פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
22/12/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 110
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום ראשון, כ"א בכסלו התשפ"ה (22 בדצמבר 2024), שעה 15:30

ביקור הוועדה למפגש "מקשיבים" אצבע הגליל עם פורום מצפינים ותל-חי

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
יצחק וסרלאוף

שמעון וייס - רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אוסאמה קנבר - מנהל פרויקטים גליל, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

לילך סיסו - מפקחת כוללת בתי"ס יסודיים ממלכתי מחוז צפון, משרד החינוך

אופיר בן פורת - מפקח כולל מנהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

חסן אבו ריש - מנהל נפת צפת, מחוז חיפה והצפון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מימון עזמי - ממונה פיצויים מפעולות איבה, רשות המיסים

ליאת כהן - יו"ר מצפינים

בני בן מובחר - ראש מועצה אזורית מבואות חרמון

מיכאל קבסה - ראש מועצה מקומית חצור הגלילית

ענבר בזק - ח"כית לשעבר

שחר יפרח - יו"ר מועצת הסטודנטים תל-חי

קרן פלר - יו"ר הסתדרות המורים סניף קריית שמונה

אלי מלכה - ראש מועצה אזורית גולן לשעבר

אברי אסולין - ממייסדי פורום מצפינים, גדות

אהרון גמזו - ממקימי פורום מגן עוטף לבנון

יפתח בנבנישתי - מנכ"ל מרכז משאבים

עופרי אליהו - תושבת יסוד המעלה

גדי אפריאט - עיתונאי, צלם

דורון כהן - תושבת מטולה

דולי - תושבת כורזים

ורד קירו זילברמן

אמל ביבאר

אביחי צלר, איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ביקור הוועדה למפגש "מקשיבים" אצבע הגליל עם פורום מצפינים ותל-חי

איילת השחר.

צוהריים טובים, אני חייבת לומר שמיכאל נותן לי לעשות כל מיני דברים מעניינים, מרתקים, מאתגרים, מצחיקים, מעייפים. אחד מהדברים המופלאים שאני מתבקשת לעשות זה לפתוח את ישיבת ועדת כנסת ישראל, הוועדה לפיתוח הנגב והגליל, בראשות מיכאל מרדכי ביטון.

הוועדה הזו חשובה ודרמטית ביכולת שלה להאיר ולקדם סוגיות דרמטיות עבורנו. כולכם יודעים על הרבה ועדות קטנות בכנסת, החיבור של יושב ראש הוועדה מהמקום האמפתי, לקרקע, לאנשים, הופך את הכל. אפתח ואגיד תודה אדירה לחבר הכנסת ביטון על מה שאתה עושה עבורנו, אנשי הפריפריה, דווקא בגלל ההיסטוריה והמקום שאתה בא ממנו, ומתוך הבנה לכוח ולמשמעות של הכיסא שאתה יושב עליו.
אני אזכיר בשביל שנעשה יישור קו, זו וועדה מיוחדת, לא רק בגלל שהיא מגיעה מהכנסת לשטח והיא מתקיימת באיילת השחר, בגליל, על הקרקע, אצלנו בבית. היא גם מיקדה את הקול המרכזי שהיא שמעה פה היום מהמקור של השטח ומקולם של האזרחים. לא שקולות אחרים אינם חשובים, הם חשובים ודרמטיים, אבל לא של הרשויות, של בעלי המקצוע וכו'. אני חושבת שאין פה אף אזרח שלא מחזיק גם כובע של בעל מקצוע.

עתה ישמעו את הדברים האלו ששזורים האחד בשני, ועדיין נשארות - - - דרכם יכולים ראשי הרשויות ובעלי התפקידים להשמיע את קולם, פחות - - - לאזרחים, מהמקום הזה אנחנו אסירי תודה כפולה על ההזדמנות הזו.

תודה. אנחנו, חברי כנסת, שמחים להיות כאן ואני מקווה שיגיעו עוד. יש פה חברת כנסת לשעבר, ענבר בזק. אני מקווה שיש בחדר גם חברי כנסת לעתיד.

בשנה האחרונה אנו מקיימים דיונים, אשר 80%-90% מזמננו מוקדש לגליל, לצפון, ולגולן. אנחנו מזהים את המשבר הקהילתי, כלכלי, אזרחי, כמשבר עמוק ביותר באזור הזה במלחמה. הדרום שילם מחיר ביטחוני, ולצערי כולל מאות חטופים, מאות אזרחים הרוגים, מאות חיילים שנהרגו ביום הראשון, והמלחמה החמירה ופרצה גם בצפון ביתר שאת.

מעל לשנה ישובים מפונים בעל כורחם, וישובים שלא מפונים אבל נשארים ללא עורף מוניציפלי, ללא שום תשתית ממשלתית, ללא שום ודאות תפקודית. סגירת עסקים, בריחת מעסיקים מהצפון, מחירים נפשיים ותפקודיים של בתי האב וילדים, משך הזמן הזה הוא חסר תקדים בתולדות המדינה. המחיר עצום ולצד זה התפקוד הממשלתי, גם בהשוואה להחלטות המהירות שהתקבלו כלפי הדרום, ויחסית עם מבנה ביצועי של הממשלה, מבנה מהיר של מנהלת תקומה החלטות ממשלה ותקצוב.

בצפון הממשלה גמגמה. הממשלה קיבלה החלטות וביטלה את ההחלטות של עצמה, מינתה פרויקטורים שהיו מנכ"לי משרדי הממשלה, כמו מנכ"ל משרד הפנים. אחר כך הביאו את אבי כהן סקלי שהיה מנכ"ל משרד ממשלתי. ואחר כך עוד פרויקטור ועוד פרויקטור, רק לפני שבוע-שבועיים הפרויקט האחרון עזב את תפקידו, ומונה שר שאמון על מנהלת השיקום של הצפון, כמו גם מנהלת השיקום של הדרום. ההיבט הניהולי לקה בחסר.

בהיבט של החלטת הממשלה, שיש בצידה כסף, זה לקח 10 חודשים. בנוסף, ב-2024 הממשלה תקצבה את הצפון רק במיליארד שקלים לקהילות, לשיקום, לצמיחה, ושימור, אך גם הוא בתת ביצוע. את היתרות האלה שמרו לביצוע עכשיו, 200 מיליון שקל להחזיר לרשויות.

אבל זה כסף קטן מדי, כסף שיכול היה להיות מושקע קודם, ומהר. וגם יש עננה על כמה כסף שמור לצפון לעתיד, דיברו על 31 מיליארד, ירדו ל-15 מיליארד, ירדו ל-12 מיליארד ליישובים הספציפיים, ועוד 3 מיליארד כלליים. וגם כל זה עדיין לא מאורגן בתקציב. עד שתקציב המדינה יאושר בשבועות או בחודשים הקרובים, רק אז נוכל בכלל לראות אפשרות לבצע.
בתוך כל הנוף של ביצועים גרועים של החלטות ממשלה והובלה ממשלתית בצפון, קמו מנהיגים, גם מתוך המערכת ה-סמי ממשלתית, ראשי הרשויות, בעלי התפקידים ברשויות, ארגונים שקשורים לממשלה, שנאבקו וייצגו את התושבים שלהם, גם כשהם היו צריכים להיות נחושים מול הממשלה.

לצידם קמה חברה אזרחית, קמו עשרות גופים ועשרות יוזמות שאומרות "אנחנו לא מחכים לאף אחד. אנחנו עובדים, מתנדבים, כותבים, מציפים נושאים, אומרים את דברינו, מגיעים לכנסת". כך פגשנו את כל הכוחות של החברה האזרחית, ארגונים כמו "נלחמים על הבית" "17-01", "עוטף לבנון", "אגודת הסטודנטים של תל-חי", "רשת צעירי הגליל", "הרשת הגלילית", ועוד המון ארגוני חברה אזרחית, תסלחו לי אם לא מניתי את כל שמותיהם.

בתוך אלו יש את ארגון "מצפינים" שמובילה ליאת רגב, שהיא חברה שלי שנים רבות, ואנשים מדהימים אחרים. הם אומרים דבר אחד- "כל מה שאנחנו רוצים זה שממשלה תקשיב לאזרחים". אמרתי להם "נארגן את זה. נביא נציגי ממשלה, האזרחים ידברו, ואנחנו נקשיב". כתוב בשיר השירים "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני", יושבת בגליל, הגליל העליון. את היושבת והיושבים בגליל, אנחנו היום מקשיבים לקולכם ואתם תשמיעו לנו. מכאן אנחנו ניקח את זה כמשימות.

אני לא בממשלה, אני לא שר, אבל היו לנו פריצות דרך יחד איתכם בזכות המאבקים שניהלנו כאן. הבאנו את הסיוע לעסקים בגולן, הרחבנו את הסיוע לעסקים בגליל הדרומי, הבאנו משאבים גדולים לכיתות כוננות, ועוד כמה משימות שלקחנו על עצמנו. אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים למען הגליל, כפי שעשינו עד עכשיו, ועל בסיס מה שאתם תגידו. לא מה שאנחנו חושבים, אלא מה שייאמר כאן.

מכאן אני נותן לליאת לנהל את סדר הדוברים, שמייצגים פה היבטים שונים של הגליל והארגונים. בסוף הפגישה הזה אנחנו נוקיר מתנדבים ומנהיגים מהגליל שפעלו במלחמה, ואנחנו גם נוקיר את הכתבים מהצפון שהיו כאן ואמרו את קולו של הצפון במלחמה. אני מזמין את כולם להישאר איתנו עד סוף היום. אני חושב שזה יהיה משמעותי ומעניין. תודה רבה.

תודה מיכאל. מבחינת מסגרת של לוחות זמנים, הישיבה הזאת תימשך עד השעה 17:30 כמתוכנן. זו קריאה נרגשת גם לעמידה בזמנים, אבל גם לכל הדוברים שלנו לשמור על הזמן שניתן להם. כל אחד מכם ידבר בלהט על נושא מאוד ספציפי שהוא מאמין שהוא החשוב ביותר. יש לנו 10 דוברים ולכן יש לנו כנראה 10 נושאים שהם החשובים ביותר. אנחנו רוצים להשמיע כל אחד מהנושאים, ולאפשר לכל הנושאים האחרים להישמע.

אני רוצה מראש לומר שיש עוד נושאים מעבר למה שיועלה כאן, יש עוד דוברים מופלאים שיושבים בשולחן הזה, בסוף קצרה היריעה. ביצענו סדרי עדיפויות, ותודה לכל מי שנוכח כאן, גם ביציע, על האמון שאנחנו נותנים לנו בהפעלת שיקול דעת והיכולת להבטיח שקולו של האזרח בקצה נשמע בכל הפלטפורמות האפשריות.

אנחנו נפתח את החלק הראשון עם תל-חי, אוניברסיטה בהקמה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לדובר הראשון, אלי כהן, מנכ"ל תל-חי, סביב הנושא של מנועי הצמיחה והמקום של תל-חי בתוך האירוע הזה של השיבה, התקומה והחיזוק של הצפון.

אנחנו בתל-חי נפגשנו כבר עם הוועדה של מיכאל, לדעתי יותר מפעם אחת במהלך המלחמה. לפני שאני מדבר על האוניברסיטה, אני מדבר על תל-חי היום. כמו כל תושבי הגליל, קו העימות, מתחילת המלחמה למעשה, מרבית הסגל האקדמי, הסגל המנהלי, והסטודנטים, פונו ופזורים עד היום בכל רחבי הארץ. שני הקמפוסים המרכזיים שלנו בקריית שמונה, סגורים. הם למעשה היו סגורים, ועכשיו אנחנו בתהליך ההכשרה שלהם לקראת החזרה.

לא היה לנו ברור איך תיראה השנה הזו. את כל השנה שעברה ביצעו בלמידה מרחוק, עם קצת ניסיונות להיפגש. מאחר ולא ידענו איך תיראה השנה, פתחנו אותה בכל זאת, עם ההתחייבות לסטודנטים שלנו שלא משנים להם את מתווה הלימודים. הלמידה מרחוק מתבצעת באתרי למידה שפתחנו בכל רחבי הארץ, בתל אביב, בחיפה ובאזור, בכרמיאל, וברמת הגולן.

את השנה הזו אנו מבצעים במודל הזה, שבו אנחנו מאפשרים לסטודנטים שלנו יום למידה מרוכז פרונטלי באחד מהאתרים, ושאר השבוע הוא בלמידה מרחוק. אנחנו מנגישים את הלימודים לכולם והסטודנט בוחר אם להגיע או לא. מנגנון ההנגשה נבנה בעיקרו לטובת המילואימניקים. שיעור המילואימניקים השנה הוא למעלה מ-1,000, מתוך כ-5,000 סטודנטים בסך הכל.

עכשיו מתחילים את הדיונים על המנגנונים של השיבה הביתה. אין לנו כוונה להפר את ההתחייבות שלנו לסטודנטים ולעובדים, הם יחזרו בקצב שלהם, לפי החלטות שלהם. את שנת הלימודים הבאה, תשפ"ו, אנחנו נפתח באופן מלא בקמפוסים הרגילים שלנו ונסגור את כל האתרים החלופיים.

נמצאים איתנו כאן מיגל דוד, מכון למעבדות מחקר שפזורות בכל רחבי הארץ. גם כאן אנחנו נתחיל להזיז את הדברים, לא בכפייה, אלא בתמריץ לאנשים החוזרים, וכעת אנחנו בשיח לגבי החזרה.

יש כל הזמן ביקורת, גם בשנת המלחמה העצומה הזו וגם לקראת השנה, ואני אגיד שיש דברים טובים לומר על לא מעט גופים. לוועדת המועצה להשכלה גבוהה, יושב ראש הוועדה, גם משרד האוצר היו פתוחים ונכונים מאוד לעזור במציאת הפתרונות ובמענה עליהם. יש לנו גם דברים טובים על כל המערכת האקדמית בישראל, שכל פנייה שלנו אליה נענתה בחיוב. זה אומר בכל המוסדות בארץ הסתובבו סטודנטים שלנו וחברי סגל שלנו, ונעזרנו במוסדות האחרים. אני חייב להודות גם לאוצר וגם לוועדה על הנכונות, על ההיענות.

היום אנחנו מנהלים את השיח בנושא של תמריצי החזרה ותמריצי ההיערכות לקראת שנת הלימודים הבאה שאנחנו כבר מתכוננים אליה, ויש שיח מצוין עם השר אלקין, וכמובן עם וועדת - - -. אני מניח שאתה זוכר את הפגישה אצלנו בקמפוס בנוגע לסוגייה של האוניברסיטה, כשהתהליך עוד היה קפוא, ולשמחתנו התרצה השר, יש ועדה מלווה עניינית ומשתפת פעולה שמונתה, ובראשה יושב פרופסור חיים טייטלבאום, שהיה הרקטור של בר אילן.

כרגע אנחנו אוניברסיטה בהקמה. אם את שנת תשפ"ו לא נצליח לפתוח כאוניברסיטה, אנחנו מעריכים שנעמוד בכל הדרישות לקראת שנת תשפ"ז. דבר זה מחייב מסה גדולה מאוד של משאבים. הפילנתרופיה מלווה אותנו וכבר יש לא מעט כסף בסוגיה הזו. יש תכנית פיתוח מסודרת, יש המון כסף פילתרופי, יש נכונות באוצר, אצל השר אלקין, זה היה נכון גם עם צ'ייני לפניו, להכניס את האוניברסיטה לתוך התכנית של ההחזרה והצמיחה של הגליל.

האוניברסיטה היא לא המטרה, האוניברסיטה היא כלי. לתל-חי יש תפקיד באזור, היה נכון לפני המלחמה, הוא קיבל הרבה יותר משמעות במהלך המלחמה. אוניברסיטה היא כלי צמיחה, רכיב משמעותי שיש באזור, בטח פריפריאלי, כי היא מייצרת את המוטיבציה בשני המרכיבים הכי משמעותיים שיש לצמיחה כלכלית וחברתית, מייצרת את כוח האדם האיכותי שהתעסוקה המתקדמת חייבת, מייצרת ידע דרך המחקר.

לכן המלחמה להקים את האוניברסיטה בקצה של הקצה של הגליל, כי זה מה שיביא את מסת הצעירים, שאנחנו כבר מביאים, שמשפיעים על הדרישה לתרבות ולפנאי ולחינוך איכותי. וזה גם מה שיביא חברות, שחלקן כבר נמצאות, לצערנו חלקן כבר ברחו במלחמה. והמאמץ של המדינה צריך להיות להחזיר אותן צפונה ולייצר את אותם תמריצים שייגרמו לאלה שהתפנו לחזור, ולאלה שירצו להתפתח סביב האוניברסיטה, ויש לא מעט כבר עכשיו כמכללה, ויהיו הרבה יותר כשאנחנו נהיה אוניברסיטה. אני אעצור כאן.

תודה. אלי הוא הדובר היחיד מתוקף ההיקף של העשייה שקיבל רשות לחרוג מ-3 הדקות שנתתי ליתר הדוברים, ראו הוזהרתם. אני אבקש מכל דובר אחר לומר לנו את תפקידו וגם מהיכן הוא, זה חשוב מאוד. אני גם אעשה שנייה עצירה מתודית ואמשוך את תשומת ליבכם לעובדה שבצד הזה של השולחן יושבים נציגים ממשרדי ממשלה כאלה ואחרים שקשובים קשב רב גם הם לכל מה שנאמר כאן. יש לנו כאן נציגים של רשות המיסים, של מס רכוש, של משרד החינוך, של משרד נגב גליל, ושל רשות הצעירים, את מעוף, משרד הכלכלה.

ככל שאנחנו נהיה יותר ממוקדים, יישאר לנו זמן לשמוע גם הערות נוספות וגם תגובות של משרדי הממשלה. בסוף אנחנו רוצים שכולם יקשיבו אבל אם אפשר לקבל גם תגובות בלייב זה יהיה נהדר. ואם יישאר זמן אנחנו נפתח את זה גם לציבור הרחב להערות נוספות. אני רוצה להעביר בבקשה לשחר יפרח, יושב ראש אגודת הסטודנטים בתל-חי. שחר מהיכן אתה?

אני מפונה מקריית-שמונה, היום מתגורר בחיפה, יושב ראש אגודת הסטודנטים של תל-חי. קודם כל מרגיש שזה היה מכוון אלי ה-3 דקות, אז אני אשתדל לעמוד בזה.

נתחיל באיחול שכל החטופים יחזרו בשלום, עוד אתמול, והלוואי וזה יקרה כמה שיותר מהר. לפני שנכנסתי אמרתי אבדוק שנייה מה הגדרה למשבר, בדקתי, ההגדרה באינטרנט "שינוי חריף, מפנה חד, מעבר מכריע ממצב למצב שונה ממנו", ואז צ'רצ'יל אמר, לאחר מלחמת העולם השנייה, "לעולם אל תבזבז משבר טוב." אנחנו נמצאים במשבר טוב.

כולם יודעים מה עברנו בצפון, אני עוד מעט אגע בכמה נקודות. אגיד בנקודה קטנה שהסטודנטים שלנו חוו מה שאף סטודנט אחר בארץ לא חווה. הסטודנטים שלנו מפונים, מי שלא פונה נשאר פה באזור, והתרבות, הקהילה, וכל מה שהוא הכיר התפרק. הסטודנטים שהכי דומים לנו הם מכללת ספיר, אבל הם חזרו באיזשהו שלב.

עכשיו, איך כן ננצל משבר טוב? אני חושב שיש כמה דברים שכן שווה לעודד ולחזק שיוכלו לעודד את הסטודנטים לחזור צפונה. אולי זה לא יקרה מיד, אבל זה יקרה באיזשהו שלב, בשאיפה שבשנת תשפ"ו המכללה תיפתח והסטודנטים יחזרו.

אני חושב שמבין הדברים שיכולים לעודד סטודנטים להגיע זה לראות את שכר הלימוד לשנת תשפ"ו. במידה ושנה א' מקבלים ממשרד הביטחון, משנה ב' ו-ג', יעודד אותו להגיע, אם הוא לא זכאי ממשרד הביטחון.

מצב התעסוקה בצפון לצערי הוא נוראי. המצב התדרדר, העסקים סגורים, כנראה שלא ייפתחו בקצב מסחרר. ולכן צריך לחשוב על איך מעבירים סטודנטים שהשתכרו בתל אביב, בתלוש שכר של 100 שקל לשעה, צריכים לחזור להשתכר ב-32 שקל לשעה. צריך לחשוב איך אפשר לעודד את הדבר הזה. אולי לשמר את מענקי עידוד עבודה גם בשנה הראשונה, או לפחות בחודשים הראשונים, זה משהו שכן יכול לעודד אנשים להגיע.

בנוסף, מגורים, המצב של המגורים, הרבה דירות נפגעו. אנחנו יודעים מה קרה במטולה, כך גם הרבה דירות מסביב, כפר יובל, מנרה, קריית שמונה וכל האזור מסביב. הרבה מגורים נפגעו וצריך לראות איך מחזירים את הסטודנטים לגור בצפון בשכירות, הלוואי ובקניית דירה, אם יהיו הקלות לדבר הזה. צריך שיהיו הקלות בדיור שכירות. העזרה דחופה בדבר הזה וקודם כל צריך ודאות על מה קורה במצב הקיים עם המענקים.

יש חשש גדול אצל סטודנטים, ולדעתי, אצל כל תושבי הצפון בכללותם, והוא, מה עושים כשנגמר החוזה, או לא נגמר החוזה, האם אני אמשיך לקבל, האם ירצו ממני את הכסף בחזרה? לצערי זה קרה בקורונה, שביקשו כספים בחזרה. היום אנחנו נמצאים באותה אי ודאות. והלוואי ותהיה ודאות לדבר הזה.

הלכתי ובדקתי אצל אוניברסיטאות ומכללות אחרות, ראיתי שבירושלים יש משהו מהעירייה שמעודד פתיחת עסקים סטודנטיאליים, בדגש על מסעדנות וחיי לילה, שהעירייה עוזרת להם. אני חושב שגם המדינה יכולה להיכנס פה באזור הצפון ולעודד סטודנטים שרוצים לפתוח עסקים בתחום של תרבות וחיי לילה.

מה שבאמת יהיה חסר פה בשנה הראשונה בעיקר, לתת מענקים ולתמוך בהם בהקמת הדברים האלה, אם זה ליווי, אם זה עזרה בירוקרטית וכו'. תרבות והופעות, לדעתי באמת כל העניין של חיי לילה והעסקים והמסעדנות, זה קצת יעזור להביא את ההופעות והתרבות לצפון. בסופו של דבר, אני כסטודנט רוצה לסיים את היום שלי באיזושהי הופעה, או משהו כיף ולא רק להיות שקוע בלימודים. אני מחפש דרכים שיעודדו את הסטודנטים לחזור, אולי עזרה בארנונה או עזרה כספית יכולה לעזור בדבר הזה.

אנחנו באגודה יוצאים בסקר, לא תהיה לי בעיה לפרסם את הנתונים שלו, ואנחנו שואלים "מה יחזיר אותך צפונה?" ו-"האם אתה בכלל רוצה לחזור צפונה?". השאלה היא מה יקרה אחרי הלימודים, כי סטודנט מסיים את הלימודים שלו, מה יגרום לו להישאר בצפון? זו תמיד השאלה הכי גדולה.

אם אנחנו חוזרים "לנצל משבר טוב", אני חושב שזאת ההזדמנות להביא את החברות הקטנות והגדולות לצפון, דברים שיתאימו ללימודים בתל-חי, שיוכלו להביא לפה מקומות עבודה חדשים, להחזיר אולי את תעשיית הפוד-טק שלצערי עזבה, נכון לעכשיו, למרכז.

אני אסיים בעניין של תמריצי חזרה. הם כרגע הדבר הכי גדול שיכול להחזיר את האנשים לצפון. שווה גם לדבר ספציפית לסטודנטים, שאצלם עולות השאלות לגבי ילדים. אם יש ילדים, מה קורה לסטודנט? ומה קורה אם אין?

אני רוצה לסיים ולהגיד תודה רבה שהוועדה הזאת קורית פה, זה לא מובן מאליו בכלל. תודה רבה על ההקשבה.

שחר תודה. אמרת בדבריך "משבר מביא הזדמנות", אני עמדתי כאן ממש ביום חמישי האחרון מול 160 צעירים בני המקום, שהתכנסו כאן והתעסקו בסוגיות שמטרידות אותם בגין השאלה הגדולה מאוד של חזרה הביתה. חלקתי איתם שהמילה משבר היא מילה ותיקה מאוד בשפה העברית, והיא למעשה המקום בו האישה כורעת ללדת. כלומר, מתוך משבר נולדים חיים חדשים. אני חושבת שצ'רצ'יל קיבל את ההשראה שלו מעולם היהודי.

אני אעביר את רשות הדיבור אליי. מעבר לסיוע למיכאל להוביל את הוועדה, אני מחליפה את עמר, דרך אגב. כרגע אני בכובע של יושב ראש מצפינים, בעיקר כתושבת מטולה, כאימא לנשים צעירות שמתחבטת כרגע בסיפור הזה, והנושא שאני רוצה לדבר עליו זה מתווה החזרה הביתה.

מדינת ישראל כרגע עומדת בפני מבחן מוסרי, לאומי, חברתי ראשון במעלה. היא כבר עומדת במבחן מזה 14 חודשים, אני חושבת שעכשיו זה שיאו של מבחן בהיבט של ההתנהלות שלה מול התושבים. המפנים הם לא רק תושבים, נתייחס אלינו כאל "עמוד השדרה של גבול הצפון", שלא נאמר מדינת ישראל. אנחנו נמשיך לעמוד בחזית כפי שעשינו במשך שנים, מאז קום המדינה.

הקריאה הראשונה שלנו האזרחים, בהקשר הזה, למדינה, זה שהחזרה הביתה היא לא פעולה שהיא רק טכנית. לא מדובר רק בתשתיות ושיקום של בתים וכו', אלא מהלך אסטרטגי, נקודה. מחובתנו כרגע לדאוג לנצל את המשבר העמוק והקולוסלי, התנכ"י הזה, כדי להוביל למקסימום הזדמנויות, ולהבטיח עמידה איתנה וחיזוק של הדלת הצפונית של הממ"ד היהודי, הישראלי.

אין לנו לראות את זה כמהלך של שיבה הביתה, כמו שהוא מהלך של עקירה שנייה. אחרי שנה וחודשיים אנשים לא חוזרים הביתה, הם נדרשים לעקור שורשים. אני רואה פה אימהות מהנהנות, ואבות שאומרים שמסכימים שצריך לעקור שורשים, לעשות את זה בעדינות אבל באסרטיביות, לוודא שזה לא נקרע ולא נתלש חזק מדי, כדי שאפשר יהיה לשתול את זה בבטחה בחזרה במקום שבו גדלת.

כשאני אומרת בשם האזרחים, אז אני מייצגת את פורום מצפינים. הפורום הזה הוא כוח מגוון ומייצג של אזרחים שאוהבים את הצפון, שמרכז החיים שלהם בצפון, וימשיכו לחיות בצפון גם אחרי שכל הארגונים, הקרנות, המוסדות, וכל מי שנמצא פה, שאנחנו מאוד מעריכים, יסיים ויעבור למשבר הבא, ובינתיים אנחנו נצטרך לעבור תהליכי גמילה מכל הכספים שנשפכים פה, ונישאר לחיות את המשמעויות של האקסל של נערי האוצר.

אנו קוראים לממשלת ישראל לקבוע תאריך יעד ברור וסופי לחזרת המפונים. כשאתם קובעים את תאריך היעד, נא להתחשב בביטחון, תשתיות, אם הן מוכנות בכלל לקלוט את האנשים, כשירות של מוסדות חינוך. עיינו ערך, מקומות בהם רוצים לקלוט אנשים בחזרה, אבל אין גן, אין בית ספר, אין מעון, אין כלום. איפה תשימו את הילדים? כמו גם מרקם אזורי כפרי רחב, נרחיב על זה בהמשך אם יהיה לנו זמן. וגם להתחשב בסנטימנט הציבורי הכללי, כי בסוף זה העניין שקובע. אנשים לא מקבלים החלטות על סמך דאטה, נתונים וגרפים, הם מקבלים אותן על סמך רגשות ותפיסות עולם.

אנחנו קוראים לממשלה לעשות הפוך. תאריך החזרה צריך להיקבע ל-01/07/2025, הרי ברור לכם שהרוב המכריע של האנשים שמתכננים ורוצים לחזור, יחזרו לא לפני ה-01/07/2025, כי הם לא רוצים לעקור את הילדים שלהם. אחרי שקבענו אותו ב-01/07/2025, הרי גם ככה נשלם לכולם עד אז, את זה הממשלה היא כבר אמרה, עכשיו בואו ע"י מענקים, נחזק את הנרטיב של תושבי הצפון בקטע בונה ומועצם.

נגיד שמי שחוזר לפני, יקבל תמריצים ומענקי עידוד, במקום לקבל עונש. "הנה התאריך, מי שחוזר לפני, אנחנו ניתן לו את הכבוד המגיע לו, ולא ניתן לו רק את מה שהוא היה מקבל גם ככה אם הוא לא היה חוזר. נעשה חישוב מהיר של כמה זה יוצא, נוסיף 15% ונגיד שזה גם משתלם לכם כלכלית." בצורה זו יהיו פקקים צפונה, כי אנשים רוצים לחזור הביתה אבל נמאס להם שדופקים אותם.
אנחנו רוצים לבקש מהממשלה לאמץ מתווה של תמריצים חד פעמיים שיכללו תושבים, רשויות, ועסקים. אנחנו מציעים 7 סוגי מענקים ראויים. זה נכתב במשך חודשים, בשיתוף הציבור, כמו שרק הציבור יודע לשתף את עצמו, ע"י זה שהתייעצנו עם חברי הכנסת לשעבר ושרים לשעבר מהצפון, עם עוזרים פרלמנטריים, עם אנשי דוברות והסברה, עם אימהות ותינוקות, ושאלנו את דעתו כל מי שיודע לדבר והכנסנו את זה פנימה. בקיצור, כל מישהו שהוא משהו, נתן את עמדתו בעניין הזה, ובצפון כולם הם משהו. אנחנו ניתן היום עותק של טיוטות המתווה הזה שהאזרחים מציעים, למיכאל, כדי שהוא יפיץ את זה גם בכנסת, וכל נציגי המשרדים יקראו בעיון רב.

המתווה שאנחנו מציעים מבוסס על ההסדרים שהחלו בדרום, אבל דורש מהמדינה להפסיק לעשות "העתק הדבק", ולהתייחס ללקחים שלמדה המדינה מהדרום, אם היא שמה לב, ולמצב הייחודי של מפוני הצפון, כי זה ממש לא אותו הדבר. אנחנו, כאמור, מבקשים שמענקי התמרוץ יעלו ב-15% מגובה התשלום של המדינה למפונים בהסדרי פינוי, כמו שאנחנו יודעים שגם ככה ימשיכו עד ה-01/07/2025.

עוד אנחנו מבקשים להשקיע בתמיכה פסיכולוגית חברתית, ולהבטיח תקשורת ושקיפות. יש לדרוש משר המנהלות אלקין לנקוט במדיניות אסטרטגית בסיפור של תקשורת ושקיפות. אם אין לו מי בצוות שיודע לעשות את זה, יש לנו כאן את עפרי אליהו, שתעשה את זה באהבה ויותר טוב כולם. אנחנו נשמח לעזור.

לאזרחים נגיד שאנחנו בהחלט רוצים לעודד חזרה איתנה צפונה. אנחנו מציעים שהעדכון של המענקים ייעשה לא רק אל מול כל האוכלוסיות שדורשות מענקים, כמו הצעירים והסטודנטים, אלא גם השפה שבוחרים לתת למענקים תהיה שפה מעצימה, שמחזקת את הנרטיב הצפוני הראוי. אחריי תבוא עפרי ותסביר בדיוק מה הוא.

אנחנו מדברים על 7 מענקים. מענק תמרוץ: המטרה שלו לעודד חזרה מוקדמת לצפון. קרי, כל מה שהיית מקבל גם ככה עד ה-1/7 תקבל 15% יותר. יש פירוט הדרגתי, מי שבא אחרי חודש, חודשיים. עשינו את זה בדרום, אנחנו יודעים לעשות את זה. מענק תלמידים: סיוע בהתארגנות מחודשת במוסדות חינוך. כל תלמיד שחוזר לפני הזמן, 2,000 שקלים לעזור להורים שלו בתוך המעבר הזה. זה לא הרבה כסף, זה יכול להיעשות בקלות בממשלה, וזה מהותי מאוד למשפחות עם 3 ,4 ו-5 ילדים.

סכום כספי לשיקום בתי אב עבור נזקים עקיפים שלא מוכרים במס רכוש. האירוע הזה חייב לקבל התייחסות. יש המון דברים, כמו למשל, יש זן חדש של חולדות במטולה שאוכלות את חתולי הרחוב, וגם כל את הריהוט של כל האנשים, דלתות, חלונות, מה שאתם רוצים. זה נזק עקיף, זה לא מוכר במס רכוש, מדובר בעשרות אלפי שקלים. אנא, מענק בית אב חד פעמי.

למורים צפוניים בני המקום שקמים ואומרים "נכון שבית הספר ברמת השרון טוב יותר, איכותי יותר, נעים לי פה יותר, אבל אני חוזר הביתה, יש לי משימה לאומית". המדינה צריכה לתמוך בזה בכל בעלי התפקידים במוסדות חינוך בטווח של 0-2 שיחזרו חזרה הביתה. מענק הוראה לאנשי חינוך שמצפינים: אנחנו מכירים את המודל הזה, עשינו אותו באילת. אתה מכיר אותו מקרוב, אתה מגיע מירוחם. קחו את המודל הזה ותעשו מענקי התחייבות לאנשים. אי אפשר להחזיר את התושבים בלי צוותים ואנשי חינוך.

צריך לתת מימון ייעודי להפעלת מוסדות חינוך. מיום ההגדרה של חזרה צפונה, גם במחסור של תלמידים ומורים. לא יכול להיות שהשיקול של מנהל בית ספר יהיה "אני לא פותח, כי אין לי מספיק תלמידים, כי אז משרד החינוך לא נותן לי את הכסף שמגיע לי". מי שמע על דבר כזה? זה הכל ספירלי, לא תפתח? לא יבואו תלמידים. לא יבואו תלמידים? לא תפתח. בואו נצא מזה, בהצלחה.

וכמובן מעמק רשות, לכל רשות. תקציב מלא 0-9, קחו עשיתם מיפוי, אתם יודעים מה סדרי העדיפויות שלכם. תעשו את הדברים האלה. יש פה רשויות שלמות שרוצות להתחיל לשקם את הכבישים וכולי, אבל לא יכולות לזוז כי לא נותנים להן כסף. תנו כסף, אחרי זה תקבלו קבלות. מענק עסקים: אנחנו רוצים לבקש מהמדינה לשים את הדגש על כל הדברים הללו. הכנו לכם מסמך, צריך רק לקרוא אותו ולאמץ את הדברים ההגיוניים שכתובים בו מדם ליבם של האנשים שגרים פה 14 חודשים, כמפונים, או תחת אש.

אנחנו כמובן רוצים בהקשר הזה להודות גם לממשלה ולמדינה, וגם לאנשים שרואים את הצפון כמשימה לאומית שלהם, לא פחות, גם אם לא גרים פה. אנחנו מבקשים לאמץ את המתווה, לקבוע תאריך חזרה, ליישם את ההמלצות, ולקרוא לציבור הרחב במדינת ישראל, הצפון זקוק לכם. גלו סולידריות, עמדו לצד המפונים, הביעו תמיכה, הפיצו את המסר. המפונים לא לבד, הצפון לא לבד. יחד נשיב לפה את החיים, ונחייה חיים טובים וראויים יותר.

אני רוצה להעביר, ברוח הדברים, את זכות הדיבור לאלי מלכה. אלי מלכה הוא סוחר שינוי ותיק באצבע הגליל, על אף שהוא מתעקש לא לראות את עצמו ככזה. הוא ראש מועצה מוערך שעשה מהפכות בגזרות שלמות במרחב, והיה יושב הראש הראשון של אשכול הגליל המזרחי. אלי, בבקשה.

תודה רבה. אני שומע בדרך כלל שעושים תוכניות לשיקום הגליל, אני מציע להפסיק עם השיקום ולעבור לתוכניות להתחדשות בגליל, זה הרבה יותר משמעותי מרק שיקום. אני אומר לכם כחקלאי, כמי שעוסק עכשיו בחקלאות, כשגוזמים עץ, הוא מתחדש, הוא לא רק משתקם.

ה-07/10 היה קו פרשת המים, לא רק בהיבט הביטחוני ולא רק בהיבט ההתיישבותי, אלא כמעט בכל היבט שהמדינה הזו עברה מיום הקמתה. ביום הזה חל שינוי גדול מאוד, זה הקו שבו או אנחנו עושים פעולות נכונות, משמעותיות, דרמטיות כדי לחזק את החזון והרעיון הציוני, את ההתיישבות, או שממשיכים באותה שיטה, שהפריפריה רחוקה-רחוקה, בצפון ובדרום, ובכל שאר המדינה מטפלת.

בתקופה הזו מדברים הרבה על שוויון בנטל, ואני רוצה לדבר איתכם על שוויון בהצלחה, לא שוויון בנטל. מדינת ישראל היא מדינה מצליחה מאוד. זה נס גדול מאוד לכל מה שנעשה פה, אבל יש גם הצלחה גדולה מאוד. ההצלחה היא במקום מאוד מסוים, מאוד מוגדר ומאוד מגודר. מעת לעת אנחנו שומעים על תוכניות ממשלתיות שהמשימה העיקרית היא לחבר את הפריפריה למרכז באמצעות כבישים. שגיאה אסטרטגית בלתי אפשרית.

אנחנו צריכים עכשיו לחבר את הפריפריה להצלחה של מדינת ישראל, בזה שנביא את ההצלחה לפה. אם לא נביא את ההצלחה לפה, לא נבנה את הנרטיב לצעירים ולתושבים שהם חלק מההצלחה של מדינת ישראל. הם בנטל מלאים באופן שווה, הם גרים כאן, אבל הם בטוחים שהם לא חלק מההצלחה של מדינת ישראל. למה? כי אם רוצים אקדמיה טובה, אומרים "סעו למרכז". אם רוצים תרבות טובה, "סעו למרכז", אם רוצים לעבוד בהייטק, "סעו למרכז", אם אתם חולים, "סעו למרכז". זה לא יכול להימשך כך. בקו פרשת המים הזה עושים את השינוי, כי לצד האסון הגדול שפקד אותנו, יש פה הזדמנות נדירה ואדירה לחשוב אחרת.

כמו שרואים, הרבה חברות אזרחיות, לא רק ראשי רשויות, מתארגנים כדי לעשות ולחולל את השינוי הזה, והשינוי הזה יקרה בזכות החברות האזרחיות, מצפינים ואחרים שמתגייסים לעניין. לכן אני רוצה לדבר איתך על התוכנית, מה עושים כדי להביא את ההצלחה הנה? כדי להביא את ההצלחה וכדי שהאזור הזה יפרח ויתחדש, אנחנו צריכים לפעול בשני זרועות.

הממשלה צריכה להניע את כל מה שהיא יכולה לעשות מתוך הנכסים שלה, שזה הגופים הממשלתיים, ואיך היא מניעה את המגזר הפרטי לבוא. כי שניהם ביחד יכולים לעשות את השינוי. רק ממשלה, לא עושה שינוי. רק מגזר פרטי, לא יגיע בלי ממשלה. אם יהיה פה שילוב של תוכנית טובה שתיעשה עם הנהגה אזורית של מה הממשלה מביאה, למשל, כל נושא האוניברסיטה. זה מחולל שינוי וצמיחה דרמטית, צריך לתת לזה את הדחיפה כמו שאנחנו שומעים מאלי, זה קיים.

גם למשל, לקדם את כל הנושא של המחקר ומקומות עבודה איכותיים. אין סיבה שמכון וולקני יישאר בבית דגן, חלקים נרחבים ממנו יכולים לעבור לפה, לצפון, לקריית שמונה, לגולן וכן הלאה. וחלקים ששייכים לחקלאות המדבר ילכו דרומה, לעוטף ולמדבר, יחזקו את הדרום. וכך 3,000 דונם בבית דגן יהפכו למגדלים ומגורים שחסרים שם מאוד במרכז, אבל אנחנו נקבל כאן לא רק מקומות עבודה לחוקרים, אלא נתחבר למערכת של פוד-טק ואגרו-טק וכל מה שאנחנו נשענים עליו כאן באזורים שלנו.

אנחנו נצטרך שחלק מהתעשיות הביטחוניות שהולכות לפרוח בישראל יקומו גם כאן, אלה החלטות של ממשלה. מצד שני, צריך להביא את המגזר הפרטי. את המגזר הפרטי לא מביאים בכלים שיש עד היום, את המגזר הפרטי אפשר להביא בכלים אחרים. מי שגמר את הסטארט-אפ שלו ורוצה להקים מפעל מ-100 עובדים ומעלה, יקבל 10 שנים פטור ממיסים. זה שינוי דרמטי. עובדים שיגיעו הנה, יקבלו הטבות מס משמעותיות. ככה יביא את העניין. יוקמו תשתיות כדי לקלוט את המפעלים האלה, לא רק להחזיר את אלה שברחו, אלא להקים פה מפעלים נוספים.

בחודשים האחרונים אני נפגש עכשיו עם הרבה יזמים, סל הטבות משמעותי מהממשלה יביא אותם הנה. תודה רבה ואני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה.

אנחנו תלמידים שלך, אלי. באמת, כולנו תלמידיך.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לאברי אסולין, ממייסדי מצפינים, תושב גדות, אברי, בבקשה.

שלום. אני אברי אסולין מגדות, ממייסדי מצפינים, מודה לוועדה ולעומד בראשה, על המפגש החשוב הזה. אנחנו קוראים לוועדה להשתמש בכלים שבידיה כדי להבטיח שיהיה כאן שינוי אמיתי. כי כמו שאמר פה ידידי, אם נחזור לערב ה-7 באוקטובר, זה כישלון של כולנו.

קידום המדיניות המאפשרת תכנון וניהול פרויקטים אזוריים, עידוד שיתופי פעולה בין רשויות מקומיות ועירוניות, הגדרת מנגנוני מעקב ובקרה אחר יישום פרויקטים בראייה אזורית, אלו המפתחות להצלחה, ועכשיו אסביר.

אחת הבעיות המרכזיות שמאפיינות את האזור שלנו היא מאבקי כוח פנימיים ובלגנות שמשסעת את רשויות אחת בשנייה. מנהיגות אזורית אחראית נדרשת לשים בראש סדר העדיפויות שלה את טובת הבוחרים וכלל האזור. אנחנו מבינים שהצלחת האזור תלויה ביכולת של המנהיגים, הן ברמה המקומית והן ברמה האזורית, עליהם לאמץ חזון רחב של שיתוף פעולה אזורי, שבלעדיו לא נצליח לממש את הפוטנציאל האדיר שטמון בגליל. המפתח לצמיחת הגליל הוא פיתוח חינוך איכותי ומקומות תעסוקה הולמים, אשר יעצור את ההגירה השלילית של הצעירים ויחזיר ההתיישבות כאן, בגבול הצפוני. כל הסקרים מראים כי הצעירים לא יחזרו בלי שני הדברים האלה.

חברי הוועדה, עליכם לפעול לקידום תוכניות חינך ותעסוקה בראייה אזורית, ולאפשר לכל יישוב וקהילה להנות מהתשתיות האלה. אתן דוגמא מהימים האחרונים, משפחה מקריית שמונה שרוצה לחזור למקום, אבל אין לה איפה לשים את הילדים. הם פנו לבתי ספר שהוקמו פה במהלך המלחמה וקיבלו תשובות שליליות, כי זה לא באזורי היישוב. ילד שצריך חינוך מיוחד ולא יכול לקבל אותו כי בית הספר שמתאים לו, מחוץ לאזור הרישום. אלה מבין הדברים שגורמים למשפחות לא להגיע לכאן.

לקראות הבחירות, אנחנו קוראים לציבור הבוחרים להעמיק ולהכיר את המועמדים ולבחור רק באילו שמתחייבים לתרום ולדאוג לקהילה המקומית, מתוך הבנה שחיזוק האזור ישרת את כלל התושבים. השלם החזק מורכב ממרחב כפרי חזק וממרחב עירוני חזק, עם יחסי גומלין טובים ופוריים בניהם.

נושא - - - חייב לבוא לידי ביטוי בניהול תקציבים. כיום, כשכל ראשות פועלת בנפרד, אנחנו עדים לבזבוז משאבים ולתוצאות חלקיות על לחשבון התושבים. אנחנו מצפים מהוועדה לדרוש ניהול תקציבי שיקום ופיתוח, מתוך תפיסה אזורית כדי שפרויקטים כמו בתי ספר למצוינות, מרכזי חוגים וכו' ישרתו את כלל האזור ולא יישארו חזון או חלום שרק ממשיכים לריב עליו.

לסיכום, אנחנו מאמינים שהגליל יכול להפוך לאזור מוביל בישראל שאנשים יחלמו לעבור לגור בו, אבל זה יקרה רק באמצעות מנהיגות אחראית וצופה פני עתיד. אנחנו מצפים מהוועדה לקדם צעדים פרקטיים כדי לאפשר תקציבים למבוגרים ולסייע בהתגלמות על חסמים פוליטיים ובירוקרטיים שיאפשרו לנו לפרוח. תודה רבה.

אחת הבעיות המרכזיות שמאפיינות את האזור שלנו היא מאבקי כוח פנימיים, ופלגנות משסה רשויות אחת בשנייה. מנהיגות אזורית ואחראית נדרשת לשים בראש סדר העדיפויות שלה את טובת הבוחרים וכלל האזור. אנחנו מבינים שהצלחת האזור תלויה ביכולת של המנהיגים ברמה המקומית והאזורית לאמץ חזון רחב של שיתוף פעולה אזורי. בלעדיו לא נצליח לממש את הפוטנציאל האדיר שטמון באזור הגליל. פיתוח חינוך איכותי ומקומות תעסוקה הולמים הם המפתח לצמיחת הגליל, לעצירה ההגירה השלילית של הצעירים ולהחזרת ההתיישבות כאן בגבול הצפוני. הצעירים, כל סקרים מראים, לא יחזרו בלי שני הדברים האלה, חינוך ותעסוקה. עליכם חברי הוועדה לפעול לקידום תוכניות חינוך ותעסוקה בראייה אזורית, ולאפשר לכל יישוב בקהילה ליהנות מהתשתיות האלה. אני אתן דוגמה מהימים האחרונים, משפחה מקריית שמונה שרצה לחזור, יש כזו, אבל אין להם איפה לשים את הילדים לחינוך. הם פנו לבתי הספר שהוקמו פה במהלך המלחמה וקיבלו תשובה שלילית כי זה לא באזורי הרישום. או ילד שצריך חינוך מיוחד ולא יכול לקבל אותו כי הבית ספר שמתאימים לו והכיתה שמתאימים לו מחוץ לאזור הרישום שלו. אלה דברים שגורמים למשפחות לא להגיע לכאן.

אנחנו לקראת בחירות, אנחנו קוראים לציבור הבוחרים להעמיק ולהכיר את המעמדים ולבחור רק באלו שמתחייבים לתרום ולדאוג לקהילה המקומית, אבל מתוך הבנה שחיזוק האזור משרת את כלל התושבים. שהשלם החזק מורכב ממרחב כפרי חזק, ממרחב עירוני חזק ומיחסי גומלין טובים ופורים ביניהם. הנושא האזורי חייב לבוא לידי ביטוי בניהול תקציבים, כיום כשכל רשות פועלת בנפרד, אנחנו עדים לבזבוז משאבים ולתוצאות חלקיות על חשבון התושבים. אנחנו מצפים מהוועדה לדרוש ניהול תקציבי שיקום ופיתוח מתוך תפיסה אזורית כדי שפרויקטים כמו בתי ספר למצוינות, מרכזי חוגים ועוד ישרתו את כלל האזור ולא יישארו חלום או חזון שרק ממשיכים לריב עליו. לסיכום, אנחנו מאמינים שהגליל יכול להפוך לאזור מוביל בישראל, שאנשים יחלמו לעבור לפה ולגור פה. אבל זה יקרה רק באמצעות מנהגות אחראית וצופה פני עתיד. ואנחנו מצפים מהוועדה לקדם צעדים פרקטיים, לאשר תקציבים ממוקדים ולסייע בהתגברות על חסמים פוליטיים ובירוקרטיים שיאפשרו לנו לפרוח. תודה רבה.

תודה אברי. אני קוראת לדוברים הבאים לצמצם את עצמם אל מול דברים שכבר נאמרו, בסדר? אנחנו רוצים רק לחדש, לשם החידוש אני מעבירה לעופרי אליהו תציגי את עצמך בבקשה.

שלום, נעים מאוד. אני עפרי אליהו, בת המושבה יסוד המעלה. כמעט 150 שנה של התיישבות בגליל. אנחנו גאים בזה מאוד ובוותק שלנו. באתי לדבר פה על הנרטיב הצפוני. אני חושבת שיש פער בין הצורך האקוטי של הגליל לספר את הסיפור החדש שלו, לבין ההבנה של משרדי הממשלה שהדבר הזה צריך להיות בתמיכה ממשלתית. כלומר, כמו שאין מערך הסברה לאומי, גם אין איזשהו מערך הסברה של הגליל, ואנחנו, כל הארגונים של הגליל, מוצאים את עצמנו, ואנחנו מגובשים מאוד.
זאת אומרת, אנחנו מדברים אחד עם השני, ואנחנו נתקלים בזה פעם אחר פעם, וגם ראשי הרשויות יכולות להעיד בעצמן, אין שום גוף שמתקצב סיפור של פרסום ושיווק. הגליל צריך פרסום ושיווק, הגליל צריך הסברה, הגליל צריך תקשורת מאורגנת ומסודרת. בסוף, התפיסות, הגליל בשנה האחרונה נתפס כאזור מלחמה, ואנחנו צריכים לתקן את זה.

אני חושבת שלגליל יש סיפור מצוין. מימי העלייה הראשונה, המושבות הראשונות, מטולה ויסוד וראש פינה, דרך ימי טרומפלדור, שבסוף הוא הטביע את המשפט "טוב למות בעד ארצנו", אבל המשפט הזה הפך לאידאולוגיה, והאידאולוגיה הזאת חזקה פה. הילדים שגדלים כאן, גדלים על המשמעות, והערכים של הדברים האלו. אחר כך העלייה השנייה, עם התיישבות החדשה, הקיבוצים שקמו פה, חומה ומגדל, ולבסוף ההתיישבות ברמת הגולן, שהיא כל כך חשובה. אני חושבת שבשבוע האחרון הבנו את המשמעות של החשיבות של הגולן.

על הבסיס הזה, נוסיף את החקלאות, שהיא לחלוטין מימוש הציונות מבחינתנו, איכות חיים בחיק הטבע, התפתחות של תעשייה, האקדמיה והייטק, קיבלנו את הסיפור הגלילי המושלם. מצד אחד, יש פה חלוציות והתיישבות, ומצד שני התפתחות, קדמה, והסתכלות קדימה אל העתיד. אני חושבת שמישהו צריך לצייר את תמונת העתיד הזאת, גם אנחנו צריכים שיספרו את הסיפור שלנו מההתחלה, וגם בשביל אנשים חדשים שאנחנו רוצים למשוך קדימה.

אנחנו בדרישה שאנחנו רוצים להציג את החוזקות שלנו, גם לתקשורת, גם לתפיסה הציבורית, להשאיר את זה על סדר היום הציבורי. ובשביל זה אנחנו צריכים איזושהי תמיכה. אין היום שום מנגנון שמאפשר לנו לקבל תמיכה כספית בתחום השיווק וההסברה, וגם צריך לשנות טרמינולוגיה. למילים יש המון כוח, למדתי את זה ב-20 שנותיי בתקשורת, אנחנו צריכים לדבר, כמו שאמר אלי מלכה, על התחדשות ובנייה מחודשת, ולהפסיק לדבר על שיקום ועל מענקי עזובה, אנחנו לא עוזבים ולא צריך לשקם אותנו. אנחנו רוצים בנייה מחודשת, אנחנו רוצים התחדשות, ואנחנו נשמח שתלכו איתנו יד ביד בזה. תודה.

תודה עופרי. אנחנו ככה, סיכמנו שעובדים ככה עם הגיל, אז אנחנו נשלים את הירידה לשם עלייה ונעביר את זכות הדיבור לדורון כהן, מצפינים צעירים. בבקשה.

אני דורון, בת 22, תושבת מטולה. אני פה כדי לדבר בשם הפורום שלנו, צעירים מצפינים. המטרה שלנו היא בעצם לייצר איזושהי, אני לא רוצה להגיד חזרה, או השארה של תושבי הצפון הצעירים לצורך חזרה. אבל אנחנו רוצים לגרום לצעירים בין הגילאים 20 ל-35 לראות את העתיד הקרוב או הרחוק שלהם פה בגליל.

אני אתחיל מהבעיה, מהמצב הנתון. אני חושבת שלא כל כך מבינים אותו כמו שהוא. אנחנו רואים כל מיני נתונים מפחידים ודברים כאלה ברשת, אבל אני חושבת שיש כוח בלשמוע את זה ממישהו שגר פה ונשאר פה. 80% או 90% מאיתנו כבר נמצאים במרכז הארץ, והתחייבו לשנה הקרובה לפחות. מה זה אומר? זה חוזה שכירות, זה מגורים. אם תשאלו אחד אחד באופן אישי, כנראה שלא תקבלו איזו מציאות ורודה שהולכת לקרות ביום שאחרי. אני לא רוצה להיות פסימית, אז אני אדבר על הפתרונות האפשריים ומה אני חושבת.

דבר ראשון, הנרטיב צריך להשתנות לחלוטין. אנחנו לא מחזירים או משאירים, או מחזירים את המפונים הביתה, זה לא יכול לקרות. אנחנו בגיל קריטי מאוד, זה הגיל שגם ככה היינו עוזבים את הבית של ההורים, מחפשים מסגרת לימודית, משכירים דירה. לקחתם את האנשים בגילי ה-20 עד 35, שמתם אותם במרכז, הם הגיעו לשלב החדש בחיים שלהם, הם שם. אני לא יכולה להחזיר אותם הביתה או להשאיר אותם בבית, כי הם התחילו חיים שונים לחלוטין.

אנחנו חייבים להפסיק עם נרטיב ה"חזרה הביתה" ו"השארה", וחייבים לעבור לנרטיב העלייה. אם אנחנו לא ניצור תמריצים, או דברים שיגרמו להם לרצות לחזור לפה, זה לא יקרה ואנחנו נישאר עם גבולות מלאים באנשים בני 60 פלוס.

שחר דיבר כבר על התמריצים שיכולים להחזיר אנשים צפונה, במיוחד צעירים. ברור פטור מארנונה, ברור פטור ממיסים, ברור שמערכות חינוך טובות יעזרו. אבל שוב, אנחנו לא משאירים, לא מחזירים, אנחנו יוצרים מוטיב עלייה. בסוף הילד בן ה-22 שעזב את הצפון ועבר לתל אביב, יצטרך את אותם תמריצים שיצטרך הילד בן 22 שנולד בתל אביב כדי להגיע לפה. כי החיים השתנו.
הם עברו למרכז, הם הועתקו, הם התעטפו במערכת חינוך טובה יותר, במערכת בריאות טובה יותר. זו הרמה הראשונה. שוב, לא להחזיר, אלא לעשות מוטיב של עלייה. אני צריכה תמריצים כדי לחזור לפה. החיים שלי כבר לא פה.

כמו שאתם רואים, אני כאילו לא מוכנה, ויש לזה סיבה. כשחיפשנו מישהו שיבוא לפה לדבר, הבנו שצעירים בגילנו כבר לא סומכים על אנשים בחליפות. זאת אומרת, לבוא ולדבר מול ועדה בכנסת זה לא, אני לא רוצה להעליב, אבל זה לא נשמע כמו פתרון קסם, ואף אחד לא מאמין בזה, לצערי הרב.

אם אנחנו רוצים שינוי, אנחנו חייבים שהוא יבוא מאיתנו. אנחנו לא רוצים שיבוח גדודים ואנחנו לא רוצים שאף אחד יבוא וידבר מעלינו, יגיד לנו מה ואיך צריך לעשות, כי זה לא יעבוד. כי שוב, לצערי הרב, אנחנו לא סומכים על הממשלה ולא על החלטות מדינה.

יש פה המון אנשים אקטיביסטים בני 20 עד 35 שנשארו פה, ולמרות שאין חינוך, תחבורה, רפואה הם פה כדי לעבוד, ממש כמו חלוצים של שנת 24-25, הם חולצים את הנעליים ומתחילים לחרוש בבוץ. יש אנשים כאלה כאן שמוכנים לעבוד ולעבוד קשה, וכתבו כבר תוכניות שיכולות לשמש אתכם. אני יודעת שהממשלה לא טובה בכתיבת תוכניות לצעירים, אבל היא טובה בזיהוי התוכניות האלה. לכן יש לנו תוכניות כתובות בהן אנחנו גורמים לצעירים להוביל ולהביא איתם צעירים אחרים לפה. אני מאמינה שזו הדרך היחידה לעשות את זה.

יש לנו תוכנית שנקראת "עוטפים" ששווה להציץ בה, אני לא יודעת אם הדפסנו את זה, אבל יכול להיות שיחלקו את זה בהמשך, כי היא כבר כתובה, בנויה ויש אנשים שיובילו אותה ויכול להיות גם שלא. המטרה של התוכנית היא להביא מענקי עידוד לצמיחה לצעירים בצפון. המטרה היא לקחת צעירים שהם אקטיביסטים, יזמים, פעילים, ולעודד אותם לפתוח פה עסקים או תנועות שיגרמו לצעירים חדשים לבוא צפונה. שוב, בלי שיבוח גדודים, בלי לבוא לתוכניות עם תוכניות בנויות מראש שמובלות ע"י אנשים שהם לא אנחנו, זה פשוט לא יעבוד יותר. זהו.

תודה רבה לדורון כהן. אני לא יודעת מי זאת אימא שלך, אבל היא עשתה עבודה ממש טובה. אני רוצה להעביר את הדיבור לקרן פלר. קרן היא יושבת ראש הסתדרות המורים בצפון, ואנחנו רוצים מאוד לשמוע את עובדי ההוראה, עם כל הטרללת של החודשים האחרונים.

אחר הצוהריים טובים. אני שמחה ונרגשת לדבר בפורום הנכבד הזה, ובטח לעשות את זה כאן בגליל. כמו שנאמר, שמי קרן פלר, אני יו"ר הסתדרות המורים של סניף קריית שמונה, הגליל והגולן, ואני בעצם מייצגת לא מעט מעובדי ההוראה מקו העימות הצפוני.

כמו שידוע לכולם, בחודשים האחרונים התרחש שינוי עמוק במערכת החינוך בצפון, משפחות רבות שפונו לכל חלקי הארץ נחשפו בעצם למציאות חינוכית אחרת שלא הכירו קודם. מרחבי למידה מתקדמים, כיתות קטנות יותר, צוותי תמיכה נרחבים, ואפילו אפשרויות בחירה מגוונות. הם בעצם טעמו מעץ הדעת של החינוך המיטבי, ואנחנו לא יכולים וגם לא רוצים לבקש מהם לחזור למציאות של חינוך פריפריאלי בינוני.

כשמדברים על השיבה הביתה, אנחנו צריכים להבין, רק חינוך מצוין יגרום למשפחות החזקות יותר לחזור צפונה ולהישאר, כי המטרה היא לא רק לחזור צפונה, לסמן וי כדי שמחירי הדירות יעלו בחזרה, אלא להישאר כאן בצפון. לשם כך אנחנו זקוקים למהפכה של ממש במערכת החינוך הצפונית.

אני רואה את לילך שישו, מפקחת מחוז צפון. מההיכרות שלי את מחוז צפון, אני בטוחה שיש תוכניות סדורות עם אסטרטגיה, עקרונות, צוותי חשיבה וצעדים אופרטיביים. אבל כאן אני מגיעה בעצם לנקודה הכי קריטית מבחינתי. כל התוכניות האלה לא יצליחו בלי המשאב החשוב ביותר שלנו, שזה עובדי ההוראה. הם הפגינו גבורה אזרחית יוצאת דופן לאורך כל המלחמה. המשיכו ללמד, לתמוך ולחבק את התלמידים גם כשהטילים שרקו מעל וגם כשלהם עצמם, כמו לכל אחד מאיתנו, כבר לא נשאר אוויר. ובדיוק כמו במטוס, את החמצן צריך לתת למבוגר שמחזיק את הילד.

בנקודת הזמן הזאת אני חייבת לשאול, מי יתמוך בעובדי ההוראה? לצערי, מיכאל, מקבלי ההחלטות לא רואים את עובדי ההוראה, הזוי ככל שזה לא יישמע, אני לא אפרוט פה בדוגמאות שמגיעות לפתחי, אשמח לעשות את זה אחר כך. אני אצא מהכתוב ואגיד, כולל זה ש"מנהל החינוך התיישבותי" הודיע להורים שהוא סוגר את בית הספר של המפונים ברמת כורזים ומעתיק אותו חזרה לעמק החולה שבכפר בלום, תחשבו מה זה עושה למשפחות שיש להן ילדים גם בחטיבה וגם בגן, והגן עדיין סגור. עובדי ההוראה שממילא עד רמת כורזים נוסעים 50 דקות, ועכשיו צריכים להוסיף עוד 45 דקות עד כפר בלום.

מה אנחנו צריכים? הדבר הראשון, לכלים בדמות של בינוי, הרבה בינוי כדי שיהיו לנו כיתות קטנות, מרחבי למידה מתקדמים, מרחבי חוץ, וחדרי מורים ראויים שיהיה לעובד ההוראה איפה להניח רגע את הראש ולנשום. אנחנו זקוקים למשאבים, תוספת של כוח אדם איכותי, תוספת של תקנים להוראה וגם לייעוץ, ותמריצים כלכליים מעודדים, לא רק לכאלה שיגיעו לכאן, כמו שהיה באילת, אלא לכאלה שנמצאים כאן, שכבר שנה ורבע נושאים בנטל, ששנה ורבע מלמדים תחת איומי טילים. הדבר השלישי, תמיכה. תמיכה לעובדי ההוראה. קבוצות תמיכה מקצועיות וטיפול פרטני מקצועי לכל עובד הוראה שרוצה את זה.

אני קוראת מכאן לכל מקבלי ההחלטות להפסיק לדבר בסיסמאות וכותרות של "שיקום הצפון", אלא לשים את ההון האנושי בראש סדר העדיפויות. בסופו של יום, עובדי ההוראה הם אלו שיעמדו מול הילדים בכיתות. הם שיחבקו אותם ויתמכו, הם אלה שיעשו את המיפויים שתכף כולנו ניכנס לעולם הזה. עליהם תוטל האחריות לצמצמם את הפערים כדי שילדי הצפון יגיעו מוכנים לאוניברסיטאות.

אני מצטערת להגיד כאן שמבלי לחזק אותם, שום תכנית שיבה הביתה לא תצליח. זו לא משימה חינוכית, זה לא רק עלינו. זו משימה לאומית, ואת המשימה הזאת יובילו עובדי הוראה מחוזקים, או שהיא פשוט לא תצליח והצפון יחזור ל-6 באוקטובר, רק במינוס.

תודה רבה לכם, שיהיה לנו בהצלחה.

תודה לך קרן. זה כמובן מתכתב עם יתר הדברים שנאמרו פה ועם מתווה החזרה הביתה, או העקירה השנייה, כמו שאנחנו רוצים לקרוא לה. אהרון, אליך, תציג את עצמך, מהיכן אתה ואת הנושא שאתה מייצג.

נעים מאוד. אהרון גמזו. ממקימי פורום "מגן עוטף לבנון", מייצג יישובי קו עימות שלא פונו. בעבודה האמיתית שלי, אני דירקטור פיתוח בחברת הייטק אמריקאית גלובלית שעובדים בשיתוף פעולה גדול עם המכללה ואני ארצה לדבר תחת הכובע הזה.

בצפון כמעט כל היישובים, מ-3.5 עד 9 קילומטרים, לא פונו, וחיים באזור מלחמה. קודם ציינו פה שיש עובדי הוראה תחת אש, אז גם ילדים תחת אש, גם משפחות תחת אש. כל מקורות הפרנסה נעקרו. שליחים לא מגיעים לפה, לא אפרט.

יחסית מוקדם הבנו שכנראה פניות לוועדות או לכל מיני משרדי הממשלה, יהיו לנו קשות מאוד, אז הגשנו בג"ץ, ב-1.1 הגשנו את העתירה. הרבה שאלו אותי, אז הגענו היום מפגישה עם הפרקליטות בנושא הזה, עד היום הם לא מבינים על מה העתירה.

עד היום יש לנו קול קורא לשנת 2026. הייתה שם אימא שעמדה ובכתה שהיא התגרשה. הילדים שלה, לא נספר מה קרה, כלכלי גם לא. בעלה מהנדס, עכשיו קוטף אבוקדו. המדינה נותנת מענה בקול קורא לשנת 2026.

יש החלטת בג"ץ בנושא שלנו, שאומרת למדינה - - - להשוות את התנאים של הפרט בישובים האלה, לישובים המפונים. ואם לא, המדינה צריכה לנמק למה. תכף אעבור על הנימוקים הגדולים מבניהם.

למדינה יש זמן. הם קיבלו 40 יום, משכו את זה ,קיבלו עוד 20 יום, משכו את זה, קיבלו עוד 20 יום, משכו את זה, ככה מושכים שנה. אגע בדברים הגדולים באמת, גם אנסה להוסיף את הרציונל מאחורי זה, ברשותכם.

ההחלטה הראשונה שצריכה להיות בהחלטה ממשלה היא לבטל את הקו ההזוי והבזוי שמתחו בינינו. פירקו משפחות, פירקו סינרגיה אזורית, אמרו "הנה קו, מי שמצפון ילך למקום אחר, יקבל מענה נכון. מי שלא, לא מקבל כלום." צריך לבטל את הקו הזה ולחזור להגדרות של מה שנקרא "יישובי קו עימות".
ההחלטה השנייה, מענקים של ממ"ד, כנגזרת של ההחלטה הקודמת. כיום, רוצים לחלק מענקים לממ"דים ביישובים עד 3.5 קילומטרים, ועל חלקינו מדלגים. למה? כי "אתם לא יישובי קו עימות."

ההחלטה השלישית, מענק חזרה, הישארות. מי שהיה כאן, ספג בין 50,000 ל-150,000 שקל בנזקים, כך לפי סקר שעשינו. אבל לדעתי זה גם יותר, יש דברים שאי אפשר למדוד. אי אפשר למדוד ילד שאי אפשר לתת לו מענה כי אין כסף, אי אפשר לכמת דברים כאלה. מענק עידוד חזרה לעבודה. זה משהו שמאוד עזר לעסקים בצפון, עזר להשאיר אנשים, עזר לעסקים להתקיים. כל שקל שהיום אנחנו נחסוך, שהאוצר יתגאה בזה, אנחנו נשלם פי 4-5 אחר כך.

החלטה אחרונה, זכויות העובדים. רוב מי שהיה אצלנו באזור, יצא מכאן. אנשים נשארו ללא פרנסה. אחרי 3 חודשים עד חצי שנה, הם לא זכאים יותר לדמי אבטלה. האנשים כאן לא מקבלים כלום בסביבות 8 חודשים. הגיע הזמן לתת להם גם את המענה בנושא הזה. תודה רבה.

אהרון, תודה על הגמישות בקטע הזה. כמפונה ממטולה, אתה צודק לחלוטין, המצב שלך הרבה יותר קשה משלי, עברנו את אותם הדברים, אני משופה ואתה לא. זוהר, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות שניתנה לי פה. קוראים לי זוהר כהן, היום מנהל את התארגנות "עד כאן" נגד פרוטקשן בגליל ובגולן. אתחיל מאנקדוטה, בלילה ביליתי כמה שעות טובות במארב ברמת דלתון, לעזור למשפחה שמאוימת ע"י פרוטקשן, משפחה שבנתה במו ידיה עסק, ואין לה עם מי לדבר. קראו למשטרה, הגישו תלונה, אף אחד לא יבוא לשמור עליהם.

למה אני מתחיל בזה? ב-23 ביוני הקמנו את ההתארגנות עם כמה אנשי עסקים, בהובלת ישראל חסון, שהיה סגן ראש השירות. שאלתי אותו "ישראל, מה הספוילר שתגיד ליושב ראש הוועדה?" הוא אמר לי "תגיד לו שבגליל חיים תחת שלטון זר. תגיד לו את זה, הוא יבין על מה מדובר". שנים אנו חיים תחת אימת כנופיות פרוטקשן. אין מקום אחד פה בצפון, יישובים, קיבוצים - - -

הרשויות המקומיות גם משלמות וגם - - - זו אפילו לא בעיה רק של עסקים.

שמי שעכשיו אומר "נגמרה ההכלה, אנחנו רוצים להתחיל נתיב חדש", צריך לדבר קודם כל על איך אנחנו עוצרים את הפרוטקשן? איך בולמים אותו? זו לא משימה של האזרחים, למרות שהאזרחים מלמטה מתחילים את השינויים הגדולים. בשביל זה נרתמתי בתור עובד שירות לשעבר ששירת 33 שנה, ישראל אמר לי "זוהר, בוא קח את הנושא הזה ותנסה להרים אותו".

הסתכלתי על האג'נדות של כל נבחרי הציבור שכאן בתקופה האחרונה, לא ראיתי מילה אחת שלהם נגד הפרוטקשן. אין איזו משימה, יעד, כיוון. להיפגש איתנו ולהגיד "אנחנו איתכם, בואו תגידו מה אתם רוצים." קחו תקציב, קחו משהו, כלום.

אנחנו קבוצה של אזרחים שנעזרים בטוב ליבם של אנשים ואנחנו החלטנו - - - אנחנו הולכים עכשיו להתפוצץ על כולם, על הוועדות, על הגופים. על מצפינים אני יכול להגיד כמה מילים טובות. הם באו ואמרו "אנחנו איתכם, אנחנו מבינים את החשיבות".

אני מבקש מכם, כל מי שנוכח, תנו יד. לא תהיה הצלחה לשיקום הגליל בלי שהפרוטקשן לא ייגדע, או שלא תתנו לנו את האפשרות להתמודד איתם ולתת לנו את הכוח להיכנס בהם.

זוהר, אני רוצה להתחייב בפניך שאנחנו נקדיש שעתיים בוועדה רק לפרוטקשן בגליל. תבוא ותשמע ותגיד.

אני אשמח להביא איתי את ישראל ואת כל הנתונים, משפט אחרון.

אם אצליח, אשלב את זה במשותף עם ביטחון פנים, אם הם רוצים. אם לא, בכל מקרה נעשה.

תודה. אגיד משפט אחרון. בשלושת החודשים האחרונים שרפו משאיות, יקב, תקפו בית ספר, פגעו בשלוש חוות סולאריות, כרמים מושחתים. אני לא יודע איך זה מתחיל, אבל רואים שהם חוזרים לעצמם. כולנו התגייסנו ועצרנו אותם לפני ה-7 באוקטובר, אולי גם המלחמה עצרה אותם, ואז עזבנו את הנושא. עכשיו אנחנו חייבים לנצל את ההזדמנות לאסוף את כולם ולהסתער.

זוהר, תודה שהעלית את זה.

כל הממשלות התרשלו בטיפול בנושא הזה, הזנחה פושעת של עשרות שנים. עכשיו כשהנושא מתעורר, זה הזמן להבעיר אותו, זו חובה.

צריך לזכור שפרוטקשן, זה פרוטקשן, יש רשויות וכו'. מה עוצר אנשים מלהגיע לבקש פרוטקשן מבתי ספר, מגנים, מרשויות עם שער צהוב? חייבים לעצור את הדבר הזה, אחרת לא יהיה לזה סוף.

לפני שאעביר לדובר האחרון שלנו, אספר לכם שכל ראשי הרשויות קיבלו זימון להגיע לוועדה הזאת, בין אם זה דרך הכנסת ישירות ובין אם זה אימייל שאני אישית שלחתי. צר לי, הייתי רוצה לראות יותר ראשי רשויות, אבל אני כן רוצה לציין את מיכאל קבסה, ראש המועצה של חצור שיושב כאן ולא רק קשוב, אלא גם כותב הערות. תודה רבה לך מיכאל.

הדובר האחרון שלנו באופן רשמי הוא גדי אפריאט, עיתנואי ואיש תקשורת מהצפון. אחר כך אנחנו נפתח לתגובות של משרדי ממשלה.

אנחנו אנשי הממשלה באנו להקשיב. אם מישהו רוצה להגיד משהו, מוזמן. היום זה יום הקשבה, ויהיה לנו עוד הרבה להגיב בכנסת ולהתעדכן. בוועדה נעשה שני דיונים, אחד, על תכנית השיבה הביתה של הממשלה, שהיא תגובש ותאושר בוועדת כספים בנוכחות השר. ואחר כך, תכנית ההשקעות הרב שנתית לצמיחה. יהיו הרבה הזדמנויות להתייחס, אנחנו נותנים לכל מה שנאמר פה לשקוע, כל אחד והמשימות שהוא לוקח הביתה. כל אחד רוצה להגיב, המשפט יהיה תמציתי. בבקשה, אפריאט.

שלום לכולם, שמי גדי אפריאט. אנחנו שלושה אחים, אח שלי - - - מראשון עד סוף השבוע. כל המלחמה, כולל עכשיו, כל מה שראיתם בתקשורת, אנחנו צילמנו. היינו פה כל המלחמה, כל מה שראיתם דרך מה שעשינו - - - לצערי גם חטפנו 3 פגיעות ישירות. אנחנו עומדים פה ומדברים מתוך נס, יד אלוהים שנשארנו בחיים. זה היה ברור שאנחנו חייבים כבר להתפנות. שלומי החליט שלא. זה רגע היסטורי, אנחנו חייבים. אם אנחנו לא נישאר, כל מי שנשאר פה לא יקבל את הסיקור הזה.

אני בא אחרי כל מה שהאנשים אמרו ופונה אליכם, גם לחבר הכנסת מיכאל ביטון וגם לאנשים ממשרדי הממשלה, יש שוט שחייבים להפעיל אותו והוא ביד שלכם. אנחנו יזמים. הקמנו מיזם של אולפני טלוויזיה בקריית שמונה, שלא היה לה שום סיכוי. היום אלה האולפנים שמשדרים קרוב ל-3 שעות ביום רצוף בכל ערוצי הטלוויזיה.

בשנים האחרונות הגיעו כוחות חזקים, כלכליים של המשק, אל הצפון. הם קיבלו סיוע של מיליונים, עשרות ומאות מיליונים מהממשלה. לא יעלה על הדעת שבשעה הגורלית הזאת, שהכל מתהפך, לא תהיה פה אחריות חברתיות, מוסרית, אזורית. כל מי שקיבל את התקציבים האלה שהיו אמורים להיות לאזור הזה, כל מי שהתקפל, שסגר, צמצם, יחזיר את מה שהוא קיבל. כל מי שעומד בגובה שהוא נשאר, אבל מנסה, ויחזיר ואולי וכו'. לא לתת לו תמריצים. לתת תמריצים רק לפי היכולת הסופית להחזיר את מה שהיה ערב ה-7 באוקטובר. מי שיעשה את זה, לא רק שזו חוצפה, זה גזל. הצפון כבר שבע מגופים גדולים שלוקחים את הכסף הגדול ומוציאים אותו החוצה. צריך להפעיל את הסנקציות האלה, משרד החדשנות, והאוצר וכולם.

לא יעלה על הדעת שיזמים מקומיים, שלא היו בתנאי סף להיכנס למכרזים של החברות הכי חזקות במשק, עם קרנות הון סיכון, הצליחו להיכנס לפה, היום יוצאים ומשאירים משרד קטן או שניים ואומרים "תכניס אותי לתכנית התמריצים כי אם לא, נלך". צריך להפעיל סנקציות. מי שאין לו את האחריות הזאת, שלא יעז לבקש, וכל אותם המשרדים, שלא יעזו בכלל לחשוב לעזור להם. מי שנשאר, לעזור ולתקצב. בלי העזרה הזאת הם לא יחזיקו מעמד, תודה.

תודה רבה על האמירה החשובה הזאת. אני אצטרף לקריאה שלך ואגיד שגם אנחנו, מזמיני העבודה מהצפון, צריכים להפעיל שיקול דעת בהקשר הזה. המרוויחות הגדולות ביותר של המלחמה הזאת אלה חברות הייעוץ מהמרכז, שהגיעו לכאן בהזמנת הרשויות, כתבו תוכניות אסטרטגיות במאות אלפי שקלים, שאני בשעת לילה מאוחרת, יחד עם כל השולחן פה כותבת בחצי מהזמן וחצי מהמחיר, לא כי אנחנו זולים יותר, אלא כי זה הבית שלנו ואכפת לנו. וגם אנחנו יודעות להציג את זה יותר טוב מהם.

גם אנחנו צריכים להפסיק לעשות את זה. זו קריאה לראשי הרשויות להפסיק עם EY מתל אביב, כי גם פה בחדר יש יועצים תותחים. גם אנחנו מדברים שפת M. היכולת שלהם לדבר שפת M, כמה זמן לוקח להם עד שהם מבינים את המגזר הכפרי, את המודל הדו-רבדי ואת ה-DNA הספציפי של אזור הצפון.

אני רוצה להשאיר לך, מיכאל, את האפשרות לסכם ולאסוף את האירוע הזה. אנחנו סיימנו את רשימת הדוברים הרשמית. אני מבקשת מכל דובר לקצר, כי אנחנו בסיום סיומת, ולא לומר דברים שכבר נאמרו. אז יש לנו את ענבר בזק, את אורית ויפתח. נתחיל מזה ונראה מה יישאר לנו.

אני מדברת מטעם מועצה אזורית גליל עליון. ראש המועצה לא יכול לבוא, באתי לייצג את המוצעה. מנכ"לית חברה כלכלית גליל עליון, ענבר בזק. אנחנו עכשיו שקועים עמוק מאוד בשיקום הפיזי. אמרו פה נכון, המטרה שלנו היא לא שיקום אלא פריצה קדימה. אבל כרגע יש גם שיקום פיזי שצריך לעשות.

הבעיה הכי גדולה שלנו היום, שאומרים לנו שאם נראה את הכסף, זה יהיה באפריל. אין לנו אפילו כסף להתחיל בתכנון. אבסורד בלתי נתפס. קיבוץ מנרה ש-70% מהבתים שלה נהרסו, ו-100% ממבני הציבור, תושבי היישוב מממנים היום מכיסם פרויקטור. למה? איפה ההיגיון? אין עדיין כסף, לא לשיפוץ - - -

הם קיבלו 10 מיליון שקל מקדמה בשבוע שעבר.

או-קיי. תודה שאתה מעדכן אותי. כשאני הייתי שם, הבנתי שהם מממנים את זה מכיסם. הדבר השני הוא כל נושא השיקום, אמרו את זה ואני מכבדת. תדאגו להעביר הרשאות תקציביות, לתת לנו לעבוד ואנחנו נביא לכם את הקבלות. אל תסרבלו את התהליך, כל הנושא הזה של השיפוי לוקח זמן. כדי שיכולו להחזיר את התושבים אנחנו צריכים עכשיו לשקם את גני הילדים, לשקם את מבני הציבור, לבנות ממ"דים. רק עכשיו התחלנו. היישובים מפונים, רק עכשיו אנחנו מתחילים לבנות את הממ"דים. אם היינו עושים את הישיבה הזו לפני 8 חודשים ומתחילים אז, אולי היינו כבר יכולים להחזיר את הילדים.

אגיד במהירות שלושה נושאים שכבר אמרתי אותם בדיוני הוועדה, אני רוצה שזה ייכנס לפרוטוקול. סיפור התיירות: מנוע צמיחה גדול מאוד שנמצא במשבר אדיר של עובדים, גם בגלל שתל-חי כרגע לא עובדת וחסרים פה צעירים. מלכתחילה נושא התיירות בקושי בגיוס. אני קוראת פה שוב למיכאל ולמשרדי הממשלה, תעשו הוראת שעה ל-5 שנים, מענק עבודה מועדפת כפול בצפון כדי שצעירים יבואו לעבוד פה בתיירות. תקבלו החלטה שכל משרדי הממשלה והגופים הציבוריים בשנתיים הקרובות עושים את הנופש שלהם פה בגליל, כדי לחזק את התיירות.

לא יזיק אם תחשבו מחוץ לקופסה ותציעו משהו בסגנון של פטור ממע"מ כמו באילת כדי לעודד את התיירות. שוב, לא לנצח נצחים, משהו קצר ל-5 שנים שייתן תנופה לגליל. אני ראיתי הערכות שהמגזר העסקי בצפון הפסיד מעל 50 מיליארד שקלים במלחמה הזו. אנחנו צריכים עכשיו להזרים לפה לא כסף של מענקים, אלא כסף שיעודד את הכלכלה ויעודד את העסקים לצמוח בחזרה ולהחזיר מקומות עבודה. תודה.

תודה רבה. אגיד, רק כדי לחזק אותם ולהגיד שהדברים מהדהדים שוב ושוב מתוכף הנחיצות שלהם, שהצעת מחליטים שנכתבה על ידי 260 אזרחים כוללת הרבה מאוד מהדברים שאת אומרת כאן. בין היתר, מסתובבים פה שני קבצים, כל מי שרוצה לעזור, ראוי שייצא עם השניים האלה. הצעת מחליטים שנכתבה על ידי 70 צעירים וגם הצעה לגבי המתווה שהיה בדבריי. אני מעבירה לאורית.

תודה למיכאל. אני אורית דגני דינסמן מקיבוץ ניר, אקטיבית בוועדה הזאת ובוועדות אחרות - - - אני כל מודה על הבחירה להקשיב, זה משהו קצת נדיר באזור שלנו, ומיכאל אמר את זה גם בוועדה בכנסת, על זה שהוא בוחר להקשיב, ולליאת, ולמצפינים על הפעולות, ששנה וחודשיים הם ממשיכים לפעול, לאגד את כל האזרחים למשימה הזו, ולהעלות את הקול.

אני רוצה להציע לשולחן הזה ולשולחנות אחרים להפסיק לשאול מפונים "אם ומתי תחזרו?" זו שאלה שהופכת את הבטן ומפעילה אנשים, כנ"ל אנשים שלא פונו. "האם תבחרו מחדש להישאר בגליל?" המשימה שלנו היא לייצר אמון, שקצת אבד בתקופה האחרונה. כדי לייצר אמון, צריך לתרגם את הדיבורים למעשים. אנשים רוצים לראות מעשים ופעולות שמייצרות את התקווה ואת העתיד, וזו שותפות של המועצות המקומית, של משרדי הממשלה, של החברה האזרחית, החברה העסקית והפילנתרופיה. כולם צריכים לייצר תנאים לחיים איכותיים בגליל.

זה מתחיל מביטחון יציב ואיתן, זה ממשיך במערכת חינוך איכותית, מערכת שירותים זמינה, כלכלה וקידמה צומחת. התושבים צריכים להרגיש שהם לאט שקופים. שרואים אותם, שמקשיבים ועשים הכל למענם. תודה רבה. בשביל זה אנחנו כאן.

תודה אורית על העבודה שאת עושה בתוך המרחב הזה כבר הרבה מאוד זמן. יפתח, בבקשה.

שלום לכולם, שמי יפתח בנבנישתי. אני מנכ"ל מרכז משאבים, אנחנו יושבים בקריית שמונה. המייסד והנשיא הוא פרופסור מולי להד. אנחנו מפעילים היום הרבה מאוד בעזרת הוועדה הזו ומיכאל ביטון, וכמובן בהובלה של הרשויות פה, את מרכזי החוסן של גליל מזרחי ומערבי, ובעצם נותנים מענה לכ-40 רשויות על כל קו העימות.

אנחנו נמצאים שם מה-7 באוקטובר, במגוון של שירותים שהלכו והתעצמו עם החירום שהתעצם, ובהיקפים נרחבים מאוד. חשוב להדגיש, בשונה משנת מ-2006 כאשר היישובים עשו את זה בצורה עצמאית וללא תמיכת המדינה, כאן, אחרי שרשויות קו העימות ביקשו את זה, בעזרת מיכאל ואותו שר ממשרד הביטחון שאימץ את זה, הוקם מרכז חוסן.

הדבר הזה מאפשר לנו לפעול בהיקפים גדולים. המדינה הצטרפה מאוחר לפעילות שאנחנו קיימנו, אבל כשהיא הצטרפה, הצטרפה תומכת ומסייעת מאוד. הצורך בהמשכיות של שירותים רלוונטיים ואקוטיים, לסיוע נפשי וחיזוק החוסן, אם זה הפרטי, המשפחתי והקהילתי, הוא משמעותי. אנחנו הקמנו ואנחנו מקימים שלוחות קבע. אנחנו יודעים שכשהשקט הזה יימשך, התפקיד שלנו הולך לצמוח בשנים הקרובות. כששקט, לרוב צפים הקשיים והמצוקות, ואנחנו מקימים שלוחת קבע. הקמנו שלוחת קבע במג'דל, ובכל אשכול הזה ובעוד שלוש שלוחות קבע, חוץ מהמטה שפה זה בקריית שמונה.
הנסיבות שהובילו להחלטת הצפון, הובילו לכך שלמרות שההמשכיות מאושרת על ידי המשרדים הרלוונטיים, שזה הבריאות והאוצר, הוודאות לא ניתנה. אנחנו שבוע לפני ואנחנו בהיקפים, ומאות עובדים שנותנים מענה לתושבי הצפון ממטולה ועד אילת, והיום אין לנו ודאות. הקמנו לעצמנו, בעזרת הרבה ארגונים, סיוע ורשת ביטחון פילנתרופית, אבל לא מסתמכים על זה ולא יכולים.

אנחנו מעסיק גדול ומשמעותי מאוד בצפון, אנחנו עושים שיתופי פעולה עם המכללות ומכשירים סטודנטים בשנה האחרונה שלהם בתואר שני על מנת שתהיה להם עבודה אצלנו. אנחנו גם מעסיקים, אנחנו גם כן מענה לאלפי תושבים בזמן נתון. אני מבקש במעמד זה, לייצר ודאות. כאשר כולם כבר מסכימים ורק ניגש להסביר לצפון מה קורה עם ההחלטה שזה המקור התקציבי.

יפתח תודה, ברוך הבא למועדון האי-ודאות, אתה בחברה טובה. אני חושבת שהמילה וודאות היא משמעותית. אנחנו פוגשים את זה בתאריכים, בפעולות, בהחלטות, בדברים ברורים מאוד. אני אשמח לשמוע ממך, מיכאל, כי מיניתי אותך כרגע לנציג הרשויות.

תודה רבה על האירוח. תודה רבה למיכאל שנמצא פה כגב בכיתת כוננות בחניתה וגם תורם, ומארח פה את הוועדות מעת לעת, זה לא מובן מאליו. בתור ראשי רשויות, יש לכם הזדמנות היסטורית, יש כאן חלון זמן צר מאוד. זה אירוע של פעם ב-50 שנה, לטוב ולרע. יש כאן הזדמנות שלא תחזור על עצמה להרים את כל האזור הזה שמשווע לשינוי. אזור הגליל והצפון הוא הנכשל ביותר במדינת ישראל בכל פרמטר. אנשים כאן חיים פחות ומתים יותר, והאזור הזה משווע לשינוי. אם אנחנו לא נשנס מותניים ולא ניתן את כל מה שיש לנו, גם אנשי הממשלה, המדינה, חברי הכנסת, התושבים, מקבלי ההחלטות. אם אנחנו לא נוביל את השינוי הזה עכשיו זו תהיה בכייה לדורות.

הבוקר חזרתי ממשרד הפנים, מדברים איתי על תכנית התייעלות כאילו לא קרה פה שום דבר. אני נבחרתי רק לפני 9 חודשים, חזרתי מלחימה של 4 חודשים, ב-7 באוקטובר הייתי בקרבות בבארי 14 שעות, ואז מצאתי את עצמי כמה חודשים, היה לי קמפיין קצר, ואני כבר 9 חודשים ראש רשות. אני אומר לעצמי שמשהו פגום במערכת, משהו לא נורמלי.

אם צריך לדבר על קיצוצים ועל התייעלות, במקום שהמדינה תשאל "מה אתה צריך?", משהו במשוואה הזו לא עובד. חייבים לנסח את המשוואה הזו מחדש. חייבים לשנות את השיח. אנחנו כראשי רשויות מתוסכלים מאוד. יש לנו אפילו שיח בחלק מהקבוצות באזור שאולי לעצור את שיווקי הקרקעות כאן. הרי אף אחד לא מפצה אותנו, אנחנו פשוט צוללים וצוללים עד שנקרוס. אתה מכיר את הסוגייה הזאת, מיכאל, גם היית ראש מועצת ירוחם, ואתה מכיר את הדבר הזה. אז אומרים לך "תעלה עוד ועוד ארנונה". אנחנו חייבים לשנות את זה וזאת ההזדמנות שלנו.

אני אתחבר למה שידידי מלכה אמר, מנוע צמיחה מספר אחד זה תעסוקה. אם לא תהיה פה תעסוקה איכותית ואנחנו נישען על תעסוקה מסורתית של חקלאות ותיירות, אז הילדים שלי יבואו לבקר אותי בגיל 60-70, וזה מה שיקרה. אנחנו צריכים לתת להם כאן פתרונות. אני לא רוצה שהילד שלי יגמור את לימודי ההנדסה ויעבור לרוטשילד. הוא לא יחזור לכאן.

אנחנו צריכים לתת מענקים של עשור לפחות, פטור ממיסים. הגיעו לפה חברות, אני מדבר בחצור, צפת, ראש פינה, במרחב הזה, אבל לא רק. גם בגליל הוא משופע במקומות. אני גם יושב ראש צ.ח.ר אזור תעשיה משותף, יש לנו מאוד דונמים. רק להניח את היסודות, רק לתת את המענקים הנכונים ולשנות, בואו נשנה את האזור הזה. תודה רבה.

מיכאל תודה לך. אחזיר את זה שוב לשולחן ראשי הרשויות, גליל מזרחי, גליל מערבי, בית הכרם, כל המרחב הזה, היכולת שלכם גם להוריד חומות עתיקות יומין, שאין להן יותר רלוונטיות בעידן הנוכחי, גם חלק מאוד דרמטי - - -

אני מאחלת בבחירות הקרובות, כמו שאמר אברי, שיהיו לנו מועמדים שמדברים רק כמוך והציבור ישכיל לבחור בהם ולא משהו אחר. יש לנו חצי דקה. ניתן את זכת הדיבור לדולי, יישאר לנו זמן לשמוע מהמשרדים, ואז מיכאל יסכם.

שלום לכולם, אני דולי מכורזים, מתיישבת חלוצית מלפני 30 שנה בגליל, עזבנו את תל אביב לטובת ייהוד הגליל. אני רוצה לדבר אל הלב הפועם של בעלי התפקידים המסוימים כאן, שתבינו שעוטף הגליל, עד התלם האחרון, אנחנו המתיישבים ששומרים על הגבולות ושומרים על תל אביב.

אתמול היה איזה ירי ביפו, נשבר חלון, 24 שעות משדרים ומדוורים מה קורה ואיך קרה. אני עוסקת בתיירות, אני משפטנית בהשכלה, ואני עוסקת בחקר הגליל וכל ליבי הוא הגליל. הגליל היה נוף הקסם והעיקר הולך אחר הנוף. כתוב במסכת שביעית, שעל זה דיברו חכמנו זיכרונם לברכה, שהם שמו את הגליל בקדמת הבמה.

השבוע ביקרתי במטולה ועמדתי נחרדת לראות איך המושבה מרוסקת, איך המושבה שבמשך שנים הדרכתי בה הפכה להיות מושבה עזובה. נעצבתי מאוד להיות בקריית שמונה ולראות את העזובה. כמי שעוסקת בתיירות, החלטתי שאני מתחילה לשנע את התיירות. איך משנעים את התיירות? אומרים לחקלאים "בוא תמכור אבוקדו, בוא תמכור זה, בוא תפתח בית קפה" אבל אף אחד לא פותח.

לסיום, אני חושבת שלא כל כך נגענו בתיירות, זה מנוע צמיחה, לי נמאס שמגיעים לגליל או לכורזים, ביישוב שאני גרה כילדת מעברה שבאה ליישוב כזה אליטיסטי שאומרים לי "וואו איזה מקום יפה". אני רוצה שתדע שבמקום היפה הזה גרים אנשים שצריכים חינוך, שצריכים תיירות, שצריכים רפואה. הנה אני אחרי 5 ימים עם בעלי בבית חולים, בחר לקחת אותו לבית חולים שיבא, כיוון שאין תנאים בבית חולים זיו. אז רפואה, תיירות, ותודה שבאתם.

תודה לך. משרדים ממשלתיים, נעביר את המיקרופון בבקשה, נשמע תגובות ואמירות.

מיכאל, ברשותך, אני קודם כל רוצה לפנות ליציע ולשולחן. אני מימון עזמי, נציג של מס רכוש במשרד האוצר, מנהל של המוקד בטבריה. קודם כל, לא ממקום של רגש, אלא ממקום אמיתי וכן, אנחנו אוהבים אתכם ואנחנו פה בשבילכם. אני מוכן לחתום שאני מתכוון לכל מילה. תדעו את זה.

דבר שני, אני רוצה לפנות לשחר ולהגיד בנושא הסטודנטים, ברור לנו עד כמה הוא היה בעייתי, ויצא לנו ללוות אתכם כל השנה, את הסטודנטים ששכרו כאן בתים, ולאור מה שאלי אמר, שהלימודים התקיימו מרחוק וסטודנטים חתמו על חוזים וכו', נתנו מענה מלא לכל הסוגיות שהגיעו לשולחננו, וככל שלא הגיעו, ויגיעו בעתיד, עם המצאה של הסכם שכירות, עם מאן דהוא, והצגת תעודת התחייבות מהמכללה, אז הפיצוי הכספי יינתן.

מיכאל, לך אני רוצה להגיד דברים חשובים שתיקח אותם קדימה. לי אין שום יכולת לעזור לאף אחד מהאנשים שהוא לא במסגרת חוק מס רכוש. אנחנו מותחים את החוק לקצוות ולמקומות שהוא לא היה בהם בעבר. אנחנו לא יכולים, לא פרומיל אחד שמאלה ולא פרומיל אחד ימינה לחרוג ממה שהחוק מכתיב ומחייב אותנו. אז אנחנו מחזירים מצב לקדמותו וכל משרדי הממשלה האחרים, כל החלטות הממשלה שיבואו, צריכות לבוא ראשונות כדי לאפשר לתושבים, למועצות וליישובים את מה שהם צריכים.

הדבר השני שאני אומר לך, מיכאל, וכאן אני מתחבר למה שאת רואה, תמר, בצדק, אם לא יהיה כאן גוף מתחלל שיושיב את כל הגופים על שולחן אחד, לא באופן חד פעמי, אלא באופן מתמשך. בתהליך שעוד מלפני כמה חודשים ועד שיחזור לכאן אחרון התושבים, אז יהיו כאן הרבה כפילויות, יהיה כאן הרבה כסף שיזרום לאן שהוא לא צריך לזרום. הראשונים במעלה הם התושבים, ואנחנו צריכים לוודא שהכספים מגיעים לשם, תודה.

שלום לכולם, אחר הצוהריים טובים, לילך סיסו. אני גם מפקחת, מתחללת פה בגליל העליון, אני נציגה של דוקטור אורנה שמחון ממשרד החינוך. בשם אורנה שמחון, הצפון חשוב מאוד, חשוב מאוד לנו, ואנחנו מושקעים מאוד בתהליכים ובחשיבה ובלהיות בשטח ולראות איזה מענה יכול להינתן, ומתוך הקשבה לצרכים, לראות מה עוד אפשר לעשות.

אני אתייחס קודם כל למהות של המפגש, שדיברה על ההזדמנות שיש לנו לייצר דברים חדשים שלא היו כאן, ולבנות בצורה טובה יותר. זאת אומרת, לייצר דברים משמעותיים ולשפר את הקיים. מבחינתנו כמחוז צפון וכמשרד החינוך, התקציב לחצי שנה הקרובה וגם התקציבים להחלטת הממשלה ל-5 שנים הקרובות, הם תקציבים שמיועדים גם לפיתוח ולהביא דברים שלא היו כאן, לשפר את המערכות, לקדם אותן. זה בראש ובראשונה בתפיסה החינוכית הבסיסית.

דבר נוסף, מבחינת החוסן שדיברתם עליו, וגם קרן, על החוסן של המנהלים ושל צוותי החינוך. אין ספק שקודם כל צריך תמריצים, והנושא הזה בתהליך ובבדיקה מול המשרדים. מבחינת התכנית הקיימת, גם בטווח המיידי וגם בטווח הרחוק, יש חשיבה על היבטים של חוסן, גם ברמת התלמידים, גם ברמת המורים, וגם ברמת הצוותים החינוכיים והקהילות.

יש תקציב משמעותי - - - לתחום הזה. אנחנו במחוז צפון מתחילים סדנאות נופש למנהלים ולצוותי חינוך שמתמקדים בהיבטים של השבחה, של העשרה גם של הצוות החינוכי וגם של מתן מענה להיבטים האלו. לגבי ההיבטים של שיפוץ מבנים, הבינוי, והשיבה הבייתה, 200 מיליון שקלים לשיפוי תשתיות ומבני ציבור, של מס רכוש ומשרד החינוך הועברו בהחלטת ממשלה.

אורנה שמחון נפגשה עם המובילים בתחום, אנחנו יושבים בשלב הזה מדי שבוע על מיפוי כל הצרכים, החל מהצרכים של כוח אדם, והיבטים של כוח אדם, כמות של תלמידים שחוזרת, לרבות ניטור של כל תלמיד, של המעטפת המקצועית לה הוא נדרש על ידי ניטור ומיפוי הצרכים, גם הפדגוגיים, גם הרגשיים ומתן מענה. גם ההיבטים התקציביים של השיפוצים שניתנו והועברו, לראות שהם מתקיימים.

מנהלת המחוז מלווה את התהליך הזה, לא ברמה הכללית, אלא מדי שבוע בישיבות סטטוס, ואנחנו קשובים לכל צורך שעולה בהמשך.

בסדר, אנחנו צריכים להיות ערים לזמנים. מאוד חשוב לנו לשמוע את הסיפור שלך, מיכאל.

אם אני הייתי מנהל את הוועדה, זה לא היה קורה, אצלי זה נגמר בזמן.

עד 17:30 ואתה תהיה האחרון לסיים. אני רק רוצה להכיר בכניסתו של בני בן מובחר לחדר. ברוך הבא, ראש המועצה של מבואות החרמון שנמצא פה ויהיה איתנו גם להמשך השני של הערב שבו הרבה אזרחים שלך נבחרו כגיבורי הגליל ולא בכדי. מיכאל, כמדומני, נגב גליל? שמעון.

ערב טוב. אעדכן שכרגע עדיין אין החלטה גדולה בנוגע לצפון, אבל כבר יצאנו לדרך ויצרנו כבר תקציב.

שמי שמעון, אני מרשות הצעירים במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. עיקר העיסוק שלנו זה בתחום הצעירים. עד עכשיו עבדנו הרבה בעיקר בתקומה, להחזיר את הצעירים, יש לנו שם הרבה. כבר לפני החגים יצא לפועל לעבות את יחידות הצעירים ברשויות גם בכוח האדם וגם בתקציבי פעילות לביקוש הצעירים. אנחנו מקווים שהיא הייתה החלטה גדולה, אבל לפחות ניצלנו את הזמן כרגע לשים את התשתיות כדי להחזיר את הצעירים הביתה.

תודה רבה. אנחנו נסכם, נצא להפסקה קצרה ואז אנחנו מבקשים שתישארו להגיד מילה טובה ולהוקיר גם את המתנדבים מתוך הקהילות שנבחרו, שמייצגים מאות ואלפי מתנדבים בגליל. אתם בחרתם אנשים מסוימים וזה יהיה מכבד להישאר ולומר תודה. כמו גם כתבי הצפון שנוקיר במפגש. נסכם את הדברים עד כאן.

אני מודה לכולם על ההגעה. בפתח הדברים הייתה לי ביקורת נוקבת על תפקוד הממשלה כלפי הצפון בהיבט הכלכלי אזרחי, אני עומד מאחורי הדברים, גם בהשוואה למהירות קבלת ההחלטות, בהירותן ועוצמתן כלפי הדרום. היה פער גדול בשני המקומות, כולל גופים של הנהגה וחוסר יציבות של פרויקטורים ושל משרדים ממשלה שמרכזים את העבודה.

לצד זאת, הרבה אנשי מקצוע במשרדים נתנו את הלב ואת הנשמה לצפון. רשות המיסים הגיעו איתי כשנפלו פה טילים, היינו באביבים, במטולה, בחניתה ועוד מקומות. תפקידנו לשנות את החוק, אבל גם רשות המיסים צריכה להציף את הפערים שהיא רואה בשטח, וזה מה שאפשר לנו להכניס את גולן להטבות, ואת הגליל ואת צפה, רק אחרי סיור משותף עם רשות המיסים והפער הבלתי נתפס הזה שראש פינה וצפה לא קיבלו עזרה בעסקים, או שרק הצימרים קיבלו ולא עסקים תומכי תיירות.

הדבר הזה נפתר על ידי לחץ ציבורי, והוועדה, אבל גם רשות המיסים שמשקפת לאוצר החלטות שאין בהן היגיון. אז האחריות היא על כולנו. כל העובדים ממשרדי ממשלה שהגיעו לפה היום, אני יודע את המסירות שלכם. אנחנו צריכים לתת לכם גיבוי במאקרו. במיקרו כל אחד עושה מה שהוא יכול עם מה שיש לו. צריך שיהיה להם הרבה יותר, והרבה יותר גמישות, הרבה יותר כלים כדי שתוכלו לתת.

החזרה תיקח זמן. המלחמה מתרחשת מיידית. הפסקת אש מודיעים תוך יום, אבל עסק לא חוזר תוך יום, ומשפחה לא חוזרת תוך יום. הממשלה צריכה לייצר פה רציפות לתהליך והמשכיות, גם של מענקי התעסוקה, גם של מענקי הפינוי ולייצר תהליך סדור וראוי עם פירוט רעיונות שגם שמענו כאן מצידכם.

איכות החיים של תושבי הגליל בפרמטרים אובייקטיביים, שאלי מתאר כפער בתנאים, מקוממים. אין פה הייטק ראוי, אין פה בריאות ראויה, רכבת מעולם לא הגיעה לכאן, ועוד, ועוד פערים. אפילו אמבולנס, טיפול נמרץ. מישהו בהתקף לב יינצל היטב אם אמבולנס טיפול נמרץ יגיע אליו עם פרמדיק או רופא, תוך 5-10 דקות. בירוחם מתו הרבה כי טיפול נמרץ הגיע מדימונה. הפעולות הראשונות שלי כראש עיר, יהיה טיפול נמרץ ב-4 דקות בכל בית, זה הציל חיים.

מה שהממשלה צריכה לעשות עם זעקת הפערים, זה לא להשיב מצב לקדמותו, אלא לתת בוסט של השקעות ושינוי בשפה. אנחנו לא צריכים רק שיקום, ולא רק טובות. אנחנו צריכים צמיחה, יציבות, אסטרטגיה, קפיצת מדרגה. אלה המילים שאנחנו רוצים. אל תתנו לנו שיבוח גדודים. אנשי הצפון אומרים "אנחנו איכותיים. תצטרפו אלינו. אנחנו איכותיים ונשארים בבית. בואו גם אתם". "אנחנו לא עוינים כלפי מה שנקרא "עוצמה חיצונית", כסף, עמותות, השקעות, תושבים, בואו כולם".

העוצמה הפנימית של פני הצפון, של פני העיר, של פני הישוב שנשארים עם ידע נכונות וחזון, ואף אחד לא יגיד לנו מה לעשות כאן. למדנו לאורך שנים שנעשו פה דברים שנעלמו. אנחנו דורשים מהמנהלת לשיקום הצפון, לפגוש את הארגונים של החברה האזרחית שאנחנו פגשנו וישבנו איתם. ברוך הבא שר הנגב והגליל.

השר, אתה גם כן החלטת הממשלה מוגדר כשותף מלא בעיצוב התוכנית האסטרטגית לצפון וגם בעיצוב התוכנית של השיבה הביתה. בהחלטת הממשלה צוין השר אלקין, אבל בדרישתכם אתם חלק מהצוות המוביל גם של התוכנית האסטרטגית לצפון, וגם של התוכנית של השיבה הביתה. אנחנו שמענו ארגונים ונציגים גם של קהילות ושל חברה אזרחית, אנחנו דורשים שהשר אלקין ואתה תשבו איתם שעתיים-שלוש לפחות. תקשיבו לדברים של אנשים, תקבלו ניירות כתובים מראש, לפני שתוצג תוכנית עבודה מפורטת. מסגרות תקציב 12 מיליארד, 15 מיליון זה בסדר. אבל לפני שאומרים מה עושים עם כסף, שבו עם החברה האזרחית, אפשר ללמוד כאן הרבה.

אנחנו נקיים דיון אצלי על הרמת הראש של הפרוטקשן בגליל, אנחנו ננסה לעשות את זה עם ועדה לביטחון פנים, אם היא לא תעביר את זה ביחד, נוביל את זה לבד, לא נחכה לאף אחד. נעשה דיון מעמיק של שעתיים-שלוש על תוכנית השיבה לצפון. השר אלקין התחייב בפניי, לאחר שיהיה לו מסגרות תקציביות ותוכנית מפורטת, שמיד לאחריה נעשה דיון על ההשקעות האסטרטגיות הרב שנתיות לפיתוח הצפון. חייבים בתי ספר, שיפוצים, כבישים, חוסן, טראומה, מסגרות, ואחרי זה עוגני פיתוח אזוריים, רשותיים, צמצום פערים.
אנחנו גם נדאג למצות את הדין עם חברות שזכו למענקים מהמדינה להתמקם בצפון, ובערפל המלחמה נעלמו ונהנים מהכספים הללו. אנחנו נוציא מכתב של הוועדה לשר האוצר ושר הכלכלה לפתוח בחקירה, מי הן החברות שבאופן סמוי הוציאו את רוב העובדים והתשתיות מהצפון ועדיין נהנות ממענק של מו"פים, חממות פיתוח, או כל מענק הגעה אחרת לצפון שניתן להם, ותמורתו לא התקיימה. אני מקווה ששר האוצר יתעשת ויבקש מאגף המחקר של הכנסת לחקור את זה, גם מרשות החדשנות, וגם אם יידרש אנחנו נעשה חקירה או תלונה במשטרה.

אני למדתי מהמקרה שבדרום שמו 600 מיליון שקל כדי להביא חברות הייטק בשנים 2014-2018. היו שם 5 חברות שקיבלו 600 מיליון שקל, הרוב בדרום. חברה אחת קיבלה מעל 300 מיליון שקל. ושואלים איפה היא, ואיפה העובדים, לא מוציאים אותם. אנשים היו צריכים ללכת לכלא על זה. 300 מיליון שקל לחברה אחת ואין עובדי הייטק. שאלנו כמה עובדים יש? הם אמרו בין 100 ל-200. זאת אומרת, אם לקחתי 100 עובדים ונתתי להם 300 מיליון שקל, אפשר לבנות להם וילה במיליון וחצי שקל ולהעסיק אותם על ידי המדינה ל-5 שנים.

אנחנו רוצים למצות את הדין עם כל ההשקעות בפוד-טק ואחרים שהחליטו לברוח מכאן בחשכת הערפל. זה רגע מיוחד שבו החברה האזרחית משמיעה את קולה באופן סדור, עם חשיבה שיטתית ויצירתית. הדברים כתובים, בממשלה שמעו, הדבר הזה מתועד, משודר במדינה ובפרוטוקול, וגם יהיו דיוני המשך על מה שנידון פה. לפני שנסגור, אני רוצה שכל אחד מכם יגיד מילה לסיום, כי אנחנו באיחור של חצי שעה. בבקשה.

תודה רבה. אחר הצוהריים טובים. מיכאל, רק להגיד לך שיש חברות שקיבלו מענק להגיע לקריית שמונה, ומבלי לרמוז למילה של השמצה, השר ניר ברקת נתן להם מענק להעתיק את המפעל שלהם חזרה לאזור רחובות, רילוקיישן בתשלום. אם מדברים על מענקים, ואנחנו מכירים את המלחמה שלך בעניין, והדאגה שלך, גם להגיע ולראות איך תומכים בעסקים בצפון, לטיולי טרקטורונים, וצימרים ובשמירה בחניתה, הגיע הזמן שגם תבוא לשמור בקיבוץ הגושרים, או תחליט באיזה אחד מהקיבוצים. גם שם מחכים למשמרת. אני רוצה לברך את האנשים שהגיעו לכנס הזה.

אני רוצה לברך אותך ליאת. אני חושב שהמפגשים האלה הם חשובים. הכוח ייצא רק מפה. אנחנו מחליפים פרויקטור רביעי עוד מעט. השר אלקין, אני מקווה שעד שהוא יגמור להכין את כל התוכנית הוא יישאר עדיין השר שאחראי על שיקום הצפון. זו חלק מתוכנית של האוצר שדיברת עליה מיכאל. כי כל שקל שלא ייצא עד ה-31 בדצמבר, לא ייצא מקופת המדינה. וזאת הכוונה, לכאורה, בשביל שלא יגישו נגדי תביעה, זאת כוונת האוצר, לראות איך לא משלמים את הפעימה הראשונה שהיא עד 31 לדצמבר.

שמעתי חלק מהדברים, אני גם שמעתי את מימון מרשות המיסים. בסוף, אצלנו לימדו אותנו במושבים, את הביצים סופרים כשהן בתוך התבנית. אם המדינה לא תיקח את עצמה ותשקם ותשפר את המצב שאנחנו היינו ב-6 באוקטובר, היא לא מאבדת את הצפון. יש להם תחושה בירושלים שהם כאילו מטפלים בצפון. אנחנו לא צריכים את ממשלת ישראל שתעזור לנו. אנחנו יודעים לעזור לעצמנו.

אנחנו צריכים לדעת ולהסביר להם שאם הם יאבדו את חבל הארץ הזאת, הם מאבדים את ממשלת ישראל. אם 7 באוקטובר היה נפתח פה, קרב הבלימה היה בעפולה וחדרה. שם לא ירד האסימון. יושב לצידי השר וסרלאוף, דוידוביץ' ואני התחלנו לחלק לו מחמאות. ברגע הזה, קיצצו לו את התקציב בחצי. למה? כי הוא בא וראה את הדברים מראש. ראה את הדברים בשטח, ראה את פצועי צה"ל שהגיעו לרבקה זיו בצפת, ובאה והגיעה גם לקיבוצים, 8 קיבוצים שלא קיבלו פינוי ב-2 בלילה, אני יודע, הוא היה איתי ב-00:30 בלילה במרכז רפואי זיו בצפת. במרכז רפואי זיו בצפת, אצל השר וסרלאוף היה בסדר עדיפות עליון עוד לפני ה-7 באוקטובר.

גם אצלך, מיכאל ביטון, כי אתה הכרת אותנו עוד משותפות 2,000 של מרבית קנדה. הייתה לך את הפינה, ואתה באתם ממקום שקרואים לו ירוחם ואתה מבין מה זה פריפריה, למרות שאני מתנגד גדול שהאזור שלנו ייקרא פריפריה. אנחנו לא פריפריה.

מדינת ישאל חייבת להבין דבר אחד. החקלאות כאן. חלקה לא תוכל להשתקם. התיירות כאן, את ה-24% מענק שהיה לנו, שהקימונו את כל הכפרים התיירותיים והצימרים, צריך לתת עכשיו לשיקום של כל ענף התיירות בגליל, לפרסום, לשיקום של הצימרים, לשיפוץ של הצימרים, חקלאות, תיירות ועסקים קטנים.

אם יש פה מישהו שיש לו עסק קטן שקיבל מענק מהמדינה בשביל שהוא ישמור על האף מעל המים, שירים את היד. אין אף אחד כזה, לרבות מדריכי טיולים. לרבות מדריכי טיולים שיכלו להדריך גם במקומות אחרים במדינת ישראל. אבל מה קם מפה? קמה מפה היוזמה לשמור על העסקים בקנייה מרחוק מה שנקרא, בקנייה באינטרנט. פתאום התעוררו חלק מהעסקים והצליחו להרים את עצמם כי חלק ממדינת ישראל הטובה התחילה לרכוש מהם דברים.

אנחנו כאן בגליל נמשיך ונהיה עם ראש מורם וגב זקוף, ונראה למדינת ישראל שאם הם לא ייקחו אותנו יד ביד כדי להרים את הגליל חזרה למקום טוב יותר מהמקום שהוא היה, אנחנו נעשה את זה גם בלעדיהם. אנחנו נעשה את זה, מיכאל, ואתה תמשיך ותוציא זעם בוועדה.

תדעו עוד דבר על החקלאות. מיכאל נלחם על החקלאות, על מחירי המים, על כל דבר ועניין. ואם יש לנו מזל בחלק משיקום הצפון, שהתחיל ב-32 מיליארד, ירד ל-15 מיליארד ובסוף הכניסו לנו את כרמיאל, נצרת, טבריה, כאילו קו עימות, אז נשארנו עם 12. לפחות בתוך ה-12 יש שני משרדים שאנחנו יכולים לסמוך עליהם שיבינו את זה בתבונה ביחד איתנו.

תודה רבה לכם על זה שאתם עושים את המפגשים האלה ויש עוד הרבה עבודה לפנינו. תודה.

תודה בני. תודה מיכאל. אני מתנצל על האיחור, אני הגעתי מקריית שמונה. אמר בני, לידי כאן, אמירה דפרטיבית שהיא חשובה כשלעצמה, ואני התחייבתי לך, גם לפני המלחמה גם אחרי שהמקום נפגע, מרגז השיקום שאני יודע כמה זה חשוב לך וכמה קרוב לליבך וגם לליבנו. המקום הזה צריך לא רק להשתקם, אלא צריך לצמוח פי כמה ממה שהוא היה לפני שהוא נפגע. אנחנו רואים בזה הזדמנות להצמיח, אנחנו ניתן תקציב לעניין הזה. זה יקרה. אני זוכר את זה היטב.

דבר הנוסף, יושבים פה קואליציה ואופוזיציה, מיכאל ואנוכי, מיכאל הוא המנטור שלי, כי בסוגייה של הגליל אין מחלוקות, אין מלחמות בין ימין או שמאל, כולם פה מאוחדים. למען האמת, לא מעניין אותי מה הדעה של ההוא ולמי הוא הצביע, זה לא רלוונטי. יש לנו מטרה אחת, קונצנזוס גדול לשקם, לפתח, ולהצמיח את הצפון. פנינו למיכאל, עושים את זה בצורה נהדרת, אומרים לי מה צריך לעשות ואני אף פעם לא מתווכח.

אנחנו עוברים ממצב של מלחמה, של הרבה לחץ, מתח, אי ודאות, למצב של שיקום, פריחה, צמיחה. אנחנו ב"עובר לעשייתם", אנחנו כבר מתכננים את הסוגייה של הצמיחה, כמובן אני אשמח לבוא לוועדה, גם לשמוע וגם להשמיע, איפה שהיא תתקיים אנחנו נגיע. בהחלט אנחנו צריכים חשיבה אחרת, להכשיר, להביא, להחזיר הביתה את האוכלוסייה האיכותית, את הצעירים, וגם להביא צעירים חדשים. זה אירוע גדול שיש לו משמעויות על כל האזור מבחינת צמצום פערים חברתיים, בריאות, חינוך, תעסוקה איכותית ודיור בר השגה לזוגות צעירים. השיח מתקיים בצורה אינטנסיבית מאוד, אני מעדיף להיות פרקטי ולהגיע לתוצאות בשטח.

דיברתי עם מבקר המדינה, משרדי הממשלה, אני חושב שהכשל שהיה פה רחב ברמת כולנו. פחות הקשבנו, דהרנו קדימה, היו הרבה בעיות והרבה אנשים שנפלו בין הכיסאות, אם זה בעלי העסקים, אם זה 8 הקיבוצים, אם זה אחרים שישבתי איתם, ואם עוד ועוד מקומות שלא קיבלו את המענה הנדרש. אנחנו צריכים להציל ולמשוך את הצעירים לכאן, אנחנו צריכים להיות שם, לראות איך אנחנו יכולים להקל עליהם ולהקשיב להם, כי אני חושב שבהקשבה יש הזדמנות לפתור. קודם כל, הבעת סולידריות והכרה והבנה, כי כשמסתכלים לאדם בעיניים מבינים את הבעיה, וממילא יודעים למצוא את הפתרון אם רוצים. אני מקווה שנראה את זה בקרוב בצורה משמעותית, זה יותר דמוקרטיה ופחות בירוקרטיה.

אנחנו נתקלים בהרבה מאוד בירוקרטיה עם רצון שלנו לסייע, אבל אנחנו מנסים לייצר כל הזמן מסלולים ירוקים. יש דו שיח בריא ונכון, גם עם הייעוץ משפטי וגם עם החשבות ומשרד האוצר. כמו שאמר מיכאל ביטון, אני לא רוצה לשמוע את המילה פריפריה, להוציא את המילה פריפריה, אנחנו ספר, אנחנו רוצים להיות ספר איכותי וטוב שמושך אוכלוסייה צעירה. תודה רבה.

נפלא. האווירה כאן, הטמפרטורה, החום של האנשים, הסגל המופלא, הפך את זה לישיבה טובה יותר, שלא לדבר על התוכן. אני אוספת את ארבע האמירות המרכזיות, כדי שכולנו נצא מיושרי קו בנושא הזה.
חבר הכנסת מיכאל מבקש מהשרים וסרלאוף ואלקין לשבת עם הארגונים האזרחיים, לקבל תוכניות ולהסתכל עליהן לפני שמתקבלות החלטות. זה מתחבר לאמירתו של השר לגבי ההזדמנות החד פעמית שהוא רואה פה לצמיחה. אנחנו מיקירים תודה.

אנחנו שמחים על עבודה מכוונת להגברת מסלולים ירוקים כדי לצמצם בירוקרטיות כאלה ואחרות שתושבי הצפון חווים בשנה האחרונה ובכלל. אנחנו מחכים לדיון על פרוטקשן, שעתיים שלמות אנחנו נדון בנושא הזה ונראה איך אנחנו יכולים להתקדם.

אנחנו שמחים על האמירה שלך למצות את הדין עם חברות שהיו בצפון, נעלמו במלחמה, והמשיכו ליהנות מהטבות, על אף שהוציאו את העובדים ואת התשתיות שלהם מהצפון ועוד קיבלו רילוקיישן בתשלום. אנחנו שמחים על זה.
אנחנו מודים לכל הציבור הרב שהגיע לפה, תמך, ונתן רוח גבית והעלה פה דברים כל כך משמעותיים, לראשי הרשויות שהגיעו, כבוד השר, כבוד יושב ראש הוועדה חבר הכנסת מיכאל ביטון שהסכים, יזם והוביל את כל המהלך הזה. אנחנו היינו אמורים לסיים בשעה 17:30. איחרנו קצת, אבל זה היה שווה.

אנחנו רוצים להזמין את הציבור שכאן להישאר איתנו, יש לנו ריענון - - - אנחנו נבקש מכם לצאת מהאולם כי אנחנו עורכים אותו מחדש לחלק הבא. יש טקס הענקת תעודות ב-18:30, יתחיל בדיוק בזמן, לגיבורי הגליל ולתושבי הצפון שעשו פה עבודה מופלאה בחודשים האחרונים. תודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 17:45.