פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול
24/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 336
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 32
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, כ"ג בכסלו התשפ"ה (24 בדצמבר 2024), שעה 14:08

התמכרות לסמים ולאלכוהול בקרב ילדים ובני נוער בישראל
לציון החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
בועז ביסמוט – יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
סימון דוידסון

ירון לוי
יאסר חוג'יראת

קרן רוט איטח - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

מלכי כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, שפ"י, משרד החינוך

רונית גרינברג-רונן - מנחת מועצת התלמידים והנוער הארצית, משרד החינוך

ד"ר רוני ברקוביץ' - מנהל אגף אכיפה, משרד הבריאות

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ד"ר אהרון שבי - מנהל השירות לטיפול בהתמכרויות, מנהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יפעת רווה - המחלקה למשפט פלילי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

טלי יוגב - ראש אגף בכיר, מניעה, טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי

נעם גרינברג - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רפ"ק אילן מלכה - ק' הנחיה ובקרה, 105 ארצי, מדור נוער, משטרת ישראל

רפ"ק אסף בג'איו - ר' חו' מניעה והסברה נוער, משטרת ישראל

פרופ' יוסי הראל פיש - ראש תוכנית המחקר הבינלאומי על רווחתם של בני נוער - HBSC, אוניברסיטת בר אילן

איתי כהן - מנהל תחום מניעה, המרכז הישראלי להתמכרויות

רז ויגודסקי - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אילן טובייס - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

דוד שמלה - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

אוראל שמיאן - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

עירד הרשקוביץ - חבר ועד מנהל, הנהגת הורים ארצית

ד"ר רון לב - מנהל המיזם, להאיר את עומר

ד"ר אילי לב - מנהלת המיזם, להאיר את עומר

ליאור בר-ניר - אחראית תחום בריאות וחינוך, המועצה לשלום הילד

שלומי קסטרו - מנכ"ל, מועצת ארגוני הילדים והנוער

ניסים שלם - יו"ר, מועצת תנועות הנוער בישראל

אלינוער לויטן - מנכ"לית, בקהילה - משנים מציאות חברתית

טל ערמון ראובני - מדריך נוער, בקהילה - משנים מציאות חברתית

ניצן פיליפסון - מנהלת קשרי קהילה, בקהילה - משנים מציאות חברתית

רוני שפירה - מנהלת שנת השירות, בקהילה - משנים מציאות חברתית

ליבי לויתן - מתנדבת בשנת שירות, בקהילה - משנים מציאות חברתית

נטע קרני רבו - מתנדבת בשנת שירות, בקהילה - משנים מציאות חברתית

דניאל קרני - מתנדב בשנת שירות, בקהילה - משנים מציאות חברתית

דולב רונן - מחנכת כיתה י', תיכון מקיף י"ג ע"ש יצחק נבון, ראשל"צ

לימור רודרמן - יועצת חינוכית, תיכון מקיף י"ג ע"ש יצחק נבון ראשל"צ

אריאל בליטי - תלמידה

אלון ענבר - תלמיד

אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



התמכרות לסמים ולאלכוהול בקרב ילדים ובני נוער בישראל

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדה משותפת עם הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול של ידידי בועז ביסמוט. סדרי הדיון: מי שיוביל את הדיון כמובן הוא חבר הכנסת ביסמוט, יו"ר הוועדה, ואנחנו יחד ננסה להביא מסקנות טובות.

בתחילת הדברים רק אגיד, ברשותך, אנחנו ערים וחשופים לנתונים מדאיגים מאוד, וכמובן בועז יאריך בנתונים עצמם לאור התקופה, גם של הקורונה שעברנו, וכמובן תקופת המלחמה. בהרבה מקומות, ונחשפנו בדיון הקודם גם בצפון, לצערי, התנועות וארגוני הנוער והפעילויות הבלתי פורמליות כמעט ולא מתבצעות, מה שבסוף גורם לתלמידי ישראל ולנוער לשוטט ולהיות חשופים לפגיעות כאלו ואחרות. כמובן, הנושא של הסמים והאלכוהול עומד בראש סדר העדיפויות של הוועדות.

אני הסתובבתי בהמון, המון בתי מלון, ומה ששמעתי מהנוער עצמו, של כל מיני משחקים למיניהם, משחקי קלפים ועוד עם התערבויות של שתיית אלכוהול כזו אחרת למי שמפסיד, מתוך חלק של משחק, מוביל בסוף להתמכרות של חלק גדול של הנערים. כמובן, אני דיברתי איתם על האלכוהול, אני מאמין שהנושא של הסמים הוא לא פחות גרוע, ולצערנו, לפעמים לא צריך סמים קשים, התמכרויות של כל מיני שאיפות, של כל מיני גזים למיניהם, ולכן היה חשוב לכנס את הדיון הזה עם הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול.

בועז, בבקשה.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

תודה רבה, ידידי חבר הכנסת טייב. אנחנו באמת התכנסנו כאן היום כולנו לדיון משותף של הוועדה שאני עומד בראשה יחד עם הוועדה שלך, ועדת החינוך, התרבות והספורט, כדי לדון בנושאי התמכרות לסמים ואלכוהול בקרב ילדים ובני נוער בישראל כשאנחנו מציינים את החודש הלאומי להעלאת המודעות להתמודדות עם שימוש בסמים ואלכוהול.

בהמשך לדברים שאמרת, חבר הכנסת טייב, דבר שבאמת, הוא לא רק מטריד, הוא מדאיג, הייתי אומר שזו אפילו הבנאליזציה של השימוש. אתה רואה את זה בכל מקום. אתה יודע, זה נעשה אפילו, לעתים בבתי ספר, ואני אומר דברים קשים, אבל אתה שומע מבני נוער, לעתים בחסות הצוות המנהל שבמקום להתמודד עם זה, פשוט נכנע לזה. שוב אני אומר, במקום להתמודד עם זה, נכנע לזה, וזה דבר שאנחנו לא יכולים לקבל.

מטבע הדברים, הנושא נמצא תדיר על סדר יומה של הוועדה שבראשותי וביתר שאת נוכח מלחמת חרבות ברזל היו לנו מספר דיונים שבהם ראינו באמת את הקשר וכיצד המלחמה גרמה, תרמה לעליית השימוש וההתמכרות. בנושא סמים במערכת החינוך קיימנו גם כן, להזכירך, חבר הכנסת טייב, בעבר ישיבה משותפת. אני חושב שאנחנו צריכים פחות דיבורים ויותר מעשים ויותר תוצאות. וחברי פה מהאופוזיציה, ואני חושב שאנחנו תמימי דעים, אנחנו מחויבים לתוצאות, סימון כמובן.

הדיון מתקיים בהשתתפות בני נוער רבים שנשמע אותם כאן, שהגיעו לכאן, מהם גם נשמע על הסיבות לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים, משני תודעה, ובכלל זה סמים ואלכוהול, שימוש מסוכן בחומרים נדיפים, כגון, כמו שאמרת קודם, קצפות, וכן בתרופות מרשם ומשככי כאבים ועל הנטייה להתמכרויות התנהגותיות כגון התמכרות למסכים ולהימורים, וכן על המענים שיש לתת לבני הנוער. לכן, אני רואה פה את הצעירים שנמצאים כאן, ההשתתפות שלכם היום היא חשובה מאוד ותתרום לנו מאוד להגיע בעזרת השם לתוצאות.

אנחנו נבקש לקבל נתונים רשמיים מהמשתתפים פה כדי לעקוב אחר מגמות בשימוש וכבסיס לתכנון המענים ולברר מה מערך איסוף הנתונים הדרוש בהיעדר מרכז ניטור לאומי, שאגב אני פה אוסיף שעתיד לקום בפברואר 2025 ברשות הלאומית לביטחון קהילתי ויהווה מסד נתונים אחיד של כל משרדי הממשלה. הנתונים יעברו, כך אני רוצה לקוות, בזמן אמת.

נשמע מפרופ' יוסי הראל פיש שנמצא כאן איתנו על דפוסי השימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער ועל ממצאי סקר יד על הדופק 2024 – השפעות מלחמת חרבות ברזל על בני הנוער. נבחן עם כל הגורמים בשיתוף בני הנוער מהם המענים והחלופות לצורך עליו עונים סוגי התמכרויות. לפיכך, אנחנו נרצה לברר כאן יחד איתכם ביחד מהן מגמות השימוש ומה השינוי שחל, וכמובן גם מה היקף תופעת ההתמכרויות לחומרים פסיכואקטיביים.

נבקש מהגורמים שהגיעו לכאן, לישיבה שלנו, ואני מודה להם, להציג נתונים על מספר בני הנוער שמשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים משני תודעה, על רצף השימוש החל משימוש מזדמן, שימוש תדיר, ועד פיתוח תלות והתמכרות קשה, שוב אני אומר, בקרב בני נוער. וכשאנחנו רואים את הגילאים, ידידי, חבר הכנסת טייב, אתה רואה שאלה פשוט נתונים שגורמים לדאגה אמיתית, ולהגיד באמת לעתים, איך הגענו עד הלום? על היקף התופעה בקרב בני נוער מפונים מבתיהם, גם את זה ננסה לבדוק היום, על מספר בני הנוער שעלולים להזדקק לטיפול כתוצאה משימוש על רצף השימוש או כתוצאה מהתמכרויות, על מספר בני הנוער המכורים, ועל מספר בני הנוער המכורים שמקבלים טיפול.

ראשון הדוברים, חוקר מרכז המחקר והמידע בכנסת, נעם גרינברג, בבקשה.

(מוקרנת מצגת)

תודה רבה ליושבי הראש. צוהריים טובים לכולם. שמי נעם גרינברג ואני חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג קצת מהמסמך שלנו שכתבנו בנושא לקראת הדיון היום בנושא התמכרות לסמים ואלכוהול בקרב ילדים ובני נוער בישראל, ואני אתמקד בנתונים על ההיקף של האוכלוסייה הזאת. אני רק אציין שאנחנו התחלנו לבדוק את הנושא של ההשפעות של המלחמה הנוכחית, אבל אני לא אתמקד בזה בין השאר מכיוון שהנתונים שאספנו לא היו חד משמעיים, ולכן אני אשאיר את זה כרגע.

אני אתחיל בכך שההתמכרות היא קצה אחד של רצף שימוש שמתחיל מגישוש והתנסות. ככל שדפוסי השימוש הם יותר חמורים, כך גם הפגיעה במשתמש היא יותר חמורה, אבל צריכים לזכור שההתמכרות היא דבר מאוד אינדיבידואלי וצריכים לזכור שלא כל מי שעושה שימוש לרעה בחומר פסיכואקטיבי בהכרח יפתח הפרעת שימוש או יוגדר כמכור.

הצבענו על ארבעה מעגלים של שימוש בסמים ושאלנו כמה ילדים ובני נוער אפשר לייחס לכל אחד מהמעגלים האלה. התחלנו עם ילדים ובני נוער שמשתמשים בסמים ובאלכוהול, אחר כך, מתוכם, כמה עלולים להזדקק לטיפול בגין השימוש, כמה ילדים ובני נוער מכורים לסמים או לאלכוהול, וכמה מהם קיבלו טיפול או מקבלים טיפול בגין ההתמכרות הזאת.

כפי שאני אציג, קיים קושי לאמוד את מספר הילדים שמשתייכים לכל אחד מהמעגלים האלה. כמו שחבר הכנסת ביסמוט הציג, הנתונים היו אמורים להיות במרכז הניטור הארצי לפי ההחלטה של הממשלה לפני כארבע שנים, שטרם הוקם, ולפי חבר הכנסת ביסמוט אכן אמור לקום, אבל אנחנו לא קיבלנו אינדיקציות על כך. ולכן, ככל שידוע לנו, המרכז טרם הוקם.

יש לך נתונים מתי זה היה? כשהרשות הייתה קיימת היו נתונים?

היו סקרים שהתבצעו, אנחנו לא הבאנו את הנתונים האלה, אנחנו ניסינו להתמקד בנתונים העכשוויים.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

לא, הוא שואל אותך האם היו בזמן הרשות.

עד 2017, האם היו נתונים כאלו? מישהו יודע?

היו נתונים.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

האם היו, האם הרשות אפשרה להשיג נתונים?

אני לא מכיר, אפשר לשאול את הרשות בדיוק מה ההיסטוריה, אני לא מכיר את כל ההיסטוריה של מה נעשה.

מ-1998 היו נתונים עקביים לאורך כל השנים.

כלומר, בזמן שהרשות הייתה קיימת, היו נתונים.

כולל.

בועז ביסמוט (יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

חבר הכנסת דוידסון, עוד סיבה לקדם את מה שאתה - - -

כמו שאמרתי, התחלנו בנושא של הילדים ובני הנוער שמשתמשים בסמים ובאלכוהול. אין מחקר אפידמיולוגי כרגע על המספרים האלה והגורמים השונים הפנו אותנו לסקרים של פרופ' הראל פיש, של תוכנית HBSC שהיא תוכנית בינלאומית, בין השאר בישראל. צריכים רק לזכור שהנתונים האלה אומנם נאספו בין 2022 ל-2023 בבתי ספר, אבל צריכים לקחת אותם בעירבון מוגבל, בין השאר כי אנשים לא תמיד נוהגים לדווח על פעילות בלתי חוקית, למשל שימוש בסמים ובאלכוהול, במיוחד בקרב קטינים.

בכל מקרה, לפי הנתונים, בחודש שקדם לסקר, כעשירית מהתלמידים השתכרו, כ-13% התנסו בשתיית אביסה, כלומר שתייה של חמישה משקאות בזמן קצר, ועוד כ-9% השתמשו בקנאביס. בשנה שקדמה לסקר, כחמישית השתמשו במשככי כאבים וכ-5% התנסו בהרחת חומרים שונים.

מתוכם ניסינו לאמוד את הילדים ובני הנוער שעלולים להזדקק לטיפול בגין שימוש בסמים ובאלכוהול. על השאלה הזאת אין תשובה כמה באמת יש, ולכן נעזרנו בשתי אינדיקציות. פנינו ראשית כל למשרד החינוך, לדעת כמה ילדים ובני נוער ידוע להם שהשתמשו בסמים ובאלכוהול. קיבלנו מידע על כ-1,300 דיווחים מספטמבר 2019 עד ינואר 2024, אבל המשרד אמר לנו שהוא מסתמך לנתונים כאלה על הסקרים של HBSC ולא על הנתונים האלה מכיוון שלדעתו מדובר בתת דיווח.

פנינו גם למשרד הבריאות, שאלנו אותם כמה ילדים ובני נוער הגיעו לטיפול נמרץ, למלר"דים, ושאלנו אותם וקיבלנו מהם נתונים על כ-1,000 ביקורים בממוצע לשנה. נציין שכ-70% מהם היו בגלל שימוש באלכוהול, הן בקרב בנים והן בקרב בנות. נציין רק שכאמור, הנתונים האלה לא בהכרח מייצגים את כל הנזקקים לטיפול בכל המסגרות.

המשכנו לבדוק בנושא מכורים לסמים ואלכוהול, פנינו למשרד הבריאות ומשרד הרווחה, אבל גם כאן אין הערכה כוללת, אלא רק נתונים על מי שנמצאים בתוכניות של המשרדים, כפי שנציג בעוד כמה דקות. פנינו לקופות החולים לשם אומדן של הנתון הזה ושאלנו אותם כמה ילדים ובני נוער קיבלו אבחנה של התמכרות לסמים או אלכוהול. קיבלנו נתונים משלוש קופות שמייצגות בערך מחצית מהילדים המבוטחים במדינת ישראל, ומהם למדנו שהיו כ-560 מאובחנים בין 2019 ל-2023.

רק נציין שלפי הקופות מדובר בתת אבחון ובתת דיווח של המקרים האלה, כך שהנתונים האלה לא מייצגים את היקף ההתמכרות במלואו, וכן גם אין לקופות נתונים על כמה מהמבוטחים שלהן מטופלים במסגרות של משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

לאחרונה ניסינו לבחון גם כמה ילדים ובני נוער מכורים לסמים או לאלכוהול שקיבלו טיפול יש. כאמור, פנינו למשרד הבריאות ומשרד הרווחה ואין להם הערכה כוללת לגבי כל האוכלוסייה, אלא רק מי שנמצא בתוך תוכניות הטיפול שלהם. משרד הבריאות מפעיל שתי אשפוזיות לגמילה פיזית, לבנות ברטורנו ולבנים במלכישוע. בין השנים 2019 ל-2022 היו 176 בנות ברטורנו.

אבל רטורנו זה גם בנים.

לא, לפחות באשפוזית - - -

באשפוזית הנוער יש להם רק בנות, היינו שם בסיור.

אם כך, מי הבנים שהיו שם?

קהילה טיפולית.

ובמלכישוע היו הבנים, 546. נציין רק שהחומר השכיח ביותר היה - - -

האם יש לך נתונים על האם חסרות מיטות? זאת אומרת, יש כאלו שרוצים להיכנס לאשפוזיות ואין להם מקום?

ד"ר פאולה רושקה, משרד הבריאות. חסרות מיטות במיוחד לצעירים. לילדים ובני נוער יש לנו מיטות, לצעירים, Young Adults - - -

מה זה צעירים? מהם הגילאים צעירים?

נגיד מ-18 עד 23-22. הם צריכים טיפול קצת שונה מהמבוגרים מעל זה, כי חלק מהם גם בצבא, עוזבים צבא, עוברים חוויות טראומטיות יותר. צריך היה יותר מיטות לאוכלוסייה הזאת, ביקשנו.

אני אציין רק שלא קיבלנו נתונים מרטורנו, קיבלנו נתונים ממלכישוע. לפי מלכישוע, זה עולה ממה שד"ר רושקה אמרה, שאין מחסור לילדים. אנחנו ספציפית דיברנו על ילדים ובני נוער עד גיל 18-17, וממלכישוע לפחות עלה כי אין מחסור עבור האוכלוסייה הזאת.

אתם מודעים אבל שהיום ילד בגיל 22 זה עדיין ילד. בגיל 23-22, רוב ההורים משלמים פרטי ולמדינה אין כמעט פתרון לזה. זה האירוע היום, עוד מעט תשמעו פה עדויות. מי שיש לו כסף והרבה כסף, מגיע, מי שאין לו, הוא נזרק לרחוב.

אנחנו בדקנו מול משרד הרווחה, יש להם שני סוגי מסגרות, אחת לטיפול בקהילה ואחת לטיפול במסגרות חוץ ביתיות. אין לנו פירות לגבי כל אחת מהמסגרות, אבל לגבי כולן ביחד, מ-2021 ו-2022 מדובר בקצת יותר מ-1,000 מטופלים לשנה, ובתשעת החודשים הראשונים של 2023, כ-900 מטופלים.

לגבי המסגרות החוץ ביתיות, קיבלנו נתונים רק על המסגרות של חסות הנוער, אלה לא כל המסגרות החוץ ביתיות, ומהם עלה כי היו כ-1,500 מושמים בשנה בממוצע מ-2021 עד 2023. כ-45% מכולם היו בעלי נזקקות של שימוש בחומרים פסיכואקטיביים.

כן קיבלנו נתונים על הקהילות הטיפוליות, על שתי קהילות טיפוליות ייעודיות לטיפול בהתמכרויות, במלכישוע ובכפר רוח מדבר. בין 2021 ל-2023 היה ממוצע של כ-150 מושמים בשנה. זה לא כולל הוסטלים שגם בהם יש טיפול להתמכרויות אבל הם לא נכללו בנתונים האלה.

מכל זה עולה שיש הרבה גורמים שמעורבים בנושאים האלה, בטיפולים, אבל קיים קושי לאמוד את האוכלוסייה בכל אחד מהמעגלים שהצבענו עליהם. נציין שגם ועדת רידניק של משרד הבריאות שבחנה את הטיפול באופן כללי בהתמכרויות כתבה לפני כמעט שלוש שנים שיש חוסר ודאות לגבי האוכלוסייה הזאת ויש צורך באיסוף נתונים עליה.

לסיכום, למצב הנוכחי יש כמה השלכות, ביניהן, עולה השאלה כיצד אפשר לעקוב אחר מגמות, אחר מספר המשתמשים בחומרים השונים ברמות השימוש השונות. עולות שאלות לגבי התכנון של המענים, האם קיים חוסר במענים, אם כן, לאיזו אוכלוסייה ואיפה בישראל. אציין שרוב המענים הם למכורים קשים, ולעומת זאת, לאלה שברמת התמכרות קלה יותר יש פחות מענים, וזאת אחת הסיבות שלא ניתן ללמוד על מספר המכורים ממספר המטופלים.

בסוף, כמו שאמרנו, יש ריבוי גורמים פה וזה מעלה שאלות לגבי האפשרות שיש כפילות במענים, ועולה השאלה האם ניתן לייעל את מתן המענים באופן שיביא לחיסכון כלכלי ולשיפור הטיפול עבור האוכלוסיות שצריכות את הטיפול הזה.

טוב, אני רק אגיד, בלי להיות מונח בסוגיה לעומקם של דברים ובלי להיות חבר של הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש סמים ואלכוהול – אומנם הייתי בעבר, לפני שתי כנסות – צריך גורם מתכלל אחד, לא צריך לחפש יותר מדי. כל עוד לא יהיה גורם מתכלל אחד, זאת תהיה התוצאה. ואני רוצה לדעת אם מישהו פה בעולם יודע לתת לי סיבה למה מרכז הניטור הזה עדיין לא הוקם.

לי יש.

יש החלטת ממשלה 588 מ-2020, למה עד עצם היום הזה, אנחנו ב-2025, מה? תחת מי זה היה אמור לשבת?

זה יושב תחת המשרד לביטחון לאומי ברשות הלאומית לביטחון קהילתי.

שמך בבקשה לפרוטוקול.

טלי יוגב מהרשות הלאומית לביטחון קהילתי. אכן ההחלטה הייתה בדצמבר 2022, אכן עברו שנתיים מאז. אני כן יכולה להגיד שנערכו מספר ועדות היגוי ושהתחילה השנה עבודה מאוד אינטנסיבית עם הלמ"ס על הנושא של יצירת אגם מידע שישמש גם לאיסוף כל המידע מכלל משרדי הממשלה והגופים שעוסקים בתחום, וגם לייצר פלטפורמות של מחקר עבור חוקרים שהם לא בהכרח משרדי הממשלה, אלא גם של האקדמיה.

כפי שנאמר פה על ידי חבר הכנסת ביסמוט, על ידי יו"ר הוועדה, אנחנו אכן מתכוונים ממש להתחיל את ההפעלה ב-2025 ואני מקווה שאני אהיה, מה שנקרא, עם בשורות בדיונים הבאים של הוועדה, להגיד, כן, קם, פועל. אני יכולה להגיד שאנחנו בשלבים המקדימים של זה.

בכמה זה מתוקצב?

יש לנו צפי?

כן.

2025 זה ארוך.

לא, אני אומרת, אני מעריכה שבתחילת פברואר כבר נוכל לדווח פה על זה שהקמנו, תחילת פברואר, סוף פברואר, כי אנחנו בתחילת ינואר תכף, את אגם מידע, שזה הבסיס נגיד למה שלמרכז המחקר והמידע היה חסר פה. אבל מעבר לזה, מרכז הניטור אמור לתת הרבה פלטפורמות לדברים נוספים מעבר לאיסוף ואיגום המידע.

טוב. פרופ' יוסי הראל פיש, בבקשה, מומחה בינלאומי לחקר התמכרויות.

אפשר לשאול שאלה? שמי אילי לב ואני מהמיזם להאיר את עומר, שבני נפטר לפני חמש שנים ממנת יתר של מדבקת הפנטה. ופה בנתונים האלה חסר לי מאוד כמה מתו בתקופות האלה, כי אנחנו רואים את השטח, מגיעות אלינו כל כך הרבה משפחות כמונו שהילד שלהן נפטר, ואני לא רואה שום סטטיסטיקה, שום בדיקה בעניין הזה, וגם אתם לא מדברים על זה, לכן אני שואלת.

תודה רבה על ההערה. לדיון הבא כמובן, לא יודע אם הוא יהיה משותף או לא, אבל כדי שמרכז המחקר והמידע יביא נתונים באמת על מספר המתים בעקבות מנת יתר וכמובן לתת פילוח, כמה מהם בני נוער וכמה מהם שאר האוכלוסייה. פרופ' יוסי הראל פיש, בבקשה.

(מוקרנת מצגת)

צוהריים טובים. כבוד יושבי הראש, באמת תודה רבה על זה שהזמנתם אותי לבוא לפה, וכל האנשים המכובדים פה שאת חלקם אני מכיר, חלקם היום אני מכיר. אני חושב שהנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב, בעיקר בתקופה הזאת. מה שאני רוצה לעשות בכמה דקות שיש לי, והייתי צריך לבחור ממש בפינצטה שניים-שלושה שקפים או נקודות מרכזיות שאני רוצה להציג, כי כמו שאתם רואים, קראתי לכותרת של ההרצאה היום "נעורים בצל הטלטלות".

וכאן אני רוצה להגיד, נעם גרינברג, סקר ה-HBSC הוא לא סקר אקדמי, זה סקר של ארגון הבריאות העולמי שמועבר, עכשיו סגרנו 40 שנה, 60 מדינות, כל אירופה, ארצות הברית, קנדה, ישראל, היום זה גם בכל סין, אנחנו עושים מדגם מייצג ארצי של סין. כל הממשלות הללו משתמשות בנתונים של ה-HBSC בתור מערכת הניטור האפידמיולוגית של התנהגויות הסיכון המרכזיות בקרב ילדים ונוער, וכל המדיניות, מה שנקרא Evidence-based policy, מושתת על הנתונים של HBSC.

כנ"ל במדינת ישראל, אנחנו התחלנו לאסוף נתונים במדינת ישראל על מדגמים מייצגים ארציים החל מ-1994, וכל המודדים המרכזיים של סמים, אלכוהול והתמכרויות מסביב. מ-1994 יש לנו אותם על מדגמים מייצגים ארציים לאורך כל השנים עם מגמות, וכל דו"ח שיוצא, כולל הדוח של 2023 שאני אציג עוד מעט נתונים ממנו, כולל גם השוואות אחורנית, את המגמות אחורנית, ואנחנו לומדים מזה המון.

וצוות המחקר בראשותי שיושב באוניברסיטת בר אילן, אנחנו עובדים עם משרדי הממשלה בלהוציא את התובנות היישומיות, גם בשביל מדיניות, וכמו שקרן יכולה להעיד, גם בשביל לפתח אסטרטגיות של התערבות שהן יעילות יותר.

מה שכן, אנחנו מדברים על האוכלוסייה שבחיים, אוכלוסיית היעד שלנו היא תלמידים בבתי הספר הממלכתיים, הממלכתיים דתיים ובתי הספר של החברה הערבית, ויש לנו את היכולת להסתכל עליהם לרוחב.

היום אני אציג נתונים גם מה-HBSC, ובשנת 2021 ו-2022 אספנו נתונים עם סקר יותר ממוקד, אינטרנטי, שקוראים לו יד על הדופק, שכשמו כן הוא, הוא נותן לנו יד על הדופק כדי לראות מה קרה בין הסקר הקודם לסקר הבא. ב-2023 היה סקר גדול מאוד, מעל 20,000 נבדקים. אצלנו כרגיל זה בין 10,000 ל-20,000 נבדקים, ואני שמח לבשר לכם שביוזמת משרד החינוך ובשיתוף פעולה עם משרד הבריאות והמשרד לביטחון לאומי אנחנו בשבועות הקרובים נכנסים לשטח לעשות מחקר גדול מאוד של HBSC על מדגם מייצג ארצי של סביבות 10,000 נבדקים ועוד שלושה מדגמים מאוד חשובים.

אחד של ילדי אשקלון, בגלל החשיפה הייחודית שהיתה להם במהלך המלחמה, אחד של ילדי ערי העוטף, שאלה אופקים, שדרות ונתיבות, ומדגם מייצג של מפוני הצפון, של התלמידים שפונו מהצפון. אנחנו נמתין קצת שהקפה ישקע בכוס כדי לתת לרובם לחזור חזרה למקומות, אבל גם אותם אנחנו נסקור השנה, כך שבעוד תקופה לא ארוכה יהיו לנו נתונים ממש עדכניים על ההשפעה של המלחמה על בני הנוער.

צוות המחקר, אני לא אלאה אתכם פה בכל השמות, אבל פה בארץ זה צוות של פרופסורים ותיקים שאנחנו עובדים ביחד כבר הרבה שנים, צוות של פוסט דוקטורנטים, ואנחנו עובדים עם מנו גבע ומינה צמח, עם מכון מדגם שאוסף עבורנו את הנתונים בשדה בהשתתפות שלנו, וזה קורה לאורך כל השנים, כמו שאמרתי, בשיתוף ובמימון של משרדי החינוך, הבריאות והמשרד לביטחון לאומי.

הסקר הראשון שנעשה בארץ היה ב-1986, ומאז ועד היום עשינו כבר 11 סקרים, הסקר הבא יהיה סקר מספר 12. כמו שאמרתי קודם, היום אני בעיקר אתמקד בסקר הגדול של HBSC מ-2019, שזה היה בדיוק לפני פרוץ הקורונה. הקורונה פרצה במרץ 2020 כאן בישראל, ואז בערך שנה לתוך המגיפה ושנתיים שזה כבר אחרי שבתי הספר נפתחו ב-2022, ואז אני אראה לכם את הנתונים של ה-HBSC של 2023 ואתן לכם נגיעות מתוך יד על הדופק שעשינו בפברואר 2024, שזה חמישה חודשים לתוך המלחמה, כך שכבר היו לנו נתונים על מגמה של מה שקורה שם, וכמו שאמרתי, ב-2025 יהיו לנו את הנתונים של הסקר החדש.

אני לא אלאה אתכם במתודולוגיה, רק להגיד שזה סקר רב לאומי, כמו שאמרתי, מדגם מייצג ארצי, והשאלון, ופה זה דבר שלממ"מ כדאי לדעת, כל מדד בשאלון, יש ספרות מדעית שלמה על התיקוף שלו ועל המהימנות שלו, הם עברו תיקוף. תחשבו שב-60 מדינות יושב צוות של חוקרים של השמנה וסולתה של המדענים והחוקרים שעוסקים בנוער ובילדים, וביחד, במשך השנים פיתחנו את המתודולוגיה, שיפרנו אותו, בוחנים אותו כל הזמן. וכשאנחנו עושים סקר פה במדינת ישראל, הוא נעשה עם הפרוטוקול הבינלאומי המחייב את כל המדינות בסטנדרטים המדעיים הגבוהים ביותר שקיימים.

אני דווקא רוצה להתחיל ממצוקות נפשיות כי אני חושב שמאוד חשוב לנו, גם לוועדת החינוך, גם לוועדת הסמים, וגם לנו, אנשי המקצוע פה מסביב ובוודאי לחבר'ה הצעירים, לדבר על מה שקרה מבחינת המצוקות הנפשיות של הילדים. מ-1994 ועד 2019, פחות או יותר המדד הבינלאומי של מצוקות נפשיות, שאלה אינדיקטורים של תסמינים, של סימפטומים נפשיים וגופניים, מה שנקרא תסמינים פסיכוסומטיים שב-DSM הם אינדיקטורים של דיפרסיה. אנחנו עוקבים במשך 40 שנה על המדד הזה, המדד הזה היה בסביבות 20%-25% ותמיד כעסנו על עצמנו, איך זה שאנחנו בישראל לא מצליחים להוריד את זה, כי הוא היה יחסית די גבוה בהשוואה לממוצע באירופה.

ותראו מה קרה משנת 2019. ב-2019 היה 25%, ב-2021, בערך שנה לתוך הקורונה הסיפור הזה קפץ לכמעט 32%. כלומר, ילד אחד מתוך שלושה ילדים רשם מצוקות נפשיות, כמו שכתוב פה בכותרת. השיעור הזה בשנת 2022, שזה כבר היה אחרי שהמסגרות נפתחו וחשבנו שזה דווקא ירד חזרה למקום יותר נורמלי, זה המשיך לעלות, וזה עלה ל-35%, וב-2023, בסקר הגדול הגיע כבר ל-40%. וזו אינדיקציה - - -

לפני 2019 יש לכם נתונים?

בטח, יש לכל השנים.

כי מ-2019 והלאה יש את הקורונה, אי אפשר להשוות למה שהיה לפני. האם הייתה עלייה כל הזמן או שזה - - -

לא, הקורונה עוד לא התחילה. 2019 זה לפני הקורונה וזה פחות או יותר מה שהיה לאורך כל השנים.

לא, אתה לא מקשיב לי, תקשיב לי עכשיו. אני אומר ככה, 2018 היה לכם סקר, אבל אחרי 2021, 2022, זה כבר בקורונה, ואז יש את העלייה הזאת. השאלה, האם נגיד יש נתון לפני 2019, לראות האם באמת הייתה מגמת עלייה או שבגלל השינוי שהיה בגלל הקורונה הייתה עלייה, בגלל שהיה שינוי.

זה בדיוק מה שניסיתי לענות, אולי לא הסברתי את עצמי נכון. משנת 1994 עד שנת 2019 המדד הזה עמד כל הזמן פחות או יותר יציב בין 20% ל-25%, הכרנו אותו במשך השנים. ופתאום, בשנת 2021, הקורונה גרמה למצוקות נפשיות הרבה יותר.

אתה אומר כתוצאה מהשינויים, כתוצאה הקורונה והשינויים שהיו, הם אלה שגורמים לסיבה וזה לא משהו אחר.

האינדיקציה שלנו היא שזה עוד יותר המשיך לעלות במקום להתמתן ביחד עם החשיבה שחשבנו עם החבר'ה בשפ"י ובמדען הראשי, זה שכנראה יש אחוז לא מבוטל של ילדים שהיה להם מאוד קשה להסתגל חזרה למסגרות אחרי זה.

וחוסר ההסתגלות הזה בין השאר בא לידי ביטוי בהמשך המצוקות, ואז אנחנו מגיעים למלחמת חרבות ברזל ופורצת המלחמה, וחמישה חודשים לתוך המלחמה, בסקר הקטן שהוא לא מייצג ארצי מדעי כמו הסקרים שלנו, אבל הוא כן נותן איזושהי אינדיקציה עם מדגם מייצג ארצי. אומנם של 300 נבדקים, לא של 10,000, אבל שם זה קפץ למעל 50%. כלומר, ילד אחד מתוך שני ילדים במדגם. יכול להיות שזה מייצג קצת פחות, קצת יותר, את זה אנחנו נדע בעוד חודש-חודשיים, כשיהיו לנו את הנתונים החדשים.

אבל זה מבחינתי משהו שאנחנו צריכים לזכור, כי ילדים עם מצוקות נפשיות הם הכי פגיעים ללכת לכיוון החומרים הממכרים והתמכרויות התנהגותיות אחרות, כמו להיתקע בתוך המסכים, ללכת להימורים וכן הלאה. והם גם מאוד פגיעים מבחינת הלחץ החברתי, כי הם מחפשים את החברים שלהם, ואז הם פגיעים ללכת ולצאת למקומות בילוי רוויי אלכוהול ודברים כאלה, ולכן הדבר הזה מאוד מאוד מדאיג אותנו.

בואו נסתכל על הנושא של האלכוהול. רוב האנשים בחדר הזה, בוודאי אלה שאני מכיר, לפחות את הפנים אם לא זוכר את השמות, אבל מכירים את השקף הזה, זה שקף די ותיק.

סליחה, יש לי עוד שאלה. מה שאתה אומר, שבעצם כל ההתמכרות של האלכוהול, רובה באה מ-52%, מהאחוז שיש להם פגיעה נפשית כלשהי.

לא, מה שאני אומר זה שה-52% הללו הם יותר פגיעים ללכת ולהשתמש באלכוהול, זה לא אומר שכולם באים מהם. זה אומר רק שהם יותר פגיעים.

כן, אבל יש לך את ה-48% שבדקת אותם?

כן, כתבנו כמה מאמרים גם על הקשר, יש קשר מאוד מאוד חזק, אני כבר אגיד לך. בני נוער שדיווחו שהם שתו לפחות פעם אחת בחודש האחרון חמש מנות משקה או יותר באירוע אחד, שזה המדד הזה שפה בשקף הזה, הם היו פי ארבעה ופי חמישה יותר מאשר ילדים אחרים בסיכון למצוקות נפשיות, בסיכון למדדי נשירה סמויה מבית הספר ובסיכון להיות מעורבים באלימות, כולל אלימות ברשת. כלומר, הקשר הוא מאוד חזק.

דבר נוסף שנורא חשוב לדעת, הסיכון בנושא של אלכוהול הוא לא רק התמכרות, אנחנו שמנו את הדגש במפגש הזה על התמכרויות. דווקא אצל בני נוער ההתמכרויות הן חלק מאוד קטן מאלה שמשתמשים, הסיכון הכי גבוה אצל בני נוער הוא הפגיעה. כאשר הם הולכים ושותים לשוכרה בצורה כזו יש פגיעה אקוטית עכשיו במצב המנטלי שלהם, בקוגניציה, כך שהם לא מקבלים החלטות כמו שהם מקבלים כרגיל, ובמערכת המוטורית וכן הלאה. ולכן הם בסיכון מאוד גבוה להיכנס למצבים שהם פגיעים לאלימות או שהם נהיים אלימים בעצמם. הרבה מההריונות הלא רצויים ואונס של בני זוג קורה תחת השפעה של אלכוהול, ועוד כהנה וכהנה.

כלומר, אתם קפצתם בשקפים של הממ"מ משימוש באלכוהול ישר להתמכרות. בין השימוש לאלכוהול להתמכרות נמצא כל הנושא הזה של ילדים שפתאום הולכים לבילויים, לאזורי בילוי שרוויים באלכוהול, רוויים בחברים שמכניסים אותם להתנהגויות סיכון אחרות, ולכן הסיכון הוא הרבה יותר גדול בתקופה הזו של החיים בנושא של אלכוהול.

מה שקרה פה במדינת ישראל, הוותיקים מכם שזוכרים את השנים האלה, שוב, עד 1994 פחות או יותר בישראל לא הייתה בעיה של שתייה לשוכרה של בני נוער, זה לא היה נושא. אבל תסתכלו מה קרה מ-1994, לאט-לאט, בצורה ליניארית ועקבית, השיעור של בני הנוער שדיווחו שהם יצאו לבלות ושתו חמש מנות משקה או יותר תוך כמה שעות בבילוי הלך ועלה. שזה אגב המדד של ה-Center for Disease Control של שתייה לשוכרה, השתייה הכי מסוכנת של בני נוער, זה חמש מנות משקה או יותר באירוע אחד. ואלה דפוסי בילוי של בני הנוער, בני נוער לא שותים בבית לבד כשאף אחד לא רואה אותם, זו ההתמכרות של מבוגרים, בני נוער שותים שתייה חברתית. לכן, אגב, בקורונה זה ירד, בגלל שאף אחד לא יצא לבלות.

אחרי שפתחו את המסגרות, ואתם רואים את זה פה, הייתה ירידה גדולה מאוד בקורונה, וב-2023, אחרי שפתחו את המסגרות, הייתה עלייה מטאורית למעלה אחרי שבמשך שש שנים במאמץ כביר של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, הסבא של הרשות לביטחון קהילתי.

תכללנו את התוכנית הלאומית שממשלת ישראל תקצבה לצמצום התופעה של האלכוהול בקרב בני נוער עם כל משרדי הממשלה, ויושבים פה הרבה אנשים שהיו שותפים איתי ביחד בעשייה, והצלחנו עם חקיקה ועם הסברה ועם פעילות ברשויות המקומיות והצלחנו להוריד את זה לאט-לאט, והגענו סוף סוף ל-7%. ואחרי הקורונה זה קפץ למעלה ל-12%, אצל הבנים ל-16%, ואנחנו מאוד מאוד חרדים שזה ימשיך לקפוץ. מה שכן, חמישה חודשים לתוך המלחמה, זה ירד חזרה ל-8%, אבל זה לא בגלל - - -

אני רוצה לעצור אותך שנייה, בגלל הנושא שאמרת, כי הוא מאוד מאוד חשוב לי, אתם יודעים כמה זה חשוב לי, אני לא אפסיק לדבר על זה. וחשוב לי שיושב ראש הוועדה ישמע את זה כי הוא לא שמע את זה ממני. הרשות למניעת סמים ואלכוהול נסגרה ב-2018, אני רוצה לשאול אותך שאלה כמומחה, האם סגירת הרשות ב-2018 גרמה לזה שאנחנו רואים בטבלאות עלייה של השימוש בסמים ואלכוהול? האם לרשות היה תפקיד בירידה שאנחנו ראינו בשנים לפני הסגירה, וכמה החשיבות להחזיר את הרשות היא בעיניים שלך?

קודם כול, למען ההגינות, אני הייתי המדען הראשי של הרשות באותן שנים ואחר כך המשכתי לעבוד עם המדען הראשי של ביטחון פנים בתור יועץ מדעי כדי להמשיך לעבוד עם הרשות. אני חושב שהירידה בפירוש הייתה מעשה של עבודה משותפת מאוד אינטנסיבית של הרשות, שהיא תכללה את זה, אבל ביחד עם כל המשרדים האחרים.

כלומר, בגלל שהייתה רשות היה אפשר לתכלל.

כן, היה מישהו מרכזי שטיפל בזה וזו הייתה חקיקה. אתם יודעים מה זה להעביר חוק בכנסת, העברנו איזה עשרה חוקים.

לא, למה אני אומר לך את זה? כי אני הגשתי הצעת חוק שנפלה בוועדת שרים ואני מגיש אותה עכשיו פעם שנייה, אני חייב אותך שותף בנושא הזה. חייבים להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול. היא הצליחה, היא עזרה לבני הנוער שלנו ולמדינת ישראל, ואין פה עניין פוליטי. אמרתי את זה גם לחבר כנסת ביסמוט לצידי, למחוק את השם שלי ושזו תהיה הצעה של הקואליציה. חייבים להחזיר את הרשות הזאת, כי הנתונים האלה שאתם רואים עכשיו, תהיה פה התפוצצות של הר געש בשנה הבאה, אנחנו לא רואים את זה עדיין.

בלי גורם מתכלל - - -

ואני לא סתם שואל את השאלה את המומחים הכי רציניים בתחום.

אני מסכים איתך לגבי הפחד שלי ממה שעומד לקרות, ואני פוחד מהנתונים החדשים שיהיו לנו, בגלל שה-8% היה חמישה חודשים לתוך המלחמה. אם אנחנו נסתכל על מה קרה מאז ועד היום, אלה עוד עשרה חודשים של מלחמה. כלומר, הילדים היו חשופים להרבה יותר אירועי לחימה וטרור והמלחמה נכנסת לתוך הטלוויזיה, לתוך הסלון. כלומר, אתה יכול להיות במקום מאוד בטוח, אבל המלחמה שם. בני משפחה, אבות, אחים ואחיות מגויסים ונלחמים, כך שהילדים עברו טלטלות גדולות מאוד בשנה האחרונה.

וההורים לא יכולים להתמודד.

וההורים, לא רק שהם לא יכולים להתמודד, אלא שהם במצוקה בעצמם. גם ההורים וגם המורים שחלק גדול מהם הם גם הורים, שיש להם את זה משני הכיוונים. השקף האחד לפני האחרון שלי היום הוא להציל את המציל, ואז אני מדבר על מה צריך לעשות עם המבוגרים שאמורים להיות המבוגרים המשמעותיים של הילדים כדי לעזור להם להתמודד עם המצוקות כדי שזה לא יגיע למצב הזה. לכן זה ממש מעגל קסמים, זה מעגל שמזין אחד את השני וצריך לשים באיזשהו מקום נקודה ולהתחיל לעבוד על זה.

ברשותך, כי אני יודע שזמני מאוד קצוב, אני רק אגמור. זה הסיפור של האלכוהול. לפני שאני עובר לאופיאטים, אני לא מציג את הקנאביס בגלל שהקנאביס לא השתנה בכלל, הוא נשאר בסביבות ה-6.5%, אם אני זוכר נכון, אבל לא ראינו שם קפיצות גדולות. הקפיצות הגדולות וההשפעה הגדולה של המצב היה דווקא לנושא של האלכוהול. ובקנאביס יכול להיות, שוב, תשימו לב, אני מדבר על מדגם מייצג ארצי של האוכלוסייה הכללית, יש בוודאי ובוודאי תת אוכלוסיות מסוימות ששם המצב הוא אחר. על חלק מהם אנחנו יכולים לשים את היד במסגרת המחקר הגדול וחלק מהם, כמו השנה, שנלך לאוכלוסיות יעד ספציפיות לראות מה קורה שם.

אתה יודע מה? אני לא מאמין שהנתונים לא ישתנו בקנאביס, אני פשוט לא מאמין.

הם השתנו, בוא נגיד - - -

בכל מקום שאני הולך אני רואה בני נוער מעשנים קנאביס, כבר בבתי קפה וברחוב ובים. זה הפך להיות נורמטיבי כאילו הם מעשנים סיגריה רגילה, כאילו הם שותים כוס מים.

כפי שאמרתי, באוכלוסיות מסוימות שהולכות לבתי קפה ולים יכול להיות שזה ככה, אבל זה איכשהו מתאזן כשאתה מסתכל על מדגם מייצג ארצי וזה דבר שאנחנו נמשיך להסתכל.

וגם בגלל חקיקה הזאת שהנוער זה כמו המבוגרים, כבר לא עוצרים אותם בכלל.

אני חס וחלילה לא מקל ראש בנושא של הקנאביס. מי שמכיר אותי פה, ויש פה הרבה, יפעת ואחרים שמכירים אותי מהתקופה שהיינו בוועדות שעסקו בנושא, אני לא מקל ראש בכלל בנושא של הקנאביס, אבל אני כן אומר, איך אומרים? המורה הולך בשדה ומראה לתלמידים את הפרחים ואז הוא מגיע לפרח מוזר, הוא אומר אין פרח כזה וממשיך הלאה. אלה הנתונים, הנתונים הראו לנו שבנתונים האלה על המדגם המייצג לא היה.

אופיאטים, מאוד מאוד מצלצל לנו איזשהו צלצול חזק בפעמונים. אנחנו מדברים באוכלוסייה בכלל של הנוער, ופה אני מדבר על כיתות י', י"א, י"ב, בני הנוער בתיכון, 18.5% מהם מדווחים שהם לקחו משככי כאבים שלא למטרות רפואיות, בלי מרשם כאשר אצל הבנות התופעה הזאת יותר גבוהה, 20 ומשהו אחוזים. ותשימו לב להבדל המאוד דרמטי בין אוכלוסיית התלמידים היהודים לבין אוכלוסיית התלמידים הערבים. ואני רוצה לספר לכם פה שביוזמת משרד החינוך ביחד עם מנהל החינוך הערבי אנחנו התחלנו להסתכל לעומק בתופעה הזו והולך להיות לנו יום עיון בתחילת ינואר, יום שלם להסתכל על הנתונים של התלמידים הערבים.

בין השאר, אחד הנושאים שאנחנו נצטרך להתעמק ולנסות להבין אותם הוא הנושא הזה של השימוש באופיאטים, כולל גם אפשרות שזה משהו מתודולוגי של אי הבנה של השאלות, אבל את זה בינתיים לא הצלחנו להוכיח. כלומר, לא הצלחנו למצוא משהו מתודולוגי שיסביר את זה. אבל הייתי חייב להראות לכם את זה כי הנושא של אופיאטים הוא מגיפה עולמית, בעיקר אצל מבוגרים, ועכשיו זה מגיע גם לבני נוער וצריך לתת על זה את הדעת.

האם יש לך פילוח קיים בנושא האלכוהול גם כמו באופיאטים?

כן, בהחלט. יש את הדו"ח המלא שלנו וגם מצגת שהולכת איתו שנמצאת בלשכת המדען הראשי במשרד החינוך ואפשר לקבל.

ואנחנו רואים פה אחוזים מקבילים בין האוכלוסייה היהודית לערבית?

כן.

אותו דבר או הפוך? באלכוהול לא הפוך מהאופיאטים?

באלכוהול, לא הפוך. לפני הרבה שנים האלכוהול כבילוי היה יותר גבוה אצל התלמידים היהודים מאשר אצל הערבים, במשך השנים זה די השתווה. כלומר, התופעה הזאת קיימת גם פה וגם פה.

לא קשה לעשות סקרים בחברה הערבית בנושאים האלו?

ממש לא.

משתפים פעולה?

משתפים פעולה. אתה יודע מה? בתי הספר הראשונים שקופצים לדום ונותנים לנו להיכנס ומשתפים איתנו פעולה הם בתי הספר הערביים. תהרוג אותי, אני עד היום לא מבין את זה למה אני צריך להתווכח עם מנהלי בתי הספר היהודיים ולהשקיע המון מאמץ עד שהם מסכימים, ובבתי ספר הערביים הם מבינים את החשיבות ובאמת, אני מוריד בפניהם את הכובע. זו לא פעם ראשונה, אני עושה את זה כבר 30 שנה וזו תופעה שעוברת בכל השנים, והם גם מתעניינים בתובנות, הם כל הזמן רוצים לדעת ולהבין ולהתעניין בתובנות.

אני יודע שהנושא של היום לא כולל את הנושא של התמכרות התנהגותית, אבל הייתי חייב להראות לכם את הנושא של התמכרות למסכים, כי התלמידים, כמובן שהקורונה דחפה את התלמידים לתוך המסכים בהיעדר מסגרות אחרות, ותשימו לב איך בשנת 2009 היינו בתחתי הטבלה בהשוואה למדינות אחרות באירופה, בארבעה נקודה משהו אחוזים של התלמידים בישראל. וזה ו' עד י"ב, כל התלמידים מו' עד י"ב שרשמנו להם מדד של התמכרות, שזה כולל 13 שאלות שאם אתה עונה על שש מתוך ה-13 תשובה חיובית שזה באמת קורה לך, זה הסף שאתה נחשב כמכור, דבר שפיתחנו כמובן כמדד בינלאומי וזה נעשה במדינות אחרות.

הנתונים הבינלאומיים פה על המסך הם משנת 2019. בכל העולם, בכל אירופה זה קפץ למעלה ב-2023, אבל תראו איפה ישראל נמצאת ב-2023, עם 17.5%. כאשר אנחנו לא הכי גבוהים ב-2023, אבל אנחנו ממש ברבע העליון של הטבלה בהשוואה בינלאומית. כלומר, גם בהשוואה בינלאומית התופעה פה בישראל היא מאוד חמורה.

אני לא צריך להגיד לכם שאחד הקרדומים הכי חשובים לחפור בהם כדי לצמצם את התופעות שאנחנו מדברים עליהן הוא לקחת את הילדים, ובמקום להגיד להם אל תעשה את זה ואל תעשה את זה, במקום מצוות אל תעשה, להתחיל לעבוד על מצוות עשה, ומצוות עשה מחייבות אותנו לפתח את האלטרנטיבות. ואלטרנטיבות זה מעורבות קהילתית, זה ללכת לחוגים, זה ללכת לספורט, למוזיקה, להיות מעורב בהתנדבות. לא חסרים מקומות.

אני לא אמרתי, הוא אמר. אני לא אמרתי כלום, יוסי.

אתה מתואם איתו על מלא, נו.

אתה יכול להגיד, שיעשו כמו שעשו בסקנדינביה, באיסלנד.

יש פה הרבה אנשים ששמעו את זה ממני כבר 20 ומשהו שנה, אנחנו מדברים על האמנות של יצירת אלטרנטיבות, זו אמנות.

ילד עסוק זה ילד בריא.

בדיוק.

זה הכול. שיעשו מה שהם רוצים, אבל שיהיו עסוקים.

לא יכולתי לומר את זה טוב יותר.

בטלה – אם כל חטאת.

ילד שקם בבוקר עם חיוך על הפנים, הוא לא צריך שום דבר אחר. ולכן, ככל שהילדים נמצאים יותר במסגרות של המסכים, הם פחות נמצאים עם החברים שלהם. אני רוצה להזכיר לכם שאחד ממחוללי ה-Wellbeing החשובים ביותר הוא מחוברות חברתית. זו לא מחוברות חברתית אלקטרונית, זה להיות שם בחוץ.

סתם, במקרה יושב פה סגן ראש עיריית מודיעין שאחראי על הספורט ואני יודע תוכניות שעכשיו עושים בספורט לילדים במודיעין, כמו שראינו במקומות אחרים, ויש ראשי ערים שפשוט, בסוף זה הרשויות. וכשיש ראש עיר שהוא מיינדד למתקנים, לפעילויות, לתוכניות, לעזור, לעשות, זה קורה.

בריכות בבני ברק.

כן, הבריכה בבני ברק, כן, אל תצחק. עשתה שינוי גדול מאוד בבני ברק.

אתה הוצאת לי את המילים מהפה. אנחנו רואים את זה בכל העולם אגב. תקשיב, זה חשוב. מדעית, זה מוכח, הרמה היעילה ביותר שמצליחה לחולל שינוי היא הרמה של הרשות המקומית.

נכון.

כי ברשות המקומית יש פחות תחלופה של מקבלי החלטות וגם אפשר לעבוד, אתה עובד הרבה יותר קרוב לאוכלוסייה. אני יכול לדבר על זה שלוש שעות ואין לי שלוש שעות. אבל זה מה שרציתי שתראו, למה אני פוחד מהסקר שאנחנו נכנסים אליו היום וכבר דיברתי על זה בעל פה, אני לא אחזור, אני לא אקריא את הדברים האלה עוד פעם. זו חשיפה יותר ארוכה, חרדות וכן הלאה.

שוב, על קצה המזלג באמת, הנתונים שלנו מראים בצורה חד משמעית שילדים שדיווחו על מדדי חוסן, מדדי הגנה בחיים שלהם מהסוג הזה; הורים שמעורבים ותומכים; תרבות משפחה מלכדת ופעילה, שעושים דברים ביחד, אוכלים לפחות ארוחה אחת ביום ביחד וכן הלאה; תחושת שייכות, ילדים שיש להם תחושת שייכות או לקהילה או לבית הספר או לשניהם; קבלת תמיכה מהמורים, מהצוות החינוכי; מעורבות והתנדבות ופעילויות מעצימות בקהילה, פעילויות בחוגים, ספורט, אומנות, מוזיקה וכולי; תחושת ערך עצמי ומסוגלות, שאת זה הם מקבלים כאשר יש להם תפקיד מסוים והם מקבלים פרגון עליו או פרגון בדברים אחרים.

יש דרך נורא קלה לגרום את תחושת הערך העצמי הזאת אצל בני נוער, מעורבות ומחוברות חברתית, מה שהזכרתי קודם. החברים זה אולי הפן הכי, חשוב לחבר את הילדים עם החברים שלהם, והנושא הזה של ערפל הקרב שיש לילדים היום כשהם מסתכלים קדימה על העתיד שלהם. יש להם ערפל מאוד לא סימפטי. ואנחנו יודעים בפסיכולוגיה החיובית כבר לפחות 25 שנים שאחד הדברים שחייבים להיות לבן אדם בכלל ולבני נוער בפרט זה קוהרנטיות, איזשהו מבט מאוד קוהרנטי וברור מה הולך להיות בעוד שנה, בעוד שנתיים, איפה אני הולך להיות, איזה סוג אופציות יהיו לי לבחור מהם, מי הולך להיות שם לצידי לעזור לי עם זה, ואז אני הולך עם חמצן בריאות.

וכשהכול מעורפל ויש לך פחד של להתגייס לצבא, ואתה לא יודע מה הולך להיות בכלל בחברה כי יש פה רעשים ואני לא אכנס לרעשים, יש פה ועדת חוץ וביטחון לא רחוק מפה שדנה בדברים האחרים, אבל זה לא סימפטי. לכולנו זה לא סימפטי, איך אתה אומר? זה לא קשור באיזה צד פוליטי אתה נמצא. ולילדים זה מאוד לא סימפטי. אז בהינתן המצב הזה, זה שם עלינו אחריות פי עשר למצוא את הפתרונות, למצוא את הדרך להיות שם בשבילם.

ואלה מכם, שבי ופאולה ואחרים שהנושא של האיתור של ילדים שנמצאים בסיכון ושהולכים לכיוון הזה של הסמים והאלכוהול, אילן, אתה מכיר את השקף הזה מפראג, הנה לכם כמה אינדיקטורים של ילדים שאם אתה רואה את האינדיקטורים הללו, אתה יודע בוודאות שהילד הזה כנראה זקוק למשאבי התערבות ותפנו את המשאבים הללו כדי לעצור את הסחף, שהם לא יגיעו למקומות שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליהם.

וכמו שאמרתי, להציל את המציל, דיברתי על זה קודם. אני חושב שכל מערכת ארגונית שיש בה אנשי צוות חינוכי מכל הסוגים: יועצים, מנהלים, מורים וכיוצא בזה, וגם רשויות מקומיות שיכולות לפתוח יותר מקומות לסדנאות הורים, חייבים להבנות את היד המושטת לאותם מבוגרים כדי לתת להם את החמצן שהם זקוקים לו בריאות על מנת שהם יוכלו להיות המבוגרים המשמעותיים בשביל הילדים.

כי מישהו שנמצא בלי חמצן בריאות והוא כולו עסוק עם הבעיות הכלכליות שלו וזה שהוא מטפס על הקירות ופחדים וכיוצא בזה, הוא לא יכול להיות שם בשביל הילדים בצורה מקצועית ורגועה. וחלק גדול מהם, אנחנו יודעים את זה מהספרות המדעית, הם בעצמם מגיעים למקומות של צריכת חומרים ממכרים ולפעמים יותר גרוע מזה.

זה מסר שנורא חשוב לי, ואני לא מוריד את החבר'ה הצעירים מהוו, לכם יש אחריות ביחד איתנו, לא לבד, אבל האחריות שלכם היא ללמוד איך להשקיע לכיף במקום לחפש כל הזמן כיף תחת השפעה. ותאמינו לי, זה אפשרי. יש לי הרגשה לפעמים שאנחנו מגדלים דור של זומבים שכדי לנוח אחרי זה אתה צריך סיגריה, וכדי שיהיה לך אומץ להתחיל עם בחור או עם בחורה, אתה חייב כוסית של אלכוהול, וכדי להתרכז לבחינה אתה חייב ריטלין. כל דבר שאתה רוצה לעשות בחיים, אתה צריך חומר.

ואני אומר, תיקחו את הסלוגן של נייקי, הרבה אנשים בשולחן הזה לובשים עכשיו נעלי נייקי. מה הסלוגן של נייקי, חוץ מהוי שלהם, מה הסלוגן שלהם?

Just do it.

Just do it. אתה רוצה לעשות משהו? תעשה את זה. אתה לא צריך שום חומר בשביל זה. גם אנחנו ההורים, אנחנו לא צריכים שום חומר. "אנחנו ההורים", אני סבא. אגב, התפקיד הכי טוב בעולם, אין לכם מושג, סבא וסבתא.

נפגשתי בחוג בית עם אזרחים ותיקים, כ-50 אזרחים ותיקים מכפר סבא והסביבה ודיברתי איתם. כל החלק האחרון של השיחה שלי איתם היה על החשיבות של התפקיד שלהם בתור סבים וסבתות להיות מבוגרים משמעותיים לילדים. כי זה אחד התפקידים שבאים בלי הרעש לפעמים של מצוות האל תעשה, אלא פשוט אתה נמצא שם בתמיכה ובהימצאות וזה דבר חשוב מאוד בימים האלה. תודה רבה.

תודה רבה, פרופ' הראל על הסקירה המפורטת והמעמיקה. הממ"מ רוצה להוסיף כמה דברים, בבקשה.

כן, רציתי רק להזכיר שההערה שלנו על הנתונים הייתה לגבי הסקרים כולם בנושא התמכרות, שיש הסתייגות, ורק להסבר את תשומת הלב שכן דיברנו קצת על טיפול למשתמשים, גם משתמשים קלים. אומנם נתונים לא היו ולכן זה היה חלק קצר מהמצגת.

אפשר להוסיף משהו? שאלה קטנה ליוסי.

בקצרה, כן.

רפ"ק אילן מלכה, אני קצין הנחיה ובקרה במדור נוער משטרת ישראל. יוסי, לגבי העלייה המדאיגה שאנחנו רואים, אנחנו עדים לזה לאחרונה, בשנים האחרונות, של שימוש בניטרוס אוקסייד, גז קצפות, האם ניתן אולי לשלב בסקרים הבאים שלך, במחקרים הבאים גם את הנושא הזה בקרב התלמידים. כי יש חומרים חלופיים פסיכואקטיביים אחרים שהם לא פחות מסוכנים. אומנם הם לא בפקודה, אבל הם גורמים נזק בלתי הפיך לקטינים, אנחנו רואים את זה, בעיקר בתקופה הזו של מלחמת חרבות ברזל. לכן יש מקום למחקר הזה ולסקר הזה.

המדדים על די הרבה חומרים מהסוג הזה קיימים בתוך השאלונים. עכשיו אנחנו הולכים לחבר את השאלון החדש בעזרת הרשות לביטחון קהילתי והמשרדים שהזכרתי קודם, אנחנו מאוד נשמח לשמוע מכם אינפוט ולשפר.

מצוין.

תודה רבה. מועצת התלמידים והנוער, בבקשה. מי ראשון? שונית, אוראל, רז, תחליטו.

איזה כיף לראות את כולם פה. נתחיל ונאמר שאנחנו מועצת התלמידים והנוער הארצית, הגוף הרשמי הנבחר והמייצג של הנוער במדינת ישראל. אני רז ויגודסקי, תלמידת כיתה י"א בחיפה, וחניכה בארגון נוער, חינוך בלתי פורמלי, חוגי סיור של קק"ל.

רציתי לשאול, לפני שמדברים על כל העניין של התמכרויות, בסופו של דבר זה מתחיל עם העניין של התנסויות, ובאיזה גיל אתם מתנסים הכי הרבה? באיזה גיל חוקרים ובודקים ובודקים גבולות וקצת חוקרים איפה אני עומד מול הסביבה ומול הקהילה שלי? כשאתם בני נוער. כשאתם מדברים פה על זה, זה הנתון שכבר חצה את סף ההתנסות. ואני רוצה רגע לשים לב שבני נוער יהיו בני נוער. כלומר, אפשר לעשות כמה שרוצים ולהגיד כמה זה מזיק לנו, ובסופו של דבר אנחנו נבחר למרוד. אני רוצה להגיד, בואו תעזרו לנו למרוד נכון. זאת אומרת, במסגרת, עם ליווי, שדווקא החומרים שיגיעו אלינו, זה יהיה עם יד מקדים, זאת אומרת, פיקוח ברמת הרשויות על מכירה.

ומעבר לזה, דובר על להשפיע על הכיף, ללמוד איך להנות בלי השפעה. אני רוצה להוסיף לזה שבסופו של דבר, אפשר גם אנחנו לתגמל ולהוסיף תקציב גם לחינוך הבלתי פורמלי וגם לרשויות המקומיות כדי לעודד ולתת לנו מקומות בילוי בטוחים. בסופו של דבר, לא כולנו עובדים, ובקבוק וודקה עולה 100 שקל, וכל מקום אחר גם עולה 100 שקל ו-100 שקל זה הרבה. בסופו של דבר, שכר המינימום שלנו גם נמוך.

אבל חשוב לי שגם בנתונים הבאים שיאספו צריך לשים לב כמה צעירים, ופה נכנסת המשוואה של הצעירים, שאחרי השירות הצבאי במדינת ישראל, שזו חובתנו בתור אזרחיה חזרו לשתות בכזו רמה. מה שמייחד אותנו מכל מדינה אחרת זה שאני בכיתה י"א, כבר יש לי צו ראשון. זאת אומרת, אני צריכה לקחת את עצמי בידיים ולהתחייב למדינה, לשרת את המדינה. ואנחנו רוצים לעשות את זה ורוצים להתגאות בזה. ובשביל שנוכל לעשות את זה, אנחנו חייבים גם לעבור את השלב ההתפתחותי של ההתנסות.

שימו לב כמה ההתנסות גדלה בכיתות י"ב, י"א, אבל זה פשוט כי בגיל 18 ממשיכים ללשכת הגיוס, ולעומת מדינות אחרות אין מסגרות פתוחות, יש מסגרת מאוד מאוד ברורה. רציתי להכניס רגע את זה. נעביר את רשות דיבור.

תודה רבה.

שלום לכולם, אני שמח מאוד להיות פה ותודה רבה על ההזדמנות הזו. אני אוראל שמיאן, אני בן 16 וחצי מאשקלון, לומד בכיתה י"א במקיף ה' דרכא, אני יושב ראש מועצת התלמידים והנוער המחוזית של מחוז דרום ונציג במועצת התלמידים והנוער הארצית.

אני אתחיל לדבר יותר על המלחמה. המלחמה פרצה אלינו ושינתה את כל החיים שלנו מקצה לקצה. השנה הזו היא לא שנה רגילה, אלא היא שנת מלחמה והיא השפיעה על כל תחומי החיים שלנו. אנחנו חווים חרדות ובעיות נפשיות, והבריחה שלנו בתקופה הזו הייתה הסמים והאלכוהול, כי זה מרגיע אותי, כי זה גורם לי להרגיש טוב.

אשתף שבמועצת התלמידים והנוער הארצית אנחנו נמצאים בקשר ובשותפות ישירה ותמידית עם השפ"י ועם פורום 105 ואנחנו יוזמים איתם פרויקטים ויוזמות ומיזמים, גם בשביל להעלות את המודעות לדברים האלה וגם למניעה של שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני הנוער כמובן.

בתור בן נוער, אני יכול להגיד שיש דברים שגם עברו עליי, כי מעבר למלחמה ולהשפעות הכי גדולות שלה על הנוער, יש גם את הלחץ החברתי, שזה נושא משמעותי בפני עצמו. המון בני נוער חווים את זה, זה הפך לחלק מהשגרה ומהנורמה החברתית שלנו. האלכוהול הפך לכלי שמשתמשים בו כדי להפעיל לחץ בישיבות חברתיות, ואותם בני נוער שחווים את זה מפחדים שלא יקבלו אותם בחברה ומפחדים לאבד את הכבוד הזה שלהם או את המקום שלהם בחבורה, והם מפחדים לצאת מהמעגל החברתי.

אני יכול להגיד שכל הזמן פה מדברים על הבאת תוכניות שיקום וגמילה והתאמות לבני נוער, אבל מה שבסופו של דבר צריך להבין זה לראות מה הצורך שלנו, מה החוסר שלנו, כי כל צורך נובע מחוסר. זה נובע מהתמכרות ולכל התמכרות יש את הצורך או את החוסר. צריך באמת לחשוב ולראות איך אנחנו משפרים את המצב ושהדברים שאנחנו מוציאים באמת יגיעו לשטח ושיראו אותנו וישמעו אותנו וירגישו אותנו. תודה.

תודה רבה.

שלום, אני דוד שמלה, נציג במועצת הנוער המחוזית, מחוז מרכז, מהעיר אלעד. לפני שאנחנו מדברים, באמת אנחנו צריכים לבדוק עד כמה באמת מיישמים. כן, אנחנו רואים שיש את היישומים וכל זה שחוקרים, שבודקים עד כמה יש נתונים. אני יכול להגיד עליי, מהעיר שלי, אני יודע שחבר שלי לא יבוא עכשיו למורה או לא יודע, למחלקת הנוער ויגיד, מה נשמע? אני על סמים. הוא לא יעשה את זה, גם בבתי הספר. צריכים באמת לנסות להבין, אולי במחקר הבא, איך אפשר באמת למצוא את הנקודה שאפשר באמת.

וכמו שאמרו, במיוחד בדור שלנו, לבוא לנער ולהגיד לו, תקשיב, אסור לך להיות בזה, הוא יעשה דווקא, כי אין מה לעשות, זה הנוער שלנו. ואנחנו מחפשים. אולי, אני חושב ככה, שעדיף לבוא אליהם ולדבר איתם יפה. מה זה יפה? לא לבוא אליהם, תקשיבו, אסור לשתות, אסור זה, עופו הביתה. לבוא אליהם, מה נשמע?

אני בתנועת נוער ושמה היה לנו מקרה שמישהו פתח סיגריה באמצע פעולה, ואמרנו לו, תקשיב, מה נשמע? לקחנו אותו הצידה, לא באמצע פעולה, לקחנו אותו הצידה ואמרנו לו, תקשיב, אין מצב שקורה דבר כזה, במיוחד אצלנו, אם אתה יכול לכבד אותי, באמת שתצא מזה, תפסיק, לא במרחב שלנו, והוא הקשיב. כי בסוף באים אליו כבני נוער. יכול להיות שצריכים לדבר את זה לנוער, אלינו, שאנחנו נעביר את זה, שהרכזים או המדריכים, שהם ידברו על זה, אולי אפשר להגיד את זה.

קצת כמו תוכנית עמיתים של השפ"י. זה שלכם כבר.

כן, בדיוק.

תודה רבה. האמת, אני אגיד לכם, יש לי קצת דז'ה וו. הייתי חבר ועדת של הוועדה הזאת למאבק בשימוש סמים ואלכוהול בכנסת ה-22 לדעתי, או ה-23. עוד פעם, אנחנו נשמע גם את משרד החינוך, אני מקווה מאוד שהתקדמו דברים, שבאמת היום קיימות תוכניות מניעה, ומעבר ללהגיד לנוער, אל תיגע בזה ואל תיגע בזה, אני מקווה שהתקדמנו.

אנחנו לא שם מזמן.

בסדר, אני מקדים את המאוחר כי אני רואה שיש לי עוד הרבה דוברים ואני מחפש את משרד החינוך.

אנחנו פה לגמרי.

אני יודע, ההתייחסות שלכם חשובה לי.

המרכז הישראלי להתמכרויות, איתי כהן, מנהל תחום מניעה, בבקשה.

צוהריים טובים, תודה שהזמנתם אותנו. אני רוצה להגיד קודם כול, אנחנו גם ערכנו מחקר מעמיק עם פרופ' ענת שושני ואוניברסיטת רייכמן בכל נושא רצף השימוש, המספרים שלנו בהחלט דומים למספרים שהוצגו פה. יש נתון אחד חשוב מאוד, וזה הקשר בין טראומות וחרדה ולחץ שנגרמו, בכלל שקיימים בחיים של בני נוער, אבל בהחלט בשנה האחרונה שנגרמו כתוצאה מהמלחמה. יש קשר ישיר בין עלייה בתסמינים האלה לבין עלייה בשימוש בחומרים.

חשוב להדגיש כאן גם את נושא ההתנהגויות. אי אפשר להשאיר את זה בצד ולדבר רק על חומרים ולא לדבר על הימורים ולא לדבר על גיימינג ולא לדבר על פורנו, אלה בהחלט תופעות שחייבים להזכיר אותן.

אני רוצה להתחבר למה שנאמר פה בקרב מצד בני הנוער. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על רצף שהוא רצף של שימוש. בקצה שלו נמצא הטיפול. אני חושב שבטיפול חסרים מענים ויש הרבה עבודה, אבל יש ידע מה לעשות, יש ידע מקצועי איך לטפל. הוא משתנה, הוא משתפר עם השנים, אבל יש ידע מקצועי. החלק שעד הטיפול, החלק של המניעה, אני חושב ששם אנחנו בעיקר לוקים בחסר. אני חושב שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה מה אנחנו עושים בחלק הזה.

אנחנו מציעים במרכז, כמובן לא אנחנו המצאנו את זה, אלא מה שלמדנו מהעולם, שלוש מטרות מרכזיות למניעה. המטרה הראשונה היא דחיית גיל שימוש. דחיית גיל שימוש, מדובר בעיקר על נוער צעיר. כל שנה שאנחנו דוחים את גיל השימוש בכל חומר או התנהגות, יש לנו רווחים, גם בריאותיים גופניים וגם נפשיים, ולכן אנחנו צריכים לשים לנו את זה כמטרה, דבר ראשון, לדחות את גיל השימוש. אוקיי? זה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב.

המטרה השנייה היא לדבר על מניעת הידרדרות ברצף שימוש. בסוף, רוב בני הנוער נמצאים איפשהו על רצף השימוש עם איזשהו חומר. דובר פה על מסכים, בטח ברמת מסכים. ולכן אנחנו צריכים לחשוב לזהות איפה הם נמצאים על רצף השימוש ואיך אנחנו מונעים מהם מלהידרדר על רצף השימוש ולהגיע או לשימוש בסיכון מוגבר או להתמודד עם התמכרות.

והמטרה השלישית של מניעה צריכה להיות מזעור נזקים. אנחנו חייבים לדבר עם בני הנוער על מזעור נזקים, בטח בני הנוער הבוגרים יותר, אנחנו צריכים ללמד אותם להשתמש באחריות. יש הרבה מאוד דברים שניתן וצריך להעניק לבני הנוער בתוכניות מניעה כדי לדעת איך בסוף הם חוזרים הביתה בשלום, הם והחברים שלהם, שזה אולי הדבר הכי חשוב לכולנו.

על מנת לעשות את זה, תוכניות המניעה צריכות להתמקד בשלושה קודקודים מרכזיים. הדבר הראשון, החינוך הבלתי פורמלי, וזו עבודה עם המורים ועם התלמידים כמובן. בסוף, למורים היום קשה מאוד להתמודד ולערוך שיחה עם נער או נערה, שיחה אמיתית על הרגלי שימוש, על איך משתמשים. הם לא יודעים, ולכן זה משהו שחייבים גם לתת הכשרות למורים וגם לדבר עם בני נוער עצמם.

הקודקוד השני הוא החינוך הבלתי פורמלי ובכלל פנאי מאורגן. אנחנו יודעים שזה גורם מגן מאוד משמעותי ונלמד בעולם בכל נושא השימוש. הפנאי המאורגן, גם לעודד את בני נוער להשתתף בפנאי מאורגן, בספורט ובפנאי מאורגן של תנועות וארגונים, שאלה מוכחים כגורם מגן, וגם להכשיר את הצוותים, גם את המאמנים, גם את הש"שים, גם את המד"צים, להכשיר אותם לדבר ולעבוד עם בני הנוער בתחומי המניעה, זה הקודקוד השני.

הקודקוד השלישי הוא ההורים, שהוא כמובן קודקוד חשוב ביותר. אנחנו נמצאים כשבוע לפני הסילבסטר, כמה הורים יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם על נושא האלכוהול במסיבות האלה? כמה רוצים לדבר איתם? כמה יודעים מה להגיד בדיוק? ולכן גם העבודה עם ההורים היא חשובה. כשנעבוד תחת המטרות האלה, בשלושת הקודקודים האלה, אני חושב שנוכל לעשות התקדמות עם בני נוער ברצף השימוש. תודה רבה.

תודה רבה, איתי. יו"ר מועצת ארגוני הנוער, שלומי קסטרו, בבקשה. אני מרשה לעצמי להגיד את זה עכשיו כי אנחנו ידידים מספיק טובים. יש המון דוברים, אם אפשר להתכנס לשתיים-שלוש דקות כל אחד כדי שנוכל לתת לכולם לדבר.

אני אעשה את זה מהיר. אני אגיד תודה על ההתכנסות. זה עולם שאנחנו לומדים אותו, איתי שיתף כאן בצורך להכשיר את הש"שים שנמצאים בקו הראשון, ואנחנו עובדים על זה, יש לנו פרויקט מהמם ומיוחד עם המרכז הישראלי להתמכרויות שעובד במספר רשויות ואנחנו צריכים לקחת ולהרחיב אותו.

אם אפשר, ברשותך, כבוד היושב ראש, להעביר את זכות הדיבור שלי לש"שית שנמצאת מטעמנו והיא תיקח את הדקה וחצי שנותרו לי.

בבקשה.

דבר ראשון, תודה רבה על זכות הדיבור ובאופן כללי על הזכות להיות פה ועל הזכות להיות ש"שית במדינת ישראל, זה כבר המון. אני ליבי לויתן, אני ש"שית בעמותת בקהילה דרך פרויקט ירושלמים לירושלים, אני באתי לעשות שנת שירות בעיר שגדלתי בה. אני בוגרת בית הספר בויאר וירושלים היא כל חיי. אני עובדת עם נוער בגילה ובפרויקט הירושלמים אנחנו גם עובדים עם מפונים מקריית שמונה ושלומי.

אני רוצה לשתף קצת שכשהתחלתי ללמוד מדעי המחשב בבויאר, אבא שלי אמר לי, לא משנה איזה אלגוריתם מדהים תכתבי, אם כתבת עכשיו אלגוריתם הכי טוב בעולם כדי למצוא מה מזג האוויר בחוץ, הדבר הראשון שתעשי אחרי שתריצי את התוכנית ותגלי שאמור לרדת גשם זה לפתוח את החלון ולראות אם באמת יורד גשם. ואני אומרת שאני שמעתי פה את הנתונים והזדעזעתי, אבל כשאני אומרת לכם שהמציאות קשה הרבה יותר, אני מאוד מתכוונת לזה, זה משהו שאני פוגשת ביום-יום.

הסמים והאלכוהול הם בכל מקום, כל הזמן. הם הרבה, הרבה יותר גרועים ממה שחשבתי שהם וממה שאני הכרתי מהבועה הזאת שנקראת בויאר ורמת רזיאל ששם גדלתי. אני חושבת שאפשר לדבר המון על איך אנחנו מונעים מהם לקנות, איך אנחנו מונעים מהם לעשות, אני חושבת שצריך לשאול את עצמנו למה הם עושים, למה הם קונים. כי כשבא אליי חניך ואומר לי, היו לי מחבלים שני מטר מתחת לבית ואני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני לא יכולה להגיד לו אל תשתה, אל תעשן. אני יודעת שזאת הבריחה שלו, זאת הדרך שלו להתמודד עם דברים. אני לעולם לא אעודד את זה כמובן, אבל מאוד קשה לי לבוא ולהגיד לחניכים שבסוף הם באמת במצב סיכוני, לפחות איפה שאני נמצאת ובמקומות שאני מכירה, "אל תעשו", כי זו הבריחה שלהם, זו הדרך שלהם.

כשיליד פותח את המקרר ואין לחם אבל יש וודקה, אני לא מצפה ממנו למשהו אחר מלבד לשבת בחמישי בערב עם חברים. אחד מסוחרי הסמים הכי גדולים בגילו הוא ילד בכיתה ו', בן 12, וזה אמור לזעזע את כולכם כמו שזה זעזע אותי בפעם הראשונה ששמעתי את זה, כי זה רק מוכיח כמה זה בכל מקום. כשאני עוברת ליד בית הספר, אני מריחה, אני מריחה את הוויד שהילדים פותחים מהג'וינטים שהם פותחים, הילדים שמשתפים אותי שהם עושים בלונים לפני שהם נכנסים לכל שיעור. בלונים זה גז קצפות בשם המקצועי שלו, הילדים קוראים לזה בלונים, ככה זה נקרא ברחוב.

זה מנגנון הבריחה שלהם, זו הדרך שלהם, הם באים הרבה פעמים מבתים שהם אלימים. כשהם רואים את אבא שותה ומרביץ והם חושבים שזה תירוץ לשתות, זה תירוץ לעשות מה בא לי, אני לא מופתעת שהם שותים ואז זה תירוץ לעשות מה שבא לי ולהיכשל בלימודים ולפרוש ולוותר לעצמם. זה מעגל של אלימות והמקור שלו הוא בדרך כלל בבית או בטראומות מסוימות שהם מצאו.

יש לי הרבה חבר'ה שאני עובדת איתם שאו שהיו בדרום ב-7 באוקטובר ואני מאוד רואה את ההתנהגות הסיכונית עליהם, או חבר'ה מפונים מהצפון שאנחנו שומעים מה קורה במלונות, כולם לדעתי יודעים בדיוק טוב כמוני מה המצב בבית. וכשאבא אלכוהוליסט ואימא אלכוהוליסטית וההורים פותחים ג'וינטים בארוחת הערב ואין בבית אוכל ואין בבית אהבה אבל יש בבית אלכוהול ויש מגירה של קנאביס, אני לא מופתעת שזו הדרך שלהם.

כשאין כסף והם בוחרים למכור כי זה הכי קל, אני לא מופתעת שזו הדרך שלהם, כי אני רואה אותם יוצאים מבית הספר ב-15:00, ב-15:30 צריכים להגיע לעבודה וחוזרים הביתה ב-23:00. זה לא מפתיע אותי שזו הדרך שלהם.

לכן אני חוזר לשאלה שלי שהייתה, ושוב, אנחנו נגיע למשרד החינוך, אבל אני חושב שהתפקיד שלנו הוא לבוא וללמד אותם שיש שיטות בריחה שונות ממה שהם גדלו עליהם.

אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו עושים בשנת השירות זה להפעיל את כל המסגרות הבלתי פורמליות, בין אם זה מועדון הנוער, בין אם זה חוגים, בתוך בית הספר ומחוץ לבית הספר, לאפשר לילדים מקום לבוא אליו. מבחינתי, שיהיו במועדון הנוער, רק שלא יהיו בבית. שיהיו במועדון הנוער, שישבו אצלי ארבע, חמש, שש שעות, אני אשמח לדבר איתם, רק שלא ישבו בבית ויעשנו סמים עם אבא ואימא, זה הרבה יותר קריטי לי.

עברתם איזושהי הכשרה שנותנת לכם את הכלים לבוא ולהתמודד ולהסביר בסוף לנער או נערה שמגיעים שזה מה שהם מכירים, זו דרך הבריחה שלהם? עברתם איזושהי הכשרה שנותנת לכם את הכלים לבוא להתמודד מול הנערים והנערות האלה?

אני אעזור לך ותשלימי אותי. אלינוער, מנכ"לית עמותת בקהילה. תודה על הזכות. א', אנחנו בוחרים את הטובים ביותר ואני כבר רואה פה את המועמדים שלנו לעוד שנה. ואנחנו מעבירים את הש"שים הכשרות קודם כול לפני שהם מתחילים את הפעילות, הם עוברים הכשרה מאוד מעמיקה על מה אתם הולכים לפגוש בשנה הזאת. אני אגיד שלפי דעתי זה לא מספיק, אני לא אחזור לדיון התקציב. ולאורך כל השנה אנחנו עובדים, מודל העבודה שלנו בשותפות, בתוך השכונה, אנחנו עובדים עם כל המערכות הבית ספריות, עם היועצת, עם הפסיכולוגית או הפסיכולוג עם המנהל הקהילתי, עם הרשות המקומית כדי - - -

ברשותך, אני אחדד את השאלה שלי ובקצרה. מה הכלים שש"ש כמו ליבי מגיע ובסוף מתמודד עם נוער שבואי, בשבילה, בוודאי בגיל שלה, זה אתגר? זה אתגר למורה, למחנך כיתה, ודאי זה אתגר גם למישהי כמו ליבי שבאה באמת מרצון טוב לתרום. אבל בסוף, מה הכלים שאנחנו נותנים להם?

אנחנו נותנים להם כלים מקצועיים, יש ליווי מקצועי כמובן של עובדים סוציאליים שנותנים הכשרות על בעיות ספציפיות שהם הולכים לפגוש. נראה לי שטל פה רוצה מאוד להגיד משהו, ברשותך, אפשר? אפרופו לקצר את זמני הדיבור.

אני רק אוסיף משהו קטן. שלום, אני טל ערמון, אני ש"ש בעמותת בקהילה. אפרופו הכלים שאנחנו יכולים להעניק להם, כשחניכה מגיעה אליי ומספרת לי שהיא משתמשת בקנאביס או מעשנת, אני מבין שהשהות שלה מחוץ לבית הספר או מחוץ למסגרת היא הבעייתית.

אני בתור ש"ש שפועל בטבריה עם מפונים יכול להעניק לה כלי, זאת אומרת, להזמין אותה אלינו למסגרת הבלתי פורמלית אחרי בית הספר שאנחנו מפעילים, בין אם זה במרכזים, בין אם אלה שיעורים פרטיים שאנחנו מעבירים להם. והשיח שאנחנו מסוגלים להעביר את החניך הוא הרבה יותר משמעותי מכל שיח אחר שאני מצליח לראות שמישהו אחר מנסה, ואנחנו דמות מאוד מאוד מרכזית ומשפיעה בחיים שלהם. ואם אני נותן להם כלים ועוזר להם עם כל המגבלות שלהם, הם הרבה פחות רצים לכל דבר אחר.

סליחה, כאן אני אסיים, אנחנו יכולים לדבר על זה שעות. כמובן שאנחנו לא גורמים מוסמכים טיפוליים, אנחנו לא פסיכולוגים, אנחנו לא עובדים סוציאליים פר אקסלנס, אין לנו יומרה לעשות את זה. אנחנו עושים את זה בכלים שלנו. לא יודעת מי היה פה בדיון הקודם, אני כן חושבת שצריך, בטח אחרי ובמהלך התקופה המשברית שבה אנחנו נמצאים, לחזק מאוד את כל הפן הזה, את הפן הטיפולי בבני הנוער ולטפל במטפל כמובן.

דניאל, בבקשה.

שלום, אני דניאל, גם מעמותת בקהילה בירושלים, בקריית מנחם, ואני גם מתנדב בבית ספר חטיבת ביניים במלחה. תודה רבה על הזדמנות לדבר. גם בהקשר של הנושא הקודם, הכשרות וכולי, אני עובד עם עוד ש"שית אחת על שכבה של שבע כיתות בשכבה ח'. אנחנו שניים על כמעט 250 ילדים, אין איתנו עובד סוציאלי בבית הספר ויש יועצת אחת לכל בית הספר. כך שגם הכשרות שאנחנו עוברים, בסוף, אני כבן אדם אחד לא יכול לתת מענה לכל התלמידים בשכבה.

הנושא של היום, חומרים משני תודעה הוא מאוד רלוונטי לבית הספר שבו אני מתנדב. אני חושב שלפחות 50% מהילדים, שוב, בכיתה ח', עושים איזשהו שימוש בחומרים. לזה מצטרפים עוד חומרים מעבר לאלכוהול וסמים מוכרים כמו וייפ, סיגריה אלקטרונית שמתחילה מכיתה ה', ו' אנחנו כבר רואים שילדים משתמשים. אם זה גז קצפות, ריטלין, שגם מעבר לזה שילדים לוקחים אותו בבית הספר, גם מסניפים במסיבות, כל מיני דברים כאלה.

אני חושב שהמענה שבית הספר יודע לתת הוא מאוד מאוד קטן, הצוות החינוכי לא ממש מרגיש בנוח לדבר על זה עם התלמידים, אין הסברה. עלה פה קודם הנתון של מעל 1,000 מאושפזים בשנה. חניכים שלי ששותים אלכוהול, אני חושב שלא מודעים בכלל לסיכונים שיש באלכוהול. לא אם זה היפותרמיה, הרעלת אלכוהול, התייבשות, נהיגה בשכרות כשהם יהיו יותר גדולים. גם דברים בסיסיים כמו פעמיים בשנה שיעור שיכול להסביר להם מה הסיכונים יכול לעשות הבדל גדול.

לא קיים היום?

לא קיים, לא שאני יודע. אולי משהו כמו חינוך מיני שיש איזשהו מספר מוגבל של שיעורים בשנה. והדבר אולי הכי קשה שאני חווה בקריית מנחם ובכללי בשכונות בדרום העיר, הפגיעה של הדבר הזה בשכבות החלשות של האוכלוסייה.

שבוע שעבר ישבתי עם איזה חניך, שוב, הוא בכיתה ח', ודיברנו על העתיד שלו, אם תהיה לו בגרות, לא תהיה לו בגרות, ובאיזשהו שלב הוא אומר לי, "עזוב, אני אבוד". ואז שאלתי אותו למה. הוא נקב בשם השכונה שהוא מגיע ממנה והוא אומר לי, "מה אתה חושב, שעוד כמה שנים אני לא אתחיל למכור סמים?". כמובן, התפקיד שלי כש"ש ברגע הזה הוא לשכנע אותו שיש גם דרך אחרת, אבל כשילד יורד מתחת לבית והוא פוגש בן אדם שהוא יודע שהוא סוחר סמים וכל האנשים בשכונה יודעים שהוא סוחר סמים, ברור שהדרך הזאת יכולה להיות הדרך שלו. תודה.

תודה רבה. נטע, בבקשה.

שלום, אני נטע, אני גם מעמותת בקהילה. אני בקומונה בקריית שמונה, אנחנו עובדים עם המפונים בטבריה. רציתי יותר להעלות את הנושא של מה שאני חושבת שהפינוי גרם או הוביל הרבה בני נוער. רציתי לשתף בקושי שבני הנוער שאנחנו עובדים איתם, הם במלונות, בדירות והכול, והמסגרת שהם היו רגילים אליה, למשל מסגרות או סדר יום שהיה להם כשהם היו בקריית שמונה, כבר לא קיים באמת בטבריה. זה באמת מוביל אותם לחיפוש אחר מה לעשות או חיפוש אחר עניין.

בזמן שהם לא יושבים בחדרים בבית מלון ורק בטלפון, הם באמת יוצאים יותר לרחובות ועכשיו באמת מנסים את כל האלכוהול, את הסמים, דברים שהם פחות נחשפו אליהם לפני. וגם יכול להיות שזה גם באמת הגיל הזה שהם נחשפים לדברים האלה ומנסים, אבל בעיניי, ומההסתכלות שלי וגם מעוד דברים ששמעתי, זה באמת מאוד מאוד הגביר את זה.

אני חושבת שפתרון שיכול להיות הוא להוסיף עוד מסגרות בלתי פורמליות לנוער המפונה. אנחנו פועלים במרכז למידה אחרי בית הספר ואחר כך מועדון נוער פתוח והכול, אבל גם לשם מאוד מאוד קשה להביא את הנוער. בעיניי, צריך דברים שהם הרבה יותר מושכים והרבה יותר יתנו להם עניין שיחליף את החומרים שהם מנסים, משתמשים בהם. לתת להם מענה אחר במקום המקום הזה, כי באמת השעמום מוביל אותם לדברים, וחוסר העשייה וחוסר המוטיבציה לעשייה מובילים אותם לשימוש באלכוהול, שימוש בסמים, סתם ישיבה ברחובות וחשיפה לכל מיני דברים כאלה.

תודה רבה, נטע. המיזם להאיר את עומר, בבקשה.

(מוקרנת מצגת)

שלום רב, אני ד"ר רון לב מהמיזם להאיר את עומר, ואני ואשתי הקמנו את המיזם הזה לאחר שבננו עומר נפטר כתוצאה ממנת יתר של סמים לפני כחמש שנים. מה שאני רוצה לדבר עליו הוא הנושא שאנחנו מעלים ומנסים בכל הכוח לדחוף ולקדם, וזה נושא של מניעה. פה דיברו הרבה מאוד, ובצדק על אוכלוסיות הסיכון, במיוחד בסוף ראינו הרבה אוכלוסיות סיכון, ועכשיו בטח שיש יותר מתמיד. ואנחנו מאמינים ויודעים שברגע שפועלים באופן כללי, זה לא פחות חשוב. זאת אומרת, היום זה לא כמו שפעם אולי היה צריך ממש סיבה טובה, היה יותר קשה להשיג את זה, היה מאוד פלילי, הכול היה יותר קשה, אנשים ממש היו צריכים איזושהי בעיה כדי לגשת לזה. כשאני הייתי צעיר, ככה זה היה.

היום, ותשאלו את כל הצעירים, כל אחד מגיע לזה באיזשהו שלב פחות או יותר. סמים, אלכוהול, שכרות באלכוהול, או סמים שמשפיעים עליך, ואנחנו בנושא הזה פועלים. ופה רצינו להראות דבר ראשון סטטיסטיקה, כמו שהעלו פה הרבה, והיו פה כמה שאני זוכר שדיברו שבאמת המצב כנראה יותר ממה שהסקרים מראים.

אנחנו בהרבה בתי ספר והצטבר לנו, אנחנו עושים שאלון קהוט עם התלמידים בשביל לראות יחד איתם את החשיפה שלהם, והשאלה היא מאוד פשוטה. על אלכוהול אנחנו שואלים, האם במסיבות הכיתה שלכם יש שיכורים, מסתובבים שיכורים, אתם רואים שיכורים במסיבות שלכם? אנחנו מדברים תמיד על החודשים האחרונים, לא מדברים על אחורה הרבה, ואותו דבר עם הקנאביס, אנחנו שואלים האם מעשנים קנאביס במסיבות שלכם. זאת אומרת, קראנו לזה חשיפה, חשיפה לאלכוהול ולקנאביס.

ואם אתם יכולים לראות פה, לפי הכיתות, פה זה כבר ישן, אנחנו כבר הרבה מעל 3,000 תלמידים שעשינו איתם את זה בכל הארץ, וזה די אחיד. דיברו על אוכלוסיות קצה או משהו, זה ממש די אחיד, אין כמעט הבדל בין איפה שהיינו בקריית חיים ובעומר ובמקומות של חינוך מיוחד. ואתם רואים שמכיתה ט' כבר אנחנו מדברים על כ-40% בממוצע שיש להם את זה במסיבות, מעל חצי כבר בכיתה י', וי"א-י"ב זה כבר ממש נוסק לשמיים, כמעט בכל מקום, כל מסיבה זה קיים. זה קצת משליך. אומנם זה לא משתמשים, אלא רק חשופים, אבל אתם יודעים שברגע שיש חשיפה כזאת, זה גם הרבה יותר מקרב את הנוער לזה.

ולכן אנחנו באמת פועלים על הנושא של איך אפשר לתת להם יותר מודעות ויותר לתת להם בסיס להחלטה מושכלת, כמה כדאי, ואנחנו את הדברים האלה עושים. והעלו כמה דברים על המודל האיסלנדי, אני רוצה להגיד בשתי מילים למי שלא מכיר. בשנות ה-90 היו הרבה מאוד שיכורים ומשתמשים בסמים באיסלנד, אצל הנוער, אני מדבר על בני 15-14, ואז הם עשו תוכנית לאומית שזכתה להצלחה גדולה עם כל מיני דברים, אבל אחד הדברים החשובים הוא העידוד ונתינה חינם של חוג ספורט מושקע, איזה שלא יבחר הנער.

ומצד שני, להדריך את ההורים. דיברו פה כמה חשובים ההורים וזה אנחנו גם כן חושבים כמובן, זה מוסכם. עידוד ולהדריך את ההורים. והיו עוד כמה דברים כמו להגביל שהייה בלילה מאוחר של הנוער ודברים כאלה. וכל הרשויות התגייסו לזה, ראש הממשלה ממש ישב ודיבר על זה בפרלמנט וקידם את זה. יש הרבה דברים בתוצאה מוכללת ובאמת הייתה הצלחה גדולה. אתם רואים פה את ההצלחה שלהם, שתוך 10 שנים הם הורידו מהכמויות הגדולות של שכרות שכמעט חצי מהנערים משתכרים בסוף שבוע, הורידו את זה לחד ספרתי. זה משהו שאנחנו לקחנו ממנו מה שיכולנו.

רון, בכמה זה תוקצב?

תקצוב אני לא בטוח, אבל ברור - - -

באיסלנד זה מיליארדים רבים, כי זה גם מתקני ספורט, היום כל בן אדם עשירי באיסלנד הוא מאמן ספורט, זו תוכנית ענקית.

אבל מצד שני הראו שהמחיר של ההתמודדות עם האפטר שוק של אם לא עושים את זה הוא יותר. כלומר, זה באמת עניין של מחשבה קדימה. בכל מקרה, מה שאני מנסה להראות, כמה דברים שאפשר לעשות ושאנחנו עושים גם, ושם צריך באמת תקציב אם דיברו פה על חוסר בתקציב. עם היכולות שלנו אנחנו באמת מנסים לעשות איזושהי תוכנית הוליסטית שאפשר ואת זה אנחנו חושבים שצריך לעשות את בכל מקום. בבתי הספר, גם עם התלמידים, מערכי שיעור, אנחנו מדברים איתם על הסיפור האישי שמאוד רותם אותם, וגם אנחנו עושים איתם כמו שאמרתי, ורתימה לספורט שזה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב.

דיברו פה על משהו אחר לעשות, משהו בריא, תמיד אומרים התמכרות בריאה, זה הדבר. ואנחנו עושים את זה בהרבה מאוד בתי ספר ומאוד מצליחים, וגם בודקים לפני ואחרי את הכוונות של התלמידים ואת הידע שלהם או את מה הם יודעים באמת, כי יש הרבה תפיסות שגויות שלהם בהתחלה. וזה לאוכלוסייה כללית, זה מה שאני להגיד, זה לא לאוכלוסיות קצה, וזה מונע מאנשים ללכת לכיוון הזה.

כמה בתי ספר קנו את התוכנית הזאת דרך הגפ"ן?

אנחנו דרך אגב שנה ראשונה, יש בינתיים שישה בתי ספר. אנחנו מוגבלים גם ביכולות שלנו, כי זו תוכנית של כמה שבועות, ואנחנו הבסיס שלה, כך שגם בזה יש בעיה. אבל בטח שיכולים לעשות את זה גם אחרים ולעשות את זה בצורה נכונה, וצריך תקציבים.

צריך תקציבים ואנחנו מיזם שלא מקבל שום תקציב למרות שביקשנו והיינו ויש לנו תוכניות מהממות ויש לנו גם קבלות על זה. לדוגמה, באשדוד אנחנו יצרנו את התוכנית הזאת ויש לנו פידבקים מטורפים, באמת. גם מצד התלמידים במערכי השיעור שאנחנו עושים, ואנחנו גם תוכנית שמודדת את עצמה, שאנחנו רואים מה היה לפני מבחינת התלמידים הצעירים ומה קורה אחרי התוכנית.

בכל מקרה, אנחנו עושים גם אירועים, וגם, חשוב מאוד, אירועים וקמפיינים שזה לא פחות חשוב לאורך זמן. אנחנו עושים אירועים, כל שנה אנחנו עושים לפחות אירוע אחד גדול מאוד, גם השנה יהיה באשדוד ביחד עם עיריית אשדוד, בשותפות שלהם. הדבר הזה הוא באמת מושך נוער, אנחנו גם בקשר עם בתי הספר שמה, והם מגיעים לשמה, עושים להם דברים מעניינים, מראים להם סוגי ספורט שמושכים נוער, מעודדים את ההורים להגיע ואולי הם יקחו את הילדים. כמובן צריך לשלם על זה אחר כך אם יש איזה חוג, אבל זה שווה את ההשקעה.

כל הדברים האלה הם דברים מניעתיים שבאמת עוזרים. זה מה שרצינו, כאשר הדבר שחשוב מאוד גם להגיד, ואני מבקש, אם אפשר להכניס לפרוטוקול, בקשה. יש פה מישהו ממשרד ראש הממשלה במקרה?

יש מנהלת - - -

משרד ראש הממשלה עשו בזמנו מה שהיום מאוד עוזר, כי מעבירים את הטיפול או שיש בחינה של העברת הטיפול לקופות החולים. אבל כל הנושא שהוועדה עבדה לפני כמה שנים עליו, התפספס נושא או לא טופל נושא מאוד חשוב וזה המניעתי ועוד כל מיני דברים בין-משרדיים. ולכן הייתה ממש ועדה שהתכנסה שאנחנו היינו גם כן שותפים שם.

שנת 2022, זאת הוועדה שהתכנסה.

בדיוק. הייתה הוראת ממשלה לעשות את זה, עשו את זה, אבל מאז שעשו את זה, איפשהו זה נתקע במגירות, אולי בגלל כל חילופי הממשלה, אבל אנחנו מנסים לשאול, אם אפשר לשאול את משרד ראש הממשלה, מה קורה עם התוכנית הזו.

מה קורה עם התוכנית הזו? התוכנית הזו עמדה להיות מאושרת.

תוכנית משלימה, ועדה בין-משרדית לשיפור הטיפול בהתמכרויות בישראל.

וזה ממש עמד לקבל כבר תקציב ולהעלות את זה לכנסת, ואיכשהו זה נעלם. כבר כמה שנים אנחנו שואלים על התוכנית הזו כי אנחנו היינו שותפים מאוד מלאים לתוך הפרויקט הזה. ואני חושבת שאם היה לנו היום את התוכנית הזו - - -

משרדי הממשלה, הייתם מעורבים בהכנת התוכנית הזו? משרד הבריאות, משרד החינוך?

כן, כל המשרדים היו שותפים.

מישהו מהמשרדים יודע איפה זה אוחז, למה זה נתקע? בבקשה, שם לפרוטוקול.

כן. טלי יוגב מהרשות הלאומית לביטחון קהילתי, שהיינו שותפים לניהול הצוות הזה. , זה אוחז בזה שהדו"ח הסופי לא יצא. כן, היו תחלופות, כלומר, לא נשאר כמעט בן אדם אחד בראש הממשלה שמחזיק באותו זה. ניסינו דווקא במהלך 2023 לשחזר ולפחות להוציא את הדו"ח, שלפחות הדו"ח יהיה. אני מוכנה להמשיך ללחוץ וזה, אבל עוד פעם אני אומרת, הדו"ח לבד לא מספיק, כי הוא גוזר תקציבים וצעדים פרגמטיים וזאת הבעיה.

אנחנו חוזרים לזה שאין גורם מתכלל אחד, נו. משרד החינוך, קרן רוט איטח, מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, בבקשה.

צוהריים טובים, תודה על האפשרות לשוחח וקצת להגיב על מה שנאמר פה. אני רוצה רק לציין ולהתייחס לנתונים שפרופ' יוסי הראל פיש הציג ולומר ולציין שבאמת בתקופה של המלחמה אנחנו ראינו שילדים שהיו חשופים לאירועי טרור ומלחמה וחשו יותר חרדה ומתח היו יותר בסיכון לשימוש באלכוהול. ועוד דבר, המלחמה הזאת הייתה מלחמה בשידור ישיר, ואנחנו יודעים שחשיפה לתכנים קשים גם כן מעלה את הסיכון להתנהגויות סיכון. ראינו פי חמישה בשתיית אלכוהול, לבריונות ברשת וכדומה.

כשאנחנו מתייחסים לסיפור של שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער, אנחנו לא יכולים לנתק את זה מהחברה הכוללת ולהסתכל על זה גם בראייה ארצית-חברתית ומה קורה עם עולם המבוגרים ואיפה זה פוגש את בני הנוער בהתנהגות המבוגרים. זאת אומרת, אנחנו צריכים להסתכל על כל החברה ולראות בתוך ההקשר הזה מה המקום של בני הנוער.

אני רוצה לומר, בהתייחס למה שמשרד החינוך עושה, עוד הערה שיש לי, אנחנו לא מדברים על התמכרות, מה שפה מצוין זה באמת ילדים בקצה הרצף, ילדים בסיכון. רוב ילדי ישראל לא עושים שימוש בסמים, רוב ילדי ישראל לא משתכרים, אבל עדיין יש אחוז לא מבוטל של ילדים ששותים אלכוהול, שעושים סמים, שמעשנים סיגריות אלקטרוניות, ולהם אנחנו חייבים להיות מאוד מאוד מכוונים. משרד החינוך משקיע הרבה מאוד מאמצים מתוך הבנה - - -

השאלה אם אנחנו מעבירים איזשהו מסר הוליסטי בתוך כיתה שבסוף מדבר לכלל התלמידים, כדי שיהיה להם איזשהו חוסן.

נגעת בנקודה מאוד חשובה, אחד הדברים המרכזיים הוא באמת פיתוח חוסן. ומהנתונים שפרופ' יוסי הראל לא הציג אלה נתונים שמדברים על שייכות. ודווקא ברכיב של השייכות ראינו לאורך השנים וגם בסקר של יד על הדופק שנעשה חמישה חודשים לתוך המלחמה, ראינו עלייה בתחושת השייכות של הילדים ובני הנוער, ובזה אנחנו מאוד מושקעים. בתוך התוכניות שמפתחות את החוסן, שעוזרות לילדים להתמודד עם מצבים קשים, עם מצבים מורכבים בדרכים שהן דרכים מסתגלות ולא דרכים שמעודדות התנהגויות סיכון.

שנה שעברה, בעת המלחמה, פיתחנו תוכנית ייעודית שנקראת מאגרי כוח, שתפקידה באמת לאפשר לילדים לשוחח על אותם מצבים מורכבים וכדי באמת לפתח עמידות וחוסן. יש לנו בתוך בתי הספר בחינוך העל-יסודי מב"סים, מובילים בית ספריים, שזה גמול תפקיד שהתפקיד שלהם הוא להנכיח את התוכניות האלה על שולחן העבודה של בתי הספר. זאת אומרת שיש כוונה מאוד גדולה גם להכשיר את הצוותים החינוכיים, גם להיות מאוד מדויקים לצרכים שעולים בתוך בית הספר מעבר למה שאנחנו כמשרד מנחים ואומרים שצריך לעשות. כי יחד עם זאת, צריך להקשיב לילדים, לאבחן את האוכלוסייה ולראות מה הכי מתאים.

כמה שעות הכשרה מקבלים המורים?

המובילים הבית ספריים, בין 20 ל-30 שעות מדי שנה.

סביב הנושא הזה?

סביב הנושא הזה. זה מדי שנה כ-1,800-1,700 מב"סים השנה שפועלים במוסדות החינוך ואנחנו במגמת עלייה, אנחנו כל שנה מעלים את מספר המב"סים שפועלים בתוך מוסדות חינוך. זאת אומרת שבנוסף לשעות יש להם ליווי והדרכה, יש לנו כ-60 מדריכים שהתפקיד הייעודים שלהם הוא להכשיר את הצוותים החינוכיים ואת בתי הספר בתוכניות האלה. יש לנו יחידה, מלכי כץ פה, היא מנהלת היחידה של התחום הזה. זאת אומרת שמשרד החינוך רואה גם את האחריות שלו, את התפקיד שלו בלעזור לילדים באמת לפתח כוחות וכישורים ולא לבחור בנושא של סמים.

קרן, ברשותך, תוכלי להעביר לוועדה אילו בתי ספר ספר - - -

מב"סים?

כן, נתונים.

קיבלו את המב"סים ואילו לא. חשוב לי לדעת האם דווקא בתי הספר שאולי צריכים את זה, אני לא יודע איך זה עובד, אם זה בשיתוף פעולה עם הרשויות, אם זה קול קורא.

בדרך כלל מהמחוזות יוצא מכתב למנהלי בתי הספר ומזמינים אותם למנות מוביל בית ספרי שזה כרוך גם גמול תפקיד. זאת אומרת, יש פה גם שכר, - - - מסוים של תגמול. אני רוצה לציין עוד תוכנית מאוד מרכזית ואני מקווה שתינתן האפשרות לבני הנוער לדבר, שזו תוכנית של מנהיגות נוער. וכמו שנאמר פה עם בני הנוער, אנחנו מאמינים שהמסר צריך לעבור בגובה העיניים, מנוער לנוער, לא במקום המבוגרים, אלא לצד המבוגרים. ולכן אנחנו מאוד משקיעים בהכשרה יישובית של מנהיגות נוער כדי שבאמת יפעלו יחד עם הצוותים החינוכיים בתוך בתי הספר. ועוד דבר, כתוצאה מהמציאות המשתנה, שאנחנו מבינים - - -

וזה פועל בכל הרשויות?

זה פועל כמעט - - -

שנייה, אפשר אבל באמת כמה בתי ספר או כמה רשויות?

ביקשתי, אנחנו נקבל את זה, אין את הנתונים כרגע.

אנחנו כרגע סיימנו עם הקול הקורא וכרגע תיקצבנו את התוכניות. אנחנו מכשירים קרוב ל-10,000 בני נוער מדי שנה בתוכנית הזאת.

בתוך הקול הקורא כמה כסף הרשויות צריכות לשים? מה המאצ'ינג?

זה משרד החינוך, אלה תקציבי משרד החינוך.

אוקיי, קול קורא לבתי הספר.

לרשויות המקומיות זו תוכנית רשותית שאנחנו עושים הכשרה ברמה הרשותית בהובלה של משרד החינוך, של מדריכים של שפ"י, כשהרעיון הוא באמת לייצר פה איזושהי שפה יישובית ולעשות עבודה יישובית.

מתי יצא הקול הקורא הזה?

הוא יצא באוקטובר, למיטב זיכרוני, או בנובמבר.

זאת אומרת שזה חדש.

לא, כל שנה אנחנו עושים. התוכנית הזאת קיימת הרבה מאוד שנים, הרבה מאוד שנים היא קיימת במערכת, היה לנו כבר ראש עיר שאירח אותנו שהוא בוגר תוכנית העמיתים המשפיעים.

יש רשויות שלא ניגשות לקול הקורא?

יש רשויות שלא ניגשות לזה.

אשמח לדעת מי הן.

אבל הרבה מאוד רשויות בתוך התוכנית הזאת ומפעילות עמיתים, ומי שלא מפעיל עמיתים גם מפעיל דברים אחרים בצורה אחרת, אבל התוכניות הן קיימות בתוך בתי הספר. עוד דבר שאני רוצה לומר, יש לנו את תוכנית אופי, של אימון ופיתוח יכולות התמודדות. זאת תכנית שפותחה עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים בגלגול הקודם כשהמטרה שלה היא לעשות עבודה קבוצתית בתוך בתי הספר עם ילדים שכבר מדווחים, שכבר אומרים, אני עושה שימוש באלכוהול, אני עושה שימוש במסכים ואני רוצה לעשות שינוי בהתנהגות הבלתי רצויה. ולא קורה מספיק, אבל אנחנו מכשירים יועצים ועובדים סוציאליים בתוך מערכת החינוך כשהרעיון הוא לתת מענה בתוך בית הספר.

שנינו יודעים שעם כמות העבודה שיש על היועצים, היועצים לא מספיקים להגיע לשם.

אבל אנחנו עושים את זה והם מתוגמלים בנוסף על הדבר הזה, יש אפשרות לתגמל אותם בנפרד.

חוסר הזוי של יועצים. המענה לא יבוא משם, משם לא תבוא הישועה, בואי נגיד ככה.

אני אומרת שזה עוד מענה שאנחנו מציעים בתוך מערכת החינוך. ועוד דבר שבשנתיים האחרונות קורה, מתוך הבנת המציאות המשתנה, אנחנו גם מכשירים את היועצות ביכולת לקיים שיח עם בני הנוער. כשבן נוער אומר, "אני משתמש בסמים", לא להיבהל, להיות שם רגע ולעזור לו להסתכל על ההתנהגות הבלתי רצויה לא ממקום של זה אסור ומותר, אלא ממקום של על איזה צורך זה עונה ומה אפשר לעשות אחרת.

והדבר האחרון שאני רוצה לציין זה את הסיפור של ההורים. הסיפור של ההורים הוא דרמטי וקריטי בהעברת המסרים, ולכן יש לנו שיתוף פעולה עם הנהגת ההורים הארצית ואנחנו מציעים הרבה מאוד פעילויות להורים, הרצאות להורים, פליירים, כשהכוונה היא באמת לעזור להורים לקיים שיח עם בני הנוער, עם הילדים שלהם. לפני יציאה לבילוי, לאן אתה הולך? מה אתה מתכוון לעשות? תדע מה העמדות שלנו לגבי אלכוהול. אנחנו מנסים להגיע במגוון דרכים ואפשרויות לבני הנוער.

וכמובן שגם החינוך הבלתי פורמלי פה נמצא, כשהרעיון הוא גם בתוך החינוך הבלתי פורמלי להעביר מסרים עם מועצת התלמידים והנוער הארצית, כשכל הרעיון הוא באמת להעביר שפה אחידה. וצוין פה שיתוף הפעולה של מועצת התלמידים והנוער הארצית, כי הרעיון הוא לדבר באותה שפה ולהעביר את אותם המסרים במהלך היום, במסגרת השיעורים, וגם בפעילות אחר הצוהריים בפעילות הבלתי פורמלית.

אולי כדאי להעביר לחברה ונוער אצלכם במשרד שיהיו יחידות חובה בתוך ההכשרה שמקבלים גם ארגוני הנוער וגם תנועות הנוער. יחידות חובה, מתוך, אני לא זוכר כמה זמן, 42 שעות יש לכם בשנה? משהו כזה, אולי קצת יותר.

אני מסכימה מאוד איתך ואני רוצה לומר שהיו שנים שהיה לנו שולחן עגול עם מועצת תנועות הנוער ואנחנו עשינו הדרכות לתנועות הנוער ויצרנו ממש ממשקים כדי לייצר רצף עם מה שקורה אחר הצוהריים ומה שקורה היום. לצערי, זה פחות, זה רופף, אבל אנחנו נפעל בהחלט כדי לחדש את זה וכדי לעשות את זה שוב.

ניסים שלם, בבקשה, יו"ר תנועות הנוער בישראל.

כן, אני בדיוק מתחבר למשרד החינוך פה. אני מכהן כיושב ראש נוער לאומי ויושב ראש מועצת תנועות הנוער בישראל. יש לנו תוכניות כרגע, אני אגיד לך שמספיקות? לא, אנחנו רואים את התוצאות. התוכניות שלנו מדברות על חוסן חברתי, מעורבות חברתית, ואנחנו רואים שבכל מקום שהמעורבות החברתית עולה, כל הנושא הזה של המניעה, הוא עומד כחומה בפני אותם ילדים להידרדרות, אנחנו רואים את זה.

אני רוצה להפנות אותנו לנושא של הרשות הישנה. היו לנו הרבה פרויקטים יחד עם הרשות שנכתבו ונעשו בשיתוף משרד החינוך. מה שקרה זה שכשהרשות נסגרה ועברו לתוך המשרד עצמו, איבדנו את הקשר, לא הצלחנו לקחת שוב את כל התוכניות ולהגיע למצב כזה, לעבוד. מדובר בזה שאנחנו מייצגים כ-350,000 ילדים במדינת ישראל, מתוכם עשרות אלפי מדריכים, ש"שים. זה אומר שדרכנו אפשר להגיע לכזו כמות של ילדים שנמצאת באזורי פריפריה חברתית, גיאוגרפית, כל מה שקשור, וגם בערים המפותחות יותר, ששמה זה לא אומר. אתם רואים בתוך בתי הספר, אתה אמרת שלכולם משתמשים ועושים, לכולם בעצם. זה אומר שדרכנו אפשר להגיע לאותם בני נוער.

ואני מאוד מבקש, אם אפשר, מיושב ראש הוועדה, לעשות שולחן עגול אחרי הישיבה הזאת. בואו נעשה שולחן עגול עם כל הגורמים ובואו נפתח תוכנית ארצית לכל העניין הזה שנריץ אותה קדימה ושתהיה תחת שתי הוועדות, בשיתוף משרד החינוך פה, בשיתוף המשרד לביטחון, ואני רואה ביטחון קהילתי, חשוב. בואו נעשה את זה יחד, בואו נצא עם איזו הצהרה שאנחנו שבוע הבא עושים את זה, ובואו נראה את התוצאות כבר השנה, ונלך ביחד, יד ביד. אין ספק שיחד נוציא תוצאה יותר טובה מאשר כל אחד לחוד פה מתעסק במשהו, בעוד פרויקט מסוים. תודה רבה.

תודה רבה ניסים.

אני חייב לרוץ.

בבקשה, סימון.

תודה רבה. אני אהיה קצר מאוד מאוד. כולם שמעו אותי כבר כל כך הרבה פעמים, נמאס לי כבר לדבר, נמאס לי לשמוע, אני מרגיש שאני בתוך לופ ששום דבר לא מתקדם ממנו, ואנחנו נמשיך לבלבל את המוח אחד לשני. יושבים פה אנשים שלכולם זה כואב, לכולם זה חשוב. יש פה דבר אחד מרכזי, אדוני היושב ראש, אין פה שום דבר שמתכלל את האירוע הזה. זה עושה תוכנית וזה עושה תוכנית וזה עושה תוכנית וזה עושה תוכנית, וכולם רוצים לעשות טוב, אבל אין שום דבר שמתכלל את זה, וזה קרה בגלל סגירת הרשות למניעת התמכרויות במדינת ישראל בגלל דברים פוליטיים ולא בגלל החשיבות של זה למען הציבור.

וב-7 בינואר אני מציע לכולם להגיע, ב-7 בינואר ב-12:00 אני מקיים פה יחד עם חברת הכנסת מיכל וולדיגר את הקמת השדולה למניעת התמכרויות בכנסת, והכותרת שלה היא החזרת הרשות, נקודה. ויגיעו חברי כנסת, ויגיעו שרים, ואני אני שם את החוק שלי שוב פעם בוועדת שרים ואני מקווה מאוד שיהיה לי גיבוי על ידי כל חברי הקואליציה. אמרתי את זה עוד פעם, יוסי, אתם רוצים, תחליפו, שתגישו אתם את זה, אבל בסוף, אם לא נקים את הרשות, שום דבר לא יתקדם, שום דבר לא יתכלל את האירוע הזה.

אתם אנשים יקרים, אני אוהב פה את כולם, אבל בסוף זה מה שצריך לעשות, וכולם מבינים את זה. אני מסתכל על העיניים של כולם, כולנו מבינים שזה האירוע בסוף, זה מה שצריך לעשות וכולם מסכימים איתי. אני שמח שאתם מסכימים איתי, אני צריך לרוץ למליאה ואני מקווה שתגיעו ב-7 בינואר. תודה.

הוועדות שולחות תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, הוועדות מתפללות ומקוות לחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדות מציינות בצער ובדאגה כי תופעת השימוש של בני נוער בסמים ובאלכוהול הולכת וגדלה, בעיקר נוכח תקופת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל. הוועדות רואות בחומרה כי מרכז הניטור הלאומי לתופעות השימוש בסמים ובאלכוהול שאמור היה לקום לפי החלטת ממשלה 588 עדיין לא הוקם. הוועדות רואות חשיבות רבה בהקמת מרכז הניטור כמסד נתונים אחיד של כלל משרדי הממשלה. הוועדות מבקשות לדווח להן על הקמת המרכז לכשיוקם.

הוועדות שמעו כי סגירת הרשות למניעת סמים ואלכוהול ב-2018 הובילה לעלייה בהתמכרויות ושימוש בסמים ובאלכוהול. הוועדות דורשות להקים מחדש את הרשות לאלתר. הוועדות מבקשות לקבל מהממ"מ נתונים על מספר הנפטרים בעקבות מנות יתר בפילוח של בני נוער מול יתר האוכלוסייה. הוועדות דורשות לתגבר את הפעילויות הבלתי פורמליות בקרב בני נוער כדי למנוע חשיפתם לפשע, סמים ואלכוהול, ולהשקיע בהכשרות של החונכים.

הוועדות מבקשות ממשרד ראש הממשלה לקדם את התוכנית המשלימה של הוועדה הבין משרדית לטיפול בהתמכרויות. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך, אחת, לקבל את מספר בתי הספר בהם פועלים המב"סים, ושתיים, לקבל את שמות הרשויות המקומיות שלא ניגשו לקול הקורא של משרד החינוך לתוכניות טיפול בבני נוער.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:48.