פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
15
ועדת החוקה, חוק ומשפט
31/12/2024
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 524
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ל' בכסלו התשפ"ה (31 בדצמבר 2024), שעה 9:07
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 31/12/2024
הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023
פרוטוקול
סדר היום
הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023, של ח"כ חילי טרופר
מוזמנים
¶
נילי פינקלשטיין - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
שמרית גולדנברג - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
גיל שפירא - הסניגוריה הציבורית הארצית, משרד המשפטים
כינרת צימרמן - משנה ליועמ"ש משפט מנהלי ופלילי, שב"ס
חנית אברהם בכר - לשכה משפטית, הנהלת בתי המשפט
מיה אוברבאום - היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
לרה צינמן - יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות
יוסף אבי יאיר אנגל - נציג משפחות החטופים
משה אמיליו לביא - נציג משפחות החטופים
יהודה כהן - נציג משפחות החטופים
משתתפים באמצעים מקוונים
¶
גלי עציון - מנהלת מחלקת יעוץ וחקיקה, ארגון נעמ"ת
שרי גולן - נפגעת עבירה, נותנת עדות, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
רישום פרלמנטרי
¶
ויקטור ינין
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023, פ/3735/25
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בוקר טוב. אנחנו בעניין הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג-2023, של חבר הכנסת חילי טרופר שנמצא איתנו, חברת הכנסת שלי טל מירון, מטי צרפתי הרכבי וקטי קטרין שטרית.
אנחנו היום בישיבה שאמורה להסתיים בשעה 10:00, כי ב-10:00 מתחילה מליאה. יוסף, אתה היחיד?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני יכול לתת גג עד 9:15. מה שיסתיים, יסתיים עד אז, אנחנו ב-9:15 נתחיל את הישיבה, כי אנחנו ב-10:00 חייבים לסיים.
יוסף אבי יאיר אנגל
¶
כן, זה השם שלי, מקיבוץ רמת רחל. 452 ימים כש-100 חטופים במנהרות הארגון האכזר, שמר הפקרה ויד ימינו החדש כץ טוענים שחוסל. אחד השירים הפופולריים בחג החנוכה "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש". לצערי, בשנתיים האחרונות לא הצלחנו לגרש את החושך שנפל עלינו בחג שמחת תורה לפני שנה, ביום השואה ה-7.10. ביום זה נחטף גם אופיר נכדי, מביתה של יובל, בקיבוץ בארי, יחד עם אביה יוסי שרעבי. אופיר חזר אלינו אחרי 54 ימים. ויוסי, שהיה איתו כל אותו זמן, נשאר בעזה ונהרג אחרי 97 ימים. מיום שחרורו מרגיש אופיר מועקה עזה, מדוע הוא שוחרר ולא יוסי. חושך על פני תהום, כש-100 חטופים, מאותו היום הנורא, לפני 452 ימים, עדיין בחשכת המנהרות בעזה, ללא זיק של אור שיחזיר אותם למשפחותיהם.
כנראה שאין תחתית לדעות והאמירות ההזויות של אחדים מהיושבים בבית הזה. את השפל החדש שמענו מפיו מלא ההרס של השר אליהו, שר המורשת, שטוען בביטחון שחשוב יותר לפטר את היועצת המשפטית כמשימה ראשונה. ומה עם להחזיר 100 חטופים למשפחותיהם? אף מילה; או השר סמוטריץ' שנפגש עם הורים, ואמר להם - - - לא יחזרו בחילופי שבויים, וגם החיים לא בטוח שנחזיר. על אמירות אלה לא נשמעה כל תגובה מכם, חברי הכנסת מהקואליציה, השותפים המלאים להפקרה האיומה בהיסטוריה של המדינה.
עד מתי? כמה תירוצים עוד אפשר להמציא? ציר נצרים, כיבוש רפיח, ציר פילדלפי, החיזבאללה, החמאס השם. זה כבר חוסל מזמן. ומה עוד? רק לעשות כדי שהחטופים לא יחזרו. ממה הפחד הגדול העוטף את מר הפקרה וחבריו לראות את פני החטופים החיים והמתים כאן בארץ אחרי 452 ימים של גיהינום? עד מתי ניכנס ונצא מג'בלאיה ובית חאנון, תוך כדי אובדן עשרות מבנינו הטובים? וכאן אין פוצה פה. מה התכלית? האחריות היא על כולכם, נבחרי העם מהקואליציה שבידיכם הכוח ללחוץ על מקבלי ההחלטות, לעשות מעשה ולהשיב את כולם.
בנר שני של חנוכה הכנסנו ספר תורה לזכרו של יוסי שרעבי בבית הכנסת באלפי מנשה. אירוע מרגש וכואב. ומה היה הכי כואב? לראות את אימא חנה עומדת ליד הספר, ספר התורה, שנתרם לזכר בנה שגופתו עדיין שם בעזה יחד עם אחיו אלי החטוף. תביטו בעיניים של חנה. תביטו בעיניים של חנה. תביטו. תביטו בעיניים של חנה. כבוד היושב-ראש, תביט בעיניים של חנה. תביט בבקשה בעיניים של חנה, שבנה אחד נהרג והשני חטוף, ועומדת ליד ספר התורה. אין דבר שהיה יותר כואב ומרגש באותו אירוע של הכנסת ספר התורה.
מי ייתן ונרות החנוכה יאירו לדרך של תקומה ויצירה חדשה, ותגרש את החושך הנורא שירד על ארצנו, וכל החטופים יחזרו מי לשיקום ומי לקבורה מכובדת. בתקווה שבשנה הבאה נוכל שוב לחגוג ולשיר את שירי חנוכה בשמחה. זה בידיים שלכם, חברי הכנסת.
משה אמיליו לביא
¶
בוקר טוב. אני רגיל לדבר לחברי קונגרס, אז העברית שלי קצת איטית. לרוב בארצות הברית. אני גיסו של עמרי מירן, בעלה של אחותי לישי, שנחטף מקיבוץ נחל עוז. אני באתי לדבר בוועדת החוקה, מכיוון שזו הוועדה בה אנחנו מייצרים את המוסכמות החברתיות שלנו על בסיס חוקים ולא על בסיס היצר החייתי והטבעי. על בסיס האמנה החברתית אנחנו יוצרים, ברוחו של פילוסוף ז'אן ז'אק רוסו.
רבים מהציבור הישראלי, רבים ממשפחות החטופים, מרגישים שהאמנה החברתית שלנו שבורה, וחלק מזה מכיוון שהחטופים עדיין נותרו בעזה, ובקשות הציבור, על פי כל הסקרים מאז מאי האחרון, לא נענות, לא נענות לסיים, לדעת לסיים מלחמות, לדעת לסיים מלחמות בניצחון צבאי מזהיר, ולדעת גם לייצר את המוסכמות החברתיות בין כל חלקי העם על מנת להחזיר את החטופים מעל כל מוסכמה אחרת.
אני, כשעשיתי את קורס הקצינים, לימדו אותי שהמלחמה היא מדיניות לאמצעים אחרים. אני עדיין לא מבין מהי המדיניות שאנחנו מעוניינים לייצר ברצועת עזה, מהי המדיניות שאנחנו מעוניינים לייצר פה במדינת ישראל, על מנת שנוכל לנצח ברוח שלנו. חלק מהניצחון הזה חייב להיות החזרת החטופים. אני מקווה שבכל הדיונים שלכם היום, מחר, בשבועות הקרובים, תבינו עד כמה חשובה האמנה החברתית, עד כמה חשובה יצירת מדיניות מעבר לשדה הקרב. תנו עדיפות להחזרת החטופים מעל כל דבר אחר. תודה רבה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה, תודה רבה.
אנחנו, כאמור, בנושא הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם. חבר הכנסת המציע טרופר, בבקשה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
בוקר טוב. תודה היושב-ראש. בוקר טוב לכולם. החוק מבקש לשפר מצב שקיים היום, שבבואה לשקול את שחרורו על תנאי של אסיר ועדת השחרורים תידרש לבחון בכובד ראש את סיכויי שיקום האסיר. לעומת זאת, לפי החוק הקיים, היא לא נדרשת בכלל להתייחס לעמדת הנפגע או הנפגעת או לשיקולים הנובעים מתהליך השיקום שלהם. מבחינת הנפגעת או הנפגע, הזמן לא מרפא פצעים, הרי על הצלקות אין התיישנות או תאריך תפוגה. ולכן, בעינינו יש ערך שניקח בחשבון את המקום והתהליך בו מצוי או מצויה נפגעת או נפגע גם אחרי הזמן שהפוגע מעביר בכלא ולפני שחרור אפשרי שלו.
לכן החוק הזה מבקש לחייב את ועדת השחרורים לשקול את ההשלכות של שחרור אפשרי על תהליך השיקום של הנפגע, כחלק מהשיקולים המהותיים עומדים בפני הוועדה בבואה לקבל החלטה בנושא.
נועה ברודסקי לוי
¶
אני אגיד כמה מילים. בוקר טוב. ההצעה מתייחסת ל-2 דברי חקיקה. חוק שחרור על-תנאי ממאסר מסדיר את האפשרות לשחרר מוקדם אסיר, בטרם סיום תקופת מאסרו, אחרי שריצה לכל הפחות 2/3 מתקופת המאסר. מי שמאשר זאת היא ועדת השחרורים, שמורכבת משופט ומ-2 נציגים שבוחר שר המשפטים. החוק מונה, בסעיף 9, את השיקולים שעל הוועדה לשקול כשהיא מחליטה בעניין, וזה מצד אחד הסיכון שצפוי משחרור אותו אסיר – הסיכון לציבור, למשפחה שלנו, לנפגעי עבירה ולביטחון המדינה; ומצד שני, את סיכויי השיקום שלו ואת התנהגותו בכלא. במקרים בעלי חומרה מיוחדת ובנסיבות מיוחדות, הוועדה גם רשאית לשקול שיקולים נוספים של השלכות של שחרור מוקדם, של חשש לפגיעה באמון הציבור ובהרתעת הרבים, אם זה נראה שבשל השחרור המוקדם יהיה יחס בלתי-סביר בין חומרת העבירה לעונש.
ככלל, הדיונים בוועדת השחרורים מתמקדים באסיר, בהתנהגות שלו בבית הכלא. חוק זכויות נפגעי עבירה קובע כבר אפשרות של נפגע עבירה, נפגע עבירת מין או אלימות, להעביר עמדה בכתב לוועדת השחרורים שאמורה לקרוא את אותה עמדה. אנחנו יודעים שבפרקטיקה יש מקרים שבהם ועדת השחרורים מאשרת לנפגע שביקש זאת להופיע בפני הוועדה. אבל זה לשיקול דעתה, וכמו שאמרנו, החוק לא מעגן את זה. החוק מאפשר הבעת עמדה בכתב.
התיקון המוצע נוגע ל-2 רכיבים. אחד, זה הוספת שיקול בדבר השלכות של שחרור מוקדם על שיקומו של הנפגע, כתיקון לאותו סעיף שמתייחס לשיקולים בחוק שחרור על-תנאי ממאסר; ותיקון לעניין הבעת עמדה, כך שנפגע עבירה יוכל להביע עמדה בעל פה, באופן בלתי-אמצעי, בפני ועדת השחרורים.
יש כמה דברים שצריך להתייחס אליהם. קודם כל, זאת פעם ראשונה שמאפשרים – ככל שזה יתקדם – לנפגע עבירה להביע עמדה בעל פה באופן בלתי-אמצעי, כי חוק זכויות נפגעי עבירה, ככלל, קובע כל מיני צמתים שבהם נפגע עבירה יכול להביע עמדה שזה יהיה בכתב. וכאן מוצע להחליף את זה לעמדה בעל פה. וכמובן, כמו שאמרתי קודם, שינוי נוסף פה זה הנושא של השיקולים שעד עתה התמקדו באסיר ובהתנהגות שלו, וכאן להרחיב בכל זאת לשיקולים שנוגעים לנפגע עבירה, אם כי גם בנושא הזה כבר היה איזשהו פתח מקודם, עם העובדה שהיה אפשר להביע עמדה בכתב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני שם שנייה בצד במכתב או בעל פה, אני מנסה להבין את האנומליה שבחוק. זאת אומרת, בעיקרון, שילוב של 2 החוקים האלו – חוק זכויות נפגעי עבירה עם חוק שחרור על-תנאי ממאסר – יכל נפגע עבירה לשלוח מכתב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הייתה לו זכות לשלוח מכתב עם עמדתו בנוגע לשחרור מוקדם. אבל ברשימת השיקולים זה לא מופיע, אם אני מבין נכון. זאת אומרת, לכאורה אסור, אלא אם כן מתוך המכתב של נפגע עבירה עולים אחד מהדברים האחרים שהם שיקולים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
העבירה היא בוודאי חלק מהשיקולים. אבל עמדת נפגע עבירה היא לא אחד מהשיקולים שצריך לשקול. יכול להיות שבמכתב של נפגע עבירה רשמו דברים: הוא המשיך לאיים עליי אחרי או תוך כדי ההליך המשפטי – ואז גילינו שיש שם איזה משהו של ההתנהגות שלו אחרי ההרשעה. אבל עמדת הנפגע לא נמצאת בתור 1 השיקולים נכון להיום?
נועה ברודסקי לוי
¶
לא בצורה ברורה, אם כי היה ברור, כשקבעו את זה בחוק זכויות נפגעי עבירה, שברגע שנותנים להביא איזושהי עמדה בכתב, בכל זאת יש לזה איזושהי משמעות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שוב, אני יכול לתת גם לשירות מבחן להביע עמדה. אני נותן לשירות מבחן להביע עמדה. אבל העובדה ששירות המבחן אמר משהו או לא אמר משהו, זה לא שיקול. רק שירות המבחן אומר משהו שנוגע לשיקול שמותר לי לשקול.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה לא מוגדר כשיקול. נקודה. יכול להיות שהוא הביא לידיעתי מידע רלוונטי, ויש לו זכות להביא לידיעתי מידע רלוונטי. אבל עמדתו איננה רלוונטית כעמדה.
נועה ברודסקי לוי
¶
אני לא יודעת אם אפשר להגיד שהיא לא רלוונטית, כי יש משמעות שזה קבוע בחוק זכויות נפגעי עבירה וזה מתייחס בדיוק לנקודת הזמן הזאת. תכף משרד המשפטים יתייחס. אני רוצה להשלים רק את הדברים שלי. חשוב להגיד, שיחד עם זה שזה פתח חדש, הנושא הזה של עמדה בעל פה, בכל זאת, אנחנו מדברים על שלב שהוא אחרי ההליך הפלילי. זאת אומרת, כמובן שאין זכות קנויה להשתחרר, כן יש זכות לאסיר שעניינו יידון.
לכן חשוב לתת את הדעת ולהתמקד בכך שההליך יעשה באופן ראוי ושזה לא יסרבל יותר. אבל חשוב לקחת בחשבון שהשאלות לגבי הכנסת העמדה בעל פה, כשהן עלו לגבי ההליך הפלילי, הן היו יותר מורכבות אני חושבת מאשר כאן, שכמו שאמרתי, זה בכל זאת הליך שהוא אחרי הרשעה, הוא לא חלק מההליך הפלילי. מה שחשוב כאן, זה לשמור כמובן על כך שההליך יתנהל כנדרש.
אני חושבת שכדאי לשמוע את משרד המשפטים, ומשם נתייחס לנקודות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
וגם נפגעת עבירה בזום. אני מאוד אשתדל לתת לכולם לדבר, וחשוב לשמוע. ביקש חילי, ואנחנו מכבדים לתת. אבל אני ממש מבקש בקצרה, כי אנחנו בדיון שיסתיים ב-10:00 וכבר דיברו.
יהודה כהן
¶
בוודאי, תמציתי. אני אבא של החייל החטוף נמרוד כהן. רציתי רק להודיע לוועדת החוקה, חוק ומשפט, יש לי הודעה שהיא קשורה למשפט. אני בעוד 3 שבועות הולך להיפגש עם כרים קאן, התובע של ICC. זה בגלל שאין לנו ברירה, למשפחות החטופים. ממשלת ישראל – לא רק שהיא לא עשה כלום להחזרת החטופים ועושה הכול להשארתם שם, לנתניהו יש אינטרס להחזיר את הבן שלי מת, שלא יוכל לדבר, לא יוכל להגיד מה היה לא שם. אז אני נאלץ, בכספי השוחד שממשלת ישראל משלמת לי, זה ה-90,000 רבעוני, כולם מכירים את זה, לנסוע להאג בשביל לתמוך ב-ICC, בתביעה שלו, התביעה הפלילית נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו על רצח עם – אני גם טוען שהוא גם אשם ברצח עם בישראל – כדי להשתמש בתביעה הזאת, כדי לדחוף להפסקת אש שתביא עסקת החטופים. זה הכול. תודה רבה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני לצערי לא יוכל להגיד לך תודה רבה.
אנחנו נשמע את עמדת משרד המשפטים. אני אשמח שתתייחסו כמובן גם למה שאמרה יועצת משפטית של הוועדה, וגם לשאלה שלי, וגם ליחס – ככל שהסעיפים הללו ייכנסו בדרך כזו או אחרת – בינם לבין סעיף 11. סעיף 11 עוסק בנפגע עבירה, עם סכנה לנפגע עבירה, עם חוות דעת, כשמדובר בעבירת אלימות או מין בתוך המשפחה. צריך לוודא שלא ייווצר כפל. יכול להיות שצריך להתייחס. כשאנחנו עכשיו מעלים את כלל נפגעי העבירה לאיזושהי רמה, צריך לראות שלא ייווצרו הסדרים גם סותרים או כפולים, בייחוד לאור עמדת הסניגוריה, אבל לא רק.
אם הגענו למסקנה שכל נפגע עבירה צריך להיות נוכח בהליך בדרך זו או אחרת, או צריך שעמדתו תישמע, האם אנחנו רוצים שבעבירות האלו יישמר הסטטוס הזה? הסטטוס יהיה כמו אצל כולם? הסטטוס יהיה מופחת? צריך לייצר איזשהו הסדר שהוא גם הגיוני בנושא הזה.
כן, בבקשה.
נילי פינקלשטיין
¶
אדוני, אנחנו נשיב לכל השאלות ונרצה גם להציג את העבודה הממשלתית שנעשית בתחום הזה. אבל אני רוצה לשאול את אדוני, מכיוון שציינת שיש גם נפגעת עבירה שרוצה להתייחס, מבחינתנו אפשר שהיא תישמע ראשונה ואחר כך.
שרי גולן
¶
שלום לכולם. אני מחוברת. אם אפשר להפעיל את הווידאו שלי מהוועדה, אני אשמח. אני 1 מהנפגעות של עבריין מין הסדרתי, המורשע והמשוחרר כבר, אלון קסטיאל. אני קודם כל רוצה להודות על ההזדמנות לדבר פה, מכיוון שאתם מבינים שבמקומות אחרים לא תמיד ניתנה לי הזדמנות או שהייתי צריכה מאוד להילחם עליה. התיקון לחוק הזה מגיע בעקבות המאבק שלי ושל נפגעות נוספות בנושא הזה, אז אני רוצה להודות גם לאיגוד מרכזי הסיוע וגם לחבר הכנסת חילי טרופר.
אני רוצה להסביר 2 דברים מאוד חשובים. א', כל פעם כשרציתי לדבר בוועדת השחרורים ולהסביר למה לא צריך להיות שחרור מוקדם במקרה הספציפי הזה, גם עבורי כנפגעת וגם ביחס לאסיר הספציפי הזה, הייתי צריכה לעבור מסכת שהיא לא פשוטה כדי להגיע לשלב שאני מגישה מכתבים, וזה הגיע כל פעם לשיפוט האם אני כן או לא יוכל לדבר בוועדה. צריך להבין שהעמדה של אסיר נשמעת בעל פה באופן אוטומטי. אבל אותנו, ואותי, כנפגעות – זה לא היה חשוב.
בנוסף לזה, חשוב להבין, שגם כשנותנים לנו לדבר, אני חייבת לדבר, אני מביאה גם מכתבים שעוסקים בשיקום שלי, אם זה פסיכולוגי, פסיכיאטרי או רפואי, או גם וגם במקרה הזה, ואין שום דבר שאומר שאני לא חייבת לדבר מול האסיר. זאת אומרת, זה נתון לשיקול דעתו. הוועדה מבקשת ממנו לצאת. אם הוא רוצה לצאת, הוא יוצא. ואם הוא לא רוצה לצאת, הוא לא יוצא. זאת אומרת, שזה שם אותי בסיטואציה שבה אני חייבת לדבר על השיקום שלי מבחינה פסיכולוגית ופסיכיאטרית, על המצב הכי קשה רפואית וכו' וכו' בתוך תהליך השיקום. וכמובן, לפוסט טראומה יש השלכות גם רפואיות ולתהליך השיקום, ולא ברור באופן אוטומטי שיש לי איזושהי הגנה על הפרטיות שלי.
הדבר האחרון. בבית המשפט המחוזי בנצרת, ששם התקיימו 2 ערעורים, קודם כל התהליך פה היה מאוד ארוך. אבל צריך להבין, שבשנת 22', עם השחרור הסופי של העבריין הספציפי הזה, כל נפגעות העבירה קיבלו התראה על הדיון של פחות מ-24 שעות, מה שאומר שהן לא יכלו בכלל להגיש אפילו עמדה בכתב בזמן הזה, כולל המכתבים הרפואיים וכו' וכו'. אין מערכת שאוכפת את זה בצורה מסודרת. וגם שהבעתי את זה בעל פה, כי אני כן נלחמתי להגיע ולדבר בעל פה, זה לא עניין את שאר הוועדה מתי קיבלנו את ההתראה על זה. וגם אז הם פנו אל מי שאנס אותי ולעוד רבות וביקשו ממנו לצאת. בן אדם שנעל אותי בתוך מחסן ולא נתן לי לצאת, אני צריכה לבקש את רשותו לצאת כדי לדבר על המצב הכי אישי שלי.
צריך להבין, שרוב הנפגעות, בשלב הזה, במקום הזה, חוץ ממני ומעופרי יהב, גם אלה, על העבירות שהוא פגע בהן, הוא הורשע. בסופו של דבר, מתוך מעל 17 תלונות נשארו רק 4 שהורשע בהן. היה להן כל כך מעט אמון במערכת הזו שהן אפילו לא רצו להביע בכתב את העמדה שלהן, מתוך הבנה שזה יהיה כל כך מיותר. בסופו של דבר, במחוזי, גם השופטים עצמם והשופטת הראשית פנו אליי – יש את זה בפרוטוקול של הדיון – ואמרו: אין לנו מה לעשות יותר מזה, אנחנו מבינים את כל מה שאת אומרת, אבל צריך לפנות לחברי הכנסת כדי לשנות את החקיקה בנושא.
לשמחתי, אני יכולה להגיד, שעם השחרור של העבריין הנורא הזה, שעדיין מסתובב חופשי ברחבי תל אביב יפו, לפחות עבר תיקון של חוק החיסיון לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שזה היה תיקון נוסף לחוק העבירה, שזה גם מאבק שהובלתי אותו יחד עם איגוד מרכזי הסיוע. תיקנו את החוק הזה שוב מאז, והרחבתם אותו, ואני מעריכה את זה מאוד. אני מעבירה הרצאות, מעבר לסיוע המשפטי, לשופטים, לפרקליטים בפרקליטות המדינה, לשוטרים במחוזות שונים. המאבק הזה הוא בדמי ובנשמתי, כדי שבסופו של דבר, גם אם במקרה הספציפי הזה לא נעשה מספיק צדק עם העבריין, כדי שנוכל בכל זאת להגיע לתיקון.
אני מאמינה שהעולם שואף לתיקונו בימים האלה. אנחנו צריכים תיקון גדול מאוד. ועדיין, גם אם זה עדיין לא הכול בבת אחת, איפה שכן אפשר, יש מקומות שקל ואפשרי עם המאמצים שלכם – או יחסית קל, חלילה לא מזלזלת – להגיע לתיקונים האלה.
ואני רוצה להגיד, שזה שאני יושבת ומדברת אתכם היום זה נס. זה כבר נס. הנס הוא לא שהגעתי עד לפה לדבר איתכם. הנס הוא שאני בחיים, שאני אימא ל-2 ושאני מצליחה לעבור איזשהו תהליך שיקום, שכל כך הופרע על ידי השחרור המוקדם.
אני מודה לכם על ההזדמנות. אני מבינה את קוצר הזמן של הוועדה, ואני מאוד מקווה שאתם תתחשבו בזה הלאה. אני לצערי לא יכולתי להיות איתכם, אני חולה ועם אנטיביוטיקה, ועדיין היה לי מאוד חשוב להיות פה ולהביע את הצעקה הזאת, שישמעו לפחות את הקול של הנפגעות, שמלכתחילה הקול שלהן והזעקה שלהן לא נשמעה בעת הפגיעה הראשונה.
גיל שפירא
¶
בוקר טוב, אדוני. אנחנו העברנו עמדה מפורטת לוועדה, ובהקשר הזה אנחנו הצבענו על מספר קשיים שעולים מההצעה, גם במובן העקרוני וגם במישור המעשי, סוגיות שהן יכולות להשליך גם על האופן שבו מתנהל ההליך ויתנהל בעתיד, גם סוגיות שיש להן לטעמנו אולי השלכה תקציבית וגם קשיים ביישום של ההצעה הזאת, ככל שתקודם במתכונת הנוכחית המוצעת. אנחנו מתייחסים כמובן כרגע רק למתכונת המקורית המוצעת במסגרת הצעת החוק. יש עדיין עבודה שמתבצעת גם במשרד המשפטים, גם מקומות אחרים, וככל שהדברים יתקדמו אני מניח שגם יינתנו הסברים או מענים לחלק מהקשיים שאנחנו העלינו. אבל כרגע לפנינו הצעת החוק המקורית.
יש קושי מובנה בסיטואציה שבה אסיר/עבריין שהורשע מבקש את שחרורו ואת חירותו. אבל החוק מאפשר את זה, זו הכרעה של המחוקק לאפשר למי שנדון למאסר לבקש את חירותו בחלוף 2/3 מתחילת ריצוי המאסר שלו. סיטואציה מאוד מורכבת, גם לאסירים. ברקע, חשוב להזכיר, מצוקה נוראית במתקני הכליאה בשירות בתי הסוהר. אנחנו נמצאים כבר למעלה משנה במצב חירום כליאתי. מצבת הכלואים במדינת ישראל היא כ-8,500 מעל תקן הכליאה המרבי כפי שהוא קבוע בחוק. חקיקת החירום שהוארכה, מאפשרת הצפפה בלתי-נסבלת של הכלואים במתקני הכליאה, מאפשרת את הלנתם על הרצפה שלא על גבי מיטות, ויש לכך כמובן גם עוד השלכות. לכן, ברקע יש גם מצב כליאה קשה מאוד, שמחייב נקיטה בכל האמצעים כדי להקל, ובין היתר אחד המנגנונים החשובים לכך זה השחרור המוקדם.
השחרור המוקדם הוא לא דבר פסול. השחרור המוקדם בסופו של דבר משתלב עם אינטרס חברתי וציבורי רחב יותר, משום שיש עדיפות ברורה לכך שמי שמשתחרר מהכלא יעשה את זה תחת תוכנית פיקוח ותחת תוכנית שמפקחת, מבקרת ומסייעת להשתלבותו חזרה בחברה, מתוך הנחה שזה עדיף על פני שחרור מלא. כלומר, השחרור המלא שלא מלווה בשום סיוע, בשום פיקוח, בשום בקרה, הוא הרבה פחות מיטבי גם מבחינת שיעורי הרצידיביזם, גם מבחינת האפשרות להשתלב בצורה פרודוקטיבית בחברה, גם מבחינת החזרה, מאשר השחרור המוקדם. ולכן השחרור המוקדם הוא בסופו של דבר גם אינטרס חברתי-ציבורי מן המעלה הראשונה.
כאשר מכניסים למעמד הזה של הליך אדברסרי שמתנהל בין האסיר לבין המדינה, כהמשך להליך הפלילי – הרי הליכים פליליים מתנהלים בין המדינה לבין הנאשם, כך גם בהליך השחרור המוקדם – מכניסים למעשה צד נוסף, כאשר ניתן המעמד לנפגע עבירה. העניין של נפגעי עבירה בהליך הזה הוא מובן, הוא בהחלט ברור. ההסדר שנקבע עד היום הציג מתכונת מאוזנת. היכולת לאפשרות להביע עמדה בכתב בנוגע לאפשרות השחרור המוקדם מעוגנת בחקיקה – אגב, בדיוק כמו האפשרות להביע עמדה לעניין הסדרי טיעון במסגרת ההליך הפלילי המקורי – וזה נעשה גם כדי לשמור על המתכונת האדברסרית של הדיון, משום שאי-אפשר לנהל דיון אדברסרי מול 3 צדדים. הפרת האיזון הזה היא אחד מהקשיים המשמעותיים שיש בחוק הזה.
מעבר לכך, כאשר מבקשים לדבר על השלכה, על שיקום של נפגע עבירה, זו שאלה שהיא כבר חורגת לתחום מקצועי. האם די בכך שנפגע העבירה יצהיר שהדבר הזה פוגע בשיקומו? האם לא נדרשת כאן איזושהי חוות דעת מקצועית? ואם נדרשת חוות דעת מקצועית, מי ייתן אותה? וכיצד יבחנו את הדברים? והאם ניתן יהיה לחקור בחקירה נגדית את הנפגע על הטענות שלו, שאולי הן לא נכונות? אולי הן חורגות מגבולות ההרשעה או פסק הדין שנקבע בעניינו של האסיר? אולי הן חורגות בכלל מגבולות כתב האישום שהמאשימה מצאה לנכון להגיש בתחילת הדרך? לדברים האלה צריך לתת מענה כשאנחנו ניגשים לסיטואציה המאוד רגישה הזו.
יש כמובן גם קושי במעמד עצמו. זה כמובן מעמד טעון מאוד, מאוד מורכב. אין ספק שהוא מורכב מבחינת נפגע עבירה. אבל הוא מורכב לא פחות גם מבחינת האסיר שחירותו מוטלת על הכף ושחירותו נבחנת בדיון הזה. הרי כל הדיון בוועדת השחרורים מתכנס כדי לדון באפשרות שחרורו. הסיטואציה הטעונה הזו היא בהחלט מורכבת מאוד.
וזה גם מביא לשאלת הייצוג. לא מעט מהאסירים שעולים לוועדות שחרורים אינם מיוצגים היום. אסיר שאינו מיוצג יתקשה, ולמעשה לא יוכל גם להתמודד עם סיטואציה כזאת שבה מועלית טענה כזו, ואנחנו גם לא רוצים, אני חושב, זה גם אינטרס של כולם, לא להביא כמובן לחיכוך כלשהו בין אסיר לבין נפגע עבירה באופן ישיר. מה הוא יעשה? יחקור אותו בחקירה נגדית? הוא יתחיל לטעון מולו בוועדה? יתפתח שם איזשהו שיח שבכלל חורג מהגבולות של הדיון? אלה שאלות מעשיות, מאוד משמעותיות, שצריך לתת עליהן את הדעת, כמובן לצד האפשרות גם שהדבר הזה יוביל לסרבול של דיונים: הנושא של תיאום מועדים; ואם הוא לא יכול להתייצב, האם דוחים את הדיון; ואם דוחים את הדיון, האסיר כבר לא מקבל את הזכות שלו, ששאלת שחרורו תידון במועד המתאים או האפשרי, זה כבר נדחה הלאה. וכן הלאה וכן הלאה.
יש כאן שורה שלמה של קשיים, שאת כולם אגב פירטנו בכתב ולכן אני אקצר, גם בשים לב למסגרת הזמנים של הדיון. אני מציע לתת את הדעת לכל אחד מהם באופן מפורט לפני שמתקדמים עם הצעת החוק הזאת. תודה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה.
אני אשמח, בהמשך למה שאמר נציג הסניגוריה. לכאורה, באמת, הסוגיה של הצפיפות וסוגיה של מה שנקרא הנזק לאסירים אחרים שנובע מעצם הצפיפות, גם לא מופיע כשיקול. וזה באמת משונה, כי אם אנחנו מדברים על הרציונל של קיצור 1/3, שמטרתו באמת לעודד את האסירים להתנהגות טובה, ואנחנו רוצים לוודא, בהמשך לדברים שאמר נציג הסניגוריה, אז לכאורה גם את זה אסור לשקול.
זה לא אחד כנגד השני. אבל אם אנחנו מגדילים את המשקל של מה שקורה מחוץ לכותלי הכלא, ולא מתייחסים למה שקורה בתוך כותלי הכלא או לא מגדילים את המשקל בהתאם למה שקורה בתוך הכלא, אנחנו מייצרים באמת את העיוות שהם חוששים ממנו. זאת אומרת, יושב בן אדם – נכון, עשה, פגע, נורא, קיבל עונש, ועכשיו בתוך הכלא הוא באמת מתנהג פרפקט. זה לא חלילה וחס מצמצם את הפגיעה שהוא עשה לפני שנגזר עליו עונשו. אבל כל האינסנטיב שלו להתנהגות טובה בתוך הכלא נמצא על השחרור המוקדם הזה, ואז בא גורם חיצוני. שוב, הוא לא חיצוני לעבירה בשום צורה שהיא, הוא האירוע המרכזי.
אני אפילו לא מדבר על העיכוב הפרוצדורלי, שלזה חייבים לתת מענה, לדברים שהם אומרים. וגם זה לא בסדר, שמודיעים על דיון זמן כל כך קצר לפני לנפגעי העבירה. כלומר, יש פה הרבה תקלות בתהליך שצריך לראות איך פותרים אותן. שמתי את כל זה שנייה בצד עכשיו.
אומרת ועדת השחרורים, או יותר נכון אומרת הסניגוריה, מדברת בשמה כביכול של ועדת השחרורים: אוקיי, הבנתי, אבל תנו לי את האפשרות גם לשקול מה ההשלכה שעכשיו אני משאירה את הבן אדם, ובגלל שהוא בכלא, אסירים אחרים, שלא קשורים לאירוע בכלל ולא קשורים לנפגע העבירה הזה, ישנים על הרצפה. האם זה לא שיקול רלוונטי?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מאוד מכבד את עמדת הסניגוריה. הם מלווים אותנו בחקיקות. כשהם אומרים משהו, אני תמיד לוקח מאוד ברצינות.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
ואם רוצים, נביא עוד חוק שיגיד שיש להם עוד שיקול שצריך לקחת, שזה צפיפות בבתי הכלא בזמן מלחמה או משהו. פה, כל מה שאנחנו מבקשים, זה לצרף שיקול נוסף וחשוב. להגיד לי שנוסיף את השיקול הזה רק אם נוסיף גם את השיקול של מה זה משפיע על צפיפות בבתי הכלא, נשמע לי קצת תמוה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא, לא. אני אומר שהדיון הזה, נקרא לזה ההסתכלות הכוללת, כשבאות אלינו הצעות חוק ומדברות על עונשי מינימום, הסניגוריה אומרים לנו את אותו דבר: עונש מינימום – אל תסתכל עכשיו על האירוע הגדול, יש לי פה עבירה שהמחוקק רואה אותה בחומרה וצריך לתת לה מענה, בלי נפגע עבירה, עבירה כנגד הציבור כולו, אין לי נפגע עבירה ספציפי בעבירה כזאת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נכון. לכן אני אומר, אנחנו משתדלים בוועדה להסתכל הוליסטית. גם כשאנחנו קובעים עונש מינימום על משהו שחשוב לנו, אנחנו מסתכלים גם על נושא של צפיפות בבתי כלא, גם על נושא של שיקום, גם של עבודות שירות. כך אנחנו. זה לא איזה משהו מיוחד לחוק הזה, חילי. זאת תפקידה של הסניגוריה בכוח והם עושים אותו ברוך ה' נאמנה.
כן, משרד המשפטים, בבקשה.
נילי פינקלשטיין
¶
שלום שוב. ברשותך אדוני, אנחנו נתייחס לכל הנקודות ששאלת, אבל חשוב לנו קודם כל להציג בצורה סדורה את העבודה הממשלתית ואת העמדה המפורטת שלנו לגבי הצעת החוק של חבר הכנסת טרופר. אני אזכיר, בהמשך לדברי הייעוץ המשפטי של הוועדה, שענייננו כאן ב-2 מסגרות חוק נפרדות, שיש ביניהן הרבה קשר. מדובר בחוק שחרור על-תנאי ובחוק זכויות נפגעי עבירה.
בנוגע למעמד ולתפקיד של עמדת נפגע עבירה בפני ועדת שחרורים נעשית הרבה עבודה ממשלתית, עוד לפני שנדרשנו להצעת החוק הזאת. אני רוצה על קצה המזלג להציג את העבודה הממשלתית הזאת, שהותנעה בעקבות המלצות ועדת ברלינר, שבין היתר נדרשו גם לנושא של עמדות נפגעי עבירה בפני ועדות שחרורים. בהמלצה קצרה, הם הציפו קושי שקיים בפרקטיקה בקליטת וקבלת העמדות בכתב של נפגעי העבירה, וועדת ברלינר קראה להמשך חשיבה של הרשויות כדי לטייב את קבלת העמדות של נפגעי עבירה.
בעקבות ההמלצה הזאת, התקבלה החלטת ממשלה בעניין קידום זכויות נפגעי עבירה והוקם צוות בין-משרדי ששותפות בו ממש כל הנציגות שיושבות פה סביב השולחן ועוד – משרד הבל"מ, שב"ס, הנהלת בתי המשפט, פרקליטות המדינה, משרד הרווחה, הסיוע המשפטי, הסניגוריה הציבורית, וכנראה שאני שוכחת כמה גורמים חשובים. הנהלת בתי המשפט מובילה את הדיונים והדברים נעשים באמת בשילוב כוחות.
תחילת עבודת הצוות הזה היה בהפצת קול קורא ושמיעת ארגוני סיוע ונפגעי עבירה, כדי ללמוד יותר טוב, מעבר למה שהרשויות מכירות, גם את הקולות מן השטח ואת הקשיים והפערים שקיימים במישור הזה. חשוב לי להציף בפני הוועדה שיש קשיים בעניין הזה של קבלת עמדות נפגעי עבירה בוועדות השחרורים, אני שמה את זה על השולחן. אנחנו עושים מאמצים כדי לצמצם את הקשיים האלה ולשפר את עבודת הרשויות בעניין הזה.
אנחנו נמצאים בשלב של גיבוש טיוטת דוח של הצוות זה. הרבה מהקשיים יקבלו מענה לא בדרך של תיקון חקיקה, אלא בדרך של טיוב העבודה ונהלים והקצאת משאבים שאנחנו נבקש מהמשרדים להקצות לעניין. זה באמת, במובן הכי מילולי, נמצא על שולחננו. היה לי חשוב קודם כל לפרוס את הרקע הזה ולהגיד שהצעת החוק הזאת לא באה בחלל ריק. יש קשיים שלא נצליח לפתור, ואנחנו חושבות שלא נכון לפתור בחקיקה, אלא בטיוב הממשקים בין הרשויות והקצאת משאבים נוספים לכל המערכות. אבל זה יעשה בערוץ נפרד של עבודת הצוות ההוא ודוח שיפורסם ביחס למסקנותיו.
על הרקע הזה אני ניגשת לתיקוני החקיקה, ואני רוצה, שוב, בהמשך לדברים של הייעוץ המשפטי של הוועדה, להסביר את המצב החוקי הקיים. חוק זכויות נפגעי עבירה קובע זכות לנפגע עבירת מין או אלימות להגיש עמדה בכתב לוועדת השחרורים לעניין הסיכון הצפוי משחרור הנדון. בעניין הזה התפתחה פרקטיקה שמאפשרת לנפגע עבירה, בנוסף לזכותו להגיש עמדה בכתב, לבקש גם להציג את עמדתו בעל פה בפני הוועדה.
אבל זאת בקשה, והנפגעת ששמענו, שרי גולן, הציגה את הקושי שזה מעמיד בפניה ואת המסר והתחושה, שהיא באה ומבקשת, מעבר לדין, מבקשת מעין חסד, שייתנו לה גם להישמע. זה משהו שהצעת החוק שאנחנו דנים בה היום מבקשת לפתור, והממשלה שדנה בוועדת שרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך גם ברכיב הזה של ההצעה, מכיוון שאנחנו באמת סבורים שיש מקום להעמיד את זה, את האפשרות להשמיע את העמדה בעל פה בפני הוועדה, להעמיד את זה כזכות.
אני חושבת שכל מי שנוכח פה היום, והפרוטוקול גם ישקף את זה, מבין, בלי להסביר משפטית, את התועלת, כמו ששמענו את שרי גולן. אנחנו באמת סבורים, שכאשר נפגע עבירה בוחר זאת ומעוניין בכך, הוועדה צריכה לשמוע אותו בעל פה. זה הרכיב הראשון והחשוב שיש בהצעה הזאת.
אני רוצה להסביר, שהבעת העמדה בעל פה לא הופכת את נפגע עבירה לצד בהליך, ואני מתייחסת כאן לדברים של הסניגוריה הציבורית שתיארו נכון את המסגרת המשפטית של הליכים פליליים ובפרט ההליכים המינהליים בפני ועדת השחרורים. על כל הרצף מתנהלים ההליכים הפליליים בין המדינה לנאשם. ובכל זאת, למרות שיש 2 צדדים להליך, נפגע עבירה הוא גורם משמעותי ומרכזי שניתנו לו זכויות בצמתים ושלבים שונים של ההליך.
אנחנו מדברים היום על השלב של ועדת שחרורים, וכבר מזמן בחוק זכויות נפגעי עבירה נקבע שלנפגע יש זכות לתת עמדה. נכון שבחוק שחרור על-תנאי לא ניתן ביטוי לאותה זכות של נפגע עבירה. ולכן אנחנו נציע, ואני משקפת לוועדה, שאנחנו מובילים הידברות ושיח בין גורמי הממשלה השונים ומול המציע ומול ארגוני הסיוע, כדי לעגן בצורה ברורה יותר את המעמד של עמדת נפגע עבירה גם בתוך חוק שחרור על-תנאי, כדי שלא יישמעו אמירות כמו שהיושב-ראש הציג, שזה שיקול חיצוני או משהו כזה. אנחנו חושבים שזה צריך להיות שיקול בפני הוועדה.
אלה דברי פתיחה. בגלל שאנחנו נמצאים בשיח ואנחנו מנסים להגיע לנוסח כמה שיותר מדויק, אני לא חושבת שנכון שהיום נסגור ונציע לוועדה לאשר איזשהו נוסח מפורט.
נילי פינקלשטיין
¶
החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק, בכפוף להסכמת משרדים שונים, וההצעה גם צריכה לחזור לאישור נוסף של ועדת השרים לפני קריאה ראשונה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
אני מעדיף שנקבע זמן. קודם כל, מקובל עלינו גם, חשוב להגיד לסניגוריה, חשוב גם בעינינו לקבוע נוסח בצורה שלא תסרבל את התהליך. יודיעו, יזמינו את הנפגעת או הנפגע 14 ימים מראש, בצורה מכבדת, לא יגיע אז לא יגיע. אנחנו לא מנסים לגרום פה באיזו דרך מתוחכמת לכך שהתהליך לא יקרה. תגידי לי כמה זמן את חושבת שצריך כדי לנסות להגיע לנוסח מוסכם.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מאחר שרוב דיוני ועדות השחרורים מתנהלים בסמוך או בתוך בתי הכלא, והיום יש את העניין של VC, ככל שרוצים לתת לזה מענה, צריך לתת לזה מענה גם, שוב, כי יש להגיע פיזית דווקא מסיבות שהוזכרו פה, בין היתר על ידי נפגעת העבירה, שהסיטואציה של הגעה לאותו מתחם פיזי עלולה להיות יותר בעייתית. יכול להיות שדווקא בהקשר הזה VC מול ועדת השחרורים זאת דרך המלך ולא האופציה ב'. כלומר, צריך לחשוב. ואז, במקרים מסוימים כן תהיה נוכחות פיזית. השאלה מה החריג ומה הכלל. צריך גם לחשוב על זה, שוב, גם בגלל הסרבול, גם בגלל ההגעה, גם בגלל שהאירוע עצמו של הגעה למתחם כליאה הוא אירוע לא כיף, בתור מי שביקר בו הרבה בתפקידי כמבקר רשמי, כיושב-ראש ועדת החוקה.
אני חושב שצריך לתת גם לזה איזשהו מענה או התייחסות. אבל זה גם יכול להוריד חלק מהחששות של הסרבול.
גיל שפירא
¶
אדוני, אני חושב שכדאי גם קצת להסתכל על נתונים, צריך להבין מה היקף שהצעת החוק עתידה לחול עליו. לעניין הזה גם יכולות להיות השלכות תקציביות, גם זה צריך להיאמר. צריך לכמת כמה מקרים כאלה קיימים. זה עתיד לחול על כל עבירת מין או אלימות. צריך לראות כמה מקרים כאלה יש בשנה, כמה מקרים כאלה עתידיים להידון. יש לזה גם השלכות, אני חושב גם מבחינת בית משפט וגם מבחינת גורמים אחרים, כמובן גם מבחינתנו וגם בעניין הייצוג.
גיל שפירא
¶
כן, גם זה כמובן שיקול תקציבי, אין ספק. אבל אני אומר שמבחינת הסניגוריה גם יכולה להיות לזה השלכה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
גם הגעה פיזית בליווי עו"ד למתחם כליאה, לעומת VC, לעומת מנגנונים אחרים – גם לזה יש השלכות?
גיל שפירא
¶
כן, לכל דבר כזה יש השלכות, לכן כדאי לראות את הנתונים. וכמו שאמרתי, אני חושב שצריך לתת את הדעת גם לסיטואציה כדי להימנע ממצבים, שאם דבר כזה קורה אז האסיר יהיה לא מיוצג משום שזה רק פתח לאסקלציה של סיטואציה, אגב, מ-2 הצדדים.
נילי פינקלשטיין
¶
אדוני, אני אשיב לבקשה של חבר הכנסת, וגם יש לנו השלמה משפטית נוספת שאני אבקש לתת לחברתי. לעניין משך הזמן שאנחנו מבקשות להמשיך את השיח, אנחנו נבקש עוד חודש להשלמת העבודה ותיאום.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
אחרי תיאומים עם סניגוריה ונתונים של שב"ס והכול? כלומר, לא שבעוד חודש יהיה גורם שיגיד שלא ישבו איתו.
נילי פינקלשטיין
¶
אני נציגת משרד המשפטים, אבל כל מה שאני אומרת תואם בהקפדה עם שותפיי בממשלה. אז בהחלט. וגם בינינו לבין הסניגוריה הציבורית.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
בתוך 30 ימים אמורים להגיע לפה עם נוסח מוסכם להקראה ולהצבעה? לא לדיון נוסף.
שמרית גולדנברג
¶
ממש בקצרה. דובר כאן קצת על השיקולים של ועדת השחרורים והיושב-ראש העלה שאלות, אז אני אנסה להתייחס. כעיקרון, בפני ועדת השחרורים יש 2 אמות מידה להכרעה האם יש לשחרר אסיר על-תנאי: הסיכון שנשקף ממנו והיותו ראוי לשחרור. סעיף 9 לחוק קובע מה הוועדה צריכה לשקול כשהיא מקבלת החלטה, והוא מונה 3 אדנים: הסיכון הצפוי לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה; סיכויי השיקום; וההתנהגות בכלא. מכאן סעיף 9 פורט שורה של נתונים, שיקולים, מקורות מידע, שעל בסיסם הוועדה אמורה להגיע למסקנה האם האסיר ראוי לשחרור. עמדת נפגע העבירה אכן לא מנויה כאן. חשוב להגיד שלוועדת השחרורים יש שיקול דעת רחב, הרשימה הזאת היא לא רשימה סגורה, אבל אלה שיקולים שהיא צריכה לקחת בחשבון.
היושב-ראש שאל על סעיף 11. סעיף 11 עוסק בהערכת מסוכנות, בחוות דעת מקצועיות, שנזכרות גם בסעיף 9(7) בחוק שחרור על-תנאי. ולכן אני לא חושבת שיש כאן איזושהי סתירה. מדובר בחוות דעת מקצועיות של גורמי מקצוע שאמורים להתייחס לסיכון שנשקף לנפגע עבירה, במקרים שהם ייחודיים, שהם מורכבים יותר, כמו עברייני מין, אנשים שלוקים בנפשם, אלימות במשפחה וכדומה.
חשוב לי להגיד, וכאן אני מתחברת לטענות של הסניגוריה, שאסיר נמצא במוקד שיקולי הוועדה. התיקון, להבנתי גם, הוא לא מיועד לשנות מהעובדה הזאת, וזה גם הגיונם של דברים, כי בסופו של דבר מה שהוועדה מחליטה עליו הוא שחרור בטרם עת של אדם שבית משפט גזר דינו למאסר. מה שהוועדה צריכה להכריע בו, זה האם לאפשר לו את ה-1/3 האחרון לשאת מחוץ לכלא, בגלל התועלות המאוד משמעותיות של השחרור על-תנאי והתכליות שלו, שזה קודם כל, ככלי באמת מוכח למניעת והפחתת רצידיביזם, שיקום, פיקוח. הוא מאפשר לאסיר לא להשתחרר מה שאנחנו קוראים "שחרור יבש", זאת אומרת מעבר חד מהכלא אל הקהילה, אלא משהו מדורג ומפוקח.
ולכן אנחנו סבורות, שלצד התכליות הראויות והצורך באמת להכניס ליטושים בהצעת החוק כדי להשיג את התכליות שלה, חשוב להבין שהמטרה היא לא לשנות את האיזונים. בסוף, האסיר באמת נמצא במוקד שיקוליה של הוועדה ,שהיא ועדה מינהלית.
עניין נוסף שעלה כאן, ואני אתייחס אליו ממש בקצרה.
שמרית גולדנברג
¶
אז ממש משפט, וככל שיידרש אני ארחיב על זה בדיון הבא. שאלת על הנושא של שיקול הצפיפות. ככלל, השיקולים של הוועדה נוגעים לאסיר והמסוכנות שלו ולכלל השיקולים שאני מניתי. בשורה התחתונה, השיקול של הצפיפות הוא שיקול רוחבי. כשהוועדה שוקלת אותו, הרי היא רואה את האדם שלפניה, היא לא רואה מי האנשים האחרים. היא יכולה להכריע רק על בסיס מה שבפניה. ולכן, בבסיסו, זה שיקול שהוא פחות נכון להליך כזה.
אני יוכל להרחיב על זה בצורה קצת יותר מפורטת בפעם הבאה.
כינרת צימרמן
¶
ממש בשנייה. מבחינתנו, זה מאוד חשוב לנו להגיד את זה כבר היום, ששירות בתי הסוהר כמובן תומך מאוד בהצעת חוק, בכל דבר שיכול להרחיב את זכויותיהם של נפגעי עבירה. יחד עם זאת, חשוב לנו להגיד, שבתוך השיח שאנחנו הולכים להמשיך עם כל הגופים, יש גם השלכות מבחינת שירות בתי הסוהר לחוק הזה. הוא לא רק הצהרתי.
כינרת צימרמן
¶
וגם, כמובן, היבטים אחרים שקשורים לדברים שעלו פה, על יידוע נפגעי עבירה וכל ההתנהלות, צריך מבחינתנו לטייב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בסדר גמור.
תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה. המליאה מתחילה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:01.