פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
60
ועדת החוקה, חוק ומשפט
16/12/2024
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 506
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ט"ו בכסלו התשפ"ה (16 בדצמבר 2024), שעה 8:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 16/12/2024
טיפול רשויות המדינה במשפחות קורבנות מסיבות ה-7 באוקטובר, הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם"
פרוטוקול
סדר היום
טיפול רשויות המדינה במשפחות קורבנות מסיבות ה-7 באוקטובר
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם"
נכחו
¶
חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
יצחק קרויזר – מ"מ היו"ר
גלעד קריב – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
אברהם בצלאל
יואב סגלוביץ'
אפרת רייטן מרום
מוזמנים
¶
יעל גורן חזקיה - ראש אגף ממשל מדיניות וקש"ח, משרד ראש הממשלה
אושרה גדרון - ראש תחום ממשל, משרד ראש הממשלה
נבו כץ - יועץ ראש הממשלה, משרד ראש הממשלה
שי סומך - ממונה (ייעוץ וחקיקה), המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים
רני נויבאור - ראש תחום חקיקה ומדיניות, משרד המשפטים
שרון רוטשילד - מנהלת תחום בכיר, נציגת משרד הבריאות במנה, משרד הבריאות
בת-חן חדד - מערך ייצוג משפחות חטופים, הסיוע המשפטי
בת-שבע שרמן שני - סגנית ראש הסיוע המשפטי, הסיוע המשפטי
רועי בבאי - רפרנט רווחה אגף התקציבים, משרד האוצר
דניאל סלומון - מנהלת תוכניות בתחום חוסן צעירים - יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אור צוברי - משרד הרווחה והביטחון החברתי
שרית דמרי-דבוש - הביטוח הלאומי, משרד הרווחה
מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת
יורם ניסנבוים - חוקר, מפלגת הדמוקרטים
אייל בן צבי - מפלגת הדמוקרטים
עינבל בלאו - מומחית לאסונות ואירועים רבי נפגעים, הקריה האקדמית אונו
כלנית שרון - אזרחית
איריס שפירא - עו"ד, החזית הפרלמנטרית, אימהות בחזית
חנה קטן - תקומה, אימהות לוחמים
חנה גיאת - פעילה, מוזמנים נוספים
לאה האריס - אימא ללוחמים, מוזמנים נוספים
ליאורה סלע דוד - ראש מטה משפחות החטופים, מועצה אזורית אשכול
עינב ליבנה - מטה משפחות החטופים, מועצה אזורית אשכול
שמעון אור - פורום תקווה
ענת אנגרסט - משפחות חטופים
אסתר בוכשטב - משפחות חטופים
חיים הימן - משפחות חטופים
חנה כהן - משפחות חטופים
עודד ליפשיץ - משפחות חטופים
דבורה עידן - משפחות חטופים
כרמית פלטי-קציר - משפחות חטופים
הילה אביר - משפחות שכולות
גליה חושן - משפחות שכולות
רחל משה - משפחות שכולות
עומרי רחום - משפחות שכולות
תמר תשובה - משפחות שכולות
משתתפים באמצעים מקוונים
¶
ערן בקר - עו"ד, יו"ר ורום נזיקין וביטוח, לשכת עורכי הדין
הדר בר - מנהלת תחום חינוך ובריאות, קיבוץ ניר עוז
אבירם מאיר - משפחות שכולות
רישום פרלמנטרי
¶
אסתר מימון;
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
טיפול רשויות המדינה במשפחות קורבנות מסיבות ה-7 באוקטובר
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הסוגיות המשפטיות בנוגע למעמדם של חטופים וההשלכות על התנאים הסוציאליים וזכויותיהם", של ח"כ ולדימיר בליאק, יצחק קרויזר, ינון אזולאי (מס' 115).
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בוקר טוב, ה-16 בדצמבר 2024, ט"ו בכסלו התשפ"ה. אני מתכבד לפתוח דיון נוסף בוועדה בנושא: הזכויות המשפטיות בנוגע למעמדם של החטופים והשבים וההשלכות על תנאיהם הסוציאליים וזכויותיהם. מי שמצטרף אלינו לדיונים, זו ועדה שקמה בעקבות פנייה שהגיעה ממשפחת לולו שמריז, שבנם אלון נחטף מכפר עזה, לגבי המעמד הסוציאלי שלו, כאשר הוא נחטף לרצועת עזה.
אתמול ציינו בתאריך הלועזי שנה לנפילתם באותו יום קשה, באחד מהאירועים היותר מצערים בתקופה הלא פשוטה שאנחנו נמצאים בה, של אלון, של יותם וסאמר.
הוועדה מאז הקפידה להתכנס לעתים מאוד תכופות. יצאו מהדיונים כאן לא מעט דברים משמעותיים מאוד: התגמולים, החלף שכר, התיקון של פדויי שבי. הדברים צפו ועלו כאן אל מול המינהלת, המטה והפורומים השונים, ועברו להיות בדיונים ובחקיקה בוועדת הרווחה.
אנחנו נמצאים פה בוועדה שהיא קצת חריגה ומיוחדת. יש מספר חברי הכנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה שנמצאים כאן ביחד ומובילים את הנושאים האלה.
מאחר שזאת ועדה שהיא מאוד עניינית, כדי לייצר פתרונות למצוקות ולבעיות שמגיעות מהשטח, מתוך כך גם בפתח הדברים אני ממש מבקש שהסדר יהיה פתח דברים של המשפחות, של הפורומים, של הנציגים שהגיעו. אם אפשר, לנסות להיות מדויקים, כדי שנצליח להגיע לשיח ולעניין אל מול משרדי הממשלה.
יש כאן שתי קבוצות מאוד גדולות, שאליהן אנחנו מכוונים את הדיון, והן המשפחות של החטופים, של השבים, ושל נפגעי המסיבות. יש לא מעט דברים שהם על הפרק, אז אנחנו נדבר על הנושאים. משרדי הממשלה בתחילה יקשיבו, נעבור לפורומים השונים ולנציגים שהגיעו, ואז נתחיל להעלות את הדברים שנדרשים.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אדוני היושב-ראש, אם אפשר רק הערה לסדר, לגוף הדיון. אני חושב לטובת היעילות חשוב שלא נעשה ערבוב בין שתי הסוגיות.
גלעד קריב (העבודה)
¶
משפחות הנובה עוברות בין שש ועדות שונות בכנסת, כל יום עוברות ועדה. חברת הכנסת אלהרר מעורבת בעניין, דרך הוועדה לפניות הציבור יחד עם חבר הכנסת פינדרוס. אני מציע לצורך היעילות שזה יהיה מאוד מאוד מובנה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אלה בדיוק הנושאים שעברתי לגעת בהם. תודה על ההערה. אנחנו נתחיל עם הנושא של המשפחות של החטופים והשבים. ובכל מקרה, חלק מהנושאים רלוונטיים גם למעגלים הנוספים, למשפחות של נפגעי המסיבות.
אנחנו ניגע במספר נושאים
¶
המשך התשלום עבור טיפולים למשפחות של חטופים ששבו; עיגון מנגנון חריגים בחוק, המאפשר מתן מענק לגורם אחר או לגורמים הקבועים בחוק, במקרים חריגים ובתנאים שייקבעו; העלאת המענק הניתן להורים גרושים של חטוף, של בן או בת הזוג; העלאת מענק הניתן לאחים של חטוף, תמיכה בבני משפחה של חטופים שהיו עצמאים ערב החטיפה; מענק התארגנות למעגל ראשון לאחר חזרת החטוף או לאחר השבת גופתו; אובדן הכנסה לגורמים המלווים את החטוף השב; יחס המשרדים הממשלתיים כלפי נושא משפחות החטופים אשר הושבו לקבורה; ונושא נוסף, זה כל הנושא של הבקרה גם על החקיקה הקיימת וגם על הבנה איך אנחנו מייצרים את המעקב, גם היום לרמה הפרטנית של החטוף והמשפחה שלו וגם של השב, גם במעבר בין חטוף שחזר חי, לחטוף ששב כחלל לצערנו, והמעגלים שעוטפים אותו.
אנחנו נתחיל בסבב של נציגים של המשפחות, ואז ננסה לעשות תמרון בין חברי הכנסת למשרדי הממשלה, ונפתח את הוועדה לדיון. בבקשה, שמעון אור מפורום תקווה.
שמעון אור
¶
תודה רבה. אני דוד של אבינתן אור. אחי התאום הוא אבא של אבינתן, חטוף בעזה. נועה ארגמני חזרה, הוא עוד לא חזר מהשבי. אני נמצא פה, דווקא בוועדה הזאת, מכיוון שהקדמה לדיון בתנאים ובחוקים שיש אצל המשפחות ולחטופים שחזרו, שלא חזרו – קודם כול, הדיון צריך להיות על החיים של החטופים, על החיים של החטופים שנמצאים בעזה.
ואני רוצה לומר פה דברים ברורים ונחרצים: יש שמועות שבנימין נתניהו רוצה לעשות עסקה עם חמאס על חלק קטן של החטופים, לתת להם קדימות, או לתת להם חלקיות, ואחרי כן לחלק השני. ואני רוצה לומר שהמעשה הזה שעושה ביבי נתניהו זה פשע כפול ומכופל ממה שעשה קסטנר, כשהוא שיתף פעולה עם הנאצים כדי להביא חלק מסוים ולהציל חלק מהיהודים. עליו נאמר שהוא מכר את נשמתו לשטן. קסטנר עשה את זה עם הנאצים ששלטו אז באירופה. אפשר היה להגיד שאין לו ברירה, אבל לבנימין נתניהו יש ברירה, הוא מוכר את נשמתו לשטן – לחמאס שכבר לא נמצא בכלל על הפודיום, מתפורר לחלוטין. הוא מוכר את נשמתו לשטן לארגון שכבר כמעט לא קיים, שהוא כמעט חיסל אותו לגמרי.
יש אלטרנטיבה, והוא עושה איפה ואיפה להחזיר חלק קטן מהחטופים ולהשאיר את רוב החטופים למות, כי הוא יודע ואנחנו יודעים שחמאס לעולם לא יחזיר את החטופים, מכיוון שהחטופים הם למעשה הקלף שלהם, כדי להישאר בשלטון וכדי לפורר את החברה בישראל.
זה חשוב יותר ממה שאתם הולכים לדון, מכיוון שזה החיים של החטופים, חבר הכנסת יצחק קרויזר. ואני מאשים פה את ראש הממשלה שהוא עושה פשע נגד האנושות יותר מקסטנר.
אני גר ליד הר הרצל, ואם הוא יעשה את העסקה הזאת אני מבטיח לו – אכפת לראש הממשלה איך ההיסטוריה תשפוט אותו – אני ההיסטוריה, אני אעלה בכל שנה לקבר שלו, לדרוך לו על הקבר ולהזכיר לו את הפשעים שלו.
יש אלטרנטיבה, ואנחנו לא נוותר על זה. חמאס מתפורר, ואני אמרתי לו בפגישה בשבוע שעבר, שיקדם את הנושא של ההתפוררות הזאת, ייקח אחריות על הנושא האזרחי.
במקום לשלוח משלחות ולרצות את ממשל ביידן שכבר הולך להיגמר או להיסגר, או את שאר האנשים, או את שאר המתווכות, יש אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה היא לקחת את האחריות על הנושא לאזרחים, לפורר לגמרי את חמאס ולהגיד: יש לכם דרך מילוט החוצה. דרך מילוט החוצה זה הדבר היחיד. ומי שמחזיק את החטופים יכול לבוא ובתנאים מקומיים לקבל את החטופים, הוא יקבל כסף ולא יותר מזה.
האלטרנטיבה הזאת קיימת. סוריה התמוטטה בתוך שבוע. ואני רוצה לומר פה: אם הוא לא ילך בדרך הזאת, בוועדת החוקה שבאה לדון על החטופים והמשפחות, תדונו על החיים שנמצאים שם. אם הוא יפקיר את רוב החטופים בשביל העסקה הזאת, אנחנו לא נוותר לעולם. רק בגלל שיש את האלטרנטיבה הזאת, היא קיימת, היא בועטת, תסגור את המעגל האזרחי והם יתייאשו, ואנחנו נקבל את החטופים מתוך הייאוש הזה. יש דרך ואלטרנטיבה. אנחנו דורשים אותה, ואנחנו מבקשים שהוועדה הזאת תדון גם על הנושא הזה ולא רק על התנאים הסוציאליים – על החיים עצמם של החטופים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. אחד הנושאים שנצטרך להעלות פה גם את המצב הבריאותי של החטופים שעוד נמצאים ברצועת עזה. זה נושא שעלה בכמה דיונים של הוועדה. אני חושב שיש מקום להעלות גם את הנושא הזה שוב. חנה גיאת מאימהות לוחמים.
חנה גיאת
¶
אני אקצר מאוד, ורק בנושא הוועדה. אנחנו מדברים פה על נושא הזכויות המשפטיות של החטופים. כולנו כמובן מתפללים לשובם בשלום.
כולנו התרגשנו הבוקר לראות את סמל החטופים בשמי הארץ, מסתבר שבמערכת המשפט הישראלית הנושא הבוער הוא זכויות החוטפים ועוזריהם. בשבוע שעבר הגיעה שופטת בית המשפט העליון רות רונן לבקר בכלא עופר כדי לוודא שהמחבלים, שאפו תינוקות בתנור מול עיני הוריהם, שאנסו אימהות לפני ששחטו אותן ואת ילדיהן, ששרפו משפחות שלמות, מקבלים שמיכות ומספיק נייר טואלט ומזון בריא.
השופט עמית שבצעד נפוליאוני וללא כל סמכות מינה את עצמו לממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, אף הגדיל לעשות והודיע לאגודה לזכויות המחבל כי בית המשפט הזה מעמיד את עצמו לרשותם. אף לא כתב אישום אחד הוגש נגד רוצחי הנוח'בה, בכל זאת מערכת המשפט עסוקה, היא לא יכולה להעמיד את עצמה לרשותו של כל עניין פעוט. לא נוכל לדאוג לזכויות החטופים כשמערכת המשפט כולה מגויסת לזכויות החוטפים ולהם בלבד.
למען החטופים, למען החיילים, למען הניצחון ולמען עתיד ילדינו, העם הוא הריבון, והוא נתן לכם את הכוח לשנות את המערכת הזאת, הרקובה מן השורש. אנא עשו זאת, ויפה שעה אחת קודם. תודה.
דבורה עידן
¶
בוקר טוב, אני אימא של צחי עידן, שנחטף מנחל עוז, וסבתא של מעייני שנרצחה בנחל עוז כשהיא עוזרת לו להחזיק את דלת הממ"ד. אני כאן, בעיקר בהמשך לכל הדיונים שכבר עשינו מלכתחילה, כדי לומר רק דבר אחד. אנחנו נמצאים כבר מעל 14 חודשים בתוך סיוט שהוא סיוט מתמשך.
חוקים שנחקקו הם חוקים שהיו רלוונטיים לחודש נובמבר בשנה שעברה. ומה לעשות שאנחנו נמצאים בתוך אירוע עדיין, והבקשה שלי איך אפשר לקדם את המציאות שבה המשפחה שלי והמשפחות של החטופים עדיין עסוקים במאבק. הם נמצאים במצב של תוהו ובוהו, והמציאות הזאת מאוד מקשה על החיים ביום-יום. יש לי ילדים שעסוקים במאבק, ויש בעיות לא פשוטות בעניין של התעסוקה, שאני רוצה היום שנראה איך אפשר לקדם את הנושא הזה בממשלה, כי מה לעשות, אנחנו פה צריכים להמשיך חיים במקביל למציאות ההזויה של הילדים שלנו שנמצאים בעזה.
אני אשאיר פה את המקום למשפחות אחרות, שכל אחד ייתן את המקום שלו איך נראית המציאות שלהם מהמקום שלו היום, מציאות מתמשכת, שאנחנו לא רואים בכלל שהיא הולכת להיגמר, כי גם כשהחטופים בעזרת השם יגיעו הביתה, עדיין אנחנו נהיה בתוך האירוע. אני אשאיר את זה לאנשים הנוספים שהגיעו: ליזהר, לכרמית, לענת. תודה רבה.
יזהר ליפשיץ
¶
בוקר טוב, יש לי פה שני כובעים: גם בתור עצמאי בתוך המאבק כשאנחנו פה, וגם קצת על מה שקורה פה עם העסקה. אני רק אגיד שאני מחזק את ידה של הממשלה ושל העוסקים בדבר להחזיר חטופים. אנחנו יושבים בשקט, כוססים ציפורניים ומאמינים שיביאו לנו את הטוב ביותר, אבל שיביאו משהו. אפשר היה לעשות עשר עסקאות חלקיות מהיום ה-54 ולא עשינו אף אחת בינתיים. נברך רק על המוגמר, אבל התהליך הוא חיובי.
לגבי הנושא שאנחנו עוסקים בו היום, הוא קשור לאותו מאבק של המשפחות. אף אחד לא ידע למה הוא נכנס ב-7 באוקטובר, גם המשפחות לא הבינו למה הן נכנסו. הכוונה ב"לא הבינו למה הן נכנסו" זה שנחטפו אנשים, הבנו את זה אחרי שבוע בערך, כמה נחטפו, איפה נחטפו – ברמה האישית שלי ביום ה-17 אימא שלי חזרה, זאת אומרת, היכולת שלך להיות בתוך מאבק ועשייה למען החזרת החטופים מתחברת פתאום לקבלת האימא והבנה במשפחה מה זה אומר שהיא חוזרת, מה מצבה, מה היא יכולה, איך לדאוג לה, מה לעשות, ואתה הולך צעד אחורה.
במקביל, עבודה זה לא מעניין. אם יש מישהו שלא מבין, זה לא האם אתה עובד, היא פשוט לא מעניינת אותי באופן אישי באותו רגע. זה תעדוף. זה פשוט לא מעניין. אומרים לך: אתה חייב לעבוד, מה זה יעלה, יש ילדים. אני אומר: כן, נכון, אבל זה פשוט לא מעניין. אתה לא יודע אם תעבור מהיום ה-17, שאימא שלי חזרה, לחודש הראשון. ואנחנו היום, כמו שאנחנו יודעים, כבר שנה ושלושה חודשים.
ואז התחיל תהליך, שהוא תהליך אבולוציוני, שבהתחלה נתנו חוקים ומענקים, כדי לנסות ולהבין מה מגיע למשפחות חטופים ומה לחוזרים ומה לשבים, ונוצרו מצבים אבסורדיים. לי באופן אישי יש ילדים שגם היו בתוך המאבק, ולא מגיע להם כלום. ומה מגיע לי כי אבא שלי חטוף והוא חי? נכנסנו לתוך לופים כאלה שאם חזר לך חטוף, מורידים לך את המענק שמגיע לאותו חטוף, זאת אומרת, יש כאן עידוד, אני מתכוון מבחינה כלכלית. מבחינת המשפחות – תשאירו אותם שם; מבחינת המדינה – להחזיר. נוצרו פה קונפליקטים שהם פשוט לא הגיוניים, ואני ממש ראיתי אותם לנגד עיניי.
לי היו גם אבא וגם אימא חטופים, ואז אימא שלי חזרה, נפסק המענק, התחילו דברים אחרים, צריך להתחיל לדאוג לה, אבל אבא שלי עדיין היה בפנים, אבל מכיוון שלא הכריזו על מותו, אז המענק נשאר גבוה, אבל אם היו במקרה עושים איזה טעות ומחלצים לי אותו ומחזירים אותו, אז גם המענקים האלה לכל ארבעת הילדים היו נפסקים. זאת אומרת, אני "מבקש" מכוחות צה"ל: בינתיים תשאירו אותו, כי אני נאבק על אותם צעירים מהקהילה, אני נאבק על 29 אנשים מהקהילה שלי, ועל כל 100 החטופים, ואני לא יכול שתפסיקו את המאבק, כי אני צריך להיות פה ולהמשיך להילחם, אז תשאירו את אבא שלי בינתיים לסוף.
נוצרו פה אבסורדים הזויים. יותר מזה, ראינו אנשים מאוד דומיננטיים בתוך המאבק שלנו, שגם עובדים, פתאום חזר להם חטוף, והוא במצב בריאותי לא טוב, אז כל המאבק שלהם נכנס להישרדות האישית שלהם עם החטוף שלהם, והעבודה היא לשקם ולראות מה שאפשר לעשות. ועוד פעם, הופסק להם המענק, כי החטוף חזר.
המצב הכי טוב שיש לך חטוף שאתה מקווה שהוא בפנים, ואתה יכול להילחם בשבילו, אבל ברגע שהוא חוזר, ואתה צריך לעבוד סביבו 24/7, מפסיקים את המענקים. זאת אומרת, יש פה אבסורדים לא הגיוניים.
ובנוסף, יש גם את השחיקה. אני חושב שכל אחד יכול להבין שאם אתה נאבק שנה בשביל להחזיר חטופים, גם במצב האישי, המשפחתי, הילדים וכל הסיפור – דברים משתנים, גם כלכלית וגם צרכים למיניהם, וגם להם אין מענה. זאת אומרת, זה נשאר קבוע, אין שום קשר לשחיקה. אם מישהו שנה נמצא והוא דואג לילד שלו שנמצא בפנים, אז אין הבדל בין אבא לנערה שישן לילה אחד וחשב מה קורה לה בפנים או מה המצב הנפשי שלו אחרי שנה.
וכאן אני נכנס למה שניסינו להגיד, שצריך לעשות פה בדיקה תקופתית של המצב על כמה מדדים, ומשם לגזור גם את המענקים וגם את הצרכים, ובני אדם הם שונים, אז יש כאלה שיצטרכו הרבה יותר. צריך פה סוג של ועדת חריגים. ואין כל כך הרבה, יש 100 שבפנים ואלה שחזרו, לא מדובר בעשרות אלפים. זה הכיוון.
ברמה האישית, כעצמאי, אני יכול להגיד לכם שאני מאז לא עובד, וזה לא ממש משנה, בתור עצמאי עדיין דורשים ממך להגיש את כל הדוחות, את כל הדברים ואת כל הסיפורים. הכי חשוב שנראה חטופים חוזרים, ולעוולות האלה, טוב שגייסנו פה מישהו.
כשדיברנו על בריאות החטופים, אז היה בבית הנשיא כנס מסודר וגדול שדיבר על בריאות החטופים. פרופ' חגי לוין היה שם ודיבר ועוד אנשים שקשורים לזה, הייתה שם עדות של נועה ארגמני, וזה לא היה כל כך פשוט. והמצב רק מחמיר. אני חושב שקצת איחרנו. אני מזכיר ש-35 נרצחו בפנים, ואלה שבפנים, לפחות ממה שאמרו לנו הרופאים ואלה שמנתחים את מצבם, הם ברמה שלא בטוח שהם יצליחו לנשום במנהרות ברמה של חודש-חודשיים. אלה היו הסיכומים שלהם. צריך להביא את זה בחשבון. תודה רבה.
כרמית פלטי-קציר
¶
שלום לכולם. אני במקור מקיבוץ ניר עוז, ב-7 באוקטובר אבא שלי נרצח, אימא שלי נחטפה ואח שלי נחטף. אחי היה מוגדר נעדר במשך 40 ימים, עד שהייתה אינדיקציה לזה שהוא בחיים. הוא נחטף חי, הוא שרד חי, והוא היה חי בערך 100 ימים, עד שהוא נרצח בשבי, או ליתר דיוק עד שהוא הופקר למותו בשבי.
אני יודעת שלא אוהבים במשכן הזה שאומרים את נגזרות המילה "הפקרה", אבל אני לא מצאתי מילה אחרת לתאר בה את המצב שבו המדינה משאירה את אזרחיה בשבי, לעינויים, לרעב, לסבל יום-יומי ומתמשך. וכמו שלמדנו עם אחי ועם עוד 26 חטופים, הם לא רק סובלים, הם גם מתים.
אני רוצה להתחיל ולהגיד שאני מברכת מאוד על הדיון הזה, וטוב שהוא מתקיים, אבל עדיין הדבר הכי חשוב היום ובכל יום, מעכשיו ועד ש-100 חטופים חוזרים אלינו הביתה, זה להחזיר 100 חטופים בעסקה כוללת, תחומה בזמן, שאנחנו יודעים איך היא מתחילה ואנחנו יודעים איך היא מסתיימת, לסיום המלחמה ועם החטוף האחרון. זה הדבר הכי הכי חשוב.
אנחנו נמצאים ביום ה-437 למלחמה. זה בלתי נתפס. ב-7 באוקטובר הייתי בטוחה שבתוך שבוע-שבועיים הסיוט הזה נגמר, המדינה שלי מתעשתת ואני פנויה לעסוק במשימת חיי, שהיא גם המשימה המקצועית שלי. אני אשת בריאות הנפש, אני עובדת סוציאלית קלינית, וכל חיי הבוגרים אני מתעסקת בלהיטיב את מצבם של אנשים.
עד ה-7 באוקטובר עבדתי בשלושה מקומות עבודה. עבדתי במרפאה לבריאות הנפש בקופת חולים כללית, עבדתי במרכז מילמן לטיפול באוטיזם ופתחתי קליניקה פרטית. עבדתי מסביב לשעון בניסיון להיטיב עם אנשים אחרים. מאז ה-7 באוקטובר אני עובדת בהצלת חיים, אני עובדת במאבק. היכולת שלי לטפל באחרים, כשאני נאבקת על חיי משפחתי ועל חיי 100 חטופים, היא מאוד מאוד מוגבלת, ואני עוסקת בעבודה שהיא חשובה לי. זה לא שאני חושבת שמה שאני עושה או עשיתי בחיים הקודמים שלי הוא לא חשוב, אני פשוט לא פנויה לזה. אני לא פנויה לזה בשום רמה, וכמוני גם שאר משפחות החטופים, שלא יכולים להמשיך בחיים שלהם, כשהם יודעים שמה שאנחנו מתעסקים בו זה עניינים של חיים ומוות, לא פחות. וכל דבר לא משתווה לדבר הזה.
אני רוצה לקחת אתכם רגע לסיפור המשפחתי שלי ולסיפור של התמיכה ושל המענקים. אסתר בוכשטב תעיד שהיה מאוד קשה לגרור אותי לוועדה הזאת, כי בעיניי יש משהו מאוד מאוד מביך, מביך אותי לדבר על כסף, כי כסף לא חשוב כמו הצלת חיים והחזרת הנרצחים לקבורה. הוא לא חשוב. אבל בתוך עמנו אנחנו חיים ובתוך הגירעון והאינפלציה, וכל הטוב שהשר סמוטריץ' מביא עלינו אנחנו חיים, ולכן אני רוצה לדבר גם על הרזולוציות של הכסף ושל התמיכה.
וברזולוציות האלה, כפי שיזהר ציין, כל עוד היה לי חטוף בעזה, קיבלתי תמיכה. וביום שהחזירו לי את האח שלי בשקית שחורה. ביום הזה, זהו, נגמר. אני אמורה להגיד תודה, כי החזירו את אחי החי – מת. אז החזרתם אותו, אז תודה לכם. ועכשיו אני אמורה צ'יק-צ'ק, תוך יום לדעתי זה היה, לעמוד על הרגליים שלי ולחזור לתפקד, כי המעגל שלי נסגר.
אני רוצה להגיד משהו על הדבר הזה של המעגל נסגר. אני מאחלת לכל מי שיושב פה לא לפגוש את סוג הסיוטים, ויש אין-ספור סיוטים שכל אחת ממשפחות החטופים חווה, אבל הדבר הזה של קבלת אחי החי בשקית שחורה, כחטוף שהופקר למותו בשבי, הוא לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר-היום, הוא לא דבר שמשתקמים ממנו בן יום, ואני עוד לא התחלתי לטפל בעצמי, כי היום-יום שלי מורכב מטיפול מסביב לשעון באימא שלי, חטופה שחזרה במצב קשה, שרק הלך והידרדר, אבל על זה אני לא מקבלת שום מענק, ואני לא מקבלת מענק כבת שכולה, כי אני אדם מבוגר, ואני לא מקבלת מענק כאחות שכולה, כי אני אדם מבוגר, אז אני צריכה גם לא לעבוד, כי אני כמעט לא יכולה לעבוד.
אני באיזה ניסיון, ואני לא יכולה להפסיק את המאבק, כי מה אני אגיד לכל המשפחה המורחבת שלי, 100 משפחות ו-29 משפחות מניר עוז שהן בשר מבשרי? זהו, אני קיבלתי את החטופים שלי, אני בהפסקה? לא, אני לא בהפסקה, אני הבטחתי שאני איתם עד החטוף האחרון.
ויותר מזה, האח שלי, אלעד קציר, שש שנים יצא להפגין על הדר גולדין, על אורון שאול, על אברה מנגיסטו. הוא היה בן 47 במותו. ואדם בן 47 בדרך כלל לא משאיר צוואה, אבל זאת הצוואה שלו, להילחם על כולם. אז אני נלחמת כרגע גם את המלחמה שלו, לזכרו ולאורו.
כל צורת החקיקה שהממשלה הזאת מתכוונת אליה, כפי שאני מבינה, היא פאץ' על תלאי – נרחיב את החוק הזה, נמתח את החוק הזה, נגדיל את החוק הזה. ואני אומרת: לא. תבינו בבקשה שיש פה סיטואציה שמדינת ישראל בחיים לא התמודדה איתה. היא סיטואציה ייחודית שנמשכת כבר 437 ימים, והמונה דופק, של משפחות שנזרקו מהחיים שלהן, של חטופים שנשדדו מהמיטות שלהם, של סיוט שלא רואים עוד את סופו, ושיש לו השלכות על מצב הבריאות, על מצב התעסוקה, על היכולת לחיות חיים נורמליים, על מצב הבריאות שלנו, של משפחות החטופים.
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל כדאי שתתעדכנו מפרופ' חגי לוין על בריאותן של משפחות החטופים, שהולכת ומידרדרת, ובני משפחות חולים במחלות קשות, ותוחלת החיים שלנו מתקצרת, כי פיזית נשבר לכולנו הלב, והשחיקה שלנו, והמצב הבריאותי, וההזנחה הבריאותית שלנו, שלא לדבר על המצב הבריאותי של החטופים הוא אנוש. והכנסת, והממשלה צריכות לתת מענה מקיף, ארוך טווח, ולפתוח את הכיס כביטוי להבנה של הצרכים וביטוי ללקיחת אחריות. תודה.
יזהר ליפשיץ
¶
ענת, שנייה אחת. אבא שלי ואימא של כרמית היו ביחד בשבי 20 יום, בתוך בית, טיפלו האחד בשני, את זה אני יודע מאימא של כרמית. אימא של כרמית הוחזרה בעסקה, וביום ה-54 הפסיקו לה את המענק, ואני – מקום קבורתו לא ידוע, או אם הוא חי או מת. אני בתוך הערפל. כל עוד אני בערפל ולא הוכרזה איזה ועדה שהחליטה שיהיה לו קשה לנשום אז הוא מת או חי, אז אני מקבל את המענק. זה ממש כך. הם היו באותו חדר, נחטפו מאותו קיבוץ, היא לא מקבלת את המענק ואני כן מקבל את המענק. כרמית, יכול להיות שאנחנו סוציאליסטים ואני צריך לתת לך חצי כי הם היו ביחד? אולי גם לזה נעשה חוק? הפרדוקסים הם בלתי אפשריים.
צריך פה לא פאץ' על תלאי, אלא ללכת אחורה ולגזור את זה, וגם להבין שאף אחד לא יכול לעשות היום את החוק שיתאים לעשר שנים, אז צריך כל הזמן לעדכן ולבדוק את המצב של האנשים. זאת אומרת, זה חייב להיות עם נקודות עגינה שבודקים האם החוק עדיין מתאים לסיטואציה ואותם אנשים, גם כשכל העסק הזה ייגמר ויקראו לחללים שלהם "רון ארדים", גם אז הם יצטרכו איזה התייחסות. וזה המצב שלנו, ולהתעלם ממנו היום ולחשוב שנשים פאצ'ים, שכולם יחזרו והכול יהיה טוב ועם ישראל חי, פספסנו פה משהו.
ענת אנגרסט
¶
אני אימא של מתן אנגרסט. מתן הוא חייל שנחטף ממוצב נחל עוז. יש לנו סימני חיים ממתן. לפי הלך הרוחות חייל שהיה בשירות המדינה, ברגע שהוא נכנס לשבי, הופך לאזרח סוג ג'. עד היום לא דיברו עליו בשום עסקה. אף אחד מהממשלה ומהכנסת לא יצר איתנו קשר. שום חבר כנסת מהקואליציה, ממקבלי ההחלטות, לא מצא לנכון להרים אלינו טלפון, לבקר אותנו, להרגיע אותנו שמדברים גם על מתן בכל השנה והשלושה חודשים. הבן שלי שם, וגם עכשיו אני לא יודעת אם בכלל מדברים עליו.
מדינת ישראל והחיילים שלוחמים בשטח צריכים להכיר את זה, שכל עוד הם לוחמים ופצועים, הם מקבלים חיבוק מהמדינה. גם אנחנו מבקרים פצועים וגם אנחנו משתתפים באירועים לחזק את החיילים שנלחמים בשביל החטופים שם, ורק בשביל החטופים שם, אבל ברגע שחייל במדינת ישראל נלקח בשבי, הוא הופך לאזרח סוג ג', הדם שלו פחות חשוב מכל אזרח אחר שנחטף או מהבית או מהמסיבה. וזאת תעודת עניות למדינת ישראל, כי מתן הוא הילד שלי, הוא ילד ששלחתי לשרת את המדינה. אני לא אומרת שהוא לפני אף אחד אחר, אבל הוא שווה לכל אזרח אחר. ואם העסקה הזאת תהיה עסקה חלקית, היא תגזור על הבן שלי להישאר שם. אני אדאג שכל חייל שלוחם, יוצא ללחימה ומתגייס, והבת שלי בינתיים התגייסה, היא התגייסה לשירות קרבי, והבן שלי אופיר היום נמצא בצו ראשון, והוא יבקש ללכת לשירות קרבי – אבל אם חיילים יישארו שם, יופקרו שם להמשך סבל בגיהינום ולמותם, זאת תהיה תעודת עניות למדינת ישראל.
זה בהקשר של העסקה, ואני מבקשת כאן מכולם לדרוש אך ורק עסקה מלאה, תפורה מראש, במחירים וזמנים על כולם, עד אחרון החללים. לא משאירים אף אחד שם אחרי שנה ושלושה חודשים. אנחנו לא בשלב של החודש הראשון שעוד אפשר לדבר על הומניטרי. הילד שלי הוא ילד בן 22, הוא נכנס לשבי בן קצת יותר מ-20, ילד שלפני השבי הוא רק היה בסיום נשף של כיתה י"ב. אף אחד לא גידל אותו לשרוד תנאי גיהינום בידי אויב כל כך אכזר. זאת הדרישה שלי כאימא לחייל במדינת ישראל, חייל שבחר ללכת לשרת בחיל קרבי.
בנושא התעסוקה, היה חוק לחלף שכר, אז חייל מקבל חלף שכר לחשבון שלו, עם איזה מינימום שהגדירו, נדמה לי 9,000 שקלים שנכנסו לחשבון שלו. בעלי ואני הפסקנו לעבוד ב-7 באוקטובר. אני עצמי מהנדסת אזרחית עם תואר שני, בוגרת הטכניון, 23 שנים עובדת באותו משרד, 24/7, שותפה, מגדלת תוך כדי ארבעה ילדים, את מתן ועוד שלושה האחים הקטנים שלו, וביום בהיר אחד נמצאת במציאות אחרת, שלא מאפשרת לי לעשות שום דבר אחר, משתקת מכל עשייה אחרת, חוץ מלדאוג איך מחזירים את מתן הביתה. ובמקביל, איך מטפלים בעוד שלושה ילדים בבית ומנסים לשמור על בריאות הנפש שלהם ועל התקווה ועל האמונה שהמדינה תחזיר אותם בתוך כל מה שעברנו, בשנה ושלושה החודשים האלה?
אנחנו משפחה שרגילה לפרנס את עצמה ביזע, שנינו עם משכורות מכובדות, עם רכבים מהעבודה, וביום בהיר אחד הכול נלקח מאיתנו. לי ולבעלי יש את אותו מענק מהמדינה, של 15,000 שקל לכל אחד, ובתוך כל זה אין יותר את התנאים הקודמים, אין רכבים.
אנחנו גרים בקריית ביאליק, המאבק מתנהל באזור המרכז, אנחנו סביב השעון, יש לי ילד בן תשע, שאני עוד צריכה לדאוג איכשהו לשמור לו על המסגרת ושיהיה בבית ספר, אז אני צריכה בשבילו שירותי בייביסיטר. הדאגה היא כל כך ביום-יום.
במאבק הזה לא מתאפשר לי לפחות בפן התמיכה הכלכלית להסיר דאגה. החרדה הגדולה נמצאת, ובנוסף החרדה הנוספת. צוות שלי, צוות מהנדסים שאני מנהלת, התפרק, מקום העבודה כבר לא יחזור להיות אותו דבר, אנחנו בתהליך מורכב מול מקום העבודה. נגרעתי מכל מאגרי המהנדסים הבכירים של משרד התחבורה – אני מהנדסת תחבורה בכבישים – וההשלכות יהיו גם לטווח ארוך.
היום אני מבינה שאני לא אוכל להמשיך לתפקד כמו שתפקדתי לפני, אני צריכה להוכיח אי-כושר עבודה, להוציא מסמכים פסיכיאטריים, להוכיח שאני מטופלת בכדורים, רק כדי להוציא מביטוח לאומי עוד 3,000 שקלים או 4,000 שקלים, כי אין שום חוק, ואין שום נציג שנכנס הביתה רגע להכיר מה קרה במשפחת אנגרסט עד ה-6 באוקטובר, ולהגיד לנו: לפחות בצד הזה תהיו רגועים. עד שמתן חוזר, לפחות לא תרגישו את ההבדל הזה, הכלכלי. זה לא קרה, ואנחנו מרגישים את זה חזק, ואנחנו מוטרדים מאוד ממה שקורה בשוטף וממה שיהיה אחר כך,. ובמסגרת החוקים הקיימים אנחנו לא רואים שום כיוון.
אנחנו ממש מבקשים שיהיה נציג שייכנס לכל משפחה, כי כל משפחה כמו שאתם שומעים, בסיטואציה מורכבת אחרת, וילמד את המצב וימליץ איך מטפלים בכל משפחה ממשפחות החטופים.
ענת אנגרסט
¶
לנו יש קצין מלווה. יש יועצת משפטית שמלווה אותי בטלפון ומנסה למצוא לי פתרונות במסגרת החוקים הקיימים כמו אי-כושר עבודה בביטוח לאומי. הייתי צריכה להמציא מסמכים פסיכיאטריים, להמציא שימושים בכדורים, ורק ככה, אחרי תהליך ארוך, אישרו לי תוספת של 3,000 שקלים לאי-כושר עבודה מביטוח לאומי.
אני חושבת שזה מבזה וזו דרישה שיכירו את המצב של כל משפחה. כל משפחה נמצאת בסטטוס שונה, החטוף שלה הוא חטוף בגיל אחר, בסיטואציה אחרת. יש חטופים שהם המפרנסים במשפחה, אז המשפחה מקבלת את החלף שכר. הבן שלי חייל, אני המשפחה הגרעינית שלו, אני המפרנסת של מתן, ומי שנפגע זה אני ובעלי.
אני יכולה לספר שבעלי, בגלל שלא נעים לו ממקום העבודה, שמבקש להמשיך לשלם לו משכורת – מקום עבודה פרטי, צריך להמשיך לפרנס אותו, למרות שהוא עצמו נפגע – הוא יוצא פעמיים בשבוע לעבודה עם המצב הנפשי הקשה, אוסף את עצמו בבוקר, כי לא נעים לו ממקום העבודה שלו, וחוזר אחרי כמה שעות מפורק כי הוא לא מצליח לתפקד מול לקוחות כמו שהוא תפקד קודם. אני מקווה שהצלחתי להעביר את המורכבות שאני חיה בה. ובתוך כל זה אני צריכה לשמור על שלושת הילדים שלי בבית. תודה.
אסתר בוכשטב
¶
ביקשתי מהמשפחות שיגיעו לספר את הסיפור שלהן, כי אנחנו נמצאים פה מנובמבר ומספרים את הסיפור שלנו. אני אימא של יגב, למי שלא יודע. יגב נחטף ב-7 באוקטובר. הוא היה חטוף חי, וב-14 בפברואר נרצח. אנחנו ידענו על זה רק בסוף מאי, הודעה ראשונה. הודעה רשמית ביולי, ובאוגוסט יגב הובא לקבורה. זה הסיפור שלנו בתקציר קשה, כואב, אבל זאת האמת.
אני נמצאת פה מנובמבר, ואחד הדברים שהתעסקתי בו ואני יודעת על מה כרמית מדברת, זה הקושי לדבר על זכויות ומיצוי זכויות של משפחות חטופים והחטופים עצמם. החלטתי שאני עושה את זה כי אני מאמינה שהמשפחות צריכות לשרוד, ואני האמנתי בתחילת הדרך שאנחנו באירוע של חודש-חודשיים ואנחנו חוזרים הביתה לחיים הקודמים שלנו.
אז לא, קודם כול לא חזרנו לחיים שלנו. החיים שלנו השתבשו לחלוטין. אני יכולה להגיד שיגב חזר באוגוסט, בספטמבר הייתי חייבת לחזור לעבודה רשמית, זה החוק. בתוך הסיפור שלי, ששנה שלמה אנחנו במאבק, אז אימא לא מוותרת – במקרה נעמדה לידי מישהי עם שלט שאני מופיעה בו, "אימא לא מוותרת" – אז אני מרגישה שאני אימא לא מוותרת, אבל לא רק לבן שלי, גם לבן שלה, וגם לאבא שלו, ולכל אחד שיושב פה, וגם לבן של ענת, לחנה, לאחיינית שלה, לכל מי שנמצא במשפחות החטופים. אני אימא לא מוותרת, ואני לא חוזרת לעבודה. ואני לא בן אדם שלא עבד בעבר, עבדתי בשתי משרות. היום אני לא חוזרת לעבודה. אני מעט מאוד שעות עושה בהתנדבות בקיבוץ בחלק של החזרה של הקיבוץ, אבל אני על ימי מחלה.
כל האירוע הזה, צריך להבין שהמדינה לא מוכנה אליו, אבל צריך לזכור שהסיפור של החטופים הוא סיפור מתמשך, סיפור שהדבר הכי חשוב בו זה השבת החטופים, זה המאבק הכי גדול שלנו. אבל כדי שהמאבק הזה יצליח, המשפחות צריכות להיות חזקות. ולא נעים לי להגיד, אבל יש איזה קשר לזכויות, ולכסף ולהתמודדות, ואני חושבת שהדברים שאנחנו מדברים עליהם, אני לא אחזור כרגע על כל הצרכים שהעלינו, תגידו לי אתם אם צריך לחזור על הרשימה או שאתם עליה.
אסתר בוכשטב
¶
אחד המאבקים שאנחנו חושבים שצריך לעשות זה המאבק על העצמאים, לראות איך עוזרים למשפחות החטופים, מי שלא בהגנה של חוק הפיטורים כי הוא עצמאי.
דבר נוסף זה המענקים. משפחה של חטוף מקבלת מענק שנחלק בינה לבין הבן זוג, אם יש בן זוג, ומשפחות של גרושים זה נחלק לרבע, רבע וחצי. אם יש בן זוג, צריך לבדוק מה עושים עם זה.
אסתר בוכשטב
¶
אם זה אושר, אני שמחה. כל דבר שאתם עושים לי וי, אני אתכם.
מענק לאחים, אחים של חטופים – אנחנו יודעים היום מהניסיון שלנו. לצערי הרב יש לנו כבר שנה פלוס של ניסיון שאחים גם עוצרים את החיים שלהם במאבק הזה, והמענק הרבעוני שהם מקבלים הוא לא מספיק. הם לא עובדים, הם לא לומדים, הם יצאו ממעגל החיים.
אני רוצה לציין גם את הסיפור של האחים השכולים, שבן המשפחה שלהם הוא חטוף שחזר כחלל, והובא לקבורה, ומופסק להם המענק. מי שרואה פה את הבת שלי בכל יום שני, מבין שהיא ממשיכה במאבק, היא לא עצרה, היא לא מסוגלת לעצור. היא חזרה ללימודים, היא הפסיקה לעבוד. היא עבדה ולמדה בעבר, אבל כרגע היא הפסיקה את הלימודים, וזה לא רק היא, זה אופייני לכולם. את כרמית אני רואה עדיין נאבקת איתנו. אני אומרת "איתנו", כאילו שאני לא כמוה, אני כמוה. ההרגשה היא שהמאבק הוא שלנו, של כולנו ביחד, אז גם אחים.
סיוע למעגל המשפחות, מה שנאמר פה. אני לא רוצה לחזור על כל הדברים. משפחות חטופים ששבו לקבורה, מופסק להם כל המענק, חוץ מאשר ההורים או הילדים הצעירים שמקבלים גמלה לכל החיים. אחים, כמו שאמרתי, לא מקבלים שום דבר, ויש הרבה אדוות שאנחנו שומעים מהאחים, את תחושת השקיפות שלהם, את הקושי שלהם להתמודד ולחזור לחיים הרגילים. זהו בינתיים.
חיים הימן
¶
אני אבא של ענבר. ענבר התנדבה כהלפרית במסיבת הנובה, היא התנדבה לעזור. במשך שלוש שעות ענבר נסה על חייה. לאורך כל הדרך היא מופקרת, היא לא רואה אף אחד. אין מי שיבוא ויציל אותה. היא מגיעה למטעים שבין בארי לבין המסיבה, ושם לרוע מזלה עובר ציר מרכזי שממנו נכנסים מחבלי הנוח'בה, ושם רוצחים אותה באכזריות.
ענבר מוגדרת חֲלָלָה חטופה. אני שומע את ראש הממשלה מדבר על מקסום מספר החטופים שיחזרו בעסקה. אני פונה לראש הממשלה ואומר לו שיש רק דרך אחת למקסם את מספר החטופים. למקסם את מספר החטופים זה לא בעסקה הומניטרית, למקסם את מספר החטופים זה לעשות עסקה אחת כוללת, קצרה, מהירה, בפעימה אחת. ככה יהיה אפשר למקסם את מספר החטופים.
אני חושב שראש הממשלה גם דן בכל מיני שאלות מוסריות ובהחלטות מוסריות ששמורות רק לאלוהים. אין מסמכותו בכלל לדון בשאלות מי לחיים ומי להפקרה. איך הוא יכול לקבוע האם גבר בן 20 שרק התחיל לחיות את החיים שלו פחות עדיף על מבוגר שחי את החיים המלאים שלו, ולהפך? איך הוא יכול לקבוע מי הומניטרי? כולם אחרי שנה הומניטריים. והאם משפחות החטופים החללים הם לא מקרה הומניטרי? להם לא מגיע לחיות?
ולכן אני חושב שראש הממשלה בכלל דן בדברים שלא מסמכותו בכלל לדון בהם, זה שמור רק לאלוהים.
צריך להחזיר את כולם, ויש רק פתרון אחד להחזיר את כולם, זו צריכה להיות צריכה עסקה אחת בפעימה אחת, קצרה בזמן, שתביא את כולם הביתה. תודה רבה.
חנה כהן
¶
אני הדודה של ענבר. מאז שענבר נחטפה ונרצחה, הפכנו לשקופים. כמעט ולא מדברים עלינו, כמעט ולא מבקשים את ענבר בחזרה, כי בעיני מקבלי ההחלטות, ענבר היא גופה, אבל זהו, שזאת טעות גדולה, גדולה מאוד. ענבר היא לא גופה, לענבר יש שם, קוראים לענבר "ענבר", ולענבר יש משפחה שלמה שמחכה לה בבית, בדיוק כפי שכל אימא אחרת שהילד שלה בחיים מחכה לו.
אומרים שהורים שקוברים ילד זה העונש הכי גדול שיש, אז מה אנחנו נגיד על הורים שאיבדו את הילד שלהם ולא זוכים לקבור אותו? איך נקרא לעונש הזה? זה עונש שלא רשום אפילו בתורה. מישהו יכול להבין מה עוברת משפחה כמו של אחי? מישהו יכול להבין איך אנחנו מתמודדים בחיי היום-יום? איך אנחנו נאחזים בציפורניים להישאר שפויים אחרי הרצח האכזרי שהילדה שלנו עברה?
תגדילו ראש, היא לא צריכה להיות שקופה בכלל, ענבר. המשפחה שלה סובלת כל יום את סבל הגיהינום. מספיק עם הקטלוגים האלה: אתם חיים, אתם נרצחים, אתכם נחזיר קודם, אתכם נחזיר בסוף. מה זה צריך להיות? איפה אנחנו חיים? יש לכם תשובה בשבילי? יש לך תשובה בשבילי איפה אנחנו חיים? אנחנו חיים בארץ-ישראל?
חנה כהן
¶
אני רוצה להבין איפה זכויות הנרצחים, החטופים הנרצחים לעזאזל? הבת שלנו נרצחה, המשפחה שלי גוססת. אתם לא תעלימו את הילדה שלנו, כי ברגע שתעלימו אותה וכבר לא תחזירו אותה הביתה, אתם מוחקים את כל המשפחה של אחי, שיהיה לכם ברור. הם לא יחזיקו מעמד.
אני מבקשת שתעבירו למר בנימין נתניהו, ראש הממשלה של ענבר שנרצחה, תעבירו לו בשם הדודה של ענבר, שבאה בכל יום שני ויום שלישי לכנסת להילחם להחזיר את הגופה של ענבר הביתה – תגידו לו שאין שום הבדל בין חיים לבין נרצחים, שום הבדל. אני מצטערת שלא מוצא חן בעיניכם לשמוע את זה פה. אולי אצל חלקכם זה לא ערב לאוזניים, אבל אין שום הבדל, כי אנחנו נרצחים, אנחנו מקרים הומניטריים. המשפחה של ענבר, המשפחה של הנרצחים. ההורים של ענבר עזבו מקומות עבודה, לאבא הייתה משרה בהייטק והאימא הייתה לבורנטית, אני עזבתי מקום עבודה, עבדתי באלו"ט, ולבעלי הייתה משרה בכירה בהייטק, בעלי היה בכיר מאוד בהייטק, והוא עזב את מקום עבודתו. אנחנו עובדים להחזיר את ענבר, ענבר שהיא לא שקופה. היא שקופה אולי בעיני חלק מכם. הנרצחים לא שקופים. מספיק עם זה כבר, מספיק.
ממחר אני עושה מיזם, אני מודיעה לכם, לכולכם, העמדתי פה ארון מתים, ואני אשב ליד ארון המתים הזה. הארון אומנם ריק, אני אשב שם עם התמונה של ענבר, ואני לא אצא משם עד שענבר חוזרת לקבר ישראל, שיהיה ברור. אני אלחם עליה. ואם אתם לא מוצאים את ענבר, המדינה שהפקירה אותה, תהיה חייבת ללכת ולחפור בעזה ולהחזיר לי את ענבר. זה מאוד פשוט וברור. נכון? ענבר הופקרה, אתם חייבים להחזיר אותה הביתה. מר בנימין נתניהו יפסיק לדבר על החיים ויתחיל לדבר גם על הנרצחים. תודה רבה.
אסתר בוכשטב
¶
בני המשפחה קיבלו טיפול פסיכולוגי כשבן המשפחה היה חטוף. הטיפולים הופסקו לאחר תקופה. אני חייבת להגיד שלא מיד כשהם שבו, אבל לפני חודשיים הופסקו הטיפולים הפסיכולוגיים. והטענה היא שהם יקבלו את זה במענק של הוועדה הציבורית. המענק של הוועדה הציבורית לא מספיק למחירי הטיפולים בארץ.
אסתר בוכשטב
¶
כן, הכסף עוד לא הגיע, אבל גם הסכום שניתן הוא סכום לא מספיק. מעבר לכול הוא סכום חד-פעמי. הסיפור הזה של טיפול פסיכולוגי למשפחות הוא כנראה טיפול ארוך טווח. חלק מהמשפחות עדיין לא התחילו טיפולים כי הם עדיין לא פנויים לזה, וצריך לזכור את זה. שוב, אני חוזרת על הסיפור: הסיפור של משפחות החטופים, מה שלא הבנו לפני שנה, אנחנו מבינים שזה לכל החיים, שזה לא אירוע שנגמר.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אסתר, צריך לומר בצורה ברורה, אנחנו כחברי כנסת בכלל וכחברי כנסת שמלווים את הנושא הזה, אנחנו נכשלים בטיפול במעגל השני והשלישי. הנושא הזה נמצא על השולחן כבר שנה, לא הצלחנו לפצח אותו כאן בכנסת, אנחנו לא מצליחים לפצח אותו בממשלה. מספיק זמן עבר. מספיק זמן עבר מאז שהחטופים והחטופות שוחררו בעסקה הראשונה, אנחנו מבינים את המחירים שהמעגל השני והשלישי משלמים, ולא הבאנו פתרון.
אנחנו יודעים את כל הסוגיות. ואחת משתיים, או שהממשלה יודעת להציג דרך המינהלת את המעטפת לטיפול היותר טוב במעגל השני והשלישי, או שאנחנו, יצחק, צריכים להניח בימים הקרובים תיקון לשתי הצעות החוק: הצעת החוק שעוסקת בזכויות משפחות החטופים והצעת החוק שעוסקת בפדויי השבי. זה הדיון. כולנו לוקים כאן, גם הכנסת וגם הממשלה. או שתהיה פה הצעה ממשלתית בימים הקרובים, שצריכה להיות מעוגנת בחקיקה ממשלתית, או שאנחנו, חברי הכנסת נניח הצעת חוק.
ענת אנגרסט
¶
אני מעגל ראשון. אתם מדברים על מעגל שני ושלישי. במקרה של חטופים צעירים שגרים עוד בבית של ההורים, המעגל הראשון נפגע. אני אימא שלו. אני לא עובדת. לא הייתם מצפים שהייתי חוזרת ב-8 באוקטובר לעבוד רגיל.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אנחנו באמת ננסה לסיים את מעגל הדוברים, ואחר כך נעבור להתייחסויות של חברי הכנסת, ואז לנציגי הממשלה. האם יש פה עוד מישהו מנציגי המשפחות שרוצה לדבר? בבקשה.
רחל משה
¶
אני אימא של עוז עזרא משה. הבן שלי נרצח בנובה יחד עם הבת זוג שלו בזמן שיחת וידיאו עם הבנות שלי. השיחה מוקלטת. עלינו – אף אחד, לא ההורים, לא הילדים, לא האחים – אף אחד לא מסתכל עלינו בשום דבר. איפה אנחנו פה בתמונה? אנחנו שקופים? מה אנחנו? מה אנחנו? אני רוצה להבין. לא טיפולים לילדים, לאחים, לא טיפולים לנו. אנחנו לא חיים. אנחנו חיים כמתים. אנחנו לא עובדים מאז, מה-8 באוקטובר אנחנו לא עובדים. אנחנו כל היום מסתובבים ממקום למקום. המשפחה כבר לא אותה משפחה. המשפחה נהרסה. המשפחה המאוחדת שהייתה – הייתה. היום כבר לא.
הינה, אני רוצה שהמצלמות יראו את הפרצוף של הבן שלי. הינה הבן שלי. הינה הוא. קחו תראו. אני רוצה שכולם יראו את זה, שכל העולם יראה. זו רק תמונה אחת. יש לי גם סרטון. אני רוצה שחבר הכנסת יצחק, שתראה את זה פנים מול פנים. אני רוצה להגיע אליך ושתראה את זה, את הזוהמה שקיבלתי.
תגיד לי, איך אני יכולה לחיות בתור אימא, לראות את הבן שלי, את הגופה שלו ככה? איך אני יכולה לראות? בוא תגיד לי בתור אימא שכולה. זה כלום, זה רק אחד. תסתכל על החורים ברגליים. תסתכל מה עשו לו. תסתכל על הצוואר שלו. הכול יש לי מתועד. תראה את היד שלו. תראה את החברה שלו מוטלת על הרצפה. הינה היא מוטלת על הרצפה. זה מה שקיבלתי.
אפשר לחיות בצורה כזאת? תגיד לי אם אפשר לחיות בצורה כזאת. אף אחד לא ניגש אלינו, לא מסתכל עלינו, לא על ההורים, לא על הילדים. אני רוצה שתהיה תמיכה להורים ולילדים כמו שצריך, ולא להפקיר אותנו. אנחנו לא סוג ב'. אף פעם לא בחדשות, לא בטלוויזיה, לא בתקשורת, לא מזכירים את משפחות הנרצחים. למה? איפה אנחנו פה? אנחנו לא חיים. אני צריכה לראות בכל שני וחמישי את הבת שלי מתמוטטת, היא בבתי חולים, או אני בעצמי? איך אפשר? לא עובדים לא כלום. איך? בוא תגיד לי איך. אני רוצה שזה יהיה בתקשורת הדבר הזה. אני רוצה שהתמונה של הבן שלי ושל הבת זוג שלו מוטלת, דם על הרצפה. הינה הבן שלי בשיחת וידיאו, והבנות שלי איתו. הינה החורים. בוא תגיד לי איך אפשר לחיות. אתה חבר כנסת, תגיד לי.
אם היה איזה חבר כנסת שהבן שלו נרצח, לא היו מתנהגים בצורה כזאת. תסתכלו. הינה הבן שלי. הינה הוא. זה מה שאני רוצה שתסתכלו. אפשר לחיות ככה? ילד בגיל 22, הוא לא ראה כלום. שלושה ימים לפני הוא דיבר איתי על חתונה, שהוא רוצה להתחתן. בוא תגיד לי איך אפשר לחיות בצורה כזאת. בוא תגיד לי איך אני יכולה להתמודד. אני רוצה לשמוע שמישהו יגיד משהו עלינו. אפשר? גם פוצצו אותו במכות, תסתכל. שברו לו את השיניים, תראה. תראה מה עשו לילד שלי, לבת זוג שלו. תראה את החורים בגוף, תראה. איך אפשר? איך אני יכולה לחיות? אני לא חיה, אני מתה. אני חיה על כדורים. אני כל היום על כדורים. אני והילדים שלי על כדורים, זה מה שאנחנו. פסיכיאטרים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים. כמה כדורים אנחנו יכולים לקבל? כמה? אף אחד לא עוזר לנו, אף אחד לא מתייחס אלינו. למה? תראה איזה זוג. איך היו ואיך נהיו. מה אני מקבלת. תראה, תראה איזה חורים. כל הגוף שלו מחורר, תראה את הצוואר שלו. חוררו אותו. חוררו אותו בכל הגוף, אותו ואותה, את שניהם. למה? לממה? לה אף אחד לא מסתכל עלינו? למה? בוא תגיד לי למה. יש לך תשובה? אין לך תשובה? מה עושים?
כרמית פלטי-קציר
¶
אם אפשר להתייחס לנקודה שרחל העלתה, גם בקשר למשפחות הנרצחים וגם בקשר למשפחות החטופים, הרבה מאוד מאיתנו היינו עדים בווידיאו, בשיחות טלפון, לזוועות שרחל מתארת. שמענו איך בני המשפחה שלנו נורים, שמענו איך בני המשפחה שלנו נחטפים, ראינו תמונות, קיבלנו את כל האימה הזאת בלייב.
הביטוח הלאומי לא מכיר באף אחד מאיתנו כנפגע פעולות איבה, כי לא היינו פיזית במקום האירוע. תגידו לי אתם אם בשנת 2024 או 2023 יש צורך לקחת את האוטו שלי מחיפה ולנסוע לקיבוץ ניר עוז כדי להיות מוכרת? האם לקבל מה-7 באוקטובר ואחר כך סרטוני אימה, סרטוני טרור, סרטוני גופות, הודעות מחמאס, גופה, דוח פורנזי – האם זה לא מספיק כדי להיות מוכר כנפגע פעולות איבה במדינת ישראל?
החוק של ביטוח לאומי הוא חוק ישן, טרום העידן הטכנולוגי, שלא מכיר בטראומה שנגרמת גם כשאתה צופה במישהו, גם כשאתה שומע את האח שלך נורה. הוא לא מכיר בזה. בבקשה תתקנו את החוק, כי התשובה הקבועה שאנחנו מקבלים מביטוח לאומי זה שאנחנו יכולים לעשות עד לאן שהחוק מתיר לנו, והחוק לא מתיר להם. והוא מותיר אותנו ללא הכרה.
וההכרה הזאת, יש לה שתי השלכות חשובות: תיקוף של היותנו נפגעי פעולות איבה. אני נפגעת פעולות איבה ואח שלי נפגע פעולות הפקרה; והדבר השני הוא כסף. הסבירו פה מהמון-המון זוויות למה לא רק היכולת שלנו עכשיו לעבוד נפגעה, אלא גם היכולת העתידית, גם משכנתאות, גם חובות שלקחנו, התבססו על היכולת הקודמת שלנו להשתכר, וזה לא היכולת העתידית שלנו להשתכר כמשפחה שחרב עליה עולמה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אחד הנושאים שאנחנו כן מנסים לשבור פה את הראש עליו, ממש מהימים הראשונים, קוראים לזה "המעגל השני" בשפה המקצועית שלנו עם גופי המקצוע. אין לזה עדיין פתרון הוליסטי מלא ושלם, יש לזה פתרונות ברמת הפאצ'ים, מה שאמרת בפתח הדברים שלך, אבל זה בהחלט חלק מהנושאים של הוועדה הזאת.
תמר תשובה
¶
הבחורה הזאת (רחל משה), אני מלווה אותה לכל אורך הדרך. מי שמכיר, כבר יודע. היא מתעקשת להגיע איתי לוועדות האלה, למרות שאני לא רוצה להביא אותה לפה, כי זה לא עושה לה טוב. אבל מכיוון שהפכנו להיות כל כך שקופים, אנחנו חייבים לבוא ולהשמיע את הקול שלנו. היא לא אמורה להיות בוועדות האלה. אנחנו, המשפחות, לא אמורים בכלל להיות בוועדות האלה. המשפחות השכולות לא צריכות להיות פה. יש לנו לטפל בבריאות שלנו, בילדים שלנו, בהורים שלנו. נראה לכם שאנחנו נבוא לפה במשך שנה וחודשיים מוועדה לוועדה ויעשו מאיתנו צחוק? אנחנו לא באים לפרוק פה היום. אנחנו רוצים שתיקחו את זה לתשומת ליבכם ותזיזו את העניינים כמו שצריך. מי פה שייכת ללשכת ראש הממשלה?
אבירם מאיר
¶
בוקר טוב. תודה על האפשרות לדבר. אני אהיה מאוד מאוד קצר. אני עוסק במיצוי הזכויות של משפחות החטופים כבר שבעה-שמונה חודשים. אני מבין שעכשיו אנחנו צריכים ליצור חוק גדול, לא עוד פאץ' על פאץ' שנתקע. מאז החוק של פדויי השבי לא התקדמנו, ולא עשינו שום דבר לטובת המשפחות.
צריך לעשות חוק 7 באוקטובר, שמכיל את כל נפגעי ה-7 באוקטובר, כשהממשלה צריכה לקחת עליו אחריות. אנחנו נתרום את תרומתנו בחלק של משפחות החטופים, אבל חייבים להניח חוק גדול שיטפל בכל נפגעי ה-7 באוקטובר, חטופים חלק מזה, קהילות חלק מזה, מפונים חלק מזה, שדרות, אופקים, כל נפגעי הנובה כמובן. כל הנפגעים צריכים להיות חלק מהחוק הזה. עכשיו זה הזמן להוביל את החוק הזה, על מנת שזה יישאר להרבה מאוד שנים, ויהיה טיפול ראוי בכל הנפגעים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. רק לפני הדובר הבא אני אעשה סדר בנושאים שהוועדה צריכה להתמקד בהם, כי זה פרוס בלא מעט נושאים, מהחטופים עצמם, השבים, אלו ששבו בחיים, אלו ששבו כחללים, המעגלים השניים והשלישיים, המסיבות, ולכן יש פה לא מעט נושאים. כמובן יהיה אחר כך עוד דיון בהמשך על שאר הנושאים, ולא נזנח אף נושא, אבל אני מבקש להתפקס ולהתמקד בנושאים, כי הדיון הזה צריך בסופו של דבר להגיע למסקנה ולתת משימות אופרטיביות למשרדי הממשלה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
יכול להיות שכדאי שאתה כיושב-ראש תעשה את הארכיטקטורה של הדיונים. אחרת זה שנה וחודשיים, כמו שנאמר כאן. אם אנחנו יכולים להתמקד ולפרק את מה שעכשיו אתה אמרת לנושאים, ואז ללכת לחקיקה מהירה יותר - - -
היו"ר יצחק קרויזר
¶
זה בדיוק מה שעשינו. לכן כבר יצאו לא מעט תיקוני חקיקה וחקיקה מהדיונים שהיו פה. כמובן שבגלל זה אנחנו עושים את דיוני הפיקוח, כדי לייצר ובקרה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
אני חושב שכל מי שיושב בשולחן הזה, מבין שצריך לטפל בזה. אין פה שאלה, אף אחד לא אומר אחרת. אני כן מסתכל על הלו"ז של ועדת החוקה של הכנסת, ואני פונה אליך עכשיו לדבר עם יושב-ראש ועדת החוקה, לפנות את כל סדר-היום ואת כל הדיונים, נשב פה כולנו, כמה שצריך, ננסה להגיע לאיזה גמר. עוד לפני ששמעתי את יעל ואת משרד רוה"מ, אני חושב שאנחנו צריכים לשים משהו על השולחן, על מנת שהממשלה תזוז. עד כאן.
איריס שפירא
¶
אני עורכת דין מאימהות בחזית, אני רק רוצה להגיד משפט קצר. דיון חשוב כזה אחרי שנה וחודשיים, שנה ושלושה חודשים, אין פה שום נציג קואליציה, חוץ מממלא-מקום יושב-ראש הוועדה, וגם הוא מחליף, כי יושב-ראש הוועדה המקורי גם לא נמצא פה. אין אף נציג קואליציה שזה מדבר אליו, שהוא מסוגל לעמוד מול המשפחות ולהסתכל להן בעיניים? זה לא מספיק חשוב? יש משהו יותר דחוף מלטפל בהם אחרי שנה וחודשיים? המשפחות עצמן צריכות לרוץ? הם היו צריכים לשבת בבית ולטפל בעצמם. אנחנו, האזרחים, הקואליציה, הכנסת הזאת הייתה צריכה לדאוג להם.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
מאחר שזאת ועדה שפועלת כבר במשך הרבה מאוד זמן, חברים גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, זאת ועדה שהיא אופרטיבית עבור המשפחות, לכן אני מבקש את כל הנושאים – בגלל זה חברי הכנסת עדיין לא הוציאו מילה, כדי שנוכל לסיים את סבב דוברי המשפחות.
רק ברשותך, לפני שאתה מדבר, חבר הכנסת ולדימיר בליאק ידבר. פשוט יש דיונים של תקציב בוועדת הכספים, והוא פשוט ייאלץ לצאת מכאן, והוא מיוזמי והוגי הוועדה הזאת, ושותף מלא לכל החקיקה והתיקונים שיצאו מכאן, אז בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
תודה רבה. אני אהיה קצר. קודם כול, אני מודה על הדיון. זה מאוד חשוב שאנחנו נשב ונתקדם. אני תמיד בא לדיונים האלה כאן בוועדת החוקה ברגשות מעורבים.
הייתי, כפי שאמרת, בין היוזמים של הדיון המקורי על מיצוי הזכויות המשפטיות והכלכליות של החטופים, ואני חושב שמאז עשינו דרך, אבל בסוף, אם לא נחזיר הביתה את כל 100 החטופות והחטופים שלנו, כאילו לא עשינו כלום, וצריך לשים את זה על השולחן. לא משנה כמה נצליח, אם לא נחזיר אותם הביתה, נכשלנו. אנחנו צריכים להבין את זה.
לגבי הנושא עצמו, עשינו מאז נובמבר שלושה מהלכים חשובים שיצאו מתוך הדיון הזה: שזה תגמולים למשפחות, זה חלף שכר לחטופים ותגמולים לשבים ולפדויי שבי. ודאי לא בנובמבר וגם בשלב המאוחר יותר, אני חושב שאף אחד לא חשב שנגיע ל-437 ימים. ולכן הגיע הזמן לעשות את מה שעשינו מלכתחילה, את המיפוי, אבל מיפוי מחדש של המשפחות ולעשות סוג של ריסטארט, ונחזור לכל הסוגיות, גם שפתרנו, אבל בראייה אחרת, וגם להגיע לסוגיות שלא הצלחנו לפתור, כפי שגלעד אמר קודם.
אני לגמרי מצטרף לקריאתו של יואב, שאנחנו נשב פה כמה שצריך, למעט השעות שנשב למעלה בתקציב. אני חושב שגם צריך להגיע לכל הפתרונות שאנחנו חייבים להגיע אליהם. אני מבין את הרגישות של קואליציה-אופוזיציה, אבל אנחנו כאן ביחד, ואני מאוד מקווה שנגיע לכל הסוגיות, כי אין זמן למשפחות, אין זמן לחטופים, הגיע הזמן לפתור את כל הבעיות, ושבאוצר לא יגידו לנו שאין כסף, כי יש כסף. תודה.
עומרי רחום
¶
שלום, אני אח של ניצן רחום, זיכרונה לברכה, שנרצחה בנובה. היא הייתה בהריון. היא נרצחה ביחד עם הבן זוג שלה, לידור לוי. גם דוד שלי, אבי סאסי, נרצח. כולם היו במסיבה. יש לי עוד ארבעה בני דודים שהם שורדים של המסיבה.
האמת, אנחנו כבר מותשים. מדברים על חזיתות למלחמה הזאת, וזה מרגיש כמו חזית תשיעית שקטה של המלחמה – מדינת ישראל נגד המשפחות השכולות. אין לי תיאור אחר. אנחנו כבר סחוטים. זה מרגיש כמו מלחמת התשה. צריך לעלות לפה בכל שבוע, כמה פעמים בשבוע. אנחנו גמורים, כבר אין לנו כוחות. אין לנו. אני שומע אתכם, ואנחנו נפגשים אתכם מלא, ואנחנו רואים רצון טוב מהרבה גורמים: פקידים, חברי כנסת, ובפועל, כלום לא זז.
עומרי רחום
¶
אני לא יודע. אני כבר יותר משנה לא עובד. אני לא חי. חי-מת. אני שומע את משפחות החטופים, את משפחות הנרצחים, אנחנו גמורים. גמורים. אתם מדברים על לעצור הכול, תעשו את זה. תראו לנו שאתם עושים את זה. כרגע זה לא נראה ככה. תביאו חברים שלכם לפה. כולם צריכים לשבת פה, כולם.
ענת אנגרסט אמרה שלא הגיעו אליהם. עד היום לא באו להודיע לי על אחותי. קשה לי להגיד את זה כשהבן שלה עוד בעזה. איך אני יכול לדבר לידם? אבל איפה? איפה השינוי? עוד כמה זמן נחכה?
למנות את הדברים שאנחנו צריכים כבר מנינו אלפי פעמים, אני לא אמנה אותם שוב. זה לא צריך לבוא מאיתנו. יש כל כך הרבה גורמי מקצוע, שיבואו ויבינו, שייכנסו לבתים, שייראו. כמה עוד נצטרך לעלות לפה, לבזבז דלק כדי להגיע לכאן, ועוד ימי עבודה, עוד שבוע אחרי זה להיות גמורים, מותשים? כמה אנרגיות צריך כדי להגיע לכאן.
גלעד קריב (העבודה)
¶
צריך להגיד עוד פעם על הנושא של משפחות הנובה. אנחנו לא רק בדיון כללי. נושא משפחות הנובה נחלק ונפרס על פני ארבע-חמש ועדות שונות כאן בבית הזה. הדבר הזה הוא טירוף מערכות של ממש.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
גלעד, יש כבר מסמך, צריכים להעביר אותו לוועדת הרווחה, לדבר על מה צריך עוד לתקן, ולתת להם את הזכויות שלהם. אמר ראש הממשלה "נמנה פרויקטור". איפה הוא?
גלעד קריב (העבודה)
¶
בסיפור הנובה, להבדיל מנושא החטופים, צריך להבין את ההבדל בין שתי הזירות הפרלמנטריות. בנושא החטופים, בגלל היוזמה שהייתה כאן, ולדימיר הוא לא חבר ועדת החוקה, אבל נקבע בבית כאן, במשכן, שוועדת החוקה היא שמטפלת בנושא הזה של זכויות החטופים, שזה המקום, והחקיקה מגיעה כבר מבושלת לוועדת העבודה והרווחה.
בנושא של משפחות הנובה מרצון טוב - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
אני מתנצל, נרצחי המסיבות. מרצון טוב של ראשי ועדות ושל חברי כנסת, זו הוועדה החמישית שהמשפחות מגיעות לדבר על הנושא. אחת משתיים, או שמקימים ועדה משותפת, וצריכה להיות פה פנייה ליו"ר הכנסת, לשלוש-ארבע הוועדות הרלוונטיות, או שמקימים ועדת משנה, בדומה לוועדה שלנו בעבודה ורווחה ומקדמים חקיקה. לעבור בעוד ועדה, ועוד ועדה - - -
תמר תשובה
¶
אני רוצה להגיד למשרד ראש הממשלה, אם היא נמצאת פה, שאני אבדוק ואעקוב אחריכם, לראות שהחומר שאנחנו דנים בוועדות יגיע לשולחן, כי בפעם הבאה שאני אגיע לפגישה עם ראש הממשלה, והוא יגיד שהוא לא יודע על הוועדות האלה, והכול חומק לו מהידיים, אני רוצה לדעת מה קורה עם זה. אני מבקשת שכל החומר של הוועדה, לפחות שלנו, יגיע למשרד הזה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
החומר מגיע. חברים, כדי שנוכל להגיע ולשמוע את נציגי המשרדים שהגיעו לפה בצורה מלאה, יש פה עוד מספר דוברים שלא דיברו. ממש משפטים קצרים, כי יש לנו לא מעט גופי מקצוע שנמצאים בזום, ויש להם הרבה תוכן שהם רוצים להעלאות, וגם אנחנו חייבים להגיע לדברים אופרטיביים, אז בבקשה. האם מהמשפחות, עוד מישהו שלא דיבר? אני מבקש ממש לקצר כמה שניתן.
עומרי רחום
¶
רק דבר אחד חשוב שתבינו. הנובה, המסיבות, לעומת כל שאר הנפגעים, לא מקוטלגים תחת גוף אחד. אנחנו מפוזרים. אף אחד כאן לא יודע את המספר המדויק של הנרצחים. אנחנו אספנו אותו.
גליה חושן
¶
סליחה, אני ביקשתי לדבר. אני אדבר קצר. אני אימא של הדר חושן, היא הייתה בנובה. היא נכנסה לרכב, עצרה במיגונית בכניסה לרעים ונרצחה שם עם עוד הרבה-הרבה.
אנחנו באמת שקופים. נרצחי המסיבות, אם תשימו לב, אין להם שום גוף. המדינה לא הקימה שום גוף שמטפל בנו. החטופים – אני לא מקנאה בהם, הם עוברים גיהינום, אני חושבת שיש להם אנשים שמסתכלים עליהם, למרות אולי שמבחינת ההרגשה שלהם שלא מחזירים את החטופים, אז לא, אבל עדיין יש להם איזה גוף שמסתכל עליהם.
בהקשר לחטופים אני חושבת שחייבים לעשות עסקה שכוללת את כולם, לא להפקיר לא את החללים, לא את החיים. כולם צריכים לחזור כמקשה אחת. אי-אפשר חלק להוציא וחלק להשאיר, כי אחר כך יהיו לנו הרבה "רון ארדים", וחייבים להימנע מזה.
למשל הקיבוצים, יש להם מינהלת הקיבוצים. אנחנו כלום, אנחנו שום דבר. עד היום מעולם לא בא אליי מישהו מרשויות המדינה, לא להגיד לי מה שלומך, לא להגיד לי שהיא נרצחה. כלום. כלום. כלום. אנחנו נופלים בין הכיסאות.
המצב שלנו כמשפחות שכולות לא פחות גרוע מהמצב של משפחות החטופים מבחינה נפשית. אנחנו שבורים. הבת שלי למשל הפסיקה לעבוד, עזבה דירה שכורה. אף אחד לא מסתכל עליה. לי אמרו שעוד מעט נגמר לי – כל השנה הזאת לא ניצלתי, לא ניצלתי את מה שביטוח לאומי נותן, כי לא הייתי מסוגלת לצאת מהבית. רק לפה אני באה. אני חייבת לזעוק על הדם של הבת שלי ועל הדם של כל הנרצחים, אבל מעבר לזה, אין לי כוח ללכת לטיפול נפשי או למסאז' או לדברים כאלה. אני מתחפרת במיטה. יש לי ילדים, אומנם כבר בוגרים, אבל הם מפורקים לחלוטין. אין למי לפנות, זה רק הביטוח הלאומי.
אנחנו מגיעים למצב שמדברים על כסף, ואני מזועזעת מזה שאני צריכה לדבר על כסף בגלל שהבת שלי נרצחה. שום כסף לא יפצה אותי, אבל אי-אפשר לזרוק אותנו ככה ולא לתת לנו עזרה כמו שצריך. יש משפחות שמתפרקות לגמרי. צריך לחשוב איך לטפל בכל הנפגעים, מה שאתם קוראים לו "משפחות הנובה", משפחות המסיבות בצורה מיוחדת. אין מה לעשות. המקרה מיוחד, דברים מזעזעים קרו שם. בבקשה, תטפלו בנו כמו שצריך, שיהיה לנו למי לפנות, שיהיה גג של משהו שמנהל אותנו. לא יכול להיות שאנחנו נופלים בין הכיסאות. זה מעל 400 נרצחים. זה מספר לא נתפס. ילדים שהלכו לרקוד. תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. היו פה נקודות שעלו פה גם במהלך הדיונים. אחת הנקודות הייתה לתקצב יותר את ביטוח לאומי, כדי שתהיה להם יכולת לתת מענה למשפחות, גם בתוך השלטון המקומי.
גליה חושן
¶
אחים לא זכאים לכלום. אתה מבין את זה? הבן שלי שהקפיצו אותו בשבת, הוא הלך לחפש אותה. אתה יודע איזה מראות הוא ראה? אחר כך הוא עוד נכנס לעזה. מה אתה חושב שעובר לו בנפש? בשבוע הבא הוא עוד פעם במילואים. מה אנחנו יכולים לעשות? הוא התחיל ללמוד בתור סטודנט, עכשיו הוא הולך למילואים, לא מתחשבים בו, כל מיני דברים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה, גליה. אני מבקש לקצר, כי יש לנו עוד התייחסויות של חברי כנסת, של גופי המקצוע ושל משרדי הממשלה. בבקשה.
עינבל בלאו
¶
אני מלווה חלק מהמשפחות בהיבט המשפטי. אני רוצה לשתף כאן, שהגברת היקרה הזאת (גליה חושן) תדע שגם כאשר הילדים שלה יגיעו דרך חוק התגמולים לבקש, שיהיו להם תעצומות הנפש לבקש איזה תגמול דרך ביטוח לאומי, הם לא יקבלו, כי יש בעיה בחוק. הסיפור הוא שהנפגעים המשניים, כמו האחים והאחיות שלא מוכרים, מנסים דרך חוק התגמולים לקבל איזה הכרה, אבל חוק התגמולים מכיר רק בנפגעים ישירים, להבדיל מפקודת הנזיקין. לו היו רואים את בן המשפחה שנפגע בתאונת דרכים, או חלילה באיזה אירוע נזיקין אחר, הם כן היו זכאים.
(היו"ר גלעד קריב, 10:06)
זאת אומרת, מה שקורה כאן, שהחוק שאמור לעזור להם, חוק לנפגעי פעולות איבה, רק פוגע בהם. זאת אומרת, בשלב השני, כאשר הם כבר מגיעים עם תעצומות הנפש להגיש תביעה לביטוח לאומי, הם נדחים, ובוועדות העררים בבתי המשפט, אין להם מענה. הסיפור של הנפגעים המשניים חייב הסדרה.
בכל פעם מה שקורה זה שיטה של פלסטר. יש צורך בפיצוי קטן, שמים פלסטר. מקימים ועדה ציבורית שנתנה פיצוי קטן והכניסה כמעט את כל תושבי אופקים, שבהחלט ראויים לזה, אבל גם תושב אופקים שלא נפגע ולא היה בכלל באופקים, זכאי לפיצוי כמו בן משפחה משני. ניסו להכניס משהו מאוד רחב, דרך שמיכה מאוד מאוד קצרה, וצריך לעשות כאן חשיבה מחדש.
לקבוצה של המשפחות השכולות אי-אפשר לעשות את זה בשיטה של כיבוי שריפות. ראוי שיהיה להן כאן חוק אחיד. הם כבר פוגשים את הבעיה הקשה של נפגעים משניים בבתי המשפט, כשגם בתי המשפט זועקים לתשובה. כל מה שצריך לעשות, שתהיה כוונת רצון אמיתי לשבת בצורה מסודרת, לחוקק חוק. יש את הפתרונות המשפטיים, יודעים את הבעיות המשפטיות, אבל אי-אפשר לטרטר אותם, בכל פעם להגיד: נשים פה פלסטר, פה פלסטר, ואז כשמגיעים לבתי המשפט, בתי המשפט אומרים להם: אין לי מה לעשות, החוק לא נותן לכם, הוא מפלה אתכם. החוק מפלה אתכם לעומת נפגע בתאונת דרכים למשל.
(היו"ר יצחק קרויזר, 10:07)
גליה חושן
¶
הילדים שלי הלכו וראו את כל הסרטונים, בשביל לחפש את אחותם שם בסרטונים. זו לא פגיעה? הבת שלי הייתה צריכה להביא להם דנ"א לזיהוי, זו לא פגיעה? היו דברים איומים.
רחל משה
¶
הבת שלי הייתה בנובה ב-8 באוקטובר. הייתה בנובה, הלכה לחפש את אח שלה, גופות היא ראתה. היא ראתה דברים שאני לא יודעת איך היא מתפקדת, שקשה לה לתפקד. איפה הזכויות שלהם? איפה הזכויות של הילדים שלנו?
עינבל בלאו
¶
- - לטובת היתומים, הנפגעים המשניים, שהם כבר מגיעים לביטוח לאומי, אין לביטוח לאומי מה לעשות איתם, כי החוק מגדיר רק מי שנכח פיזית באירוע איבה, ולא מי שהוא נפגע משני. והסיפור של נרצחי המסיבות והמשפחות, זו הכמות הכי גדולה של נפגעים משניים בכל האירועים שאירעו במדינת ישראל, ולדעתי גם בכל אירועי הטרור שהיו בעולם, בגלל הנוח'בות שצילמו את הנרצחים, בגלל שהם היו עם ההורים בטלפון, בגלל אחים שהלכו והפכו גופה-גופה יום למוחרת. הסיפור של נפגעים משניים הוא עצום כאן ודרוש הסדר.
חיים הימן
¶
גם בלי להיות במקום, אני חווה פוסט טראומה רק מהתיאור של הרצח של ענבר. זה עובר לי בלופים. אני פוסט טראומטי גם בלי שאני אהיה באירוע. אני לא שולט בזה. אני חווה את האירוע הזה לפחות כמה פעמים ביום, את הרצח המזעזע של הבת שלי גם בלי שאני אהיה במקום.
עוד דבר אחד, לגבי ענייני הוועדה. אני מרגיש מושפל שבכלל אני צריך להגיע לוועדה ולעמוד בפני הוועדה ולהוכיח שבכלל נפגעתי, שזה לא דבר מובן מאליו.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
זו אחת הנקודות שכן העלינו, ואני שמח שזה קורה גם בוועדות מקבילות על חיילי צה"ל, שההכרה תהיה בלי הנוכחות. גם בחוק שעשינו לתיקון של פדויי שבי, ההכרה היא אוטומטית. לכן אנחנו מתכנסים פה, גם כדי לפקח על מה שחוקק וטופל וגם על מה שנדרש עוד לעשות.
ליאורה, בבקשה. אני מבקש לקצר. מה שנעשה, נסיים את הסבב של המשפחות והדוברים, והתייחסות כמה שיותר קצרה של חברי הכנסת. בשעה 10:30 נצא להפסקה ונחזור לדיון עם משרדי הממשלה בשעה 13:00.
גליה חושן
¶
אני רק מבקשת, אני באה לפה כבר חודשים לוועדות, ואני בעוד ועדה ובעוד דיון ובעוד נושא, וזה חוזר בעוד שבועיים עוד פעם אותו דיון באותה ועדה. אני לא רואה שקורה משהו. תהיו מעשיים. תביא כבר תוצאות. אי-אפשר לבוא ולדבר חודשים על חודשים. בוועדה אחת בדיון מדברים כמה יועצים משפטיים של כל מיני משרדים, זה אומר: אי-אפשר ככה, וזה אומר: תביאו את התשובות לוועדה הבאה, ואז עוד ועדה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
כדי שנגיע לדברים אופרטיביים – אנחנו לא בוויכוח חלילה לא עם המשפחות ולא עם הנציגים – אנחנו בתוך לוחות-זמנים, שכדי לצאת מפה עם מסקנות - - -
גליה חושן
¶
סליחה. בדיוק הנושא של לוחות-זמנים. אני באה לוועדות, אז בכל ועדה מתדיינים, ואז הנציגים של כל המשרדים שמוזמנים מתדיינים, ואז פתאום: לא הבאתם את האינפורמציה הזאת והזאת, ניפגש בעוד שבועיים, ואז עוד פעם, ואז משרד אחר לא מגיע, ומשרד אחר אומר שיש מניעה כזאת ויש מניעה כזאת. ושום דבר כבר שנה וחודשיים. אני פה לפחות שמונה-עשרה חודשים, ושום דבר לא זז. פשוט לא זז, כי מורחים את העבודה. אתם לא יודעים לעשות עבודה שבחודש סוגרים עניין? מה הסיפור? אנחנו מקרה מיוחד. תעבדו כמו שצריך, תעשו עבודה. בכל חברה שעובדים בצורה כזאת נמרחת, החברה פושטת את הרגל, היא מפטרת את העובדים שלה. איך אתם עובדים ככה? הרבה פעמים אני באה לוועדות - - -
גליה חושן
¶
רגע. אני שומעת חברי כנסת שמדברים, קמים והולכים. עושים וי. צילמו אותי, יופי. עכשיו יש לי קטלוג שהייתי בוועדה, אמרתי משהו, אבל בתכל'ס לא עושים כלום. אני לא מרגישה שעושים משהו. שום דבר לא מתקדם כבר חודשים על חודשים בכל מיני ועדות שאני נמצאת. זה לא יכול להמשיך ככה.
(היו"ר גלעד קריב, 10:12)
היו"ר גלעד קריב
¶
גליה, יקרה. א', אנחנו מבינים את הטעות הגדולה שקורית בבית הזה, בפיצול של נושא נרצחי המסיבות ובני המשפחות שלהם.
גליה חושן
¶
סליחה, לא דיברתי רק על המסיבות. דיברתי בכלל על התנהלות העבודה. המדינה במצב של מלחמה. כל הסיפורים של החטופים ושל הנובה, יש דברים דחופים לסדר-היום של המדינה במצב שלה, והם נמרחים כאילו אנחנו במצב של שוויץ. מה זה הדברים האלה? אם הייתי עובדת ככה בעבודה שלי, מזמן היו מעיפים אותי.
חנה כהן
¶
מה שאני רוצה להגיד שנרצחי הנובה, והחטופים הנרצחים, יש פה דפוס התנהגותי, תשימו לב לזה. נרצחי הנובה והחטופים הנרצחים, אתם שמים עליהם פס אחד גדול. פס אחד גדול. הם שקופים מבחינתכם.
היו"ר גלעד קריב
¶
מכובדיי, סליחה, יש עוד רבע שעה לשלב הזה. יקיריי ויקירותיי, יש עוד רבע שעה לדיון הזה. זו לא החלטה של חברי הכנסת שנמצאים כאן.
היו"ר גלעד קריב
¶
לצערי זה לא בסמכותי. אנחנו נשמע ברבע השעה הקרובה התייחסויות של משרדי הממשלה. הדיון הזה, על פי החלטת יושב-ראש הוועדה, ימשיך בשעה 13:00 עד 14:00. מי שלא יכול להישאר - - -
היו"ר גלעד קריב
¶
קארין, זאת התשובה. מה לעשות. עכשיו אני מבקש שנציגי הממשלה ידברו עכשיו, תשובות קצרות. סבב התייחסויות. אנחנו מתחילים עם מינהלת החטופים, עוברים אחרי זה לביטוח לאומי, ואז משרד המשפטים. מינהלת החטופים, אני מבקש דברים קונקרטיים. איפה הסוגיות שהועלו כאן עומדות?
יעל גורן חזקיה
¶
קונקרטי וקצר. כמובן, הלב עם כולכם, ואנחנו מלווים את האירוע הזה מתחילת הדרך, אבל אני באמת אהיה קצרה.
לפני שאני אתייחס, למרות שאני ממינהלת החטופים והשבים במשרד ראש הממשלה, אני כן רוצה רגע להתייחס לדברים שעלו ממשפחות נרצחי הנובה וגם ממשפחות החטופים נרצחים. אני לא בפרטים הקטנים של כל המעטפת שמקבלות המשפחות השכולות - - -
היו"ר גלעד קריב
¶
סליחה, אני מבקש מכל אחד לדבר על תחום אחריותו. אם אין כאן נציג של משרד ראש הממשלה שמטפל בנושא נרצחי הנובה, אנחנו נזמין אותו בשעה 13:00.
היו"ר גלעד קריב
¶
אין עכשיו הרבה זמן. לנציגי כל המשפחות, מגיע להן תשובות קונקרטיות על דברים. כל אחד בתחום אחריותו בבקשה.
היו"ר גלעד קריב
¶
אני לא יכול לענות בשמם למה הם לא כאן, אני רק יכול לעשות דבר אחד, לבקש מיו"ר הוועדה להוציא עכשיו פנייה למשרד ראש הממשלה שהנציג הרלוונטי יהיה פה בשעה 13:00. אם תצטרכו לעלות בזום, תעלו בזום. מינהלת החטופים, בבקשה.
היו"ר גלעד קריב
¶
סליחה. יש רבע שעה, ואנחנו נעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות, ונקבל תשובות קונקרטיות ממשרדי הממשלה. אין פה נציג רלוונטי למהלך של משפחות המסיבות, אז הוא יהיה פה ב-13:00.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אני רוצה לחדד ולעשות סדר. בכל מה שקשור לנושא של המסיבות, הדיון הזה הוא נושא גדול וענק בפני עצמו, ונעשה עוד דיונים כדי לרכז. יש פה גם את חברת הכנסת קארין, שהיא מובילה גם נושא - - -
היו"ר יצחק קרויזר
¶
נכון, אבל גורמי המקצוע שנמצאים פה כרגע הם רלוונטיים למשפחות החטופים והשבים, ולכן כדי שאפשר יהיה לנהל פה את הדיון ולהגיע למסקנות ולפתור את הבעיות שעלו, אני מבקש שיוכלו לדבר ברצף.
יעל גורן חזקיה
¶
כבוד היו"ר, אני כן יודעת שמוקם מטה, שנקרא "מטה 360", יחד עם ביטוח לאומי ועם משרד ראש הממשלה, שאמור לתכלל את הטיפול בנרצחי הנובה. זה מה שרציתי לומר בתחילת דבריי, וזהו.
יעל גורן חזקיה
¶
חשוב שמי שמטפל בזה יבוא, אני מודה. באותו הקשר, כשמדובר על אחים שכולים, וזה בהמשך להתייחסות של אסתר ובהמשך להתייחסות של האישה היקרה כאן, כן, גם כאן מובל תהליך רחב יותר של חקיקה שמשרד הביטחון מקדם. אני מניחה שכבוד היו"ר מכיר.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
יעל, תנסי לרוץ עם הדברים שלך, אחר כך נעבור לדוברים האחרים, כדי שיהיה איזה סדר עד השעה 10:30, ואחר כך נתכנס בחזרה בשעה 13:00 עם הנציגים.
יעל גורן חזקיה
¶
בסדר. אחרי זה ביטוח לאומי ואולי גם משרד הביטחון שנמצא בזום יתייחסו לגבי הסוגיה של אחים שכולים, שזה גם אחים של חטופים שנרצחו. זו בדיוק אותה מעטפת.
לגבי הסוגיות שאנחנו מקדמים. אגב, יש לומר שאנחנו מקדמים בשיתוף פעולה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם צוות מדיניות למיצוי זכויות של מטה משפחות החטופים, אנחנו עובדים עם כל גורמי המדינה: גם עם האוצר, גם עם משרד הביטחון, גם עם משרד הבריאות, הרווחה וכולם.
אני עוברת בנקודות על הדברים שאמרת: הורים גרושים – היום המענק עומד על 50% מהמענק החודשי. אנחנו מתקנים את זה והם יקבלו 80% מהקצבה החודשית. זה תיקון שאנחנו מבינים שהיה צריך לעשות מזמן, אבל הוא קורה כעת.
הגדלת המענקים לאחים וילדים, החל מגיל 18 – גם זה כרגע נמצא בתיקון חקיקה. אנחנו מבינים שהסכום צריך לגדול בחלוף הזמן. אנחנו מבינים שמדובר בילדים ואחים שכמעט רובם הפסיקו לעבוד, והסכום שהם מקבלים כרגע, שעומד על 21,000 שקל לרבעון, אינו מספיק. גם זה נמצא בתיקון חקיקה.
לגבי משפחות השבים - - -
יעל גורן חזקיה
¶
האחות של יגב, לצורך העניין היום היא בדיוק כמוך, היא אחות שכולה, וגם היא נמצאת בפער, ולכן יש חקיקה שמקדמים בהקשר של אחים שכולים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אני רוצה לעשות סדר. אין פה קבוצות, ואין פה למי מגיע יותר או למי מגיע פחות. הוועדה התכנסה בתחילת המלחמה כדי לייצר פתרונות לסיטואציה מורכבת שמדינת ישראל נמצאה בה, שיש חטופים. לשמחתנו לאט-לאט החטופים שבו, לצערנו חלקם הגיעו כחללים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
לשמחתנו חלקם הגיעו בחיים, לצערנו חלקם הגיעו כחללים. וכאשר זיהינו באחד מהדיונים כאן בוועדה את המצוקה סביב הנושא של המסיבות, קוראים לזה "הנובה", כי זאת המסיבה המוכרת, אבל סביב נושא המסיבות, ביקשנו מהנציגים שיגיעו לכאן כדי שנוכל לסייע גם בדברים פרטניים וגם בדברים שיש חיבור בין סיטואציות קשות, כמו שכרגע יעל ציינה, על משפחת בוכשטב עם יגב.
הסטטוס, ואין לי מילה יותר נוחה לנסח את זה, כשהוא חופף, המענקים והזכויות זהים. לכן בבקשה, כדי שנוכל להגיע ולשמוע את הנציגים שהגיעו ממשרדי הממשלה עם הפתרונות, כדי שנוכל לקחת את מה שהם יגידו לנו ולהמשיך לפקח, לבקר ולהוסיף עוד נושאים שהשתנו עם הזמן – אנחנו מבינים שגם החקיקה שהייתה כאן שנכונה ליולי לא רלוונטית כבר לשנת 2025 אחרי כל כך הרבה זמן, ודברים משתנים, גם עבור אלה ששבו – ולכן אנחנו רוצים בבקשה שכל מי שנמצא כאן יתאפק רגע עם מה שיש לו להגיד, בשביל זה קיבלנו עוד זמן דיון בשעה 13:00, שנוכל לשמוע בצורה ברורה ובקשב את נציגי הממשלה.
יעל גורן חזקיה
¶
נכון הדבר שמשפחות חטופים, כל עוד החטוף נמצא בשבי, אגב בין אם הוא חלל ובין אם הוא חי, זכאיות למענקים ולכל המעטפת שמקבלת משפחה שכולה, שזה אומר גם הקצבה החודשית וגם סל הזכאויות הנוספות של שיקום נפשי, שיקום תעסוקתי, שיקום רפואי וכו'.
מה שקורה שהשב, ופה זו הלקונה שאנחנו מזהים וגם מטפלים כרגע, שמשפחות השבים, מן הסתם, כרגע על פי חוק פדויי שבי זכאים רק לטיפול נפשי, ואנחנו מבינים שלא כאן נגמר התהליך, בטח לא השיקום ובטח לא התהליך במכלול המאבק שהם נמצאים באופן כללי. אנחנו מזהים שצריך לתת להם את המעטפת הזאת. אנחנו עובדים על זה, וזה לא יהיה רק מענק כספי, אנחנו מבינים שזה שיקום שהוא כולל את כל סל הזכאויות שהן זכאיות לו בתור משפחות חטופים. אנחנו עובדים שזה יכלול גם שיקום תעסוקתי, גם כלכלי, גם רפואי, כי אנחנו מבינים שבזמן שהחטוף בשבי, אין למשפחה פנאי לטפל בעצמה, על אחת כמה וכמה תוך כדי המאבק, וכשהשב שב, בין אם הוא שב בחיים ובין אם לא, המשפחה זקוקה לשיקום, ועל זה אנחנו גם עובדים.
כן חשוב לי לומר שמשפחות החטופים, כל עוד החטוף הוא חטוף, גם אם הוא חלל, זכאיות גם למענקים הרבעוניים שאנחנו מכירים, גם לקצבה חודשית קבועה, אם זה הורה או בן/בת זוג, הקצבה החודשית משתנה בהתאם למספר הילדים.
חלף השכר אינו מיועד למשפחת החטוף, אלא הוא מיועד לחטוף עצמו, וזה עובר לחשבון שלו, ורק אם יש שותפות בחשבון, המשפחה יכולה – אני מתייחסת לאימא של מתן – לקבל את הכספים הללו.
גלעד קריב (העבודה)
¶
כאשר חוקקנו את חוק חלף שכר מה שעמד לנגד עינינו זה שלמשפחות יש התחייבויות כספיות.
ענת אנגרסט
¶
הוא חייל שהיה אמור להיות משוחרר. הוא חייל שהיה חצי שנה לפני שחרור, הוא היה אמור להיות היום בסטטוס אחר. הוא מקבל משכורת של חייל סדיר.
יעל גורן חזקיה
¶
מה פתאום. זה היה אחד הדברים שהתעקשנו עליהם בוועדה, חיילים גם בסדיר מקבלים סכום זה למה שמקבל אזרח חטוף, כמעט 7,000 שקל.
יעל גורן חזקיה
¶
אז הוא צריך לקבל את השכר בהתאם לכך. לפי זה חוקקנו את חוק חלף שכר, כי אמרנו שיש פה לקונה של חיילים.
ענת אנגרסט
¶
אני כבר כמה פעמים פה. גם הייתי אצל שר העבודה, גם בביטוח לאומי. אנחנו כבר 14 חודשים - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
לא ניתן בחוק פתרון ראוי לחלף שכר שלכם. הקאפ הזה שנקבע של 15,000 שקלים היה צריך להיות - - -
יעל גורן חזקיה
¶
הורים שחיים ביחד בבית משותף מקבלים 30,000 שקל לרבעון, פלוס 10,000 ומעלה על פי כמות הילדים לחודש. זה יוצא במינימום כמעט 45,000 שקל.
יעל גורן חזקיה
¶
שלוש הסוגיות האלה: מעטפת למשפחות השבים, מענקים להורים גרושים והגדלת המענקים לאחים ולילדים אלה סוגיות קונקרטיות שכרגע על הפרק ויטופלו.
חשוב לי כן לומר על מעגל שני ושלישי. מעגל שני ושלישי אכן לא זכאי למענקים כספיים. זו עובדה, ולקונה שלא הצלחנו לטפל בה. והאמת, זה גם לא על הפרק, המענקים הכספיים בהקשר הזה. מה כן על הפרק, ואנחנו עושים לא מעט? מעגל שני ושלישי של משפחות חטופים ושבים מקבלים דרך המינהלת מכלול של טיפולים שקשורים, בין אם קשורים לקופות החולים, למשרד החינוך, למשרד הרווחה, אנחנו עושים פרויקט של סבא וסבתא - - -
יעל גורן חזקיה
¶
בכל מקרה בטיפול ההוליסטי, פרט למענקים, שזה על פי חוק, כל שאר הטיפול שהמינהלת מבצעת במשפחות, כולל את כל המעגל המשפחתי. דרך משרד הרווחה יש לנו פרויקטים מדהימים של סבא-סבתא שעשינו, של אחים, ימי הפגה.
יעל גורן חזקיה
¶
אם את שואלת אותי בסוף בתעדוף שלנו בחקיקה, אנחנו מתעדפים את המעגל הראשון של בני המשפחה ושל השבים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בת שבע, אם את יכולה, ממש בקצרה. אני חוזר עוד פעם, נצא להפסקה ובשעה 13:00 נתכנס כאן בחזרה, נבקש שיגיע נציג מהוועדה שקמה במשרד ראש הממשלה בנושא המסיבות.
בת-שבע שרמן שני
¶
לצערי אני לא אוכל להיות פה ב-13:00. אני סגנית ראש הסיוע המשפטי. אני רוצה להתייחס לדברים שהעלו פה בעניין של הכרה של משפחות. הסיוע המשפטי מייצג 30 הליכי ערעור על הכרה. אנחנו חושבים שצריך לעדכן את הקריטריונים להכרה. הקריטריונים להכרה שקיימים היום בפסיקה לא העלו על דעתם את הנסיבות שקיימות היום.
אנחנו חושבים שנכון שזה יטופל במסלול הישיר, אבל כרגע אנחנו עושים את זה בדרך עקיפה. שלוש קבוצות שאנחנו מייצגים בעניין הזה הן כאלה שנחשפו בצורה ישירה דרך טלפון לטרור, למשל אימא שהתקשרה לבן שלה והמחבלים ענו ואחר כך שלחו לה סרטון, או שלחו לה סמ"ס עם תמונה של הבן הנרצח. למרות שזה כביכול מרחוק, מבחינתנו צריך להכיר בזה כאירוע טרור.
אותו דבר שליחת סרטונים שמכוונים לבני המשפחה. כשנשלח סרטון מהשבי, ובן המשפחה מהשבי מדבר אל בני המשפחה, ברור שהכוונה היא של ארגוני הטרור להפעיל טרור על בני המשפחה. אנחנו חושבים שגם זה צריך להיות מוכר.
הקבוצה השלישית, שהיא קבוצה שהוזכרה פה, אנחנו מאתגרים את זה כרגע, זה עניין משפחות החטופים. אנחנו חושבים שאירוע החטיפה הוא אירוע של טרור מתמשך, שמכוון כנגד כל מדינת ישראל, אבל ספציפית גם כנגד המשפחות.
בת-שבע שרמן שני
¶
כן הגשנו בשביל בני משפחה, ויש בעיה כשזה מגיע למעלה. כן הגשנו לחלק מהמשפחות בקשה לנכות כללית, בגלל המצב שלהם לאור העובדה שהם בתוך אירוע חטיפה. אנחנו לא חושבים שזה המסלול הנכון. צריך להגיד ששם יש גם תקרת הכנסות, הם צריכים להביא קבלות שהם מטופלים. אנחנו לא חושבים שזאת הדרך הנכונה לטפל בזה.
בת-שבע שרמן שני
¶
אני חושבת שהדרך הנכונה היא כמו שהוצג פה, לבנות חקיקה מתאימה ולהכיר בהם כאנשים שהם נפגעי פעולות איבה. הצגנו בפני הוועדה הציבורית את עמדתנו, הגשנו להם מסמך עם רשימה של 11 קבוצות שאנחנו חושבים שנכון להכיר בהן. המנדט שניתן לוועדה היה מנדט מצומצם. במסגרת ההמלצות של הוועדה וההסכם שמתגבש עכשיו ניתן מענה חלקי, לחלק מהקבוצות.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בת-שבע, אני מסכם את הדיון עם הנקודות. אנחנו יוצאים להפסקה. בשעה 13:00 אני מבקש מכל נציגי הממשלה שהגיעו לכאן שיחזרו. אנחנו מבקשים גם מנציג משרד ראש הממשלה שמטפל בוועדה שקמה עבור נפגעי המסיבות.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תשלחו נציגים שיהיו כאן בשעה 13:00, כולל משרד ראש הממשלה, והנציג שלו לוועדה שקמה לטפל בנושא המסיבות. אני חוזר על הנושאים שנבקש לשמוע לגביהם את התשובות: המשך התשלום עבור טיפולים לבני המשפחות של החטופים ששבו; עיגון מנגנון חריגים בחוק, המאפשר מתן מענק לגורם אחר או לגורמים הקבועים בחוק, במקרים חריגים בתנאים שייקבעו; העלאת המענק הניתן להורים גרושים של חטוף או בן או בת הזוג; העלאת המענק הניתן לאחים; תמיכה בבני משפחה של חטופים שהיו עצמאים ערב החטיפה; מענק ההתארגנות למעגל ראשון לאחר חזרת החטוף או לאחר השבת גופתו; אובדן ההכנסה לגורמים המלווים את החטוף השב; הנושא של טיוטת הסכם בין הוועדה לביטוח לאומי; כן לוודא שיש צוות מעקב לרמת הפרט של השב החטוף ומשפחתו; נושא החזרה לעבודה; פיטורים; מענקים למעגל השני והשלישי; ודיברנו עכשיו על הטיפול הנפשי והכלכלי למשפחות במעגלים השונים. אנחנו יוצאים ברגע זה להפסקה ובשעה 13:00 נחזור לדיון. ככל שנצליח להגיע קודם, נוציא הודעה בהתאם. תודה רבה.
(הישיבה נפסקה בשעה 10:35 ונתחדשה בשעה 13:02.)
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אנחנו חוזרים מהפסקה, מהדיון שהחל היום בבוקר, דיון לא פשוט וקשה. רוב הדיונים בוועדה הזו הם לא פשוטים. כך זה גם צריך להיות, שהמשפחות באות ויכולות להביע את הכאב, והכאב שלך, רחל, אני חושב עבר בצורה מאוד חדה לכל אזרחי מדינת ישראל, וגם החיבוק שאת מקבלת כאן בוועדה הזו, שהיא יועדה וקמה עבור המשפחות כולן, אז תודה לכל מי שחזר ונשאר פה מהמשך הדיון בבוקר.
כדי שהדיון הזה יהיה מאוד יעיל, אם יש כאן איזה שהוא ארגון או דובר שפספס בבוקר ורוצה להשלים, אז ממש בקצרה כי כבר סיימנו שעתיים בבוקר את סבב המשפחות ויש המון שאלות לגורמי המקצוע. מה שאני מבקש גם מגורמי המקצוע, השאלות והדיוקים היו כבר בבוקר, אז אחזור עליהם אחרי שד"ר חנה, ממש בקצרה, ברשותך. נחזור על הדיוקים.
הגיע ומכבד אותנו יועץ ראש הממשלה שהגיע במיוחד לנושא של הוועדה והמנהלת שקמה בנושא של הנובה. נשמע את ד"ר חנה ואז ברשותך תיתן לנו עדכון לגבי מה שקורה, ואז אנחנו נעבור לשאלות אל מול משרדי הממשלה, לא מה היה ובמה כבר טיפלנו אלא מה המענקים ומה הסיוע שהמדינה מעניקה למשפחה של חטוף, לשב, לצערי גם לשב שהוא חלל, ולמה שקורה עם משפחות הנרצחים סביב המסיבות. אחר כך אנחנו נתחיל לעשות איזה שהוא פינג-פונג בין המשפחות, השאלות שלנו, למשרדי הממשלה.
בבקשה, ד"ר חנה.
חנה קטן
¶
תנועת תקומה ואימהות הלוחמים. דבר ראשון הוא שאנחנו מתפללים ומייחלים לחזרה של כל החטופים בעסקה אחת כמה שיותר מהר. אני מייצגת קבוצה של עשרות אלפי נשים שהן אימהות ללוחמים. כידוע יש אחוז מאוד מצומצם במדינה שהם הלוחמים, ועוד יותר מצומצם שהם המילואימניקים. יש לי אישית שמונה בנים וחתנים שהם כבר בסבבים רביעי וחמישי במילואים, חלקם משפחות של שמונה ותשעה ילדים שעשו יותר מ-200 ימי מילואים, וזה נשאר על הכתפיים שלהם. זה זכות מאוד גדולה. הם גאים בזה, כותבים את ההיסטוריה, חותרים לניצחון. זה מצווה חשובה מאוד. "לא תעמוד עד דם רעך". "ואהבת לרעך כמוך". להציל מצער במלחמת מצווה. אנחנו רוצים שיצטרפו עוד לוחמים למעגל הזה מכל המגזרים. אנחנו מתנגדים לכך שיש מגזרים שאינם משתתפים בלוחמה, חוץ אולי מלומדי תורה. אני רבנית, אז בכל אופן קשה לי לומר שמי שלומד תורה צריך להתגייס, אבל מי שלא לומד תורה, לי אישית בן שלומד תורה והוא התגייס עכשיו, ובכל אופן מי שלא לומד תורה זה חילול השם שהוא לא מצטרף לכוחות הלוחמה.
הדבר השלישי הוא לגבי הבטיחות של הלוחמים שלנו. אנחנו דורשים שלא יסכנו חיילים בגלל כל מיני שיקולים שהם שיקולים לא מוסריים ולא יהודיים. שלא יהיה סיוע הומניטרי לאויב שיחזק אותו, ייתן לו נשימה וימנע גם את החזרה של החטופים. שהאסטרטגיה תהיה שונה ממה שקורה עד עכשיו, כי מה שקורה עד עכשיו לא עובד. שאנחנו נוריד להם את הידיים. שהם יבקשו להחזיר את החטופים ולא אנחנו נבקש מהם, ושהחיילים לא ידשדשו במקומות שבהם כבר היו. שיישארו שם, יכבשו את המקומות האלה. שתהיה נוכחות במקומות האלה כדי שלא יהיו עוד חיילים שנופלים ועוד חיילים שנפצעים. זה קריטי. אני רופאה. הנושא של הצלת חיים הן של החיילים, הן של החטופים, הן של מניעה של עוד יותר פצועים הוא בדמי ואני מבקשת שהדבר הזה בעזרת השם יקבל את תשומת הלב הנדרשת.
נבו כץ
¶
נבו כץ, יועץ ראש הממשלה, נושא כנסת-ממשלה. לפני בערך חודש וחצי ראש הממשלה נפגש עם מספר מצומצם של נציגים. הייתי נוכח בפגישה עם ראש הממשלה ביחד עם נציגי ונציגות משפחות הנובה. נמצאות פה תמר ורחל. הפגישה הייתה אמורה להימשך כחצי שעה, נמשכה שעתיים וחצי. ראש הממשלה היה קשוב. רשמנו את כל הדברים. קיבלנו מכם את כל הפרטים. לאחר מכן עשינו ישיבה אצלנו עם הגורמים במשרד ויצאנו לדרך. מה זה אומר לצאת לדרך? אנחנו עכשיו עובדים על החלטת ממשלה. דיברתי לפני שנכנסתי לפה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר יוסי שלי. הוא אמר שייקח עוד שבוע לסיים את החלטת הממשלה. היא תבוא לממשלה.
בנוסף, אנחנו בשלב של איתור פרויקטור למנהלת הזו. הפרויקטור הוא יהיה דמות או שהפרויקטורית תהיה דמות שתתכלל את כל העבודה מול משרדי הממשלה מול ביטוח לאומי, מול משרד הרווחה, יהיה בקשר עם המשפחות באופן רציף. מי שייבחר הוא יצטרך להיות איש רגיש שהוא מבין את הנושא, שיודע לדבר בצורה רגישה אל המשפחות, כמובן פושר כדי שיוכל לדחוף כדי שאנחנו נשיג את מלוא התוצאות עבורכן, המשפחות שנפגעו, בני המשפחות שניצלו, שנרצחו בפסטיבל הנובה.
בנוסף היה גם שיח עם משרד האוצר בנושא. אני לא הייתי נוכח בו. אני יודע שעובדים על מקור תקציבי משמעותי כדי שיהיה למנהלת הזאת אפשרות לבצע את העבודה שלה בצורה הטובה ביותר כדי שתהיה עבודה מספקת. מעבר לזה אנחנו עדיין בקשר עם המשפחות. אנחנו שומעים אותן. אנחנו רושמים הכול, מנסים להריץ את זה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
קודם כל אני מעריכה שבאת. אני אגיד כמה דברים. אלף, מבחינת סמכויות פרויקטור, האם יהיו לו סמכויות רק של דיווח כפי שהתפרסם או סמכויות מעבר? בית, איך זה עומד ביחס לוועדת אביעד הכהן והמסקנות שלה? האם המסקנות יבואו לידי יישום והאם בעקבות הדברים שלך בעניין תקציב נוסף אתם מתכוונים לפתוח את מסקנות הוועדה, לא להביא אותן לכדי מימוש?
גליה חושן
¶
איפה שאני יושבת עכשיו ישבה ד"ר ענבל, והיא אמרה שיש בעיה עם החוק. מבחינה משפטית מגיעים למצב של בקשה ואז אומרים, לא, יש חוק, אנחנו לא יכולים, החוק מגביל אותנו, אז מה עושים עם זה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
עוד שאלה. כשאתה מדבר על מקור תקציבי משמעותי, מה סדר הגודל של הסכום והאם זה יבוא לידי ביטוי בתקציב 2025 שאנחנו דנים בו עכשיו?
נבו כץ
¶
אנחנו מתייחסים למנהלת הזאת באופן מאוד רציני ומשמעותי כמו המנהלת בצפון והמנהלת בדרום. ההתייחסות היא תהיה אותה התייחסות, הרצינות היא תהיה אותה רצינות. הקשר עם המשפחות יהיה אותו קשר. אנחנו מנסים לעשות את המקסימום כדי שכל מי שהיה בנובה ושרד או משפחה שכולה תקבל את מלוא מיצוי הזכויות שמגיע להם. זה דבר ראשון.
נבו כץ
¶
החלטת ממשלה, קיבלתי אותה תוך כדי שאנחנו מדברים, אז אני צריך לעבור ולחזור אליכם עם שיעורי בית, כי אני תוך הוזעקתי לפה כי הבנתי שחשוב שאני אגיע. אני אומר לכם את הדברים כפי שאני קיבלתי לפני שהגעתי.
קריאה
¶
נבו, היה גם איזה משהו בטלוויזיה שדיברו על 5 מיליון. 5 מיליון הוא לא התקציב שיכול להספיק לכמות המשפחות.
נבו כץ
¶
שמענו, גם שמעתי אותך. דיברנו על זה בטלפון. 5 מיליון כרגע זה שלב ראשוני להבנתי. אנחנו מנסים להגדיל את התקציב הזה. אנחנו בשיח. אמרתי, עדיין יושבים. הצוותים יושבים על העניין הזה ואנחנו נפעל להגדיל את התקציב לפי הצרכים. לא רוצה לנקוב בשום סכום כי אני רוצה להיות אחראי.
לגבי סמכויות, עדיין אני לא עברתי על כל הפרטים הקטנים. אני משער שאותן סמכויות שיש לפרויקטור בצפון ובדרום יהיו לפרויקטור של הנובה. זה לא ועדת קישוט, בן אדם שמגיע לעשות 'וי'. זה בן אדם שבא לעשות עבודה משמעותית, להיפגש אחת לכמה זמן, להביא דוחות, לראות איך אנחנו מתקדמים, להיפגש עם הגורמים הרלוונטיים בכל המשרדים, לתכלל את זה ולהביא לתוצאה מקסימלית. זה כל הסיפור.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בעצם יש שלושה וקטורים, אחד של מנהלת תקומה לכל העוטף, מנהלת אחת שתתעסק בנושא של המסיבות ומנהלת החטופים.
נבו כץ
¶
זה אך ורק כל מי שקשור לנובה באיזה שהוא אופן ודרך, ישר אנחנו מתחברים אליו באיזה שהוא אופן, מקבלים את כל הפרטים ונמצאים איתו בקשר.
רחל משה
¶
הוא הבטיח שהוא יעזור והוא יעשה הכול, ואני מקווה ומחכה ומצפה שהוא יעשה כל מה שצריך. להסתכל על ההורים, על האחים, על כל מי שצריך. גם אם הילדים שלי היו בלייב עם הבן שלי בשיחת וידאו והם הסריטו את כל הווידאו, בידיים שלהם הוא נרצח, וב-8 באוקטובר הם כבר היו במסיבה, הלכו לחפש אותו, ראו גופות. הם לא ישנים, לא מתפקדים. צריך להסתכל גם עליהם, על האחים, על ההורים. על כל מי שצריך שיסתכלו ויתנו מה שמגיע.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
חלק ממה שאני חושב שנדרש מאיתנו לתקן, זה שבחוק נפגעי פעולות איבה אין הגדרה לבני משפחה, בשונה מהדין האזרחי שכן יש התייחסות. זה משהו שנצטרך לעשות כחלק מהתיקון הכללי בחוק.
אסתר בוכשטב
¶
אני רוצה להוסיף עוד משהו. חלק מהדברים הם חופפים בין משפחות החטופים. יש חלק ממשפחות החטופים שהיו במסיבה. זה הכול חופף.
נבו כץ
¶
אני אומר שוב, זה משהו שאנחנו הבנו את הצורך שלו אחרי הפגישה של ראש הממשלה. יש דברים שאנחנו נצטרך ללמוד תוך כדי תנועה ולתקן. אתם צריכים להבין אותנו. זה דבר שעכשיו נבנה. אנחנו באים באמת ברצון לעשות את מה שאנחנו יכולים כדי להקל ולו במעט על המשפחות.
נבו כץ
¶
נכון. לוקח זמן לכתוב החלטת ממשלה. אנחנו יודעים את זה ואנחנו נמצאים גם בקשר. את מדברת איתי ולא רק את. נמצאות משפחות בקשר איתי. אני עונה להן. אנחנו לא בורחים ואנחנו נהיה אתכן בקשר, נמשיך להיות, ואנחנו נמצא את הבן אדם שמתאים, שיוביל את הספינה הזאת לחוף מבטחים.
כרמית פלטי-קציר
¶
נבו, לפני שאתה משתחרר, אם אפשר. כרמית פלטי קציר, משפחות החטופים, משפחות הנרצחים, משפחות החטופים שנרצחו בשבי ומשפחות השבים. אני רוצה להגיד ש-14 חודשים זה הרבה מאוד זמן. האירוע הזה נמשך כבר הרבה מאוד זמן. אני מבינה שנפגשתם לפני חודש, אבל משפחות רבות כבר הגישו בקשה להכרה כנפגעי פעולות איבה וסורבו. אנחנו עכשיו בשלב הערר. אם אתם לא תיתנו לזה מענה בימים הקרובים, מאות משפחות - - -
כרמית פלטי-קציר
¶
לא, אני מדברת על כולם כי זה עניין רוחבי. ההכרה כנפגעי פעולות איבה היא רוחבית גם לנובה שקיבלו סרטונים של אהוביהם נרצחים, וגם אלי ששמעתי בשיחת טלפון את אחי נחטף. העניין הזה הוא רוחבי, הוא לא קשור לאיפה היית, מה עשית. זה קשור למתקפה ולאופי הטרור ולאופי הטרור שעדיין מתמשך כלפי משפחות החטופים. האירוע הזה רק התחיל ב-7 באוקטובר. הוא עוד לא נגמר לרבים מאיתנו. ההכרה הזאת לפני שנצטרך לתקן דחייה על דחייה על דחייה, צריך עכשיו לקטוע אותה או עכשיו להודיע לביטוח לאומי שהם מפסיקים לדון בעררים ובמקרים שהגישו בקשה לנפגעי פעולות איבה, עד שאתם תיתנו תיקון לחוק לפני שכולנו נידחה שוב ואז יגידו, אוי, כבר נדחיתם וצריך להחזיר את הגלגל המון לאחור, אז לעצור את החקיקה ולתקן אותה.
חיים הימן
¶
חיים, אבא של ענבר הימן. אני אומר שזה צריך להיעשות בכלל בצורה אוטומטית, ההכרה הזאת. לא צריכה להיות כל הוכחה. אנחנו לא צריכים להוכיח שנפגענו ב-7 באוקטובר. אני לא צריך ללכת לפסיכיאטר כדי להוכיח את זה. זו צריכה להיות הכרה אוטומטית.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
גם שם איזה שהוא סיפור.
נבו, תודה רבה לך, מאוד מעריך את זה, גם בהתראה מאוד קצרה שהגעת הנה, ואני מקווה מאוד שאנחנו כבר נראה את המנהלת הזאת קורמת עור וגידים ומביאה בשורה גם לשאר המעגלים שנפגעו ב-7 באוקטובר.
ערן בקר הוא יושב-ראש פורום נזיקין וביטוח של לשכת עורכי הדין, ומלווה גם את המשפחות וגם את הוועדה הזו וכלל החקיקה שנולדה כאן בוועדה. הרבה מאוד בזכותך, אז בבקשה תשפוך אור קצת על הנושא של מסקנות הוועדה, והמשא ומתן שכרגע מתנהל מול ביטוח לאומי, ומה עוד נדרש לתקן שם. תודה.
ערן בקר
¶
צוהריים טובים לכולם, טרומית אני רק אגיד שכמובן לשכת עורכי הדין משתתפת בצער כל משפחות הנופלים, הנרצחים, וכמובן מאחלת החלמה לפצועים. מבקשת לחזק את משפחות החטופים, נפגעי העוטף, וכמובן מוקירה את כוחות הביטחון וכמובן מייחלת לחזרתם במהרה של כל החטופים.
אני רוצה טיפה לעשות קצת סדר בזכויות של בני המשפחה ממעגל ראשון ושני של חטופים ונרצחים של אזרחי המדינה שחוו את אירועי אוקטובר ב-7 באוקטובר. נשמעו המון קולות גם של כרמית וגם של האימא עם הסרטון. כל האירועים האלה זה חודר לכולנו.
אם אתם זוכרים, משפחות החטופים שישבו איתי בוועדות, בוועדה הראשונה אצל חבר הכנסת אייכלר, ככל שהתקדמו בחוק משפחות חטופים ונעדרים אז, אנחנו זעקנו את זעקת המעגל המשנה, הזכאים המשניים, הנפגעים המשניים בכל מה שקשור לפוסט טראומה שהאנשים הללו חוו, שראו את הסרטונים ואת הילדים ואת הנרצחים ואת הנפגעים וכו', ואמרו, תמתינו עם זה. אנחנו כמובן המתנו עם זה, ומה שקיבלנו זה ועדה ציבורית. אתם יודעים שבמדינה שלנו כשמקימים ועדה, אז הוועדה בדרך כלל זה למסמס. זה לא באמת ליצור איזו שהיא חתירה למגע.
הקימו ועדה עם אנשים באמת איכותיים כמו פרופ' אביעד הכהן שהוא מונה לעמוד בראש הוועדה הציבורית, ומנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לשעבר, פרופ' מור יוסף. המנדט של הוועדה היה לבחון כיצד ונכון לתת מענה משלים לחוקים הקיימים בחוק. גם אני על פניו חשבתי לתומי שהם נקראו לתקן את החוקים הקיימים כמו שחלק מהשיח היה, שזה בוודאי לתקן את חוק נפגעי פעולות איבה ולהרחיב את מעגל הזכאים שתיכף ניכנס אליו, אבל אז אני מבין שהידיים שלהם נקשרו במסגרת תקציב ייעודי של 1 מיליארד שקלים, ונקבע גם במסגרת אותו מנדט שהם קיבלו, שהתשלום יהיה דרך של מענקים, מענק חד פעמי וסל טיפול ושיקום.
אם אתם רוצים לשמוע מה המענק שניתן לאדם שנפגע בדרגה ראשונה, יצרו שם איזו שהיא דיפרנציאציה בין תבחין של דרגה ראשונה, שנייה ושלישית, אבל דרגה ראשונה הוא יקבל 7,180 שקלים. זה יהיה מענק חד פעמי לאדם שהוא פוסט טראומטי. דרגה שנייה, 14,360, דרגה שלישית 28,720 ומענקי שיקום של עד 30,000 שקלים. לאן אני חותר פה? תשימו לב מה קורה לאימא הזו שבאה וזעקה את זעקתה פה, וגם כרמית. כל הנפגעים המשניים, ואמרו את זה ואני חוזר כדי להדגיש. כל הנפגעים המשניים הם לא נכנסים לחוק תגמולים נפגעי פעולות איבה כי החוק מחריג אותם. הוא מוציא אותם החוצה, לכן ביטול דוחה את התביעות שלהם. הוא דוחה כי החוק הוא לא מאפשר את זה.
טיוטת ההסכם, ההמלצות האלה של הוועדה הציבורית זה עבר בהחלטת ממשלה. ממשלת ישראל חותמת על הסכם לפי סעיף 9 עם המוסד לביטוח לאומי. אני כתבתי נייר עמדה גדול כנגד ההסכם הזה, כנגד ההסכם המתגבש שבא לתת את אותם מענקים. ההסכם הזה שמוצע הוא מכסה אוכלוסייה מצומצמת מאוד של נפגעים שיהיו זכאים לסיוע המוצע, אנשים שנפגעו באמת בנפש ויש להם בעיות של כושר השתכרות, אנשים שלא יכולים לחזור לעבודה, אנשים שכל העולם חרב עליהם, שהיו מקבלים את כל המעטפת. אתם מדברים על מעטפת הוליסטית? חוק נפגעי פעולות איבה נותן מעטפת ראויה לאנשים שנפגעו, לאנשים שיש להם נכות, שיש להם גם נזק בלתי הפיך. זו המעטפת שהם צריכים לקבל אותה כרגע בחוק הזה.
המענה הזה לנפגעים המשניים, גם לתושבי העוטף שראו טראומות קשות ביותר, גם מן הסתם למשפחות החטופים, אימא של חטוף שראתה את הבן שלה נחטף. אני לא רוצה לתאר את התיאור, כולם מכירים. ראתה את הבן שלה נחטף, פצוע. אחרי זה היא ראתה אותו בסרטונים. בסוף הוא נרצח בתוך השבי. האנשים האלה למעשה היום לא מקבלים שום מענה במסגרת חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה. רק מי שנכח פיזית, אזרחים, כוחות הביטחון, כל מי שמילא תפקיד באירועי ה-7 באוקטובר בעוטף או במסיבות, הוא הוכר במסגרת החקיקה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
ערן, אם תוכל ממש להתחיל לקצר כי יש עוד כמה אורחים בזום שחשוב שנשמע אותם, ואני גם רוצה שנשמע את משרדי הממשלה, לפחות לתת להם חצי שעה לענות כדי שכל נציג ממשלה יענה ויהיה לו את הזמן להגיב לכל הטענות והמענות שעלו פה עוד מהבוקר.
ערן בקר
¶
בוודאי שזה נגד ההסכם. כתבתי גם נייר עמדה. ההסכם הזה למעשה הוא לא נותן כלום. זה פשוט לא לתת שום דבר לנפגעים.
ערן בקר
¶
לתת מיליארד שקל לאלפי אנשים, אף אחד לא מקבל, ולא יקבלו שום דבר. מרבית המענקים שהם מענקים שקבועים בחוק, אני לא אמנה בפניכם את כל ההערות שהערתי שם על סעיף X או על סעיף Y.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
יש. אנחנו נשמע עוד נציגה בזום אחריך. עו"ד טליה תעשה איזה שהוא סדר כדי שאנחנו נעבור לשמוע גם נציגי ממשלה, והתייחסות של חברי הכנסת.
ערן בקר
¶
מרבית המענקים על פי ההסכם, וזה דבר שהוא אירוע פרדוקסלי לחלוטין, יחזרו לביטוח לאומי אחרי זה דרך קצבאות.
ערן בקר
¶
לכן אם אנחנו רוצים להיות פרודוקטיביים, אני קורא מפה, אני קורא לך, אדוני, אתה הובלת את זה. הובלת את כל המערכה הזאת. כבר חודשים אתה מוביל את זה יחד עם כל חברי הכנסת שיש לך בוועדה הזאת, וכל המשפחות כולן. צריך להוביל תיקון חקיקה אגרסיבי כדי לאפשר לכולם להיכנס לחוק הזה. החוק הזה נותן מעטפת ראויה לכולם. לא לתת להם מיליארד שקל שיגיע לאיזה X אנשים, וניתן מענק של 7,000 או 14,000 שקלים. זה פשוט אבסורד.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בסדר גמור. תודה רבה, עו"ד ערן בקר על כל העשייה שלך.
בזום יש לנו את הדר בר מקיבוץ ניר עוז. היא מנהלת תחום חינוך ובריאות. תיתן עוד איזו שהיא זווית כאן בוועדה מנקודת מבט אחרת. בבקשה.
הדר בר
¶
נעים מאוד, שמי הדר בר, אני מנהלת את הבריאות והרווחה בקיבוץ ניר עוז. אני מקיבוץ ניר עוז, הייתי בטבח של ה-7 באוקטובר. אני רוצה היום לדבר קצת על דברים טיפה יותר רחבים שאנחנו רואים בכל מה שקשור בטיפול במשפחות החטופים והשבים. אנחנו מזהים, הצוות שלי של הרווחה, שבעצם יש היעדר פרוטוקולים סדורים של מעקב אחר השבים והמשפחות של החטופים. אין משהו ספציפי שעובדים לפיו. מה שאנחנו מזהים, שזה מאוד תלוי בפרסונות שמטפלות במשפחות. אין מעקב ופיקוח אחר ביצוע החלטות המחוקק והמענים למשפחות החטופים והשבים, מי בודק שהטיפול שהם מקבלים הוא מיטבי ובהתאם למה שחוקק המחוקק.
עוד שאלה שאני שואלת, האם ההחלטות מתאימות ל-7 באוקטובר? כי הרבה פעמים זה מרגיש שיש החלטות מה-6 באוקטובר שאמורות להיות מוחלות על ה-7 באוקטובר, ולעיתים זה לא מתאים וגם ראינו את זה היום בדיון שיש כאן.
קיים קושי ביורוקרטי וחקיקתי בסוגיות שונות שקשורות בטיפול בשבים. מרגיש לפעמים שכאילו השבים נפלו מהשמיים, לפחות לפי עסקת החטופים הקודמת, ולא נעשו מספיק הכנות מתאימות לקבל אותם. אנחנו רואים שאין הסתכלות הוליסטית על התאים המשפחתיים, והמענים של המערכות לא תמיד מותאמים לצרכים שלהם. צרכים של שבים הם צרכים שהם משתנים, דינמיים. אין משהו שהוא קבוע, וגם הצרכים של משפחות החטופים שמחזיקות כבר 14 חודשים את המאבק הזה, ובאמת החיים שלהם ממש נעצרו.
היעדר זכויות מהמדינה של בני משפחה שנושאים בעומס טיפולי או המאבק להחזרת היקירים, כל מה שדובר כאן. מה הזכויות של בני משפחה שהם לא קרבה ראשונה, הנכדים, אחיינים שהם לפעמים המטפל העיקרי, וגם אחים חלק פעיל במאבק. בני משפחה קרבה ראשונה שהם מטפלים עיקריים ללא זכויות משמעותיות. גם זה דובר. השינוי בסטטוס שלטעמי הוא פשוט מזעזע, שביום אחד ממשפחת חטופים הופכים למשפחה שכולה וכל הזכויות גם כן נעלמות. זה גם דובר כאן היום, שזה משהו שהוא לא מדורג ולטעמי זה לא נתפס.
המענים הטיפוליים שהם נותנים לשבים הם לא תמיד מתאימים או גמישים למה שהם צריכים. נותנים משהו מאוד שבלוני, משהו שהוא מאוד גנרי, אבל צריכים טיפה להגמיש גם את המענים וגם את ההכרה של ביטוח לאומי בתוך הדבר הזה. לא כל טיפול מתאים לכולם. צריכים להראות טיפה יותר גמישות.
הנגשת המענים לפריפריה. רוב הנפגעים הם מהדרום והמענים שצריכים הם מענים מאוד מגוונים שלרוב יש אותם יותר במרכז, אז מה הפעולות שהמדינה עושה כדי להנגיש את זה במקום לטרטר אותם למרכז לקבל את מה שהם צריכים?
לסיכום, המדינה צריכה לטעמי לקחת אחריות על הטיפול באנשים והילדים שהחיים שלהם השתנו מן הקצה אל הקצה בעקבות הטבח וההפקרה של ה-7 באוקטובר, ולהיערך ולתת מענים לטווח ארוך, לא רק לשנה-שנתיים הקרובות, לחטופים והמשפחות שלהם גם בשירות ומעטפת טיפולית וגם בכסף ומענה, כי הם מקודם אמרו שנותנים סלים, נותנים מענקים, אבל בסוף תבינו שכדי לתרגם את הכספים האלה לשירותים או לעזרה שהמשפחות צריכות, צריכים להשקיע בזה הרבה אנרגיות. אני חושבת שחסר כאן המתכלל הזה שאני כל הזמן שואלת איפה הוא. כן הייתי שמחה לראות אותו ולראות מי תומך בהם ממש ואיך עושים את הדברים. לא רק לקבל את הכסף, כי גם זה מאוד חשוב.
בגדול, החזרת החטופים מבחינתי ומבחינת הקהילה שלנו, ואני מניחה שכל המדינה, להחזיר את החטופים זה הכי קריטי כי בלעדיהם באמת אי אפשר להמשיך.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה על הדברים החשובים.
אני אבקש עכשיו מעו"ד טליה שתעשה לנו איזה שהוא סדר בכל הנושאים המשפטיים, מה עומד על הפרק, שיהיה כאן קצת יותר ברור לכולם. לאחר מכן התייחסות של חברי הכנסת, גם כמה שאפשר בקצרה, ונעבור לשמוע את נציגי הממשלה. תודה.
טליה ג'מאל
¶
אני אנסה לעשות סדר בדברים שבעצם עלו בוועדה היום וגם דברים שהועברו לנו בכתב לפני. אני כן אגיד לכולם, שוב אני מזכירה, כל הגורמים שיש לכם דברים כתובים, כדאי להעביר לנו מראש לוועדה ואז גם הוועדה יודעת להפנות את זה מראש לגורמי המקצוע הרלוונטיים בממשלה ולנסות לדרוש תשובות גם מאחורי הקלעים עוד לפני שזה קורה כאן.
אני אדבר על הדברים העיקריים. היה פה המון כאב של המון אנשים והמון סוגי כאב שונים. אני אשתדל כן להעלות את כל הדברים, ואני מתנצלת מראש אם זה לא לגמרי מדויק. קודם כל הדבר הרוחבי הראשון במעלה זה האירוע של הגורם המתכלל שדיברו על זה שוב גם בהקשר ספציפית המשפחות של נרצחי המסיבות, כולן, אבל זה גם משהו שעלה שוב ושוב בהקשר של משפחות החטופים.
דיברתם על ועדת משנה אבל פורמלית אנחנו עדיין בהליך של דיון מהיר, שכדאי לזכור את זה, אבל גם בממשלה על גורם מתכלל, אז כרגע יש את המנהלת. בהקשר של החטופים יש את המנהלת בממשלה ויש גם את הוועדה הזאת פה שמתנהלת. מצד שני בהקשר למשל של נרצחי המסיבות, אז באמת נבו ענה לפני רגע. גם כשיש גורם מתכלל אנחנו רואים שעדיין נשארו פערים. זה מתקשר וזה עלה פה היום שוב. יש הרבה מאוד דברים שאנשים העלו כשאלות של למה הם לא מקבלים את המענה כשפורמלית יש את הזכאות? הממשלה, נתתם סיוע משפטי בחינם, והביטוח הלאומי אמור לדעת לתת, ועדיין כל דיון מחדש אנחנו נתקלים פה בדברים של המשפחות שבסוף כשאנחנו מדברים על משפחות של החטופים כרגע, זה אירוע של 251 משפחות מתוחמות. זה מעורר שאלות ששנה אחר כך אנחנו עוד לא תמיד עושים את התיווך, אבל ננסה עכשיו לעשות אותו פה.
דבר ראשון הגורם המתכלל. דבר שני זה שהדברים נוצרים טלאי על טלאי. זה ביקורת שעלתה שוב ושוב. בהתחשב בזה שכך זה נוצר, אני אתייחס לאירוע הזה של הטלאי על טלאי ומה שיש לנו כרגע. אני מתחילה במשפחות החטופים.
טליה ג'מאל
¶
אני פשוט ניסיתי לרכז לעצמי את זה לפי סדר. אני באמת משתדלת כי היו פה המון נושאים. קודם כל מבחינת משפחות חטופים, האמת שהחוקים העיקריים הם גם חלקם נוגעים אליכם. יש את חוק נפגעי איבה, יש לנו את החוק של תגמולים למשפחות, יש לנו את חוק משפחות חיילים שנספו במערכה שמגדיר את הזכאויות של המשפחות כשהחטופים עדיין בשבי. יש לנו את חוק פדויי שבי, יש לנו גם את החלף שכר, יש לנו את הזכות לסיוע משפטי. יש עוד כל מיני גורמים. בסוף זה כמו שאמרנו, טלאי על טלאי, נמצא בהרבה מאוד מקומות.
כרגע ברמת הכותרות של הדברים העיקריים כדי שכן נוכל להתקדם. קודם כל יש לנו את האירוע של משפחות של חטופים שעדיין נמצאים בשבי. אותן משפחות של חטופים שעדיין נמצאים בשבי מקבלות היום או אמורות לקבל למיטב הבנתנו את כל הזכאויות שיש למשפחות שכולות של חיילים שנספו במערכה, שזה כולל את הקצבאות ואת המעטפת הטיפולית, גם את המענק הרבעוני, ה-90,000, ה-21 לאחים וכו', ובנוסף יש את האירוע שיזהר לדעתי דיבר עליו קודם, של החלף שכר לחטופים עצמם, שזה גם היה תוצאה של מה שקרה פה בוועדה, אבל הוא נועד בעצם לחטופים, לגישור על החובות של החטופים שיש בתקופת השבי. זה דבר אחד.
בהקשר הזה, הפער העיקרי שאנחנו מזהים ושעלה פה שוב ושוב, דיברו על זה גם חברי הכנסת. לגורמי המקצוע שכאן לא בטוח שיש את הפתרונות, זה על מציאת הדרך לתת מענה גם למעגלים הרחבים יותר של המשפחות של החטופים. זה אני חושבת הדבר העיקרי בצומת הזו.
בת-חן חדד
¶
נאמר כאן שהמשרדים, משרד הרווחה, משרד הבריאות שיושבים הנציגים שלהם במנהלת, בעצם נותנים מענה גם למשפחות הרחבות יותר. יש תוכניות עבודה. זה לא במענקים כספיים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בדיוק בשביל זה לא רציתי שיתחיל איזה שהוא פינג-פונג בין המשרדים לנציגים. עו"ד טליה תסיים לעשות איזה שהוא סדר. חברי הכנסת יתייחסו ואז יהיה 20 דקות לכל המשרדים לדבר בחופשיות.
טליה ג'מאל
¶
המטרה היא לדייק את המקומות שבהם אנחנו רואים את הפער, כדי לא לחזור על מה כן יש, אלא לדייק את המקומות של הפער כדי שתוכלו להגיב ולהגיד מה אתם כן נותנים, שישמעו. זה הדבר הראשון.
עכשיו אני מגיעה למשפחות של החטופים שחזרו, בין בחיים ובין לצערנו נרצחים. אולי נתחיל בחטופים ששבו שהם בחיים. בשלב הזה חטוף ששב, יש לו את הזכאויות לפי חוק פדויי שבי, שזה גם משהו שהרבה מהתיקונים שם התחילו כאן בוועדה הזו. יש לו את הזכאות שלו, גם הכספית וגם למעטפת הטיפולית, כולל ששם נותנים לו גם שלוש שנים של סל בריאות מלא שנועד לתת מענה גם לפגיעות פיזיות ונפשיות שלא נובעות מהחטיפה או לא הוכרו כנובעות מהחטיפה, וכן לתת שם איזה שהוא סל יחסית רחב.
בהקשר הזה של המשפחות, כשאותו חטוף שב יש לנו פה שני קשיים עיקריים שאנחנו מזהים. הראשון שדיברנו עליו זה הירידה המשמעותית מאוד בהכנסות של המשפחה המלווה שעדיין נדרשת ללוות את אותו חטוף. זה כולל גם למשפחות שעדיין נדרשות ללוות את החטוף וגם לצערנו למשפחות שהחטוף חזר נרצח או נרצח שם ופתאום יש את הירידה הדרמטית הזאת, למרות שברור שהם לא חוזרים לסיטואציה הרגילה מייד. יש פה שני דברים, אחד זה האירוע שהמענק הרבעוני נפסק מידיית.
טליה ג'מאל
¶
אני בדיוק בגלל זה מנסה לדייק את זה. זה נכון שאם לצורך העניין חטוף שב מייד אחרי שהתחיל הרבעון וכבר קיבלו את המענק, לא לוקחים את זה למשפחה רטרו, אבל לצורך העניין אם חטוף היה חוזר ביום האחרון של הרבעון, המשפחה כבר לא מקבלת כלום. זה נושא אחד שחברי הכנסת גם דיברו עליו, שצריך למצוא את הדרך לעשות את המענה הזה.
טליה ג'מאל
¶
הסיפור הזה של המענק למשפחה זה אירוע אחד שהוא דורש מענה, שהוא כמובן לא קיים עדיין היום אבל צריך לדבר עליו. הדבר השני בהקשר הזה זה הסיפור של החלף שכר שדיברתם עליו. כמה משפחות הזכירו אותו. לדעתי גם כרמית וגם יזהר הזכיר. באירוע של החלף שכר הרעיון היה לתת לחטוף עצמו, זה נורא להגיד את זה ככה אבל שלא יפגע עוד מזה שהמשכורת יורדת, ולכן כשהחטוף הוא לא בחיים אז זה לא רלוונטי. מצד שני המשפחה צריכה לקבל מענים אחרים. חלף שכר נועד לפתור איזו שהיא - - - . ברור שזה לא הכסף הגדול באירוע של המענק.
אסתר בוכשטב
¶
טליה, אני רוצה רגע להעיר לך. זה לא נכון לדבר על זה, זה לא כסף גדול. זה לא כסף המון. זה נע מ-7,000 שקל ועד 40 נדמה לי.
טליה ג'מאל
¶
אני מנסה. הדבר השני, בצומת הזאת, וזה משמעותי, אני חושבת שיש פה גם ביטוח לאומי וגם האנשים הרלוונטיים ממשרד הביטחון אמורים להיות. נאמר פה על ידי משפחות חטופים שוב ושוב שכשהחטוף שב בחיים, מפסיקים זכאות לטיפול הנפשי. מהותית זה לא אמור להיות ככה וזה שוב המקום שגם אם אתן מהנהנות, אז עכשיו אנחנו אומרים להם מכוח מה מגיע להם, אבל זה עניין גם של הריץ'-אאוט הזה של הממשלה שצריך להיות כדי לוודא שכולם יודעים.
טליה ג'מאל
¶
אני מנסה כמה שיותר בתמציתיות להסביר את השינויים, אבל המטרה היא גם שאתם תשימו לב שהם לא מודעים לשינוי וחושבים שלא מגיע להם. זה נושא שעלה מהמשפחות אבל מהותית אמורה להמשיך הזכאות. כשנתנו לכל חטוף ששב, פדוי שבי את ה-50% הכרה אוטומטית, כ-50% PTSD מקביל, המטרה הייתה כי למי שיש לו 50% PTSD, המשפחה שלו גם כן זכאית למעטפת טיפולית דרך רפורמת נפש אחת וכל מיני תפיסות של משרד הביטחון, לכן ברגע שמשווים את המצב של פדויי השבי שחזרו למצב שלהם גם למשפחה, שזה אומר כרגע בן זוג, הורה, ילדים עד גיל 30, אמורה להיות זכאות לטיפולים וזה אמור להמשיך.
טליה ג'מאל
¶
בסוף יש אנשים שלא ידעו את הדקות הזאת ולכן הם עוררו את זה. אני אומרת את זה כמקום שאנחנו יודעים שיש פתרון, ולכן כשיגיע תורכם תציגו את הפתרון כדי שהם ידעו. זה אחד.
הדבר האחרון, ואני פה מסיימת במטרה להאיר את הדברים שעלו גם בשיח המקדים שלא העלו היום. קודם כל יש שינויים מהפעם הקודמת שהוועדה הזאת התכנסה, וחשוב להגיד את זה. זה גם בהקשר של החוק שאושר אתמול בשנייה, שלישית לגבי הגרושים והפרודים ובהקשר של המסיבות, שזה גם משהו שעלה כאן ונחקק ובעצם בהליך חקיקה. יש את האירוע של הוועדה הציבורית. כשהוועדה הזאת התכנסה בפעם האחרונה, הוועדה הציבורית עוד הייתה בדיונים. הוועדה הציבורית הייתה אמורה למצוא את המענים הנקודתיים במסגרת של מיליארד שקל גם לאנשים שלא מקבלים מענה מלא בשל המורכבויות והחריגות של ה-7 באוקטובר בחקיקה הרגילה. גם עו"ד ערן בקר דיבר על זה. אותה ועדה ציבורית כבר אומצה בהחלטת ממשלה ובהסכם שפורסם להערות הציבור. הוא נסגר להערות הציבור במוצ"ש. הוא אמור להגיע בקרוב אחרי שמטמיעים את הערות הציבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה, אבל עדיין אולי כן תציגו את זה בשתי מילים.
חלק מהדברים שאמרתי קודם על הטיפולים הנפשיים, הרעיון המקורי להבנתנו של מה שנמסר לוועדה מראש, זה שהמענים לילדים מעל גיל 30 ולבני זוג גרושים/פרודים יינתנו כאילו דרך הוועדה, אז זה משהו אחד למי שלא מקבל מהמענה הרגיל.
טליה ג'מאל
¶
הדברים האחרונים שעלו כנושאים זה הנושא של העצמאיים שזה נושא שכדאי להתייחס אליו, והזכאויות של העצמאיים. זה הנושא של הפגיעה הדיגיטלית, אנשים שנפגעו או דרך זה שהם הגיעו פיזית למקום אבל ב-8 וב-9 ולא ב-7, או אנשים שהפגיעה עצמה בצורה הדיגיטלית. בת שבע דיברה על זה קודם, סגנית ראש הסיוע המשפטי.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
טליה, אני ממש מצטער שאני צריך לגרום לך לסיים.
נבו, חזרת עם כמה תשובות, אז גם בקצרה וניתן למשרדי הממשלה להגיב.
נבו כץ
¶
אמרתי, חשוב שאני אחזור ואני אתן את התשובות. לגבי התקציב, הוקצו 5 מיליון שקלים למתווה שאותו יוביל הממונה, למיצוי זכויות למענים נוספים, ועוד כ-20 מיליון שקלים ממשרד הרווחה שיופנו למשפחות הנובה.
הילה אביר
¶
אני רק רוצה להגיד משהו בנושא. אנחנו חוזרים עכשיו מכנס של ביטוח לאומי. אנחנו במשך שנה עובדים עם ביטוח לאומי, משרד הרווחה ומשרד ראש הממשלה על הקמת מטה הסיוע.
הילה אביר
¶
עבדנו עליו מאוד קשה. הוא עוד מעט יושק למשפחות. הוא קיים ועובד ואנחנו עושים את זה אתכם. אני חושבת שהכספים האלה יכולים להיות מנותבים אליו במקום להקים עוד מנהלת שתסדר ג'ובים והיא תופעל כמו מנהלת הצפון ומנהלת תקומה.
נבו כץ
¶
הוא ניגש לכל משרדי הממשלה. הוא יהיה המתאם. הוא יעמוד בקשר מול המשפחות. הוא יהיה הכתובת שלהן לכל דבר ועניין.
נבו כץ
¶
אני משער שיהיה צוות. אנחנו תוך כדי תנועה נטפל באירוע הזה. אנחנו לוקחים את זה ברצינות. אחרי שנמצא את הממונה או הממונה, אנחנו נתחיל לגבש את הצוות כנראה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
לא קשור. לא לעשות סלט. בואו נעשה סדר עם נציג האוצר. האוצר, רק ממש בקצרה. תודה רבה, נבו.
רועי בבאי
¶
רועי בבאי, משרד האוצר. אני אתייחס קודם כל לגבי העניין שעכשיו דיברו עליו, של הסיוע. אנחנו בנינו מתווה עם ביטוח לאומי. לביטוח לאומי יש מטה קיים עם עובדים מנוסים שמכירים את התחום. תקצבנו את זה בהתאם בכוח אדם בשביל לתת את המענה הזה, את המעטפת שיהיה כמו במשרד הביטחון גם בביטוח לאומי לכל נפגעי פעולות איבה, ואנחנו חושבים שזו הדרך הכי טובה לפעול לנושא הזה. הם מכירים את התחום, הם מכירים את המשפחות והבאנו להם את התקציב ואת כוח האדם בהתאם.
לגבי הוועדה הציבורית, כמו שנאמר על ידי היועצת המשפטית, הערות ציבור הסתיימו. זה יגיע בהקדם לוועדת העבודה והרווחה. אני מאמין שהם יאשרו את זה. נקווה שזה יהיה כמה שיותר מהר ושיוכלו להתחיל להעניק את הסיוע שנכתב בוועדה. הוועדה התייחסה גם לעניין של נפגעים דיגיטלית. גם הם מקבלים סיוע בעקבות המלצות של הוועדה, כלומר כל בני המשפחה מדרגה ראשונה בשביל למנוע את הביורוקרטיה, בשביל למנוע את הסיפור הזה של להוכיח שנפגעת דיגיטלית. זה כמובן משהו שהוא לא נעים. בשביל למנוע את זה הוחלט מתוך ההבנה שבאמת הייתה פגיעה שלא מוכרת בחוק הקיים כי לא היה נוכחות פיזית, אז הוועדה נתנה לכל בני המשפחה מדרגה ראשונה את הסיוע שהיא הצליחה לתת מתוך התקציב שניתן לה במנדט.
הילה אביר
¶
שנה אנחנו לא עובדים בגלל שאנחנו מחליפים את המדינה, אז עם כל הכבוד, ואנחנו יודעים, סליחה, לאן הלכו 250 מיליון מכל המיליארד הזה.
אסתר בוכשטב
¶
אני רוצה רגע לשאול לגבי הוועדה. טליה, לא הבנתי עד הסוף. קרבה שנייה שמקבלת את הטיפולים, הם מקבלים את זה כמענק או טיפולים?
רועי בבאי
¶
הם יקבלו את זה למשך שנתיים. הם יוכלו לממש את זה במשך שנתיים כמו שעכשיו מתנהל ביטוח לאומי.
רועי בבאי
¶
לא. מעבר למענק הם מקבלים מעטפת טיפולית. המעטפת הטיפולית שהם מקבלים היא מעבר למענק והיא תהיה למשך שנתיים. בדיוק כמו שביטוח לאומי עובד כיום, מביא החזרים.
טליה ג'מאל
¶
עוד הערה שהגיעה לגבי הביטוח הלאומי. מצד אחד חברי הכנסת גם דיברו כמה פעמים, וגם חיים, דיברת על זה קודם, למנוע את הצורך להגיע ולהוכיח פיזית את הפגיעות. הבנו שביטוח לאומי נותן עכשיו להרבה מאוד מהנפגעים לא לנכוח פיזית בוועדות הרפואיות. מצד שני כן התקבלו אצלנו תלונות על זה שמי שלא נוכח פיזית, נותנים לו אחוזי נכות נמוכים יותר. האם יש משהו לעשות עם זה או להתייחס לזה או נתונים?
שרית דמרי-דבוש
¶
עו"ד שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני קודם כל רוצה שוב להשתתף בצער העמוק של המשפחות. אני מתנצלת ששוב הייתם צריכים להגיע לכאן ולפרט לנו את האירוע הכי קשה בחיים שלכם. אנחנו שומעים אתכם. אנחנו עושים הכול כדי לתת את המענים שאנחנו יכולים לתת. אני אנסה להתייחס לכל הדברים. קודם כל לגבי ההסכם, ההסכם מבוסס על המלצות ועדת אביעד הכהן ופרופ' מור יוסף. ההמלצות שלו אושרו בהחלטת ממשלה. אנחנו גיבשנו את זה לטיוטה. היא פורסמה להערות הציבור. זה הסתיים במוצאי שבת. קיבלנו עשרות הערות ציבור. אנחנו עובדים עליהן. אני גם רוצה להגיד פה לפרוטוקול שחלק מהמשפחות גם כתבו הערות אישיות. כל ההערות האישיות, קראנו אותן. אנחנו העברנו אותן לגורמי טיפול. מה שנוכל לעשות עכשיו, לתת מענה לפניות האישיות, אנחנו גם ניתן מענה. זה נקודה אחת.
אנחנו נעבוד ככל שאפשר להביא את ההסכם בפחות מהשבועיים הקרובים לוועדת העבודה והרווחה. קיבלנו גם את ההערות של לשכת עורכי הדין. הסיוע המשפטי גם צריכים להעביר לנו הערות. עמותות שונות שהעבירו לנו הערות, מטה החטופים שקיבלנו את ההערות שלכם. אנחנו נשב, נעשה איזה שהוא דיון תוך תוך-ממשלתי ונראה מה אפשר מתוך ההערות לנסות לתקן. אני לא יכולה להבטיח כלום כי זה מבוסס על המלצות שאושרו בהחלטת ממשלה.
לגבי הטיפול, אנחנו נותנים טיפול נפשי כמובן לכל מי שהוכר כנפגע, וכן גם לכל מי שהוכר כמשפחה שכולה. צריך להבין, לצערנו חטופים שהם חללים ממשיכים להיות במעמד משפחה שכולה והם מקבלים את המענים כמשפחה שכולה. זה מענים שהם יותר מצומצמים מהמענקים שניתנים, אבל הם מענים מתוך חוק משפחות שכולות שהוא בהשוואה מלאה לחוק נפגעי פעולות איבה. ניסיתי לברר אם יש משפחות שלא מנצלות את זה. אנחנו מבינים שיכול להיות שיש איזה שהם פערים. אני כן אגיד שגם אפשר לקבל טיפולים אלטרנטיביים למי שמבקש. יש לנו למעלה מ-4,000 מטפלים שאנחנו מכירים ואפשר לקבל מהם טיפול ולקבל החזר על הטיפול, אבל שוב, אבל יש מקרים נקודתיים שהם מורכבים, שאנחנו מבינים שיש יותר קושי. זה דברים שאנחנו עובדים בשיתוף עם המנהלת, עם משרד הרווחה ואנחנו ננסה כמובן לטפל בכל מקרה נקודתי שאנחנו מבינים שיש בו איזה שהוא קושי אחר.
אנחנו כן עובדים בשיתוף עם המנהלת כדי לקדם עוד תיקוני חקיקה שדיברה עליהם יעל גורן. כמובן זה תלוי באישורים נוספים שהם לא תלויים בביטוח לאומי. זה עבודה משותפת. זה לא תיקוני חקיקה לחוקים שביטוח לאומי אחראי עליהם. זה חוקים של משרד הביטחון, אבל אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה. מה שיאושר, אנחנו נתקדם עם זה בשיא המהירות שאפשר.
אני כן רוצה להשלים את התמונה שאני חושבת שיעל התייחסה אליה בקצרה. כרגע על שולחן הכנסת, וחברי הכנסת מכירים, יש הצעות חוק נוספות לתיקון חוק משפחות. המענים שם וגם המלצות של ביטוח לאומי הם להרחיב הרבה יותר את המענים שניתנים לילדים יתומים, לאחים, לאלמנות, להורים שכולים. גם משרד הביטחון כמובן שותף. הוא הפיץ את התזכיר. אנחנו מחכים שיסגרו ההסכמות בין משרד הביטחון למשרד האוצר ביחס לתזכיר הזה. זה גם ייתן מענים מאוד משמעותיים למשפחות השכולות, גם כמובן של נפגעי הנובה, גם מקרב משפחות החטופים. זה תהליכים שכרגע הם תלויים ועומדים אבל הם מתקדמים ואנחנו בשיח מתמיד. כמובן ביטוח לאומי יעמוד בכל מטלה שיתנו לו.
עכשיו סיפרה קצת הילה על פרויקט, מה שנקרא מטה 360. זה פרויקט שביטוח לאומי קיבל את המושכות לתכלל את הטיפול במשפחות שכולות אזרחיות. אנחנו מטפלים במשפחות האזרחיות. זה יהיה בן אדם אחד שיתכלל את הטיפול בכל התא המשפחתי מול כל הגורמים הרלוונטיים, מול משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה. הכול זה יהיה באמצעות Case manager שיהיה בביטוח לאומי, וזה מהלך מאוד משמעותי שהיום כמו שסיפרה הילה, השקנו אותו ואנחנו מקווים שנתחיל כבר להפעיל אותו ולראות שהמשפחות מקבלות את המענים שהם צריכים לקבל. תודה.
תמר תשובה
¶
אני רוצה שתבינו דבר אחד. אין לנו נציגים מהמשפחות השכולות. יש פורום משפחות, יש לא פורום. אף אחד לא מעביר לנו מידע.
תמר תשובה
¶
לא משנה. אני רוצה שתבין שאין לנו נציגים ואף אחד לא מייצג אותנו מהמשפחות השכולות, ודיברתי איתך על זה.
תמר תשובה
¶
אז כן, יש פה פשוט חילוקי דעות. חלק לקחו את המושכות לידיים שלהם בלי לבחור בהם, והם מנהלים אותנו. אף אחד לא מנהל אותנו. אנחנו מנהלים את עצמנו.
תמר תשובה
¶
הילה, את יכולה להסתכל עלי. זאת הילה אביר והיא אומרת כל הזמן שהיא נציגת המשפחות, אבל היא לא נציגת המשפחות. את פורום משפחות שכולות.
תמר תשובה
¶
אני לא בפורום, נכון. את כל יום ממציאה פורום חדש וכל יום ועדה חדשה, ולוקחת את המושכות אליך. אנחנו משפחות הנרצחים גם, וגם לנו מגיע להיות מעורבים ולא לעשות דברים מאחורי הקלעים.
רחל משה
¶
בזכותנו יש את הוועדות עם השר פינדרוס. אם לא אנחנו, אין את זה. אף אחד לא מייצג אותי. אני מייצגת את עצמי בכוחות עצמי. מאחורי הקלעים אף אחד לא יעשה כלום אחרי הגב שלנו, למה אנחנו הורים שכולים, לא אחים שכולים. אנחנו הורים שכולים. זה יותר גרוע מאחים.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
חברים, אני לא הולך לעשות פה איזו שהיא הפרדה או חלילה לנסות פה לעשות תחרות של הרמת הקול.
שי סומך
¶
שי סומך, משרד המשפטים. אני יכול להתייחס להיבטים המשפטיים של נושא הפגיעה הדיגיטלית כי הנושא הזה גם יעלה בוועדת העבודה. כמו שאמר עו"ד ערן בקר, חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה הוא חל רק על נפגעים שנכחו פיזית במקום האירוע, והוא לא חל על מי שלא נכח פיזית. החוק לא מתאים לאוכלוסייה המאוד מיוחדת הזאת. הוא לא קובע מי למשל יהיה במעגל הזכאים, האם זה יהיו רק בני משפחה, ואם אלה בני משפחה, איזה בני משפחה. הוא לא קובע אם זה יחול על חברים, על קהילה וכו'. הוא לא קובע מה בדיוק האירוע המזכה, לכן במצב המשפטי הזה, ואני אתייחס עוד מעט לאותן החלטות של הרשות המאשרת, אבל במצב המשפטי הזה הוועדה הציבורית חשבה שנכון לעשות הסדר ייחודי לנפגעי ה-7 באוקטובר. האירוע של ה-7 באוקטובר הוא ייחודי מבחינת בני המשפחה ביחס לכל אירועי האיבה האחרים. אירוע איבה הוא בדרך כלל אירוע נקודתי מבחינת בן המשפחה. זה אירוע שיש בו את האירוע הקשה ואז מייד מגיעים כוחות הביטחון וכוחות ההצלחה והוא מסתיים. כל אירוע איבה הוא קשה אבל הוא בדרך כלל נקודתי.
ב-7 באוקטובר האירוע הוא לא נקודתי. מדובר באירועים נוראיים שנמשכו זמן ארוך. בדרך כלל כוחות הביטחון וההצלה הגיעו באיחור או לא הגיעו, וגם אחרי שהמחבלים חוסלו אז האירוע נמשך כי הייתה אי ודאות לגבי גורלם של בני המשפחה. חטיפה בכלל הוא אירוע הרבה יותר ארוך, לכן הוועדה הציבורית חשבה שנכון לעשות הסדר ייחודי בנושא זה לנפגעי ה-7 באוקטובר. ההסדר הזה הוא הסדר פשוט מבחינת ההוכחה. לא צריך ראיות ולא צריך הוכחות. הוועדה חשבה שאי אפשר להבדיל בין הנפגע הדיגיטלי לבין נפגע שאחרי האירוע חיפש את היקירים שלו ברשתות החברתיות או בשטח עצמו, אירועים קשים מאוד וטראומטיים, ולא נכון גם לבקש מהאנשים הוכחות ולקיים דיונים ולעשות הסדר מורכב, לכן מה שהציעה הוועדה והממשלה אימצה, זה הסדר פשוט שקובע מי הם בני המשפחה, והגדרה די רחבה של בני משפחה. הוא לא קובע מה האירוע כי כל בני המשפחה זכאים באותה הגדרה רחבה. זה חל על בני משפחה של נספים וחטופים והמענק הוא 14,300 שקלים. זה מה שהציעה הוועדה. הסיוע המשפטי התייחס לזה.
היו כמה החלטות של הרשות המאשרת. הראשונה שבהן הייתה שהיא הכירה באנשים שנכחו דרך שיחת טלפון באירוע. אלה החלטות שהן לא נכונות מבחינה משפטית. הן לא תואמות לפסיקה של בית המשפט העליון שפירש את חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, והן מאוד נקודתיות, מתייחסות רק לשיחת טלפון, והן יוצרות יותר שאלות מאשר תשובות. התשובות האלה צריכות להיות אחרי עבודה של ועדה כפי שהיה, ושל חקיקה או של הסכם כפי שנעשה, ולכן גם משרד הביטחון מודה שהוא טעה בהן. אני חושב שהיום כשאמצעי התקשורת מאוד התרחבו, אז הוא גם מבין שההחלטות האלה היו שגויות. זה לא החלטות של בית המשפט. הן לא תקדים מחייב.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אני מספיק ותיקה בבית הזה כדי לדעת. כשרוצים לחוקק מהר, ואללה, יודעים לעשות את זה. גם אתה יודע. אני פשוט חושבת שדרך המלך היא בחקיקה. אפשר לעשות בהסכם. העניין בהסכם שהוא פחות פתוח לדיון בדיונים בוועדה, שזה בעיה בעיניי.
טליה ג'מאל
¶
זה נכון שזה מקרה חריג. בדרך כלל כשצריך להגיע לכנסת, בדרך כלל זה לאישור, כלומר ועדה - - - מביעה עמדה עניינית. מצד שני ועדת העבודה והרווחה כדי לתת להם את האישור לזה שהתקיימה היוועצות, מצביעים על זה שהתקיימה היוועצות, לכן עד שהם לא יצביעו על הדבר הזה, אי אפשר - - -
שי סומך
¶
הייתי הרבה שנים רפרנט ביטוח לאומי. אין הבדל מעשי בין אישור לבין התייעצות בהקשר הזה של ההסכמים.
ענת אנגרסט
¶
אני רוצה רגע להגיד משהו. בבוקר הצגתי את הנושא של משפחות של חיילים בשבי. המשפחות חוות אובדן הכנסה. ההורים. המשפחה הגרעינית שמפרנסת את הבן שלי, את מתן. אני ובעלי לא עובדים. אני ובעלי היינו צריכים להחזיר את הרכב למקום העבודה. יש לנו את המענק למאבק. אנחנו גרים שעתיים מאזור המרכז ואנחנו כל היום הולך-חזור, בייביסיטר, אוכל לילדים. זה נבלע. על זה אנחנו חיים, שני הורים שהפסיקו לעבוד.
טליה ג'מאל
¶
אני מציעה, כשהדיון הזה יסתיים, ברמה הפרטנית לפחות את מה שכן מגיע, שנוודא שאתם מקבלים, ויש פה את הגורמים שאפשר לעשות את החיבור אחרי הדיון.
אושרה גדרון
¶
אני ממש אדייק רק את הדברים שעלו. לגבי הוועדה הציבורית, אני משלימה שמשפחות החטופים מקבלים גם את המענק של ה-14,000 ואת סל השיקום לאחים וילדים בוגרים שיכולים לקבל החזר על הטיפולים, אבל הם גם מקבלים את המענק לפי דרגות. זה לא או-או.
שרית דמרי-דבוש
¶
זה לא רלוונטי למשפחות. זה רלוונטי רק לנפגעים, אם הם יגישו תביעה לקביעת דרגת נכות. מי שהוא משפחה שכולה, זה לא רלוונטי.
כרמית פלטי-קציר
¶
אושרה, למה הרבה מאוד מהקבוצה שלנו של בני משפחות של חטופים שחזרו, הופסק להם הטיפול?
אושרה גדרון
¶
זה הורחב עד אוקטובר ובעצם ביקשנו מהמשפחות דרך מלווה המשפחות, כל משפחה יודעת שהיא יכולה לאסוף את הקבלות ולקבל עליהן החזרים במשך השנתיים. בשנתיים הבאים הם יכולים לקבל החזר על הקבלות כמו שהם עושים, אגב, בביטוח לאומי.
כרמית פלטי-קציר
¶
המידע הזה לא עבר. שנית, מי שכן אמר, אמר, אמרו לנו מביטוח לאומי, תאספו קבלות, ננסה לבנות את המנגנון שיאפשר - - -
היו"ר יצחק קרויזר
¶
אנחנו לא בדיון הזה. אושרה, תתייחסי לשאלה. תסיימי. אני רוצה שגם חברי הכנסת יתנו איזו שהיא התייחסות קצרה. אנחנו צריכים לסכם. אנחנו כבר הרבה מעבר לזמן שאושר לנו, אז בבקשה.
אושרה גדרון
¶
לגבי זה יש את המענק ויש את סל טיפול, ואני אשמח להשלים אחרי זה.
אני אגיד שיש שירותים שניתנים למעגל שני ושלישי. המנהלת נותנת גם למעגל שני ושלישי שירותים דרך המשרדים, אבל זה שירותים ציבוריים. יש פחות בחירה כי באמת המעגל הראשון מקבל את הטיפולים דרך קבלות, דרך המנגנון של ביטוח לאומי כמו ששרית הציגה קודם. שני, שלישי יכולים לקבל טיפולים במסגרות הציבוריות, אם זה מרכזי חוסן, אם זה טיפולים של קופות החולים שאנחנו יודעים לתת הקדמה לטיפול, איזה שהוא קיצור תורים ולדאוג שהם יקבלו איזה שהוא מענה. זה בהקשר הזה.
אני אגיד בקצרה לגבי עצמאים. המנהלת נותנת ליווי לעצמאים. אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד הכלכלה נותנים איזה שהוא ליווי. זה לא מספיק.
אושרה גדרון
¶
לא. יש יועץ כלכלי שנותן איזה שהוא ייעוץ למשפחה עצמה ובעצם נותן איזה שהוא ליווי. יש מענים שניתנים גם דרך ביטוח לאומי בהקשר הזה. אנחנו כן יודעים שבמשפחות השבים יש צורך יותר אינטנסיבי וזה כן משהו שנמצא בדיונים בין משרדיים גם עם ביטוח לאומי, גם עם משרד האוצר, גם עם משרד הביטחון על בכלל המעטפת לשבים במקביל למענק, זאת אומרת לתת איזו שהיא מעטפת שיקומית שהיא יותר רחבה, שאנחנו יודעים שיש פערים.
ליאורה סלע דוד
¶
אני חיכיתי בסבלנות לזכות דיבור. אני מבקשת להגיב רגע על מה שנאמר פה, משפט אחד. אני מקשיבה לכל ובאמת תודה רבה לכל העוסקים, בעיקר העוסקות במלאכה. אני יודעת שעובדות מאוד קשה, וגם חברותיי למועצה שממשיכות להיות פעילות במטה החטופים עבור משפחות החטופים.
אני יושבת פה ואני קצת המומה מהסיבוך. הדיונים פה, המשפטים ביניכם, איך זה מתנהל? איפה זה עובר? זה ביטוח לאומי, זה המשרד הזה, זה המשרד הזה. אני חושבת על המשפחות ועל החטופים והחטופות ששבו. אין להם את היכולת לעקוב, להגיש, למסור, לקבל. אין להם את היכולת הזאת. משהו פה מאוד מסורבל.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
ליאורה, זה לא שלא קיבלו. יש גם מהמנהלת מסמכים מאוד מפורטים שעבדנו עליהם עוד בתחילת הדיונים, עם מידע שעבר וספר מאוד קל להפעלה ולהבנה, ועדיין אם יש טענות ומענות, לכן יש את הדיונים.
ליאורה סלע דוד
¶
עדיין יש פערים אז כנראה שמשהו לא עובד, ויש פערים. אני אומרת את זה בתור משפחות החטופים. אלה שיושבות פה הן נציגות של המשפחות ועושות עבודה מדהימה, אבל אם תשאלו באמת משפחה-משפחה, יש משפחות שאין להן מושג על מה מדובר כי אין להן את היכולת. הם לא יכולים להיות פנויים לזה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
תודה רבה. אני רוצה להציע דבר פשוט. יש אופציה של להציע הצעה מטעם הוועדה. אני חושבת שזה נושא שהוא באמת הכי קונצנזוס שיש. יש את כל הפערים שהוצפו כאן, שיש בהם חוסרים. אם אפשר בסיוע של הייעוץ המשפטי לוועדה, נגיד הצעה מטעם ועדת חוקה. אני חושבת שכל הבית יסכים על זה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
פשוט כדי לזרז את התהליך, כי אחרת נמצא את עצמנו בעוד דיון ועוד דיון ועוד דיון וזה לא יתקדם. קודם כל אני מייחלת שכל החטופים יחזרו כבר ולפחות נתקדם עם האירוע הזה. גם אחרי שהם יחזרו יש עדיין חוסרים ויהיו, לכן צריך לקדם אותם, אז טליה, אם אפשר בבקשה, תסייעי לנו לכתוב את ההצעה. כל החוסרים פורטו כאן.
לגבי ניצולי הנובה ומשפחות הנרצחים. תיראו, נאמרו כאן הרבה דברים. שהממשלה תבחר במה היא רוצה אבל שתהיה ממוקדת בו. אי אפשר להשאיר אותם עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון. כשהתחלתי לדון בזה לראשונה עברו חודשיים מאז קרות הטבח. אנחנו שנה וארבעה. מספיק. אתם רוצים מנהלת? שתהיה מנהלת. אתם רוצים 360? שיהיה 360. אתם רוצים משהו אחר? גם בסדר, אבל הפערים ברורים. הצרכים ברורים לגמרי. תיתנו אותם. אתם רוצים בהסכם? יאללה, זורמת, בהסכם. משהו. תודה.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני בראש ובראשונה רוצה שוב להודות לכל המשפחות שהגיעו. אני יודע שזה מאמץ לא פשוט ומאוד מורכב, אבל באמת בזכותכם, בזכות עוצמות הנפש שלכם שאתם מצליחים לאסוף ולהגיע הנה, אנחנו מצליחים לתת מענה ובשורות לכלל הנפגעים באירועי ה-7 באוקטובר, למשפחות גם מהמסיבות וגם מהעוטף, משדרות, מאופקים ומשפחות החטופים.
מה שאני מבקש מהוועדה זה גם להמשיך ולהתנהל בעיקר דרך המנהלת וגם עכשיו דרך הפרויקטור שימונה, זה מי הגורם שמתכלל את הפיקוח, מה שגם שמענו מהשטח. אם יש איזה שהוא גורם שמלווה ומפקח מלבד הוועדה שלנו, איזה גורם פיקוח פנימי על החקיקה הקיימת ועל המענים והנגשת המידע הדרמטי, החטוף והמשפחה והשב והסביבה שלו, הנפגע במסיבות. בכל האירועים האלה לראות שהדבר הזה מתנהל באיזו שהיא צורה מבוקרת והמידע כן זורם. יש לנו אירוע שאנחנו צריכים להחליט, קארין, על התיקון של החוק עצמו והמענים למעגל השני והשלישי. בכלל כל הנושא של המעגלים והמעטפת בשני והשלישי אלה דברים שעדיין לא הצלחנו להביא להם בשורה, וזה משהו שאנחנו נמשיך לחפש ולמצוא את המענה הנכון.
לא דיברנו ואני מקווה שנכניס את זה לדיון הבא, על מצב החטופים עם משך הזמן. זה נושא גדול שלא הספקנו לדון בו.
היו"ר יצחק קרויזר
¶
בעזרת השם, בתפילה. גם מצב המשפחות עם משך הזמן שהוא לא פחות חשוב בעניין הזה. אנחנו כן ננכס לעצמנו כמו שעשינו עם המעבר ממנהלת אלון בצבאית למנהלת האזרחית, על הממונה שימונה ממשרד ראש הממשלה לפקח על הנושא של כל ניצולי ונפגעי המסיבות.
דיברנו על מעגל שני, על הפיטורים, על ירידה בהכנסה, על הנושא של עצמאים, על המשך הטיפול הנפשי. אנחנו נדרוש גם שיגיע דיון בהקדם כמה שיותר מהר. הפער הזה הציף המון בעיות שצצו מהדיון הקודם שהיה לדיון הזה, ובאמת נייצר איזו שהיא הדרגה בדיון או נעשה את זה אחד אחרי השני בנושא של החטופים והשבים והמשפחות ונפגעי המסיבות.
ענת, למה שהעלית פה, נוציא איזה שהוא מכתב מעבר לפרוטוקול למשרד הביטחון, להבין איך אנחנו יוצרים איזה שהוא מענה לסיטואציה שאת נמצאת בה.
המעטפת שדיברנו עליה, וכמובן עם הרבה תפילה ומעשים לחזרתם של כל החטופים, בוודאי החיים לחיק משפחותיהם, ואת הנרצחים לקבר ישראל. תודה רבה לכולכם.
הישיבה ננעלה בשעה 14:17.