פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/01/2025


מושב שלישי




פרוטוקול מס' 95
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ו' בטבת התשפ"ה (06 בינואר 2025), שעה 12:17

השלכות החזקת כלי נשק לא חוקיים על ילדים בחברה הערבית

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

אימאן ח'טיב יאסין
יאסר חוג'יראת
ווליד טאהא
יואב סגלוביץ'

נצ"מ שרית פיליפסון - רמ"ח שותפויות אגף סי"ף, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אילן מלכה - ק' הנחיה ובקרה 105 ארצי, מדור נוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר פיתוח טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי

רועי הראל - עו"ד, עוזר משפטי ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

קרן דהרי בן נון - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

רשא אגבאריה - ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

יפעת רווה - ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דבי גילד חיו - עו"ד, קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

ליאור בר ניר - עו"ד, אחראית תחום חינוך ובריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

שמעון פרץ - ראש מועצת מיתר

ריאן קייס בדארנה - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוסטפא חסן קדורה - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

סאיד תלי - מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה, ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ראויה חנדקלו - עו"ד, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות, הוועד הארצי לראשי הרשויות במקומיות הערביות בישראל

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

ד"ר אביעד אגם - מנהל מחלקת המחקר, בטרם - המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השלכות החזקת כלי נשק לא חוקיים על ילדים בחברה הערבית

שלום לכולם. ראשית אני רוצה לברך את חיילי צבא הגנה לישראל וכל כוחות הביטחון שיחזרו כולם הביתה בשלום, בריאים ושלמים. רפואה שלמה לכל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון. ושכל החטופים יחזרו במהרה הביתה בשלום, מי לקבר, מי למשפחה לשיקום, במהרה, אמן.

אנחנו היום נעסוק בהשלכות החזקת כלי נשק לא חוקיים על ילדים בחברה הערבית. אנחנו רואים את המספרים ואלה מספרים גדולים מאוד. לא רק אותם ילדים שנרצחים, על לא עוול בכפם, זה דבר חמור מאוד שילד שנרצח מסיבה כזאת או אחרת, ואין סיבה, באמת אין סיבה ואין שום תירוץ. הנגזרת של זה, כשאני מסתכל על הנתונים ב-2024 וב-2023, שזה כמעט מגיע לאיזה 500, 470 או 480 נרצחים. אני עושה מכפלות פשוטות. לכל אמא שנפגעה וכל אבא שנפגע השאיר בממוצע איזה ארבעה-חמישה ילדים. תכפילו את זה, אנחנו מגיעים לאלפי ילדים במשך שנתיים. זה פשוט מספר שהוא לא יאומן.

שלא לדבר על מה שקורה באותה משפחה ובמשפחה המורחבת ומה משרדי הממשלה אמורים לטפל, ומשרד החינוך ומשרד לביטחון לאומי. כל זה נגרם כי יש לנו פה איזה שהיא אוזלת יד, לצערי, באותו נשק בלתי חוקי שפוגע בכלל בחברה הישראלית ובפרט בחברה הערבית.

אנחנו רוצים באמת להבין מה קורה למשפחה כזאת, מה קורה לאותם ילדים שנפגעים. גם כשילד נהרג מה קורה למשפחה שלו ולהיפך. ואין ספק שזה משהו שהוא מכאיב וכואב. וכאשר אנחנו מדברים על תאונות הדרכים, גם שם, היו לנו ישיבות לפני כשבועיים, וזה פשוט אנחנו מרגישים, או לפחות אני מרגיש, שזה ככה חולף.

אנחנו צריכים להיות חברה הרבה יותר מתחשבת, הרבה יותר מבינה, רגישה וגם אוכפת את הדברים. כשאני שומע שיש גניבות מבסיסי צה"ל אז אני שואל איפה צה"ל. וכשאני שומע שיורים על חברה או על משפחה, אני שואל איפה המשטרה ואיפה החקירות. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר רגישים לנושא הזה. נכון שאנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, אבל זה לא מונע מאתנו לדון בנושאים האלה.

אנחנו כולנו מסתכלים על הדברים, הם דחופים. אבל אני הרגשתי שהנושא הזה הוא גם חשוב וגם דחוף.

יש לנו נתונים, בבקשה מריה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. שמי מריה רבינוביץ', אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אתה התייחסת כאן לנתונים קשים של ה-424 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית בתקופה שבין ינואר 2023 לאוקטובר 2024.

נכון. וגם ב-2023 היו לנו קרוב ל-244 אם אני לא טועה, נכון?

הנתונים האלה לא מולי, אבל אני יכולה לבדוק ולעדכן אותך.

אבל יש לי עוד בקשה, לפני שתמשיכי. אני פשוט אמרתי את הדברים, אבל אני כן רוצה גם לומר שאני רוצה לשלוח תנחומים כנים למשפחות הנרצחים מהפיגוע הרצחני הבוקר בשומרון. בתפילה לשלומם של כוחות הביטחון. וכמובן, כמו שאמרתי קודם לגבי החטופים והחטופות.

אין ספק שכל הנושא הזה של הנשק, וכמובן נשמע אותך מריה, ואם יש משהו להשלים אחר כך אז אני אשלים. בבקשה.

אני רציתי להתייחס ולהציג כאן נתונים על היפגעות ילדים מנשק חם. כבר אני אקדים שאין לנו נתונים רשמיים ספציפיים על היפגעות מנשק חם בנושא הדיון, בנשק לא חוקי.

זה לא משנה. אני רוצה שנבין, אני בכוונה התייחסתי לנושא כי זה בעצם רוב הנפגעים שהם מנשק לא חוקי. אני גם לא צריך לחלק את זה כרגע. כשאני מסתכל שרוב הנפגעים הם בעצם מהמגזר הערבי אז אין ספק שצריך להתייחס לזה.

זה בדיוק הנתונים שאני אתייחס אליהם. למעשה גופים שונים אוספים את הנתונים האלה. גם במערכת הבריאות, גם במשטרה יש חלק מהנתונים. לא תמיד זה מסווג באופן כזה שאנחנו יכולים באמת להציג ולדבר על היקף התופעה באופן מלא.

זה ברור לי. את יודעת למה זה ברור לי? כי אם מתוך סך כל הבדיקות של המשטרה או חקירות של המשטרה, רק איזה 15% או 20% פוענחו או נחקרו או משהו בסגנון הזה, אז אין ספק שאתה לא יכול לדעת מה קורה עם ה-80% הנוספים. אבל בסדר, תמשיכי.

יש פה נציגים של המשטרה. אני מניחה שהם כן יתייחסו לנתונים האלה.

בסדר גמור, אנחנו אחר כך נשמע אותם.

מה שאני רוצה להציג זה בעצם נתונים שאנחנו בדקנו ואלה נתונים של מכון גרטנר לאפידמיולוגיה של משרד הבריאות. והוא אסף נתונים על אשפוז של קטינים שנפגעו מנשק חם, שנכנסו לבתי חולים.

אנחנו ראינו שבארבע שנים שבין 2020 ל-2023 אושפזו 174 קטינים בגין היפגעות מנשק חם. למעשה אנחנו מדברים על כמה עשרות קטינים מידי שנה. מה אנחנו לא רואים בנתונים האלה? בנתונים האלה אנחנו לא רואים את היקף המלא של התופעה, כי בעצם מדובר פה רק על הנתונים של אשפוז. אנחנו לא רואים כמה ילדים ובני נוער נפצעו בשטח, שלא פונו לבתי חולים. טופלו על ידי איזה שהוא גורם אקראי או בקופת חולים אפילו. הנתונים האלה לא זמינים. הסיבה הנוספת שזו לא תמונה מלאה, כשאנחנו לא יודעים בעצם מאיזה סוג של נשק הם נפגעו. אם זה נשק חוקי, לא חוקי, של אדם בתפקיד, איש כוחות ביטחון, צבא וכו'.

מה אנחנו כן יכולים ללמוד מהנתונים האלה? ראינו שב-80% מהמקרים ההיפגעות הייתה כתוצאה מאלימות עם נשק חם. כאן חשוב גם להבין שאלימות יכולה להיות מכל מיני סוגים. זה יכולה להיות קטטה, זה יכול להיות פעילות עבריינות. אבל זה יכול להיות גם פגיעה מכוחות ביטחון, אם זה איזה שהיא עבירה ביטחונית. יכולים להיפגע גם קטינים ערבים, גם קטינים יהודים.

בשאר המקרים, ב-20% מהמקרים מדובר על היפגעות לא מכוונת. בשתי הקטגוריות האלה, גם בהיפגעות לא מכוונת וגם כתוצאה מאלימות, אנחנו רואים שהיקף ההיפגעות מנשק חם גבוה באופן משמעותי בקרב ילדים ובני נוער לא יהודים. כך הם סווגו בנתונים של מכון גרטנר. יהודים ולא יהודים. אז ילדים ערבים נפגעים הרבה יותר. אנחנו מדברים על יותר מ-90% של המקרים.

נכון, אמרתי את זה גם קודם.

הנתון השני שאני רוצה להתייחס זה נתון של מקרי מוות מנשק חם. אנחנו גם מדברים על נתונים רשמיים של לשכה מרכזית לסטטיסטיקה. אנחנו בדקנו נתונים של שמונה שנים, משנת 2015 עד שנת 2022. היו רשומים במאגרים של הלמ"ס 33 מקרים של מוות כתוצאה מפגיעה מנשק חם. שרובם גם הם בקרב קטינים ערבים.

כאן חשוב לי לציין שזה גם עדיין לא נתון ממש מדויק. כי בלמ"ס ציינו לנו שסיבות חיצוניות פעמים רבות לא נרשמות סיבות המוות בהודעת פטירה ולא בצורה מלאה. לכן בלמ"ס עושים מאמץ לתקן סיבות אלו מגורמי חוץ מהמכון לרפואה משפטית ומשרד הבריאות. אבל עדיין ידוע שיש חוסר בדיווח של סיבות מוות, במיוחד במקרים של אובדנות. ובמקרים האלה של 33 מקרי מוות אנחנו ראינו שיש שם גם שני מקרים שהם סווגו כמקרה אובדנות.

תודה מריה על איסוף הנתונים.

אני רוצה לפנות למשרד הרווחה והביטחון החברתי, סאיד תלי, שלום לך. הייתי רוצה לשמוע ממך אם אתה מכיר או שאתה יודע מה קורה למשפחה שהבן שלה נהרג כתוצאה, או בעצם נרצח, אני כבר לא יודע איך לקרוא לזה, כתוצאה מנשק לא חוקי. כן, נרצח, זה ברור. ומה קורה גם לאותה משפחה שבה האמא או האבא נרצחו ונשארו היתומים בבית. איך המשרד מטפל בזה? איך הסביבה? מה בעצם קורה למשפחה כזאת?

אז נתחיל כך, כמובן יש גם גברים שנרצחים, יש נשים שנרצחות. נשים נרצחות יותר על ידי בני משפחה, בני זוג, אבל לאחרונה גם על ידי גורמים נוספים מחוץ למשפחה. ויש את הילדים. הילדים, שהם נושא הדיון, הם אולי לא נרצחים - - -

אני מסתכל על הנושא של הילדים משני היבטים: אלו שנרצחו ואלו שההורים שלהם נרצחו, אבא או אמא, ומה ההשפעה על הילדים האלה. כי הילדים האלה גדלים בסופו של דבר כיתומים בלי אמא ובלי אבא.

כן. אז אני רק רוצה לחדד שמקרב הילדים זה או נרצחו ישירות או אם האבא או האמא נרצחו, יש כמובן גם ילדים. היו בזירה כשהתבצע הרצח. יש לא מעט מקרים כאלה. אפילו עכשיו אני זוכר את המקרה של רבאב אבו סיאם, שהחזיקה את הילד כשהיא נרצחה. כלומר, יש מקרים שהילדים חשופים לאירוע וזה כמובן מוסיף לטראומה.

אנחנו תפקידנו קודם כל כמובן ככל שיש ילדים אז לבדוק ועדות תכנון טיפול וועדות, נכנסים עו"ס לחוק נוער ויש את הבדיקה של איפה הם יהיו מטופלים. אם זה אצל משפחת אומנה, אם זה בפנימייה, אם זה אצל גורמי משפחה כאלה ואחרים, צריך לבדוק את ההתאמה. יש כל מיני מורכבויות כמובן. לא תמיד הברירות הן הברירות האידיאליות, אבל צריך לבדוק את האפשרויות ואז הילד כן יכול להיות באיזה שהיא סביבה או משפחה או פנימייה שיכולה יותר לספק את הצרכים שלו או שלה.

יש כמובן את התמיכה ואת הטיפול הרגשי שמקבלים בני המשפחה של הנרצחים, נרצחות, באמצעות עמותות שבעצם יש להם התקשרויות איתנו במשרד הרווחה. אז יש מלבד הסיוע המשפטי או סיוע כספי כזה או אחר יש תמיכה רגשית לבני המשפחה. נניח אם הגבר נרצח אז יכולים לקבל את הטיפול הזה בני משפחה, יכולים להיות האישה או הילדים.

סאיד, כשדיברת על משפחות אומנה, האם משפחות האומנה הן רק מהמגזר הערבי או שיש גם מהמגזר היהודי? או שיש עדיפות?

אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו. יש משפחות גם וגם. אבל אם אנחנו מדברים על ילדים ערבים, אז ברור שילכו, אלא אם כן מקרה מאוד חריג. העדפה היא שהוא יהיה במשפחת אומנה ערבית.

ברור, אוקיי.

או מבני המשפחה או מהסביבה.

ויש נכונות במגזר הערבי לקלוט ילדים למשפחות אומנה?

יש יותר נכונות מבני המשפחה. אבל עוד פעם, לפעמים בני המשפחה פחות מתאימים. אולי זה בני המשפחה, אישה נרצחה על ידי בן משפחה אחר.

לא, אני שואל איך זה מקובל. כי תראה, אני עשיתי כמה ביקורים גם במשפחות אומנה במגזר היהודי. ושם יש כמובן טיפול מסודר וידוע. הייתי רוצה לשמוע ממך איך זה פועל במגזר הערבי.

זה פועל אותו דבר. אבל זה יותר המספרים והנכונות לקלוט ילד. זה כמובן לא כמו פעם, המספרים עולים. כלומר, יש יותר משפחות שרוצות או לאמץ או להיות משפחת אומנה, מכל מיני סיבות. חלקן באמת כי אין ילדים, חלקם באמת רוצים לתת ולהעניק לילד אחר. אבל זה לא כמו פעם. פעם היה הרבה יותר קשה לגייס משפחות אומנה לילדים שהם מחוץ למשפחה שלך. היום יש יותר נכונות, אבל צריך יותר להגדיל את ההיקף של המשפחות שמעוניינות.

מה שאתה אומר לי שפעם זה היה יותר שמרני.

יש שינוי בעניין הזה. כן, פעם היה מי שרצו ילדים אלה אנשים שאין להם ילדים כלל או שיש להם רצון, אפשרות, במספרים הרבה יותר נמוכים מאשר היום. עדיין אנחנו עוסקים בגיוס משפחות להיות משפחות אומנה. זה לא דבר שקורה מאליו. לעודד אותו.

אתם כמשרד הרווחה מעדיפים אומנה או אימוץ?

לא, אין לנו העדפה, זה תלוי במקרה. אין לנו העדפה. כמובן שברור שעדיף אומנה. אבל יש מקרים שלצערי הם כל כך קשים וקיצוניים שאפשר באמת לחשוב על אימוץ. אבל זה תלוי מקרה, זה לא העדפה.

אוקיי, תודה.

אני יכולה לשאול, כבוד יושב-הראש?

דקה, אני אתן לכולם לשאול וגם לדבר. אני רוצה שיסיים קודם ואז אני אתן לך לשאול גם אותו. בסדר? תודה. עוד משהו אתה רוצה להוסיף סאיד?

רק לגבי הנשק, זה הנושא. הנושא הוא נשק. ובגלל שזה נשק לא חוקי לרוב, יש גם מקרים של נשק חוקי, אבל יותר רצח או מעשה אלימות ואיומים בנשק לא חוקי. אז יש פה עניין באמת של נושא האכיפה, המאבק היותר משמעותי פה באמת של לקחת ולמנוע את העניינים האלה של להחזיק נשק לא חוקי. כי יש את החוקים של נשק חוקי, שאפשר לפעול, לדווח, לקחת נשק. אבל מול התופעה הזאת של נשק לא חוקי, גם דרך אגב, האישה שהזכרתי קודם, מלוד, אבו סיאם שנרצחה, אז כמובן הנשק הוא לא חוקי והרוצח מסתובב חופשי. כל הדברים האלה מן הסתם מאוד צורמים ומאוד מקשים.

תודה. חה"כ תומא סלימאן, בבקשה.

תודה רבה. תודה סאיד. אני אשאל אותו, אבל גם אתייחס באופן כללי. אני יודעת שיש עמותות ויש מרכזים שהוקמו כדי לטפל ואת האמת היו לי שאילתות גם בשנים שקודמות. אני כבר שלוש שנים מגישה שאילתות בנושא של כמה משפחות אכן קיבלו את כל סל השירותים במקרים של רצח ההורים או הילדים. אני חייבת להגיד שהמידע לא כל כך ברור. זה חשוב להגיד איזה תוכניות קיימות, אבל חשוב גם לתת קצת, להבין עד כמה באמת השירותים האלה נגישים למשפחות. עד כמה יש משפחות שנהנו מכלל השירותים הקיימים. ויש סל שירותים שיש בו גם ייעוץ משפטי ויש בו גם תמיכה כספית ויש בו את השירות הפסיכולוגי.

אבל מצד שני, אני יודעת על משפחות שלמות שאומרים שאף אחד לא ניגש אליהם, אף אחד לא התקשר אליהם, אף אחד לא יידע אותם איזה שירותים קיימים. אם אפשר לקבל קצת מידע, כמה משפחות כאלה מתוך המשפחות שהיו בהם מקרים. במיוחד טיפול בילדים והגשת עזרה לילדים.

אני רק אוסיף, האם יש שיתוף פעולה בין הרשות המקומית לבין משרד הרווחה?

הדבר הנוסף שהייתי רוצה לשאול אותו זה בעניין, כמובן יש אפשרות גם לשמוע משפ"י על השירות בבתי הספר. איך בדיוק בבתי הספר מטפלים בילדים שנפגעו ומה בדיוק, איזה סוג של שירות נותנים להם. כי אני יודעת שהרבה מהמשפחות מתלוננות על זה שאף אחד לא ניגש אליהם ואף אחד לא מסייע.

אני יודעת שבהרבה מן המקרים העובדים הסוציאליים עצמם מפחדים לגשת למשפחות. כי חלק מהילדים האלה הם מאוימים בעצם היותם בתוך המשפחה או שהילדים הם ילדים של, ואני לא מאשימה אותם בכלום, אבל הם ילדים של אנשים שמעורבים בפלילי. ואז הרבה ממגישי השירות מפחדים לגשת ולתת את הסיוע. אני מכירה מקרים שהנשים נרצחו והילדים נשלחו להיות אצל המשפחה של האבא, הרוצח במקרה הזה. כי העובדים הסוציאליים לא העזו לתת חוות דעת יותר מקצועית בנושא הזה.

אז איך מתעמתים עם מקרים כאלה ואיך באמת מצליחים לתת את השירות, למרות המצב המסובך הזה, סאיד?

בבקשה, סאיד.

כמה דברים. קודם כל, אין לי, עאידה, את הנתונים המדויקים. אני לא יודע למי שלחת את השאילתה.

לשר.

כן, אני מתאר לעצמי. זה לא הגיע אליי, כי אני לא מנהל את הדבר הזה. אבל אני כן אנסה לעקוב. אם שלחת שאילתה או שתשלחי מחדש אין שום סיבה שלא תקבלי את הנתונים. אין לי את זה עכשיו, אבל את יכולה כמובן דרכי ואני חושב שיש דווקא לא מעט משפחות ערביות מטופלות. לא כי יש העדפה מתקנת, כי פשוט יש הרבה נרצחים ערבים.

אני כן יודע שיש משפחות שמסרבות לקבל טיפול. לא רוצות את הקשר. דרך אגב, זה לא בדיוק עם הרווחה, כי זה בעצם עמותות שמקושרות עם משרד הרווחה ומספקות את השירותים האלה. והם בעצם סוג של פרילנסרים. אנשים שכמובן הולכים לטיפול בדיוק בנפגעי עבירות המתה. והם מקבלים אותם בכלל בקליניקות פרטיות, שעות גמישות. כמובן זה לא אין סוף טיפול, אבל יש כמובן סל של לא מעט פגישות טיפוליות. אז ככה שזה לא בדיוק מתויג רווחה והמשך טיפול בעצם הולכים לליווי, טיפול בטראומה ובהשלכות של אירועים קשים כאלה.

אבל ההתערבות המיידית היא של הרווחה. העמותות האלה נכנסות לתמונה יותר מאוחר.

שני דברים: זה במקביל. יש את ההתערבות המיידית שזה כמובן אם יש ילדים צריך לבדוק מה קורה איתם וצריך ללוות אותם. צריך להודיע לרווחה ואולי יש תמיכה כזו או אחרת. את צודקת, זה הרווחה עושה. ונכון, יש משפחות שלא רוצות ויש משפחות שאנחנו מפחדים מהן. את צודקת, זו האמת.

אבל ככל שאנחנו מדברים על הטיפול היותר מקיף ומעמיק ורגשי ופסיכולוגי אז זה לא קורה בדיוק בתוך הרווחה. הרווחה מחברת לאותם בעצם גורמים.

אוקיי. סאיד, תישאר איתנו, אנחנו עוד נעבור הלאה. אני רוצה לשמוע את משרד המשפטים, מי נמצא איתנו? בבקשה.

שלום לכולם. זה נושא מאוד חשוב. אני עו"ד קרן דהרי, מהמחלקה הפלילית בייעוץ וחקיקה. אני עוסקת בטיפול בפשיעה ואלימות בחברה הערבית, בין השאר.

קודם כל, יש תוכנית שסאיד דיבר עליה, תוכנית סנה. זו תוכנית ייחודית שבעצם נותנת מערך סיוע ותמיכה למשפחות של נפגעי עבירות המתה. יש ועדת זכאות בעניין הזה, שחברים בה נציגים של משרד המשפטים, משרד הרווחה ומשטרת ישראל. בעצם יש נוהל שמסדיר את המעטפת הסיוע, שכוללת גם סיוע משפטי על ידי הסיוע של משרד המשפטים וליווי וייצוג בהליכים הפליליים. גם סיוע כספי, כדי לתת החזר הוצאות להיבטים שנוגעים או קשורים למוות של המנוחה או המנוח. וגם סיוע נפשי, באמצעות אותם מרכזים שסאיד דיבר עליהם, שהם מרכזי טיפול וסיוע מרחביים של משרד הרווחה.

יש בארץ כרגע שמונה מרכזי אובדן ושכול בפריסה ארצית. בכפר כנא, חיפה, חדרה, טירה, ירושלים, תל אביב, אשקלון ובאר שבע. ושתי עמותות שעוסקות בנושא הזה: בשביל החיים ומרכז אלה, שאמורות לסייע בעצם להתמודדות או לטיפול עם האובדן. והסיוע הוא גם כולל קבוצות תמיכה, גם סיוע נפשי, גם סיוע כספי להוצאות האבל. המרכזים בטירה ובכפר כנא הם המרכזים שנותנים את עיקר הסיוע לאוכלוסייה הערבית.

אין לי נתונים, בדומה למה שמריה הציגה בפתח הדברים, לגבי פילוח שנוגע למקרה עבירות ההמתה, בין היהודים לאחרים. אבל בשנת 2023, מהנתונים שיש בידי, ועדת הזכאות אישרה סיוע ב-276 מקרי עבירות המתה. וזה עלייה של 92% לעומת המקרים שהיו בשנת 2022. שם דובר על 144 מקרי המתה. וזה באמת עלייה דרמטית של מעל 90% שמשקפת את הגידול במקרי הרצח.

האם במשרד המשפטים בודקים ממה זה נבע, למה? אנחנו מדברים כרגע על הדברים מהנתונים שבעצם מטופלים. האם במשרד המשפטים התוכנית שדיברת עליה היא בעצם מדברת איזה סיוע ניתן למשפחות הנרצחים ולילדים היתומים וכך הלאה. האם יש במשרד המשפטים איזה מישהו שחשב לרגע למה זה מתבצע? בכמות כזאת, במספר כזה דרמטי?

יושב-הראש שואל שאלה מאוד נכונה וחשובה, שהיא נחלת כל מי שליד השולחן.

ברור, בשביל זה הזמנתי לפה את כולם, אין ספק.

אתה יודע את התשובה לשאלה הזאת. הממשלה ומשרד המשפטים ומשטרת ישראל והמשרד לביטחון לאומי וכל מי שנמצא פה סביב השולחן בהחלט פועלים ונוקטים צעדים כאלה ואחרים כנגד הנשק הבלתי חוקי והפשיעה המאורגנת.

יש לנו החלטת ממשלה משנת 2021 שקבעה תוכנית חומש, החלטה 549 שקבעה תוכנית חומש לטיפול בפשיעה ואלימות בחברה הערבית. אני לא רוצה להיכנס לצעדים שננקטו באותה החלטת ממשלה וממשיכים לפעול פיה, אבל בעצם מה שאני יכולה להגיד על מה שאני עושה, אני בעצם מרכזת בחודשים האחרונים צוות בין משרדי ששותפים לו הגורמים שהזכרתי קודם: משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, פרקליטי מחוזות שפורום הנשק שלהם חלק מהתהליך, ארגוני ביטחון למיניהם, צה"ל, המשטרה כמובן. ואנחנו בעצם פרסמנו בסוף חודש דצמבר, ב-29 בדצמבר 2024, תסקיר חוק שנקרא חוק להגברת האכיפה בעבירות נשק. התסקיר הזה פתוח להערות הציבור עד ה-19 בינואר 2025. אני מציע לכל מי שנמצא כאן וזה מעניין אותו שייכנס לאתר החקיקה הממשלתית ויסתכל על התסקיר.

את יכולה לחזור שוב על החוק?

כן. תסקיר חוק להגברת האכיפה בעבירות נשק. בעצם התיקון הזה, אנחנו עושים שם תיקונים לכמה דברי חקיקה: לחוק העונשין, לפקודת הראיות, לחוק איסור הלבנת הון. אבל בעצם אנחנו ישבנו במשך פרק זמן ממושך ובדקנו את העבירות האלה, עבירות בנשק שהפכו למכת מדינה וגבו קורבנות רבים והולכים יותר ויותר, כמו שאנחנו יודעים.

באותן ישיבות הציפו לנו את הצרכים שהועלו בהתמודדות עם עבירות בנשק. ואני יכולה להגיד, וחבריי פה מצד שמאל של השולחן ישלימו אותי אחר כך, שאנחנו בעצם גם גופי החקירה וגם גופי האכיפה, אנחנו רתומים למאבק בפשיעה. וקידום חקיקה בהקשר הזה זה נדבך מאוד חשוב בעשייה המשפטית בנושא.

הצוות שאת מדברת עליו הוא מטפל בסוגייה של נשק לא חוקי. אין קשר ישיר שלך לנושא של הילדים.

לא, זהו. אז אני רוצה בדיוק, מה שרציתי לבוא ולומר בהקשר הזה ספציפית לקטנים שאחד התיקונים שאנחנו עושים שם, חוץ מהחמרת ענישה ותיקונים של הגדרות והקלה של הוכחה של חפץ שהוא נשק וכו' נוגע לתופעה שהיא מאוד בעייתית והיא קשורה לצילומים עם נשק. בעצם נשק הפך להיות סמל סטטוס ואנשים בפנים גלויות לגמרי מצטלמים או עם נשק או עם סרטונים יורים עם נשק.

רוצחים.

בעצם אנחנו מנסים להתמודד גם עם התופעה הזאת בתיקון החקיקה.

האם יש לכם נתונים לגבי התופעה הזאת? נתונים, כמה נגיד צילומים אנשים מצלמים, מצטלמים עם נשק?

אין לי נתונים כאלה. צריך להושיב מישהו.

אבל משרד הבט"ל הוא חזק בזה. ברגע שכל אחד מצייץ ציוץ לא טוב, נגד או משהו כזה, אומר דעה אישית, ישר תופסים אותו.

הם בעיקר חזקים בלהצטלם עם נשק.

אבל לפחות לדעת כמה מקרים כאלה.

חברים, דקה.

השאלה שלי האם יש לכם נתונים כמה כאלה מצטלמים עם נשק? האם יש לכם נתונים? אולי זה מקרה אחד בודד מאלפים, איזה עשרה מקרים?

אין לי נתונים כמה.

להגיד את זה טוב מאוד. אבל כמה? אנחנו צריכים נתונים. זה מדד בסופו של דבר.

אני יכולה, לא באתי עם נתונים, אבל אני יכולה לבוא ולומר שהיו מקרים שבהם האנשים הצטלמו עם נשק ומבחינת הרף שנדרש להעמדה לדין במשפט פלילי לא יכולתי להוכיח שזה באמת נשק. אולי זה צעצוע? אולי זה איירסופט? אולי זה משהו אחר? אולי הבן-אדם, יש עכשיו אפשרויות לעשות דיפ פייק, לעשות צילומים.

בסדר, אבל אפשר לעשות חיפוש.

לחבר אותי לנשק.

תראו, עולה פה באמת שאלה שאומרת תראו, מישהו הצטלם עם נשק. בן אדם נורמטיבי לא מצטלם סתם עם נשק.

למה? הבן שלי חייל, הצטלם עם נשק. מה בעיה?

בסדר, אבל עוד פעם, אני לא מדבר עכשיו על חייל ולא מדבר על שוטר. באמת. אנחנו מדברים כרגע על נשק שכנראה הגיע למישהו בצורה לא חוקית. ועל זה בעצם חה"כ יאסר חוג'יראת אומר את הדברים בצורה ברורה. איפה אנחנו נמצאים? איפה החקירות, איפה הבדיקה? אבל אני עוד מעט אגיע אליכם. אנחנו עוד מעט נטפל בזה.

אפשר לחזור רק על הצוות שהיא מרכזת, שעומדת בראשו?

זה צוות בין משרדי, יש לי כרגע עוד שלוש ישיבות שקבועות.

שמתעניין בהחזקת נשק לא חוקי.

כן.

יש לצוות מושג בכמה כמויות נשק לא חוקי מדובר?

אדוני יודע היטב שמה שאנחנו תופסים זה קצה הקרחון. אני יודעת מה תופסים אולי, אני לא יכולה לדעת מה שלא נתפס.

מה, יודעת במספרים מה תופסים?

יש נתונים לגבי התפיסות, כן. נמצאים פה גורמים מהמשטרה, תפנה אליהם את השאלה.

בדקתם מאיפה זה זולג לידיים של האזרחים? יש לך מושג? היות ואתם מטפלים בנושא החזקת נשק לא חוקי.

כן. יש זליגה של נשק צה"לי, יש הברחות מהגבולות. גם בנושאים האלה אני מציעה שתפנה את השאלות לגורמי האכיפה פה.

אם יש פה מישהו שיודע מה ההערכה לכמויות הנשק שמסתובבות בידיים של אנשים, ילדים. לא משנה, גם ילדים היום מחזיקים נשק.

ווליד, אנחנו עוד מעט. אני רוצה אחר כך. אני רוצה לשמוע את עו"ד ראויה.

שלום לכולם, תודה גם על קיום הדיון החשוב הזה, אולי הגיע הזמן. אני עו"ד ראויה חנדקלו, מנהלת מטה החירום למאבק בפשיעה ואלימות בוועד הארצי לראשי הרשויות הערביות.

אפרופו נתונים, כי דובר הרבה על נתונים, אני חושבת שהדבר הראשון שצריך לדבר עליו בסוגיית הילדים הוא דווקא הנתונים וחוסר תיעוד מפורט בנתונים שקשורים לפשיעה ואלימות. מהדוח שעשינו על נערים בצל הפשיעה במטה החירום הבנו שאחת הסוגיות הכי מורכבות זה לשלוף נתונים גם ממשרדי הממשלה בעיקר וגם מהרשויות המקומיות על הסוגייה של פשיעה ואלימות. יתמות מפשיעה ואלימות היו לנו נתונים עד 2022 וגם זה לא היה מדויק. של 1,550 נערים יתומים על רקע פשיעה ואלימות. וההערכה שלנו, מניסיון, ככה מתיעוד, רשומות שאנחנו עושים, מגיעים ליותר מ-1,750 יתומים בחברה הערבית.

דרך אגב, כאשר דיברתי בתחילת דבריי אז נתתי ממש, בלי אפילו להיכנס לנתונים, קרוב ל-2,000 יתומים. זאת אומרת, המספרים הם כל כך גדולים. זה כבר לא משנה אם זה 1,800 או 1,700.

יתומים בגלל שימוש בנשק לא חוקי.

בוודאי, זו בדיוק הנקודה. שאמא נרצחת או אבא נרצח, נשארים יתומים. לפעמים זה ארבעה או חמישה או לא יודע כמה יתומים. המספרים שאת מציינת פה הם באמת מספרים עצומים שהמדינה משקיעה הון כדי לטפל בהם, כדי לתחזק את המשפחות האלה.

או שלא משקיעה.

אני לא בטוח שהיא לא משקיעה. היא משקיעה, אבל לא מספיק כנראה. אבל עדיין צריך להסתכל על שורש הבעיה. אבל אנחנו איתך, סליחה שקטענו אותך.

לא, הכול בסדר. מה שרציתי להגיד שבשנה האחרונה היו 235 רציחות, 226 מהם בנשק חם, תשעה ילדים נרצחו בנשק חם לפי הנתונים שלנו. ואני מדברת על הנתונים תמיד כקצה הקרחון והם לא משקפים את המציאות של הילד הערבי. כי בסופו של יום יש, איך שנאמר, וגם סאיד אמר את זה, יש ילדים שהם עדים למקרים וזה לא רק ילדים של נרצחים, אלא ילדים היום בחברה הערבית עדים למקרי פשע ואלימות ברחוב, בשכונה, בבית הספר.

בבושמת טבעון ילדים מצאו ראש קטוע, ערוף, בחצר בית הספר. לפני חודש היו ילדים שנסעו בהסעה, ילדי חינוך מיוחד, בהסעה מבית הספר וירו על האוטובוס ונרצח מישהו. הילדים היו פצועים. גם באופן יומי, הילדים בחברה הערבית או שהם - - - או שהם מתלוננים בלילה על ירי מנשק בלתי חוקי. לכן הם גם עדים, הם גם קורבנות והם גם חווים אובדן של אח, של אמא, של אבא ויתומים.

כאשר מדברים על זה, גם מערכת החינוך, ואני לא יודעת אם הם נמצאים סביב השולחן, הם שחקן מאוד מרכזי. הילדים האלה מגיעים לבית הספר ללא כל מענה מתך בתי הספר או מענה חלקי ולא תואם את המציאות שבה חיה החברה הערבית. אין את הכלים למערכת החינוך להתמודד וזה לא קורה היום בבתי הספר.

הדבר השני, דיברתם עליו ממש עכשיו על קצה המזלג, כל הסוגייה של להצטלם עם נשק. הילדים בחברה הערבית, ארגוני הפשיעה והפשיעה המאורגנת נמצאים בטיק טוק. אמנם זה לא נשק בלתי חוקי, להצטלם עם נשק בלתי חוקי זה חלק מסיפור הפשיעה. שהילדים זה מה שהם רואים, הם נגררים לזה וזה כאילו הופך להיות - - - ואני לא יודעת מי מחברי הכנסת, אולי חבר הכנסת יאסר, אמר אם יש ציוץ של מישהו מהחברה הערבית אז המשטרה יודעת לעצור אותו. אבל כאשר ילדים או שארגוני פשיעה משתמשים בפלטפורמה של הרשתות החברתיות, אמנם יכול להיות שזה דיון למקום אחר, אבל צריך להנכיח את זה שמדברים - - - אין תפיסות ואין נתונים.

גם עאידה שאלה על המענים שדיבר עליהם סאיד. אני רוצה להגיד שאנחנו פוגשים את המשפחות השכולות, מנסים לפגוש בילד ולעשות ראיונות עומק ולחקור. הקמנו צוות רב מקצועי שגם משרד המשפטים, לחשוב ולהבין את המענים שמקבלים האזרחים והתושבים הערבים כנפגעי עבירה. ובין זה הילדים. כי הילדים הם קורבנות כפולה בעיניי. פעם אחת הם, כמובן בעיקר כשהם בעצמם קורבן או שהם המעטפת שלהם המשפחתית מזדעזעת.

תודה ראויה.

רק עוד משהו שחשוב להגיד. שהרשויות המקומיות, אם שאלתם על הרשויות המקומיות, יש תת תקנים ואיוש משרות ובכלל השקעה בעובדות סוציאליות כמטפלות. סוגייה - - - בכלל ובילדים בפרט. אני אתן דוגמה, יותר מ-60,000 תושבים, יש השנה, היו 11 רציחות ויש הרבה פצועים שאנחנו לא סופרים ואף אחד אין לו את היכולת כנראה לספור אותם בינתיים. ויש תקן ורבע של עובדת סוציאלית שמטפלת בנפגעי עבירה שהחלק 75% ממנה זה אלימות בתוך המשפחה.

יש בעיה של נגישות של הילדים והמשפחות הערביות לטיפול לקבל את הסל הפסיכולוגי. יש חסמים שהם להבין מה משפחה ערבית עוברת. ויש את האיום על עובדים סוציאליים. גם ההרגשה שלהם שמפוחדים, אבל לפעמים יש גם איומים על עובדים סוציאליים. וגם את זה צריך להנכיח, על אף שהדיון הוא לא גם בזה, אבל זה חלק מהטיפול בסוגייה של השלכות הפשיעה בכלל והנשק הבלתי חוקי על ילדים בתוך החברה הערבית.

תודה. הצגת את הדברים בצורה חשובה ומעניינת.

יש לי שאלה והערה. קודם כל, יש בחברה הערבית מרכז אמאן לחברה בטוחה בראשותו של שייח' כמאל אייאן. זה מרכז שיש לו הרבה נתונים והייתי מציע, אני לא יודע אם הוא הוזמן לישיבה הזאת, אבל אני מציע להזמין אותו לישיבות מסוג זה. יש הרבה נתונים שם.

השאלה שלי היא איך בעצם 2,000 יתומים שנמצאים בחברה הערבית לדעתי, בשנתיים האחרונות 2023-2024, המספר הזה אולי הוכפל, כי היו הרבה רציחות. כמה מתוכם, אם יש נתונים, כמה מתוך היתומים האלה הדרדרו גם לפשיעה?

שאלה חשובה. אנחנו עוד מעט נעבור, אולי משרד הרווחה יוכל לענות. אבל ואליד אלהואשלה, בבקשה.

מכובדי, יושב-הראש, קודם כל תודה לך. אני נמצא הרבה בוועדה שלך, ואני רואה כמה אתה משקיע בנושא של הפשיעה בחברה הערבית. ורק לפני שנה-שנה וחצי היינו כאן בוועדה וצפינו יחד בסרטון של הילד באיכסאל. והסרטון שהיה באיכסאל עשה רעש אדיר במדינה ולכן זה לא הזיז לדרג הפוליטי לנוע בכיוון של מציאת פתרון לחברה הערבית.

אדוני יושב-הראש, הסוגייה כאן היא סוגייה פוליטית גרידא. ואני יכול להוכיח לך למה זה פוליטי. כיוון שכאשר אנחנו היינו בממשלה, רע"מ הייתה בממשלה ב-2022, הוכח שכאשר רוצים למגר את הפשיעה ולהוריד את אחוזי הפשיעה בחברה הערבית יכולים לעשות את זה. היה שר לביטחון פנים שאמור ואמון על ביטחון הציבור, שפעל והקים צוותים יחד עם המשטרה, יחד עם המשרדים הממשלתיים, על מנת להוריד את הפשיעה.

אנחנו רואים בשנתיים האחרונות יש עלייה, כמעט ב-130%, בחברה הערבית. ורואים גם שיש משותף בין השר לבין, דיברו כאן על רשתות חברתיות.

בוא לא נדבר על אנשים.

לא, הוא אחראי, מי?

אתה יודע כמה שאני מכבד.

מי אחראי על ביטחון הציבור? הוא אמור לתת פתרונות והוא אמור לתת תקציבים ומשאבים על מנת למגר את הפשיעה בחברה הערבית. אבל אנחנו רואים שההיפך קורה. יש קיצוץ בתקציבים של החברה הערבית. יש קיצוץ בתוכניות 549, מיגור הפשיעה, ו-550. ולכן אנחנו רואים שיש אנרכיה בחברה הערבית. אין מדינה בחברה הערבית. ארגוני הפשיעה משתלטים על רשויות מקומיות, משתלטים על האזרחים בחברה הערבית. רוצחים את האזרחים שלנו. ומי נמצא שם? יותר מ-700,000 ילדים, 35% מכלל החברה הערבית הם ילדים. 49% מהם מתחת לקו העוני.

לכן חשוב שהממשלה תיכנס לעובי הקורה ותיתן משאבים, תיתן כלים על מנת לפתור את הסוגייה הזאת. אני לא חושב שיש היום פקידים. הפקידים או המשרדים הממשלתיים יכולים לטפל בסוגייה הזאת ברצינות ולהביא תוצאות, אלא אם תהיה החלטת ממשלה, אם יהיה רצון בממשלה לטפל באירוע הזה. תודה.

תודה. אני רוצה לפנות עכשיו למשרד לביטחון לאומי. תראו, אנחנו דנו קודם בעצם בהשלכות, הרווחה, דיברו פה מהמגזר הערבי, דיברו על נתונים. אבל בעצם אנחנו צריכים גם לדבר על שורש הבעיה. ושורש הבעיה, כשאני מסתכל היום, שמספר הפענוחים של מקרי הרצח הוא בעצם מגיע ל-15%. זה לא נותן הרתעה לאף אחד. כי הוא אומר תשמע, אני ארצח. עד שיגיעו אליי מי יודע מה יקרה.

אותו דבר גם אני פונה למשרד הביטחון. הם לא נמצאים? אני מבקש לרשום את מורת רוחי שמשרד הביטחון גם לא הגיע לפה.

החלק המרכזי של הנשק שנמצא בידיים של האזרחים הוא מהצבא.

רגע, אני אתן לכל אחד לדבר. באמת, רק אל תפסיקו אותי. אני מאוד מבקש. אני משתדל לעשות את הדיונים האלה בצורה נכונה, לתת לכולם, בלי התלהמות. כי אנחנו מדברים באמת על נושא שהוא מאוד חשוב וכואב.

אני פונה למשטרת ישראל. תראו, לפענח רצח כזה, אפשרי. אנחנו מכירים את המספרים בחקירות. אנחנו יודעים מה ניתן לעשות. לא יכול להיות שרק 15%. אז יש בטח סיבה. אני יודע שאומרים תשמע, הערבים לא משתפים פעולה בחקירה. אבל יש מצלמות, יש הרבה מאוד דברים, טביעות אצבעות. מוצאים נשק, יודעים כדור שנורה. אם אתה מנסה לבדוק, אתה יודע אם זה מנשק חוקי, לא נשק חוקי. יש לנו כל כך הרבה דברים בטכנולוגיה שאפשר להגיע בסופו של דבר לחקר האמת.

ואם לא הגענו לכולם, אבל זה לא 15%. זה לא הגיוני, בבקשה. כשאנחנו מדברים על נשק לא חוקי, נאמר פה, וזה לא סוד, שחלק גדול מהנשק החוקי, ואני לא רוצה להגיד כולו או רובו או לא יודע מה. אבל לפי מה שלפחות גם המשטרה יודעת, שהנשק חלקו הגדול הוא בא מבסיסי צה"ל. אז איפה המערכת הצבאית? ברגע שזה הולך למקומות לא חוקיים הרבה יותר קל כמובן לרצוח. כי אם יש לי נשק וקיבלתי אותו באופן חוקי, אם אני חס וחלילה גורם נזק למישהו עם הנשק שלי, המשטרה מיד יודעת. אחד ועוד אחד, יודעים שזה אני. אבל כאשר זה לא חוקי אין ספק שיש קושי. וצריך גם בנושא הזה לטפל.

האם הצבא עושה מספיק? האם משרד הביטחון עושה ומונע כמה שאפשר? אנחנו שמענו קודם את ואליד אלהואשלה. מה הוא בעצם אומר? הוא אומר חבר'ה, תקשיבו, אתם מעודדים יותר את ארגוני הפשע. ברגע שלא מפענחים, ברגע שיש נשק לא חוקי יש יותר פרוטקשן, יש יותר אלימות, יותר זה. אנחנו יכולים לסבול במדינה שלנו שיש חברה בתוך חברה שבה היא עושה מה שהיא, היא כאילו מנותקת מהחברה שלנו? זה דבר שהוא לא יתכן.

לכן אני פונה למשטרת ישראל ואני פונה לגורמי הביטחון, ששורש הבעיה הוא פשוט בנושא של נשק לא חוקי. ובזה צריך לטפל. לכן כאשר שאלתי קודם את משרד המשפטים, צריכה להיות באמת תוכנית לא רק לטפל באותו יתום שזו התוצאה, אלא לטפל איך שלא יהיו יתומים. שלא יהיו נרצחות. שיהיו כמה שפחות.

הרי אם היה נשק לא חוקי בחברה היהודית, אני מניח שכולם היו צועקים וכל הוועדות היו דנות בזה. אבל כאשר זה מגיע לחברה הערבית וליתומים בחברה הערבית נוצר פה מצב כאילו שהכול בסדר. אסור לנו בשום פנים ואופן לשתוק, כי הדברים האלה פוגעים בחברה שלנו כולה. כולה, בלי יוצא מן הכלל. ובסופו של דבר גם אותם יתומים, אנחנו גם שמענו פה, אני לא יודע אם יש לנו נתונים. אבל הם בסוף אותם יתומים ילכו גם לדרך פחות טובה, כי לא היה מי שינחה אותם. לא היה מי שיגדל אותם כמו שצריך, כי הם בלי אבא או בלי אמא. ילדים כאלה יצאו חס וחלילה לתרבות רעה יותר.

לכן אני חושב שמהות הדיון פה בדבר העיקרי שאני מבקש ממשטרת ישראל, מהצבא וכוחות הביטחון, זה למגר את כל הנושא של הנשק הלא חוקי. תעשו מבצע אחד בכפר אחד. או מה שפעם, אפילו במגזר היהודי. פעם היה, אני זוכר את זה עוד כשהייתי קטן, אני כבר לא זוכר מתי זה היה. אבל כל חייל או כל מישהו שהיה לו נשק בבית, אמרו חבר'ה, תביאו אותו לתחנת המשטרה. יש לך 30 יום, לא נעצור, לא נבדוק מי נתן, לא מעניין אותנו. אחרי 30 יום אם הולכים ובודקים מה קרה במקום כזה או אחר, אז מתחילים להעניש.

היום ברשתות, כשאנחנו רואים, ואמר את זה גם חוג'יראת, חבר'ה, לא יכול להיות שנראה אנשים עם נשק. אז אם זה שוטר, זה ברור לי. אבל אפילו אם ניקח מדגם ונבדוק אותו לא יכול להיות שלא נמצא את אותו נשק שהוצג ברשתות החברתיות ולא טיפלנו בו. אנחנו לא מרתיעים. לצערי אנחנו עוד לא נמצאים בשלב של הרתעה וזאת אחת הבעיות שלנו.

בבקשה אימאן, אני נותן לך לדבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה. באמת אני מודה על זה שנתת לי את האפשרות, כי אני צריכה ללכת בדיון בהצעת חוק ברווחה. בנוסף לדברים שנאמרו, והם דברים מאוד חשובים, חשוב לנו להגיד ולזכור כאן, וגם שהמשטרה תזכור. מתוך 20 נרצחים בשלוש השנים האחרונות יש לנו 12 נרצחים בשנה הזאת. זה אומר דרשני וזועק עד לשמיים.

מה זה 20 נרצחים, ילדים?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ילדים, בשלוש שנים.

זה מכפלות. אמא ואבא שנרצח, תכפילי את זה בארבע, ממוצע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא רק זאת.

היא מדברת על ילדים נרצחים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, על ילדים בתוך שנה אחת 12 ילדים. הדבר הנוסף, דיברת על האחוז של הפענוחים. קודם כל, זה באחוז הכללי ולא באחוז הפענוח של הילדים. חשוב שנדע כמה. הדבר השני, גם הפענוחים בתוך האחוז הזה אלה דברים שבאו מעצמם, כי ידוע מראש מי רצח את אותו גבר, ילד או אישה. לא שהמשטרה עשתה מאמצים ובאמת יצאה בכזו עבודה גדולה.

הדבר השני, כעובדת סוציאלית, אני יודעת ומודעת ומלווה את המחסור באיוש, לא רק בתקנים, גם באיוש התקנים הקיימים והעובדות הסוציאליות בורחות מהעבודה בתוך הלשכות לפרטי בגלל שני דברים: הדבר הראשון זה גם האיום והדבר השני זה גם תנאי העסקה. הגיע הזמן שגם הדבר הזה יהיה לו פתרון.

וההנגשה של הטיפולים, זה לא רק אותו ילד באותה משפחה: אמא, אבא, אחים. אלה הילדים בכיתה, המשפחות מסביב בתוך השכונה. הילדים שלנו והאימהות באופן מיוחד, הם מביעים את זה, חיים באימה. ולא מקבלים את הטיפול הראוי והדרוש לסוגייה הזאת.

זליגת הנשקים זה לא משהו שככה כאילו אין עליו פיקוח. יש עליו פיקוח. כשיש נשקים שזולגים למטרה אחת, לפני שמשתמשים הם כבר תופסים את הנשק ובן האדם וזורקים אותו עד תום הליכים. אז יש אפשרות. ולכן זה לא רק פוליטיקה, זה מדיניות וקבלת החלטות.

אני רציתי מאוד לשמוע את שני הבחורים, גם קאיס, גם יפה. אבל אני צריכה לצאת. שהם חיים בתוך שכבות הגיל וכולם יודעים מה יש שם.

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה רבה ובאמת סליחה.

הנערים שנמצאים פה, החמודים.

שלום לכולם. אני ריאן קייס בדארנה. אני בכיתה י"ב, ערבייה מוסלמית מיפו ונציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית.

כשהילדים שלנו גדלים, חווים ומפנימים את העולם סביבם אין דבר שיותר מסוכן עבורם מאשר נשק לא חוקי. כי נשק לא חוקי לא רק משנה את השקט והביטחון, הוא משנה את נפש הילד, את עיניו ואת הלב שלו. ילד שגדל ליד נשק הוא ילד שחי עם פחד, עם תחושת חוסר ביטחון.

ילדים לא צריכים לחשוב כל הזמן על סכנה. הם צריכים לחלום, ללמוד, לשחק, להיות חופשיים. לא לחשוש שיום אחד הם יפלו בין הכדורים. כאשר ילד רואה את הנשק כחלק מהחיים היום יומיים הוא לא רק רואה אותו כמציאות מסוכנת, הוא לומד ממנו שהכוח הוא הדרך להוציא את הכאב. שאלימות היא הפתרון.

חשוב לי לציין שאני אומרת את זה מאיזה שהיא ראייה, כי אני חווה את זה בעיר שלי. אני רואה ילדים קטנים שמחזיקים צעצוע שהוא כלי נשק. אז איך אתם חושבים שהילדים נחשפים לזה? ההורים מאפשרים להם לקנות את הצעצוע הזה.

בנוסף, יש ילדים שגדלים כאשר אין להם את החשיפה לתנועות וארגוני הנוער. הילדים חושבים שאין ארגון שיכול להכיל אותם בתוכו. אני אישית פעילה במרכז נוער שמקבל תקציבים ותמיכה, אבל זה לא מספיק כדי להילחם בתופעה הזאת. גם המשטרה חייבת לעמוד ולעשות יותר ממה שהיא עושה כרגע. הילדים של הדור הזה לא צריכים ללמוד איך לירות או להסתיר את עצמם במצבים של סכנה. הם צריכים ללמוד איך להיות חומלים, איך לדבר בכבוד, איך ליישב מחלוקות בלי איום ופחד.

אני מבקשת מכולנו היום, באמת, ממישהי שיודעת איך זה לקום בלילה מצרורות של נשק. בבקשה תעזרו לנו להחזיר את הטוהר הזה לילדותו, לביטחון שלו. אנחנו חייבים לשנות את המציאות הזאת. תודה.

תודה רבה.

שלום לכולם. אני מוסטפא קדורה מכפר נחף בצפון הארץ. אני בכיתה י"ב ואני נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית לחברה הערבית.

אדוני יו"ר הוועדה, חברי הכנסת, נכבדים. אני באתי היום כדי לפנות אליכם בנוגע לנושא שמסכן את עתידם של הילדים בחברה הערבית. השלכת הנשק הלא חוקי בידיהם של בני נוער וילדים. מדובר בבעיה שנרקמת ומתרחבת בכל רחבי החברה הערבית. אך השפעתה רחבה יותר ומזיקה לכולנו כחברה.

השלכת הנשק הלא חוקי על ילדים לא רק מאיימת על ביטחונם האישי, אלא גם מעצבת את עתידם בצורה הרסנית. ילדים שמרגישים שיש להם גישה לנשק עלולים להימצא בסיכון לא רק לפגוע, אלא גם להיגרר לעולם של פשיעה ואלימות. עלינו למנוע בעדם לפני שיתבגרו ויחיו תחת סיכון של חוויה שתלווה אותם למשך כל החיים.

אחת הבעיות המרכזיות היא שנשק לא חוקי מצוי בהישג יד במקרים רבים. ולפעמים הוא משמש ככלי ביד משפחות, כחלק מהמאבקים הפנימיים שבין ארגונים שונים. אנחנו עדים לאי סדרים חברתיים שהולכים ונרקמים שבהם ילדים נחשפים לנשק ומתחילים להרגיש שהוא חלק מהתרבות, מהמציאות היום יומית שלהם.

לא שללנו שיש תקציבים ומסגרות חינוך בלתי פורמליות אחרי שעות הצהריים ומינהל חברה ונוער אשר עוזרות לילדים ובני נוער להיות מועסקים, להשתלב בעשייה והתנדבות. אבל זה לא מספיק. על המשטרה לעבוד יותר ויותר ברצינות כדי למנוע ולצמצם פשיעה, רצח ואלימות. וגם על המדינה לנקוט בפעולות מהירות ומשמעותיות כמו הדברים הבאים: הגברת אכיפה והעונשים. יש להחמיר את הענישה כלפי מי שמספק נשק לא חוקי לילדים ונוער. יש להפעיל אכיפה נמרצת שמאיימת לשבור את מעגל האלימות. תוכניות מניעה והעשרה. יש להשקיע בתוכניות מונעות שנועדו להרחיק את הילדים מהסכנה הזאת עם דגש על שילוב פעילות חברתית ספורטיבית, תרבותית, שימנעו מהם לפתח קשרים עם גורמים עברייניים.

שיתוף הפעולה בין הרשויות המקומיות למשטרה. יש לקדם שיתוף פעולה הדוק בין הרשויות המקומיות והמשטרה כדי לזהות בעיות מראש ולפעול באופן מיידי. עלינו לא לעמוד מנגד ולהשאיר את הילדים להתמודד עם סכנה שיכולה להוביל להשפעות הרסניות על עתידם. הגיע הזמן לפעול למען עתיד בטוח יותר לדור הבא ולמנוע את הרסנות של הנשק הלא חוקי ולתת כל ילד אפשרות לחיים בטוחים. תודה רבה.

תודה רבה לך. וואליד טאהא, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, תודה רבה על הדיון החשוב הזה.

אני רוצה להתחיל ולומר שהפשיעה היא דבר אכזרי ביותר, אבל האכזריות המיוחדת שבה משתקפת דווקא על ילדים. על פי מרכזן אמאן, ד"ר יאסר ציין את מרכז אמאן, הוא הוציא דוח שנתי על הנתונים של הרציחות בחברה הערבית. כמעט 70% מהנרצחים נרצחו על רקע סכסוך של עבריינים. קבוצות של עבריינים. כלומר משהו שקשור בפשיעה. ו-30% הנותרים מכל מיני סיבות, שכמובן אין שום מצב שאפשר להצדיק בו רצח בשום מקרה ומקרה אחד הוא יותר מידי הרבה. אז המספרים שהיו לנו בשנה שהסתיימה היו מזעזעים ובלתי נתפסים.

למה אני התחלתי עם הנתון הזה, אדוני יושב-הראש? כי אזרחים נושאים באחריות על מצב, על סיטואציה כלשהי שנקלעו אליה. אבל אזרחים אינם יכולים לשאת באחריות על מעשיהם של ארגוני פשיעה. כי מתי קם לו ארגון פשיעה? כאשר אין מדינה יש פשיעה. כאשר אין מדינה במובן של להחיל את המהות שלה, הריבונות שלה. את המשילות שלה. אז קמים כל מיני אנשים ומתחרים איתה. ובחברה הערבית מי מתחרה עם המדינה? ארגוני הפשיעה עם הצלחה רבה. היתרון הוא שלהם. או שהמדינה הובסה בחברה הערבית אל מול ארגוני הפשיעה או שהמדינה לא מעוניינת להילחם בהם ויש מעין הסכמות. המדינה, אני מתכוון כמובן בראש ובראשונה למוסד שמופקד על הביטחון האישי של האזרחים שזה המשטרה.

ווליד, אם מחר המשטרה תצא במבצע לאיסוף נשק, אתם, חברי הכנסת וראשי הארגונים הערביים וראשי רשויות, תתמכו בזה?

בוודאי, איזו שאלה. אנחנו כל הזמן צועקים ומבקשים שהמשטרה תאסוף את הנשק הזה. אבל אדוני יושב-הראש, הנושא הזה הוא כל כך רחב ומקיף וכל הסוגיות שזורות זו בזו, כולל הרבה מאוד תחומים. אז הדיון שלך הוא על ילדים. אני מילאתי תפקידים שהייתי במגע עם ילדים הרבה שנים בחיי. הייתי מנהל בית ספר, הייתי מנהל אגף חינוך. חוויתי את זה במוסדות שאני ניהלתי. קודם כל זה מתחיל עם הרשות המקומית בתוך בית הספר, מול הרשות המקומית או המוסד החינוכי, מול הרשות המקומית, בכל הקשור בטיפול בילדים.

אבל הסוגייה היא הרבה יותר רחבה, אדוני יושב-הראש. דיברנו לפני כמה דקות על הנשק שזולג מבסיסי צבא לידיהם של אזרחים. מה זאת אומרת בעברית פשוטה נשק שזולג מבסיסי צבא לידיים של אזרחים? בעברית פשוטה נשק שנמכר או נגנב. אז נוח לומר נגנב. אז אני אומר לך יושב-הראש, נגנב/נמכר. מבסיסי צבא לידיים של אזרחים וחלקם ילדים. מה זה צעיר בן 17? מה זה צעיר בן 16 שרוצה להחזיק אקדח ולעשות אבו עלי, גבר. או כל מיני סוגי נשק אחרים.

אז אני אומר, הנתונים מראים שמרבית הנשק שמגיע לידיים אזרחיות מגיע מבסיסי צבא או ממרכזי ביטחון של משטרה. זה החלק הגדול של הנשק. מה המדינה עושה כדי למנוע את הדבר האיום הזה? שנשק ייצא מבסיס צבאי לידיים של אזרחים? שנשק ייצא מתחנות משטרה או מרכזי ביטחון למיניהם לידיים של אזרחים? בין אם בגלל שהוא נגנב, שזה לא עושה הנחה למשטרה ולא לצבא, איך נשק נגנב מבסיס של צבא, איך נשק נגנב ממרכז ביטחון של משטרה? זה עדיין לא עושה הנחה למשטרה. או נמכר.

זאת אומרת, אם רק על זה מתלבשים, אנחנו מורידים באחוזים גבוהים מאוד את אחוז הנשק שמגיע לידי האזרחים. וצריך להסתכל במראה ולהגיד את האמת, שלא נעשים צעדים מספיק, אדוני יושב-הראש, כדי לטפל בזה. הרי מה זה מדינה? יש בכל מדינה סדרי עדיפויות. וכאשר מדינה, כל מדינה, מחליטה שהיא רוצה לטפל באיזה שהיא בעיה או סוגייה, האמן לי, היא יודעת לעשות זאת. מדינת ישראל עשתה זאת בנתניה ובערים אחרות כאשר הפשיעה השתוללה שם ועשתה זאת בהצלחה. הפושעים לא יכלו להכניע מדינה.

זה לא רק מדינה. בנתניה, אני הייתי שם אז מנכ"ל עירייה וגם סגן ראש העיר. זה שיתוף פעולה.

לא, מדינה זה כולל רשות מקומית. רשות מקומית היא לא מדינה עצמאית.

שלטון מקומי.

שלטון מקומי הוא שלטון מוניציפלי או רשות שנייה של המדינה. זו רשות לא מרכזית, הרשות האחרת.

ביצועית.

ביצוע. אבל היא מדינה, היא לא משהו אחר. ואני אומר לך אדוני יושב-הראש, עזוב אותך מסטיגמות. כל האזרחים הערבים, כולל ראשי רשויות, ראשי ערים, אנשי ציבור, אנשי חינוך, חברי כנסת, ורוב מוחלט של האזרחים לא רוצים לראות נשק. רוצים לראות שהמדינה אוספת את הנשק הזה. רוצים לראות שהמדינה מונעת את הגעת הנשק הזה לידיים של אזרחים. רוצים לראות פעילות אמיתית.

אבל מה זה אומר שאנחנו, השנה שחלפה, שהסתיימה, מספר הנרצחים היה פי 1.3 ממה שהיה בשנת 2022. מה היה ב-2022 אדוני יושב-הראש? הייתה החלטה שרוצים להילחם בפשיעה. הייתה החלטה. הרי מה אני טוען לגבי הממשלה הנוכחית? שאין להם החלטה להילחם בפשיעה. ועל כן גם קשור איסוף הנשק, קשור הטיפול בילדים, הרווחה, וכל התופעות הנלוות של הדבר האיום והנורא הזה.

אבל צריך החלטה מהריבון, מהממשלה, שהיא רוצה למגר את זה. בלי שיש החלטה, אדוני יושב-הראש, אני מעריך אותך מאוד, מעריך את הדיון שערכת, אבל אני לא רוצה להגיד את זה, אבל נחזור על אותו דיון, אולי עם אותם מספרים, מבלי שישתנה כלום. אם במדינת ישראל, ואני מפנה את זה לראש הממשלה, כי אני לא סומך על מערכת הערכים של השר לביזיון לאומי.

תודה.

ראש הממשלה אחראי באופן ישיר על הדם הזה שנשפך והוא צריך לקבל החלטה שהוא חייב למגר את זה.

תודה ווליד.

תודה רבה.

בכל מקרה נצא פה כמובן בקריאה שחייבת להיות בנושא איסוף הנשק הלא חוקי ומניעת כמובן הגניבה וכך הלאה מבסיסי צה"ל.

לפני שאנחנו נפנה למשטרה ולמשרד הביטחון אני רוצה לשמוע מישהו מהנציגות של המרכז לשלטון מקומי. שלום לך קעאדן.

שלום לך ולכל הנוכחים. תודה רבה על קיום הדיון.

קעאדן, שמעת חלק מהדיון שלנו.

המגפה הזאת שמתפשטת בחברה הערבית היא פוגעת קשות בכל מרקמי החיים. אני מקווה שכל המנויים על הנושא שיגבירו את ביצוע אכיפת החוק ויספקו את הביטחון לתושבים.

השאלה מה השלטון המקומי עושה או יכול לעשות, כאחד שבא מהמגזר של השלטון המקומי ואני יודע שאם יש שיתוף פעולה הדוק ורצון של ראש המועצה או ראש העירייה וכך הלאה. אני רוצה במיוחד לשאול אותך, כי צריך להיות שיתוף פעולה.

שיתוף פעולה עם כל ראשי הרשויות במרכז שלטון מקומי, העומד בראשו מר חיים ביבס, שיתוף פעולה מלא, הדוק. התייעצות כל הזמן לגבי סוגייה זו. אנחנו לא מפחיתים מאמצים לתת יד, כתף, לדחוף את הנושא הזה. ללחוץ על גורמי הביטחון, גורמי האכיפה, לעשות את העבודה בנושא הזה.

אנחנו ערים טוב מאוד לבעיה הזאת. הבעיה הזאת בכל מקום שהיא פוגעת היא לוקחת הרבה זמן וראש הרשות מתעסק בה. זה מפריע מאוד לראשי רשויות בתפקוד היומי. יש מספר לא מבוטל של ראשי רשויות שהם בעצמם מאוימים מהנשק הזה שמסתובב והם מסתובבים 24 שעות עם מאבטחים צמודים או אבטחה על הבתים. אנחנו תמיד משתפים פעולה עם כל גורמי האכיפה והביטחון לפתור את הבעיה ולהביא למיגורה.

לגבי הסוגייה של הנשק והשפעתו על כל מה שקורה בחברה הערבית. אין ספק שההשפעה היא מאוד שלילית ומדאיגה. הכוח הזה שמתפארים בו חלק מהאנשים ואנשי הפשיעה והעולם התחתון אין ספק שהוא מחלחל ויכול להשפיע לרעה על הילדים ובגילאים מתחת לגיל 18 ודבר זה יכול להוביל אותם להידרדרות ולהיקלע למשפחות הפשע ולהיות חלק מהם ולהתפתח שם. ואפילו יכול להיות שזה יביא לפטירתם.

אנחנו תמיד נשמח לשיתוף פעולה עם כל גורמי האכיפה והמשטרה וכל מי שבאמת נותן על מנת למגר את התופעה הזאת. תודה.

תודה רבה. בבקשה, חוג'יראת. ממש הערה קטנה.

סיפור אישי. קודם כל תודה רבה על הדיון, זה דיון מאוד חשוב. אני אדבר על סיפור שאני כל הזמן דיברתי על מקרי רצח ופשיעה בחברה הערבית. אבל לצערי הנרצח 239 שנרצח ב-27 בדצמבר 2024 היה צעיר שהוא בן הזוג של בת אחותי. הייתי שלושה ימים באבל, שלושה יתומים. כיתה א', כיתה ג' וכיתה ו'. מי שנכח שם ראה את הילדים, את הבכי שלהם, על זה שאיבדו את אבא שלהם. רצחו אותו בתוך המקום, בתוך החנות הקטנה שהוא בעצם מכר בגדים.

ואני אומר, אנחנו כחברה ערבית, כשהייתי בסוכה, אנחנו נכנענו לפשיעה ואלימות וארגוני הפשיעה. אפילו אנשים מפחדים להגיע לנחם את המשפחה. בסוכת אבלים אני שמעתי באוזניי את המשפחה אומרים אנחנו לא יכולים לעשות, להקים את הניחומים במסגד, כי אנחנו מפחדים על החיים שלנו. אנחנו נעשה את זה בבתים.

אני הייתי בהלוויה, מעט אנשים. נרצח צעיר, בן 40, חבר'ה. לא היו כמעט אנשים שנכחו בהלוויה בחברה הערבית. ואני הייתי בהלם. זה כניעה מלאה של החברה הערבית לארגוני הפשיעה.

אני רוצה לתת לכם דוגמה, האישה מתקשרת אליי, היא לא יודעת בכלל לגבי החקירה. היא שואלת אותי מה לגבי הטלפון? היה משהו בתוך החנות ואפילו המשטרה לא הגיעה לעדכן אותה על פרטי הפשיעה, על פרטי החקירה. מה צפוי, מה עם הטלפון שלקחו לבעלה, מה עם הדברים שהיו שם ואיבדו אותם? אפילו לא הגיעו לשם לדבר איתה. אני לא יודע אם בכלל גורמי הרווחה הגיעו. אפילו ראש העירייה לא הגיע לשם.

אז זה המצב. זה המצב הקשה. זה מצב שבעצם אנשים אפילו מפחדים - - -

בטח השר לביטחון פנים הגיע.

גם לא הגיע. לא שר.

הוא בדרך כלל מגיע.

בוא נעזוב את זה.

זו זעקה אחרת. זו זעקה אמיתית, זו משפחה אמיתית, שאפילו טיפול לא זכתה. אני אומר את זה כאן בפני המשטרה, ויש משטרה כאן, שהם צריכים לעשות את העבודה שלהם. לפחות להגיע למשפחה לעדכן את אותה אישה מה קורה.

זה המצב הקשה. אנחנו התייאשנו, אנחנו כבר אין לנו אמון. באמת, אין לנו כבר אמון במשטרה, במשרד לביטחון פנים. הדברים הולכים ורק מדרדרים, לצערנו הרב.

תודה, תודה חוג'יראת.

אפשר? המועצה לשלום הילד.

אני רוצה שהמשרד לביטחון פנים ישיב, אז בקצרה. נעשה ככה, בקצרה המועצה לשלום הילד, בטרם ואחר כך המשרד לביטחון לאומי. כי באמת אני רואה בכם בעצם את המשרד. גם סגלוביץ' נמצא פה, תודה שבאת. בבקשה.

תודה אדוני. אני רוצה להזכיר את סיפורה של שריפה אבו מועמר, בת 30, מחנכת בבית ספר תיכון. ביום 30 באוגוסט 2020, אחרי שהיא סיימה להכין את הכיתה לקראת שנת הלימודים הבאה היא עמדה במטבח ביתה והכינה בקבוק חלב לבתה הפעוטה. באותה עת אדם ירה לכיוון בניין מגוריה. הכדור חדר את התריס ופגע בה בצווארה. היא נרצחה במקום, לעיניי ילידיה, שלושת ילדיה. באותה עת הם היו בני חצי שנה עד חמש.

הסיפור הזה רק מתאר וממחיש כמה חפים מפשע, כמה כאלה שאין להם שום נגיעה לעולם הפלילי נפגעים כתוצאה מהחזקה לא חוקית של נשק והשימוש בו כמובן. במקרה הזה לא רק שהילדים שלה, שהיו עדים לרצח המזוויע של אימם, גם תלמידי בית הספר התיכון בו לימדה, גם הם הושפעו ומעגל הרבה יותר רחב.

הנשק הפך להיות סמל סטטוס בחברה הערבית. ילדים נרצחים, נפצעים בגוף ובנפש. הופכים ליתומים, נחשפים מידי יום לאירועים של ירי ברחוב, בבית, בבתי ספר. הנשק הפך לכלי לפתרון סכסוכים. נעשה בו שימוש תדיר במסגרת סכסוכי משפחות. להעברת מסרים מאיימים. זו תופעה פסולה ומסוכנת שהשתרשה במגזר הערבי. היא פוגעת בכולנו, כולם כולל כולם.

המציאות והדברים שאני שומעת כאן בישיבה בוועדה מלמדים שתיקון 140 לחוק העונשין, שהחמיר את הענישה בעבירות נשק, לא בהכרח מרתיע. על מדינת ישראל לפעול באופן בהול ואינטנסיבי לתת מעטפת רגשית לכל הנפגעים. ומעבר לכך, צריך לבצע הליכי הסברה לנוער, על ההשלכות, על הסכנות, להעצים אותם. כך שלא יפנו למסלול החיים האלים שאליו הם חשופים.

צריך לאתר את הגורמים שמשפיעים בתוך הקהילה הספציפית. יש מקום לעבוד עם הקהילה ולעבוד עם הנוער. אנחנו בשמחה ניקח חלק בהליך שיתוף נוער בנושא. על מדינת ישראל להבין מהן הדרכים הכי טובות להשפיע ולפעול באופן מיידי. תודה.

תודה רבה. בטרם, לפני שנעבור למשרד לביטחון לאומי. ד"ר אביעד אגם, בבקשה.

שלום.

קודם כל תודה על הדוח שהצגתם.

בוודאי, בשמחה. אני ד"ר אביעד אגם, מנהל מחלקת המחקר בארגון בטרם. דיברנו קצת על נתונים, אז אני אציג את הנתונים שיש לנו, שאנחנו מכירים. בסך הכול, משנת 2008 ועד היום מתועדים במאגרי התקשורת שלנו 202 מקרים של היפגעות בלתי מכוונת של ילדים כתוצאה מנוכחות נשק חם. מתוכם 24 מוות של הילדים. מתוך 202 מקרים 62% הם מהחברה הערבית. מתוך 24 מקרים שהסתיימו במוות, 19 הם מהחברה הערבית.

עוד דבר שלא צוין פה, מתוך 19 מקרים האלה, תשעה הם מהחברה הבדואית. החברה הבדואית היא החצר האחורית של החצר האחורית בישראל. יש שם פשע שמשתולל ואין שום אכיפה. רק כדי לסבר את האוזן, תשעה מקרים תוך 19 זה כמעט 50%.

אתה מבדיל בין האוכלוסייה הבדואית בצפון לדרום?

כן, כן, סליחה. החברה הבדואית בדרום. חשוב להדגיש, כן. תשעה מקרים בחברה הבדואית בדרום. זה כמעט 50% מהמקרים, כאשר החברה הבדואית בדרום מהווה 15% מהאוכלוסייה הערבית בישראל. זה רק מדגיש כמה היקף ההיפגעות בחברה הבדואית הוא גדול.

יש באופן כללי בשנה וחצי האחרונות עלייה בזמינות כלי נשק, חוקיים ולא חוקיים. זה קשור כמובן למלחמה ולהרחבת הרישיונות. כתוצאה מכך אנחנו מעריכים שצפויה להיות עלייה בהיפגעות ילדים בתוצאה ממשחק בנשק, מקרבה וזמינות גבוהה של נשק צבאי. גם כתוצאה מנפלים. גם על זה צריך לתת את הדעת. נפלים של רקטות למיניהן.

אנחנו מעריכים שבקרוב אנחנו נתחיל לראות בנתונים עלייה גם בחברה הערבית וגם בחברה היהודית. כל הדברים האלה, הדיון הזה עוסק בהיפגעות ממקרי נשק לא חוקיים, אבל גם כלי הנשק החוקיים הם סכנה שצריך לתת עליה את הדעת. זהו.

תודה רבה. אני פונה עכשיו אליכם, מי שרוצה להתחיל. שמעתם את הדברים שנאמרו פה. דברים קשים.

אני רועי, מהייעוץ המשפטי של המשרד לביטחון לאומי. צריך להגיד בפתיחה שנושא הדיון שקיבלנו לא היה הנושא הכללי של המאבק בנשק הלא חוקי. אפשר להרחיב עליו, אפשר לדבר עליו הרבה.

יתייחסו נציגים, יש פה נציג מהרשות לביטחון קהילתי וגם נציגה מאגף סי"ף בהיבט יותר בנושא של ילדים, שהוא פחות, הוא קשור למשרד בנושא מניעה ואכיפה, אבל פחות בנושא של ההשלכות הנוספות שהועלו כאן בתחילת הדיון על ילדים.

אם תרצו אחר כך להשלים אין בעיה, תעבירו את הדברים בכתב.

כן. אני אגיד אבל כמה דברים כן באופן כללי נתייחס גם לדברים שאדוני יושב-הראש העלה. גם לגבי הסיפור של החזקת הנשק כסמל סטטוס ודברים כאלה. אנחנו למשל בתיקון שעבר בשנת 2023 בחוק כלי ירייה הכנסנו שם איסור על החזקה של דמויי כלי ירייה שאמורים להיקבע בצו שאמור להיכנס לתוקף בפברואר. בגלל הסיפור הזה של הרבה מאוד מקרים. את החלטת הממשלה כתבנו ביחד, אבל זה לקח לא מעט זמן. אבל זה למשל מענה מסוים לאותה בעיה שבהרבה מאוד מקרים שהיינו חוקרים אנשים שהחזיקו כלי נשק והצטלמו איתם או תיעדו איתם ולא יכולנו להוכיח שמדובר בנשק, אלא בצעצוע מסוכן, היה לנו הרבה מאוד שנים שהיה לנו קושי בטיפול בצעצועים האלה או בדמויים האלה, שלא היו באחריות המשרד לביטחון לאומי עד שנת 2021 וזה יהיה מענה מסוים.

גם הנושא של החמרה בענישה בעבירות הנשק. אני מזכיר עוד פעם שענישה היא לא סוגייה שנמצאת בסמכותנו. המשטרה חוקרת, מעמידה לדין ויחד עם משרד המשפטים והפרקליטות מנהלת את התביעה. בסוף הענישה היא נמצאת בסמכות בתי המשפט. יש מגמה של החמרה, אנחנו מקווים שהיא תימשך ותיתן גם הרתעה.

לגבי מבצעי איסוף נשק.

יש לכם נתונים לגבי נשק בלתי חוקי בחברה הערבית? כמה כלי נשק יש? כי זה אתם מוכנים, לא?

לא. אמרתי, נושא הדיון היה השלכות של נשק על ילדים. לא היה נשק בלתי חוקי.

השלכות נשק. אתה לא יודע את הנתון הזה? הערכה? פלוס מינוס.

כל מספר שאני אגיד יכול להיות נכון באותה מידה.

בוא נגיד ככה: שאלות שיהיו פה ואין לכם כרגע תשובה אני מבקש להעביר לנו.

אני מאוד אשמח אם בסוף הדיון יושב-ראש יגיד את כל השאלות.

אנחנו נרשום סיכום, בוודאי.

ובסיכום אנחנו נפנה לגורמים באח"מ.

אז בנושא איסוף נשק, יש לכם תוכנית לאסוף?

בנושא איסוף נשק, יכול להיות שגם חה"כ סגלוביץ' מכיר. אני בתפקידי הקודם הייתי בייעוץ המשפטי של אגף כלי ירייה. אנחנו בשנים 2019, 2020, 2021 ניסינו להוביל מבצעים. לא איסופי תחנות משטרה אפילו. שכרנו חברה חיצונית בנקודות איסוף בתוך היישובים ורשויות במגזר הערבי כשאין לנו מושג מי שם ואין שום תיעוד ומעקב, כדי לנסות ולאסוף נשק לא חוקי בצורה כזאת שלא תביא אחר כך אפילו לניהול הליכים מול מי שמסר את הנשק. ההיענות הייתה דלה מאוד. ממש בכמויות בודדות. לא יודע, בין 10 ל-20 כלי נשק בכל הארץ. לפחות בשלושה מבצעים שאני הייתי שותף להם הסיפור הזה לא עזר.

לא, אבל לא הייתה המשכיות. הרי מה הרעיון באיסוף? עושים וולונטרי, אחר כך מי שלא זה, אתה מתחיל לטפל בו.

אז אני אומר, הכנת מבצעים של כניסה וחיפושים בבתים, אני אומר, היה רצון מצד המשרד לקדם את זה. אני הייתי בעצמי שותף לדיונים.

דרך אגב, כל חברי הכנסת שהיו פה, שמעת אותם.

אני הייתי שותף לדיונים כאלה, בתקופת השר ארדן וגם בתקופת השר אוחנה. שיתוף פעולה, מה שנקרא, גורף, לא היה. והיו לנו לא מעט קשיים בתכנון מבצעים כאלה. זה לא שהמשטרה נכנסת והנשקים נמסרים לה. הייתה גם רתיעה, מובנת אולי, מכניסה למקומות כאלה ואחרים ויישובים כאלה ואחרים, שלא רצו להצטייר ככאלה שיש בהם פשיעה רחבה או החזקה בכמות גדולה של כלי נשק לא חוקיים.

אבל אני אומר שוב, מאמצים נעשים. מי שמוביל היום את המאבק בפשיעה במגזר הערבי זה מטה המאבק במשרד ראש הממשלה. זאת אומרת, מנסים לתת לזה טיפול ממשלתי בכל הרמות. וזה לגבי הנושא באופן כללי של המאבק בנשק לא חוקי.

היו פה שאלות לגבי הסיפור של גניבה מצה"ל ומשרד הביטחון. הם לא כאן. גם לזה יש ניסיון לתת מענה. החוק של הגנה על בסיסי צה"ל או ניסיונות לתת כלים יותר רחבים למערכת הביטחון. נושא ההברחות זה נושא ששוב, הוא פחות מצוי לפתחנו. אבל יש ניסיונות. גם באמצעות שיטור עירוני שגם אנחנו מנסים להרחיב אותו במגזר הערבי. יש רשויות שנפתחות בהם וגם רשויות שביקשו להקים מערך ולא מצליחות אנחנו מנסים לסייע כמה שיותר כדי כן לתת לפחות עוד מענים ועוד כלים לחיזוק תחושת הביטחון במגזר הערבי במיוחד.

זה באופן כללי. נתונים וכאלה, שוב, אם רוצים, דברים שלא התבקשנו להביא לדיון הזה ספציפית אנחנו נקבל את הבקשה וננסה לתת.

מה לגבי פענוח חקירות?

זה משהו אחר.

פענוח מקרים. החקירות שאתם מבצעים. כמה מתוכם מגיע לכתב אישום, מה קורה איתם? זאת אומרת המספרים שאנחנו לפחות מקבלים זה פענוח בקושי של 15% מכלל המקרים.

אני לא יודע להתייחס לנתון הזה מאיפה הוא הגיע. שוב, אני יכול לבחון.

או מישהו אחר יכול להתייחס.

אם מישהו מנציגי המשטרה ירצה, בבקשה. אבל אולי לפני זה, הנציג של הרשות לביטחון קהילתי לגבי הסיפור של פעילות מניעה.

חגי ברוש, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, משרד לביטון לאומי. האמת שגם אני לא הבנתי את המיקוד של הדיון, אבל אני אוסיף את מה שאני יכול לתת. אנחנו עושים מידי שנתיים-שלוש מחקר משותף לנו, המשרד לביטחון לאומי ולרשות, יחד עם משרד החינוך ומשרד הבריאות, על פי פרמטרים של ארגון הבריאות העולמי. המחקר הזה מתבצע בקרב ילדים ובני נוער. בסקר האחרון שעשינו במדינת ישראל ב-2023 אנחנו בודקים שם גם את הנושא של נשיאת נשק על ידי בני נוער וילדים. באתי רק לבוא ולומר שלהשלכות של מה שעלה כאן בנושא של הדיון יש כמובן השלכה גם על הנושא של בני נוער וההתייחסות של החזקת נשק.

לדוגמה לגבי נשק שנמצא בתוך בתי הספר אצל התלמידים, אז אנחנו יכולים לספר בקרב הבנים בחברה היהודית אנחנו מדברים על 9.5% בגילאי י"א-י"ב. ובחברה הערבית למעלה מ-17%. זאת אומרת התופעה הזאת גם מחלחלת, כמובן, כמו כל דבר, גם לילדים ולבני הנוער. ובעיניי זה באמת משמעותי.

יש לנו גם נתון לגבי הנושא של מחוץ לבתי הספר, מה שקורה בנושא של נוער והחזקת נשק. שם הנתונים אפילו יותר גבוהים. בקרב הבנים בחברה היהודית קרוב ל-14% ובקרב המגזר הערבי 16.5%. זאת אומרת התופעה הזאת היא תופעה שמשליכה כמובן גם על התנהגות הילדים. ואני חושב שגם החברה מהמועצה לשלום הילד דיברה, זה אותן נורמות של סגירת סכסוכים, פתרון סכסוכים, כל הדברים האלה קיימים גם בעולמות של בני הנוער.

אני רוצה לומר שאנחנו פועלים, לשמחתי, כמעט בכל המועצות והערים בחברה הערבית. אנחנו פועלים שם. אנחנו באסטרטגיה של הרשות כזרוע אזרחית של המשרד אנחנו פועלים על פי אסטרטגיית המניעה. לכן מאחר ובעינינו החזקת נשק או נושא של סחר בנשק לפעמים שאנחנו נתקלים יחד עם שירות המבחן, מטופל על ידינו בכלים שיש לנו. שזה בעיקר כלים מניעתיים. זאת אומרת הסברה. אנחנו פועלים לא בבתי הספר. זה עניין שבאמת צריך לבדוק מול שפ"י. אבל כן, אנחנו מאוד נוכחים. ואמרתי את זה כמה פעמים גם בוועדה הזאת. בשעות הקריטיות שבין 16:00 עד 21:00-22:00 יש לנו המון מדמ"צים, מדריכים צעירים במרחבים ציבוריים ומאתרים ורכזי קהילה וסיירות הורים. זאת אומרת, הנוכחות שלנו מאוד משמעותית דווקא בשעות שבני הנוער נמצאים מחוץ למסגרת.

אבל התוכנית הזאת כמעט לא קיימת בהרבה יישובים ערביים. הייתה בזמנו עיר ללא אלימות, אתה זוכר? סיירות וזה. כמעט לא קיים. כמה יישובים יש?

אז אני חושב שאתה מאוד מתבלבל. אנחנו פועלים היום ב-100 רשויות ערביות. אני חושב שבכולן.

אין 100. יש לנו 52-60, משהו כזה. אין לנו 100 רשויות. אולי 100 יישובים.

תבדוק את הנתונים.

אין לנו, בטוח אין לנו 100 רשויות.

בסר, לא משנה.

100 יישובים, אולי.

קרוב ל-100, אבל לא נתווכח. בכל יישוב כזה יש מנהל, יש תקציב. דרך אגב, מהגמישים שיש, שמותאם לצרכים של היישוב.

סליחה, אני אומר, כי אני הייתי ראש רשות ואני הפעלתי את "עיר ללא אלימות". והשאלה שלי האם יש אכיפה? כי יכול להיות שאתם מזרימים כסף ויש כסף, השאלה אם זה בעצם יוצא לפועל?

אמרתי, אנחנו לא רשות אכיפתית. אנחנו רשות מניעתית. כל אלמנטים של אכיפה יש את הגופים האחרים. אני רק רוצה לומר שבהחלטה 549 שקרן הזכירה קודם, למעשה הרשות הלאומית אמורה לתכלל את הפעילויות בחברה הערבית ביישום ההחלטה. אנחנו כרגע נמצאים כרשות וכמשרד בתהליך גיוס של כוח אדם ייעודי שיתפעל באופן ישיר את העבודה בחברה הערבית. יש שם שלושה תקנים: מנהל תחום בכיר ושני תקנים של מנהל תחום לאזור הצפוני ומנהל תחום לאזור הדרומי. הפונקציה של הצפון נכנס לאיוש כבר.

549 זה - - -

נכון. זה כתוצאה מההיפרדות. עזוב.

לא, אני מכיר. חשוב שיושב-ראש הוועדה יידע. 549 זו החלטה שהייתה לפני כמעט - - -

לא, אני בטוח שיושב-ראש הוועדה מכיר את ההחלטה.

לפני שנתיים וחצי לא מאיישים משרה?

בעבר זה אויש על ידי, מר סגלוביץ', זה אויש על ידי נציגים בג'וינט. אבל בתחילת הקדנציה הג'וינט יצא.

בוא נדבר דברים דבורים על אופנם. הג'וינט לא יצא. השר לביטחון לאומי העיף אותם החוצה. זה האירוע.

אני אומר, כרגע הג'וינט לא נמצא.

ואני חוזר על זה פה גם אצלך, חה"כ דלל. כל פעם מחדש, אני מגיע וזה מופעים פה ב-. וצריכים לשים דברים, צריך לראות את העובדות כהווייתן. אני לא בא אליך, אתה עובד מדינה, אתה לא יכול לדבר. אני יכול לדבר.

אני לא נכנס לזה.

אני כן אכנס לזה, כי זו תוכנית שפשוט סוכלה על ידי המשרד לביטחון לאומי. זה הכול.

אנחנו נמצאים כרגע בהליך של הכנסת התקנים האלה לעבודה. אחד כבר נכנס, עוד שניים בהליכי מכרז. ואז יהיה לנו גם יותר קל, מעבר, שגם על זה קרן דיברה, לעצור את הדימום שזה פרויקט דגל שהמשרד מפעיל.

שגם הוא סוכל. הוא היה אמור להיות כבר פעיל ברמה של ביצוע והוא לא בביצוע. הוא לא בביצוע. אני עד היום כאופוזיציה מסתובב ורואה מה קורה. הוא לא בביצוע, הוא בסיפורי סיפורים בוועדות בכנסת. הוא לא בביצוע.

אני רוצה לומר לך, עוד פעם, חלילה וחס, אני עובד מדינה.

נכון.

מבחינתי הוא מאוד נוכח.

טוב. אז הוא מאוד נוכח, אז אני אשאל אותך שאלה. מה קורה בג'דיידה מכר ומה קורה ברהט? שראש הרשות המקומית, זה לא במגרש שלך, יש שם מהומת אלוהים. סיירת הורים כבר הוקמה לפני שנתיים וחצי. חברים, עוד פעם, זה חוסר תפקוד מוחלט של המערכת.

אני ברשותך אבקש את הזמן. כי תראו, אחד הדברים הכי גרועים שיש, אני אומר לך את זה כאחד שמכיר את הצד הזה של השולחן. מבין את הסיטואציה הלא פשוטה של אנשים שצריכים פה לייצג משהו שהוא לא נכון. אבל בואו נדבר על דברים כהווייתם ואני אגיד אותם, פשוט אתם לא תצטרכו לענות על שאלות כאילו נמצאים בחקירה נגדית.

549 סוכלה לפני שנתיים. היום עושים דיון על ועדה לשלום הילד, אני מזמין אותך חה"כ דלל, תבוא לוועדת ביטחון לאומי. מה קורה בארגוני הפשיעה, מה קורה. מדברים על ילדים? במקום שבו יש סביבה פוגענית, שיש יריות בלילה, ואנשים לא יכולים לחיות בשקט, אתה בנתניה ואני ביישוב שלי, בצורן, הילדים שלי הלכו חופשי למתנ"ס. אי אפשר לעשות את זה באף יישוב ערבי.

וכשאתה הולך לג'דיידה מכר ואתה רואה את כמויות הזבל המטורפות שיש שם, זה לא משנה כמה מניעה תעשו שם או בנצרת, שזה כבר צריך מזמן ועדה קרואה. או בכל מקום אחר, או ברהט שראש העיר שם, אני לא אחזור על כמה פעמים מה שקורה בתוך רהט, גם אצל בני נוער. חבר'ה, אי אפשר להעלות את פסטיבל מספרי סיפורים האלה. יש עלייה מטורפת בפשיעה. לכן ילדים נפגעים יותר. ויש ילדים מפוחדים שלא נפגעים, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות. כאשר ילד מפוחד איך הוא ילמד? איך הוא יתקדם בחיים?

אז אנחנו יכולים לספר סיפורים לעצמנו. ואני אומר לך, הדברים כהווייתם. 549 סוכלה על ידי המשרד לביטחון לאומי כשהוא נכנס לתפקיד. הממשלה הזאת גם קיצצה 15% לשלוש שנים, לא רק לשנה, של שנת התקציב היא כזאת אנחנו באים אחר כך ואומרים מה קורה? מה קורה פה מהומה ומבולקה. פחד אלוהים להסתובב ברחובות. ולכן אנשים יורים ואנשים מסתובבים ויש נשק. והיום ילד בן 17 הוא כבר גם רוצח. וזה לא משנה כמה כלי נשק יש וזה לא קשור לאיסוף כלי נשק.

האם יש חשש ואם המשטרה עובדת? התשובה היא חד משמעית פחות ממה שהיא עבדה בעבר. כי זה לא מעניין את השר. מי מדבר עם ראשי הרשויות הערביים? לכו לכל ועדה אחרת. אני כבר בכל ועדה הולך לדבר על הדבר. אני רואה יש משהו שמדברים על פשיעה, אני בא לדבר עליו. ואז יושבים אתם וצריכים לספר סיפורים, כי צריך לחזור ולהגיד היינו. לא היינו. "עוצרים את הדימום" סוכל על ידי השר הנורא הזה. בגלל שהג'וינט זה ארגון שמאל, הוא לא קרא בוויקיפדיה. אם הוא היה פותח הוא היה רואה שהג'וינט הביא קמח במלחמת העולם הראשונה לפני שהוקמה המדינה. והוא עצר את הדבר הזה והיום מחפשים לאייש שלושה תקנים על משהו שכבר היה באוקטובר 2021.

אבל חגי אומר שזה מתבצע כרגע, לא?

אין. הם עוד לא אישרו, הם בתהליך.

טוב. בבקשה.

וזה האירוע. ואי אפשר פה סיפורים. צריך לקבל פה את הנתונים והנתונים הם של עלייה מטורפת בפשיעה בכל התחומים. ודיברנו אצלך בוועדה פה על נתונים בתאונות הדרכים, עלייה ב-21% וגם שם יש עלייה בילדים. וגם שם סטטיסטית החברה הערבית, בלי כל קשר להיקף שלה. יש 21% מהחברה הערבית ופי שתיים וחצי או שלוש באנשים שנקטלים בתאונות דרכים קטלניות. אז איזה סיפורים נספר לעצמנו? כן, צריך להזמין פה את השר פעם אחת הוא יבוא לאיזה ועדה בכנסת.

מה קורה לגבי חקירות מבחינת הפענוח?

צהריים טובים אדוני יושב-הראש. קודם כל, אני מבקש להצטרף לדברים שאמרת בתחילת הדיון. אני משתתף בצערן של אותן משפחות של הנפגעים והנרצחים והחלמה מהירה לפצועים. האירוע הזה תפס אותי גם באיזה שהיא רמה אישית, אני קצת נסער. אבל אני גם הגעתי לכאן היום.

אני רוצה קודם כל להתחיל עם תחום המניעה. חשוב כי הרבה פעמים משטרת ישראל נתפסת כגוף שעוסק באכיפה בלבד. ואני כקצין הנחיה ובקרה של יחידה 105, אני שייך לחטיבת החקירות, מחלקת נוער ומשפחה, מדור נוער. אנחנו נותנים קשב רב מאוד לפחות בשמונה-תשע שנים אחרונות בתחום המניעה וההסברה בקרב בני נוער. אני שמח לראות פה את הנציגות של בני הנוער כאן, זה מחמם את הלב. נוער מאוד איכותי וצריך לשמור עליו בכל המגזרים.

אנחנו מקדישים המון הרצאות ופרויקטים גם במגזר הערבי, בכלל המחוזות במשטרת ישראל. וזה חשוב להדגיש את זה. שגם בתחום האלימות, הרצאות, פרויקטים. נושא של סכינאות, החזקת סכין. החוק, מה החוק אומר. קטטות, כל הדברים האלה. זה תופס אותנו בכל המגזרים ואנחנו גם במגזר הערבי נמצאים. חשוב להדגיש את זה, כי אנחנו משטרה קלאסית. ומדור נוער, מערך הנוער הפרוס במשטרת ישראל בכלל 90 התחנות, אנחנו לא עוסקים רק באכיפה, אלא גם במניעה והסברה ורואים בזה לא פחות חשוב מאכיפה. אפילו יותר חשוב.

אני ארחיב על הנושא של המניעה אחר כך.

בסדר גמור. לגבי הנושא הזה, אני התבקשתי על ידי מריה ממרכז מחקר הכנסת, עבדתי מולה ישירות כדי לקבל נתונים על הנושא הזה של ההיפגעות בלתי מכוונת של ילדים בנשק, תאונות נשק. היה לי מאוד קשה לשלוף את הנתונים, אני מודה. גם מריה עדה לכך. בדקתי את כל הסעיפים האפשריים שאני מכיר. בסופו של יום הצלחתי לאתר שלושה מקרים בלבד. ולכן גם ביקשתי ממריה וגם נתתי לה את הטלפון של ד"ר רוני ברקוביץ', מנהל אגף האכיפה במשרד הבריאות. אולי משם תגיע הישועה והנתונים המדויקים והנרחבים יותר.

אבל אם נגיד מישהו מגיע ירוי לבית חולים, הם חייבים לדווח לכם. אז איך אין לכם?

זו שאלה מצוינת, אדוני חבר הכנסת. לא תמיד א' מקבלים דיווח ולא תמיד זה עובר בצינורות הנכונים וזה לא מגיע לידיעת המשטרה. ובסופו של יום אנחנו נקלעים למצב של וואקום, שאין לנו את הנתונים האלה. הייתי מאוד שמח, אני חיפשתי, מריה יודעת. אני הפכתי כל מיני קבצי אקסל, באמת, ממש עם זכוכית מגדלת לאתר את השלושה תיקים האלה. בסופו של יום בגלל זה גם הפניתי אותה למשרד הבריאות. כי כנראה שגם שם צריך לעשות עבודה. זה משהו שצריך להגיד אותו. יותר שיתוף פעולה עם משרד הבריאות, יותר דיווחים. זה משהו שאנחנו צריכים לשפר בתוך הבית.

אתה יכול להגיד כמה חקירות התקיימו בשנת 2023-2024 וכמה מהם פוענחו?

לא. הנתון הזה, אדוני יושב-הראש, לא בידי. אולי יש לשרית.

אין איתי פה, אבל יש לי.

אז אני מבקש שתעבירו לנו את זה בתוך שבועיים.

אני רק רוצה להוסיף דבר מה נוסף. אני בתור קצין נוער לשעבר במרחב שומרון באריאל, טיפלתי לפני כעשור בתיק של שני קטינים שגנבו אקדח, יהודים, קטינים יהודים שגנבו אקדח. האקדח הזה היה עתידו להגיע למגזר ואנחנו יודעים שהוא היה אמור להימכר שם. בסופו של יום אני יכול להגיד לך שמשטרת ישראל כן במיקרו קוסמוס שלי ומה שאני מכיר אנחנו עושים כל מאמץ לאתר כל כלי נשק כזה או אחר. עושים חקירות. אני לא הרפיתי מהתיק זה עד שלא גיליתי את האקדח הזה. ממש עם אחד הקטינים שעשינו הובלה והצבעה וחפר באדמה. עד שהאקדח לא היה אצלי ביד לא הייתי רגוע ושקט. אנחנו מבינים את המשמעויות של כלי נשק שזולג החוצה ולא משנה איך. אם זה על ידי גניבה או מכירה.

זו תופעה, זה לא עניין של מישהו כזה או אחר. זו תופעה גדולה מאוד.

חד משמעית, מוכרת.

החזקת נשק לא חוקי וההשלכות שלו לגבי ילדים, נשים. דיברנו פה בעצם כל השעתיים האחרונות. לכן המשטרה חייבת לבדוק את עצמה היטב. איך לפעול נגד הנשק הלא חוקי. בעצם בסופו של דבר זו השורה התחתונה. זאת השורה התחתונה. לראות איך החקירות האלה צריכות להגיע לסיום ולהגיע בסוף למעצרים ולהרתיע. כי אנחנו רואים פה שזה לא מרתיע אף אחד. אם זה לא מרתיע אף אחד אז ממשיכים עם זה.

בבקשה.

רציתי לשאול שאלה את המשטרה. אנחנו נציגים מהחברה הערבית במועצת התלמידים והנוער הארצית. יזמנו שני סמינרים שעסקו בנושא האלימות בחברה הערבית, בשיתוף פעולה עם אגף סי"ף במשטרה. רציתי לשאול אותך כמה רשויות מקומיות שאתם שיתפתם פעולה איתם והצלחתם לקחת את הנשק הלא חוקי מהכפר והאם הטלתם עונש על אנשים שתפסתם את הנשק מהם?

אם הבנתי את השאלה, בסופו של יום, כמו שהצגתי בתחילת הדברים, אני נציג של מדור נוער. אנחנו עוסקים בקטינים חשודים. לכן את הנתונים אין לי. אני יכול להגיד לך, כמו שאמרתי בדברים שלי, אנחנו עושים הרבה מאמץ גם לקדם פרויקטים וגם להיכנס ליישובים הערבים כדי למנוע, להסביר וכל דבר שקשור לאלימות. לגבי נתונים ספציפיים אם תרצו אני יכול לבקש מחוליית המניעה וההסברה אצלנו במדור שאנחנו נשלוף לכם את הנתונים האלה עבור הכנסת, אין שום בעיה. אני כרגע לא מצויד בנתונים האלה.

אני רוצה להשלים את אילן אם אפשר ואת המשרד לביטחון לאומי.

רגע, אולי תאפשרו לי סוף סוף לדבר. ראש מועצת מיתר. אני יודע שאת רוצה לעדכן, אני רק אגיד משהו. אני אתחיל מזה, כבוד יושב-הראש, אני יושב פה שעתיים בסבלנות ואני מקשיב. אני לא ראש מועצה לרשות בדואית או ערבית, אני ראש מועצת מיתר. זה יישוב יהודי בצפון הנגב, למי שמכיר.

קודם כל אני חושב שההגדרה של הנושא שלך הייתה מדויקת מאוד. זה מפתיע אותי שיושבים פה אנשים ואומרים שזה לא ברור. זה היה מאוד ממוקד: השלכות של החזקת נשק בלתי חוקי על בני נוער ועל ילדים בחברה הערבית. מיקדת את זה בסדר. יושבים פה בני נוער, אני ממש מלא הערכה לזה שאתם פה ואמרתם את הדברים.

שוב, אני יושב פה אחרי שעתיים ואני קצת מרגיש מתוסכל ואני אגיד כמה דברים.

זו המילה שלי לסיום שהייתה אמורה להיות.

אני אגיד משהו, לפני שאנחנו מתחילים, אני מבקש את רשותך, אנחנו מדברים על זכויות הילד ואני תמיד מקפיד לפתוח בהזכרת שמם של נעמה לוי וערן גווילי, שני חטופים שהם ממיתר שעדיין בשבי חמאס ושנתפלל שכולם ישובו. וכמובן אני מצטרף לתנחומים של משפחות הנרצחים היום בבוקר. וכבר הבעתי הערכה לכם.

אני חושב שכדי לפתור את הבעיה, ונחשפנו פה לכל השיח, בסוף צריכים לעבוד וחייבים לעבוד ביחד. חלק מהשיח לצערי חברי הכנסת שהיו פה עזבו, ואני מאוד מעריך את העובדה שאתה עדיין פה. חלק מהשיח צריך להפוך ולעבור למצב של מה עושים ואיך מתמודדים עם התופעה. התופעה הזאת מאוד בעייתית. ואני חושב שמה שהעליתם לגבי צילום והצטלמות של בני נוער זה רק מעיד עד כמה הבעיה החריפה. זה הפך להיות משהו שבשגרה, אני מכיר את זה מהיום יום שלי.

אני רק אגיד, כי זה עלה פה. אני כראש ראשות, ופה זה מרכז השלטון המקומי, אנחנו כראשי רשויות חייבים לשתף פעולה וזה מה שאני עושה. אני משתף פעולה באופן הדוק עם שריף, ראש מועצת לקיה, ועם חאבס, ראש מועצת חורה. הבעיה אצלם כמו אצלנו.

עכשיו אני רוצה לחדד את הבעיה שלי. חברים, הכי חמור זה הנרצחים, הילדים שנרצחים. אחרי זה היתומים, מה לעשות? יש גם פצועים. אבל לא פחות זה אותה קבוצה ענקית של ילדים בחברה הערבית וגם אצלי שחווים לילה אחרי לילה יריות לא פוסקות. ואני אשתף אתכם במקרה אחד שכולם מכירים, היו הרבה כאלה. שני הורים יושבים בבית בחצר שעה אחרי שהם השכיבו את הילדה לישון. קליע, יש ירי אין סופי, קליע חודר את התקרה של הפרגולה ונופל בדיוק איפה שהילדה ישבה. מה הייתה התוצאה אם היא הייתה שם, שעה לפני? את התופעה הזאת אנחנו חייבים למגר.

קראתי את 549. אני לא מצליח להבין פה בפוליטיקה בדיוק, מחקו, לא מחקו. אבל זה כתוב שם מאוד ברור: למגר את התופעה הזאת. לאסוף את כלי הנשק. ואני לפחות מבחינתי, עם ראשי הרשויות שאני עובד איתם, יודע שיש נכונות. ראשי הרשויות הבדואיות.

אני גם רוצה לציין עוד משהו. בסופו של דבר אני עובד גם בשיתוף פעולה הדוק עם המשטרה. אצלי זה משטרת העיירות. יש מפקד תחנה, קוראים לו ארכדי. אני יודע שיש שינוי דרמטי. כשיש אירוע ירי הם נכנסים. הבעיה היא שכאשר הם נכנסים כשוטרים הם גם מסכנים את חייהם. לא אחת הם יוצאים עם ניידת שרופה, חוטפים אבנים. יש לנו בעיה של משילות.

ואני חושב שבסוף, אם אני מסכם את זה, אנחנו חייבים להתכנס ולפעול בכל הכוח. תגידו זה ליישם את 549, בסדר. אבל אני רוצה שהילדים שלי, שהילדים בחברה הערבית, יישנו בשקט. אנחנו לא במלחמה עם אף אחד, אלה יישובים בתוך מדינת ישראל. אסור שיהיה מצב שבו ילד הולך לישון או במהלך היום חווה את הדבר הזה.

תודה רבה.

תודה רבה לך. אני חושב שסיכמת את הדברים בצורה הכי טובה שיכולה להיות. כי באמת מתסכל מאוד מה שקורה פה. וללא שיתוף פעולה של כל הגורמים, ואי אפשר להגיד אני לא יודע וכן יודע וזה נמצא אצל ההוא. אין ספק שהנשק הבלתי חוקי זה שורש הבעיה. ואם לא נטפל בו אנחנו כל הזמן נחפש, איך אומרים, נרדוף אחרי הזנב שלנו. זה בדיוק מה שקורה פה. כי אנחנו כל הזמן מטפלים בהשלכות ומה שקורה וכך הלאה. אבל צריך לטפל בשורש הבעיה – נשק לא חוקי.

ואני רוצה לומר לכם, וטוב שאמרת, שגם במגזר היהודי זה קיים. זה נכון גם בעומר, אני יודע את זה. ודיברתי גם עם בדש ואחרים. וגם במגזר היהודי, גם בערים הגדולות ביותר. אני רוצה שתבינו. אני אישית סבלתי מנשק לא חוקי כשהייתי מנכ"ל עירייה והייתי גם מנכ"ל החברה לפיתוח נתניה. כך שהדברים האלה באו כי זה חלק ממערך של השחיתות, של הפרוטקשן, של כל מה שקשור מסביב.

לכן צריך לטפל בשורש הבעיה. ואני אומר את זה, צריך להיות פה שיתוף פעולה. מי שצריך להוביל אותו זה משטרת ישראל. אבל שיתוף הפעולה הוא צריך להיות עם כולם. לכן שאלתי מה קורה עם הרשויות. כשאני יודע שיש ראש רשות שרוצה, וכמו שאתה אומר, כשקורה משהו אתה מדבר עם המשטרה והמשטרה מסכנת את החיים שלה וגם השלטון המקומי, ראשי הרשויות, וגם פקידי הרשויות אם זה מנכ"לים ואנשי המקצוע וכך הלאה, גם הם מסכנים את חייהם. זה ברור לי. אבל צריך פה כולנו יד אחת כדי לטפל בתופעה הזאת והיא לא יכולה להימשך. בבקשה.

אז באמת גם כדי לא להרחיב, בקצרה. אני רוצה להגיד שהנוער זה המפתח, לפחות איך שאנחנו רואים את זה ואני חושבת שגם איך שהציבור צריך לראות את זה. הנוער הוא המפתח לשינוי. לשינוי שאנחנו יכולים להביא.

יש לנו את השילוב, בדיוק כמו שאמרת, יושב-הראש, של כל ההיבטים במשטרת ישראל. של האכיפה שצריכה להיות הרבה יותר נחושה ומוגברת. של מיידיות התפיסה כמו שקראנו לזה, כדי לייצר הרתעה. אבל גם חלק מיצירת ההרתעה זה הנושא של הסברה ומניעה. וכאן משטרת ישראל נכנסה באמצעות החטיבה הערבית במשטרת ישראל, שהיום באגף גדול יותר שנקרא אגף קהילות ומתנדבים, כבר אין את אגף סי"ף. כאן הנושא גם של מניעה וגם הסברה נכנס ביתר שאת בעשרות יישובים ערבים.

דיברת על זה ורק ב-1 בינואר 2025 היה את כנס יושבי הראש של מועצות התלמידים. אתם השתתפתם? אז רק עכשיו הוא היה בצפון. היה לנו ב-19 בדצמבר 2024 בירושלים.

הם לא יכולים להחליף את המשטרה עכשיו.

דקה, שנייה. הם לא מחליפים את המשטרה, הם השגרירים.

אני מברך על כל פעולה שנעשית למניעה. אני מאוד מברך.

יש חולה גוסס, צריך לתת לו טיפול נמרץ. ויש את החולים שזה טיפול רגיל. את יודעת, אנחנו עכשיו בטיפול נמרץ.

דקה, אני לא שוללת את זה. אני רק צריכה להסביר שלפחות מבחינתנו המעגל השלם, אוקיי? אנחנו אחראים על הנושא של ההסברה של המניעה שמבחינתנו גם כדי להוציא את הנער או הנערה ממעגל הפשע הבא, שכאן אנחנו הולכים על פרויקט מיל"ה או על פרויקט של נוער עובר חוק שמתחילים ככה להתערער. או גם לקחת בני נוער כאלה, כמו מוסטפא וכמוך, שאתם באים ואתם בעצם הולכים ומסבירים בבתי ספר. מבחינתנו זה עולם ומלואו.

אם אנחנו הצלחנו להגיע ל-1,500 תלמידים בשלושה חודשים בבתי הספר, אז מבחינתנו להסביר להם לאן אתה יכול להידרדר עם הפשע. להסביר להם את חומרת העבירה וגם להסביר להם את הדרך שבה הם יכולים להימנע מלהיכנס למעגל הפשע, זה משהו שחשוב ומייצר אצלנו לפחות את האפשרות לשיח עם החברה. דרך אגב, בסופו של יום שיתוף פעולה עם משטרת ישראל, חלק מההגברה של שיתוף פעולה עם משטרת ישראל זה להבין שהמשטרה היא לא נגדך. להבין שהמשטרה הגיעה כדי לאכוף וכדי למנוע את העבירה הבאה.

אז אני לא אפרט פה את כל הפרויקטים שיש לנו, אבל יש לנו הרבה.

תודה.

אני אגיד לך מה הכותרת? הכותרת היא שיש אי אמון בין החברה הערבית לבין המשטרה.

יאסר, תודה.

וזה צריך לעמול הרבה כדי להחזיר את האמון הזה.

נכון.

יש לי הרבה מה להגיד על המשטרה, בתור ראש מועצה אפילו.

יאסר, תודה. הכול בסדר. תראו, באמת כמו שאמרת, שמעון, אני מתוסכל. כי אנחנו לפני שנה גם היינו פה בדיון דומה, שדיבר על מספר הנרצחים וכך הלאה. ומאז אני לא מרגיש שקרה משהו דרמטי. מה זה משהו דרמטי? דרמטי זה אומר שאם המשטרה מחר בבוקר נכנסת ליישוב מסוים, מדגמית, ואומרת חבר'ה, אני עושה מבצע לאיסוף נשק. תוך שבוע, כל מי שמביא אותו – בסדר. כל מי שלא מביא, מתחילים בחיפוש. מבצע אחד כזה, לא משנה על 100 יישובים, תעשו אותו ביישוב אחד בלבד. ואל תגיד שאתה עושה אותו ביישובים אחרים ואיפה ולמה. תשאיר את הנושא של ההפתעה. ואחר כך ביישוב אחר להביא ולומר שאתה אוסף את כל הנשק. שיראו ויראו.

אנחנו צריכים לעשות פה משהו דרמטי. אנחנו לא יכולים היום להתעסק רק בנושא של מניעה ורק בנושא של הסברה. זה בסדר, זה מצוין, אני לא אומר לא לעשות את זה. אבל יש פה מצב שאנחנו לא יכולים יותר לסבול אותו. כשאנחנו מדברים על גניבת נשק אני הייתי רוצה לראות בצורה ברורה שכל מי שמתקרב לגדר של בסיס צבאי, תסלחו לי, אני אומר פה מילה, שמי שנכנס לשם, לא לחכות - - -

אתה טועה. מי שגונב זה חלק החיילים. עזוב, זה לא גנבים שנכנסים לבסיסים.

זה לא משנה כרגע.

מתוך הבסיס גונבים ומוכרים. מה, אתה לא חי במדינה, דלל?

יאסר, אני מבקש. עכשיו אל תפריע לי, אני נתתי לכולם לדבר. תודה רבה.

אני אומר, הנושא של השמירה על הבסיסים, שמירה על הנשק. זה לא משנה אם זה חייל או איזה שהוא מישהו אחר שפורץ את הגדר ונכנס פנימה לגנוב. זה אותו עונש צריך להיות. והדברים צריכים להיות ברורים. כל מי שנכנס לשם, לבסיס צבאי, הוא מסכן את החיים שלו. וכל מי שגונב נשק הוא מסכן את העתיד שלו. הדברים צריכים להיות ברורים. אנחנו לא שולטים, לצערי, בצורה הזאת, שבה אנחנו יכולים לומר שאנחנו פתרנו או מנענו את הבעיה.

להיפך, הדברים הולכים, והמספרים, אנחנו רואים אותם, הולכים ונעשים חמורים יותר. לכן אני רואה במשטרת ישראל ובצבא אמת את הגופים לא רק האחראיים, שיש בהם את היכולת לטפל בתופעה הזאת. ואצלכם יש את היכולת. ואם זה נמצא במשרד ראש הממשלה, במשרד המשפטים וכל הנושא של שולחן עגול כזה או אחר, זה עוד צעד הייתי אומר, אבל זה לא מספיק.

צריכים ללכת היום בצורה מאוד ברורה, מאוד נחושה, כדי לטפל בבעיה. כי הבעיה הזאת זולגת. כי כאשר יש פשע מאורגן הוא לא נמצא רק במגזר הערבי. הלא בענף הבנייה, אני יושב-ראש השדולה בענף הבנייה. אנחנו רואים מה קורה שם. אם קבלן לא משלם איזה שהוא פרוטקשן, זה איך אומרים, המשרד שלו ואתר ההתארגנות שלו והטרקטור וכך הלאה, לא יישאר כפי שהוא. וכך זה ממשיך והולך על כל מה שיש. שלא לדבר על הכסף השחור וכך הלאה, שכל המערכת הזאת מתגלגלת להרבה מאוד גורמים ולהרבה מאוד דברים שאנחנו לא תמיד יודעים מה ההשלכות שלהם.

לכן אני מבקש, באמת, אחרי הישיבה הזאת, הסתכלו מה קורה. מה אתם עושים ובאיזה אופן אתם ניגשים לבעיה הזאת ותוקפים את הבעיה הזאת. כי אי אפשר להמשיך בצורה הזאת.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:11.