פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
09/12/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 319
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 105
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, ח' בכסלו התשפ"ה (09 בדצמבר 2024), שעה 10:02

מדיניות התל"ן והפוטנציאל לאפליית ילדים מהפריפריה ברישום לבתי"ס

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
משה טור פז
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן

מאיר כהן
קטי קטרין שטרית

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

סימה עובדיה פורצנל - מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במערכת החינוך, משרד החינוך

לירון בנית ששון - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רועי כהן - מנהל קשרי ממשל, עמותת בנתיבי אודי

ד"ר עדית דובי סובול - ראש החינוך, אימהות בחזית

בני פרץ - פעיל חברתי

יהודית בצלאל - אחות של החלל רפאל קאודרס ז"ל

חיים ברנשטיין - אבא של סא"ל יהונתן (ברנש) צור שנפל ב-7 באוקטובר

שמעון אור - דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה

נופר בוכשטב - אחות של יגב בוכשטב שנרצח בשבי

רינת דקל קינן - דודה של שגיא דקל חן שחטוף בעזה

צמרת אביבי - מנכ"לית, עמותה לקידום החינוך המשלים

אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
מירב כהן – סגנית מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט

נועם כהן, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מדיניות התל"ן והפוטנציאל לאפליית ילדים מהפריפריה ברישום לבתי"ס

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ועדה משותפת עם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל סביב נושא מדיניות התל"ן והפוטנציאל להפליית ילדים מהפריפריה לרישום בבתי הספר.

בתחילת הדברים, משפחות החטופים, אימהות הלוחמים, פורום גבורה, כל מי שנמצא כאן בדיון. אני אלך לפי הסדר שרשום לי פה. לאה האריס? יצאה.

יהודית, בבקשה.

שלום וברכה. אח שלי, רפאל קאודרס נהרג לפני חצי שנה, ביום ירושלים, כ"ח באייר, בשטח כינוס בצפון. אז שאלנו למה הם בכלל עוד היו בשטחי כינוס בשטח שלנו, למה הם לא בתוך לבנון? מאז התעצמנו וגדלנו והרמנו ראש ונכנסנו ללבנון, וברוך השם עכשיו אנחנו נמצאים בתוך אירועים היסטוריים שרק אסור לנו לפספס אותם.

אח שלי בליל יום ירושלים שלח הודעה קולית לבעלי, הוא דיבר על זה שהוא מאוד מאוד רצה שיציינו, הוא היה רכז מסורת ורוח, הוא מאוד רצה שיציינו את יום ירושלים, אפילו הוא אמר, לא ירושלים, עזבו, את הרוח שניצחה במלחמת ששת הימים. והוא דיבר על זה, הוא ביקש מהסגל הבכיר וזה לא קרה. ואז הוא שלח לנו הודעה מאוד מתוסכלת מזה שזה לא צוין בקרב החיילים, רק דיברו על מלחמת העצמאות השנייה.

ובסוף הוא אמר, מדינות ערב חוגגות את הניצחון הדמיוני שלהן במלחמת יום כיפור, אנחנו, ניצחון אמיתי בצבא עצמו לא מצליחים לחגוג. עכשיו יש לנו הזדמנות להשיב את הכבוד האבוד שלנו ולנצח את הניצחון האמיתי שלנו במלחמת ששת הימים שכוללת להישאר בשטח. זה אולי קרה לנו במקרה או בעצה טובה של מנהיגינו, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בשטחים שאסור לנו לעזוב אותם, כי ככה מביעים ניצחון.

והמלחמה בדרום ובצפון היא אותה מלחמה. ומאותו מקום אנחנו קוראים לעסקה, לא יודעת אם עסקה, השבת החטופים לא בכל מחיר, בעסקה אחראית או בפעילות צבאית שתחזיר את כולם. והאויב יודע שעכשיו אנחנו מחליטים מה יהיה פה והוא יכול להחזיר את כולם וזה יכול לקרות בצורה אחראית, בלי דם על הידיים, ובלי דם לדורות.

תודה רבה. חיים ברנשטיין, בבקשה.

שמי חיים, אני אביו של יהונתן, היה מכונה בצבא ברנש, מפקד גדוד הסיור של הנח"ל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לך בן באוצר, לא?

יש לי גם בן באוצר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מותק, הבן שלך.

נכון, עשהאל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

למרות שאנחנו יורדים על האוצר, אבל הוא מותק, עשהאל.

נכון. יונתן, שהיה בוגר שלדג, ממייסדי סיירת רימון, מנוחה עדן, מפקד פלוגת הסיור של גבעתי, מפקד גדוד הסיור של הנח"ל. ברנש, כמו שאומרים פה, כן. לא באתי אבל להתאבל עליו או לשתף באבלי הבלתי נגמר על בני בכורי אהובי. אני רוצה לספר לכם שכשהחלה המלחמה, כמובן, אני פתחתי אותה בלשבת שבעה, למחרת עברתי בימ"ח והתגייסתי. החודשים הראשונים, בוודאי כולכם מכירים, היו מעט מאוד יציאות הביתה, אבל כל פעם שיצאתי, הצטרפתי לאשתי לעוד כמה אנשים מפורום הגבורה ולעוד כמה אנשים מפורום התקווה.

והצטרפנו לקבוצה קטנה שנקראת צו תשע ואת מעט ימי החופשה שלי ביליתי בלהפגין ולהיאבק שלא יכנסו שיירות של אספקה הומניטרית לעזה. עמדנו עם שלטים שיש בהם שני מסרים, האחד – שאנחנו לא יכולים לתת צינור של חמצן לאויב בזמן המלחמה, והשני הוא שיש לנו אחים ואחיות שנמצאים בצרה ובמצוקה והומניטרי ינתן רק בתמורה להומניטרי. לצערי הרב, היינו קומץ קטן, זה לא התרומם.

היינו קומץ קטן מסיבה כפולה. בהתניה פבלובית, כל תומכי הממשלה לא רצו להפגין מול איזושהי החלטה שהממשלה חתומה עליה, וכל מתנגדי הממשלה היו עסוקים בלמקד את המאבק כנגד השלטון בישראל שהוא אחראי, הוא אשם בחטופים, הוא יכול להחזיר אותם ולא מחזיר אותם. לצערי, ההתניות של שני הצדדים ממשיכות עד היום.

ואני פונה אליכם כמי שכבר שילם את סך הדמים שלו, כמי שמשפחתו גם הייתה מפונה מהעוטף, אני גר בעוטף, כמי שזכה, זכה להיות תחת האלונקה הזו של המילואים, 400 יום מאז תחילת המלחמה. את חמשת החודשים האחרונים ביליתי ברצועה, את החודשיים האחרונים במה שנקרא עוטף ג'בליה, במאבקים על תת הקרקע ביחד עם עוד אחים גיבורים, רובם חזרו.

וכשגם הזכרת את עשהאל, גם עשהאל נכנס לח'אן יונס גם אחרי שאחיו נפל, נכנס מתחת לרדאר, וגם הוא התקשר אליי שאני אברך אותו לפני שהוא נכנס, לפני שהוא חוצה גב"ל. וכבר הייתי אב שכול, ואמרתי לו, אני אברך אותך כמו שבירכתי תמיד את יהונתן, השם יקום דמו. בירכתי אותו בברכת הבנים ואמרתי לו, אני מזכיר לך את מה שתמיד לימדתי את יונתן, מה שאימא שלי מנוחתה עדן לימדה אותי: הדבר החשוב ביותר לחייל לחתור אליו זה לניצחון, הדבר השני הוא לחזור הביתה בשלום.

שתי המטרות חשובות, אבל אסור להתבלבל בין מטרה מספר אחת למטרה מספר שתיים. אני מודה שהיה לי הרבה יותר קשה לומר את זה לעשהאל, הקול שלי רעד יותר, אבל אמרתי לו את זה בכל זאת כי ככה חינכו אותי וככה אני מאמין, זה תפקידו של חייל. וגם אני, כשהייתי עם יהל"ם בחמשת החודשים האחרונים ברצועה, עשינו ככל שביכולתנו לאתר, לחפש, ולנסות להשיב, זה היה החלום של כולנו והיינו מוכנים לשים את נפשנו בכפינו עבור זה, להשיב את אחינו, וגם תמורת חיינו שלנו.

אני פונה אליכם כי היום מדברים על עסקה שאולי הבשיל הזמן ויש אפשרות להשיב את כל האחים והאחיות הנותרים שעדיין נמצאים בשבי האויב האכזר והמר. ואני רוצה להזכיר לכם גם שאתם שלוחי ציבור של כל הציבור, זאת זכות גדולה שניתנה בידיכם. ציבור השכולים, ציבור משפחות החטופים והחטופים עצמם, אבל גם של הציבור שהתגעגע לשוב לארץ ישראל כבר 2,000 שנה מכל רחבי הגלובוס, וגם הציבור שיוולד פה מחר ובעוד שנה ובעוד עשור ובעוד 50 שנה. להיות שליחי ציבור, זה מחייב חשיבה ציבורית שהיא הרבה יותר גדולה מכל אחד מאיתנו.

ולכן אני מפציר בכם שבכל הסכם, בכל עסקה, בכל מהלך, תחשבו גם על זה שלעולם לא יהיה עוד. על זה שלא יהיה לנו עוד אויב מר על גבולותינו, שלא יוכל להיות אויב מר על גבולותינו שיפלוש, יפגע בילדינו, יפגע בבנותינו. תחשבו קודם כול ציבורית, תוודאו שאנחנו הולכים לנצח עד הסוף, תכבדו בזה את צוואתם של כל הגיבורים שלנו שמסרו את נפשם. תודה לכם.

תודה רבה. רינת דקל, בבקשה.

בוקר טוב. אני נמצאת פה בוועדה הזאת, אתה מכיר אותי, הרבה שבועות. אני דודה של שגיא דקל חן שחי וחטוף בעזה. אחרי ארבעה חודשים של דממת אלחוט, כשכל הדוברים הרשמיים חזרו על המנטרה שאין עם מי לדבר, שאין עם מי לנהל משא ומתן, נמצאו לפתע הגורמים שאיתם אפשר לדבר. בשלו התנאים, או אולי החלו חגיגות ההכתרה של הנשיא הנכנס טראמפ, ואלה מפיחות רוח חיים בתהליך שגווע. בשבועיים האחרונים, כלי התקשורת והדוברים הרשמיים אינם חדלים לדבר על עסקה נרקמת. רכבת המשא ומתן שוב צופרת ליציאה לדרך, וכולם נקראים לעלות.

ואצלנו, האינסטינקטים, תחושת הבטן, החשיבה הלוגית, זועקים לא לעלות על רכבת ההרים. אנחנו כבר צרובי ניסיונות, הרי כבר עלינו וירדנו מאלה הקרונות בחודש מרץ, ושוב במאי, ושוב באוגוסט, ומאז השתרר שקט מקפיא. גמרנו, עומר, לא עולים יותר על הרכבת, מחכים עד שנראה את שגיא שלנו בג'יפ הלבן חוזר הביתה.

ובכל זאת ולמרות כל אלה, מצוות הלב, זעקת המצפון, האהבה, מורים לנו לעלות שוב, לדחוף את הרכבת במו ידינו, לתת לה את ברכת הדרך, את כל הכוח הנדרש כדי שתעשה דרכה עד התחנה הסופית שתשיב את כולם הביתה. זה הציווי שלנו, המשפחות, לדחוף בכל הכוח, לא לתת לה לרכבת לרדת מהפסים כמו שקרה בעבר. חובתנו לזעוק שוב ושוב ומעל כל במה את זעקת החטופים, המעטים שתחינתם נשמעת בסרטונים ששוחררו לצפייה, והרבים שגורלם לא ידוע, שיושבים באפלה הגדולה שאופפת גם אותנו ב-14 החודשים שחלפו.

כבר אז, ב-7 באוקטובר 2023, ידענו שאנחנו יוצאים למסע ארוך, לדרך מפרכת. שגיא שלנו בן 36 ומיד הבנו שהוא לא יהיה בין ראשוני המשוחררים. ועם זאת, דבר לא הכין אותנו למסע כה ארוך ומייסר. שחר מזל, בתו של שגיא, נולדה חודשיים לאחר שנחטף. התינוקת המקסימה הזו מציינת השבוע שנה ראשונה לחייה, שנה שלמה בלי אבא מלווה, מחבק ומגונן.

פיקוח נפש דוחה שבת, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, אלה אינן קלישאות אלה ערכי יסוד בהם דבקו עמנו ומדינתנו מאז ומעולם. אנחנו יודעים שהחטופים כולם, ובהם שגיא ושאר הצעירים והצעירות כבר אינם יכולים לחכות ולו אף רגע מאוחר יותר, כולם הומניטריים.

אני פונה מכאן לראש הממשלה, לאדם, בנימין נתניהו: השב לנו את כולם בפעימה אחת. רק כך נוכל להתחיל בתהליך ריפוי לפדויי השבי, לבני המשפחות, לקהילות השבורות, ולעם ישראל כולו. תודה.

תודה רבה. שמעון אור, בבקשה.

תודה רבה לכם. שמעון אור, אני דוד של אבינתן אור שנחטף עם נועה ארמוני שחזרה אלינו. נפגשנו בסוף השבוע, לצערנו, בהלוויה שהייתה בקיבוץ בארי.

אני אתחיל במה שהסכמנו עם ראש הממשלה אתמול, ואולי גם כן עם ניצן אלון, גם ניצן אלון וגם ראש הממשלה בפגישה שהייתה לנו אתמול נגעו בנקודה שחמאס נמצא במצב של התפוררות. כלומר, לא סגור מיהו הגורם שנמצא בשליטה בעזה. ייתכן שעזה מחולקת לכמה חלקים מבחינת שליטה, חלק גורמים חמאסיים, חלק גורמים חמוליסטיים נקרא לזה, משהו כזה, מחמולות. הדברים מתפוררים, זה הדבר שראש הממשלה וגם ניצן אלון העלו מולנו אתמול, וזה מאוד מתאים למצב שקורה בצפון מבחינת חיזבאללה.

גם ראש הממשלה העלה את הנקודה שהפירוק של חיזבאללה בצפון, כולל מה שקורה בסוריה, משרת את האינטרסים שלנו ביחס לחטופים. עד כאן נקודה שאנחנו וגם הוא שמחים עליה. מפה מתחילה המחלוקת. ראש הממשלה רוצה למנף את ההתפוררות הזאתי כדי ליצור קשר, לפחות עם חלק מהגורמים, להביא חלק מהחטופים בפעימה ראשונה. הוא קורא לזה שרשור, זו מילה מכובסת לפעימה ראשונה. כלומר, ליצור הסכם מול מי שנמצא בעזה, ומשמה, אחרי כן, לחלק השני.

אנחנו אמרנו בצורה מפורשת שאם הוא הולך לעסקה מול הגורם המתפורר הזה שנקרא חמאס, עסקה חלקית, ברגע שהוא הולך איתם לעסקה, הוא מחזיר אותם חזרה לחיים, את הארגון הזה שנקרא חמאס. החזרה שלהם, חזרה למשילות, לא תביא לחלק השני. כלומר, החלק השני לא יתקיים. ברגע שהם נאחזים חזרה, הם יודעים שכל החמאסניקים שמחזיקים בחטופים נמצאים תחת מרותם, לא יהיה חלק שני.

וגם אמרנו לו, בחלק השני הם ידרשו נסיגה של ישראל תמורת ערבויות. וראש הממשלה אמר לנו בצורה מפורשת שלא יהיה אפשר לחזור למלחמה אחרי שיהיה את הערבויות הללו של הפסקת המלחמה, כי זה יהיה דרך מועצת הביטחון, עם סנקציות, וגם טראמפ לא יוכל להחזיר את זה, הוא אמר את זה בצורה מפורשת, הכול זה דמיונות.

ולכן שאלתי אותו, אם כך, מה אתה מציע בחלק השני? הוא אמר יציאה החוצה, למסדרון בטוח. אמרתי לו, כלומר, לא תהיה עסקה בחלק השני, לא תהיה עסקה בכלל. אני אומר את זה גם לכם, חברי הכנסת, לא תהיה עסקה בכלל בחלק השני, רוב החטופים ישארו בעזה. ואמרתי לו אתמול, זה יהיה על אחריותך שהם ימותו בעזה, רוב החטופים.

אבל יש אלטרנטיבה, והאלטרנטיבה היא לאחוז בהתפוררות הזאת, לא לחזור לעסקה מול חמאס כארגון, אלא להמשיך את הפירור הזה של חמאס, לחזק את הנושא של השליטה האזרחית שמדברים עליו אבל עוד לא מקיימים אותו דרך הגורמים האזרחיים הצבאיים. ואז, כשמי שמחזיק בחטופים שיש היום שיח מולו יבין שחמאס כארגון לא הולך לקום מחדש, אנחנו נקבל אותם בתהליך פרטני מול מי שמחזיק את החטופים.

אני רוצה לפנות אליך, היושב ראש, אתה בתוך הקואליציה. הדמיונות, וגם הרצון היהודי שלנו להחזיר את החטופים, וגם הוא אמר, ראש הממשלה, אין להם זמן. אמרתי לו, אין להם זמן למה שאתה עושה, למה שאתה עושה אין זמן, כי מה שאתה עושה לא יחזיר אותם. אבל אם אתה לא תפנה אליהם לנסות עסקאות שאין להן לא התחלה ולא סוף כבר שנה, נקבל אותם יותר במהירות. ואני פונה אליך, אתה נמצא בקואליציה, תשתמשו בהיגיון, לא רק ברגש שכולנו רוצים את החטופים, אני רוצה את אבינתן היום. אבל אני יודע שאם נפנה אליהם, אני לא אקבל את רובם, אני יודע את זה.

ויש אפשרות אחרת, הכול מתפורר, תסתכל מה קרה בצפון, הכל התפורר. מי האמין שאסד לא יהיה בשלטון אחרי יומיים? מי האמין? גם זה יהיה. כשחם וקר וכואב, גם השובים סובלים. הם לא יכולים לעזוב את החטופים, אין להם מים מספיק, זה אמר ניצן אלון, חסרים להם אמצעים. כמו שהחטופים סובלים, הם סובלים גם שמה. כשהם יבינו שאין תוחלת ותועלת, הכול יתפרק. צריך סבלנות כדי להביא את כולם.

ואני רוצה שתגיד לראש הממשלה שאם הוא עושה עסקה חלקית, זה יהיה הדם של האחרים שיהיה על הראש שלו וגם על הראש שלכם, כי אתם חלק מהקואליציה. אל תסכימו לדבר הזה, יש אלטרנטיבה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. נופר, בבקשה.

שלום, בוקר טוב לכולם, אני נופר, אחות של יגב זכרו לברכה. יגב נחטף מקיבוץ נירים יחד עם אשתו רימון, היא שוחררה אחרי 53 ימים בעסקה יחד עם עוד נשים וילדים. יגב שרד בשבי, החזיק מעמד, ונרצח על ידי חמאס שם, בשבי.

השבוע ישבנו מול הדרג המבצעי, מול הצבא, ישבנו ושמענו מה קרה שם, שמענו את התחקיר. ישבו מולנו בידיים רועדות, בקול מתנצל, ואמרו לנו, נכשלנו, לא הצלחנו להחזיר את אח שלך הביתה, את יגב ואת חמשת החטופים שהיו איתו. צה"ל הפציץ את תת הקרקע בו הם היו, כמובן שצה"ל לא ידעו באותו זמן שהם שם. צה"ל מפציץ את האזור, 23 פצצות, והשובים שלהם מוציאים אותם להורג.

והצבא אומר לנו בצורה מאוד חד משמעית, שככל הנראה, לא כל כך חד משמעית, ככל הנראה הם הוצאו להורג על ידי השובים שלהם, אבל גם אם זה לא היה קורה, הגז מההפצצה היה מגיע אליהם והורג אותם. והלחץ הצבאי שהיה אמור להחזיר אותם הביתה בסופו של דבר, הביא למותם, הוא הביא למוות של אח שלי ושל עוד 27 חטופים שהגיעו בחיים ולא יחזרו יותר הביתה למשפחות שלהם.

ואני רוצה להגיד שהדרג המבצעי ישב והתנצל ואמר, נכשלנו, וטעינו, ולא הצלחנו להחזיר אותם הביתה. והייתי רוצה להגיד שגם הדרג המדיני יבוא ויגיד את אותו דבר, ידבר, ירים טלפון, יגיד סליחה שלא הצלחנו, סליחה שיגב לא חזר הביתה, סליחה שהוא חזר לקבורה. לצערי, זה לא קרה, אבל אני באמת היום לא פה בגלל זה. אח שלי כבר לא יחזור, אבל יש כל כך הרבה חטופים אחרים שעדיין שם, ארבל, שנה מתחתיי בבית הספר, ועוד כל כך הרבה חטופים שצריכים לחזור הביתה.

אני רוצה להגיד, אני שומעת פה את הדאגה לאבינתן ולשגיא, ואנחנו, כל כך הרבה משפחות, באמת, בתקופה שאנחנו לא יודעים מה לעשות, ואנחנו לא יודעים מה נכון, והאם עסקה כזו או עסקה אחרת. אני רוצה להגיד שאנחנו חייבים להחזיר את כולם, את כל ה-100, בפעימה אחת, בכמה פעימות. חייבים להתחיל ולסיים עד שהאחרון יחזור הביתה. כי אין להם זמן שם, הזמן שלהם באמת באמת הולך ואוזל, יגב הוא הדוגמה החיה לכך. ואנחנו לא יכולים לפספס את ההזדמנות, אנחנו לא יכולים לפספס את ההזדמנות שהם יחזרו הביתה.

ואני רוצה להגיד, דובר פה קודם על גבורה ועל החיילים שנלחמים ואני באמת רוצה להגיד שאין בי טיפת אשמה לאף חייל שנלחם למרות הדרך שבה זה נגמר אצלנו. אני יודעת שהם יוצאים יום-יום להגן על החטופים, להגן עלינו, להחזיר את החטופים הביתה. אבל אנחנו חייבים לסיים את זה בעסקה, זו הדרך היחידה שהם יחזרו הביתה, זאת הדרך היחידה שנוכל להחזיר אותם בשלום ובחיים, ובשביל זה אני פה. בשביל שגיא, ובשביל ארבל, ובשביל אבינתן, כי הם חייבים לחזור הביתה. ואל תתנו לזה ליפול, אל תתנו לעסקה הזאת ליפול. ואני פונה גם באמת לכל מי שיושב פה. תודה.

תודה רבה, נופר. מיכאל, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה לכם. אני גם משתדל בכל יום בכנסת לשים חולצה של חטוף אחד ולספר את הסיפור שלו, שהם יהיו לנגד עינינו ועל ליבנו, והלוואי, אני מקווה שלא נצטרך לשים לא טי-שירטים ולא שום דבר וכל 100 החטופים ישובו בשלום הביתה.

היום אני לובש את החולצה של דרור אור זכרונו לברכה, בן 49 מקיבוץ בארי. היה אב מסור, בן זוג אוהב וחבר קהילה מוערך שנחטף מביתו ב-7 באוקטובר במהלך מתקפת הטרור הקשה.

208 ימים לאחר האירועים הקשים התבשר קיבוץ בארי כי דרור נרצח ביום חטיפתו וגופתו מוחזקת עדיין בידי חמאס ברצועת עזה. אשתו יונת נרצחה בטבח שאירע בקיבוץ, ושניים מילדיו, עלמה ונעם הוחזקו בשבי במשך 50 ימים בטרם שוחררו במסגרת עסקת החטופים.

"דרור אור ז"ל היה חבר אהוב, אב מסור לשלושת ילדיו, יהלי, בת 18, נועם, בן 17, ועלמה בת 13, ובן זוג אוהב ליונת זכרה לברכה. הוא ניחן ברוח שיתופית יוצאת דופן, באהבתו לאנשים ובתשוקה לחדש וליצור. קהילתנו שבורה לנוכח הבשורה הכואבת, וכאבנו אינו ניתן לתיאור".

דגן פלג, שותפו של דרור לניהול מחלבת בארי במשך 15 שנים סיפר: "דרור היה שותף אמיתי, עבדנו יחד, בראש אחד, בסינרגיה ובשותפות מלאה. הוא היה אדם של אנשים, תמיד חיפש שיתופי פעולה. יחד חלמנו על תוכניות מרחיקות לכת במחלבה, אך הכול התרסק. אני איבדתי לא רק חבר ושותף, אלא גם אדם שלא היה שני לו".

יהי זכרו ברוך, ונקווה שנציל את מי שבחיים ושלא נאבד אף אחד בשבי, את חייו, ושכל ה-100 ישובו בשלום במהרה למדינת ישראל.

אנחנו רוצים להודות לכם.

תודה, שמעון, תודה לכם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה לכולם.

אנחנו עוברים לדיון שלנו. יזמנו דיון שאני רוצה, היושב ראש, ואני מקווה שהוא יהיה דיון ראשון שלנו בהבנת המרחב של האי-שוויון בחינוך והפערים בחינוך והמנגנונים שנוצרו לאורך זמן, שלפעמים, באופן סמוי וגלוי מפלים ילדים בישראל, ואותו רעיון מסדר של החברה הישראלית, שיהיה חינוך חינם, לא מתקיים במציאות. לא בתשלומי הורים, אותם תשלומי רשות שאתה הובלת מאבק עיקש, והביזיון הזה שוועדת החינוך כל שנה מאשרת תשלומי רשות. זאת אומרת, שההורה לא חייב לשלם.

הוא לא חייב לשלם מסיבה, הוא לא חייב לשלם ספרים, הוא לא חייב לשלם אוכל, הוא לא חייב לשלם טיול שנתי. איזה בית ספר זה שילד לא יוצא לטיול שנתי? האם זה לא היסוד של החוויה הכי נזכרת בחינוך? ואיזה חינוך יש לנו אם מורה או מחנכת מדברת עם ילד על זה שההורים שלו לא שילמו? זה הקשר החינוכי שאנחנו רוצים? שילד ידע שהמורה שלו יודעת שאין לו כסף, שהוא בא מבית עני?

זה עוד מאושר בוועדת חינוך, יש לזה פיקוח. והלוואי ונבטל את תשלומי הרשות הללו שהם ביזיון. אבל יש תשלומים יותר גדולים ויותר חמורים, והם תשלומי התל"ן. תשלומי התל"ן הם לפעמים אלפי שקלים בשנה לילד. מה שקורה עם תל"ן, זה שבכלל זה לא מגיע לכנסת. שר החינוך וצוותו מוסמכים לאשר לבית ספר לגבות אלפי שקלים להשביח את החינוך.

אין דרך בעולם למנוע מהורה להשקיע בחינוך של הילד שלו. הורה יקנה לו שיעור פרטי ויקנה לו חוגים, ואם יש לו הזדמנות בבית הספר, הוא גם ישקיע בבית הספר. מה הבעיה בתל"ן? הבעיה בתל"ן היא שזה הופך להיות גורם ממיין סמוי בהגעה לאותו בית ספר. הורים שיודעים שיש 4,000-3,000 שקל תל"ן בבית ספר מסוים לא נרשמים לבית הספר.

אנחנו נבקש מחקרים ממרכז המחקר והמידע על התל"ן ואנחנו נראה שהתל"ן משמש שני מסלולים. או מסלול יוקרתי של בתי ספר יקרים ויוקרתיים בסוציו-אקונומי גבוה ששומרים לעצמם חינוך מאוד איכותי באמצעות תשלומי הורים ובפועל לא כל ילד יכול להגיע לשם. יש מצבים אחרים, שהמדינה לא מממנת זרמים מסוימים ומסלולים מסוימים באופן מלא, ושם נדרשים ההורים לשלם יותר. זאת סוגיה שצריך לדבר עליה. במוכר שאינו רשמי, בחרדי, שם התקצוב המדינתי הוא עדיין לא שוויוני לתקצוב של ילד.

גם בדתיים הלאומיים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן, הדתי הלאומי, כבר לבד הכול פנימיה כמעט, ואז 15,000-10,000 שקל רק על המצב הפנימייתי, ואז הוא רוצה להיות גם תורני, ואז עוד כמה אלפי שקלים על תגבור לימודי היהדות. אבל מה שחורה לי בסיפור של תל"ן, א', שלכנסת אין מה להגיד בזה. ב', שאתה פוגש ילד, אתה אומר לו, למה אתה לא הולך לתיכון היוקרתי הזה? למה אתה הולך בעיר שלך לתיכון הזה? הוא אומר, לא, שמה לוקחים 4,000 שקל. אתה אומר לו, אתה יכול להירשם, אף אחד לא יקח לך את ה-4,000 שקל. יש מסרים לילד ולהורים, אם אין לכם את ה-4,000 שקל, אל תבואו לפה. על אף שזה מימון מלא של מדינת ישראל ואסור להם למיין את הילד. ואנחנו נבקש את המחקרים האלה ממרכז המחקר והמידע וממשרד החינוך, בהוגנות שלו, לספר לנו על האי-שוויון בחינוך.

עכשיו, מה תמונת העתיד? וזה הייתי רוצה שנעשה חוק ביחד. הרי אמרתי קודם שלא ניתן למנוע מהורה לממן את החינוך של ילדו, אנחנו לא רוצים להיות בולשביקים, להחליט לו כמה כסף הוא ישים. אנחנו צריכים לקטוע את הזיקה בין מנהל בית ספר למורה לבין ילד על כסף. איך עושים את זה? הורים רוצים לתרום כסף לבית ספר לחינוך? תתרמו, אבל זה לא עבור הילד שלכם, זה עבור בית הספר.

וכל ילד יכנס לשם, ואסור יהיה להגיד להורה כמה הוא צריך לתת, והמורה והמנהל יהיה אסור להם לעסוק בכסף. רק המזכירה העירונית, עובדת של העירייה. אתה יכול לתת לי תשלומי רשות, אתה יכול לתת לי תרומה. אסור למנהל ולמורה לדבר על כסף עם ילד. ממה שהגענו, נעשה לכולם יותר, אבל לא תהיה את הזיקה הזאת של פנייה להורים, משרד החינוך אישר לנו לבקש מכם 4,000 שקל. זה פשע חינוכי, זה יסוד גדול באי-שוויון המפלה, הסמוי, הסודי, שזו קומה שנייה על תשלומי רשות.

תשלומי רשות, צריך לבטל אותם. תשלומי תל"ן, צריך לנהל אותם בחקיקה. תתרום לבית ספר, לכלל בית הספר, לכלל הילדים, ואיסור על מורה או מנהל או עובד ציבור לדבר עם ילד על כסף. לשבור את הקשר הזה בין חינוך לבין כסף, זאת המשימה שלנו. אני רוצה שנעמיק, נקבל נתונים. לדעתי, לא יהיו לנו את כל הנתונים. אם תסכים, היושב ראש, נעשה גם דיון המשך, ונבוא גם עם חוק בהמשך של הוועדה הזאת. ואני אשמח להיות לצידך, כפי שעשינו חוקים גדולים לאנשי המילואים במלחמה, להביא את כלל הבית לאיזה חוק מוסכם שיעשה שוויון בחינוך.

טוב, לפני שאנחנו נכנסים לפרטים, אני רק אגיד שזה לא הדיון הראשון שלנו, זה כבר השני בנושא הזה, התכנסנו בראשון ליולי, ואני לא אוהב לעשות דיוני סרק. בחלק מהמסקנות ביקשנו שתוך חודש הוועדות יקבלו ממשרד החינוך תוכנית בכתב, תוכנית של השר להעמקת התקצוב הדיפרנציאלי בראייה רב-שנתית ומה מתכוון השר לעשות ולהתמקד בשנים הבאות שנשארו לו בתוך הקדנציה. קודם כול, האם קיבלנו את הנתונים האלה, משרד החינוך?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לפני שאתם משיבים, היושב ראש, ואני יכול להשלים אותך וגם לזקק פה הבדלים בהבנה. אין שוויון בחינוך בישראל גם בגלל היעדר תקצוב דיפרנציאלי. למה צריך תקצוב דיפרנציאלי לבתי ספר? בגלל שיש עושר מוניציפלי. כל ההורים משלמים ארנונה, ערים שיש להן ארנונה מעסקים, יש להן כסף פנוי לתת לילד יותר. ראינו את הטבלה שטרבלסי פרסמה בידיעות, יש עירייה שמוסיפה לילד 8,000 שקל ויש עירייה שמוסיפה 400 שקל בגלל שיש לה ארנונה שאיננה למגורים, זה עושר מוניציפלי.

מול זה, משרד החינוך צריך לעשות תקצוב דיפרנציאלי לאותן ערים שאין עושר מוניציפלי או מדד טיפוח נמוך, הוא צריך לתת יותר. עכשיו, הוא עושה תקצוב דיפרנציאלי ביסודי, אבל התקצוב הזה לא משווה את הפער הזה בין 800 שקל ל-8,000 שקל של עיריות. הדיפרנציאליות לא חזקה בגנים והיא לא חזקה בתיכון. זה פרק אחד, דיפרנציאליות שנובעת מעושר מוניציפאלי. על זה אנחנו מוסיפים את דיון התל"ן שזה השתתפות הורים, שזה משהו שונה ואני לא רוצה שנבלבל בין שני הדיונים, ואת שניהם צריך לעשות. גם את הדרישה להעמקת התקצוב הדיפרנציאלי, אני עשיתי בג"ץ נגד מדינת ישראל כראש עיר על תקצוב דיפרנציאלי בחינוך.

מה קיבלת?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

קיבלנו, התחילו לעשות ביסודי.

אני לא צריך - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

קלאווי אתה יכול. אני יודע מה אתה רוצה להגיד, אבל זו מילת קוד, זה שם של רנו קליאו, זה כמו קליאו, זה דומה. זה כלום כאילו, זה כלום.

כלאם פאדי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה השפה שלך? איפה אתה נולדת?

אני מבקר את מה שאתה אומר, בצדק.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני הבנתי את הראש שלך.

משרד החינוך, בבקשה, דודי.

בוקר טוב, דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך, אתייחס בקצרה. זה דיון המשך, אדוני היושב ראש, חבר הכנסת גם פנה בכתב וגם שר החינוך ענה בכתב. בעשור האחרון, בדגש על חמש השנים האחרונות - - -

זה אתה מתייחס לשאילתה, אני מתייחס קודם כול למסקנות הוועדה של 1 ביולי.

אני מתייחס למה שאמר חבר הכנסת ואני אגע בזה, ברשותך. בעשור האחרון, ובדגש על חמש השנים האחרונות, בוודאי שיש תקציב דיפרנציאלי בחינוך, זו מדיניות של כל הממשלות בעשור האחרון ובדגש בשנים האחרונות. אפשר לראות את הנתונים באתר שקיפות בחינוך של משרד החינוך.

בחינוך הרשמי, א' עד ט'.

בחינוך הרשמי ובחטיבה העליונה ובגני הילדים. זה בא לידי ביטוי באמצעות תוכניות משלימות, הצהרונים, תוכניות ההזנה, גם שלחנו פירוט מלא, הצגנו את זה גם בוועדה וגם שלחנו בכתב. יחד עם זאת, וזה היה גם ממש סוף הדיון האחרון שהתקיים כאן בוועדה, המקומות שעדיין הפער של התקצוב הדיפרנציאלי הוא יותר קטן זה באמת בגני הילדים, ששם הפער הוא יותר מינורי בהשוואה למה שקורה ביסודי ובחטיבות הביניים, בחטיבה העליונה.

בגני ילדים זה בא לידי ביטוי, יש מוסדות שהם ביוח"א, מוסדות שהם לא ביוח"א, יש מוסדות שמקבלים ניצנים תקצוב רחב יותר, כאלה שלא. אבל התקצוב הרגיל - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

דודי, בשביל ההבנה, נניח שאתה יודע שהעירייה, ואתם חוקרים את זה, יש לכם אגף מחקר שלכם, שעירייה מסוימת מוסיפה 8,000 שקל לילד מהכיס שלה על אותו ממוצע של 20,000,15-000 שקל שמשרד החינוך נותן לילד בחינוך ממלכתי בדרך כלל, היא מוסיפה 8,000. אתה אומר, אני אתן לעירייה שאין את ה-8,000, אני אתן לה משהו בתקציבי הגפ"ן. כמה אתה מכסה את הפער הזה בין אלפי שקלים שהיא מוסיפה למה שאתה מתגבר אותו פר ילד.

להוציא, ואני אומר ברמה אישית, אני חרשתי את השטח סביב ההטמעה של תוכנית הגפ"ן, תוכנית הגפ"ן עומדת היום על 3 מיליארד שקל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה לבצע אותה, בסדר.

תן לי רק להשלים, בבקשה. חרשתי את השטח. השלטון המקומי, לא נמצא כאן כרגע נציג של מרכז שלטון מקומי, אוהב להגיד ואוהבים להתפאר בהשקעות המרובות של השלטון המקומי בחינוך. וזה נכון, יש הרבה רשויות שמשקיעות. אבל כשאתה מסתכל במקרו על מדינת ישראל, להוציא סדר גודל של, לא יודע, שבע-שמונה רשויות שיש להן הרבה ואז אתה רואה באמת את האנומליות, ברוב הרשויות המקומיות, רוב הכסף שמושקע בחינוך מגיע מהמדינה, מהממשלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שנייה, אבל למה אנחנו צריכים שפה של פילוסופיה?

לא פילוסופיה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מספרים, אני אוהב מספרים. אני עיריית ירוחם, ידעתי להוסיף לילד 2,000-1,000 שקל וללכת להביא מתורמים עוד 3,000 שקל לילד, שזו בושה, לעשות חינוך טוב. גם מאיר כהן הלך להביא תורמים לעשות חינוך. אני עירייה ענייה בגירעונות, מימנתי חינוך ב-2,000 שקל לשנה לילד, אבל יש מישהו לידי שנותן 8,000. כמה אתה מוסיף ל-2,000 שאני נתתי? אני לא ביקשתי שתחליף את העיריות העניות, אבל כמה אתה מוסיף להן בתוך כל התהליך של גפ"ן וה-3 מיליארד?

אני אומר לדוגמה, ונתנו את זה גם, השר גם התייחס לזה במכתב שהוא הוציא לשאילתה שלך. לדוגמה, בחטיבות ביניים, סתם שולף דוגמה, והכול מופיע באתר, לתקציב ממוצע לתלמיד בחמישון טיפוח חלש, נתוני תשפ"ג – 24,700, ובמקומות החזקים – 18,700. וזה לפני ההטמעה של הגפ"ן שכולה דיפרנציאלית. עכשיו, אתה צודק - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שנייה, דודי, עוד שאלה שאתם לא מזכירים. נניח תיכון בתל אביב, המורים שלו משכילים, תואר שני ושלישי, 90% מההוצאה של משרד החינוך היא על משכורות. דהיינו, אותו תיכון מראש שואב פי שניים מתיכון שיש למורים או תעודת הוראה או אין תעודה, יש לנו גם כמה כאלה. איך אתה בכלל מסתכל על העניין הזה שרוב ההוצאה שלך היא משכורות, ורוב בתי הספר החזקים, רמת ההשכלה של מחנכים גבוהה. זאת אומרת, ב-90% תקצוב של משרד החינוך, החזקים לוקחים יותר בגלל השכלת מורים. איפה זה מופיע פה בפערים?

גם בחטיבה העליונה, שבחטיבה העליונה, כל הנתונים לוקחים בחשבון את הפרופיל, אתה עדיין רואה שהתקצוב הממוצע בקריית שמונה או בירוחם יותר גבוה מתל אביב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בכמה?

באחוזים לא מבוטלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מספרים, מספרים, בשקלים. אתה מכיר את המחקר של בן בסט.

לא שווה הרבה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה מכיר את המחקר של בן בסט על אי שוויון מוניציפלי, שמה יש טבלאות, כמה אתה שם, כמה העירייה שמה, כמה ההורים שמים.

אבל המחקר, הצגנו את זה, אני לא אומר אגב שאין בעיות.

מתשובת השר, אנחנו מדברים על פער של - - -

לא, זה בא לידי ביטוי גם בתשובת השר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, תשובת השר מדאיגה, אתה יודע למה? השר נתן נאום מכונן בפרס ישראל לפני כמה שנים, כשנכנס לתפקיד. והוא אמר, "יש אי-שוויון בחינוך, אין שוויון הזדמנויות", בפרס ישראל הוא אמר, "חובתי לעשות שוויון הזדמנויות". התשובה הזאת אומרת, חבר'ה, אין בעיה, גפ"ן, 3 מיליארד, הכול בסדר.

אבל אני לא חושב, אדוני, שהשר אומר שהכול בסדר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אני שואל אותך כמשרד החינוך, מה חומרת אי השוויון בחינוך כפי שאתם מבינים אותו? שהוא נובע מהיעדר תקצוב דיפרנציאלי מלא, הוא נובע מתשלומי הורים, מהפרופיל. איך אתם רואים את אי השוויון? עזוב אותי עכשיו שנתנגח.

קודם כול, חס וחלילה, אנחנו לא מתנגחים. אני גם הראשון שלא יאמר שאין פערים. אדוני, גם בדיון הקודם שהיה התייחסתי לזה. המקומות שבהם אין מספיק תקצוב דיפרנציאלי ואנחנו היינו רוצים לשפר את זה עוד יותר זה באמת בתחום של גני הילדים, זה מקום אחד. מקום שני שהוא מאוד בא לידי ביטוי הוא הנושא של הפיתוח, תקציב הפיתוח, הבינוי, כל הנושא של התשתיות, ששם אין כמעט תקצוב.

חטיבה עליונה?

בחטיבה העליונה יש תקצוב דיפרנציאלי, הוא בא לידי ביטוי, אתה רואה את זה במבחן התוצאה. הייתה לנו בעיה קשה במגזר הערבי והבדואי, ובחמש השנים האחרונות נכנסה החלטת ממשלה לתקצוב דיפרנציאלי שם ושם נכנסו מספר תוכניות. זו גם תוכנית דוקאטוס, פתיחה של כיתות קטנות, אתג"ר, מב"ר, קורסים ברובוטיקה, המון רכיבים. ואתה רואה במבחן התוצאה, במספרים, לא בדיבורים, רואים שהתמונה כיום היא שונה לחלוטין. הבעיה שהם לא בתקציב היום.

מקומות שאני, המשרד, אני יכול להגיד שאני מזהה כפערים, יש לנו בגני הילדים. שוב, הכול פונקציה של תקציב, היינו רוצים להכניס יותר מסגרות בגני הילדים, תקצוב רחב יותר, היינו רוצים בבינוי, אנחנו יודעים שיש בעיה בפריפריה, היינו רוצים לתת שם מענה. אגב, הצפנו את זה גם בדיוני תקציב 2025. תקציב מאוד מורכב, תקציב מלחמה, לצערי הרב, לא הצלחנו לקבל לזה מענה. אבל שם באמת אנחנו יודעים שיש בעיה אקוטית, יש רשויות שלא מצליחות להתמודד עם האתגר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש תקציב 2025, איפה בא לידי ביטוי שתתנו יותר בגנים, שתעמיקו את היבט הפיתוח? הרי השר דיבר על זה בעצמו ואתה מכיר בבעיה כאיש משרד החינוך, יושב ראש ועדת חינוך דורש את זה.

כרגע זה לא נמצא.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ואתם מביאים עכשיו תקציב 2025. איפה יש קשר בין ההצהרה והבנת המצב לאיך שהוא יבוא לידי ביטוי בתקציב 2025?

תקציב 2025 תקציב מאוד מורכב. מלחמה, קיצוצים, קיצצו בכל המשרדים, מאוד מורכב. יחד עם זאת, היו כמה דברים שהשר עמד עליהם ואני שמח שהצלחנו להשיג אותם בתקציב 2025. קודם כול, הנושא של הילדים עם צרכים מיוחדים בכל הארץ, למעלה מ-2.3 מיליארד שקל תוספת תקציב לחינוך המיוחד. ילדים עם בעיות התנהגות, בעיות רגשיות, אגב, בשים לב גם לכל המורכבות עכשיו במלחמה, גם זה סוג של צמצום פערים, והתעקשנו לקבל את התקצוב הזה באופן מלא. סכומי עתק, צריך להגיד, שמיועדים לתלמידים האלה.

עבור אוכלוסיות חלשות נכנסה הזנה בכל המח"טים במגזר היהודי. היו על זה דיונים גם פה במקומות אחרים. הייתה הזנה קודם לכן רק במח"טים, במרכזי החינוך לנוער בסיכון בחטיבה העליונה רק במגזר הערבי מהחלטות ממשלה. זה בשיתוף פעולה בין משרד החינוך למשרד האוצר, הצלחנו להרחיב את זה, עשרות מיליוני שקלים לכל המח"טים במגזר העברי.

תוכנית הגפ"ן, אנחנו רואים את זה בבתי ספר והרשויות המקומיות שהם אלה שקובעים את תוכנית העבודה, לקחו נתח מאוד משמעותי לנושא של הרווחה, לרווחת התלמיד, למעלה מ-380 מיליון שקל בתשפ"ד הושקעו ברווחת התלמיד בגפ"ן. הרחבנו אותה בתשפ"ה לכל מוסדות החינוך המיוחד שלא היו שם קודם לכן, שזו גם תוספת משמעותית.

מה לא נכלל לצערי? אני אומר לא נכלל, באילוצים המאוד מורכבים של התקציב הזה, צריך להגיד. התוספת שרצינו בפיתוח, לצערי הרב, לא הצלחנו לקבל אותה במורכבויות. הצגנו תוכנית לתשלומי הורים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עם יד על הלב, דודי, כל מה שסיפרת מבורך והמשרד עובד יפה במלחמה, אני יודע ורואה, זה מבורך, כל הנקודות שתיארת. אבל עם יד על הלב, יש בעיה של אי שוויון בחינוך בישראל, יש הבנה של המשרד איפה צריך לתקן, אבל זה יחכה לשנה אחרת, זה מה שאתה אומר לנו.

לפני כן, דודי, אני רוצה להפריד, יש הבדל בין הרצוי למצוי. אני מבין, תקציב מורכב, שנת מלחמה.

בגימטריה זה כסף.

בסדר, תקציב מורכב, מלחמה.

לא, בגימטריה, ההבדל בין רצוי למצוי זה כסף.

כן, נכון. אני מצפה, וזה מה שהוועדה ציפתה גם במסקנות שלה ב-1 ביוני, קודם כול שהמשרד יכין תוכנית, תביאו לנו תוכנית להעמקת התקצוב הדיפרנציאלי, שהמשרד יבוא עם צפי תקציבי, יבוא עם תוכנית, יגיד, אוקיי, התוכנית הזאת להעמקת התקצוב הדיפרנציאלי בכלל מדינת ישראל כדי באמת לתת את השוויון הוא 4 מיליארד. אנחנו נדע איך להתמודד, אנחנו נדע לקחת, אוקיי, על מה אנחנו הולכים? מה סדר העדיפויות.

קרה בשבוע שעבר אותו דבר. היינו פה בדיון על הנושא של האובדנות, אני מבקש מהמשרד, תכינו תוכנית. אוקיי, יש בעיה תקציבית? אני מבין שיש בעיה תקציבית, אבל המשרד כמשרד חייב לבוא, להביא תוכניות, להביא צפי תקציבי, להניח את זה על השולחן. נצטרך אנחנו לנהל את המלחמה הזאת מול האוצר, אופוזיציה וקואליציה ביחד, אנחנו יודעים לעבוד בשיתוף פעולה כשצריך. אבל אם המשרד לא מכין תוכנית, אומר, אוקיי, יש לנו בעיה תקציבית, התוכנית תחכה לשנה הבאה, לא תהיה תוכנית אף פעם.

כמובן שיש תוכניות.

אם כך, תציגו אותה לוועדה. דודי, מה שביקשתי, דבר אחד מתוך תשעה סעיפים של המסקנות, שיעורי בית, דבר אחד ביקשתי מכם, להביא לי תוך חודש תוכנית להעמקת התקציב הדיפרנציאלי, זה מה שביקשתי. עבר רבעון, עדיין לא קיבלתי אותו.

כנראה נפל פה משהו, הייתה כנראה איזושהי אי הבנה, אני הייתי משוכנע שאנחנו ספציפית היום עוסקים בנושא של תשלומי הורים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז אתה צודק שבתיאור הדיון אנחנו שילבנו את התל"ן ודיפרנציאלי וזה נפרד, עשינו פה סמטוכה.

טוב, מאיר, בבקשה.

אני רוצה להגיד כמה דברים בכדי שנבהיר את התמונה. היות וגם הייתי מנהל בית ספר וגם הייתי ראש עיר בפריפריה, אני רוצה לחזק את מה שביטון אמר. גם היא הייתה בדימונה, כל הטובים באים מדימונה.

זהו, בדיוק.

אני רוצה להגיד לכם משהו, תמיד יהיה פער בחינוך. ההישגים בפריפריה שאנחנו עדים להם הם אך ורק בזכות ראשי ערים שמכתתים רגליים. לספר לכם שנסעתי לאומהה בפברואר המושלג מינוס 18 מעלות בכדי לקבל מיליון דולר, נסעתי עד לשם כראש עיר. אני הייתי השכן של ביטון, לא עשינו כלום, כל הזמן נסענו להשיג כסף למערכות החינוך שלנו. וזה נבע מתוך הכאב הגדול, מצד אחד, הרצון שלנו לא להיות בכיינים, ולא להגיד אכלו לנו, שתו לנו, אלא שיש קבוצת רובוטיקה בדימונה ובירוחם, היא הטובה ביותר בארץ. מאיפה היא הטובה ביותר בארץ? כי רצנו להביא פילנתרופיה. עשינו אודישנים לפני כל מיני מיליונרים שיתנו לנו כסף. ומשרד החינוך, תמיד התעלם מזה.

הסיפור הוא לא סיפור של גפ"ן, זה קשקוש. אילו אני הייתי שר החינוך לא היה גפ"ן, קשקוש. זה לא הדבר שיצמצם פערים. אני רוצה שתבינו מה הנקודה שמכאיבה, איפה זה בא. אחת, זה שאתם הולכים במודע ועושים הפרד ומשול בין אוכלוסיות. האוכלוסיות החרדיות מקבלות, תקשיבו טוב, וזה לא משנה מה דעתכם, רק שתדעו, תקציב על פי כיתות, בממלכתי מקבלים תקציב על פי תלמידים, שתדעו לכם. מי שקרא הבוקר את עיתון הארץ, כדאי לך שתקרא, תתעורר ותקרא.

מירב ארלוזורוב, הבוקר.

אתם תראו ותבינו מה גודל הצרה.

המפתח דומה לשל התקצוב.

שום דבר. אתה יודע מה? למרות שאתה איש הכספים, 27 שנים אני ידעתי לקרוא ממה מתוקצב בית הספר שלי על השקל האחרון, וידעתי גם איך לחשב את זה אצל אחרים וראיתי מאיפה הבעיה. מה מיכאל רוצה להגיד ומה אני רוצה להגיד?

תראו, כשאני ראש עיר עשיר, אני מחליט לפתוח שלוש קבוצות של פיזיקה לחמש יחידות. משרד החינוך אומר לי, קבוצה זה 30 תלמידים, יש לך, תפתח. אני בצר לי לא פותח, לומדים 30 תלמידים. אני בא לראש עיר שהוא חזק, הוא אומר לי, מאיר, שמתי רק בפיזיקה עוד 2 מיליון שקל, כי יש לי. ואז הוא לקח את ה-30 האלה, חילק אותם לשלוש קבוצות, הביא עוד מורים. זה הסיפור, שם אתם נכשלים. כי הרצון הטוב של הרבה שרים, אני חייב להגיד, זה לא אתם, כשאני אומר אתם, זה לא עכשיו, אני מסתכל אחורה, זו כל השרשרת. תמיד עשו תיקונים קטנים, אבל לא הייתה אמירה ברורה.

חשיבה כוללת.

אמירה ברורה, נחרצת. התחיל לעשות את זה קצת בנט עם החמש יחידות במתמטיקה וכולי וכולי.

אבל זה לקח ממקום אחר. כשהוא עשה את הפרויקט הזה הוא לקח ממקום אחר.

לפחות הכוונה שלו, הכוונה הייתה שם טובה.

לקחו את הסייעות הרפואיות, לקחו עוד דברים.

אני הצעתי את זה לשר החינוך, הוא לא עשה את זה. אני אסכם את הדברים שלי, תמיד יהיה פער, והפער תלוי, מיכאל ניתח את זה בצורה מופתית. יש לך עושר, אתה לוקח ארנונה, תמיד יש לך בקופה עוד 150-100 מיליון שקל, השמיים הם הגבול. לנו, מה שנקרא היזהרו בבני עניים, לנו בפריפריה זה לא היה.

הדבר השני, שיטות התקצוב שלכם, והדבר השלישי, והוא החשוב, שתהיה אמירה של המשרד, שאנחנו רוצים, זה יקח לנו חמש שנים, זה ייקח לנו עשר שנים. שתובא לפני ועדת החינוך אמירה מאוד ברורה איך מצמצמים את הפערים האלה. אל תגידו לי הזנה, תאמינו לי, זה מעליב כשאתם אומרים הזנה. זה כאילו, אתם, ניתן לכם אוכל, לשאר, אנחנו ניתן להם עשר יחידות כימיה ועשר יחידות מחשבים, ובזה אתם נכשלים.

אני פעם רציתי לפתוח בדימונה מגמה למחול, מיכאל. הלכתי ובדקתי איפה יש מגמות למחול. בכל הנגב ובכל הצפון לא הייתה מגמה אחת למחול.

למה? מצפה רמון.

לא, היה בת דור, באו לגור שם, אבל בבתי ספר ממלכתיים. שאלתי למה, למה יש רק ברמת השרון, בהוד השרון ובכל השרון? אמרתי למה? אמרו לי, כי זו מגמה יקרה. אמרתי, רגע, תלמיד מדימונה, תלמיד מירוחם, או תלמידה, לא יכולים להכין את עצמם לחמש יחידות במחול? אמרו, אתה רוצה? תקנה פסנתר. לקנות פסנתר, במגמה למחול יושבים ומישהו מנגן והילדים רוקדים, ותעשה שמונה שעות שבועיות. והנה, הפריפריה, הילדים לא יכולים ללמוד מחול כי רק בערים העשירות יכולים ללמוד מחול.

כשאתה תביא לי תל"ן איזה 300 שקל ותגיד לי תעשה עם זה מחול, אני יכול לעשות עם זה, אבל ככה זה יראה. אני מסכם, חייב שלוועדת החינוך, וצודק יוסי, יושב ראש הוועדה, שאומר, יש כאן כוחות, יש כאן כוחות של אופוזיציה, קואליציה, אנחנו רואים את זה בוועדת הכספים, יש הרבה נושאים במשרדים אחרים שמביאים אותם. אתמול דיברתי עם שרה בממשלה ואמרה לי, מאיר, יש איזו בעיה גדולה מאוד בשטחים פתוחים. אנחנו כבר אתמול בערב ישבנו, קואליציה ואופוזיציה, נבוא לוועדת הכספים, נשים את זה. תביאו את זה, אל תפחדו, זה לא כישלון של שר.

שר, אם הוא אומר, תקשיבו, אני מזהה בעיה קשה במשרד שלי, ואני לבעיה הזאת כותב ביחד עם האנשים הטובים שלי תוכנית איך אנחנו מעלימים את הבעיה הזאת, זה יקח לנו חמש, עשר שנים, זה כוחו של שר, זו החוזקה של מערכת, ולא כל הזמן לשים טלאי על טלאי. תודה.

תודה רבה. קטי, בבקשה.

לצערי הרב, אתה יודע, אתה מנסה לקחת את זה גם לכיוון של צפון, דרום ובמרכז - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גם, גם.

אני רוצה להגיד לך שיש מקומות, אני ראיתי גם באזורים של עיירות פיתוח שיש בתי ספר שמנסים, אתה יודע, להיות סוג של אליטיסטים ומבקשים. וההורים נורא רוצים שהילדים יהיו בבית הספר, אז הם משלמים. וזה לא אומר שיש להם, והם משלמים, כי הם רוצים שהילדים שלהם יקבלו את החינוך הטוב ביותר. תראה לאן הגענו, הגענו למצב שבו הורים צריכים לשלם - - -

אדוני, יש פשוט ועדת חוץ וביטחון, אלף סליחות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו סולחים לך.

זה אחד הדיונים החשובים.

מחול לך.

אני גם צריכה לצאת. קטי, אם יש אפשרות, ממש משהו קצר, סליחה, מחילה. רק רציתי לשתף שבדיוק הדברים שאתם העליתם עכשיו, לפני שלושה שבועות הלכתי לסיור במרכז מידע בנתיבות, מרכז פיזיקה. והגעתי לשם, והדבר המדהים שפגשתי שם זה חבר'ה שמיניסטים שלומדים חמש יחידות מתמטיקה, חמש יחידות פיזיקה, פשוט מרכז מדעי. וזה היה לראות את החבר'ה האלה, ופתאום קלטתי, עכשיו אני אגיד מה זה.

נפגשנו שם. נכון, אני מפה.

נכון, היינו שם ביחד, נכון. וראיתי את הדבר המדהים הזה, ואמרתי לעצמי, הרי ברור לי שהמרכז הזה הוא בסוף פלסטר. כי אם באמת לכתחילה הייתה מציאות שוויונית בלמידה, לא היו צריכים להביא את המורים המצוינים לתוך מרכז שמתגמל אותם כמו שצריך ומצ'פר אותם כמו שצריך. הם עושים עבודה מדהימה, אבל אני אומרת, זה לא הלכתחילה. למה מהאופקים צריכה תלמידה שמיניסטית לנסוע לנתיבות כדי ללמוד פיזיקה שתאפשר לה באמת להתקדם?

אבל זה משהו שבעיני הוא מבורך, אבל צריך לזכור שאנחנו רואים תופעות כאלה שבסוף זה פלסטר שבא לכסות על מערומי המערכת עצמה שהייתה צריכה לתת מענים טובים ולצערנו, לא נתנה ויצרה את זה. רק את זה רציתי לשתף. תודה, קטי, ממש תודה רבה.

תודה רבה.

אני שוב חוזרת ואומרת שאני מכירה, אתייחס לעיר שממנה אני באה, שהיא בית שמש, שיש מה שנקרא תוספת שההורים משלמים כדי שהבן שלהם או הבת שלהם יוכלו להיות בבית ספר מסוים ששם ידוע שיש תגבור של מקצועות מסוימים.

ואני דווקא פונה למשרד החינוך בקטע הזה. תראו, זה הפך להיות סוג של, אתה יודע, מערב פרוע. אני לא יודעת כמה ביקורת יש לכם וכמה אתם בודקים את הנושא, אבל חד משמעית הדבר הזה קיים, והוא לא קיים רק במרכז הארץ, הוא קיים גם במקומות מסוימים שבהם יש סוג של מה שנקרא ניפוי של תלמידים. ההורים יודעים מלכתחילה שאם הם לא יבואו וישלמו את מה שנדרש מהם, הילד שלהם לא ילמד בבית הספר ואחר כך יסבירו את זה בכל מיני סיבות כאלה ואחרות.

אני גם מכירה ילדים שלומדים בכפר הירוק לדוגמה. אם זה בית ספר פרטי, תגידו את זה. אם יש בתי ספר פרטיים במדינת ישראל, תגידו את זה. כי איכשהו, באופן כזה ואחר, מכסים את זה בכל מיני סיסמאות. עכשיו, אני אומרת לך, ההורים של הציבור הדתי לאומי משוועים לדיון כזה. אין להם ברירה, הם רוצים שהילד שלהם יהיה בישיבה תיכונית כזו או באולפנה הזו והם משלמים הרבה מאוד כסף.

הילדים האישיים שלי, חלק היו בישיבה תיכונית, חלק היו באולפנה, וכן, אנחנו שילמנו, שילמנו, ואין על זה שום פיקוח, אין על זה שום פיקוח. בית הספר יכול לבוא ולתת מיליון ואחת סיבות למה, חיזוק המורשת, חיזוק פה, חיזוק שם. בואו, אלה מילים מכובסות. כי אתה מוצא בבתי הספר האלו מנהלן ומנהל, מנהל אדמיניסטרטיבי, זה גם תגבור של כוח אדם שלא קיים בבתי ספר אחרים.

אני מצפה דווקא ממשרד החינוך, ואני בטוחה שהשר עושה עבודה מצוינת, אבל אני מצפה לפיקוח הרבה יותר חזק. אם אתם לא מסוגלים להביא לאיזה סוג של שוויוניות, שבתי הספר במדינת ישראל כולם יקבלו את אותו דבר לא משנה איפה הם גרים, אם כך, תפקחו, תפקחו שזה לא יקרה. כי אתם יוצרים, זה מצחיק להגיד את זה, אבל אתם יוצרים ישראל שנייה וישראל ראשונה, זה בפירוש כך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ממש.

אתם פשוט יוצרים שתי ישראל. וזה אחד הדברים הקשים ביותר, שמשרד החינוך צריך לשים על זה דגש, ובלי מילים מכובסות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתם יודעת, תשלומי רשות בגנים זה בערך 300-200 שקל, בתיכון 800 עד 1,000 שקל, תל"ן, מאשר השר לפעמים 4,000, 5,000 ו-6,000 שקל לגבות, ועל זה אין פיקוח של הכנסת. וזה מפלה, כי ילד עני לא נרשם כי הוא לא רוצה לבייש את עצמו. יש מנהלים מדהימים גם בבתי ספר של תל"ן, הוא אומר, אני שומר חמש מלגות, אני אספתי תורם, אני אתן לילד עני, אני אגייס לו כסף.

אבל למה זה צריך להיות בידי הוועד? למה הילד הזה מגיע לבית ספר של משרד החינוך במימון מלא, ממלכתי, רשמי של משרד החינוך, שזה מה שאתם אוהבים, שיותר בתי ספר יהיו ממלכתיים, ממלכתיים מכל סוג, ממלכתי רגיל, ממלכתי משלב, ממלכתי דתי, ממלכתי חרדי, שיהיה פתוח בפני כל אדם, ויש את הכתם הזה שמרחף מעל הראש של אותו בית ספר, זה התל"ן. שפונים אל ההורה, תשלם תל"ן, ואז הוא מתבייש, ואז הוא לא נרשם. כמה ילדים בישראל הפסידו חינוך טוב בבית ספר טוב שיש בו תל"ן בגלל הבושה להיכנס לשם?

אני תמיד אומר, מדינת ישראל קבעה מה זו פרנסה, מדינת ישראל קבעה שאדם ישלם במשכורת שלו 5,000 שקל שכר מינימום. שני הורים, לא הגזימו, עשו שלושה ילדים, מרוויחים 10,000 שקל בחודש, והם רוצים ללכת לבית ספר שיש בו תל"ן, וזה 6,000 שקל. אז רק על בית הספר הם צריכים, על שלושה ילדים, 12,000 שקל. הלכו להם 1,000 שקל בחודש על חינוך, הלכה להם 10% מההכנסה רק על לשלם חינוך, בלי תשלומי רשות, בלי חוגים.

אנחנו אמרנו כמה נשלם להם שכר מינימום, ומזה ניקח להם אלפי שקלים לחינוך? לא אלה, המובטלים, לא רווחה, שני אנשים עובדים, מכובדים, בשכר מינימום, רוצים לחנך את הילדים, הגיעו לשכונה טובה, בית ספר תיכון שיש בו תל"ן, מתביישים להיכנס בשער. מאיפה הם יביאו את ה-1,000 שקל בחודש? מהאוכל של הילדים?

בבקשה, קינלי. יוסף, אני נותן לקינלי, פשוט הוא צריך לצאת לחוץ וביטחון, בסדר?

אדוני היושב ראש, תודה לכם, לך ולמיכאל על הדיון הזה. קודם כול, אני רוצה להודות למרכז המחקר והמידע שאנחנו מתקדמים לעומת דיונים קודמים בנושא הנתונים. מתקדמים, עוד לא הגענו, אני יודע שאנחנו - - -

זה בדרך.

אל תדאג. הנתונים שהוצגו כאן, אני הצגתי כאן הערכה בוועדה ואני אחזור עליה, הוצגו נתונים של כ-5 מיליארד שקלים תל"ן, 4.94. הערכה שלי שאני מעריך שהיא יותר קרובה לאמת נעה בין 10 ל-20 מיליארד שקלים. לא משנה, הסברתי פה בעבר איך הגעתי להערכה, אבל אני מעריך שהיקף תשלומי ההורים בישראל מגיעים ל-20 מיליארד שקלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תל"ן?

לא, תל"ן זה סעיף.

כולל הרשות.

כל תשלומי ההורים בישראל, ביניהם רשות, חובה, תל"ן, תרומה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תשלומי רשות, מדברים על מיליארד או 2, משהו כזה.

נכון. תרומה, וכל אלה שאין להם שם, שהם הכי מסוכנים, אני מעריך 20 מיליארד, אני פעם אסביר כאן איך הגעתי, אני אחזור על ההסבר שלי, אבל אני מעריך שזה סדר הגודל. דרך אגב, יש נתונים שה-OECD עושה, כשהוא הוא מעריך מדינה, אתה שומע, מיכאל? כמה כסף המדינה מוציאה על תחום וכמה האזרחים מוציאים, הוצאה פרטית מול הוצאה ציבורית. באמת בחינוך הוא מעריך שעל כל ארבעה שקלים זה בין שקל לשניים, זה אומר בין 20 ל-40 מיליארד שקלים. זו הערכת ה-OECD, אני אומר שוב, אני מעריך שאני אפילו ב-Understatement. כמו כן, המסמך של ה-OECD מציג שמתוך 5 מיליארד שקלים, אנחנו בוועדת החינוך - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני יכול הערת ביניים לך? אנחנו מדברים על חינוך ממלכתי, חינוך חינם בישראל. שם אתה מגלה את המספרים שהם פי שניים ופי שלושה ממה שהמשרד.

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

על זה אומרים להורה לך תקנה חוג וחינוך בלתי פורמלי. שם לעניים אין כסף בכלל, ושם המשרד שולי במימון, שולי, שולי. 90%-95% ההורים קונים.

ישיבות קטנות חרדיות, רובן גובות כ-1,000 שקל בחודש ממשפחות מאוד עניות, אבל זה מה שההורים מוכנים לשלם כדי לקבל - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בלי פנימייה?

עם פנימייה, צריך לומר. מרכז המחקר והמידע מצביע על כך וזה נתון מדהים, שרק 36% מתוך 5 מיליארד אנחנו מאשרים כאן בוועדה. כלומר, ועדת החינוך המהוללת עוסקת בשליש ממה שאנחנו יודעים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הוא אומר 1.8 הם תשלומי רשות.

כן, זה 36% מתוך ה-5 מיליארד שאנחנו מאשרים, כשאני מזכיר שלדעתי יש עוד פי שלושה, פי ארבעה שלא מאושרים.

דבר שלישי, נתון מדהים פה ומאוד חשוב, הוא גם נותן פה פרופורציה מסוימת, שיש קשר שלילי בין מדד הטיפוח לבין תשלומי ההורים. כלומר, ככל שהאוכלוסייה חזקה יותר, היא משלמת יותר כי היא רוצה יותר, וזה נתון שאנחנו תמיד צריכים להתמודד איתו.

הזכיר כאן חבר הכנסת כהן, ואני רוצה, ברשות זה, אחרי שאמרתי שלוש הערות על המצב, שתי הערות על התיקון. ההערה הראשונה היא שהתקצוב הנוכחי, אתה שומע, דודי? הוא בדרך כלל פר מורה או פר כיתה, בסדר? ולהבדיל מדבריו של כהן, אתה צודק שאין פה אפליה, זו בעיה אצל כולם. אבל מה זה פר מורה? מיכאל נגע בזה, אני פשוט אומר את זה במילים אחרות. אם בית ספר עכשיו גייס מורה בלי תעודת הוראה ובלי ותק, ערך השעה של המורה הזה היא נגיד 12,000 שקלים. אותו מורה עם תואר שני ועם ותק של 30 שנה, ערך השעה שלו הוא 18,000 שקלים. המשרד מוציא 50% יותר, התלמיד מקבל אולי מורה טוב יותר, אולי לא.

ודבר שני, שהתקצוב שלנו היום הוא פר כיתה, ועל זה התייחס חבר הכנסת כהן, למי שקרא היום אצל מירב ארלוזורוב, את הדרך שבה רשתות החינוך, החינוך העצמאי ובני יוסף הגדילו את תקציבם באמצעות בתי ספר קטנים. זה דיון אחר, אני רק מזכיר אותו פה, אתה יודע שאין לי בעיה להזכיר, 1.2 מיליארד שקל, אבל זה נוגע למשהו אחר, שהגיע הזמן ששיטת התקצוב בישראל תהיה פר תלמיד, לא פר מורה ולא פר כיתה. זה גם יצור שוויון, אבל זה גם יאפשר לנו באמת להבין את הכסף ולראות אותו. זו הערה מבנית ראשונה. וזה ידאג לכולם דרך אגב, לא תהיה פה אפליה.

קינלי, צריך להיות גם הוגן. כשאתה מדבר על דיפרנציאליות, בסוף, לפעמים שיטת התקצוב גם צריכה להשתנות כי לצורך העניין יש לך יישוב קטן עם עשרה תלמידים ואתה רוצה שגם עשרת התלמידים האלה יקבלו את המענה.

גם בזה היא נוגעת, אתה צודק אבל. נקודה אחרונה באמת בהקשר הזה, אני דוגל באפשרות, שוחחתי על זה ארוכות עם מיכאל, שאנחנו, ועדת החינוך יחד עם משרד החינוך, נוביל מהלך שחלק מהתשלומים, מה שקראת, קוראים באמת רשות, יוכנסו לבסיס התקציב, לא יגעו בהם.

התל"ן, כמו שכבר הצגתי פה בוועדה, לא יעלם לעולם, ריאלית. למה זה ריאלי? כי אם אנחנו עכשיו נכניס לא 2 מיליארד לבסיס התקציב, אלא 10 מיליארד, ההורים יתנו עוד 10 מיליארד בדרך אחרת. אנחנו את זה צריכים להסדיר ולהגדיל, וזה שוב, מהלך נכון, את הדיפרנציאליות שמחפה, פעם אחת על ההורים שיש להם מול ההורים שאין להם, ופעם שנייה על הרשויות שיש להן מול הרשויות שאין להן. אם אנחנו נראה את התמונה הזו, זה ניהול משוכלל של התקציב שהולך לחינוך, איזון של הציבורי את הכסף הפרטי שנכנס פנימה. תודה, וסליחה שאני יוצא לחוץ וביטחון.

תודה רבה. יוסף, אתה רוצה להמתין לסקירה של הממ"מ או שאתה רוצה לפני?

משהו קטן.

או שהוא ירים לך להנחתה. בבקשה, אסף.

לא, יש לי מה להגיד, בלי קשר.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. חבר הכנסת ביטון התייחס לחשיבות בנתונים כדי להבין את מצב אי השוויון. הייתה כאן התייחסות למקורות שונים, תשלומי הורים, תל"ן, גפ"ן, תקצוב דיפרנציאלי, תקצוב של הרשויות, סלט גדול של דברים. לחלק מהדברים יש לנו נתונים מאוד מאוד טובים, בעיקר הנתונים שמשרד החינוך מפרסם באמצעות מערכת שקיפות תקציבית. נתונים אחרים, היבטים אחרים, מרכיבים אחרים, פחות, נתונים פחות טובים. תקציבי הרשויות המקומיות, אנחנו מכירים את הבעיה, שלא בדיוק יודעים איך לשייך את התקציבים, אבל בעיקר הבעיה היא באינטגרציה של הנתונים.

הבעיה המרכזית, כמו שאנחנו רואים אותה, היא שאין היום איזשהו מאגר נתונים משולב שמאפשר לראות את כל המשאבים שעוברים למוסדות החינוך ברמת מוסד וברמת תלמיד. כלל המשאבים, הכוונה גם למשרד החינוך, גם לרשויות מקומיות, גם לתשלומי הורים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גם המשכורות, מה שווי המשכורות של כל בית ספר.

אני אגיד בהקשר הזה שבהחלטת ממשלה שהתקבלה ב-2013 ומשרד החינוך בוודאי מכיר אותה, נקבע שהמשרד צריך לפרסם אחת לשנה דוח שסוקר את כלל המשאבים מהמקורות השונים בחלוקה לפי תלמיד ולפי מוסד, ככה שבאמת יהיה אפשר לראות את התקצוב המשולב לתלמיד ולמוסד מכלל המקורות. עד כמה שאנחנו יודעים, הדבר הזה לא נעשה, הוא לא קיים, ולכן אין כיום מאגר נתונים שמאפשר לנו או לציבור ולכל גורם לנתח את הנתונים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש החלטת ממשלה על זה?

כן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה גרם להחלטת ממשלה הזאת? מה הרקע?

אני לא זוכר בדיוק את הרקע.

אני יכול להגיד מאחר והייתי חלק בכתיבת אותה החלטת ממשלה לפני כעשור, ופעלתי נמרצות באופן אישי לנסות ליישם אותה. החלטת הממשלה הזאת, לא הצלחנו ליישם אותה למרות שניסינו גם לאחר שנתיים להביא אותה עוד פעם, בגלל קושי מול משרד הפנים ומול הרשויות המקומיות לשנות את כל הכרטסות, את כל דרך הדיווח של הרשויות המקומיות כך שהן יהיו ברמת מוסד. הצלחנו מאוד בכל מה שנוגע לניתוח של התקציבים של המדינה, מול הרשויות המקומיות ומול משרד הפנים לא הצלחנו, לא צלח. ואני לא זוכר, ב-2018 אם אני לא טועה, היה תיקון של החלטת הממשלה הזאת בעקבות בקשה של משרד הפנים והסעיף הזה ירד תחת החלק של השקיפות.

יחד עם זאת, אני צריך להגיד, וזה באמת סביב החריש העמוק שעשינו עם השלטון המקומי, עם המועצות האזוריות, עם משרד האוצר ומשרד הפנים בעבודה על הגפ"ן, נכנסנו לעומק, פתחנו את הדו"חות הכספיים של הרשויות, לא סתם אמרתי קודם על שבע-עשר הרשויות היחידות שבאמת מביאות הרבה כסף, ואיגמנו במסגרת ההשתתפות שלהן בגפ"ן את כמה שהן מוציאות לחינוך. עשינו אקסטרה, מעבר למזכירים, שרתים מההשלמה הנורמטיבית.

לכן אני יכול להגיד, אפשר גם לראות נתונים של הלמ"ס, הלמ"ס מראה במקרו מה האחוז של ההוצאה של הרשויות וההורים על חינוך וזה תואם אחד לאחד. רוב הכסף, רוב הדלתא נמצאת מרשויות כמו תל אביב, ראשון לציון, כמה מועצות אזוריות חזקות, בסדר? רוב הרשויות בארץ, אפילו בתוך הרשויות האיתנות שתסתכלו, חלק גדול מהן, אין להן עודפים כל כך גדולים של תקציב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו לא מדברים על עודפים, מדברים על מבנה התקציב שלהן. אחוז ההוצאה על רווחה נמוך ואחוז ההוצאה על חינוך גבוה.

חבר הכנסת ביטון, אין להן הוצאה, להוציא באמת, אני מוכן לעבור איתך מתי שתרצה, לעבור איתך רשות רשות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני גם מוכן לעבור איתך, ואני גם בקיא בנושא.

אני יודע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ויש עשרות רשויות בישראל שאחוז ההוצאה שלהן על חינוך הוא עצום וכמות הכסף פר ילד שהן מוסיפות היא אלפי שקלים. ויש 200-150 רשויות עניות שנותנות לילד מהתקציב שלהן בין 400 שקל ל-1,000 ל-2,000 שקל. ויש עוד 60-50 שנותנות אלפי שקלים. הדבר הזה הוא פער עצום, הוא לא קטן. לא היה אכפת לי אם היו פערים בחינוך של 10%, אבל פה 8,000 השקלים שפורסם מול 1,000 שקל שמישהו נותן, זה 800%. ואת ה-700 שקל אתה לא יודע לתת לרשות, את הפער הזה בין מה שהיא הביאה. מי קבע מה זה עיריות? הקדוש ברוך הוא קבע עיריות? מדינת ישראל בחוק קבעה מה זה עיריות ומה התושבים שלהן.

אותן רשויות שאתה אומר, במקרה ראשון לציון או תל אביב, לא יודע, בטח תיקח הרצליה, הוד השרון, רמת השרון, תוסיף עוד כמה, אתה תגיע ל-2 מיליון איש. אתה מדבר על רשויות גדולות עם כמות תלמידים גדולה מול רשות של 10,000 איש, ששמה היא נופלת בתקציב ואין לה את יתרון הגודל, אין לה בתי ספר גדולים, היא לא יודעת לתת מגמות.

אבל לעולם לא נוכל להשוות, חבר הכנסת ביטון. אני בעד כל מה שעלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, כשאתה אומר שבע-שמונה רשויות שנתנו הרבה כסף, גם תבדוק את כמות התושבים, תראה שזו בעיה גדולה במדינת ישראל. אלה אולי שבע רשויות, אבל 25% מהתלמידים בישראל שמפלים לטובה.

אלא אם כן עכשיו נגדיל את תקציב החינוך בעוד 20%, שאני אגב בעד, ואני רגע מסתכל באופן ריאלי גם על מה שקורה, לא נוכל לתת את הבנצ'מרק של מה שנותנת רשות מקומית. שאגב, לא אני קבעתי את שטחי הארנונה שלה, לא אני קבעתי. רשות מקומית שאין לה כמות, תל אביב היא לא דוגמה טובה, אבל רשות שאין לה כל כך הרבה תלמידים ויכולה להשקיע הרבה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא אתה, דודי קבעת, אבל מדינת ישראל קבעה. מדינת ישראל היא הריבון, היא קבעה גבולות ותחומי שיפוט, היא קבעה עושר מוניציפאלי איך יראה, היא קבעה איזה בסיס ישלם למי, איזה משרדי ממשלה ישלמו למי, משם נלקח הכסף לחינוך ואיכות חיים, לא מארנונה של התושבים. בירוחם 93% מהתושבים משלמים ארנונה והארנונה של תושב בתל אביב היא גירעונית. השפע החינוכי של ילד תל אביבי הוא לא בגלל שההורים שלו שילמו ארנונה, זה בגלל שיש את משרדי הממשלה ואת הבסיסים ואת הבנקאות שזו הארנונה הכי גבוהה. השירותים לבנקאות מהעירייה אפסיים והיתרות הולכות לחינוך. אבל מי קבע את זה? לא דודי, אבל מדינת ישראל, מדינת ישראל זה משרד החינוך, זה משרד הפנים.

זה לא סוד מה שאנחנו מספרים, זה אתם הוצאתם את זה לאוויר העולם, אתם חקרתם את אי השוויון, אתם הודיתם שצריך תקצוב דיפרנציאלי, אתם התחלתם לעשות את הדיפרנציאליות, אבל לא הלכתם עד הסוף, עצרתם. אתם יודעים שעכשיו אין דיפרנציאליות בגנים, אבל יש מלחמה אז לא נוכל לתת. כשאין מספיק דיפרנציאליות במקומות מסוימים ואתם לא יכולים להעמיק כי יש מלחמה זו לא מספיק תשובה טובה. העניים יחכו לסוף המלחמות? כל חמש שנים יש מלחמה, כל עשר שנים. מתי יהיה תיקון של אי השוויון?

כאילו כשאין מלחמות מתקנים את זה.

יוסף, בבקשה.

תודה רבה לשניכם על דיון מאוד חשוב, לפי דעתי הוא נוגע באחת הנקודות הכי משמעותיות במערכת החינוך, זה עיקרון השוויון ושוויון הזדמנות לכל תלמיד ותלמיד במערכת החינוך, שיקבל את מה שמגיע לו. ואם אנחנו מדברים על מערכת ציבורית ורשמית שהיא במימון המדינה, לפי דעתי, המציאות מראה בבירור שמפעילים את בתי הספר ככה לפי החוק במדינת ישראל לפי השלטון המקומי, הרשויות המקומיות. והרשויות המקומיות לא כולן באותו מעמד, באותו עושר, ולא כולם יכולים לתת. ואין ספק שכמעט אין ראש רשות שלא מדבר על חשיבות החינוך ואיך לקדם את מערכת החינוך, אבל לא לכולם תמיד יש את הכסף איך לקדם ואיך לפתח ואיך לתת.

ואני מדבר על אשכולות מאיפה שאני בא, בנגב, שכל הרשויות הבדואיות בנגב הן באשכול אחת, הכי מוחלשות, הכי חלשים, חברתית, כלכלית, והמציאות שם היא מאוד מאוד קשה. וגם ניסיון העבר מלמד, מהיכרות של המערכת, שהרשויות המקומיות מתקשות לתת דברים נוספים למערכת החינוך מעבר לתקצוב הממשלתי של המשרד. ולכן עם הזמן התפתחו גם תוכניות בתוך המערכת לתת מענה ולסגירת פערים וגם תוכניות החומש למיניהן.

וכאן אני רוצה לשאול את משרד החינוך לגבי תוכנית ניצנים בגני ילדים בחברה הבדואית בנגב וגם בבתי ספר שאין בהם יוח"א. עד לפני כמעט שנתיים כל התוכניות האלה היו במימון מלא של משרד החינוך ובשנה האחרונה, במיוחד בשנתיים האחרונות, הרבה, כמעט בכל הרשויות אין ניצול ולא מבצעים את התוכניות, וזה המעט שאפשר. מה זה ניצנים? זו תוכנית שנותנים, שילדים מסיימים ב-13:00 או ב-14:00, נותנים להם עוד שעתיים בתוך בית הספר לכולם. היום לא יכולים לעשות את זה ברוב היישובים הבדואיים בנגב בגלל המחסור התקציבי.

הדבר הנוסף שרציתי לשאול, הזכרתם את תוכנית החומש והתוכנית הממשלתית, ואז יש את הקיצוץ שהיה, איפה זה עומד? האם התוכניות האלה של הדיפרנציאלי בתיכונים נפגעו או לא?

ברשותך, אתייחס ליוח"א ולניצנים. בשנת הלימודים תשפ"ה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

רק תציגי את עצמך, וגם האם לתוכניות האלה נדרשת השתתפות עצמית של הרשות ובכמה?

אני אגיד.

אז לא היה, עכשיו הם מבקשים, בגלל ההשתתפות שהם מבקשים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא לוקחים.

לא לוקחים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מאצ'ינג.

כן.

סימה עובדיה פורצנל, אני מנהלת אגף יישומי חוק ומדיניות במשרד החינוך. הנתונים שאני אספתי לקראת הדיון, מבחינת ניצנים, 31 רשויות בדרום בחרו להשתתף בניצנים השנה, בשנת הלימודים תשפ"ה, ו-61 רשויות בצפון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מי בדרום לא משתתף למרות שהוא זכאי להשתתף? אם יש לך את השמות.

לא, יש לי את השמות של רשויות שענו לקול הקורא. אלה אופקים, אשדוד, מצפה רמון, נתיבות, ירוחם, שדרות, קריית מלאכי, תל שבע, כסייפה, רהט, ערערה בנגב, להבים, חורה, דימונה ועוד ועוד.

אני אגיד לך מי לא משתתף.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אל קסום, נווה מדבר.

לא משתתפים אלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אלה שבלי חשמל, מים וביוב – הם גם בלי חינוך.

נווה מדבר משתתפים, בהחלט.

השנה לא.

השנה כן, הם ענו לקול הקורא, כן, נווה מדבר פה.

מילאו את הקול הקורא, אבל לא מפעילים בגלל שהם לא יכולים לגבות.

סימה, אני חושב שצריך לעשות הבדל.

זה שמילאו את הקול הקורא, זה לא אומר שהתוכנית פועלת.

אני אגיד לך, צריך לעשות הבדל. זה שהם ניגשו לקול הקורא, זה משהו אחד. הנתון שאנחנו צריכים, האם אנחנו רואים ירידה בתלמידים שמשתתפים בתוכנית מהשנה הקודמת לשנה הזו? זו השאלה. נגעתי בנקודה, דודי, אני אגיד לך למה. כי בסוף היה קיצוץ, המחיר שבסוף הורה צריך להשתתף, השתתפות ההורה עלתה ולכן הורים מחליטים שלא לרשום את הילדים. בואו נשים, זו הבעיה, אין בעיה אחרת.

אני אגיד לך מי לא משתתף. אשכול, חורה, כסייפה, אל קסום, נווה מדבר, עומר, ערבה תיכונה, ערערה בנגב, שגב שלום, שער הנגב, תל שבע, תמר – לא משתתפים.

תראו, אני אספתי קצת נתונים לקראת הדיון, אני מציעה שאם אתם מבקשים להתעמק, יש לנו יחידה במשרד שעוסקת בדיוק בזה, בתוכנית ניצנים, גם ביוח"א וכולי, ואפשר לבקש נתונים.

למה ביישובים של אשכול אחת צריך השתתפות הורים?

זאת לא החלטה שלי, אני מתנצלת.

אז של מי?

של מדינת ישראל, של משרד האוצר. אני אגיד לכם מה ההשתתפות של המדינה לפי אשכולות

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה השתתפות? רק שנייה, סימה, סליחה שאנחנו מפריעים לך להצגה סדורה, אבל בסוף מעניינים אותנו דברים ממוקדים. תוכנית טובה ניצנים, נועדה מראש לצמצם פערים. היא תוספתית, היא המצאה, היא רעיון, היא רצה יפה. עכשיו הולכים לעניים ביותר, אשכול אחת, גם המשפחות עניות, גם העירייה ענייה, בודקים בטבלה כמה הם שמו על חינוך, הם הכי נמוכים בהשקעה בחינוך, הבדואים, ואומרים להם, אתם תקבלו את ניצנים, שימו השתתפות עצמית.

א', כמה זה ההשתתפות העצמית, וב', למה זה? למה תוכנית שעוד פעלה אצל העניים מתחילה להיות דרדל'ה בגלל דרישה להשתתפות עצמית? או לחילופים, אל תתן להם ניצנים, תגיד סוגרים את ניצנים, אבל כל בית ספר שלך, קח עוד 40,000 שקל, תעשה שיעורים פרטיים, תהיה עצמאי, קח בגפ"ן, תעשה עבודה. מי צריך סיסמאות? מי צריך שמות של תוכניות? אנחנו צריכים בית ספר טוב, אנחנו לא צריכים מרכזי מדעים, צריכים סתם בית ספר טוב שיש בו חמש פיזיקה וחוגים ושירים, סתם בית ספר שכיף לבוא אליו.

אם אתם לא יודעים להפעיל תוכנית כפי שהיא פעלה בעבר בלי השתתפות עצמית, אל תגידו מהיות תשלמו לאשכול אחת. תגידו, היו לנו בשבילך 40,000 שקל, אין תוכנית יותר. קח מנהל אגף חינוך, תראה לנו תוכנית שאתה עושה למען המטרה הזאת ב-40,000 שנשארו לך. יותר הגיוני מלהתנות. להתנות, לא שילם, לא שילם, יהיו לכם יתרות, יתרות לא מנוצלות, יגישו העשירים קול קורא, יקבלו כי יש להם מאצ'ינג. העניים, אתם לא רוצים להחזיר כסף לאוצר, אני מבין אתכם, גם אני אם הייתי דודי, 100% ביצוע, אסור להחזיר כסף לאוצר. אבל הוא לא ניגש להביא את הכסף שלו, נשארת לכם יתרה בתוכנית כי אשכולות נמוכים לא הגישו. מה עושים עם היתרה? עוד קול קורא. מי ניגש לקול הקורא? מי שיש לו מאצ'ינג. למי יש מאצ'ינג? מי שבינוני ומעלה.

אז אני יכולה להגיד, חבר הכנסת, על הדברים החשובים שאמרת, כמה דברים. ראשית, לגבי השתתפות הורים מול השתתפות המדינה בתשפ"ה. באשכול המס אחת עד שלוש ההורים משלמים 130 שקל, המדינה משתתפת ב-552 שקלים. לעומת אשכול - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הם משלמים על התוכנית הזאת 130.

לחודש.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש להם עוד תשלומי רשות, יש להם עוד עניינים.

לחודש?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

על ההזנה הם משלמים עוד.

בסדר, היא מדברת על ניצנים.

שאלת על ניצנים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, הוא מודד מספר, אבל עוד הוסיפו לו, מסכן, הוא בקושי נותן משהו.

מאה אחוז. אני יכולה לומר גם שכנראה שמשרד החינוך כיוון לדעת גדולים בתוכנית גפ"ן, מכיוון שתוכנית גפ"ן, בתי ספר, ככל שהם יותר פריפריאליים או נמצאים במקומות יותר מוחלשים, ודודי פה ירחיב בוודאי, מתוקצבים יותר פר תלמיד. לגפ"ן בשנה הזאת הצטרפו גם בתי ספר של חינוך מיוחד, יש בגפ"ן יותר מ-40,000 תוכניות, מענים, שירותים. בתי ספר מנצלים אותה. מנהל בית ספר והצוות שלו מייצרים תוכנית לגפ"ן. גם ההורים רואים אותה, גם הרשות רואה אותה, גם הפיקוח, והם נותנים מענים לתלמידים. אלה יכולים להיות מענים - - -

אבל רגע, לפני הגפן, את יכולה להגיד לנו? אחת עד שלוש משלמים 130, כמה השאר משלמים? זאת אומרת, מעניין אותי מה הפערים.

אשכול חמש משלמים 250 שקלים והמדינה משתתפת ב-432 שקלים. אשכול ארבע משלם 150 שקלים והמדינה משתתפת ב-532 שקלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כלומר, בין אחת לארבע זה עשרה שקלים.

רגע, לא הבנתי, יש פה משהו שלא מסתדר לי. מאשכול אחת עד שלוש ההורה משלם 130, כמה המדינה?

552 שקלים.

זאת אומרת, אתה מבין? במקום שהמדינה תשקיע, כלומר, 552 אשכול אחת עד שלוש ו-532 אשכול ארבע-חמש. איפה ההיגיון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ואחת משלם 130, וארבע - - -

ושאר האשכולות? מעניינים אותי שאר האשכולות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עשרה שקלים הבדל בקפיצה של ארבעה אשכולות.

לא, רגע, ממש חשוב לי לשמוע את זה.

בבקשה.

לא, תגיד לי אתה, אשכולות חמש ומעלה.

ההורים משתתפים ב-250 שקלים באשכול חמש.

אשכול שש?

לגבי שש אין לי נתונים, אבל אולי דודי יכול.

הנתונים שהיא נתנה עכשיו זה לגבי גני ילדים. התוכנית לא פועלת בגני ילדים באשכולות שש עד עשר, בגלל זה היא עצרה באשכול חמש.

ובבתי ספר?

באשכול שש תשלומי ההורים 480 שקלים, אשכול שבע - - -

כמה המדינה?

זו השלמה, 199 המדינה. אשכול שבע – 560 ההורים, המדינה 119. אשכולות שמונה עד עשר – 580.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה לשנה?

לא, זה חודשי לצהרון, לצהרון לחודש.

זה לחודש. מי יכול לעמוד בזה בכלל? אם יש לך שני ילדים, שלושה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה יודע משהו? מה עצוב בנתונים שלכם? ב-1976 היה ילד ירוחמי שובב, הלך לבית הספר לפעמים, בא לחדר אוכל, היה אוכל. גמר את האוכל, אמרו לו, יש יול"א, יום לימודים ארוך, לא יוח"א, בחינם. כלכלת בית בחינם, חקלאות בחינם, חוגים בחינם. ב-1970 מדינה ענייה שהיא לא ב-OECD עשתה בתי ספר שיש בהם אוכל בחינם בלי השתתפות הורים, יול"א בחינם. עכשיו מתחילים לגרד את הראש איך נחזור לתת אוכל.

אם לא היה אלי אלאלוף זכור לטוב בקרן רש"י שהכניס להריון את מדינת ישראל להזנה בבתי הספר העניים, גם אוכל לא היה עכשיו. קודם הוא מימן את האוכל ולאט לאט המדינה לקחה על זה אחריות. זכור לטוב אלי אלאלוף ושיהיה בריא, שכתב את דו"ח העוני ובאמת ליבו ונפשו לעניים, גם בקרן שהוא עסק וגם בדו"ח שכתב.

מחר יום העוני.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל הוא הכניס את המדינה להריון, הוא זכר, כי הוא היה בקרן היסוד בסוכנות היהודית עם ילדי עולים שבכל בית ספר יש חדר אוכל ביסודי. וסגרו אותם בשנות ה-80, ובשנות ה-90 התחילו לתת אוכל עם פילנתרופים, ובשנות ה-2000 אמרו, אנחנו נשלם שליש, ההורים שליש, העירייה שליש, וככה נהיה ברדק.

אתה מבין? מתקנים מערכת. זה לא תיקון, זה ביזיון של נסיגות משירות ממלכתי אמיתי שהיה למדינה עשירה, שהיא נסוגה ממה שהיא ידעה לתת לילד.

חבר הכנסת, אם ציינת את אלי אלאלוף, צריך להגיד, מי שנמצא בתוכנית יוח"א, זה מדברים על ניצנים, הרשויות שנמצאות ביוח"א לפי צו יוח"א, גני הילדים שם מקבלים הזנה ולימודים עד השעה 16:00 בהשתתפות מינימלית של ההורים ושל הרשויות, ההשתתפות היא נמוכה מאוד. ובתי ספר שנמצאים ביוח"א מקבלים הזנה במימון כמעט מלא, השתתפות נמוכה מאוד לאורך כל השבוע, והם מקבלים בחלק מהשעות עובדי הוראה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

דודי, אתה חושב שצריך לגבות - - -

בנוסף, יש את השירות של הפנימיות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אני שואל אותך כאיש כספים. אני יודע שנים שנושא השוויון בחינוך מטריד אותך ואתה עוסק בו, אני יודע את זה. אותם 20 שקל או 50 שקל, מה שמבקשים ממישהו, זה הגיוני שזה יהפוך לתנאי שיפגע בתוכנית? הרי בסוף הם נותנים לו 90% מהמימון, 80%. אומרים לו, לא, תיתן את זה, אלה אפילו לא דמי רצינות, כי את דמי הרצינות הוא שם בתשלומי רשות, שהוא את זה עדיין עוד לא יודע לשלם, את הטיול ואת המסיבה.

מה לא דמי רצינות? 130 שקל לחודש זה המון כסף בשנה, וזה רק על ילד אחד.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, הם אומרים, ניקח ממנו כסף. אני שואל אותך כאיש כספים, זה יעיל? זו הקצאה יעילה של כסף, שאני נותן למישהו 80% מהמימון ואני תקוע, בגלל שהוא לא הביא את ה-20% זה לא יצא לדרך?

לצערי הרב, בגלל המלחמה היה צריך להביא קיצוץ מאוד משמעותי שהושת על משרד החינוך. כמו כל המשרדים האחרים גם, צריך להגיד, זה לא משהו שקרה רק בחינוך. והעלות של הצהרונים עלתה בממוצע ב-100 שקל לחודש. היו על זה דיונים כאן בוועדה, אף אחד לא רצה את הקיצוץ הזה, אנחנו לא רוצים את הקיצוץ הזה, מצרים עליו, וזו המשמעות של - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תגיד השנה נעשה את התוכנית הזאת פחות שעה, אל תשנה את השיטה. אם ידעת לתת לילד עני באשכול אחת את הכבוד לבוא לתוכנית בלי תשלומי הורים, בלי שידברו עוד פעם עם הילד הזה על הכסף של אימא שלו, ישפילו אותו, תגיד נוריד שעה השנה, נחזיר את השעה שנה הבאה. אל תשנה את השיטה שפתאום אתה הולך לחפש כסף אצל העניים ביותר. זה מה שקרה פה וזה לא הגיוני.

לא, אבל מיכאל, גם החלוקה לא הגיונית. כי אם יש רשויות שיכולות לתת יותר, במקום שאני אשתתף עם אשכול עשר, המדינה תשתתף ב-119 שקלים, תשתתפו ב-50 שקלים ואת 50 השקלים האלה תנו לאשכול אחת עד שלוש. כלומר, משהו לא מסתדר לי. הרי אנחנו יודעים שיש פה פערים.

זה לא יביא כסף כי מספר הילדים בשמונה עד עשר הוא מאוד מצומצם, כי גני ילדים לא מופעלים בשמונה.

זה לא יביא כסף, אבל אתם תחסכו עוד קצת כסף שבכסף הזה תוכלו לחזק את אחת עד שלוש.

אשמח לשבת איתך על המספרים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה יודע איזו מתנה מדינת ישראל נתנה לאשכולות שש, שבע ושמונה בפתיחת הגנים אחרי המחאה? היא נתנה להם מיליארדים, בכל האשכולות הגבוהים פתחה גנים בגילאי שלוש. עכשיו הם צריכים עוד סבסוד לניצנים?

תעלו את מיכל מינקס מהשלטון המקומי בבקשה.

לא נמצאת. יצאה.

אני רק אוסיף, אם אפשר, שדיברו על הרשויות הבדואיות ועל הפערים, באמת, אלה פערים שאי אפשר בכלל להבין אותם, שאלה לא רק רשויות, תקן אותי אם אני טועה, אבל 5,000 פעוטות בכלל אין להם גנים בכפרים הלא מוכרים כרגע.

בגיל שלוש עד חמש, כן, 5,000.

אין, 5,000 פעוטות, אין להם גן בכלל, כלום, אין להם לאן ללכת. אי אפשר לתפוס. ובסופו של דבר, לא רק החברה הבדואית משלמת על זה, יש לזה השלכות על כל הנגב, על כל הנגב. וכל הזמן מדינת ישראל כאילו יש לה את התפיסה הזאת שהנגב צריך להסתפק בשאריות, אני משתגעת מזה.

כמה ילדים בכלל לא הולכים לבית ספר?

לא, לא, בלי התפרצויות. עדית דובי סובול, בבקשה.

שלום, ד"ר דובי מאימהות בחזית. קודם כול רציתי לשאול אם יש לכם איזושהי תוכנית, אני רופאה, להכריח את ילדי הבדואים להגיע לבית ספר? כי זה נראה שהדבר הזה הוא פרוץ לגמרי, נכון? אתם רוצים להתחיל בחינוך, אתם רוצים לשפר את החינוך? טפלו בילדי הבדואים, הם מוזנחים ברמות שלא יתוארו. ואל תדברו איתי על גפ"ן, גפ"ן לא יפתור שום דבר. לא גפ"ן, לא תל"ן. גפ"ן אלה אנשים שמקבלים מימון ויכולים למכור למנהלי בית ספר תוכניות זולות, הם אלה שבאים לידי ביטוי בבתי הספר, כולל תוכניות של אבי מעוז שאני לא רוצה להגיד מה דעתי עליו.

שאלה שנייה שיש לי, הסתכלתי על חומר הרקע לוועדה. איך זה יכול להיות שירושלים מתוקצבת כמו הפריפריה, בדיוק אותו דבר? ירושלים נחשבת פריפריה?

אבל היא ענייה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

היא ענייה, בגלל הערבים והחרדים, ובגלל האינטרס של המדינה לתחזק אותה במצב טוב.

נכון, אבל כמה היא מקבלת ממשרד ירושלים?

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בגלל שהמדינה לא רוצה להתבייש בירושלים, יש לה המון כסף תוספתי שלאחרים אין.

אבל היא מקבלת את התקציבים. בדיוק, מתקציב של משרד ירושלים, זה לא אותו דבר.

אתם אומרים שהכול תלוי ברשויות המקומיות. אני לא מרוויחה שכר מינימום, אני לא רשמתי את הילדים שלי לצהרון כי זה יקר מדי, באמת.

ספרי להם כמה ילדים יש לך.

יש לי חמישה ילדים. הילדים שלי לא צריכים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בלי עין הרע, השם ישמור אותם. יסמין סיפרה לי שיש לך חמישה ילדים, אמרתי לה, גם לי יש חמישה. היא אמרה, אבל היא רופאה. אמרתי לה, גם אשתי יש לה קריירה, מה?

לא, הילדים שלי אגב לא לומדים במערכת החינוך הממלכתית כי התייאשתי ממנה. כן, התייאשתי ממנה. לומדים באנתרופוסופי, לומדים בדמוקרטי. אגב, בדמוקרטי אנחנו משלמים 400 שקלים לחודש בשביל לממן מורה לאנגלית, אין מורים לאנגלית.

כן, עשינו על זה דיון פה.

אנחנו משלמים את המורה לאנגלית.

אתם משלמים בניגוד לכללים. כלומר, אתם מוסיפים מאחורי הקלעים.

בואי נתייחס אבל לבעיה. את יודעת שמשרד החינוך ענה לנו שזה לא תפקידו למצוא מורה לאנגלית?

היה דיון על זה פה.

א', תשאלי שאלה, נענה עליה בצורה מסודרת. שאלת לגבי הבדואים, יש תוכניות שמיושמות בפועל גם בהיקף תקציבי אדיר לבדואים וגם מיושמות בשטח. אני יודע שהיו דיונים גם על זה פה בוועדה, את יותר ממוזמנת לצלול לפרטים, היו דיונים בוועדה גם לגבי תופעה של ילדי גנים ובתי הספר שלא מבקרים. הושקע בזה ומושקעים בזה הרבה משאבים והרבה אנרגיות.

יש הצלחות?

כן, ושווה לעשות דיון נפרד רק על הדבר הזה. ברור שיש פערים. אגב, האוכלוסייה הבדואית, בכלל, זה אתגר מאוד גדול, בסדר? זה אתגר מאוד גדול. נצבר פער במשך הרבה מאוד שנים ונעשים מאמצים אדירים, גם במשאבים וגם בתשומות ניהוליות ואנשים טובים שנמצאים בשטח בשיתוף פעולה עם הרשויות לגשר על הפערים. קודם כול, התשובה היא כן וצריך דיון מסודר רק על הנושא הזה. מה השאלה השנייה שלך הייתה? פשוט הקפצת לאנתרופוסופי.

אני רוצה באמת לדעת, הרי בסופו של דבר זה כסף למורים טובים, נכון? זה בסופו של דבר - - -

רגע, אפרופו הגפ"ן, הזלזול הזה בגפ"ן.

אני מזלזלת משום שיש שם תוכניות מזעזעות.

שנייה, אבל רק צריך להבין על מה מדובר. גפ"ן זה כ-3 מיליארד שקלים, מה המשמעות? שבמקום שישב מנהל, מוכשר ככל שיהיה במשרד החינוך בירושלים, ויחליט בחדר שלו על בסיס קריטריון כזה או אחר מי יקבל תוכנית קרב, מי יקבל הזנה, כמה כסף יגיע למלגות לפה, כמה לשם, לתת את הכסף לרשות המקומית ולמנהל בית ספר, שהוא יכין תוכנית עבודה על פי הצרכים שלו, התקציב מחולק דיפרנציאלית. בתוכנית הזאת אפשר לעשות בתקציב הזה שימוש גם לתוכניות, שאפשר לקיים על זה דיון ציבורי, אני רגע שם את זה בצד, אבל רוב הכסף, למה הוא הולך? ליוזמות של בתי הספר. אנחנו מדברים על עוני כאן ועל מענה לרווחה, כמעט 400 מיליון שקל תקציב לרווחה, למלגות, לקניית ספרים, לפרויקטים של בתי ספר - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל אתה מגרד את האוזן עם היד הלא נכונה.

לא מגרד כלום, אני רק מתייחס לשאלה הזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אתה קודם גובה מהעניים מאות מיליונים בתשלומי הורים, כולל ילדי רווחה.

אני לא חולק על מה שאמרת על תשלומי הורים, התייחסתי ספציפית לתוכנית הגפ"ן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, ואז אתה נותן להם מלגות 400 מיליון, אתה מבין? הגפ"ן הוא נכון, הגפ"ן נותן איזו עצמאות ניהולית למנהל, ויכולת ליישוב ולמנהל לבחור ולהוביל ולבצע. אבל בתוך הגפ"ן לא זרועים המיליארדים הנדרשים לצמצום פערים בחינוך. רוב הגפ"ן זה כסף צבוע מהעבר, הוא לא חדש. הוא רק שיטת ניהול, כסף ישן בשלטון מרכזי על ידי ביזור באמצעות הגפ"ן, אבל רוב כספי הגפ"ן לא חדשים.

בערך 600 מיליון שקל חדשים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

נכון, מה זה 600 מיליון מול הפערים של מיליארדים בחינוך?

אבל אתה מתעלם, אדוני חבר הכנסת, מהמיליארדים החדשים שיתווספו לבסיס של התקציב בשנים האחרונות. אני לא בא, ואני בעצמי אמרתי, יש עוד פערים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אבל אתה הודית בפנינו שלא ב-2022 ולא ב-2023 ולא ב-2024 ולא ב-2025 נעשתה העמקה של דיפרנציאליות בגנים ובתיכונים.

אני לא יודע מה זה הודית, זו מילה קשה, אבל אני אומר - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, הודית מלהודות.

בספר התקציב של מדינת ישראל התווספו, בספר התקציב, תקציבים דיפרנציאליים בתקציב 2022 בבסיס, ב-2023 וב-2024.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כמה? לא סיסמאות, כמה?

לא סיסמאות, שלחנו את הפירוט ואני יכול - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לתוספת לדיפרנציאליות.

תוספת תקציב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מספרים. אתה יודע, אתה איש הכספים.

אני איש הכספים, אני לא יודע עכשיו להגיד לך בשליפה בדיוק בכל שנה כמה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ב-2024 נוספו מיליארדים לדיפרנציאליות?

לא מיליארדים, נוספו מאות מיליונים בדיפרנציאליות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה לא מספיק.

בסדר, זה לא מספיק, אבל זה הרבה מאוד. תראה, אי אפשר לגשר על כל הפער בשנה נתונה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה שאני מנסה להגיד לך, דודי, זה שיש לנו בעיות יסוד ומולן פתרונות שמנציחות את הבעיה, לא מקדמות אותנו.

לגבי התוכניות - - - לא ענית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אם הייתי במקומך, ויש לך 400 מיליון שקל בשנה לדיפרנציאליות, תכריז שלוש שנים ביטול תשלומי רשות, כל שנה עוד 400, אין יותר תשלומי רשות. עברו שלוש שנים, תכריז כל שנה חצי מיליארד להגדלת הדיפרנציאליות. זה מה שביקש היושב ראש, שיטה, לא איזה מין בלבול אינסופי שלא נדע. אתה אמרת שמעבר למידע של רשויות מקומיות, כמה הן משקיעות בחינוך שקשה לך לקבל מסיבות שונות, שלפחות את האינטגרציה של משרד החינוך לאן הולך הכסף, עשית.

בוודאי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

האם אנחנו מקבלים נתונים על כל בית ספר וכל עיר וכל ילד, כולל המשכורות של המורים? אני יכול לקבל דו"ח כזה?

יש לנו את המידע. חד משמעית כן.

צמרת אביבי, בבקשה, נמצאת בזום. ולאחר מכן רועי כהן.

שלום, תודה רבה שאפשרתם לי לעלות בזום ותודה לכל מי שעבד מאחורי הקלעים כדי שזה יקרה. רציתי מאוד להגיע, אבל נבצר ממני. אני רוצה טיפה לדייק את העניין דווקא בתל"ן בגנים, שגם שם יש דיפרנציאליות, ואני אסביר. יש רשויות שפשוט אין אצלן את התל"ן בגלל מצב סוציו-אקונומי נמוך והם לא פועלים, לא לוקחים מההורים את הכספים האלה, לא גובים מההורים את הכספים האלה.

והדבר השני הוא שיש רשויות שבמקום להתחיל כולן ב-1 בספטמבר את התל"ן, התחילו רק עכשיו, ב-1 בדצמבר, ב-1 בנובמבר, כי הרשות לא מצליחה לעמוד בכל הטופסולוגיה, ביורוקרטיה, אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אבל בכל הדברים שצריכים לעשות, אם זה מכרזים, אם זה דברים כאלה. אני חושבת שצריך פה לקחת את זה בחשבון וכן להסדיר וכן להכניס את זה לסדר היום.

ואני שמחה באמת גם על הדיון הזה שקורה סוף סוף על התל"ן ויהיה גם דיון על הגפ"ן, כי גם שם יש בעיות. ובמאמר מוסגר, יש כבר בבג"ץ לא דרכי שנעשה מהספקים למשרד החינוך בגלל כל העוולות וכל הבעיות שניכרות בדרך, בניהול השוטף של הגפ"ן. אבל לעניין התל"ן, אני רוצה באמת לקחת את זה קדימה ולנסות לראות איך אפשר לגרום לרשויות שכולן יתחילו ב-1 בספטמבר ולא יהיו איחורים, ואז נוצרים פערים חברתיים, פערים לימודיים.

חלק מהתלמידים, למשל בעיריית תל אביב, כולם מתחילים ב-1 בספטמבר, בעיריית חיפה רק עכשיו התחילו. למה זה צריך לקרות? למה הדחייה הזאת? המורים עצמם מחכים ללמד, מחכים לעבוד, אבל ברגע שהם רואים שהעירייה מתמהמהת, הם בורחים, ואז מיטב המוחות בורחים, הם הולכים למגזר הפרטי, הם לא רוצים לחכות שהעירייה תואיל בטובה להתחיל את התהליך הקליטה שלהם. ואפשר להבין, כולם עסקים, כולם עצמאיים והם לא יכולים להמתין, הם צריכים להביא את מנת חלקם ואת הפרנסה שלהם הביתה החל מ-1 בספטמבר ולא מ-1 בדצמבר.

יש פה המון דברים אני אשמח שאנחנו נעמיק בדבר הזה. ומבחינתי, האפליה היא לא רק בפריפריה, היא כלל ארצית. ומיכאל, אני מאוד שמחה שאתה מציף את זה, זה כל כך חשוב, זה משהו שאני נאבקת בו כל כך הרבה שנים ואני אשמח באמת שאנחנו נקדם חקיקה מסודרת. אני תמיד אמרתי שהתל"ן צריך להילקח מידי ההורים. ההורים לא תמיד יודעים מה הערך של תוכניות לימודים נוספות בתוך הגנים, בתוך בתי הספר.

ואני תמיד אמרתי שהמדינה צריכה לקחת אחריות ולממן את זה, לממן את זה מאל"ף עד תי"ו. כי יש הורים שלא מבינים מה החשיבות של זה, יש הורים שאין להם את הכסף לשלם על התל"ן. לא יכול להיות שזה נתון בידי ההורים, זה לא נשמע הגיוני. ועדיין החינוך המשלים במסגרות החינוך, התוכניות האלה נחשבות לאח החורג של החינוך הפורמלי, וזה לא אמור להיות כך. אנחנו צריכים להיות שווי ערך לחינוך הפורמלי, וכמו שבמדינות ה-OECD החינוך המשלים הוא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים הסדורה של ילד כדי ליצור חינוך איכותי ומיטבי, איכות זו לא קללה.

אני חושבת שגם כאן, במדינת ישראל, למרות כל ההוצאות של הביטחון ולמרות כל הקשיים בתקציב שאנחנו רואים והקיצוצים, חושבת שמדינת ישראל צריכה לקחת אחריות על התל"ן החל מגיל שלוש. כרגע מגיל לידה אלה ספקים שהם עצמאיים, הם מיקור חוץ שבאים ומציעים את מרכולתם, כרגע המדינה עדיין לא לקחה אחריות על גילאי לידה עד שלוש, אבל בואו נתחיל מגיל שלוש. בואו נתקצב, שהמדינה תתקצב את כל הדבר הזה והתשלום מרצון ימחק. כי התשלום רצון זה אומר שאין תשלום, זה מה שזה אומר. תודה.

תודה רבה. בבקשה, בני, אחרון הדוברים.

כבודו, אתה מדבר על האפליה בפריפריה, והם שיגידו לנו? הם טוענים שזה הולך לצורכי לימודים, הרחבה, בפרט בשכונות מצוקה או עיירות פיתוח, או שאתם אומרים, המנהלים, אתם נותנים להם, או העיריות, כדי שהם יבצעו את התהליך לאינטגרציה ולשוויון בבית הספר. מאיפה אתם בודקים? אתם בודקים את זה בכלל? הלא אתם יודעים מה קורה גם בבתי ספר, שהמנהלים גם מפלים בעצמם, שהם לוקחים קבוצה מסוימת ועליה הם שמים את הכול ואת השאר הם משאירים בצד. למה? כי היא נחשבת קבוצה של הורים יותר חזקים מההורים החלשים. היכן אתם בודקים שהם כולם מקבלים שוויון?

ושנית, אם כבר אתם מדברים, למה בפריפריות, בתיכונים שם אין מעבדות? למה אין מעבדות? כדי שיוכלו ללמוד גם פיזיקה ומדעים. הלא ילד כשמגיע מהחטיבה כבר מנהל המעבדה יקח אותו, יעשה לו סיור, יפתח לו את המוח, יגרה אותו, ככה הוא יוכל להתקדם וללמוד. איך אתם בודקים? אתם אומרים כספים וכספים, ואתם מפזרים ונותנים ואתם לא רוצים.

תשלומי הורים, אתה יודע מה זה תשלומי הורים? אתה יודע מה זה החלש, מה הוא עובר? הוא צריך ללכת ללשכת הרווחה, להתבזות כדי להביא להם נייר למצבו הכלכלי. זה הכול נתון בפרוטקציה שמה בבתי ספר. אתם לא ראיתם את זה, אני הייתי שם, הייתי חבר ועד גם של בתי ספר בתקופת ילדיי, אני ראיתי את כל הדברים האלה. כדי לתקן בעיה, גם לא להגיד, אני רק מפזר ויש לי כסף ונותן, אלא גם לדעת לפקח שזה מתקיים ומתבצע. וזה מה שיותר חשוב, שזה הכול מגיע, לכל ילד, שווה בשווה. ולא להגיד לראות ולבדוק את הכיתות.

אני הייתי אומר למשרד החינוך ולכל מערכת שבאה מטעם משרד החינוך כגוף ללכת לבקר. זאת אומרת, ללכת לאותה כיתה שמקבלת ולבדוק את כמות ההורים שלהם ומהן הכנסותיהם, ואז תבינו איך השיטה עובדת, איך השיטה מפלה. כאילו להגיד, אלה החברה התחתונה, אנחנו נשים אותם למטה, שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים. אין ילד טיפש, תמיד אני אומר את זה, יש מערכת שמנוהלת על ידי טיפשים וגזענים. אין ילד טיפש במדינה, אף ילד לא נולד טיפש. אם תיתן לו שווה אחד לאחד, לא תצפו שהוא לא יעלה על אחד שבכלל מקבל מההורים שלו, בכלל לא רואה אותם. כי תמיד יש לו איזו מטפלת שמטפלת בו, הם קונים להם הכול בכסף.

לא, רבותיי, הגיע הזמן לשנות גם את השיטה, שיטת החינוך חייבת להשתנות. לא רק להגיד, אני מזרים כסף, נותנת כסף, אלא גם תביאו לנו עובדות שבדקתם. ואני יכול לשלוח אתכם לבית ספר כמו לדוגמה בית סליגסברג, הלך והידרדר. כמה שהתרעתי עליו, הלך והידרדר, ואני באותה שכונה. בסוף צירפו לבית הספר הזה קבוצה מסוימת, חילקו אותה לשניים, של אלה המתנשאים, המיוחדים, כמו שהגברת הזאת אמרה, שהיא לא לוקחת אותם לממלכתי אבל לוקחת אותם לשמה. מה קרה בסוף היום עם זה? הפך כולו לאותו בית ספר, השתלטו עליו העשירים, המיוחדים והמיוחסים. זה לא בדקתי, זה תבדקו אתם.

תודה רבה. רועי, בבקשה.

שלום לכולם. תודה, אדוני היושב ראש. ושלום לחבר'ה מהמשרד, שותפים יקרים. אני רועי מעמותת בנתיבי אודי לזכר אודי אלגרבלי, לפני 30 שנה נפל בלבנון בדרך למוצב ריחן, סיפור גבורה מרגש. על הכיסא הזה, לפני 30 שנה, אדוני היושב ראש, ישב מרדכי אלגרבלי, יושב ראש ועדת החינוך, והיום באנו לדבר במילה על שוויון הזדמנויות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבא של אודי.

אבא של אודי, כן, מקווה לראות אתכם באירועים. בכל אופן, מה זה שוויון הזדמנויות? רגע נביא את זה מפרספקטיבה קצת אחרת. תראו, לפני שבע שנים הקמנו את תוכנית ניצנים. תוכנית ניצנים פועלת רק בפריפריה עם משרד הביטחון ומשרד החינוך כדי לתקן איזושהי נקודה בחינוך הטכנולוגי שהמשרד עובד עליה מאוד מאוד קשה אבל עדיין לא - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא לבלבל את כולם.

כן, לא תוכנית ניצנים של הגנים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עכשיו דיברנו על תוכנית אחת, ניצנים, אתה מדבר על תוכנית ניצנים אחרת.

תוכנית ניצנים של אחר הצהריים שקורית לאחר התיכון. וכשהתחלנו את התוכנית, אמרנו, בוא הנה, תוכנית מושקעת, מחשבים ניידים ומעבדות ומדריכים, זה עולה מיליונים, תוכנית ניצנים, עולה מיליונים. ואמרנו, נגבה כסף, מי הראשון? מההורה. ושמנו תג מחיר של 1,000 שקל לשנה להורה. כמה תלמידים הגיעו מהפריפריה, רק פריפריה? מעט מאוד. התחלנו לגייס. הבאנו את המשרד שעושה עבודה מדהימה ומשרד הביטחון ופילנתרופיה, והחלטנו שאנחנו שמים תג מחיר של 500 שקל השתתפות, דמי רצינות לכל השלוש שנים, ופתאום ראינו את זה מגיע וזה מגיע בהמונים.

אני רוצה לחזק רגע את מה שאומר חבר הכנסת ביטון. בפריפריה, באשכולות שלוש, בטוח באשכול אחת, הדבר הזה הוא אדיר, הדבר הזה הוא אדיר. גם על ה-500 שקלים האלו, דמי רצינות, תוכנית של 450 שעות, מדריכים, מחשבים ניידים בחינם, גם על 500 השקלים האלו אנחנו מוציאים מלגות. אנחנו לא מוותרים על התשלום, 100 שקל דמי רצינות, בסוף זה הלימיט, כדי שהתלמיד ישים. אבל גם 500 השקלים האלו, יש תלמידים שאומרים, אני לא יכול לבוא, אני לא יכול לממן את זה. ההורה לא יכול, מסכנים התלמידים, והם הולכים לעבוד אחר הצוהריים ומשלמים על התוכנית. אנחנו מגלים את זה ואז גם על זה אנחנו נותנים מלגה.

אני רוצה לחזק רגע את הדוברים בשעתיים האחרונות ולהגיד, התשלום הזה של התל"ן הוא גבוה. גילוי נאות, אימא שלי היא מורת בית ספר, היא מורה בבית ספר בעיר חזקה, וגם שם היא אומרת שהרשות נותנת לא מעט כדי להשלים את הדבר הזה. גילוי נאות שני, אני בוגר החינוך הדתי לאומי, ההורים שלי שילמו כל חודש 1,200 שקל. ויש מלגות ועושים מאמצים, אבל עדיין, אלה סכומים אדירים, צריך לחשוב שוב על נושא התל"ן ושוב על נושא השתתפות ההורים, הנטל הוא גדול.

אנחנו שמחים שאנחנו מצליחים להעמיד את 500 השקלים האלו, דמי רצינות, כאיזשהו מפתח, מפתח ראשוני שיעזור לתלמיד לעלות אולי על מסלול אחר, אבל זה בהכרח מביא מסלול לשוויון הזדמנויות אמיתי בפריפריה ואני גאה להיות חלק מתוכנית כזאת שמסייעת לתלמידים בפריפריה, בעלות כזו נמוכה. גם בשנה כזאת של קיצוץ, אני רוצה להגיד שהדבר הזה הוא אתגר גדול ושאני מבין את הצורך להגביר ולהגדיל את תשלומי ההורים. אך זאת, צריך אולי לשנות קצת את התעריפים ולהסתכל על זה אולי קצת בעיניים אחרות. תודה.

תודה רבה.

היושב ראש, אני אשמח להתייחס, היו הרבה טענות לגבי נושא תשלומי הורים ואני אשמח להתייחס.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בטח, סימה, בבקשה.

כן, סימה, בבקשה.

מדיניות תשלומי הורים ידועה. אסור להפלות אף ילד, אסור לדבר עם ילדים על תשלומי הורים, זה מאוד חמור.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

סימה, את לא תמימה. רגע, אבל את לא יכולה להגיד לנו את זה. את חושבת שאין מנהל ואין מורה שדיבר עם ילד על כסף?

לצערי, יש, וכאשר יש, אנחנו מטפלים בזה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

והם לא עושים את זה מרוע, בתום לב.

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הם אומרים, "תזכיר לאימא להביא את הכסף". הם לא עושים את זה מרוע.

זה חמור מאוד, אני רוצה להגיד לך, זה חמור מאוד בירוחם וזה חמור מאוד בהרצליה, הילד לא צריך להתעסק בדברים האלה. וכאשר זה קורה, אנחנו מתייחסים לזה מאוד בחומרה.

אני רוצה להגיד כמה דברים, אין לי הרבה זמן. לפני מספר שנים, ב-2021, הוספנו עוד בחינה של תשלומי ההורים שהם הגבוהים ביותר והיו הרבה תלונות לגביהם, גם מהורים בחינוך הממלכתי דתי בכל הנושא של התל"ן התורני וכולי, ויצרנו ועדה שבודקת בית ספר, בית ספר, את בקשות התל"ן שלו, את הבקשות לתוספת תשלומי הורים מהילדים לתוכניות תל"ן תורנית, ואנחנו בודקים אל מול התקצוב שיש לבית הספר ואל מול מה הם עושים בדיוק, והבקשות ירדו בצורה ניכרת. עדיין יש בתי ספר שמוסיפים שעות תל"ן תורנית וזה בסדר, זאת הכוונה שלהם, גם ההורים רוצים, כך שיש את זה, יש בית ספר אחד כזה גם בירוחם ובית ספר אחד כזה באופקים. הכוונה היא להפחית ולדייק בדיוק עד לאיפה שכשגובים, שיגבו מדויק, ולא עבור דברים נוספים.

כמובן שמשרד החינוך היה שמח מאוד אם היה לנו תקציב נוסף לבטל את כלל תשלומי ההורים, והצגנו תוכנית, אין לנו כזה תקציב. יושב לידי מנהל אגף תקציבים, אין לנו כזה תקציב, אנחנו מנסים לדייק. אני אומר לכם ביושר שהקולות שעולים מהשטח, מבתי הספר, מהרשתות שמפעילות את בתי הספר התורניים, הם למשל שהעלות שמותר להם לגבות עבור מורה תל"ן, ובחטיבה העליונה מורה תל"ן הוא דומה למורה, היא לא התעדכנה 12 שנים, אוקיי? מ-2012, במהלך עוז לתמורה, אפילו לא את כל עוז לתמורה. מאז היו עוד הסכמי שכר וכולי והם טוענים שהם משלימים את תקציבם.

כלומר, בצד הקולות האלה של הפחתה מוצדקת ורצון להפחית בתשלומי הורים, יש גם את הקולות האחרים שקוראים להוסיף וכולי. אני אגיד עוד משפט. מאז שאני בתפקיד, אני בעומק, אבל זה התחיל עוד לפני שאני בתפקיד, הפחתה של תשלומי הורים בכל מיני מוסדות שגבו עשרות אלפי שקלים מהורים עבור שירותים, הורים חזקים, אנחנו בוועדת חריגים ארצית לתשלומי הורים עקב בצד אגודל, בעבודה שיטתית ומסודרת, הפחתנו תשלומי הורים. מה שקורה זה שההורים, כמו שהיה פה, הרבה פעמים מאחורי השולחן, יש את תשלומי ההורים שהם מאשרים ויש את תשלומי ההורים שהם תורמים. ואנחנו גם על זה עובדים, ואנחנו רואים את זה מאוד בחומרה ועובדים גם על זה.

למשל, כל בית ספר שמבקש להגיע לוועדה לבתי ספר ייחודיים ולקבל אישור, אני והצוות שלי בודקים אחד-אחד, אחד-אחד, זו משרה מלאה ויותר מזה, אילו תרומות יש בבית הספר, מה עוד אתם גובים מעבר, ומפחיתים את זה ומביאים אותם עד לאכיפה, ויש גם תיקים באכיפה אל מול בתי ספר כאלה. וזה סוג של חתול ועכבר, בית ספר שהפחתנו לו תשלומי הורים, את אותם תשלומים, הקים עמותה ומביא את זה בתרומות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן. אגב, אולי היה עדיף שכל הכסף ילך לעמותה ולא בשיטה הקיימת של מנהל בית ספר שמעורב.

הוא יכול לגבות דרך עמותה גם.

את מבינה שזה בשביל מורים לאנגלית? אתם מתעלמים מהבעיה האמיתית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שיתרמו לעמותה וזהו.

הבעיה שפוגעת בשוויון היא שהורים רוצים להביא עוד מורה לאנגלית לדוברי - - -

מורה יחיד, סליחה.

ועוד ועוד מורים לצמצום תלמידים בכיתה וכולי, זה סיפור מאוד מאוד גדול.

לגבי האישורים של תל"ן וכולי, אין שום סיבה שרשות מקומית לא תעשה, ורשויות עושות את זה, כמו רשויות מסודרות כמו שהוזכרו פה, מעסיקות מורי תל"ן לפני תחילת שנת הלימודים. אף אחד לא מפריע להן לחתום על הסכמים, לראות, לבקש אישורים, גם הוועדות לתל"ן תורנית שאנחנו מדקדקים בית ספר, בית ספר, בקשה, בקשה, שעה, שעה. הם יכולים לעשות את זה בקיץ, הם יכולים לעשות את זה במאי, הם לא צריכים לחכות לחודש נובמבר ודצמבר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איך את מתגברת בתל"ן על הבעיה שזה בסוף ממיין ילדים בין מי שישלם למי שלא ירשם כי הוא יודע מה האופי של בית הספר הזה?

אני אגיד לך ביושר שזה דבר שמדיר שינה מעיניי, וכל בית ספר שעושה את זה, זו בדיוק השאלה שאני שואלת אותו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל יש לי הצעת חוק שתעזור לך, אולי תתמכו בה. הצעת החוק אומרת, מותר לתרום לבית ספר כסף לפי רצונו של ההורה, אסור לייחס את התרומה לתלמיד מסוים, ומסך הכסף שהגיע לבית הספר יעשו תוכנית לכולם.

ואז אתה פוגע, אדוני חבר הכנסת, בחוק לימוד חובה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

למה?

חוק לימוד חובה שמדבר על תשלומי הורים - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שנייה, לא, מה זאת אומרת פוגע? זה אותו בית ספר ואותו כסף. לפי השיטה היום, מותר לילד שלי, אני אתן לו כסף לתל"ן. אני מציע לך שיתנו לכלל בית הספר, אז אני פוגע? עכשיו את שמה לילד ונותנת רק לילד שיש לו כסף, זה מה שאת מאשרת.

אני אשיב לאדוני בציטוט - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איך אתה פוגע?

אני אשיב לאדוני בציטוט של פסק דין גדול מאוד לאחר שבעה בג"צים שהוגשו בנושא תל"ן וכולי לבית המשפט העליון, ופסק הדין בשמשון ואחרים שאמר, "זאת באמת סוגיה ליום הבוחר ולא ליום העותר". זאת אומרת שאם זו המדיניות במדינת ישראל, צריך ללכת לחקיקה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל אני מציע לך חוק.

בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני מציע לך חוק, אבל את אומרת שהוא לא טוב, החוק שלי. תקשיבי לי שוב מחדש.

אני מוכנה לשבת איתך ולהראות לך - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני אשב איתך, סגרנו.

בשמחה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא נאריך עכשיו, אנחנו נשב על זה, אנחנו נעשה פגישת עבודה.

ויכול להיות שצריך לשנות יותר מחוק אחד, אבל לא לדבר בשני קולות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה יהיה חוק שלי ושל טייב, והוא יהיה ראשון ואני שני בחוק הזה.

באהבה. אני אגיד עוד דבר, היה לנו פה דיון עומק על תשלומי הורים לפנימיות וכולי. תשלומי הורים לפנימיות הם לא תשלומי הורים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה שונה. זה מבלבל, אני מסכים, אנחנו עושים סלט מכל מיני סוגי בעיות. זה שאני משלם למישהו אוכל ומיטה, גם בבית יש לו אוכל ומיטה. כך שזה לא אותו דיון כמו אקסטרה קוריקולום או - - -

אני אגיד שאנחנו בודקים והמפקחים במחוזות בודקים ואנחנו מכשירים את המפקחים ואת המנהלים בכל שנה, מנהלים חדשים, מפקחים חדשים, אנחנו עושים עבודת עומק. נגיד ביושר, זה לא תמיד מספיק, כי איפה שהורה רוצה לתת ובית ספר רוצה לקבל, אנחנו יהודים, אנחנו תמיד יודעים איך לעשות את זה.

ואני אגיד עוד מילה ברשותכם, שבתי הספר שמשתתפים ביוח"א, הם לא זקוקים לתל"ן, זאת הכוונה בדיוק, הם לא זקוקים מכיוון שהם לומדים עד שעה מאוחרת. בתוך יוח"א יש תקציב להעשרה, הם לא נדרשים לשלם דבר. וגם התקצוב הנוסף בגפ"ן למעל 40,000 תוכניות, יש שם תוכניות נהדרות, יש שם תוכניות שבאמצעותן, אני יודעת באופן אישי, שבתי ספר מפחיתים תשלומי הורים. גם בתי ספר שמבקשים תל"ן מפחיתים את העלות של תל"ן על ידי זה שהם יוצרים את אותו מאצ'ינג בין בית ספר לבין ההורים. ובסוף צריך להגיד גם - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לך תמונה של בתי הספר של התל"ן בישראל, למשל תיכוניים, איפה הם ממוקמים, אילו אשכולות משתמשים בתל"ן?

בהחלט.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לך פילוח כזה?

אני יכולה ליצור.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בדיון הבא תביאי לנו?

מה שתבקש. אבל תבקשו בבקשה לא ב-21:30 בערב-ערב הדיון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מי נהנה מהרעיון הזה? לא, אנחנו נבקש את זה עכשיו בסיכום ואתם תתייחסו.

בשמחה רבה.

אגב, הדיון נקבע כבר לפני שבוע וחצי.

נכון, ואנחנו במשך שבועיים ניסינו לדעת מה בדיוק אתם מבקשים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גם אם אנחנו נשמעים ביקורתיים ודורשים, אנחנו יודעים שהלב שלכם במקום הנכון. אנחנו עכשיו רק רוצים לדאוג שהשקל יהיה במקום הנכון. הלב, אנחנו יודעים את זה.

אני רוצה לסכם. ד"ר, את מהנגב?

זה נכון מה שאמרת. אני מבאר שבע. ובאמת, אלה שיחות לא על הבעיה המהותית, אתם אומרים, נגביל את מה שההורים יכולים לשלם, אבל לא ניתן לכם מה שאתם צריכים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא קיבלת פתרון לבעיה שלך.

לא.

מיכאל מרדכי ביטון (יו”ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני מוכן לעזור לך אחר כך לחשוב איך לעזור לך.

אנחנו רוצים לסכם, אנחנו לא נגיד את כל מה שנאמר פה שעתיים על התפיסה האידיאולוגית שהביאה אותנו לדיון הזה. אנחנו אומרים למי שרוצה ללמוד על אי-שוויון בחינוך, שיקשיב לכל השעתיים, לא רק לסיכום הזה, כי נאמרו פה דברים חשובים, גם על ידי אנשי מקצוע וגם על ידי חברי כנסת.

נסכם את המשימות הפרקטיות. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות הנופלים ומקווה ומתפללת לשיבתם לשלום במהרה של כל החטופים והחיילים לפני הכול.

הוועדות רואות בחומרה ודאגה את סוגיית האי-שוויון בחינוך שנובע מעושר מוניציפלי של רשויות בשל ארנונה שאיננה למגורים ובכללה ארנונה לבסיסים, עסקים, בנקאות, תיירות, שיוצר יתרות לרשויות ויכולת להגדיל את ההשקעות התוספתיות שלהם בחינוך. אי השוויון השני בחינוך נובע מהדרישה לתשלומי רשות ולתשלומי תל"ן, ואי השוויון השלישי נובע מהעושר המשפחתי. אלה שלושת הסוגיות ששזורות אחת בשנייה. תשלומי התל"ן הופכים להיות גורם ממיין ומפלה ברישום לבתי ספר. ורשמנו לפנינו את מה שאמרה סימה ממשרד החינוך, שהדבר הזה מדיר שינה מעיניה, הסוגייה הזאת, נכון?

הוועדות מסכימות כי תשלומי הורים צריכים להיות מנוהלים בצורה שלא תפלה בין תלמידים. הוועדות מדגישות שאסור שתהיה זיקה, מגע, שיחה בין מנהל, מורה, איש חינוך לבין התלמיד בנוגע ליכולת הכלכלית של משפחתו, לנתק את השיח הזה בין מחנך לתלמיד על כסף, כי זה מתייג אותו.

הוועדות דורשות ממשרד החינוך פיקוח מעמיק נוסף על גובה התל"ן, אנחנו נשקול הצעת חוק בנושא, ואני אשב איתך, סימה, לגבש רעיון שאתם יכולים לחיות איתו. הוועדות דורשות ממשרד החינוך לבחון מחדש את הדרישה הספציפית להשתתפות עצמית של ההורים בתוכנית ניצנים, ובמיוחד באשכולות הנמוכים ביותר, על אף הקיצוצים בתקציב, שלא לפגוע בתחילת התוכנית וביישום שלה ובפריסה הארצית שלה באשכולות נמוכים.

הוועדה חוזרת ודורשת ממשרד החינוך להעביר לה תוכנית רב-שנתית להעמקת התקצוב הדיפרנציאלי בחינוך למען צמצום הפערים בחינוך המשפיעים על עתידם של תלמידי ישראל בתוך חודש בתוספת הדגשים שדודי ממשרד החינוך אמר, מה האזורים שבהם נדרש להעמיק את התקצוב הדיפרנציאלי: גני ילדים, תשתיות חינוך וכולי.

הוועדות מבקשות מהממ"מ מחקר כוללני על התל"ן בפילוח של ערים, בתי ספר, ההיסטוריה, גודל ההשקעה של התל"ן, הכסף הלבן והשחור שיש בתל"ן, המאושר והלא מאושר, הדינמיקה שבהפעלת התל"ן, והפוטנציאל של אפליה בקבלה לבתי ספר בשל הדרישה לתשלומי תל"ן, וכל ההשלכות על מערכת החינוך הנובעות מהתל"ן. אנחנו מבקשים מחקר מפורט בנושא.

הוועדות ישקלו בקרוב, ניתן לכם זמן, אבל בקרוב, לעשות דיון מעקב, אחת, על התל"ן, שתיים, על תקצוב דיפרנציאלי. נתנו לכם חודש לגבש רעיון, אם תרצו חודש וחצי, תגידו לנו, אבל במושב הזה עוד נחזור לנושא של תקצוב דיפרנציאלי ולבקרה על משרד החינוך בנושא.

אני מודה לחברי, ידיד נפשי, חבר הכנסת יוסי טייב, שאני זוכה לעשות איתו דברים גדולים למען עם ישראל, גם בחינוך, גם במלחמה, ולמען חיילי המילואים באקדמיה. לאתי דנן, מנהלת הוועדה, ולאמל ביבאר על היכולת בכנסת לבנות שותפויות ולעבוד ביחד למען האזרחים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:11.