פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת הבריאות
23/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 281
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ב בכסלו התשפ"ה (23 בדצמבר 2024), שעה 9:30

הצעת תקנות הסמים המסוכנים (תיקון), התשפ"ד-2024

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר
ירון לוי

טלי גוטליב

מירי טריינין - רוקחת מחוזית מחוז ת"א, משרד הבריאות

שגית אלעזר - עוזרת ראשית-ייעוץ משפטי, משרד הבריאות

הדר אלעד - ראש האגף לרפואה קהילתית, משרד הבריאות

יואב סטשבסקי - ייעוץ וחקיקה - חוקתי, משרד המשפטים

אלי מרש - משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרון אלמקייס - מנהלת אגף רוקחות ורשת מאוחדת פארם, קופת חולים מאוחדת

ענבל יפרח דמארי - מכבי שירותי בריאות

טל רוה - רוקח ראשי, לאומית שירותי בריאות

מרק לוין - מנהל המחלקה לרוקחות ופרמקולוגיה, שרותי בריאות כללית

ענבל דמארי - מנהלת מערך רוקחות ופרמקולוגיה, מכבי שירותי בריאות

רוני חיות - ממונה קשרי ממשל ותוכן, מכבי שירותי בריאות

איל פלום - יועמש, הסתדרות הרוקחים בישראל

אמיר ניצן - מנכ"ל, הסתדרות הרוקחים בישראל

אפי להב - יועץ, הסתדרות הרוקחים בישראל

שמריהו (שימי) הללי - יו"ר איגוד הרוקחים בהסתדרות, איגוד הרוקחים

יוסי לומניצקי - יור הוועדה המקצועית ארגון הרוקחות, ארגון הרוקחות בישראל

ענת שגב - מנהלת תחום התמכרויות בקהילה

רות פרמינגר - ארגון נפגעי פעולות איבה

ענבל צח - בת דוד של טל שהם, מטה משפחות החטופים

נופר בוכשטב - אחות של יגב ז"ל, מטה משפחות החטופים

אמיר השכל - מטה משפחות החטופים

לאה האריס - ארגון אמהות ללוחמים

כרמל אבוטבול - סגנית מנהל איגוד הפארמצבטיקה, התאחדות התעשיינים

שמוליק בן יעקב - יו"ר, האגודה לזכויות החולה

אנה אמיר - מנכ"ל, העמותה למתמודדי כאב בישראל

חן לוי - מנהל רגולציה, קופת חולים מאוחדת

דוד פפו - יו"ר, הסתדרות הרוקחים בישראל

ענת מימון

מיכל דיבנר כרמל

שרון רפאלי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת תקנות הסמים המסוכנים (תיקון), התשפ"ד-2024

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות שתעסוק בהצעת תקנות הסמים המסוכנים (תיקון), התשפ"ד-2024. אני מבקש לפתוח את הישיבה הזאת כפי שאנחנו נוהגים תמיד בתפילה לרפואתם השלמה של כל הפצועים במלחמה הקשה הזאת, וכמובן בתפילה לחזרתם הביתה במהרה של כל החטופים והחטופות, בעזרת השם, גם בבריאות.

אנחנו נפתח את הישיבה הזאת בדברי המשפחות לפי סדר הנרשמים. ענבל, בבקשה.

בוקר 444. לפני שאני מתחילה בכלל לדבר יש לי פה תמונה שאני חייבת לשנות כי הגילים לא נכונים. זה פשוט ממחיש כמה זמן עבר. כפיר נחטף בן תשעה חודשים, ובחודש הבא הוא בן שנתיים. סתם בשביל להמחיש זמן למקרה ש-444 ימים זה לא נשמע מספיק גדול.

אנחנו בפתחו של חג שאמור להביא איתו אור; אנחנו בפתחו של שבוע חדש שגם אמור להביא איתו אור; אנחנו במרחק של החלטה מכך שיהיה לנו אור בחג הזה, שלא יהיה לנו חושך – לנו כמשפחות ולנו כעם. מרחק של החלטה.

חבר הכנסת, זה גם במרחק של החלטה שלכם. בשלב זה אחרי 444 ימים כולם הומניטריים. כולם, כולם, כולם – המבוגרים בטח, גם הקטנים, גם בן דוד שלי, גם המשפחה שלו שחזרה מהשבי אחרי 50 ימים – אשתו והילדים שלו; גם כולנו – ההורים, האחים, בני הדודים. בשלב זה הם הומניטריים אבל גם אנחנו. הבריאות שלנו היא כבר לא מה שהייתה לפני שנה ושלושה חודשים. אני יכולה להעיד על עצמי, אני יכולה להעיד על משפחות חטופים אחרות.

אבל אנחנו לא נפתח את זה כי זה לא הזמן. עכשיו הזמן לדבר אך ורק על 100. 100 שאמורים היו להיות פה מזמן והם עדיין לא פה; 100 שאנחנו עדיין לא יודעים מה עולה גורלם בכל שנייה; 100 שהמשפחות שלהם חיות בתוך רולטה רוסית כבר 444 ימים – מי בטעות מקבל "הותר לפרסום" ומי בטעות יקבל איזשהו סרטון או אולי אות חיים. אז גם אות חיים, אני אגיד לכם – אות חיים הוא נכון לאותו רגע וברגע הבא אנחנו לא יודעים מה יהיה. אבל זה שובר את הנפש. גם אם קיבלתי אות חיים וגם אם כן – לדעת שאנחנו רואים אותם ולא יודעים מה יהיה בשנייה אחרי כן אז בשלב זה אחרי 444 ימים אני מבקשת מכולם, גם מי שלא מסתכל עליי כרגע, רבותיי – אתה עם המחשב שם, אדוני - -

אני איתכם.

444 ימים ש-100 חטופים וחטופות החל מילד בן שנה ו-11 חודשים ועד אדם בן 86 במנהרות החמאס. על רובם אין אות חיים כרגע. אז אם זה הייתם אתם או בני המשפחה שלכם תחשבו מה הייתם עושים. כל האנשים שאומרים לנו: "אתם הזויים" ו"נמאסתם" ו"החטופים שלכם" – אז אני רוצה לשמוע מכל אחד שאומר לי, נמאסתם אתם והחטופים שלכם, מה הוא היה עושה אחרת אם בן המשפחה שלו, הבן שלו או אח שלו, בן דוד שלו, דוד שלו וכולי היה יושב שם.

ישבנו ודיברנו ושתקנו וצעדנו וישבנו ופגשנו – ואנחנו טועים בכול כי עובדתית הם לא בבית. אז עכשיו אנחנו במרחק החלטה וחתימה על כך שיושבו לביתם לחיים, לשיקום, ואלה שלא בחיים – לקבורה. קבורה במדינה הזאת זה לא מותרות, זאת החובה שלנו להחזיר אותם לבית. בית זה גם אומר למשפחה שצריכה לסגור מעגל ושיהיה מקום להתאבל עליו, ובית זה גם אומר מקום שיהיה אפשר לשקם בו את החיים מחדש. בית. 100 חטופים, 444 ימים, תינוק אחד שעוד חודש יציין יום הולדת שנתיים, והלוואי שנזכה לחגוג לו יחד פה.

תודה, ענבל. איתי סיגל, בבקשה.

בוקר 444. האמת היא שאני באמת כבר לא יודע מה להגיד. כל שבוע, פחות או יותר, אני בא ומדבר פה וכמה פעמים אני יכול להגיד שדוד ודודה שלי נחטפו, דוד שלי עדיין שם, דודה שלי חזרה ביום ה-51. היום הוא היום ה-444. כמה אני עוד יכול לחשוף את הלב לפניכם, לפני העם ולהדגיש את הדבר הזה שאין דבר יותר חשוב מאשר להחזיר את החטופים? להמשיך את החיים שלנו כאילו הכול בסדר כשאני מבין שזה איזשהו מנגנון הגנה אנושי בשביל שלא נשתגע אז, בסדר, אנחנו ממשיכים ולא משתגעים. אבל מה זה עושה לטווח הרגש שלנו? אם עם ישראל לא יצא לרחובות אחרי ששישה חטופים נרצחו שם ואחרי שהזהרנו שהלחץ הצבאי הורג ושהזמן אזל איפה פה הטווח של הלב שלנו? איזה עוד אסונות יקרו לנו ואנחנו - -

ננרמל.

ננרמל, ופשוט נמשיך הלאה ונגיד, טוב, לא, זה בסדר, זה המחיר, זה בסדר, חייבים להיות חזקים, חייבים להמשיך. אני גם חוטא בזה – אני עובד, אני ממשיך בשלי. אבל אני חושב שזה נורא. זה נורא גם מכיוון שהם עדיין שם, כי אני באמת חושב שאם כל חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה היו עומדים יחד, מחזיקים ידיים ואומרים, די, אנחנו לא מוכנים להמשיך, אנחנו רוצים שכל יום בדיון של הממשלה, בדיון של הקבינט יהיה איך אנחנו משחררים את החטופים. כי אם זה באמת היה הדבר הכי חשוב במדינה שלנו, בממשלה שלנו היו מדברים על זה כל יום ויום. ביום שעובר שלא מדברים על זה בממשלה, שאין שיח על המשא ומתן מערבבים אותנו. אני מצטער.

אני חושב שכולם רוצים שהם יחזרו, ולצערי, יש אנשים בממשלה ובעם שיש להם דברים חשובים יותר, ולהחזיר את החטופים זה כנראה לא הדבר הכי חשוב להם. אז אני מבקש מכם, חברי הכנסת, אתם הקול שלי, אתם הקול של דוד שלי, אתם הקול של טל וכל שאר החטופים – די. 444 יום, עוד רגע חנוכה – אנחנו זקוקים לנס. אנחנו צריכים שכולם יחזרו בבת-אחת כי די. זה לא רק אני ולא רק שאני מתפקד ואני כל הזמן עייף, זה טווח הסבל שלנו. זה לא עניין כמה אנחנו חזקים; יש עניין שאנחנו מרימים רגליים ואומרים, די ובוכים, וזה בסדר לבכות וזה בסדר לא לרצות לעשות דברים, ולעשות מה שהכי חשוב כרגע שזה להחזיר את החטופים. כי אין דבר חשוב מזה. את כולם עכשיו.

תודה, איתי. נופר בוכשטב, בבקשה.

אני באמת לא ארחיב מידי כי אנחנו בוועדת בריאות ודנים פה בנושאים חשובים, והדיון צריך להתקיים. אבל אני כן אספר שאני נופר, אחות של יגב. יגב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם רימון אשתו. הם היו יחד בשבי ואחרי 53 ימים רימון השתחררה בעסקה ויגב נשאר מאחור, ומאוחר יותר נרצח על-ידי השובים שלו, על-ידי מחבלים כשצה"ל הפציץ את מתחם התת-קרקע שבו הם היו. כמובן, צה"ל לא ידע שהם נמצאים שם. וזה בדיוק מדגיש את המורכבות להילחם בשטח שבו יש חטופים. להילחם בשטח זה בלתי אפשרי ומורכב באמת.

יותר מאוחר הגופה של יגב חולצה במבצע צבאי והוא שב ארצה. הסיפור המשפחתי שלנו נגמר, אבל אני אגיד שהוא נגמר בדרך הכי לא נכונה שיכולה להיות – הוא נגמר בלי סגירת מעגל. מבחינתי, לפחות, אני לא חושבת שאני אצליח לראות סגירת מעגל כל עוד יש 100 חטופים שעדיין נמצאים שם; חטופים שהיו יחד עם יגב במנהרה, חלקם נפגשו איתו, דיברו איתו. רימון מספרת על אחד החטופים שאת כל מה שהיא זוכרת ממנו זה החיוך הגדול שהיה לו כשהיא פגשה אותו במסדרונות במנהרה.

אני רוצה להגיד שאני מגיעה לפה כמעט כל שבוע ואני מגיעה לפה כי מבחינתי אנחנו תמרור האזהרה, אנחנו המשפחות שאיבדנו את בן המשפחה שלנו בגלל שהעסקה לא הגיעה, בגלל שהעסקה התפוצצה; ולאחר מכן כולנו יודעים שלא הייתה אחת נוספת. אנחנו תמרור האזהרה שאומר, אין לנו זמן לחכות, אנחנו חייבים לקדם את העסקה ולעשות הכול עד שהיא תקרה ותצא לפועל ותגיע. אבל אני גם פה כי אני רוצה בעוד כמה שנים אחרי שכולם יחזרו במהרה בזמן הקרוב, להסתכל אחורה ולהגיד, אני עשיתי הכול, ואני יודעת שנלחמתי כדי להחזיר את המשפחות של כולנו הביתה בשביל להשאיר אנשים שהם באמת אחים שלנו למדינת ישראל לשיקום או לקבורה. אני רוצה להסתכל אחורה ולהגיד – אני נלחמתי, אני עשיתי כל מה שאני יכולה. ואני מקווה שכל אחד שיושב פה עוד כמה שנים יסתכל אחורה ויגיד, אני עשיתי מה שאני יכול כדי להחזיר אותם הביתה. זאת המחויבות שלנו לא רק כבני משפחה אלא כאזרחים במדינת ישראל שנלחמים על הערכים שלנו, על החיים. במיוחד אני מניחה שאנשים פה בוועדת בריאות הם אנשים שכל יום קמים ועושים משהו טוב יותר למען המדינה, למען האנשים, למען החיים, למען הבריאות שלנו. אנחנו צריכים לזכור בכל יום שהדבר הכי חשוב, הפצע המדמם שיש לנו היום זה החטופים שעדיין שם. ובשביל שכולנו נחיה פה חיים טובים ובריאים יותר אנחנו חייבים לטפל בפצע הזה, לסגור אותו ולהתחיל להשתקם פה מחדש. תודה רבה.

תודה, נופר. אמיר השכל, בבקשה.

תודה רבה. אלכס דנציג מקיבוץ ניר עוז היה מורה שלי. הוא נרצח בעזה. אני מזה למעלה מחצי שנה מלווה את המשפחות כאן בכנסת, ואני רוצה לומר לך שהיום אחרי חצי שנה יש כבר ועדות שאני לא נכנס אליהן. כי יש לי תחושה שאני מדבר אל הקיר: ועדה של ביטן, ועדה של רוטמן.

לאורך כל ההיסטוריה של מדינת ישראל, והיא לא ארוכה מדי, היו לנו לא מעט אירועי חטיפות; והמדינה עשתה כל שהיא יכולה כדי לשחרר את החטופים. 1972 – נחטף מטוס "סבנה" עם 99 ישראלים, 1976 – נחטף המטוס לאנטבה – מבצע יהונתן – אחיו של ראש הממשלה הקריב את חייו כדי לשחרר 105 חטופים. לאורך כל השנים המדינה הזאת שולחת משלחות הצלה לכל העולם: לרעידות אדמה, לאירועי טרור. בחלקם יצא לי להשתתף באופן אישי. ויש לנו 100 אזרחים שנמצאים כבר 444 ימים בשבי ואני שואל את עצמי: מה קרה לנו? איך נהיינו אטומים כאלה? איך יכול להיות שהם לא משוחררים מסיבות פוליטיות?

אז למה אני פה? אני פה כי, לפחות, בוועדות שיושבי הראש שלהם הם מתנועת ש"ס יש קשב. זה דבר ראשון. מעבר לזה, יש לכם היכולת הפוליטית להשפיע. אנחנו יודעים יפה מאוד שציונות דתית ועוצמה יהודית מתנגדות לעסקות, אבל לכם יש יכולת להשפיע. אז זה שאנחנו מתחילים את הבוקר בתפילה זה טוב, וזה שאנחנו מצפים לנס בחנוכה זה גם טוב. אבל בסוף אנחנו נימדד בעשייה. תודה.

ברשותך, יונתן, אנחנו נרצה להעניק לך משהו קטן. זה משהו שאנחנו מבקשים שיהיה אצלך בבית כתזכורת בחג בתוספת לחנוכייה. אני, כמובן, אשמח לקבל תמונות של הדבר. הלוואי שנר התקווה יהפוך להיות נר הודיה על כך שהם הושבו לביתם. אגב, הם לא יחזרו, הם לא בטיול – הם צריכים להיות מושבים, צריכים להחזיר אותם, הם לא יכולים פשוט לחזור לבד. הם לא קמים בבוקר ואומרים, טוב, היום נחזור הביתה. אז זה במרחק החלטה, כמו שאמרנו קודם. הלוואי שנזכה שנר התקווה יהפוך להיות הודיה על כך שהם בבית. זה מעמד לנר, ופה יש שמונה נרות לשים לצד החנוכייה. זאת תזכורת קטנה שזה גם בידיים שלכם.

השם יבשר אתכם בבשורות טובות.

תודה.

לאה האריס, אימהות הלוחמים, בבקשה.

בוקר טוב. אני לאה האריס, אני אימא לחמישה לוחמים וחמות לעוד שניים – אחד בסדיר וארבעה מהבנים שלי במילואים; שני החתנים שלי משרתים במילואים ויחד הם עשו ועושים מאות ימי מילואים מאז תחילת השנה.

אנחנו פה בוועדת הבריאות ובשבוע שעבר ציינו את יום ההצדעה לפצועי צה"ל, ולצערנו, אלפים רבים הצטרפו לקבוצה הזאת בשנה האחרונה. יותר מ-1,500 מהם נפצעו פעמיים ויותר אך מתעקשים לחזור ללחימה. לפני שבוע אני ישבתי פה בוועדה – אתה לא היית, היה יושב-ראש אחר – וסיפרתי על האחיין המקסים שלי שמשרת כרגע בעזה במילואים שוב אחרי שבשנה האחרונה הוא היה רוב השנה בעזה. דיברתי על כך שהוא רוצה להתקבל ללימודי רפואה ובגלל האפליה "המתקנת" למגזר שלא משרת הוא לא התקבל. וכמה שעות אחרי שדיברתי עליו פה בוועדה בשעה 19:00 בערב קיבלנו הודעה שהוא נפצע ברפיח במבנה שהתמוטט. הוא עמד מטרים ספורים משני החיילים החברים שלו שנהרגו שם, ועכשיו הוא צריך להחלים. הוא כבר השתחרר מבית החולים אבל הוא מתעקש לחזור ללחימה כי הוא יודע בשביל מה הוא שם. אלו הלוחמים שלנו.

בנינו, חיילינו המסורים והגיבורים ממשיכים להילחם למען עתיד העם הזה ולמען החזרת החטופים למרות הסכנות הרבות והממשיות שעומדות בפניהם. מה הם מבקשים מאיתנו? לתמוך בהם, וכמובן, לא לסכן אותם יותר, חלילה. אך, לצערי, המערכת שזה גם אתם, נבחרי הציבור, לא תמיד עומדת לטובתם. במלחמה הזאת הזרקור נמצא על החיילים שנלחמים בצפון ובדרום אך בנוסף להם יש גם אלפי חיילים שמשרתים ביהודה ושומרון ועומדים בפני סכנות רבות. גורמי אכיפת החוק יכלו להוריד דרמטית את רמת הסיכון בחלק גדול מהמקרים אם רק היו רוצים.

במה הדברים אמורים? ראשית, חיילינו מסכנים את עצמם באופן קבוע במעצרי מבוקשים בכפרים של יהודה ושומרון. זה תפקידם והם מוכנים לעשות את זה במסירות. אבל כל כך מתסכל כשהם רואים שלרוב משחררים את המבוקשים תוך שעות ספורות. אני דיברתי השבוע עם החתן שלי שיצא עכשיו מעוד חודשיים מילואים ביהודה ושומרון. הוא אמר, אנחנו עשינו מעצרים מה זה מסוכנים, ואז אנחנו רואים שתוך שעות ספורות משחררים אותם. השב"כ ומערכת המשפט משחררים אותם שוב ושוב. אלה אותם מחבלים שמבקשים לפגוע בחיילים ובאזרחים. ולמה? למה אתם, נבחרי הציבור, לא קוראים אותם לסדר ודורשים מהם לאפשר לחיילינו לפעול כמו שצריך למען ביטחונם וביטחוננו?

בנוסף חיילינו נאלצים לפעול באווירה אזרחית מסוכנת מאוד של הסתה מטורפת ורציפה לרצח חיילים ברשתות החברתיות, ובמיוחד בקבוצות טלגרם רבות של האוכלוסייה הערבית. מדובר בקבוצות של מאות אלפי משתתפים שמעודדים את האוכלוסייה הערבית המקומית לרצוח חיילים, ואף לפעול לעוד מבול אל-אקצא כמו 7 באוקטובר. אין לי מידע מודיעיני מסווג – הכול גלוי, פתוח ונגיש לכל מי שרק פותח את עיניו. אך משום מה השב"כ שוב בוחר להתעלם. בשב"כ בוחרים לא לפעול למניעת ההסתה החמורה הזאת ברשתות החברתיות, במיוחד בטלגרם שבו אין פיקוח על תכנים, ולכן היא זירה פרוצה ומסוכנת במיוחד. ההסתה והמילים של היום הם הפיגועים והנרצחים של מחר, חלילה.

יש גם אנשים טובים, אזרחים שדואגים להביא את ההסתה הזאת לידיעת הגורמים הרלוונטיים. אבל, כנראה, יותר חשוב למערכת לעצור את הנגד א' עד תום ההליכים או להרחיק את אריאל דנינו שמתעסק בדיוק בזה ועוקב אחרי ההסתה ברשתות הערביות – להרחיק אותו מיהודה ושומרון מאשר לעצור את המסיתים. די. איבדנו יותר מדי חיילים ואזרחים ב-7 באוקטובר. תפקידכם הוא לוודא שזה לא קורה שוב – לא ביישובי יהודה ושומרון וגם לא בבת חפר, כפר סבא או רעננה. ואם ראש השב"כ הנוכחי מבולבל לגבי מהות תפקידו אז תפקידכם הוא לחדד לו את זה או להחליף אותו. תודה.

תודה. אנחנו, כמובן, מאחלים רפואה שלמה והחלטה מהירה מאוד, בעזרת השם, לכולם ובפרט לאחיין. שיהיו בשורות טובות.

אמן.

תודה רבה. אנחנו נעשה את המעבר לנושא הדיון. זה נושא חשוב מאוד מאוד. שמענו תיאורים בפתח הישיבה הקודמת על הסכנה הגדולה והמגפה השקטה שמתפשטת בטלגרם וכל מיני רשתות ואופציות כאלה שזולגות לשוק ופוגעות קשה מאוד בבני נוער ובאנשים שמתמכרים לעניין. התקנות הללו באות היום למנוע ולשנות את דרך ההפצה הרשמית של התרופות כך שאנחנו נוכל למגר את התופעה הזאת כמה שניתן.

ברשותך, גברתי היועצת המשפטית, תזכירי לנו איפה היינו בסיום הדיון הקודם, ואם יש תיקונים נחזור לתיקונים; ואם לא, נמשיך קדימה.

אני אנצל את ההזדמנות לברך אותך, מירי, על כניסתך לתפקיד מנהלת אגף רוקחות. זה ראוי ואמרתי את זה לשר ולמנכ"ל. שיהיה לך בהצלחה גדולה. את באה עם הלב והמסירות ואת באמת במקום הנכון. אנחנו מאמינים בך ומאמינים שתצליחי ומאחלים לך הצלחה גדולה מאוד בתפקיד הסופר משמעותי הזה.

תודה.

למעשה, זה הדיון השני שלנו בטיוטת תקנות הסמים המסוכנים. בדיון הקודם גם הציגו לנו מטעם משרד הבריאות את התיקונים שהם מבקשים וגם כבר הגענו לנוסח. הגענו עד עמוד 9, ואנחנו עוד מעט נעבור לסעיף שאליו הגענו.

אני רק מזכירה שהתקנות מבקשות לעשות תיקון אחד מרכזי בנושא של המרשמים והאספקה לעניין סמים מסוכנים מסוג אופיואידים. אם הכלל לגבי סמים מסוכנים הוא לגבי מרשם שיכול להיות אלקטרוני או ידני לעשרה ימים עם אפשרות החרגה ל-31 ימים, אז לגבי סמים מסוכנים מסוימים שהם ממכרים יותר, לטענת הגורמים שמטפלים בנושא, אז מגבילים את זה רק למרשם אלקטרוני, והמרשם הידני יהיה חריג לתוקף של חמישה ימים, והוא יכול להיות רק לאספקה של תרופה לחמישה ימים. כבר בדיון הקודם ראינו שיש מספר חריגים גם לחריג של חמישה ימים. כלומר יהיו אוכלוסיות וקבוצות שלגביהם אפשר יהיה לקחת את המרשמים הידניים בצורה שונה שחורגת מהכלל הזה.

רק נזכיר מי היו אותם חריגים.

דיברנו על מטופלי הוספיס בית, מסגרות חוץ-ביתיות, דיברנו על נגמלים מסמים לגבי סוג מסוים של תרופות. לגבי נכי צה"ל זה משהו שעלה בישיבה הקודמת ועכשיו שולב בנוסח ועוד מעט נציג את זה; ולגבי חיילים. יש חריגים שממילא כל הנושא הזה לא חל עליהם: מי שלא מקבל שירותים מקופת חולים, תיירים, אסירים, שוהים זרים, עובדים זרים – הצגנו את כל הנושא הזה. ההסדר לא חל עליהם כי הם ממילא לא מקבלים את השירותים מקופת חולים. אז באופן טבעי הם מוחרגים מהתקנות האלה.

אני עורכת דין במשרד הבריאות. לגבי מי שמוחרג מההסדר כולו כן קבענו הגבלה במרשמים עצמם שאפשר יהיה לתת להם רק עד עשרה ימים ולא יותר מזה. כלומר התקנות מאפשרות מתן מרשמים עד 31 ימים עם הנמקה רפואית, אבל לגבי המרשמים הספציפיים האלה, מרשמי נייר לאופיואידים כשלא חל ההסדר, אנחנו מגבילים את כמות המנות לעשרה ימי טיפול.

ולתוקף של 15 ימים.

התוקף הוא כרגיל.

אני מארגון נפגעי פעולות איבה. רציתי לשאול: החרגתם את נכי צה"ל, ואני רוצה לשאול למה אנחנו לא מחריגים נכי פעולות איבה.

הם מקבלים שירות בקופות, הם לא מקבלים שירות דרך אגף שיקום במשרד הביטחון.

אוקיי.

ההחרגה לנכי צה"ל היא פשוט לאפשר להם לקבל מרשמים גם מרופא באגף השיקום במשרד הביטחון, שלהבנתנו, המרשמים האלה היו ניתנים להם באופן ידני, ולכן רצינו להמשיך את מה שהיה עד היום, לא קבענו לגביהם מסגרת אחרת. בגלל שעכשיו אנחנו מוציאים את המרשמים הידניים עלה הצורך לאפשר להם להמשיך לקבל את המרשמים הידניים באופן שהם קיבלו עד היום.

לגבי נפגעי פעולות איבה, להבנתנו, הם מקבלים את המרשמים מקופות חולים מרופאים שעובדים בקופה ואז חל עליהם ההסדר הרגיל.

אוקיי. שאלה נוספת: דיירים בדיור מוגן שמקבלים במרפאות של הדיור המוגן – גם הם נמצאים בין מי שמוחרג?

חשוב להדגיש שההחרגה שמתייחסת גם לדיירי הוספיס בית, גם לדיירי מסגרות חוץ ביתיות וגם לנכי צה"ל, נכי אגף השיקום, זאת החרגה של כמות מנות ותוקף – זאת לא החרגה לעניין ההסדר כולו. מבחינתנו ברור שעדיף מרשמים אלקטרוניים – זה כלל שהוא נכון לכולם, ואנחנו פשוט רצינו לאפשר לתת יותר כדי למנוע טרטור של מטופלים שממילא מקבלים מרשמים ידניים, מה שנקרא, לאפשר להם לקבל את זה בכמות מנות גדולה יותר לפי מה שהרופא יכול לתת. יצרנו שמנגנון החיווי מהקופה שהרוקח בודק מול קופת החולים איזה סמים מסוג אופיואידים סופקו למטופל בטווח הזמן של 31 ימים לפני כן ומדווח לקופה על הניפוק, והמידע מוטמע במערכות של הקופה. זה ממשיך לחול, אין החרגה מההסדר כולו לעניין הזה. אז חשוב לחדד שזאת הנקודה.

לגבי נפגעי פעולות איבה, אם אני מבינה נכון – יש שירותים בקופה; דיור מוגן כמו שאני מבינה כלול במסגרות החוץ-ביתיות בהגדרה שקבענו על מסגרת חוץ ביתית.

אני אשמח לראות את זה. תודה.

נציג את התיקונים שנעשו בנוסח שכבר קראנו ואז נגיע לנקודה שבה עצרנו.

בנוסח לדיון ב-23.12.24 שלפניכם בכותרת למעלה בעמוד 1 ההגדרות שמסומנות "בית מרקחת" ו"הוספיס בית" הן הגדרות שהופיעו בתקנה - -

צריך לשנות שם את השנה העברית.

זה אחר כך. זה עובר לפרסום ברשומות והם משנים. אבל זה נכון.

"בית מרקחת" ו"הוספיס בית" הן הגדרות שכבר היו בתקנה 13 והעברנו אותן לסעיף ההגדרות בגלל שיש בזה שימוש בעוד תקנות. אז זה פשוט עניין טכני לחלוטין. ההגדרה "זכאי לטיפול לפי חוק הנכים" זאת הגדרה חדשה שנוספה, ואני אקריא אותה:


"זכאי לטיפול לפי חוק הנכים" – נכה כהגדרתו בחוק הנכים הזכאי לטיפול רפואי לפי סעיף 43(א) לחוק הנכים או מבקש הכרה בנכות הזכאי לטיפול רפואי לפי סעיף 43ב(א) לחוק האמור;

איפה אנחנו נפגוש אותו?

אנחנו נגיע להסדר לגביהם שאנחנו מחריגים אותם. מדובר רק במי שמקבל את השירות הרפואי לפי חוק הנכים על-ידי רופאים של משרד הביטחון.


"חוק הנכים" – חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב];



אני עוברת לעמוד 2: "מסגרת חוץ ביתית" – עורכת הדין פרמינגר, זאת הגדרה שכבר קראנו בדיון הקודם אבל גם אותה העלינו לסעיף ההגדרות אז היא מופיעה פה בפניכם בעמוד 2, אם אתם רוצים לראות. מדובר על בתי חולים גריאטריים.

או מעון כהגדרתו בחוק הפיקוח על המעונות.

נכון. ואז הם נכללים בתוך זה.

יש למישהו הערה על זה? בבקשה.

אני מנכ"ל הסתדרות הרוקחים. אנחנו מתנגדים לשימוש בטרמינולוגיה "בית מרקחת שבהסדר". בית מרקחת הוא בית מרקחת שפועל על פי כל דין, ויש לו סמכות לנפק בהתאם לכל הדינים. אני מזכיר לוועדה שיש הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית לפני כמה שבועות שמבטלת את המושג "הסדר". לכן צריך להשתמש במנגנון אחר ולא בניסוחים האלה כי בעתיד יצטרכו להסיר אותם.

אני רק רוצה להגיד בהקשר בהמשך להערה שהשימוש במילים "בית מרקחת שבהסדר" זה לגבי המוחרגים שאנחנו אומרים שמטופלים בהוספיס בית במסגרות חוץ-ביתיות יוכלו עם המרשמים שלהם לקבל את התרופות רק בבתי מרקחת שבהסדר ובבתי מרקחת של קופות חולים. הם אומרים איזו סיבה יש להוציא את בתי המרקחת הפרטיים מהאפשרות גם לנפק את התרופות האלה.

מכיוון שהכוונה הייתה שזה ינופק במסגרת השירותים שמקבלים מהקופה. השירותים שמתקבלים מהקופה הם או בבתי המרקחת של הקופה או בבתי מרקחת שהקופה בהסדר איתם לנפק מהמסלול של הקופה.

אבל מה הסיבה? יש מידע שיש רק בבית המרקחת של הקופה ואין - - -

אנחנו הגדרנו את החריגים האלה שהם יהיו מסומנים במערכת מחשוב של הקופה. אם קופות החולים יוכלו להנגיש את המידע הזה גם לבתי מרקחת אחרים בצורה ברורה שתהיה חד-משמעית ולא יהיה שימוש לרעה במרשמים האלה אז זה יוכל להיכנס למנגנון של המרשמים הידניים. אבל אם קופות החולים לא יוכלו להנגיש את זה אז אנחנו כן צריכים את ההחמרה הזאת כדי למנוע את הזליגה לשוק.

על-פי חוק בריאות ממלכתי, בית מרקחת יכול לנפק כל מרשם חוקי במדינת ישראל, לפי תיקון שבוצע ב-2017. יש פה מהלך שבולם את חופש הפעולה וחופש העיסוק של בית המרקחת כדי למנוע בעיה שאנחנו מכירים בה. לכן אנחנו צריכים למצוא פתרון אחר ולא להשתמש בדבר הזה כדי למנוע מבית המרקחת לנפק.

מה הפתרון שאתה מציע?

הפתרון שאני מציע זה שיהיה רישום בקופות מי נמצא בהוספיס בית כי הדבר הזה, למיטב ידיעתי, לא קיים בקופות החולים.

אין היום מניעה מכל מטופל גם במסגרת דיור חוץ-ביתי ללכת להשתמש במרשם לבן ולרכוש מבית מרקחת פרטי ולרכוש שם את התכשיר. המניעה היחידה היא מעבר לחמישה ימים. ככל שהרופא בחר לחרוג מחמישה ימים ולתת ל-30 יום או משהו כזה - -

- - -ההסדר.

אז למה אתה צריך להגביל את המטופל? אם הרופא קבע 30 יום הוא ילך לבית המרקחת הקרוב והנגיש ביותר שיש לו התרופה והוא לא יצטרך ללכת לבית מרקחת ספציפי שיכול להיות שהוא לא נגיש לו.

הרוקח צריך לוודא שהוא מטופל במסגרת חוץ או הוספיס בית כדי לתת לו יותר מחמישה ימים.

בדיוק.

אבל ככל שהקופות יגידו שהן כן יכולות להעביר את המידע הזה במערכת זה בעצם פותר את זה. אולי זאת שאלה יותר טכנית פשוט.

אני מאגף הרוקחות. ברור לנו לחלוטין שההגדרה של בית מרקחת היא בית מרקחת ורוקח, ובית מרקחת יודעים לתת שירות לכל מטופל. בואו לא נשכח את הנושא שקוראים לו גם "השתתפות עצמית". בבתי מרקחת בהסדר קל וחומר המטופל משלם השתתפות ולא מחיר אחר. בנוגע לאנשים שמאושפזים במוסדות סיעודיים – הם לא לוקחים לבד את התרופות. המוסד מכין את המרשמים והולך לבית מרקחת של הקופה הרלוונטית ומקבל עבור המטופלים. ואז יש לנו הנתח, כמו שאמיר ציין, של מאושפזי בית ששם בן המשפחה הולך ולוקח, ואנחנו מעוניינים שהוא יקבל את זה במחיר הנמוך ביותר.

אם אני מתחבר לדברים שאמיר אמר בתחילת דבריו, הכוונה היא שכל בית מרקחת יוכל לתת שירות לכל מטופל, ומרגע שזה יקרה, בעזרת השם, כל בית מרקחת יהפוך להיות בית מרקחת בהסדר. לכן אני לא חושב שזה יוצר לנו חסם משפטי או ניסוחי. אבל זה הייעוץ המשפטי יגיד.

זאת קבוצה יחסית קטנה וגם סוגים מסוימים של מרשמים.

אני גם מבין שמי שאוסף את אותן תרופות לאותם דיירים זה לא הם עצמם. מי שהולך זה בן משפחה או המוסד ששולח מישהו דווקא לקופה. אני לא מזהה פה משהו. אם מישהו חושב אחרת תגידו לי, אדרבה. אבל אני לא מזהה פה פגיעה חמורה מידי בשביל השמירה שלה אנחנו מצפים.

ד"ר יוסי לומניצקי, נמצא בזום, בבקשה.

שלום. האנשים שמצויים בהוספיס מסומנים במחשב של הקופה כיוון שיש להם כל מיני דברים שמאפשרים להם ולא מאפשרים לכל האחרים. מעבר לכך צריך לחשוב על מקסימום מידע שיהיה בנקודת החלוקה של סמים. הדבר הזה אומר שצריך להעביר מכל מי שמנפק סמים מידע לכל אותם גורמים מסביב שמנפקים גם הם סמים. אחד הדברים המשמעותיים זה נכי משרד הביטחון. דיברתם קודם על נפגעי פעולות האיבה. נכי משרד הביטחון – אין שום מידע בקופות ובנקודות החלוקה כמה סמים הם מקבלים, ואלו סוגים של סמים. זה חור גדול במערכת. אז חייבים באיזושהי צורה לפתור גם את זה.

המשרד יכול להגיב על זה, בבקשה?

מה שהוא אומר זה נכון. היום אין שיתוף מידע בין הרשומה הרפואה של מי שמטופל באגף השיקום לבין הרשומה הרפואית של קופות החולים בכל הפרמטרים. זה לא רק לחולי סמים, זה נכון גם באופן כללי. למותר לציין שמי שמטופל באגף השיקום גם מטופל בקופות החולים. יש פה בעיה ברציפות הטיפול שצריכה להיפתר. הבעיה הרבה יותר רחבה מהתקנות האלה. היא נכונה לכל התרופות, לכל המחלות, לכל הבעיות הרפואיות. היא צריכה להיות מטופלת אבל לאו דווקא - - -

אם צה"ל ייכנס לעניין ניוד המידע הוא יפתור את הסוגיה הזאת?

זה לא צה"ל, זה משרד הביטחון.

כו, משרד הביטחון.

צריך מידע על הכול, לא רק על סמים.

אני יכול להגיד לך, ד"ר לומניצקי, שהעברתי ביום ראשון האחרון בוועדת שרים את הצעת חוק ניוד מידע שכוללת בתוכה גם את צה"ל וגם את ביטוח לאומי ובפנים גם נמצא אגף השיקום. אנחנו נתקדם עם זה כאן בוועדה כנראה גם במקביל או מיד לאחר סיום אישור התקנות הללו. אנחנו ניתן דגש לעניין שיתוף המידע שאתה הזכרת עכשיו.

אני רק רוצה להדגיש שנושא הדיווח, החיווי וההטמעה של המידע בקופה חל גם לגבי מרשמים של אגף השיקום. כלומר כשמגיע מטופל עם מרשם נייר לבית המרקחת כל המנגנון הזה יחול והמידע ייטמע בקופה. חשוב לחדד את זה. כי ההחרגה שדיברנו עליה היא רק לעניין כמות המנות והתוקף, לא מעבר לזה.

בבקשה, רותי.

האם זאת אינפורמציה שעוברת לגבי נכי צה"ל שנמצאים במחלקות השיקום. זה סתם עניין אותי לדעת כי הם נמצאים שם ימים ארוכים ויש שם המון חומר. המערכת לא מסנכרנת את מה שיש בבית החולים מול הקופה?

לדעתי, מידע מאשפוז כן עובר לקופות החולים.

ניוד המידע יעביר בין בתי החולים לקופות החולים. אז מה שכלול בתוך השיקום בוודאי יעבור כשהחוק ייכנס לתוקפו. לגבי מה שהיה בהיסטוריה של אותו חייל במהלך שירותו הצבאי, זה אנחנו מתכוונים לתקן בתיקון הבא, בעזרת השם.

בזום נמצא איתנו שמוליק בן יעקב. שלום, אדוני.

אני מהאגודה לזכויות החולה. אני מזכיר לחברים שאני גם יועץ למכבי בנושא של הכשרת הוצאות ממיטיבי נזק ונפגעי איבה זה אחד ממיטיבי הנזק. אז בזה אני קצת מבין. בנוגע לנפגעי איבה האחריות לטיפול הרפואי היא על ביטוח לאומי. זה בדיוק כמו נפגעי משרד הביטחון שהאחריות היא על משרד הביטחון. שניהם באותו סטטוס של אחריות. ההבדל הוא שביטוח לאומי לא הקים מערך לתת טיפול רפואי מספיק טוב ואז בפועל נפגעי האיבה מקבלים את הטיפול מקופות החולים. אני חושב ש - - - בשתי הקבוצות האלה. שתיהן צריכות לקבל באותה מידה. לדעתי, כולם צריכים לקבל דרך קופות החולים – זאת תפיסת העולם שלי. אבל הוועדה צריכה להחליט איך הולכים להראות את זה. רק רציתי להבהיר לגבי נפגעי איבה שאמרה עורכת הדין פרמינגר, מה השאלה לגביהם – אכן, הם מוחרגים, וקופת חולים תאורטית לא חייבת לתת שירות רפואי למי שיש לו מיטיבי נזק, סעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. אבל בפועל היא נותנת לכולם ואחר כך מתחשבנת עם מיטיבי הנזק. זאת ההבהרה שרציתי להוסיף.

בסדר גמור, שמוליק. זה לא משנה את המהות. נתקדם, בבקשה.

בעמוד 2 ההגדרה "רופא מוסמך במשרד הביטחון": "רופא מוסמך במשרד הביטחון" – רופא מוסמך כמשמעותו בסעיף 43(ב2) לחוק הנכים;



אלה רופאים שהמינוי שלהם הוא על-ידי שר הביטחון.

אני עוברת לעמוד 3:


(ב) במקום "פנקס חבר של אחת מקופות החולים בארץ " יבוא "כרטיס חבר של קופת חולים".


פה שינינו את אמצעי הזיהוי שצריך להציג, ועלתה הערה לגבי הוספה של אמצעי הזדהות אחר שהוא לאו דווקא כרטיס קופת חולים בגלל שעד שמתקנים את התקנה הזאת אנחנו כבר נמצאים אחרי הכרטיסים. לכן אנחנו נוסיף מה שלא מופיע בנוסח ואני אקריא: "או אמצעי זיהוי אחר לקבלת שירות בקופות חולים". ואז אפשר לפתוח באפליקציה או בכל אמצעי זיהוי אחר שייכנס לתוקף. ככל שהוא קביל ותקף בקופת החולים אפשר יהיה באמצעותו להזדהות גם בבית המרקחת.

תיקון תקנה 9 – לא היה שינוי.

בעמוד 4: בתיקון תקנה 13 שמדברת על מרשם – בתקנה משנה (א) יש תיקון לפסקה 6 שמדבר על תאריך המרשם. אני אקריא את התיקון:


(ה) בפסקה (6), בסופה יבוא "ותוקפו אשר לא יעלה על 15 ימים מתאריך המרשם; ואולם, במרשם שאינו אלקטרוני לסם מסוכן המנוי בתוספת השישית, תוקפו לא יעלה על 5 ימים מתאריך המרשם, למעט במקרים המוחרגים כמפורט בתקנות 13א(ב)(3)(א) (ב) ו-(ג) ו-13א(ד) ובלבד שההחרגה תצוין על גבי המרשם, לפי העניין"




פה מדגישים את התוקף של 15 ימים מתאריך המרשם. אבל התוקף – ואנחנו מדברים פה רק על התוקף – לא יעלה על חמישה ימים במרשם ידני, למעט בחריגים שעליהם דיברנו גם בתחילת הישיבה. אז פה אנחנו מדגישים את זה בנוסח גם בתקנה 13.

בבקשה, אדוני.

אני יושב-ראש איגוד הרוקחים. שלום לכולם, אני רוצה להציע. חבריי מהקופות שיושבים כאן ואני מזהים בעיה עם התוקף של 15 יום. אני מציע להתאים את זה, לפחות, לתוקף של מרשם כרוני מפני שהשימוש במרשמים, בעיקר בכל הפנידטים לטיפול ב-ADHD, ADD ו-DHD לא לוקחים באופן סדיר. הרבה פעמים הם מדלגים או לא לוקחים בסופי שבוע ואז העניין של התוקף מתפספס אפילו ביום אחד, וזה מטרטר את המערכת. זה ויכוחים וזה מטרטר את הרופא. אני מציע להגדיל את התוקף. אם אנחנו מקלים ונותנים תוקף ל-60 ימים, לפחות את התוקף להגדיל ל-30 יום כמו מרשם כרוני. לדעתי, זה מקל על המערכת.

בבקשה, מירי.

חברי מתייחס כאן לתכשירים לקשב וריכוז ששם אנחנו גם מקדמים הקלה משמעותית שניתן יהיה לקבל בפעם אחת לחודשיים. תוקף מרשם של סם מסוכן של 15 ימים משמעותי במיוחד בסוג הזה של סמים מסוכנים שאותם לא כל המטופלים מקבלים את זה באופן כרוני; אלא זה משככי כאבים מאוד חזקים שאנחנו רואים שתחילת הטיפול היא בגלל אירוע רפואי קשה למטופל שהוא צריך את משככי הכאבים החזקים, שזה עכשיו, לא בעוד חודש. ויש פעולות לטייב את הטיפול הרפואי שלא ימשיכו להשתמש בהן לאורך זמן.

בשונה מקשב.

נכון. אני מבינה את הצורך לתכשירים לקשב וריכוז שהם כרוניים. בשביל זה יש לנו מענה אחר.

בזום איתנו אנה אמיר שמבקשת גם להתייחס.

בוקר טוב. ראשית, אני רוצה לשלוח חיזוקים ואיחולים להחזרת כל החטופים. אמן שיהיה לכל המשפחות שמחכות להם בבית נס גדול בקרוב מאוד.

אני רוצה להתייחס לנושא של חמישה ימים. דיברנו על קהל מאוד רחב ואני רוצה לדבר כרגע על בעיה שקיימת כבר היום בקבלת חידוש מרשמים לתרופות אופיאטיות בחלק מהקופות שמציבות נהלים שונים ולא מאוחדים עם דרישות שונות. למשל, חלק מהקופות דורשות היום מרשם מרופא מומחה למרות שזמני ההמתנה ארוכים לתורים של רופאים מומחים.

אני אסכם את זה בכך שקיימת היום בעיה מיוחדת עבור מטופלים שמשתחררים מבתי חולים עם מרשמים ידניים, במיוחד אם מדובר בקשישים או אלה שמשתחררים לקראת סוף השבוע, שיהיה להם זמן מוגבל מאוד להשיג מרשם המשך. אנחנו מדברים גם על מטופלים במחלות כרוניות שהשתחררו, ואין להם האופציה להגיע לרופא המשפחה או לרופא מומחה. הפתרון שאנחנו רוצים לתת הוא לחייב את קופות החולים להסדיר באופן יזום את ניפוק מרשמי ההמשך למטופלים המשתחררים לבתי החולים מאחר שיש לנו גישה למידע על שחרורים וצוותי בקרה בבתי החולים.
זאת אומרת אני אסכם את זה מאוד פשוט: ברגע שמטופל משוחרר מבית החולים עם מרשם ידני לחמישה ימים אז הנושא הזה יתעדכן אוטומטית בקופות החולים, ושם ירשמו לו את מרשמי ההמשך כדי שזה יהיה קו סדיר לכולם.

תגובת המשרד, בבקשה.

למותר לציין שלא ניתן לעמוד בזה. אנשים משתחררים מחדרי מיון עם מרשמים לכאבים באישון לילה. לא ניתן לבצע את זה. זאת הצהרה מאוד מורכבת שדורשת עבודת מטה ענקית וכנראה גם הוצאות כספיות גדולות לארגן את כל הממשקים האלה. זה חורג בהרבה מתחום הדיון הנוכחי. אנחנו מתנגדים.

לגבי סופ"ש - -

במקור כשרצינו להביא את ההצעה לוועדה רצינו שלושה ימים. בגלל סופ"ש עלינו לחמישה ימים.

הבנתי.

ומה האופציה להרחיב את זה לשבעה ימים? בכל זאת אנחנו מדברים על קשישים, אנחנו מדברים על המגזר החרדי - - -

למה שבעה? למה את לא מבקשת עשרה?

עשרה.

בואי לא נשכח את המטרה. המטרה של התקנות הללו היא כדי לצמצם ככל הניתן את הזליגה. ראינו דוגמאות ממש פיזיות בדיון הקודם שמצלמים באפליקציות פשוטות מאוד את אותם מרשמים ידניים. אנחנו רוצים להימנע מזה ולצמצם את זה כמה שיותר. המשרד רוצה לצמצם לשלושה והעלה לחמישה. את מבקשת להרחיב לשבעה או לעשרה. המספר הזה יושב על אדן מקצועי שלפיו זה המספר המקסימלי של הימים שניתן כדי להימנע מחשיפה או מהעתקה של המרשם. אני לא שומע פה נימוק אחר.

אני מסכימה איתכם במיליון אחוז. המלחמה במיגור תרופות אופיאודיות היא מאוד חשובה. אבל אנחנו כן צריכים להתחשב במטופלים שכן צריכים את התרופות האלה.

לכן אנחנו מאשרים חמישה ימים כדי לאפשר את זה.

שמוליק בן יעקב מבקש להתייחס לזה, בבקשה.

צר לי להגיד, כל התקנות הן בעיניים של הקופה. חבר'ה, יש מטופלים מאחורי זה. גם מי שמשתחרר אחרי חמישה ימים – אם תרצו אני יכול להעלות כל מיני דוגמאות של הבירוקרטיה שהורגת את המטופלים. לא יכול להיות שהקופות יושבות בצד ולא אכפת להן מהמטופל. מטופל משתחרר גם אחרי חמישה ימים – הוא כאוב. הוא ירוץ לרופא? איזה רופא? לא יכול להיות שהקופה תדרוש שהוא ילך לרופא מומחה. ניסיתי הבוקר להיכנס לאתר לקבוע תור לנוירולוג והתור בעוד חודש. מה אני אעשה אם הקופה תשלח אותי לרופא מומחה ואני צריך לחכות חודש? אני כאוב. מירי אמרה: הוא חייב את הטיפול עכשיו. לעשות תקנות בלי לתת אחריות לקופות אנחנו שופכים את התינוק יחד עם המים. עם כל הכבוד, יש מעט אנשים שמרמים, ויש כל מיני דרכים לנהל אחריהם מעקב. צר לי, אני עברתי על התקנות שוב ושוב. אני אומר לכם: ציבור רחב שהיום לא מסתדר עם המערכת לא מקבל. אני מבקש שהתקנות יכללו איזשהו חיוב של אחריות לקופות לטפל בפניות. לא יכול להיות שמישהו אחרי חמישה ימים פונה – לאיזה רופא הוא פונה? הוא אחרי ניתוח.

שמוליק, הנקודה ברורה.

החובה של הקופות לטפל במטופלים מוגדרת בחוק בריאות ממלכתי.

אבל מה קורה באמת? תוך חמישה ימים זה זמן ריאלי שבו הוא יכול לשדרג את המרשם שלו בקופה?

הוא פונה לרופא המשפחה. היום גם אפשר לפנות לרופא המשפחה און-ליין ולא חייבים לקבוע תור לרופא. הוא מעביר את מכתב השחרור שהוא קיבל מבית החולים ומקבל הארכה לתוקף.

ומי שאין לו אינטרנט? אני אחרי בית חולים ועשו לי ניתוח ברך – אני יכול להגיע לרופא משפחה? אני לא יכול. אל תסתכלו בעיניים שלכם. יש מטופלים קשישים שאין להם אינטרנט ולא יכולים לשלוח מיילים.

ולא מתניידים.

שמוליק, אתה יודע שאני מאוד רגיש להערות שלך בעניין זכויות החולה, ואנחנו בקשר גם בנושאים הללו. אני מנסה להבין: בפרקטיקה על בסיס מכתב שחרור מבית החולים שהוא מראה לרופא המשפחה – הוא לא צריך לרדוף אחרי הנוירולוג חודש – הוא שולח לו את זה.

מי אמר? הוא כן צריך.

לא. בוא נחדד את זה. בן אדם יצא מבית חולים וקיבל מרשם לחמישה ימים. עם אותו מרשם ומכתב שחרור שהוא מציג לרופא המשפחה הוא יקבל מרשם מקוון. איפה הבעיה?

הקופה לא בהכרח מאשרת לרופא משפחה לנפק מרשם - - -

ברשותך, שמוליק, במקרה אני בוחר את מרק, נציג קופת חולים כללית, שיענה. תכל'ס שמוליק דואג לזכויות החולה, לא לעצמו. אבל אנחנו רוצים להבין איך זה עובד בפרקטיקה ואיך זה ייעשה.

היום קופת חולים כללית הכניסה את רוב התכשירים ששייכים לקבוצה של התוספת השישית – משככי כאבים ללא צורך באישור מקדים. אבל עשינו את זה מתוך מחשבה שאנחנו לא רוצים לפגוע ברצף הטיפול. אנחנו בדקנו ופה צריך לחלק את כל משככי כאבים לכאלה שהם מאוד פוטנטיים כמו פנטנל שאנחנו שמים אותו כמקשה אחת; ומשככי כאבים לטיפול אקוטי, לא לטיפול בכאב כרוני, כמו פסיקודון ויתר התכשירים שכנראה שמוליק מדבר עליהם יותר. אז איך זה עובד? מטופל שמשתחרר מבית חולים עם המלצה לטיפול, בדקנו כמה מתוך ההמלצות לטיפול במשככי כאבים מגיעים מבתי חולים – כמות מאוד גדולה, יותר מ-50% משככי כאבים לטיפול אקוטי. שאלנו את עצמנו במערכת הכללית כמה מתוכם עוברים דרך רופאי משפחה וממירים את המרשמים שלהם למרשמים אלקטרוניים, וכמה נשארים עם מרשמים ידניים – כי זאת בעצם התשובה לסוגיה ששמוליק מעלה. וראינו שלמעלה מ-90% מהמטופלים עוברים ממילא דרך רופאי משפחה וממירים את המרשמים שלהם למרשם אלקטרוני. ואז אמרנו לעצמנו – מה אנחנו עושים כדי לא לייצר את המחסום בפני חולים כאובים, אז החלטנו לייצר אלגוריתם שככל שמדובר בחולה נאיבי לטיפול בכאב שמשתחרר מבית החולים, רופא משפחה מאמץ את ההמלצה של בית החולים ומקבל אישור אוטומטי לחודש ימים. חודש ימים זה פרק זמן סביר כדי לייצר אבן דרך ולהעריך האם נדרש להמשיך טיפול במשככי כאבים. כי סך הכול אנחנו מדברים על תופעה של ריסון שימוש במשככי כאבים. לכן לעניין של רצף טיפול יש גם אלגוריתמים, ובוודאי לא שולחים לרופאים מומחים; ודאי אנחנו מוכוונים לרצף טיפול ולא רוצים לפגוע בחולים כאובים. ככה זה עובד היום וככה זה ימשיך לעבוד.

הנחת את דעתי. אגב, שאר הקופות, מספיק שתהנהנו לי בראש שהפרדיגמה הזאת שמדבר עליה מרק היא גם שיטת עבודה שלכם.

אני מקופת חולים לאומית. לנו יש שיטה קצת שונה אבל גם לנו יש מענה עד מינונים גבוהים. אבל ההגבלה שלנו לאישור מראש היא למינונים גבוהים – אנפנטה ואוקסיקונטן. מי שאמור להשתחרר מבית חולים והוא מטופל נאיבי לא אמור להגיע למינונים האלה בתחילת הטיפול, ואם כן צריך להיות הסבר טוב. גם אם הוא צריך הוא יקבל מינון חודשי, ואם הוא יגמור את זה תוך שבועיים עד אז יש זמן להסדיר את זה ולרשום שיש הארכה וכולי. זה פתרון קצת אחר. פתרון מאוד יפה של מרק.

תודה. גם מאוחדת ומכבי עובדים ככה?

אני ממאוחדת. אנחנו לא בדיוק כמו כללית ולא בדיוק כמו לאומית אבל גם יודעים לתת פתרון למצב הזה.

בשמירה על רצף טיפולי כך שהוא מקבל באופן מידי.

כן.

אני ממכבי. אצלנו זה די דומה ללאומית.

מעולה. רותי, בבקשה.

יצאתי החוצה כדי לדבר עם היועצת המשפטית של אגף איבה בביטוח לאומי. אני לא הייתי שלמה כל כך עם התשובה של קופות החולים, ומסתבר, אדוני היושב-ראש, שיש לנו מרשמים שלא ניתנים דרך הקופה שהביטוח הלאומי מחזיר לנו את הכסף בגין ההוצאות הללו. דיברתי איתה, והיא אמרה שהיא מבקשת שידברו איתה בנושא הזה כי זה לא סגור איתם עד הסוף. אנחנו צריכים להיות מוחרגים כמו שנכי צה"ל מוחרגים. אנחנו נמצאים באותה פלטפורמה, ואני מבקשת, אדוני היושב-ראש, להחריג אותנו.

מי נותן את המרשם?

הולכים לרופא פרטי והרופא יכול לתת מרשם, והעלויות במסלול פרטי או דרך בית מרקחת. בעניין הזה יש בית מרקחת שזכה במכרז, והוא זה שמספק את כל התרופות. אבל עדיין זה לא דרך קופות החולים ולכן אני מבקשת שלא נימצא מקופחים. אני מבקשת שתיקחו את הדברים.

האם יש מנגנון בקרה או שהמטופלים יכולים ללכת לכל רופא לקבל כל מרשם? אני אנסה להסביר ולהתעמק: נכי צה"ל באגף השיקום – זה מנוהל על-ידי גוף של אגף השיקום. הם לא יכולים ללכת לכל רופא ולקבל כל מרשם, אלא זה מנוהל. האם גם למטופלים שלכם יש מנגנון פיקוח וזה מנוהל על-ידי גורם מקצועי או שהמטופל יכול ללכת לכל רופא ולקבל כל מרשם? אנחנו מחפשים מנגנון בקרה ופיקוח שנוכל להגיד שבמסלול הזה אנחנו יכולים לתת.

טוב, תנהלו את השיח הזה לאחר הישיבה.

בסדר. תודה.

יש כאן כמה בקשות רשות דיבור. נחזור לשמוליק בן יעקב בזום, בבקשה.

כל הקופות מספרות ואומרות דברים יפים. אני לא אומר את זה, חס וחלילה, כביקורת. בשבוע האחרון טיפלתי בשתי חולות אונקולוגיות שצריכות לקבל קנאביס, והקופה מטרטרת אותן סתם. אם אנחנו רוצים לדאוג למטופלים – שזה יהיה כתוב. שיהיה כתוב: "חובת הקופה לשמור על רצף". שתהיה איזושהי הערה.

היועצת המשפטית אמרה שזה חלק מהחובות המוטלות גם היום על הקופות.

כבוד היושב-ראש, אנחנו רוצים לדאוג למטופלים. החוק מחייב הרבה דברים. אם אנחנו רוצים לדאוג שיהיה כתוב שהקופות חייבות לשמור על רצף.

בתקנות הסמים המסוכנים אנחנו יכולים לכתוב: "חובות באספקת שירותים רפואיים לקופות החולים". אני מסכימה שזה לא המקום המתאים, ושוב, יש ההוראה הכללית בחוק בריאות ממלכתי. אנחנו נמצאים בתקנות הסמים המסוכנים מכוח הסמכה לפקודת הסמים המסוכנים להסדיר את הנושא של המרשמים והאספקה של סמים מסוכנים.

אפשר לעשות הפניה לאותה חובה?

זה לא רלוונטי. בסוף ההסדרה בעניין קופות החולים היא בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. שם מוסדרים כל השירותים שקופות החולים נדרשות לתת. זה לא נוגע לתקנות האלה. אנחנו מזכירים פה את השירותים של הקופה אגב מנגנון שיצרנו, אבל זה לא העיקר.

החובות האלה חלות, כמובן, גם על התחומים האלה.

אם לא - - - בחוק הזה, תפגעו באנשים. אתם לא יכולים להגיד, זה לא מעניין אותי.

לא, לא. אני מבין שהחובה על השמירה על הרצף הטיפולי חלה כבר היום על הקופות בכל מקרה. המקום להוסיף את החידוד הזה כאן הוא מיותר. ככה נאמר פה על-ידי הצוותים המשפטיים המקצועיים. הוויכוח פה הוא ניסוחי משפטי כי החובה חלה בכל מקרה גם אם נכתוב וגם אם לא נכתוב.

גם לא ניתן להגדיר מה זה רצף טיפול בהקשר לסמים מסוכנים, עם כל הכבוד. זה כרסום באוטונומיה של החלטת רופא. מה זה רצף טיפול בהקשר לדוגמאות שניתנות כאן? יש פה המלצה של האורתופד למתן סם מסוכן, וזה אך ורק בגדר המלצה ורופא משפחה של הקופה הוא קייס מנג'ר, והוא יכול לאמץ את ההמלצה הזאת ויכול לא לאמץ את ההמלצה בהתאם למאפיינים של המטופל, בהתאם לפרופיל הטיפול התרופתי. לכן לא ניתן בכלל לגשת לשאלה מה זה רצף טיפול בהקשר של משככי כאבים, בוודאי, אם אנחנו הולכים לטפל בגמילה מסמים והעלאת מודעות. לכן זה לא רלוונטי.

בבקשה, אלי.

אני מאגף הרוקחות. צריך לזכור שכשמטופל משתחרר מבית החולים הוא מקבל מרשם. יש בו גם סמים מסוכנים, גם מדללי דם, גם אנטיביוטיקה, גם תרופות להורדת לחץ דם. את כל התרופות האלה הוא צריך לקבל. לכן זה לא הדיון הזה. הדיון הזה מדבר רק על הסדרה של סמים מסוכנים. אבל כל היתר נכון בכל מקרה.

בסדר גמור. תודה רבה. ד"ר יוסי לומניצקי בזום, בבקשה.

במחשבה נוספת הדוברת שדיברה קודם להאריך את זה לשבעה ימים צודקת. המחסור ברופאים הולך וגדל, ואנחנו לא נשנה את התקנות עוד חמש שנים - - - לפעמים זה יותר משבוע. אז יש מקום להאריך את זה קצת מעבר לזה. כמו כן לדעתי, צריך לקבל את החובה של בית החולים שכשהוא משחרר מטופל לתת לו תרופה למספר ימים. אין למטופל - - - בית חולים הוא לא יכול לפעמים מידית להשיג תרופות. קל וחומר תרופות שהתחילו בהם.

אבל קודם דיברנו על התהליך הקל יחסית להשיג את אותו מרשם מקוון.

זה קל יחסית אבל זה לא תמיד עובד. ד"ר ענבל יפרח דמארי ממכבי יכולה לספר על מחקר שהיא עשתה על מטופלים שמשתחררים מבתי חולים – יש בעיה של רצף. חייבים לחדד את זה.

נושא זכויות החולה קרוב מאוד ללבי. אני באמת רוצה לצאת מכאן עם משהו מתוקן שלא, חלילה, עלול לגרום איזשהו נזק. לכן עברתי קופה-קופה כדי לשאול האם באמת יכולים לעמוד ביעד הזה. התשובה הייתה – כן, חד-משמעית אפילו בקלות. לא שמעתי פה אפילו לא סייג לעניין. לכן הטענה שחוזרת פה היא חשובה לי, ואני לא רוצה להוציא פה משהו לא מתוקן. יש איזושהי איפכא מסתברא שיכולה לגרום לבעיה בתהליך? או שזה באמת תהליך קל לאישור ולשמירה על הרצף?

מעבר לכל מה שאמרתי, ודיברתי הרבה, אני רוצה להשלים עוד פן ורובד שלא הזכרתי. ככל שמדובר במצב שהמטופל משתחרר מבית החולים והוא צריך לקבל את התכשירים שהם בקבוצה של תוספת שישית, ואין זמינות לרופא משפחה, הוא יכול לממש את הניפוק דרך בית מרקחת פרטי. אנחנו הגדרנו כללים בתוך הקופה שהוא יהיה רשאי להחזר על הרכישה פרטית. זה סוגר לי מכל הכיוונים וזה גם נותן מענה גם לסוגיה של תת-אוכלוסייה שלא יכולה לגשת לרופא משפחה.

זאת בשורה מעניינת.

זה חלק מהנהלים של הקופה.

אדוני, זאת בשורה. לא שמעתי את זה אף פעם, אני מוכרחה להגיד. באמת בשורה. איך לא יודעים את זה?

אני שמח שאני מביא בשורות. אני מצטט פה את הדברים - -

אפשר לקבל החזר מהקופה ולא קנו את זה בבית המרקחת?

אני מדבר על סמים מסוכנים, ובתנאי שרופא משפחה לא היה זמין, וזה בסופ"שים.

בסדר גמור. אני שמח שהתבשרת בבשורה טובה. אנה אמיר בזום, בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני חייבת להגיד, הבשורה הטובה שהתבשרנו עכשיו על-ידי כללית היא נפלאה, רק ששוב, אנחנו מגיעים למצב שכל הנהלים האלה וכל הבשורות האלה לא שקופים לציבור.

אבל אנחנו מדברים על מקרה קיצוני שבן אדם לא הספיק, לא ידע, לא יכלו לשלוח לו. אלה מקרים בקצה, ואני מניח שזה אחוזים בודדים.

כבוד היושב-ראש, כמו שזכויות החולים קרובות ללבך זה גם קרוב ללבי. למעלה משליש ממדינת ישראל מתמודדים טרם חרבות ברזל עם כאב כרוני. כמה משוחררים יש לנו כל יום מבתי החולים שיוצאים עם מרשם לאופלואידים? המון.

ולכן מה הבקשה?

הבקשה היא להאריך את מספר הימים.

לכמה?

בשבעה ימים.

למה שבעה ימים? מה אנחנו רוצים להרוויח, את סוף השבוע? מה עוד?

את הסופ"ש, את האופציה שבן אדם יוכל להתארגן לעזרה, להביא לעצמו עזרה.

אחרי כל מה שדנו פה ברבע השעה האחרונה מה עוד צריך לחדד כדי לומר שזה מספיק או לא מספיק? חמישה, שישה, שבעה, עשרה?

כבוד היושב-ראש, אנחנו עכשיו נמצאים בוועדה שהיא סופר חשובה, ולכל הנציגויות של קופות החולים יש תשובות. יש פער ענק בין התשובות שניתנות עכשיו בכנסת בוועדת הבריאות הסופר חשובה הזאת לבין המציאות שאנחנו פוגשים בשטח. אני אתמול לא הצלחתי למצוא לילדה שלי תור לרופא ילדים בשום אזור מחדרה עד המרכז. אל תגידו לי שיש תורים.

אבל את שוב הולכת לכיוון הרופאים המומחים. רופאי משפחה - -

אבל זה רופא משפחה.

היום עם הטכנולוגיה המקוונת, בפרט שהם אומרים שהם מקבלים את זה כמו שזה – מקבלים את ההמלצה של בית החולים ונותנים חודש כדי לבחון – ככה לפחות בכללית, באחרים זה שבועיים-שלושה. יש פה תהליך קצר. את יודעת מה, בסדר, חבל שנחזור סתם על הדברים.

אני אזכיר לך שמכבי סגרו את האופציה להגיש בקשות לרופא המשפחה בסופי השבוע. זה קרה לפני יותר משנה, אם אני לא טועה.

נניח שאת צודקת. יש לך חמישה ימים? אז אין לך סופ"ש. אז אם בן אדם השתחרר בחמישי יש לו את ראשון ושני, ואם הוא השתחרר בסופ"ש יש לו כל השבוע. בסדר, שמעתי. תודה רבה.

כמו שאתם יודעים, אני בדרך כלל נאבקת יותר בעניין הקנאביס ואני מזכירה לכם בהקשר הזה שאני לא מצליחה להבין למה רק רופאים מיוחדים יכולים לתת מרשם לזה. מי ישמע, בכל הכבוד. זה לא הדיון כרגע, אני רק מזכירה שלא צריך לעשות עניין מלתת מרשם לקנאביס ולא רק רופאים מסוימים כי בגלל זה אנחנו ממתינים בתור. כל מי שצריך להשתמש בקנאביס רפואי עומד בתור וממתין, וכל מה שעומד בבסיס הרעיון הזה לא מתממש. תרשו לי להרים גבה שקופות החולים בכלל לא. מי שעומד בגילדות המקצועיות האלה חושב שצריך רק רופאים מסוימים שיתנו מרשם לקנאביס רפואי. זה כל כך מיושן שזה על גבול הפתטי – נשים את זה רגע בצד.

אני לא חברה בוועדה. נכנסתי רק בגלל שאני רוצה להבין כמה דברים. השאלה הראשונה שלי היא מה עומד בבסיס הרעיון שבית חולים יכול לתת מרשם רק לחמישה ימים – קודם כול, תנו לי הסבר. כי אם שחררת חולה וחשבת שהוא צריך לקבל תרופה שאתם קוראים לה "סם מסוכן" – אני לא משתמשת במילה "סם מסוכן" – כשזה מותר זה מותר - -

טלי, שאלה הבאה.

רגע, אדוני היו"ר, הכול טוב.

בסדר, אין בעיה. אני לא קוטע אותך. אני רק אומר לך שהשאלה ברורה. השאלה הראשונה היא למה רק חמישה ימים.

אני לא שואלת רק בשבילך, כי אתה מבין את זה. אנחנו שואלים פה כי אנחנו שופר של אנשים שהשאלה לא מאוד מדויקת להם - -

אני רוצה שתשאלי את השאלה הבאה.

אז אני רוצה לדעת מה עומד בבסיס חמשת הימים האלה - -

שאלת.

אם אומרים לי שרק תוך חמישה ימים הכאב יעבור זאת הזיה גמורה.

לא, לא, לא, לא. אל תעני תשובות במקומם.

לא יודעת. קודם כול, מותר לי לענות תשובות בשם מה שאני רוצה.

אבל זה לא נכון.

אבל, יונתן, תתאפק, עם כל הכבוד לך.

אני לא יכול.

אז תתאפק. כי חושבים החושבים, עונים העונים ותוהים התוהים. אז אני מתמודדת עם תהיה אופציונלית ולכן אני אומרת את הדברים האלה.

חבל שלא היית בדיון הפתיחה.

מה לעשות שאני חברה בחמש ועדות.

לא, בסדר - - -

אז עם עניין חמשת הימים יש לי בעיה; דבר נוסף שאני רוצה להבהיר: במיוחד מכיוון שהתרופות האלה נועדו לכאב מאוד מסוים – למה אנחנו צריכים לחדש את זה אצל רופא משפחה כל פעם בתקופות קצרות. תנו לי הסבר, אחד הנציגים המקצועיים.

שם זה הקופות, תסתכלי לכיוון המשרד.

לא משנה. תנו לי תשובה אחת הגיונית לפני שאמשיך בדבריי י לפי זה אני אדע אם אני צריכה להמשיך – מה עומד מאחורי הדבר הזה שאנחנו צריכים לחדש מרשם בתקופה כל כך קצרה? הרי אתה לא יכול לבדוק התמכרות בתקופה כל כך קצרה, אתה לא יכול לבדוק כלום. אז תסבירו לי.

זה לא נועד בשביל זה.

אז תסבירו לי. תודה, אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד אתה לא רופא.

לא הבנתי - -

יש פה רופא?

טלי, התקנות לא נועדו עכשיו לבחון התמכרות של חולה מטופל; התקנות נועדו כדי למנוע זליגה של אותם תכשירים אופיואידים לשוק בצורה לא מבוקרת. זאת מטרת העל.

אז אני אגיד לך משהו בתור עורכת דין. אנחנו פה הופכים להיות חותמת גומי של תקנות ומתקנים את זה בקטנה. מוכרים לנו פה סיפור שלא רוצים שזה יזלוג לשוק. זה לא נכון, זה יכול לזלוג גם בשבועיים. תפסיקו. בתור מי שעסקה לא פעם ולא פעמיים כסנגורית בכל מיני דברים שקשורים לסמים ולסחר בסמים, אם נדמה לכם שקציבת ימים מונעת זליגה - -

לא, לא, זה לא זה - -

- - אני רוצה תשובה אחרת. התשובה הזאת לא טובה.

אני אענה לך. לא צריך להיות רופא בשביל זה, בסדר?

אז אני רוצה להבין.

אני עונה לך. תני לי רגע.

ישבו פה בדיון הראשון בהצגת הדברים גם רופאים ובעיקר רוקחים שהציגו לנו איך נראים דפים מזויפים של מה שנקרא, מרשמים לבנים - -

ואוו.

- - שזולגים בכל מיני בדיקות אקראיות שנעשו בבתי מרקחת. בעצם התקנות מעבירות היום את המצב הקיים מדפי נייר של מרשמים למקוון, וכך יש יותר בקרה ושליטה.

אדרבה ואדרבה. אז למה להקציב ימים?

הימים מוקצבים רק בשביל הטפסים הידניים.

הבנתי. אם זה מקוון זה לא מוגבל?

זה כן מוגבל אבל בצורה - -

אני צריכה להשחיז הבנת הנשמע – אני אקח ריטלין.

שאלת אותי למה חמישה ימים? התשובה היא שזה רק לגבי מרשמים ידניים.

תקשיבו טוב, עם כל הכבוד, אני לא מדברת רק על חמישה ימים; אני מדברת גם על מרשם שאתה מקבל מרופא המשפחה שלך שגם הוא מוגבל לחמישה עשר ימים.

עשרה ימים ועוד 31 יום - - -

הבנתי. אז אני רוצה הסבר לקציבת הזמן הזה. אגב, לגבי הטופס הידני הרשו לי לגחך.

קודם כול, לגבי חמישה ימים נרגעת?

ממש לא. כי זה קשקוש בלבוש. סליחה, אני לא רוצה להגיד קשקוש בלבוש, אבל אני ייצגתי בתיקי מרמה. מה אתם חושבים, שזה כל כך מסובך לזייף מסמך גם אחרי שעה? גם מסמך בן שעה אפשר לזייף. כשיש לך עסק עם זה - -

לא, הוא מוגבל למספר ימים.

אותי לא מעניין פה לא הרוקחים ולא משרד הבריאות והרופאים. אני פה בשם האזרחים בסופו של דבר ולפני הכול.

אנחנו דואגים לאזרח שלא ייפול ויתמכר לכל מיני - -

אמרת שההתמכרות היא לא שיקול. אז או שזה כן שיקול או שזה לא שיקול.

לא המטופל – האזרח. האזרח הפשוט שמצליח להשיג מדבקה של אופיואיד ומסניף אותה ומת – לו אני דואג. זאת מטרת התקנות שמונחות לפנינו.

תקשיבו, יש לך כוונה מאוד טובה. אבל בינה לבין המציאות, בינה לבין היכולת להשיג בולים באשר הם וסמים קשים באשר הם המרחק הוא אדיר. אתם צריכים להבין – זה נגיש מאוד. פה מי שצריך להיכנס לתמונה זאת מערכת אכיפת החוק: להשיג סוכנים, מודיעין, להפעיל בתוך בתי ספר – יש כל מיני שיטות להשיג את הדברים האלה. אם אתם חושבים שילד או קטין רוצה להשיג משהו משנה תודעה, חס וחלילה – באמת צריך להילחם בזה בכל חורמה – זאת לא הדרך, עם כל הכבוד. כי הסיכוי שילד יקבל מרשם הוא נמוך. תעשיית הזיופים היא גדולה מכם, ובתור מי שמכיר את התחום הפלילי מהמקום הרע שלו – לא מהמקום הטוב שלו – אז זה קצת פתטי. לכן אני שואלת אתכם, מה עומד בבסיס? אם חמישה ימים זה עניין של זיוף זה לא מאפשר, כמו שאמרה הגברת בזום. כי כשיש לך סוף שבוע שאין לך רופא זה כבר יומיים אז זה לא נותן לך אוויר. מספיק שהשתחררת בחמישי אין סיבה בעולם לא להאריך את המרשם הידני לשמונה ימים. עם כל הכבוד, זה נשמע לי זמן סביר. בין חמישה ימים לשמונה ימים לא תפתח את תעשיית הזיוף הגדולה בישראל.

באשר לרופאים שזה לא מקוון – גם פה צריך לקבל תשובה. כשאתה מאשר תקנה אתה מצפה שלאשר תקנה צריך להיות בה היגיון. אם כל כך קשה להשיג את זה – להגיע לרופא ולחדש את זה, וזה מורכבות; ומצד שני אנחנו יודעים שאם כבר המרשם הזה ניתן למי שזקוק לו כי לא נותנים בקלות סוג כזה של טיפול – אז תסבירו לי את הקציבה של הזמנים. למה בחרתם את קציבת הזמן הזאת? זה הכול. מה כל כך מורכב?

אני מאפשר למשרד להשיב למרות שדנו בזה הרבה מאוד זמן בוועדה והשקענו הרבה מאוד שעות בעניין הזה. אבל לכבוד חברת הכנסת גוטליב, אם אפשר להשיב לה בקצרה.

בקצרה. אני אבין את זה מהר. אני מתכוונת לקציבה המקוונת כי את הקציבה של חמישה ימים וטענת הזיוף - - -

המטרה של התקנות היא להציל חיים. אנשים היום מתים כתוצאה מזליגה של סמים לרחובות. משרד הבריאות הוא לא היחיד בעסק הזה אבל הוא בעניין כי הסמים זולגים מתוך מערכת הבריאות ואנחנו רוצים לצמצם את זה.

מרשם לאופיואידים ניתן בשגרה לעשרה ימים ולא יותר; מרשמים דיגיטליים ימשיכו להינתן לעשרה ימים - -

תסביר לי למה זה עשרה ימים.

כי מדובר בסמים מסוכנים, ועל סם מסוכן צריכה להיות שליטה על משך המתן שלו. רוב האנשים לא צריכים את זה יותר מזה. יש אפשרות לרופא באופן מנומק גם לתת עד חודש כמו מרשם רגיל. זה במקרים מיוחדים, מנומקים, חריגים.

תן לי דוגמה איזה.

למשל, חולי סרטן שסובלים מכאבים. אז לרופא יש אפשרות לתת עד חודש. אנחנו רוצים להעביר את כל המערכת למרשמים דיגיטליים מכיוון שהמרשמים הידניים שהיום לא מוגבלים מאפשרים זיוף מאוד קל. שכפול ומשיכה שלהם בבתי מרקחת שונים בלי שרוקח אחד יודע שחמש דקות קודם - -

ומה קורה כשרופא פרטי נותן מרשם כזה?

התקנות נותנות מענה גם לנושא הזה. תהיה מערכת ממוחשבת שתחבר בין בתי החולים לקופות, בין בתי המרקחת לקופות.

אני מדברת על רופא פרטי. אדם הולך לרופא פרטי ומקבל ממנו מרשם כזה.

הוא יקבל מרשם ויגיע לבית מרקחת. ברגע שהוא יקבל את המרשם בבית המרקחת מיד זה ידווח לקופת החולים. אם אותו מרשם יזויף כי אותו אדם ישכפל אותו, בבית המרקחת הבא כבר יידעו שחמש דקות קודם הוא היה בבית מרקחת ולקח את התרופה. לא ייתנו לו פעם נוספת.

אתה רוצה להגיד שכשאדם הולך לרופא פרטי ומקבל מרשם פרטי כפי זכותו לפרטיותו, המידע הזה עובר לקופת החולים? מכוח מה?

התשובה במקרה הזה היא כן.

מכוח מה? איזו הוראת חוק מאפשרת?

אני לא משפטן. יש משפטנים.

חוק זכויות החולה (העברת מידע בין מטפלים לצורך טיפול רפואי במטופל).

אבל אני לא מדברת על זה. סליחה, זה לא נכון. את מפנה להוראת חוק שזה לא הייעוד שלה. פה יש לך הזכות כשאת מקבלת את הסכמת החולה. אני מדברת על חולה שמקבל מרשם מרופא פרטי. אני הולכת לרופא פרטי – זכותי לטובת הביטוחים שלי להסדיר לצורך השיח כל מה שבא לי מקופות החולים. מכוח מה יכול רוקח להעביר את המידע הזה שקיבלתי מרופא פרטי בלי להזהיר אותי גם?

אז, שוב – המטרה פה היא הגנה על בריאות הציבור. זאת המטרה הכללית של המנגנון שיצרנו פה כשההוראה החוקית שמאפשרת את העברת המידע היא חוק זכויות החולה כי קופת חולים היא הגורם המטפל.

אני לא מסכימה איתך. אנחנו לא מדברים על קופת חולים.

אני יודעת.

סליחה, אני מבהירה לך שאתם מבצעים הפרה בוטה של פרטיותו של חולה. בעת שחולה בוחר ללכת לרופא פרטי ומקבל על דרך כך מרשם – אתם רוצים לבדוק את הזיוף שלו? יש לכם מנגנוני בדיקה. אתם עושים דגימות, אתם דוגמים את הדברים הללו.

אין לנו דרך לבדוק את זה.

אז זאת בעיה שלכם. זאת לא סיבה להפר ברגל בוטה וגסה ועוד להפנות אותי להוראת חוק שבכלל לא קשורה לעניין. כי מה זה אומר? בבסיס הסכמתו של חולה מותר לרופא מקופה אחת ממקום אחד להעביר מידעים. ממש לא כשיש לך אי הסכמה מעצם העובדה שאדם הלך לרופא פרטי, והוא יכול ללכת בה במידה לרופא משפחה. הוא לא מעוניין. את גם פוגעת לו בביטוחים – את פוגעת לו באלף דברים. מה שעומד בבסיס הדבר הזה זה באמת פגיעה בביטוחים, כי בסוף בסוף מה שאת עושה בראייה יותר כוללת – ואת משפטנית כדי להבין את זה – בסוף אם אי פעם אדם יתבע תביעה ביטוחית נזיקית כלשהי מה שהעברת שלא בהסכמתו – פגעת לו בביטוחים שלו, בפוטנציאל השגת פיצוי שמגיע לו בלי שאף אחד היה צריך להיחשף למידע שהוא לא מעוניין שייחשף. זאת בדיוק הסיבה שאתה הולך לרופא פרטי; אתה הולך לרופא פרטי כי כל ביטוחי הבריאות שלך עם כל הסעיפים ותתי-הסעיפים שלהם פוגעים לך ביכולת לקבל ביטוח כפיצוי ביום מן הימים. אז את אומרת לי שכשאדם בא לרופא פרטי שנותן לו תרופות כאלה וחושב שהוא צריך לקבל אותם – ואני לא חולקת על שיקול הדעת – את מעבירה את זה לקופת החולים? את מפנה אותי לחוק זכויות החולה כשהוא לא מסכים ולא הזהרת אותו בדבר?

כשהמטופל מגיע לרוקח כדי לקבל את התרופה גם הרוקח נותן לו טיפול רפואי. כדי שהרוקח יוכל לתת לו את הטיפול הרפואי - -

רוקח לא נותן טיפול רפואי, רוקח נותן תרופות.

לא נכון. רוקח מוגדר גם גורם מטפל לפי חוק זכויות החולה.

עדיין אני אומרת לך שלא משנה כמה תגידי זה להוזיל במקרה הזה את העניין של מהות הטיפול. לתת תרופה על סמך מרשם זה לא לטפל, זה לתת לי את התרופה כי רק רוקח יכול לבדוק שזאת אכן התרופה. לא משנה איך תגדירי את זה – לא, זה לא טיפול רפואי.

רוקח מוגדר, לפי חוק זכויות החולה, כגורם מטפל, וגם הוא לפני שהוא נותן טיפול צריך לוודא שהוא לא מזיק למטופל במתן התרופה. אז בשביל לעשות את זה יצרנו את מנגנון הבדיקה הזאת.

טוב, תקשיבו, ואוו. מזל שאני לא חברה בוועדה הזאת. אני רוצה לומר לך משהו - -

הנקודה שהעלית היא נקודה מאוד - - -

אם אני מקבלת מרשם לתרופה ואני אומרת לו, ככה וככה – הוא יכול לא לי את התרופה אם הוא רואה שזה רשום במרשם?

כן, כן.

וזה לשיקול דעתו המוחלט?

כן, כן.

ואני אלך לרוקח אחר והוא כן ייתן לי כי אני אדע כבר מה לענות.

יש בתקנות תקנה שמדברת על אמצעי זהירות במתן, כלומר באספקה.

נכון.

הרוקח מחויב בבדיקה לפני שהוא מוודא את מהימנות האסמכתא.

אוקיי, זה משהו אחר.

זה לא משהו אחר, כי זה חלק מהעניין. אם רוקח מקבל לידיו מרשם נייר אין לו באמת דרך לוודא שמדובר במרשם שלא זויף. יש היום שיטות לזייף מרשמים. מירי יכולה לספר על מקרים שהיא גילתה בעצמה מרשמים מזויפים בכמויות מטורפות.

אבל תמיד יהיו מרשמים מזויפים. יש לי חדשות בשבילך – גם מרשמים מקוונים יכולים להיות מזויפים. אני רק רוצה להבין משהו: אין לכם מנגנון אצל הרוקחים להסתכל על מספר רופא ושם רופא ולראות שיש רופא כזה שהוא תואם און-ליין?

אין בעיה לזייף חותמת רופא.

אבל זה מנגנון מקדים. אם בא אלייך אדם שיש לו בעיית עור, ויש תרופה שקשורה למחלת עור וחותם על זה רופא עור, המנגנון הראשון לבדוק שזה לא זיוף שיכול לפתור לך הרבה מאוד בעיות, שפשוט יהיה לך במסך שלך אפשרות שהרוקח יקליד מספר רישיון, ואז יראו שזה של רופא עור ויש כזה. על-פניו, הסיכוי שזה זיוף מקדם את העניין.

את צודקת לחלוטין.

אני רק רוצה להבין - -

אבל את לא נותנת לנו להסביר.

כי לא קיבלתי תשובה לדבר המחריד - -

כי את לא נותנת לנו לענות.

- - שמרשמים פרטיים עוברים לקופות. אתם רומסים זכויות חולה ואתם פוגעים בהשלכות איומות ממוניות כספיות של אזרח שמעוניין בכוונת מכוון להסתיר מקופות החולים את המידע הרפואי שלו. אין קודש מזה. ואתם חוטאים בדבר הזה, ואתם מפנים להוראת חוק בלתי רלוונטית, בכל הכבוד, גברתי העורכת דין.

אני יכול לתת דוגמה מהשטח?

לא רוצה דוגמה, רוצה תשובה. תנו לי הוראת חוק שנותנת לכם את הסמכות - -

לא צריך להסביר. הנקודה ברורה.

הסבר יש לכל דבר. לי מותר כאוטונומיית פרט לדאוג לזה שהמידע על חיי, על גופי ומה שנכנס לגופי בהיתר של רופא פרטי יהיה ביני לבין הרופא הפרטי.

זאת אומרת שהרוקח המנפק הוא שותף לפשע.

למה פשע? אסור לי לקבל מרשם מרופא פרטי? לא הבנתי. איזה פשע? אדוני, סליחה - -

הוא לא מתווכח איתך, טלי.

- - תחזור מהמשפט הזה. מה זאת אומרת?

טלי.

רק רגע.

לא הבנתי מה - - - על הראש שלהם. לא הבנתי. שאלת שאלה טובה.

אדוני היושב-ראש - -

אני מבקש ממך. שאלת שאלה טובה מאוד, בסדר?

אני רוצה על זה תשובה – איך קורה דבר כזה. על מי אתם מגנים, על חברות הביטוח?

תודה, טלי. אנחנו לא בהאשמות. שאלת שאלה, נכון?

די, נו, באמת, זה כמו ששואלים אדם בגיל 14 אם הוא מעשן, והוא אומר כן. עד סוף החיים שלו זה ירדוף אותו.

אני רוצה תשובות לשאלה של טלי. זאת שאלה מאוד משמעותית. בסופו של דבר זה יכול ליצור פגיעה.

יוצר.

בראש ובראשונה יש פה הגנה על בריאות הציבור כולו בתקנות האלה - -

מה הקשר?

- - זאת נקודת המוצא הראשונה.

אני לא מקבלת את זה.

שנייה. גם ביחס למטופל עצמו כשהמטופל מגיע לבית המרקחת בשביל לקבל סם, ונניח שמדובר במטופל נורמטיבי לחלוטין שפיתח התמכרות לסם – כדי שהרוקח יוכל לדעת מה מצב הטיפול התרופתי שניתן לו המנגנון שיצרנו מאפשר קבלת מידע על מתן סמים שסופקו לו ב-31 הימים שלפני כן בשביל לתת לו את הטיפול בצורה מיטבית ביותר. לומר שהסוגיה הזאת של חוק זכויות החולה מנותקת מהדבר הזה זה לא נכון כי זה שם את הרוקח רק בתפקיד טכני. בסוף רוקח נותן טיפול רפואי למטופל.

מה הקשר? דרך אגב, אני מול החוק עצמו ותרשי לי להגיד לך על ההטעיה הזאת, בסדר?

טלי, שנייה אחת.

העובדה היא שיש כאלה שמגיעים לרוקח אחרי שהם לא עוברים דרך הקופה, אלא דרך רפואה פרטית כדי למנוע מהקופה כל מיני ידיעות, ורוצים לשמור על פרטיותם באיזשהו מובן. בסדר? הרופא הקהילתי הוא רופא שמחובר להרבה אנשים בסביבה שלהם והם לא רוצים את המסלול הזה. על-ידי התקנות האלה אנחנו מכריחים אותם להיכנס - - - הזה.

נכון אבל מדובר פה במתן תכשירים שמכילים סמים מסוכנים. זה לא סתם תרופה.

בגלל - - - הם לא הולכים לקופה.

אני מבינה. אבל, שוב - -

סליחה, על מי את מגנה פה?

טלי, מספיק.

לא, באמת.

זה לא העסק שלך על מי היא מגנה או לא.

בטח שכן. זה השיקול.

זה לא הנושא.

זה השיקול, זה השיקול.

זה לא השיקול.

אתם מגנים על חברות הביטוח והם עוד לא מבינים. די כבר.

ממש לא.

לא בגלל זה התקנות האלה הגיעו לשולחן. התקנות הגיעו בגלל זליגה. אז תפסיקי עם השאלות האלה.

אבל עובדים עליך. די, באמת, יונתן.

אני מבקש ממך לא להאשים פקידים.

אני לא מאשימה אותה. אבל עובדים עליך, זה הכול.

השאלה הזאת היא שאלה מאשימה. בסדר?

ברור שהיא מאשימה.

אני יכולה לומר שבמשך שנים היה רצון לאשר מאגר לאומי של מרשמים בגלל הבעיה הזאת.

זה נדחה.

זה נדחה בגלל פגיעה בפרטיות מטופלים כשהמאגר היה אמור להיות אצל גוף ממשלתי שהוא לא גורם מטפל, ולכן מכיוון שהטיפול הרפואי יוצא מהאירוע הזה דחו את זה בגלל שיקולי פרטיות. כאן זה לא המצב. אנחנו מדברים על טיפול רפואי לשני הכיוונים – גם טיפול רפואי שניתן בקופה - -

תפני אותי לכך שרוקח הוא מטפל רפואי. אני מול החוק. אני בסעיף ההגדרות.

רק שנייה.

אוקיי, בינתיים יואב ממשרד המשפטים, מה דעתך על הסוגיה שעלתה פה עכשיו.

לפי חוק זכויות החולה, לפי סעיף 20: מטפל או מוסד רפואי, כאמור, כפי שאמר משרד הבריאות, מטפל הוא גם רוקח. הוא רשאי למסור מידע לאחר בכמה תנאים. אחד התנאים זה הסכמת המטופל למסירת המידע הרפואי - -

מה שאמרתי.

התנאים הם לא מצטברים, הם חלופיים. שנית, "חל על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על-פי דין למסור את המידע הרפואי".

מה החובה בדין?

הכוונה היא שזה נזכר בתקנות שיש חובת דיווח בין זה חובת דיווח על מחלת הסרטן, בין זה חובת דיווח על חיסונים, בין זה חובת דיווח כמו שמוצע בתקנות כאן.

איפה יש חובת דיווח על חיסונים? שאני אבין – מה הולך פה? איפה יש חובת דיווח על חיסונים? מי קבע אותה, ואיפה זה נמצא? אני רוצה לדעת, בבקשה. תפנו אותי להוראת החוק, אדוני.

פקודת בריאות העם.

אל תפנה אותי לזה. סליחה, בוא נניח שיש פה שכל בקדקוד – אל תפנה אותי לפקודת בריאות העם, תפנה אותי להוראה ספציפית. תודה.

יואב, תמשיך.

האפשרות השלישית היא מסירת המידע הרפואי למטפל אחר לצורך טיפול במטופל. למטפל האחר – זה יכול להיות גם מרוקח לרוקח בשביל שהטיפול הרפואי יהיה מיטבי ובשביל שהוא לא ייתן לו תרופות בשביל זיוף שיזיקו לבריאותו, זה גם נכלל באפשרות הזאת למסור את המידע הרפואי לצורך טיפול במטופל.

בשל כל זה אתה מבין שאין פגיעה בפרטיות?

אני לא אמרתי שאין פגיעה בפרטיות.

אז מה אמרת?

אני מבקשת להתייחס רגע.

חברת הכנסת הנכבדה אמרה שאין הסמכה חוקית. אני אומר שיש הסמכה חוקית.

אני מבקשת להתייחס לדברים שאמרו נציגי עולם המשפטים. אני מבקשת להפנות את הנוכחים כאן להוראות חוק זכויות החולה. ולמה דווקא להוראות החוק ספציפית? כי סעיף הגדרות מלמד על כוונת מחוקק, במה הוא מטפל. שימו לב איך מוגדר בחוק לפני הרשומות במה הוא מטפל: "רופא, רופא שיניים, עמית רופא, סטז'ר, אח, אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי, דיאטן, קרימינולוג קליני, פודולוג, פודיאטר, מנתח, כירופרקט, דמותן רפואי וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו מנהל כללי בהודעה ברשומות". זאת אומרת שהרוקח לא נמצא כמטפל רפואי מכוח החוק, אלא מכוח רשומות.

זה פורסם בהודעה ברשומות.

אבל אם המנכ"ל בהודעה ברשומות מכניס רוקח – הרי למה נתנו את ההודעה ברשומות? מכיוון שלדוגמה אם פתאום יש עוד סוג של מטפל שעולה בדעתך, כמו למשל, רפלקסולוג. לשם כך נועדת האפשרות שלא נצטרך תיקון בחקיקה, אלא הודעה ברשומות. אבל המנכ"ל הוסיף ברשומות רוקח שאליבא כל בר דעת הוא אינו המטפל. כי איך את מסיקה מיהו מטפל? את מסיקה מיהו מסעיף ההגדרות הראשוני. זאת תפיסת עולמי.

סעיף ההגדרות מגדיר מה כלול בתוך ההגדרה, וזה חלק ממה שכלול בהגדרה הזאת.

אז, לפי תפיסתך, למהות אין משמעות.

לפי ידיעתי, לא לפי תפיסתי.

זה לא עניין של ידיעה, זה עניין של פרשנות משפטית. הרי כשאת נותנת סמכות להוסיף ברשומות מה שצריך לעמוד בבסיס התוספת ברשומות זה הגדרה.

חבל שמתווכחים על זה. בכלל לא אכפת לי מה מקור הסמכות - - - אני לא נכנס לדיון משפטי.

אבל, שנייה - -

אני לא בית משפט. די, באמת. אני לא רוצה לעסוק בזה.

אדוני, תן לי עוד דקה ואני אסיים.

לא, אני לא רוצה.

למה?

כי נתתי לך כל כך הרבה זמן.

- - -

לא, לא, אותי המהות מעניינת. פחות מעניין אותי מקור הסמכות.

הם מטעים אותך.

אף אחד לא מטעה אותי.

אבל, שנייה, תן לי דקה ואני אסיים.

אני מבקש עכשיו - -

חבל, אני יוצאת. בשביל זה באתי.

אנחנו בכל מקרה יוצאים עכשיו. אני רוצה לצאת להפסקה.

אבל אני לא חוזרת אחרי ההפסקה כי אני הולכת.

אין צורך - - - הנושא העקרוני הזה ייבדק.

תן לי עוד משפט אחד כדי לקבל מהם תשובה. תקראו את סעיף 20 שנציג משרד המשפטים הקריא לנו כאן. יש כאן פגיעה אנושה בחופש הפרטיות המוחלטת שעומדת בבסיס זכויות החולה ולא קיבלנו על זה שום מענה.

תודה רבה. אני מבקש לצאת עכשיו להפסקה של 10 דקות. בינתיים אני מבקש שיח של המשרד יחד עם רותי פרמינגר לגבי נפגעי פעולות האיבה; ואני רוצה לעשות שיחה יותר מעמיקה על הסוגיה שטלי העלתה ודיברתי עליה עם היועצת המשפטית של הוועדה טרם הישיבה הזאת. אז אנחנו יוצאים ל-10 דקות הפסקה. תודה.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:10 ונתחדשה בשעה 11:43.)

אני מתכבד לחדש את דיון הוועדה לאחר ההפסקה. התלבטנו רבות בחוץ ואני רוצה למקד את הסוגיה שעלתה פה. בסופו של דבר, המטרה היא נכונה, ראויה, צודקת ואפילו חשובה מאוד, ואני רואה בה צורך חשוב ואפילו רצון גדול לקדם אותה – מניעת הזליגה של האופיואידים למי שלא זקוק ולהתמכרות וכו' היא משימה חשובה שעומדת לפנינו. אני אהיה הראשון לקדם אותה.

התקנות שמובאות בפנינו כרגע ויצירת האיזון בין הפגיעה בפרטיות לבין התועלת שהיא מניעת הזליגה במרשמים מועתקים, משוכפלים או מזויפים היא סוגיה שאנחנו צריכים להיות מאוד מדויקים בה ולדעת שהתהליך שאנחנו עושים באמת יצמצם את מה שקורה היום בשוק השחור. לצורך כך אני מבקש מהמשרד לעשות עבודה יחד עם גורמי האכיפה כדי לנסות להבין מה השיעור מאותו שוק שחור מגיע מאותם מרשמים מזויפים. אני מבין שזאת בדיקה קשה, והיא לא תהיה מדויקת במאה אחוז. אבל אני כן יודע שאם נגיע למסקנה שעיקר הפגיעה היא על-ידי מרשמים מזויפים אז יכול להיות שאני משתכנע יחד עם כל מיני הגבלות שאנחנו נצליח לבנות. אני גם ביקשתי מיואב ממשרד המשפטים להיות שותף בתהליך הזה – לנסות לבנות סל של הגנות על פרטיות מקסימליות או מחיקת המידע לאחר תקופה מסוימת; או בקשת אישור מהמטופל או יידוע המטופל – לבנות סל הגנה למטופל כך שאנחנו נוציא תחת ידינו תקנות מתוקנות. ואני בכלל לא נכנס לשאלת הסמכות כי אני יוצא מנקודת הנחה שברגע שהמשפטנים בוועדה אמרו שמקור הסמכות קיים אז אני לא נכנס בכלל לסוגיה הזאת. חשוב לי להוציא תחת ידינו תקנות הכי מהודקות שיש כדי למנוע פגיעה. אני חושב שיותר מזה – אפילו פגיעה כזאת תוביל חולים במצבים כאלה לא לגשת לקבל תרופות, לשבת בבית ולסבול או להשתמש בכל מיני תכשירים מהשוק השחור ולא להגיע לרופא כדי שלא יגיע, חלילה, המידע למישהו שהם לא רוצים שיגיע אליו. זה אוי ואבוי לנו – הוספנו חטא על פשע. בן אדם שסובל, יושב בבית וכואב ולא יכול לקבל טיפול בגלל אותו חשש.

אז אנחנו נעצור את הדיון היום. אני מבקש מהמשרד לעשות עבודה פנימית וישיבה פנימית. דיברתי קודם עם לשכת השר בעניין הזה. הם יחדדו יחד עם הצוותים המקצועיים את הנקודות הללו. יואב, תנסה גם אתה לרתום את הידע שלך במשרד לטובת העניין - -

כמובן.

- - וננסה להביא לכאן משהו הכי מתוקן שיכול להיות. אני אומר שוב: אני לא מוריד מערך החשיבות של מה שמונח בפנינו. אני רוצה לקדם, אני חושב שזה נכון. המלחמה היא צודקת – אנחנו לא רוצים להגיע למה שקורה בארצות-הברית או במקומות אחרים. אבל חשוב לי שזה יהיה מקסימום מאוזן.

אני מודה לכולם על ההשתתפות והנוכחות בישיבה הזאת. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.