פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת המשנה לספורט
17/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 12
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לספורט
יום שלישי, ט"ז בכסלו התשפ"ה (17 בדצמבר 2024), שעה 14:07

שיעורי ספורט בבתי הספר

חברי הוועדה: סימון דוידסון – היו"ר
משה טור פז
יוסף עטאונה

מאיר כהן

דבורה גינזבורג עקביה - יועצת שר התרבות והספורט, משרד התרבות והספורט

גיא דגן - המפמ״ר והממונה על החינוך הגופני, משרד החינוך

סיגל ירמיהו - מנהלת תחום תכנון סביבות למידה, מנהל הפיתוח, משרד החינוך

נועם רוגוב - מדריך ארצי ימאות ושחייה, משרד החינוך

מאוריה שפירא - מורה לחינוך גופני, משרד החינוך

גד בן נון - רכז חינוך גופני ומחנך כיתת ספורט, משרד החינוך

ורד שמאי - מורה לחינוך גופני, משרד החינוך

מוראד עאזם - מורה לחינוך גופני, משרד החינוך

ניב וינטרוב - מורה לחינוך גופני, משרד החינוך

אלי חכמון - מורה לחינוך גופני, משרד החינוך

ד"ר שרון לוי - מנהלת המחלקה לחינוך וקידום הבריאות, משרד הבריאות

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ריקי נגרי - מנהלת, בית הספר עירוני ב' מודיעין

מתן ראב"ד - מנהל, בית ספר ש"י עגנון נתניה

פרופ' רן ינוביץ' - ראש המחלקה לחינוך גופני ותנועה, סמינר הקיבוצים

סיון איצקוביץ' - מנכ"לית, גאמא ישראל התאחדות ספורט ללוחמי MMA

אורי איילון - מייסד, סיקור שוויוני - סיקור ספורט נשים

זיו ישראלי - מנכ"ל, התאחדות ספורט בתי הספר

מתן סגל - מנהל, תוכנית בועטים את הגזענות והאלימות מהמגרשים

יניב קוממי - מנכ"ל, מכון דו-עת

חי סיני - מנכ"ל ניקה ספורט וקהילה

עמיר מנחם - יו"ר, חמש אצבעות

ניר גולן - סמנכ"ל שותפויות, חמש אצבעות

מיה לאמיצ׳ב - משתתפת, התאחדות אילת

לאה אנסטסיה זכצר לאמיצ׳ב - מלווה, התאחדות אילת

דמיטרי לאמיצ׳ב - מלווה, התאחדות אילת

דוד רמון - מאמן, התאחדות הקיקבוסינג

ליודמילה אוסינובסקי - שופטת קיקבוקסינג ומאמנת

דניז סרבריאנקוב - אלופת העולם בקיקבוקסינג

אריק קפלן - נשיא ומנכ"ל, התאחדות אילת

אתי דנן

ענת רגב

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



שיעורי ספורט בבתי הספר

צוהריים טובים, אנחנו מתחילים את הדיון בוועדת המשנה לספורט. למען האמת, אחרי דיון שניהלנו בנושא של כפרי הנוער, גיא, חבל שלא הכנסנו שם את הזה, כי אפשר לעשות המון ספורט ועושים ספורט בכפרי הנוער ואפשר להגדיל את זה משמעותית. קודם כול, תודה לכל האנשים המכובדים שהגיעו ולאנשים שנמצאים בזום.

אני אתחיל ואני אומר שאת הדיון הזה רציתי לעשות מזמן, אבל כל הזמן קפצו דברים. הבניין הזה שאתם נמצאים בו הוא בית משוגעים אחד גדול, ואנחנו נמצאים פה גם בלילות ואתם רואים בטח בתקשורת, אבל אני אגיד לכם למה זה היה חשוב לי. קודם כול, כמוכם, אני באתי מעולם הספורט, אני לא נפלתי מהשמיים.

מי שלא מכיר אותי, הייתי יושב ראש איגוד השחייה, מאמן נבחרת ישראל בשחייה, הקמתי מועדוני שחייה, קאנטרי קלאבים, מועדונים, עסקתי כל החיים שלי בהדרכה. ואני בא מפילוסופיה שלספורט יש את הכוח הכי טוב כדי לשנות ולהשפיע על בני הנוער שלנו ובנות הנוער שלנו. וילד שיהיה עסוק, במיוחד בעולמות הספורט, יהיה טוב יותר לסביבה הישראלית, להורים שלו ולמדינת ישראל.

ובדיוק לפני זה דיברנו עם משרד האוצר ושאלתי, איך אין עדיין איזושהי בדיקה, מה קורה כשאנחנו משפיעים על ילד בגיל 14, מה קורה למדינה מבחינת כסף עשר שנים אחרי, כמה הוא יותר תורם לחברה גם מבחינה של כסף, כי הרי הוא עובד ומשלם מיסים, הוא היה חייל טוב, הולך לאקדמיה, כל הדברים האלו בסוף מחזירים כסף למדינה, אבל אין להם דבר כזה.

יש פה הרבה מאוד גופים שמאוד מאוד חשובים לדיון הזה. קודם כול, גיא דגן נמצא פה, שהוא המפקח של כל החינוך גופני במדינת ישראל ממשרד החינוך, חבר טוב, פתוח לרעיונות ואנחנו נדבר פה על רעיונות. יש פה דוגמאות על פעילות מדהימה שאני נתקלתי בה בבית ספר ש"י עגנון בנתניה, ויש פה את התאחדות בתי הספר, את זיו ישראלי, ויש פה את ערכים לספורט ועוד גופים אחרים, וגם בזום נמצאים.

אנחנו נעשה לופ של דברים, כשבסוף, זה יהיה דיון ראשון מתוך שלושה דיונים. בדיון הראשון הזה אנחנו רוצים להפרות ולהעלות רעיונות ולהעלות דברים ובעיות, הדיון השני יהיה עם משרד האוצר ומשרד החינוך, חוץ מגיא, אני גם מבקש מפה ממנכ"ל משרד החינוך להגיע, כי אנחנו חייבים לעשות שינוי דרמטי בכל הנושא של מתקנים במדינת ישראל.

אני אקריא לכם נתונים מדו"ח שאני רדפתי אחריו כל כך הרבה זמן, מבקר המדינה בסוף, לפני שמונה חודשים, הוציא דו"ח, אתה מכיר את הדו"ח הזה אני מקווה.

כן.

גם על החברה הערבית, שזה לראות ולבכות. ב-66% מבתי הספר במדינת ישראל אין אולם ספורט. מה?

משרד הספורט כאן?

לא, את משרד הספורט אני לא צריך פה היום.

למה?

בדיון הזה אני לא צריך אותו, בדיון הבא אני אצטרך אותו. אבל הם בזום, הם נמצאים בזום.

בזום. לא, כי בהמשך הם - - -

במשרד הספורט היום יש קושי גדול, אין עובדים, צריכים לגייס עובדים, יש שמה, לא רוצה להיכנס לזה.

לא, כי אני אגיד לך, לגבי החברה הערבית, יש את הפיקוח, כמשרד חינוך אין תקנים כמעט לפיקוח על ספורט בתוך בתי הספר במערכת.

גיא יכול לענות לך על הכול, גיא יוכל להסביר לך, גיא זה משרד החינוך.

אוקיי.

וגם משרד הספורט נמצא בזום. אני מדבר על כמה דברים שאחרי זה הם יעלו. נושא של כניסת מועדונים עירוניים, בתחילת השנה להציג את הפעילות שלהם בבתי הספר, לא מאפשרים להם את זה. בעיית מתקני ספורט במדינת ישראל, כמו שאמרתי, 66% מבתי הספר במדינת ישראל, אין אולם ספורט. ילדים מתאמנים ב-13:00 תחת כיפת השמיים, כאילו מתאמנים, זה לא באמת אימון. דוגמאות מצוינות שעושים היום, צריכים לצאת מהקופסה כמו שאומרים, לעשות דברים אחרת.

איתי, זה שאמרת לי, אני מבין מה אמרת לי, אבל אני רוצה להגיד לך שהיום צריכים לעשות דברים אחרת. לא ייתכן שהיום ננהג כמו לפני 50 שנה, זה לא אותו עולם. אני הייתי מורה לספורט, אני הייתי מורה לחינוך גופני 10 שנים, אני, סימון דוידסון, בסדר? בגלגול הקודם שלי. אני יודע מה אני עברתי, מה שאני עברתי, עוברים כולם. אני רוצה להציע לכל אחד ב-12:00 לקבל 30 תלמידים מתחת לכיפת השמיים ב-40 מעלות חום ושיגידו לו, לך תעשה שיעור חינוך גופני. איך בדיוק הוא יעשה שיעור חינוך גופני? מי ירצה בכלל לעשות שיעור חינוך גופני? אנחנו צריכים להגיד קודם כול שיש לנו בעיה, בואו נראה איך אנחנו מתחילים להתקדם.

יש לנו פה את חמש אצבעות שיסבירו על פעילות שהם עושים, התאחדות בתי הספר שנלחמתי, נאבקתי, ואני מודה למשרד החינוך ולשר החינוך וגם לשר הספורט על השינוי הזה, של ההעברה של התאחדות בתי הספר למשרד החינוך, ואני רוצה לשמוע סטטוס על המצב שלכם, זיו. אנחנו ניגע בלימודי שחייה, רק נגיעה כדי להבין מה קורה, אנחנו לא נדבר על זה היום. ואני ארצה לדבר גם על הנושא של הכנסת רפורמה בקטנה של שיעורים בתזונה, פיזיולוגיה, קצת ערכים של ידע.

מרכז המחקר והמידע לא פה? אם כך, אני רוצה להתחיל איתך. והגיעו גם מהצפון, מכפר ורדים, לכבד אותנו, ספורטאים ומאמן יקר שהכרתי בכפר ורדים, יקבלו מאיתנו תעודת הוקרה על פעילות מדהימה שהם עושים בצפון, אנחנו נדבר עליכם עוד מעט, קצת סבלנות. גיא, אני ארצה שתפתח, תן לנו תמונת מצב, ואחרי זה אנחנו נעבור הלאה. בבקשה, גיא דגן.

אני אתן תמונת מצב, בעיקר כשאתה אומר שזאת ישיבה ראשונה מתוך שלוש, קצת מה זה החינוך הגופני שקיים היום במערכת החינוך. ואני אגיד לך שיש לנו מפקח לחינוך גופני במגזר הערבי.

אחד?

אחד בצפון, והמפקחים לחינוך גופני בכל המחוזות מפקחים, יש לנו אחד שמפקח גם על המגזר הבדואי בדרום. כלומר, יש מפקחים לחינוך גופני בכל המחוזות.

לא דרך משרד החינוך בדרום יש לכם.

משרד החינוך בדרום יש לנו, כן.

יש גם ספורט, נכון?

לא, יש לך מחוזי, כלומר, לא - - -

מפקח מחוזי לחינוך גופני שיש לו רשויות מסוימות, אבל הוא מפקח על כל החברה הבדואית בדרום. ויש לנו מפקח, ד"ר אמין מוקטרן בצפון, שהוא מפקח על כל בתי הספר במחוז צפון. ויש מפקחים נוספים במשולש. כלומר, יש פיקוח בכל המקומות, לא בהכרח הפיקוח הוא - - -

כמה מפקחים יש לכם בכל מערכת החינוך לספורט?

יש לנו בסך הכל 11 מפקחים לחינוך גופני, בכל המחוזות, וכולם נותנים דגש גדול מאוד לחברה הערבית.

אני שאלתי שאלה מדויקת, מה-11 כמה לחברה הערבית נטו?

מפקח אחד שהוא מפקח ערבי, אבל כולם,, בכל המחוזות - - -

11, בסדר.

אבל המפקחים לחינוך גופני שעובדים באותו מחוז, יש מחוזות עם מפקח אחד על כל המחוז, על כל החברות. כלומר, לא מזניחים, בחינוך הגופני לא מזניחים מבחינת העבודה של המפקחים מול בתי הספר. לגבי מתקנים, נדבר על זה בהמשך. אבל אני רוצה להגיד, סימון, אתה אמרת דברים נכונים, קודם כול מגיעה מילה למורים לחינוך גופני שעושים עבודת קודש בתנאים מאוד קשים.

נכון.

כי אני מסכים איתך, שהתנאים לא קלים ויש בתי ספר שיש תנאים, מה שנקרא, כמו אמריקה, אבל ברוב בתי הספר או בחלק גדול מבתי הספר, גם כשיש אולמות ספורט, האולמות לא יכולים להכיל את כל המורים.

כנראה שלא היית בבית ספר באמריקה. סע לאמריקה, תראה בריכת שחייה, תראה אצלם אתלטיקה, תראה מגרש כדורגל, תראה אולמות ספורט.

יש פה מנהלת בית ספר.

סע לאבן יהודה, לבית הספר האמריקאי הפתוח, בית ספר אמריקאי, סע ותגיד לי אם יש בית ספר אחד בישראל שהוא 20% מזה, לא 50%.

לא מתווכח איתך סימון, אבל תהיה פה זכות דיבור גם למנהלת בית ספר ממודיעין, שכשביקרתי שם, חוץ מבריכת שחייה, יש לה את הכול. כלומר, בריכת שחייה נכון שאין בבית הספר, אני אמרתי את זה אפילו.

יש לנו חדר כושר ויש לנו אולם ספורט.

אבל נגיע לזה עוד מעט. הבסיס של הבסיס זה השעתיים חינוך גופני שכל תלמיד במדינת ישראל מקבל חוץ ממקרים כאלה ואחרים שאנחנו צריכים לטפל בהם. אני אגיד שלחברה הערבית - - -

שעה וחצי.

לחברה החרדית, שעה חינוך גופני, זה נקרא תנועה בריאותית, והמצב שם הרבה יותר טוב אצל הבנות מאשר אצל הבנים, אבל זה מסיבות אחרות. אני חושב שגם שם צריך להעלות לשעתיים ולחייב את כולם, אבל זה סיפור שהוא מאוד מורכב. המורים לחינוך גופני מלמדים את השעתיים שזה הבסיס של כל ילד כדי שהוא יכיר מיומנויות גופניות, ענפי ספורט, מודעות לפעילות גופנית בזמנו הפנוי, דחיפה לחוגים אחר הצוהריים.

אני לא אגיד שמצבנו טוב, אבל מצד שני, צריך להבין שגם כשהילד רוצה פעילות גופנית אחר הצוהריים, במדינת ישראל זה עולה המון כסף וזה רק מי שיכול להרשות לעצמו, שלא נדבר כשיש לך שניים, שלושה או ארבעה ילדים, זה סיפור בפני עצמו. בעולם לא עולה כל כך הרבה כסף לעשות פעילות גופנית נוספת. וגם לעניין הזה אני אומר שיש לנו תוכנית מוכנה למועדון בית ספרי בכל בית ספר כדי שכל ילד יקבל חוג נוסף בתוך בית הספר. זה הרבה פחות כסף מאשר לתת עוד שעת חינוך גופני במשאבים, כמה עולה שעה במערכת החינוך, ואפשר לעשות דברים יפים, צריך פשוט להחליט שעושים אותם. זה לגבי השעתיים.

אני אתן סקירה. מעבר לשעתיים, יש עוד המון דברים נוספים שקיימים במערכת החינוך. קודם כול, 160 בתי ספר תיכוניים לומדים חמש יחידות לימוד חינוך גופני, רובם יוצאים עם תעודת מדריך באחד מענפי הספורט או חדר כושר או כושר גופני במרחב הפתוח. זה תורם להגברת פעילות גופנית כי בסוף אנחנו מייצרים למדינת ישראל מדריכי ספורט על פי חוק הספורט או לא על פי חוק הספורט אם זה בתחומים כאלה ואחרים. 9,000 תלמידים מדי שנה לומדים במגמה הזאת.

כיתות ספורט הן כיתות שתומכות בתלמידים שהם ספורטאים, תלמידים שלומדים חמש שעות חינוך גופני, כשהתוספת היא בעיקר שיפור יכולות גופניות אתלטיות כדי להיות ספורטאים טובים יותר. זה רק ספורטאים שמתאמנים אחר הצוהריים ומתחרים. במספרים, מדובר ב-80 בתי ספר, 190 כיתות, מעל 6,000 תלמידים שהם ספורטאים.

בחינוך הגופני יש גם בתי ספר לחינוך וספורט ימי. תלמידים לומדים לשוט במפרשים, בחתירה, בסירות גדולות, בסירות קטנות, ערכים של עבודת צוות ודברים נוספים. נמצא איתנו פה גם אחד המורים שעובד בבתי הספר האלו. המורים כולם מורים לחינוך גופני שעברו גם התמחות לחינוך וספורט ימי. 23,000 תלמידים לומדים ב-13 בתי ספר כאלה.

אנחנו מלמדים שחייה, לא ניגע בזה היום, אבל 75,000 תלמידים לפני המלחמה, במלחמה כמובן שאנחנו בקשיים. 75,000 תלמידים לומדים שחייה בכיתות ד'-ה', בעיקר ד'-ה'. בתחרויות ספורט של בתי ספר יש לנו מעל 300,000 תלמידים פעילים. אני לא חושב שיש איזשהו גוף במדינת ישראל שמפעיל תחרויות של מעל 300,000 תלמידים ב-15 ענפי ספורט בכל שכבות הגיל, יסודי, חטיבה, תיכון.

מועדוני ספורט בית ספריים, נמצא לידי זיו ישראלי, מנכ"ל התאחדות הספורט לבתי הספר. ההתאחדות היא זאת שמפעילה את מועדוני הספורט הבית ספריים. יש לנו היום מעל 400 מועדונים בית ספריים, מעל 1,400 קבוצות, מעל 17,000 תלמידים. ודרך אגב, לטובת החברה הערבית, אני אגיד שעשינו בדיקה, מספר המועדונים באופן יחסי בחברה הערבית, הוא 22%. אם אני מתייחס לדו"ח שצירפתם, אנחנו נמצאים כרגע במצב של קצת יותר מהאחוז באוכלוסייה מבחינת כמות מועדוני הספורט הבית ספריים וגם הרבה יותר מגוון של ענפי ספורט. כלומר, אם זה בתוך מערכת החינוך, כמו שאנחנו כל הזמן אומרים ומציעים, אין ספק שגם בעניין הזה נעשה תיקון.

דרך אגב, גם אם מדברים על מגדרי, המצב שלנו הרבה יותר טוב בהיבט המגדרי מבחינת מספר התלמידות שעוסקות בספורט באופן יחסי, בעיקר במועדוני הספורט הבית ספריים, שיש לנו יותר ענפי ספורט להציע לתלמידות מאשר לתלמידים. אני לקראת הסוף של הסקירה הראשונית אגיד שבגפ"ן יש לנו תוכנית אחת שהיא עדיין עם עוצמה, שהתאחדות הספורט לבתי הספר מפעילה אותה, שנקראת זוזו – מפעילים את הגוף. מעבר לזה, יש לנו היום 50 תוכניות מאושרות בגפ"ן, כמה מיליונים של שקלים שמנוצלים דרך מנהלי בתי הספר לטובת תוכניות בגפ"ן, וזה דבר שהוא מבורך בנוסף לכל הדברים האחרים שאנחנו עושים.

מתן, אצלך זה דרך גפ"ן?

בגדול, לא כל כך גפ"ן. שעות תקן ותמיכה עירונית.

הבנתי. טוב, אתה תסביר עוד מעט.

דבר אחרון שאני רוצה לומר, וזה האתגר הגדול ביותר שלנו, הסיפור של חוסר פעילות גופנית של תלמידים ובני נוער. זה בעיקר בעידן הטכנולוגי הזה שילדים מול המסכים, אין מה להרחיב כי כולנו יודעים על מה מדובר. כרגע יצאנו, זה כבר כמה שנים, באמירה, לא משהו שהוא מגובה במשאבים, כי אין לנו משאבים לדבר הזה, שאנחנו עושים הגברה של פעילות גופנית כאשר אנחנו מבקשים ממנהלי בתי הספר לייצר שגרה בית ספרית פעילה. אנחנו יודעים שכל דקה נחשבת, שהתלמידים יהיו פעילים בהפסקות, בפעילות הידועות, בקבוצות ריצה בבוקר, בהליכה לבית הספר במקום להיות מוסעים, בהרבה מאוד תוכניות נוספות בתוך בתי הספר וממש לחשב את הזמן, כי אנחנו רוצים שילד יהיה פעיל לפחות 90 דקות נוספות במסגרת מערכת החינוך מעבר לשעתיים חינוך גופני. שעתיים חינוך גופני, כשאני אמרתי שעתיים, אתה אמרת שעה וחצי ואני מסכים איתך, בין 45 ל-50 דקות שיעור. אנחנו יודעים שבמסגרת השעתיים - - -

מתוך זה 20 ומשהו דקות נטו.

בין 25 ל-30 דקות נטו כשאתה מודד בסטופר כמה זמן ילד פועל. אבל המטרה של שיעורי החינוך הגופני היא לייצר את המודעות, לחשוף אותם למיומנויות, לענפי ספורט, לתת להם את הידע להתאמן אחר הצוהריים, לדחוף אותם לפעילות. כלומר, זה משהו שהוא הרבה יותר חינוכי.

אם הייתי מקבל עכשיו משאבים נוספים מעבר לשעתיים, לא הייתי עושה עוד שעת חינוך גופני. הייתי עושה שעות של ענפי ספורט, שעות של פעילויות נוספות, עממי, תחרותי, משהו נוסף. אבל שיעורי החינוך הגופני נותנים את הבסיס הראשון לילד. זה לגבי הנושא של הגברת פעילות גופנית שדיברתי קודם. אם נגיע למצב שיהיה לנו מועדון בית ספרי בכל בית ספר, עממי, תחרותי, בכסף הרבה יותר קטן משעות חינוך גופני נוכל לגרום לכך שכל ילדי ישראל יפעלו הרבה יותר.

שזה דרך ההתאחדות.

כן, עם ההתאחדות, בתקציבים. יש לנו תוכנית כתובה שבזמנו הכנו אותה לשר גלנט, היא לא מומשה בגלל התחלופה המוגברת. דבר אחרון, לדבר על מתקנים. לא יכול להיות שבית ספר נבנה, ונמצאת פה ממנהל הפיתוח של משרד החינוך ואנחנו חושבים אותו דבר, לא יכול להיות שבית ספר נבנה בלי המעבדה של החינוך הגופני, כמו המעבדה של ביולוגיה, של כל תחום אחר. בזמנו, מקום המדינה, שנים, לא היה בית ספר שנבנה בלי אולם ספורט בית ספרי או אולם חיצוני.

עד 1990 ומשהו, אני לא זוכר מתי.

האולמות לא היו אולמות תקניים אולי, אבל היה חדר לפעילות גופנית, אולם התעמלות קראו לזה אז. לא יכול להיות שבונים בתי ספר, וזה מגדיל את הפער, כי כמות האולמות שנבנים הם הרבה פחות ממספר בתי הספר שנבנים כל שנה. משרד החינוך בעד זה, אבל המשרד צריך משאבים, במשאבים הקיימים הוא בקושי מצליח לבנות את בתי הספר ואת המסגרת הרגילה.

מרכז המחקר והמידע יתן לכם נתונים.

אני אשמח מאוד שסיגל ירמיהו שנמצאת פה ממנהל הפיתוח תרחיב בעניין הזה. אנחנו משוועים למשאבים כדי שיהיה משאב לכל בית ספר שנבנה גם לאולם ספורט. התקדמנו בעניין הזה, היינו אפילו בתקופת אביגדור ליברמן כשר אוצר ישבנו על זה, בלמ"סים הנמוכים הייתה כבר איזו החלטה, עוד פעם, לא מומשה כי התחלופה, אבל זה מה שצריך להיות, כי הפערים ילכו ויגדלו. התחושה שלנו היא שבערך ב-50% יש אולמות ספורט, לא בטוח מה הבדיקה היותר נכונה, אבל נאמר 33%. עוד חמש שנים נשב וכבר יהיה 30%, כי בתי ספר נבנים, אולמות לא נבנים. זה בתור פתיח.

עוד מעט אנחנו נקבל נתונים. אנחנו נחזור אליך, גיא, תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים אליך, אחד מהדברים החשובים זה - - -

רק להגיד, סימון, שיש פה מורים לחינוך גופני שמוכנים לספר את מה שקורה, חשוב לשמוע את כולם.

אנחנו נשמע אותם, אבל יש לי משהו חשוב. אתה יודע, אני מסתובב הרבה ואני לומד ואני חוקר ואני עוזר לכמה שאני יכול, אבל לפעמים אתה נתקל במקומות שפתאום אתה רואה שדברים נעשים אחרת. אתה אומר, וואלה, תשמע. אני אתן לו לדבר, ואחרי זה לך, כי חשוב לי שתשמע אותו.

והגעתי לבית ספר בנתניה, בית ספר ש"י עגנון, לפני שנה הגיע מנהל חדש, הוא נמצא פה, מתן, הוא יציג את עצמו. והוא, עם התשוקה שלו והרצון שלו אמר, אני רוצה לעשות משהו שונה, משהו מיוחד בעולם הספורט בבית ספר שש שנתי. לא האמנתי שזה יקרה, אבל זה קרה. וקודם כול, אני מעריך מאוד שהגעת, וחשוב לי מאוד שאנשים ישמעו קודם כול מה עשיתם בבית הספר, כי אפשר לעשות דברים אחרת. ואחרי זה אנחנו נעבור לקינלי, יש לו אמירה מאוד משמעותית בנושא הזה. בבקשה, מתן.

צוהריים טובים לכולם. אני מנהל עכשיו את ש"י עגנון בנתניה, לפני זה ניהלתי בית ספר בירושלים, שנה שישית מנהל בית ספר. אני אספר קצת גם על הרקע, איך הגענו, קצת על תיאור הבעיה. באמת יש עלייה חדה בהפרעות נפשיות ופיזיות ביותר מהעשור האחרון. יש לזה את מהפכת הסמארטפונים, הרשתות החברתיות, הקורונה האיצה, המלחמה עכשיו. ראינו גם את הירידה החדה במבחנים הבינלאומיים. ומהחוויה שלי, אנחנו מנסים כל פעם לעשות את אותו דבר ולצפות לתוצאות שונות, ואנחנו צריכים לעשות משהו אחר.

לגבי מה שיש היום, אין לי מה להרחיב, באמת, יש שני שיעורים בשבוע, אני קראתי מחקרים גם של פחות מ-25 דקות, גם 16 דקות, של אוריאל דסקל בזמנו ראיתי, מחקר שעומד לנגד עיניי. מעמד השיעור בעיניי, לצערי הרב, הוא לא מעמד גבוה בתוך בתי הספר, בטח בעל יסודיים.

ואני אגיד מהחוויה האישית שלי איך הגעתי לכאן ואז אספר על התוכנית. אני בעצמי רצתי חמישה מרתונים שלמים, אני לא הייתי מנהל בית ספר אם לא הייתי רץ, אני רואה כמה שקט נפשי וההתמודדויות ומה עובר עליי מהריצות ואיך זה עושה אותי אדם טוב יותר, אבא טוב יותר, מנהל טוב יותר, ואני חושב שזה מגיע לכל אחד ואחת בישראל.

אני רק אסביר על בית הספר שאני מנהל. ש"י עגנון בנתניה הוא בית ספר מקיף עירוני, 1,100 תלמידים, מדד טיפוח 7, מובילים בקליטת עלייה, רובם מברית המועצות לשעבר, קלטנו המון תלמידים מקריית שמונה שהם עדיין איתנו. המטרה שלנו היא שוויון הזדמנויות, ממש, שהבוגרים שלנו יוכלו להגיע הכי רחוק, איך אני אומר להם? כמו מעבר לכביש, בעמק חפר. הרעיון, בניית חוסן פיזי מנטלי של הילדים כבסיס למיקסום הפוטנציאל שלהם. ואני רואה בחינוך גופני כמקצוע ליבה, לא כמקצוע זוטר. הלמידה בעיניי יוצרת שייכות, מפתחת מסוגלות ומעניקה משמעות לכל תלמיד.

לפני שאני אמשיך להרחיב, אפרופו, יושב לידי עמיר מנחם, מנכ"ל חמש אצבעות, וניר גולן, ואנחנו עובדים בשותפות מלאה ביחד. אנחנו בבית הספר התחלנו בתהליך צמיחה, כמו הקמת בית ספר חדש בהקשר הזה, שבכיתה ז' ובכיתה י', וזה 180 תלמידים בשכבה, זו לא שכבה קטנה, ארבע שעות לכל תלמיד חינוך גופני, לא שעתיים, אלה בחירות שלי כמובן כמנהל. ארבע שעות, קבוצות של עד 20 תלמידים, בחירה בין תחומים.

כי בעיניי, אני לא אשכח שכמחנך חדש בקריית שמונה לפני 15 שנים באה אליי תלמידה ואמרה לי, מתן, אני לא מסוגלת לקפוץ לרוחק. אני חושב שהבחירה מאפשרת פה המון והיא נוגעת בכולם, שזה אחד האתגרים שלנו בחינוך הגופני. בסוף, ילד שלא מתאמן, הוא לא מתאמן בדרך כלל מסיבות של דימוי עצמי וצריך לגעת בזה בצורה מאוד רגישה ונכונה.

אנחנו משלבים שיח מנטלי בשיעורים, אלה לא רק שיעורי חינוך גופני. אנחנו מתחילים בשיחות על מטרות, על מצפן, עובדים על בניית קבוצה, על התמודדויות, כישלונות שבדרך. וכמובן המטרה בסוף היא המון משמעות ליציאה לשנות שירות ומכינות. אני אגיד שכמו שאמרתי, התהליך הוא בשותפות מלאה עם חמש אצבעות שמדריכים אותנו, עשינו הכשרה לכל הצוות בשנה שעברה, 20 שעות הכשרה לקראת השנה הנוכחית. צוות החינוך הגופני שלנו יושב שעה וחצי בשבוע מעבר לשיעורים עצמם לסכם את השבוע ולתכנן את השבוע הבא.

זו כן ההזדמנות להגיד שעיריית נתניה עזרה לי מאוד בתוכנית, משרד החינוך תומך בי בשעות נוספות, המרכז האקדמי לוינסקי וינגייט, פרופ' רוני לידור תומך במה שאנחנו עושים.

אם אני אסכם בקצרה מה אנחנו באמת צריכים, ובעיניי, אני לא האיש של התקציבים, אני לא בממשלה ולא בכנסת, אבל בעיניי, לתקצב את שעות החינוך הגופני בארבע שעות תקן זה דבר נכון, אני חושב שזה יביא לנו הרבה יותר בריאות נפשית ופיזית והישגים לתלמידים לטווח קצר וגם לטווח ארוך, נגדל אנשים בריאים יותר בחברה הישראלית, תורמים יותר, פרודוקטיביים יותר. זה דורש הכשרת מורים, כי ההכשרה המסורתית צריכה להתאים את עצמה לתקופתנו בהמון מובנים, וזה גם דורש גמישות בהעסקת מאמנים. הגפ"ן היא דרך אחת, אבל אני חושב שבטח בטווח קצר, אם אתה רוצה להתרחב ככה, עד שהיוקרה של המקצוע תעלה, אני חושב שאני הייתי הולך לעשות הכשרת חינוך גופני ולא מקצוע אחר אם המקצוע היה מקבל יוקרה כמו שהוא ראוי לו.

בטווח הזה, עבודה וגמישות עם גופים כמו חמש אצבעות שאנחנו עובדים איתם, אנחנו עובדים עם מכבי נתניה כדורגל באולמות. והגמישות מאוד מאוד תעזור לנו להביא את אנשי החינוך הטובים ביותר לילדים. כמו שאמרתי, אנחנו התחלנו בז' ובי', שנה הבאה כבר עולים ל-ז', ח', י', י"א, ותוך שנתיים וחצי כל בית הספר יהיה בארבע שעות תקן בתקווה שהמשאבים יגיעו, בקבוצות קטנות. והתהליכים כבר נראים, התלמידים אומרים, אני לומד הרבה יותר טוב, אני רגוע הרבה יותר, בית הספר רואה אותי הרבה יותר, בזכות אותם שיעורים. זו בגדול התוכנית שלנו, ותודה על ההזדמנות לשתף.

מדהים, כל הכבוד.

סימון, יש גם מנהלת בית ספר, אולי אם כבר מנהלים, גם לשמוע בית ספר נוסף.

אנחנו נשמע, וזה חשוב לשמוע את הדברים, אנחנו צריכים להפרות, צריכים לעשות דברים אחרת, אנחנו לא נסיים את העניינים היום. אבל אם אנחנו תוך שנה נעשה באמת תוכנית אמיתית, רפורמה אמיתית יחד עם משרד הספורט, יחד עם משרד החינוך, יחד עם משרד האוצר, נעשה שולחן עגול, כי זה נוגע לכולם, זה נוגע לרווחה, זה נוגע לבריאות, זה נוגע למשרד הביטחון, פחות היפצעות. אתה יודע כמה נפצעים, קינלי, בחודשיים הראשונים, חיילים קרביים מפציעות של מאמץ ושלא מגיעים מוכנים? זה עולה למדינה מאות מיליונים, אף אחד לא מדבר על זה.

לפני שאני אעבור אליך, עמיר, כדי שאתה תשלים את הקטע המקצועי של בית הספר, קינלי פשוט צריך ללכת וחשוב לי שהוא ידבר. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

שלום לכולם, שמח להיות איתכם, תודה לך, חבר הכנסת דוידסון על ההובלה של התחום הזה בכנסת, לאין שיעור ממה שנעשה לפניך או במקביל אליך. אני אומר ככה, קודם כול, יש לי המון כבוד והמון הערכה לאנשים שעושים במערכת החינוך את כל נושא החינוך הגופני, קשר הגוף נפש, הספורט וכל מה שקשורים אליהם ושמענו כמה מהדברים. אני אומר כאן טיפ למי שממנה מורים ומנהלים, כמעט תמיד, לא כמעט תמיד, תמיד - - -

תגיד מה עשית בעבר, שידעו.

הייתי מנהל בית ספר, הייתי מנהל מנהל החינוך של ירושלים, שזה היה מחוז עצמאי במשרד החינוך, ולפני כן הייתי מורה, לפני שהגעתי לכנסת. ואני אומר ככה, כל מי שמינה, אני, שמיניתי מורים לספורט, מנהלים, מנהלי כפרי נוער שהם אנשי ספורט, אף פעם לא נפלתי, 100% הצלחה. דוגמה אחת, מנהל כפר הנוער כפר סילבר, עמוס גופר, היה מפקד בה"ד 8 בצה"ל, איש שכל כולו אימון גופני, הגיע להיות מנהל כפר נוער שסבל מהמון קשיים, הפך את הכפר הזה, זה כפר אחר.

הייתה לי כיתה בעייתית שהייתי מנהל בית ספר, הבאתי את ינאי כהן, המורה לספורט, להיות מחנך הכיתה שלהם, כיתה אחרת לגמרי. יש כישורים למי שעוסק בספורט, ואני לא ספורטאי מקצועי בעברי, שהם פשוט כישורים שהם בדיוק מה שצריכה מערכת החינוך, צריך לומר את זה, וזה מדבר לכולם.

יותר מזה, ההישגים העלובים של מערכת החינוך בישראל במבחנים הבינלאומיים בכל התחומים, מתמטיקה, אנגלית, לאחרונה ראינו גם שפה, קשורים קשר ישיר בחדלות האישים של העשייה הגופנית בישראל. כלומר, במקביל, וזה אני אומר כאן הערה לכולנו, הנתונים על השמנה, על הגעה לצבא לא מוכנים, וכל מדד שתרצו בהיבט של המוכנות הגופנית של תלמידי ישראל, הם זוועה, הם זוועה, הם מתחרים רק בנתונים הבינלאומיים.

ולאור זאת, קודם כול, מתן, יש לי רק מחלוקת אחת איתך, אני לא חושב שצריכות להיות ארבע שעות חינוך גופני בשבוע, אני חושב שצריכה להיות שעה ביום. לומדים חמישה ימים, שעה ביום, לומדים שישה, יש שעה ביום.

אני חולק על עוד נקודה כי עקב האכילס פה, בכל זאת, אנחנו בזמן דיוני תקציב, יש לי הרבה מחלוקות עם האוצר ובטח עם הממשלה על התקציב, אל תגיד שעות תקן. שעת תקן במדינת ישראל היא 2 מיליארד ש"ח, שתבין. להוסיף שעתיים תקן לכל כיתה זה 4 מיליארד. עכשיו, אני לא אומר שזה לא רעיון טוב, אבל יש דרכים אחרות ואני רוצה לטעון.

והכנו תוכנית לדרכים אחרות.

אני יודע, בדיוק, אני יודע. ולכן אני רוצה לומר כאן, אני חושב שחינוך גופני צריך לצאת מהמערכת הנוכחית של מערכת החינוך, אני אסביר את זה בקצרה כי חבר הכנסת דוידסון מכיר. צריך להפריד בין שעות למידה לבין שעות חינוך. למידה זה מתמטיקה, אנגלית, שפה, כל הדברים האלה, הם ליבת מערכת החינוך, הם הפדגוגיה. חינוך גופני זה הרבה יותר חשוב מזה, זה הרבה יותר חשוב ממתמטיקה, זה אפילו יותר חשוב משפה. למה? כי זה מגדל את הבן אדם. אני הייתי תלמיד כושל.

הערכים יכולים להשתלב גם במתמטיקה, הערכים יכולים בכל השיעורים.

בסדר, אמרתי, לא סותר. אני הייתי תלמיד כושל במתמטיקה, אבל באמת אני אומר, אתה יכול להיות מבוגר מצוין בלי מתמטיקה, אתה לא יכול להיות בוגר מצוין אם הגוף שלך נבול, מה לעשות? זה לא יעבוד, זה יפגע בכל מה שתעשה בחיים. ואת זה אנחנו צריכים לעשות בבית הספר.

אני, כמו שחבר הכנסת דוידסון הזכיר, יש לי תוכנית עבודה לאיך לקחת את השעתיים האלה ולהפוך אותן לשעה ביום לכל תלמיד, זה מה שאנחנו צריכים. דרך אגב, יש קשר ישיר בין שיעור חינוך לבין שיעור חינוך גופני, זה הולך ביחד, זה הקשר בין גוף ונפש. אנחנו צריכים שילד יעסוק שעה ביום בפיתוח הגוף והנפש שלו בבית הספר, זה אפשרי בהסטת משאבים בתוך המערכת הקיימת, לא צריך לייצר עוד 4 או 6 מיליארד שקלים.

אני קורא לך, מתן, במעבר שלך מפיילוט בשתי שכבות לבית ספר שלם, לבחון דגמים שונים של הדבר הזה, גם מנהלים אחרים. יבוא היום ואנחנו לא נבין איך זה לא קרה קודם. אני בעיני רוחי רואה את בית הספר נפתח 8:00 עד 9:00 כל יום בשעה של חינוך גופני בחירה בין אין סוף אפשרויות, כל תלמיד נכנס לאיזו קבוצה שהוא רוצה, ספורט שמדבר אליו. אני אישית אוהב חדר כושר, יש פה חדר כושר בכנסת, אחלה. יש אנשים שמעדיפים זומבה, מעולה, תעשו זומבה. רוצים יוגה? גם טוב, גם, סוג אחר של ספורט, הכול עובר. אם אדם יפעיל את הגוף שלו שעה ביום, יהיו לנו בוגרים הרבה יותר טובים במדינת ישראל, ודרך אגב, אני כמעט משוכנע שזה גם ישפר את מצבנו הפדגוגי. תודה רבה.

תודה רבה, קינלי, ממש מילים כדורבנות, ובדיון הבא אני מבקש ממך להציג את - - -

בסדר גמור, תודה. סליחה שאני צריך לצאת.

עמיר מנחם, בבקשה, חמש אצבעות. אני רוצה שתשלים מבחינה מקצועית את הלופ לדבר הזה.

לפני שאני אשלים, אני אגיד שאני שמח להיות פה ושנושאים כאלה עולים במקום החשוב הזה, שהרבה פעמים מתעסק בדברים לא חשובים. ואני משוחד, כן, אני גדלתי בבית ששני ההורים שלי הם אנשי חינוך גופני במהותם, הם בחיים לא אמרו מורים לספורט, הם מורים לחינוך גופני שמעצבים חיים של אנשים. אבא שלי הוא יורם מנחם, הוא דמות די מוכרת היום בספורט בישראל.

ואני גדלתי על זה, הייתי ספורטאי. זה הוביל אותי לשירות הצבאי, שירתי שש שנים בשייטת, 2014 השתחררתי והיה לי איזה חלום, לקחת את הסיפור הזה של ספורט, חינוך גופני, שבעיניי זה הכלי באמת הכי טוב להתפתחות של בני אדם, ולבנות איזושהי תנועה חינוכית אמיתית שהספורט הוא הכלי לבנות את הדברים הכי חשובים בחיים של ילד, ילדה.

יש לנו היום 4,000 בוגרים כבר, זו תנועה שנוגעת באלפים. רק בשביל טיפה פרופורציה, במלחמה הנוכחית 17 מהבוגרים שלנו נהרגו, כדי שטיפה תבינו את סוג האוכלוסייה וכמה הכלי הזה שנקרא ספורט השפיע על הדרך בה הם רואים את החיים.

ואני אגיד משהו מהמקום האישי, נראה לי שכולנו פה משוחדים, אבל הדבר הכי חשוב במדינת ישראל, המשאב הכי יקר שלה הוא לא טכנולוגיה, הוא לא מטוסים, הוא לא כסף, זה הדור הצעיר שלה, הדור הצעיר של מדינת ישראל זה המשאב הכי חשוב ואני חושב שהשנה האחרונה חידדה את זה פה לכולנו. ובתוך עולם החינוך אני חושב שחינוך גופני חייב לעבור שינוי משמעותי, כי יש שלושה דברים מאוד מהותיים שחינוך גופני הוא כלי אדיר בשבילם.

אחד זה הסיפור הזה של בריאות, סימון ככה הזכיר את זה קודם, אבל גרמניה כדוגמה היא מדינה שמשקיעה יורו אחד בתרבות ספורט ובחינוך גופני כדי לחסוך למדינה כעולם בריאותי חמישה יורו. השקעה אחת של יורו בתרבות ספורט, בחוגי ספורט, בחינוך גופני איכותי חוסכת למדינה חמישה יורו, שנבין את התקציבים, כמה משמעות יש לזה אם בונים נכון מלמטה. אחד זה הנושא הבריאותי, פיזי נפשי.

הדבר השני, מדינת ישראל צריכה לגדל דור, שמה קורה עם רובם בגיל 18? הם צריכים ללכת לעשות שירות משמעותי בצה"ל. לנו אין פריבילגיה, אנחנו לא שולחים ילדים לקולג'ים, אנחנו שולחים ילדים לצבא, להגן עלינו, ואלה ילדים שצריכים חוסן, צריכים מנטליות חזקה, צריכים כישורים, והספורט בונה את זה. אני חושב שאם נשאל בבה"ד 1 או במקומות משפיעים בצה"ל, כמעט כולם גדלו במסגרות ספורט כאלה ואחרות וזה בנה אותם.

והדבר השלישי, שאנחנו חיים היום בעידן טכנולוגי שנער או נערה ממוצעים בישראל יושבים בין שמונה לתשע שעות מול מסך ביום. פעם ספורט היה פריבילגיה, אני גדלתי בתקופה שספורט היה פריבילגיה. הלכתי לבית ספר, הייתי משתעמם לפעמים, פיתחתי כישורי חיים מעצם החיים. היום הספורט מפתח את כישורי החיים שלהם כי אין להם את זה במקומות אחרים. איתנו הורים מדברים בחמש אצבעות שזה הזמן היחיד שהילד מסתכל בעיניים לאנשים, שהילד שנייה מתמודד עם אתגר, שהוא לומד ניצחון, הפסד. זה למה קודם כול צריך לגרום לאנשים להבין כמה חינוך גופני הוא דבר מהותי ולא פריבילגי כמו בעבר, אלא ממש היום מהות חיים.

ואני אישית חושב, ואני לא רוצה לפגוע חס וחלילה באף אחד כי אני מעריך את כל היושבים פה ולכולם פה יש כוונות טובות, נדרשת מאיתנו אינטגריטי, כלומר, יושרה אמיתית להגיד שמצב החינוך הגופני בבתי הספר הוא לא טוב. ואני לא מנותק, אני לא רק בבלתי פורמלי, אנחנו עובדים עם הרבה בתי ספר, אני רואה מה קורה, ויש איזשהו פער. ומה שנקרא, עם גודל המשבר יש גם הזדמנות. ומה שאנחנו עושים עם מתן הוא משהו מאוד התחלתי שאנחנו היינו רוצים לעשות אותו בעוד הרבה מאוד אזורים במדינת ישראל ואני חושב שבשביל הדבר הזה נדרשים שלושה דברים, אני הולך פה לפרקטי, ברור לי שיהיה פה המשך.

אחד זה להגדיר קודם כול מחדש מה תפקיד החינוך הגופני, כי אני חושב שיש פער היום בישראל בהבנה של מה התפקיד של חינוך גופני. צריך להגדיר את זה מחדש והדבר הזה יצור תודעה ויביא אנשים. אלינו היום, לחמש אצבעות יש ביקוש מאוד גדול להגיע ולאמן. אנשים שפעם רצו לברוח להייטק, לנדל"ן, לעולם עסקי, אומרים, לא, אני רוצה היום לעסוק בחינוך כי מדינת ישראל צריכה לבנות עתיד. וצריך להגדיר מחדש את הדבר מאוד חשוב הזה שנקרא חינוך גופני ולמה, ואז גם סטודנטים, אנשים ירצו להגיע.

שתיים, לדייק ולחדד את ההכשרה המקצועית היום, בין אם זה במכון וינגייט או במקומות אחרים, כי צריך לקפוץ רמה באיך היום מכשירים בכלל סטודנטים לחינוך גופני, כי העולם השתנה ואנחנו במציאות אחרת. ודבר שלישי ואחרון זה הסיפור של תוספת שעות. אני לא יודע אם להגיד ארבע שעות כמו שאנחנו עושים בש"י עגנון או אם זה שעה ביום, אבל ברגע שיוסיפו שעות, יהיה יותר כסף, יהיו יותר אנשים, יהיה יותר עניין סביב הדבר הזה. וסימון, מבחינתי זה עניין של מהפכה שהיא בעצם רפורמה.

קודם כול, עמיר, תודה רבה. אני אציין שאת עמיר פגשתי לפני שלוש שנים כשנכנסתי לכנסת, הייתי ממש בהתחלה, אחד הדברים הראשונים. נאמתי בפני 100 חבר'ה במכינה, אחד הדברים המרגשים באמת שהיו, כי אתה רואה באמת כשמגיעים מהספורט אילו אנשים אלו. אנחנו לא צריכים לספר לכם, אתם יודעים את זה. ובאמת, אתה יודע, מסתכלים עליי קצת משוגע בבניין הזה, כבר לא, כבר מבינים שוואלה, סימון צודק. באמת, כל מילה שיצאה לך מהפה זה כאילו אני דיברתי. אני מאמין בזה באמונה שלמה, אני איאבק על זה, אני אלחם על זה. אני מאמין שכשקובעים נקודה איפשהו ורוצים להגיע אליה, בסוף מגיעים אליה, אין לי ספק.

ובשביל זה צריך הרבה שותפים. יושבים פה הרבה אנשים, קשה לעשות שינויים, קשה לעשות רפורמות, קשה פתאום להגיד, בוא נזיז את הספינה מצד ימין לצד שמאל, זה לא דבר פשוט. אבל צריך לעבוד בזה כדי שזה יקרה, ואני רואה אתכם שותפים שלי בדבר הזה. זה לא יהיה דיון אחד, זה לא יהיה שניים, זה גם לא יהיה שלושה, בסוף אני צריך להביא הרבה מאוד שותפים שאלה האוצר, החינוך, הספורט, הרווחה. כמו שאמרתי, כולם צריכים לשבת ולהגיד, צריכים לעשות דברים אחרת. תודה רבה, עמיר.

סימון, אני אוסיף רק דבר אחד לכל מי שכאן. אני, בתור מי שהקים את חמש אצבעות והיום המנכ"ל, חמש אצבעות זה לא מה שמעניין אותי, מעניינת אותי החברה הישראלית, המדינה שלנו. לכן כולם פה מבחינתי הם שותפים, לכן כל דבר שאתם רואים פה לנכון לאיזשהו שיתוף פעולה, אני, מה שנקרא, איתכם, כמו שסימון אמר.

יש פה עוד חברים שמייצגים דברים אחרים, אבל מאוד מאוד דומים. אתה יודע, היום דיברתי עם דני חכים, אתה יודע שהוא חבר מאוד מאוד טוב, אנחנו הקמנו ביחד את קואליציית העמותות. אתה חלק מזה, לא?

כן.

היום היה דיון. 30 ומשהו עמותות במשך השנים התחברו.

ניר שיושב פה בא משם.

אתה באת משם, מבית שמש? הסתכלתי על זה, אמרתי, ואו, איזה מדהים זה, מעל 30 עמותות שעוסקות בדברים האלו, זה עושה ככה, זה עושה אחרת, זה לא משנה, אבל בסוף קרן עזריאלי אספה אותם, זה דני חכים או הבנים של עזריאלי, אספה אותם, אחרי שלוש שנים שאנחנו עובדים ביחד, ואתם לא מבינים מה הולך לצאת עוד מעט. זו השקעה אדירה גם של פילנתרופיה וגם של עמותות שפועלות עם עשרות אלפי ילדים במדינת ישראל. מה שהמדינה לא עושה, הם עושים, מה לעשות? זאת האמת. זיו, אני רוצה לעבור אליך. התאחדות בתי הספר, אחד מהפרויקטים שאני באמת באמת מאמין בהם, אני רוצה להבין מה הסטטוס וקצת לדבר על מה שאנחנו מדברים.

קודם כול, צוהריים טובים לכולם. תרשה לי לתקן אותך, לא הייתי מגדיר את עצמנו כפרויקט.

לא, לא פרויקט, הרבה יותר מזה.

משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך. עברנו אומנם שנה קשה, ואתה מכיר את השנה הקשה, וזה המקום שוב להודות לך על המאבק הציבורי שעזרת לנו כדי שנעמוד על הרגליים, ואנחנו היום - - -

רק להבין, התאחדות הספורט בבתי הספר הייתה צריכה להיסגר, ובעבודה משותפת עם מיקי זוהר שהבין את האירוע ואחרי זה גם שר החינוך קיש הבין גם כן את האירוע, בסוף זה הסתדר ואני באמת מברך גם את מיקי זוהר וגם את קיש, כי בסוף היינו צריכים ששניהם יבינו את האירוע. זהו, בבקשה.

בסופו של דבר, כדי להבהיר מה מקומנו בתוך מערכת החינוך, אנחנו מוגדרים כזרוע ביצועית של מערכת החינוך בכל מה שקשור לארגון אירועי הספורט של מערכת החינוך. כל אותם 300,000 משתתפים מהרמה היישובית, מחוזית, ארצית ובינלאומית, אנחנו הזרוע שמפיקה את האירועים האלה, מנהלת אותם, כמובן יחד עם הפיקוח על החינוך הגופני.

אנחנו פזורים בכל רחבי הארץ, משתפים פעולה עם הרבה מאוד גורמים פה, כולל חמש אצבעות וכולל הרבה מאוד גופים שאנחנו, מתחבר מאוד למה שעמיר אמר, מבחינתנו, המהות היא לאו דווקא לייצר את הספורט או את הספורטאים הבאים, זה חלק מהמטרות שלנו, אבל כדי לייצר הזדמנות אמיתית לכל ילד וילדה לעסוק בפעילות גופנית, אם זה בהיבט העממי, ואם זה בהיבט התחרותי, ואם זה בהיבט ההישגי.

יש לנו מודל שאנחנו מקיימים אותו כבר 30 שנה וזה נקרא מועדון ספורט בית ספרי. דיברתם פה על משאבים ודיברתם פה על עניין של שעת תקן, לא צריך. אנחנו הגשנו תוכנית, והתוכנית הזאת קיימת וגם יצא לך להעיף מבט לפני שלוש שנים, איך אנחנו מבחינתנו, כל בית ספר במדינת ישראל יש לו מועדון ספורט בית ספרי. יש מנגנון שעובד וזה דרך שמערכת החינוך תאפשר, עמיר, להכניס גם גורמים שהם לא פורמליים, כלומר לא מורים לחינוך גופני אבל עם הכשרות מתאימות באמצעותנו ועם ניהול ופיקוח שלנו באמצעות הפיקוח על החינוך הגופני. אנחנו נדע לייצר פעילות גופנית לכל ילד וילדה, אנחנו נדע לייצר תחרויות, שוב אני אומר, בהרבה מאוד ענפים ובכל הארץ.

המשבר הזה, שאני חשבתי שיקח לנו הרבה זמן להתרומם ממנו, להפתעתי הרבה, הספורט יותר חזק מהכול כנראה. אני חזרתי לפני שלושה ימים יחד עם אלי שהוא הרכז שלנו במחוז דרום, היינו בטורניר של ליגת כדורעף תלמידות במועצה האזורית אשכול. שבית הספר הזה, נופי הבשור, עבר טלטלה עצומה עם שתי שחקניות שהיו בין החטופות ועם הרבה דברים. אני הייתי עם דמעות בעיניים כשאני רואה את כל בית הספר מגיע לעודד את הבנות. והגיעו לשמה מבית ספר עומר, והגיעו מאשדוד, והיה טורניר של כדורעף תלמידות. ולראות את הבנות האלה משחקות על המגרש, זה הניצחון האמיתי, זה הניצחון של כולנו.

ואנחנו צריכים ביחד לשנס מותניים, ואנחנו נהיה פה, אנחנו בפרונט יכולים להוביל את כל המערכת הזאת כדי שלכל בית ספר ולכל ילד יהיה את ההזדמנות הזאת לעסוק בפעילות גופנית, ולא בהרבה משאבים. וכל מה שאנחנו מדברים פה, אנחנו יודעים להוציא את זה לפועל. אנחנו יודעים שאנחנו רק בתחילת הדרך, וזה עכשיו מבחינתנו כאילו ההתאחדות נולדה מחדש בתוך מערכת החינוך, סימון, וזו ההזדמנות לעשות את השינוי הזה כי אנחנו יכולים לעשות את זה.

אני רוצה רגע להתעכב. עם התאחדות הספורט. בסוף אתם נמצאים, יש לכם את היחסים הכי טובים וקשר עם כל בתי הספר, אתם גם היום חלק ממשרד החינוך.

לא רק, זה לא רק עם כל בתי הספר במדינת ישראל ולא רק עם משרד החינוך.

עם הרשויות.

עם הרשויות המקומיות. אנחנו עובדים עם 250 רשויות במדינת ישראל. 18 שנה היינו תחת משרד התרבות והספורט, כך שאנחנו מכירים גם את כל עולם משרד התרבות והספורט, יודעים לעבוד עם כל המשרדים, עם הרשויות המקומיות שלרשויות המקומיות יש הרבה משמעות לעניין הזה של הטיפוח של הספורט. ומבחינתנו, אנחנו רואים את עצמנו כזרוע שתוכל להוציא לפועל את השינוי הזה שאתה מייחל לו.

אוקיי. השינוי הזה שעברתם עכשיו למשרד החינוך, מה הסטטוס עכשיו ואיפה אתם נמצאים בתוך הנושא התקציבי וכדומה?

אני אתן לגיא להרחיב, אני יכול להגיד שאנחנו עכשיו סיימנו, אפשר להגיד, את תהליך המיסוד. זה ברור שהיו לנו קצת מכות בכנפיים, אנחנו לא עם אותם היקפי תקציב, נאלצנו לעשות את ההתאמות ואת השינויים לאור המצב שזה קרה באמצע שנת תקציב ועם כל מה שקורה במדינה, אבל אנחנו מצליחים עכשיו להתייצב וגיא ירחיב גם בעניין. כי מבחינתנו, יש לנו תוכניות ארוכות להמשך והלוואי גם יהיו לנו את המשאבים לקדם את זה.

קודם כול צריך להגיד לגיא תודה. גיא דגן, תודה גדולה על שהיית בתוך המאבק הזה עם החשיבות הרבה של התפקיד של ההתאחדות. כי גם אתה, אם לא היית חלק מהפאזל, הם היו נעלמים, לא היה גוף כזה כבר, תודה.

אני אגיד שהבוקר הרמתי טלפון לזיו כי קיבלתי היום הודעה ש-5 מיליון השקלים ממשרד התרבות והספורט שהיו צריכים לעבור היו תקועים תקופה ארוכה מאוד בוועדת הכספים, היום נכנסו לתקנת התמיכות של ההתאחדות.

זה עלה לי כמה קיזוזים, אבל לא נורא.

מה שקורה זה שאת 9 מיליון השקלים שדוברו, 4 כבר הצלחנו להעביר ואנחנו עכשיו עוסקים בלהעביר את ה-5 כי עכשיו זה כל התהליך של ועדת הקצבות וכך הלאה.

אנחנו לקראת 2025, מדובר על 9 מיליון שקל בבסיס, ועובדים על זה. מעבר לכך, ההתאחדות היא גם ספק יחיד לדוגמה על תוכנית של מעגלי איתור, תוכנית של איתור תלמידים לספורט. כך שאני מניח שעם הזמן - - -

זה כסף אחר אני מבין.

זה כסף אחר, שמה הם הצלחנו להגדיר אותם כספק יחיד, כגוף היחיד שיכול לעשות את זה במערכת החינוך. ואני מניח שעם הזמן יכנסו תוכניות נוספות ובצורה כזאת גם היקף הפעילות יגדל. כל התוכניות שזיו דיבר עליהן, ודרך אגב, גם אני מקבל כל משפט שאמר מיסטר מנחם, אני מכיר טוב את אבא שלו. לא אמרת שום דבר שאנחנו לא מאמינים בו, מאמינים בהכול ואתה צודק בכל מילה, ויש לנו תוכניות לכל דבר. גם כשמדברים על הכנה לצה"ל, תוכנית שכרגע היא די רדומה, פק"ל, שהתחלנו לפעול. אנחנו יודעים שתלמידים - - -

שיורם היה חלק מהעניין של בניית התוכנית.

וגם לא מזמן כינסנו את גופי ההכנה לצה"ל, גם יורם היה איתנו, גם פה עשינו הסדרה כדי שבני נוער שעושים את ההכנה לצה"ל בכל מיני גופים כאלה ואחרים, רוצים להסדיר את זה ככה שהם לא יגיעו באמת לגיוס כבר עם שברי הליכה, כי יש הגזמות גם בהכנה שלהם.

זאת למשל תוכנית שגם משרד הביטחון צריך - - -

גם לעניין הזה אנחנו נכנסנו, גם לפעילויות שקורות אחר הצוהריים דרך גופים שמקבלים משאבים ממערכת החינוך, כלומר, שם אנחנו יכולים להשפיע.

סימון, רק נקודה אחרונה. אתם כל הזמן מדברים על העניין של המתקנים ומתקני ספורט, זה בהחלט מאוד מאוד חשוב ובטח מי כמוני יודע מה החשיבות של מתקני ספורט ראויים, אבל אני לא רוצה שלאף אחד מכם זה יהווה חסם כדי לקיים פעילות גופנית. ניתן לקיים פעילות גופנית, כי גם אנחנו כילדים עסקנו בפעילות גופנית וידענו לצאת החוצה. צריך לגרום לילדים לצאת החוצה גם במקומות שיש פחות מתקנים, כי יקח זמן עד שנרשת את כל מדינת ישראל עם מתקנים ראויים. חשוב שהילדים האלה ידעו שאפשר לקיים פעילויות גופניות גם ללא מתקנים ראויים עד שהם יגיעו.

אני מבין מה אתה אומר, אבל אני קצת חולק עליך ואני אגיד לך למה. אתה יודע, מורה לחינוך גופני מסיים את הלימודים שלו, נכנס לבית ספר, נגיד שאין מתקנים. בשנה הראשונה עוד יש לו מוטיבציה, הוא אומר, אני אעשה להם ואלמד אותם. שנה שנייה יורד לו קצת, שנה שלישית יורד לו, שנה רביעית, אין לו אוויר כבר. תבין שמורה לחינוך גופני שצריך ללמד כל היום בחוץ, כל היום בחוץ זה שיעור אחרי שיעור אחרי שיעור אחרי שיעור, כמה אתה יכול? כמה אתה יכול להכיל את זה?

שלא תבין אותי לא נכון, אני מסכים עם כל מילה, אבל אני רוצה שבחלק מהמקומות לפחות יתחילו לעסוק בזה כי יש ענפי ספורט אאוטדור שאפשר לקיים אותם ללא אולם ואפשר לעשות פעילויות גם בחוץ. ואני מסכים עם העניין הזה של - - -

נמצא איתנו בזום אריק קפלן שהוא נשיא אילת. אריק, קודם כול אני רוצה להגיד לך שהיום מקבל אצלנו תעודת הוקרה דוד רמון שהוא מאמן ושופט קיקבוקס בינלאומי שהגיע מהצפון יחד עם שתי ספורטאיות שלו, מיה ודניז, שהן סגנית אלופת עולם ואלופת עולם ל-2022, אתה בטח מכיר. ואנחנו דורשים ממך לתקצב ביותר כסף את הקיקבוקס.

נכון, ועם תקווה גדולה שלנו למשחקי - - -

ואריק הוא גם סגן יושב ראש הנהגת ההורים הארצית. בבקשה, אריק, זכות הדיבור שלך.

קודם כול, אני שמח שדוד שם, כבר בחרת נכון. באמת, מאמן מעולה, שופט בינלאומי. אני אתחיל דווקא מהסיפא של קינלי, גם רן ארז וגם יפה בן דוד הם מורים לחינוך גופני. זה מראה, ואני אומר את זה בצורה חיובית, לא לשלילי, מורים לחינוך גופני הם אנשים עוצמתיים, אנשים עם יכולות, אנשים שיכולים להזיז דברים, בא באמת ממקום טוב.

זה קצת יראה על הגיל שלי, אבל הנושא של שעות חינוך גופני נדון עוד כשאני עבדתי בלשכת סגן שר החינוך לפני הרבה הרבה שנים. ניסינו יחד עם סגן השר אז, מיכה גולדמן, להגדיל את שעות החינוך הגופני במערכת. ואחת הבעיות המרכזיות היא שהמנהלים שצריכים לגנוב, אז לפחות, שעות, השיעור הראשון שגונבים במערכת זה שיעור חינוך גופני. שלא נדבר בכלל על מערכת הממ"ד, שם בכלל חינוך גופני זה בונוס אם הם יוצאים החוצה.

אריק, אתה מדבר על היסטוריה, לא צריך להגזים. יש לנו פה דוגמה של מורה מאולפנה, היא תספר לכם איזה חינוך גופני יש אצלם.

ההגזמה היא לצורך הדיון, אני אסביר למה אני מתכוון. כמובן דברים השתנו ופה באמת אני חייב להגיד תודה לגיא, מאז שהוא נכנס אנחנו עובדים איתו בכל המישורים, יש פתיחות של המערכת לקבל דברים נוספים.

אני אתחיל מאולמות ספורט. עוד פעם, אני יכול להגיד מה היה בעבר. אולמות ספורט, יש חוסר אדיר, וזה הבסיס. אני יודע שבעבר היה מאמץ, ניתן, אני זוכר עוד בתקופתי, אז, המדינה הקצתה 120 מיליון ש"ח להשלמת פערים באולמות ספורט. המדינה חייבת להשלים את הפערים. זה לא רק בנייה של אולם חדש עם מה שצריך לקרות, זה להשלים לכל אלה שאין להם היום. לא רק שאין להם אולם, אין להם אפילו שטח מוצל לעשות פעילות כלשהי. וכשזה מתחיל, אני לא חושב שאנחנו יכולים לצפות הרבה מהמורים, בדיוק כמו שציפית, הם לא יעמדו בשמש או בגשם כל היום, אי אפשר לעשות את זה.

הנושא של חינוך גופני, ועכשיו מהצד של ההורים, לצערי, מושפע גם מהצד של בית הספר. זה כמו הבדיחות האלה, אתה מקבל תעודה והילד קיבל 90 בחינוך גופני. ההורים הרבה פעמים מתייחסים לחינוך גופני כמשהו לא חשוב. אני חושב שככל שהמערכת תתייחס לחינוך גופני כמשהו חשוב, ציון בחינוך גופני יתייחסו אליו, זה לא רק שהיום הוא חובה, אבל המורה, ואו, תסתכלו, יש לבת שלך בעיה בחינוך גופני, אתה חייב לעשות משהו. אז גם ההורים יתייחסו לחינוך גופני בצורה אחרת. היום חינוך גופני, ההורים לא מתייחסים לזה, יותר חשוב להם המתמטיקה או התנ"ך או משהו אחר, לא החינוך הגופני. וזה בא לידי ביטוי בהתייחסות בבית לדברים האלה.

ודבר נוסף, אני אגיד לפי נקודות, אעשה את זה מהר. אני חושב שצריך לעשות פעילות עם אגודות הספורט המקומיות, עם קבוצות הספורט המקומיות, לגרום להם לאהוד ספורט. אני יכול להגיד, אני יושב ראש ארגון ההורים בירושלים, עשיתי שיתוף פעולה עם הפועל ירושלים בכדורסל, אנחנו שולחים ילדים למשחקים חינם, כל פעם בית ספר אחר הולך למשחקים של הפועל ירושלים חינם. הפועל ירושלים, יש להם את האינטרס שלהם, אתם יודעים, ההורים יעשו מנוי, אבל זה לא מעניין אותי כהורה שהילדים הולכים חינם למשחקים, זה מקשר אותם לספורט. הם רוצים אחרי זה לחקות את השחקנים, רוצים לשחק. במקרה הזה זה כדורסל, זה יכול להיות דבר אחר.

הנושא של מגדר, אני חושב שיש, עוד פעם, אני בא - - -

אריק, דקה אחרונה רק, טוב? כי יש לי פה מלא דוברים.

אני חושב שגם מגדר וגם מי שלא בדיוק נראה כספורטאי, יש מלא ענפי ספורט שאתה לא צריך להיות גבוה ורזה בשביל לעשות אותם, ענפי ספורט טובים מאוד, אולימפיים ושאינם אולימפיים. אתה לא חייב להיות גבוה, אתה יכול להיות קצת שמנמן, אתה יכול להיות נמוך, ובוודאי גם בנות ובנים. ובית הספר צריך לעודד אותם לעשות את הפעילות הזאת, להביא את הענפים האלה לתוך בית הספר.

שתי נקודות אחרונות. יש לנו ספורטאים מצטיינים בצבא, צריך לקחת אותם לתוך בתי הספר.

נכון.

הם משמשים דוגמה.

ביום ראשון נכנסו 14 כאלה לתוך מערכת החינוך, 14 ספורטאים מצטיינים, לצערי רק 14, יש עוד משנים קודמות.

מה עוצר את זה? למה אנחנו לא מגיעים למספרים יותר גדולים?

צריך לסגור את זה מול הצבא.

יש מאות כאלה ובכל הארץ, צריך להכניס אותם לתוך המערכת, אם זה באמצעות ההתאחדות, אם זה באמצעות כל דרך אחרת, אבל חייבים להכניס אותם למערכת. ועוד פעם, שיתייחסו לחינוך גופני, באמת כולם, בצורה הכי חשובה, שלא כשצריכים לוותר, מוותרים על חינוך גופני. יכולים לוותר על משהו אחר, לא פחות חשוב. חינוך גופני, כמו שנאמר, הבסיס, גם המחקרים הראו, מי שעושה יותר ספורט מביא ציונים יותר טובים במקצועות האחרים. זה תורם, זה לא הורס, זה תורם, זה תורם לך גם נפשית וגם לימודית, וגם בריאותית וחוסך - - -

מאה אחוז, תודה רבה, אריק. אנחנו נעבור למרכז המחקר והמידע של הכנסת, חשוב לי שתקבלו מהם את הדיווח על הנושא של המתקנים במדינת ישראל.

תודה רבה, כבוד יושב הראש. אני אתייחס לעניין המחסור באולמות ספורט בבתי ספר. קודם כול, לעניין הפסקת התקצוב של משרד החינוך, מה שגיא התייחס, אנחנו עוד בשנת 2010 קיבלנו ממשרד החינוך התייחסות למסמך שכתבנו בזמנו, שכבר עשרות שנים שמשרד החינוך לא מתקצב בנייה של אולמות ספורט במוסדות חינוך כי אין לו מקור מימון בשביל זה.

וזה למרות שבכל פרוגרמה של בית ספר משוריין שטח לבנייה של אולם ספורט, אבל מחוסר תקציב זה בפועל לא קורה. הם לא ידעו להצביע מתי בדיוק התקצוב הזה נפסק, מהי נקודת הזמן המדויקת, אבל זה כבר כנראה עשורים רבים שמשרד החינוך לא מתקצב הקמה של אולמות.

בעניין המחסור עצמו בבתי הספר, לפי דו"ח המבקר ממאי 2023, רק לשליש מבתי הספר יש גישה לאולם ספורט. אנחנו מדברים על 1,800 בתי ספר מתוך סביב 5,700 בתי ספר היום, אם אני כולל גם את החרדים, מוכר שאינו רשמי, מזרח ירושלים.

חרדים גם נמצאים שם, כן?

כן. שני שליש, אין להם בכלל גישה לאולם ספורט, חלק גדול מהם בחברה החרדית והערבית. כמו שאנחנו יודעים, אני אגיד שגם כשבדקנו ב-2010, אם אנחנו מדברים על השלמת הפערים, המצב היה דומה מאוד, גם שליש. גם ועדת לוין ב-1998 שבדקה את מבני הספורט בישראל מצאה מחסור של 2,000 אולמות, אז מספר בתי הספר היה קטן הרבה יותר. עוד ב-1968 - - - זאת אומרת זה משהו שהוא פחות או יותר מקום המדינה.

רודפים אחרי הזנב.

הסיפור של חוסר באולמות ספורט מלווה אותנו והוא לא נפתר. ואני אוסיף על זה גם שכאנחנו מדברים על אולמות ספורט והחישובים שעשה המבקר וקובץ מנהל שקיים במנהל הספורט, כוללים שם בתוך אולמות ספורט גם אולמות התעמלות לא תקניים שלא ברור עד כמה הם מאפשרים בכלל פעילות ספורט רחבה בבתי הספר, אבל הם נכללים כי אפשר, הם נותנים משהו כנראה. זהו בגדול.

אוקיי, אני רוצה לעבור ולעבור למורים לחינוך גופני, מהעיניים שלכם. אני כבר אגיד, לפני שאתן מדברות, יש דוגמאות מדהימות ויש דוגמאות ממש לא מדהימות. כנראה שהבאת את הדוגמאות המדהימות.

אבל יש סטטיסטיקה.

ואחרי זה אני אעבור אליך. תהיה לך זכות דיבור אחריהם, תתכונן, כי בסוף, בואו נשים את הדברים על השולחן ונבין איפה אנחנו נמצאים, כי מה שאמר עמיר מנחם מקודם הוא חד משמעית נכון, אנחנו בבעיה וצריך לראות איך אנחנו משפרים אותה ולא טומנים את ראשינו בחול.

לך לפי הסדר. אתה רוצה קודם כול מנהלת בית ספר?

מה שאתה רוצה. גיא, אתה המנהל, יש לך עכשיו רבע שעה להחליט.

כמנהלת בית ספר, להציג את מה שקורה אצלך, ואחר כך נעבור לפי הסדר לכולם.

נעים מאוד, שמי ריקי נגרי, אני מנהלת עירוני ב' במודיעין, בית ספר שש-שנתי, 1,371 תלמידים, עם שש כיתות ספורט בחטיבת ביניים, זה מאוד מאוד חשוב אצלנו, יש לנו מגמת חינוך גופני. אבל אני כתפיסה, בגלל זה הערתי קודם, אני רואה בערכים של הספורט ערכים כלליים של בן אדם, ולהכניס את זה בכל מקצועות הלימוד.

אתה מדבר על ערך ספורט, אין יום היערכות שאני פותחת למורים שלי, כשאני מסיימת, אני תמיד דואגת לסיים בסרטון משהו מספורט. או שיעורי מנהל שלי, תמיד כל הערכים אני לוקחת אותם מספורט. יש לזה כמה סיבות. אחת, כי אני חושבת שתלמידים מתחברים מאוד לספורט. בין אם הם לא עושים ספורט, אבל יש קבוצה שהם אוהדים, זו החברותא של החברה, הקבוצה ביחד, יש לזה משמעות.

אם אתה מצליח לגעת בהם ולראות, ואפרופו השאלה, מישהו אמר שלא מתייחסים לציון של ספורט. הדבר הראשון שאני עושה בפגישות עם הורים ותלמידים, אני מסתכלת על הספורט. ואז אני אומרת ככה, אם הציון שלו הוא נמוך, אני אומרת לו, אל תמכור לי סיפורים, אל תגיד לי שלא עשית, זה ספורט, אתה יכולת לעשות הכול, ודווקא הפוך. וגם אם הוא מתאמן ואני יודעת שהוא בנבחרת כדורגל או שהוא מצליח במשהו, אני אומרת, איך זה יכול להיות שזה המצב שלך במקצועות האחרים?

הספורט, מבחינתי, הציון של הספורט יכול ללמד המון על הילד עצמו. ולקחת את הערכים, ואני חושבת שדווקא דרך ערכי הספורט לחבר אותם למקצועות האחרים. והחוסן שאתה נותן, הסכמתי עם כל מילה שאמרת, אני חושבת שזה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב וזה דבר שאנחנו מיישמים. ויש לי פה את רכז כיתות החינוך הגופני, יש לנו גם כיתות ספורט, יש לי גם רכז לכיתות הספורט, וגדי הוא רכז על של כל החינוך הגופני בבית הספר. ויש לנו גם תוכנית של כושר קרבי שבוגרים שלנו - - -

האם את משתמשת באחת מתוכניות הגפ"ן שגיא מקודם הציג?

אני אגיד. אני משקיעה המון משאבים בית ספריים, ולאו דווקא מהגפ"ן, משעות תקן, אני לא אגיד את זה בקול, אבל אתה משקיע. יש לי התמחויות בכדורעף, בכדורסל, בטאג רוגבי, שיש לי שופט בינלאומי שהוא בתוך זה. אני חייבת להגיד ששלושה בוגרים שלנו היו נציגים באולימפיאדה, שני רוכבי אופניים ואחד שהוא שוער מחליף של נבחרת ישראל בכדורגל, רועי ששון. יש לנו המון ספורטאים בתוך בית הספר ואנחנו מאוד מאוד מעודדים. ואני כמנהלת, האפשרות שלי לעודד תלמיד ולקחת אותו אליי כשהוא מצליח בספורט ולהרים אותו, זה מאוד חשוב.

ספרי לנו על העבר שלך, כבן אדם. היית ספורטאית?

הייתי שחקנית כדורסל בעברי.

את רוצה שאני אתן לך נתון מדהים? כי קודם כול את אישה חזקה, מנהלת ומהספורט. נעשה מחקר לפני שנתיים בארצות הברית, לקחו 100 מהחברות הכי גדולות בארצות הברית ובדקו את 100 החברות שיש שם מנכ"ליות, הכי גדולות. 96% מ-100 המנכ"ליות האלו הגיעו מעולמות הספורט התחרותי. 96% מ-100 המנכ"ליות מהספורט התחרותי.

זה נפלא וזה נהדר, הרבה דברים לקחתי משם, אין ספק. אבל אני מסתכלת, אני רוצה לייצר את זה, לא כולם היו ספורטאים ואנחנו צריכים לייצר את זה. אני כל הזמן מדברת את זה גם בחברה של המנהלים שלי בעיר מודיעין ובכלל, גם בהנחיה שאני מובילה מנהלים, זה אחד מהדברים, דרך זה אתה תיגע בילד.

עכשיו אנחנו פתחנו נבחרת כדורסל בנות ואני מאמנת NLP ואני מנטורית שלהן בתחום הזה. הן בז', אנחנו מתחילים, כי אני באמת מאמינה שדרך NLP ודרך הדברים האלה גם היום כל מועדון מקצועי מחזיק מאמן גם כזה, מנטלי. ולכן אלה דברים שאם אנחנו נעשה הפרדה כמו שהציעו בין שעות חינוך גופני לשאר השעות זה נורא מבחינתי, בגלל זה הייתי חייבת לקפוץ.

כי הערכים של הספורט באים לידי ביטוי בכל דבר בתוך בית הספר, גם בשיעורי מתמטיקה הם יכולים. העובדה שאתה לומד מטעויות ואתה משתפר ואתה מתמיד ואתה נחוש בדעתך ולא מוותר ואתה מציב לעצמך יעדים ויודע אילו תהליכים אתה צריך לעשות כדי להגיע ליעד, זה בכל תחום, לא רק בספורט. והדבר של לקחת משם את הדברים ולהעביר את זה הלאה, זו ההצלחה של התלמידים שלנו.

מאה אחוז, תודה רבה, כל הכבוד.

העברת את המסר, תודה.

הלאה, מי הבא?

בוא, ספר קצת על החינוך הגופני, ספר מאיפה באת.

שלום, אני עאזם מוראד, אני ממקיף עתיד אל-מג'ד בטייבה, בית ספר שש-שנתי. יש לנו מקצוע מוגבר, חמש יחידות, ובחטיבה יש לנו כיתת ספורט. היה לנו מועדון בית ספרי כל הזמן בכדורסל, השנה יש לנו שניים, הכנסנו עוד טניס שולחן, ויש לנו כיתת ספורט.

יפה. של התאחדות?

כן. וגם יש חיבור אחר הצוהריים עם הפועל טייבה בכדורסל. לקחנו בגפ"ן כמה תוכניות, אם זה אופניים לכיתת ספורט, לקחנו גם סדנת אוכל בריא. זה בכללי.

אילו מתקנים יש לך בבית הספר?

במקרה יש לי אולם ספורט, יש לי גם מגרש, לא חסר לי מתקן, לא חסר לי גם ציוד.

הוא אמר במקרה, אתה מבין?

חסר לך ציוד? לא הבנתי.

לא חסר לי ציוד ולא חסר לי מתקן, אבל אני גם מדריך של המשרד למגזר ואני יודע שיש הרבה בתי ספר שאין להם כלום.

הבנתי. תודה רבה.

שלום לכולם, מאוריה שפירא, מורה באולפנת אמי"ת, גבעת שמואל.

הייתי אצלך, יכול להיות?

כן, נראה לי שכן.

נכון? הייתן בכדורעף, ראיתי אתכן משחקות.

בכדורשת.

כדורשת, משהו מטורף, הייתי אצלכם.

אז נתחיל בזה.

את שיחקת איתן אפילו.

יכול להיות, מאוד יכול להיות, אני משחקת בעצמי, מפה אני הולכת לשם. אני מורה באולפנה, לפני כן הייתי מורה ביסודי, בבית ספר דתי. מורה בבית ספר באולפנה, שש-שנתי, בנות, יכולים להבין את המורכבות שיש לבנות בגיל ההתבגרות, תוסיפו על זה בנות שמגיעות מהמגזר הדתי, האפשרויות מצטמצמות עוד יותר.

והמטרה שלי היא לחשוף אותן, לתת להן את כל האפשרויות ושהן יהיו חלק מעם ישראל. זאת אומרת, אם זה בשילוב, ואם אנחנו התחלנו מהכדורשת, הכדורשת, דרך ההשתתפות בטורנירים של משרד החינוך, היא הדרך שלי לפתוח אותן לראות מקומות אחרים, כי אנחנו הולכות ומתארחות, מארחות אצלנו, אנחנו רואות מגזרים אחרים, אנחנו יוצרות חברויות עם כל מיני תלמידות באותם גילאים בבתי ספר אחרים, מבחינתי זה ערכי. וכמובן דרך הספורט, הנה אנחנו מגיעים חזרה לערכים כמו תמיד.

אני הייתי מורה באולפנה כשלא היה שום דבר, מגרש, אספלט, קווים אני עשיתי, קירוי או הצללה לא היו, לא היה שום דבר. הייתי מורה שהצליחה וקידמה דברים גם לפני כן, אבל מהרגע שבגבעת שמואל בנו אולם צמוד אליי, אין מה להשוות, אי אפשר להשוות את זה, האפשרויות נפתחות, אני יכולה להשתתף בהרבה יותר דברים, אני יכולה לגוון לתלמידות הרבה יותר. ובמיוחד כשאלה בנות ובנות דתיות בגיל ההתבגרות, הן יכולות, הן מרגישות בנוח לפעול הרבה יותר כשהן נמצאות במקום שהוא סגור. אני מסכימה, אפשר להיות מורים לחינוך גופני טובים גם בלי, אין מה לעשות, זה משדרג, זה משנה את הכול. החינוך הגופני באולפנה, יש לו מקום - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה. את המיוחדת פה. אני ראיתי אותך גם בגבעת שמואל, הבנתי שיש פה יצור, חיובי. מה היה כשאת הגעת? איך גרמת לשינוי ואיך זה השפיע על הבנות?

אני התחלתי, כיוון שלא היה שום דבר שאני יכולה לעבוד איתו, זה לחפור בורות באספלט כדי לעשות עמודים והשגנו עמודים ממקומות אחרים. אי אפשר להגיע לרמה גבוהה כשאת על מגרש של אספלט בכדורשת, כי אי אפשר. מי שמכיר את המקצוע, כמו בכדורעף, אי אפשר לגלוש, אי אפשר לרדת, שם נעצרנו.

הרבה תחרויות בתוך בית הספר, השתתפנו בתחרויות מגזריות שמתקיימות במכללת גבעת וושינגטון, באתלטיקה, במשחקי כדור, משחקי נופש. אבל אני רציתי לצאת החוצה מהמגזריות הזאת, לכן אנחנו משתדלים גם וגם, כי חשוב לי הביחד הזה, להיות חלק מעם ישראל.

וכשאני אומרת חלק מעם ישראל ואז אני ממשיכה כבר הלאה, התוכנית שלי השש-שנתית שמובילה אותן לבגרות מכינה אותן למסגרות ההמשך שלהן, הן בוחרות אצלנו. גבעת שמואל, אתם יודעים, זו עיר של מצוינות. לכיוון גם שירות לאומי וגם צבא, גם קרבי, זאת אומרת, הן מקבלות את כל האפשרויות. הבגרות שלהן בחינוך גופני מורכבת מתחומים כאלה שיכולים לתת להן את כל האופציות. ואם דיברת על פציעות ואם דיברת על מוכנות, הן יוצאות מוכנות.

כל הכבוד לך, הלוואי והיו עוד הרבה כמוך. הצטרף אלינו חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר, ראש עיריית דימונה ומנהל בית ספר הרבה שנים שיש לו הרבה מה להגיד בנושא הזה, אני יודע שגם זה חשוב לו. ומאיר, יש לי הפתעה בשבילך, למה היה חשוב שתגיע? כי אנחנו הולכים להעניק לדוד רמון תעודה. אתה זוכר שהיינו בכפר ורדים ונכנס מאמן קיקבוקס? תרים את היד, דוד. שהוא גם שופט בינלאומי, אתה זוכר? והבטחתי שהוא יגיע לכנסת. הוא הגיע עם שתי ספורטאיות שלו ואנחנו ביחד נעניק להם תעודות, מכפר ורדים. מאיר, אתה רוצה עכשיו?

כן, אני גם אקשיב. אנשי יש עתיד עושים היום הרבה מאוד כנסים טובים ותודה רבה לך על מה שאתה עושה. בכלל סימון חדש בכנסת והוא הפך להיות לאורים ותומים של הספורט במדינת ישראל. אני עוצם את העיניים ורואה אותך שר ספורט בעזרת השם.

אינשאללה.

אתה תעשה עבודה נהדרת, אין לי שום ספק. יש פה חבר'ה מהדרום?

אשדוד.

מאשדוד. תראו, אני רוצה לספר לכם על חוויה שהייתה לי כשהייתי מנהל בית ספר בדימונה. יצאה משלחת של מנהלים לבוואריה, היינו אורחים של משרד החינוך הבווארי, בכל חבל ארץ יש משרד חינוך משלו. וחיברו אותי למנהל בית ספר, אני הייתי בן 30 ולא יודע כמה, זה היה בתקופת בר כוכבא, שתבינו, זה היה מזמן. והוא היה מבוגר, כיאה למנהלים אירופאיים, מעונבים. ושאלתי אותו, מהם מתקני הספורט שלך בבית הספר? והוא אמר לי בוא.

ונכנסנו לאולם שבוודאי ובוודאי שלא חלמתי אז שבדימונה יהיה אולם כזה, ובלחיצת כפתור נפתחו מסכים, נסגרו מסכים, האולם גדל, ירדו ספסלים, נכנסתי למלתחות, וואי, וואי, וואי, במעברה בדימונה שבה גדלתי חלמנו על כאלה. והוא אמר לי חכה. יצאנו החוצה, שטח של מגרשים מדהים, מדהים. מגרשים לרשת ומגרשים לכדורגל ולכדוריד. וההפתעה הסופית הייתה שהוא אומר לי, עכשיו בוא ניכנס לאולם משני, שדווקא הוא נראה מין חצי קשת כזאת. נכנסנו, בריכה, גימנסיום. תלמידים מכיתה ז' עד כיתה י"ג, ציבורי לגמרי, שום דבר לא פרטי. ובתוך הפסיליטי והאווירה הזאת, הספורט הופך להיות לגולת הכותרת של בית הספר.

ועכשיו בכדי שתבינו מה ההפך, הבנתי מהר מאוד את מה שאתם כולכם יודעים, וסימון, אתה גם יודע את זה, שספורט הוא אחד הכלים למוביליות של ילדים אולי הכי בולט בבית הספר. כי כשהיו מגיעים אליי 230, 240 תלמידי כיתה ז', אז היו לי שני מורים גיבורים, אחד ניסים אילוז מאורט ואחד צביקה פינסקי אללה ירחמו מרמת רחל, הדבר הראשון שהיינו עושים זה עושים מיפוי של הילדים ביכולות הספורטיביות שלהם.

וכשסימנו ילדים מצטיינים, ההצטיינות הראשונה הייתה בספורט. כי הוא יכול להיות רע במתמטיקה וכל מה שאתה רוצה, אבל בספורט הוא מיידה כדור הברזל הטוב ביותר. ואם בית הספר יתייחס להצטיינות הזאת שלו, כל בעיות המשמעת, תקשיבו טוב, ובטח יש לכם ניסיון לא פחות משלי, כל בעיות המשמעת נפתרו כשאתה שם דגש על יחידות הספורט בבית הספר.

לי לקח שלוש שנים לטייל כמו עני בשטח לפשוט את ידי, בסוף פניתי לפילנתרופיה בכדי לפתוח חמש יחידות, בכדי לשפץ את המגרשים, בכדי שיהיה לי, שומו שמיים, חדר כושר. הלכתי למישהו שסגר מכון לקראטה וקניתי ממנו את חדר הכושר שלו בפרוטות. אם אנחנו רוצים לעשות שינוי ואם אתה רוצה לעשות שינוי, סימון, זה הסיפור.

ואני אומר לאנשי משרד החינוך, אני לא יודע אם הם כאן, כשאני מסתכל בתקציבים האחרונים למבנים, זה הולך ויורד. אחרי שניכינו את כל הסיבות להקמת בתי הספר העורפיים וישבתי עם יואב ודיברתי איתו, אני מבין את זה, אבל האג'נדה הולכת אחורה. אנשים לא מבינים במשרד שאסור שיהיה בית ספר במדינת ישראל שאין בו אולם ספורט, אין דבר כזה בעולם, אולם ספורט הוא כיתת לימוד. יש בית ספר תיכון שמוותרים לו על מעבדה לפיזיקה? אין.

ופה אני נוגע בכם, במקום שיש צוות לספורט שהוא דומיננטי והוא חלק מחיי בתי הספר, גם אם אתה המנהל הכי חנטריש, אתה מבין שהקבוצה הזאת, יש לה משמעות והם לא איזה צוות שאתה מחזיק אותו בכדי שהם יצאו לטיולים, אלא הם צוות שמתווה מדיניות חינוכית. אני לא אמשיך להלאות אתכם, אנחנו כאן על זה. בכל הזדמנות שאני מדבר עם השר וסימון עושה באמת עבודה, אני פה בין הוותיקים, אני 14 שנים פה, עוד לא היה חבר כנסת, ואני לא אומר את זה כי סימון הוא מיש עתיד, גם, אבל לא בעיקר. כי באמת, מגיע חבר כנסת שכל כולו עסוק בדבר הזה. והחיבור עם משרד התרבות והחיבור עם משרד החינוך יכול להניב מכאן התחלות יוצאות דופן.

ותזכרו, הצעירים שכאן, שעדיין השיבה לא זרקה בשיערכם, תעמדו על הזכויות שלכם, תקימו ועד או לא יודע מה, ארגון של מורים לספורט שיודע ללכת ולדפוק על השולחנות. זאת המדינה שלנו, לצערי הגדול, ככל שאתה דומיננטי, אתה משיג את מה שאתה רוצה להשיג. תודה רבה לכם.

תודה רבה, מאיר.

אנחנו נחזור, אני אתן לך לדבר, אבל אני רוצה שנעניק ביחד את התעודות לפני שאתה הולך. אני רק אספר לכם, אנחנו מסתובבים הרבה בארץ, הגענו לכפר ורדים בצפון, נכנסנו שם עם ראש המועצה לאיזשהו מרכז ספורט מדהים, ונכנס הבחור הזה, לא הכרתי, לא ידעתי, והתחיל לספר לנו על מה הוא עושה וכמה הוא משפיע על ילדים. באיזה יישוב זה?

בכפר ורדים.

לא, אבל איפה אתה מאמן?

במעלות.

ואיך הוא המשיך לאמן כשהייתה מלחמה, ואיך הוא נוגע בילדים וזה נורא ריגש אותי. אני אומר לכם שאנשים כאלו מרגשים אותי כי הם משנים חיים, הם משנים חיים.

כבר סיפרתי עליך בדימונה.

קודם כול נקבל במחיאות כפיים את דוד רמון, מאמן ושופט קיקבוקס בינלאומי. ואני רוצה לקבל את הספורטאיות המדהימות שלו, מיה לאמיצ'ב, סגנית אלופת העולם. ודניז סרבריאנקוב, אלופת עולם 2022, אלופת אירופה 2023 ואלופת עולם 2024.

(מחיאות כפיים)

דוד רמון, בבקשה.

כשהגעתי לפה לא ידעתי מה יהיה הנושא וזה נורא נורא חשוב. בין היתר לזה שאני מאמן ושופט בינלאומי, אני מנהל אולם בכפר ורדים, בכפר ורדים יש לנו אולם ספורט מדהים ששני בתי הספר משתמשים בו, בית ספר תפן ובית ספר אמירים. מיה היא תלמידת בית ספר אמירים ודניס היא תלמידת בית ספר אורט במעלות, ולמזלנו, יש לנו גם חדר כושר. אני רק מחזק פה את העניין שהם כן משתמשים באולם כל היום וגם משתמשים בחדר כושר.

גם בלילה.

גם בלילה. כך שהתלמידים שלנו כל הזמן עסוקים בעניין הזה. זה רק מראה כמה זה מאוד חשוב שיש מתקן של חדר כושר ואולם ספורט. כמו שמאיר אמר עכשיו לגבי זה שלכל בית ספר אמור להיות אולם ספורט, זה לא מותרות, זה דבר לדעתי הכי חשוב שיכול להיות. מלבד לזה, כמובן שאני לא בונה על שיעורי הספורט של בית הספר, כי מיה ודניז מתאמנות פעמיים ביום ושיעורי הספורט בשבילן זה, בואו נגיד התחלה של חימום.

מה שכן חשוב לי לומר למי שאחראי על העניין של הספורט, שספורטאים וספורטאיות כמו מיה ודניז שהם אלופי עולם וזה העיסוק שלהם, לדעתי צריכים לתת להם הקלות בבית הספר בכל מיני דברים, בבגרויות וכל מיני, להתחשב בהם. אני אתמול אמרתי למיה ודניז, מדוע לא רצתן? הן אומרות, אנחנו מתחילות ב-7:30, מסיימים ב-17:00.

רגע, גיא, ספורטאים ברמות האלו צריכים - - -

יש חוזר מנכ"ל שאני יזמתי אותו שמתייחס לזכויות וחובות של ספורטאים מייצגים, אלה ספורטאיות מייצגות, כולל התחשבות מרמה של אגף הבחינות במשרד דרך בית הספר. כלומר, זה לא לשיקול דעת מנהל בית הספר, הן יקבלו את ההכרה, מנהל בית הספר, יש חוזר מנכ"ל בדיוק איך צריך להתנהל, לצאת לאימונים ולצאת למחנות אימונים וגם לחו"ל, משלימים חומר ואת כל מה שצריך. אני לא יודע, יכול להיות שהן הוכרו כספורטאיות מצטיינות כאלה, אבל זה נקרא ספורטאי מייצג.

תדאג שמישהו יעביר לי, אני רוצה להעביר.

אני אעביר לך.

זה מאוד חשוב העניין הזה. כי סתם, אתמול רק אמרתי להן, אתן צריכות לרוץ, הן אמרו, אנחנו לא יכולות, אנחנו לומדות מ-7:30 עד 17:00. יש לנו תחרות עכשיו, אליפות ישראל בעוד שבועיים, ואחרי זה גביע אירופה בעוד חודש. זה ספורט מאוד רציני, זה לא - - -

אתן רוצות להגיד משהו?

אני אלשין על בית הספר. הייתה שלשום אסיפת הורים וקיבלתי בחינוך גופני 63, וכל השיעור זה רק לשבת בטלפון. כלומר, אם יש איזה משהו שאני מפספסת, זה רק כי אני בחו"ל, בתחרויות והם אפילו לא - - -

מה הכוונה יושבים ומסתכלים בטלפון?

כלום, לא עושים כלום, סתם.

השיעור עצמו?

לא עושים כלום, שום פעילות, רק אולי במגמה.

מיה, רוצה להגיד משהו?

לא.

אני רק אספר משהו קטן על דניז. דניז התחילה לצאת בגיל שמונה, ואימא שלה, כשהיא באה איתה לחוג, היא לא רצתה להיכנס במשך חודשיים. חודשיים היא כל יום הביאה אותה והיא עמדה בפתח, והיא הייתה מאוד מופנמת מבחינה חברתית וכולי, וזה לא. מישהו דיבר פה על ספורט, כמה שזה עוזר. מרגע שדניז התחילה ונכנסה בסופו של דבר לחוג והתחילה להתאמן, וברגע שזכתה באליפות ישראל בפעם הראשונה, היא הייתה מלכת הכיתה והכוכבת של בית הספר.

וזה רק אומר שכן, גם מבחינת הורים, לא לוותר לתלמידים. כי יש לי הרבה הורים שבאים אליי למועדון ושואלים את הילד בגיל ארבע, אתה רוצה? אמרתי להם, מה אתם שואלים אותו אם הוא רוצה? הוא יודע מה הוא רוצה? זה ילד. אתם ההורים, זה התפקיד שלכם, להגיד לו, אתה נשאר פה עד שהחוג מסתיים'. וזה מה שאימא שלה עשתה, ואם הייתה מוותרת לה, היא לא הייתה אלופת עולם שלוש פעמים עכשיו. זה רק מראה שכן צריך לא לוותר לילדים והספורט הוא מאוד מאוד חשוב.

ואני יכול להעיד גם עליי, אם אני לוקח 30 שנה, 40 שנה אחורה, אם היו מאבחנים אותי, הייתי היפראקטיבי פלוס. ובזכות האיגרוף, שהתחלתי להתאמן באיגרוף והייתי מתאמן כל יום, אחרי זה הייתי תלמיד מצטיין והתקבלתי לקציני ים והייתי ביחידה מובחרת, ובזכות הספורט אני יכול להגיד שהגעתי למה שהגעתי. אם לא הספורט, אני לא יודע איפה הייתי מסיים היום. הספורט הוא מאוד חשוב ולא לוותר לשום תלמיד, גם אם אתם אומרים שיש לו פוטנציאל, להשקיע בו ולתת לו ולעזור במה שאפשר.

תודה רבה לכם.

סימון, אני שלחתי לך קישור של חוזר המנכ"ל הזה, ודרך אגב, כבר עשינו בירור, אף אחד לא הגיש עבורן את ההכרה של ספורטאי מייצג. כך שאם יטפלו בזה, הן יקבלו את הזכויות שמגיעות להן.

מי אמור להגיש? ההתאחדות? האיגוד? מי?

זה מתחיל מההורים. אבל זה דרך בית הספר. בדרך כלל האיגודים יודעים והם אלה שמעבירים.

כולם מכירים שהן אלופות עולם ובסוף הן צריכות לרוץ 2,000. טוב, בסדר, נו, זה משהו הזיה. תודה רבה לכם, ואתם לא צריכים ללכת, אתם יכולים לשבת איתנו, הכול בסדר, יש לנו עוד זמן.

תגידו את הדברים המרכזיים כדי שכולם יספיקו להגיד.

כן, יש לנו 20 דקות, אני רוצה להספיק עוד כמה דוברים.

שמי ורד שמאי ואני מורה לחינוך גופני בבית ספר ממלכתי א' בהוד השרון, בעבר מנהריה. ובבית הספר שלי החינוך הגופני הוא במרכז העניינים. מאוד מאוד חשוב לי שיהיו הפסקות פעילות, אם זו הפסקה רוקדת וקופצת והפסקה שקשורה לנושא שאנחנו מדברים עליו, הנושא השנתי, ואם זה הנושא החודשי. למשל היה חודש הנגישות, אתמול למשל עשינו פעילות לתלמידי א' עד ד' כדי שיחוו דרך הגוף מה זה להיות עם איזושהי מגבלה גופנית.

בנוסף, אנחנו יוצאים לכל מפעלי הספורט העירוניים והמחוזיים, וקיימנו בכמה שנים האחרונות פעילות שנקראת חיים בתנועה במרחב המשותף יחד עם החברה הערבית. נפגשנו ילדים משכבת ה'.

דו-קיום.

כן, דו-קיום. הם הגיעו אלינו ואנחנו ביקרנו אצלם, גם עשינו פעילות בתנועה כדי להכיר את האחר שגר ממש בסמיכות אלינו. הוד השרון, טייבה, ממש ממש קרובות.

מה יש לכם מההתאחדות אצלכם? אילו מועדונים?

הם ביסודי, לכן זה פחות. ועוד משהו נוסף שרציתי להוסיף, בתקופת הקורונה צילמתי שיעורי תנועה גם כדי שילדים יוכלו לצפות מעבר לשעות בית הספר בשיעורים מוקלטים שהם רואים אותי ואחר כך יכולים לספר לי מי עשה.

יפה מאוד, כל הכבוד.

רוצה לשמוע על החינוך הימי קצת?

לא, שנייה, לא שאני לא רוצה לשמוע, אבל קודם כול אני רוצה לשמוע אותך.

אני יניב קוממי, אני בערך 20 ומשהו שנה חוקר ספורט במובן היישומי, ההיבטים החברתיים והתרבותיים של ספורט. נגיד שבתזה שלי הסתכלתי הרבה שנים על מודי בר-און ועל התפקיד שהוא עשה בכדורגל ואיך הוא חילץ את הכדורגל מתרבות של נקרא לזה "נגח, בעט והרביץ", לתרבות, נגיד את זה ככה, במובן העמוק של המילה. ואני מלווה המון ארגונים המון שנים בתחום הספורט. יש לי גם חברה לאסטרטגיה ומחקר בלי קשר לעולמות הספורט.

אני רוצה רגע להגיד כמה דברים באמת קצרים כי אמרו פה כמעט את הכול. אני רוצה רגע להגיד, כשמדברים על ספורט, בואו נדבר על משולש של נגיד ספורט, נוער, מאפיינים של נוער וילדים באשר הם, וכמובן כל ההיבט של חינוך. ואני חושב שההצעה שאני רוצה לשים כאן על השולחן, אבל רגע לפני, להגיד, תראו, הסתכלתם פעם על נתונים של מה תלמידים חושבים על בית ספר? מה הם אומרים? נתון מאוד מעניין על איכות ההוראה, באיזו מידה תלמידים מדווחים על דרכי הוראה כמקדמות למידה משמעותית. בבתי ספר ממלכתי 50% טוענים את הדבר הזה, בבתי ספר בכיתות ז'-ט', 51%, ובאנשים ממעמד סוציואקונומי גבוה, 47%.

טוענים את מה?

פחות מ-50% טוענים שבית הספר נותן להם איזשהו משהו שהוא בעל ערך. כשאנחנו נסתכל על החינוך הגופני, אנחנו צריכים להסתכל עליו בהקשר הרחב. זאת אומרת, מערכת החינוך נמצאת באתגר, החינוך הגופני בתוכה. אני לא רוצה להיכנס לסטטיסטיקות, יש פה גם נתונים על זה שבית ספר פחות מקדם אורח חיים בריא וכל הדברים האלה, סביב 43%.

אני רוצה להגיד שלושה דברים קצרים. אחד, אני חושב שהחינוך הגופני - - - אני אגיד עוד דבר אחד על החינוך בכלל, חינוך בכלל נמצא היום במשבר מאוד גדול במובן הזה של רלוונטיות לתלמידים ויש איזו תנועה בבתי הספר החזקים לאזור החינוך הבלתי פורמלי, למידה חווייתית. אין ספק שהספורט יכול להיות השחקן שמוביל את הדבר הזה ויש פה אין סוף דוגמאות מהממות שאין צורך אפילו להרחיב לגביהן כי הם עושים את זה הלכה למעשה.

וצריך להבין עוד דבר, בני נוער במחקרים רוצים לעשות ספורט, הם לא עושים ספורט בבית הספר, אבל הם רוצים לעשות ספורט. בתי הספר לכדורגל מלאים, בתי ספר לכדורסל מלאים. אני מלווה ארגונים חברתיים, מועדוני הספורט מלאים. להערכתי, אין לי נתון מדויק, אבל זו תנועת הנוער הגדולה בישראל, זאת אומרת, מי שעושה ספורט. ובמחקרים שאתה עושה לבני נוער בגילאים י'-י"ב, שני הדברים שמעניינים אותם, שהיו רוצים, אחד זה הכנה טובה לצבא, והשני זה ספורט. זאת אומרת, אנחנו מצד אחד במשבר בחינוך, תוך כדי זה, בתוך - - -

בנים או בנות?

בנות טיפה פחות. אנחנו מצד אחד במשבר בחינוך, מצד שני, בתוכו, החינוך הגופני לצערנו נמצא, איך אמר לי אתמול פרופ' יריב פניגר שהכין אותי, דיברנו קצת לדיון? נמצא בשוליות מבנית. מצד שני, יש אין סוף פתרונות והם ניתנים כאן, אין טעם לחזור עליהם, כולם מאוד מאוד מרשימים.

אני רק אגיד שמבחינה פרקטית, כמי שעובד המון עם רשויות מקומיות וגם עם המדינה, אני חושב שהפרקטיקה הנכונה היא בוטום אפ, זאת אומרת, היא דווקא להיכנס דרך הרשויות, לפתוח את בתי הספר. יכול להיות עם החבר'ה של זיו ומה שעושים בבתי הספר במועדונים. לצפות שהדבר הזה יקרה מלמעלה בשלב הזה, כמו שאנחנו רואים, קשה מאוד יהיה להאמין.

ורק להגיד דבר אחרון לגבי ספורט ולמה הוא השער לחינוך החדש. כי הוא מאפשר להתעסק במנטליות, אמרתם את זה כאן, אני לא צריך להרחיב. לא יודע אם אנשים יודעים, אבל כשפיתחו את הספורט המודרני, את הכדורגל יותר נכון, בעידן המודרני, איפשהו שם בסוף המאה ה-19, מה שהנחה אותם בבתי הספר של האליטה זה בדיוק מה שאת מדברת, לחנך את הנערים הצעירים לערכים של משמעת, של עבודת צוות, של היכולת להתמודד עם כישלון.

זאת אומרת, ספורט מכיל את כל הדברים ולכן אני חושב שהבשורה שצריכה לצאת מהמקום הזה היא שיש פה פוטנציאל אדיר ולא צריך עכשיו להילחם רק על החינוך הגופני, צריך להילחם על החינוך בכלל והחינוך הגופני יהיה מי שיושיע אותו בסופו של יום ויקח אותו למקומות שהוא צריך ללכת. כי החינוך במדינת ישראל היום, לצערנו, לא צריך להסתכל על נתונים, לא צריך להסתכל על מה בני נוער אומרים, בואו נגיד את זה ככה, התלמידים החזקים לא באמת צריכים את בית הספר כדי להצליח בחיים. זהו, תודה רבה.

אני רוצה רק להוסיף משהו אחד ליניב. אני חושב שהספורט, בטח בתקופה הזאת, הוא אחד הגורמים המרכזיים לייצר גאווה, גאווה יישובית, גאווה מקומית, גאווה בית ספרית, ומפה לטפח את זה לגאווה לאומית. אין כמו הספורט כדי לקדם את הערך הזה.

מישהו הגיע פה ממכללת וינגייט? מסמינר הקיבוצים?

כן.

אתה מאיפה?

אני מרצה בבית הספר למאמנים במכון וינגייט ומנהל עמותה.

למאמנים.

למאמנים, כן.

אצל ג'ינו?

אצל ג'ינו והייתי גם מנחה פדגוגי בווינגייט. יש לי מה להגיד.

אוקיי. אני אגיד לך, קצת רדפנו אחריך, אבל וינגייט, לא יודע, אוהד, למה וינגייט לא פה? אוקיי, פעם הבאה אנחנו נביא אותם בהזמנה של יושב ראש הכנסת.

סימון, יש פה עוד שלושה, תן להם ואחר כך נשמע את האחרים, ברשותך, בסדר?

עוד שלושה מה?

שלושה מורים.

אוקיי, אבל אין לנו הרבה זמן.

נועם, תהיו קצרים. נועם זה חינוך וספורט ימי.

אני אהיה קצר. מרגש מאוד הפורום הזה ואני מרגיש שאנחנו כולנו מדברים באמת באותה שפה וכולם מבינים אחד את השני, ספורט זה באמת תרבות. אני מייצג את בתי הספר לחינוך וספורט ימי, אני מורה מעל - - -

מה השם רק?

נועם רוגוב. אני ומוראד למדנו ביחד באותה כיתה בוינגייט לפני מעל 30 שנה.

באיזו שנה סיימת?

ב-1994 סיימנו, מ-1995 אני מורה לשייט וספורט ימי.

איפה?

בתל אביב. אני גם בכובע של המדריך הארצי לחינוך וספורט ימי, אני מייצג את כל 13 בתי הספר. יותר מתמיד התלמידים בתקופה הזאת ממש צמאים לפעילות הזאת שלנו. עברנו הרבה שינויים בחינוך הימי, פעם מי שלימד היו יותר ספורטאים או דייגים שהגיעו לחינוך והספורט הימי. היום אנחנו משתמשים, אנחנו קוראים לזה בגן השעשועים העצום הזה שנקרא ים, בשביל להעניק לנוער ערכים, הצלחה, חוויית הצלחה, שיתוף פעולה. ואני מרגיש יותר מתמיד שהתחום הזה הוא מאסט.

אוקיי, תודה רבה. אלי, מה העניינים?

מה העניינים, סימון, מה שלומך? טוב לראות אותך, תודה רבה על ההזמנה. אני אגע בכמה דברים מתחום החינוך הגופני.

אלי היה שופט בכיר מאוד בכדורגל הישראלי, שופט בינלאומי גם, נכון?

ומורה לחינוך גופני.

כן, אבל אני פה על תקן מורה לחינוך גופני. מאשדוד, 22 שנה כבר בתוך ההוראה, אני חייב לומר בתוך אשדוד איך זה בנוי וזה חשוב גם שתדעו. כיום פיתחו מודל של בתי ספר מזינים לתוך המקיפים, ומשם הם צומחים לתוך אגודות הספורט. זה הרעיון הראשוני, בכללי. כאשר אנחנו צובעים, בעיר אשדוד הם צבעו תיכון לדוגמה לכדורסל, יש לו ארבעה בתי ספר מזינים, היסודיים, שמזינים את הכדורסל, ומשם הם יוצאים אל מועדוני הספורט לכיתות ז', ח' וט', ומשם מגיעים לקבוצות הספורט י', י"א, י"ב. ככה הם חילקו את כל התיכונים, יש 12 תיכונים, לכל תיכון יש ענף ספציפי בו הוא נבחר.

חשוב לומר, בכל בית ספר הם מקדישים שעות נוספות מתוך המשאבים העירוניים. בנוסף לזה, גם יש גבייה הורית שגם הילדים משתתפים בתשלומים על מנת להיות בתוך הפעילות הבית ספרית הזו. חשוב להדגיש שהמועדון הבית ספרי שמגיעים כבר בתיכון בכיתות ז', ח' וט', הם מתמקצעים בענף ספציפי עם שני אימונים בשבוע, וכאשר הם מגיעים, הם גם מקיימים את הליגה אחת לשבועיים או שלושה בתוך התאחדות הספורט לבתי ספר, ככה זה מפתח אותם, ומשם הם מוזנים לתוך האגודות, שזה דבר בלתי נפרד.

האגודות זה הרבה ענפי, נכון?

נכון. והמודל הזה, הוא כמעט מתחיל להיות בנוי במספר רשויות גם בדרום, אני יודע שבבאר שבע זה מתחיל ככה, מאיר כהן יושב פה מדימונה, בדימונה יש מנכ"ל רשות הספורט, רועי אמנו, גם עושה את הפעולות הללו, הוא מתחיל לצבוע בתי ספר לפי ענפים. אם כי בבתי הספר היסודיים יש פרויקטים מעניינים כמו פרויקט זוזו שזיו דיבר עליו מקודם. פרויקט זוזו חושף את הילדים למספר ענפים בשנה, לא לוקחים ענף אחד ואומרים לילדים, כל השנה אתם רק בכדורגל או כל השנה רק בכדורסל, אלא כמו המודל האמריקאי, שהוא נותן לילדים עד גיל 16, תבחרו כמה ענפים שאתם רוצים ומשם נתחיל להתמקצע לפי הענף.

חשוב להדגיש שבית הספר מקיף ו' באשדוד הוא אחד מאבני היסוד של הכדורסל בעיר. כרגע הולכים על נושא של בנות, כי התחום הזה הוא מאוד מאוד חלש ואין בנות שמגיעות, לכן הביאו את אגודת הנשים ממכבי אשדוד שזו ליגת העל בנשים, ואמרו להן, אתן גם שייכות לתחום האימון בתוך בית הספר והן מגיעות גם לאמן את הבנות ביחד עם המורים לחינוך גופני. זאת אומרת, כבר יש חיבור של אגודה לתלמידות והתלמידות גם מגיעות למשחקי הכדורסל, ככה שזה יוצר איזה חיבור מושלם, כי הן מרגישות זהות ועוד פעם, מרגישות גאוות יחידה, להיות בנבחרת בית ספר זו גאוות יחידה, עם זה הן הולכות.

מאה אחוז. תודה רבה, אלי. זו רק ההתחלה, נמשיך. בבקשה, אדוני.

שלום לכולם, שמי ניב, אני מורה לחינוך גופני בחטיבת ביניים, בכובע השני אני מאמן נבחרת ישראל לנערות עד גיל 17, המנהל המקצועי של איגוד הכדוריד, ועובד קצת במכללת לוינסקי וינגייט כמכשיר את - - -

על מי הצבעת? לא הבנתי.

כמו שהוא עובד בוינגייט לוינסקי.

הוא לא מהמכללה אבל.

עם בית הספר.

הלוואי והיה לי פה נציג מהמכללה.

אני מכשיר מורים לחינוך גופני. אני שותף לכתיבת תוכנית הלימודים החדשה, הוקמה כדי לשנות את זה, כדי לתקן ולהתאים את תוכנית הלימודים למצב שקיים היום, עם כל השינויים שיש ונושא המקצועות שיש, כדי שנוכל לקדם גם את נושא המורים וגם את נושא התלמידים ואנחנו מנסים לייצר חיבור בין הבוקר לצוהריים. אם הוזכרו פה כיתות ספורט, אני לדעתי אחד מאלה שהיו להם כיתות ספורט ראשונים בארץ, ב-1994, כשהוקמה ההתאחדות. יש המון פעילויות שאנחנו עובדים ביחד עם ההתאחדות כדי שהילדים יפעלו ויצאו - - -

יש כדוריד בהתאחדות, זיו?

כן. יש מועדון בית ספרי של בנות ז'-ט', ויש אליפויות תיכונים של י'-י"ב. יש הרבה קבוצות שפועלות שמה וזה אחד הענפים שיש.

מאה אחוז, תודה. אני רוצה לעבור לסמינר הקיבוצים, חשוב לי לשמוע גם אתכם. בבקשה, אדוני.

שמי רן ינוביץ', אני ראש המחלקה לחינוך גופני ותנועה במכללת סמינר הקיבוצים. בעברי בוגר של מכללת וינגייט לחינוך גופני כעתודאי, זו גם נקודה שאולי בהמשך הדיונים - - -

גם אני בוגר של וינגייט.

אני יודע, שנה מתחתנו. אני חושב, גדי ואני בוגרים של 1994, את נועם אני לא מכיר, אולי שנה מתחתנו, אבל אני לא זוכר כבר.

אני 1996.

לפני התפקיד שאני נמצא בו כבר עוד מעט ארבע שנים הייתי הפיזיולוג הראשי של צה"ל, זאת אומרת, זה התפקיד האחרון שלי בצבא. דיברת על פיזיולוגיה בסיפא של הדברים שלך - - -

יש לך נתונים על זה, על הנושא של פציעות בשלבים הראשונים של צבא?

יש לי המון נתונים על זה כי אני למעשה ביצעתי את המחקרים על הדברים האלה בזמנו בצבא, אבל איך שהרמתם להנחתה מה שנקרא לדיון, בטח שראינו את עצמנו כאן. רק הערת סוגריים, וינגייט, מקומם וכבודם, אבל יש חמישה מוסדות להכשרת מורים לחינוך גופני וחשוב לציין, מעבר ללוינסקי ווינגייט יש את המכללה בסמינר הקיבוצים, יש את תל-חי, את גבעת וושינגטון ואת מכללת קיי, וכולם למעשה מעניקים את אותם תארים שקולים וחשוב לציין את זה.

אנחנו קולטים מדי שנה בסביבות 500 מורים לחינוך גופני חדשים מתוך המכללות.

לגמרי. בסדר, לא, רק חשוב להבין שזה לא רק לוינסקי-וינגייט, אלא יש עוד מוסדות להכשרת מורים לחינוך גופני. ובאמת, אני מתחבר כמעט לכל נתון ומתחבר לשיח ומאוד גאה בבנות. ראיתם רק את הדיסקרפנס, אלופת עולם, 63 בחינוך גופני. זאת אומרת, יש פה איזשהו נתק כנראה. אני לא אקרא לזה הביצה והתרנגולת, אבל ממרום האקדמיה אני יכול להגיד, כמי שאחראי על הכשרת המורים לחינוך גופני, אנחנו צריכים תמיד לראות, אנחנו מדברים המון על הרצוי, זאת אומרת, סביב השולחן פה שמענו הרבה על הרצוי, מה כדאי, שמענו המון דוגמאות מדהימות, אבל מה המצוי?

ועוד פעם, זה מתחבר למה שאמרת בהתחלה, המצוי לא איי איי איי, בוא נגיד ככה, בלשון המעטה. ישנם מקומות מדהימים, ישנם מקומות פחות, זה לא שהם לא רוצים, פשוט אין להם את הכלים לאפשר את שיעורי החינוך הגופני. אם אנחנו עוד פעם נכנסים למדע, אמרת פציעות וכולי, אני יכול לעשות את ההקבלה לצבא.

בשנות ה-80 היה אחוז פציעות מאוד מאוד גדול, פציעות שימוש יתר, שברי מאמץ בעיקר, ביחידות מיוחדות וכולי, והתכנסו מספר גופים מקצועיים כמו מרכז הכושר הקרבי, חיל הרפואה וכולי, ובנו כלי שכל מי שעשה - - -

סרגל.

סרגל מאמצים. כלי מבוסס ידע איך להתאים את תוכנית האימונים הנכונה כדי להפחית את אחוז שברי המאמץ, אם אני הולך ספציפית על שברי מאמץ. ובאמת הייתה הפחתה מדהימה, מכמויות עצומות של כמעט חצי מיחידות שלמות היו מושבתות מפציעות כאלה עד רמות של 3%, 4% ו-5% שנחשב כבר לא טוב בימינו אנו.

ולכן גם פה צריך לראות איזו מחשבה באמת רוחבית, הוליסטית, מכיוון שאם אנחנו מדברים , אפרופו, הרבה בריאות, דיברתם הכול על קשב וריכוז, יש אין סוף מידע בספרות המדעית. זאת אומרת, אנחנו לא ממציאים את הדבר הזה. ביקורים במוסדות, בתי ספר בחו"ל, זאת אומרת, זה ידוע כבר המון שנים, הקשר בין פעילות גופנית לבריאות, לבעיות רגשיות, התנהגותיות. יש שלוש מילים, ואני משוכנע שכל מי שפה בשולחן מכיר, Exercise is medicine. לא אנחנו המצאנו את זה, זה ידוע. פעילות גופנית היא מרשם. יש קורסים באוניברסיטאות, גם בארץ, פעילות גופנית כמרשם, מרשם תרופתי הכוונה, כן?

אנחנו מכירים את ההשפעות ולכן אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מצליחים ליישם את כל הידע העשיר שיש, יש לנו פה אנשים מדהימים בארץ, לא רק בוגרי סמינר הקיבוצים, כל המכללות, ברור. ויוצאים עם ידע לשטח וכמו שאתה אומר, נתקלים, חלקם, לא כולם, בשוקת שבורה. איך אני מעביר את הידע? אין לי את האפשרות להעביר את הידע.

אני בעברי אתלט, זאת אומרת, אני בא מתחום ספורט שנעשה כולו בחוץ. אין לנו בארץ אתלטיקה באולמות, למרות שבוולודרום בהדר יוסף יש מין אצטדיון אתלטיקה קטן באולם, אבל אנחנו יודעים להפעיל אנשים בחוץ. אבל עד מתי? עד כמה אפשר? איך אנחנו - - - את כל הטוב הזה? זה דבר אחד.

דבר שני, אם תשימו לב באמת למה שנאמר פה מסביב לשולחן, שמענו בעיקר איך המתאר הבלתי פורמלי הוא כביכול המזור למתאר הפורמלי. האנשים המדהימים האלה, באמת, עם כל המיזמים, לא רק חמש אצבעות. מדהים, גם בבית הספר של הבת הקטנה שלנו הם נמצאים שם ממש בפול ווליום ופעילות מבורכת.

אבל משרד החינוך, באמת, בין אם שעות, אני לא יודע אם זה שעות, אני אומר על השולחן, לא יודע מה הפתרון. לא יודע אם זה שעות, לא יודע אם זה ציוד, לא יודע אם זה מתקנים, כנראה שזה שילוב של הכול, אבל צריך באמת כוונה ולהבין שכמו שאמרנו, Exercise is medicine, תוך כדי תנועה הילדים שלנו יהיו הרבה יותר בריאים, הרבה יותר עם חוסן, קראתם לזה חוסן. ועוד פעם, אני לא בא לחדש, כי כל הדברים האלה נאמרו.

יש לי שאלה לך, פרופסור. אני גם למדתי בווינגייט, בסדר? למדתי. אחרי זה גם עבדתי בזה תקופה מסוימת עד שהלכתי לעולמות אחרים לגמרי. איפה אתם בלימודים שלכם מכניסים ערכים כמו שחמש אצבעות מכניסים ערכים היום במורים שהם מלמדים אותם? היום מה קורה? באה עמותה כזאת שאתה יודע, הם לא המציאו את הגלגל, אבל הם מטפלים בערכים. או ערכים בספורט למשל, שמגיעים לאגודה ומלמדים את המאמנים.

איך אנחנו נגרום בסוף לכך ש-500 המורים שיוצאים מכל המכללות יוצאים עם סט הערכים הזה של העמותות המדהימות האלו שבסוף יעבירו לילדים לא רק בבואו נמדוד לכם 2,000, אלא בואו נלמד אתכם איך צריכים לחיות, מה צריכים לאכול. בכלל, אני רואה את המורה לחינוך גופני משפיע על הילדים הרבה יותר מכל מורה אחר. וזה אמיתי, זה המצב. אבל אנחנו בשביל זה צריכים מורים טובים עם מוטיבציה ללמד וסט כלים שיצאו מהמכללה.

לגמרי, אני מסכים.

ומערכת שתכיל את זה.

בדיוק, המערכת חייבת להכיל את זה. לגמרי, הוא צודק במיליון אחוז. ואגב, את הנתונים שהצגת אני מכיר ואנחנו באמת, מה שנקרא, שמים על זה את הזרקור. תבינו, חינוך גופני טוב בבתי ספר, אני אשתמש אולי בצמד מילים שהוא בקונוטציה שלילית, אבל הוא חיובי, היא תיצור חינוך גופני טוב בבתי ספר, יצור גלי הדף שישפיעו לטווח רחוק.

אפרופו הקשר לצבא, אמרנו שברי מאמץ, הפחתת פציעות וכולי, או להוציא באמת ילדים בריאים יותר, לאו דווקא ספורטאים, בסדר? זו לא הכוונה, בית ספר, המטרה שלו היא לא להוציא ספורטאי.

נכון.

צריך לעשות גם את ההפרדה הקטנה הזאת שהיא מאוד משמעותית. אבל כן אנשים חסונים יותר להמשך החיים שלהם. אני מדבר על גלי הדף חיוביים, לא שליליים. אפרופו, גם מדברים תמיד על סוגיות כלכליות. הדבר הישיר שמשפיע בכך שהפחתנו את הפציעות בצבא בקרב החיילים, אני מדבר באימונים, לא קרב, אימונים. קחו את בית הספר, זה אימון, בסדר? אותו דבר. יש פה חיסכון כלכלי גם למערכת הבריאות, על כל המערכות, בסדר?

תגיד, יש לי שאלה, אני רוצה שתהיה שותף שלי, אני אגיד לך במה, כמו שאני רוצה שכולם תהיו שותפים שלי. אני רוצה בסוף, בוויז'ן שלי, להגיע לאיגום משאבים, להגיע לשולחן עגול, דיברנו על זה כמה פעמים, שבסוף יהיו פה משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הספורט, משרד הביטחון, כי זה נוגע לכולם. זה נוגע לפחות חיילים שיפצעו, זה נוגע לזה שהרווחה פחות יוציאו כסף על אנשים שלא יגיעו למצבים קשים. האוצר בטוח, האוצר חייב להיות, ברור.

רק שתדע שמשרד הבריאות פה.

סליחה. תודה רבה, לא ידעתי שאתם פה. אבל לא יהיה לכם זמן היום. מה אני אומר? אני אומר שבסוף זה נוגע לכולנו. ואני דיברתי עם שר הבריאות, עם בוסו, אתמול, הייתה לנו שיחה ארוכה, היה לנו לילה ארוך, ודיברנו על זה וזרקתי לו, הוא אומר לי, סימון, אני איתך עד הסוף בנושא הזה, אבל איך אנחנו מחברים את כולם?

אולי אני אגיד משפט. אני ד"ר שרון לוי, מנהלת המחלקה לחינוך וקידום בריאות. אחד החומרים שהיה לכם כרקע זה גיליון הציונים הזה שעבדנו ביחד, הובלנו את זה באפשרי בריא יחד עם משרד החינוך ויחד עם שותפים ממשרד התרבות והספורט והאקדמיה ועוד גורמים כי אנחנו באמת רואים בזה חשיבות מאוד גדולה.

והרבה מהדברים שנאמרו פה, אנחנו אמרנו אז ואנחנו גם היום אומרים, ואני כן יכולה לומר שבמסגרת הזאת גם בחנו מה החלופות הכדאיות מבחינה מחקרית על בסיס תועלת ועל בסיס מחקרים מהעולם. ואני חייבת לומר שהאולמות קפצו, מאוד מאוד גדול, שווה להשקיע בהם, כי בכל העולם המחקרים מראים שהתשתיות מובילות ליותר עשייה, ואני חושבת שזה חלק מהדברים שנאמרו פה.

אני גם אומר שהיינו ביחד בוועדה אחרת וראינו שההשמנה שהיא כל כך קשה בישראל היא הוצאה של 20 מיליארד בשנה לכל האוכלוסייה. אומנם לא לילדים - - -

אמרו ש-25 מיליארד כבר.

כן, כך שאנחנו איתכם, זאת אומרת, אנחנו מאוד מאמינים בצורך הזה להשקיע בדבר הזה ולבחון אותו ולנסות להיטיב. אנחנו גם עובדים עם רשויות מקומיות ועם עוד גורמים וכמובן אנחנו רוצים לעבוד עם - - -

קודם כול, תודה רבה, אבל זה בדיוק העניין, שאתם, משרד הבריאות, מבינים כמה זה חשוב, כולם מבינים כמה זה חשוב. לא נתקלתי אף פעם בשום דיון, ואת היית איתי בדיונים, בכל דיון אני דוחף את האג'נדה שלי. וזה אומר כמה זה חשוב וזה כמה. בסוף, אם לא נדע בבניין הפסיכי הזה לחבר את כולם ולהגיד, בואו נעשה תוכנית אחת, זה כמו שהעמותות, זה עושה וזה עושה וזה עושה, בסוף אנחנו צריכים להיות על אותו שביל, כי השביל הזה, יהיה בו הרבה יותר כסף כי זה יגיע מאיגום משאבים וזה יוביל בסוף לכל הילדים. כי הוא רוצה לעשות טוב והוא רוצה לעשות טוב וזה רוצה לעשות, כולם רוצים לעשות טוב, יש פה אנשים באמת מדהימים, אבל אנחנו צריכים להתחבר בסוף לתוכנית אחת, אחרת אנחנו לא נצליח.

סימון, אני חייב להגיד על זה משהו.

כן. יש לי שלוש דקות, אני צריך לסיים.

כי יחידי סגולה מדהימים בישראל לא חסר, מדיניות חסרה.

מסכים איתך.

לפני כמה שנים טובות גלנט היה שר חינוך. התחלנו איתו איזשהו תהליך, זה מאוד מהר נגמר כי אנחנו מכירים את המציאות הפוליטית בישראל. אבל בוא נגיד את האמת, ספורט, חינוך, לא מעניין בישראל, זה נושא שלא מעניין בעולמות הפוליטיים. מה כן מעניין? ביטחון מעניין והוא יעניין יותר בשנים הקרובות, ובריאות. ואם משרד הביטחון ידבר על המשמעות עכשיו של ספורט וחינוך גופני בהסתכלות ביטחונית ובהסתכלות בריאותית, יהיה אפשר לעשות פה רפורמות אמיתיות.

הם יהיו חלק מהשולחן הזה.

אפשר למדוד את זה בכסף, אפשר לעשות על זה ROI ולמדוד את זה מול האוצר בכסף.

אני אשמח לעשות את זה. יש לי שתי דקות, דקה ודקה, בבקשה, גברתי.

נעים מאוד, אני סיון, אני מנכ"לית גאמא ישראל שזו התאחדות אומנויות הלחימה המשולבות בארץ. אני שחקנית סקווש, מדורגת ארבע ל-2023. אתם מדברים פה הכול וזה מדהים, אני רק חושבת על היום שאחרי.

משהו קורה לנשים, ואני מתייחסת פה לנושא של המגדר, משהו קורה לנשים בגילאי ה-20, 30, כשאנחנו נהיות אימהות, אנחנו כאילו מאבדות את המנדט לעסוק בספורט תחרותי. וכל כך קשה, ואני אומרת את זה מניסיון אישי, באמת, היה לי בן זוג, בעלי לשעבר היה חריג בזה שהוא היה בא במיוחד מהקרייה, פוגש אותי במגרשים ושומר על הילדות לשעה כדי שאני אוכל לעשות אימון, כדי שאני אוכל להתאמן לאליפות צ'כיה. אבל כמה בני זוג כאלה יש, וכמה יכולות כאלה יש?

צריך גם להסתכל, אפרופו בתי ספר, אימהות, בנות, צריך להסתכל גם איך משלבים את ההורים לדבר הזה, כי בסופו של דבר הילד חוזר הביתה, הוא רוצה לראות את אימא שלו עושה ספורט ומתאמנת והולכת לתחרויות גם אם היא לא גדלה כספורטאית. אגב, אני הייתי ילדה עגולה, התחלתי לעסוק בספורט בגיל 23 רק, לא צמחתי בזה.

אני מבטיח לכם שיהיה המשך, זו רק פגישה ראשונה. יש לך דקה.

אני אעשה את זה קצר. אני באתי בכובע אחר בכלל, כמנכ"ל ניקה ספורט וקהילה, אנחנו גוף צעיר, ארבע שנים משחקים בשדה והמומחיות שלנו היא לפתח תוכניות, זה מה שאנחנו עושים. אנחנו מגיעים ל-12,000 ילדים, - - - של 40 מאמנים. אני רוצה לגעת דווקא במשהו שכמעט לא דיברו עליו. כמעט לא התייחסו לגילאים הצעירים, כמעט לא התייחסו לגילאי היסודי. אי אפשר לבנות תשתיות אם לא מתחילים מלמטה, אני חושב שזה לא מקבל התייחסות.

דבר נוסף, הרפרנס צריך להיות העולם. אני שנה שעברה הייתי בכנס מדעי האימון בפריז ודיברתי עם קולגות מכל העולם, והם מדברים איתי על מודלים שבארץ כמעט אף אחד לא מדבר עליהם. זאת אומרת, אם אנחנו עושים צעד אחד קדימה, שם עושים עשרה צעדים קדימה והפערים הולכים וגדלים. דיברו פה על העניין של השמנה, אבל מחקרים גם מראים שילדים שהם לא קואורדינטיביים, יש להם נטייה להשמנה. אבל אם אנחנו לא נותנים להם חשיפה, זה לא קורה. אני יכול לדבר על זה המון. אני מאוד הייתי שמח שהגוף שלנו ואני גם נתרום לשיח כי אנחנו חושבים שיש לנו מה לתת, גם לחינוך הגופני.

דבר אחרון, אתה דיברת על הרלוונטיות של משרד החינוך לתלמידים, מה עם הרלוונטיות למורים? כי המורים לא מקבלים כלים מספיק טובים ולכן שיעורי החינוך הגופני לא מקבלים את האיכות שלה הם ראויים.

אוקיי, תודה רבה, חי. אני אגיד לכם מה העניין, אתם רואים את השעון הזה? כשזה 16:00, המליאה נפתחת, ולפי התקנון אסור להמשיך אפילו שנייה.

אני פונה לאתי, אתי היא מנהלת הוועדה, ועדת חינוך, תרבות וספורט. זה דיון ראשון, וכשאני שומע את האנשים האלו, זה העתיד של כל מה שאני רוצה לעשות בבניין הזה. לחבר את כל המשרדים, לחבר את מערכת החינוך, לחבר את כל העמותות הנפלאות ובסוף לבנות מערכת אחת מדהימה עם מורים יותר טובים ומורים יותר מאושרים, כי בסוף, בלי המורים זה לא יצא.

אני מודה לכם שהגעתם, אתם תקבלו הזמנה לדיון הבא. מי שלא דיבר, אני מצטער, יהיו לו עוד הרבה אפשרויות לעשות את זה. אני נועל את הדיון, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:59.