשר להאריך קצת אבל בסוף זה ייעלם. לכן אם משרדי ממשלה יתרגלו שהם לא מתקצבים את החבל כמו שתקצבו אותו ב-6 באוקטובר 2023, כי יש שם איפה שהוא תקציב גדול של תקומה שידאג להכול, בסוף כולנו נתעורר בעוד שלוש-ארבע-חמש שנים במצב שתקציבי תקומה יסתיימו כי הם חד-פעמיים, הם לא שוטף, הם לא בסיס, ומשרדי הממשלה כבר רגילים שהם יכולים לדלג על החבל או לתקצב אותו כמו אזור מרכז הארץ.

לא רק עוד שלוש שנים, כבר מהשנה זו בעיה, אדוני השר. כמו שדיברתי על חקלאות, אם מצד אחד מקצצים לך ומהצד השני נותנים לך את התקציב של תקומה, אז לא עשית כלום. אין פה שום תקומה ושום דבר שייתן להם את הערך המוסף של אזרח.

לכן חשוב מאוד הפיקוח פה.

השאלה אם החוק הזה יצליח למנוע את זה.

לא, החוק לא יוכל למנוע את זה; הוא יוכל לאפשר למשרדים להשקיע יותר, מי שרוצה. אבל הכלי שכן יכול למנוע את זה וכולכם מכירים את זה כמוני, הוא כמובן הפיקוח הפרלמנטרי בבית הזה, על עבודה של משרדי הממשלה השונים.

זה מה שרציתי להעיר לגבי חובת דיווח של מינהלת תקומה, איפה היא בחוק?

אני אעיר ברמז שהחוק יוכל, אם אנחנו נצליח במהירות אבל בחדות לשפר את הניסוח – אנחנו לא רק מאפשרים להם בעזרת החוק, אנחנו מחייבים אותם באמצעות החוק לבצע את התעדוף, ומתוך זה קל וחומר מה שנעשה לפני האסון. לכן כל מה שנאמר כאן מתכנס לתודעה ברורה.

בגלל זה חסרה פה בעיניי חובת דיווח לוועדה כל כמה חודשים, אחרת איך אנחנו אמורים לפקח? יש הערות שנוגעות לחוק, לדעתי צריך לשפר אותו.

אנחנו נגיע לזה ונעיר אותן בהקראה, בוודאי. כן, מיכל.

סליחה, מיכל, שקטעתי אותך, זאת נקודה מאוד מאוד משמעותית. כבר עכשיו בדיון על החלטת ממשלה על עדיפות לאומית שבעזרת השם אני מקווה שהיא תתקדם, יהיה הקרב הזה מאיפה צריכים לבוא המקורות. ברור לי שזה לא נכון לחלוטין שהם יבואו מתקומה, כי אז אנחנו פשוט משחלפים כסף בכסף ותקומה תעשה פחות ממה שהיא תכננה כי משרדי ממשלה אחרים שתקצבו משהו ינסו לגלגל את זה.

יכול להיות שזו תקומת האוצר בכלל.

בהמשך לשיח בינך, השר, לבין חבר הכנסת שלום דנינו, אני רוצה גם להגיד שאני שמחה שאמרת על ה-1.3 מיליארד שנמצאים בצד. אני חושבת שגם אופקים זקוקים לזה מאוד, השכנים היקרים שלנו שבאמת עברו טבח גם שם. גם ליישובים שלנו, כמו שציינת, העוטף של העוטף, שיצטרכו את החיזוק אחרת אנחנו מייצרים פערים גדולים מידי. אני חייבת לתת מענים גם ליישובים אצלנו, אבל אסור לנו לאפשר שייקחו אותנו בני ערובה עד לאישור הזה, ואני מחזקת את ידיך. צריך להעביר את החוק כשממשיכים לטפל במקביל בעוטף של העוטף ובשכנים היקרים שלנו.

חשוב לנו בהקשר הזה לייצר את הנוסח המאפשר לרשות לטפל גם ביישובים, וציינתי את זה סביב סעיף 15, שהוא לא סעיף 15, אלא 1699. חשוב לי שננסה לעשות את ההשתדלות, כי זה יסייע רבות. אני אסיים ואתייחס לכמה מרכיבים כשאני יודעת שאחר כך פורום הביתה יתייחסו לנושא החוק הרזה, גם בנושא רישוי עסקים וגם בוועדות תכנון ובנייה לייצר את התור הנפרד. תודה רבה.

תודה רבה. אורי?

גם זו הופעת בכורה.

הופעת בכורה ממש.

תודה. השיקום של חבל הארץ הזה, היכולת לשקם אותו ולהצמיח אותו מחדש, תוצאות ההצלחה שלו חורגות לגמרי מגבולות חבל הארץ הזה. במידה רבה שיקום החבל והאופן שבו הוא ישוקם הוא כתיבה מחדש של הסיפור הציוני ושל הסיפור של מדינת ישראל, לא פחות מזה. מהאסון של ה-7 באוקטובר היכולת לשקם ולצמוח – זה המבחן הגדול שלנו. לכן החוק הזה מאוד מאוד חשוב וכל מה שאנחנו עושים בהקשר הזה צריך להיבחן בהשפעה ברמה הלאומית של מה זה אומר שיקום חבל הארץ הזה. זה לא שיקום חבל ארץ, זה שיקום המדינה. פה אני אומר שייכתב הסיפור שלנו. בתוך זה הסיפור של החטופים ואיך אנחנו מתייחסים לנושא החטופים. עם החשיבות הגדולה של החוק הזה ושל הדיון הזה שמקדם את החוק, לפני שאנחנו צוללים פה לפרטים המאוד מאוד חשובים, אנחנו לא יכולים להתעלם מהחטופים. 100 חטופים שנמצאים כבר שנה ושלושה חודשים בעזה ולא באמת ניתן להשלים את השיקום – לא של הקהילות, לא של החבל ולא של המדינה – בלי שהחטופים חוזרים.

הערכים שהמדינה הזאת קמה עליהם, של הערבות ההדדית, של הידיעה של כל אחד ואחת מאיתנו שאם יקרה לנו משהו, ואם אנחנו ניחטף או ניפול בשבי – המדינה תהפוך עולמות ותעשה כל מה שהיא יכולה בשביל להחזיר אותנו. ערך הערבות ההדדית שיש בינינו הוא מהערכים הכי בסיסיים שעליהם הוקמה המדינה הזאת. הוא נשחק ולא קיים. אנחנו חייבים לעשות הכול בשביל להחזיר אותם, כי בלי זה לא תהיה תקומה. לא לחבל, לא לקהילות ולא למדינה. אני קורא פה תוך כדי את הפושים על רשימת שמות של חמאס שעוברת וכך הלאה. אני קורא מכאן לראש הממשלה ולממשלה לעשות כל מה שהם יכולים, להפסיק את כל השיקולים הפוליטיים וכל מיני משחקים אחרים. כל מה שצריך בשביל להביא את החטופים עכשיו ולהביא אותם כמה שיותר מהר הביתה, זה כבר הרבה הרבה יותר מידי זמן שהם לא איתנו וזה קטע מוסרי, על כל היושבים פה ועלינו כעם.

עכשיו לחוק עצמו. קודם כול אני מברך על החוק, אני חושב שזה מהלך חשוב ואני מברך על מינוי כבוד השר אלקין לשר במשרד האוצר שאמון על תקומה. זה דבר סופר חשוב בעיניי, והראיה לזה היא שהשר אלקין התייצב. הוא לא נתן לי באופן אישי לבחור מתי נוח לי, אלא התייצב, הודיע לי מתי הוא מגיע בשבוע הראשון שלי בתפקיד ואיך מקדמים את התקומה, מה הצרכים שלנו ומה הפערים שלנו. אני רוצה להודות לך מכאן מעומק הלב; זה מאוד מאוד חשוב, גם ברוח, ואני סומך עליך שגם במעשה תהיה לזה תרומה משמעותית.

כמה הערות ספציפיות לגבי החוק. קודם כול, החוק הזה קצת מצומצם. הוא בעיקר בהגדרה של התקציבים, ועיגון התקציבים חייב להיות פה וחייב לקבל ביטוי, אחרת כל הזמן ישחקו אותו וכל הזמן יהיו הסברים וסיפורים למה זה נשחק, וראינו את זה. הדוגמה הכי טובה היא הנושא שכבוד השר דיבר עליו, המודל התוספתי. אנחנו כבר היום רואים שמשרדי הממשלה – כולם, חלקם – מתנערים מפרויקטים או מהבטחות והתחייבויות שניתנו בעבר, באוקטובר ובספטמבר 2023, ואומרים: לא; עכשיו יש תקומה, שזה יגיע ממקורות תקומה.

צריכים לשתף אותנו במקרים כאלה.

לדוגמה, פיתוח אזור התעסוקה שנקרא ספירים שמשותף לשער הנגב ולשדרות. עצירת משרד הכלכלה של פיתוח אזור התעסוקה הזה, שאמור לייצר ארנונה לרשויות; מזה בסוף הן חיות.

וגם עידוד תעסוקה.

וגם עידוד תעסוקה. ברגע שהפרויקט הזה נעצר ואומרים שזה צריך להגיע עכשיו מתקציבי תקומה, אנחנו למעשה עוצרים את זה. לא רק שאנחנו לא נצליח לממש את פונקציית המטרה של מינהלת תקומה, שחבל תקומה יהיה המגדלור – פה נכתב הסיפור של מדינת ישראל; אני באמת מאמין בזה, פה נכתב הרעיון הציוני מחדש, אז אנחנו רק מחלישים אותו בהחלטות האלה.

זה סופר מקומם מה שאמרת.

אני יכול לתת לכם דוגמאות על בטיחות מהיישוב שממנו אני מגיע, קיבוץ כפר עזה, שעוד לא חזרנו אליו כי עוד יש מגבלות גם ביטחוניות וגם של שיקום. כיכר שהייתה אמורה להיות בכניסה לקיבוץ כפר עזה הייתה אמורה להיות ממומשת בתחילת שנת 2024 ברבעון הראשון; היא נכנסה בתוך כל תוכניות העבודה של נתיבי ישראל – הוקפאה. למה? כי יש תקומה, ושזה יגיע מתקציב תקומה. יש עוד לא מעט דוגמאות כאלה, אנחנו רק מחלישים את החבל בצורה הזאת. לא רק שאנחנו לא מייצרים את האפקט של האקסטרה, של אזור המיקוד הלאומי, כמו שאמר השר, אנחנו לא הצלחנו לקדם שום דבר מעבר וכשייגמר התוקף של מינהלת תקומה ושל חוק תקומה, אנחנו נישאר בכלל בלי המשאבים כי ככה זה. זה משהו שבעיניי חוטא לרעיון הבסיסי של הקמת מינהלת תקומה, אחרת היינו ממשיכים לקבץ נדבות ישירות מול משרדי הממשלה. לפחות היינו שומרים על הקיים.

הנקודה השנייה היא הגדרת רשות תקומה. אני יכול לדבר על שער הנגב, באשכול יש מקרה דומה ואנחנו לא היחידים. בסוף, מרכז החיים של כלל יישובי מועצה אזורית שער הנגב הוא החינוך, הרווחה, החוסן, החינוך החברתי שלהם, החינוך המשלים – הכול הכול הכול קורה בתוך חבל תקומה. כלומר, גם יישובים שנמצאים במרחק של שבעה ק"מ ומאה מטר או שמונה ק"מ, מרכז החיים שלהם נמצא בעומק חבל תקומה, במרחק של שלושה ק"מ מהגבול. כלומר שילדים מקיבוץ רוחמה, מקיבוץ דורות או מקיבוץ ברור חיל נוסעים יום-יום לבית הספר שנמצא בלב ליבו של חבל תקומה במרחק של שלושה ק"מ מהגדר. אותו דבר לצורך טיפולי החוסן. רק הבוקר – אזעקה בשדרות. לא רק אזעקה, גם שתי נפילות בעיר שדרות ופגיעה בבית, ילדה שנפגעה בשער הנגב בריצה לממ"ד.

מתוך בית הספר אף אחד בכלל לא שואל את הילדים מאיזה יישוב הם מגיעים. הם מגיעים ממועצה אזורית שער הנגב שהיא בתוך חבל תקומה, שם בית הספר ובאופן מפתיע שם מרכזי החוסן, שם מקבלים את הטיפולים הפסיכולוגיים ושם חלק גדול ממרכז החיים שלהם, או כל מרכז החיים שלהם. אנחנו חייבים לתת לזה ביטוי לא רק בזה שאנחנו נוכל להסיט תקציבים בצורה כזאת או אחרת, או את הסכומים שאנחנו מקבלים עבור הילדים שמתוך חבל תקומה ולהסיט אותם ליישובים אחרים; אנחנו צריכים לתת לזה ביטוי תקציבי נוסף, כי אם אנחנו בודקים את הסטטיסטיקה של הפניה למרכזי חוסן, אנחנו רואים שיש עלייה גדולה מאוד ובחלק מהיישובים עלייה יותר גדולה בפניות לחוסן דווקא ביישובים שלכאורה עורפיים בשער הנגב שלא בחבל תקומה.

צריך להבין את הדבר הזה וצריך לתקצב אותו, כי אחרת אנחנו פוגעים באנשים שמגיעים מתוך חבל תקומה, כי אנחנו אומרים: אנחנו צריכים להסיט את התקציבים האלה, שנועדו לתמוך בכם, גם מבחינת חוסן וגם מבחינה לימודית. אנחנו משתפים אותם עם ילדים ונערים אחרים מתוך המועצה – אנחנו מחויבים כי גם הם נפגעו – ולמעשה אנחנו שוחקים את המענה שניתן. זאת נקודה סופר סופר חשובה מבחינתי והיא חייבת בעיניי לקבל ביטוי. אלה הדברים המרכזיים, כדי לא לחזור על הדברים שנאמרו.

בהצלחה לשניכם ולנו.

לכולנו.

אני יכולה לשאול כמה דברים ולהעיר ממש בקצרה?

את חברת כנסת, את יכולה מתי שאת רוצה בלי קשר ליושב-ראש. חברת הכנסת יסמין, בבקשה.

זה נורא מקומם אותי. אתם כאלה מקסימים, מדברים יפה ועדינים, ובא לי לצעוק ולבכות, כי זה כל-כך מתסכל שאתם צריכים להתמודד עם זה שנותנים לכם מפה ומקצצים לכם משם. אתם כל הזמן צריכים לתמרן, להלך בין הטיפות. זה פשוט הזוי, כי אמורים לשאת אתכם על כפיים ולתת לכם את כל הכלים ואת כל הכסף כדי שתוכלו לשקם את חבל הארץ המדהים הזה מחדש. זה פשוט כל-כך מרגיז. אני רוצה לקוות שאדוני השר אלקין, אתה תדע להתערב בשבילם אצל הממשלה ולשים למשרדים קאט – אתם לא מקצצים רק כי יש כסף בתקומה.

בנוסף, אני מבינה שבמינהלת תקומה הולכים ועוזבים וחוזרים, לא יודעת אפילו מי מנהל היום את תקומה. אתם עושים עבודה מהממת, אני לא באה בטענות, אני פשוט רוצה לקוות שבחלוקת התקציב של ה-19 מיליארד אתם גם יושבים עם ראשי המועצות ואתם מבינים איפה אפשר לתקן תוך כדי תנועה. זאת אומרת שאם הוא אומר שאין מספיק כסף לזה ולזה, תוך כדי תנועה אתם אומרים: אולי כאן יש קצת יותר, אפשר להזיז לפה. אני רוצה לקוות שזה נעשה. דבר נוסף, אולי אני מפספסת, אבל בהצעת החוק אני לא רואה חובת דיווח לוועדה ובעיניי מינהלת תקומה צריכה לבוא ולדווח לוועדה לא כל שנה, אלא ממש כל זמן קצר כדי שאנחנו הח"כים נוכל לפקח על העבודה גם של המשרדים וגם של מינהלת תקומה. דבר נוסף, אני חושבת שחסר לי ממש שיהיה בחוק השיתוף של נציגי הציבור ושל הרשויות.

אני כל הזמן מרגישה שדברים נעשים על ידי משרדי ממשלה מעל הראש של התושבים – מחליטים להם וקובעים להם בלי באמת לעשות שיתוף עמוק, משמעותי ופתוח עם נציגי הציבור. הדבר האחרון שלדעתי צריך להוסיף: הולכים לזוז פה מיליונים מצד לצד. איפה תעדוף הרכישה של מוצרים ושירותים שיהיו בטח ובטח תוצרת הארץ, אבל של הנגב? ממש תעדוף במכרזים, במוצרים, בכל דבר שרוכשים – בואו נחזק את הנגב. גם ככה אנחנו צריכים חיזוק, אז אני ממש הייתי רוצה לראות את זה כסעיף בהצעת החוק. זה בינתיים, תודה.

תודה רבה. אני רוצה להמשיך.

אני רק רציתי לשאול לגבי המינוי של יוסי שלי, זה מינוי קבוע?

לא, בדומה למינוי של אדרי, גם יוסי שלי. אלו שני מינויים זמניים בנוסף לתפקידם העיקרי. גם אדרי, שניהל את מינהלת תקומה, הוא כידוע יושב-ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, והוא לקח את התפקיד הזה כזמני בנוסף לתפקידו במסגרת הטלת תפקיד.

הוא עושה עבודה נפלאה.

גם מנכ"ל משרד ראש הממשלה היום, יוסי שלי, עושה אותו דבר.

מי ממנה את מינהלת תקומה?

יש ועדת איתור שעכשיו הולכת לקלוט?

אין צורך בוועדת איתור.

לא לגבי ראש המינהלת, אני יודעת שמיכל פרנק עזבה. יש כל מיני בעלי תפקידים, רק בכדי לדעת שלצד כל החזון יש גם חיילים.

לכל התפקידים הבכירים שסיימו את תפקידם במינהלת או יסיימו בקרוב, יש כבר מחליף. מנגנון המינויים, אם זה מעניין אותך, חברת הכנסת צרפתי, הוא כזה: עד ה-31 בדצמבר מינהלת תקומה נהנתה ממנגנון מינוי מהיר, בכביש שעוקף את הבירוקרטיה הנציבותית הרגילה, כדי לאפשר לה לעבוד. לצערי, זה פג תוקף ב-1 בינואר. אין כרגע נציב שירות מדינה ואולי יש ממלא מקומו, את זה נדע לפי התוצאות של בג"ץ היום. ברגע שיהיה נציב שירות המדינה או ממלא מקומו, אני לפחות, מתכוון לבקש מהנציבות המשך של ההסדר הזה. יש קצת ויכוח בנציבות אם כן מגיע או לא מגיע, אני חושב שהמינהלת עוד לא התייצבה מספיק כדי לשלוח אותה לשמונה חודשים בתהליך רגיל של ועדות, זה מה שלוקח בדרך כלל.

רק זה חסר לנו אחרי שנה וארבעה חודשים.

יותר מזה, קיבלנו גם החלטה ניהולית להעביר את המינהלת. הרי מינהלת זמנית הייתה במשרדי הוועדה לאנרגיה אטומית ועלתה שאלה איפה היא צריכה להיות ממוקמת באופן קבע. היו כל מיני רעיונות, מודיעין ורעיונות אחרים. אני קיבלתי החלטה ביום הראשון שלי בתפקיד והנחיתי את יוסי שלי לפעול להעברת המינהלת לחבל עצמו. אני חושב שמינהלת שמטפלת בחבל צריכה לשבת בחבל. הם כרגע בתהליך בחינה של כמה מקומות בשדרות ועוברים לשם., כמו כל מעבר דרמטי כזה, ברור שמעבר גם יפתח את סוגיית האיוש של חלק מהתפקידים, כי יהיו אנשים שיגידו שזה קשה להם. לכן גם זו הסיבה שאני מתכוון לבקש מהנציבות המשך של ההליך הפחות בירוקרטי, המהיר.

באמת חשוב שלא יהיו הרבה חללים באיוש, בטח הבכיר, כי זה מנוע.

אני מקווה, אבל אני אגיד לך משהו: עקרונית, מי שלא מוכן לעבוד בתוך החבל, כנראה שלא מספיק מחויב לתקומת החבל.

ברור, אני מקווה שכולם יעברו.

אני שלם לגמרי עם ההחלטה להעביר את המינהלת לחבל.

חד-משמעית, אין פה בכלל שאלה.

אני חושב שראשי רשויות, בעלי עסקים ומי שפונים למינהלת – אין סיבה שהם ייסעו למודיעין, לתל אביב או למקום אחר. זה צריך להיות ממוקם שם, זה גם יקל מאוד. במקום לדבר על סיורי הוועדה בתוך הרשויות של החבל, זה יהיה לצאת מהמשרד ולפגוש ראש רשות ביום-יום.

תודה לשר. בבקשה, איתי לוי מנתיב העשרה בחוף אשקלון.

שנייה לפני שאני אתחיל לדבר, עדן, מנכ"ל פורום הביתה, 11 היישובים האדומים, יגיד כמה מילים ואז אני אתחיל.

הוסמכת, עדן.

יש פה אדם אציל. תודה רבה. פורום הביתה זה פורום שמאגד את 11 היישובים האדומים בעוטף. המדינה הגדירה אותם אדומים, כאלה שנפגעו הכי קשה גם בנפש וגם ברכוש ותשתיות, והיישובים האלה מאוגדים בפורום. היישובים הם מכלל המועצות, לאו דווקא ממועצה אחת ובאמת שיתוף הפעולה גם בין היישובים וגם בין המועצות הוא מעולה וטוב. אני אצטרף כמובן לכל הברכות, גם לכל החברים פה מתקומה שעושים לילות כימים ביותר מהשנה האחרונה בשביל לפתח את החבל ולא להחזיר את החבל, דיברנו על זה, לשקם שיקום מורחב ולשפר. על זה תודה רבה, גם לך, היו"ר, שאתה מלווה אותנו, את היישובים ואת המועצות בכל השנה הזאת. זה ראוי להערכה, זה שאתה גם מונית פה לנהל את הדיון, גם זה לא מובן מאליו ומראה שיש קונצנזוס לזה שאתה חוצה את הבית הזה, שתנהל את הדיונים וגם זה ראוי לציון.

אעביר את ההוקרה ליושב-ראש הקבוע.

גם הוא יקבל את ההוקרה, וכמובן לשר אלקין, שבזמן קצר גם אנחנו הספקנו לשבת איתו, לא רק המועצות. בקיאות שאין שנייה לה בזמן כל-כך קצר, הוא בקיא בכל הפרטים ויודע כל פרט ופרט. תודה רבה לכולם. אני רק רוצה להעיר הערה קטנה, כי אמרת שאלה טיעוני פתיחה. החוק מאוד מאוד מצומצם; זה ממש לקחת את החלטת הממשלה as is פלוס מינוס ולהכניס אותה לחוק. אנחנו ממש קיווינו שיהיה פירוט קצת יותר משמעותי בחוק. אני אסביר למה: בסוף עיגון התקציבים הוא חשוב, אבל בלי קיצור בירוקרטי אנחנו לא נצליח ליהנות מהתקציבים האלה. אמר פה במליצה אחד מחברי הכנסת שאם בעולם זה חמש-עשר שנים, בישראל זה 20 שנה. החוק מדבר על שבע שנים, ואם לצד עיגון התקציבים בחקיקה לא יהיה קיצור בירוקרטי בדברים שקשורים לתכנון ובנייה ובדברים שקשורים לרישוי עסקים – אני מציין בכוונה את שני הנושאים האלה, כי בתקומה ידעו לעשות גם לנו חלק קטן בדברים האלה.

בתקומה יש עבודה שנעשית והיא על סף גמר מול מינהל התכנון ומטה התכנון ומול רישוי עסקים במשרד הפנים, ויש אפשרות להכניס את הדברים האלה כבר בחקיקה עכשיו כדי שנוכל ליהנות התקציבים האלה במסגרת זמנים סבירה. אני קורא לך פה במסגרת הדיונים, מן הסתם לא בדיון הזה אבל בדיונים הבאים, לברר עם תקומה, להזמין את מינהל התכנון ומטה התכנון, להזמין את רישוי העסקים לפה, כדי לראות אם אפשר לייעל בירוקרטית את התהליכים כך שהתקציבים של שיקום מורחב/פיתוח יוכלו להתממש בטווח זמן סביר שנראה לעין. נמצא איתנו כמובן איתי; נתיב העשרה הוא המושב היחיד בפורום שלנו.

תודה, השר ותודה, חברי הכנסת. אני הייתי מתחיל בזה בין כה וכה, אבל אחרי הבקשה של ענבר גולדשטיין על אחת כמה וכמה. כמי שגר ביישוב שהוא צמוד גדר הכי קרוב, בית לבית עם הרצועה, מגדל שם את הבת הקטנה שלי ואת הילדים שלי עם אשתי האהובה, אני מרשה לעצמי להגיד את המשפט הבא: גם על חשבון הביטחון שלי, שאף אחד לא יבלבל את השכל על ביטחון; גם על חשבון הביטחון האישי שלי – תחזירו את החטופים; בכל מחיר. שום דבר, שום דבר לא שווה לזה שאנחנו כחברה צריכים להחזיר כמה שיותר מהר את החטופים הביתה. זה קודם כול בפתח הדברים. אני מרגיש מחויב, אני עושה את זה כמעט תמיד, בטח בוועדה הזאת אבל בכלל, להגיד תודה ענקית לתקומה – על הדרך, על זה שאנחנו חלק מזה. אני מרגיש שאנחנו היינו שותפים להרבה מאוד דברים שיש פה על המצגת והיינו חלק מזה. אני בהנהגת המושב 20 שנה, שני עשורים, ומעולם לא קרה במדינת ישראל שיישובים מקבלים ככה תקציבים ישירות, וזה גם משהו שהמינהלת ידעה לעשות ביחד עם המועצות האזוריות.


אני חושב ששיתוף הפעולה שיש היום בחבל מדהים – קיבוצים, מושבים וראשי המועצות ביניהם למרות שלכל אחד יש את השיקולים שלו, ושדרות היקרים, שהם איתנו ואנחנו יושבים איתם לכל עניין ודבר, אין פה מושבים, קיבוצים, שדרות וכו'. שיתוף הפעולה הזה כל-כך חשוב והוא באמת מראה של החברה שלנו ושל איך שייראה פה היום שאחרי, כמו שאורי אמר. אני אוסיף למה שנאמר פה ואחדד שני דברים שכבר נאמרו והם מאוד חשובים. אמרתי את זה בפעם הקודמת, יש תחושה שה-5 מיליארד הם כבר לא 5 מיליארד, הם 3.7 כי לקחו 1.3 ונראה שה-3.7 הולכים ומקוצצים כל הזמן. על כל שטות שהיום צריך באזור, ישר – 3.7 תקומה.

אני הייתי מראה, אבל אני מתבייש. כמעט כל שר או חבר כנסת שאתה מבקש ממנו משהו שקשור בחבל, שהובטח לחבל, כמו אותה כיכר בכפר עזה, התשובה היחידה שאתה מקבל היא: תקומה. תקומה, תפנה לתקומה. אבל אי-אפשר לפנות לתקומה, כי ה-3.7 זה אחרי קיצוץ של 5 מיליארד, כשאנחנו כבר נמצאים בתעדופים ומוותרים על החלומות שלנו. אסור יותר לקצץ מהכסף הזה, וחבל, חבל, חבל שחבר הכנסת דנינו בחר להיכנס לפה לדבר על אופקים ונתיבות ולצאת.

לא, הוא חבר בכיר בוועדה.

חבר בכיר בוועדה, אבל הוא בחר להיכנס לדבר על אופקים ולצאת ולא לשמוע את הצעקה שלנו. כמו שהוא אמר, למען גילוי נאות, אני חבר בנתיב העשרה מאז 1982 ונרצחו לי 20 חברים מהמושב. כמו שמיכל אמרה, ברור לחלוטין שאנחנו רוצים שיהיה גם כסף לצוחר, שהוא טיפה מעל שבעה ק"מ, ולאופקים ונתיבות – אבל לא מה-5 מיליארד. זה תפקידו של חבר הכנסת לרוץ ולהביא את הכסף הזה ממקורות אחרים. אז על אחת כמה וכמה, כבר הוחלט מה שהוחלט, לקחו את ה-1.3 מיליארד – אל תיגעו בכסף הזה יותר. זו בקשה, דרישה, מצוקה שאנחנו שמים על השולחן. בנוסף, החוק הזה חייב לעבור מהר, כמו שאמר השר. יש פה שעת רצון ושעת צורך ברשויות שהחוק הזה יעבור מהר, ובשביל שהחוק הזה יעבור מהר גם אנחנו מבינים שיהיו דברים שאנחנו לא נוכל להכניס היום בחוק, לצערנו.

יש לי הרבה מאוד שאלות שאנחנו יושבים עליהן עם תקומה, עם אביאל, ועושים סטטוסים ופגישות. אנחנו יודעים שהם לא מופיעים בחוק ונצטרך למצוא להם מקורות, אבל אין לנו ברירה, כולם מוותרים. החוק הזה חייב לעבור כמה שיותר מהר, להכניס את הדברים שאפשר להכניס, אנחנו ביקשנו דברים מסוימים והגשנו נייר עמדה; ישבנו גם עם השר לגבי נושא התכנון והבנייה ולגבי נושא רישוי העסקים. ויתרנו על הרבה מאוד דברים, כי אנחנו מבינים שהחוק הזה חייב לעבור מהר ויפה שעה קודם. אנחנו מבקשים גם מהאופוזיציה וגם מהקואליציה לעשות הכול כדי שהחוק הזה יעבור מהר. תודה.

תודה רבה, איתי. תודה על כל מה שעשית עד עכשיו. חברי, חבר הכנסת לשעבר רם שפע, ימתין שנייה וחברת הכנסת ביטון משדרות תדבר.

לכבוד הוא לי.

תודה כבוד היושב-ראש, כבוד השר, תודה לכל הנוכחים. אני לא אכביר במילים כי אני חושבת שהדברים מדברים בעד עצמם. אני כן אתחבר למה שאיתי אמר בנושא התקציב, שאין לגעת ולו בפרוטה אחת ממה שמגיע לעוטף. בטח אתם מתעדכנים, מהבוקר חרדים לשלומי כי הקסאמים עדיין ממשיכים להגיע; המצב הביטחוני קצת רחוק מלהיות ביטחוני. לילות של עבודה מצוינת של צה"ל, אבל בסוף הזכוכיות והקירות הם של הבתים שלנו, מה שהולך ומחדד את כל סוגיית החוסן והמצב הרגשי שלנו. גם אורי דיבר על זה, ואני חושבת שאסור חלילה לזנוח את המצב ואת החוסן של העוטף ושל שדרות, שעברו חוויה מטורפת, ועדיין חווים אותה לצערי כמעט על בסיס יומי – נתיב העשרה עדיין ממשיכים לחוות את החוויה.

אני התעכבתי משום שהייתי בחוץ עם עינב צנגאוקר, אימא של מתן, שלא הורשתה להיכנס לכנסת ישראל רק משום שהיא באה להגיד שלא יעלה על הדעת שיש כרגע רשימה של 34 חטופים – שבעזרת השם ישובו, אין לה בעיה עם זה – אבל מדוע אין את כל הרשימה של המאה כשיודעים מתי הם יוצאים? לא נתנו לה את הזכות לבוא ולדבר על הבן שלה, שכנראה נמק שם במנהרות החמאס. אני רואה בזה בושה ותעודת עניות לנו ככנסת ישראל, כי מי אנחנו שנשפוט אותם, מי אנחנו שלא ניתן להם את הבמה לדבר, ובטח ובטח מי אנחנו שלא נפעל להשבת כל החטופים אחרי הפקרה נוראית.

אני קוראת מפה לראש הממשלה: אנחנו נברך על כל עסקה שתהיה וכמה שיותר מהר, אבל בסוף צריך להביא את כל 100 החטופים, כי אנחנו באווירת תקומה ולא תהיה תקומה ללא השבת החטופים. באותה נשימה אני רוצה גם להגיד תודה לצוות של תקומה. אני לא מכירה באופן אישי, אבל אני יכולה לומר, ביתי שהיא חברת קיבוץ כפר עזה השתקעה השבוע ברוחמה וקצת נעים לראות איך הקהילה לאט לאט מתחברת. העצב קיים, הפרחים עוד לא פורחים, עוד לא מרגישים, אבל יש צעדים ונשימות קטנות שמרגישים, והכי חשוב שיחזרו לביתם בכפר עזה ובשאר היישובים. תודה.

כן, מר שפע.

תודה, אדוני היושב-ראש. כמו שאיתי אמר, אני מרגיש וחושב שהחטופים הם מעל כל דבר שקורה לנו בחיים ואני לא יכול לתאר יותר טוב את מה שאתה אמרת, שמדברים הרבה על ביטחון, אבל בשם זה מפקירים את מי שנחטף בשם זה שלא היה ביטחון. אני לא מכיר אבסורדים יותר גדולים מזה. אני מצטרף לתודות; אני משתדל בדרך כלל לדלג, אבל אני מרגיש שזה רלוונטי, גם כי יש פה שני ראשי מועצות חדשים וזה משמח מאוד ומרענן, וגם השר אלקין – זה לא שאין לי מחלוקות עכשיו עם דברים שקורים בעולם הפוליטי, אבל אני יודע להגיד ואומר את זה לכל מי ששואל, שליבך במקום הנכון ואתה עושה כל מה שאתה יכול במקצועיות אדירה, ראה ערך איך שראשי המועצות מדברים על כמה שהגעת מהר. בהקשר הזה אני מקווה ויודע שהחבל זכה וחשוב לי לומר זאת. גם על תקומה, לפעמים יש לי מחלוקות על המדיניות, אבל ודאי, ודאי, ודאי אף מילה רעה אלא מילים טובות על אנשים שעושים כל מה שהם יכולים כדי שהחבל יצמח בנסיבות מאוד מאוד מאוד קשות ובהתמדה; יישר כוח גדול.

אני אנסה להגיד רק דברים שלא נאמרו או שלא מספיק חודדו כדי להביא זוויות קצת אחרות. חלק מהדברים אולי לא חייבים להיות בחוק, אבל נראה לי שאלה נקודות שחשוב לדבר עליהן. אחד, אתה זרקת מקודם, שוסטר, על הסיפור של המיקוד הלאומי. אני זוכר שיחה שלי עם אביאל על זה, אולי לפני איזה שמונה חודשים. מיקוד לאומי הרי נבע מתוך המחשבה שמבחינה משפטית-פוליטית אם נחייב, יהיה בלגן ויהיה קשה, כי אז יש את כל שאר ההטבות הלאומיות ואיפה זה יתכנס ומה יקרה. אני באמת לא יודע, אולי אתה יודע, השר אלקין – אני לא מכיר מנגנונים מאפשרים שהצליחו באמת ליצור מצב שתוך שנתיים-שלוש-ארבע משרדי הממשלה יבחרו להשקיע למרות שהם לא מחויבים.

תסתכלו רגע על מה הדיון. עלו פה ראשי המועצות והתחילו לספר שחלק ממשרדי הממשלה מתחילים לא לתת את מה שהם אמורים לתת עכשיו, והאבן הכי מרכזית של החוק אומרת שהמדינה תיצור להם קולב משפטי לתת השקעה, אבל הם לא חייבים.

לתת יותר מהשוטף.

לתת יותר מהשוטף.

ממה שנתנו עד עכשיו.

אבל אם הם לא נותנים את השוטף, למה שהם יתנו יותר מהשוטף? אני חושב שלמרות שיש דחיפות להעביר את החוק, הדרך הכי טובה להעביר חוק היא לעשות כמה שיותר מהר שינויים בקצה, להסכים עליהם ולהתקדם. לכן אני חושב שאם לא נשים וו יותר משמעותי, השורה התחתונה היא שנשב פה בעוד שנה-שנתיים-שלוש וראשי המועצות וראשי היישובים יגידו: תקשיבו, אף משרד ממשלתי לא העביר שום דבר מעבר למה שהוא חייב. זה מה שיקרה, לצערי. שוסטר, כבר התערבנו פעם אחת, אני לא בטוח שכדאי שנתערב שוב.

לא סגרנו, חכה, חכה.

אוקיי. הדבר השני גם לא בתוך החוק, אבל אני חושב שהוא רלוונטי מאוד. הוא נושא מורכב, לא ניכנס אליו וגם פה אני לא מאשים בו אף אחד, אבל המציאות היא שהרבה מהכספים שתקומה מעבירה למועצות ולגפ"ן כמערכת – לא ממוצים, וקשה מאוד למצות אותם, בטח לתוך המערכות של היישובים. נכון שתקומה עשו הרבה מהלכים כדי לנסות להעביר כספים, איתי, דיברת על זה. בחלק מהדברים הכסף עבר ליישובים ובחלק לא. למערכות הבלתי פורמליות, שהן מערכת סופר קריטית ביישובים, מאוד קשה להוציא משם את הכסף. הגפ"ן לא בנוי לזה. אגב, אני רוצה להגיד שזה נאמר לפני שהכסף עבר לשם. דגנית, אני יודע שאת עמוק בתוך זה, את רוצה עכשיו?

אני אשמח, מתי שתגיד לי להתייחס.

מעולה, אנחנו פה. עוד שני נושאים שהם פחות בקונצנזוס, אבל אני חושב שהם חשובים מאוד מאוד. השר אלקין, אני יודע שגם הנושא הזה עלה בפניך ואני אומר את זה גם פה: אנחנו בצדק משקיעים את מירב הזמן שלנו בחבל עצמו, במה עושים כדי ליצור את השדרוג האדיר הזה שכולנו מייחלים לו, אבל גם בחוק, גם בתקציבי תקומה וגם באופן שבו משרד ראש הממשלה מתייחס לזה, יש עד עכשיו, כבר 15 חודשים, למעט מתווה המשתהים, התעלמות מוחלטת ואסטרטגית ממי שלא יחזור לגור בחבל. יש הרבה אנשים שעברו גיהינום ב-7 באוקטובר ולא יחזרו, כל אחד והסיבה שלו, והמדינה בהחלטה מתוך האמירה שקשה להחזיק את החבל משני קצותיו – אין ברירה, גם אני משקיע את רוב זמני בלנסות לעזור לכל מי שאפשר, לשקם את החבל, ומבין שלא יכול להיות שאם יש תושבים מכפר עזה או מכל מקום אחר שלא יחזרו, המדינה פשוט תגיד: שיהיה בהצלחה.

כבר לפני חודשים ישבנו פה ויוסי שלי הבטיח וגם אדרי הבטיח, ואני מעריך את זה שהם חשבו שזה יקרה, אבל במציאות זה לא קורה. זה אירוע שאי-אפשר להמשיך להתעלם ממנו. אביאל דיבר בצדק על המועדים, אז בסדר, חלקם חזרו, חלקם בפברואר, חלקם יהיו בקיץ – לא משנה, האנשים האלה צריכים לקבל החלטות מה הם עושים עם החיים שלהם, וכרגע המדינה אומרת להם: אתם לא תקבלו ממני שום דבר ברגע שאתם יוצאים, וזה בעיניי בלתי מתקבל על הדעת.

רק צריך להוסיף שזה לא מכספי תקומה, זה יהיה תוספתי.

חד-משמעית, אני איתך. גם ה-1.3 זה עוול, דיברנו על זה. אנחנו מתייחסים לזה כאילו זה בסדר שמתוך ה-5 מיליארד שדיברנו עליהם פה חודשים, שוסטר, נלקח 1.3 למרות שברור שהוא היה אמור להיות תוספתי.

אנחנו נצטרך להחליט אחר כך האם 3.7 זה אומר שהגיע או לא הגיע, אבל את זה נשאיר בינינו. לגבי ההערה הכל-כך קריטית שלך בעניין השבים שאינם שבים, שמענו תשובה. התשובה המוסמכת ממשרד רוה"מ היא שזה עובר לאחריות תקומה. אתה מכיר את זה, השר אלקין?

לא.

אני מכיר את זה שהוא אמר את זה ואז תקומה אמרו שזה לא קורה. זה קרה פה כבר במשך חצי שנה.

אז נצטרך לחדד את הנקודה הזאת.

אם תרצה אני אתייחס לזה.

כן.

אני אתייחס לנושא הזה אחרי חבר הכנסת לשעבר שפע, זה באמת נושא מאוד מאוד חשוב. בעניין הזה אני אגיד משהו בנושא מאוד רגיש ומאוד מאוד חשוב. בזמנו, עוד בתקופה של אדרי בראשות מינהלת תקומה, נבחנה הסוגיה הזאת, אם זה נכון שתקומה תטפל ברמת הפרט באלה שחוזרים לחבל, והתקבלה החלטה שלא. גם על סמך ניסיון שנצבר בזמנו ממינהלת אחרת, מינהלת תנופה, כש-90% היא בסוף טיפלה ברמת הפרט ובקושי 10% ביישוב מחדש של הקהילות. לכן ההחלטה הייתה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה יקים מנגנון שיטפל בזה לאו דווקא דרך מינהלת תקומה, כדי לא להסיט את כל המשאב הארגוני שלה, שהוא לא כזה גדול לנושא הטיפול בסוגיות הפרט.

אני יודע שזאת הייתה גם עמדתו של יוסי שלי כשהוא נכנס לנעליו של אדרי כממלא מקום. לי לא ידוע, לפחות איתי הוא לא שוחח על כך, שהוא משנה את העמדה הזאת ואני חושב שהעמדה המקורית של אדרי והעמדה המקורית של יוסי שלי היו נכונות. יש נושאים בהם המינהלת כן יכולה להיכנס. אני, למשל, כמי שמייצג את התנועה הקיבוצית, זה לא סוד בטח בשבילך שאני פניתי לתנועה הקיבוצית ואמרתי: יש פה סוגיה ייחודית של הקיבוצים, של בני קיבוצים שלא רוצים מתוקף כל מה שקרה ואני יכול להבין אותם, לחזור לקיבוץ המקורי שלהם, אבל כן רוצים להמשיך לחיות בתוך הקיבוץ במקום אחר ולשמר את התנאים שהיו להם בקיבוץ המקורי במעמד מועדף מבחינת עלות קרקע וכו'.

אני מאוד תומך בזה, אני הצעתי לתנועה הקיבוצית ואמרתי: בואו נבנה מתווה, דיברתי גם היום בבוקר עם מזכ"ל התנועה הקיבוצית על הנושא הזה. אנחנו ניפגש וביחד נעבוד אחר כך מול רמ"י ומול גורמים אחרים כדי לייצר מתווה קבוצתי כזה שיעזור ללא מעט אנשים, כי באמת מי שבבעיה הכי גדולה מהפורשים הם בני קיבוצים, במיוחד קיבוצים שעדיין לא משויכים, כי אין להם כלום. אני מקווה מאוד שיחד עם התנועה הקיבוצית נפתח פה מתווה ואני אעזור כמה שאני יכול מול מסדרונות השלטון להביא אותו למימוש. עוד כתובת שצריכה להיכנס פה למשוואה, ואני אומר את זה דווקא לך כנציג התנועה הקיבוצית, היא הקיבוצים החוזרים לחבל.

בסוף, המדינה משקיעה משאב משמעותי כדי לשדרג את הקיבוץ. המשפחות שהיו חלק מהקיבוץ הן לכאורה מוטב של המהלך הזה, כי בסוף ההשקעה היא הרבה יותר ממס רכוש, הקיבוץ אמור להיות הרבה יותר משודרג וחזק, ואז כשהם עוזבים את הקיבוץ לכאורה בין הקיבוץ לבינם צריך לקרות משהו, כי הקיבוץ מקבל מהמדינה בשמם השקעה על 100% מהחברים, לא על 80% או 40% החוזרים, תלוי במקומו של כל אחד. זה נושא גם לשיח פנימי בתוך התנועה הקיבוצית, לא יכול להיות שקיבוץ יקבל מהמדינה על 100% ובסוף 20% או לפעמים 60% שלא חוזרים, יישארו בלי כלום ויגידו להם: לכו תקבצו נדבות באיזושהי ועדה שאולי תקום או לא תקום. זאת אומרת שיש פה מהלך שלם, הוא הכי רגיש דווקא בקיבוצים כי אנשים שיש להם נכס זה אירוע אחר ויותר פשוט.

צריכים פה פתרונות גם ברמה הכללית, ואני מקווה שהתנועה הקיבוצית תהיה פרטנר בעניין הזה, וגם ראשי הרשויות. אני שוחחתי על זה גם עם ראשי רשויות בסיורים שהיו לי. בסופו של דבר צריכים לתת אותו, אבל מה שקשור ממש לטיפול בפרט, אני חושב שאם תקומה תהיה אכסניה לזה, אני אומר לכם ותרשמו את מה שאני אומר כאן – היא תעסוק בזה ב-90%. היא לא תעסוק בשיקום ולא בצמיחת החבל, ואני בוגר ניסיון של מינהלת תנופה, איך זה עבד שם ומה הייתה חלוקת הקשב הניהולי שלה בין הוועדות של הפרט לבין הטיפול בשיקום הקהילות. פה לא מדובר על שיקום קהילות, מדובר גם על שיקום וצמיחה של חבל שלם, ולכן כדאי להפריד בין שני המענים האלה. זאת עמדתי לפחות, אני גם יודע שזאת העמדה של הדרג המקצועי של תקומה ששוחחתי איתם.

טוב. To be continued.

היה לי עוד משפט שלא הספקתי.

רק שנייה אחת, אם אפשר להוסיף על מה שאמר השר אלקין. קודם כול, יש לנו חובה וגם חובה מוסרית, גם לנו כמדינה, גם לרשויות וגם לקהילות להמשיך לחבק ולהיות בקשר גם עם אלו שהחליטו שבינתיים הם לא חוזרים או שהחליטו שהם בכלל לא חוזרים. אני חושב שאחד האתגרים הכי גדולים של הקהילות, בוודאי הקיבוציות בהקשר הזה, יכול להיפתר על ידי מנגנון של המדינה. העלינו את זה בזמנו מול שר האוצר סמוטריץ', מעין מימון ביניים, שהמדינה תרכוש את הבתים של מי שבחר לעזוב, בדיוק כמו שאנחנו מבקשים לגבי הבתים המחוללים, ותמכור את זה אחר כך.

בסך הכול מימון ביניים, כי כרגע האתגר הכי הכי גדול זה האתגר הכלכלי של אנשים שאומרים: החלטנו לעזוב, אין לנו יכולת למכור את הבתים כי אף אחד לא רוצה. בכפר עזה אי-אפשר למכור עדיין בתים, זה עוד שטח צבאי סגור. זה לא רק בכפר עזה, זה אותו דבר גם בנחל עוז ובמקומות אחרים. שהמדינה תיתן מענה ותבנה מנגנון שמאפשר לקנות את הבתים האלה ולמכור אותם בחזרה בלי שמישהו עושה על זה רווח, כי אנשים יבואו לגור שם, לשם אנחנו מכוונים. אם אנחנו לא מצליחים ליישב מחדש, אנחנו בבעיה גדולה יותר.

תודה. כן.

כן, היה לי עוד משפט ומכיוון שאני יודע איך הדברים עובדים פה, גם אני אתייחס למה שעכשיו נאמר. תודה, השר אלקין, ההתייחסות שלך לנושא הזה משמעותית בעיניי. אני רק אגיד שאני לא קובע, לא משנה לי מי, אבל המדינה – בסופו של דבר זו לא אחריות של המועצות ולא של התנועה הקיבוצית לתקצב ולייצר מנגנון שינהל את זה. בסדר, אם לא תקומה כי זה קשה להחזיק את החבל, אז בואו נכריח וניצור כל מה שאפשר כדי שמשרד ראש הממשלה ידאג שיהיה מנגנון כזה, כי זה כבר 15 חודשים.

מה שרציתי להגיד גם הוא נושא רגיש, אבל מכיוון קצת אחר ואני לא מדבר בשם ראש מועצת אשכול אני מדבר פה רגע בשמי, מיכל היקרה. זה נושא שדיברנו עליו, לא פה. אני חושב שאנחנו צריכים גם לזכור שבתוך החבל יש יישובים שנמצאים בסטטוס אחר לגמרי ויש כמה יישובים בקצה של מועצה אזורית אשכול, בדרום של אשכול, שיש להם גם אתגר אדיר של גודל וגם אתגר אדיר של מרחק, והסכנה והאתגר שלהם להשתקם גדולים לאין שיעור מרוב מוחלט של יישובי החבל. אנחנו מדברים פה בצדק על יישובים, על חוסן וחינוך והרבה דברים קריטיים.

היישובים האלה נמצאים בחשש ממש גדול מהיכולת שלהם להשתקם ובעיניי אם זה בחקיקה או אם בהחלטה של מינהלת תקומה, שעד עכשיו לא החליטה את זה – אתם כמינהלת יכולים לקבל החלטה ששלושת היישובים בדרום אשכול יקבלו התייחסות אחרת, כי הם נמצאים בסכנה יותר גדולה מיישובים בחוף אשקלון וגם מיישובים בשער הנגב, ואנחנו עוזרים לכולם, עובדים עם כולם. שם יש בעיה אמיתית, אני חושב שהגיע הזמן לעשות שם החלטה ייעודית שתעזור לסופה, חולית וכרם שלום לצמוח כמו שצריך. אלה יישובים עם שלושה-ארבעה-חמישה-שבעה ילדים בגיל הרך; אין שום סיכוי להצליח לשקם את זה. אפרופו בתי אגודה, אי-אפשר לדבר איתם על חזרה בפברואר או באפריל אם אין בתי אגודה, כי למי שכבר רוצה להסכים להצטרף ליישוב, אין איפה לגור. זה קורה עכשיו, לא בעוד שנה-שנתיים, וזה בעיניי אירוע דרמטי.

תודה.

כתושב צפון החבל, אני רוצה מאוד לחזק את זה, וזה היופי, שאנחנו מבינים בתוך החבל שיש כאלה שצריכים לקבל אחרת וזה לא צריך להיות שוויוני לאורך כל הזמן. כמו שהבנו את זה בשיקום, אנחנו מבינים את זה גם בפיתוח.

כל אחד לפי יכולתו.

הינה, קיבלת חבל הצלה.

תודה, איתי.

תודה על הדברים. אני עדיין רוצה שנתקדם עם החוק; אני חושבת שזו סוגיה שמזמינה לשבת ביחד על קריטריונים שמאפשרים להסתכל עלינו כמשפחה אחת וכל ילד כפי צורכו, ונגעת באחת הנקודות המשמעותיות. תודה.

תודה רבה. אהד, אתה ביקשת להתייחס. אהד כהן, מנכ"ל עתיד לעוטף, ארגון חשוב בשטח.

תודה שגם התושבים, האזרחים הפשוטים, יכולים להגיע לפה ולטעון דברים. ב-7 באוקטובר יצאתי למסע חיי, עזבתי את כל מה שעשיתי עד אותו בוקר והחלטתי שאני מקדיש את חיי לשיקום העוטף מתוך הבנה, שנאמרה פה כבר כמה וכמה פעמים, ששיקום העוטף הוא שיקום של המדינה. מה שאנחנו נצליח לעשות בעוטף – אני מאוד מקווה שיהיו לזה אדוות ואנחנו נעשה את זה בעוד הרבה מקומות אחרים. הסיבה שאני פותח בדבר הזה, ואני יודע שכבר קשה מאוד לקבל את הקשב של כולם בסוף הדיון, חברי הכנסת מאופקים ולא מאופקים כבר אינם, אבל אני רוצה להגיד מה קורה היום בעוטף, כי מבחינתנו מה שקורה הוא באמת נס.

העובדה שיש שיתופי פעולה; העובדה שיש הקשבה; יש לנו מנהיגים שבחרנו אותם, אנחנו סומכים עליהם, אנחנו תומכים בהם ויש לנו את מינהלת תקומה. אני תמיד אומר לאנשים: קל תמיד לבקר, בואו תסתכלו מה קורה בצפון. אבל בואו אלינו לעוטף, תלמדו. יש מינהלת, יש סמכויות, יש תקנים, יש שר. אבל אתם יודעים מה חסר לנו? תקציב. אני לא יודע איך אף אחד לא דיבר על זה עד עכשיו, בטח לא בצורה שתישמע, החוק הזה רזה, לא רזה – אני בטח לא יכול לדבר על רזון – אבל החוק הזה אמור לתת לנו, לתושבים, תקווה והוא אמור לחדש את האמון, הוא אמור לחדש את החוזה בינינו לבין המדינה ולא יכול להיות שאין שם תקציב.

אני לא מכיר כלום בעבודת הממשלה ובעבודת הכנסת. עד ה-7 באוקטובר – דברו איתי על הייטק, דברו איתי על ועד עובדים, אפשר לדבר על זה. בשנה וחודשיים האחרונים מה שאני למדתי זה שמה שלא כתוב, בטח מה שלא הוחלט כחוק, לא יהיה. פשוט לא יהיה. החלטת ממשלה כזאת או אחרת זה מצוין, דיברתי על זה עם השר אלקין, הוא מאמין שזה משהו שיכול לקרות גם אם זה לא ייכנס לחוק, ואני מסכים שצריך לרוץ על הדבר הזה. צריך לרוץ על חוק תקומה ובאמת, יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת אלון שוסטר, העובדה שאתה מנהל פה את כל הדיונים האלה היא בעיניי מדהימה, ממש. אני אמרתי לך את זה גם אישית, זו באמת קריאה מדהימה גם לך אבל גם לנו כתושבים. אבל באמת חסר לנו משהו שהוא קרקע יציבה.

אני, סליחה, לא מעלה לדיון בכלל את השאלה של החבל. החוק הזה בסוף מגדיר את החבל. איזה תסקיר של כל מיני ארגונים, מכונים, אני אפילו לא יודע איך לקרוא להם – לא דיברו עם התושבים בכלל, לא דיברו עם הרשויות בכלל, והם באים ואומרים: צריך לתת לעוטף של העוטף. נכון, צריך, אבל למה על חשבון הילדים שלי? למה הילדים שלי צריכים לקבל פחות כי עכשיו נזכרו שיש עוטף של העוטף? אני הראשון לבוא ולהגיד את זה. אני רק אגיד שאנחנו לא קיבוצניקים, אנחנו גם מרחב כפרי וגם מרחב עירוני. עתיד לעוטף זו תנועה של כולם, אבל למה השיח הזה כשהוא מקבל כבר את הקיצוץ? מה זה 1.3 שכבר הוחלט? זהו, הוחלט? איפה אתם, אנשים? תתעוררו.

הילדים של בארי לא צריכים לקבל פחות; הילדים של נתיב העשרה לא צריכים לקבל פחות; הילדים של אור הנר לא צריכים לקבל פחות. למה רק אחרי שעתיים לדיון אנחנו מבינים שאין פה שום סעיף תקציבי? שום דבר שנותן לנו שקט. קודם השר אלקין הזכיר את זה שמינהלת תקומה עוברת לעוטף. אני שמח שזה קרה, עשינו את זה יחד עם ראשי הרשויות כבר לפני חצי שנה. אני עוד לא ראיתי אותם עוברים, ביום שהם יעברו אנחנו הראשונים לבוא עם בקלאוות. נכון? זה מה שבדרך כלל עושים? אנחנו גם נבוא עם בקלאוות.

גולדה.

סליחה, צודק. אנחנו נבוא עם גולדה משדרות. אתם יודעים, בסוף החוק הזה אמור לתת לנו תקווה, כי מה שקורה היום בעוטף הוא ניצנים של תקווה – שיתוף הפעולה עם המינהלת, שיתוף פעולה עם פורום הביתה, שיתוף פעולה עם הרשויות, עם התנועה הקיבוצית – עם כולם יש הבנה שעכשיו החבל הוא במרכז. אז לא פותחים את הגבולות, אני לא הבן-אדם שיכול להחליט את זה, אין בכלל מה לדבר עכשיו על האם – בסוף 96% מהפגיעה בנפש וברכוש התקיימו בגבולות החבל. לכן, בהנחה שמסכימים על גבולות החבל ובהנחה שמבינים שצריך סעיף תקציבי, חייבים את הדבר הזה. דבר אחרון: תושבים צריכים להיות חלק מהעניין. קודם כשאביאל הראה את המצגת הדי מרשימה אני חייב להגיד, לא הייתה כל-כך התייחסות לנושא של שיתוף תושבים.

אני יכול להגיד שהתושבים היו שותפים, גם ראשי הרשויות וגם ראשי הקהילות היו שותפים. תמיד אפשר יותר. תמיד אפשר יותר. היו שותפים, אבל השיקום המיטבי יגיע מתוך הקהילה למען הקהילה. יותר לא יבואו אנשים מבחוץ, סליחה שאני שם פה קו אדום. בעוטף יש קול, בעוטף יש אמירה, יש DNA, ואפילו אני אגלה לכם: אנחנו יודעים להגיד את זה גם באנגלית. אנחנו לא צריכים שיבואו אנשים מבחוץ ויגידו לנו איך אנחנו צריכים לחיות. לא רוצים שתי טסלות בחניה.

מה עם ספרדית?

אני מקיבוץ ארגנטינאי, אבל קטונתי. אני יודע קצת רוסית מאשתי. אני באמת אומר את זה, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים. תנו לנו מקום גם בחוק לבוא ולעזור לכם. התנועה שלנו באה לעזור, היא תנועת עשייה ציונית. לא באנו עכשיו להגיד מה לא. איפה שצריך – אנחנו נהיה. לכן תנו מקום ותנו ביטוי אמיתי, אמיתי. הגשנו גם את ההערות שלנו, יש התייחסות מקצועית כמעט משפטית לכל הדבר הזה. אני רוצה לסיים במשפט שאני מאוד אוהב: התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי. קשה להתנער וקשה לקום כשהחטופים לא איתנו. אני אומר לכם משהו בתור תושב החבל, לצערי אין פה יותר מידי אוזניים שעוד מקשיבות, אבל באמת כמו שכתוב אצלנו בשער הנגב, זה לא יהיה שלם בלעדיהם – אנחנו ממש צריכים אותם איתנו. החבל ירוץ, יהיה חוק ותהיה מינהלת – הכול טוב. אם אנחנו רוצים שזה יהיה שלם, אנחנו צריכים אותם בבית אתמול. תודה רבה.

תודה רבה. לפני שנתקדם, שני הדוברים האחרונים שנרשמו, ליאור כוכבי, מנהל מטה מיוצר בישראל של התאחדות התעשיינים ויסיים אילן, או נציג אחר של ארלוזורוב.

תודה רבה, תודה גם על הדיון החשוב. אני אתייחס, ברשותכם, לכל נושא הכלכלה והעסקים באזור העוטף ואני אתמקד גם בנושא התעשייה. נראה לי שיש פה תמימות דעים לגבי תפקידה של התעשייה הישראלית בזמן המלחמה על כלל מפעליה הפרוסים ביישובי ספר והפריפריה, בעיקר בגבולות הצפון והדרום. חשוב מאוד שגם החוק הזה וההשקעות הצפויות באזור חבל תקומה יתנו ביטוי למוצרים ולתעשייה הישראלית ולרכש מהתעשייה הישראלית. לכן מן הראוי לקבוע בחוק גם את נושא הרכש המקומי וגם את נושא תקנות העדפת תוצרת הארץ בכל הליך הרכש המקומי, ככה שישראל תשקם את ישראל ולא יביאו לפה חברות קבלניות מטורקיה או דברים כאלה. זה חשוב מאוד, החברות הישראליות פה עברו שנתיים לא פשוטות, חשוב מאוד לקדם אותן ולתת ביטוי למוצרים שלהן בכל הליכי השיקום עצמו.

אני אסכם ברשותכם בציטוט של החלטת הממשלה שהתקבלה ב-17 באפריל 2024, החלטת ממשלה 1699, ואני מצטט: "הממשלה רואה בהשקעות לשיקום העוטף מנוף לעידוד ביקושים מתוצרת הארץ אשר יוכלו לסייע לעידוד הצמיחה והכלכלה המקומית, ורואה ערך בעידוד התעשייה והיצרנים המקומיים לקחת חלק משמעותי בשיקום העוטף." אנחנו מאוד מקווים שהדבר הזה יגיע לידי ביטוי. אין בחוק הנוכחי ואין ביישום שלו בשטח, מתי שיגיעו הטרקטורים והמנופים, לשקם ולבנות מחדש את חבל הארץ המופלא הזה. תודה.

תודה רבה. אילן.

תודה רבה. אני מפורום ארלוזורוב. תודה רבה, כבוד היו"ר, וחשוב לי להגיד תודה רבה למינהלת תקומה על העבודה שלכם. בטח בתקופה שלא תמיד רואים את העבודה של עובדי מדינה ועשייה חשובה. קודם כבוד השר דיבר על זה שהחוק תקדימי והוא צודק, זה חוק שגם יש לו משמעות מאוד גדולה על איך הוא ישפיע על חלק מאוד גדול מהמדינה ועל כל המדינה, והוא גם כנראה ישפיע בהמשך על הצפון. כנראה שגם ייקחו ממנו באיזשהו אופן לצפון, זה אומר שהחוק הזה הולך להשפיע על החיים של הרבה מאוד אנשים פה. בחוק עצמו מתעסקים הרבה בצמיחה ויש שם – בדקתי – 25 פעמים את המילה צמיחה. כלומר, זה נושא מרכזי שרוצים למדוד ולהתעסק בו. אממה, ההתעסקות בצמיחה היא משהו קצת צר.

מדובר פה על צמיחה בת קיימא, שזה חשוב, אבל אנחנו רוצים להציע משהו קצת יותר רחב. בגלל שהחוק הזה נועד להתוות דרך ולהתוות איזשהו אופן שבו בוחנים בסוף את מה שקורה, אנחנו רוצים להציע הסתכלות קצת יותר רחבה על צמיחה ולדבר על צמיחה מכלילה. צמיחה מכלילה מסתכלת על דברים שהם לא רק צמיחה בתמ"ג, שעכשיו יסתכלו ויגידו: הופה, חבל תקומה 5% תמ"ג – מעולה, המצב טוב. יכול להיות שבשדרות עדיין יהיו אנשים עניים, יכול להיות שיהיו קיבוצים בהם אנשים לא יסיימו את החודש.

יש לנו נייר שהגשנו ויש לנו מחקרים על הנושא, אם תרצו עוד מידע. בנייר הזה אנחנו מפרטים את 12 הקריטריונים שכוללים גם מדד ג'יני והכנסה חציונית, את התמ"ג ועוד כל מיני תחומים. לדעתנו זה יאפשר לחוק הזה להיות הרבה יותר משמעותי, כי בסופו של דבר המילים האלה בחוק הן רק מילים, אבל יש להן המון המון כוח. אנחנו רוצים שהחוק הזה יהיה הכי טוב, שיאפשר באמת לפתח את האזור ובהמשך עוד הרבה אזורים בארץ, כדי שכמה שיותר אנשים יהיו מעורבים ביצירת הצמיחה בחבל, אבל גם שכמה שיותר אנשים ייהנו מהפירות של הצמיחה הזאת.

תודה רבה. יונתן יריחימוביץ', נציג קק"ל, יסגור את רשימת הדוברים.

שלום לכולם, אני מנהל מחלקת תכנון במרחב דרום בקק"ל. אני מסתכל על התמונות ששמתם גם לקראת הדיון וגם מה שאני רואה עכשיו, ותמיד רואים את היערות, הצמיחה, דרום אדום וכלניות כמשאב לצמיחה וליופי של השטח הזה. מה שחסר פה זה האלמנט של הזמן. כל השיח לא דיבר על אלמנט הזמן, והזמן הוא קריטי כדי שאנשים יחזרו. אנחנו פועלים ביערות באותם מקומות שרואים בתמונות האלה והגדלנו את כמות העובדים במרחב הזה, כי אנחנו רואים את כמות הקהל שכבר מגיע. הקהל כבר מצביע ברגליים ומגיע לשטח הזה. נתנו מענה למשפחות הנובה ולנופלים בפיתוח שעשינו שם. לקק"ל יש המון משאבים, יכולת ומחויבות לעשות את הדברים האלה, אבל חשוב לבנות פה מעטפת או פורום שיקדם את הדברים האלה ביחד.

במינהלת תקומה נוצר ממשק שהולך ומתרחב, אבל זה עדיין לא קצב מספיק טוב כדי שבאמת נפתח את השטח הזה ונגרום לאנשים לרצות לחזור, גם אלו שחשבו שאולי הם לא יחזרו. הרצון שלי הוא שתהיה 100% חזרה, ואם אנשים יראו שיש עשייה בשטח ושהשטח משנה את פניו – אנחנו נצליח לגרום לזה לקרות. חשוב שהשטח הזה יפותח ואנחנו כבר מקיימים שיח מלא עם הרשויות שבשנה האחרונה תפקדו באופן מאוד חלקי. לא באשמה, הן עברו משהו מזעזע ואני מקווה שעכשיו השינוי יביא לשיתופי פעולה רחבים ושבאמת נצליח בטווח זמנים מאוד קצר לשקם ולפתח כדי שהתושבים יוכלו לחזור ושהציבור שמגיע יוכל ליהנות מהמרחב הזה, לחזור אליו כל פעם וגם להשקיע בו. חשוב שייווצר מנגנון, דיברתי על זה גם בפעם הקודמת. מאז גם הספקתי לעשות עוד 150 ימי מילואים ואני אמשיך לעשות עוד ועוד, אבל בשלב הזה חייבים לשקם ולפתח באופן מיידי.

תודה. אני מניח שזאת הכוונה. אני מבקש לסכם את הפרק הזה של הדיון הראשוני ואחר כך נעבור כמיטב זמננו לסעיף הראשון.

תהיה הקראה של הסעיפים?

אני אתחיל, יש לנו עד 14:00. אמרנו שרוצים להתקדם אז אנחנו נתקדם כמידת היכולת. לגבי הנתונים והעמדות שספגנו, אני אחלק אותם לשלושה: ישנן סוגיות חשובות שהועלו כאן ויצטרכו להיות מטופלות במסלולי חקיקה ראשית או משנית אחרים; ישנן הערות שייכנסו מן הסתם לדיונים הפרטניים על הסעיפים השונים, שם ההערות יוכלו לבוא לידי ביטוי. אגב, אני אגע בחמש נקודות שאני ארצה שהוועדה תבחן אותן. בראש ובראשונה, המחויבות האופרטיבית, המעשית, של משרדי הממשלה לתת עדיפות לחבל תקומה כאזור מיקוד לאומי. הנוכחים כאן מבינים ולפרוטוקול נאמר שבלתי סביר בעליל שתהליך של השהיה צריך להתבטא בהאצה של פרויקטים ובהידחפות של משרדים מי יקדים את השני מבחינת קנאת סופרים תרבה שיקום ופיתוח. במקום זה אנחנו נתקלים בהאטה והמתנה לאבא תקומה. לפחות בכל מה שקשור לחקיקה, אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי לשנות את הכיוון הזה.

הנושא השני הוא בעקבות ההערות ששמענו, עיגון הוראות לעניין תקציב המינהלת. כדי להבטיח תקציב ראוי נצטרך לשלוח פוינטר להחלטות, מן הסתם החלטות ממשלה. אני חושב שההערות האלה נכונות, שום חקיקה לא מבטיחה גם ביצוע או שינויים בעתיד, אבל אני חושב שיש היגיון רב בדברים שנאמרו. יש לנו סוגיה שהעליתם, בסוף אלוהים ושומרי השטן בפרטים, נושא כוח האדם במינהלת, בחינת האפשרות לעיגון מסלול מהיר לגיוס כוח אדם למינהלת. הייתה הערה חשובה לגבי פיקוח פרלמנטרי, דיווח לוועדת הכלכלה והאפשרות לעגן מנגנון לשיתוף תושבי החבל בהחלטות משמעותיות בנושאי שיקום. אלו בוודאי נושאים שנרצה לבחון את הטמעתם בחקיקה. כעת אני מבקש שנתחיל במלאכת החקיקה וזה נעשה על ידי הקראה של הייעוץ המשפטי של המינהלת. נתחיל הקראה, הסבר ודיון. תשאיר אותנו למסקנותינו, נשתדל לעשות עבודה טובה. איתי והחברים שיוצאים, תודה לכם. מי מציג?

שלום, אני היועצת המשפטית של תקומה. תודה רבה לכם, כמו שאמר אביאל קודם, אנחנו מאוד נרגשים להיות כאן. אני מתחילה בהקראה.

הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה–2024

מטרות והגדרות

מטרות החוק
1.
מטרותיו של חוק זה הן שיקומו הנרחב של חבל התקומה ופיתוחו, בכל תחומי החיים, ובכלל זה חיזוק החוסן של תושביו, עידוד צמיחה בת קיימה, גידול דמוגרפי והקצאת משאבים הולמים להשגת מטרות אלה, כך שיהיה חבל ארץ משגשג, וזאת, בין השאר, באמצעות קביעת חבל התקומה כאזור מיקוד לאומי ועיגון סמכויותיה ותפקידיה של מינהלת תקומה.

משפט יפה.

יש איזשהו הסבר לסעיף או שהוא מדבר בעד עצמו?

אני חושבת ששמענו פה היום, בעיקר בהצגה של מינהלת תקומה, את הצורך בקביעת המטרות האלה, מה המטרות האלה באות להשיג ואת העובדה שנדרש כלי באמת ייחודי וייעודי לאירועים שקרו לצורך השיקום והצמיחה של החבל הזה אחרי מה שקרה בו. יש פה כמה מטרות שגם באו לידי ביטוי בהחלטות הממשלה שהקימו את המינהלת. יש כאן גם אמירה ודובר פה על ידי הדוברים השונים, על הצורך להקצות משאבים הולמים להשגת המטרות האלה, וגם התפיסה שאנחנו מסתכלים קדימה, מסתכלים לעבר העתיד ורוצים לראות חבל ארץ משגשג ולתת לו את הכלים לצמוח עוד לשנים רבות.

החברים רוצים להתייחס?

כן. אני משתיל. אנחנו רוצים להבין את הקונסטרוקציה החדשה הזאת של מיקוד לאומי. כולנו מכירים את הכרעת בג"ץ בנושא ועדת המעקב שקבעה את העיקרון שקובעים אזורי עדיפות לאומית וקבע כללים לסוגיה הזאת, וכולנו מכירים את חוק אזורי עדיפות לאומית או הגלגול שלו בתוך חוק ההתייעלות הכלכלית, פרק ז' או משהו כזה. השאלה היא איך עומדת הקונסטרוקציה הזאת מול הקונסטרוקציה ההיא. האם מחר בית משפט יכול לתבוע אדם שאומר: ביישוב שלי במרכז הארץ או בפריפריה אנחנו מקבלים X ובתקומה מקבלים Y. מה מונע עתירה כזאת? מה מעכב עתירה כזאת? מה יקרה כשתהיה עתירה כזאת?

ברגע שמעגנים בחקיקה את הכלי של שיקום נרחב ואת הגדרת החבל, בונים פה כלי שהוא כלי מאבחן, בדומה ובשונה מחוק עדיפות לאומית. זה בעצם אותו כלי שיאפשר לתת את המשאבים הנדרשים ואת ההטבות כדי לאפשר את השיקום הנרחב ואת ההתאוששות מהאסון.

זה אותו כלי או שזה כלי אחר?

נעים מאוד, אני סגנית יועצת משפטית במינהלת תקומה, הסגנית של יעל. הזכרת את חוק עדיפות לאומית. חוק עדיפות לאומית באמת מאפשר לממשלה לקבוע לגבי אזורים מסוימים שהם יהיו אזורים בעלי עדיפות. לצד זאת, יש בחקיקה הישראלית חוקים שנותנים העדפה גיאוגרפית על רקע נסיבות שמצדיקות זאת. חלקכם מכירים שיש הטבות גיאוגרפיות גם בתחום הטבות המס, גם בתחום עידוד השקעות הון וחוקים נוספים. החוק הזה, למעשה בדומה לאותם חוקים, קובע ייחודיות או אבחנה לאזור גיאוגרפי מסוים בעקבות הטעמים שהסברנו קודם, גם הרקע של אותו אזור, גם מתקפת הטרור האכזרית שארעה באותו אזור, ומאפשר לתת לו כלים ייחודיים.

כתבנו גם בדברי ההסבר וגם בחקיקה עצמה שההוראות של החוק הזה לא גורעות מכל דין אחר. כלומר, גם העדפות שניתנות מכוח חוקים אחרים, לרבות חוק עדיפות לאומית, לא נגרעות אלא הן קומה נוספת. למעשה, אנחנו רואים את זה כאזור מסוים בארץ שיכולים להיות לו כמה טעמים להעדפות מטעמים שונים. יכולים להיות חלק על רקע ביטחוני, יכולים להיות חלק על רקע גיאוגרפי, דמוגרפי ואחר, ואנחנו שמים כאן את המשמעויות של 20 השנים האחרונות ביחד עם ה-7 באוקטובר כדי לתת מענה להשלכות של האירועים האלה.

אני רוצה לחדד את השאלה, כי בסוף כל הסוגיה פה היא בין מחייב למאפשר. זה האירוע של השיחה הזאת, אם אני מבין אותה נכון. משפטית, בהגדרת החוק של עדיפות לאומית, האם המדינה מאפשרת להגדיר אזורים בעדיפות לאומית או שהיא מחייבת לתת הטבות, מענים ותמריצים לאזור הזה? כי אלה שני דברים שונים לחלוטין.

מאפשרת.

רק מאפשרת?

צריך להגיד ביושר, חוק עדיפות לאומית מסור למשרד ראש הממשלה עם היועצים המשפטיים שלו. אני אומרת בזהירות ואני אומרת דיסקליימרים, אני עורכת דין. חוק עדיפות לאומית ככלל מאפשר לממשלה להכריז ואחר כך מאפשר לה לקבוע את ההטבות לאותו אזור. יש בחוק עדיפות לאומית רשימה של סיבות שבגינן אפשר לקבוע אזור כאזור עדיפות לאומית והוא גם חוק מאפשר, ויש חוקים אחרים שבהם הקונסטלציות יכולות להיות שונות. מה שאנחנו הצענו פה באמת מאפשר; אנחנו שמענו את הערות הוועדה בהקשר הזה.

בנוגע לסעיפים האופרטיביים, לא לסעיף המטרה.

אבל אני חושבת שזה דגש שחשוב להגיד והוא גם צריך להיאמר לצד האמירות שנאמרו פה קודם. הכלי הזה לא בא להחליף את חוק עדיפות לאומית, הוא בא רק להוסיף ולתת עוד כלי.

לא, החשש שלי הוא לא שהוא יחליף את חוק עדיפות לאומית, אלא שפשוט אף משרד ממשלתי בגדול, בהכללה, לא יעשה שום דבר שהוא לא חייב. זה מה שאני אומר, זו טענה פשוטה שכנראה גם עלולה להתממש. לכן אני חושב האם יש אפשרות – איתי, אני לא יודע אם זה במטרות או אחרי זה בפירוט הסעיפים – לעגן באופן חזק יותר?

אנחנו בדיוק בהתלבטות הזאת. נשאיר את זה כרגע, כי באמת המטרה צריכה להיות, אבל מהרגע שהחוק נוגע או גולש באמצעות שני סעיפים עיקריים של קביעת אזור המיקוד ועיגון סמכויות, יש מקום לשאול האם כבר עכשיו צריך לחדד את מחויבות המשרדים לתת את אותה עדיפות. נשמור את זה, זה ילווה אותנו.

אני חושב שהביטוי לעניין הזה אמור להיות בסעיף האופרטיבי. בכל זאת אני אשמח אם תוכלו להסביר, אפילו במשפטים קצרים, מה בין עדיפות לאומית למיקוד לאומי, כי מיקוד לאומי לא מוגדר כאן בהצעת החוק, גם בסעיף האופרטיבי שאפשר יהיה לראות אותו בהמשך. בסעיף 3 כתוב: חבל התקומה יהיה אזור מיקוד לאומי שיהיה ניתן לפעול לשיקומו הנרחב באופן מואץ והכול בהתאם להוראות לפי חוק זה. כאשר כתבתן וניסחתן את ההצעה, האם התלבטתן אם יש צורך להגדיר מה המשמעות של מיקוד לאומי?

מה שאתה אומר זה שיש חפיפה בין התיחום של אזור החבל לבין היותו אזור מיקוד לאומי.

אני שואל, אני לא אומר.

הסיבה שאנחנו ממקדים את האזור הזה, והיה חשוב לנו להגיד שזה אזור מיקוד לאומי, היא באמת הייחוד הגיאוגרפי שלו על סמך אותה תזה שהוצגה כאן בקצרה בתחילת הדברים על ידי המינהלת. זו ההצדקה לעיגון של המיקוד הלאומי באותו חבל ארץ, בין אם מסתכלים אחורה ל-20 שנה שקדמו לאותו אירוע נורא ואחרי זה אירועי ה-7 באוקטובר, על סמך חוות דעת מקצועית של מינהלת תקומה שיש בעניין הזה. מה שמצאנו במינהלת זה שהכלים הקיימים לא עונים באופן מדויק לצורך בשיקום החבל הזה. כשאנחנו מתבוננים על איך האזור הזה צריך לצאת מאותה נקודת שבר ולהשתקם ולצמוח, הראייה היא של תפיסה הוליסטית שמסתכלת על כלל תחומי החיים, נותנת מענה מתכלל, נותנת מענה מואץ. יש כמה דגשים וראינו שנדרש לתת או לייצר כלי ייחודי וחדש ולא להסתפק בכלים הקיימים, שהם כלים של העדפה. אנחנו לא רואים את האירוע הזה כאירוע של העדפה.

ככלל, אזור עדיפות הוא אזור שבו במסגרת משאבים נתונים ניתנת העדפה בשקלול לאותו אזור מועדף, נכון? ככה את מסבירה. לעומת זאת, כאן מדובר על סדר פעולות לאומי.

כאן מדובר על מענה שיביא לשיקום באופן המוצע פה בחוק, והשיקום הזה הוא לא – אמר אביאל – שיקום בלטה מול בלטה; זו תפיסה יותר נרחבת של שיקום שמסתכלת גם קדימה.

בגלל שהייתי במשרד ראש הממשלה בעבר, בתפקידי הקודם, ועשיתי שתי עבודות מטה על תיקון ההחלטה הממשלתית של עדיפות לאומית, לאו דווקא של עוטף עזה.

זוכרים, זוכרים.

שתי עבודות מטה, כשכמעט לכל משרד ממשלתי יש מה להגיד בעניין הזה ובטח גם למפלגות השונות בקואליציה. החקיקה של עדיפות לאומית לא קובעת את הגבולות של היישובים; הממשלה קובעת איזה יישובים נכללים בתוך עדיפות לאומית ואחר כך יכולות להיות החלטות ספציפיות של עדיפות לאומית לאזורים מסוימים – רמת הגולן, עוטף עזה לאורך השנים, הייתה פעם החלטה על הנגב המזרחי, הייתה החלטה על בית שמש – אבל לא קבוע בחקיקה מה האזור.

יש עדיפות לאומית, זה קיים, הממשלה רשאית לקבוע מה שהיא רשאית לקבוע. החוק קיים, אנחנו לא מחליפים אותו, לא סותרים אותו, לא פוגמים בו, לא גורעים ולא מוסיפים. זה קיים והממשלה תקבע את האזורים שהם בעדיפות לאומית ובתוך אזורי העדיפות הלאומית, ככל ותרצה הממשלה, תחליט על אזורים מסוימים שמצריכים מענה ייחודי ולתת להם הטבות מסוימות. פה קרה משהו; פה קרה משהו מעבר לאותה עדיפות לאומית של פריפריה, גיאוגרפיה, מרחק, מצב כלכלי וכו'. קרה משהו אחר, פגע אירוע מאוד מאוד קשה לתושבי החבל ולחבל, והרקע שלו, 20 השנים שקודמות לו, מצריך מענה אחר ולכן אנחנו אומרים: זה מיקוד לאומי. זה שונה מעדיפות לאומית.

האיום מומש, סליחה שאני אומר. סליחה, בתור תושב החבל אני לא מצליח להבין בכלל את השאלה. האיום מומש – נחטפו לנו אנשים מהמיטות, רצחו, אנסו – איפה השאלה פה בכלל?

אני חושבת שהשאלה המשפטית, אם אני מבינה נכון, ניסתה להתייחס לכלים הקיימים.

אני לא סתם אומר את מה שאני אומר לא בהיבט המשפטי. קראתי את נייר העמדה של ידידי פה. סליחה שאני אומר, מה השאלה פה? אני לא שואל את זה משפטית, אני בכוונה לא הולך למקום המשפטי. יש פה חבל שנפגע, ובדיוק כמו שאביאל אמר, 20 שנה – ראיתם את חמש הקומות של המגדל שממחיש למה המקום הזה צריך את חוק תקומה. עוד פעם, סליחה שאני אמוציונלי – אלה חיי, זה הבית שלי, אני בחרתי לגדל את הילדים שלי תחת האיום הזה.

השאלה עולה בגלל שגם לתושבים באופקים יש 50 הרוגים.

אנחנו הראשונים שאומרים את זה. הראשונים שאומרים את זה, אבל למה על חשבון הילדים שלנו?

תרשה לי, אני אפילו לא מדבר על שאלת החשבון, אני מדבר כרגע על שאלת החקיקה. בוא נפריד לרגע את שאלת החשבון. החשבון צריך להיות מחשבון האוצר מבחינתי.

ברור.

ברמה העקרונית, לכאורה בחוק הזה יכול היה להיות סעיף שמקנה עדיפות או איזשהו סוג של הטבה או סוג של סיוע באותם מושגים של שיקום מכליל – אולי לא של המבנים, אולי של דברים אחרים – לאופקים; אולי גם ליישובים נוספים. יש 50 הרוגים באופקים, קשה להתעלם מזה. אם יש בהחלטת הממשלה סכום ידוע לאופקים, להבדיל ממצב בו יש 1.3 מיליארד למשהו שעוד לא ידוע, היינו יכולים לדבר על זה אחרת, אבל מאחר והמצב הזה לא הוגדר ולא הונח על השולחן, אז הדברים עמומים מאוד. הם מאוד מאוד עמומים. ההרוגים פה וההרוגים שם, ודאי שכולנו מסכימים, הם אותם הרוגים באותו אירוע. נכון שבשבעה ק"מ יותר יישובים נפגעו יותר חזק ובאופנים יותר חמורים. עדיין יש 50 הרוגים באופקים והתושבים שלה שואלים שאלות, ובצדק. בוא ננסה לברר אם אפשר באותו מכשיר חקיקתי לתת מענה לכל המכלול וגם לשים את עניין הצדק.

אבל אין מענה חקיקתי שיאפשר לך לעשות את זה.

אנחנו יודעים שיש שתי עתירות על השולחן, עתירה של נתיבות ועתירה של אופקים. יש עתירה של היישובים העורפיים, יונתן קנה וחבריו מאורים, גבולות וצאלים, ויש יישובים אחרים שאולי יצליחו.

אני רוצה להתקדם, העניין ברור לגמרי. האתגר ברור. תרצו להשיב?

אני אשמח מאוד להגיב. אני ראש מערך אדם וקהילה. תראו, אנחנו נכנסים עכשיו לאזורים הרכים, הכואבים והרגישים של כולנו, ואנחנו אנשי מקצוע. אנחנו תכננו, אדוני היו"ר, להעמיק בישיבות שיהיו ואני רק רוצה לומר שאנחנו אוחזים בחוות דעת מקצועית שיש בה מומחים מהארץ ומהעולם, וביכולת חוות הדעת הזאת לבסס אבחנה שונה לחבל שאיננה נשענת רק על אירועי ה-7 באוקטובר. כמו שראיתם כולכם, היא נשענת על נתונים ומחקרים שמתעסקים בכל חמש הקומות, לא רק בקומה שעוסקת ב-7 באוקטובר, אלא בקומות שהיו מתחתיה, בקומת הפינוי שלא כל-כך הצלחנו לדבר אותה פה, אבל תקופת הפינוי הארוכה, חברים, מביאה איתה את החוליים של עצמם. אנחנו נציג את כל הדברים האלה ואנחנו נעמיק בזה.

אנחנו יודעים להגיד מה קרה בכל האירועים מבחינת אורך השיקום ועומקה של הטראומה. אנחנו אפילו נעז ונאמר שככל שהתעמקנו בזה ביחס לאירועים קודמים, לא מצאנו אפילו יכולת להשוות לילדים שנחטפו מהמיטות שלהם. אנחנו, למשל, יודעים להגיד מה קורה בעולמות הבריאות ובריאות הנפש, למשל בריאות האישה וההידרדרות שלה בפרט בחבל הארץ הספציפי הזה. אנחנו גם יודעים לבטא את הפניות למרכזי החוסן בתוך השבעה ק"מ ומחוץ לשבעה ק"מ, גם על אופקים וגם על נתיבות, ואני מבקשת שנשמור לנו את הזמן להראות את הדברים האלה, מבחינתי גם בפגישה הבאה.

אני מבין שסעיף 3 נוגע בסוגיות האלו והוא מתייחס בהערות בדברי ההסבר ואני רואה בפרק ב' את חמשת הנדבכים. השאלה במקום, התשובות שאתם בניתם מרשימות בעיניי ואני אומר לחברי משתיל, שמוליק, שהמדינה נותנת כיוונים שונים. צה"ל וכוחות הביטחון נותנים מענה מסוג אחד, ביטוח לאומי מוציא עמוק מהכיס את מה שצריך, מס רכוש – לרבים מאיתנו בסוף הוא נותן, תקציבי משרדים ששמענו מה הציפיות מהם, וכמובן תקומה וערוצים נוספים. פה מדובר בערוץ חקיקה שהממשלה לטעמי בשום שכל, תוך הבנת הצרכים וגם הלחצים הפוליטיים הקיימים, והם לגיטימיים לחלוטין, אמרה: אנחנו מתקדמים בחבל תקומה בערוץ חקיקה שמגדיר באופן תקדימי את המקום. אני אוסיף פה רק את הניסוח – טנטטיבי, שייתכן ואפשר יהיה להטמיע אותו.

מדובר באזור מיקוד לאומי שתינתן על ידי המדינה ומוסדותיה עדיפות מיוחדת לשיקומו הנרחב – שיהיה ברור על מה מדובר – והקצאת נתח לא בלתי מעורר מחלוקת, של אותם 1.3 מיליארד, שמן הסתם הממשלה בסיג ושיח עם הרשויות תצטרך לייעד אותו על פי מידת הצורך האובייקטיבי. אלו פני הדברים. אנחנו עסוקים בערוצים שונים למענים לקטסטרופה שהייתה לפני 15 חודשים, ואני סבור שאנחנו מתקדמים באופן אולי איטי, אבל ראוי.

לא עכשיו, אבל תרשום לך בעיניי את נקודת האפשור לחובה, יש במנעד הזה עוד הרבה מאוד אפשרויות לכלים חקיקתיים שיכולים אולי לחזק מעט. הבנתי את הסיפה של מה שיהיה למשרדי הממשלה להגיד היטב, אני מבין, ובכל זאת זה אפשרי.

לפני שאנחנו מסיימים, בהמשך למה שאמר יושב-ראש הוועדה לגבי סעיף המטרה. השאלה אם אנחנו נוסיף בסעיף המטרה איזשהו תוכן או איזושהי התייחסות לשאלה מה זה אזור מיקוד לאומי, כי כמו שאמרתם, יש אזורי עדיפות לאומית, יש אזור מיקוד לאומי. השאלה אם נכון לכתוב כאן שאזור מיקוד לאומי הוא אזור שבו יתנו המדינה ומוסדותיה עדיפות מיוחדת לשיקומו הנרחב. כלומר, לתת איזשהו תוכן יותר מהותי למונח מיקוד לאומי.

אפשר להציע את זה, כן. אפשר גם לנסח את זה, זה עולה בקנה אחד עם ההגדרה.

זה גם מה שאני חושב. אני חושב שזה גם יהיה נכון משפטית לעשות כאן את ההבחנה בין עדיפות לאומית למיקוד לאומי ולתת תוכן משמעותי למונח הזה.

נראה לי שחשוב לוודא שזה בנוסף, כלומר שזה לא במקום.

אגב, זה גם בסעיף שמירת הדינים, אבל אנחנו גם נחדד את זה בסעיפים האופרטיביים. ברור שמדובר על תוספת של הטבות וזכויות לאלה שקיימות מכוח הדין הקיים.

איתי, אתם מציעים להוסיף את זה בסעיף המטרות?

מטרה, כן.

לחדד את זה.

כן, אני חושב שבסעיף המטרה או בסעיף 3, נבחן את המקום הנכון. יכול להיות שכבר בסעיף המטרה צריך לתת לזה את הביטוי.

מבחינתנו זה נראה בסדר.

חברים, ברשותכם אני רוצה לסיים את החלק הזה, את ההקראה, ואנחנו ניפגש ביום שלישי הבא. אני מודה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:49.