פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



97
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 341
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ה (07 בינואר 2025), שעה 10:36

1. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים"
2. הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים"
3. הצעה לדיון מהיר בנושא: "תשלומים לסטודנטים משרתי מילואים"

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
קטי קטרין שטרית

שרון ניר
אריאל קלנר

נועה ליפשיץ - ר' יחידת סיוע נוסף, השכלה והכשרה מקצועית, משרד הביטחון

סא"ל במיל' יוסרי זינאלדין - יועץ קמל"ר לענייני חקיקה, כנסת וממשל, משרד הביטחון

הדיל יונס - עו"ד, משרד המשפטים

שירה ברלינר פולג - מנהלת מה"ט, משרד העבודה

עטרת נס שטרנברג - עו"ד, לשכה משפטית, זרוע עבודה, משרד העבודה

לירן גורדון - תכנון ומדיניות, מל"ג

יאיר הראל - פיקוח ואכיפה, מל"ג

יוסי סבג - תקצוב, מל"ג

רות ארנברג - תקצוב, מל"ג

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ור"ה

פרופ' אורית חזן - חברת סגל וראש פורום חינוך בחירום, הטכניון ומוסד שמואל נאמן

סיון קורן - יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית

מתנאל חגואל - יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת הרצוג

מאי חנגל - יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות

נעמה פלג - יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה העברית

הדס קורמש בלישה - יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת בר אילן

ליגד שגן - יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכון הטכנולוגי חולון

הראל קליינר - יו"ר סטודנטים בחזית

עדי שושן - יו"ר סטודנטים בחזית

אלעד מרגלית - סטודנט באוניברסיטה העברית, מילואימניק פעיל

עינב אשכול - אחים לנשק

ליאת אבידור פלג - אחים לנשק

עידית רייכרט - עו"ד, אחים לנשק

עלמה ארליך - רכזת פרלמנטרית וקשי ממשל, פורום ארלוזורוב

אילת פלר מימון - ראש תחום פרלמנטרי, אימהות בחזית

עומר ולדמן - המילואימניקים דור הניצחון

נועם אייזקס - יועץ פרלמנטרי של חה"כ משה טור פז, מילואימניק וסטודנט

דני אלגרט - אח של איציק אלגרט החטוף בעזה

משה לביא - גיסו של עמרי מירן החטוף בעזה

קריאה - קריאה

צח בסול - רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' יפעת ביטון - יו"ר ור"מ ונשיאת המכללה האקדמית אחוה

פרופ' עודד רבינוביץ' - משנה בכיר לנשיא הטכניון

תמי סלע

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעה דחופה לסדר היום בנושא: "פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים", של ח"כ משה טור פז (מס' 301).

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ז' בטבת התשפ"ה, 7 בינואר 2025. הנושא היום הצעות לסדר היום. עומדות על סדר היום שלוש הצעות דחופות: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים שבמילואים, ואנחנו כפי שביקשנו גם המל"ג ור"ה וור"מ, נרצה לקבל את הנתונים.

הצעה על נושא של תשלומים לסטודנטים משרתי מילואים, של חה"כ קינלי והצטרפו גם כמובן חברי כנסת נוספים.

הצעה שלישית, סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי המילואים. בעצם בקשה לאור הגיוס של אנשי המילואים, של הסטודנטים במילואים, שכנראה חלקם הגדול לא יוכל לסיים את המטלות. לתת לו את האפשרות לסיים את המטלות לאחר שנת הלימודים, כדי שבאמת יוכלו לנסות לא להפסיד שנה אקדמית נוספת.

לקחתי את ההחלטה לרכז את כולם סביב דיון אחד, ארוך, שנצליח למצות. אני לא יודע אם נצטרך את כל הזמן שקבענו, אבל היה חשוב לבוא ולתת בסוף סיוע והתאמות לסטודנטים שמשרתים במילואים.

בפתיחת הדברים, דני, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי דני אלגרט, אח של איציק אלגרט שנחטף מקיבוץ ניר עוז ביום השואה ה-7 באוקטובר 2023.

אני באתי לפה להזכיר לכם שיש חטופים בעזה. משום מה, אתמול כולם רעשו וגעשו והתרגשו. אמרו רשימות. לא הבנתי על מה כל המהומה, על מה כל ההתרגשות. כאילו שגילינו אתמול שיש חטופים בעזה. וראו פתאום רשימות וראו פתאום שמות וכל הארץ געשה ורעשה. ולדעתי רק ראש הממשלה ישב ככה מול הטלוויזיה וחיכך ידיים וחייך ואמר 'הנה, שוב משחקים הנערים לפניי. שוב אני מצליח לשגע אותם, שוב אני מצליח להטריד אותם. שוב אני מצליח להפעיל עליהם טרור פסיכולוגי. והם כל כך חושבים שאני הולך להחזיר אותם'.

אנחנו יודעים שראש הממשלה קיבל החלטה לא להחזיר את החטופים חיים. זה לא טוב לו, זה לא מתאים לו. הוא צריך להחזיר את המנדטים. ואי אפשר להחזיר חטופים ומנדטים ביחד היום. אתה צריך להחליט אם אתה מחזיר את המנדטים או שאתה מחזיר את החטופים. כיוון שתמונות של חטופים, מוזלמנים, מספרים, מדברים על מה שעבר עליהם שם. זה לא טוב לקמפיין. אף אחד לא ייצא מקמפיין כזה ואף אחד לא יראה כאלה תמונות אם הוא רוצה להיבחר.

אז עדיף שהם יגיעו בשקים שחורים ואז יגידו שהחמאס פסיכופט, יגידו שהחמאס אכזר. פתאום אנחנו גם נגלה שהחמאס הוא ארגון טרור, פתאום אנחנו נבין. ואז כולם באמת יחבקו אותו וכולם יגידו שהוא עשה הכול והשתדל ורצה. הוא פגש את המשפחות ואמר בשלה השעה. ואני הדבר היחיד שאני הוצאתי אתמול מהרשימות האלה זה פשוט תמונה של מי שעשה את הרשימות האלה. מי שעמד על הרציף והחליט מי לחיים ומי למוות. פשוט עמד על הרציף והחליט מי לחיים ומי למוות. עמדו מולו 100 חטופים והוא עשה את הסלקציה. זה לחיים וזה למוות, זה לחיים וזה למוות, זה לחיים וזה למוות. כך נעשתה הסלקציה וכך נבנתה הרשימה הזאת.

וכך אנחנו בעצם נמצאים במצב של ראש ממשלה שחי בתוך הבועה של עצמו, בתוך האינטרסים שלו. הוא היה מוכן לסכן את חייו, בניגוד להצעת הרופאים, ולהגיע לכנסת כדי להציל את הממשלה. הוא לא מוכן לסכן את הממשלה כדי להציל את החטופים. לחטופים הוא לא מוכן לסכן, אבל למען הגעה לפה להציל את ההצבעה על התקציב הוא היה מוכן לסכן את חייו. הוא יצא בניגוד להמלצת הרופאים. היום הוא מבקש שבועיים לשבת בבית, הוא מתאושש מהניתוח.

אז אני מתערב אתכם שבשבועיים האלה אתם לא תראו אותו יושב בבית. בשבועיים האלה הוא ידאג לעשות יח"צנות. בשבועיים האלה הוא ידאג לטפל בכל העניינים האחרים, חוץ מאשר לנוח. ויכול להיות שהוא גם יטוס בשבועיים האלה לארצות הברית, להכתרה של טראמפ. ואז סוף סוף הוא יפגוש את מי שירדה מהארץ, אשתו. אשתו ירדה מהארץ, אם אתם לא יודעים. היא כבר למעלה מ-40 יום לא בארץ. והיא חיה שם על חשבוננו. מאבטחים אותה על חשבוננו. והיא לא נמצאת בשום משימה לאומית. שום משימה לאומית, היא פשוט ברחה מהארץ. היא פשוט ירדה מהארץ. ואנחנו שומעים אותה באה גם בטענות אלינו, למה החטופים לא אמרו לה תודה כשהם חזרו. היא היום 40 יום בארצות הברית, במיאמי, היא באה בטענה למה החטופים שחזרו לא אמרו לה תודה.

תראו, אנחנו נמצאים בוועדת חינוך. אני איש חינוך, אני מורה, אני מלמד בבית ספר תיכון בראשון לציון. אני מלמד אסלאם ומזרח תיכון. ובסוף, אדוני יושב-הראש, כאשר מקלפים את הכול, את כל הקליפות, מגיעים לגרעין. והגרעין זה חינוך. הסיבה לכל מה שאנחנו עוברים עכשיו במדינה זה חינוך. בזמנו הייתי קצין משטרה, הייתי מפקד משטרת אשדוד. וטיפלתי בכל הכישלונות של החינוך. כל מי שהגיע אליי לתחנה והיינו צריכים לעצור אותו או לתפוס אותו, זה היה כישלון של החינוך.

היום אנחנו רואים את הכישלונות של החינוך, אבל לא בתחנות המשטרה, אלא יושבים בתוך הכנסת. אנשים כמו בן גביר, אנשים כמו סמוטריץ', תומכי טרור שנכנסו בדלת הראשית לכנסת. כהניסטיים, גזענים, משיחיים.

אתם היום דנים על תשלומים לסטודנטים משרתי המילואים. היום ייקברו שני קצינים במילואים שנהרגו בעזה והיום הם ייקברו. כמות המילואימניקים שנהרגו לחינם, אני אומר לכם לחינם. החיילים שנהרגים היום בעזה נהרגים לחינם. כבר הרבה זמן. והיום ייקברו עוד שניים. אתם תדונו על איזה תנאים ומה לתת להם ואם מגיע להם ואם לא מגיע להם ומה מגיע להם.

אני לא יודע, יכול להיות שעדיף אולי שעכשיו תקומו, תלכו ללוויות שלהם, תראו מה קורה שם ואחר כך תבואו לדון על זה. כי אתם לא מחוברים למה שקורה. לא מחוברים. אתם יושבים ועושים את הדברים בניתוק מוחלט ממה שקוראים למילה הזאת.

אני אמרתי אתמול ואני אומר גם היום, ראש הממשלה לא רוצה לעשות שום עסקה ולא תהיה פה שום עסקה. אני פה למטה בצומת שובת רעב כבר 95 ימים. 95 ימים אף אחד מחברי הקואליציה לא טרח לעצור פה בצומת כשהוא עובר עם הרכב. לא טרח לבוא להסתכל, לראות, להגיד מה קורה? איך אתה מרגיש? אתה אזרח במדינה, אולי גם הצבעת עבורי. אני לא מעניין אותם, בגלל שהחטופים לא מעניינים אותם.

אני לא מעניין אותם כמו שהחטופים לא מעניינים אותם. וכמו שהם יתנו להם לגווע שם ברעב, ונותנים להם לגווע שם ברעב במנהרות, גם אני פה יכול לגווע ברעב בצומת למטה. זה לא מפריע לאף אחד. זה לא מזיז לאף אחד אם אני אמות למטה פה בצומת מרעב. ובכלל, אני לא קשור אליהם.

אנחנו נקלענו לצערי לסיטואציה שראש הממשלה שיש לו מדינה, היא לא מדינה שיש לה ראש ממשלה. אנחנו לא מדינה שיש לה ראש ממשלה. ראש הממשלה הוא זה שבעצם יש לו מדינה, אנחנו פה אם לא שמתם לב עד עכשיו, בדיקטטורה מוחלטת. כל מה שמעניין אותם זה איך לפטר את האנשים שעוד איכשהו שמים עליהם מגבלות. כל מה שמעניין אותם זה איך להאשים את הצבא, איך להאשים את השב"כ, איך להאשים את המוסד, איך להאשים את כולם. ולא להשיב את החטופים.

באופן פרדוקסלי, דווקא חברי הכנסת הדתיים לא מקיימים את כל המצוות שבין אדם לאדם. דווקא הם. דווקא הם לא רואים את פדיון השבויים, דווקא הם לא רואים את פיקוח הנפש, דווקא הם עומדים על דם רעך. דווקא הם רוצים להחליף את אלוהים ולהגיד לנו מה יהיה בעתיד. ואם יהיה בעתיד ככה וככה אז בואו נקריב עכשיו 100 קורבנות אדם, כדי שבעתיד יהיה לנו יותר טוב.

יושב-ראש הוועדה, אתם מקריבים קורבנות אדם כדי שבעתיד יהיה לכם יותר טוב. אתם מקריבים למולך קורבנות אדם כדי שבעתיד יהיה לכם יותר טוב. הוא פוחד מסינווארים בעתיד, הוא פוחד מנאנסות בעתיד. מי חיסל את התושבים שם בפיגוע הטרור? אנשים ששוחררו מהכלא? לא. הם נולדים כל יום הסינווארים האלה. הם נולדים כל יום המחבלים האלה. אז מה? אז עכשיו אנחנו נקריב 100 קורבנות כדי שמה?

ואני אמרתי לאיתמר בן גביר, אני מוכן, אני מוכן ואני חושב שגם אחי מוכן, להיות קורבן השלום. אם הם ימותו שם ואחר כך יהיה פה שלום ולא ייוולדו יותר סינווארים ולא יהיו יותר נאנסות, וזה יהיה המחיר לשלום ולסיום הסכסוך הישראלי פלסטיני – יכול להיות שזאת עסקה שווה. יכול להיות. נקריב עכשיו 100 אנשים ואז יהיה לנו שלום ואז הכול יהיה בסדר. אבל אתם יודעים שזה לא יהיה ואתם מוכרים לאנשים סיפורים, כי אתם לא רוצים שלום. אתם לא רוצים שלום, אתם רוצים שהם יעזבו מרצון. אתם רוצים להתיישב על הקברים או על הגופות של החטופים בעזה. לבנות עליהם בתים.

אני לא יודע מתי תתעוררו, טייב, מתי תחזרו להיות באמת, מה שנקרא להחזיר עטרה ליושנה. מתי תחזירו עטרה ליושנה? מתי? הרי אתה יודע שאם הרב עובדיה יוסף היה בחיים החטופים היו כבר פה. הם היו פה. בלי שום ספק הם היו פה תוך שעה. הוא היה נותן לאריה דרעי בעיטה בתחת ואומר לו לך תביא אותם מיד, כמו שהוא נתן לו באוסלו. לך תביא אותם.

אתם פועלים בניגוד לאמונה שלכם, בניגוד לרבנים שלכם, בניגוד לכל הכללים. רק בשביל מה? עוד קצת כסף, עוד קצת מוסדות חינוך, עוד קצת עמותות? בשביל מה? תבינו מה אתם שמים פה על הכף. אתה אדם מאמין ואתה יודע שאתה תגיע יום אחד לתת דין וחשבון על המעשים שלך, מה תגיד על התקופה הזאת? מה תגיד שעשית בתקופה הזאת, טייב? ישאלו אותך למה לא הצלת את האנשים האלה. מה תגיד לקדוש ברוך הוא למעלה, כשהוא צריך להחליט אם אתה הולך לגן עדן או גיהינום. מה תגיד לו?

או שאתם כבר לא מאמינים? אתם חושבים שזה חרטא למעלה ולא יקרה כלום, אז אתם לא מאמינים. מה תגידו? איך תצדיקו את עצמכם? איך תהיו מליצי יושר על עצמכם ותגידו אנחנו גרמנו לזה ש-33 חטופים עד עכשיו כבר מתו כתוצאה מהלחץ הצבאי וכנראה לא יגיעו אף אחד. איך תעמדו בפני בורא עולם ותגידו לו ותנסו להיות מליצי יושר על עצמכם? איזה טיעון יש לכם?

הייתי שמח אם היית יכול לענות לי כאן, עכשיו.

אני לא מתכוון לענות.

אתה לא מתכוון כי אין לך מה להגיד.

יכול להיות.

אין לך מה להגיד. אין לכם מה לומר. אתם פשוט קמים בבוקר וכנראה ניפצתם את כל המראות אצלכם בבית כדי שלא תראו את הפנים שלכם. כדי שלא תתביישו בעצמכם. ניפצתם את כל המראות. אני בטוח שאתה לא מסתכל במראה. ואם אתה מסתכל במראה אתה לא מבסוט ממה שאתה רואה.

חברים, אתה יודע, זה כבר נדוש להגיד את זה, אבל תחשוב שהילדים שלך שם. תחשוב שהילדים שלך שם. ואני אספר לך רק סיפור קטן, ובזה אני אסיים. אני הייתי בארצות הברית. ישבנו עם קונסול ישראל בארצות הברית אופיר אקוניס. הוא היה בממשלה כאשר שואת אוקטובר קרתה. ואני אמרתי לו תשמע אקוניס, אתה היית, אתה אחראי. ואתה צריך להתחיל לפעול מפה, מארצות הברית, להחזיר את החטופים. אחרת יהיה עליך ועל משפחתך ועל ילדיך אות קין. אתה יודע מה קרה לו? ברגע שאני אמרתי את המילה 'ילדיך' הוא קפץ. ומה הוא אמר לי? 'עד הילדים'. 'עד הילדים' הוא אמר לי. וישבו שם הורים של ילדים שחטופים בעזה. הורים של ילדים שנרצחו, הוצאו להורג בעזה. והוא אומר לי 'עד הילדים'. כאילו שהילדים שלו הם, לא יודע, יש להם דם כחול, אצילים, אסור לדבר עליהם.

זאת אומרת, מה שאני מבין מההיגיון אולי הלא מפותח שלי, שאם הילדים של אקוניס היו בשבי אז הוא היה פועל אחרת. הוא היה מביא אותם. מה זה 'עד הילדים'? עומד שם מישהו שהיה שר במדינת ישראל והיום הוא קונסול ישראל בארצות הברית. מעניין אותו רק הילדים שלו. 'עד הילדים'. זכור את המילה הזאת. 'עד הילדים'. תלך איתה הביתה, 'עד הילדים'. זה מה שהוא אמר אקוניס 'עד הילדים'. תגיד הכול, 'עד הילדים' אבל. לא שלי. הילדים שלך, תקריב אותם. שלי 'עד הילדים'.

חבר'ה, תזכרו את שתי המילים האלה, שנבחר ציבור אומר לאמא שהילד שלה חטוף. את תדברי איתי 'עד הילדים'. תודה רבה.

כן, בבקשה קינלי.

סליחה, גם אני נרשמתי פה, אני מעונין לדבר.

אוקיי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי משה, אני גיסו של עמרי מירן. אחיה של אשתו לישי לביא. אני לא אאריך במילים, אבל רק אציין כמה דברים. הדבר הראשון שחשוב לציין בוועדה כמו זו היא שנתנו לי לצטט את ז'אן ז'אק רוסו: plants are shaped by cultivation and men by education. תפקידה של כל מערכת, כמו מדינה, כל מוסד, לוודא שהחברים בה והחברות בה זוכים לחינוך ראוי.

במהלך ה-15 החודשים האחרונים אנו רואים שהוועדה הזאת וממשלת ישראל נכשלים בין השאר גם בתפקיד הזה. שימור החינוך עבור ילדי ישראל, ילדי החטופים. ואני פה מדבר בשם רוני, בת ה-3, ועלמה בת השנה וחצי. שהיו שבויות של החמאס במשך שעות בביתן בנחל עוז. ומאז שאביהן נחטף מול עיניהן הן גדלות ללא אבא. הן גדלות ללא אבא וגדלות במדינה שאינה מוכנה לעשות את מה שמצופה ממנה על פי החוזה החברתי החתום בין מדינה דמוקרטית לבין אזרחי המדינה. עוד מושג מעולמו של ז'אן ז'אק רוסו – האמנה החברתית.

האחייניות שלי גדלות בחברה בה אין אמנה חברתית. הן גדלות בחברה, כמו שראיתי בשבוע שעבר בוועדת הכספים, בה אנשי אופוזיציה ואנשי קואליציה טורפים אחד את השני. וכל זה לא על מנת לוודא כי דברים נעשים לטובת משימת השעה. ומשימת השעה היא החזרת החטופים, סיום המלחמה, שיקום עוטף עזה, המקום בו גדלתי, בו משפחתי חיה. אלא על מנת לדון בכספים שיועברו או לא יועברו למוסדות עצמאיים במדינת ישראל כחלק מהתקציב של השנה שעברה, 2024. עודפים. העודפים לא הועברו לשיקום, לא הועברו למשפחות החטופים, לא למשפחות השכולות. כמו שדני ציין, שתיים הצטרפו היום למשפחות השכולות וחבל שהוועדה לא פתחה בזה.

אז אני פה לדבר בשם כל ילדי ישראל, לא רק ילדי החטופים. כי כולם גדלים במדינה שלא אכפת לה מאזרחיה. למדינה שבה נבחר ציבור מעז לומר שהוא לא מתכוון להגיב לדברים של שלו אשר בחרו בו. כשאני מדבר בקונגרס האמריקאי, שם אני נמצא הרבה, כי אני יושב בניו יורק בימים אלו, מעולם נבחר ציבור, לא משנה מה אמרתי, לא הגיב לי שאין לו מה לומר או שהוא מסרב לומר לי משהו. מהסיבה הפשוטה שהעקרונות הדמוקרטיים והאמנה החברתי ביני, האזרח, לבינך נבחר הציבור, מורות לך לענות לכל שאלה. אסור לך לחסום אותי, אסור לך להתעלם ממני. למרבה הצער, נבחרי ציבור עושים גם את זה. בין אם ברשתות החברתיות, או כמו שראינו אתמול במקרה של עינב צנגאוקר אשר נמנעה כניסתה לכנסת.

אז אני מקווה שתרענן את הלימודים שלך, של מה תפקידך במדינה דמוקרטית. אמנה חברתית, א'. ואתה לא, אה, יפה, אתה גם מניד את הראש בזלזול. אני ממליץ גם לעבוד על הבעות הפנים שלך, שאזרח, בן למשפחת חטופים, אדם ששירת את המדינה שש שנים כקצין. אדם שגדל בשדרות, לטרור ורקטות. האופן בו אתה עכשיו הגבת לי, מבלי לומר מילה, מעיד כי נכשלת בלימודי הדמוקרטיה והאזרחות שלך.

ילדי ישראל נולדים כלוח ריק. התפקיד שלנו, אזרחי המדינה, לוודא שאנחנו יוצקים את הערכים המתאימים לאזרחים במדינה דמוקרטית. ערכים של אכפתיות, ערכים שמעידים על כך שיש הדדיות בין אזרח לאזרחית. כיום הם גדלים במדינה בה יש 100 חטופים, בה זכויותיהן, זכויות של אחייניות שלי לדוגמה, לא מקוימות להן. בה האמנה החברתית בין המדינה לאזרחים נשברה לחלוטין, כפי שהיא נשברה לפני כמה דקות כשסירבת לענות לאח של חטוף וכפי שנשברה לפני שתי דקות כאשר הנעת את ראשך בזלזול רב. כמו שעשית שוב.

אני מקווה שאתם דנים על סוגיית המילואים, ולי זה מאוד חשוב גם. תוודאו שאתם חושבים על אנשי המילואים שנכנסו לעזה על מנת להחזיר חטופים, ברובם המוחלט. שמגנים עלינו על מנת להחזיר חטופים. שמעוניינים להמשיך ולשרת את מדינת ישראל, כל אחד בתפקידו החשוב, בין אם בחזית או בעורף, על מנת להחזיר את החטופים ולשמר את האמנה החברתית שלנו.

אתם האזרחים, למרבה הצער לנבחר הציבור לא ממש כנראה אכפת מאתנו. אני מקווה שהשאר שפה כן. תודה.

יש שעה צריך לשמוע את חרפתו בבחינת ידון וישתוק, וכך אני אנהג. קינלי, בבקשה.

אדוני יושב-ראש, תודה.

זאת לא תגובה ראויה לאזרח, יושב-הראש.

בסדר, מאה אחוז.

תודה רבה. לא, אני מעונין לקבל תגובה לדברים שנאמרו פה.

זו תגובתי.

לא, זו לא תגובתך.

טוב. תודה רבה.

גברת חברת כנסת, אני אזרח.

נתנו לך לדבר.

קטי, קטי לא להגיב.

אני אזרח. אני מעונין לקבל תגובה לדברים שנאמרו. מה הוועדה מתכוונת לעשות לשמר את זכויות הילד בישראל, לרבות זכויות ילדי החטופים? איך היא משמרת את האמנה החברתית שבבסיס המדינה הדמוקרטית? מה ששמעתי חזרה זה זלזול. מה ששמעתי חזרה זה חרון אף. לא שמעתי דברים שאני מצפה מנבחר ציבור. ואני מסוגל לעמוד גם בביקורת, אם יש. אני מעונין לשמוע, מה תפקידו בכוח? כיצד הוא מסייע לחינוך ילדי ישראל?

אדוני מוזמן להשתתף בכלל הוועדות שהוועדה התכנסה לטובת ילדי החטופים ולא אחת ולא שתיים. אתה מוזמן גם לפנות לחבריך אזרחי ישראל שהשתתפו בוועדות האלה והיו חלקים ממנה. ולקבל מהם את התשובות ולראות מה הוועדה - - -

אני נמצא פה כרגע איתך. אתה יכול לספק לי את התשובות.

כשאני לקחתי על עצמי החלטה לא לתקוע משפחות החטופים, שנייה.

מה נתקע? מי תקועים כרגע בעזה?

- - - משפחות החטופים. ולכן אם אדוני לא סיים את דבריו, בבקשה. אבל אם אדוני סיים, אז אני רוצה.

אני מעוניין לשמוע את דבריך, זה יותר חשוב. אתה נבחר הציבור.

תודה רבה. קינלי, בבקשה.

אדוני יושב-הראש, אנחנו היום מרכינים ראש עם חמש משפחות שכולות מאתמול. שני קצינים שנפלו בקרב בצפון הרצועה ועוד שלושה אנשים שנרצחו בפיגוע. אני חושב שאתה נוהג נכון. אני חושב שעם שכול ועם משפחות חטופים צריך לשמוע, להפנים, ללמוד ובוודאי לא להתווכח או להתנצח.

במיוחד שבחרת היום לעסוק בשלושה נושאים שקשורים לאנשי המילואים ושוב תודה על זה. אנחנו כאן יודעים, יש איזה תחושה, גם קשור לטלפונים שאני מקבל בימים האחרונים, שכאילו התרגלנו. התרגלנו לשכול, התרגלנו לחטופים. וגם התרגלנו לזה שיש מאות אלפים בכל רגע נתון שנלחמים בצפון ובדרום, חיילי סדיר, חיילי מילואים וגם שדאגנו להם.

אני רוצה לומר כאן, בעיקר לחברינו מהאקדמיה, זה נכון, דאגנו להם ונעשו דברים ב-15 חודשים האחרונים שהם ללא תקדים, מקום המדינה. לכן אני לא רוצה לטעון כאן לאטימות וגם לא לטעון כאן לחוסר התקדמות. יחד עם זאת, גם בשעה שאנחנו נמצאים יש הרבה מאוד דברים שבהם אנשי המילואים מתמודדים איתם. בנוסף לכך שהם נלחמים על חייהם ובנוסף על כך שהם מנסים להשיב את החטופים הביתה, בנוסף לכך שהם נושאים בעול המדינה. רק שלשום ועדת החוץ והביטחון סיירה בגבול הצפון עם אלוף פיקוד הצפון. היה ברור שמה שאלוף פיקוד הצפון צריך זה פי כמה וכמה על מה שהיה פה ב-7 באוקטובר. ואת הפער הזה לצערנו הרב צה"ל לא הקים בשנה וחצי האחרונות, אף יחידה חדשה או כמעט אף יחידה חדשה. בטח לא משהו שהוא רלוונטי לעול. ולכן אנשי המילואים נושאים וימשיכו לשאת בעול חלק גדול מחובות הביטחון מעל ומעבר למה שאני התרגלתי לשאת ב-30 שנים. כל חייל רגיל היום עושה 100, 200 ו-300 ימים. כשאני עשיתי 100 ימים זה היה נראה לי מופרך ומעל ומעבר לפני עשור והיום זה נורמה.

לכן שלושת הנושאים שביקשנו היום לקיים עליהם את הדיון הם שלושתם רלוונטיים ויש נוספים. גם סוגיית ההתאמות לסטודנטים, גם סוגיית התשלומים, גם סוגיית סיום שנת הלימודים. ואני שוב אומר כאן, לחברינו בהשכלה הגבוהה, הדברים לא באים להפחית ממה שעשיתם, אלא להעלות את הדברים שעדיין לא נעשו.

אני כאן רוצה, היות וחיברת את שלושת הדיונים ואני חושב שטוב עשית, לגעת בכמה נקודות שכרגע לא מטופלות. הן נוגעות לשלושת חלקי הדיון ושאנחנו צריכים לשפר את הטיפול באנשי המילואים כרגע. וגם יש להם כתובות שונות, אני אפנה אותם לכתובת הרלוונטית. אז אנחנו לא מתחילים פה את הדיון מקומה ראשונה, אלא מקומה שלישית וכבר אמרתי, כל מי שיושב פה השתתף בדיונים האלה.

קודם כל סוגיית חובת הנוכחות. כרגע בחלק מהמוסדות האקדמיים סטודנטים במילואים ששבים, שוב, מ-100, 200, 300 ימים, נידונים בשנת הלימודים הזאת, תשפ"ה, בחובת נוכחות דומה או זהה למי שלא משרת במילואים. וזה על אף שבמתווה ניתן לזה לכאורה מענה, אבל זה פשוט או לא נאכף או לא ניתן מענה כמו שצריך.

זה אומר שאנחנו אוטוטו מגיעים למה שנקרא חופשת הסמסטר, תקופת הבחינות. סטודנט שנעדר נגיד ממחצית מהסמסטר הראשון וסוחב איתו חובות משני הסמסטרים של שנה שעברה, הפער, הדרישה של הנוכחות כרגע לא נותנת מענה. הוא עדיין חייב בחלק מהקורסים בחובות נוכחות שהוא לא יכול לעמוד בהם. המשמעות היא או פיגור בציונים או נכשל או לחזור על הציונים שוב. וזה יושב במגרש ההשכלה הגבוהה, המכללות והאוניברסיטאות, זה אצלכם. אני אומר שוב, יש פה גם סטודנטים מסביב, הם יוכלו לספר ממקור ראשון עם מה הם מתמודדים.

יש מגרש שני והוא מגרש המדינה, אדוני יושב-הראש. זה אצלנו אוצר, משרד החינוך. יש עדיין, רוב הסטודנטים בתשפ"ה במילואים משלמים שכר לימוד רגיל. ואומר סטודנט 'רגע, אני שליש מהשנה במילואים'. לא מופרך, שליש מהשנה. כלומר, שליש מהשנה לא למדתי. אני משלם 14,000 או 16,000 שקלים אבל שליש מזה לא הייתי. מי לקח אותי מפה? המדינה. אז מי צריך להחזיר את זה? המדינה. תתחשבן המדינה עם המוסדות האקדמאיים. אני לא מצפה עכשיו לא ממכללת אונו ולא מאוניברסיטת תל אביב שתספוג את השליש הזה. כי מה, כבר הסבירו לנו כאן ואני מקבל את זה, הם תכננו. זה לא שהם חסכו את הכסף כי יש פחות 10% או 20%. ואם כן, שהאוצר יראה שכן. אבל אני לא חושב שזה המצב.

אז המדינה צריכה לשפות את המוסדות האקדמיים והם צריכים בתורם לשפות את הסטודנטים. אבל זה לא הגיוני שסטודנט משלם 16,000 שקלים ומקבל שירות של 10,000, כי אנחנו, שוב, זה לא כוח עליון, זה לא כוח טבע, אנחנו לקחנו אותו לשליש מהשנה. זה במדינה, זה באוצר יושב, להבנתי.

אבל הם לא קיבלו מענק על זה?

לא. לא לשנה הזאת. מה שנדון שנה שעברה, לא לשנה הזאת, תשפ"ה. מיכל, תודה שאת מזכירה, חלק מהבעיות שנפתרו בתשפ"ד עברו אוטומטית לתשפ"ה בלי הפתרונות. אין מענק השנה. יפה, אז זה שתיים. ואני מזכיר שאנחנו בחודשי תקציב, אז זה עכשיו.

שלוש, לצבא. עדיין בהרבה מאוד יחידות מילואים אין מקום לסטודנטים ללמוד. עכשיו אני אומר שוב, בתור מי שהקים את הפיילוט הראשון ביוזמה של סטודנטית שהייתה אצלי באוגדת עזה. שבאה ואמרה אם תמצאו לנו חדר, תעשו לנו קישוריות לאינטרנט ונוכל לשבת פה ללמוד, זה יוריד חלק מהלחצים. זה קורה בחלק מיחידות צה"ל וברור שגם בחלק אולי זה לא אפשרי או שזה קשה מאוד בחרמון הסורי לעשות חדר למידה עם אינטרנט, אני מניח, לא בדקתי. אני מכיר רק את החרמון הישראלי בעוונותיי. אבל יש מקומות רבים ביחידות צה"ל שעדיין אין היערכות לסטודנטים ולאנשים עובדים לטובת השלמות. זה חונה במגרש הצה"לי.

נקודה רביעית, כבר הזכירה מיכל, אז אני רק מתמצת אותה: מענק סטודנטים. מן הראוי שמה שבוצע באיחור בתשפ"ד יבוצע גם בתשפ"ה, לפי אמות מידה דומות או מעודכנות. קרי מענק לסטודנטים שמשרתים בשנת הלימודים תשפ"ה בסכום דומה, בשיקולים דומים לתשפ"ד.

חלק מהמוסדות האקדמיים, אני חוזר אליכם, כאילו פתרו את הבעיות של תשפ"ד, אבל בתשפ"ה הסטודנטים עדיין בפיגור. זו אחת הפניות הכי נפוצות שאנחנו מקבלים פה. כלומר, סטודנט לא השלים את סמסטר ב', התחיל שנה אקדמית חדשה והפיגור נצבר. ואני אומר לכם כאן כי זו פנייה מאוד נפוצה. זה חוזר למוסדות. כלומר, המתווה התייחס לתשפ"ד, התייחס לתשפ"ה. בהקשר לנושא ריבית הפיגורים, סליחה שאני לוקח מושג מוועדת הכספים, לא ניתן מענה שלם. שוב, יש פה סטודנטים מסביב אם הנקודה לא ברורה. אני אומר לכם, צריך יותר, כי הם מאבדים שנים אקדמיות.

יש עכשיו עדכון של המתווה על ידי צה"ל. גם אנחנו בוועדה וגם בוועדת חוץ וביטחון דיברנו על כך שיש מקומות שבהם, סליחה על הביטוי, הימ"מ נשפך כמים. כלומר, היו פה גדודים ויחידות שהיה בזבוז של ימי מילואים כדי לשמר כוח אדם. מצד שני, ביחידות הלוחמות ובתומכי הלחימה, ואני עכשיו ממקד את זה לסטודנטים, אנחנו מקבלים ריג'קט שמה שהם קיבלו בשנה שעברה הופחת השנה. הם נפגעים מזה. איפה זה בא לידי ביטוי? אני אמקד אתכם, כי זה פתרון בזרועות של הצבא. ימי הסתגלות. יותר ימי הסתגלות. הורדתם חלק מהפער הזה בתשפ"ה והסטודנטים נאנקים. בעיקר ביחידות הלוחמות.

תסביר, לא הבנתי.

אני אסביר. חייל שמשתחרר היום מצה"ל, להבדיל מפעם, לא מקבל יום או יומיים. בשנה שעברה נגיד חיילים קיבלו 10 ו-12 ימים נוספים כדי להסתגל לאזרחות, לחזור ללימודים, לעשות השלמות וכו'. הדבר הזה במתווה החדש של צה"ל צומצם, בעיקר ביחידות הלוחמות. יש פה המון פרטים, אני לא נכנס אליהם. אבל בואו נבין, מי שלמשל לא לקח ימי חופשה, כי פשוט היחידה הייתה בחוסר כוח אדם. כולנו מכירים, זה כבר לא סוד, שיש פה יחידות מילואים עם התייצבות של 60% ו-70%. אז יש חיילים שכמעט ולא יצאו בחודשיים האלה הביתה. זמן היערכות שלהם לחזרה, ועכשיו אני ממקד בסטודנטים, הוא גדול יותר. הצבא לא נתן לזה מענה. מן הראוי, ואני עכשיו ממקד, שסטודנטים שבאים מיחידות לוחמות ייעשה עוד רף של התחשבות כדי להשלים להם. כי גם היכולת שלהם ללמוד תוך כדי הלימודים היא קטנה יותר.

נקודה אחרונה ואני אעביר כאן, כי יש כאן עוד דוברות חשובות וגם שותפים להצעות האלה. אני אומר כאן עוד משהו. עדיין אנחנו נתקלים בפער בין המוסדות האקדמיים. היו לנו פה אין סוף דוגמאות בוועדה והצעות חוק שגם אני התנגדתי אליהם, להיכנס לתוך עולם ההשכלה הגבוהה ולקבוע לו בקישקעס. אבל דבורה, גם אלייך וגם לאחרים פה, אתם חייבים לעזור לנו בזה. אנחנו לא רוצים הצעות חוק על הראש שלכם. ואני מבין למה אתם רוצים לשמור על מעמד האקדמיה, גם אנחנו רוצים. אבל אם יש מוסד שמרשה לעצמו לצפצף על הסטודנטים שלו אנחנו נצטרך לטפל בו.

ואני אומר, לטפל זה גם לעשות פה שיימינג בוועדה. עשינו את זה בשנה הקודמת במקרי קצה. וגם אם לא תהיה ברירה, תייצר חקיקה שמייצרת יישור קו. כי בסוף מעמד ההשכלה הגבוהה חשוב לנו, אבל הסטודנטים האלה שנותנים מנשמתם למדינתם ישראל, נשמתם כפשוטו, חייב להיפתר. ואנחנו מבקשים מכם את שיתוף הפעולה שלכם בהקשר הזה. תודה רבה.

תודה רבה. קטי, בבקשה.

תראה, דיברנו כל כך הרבה. אני מעדיפה לקבל תשובות. אבל אני רואה לאיזה כיוונים הולכות האוניברסיטאות. אתה יודע, אני כל יום מקבלת, פשוט נמאס לי גם להמשיך ולקבל מסטודנטים תלונות על מה שנעשה. זה כאילו ניתוק. כאילו שתי מדינות נפרדות.

יש מדינה שנמצאת במלחמה, עם סטודנטים שחלקם הגדול שותף להגנה על המדינה הזו. ויש החלטות באוניברסיטאות. אדוני יושב-הראש, זה לא הנושא, אבל אני חייבת להגיד לך, אני אבקש דיון דחוף בנושא הזה. אבל אני מקבלת תלונות מאוניברסיטת חיפה שמחייבים את הסטודנטים בכפייה, להשתתף בהרצאות על הנכבה. אני מנסה להבין לאיזה כיוונים אנחנו הולכים. אנחנו כל הזמן מנסים להיטיב עם המילואימניקים שחוזרים. הם חוזרים מלחימה, שהם רואים את המוות מול העיניים ומכריחים אותם באוניברסיטה ללמוד על הנכבה. אני מנסה להבין את ההיגיון האם זו העת, האם זה הנושא הכי דחוף? האם זה הכי חשוב? אני באמת מנסה להבין את ההיגיון, לא מצליחה להבין.

יש פה בהרצאות האלה תופעה שהולכת וגוברת על הסתה נגד החיילים. אנחנו מדרים על חיילים שחוזרים למילואים, שראו במו עיניהם את החברים שלהם נהרגים, נפצעים. הם צריכים לבוא לכיתה, בכפייה בקמפוס, לקבל הרצאה שהיא על הנכבה. תופעה שהיא הולכת וגוברת, אגב, באוניברסיטאות. אין לי מושג מה הכיוון.

אני חושבת אדוני יושב-הראש, שזה לא פחות חשוב. כי אנחנו גם צריכים להכין בסיס טוב לחיילים שחוזרים, לאותם סטודנטים. שלמדו בתוך הטנק או כמה דקות לנסות להשלים את הפערים שלהם. כי חד משמעית אני אומרת לך אדוני יושב-הראש, אכן יש לי את החוק של העדפה מתקנת לחיילים. אני הרבה פעמים חושבת שכדאי אולי להגיע להסכמות. כפי שאגב אני עושה עם משרדים אחרים, שאני מגיעה להסכמות רחבות מאוד. למשל בנושא הזקן מול משרד הביטחון או כל מיני נושאים אחרים שיש ואנחנו מגיעים להסכמות. גם במשרד החינוך שהגענו עכשיו להסכמה מדהימה על פתיחת מוקד חירום לנידוי וחרם בבתי הספר.

אבל באוניברסיטאות יש סוג של אטימות מוחלטת. אין ראיית המציאות. אין שום בעיה, אתם רוצים להלל ולשבח את הנכבה, כפי שקורה? תעשו את זה לא בכפייה. לא לכפות על הסטודנטים להגיע להרצאות האלה. מי שירצה ייכנס. אני כבר מיואשת מלדבר על תוכנית הלימודים שנעשית באוניברסיטאות. מתייאשת. אבל לפחות לא לחייב בכפייה את אותם סטודנטים שחוזרים מהקרבות, צריכים ללכת לראות מה עושים.

אני אומרת לך, אני מבקשת דיון בנושא הזה, שבפעם הבאה אנחנו מדבר על אמצעים מינהליים לאכיפה מה ניתן לעשות. לחייב סטודנטים? בשום פנים ואופן לא.

תודה רבה. מיכל, בבקשה.

תודה. האמת היא שגם זמננו קצר ואני באמת רוצה לשמוע את התשובות לנקודות חשובות שהעלה קינלי. אני כן אוסיף עוד נקודה שבעיניי היא חשובה לא פחות וזה החוסן. כל הדברים שאמרת, קינלי, זה נכון. אבל הנקודה הבסיסית בעיניי זה שבעצם מוריד את חוסנם של הסטודנטים. הם מגיעים אחרי קרבות. אני מדברת בעיקר באמת על לוחמים ותומכי לחימה, אבל אני מניחה שכל אחד אחר גם שתרם למען המדינה ועזב את האוניברסיטה, את העתיד שלו שם רגע בצד והשקיע למען המדינה. ואז הוא חוזר והוא נתקל לפעמים בקיר אטום.

אנחנו שוברים אותו. בסוף חוסן ויכולת לבנות עתיד ולבנות תוכניות לעתיד מתחילה בחוסן. בתחושה שיש על מי לסמוך ויש פה מישהו שמקשיב ורואה ומעריך את העשייה. והרבה פעמים הם נתקלים גם בהשכלה הגבוהה באיזה סוג של אוקיי, מאה אחוז, עשיתם, יופי, בואו חזרה.

אני חייבת להתחיל, כמו שאמר גם קינלי, אתם לא אטומים. אני רואה כן התקדמות. אני ממש לא רוצה, אני לא רואה בהשכלה הגבוהה אויבים. להיפך, אני חושבת שהם לגמרי חלק ממדינת ישראל ובניית העתיד של מדינת ישראל. אבל כן, לפעמים יש סוג של אטימות שבעיניי, אני מבינה מערכת, גם אנחנו כמדינה, גם שמענו את הדיבורים מקודם. המדינה היא מדינה בגלל כוחה. ללכת ישר ולא לזוז על כל תנודה. אבל לפעמים כן צריכים להיות יותר גמישים. אז א', מגמישים בנקודות שהעלה קינלי. ו-ב', לתת להם, גם אם אומרים להם את ה-'לא', השאלה איך אומרים לא. גם אם זה בלתי אפשרי. כי בסוף אנחנו רוצים את הרופאים הכי טובים ואת עורכי הדין הכי טובים ורואי החשבון הכי טובים ואת המורים הכי טובים. לכן בשביל זה צריך ללמוד ולהשקיע. ולפעמים, מה לעשות? בסוף שנה הלכה והם לא למדו. יש דרך איך להגיד את זה.

יש מגזרים אחרים שמקבלים העדפה.

יש דרך איך לומר את זה ואיך לראות את האדם מולך ולא רק את התואר שהוא אמור לקבל. זו נקודה בעיניי שהיא חשובה לא פחות.

תודה רבה. שרון, בבקשה.

תודה רבה אדוני. אז ראשית, כחברת ועדת חוץ וביטחון היה לי חשוב להגיע לוועדה שלך, שאני לא חברה בה מן המניין. אבל דווקא בגלל שידעתי שיושבים כאן כל כך הרבה נציגים של האקדמיה והיה חשוב לי להעביר את המסר.

אנחנו נמצאים במערכה מתמשכת. זה לא מערכה שיש לה התחלה וסוף, זו מערכה מתמשכת ובהסתכלות קדימה היא עוד תימשך. מדובר כבר ב-15 חודשים של לחימה בשבע זירות פתוחות. ולמרבה הצער, הזירות הולכות ומתעצמות. ואנחנו צריכים לדעת לתת מענה. והתשתית למענה זה אותם אנשי מילואים, שידוע ש-70% מאנשי המילואים הם סטודנטים באקדמיה. זה פחות או יותר המספרים שצריך להכיר אותם.

לכן העבודה המשותפת של השירות בצבא והיכולת להיות מתחת לאלונקה, לשאת בעול הביטחון, להילחם במלחמה הצודקת ביותר שיכולה להיות. הרצון של אותו איש מילואים, המוטיבציה שלו להתייצב זה גם חלק בלתי נפרד מהיכולת של אותם גורמים שנמצאים כאן להבין שיש להם את החובה המוסרית. יש לכולנו את החובה המוסרית להבין שכאשר הם הולכים וחוזרים הם לא צריכים להשתרך אחרי כולם, הם צריכים להתקבל ולהיות מתועדפים על פני כולם.

זו צריכה להיות תפיסה מושרשת שהם מתועדפים. זאת אומרת, הם חוזרים לאקדמיה והם מקבלים פתרונות. אני בכוונה רוצה לדבר בשפה של פתרונות ולא בשפה של בעיות. הבעיה היא לא שלהם, הפתרונות הם של כולנו. ואנחנו צריכים לעשות delivery לפתרונות עבור אותם סטודנטים. פירט את זה בהרחבה חה"כ טור פז, את כל הנושאים שמתבקשים. אבל אני חושבת שאחד הדברים החשובים זה באמת את אותה טולרנטיות, אותה גמישות, אותה נכונות שהייתה לנו בחודשים של ה-7 באוקטובר ובשנה הקודמת. כולל מענקי לימודים, כולל פתרונות יצירתיים של דחיית מועד כזה או אחר – חייב להימשך. זה חייב להיות חלק בלתי נפרד, אינהרנטי בתפיסת העולם של המוסדות האקדמיים. וזה מה שאנחנו כמחוקקים מבקשים.

אנחנו מבקשים כי אנחנו צריכים להבין, אנשי המילואים בסוף הם 70% מהסד"כ הלוחם. הם אמנם 4% מהחברה הישראלית, אבל הם 70% מהסד"כ הלוחם. ואנחנו חייבים לדעת באמת לשאת אותם על כפיים באמת בתפיסת עולם שהם עטרת ראשנו. אלה שמוכנים לעשות גם וגם וגם – הם עטרת ראשנו. וכך צריכים להתנהל מולם ולהתנהג מולם באקדמיה. תודה רבה.

תודה רבה. סיון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים. מזל טוב על התפקיד החדש. בהצלחה רבה.

תודה רבה. צהריים טובים. יו"ר הוועדה, תודה רבה. אז כמו שאמרת, אני סיון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הנכנסת. ואני מייצגת קרוב ל-400,000 סטודנטים וסטודנטיות במדינת ישראל.

שמחתי לשמוע את חברי הכנסת המכובדים. אני שמחה מאוד שאתם עומדים לצידנו ומורגש גם שאתם נוגעים בנקודות הנכונות. אנחנו עשינו הרבה למען מילואימניקים ב-15 חודשים שחלפו. גם דאגנו למאות מיליוני שקלים שהגיעו גם לכיס של הסטודנט. גם דאגנו למלגות לסטודנטים, סיוע בחקלאות. כל מקום בעצם שהיו צריכים אותנו לשרת את צרכיה הלאומיים של מדינת ישראל, היינו שם והתייצבנו.

לצערי, למרות שכן, נאמר כאן גם סביב השולחן, שהייתה עשייה מבורכת בתחום, אנחנו עדיים רחוקים ויש פער משמעותי בין הרצוי למצוי. ואני ארחיב. על אף שהייתה שנה שלמה להתכונן למוסדות האקדמיים, עדיין יש פערים, כפי שחה"כ טור פז ציין, שלא מקבלים מענה הולם. גם ברמה הכלכלית: לא יתכן שסטודנט שלא הייתה לו חופשת סמסטר, לא הייתה לו חופשת קיץ. בעלי היה 300 יום בגבול לבנון. לא הייתה לו חופשת קיץ. הוא חזר ישר לספסל הלימודים. לא הגיוני שיידרש ממנו לשלם את שכר הלימוד שלו השנה. זו באמת נקודה מאוד חשובה. המדינה צריכה לשים פה יד בכיס, אין מה לעשות.

בהיבט הנפשי, כפי שמיכל ציינה. אני לא יודעת אם שמתם לב, אבל רק ביום ראשון האחרון יצא סקר של בית חולים אסותא שבעצם דווח שם על 60% מבנות זוג של משרתי מילואים שהודיעו שיש עלייה משמעותית בהידרדרות שלהם, במצב הנפשי והבריאותי שלהן. של בנות זוג של משרתי מילואים. שגם אותן לא יותר מידי סופרים. אני אישה נשואה ללא ילדים, לומדת באוניברסיטה העברית. אין לי שום הקלות. אם בעלי היום היה בלבנון לא הייתי מסוגלת לפתוח ספר. אבל זה המצב. מתחשבים רק בבנות זוג שהן נשואות עם ילדים. ואני חושבת שזו נקודה מאוד קריטית שעולה כל פעם מחדש ולא מקבלת התייחסות.

לחלק הבעייתי בעיניי ביותר – הטבות האקדמיות. סטודנט לא זוכה לאותן הקלות אקדמיות כפי שזכה להן בשנה שעברה. יתרה מכך, סטודנט שקיבל 10 נקודות זכות מהמוסד בשנה שעברה השנה מקבל אפס. זה המצב. יתרה מזה, ועוד מעט תשמעו פה את השטח שיושב לידי. סטודנט היום נתון לחסדיו של המרצה באקדמיה. אין שום עיגון של הכללים האלה בצורה מסודרת.

לא רק שכל מוסד עושה רק מה שהוא רוצה, כל מרצה עושה.

כל מרצה עושה מה שהוא רוצה. ואני היום בדרך לכאן העליתי סטורי תמים שכתבתי הולכת לכנסת לדבר. מה יש לכם להגיד? אתה יודע איזה תגובות. כן, נשרתי מהדוקטורט כי אין לי התאמות. הכשרות מעשיות שלא מטופלות כמו שצריך. באמת, ים דברים שצריכים לקבל התייחסות נקודתית.

דיברו פה תמיד על חליפה אישית. החליפה האישית לא נתפרת למידות הנכונות. אני אגיד שאני חושבת שאת אחוזי הנשירה המשמעותיים של סטודנטים משרתי מילואים באקדמיה אנחנו עוד לא קרובים לראות. לדעתי אנחנו נצפה בתופעה הזאת לקראת סוף השנה הנוכחית ותחילת שנה הבאה, כאשר אנשים באמת יבינו שזה גדול עליהם.

יו"ר הוועדה, עמדת לצידנו בשנה שעברה ולצד הסטודנטים משרתי המילואים ובני ובנות זוגם. אני ו-400,000 סטודנטים שעומדים מאחוריי מצפים לקדם יחד חקיקה שתיגע בכל הנקודות שהצגתי עד עכשיו: כלכלי, נפשי, אקדמי. אני סומכת עליך והסטודנטים סומכים עליך. תודה רבה.

תודה רבה. נועם, בבקשה. סטודנט, חזר ממילואים. והוא לא בניגוד עניינים בכלל, הוא סך הכול יועץ פרלמנטרי של חה"כ קינלי.

אני אתחיל בגילוי נאות. לפרוטוקול, נועם אייזקס, בדרך כלל אני יושב ביציע כיועץ פרלמנטרי של קינלי. הפעם אני מדבר בגלל שאני מקווה שהדברים שאני אגיד יצליחו לעזור לי בגיוס של הסבב הקרוב באפריל. אני רוצה להתריע על העובדה שיש כאן סכנה לאומית, שאנחנו בעצם מדברים עליה בדיון הזה.

אני מ"מ של 26 לוחמים. אנחנו כולנו עם 255 ימים עד עכשיו, עם צו נוסף באופק לאפריל. מתוך ה-26 לוחמים שלי יש לי 13 שהם סטודנטים. המשמעות מבחינתנו היא שלפני כל גיוס, פחות או יותר חודש-חודש וחצי מראש, אני מתחיל טלפונים בניסיון לבנות איזה שהם מתווים כאלה ואחרים, לכל אחד חליפה אישית, על איך הוא יוכל להגיע וללמוד במקביל. כאשר בעצם החיילים אומרים לי שהם נתנו מספיק ושהם מפסידים את התואר, הם מפסידים כסף. הם דוחים את ההתקדמות שלהם בחיים. וכל פעם מחדש אנחנו מעמידים אותם בפינה שאני אומר להם 'חבר'ה, בסוף מדינת ישראל צריכה אותנו. אנחנו צריכים להתגייס, אין ברירה. ואם לא תגיעו אז יהיו פחות לוחמים, לא יהיו פחות משימות'.

אני חושב שאני רוצה להגיד כלפי המוסד שבו אני אישית לומד, אני סטודנט לתואר שני ביחד עם סיון. אני רוצה להגיד שאני באופן אישי מקבל באמת את כל מה שאני מבקש ומתייחסים אליי בצורה מאוד יפה. אבל אני יודע להגיד על הרבה מהחיילים שלי שהם לא מקבלים את זה. ושיש כאן באמת הרבה מאוד קשיים. הצבא יכול לעזור לנו. כל מי שנמצא במוצבי הקצה בעצם לא מקבל הרבה מאוד דברים שההנחה בצה"ל זה שאנחנו כן מקבלים אותם.

לצורך העניין, אני הייתי צריך למצוא ספק wi-fi למחלקה שלי ולמצוא להם מכולה ולהפוך אותה לחדר לימוד ולייצר אפשרות שיהיו מספיק חדרים גם לכל החיילים לישון וגם שיהיה חדר פנוי ולא יהיו בו תדריכים לפני פעילויות. והדבר הזה זה כל מיני משחקים שאנחנו עושים כדי באמת להצליח לגייס חיילים ולשמור גם על הזכויות שלהם.

אני חושב שהצבא יכול לעזור לנו גם בשאלת הצפי לגיוס. יש הרבה מאוד סטודנטים שבעצם לא יודעים מתי יהיה הסבב הבא שלהם. ואז מה שקורה שהם מתחילים להיערך לשנת לימודים, מקבלים פתאום זימון, פתאום קולטים שהם לא יכולים ללמוד והולכים להתחשבן, כן להיכנס, לא להיכנס. כן להתגייס, לא להתגייס.

באופן כללי אני רוצה להגיד, אנחנו שמחים וגאים בזכות שלנו לשרת. אבל החיילים אחרי עומס מאוד מאוד גדול צריכים גם שיבואו לעזרתם. ואני מודה שוב על הדיון ועל כל ההתעסקות של כולם. תודה רבה.

תודה רבה נועם. אנחנו נמשיך עם סבב השולחן. רק אם אפשר, שלוש דקות לכל אחד. כי בסוף אנחנו צריכים להגיע לדובדבן שבקצפת וזה לקבל את הנתונים ואת התשובות כמובן. ניתן פה כמובן את הזכות גם למוסדות וגם למל"ג וכל מי שצריך להביא תשובות, להביא אותן בצורה מכובדת ומספיק זמן.

אני אלך לפי הסדר. הדס קורמש בלישה, בבקשה. אגודת הסטודנטים בר אילן.

צהריים טובים, תודה רבה על זכות הדיבור. יצא לי ככה בישיבת ועדת החינוך האחרונה באמת להציג נקודות רבות שאני קצת מרגישה ייאוש לחזור עליהן שוב ושוב כל פעם שאני מגיעה לכאן. כן חשוב לומר שרואים התקדמות. רואים השתפרות, רואים את הנכונות. נגיד אצלנו באוניברסיטה בבר אילן התחילו להתקדם לכיוון קיום של ימי היערכות, אבל עדיין זה לא מספיק. בסופו של דבר הסטודנטים שלנו ממשיכים כבר אוטוטו לסיים סמסטר שלם במילואים. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו עדיין לא יודעים מה קורה איתם, עדיין לא קיבלו את כל ההערכות החלופיות שלהם. עדיין כל משרתי הקבע, כוחות ביטחון, אזרחים עובדי צה"ל, עדיין לא מקבלים את מה שבאמת מגיע להם. עדיין סטודנטיות וסטודנטים, בני ובנות זוג שאינם הורים לילדים לא מקבלים שום התייחסות אקדמית.

כן חשוב לי להתייחס, אני אתחיל מהסוף להתחלה. בני ובנות זוג שאינם הורים לילדים יכולים לקבל הארכה בהגשת המטלות. הם גם יכולים לקבל הערכות חלופיות. ובדיוק כמו שסיון יו"ר ההתאחדות בדיוק אמרה את זה גם. המצב הנפשי שלהם, ולא רק ברמה סובייקטיבית, גם ברמה הסטטיסטית, לא משתפר, הוא רק מדרדר. הם מחזיקים משק בית לבד, הם מחזיקים את החיים שלהם לבד. הם צריכים לבחור בין הלימודים לבין בני ובנות הזוג שלהם.

משרתי קבע וכוחות ביטחון ואזרחים עובדי צה"ל, הם לא עושים פחות ממשרתי מילואים. וגם אני לא צריכה לספר גם כמה מהלוחמים שחירפו את נפשם ונפלו בקרבות הם משרתי קבע וכוחות ביטחון. הם לא פחות ממילואים. גם להם מגיע קצת יותר, אם לא הרבה יותר ממה שהם מקבלים היום.

משרתי המילואים שלנו. מגיע להם להפסיק להרגיש שקיפות. מגיע להם שיבינו שהמלחמה עוד לא נגמרה. לכולם מגיע להרגיש שהמלחמה עוד לא נגמרה. אנחנו כבר בחודש ינואר, עוד חודש אנחנו יוצאים לתקופת מבחנים. לצערי עדיין לא בכל המוסדות האקדמיים התחילו להיערך עם השלמות לחומר הלימודי. צריך לתגבר. עדיין לא כולם קיבלו את ההערכות החלופיות. לא כולם יודעים אפילו מה ההערכה החלופית שמגיעה להם. לא כולם יודעים איך הם ניגשים לתקופת המבחנים שלהם. כי אין מה לעשות, במיוחד הסטודנטים והסטודנטיות שנמצאים בתחומי ה-STEM. הסטודנטים והסטודנטיות שגררו את הלימודים שלהם משנה שעברה. הפערים רק הולכים וגוברים.

חייב למצוא דרך, בין אם חקיקתית, בין אם לאו, בין אם זה ברמת פנים המוסדות ובין אם לאו. צריך לייצר איזה שהוא מתווה השלמות, איזה שהוא מתווה תגבורים. איזה שהוא מתווה שלא ייתן להם למשוך עוד שנים קדימה לתארים שלהם. זה לא הגיוני שסטודנטים כבר פתחו עוד שנה, הולכים לפתוח עוד שנה נוספת. ואחת כמה וכמה כשהם ממשיכים לשלם על שנה רגילה.

חשוב לומר וחשוב לשים את זה על השולחן. המוסדות האקדמיים והמדינה עשו מאמצים רבים וטובים מאוד לתת מענקים וסבסוד כספי לשנת הלימודים תשפ"ד. אנחנו בתשפ"ה, המלחמה עדיין מתנהלת. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו עדיין בשטח. הסטודנטים והסטודנטיות נשארים לבד בבית. הסטודנטים והסטודנטיות מגדלים ילדים לב. והגיע הזמן לראות אותם ולראות שהמלחמה עדיין מתנהלת, זה לא סוד. צריך למצוא את הדרך לתת להם את הסבסוד הזה, את ההקלה הזאת, את ההתאמה הזאת. פשוט לתת להם להרגיש נראים ולא שקופים. תודה רבה.

תודה רבה. עינב אשכול בבקשה, אחים לנשק.

צהריים טובים או בוקר טוב. אני לא אגזול מזמנה של הוועדה והדוברים החשובים פה. אני רק רוצה להגיד שאני פה באמת כנציגת אחים לנשק, ארגון אזרחי שפשוט חשוב לנו לבוא ולתמוך בסטודנטים, במילואימניקים, בכל המגזרים שלוקחים חלק במאמץ המשותף הזה. ואנחנו פשוט רוצים להגיד שאנחנו פה עומדים איתם ומאחוריהם.

תודה רבה. אלעד מרגלית.

שלום. שמי אלעד מרגלית, אני בן 24, במקור מצור יגאל. כיום תלמיד באוניברסיטה העברית, שנה א' לפק"מ. אני משרת מילואים פעיל, למעלה כבר מ-100 ימים. ממש פה עם מדים בתיק, מפה נוסע ישירות לבסיס.

קודם כל אני אציין שאני מסכים עם חבריי לספסל הלימודים ברוב הנקודות שעלו פה. צריך להגיד שזה דיון חשוב מאוד בעיניי. אני שמח גם שנפלה בחלקי הזכות להביע את קולם של אלו שלא יכולים לקחת פה חלק.

אדוני יושב-הראש, המלחמה דרשה מכולנו הקרבה ותעצומות נפש רבות. קשה לי להאמין שמישהו יטען גם שהמילואימניקים לא מקבלים איזה שהוא חיבוק, איזה שהוא יחס מהעם, מהכנסת. אבל נדמה שככל שהזמן עובר החיבוק הולך ונחלש. הציבור פחות מתרגש למראה חייל במדים. אנשים התקדמו קדימה והרבה אנשי מילואים כן נשארו מאחור.

ישנם לא מעט אנשי מילואים שבשנה האחרונה שירתו כמה מאות ימי מילואים ונשענו כלכלית על המשאב הזה. אולם להבדיל מעבודה רגילה, צו המילואים ניתן להפסיק בפתאומיות ללא שום התראה מראש ובמיידיות. הדבר גורם לאובדן הכנסה של אותם משרתי המילואים שנשענו על ההכנסה הזאת כדי לשלם שכר לימוד, לכלכל משפחות, לשלם שכר דירה.

גם אי הוודאות אותה מרגישים הסטודנטים אשר לא יכולים לשלם על דירה ומעונות, כיוון שהם יודעים שמחכה להם סבב נוסף של חודשיים בעזה. גם זה משהו ששווה לקחת בחשבון. נוסיף על הבעיה הזאת תופעה שנתקלתי בה באופן אישי, שאנשים שאולי יש להם עבודה לחזור אליה, אבל הפער שנוצר, המקצועי ביחס למקומות העבודה, גורם להם לאיזה שהוא פיגור. במקרה הטוב הם ילכו לשבת בבית בכוחות עצמם. במקרה הפחות טוב המעסיק יחכה חודשיים או כמה שאומר החוק עד שיוכל לפטר אותם. אפשר לראות את זה, אגב, בכל מיני יוזמות חברתיות שבאמת באות ועוזרות לאנשי מילואים אחרי שירות ארוך למצוא איזה שהוא מקום עבודה אליו יוכלו לחזור.

אני אציין גם שאצל אוכלוסיית הסטודנטים ישנו הצע נמוך יחסית של משרות רלוונטיות שאותן אפשר לשלב יחד עם הלימודים. מרביתן גם נתפסות יחסית בתחילת השנה. בכדי לדאוג לאותם אנשי מילואים, אותם אלו ששירתו מאות ימים, אני מבקש סיועכם כך שאותם אנשי מילואים יוכלו להשתלב בשוק העבודה בצורה מהירה וחלקה, כדי שלא תיפגע רמת חייהם עקב הסתמכותם הכלכלית על צו 8.

אדוני יושב-הראש, אני מציע הקמת תוכנית סיוע להשתלבותם של אנשי המילואים בחזרה בשוק העבודה או לחילופין הגדרת עדיפות להעסקתם של משרתי המילואים. חשוב לזכור שככל שהשנה מתקדמת וסטודנטים רבים משתחררים משירות ארוך וחוזרים לספסל הלימודים וכן העובדה כי אנשים רבים בעלי משפחות צריכים למצוא פרנסה חדשה, גורמת לבעיה הזאת לגדול בממדיה בכל יום שעובר. תודה רבה.

תודה רבה. שמור על עצמך ועל חבריך ללחימה. שתזכו לכתר ניצחון ושיפלו תחת ידיכם כל אויבינו. ליגד שגן, בבקשה. יו"ר אגודת הסטודנטים מכון טכנולוגי חולון.

נכון מאוד. שלום כבוד יושב-ראש הוועדה, חברי הוועדה הנכבדים. אני אציג את עצמי. קוראים לי ליגד, אני יושבת-ראש אגודת הסטודנטים במכון הטכנולוגי חולון. אני כאן כדי לייצג את הסטודנטים שלנו במכון. בעיקר את אותם 30% שמשרתים במילואים מתחילת המלחמה. ואת אלה שנוטים לשכוח מהם לא מעט, משרתי כוחות הביטחון, משרתי הקבע והסדיר, שגם הם סטודנטים שצריכים להתמודד עם המצב הזה.

אני מבקשת לדבר היום על אתגר מרכזי, הצורך בהתאמות גורפות וברורות במקום ההתנהלות הנוכחית שבה האחריות נופלת על הסטודנטים עצמם. היום סטודנט שחוזר משירות אינטנסיבי נדרש לפנות לכל מרצה באופן פרטני, להסביר את המצב שלו ולבקש את ההתאמות שמגיעות לו. זה מצב בלתי נסבל. זה לא יכול להיות שסטודנט צריך לנהל איזה שהוא משא ומתן על הזכויות שלו או להיות תלוי בטוב ליבם של המרצים. לא יכול להיות כל השוני הזה בין קורס לקורס, בין סטודנט לסטודנט. הם משרתים ביחד, הם לומדים ביחד, הם צריכים לקבל את אותן התאמות. אין סיבה שסטודנט יחשוש לפנות למרצה שלו, אולי בגלל איזה שהיא נקמה אחרי זה בציון או שפשוט לא נעים לו לדבר על המצב שלו ולחזור ולדבר כמה הוא צריך את ההתאמות האלה.

כל זה קורה בגלל חוסר התאמות גורפות ומובנות והיעדר פיקוח ואכיפה על המתווה. אני אתן דוגמה שקרתה אצלנו במוסד בשנה שעברה. מתווה המל"ג שהוצג הסכים על כך שיש לתת פטור משמונה נקודות זכות לסטודנטים לומדי הנדסה. מה שקרה אצלנו בפועל זה שקיבלנו רק שש נקודות זכות. רק במקרה אני גיליתי על זה והתחלתי לפעול מול הצינורות המקובלים, ביחד עם המוסד שלי מול קמל"ר, מול רשם המהנדסים, כדי באמת לתת את ההתאמה שמגיעה לסטודנטים שלנו. זה לא יכול להיות שאין איזה שהוא פיקוח על זה, שזה יכול פשוט ליפול בין הכיסאות.

אני רוצה לדבר קצת פרקטית מה הסטודנטים שלנו באמת צריכים בפועל. הם צריכים התאמות גורפות, ביטול מטלות ורק את הדחייה שלהן. סטודנט שחוזר מחודש שלם של מילואים בזמן סמסטר לא יכול עכשיו להשלים את כל המטלות שהוא פספס. הערכות חלופיות במקצועות ה-STEM. אצלנו כמעט כל המקצועות זה מקצועות ה-STEM. אין היום גמישות בנושא הזה. זה מאוד מקשה על הסטודנטים.

חובת הקלטות בשיעורים. סטודנטים מפספסים את השיעור, אין חובה להקליט. לא יכולים להשלים את מה שהם הפסידו. חזרה של תגבורים פרטניים. שנה שעברה היו המון תקציבים לתגבורים, השנה זה הופסק. אני לא יודעת למה, המלחמה ממשיכה, הסטודנטים מרגישים שלא שמים לב שהמלחמה ממשיכה. הם מרגישים שהשגרה ממשיכה כרגיל ורק הם נשארים מאחור בלחימה.

פיקוח ואכיפה, כמו שאמרתי, שוב, זה לא יכול להיות שיש שוני בין מוסדות, שוני בין מרצים. אנשי קבע, סדיר וכוחות ביטחון. לצד משרתי המילואים הם גם מתמודדים עם עומסים כבדים, הם נדרשים לעמוד בדרישות אקדמיות מחמירות. חשוב לזכור שכולם משרתים יחד. לא יתכן שהעומסים והתרומות לא יקבלו את ההכרה הראויה.

ושינוי הגישה. הגישה צריכה להפסיק להיות שהסטודנט הוא זה שצריך להיות פרואקטיבי. הוא לא צריך לרדוף אחרי אף אחד כדי לקבל את מה שמגיע לו.

השורה התחתונה זה שהשגרה ממשיכה עבור כולם, אבל עבור המשרתים היא לא ממשיכה כרגיל. הם מרגישים שאנחנו חזרנו כרגיל לשגרה מלאה והם עדיין במלחמה הזאת. המלחמה ממשיכה. היא ממשיכה והיא פוגעת בהם. אני קוראת לנו באמת לשנות את המצב הזה. הסטודנטים שלנו מגנים על המדינה והמדינה צריכה להגן עליהם בחזרה. נכון, המוסדות עושים המון, אני מאמינה שגם המל"ג והוועדות. וכולם עושים כל מה שהם יכולים כדי לעזור. זה לא מספיק, זה לא יורד מספיק לשטח. הסטודנט בקצה לא מרגיש את זה וזה מה שחשוב שתבינו. תודה רבה.

תודה רבה. חה"כ קלנר, בבקשה.

אני אתייחס במהרה. אני מתנצל שאני גם מדלג פה בין דיונים וגם חייב לצאת, כי יש פה משלחת של חברי פרלמנט מגרמניה שאני צריך לקבל.

באמת אני חושב שהנושא הזה הוא נושא כאוב מאוד. הוא נושא שבאמת הסטודנטים שנותנים ומחזיקים את המדינה הזאת, בנפשם, בגופם ממש. בגופם, מזמנם, ממרצם בריאותם והם אפילו מסכנים את חייהם. והם צריכים אחרי זה לרוץ ולהיות מתוזזים ולא לקבל את הזכויות המגיעות להם.

הדיון הזה הוא מאוד חשוב. אנחנו צריכים לראות שמוסדות להשכלה גבוהה שמתוקצבים על ידי מדינת ישראל, שאמורים לשרת את מדינת ישראל, נותנים את המענה הראוי שדברים לא נופלים, לא חלילה בזדון, אבל גם לא מבירוקרטיה כזו או אחרת שאנשים נופלים בין הכיסאות. כל הדברים האלה צריכים להיפתר.

יש הצעת חוק שגם אני הגשתי והיא תמוזג פה כנראה עם הצעות חוק נוספות, הגשתי את זה ביחד עם חבר'ה מילואימניקים, דור הניצחון, שזכיתי באמת לעבוד איתם על הגשת הצעת החוק הזאת, שאמורה לקבוע טריבונל שיבוא וייתן בהליכים מקוצרים לסטודנטים שמשרתים במילואים מענה באקדמיה. שיהיה שם נציג של הפקולטה, נציג אגודת הסטודנטים ונציג של המוסד עצמו, של דיקן הסטודנטים שייתן מענה ראוי ומהיר, כמה שיותר מהיר, עם סטודנטים. בין אם הוא חווה התעמרות מכוונת ובין אם הוא חווה פשוט חוסר יחס וחוסר התחשבות בשירות המילואים שלו.

זו מחויבות על שלנו כחברה, בטח לצעירים, בטח לסטודנטים ובטח ובטח, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר פה באוכלוסייה שמחזיקה את כל המדינה הזאת על הכתפיים. אז הדיון הזה ישר כוח, חשוב מאוד. חשוב שאנחנו נרד פה לרזולוציות הנמוכות ביותר. באמת לראות עד הקצה שיש מענה מערכתי בכל מקום ומקום ולא תלוי הרצון הטוב של מוסד כזה או אחר ככל שיהיה.

תודה רבה. מתנאל חגואל, אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת הרצוג, בבקשה.

בוקר טוב. אני רק רוצה לפתוח לפני זה באמת בתנחומים למשפחות השכולות מאתמול. איתן שנפל למד שנה מתחתיי במכינה. באמת אדם יקר וזו אבדה גדולה לעם ישראל.

אדוני יושב-הראש, המכללה שאני מייצג את הסטודנטים שלה, מכללת הרצוג, שחבר הכנסת קינלי, שאני רואה שהוא כבר לא פה, הוא בוגר שלנו גם. מוסד שכיום יש לו 40% מילואימניקים. בשיא הגענו למעל 50%. כמות המילואימניקים שיש היא אדירה. אבל מעבר לזה שיש כמות מילואימניקים גדולה גם ימי המילואים שעושים גדולים.

אתמול דיברתי עם חבר מהלימודים שעשה השנה 400 ימי מילואים. איך בן אדם כזה אמור להשלים את השנה האקדמית שלו? איך המתווה של המל"ג אמור לעזור לו? המכללה עוזרת, המתווה באמת מנסה לבוא ולסייע. אבל יש פה צורך של המל"ג ושל האקדמיה עצמה להבין שהיא צריכה לחתוך בבשר החי. היא צריכה להבין שיש פה פלסטרים על גבי פלסטרים על גבי פלסטרים. והמלחמה לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב. מדברים פה על 60 ימי מילואים בשנה לכל מילואימניק.

70.

איתי דיברו על 60 ביחידה. יכול להיות עם ימי היערכות זה מגיע ל-70. אבל שזה המון במהלך השנה. אני את סמסטר ב' לא הולך להיות בו, כי אני הולך להיות במילואים באזור עזה. אישית עשיתי גם באזור 200 ימי מילואים. אני מסיים את סמסטר ב', מגיע לתקופת מבחנים. איך אני אמור להשלים את המבחנים? עכשיו אני יום לפני אקשיב לכל ההקלטות? יום לפני המבחן אני אחרוש את כל החומר ואני אדע מה אני עושה? אז אני אגיד עברתי. אני יכול להראות איך ממוצע הציונים יורד בצורה דרסטית של המילואימניקים. עברתי, נניח.

נתנו מתווה מל"ג, פתרון מבורך, של נ"ז. להגדיר כמה נקודות זכות על פי ימי המילואים. אמה מה, הנ"זים האלה הם על קורסים, שמחילה מכבוד כולם, בדיחה. קורסי הבחירה. מה יעשה מילואימניק, אני לדוגמה, שבשנה א', אני סטודנט שנה ג', בשנה א' שלי סיימתי כבר את כל קורסי הבחירה. לא נשאר לי קורסי בחירה להשתמש בנ"זים האלה. על מה אני אשים אותם? אני לא יכול. אולי אני אוריד מזה קורסים שהם לא קורסי בחירה? לא. אי אפשר. אז מה אם הקורס הוא פילוסופיה של החינוך? קורס חשוב לכל הדעות, באמת. אבל הוא לא חלק אינטגרלי מהתואר. הוא לא המהות.

אומרים פה כל הזמן במל"ג מדברים על זה איך אני יכול להיות מהנדס אם הוא לא יודע את כל הדברים? נכון. אבל יש קורסים שהם קורסי חובה שאפשר להגדיר לחתוך אותם. וגם בקורסים שהם חובה ואי אפשר לחתוך אותם אפשר לבוא ולהגדיר בהם מה האחוז הרצוי למילואימניק. כמה חומר הוא באמת יכול לבוא וללמוד.

אני אוסיף עוד דבר קצר. העניין הנפשי. סטודנט שחזר מזירת קרב, אני חובש פלוגתי במילואים שלי. אני לא מאחל פה לאף אחד לראות את הדברים שאני ראיתי. ולא לדבר על זה שאני גם משפחה שכולה, שדוד שלי נרצח במסיבת הנובה. שאשתי בן דודה נפל בכפר עזה. אשתי רצה בין הלוויות להלוויות בזמן שאני מכין טנקים בשיזפון.

איך אתה חוזר לשנת לימודים כזאת? איך אשתי, שיש לה ילדים, אז היא מקבלת את ההקלות הרלוונטיות. אבל מי שאין לה ילדים, איך היא מקבלת את ההקלות הרלוונטיות? איך מילואימניק שחוזר עכשיו מלטפל בפצועים, לטפל בחברים שלו שנפצעו, חוזר עכשיו ישר לתוך שנת הלימודים? איך? המתווה לא נוגע בזה.

המתווה גם לא נוגע בעוד אוכלוסייה, אוכלוסייה חשובה כאן לכולנו: פצועים. פצועי צה"ל. יש לי חבר בפלוגה שנפצע ממש בתחילת התמרון. ברוך השם, הוא בסדר. אבל הוא בהליך שיקום. הוא לומד באחד מהמוסדות האקדמיים הגדולים בארץ. לא נגיד את שמו, אבל שמו עלה כמה פעמים פה בוועדה בדיונים קודמים. כאשר אני שואל אותו מה שלומו ואיך הולך בלימודים, אף אחד לא מתייחס אליו. ימי המילואים שלו לא נספרים, כי ר"מ 2 לא נספר לימי מילואים. אז חלק מהמתווה לא מגיע אליו, אבל הוא פצוע צה"ל.

אני אציין שהקמל"ר בהתחלה עזר לו. אני הפניתי אותו לקמל"ר והקמל"ר סייע לו בהתחלה. אבל בהמשך, ביחס אל מול האוניברסיטה ומה המתווה של המקום שהוא נמצא בו – הוא לא מקבל את הזכויות הרלוונטיות שלו.

חברים, מכובדים פה, המלחמה לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב. גם אם אנחנו מחר יוצאים מעזה, מסוריה או מכל מקום, בעזרת השם, היום כל החטופים חוזרים. המלחמה לא הולכת, יש פה אויב רצחני. אם זה בתוך הארץ או מחוץ לארץ. מצב הכשירות של הצבא הוא לא גבוה, בעזרת השם אני מקווה שהכנסת תפתור את זה גם. אבל במצב הנוכחי הצבא נשען על משרתי המילואים ומשרתי המילואים ברובם הגדול הם סטודנטים. צריך להבין שהמתווה הזה הוא לא פלסטר, הוא משהו שצריך להתכונן אליו במשך שנים רבות. זה מה שהולך להיות כאן. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני רציתי להתחיל לקבל נתונים ותשובות בהמשך, אבל פרופ' יפעת ביטון נמצאת איתנו בזום ואמורה לעבור לפגישה אחרת. אז נקבל ממנה כרגע כיו"ר ראשי המכללות את הנתונים ומכאן נמשיך.

אני רק רוצה לומר, אני שמח מאוד שאתם מתכוונים לתת לנו את הנתונים האלה בוועדה. אבל כשאני מגיע לוועדות אני אוהב להכין את עצמי. ואני חושב שזה לא ראוי ולא מכובד שלא נקבל את הנתונים שדרשנו, נתנו מספיק זמן. כל מיני טענות שאין מספיק זמן ואנא תדחה את הוועדה בעוד חודש. כל האמירות האלה לא מקובלות עליי. אני רואה בזה זלזול בוועדה. ואני אומר את זה עכשיו. אני לא אחזור אחרי זה שוב, לא לור"ה ולא למל"ג. הוועדה דרשה נתונים, הוועדה צריכה לקבל את הנתונים. אין שום סיבה בעולם, ונתנו פרק זמן מספיק גדול, שהוועדה עד רגע זה אנחנו יושבים, לא קיבלה לשולחנה את הנתונים האלו.

אני מקווה שלפחות פה בוועדה אנחנו נקבל אותם. אבל מן הראוי שתתנו לנו זמן להתארגן, לי ולחברי הוועדה, עם כל הכבוד. פרופ' יפעת ביטון, בבקשה.

שלום, צהריים טובים. קודם כל אני רוצה לומר, הדברים שעלו פה הם דברים קשים, מטרידים והאתגרים שמתמודדים איתם הסטודנטים המילואימניקים, בעיקר סטודנטים וגם סטודנטיות, מוכרים לנו היטב. אני חושבת שרובם דאגו גם לומר שהמוסדות מוכוונים אליהם. אני מזכירה שור"מ מאגדת תחתיה 24 מוסדות, 24 מכללות. וממה שידוע לנו הייתה תלונה קונקרטית שהגיעה אלינו לור"מ על מכללה אחת, שטופלה מיידית. ותוך יומיים העניין הזה הוסדר. זה לא צריך להיות ככה, נכון. אבל זה מעט שבמעט התלונות על אי עמידה במתווה.

אף אחד גם לא מצפה שזה יהיה עניין של סטודנט או סטודנטית מול מרצה. אלא יש לנו בכל המוסדות המתווה פורסמו, המוסדות עומדים מאחוריהם. ור"מ עומדת מאחורי המתווה ביחד עם ור"ה. יחד ישבנו לנסח אותו. אנחנו רואים את עצמנו אחראים למול הסטודנטים והסטודנטיות על העמידה על המתווים האלה. לכן אתם לא צריכים להרגיש לבד. אתם לא לבד. זה לא משהו שהוא מול מרצה כזה או אחר, מי שיתחשק לו יעשה ומי שלא, לא.

יש לנו גם מנגנון שהסדרנו שלנו, של עמידה על המתווה. ובאמת, כמו שאמרתי, הדוגמה היחידה שמוכרת לי טופלה בתוך יומיים.

פרופ' ביטון, האם יש לור"מ איזה שהוא מספר טלפון שבמקרה וסטודנט נתקל בסירוב כזה או אחר או במרצה שאין הוא עומד במתווה שהוא יכול לפנות לשם? איזה שהוא מייל, פניות ציבור?

לא. ור"מ הוא לא ארגון מוסדר ומתוקצב. יש, שוב, לא צריך לחפש בעיות איפה שאין. בכל המוסדות בכל המוסדות יש למי לפנות. תמיד יש דיקן סטודנטים, אין דבר כזה שפונים לדיקן סטודנטים ודיקן סטודנטים לא עונה מתוך איזה שהיא שיטתיות. אנחנו לא מכירים דבר כזה. לא מכירים את זה מכל המסגרות שדיקני סטודנטים עובדים בהם. ובטח לא למען הסטודנטים המילואימניקים שהמוסדות מחוברים אליהם.

אני שומעת פה קול מאוד גדול של כאב, שעם כל הכבוד, צריך מאוד לשים לב לאן הוא מופנה. תלונות על איך, על כמה המלחמה הזאת נמשכת, על המחירים שהיא גובה, אלה דברים שכולנו שותפים להם כחלק ממי שבעצמנו, המשפחות שלנו והחברים שלנו גם שילמו מחירים, גם היו בשדה הקרב וחלקם עדיין בתוך שדה הקרב. אין פה אנחנו והם.

יש פה מדינה שמנוהלת על ידי ממשלה. אלה החלטות של כמה תימשך המלחמה בתנאים האלה, שאנשים נקרעים מהמשפחות שלהם, מהקריירות שלהם, מהלימודים שלהם, זו החלטה שהיא החלטה מנהיגותית.

אבל יפעת, אין מחלוקת על המלחמה. אין מחלוקת על המלחמה, המלחמה מתקיימת. ההיפך, מתפתחות זירות חדשות.

יש מחלוקת על המחירים שלה.

שנייה. מתפתחות זירות חדשות. לא זאת הנקודה, את הולכת לכיוון הלא נכון. אני פשוט חייבת למקד אותך.

אני מבינה למה זה לא נכון לפוליטיקאים, אבל הוא מאוד נכון מבחינת - - -

לא. אנחנו מדברים מטעמם של הסטודנטים. לא היינו מגיעים - - -

אני גם מדברת מטעם הסטודנטים - - -

אני לא הייתי מדברת על חוקים ולא הייתי מדברת על - - -

אני מדברת רק מטעם הסטודנטים, תומכת בכל הסטודנטים שלי. אנחנו מאחוריהם, אנחנו איתם. המחירים של המלחמה הזאת הם הרבה מעבר.

אז השאלה שלנו היא על ההטבות, על לבוא לקראת הסטודנטים. הרי מה בסופו של דבר יהיה?

קודם כל, אם אני מסתכלת פה על הפרוטוקול מה שנקרא, ומה שדיברו עליו הסטודנטים, תראו באופן מובהק על הפגיעה הכלכלית בהם. הם דיברו על חוסר תמיכה נפשית בהם, דיברו על ההוצאה החוזרת ונשנית שלהם ממעגל החיים. כל הדברים האלה לא קשורים לאקדמיה. המקומות שבהם האקדמיה קשורה אנחנו איתם שכם אל שכם.

פרופ' ביטון, אבל אי אפשר לטמון את הראש בחול ולא להגיד שחלק מהסטודנטים דיברו פה על חוסר מענים. אם זה בנקודות זכות.

על נקודות זכות.

המלחמה אינה קשורה לאקדמיה, פרופ' ביטון, אבל ההתמודדות של האקדמיה קשורה.

חברים.

בוודאי, אני לא אמרתי שהיא לא קשורה. רק אמרתי שאם אני מסתכלת על הפרוטוקול ועל רשימת הדברים שהעלו פה האנשים שדיברו פה מדם ליבם, הסטודנטים והסטודנטיות, הם דיברו בעיקר על דברים שהם מחוץ לאקדמיה. הם אמרו, ישב פה הסטודנט הנהדר האחרון שדיבר, הוא אומר המכללה מאוד מנסה לעזור לי. יש סיפור של איזה קורסים אפשר לאפשר לי. אגב, אפשר לאפשר כל קורס שרוצים להוציא. יש מגבלה על מספר הנקודות. הוא בעצמו אמר.

זה לא נכון, זה רק על קורסי העשרה. זה ממש לא על כל קורס. רק על קורסים כלליים, העשרה.

קורסי העשרה זאת בעיה קשה. אנחנו אתכם, אפרופו הנציגה של HIT. אנחנו ביחד אתכם מנסים גם בהקשר של ההנדסה, גם בהקשר של בריאות. זה בכלל לא המכללות והאוניברסיטאות. מי שאחראי על זה זה המוסדות נותני הרישיון. לכן אני מציעה לדיונים כאלה להזמין אותם, לראות מה הם מוכנים לאפשר. במכללה אחת ראינו שלא נתנו את המקסימום ומיד פעלתי כדי להסיר את הדבר הזה. אבל יש פה עבודה אל מול הגופים שנותנים את הרישיונות.

רגע, יפעת, אני רוצה להעיר משהו. אין טענה כלפייך ברמה האישית או כלפי המוסד שאת מנהלת. אני רוצה להבהיר דבר אחד, כי אני יודעת איך את עובדת ואני יודעת כמה שאת מתחשבת ואני יודעת איך הגישה שלך כלפי הסטודנטים. מה שמציגים הסטודנטים זה לא תמיד בהלימה למה שבאמת אתם התכוונתם, אתם רוצים, אתם עושים. כי למשל יש ויכוחים של סטודנטים עם מרצים או עם מכללה מסוימת או עם אוניברסיטה מסוימת. הדברים הם להערכתי, אני חושבת, ואם אנחנו רוצים לבנות משהו ביחד, צריך להורות על כללים מדויקים. אני יושבת עכשיו עם הצבא על נושא הזקן. לכאורה זה נושא שנשמע מאוד, את יודעת, פשוט. מה זה כבר זקן? אם הם רוצים לגדל קצת.

זה מורכב. החבר של הבת שלי בשריון והם כל היום מתעסקים בזה.

יפה. את יודעת מה אמר לי ראש אכ"א? אנחנו צריכים לרענן את הפקודות. כי לדוגמה, חייל שבא ואומר אני רוצה לגדל זקן על רקע דתי מעבירים אותו מבחן ביהדות. אבל ביהדות לא הדברים בסיסיים, אלא ממש מבחן. כשאני אומרת לו אתם יודעים שיש כזה דבר? הוא אומר 'לא, לא ידענו'. למה אני מביאה לך את הסיפור הזה ואת הדוגמה הזאת? לפעמים הכוונות שלכם לא מחלחלות למטה, למוסדות, וצריך לפעמים להבהיר ברמה פרטנית הכי פשוטה. חייל מילואים שנכנס עם מדים לא מסלקים מהכיתה. אגב, זה קרה. בעברית זה קרה.

- - - אני לא מגנה על העברית.

אני מסבירה לך למה אני מתכוונת. יש עניין של רצוי ויש עניין של מצוי. הרבה פעמים הרצוי הוא מאוד חיובי וטוב, אבל כשאת מחפשת את זה במצוי את לא מוצאת את זה. לכן אני אומרת, אולי כדאי להעביר את כל הנושאים האלה, את כל הנהלים האלה, את כל ההוראות הללו. לחלחל בתוך המוסדות. כי להערכתי זה לא נמצא שם. זהו, זו הבעיה, זה הפער.

חה"כ שטרית, אני מזכירה שמדובר על עשרות אלפי סטודנטים במילואים. גם אם היו לנו פה עכשיו 1,000 תלונות, אנחנו מדברות באחוזים על מספרים מאוד נמוכים. אנחנו בכלל לא מתקרבות לשם. אנחנו מדברות פה על - - -

טוב. אבל את זה לא נוכל לדעת, פרופ' ביטון.

פרופ' ביטון, דיברו על הנגשה.

שנייה. פרופ' ביטול, על זה אנחנו לא נדע כל עוד אין לנו נתונים. אז קודם כל אני רוצה להבין, אמור להיות בכל מוסד רכז מילואים. נכון?

נכון.

האם הפרטים של אותו רכז מפורסמים ומועברים גם לקמל"ר והוא מפרסם אותם?

הפרטים גם מפורסמים באתר המל"ג ליתר ביטחון. כל מוסד גם מחויב, ובדקנו את זה גם בתחילת השנה. כל מוסד מחויב לפרסם באתר האינטרנט שלו וזה מפורסם. בדקנו. גם אצלנו יש את זה.

זה שזה מחויב זה בסדר, השאלה אם זה מבוצע.

שנייה. זו הייתה שאלה ראשונה.

אתם בודקים את זה?

לגבי הטענות שלך, פרופ' ביטון, הטענות של הסטודנטים למוסדות, ולא רק על המלחמה. מה שעלה פה יש לי פה רשימה: נקודות זכות בקורסי בחירה, מענה נפשי, ביטול מטלות ולא דחייה, מתווה השלמות ותגבורים, הערכות חלופיות גמישות במכללות טכנולוגיות במקצועות STEM. כל הדברים האלו הם דברים שקשורים אליכם, לא קשורים לאף אחד אחר.

אני ישבתי פה בוועדה ושמעתי בדיוק את רשימת התלונות. אני שמעתי היטב את הפרופורציות של כמה דברים הם קשורים לאקדמיה. אני לא אומרת את זה כדי להחזיר את הכדור אליכם, כבוד יושב-הראש, אני מאוד מכבדת אותו. אני אומרת את זה כדי שנבין שיש פה מארג ומערך של מציאות מאוד קשה שכולנו נמצאים בה וכולנו עושים את המאמצים המרביים. כל אחד מאתנו צריך להשתדל מאוד במרחב שלו לתת מענה לסטודנטים האלה. המצב שלהם קשה מאוד בגלל ימי המילואים האין סופיים שהם עושים. אנחנו לא התרופה. אנחנו יכולים להקל בדרך וזה מה שאנחנו עושים. בשביל זה יצרנו מתווה ביחד. בשביל זה אנחנו, יותר מזה שאנחנו מחוברים אליו, אנחנו אמונים עליו.

בגלל זה נוצר מצב שיו"ר ור"מ מתערבת ברגע שיש טלפון ותוך דקה אני משיבה לקמל"ר. אני לא יודעת אם נמצאים פה אנשים שלהם, הם יכולים להציג את זה. אין לנו כמעט חיכוכים אמיתיים. ביקשתם נתונים. מי שצריך לספק את זה ויוכל לספק את זה, אני מניחה, זה מל"ג. זה שאין הרבה נתונים זה בגלל שאין הרבה בעיות.

לא, לא נכון. לא, לא, יפעת, זה לא נכון. אני מתנצלת. לא, לא, הסטודנטים איבדו כבר את - - -

- - - על עשרות אלפי סטודנטים.

לא נכון. ממש לא נכון.

פרופ' ביטון, את יכולה לתת לנו את הנתונים? זה משהו שביקשנו ועדיין לא קיבלנו, של העדפה מתקנת והקלות בכניסה לאקדמיה?

יש לנו, הבאנו את זה.

של המכללות גם?

אדוני, אני רוצה גם להגיד.

47 מוסדות מתוך 58.

יאיר, ברשותך, אני רוצה רגע להגיד מילה אחת, כי אני ממש מתנצלת כבוד יושב-הראש, אני חייבת לצאת. אני רק רציתי לומר שצריך לדעת גם לקרוא נתונים בצורה מאוד מיודעת. אני רוצה לדבר רגע למשל על הנתונים של מכללת אחווה בהקשר של החריגים. מכללת אחווה יש לה שלוש פקולטות, אחת מהן היא פקולטה לחינוך, האחרת היא למדעים, השלישית היא לפסיכולוגיה ומדעי החברה.

יש אצלנו רוב מוחלט של נשים. 90% של סטודנטיות נשים.

בגלל זה אין תלונות, כי הרוב נשים.

לא, לא. לכן אני אומרת, מספר המילואימניקיות, מספר פוטנציאלי של פונות לבקש כניסה חריגה ללימודים הוא מאוד נמוך ממילא, בגלל שמדובר בעיקר בנשים. במכללות שיש בהן הרבה יותר גברים, כמובן ששם אתם תראו מספרים הרבה יותר גבוהים.

יש מקומות שבהם הם נכנסים ממילא, אנחנו מאפשרים את הכניסה הזאת במובן הזה שלא צריך להפעיל בשבילם את החריגים. המקומות שבהם אנחנו צריכים לבדוק את החריגות זה רק במקומות שבעיניי מה שאתם צריכים לבדוק זה כמה פנו בכלל על החריג המילואימניקי. כמה התקבלו וכמה מקומות מוקצים במקום הזה. כלומר, אצלנו זה היה בעיקר בתארים השניים בפסיכולוגיה וכמעט את כולם קיבלנו. אז אם אתה מסתכל ככה, אז אחווה קיבלה 90% או הקצתה 90% מהבקשות החריגות למילואימניקים. אבל צריך מאוד להיזהר באיך שקוראים את הנתונים האלה. אולי צריך לבדק אותם בצורה קצת אחרת מזו שהתבקשנו.

טוב. בואו נעשה קצת סדר. תמי, בבקשה.

אני אשמח. היו פה באמת כמה נושאים ואולי כדי להתקדם עם זה, לקבל תשובות לכל דבר בפני עצמו. מבחינת הנושא של התשלומים שעלה פה, שלגבי זה אפשר לומר שכן היו החלטות ממשלה, גם לגבי תשפ"ד וגם לגבי תשפ"ה ויש גם ממדים ללימודים שנוגע לחלק ממשרתי המילואים שנכנסים לתנאים.

לגבי שכר הלימוד, 30% ברגיל ו-100% ללוחמים. פה השאלה היא האם זה יושם, האם היו תקלות? האם יש דברים נוספים שמגיעים ואולי לא הגיעו לידיעה והאם יש דברים נוספים שצריכים ולא נכללו בהחלטת הממשלה הזאת. זאת שאלה נפרדת. יש פה אני יודעת גם מהאוצר, גם מקמל"ר. זו שאלה בפני עצמה. אם אתה רוצה קודם את זה ואז להתקדם עם הנושא ההתאמות?

כן. אולי נלך שלב-שלב. קמל"ר בבקשה, יוסרי.

תודה אדוני יושב-הראש, בכלל על כל העשייה והדאגה והליווי של הוועדה הזאת והטיפול בסטודנטים וחיילי המילואים. אני אתייחס רק לעניין הזה או להתייחס לשאר הדברים שעלו פה? איך אתם רוצים לנהל את זה?

בוא נעשה עניין עניין.

אז לגבי עניין ההשתתפות בשכר לימוד, כמו שהיה שנה שעברה. עברה החלטת ממשלה נדמה לי ב-9 בדצמבר ושם אפשר לראות אותה, אני חושב שזה סעיף 14, מדבר על השתתפות בשכר הלימוד כפי שהיה בפעם הקודמת.

סעיף 16.

אז סעיף 16, והיא כן תמומש. זאת אומרת, אני לא מכיר כרגע שיש איזה שהיא מגבלה שתמנע מימוש והיא תתחיל להיות ממומשת אני מאמין תוך חודשיים. למה? כי הרי רוב הסטודנטים עדיין בכלל לא שילמו את מה שהם צריכים לשלם. וכדי שאני אחזיר את מה שהם שילמו הוא צריך להראות לי שהוא אכן שילם, לצורך קבלה ואנחנו מחזירים לו את הכסף. נותנים לו את זה, מזרימים את הכסף. אז רוב הסטודנטים עדיין בשלבים הראשונים.

יוסרי, למה לעשות את זה מסורבל? בוא, תבקש עכשיו מסטודנט להוציא סכום כזה ענק ולחכות שהוא יקבל את ההחזר. למה אתם לא משלמים ישירות למוסד?

למוסד?

כן. שהמוסד ירשום לכם שאדון פלוני ופלוני, מספר תעודת זהות, נרשם למוסד, תעבירו לו את הכספים. למה הסטודנט צריך לשלם למוסד, לחכות שאתם תחזירו לו. זה לא חבר כנסת שיש לו קצת פור, יכול זה.

גם לא לכל הסטודנטים יש כסף בכלל לשלם מלכתחילה את כל הסכום הזה.

זה מה שאני אומר.

למוסדות יש את היכולת לבוא ולהוציא X סכום שיש לסטודנט לשלם.

זה טכני בלבד. תשקלו את זה. עוד פעם, אני לא בא להעיק על המערכת. אני אומר, אני בסוף רוצה לדאוג לסטודנט בקצה. והסטודנט בקצה הסיפור הזה שהוא צריך לשלם כשאין לו את הכסף ולחכות שתחזירו לו, אולי זה נשמע לנו פה מה בכך, בשביל סטודנט זה משהו רציני.

יכול להיות שבתיקון טכני קל אתם יכולים לקבל איזה שהיא הצהרה או מסמך מהמוסד, שאותו סטודנט נרשם ללימודים. זה הסכום, ותשלמו.

יש לי שאלה גם. האם הוא צריך לפנות כדי לקבל את זה או שזה אוטומטית משולם?

לא, לא, הוא היה צריך לפנות.

צריך לפנות. זאת אומרת, אם הוא לא פנה, אם הוא פספס?

לצורך העניין, סטודנט שעכשיו שילם את זה בתשלומים, בסדר? ניקח איזה שהיא דוגמה שבסוף זה כספי ציבור. הוא שילם את זה בתשלומים ואחרי הסמסטר הראשון שילם רק על הסמסטר הראשון והפסיק את הלימודים. או שהוא דחה אותם. אתם מציעים למעשה בואו ניתן לו את כל התשלום מראש, ללא שום קשר באמת לקשר שהוא בפועל הוציא אותו.

אני לא אומר מראש. שוב, אם הוא עוזב אז המוסד ישלח, יהיה על המוסד לשלוח הודעה לקמל"ר, להגיד לו אדון זה שהיה במילואים עשה רק סמסטר ראשון. אני גובה רק על הסמסטר הראשון ואז היא מחזירה לכם את שאר הכסף.

שהכסף יישב במוסדות? בסדר, צריך לדבר על זה.

אפשר לעשות את זה בפעימות. בוא, אני לא אומר לכם איך לעשות את זה. תעשו את זה בפעימות.

נועה ליפשיץ, משרד הביטחון אגף חיילים משוחררים ומילואים. זה קצת יותר מורכב מזה, הרבה יותר מורכב מזה. כי בעצם אתה צריך סוג של התקשרות מול כל המוסדות והסכמה מלאה שלהם. אז להשיג את הדבר הזה, את ההסכמה המלאה, את הסכם ההתקשרות מול כולם, ייקח לך הרבה יותר זמן עד שבאמת הלוחמים המסכנים יראו את הכסף.

אבל כשהם נקלטים למילואים אתם יודעים בדיוק כל חייל שנקלט למילואים, אתם יודעים בדיוק מה הסטטוס שלו: האם הוא סטודנט, האם הוא עובד. אתם יודעים את זה. כי הרי אתם אחר כך משלמים לו. אז יש איזה התחשבנות. זה לא שזה נעלם לכם.

שוב, מול החייל.

את יודעת מה? אני לא הייתי הולכת על המוסדות, בסדר? אבל החייל עצמו, אני דווקא אני חושבת שצריך להגיע לחייל עצמו. לי יש שני מילואימניקים. אני יודעת שאתם משלמים להם, אתם מיטיבים איתם. אחד הבנים שלי עובר דירה, אתם אפילו שותפים למעבר של הדירה. שזה דבר באמת מדהים. או גלידה של גולדה. קילו גלידה. אתם עושים דברים מדהימים, אין לי על זה שום טענה.

אבל אם אתם יודעים שהוא מגיע והוא מתחייב למילואים, אצל הבן שלי זה כבר סבב רביעי. אני מקנאה במי שאמר באפריל, הוא כבר חוזר בפברואר שוב. אבל אתם יודעים שהוא מגיע. ואתם יודעים מה הסטטוס שלו, האם הוא עובד עירייה או האם הוא עובד כמו היועץ של קינלי. אתם יודעים בדיוק מה הסטטוס שלו, אז אתם כבר יודעים אם הוא סטודנט, הוא מצהיר שהוא סטודנט.

אין בעיה, אבל כל סטודנט זה תשלום אחר. בהתאם למה שהוא לומד, בהתאם למוסד שהוא לומד בו.

אין בעיה, זה עניין של טופס. זה עניין של טופס.

אז גם היום, להגיש בקשה.

אני אגיד לך מה היא אומרת. היא אומרת אין לו כסף לשלם. יכול להיות שתוך כדי המילואים הוא מחליט לא לחזור ללימודים, וזה לא אחד, שניים, שלושה, זה המון. המון שאומרים גם ככה הפסדתי את הסמסטר, איך אני משלים?

אם הוא שילם הוא יקבל את הכסף. אם הוא שילם הוא יקבל את זה חזרה. זה בדיוק העניין. והטווחים הם לא ארוכים. גם אלה שמגישים לתשפ"ד. זאת אומרת יש ריצת שכר חודשית, נכון יוסרי?

אבל אני גם לא יודע איפה הוא לומד מראש. אם אצלי הוא סטודנט, לצורך העניין, הוא לא רשום אצלי במוסד הזה או במוסד הזה. אני לא יודע כמה הוא שילם עבור התואר. גם אם הוא הפסיק.

כן, אבל היום הכול מתנהל כאן. הוא יכול להעביר לך את האישור תוך שנייה.

אז אין בעיה, הוא מעביר.

אין ויכוח. אני מסכים.

הוא מעביר את האישור תוך שנייה, הכול מתנהל כאן. תבינו, עכשיו כשאתה הולך אפילו לבדיקות בקופת חולים, כל הטפסים עוברים לך דרך הפלאפון. אז זה לא בעיה להעביר מיידית. זה פרט טכני שאני חושבת שאתם יכולים להתגבר עליו.

זה בדיוק המתווה שהצבא עשה. ואין בעיה להסתכל על מה הוא צריך להגיש ולראות כמה אפשר להקל בהקשר הזה. אבל בהחלט, מרגע שהוא מגיש את הבקשה זה מתנהל נורא מהר.

עוד הערה אחת ממש קטנטנה. ליידע את החיילים, הם לא יודעים. החיילים שואלים אותי כחברת כנסת מה הזכויות שלהם, מה מגיע להם. לא, לא, זה לא נכון. זה לא נכון, זה לא מחלחל. כרגע, את יודעת, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאין רכז מילואים באוניברסיטאות ובמכללות. אומר הנציג של המל"ג כן, יש. יש.

לא רק שיש, יש ברמת פקולטה.

את יודעת כמה פעמים אני קיבלתי הודעה מחיילים מי הרכז אצלי באוניברסיטה? מי הרכז אצלי במכללה? הם שואלים אותנו מי הרכז. שתבינו, האינפורמציה לא מחלחלת למטה. וגם אם תעשו את זה כמנטרה, עוד פעם ועוד פעם. אני תמיד חוזרת ואומרת, חברים, בואו, אנחנו יושבים פה בזכותם.

אין מחלוקת.

אנחנו נושמים בזכותם. אם הם לא היו אנחנו לא היינו קיימים. תתחילו להפנים את זה, שאם החיילים האלה לא היו משרתים, אנחנו לא היינו קיימים. יש מצב, וזאת תופעה שקורית היום, ואולי אסור לי להגיד אותה, אבל אני אומרת אותה, יש חיילים שלא מתחיילים בפעם המאה שיש. הם לא רוצים לחזור למילואים. זה דבר שלא היה מעולם. אבל בגלל שהם אחר כך צופים את כל הכשלים והכישלונות הללו הם לא רוצים. יש להם עתיד. עם מי נשארנו? עם מגזר שלא משרת, שלא תורם כלום, שלא נותן כלום למדינה הזאת. הם נמצאים שם, ברווחה שלהם. הם נמצאים, הם לומדים, יש להם הקלות, יש להם פה, יש להם שם. הכול טוב ויפה. אלו שעמלים ונלחמים וחלקם גם נהרגים לצערנו הרב ונפצעים, אנחנו לא באים לקראתם. אנחנו לא באים לקראתם.

ההקלות יכולות לעזור, הן לא ישנו את המציאות שהם נדרשים לבוא פעם אחר פעם למילואים. ואת המציאות הזאת צריך לשנות.

נכון. אבל זה פילוסופי מידי להגיד את זה עכשיו בדיון. אנחנו ועדת חינוך שאמורה לטפל במילואימניקים. לא אמורה לטפל האם כן תהיה מלחמה או לא תהיה מלחמה. זה לא הקטע שלנו.

יש לי שאלות על החלטת הממשלה, לגבי הנוסח עצמו. יש פה מינימום של 50 ימי מילואים. אז לוודא שמי שנפצע ולא השלים את 50 הימים הוא גם נכלל בתשלומים האלה של שכר הלימוד. זו נקודה עצמה. בסעיף עצמו כתוב "בלבד שהיה בשירות מזכה או בתעסוקה מבצעית לפחות 50 ימים".

כן, אבל אני חושב שהם כן קיבלו גם פעם קודמת, אבל אני אבדוק את זה. לדעתי כן, הם מקבלים, ברור.

זה חשוב לוודא.

גם במתווה נתנו להם.

דבר שני, יש את ההבדל בין 30% למשרת מילואים ל-100% למי שהוא לוחם. וההגדרה, מה כולל לוחם? גם תומך לחימה?

זו יחידה קדמית. אנחנו דיברנו על זה גם בשנה הקודמת. כל מי שנמצא ביחידה קדמית. זאת אומרת, גם אם לוחם וגם אם נהג בגדוד והוא חצה גבול והוא נוכח פני אויב – הוא לוחם.

זאת אומרת זה נקבע לפי הגדוד.

לפי היחידה, לפי אופי היחידה. יחידה שהיא בייעוד קדמי, זו ההגדרה.

רק לברר לגבי מי שנפצע. אנחנו לוקחים ימי מילואים, ימי אשפוז פלוס 14 יום? זה עדיין ככה?

זה במתווה.

במתווה, זה ככה.

כן, במתווה כן. היא דיברה פשוט על החלטת הממשלה.

לגבי החלטת הממשלה על התשלומים זה לא כתוב שום דבר על זה.

אני רק אגיד שמיוני עד ינואר מבחינת כמה תשלומים שילמנו, שולמו בסיוע שכר לימוד היו 41,755 בקשות, שהן בערך כ-250 מיליון שקלים.

אוקיי. נמצא איתנו צח בסון מהאוצר, אני רוצה לשאול אותו לגבי השיפוי למי שהפסיק ושילם את כל הסכום, אם כבר אנחנו פה, ונתקדם.

בסדר גמור, אני אתכם.

צח, האם יש חשיבה לסטודנט שכבר שילם את הסכום ובגלל שהוא גויס למילואים לא יכול להמשיך את הלימודים. שלושת רבעי שנה הוא לא נמצא שם. מצד שני, אני לא מצפה מהמוסד לספוג את זה. האם האוצר, האם הייתה חשיבה, האם הנושא הזה עלה? האם הייתה בקשה לאוצר לנסות לשפות את המוסדות או את החיילים על התשלום שהם כבר שילמו?

אז אני מפריד שנייה בין שני המישורים. במישור המוסדות, המוסדות מקבלים את הכסף על הסטודנט עד לדיווח הנשירה. ואז הם מן הסתם לא יקבלו את השנים הבאות. אבל את השנה הראשונה להבנתנו הם מקבלים. בהתייחס לרמה של הסטודנט, עוד פעם, ברגע שיש לו את קבלת התשלום, וקמל"ר אולי יוכל לתקן אותנו בנושא הזה. אבל מי שמבצע שירות מילואים מקבל את ההחזר על אותם כספים שהוא שילם. לא אמור להיגרם כאן נזק.

אם הוא לא לוחם הוא מקבל רק 30% לצורך העניין.

נכון.

נו? אבל הוא שילם שנה שלמה כשהוא לא היה. הוא משלם שנה שלמה ומקבל החזר של 30%, אבל בסוף הוא היה רק 30% מהזמן.

אני מבין. יש כאן נקודה שאנחנו לא התייחסנו אליה. אנחנו יכולים שנייה לבחון עד כמה התופעה הזאת רחבה. אנחנו מדברים כאן על אנשים שהם לא קרביים, שילמו ונשרו.

זו שאלתי. אז אם תוכלו לבדוק את זה. במידה וצריך את העזרה שלנו אנחנו נראה איך לנסות לפתור את הסוגייה הזאת. לא יתכן שסטודנט שנקרא למילואים הלך, עזב את הכול, את משפחתו, לימודיו, את הכול. היה 30% מהזמן, יצטרך לשלם שנה שלמה. זה לא, זה לא עושה שום שכל.

עוד שאלה אחת אם אפשר לגבי הנושא של התשלומים. ההחלטה בעצם עוסקת במשרתי מילואים. עלו פה עוד אוכלוסיות של משרתי קבע, כוחות ביטחון.

יש גם את בנות הזוג שלהם.

לגביהם אין היום החלטה מן הסוג הזה.

בנות הזוג של משרתי המילואים שנשארו עם הכול.

בהקשר של התשלומים אנחנו מדברים.

לא, לא רק על תשלומים.

בסדר, זה תכף נגיע להתאמות, זו סוגייה בפני עצמה. אבל אין היום החלטה, למיטב ידיעתי, מהסוג הזה, על תשלום שכר לימוד לאוכלוסיות האחרות. אז השאלה אם זה משהו שאמור להיות, זה בקנה, יש חשיבה? איפה זה עומד?

משרד האוצר? צח, לגבי אוכלוסיות נוספות: אנשי קבע ובני ובנות זוג. בהחלטת ממשלה הם לא כוללים. נכון?

אנשי קבע, מי שמשתחרר משירות יש לו את ממדים ללימודים, בהתאם לתנאים של משרד הביטחון. בנוגע למימון של אוכלוסיות נוספות, אנחנו בראייתנו העברנו את הקו במקום הזה של משרתי המילואים. הדבר הזה הוא נתון לשיקול דעתו של המחוקק, של הכנסת. כמובן בהינתן מקור תקציבי מתאים לנושא הזה.

אוקיי. רק אני רוצה להבהיר, ממדים ללימודים זה רק בחמש שנים הראשונות. מי שכבר אחרי חמש שנים לא יקבל.

אם מדברים על משרתי קבע אז כמובן.

וזה רק משנת גיוס מסוימת.

אני אענה. בעצם היה בהחלטת ממשלה בוועדת חוץ וביטחון הבטחנו שאנחנו הולכים עם זה הביתה ואנחנו נפעל להארכת הזכאויות בגלל המלחמה. ואנחנו עושים על זה עבודה עכשיו.

יש צפי?

הצפי הוא זמן קצר. נחזור אליכם עם תשובה.

זמן קצר, לימדו אותי שזה הופך להיות סובייקטיבי בתקופה האחרונה.

לא, לא, זה זמן קצר. אנחנו פועלים מהר.

טוב.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני אשמח להעלות נושא שעוד לא עלה כאן. אני עומר ולדמן מתנועת המילואימניקים, דור הניצחון. קודם כל, אני סרן במילואים. לפני שבוע השתחררתי מסבב של שלושה חודשים בפרוזדור נצרים, סבב רביעי כבר. מעל 250 יום מילואים. ואני גם סטודנטית. אז אני שמחה לשמוע את השיח על זכויות למילואימניקים. אבל אני רוצה לדבר קודם כל על נושא שחה"כ קטי שטרית העלתה וגם חה"כ אריאל קלנר, על קודם כל זכויות הקבלה לאקדמיה.

מילואימניקים שכבר מעל שנה באמת נותנים את החיים שלהם יום יום ונשלחים למשימה שהמדינה שלחה אותם לבצע נתקלים באפליה בקבלה לאוניברסיטה, אל מול אוכלוסיות שלא משרתות.

זה פשוט לא נכון. אני חייבת, זה פשוט, ברמת השקר.

דבורה, אני רק אגיד.

אני אבקש לסיים.

דבורה, שנייה, אני אתן לך להגיב כמובן.

זה לא ייקח לי יותר משתי דקות.

לא, אני רק אגיד. זה חלק מהנתונים שאני ביקשתי. הוועדה לא קיבלה אותם וכרגע הם מונחים בפניי. מל"ג עוד כמה דקות יפרוס בפנינו, כשאנחנו נסיים את השאלות - - -

אז אני רק רוצה לומר שור"ה טוענים שאנחנו מעלים נתונים שקריים על כך שיש אוכלוסיות של בני מיעוטים שמתקבלים בציוני פסיכומטרי שהם פחותים מאשר משרתי מילואים שלא מתקבלים באותם ציוני פסיכומטרי. אז כשאנחנו ביקשנו לקבל את הנתונים מהם באמת הציונים איתם אוכלוסיות של בני מיעוטים או אוכלוסיות מיוחדות מתקבלות בהעדפה מתקנת, ור"ה לא הסכימו לתת את הנתונים.

לא קיבלנו שום דרישה כזאת, לא מכירה שום דרישה כזאת.

תנועת המילואימניקים, דור הניצחון, העלינו את הבקשה הזאת. ואתם סירבתם לפרסם את הנתונים.

אני לא יודעת למי העליתם אותה.

אז אם אתם טוענים שאנחנו משקרים, אז בבקשה תפרסמו נתונים. לא, אנחנו לא ביקשנו שמות, ביקשנו ציונים.

אז קודם כל, לפני שמדברים על זכויות, בואו נדבר על מילואימניקים שרוצים להתקבל לאקדמיה ואל מולם אוכלוסיות שלא משרתות מתקבלים בציונים פחותים יותר.

הם מקבלים תעדוף כבר שנה שנייה - - - תקבלו גם בשנה השלישית.

אני רק אגיד.

מילואימניקים עוברים לחו"ל כדי ללמוד רפואה, כיוון שבארץ הם לא מקבלים.

מונחות על שולחן הוועדה שש הצעות - - -

לכן הצעת החוק שהעלינו באמצעות חה"כ אריאל קלנר.

רגע. חברים.

סליחה, את קצת לא מעודכנת, זה עבר לפני ארבעה חודשים.

זה עבר טרומית.

על ידי. קלנר זה רק לפני שבוע.

עשינו כבר דיון אחד פה. ואנחנו קבענו דיון נוסף ב-27 - - -

אין בעיה. אם טוענים שאנחנו משקרים ומגישים נגדנו מכתב תביעה - - -

לא, אנחנו אמורים לקבל היום נתונים.

חברים, אנחנו לא מנהלים עכשיו שיח מי משקר, מי לא משקר. תודה רבה.

רק לפרוטוקול, פנייה כמו שאמרת שהגיעה מדור הניצחון לור"ה לא הגיעה. למען הדיוק הנאות.

אז אני גם יכולה להגיד שזה שקר.

תודה רבה. אני רק אגיד, מונחות על שולחן הוועדה שש הצעות חוק. ביניהן הצעת החוק של חה"כ קטי. היה כבר דיון אחד. ובעקבות אותו דיון ביקשנו נתונים מור"ה, ור"מ ומל"ג. היום הנתונים פרושים בפנינו ובהמשך הדיון אנחנו נקבל את אותם נתונים האלו ועל פי הנתונים האלו אנחנו נחליט האם הנושא של העדפה מתקנת בכניסה ללימודים, מעבר למה שחוקקנו בחקיקה ממשלתית שכוללת את הלוחמים בהוראת קבע ומילואים בהוראת שעה. אנחנו נבדוק את הנתונים, נלמד אותם, נשב עם המציעים ונחליט האם זה עדיין מצריך חקיקה או שהמוסדות עומדים בהתניות שהיו.

אם אתם רוצים שאחוז הגיוס לא ימשיך לרדת, אוכלוסיית המילואים צריכה להיות מתועדפת, בלי בושה.

אמרתי משהו, אמרתי שאוכלוסיית המילואים מתועדפת. היא נמצאת בהחלטת הממשלה ואנחנו נקבל את הנתונים. ואם הנתונים לא יעמדו במה שאנחנו חושבים, המחוקקים, אנחנו נחליט לחוקק, נחוקק. אבל אי אפשר לחוקק בלי יסוד עובדתי ובלי לדעת מה קורה. לכן הוועדה ביקשה את הנתונים והוועדה היום לראשונה קיבלה את הנתונים.

אתם גם נכנסתם לזה יחסית מאוחר. אנחנו כבר כמה דיונים על הנושא הזה. אתם נכנסתם יחסית מאוחר. עכשיו אנחנו צריכים לקבל.

לא נכנסו מאוחר, אנחנו מתעסקים בזה כבר כמה חודשים.

לא יודעת. אני כבר שמונה חודשים על זה.

קמפיין שקרי בפייסבוק זה עשיתם, זה נכון.

נחמד לשמוע שאת נגד אוכלוסיית מילואימניקים, שבסך הכול רוצה לתעדף אנשים שמתגייסים ומחרפים את נפשם וגופם.

לא, מי שמכיר אותי פה מהוועדה יודע היטב.

דבורה, תודה רבה. אני מבקש, זהו, סיימנו עם השיח הזה. זה לא פינג פונג. בבקשה, בואו נמשיך.

רגע לגבי הנושא של ההתאמות. עלו פה טענות בכמה מישורים. קודם כל, אני אגיד לגבי תשפ"ד היה מתווה שנכלל בכללי זכויות הסטודנט, בהוראת שעה. לגבי תשפ"ה לא היה מתווה בכללי, היה מתווה בהחלטה שהתקבלה בהסכמה רחבה בין ור"ה, ור"מ, קמל"ר.

יש גם את הכללים בבסיס, כללי בסיס.

יש כללי בסיס.

כן. שהם לא פחות נרחבים.

זה נכון, זה רובד נוסף של כללים שהם נותנים דברים נוספים, מעבר, למי ששירת תקופות ארוכות יותר ובנסיבות ייחודיות כמו שאנחנו נמצאים היום.

אז יש שאלה של יישום המתווה וטענות לגבי מה שיש היום במתווה, שלא נאכף או לא מיושם, זה רובד אחד. ויש דברים שלא נכללים בכלל במתווה, כמו למשל הנושא של בני זוג שהם לא הורים. או הורים לילדים יותר גדולים, שזה בעצם היום המתווה חל על בני זוג, ככל שהם הורים לילדים.

או הכשרות מעשיות, שהן גם לא מופיעות במתווה החדש.

לא, יש התייחסות להכשרות מעשיות במתווה.

יש התייחסות להכשרות מעשיות שהן במסגרת התואר, במסגרת הכללים הבסיסיים.

גם בתחום הרפואה?

גם בתחום הרפואה.

כי אז היו לנו הרבה בעיות עם הרפואה.

אני מזכיר שהמוסדות מוגבלים. יש את נותני הרישוי, משרד החינוך, בריאות, רווחה לעובדים סוציאליים.

רשם המהנדסים.

רשם המהנדסים והאדריכלים. אנחנו מוגבלים.

אנחנו נעשה איתם ישיבה גם.

נעשה סדר בדברים. אז יש דברים שבכלל המתווה לא חל עליהם, כמו שאמרתי. השאלה אם יש כוונה להרחיב אותו, להחיל אותו גם על בני זוג שהם לא הורים – זו אוכלוסייה אחת. האוכלוסייה של משרתי קבע וכוחות ביטחון זה בכלל לא חל עליהם, זה חל על משרתי מילואים. זאת גם שאלה, אם יש כוונה להרחיב את זה. זאת שאלה שעומדת בפני עצמה.

ויש לשפר את המתווה בתוכו. זאת אומרת, כל מיני דברים שקיימים היום אבל אולי הם לא מספיקים. למשל נקודות זכות, למשל הערכה חלופית בכמה קורסים אפשר. עובר בכמה קורסים אפשר. כל מיני דברים שיש אותם, אבל אולי לא מספיק, אולי אפשר לחשוב בצורה יותר יצירתית, כמו שעלה פה על קורסי בחירה. אגב, זה לא כתוב רק על קורסי בחירה. כתוב על קורסי בחירה, קורסים כלליים וקורסים שהמוסד החליט. אז יכול להיות שזה יותר מידי רחב, שאין מספיק ניסיון למצוא עוד קורסים שאפשר להחיל עליהם נקודות זהות. אלה שאלות שהן רלוונטיות.

אז דבר-דבר. לגבי אוכלוסיות שבכלל לא שם, צריך לשאול אם יש כוונה לדון בזה ולהרחיב את זה. כי כרגע אין להם בעצם, יש לנו רצון טוב.

אני יכול לענות על זה. אם יש, ואני אמרתי את זה כבר כמה פעמים פה. לא צריכים אוכלוסייה. כל מי שיש לו קושי. עזבו רגע, אני שם רגע קטלוג. כל סטודנט שיש לו קושי, ואמרתי את זה מספר פעמים, ואנחנו גם אכן מיישמים את זה במוקד שלנו. ואמרתי את זה כמה פעמים פה וגם נאמר פה לאנשים שאמרו את התלונות האלה, לגבי בעיקר בני זוג של מילואימניקים שאין להם ילדים.

אמרתי, במידה ויש קשיים והמוסדות לא מטפלים בנושא אנחנו נשמח לקבל את המידע ואנחנו נטפל בנושא הזה. כל סטודנט שיש לו קושי, לא משנה איך הוא מקוטלג.

אז אני אתן לך דוגמה של סטודנטית, שגם משפחה של חטופים, גם בעלה במילואים, שש נקודות הפרש בינה לבין להתקבל לרפואה. שלחה מכתב, כדי להסביר את כל מה שקרה לה, לאוניברסיטה. האוניברסיטה העברית במקרה הזה. תשובה היא לא מקבלת, תשובה.

אני חייב להגיד שדווקא עם מינהלת החטופים אני באופן אישי כמעט על בסיס יום יומי.

קטי, את העברת לי את זה דקה לפני הדיון.

כן, העברתי לך עכשיו. נכון, אני לא באה בטענות.

אמרתי לך שאני אבדוק את זה. אני אבדוק את זה. קשה לי להאמין, אולי זה לא התקבל, קשה לי להאמין שלא יענו.

חד וחלק.

אבל גם זה לא שיטה. אם חושבים שיש אוכלוסייה שלמה שנכון להתחשב בה, בטח בתקופה הזו, נגיד בני זוג שאין להם ילדים, אבל הם בני זוג של מישהו שמשרת מילואים מאות ימים והם כל הזמן בדאגה ולא יכולים להתפנות ללימודים. אם חושבים שזו אוכלוסייה שלמה אז לא צריך לתלות את זה בפנייה פרטנית של אדם כזה או אחר.

אנחנו מוגבלים גם בחקיקה.

יש לנו מענה לזה.

דבורה, מה שלא נמצא פה, הוא אפילו לא יודע שצריך לפתור.

התשובה לזה היא לא ברמה של תפנו ותקבלו.

והורים של ילדים בקרבי?

איזה הגבלה יש לך בחוק?

זה מה שאני מתכוונת שזה לא מחלחל.

חוק הסטודנטים שנותן לנו סמכות רק על, ותמי, תקני אותי אם אני טועה. חוק זכויות הסטודנטים נותן לנו סמכות על מילואימניקים ובנות זוג של מילואימניקים שהם הורים לילדים עד גיל 13.

בוא אני אשאל אותך יאיר, הכי אמיתי. האם יש התנגדות של ור"ה, ור"מ או מל"ג שאנחנו נשנה את החקיקה בנושא הזה?

זה המוסדות צריכים להגיב.

סליחה, לא הבנתי את השאלה.

שיכלול גם את נשות אנשי המילואים.

התשובה היא שאנחנו - - -

וגם אן זה בת זוג של מישהו שהם חודש בני זוג?

אל תגזים, באמת.

לא, איך אתם מגדירים את זה אבל?

לא, זאת שאלה מאוד רלוונטית.

יש הרבה דרכים לבדוק את זה. בטח אם נתחיל מזוגות נשואים וידועים בציבור.

בסדר, אפשר. בואו, זה כבר אתה יורד לרמת המיקרו. אפשר גם את הבעיה הזאת לפתור.

אפשר הכול לפתור, להגדיר קריטריונים ברורים ולפתור את הכול.

אני אשמח אם תהיה אפשרות להתייחס לזה בהמשך.

לא, לא.

אני לא רוצה לתת לזה תשובה כרגע.

לא, בסדר.

אני מזכירה שפרופ' רבינוביץ' בזום.

אני אתן, עודד רשום לי.

כי דבורה, הזמן עובר, האנשים האלה מתייאשים. הם מתייאשים, תבינו. אנחנו מקבלים הרי תשובות כשביקשנו נתונים - - -

חה"כ שטרית היקרה, אם יש, מה שאתם - - -

אבל דבורה, זה לא שיטה שאני אביא אלייך כל מקרה ומקרה.

לא, לא, זה מה שאני רוצה להגיד.

אני אומרת, זה לא מחלחל. אני מסבירה את זה עשרות פעמים.

אם כולם מקבלים העדפה, לא, לא, לא.

זה לא מחלחל לציבור.

משפט אחר. אם כולם, כל הסטודנטים מקבלים העדפה זה אומר שאף אחד לא מקבל. חשוב לנו לבדל את הקבוצה של המילואימניקים בעניין הזה. מה שרציתי להגיד, אנחנו אתכם. כל מה, 90% ממה שנאמר כאן מקובל, מופעל ונעשה.

אבל זה לא מחלחל לאוניברסיטאות, אז מה?

זה לא נכון. זה לא נכון.

אוי נו, באמת, דבורה. אני מסבירה לך עכשיו על מכתב שלפני חודש ניתן לנשיא. עד היום לא קיבלה הבחורה תשובה. והמבחן השני אוטוטו.

נבדק שהיא שלחה והיא לא קיבלה תשובה?

ברור, ברור.

את נתת לי את דקה לפני הדיון.

אבל אני שולחת אלייך כי היא לא קיבלה תשובה, אחרת לא הייתי פונה אלייך.

בסדר גמור. בסדר, אני מבטיחה לך שעד סוף היום יהיה מענה לדבר הזה.

מאה אחוז. אבל אני חוזרת על מה שאמרתי ואני אומרת את זה עשרות פעמים כל דיון. כל מה שאתם אומרים ועושים לא שווה אם אתם לא מחלחלים את זה לשטח. השטח עצמו לא יודע. הוא חסר אונים. הוא חסר אונים. זה לא הגיוני שבחור מכפר כנא יש לו עכשיו, הוא מתקבל לאוניברסיטה עם הרבה פחות פסיכומטרי - - -

זה לא נכון.

- - - וחייל שמשרת 300 ו-200 ימים אף אחד לא מתייחס אליו.

חה"כ שטרית, את חוזרת על, פשוט סליחה, את חוזרת על שקר. זה לא נכון. הדבר הזה לא קורה.

אין העדפה מתקנת לערביי ארץ ישראל?

אין העדפה. נגיד את זה עכשיו פה, הנה לפרוטוקול, הנה, צלמו אותי, אני לא יודעת. אנחנו בדקנו את זה.

אבל הבאתי את הנתונים שאתם פרסמתם.

אין העדפה מתקנת.

אוניברסיטאות של 30%, 50%, הם אפילו לא 10% מהאוכלוסייה.

אין העדפה מתקנת - - -

אבל הבאתי את הנתון הזה. בדיון הקודם, אתה זוכר?

- - - למגזר הערבי בקבלה לאוניברסיטה. לא לכל החוגים ובוודאי גם לא לרפואה.

בעיקר לרפואה. בעיקר לרפואה.

לא, לא. פשוט לא.

דבורה, הבאתי נתונים שלכם. הוצאתי מהאתר שלכם. בחיפה הם מהווים 30% והם 8%. בתל אביב הם מהווים 40%-50%.

את מדברת על אחוז סטודנטים שהתקבלו.

לרפואה מטעם המגזר הערבי.

אין רפואה בחיפה, על מה את מדברת?

בסדר.

איפה הנתונים? בטכניון. סליחה, הנה, היועצת שלי אומרת בטכניון.

קטי.

תביאי לי עכשיו את הנתונים.

קטי, תעצרי רגע.

אני אתן לך את הטבלה הזאת, זה אתם פרסמתם אותה.

קטי, שנייה.

אנחנו אתמול העברנו לוועדה נתונים על קבלת סטודנטים לרפואה בתשפ"ה.

דבורה, תעצרי שנייה. אני לא סתם ביקשתי והתעקשתי לקבל את הנתונים האלו. כי אתם אומרים ככה והם אומרים ככה. לכן אני ביקשתי בצורה מסודרת להעביר לוועדה במסמך, עם החותמת שלכם, כמה אנשים, אנשי מילואים התקבלו באקדמיה בשנה האחרונה מול מה שהתקבלו בשנים שעברו. וכמה מתקבלים בהעדפה מתקנת כזו או אחרת, של אוכלוסיות אחרות. לא משנה אם זה ערבים, עולים או חרדים. את הנתונים האלו אנחנו צריכים לקבל. בלי לקבל את הנתונים האלה לא נוכל להתקדם לשום מקום.

לגבי רפואה אני אשלח לכם.

מה אתם רוצים, שנחוקק לכם על הראש בלי יסוד עובדתי? בלי לדעת מה קורה בשטח?

אתמול הגיע אליכם מייל שאושר לי שהוא התקבל.

אתמול העברתם על רפואה.

על רפואה. המל"ג פה להציג על 48, כמה הוא אמר? יאיר, כמה? 48 מוסדות.

בסדר, תכף נקבל את זה.

אנחנו לא מסתירים את הדבר הזה.

דבורה, אני לא אומר שאתם מסתירים.

גם הסברנו במייל למה היה עיכוב בהעברת הנתונים. לא כי אנחנו מסתירים משהו.

כי הם לא נותנים לכם, המוסדות.

כי שנת הלימודים התחילה רק ב-3 בנובמבר ויש חודש של העברות. יש סטודנטים שעוברים מחוג לחוג.

בסדר, ומאז עבר עוד חודש. בואו, לא משנה. ומאז עבר עוד חודש.

אנחנו בינואר.

דבורה, תקשיבי, אני לא סתם אומר. אין בעיה, אם אתם אומרים שאין העדפה מתקנת לאוכלוסיות ייחודיות אחרות שזה עולים, חרדים, בכניסה לאקדמיה אז תכתבו שאין. ואם יש, תביאו את הנתונים. זהו, לא תורה מסיני.

הנתונים הועברו לוועדה.

אפשר לשאול לגבי המתווה עוד שאלה לגבי התחולה שלו על המוסדות הטכנולוגיים, מכללות טכנולוגיות. לא חל, נכון?

לא אנחנו קשורים.

לא הם ולא מכללות לאומנות.

את צריכה לשאול אותם, יש להם מל"ג משלהם.

משרד העבודה, בבקשה.

לנו יש מתווה משל עצמנו שהוא מתכתב במידה רבה עם המתווה של המל"ג. אבל לא חל.

אפשר לקבל את המתווה, משרד העבודה?

ומכללות לאומנות, יש פה מישהו ממשרד החינוך? או מי הגורם? תרבות היום?

אין לי מושג.

לא נמצאים.

אפשר לבקש כללית ולבקש שפרופ' רבינוביץ' יתייחס?

אני נותן לו. אני רק רוצה לסיים עם הרצף הזה של השאלות וכמובן הוא יעלה.

יש את הנקודות הספציפיות שעלו פה לגבי שיפור המתווה עם הוספת נקודות זכות שאפשר. סוגיות פרטניות.

מענקים שלא קיבלו גם.

זה באמת היישום של דברים שהם כבר הוחלטו והיו אמורים להיות מיושמים.

דצמבר 2023 הבטיחו מענקים לכל המילואימניקים, כולם. כולל סדיר, ג'ובניקים. לוחמים מקבלים. דצמבר 2023. מה קרה לזה?

יוסרי, אתה רוצה להתייחס לזה? מי שלא קיבל? או משרד הביטחון.

מה קרה שם?

סליחה, פספסתי.

ידוע לנו על סטודנטים שהיו אמורים לקבל את המענקים ולא קיבלו?

דצמבר 2023 הבטיחו מענקים למילואימניקים, לכולם. לוחמים, תומכי לחימה, וגם ג'ובניקים. וזה לא קרה, אנשים לא קיבלו. מה קרה לזה?

לא, לא על זה.

מענקים בדצמבר 2023 שהבטיחו מענקים לכולם, לכלל משרתי המילואים, ולא נתנו.

על איזה מענקים מדברים?

משרד האוצר הבטיח. מה קרה לזה?

איזה מענקים, שכר לימוד?

את מדברת על שכר הלימוד?

כן.

אני לא מכיר.

הבטיחו. בדצמבר 2023 משרד האוצר הבטיח, באותו יום קיבלו החלטה. לא הייתה מדיניות וזה לא קרה. לא נתנו לאנשים את הכסף.

לאף אחד?

לא נתנו. לא נתנו את הכסף.

אני חושב שהכוונה היא כמו מענק חופשה שהובטח או כל מיני מענקי משפחות. אני צודק? נכון?

מאי חנגל, יו"ר האגודה של האוניברסיטה הפתוחה ונעמה פלג, יו"ר האגודה של העברית.

מענקים לסטודנטים? רק שנמקד.

סטודנטים, בוודאי.

בדצמבר 2023 הובטחו מענקי שכר לימוד לסטודנטים.

אה, שכר לימוד.

וזה לא קרה.

זה מה שדיברנו עד עכשיו, נו?

אבל חבר'ה, זה לא קרה.

מה זה לא קרה?

שילמנו 250 מיליון שקלים על הדבר הזה.

אם את מכירה מישהו שלא קיבל, תפני או אלינו או ליוסרי, ננסה לראות מה קורה.

תומכי לחימה וסדיר גם קיבלו?

30%, לפי המתווה.

מי שלא לוחם קיבל 30%. מי שלוחם אמור לקבל 100%.

טיפלנו ב-42,000 בקשות.

ולא הבטיחו 100%?

ללוחמים 100%, אכן כן.

ותומכי לחימה וסדיר לא הבטיחו?

30%, זו החלטת הממשלה. סעיף 16 להחלטת ממשלה.

אם יש לך שמות שיש בעיה, תביאי, אנחנו נטפל.

דבורה, את רוצה לפני פרופ' עודד?

שימו להם טופס, כשהם משתחררים, בסבבים, 100 הסבבים, שימו להם טופס. נא להתקשר למספר זה וזה במידה ויש.

חה"כ שטרית, למה צריך טופס? בסופו של דבר, בדצמבר המענקים האלה הובטחו ישירות לחשבון הבנק.

לא, הוא אומר שאם יש מקרים. את לא שמעת.

זה נכון, שנייה. חברים, יוסרי, אני אעשה קצת סדר. זה נכון שבהתחלה חשבנו שזה יהיה אוטומטי. ואז הייתה בעיה טכנית שאני לא מבין למה היא לא טופלה עד היום. אבל כדי בסוף להתגבר על הבעיה הזאת כל סטודנט נדרש לפנות לקמל"ר ומקבל. אם הוא לוחם, הוא מקבל את ה-100% ואם הוא לא לוחם מקבל 30%.

ואז מה שקרה זה שיש סטודנטים שהיו בחודש בנצרים, בלי קליטה טלפונית והמענק נכנס להם באיחור ונכנסו ככה לבעיות בבנק, עם בעיות כספיות.

אבל את הבעיה הזאת אנחנו לא מצליחים לסדר, את הבעיה הטכנית.

אבל הוא קיים במערך המילואים על סטטוס סטודנט. באתר המילואים, סטטוס סטודנט.

אבל כמה עלה לו התואר, כמה שנת הלימודים? אתה יכול להגיד? זה שהוא בסטטוס סטודנט.

אבל אמרת שאתה לא יודע בהתחלה מאיזה מוסד הוא מגיע.

הוא לא יודע מאיזה מוסד, הוא לא יודע כמה הוא משלם.

אם הוא בסטטוס סטודנט מופיע מאיזה מוסד הוא מגיע, אם הוא מילא את זה.

חברים, זה לא כזה פשוט.

כך או כך, המוסדות בתקשורת רציפה ומקבילה אתכם. אתם, הצבא מעביר למוסדות את כל הסטודנטים. גם המוסדות יכולים להעביר לכם בחזרה אלה הסטודנטים שלנו.

טוב חברים.

פה על השולחן זה פשוט.

זה נשמע נורא פשוט, אבל זה לא. זה לקבל את הסכמת כל המוסדות, זה סיפור מהפטרה הרבה יותר רציני. לטובתכם עדיף שהכסף ישולם ישירות אליכם. ושוב, ריצה מתנהלת כל חודש. מי שמגיש בחודש הקרוב מקבל את הכסף שמגיע לו.

מי שהגיש באיחור מסיבה כזו או אחרת?

עכשיו, גם אלה שמגישים עכשיו יקבלו את זה בריצה הבאה.

תנסו לשפר.

יש פה ראשי אגודות. כדאי שגם אתם תפיצו את זה.

פה אני חושב נכנס הדבר שעומד פה על בסיס כל התלונות שמגיעות כאן, הנגשת המידע. המתווה לא מתעסק בהנגשת מידע. וכל מוסד עושה את זה בצורה שלו, לדברים שלו. אם זה רכזי מילואים שקיימים או לא קיימים. אם זה כמות רכזי המילואים שכמה יש רכז מילואים. אין הגדרה כמה רכז מילואים, זה יותר המוסדות, לא הקמל"ר.

השאלה בכמה מוסדות אתה יודע להצביע היום שאין בהם רכז?

לא, הכוונה היא לא שאין רכז. אבל יכול להיות רכז אחד על כמה סטודנטים. מאיפה הוא יודע לכמה סטודנטים לפנות?

אצלנו אין רכזים.

לפעמים זה גם רכז אחד על פקולטה שלמה שיש בתוכה כמה וכמה מחלקות.

אצלנו במכללה יש כמה רכזים.

או רכזים שגם לא מתפקדים. גם זה קורה.

אצלנו אין רכזים באוניברסיטה הפתוחה, חשוב לי להגיד את זה.

בבקשה, הנה. אתה יכול להגיד לה מה שאמר רכז, אמרת שיש רכז בכל מוסד.

עשו הכול באתר, בשאילתה אין עם מי לדבר, אין בן אדם.

רגע.

לא שמעתי את החלק האחרון.

היא מהאוניברסיטה העברית.

הפתוחה.

הפתוחה, סליחה.

תעשי בבקשה בגוגל רכז מילואים אוניברסיטה פתוחה.

אין, הם ביטלו את הפונקציה הזאת.

אין דבר כזה ביטלו.

רק בשאילתה הם יכולים להגיד בקשה. אין יותר.

אין דבר כזה.

אין. תעשו בדיקה, הם הפסיקו עם זה.

טוב.

דבורה? הפתוחה?

דבורה, בבקשה. תכף אני אחזור לשאלה הזאת.

כמה הערות כלליות וקצרות. ואני ממש מבקשת שפרופ' עודד רבינוביץ' יוכל להתייחס לכל השיטות האקדמיות.

הוא יעלה. אני רציתי לתת לו, ביקשת לדבר לפניו.

ממש קצר. פשוט חשוב לי, כי עלו פה דברים שהם ממש, סליחה, אבל מקוממים.

דבר ראשון, שורה תחתונה, אנחנו, זה לא סתם שאנחנו אתכם, אנחנו אתכם הכי שאפשר. בתשפ"ד המלחמה נפלה על כולנו בהפתעה גדולה, בסדר? האוניברסיטאות עשו, שזה נושאות מטוסים ענקיות שמאוד מתקשות לעשות שינויים מעכשיו לעכשיו, ארבע פעמים דחינו את תחילת שנת הלימודים, פתחנו את השנה. בתוך השנה נעשו התאמות והחרגות ופטורים ברמות שלא נעשו באמת מקום המדינה.

תשפ"ד הביקורת העיקרית שהייתה הייתה אתם עושים חליפה אישית, חליפה אישית לא פותרת את הבעיות. המסות הן גדולות מידי, אתם צריכים לעשות את זה כללי, משותף, ושזה יהיה שווה בין כולם. למדנו, קיבלנו את הביקורת. עוד בחודש אוגוסט, יעיד יוסרי שיושב פה, עשרות שעות של ישיבות עם קמל"ר, עם ור"מ, עם ור"ה, אותו עודד רבינוביץ', פרופ' רבינוביץ' שתכף תתנו לו אני מקווה לדבר, עשרות שעות, יום ולילה מזמנו האישי, בהתנדבות מלאה לדבר הזה, בשביל לייצר מתווה שעבר וקיבל את ברכת המל"ג, שגם הם יושבים כאן.

הוא מתווה של כל המוסדות המתוקצבים. הבנתי שהמוסדות הלא מתוקצבים גם אימצו אותו, אני לא יודעת, זה מל"ג יגידו. כל המוסדות הציבוריים, תשע אוניברסיטאות המחקר ו-24 נדמה לי המכללות הציבוריות התיישרו מאחורי המתווה הזה. המתווה הזה הוא רחב וכולל, כי הוא משתרע מכאן עד כאן פחות או יותר, מדן ועד אילת מבחינה אקדמית. והוא היה אמור לתת פתרונות לכולם.

בכל המוסדות יש רכזים, יש מענים. כל הסטודנטים יודעים היטב, מי שבשנה א' קיבל ליווי אישי, התקשרו אליו, פנו אליו. סטודנטים שהם כבר שנה ב', בכל הכבוד, הם לא לא יודעים איך ומה להתנהל. כולם קיבלו מענים וכולם זה. נכון, יש 70,000 סטודנטים, סביר להניח שהיו פה ושם כאלה שנפלו בין הכיסאות או מקרים חריגים שלא חשבנו עליהם ולא באו לידי ביטוי במתווה.

אגב, במתווה יש מענה לפצועים, למפונים, לשורדי נובה, למשפחות של חטופים ולא עלינו כל המקרים, שלא נדע, רק בריאות ובשורות טובות לכולם. הדבר הזה נעשה וניתן והפתרונות האלה ניתנו. אין מאה אחוז אף פעם. המערכת פה יוצאת מגדרה. אני יכולה להעיד על האוניברסיטאות, הנושא הזה לא יורד מסדר היום. לא תקציבית, שמושקע בזה הרבה יותר ממה שהמדינה שמה. כל הנושא של חוסן נפשי, שילשו את כמות הפסיכולוגים והמתנדבים והדברים שמגייסים ומרכזי השירות הפסיכולוגי בכל האוניברסיטאות. מגייסים מלגות. נכון, בשנה שעברה הצלחנו לגייס אשרות מיליוני דולרים בחו"ל, בשביל לעזור לסטודנטים במילואים. בתשפ"ה הם אומרים חברים, בואו, אתה כבר שנה באירוע. תצטרכו להסתדר. אין את המלגות, אין את הבוננזה שהייתה לנו אפשרות לתת אותה בשנה שעברה. המדינה צריכה אולי לעזור כאן יותר. הנושאים האלה דוברו כאן בהרחבה.

מה שאני רוצה להגיד, הבקשה הייתה שיהיה מתווה שיהיה אחיד לכולם, נהיר וברור ככל האפשר. עשינו את המאמץ לעשות את זה. אני אשמח שפרופ' רבינוביץ' יתייחס לשאלות האקדמיות שעלו פה.

תעלו את פרופ' עודד בבקשה.

עוד משפט אחד. כל הדבר הזה אנחנו מבינים שהוא ימשיך גם לתשפ"ו. פורום דיקני הפקולטות לרפואה, שיש לי הכבוד לעבוד גם איתם, יושב בימים אלה ומגבש מתווה הקלות בקבלה למילואימניקים לתשפ"ו, כמו שנעשה בתשפ"ה. הנתונים של רפואה אני מניחה שעכשיו יאיר בהמשך יציג גם אותם, מראים שיש אוכלוסייה שהיא לנגד עיני האוניברסיטאות בכל החוגים, בוודאי ברפואה. זו האוכלוסייה הזאת של משרתי המילואים.

חבל רק שקיבלנו את הנתונים רק ברפואה. כן, פרופ' עודד רבינוביץ', בבקשה.

צהריים טובים לכולם. אני שמח לומר כמה מילים לוועדה. תראו, אני רוצה להתחיל לייצג קצת איך זה נראה מהצד של המוסדות. יש היום במוסדות מאות ואולי אלפי אנשים שבאים לעבודה כל בוקר, כשהמשימה שלהם זה לדאוג למשרתי המילואים. וזה בסגל המינהלי וזה בסגל האקדמי ואנחנו עושים את זה מהיום הראשון של המלחמה ואנחנו נמשיך לעשות את זה ככל שיידרש וככל שצריך. ואנחנו יושבים עם משרתי המילואים ועם הנוכחים כאן באותו צד.

המשימה שלנו, והיא לא משימה כלכלית והיא לא משימה חוקית והיא לא משימה שנקבעה בתקנה כזו או אחרת, המשימה הערכית שלנו היא לדאוג לאנשים האלה. וכך אנחנו עושים וכך אנחנו נמשיך לעשות.

אני רוצה לשים את הדברים קצת בפרופורציות, כי עלו כאן שלוש נקודות. עלתה כאן הנקודה האקדמית, שהייתה שלובה בה הנקודה הכלכלית והנקודה הנפשית. אני חושב שהשתיים האחרונות הן בסדרי גודל אחרים והן בדיוק המקום שבו המחוקק והכנסת והוועדה יכולים לעזור. ולא לעזור למוסדות, אני לא מחפש כאן את התמיכה במוסדות, אני רוצה את התמיכה בסטודנטים.

לסטודנט שחזר מזירת קרב, כמו שאמר הנציג מהרצוג, הוא לא צריך עובר. זה פלסטר קטן. הוא צריך סיוע והוא צריך תמיכה, הוא צריך תמיכה ארוכה בזמן והוא צריך התייחסות והוא צריך שהמדינה ששלחה אותו לקרב הזה תמשיך ללוות אותו גם בהשלכות אחר כך. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים. אנחנו שילשנו את השירות הפסיכולוגי, שבימי שגרה מתמחה בטיפול בחרדת בחינות ואיך לעזוב לסטודנט למקסם את היכולות שלו. ועשינו הכשרות להתמודדות עם פוסט טראומה ולהתמודדות עם טראומה ולעשות את כל מה שאנחנו יכולים.

אבל פה אנחנו צריכים עזרה והסטודנטים שלנו צריכים עזרה. אותו דבר במישור הכלכלי. אל תשאירו את הסטודנטים לרוץ אחרי הכסף או לחפש כל מיני פתרונות. אנחנו יודעים לתת להם את הפתרונות. אצלי בטכניון לא יהיה סטודנט שלא ילמד כי אין לו כסף. אבל זה לא צריך להתנהל בצורה כזאת.

להיבט האקדמי, ואני רוצה להתחיל עם הדברים של חה"כ טור פז, שפתח את הדיון הזה. אנחנו לא יושבים כאן על קומת הקרקע, אנחנו יושבים באיזה שהיא קומה שלישית על גבי מתווה מילואים שאנחנו עבדנו עליו בצורה מאוד אינטנסיבית ובצורה רחבה ובצורה שיתופית. זה מקום שבו אנחנו הצלחנו לאחד את כל המוסדות האקדמיים בארץ סביב מסמך מוסכם. הוא מוסכם על המל"ג, הוא מוסכם על קצין מילואים ראשי, הוא מוסכם על שר הראשון יושב-ראש המל"ג, ויצאנו עם הדבר הזה לדרך.

במסמך הזה אנחנו ניסינו לגעת בכל היבט אפשרי של חיים אקדמיים של סטודנט ולהבין את הקושי ולתת לקושי הזה מענה. והמענים הם לא טוטאליים, הם לא אולטימטיביים, מהסיבה שיש עלינו גם את החובה לאזן. אנחנו לא נמצאים בוואקום ואנחנו לא נמצאים מול חלל ריק. אנחנו נמצאים במקום שאנחנו צריכים לאזן ולדאוג גם שבסוף התארים האקדמיים יהיו ראויים וסטודנט מילואימניק לא יסומן.

אני לא רוצה להגיע למצב שאחרי סיום התואר סטודנט מגיע לראיון עבודה וגיליון הציונים שלו הוא כזה שיישב מולו מישהו שיגיד חצי תואר לא למדת, אני לא יכול לקלוט אותך לעבודה. לזה אני לא רוצה להגיע. לכן אנחנו עובדים מול מערכת של בלמים ואיזונים אקדמיים ולכן יש במתווה הזה תקרות. אני יודע שהנושא הזה גרם לאי שביעות רצון, אבל חובה עלינו איפה שהוא לשים את הקווים. אי אפשר לתת את הכול. ואנחנו התחבטנו המון בסוגיות האלה ושמנו את הקווים הכי רחוק שאפשר והכי עמוק שאפשר. יש שם הכול, עד הנקודות שבהן אנחנו הרגשנו שאנחנו כבר פוגעים באיכות של ההכשרה. ואנחנו בסך הכול נותנים לסטודנט הזה מזור מקומי וחשוב, אבל ב-long run אנחנו עלולים לפגוע.

פנינו עם הדבר הזה ויצרנו מנגנונים, לקחנו את זה כמשימה וולונטרית ולקחנו מנגנונים שיציפו בעיות אם יש והם יושבים בתוך הדבר זה. ואני שואל את יאיר הראל איך זה נשמע מהצד שלך, כי מל"ג הוא מנגנון ובשנה שעברה כאשר לסטודנטים היו קשיים הם פנו למל"ג, לפניות הציבור של מל"ג. ידעו יפה מאוד להפעיל את המוסדות, ידעו יפה מאוד להפעיל את המחויבות של מוסדות. ואני שואל את יאיר הראל באיזה הזדמנות איך זה נשמע מהצד שלך? והוא אומר לי שקט. ואני שואל את קובי מהצוות של קמל"ר איך זה נשמע מהצד שלך, הוא אומר בסך הכול שקט. זה עובד.

יש ירידה בכמות הפניות, רק אני אציין. בהחלט מה שהוא אומר אמת, יש ירידה בכמות המילואימניקים שפונים לסיוע.

יאיר, תודה רבה. וכשאין שקט והיו כבר מקרים שהתקשר אליי קובי ואמר תשמע יש כאן איזה לקונה ויש כאן איזה אוכלוסייה שנופלת בין הכיסאות. הציף את הנקודה הזאת. כי הוא כתב אליי שלישה של איזה גדוד אמרה לי שיש מילואימניקים שהם כאלה ואחרים. ותוך יומיים וחצי כינסנו את כל הפורום של המוסדות. וזה התחיל עם הרקטורים של אוניברסיטאות המחקר ועם ור"מ ועם רמ"ה, בעזרה של יפעת ובעזרה של חיים מרמ"ה. תוך יומיים וחצי תיקנו את הלקונה.

פרופ' רבינוביץ', ברשותך, האם המתווה הוא תלוי פר מרצה? זאת אומרת, מרצה יכול להחליט אני לא נותן את נקודות הזכות לאותו סטודנט כי החלטתי שלא מגיע לו? או שהמוסד פשוט הוא זה שקובע והמרצה כפוף למתווה הזה. ואם יש לו סטודנט שנמצא בתוך הקורס שלו הוא חייב לתת לו את אותן נקודות או את אותן הקלות?

יש במתווה מכל הסוגים. יש במתווה דברים שהם מוגדרים היטב, הם כמותיים, הם חד משמעיים במובן כמו שאתה מתאר כאן. ויש במתווה כמה מקומות שבהם המתווה מטיל אחריות על המרצה, שמטיל אחריות על המוסד לוודא שהדבר הזה קורה.

אם אתם תסתכלו על כללי זכויות הסטודנט, הם מטילים אחריות לדוגמה על השלמת החומר רק על המוסד. כאן אנחנו הלכנו עוד צעד קדימה ויצרנו מצב שמרצה אחראי על הדבר הזה. הוא אחראי. כשאני מלמד את הקורס שלי אני יודע שאני צריך לתת אחריות לסטודנטים במילואים ולשאול את הסטודנטים במילואים ולהתאים להם את הפתרון שטוב להם. זה מופיע שם, אנחנו הלכנו יותר רחוק.

אתה יכול להפנות אותי במתווה איפה זה מופיע, פרופ' רבינוביץ?' כי אני יושב מול המתווה ואני לא רואה איזה סעיף אכן תלוי ברצונו הטוב של מרצה או בהחלטה של מרצה.

לא, לא. זה לא, תסתכל על סעיף 2(2).

אצלנו זה לא עם המספרים האלה.

אז אני אקרא. הסעיף אומר "באחריות המרצה האחראי בקורס, היחידה האקדמית והמוסד, לאפשר לסטודנטים שנעדרים בשל שירות מילואים להשלים את חומר הלימוד. החובה מעוגנת בכללי זכויות הסטודנט ובכללים המוסדיים, בתקנות המילואים המוסדיות, אנו מציעים מגוון כלים אשר מוצאים מגוון כלים כדי לממש חובה זו. כולל הקלטות, האזנה או צפייה בשיעורים, סיכומים כתובים, שעות תגבור פרטניות ועוד".

כלומר, אנחנו לקחנו את הדברים האלה עד רמת האחריות של כל מרצה ואני חושב שזו הדרך הנכונה לעבוד מעבר למערכת הנוהלית, במערכת הערכית. אני רוצה שכל מרצה יהיה אחראי ויהיה אכפתי ויהיה קשוב וידאג לזה שגם המילואימניקים שאצלו בקורס יצליחו בלימודים.

איזה סנקציות מופעלות על מרצים שעוברים על המתווה ושלא אוכפים אותו? איזה סנקציות אתם יודעים להפעיל היום על מרצה שיש לו קביעות באחת האוניברסיטאות?

אני לא עוסק בניהול דרך כלים משמעתיים. יש כאן אחריות של המרצה, יש כאן אחריות של הדיקן שלו.

אבל הלכה למעשה?

מה קורה אם זה לא מתבצע אבל, פרופ' רבינוביץ'?

יש פער בשטח. סטודנטים אומרים פה שיש פערים בשטח.

אני אשמח להשלים את הדברים.

בבקשה.

בכל מוסד יש אחראי מילואים, יש נציב תלונות סטודנטים אם חלילה משהו קורה. ויש דיקן לימודי הסמכה שאחראי על התארים הראשונים, זאת הטרמינולוגיה אצלנו. יש דיקן תארים מתקדמים, יש פתיחות ויש קשב.

אחד הדברים המרשימים שהצלחנו להשיג באמצעות הפעילות בתשפ"ד היא באמצעות ההתאחדות של כל המוסדות האקדמיים במתווה הזה בתשפ"ה ולייצר את הפתיחות הזאת. לייצר את הדלת הפתוחה ברשויות המוסדיות כדי שאם יש סטודנט שמרגיש שזכותו נפגעה או שחסר לו או שקשה לו או שהוא צריך עוד משהו או שהוא צריך משהו שנראה אחרת – לפנות ולעשות את זה.

אנחנו עשינו את זה שנה שעברה עם כל משרתי הקבע, זה עבד מצוין. בתיאום כמובן עם חטיבת הסגל שאחראית על משרתי הקבע בצה"ל. אנחנו בנינו מתכונת של דלת פתוחה. כל מי שהיה צריך דפק על הדלת וקיבל מענים. והמערכת האקדמית מכבדת את הדבר הזה.

ומה אם אין לו כוחות נפשיים לדפוק?

חברים, רגע. בבקשה פרופ' רבינוביץ', תמשיך.

המתכונת הזאת לא בכדי התקבלה על ידי כל כך הרבה מוסדות. אני לא זוכר מצב שהצלחנו לייצר קואליציה כל כך רחבה של מוסדות אקדמיים שהתיישבו מאחורי אמירה שהיא מצד אחד מאוד קונקרטית ומאוד ספציפית וכמותית וניתנת לתכנות אפילו, ומצד שני חשובה וערכית.

אבל פרופסור, הסטודנטים לא היו חלק מהדבר הזה. אתה מדבר פה על איזה שהוא מתווה שיתופי, ור"ה, ור"מ, רמ"ה, קמל"ר, מל"ג. איפה הסטודנטים בתוך המתווה השיתופי הזה? איפה הם כנציגים שמקבלים מכם שירות וצריכים היום להגיע לקמפוס וללמוד בצורה ראויה? איפה הם בתוך השיח היפה והפרפרים והפרחים? יש פה איזה שהוא ניתוק מהשטח.

צר לי על בחירת המילים הזאת שלך. אני אישית, קצת נרעש או נסער מהדברים ששמענו בפתח הישיבה הזאת. אנחנו לא עוסקים כאן לא בפרחים ולא בפרפרים. אנחנו עוסקים פה בחיילי מילואים. אנחנו עוסקים פה בלחימה ואנחנו עוסקים פה בקורבנות. אנחנו עוסקים פה בחטופים, אנחנו עוסקים פה בשכול ובהרבה מאוד צער.

איפה הסטודנטים? לכל אורך הדרך אגודות הסטודנטים היו מעורבות בהליך הזה. התאחדות הסטודנטים הארצית הייתה מעורבת בהליכים האלה, בעזרת הייצוג שלה במל"ג. ובשתי הישיבות שהנושא הזה נדון בהן במל"ג התאחדות הסטודנטים הארצית הייתה חלק מהשיח וחלק מהייצוג.

טוב.

והתקיימו פגישות עם אגודות הסטודנטים, הייתה חלופת מכתבים. יושבות פה שתי יו"ריות או אפילו שלוש שיכולות להעיד על זה. ניתן פידבק.

אני חושב שאפילו אלחנן היה בפגישות.

ולא רק זה, גם נאמר שהמתווה הזה הוא לא דברי אלוהים חיים. והיה ויש לקונות הכול אפשר להציף, לדבר ולסכם אם צריך, אם משהו פוספס.

אני רק אגיד, זיכרוני לפעמים בורח לי קצת, אבל אני חושב שאלחנן כן היה שותף.

לא, הוא היה שותף. האם הסכמנו למתווה מאה ממאה והסכמנו שלא ייכנס לכללי? לא.

בסדר, יכול להיות שלא הסכמתם לכלל המתווה.

לצערנו, יו"ר ההתאחדות היוצא הוציא הודעה ביום שיצא המתווה, הוציא הודעה נגדו בלי שהוא בירר ובדק שום דבר.

דבורה, אני לא עוסק עכשיו ביו"ר היוצא.

אבל זה נראה לי מסיבות אחרות.

בואו, אני רוצה לחדד משהו. בשנה הקודמת ניסינו לקדם פה איזה שהיא חקיקה שהיו חתומים עליה מעל 80 חברי כנסת, שלי ושל חה"כ מיכאל ביטון. זה נכון שהיה בהתחלה קשה. בסוף המוסדות באמת הראו רצון טוב והצלחנו להגיע למתווה שהוא היה פחות או יותר בסדר. ושוב, עם הרקע והלמידה של העבר שהיה, שלא היה גדול.

השנה, אחרי שנה קשה שעברו הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות התכנסו כלל האוניברסיטאות, אני חושב שבאמת על הנושא הזה בוודאי שאפשר לברך. האוניברסיטאות התכנסנו, הצליחו להגיע, והמכללות, עם מל"ג ועם יו"ר התאחדות הסטודנטים, עם אלחנן וקמל"ר והצליחו להביא למתווה שלפחות עד לרגע זה מוסכם על הרוב המוחץ, אם לא כולם. אני עוד לא עברתי על כלל המוסדות, אבל בואו נגיד שהרוב המוחץ גם של המכללות וגם של האוניברסיטאות קיבלו את המתווה הזה.

האם הוא פותר את כלל הבעיות? האם הוא נותן את המענה לכלל הבעיות? תמיד יהיו בעיות. בואו, אי אפשר בסוף לתת מענה לכולם כולל כולם. סטודנט שעשה 400 ימי מילואים אין דרך, ובואו לא נשקר לעצמנו, לבוא ולדאוג שהוא לא יפסיד את שנת הלימודים. בסדר? 400 ימי מילואים, אין דרך לגרום לכך שהוא יקבל, יעבור את הקורסים ויעבור את מה שצריך, אפילו את המינימום שצריך. לכן אני אומר, ברוב המוחץ של מי שעבר בין 200 ל-300 ימים, ככה על הקצה, אני חושב שהמתווה הזה בגדול נותן את המענה.

הבעיה פה היא לא האם המתווה הוא טוב או לא טוב. יכול להיות שיש נקודות קצה שהמתווה לא נותן להם מענה. השאלה העיקרית היא ברמת הביצוע, ברמת היישום של המתווה. האם בסוף הסטודנט בקצה מקבל את כל מה שכתוב במתווה או לא. לכן אני התעקשתי לשאול האם זה קשור לרצונו הטוב של מרצה כזה או אחר? אני לא רוצה לקחת את הסמכות של המרצה. בסוף המרצה הוא הגורם המקצועי בתוך הכיתה. הוא אחראי על הסטודנטים שנמצאים תחתיו. הוא צריך לדאוג לזה שהם ייצאו עם הרמה הלימודית הגבוהה ביותר. לפחות את המינימלית כדי שהם לא יפגעו.

וכפי שאמר פרופ' רבינוביץ', אנחנו לא רוצים שסטודנט שעבר את התקופה הזאת של המלחמה, יסיים את התואר שלו, ירצה להתקבל לעבודה ויגידו לו רגע, יש לך ציון עובר והוא מקוטלג ככזה ואני לא רוצה לקבל אותך לעבודה. אף אחד מאתנו לא רוצה להגיע לשם.

באיזה מקום עבודה מבקשים ממך גיליון ציונים? נו, באמת.

קטי, יש יותר ממקצוע אחד שמבקשים.

יחד עם זאת, אנחנו כן צריכים למצוא את הדרך ואת האיזונים ואת הבלמים וללכת לקצה עד כמה שניתן, שהסטודנטים האלה שתורמים בממונם, בגופם, בזמנם. חלקם אפילו בפירוק משפחתם.

משלמים מחיר. משלמים מחיר כבד.

וחייהם, כדי לשמור על כל כלל אזרחי מדינת ישראל, לא משנה מאיזה גזע, דת ומין. בסוף החובה שלנו כמחוקקים וכאזרחים, בוודאי במוסדות, היא לבוא ולמצוא את הדרך שאותם סטודנטים ירגישו בנוח ויקבלו את כלל ההטבות והזכויות שהם יכולים לקבל. לא משנה אם זה כספי או לימודי.

בסוף עלו פה מספר אתגרים, קינלי העלה את הנושא של חובת הנוכחות. אנחנו נמצאים עכשיו לקראת סוף שנה, את האפשרות או לחשוב על מתן אפשרות שסטודנט יוכל להמשיך את המטלות שלו, למרות שהשנה האקדמית נגמרת, כדי שהוא יוכל לדעת האם הוא יוכל להמשיך את השנה השנייה שלו או לא.

יש פה נקודות מהותיות שסטודנטים צריכים לקבל והם צריכים להרגיש שאנחנו נמצאים איתם. ובאמת אני חושבת שואת עלית על כולנה זה הנושא בסוף של הפרסום. חברים, המוסדות עושים דברים טובים, המכללות עושות דברים טובים, האוניברסיטאות, מל"ג.

לא פרסמת, לא עשית.

בדיוק. וקמל"ר, באמת, יוצא מגדרו פה בשביל לתת את המענה. הוועדות, המחוקקים, כולם. אבל בסוף אם זה לא מגיע לסטודנט בקצה, ולא משנה באיזה דרכים, תנסו להיות יצירתיים. אם זה בהוצאת מכתבים, אם S.M.S, אם זה באתרים. ואם צריך שיהיה פרסום בערוץ 12, פריים טיים, תעשו בפריים טיים פרסום. בואו, בסוף לא פרסמת לא עשית כלום.

עשיתם פה מעל ומעבר ומספר תלונות, ולא משנה, אפילו שזה יהיה 1,000 תלונות, 2,000 תלונות מתוך 70,000 סטודנטים, הורס לכם את כל המתווה ואת כל מה שעשיתם.

זה בעשרות. זה אפילו לא במאות.

הלוואי. ואם זה כך, אבל זה הורס לכם את הכול. לכן תפרסמו את הדברים האלו. לא יתכן שסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה ואומרת שאין שם רכז מילואים.

קודם כל, הטענה על רכז מילואים בפתוחה היא פשוט לא נכונה. יש פה גם צוות הקמל"ר שרק אתמול דיבר איתה.

הם הכניסו את זה לשאילתה. הסטודנט יכול לפנות לשאילתה, לא לבן אדם.

זה לא נכון. יש אתר, באתר המל"ג יש טלפון. אני רוצה שעכשיו תרימי טלפון למה שמפורסם.

הם ביטלו את המייל - - -

יאיר, אני ניסיתי להשיג את ה-09 שמופיע באתר האוניברסיטה הפתוחה, אריאלה משהו.

כן, תודה רבה. היא לא עונה.

והיא לא עונה.

תודה.

בסדר, אין בעיה.

ניסינו עכשיו.

הם ביטלו גם את המוקד, הם ביטלו את המייל של אריאלה.

תאמין לי, אני מנסה להיות מקצועי. הרמתי לה טלפון, הצוות שלי הרים טלפון, לא הרימו את הטלפון.

בסדר, אין בעיה, נבדוק את זה.

הם גם ביטלו את המייל של אריאלה, אמרו אתם לא יכולים לפנות פה יותר.

נבדוק את זה.

כנראה שהם רוצים שילכו לאריאלה ממפעל הפיס.

אני רק אבהיר שקמל"ר - - -

יאיר, אני לא חולק. אני לא אומר שאין רכז מילואים.

לא, לא על רכז המילואים, על הפרסום. קמל"ר, הצוות של קמל"ר שלח ווטסאפים בלי הפסקה על המתווה ועל הזכויות.

אתה יודע כמה ווטסאפים היה לי בטלפון כשיצאתי מעזה? אתה יודע כמה מיילים היו לי שלא הצלחתי לפתוח?

אני לא אומר שלא. אבל אי אפשר להגיד שלא מפרסמים וזה.

אבל אנשים לא מכירים מה מגיע להם. נגיד אם בן אדם מגיע לו שיעורים פרטיים, אני מאמינה שיש הרבה סטודנטים שלא יודעים את זה בכלל.

כן.

אני אגיד מה עשו אצלי במכללה.

אני אשמח לדעת מה הדרך הפשוטה שהיא לא ווטסאפ, מה עוד צריכים?

אז בוא אני אגיד לך. אני אגיד לך מה עשו אצלנו במוסד. אצלנו במוסד עשו חלוקה מאוד ברורה בין המרצים, לפנות. רשימה שהם קיבלו מהקמל"ר מי הסטודנטים שאצלי במילואים. לפנות אליהם בצורה אישית על מנת לדעת. ויש לנו מעל 50% מילואימניקים במוסד.

ואם הוא לא עונה לטלפון? היה לנו את המקרים האלה.

אני אתן אפילו עוד דוגמה. אצלנו יש מוקד, יש לנו צוות שמתקשר למילואימניק מילואימניק. וגם שם אפשר לדעת לתת את המידע הזה.

תראו, בסוף אני אמרתי, ואני לא בא בתלונות ליאיר, אני בא בתלונות למל"ג ולאוצר. בואו, תוסיפו תקנים. הבן אדם היחיד שמפקח על כלל המוסדות. זה פשוט הזוי. עם כל הכבוד. אני לא בא אליך בתלונות.

שתדע שאני מראה למנהלים שלי את הסרטונים עם האמירה שלך וכל פעם הם - - -

מורידים לנו תקנים ממקום אחר.

כן.

אין לי בעיה שיורידו במקום אחר, אם הם חושבים שזה מיותר. לפחות שיוסיפו לו כמה סגנים.

אני מציע, אדוני יושב-הראש, שנעשה דיון רק עליהם. באמת.

נכון. זו גם סוגייה בפני עצמה.

אני אומרת את זה בכל הרצינות. יש לכם משקל כל כך כבד.

בואו נסכם ככה, לפני שאנחנו עוברים. אני רוצה לקבל עכשיו את הנתונים.

לא, אני רוצה איזה הערה קטנה.

שנייה. אני רק מבקש לקראת הדיון הבא ב-27 על החקיקה. אם תוכלו בתחילת הדיון, אני אשמח לקבל ואפילו לפני, את כל מה שדיברנו עכשיו. גם הנושא של שיפוי אני אבקש מהאוצר וגם הנושא של חובת הנוכחות והאפשרות להמשיך את המטלות, למרות שנגמר. כל הדברים האלו.

על יש לי תשובה כבר עכשיו על חובת נוכחות. כמובן שסטודנט במילואים, קודם כל גם כל מי שמתחבר במהלך הזום במילואים, סטודנט במילואים לא צריך להיכנס לשיעור. אין לו שום חובה.

בנוגע לדחיית מטלות, דחיית מטלות מוסדרת בכללים. זאת אומרת שסטודנט צריך לקבל את הזמן שהוא בעצם קיבל את המטלה פלוס כמות ימי המילואים שלו. זאת אומרת שאם הוא היה עכשיו שלושה חודשים, מבחינתי העבודה צריכה להיות מוגשת באיחור של שלושה חודשים. זה רשום בכללים, זה חלק מהכללים.

זה כתוב מה שאתה אומר עכשיו?

זה כתוב.

איפה אפשר למצוא את זה? לא, לא, אתה יכול לצחוק. אני מצטערת. אני הכי פחות לא מבינה. הנה, אתה רואה? תגידו לי רק איפה זה נמצא. יש פה אגודות סטודנטים. מפה הם צריכים לצאת, חובתם לצאת ולפרסם את זה באתר שלהם.

כללי זכויות סטודנטים במילואים זה חלק מחקיקה, חקיקת משנה. אני לא זוכר את הסעיף המדויק, אבל זה רשום שם. אם מישהו רוצה סעיף מסוים אז שיפנה אליי ואני בשמחה אגיד גם את הסעיף. אבל סטודנט ששירת במילואים יש לו אוטומטית דחיית עבודה. והמוסדות יודעים את זה.

ונוכחות?

סטודנט שהיה במילואים לא חייב להיכנס לשיעור.

הוא גם מקבל ימים מעבר.

ותשלום על הדחייה?

אין על זה אכיפה גם, דרך אגב. ממש אין על זה אכיפה. אם עכשיו סטודנט הגדיל ראש והוא בשירות פעיל, אבל שחררו אותו לשבוע, פה ושם מקפיצים אותו. עובר בין סבב לסבב לסבב. יש מרצים שאין מה לעשות, פה אנחנו עוד פעם חוזרים לדיון על המרצה.

אין בעיה, את יכולה להפנות אותו אליי.

אין על זה אכיפה.

הדס, כמה מקרים כאלו יש?

המון.

אין בעיה, תפני אליי. את הטלפון שלי כבר יש לך משנה שעברה.

אבל אני לא מצליח.

האם העברת אליי פנייה כזאת? אני פעם ראשונה שומע עכשיו. את הטלפון שלי יש לך כבר משנה שעברה. אני אשמח לקבל את אותו סטודנט שיש לו את הקושי ולא נותנים לו את הזכויות והוא יטופל במלוא הרצינות והחומרה.

יאיר, אני מול הסעיף שלך: "נעדר סטודנט בשל שירות מילואים במועד שנקבע להגשת מטלה, יידחה מועד הטלת המטלה או מטלה חלופית בהתאם להחלטת המרצה". וזה שוב מחזיר אותי - - -

לא נכון, ממש לא נכון.

"כמספר הימים לפחות שבהם", זה שוב מחזיר אותי לשאלה מה הסנקציות - - -

כמספר הימים, אבל.

- - - שמפעילים על מרצה שמחליט לא לתת את ההארכה הזאת.

אם הוא היה שלושה חודשים, אז זה שלושה חודשים דחייה.

כתוב במספר הימים לפחות שבהם שירת.

על פי החלטת המרצה. החוק אומר על פי החלטת המרצה.

יש מרצים שלא מוכנים להזיז. לא מוכנים לדחות.

החוק אומר מינימום ימי המילואים. זאת אומרת שהמרצה לא יכול לקבוע אוקיי, הסטודנט שירת, רגע סיון, שנייה. הסטודנט שירת שלושה חודשים במילואים, המרצה לא יכול לקבוע אחרי שבועיים הוא מגיש לי עבודה. ממש לא, יש חוק. ואם יש סטודנט שלא מקבל את התנאים, בבקשה תעבירו אליי. לך יש את הטלפון שלי, לך יש את הטלפון שלי. תתחילו להעביר אליי.

המרצה עובר על החוק.

וזה יטופל במלוא החומרה. מספיק להגיד דברים בלי להעביר אליי.

יאיר, אוקיי. קודם כל, זה חשוב מאוד שאתה אומר את זה. אני רוצה להבין, מרצה בסוף שלא עומד בתנאים ומחליט, שנייה.

הוא יטופל במלוא החומרה. ונא להעביר אליי. יטופל.

לפנות אליך?

או שנעשה תיקון בחוק, נמחק את הדבר הזה.

התאחדות הסטודנטים?

אני אבוא לקחת פרטים.

הכתובת אמורה להיות המל"ג.

נעשה תיקון לחוק.

אני אמרתי.

סליחה, אוי למוסד שלא יעמוד בהוראות החוק. ואני אומר את זה פה בשידור. אוי למוסד שלא יעמוד בהוראות החוק.

הנה, קיבלתם, חד משמעית.

קודם כל, תודה רבה על האמירה הזאת של המל"ג. חשוב מאוד להגיד את זה. אני רוצה להגיד לך תודה רבה שאתה אומר את זה. עכשיו שאלה נוספת על הסעיף הזה. אם עכשיו סטודנט שיש לו 450 ימי מילואים, זאת אומרת שנדחה לו בשנה. הדחייה של העבודה בשנה, מה עם התשלום של הדחייה? הוא צריך לשלם על השנה הזאת?

קודם כל, יש גם בכללים כל העניין של תשלום שכר לימוד. סטודנט צריך לשלם אם הוא לומד שלוש שנים או ארבע שנים בתואר בהוראה. אתה מגיע מהרצוג, זה ארבע שנים. עכשיו זה שלוש, השתכללו. ברמת העיקרון, שלוש שנים זה 300% שכר לימוד. ארבע שנים זה 400% שכר לימוד. כל שקל מעבר כתוצאה משירות מילואים, אם הוא שירת יותר מ-150 יום, כל שקל מעבר הוא לא אמור לשלם. זה גם כן כתוב בכללים. תקנו אותי אם אני טועה.

את זה אני מכירה, אבל זה לא תמיד נאכף.

עוד פעם, לא נאכף, תעבירו.

אני מכירה אוניברסיטה שגובה מסטודנטים כסף בגלל - - -

אני קיבלתי בתחילת השנה מקמל"ר על אוניברסיטה מסוימת שהיה איזה שהוא חשש שלא תעמוד בזה. האוניברסיטה הזאת באותו היום קיבלה ממני טלפון ויום אחרי זה הודיעה לשלושה סטודנטים שאתם לא צריכים לשלם שקל. באותו יום זה טופל. אז עם כל הכבוד, תעבירו אליי ומספיק עם הדיבורים.

תודה רבה.

אני רוצה הערה לגבי הפתוחה. מה שנאמר כאן על הפתוחה.

שנייה, אני אגיד לך מה שקרה עם הפתוחה. כנראה שהודעת הווטסאפ של מיכל אליה עזרה, כי עכשיו הצוות שלי ניסה להתקשר והפעם ענו.

לא, לא, אני רוצה. אז אני גם מתכתבת עם דיקנית הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה שכותבת לי שהתקנים הוכפלו. יש שם, היא נתנה לי את השמות.

דבורה, היא העבירה הכול לשאילתה, אין בן אדם לדבר איתו.

אריאלה גרומן ומיכל כהן, שמיכל כהן זו מישהי חדשה שגייסו אותה לצורך הדבר הזה.

דבורה, אני מסבירה, הם העבירו הכול לשאילתה, אין בן אדם לדבר איתו.

אבל אני אומרת לך, הנה, שמעת.

לא, לא, ענו, ענו. רגע, תעצרי.

האוניברסיטה הפתוחה זה 60,000 סטודנטים, זו האוניברסיטה הכי גדולה בארץ. הם מטפלים באלפי מילואימניקים.

לאחר הודעת הווטסאפ של מיכל אכן הצוות שלי עכשיו ניסה להתקשר ויש מישהו שעונה מעבר לקו. בסדר?

יש עוד נקודה שעלתה פה והיא קיימת גם במתווה ויכול להיות שלא היו מודעים וזה חשוב שתהיו מודעים. שיש גם הוראה שמתייחסת לדרישות מקדמיות כדי להגיע לקורס מתקדם או מתקדם שנה שמאפשרת לא לעמוד בדרישות האלה. פה אני מניחה שיש איזה שהוא שיקול דעת.

לא, אין פה שיקול דעת. סטודנט שלא סיים מטלה, אין פה. שיקול הדעת זה רק אם סטודנט עשה איזה שהוא קורס קדם ונכשל בו. שם יש שיקול דעת. המתווה של המוסדות כבר מדבר על זה. אני מדבר רגע על סטודנט שלא הספיק בגלל שירות מילואים, לדוגמא חדווה א' והוא צריך להתחיל מחדווה ב' והוא לא סיים את המבחן או את המטלה שהוא צריך לעשות והוא צריך עוד להשלים את זה . המוסד לא יכול למנוע ממנו להיכנס לחדווה ב'.

אבל רק צריכים לקחת בחשבון שאם הסטודנט במהלך הקורס המתקדם לא עובר את המטלה או את המבחן הוא כמובן צריך לחזור על הקורס הראשון, הקדם, והוא בעצם לא ממשיך את הקורס שהוא כבר התחיל אותו.

הוא על תנאי. אבל יש הוראות על זה מפורשות. בסדר? זה חשוב.

אני רק אגיד מההתרשמות שלי מה שקרה עד עכשיו. תראו, בגדול יש פה מתווה שב-90% מהנקודות הוא נותן את המענה. המוסדות, לא משנה אם זה אוניברסיטאות או מכללות, מגויסות למתווה. עם כל הכבוד, אני שמח שהוועדה משמשת למקום למפגש בין מל"ג, אוניברסיטאות ואת המוסדות לסטודנטים ולהתאחדות. אבל את הדברים האלה אתם יכולים לעשות גם בלי ועדה. ואני בסוף לא פניות ציבור. אנחנו עושים פניות ציבור וזה חשוב ואנחנו עושים את זה בשמחה רבה. אבל אם יש דברים קונקרטיים שנפלו בין הכיסאות, תפנו ליאיר. אם יאיר לא עזר, אתם יכולים לפנות אלינו. לא צריך להתכנס בוועדה בשביל זה. וגם לקמל"ר.

גם אני ידועה כמי שכל פנייה שעוברת אליי מקבלת מענה. קטי, גם יש לי כבר תשובות לגבי מה שאת שלחת לי.

לכן הנקודות האלה שעלו, ואם יש נקודות נוספות שאתם נתקלים במקרים קונקרטיים כלפי סטודנט או סטודנטית כזה או אחר, או בן או בת זוג, תפנו. אם לא תקבלו את המענה אחרי שהפנייה הגיעה, לא משנה אם זה למל"ג, ור"ה, ור"מ או קמל"ר או אלינו. אז בסדר, נכנס ועדה סביב המענים שניתנים ולא ניתנים.

אבל לבוא באמירה גורפת שהאוניברסיטאות לא נותנות את המענה ושהמרצים לא נותנים, יכול להיות. אני לא אומר, יכול להיות שיש מרצה אחד, שניים, עשרה, 100 מרצים מתוך כלל המוסדות, שלא עומדים בתקנות בצורה כזו או אחרת. או מוסד כזה או אחר שלא יעמוד. הנה, אמר פה יאיר בקולו לפרוטוקול שמחויבים למתווה הזה. מחויבים למה שכתוב שם. ומי שלא יעמוד יטופל ביד קשה.

אני יכולה להעיר, אדוני יושב-הראש?

כן, שנייה. רק יוסרי רוצה התייחסות למה שאמרנו.

אני רוצה לתת ארבע התייחסויות לדברים שעלו פה בתחילת הדיון מחברי הכנסת. בהמשך לדברים שאמרת, אדוני יושב-הראש, אז גם לנו יש צוות סטודנטים שאפשר לפנות אליו ממש בפנייה דיגיטלית. חוזרים אליו. אנחנו מטפלים בעשרות אלפי פניות כאלה. צוות שאנחנו מעסיקים אותו.

איך הוא פונה אליכם יוסרי?

אפשר באתר המילואים למלא שם טופס. יש לנו את דף הנחיתה. מגיע אליו, עם כל הפרטים ואנחנו מטפלים בזה באופן מיידי. גם היו על זה סרטונים, מוקד 360 וכו'.

אני חייבת אבל להגיד שהדיון עוד פעם חוזר על זה שזה תלוי בהחלטת מרצה ושאם יש בעיה לפנות.

זה לא תלוי בהחלטת מרצה.

זה תמיד יהיה.

הסטודנטים עייפים מלפנות.

גם אם עכשיו יחוקקו חוק שלצורך העניין צריך לנסוע במהירות כזו ושוטר בשטח ייתן על זה דוח. בסוף יהיו כאלה ונטפל בהם. בין אם זה דרך המל"ג, בין אם זה דרכנו.

סטודנט שחוזר ממילואים עייף מלפנות לכל גורם בכל מקצוע, בכל קורס שהוא לומד.

רכז מילואים אמור לעשות את זה עבורו.

שיפנה לאגודת הסטודנטים במכללה או באוניברסיטה שהוא נמצא.

הם עייפים מלפנות.

הם עושים כל מה שאפשר, באמת.

הם עייפים מלפנות לרכז המילואים, עייפים מלפנות לאגודת הסטודנטים, עייפים מלפנות לקמל"ר. פשוט עייפים. עייפים מכל המילואים, עייפים מכל מה שקורה. לכן אני חושב שהנקודה שאת נוגעת בה היא מגיעה גם מהנגשה וגם - - -

אבל גם אם מחר אני אחוקק את זה בחוק בחקיקה ראשית, אם מרצה לא יעמוד בחוק אז הוא לא יעמוד בחוק.

זו נקודה שנייה שזו גם הנגשה מצד אחד שהסטודנט יידע וגם מצד שני שהמוסד בתוך עצמו יעשה ביקורת עצמית. יידע לבדוק את זה בצורה עצמית. לפנות אל הסטודנטים בעצמו.

זה נעשה כל הזמן.

בבקשה.

אני מבין שהזמן קצר ואני אגיד גם לעניין הזה. עלתה פה סוגיית חדרי הלימוד. אז קודם כל, הושקעו לא מעט חדרי לימוד. אני עכשיו בדקתי, יש איזה שהיא תוספת לפיקודים של נדמה לי 40 מיליון שקלים. אי אפשר להגיע לחדר בכל מוצב ומוצב. אבל אנחנו משתדלים באמת להרחיב את זה וזה רק הולך ומתרחב ומתפתח.

היה פה איזה חייל שהעלה את הסיפור של לסייע בתעסוקה גם לסטודנטים שמשתחררים. צוות 360 יש להם צוות תעסוקה. אפשר לפנות אליהם. יש שם צוות שלם שמטפל גם בסטודנטים ובמילואימניקים בכלל, גם מי שלא סטודנט.

ימי ההסתגלות, גם העלה את זה חה"כ קינלי. אז אני אגיד שלא חל שום שינוי בפקודה. הוא אמר או היה נשמע מדבריו שהימים צומצמו. לא צומצם. הפקודה לא שונתה, פשוט הם עושים פחות. אז כשהם עושים פחות אז גם פחות זה. זה בהקשר הזה, הפקודה לא השתנתה.

דבר אחרון, ב-23 בינואר 2025 מובל על ידי מיכל פה, צוות קמל"ר ויחד עם המל"ג כנס מקצועי לכל הנציגים במוסדות. וגם לכל נציגי המילואים במוסדות.

בבר אילן הוא יתקיים.

יש שם גם שתי הרצאות על העניין של המענה הנפשי. זאת אומרת, גם בזה אנחנו עוסקים ואנחנו מביאים את כל רכזי המילואים מהמוסדות והדיקנים ועושים להם גם במסגרת אותו יום הרצאות לגבי מתן מענה נפשי לסטודנטים ולחיילים. זאת אומרת, אנחנו מנסים באמת לעשות את המקסימום. תמיד אפשר להשתפר, נשמח לקבל כל הצעה והצעה. בסוף ננצח.

אני אגיד יותר מזה, בכנס הזה ידובר, עוד פעם, יישור קו על המתווה. פרופ' עודד רבינוביץ' יציג. יש שם הצגה של מוסדות על כל מיני פרויקטים על מנת לייעל את התהליכים הבירוקרטיים.

מתי זה יהיה?

ב-23 בינואר 2025 באוניברסיטת בר אילן. זה מיועד לצוותים המקצועיים ולמעלה מ-200 חברי סגל מינהלי ואקדמי כבר נרשמו מ-57 מתוך 58 מוסדות. כולם יהיו שם. כך שזה כנס מאוד חשוב שמיישר קו בכל העניין הזה. וזה מיועד על מנת לטייב את השירותים שניתנים לסטודנטים חיילי המילואים.

אולי תשדרו את הכנס הזה בלייב, שגם מי שלא יוכל להגיע יוכל להתכנס. אפילו אם לא לקהל הרחב, לפחות ל אנשי הסגל. שמי שלא יכול להגיע יוכל להשתתף ולקבל את המענה.

ואפשר עוד דבר אחד להוסיף ליוסרי, משרד הביטחון הקים את תוכנית עמית. אני מקווה שאתם מכירים את תוכנית עמית, שהיא כוללת סל מגוון של פעילויות, טיפולים פסיכולוגיים, מענה לכל נושא החוסן שעלה פה. אז חשוב שתכירו.

תודה רבה. בבקשה קטי.

אדוני יושב-הראש, אנחנו היינו אמורים להתחיל את ההצעות לדיון ואחר כך לעבור לנושא הזה של העדפה מתקנת. לצערנו הרב, לא היה לנו הרבה זמן לנושא הזה.

עכשיו אנחנו עוברים לזה. ביקשת לדבר אז אני נותן.

אז כדאי, כן. אני חושבת שכדאי שנעבור לנושא הזה כי זה מאוד מאוד חשוב לי. אני רוצה להדגיש ולומר, אין לי שום בעיה עם כל מגזר שמקבל הטבה. זה לא מפריע לי. בוודאי ובוודאי הגעתם להחלטות האלה כתוצאה ממצב מסוים. אבל אני מסתכלת על הנתונים שלכם, שאתם מפרסמים אותם, לא אני, אתם מפרסמים. וזו טבלה שאני דיברתי עליה בדיון הקודם ואני רוצה לחזור אליה. כי בדרך כלל כשרוצים להיטיב עם מגזר מסוים או עם אוכלוסייה מסוימת זה על סמך כך שאותה אוכלוסייה למשל נמצאת או במצב כלכלי קשה או שהיא לא מרבה להגיע למוסדות האקדמיים.

אבל כשאני מסתכלת על הנתונים ואני רואה אותם בהשוואה למגזר לדוגמה הערבי, אז אני רואה למשל ככה: המגזר הערבי בטכניון: 32.1%. באוניברסיטת חיפה: 45.2%. אני עוברת גם למכללות.

מה זה, הקלה?

זה מהמל"ג, העדפה. זה העדפה של - - -

זה לא שום הקלה. זה אנשים שהתקבלו ללימודים על בסיס הנתונים של בגרות ופסיכומטרי שלהם. ממש בלי שום הקלה.

בסדר.

ממש בלי שום הקלה.

לא, השאלה אם זה לאחר הקלה?

זה אחרי הקלה.

לא, ממש לא.

זה אחרי הקלה.

ממש לא.

בסדר, אוקיי.

אין ולא היה.

המכללה האקדמית להנדסה: 37%.

קטי, מאיפה הנתונים האלה?

מהמל"ג.

אוקיי, טוב.

אז על בסיס מה את אומרת שזה אחרי הקלות? זה לא הקלות.

רגע.

כל המאמר שאני קראתי אותו דובר על הקלה ואיך מתקבלים במגזר הערבי לאוניברסיטאות. אז אם זה תלוש מהמאמר עצמו אז אני לא יודעת מה להגיד לך, דבורה. אבל אני קוראת מדוע יש העדפה מתקנת למגזר מסוים. המכללה האקדמית להנדסה: 37%. מכללת תל חי: 27%. המכללה האקדמית עמק יזרעאל: 42%. המכללה האקדמית להנדסה בירושלים: 29%. המכללה בעמק הירדן: 64%.

את מקריאה את סך הסטודנטים מנתוני מל"ג.

אתה יודע מה? בוא נגיד שאין להם שום העדפה. אבל בוודאי ובוודאי שהם לא צריכים העדפה. אם הם מתקבלים, אם הם מהווים 64% - - -

בדיוק, הם לא מקבלים העדפה כי הם לא זקוקים לזה.

68%, אני באה ואומרת, הגיע הזמן שתהיה העדפה מתקנת לחיילים שלנו. שאתה יודע מה? בואו נלך אפילו על הצד הערכי. אתה יודע, רופאים שמשרתים היום ביחידות קרביות, שנמצאים בחזית, אתה יודע שהם לא באים ממגזר אחר, אלא מהמגזר היהודי או מהמגזר הדרוזי. מה יהיה בעוד כמה שנים? שאולי תהיה עוד מלחמה רב זירתית? מי הרופאים שיטפלו בחיילים הפצועים בשטח? הרי אנחנו יודעים טוב מאוד כמה נחוצים הרופאים בשטח עצמו. אני שומעת את המצוקות של הרופאים שנמצאים בשטח. ד"ר איתן, הרופא שלי, אני כבר לא רואה אותו שנה וחמישה חודשים. אין סיכוי, כי הוא נמצא שם. הוא מבקש להשתחרר, הוא לא יכול להשתחרר, כי אין מי שיחליף אותו.

תבינו שבעוד כמה שנים כבר לא יהיו לנו חיילים רופאים בשירות המילואים. לכן ההעדפה הזאת באה לתקן. סטודנטית שיש לה שש נקודות שהיא לא יכולה. סטודנט שיש לו נקודה אחת והוא לא מתקבל. אחת. אני לא מבקשת מכם פסיכומטרי 500 או 600, אבל אתם מגזימים ואתם חייבים לתת את הדעת על כך. שסטודנטים לרפואה במדינת ישראל, למגזר היהודי, למילואימניקים אין שום העדפה.

זה לא נכון.

שום העדפה.

היה לפני, בתשפ"ד.

דבורה, אנחנו עכשיו נקבל את הנתונים. רגע.

מה נקבל את הנתונים?

פרופ' רבינוביץ' מהטכניון.

אפשר לקבל נתונים ברפואה? כמה סטודנטים יש מילואימניקים? תנו לנו את זה.

אז זה הוא אמר.

אני מתעקשת על רפואה. למה? כי שם זה הכי בולט.

אפשר משפט של פרופ' רבינוביץ'?

או רוקחות. המקצועות האלה.

קטי, דווקא לרפואה קיבלנו את הנתונים.

פרופ' רבינוביץ' הוא יוכל להתייחס לנקודה. הוא מהטכניון ויש לו גם פקולטה לרפואה.

אמרתי, דווקא על הרפואה קיבלנו את הנתונים וניתן עכשיו למל"ג. מל"ג, מי מציג את כלל הנתונים?

זה לא כל כך כלל הנתונים, זה רק להגיד את הנתונים. קודם כל, הנתון שכרגע דובר עליו זה נתון שמל"ג פרסמה, אבל זה מספר הסטודנטים בכל מוסד.

זה לא עכשיו, זה תשפ"ג. הלוואי שהיה לי עכשיו.

כן, אבל זה מספר כללי שיש במוסד, זה לא בעקבות משהו.

גם הנתונים לא עדכניים.

זה שלכם, דבורה, איך לא עדכני?

לא, רגע.

אבל אלו נתונים של כלל הסטודנטים.

אתה לא הבנת את הנקודה שאליה חתרתי.

אני הבנתי טוב מאוד.

שאם למשל אין סטודנטים ערבים אני בעד לתת העדפה. אבל כשיש בכמויות של מחצית מהסטודנטים אז לא צריכה להינתן העדפה.

לא ניתנת העדפה. לא ניתנת, אני אחזור על זה שוב.

דבורה, תקשיבי.

אתם רוצים שפרופ' רבינוביץ' יגיד? הוא יו"ר פורום הרקטורים. הוא יגיד את זה בשם כלל ור"ה.

דבורה, כאשר חייל מילואימניק מסיים - - -

לא, קטי, אנחנו חוזרים על אותם דברים.

כשחייל מילואימניק רוצה לגשת אין לו אפשרות.

יש העדפה למילואימניקים, אין העדפה לערבים.

דבורה, טוב, זה נאמר. נרשם לפרוטוקול, הבנו. יאיר, ברשותך. אני רוצה לקבל את הנתונים מפי הגבורה איך שאומרים.

אוקיי. אז אנחנו בהתאם לתיקון החקיקה שהתבצע במרץ אם אני לא טועה, אנחנו נדרשנו להעביר, קודם כל לאסוף את הנתונים מהמוסדות ולהעביר אותם לוועדת החינוך. קודם כל, אני מתנצל, הנתונים האלה הם לא נתונים מלאים של כל 58 המוסדות, אלא של 47. היה לנו עיכוב בגלל המלחמה בצפון, שהייתה עד תקופה מאוד מאוחרת. היו מוסדות כדוגמת הטכניון שפתחו במחצית חודש נובמבר. המכללה האקדמית גליל מערבי שפתחו רק בתחילת דצמבר. ואנחנו רצינו בסך הכול לאפשר לכל המוסדות. הרי בגלל שהיה אחוז מאוד גבוה של מילואימניקים המוסדות גם אפשרו קבלה חריגה גם לאחר תחילת השנה. לכן אנחנו רצינו לאפשר לקבל את הנתונים אחרי שאנחנו כבר יודעים את כל הנתונים האחרים גם.

אנחנו קיבלנו מ-47 מוסדות נכון להיום בבוקר ואנחנו כמובן נעביר לכם את הנתונים המלאים כשאנחנו נקבל מכולם. אנחנו פירקנו את הנתונים לפי תואר ראשון ותואר שני. אנחנו לראשונה ביקשנו גם לראשונה ניתן באופן מוצהר על ידי החקיקה וגם ביקשנו את הנתונים של העדפה של מילואימניקים ולוחמים, שזו הוראת הקבע. כמו שאמרת בתחילת הדיון.

אנחנו גם עשינו פה איזה שהיא השוואה. אנחנו בנתונים שאנחנו העברנו, אני קורא ממסמך עם הרבה מאוד מספרים. אני לא איש מספרים, אני מתנצל, אבל אני יודע לקרוא את המסמך הזה. ביקשנו השוואה לחברה הערבית גם מבחינה, לא רק לחברה הערבית, רגע, אני אגיד. אנחנו ביקשנו השוואה של כל האוכלוסיות האחרות, הקטגוריות האחרות שהתקבלו כחריגים גם מבחינה אחוזית וגם מבחינה מספרית.

אחרות מה אתה מתכוון? המוחרגים האחרים.

המוחרגים האחרים.

עולים, חרדים.

עשינו השוואות פה גם לחברה ערבית, חברה חרדית, יוצאי אתיופיה, פריפריה גיאוגרפית וחברתית. אחר, כאשר מדובר על אחר זה אנשים לדוגמה שקרה להם איזה שהוא אירוע מטלטל ולכן התקשו לעשות פסיכומטרי והכניסו אותם ללימודים. גם הוספנו את ההחרגות של המילואים ואנחנו רואים מספרים מאוד מאוד יפים ומשמעותיים.

אם תצללו רגע לחלק התחתון של הנתונים, אני רוצה להגיד לדוגמה למה במכללות לחינוך המספרים הם נמוכים יותר? המספרים נמוכים במכללות לחינוך כי יש פחות, לצערי, פחות סטודנטים במילואים שלומדים. אבל אני רוצה להגיד משהו על אוכלוסיית המילואימניקים, חוץ מזה שהמספרים לטעמי מאוד יפים. שסטודנט שהייתה חסרה לו נקודה, שלא עשה פסיכומטרי בגלל המלחמה, שהיה לו ציון חסר בבגרות והכניסו אותו כחריג ללימודים. אני חייב להגיד שסטודנטים מילואימניקים נכנסים גם באופן בלי חריג, נכנסים גם ללימודים ואנחנו רואים את זה בהמוניהם.

חסר לי משהו אחד בנתונים שהבאת לי, את ההשוואה מהשנים הקודמות.

אין. לא עשינו. לא ידענו. לא היה תעדוף בחקיקה למילואימניקים כמו שיש השנה. דבר שני, שנים קודמות הסנכרון בין האקדמיה לבין הצבא, הצבא לא העביר באופן שוטף כמו עכשיו, כהוראת שעה, את העברת המידע מיהו מילואימניק ומיהו לא. לא בדקו את זה בכלל. עכשיו זה כבר קיים וזה שונה לגמרי. ואנחנו כבר רואים והנתונים מאוד יפים.

ברפואה, אם כבר דיברנו, ברפואה הנתון הוא גבוה מאוד. הוא מעל 10% שרק באוניברסיטה העברית, אני רוצה לתת דוגמה.

רגע, ברשותך אני רק אקרא את הנתונים של רפואה. בסדר?

אני רוצה רגע להגיד משהו על האוניברסיטה העברית, שהיא דוגמה. האוניברסיטה העברית גם אחוז מתקבלים כחריג, מילואימניקים מאוד מאוד גבוה. גם אחוז שהוא לא חריג, של מילואימניקים, דבורה, תקני אותי אם אני טועה, של מילואימניקים שהתקבלו קבלה רגילה. וגם באוניברסיטה העברית ברפואה יש גם את תוכנית העתודה ברפואה.

מסלול צמרת.

זאת אומרת, אחוז, רוב הסטודנטים שם באופן מובהק, אני אגיד עכשיו אחוזים שאם הם לא מדויקים קחו את זה בעירבון מוגבל. אבל לדעתי 70% או 80% מהסטודנטים לרפואה שהתקבלו לשנה א' עכשיו הם או עתודאים או מילואימניקים. זה מספר עצום.

אני רק אגיד.

וחשוב לי לציין, מאות של סטודנטים, אלפים של סטודנטים במילואים נכנסו בדרך המלך, ללא הטבות וללא הקלות. פשוט כי הם לא נזקקו להם.

בסדר, זה אדרבא. מי שלא זקוק, לא זקוק.

זה מצוין. השאלה איפה אנחנו באים לקראתם.

סך הכול סטודנטים שהתקבלו בשנת תשפ"ה אנחנו מדברים, נכון? לרפואה – 1,082. החלוקה היא חלוקה, אני אעבור עליה בקצרה. תל אביב – 327, טכניון – 189, העברית – 120, בן גוריון – 203, אריאל – 90, בר אילן – 153. מתוך הסטודנטים האלו: תל אביב – מתוך 327, 26 אנשי מילואים התקבלו כמובן לאחר הקלות. כאשר שאר האוכלוסייה 8 בלבד. בטכניון 3 בלבד מכלל האוכלוסיות, 29 מכלל אנשי המילואים. העברית – מתוך 120, שבעה מכלל האוכלוסיות, 13 אנשי מילואים. בן גוריון – מתוך 203, שלושה מכלל האוכלוסיות, 19 אנשי מילואים. אריאל – 90. אין שם העדפה מתקנת. שמונה התקבלו בגלל שהם אנשי מילואים ובר אילן כמובן גם כן, מתוך 153, אין שם גם העדפה מתקנת. 15 התקבלו לאחר הקלות בגלל שהם אנשי מילואים. סך הכול 110 אנשי מילואים התקבלו למסלול של לימודי רפואה מכלל המוסדות שהזכרתי, כ-10%. כאשר במקביל לשאר האוכלוסייה מדובר ב-2%. אלו הנתונים כרגע שהוועדה קיבלה וזה מה שמונח בפנינו.

עכשיו לגבי שאר המסלולים שהם לא רפואה, יאיר, אתה יכול לתת לנו את הפריסה?

אין לנו, לא חילקנו את זה.

למשל הנדסה.

אם אתם רוצים שאנחנו נעשה, זה ייקח, אנחנו ביקשנו, רק כדי לסבר את האוזן, כמות המסלולים, תוכניות הלימודים בארץ היא כמעט 2,500 מסלולים. אם אנחנו נבקש עכשיו כל מסלול ומסלול, ייקח לנו הרבה מאוד זמן.

לא, אבל כללית כניסה לאקדמיה. לצורך העניין באוניברסיטת תל אביב, מכלל אנשי המילואים שהתקבלו על ידי העדפה מתקנת והקלות בגלל שהם אנשי מילואים וכמה משאר המגזרים? כמו שעשית ברפואה, זה מעולה.

אתה רוצה ספציפית לכל?

פר מוסד, נו, יאיר, לפי מוסד.

פר מוסד. כמה אנשי מילואים התקבלו לאחר הקלות, בגלל שהם אנשי מילואים וכמה שאר האוכלוסייה?

רק אני אגיד שזה אלפים. זה אלפים של נתונים.

למה אלפים של נתונים?

יאיר, את הנתון על תל אביב, הכולל. תן את הנתונים.

האוניברסיטה יכולה לתת לי את הנתון הזה?

אין לך את זה שם בפריסה? הרי קיבלת פר מוסד. כל מוסד שלח לך.

אני רוצה לראות את הציונים שלהם, של המתקבלים. הציונים של המתקבלים. יש את זה? של הרפואה.

יאיר, זה מסובך?

לירן גורדון מהמל"ג.

בבקשה.

אנחנו ביקשנו מהם בעצם את הנתונים השונים, גם לגבי מספר הסטודנטים ואת האחוז של הסטודנטים לפי האוכלוסיות השונות: ערבים, חרדים, אתיופים, פריפריה גיאוגרפית, אחר ומילואימניקים. חלק מהמוסדות דיווחו, חלק פחות.

למה לקחתם רק אתיופים ולא רובריקה של עולים, כלל העולים?

כי יוצאי אתיופיה יש מסלול מיוחד, מקל במיוחד לקבלה.

הוראת ממשלה.

טוב. גם את זה צריך לתקן. נו? מה, עולי צרפת לא צריכים לקבל?

לא טוב שמקבלים אתיופים? עכשיו זה גם לא בסדר?

אני בכלל לא בניגוד עניינים. כן?

בכל אופן, אוניברסיטת תל אביב לדוגמה, כ-5,231 סטודנטים בסך הכול שנכנסו לשנה א' לתואר ראשון. סך הכול חריגים יש לנו 11.2%. לגבי חברה ערבית הם לא ידעו לדווח. חברה חרדית 0.6%, יוצאי אתיופיה 0.2%, פריפריה גיאוגרפית 1%, אחר 1.8% ומילואים 7.7%.

עזוב, אני לא אעבור עכשיו על פר מוסד. גם אין לנו זמן לזה. אני אלמד את הנתונים. כמובן, קיבלנו אותם עכשיו. אז אני לא מרוכז. תן לי, יש לך סקירה סופית?

אם אני יכול לעשות ספירה לפי סוגי מוסדות. כלומר, אוניברסיטאות, מכללות, אוקיי? אז אם אנחנו מסתכלים על סך הכול, אנחנו מדברים על סך של 52,000. מתוכם כמוחרגים כמעט 4,977. אחוז המוחרגים, אנחנו מדברים בכללי, 9.53%. כאשר אנחנו מדברים על המילואימניקים, מתוכם 3.38%.

מעט מאוד.

מכלל האוכלוסייה?

מעט מאוד.

לא, מכלל המוחרגים.

מכלל המוחרגים 3%.

זה החוק, החוק שלנו זה המוחרגים.

לא, אבל אחוז, מאה אחוז - - - המילואימניקים הם מהרוב.

לא, הבנתי.

4% מהאוכלוסייה.

מעט מאוד.

מכלל המוחרגים 3.38%.

ו-40% מהמוחרגים.

קטי, עוד לא חידדו את הנתונים. מתוך כלל המוחרגים, 3.38% הם אנשי מילואים שהתקבלו לאחר הקלות.

נכון. כמעט 40%.

כמה שאר האוכלוסיות? מגזר ערבי ומוחרגים אחרים.

אנחנו מדברים פה על הסך הכללי, ערבים זה 2.41%.

על תואר ראשון מדברים.

הוא מדבר על תואר ראשון, כן. רגע, כמה המגזר הערבי?

כמעט אותו מספר.

2.41%. כלומר, 60% מהמילואימניקים, 3.38 כנגד 2.41. חרדים אנחנו מדברים על 0.86. אם אנחנו הולכים לאוניברסיטאות אז בעצם המגמה היא יותר חזקה לכיוון המילואימניקים. אנחנו מדברים על 4.73% מילואימניקים לעומת 2.56.

כשהם 4% מהאוכלוסייה, אני מזכירה שוב את נקודת ההתייחסות, שהיא לא למספר הכללי. אלא לאיזה חלק הם באוכלוסייה.

כן.

אבל 2.9 אמרת ערבים.

2.54.

זה הרבה פחות מאחוזם באוכלוסייה, הם 20%.

המילואימניקים 4%, תגידי, זה נשמע נורמלי? רק שאני אבין, נשמע נורמלי? כשהם למעלה מ-300,000 התגייסו. במילואים, בסבבים.

אבל קטי, בסוף, אני מסכים איתך, אבל בסוף אנחנו צריכים להסתכל ביחס מול הכמות שלהם באוכלוסייה.

למוחרגים זה מעט מאוד. אתה מבין למה צריך את החוק?

אבל הם גם מתקבלים באופן רגיל.

אבל חברת הכנסת, יש לי 70,000 סטודנטים.

יש פה אולי שתי שאלות שאפשר לחדד. אחד, דובר על לאפשר חריגה נוספת של 5% מעל ה-10% שהיה מותר גם ככה.

נכון, צודקת.

ונשמע שלא מילאו את ה-15%.

בדיוק.

לא, תלוי. רגע, רגע. זה לא מילאו.

זה מה שהסברנו כל הזמן.

שאלה ראשונה, למה? אלא אם פספסנו משהו.

פספסתם. העניין הוא שהנתונים הארציים, עוד פעם, אני מזכיר, שגם כוללים לדוגמה מכללות לחינוך, להוראה, ששם יש פחות מילואימניקים, פחות גברים, לצערי. פחות. אז כשאתה מסתכל רגע בתכלול. אבל אנחנו גם נתנו את הנתון של האוניברסיטאות. האוניברסיטאות זה כמעט 5%. אז זה בדיוק מה שאמרת.

לא, אנחנו דיברנו על 15%.

למה זה לא יותר? בגלל שלא הייתה בקשה?

זהו, האם היו כאלה שביקשו ולא - - -

למה אנחנו עומדים רק על 4.73%? זה כי לא היו עוד בקשות או שהם נדחו? כי אתם יכולים להגיע ל-15%.

או שהם לא ידעו שהם יכולים להגיש.

המקום בכל חוג נקבע לפי מה שהחוג והקפסיטי באותה פקולטה מספר של סטודנטים. פר חוג מדובר על סביב בין 10% ל-15%. שוב, הרזולוציה הזאת הולכת לאיבוד, כי אנחנו עולים פה לגובה 30,000 רגל של רמת מוסדות בכל המערכת.

כי מסתכלים גם על תארים לדוגמה באומנות, תארים בעבודה סוציאלית, תארים בפסיכולוגיה, ששם יש אחוז יותר נמוך של מילואימניקים. ולכן כשאתה עושה ממוצע, בוא נגיד את זה ככה: כאשר עשינו את הממוצע על רפואה אז ראינו נתון יפה, כי שם יש באמת. אבל כשאתה מסתכל, אין לי את הנתונים של הנדסה ספציפית, אבל אני בטוח שאם אתה תעשה זום אין להנדסה, אתה תראה נתונים הרבה יותר טובים. זה פשוט, מה לעשות? יש גם הרבה תארים שהם - - -

בתשפ"ד היו חוגים בהנדסה ש-80% מהחוג היה מגויס. האוניברסיטה, מן הסתם, הפקולטה הפסיקו לימודים.

חוגים שלמים היו ריקים בגלל שהם היו מגויסים.

חוגים שלמים לא היו כי החבר'ה היו במילואים. 80% מהסטודנטים באותו חוג בתשפ"ד ללא תעדוף.

אני חושב שהבעיה מתחילה מהבקשה של הממ"מ. הממ"מ פנה למשרד הביטחון ב-15 בדצמבר כדי לקבל את המספר המדויק של סטודנטים משרתי מילואים. כאשר נקבל את הנתון הזה נוכל לדעת האם האחוז בסוף מתאים לכמות הסטודנטים שנמצאים או לא.

אבל זה לא, אני לא חושב שזה גם רלוונטי רגע.

זה ברור רלוונטי.

לא, אבל הנתונים שאתם מקבלים ממל"ג, עוד פעם, כוללים גם הרבה מאוד, בגלל שאנחנו עושים ממוצעים של הכול ביחד. אוניברסיטת תל אביב יש לה גם תואר במוזיקה. יש לה גם תואר בעבודה סוציאלית, יש לה גם תואר בסיעוד. ששם יש פחות מילואימניקים.

כן, אבל יאיר, אתה - - -

הנה, במשפטים, כותב לי עכשיו, במשפטים התקבלו 20% מילואימניקים.

כשאני לוקח את הסך הכול הכללי, את הכניסה לאקדמיה של מי ששירת במילואים ורוצה להיכנס לאקדמיה, מול המספר של אנשי המילואים שנמצאים באקדמיה אני אדע אם האחוז הוא מתאים לאוכלוסיית המילואימניקים שנמצאת באקדמיה או לא.

אני אגיד גם עוד משהו.

זה הנתון שאנחנו צריכים להתייחס אליו. לא מול כמות האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל.

אני רוצה גם להגיד עוד נתון, שהוא חשוב מאוד בעניין הזה. תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, אין תנאי קבלה. זאת אומרת, אין חריגים ואין כלום. כל מי שרוצה להתקבל, מתקבל. באוניברסיטה הפתוחה זה המוסד הגדול ביותר בארץ. זאת אומרת שרוב מילואימניקים יכול להיות שגם פנו והלכו לפתוחה ואנחנו לא יודעים את זה.

יכול להיות שהם הלכו לפתוחה, כי הם הבינו שמקום אחר הם לא היו יכולים להתקבל.

אבל התואר הוא תואר, סליחה.

אני מסכים.

האוניברסיטה הפתוחה מכובדת ומוכרת.

אבל אני רוצה לתת לאיש מילואים שהולך ומוסר את עצמו את האפשרות להיכנס לטכניון ולא לאוניברסיטה הפתוחה.

הדלת פתוחה והשנה היא פתוחה ביתר ושנה הבאה היא תהיה פתוחה גם כן ביתר. וכל הדגש הושם על - - -

דבורה, אני לא אומר שאתם לא עושים. לכן אני מתעקש לקבל את הנתונים לפני שאנחנו עוברים לחקיקה ולדעת גם אם אנחנו עכשיו מחוקקים מה האחוז שאנחנו צריכים לקבוע בחקיקה ראשית.

אני חושבת שיש עיוות בתפיסה. אנחנו לא חושבים, חלילה, שאתם נגד המילואימניקים. זה ממש, תורידו את זה, תורידו את זה מסדר היום.

נאמר פה - - -

כמה וכמה דוברים.

דבורה, תקשיבי, אני יודעת ואני מכירה ואני מעריכה את העשייה שלך. ואני יודעת שאם זה היה תלוי בך אז המספרים היו עולים ל-30% ו-40%, אמיתי אני אומרת את זה. אוקיי? וכל פנייה שפניתי אלייך תמיד ידעת לפתור אותה.

לא זאת הנקודה. אני חוזרת ואומרת, זה לא מחלחל לא לראשי האוניברסיטאות, לא לראשי המוסדות ובוודאי לא למרצים. אנחנו פה על שני דברים: אחד, לאפשר קבלה של המילואימניקים חלקה יותר למוסדות. שתיים, להיטיב איתם כשאנחנו יודעים שיש סבב ועוד סבב ועוד סבב. אלה מטרות הדיון. ואני אומרת לך דבורה, אני אמשיך ואני אקיים. תקשיבי, אני ברוך השם, גילוי נאות, שני הבנים שלי, שניהם סיימו גם תואר ראשון, גם תואר שני, לאחד יש חברה, השני עושה דוקטורט עכשיו. אני לא דואגת להם, הם לא צריכים לא הקלות ולא הטבות, ברוך השם. אני לא צריכה לדאוג להם, הם דואגים לעצמם.

אני אומרת לך דבר אחד שתכניסו את זה לראש, גם אתה יאיר. אני לא ארפה מהנושא הזה של הסטודנטים, אני אמשיך עם הנושא הזה כל עוד אני במשכן הזה. כי הסטודנטים הללו, אנחנו חייבים להם את החיים.

את פורצת דלת פתוחה.

יפה. לא להתייחס לזה כאילו יש איזה התנגשות בין האינטרס שלנו לבין האינטרס שלכם. לא. מה שאני באה ואומרת, אתם מיטיבים. אבל בואו נראה איך אנחנו יכולים להיטיב יותר. זו מטרת הדיון. אם אני צריכה לעשות את זה בחוק, אני אעשה את זה בחוק. אם אני עושה את זה בדיונים, אני אעשה את זה בדיונים. לכן אני אומרת שאנחנו כאן בשביל להיטיב וגם אתם כאן בשביל להיטיב עם המילואימניקים. אז אין פה עניין של התנגשות. אין פה עניין של התנגשות. יש עניין של win-win. איך אנחנו עושים את זה שהחיילים האלה שלנו שעכשיו נמצאים בגבולות ידעו שיש פה מישהו שדואג להם. גם מטעם המל"ג, גם מטעם האגודות, גם מטעם חברי הכנסת.

שימי לב, אני פה מתחילת הדיון. יצאתי לחמש דקות וחזרתי.

לזכותך יאמר.

כולם מדברים, אני עושה. אני מגיעה לפה כי המילואימניקים חשובים לי. ואני אמשיך עם זה. אם אני יכולה עוד אחוז אחד.

כל שאר חברי הכנסת שאלו והלכו. את היחידה שפה, כמובן ויו"ר הוועדה, מההתחלה ועד הסוף.

אז אני אומרת, גם יו"ר הוועדה הוא על זה. את צריכה לראות, אנחנו יושבים רחוק אחד מהשני, אבל כל פעם הוא אומר לי עוד פעם קטי דיון? עוד דיון? יש עוד דיונים, אני עמוס בדיונים. אני פשוט עושה לו סבל ועינויים. באיזה שהוא שלב הוא יבקש מאמיר אוחנה לשנות לו את המקום. כי פשוט כל המליאה - - -

בסוף מה שקשור לאנשי המילואים.

לכן אני אומרת דבר כזה: גם אם אנחנו מעלים את זה לעוד אחוז ועוד אחוז, אז משה כהן ומוישה זוכמיר מתקבלים. אתם יודעים איזה דבר זה? אני עכשיו מדברת כאמא, אמא יהודייה. זה הדבר הכי טוב שאני יודעת שהבן שלי לומר באוניברסיטה ויש לו מקצוע והוא מקבל את המקצוע הזה. מה יכול להיות יותר טוב מזה?

מה אני אומרת? כמה שאתם עמלים בואו ננסה עוד קצת ועוד קצת. גם משרד הביטחון עושה את כל המאמצים שלו שהחיילים יקבל ואת ההטבות. גם הנציגים של הסטודנטים שנמצאים פה חשוב להם להציג את הבעיות של הסטודנטים. חזרתי ואמרתי, לחלחל את הדברים האלה עד למטה. עד לאחרון המרצים שיידעו שאנחנו פה בשביל זה. בשביל שהחבר'ה שלנו יקבלו את מה שמגיע להם. ומגיע להם. וכולנו מסכימים על זה.

אין שום ויכוח.

נכון.

כן, מוסדות ומל"ג, אם יהיה ניתן לקבל את האחוז או את מספר הבקשות של סטודנטים במילואים שרצו להתקבל בהקלה וסורבו. לא משנה, אני לא אומר שכולם צריכים להתקבל. יכול להיות שבן אדם בסוף שהביא פסיכומטרי 200 או 300 אנחנו מבינים שהוא לא יכול להתקבל לרפואה, וזה לא קשור לזה שהוא במילואים.

אני רוצה להסביר, אני מבינה את השאלה.

אבל אם אנחנו מדברים, לצורך העניין, לפעמים מדברים על 10 נקודות או 20 נקודות או אפילו 30-40 נקודות בפסיכומטרי ואנחנו מבינים שאם הוא לא היה במילואים כנראה שהוא היה עובר, אז אפשר להתייחס. האם יש מקרים של סטודנטים שבאו להתקבל, לא משנה לאיזה מסלול, ולא התקבל, בקשתו נדחתה?

יש הרבה יותר נרשמים ומעוניינים ללמוד ממתקבלים, זה ברור. רק ברפואה, לסבר את האוזן, בין 2,400 ל-2,600 ניגשים בכל שנה ללימודי רפואה. מתקבלים, משנה לשנה זה עלה.

דבורה, אני לא אנהל את זה עכשיו כי חבל לנו על הזמן.

השנה זה 1,000-1,200. ברור שיש מי שנדחים.

אין לי בעיה עם זה. אני אומר, ראוי שהוועדה תקבל - - -

ולא בטוח שאנחנו יודעים את הנתון הזה.

לא, את זה את יודעת, כי כל אחד שבא להתקבל את יודעת אם הוא במילואים או לא במילואים.

יכול להיות שהוא נפל או נפסל בכלל - - -

כי אם הוא במילואים והוא לא אומר את זה והוא מבין שאם הוא אומר שהוא במילואים יכול להיות שהוא מקבל הקלה, והוא לא אומר את זה, אז סלחו לי על הביטוי, הוא כנראה לא שפוי או מטומטם. לכן סביר להניח שיש לכם את הנתון הזה וחשוב לקבל. אני לא אומר שאני בא אליכם בביקורת. יכול להיות שהסיבה שהוא לא התקבל היא סיבה מוצדקת, אבל בוא נקבל את היחסות.

רק אני אגיד שצו העברת מידע בין האקדמיה לצבא, שהמוסדות לא יודעים. אנחנו בדיוק דנים בזה בוועדת חוקה, חוק ומשפט. המוסדות לא יודעים מי מהמועמדים הוא מילואימניק, אלא אם כן הוא מזדהה. אוקיי?

לכן אמרתי, סביר להניח שאם הוא רוצה להתקבל והוא מבין שאם הוא אומר שהוא איש מילואים הוא יקבל הקלות, הוא יגיד שהוא איש מילואים.

לא בטוח.

לא, לא, יאיר, זה כן בטוח. אני אגיד לך גם למה. השנה, אוניברסיטאות לא דרשו פסיכומטרי ממילואימניקים. מה יותר מזה? אתם צועקים פה על הנקודות בפסיכומטרי?

גם ללימודי רפואה?

לימודי רפואה זה משהו אחר. זה סגנון אחר.

הנדסה?

לא דרשו פסיכומטרי. היו כל מיני חלופות שאפשרו. ואם אתה עם ממוצע בגרות גבוה גם להנדסה יכולת להיכנס, לחלק מההנדסות, ללא פסיכומטרי, בהינתן שאת או אתה מילואימניקים.

בקיצור, הבהרה ממל"ג, תעבירו לוועדה את הנתונים האלו.

עוד שאלה למל"ג. אתם מקבלים, כאשר מעבירים לכם את הנתונים, אתם מקבלים גם את התוצאות של הפסיכומטרי של המתקבלים?

מל"ג לפי חוק לא מתערבת בתנאי הקבלה.

והאוניברסיטאות רק באישור בן האדם. זו צנעת הפרט. נתוני פסיכומטרי לא מסתובבים פה.

לפי חוק אסור לנו להתערב בעניינים האלו. יש את חוק המל"ג, סעיף 15.

אז איפה יש פה העדפה למילואימניקים אם זה ככה?

מה זאת אומרת?

לדוגמה, אם מילואימניק שקיבל 640 ורוצה להתקבל ומגיע מישהו אחר שהאוניברסיטה מחליטה שגם עם 600 הוא יכול להתקבל?

את שואלת על רפואה או באופן כללי?

לא, לא, באופן כללי.

אז אני מסבירה שבאופן כללי האוניברסיטאות החליטו השנה לפטור, בחוגים - - -

בהנחיה שלכם?

אם זה נגיד מדעי הרוח, חוגים שהם, אפשר - - -

לא, אבל איפה ההנחיה שלכם למשל יורדת?

זה בדיוק. שוב, אין הנחיה. ור"ה זה לא, אף אחד לא ת"פ שלי. אלה דברים שנעשים רק בהסכמה ומתוך רצון טוב. אני אומרת, האוניברסיטאות קיבלו החלטה, כל אוניברסיטה לעצמה, וכמובן שהסתכלו לצדדים וראו שאוניברסיטה אחת נתנה, אז כמובן שכל האחרות יישרו עם זה קו. ויתרו על פסיכומטרי למילואימניקים.

איפה זה בא לידי ביטוי? בחוגים הלא מבוקשים כמובן זה לא בעיה. גם בחוגים מבוקשים, גם בחוגים שאליהם יש ביקוש מאוד גבוה, כמובן שזה מיד נתן העדפה למילואימניקים להיכנס לחוגים האלה. מספרים של פסיכומטרי זה כמובן צנעת הפרט. ללא אישור, אני לא יודעת, אני לא חושבת.

טוב. תואר שני, מל"ג, מה הנתונים?

לתואר שני הנתונים אפילו טובים יותר.

בבקשה.

שנייה.

אני רק אגיד בינתיים, חה"כ שטרית, בדיוק צופה במקרה בדיון ראש יחידת הקבלה בתל אביב. אז הוא שולח לי שמדעי המחשב וביו-אינפורמטיקה, חוג סופר מבוקש, מהכי מבוקשים, אולי אחרי רפואה השני, אולי לפני רפואה. מהמבוקשים באוניברסיטת תל אביב. 115 ממוצע בגרות בלי פסיכומטרי. בבקשה, כנסו. רק מילואים.

מצוין.

כן מל"ג, בבקשה.

מבחינת האחוזים, אני חוזר ממה שיאיר אמר, הם לא יותר טובים. צריך לקחת גם בחשבון שבסופו של דבר סטודנט נכנס על בסיס ההישגים שלו בתואר הראשון. הוא לא מגיע מהמלחמה, הוא מגיע מהתואר הראשון.

לא, יכול להיות שבין התואר הראשון לכניסה שלו הייתה מלחמה. או בדרך.

יתכן. אבל ככל הנראה ההישגים שלו לאורך שלוש השנים, ארבע השנים.

למה? אם הוא קיבל תואר עכשיו, בסמסטר הזה, סביר להניח שהוא עבר כבר שנה במילואים, 300 ימים.

- - - החלק החריג גם בתואר שני.

בסדר, לכן אני שואל.

אני גם רק רוצה להגיד רגע על הנתונים, שאנחנו את רוב הנתונים של תואר ראשון קיבלנו. לתואר שני, שימו לב שחלק מהמוסדות עדיין לא הספיקו לעשות את הנתונים ולכן יש לנו פה פחות מ-47 מוסדות שהעבירו נתונים. אנחנו מקבלים את זה ולכן אני מציע שהתואר השני ספציפית כרגע תמתינו, כי אני לא בטוח שהנתונים שאנחנו נגיד הם כל כך מדויקים.

לא משנה, תן בינתיים מה שיש לך.

בהמשך לדברים האלה, אנחנו ממשיכים לאסוף את הנתונים ולדייק אותם. כך שכל מה שאנחנו אומרים עד עכשיו זה בהסתמך על מה שקיבלנו. סך הכול אנחנו מדברים על כ-16,552 סטודנטים. מתוכם מוחרגים כ-1,405. אנחנו מדברים על 8.5%. מילואימניקים זה 1.79%. אוניברסיטאות זה 8,663. סך מוחרגים אצלם זה 9.16%. מילואימניקים זה 2.13%.

כמה שאר האוכלוסיות?

שאר המוסדות, אם אנחנו מדברים על מכללות אקדמיות - - -

לא, שאר האוכלוסיות. מתוך ה-9.16% באוניברסיטאות. 5.57% זה המגזר הערבי ו-3.13% זה חרדים ומוחרגים נוספים.

נכון. צריך לקחת בחשבון שבמקרים האלה אנחנו באמת מדברים על כך שיש תוכניות שמנסות להכניס את האוכלוסיות האלה כמה שיותר פנימה.

אני לא רוצה להתעמק בזה, כי אחרי זה יהיה לי ביקורת וגם לקטי. תאספו עוד נתונים ואני מקווה שזה ישפר פה את התוצאה בתואר שני.

כן, זה ישפר.

אני מקווה.

לפני שאני עובר לסיכום, עדי שושן, בבקשה, סטודנטים בחזית.

תודה רבה. אני עדי, מארגון סטודנטים בחזית. אנחנו בעצם ארגון שנוסד על ידי סטודנטים משרתי מילואים ונועד בעצם לקדם את הזכויות של האוכלוסייה הזאת. אני עצמי סטודנטים למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומשרתת מילואים פעילה, כלוחמת במערך ההגנה האווירית.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשתי נקודות שלא עלו כאן. הראשונה בהיבט הכלכלי. יש בעיה מאוד משמעותית עם איך שמחשבים בעצם את תגמולי המילואים שפוגעת באוכלוסיית הסטודנטים. אני אסביר. את התגמולים של המילואים מחשבים באופן רוחבי. לוקחים שלושה חודשים לפני שהתגייסת, בודקים כמה הרווחת ומחלקים ל-90 יום. הרציונל הוא שתרוויח בשירות מילואים בדיוק כמו שאתה מרוויח במקום העבודה שלך וכך לא תיפגע.

הבעיה היא שאוכלוסיית הסטודנטים לרוב עובדים במשרות חלקיות ולכן אופן החישוב הזה הוא מביא לתוצאה שהם במילואים מרוויחים פחות ממה שהם מרוויחים במקום העבודה שלהם. ולכן על כל יום עבודה שסטודנט מפסיד בשביל ללכת לשירות מילואים הוא למעשה מפסיד שכר. זה פער מאוד משמעותי שעלה מהרבה סטודנטים.

אני מאוד מתחברת לצורך למצוא איזה שהוא סיוע כלכלי גם בהיבט הזה. אני גם אזכיר שסטודנטים באופן כללי זו אוכלוסייה שהיא פגיעה מבחינה כלכלית. זו אוכלוסייה שהמשרות שלהם פחות יציבות. במיוחד סטודנטים שנקראים גם לשירות מילואים וגם להם יש פער במציאות עבודה וביציבות במקום העבודה שלהם. עוד נזכיר את מה שכבר דיברנו כאן, שלא כל הסטודנטים מקבלים גם מימון לשכר הלימוד שלהם, שזה עוד פער משמעותי.

הנקודה השנייה שאני רוצה להתייחס אליה נוגעת להיבט אקדמי. דיברנו כאן הרבה על אכיפה של מתווים. אבל המתווים עצמם עדיין לא נותנים את כל המענה והנקודה המהותית ביותר בעיניי היא סטודנטים שהפסידו ימי מילואים בשנת תשפ"ד, בשנת הלימודים הקודמת. יש משרתים שיכלו את כל שנת הלימודים הקודמת שלהם לבלות במילואים והשנה הם לא קיבלו שום הקלה. הם לא שובצו לאף קבוצת הקלות. זה פער משמעותי במתווים עצמם שאין להם מענה כרגע.

בגלל אותן נקודות שהעלינו כאן, הבעיה בתפירה אישית לכל סטודנט והפערים והאכיפה באמת, צריך לקבוע קשיחים ולשבץ סטודנטים לקבוצות הקלות באופן אוטומטי על בסיס מספר ימי המילואים שהם הפסידו. כי בעצם אותם סטודנטים שהפסידו כל כך הרבה ימי מילואים נכנסים עם המון פערים להשלים את שנת הלימודים החדשה. וכרגע, נכון לעכשיו, אין להם שום מענה. ואותם סטודנטים ניגשים למזכירות שלהם בפקולטה והיא אומרת 'אין לי מה לעשות. אלה המתווים, זה מה שבסמכותי לעשות'. וכרגע צריך להוריד הוראה מלמעלה כדי שזה באמת יעוגן במתווים עצמם.

אם אני רגע אחבר בקצרה את שתי הנקודות, ברגע שהמדינה לוקחת את הסטודנטים המשרתים, שהם גם עובדים, גם משרתי מילואים וגם לומדים, והיא לוקחת אותם מהלימודים שלהם וממקום העבודה שלהם, היא פוגעת בהם בשני ההיבטים: גם בהיבט הלימודים וגם בהיבט הכלכלי. חייבים להניח על זה את הדעת. תודה רבה.

יוסרי, אתה יכול להתייחס איך אתם מחשבים? אם הוא היה במילואים שנה קודמת והוא עשה עכשיו רק חמישה ימים בשנה הזו?

אז אני אתייחס לזה. קודם כל, החישובים זה ביטוח לאומי. מי שמבצע את החישוב.

על התגמולים. לא, היא אומרת על הזכאות להטבות והתאמות והקלות. אם השנה הם לא עשו הרבה ימי מילואים, אבל עשו 300 ימים - - -

לא, היא מדברת על תגמול לדעתי.

גם וגם. נגעתי בשתי הנקודות.

היא דיברה גם על התגמול, אבל זה לא אתה, זה לא קשור אליך.

לא, אני רק יכול להגיד בהקשר הזה שגם שנה שעברה וגם השנה העלינו את התגמול המזערי, כך שבסוף, דווקא כדי לסייע לסטודנטים וכאלה שלא עובדים. הוא 310 שקלים ליום נדמה לי. שלא יפחת מ-9,000 שקלים.

נכון. אבל יש סטודנטים שמרוויחים יותר מ-300 שקלים ביום במקום העבודה שלהם.

אם הוא מרוויח יותר, לצורך העניין, והוא עובד עבודה חלקית, אז הוא מקבל את מה שהוא זה. מחלקים את זה, הוא עובד פחות.

מחלקים את זה רוחבית. ואז בודקים כמה הוא מרוויח פר יום. ואז פר יום הוא מרוויח פחות, כי הוא במשרה חלקית.

כי את מחלקת את זה לא ב-30, אלא ב-22 ימי עבודה.

אבל זו נקודה שוועדת החינוך לא תטפל בה. אתם מוזמנים לעבור לוועדת עבודה ורווחה. זו נקודה חשובה.

זו נקודה חשובה, כי היא רלוונטית בעיקר לאוכלוסיית הסטודנטים.

אני מסכים, אבל זה לא כאן.

זה גם לא בתחום שלנו, לצורך העניין.

נקודה שנייה, לגבי עדיין כאלה שמתקשים, יש פה ועדת חריגים בקרן הסיוע, בראשות קמל"ר. יש ועדת חריגים שאפשר לגשת ולהגיש שם בקשה לסיוע כלכלי. היו כאלה ועדיין ממשיכים לדון בהם. אז אפשר גם את זה, זה מפורסם. אפשר לפרסם את העניין הזה.

לגבי התגמולים, רק אני חוזר אלייך.

לא, לגבי ההתייחסות. אם הוא עשה 200 ימים בשנה קודמת והוא עשה עכשיו בשנה זו רק חמישה ימים? לגבי ההטבות. איך מתייחסים אליו במתווה?

סופרים רק את מה שהוא עשה בשנת תשפ"ה? לא מתייחסים בכלל למילואים שהיו בתשפ"ד? לעניין כל מיני התאמות.

זה מחולק לשלוש קבוצות. כל עוד זה נופל בגדר אחת מהקבוצות.

נכון. אבל הקריטריונים להיכנס לקבוצות הם רק כמה מספר ימי לימודים הפסדת השנה. זאת אומרת, יכול להיות שכל שנה שעברה היית במילואים, נכנסת עם פערים להשלים השנה, אבל השנה שוחררת, כי המון משרתים שוחררו השנה. אז אתה נופל בין הכיסאות.

צריך לקחת בחשבון גם את ימי המילואים שעשו בתשפ"ד.

כאילו שזה נגרר לצורך העניין. אני חושב שזה כן.

אין התייחסות. בעלי חסרים לו שישה ימים. או שאתה עושה 21 ימים או 60 ימים, שלושה חודשים שקדמו לפתיחת הסמסטר. רוב הכיתה שלו לא נכללים בהקלות.

זאת אומרת סטודנט שמתחילת המלחמה עד חודש מרץ. וכמה ימים הוא עשה, נכון, שנה שעברה לצורך העניין.

יוסרי, תעבדו על זה. גם שם צריך תיקון.

עוד הערה, אדוני יושב-הראש. אני מסתכלת על הנתונים של אוניברסיטת תל אביב שמפרסמת טבלה ציוני התאמה מינימליים להעדפה מתקנת. אני מקריאה לכם, חברים. רפואה – פסיכומטרי 624. הפרעות בתקשורת – 584. סיעוד – 482.

סליחה, מאיפה זה מגיע? מה זה הדבר?

זו העדפה מתקנת. זה מה שמפרסמים באתר, כאילו אפשר להתקבל בהעדפה מתקנת עם הפסיכומטרי הזה.

שוב אני אומרת, לא, זה לא נכון.

זה האוניברסיטה.

אבל יש שם מידע למעלה ולמטה.

כתוב.

כאשר מדובר על העדפה מתקנת מדובר על מה שקרוי ראויים לקידום. אלה אוכלוסיות שדיברנו עליהם קודם. זה חרדים, דור ראשון בפריפריה וכו'.

לא, בסדר. אין לי התנגדות, אדרבא.

מילואימניקים קיבלו יותר.

השאלה אם המילואימניקים נכנסים בקטגוריה הזאת?

וביתר.

של 485 להתקבל? וואלה? טוב מאוד, מעולה.

מילואימניקים לא נדרשו, אני אומרת עוד פעם, לא נדרשו לפסיכומטרי בכלל.

אוקיי. קודם כל, אני מברכת שזה הציונים. פסיכומטרי לרפואה, לתקשורת, למדעי המחשב. למתמטיקה ופיזיקה 600. יפה, הלוואי וזה יהיה גם למילואימניקים. אני מברכת.

כן, בקצרה.

אני כן רוצה שזה יהיה לסיכום גם. ארבע נקודות עקרוניות: אחת זה מוסדות לאומנות, שבעצם לא היה פה משרד התרבות ואנחנו לא יודעים מה חל עליהם. המתווה הרגיל לא חל עליהם.

לא, אני חוזר לנקודה הקודמת. אם הוא צבר - - - הוא יכול לממש את זה גם השנה. זאת אומרת, הוא לא צריך, הספירה של הימים היא נעצרת. אבל הוא גורר.

הצבירה של הימים של מתווה תשפ"ד, של המתווה שמל"ג החליטה עליו כאקסטרה.

לא, זה הבנתי. אני אומר, ראוי וכדאי, תחשבו איך לעשות את זה, שבסוף הוא, נכון, הוא קיבל את ההקלות בשנה הקודמת.

לא, הוא גם יכול עכשיו לקבל.

שנייה. לא, בוא נגיד שהוא מיצה את כלל ההטבות שלו בשנה הקודמת. עכשיו הוא נכנס לשנה החדשה ויש לו עדיין פערים.

אז הוא חייב לקבל את כל - - -

אני לא מבקש שהוא יקבל נקודות זכות נוספות, כי אמרנו זה פר תואר ולא פר שנה. זו סוגייה שכבר טיפלנו. אני רק אומר, הוא בא עכשיו לשנה החדשה. הוא בא להיכנס למתווה. אומרים לו אדוני, בשנה הקודמת עשית מספר מילואים, השנה לא עשית. לכן השאלה, אני מחדד אותה שוב, האם השנה הוא עשה, הוא עדיין לא עשה מילואים, אבל יש לו פערים מהשנה הקודמת והוא קיבל כבר את נקודות הזכות שלו בשנה הקודמת. השנה הזאת הוא יקבל התאמות נוספות?

המוסדות, ברגע שיש לו פערים בגלל שירות המילואים של שנה שעברה המוסדות אמורים להעניק לו איזה שהוא סיוע. אוקיי? נכון, זה לא - - -

מה זה איזה שהוא סיוע? שוב, סובייקטיבי מאוד.

נכון. כי זה, הסטודנטים שלא סיימו את הפערים שלהם משנה שעברה המוסד אמור להשלים להם - - -

זה מוגדר במתווה. הם גוררי זכויות, מקבלים המשך של סיוע שמוגדר.

המוסד אמור בעצם להמשיך איתם עד שהם יגיעו לנקודה שבה הם כבר לא גוררים את הפערים האלה.

אני אעבור על זה במתווה גם.

במבחן המציאות אני יכולה להגיד שזו קבוצה שאין לה שום הקלות כרגע.

זה הבנו. שוב, אני לא בא בטרוניות.

יש לה הקלות אחרות. לא אין לה שום הקלות, יש לה הקלות אחרות.

דבורה, אני רק אומר, ראוי לשים את זה את הדגש.

הנקודות בתואר הן מחולקות לשלוש שנים.

לחשוב איך בסוף אנחנו נותנים מענה גם לאוכלוסייה הזאת. כן, עוד משהו?

דיברתי על המוסדות לאומנות. באמת אולי לעשות איזה שהיא עצירה לקראת סמסטר ב', לראות שיפורים במתווה. אני חשבתי גם לקראת תשפ"ו, שכבר הבנו שברפואה כבר יושבים לקראת המתווה לתשפ"ד. יכול להיות שגם באופן כללי צריך לשבת. כי המתווה הזה כרגע הוא בעצם לא בכללים, הוא בהחלטה שהייתה עליה הסכמה. וזו הנקודה השנייה, שיכול להיות שזה חשוב שזה כן ייכנס לכללים, כי גם מבחינת פרסום, גם מבחינת אכיפה, גם מבחינת אחידות זה משהו שיש לו עוצמה אחרת כשזה בכללים, זה בחקיקה ולא בהחלטה מינהלית.

מל"ג, יש לכם התנגדות שזה ייכנס לכללים?

אני חושב שההתנגדות זה לא עניין של זה. הגמישות, ברגע שזה מתווה, המתווה הזה של המוסדות זה מתווה שאני חושב שבחודש האחרון הוא עודכן פעם או פעמיים? דבורה? הגמישות הזאת, אם כל פעם כל עדכון וכל פעם אנחנו נביא את זה.

המתווה עודכן לאחרונה בחודש דצמבר.

רק תחשוב, רק הפרסום בכללים ורק קבלת הערות ורק הדיון במל"ג, רק זה ייקח כמה חודשים על כל תיקון ותיקון. וכל הזמן מתקנים.

לא, אבל אפשר להכניס את המתווה הזה כרף מינימלי ומשם אפשר לרשום בכללים שניתן לתת יותר.

אני אומר עוד פעם, אנחנו חוזרים עוד פעם לעניין שיש פה הרבה דברים שהמחוקק לא נתן לנו סמכות חוקית. כמו לדוגמה אנשי קבע. אין לנו סמכות חוקית. המתווה כן כולל אותם. הפצועים: יש איזה שהיא החרגה, כי הם לא מילואימניקים, הם יוצאים משירות מילואים. המתווה כן נותן להם מענה. הכללים, החוק לא נותן לנו סמכות. יש פה הרבה דברים.

אני שוב אומרת, לקבוצות האלה ניתן מענה במתווה. גם לפצועים וגם לשורדי נובה.

אם אתם תכניסו את זה עכשיו למתווה בכללים אנחנו פה מסתכנים בהרבה מאוד אוכלוסיות שפתאום לא יקבלו. הגמישות הזאת, שאם יש איזה שהיא בעייתיות בגמישות, אם צריך לתקן איזה שהוא משהו, עכשיו פרסום ציבור והערות ציבור, דיון במל"ג, עניינים. אתם רוצים לעשות את זה? אין בעיה. פשוט קחו בחשבון שיש לזה גם משמעויות.

טוב.

דבר אחרון, הנושא של הסיוע הנפשי שעלה פה. היום הוא לא בחוק, לא בכללים ולא במתווה. זו הנקודה שאולי עושים בפועל, המוסדות.

אם זה מחובר לתקצוב תכניסו גם לחוק, אין שום בעיה. בינתיים הכול מתוך רצון טוב וגיוס משאבים פנימיים.

אגב, יכול להיות, כן, יכול להיות שזה צריך להיכנס בחקיקה ראשית ולתקצב את זה.

רגע, אני אגיד גם על זה. אנשי התקציב שלנו הלכו, אני לא יודע אם צח עדיין בזום, ממשרד האוצר.

לא, הוא ירד.

חבל שאנשי התקצוב שלנו הלכו. אבל היה את רכיב הסיוע של מל"ג למוסדות המתוקצבים שנה שעברה. אני לא איש תקצוב, אז אני רגע נזהר. אבל חלק מהרכיבים היה גם רכיב נפשי. זה היה פעם ראשונה שות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב, תקצבה נושא נפשי במוסדות. המוסדות יכלו להשתמש בזה. ואכן גם השתמשו, כי ראינו מה בפועל המוסדות השתמשו.

אני חייב להגיד שהנושא הנפשי מאוד משפיע. אני עושה ביקורים במוסדות ואני מדבר עם סטודנטים ואחד מהדברים, לא רק סטודנטים, אגב, גם סגל. אנחנו פה במדינה שהיא פוסט טראומטית, כל המדינה. אנחנו רואים את זה. וכמו שיוסרי אמר, הציג מקודם, אנחנו עושים כנס.

תתחילו עם דבר מאוד פשוט שעכשיו גם במשרד החינוך עושים. אנחנו עבדנו על זה וקיבלנו ממשרד החינוך היום מוקד חירום שהוא בעצם שומע את התלמידים שיש להם בעיות של חרם או נידוי וכו'. אפשר לעשות שהמל"ג יקים מוקד חירום ששם יישבו אנשי מקצוע שעברו הכשרה.

רגע, אבל יש כבר.

לדבר עם סטודנטים שהיו מילואימניקים, ראו מחזות לא מלבבים בלשון המעטה.

יש כבר גופים כמו נט"ל שהם עושים את זה. בעצם המדינה מממנת.

חבר'ה, אני מכירה את הגופים האלה. אבל הם לא מדברים על הסטודנטים.

בטח, לנט"ל יש תוכנית.

אתה מדבר באופן כללי על כל האוכלוסייה במדינת ישראל.

לנט"ל יש תוכניות שהן ייעודיות לסטודנטים. הכנס ב-23 הולך לתת למוסדות כמה כלים.

אז תציינו את זה, שוב, כדי שהמילואימניקים שחוזרים משירות מילואים מלא, סבב א', ב', ג' ו-ד', שיידעו שיש להם גם את המענה הזה.

יאיר, אני אגיד גם שלנו יש פרויקט חדש עם נט"ל וסולטוק, שהמטרה שלו, אנחנו מרחיבים אותו למוסדות נוספים, שאם כבר אתה מעלה את הנקודה הזאת, אז מוסדות לא רוצים לתת לנו חדרים לטובת קיום הפרויקט. כי הם מתנים הכול במרכז החוסן.

בגלל זה נט"ל באים ומדברים עם המוסדות ב-23. ואני גם שם כדי להגיד למוסדות.

אני אשמח להיות שם גם.

את גם שם. את מרצה בכנס הזה.

אה, אתה מדבר על הכנס הזה?

יש לך 20 דקות שאת מדברת עם כל המוסדות, 300 איש. גם את שם.

לא, לא, אני מכירה את הכנס. סבבה. אם זאת המטרה שלו אז עוד יותר טוב. תודה.

דבורה, יש לי דיון אחר ולא אני מנהל אותו.

קטי, שלחתי לך גם את ההגדרה של מה זה הראויים לקידום. מה זה מה שהקראת קודם. זה לא ציון פסיכומטרי, זו הגדרה של הראויים לקידום. עמותה של ראויים לקידום. כל סטודנט במדינת ישראל יכול לפנות ולקבל דירוג.

לא, את הנתונים האלה הוצאתי מהאוניברסיטה.

בסדר, קטי, לא ננהל את זה עכשיו.

הבנתי. אבל מה שהקראת זה לא ציון פסיכומטרי שמבקשים איתו להיכנס. זו התאמה לראויים לקידום. שלחתי לך לווטסאפ את ההקשר.

נלמד את זה גם. קמל"ר, רק לפני שאני עובר לסיכום, במשפט אחד. יש לכם את מספר אנשי המילואים, סטודנטים שבמילואים שנמצאים באקדמיה? מה שהממ"מ ביקש מיובל?

דיבר איתי מהממ"מ. אני צריך להעביר את זה בציר רשמי.

שימו גז, עברו לתמרון.

הוועדה משתתפת בצערם העמוק של המשפחות השכולות, הנרצחים בפיגוע אתמול ושני חיילינו שנפלו. מתפללת להחזרתם של החטופים והצלחת הלוחמים, רפואה לפצועים.

הוועדה מברכת ומוקירה את הסטודנטים משרתי ומשרתות המילואים. הוועדה קובעת שיש לתת להם את המענים ואת הסיוע, ככל שניתן. זו חובתנו המוסרית כחברה.

הסטודנטים הרבים עדיין לא מקבלים את כלל ההטבות והסיוע שמגיעים להם. גמישות והגשת המטלות ומועדי הבחינות, סיוע בשכר הלימודים, מענקים וחובת נוכחות ויש לשים לזה לב.

הוועדה מברכת על מתווה ההתאמות המוסכם לסטודנטים משרתי המילואים. הוועדה דורשת ליישמו, לאכוף אותו ולשנות אותו במידת הצורך. הוועדה מבקשת לבחון לשפר אותו ולהרחיב אותו לאוכלוסיות נוספות: בני ובנות זוג שהם ללא ילדים, אוכלוסיות משרתי קבע וביטחון ועוד.

הוועדה רואה חשיבות רבה בליווי וטיפוח הסטודנטים והסטודנטיות משרתי ומשרתי המילואים בדרכם האקדמית והוועדה דורשת מספר דברים: לוודא שכל המוסדות האקדמיים יפרסמו פרטי התקשרות עם רכז המילואים במוסד, אליו יוכלו הסטודנטים לפנות בכל בקשה וסיוע; להנגיש ולפרסם בכל אמצעי את המידע אודות הזכאויות שעומדות לרשותם.

הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון לבחון את העברת התשלום לשכר לימוד למוסדות האקדמיים ישירות, במידה וזה אפשרי. כמובן, אני לא קובע על זה מסמרות, אבל תקבעו איזה שהוא מסלול. לא משנה אם זה למוסדות או לסטודנטים, אבל שהמסלול יהיה קצר, יעיל ושהסטודנט יצטרך כמה שפחות להוציא כסף ולהקדים כסף מהכיס שלו ולקבל אחרי זה החזרים.

רוב הסטודנטים משלמים את מלוא שכר הלימודים, למרות ששליש מהשנה או יותר הם היו במילואים. הם משלמים את מלוא שכר הלימוד. הוועדה דורשת ממשרד האוצר לבחון את התופעה ואת השיפוי שניתן ליתן למוסדות או כמובן לסטודנטים עצמם. לא יתכן שסטודנט שנקרא למילואים ישלם שנת לימודים מלאה.

הוועדה דורשת ממשרד הביטחון לקבל בהקדם תוצאות בחינת הסיוע בתשלום לימודים לאוכלוסיות נוספות: אנשי קבע, בני ובנות זוגם.

הוועדה רשמה לפניה את הבטחת המל"ג שכל סטודנט שנתקבל בכל קושי שיש, מול המוסד או מול המרצה יפנה למל"ג ויקבל את הסיוע וכמובן המל"ג יטפל בפנייה.

הוועדה מבקשת מהמל"ג להעביר אליה מסמך כמה אנשי מילואים התקבלו ללימודים באקדמיה לאחר ההקלות וכמה בהעדפה מתקנת לאוכלוסיות ייחודיות. כמובן כמה מתוך הסך הכללי שרצו להתקבל ולא התקבלו.

הוועדה מבקשת ממשרד העבודה להעביר אליה את מתווה ההתאמות לסטודנטים משרתי המילואים במכללות טכנולוגיות. אם תוכלו לשלוח את זה למייל של הוועדה.

הוועדה מבקשת מהמל"ג להעביר אליה נתונים כמה סטודנטים משרתי מילואים לומדים במוסדות האקדמיים, מל"ג או קמל"ר.

זה נתון שאין לנו, זה קמל"ר.

אז קמל"ר. להעביר לוועדה ולממ"מ את כמות הסטודנטים אנשי המילואים שלומדים באקדמיה.

אני אגיד, אנחנו נתכנס שוב בנושא הקלות והטבות לאנשי מילואים שנמצאים באקדמיה ב-20 לחודש דיון במתן ההקלות לסטודנטים, סבסוד קייטנות, פטור מאגרות לכניסה לאתרים והנחות לדיור. ב-27 כמובן שש הצעות חוק שמונחות על השולחן, ביניהן הצעת החוק של חה"כ קטי שטרית. אני חושב שגם לימור, אני כבר לא זוכר.

את שלי ואת של אריאל קלנר.

מאיר כהן, קרויזר, אריאל קלנר. כן, כל הממוזגות ואין הממוזגות שמדברות באמת על תגמול לאנשי המילואים ועוד סעיפים רבים.

מל"ג, ור"ה וור"מ, עד ה-27 כשאנחנו מתחילים בחקיקה ולהניע, ואנחנו גם יוצאים לתמרון בנושא הזה. שנוכל לקבל לפחות את כלל הנתונים. יש לכם כמעט שלושה שבועות. אם אפשר עד ה-26 גם ב-24:00. שנוכל להיות מוכנים למחרת ואנחנו נחוקק על יסוד עובדתי ועל נתונים אמיתיים שיתקבלו לוועדה.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:19.