פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/11/2024


16/12/2024

מושב שלישי



פרוטוקול מס' 309
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 10:01

הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג-2023 (פ/3687/25), של חה"כ סימון מושיאשוילי, חה"כ ינון אזולאי

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
יבגני סובה

סימון מושיאשוילי

שרה גולד - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

אריה בלבן - ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

איילת הלר - אגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל גרשוני - עו"ד, לשכה משפטית, משרד החינוך

אייל גינגולד - עו"ד, משרד החינוך

חנן ארליך - עו"ד, יועץ משפטי, משרד המורשת

שלום מיכאלשוילי - נציג מטעם חה"כ סימון מושיאשוילי, יוזם הצעת החוק

שמרית גיטלין שקד

אתי דנן

ענת רגב

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג-2023 (פ/3687/25)
של חה"כ סימון מושיאשוילי, חה"כ ינון אזולאי

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ה בחשון התשפ"ה, 26 בנובמבר 2024, הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג-2023, הצעת חוק של חבר כנסת סימון מושיאשוילי וחבר הכנסת ינון אזולאי. אם הכול ילך כסדרו, אולי יהיה גם הצבעות.

בהחלט.

מציע החוק, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, אני קודם כל מודה לך על הדיון. אני מבקש לציין בתחילת דבריי שהחוק הזה לא מתייחס למדינה מסוימת, הוא מתייחס לקבוצת מדינות שבזמנו הרכיבו את מדינות חבר העמים, ברית המועצות, אז ככה שההשפעה שלו על מדינת ישראל ועל אוכלוסיית מדינת ישראל, אנחנו נגיע לזה בהמשך, נראה מה גולדה מאיר בזמנו, ראשת הממשלה אמרה על המכתב הזה, ומה יגאל אלון אמר על המכתב הזה. נכון שכל מדינה ומדינה היא חשובה בפני עצמה לאין ערוך, וקל וחומר מכתב שהיה באמת גורם מכריע מאוד לעלייה מכל רחבי ברית המועצות.

אדוני היושב-ראש, ביום כ"ט בחשון תשכ"ט, 10 בנובמבר 1969 פורסם על ידי מדינת ישראל מכתב שנחתם על ידי 18 משפחות מגאורגיה. קהילת היהודים שהתגוררה שם הייתה קהילה ענפה. אימא שלי עלתה משם כשהיא הייתה בת עשר, ב-1971. מה שהם רצו, דבר מאוד פשוט, היום בעינינו הוא פשוט ביותר, לעלות לארץ ישראל, מושא הערצתם. עד היום אימא שלי מספרת לי בדמעות בעיניים כשהיא מתארחת אצלי בליל הסדר, כל הזמן אמרנו, ציון, ציון, ציון, ירושלים. היא זכרה את זה עוד כשהיא הייתה ילדה במיוחד בליל הסדר, שבשנה הבאה לירושלים הבנויה.

המכתב שנחתם על ידי 18 המשפחות הוגש לוועדת זכויות האדם של ארגון האומות המאוחדות, האו"ם, לאחר שבקשתו של יוזם המכתב, שבתאי אלאשווילי ז"ל לעלות לארץ ישראל, למדינת ישראל, נדחתה על ידי השלטון הסובייטי. אני אלך צעד אחד לפני. המכתב נחתם על רקע עלייתם לארץ ישראל של שלושת האחים לבית משפחת מיכאלשווילי מהעיר קולא שבגאורגיה. ב-1967 הם שלחו ויזות בחשאי ליהודי גאורגיה מארץ ישראל לפי סעיף איחוד משפחות. הבן של אחד מהשלושה הוא אמור להגיע לכאן והוא יספר בדיוק על העניין הזה באותם ימים.

הסובייטים בעצם הסתירו את סירובם לעלות לארץ ישראל, ליהודי המדינה. הם אמרו, לא, טוב ליהודים כאן, אין להם צורך לעלות לארץ ישראל. אנחנו לא מכירים מישהו שביקש לעלות וסורב מכל רחבי ברית המועצות, אגב, לאו דווקא מגאורגיה. היום בעינינו זה קל ביותר. פשוט אתה לוקח כרטיס טיסה ומגיע ממדינה למדינה, אבל בזמנו זה סכנת מוות כפשוטו, ריחפה מעל ראשיהם של אותם יהודים במיוחד שביקשו לעלות לארץ ישראל. בגידה. לפיכך, מתוך מסירות נפש לתורת ישראל ולארץ ישראל יהודי גאורגיה החליטו למסור את נפשם לשם עלייה לארץ ישראל, ונקטו בפעולות שונות לרבות שביתות רעב, הפגנות וכתיבת מכתב 18 המשפחות. המכתב הזה, אגב, הוחדר לשגרירות הולנד במוסקבה, בחשאי, באמצעות אותו שבתאי אלאשווילי, יוזם המכתב. זה מדהים. היום אנחנו יכולים לתאר לעצמנו אולי את צפון קוריאה, ממש כפשוטו. אפילו באיראן אני מבין שהרבה יותר קל להכניס מכתב לאחת השגרירויות מאשר ברית המועצות בזמנו.

מר שבתאי אלאשווילי ז"ל מסר את המכתב לשגריר ביום כ"ט בחשון תשכ"ט, 10 בנובמבר 1969. ראש הממשלה גולדה מאיר הקריאה את המכתב בכנסת, ושגריר ישראל באו"ם, יוסף תקוע, מסר אותו למזכיר האו"ם. על מכתב זה אמרה גולדה מאיר, ואני מצטט: "לולא היה המכתב של 18 המשפחות, לא הייתה עלייה מברית המועצות. מאבקן של 18 המשפחות למען זכויותיהן הלאומיות ולמען עלייה ראויה לעט סופרים והיסטוריונים". יגאל אלון אמר בזמנו כי "המכתב מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה של המאבק היהודי על הזכות להיות יהודים".

בעקבות המכתב מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי בעמדת השלטונות הסובייטים, ומאות אלפי יהודים עלו לישראל ולמדינות אחרות מכל רחבי ברית המועצות, לרבות גאורגיה. בן דוד של אימא שלי לדוגמה, עשה עלייה. נסע לארצות הברית וחי שם עד היום, הוא ומשפחתו. רובם המכריע עלה למדינת ישראל והתיישבו ברחבי המדינה.

עלינו לזכור ולשמר את ההיסטוריה היהודית, לכן חובתנו להעביר הלאה את המאורעות שעברו הדורות הקודמים. על כן, אדוני היושב-ראש ומכובדיי כולם, אני מבקש להסדיר בחוק קיום יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, ב-א' בכסלו דווקא. בהערת אגב אני אציין שכ"ט חשון הוא יום חג הסיגד, יום חגם של יהודי אתיופיה, אז על מנת שזה לא ייפול על אותו יום, אני מבקש שזה יהיה ב-א' בכסלו. היום, היושב-ראש, יצוין באמצעות הקדשת זמן ללימוד הנושא במוסדות חינוך, וקיום ישיבה ממלכתית בכנסת. כמו כן יתקיים טקס מרכזי לציון יום זה לפי החלטת הממשלה. זו בקשתי.

אוקיי.

שמרית, בבקשה, בואי נתחיל הקראה ונתייחס כל אחד בתורו לכל סעיף וסעיף.

הצעת חוק יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ה-2024


מטרה 1. חוק זה מטרתו לקבוע יום לציון מכתבן של 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה משנת התשכ"ט, שהביע את רצונן לעלות לארץ ישראל (בחוק זה – מכתב 18 המשפחות), ולציון השפעתו של המכתב על המאבק הלאומי לעלייה לארץ ישראל של הקהילה היהודית בברית המועצות בכלל, ושל יהודי גאורגיה בפרט.

סעיף המטרה, מישהו רוצה להתייחס?

שרה, בבקשה, משרד המשפטים.

אני רק ארצה להגיד הערה כללית, שככלל כמובן המטרה ראויה וחשובה, אבל העמדה שלנו באופן כללי לגבי ימי ציון מהסוג הזה היא שהם לא בהכרח מצריכים חקיקה אלא ניתן לעשות את זה בהחלטה של ועדת הסמלים והטקסים, ואכן גם יש ימי הוקרה, ימי ציון שנקבעו בהחלטות של ועדת השרים. זו העמדה שלנו באופן כללי. אחרי כן נעיר פרטנית.

אוקיי.

משרד מורשת, חנן.

בוקר טוב, חנן ארליך, יועץ משפטי, משרד המורשת. אני מצטרף לדברים שאמרה שרה. גם כשהולכים בחקיקה, הקדשת חוק לכל עדה, כל עדה עם הסיפור הייחודי שלה, אנחנו הולכים לדיון הבא לדון על עליית יהודי תימן שיש לה את סיפורה הייחודי משלה. יש עוד עליות מתפוצות - - -

על איזו עדה אנחנו מדברים כאן?

אתה ציינת שזה מספר מדינות.

לא אני ציינתי. גולדה מאיר ציינה ויגאל אלון ציין.

תפוצה. המילה מדינה לפעמים היא נכונה, לפעמים היא פחות מתאימה. לפעמים זה עדה, לפעמים זה מדינה, לפעמים זה תפוצה. השתמשתי גם במונח תפוצות. זה בדיוק מדגיש את זה, שיש הרבה יהודים שעלו מהרבה תפוצות.

אנחנו רק מדברים על חצי כדור הארץ. אולי קצת פחות. שליש.

אנחנו חושבים שיש הרבה תפוצות ומן הראוי, במקום להקדיש עוד יום ועוד יום ועוד יום, שבאיזה שהוא שלב זה אפילו יכול לאבד את המשמעות - - -

חבל שאני שומע שזה עוד יום ועוד יום. זה לא עוד יום. אנשים מסרו נפש בשביל זה ולנו זה קל. אני ציינתי בתחילת דבריי, לנו זה קל לומר עוד יום ועוד יום. אתה עורך דין, אני עורך דין. למדנו לזה שלוש שנים וחצי ועוד שנת התמחות. אני זוכר, מידי יום הייתי נוסע, התמחיתי אצל דובי וייסגלס, מי שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אני מדבר איתך לפני 22 שנה. איך הוא אמר לי בסוף ההתמחות? היה לכם כאן עוד יום ועוד יום אבל האמינו לי, כל יום בנה אתכם. זה לא עוד ציון ועוד יום ועוד יום.

זה בדיוק החשש, אדוני. זה בדיוק מה שאני אומר, שריבוי ימים מהסוג הזה יהפוך את זה לעוד יום ועוד יום ויגרום לזילות והיפך המטרה שלה אנחנו מכוונים. זה כהערה כללית. ועדת השרים החליטה לתמוך בהצעת החוק, החלטה שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה, והממשלה תומכת בהצעת החוק בכפוף להסכמות שלנו ושל משרדים נוספים. אין לנו הערה לגבי הסעיף הזה. אנחנו מברכים על השינוי לתאריך העברי. לשיטתנו הוא ראוי גם בהצעה הזו, גם בהצעות נוספות. בעיות פרטניות כמו התנגשות שתוארה כאן קודם, ניתנות לפתרון.

אוקיי.

יום לציון
מכתב 18
המשפחות 2. (א) מדי שנה, ביום א' בכסלו יקוים יום לציון מכתב 18 המשפחות (בחוק זה – יום לציון מכתב 18 המשפחות).

(ב) חל א' בכסלו ביום חג, מנוחה או שבתון, או ביום זיכרון או יום ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום זה ביום שני שבשבוע שלאחר מכן.

דרכי קיום 3. ביום לציון מכתב 18 המשפחות –

(1) במוסדות החינוך יוקדש זמן ללימוד הנושאים הנוגעים למטרת חוק זה ככל שיחליט על כך שר החינוך.

(2) הממשלה תקיים טקס מרכזי ככל שתחליט על כך.

(3) הכנסת תקיים דיון מיוחד במליאת הכנסת במועד האמור בסעיף 2 או במועד סמוך לו; חל יום לציון מכתב 18 המשפחות בפגרת הכנסת, רשאי יושב-ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון יום זה בכנסת.

ביצוע 4. השר המורשת ממונה על ביצוע חוק זה.

אוקיי.

חנן, בבקשה.

אין לנו הערות. משרד המורשת אכן סבור שחוקים מהסוג הזה, ראוי ששר המורשת הוא יהיה האחראי עליהם. אין לנו הערות נוספות.

אוקיי.

משרד החינוך, בבקשה, מיכל.

אני אגיד לפרוטוקול את מה שאנחנו אומרים תמיד. משרד החינוך באופן עקרוני מתנגד להכנסת תכני לימוד בחקיקה כדי לא לכרסם משיקול הדעת של שר החינוך ושל המזכירות הפדגוגית לפי חוק חינוך ממלכתי. אנחנו כן מסכימים לנוסח הזה ככל שיחליט על כך שר החינוך, שבעצם מאפשר לשר החינוך את שיקול הדעת המלא אם בכלל לציין את היום הזה או לא ובאיזו דרך. בכפוף לזה שזה ככל שיחליט על כך, אין לנו הערות.

זו הייתה גם עמדת השר בוועדת שרים, נכון?

כן. זו הייתה התניה.

אוקיי.

שמרית.

ביקשנו מנציגת האוצר. היא מגיעה?

כן.

אוקיי. היא צריכה לתת לנו הערכה תקציבית.

אני מבין שלא אמור להיות פה טקס, נכון? מעבר ליום ציון בכנסת.

יש פה הוראה שמאפשרת לממשלה בחירה. גם אם אנחנו לא נכתוב את זה, הממשלה יכולה להחליט לקיים טקס, אבל זה מופיע כאן בחוק כאפשרות בחירה. הממשלה תקיים טקס מרכזי ככל שתחליט על כך. אין כאן חובה.

3(ב).

כן, בסעיף 3(ב).

זה מוסכם על ידי משרד רוה"מ? ההתייחסות שלהם לנושא?

משרד רוה"מ הם כאן?

לא.

ככל שתחליט על כך.

הם שלחו התייחסות אבל דווקא היה חשוב שיהיו בדיון ויגידו. הם לא עלו?

לא.

מה ההתייחסות שלהם? פשוט אני יודע את זה מדיונים אחרים של ימי זיכרון, אז בואו נסגור את המעגלים שהכול יהיה ברור.

מבחינת הערכת עלות, כשאנחנו מכינים הצעת חוק לקריאה ראשונה, אנחנו מזמינים את נציג משרד האוצר כדי לתת לנו הערכת עלות ועל מנת שהוועדה תקבע מה העלות של הצעת החוק והאם היא הצעת חוק תקציבית. יש לנו פה מייל מאיילת ממשרד האוצר, שכתבה שהעלות התקציבית נובעת מהסעיפים שמציעים קיום של טקס מרכזי. העלות תלויה במיקום הטקס, מספר המשתתפים והיקפו ולכן קשה לבצע הערכה. ניתן להעריך טווח של 400,000 עד 600,000 שקל לטקס על בסיס עלות כספים דומים. אני מניחה שיש פה הערכת עלות שהיא עדיין לא הופכת את הצעת החוק לתקציבית. האם הוועדה מעוניינת לקבוע שבעצם הצעת החוק היא איננה הצעת חוק תקציבית?

לכאורה לא תקציבית.

היא לא תקציבית. היא לא מתקרבת לזה אפילו.

הוועדה קובעת שמדובר בהצעת חוק שאינה תקציבית.

שמרית, משרד רוה"מ אמרו שהעבירו לך איזו שהיא עמדה. יכול להיות?

כן, אבל הם העבירו לנוסח לא עדכני. אני לא יודעת מה העמדה שלהם כרגע. הם ביקשו נגיד למחוק את המילה "מרכזי". אני חושבת שכדאי שהם יסבירו לך, אולי את תייצגי אותם, מה העמדה שלהם. היא כתבה מייל: "לאחר שיחה ובתיאום עם ראש מערך הטקסים ולאירועים ממלכתיים, גברת גלית שאשו, אנו מתנגדים לקיום טקס מרכזי", אבל בנוסח שהיא כתבה היא פשוט מחקה את המילה "מרכזי", אז לא כל כך ברור אם היא מתנגדת לעצם קיום הטקס - - -

אם אפשר להעלות אותה בזום שנשמע.

לגבי ההערה שלהם, הם לא רצו שראש הממשלה יהיה השר הממונה, ואת זה באמת תיקנו, ששר המורשת יהיה ממונה על ביצוע החוק.

אוקיי. זה מוסכם.

נציגת האוצר הגיעה.

משרד האוצר, בבקשה.

איילת הלר, אגף תקציבים. להערכתנו, והגבנו את זה גם בהערכת עלות לוועדה, עלות של כ-400 עד 600 אלפי שקלים לקיום הטקס, כמובן בתלות בגודל הטקס, כמות המשתתפים, המיקום שלו, וזו הערכה שהיא דומה לטקסים דומים שמקיימים, למשל לזכר יוצאי אתיופיה.

אוקיי.

אם כך, על בסיס ההערכה שלכם הצעת החוק איננה הצעת חוק תקציבית.

נכון. כמובן ככל שיתווספו דברים, אז יהיה צורך לעשות הערכה מחדש.

כרגע על זה מדובר. זה מה שמדבר בהצעת החוק.

אני רק רוצה לשמוע ממשרד ראש הממשלה לגבי סעיף 3(ב).

הנוסח, ככל שתחליט עליו הממשלה, מקובל על משרד רוה"מ.

מבחינתם בסדר שיהיה כתוב טקס מרכזי ככל שיחליט?

טקס מרכזי ככל שתחליט על כך הממשלה. ראש הממשלה כבר לא מופיע.

אוקיי, אז יש לנו הסכמה גם של משרד רוה"מ ובעצם הסעיף יהיה – הממשלה תקיים טקס מרכזי ככל שתחליט על כך.

הנוסח המתוקן בעצם.

כן. רציתי שיתנו התייחסות לנוסח החדש.

הזמנו גם נציגות של הכנסת מהמזכירות. מה שנחליט מקובל.

בסדר. החלטנו.

סימון, רוצה להגיד לסיכום?

קשה היום לומר את המילים האלה של וואו, אני גאה במה שהם עשו, אבל זה כפשוטו. הצעת החוק הזו עברה בטרומית בזמן הקיץ. מה שהיה שם במליאה, אמרתי את מה שאמרתי על הצעת החוק בטרומית ואז אני רואה את זאב אלקין, השר היום, רץ מהפרסה בריצה למקום שלו ומצביע בעד. הם היו אופוזיציה. שאלתי אותו, זאב, מה קרה? הוא אמר לי, אני עליתי בזכות המכתב הזה לארץ ישראל, אז ככה שזה לא עדה כזו או אחרת. זה שליש כדור הארץ. זה לא הגזמה. זה נשמע וואו אבל זה באמת. זה השטח של ברית המועצות. זה מה שהמכתב הזה עשה. אני חושב, אדוני היו"ר, נצביע.

פשוט שחררו אותו רק עכשיו. שתי דקות הוא יהיה כאן, ניתן לו לדבר.

אוקיי. נעבור להצבעה. אני מבין שאין הסתייגויות ואין זכות דיבור. נעבור להצבעה על הצעת חוק יום לציון מכתב 18 המשפחות היהודיות מגאורגיה, התשפ"ג-2023 של חבר הכנסת סימון מושיאשווילי וחבר הכנסת ינון אזולאי. סימון, כיוון שיש לנו רק יד אחת פה בוועדה, אני אכבד אותך להצביע בעד החוק שהגשת. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר

הצעת החוק עברה לקריאה ראשונה ותועבר למליאת הכנסת להצבעה, וכמובן תחזור לוועדה להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

כיוון שיש לנו אורח שטרם הגיע, אולי נצא להפסקה ונחזור.

חמש דקות.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:22 ונתחדשה בשעה 10:29.)

חזרנו. אנחנו אחרי הצבעה לקריאה ראשונה. רק היה חשוב לתת לשלום מיכאלשווילי לבוא ולהגיד לנו כמה מילים על הצעת החוק החשובה הזו.

בבקשה, שלום.

אמרתי שב-1967 אביך ז"ל והדודים שלך עלו לארץ ישראל ומכאן שלחו ויזות ליהודים בברית המועצות. ספר לנו על התקופה הזאת.

זו תקופה שהיה נשיא ברית המועצות שקראו לו חרושצ'וב. הוא נסע לגרגרה, זו עיר קיט בגרוזיה לנוח. החבר'ה שלו ארגנו לו את ההפיכה השקטה, ברז'נייב וקוסיגין, והוא נשאר בלי שום תפקיד. זה היה מ-1963 עד 1967. באותה שנה קוסיגין, ראש ממשלת ברית המועצות היה בצרפת, בפריז.

חיפשתי את הקשר שלי לחוק. מצאתי בסוף.

ברוך השם. הוא נשאל על ידי אחד העיתונאים היהודיים שם, מדוע אתם לא נותנים לעשות איחוד משפחות? יש משפחות שנקרעו בזמן מלחמת העולם השנייה, חלק מחוץ לברית המועצות וחלק בברית המועצות, הורים, ילדים. למה אתם לא נותנים שנאחד אותם? הוא שלף מייד תשובה ואמר, אצלנו אין דבר כזה לא לתת להם. מי שיש לו קרוב משפחה, בבקשה שיגיש בקשה מקרוב המשפחה ואנחנו נאשר את זה. זה היה ב-1965 עד כמה שזכור לי. הייתי ילד בן 11, מתפלל בבית הכנסת כרגיל. לא הרבה התפללו בבית הכנסת כי אי אפשר היה, לא הרשו, אבל אבא שלי והדודים שלי היו חכמים כמו שקוראים לזה, רבנים, אז גם לנו היה אפשר להיכנס בשחרית בבוקר.

יום שני בבוקר בא יהודי ומספר שיש בעיתון איזבסטיה ידיעה שכך וכך אמר קוסיגין – מי שיש לו קרוב משפחה יכול להגיש בקשה לאיחוד משפחות. אבא שלי עליו השלום עלה על הרעיון. חיפשו דרכים בבית איך לגשת לנושא ואיך לתפעל את הנושא, איך להפעיל את העניינים. היה יהודי בשם חכם בן ציון אפרמשוילי. הוא היה יליד ירושלים ונתקע בגרוזיה ב-1921 בזמן המהפכה, ולא נתנו לו לצאת. הוא היה שליח, שדר של ישיבת עץ חיים ולא נתנו לו לצאת. הוא נשאר שם. הוא התחתן עם אישה מקומית ונולדו לו ילדים, בן ובת. הוא נפטר באותה שנה, ב-1965 נדמה לי, ונשאר לו הבן, אז אבא שלי עלה על הרעיון שלבן הזה יש דודים בירושלים. אחד הדודים היה פקיד גבוה מאוד של פנחס ספיר, שר האוצר. הוא היה פקיד גבוה במשרד האוצר ודרכו אפשר אולי לתפעל את הנושא. הוא נתן לו קצת מתן. לא לכולם היה שם אפשרות לחיות כמו שצריך. הוא היה קשה-יום, הבן הזה של חכם בן ציון, ואבא שלי מימן לו פחות או יותר כמה שאפשר לעזור לו. הוא התרצה. התוכנית הייתה לכתוב לדוד, לדודים, שגילינו קרובי משפחה חדשה, בבקשה ליצור איתו קשר, פעם הבאה הוא יכתוב לכם מכתב. אני מספר את כל זה בקיצור אבל זה אריכות מאוד גדולה.

יש לנו גם דיון לקריאה שנייה-שלישית. כבודו יוכל להמשיך.

דוד שלי, בן ציון עליו השלום, הוא היה מאוד פעיל גם בעניינים של הפצת היהדות במחתרת. היה מלמד בישיבה במחתרת. כמה וכמה תלמידים היו לו דווקא בבתים של קומוניסטים, של יהודים של חברי מפלגה. בבית שלהם היה מתקיים שיעורי תורה. היה לו כתב מאוד יפה, גם לאבא שלי וגם לדוד שלי, אבל הוא היה מסגנן יותר טוב, אז הוא כתב בכתב רש"י, לא בכתב עברית, מכתב לקרוב משפחה, דרב יוסף אפרמשוילי, שאנחנו קרובים וניצור קשר. מכתב ועוד מכתב עד שבסוף עלה לדיון שצריכים לשלוח ויזה. לקח שנה. כתבו לו את הרשימה של השמות, זה שלושה אחים עם ילדיהם ונשותיהם וסבא וסבתא, כל הרשימה של השמות ותאריכי לידה. זה צורף לאחד המכתבים שנשלחו. לצערנו יוסף אפרמשוילי נפטר מהתקף לב, או לא יודע. היה צעיר, היה מבוגר, בשנות ה-50'. בכיס המכנסיים מצאו את המכתב שלנו. המשפחה אמרה, מה זה המכתב הזה? הם לא ידעו מכלום. היה לו אח אחד, מאיר מחיפה. הוא אמר שהוא לוקח את זה על עצמו. הוא קרא את תוכן המכתב והוא לוקח על עצמו את כל העסק הזה.

איך אתה שלחת בזמנו את הוויזות?

אני אגיע לזה. קודם כל שאנחנו נקבל ויזה. אני שלחתי את זה אחר כך. הוא לקח על עצמו, תוך כמה חודשים סידר את הנושא. אני מספר בקיצור. שלחנו לו ויזה. הגיעה הוויזה. כל העסק הזה היה מאוד סודי ממש כמו מחתרת. היה פקיד דואר שהיה מקבל בעיר המחוז נקודת חלוקה. שם מנהל הדואר היה יהודי משלנו, מקולאשי. הוא היה מסתכל על כל המכתבים, ראה את המכתב שלנו והיה מוציא את זה והיה שולף והיה מביא - - - . באותו יום בדיוק הוא היה בחופש, אז זה בדיוק נשלח לסניף הדואר שלנו והפקיד שם שמחלק, הוא רואה מכתב מירושלים, מכתב מארץ ישראל. זה פעם ראשונה רואים דבר כזה. הוא בא לרחוב ומתחיל לצעוק, משפחת מיכאלאשווילי קיבלה מכתב מירושלים, אז כולם יצאו, כל השכנים. הדבר התחיל להתפרסם. מה יש בזה? התכתבות לארץ ישראל.

כל העסק הזה של יציאה משם זה עלה לנו הרבה כסף. לאבות שלנו עלה הרבה כסף. היו לנו בתים די נחמדים. המימון של שלושת הבתים הלך לשוחד לכמה אנשים, לפקידים כדי שיסתכלו עליהם בעין טובה. הכול נמרח כמו שוקולד נעים. הכול מוכן וצריך להגיש את הבקשה שלנו, את הבקשה לעלייה. באים לעיר המחוז ושם ק.ג.ב. לא נותן אפשרות להגיש. מה פתאום אתם יוצאים? עד שהיינו צריכים לנסוע לעיר הבירה ושם לשחד את איש הק.ג.ב., מנהל משרד הפנים. הגשנו את הטפסים בדייקנות ובדקדקנות. סיפרתי לרב שמעון בדרך קצת, אבל פה אני לא אאריך הרבה. כל הטפסים מולאו וניגשים להגיש את הבקשה ידנית.

בבוקר מקולאשי לנסוע לטביליסי זה נסיעה של יום וחצי, אז נוסעים בבוקר ומגיעים למוחרת בבוקר. נכנסו כמו כל היהודים שמגיעים למקום להתפלל שחרית. רב העיר, הרב עמנואל דוידאשווילי הוא רואה אותם. הוא מכיר אותם פחות או יותר. מה באתם ליום-יומיים? הוא אומר, באנו עכשיו להיכנס למשרד הפנים ושם להגיש בקשה לעלייה. הוא מתחיל למרוט את השערות. לשם אתם הולכים? אני הייתי שם, הוא אומר. הוא פשוט היה גם מלמד. אני לא מרשה לכם להיכנס לשם. לשם נכנסים ולא יוצאים משם. אמרו לו, זה בסדר, אנחנו כבר מוזמנים לשם. הוא אומר, לשם לוקחים, לא מזמינים. לשם מכניסים, לא נכנסים. נכנסו לשם, הכול טוב ויפה. למה באתם? אנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל. מה לא טוב לכם פה?

חמי הלך עם אבא שלי. הוא היה אדם יותר אמיץ. אבא שלי בכלל היה פחדן. רציתי לומר שיש רש"י בסוף דברים "בעצם היום הזה". כשמשה עלה להר, אז יש שם מילים "בעצם היום הזה". רש"י אומר שבשלושה מקומות נכתבו "בעצם היום הזה" - פה, אצל משה, אצל נוח ועוד מקום. הוא אומר, "הנני מכניסם" לתיבה. מי שיש בידו כוח למחות, יבוא וימחה. זה רש"י בפרשת נוח. פה ב"וזאת הברכה" גם כן רש"י אומר, "הנני מכניסם" וכו'. הוא לא אומר מה. מכאן לומדים שאם היו בני ישראל, היו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שישאיר את משה. זה היה יכול להישאר.

האחים של אבא שלי ואבא שלי היו מאוד פחדנים, הסיבה, סבא שלי עליו השלום נאסר שלוש פעמים על הפצת יהדות. ב-1953 תפסו אותו בבית הכנסת עם 80 תלמידים שהוא מלמד. לקחו אותו ושמו לו אקדח בפה בזמן החקירות, והוא השתתק. חצי גוף היה משותק 13 שנים עד 1967, עד שהוא נפטר לפני העלייה. כל המשפחה שלנו מפוחדים בכלל מכל העסק הזה. היו רואים שוטר, היו בורחים לצד השני, אז כשהוא נכנס לשם הוא מאוד פחד, אבא שלי.

חמי עליו השלום היה אדם מאוד אמיץ. הוא היה אומר, אל תחת מפניו - - - . צריך לראות את הגאון יעקב ולא לפחד משאינו יהודי. הוא אומר לו, מה זאת אומרת? אני רוצה לנסוע לארץ ישראל. אומר לו, ניתן לך פה בתים חדשים. אנחנו מכרנו את הבתים כבר. ניתן לך בתים חדשים, ניתן לך מקומות עבודה. הוא אומר, שום דבר לא מנחם אותי, מקומי בארץ ישראל. הפקיד כבר היה משוחד וידע שהוא צריך לקבל כסף בסך הכול אחרי השיחה, אז הוא אומר לו, טוב, תיסעו הביתה ואנחנו נטפל בנושא. הוא התחיל לעבור על הרשימה. הוא רואה אחד, שניים, שלוש, ארבע, 22 נפשות היינו, סבא וסבתא יחד. הוא שואל את חמי, איפה אתה מופיע? הוא אומר לו, אחותי היא אשתו של הרב בן ציון, זאת אומרת שאתה בעוד שנה תבקש גם כן לצאת. התחיל לצעוק, אנחנו לא נרשה דבר כזה. בקיצור, הם יצאו משם. לא אספר את כל הדיאלוג, איך שהוא דן איתם. הוא אומר לו, באיזה רחוב אתה רוצה? הוא אומר לו, אני רוצה לגור ברחוב הרמב"ם. הוא אומר לו, זה פטריוט שלי. הוא אומר לו, מה לא טוב לך פה? פה יש לכם את לנין, יש לכם את סטלין. אני לא רוצה לגור ברחוב שנקרא על שמם, אני רוצה לגור ברחוב איפה שאני מרגיש נעים.

בסופו של דבר נתנו לנו עלייה, לא אלאה אתכם, ונתנו אישור ויצאנו. הגענו לארץ לכפר חב"ד, ישיבות. הגענו באוניה מונציה. ביום שישי ישבנו באוניה ובשלישי בבוקר הגענו לחיפה. אנשי הסוכנות, שלוש משפחות, אז רצו לתת לנו דירה בקריית אתא, כפר אתא היה נקרא אז, בלוק של שלוש קומות, כל קומה משפחה. סבתא שלי עליה השלום התעקשה שהיא לא רוצה בשום מקום רק בכפר חב"ד. זה בסוגריים אני מספר. באנו לכפר חב"ד. לא היה דירות, לא היה כלום. שיכנו אותנו בבתים ערבים, נטושים עד שקיבלנו אחרי שלוש שנים דירה שנבנתה.

התכתבות למשפחות הקרובות לגרוזיה. אנחנו מנותקים מהם, אין לנו שום קשר. היה ששת הימים. לא היה יחסים דיפלומטיים עד שהם כותבים לנו שגם הם רוצים לעלות. זה נמשך עניין של שנה וחצי עד שחמי שהוא היה קרוב גם כן, בן דוד של אבא שלי, המשפחות שלהם עלו. עלו 40 משפחות והגיעו לשכונת חב"ד בלוד. אחרי זה הגיעו עוד 40 משפחות ולא היה מקום בשבילם, אז השיגו בשבילם דירות בקריית מלאכי בשכונת חב"ד אחרי הרבה מלחמות ודיונים. שם שוכנו 45 משפחות עולי גרוזיה. גם להם שלחנו את הוויזות ככה בשקט. זה עלה כסף לשלוח את הוויזות. כל ויזה עלתה 100 שקל, משהו כזה. היו צריכים לשלם לסוכנות היהודית. זה נוטריון, זה טיפול בכל הניירת. פתאום אבא שלי פוגש אותו בסוכנות ברחוב קפלן. אני לא יודע מה הבניין הזה משמש היום, אבל היה שם בניין של הסוכנות היהודית, והוא פוגש אותו במסדרונות מתרוצץ. הוא רואה יהודי עם זקן מתרוצץ. מה אתה מתרוצץ פה? אז הוא אומר לו, אני שולח ויזות ואין לי אפשרות. יש לי כמה אנשים שמבקשים. הוא אומר לו, עליי. הוא היה מנהל מחלקת הכספים של הסוכנות. הוא אומר לו, בסדר, מהיום אתה לא משלם שום דבר, אני משלם.

אנחנו קיבלנו מגרוזיה מכתבים בדואר של כפר חב"ד שלא היה רגיל לזה, 300 מכתבים כל יום, כמות עצומה לסניף דואר מקומי של כפר של אז. היו מקבלים עשרה מכתבים, 15 מכתבים רשומים. אנחנו עם משפחה בודדת מקבלת 300 מכתבים רשומים כל יום, וזה היה, שולחים מכתב וצמוד לזה פתק אדום כדי להחזיר להם את זה שהנמען קיבל את המכתב.

טוב שלא חקרו אתכם על ריגול.

אל תדאג, אני תיכף מספר. פתאום קוראים לאבא שלי למשרדי תל אביב, לא יודע איך נקרא המקום הזה. קוראים לו שם לחקירה, מה זה המכתבים האלה? הוא הסביר להם, הראה להם את המכתבים, בבקשה, תקראו. הם הבינו את הנושא. המכתבים האלה היו כתובים בגרוזינית. כל משפחה שלך, רשימה של המשפחה, דודים, בני דודים, אחים, אחיות, אבא, אימא, תאריך לידה שלהם, וכל הילדים, תאריך לידה שלהם. זה היה כתוב בגרוזינית. בסוכנות לא מבינים גרוזינית, אז מישהו היה צריך לתרגם את זה, להעתיק את זה מגרוזינית לרוסית. חלק דוד שלי, הרב בן ציון עשה, וחלק, מפני שידעתי לכתוב רוסית הייתי נאלץ לתרגם את זה מגרוזינית לרוסית, רשימות. דפים לא היה לי. למדתי בישיבה בלוד, אז בלילות שעתיים-שלוש הייתי מעתיק את זה. בקיצור, הוויזות נשלחו, התשלומים, השיגו והעלייה נעצרה. אז צצים 18 המשפחות שעליהם מעוניינים לשמוע. היה להם את האומץ לצאת להפגנה. ההפגנה לא עזרה אז הם כתבו עצומה לאו"ם. זה ההמשך שבטח ידוע לכולם. גולדה מאיר קראה את זה שם, פרסמה את המכתב ודרך זה השתלשל כל העסק הזה של העלייה.

זה בדיוק הנושא. הרב שלום, קודם כל תודה רבה. אני מבין שהגעת מרחוק ויצאת מוקדם.

כפר חב"ד.

אנחנו מודים לך ומודים לחבר הכנסת סימון מושיאשוילי על הצעת החוק הזו. כמי שעלה אמנם מצרפת והתהליכים היו הרבה יותר פשוטים, כל פעם כששומעים סיפורי עלייה ולא משנה מאיזה מדינה, זה מזכיר לנו שבסוף מה שיש לנו היום לא מובן מאליו. מסירות הנפש כנראה של הסבים והסבתות שלנו, והגעגוע והרצון להגיע לירושלים - - -

היהודי הזה מספר את הדברים האלה, כאן יושב נינוח. זה נשמע נינוח.

הייתי בבית ספר בכיתה ו' שם, ומנהל בית הספר קורא לי, מה הולך פה? אמרתי, אני לא יודע. אני ידעתי. הייתי בתוך העניינים ממש. אני היחיד במשפחה המורחבת - - -

כמה משפחות עלו בעקבות הוויזות ששלחתם עוד לפני 18 המשפחות?

לפני 18 המשפחות עלו בסביבות 90 משפחות, אבל אנחנו עלינו שלוש משפחות וזה היה בודדים. שנה וחצי היה הפסקה.

מנהל בית הספר קורא לי, אומר לי, מה הולך פה? אני לא יודע. הוא אומר, לא יתכן דבר כזה שתלמיד, אני קצת אולי אומר בענווה, הייתי תלמיד די חרוץ. אני לא מרשה שילד שחינכתי אותו בבית הספר שלי והוא יכול להיות אחד הקומוניסטים הטובים במדינה שלנו, לתת את הפרי הבשל למדינה קפיטליסטית זרה. מנהל המחוז, משרד הפנים כבר היה מרוח. גם מנהל משרד החינוך. חמי ניגש למנהל משרד החינוך ואומר לנו, מה הולך פה? למה הוא צריך ככה לדבר עם הילד? הוא צלצל אליו ואמר לו, סתום את פה, אין לך זכות להתערב בדבר הזה. מאז הוא לא העז להתערב בעניין.

הרב שלום, אני מאוד מודה לך שהטרחת את עצמך. תודה רבה לכולם.

תודה רבה לכולם. ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 10:51.