פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



13
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
24/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 168
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"ג בכסלו התשפ"ה (24 בדצמבר 2024), שעה 12:34

השירותים הרפואיים לנכי צה"ל - דוח שנתי 69ב - ישיבת מעקב

חבר הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

עומר חזן - רכז בריאות, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

סמדר בצ'יו - ממונה על ענייני ביקורת המדינה והפנים, משרד הביטחון

אביחי לויט - מנהל האגף לביקורת משרד הביטחון, משרד מבקר המדינה

עידן קלימן - יו"ר, ארגון נכי צה"ל

אייל בן שושן - עו"ד, יועמ"ש, ארגון נכי צה"ל

ד"ר זאב פלדמן - יו"ר, אר"מ - ארגון הרופאים עובדי המדינה

לימור לוריא - סמנכ"לית וראשת אגף השיקום, משרד הביטחון

פלורינה הלמן לוין

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

השירותים הרפואיים לנכי צה"ל - דוח שנתי 69ב
ישיבת מעקב

בוקר טוב, היום יום שלישי, כ"ג בכסלו תשפ"ה. היום ה-445 למלחמה, לא יאומן. 821 חללי צה"ל, 76 חללי משטרה ושירות ביטחון כללי. 921 אזרחים נרצחו. 100 חטופים בשבי מפלצות החמאס. נקווה שההסדר יגיע במהרה וישובו במהרה לביתם, החיים, ולקבורה מי שאינו בין החיים.

אני פותח את הישיבה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא השירותים הרפואיים לנכי צה"ל – דוח שנתי 69ב, ישיבת מעקב שביעית. בפתח דבריי אני מבקש להביע תנחומים בשם כל המשתתפים, על נפילתם של שלושת הלוחמים הגיבורים שנפלו אתמול בעזה. יהי זכרם ברוך.

משתתפים יקרים, מיום כניסתי לתפקיד יושב-ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה, מעטות היו הפעמים בהן יצאתי מדיון מעודד יותר מאשר נכנסתי אליו. ברוב המוחלט של המקרים זה בדיוק ההיפך. ועדה זו מטבעה ומסמכותה היא ועדה שרואה ועוקבת אחרי הליקויים, אחרי החוסרים, אחרי התנהלות לא תקינה של המדינה, התנהלות לא אתית על פערים קשים בין המצב הרצוי לקיים, ובסך הכול מהותנו ותפקדנו הוא לעסוק בביקורת על פי דוחות מבקר המדינה. לאורך כל הישיבות והדיונים שאני מקיים כאן, ואני משתדל לכוון את המשתתפים לכדי פעולה ותיקון, שיתוף פעולה, אין לי עניין לנגח פקידות מקצועית. אין לי עניין לתקוף עובדים שלרוב הינם מסורים ועושים את עבודתם נאמנה. ברור שבהרבה מקרים הטענות מופנות כלפי מעלה, אבל עדיין חובתי וחובת חברי הכנסת היא להביא לתיקון, להביא לשיפור, להביא להתייעלות.

בנושא המחסור הקשה ברופאי אגף השיקום במשרד הביטחון אנחנו דנים ממרץ 2024. זה הוא הדיון השביעי. כולנו הסכמנו והזדעזענו לגלות שישנם רק 27 תקנים אשר מתוכם מאוישים נכון להיום רק 19, מתוכם שמונה מאוישים כיועצים, תשעה מהם קרוב או אחרי גיל הפרישה, ובדיון האחרון התבשרנו כי עוד שלושה רופאים נשרו. הסיבה, שכר נמוך. שבעה דיונים, כאמור, על מנת לפתור את הפלונטר הזה, ואתמול התבשרנו לשמחתנו הגדולה כי נחתם ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות הרפואית בישראל לבין ממשלת ישראל, על שיפור משמעותי בתנאי העסקתם של הרופאים במשרד הביטחון. לא מספק. אז נכון, אפשר היה לוותר על הדיון היום ולברך, אבל קודם כל רציתי שתגיעו גם בכדי שתשמעו מחמאות ולא רק ביקורת.

דבר שני החשוב ביותר, המשימה לא תמה ולא נשלמה, קודם כל כי יש רק 27 רופאים. זה לא מספיק בשום צורה שהיא, לא כשאנחנו מדברים על קרוב ל-13,500 פצועים רק ממלחמת חרבות ברזל, פצועים קשה, קטועי גפיים. לא חווינו את זה במלחמות הקודמות. אלה מצטרפים לעוד 62,000 גיבורים וגיבורות שמטופלים באגף השיקום. כשתקנים לא מאוישים, אנחנו צריכים לעבוד מאוד קשה על מנת להביא רופאים ורופאות מצוינים כדי לטפל בפצועי ונכי צה"ל. לצערי הרב ישנם עדיין נכון להיום הרבה מאוד נקודות ביקורת שגם מופיעות בדוחות מבקר המדינה וגם עלו כאן בהקשרים שונים הנוגעים לטיפול בנכי צה"ל. אנחנו נמשיך ונעסוק בהם בזמן הקרוב וגם בעתיד.

היום אני רוצה להודות מקרב לב לכל העוסקים במלאכה החשובה. אנחנו ניפגש שוב ובקרוב מאוד. לא יורד מהנושא. המלאכה לא תמה. אני מבקש ממשרד הביטחון בשיתוף עם ארגון נכי צה"ל להכין עבודת מטה לתוספת תקנים. הוועדה תזמן דיון כאשר עבודת המטה שלכם תהיה מוכנה. 27 תקנים, 13,500 פצועים קשה שמצטרפים ל-62,000. 27 תקנים, הוועדה אינה יכולה להשלים עם כך. אנחנו נדרוש תוספת תקנים. אני לא יודע לעשות את עבודת המטה. אני מטיל את עבודת המטה עליכם, על נכי צה"ל, ואנחנו נזמן את האוצר ואת כל הנוגעים בדבר כדי לדרוש תוספת תקנים. לא יכול להיות שגיבורים כאלה, נכי צה"ל ימתינו לעיתים כמה חודשים כדי להגיע לרופא. לא מקובל.

אנחנו נזמן את הגורמים המתאימים. אין לי כוונה להשלים עם מצב התקנים הקיים. ברור כי התקנים אינם מספיקים. אמנם בירכתי על המוגמר בנושא השכר ותוספת ה-6,000 שקלים. אני אומר לכם, זה לא מספיק. אתם תעשו עבודה נוספת איך אנחנו יכולים למשוך יותר רופאים מומחים, אני אמרתי את זה גם בפעמים הקודמות, כדי לבדל אותם. הרופאים שמטפלים בנכי צה"ל צריכים להיות מבודלים בהסכם שכר למרות שנחתם. לטעמי הוא לא מספק, אבל זה אחרי שנגמור את הסיפור פה ונטפל בתקנים. במקביל נטפל בתוספת שכר גם לרופאים האלה כדי למשוך רופאים יותר מקצועיים לתוך שורות משרד הביטחון.

אני רוצה להודות גם לכל מי שעבד ויזם ועסק במלאכה, לד"ר זאב פלדמן, ללימור ממשרד הביטחון, עידן כמובן עם כל התרומה של הארגון שאתה עומד בראשו, למשרד האוצר שפתח את ידיו לא מספיק, אבל אנחנו אחר כך נבוא ונתיישב ונראה מה אנחנו יכולים לעשות לטובת העניין.

היום אני חושב שאין לכם הרבה מה להגיד, משרד מבקר המדינה, אבל בבקשה.

נכון. אנחנו מברכים. יש עוד עשייה כמו שאמרת.

תודה רבה.

ד"ר זאב פלדמן בזום.

תודה ליושב-ראש הוועדה מיקי לוי, ותודה אני חושב לכל השותפים מסביב לשולחן. אני חושב שכולנו באותו צד וכולנו רוצים אותו דבר, ולפעמים יש ויכוח על הדרך. רק לתקן טעות. אנחנו לא מדברים על תוספת של 6,000 שקלים. מדובר כשהכול מבשיל ל-9,000 שקלים. תמיד יש את השאלה האם המנוף הזה מספיק כדי לעשות שינוי. אנחנו נסתכל ונבחן מרגע שהתוספת תיכנס, על היכולת לגייס. לא מספיק שיהיו תקנים. צריך שאפשר יהיה לאייש אותם, והמצב הנוכחי רק מדגים את זה. עדיין יש תקנים פנויים, אז זה לא רק המספר. אני חושב שהמערכת צריכה להתחייב לכך שגם אם יתגשם החלום של כולנו ו-27 התקנים יאוישו, הרופא הבא שירצה להתגייס לא יחכה לתקן, אלא יהיו תקנים צפים שיאפשרו גמישות בקליטה של עוד רופאים כדי שיטפלו בנכי צה"ל.

אני מבטיח בשם ארגון רופאי המדינה וההסתדרות הרפואית שאנחנו נעקוב אחרי התהליך, ואם נראה שהמנוף הזה לא מספיק, אנחנו נמשיך לבקש ולדרוש את השינוי. אני באמת רוצה להודות לכל השותפים, לארגון נכי צה"ל, לאגף השיקום במשרד הביטחון, לאגף הממונה על השכר ולמשרד הבריאות על שיתוף הפעולה ועל כך שהיום אנחנו נפגשים להגיד תודה ובהצלחה, וישיבה אופטימית. תודה.

תודה רבה. אמרת 9,000, לא 6,000, נכון?

נכון.

עידן, תרשום. אני רוצה להודות לך. תודה רבה על המעורבות, על זה שהגעת כל פעם לוועדה ותרמת מניסיונך באמת עם רצון לסייע, לעזור, עם מבט לעתיד. אני רוצה להגיד לפרוטוקול שהסתמסתי עם ד"ר פלדמן וסיכמנו שאנחנו עוקבים אחרי המתווה, ואם המתווה לא יספק, זו המילה, אנחנו נתיישב עוד פעם ונחשוב מחוץ לקופסה מה צריך לעשות. לא ניתן לנושא הזה ולשירות הזה שמגיע לנכי צה"ל לרדת מהשולחן. אני באמת רוצה להודות לך. תודה רבה על כל העשייה. אנחנו עוד ניפגש כי אנחנו לא יורדים מהנושא.

לא רק מהנושא הזה. אנחנו במערכת משברית. אתה הוכחת שלוועדה שלך יש תפקיד בלתקן עוולות קיימות במערכת, ועוד היד נטויה כי יש הרבה.

תודה רבה. יש לנו לטפל בכל חוסר רופאי ישראל, ובמכללות ובכל הנושאים האלה שרק פתחנו אותם בתחילת השנה אבל לא סיימנו את העבודה. אנחנו ממשיכים לעקוב. נקבע דיוני המשך גם עם פרופ' חגי ציון וגם איתך כמובן, כדי לשפר ולייעל את המערכות האלה, אז תודה רבה על כל המעורבות. אני מאוד מודה לך.

לימור, שלום.

תודה רבה לכולם. נמצאת איתנו עינת איגורן שהיא החשבת של משרד הביטחון, ואני רוצה לנצל רק את הבמה להגיד לה תודה רבה על שהיא עבדה על זה. תודה, עינת, ותודה לכולם כמובן.

יושב-ראש הוועדה, אני יכולה להגיד משהו קטן?

בטח. זה ועדה פתוחה.

המעקב שלך לדעתי עזר לנו מאוד בקידום הנושא. אני רוצה להרים את הכפפה ולבקש ממך מעקב גם בנושא הסיוע המשפטי לנכי צה"ל. אנחנו ערב הוועדות הרפואיות. הנושא הזה גם הומלץ והיה ב"נפש אחת", ואנחנו נשמח לדיון.

הנה שיעורי בית לך ולנכי צה"ל. אני מבקש להכין מצע לדיון. אני אזמן את כל הנוגעים בדבר. לא נוותר. כל מה שקשור בנכי צה"ל לא ירד מהוועדה הזו. הוועדה הזו לא דנה ושמה את זה על המדף. אני צריך להביא 20 פעם את האנשים, אני אביא 20 פעם את האנשים לטובת הנושא. אני רוצה להודות לך גם כן על הדבקות במשימה, על העצות הטובות שלך, על הניסיון שלך. זה לא מספיק. לא תמה עבודתנו. תודה רבה.

עידן, בבקשה.

צוהריים טובים לכולם, קודם כל אני מצטרף לברכות, לד"ר פלדמן, ללימור ולכולם. אין לי בכלל ספק שהמעורבות של הוועדה היא זו שהביאה לצמצום הפער הזה. מה שלימור אמרה עם הסיוע המשפטי, אני יכול גם לעדכן אותך אם אתה רוצה.

אני מבקש מצע לדיון כדי לבוא מסודר, בסדר?

אני נורא מצטער, אני מבקש עשר דקות מזמנך וזהו. קצת קשה לי עם כל החגיגות שיש פה כי יש עדכונים שאתה לא יודע. קודם כל אני מניח שאתה תרצה לעשות תיקון סופר למה שאמרת. זה לא 27 תקנים, זה 21 תקנים.

למה?

כי זה מה שיש, 21 תקנים, לא 27.

מה זה הפצצה הזו עכשיו שעידן הציג?

זה מה שיש, 21. זה תמיד היה 21. זה אף פעם לא היה 27.

אבל זה מה שדווח. מישהו יכול לתת לי תשובה אם זה 21 או 27?

27 רופאים.

אני יודע על 21.

21 היו מאוישים.

רגע, את מכניסה יועצים שבאים ב-10% משרה ומגיעים - - -

לא.

תקנים, 27.

שמאוישים?

עידן, לא מאויש. עכשיו יבואו. עזוב אותך. תקן, 27 וזה לא מספיק.

אני חי את המציאות. אם היינו במקום פרטי אז אולי היו נפתחים פה שמפניות. אני אתן לך, אדוני, את המציאות שלנו, וזה מזכיר לי, סליחה שאני אומר את זה. פעם היה סדרת גמר של ה-NBA. הלוס אנג'לס לייקרס הובילו 2:0, וקובי בראיינט ישב עם פרצוף מאוד עגום. זה נורא עצבן את העיתונאים. הם שאלו אותו, למה אתה לא שמח? אז הוא אמר להם, אליפות לוקחים ב-4:0. אני בכלל לא מבין על מה החגיגות. זה אותו דבר. אם אנחנו רוצים להיות מקצוענים כמו שקובי בראיינט היה, אז פה הפער והפער הוא מטורף והוא בלתי נסבל והוא גם מסוכן.

אני מחזיק פה תלוש שכר של רופא מחוזי באגף שיקום. הפער שלו מול רופא בקופות החולים כללית, עשינו בדיקה איזה קופת חולים היא הכי דומה לאגף שיקום, אז הפער הוא פער בלתי נסבל, של מעל 20,000 שקל. רופא בקופת חולים כללית מתחיל ב-50,000 שקל ויכול לטפס גם ל-70,000 ו-80,000 שקל, כאשר הוא רואה בממוצע 22 חולים ביום, כשהרוב על פי סטטיסטיקה זה על כאבי בטן וחום. גם היום בקופות החולים חסרים כבר מאות רופאי משפחה, והממוצע שרופאי המשפחה מקבלים ומטפלים בחולה הוא תשע דקות. אני מדבר על שכר התחלתי. במאמר בסוגריים, גילינו על עוד כשל בפרויקט שהיה שם על עובדי חוץ, שהבטיחו הבטחות לגבי כרטיסי VIP שיטופלו וזה לא הצליח, לגבי כל מי שחושב להעביר את פצועי צה"ל לקופות החולים.

המציאות שבה אנחנו נמצאים היום היא בלתי נסבלת, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה, ותיכף גם תבין למה ותופתע. מדינת ישראל שולחת את בניה ובנותיה להגן עליה. אגב, אתמול נהרגו לנו חיילים כמו שהזכרת, אבל גם נפצעו חיילים פציעות קשות. המדינה נכשלת בטיפול במי שחזרו פצועים בגופם ובנפשם. המחסור החמור ברופאים מחוזיים שמטפלים בפצועי צה"ל אינו רק כשל תפעולי. בעיניי זה מחדל מוסרי שמטיל כתם על כולנו כחברה.

מזה למעלה משנה שאנחנו מתריעים על קריסת המערך הרפואי באגף שיקום וכלום לא נעשה, ומה קרה בינתיים בין הישיבה האחרונה שניהלת למה שעכשיו אנחנו נמצאים פה היום, רק כדי שתבין? אחד, שזה היה לפני הישיבה – רופא ראשי התפטר מתפקידו בטריקת דלת, ובמקום שתהיה כאן רעידת אדמה כולם מחרישים. אין רופא ראשי בזמן מלחמה, מעל חצי שנה, ואת אף אחד זה לא מעניין. אף אחד לא מדבר מילה, אבל בין הישיבה האחרונה שהיית פה לבין הישיבה הזאת, רופא מרחבי שבוע שעבר עזב ועוד שני רופאים מחוזיים התפטרו מתפקידם. איבדנו שלושה רופאים נוספים. מבחינתי כבר לא ברור לי מי רושם מרשמים ומי מקבל החלטות, אם זה המזכירות, החיילות? מי עונה לפצועי צה"ל? האם זה בינה מלאכותית, AI? מי עונה? אין רופאים. הם הלכו. זהו, אנחנו נשארים עם כמה רופאים אחרונים.

מבדיקות שלנו, פצועי צה"ל ותיקים וחדשים נדרשים לחכות חודשים ארוכים לקבלת טיפול, אישורים או החלטות רפואיות קריטיות. חלקם נמצאים במצב פיזי או נפשי שמחייב התערבות מיידית, אבל נתקלים במערכת שפשוט אין לה משאבים או יכולת להעניק להם את מה שהם צריכים ולא את מה שמגיע להם. אגב, לטובת מבקר המדינה, סליחה שאני הורס לך את הישיבה, זה לא רק ברפואה. המחסור בכוח אדם גם בזכויות שמגיעות בחוק. החברים שלנו לא מקבלים בזמן כי אין מי שיקדם את זה. אין מי שיחתום, שילחץ על הכפתור ויעביר את זה הלאה. אין מי שיאשר ואין מי שינפיק את ההפניה בזמן. אין מיצוי זכויות. אם תיקח את הדבר הכי בולט, רכב רפואי שעל פי החוק צריך להחליף אותו פעם בשלוש וחצי שנים, התהליך עצמו, הפצוע לא יכול להחליף אותו, כלומר זה ארבע או אפילו ארבע וחצי שנים כי אין מי שיקדם, אין מי שיזרז, אין מי שיעמוד בקצב. אותו דבר בפרוטזות, אותו דבר בתרופות ומרשמים.

מבחינתי, אני נורא מתנצל, אין כאן מקום לתירוצים, אין כאן מקום להבטחות עתידיות. קראתי פרוטוקולים של הישיבות שלך, שבהן באוצר ישבו ואמרו, נעשה תוכניות ארוכות טווח, מחסור ברופאים וכל מיני סיפורים כאלה ואחרים. מבחינתי אין מקום לדבר הזה. יש כאן חובה אחת פשוטה, להבטיח שכל פצוע יקבל את הטיפול הרפואי המהיר, המקצועי והאנושי ביותר, וכל יום שבו המחדל הזה נמשך, הוא יום שהמדינה מועלת בחובתה כלפי אותם אנשים ששילמו בגופם ובנפשם.

אני מעדכן את אדוני כי דיברתי עליך אתמול ביום ההוקרה. יש חברי כנסת שבאים רק ביום הוקרה.

את הצבע שלי לא רואים אבל אני מסמיק.

אוקיי. אמרתי שם על הבמה שיש חברי כנסת שבאים רק ביום ההוקרה, ויש חברי כנסת שכל השנה עובדים ועוזרים.

דווקא אתמול לא יכולתו לבוא כי קיימתי דיון. עבדתי.

זה בסדר. היו שם את מירב ואת יולי ואת רם. דיברתי עם יולי ולכן אני מעדכן אותך עכשיו. הוא גם אמר את זה מעל הבמה. אנחנו ביקשנו דיון בוועדת חוץ וביטחון, ואני מאוד אשמח שאתה תהיה שם כי יש לך הרבה מה לומר, וגם לאנשי מבקר המדינה. אני מאוד אשמח שהם יהיו שם. אני מעדכן אותך שאני הולך לדרוש מחברי הוועדה, כי זה הולך להסלים עכשיו, ליציאה לרחובות אם זה מה שנצטרך. לחייב את משרד האוצר, משרד הביטחון ומשרד הבריאות לגייס מיידית רופאים מחוזיים נוספים, ולספק להם את כל המשאבים הנדרשים לתפקידם. עד הוועדה אני אביא לך את העבודה שאתה רוצה.

ליישם תוכנית חירום בתוך 30 ימים שתביא לשינוי מהותי ומיידי בטיפול בפצועים, להקים מנגנון פיקוח שיבטיח שהתהליך הזה יתקיים ושהפצועים לא יישארו שוב מאחור. זה לא רק עניין של זכויות. אני לא רואה את זה כעניין של זכויות. אני רואה את זה כעניין של כבוד לאלו שהגנו עלינו, כבוד לערכים שעליהם נבנתה המדינה וכבוד לחיים עצמם. כל עיכוב נוסף הוא כתם על מצפוננו כחברה. אני לא מבקש את זה. אני דורש את זה בשם הפצועים, בשם המשפחות, בשם הערכים שעליהם מושתתת המדינה שלנו.

בדקתי מה זה הערכים המוסרים החברתיים שמכתיבים את החובה של מדינת ישראל. זה שש נקודות מאוד ברורות. אחד, ערך האחריות הלאומית. שניים, ערך הערבות ההדדית. שלוש, ערך הכרת התודה. ארבע, ערך כבוד האדם. חמש, ערך השיקום והעצמה. שש, ערך הזיכרון והמורשת. כל הדברים האלה שעליהם הלוחמים האלה יוצאים, ואני מצביע עליו כי הוא היה עכשיו בעזה וחזר משם. כל הדברים האלה לא קורים עכשיו. זה לא רק חובה מוסרית, זה חלק מהזהות הערכית של מדינת ישראל. אני נורא מצטער שאני משתמש במילים האלה.

אני אסיים במשפט, סליחה שאני אומר אותו, ואני מאוד עוצר את עצמי כי אני נמצא בכנסת ישראל. זו כפיות טובה ממדרגה ראשונה מה שקורה פה בטיפול בפצועי צה"ל.

זה בית העם. זה הבית שלך, אז אתה יכול להרגיש חופשי.

אני נורא מתנצל שאני אומר את זה. זה כפיות טובה. אני שמעתי מתוך בית החולים שאני הייתי מאושפז את הדיון שהיה פה עם הסגנית של הממונה על השכר, ואני אגיד באמת משפט אחרון. כנראה שאנשים צריכים פה לחזור לימים של 7 באוקטובר. אם אתם לא זוכרים את זה, אני אכניס לכם את זה בדמיון. תדמיינו את הטנדרים של הטויוטות חונים פה בכיכר עם המנורה. אם ה-13,500 הפצועים לא באמת היו יוצאים לרחובות ומגנים עלינו ועוצרים אותם, הם היו מגיעים עם הטנדרים שלהם לפה, ומי ששכח את זה, שידמיין את זה בראש. שידמיין את הילדות שלו ואת הנשים שלו ואותו ואת מה שראינו ביישובים בעוטף, כי זה היה קורה. זה כבר לא הסורים על הגדרות, זה הנוח'בות עוברים את הגדרות.

מגיע לילדים המהממים האלה, ללוחמים שלנו שיהיה רופא שיענה להם, שתהיה עובדת סוציאלית שתענה להם, שיהיה עובד רווחה שיענה להם. יענה להם בטלפון. זה לא קורה היום. אני נורא מתנצל, אני שמעתי את הריאיון האחרון שאתגרו את שר האוצר על הטענות שלי. מה שעכשיו אמרתי, אמרתי גם בראיון בגלי צה"ל ומייד העלו אותו לשידור. התשובות שלו מראות מבחינתי ניתוק ואי הבנה של שיקום מה הוא, ואי הבנה של כמה אנחנו נמצאים במצב חמור.

אני באמת מסיים במשפט אחרון. אני מתריע. שיהיה מצולם, שיהיה מתועד בפרוטוקולים שלך, שאם לא מישהו עכשיו יזיז את עצמו והדברים ישתנו, יהיו אסונות. שבוע שעבר התאבד חייל בן 21, פרח. סתם. הדברים האלה יכולים להימנע, וזה ימשיך ויקרה, ואל תאשימו את משרד הביטחון כי הוא לא לבד באירוע הזה. יש פה עוד הרבה מאוד גופים אחרים.

תודה על ההאזנה ואני נורא מצטער שהרסתי את האווירה החגיגית.

תודה, עידן. אני מצטרף לדברים לחלק ניכר מהדברים שלך. יש מחויבות של המדינה. אף אחד לא עושה טובה לנכי צה"ל. מחויבות לפתור את כל הבעיות שלכם. מה שאתם מבקשים זה מה שמגיע לכם על פי חוק. שום דבר אחר לא.

מה שעשינו פה היום זה ה-2:0 של קובי בראיינט. עזרת לנו מאוד לעצור את הגדלת הפער שכבר גדל בעקבות ההסכם, אבל עדיין הפער הבסיסי, אם אנחנו לא נסגור אותו פשוט לא יבואו רופאים. הנה, שבוע שעבר עזבו עוד שני מחוזיים.

עידן, בוא תן לנו לנסות לעשות את זה. יש 27 רופאים עכשיו שהשכר עלה ב-9,000 שקלים, וזה לא הסוף כי יש לי התחייבות שאנחנו מלווים גם עם ארגון הרופאים, מלווים את התהליך, ואם לא נצליח לאייש, נראה מה אנחנו יכולים לעשות, אחד. שניים, אנחנו נציע ליולי, כבר עשיתי איתו כמה ועדות משותפות. אנחנו נציע ליולי לעשות ועדה משותפת.

אני ביקשתי ממנו, אגב. אמרתי לו שאני מבקש שזה יהיה דיון משותף.

אנחנו נעשה דיון משותף. פלורינה יודעת לדבר איתם. אנחנו ניזום דיון משותף. נכין מצע לדיון בעזרתכם יחד עם אגף השיקום, ונראה אנה אנחנו מגיעים. המדינה לא צריכה, היא מחויבת על פי תפיסת עולמי לפתור את הבעיות האלה. זה מבייש אותנו. אי אפשר להסתכל במראה לפצועי צה"ל. למרות זאת עשינו איזה שהוא מסלול. עכשיו נותר לאייש את 27 הרופאים במהירות. לימור שומעת אותנו, משרד הביטחון שומע אותנו. להוציא מייד מכרז, קול קורא. להביא אותם כדי לתת לכם שירות, ואמרתי, 27 רופאים לא מספיקים.

לא יבואו.

אל תגידו לא יבואו. עכשיו יש תוספת.

פרופ' פלדמן יודע את המצב בשוק. הוא נמצא שם. הוא חושב שבתוספת הזאת מישהו יבוא?

אתה יודע שלא יהיה יותר מי שישמח מאיתנו שהם יבואו. אנחנו לא עולים לירושלים סתם.

עידן, עשינו מהלך. יש תוספת של 9,000 שקלים. זה לא דבר של מה בכך. זה יעזור לנו לאייש עוד תקנים. יש כאן התחייבות גם של ד"ר פלדמן, גם של הוועדה עצמה שאם לא נצליח לאייש את התקנים, אנחנו נתכנס פעם נוספת כדי לדון.

מתי? בוא נבדוק 30 ימים.

לא, לא. עזוב. 30 ימים, גם טסטרים אי אפשר לגייס. עזבו אתכם. יש 500 רופאים שעזבו את הארץ, חברים.

בוא נאמר שבאמת אתה צודק שבימים כתיקונם, בימי שגרה של שלום יכול להיות שהיית אומר לי, עידן, בוא, עשינו מהלך. אני לא יודע אם אתה מודע לזה שכל חודש אגף שיקום קולט 1,000 פצועים חדשים, אז אנחנו נמצאים בימי חירום שלא היו מקום המדינה. יותר גרוע מיום כיפור.

נכון.

ה-1,000 האלה בסוף צריכים שמישהו יענה לכם בטלפון, וכרגע נראה שכולם חוץ ממך, שזה מה שמצער אותי, כולם אדישים.

הוועדה לא תהיה אדישה. עידן, אני מתחייב לך. אני אהיה בקשר גם עם לימור, עם משרד הביטחון, אתכם.

בוא נציב איזה לוח זמנים.

אל תדאג. 30 יום זה לא הגיוני. זה הדיון השביעי, אני מזכיר לכם.

אתה יודע למי באים בתלונות? תמיד לילדים שנשארים בכיתה, לא לאלה שמבריזים לים.

זה נכון.

כי איתך יש עם מי לדבר. זה כמו שהעובדים שלי בארגון באו אליי כשנכנסתי לתפקיד. אמרתי להם, איפה הייתם לפני כן? אמרו לי, איתך אפשר לדבר. אמרתי, אז אני נענש. אז אתה נענש, אדוני, אבל זה עונש עם זכות גדולה.

אנחנו לא הולכים לשום מקום.

אנחנו חייבים להציב לגופים המטפלים איזה שהוא לוח זמנים מאוד קשיח שבסופו אם לא יצליחו, נדע לבוא בדרישות.

טוב, הבנתי. אני רוצה בעוד 30 יום לדבר עם לימור, איפה זה עומד. אחרי עוד 30 יום עוד פעם איפה זה עומד, ובהתאם לגיוס או למחסור, זו אותה משוואה, אנחנו נקבע את המשך דרכנו, בסדר?

תודה.

אנחנו נעשה מאמצים לקבוע עם ועדת חוץ וביטחון ועדה משותפת לעניין נכי צה"ל.

שם נציג את כל הפערים.

אני רוצה לטפל בנושא הסיוע המשפטי. אני יכול לעשות את זה גם איתו, אין לי בעיה. צריך לקבל החלטה. אין לי בעיות של קרדיט. לא רוצה שום קרדיט. שייקחו כולם. רוצה תוצאות. גם כשאני עושה דברים ואומרים לי, מה, תגיד, זה לא מעניין אותי.

ההיסטוריה מלמדת שזה שהכי בורח מהקרדיט בסוף מקבל את הקרדיט.

תודה.

אוצר, בבקשה. סוף-סוף אנחנו היום נותנים לכם.

אני אתחיל אולי בלהתייחס למה שעידן אמר. כמובן אני לא מתכוון לבטל את מה שאמרת בשום צורה, אז גם שלא תיקח ככה את הדברים, אבל כן חשוב לי בהמשך לזה שאמרת דברים כנראה גם מדם ליבך וגם מהיכרותך את המערכת כנראה טוב יותר ממני, שהמערכת, ואני גם סיירתי בה וגם דיברתי בשבועיים-שלושה האחרונים עם לא מעט מנהלי בתי חולים. המערכת נותנת מענה בחלק מהמקומות לפחות, מאוד יפה לפצועי צה"ל. השאלות שלי והשיחות שלי עם חלק מהמנהלים היו רק בנושא הזה כדי להבין איפה זה נמצא.

יקירי, טיפ של חבר. המנהלים לא נותנים לך. תשאל את הפצועים.

לא ביטלתי שום דבר ממה שאמרת.

הלוחמים המהממים האלה כשהם מקבלים מה שצריך, הם הראשונים להגיד לך, אנחנו בסדר גמור. מהם תלמד.

אני רק אגיד שאני לא אגיד באופן אישי את הקשר שלי לאירוע כי לא נהוג לעשות את זה, ואני גם לא אעשה את זה פה, אבל יש לי מספיק קשר לאירוע הזה ולכן אני אומר, יש פה עוד אלמנטים נוספים, ואני מקבל את המקורות מעוד מקומות חוץ מאשר עבודתי במשרד האוצר. מעבר לזה אני אתייחס לנושאים השכריים.

אני כן שמח שאולי באתם לפה לוועדה עם הבנה שמקבלים 6,000 שקלים, והסתבר לכם תוך כדי שזה סכום גדול יותר. אני כמובן מאשר את מה שד"ר זאב פלדמן אמר. זה נכון, מדובר ב-9,000 שקלים.

איך הוא בא לידי ביטוי? איך ה-6,000 הופכים ל-9,000?

הוא מדבר על 9,000.

כתוב בהסכם 6,000.

נרשם בפרוטוקול. אני רוצה לראות את זה אחר כך. אומר לך כאן נציג האוצר, 9,000. חבר'ה, עזבו אתכם. ממשיכים. אם זה 6,000 תבואו לוועדה עוד חודש.

אני לא מתחמק. מדובר ב-9,000 שקלים. אני אומר את זה בצורה די ברורה. אני לגמרי מאשר גם את מה שד"ר זאב פלדמן אמר. גם לשאלתכם, אני מעריך ויודע גם שהם הסכימו לזה לא סתם. הם הסכימו לזה כי הם מאמינים שזה יגדיל את איוש התקנים. גם הר"י מאמינים שזה יגדיל את איוש התקנים.

התייחסת אחרונה רק למה שעידן אמר בקשר להשוואה אל מול כללית. הצעה שלי, אתה כמובן לא מחויב לקבל אותה, אבל ההצעה שלי היא לא לעשות את ההשוואות האלה. אלף, היא לא נכונה עובדתית. רופאי כללית לא נקלטים ב-50,000 שקלים. אני אומר לך את זה מהיכרות טובה מאוד. אני אחראי על כל מערכת הבריאות מטעם הממונה על השכר. הם לא נקלטים ב-50,000. בסכומים יותר נמוכים. בית, כמו שאמרתי גם בוועדה הקודמת, ה-9,000 שקלים האלו זה לא הסכום היחיד שנכנס החודש וייכנס החודש לרופא.

בוא תרים את הכפפה. אני לא רוצה לעבוד נגד האוצר, אני רוצה לעבוד עם האוצר. בוא תשב איתי ונתכנן ביחד תוכנית ונביא אליו, איך אנחנו מביאים עוד 20 רופאים לאגף שיקום. מה שאתה תוביל, אני איתך.

עידן, הוא לא צד של גיוס. צד של גיוס זה משרד הביטחון.

אני מאמין ומקווה, ולכן גם עשינו את ההסכם הזה כי אנחנו גם מאמינים בו, שה-9,000 האלו בנוסף לסכום נוסף שאמור להיכנס מכוח ההסכם, גם חידדתי את זה בפעם הקודמת כשהייתי פה בוועדה, זה לא הסכום היחיד שיכנס החודש לרופאי אגף השיקום במשרד הביטחון. הסכום יהיה יותר גבוה, סדר גודל של 2,500–3,000 שקלים נוספים מכוח ההסכם. מדובר פה על סכום נכבד מאוד. אנחנו מאוד מקווים ומאמינים שזה יעשה את העבודה. רק חשוב לי בעיקר שהדברים האלה יהיו ברורים, שיהיו מחודדים ושתכירו את העובדות על בוריין כי זה המצב.

תגיד לנו את העובדות.

תיראו, אני לא מנסה לעשות כאן פינג-פונג ולא יכול לפתוח את זה כשאין לי נתונים. אני יוצא לדרך. יש כאן תוספת. התוספת, תזכרו, לפני יומיים וחצי לא הייתה על שולחננו. כל העולם התנגד.

אנחנו מגיעים אליך תחת הרושם של שבוע קשה שבו הודיעו לי שרופא מרחבי עוזב ושניים - - -

בסדר, בוא נראה. אנחנו עכשיו מגייסים. אני מתחייב שהוועדה לא תרד מזה, ואם צריך אנחנו נמצא פתרונות. גם אמר ד"ר פלדמן. אמרו גם משרד הביטחון. אתה יודע מה רציתי להגיד לפני שתי פגישות. התעוררתי ב-04:00, אמרתי את זה לפרוטוקול. לפני הדיון אמרתי לעצמי, מה אני עושה? אני הולך לתת פקודה, הוראה למשרד הביטחון שהוועדה לוקחת על אחריותה, אני, תוסיפו כמה שאתם רוצים העיקר תביאו רופאים. לא עניין אותי כלום, אבל נחתם איזה שהוא הסכם. אני מברך על כך. אני מברך את האוצר על המאמץ שהוא עשה. תאמין לי, הייתי שם. אגף התקציבים, הממונה על השכר זה לא דבר פשוט, גם כשהייתי שם.

גם אנחנו זה לא דבר פשוט.

אתם בכלל לא דבר פשוט. אתם נמצאים בראש הפירמידה מבחינתי. אנחנו מחויבים. אני מחויב. יש לי חיילים שנפצעו. אני מודע לזה. אני הרבה שנים במדים. לא מוכן לנושא הזה לרדת מהשולחן. לא ירד. אנחנו ניתן צ'אנס לגייס את הרופאים. אני מברך אתכם, גם את האוצר על הושטת יד, לד"ר פלדמן.

אפשר להגיד על משרד הביטחון מה שאתם רוצים, והם לא נקיים והם טועים, אבל אין ארגון כזה שאכפת לו, וכל כך הרבה בעיות. יש גם תקלות או לפעמים חוסר עשייה, אבל אין ארגון כזה בעולם, אני אומר לכם את זה באחריות, לכן אני מברך גם את אנשי משרד הביטחון על הרצון. אתם חוטפים את כל האש, אבל מה נעשה? מישהו צריך להיות בחזית בלי שכפ"ץ.

אני רוצה גם להגיד לכם תודה רבה, לכל מי שעסק בעניין הזה. המלאכה לא הושלמה. הוועדה תמשיך לעקוב אחרי זה. אנחנו ננסה להרים דיון משותף עם ועדת חוץ וביטחון כדי לדאוג לפצועי צה"ל, לנכי צה"ל. יש לנו מחויבות חברתית. לא נעזוב את הנושא הזה עד שנביא אותו לכדי מיצוי. תמיד יהיו טענות, אבל בסדר. כמה שהטענות יהיו יותר מצומצמות, אנחנו נבוא על שכרנו. אנחנו נלווה אתכם. לא ניתן לזה ליפול, אני מתחייב.

אני אומר גם לך באוצר וגם לך, כבוד יושב-ראש הוועדה. אנחנו משתדלים באמת להיות עניינים בטענות, לסנן. כמו שאמרת, תמיד יהיה מי שלא מרוצה, ואנחנו מבינים את מגבלות המערכת וחיים אותה, ונפצענו למען המערכת הזאת. אנחנו לא באים בדברים פינתיים ונישתיים. אנחנו באים בדברים שהם הליבה של השיקום, שאנחנו יודעים שאם לא יהיה, אז השיקום יפגע. כתוצאה מזה יפגעו הפצועים שלנו. זה התפקיד שלנו.

יש מחויבות מוסרית לסגור את הנושא. אני לא מוכן לרדת מזה, אני מתחייב לך, בכל הנושאים. עכשיו נלך לטפל בסיוע המשפטי. נעקוב אחרי הגיוס. אחרי שיאוישו התקנים אנחנו פותחים פה דיון נוסף עם עבודת מטה שלך מול משרד הביטחון, מול איגוד הרופאים, ואחר כך נביא גם את האוצר לעבודת המטה הזאת. כמה תקנים צריך להוסיף? המלחמה האחרונה השאירה פצועים קשים מאוד שלא ידענו כמותם, ו-13,500 במלחמה אחת. טירוף.

וזה עדיין עולה.

וכל יום יש לנו חדשות רעות, מה שנקרא.

אני עוד פעם רוצה להודות למי שעמל, עשה. תודה רבה למשרד האוצר. אנחנו מחויבים מוסרית לתת הכול, כל מה שהמדינה הזו יכולה לאנשים האלה. תודה רבה לארגון נכי צה"ל. תודה רבה למשרד הביטחון, לאוצר, ד"ר פלדמן, לכל מי שתרם מזמנו, ממרצו.

ותודה לך.

אני לא חשוב. העבודה לא תמה. אנחנו נמשיך לעקוב. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:14.