ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 02/12/2024

חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8), התשפ"ה-2024

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



6
ועדת החוקה, חוק ומשפט
02/12/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 492
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום חמישי, כ"ז בחשון התשפ"ה (28 בנובמבר 2024), שעה 9:05
סדר היום
הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האסיפה הבוחרת), התשפ"ד–2024
נכחו
חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – מ"מ היו"ר
קארין אלהרר
אברהם בצלאל
מתן כהנא
ארז מלול
יואב סגלוביץ'
חברי הכנסת
צבי ידידיה סוכות
מוזמנים
יהודה אבידן - מנכ"ל, המשרד לשירותי דת

יוסף אבי יאיר אנגל - משפחות חטופים

מכבית מאייר - משפחות חטופים

רינת דקל-קינן - משפחות חטופים

ג'ימי מילר - משפחות חטופים

חנה כהן - משפחות חטופים

יזהר ליפשיץ - משפחות חטופים

ורדה בן ברוך - משפחות חטופים

לוי בן ברוך - משפחות חטופים

שמעון אור - פורום תקווה
ייעוץ משפטי
אלעזר שטרן
מנהל הוועדה
איל קופמן
רישום פרלמנטרי
אסתר מימון


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האסיפה הבוחרת), התשפ"ד–2024, מ/1794
היו"ר יצחק פינדרוס
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. הנושא שלנו זה הצעת החוק שלנו היא הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון מס' 8) (הרכב האסיפה הבוחרת), התשפ"ד–2024. אני אתן עוד דקה למשפחות שביקשו לדבר.

יש הסתייגויות שנשארו. מאיזה מספר עד איזה מספר?
אלעזר שטרן (ייעוץ משפטי לוועדה)
ממספר 374 עד 514, כולל עוד כמה הסתייגויות של ישראל ביתנו שעוד לא הוצבעו.
היו"ר יצחק פינדרוס
בסדר גמור. מי בעד ההסתייגויות, ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

ההסתייגויות לא אושרו.
היו"ר יצחק פינדרוס
אתה מבקש רוויזיה, יואב?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
תעשו מה שאתם רוצים.
היו"ר יצחק פינדרוס
אני בטח לא אבקש רוויזיה. ב-09:40 תהיה רוויזיה. אנחנו נתחיל עם המשפחות. מכבית, דודה של זיו וגלי.
מכבית מאייר
שלום לכולם. אני דודה של גלי וזיו ברמן. עוד יום שני, עוד יום שמנכיח שעבר עוד שבוע, מתחיל שבוע חדש של קרב על החיים שלהם.

בבוקר ברדיו שמעתי אופטימיות זהירה, יש התקדמות, יש גישושים, אבל אז מגיע המשפט "עוד אין פריצת דרך".

אני מפחדת מהאופטימיות, כגודל הציפייה גודל ההתרסקות, ואחרי עוד שבת מטלטלת עבור משפחת אלכסנדר ועבור משפחות החטופים כולן. עידן חי, ילד יפה, נשמה מעונה, משפחה מעונה, שמתחננים על נפשו ועל נפשנו.

כבר אין לי באמת מילים. המאגר מולכם מצטמצם. אז אני רוצה להציג לכם תמונות שהבאתי, ביקשתי אישור עבורן, ואני מסתובבת עם התמונות האלה בכל מקום, תמונות שמציגות גם את המציאות, אבל גם את התקווה.

התמונה הראשונה – החדר של גלי, מחנה השמדה; התמונה השנייה – החדר של זיו שרוף, כי שרפו אותו עליו; התמונה השלישית – אחות שלי לא מדברת, שותקת מאותו יום, ורק לזה היא מחכה; התמונה הרביעית – אבא של גלי וזיו, מחזיקים אותו בחיים, הוא גם שותק, הוא לא יכול לבוא לדבר כאן; והתמונה האחרונה זה הבתים שהאחות שלי בנתה להם בבית גוברין, וזאת התקווה. ואני מבקשת מכל מי שנמצא כאן, כל מי שיש לו כוח ואחריות, לדאוג שהם יחזרו לבתים האלה שמחכים להם. תודה.
היו"ר יצחק פינדרוס
תודה רבה. רינת.
רינת דקל-קינן
בקור טוב, חברי הכנסת, אני דודה של שגיא דקל-חן, שחי וחטוף בעזה. מה שנשאר לי זה לדמיין. המשפחה מקבלת טלפון בצוהריים, וטלפון טוב – זה הדמיון שלי, שאנחנו לא מחכים לטלפון הרע של עוד מישהו שנרצח במנהרות או עוד מישהו שמוציאים עליו סרטון מזעזע – אנחנו מקבלים טלפון שהוא חוזר.

האמונה שלנו בחזרתו גם מביאה לנו את התקווה. ובטלפון הזה אומרים לנו: תגיעו, הוא חוזר. ואנחנו רואים אותו בג'יפ הלבן. ובהתחלה אנחנו לא מזהים, לא מזהים כי אנחנו רואים מישהו מאוד כחוש, מישהו עם זקן, חמסניק, מסתכלים ואומרים: זה שגיא שלנו? אבל אז הוא מחייך. אתם רואים את החיוך של שגיא? ואז הוא מחייך, ואנחנו אומרים: כן, שגיא שלנו חוזר. כל זה בדמיון, זה לא קרה, אבל אני מדמיינת בשביל להביא את זה.

ושגיא שלנו מגיע לבית החולים בהליקופטר, מורידים אותו באלונקה כי הוא חלש ותשוש, והוא לא יכול ללכת, ואז שחר מזל, הבת הקטנה שלו, הבת שבעוד שבועיים תהיה בת שנה, שחר מזל עושה צעדים ראשונים במסדרון והולכת לקראתו, וככה הם מכירים אחד את השני, ככה הם מכירים, כשהיא כבר הולכת ומתחילה להגיד "אבא", והם נפגשים ומתחבקים. וזה מה שמעניין אותי, הדמיון הזה של הפגישה, החיוך של שגיא, חזרתו.

אני לא יכולה להיות במנהרה בחושך, באפלה, בחורף שמגיע, בקושי הזה, כשאנחנו יודעים מה הולך לבוא אליהם בדוחות של המוות שמאיים עליהם. אני יכולה להיות רק בדמיון הזה שהוא חוזר, ושהוא מחייך, ושהוא פוגש את הבת שלו שהוא לא פגש.

ואני שואלת את עצמי, האם הדמיון הזה יהפוך מדמיון למציאות? ואני מבקשת מכם את התשובה, לא ממני. אתם אלה שצריכים להביא את התשובה האם הדמיון הזה יהפוך למציאות או שיישאר איפשהו רק בשאיפה שלנו.
היו"ר יצחק פינדרוס
ג'ימי מילר.
ג'ימי מילר
שלום, אני הבן דוד של שירי ביבס, שנמצאת עם שני ילדיה, אריאל וכפיר בשבי של חמאס, כבר 423 ימים. אנחנו לא בדיוק יודעים מה מצבם, בלי להתבייש להגיד, אנחנו לא יודעים אפילו אם הם בחיים או לא בחיים, אבל אנחנו ממשיכים להיאבק, כי אנחנו רואים איזה שביב קטן של תקווה שהם עדיין נמצאים בחיים, כי אני מאמין שכך האל רוצה, וכל כך הרבה אנשים רוצים.

אני נמצא כאן למעשה כדי לשאול האם באמת עושים הכול, חברי הכנסת, הממשלה, הצבא, כל הגופים הרלוונטיים, כדי להחזיר לפה את כפיר, אריאל ואת שירי, אימא שלהם, את ירדן, אבא שלהם, ואת כל יתר החטופים האחרים?

אנחנו יודעים שכבר עברו 423 ימים שהם נמצאים שם בגיהינום הנורא הזה של עזה. אנחנו יודעים שבני אדם רגילים, ובטח ילדים, לא מסוגלים לשרוד בתנאים האלה יותר מדי זמן.

אני לא חושב שמי מאיתנו שנמצא כאן בחדר, גם אם תביא לפה את חבר הכנסת שנחשב הכי בריון בכל הממשלה, אני לא חושב שהוא היה שורד את התנאים הכול כך נוראיים האלה שם.

באתי לכאן כדי לנסות אולי לקבל קצת תקווה, איזה תקווה שתשאיר אותי ואת יתר המשפחות, להמשיך להילחם, שיהיה לנו אופק מסוים, שנראה בקרוב את החטופים חוזרים לפה, כי כמו שאנחנו יודעים, החורף מתקרב, וכשהחורף מתקרב אנחנו לובשים מעילים, שמיכות, מתחממים עם כל מיני דברים כאלה ואחרים. להם מן הסתם אין את זה, בנוסף למצב הרעוע שהם נמצאים בו מבחינה בריאותית, נפשית, פיזית, התעללויות מיניות, מילוליות וכל מה שכרוך בזה.

אני חושב שהגיע הזמן שנחתור לאיזה עסקה אמיצה, כי מי שמאמין לא מפחד. אנחנו מכירים את השיר הזה, וזה מופיע איפשהו, פדיון שבויים וכל מה שקשור. ואני באמת רוצה שהממשלה תעשה איזה צעדים אמיצים כאלה ואחרים, כדי שהחטופים האלה יחזרו לכאן עם המחירים העתידיים של שחרור אסירים כאלה ואחרים, שאולי יהפכו להיות כמו סינוואר או יותר גרועים מסינוואר. אני בטוח שאנחנו נדע להתמודד, כי מי שמאמין לא מפחד. תודה רבה, הלוואי ונשמע בשורות טובות, וכמה שיותר מהר.
היו"ר יצחק פינדרוס
חנה כהן.
חנה כהן
תודה על זכות הדיבור. שמי חנה ואני הדודה של ענבר הימן, הילדה היפה הזאת. הילדה שהפכה לשקופה, ואני פה הפה שלה, כי ענבר כבר לא יכולה לדבר. אני משמשת לה לפה.

ענבר הייתה הלפרית במסיבת הנובה, נרצחה באכזריות, הועלתה על אופנוע ונלקחה לעזה. 70 יום חיינו בתקווה ובמחשבה שענבר בחיים. ולאחר 70 יום הדפיקה הנוראית בדלת – ענבר לא בחיים.

כל העסקאות האלה שאני שומעת עליהן, שנרקמות בפעימות, לשחרר שניים, לשחרר ארבעה, לשחרר עשרה, אני שואלת את עצמי מתי אנחנו, מתי ההורים של ענבר יזכו לקבור את הילדה שלהם, ילדה בת 27 שנרצחה. מתי?

ההורים של ענבר חיים בגיהינום, כל יום שעובר הם נשרפים באש הגיהינום. אין להם ילדה. הם איבדו את הילדה שלהם. אומרים שלאבד ילד זו המכה הקשה ביותר להורים, לקבור ילד. ואני שואלת: איך נקרא למכה של ההורים שלה? היא אפילו לא רשומה בתורה. זה לאבד ילד ולא לקבור אותו אפילו. אנחנו חיים באבל מושהה, אבל פתולוגי. מה יהיה הסוף? מתי אנחנו נקבל אותה לקבורה?

מדינת ישראל החליטה לוותר על הילדה שלנו, על ענבר? אז תיקחו בחשבון שאם החלטתם לוותר על ענבר, החלטתם לקבור את כל המשפחה שלה, לוותר גם על המשפחה שלה, גם על האח שלה, גם על ההורים שלה, גם עליי, גם על בעלי – החלטתם לוותר על כולנו.

אנחנו לא נשתקם אם ענבר לא תחזור לפה, פשוט לא נשתקם. עם זה שאתם מושכים ככה את הזמן ומשאירים אותה לסוף העסקה, כי אתם קוראים לה "גופה", אבל היא לא גופה בכלל, היא ענבר שלנו, היא חלק מאיתנו, היא הילדה שלנו. מגיע לנו לקבל אותה בחזרה. אנחנו רוצים לקבל את הילדה שלנו בחזרה. לא נוכל להשתקם לעולם אם הילדה שלנו לא חוזרת. וככל שעובר הזמן יש סיכוי גדול שאנחנו לא נמצא אותה. לא נמצא אותה, את ענבר, כמו שלא נמצא עוד הרבה חללים אחרים.

ואתה בן אדם דתי, חבר הכנסת פינדרוס. האם אתה תהיה מוכן שעזה תשתקם על חללים של יהודים, שאתם קוראים להם "הרוגי מלכות"? איזה הרוגי מלכות הם? איזה הרוגי ואיזה מלכות אם אתם השארתם אותם שם, ואתם אפילו לא מכניסים אותם לשיח הציבורי? בעסקאות של החזרה אתם לא מכניסים אותם. איזה הרוגי מלכות הם?

פה בארץ כשהולכים לבנות בודקים אם אין גופות, ושם אתם מוותרים עליהם, אתם פשוט מוותרים עליהם. תחזירו לנו אותם בחזרה, יש להם את הזכות להיקבר. תחזירו אותם לצד החיים. את החיים להחזיר ואת החללים להחזיר באותה הדחיפות. תודה רבה.
היו"ר יצחק פינדרוס
יזהר ליפשיץ.
יזהר יפשיץ
אני חושב שאנחנו במה שנקרא "מאני טיים". יש עכשיו עסקאות על השולחן, עולים דברים. יש שני נשיאים שאומרים בפומבי בארצות-הברית, אחד יוצא ואחד נכנס, לנקות את השולחן, לנקות אותו בצפון, לנקות אותו בדרום. מתחיל פה מאבק פוליטי, כי המשמעות לעמוד בתנאים שחמאס אמר, אם לא ב-100%, אלא ב-80%, מה שהוא יתפשר, אבל המשמעות היא משמעות פוליטית קשה פה בקואליציה. ועוד פעם, המחיר שלנו הופך למשהו קואליציוני, המחיר של החטופים.

האמת שמה שמעודד אותי זה באיזה קלות פיטרנו שר ביטחון באמצע המלחמה, ובאיזה קלות סגרנו את לבנון עם הסכם, כשיש כל כך הרבה אנשים שחושבים שההסכם הזה לא יאפשר להם לחזור צפונה בשקט. אבל הדרום, הדרום הוא הראשון. דם אחינו זועק מהאדמה. כל יום שעובר אנחנו אולי קוברים עוד מישהו שלא נצליח להחזיר אותו בעסקה.

101 זה איזה מספר שאנחנו כולנו אוהבים להגיד אותו, ו"כולם חיים", ו"את כולם", ו"את כולם", אבל בתוכנו, כמו שהוא אמר, ביבס חיים או לא חיים, אנחנו לא יודעים. יחזירו את כולם או שכבר 20 נקברו ולא יחזרו ויהיו רון ארדים? אנחנו יודעים את האמת. אנחנו זועקים אותה אחרת, אבל אנחנו יודעים את האמת.

קיבלנו אותות חיים, וראינו את אותות החיים האלה, ואני חושב שמי שראה אותם הבין בדיוק שהאמרה שהם לא ישרדו את החורף אומרת שמה שנותר – 30 נרצחו או נהרגו או גוועו כתוצאה מהתמשכות הזמן לפני עסקה, והם על המצפון של כולנו, אבל אלה שנשארו חיים, אני לא יודע בדיוק מי הם, אבל אותם, ראש הממשלה אמר: יש 101, כ-50% חיים, אותם 50%, 40%, אנחנו צריכים אותם חיים בשביל שאנחנו נוכל לנשום, אבל זה לא משפחות החטופים, שנוכל להסתכל לילדים בעיניים ולהגיד שבתקופה הזאת עשינו הכול כדי להחזיר אותם, וזה יהיה הדלק שלנו להשתקם ולהמשיך.

עוד לפני המשפחה עצמה, איך אנחנו, כבני אדם, נמשיך לחיות, כשמשכנו את זה עוד חודשיים, וימותו עוד עשרה? ואז בסוף נעשה עסקה, אז מה נגיד? למה לא יכולנו לעשות את זה ארבעה חודשים קודם או חמישה חודשים קודם? איזה תירוץ יהיה לנו כבני אדם?

אני חושב שזה בדיוק כל הסיפור, איך נחיה ביום שאחרי. מה שאנחנו עושים היום זה סוגרים את הסיפור של החטופים באיזה עסקה טובה, לא טובה ולא מעניין אותי מה. חמאס יהיה עוד יום או פחות יום, אנחנו בסוף נחליט אם להפציץ אותו או לשקם אותו. זה אגדות שהוא ביום אחד יקום ויהיה לנו עוד פעם 7 באוקטובר. זה הכול הפחדות שבאות ממניעים פוליטיים. אנחנו יודעים בדיוק שהוא מרוסק.

ועכשיו יש עניין פוליטי, האם אנחנו זזים קצת מעזה, מורידים את החלומות הרטובים שיש לנו. ציר נצרים הוא כבר ברוחב של 8 ק"מ, ומדברים על כל מיני התיישבויות קבע. מורידים קצת את החלומות כי מבינים שפדיון שבויים עכשיו זה צו השעה. מבצעים את זה, ואנחנו נדע איך להמשיך עם זה. לא תבוא משם סכנה גדולה, לא יכבשו את ירושלים הבנויה, אז אפשר להירגע.

וזה כל הסיפור, איזה בני אדם אנחנו, שאנחנו נותנים להם, לאלה שעדיין חיים שם, ולאלה שנקברים שם – כל יום גופות נעלמות – איזה בני אדם אנחנו שאנחנו נותנים להם להיות במצב הזה, למשפחות. וגם אני אחד מהם, אבא שלי נמצא בפנים, אני לא יודע מה מצבו, אבל הוא זקן, 90% שהוא מת, אבל יש פה אנשים צעירים. הרגע תיארו איך שגיא יבוא כחוש, שלא יכירו אותו, עם זקן סַלַפִי כזה וקרחת, ויצטרכו לשקם אותו, בן אדם צעיר, גבר. נשים, תצפיתניות, כל יומיים מספרים שאיזה אחת מתה ואולי אחת פצועה, ואנחנו יודעים שמחללים אותן, אנחנו יודעים שמתעללים בהן. איזה בני אדם אנחנו שאנחנו עוברים עוד יום?

אני מזכיר, אף אחד פה בפוליטיקה לא אמר בסיפור החטופים: אם הם לא חוזרים מחר, אני פורש מהקואליציה, גם אף אחד לא הפסיק את הסיוע האין-סופי שנכנס מסיום הפעימה הראשונה, קראו לזה "צו 8" ו"צו 9", ואנחנו נגד, ושרפו משאית, עשו את כל הקולות הנכונים ואת הגניחות הנכונות, ואף אחד בסוף לא אמר: לא ייכנס סיוע, כי אחרת המלחמה הזאת תימשך שלוש שנים. ולחמאס היום יש אוכל לשלוש שנים, אז צריך להגיע איתו לפשרה, זה כל הסיפור.

כל אחד שיסתכל לעצמו בעיניים. אני לא יודע איפה אתם נותנים דין וחשבון, אני לא בפני בורא עולם, אני עושה את זה מול הראי. ואולי יצא פה איזה חוק שצריך לשבור את כל המראות, כדי שלא ניתן דין וחשבון. תודה רבה.
היו"ר יצחק פינדרוס
ג'וחא, הצהרה פוליטית, בבקשה.
יוסף אבי יאיר אנגל
פוליטית?
היו"ר יצחק פינדרוס
מה שאתה עושה פה, תמשיך, בכיף.
יוסף אבי יאיר אנגל
אני לא זוכר שאני פעם בחיים שלי דיברתי פוליטיקה.
היו"ר יצחק פינדרוס
שמענו את משפחות החטופים, עכשיו זכותך להגיד את ההצהרה שלך.
יוסף אבי יאיר אנגל
מילא, פעם היינו חברים. מה לעשות.

חברי הכנסת, נגמרו לי המילים, לאחר חודשים רבים שבהם אני טורח להגיע לכאן ולזעוק את זעקת המשפחות שהן עדיין בגיהינום, החלטתי לחזור על הדברים שאותם נשאתי כאן בחודש מרץ, לאחר 168 ימים, ולהביאם שוב עם תיקונים קלים.

423 ימים של גיהינום ל-101 החטופים ולמשפחותיהם בייסורים שלא ניתן לתאר, ואין סימן לסיום המחדל הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, כשעד היום לא נמצא אף לא אחראי אחד.

בתחילת האירוע היו מומחים ומביני דבר שהציעו הצעות שונות לחילופי אסירים עם החטופים, אך בעיני כמה מהאחראים על המחדל, ההצעות לא נראו.
הסיסמה הייתה ועודנה
ננצח את חמאס ניצחון מוחלט ונשיב את החטופים, בשורה אחת, בסדר הזה, נוסחה שמלכתחילה הייתה שגויה ולא ניתנת לביצוע. ועכשיו, אחרי 423 ימי לחימה קשים, כשכמעט כל יום מקבלים הודעה על עוד חיילים שנהרגו או נפצעו, עדיין אין אופק שיחזיר את 101 החטופים.

כל מי שאכפת לו מעתיד המדינה צריך להמשיך ולהיאבק בכל דרך שמאפשר החוק בכל האחראים של השואה של ה-7 באוקטובר. אחת הדרכים למאבק הציבורי היא להגיע לכאן בכל שבוע ולנסות למצוא מספר חברי כנסת מהקואליציה שיבינו את המצב ויעשו מעשה.

כמו כן, יש להיאבק בתדמיתה של המדינה בכל העולם, שמשום מה חושב שהמלחמה התחילה ב-8 באוקטובר. העולם זועק על מתן הסיוע ההומניטרי ל-2 מיליון העזתים המסכנים. שנים שהסיוע הוחרם על ידי חמאס שבנה בעזרתו מנהרות ומערך מבוצר, והעולם שתק, כולל מנהיגי מדינת ישראל, ובראשם "מר הפקרה", שלא עקבו אחרי המשלוחים והכסף. ומה עם הסיוע ההומניטרי ל-101 החטופים, שכבר 423 ימים מתחת לאדמה של עזה? על זה אנו כלל לא שומעים, כולל לא מהמנהיגים שלנו שאחראים על ההסברה בעולם.

הביטוי ניצחון, בכל הקשור למצב שבו אנו נמצאים, אינו קיים. אין ניצחון. לא יהיה ניצחון, אך יהיה ההפסד הנורא ליום השואה של ה-7 באוקטובר עת נרצחו, נשחתו ונאנסו 1,200 ישראלים על לא עוול בכפם, ההפסד יהיה יותר גדול או יותר קטן, את זה נדע כשנראה את הסוף, אך ככל שעובר הזמן, האופק מתרחק וההפסד נראה גדול יותר.

נזכיר, הדברים נאמרו כאן בכנסת אחרי 168 ימים. מה השתנה אחרי 423 ימים? אני אומר את הדברים האלה מדם ליבי, כבן לניצולי שואה, שעלו לארץ ב-1946, להקים מדינה שהיהודים יוכלו לחיות בה בביטחון, וכסבא שנכדו אופיר נחטף באותו יום נורא והוחזר בעסקה לאחר 54 ימים. לאופיר היה מזל, ואת זה הוא חרת על ידו, גם בחוסר מזל צריך טיפת מזל. אך לשמוע ממנו את מה שעבר עליו בשבי החמאסי, ולזה לקרוא מזל, זה נורא.

אופיר ומשפחתו בקשר הדוק עם משפחת חברתו, יובל שרעבי, שעודכנה שאביה יוסי נרצח לאחר כ-100 ימים. ביתם של משפחת שרעבי בבארי נשרף כליל, לא נותרו זיכרונות. אחיו של יוסי, אלי, החטוף, אישתו ושתי בנותיו נרצחו ב-7 באוקטובר בביתם בבארי. במצב זה נירה שרעבי ושלוש הבנות מחפשות דרך להמשיך בחיים. מציאות ישראלית קשה, כשכולנו נקראים לזעוק לשינוי הגישה, ובעיקר כרגע להחזרת 101 החטופים, חיים או מתים – את כולם. עד כאן הציטוט מחודש מרץ, 2024, עם התיקונים המתבקשים.

ביום חמישי האחרון התקיימה האזכרה ליוסי בבארי, מאות הגיעו לזכור, בלי לעלות לקבר, כי הוא עדיין שם, הוא מת. חברי הכנסת, מתי תבינו שלחץ צבאי לא יחזיר אף חטוף? בסוף נובמבר 2023 שוחררו 108 חטופים בעסקה. בחודש מרץ היו עדיין 136 חטופים בידי חמאס, בהם חזרו בחיים שמונה, ו-27 נרצחו או נהרגו. רק בעסקה נוכל להחזיר את כולם.
זוהי קריאה לכם, חברי הכנסת
עשו מעשה לשנות את המצב, ולהביא גאולה למשפחות וגם לישראל. עם ישראל חי רק אם 101 החטופים יחזרו הביתה. תודה. ואני מקווה שלא נאמרה פה שום מילה פוליטית.
היו"ר יצחק פינדרוס
שמעון אור, בבקשה.
שמעון אור
בוקר טוב, בוקר טוב לך, בוקר טוב לכולם, קשה לי להיות פה היום, כי אנחנו חוזרים להיות שוב בוועדות.

אני חושב שאם אנחנו רוצים לדעת מה לעשות ומה לא לעשות כדי להחזיר את החטופים, כדאי שנקשיב לחמאס. כשחמאס שחרר את הסרטון של אלכסנדר, שני דברים נאמרו שם: האחד, מה הוא רוצה שאנחנו נעשה. הוא רוצה שאנחנו נצא להפגנות ונאלץ את הממשלה לעסקה עכשיו; מה הוא לא רוצה שנעשה? הוא לא רוצה שננסה לעשות הפרד ומשול, להציע לחוטפים כסף, 5 מיליון דולר, לא משנה כמה, כדי להחזיר את החטופים.

מחמאס אפשר ללמוד מה כדאי לנו לעשות ומה לא כדאי לנו לעשות. לא כדאי לנו לנסות לעשות עסקה עם חמאס כארגון, כי חמאס לא מטומטם. הוא יודע שביבי נתניהו רוצה לחסל אותו אחרי שהוא יחזיר את החטופים. אז מה עושה האדם הכי נורמלי שהוא יודע שרוצים לחסל אותו? חשיבה ארגונית בסיסית, לא צריך הרבה שכל – אז מה הוא עושה? הוא פשוט מושך ומורח את זה שנים. מחזיר מעט חטופים, שניים, שלושה, ארבעה במקרה הטוב, חלק אומר: הם גופות, אני מצטער, לא מוצא אותן, הן מתחת להריסות הפצצתן אותם, ואז עשר שנים מושכים ולא מוצאים אף אחד.

והינה חמאס חוזר לשלטון, החטופים לא נמצאים בידיים שלנו, אנחנו שורטים אחד את השני מבחינה חברתית, הורגים אחד את השני, וזה מה שחמאס רוצה, לחסל את מדינת ישראל בשיטת הנקניק הפרוס.

מה הוא לא רוצה? הוא לא רוצה שאנחנו נפסיק ליצור איתו קשר כארגון, ואז נפנה לחוטפים בצורה פרטנית, נפרק את המערכת שנקראת "ארגון חמאס", ואז כל אחד לנפשו. ואם כל אחד לנפשו, אז מנסים להשיג כמה שיותר, להרוויח קצת כסף, אולי יציאה לחו"ל או להרוויח את החיים, ואת זה אנחנו לא עושים. כדי להגיע למצב הזה צריך ליצור שלטון אזרחי שלנו על כל מה שנכנס מבחינה אזרחית, הומניטרית, מים, הכול. חייבים ליצור שלטון מלא, כי אחרת חמאס ימשיך במשילות שלו – זה דבר אחד – ויש הצעות, והשר כ"ץ העלה אותן בעצמו בפגישה איתו: חברות אזרחיות שמוכנות לקחת את האחריות הן חברות קרביות, לא סתם אזרחיות; ודבר שני, להפסיק לגמרי את הניסיונות לחזר אחרי חמאס. בכל פעם שהם שולחים סרטון, בכל פעם שאיזה מתווכת אומרת איזה מילה, בכל פעם שמישהו מצייץ משהו, מעלים מחדש את האפשרות לעשות עסקאות עם חמאס כארגון. ואנחנו הורגים את החטופים בדרך הזאת, כי יותר משנה זה לא קורה.

מה שרונן בר ניסה להסתיר במסמך של סינוואר, שלחמאס אין שום מטרה להחזיר את החטופים. אותה אסטרטגיה תמשיך גם אחרי סינוואר, כי לא סינוואר הוא הנקודה, אלא דת האסלאם, זו הנקודה. זה לא משנה מי יעמוד בראש, תמיד דת האסלאם תוביל. ומה דת האסלאם רוצה? לחסל את מדינת ישראל, והחטופים זה האמצעי.

ואני פונה אל ראש הממשלה, שכבר יותר משלושה שבועות מסרב להיפגש עם פורום תקווה, הוא מסרב כי אנחנו טוענים שהוא מזגזג. למה מזגזג? אתה לא יכול מצד אחד לפנות לחמאס כארגון ולחזר אחריו, ומצד שני לבקש מהחוטפים לעשות איתם הסכמים פרטניים. הם לא טמבלים, הם רוצים את הראש על הכתפיים שלהם.

וחבר הכנסת יושב-ראש הוועדה, אתה בסיעה שנמצאת בקואליציה, תנו לו על הראש. לעזאזל, תנו לו על הראש. אנחנו רוצים את החטופים, אנחנו לא רוצים פעולות תקשורתיות, לשלוח משלחת ולהראות שכאילו הוא עושה טוב. זה לא עושה טוב. תודה רבה.
היו"ר יצחק פינדרוס
תודה.
ורדה בן ברוך
בוקר טוב לכם. אני ורדה, סבתא של עידן אלכסנדר, החטוף בעזה, שפנה לעם שלנו ואלינו ביום שבת. שמעתי את עידן רק במוצאי שבת למזלי, אבל הייתי בשוק. ואני רוצה להגיד לך, לבחור היקר שדיבר עכשיו.
שמעון אור
כן, אני דוד של אבינתן.
ורדה בן ברוך
שמעון, שלום לך. אני רוצה להסביר לך. אתה דוד, אני סבתא. הקרבה שלי היא יותר גדולה. עידן נולד בבניין שאני גרה. בגיל חודשיים לקחתי אותו על ידיי לארצות-הברית, מכיוון שההורים שלו עברו לשם, ומאז הוא גדל שם, אבל עידן גדל עם ערכים טובים של אהבת ישראל. כל חופשה הם היו באים לכאן, לישראל, חודשים הם באים לכאן, הם היו עוזבים שם, לא נוסעים לשום מקום בארצות-הברית, ארץ-ישראל הייתה המקום המועדף, ועידן החליט בגיל 18 לעשות עלייה, לבוא לכאן ולשרת. הוא בחר להיות לוחם, לוחם גולני בגדוד 51, המסלול שלו היה מאוד קשה, לא פשוט, אבל היינו גאים בו, והוא היה גאה בעצמו, בבחירה שלו, ואנחנו גאים בו גם עכשיו.

עידן כתב מכתב שביקשו ממנו כשהוא רצה ללכת לקורס מ"כים. שאלו אותו: למה עלית? והוא אמר: זה לא היה פשוט לעזוב את הכול ולבוא לארץ-ישראל, להשאיר את כל המשפחה והחברים שלי מאחור, אבל אני החלטתי שאני רוצה להיות לוחם, ואני מרגיש שהמשפחה גאה בי, וההורים שלי, וכולנו, וזה היה הדבר הכי יפה וטוב שעידן עשה.

והסרט הזה שראינו עכשיו, שעידן פונה לעם ישראל. אומנם הכתיבו לו את זה. חלק מהדברים הכתיבו לו, אבל אני מרגישה שעידן זה הקול של כולם, של כל החטופים והחטופות שנמצאים שם. הוא מתחנן. זה שהוא דיבר גם באנגלית וגם בעברית, הוא אומר את הדברים בצורה מאוד ברורה ונחושה ומחושבת, הוא לא קורא את זה כמו מדף, מדקלם, הוא אומר את זה כמו שהוא נואם לפני קהל. ואני מרגישה שהדברים של עידן, למרות שחלק מהדברים נכתבו עבורו, זה ממש מכל הלב שלו.

ועידן אחר כך פונה אלינו, למשפחה שלו, ואומר: אבא, אימא, מיקה, רועי, סבא, סבתא, תהיו חזקים, אני שומעת בקריאה שלו – אני אומרת לעצמי: אתה עוד מעודד אותנו? אני רוצה לעודד אותך, אני חופשיה, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה, לאכול מתי שאני רוצה, לישון מתי שאני רוצה, אף אחד לא מאיים עליי עם כלי נשק, אף אחד לא מאיים שהוא ירצח אותי, אף אחד לא אומר מה לעשות, ואני רוצה להגיד לעידן: תהיה אתה חזק, כי אנחנו חזקים בשביל כולכם, בשבילך ובשביל כל 101 החטופים. אתם חייבים, חייבים להציע עסקה, וכמה שיותר מהר.

ראש הממשלה דיבר איתנו, דיבר עם יעל, וגם אני דיברתי איתו, אמר למר ביבי נתניהו: ראש חודש הערב, מוצאי שבת, ועכשיו זה ערב ראש חודש, חודש כסלו, חודש ניסים ונפלאות, בוא תביא לנו את השמחה לעם שלנו, בוא תציע עסקה, עסקה כוללת לכולם. אנחנו משוועים להיות משפחה שלמה, משפחה שהשמחה על פניה. זאת לא אני. אני לא נראית ככה עם מדים, עם תמונה של עידן. עידן זה לא פוסטר, עידן הוא בחור חי, נושם, חי וקיים על רגליו, ואני ככה רוצה לקבל את הנכד שלי.

ואני מבקשת מכבוד היושב-ראש, ומכל מי שיש לו השפעה, מכל חברי הכנסת שנמצאים כאן: תצביעו בעד עסקה, תהיו איתנו, תחזקו את העם שלנו, תחזירו את הערכים למדינה שלנו, את הערבות ההדדית. לא סתם אני עם כובע של חייל גולני. לא משאירים חיילים בשטח, לא משאירים חיילים. עידן, חייל גולני, הוא ידע שלא ישאירו אותו מאחור. הוא אמר את זה גם לחטופים ולחטופות במנהרה: מדינת ישראל לא תשכח אתכם, היא תשחרר אותנו. אבל איפה אנחנו? איפה המדינה שתיתן גב לחטופים?

אנחנו ביום ה-423 ימים, אנחנו חייבים להוציא אותם ומיד, ולא לחשוב פעמיים. חמאס – אנחנו נמשיך לטפל בו בהמשך, אבל אנחנו חייבים בכל מחיר להוציא את הילדים שלנו, את התינוקות, את הזקנים, את כל מי שקיים, את הבנות התצפיתניות ואת הבנות האחרות, להוציא אותם הביתה. כולנו רוצים לחבק את היקירים שלנו, וחס ושלום רק בשורות טובות. שיהיו רק בשורות טובות ותודה רבה לכם. ולוי, בבקשה. לוי זה הבן שלי, הדוד של עידן, והוא הכין דבר מה להגיד לכם, חברי הכנסת. תודה.
לוי בן ברוך
בוקר טוב, חודש טוב ומבורך, כבוד היושב-ראש, שמי לוי, אני דוד של עידן אלכסנדר. תודה לאל שזכינו לראות ולשמוע את עידן בסרטון שפורסם לאחר 420 ימים, סרטון קשה וכואב. עם זאת, לראות את עידן אחרי יותר משנה, וכמעט רק כמעט להרגיש אותו, זה נתן לנו תקווה.

הסרטון הזה הוא הוכחה, הוא הוכחה לכך שיש חטופים חיים בעזה שמתחננים, וזועקים ובוכים שנוציא אותם משם. צריך להפסיק עם השמועות השקריות על כך שמרבית החטופים אינם בחיים, ובכך לרפות את ידי המנהיגים מלעסוק בנושא הכי דחוף, קדוש ומוסרי, שזה להשיב את כל החטופים הביתה.

עידני שלנו גדל והתחנך בבית ספר חב"ד בטנפליי, ניו ג'רזי. ילד מלא אור, שגדל והפך לנער מלא ערכים, ערכים שהובילו אותו להחליט לעלות לארץ-ישראל, להתנדב לצבא ולהגן על כולנו. וכבר יותר משנה שעידן שלנו, האור שלנו, נמצא בחושך, חושך מוחלט.

עידן לכוד במעמקי האדמה, העיניים שלו, כולנו ראינו, וזה אמיתי, העיניים שלו מלאות בפחד, בעצב, עצב גדול, באכזבה, תסכול וגעגוע, ובשבר גדול. הוא זועק אלינו, כמו שקראנו הבוקר, "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה". אנחנו אנשי אמונה, ואנחנו סומכים על הקדוש ברוך הוא, ועל כולנו מוטלת החובה לעשות השתדלות אמיתית להצלת חיים.

אנחנו מציינים היום את ראש חודש כסלו, חודש הניסים, ובקרוב את חג החנוכה, חג האור, וזה לא דבר מקרי. איך שלא תסתכלו על זה, זה לא מקרי, כל הנקודות מתחברות. בשלו התנאים לעסקה, המנהיגים שלנו אומרים את זה, יש מומנטום יקר שאסור לנו לפספס. הגיע הזמן להשיב אותם הביתה, ויש בידיכם, נבחרי הציבור, את הכוח להפוך את החושך המוחלט הזה לניצחון מוחלט, אם רק תביאו את האור. והאנשים שלנו זה האור של העם שלנו.

אני רוצה מכאן לקרוא למנהיגים שלנו: שחררו את האור, השיבו לנו את האהובים שלנו בעסקה, תשיבו לעם שלנו את השמחה, את התקווה ואת האמונה במנהיגים שלנו, את האמונה בערכים, בערכים שלנו של ערבות הדדית, אותם ערכים שגרמו לעידן לעזוב את החיים הנוחים שלו בארצות-הברית ולעלות ולהתנדב לגולני, ולהגן עלינו, כדי שנוכל אנחנו לשבת כאן ולקיים דיונים. תובילו עסקה שתשיב את כל החטופים הביתה, כולם הומניטריים היום, כולם צריכים לצאת מיד, ואין שום סיבה שהם יישארו שם.

העם תומך בעסקה מכל צדדי הקשת הפוליטית, כל עם ישראל הוא משפחת חטופים. זה רצון העם מימין ומשמאל.

אני רוצה לציין שבסרטון הקשה שראינו, שחלקו ככל הנראה הוכתב לעידן מראש, אבל יש בו הרבה רגעים אותנטיים, ברגע של שבר עמוק עידן פנה להורים, הוא אומר: אבא, אימא, מיקה, רועי, סבא, סבתא, כל יום שעובר, הכאב מבפנים גדל. ועידן זועק מגעגוע ומתפלל. הוא אומר: כל יום. והוא חוזר על זה שוב בבכי קורע לב, כל יום. הוא רק רוצה לראות את המשפחה שוב בקרוב. ובסוף הוא מוסיף, כמו שאימא שלי אמרה: בבקשה, תהיו חזקים. הוא זה שברגע השבר הכי עמוק, אחרי 420 ימים בשבי, מבקש מאיתנו להישאר חזקים. הוא זה ששולח לנו נקודת אור ממעמקי הגיהינום ומראה לנו את הדרך אליו ואל 100 חטופים שקולם לא נשמע.

אני מפציר במנהיגים שלנו: תהיו חזקים, לפחות כמו עידן. זה הזמן להחלטות אמיצות. זו השעה שלכם להציל את עידן ואת 100 החטופים. תפתחו את הלב שלכם לשמוע את העם: העם רוצה עסקה, העם רוצה את החטופים בבית, אל תקשיבו לרעשי רקע מבית המסיטים אתכם מהעיקר. הקשיבו ללב העם. לא יהיה שום ניצחון מוחלט ללא השבת החטופים – החיים לשיקום והמתים לקבורה. זה לא פוליטי וזה לא מדיני, זה ציווי מוסרי ראשון במעלה. תודה לכם.
היו"ר יצחק פינדרוס
אנחנו נצא להפסקה של עשר דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:49 ונתחדשה בשעה 09:58.)
היו"ר יצחק פינדרוס
אני ממשיך את הישיבה. אנחנו ברוויזיות על ההסתייגויות של סיעת יש עתיד. זכות הדיבור שלכם. יואב, קארין, תחליטו מי מתחיל, מי פותח.
קארין אלהרר (יש עתיד)
אני אנמק את הרוויזיה. קודם כול, אני שוב חושבת שהחוק הזה הוא חוק בעייתי מאוד.

בחדר מקביל, בוועדה לביקורת המדינה, מתקיים דיון על ועדת חקירה ממלכתית, והגיעו לשם נציגים מוועדת החקירה הלאומית, ושמעתי שהבוקר נמצא פיון להגשת החוק שרוצה הקואליציה לוועדת חקירה ציבורית. הממשלה, מסיבה שאינה ברורה, מאוד מאוד מפחדת ומורתעת מוועדת חקירה ממלכתית. אני תוהה מה יש להם להסתיר. למה הם לא רוצים שהדברים ייבדקו כפי שנהוג לבדוק? מי שנבחר להגיש את הצעת החוק הזאת, חבר הכנסת קלנר, ביסמוט לא רוצה.
היו"ר יצחק פינדרוס
נעלבתי... למה לא שלחו אותי?
קארין אלהרר (יש עתיד)
לא יודעת. אתה צריך באמת לשאול שאלות.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי)
זה מישהו מהליכוד.
קארין אלהרר (יש עתיד)
זה האירוע הכי חמור והכי קשה והכי רצחני שקרה למדינת ישראל, לעם ישראל מאז השואה. יש פה הרבה שאלות שצריך לשאול. וראש הממשלה, עזוב את זה שהוא לא לוקח אחריות על האירוע, זה תמיד מישהו אחר, לא משכו לו בדש, לא ידעתי, לא ראיתי, לא שמעתי, אכלו לי, שתו לי וכו'. אם באמת הוא כזה צדיק, ושום רבב לא נפל בפעולותיו, מה הבעיה שיבדקו את זה? מה הבעיה שתקום ועדת חקירה ממלכתית, כפי שכתוב בחוק? אבל נתניהו לא יפעל על פי החוק, הוא כרגיל חייב להנדס את הסיטואציה.
ואני אומרת לכם
יש בעם ישראל הרבה מחלוקות, דבר אחד יש עליו קונצנזוס מלא, וזה הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אני קוראת מכאן לחבר הכנסת קרעי: עזוב אותך מלהיות עלה התאנה של האירוע הזה. זה לא יוסיף לך כבוד. תרד מהצעת החוק הזאת.
היו"ר יצחק פינדרוס
זה עולה ביום רביעי, דרך אגב?
קארין אלהרר (יש עתיד)
היא לא תעבור.
היו"ר יצחק פינדרוס
זה עולה ביום רביעי?
קארין אלהרר (יש עתיד)
אני לא יודעת, אתכם הכול יכול לקרות. פטורים וכל מיני כאלה.
היו"ר יצחק פינדרוס
זה לא קשור לפטור.
קארין אלהרר (יש עתיד)
זה לא יקרה. זה פשוט לא יקרה. אם ההצעה הזאת תעבור, זה כתם שלא תוכלו למחוק מספר החוקים הישראלי. תודה רבה.
היו"ר יצחק פינדרוס
תודה, קארין. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
אנחנו ביום ה-426 לאסון הזה ולהפקרה של החטופים. אנחנו הגשנו 514 הסתייגויות לחוק הזה, אנחנו זה יש עתיד ומפלגת העבודה. מי שהיה פה יודע שכל ההסתייגויות כולן, בזמן שהיה לנו אל מול ההסתייגויות, מה שעסקנו בו זה בנושא של החטופים, ואני רוצה להתרכז בזה גם עכשיו, בייחוד אחרי הבוקר הזה, אחרי שראינו כולנו את הסרטון של עידן אלכסנדר.

כל פעם שקורה משהו אומרים "טרור פסיכולוגי". אני מאוד שמחתי לראות שיש שם מישהו חי, חייל, שאומר: תוציאו אותי משם. כשאתה רואה את הפנים, אתה מבין שזה לא מספר.

אחרי ששמענו פה גם את סבתו וגם את דודו, במקביל אנחנו שומעים את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהוא חבר בקואליציה, בא ואומר, לציטוט, לפחות מה שפורסם: לא אתן יד להסכם כניעה. אני סולד בכל נימי גופי משחרור מחבלים. הדבר הנכון הוא לכבוש את עזה ולהתיישב בה. זו הקואליציה שבה אתם נמצאים. כל הדיבורים שהיו פה, גם במהלך ההסתייגויות, שחלק מהחברים פה באו ואמרו: זה לא כך וכו' וכו', מה לעשות יש עובדות החיים, עובדות החיים הן שאתם כרגע נמצאים בקואליציה מופרעת לחלוטין בכל מה שקשור ליכולת לנהל את מדינת ישראל אל מול היעדים שלה. ולדעת שהוא אמר את הדברים האלה ולדעת את הדברים שאמר השר בן גביר במקביל אל מול משפחות חטופים רק בשבוע שעבר, אני כבר לא מדבר על קהות החושים, אני מדבר על המגבלה האדירה שיש על הקואליציה הזאת לקבל החלטות נכונות למדינת ישראל, והחלטות נכונות צריכות להתקבל לא בגלל שנשיאים אמריקאים אומרים כך או אחרת, ואני לא יודע בדיוק מה הם אומרים, רק אנחנו שומעים מפי השמועה, אלא החלטה של ממשלת ישראל מה נכון.

ובזמן שהיה לנו, והיה לנו הרבה זמן ביחד בהסתייגויות, היה גם שיח, אמרתי כל הזמן: המחיר ידוע מראש, הוא מזמן, הוא קשה, הוא כואב, יצטרכו להפסיק את המלחמה בעזה, יצטרכו להחזיר מחבלים, וכן נתניהו עשה את זה בעבר, גלעד שליט הוחזר – 1,027 אנשים, בהם גם רוצחים.

101 חטופים מחכים לממשלה ששכחה את תפקידה, וכשאני רואה את האמירות לגבי התיישבות בעזה, כשיכול להיות ויכוח על העניין, אבל לדבר על התיישבות בעזה בזמן שאנשים נמצאים במנהרות, זה אירוע שהקשר שלו ליהודים, איך שאני מבין את המילה הזאת, הוא קלוש. אני אומר שזה גם ערך יהודי, אבל לפני הכול זה גם ערך אנושי להציל חיים, וכרגע מפקירים אנשים למותם, אין מילה אחרת, והמחיר ידוע. אני חוזר, המחיר ידוע.

אחרי השבוע שעבר שהייתה הפסקת אש בלבנון, חיזבאללה עדיין קיים, ועשינו הפסקת אש, ואני באופן אישי חושב שהיה נכון לעשות, כי בסוף צריך להיות גם אופק לעתיד, בעזה, גם שם יש חמאס, וגם הוא לא יחוסל עד האחרון שבהם. מי שיחוסל עד האחרון שבהם, אם נמשיך באותה דרך, זה 101 חטופים, ואנחנו לא יכולים להרשות את העניין הזה לעצמנו. אנחנו יכולים לעסוק פה בדברים חשובים, בחוקים כאלה ובחוקים אחרים, חוקים יותר חשובים וחוקים פחות חשובים, כל אחד להבנתו, מדבר אחד לא נתחמק.

ואני מנסה לחשוב על עצמי בדיון ציבורי בעוד חמש שנים, בעוד עשר שנים, בעוד שנה, שבו כל אחד יצטרך לשאול את עצמו איפה הוא היה בזמנים האלה, ומה הוא עשה בזמנים האלה, ואני פשוט לא מקבל את העובדה שבממשלה, אבל במשטר דמוקרטי באופן כללי, גם עם אי-ההסכמות בינינו על הרבה מאוד דברים, לא יכול להיות שבממשלה הזאת אנחנו נשמע קול אחד, לא יכול להיות.

ממשלה – יש לה ראש ממשלה, אבל אין בה קול אחד. יש קול בכיר יותר שהוא ראש ממשלה, אין קול אחד. בממשלה הזאת אתה שומע קול אחד, או שאתה לא שומע קולות. איך יכול להיות שמנהיג ציבור לא משמיע קול? איך יכול להיות שבוועדה פה שבאות משפחות חטופים ואומרים תגיבו, נשארים בדום שתיקה ואף אחד לא מגיב. אין לכם כוח לכולם? הכוח הוא רק אצל בן גביר וסמוטריץ'? רק הם יכולים להגיד אשר על ליבם? אתם מסכימים איתם שצריך התיישבות בעזה עכשיו? אם אתם מסכימים, תגידו. אני יודע שיש לי גם ויכוח אתכם בהקשר הזה. אם אתם חושבים שלא צריך להחזיר אף אחד בשביל להחזיר חטופים, תגידו, אתם יכולים לשבת ולשתוק.

השתיקה הזאת, ואמרתי את זה בהקשרים אחרים על דברים אחרים, אבל פה פשוט זה כואב יותר, הבעיה של מדינה הרבה פעמים היא לא הקיצונים שבה, אלא השותקים שבה, כשיש פה רוב שותק, שיושב ושותק ואומרים: זה לא אנחנו, זה הממשלה, זה לא אנחנו, זה הקבינט. זה אתם, זה על ראשכם, זה על ראש כולנו.

איפה תהיו בעוד שנה מהיום? איפה אתם תהיו? איפה חבר הכנסת בצלאל יהיה? איפה אתה תהיה? איפה אתם תהיו? מה תגידו אז לאנשים שישאלו: מה עשיתם? קולכם לא נשמע, ואתם לא אומרים: היום, היום, אומרים: סמוטריץ', אל תבלבל את המוח, אתה רוצה להתיישב בעזה, לך לעזה, אנחנו נגד, ואנחנו ניכנס לראש הממשלה ונגיד לו שנחזיר את החטופים קודם, כי זו מצווה, כי זו חובה, כי זה ערך שאנחנו מחוברים אליו. תהיה עסקה בסוף, השאלה כמה יחזרו ממנה.

אנחנו באיחור של חודשים על חודשים, כן בגלל פוליטיקה. הפוליטיקה מכתיבה פה את עולם הערכים, ולא הערכים מכתיבים לאנשים הפוליטיים, וזה היפוך תחומים לחלוטין. בהקשר הזה, כל חוק שיעבור פה, חוק יותר טוב או חוק פחות טוב, יוגשו אליו מאות ואלפי הסתייגויות על כל חוק. בכל מקום אנחנו ננצל את הזמן הזה בשביל לדבר על זה, כי כל זמן שהאוזן שלכם לא קשובה למשפחות, אי-אפשר לסמוך ולבקש מהמשפחות לבוא עוד לכאן. חובתנו היא עד שהמים יטפטפו על האבן. הלב שלכם הוא לב של אבן. תודה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
אני רק אציין שנודע שסרן עומר נאוטרה נהרג ב-7 באוקטובר. הוא שרת כמפקד טנק, בגדוד 77. מדובר בצעיר שעלה לארץ כחייל בודד, רצה לבוא ולשרת, וההורים שלו קיבלו את ההודעה היום. זו בשורה איומה. הייתי בקשר עם ההורים. הורים שהגיעו לכל הבמות החשובות ביותר, דיברו בעצרות הבחירות בארצות-הברית, הגיעו לנשיאים. זה נורא. זה פשוט נורא לחשוב שעוד מקבלים הודעות כאלה. זה פשוט מנפץ את הלב. יהי זכרו ברוך.
היו"ר יצחק פינדרוס
אני כבר אענה לך על מה ששאלת, על הנושא של התגובה. דיברתי גם באופן פרטי בחוץ עם חלק מהמשפחות. אני אענה לך על זה. אני רק אצביע.
אלעזר שטרן (ייעוץ משפטי לוועדה)
אנחנו מצביעים על הרוויזיות.
היו"ר יצחק פינדרוס
מי בעד הרוויזיה, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה

הרוויזיה לא התקבלה.
היו"ר יצחק פינדרוס
הרוויזיות הוסרו. מי בעד החוק, כפי שנוסח על ידי הוועדה? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד הצעת החוק – 4
נגד – 3
נמנעים – אין.
הצעת החוק אושרה.
היו"ר יצחק פינדרוס
נוסח החוק עבר.
אלעזר שטרן (ייעוץ משפטי לוועדה)
מישהו מגיש רוויזיה על הצעת החוק עצמה?
יהודה אבידן
אדוני היושב-ראש, תודה רבה לכם.
היו"ר יצחק פינדרוס
אני רוצה להתייחס, ברשותך, מכיוון שאתה מכיר אותי מספיק זמן, יואב, גם אתה וגם קארין, אני משתדל להיות אמיתי, אבל יש נוהג בכנסת של נאומים, זה בסדר גמור. יש אולי חילוקי דעות בשני נושאים. קודם כול, יהדות התורה מהיום הראשון אומרת את זה בצורה הכי ברורה שאנחנו בעד עסקה. הייתי אומר שהשוני אולי בין יהדות התורה ליש עתיד בעניין הזה - - -
ארז מלול (ש"ס)
אני מגיש רוויזיה על הצעת החוק.
היו"ר יצחק פינדרוס
למה?
ארז מלול (ש"ס)
אני מגיש רוויזיה.
איל קופמן
ההצבעה על הרוויזיה ב-10:45.
היו"ר יצחק פינדרוס
אני מדבר כרגע על החטופים, זה קצת יותר חשוב מהחוק הזה, עם כל הכבוד. עמדת יהדות התורה היא בעד עסקה, והיא אומרת את זה, ויודעים את זה. אני הרי לא מדבר עם נתניהו, זה לא האיש שאני מדבר איתו, הוא לא מתקשר אליי ולא שואל אותי מה דעתי. יושב-ראש דגל התורה, הרב גפני, אומר את זה בצורה הכי ברורה, ובצורה עוצמתית, והוא אמר את זה גם למשפחות, לא בפגישה אחת ולא בשתי פגישות, הוא אומר את זה כל הזמן גם לנתניהו בפגישות בצורה הכי ברורה. הדיאלוג היחיד האם זה מעלה את המחיר, השיח הכללי, או לא.

אני נותן למשפחות לדבר, אני חושב שזאת זכותן המלאה. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה לעמוד במקומן, ילדים, אחיינים, סבים, שזו זכותם המלאה, אבל ברמה הפרקטית אנחנו חושבים שזה צריך להיעשות בחדרי חדרים. אנחנו עושים את זה דרך אגב, גם בדברים שנוגעים אלינו, אנחנו לא מצהירים הצהרות. זו העמדה, וזו הסיבה שאני לא מגיב, כי זה סתם.

אני כחבר קואליציה, מה זה אומר? יש אדם שהוא איש הקשר עם הממשלה, מי שמקבל החלטה זה בסוף לא הצבעה בכנסת. הצהרנו כסיעה, אנחנו אומרים את זה בצורה הכי ברורה, אומרים את זה לבצלאל, אומרים את זה לבן גביר, שאנחנו לא מסכימים עם העמדה הזאת, בטח זה קודם לכל רעיון התיישבותי, שלטוני, זה או אחר, דבר ראשון זה אותם 101 אנשים, כולל אלה שנרצחו שם, להחזיר אותם. אני מסכים עם מה שאמרה חנה כהן, היא לא אמורה להישאר מחוץ לסיפור, זה דבר נכון, ואמר את זה הרב גפני כמה וכמה פעמים.

זאת העמדה. נכון, זאת עמדה קצת מורכבת, כי אתה לא יוצא ונמצא בהפגנות, ואתה לא מצהיר הצהרות מצד אחד, ומצד שני, אני גם לא יכול להגיד שאני אעשה הכול, אני לא חבר, לא בממשלה, לא בקבינט. יש לנו יושב-ראש סיעה שעומד בקשר עם ראש הממשלה ועם אנשי הקבינט ואומר את העמדה הזאת.
קארין אלהרר (יש עתיד)
יש לכם מנופים.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
הכוח הפוליטי שלכם הוא מספיק לסגור את הדלת ולהגיד לנתניהו "עד כאן".
היו"ר יצחק פינדרוס
תאמין לי שאומרים את זה. אתה יודע שגם עוד דברים לא עוברים - - -
ארז מלול (ש"ס)
בעסקה הראשונה - - -
היו"ר יצחק פינדרוס
בואו נהיה אמיתיים, אומרים את זה דרך אגב גם בש"ס, העמדה מאוד מאוד ברורה, נחרצת.
ארז מלול (ש"ס)
אנחנו רואים בעסקה הראשונה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
אז איפה זה?
היו"ר יצחק פינדרוס
יש לנו עוד כמה דברים שאנחנו שואלים.
קארין אלהרר (יש עתיד)
אתם מעבירים הצעות פה.
היו"ר יצחק פינדרוס
תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:15.

קוד המקור של הנתונים