פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
01/01/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 338
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, א' בטבת התשפ"ה (01 בינואר 2025), שעה 9:30

הצעה לדיון מהיר בנושא: "הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד"

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז

דבי ביטון

ענאן סרחאן - יועמ"ש פקע"ר, משרד הביטחון

עמית רויף - ע' יועמ"ש פקע"ר, משרד הביטחון

לוי יטח - מ זירת התרעה וטכנולוגיות, משרד הביטחון

שאלתיאל רם - מנהל אגף היערכות לשעת חרום, משרד החינוך

שירלי פינטו - ח"כלית

חלי גיא אלדר - ממונה משפטית יעוץ חקיקה ומדיניות, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

רותם אייזיק - ראש תחום חינוך ורווחה האגף לקידום זכויות, אלו"ט

ענת גל-היימברג - אמא לנער אוטיסט ופסיכולוגית התפתחותית

מכבית מאייר - משפחות החטופים

יזהר לפשיץ - משפחות החטופים

חנה כהן - משפחות החטופים

שמעונה לב און - רכזת תחום ילדים, מחלקה ארצית לריפוי בעיסוק, משרד הבריאות

מרב אבירן - מנהלת תחום פ"א מעונות פנימיה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נתנאל שדה - מנהל מחלקת חירום בעיריית ת"א, מרכז השלטון המקומי

אתי דנן

רויטל יפרח

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעה לדיון מהיר בנושא: "הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד", של חה"כ משה טור פז, סימון מושיאשוילי, מיכל מרים וולדיגר, מתן כהנא, קטי קטרין שטרית (מס' 330).

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. היום, א' בטבת התשפ"ה, 1.1.2025. הצעה לדיון מהיר בנושא: "הנחיות בדבר מיקום הצבת צופרי אזעקה במסגרות חינוך מיוחד" או יותר נכון על גגות של מסגרות החינוך המיוחד.

ברשותכם, משפחות החטופים, אם זה בסדר מבחינתכם, חבר הכנסת משה טור פז חייב לחזור לוועדת החוץ והביטחון בנושא חשוב. אתן לו להציג את הנושא ואני חוזר אליכם.

אדוני יושב-הראש, תודה רבה, אני באמת מתנצל. כדרכם של חברי כנסת אני נמצא באמצע דיון חסוי שאחזור אליו. אני ביקשתי לקיים את הדיון הזה לאור פנייתה של ענת, שנמצאת כאן והיא גם תדבר על הנושא. כאיש חינוך הרבה מאוד שנים וגם כאיש צבא, הופתעתי בעקבות פנייתה להיחשף לאתגר הגדול של צופרי האזעקה של פיקוד העורף, שניצבים על גגות מוסדות חינוך מיוחד. אני מודה ומתוודה, כי שהיה אחראי על המערכת הגדולה בישראל בעיר ירושלים, לא הייתי מודע לפער הזה שבין הצרכים הרגשיים והקושי בוויסות רגשי של אדם בעל צרכים מיוחדים, בדגש על הרצף האוטיסטי אבל לא רק, לבין מה שקורה כשאזעקה כזו מופעלת.

ברור לכולנו שמערכת האזעקה, מערכת הצופרים של פיקוד העורף, היא אינטרס ביטחוני ממדרגה ראשונה. רק בשבת האחרונה נעזרתי בה פעמיים כדי להיכנס למרחב המוגן – פעם בגלל החות'ים, פעם בגלל העזתים. ברור שצריך מערכת התרעה יעילה. יחד עם זאת, הרגישות שלנו דורשת התחשבות בתלמידי החינוך המיוחד, ואני מציע שאחרי שנשמע את הדברים, תיעשה עבודת מטה מבחינת המיקומים. יש פה שאלה גדולה ושאלה קטנה – השאלה הגדולה זה כל המיקום על מערכות חינוך, זה פער אחד. אבל הפער הממוקד זה מערכות החינוך המיוחד, ששם כל ילד בהגדרה הוא ילד עם אתגר כזה. אני מציע שתיעשה עבודת מטה נרחבת. נפנה בנושא גם לאלוף פיקוד העורף עוד היום כדי שתיעשה עבודת מטה לבחון מקומות חלופיים. גם אם זה ייקח קצת זמן, אנחנו צריכים לדאוג שילד שנמצא במוסד לחינוך מיוחד, לכל הפחות הוא, לא נפעיל לו צופרים על הראש. תודה רבה. תודה על ההתחשבות.

תודה רבה. משפחות החטופים בבקשה. חנה, בבקשה.

אני הדודה של ענבר הימן שנחטפה ונרצחה והיא עדיין בעזה. ראשית, קצת צורם לי בלב שאני באה לפה ואני רואה תמונות כל-כך יפות. באמת, כל תמונה יפה מהשנייה, אבל לא תמונות החטופים? לא הבנתי. למה? לא יותר חשוב ודחוף לשים פה תמונות של חטופים? זה דבר אחד.

דבר שני, אני חושבת שאחרי שנה וארבעה חודשים הגיע הזמן להפסיק עם כל הדשדושים האלה, עם גרירת הרגליים, עם משיכת הזמן. עם המצאה של כל מיני עסקאות חלקיות שאין להן התכנות בכלל. אנחנו יודעים שאין להן שום התכנות. העסקה היחידה שצריכה לעמוד על הפרק היא עסקת חטופים שמחזירה את כולם, את כל 100 החטופים הביתה, את החיים ואת החללים.

עכשיו, את הסכנות של החיים כולם יודעים אבל יש קבוצה שקופה, שהיא קבוצת החללים, שביניהם נמצאת הילדה הזאת, ענבר. ענבר לא הלכה לטייל בעזה, היא נחטפה מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל. וכל האחריות להחזירה הביתה היא אחריות של מדינת ישראל כלפי המשפחה שלה, שנרצחת איתה כל יום. חללים לא מייצרים מודיעין. יש לנו בערך כ-50 חללים, ואני מאוד מקווה שהמספר לא יותר גבוה. אני מתפללת לאלוהים שלא. הם לא מייצרים מודיעין, הם זרוקים בעזה, הם דפוקים בתוך קירות, חלקם. על חלקם אין מודיעין בכלל, והסכנה תהיה שעזה תיבנה על הגופות שלהם. ואנחנו נייצר פה 50 "רון ארדים". מישהו נתן על זה את הדעת?

שלשום אחי היה בפגישה אצל איזה שר שלא אציין את שמו מפאת כבודו, למרות שזה התפרסם בכלי התקשורת, אני מעדיפה לא לציין את השם שלו. הוא טען שאת הנרצחים לא צריך להחזיר בעסקה. את הגופות, הוא קרא להם – גופות. עד היום חשבתי שגופות זה גופות של מחבלים, ככה גדלתי מאז שאני קטנה אבל היום יש ייחוס חדש לגופות – גופות הן גם גופות של חטופים יהודים, הם כבר לא חללים, הם גופות. והוא טען שלא צריך להחזיר אותם בעסקה, הוא טען שצריך להחזיר אותם בפעילות צבאית.

דבר שני, הוא בא ואמר בפני אח שלי, שהוא במקרה אבא של הילדה – עזות מצח להגיד לו: לילדה שלך יש זמן, אני יכול להחזיר אותה במבצע אבל להם אין זמן, כלומר לחיים. מדינת ישראל, שהוביל את הילדה שלנו כפיתיון לנאצים, יש לה פה 50% אם לא יותר של אשמה, של שיתוף פעולה. ואתם מפקירים אותה? במקום לעלות אלינו הביתה ולהתנצל כל יום על זה שגזלתם מההורים של ענבר את הילדה שלהם, אם צריכים לבוא אלינו הביתה ולהתנצל. כשאני אומרת "אתם", אני לא מפנה אצבע - -

לא, את יכולה גם אלי, זה בסדר.

אליך אני באה בתלונה אחרת, שאתם דתיים חרדים, ואתם צריכים לדעת כמה שזה חשוב להחזיר את החללים ואת החיים הביתה – פדיון שבויים וכבוד המת. אתם קוראים להם "נרצחי מלכות" אבל מתנהגים אליהם קצת אחרת.

אני מבקשת את הילדה שלנו בבית יחד עם החיים. אני מבקשת את החללים יחד עם החיים. ולכן, העסקה חייבת להיות עסקה אחת כוללת. תודה.

תודה רבה. יזהר, בבקשה.

ראיתי איזה משהו פה שקצת הקפיץ אותי אז אקריא אותו. אני הבן של עודד ליפשיץ ויוכבד ליפשיץ ששוחררה מקיבוץ ניר עוז. אבא שלי עדיין נמצא במנהרות החמאס. עינב צנגאוקר, אימו של מתן צנגאוקר אמנם לא מקיבוץ ניר עוז אבל מתן צנגאוקר נחטף מקיבוץ ניר עוז. אני מקריא הודעה לקונית פה: "משמר הכנסת מנע ואסר על עינב צנגאוקר, אימו של החטוף מתן, להיכנס למשכן בעקבות הפרות סדר חוזרות ונשנות. איימה בנוכחות מפקד אבטחת המשכן לדקור - - - לא הייתה סכין ברשותה", נמסר מדוברות הכנסת. טוב שלא הייתה סכין ברשותה. עינב נרצחת. מי שלא ראה את עינב – אני לא עוסק בדיאטות ובעניינים כאלה, היא נראית מאוד שונה ממה שהיא נראתה בתחילת האירוע. היא נרצחת לאיטה, ואנחנו פה מסתכלים ובודקים אם עינב מדברת יפה או לא יפה. הסגנון שלי שונה אבל עינב היא לוחמת. אני לא יודע אם הבן שלה יחזור אבל היא נרצחת פה לאיטה, ומי שלא רואה אותה ואת מה שעובר עליה, אדיש למשהו מאוד בסיסי למשפחת החטופים.

הנושא השני שאני אדבר עליו הוא באמת אותם תהליכים ארוכי-טווח שאנחנו מפעילים לחץ. אנחנו נחלק את האוכל בעזרת חברה חיצונית, אנחנו בדרך לעשות את תכנית האלופים. אנחנו ואנחנו. ציר החטופים השתנה, הם מתים כל יום עשיו. את זה אומרים האנשים שהגישו את הדוח הרפואי, הם לא יגמרו את החורף. אלה שנמצאים מתים, חיילנו כרגע קופאים וקר להם בחרמון הסורי, בתוך עזה מתבצבצים אבל החטופים, אין להם את כל החרמוניות והבגדים, אין להם את התזונה ואין להם את האוויר, הם גוועים בתוך המנהרות.

לכל מי שאיחל לי שזה יקרה ושיהיה נס חנוכה ודברים כאלה – אז אצלי אין ניסים. אני יכול להגיד שהמשפחה שלי הושמדה כולה בשואה למעט אלה שעשו לא ניסים אלא מעשים. הסבא שלי פשוט עזב את אירופה והגיע לפה עם "השומר הצעיר", וכל היתר אמרו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. 35 נרצחו בפנים ואנחנו לא מצפים לניסים, צופים את המעשים. אבל הזמן, אנחנו לא עומדים בדבר הזה שיש את הזמן של לחץ צבאי להחזיר חטופים. נגמר לנו הזמן, הם מתים בפנים, וכל אחד מאיתנו כאן הוא אור קטן וכולנו אור איתן, ואנחנו מאפשרים את זה. זה מה שחשוב בסוף חנוכה – כולנו ביחד ביחד מאוחדים. אני לא חושב שיש מישהו שלא רוצה להחזיר חטופים. אנחנו אפשרנו בתקופה הזאת – יום אחד האירוע ייגמר ונסתכל אחורה – כל אחד מפה אפשר לחטופים למות בתוך המנהרות, כל אחד בדרכו ובמעשיו, גם אני, יכול להיות שהייתי צריך לעשות דברים אחרים אבל זה המצב ונצטרך לחיות איתו בהמשך.

אני חושב שכל יום שאנחנו לא מחזירים חטופים, אנחנו מורידים את המוסריות, את התקפות שלנו פה, יש לא מעט אנשים שרואים בניצחונות הגדולים הטקטיים על אויבנו מסביב את הניצחון הגדול ואת השינוי הגדול ושיבואו פה שנים טובות. לא, יש לנו כתם שחור למאות השנים הקרובות שתמיד נתבייש כשנסתכל עליו והוא קורה ברגע זה. ברגע זה, כשהם מתים, הכתם הזה גדל וגדל. זה מה שיש לי להגיד. הכתם הזה מוכתם אולי מהשמן של נס חנוכה. "שמנו נתן", אבל כנראה לא לחטופים. תודה רבה.

תודה רבה. מכבית, בבקשה.

שלום לכולם, לכל מי שנמצא. אני מסתכלת על התמונות. מי ציינה את זה קודם? חנה, ואני מסתכלת על התמונות האלה והן תמונות מזעזעות. עצב ושכול ומוות וחיילים וקברים. כל מה שצריך לעשות זה להחליף את התמונות האלה בתמונות כאלה, עכשיו במקרה זה מתחבר לי. אני מדי שבוע מביאה את אחות שלי איתי, אני דודה של גלי וזיווי ברמן, תאומים שציינו 27 בשבי חמאס. אני שומעת את יזהר, חנה פה, לידי, אסתר לידי, והפחד הכי גדול זה – אסתר מבחינתי היא נורת האזהרה. הפחד הכי גדול שלי שהגורל של שני הבחורים המקסימים האלה יהיה גורל אכזר.

אני באתי להגיד דבר אחר היום: למרבה הצער, אני כבר לא שמה את מבטחי בממשלה הזאת ובעומד בראשה. מבחינתי כל יום הם מקריבים את גלי וזיווי ואת כל החטופים. אני באופן אישי סופרת את הדקות עד הכניסה של טראמפ, בתקווה שגם הוא לא יאכזב אותי. אני מחכה לעמידה שלו באמירה הנוקבת שהוא הכריז, בתקווה שכל יושבי המשכן הזה יבינו מי באמת מחליט על עתידם של החטופים ועתידה של המדינה.

חנוכה עצוב, אין אור, אין ניסים וכמו שיזהר אמר גם אין מעשים. נאמר לנו, לי באופן אישי, מול העיניים, שיש כל הזמן מגעים אבל הם בקצב איטי. אז בקצב האיטי הזה גם מתים במינהרות. כמו שסמוטריץ' אמר לבני משפחה שיש מצב שהחטוף שלהם לא יהיה בחיים. אני מאמינה לו, הוא יודע מה הוא אומר וגם הוא חלק מהמנגנון הזה שגורם לזה לקרות.

כמה עוד אפשר לזעוק? כמה אפשר להתחנן שאין להם זמן? כמה עדויות? כמה ימי גשם וקור? השבוע אמרה בת משפחה בריאיון שהיא חושבת שחלקם כבר מבקשים את מותם שם. שמעתי את זה ובכיתי יום שלם.

אני נפגשתי עם ראש הממשלה במקרה, לא מתוכנן, הגשתי לו את הנר שהגשתי לכם. הסתכלתי לו בעיניים העייפות שניבטו מולי וקיוויתי שהוא עייף רק מחוסר שינה במחשבה על גלי, זיווי וכל החטופים. או שהוא באמת מיוסר, הוא שהוא פועל מרגשות אשמה. אני, באופן אישי, מחכה לטראמפ, גלי וזיווי מחכים לטראמפ, 100 חטופים וחטופות מחכים לטראמפ. ועד אז, אני אגיע לומר לכם את זה, בתקווה שטראמפ לא יאכזב אותי כמוכם.

אסתר, בבקשה.

אני אימא של יגל, ומי שלא מכיר אותי – יגל נחטף חי מקיבוץ נירים, מהבית שלנו, יחד עם אשתו רימון שחזרה בעסקה. יגל נחטף ונשאר שם ונרצח בשבי החמאס. אין לי מה להגיד היום אחרי כל-כך הרבה ימים חוץ מאשר תעשו הכל כדי להחזיר את החטופים, אין להם זמן. אמרו פה המשפחות את כל מה שצריך להגיד. תחזירו, תעשו מעשים, תפסיקו לחכות לניסים. זו אחריות שלכם, זה עליכם, ולנו לא נשאר עוד הרבה מה להגיד.

תודה רבה. אני רק אגיד שהיוזמה הזאת של הדלקת נר לחטופים שחילקת חדר ועושה את שלו. אתמול בלילה לא הספקתי להגיע להדלקת נרות, נשארתי פה עד חצות כמעט בוועדת הכספים, אז הבן הקטן שלי התקשר אלי ואמר לי: אבא, איפה הנר של החטופים? אני לא רוצה שהגדול ידליק לפני שאנחנו מדליקים את הנר. אז זה חודר, וזה פועל וזו יוזמה מבורכת.

אני אשמח אם הנר הזה יציין את חזרתם.

אמן.

אני באמת אומרת שאנחנו לא יודעים להדליק נרות, אני לא יודעת להדליק נרות.

אמן. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה. את גם שותפה לדיון המהיר.

נכון, אני שותפה לבקשה לדיון מהיר אבל אני לא רוצה להכביר במילים. הדברים שכתבתי מאוד מאוד ברורים. אני אשמח לשמוע את אנשי המקצוע, את ההורים שפנו ובזכותם אנחנו הגשנו את ההצעה הזו. אני רוצה לשמוע ואחר-כך, לכשיהיה צורך, אני אגיב.

דבי, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, הסוגיה הזו מתנהלת כבר מעל חודשיים פלוס, עוד מתקופת המלחמה, כשהאם ענת פנתה אלי, סימנה את העובדה שיש לה ילד עם אוטיזם, שמעל מבנה החינוך יש את הצופרים שמתריעים. מי שמכיר ילדים עם אוטיזם, ויש גם ילדים עם אבחנות אחרות, רעשים מסוג כזה יכולים להכניס אותם לחרדות קשות, לפחדים, להסתגרות. באמת היו לי לא מעט שיחות וניסיונות לקדם ולנסות להניע מהלכים שבאמת נוכל לפתור את הבעיה הזאת. האם גם הייתה בקשר עם פיקוד העורף, אפילו הגיעה למבקר המדינה. אנחנו פנינו לעירייה. אני גם הבהרתי לאם – אחת התשובות שקיבלנו היא שבימי שואה או זיכרון, שלרוב האזעקה הזאת פועלת, מומלץ לשים להם אוזניות או אולי שלא יהיו במערכת. ניתנה תשובה קצת בעייתית.

עם זאת, גם הסברתי לאימא שללא ספק שמדובר פה באירוע שהוא בעייתי, ומן הסתם זה בטח לא בית הספר היחיד שקיים עם אותו נושא.

זהו, שכשהדיון הזה הגיע לשולחני, פניתי לחלק מחברי הכנסת ושאלתי האם מדובר ספציפית בבית ספר "הרים" או שזו תופעה רוחבית.

כן, זה הגיע מבית ספר "הרים", אבל מסתבר שיש עוד בתי ספר בסגנון. אז באמת זה התחיל מהאירוע שלהם, ולאחר מכן זה התרחב. ובאמת צריך לראות מה עושים כי בסוגיות כאלה – ראשית, אני לא מבינה למה זה צריך להיות במבנה חינוכי בכלל. אם כבר, שידאגו לשים את זה במקומות ניטראליים. ואני יכולה גם לומר לך מהמקום של מי שגרה בשדרות והייתה חשופה, אז נכון שילדים עם אוטיזם יגיבו יותר כי באופן כללי ילדים מגיבים יותר וגם כשזה קיים בבית ספר רגיל, זה יכול להכניס לסטרס, ולכן לא ברור לי למה מראש, במערכות חינוך, שיש ילדים, בטח ובטח ילדים עם צרכים מיוחדים, שאצלם זה מקבל אפקט יותר חמור ומסוכן – למה זה בכלל קיים?

אז באמת היינו רוצים לשמוע התייחסות מקצועית ולהבין איך אפשר לסייע בסוגיה הזאת.

אוקי. אז בואו נשמע את ענת. בבקשה.

שלום לכולם. אני אימא של נער אוטוסטי מקסים בן 16 שלומד בבית ספר "הרים" בגבעת עדה. הבן שלנו לא ממש יכול לדבר אבל מבין הכל ומבטא את עצמו דרך הקלדה ודרך צילום ואומנות. במקצועי אני פסיכולוגית התפתחותית. לצד ההבנה העמוקה של הורה את ילדו – כמו שאתם יודעים, זאת ההבנה הכי עמוקה שיש, יש לי מומחיות בתחום האוטיזם ולגבי תהליכים שיוצרים טראומה ופוסט-טראומה אצל אוטיסטים.

בחודשים האחרונים, מאז המלחמה בצפון, האזעקה בגבעת עדה הופעלה על גג בית הספר שש פעמים. בנס גדול, האזעקה עדיין לא הופעלה בשעות הלימודים. כאימא, אני יודעת שמספיקה פעם אחת שהאזעקה תופעל בשעות הלימודים כדי שבסבירות גבוהה הוא יחזור הביתה עם פגיעה קשה. לצערי, אין בנמצא שיטת טיפול שהוכחה יעילה בפוסט-טראומה באוטיסטים.

קודם כל, אני רוצה להודות על קיום הדיון בנושא. תודה לחבר הכנסת משה טור פז ולחברי הכנסת שהצטרפו ליוזמת הדיון. תודה, דבי. חברת הכנסת קטי שטרית, חבר הכנסת מתן כהנא, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, ותודה לך יושב-ראש הוועדה, יוסף טייב.

כל מי שמכיר אוטיזם מבין ויודע עד כמה בבסיס האוטיזם יש קושי בוויסות של ההצפה החושית שאוטיסטים חווים, בראייה, שמיעה, מגע וכולי. אוטיסטים בעצם חווים את העולם מבחינה חושית ברגישות שיא, שמשפיעה על המצב הרגשי שלהם ועל יכולת התפקוד שלהם. זה כולל רגישות שמיעתית מוגברת שמאפיינת הרבה אוטיסטים, כולל הבן שלי.

מאז ומתמיד, גם בימי שגרה, הוא רגיש מאוד לקולות מסוימים ולרעשים מסוימים. בגלל הרגישות החושית, במסגרות החינוך המיוחד, קשיי הוויסות של אוטיסטים נמצאים בליבת הטיפול והתמיכה בהם, ובהתאם, השאיפה היא שמסגרות חינוכיות של אוטיסטים ייבנו באופן שמפחית הצפה וגרייה חושית ותומך בוויסות של הילדים.

אני רוצה להדגים לכם את השפעת האזעקה בזמן מלחמה ואת השפעת צפירת יום הזיכרון על אוטיסטים. זאת אומרת, זה לא רק בזמן מלחמה, הצופר הזה עובד. אקריא דברים שכתב אייל שחל. כמו הבן שלי, הוא מתבטא בעיקר בכתיבה. אייל הוא אוטיסט שמוגדר בתפקוד מורכב. הוא זקוק לעזרה 24/7, הוא גם עיתונאי וסטודנט מבריק למשפטים. אייל משמיע את קולם של הילדים שלנו. תקשיבו טוב למה שכתב:

"בכל פעם שמופעלת אזעקה בביתי שבתל-אביב, אני חושב על הילדים בבית הספר לחינוך מיוחד "הרים" בגבעת עדה. האזעקה של גבעת עדה מוקמה בחוסר כל רגישות על גג בית הספר שלהם. אני יודע בגוף ראשון איך הם מרגישים כי הצופר שצועק לנו לרוץ למקום בטוח ממוקם על גגו של בניין ציבור שצמוד לביתי. בכל פעם שהצופר מופעל, אני קופא. גל חרדה משתק עובר אותי, צורב את כל גופי. אוזניי בוערות בכאב כאילו פגשו את הגיהינום. ככה זה כשאתה אוטיסט ורגיש יתר. יש לי הסכם מציל חיים עם אימא – בימי זיכרון היא עוטפת ומגוננת על אוזניי בכפות ידיה. באזעקות כעת, היא גוררת אותי במלוא כובדי, כשאני כמעט חסר הכרה מכאב, עד שאני מתאושש ומתחיל לרוץ בעצמי. הצופר ממשיך ליילל גם כשאני במקום מוגן יותר. מליל המתקפה האיראנית יצאתי טראומטי. גופי רעד ללא הרף."

אני מבקשת להראות את הצופר על גג בית הספר.

יש לנו אותה? אם תוכלי להתקדם, אנחנו בדיון מהיר.

כן. אתם תוכלו את הגודל של הצופר, זה בעצם מן אשכול ענקי של שופרות. תדמיינו את הצופר הזה על גג הבית שלכם. תדמיינו בבקשה את החרדה שלנו, ההורים. בחודשיים האחרונים, מאז שהטילים והכטב"מים הגיעו לצפון, נעשה משחק רולטה בילד שלי, בילדים שלנו, בילדי בית ספר "הרים".

אני תומכת ומחזקת את עמדת משרד החינוך לגבי הפעלת צופר אזעקה על גג של מסגרות חינוך מיוחד. ניסיון המלחמה מראה על החרדות הקשות והפגיעה הנפשית, וכתוצאה מכך גם פגיעה תפקודית בתלמידים שממילא מתמודדים עם אתגרים לא קלים. זאת הייתה שגיאה של מועצת בנימינה למקם את אשכול הצופרים על גג בית ספר "הרים" ולסרב להזיזו.

אני פונה לעזרתכם לפעולה דחופה להסרת הצופר מגג בית הספר של הבן שלי. המלחמה לא הסתיימה והצופר הוא כמו פצצת זמן מתקתקת שמאיימת לפגוע בו ובחברים שלו. אני מבקשת ממשה ומכל חברי הכנסת שיושבים כאן בלב פתוח ובמעשה שליחות, שתעכבו אחרי הביצוע של הורדת הצופר מגג בית ספר "הרים". בבקשה, תעכבו אחרי הביצוע של הורדת הצופרים ממסגרות החינוך המיוחד.

אסיים את דבריי במילים של שאול טשרניחובסקי: "חוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים בתוכה". תודה.

תודה רבה. אני חושב שבתחילת הדברים, בואו נקבל קודם כל פרטים ממשרד הביטחון, פיקוד העורף, מה כמות הצופרים שמותקנת היום על גגות של מערכות חינוך כלליות במדינת ישראל, וכמה מתוכם על גגות של מוסדות חינוך מיוחד.

אפשר להרחיב את השאלה: איך אתם בוחרים איפה לשים את האזעקות? חלק מהם על מבנים של מסגרות חינוך - -

זאת השאלה הבאה אבל קודם כל, בואו נקבל את הנתונים לגבי כמה קיימים בפועל?

אני מפקד זירת התרעה וטכנולוגיות בפיקוד העורף. במדינת ישראל יש היום 3,900 צופרים, נכון לנקודת הזמן הזו. במהלך השנה וקצת האחרונות, מאז המלחמה, התקנו 300 יחידות צופר, רובן במרחב האזרחי אבל חלקן גם במרחבים צבאיים. סך הכל, בתוך המערך, סדר גודל של כמעט 1,000 צופרים או 907 צופרים לייתר דיוק מותקנים בתוך בתי ספר, לא אמרתי "מיוחד", 376 בגני ילדים. מתוך הדוח שקיבלתי ממשרד החינוך, של רשימת - -

ה-376 הם מתוך ה-907 או בנוסף?

בנוסף ל-907, 376 מותקנים בגני ילדים. זה אומר בגדול ששליש ממערך הצופרים במדינת ישראל מותקנים על מוסדות חינוך, גני ילדים או בתי ספר, לא אמרתי "מיוחד", תכף נגיע למיוחדים.

מתוך הדוח שקיבלתי ממשרד החינוך לפני יום יומיים, עשינו מיפוי ראשוני מהיר וגילינו שמתוך סדר גודל של 480 מוסדות חינוך מיוחד, 24 בערך אלה אתרים שבהם מותקנים צופרים של פיקוד העורף, אחד מהם הוא הצופר בגבעת עדה.

מרבית הצופרים במדינת ישראל מותקנים על מבני ציבור. אני רק אגיד שהחוק, חוק הג"א, שלפיו אנחנו פועלים כדי לספק או לעמוד באחריות של פיקוד העורף על-פי חוק, לספק אותות התרעה בדבר איומים של טילים, רקטות, רעידות אדמה ועוד איומים נוספים, מחייב אותנו להתקין התרעה, וכן את הרשות המקומית לקבוע מהו המקרקעין בתוך המרחב שאותו היא מקצה לטובת התקנת הצופר. זה שיקול של הרשות המקומית ולא של פיקוד העורף. אנחנו, מן הסתם, מסתכלים על תנאים בסיסיים להתקנת צופר, שזה בגדול התאמה של המיקום ביחס לכיסוי הפער, גג בטון מתאים וחיבור חשמל קבוע. אלה התנאים הנדרשים.

זאת אומרת, ההחלטה של לשים את הכמות הלא מבוטלת הזאת בתוך מבנים של מערכת החינוך בישראל, ולא משנה אם זה חינוך מיוחד או כללי, היא לא החלטה שלכם מתוך שיקול מבצעי או פעילות שהצופר יישמע יותר טוב שם ולא במקום אחר, אלא ההחלטה נקבעת על-ידי הרשות המקומית.

הרשות המקומית על-פי חוק מחויבת להקצות מקרקעין לטובת - - - החלטה על המיקום היא של הרשות המקומית. לרוב הם משתמשים במבני ציבור.

אבל לא חשוב לך הגובה, הרוחב? זה נמצא בבקעה, זה נמצא על הר? אין לכם קריטריונים איפה הכי כדאי ונכון לשים? עוד לפני פגיעה באזרחים או אנשים עם מוגבלות כזו או אחרת.

יש לנו תהליך סדור מאוד של התקנת צופר. מרגע שאזרח או רשות מקומית מדווחים על פער, מתקיים תהליך סדור שבו אנחנו בוחנים את - -

לא, רגע, אני רוצה מהתחלה, עזוב כשרשות מדווחת לכם. אני שואלת: אתם, כפיקוד העורף, מן הסתם יש לכם הנחיות לרשות המקומית – אנחנו צריכים איקס מקומות, וצריך שהם יהיו בגובה מסוים עם מרחב פתוח כזה או אחר. יש לכם בטח קריטריונים כדי להגיד להם: תמצאו לנו משהו דומה. אבל מה הקריטריונים?

אמרתי. הקריטריון הוא קודם כל מיקום שהתקנת הצופר עליו יאפשר כיסוי של טווח השמיעה של כל המרחב שמהווה פער, בין אם זה אזור מאוכלס או מיושב וכל השאר, ולכן המיקום צריך להיות אופטימלי ביחס לעובדה שצופר מכסה 360 מעלות. אי אפשר לשים צופר בקצה אזור שאתה מנסה לכסות ולהגיד: בוא נכסה אותו כי אחת מה - - - לא מכסה את האזור. אז פעם אחת זה הכיסוי. פעם שנייה – זה תנאים קונסטרוקטיביים לשים צופר עם משקל של 300 קילו על מבנה בטון. פעם שלישית – חיבור לחשמל.

ההחלטה לגבי המקרקעין היא של הרשות המקומית. אנחנו מתקינים צופר בכל מקום שעומד בקריטריונים האלה ואגב, גם מעתיקים לא מעט צופרים כשנדרש. כל הרעיון הוא לייצר אופטימיזציה של כיסוי המרחב בהקשרי שמיעת צופרים על-פי חוק הג"א. זה החוק, זו החובה שלנו.

אז אמרתי שיש 24. אגב, אנחנו מתעסקים עם מערך התרעה שלא כולל רק צופרים. יש לנו הרבה מאוד פלטפורמות הפצה בשיטת הרב-ארציות. בתקיפה האיראנית השתמשנו בטכנולוגית השידור התאי וטלוויזיות ורדיו ואינטרנט ויישומון ועוד מלא פלטפורמות. גם ההקשר הסלקטיבי – זאת אומרת לחלק את המדינה לאזורים וגם הפצה רב-ערוצית, אבל הצופר עדיין מהווה את "סוס העבודה" המרכזי והמשמעותי של הפצת התרעה והוא מציל חיים.

אני אגיד גם שיש לנו דרישות הפוכות – למשל, במוסד שנקרא "כישורית" שביקש מאיתנו להתקין צופר במהלך המלחמה בגלל שלא שומעים טוב. אז עשינו בדיקה. יש תהליך שלם של לבדוק שבאמת תלונה או דיווח על פער שמיעה – אנחנו לא ישר רצים להתקין את הצופר אלא לפעמים מקיימים ניסוי התרעה ובודקים, גם במהלך המלחמה. בודקים את הפער ומוודאים שבאמת אין תקלות עם הצופרים במרחב השכן וכיסויים חופפים ועוד המון פרמטרים. ולראייה, הקמנו כמעט 300 צופרים כאלה במהלך המלחמה וגם העתקנו לא מעט.

במקרה של גבעת עדה - -

במקרה של גבעת עדה יש לי שאלה אליך: האם ברמת העיקרון אפשר לומר שבתי ספר מסוימים שאין ברירה כי הם הכי מתאימים לכל הקריטריונים שאמרת. סליחה על השאלה המגוחכת אולי אבל אני בכל זאת שואלת אותה: אם יש אזעקה בשעות הלימודים, אם הם לא יפעלו? יש אפשרות לווסת אותם או שהם פועלים באופן אוטומטי כולם?

על זה לא חשבתי אף פעם, האמת.

אז הנה, בבקשה, אולי זה רעיון כי כמו שאומרת פה האימא, לא אזעקה שמופעלת לא בשעות לימוד לבין אזעקה שמופעלת בשעות לימוד.

זה קצת קשה כי אז זה מצריך אותנו לחשוב באיזה שעות לומדים. יש לא מעט מקרים שבהם לומדים בבוקר, בצוהריים, בערב, במשמרות. אני לא באמת יודע - -

לא שמעתי על תלמידים שלומדים בערב אבל...

אני יודע שהחוק מחייב את פיקוד העורף לספק אותו התרעה על-פי חוק הג"א בכל איום שהוא רלוונטי למרחב. אגב, אנחנו משתדלים לא להפריע ולכן חילקנו את המדינה ל-1,810 אזורי התרעה, כדי להפריע כמה שפחות. אגב, זו גם מגמה שכנראה גם תלך ותגדל.

שאלה נוספת: בנוסף להיותו משמש ככלי להתרעה, האם זה נבדק גם מבחינת קרינות והשלכות נוספות? והאם לא ניתן או שאפשר לשקול שבמקום אזעקה או התרעה שהיא מרתיעה, וזה נושא שעלה גם אצלנו בעיר אגב, מדוע אי אפשר לשקול אולי שתהיה איזו מנגינה שתהיה מוסכמת, אבל תהיה יותר נעימה ומספיק קולנית כי בסוף, מישהו צריך לשמוע איזה שהוא צליל כמו בטלפון.

עכשיו, אני יכולה לומר לך, וגם אמרתי את זה לענת בשיחות, שגם התלמידים אצלנו, בבתי הספר בשדרות, "צבע אדום" זה לא רק הם, זה גם אנחנו – מטורף. זה צליל שהוא חרוט והוא כנראה גם טראומטי מהשנים הקודמות. השאלה, לאור המציאות שנוצרה, ובטח ובטח שיש לנו ילדים שבטוח שהם מבינים שקורה משהו אבל הם לא מסוגלים להביע, ואז זה חוזר אליהם במקרה הרבה יותר גרוע ובתגובות הרבה יותר קיצוניות כי זה קורה גם לילד רגיל מהיישוב, שאין לו איזו שהיא אבחנה שהיא מורכבת – האם לא נשקל לאור המציאות שהייתה שאולי צריך גם לשנות את הדברים, ובטח ובטח אם יש מסגרות מיוחדות, אולי לנייד את זה כי כשזה תקוע, ואני אומרת לך מניסיון, זה קרוב אלי, כאילו שזה בתוך הבית. יש הבדל בין מי ששומע מרחוק את הצליל לבין מי שזה ממש קרוב - -

אני כופר בטענה הזאת אבל בסדר. אני תכף אענה לך.

אז הייתי שמחה לשמוע ולראות לאן פנינו מועדות?

אני אתחיל מהחלק שעוסק באותות, צליל ההתרעה והאות. בכל המרחב של עוטף עזה הצליל הוא "צבע אדום" כי לפני המון שנים חיפשו משהו. זה התחיל מ"שחר אדום" ועבר ל"צבע אדום" כי היו ילדות בשם שחר. את יודעת, כשצופר, מדברים בו, האפקטיביות שלו יורדת ל-250 מטר במקום 700 מטר. צליל מתפשט הרבה יותר חזק ורחוק. אז זה בסדר שכשאתה מדבר בו הוא דועך. זו הסיבה שבעוטף עזה יש פי שתיים כמות צופרים ממה שבאמת היה אם הייתי מתקין צלילים ולא "צבע אדום".

עכשיו, יש הבדל בין מרחב שלם שבו אתה אומר: אני אומר "צבע אדום" לבין אני עושה צליל עולה ויורד, שזו התקינה הבינלאומית שעוסקת בעולמות אסונות בינלאומיים. זה לא יעזור אם אני אקח את הבית ספר הספציפי הזה או בתי ספר כאלה ואחרים ואשנה את הצליל. זה משהו מרחבי. כי גם אם אני אקח את הצופר הזה ואזיז אותו 100 מטר שמאלה, אני יכול להבטיח לך שעל-פי התפשטות הגלים האקוסטית, הבחור או כל ילד שיהיה, גם אני אשנה את הצליל בבית הספר הזה, הוא ישמע את הצפירה 50, 100 מטר ממבנה ליד, זה אותו צליל עולה ויורד וזה לא ישתנה. ולכן, אגב, העוצמה המקסימלית של צופר, של מה שראית בתמונה, זה 120 דציבל. הוא אפקטיבי לטווחים של 500, 700 מטר. מי שנמצא בתוך הטווח הזה, ככל שהוא יתרחק, מן הסתם הוא ישמע פחות חזק אבל עדיין. מי שנמצא מתחת לצופר שומע פחות חזק כי הצופר מתפשט לצדדים, 360 מעלות, ומי שנמצא דווקא מתחת שומע פחות חזק כי הקול מתפשט לצדדים.

אבל זה לא העניין - -

לפני שאנחנו עוברים לפתרונות, חברים, אתם עוברים להצעות לפתרונות. קודם כל, אני רוצה להבין האם אתה מוכן לקבל או הרשות המקומית חייבת לקבל אישור המשרד החינוך להתקנת האנטנות האלה או לא?

להבנתי לא.

משרד החינוך?

צוהריים טובים. אני מנהל אגף חירום של משרד החינוך. את הפנייה של ענת אני מכיר, אני הייתי מאחורי הקלעים ואני גם אתייחס - -

ענת עובדת ללא לאות, לזכותה ייאמר.

זה חשוב לציין. כפתיח, משרד החינוך לא במשחק של קבלת ההחלטה איפה מתקינים את הצופר. מה שנקרא, על-פי הסדר של התקנת צופרים. הציר הוא, כמו שהבהיר את זה לוי, פיקוד העורף ורשות מקומית.

מחר רשת טלפון רוצה להתקין שם אנטנה לטלפונים, היא יכולה להתקין על המבנה? אין לכם מה להגיד? אין לכם מילה?

יש לו כללים של הקרינה - -

הוא עומד בתקינה, אתם לא מתערבים?

אם הוא עומד בתקינה שאינה מסכנת, אז הוא יכול. בסוף, חשוב לציין שהמוסד החינוכי הוא בבעלות הרשות, הוא מוסד ששייך לה.

לכן שאלתי. אתה שם לב שאני הולך בשיטת המוציא את הלא רלוונטי בשביל להגיע לרלוונטי.

קצה לקצה שלה מלא. מה שחשוב, לאור הפנייה של – תראה, יש לי ניסיון של 10,11 שנים, במיוחד בתקופה של "חרבות ברזל". זאת הפנייה הראשונה שקיבלנו באופן מסודר. אני רוצה להעיד פה שהמנכ"ל מאיר שמעוני ומנהלת המחוז עסקו בזה באופן אישי. דרך אגב, המסמך שהוצאנו לפיקוד העורף, אני אישית לא הכרתי את הדיון הזה מתוך הבנה שכן צריך להתייחס לסוגיה הזאת כי אין מה לעשות, כשהתקינו צופרים אמרנו לעצמנו: יש אזעקה פעם ב... אבל כשיש לך שנה ועוד מעט 15 חודשים של מלחמה והאזעקות תכופות ומתרבות, אז הסיפור הוא אחר שמחייב מחשבה.

ולכן, פנינו בצורה מסודרת לפיקוד העורף לבחון את זה מחדש, ומעכשיו והלאה להימנע ככל הניתן. אנחנו, בתוך המשרד, חושבים להוציא פנייה לפנים משורת הדין, פנייה לראשי רשויות, שבסוף אני יודע שזה יושב על שולחנם. אני לא נכנס לפן המקצועי כי זה לא התחום שלי, אני יודע להצדיק אבל בדיונים אחרים. אבל כן, אנחנו רוצים מאוד שהדבר הזה יקבל מענה, ואולי יוליד איזה שהוא פתרון יצירתי - -

יש איזה "דדליין"? בינתיים הוא עומד על שולחנם כמו שעומדים עוד הרבה דברים. יש איזו הקצאה? זמן? תחמתם?

זה חייב להתבצע גם עם פיקוד העורף כי בסוף בסוף, הפוסק האחרון, מי שאמון לקיים את חוק הג"א בעניין זה פיקוד העורף. ואנחנו ופיקוד העורף עובדים בצמוד. ואני מקווה מאוד, כמו שאמר חבר הכנסת טור פז, צריך לקיים עבודת מטה שתיתן מענה לסוגיה הזאת. לצמצם אותה, לפחות בבית ספר "הרים" כי גם דייקנו את הסיפור – בואו ננסה לחשוב על בית ספר "הרים" באופן ממוקד, שענת תקבל מענה והילד שלה - -

כן, אבל זה רלוונטי לעוד הרבה בתי ספר.

כן, אבל לא אשמים הילדים האחרים שאין להם אימא כמו ענת.

אני אמרתי. תראו, זה לא עלה מצד אחר אבל בהחלט זה נכון לכולם.

ברור. לזכותה ייאמר שהיא הציפה בעיה שלה אבל זו בעיה כלל-ארצית בסוף.

אד שיעלה נציג השלטון המקומי בזום, נתנאל שדה, חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו.

(באמצעות מתורגמנית)

תודה רבה לכל חברי הכנסת שיזמו את הדיון המהיר הזה וליושב-ראש הוועדה. כולנו יודעים שזה נושא חשוב, גם אלי פנו ההורים לפני כמה חודשים, מבנימינה-גבעת עדה, וגם פניתי בעצמי לפיקוד העורף. ביררתי גם מול המועצה ובדקתי מול עוד גורמים שמעורים בנושא, וכולם נותנים את אותה תשובה כמו התשובות שמעלים פה, שהאחריות של בחירת המקום היא של הרשות המקומית. היא זאת שנותנת את ההוראה איפה לשים את הצופר. אני לא מגדילה להסביר למה זה נשמע מטורף לשים מעל מסגרת חינוך ועוד מסגרת חינוך של ילדים על הרצף האוטיסטי כי הסבירו את זה מספיק.

אני רוצה לעבור לצד הפרקטי – אם המועצה נותנת את ההוראה, למה המועצה לא פה? למה לא ראש המועצה, למה לא נציגים? איפה הם בדיון הזה?

הם החליטו שלא להגיע.

(באמצעות מתורגמנית)

זה רק מסביר הכל. זו בעיה מאוד גדולה שוועדה בכנסת - -

אנחנו צריכים לקדם את הצעת החוק שלנו. אם נציג ציבור לא...

(באמצעות מתורגמנית)

נציג ציבור שהוועדה שלא מגיעה כשוועדה קוראת לו, זה בושה וחרפה. יושב-ראש הוועדה צריך לחשוב איך יכול להיות שוועדה בכנסת מזמנת רשות מקומית לענות במה שהוא בתחום אחריותה, והיא לא מגיעה לדיון? אחרת כל הדיון הזה מתייתר. אנחנו יכולים לדבר גבוה וזה מתייתר.

אני רק אחדד: אנחנו לא כינסנו את הדיון על הנושא של גבעת עדה, עם כל החשיבות שיש לזה. ועדה בכנסת מטפלת בנושאים רוחביים, וכמו שנאמר פה וצף בוועדה, הנושא לש נקודתי. מדובר ב-24 מוסדות חינוך מיוחד ש - -

(באמצעות מתורגמנית)

אז כל הרשויות של כל אותם 24 מוסדות חינוך, איפה הם? אף אחד מהם לא טרח להגיע.

ולכן, אנחנו ביקשנו מהמרכז לשלטון המקומי להיות נוכח בדיון והם נמצאים איתנות בזום. תעלו את נתנאל שדה, בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהל מחלקת חירום בעיריית תל-אביב. כמה דברים בנוגע למה שהוצג כאן: קודם כל, התהליך הוצג על-ידי פיקוד העורף ולכן לא אחזור עליו. אני רק רוצה לחדד מספר הסתייגויות.

אתה יכול להתקרב למיקרופון?

אבל הוא לא מהשלטון המקומי, הוא מתל-אביב. אתה מייצג את השלטון המקומי או רק את עיריית תל-אביב?

את השלטון המקומי ואת עיריית תל אביב.

בבקשה.

אז אמרתי שלא אחזור בשנית על דברים שנאמרו על-ידי פיקוד העורף, על התהליך עצמו. חשוב לי לחדד מספר דברים: נכון שאנחנו, כרשות, נדרשים לאתר את המיקום והחשיבות שלה מבחינת ההתרעה לתושבים. אנחנו מכירים את המורכבות ואת הקושי, ודרך אגב לא רק לגבי האוכלוסיות המיוחדות. הבעיה היא שלא תמיד לאנשים - - - לרשות יש מתקנים ציבוריים באותו מרחב. מכיוון שמדובר בהרבה מאוד פוליגונים ברחבי העיר – למשל, בעיריית תל-אביב זה 67 פוליגונים, לא תמיד באזורים מסוימים יש מבני ציבור שמתאימים - - - פיקוד העורף - - - וזה משאיר אותנו עם מספר מאוד מצומצם, לפעמים גם בודדים, שזה בתי ספר ברוב המקרים, שהם באמת נמצאים במרחב הציבורי, ופה מתחילה הבעיה.

יכול להיות שהחלק מהפתרונות זה לייצר תהליך לא רק במבנים ציבוריים אלא זה מבנים שהם יותר פרטיים, שאפשר לעשות איתם הסכמים ולקבל את האישור של - - - מכיוון שגורמים פרטיים לא מעוניינים לעשות דברים על גבי הגגות שלהם או יותר נכון, הם רוצים תשלום כזה או אחר. לא פנינו אליהם אבל זה חלק מהמורכבות.

ולכן, לעירייה אין שום בעיה לשנות מיקום צופר, שלא יהיה מוצב על בתי הספר. לנו אין בעיה עם זה. אם פיקוד העורף מאשר – בשמחה רבה. רק שברוב המקרים אין את האפשרות כי אין עם מי.

זאת אומרת, אתה אומר שמתוך 907 ועוד 376 גני ילדים ועוד 24 מוסדות חינוך מיוחד – הכל הוצב שם כי לא הייתה ברירה אחרת?

אני לא יודע לענות על עיריות - -

אני צריך שתדע לענות.

לא, אני יודע לענות באופן כללי, ולא התבקשתי להיערך מבחינת התשובה הזאת. אני כרגע רוצה להעביר את המסר שהוא המהותי - -

המסר ברור. המסר שעבר פה בוועדה גם על-ידי משרד החינוך וגם פיקוד העורף – בסוף, מי שמצביע על המיקום הוא השלטון המקומי. אחרי זה, פיקוד העורף מאשר את זה או לא מאשר את זה. ולכן, אני שואל האם מתוך המספר האסטרונומי של הצופרים, מתוך 3,900 צופרים שמותקנים, אנחנו מדברים על מעל 1,000 צופרים מותקנים על מוסדות חינוך. האם השלטון המקומי, הרשות המקומית בכל המקומות האלה הצביעה על אותו מוסד ואמרה: זה המקום שאנחנו רוצים, ואז פיקוד העורף אמר: אני מאשר. או שהיה: יש לי כמה מקומות, ואז פיקוד העורף אמר: לא, רק המקום הזה הוא המתאים ביותר.

אני אענה לך: 1. צריך לקחת צעד אחד קדימה ולהגיד שעד המלחמה האחרונה, הסוגיה בכלל לא עלתה מכיוון שכמעט לא היו אזעקות לשמחתנו. מה-7 באוקטובר הדבר באמת צף כי זה לא מקרה חד-פעמי או לא רק בימי זיכרון - - - ולכן, זה פחות צף.

2. צריך לומר, לשאלתך – בחלק מהמקומות הדבר הזה עלה. כמובן שיש מקומות שבהם לא היו חלופות. אני רוצה לחדד – בתוך המספר שכרגע הוצג, וזה בכל הארץ, אני בטוח שבחלק מהמקומות ניתן להעתיק למקומות אחרים מכיוון שזה צף רק בשנה האחרונה.

אוקי, אז בואו נתמקד באירוע של גבעת עדה. האם הייתה פנייה לרשות המקומית להחליף מיקום, והאם אין מיקום אחר?

אין מקום אחר. יש מקומות שבהם אני מגיע גם ב - - - שלא מצאנו מקום אחר.

נתנאל, אם אתה יכול להתמקד בסוגיה של גבעת עדה, האם הייתה פנייה לרשות המקומית?

אני לא יודע לענות לך על גבעת עדה, חבל על השאלה.

אבל אתה נציג השלטון המקומי, נכון?

אני התבקשתי לעלות כעיריית תל-אביב - -

לא, אז לא מעניין. אז מיצינו, תודה רבה לך.

יש לי שאלה לאנשי המקצוע, כי אני הבנתי מיטח שדיבר, אבל אני לא בטוחה שאתה אמרת את זה, שברמה הפיסיקלית, אם מניחים צופר מעל מבנה מסוים, אז דווקא מי שנמצא מתחתיו פחות שומע את עוצמת הרעש ומי שנמצא בצדדים שומע יותר, אם הבנתי נכון. אז בוא נניח שהצלחנו להסיר מבית ספר "הרים" בגבעת עדה ושמנו את זה במבנה שהוא 250 מטרים או 300 מטרים ממנו, אני מפחדת שאם תהיה אזעקה בזמן לימודים, הבן שלך עלול לשמוע את זה עוד יותר חזק ממה שזה מעליו, כך הבנתי. כלומר, אם באמת מבחינה פיסיקלית – אני לא אשת מקצוע, אני לא מבינה בזה למרות שלמדתי פיסיקה בתיכון ומאז עבור אי אלו שנים, אולי דווקא הנחה על מוסדות חינוך זה פתרון שיכול להועיל. אני לא יודעת, אני לא שמעתי את הפתרון המקצועי, לפני שאנחנו מחפשים להזיז כי בסוף נמצא שאנחנו מזיקים יותר מאשר מועילים.

אז שאלה נוספת שמסקרנת אותי: מדוע הייתה הבחירה על מוסדות חינוך?

הנה, אולי בגלל זה.

חסרים מפעלים? חסרים מקומות שיש שם בוגרים שיכולים לצלוח את זה. מה שמטריד אותי באמת זה למה הבחירה הייתה דווקא איפה שנמצאים ילדים, בתי ספר?

כי בסוף זה מקום ששייך לעירייה ואין הוצאות ויש חשמל קבוע והמיקום מסתבר, אז כל הקלפים הסתדרו רק שכחו את הקלף העיקרי – תלמידי ישראל.

נשמח להתיישב גם. אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. גם אנחנו כמו כולם מכירים את הפנייה ואת הנושא, ובלי קשר להתייחסויות, כאימא, סחתין על הזזת הרים ממקום למקום.

אני כן אגיד כמה דברים: אם אנחנו מדברים על היקף התופעה – עשיתי בירור אצלנו, יש לנו מוקד פניות ציבור, מקבלים אלפים של פניות, בטח מאז המלחמה בכל מיני נושאים. לא הגיעו אלינו פניות נוספות בהקשרים האלה. כלומר הפנייה היחידה שקיבלנו היא בנושא של בית הספר הזה. הייתה עבודה גם שלנו וגם של כל הגורמים שפה וגורמים אחרים, כולל מבקר המדינה, שהגיעו לסיור.

אני עצמי דיברתי עם פיקוד העורף, עם היושבים פה בשולחן כמה פעמים כדי להבין מה הפתרונות שיש על הפרק. אגב, להבנתי, אני מחדדת את הדברים שנאמרו, אני מבינה שהלכו וראו את השטח ממש. היה סיור במקום הזה והלכו לראות ובאמת לא מצאו שם נקודה אחרת. יכול להיות שאני טועה, זה פיקוד העורף - -

זה לא מדויק.

אני אגיד בהקשר הזה, שאם אנחנו מדברים על בתי ספר בודדים – כמובן שאני האחרונה שאקל ראש בזה כי מבחינתי, כל תלמיד הוא תלמיד שצריך לעשות התאמות. אין מה לעשות, בסוף התאמות ושוויון וכולי זה עניין של איזונים הרי, כי אני חיה את עולם החירום. שירלי מכירה אותי בהרבה פעילויות שאנחנו עושים עכשיו, בתקופה הזאת, בהנגשות של שירותי חירום בכל מיני אוכלוסיות. אגב, לצד הפנייה הזאת יש הרבה פניות שקיבלנו בחודשים האלה על אנשים עם ילדים ואנשים מבוגרים שלא שומעים את האזעקות כי הם כבדי שמיעה, על סף חירשות וכולי. יש פה שלל איזונים שאנחנו מנסים לחיות בתוכם, ופיקוד העורף התגייס, לזכותו ייאמר, לסיטואציה הזאת. אנחנו מנסים לעשות אדפטציות בתחומים, ואת זה אני מפנה לענת וגם לוועדה – יש את העולם של ההנגשות, שהן הנגשות ספציפיות. כלומר, זה לא משחק סכום אפס, שבעיניי זה מקום שרשות מקומית ביחד עם משרד החינוך ומורשה נגישות כמובן צריכים לעשות את הדבר. יכול להיות שזה צריך להיות איזה שהוא כלל שיוצא גםף שאחרי שהרשויות המקומיות יראו באיזה בתי ספר, בוודאי לילדים עם מוגבלות זה מוצב ואם יש בעיות – לראות אם נדרשות התאמות, וגם על זה עשיתי שיחות עם אנשי מקצוע אצלנו.

יש מגוון של התאמות – אם זה קירות מבודדים וריצפה מבודדת רעש וחלונות מבודדי רעש. חוץ מהאוזניות שהוצעו לכם, שאני יכולה להבין למה זה יכול להיות מרוכב שבית ספר שלם ישים אוזניות לאורך שנה, שנתיים, שלוש של מלחמה, יש עוד מגוון כמו אפילו לנייד כיתה בתוך המוסד עצמו באופן שמשנה את העוצמה של האזעקה או אפילו למוסד אחר. לי נשמע, מאחר ואנחנו חיים את הדבר הזה, שיש כלל של ציבור שצריך לשמוע אזעקה. בצד השני, ילדים שצריכים לקבל את הפתרון ומסירות שלמה לנושא הזה, שהפתרון בעיניי צריך לבוא מהעולמות האלה של הנגשה, ופה אני מסכימה עם חברת הכנסת לשעבר שירלי פינטו, שרשויות מקומיות הן קריטיות לנושא הזה, קריטיות.

אכן. רותם אייזיק מאלו"ט, בבקשה.

תודה רבה. אני מאגף לקידום זכויות באלו"ט. אנחנו גם נפגשנו עם ענת. אני חושבת שבאמת אפשר להבין פה את העניין של המסירות בתוך הדבר הזה, וחשוב לי להגיד בהקשר הזה כשאומרים שזו פנייה אחת – הורים לילדים על הרצף, בטח הורים לילדים עם מוגבלות בכלל, מתמודדים עם אלפי מלחמות וכל אחד נאלץ לפעמים לבחור את המלחמות שלו, ולא כולם מודעים ליכולת שלהם לפנות לאנשים מסוימים, בין אם לעמותות, בין אם לחברי כנסת, כמו שנעשה פה ובאמת התגייסו לעניין. אז חשוב לי להגיד בעניין הזה שזה שיש פנייה אחת, לא בהכרח אומר שאצל אחרים זה לא מפריע.

כן חשוב לי להגיד – דיברו פה כבר הרבה על המשמעות של הרעש, אנחנו גם הגשנו נייר עמדה לוועדה, שבאמת מפרט מבחינה מקצועית את המשמעות של זה, אז אני רק רוצה לדייק כמה דברים: קודם כל, אם אנחנו מסתכלים מעבר לעניין הרגשי והטראומה שיכולה להיווצר מדבר כזה, בסוף אנחנו גם מתייחסים רק לחלק הנקי של המטרה של האזעקה, שהיא להכניס את הילדים למרחב מוגן. ילד על הרצף, שנכנס עכשיו לאיזה שהוא מצב באמת של חוויה מאוד מציפה מבחינה חושית, אני די בטוחה שהצוות החינוכי יתקשה מאוד גם להביא אותו בזמן הנדרש, ובדרך כלל, ברוב המקומות זה פחות מדקה, להגיע בזמן הנדרש למקום בטוח. כלומר, צריך להבין שהאירוע הזה פוגע בביטחון - -

רק הצופר הוא לא רק עבור הילדים בבית ספר אלא להיפך, הצופר הוא בשביל 500 מטר.

ברור, אני אומרת שזה לא רק לילד עצמו אבל נראה לי שברור לכל היושבים פה שזה לא שעכשיו מישהו רוצה לבטל את הצופרים. צריך להבין איך דואגים, כמו שנאמר פה על ידי הנציבות, שגם כל מי שצריך ישמע, וזה כולל גם אנשים כבדי שמיעה וכולי, אבל גם להבין איפה אנחנו ממזערים את הטראומה ונזק שנגרם לילדים. ההצעה של אוזניות היא לא רלוונטית - -

לא, אבל קירות אקוסטיים יכולים להיות משמעותיים.

אז פה השאלה עכשיו האם אנחנו מטילים את זה על הרשויות, האם רשויות מבוססות יותר - -

אני עוד לא קיבלתי תשובה איך ההשפעה של זה.

אני מנסה להגיד. בסוף, מתנהל פה משהו רוחבי. אנחנו מדברים פה אמנם על 24 מוסדות חינוך מיוחד אבל צריך לזכור שאנחנו מדברים פה הרבה בוועדה גם על שילוב ועל הרצון שלנו שילדים ישתתפו במערכת החינוך הרגילה, כיתות תקשורת שנמצאות במסגרות רגילות. בסוף, יש לנו הרבה מעבר ל-24 בתי ספר, יש פה יותר, וצריך לחשוב איך מתייחסים לזה באופן רוחבי יותר. בכל זאת, אני לא אשת מקצוע כמו שנאמר פה, ויכול להיות שהעניין של מיקום הצופר על גג בית הספר מונע מהרעש, אבל יכול להיות שיש פתרונות אחרים. יכול להיות שאפשר להחליש את עוצמת הצופרים אבל להגדיל את כמות הצופרים. ברור לי שהכל זה עניינים תקציביים גם, אבל אני בטוחה שיש פה פתרונות יצירתיים נוספים שאפשר לחשוב עליהם.

כמו שנאמר פה בוועדה, כן חשוב לי שזה בראש ובראשונה בתי הספר לחינוך מיוחד, בטח בתי הספר שייעודיים לאוטיזם. כמובן שיש מוגבלויות שזה פחות עניין הרעש הוא שמפריע. אבל כן חשוב שתהיה התייחסות. יש כבר מעל 1,000 מסגרות חינוך שיש עליהם צופרים, וצריך להבין איך אנחנו דואגים שזה יותאם לכולם.

וכמו שגם נאמר פה על-ידי חברי הכנסת, לפני, אני חושבת שצריך לכנס איזה שהוא דיון במשרד החינוך עם פיקוד העורף ולהבין מה האפשרויות, מה העלויות של הדברים האלה ואיך אפשר לקדם את זה. קודם כל, בגבעת עדה, ששם אנחנו יודעים שיש את הבעיה, ואנחנו יודעים את החשש היום יומי של ההורים מזה שתפעל האזעקה, והיא יכולה להיות בכל רגע. אבל גם לחשוב על איזו תכנית רחבה, על איך אנחנו מונעים את זה במסגרות אחרות ועושים את ההתאמות הנדרשות.

משרד הרווחה, בבקשה. בזום.

שלום. אני ממשרד הרווחה. האמת שאני לא חושבת שיש הרבה מה להוסיף. באמת הקושי של אנשים עם מוגבלות, הן שמיעתית, הן חזותית, זה משהו מאוד ידוע לנו. במיפוי שאני עשיתי, יש לנו במסגרות הדיון כ-12 בתי ספר של חינוך מיוחד. למיטב ידיעתי, אין לנו בבתי הספר אצלנו, במסגרות הדיון, צופרים. אבל העמדה שלנו היא באמת שזה מאוד מאוד מקשה על האוכלוסייה, ובאמת אין מקום לשים שם את הצופרים, עם כל הצורך בזה.

תודה רבה. משרד הבריאות, בבקשה.

תודה רבה. אני רכזת תחום ילדים במחלקה הארצית לריפוי בעיסוק במשרד הבריאות. הרבה דברים כבר נאמרו אז רק אחזק מבחינה מקצועית את הנושא של רגישות תחושתית – קשיים בוויסות חושים בקרב אוכלוסיות מיוחדות. לא מדובר רק בילדים על הרצף האוטיסטי. כמובן שהילדים האלה וגם האנשים המבוגרים על הרצף, אנחנו יודעים שקרוב מ-90% מהם אם לא 1005, סובלים מהפרעות בוויסות החושי בכלל, ובתגובתיות יתר אודיוטורית, רגישות שמיעתית בפרט.

אני כן אוסיף אוכלוסייה נוספת – ילדים ומבוגרים עם הפרעות קשב בלמידה, גם הם, קרוב ל-50% מהם סובלים מהפרעות בוויסות חושי. ולכן, מאוד מאוד חשוב בנושא הזה של הצופרים להתחשב בהם, מאחר וברגע שהם נכנסים למצוקה מהרעש המאוד לא צפוי והמאוד חזק, זה משפיע ב-100% על התפקוד שלהם ומאוד מאוד קשה להם להחלים. אם אנחנו נבהלים לשנייה ומצליחים להרגיע את עצמנו ולווסת את עצמנו, הילדים האלה לא מסוגלים. ההשלכות של זה יכולות להיראות בהתפרצויות של התנהגות אלימה, של התנהגות לא מווסתת, של קושי להחזיר את עצמם לוויסות כדי שהם יוכלו לתפקד באופן הכי אופטימאלי שאפשר. אנשי המקצוע מאוד משתדלים לווסת ולהרגיע אבל דברים מהסוג הזה, הפרעות מאוד חזקות של צופרים, מאוד יקשו על הילדים האלה לחזור לתפקוד באותו יום ובכלל.

אז אני מאוד מחזקת את מציאת הפתרון שיהיה בטוח לכולם וגם פחות יפריע לילדים האלה. תודה רבה.

תודה רבה. כן, בבקשה.

שלום לכולם, אני היועץ המשפטי של פיקוד העורף. אני אציין בפתח הדברים, אדוני, שהעניין של החובה של הרשות המקומית, כפי שצוין לפניי, היא כן מעוגנת בתקנות – תקנות של - - - בהשתתפות רשויות מקומיות. מטבע הדברים, כשפיקוד העורף נדרש להקים מתקני הג"א, לרבות צופרים בתוך המרחב של הרשות המקומית, אין לנו מקרקעין בשטחי המדינה ולכן אנחנו מחויבים לפי החוק, כדי להפעיל את הסמכות שלנו ולשים שם את הצופרים, להוציא מכתב דרישה לרשות המקומית בו אנחנו מבקשים ממנה להעמיד לנו מקרקעין כדי שנוכל לעמוד בחובה החוקית שלנו, להנגיש ולהפיץ התרעה לכל אזרחי המדינה כי זה באמת עניין שמציל חיים והוכח כמציל חיים, למיטב הבנתי, לאורך כל המלחמות שהיו במדינה.

מהבחינה הזאת, גם אם אני מתחבר למה שעלה פה קודם – הרשות המקומית, כפי שגם ציין אדוני, מעדיפה לשים את הצופרים על מבני ציבור מהסיבות שזה גם עלויות, גם מבני ציבור שבבעלות הרשות המקומית וגם עניינים של מיסים, חשמל.

מבחינת התקשרויות עם מבנים פרטיים – אנחנו לא פוסלים דבר כזה והדבר הזה נעשה גם היום. אנחנו, מבחינתנו, כפיקוד, יכולים להוציא את הדרישה לרשות המקומית. הרשות המקומית מחויבת, אם היא תרצה, להתקשר לבעל נכס פרטי כדי להסדיר את ההתקשות מולו, גם מבחינת המיסים, גם מבחינת התשלומים, ולקחת אחריות על הצופר בהתאם לחובות המוטלות עליה בתקנות.

מבחינת הנושא הספציפי של גבעת עדה, אדוני, אני כן חושב שהנושא הזה צריך להיבחן ברגישות. אין פה שחור ולבן. הפיקוד כאן מגלה גמישות מתי שאפשר, גם כמדיניות, גם כעניין של שיח מול רשות מקומית. אני גם יודע שבמקרה הספציפי כן היה ביקור בתוך הרשות, כן נבחנו חלופות על ידי הרשות ונפסלו על-ידה. נבחנו מבנים סמוכים, אם אני מבין, גם מבנה בית כנסת בסמוך לבית הספר אבל הוא נפסל.

אני רוצה להתייחס לזה.

תכף.

וגם היה מבקר המדינה, כנציב תלונות הציבור, שביקר במקום יחד עם הפיקוד ועם גברתי, שבאמת הנושא נדון ונבחן, אבל לא נמצא פתרון פרקטי שיכול להוות מענה להעתקת הצופר.

כפי שגם צוין כאן לפני, לפיקוד אין בעיה להעתיק את הצופר ממקום למקום, בהתאם להסדרה שנעשית מול הרשות. זה אמור להיות על חשבונה. היא גם מחויבת לשמור אותו באופן תקין ולשמור על התחזוקה שלו וכולי. דבר נוסף - -

חוץ מזה שזה נפסל על משהו הנדסי על-ידי הרשות המקומית, האם נבחן שם ברמה האקוסטית? שמענו קודם שבסוף הצופר מתפשט לצדדים. האם העתקה שלו לבית הכנסת ליד או מבנה אחר, לא היה פוגע בבית הספר יותר מאיפה שזה נמצא היום?

זה עניין מקצועי, אדוני, שהובא כאן.

זה יכול לקרות. זה כמו שתגיד שאתה לוקח את הצופר ומעביר אותו למבנה מרוחק מהכיתה שבה לומד התלמיד, זה אותו דבר. מה ההבדל בין לקחת את הצופר למבנה ליד שנמצא על הגדר של בית הספר? זה צופר שמשדר ב-120 דציבל, 3,200 וואט. זה התקן, זו העוצמה, ככה בנויים הצופרים בעולם בכלל והוא עוצמתי. אין מה לעשות, זה הצופר.

בהקשר הזה, אדוני, אני גם אציין ואדבר בשפה המשפטית, שבמישור של הפעלת שיקול הדעת והמידתיות של הפעלת הסמכות, הצופר הזה יכול לגרום נזק גם במרחב, גם כשהילד לא נמצא בתוך בית הספר והוא נמצא בתוך היישוב בכלל. אז יש פה דברים שבאמת צריך לבחון אותם היטב. עד כאן.

תודה. ענת, בבקשה. להתייחס לזה בקצרה בבקשה.

כן, בקצרה. לגבי החלופות שנבדקו – באמת נאמר, המועצה אמרה שנבחנה חלופה אחת של מבנה בית הכנסת שהוא סמוך. זה בערך בקו אווירי של 200 מטרים. מה שהמועצה לא אמרה, אם נדבר על החלופות שנבחנו – אני עשיתי בעצמי סיור. בית הכנסת הוא מבנה חד-קומתי, אם מדברים על גובה. ברחוב של בית הספר יש שני מקלטים ציבוריים, את זה הם לא ציינו. זה מבנה ציבור, עשוי מבטון, בקו אורך של 200 מטר. בתוך הרדיוס מצאתי בטווח של - -

ענת, שוב אני אומר: עלתה פה נקודה שאסור לזלזל בה מבחינה אקוסטית. בהיבט האקוסטי, יכול להיות שהעברה למקלט תוביל בסוף לפגיעה יותר גדולה.

אני רוצה להתייחס לזה בצורה מקצועית עכשיו, לגבי השאלה של חברת הכנסת מיכל וולדיגר. לגבי הטענה שמתחת שומעים פחות מאשר לצדדים – אצל ילדים אוטיסטיים, הרבה פעמים קשה להם להישאר בכיתות, הרבה ילדים נמצאים בחצר בית הספר. זו תופת שאי אפשר לתאר. יש גם כיתה שממוקמת במבנה טרומי בחצר. כל הרחקה, ואני אומרת לכם שיש במרחק אווירי של עד 600 מטר, מקלטים ציבוריים. לא נבדקו כל החלופות, הם פשוט בחרו מבנה מצ'וקמק של בית כנסת, תסלחו לי. ברור שהוא לא בנוי מבטון. יש ממש מולו מקלט ציבורי.

אז כל הרחקה תעזור, כמובן שכמה שיותר ברדיוס של עד 600 מטרים, ויש שם חמישה מקלטים ציבוריים. יש מועדון נוער, שהוא גם יותר גבוה. אני לא יודעת למה אמרו שרק בית הכנסת מתאים. יש כאן בעיה.

אני רוצה לענות לשאלה שחברת הכנסת דבי ביטון העלתה קודם לגבי למה דווקא מוסדות חינוך מיוחד? במועצות מקומיות שהן יותר קטנות, מה שקורה זה שיש תלמידים מכל מיני מועצות ורשויות שמגיעים לבית הספר לחינוך מיוחד, שמרכז את כולם. גם מבחינה אלקטורלית יש פה עניין, שלא משתלם למועצות להשקיע בחינוך המיוחד, אז יוצא שתלמידי החינוך המיוחד נפגעים. הדוגמה שלנו היא מצוינת – מיעוט התלמידים, יש מספר בודד, פחות מ-10, שמגיעים בפועל מהמועצה המקומית בנימינה. רוב תלמידי בית הספר מגיעים ממקום אחר, אז הם לא מוגנים מבחינת המועצה במובן הזה, כי יעדיפו לשים את זה על גג בית הספר שלהם.

בבקשה, שלי.

(באמצעות מתורגמנית)

אנחנו באמת חייבים להגיע לאיזה שהוא פתרון לכל-כך הרבה מוסדות חינוך, והמועצות, הרשויות המקומיות לא נמצאות כאן. הדיון באמת מדבר על האם לשים צופר מעל מוסד לחינוך, כמו שפיקוד העורף טוען, זה בעצם פחות פוגע בתלמידים כי הם שומעים פחות טוב את הצופר, אז אני מציעה אולי שיושב-ראש הוועדה יוכל להנחות את פיקוד העורף להביא אסמכתה מבוססת מאיש מקצוע, פיסיקאי, שבאמת מוכיח את הדבר הזה לטובת התלמידים ומונע מהם גירוי תחושתי גבוה. אני האדם האחרון שיכול להתלונן על רעש, שימו מעל הבית שלי באהבה, אם כי יש בתי ספר של חרשים, אולי תשימו אצלם את הצופר במקום? אבל עכשיו ברצינות, אולי צריך להביא חוות דעת פיסיקאית מקצועית שתענה על הדבר הזה, ואז אפשר יהיה לדעת אם בכלל להזיז את זה.

עוד מישהו רוצה להתייחס? לא.

סיכום – להצבת צופרי אזעקה מעל מסגרות חינוכיות יש השפעה קשה ופגיעה בילדים בכלל, בתלמידי החינוך המיוחד בפרט. שמענו את הסקירה של משרד הבריאות.

הוועדה שמעה כי משרד החינוך פנה לרשויות המקומיות להימנע מהצבת צופרים מעל מוסדות החינוך. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לעקוב אחרי הביצוע של אותו מכתב שיצא לרשות המקומית.

ההחלטה בדבר מיקום הצבת הצופרים, לפי מה שאני מבין, נמצאת בידי הרשות המקומית. הוועדה דורשת ממרכז השלטון המקומי להעביר לה את הנתונים כיצד נבחן המיקום להצבת הצופרים ומה הם החלופות האפשרויות, בפרט סביב 24 המוסדות של החינוך המיוחד.

הוועדה דורשת מהשלטון המקומי לבחון לאלתר חלופות להצבת צופרים מעל מוסדות החינוך.

הוועדה רואה בחומרה ובדאגה את השפעת הצבת הצופרים מעל מסגרות חינוך, על התלמידים, ומבקשת מכלל הגורמים האחראיים בנושא – מרכז השלטון המקומי, משרד החינוך, פיקוד העורף, לבחון חלופות ופתרונות בטוחים ורגישים ככל שניתנים.

הוועדה רואה בחומרה את אי הגעת נציג הרשות המקומית בנימינה וגבעת עדה.

אני מבקש לבחון שוב ולהביא חוות דעת מקצועית להשפעת הצופרים על התלמידים, אם זה נמצא מתחת לצופר או במרחקים שונים מהצופר עד המוסד המקומי. לפי מה שנקבל בחוות הדעת המקצועית נוכל אכן לבחון.

אני כן רוצה לומר – אני חושב שההחלטה אם להציב מעל מוסד חינוך או לא, לצערי היום נתונה רק בידי השלטון המקומי ללא שום התייעצות עם גורמים נוספים. אני חושב שצריכה להיות פה ועדה בין-משרדית או גורם בין-משרדי, שיבחן על כל הצבת צופר מעל מוסד חינוכי, מה ההשלכות של זה. לא משנה אם זה חינוך מיוחד, אם זה השלכות אחרות כלפי אותם תלמידים, ואז לבוא לפיקוד העורף עם אותה החלטה, אחרי ששקלו את כלל השיקולים, ומשרד החינוך יהיה שותף בתהליך הזה ויגיד: אנחנו מבינים שאין אופציה אחרת. בסוף, אזרחי ישראל צריכים לקבל את ההתרעה הזאת, אנחנו נחפש את המקום שיש בו פגיעה הכי פחותה לתלמידים, לא משנה אם זה חינוך מיוחד או משהו אחר, ושם נציב את הצופר. אבל לתת היום את ההחלטה בידי השלטון המקומי מבלי שיש לו חוות דעת מקצועית, מבלי שנשקלים כלל ההיבטים שיכולים לפגוע בתלמידי ישראל – אני חושב שזה - -

אגב, כבוד היושב-ראש, אני חושבת שאם זה לא קיים עד היום לדעתי זה מחדל, לדון בכל מיקום שאתה שם את הצופרים. כלומר, אם אתה שם אותם על בית חולים וכולי. זה שאנחנו צריכים צופרים, זה ברור, מה לעשות? נגזר עלינו. היכן לשים אותם? צריך מכלול של שיקולים שיהיו לטובת האזרחים כולם, ובוודאי כלפי אלה שבסופו של דבר קרובים לאירוע. ולכן, אני רוצה להאמין שיש לכם דבר כזה, ואם לא, אז באמת הגיעה השעה, לאור המלחמה הזאת. לפחות נצא עם משהו מהמלחמה הזאת וזה ללמוד את הדברים שכל-כך הכרחיים, ובדיוק כמו שאמרת, שתהיה חוות דעת מקצועית, גם פיסיקלית וגם רפואית וכל הדברים הרלוונטיים לבחירת המקום, ובהתאם לזה ייבחר המקום הכי נכון לשים את הצופרים האלה. אז בעיני זה לא רק מוסדות חינוך, זה כל מקום אחר.

לסיכום הדברים, אני רק רוצה להוסיף סעיף אחד: אני מבקש מהרשות המקומית האחראית על גבעת עדה בנימינה, להעביר לוועדה את החלופות שנמצאות בנוסף לאיפה שזה נמצא היום, וזה תוך שבועיים מהיום.

אפשר להציע שאם הם כבר בודקים, שיבדקו עם מורשי הנגישות שלהם את ההתאמות שאפשר לעשות כי גם אם יעבירו 200 מטר, זה כנראה לא יעזור לילדים שם.

גם - - - בית הספר.

לכן אני אומר שהנושא של האקוסטיקה, האם זה נמצא מעל המוסד או במרחק מהמוסד, זה גם שיקול שצריך להילקח בחלופות.

- - - בכלל ההתאמות שהם יכולים לעשות כבר.

גם ההתאמה של בית הספר, אדוני. כלומר, בתוך בית הספר - - -

למה לא שמים צופרי אזעקה על עמודים? יש שטחי ציבור רחבים וזה גם רחוק מבתים וכולי. למה כבר לא שמים בפיקוד העורף צופרי אזעקה על עמודים?

זה כבר חלופות ושיקולים של פיקוד העורף והשלטון המקומי. מתוך המסקנות שאמרתי, הם יצטרכו לשקול, ואני חושב שצריכה להיות ועדה בין-משרדית שתקבע את הדברים האלה.

ברשותכם, אני נועל את הדיון. תודה רבה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:57.