פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



12
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 310
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ה בחשון התשפ"ה (26 בנובמבר 2024), שעה 11:03

הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד-2024 (פ/4883/25), של חה"כ יונתן מישרקי

חבר הוועדה: יוסף טייב – היו"ר

יונתן מישרקי

שרה גולד - ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

אריה בלבן - מתמחה, ייעוץ וחקיקה (ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

מיכל גרשוני - עו"ד, יועמ"שית, משרד החינוך

איילת הלר - אגף תקציבים, משרד האוצר

חנן ארליך - עו"ד, יועמ"ש, משרד המורשת

רוחמה אלבג - דודתה של לירי אלבג החטופה בעזה

הדסה לזר - אחותו של שלמה מנצור החטוף בעזה

שמרית גיטלין שקד

אתי דנן

ענת רגב

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד-2024 (פ/4883/25)
של חה"כ יונתן מישרקי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ה בחשון, 26 בנובמבר 2024, הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, הצעת חוק של חבר הכנסת יונתן מישרקי, יו"ר ועדת הבריאות. לפני שאנחנו מתחילים, נמצאת איתנו הדסה לזר, אחות של שלמה מנצור. בבקשה.

בוקר טוב, שמי הדסה לזר, אני אחותו של שלמה מנצור, חטוף מקיבוץ כיסופים. אני מדברת כעת מגרונו של שלמה, אחי. אחותי הקטנה, דסי, הדסה, אני נגלה אליך בחלומות. אני מבקש ממך שתזעקי את זעקתי. קולו של אחיך זועק אליך מן האדמה. אני פוחד ששכחתם אותי. למה? הרי תרמתי רבות למדינה. הפרחתי את השממה בנגב. למה? למה? הזמן שלי קפא מתאריך 7 באוקטובר 2023 וגם אני קופא כאן. אני כבר שלד עצמות. אם ישחררו אותי, תצטרכו לשאת אותי על הידיים או שאלך על ארבע, כי אני יושב כאן במנהרות האפלות עם רגליים מקופלות. זה השטח המצומצם שמוקצה לנו, החטופים. אני לא יכול ליישר אותן. אין שמש שאזכה ממנה לויטמין D. העצמות שלי מתפרקות.

אחותי היקרה, תגידי למקבלי ההחלטות שלא ביקשתי לי גן של שושנים. רק את החופש אני מבקש. מה כבר ביקשתי? את החופש, דרור, להיות בן חורין. איפה נשמע, באיזו מדינה האחות מתחננת שיחזירו לה את אחיה שנחטף ממיטתו, מביתו שהוא מבצרו, מארצו המובטחת כשהוא עם פיג'מה?

ספרי להם שהייתי אדם עם שמחת חיים והיום העצב נפל על פניי. אני כואב ובוכה ומתגעגע אליכם. הזמן שלי הולך ואוזל ואתם בשגרה שלכם, עולם כמנהגו נוהג. איך שכחתם אותי? אני כבר קשיש בן 86. אל תשליכו אותי לעת זקנה. לא די לי בזה שחוויתי בילדותי את שואת הפרהוד בעיראק? למה הגורל מכה בי פעמיים? למה אני עובר שוב שואה היום כשיש לנו מדינה משלנו? מה קרה לכם? איפה הערכים שגדלתי עליהם? לאן הם נעלמו?

ספרי להם שלמדתי שלא משאירים פצוע בשטח, שקדושת החיים ופדיון שבויים הם הערך העליון ביהדות. הצילו אותי. אני כבר מבולבל, מטולטל, מתוסכל. איך הנפש שלי תחזיק עוד מעמד? זוכרת שאמרתי לך שאני לא יכול להפסיק לעבוד? עבודה נותנת לי חיים וכעת אני יושב פה כפוף, שפוף, וללא שום פעילות אלא רק התעללות. אני לא יכול יותר. אני משתגע. עד מתי, אחותי? תעזרי לי. תמיד ידעת לפתור לי בעיות והפכת עולמות בשבילי. איפה את? למה ידייך כבולות? את במדינה חופשית.

למה לא מצליחים להציל אותי? למה? למה לא מקבלים החלטה לשחרר אותי? זוכרת שכל ערב כיפור אני מתקשר אליך ומבקש ממך סליחה אם פגעתי בך? אני רוצה שוב לבקש ממך סליחה שאני מטריד אותך והנטל שלי נופל על כתפייך, ואת רצה לכל מקום לזעוק את זעקתי כשאת כמו עלה נידף ברוח ואת נטולת כבר כוחות, אבל כפי שאני מכיר אותך, את לא תישברי ותמשיכי לרוץ עם הרגליים השבורות שלך, כי אני יודע עד כמה את אוהבת אותי ומתייחסת אלי לפעמים כמו אימא, וברור לי שאימא לא מוותרת, אז אל תוותרו עליי. אני אוהב אתכם וחושב על כולכם ביום ובלילה, אבל לא יודע מה זה יום כי אני יושב באפלה. שוב, אל תשליכו אותי לעת זקנה ואנא אפשרו לי לחיות לצידכם את החיים שעוד נותרו לי. אוהב ומתגעגע.

את יקרה לי מפז. זוכרת שכך נהגתי לכתוב במכתבים ששלחתי להורים? שלמה שלך, שלכם. שלמה מנצור, קיבוץ כיסופים, ד.נ. הנגב. זו הייתה כתובתי 70 שנה והיום חטוף במנהרות החמאס בעזה, כתובת לא ידועה. תודה לכולכם.

תודה, הדסה. אני רוצה לומר בשמי ובשם חבריי, אנחנו גם מבקשים משלמה וממך ומכל המשפחות סליחה, ואני מקווה שבקרוב מאוד נקבל את כולם בריאים ושלמים.

תעשו משהו, אם זה לא רק לשמוע אותנו. אני מאוד מקווה שאתם לוחצים, ואתם השופר שלנו. אתם נציגי הציבור שבחרנו בכם, ואני מתחננת שתעשו משהו כמה שיותר מהר לשחרר את כל 101 החטופים שלנו.

תודה, הדסה.

פרופ' רוחמה אלבג, דודה של לירי, בבקשה.

תודה להדסה על הדברים המאוד מרגשים. זו פעם שנייה שאני שומעת אותה היום. קראה את זה בהקשר אחר. אני מוכרחה לומר שמפעם לפעם זה חמור יותר. זה מחלחל וזה קשה. הדברים שלי יהיו קצרים. אני דודה של לירי. לירי הייתה חיילת, תצפיתנית במוצב נחל עוז, והיא נחטפה בדיוק יום לאחר שהיא הגיעה למוצב הזה. היא לא ידעה מימינה ומשמאלה. בפיג'מה היא נלקחה עם עוד חמש תצפיתניות, אחת כבר נרצחה בינתיים, נועה מרציאנו.

אני מרגישה שאנחנו, משפחות החטופים, מאז לא רק עוברים טלטלה ומתרסקים, אלא פשוט אנחנו זורים אנחתנו לרוח, כמו שאמר ביאליק. אנחנו מדברים וזה עובר וחולף. לא קורה כלום. אני סיפרתי קודם שדיברה איתי חברת הכנסת גוטליב, ונשבעה בקברי אבות כמעט שהם עושים, שהממשלה עושה הכול, הכול. אם עושים הכול, אז למה לא קורה כלום? שנה וחודש הבנות האלה עוברות ייסורי גיהינום. אני לא רוצה להיכנס לפרטים מפאת כבודן. זה ברור שהן לא רוות נחת שם והן לא כשירות בכלל לחזור אלינו. אני לא יודעת מי תחזור אלינו. לירי שלנו לא תחזור כמו שהיא הלכה. השאלה שמנקרת לי היא מה אנחנו נגיד לה? אם היא תחזור ובאיזו שהיא שרידות מסוימת, מה נגיד לה? איפה הייתה המדינה הזאת ששלחה אותה, שבמשמרת שלה קרה האסון הזה והיא מתנערת ממנה?

אנחנו הולכים להפגנות ועצרות, כותבים ומוחים ושובתים רעב, אבל לא נעשה כלום. אנחנו את שלנו עושים, אבל למה הצד השני לא פועל ולא עושה שום דבר? לא רק זה, גם הפכנו, וסליחה, חבר הכנסת יוסף טייב, אני לא כוללת אותך אבל יש לי תחושה, ואחי דיבר כאן אתמול באיזו שהיא ישיבה שהיו"ר היה חבר הכנסת שמחה רוטמן. הפכנו לנטל, לבלתי רצויים, לטרחנים, לאובססיביים, למשעממים, לקובץ אנשים כי אנחנו קומץ. אנחנו רק 101 חטופים ועוד אנשים טובים שמלווים אותנו, ואנחנו כבר ירדנו מסדר-היום.

יושבת פה אחות של יהודי בן 86, כבר בטח 87, אני מניחה. אני לא אומר שחייו על חוט השערה, אבל חייהם של כולם על חוט השערה. איך יעלה במדינה מתוקנת שזה נשאר כך? יש לי איזה רעיון שאני מודה שמי שנתנה לי את הרעיון הזה הייתה חברת הכנסת הר מלך בהפסקה שהייתה כאן. איך חותמים עכשיו על הסכם הסדרה או איך שזה לא יקרה בלבנון לפני שפתרו את הבעיה הזו? שהא בהא תליא. זה קשור בזה? ושלפני שחותמים על הסכם, הרי ממילא יש איזה סיסמא כזאת מטופשת שהתושבים יחזרו הביתה. לאיזה בית? הבתים שלהם הרוסים. ייקח שנים לשקם אותם. הם לא יחזרו כולם לבתיהם. בינתיים יושבים עדיין 101 אנשים במנהרות, ודואגים לאיזה בחורים טובים, שאני לא אגיד מי דואג, שנמצאים בחורים טובים במרתפי השב"כ. לרגע חשבתי, הנה, הגיעה הגאולה, מישהו דואג לחטופים שלנו שנה וחודש.

יושבים להם כמה פרחחים, ואני אגיד פרחחים, במרתפי השב"כ כי עשו דברים שלא יעלה על הדעת, אז הם יושבים במרתפי השב"כ. לא קורה להם כלום. אני מוכנה שלירי תחזור היום, ובזה אני מסיימת, ותצטרף לפלדשטיין במרתפי השב"כ. גם לה מותר להיות שם. הלוואי, כולל אחיך בן ה-87 שיבלה במרתפי השב"כ.

תודה רבה על ההאזנה ואני מקווה שכל אחד ייקח את זה לתשומת ליבו ויפעל. לא יקשיב, יפעל. תודה.

תודה, רוחמה. אני רק אגיד, אתם רחוקים מלהיות נטל. אתם חלק אינטגרלי של העם שלנו. כל פעם כשאנחנו שומעים את הדברים שלכם, אנחנו מתחברים יותר ויותר. לפחות אני לא מתיימר לדון אתכם, לא במעשים ולא במילים, ולכן אני בוועדה נותן פה את האפשרות להתבטא, לומר מה שיש על לבכם ללא ביקורת, וגם מקבל את הביקורת ממי שאמרה, גם לפעמים אם זה קשה לי, וברוב הפעמים זה קשה לי, אבל כנציגי ציבור זו האחריות שלנו ואנחנו מקבלים אותה.

תודה.

יוני, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. קשה מאוד לעשות מעבר לדיון מקצועי לאחר שאנחנו שומעים את דברי המשפחות. למעשה כל בוקר אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה גם אצלנו, אני מניח שגם אצלך פה, בתפילה לחזרתם הביתה במהרה, ובעזרת השם גם בבריאות של כלל החטופים והחטופות, וכמובן בתפילה לרפואתם השלמה של כלל הפצועים במלחמה הקשה הזו.

הדסה הזכירה מקודם את אחיה, שלמה. היום הכנסת מציינת את יום היציאה והגירוש של יהודים מארצות ערב ואיראן. שלמה ניצל ממאורעות הפרהוד בעיראק, וזה יום מאוד שמסמל כפי שהיא גם הביעה בדברים קודם, את האסון הכפול שחווה שלמה.

גם ההורים שלי, דרך אגב, הם ניצולי הפרהוד מעיראק.

למעשה הוא חווה אסון כפול, והתפילה והזעקה שלנו והמחויבות שלנו להשיבם בעזרת השם בבריאות, היא חובה ברורה לכול ואני מצטרף לדברים שאמרתם.

ברשותכם, אני אעבור לנושא הצעת החוק. אני לא אאריך בדברי הפתיחה כי גם מי שצופה בנו וגם מי שמכיר את תוכן הצעת החוק יודע כמה היא חשובה, כמה הזיכרון חשוב לציון עליית יהודי תימן שחוו טלטלות נוראיות ופרעות קשות מאוד. גם בנושא הזה אני אבקש בהמשך לתקן איזו שהיא הצעת חוק.

כמו פרעות הפרהוד בעיראק, הייתה גלות גדולה מאוד בתימן, שנקראת גלות מוזע. למעשה שלחו את כל היהודים מכל ערי תימן למקום מדברי וצחיח שנקרא מוזע, זה מחוז מוזע. אלפים מתו במקום שם ברעב ובצמא. גם את הנושא הזה נתקן בעזרת השם בהמשך. העם היהודי סבל כמעט בכל מקום שהוא נמצא בו, מפרעות, משואה קשה, והחובה שלנו ככנסת היא לציין את הימים הללו, לזכור אותם, לזכור את המורשת שהם השאירו אחריהם ולעמוד בגבורה הלאה מול כל האויבים שלנו.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, מבחינתי אפשר לעבור ישר לנוסח. אנחנו נזכיר שזה לקראת קריאה ראשונה. מה שנצטרך לדייק לקראת שנייה ושלישית, נעשה גם כן. ברשותך, בבקשה.

לפני כן, איילת, את רוצה לפתוח? בבקשה, משרד האוצר.

איילת הלר, אגף תקציבים. בהמשך גם להצעה הקודמת, הערכתנו לטקס שבהצעת החוק היא כ-400 עד 600 אלפי שקלים, בתלות כמובן במיקום הטקס, מספר המשתתפים, וככל שיש טקס אחד זו הערכת העלות כמו בנוסח.

בסדר.

אם כך, הוועדה קובעת שהצעת החוק אינה תקציבית.

בבקשה, שמרית, נתחיל כמו בהצעת החוק הקודמת, הקראה, ומשרדי הממשלה, התייחסות שלכם לכל סעיף וסעיף. בבקשה.

אני אקריא את החוק.

הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולציון זכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ה-2024

מטרה 1. מטרתו של חוק זה לקבוע יום לציון עליית יהודי תימן למדינת ישראל ולציון זכר הנספים בדרך לישראל.

יום לציון
עליית יהודי
תימן ולציון
זכר הנספים
בדרך לישראל 2. (א) מדי שנה, ביום י"ג בכסלו, יקוים יום לציון עליית יהודי תימן ולציון זכר הנספים בדרך לישראל ( בחוק זה – יום לציון עליית יהודי תימן).

אני רק אומר פה, ברשותך. יום י"ג בכסלו הוא המקביל ל-16 בדצמבר. הסיבה שאנחנו מורידים את הסוגריים, היה כתוב בהם המועד שבו חל בשנת התש"ט מבצע "על כנפי נשרים" להעלאת יהודי תימן למדינת ישראל. אנחנו נעשה בירור לקראת השנייה והשלישית ונבקש לוודא גם מול הסוכנות ומול שלל הגורמים, כך שנדע שהנוסח הזה הוא נוסח מדויק. כרגע אנחנו מסירים אותו ואנחנו בהמשך נדון בו לקראת שנייה ושלישית.

רק להדגיש בדברי ההסבר שהסוגיה הזאת תידון בוועדה לקראת שנייה ושלישית.

(ב) חל י"ג בכסלו ביום חג, מנוחה או שבתון או ביום זיכרון או יום ציון ממלכתי, או ביום שלפני אחד הימים כאמור, יצוין יום זה ביום שלישי בשבוע שלאחר מכן.

דרכי קיום 3. ביום לציון עליית יהודי תימן –

כאן יש לנו תיקון בסעיף קטן (א). אני מקריאה נוסח אחר ממה שכתוב.

למה הורדתם "ולזכר הנספים בדרך לישראל", כי זה שם החוק כמו שאמרנו? יום לציון עליית יהודי תימן.

כן. עשיתי קיצור, עשיתי – בחוק זה יום לציון - - -

אוקיי.

(1) משרד המורשת יקיים טקס מרכזי.

תגובת משרד המורשת?

מוסכם.

ממשרד המשפטים רק הערה כללית.

בבקשה, שרה.

אנחנו מבקשים בהקשר הזה לחזור גם על ההערה שאמרנו על החוק הקודם, שלעמדתנו ניתן להשיג את התכלית של החוק גם באמצעות החלטה של ועדת הסמלים והטקסים.

הערה יחסית טכנית. אני לא חושבת שיום י"ג בכסלו יכול לחול ביום חג, אז יכול להיות שזה מיותר. אין חגים בי"ג בכסלו.

שבת.

שבת, כן, אבל כתוב "ביום חג, מנוחה או שבתון".

רק לגבי ההערה הראשונה, היות ומשרד המורשת מסכים כפי שנאמר פה, וזה על דעת השר ואני מברך אותו על כך, אני בהחלט רוצה לציין שאני מברך את השר על כך שהוא נרתם ומבין את גודל החשיבות. אני הייתי מבקש להשאיר את זה על משרד המורשת ושיהיה ברור מי עושה, ולא נצטרך אחרי זה לרוץ להחלטת ממשלה כלשהי או להתחנן איפה שהוא בדרך.

גם אני רוצה לחזור על ההערה הקודמת כדי שמישהו לא יחשוב שאנחנו פה מפלים בין יהודים מתפוצות שונות. באופן עקרוני מן הראוי היה שיהיה לדעתנו, אני אומר כעמדה משפטית, איזה שהוא ריכוז, יום אחד מרכז של העליות מהתפוצות השונות. הפיזור הזה של יש לחלק ולחלק אין, ובדרך כזו או בדרך אחרת הוא פחות נכון לעמדתנו, אבל כמו שנאמר, הממשלה לפי החלטת ועדת השרים תומכת בהצעת החוק.

אתם יכולים להוביל להחלטת ממשלה כוללת כלפי כל העדות, וזה בסדר גמור.

אני אזכיר שיש לפי חוק שעבר, חוק יום העלייה.

נכון.

עבר פה בכנסת, הוכן בוועדת הקליטה כמדומני ב-ז' בחשון, שהוא מתייחס לציון כלל העליות של יהודי העולם, תפוצות שונות.

אוקיי. זה לא סותר.

(2) הכנסת תקיים דיון מיוחד במליאת הכנסת במועד האמור בסעיף 2 או במועד סמוך לו; חל יום לציון עליית יהודי תימן במהלך פגרת הכנסת, רשאי יושב-ראש הכנסת לקבוע מועד אחר לציון זה במליאת הכנסת;

זה לכאורה גם לא רלוונטי. הפגרה יכולה לחול - - -

יכול להיות פגרת בחירות.

הבנתי, אוקיי.

(3) במוסדות החינוך יוקדש זמן ללימוד הנושאים הנוגעים למטרת חוק זה, ככל שיחליט על כך שר החינוך.

ביצוע 4. שר המורשת ממונה על ביצוע חוק זה.

אוקיי.

משרד החינוך, בבקשה, מיכל.

גם אני אחזור על מה שאמרנו. משרד החינוך מתנגד באופן עקרוני לקביעת תכני לימוד לציון ימים כדי לא לכרסם בשיקול הדעת של שר החינוך והמזכירות הפדגוגית לפי חוק חינוך ממלכתי, ולכן הנוסח שמקובל עלינו הוא ככל שיחליט על כך שר החינוך, כשברור שהוא יכול גם שלא להחליט לציין את היום. אני רק אציין שגם הנושא הזה נלמד בתכנים.

נמצא היום בתוכנית הלימודים?

נמצא. יש בחירה במובן מסוים בעלייה, ככה אני הבנתי מהמזכירות הפדגוגית, שיש נושאים שבתי הספר בוחרים, אז אחד מהם זה גם עליית יהודי תימן. לגבי היום עצמו, זה יהיה בשיקול דעת של השר להחליט האם לציין.

אני אומר שזה היה דרישת השר והמשרד גם בוועדת שרים. אני הסכמתי להתניה הזו. אני מבין את הצורך שלא לחוקק, מה שנקרא על ראשו של השר. כמובן שאני אברך אותו מאוד אם הוא יודיע על זמן מסוים, מיוחד לייחד בתוכנית הלימודים לטובת הנושא. יש ציבור גדול מאוד שסוחב על עצמו הרבה מאוד היסטוריה, אולי אפילו גם פצעים מאותה תקופה, אבל אני מקבל את הסעיף כפי שהוא.

שוב, ההערה הזאת גם מתקשרת כמובן למה שקודמיי פה אמרו, יש לנו הרבה עדות, הרבה תפוצות.

מבין את החשש. אני תימני, מה אני אעשה?

טוב, לאור הצעות החוק המרובות שמגיעות סביב הנושא הזה של ימי זיכרון, כדי שתהיה אחידות אולי כן להכניס את הסעיף שהממשלה תבצע ישיבה מיוחדת או ציון - - -

בחוק?

כן. ככל שתקבע הממשלה. סעיף שהכנסנו גם בשאר הצעות החוק.

לא הבנתי, אדוני. לא הבנתי את הבקשה שלך.

אני מבקש שתהיה בקשה שהממשלה תכנס דיון מיוחד או ציון בחקיקה. הכנסנו את זה בכל הצעות החוק. ככל שתקבע הממשלה –משרד רוה"מ בדיון הקודם הסכים לנוסח הזה כדי שתהיה אחידות בכלל הצעות החוק.

מה אומר הסעיף?

דיברנו על טקס ושם את מדבר על הצעת חוק - - -

אני לא מדבר על טקס. יש ציון יום - - -. אגב, זה מופיע גם בפרהוד. אה, הטקס כבר מקוים במשרד המורשת.

נכון, נחקק חוק לזיכרון הפרהוד, של חבר הכנסת אופיר כץ ובאמת מבורך על כך. פה משרד המורשת לוקח על עצמו לקיים טקס. אני חושב שזה שונה. פה אנחנו לא אומרים לממשלה, תחליטי מתי לעשות.

טוב. עוד הערות?

רק תיקון קטן מבחינת התאריך. י"ג בכסלו זה היה 15 בדצמבר.

אוקיי, אנחנו נעשה על זה דיוק כמו שאמרתי קודם.

נבדוק את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

התאריך יהיה מדויק ככל הניתן על פי מקורות שמונחים בארכיון מדינת ישראל או הסוכנות או משהו כזה.

אני יכולה להגיד משהו בהקשר הזה?

כן, בבקשה.

מכיוון שאני מרצה גם בפקולטות לחינוך, אז אולי זו הזדמנות לציין את זה. אני פונה אליך ממשרד החינוך. אם תהיה הצעה אלטרנטיבית בתוכנית הלימודים שזה ישובץ, אני יודעת שתוכניות הלימודים מאוד מגוונות למשל בספרות או בלשון. אם תהיה תוכנית לימודים שהמורות והמורים יוכלו להשתמש בה, כדאי מאוד שיטפחו את זה, זאת אומרת שיש בתוך המקראות של הילדים, אחרת זה הולך לאיבוד. שזה יעוגן בתוך תוכנית הלימודים ואז המורות, יש להן - - -

אני מודה שזה מה שביקשתי.

לא ציון טקס. שזה יהיה בתוכנית הלימודים.

בתוכנית הלימודים, זה מה שביקשתי.

כמו שיש פרק על השואה, יש פרק על יהודי אתיופיה.

אני רק רוצה לחדד שבחוק הפרהוד השאלה הזאת עלתה והיא עולה וחוזרת כמעט בכל חוק של ימי זיכרון. נציגת משרד החינוך שהייתה נוכחת בדיון, שמנהלת את כלל התוכניות הפדגוגיות, ציינה שאכן ישנם חומרים. לגבי עליית יהודי תימן אני לא יודע אם זה נמצא או לא. נחדד את הנושא הזה לקראת שנייה ושלישית.

ישנם חומרים. אני רק משיב לך, ברשותך. בחוק המקורי ביקשנו שזה יהיה בתוכנית הלימודים. בא שר החינוך ואמר לי, אל תחוקק לי בכוח, מה שנקרא, ותכריח אותי לעשות על פי חקיקה. תן לי לנהל את המחלקה הפדגוגית לפי מה שאנחנו חושבים, לפי עידן הזמן או כל מיני דברים שמשתנים. אני מתחייב לך, במילים אחרות, לחשוב על העניין בצורה חיובית אבל לא לחוקק את זה בחקיקה.

תוכניות הלימודים הן מגוונות. יש לגיל הרך, יש לבית ספר יסודי, יש לתיכון. לכל מגזר כזה יש רשימה של טקסטים וכו'. המורים בוחרים משם. זה זמין.

נכון.

זה מאוד חשוב. אנחנו קצת מסתבכים עם זה כי יש עליית רוסיה ועליית יהודי מרוקו והאתיופים. זה מאוד מסובך אבל אני חושבת שאפשר לתת תוכנית לימודים מאוד מגוונת והמורים יבחרו. אני חושבת שזה רק המורים יכולים לעשות את זה.

זה לא מה שאמרת?

אמרתי שמבירור מהמזכירות הפדגוגית, עליית יהודי תימן היא נמצאת היום וזה בחירה. אני יודעת שיש שם כמה קהילות.

אני מכירה את תוכנית הלימודים. זה לא כל כך בולט. זה כבר עניין אחר. זה עם המזכירות הפדגוגית, זאת אומרת שיהיו יותר טקסטים.

את מחזקת את הרצון שלי. באמת את מחזקת אותו. כרגע אני התחייבתי גם לממשלה וגם לשר שאנחנו נישאר בנוסח הזה. אני אשתדל לקראת שנייה ושלישית לעשות עוד איזה שהם חיבורים איתו ועם המשרד.

זה רק עניין של טקסטים פשוט.

הנוסח יישאר ככה.

הנוסח נשאר ככה.

סליחה שהתפרצתי לדלת פתוחה.

גם בשנייה ושלישית. אפשר כמובן תמיד ליצור קשר.

אני אמרתי שאני אנהל שיח. תודה.

אני רק אומר לך מהניסיון הרב שיש לי בחקיקות בזק בענייני ימי זיכרון, ואני רואה שמחקיקה לחקיקה זה מצטמצם. אולי בחקיקה הבאה זה ייקח פחות זמן. אני חושב שמרוב ריבוי הצעות בסוף מערכת החינוך - - -

תקרוס. זה יום מורשת.

צריכים לחשוב. אגב, אני אמרתי שאני מציע שתבוא איזו שהיא החלטת ממשלה או חקיקה ממשלתית שתעשה סדר בכל הנושא הזה של ימי זיכרון.

אין הסתייגויות. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד-2024, הצעת חוק של חבר הכנסת יונתן מישרקי. יוני, כיוון שיש לנו, אמרתי את זה גם לסימון, יד אחת פה בוועדה, אני אתן לך את הכבוד להצביע על הצעת החוק.

תודה רבה, כממלא מקומך.

מי בעד? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר

הצעת החוק עברה לקריאה ראשונה ותעבור למליאה להצבעה, ותחזור כמובן להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.

אני מודה לאדוני היושב-ראש על הדיון הזה ועל הליווי של הצעת החוק, ואני מודה כמובן לכל המשתתפים, ולמשרד המורשת במיוחד ולשר על התמיכה, כמובן לשר החינוך יואב קיש. תודה רבה לכולם.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:29.