פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
24/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 90
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ג בכסלו התשפ"ה (24 בדצמבר 2024), שעה 12:12

פניות ציבור בנושא: התנהלות פקידי המכס בכניסות לישראל

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

רקפת ישי - מנהלת תחום ייבוא אישי, רשות המסים

אהוד בבא - מנהל בית המכס נתב"ג, רשות המסים

רחל מורגנשטרן - קשרי ממשל, עמותת חיים וחסד

מרדכי גולדברג - פונה לוועדה

צביה אליאש - פונה לוועדה

מוישי מילר - יועץ ועוזר ליו"ר הוועדה

אסתר חנה סנדר - פונה לוועדה מארה"ב

אימא של אסתר חנה סנדר - פונה לוועדה מארה"ב

אתי שבתאי

נועם כהן, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התנהלות פקידי המכס בכניסות לישראל

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, היום כ"ג בכסלו התשפ"ה. הנושא שלנו הוא התנהלות המכס בכניסות לישראל. אנחנו משתדלים בוועדה, לפחות בקדנציה הזאת, לא להתעסק רק במקרים פרטניים, אלא במקרים שאנחנו מרגישים שהם יותר כוללנים. במקרה הזה, אני אמרתי את זה גם בשיחה בוועדת כספים עם רשות המיסים, הגיעו פניות. מגיעה פנייה ראשונה, אנחנו שולחים להנהלת הוועדה, שולחת את הפנייה, הגיעה עוד פנייה ועוד פנייה. בסופו של דבר, הנהלת הוועדה – אני לא מדבר על הוועדה כוועדה כי יש הבדל בין הוועדה המתכנסת להנהלת הוועדה – והיא לא קיבלה תשובות. ולכן הודענו על כינוס הוועדה.

קרה דבר מאוד מעניין בכינוס הוועדה, ואני אומר את זה לפרוטוקול כדי שנדע איפה זה. קרה דבר מאוד מעניין, רשות המסים ביקשה לדחות את הוועדה בשבוע ואז טיפלה במקרים שהגיעו על ידי הזה. בואו, אנחנו לא מנסים פה לראות - - -

אנחנו לא קיבלנו התייחסות. אתם קיבלתם התייחסות לפניות?

אני אומר, ביקשו שבוע והבנתי שבשבוע הזה טיפלו במקרים. אנחנו רוצים בוועדה הזאת לנסות להתמקד בעיקרון. התחושה מהפניות שאנחנו מקבלים היא שיש איזשהו שינוי בהתנהלות של רשות המיסים, דברים שבעבר לפחות אנחנו לא קיבלנו פניות מהסגנון הזה. אלה אנשים תמימים שבאים לבושים, נכנסים ועוברים את המכס ועוצרים אותם.

אני יכול לקבל באופן תיאורטי שמי שרוצה להבריח דברים עושה את זה כמלבוש, נשמע לי הגיוני, אבל בסופו של דבר, צריך למצוא את הדרך, ואנחנו נראה, ניכנס לפניות, אבל אני בכוונה נותן את הכותרת לדיון כי אני הולך להיכנס לא רק לדיון הפרטני וגם אני שמח שטופלו או לא טופלו, זה נראה, אבל בסופו של דבר, כלה שעוברת, או אישה שעוברת בטיסה לא אמורה להחביא את התכשיטים שלה או לחפש פתרון לתכשיטים שהיא לובשת עליה. לא איזה משהו שלא נשמע לי הגיוני, וצריך למצוא לזה פתרון. אני חושב שמי שצריך למצוא לדבר הזה פתרון זו רשות המיסים, או על ידי הדרכה או על ידי משהו אחר, אבל צריך לחדד את המציאות הזאת שיהיה יותר טאץ'.

מכאן אנחנו נתחיל אולי כן בפניות, אולי נתחיל לראות.

אם אפשר להתחיל קודם מארצות הברית.

יש לנו מישהי מארצות הברית שהיא בפיליבסטר של לפנות בוקר, היא בשעה שאנחנו יצאנו מפה. אסתר חנה סנדר, שלום וברכה, הבמה שלך. ספרי לנו את הסיפור, מה שקרה.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

נסעתי לישראל לסוכות, נסעתי רק לימים הראשונים כיוון שאני סטודנטית כך שלא יכולתי להיעדר יותר מדי מהלימודים. נחתי בישראל ביום רביעי, ערב סוכות, ועזבתי ביום ראשון, ארבעה ימים לאחר מכן. כשהגעתי לישראל ועזבתי את שדה התעופה, במכס ביקשו ממני להעביר את המזוודה שלי דרך מכשיר השיקוף. אני מניחה שזה היה חיפוש אקראי שהם רצו לבצע, ועם תיק הגב שלי, הם שאלו אותי אם יש לי תכשיטים כלשהם. אמרתי להם: "כן, יש לי את העגילים שלי, ויש לי את הצמיד שקיבלתי זה עתה". הייתי כלה טרייה באותו זמן וזה עתה קיבלתי את הצמיד.

"את לא יכולה להכניס את זה לארץ". ואני שאלתי: "מה קורה פה? זה צמיד חדש שלי, רק עכשיו קיבלתי אותו". וניסיתי להסביר שזה עתה קיבלתי אותו כמתנה, והם לא היו נחמדים במיוחד בקשר לזה. הם אמרו לי: "את לא יכולה להכניס את זה, זה פשוט לא בסדר", והם אפילו לא אמרו לי שהם מתכוונים להחזיר אותו, הם פשוט אמרו: "אנחנו צריכים לקחת את זה", ולא הבנתי מה קורה, והם היו קצת חצופים לגבי לזה.

בסופו של דבר, הצעתי, אני לא אכניס את זה לארץ, אשאיר את זה בשדה התעופה ואאסוף את זה כשאעזוב ביום ראשון". הייתי פה רק ארבעה ימים, לא רציתי להתעסק עם שום דבר, הטיסה שלי הייתה יום אחרי החג, והם אמרו: "לא, אנחנו חייבים להחרים את זה". הם אמרו לי שהם חייבים לקחת את זה ואני אצטרך לחזור ביום ראשון כדי לשלם את המסים והקנסות על זה, והשארתי להם את הצמיד שלי.

ביום ראשון, אחרי החג, חזרתי וניגשתי למכס, ושוב הם לא היו יעילים במיוחד ולא ממש הסבירו מה קורה והם לא היו נחמדים במיוחד. אחד מהם אפילו אמר לי שהם יכולים להוריד לי את הטבעת מהאצבע אם הם ירצו, אם הם יחשבו שזה הכרחי.

וכשהייתי שם, הם ביקשו ממני קבלה, וזה היה קצת קשה לי להשיג אותה מכיוון שזאת הייתה מתנה מהחתן שלי, זה לא היה משהו שהייתה לי קבלה עבורו. ומכיוון שזה היה בלילה או בחג, לא הצלחתי להשיג את הקבלה מהחתן שלי. בסופו של דבר הצלחתי להשיג את הקבלה, הראיתי להם אותה, הם הסתכלו עליה. אני יכולה להראות לכם תמונה של הקבלה ממש כאן, זה מה שקיבלתי, זאת הקבלה שהייתה לי, איך שהקבלה נראתה. והם אמרו לי שהם לא יכולים לסמוך על הקבלה כי הם לא יודעים אם זאת קבלה אמיתית, ולכן הם שלחו אותי להעריך את הצמיד.

הלכתי לשמאי, ואחרי זמן מה קיבלנו את הערכת הצמיד, והם העריכו את הצמיד בסכום כולל של 1,500 דולר בעוד שהקבלה מציינת 3,000 דולר. כשחזרתי למכס כדי לשלם את הקנס ואת המכס, שמעתי את העובד מדבר בטלפון – הנחתי שזה היה עם השמאי – ואומר שהקבלה מציינת 3,000 דולר, אז למה הם העריכו את זה בפחות?

עכשיו שימו לב, הוא אמר שהקבלה מציינת 3,000 – בעוד הוא אמר בהתחלה שהוא לא יכול לסמוך על הקבלה. הייתי קצת המומה: בהתחלה הוא לא רצה לסמוך עליה, ועכשיו כשזה היה יותר ממה שהשמאי אמר – זה נשמע כאילו הוא רצה להשתמש במה שכתוב בקבלה. כל הסיטואציה הזאת גרמה לי להרגיש מותקפת מאוד ואף אחד לא היה נחמד או מועיל.

(באנגלית) איך זה נגמר? היית צריכה לשלם קנס?

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

בסופו של דבר, שילמתי את המכס והקנס על מה שהוערך, 1,500 דולר.

כל החוויה הייתה מאוד לא נעימה. בסך הכול אני כלה וזה היה צמיד הכלה שלי, באתי כדי לבקר את החתן, ורק רציתי את הצמיד שלי בחזרה, וזאת הייתה סיטואציה קשה, זה לא היה נעים לי שנאלצתי לשלם מכס וגם קנס, ומקווה שיוכלו לעזור לי.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אני מבין, אוקיי. תודה, ננסה להבין כאן מה גרם לסיטואציה, אני מרגיש לא בנוח. את יכולה להישאר בזום, ואנחנו ננסה להבין, אוקיי? תודה. ואנחנו עדיין מקווים לראות אותך כאן שוב, את יודעת, זה לא אומר שאת צריכה להפסיק לבוא.

(באנגלית) היא מתחתנת בשבוע הבא.

מזל טוב.

נתקדם לעוד שניים-שלושה מקרים ואז תהיה התייחסות.

אני יכולה רק להוסיף מה שאימא שלה אמרה לי בשיחה, אם כבר תרגמתי אותה. אסתר היא כלה והיא חזרה הביתה בטראומה מהחוויה, היא הייתה בהלם, היא לא ציפתה לדבר כזה, והם ממש היו צריכים לטפל בה ולהחזיק אותה כמה שבועות, והיא כמובן לא מוכנה לחזור לארץ.

היא באה לבד או הייתה עם ההורים?

היא הייתה עם אימא שלה בשדה ולשתיהן החוויה הייתה מטלטלת ומפחידה, וכמובן לבחורה צעירה זאת לא התנהלות.

מי מהפונים נמצאים פה?

הבעל של חנה שרה פויר.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

מרדכי גולדברג, אשתי היא חנה שרה פוייר. התחתנו לאחרונה, לפני כשנה, והחלטנו שאנחנו עוברים לארץ ישראל. בסוכות האחרון חזרנו לכבוד החג לבקר את המשפחה.

בדרך חזרה עצרו אותנו במכס, הם רצו לבדוק את כל המזוודות שלנו. בסדר, נתנו להם את המזוודות, הם העבירו אותן דרך המכונות והיו שם שני פקידים, אחד בדק את המזוודה שלי ואחד בדק את המזוודה של אשתי. הבחור שבדק את המזוודה של אשתי, הוא לקח את תיק הגב של אשתי והוציא את השרשרת שלה, השרשרת שנתתי לה כמתנה בליל החתונה שלנו, והפקיד אמר לה: "לא הצהרת עליה, את חייבת להצהיר. לא הצהרת, לכן נחייב אותך ב-17% מס ועוד 70% כקנס על אי-הצהרה".

שאלתי את הבחור, "למה הייתי צריך להצהיר?", הוא אמר: "על כל דבר מעל 200 דולר אתה חייב להצהיר, כל דבר שנכנס לארץ מעל 200 דולר." אמרתי אוקיי, יש לי הרבה דברים ששווים יותר מ-200 דולר, הטלפון שלי, השעון שלי, הכול. הם אפילו בדקו את קופסת התכשיטים הנוספת של אשתי ויש שם את כל התכשיטים שלה, הם לא לקחו כלום, את השרשרת האחת הזאת הם החליטו לקחת.

אחר כך בדקתי בגוגל, בדקתי באתר של ישראל וכתוב שם במפורש שעל תכשיטים אישיים לא חייבים להצהיר. צילמתי צילום מסך ושלחתי למכס והם שלחו לי מייל בחזרה עם סיבה שונה לגמרי למה הם לקחו את זה. בגלל שזה חדש אתה חייב לשלם מס, גם אם זה שלך. כיוון שזה לא היה חדש, ניסיתי להסביר להם שזה לא חדש. שלחתי להם תמונה, כל מה שיכולתי כדי להוכיח. שלחתי תמונה שלי ושל אשתי בחתונה שלנו כשהיא בבירור עונדת את זה כדי להראות שזה לא חדש. כל דבר ששלחתי, הם אמרו: "לא, אנחנו צריכים לראות קבלה". זה גם היה לי מאוד קשה להשיג קבלה כי לא אני קניתי את זה, אבא שלי קנה את זה.

ובזמן ההוא, בשדה התעופה, שכחתי להגיד את זה, לא ידענו כמה זה שווה למרות שקיבלתי מכתב. החנות לא רצתה לתת לי קבלה כי לא אני קניתי את זה, אבל הם נתנו לי מכתב שאומר שזה שווה 1395 דולר, סכום המדויק. והם אמרו: "לא, אנחנו חייבים לראות קבלה תקינה", והחרימו את זה.

בכל מקרה, הייתי איתם בהתכתבויות והראיתי להם שזה שלי. הם אמרו: "לא, אנחנו צריכים קבלה". אמרתי, אוקיי, בסדר. הייתי שוב בהתכתבויות עם החנות במשך כמה שבועות עד שבסוף הם הצליחו למצוא את הקבלה בשבילי, הם נתנו לי את הקבלה. שלחתי אותה למכס אמרתי, הנה, יש לי קבלה. חשבתי שהם יחזירו לי את זה ונמשיך הלאה. הם אמרו: "אוקיי, אנחנו לא נחייב אותך בקנס, אנחנו נחייב אותך ב-625 שקלים דמי פיקדון, וכשאתה עוזב את הארץ, תקבל את הכסף בחזרה".

חשבתי, זה לא ממש הוגן, למה שאני אשלם אפילו דמי פיקדון? אבל כבר הייתי קצת מיואש בשלב הזה, רק רציתי את השרשרת של אשתי בחזרה. אמרתי, אוקיי, ניסע לתל אביב ואני אקח את זה. הגענו לשם, הם היו ממש מגעילים, כל בנאדם אמר דברים שונים. הגעתי לשם סוף סוף, אחרי הכול, אמרתי, בסדר, אני אשלם את הכסף ואקח את הדבר. אני עומד לשלם ואני רואה על מכשיר האשראי 912 שקל, שכחתי את המספר המדויק. אמרתי: "אני לא יודע, הם אמרו לי 625". הם אמרו: "עשינו טעות." אמרתי: "סליחה? מה זאת אומרת? זה כתוב במייל." "אתה רוצה את זה או לא?" והם אמרו לי גם שמקבלים החזר רק אם עוזבים את הארץ בשלושת החודשים הקרובים, הם ידעו שאני לא עוזב את הארץ בשלושת החודשים הקרובים כי אני פה בלימודים, אני לא עוזב. הפעם הבאה שאני נוסע תהיה כנראה באזור פסח.

אבל בשלב הזה אמרתי, באתי עד תל אביב, אני לא אעזוב בלי השרשרת של אשתי בחזרה. אמרתי, לא משנה, אני אשלם את הכסף. ואז לא רק זה, הם גרמו לי ללכת 25 דקות למחסן כדי לקחת את השרשרת. הגעתי לשם, הייתי עם אשתי, היא לא הרגישה טוב גם ככה, היינו צריכים לקום ממש מוקדם כדי להגיע לשם, וישבנו שם בקור במשך 25 דקות עד שבסוף מישהו יצא ועזר לנו וחיכינו עוד 20 דקות עד שבסוף קיבלנו את השרשרת וחזרנו לירושלים.

אבל כשהייתי ליד משרד המכס שאלתי אותם, רק לידיעה, האם בפעם הבאה שאני נכנס לארץ אני צריך להצהיר על השרשרת הזאת? למרות שבבירור כולנו יודעים שלא צריך להצהיר, כפי שכתוב באתר, היא לא רצתה להגיד את זה כי אם היא הייתה אומרת את זה, היא מסכימה שלא הייתה לה שום סיבה לחייב אותי. היא אמרה, בכל פעם שאתה נכנס לארץ, אתה חייב להצהיר ואתה חייב לשלם פיקדון, אותו דבר". אמרתי, אני לא מבין, אבל כתוב באתר שזה לא ככה". האישה אמרה: "זה החוק".

בשלב הזה אמרתי, אני לא מתווכח, היא בבירור לא מקשיבה לסיבות, זה אפילו לא שווה להתווכח, "זה החוק". אף פעם לא שמעתי על חוק שנקרא "זה החוק". אוקיי, אין מה לעשות בקשר לזה. זה פשוט היה מאוד קשה לנו. רק חזרנו, עברנו לשם לאחרונה, ובמיוחד בשביל אשתי, היא גם ככה מתקשה להתרגל לישראל. אני הייתי פה לפני שהתחתנתי במשך כמה שנים, אבל בשבילה היה ממש קשה לבוא לפה, ואז כשקורה כל הדבר הזה אחרי טיסה של 12 שעות. לשבת בשדה התעופה ואז לנסוע לתל אביב עם אשתי ולשבת שם שלוש שעות, הרגשנו כמעט שהם לא רוצים אותנו בארץ, בגלל שאנחנו אמריקאים הם פשוט מנצלים אותנו.

יש לנו עוד מקרה פה שמישהו רוצה להציג? תציגי את עצמך.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

שלום, שמי צביה. לפני כחודשיים, ב-30 באוקטובר טסתי מניו יורק לישראל עם טיסת קונקשן בצרפת. לצערי, שכחתי את המחשב הנייד שלי בבידוק הביטחוני, טסתי עם שלושת ילדיי ושכחתי את המחשב בנקודת הבידוק. כשהגעתי לישראל, הבנתי שהוא איננו. יצרתי קשר איתם, ולשמחתי, הם מצאו אותו ודאגו לשלוח אותו אליי. שילמתי עבור משלוח מהיר כדי שיגיע במהירות כי הייתי צריכה את המחשב, הוא היה חשוב לי.

שבוע לאחר מכן קיבלתי הודעה מחברת המשלוחים שהמחשב שלי הגיע לישראל והוא מעוכב במכס. חיכיתי וחיכיתי, ביקשתי מהם עדכונים, כל יום שלחתי להם הודעות, יש עדכונים? יש עדכונים? אין עדכונים. שבועיים לאחר מכן, ללא עדכון, קיבלתי הודעה שאני חייבת 2,300 שקל בעמלות מכס. אמרתי להם שזה מחשב נייד אישי שאין לי שום כוונה למכור, השתמשתי בו זמן מה לפני כן, אבל לא היה עם מי לדבר. חברת המשלוחים אמרה לי, אל תגידי לי, תגידי למכס, אין לי איך לעזור לך.

ניסיתי להתקשר למכס כדי להסביר את זה, באותו יום קיבלתי מייל, כמה שעות אחרי המייל הראשון, שזו תזכורת אחרונה, ואם לא אשלם את הכסף עכשיו, המחשב ישלח חזרה לצרפת. לא הצלחתי להשיג אף אחד, לא יכולתי לדבר עם אף אחד, והייתי צריכה את המחשב וכבר שילמתי על המשלוח, לכן שילמתי. שילמתי את 2,000 השקלים וציפיתי לקבל אותו בהמשך אותו שבוע.

שבוע שלם לאחר מכן, גם כן בלי עדכונים, קיבלתי הודעה מחברת המשלוחים שאני חייבת להם כסף נוסף עבור אחסנה כי המכס שיחרר את החבילה רק באותו יום ובשבוע האחרון הם אחסנו אותה. הייתי צריכה לשלם את החיוב הנוסף. אמרתי להם, לא ביקשתי מכם לשמור את זה יותר זמן, שילמתי כבר לפני שבוע. הם אמרו, אנחנו מצטערים, מישהו צריך לכסות את עלות האחסנה. שילמתי שוב. לבסוף קיבלתי את המחשב הנייד שלי, נאמר לי שאני יכולה להגיש טופס כדי לבקש את הכסף בחזרה. כשניסיתי להגיש את הטופס, נאמר לי שאני צריכה תעודת זהות. אין לי תעודת זהות ולכן אני לא יכולה.

(באנגלית) בעיה ישנה שאנחנו מתמודדים איתה.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אני לא יכולה להגיש. בנוסף, ביקשו ממני הוכחה שהמחשב נקנה בישראל. המחשב לא נקנה בישראל, הוא נקנה באמריקה, שם השתמשתי בו זמן מה לפני שבאתי לישראל. שלחו אותי לצ'אט בוט כדי לשלוח הודעה ולפתוח פנייה, אבל איש לא ענה לי. ניסיתי להתקשר למספרים רבים, כל מי שהצלחתי להשיג נתן לי שישה מספרים אחרים להתקשר אליהם. התקשרתי לכל המספרים, רובם אפילו לא ענו. אלה שענו נתנו לי שישה מספרים אחרים לנסות. לא הצלחתי להשיג אף אחד שיכול לעזור.

האנשים הבודדים שהצלחתי להשיג לא היו נחמדים. כשניסיתי להסביר את עצמי, הם אמרו לי, תפסיקי, אל תדברי, אני יודע על מה את מדברת. אני לא מהמכס, אני לא יכול לעזור לך. אמרתי: "אבל מי כן מהמכס?", "אני לא יודע, אבל לא אני, אני לא יכול לעזור לך." שאלתי מי יכול? נתנו לי עוד שישה מספרים, ניסיתי שוב, אין מענה, אין עם מי לדבר.

לסיכום, אני מרגישה שחויבתי שלא בצדק בתשלומי מכס עבור מחשב נייד לשימוש אישי שלא התכוונתי למכור. בנוסף, חוסר התמיכה והתקשורת הברורה הקשו עליי לטפל בבעיה או לבקש החזר. העיכובים הממושכים שנגרמו על ידי המכס הובילו לתשלומים נוספים עבור אחסנה, מה שהגדיל את הנטל הכלכלי עוד יותר. זה מאכזב שתיירת אמריקאית כמוני צריכה להרגיש כל כך חסרת אונים מול המערכת בישראל ולשלם מסים כל כך גבוהים על משהו ששייך לי. אני סומכת עליכם שתטפלו בבעיה כדי שזה לא יקרה שוב. תודה על זמנכם.

כל שאר הפניות שיש לי פה הגיעו לרשות המיסים? כי לי יש פה שבע שאני רואה פה.

כל הפניות הגיעו. אבל אני בוועדה לא קיבלתי שום התייחסות למרות שפנינו מספר פעמים.

משרד האוצר, רשות המסים.

אהוד בבא, מנהל בית מכס נתב"ג. קודם כול, אני רוצה להגיד שכל הפניות טופלו עוד לפני השבוע של הדחייה.

הם לא יודעים.

לא, הם יודעים.

הפונים לא יודעים.

לא, הם יודעים, כי דיברו איתם. שונו ההחלטות בהתאם לעובדות, אבל בסוף אנחנו עובדים לפי עובדות ואני אסביר.

שלושת המקרים שהיו פה כרגע.

את המקרה האחרון אני לא מכיר, זה מקרה שלא הובא לידיעתנו, את שני המקרים האחרים אני מכיר, והיו עוד שני מקרים שהופנו אלינו מהוועדה.

יש פה שבעה מקרים שאני רואה פה מולי כרגע.

אלינו הגיעו ארבעה מקרים וכולם טופלו וכולם קיבלו גם מענה אקטיבי לעובדות שבאמת הם המציאו בפנינו במהלך הבירור.

אנחנו לא קיבלנו שום מענה. שום התייחסות ושום מענה למרות תזכורות ששלחתי.

גם הפונים לא אומרים שהם קיבלו. זאת אומרת, הפונים כרגע שיושבים פה מולי. לא היא, בסדר, אתה אומר שלצביה אין לך תשובה, אבל האדון והכלה עוד לא קיבלו.

אני אסביר. קיבלו, כי ברגע שאמרו להם, אתם צריכים להשאיר פיקדון, השתנו העובדות. הם הראו במקרה הזה שזה תכשיט משומש ואני אסביר בדיוק את המטריה החוקית. אולי כדאי שאני אתחיל עם המטריה החוקית כדי שיבינו.

כפי שאתה יודע, אני לא בוועדת חוקה, כולם יודעים את זה, מי שמכיר את הוועדה, אולי אתה חדש פה. קודם כול, לפני המטריה החוקית, אני רוצה לדעת את המטריה העובדתית, בסדר? אני גם נוסע לארצות הברית, לאשתי יש תכשיטים עליה, ולפעמים התכשיטים של השבת והחג נמצאים במזוודה. האם אני צריך להיות מוטרד כשאני חוזר לארץ שאני אשלם מס, כן או לא? שאלה פשוטה, הכי טריוויאלית.

אני נוסע עם אשתי, אני, בסדר? עוד יגידו, לא רק זה, אתה מבין, תהיה כותרת בעיתון שאני עם הדרכון הדיפלומטי הברחתי את התכשיטים של אשתי. אני רוצה לדעת האם יש לי סיכון, אם אני יוצא מהארץ, חוזר חזרה, להתחיל להתווכח על מה שיש לי במזוודה, האם כן או לא? לא קניתי תכשיטים, לא קונה אותם בחוץ לארץ, לא שום דבר, אין לי חשבונית, תאמין לי שאין לי מושג איפה החשבוניות של התכשיטים שקניתי לאשתי, לא יודע לרגע זה.

האם אני צריך להיות מוטרד כשאני חוזר לארץ שפקיד יבוא ויגיד לי, תשמע, איך הוא אמר? עשיתי לך טובה שהורדתי רק את השרשרת, יש פה עוד תכשיטים. האם זו הסיטואציה שאני אמור להיתקל בה? זאת השאלה הראשונה שנשאלת לפני המטריה החוקית.

בסוף, כשנוסע נבדק, נבדקת הכבודה שלו. יש אלמנטים שמחשידים את אותו בודק שמדובר בטובין חדשים שחייבים במס. ככל שבמעמד הבדיקה יכול אותו נוסע להראות ולהוכיח שמדובר בתכשיטים ששילם עליהם מס - - -

שאלתי אני, יצחק פינדרוס, עזוב אותם רגע.

תראה תמונות.

אני שואל אותך, אני נוסע עם אשתי לארצות הברית, זה קורה לי מדי פעם, חוזר חזרה מארצות הברית, התכשיטים של אשתי נמצאים במזוודה כי היא לא לובשת את כל התכשיטים, היא הלכה לחתונה שם בארצות הברית, היא לקחה איתה את התכשיטים, נמצאים במזוודה. האם אני בסיכון שגם יגידו שהשתמשתי בדרכון הדיפלומטי שלי להבריח מכס?

החוק אומר שמעל 200 דולר אתה צריך להצהיר. זה החוק לגבי אזרח ישראלי, אתה חייב להצהיר.

מה זאת אומרת חייב להצהיר? אני שואל שוב, תכשיטים של - - -

זה החוק.

לא שהיא קנתה שם.

זה החוק אומר, מעל 200 דולר שאתה מכניס, אתה צריך להצהיר.

גם משהו בשימוש האישי שלי?

כן. ישראלי, גם על תכשיטים משומשים וחדשים, חייב להצהיר.

צר לי לאכזב אותך, צריך לשנות את החוק. בסדר, הבנתי, זה האתגר, האתגר הוא לשנות לחוק. להודיע לכם שאין לכם שום - - -

רגע, אני רוצה להסביר.

לא, אני לא רוצה לנהל משא ומתן אפילו. אני לא רוצה להיכנס לארץ – אני, יצחק פינדרוס, עזוב את כל אלה שהגיעו לפה – אני, יצחק פינדרוס, לא מוכן להיכנס לארץ ולנהל משא ומתן עם פקיד במכס על תכשיטים שקניתי לאשתי לפני 18 שנה, לא מוכן. לא מוכן בכלל לקחת את הסיכון הזה, ואני אצטרך להוכיח לו שקניתי את זה לפני 18 שנה. זה נשמע לך הגיוני? אם כן, צריך לשנות את החוק.

סליחה, יש לי פה את ההדפסה מהאתר של רשות המיסים.

עזבי רגע, אני רוצה לשמוע את עמדתו. הרבנית, את מכירה קצת את הכללים בוועדה, קודם כול זו זכות דיבור שלהם. אני רוצה לחדד את הנושא הזה בצורה הכי ברורה. אני לא רוצה, דוגמה, אני אישית, נוסע לחוץ לארץ, לצורך העניין אין לי שעון יד, אבל יש לי שעון יד שעולה 250 דולר זה שעון היד שלי, אשתי קנתה לי את זה לחתונה לפני 34 שנה, לא לפני שנה כמו שהוא התחתן, אני התחתנתי לפני 34 שנה. אני שואל, האם אני יכול או צריך להיות מוטרד כשאני נכנס לארץ עם השעון הזה על היד?

רקפת ישי, מנהלת תחום בכירה ייבוא אישי. אם אתה מוציא איתך מוצר שהוא מעל 200 דולר, אתה צריך להצהיר על זה ביציאה, למלא טופס, להראות את זה לפקיד ביציאה, ואז כשאתה חוזר, יש לך הוכחה שאתה הוצאת את זה איתך מישראל.

תהליך פשוט.

אני אומר, אתם צריכים להוציא פרסום ברור לאזרחי ישראל, כי אני לא ראיתי.

זה רשום - - -

לא, אני לא ראיתי תור של אנשים בשדה התעופה – והייתי מדי פעם בשדה התעופה – לא ראיתי תור של אנשים שעומדים להצהיר על הדברים האישיים שלהם, לא ראיתי.

אין תור.

לא נראה לי שהצהרת.

כשאני יצאתי – הצהרתי.

אבל רוב האנשים לא מצהירים. את אומרת דבר אחד שהוא מאוד משמעותי לאזרחי ישראל, זה לא משחק, זה שהוא לוקח סיכון כשהוא יוצא מהארץ לנסיעת עסקים רגילה, והוא נמצא עם משהו בשווי מעל 250 דולר, וזה יכול להיות אפילו לפטופ, שכמעט כולם עוברים היום, אתה רואה אותם עם לפטופ, הם לא הצהירו עליו, הם חוזרים לארץ, הם בסיכון לקנס. זה נשמע לא הגיוני. זאת אומרת, אתם צריכים למצוא פתרון לזה או שאנחנו המחוקקים נמצא פתרון.

אבל יש פתרונות. בסופו של דבר, ככל שמוכיחים לנו, אנחנו מתעסקים בעובדות. ככל שבסוף מוכיחים לנו עם חשבוניות, עם צילומים, עם תמונות.

אבל שאלתי אותך שאלה, אני, יצחק פינדרוס, איך אני אוכיח לך את זה? אני שואל, אשתי יש לה תכשיטים, היום התכשיט הממוצע, אם לא קנית אותו בסבירסקי, הוא מעל 250 דולר, נכון?

גם שם.

גם שם כבר מגיעים ל-250 דולר. התכשיט הסביר. זאת אומרת, אישה רגילה יוצאת לאירוע מחוץ לישראל, חוזרת – לא לטיול תרמילאים – יוצאת לאירוע מחוץ לישראל, אם היא לא הצהירה במכס ביציאה או בכניסה, היא בבעיה.

אני כבר לא מדבר על סיפור של תייר שזה כבר עוד רובד של הסיפור הזה. תארי לעצמך את כל אלה שלא קונים את זה בישראל, הם בטח לא הצהירו, אין להם שום פתרון איך להיכנס לארץ.

אבל מי שמכניס לישראל טובין שחייבים מס, הוא חייב מס.

אני רוצה ללכת לבקר בישראל, יש לי אפשרות לבקר בישראל בלי להסתבך עם מס הכנסה?

(באנגלית) הוא אומר שעל כל דבר שאתה מכניס לארץ מעל 200 דולר צריך להצהיר?

(באנגלית) זה הטיעון.

(באנגלית) הראיתי לך את האתר שאומר שזה לא כך, את סומכת על האתר?

אני מתנצל, אנחנו יוצאים להפסקה של חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:45 ונתחדשה בשעה 12:50.)

חזרנו מההפסקה. אני רוצה קודם כול להבין, אחר כך נראה מה כתוב. אני רוצה להבין ברמה הפרקטית, בן אדם בא ונוסע, מה הוא עושה? אתה אומר ישראלי, הדרך היחידה שלו היא להצהיר לפני כן? אני חושב שצריך להוציא לזה יותר פרסום ואתם תצטרכו להעמיד יותר פקידים בשביל ההצהרה, אני אומר את זה בכנות. זה הולך להיות חלק מהטיסה כי - - -

קודם כול, זה אפשרי. הדבר השני, יש שם פקיד שמקבל הצהרות ואנשים עושים את זה, אני אומר לך, כולל פקידי ממשל בכירים.

אני נסעתי 20, 30 פעמים, מעולם לא הצהרתי. נכון שאני לעצמי לא הצהרתי כי אין לי שעון אפילו, אבל יכול להיות שעם לפטופ כן נסעתי, של הכנסת. אתה יודע מה? תחרימו אותו.

משומש הם לא - - -

הם מדברים על משומש. הגברת מדברת על לפטופ משומש. הם דיברו על תכשיטים משומשים, האדון מדבר על תכשיט שאישה כבר לובשת שמונה חודשים.

רגע, אדוני, אני רוצה להסביר את זה, זה חשוב להבין. אנחנו מדברים עכשיו על תיירים כי כולם הוגדרו כתיירים. תייר, בשונה מאזרח ישראלי, יכול להכניס תכשיטים משומשים ללא הצהרה והוא לא חייב במס. אבל מה שקרה באירועים האלו, שהם הגיעו לבדיקה, הבודק לא יכל לדעת אם מדובר בחדש והוא לא הצליח להשתכנע שמדובר בחדש. ביקש מהם להמציא מסמכים, אם הציגו תמונות, הערכת שמאי.

הוא אומר, הביאו תמונה של כלה מהחתונה.

הביאו את זה לאחר מכן. כשהביאו, באמת לקחנו רק פיקדון.

לא, רק שנייה, כשהראיתי לכם את התמונה - - -

הוא לא יכל לדעת ממתי התמונה. אני לא רוצה לגעת במקרים הפרטניים, אבל אני אומר שבכל המקרים אנחנו מקיימים - - -

סליחה, התמונה מיום קודם, בן אדם מביא תמונה מחתונה, כלה וחתן בחופה, אתה רואה שהכלה עונדת את השרשרת, בסדר? לא הבנתי, מה זה הוא לא יודע ממתי התמונה? התמונה היא מלפני שבוע, לא שמונה חודשים, שבוע. כלה מהחתונה שלה, עכשיו ירדה מהחופה, מה?

זה עדיין בגדר חדש, שבוע זה עדיין חדש.

אתה מציע לכלה לא להגיע לארץ עד שעוברים שישה חודשים? בסוף אנחנו צריכים לתת שירות לאזרחים ולתיירים. בסוף, אתה יודע, באוזני השומע הממוצע, כלה סיימה את שבע הברכות, עלתה על מטוס, הגיעה לארץ, עכשיו היא צריכה להתחיל לשלם מיסים על התכשיטים? והיא חוזרת חזרה דרך אגב, היא באה לפה לשלושה-ארבעה ימים או שבוע או חודש. אתה אומר לה תחזרי חזרה? מה אתה מציע לה?

היא נכנסת במסלול האדום, מצהירה על התכשיטים, משאירה פיקדון, כשהיא יוצאת, כמו שאמרת, היא מקבלת את זה חזרה. היא לא מקבלת קנס, היא לא משלמת מיסים.

אני מציע שגם זה, תיירים צריכים לדעת שזאת סיטואציה שהם יכולים להיכנס אליה לארץ.

זה בדיוק הסיפור. ככל שבאמת זה תכשיט משומש, היא לא חייבת בהצהרה.

מה ההגדרה של משומש דרך אגב, לפרוטוקול?

אנחנו מעריכים שסדר גודל של חצי שנה יכול להיחשב. צריך להבין שאנחנו מתעסקים עם תופעות של הברחות של תכשיטים, של יהלומים, של שעוני יוקרה, ושם אנחנו נמצאים וקשה מאוד לבודק בסוף לדעת, להבחין אם באמת, והם מנסים להתנהג ברגישות לאותם אנשים ולהסביר להם את המשמעות. וככל שאנחנו משתכנעים שבאמת מדובר בתכשיטים משומשים וזה במסגרת הפטור, אנחנו באמת מאפשרים את הפיקדון ומאפשרים להוציא את זה החוצה.

למה רק אם עוזבים בשלושת החודשים הקרובים מקבלים את הפיקדון בחזרה?

אפשר להאריך את זה, נכון?

כן, אבל צריך להבין שהפטור של תיירים, למה החוק קבע שתיירים פטורים מתשלום מס על טובין משומשים ומטלטלים? כי זה נהוג שתייר מגיע לארץ, מביא איתו את הדברים שלו ואחר כך יוצא איתם. הרעיון הוא לא היה לתיירים שגרים בדרך קבע בישראל ואז הם יכולים להביא את זה ולהשאיר את זה פה. צריך אחר כך - - -

כן, אבל פועלים פה שני דברים לטובתו, בכוונה אני חוזר לזה. הרי הוא שמונה חודשים עם הדבר הזה, זאת אומרת, זה משומש, זה לא באמת פיקדון. זאת אומרת, יש פה שלושה דברים שקרו, זה משומש כבר שמונה חודשים, לפי החוק היבש הוא לא היה אמור לשלם בכלל, הוא לא היה אמור להיכנס לזה. אתם אומרים, הפקיד חושב שזה לא בשמונה חודשים.

לא, אני אומרת שהפטור ניתן - - -

הוא מביא תמונות של החתונה, אומרים לו: "תקשיב, יכול להיות שהחתונה הייתה לפני חודש". את מבינה מה הסיטואציה. והוא אומר, הבאתי את התמונה במקום.

הוא מביא הזמנה עם זה, שיראו את התאריך.

הביא את ההזמנה, גם תאריך. יש פה משהו שנראה - - - ואני אומר עוד משהו שאני חשתי, בסדר? אני לא יודע אם זה נכון ואני שאלתי את זה את העוזר של יושב ראש רשות המיסים. אלה פניות שלא היו לנו בעבר, השאלה אם משהו קרה בשנה האחרונה שהשתנה. אולי בעקבות המלחמה אנשים קונים יותר רולקסים? אני לא מודע לתופעה הזאת. בעקבות המלחמה קונים יותר רולקסים?

מהקורונה זה התחיל.

לא, אני מדבר על התקופה האחרונה. אנחנו בחצי שנה האחרונה מזהים - - -

זה לא - - -

זה כן, הפניות שאנחנו מקבלים זה מחצי השנה האחרונה.

יש 25 מיליון נוסעים בשנה, אני לא אומר שכולם עוברים דרכנו וכולם נבדקים. זה קצה שבקצה.

כן, אבל כשהיו 100,000 נוסעים בשנה, לא היו לנו פניות. קרה משהו ב-25 מיליון נוסעים, זה בדיוק מה שאני שואל. אני שואל, אולי זו הסיבה, שירדנו מ-100,000 ל-25,000, יש קצת חוסר תעסוקה לפקידים? אולי, אני אומר אפשרות, אני שואל.

ממש לא.

משהו קרה פה, משהו קרה בחצי שנה האחרונה שלא היה בעבר, לא היה בעבר. אנחנו לא קיבלנו פניות כאלה, גם חיים וחסד, לא נראה לי קיבלתם פניות כאלה בעולם, אנחנו לא מכירים את התופעה הזאת. יושב פה משרד שמייצג 25,000 משפחות של סוג האנשים האלה, 25,000 משפחות שנמצאים איתם בקשר תמידי. לא היה בעבר ויש הצפה בחצי שנה האחרונה, ולכן אני מנסה להבין ממה היא נובעת. האם היה שינוי בהוראות שלכם, היה שינוי בנהלים או משהו כזה.

חד משמעית לא, ואני עדיין חושב שזה זניח ביחס לכמות הנוסעים שאנחנו מטפלים בהם. התלונות נבדקות, יש תלונות שמגיעות גם למבקר המדינה ואנחנו מטפלים בהן. כל דבר שבאמת בסוף אנחנו יכולים להשתכנע, בסוף אנחנו עובדים לפי עובדות. ברגע שהעובדות יהיו בצד שבו זה - - -

אומר בחור, הראיתי הזמנה של חתונה, תמונה של הכלה, מה עוד אתה רוצה ממנו?

ברגע שהוא יראה את החשבונית והחשבונית - - -

איך חשבונית?

הוא המציא חשבונית, זה מה שקרה.

אם זה ישן, אני לא יכול להביא חשבונית אם זה ישן, בדיוק הפוך. ככל שזה יותר ישן, יותר קשה להביא חשבונית. הבחור הוציא הזמנה של חתונה, תמונה של הכלה עם התכשיט עליה בחתונה ומה עוד צריך פקיד להבין שזו לא הברחה? אני בכוונה מתמקד. או אותה כלה שמה, אבל לה אין תמונה של החתונה כי החתונה תהיה שבוע הבא.

לכלה לא הציעו להשאיר פיקדון, חייבו אותה לשלם.

גם לא הציעו לה אפילו.

זה היה באמת חדש.

זה היה חדש, זה נחשב חדש.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:) כמה השעון שעל היד שלך עלה?

200 דולר.

יש לך חשבונית?

כן. אני אגיד לך את האמת? יש להם חשבונות, יש ביטוח - - - יש הרבה דרכים.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

על הטבעת יש לך חשבונית? ובכן, רוב האנשים לא שומרים חשבוניות ל-25 שנה, זה לא קורה, לא שומרים אותן. אנחנו בעולם דיגיטלי, לא שומרים ניירות, במיוחד לא כשמישהו אחר קנה אותה בשבילך ואז אין לך את החשבונית.

אבל אז אנחנו נלך במקרה הזה, נכון, אי אפשר להראות, בסוף אנחנו נעזרים בעוד אלמנטים.

לא, אני אומר, אבל זה הפוך. כי אם הוא מחזיק חשבונית, אני הייתי חושד בו שזה חדש, כי אדם לא מחזיק חשבונית אחרי שנה של שעון שהוא קנה. תנסה לבקש ממני חשבונית על משהו שקניתי אתמול, אני לא יודע אם אני אמצא.

אבל צריכה להיות התאמה. למשל במקרה ההוא לא הייתה התאמה ובגלל זה ביקשו עוד דברים.

התאמה של מה? של הכלה? של החשבונית?

של הכלה, היה קושי עם ההתאמה. בסוף מה כן שכנע?

אבל היא שואלת שאלה, היא אומרת, אם אין התאמה, למה שחייבת אותי על פי החשבונית? היית צריך לחייב אותי על פי השמאי שלך. זה בדיוק מה שהיא שאלה, היא שאלה ממה נפשך.

חייבו אותה בסוף.

לא, חייבו אותה לפי החשבונית. אמרו לה, החשבונית מזויפת, שלחו אותה לשמאי. הלכה לשמאי, אמר השמאי חצי מהחשבונית. חזרו, אמרו לה, תקשיבי, יש לך חשבונית, שלמי לפי החשבונית.

בסוף, כללי ההערכה במכס קובעים שזה הולך לפי החשבונית.

אבל החשבונית אמרתם מזויף, למה שלחתם אותה?

אמרנו שאי אפשר לעשות את ההתאמה. ברגע שהשתכנענו - - -

איך השתכנעת?

השמאית שבדקה את זה ואמרה שיש גם התאמה.

היא אמרה 1,500.

רגע, משומש, למה היא משלמת מס?

לא, פיקדון, היה שם פיקדון.

לא, היא שילמה ביציאה, לא בכניסה. הבחורה מארצות הברית שילמה, היא לא קיבלה את הכסף עד היום.

החזרנו להם, כולם קיבלו.

לא, היא לא קיבלה. תעלי אותה.

היא התבקשה לשלם סכום של כדי לשחרר את התכשיט.

היא אמרה אני אשאיר את זה פה, אקח את זה כשאני נוסעת. אמרו לה, אי אפשר, את חייבת לשלם.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אסתר, שאלה. האם מישהו התקשר אלייך, קיבלת את הכסף בחזרה?

(באנגלית) לא, בכלל לא.

(באנגלית) מישהו דיבר איתך?

(באנגלית) לאחר מכן? לא.

(באנגלית) אחרי שעזבת את ישראל. ביום ראשון עזבת.

(באנגלית) לא, שום קשר.

היא שילמה לו פיקדון, היא באה לחזור.

- - - פיקדון. שילמנו ביום ראשון כשבאנו למכס.

וביום ראשון חזרתם חזרה לארצות הברית.

כן.

זאת אומרת, באתן למכס, ביציאה, הן בכלל לא היו בכניסה.

מה שקרה, זה היה ככה, אני לא הייתי עם הבת שלי כשהיא הגיעה לארץ, היא הייתה לבד. היא התקשרה אליי משדה התעופה, היא הייתה בוכה, בוכה, בוכה. אני הייתי כבר ביציאה כי אני באתי לאסוף אותה משדה התעופה. אני דיברתי עם מי שלקח את הצמיד ממנה ואני אמרתי לו, אני לא מבינה, למה אתה לוקח את זה? הוא אמר לי, כי אני לא יודע, אולי היא רוצה למכור את זה.

אמרתי לו, יש לי תמונה, כי עשינו ספר של האירוסין, ובספר של האירוסין יש לנו תמונה כשהחתן נתן לה את זה בספטמבר. ואמרתי, היא הגיעה לארץ לשלושה ימים, רק בשביל הימים הראשונים של החג, היא חוזרת ביום ראשון. הוא אמר, אין לי מה לעשות. הוא לקח את הצמיד והוא אמר לחזור יום ראשון לשדה התעופה, למכס, כדי לשלם את הקנס ולשלם את המע"מ של 17% ואז אני יכולה לקבל את הצמיד.

אני אמרתי לו, בסדר, תשאיר את זה שמה, היא לא תשלם את המחיר, וביום ראשון, כשהיא יוצאת מהמדינה, היא תקבל את זה בחזרה. למה שהיא תשלם את המע"מ וקנס? היא בכלל לא משתמשת בזה בשביל החג. הוא אמר לי, אין לי מה לעשות. ביום ראשון בבוקר, ב-8:30, בגלל שזה היה חג, המכס היה פתוח רק מ-8:00 עד 13:00 אני חושבת. באנו ב-8:30, וכשהגענו, הם אמרו לנו שאנחנו חייבים לשלם 17% מע"מ על הקבלה וגם את הקנס.

בסוף, כשקיבלתי את הקבלה, הראינו להם את זה, והוא אמר לי, אני לא הבנתי, הקבלה הייתה על סך 2,800 דולר ואז היה מע"מ בארצות הברית או לא יודעת איזה אחוז, סך הכול זה היה 3,000 ומשהו. הוא אמר לי שאני חייבת לשלם 17% מע"מ על 3,000 דולר, לא על 2,800. אמרתי לו, אני לא מבינה, למה אני משלמת מע"מ על מע"מ? הוא אמר לי שזה מה שאני חייבת לעשות. ואז פתאום הוא מסתכל ואומר לי, את יודעת מה? איך אני באמת יודע שזה הצמיד הזה? אמרתי לו, על הקבלה כתוב את השם של החתן, אני הראיתי תמונה של הספר, הבאתי את הספר של האירוסין. והוא אמר לי, את חייבת עכשיו ללכת לשמאי.

אחרי עוד שעה וחצי, הלכנו לשמאי, חיכינו בשמאי ואחרי שחיכינו בשמאי חזרנו בחזרה לפקיד ושילמנו 527 דולר, שזה היה חצי קנס וחצי מע"מ, כי השמאית אמרה שזה - - -

מתי עזבתם את הארץ? חשוב לי לשמוע. באותו יום?

כן, הטיסה שלה הייתה ב-23:30 באותו יום.

אבל בלילה לא היה עוזר לכם כי המכס היה סגור כבר. אוקיי, הבנתי.

נכון, כי המכס היה סגור.

זאת אומרת שאת רוב הנסיעה שלכם בארץ ביליתם במכס.

כן, כל היום היא שלחה להם - - - ויום ראשון היינו כל היום במכס, מ-8:30 עד 13:00, עד 14:00.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

היית לפני הנץ באמריקה, מי העיר אותך כל כך מוקדם באמריקה? ננסה לטפל בזה. מזל טוב.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אני רוצה להגיד עוד דבר. אמרתי לפקיד, הבת שלי בכתה, אני בכיתי, ואני אומרת לו, אפילו לא אמרת מזל טוב לבת שלי, איזה סיוט זה היה. היא לא הביאה את זה כדי למכור, יש לנו תמונה של החתן מביא לה את זה. הייתה בעיה להשיג את הקבלה, אבל קיבלנו את הקבלה, כי זה היה ערב חג, היא הגיעה בערב חג. אני התקשרתי 20 דקות לפני החג בארץ, התקשרתי לחנות כדי לחפש את הקבלה. בסוף החתן שלה מצא את זה ושלחנו את זה, היו לנו בעיות עם האינטרנט. בסוף הראיתי להם.

לא שיקרנו, לא ניסינו להבריח שום דבר. היא הגיעה לשלושה ימים וכל מה שהיא רצתה זה לענוד את צמיד הכלה שלה. ואז כשחזרנו הוא אמר, 1,500, אבל בקבלה רשום 3,000. זה היה אישי, זה היה 100% אישי. כן, אני מסכימה, זה היה חדש יחסית כי היא קיבלה את זה כשהיא התארסה.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

כמה זמן לפני?

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

ספטמבר, חודשיים. וכשהפקיד אמר, אנחנו יכולים להוריד לך את הטבעת מהאצבע, בשביל מה?

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אוקיי, תודה, ננסה לבדוק. מזל טוב, הרבה נחת, וננסה לסדר את זה.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

החתונה בחמישי הבא, כולכם מוזמנים. היא באמריקה, אבל אתם חייבים להצהיר על התכשיטים שלכם.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אני חושש שכשאני אחזור לארץ הם יחייבו אותי על משהו, אני לא רוצה להיכנס לצרות.

אבל אני רוצה לומר שבסוף, כשהיא יצאה מהדלת, הפקיד כן אמר לה מזל טוב אני חושבת, כי אמרתי משהו.

תודה, מזל טוב. שני דברים. א', הגברת, לא הודיעו לה שיש לה אפשרות להשאיר את זה ולצאת. והיא אומרת, אני באתי לשלושה ימים. זאת אומרת, אם זה ההסדר לתייר, זה צריך להיות ברור, יש לך אפשרות להשאיר את זה ולצאת עם זה חזרה, זה אחד. שתיים, אף אחד לא חזר אליה.

במקרה שלה, דרך אגב, כולם זוכו.

לא, יושבים פה אנשים, אף אחד מהם לא זוכה.

אני מניח שתוך יומיים - - -

הגברת אומרת שלא פנו אליה אפילו.

כל הארבעה.

אני אגיד לך מה קרה. אתם עובדים דרך האזור האישי, אין לך איך לפנות אליה אפילו.

לא, יש לנו מיילים, אני חושב שיש מייל.

לא, איך היא אומרת? אני לא יכולה אפילו להגיש ערעור כי אין לי הזדהות אישית. היא לא יכלה להגיש ערעור, זה מה שהיא אמרה.

לא, היא אמרה שהיא לא יכולה לבקש החזר בגלל שאין לה תעודת זהות, אבל אז אנחנו מגישים בשמה. כלומר שאם היה לנו מייל, היינו מגישים בשמה ודואגים להחזר על זה.

יש פה שני דברים, במקרים האלה ואיך באמת הדרכה לאזרחים לא להגיע למקרים האלה. זאת אומרת, האישה הזאת אומרת לך, באתי עם תמונות, באתי עם קבלה בסוף, בהתחלה לא הייתה קבלה, זה נכון, אבל באתי עם תמונות, רואים את הכול. אני באה ואומרת שאני נכנסת לשלושה ימים, יוצאת בעוד שלושה ימים מפה. הגיע ערב חג, אף אחד לא - - -

אבל אתה לוקח את זה דרמטי יותר. אתה מבין שהיא אמרה בעצמה שזה חדש. יושב פקיד מכס שיש לו תכשיט חדש, שאין פטור לגביו לגבי תייר.

גם לא לתייר?

לא, אין לתייר. מעל 200 דולר אין לתייר.

לתייר אם הוא יוצא עם זה חזרה.

רק משומש.

גם אם הוא יוצא עם זה חזרה?

גם אם הוא יוצא חזרה. אם היא הייתה עוברת באדום, היא לא עברה באדום, בגלל שהיא עברה בירוק, היא עברה עבירה.

גם אם היא הייתה עוברת באדום, מה זה היה עוזר לה?

היא הייתה משאירה פיקדון ומקבלת את זה איתה וכשיוצאת הייתה מקבלת, זו דרך המלך. וזה כתוב במדריכים, גם במדריך באנגלית זה כתוב.

יש שלט גם?

ויש שלטים בכל המסועים. צריך לחדד את זה. תכשיטים חדשים חייבים במס, גם לאזרח ישראלי וגם לתייר. ואלה בדיוק האיזונים, איפה אנחנו באמת חושבים שזה משומש או לא משומש, על זה הוויכוחים. וברגע שהשתכנענו בכל המקרים, גם בלי הוועדה, שינינו את ההחלטות בהתאם. לא תמיד הפקיד יכול - - -

אל תשכנע אותי שזה בלי שזה בלי הוועדה, כי אנחנו נמצאים כבר חודש ואנשים עוד לא קיבלו אפילו טלפון. בוא, קשה לי לקבל את זה. גם הוועדה, עד שהיא פנתה, זה אחרי. מתי אתם פניתם למכס, חיים וחסד?

אני אגיד לכם בדיוק.

תני לי תאריך של הפנייה שלכם למכס לפני הוועדה.

לפני חודשיים.

אבל זה היה בסמוך.

מיד אחרי סוכות, כשאנשים התחילו לחזור.

מאיתנו ביקשו לפני שבועיים לדחות את זה.

השאלה אם אפשר לחדד את הנהלים מול הפקידים, להבין את ההבדל בין תיירים שמגיעים עם שימוש אישי לבין מצב של אנשים שמנסים להבריח. הרי אם אתה רואה תופעה של אחד אחרי השני, יש פה משהו, בעיה בחידוד הנהלים מול האנשים.

א', אנחנו נחדד את זה מול הבודקים גם ברגישויות וגם בגמישות, ביכולת שלהם, ככל שזה עולה עם החוק, באמת להבחין מתי אלה מקרים שמדובר במשומש ושיכולים לשכנע אותנו. פעם שזה לא משומש, אני חוזר, זו עבירה על החוק. וכמובן, זה מופיע במדריך, אם אפשר לחדד את זה יותר, אנחנו נחדד את זה.

ממה שנשמע פה, החבר'ה שלכם לא מכירים את הכללים או שאפילו אומרים להם את זה. יש פה אנשים, הכי טבעיים, הם לא מבריחי מכס, הם לא קשורים לאיזשהו - - -

כי בסוף זה החוק.

לא, גם בחוק הוא היה צריך מקסימום להפקיד פיקדון. הוא הגיע להפקיד פיקדון רק אחרי שהוא נסע לתל אביב להתווכח. זאת אומרת, המפגש הראשון שלו עם המכס, אם הוא לא היה קצת עקשן, אתה מסכים איתי? הוא היה משלם ולא בצדק, המקרה שלו זה לא בצדק. במקרה שלו אתה אומר, יכול להיות שבצדק, תיאורטית.

במקרה שלו לא יכלה להתקבל החלטה אם זה משומש או לא משומש ובשביל זה לקחו לו את זה. עד שהוכח שזה משומש וזה עולה עם החוק.

לא, אבל מישהו היה צריך להגיד לו את זה, תוכיח שזה משומש. לא אמרו לו, אמרו לו אחרי שהוא התקשר לתל אביב, התחיל להפוך את העולם.

לא לתל אביב, אלינו למחלקת תפיסות.

אני רוצה לומר משהו אם אפשר. יש פה דיון מאוד חשוב לגבי - - -

- - - אם זה משומש או לא? אני לא חושבת שיש מקצוע שיודע להבדיל בין - - -

בסוף, קשה מאוד להבחין.

אני לא חושב שזה כל כך קשה. אני מצטער לומר לך, לא חושב שזה כל כך קשה. לא כל כך קשה, תאמין לי, ההבדל בין כלה שמגיעה עם תכשיטים שלה, זוג צעיר שמגיע עם תכשיטים לבין בחור, איך אמרתי אתמול לפקיד המכס? לבין בחור בן 18 עם טישירט של 10 דולר ורולקס, אתה מבין מיד. אבל אם מגיע בן אדם, אתה רואה שבוא נאמר שהחליפה שלו והשמלה שלו תואמת לתכשיטים, אתה מבין שאלה התכשיטים שלו. אבל אם החליפה והשמלה שלו זה 10 דולר, לקח מהכול בדולר ופתאום יש לו שעון, אתה אומר, רגע, יש פה משהו שהוא מנסה. לא צריך להיות בשביל זה, אתה יודע, גאון עולם. ולכן, יש לי תחושה, אמרתי, משהו השתנה, כי זה לא היה לפני שנה, יש פה משהו שצריך להבין אותו.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

אתה יכול להבהיר מה החוק הספציפי?

יש פה עוד נושא, יש פה נושא באמת של החוק. רחל מורגנשטרן, ארגון חיים וחסד. קודם כול תודה, אם אני כבר מציגה את עצמי, אני שמחה על ההזדמנות הזאת שוב פעם להיות כאן ולפתור את הבעיות לטובת, כרגע אלה עדיין לא עולים, אבל הם בסוף עולים לארץ אם אנחנו מאירים להם את הדרך ועושים להם את החוויה נעימה.

לעולים יש זכויות אחרות.

נכון, אבל כדי שהם יבואו לגור פה, אנחנו רוצים לעודד את העלייה ולא לעשות לאנשים חוויה טראומטית בכניסה לישראל, למדינת היהודים, זאת המשימה של כולנו. ואני רוצה להודות לרקפת שיושבת פה לידי שאנחנו בקשר כבר הרבה זמן, נפגשנו לראשונה פה היום. תמיד מענה מעל ומעבר, מחוץ לקופסה לכל פנייה שמגיעה ובאמת תודה מאוד בשם הפונים שלנו וגם אני מאמינה שנצא מפה עם פתרון.

יש כאן את הנושא החוקי, מה בחוק, מה לא בחוק, אפשר להתווכח, אפשר להתדיין, צריך לחשוב איך אנחנו מנגישים את זה לציבור, כי אנחנו גם צריכים להיות עם היגיון. אתה לא רוצה 25 מיליון נוסעים באים להצהיר לך בהלוך ובחזור, אתם לא תעמדו בזה, זו לא הדרישה האמיתית שלכם גם כן. איפשהו בשטח האפור הזה איזושהי הבהרה שבאמת נדע לתת לציבור הנוסעים, והקהילה שלנו נוסעת המון, כי הם עולים, מטבע הדברים הם נוסעים, מה נדרש, מה לא נדרש, ואתם תקבלו אותם כולם בתור למוחרת. זה דבר ראשון.

הדבר השני, גם כשמישהו לא פעל לפי החוק כי לא היה מודע, בתום לב, יש את ההתייחסות. אני חושבת שזה עלה פה בצורה מאוד מאוד חזקה וברורה, ההתייחסות של פקידי המכס הייתה מתחת לכל ביקורת. לא ככה מתייחסים לכלה שמגיעה, מאיימים עליה שיורידו את הטבעת מהיד, צועקים עליה שזה החוק. כולה ילדה, אתם רואים שזאת ילדה בת 20, תמימה ושלא ניסתה להבריח כלום.

כנ"ל לזוג צעיר, כנ"ל אישה שבאה לגור כאן עם ילדים, משפחה צעירה שמנסה לבחון את האפשרות שלהם להשתקע כאן. יש את האיך אנחנו מתייחסים וזה משהו שהוא בידיים שלכם, להעביר לפקידים, ואלה הפנים שלנו כמדינה ואני חושבת שזה חשוב מאוד, נשמח. אפשר לחזור לדיון עצמו כי אף אחד לא קיבל החזר.

כן, אף אחד לא קיבל החזר. אני מבין שהתקבלה החלטה פנימית אצלכם, אנחנו לא מודעים לזה.

ולא התייחסות.

אני בדקתי עם מחלקת הכספים אצלנו וכל מי שהוציא, יצא החוצה והחלטנו לגביו, לפחות לגבי שלושה מקרים או ארבעה אפילו, קיבלו החזרים.

מי? אתה יכול להגיד שמות?

אולי זיכית בטעות מישהו אחר.

לא, אין דבר כזה, בדקתי אחד לאחד. אני יכול להגיד שאסתר חנה סנדר זוכתה בהתאם.

אבל היא פה, היא לא קיבלה, הנה היא.

יכול להיות שהיא תראה את זה ביום-יומיים הקרובים, זוכתה. אני יודע שיש הוראת תשלום, הוראת החזר, אנחנו יצרנו את ההחזר. שרה פוייר עוד לא יצא, יש פיקדון, ברגע שיצא - - -

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:)

כן, אבל אמרו לי שרק אם אעזוב בשלושת החודשים הקרובים אני אקבל את הפיקדון.

והוא לא מתכוון לצאת.

הוא לא מתכוון לצאת, הוא לומד כאן.

אפשר להאריך את זה, פיקדון?

אפשר להאריך, אבל צריכים להבין שהרעיון - - - להביא דברים משומשים?

לא, אבל זה משומש אצלו.

אני אומרת, למה הוא זכאי לפטור על דברים משומשים? כי הוא בא לפה לתקופת ביקור ואחר כך יוצא והטובין יוצאים איתו.

(נושא דברים באנגלית, להלן תרגומם: )

פעם הבאה פשוט לשלם את הפיקדון ולהמשיך הלאה.

כל החיים פה, זה קצת - - -.

קצת מה? אבל אם הוא בא עם משומש, מה את רוצה שהוא יעשה? לא חדש. אם הוא בא עם משומש, מה את רוצה שהוא יעשה?

לא, זה לא עניין של מה שאני רוצה שהוא יעשה.

לא, אם הוא בא עם משומש, אני לא מדבר על חדש, הוא בא עם משומש, מה האפשרות שלו?

אם הוא בא עם משומש, הוא אמור - - -

משומש הוא לא אמור לשלם כלום, הוא לא אמור להיות בעניין.

הוא לא אמור לשלם, אבל אנחנו זכאים לקחת פטור להוכחה של זה שהוא באמת מוציא את זה ולא משאיר את זה בישראל.

התנאי הוא שזה ייבוא זמני.

כל הרעיון הוא שהוא בא לפה לתקופת הביקור שלו ולוקח את זה איתו חזרה.

אם מדינת ישראל החליטה שתקופת הביקור שלו היא ויזת סטודנט לשנה, היא צריכה לתת לו להביא את זה לפי ויזת הסטודנט שלו.

אפשר להאריך לו.

הרי הוא בא על ויזת סטודנט, הוא פועל על ויזת סטודנט.

אפשר להאריך לו את הערבות כל עוד.

סליחה, אני יכולה לשאול? אם כבר העלינו את הסטודנטים, אולי שתהיה לכם היכרות עם הנושא הזה, שסטודנטים שבאים לפה להשתקע הם לא - - -

יש לנו היכרות. יש להם רכבים בפטור ממס, אנחנו מכירים את זה מצוין.

מי המקרה השלישי?

לבקוביץ'.

יהושע, נכון?

מכיוון שאני חייב לרוץ לוועדת חוקה, אני אנסה לתמצת כי צמצמו לנו את היום הזה באופן כללי. אני רוצה לסכם ככה, שני דברים. א', אני חושב שאתם כן צריכים לחדד את הנהלים מול האנשים שלכם, יש משהו שקרה, תבדקו את זה, מה זה, משהו שקרה בחצי שנה האחרונה. ואמרתי, אולי זה מיעוט הנוסעים, אולי זה דברים אחרים, צריכים לחדד את הנהלים האלה. צריכים למצוא פתרון לנושא של סטודנטים שבאים לפה לשנה, צריכים למצוא פתרון לזה. זאת אומרת, כי הם נכנסים לפה, הם יוצאים מינימום שישה חודשים ועל פי רוב זה שנה, בסדר? הם נוסעים פעם בשנה חזרה.

גם ברכבים הם מפקידים ערבויות.

בסדר גמור, אין בעיה, אבל בואו נקבע את זה, נודיע להם, ובטח על משומש, בטח על משומש צריך למצוא פתרון.

ונושא של כלה שמגיעה פה ערב חתונה או זוג צעיר שמגיע מיד אחרי החתונה, בסוף הם הולכים להסתבך פה באירוע מס. תחשבו מחוץ לקופסה למצוא לזה פתרון. אם צריך פתרון בחקיקה, בתקנות, אנחנו נעשה את זה, אני גם אגיד את זה לרשות המיסים, צריך פתרון לדבר הזה. זאת אומרת, מישהו שמגיע לפה וזה על פי רוב זוגות צעירים שהגיעו, חודש, חודשיים, הולכים להתחתן שם, חוזרים לפה, ואז וואלה, יש לך אירוע מס. לא יודע, צריך למצוא לזה פתרון. חוק כזה, תקנה כזאת, לא יודע איך, צריך למצוא לדבר הזה פתרון. יכול להיות שנודיע להם מראש, חבר'ה, תבואו עם ההזמנה, תבואו עם תעודת נישואין, לא יודע עם מה, אבל משהו צריך להיות מוסדר שזה לא יהפוך להיות למצוקה.

אני אבקש ממך לבוא איתי בקשר ולראות הכול, תעדכני אותי מה קרה עם כל הפניות.

שלוש פניות נסגרו, נכון? הם יקבלו החזר.

אבל תעברי על כל שאר הפניות, יש לי פה שבעה מקרים שאתם העברתם לי. תעברו איתם על המקרים, תראו מה קורה עם זה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:20.