פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
03/12/2024


מושב שלישי
פרוטוקול מס' 101
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, ב' בכסלו התשפ"ה (03 בדצמבר 2024), שעה 13:50

סטטוס הבאת העובדים הזרים בענף המסחר והשירותים (שירותים בבניין ותשתיות, מסחר סיטונאי וקמעונאי כולל הובלות, מוסכים, אולמות אירועים וניקיון)

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר

יאיר אלבין - מנהל אגף בכיר למסחר ושירותים, משרד הכלכלה והתעשייה

קרן גלבוע - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

אורי יצחקי - אגף כלכלה ותשתיות, משרד ראש הממשלה

ליטל דוד - עו"ד, ראש צוות ייעוץ רכש ותמיכות, משרד ראש הממשלה

אביבית אסרף - מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

ליטל איילון - מנהלת אגף משאבי אנוש, חטיבת בתי"ח, משרד הבריאות

אוסנת חיטרון - עו"ד, משרד המשפטים

זיו בילאוס - רח"ט קש"ח וזרים, משרד החוץ

אליהו יפרח - סמנכ"ל קונסולרית משרד החוץ

אבי מזרחי - יו"ר ארגון חברות הניקיון בישראל

יוסף קריכלי - סמנכ"ל חברת ניקיון רם קרם

דוד דהאן - מנכ"ל חברת ניקיון

יעקב מורד - מנכ"ל חברת ניקיון

אלכסנדר אילטוב - מנכ"ל חברת אילטוב

אביתר חנן - רכז אסטרטגיה ומדיניות, אגף כלכלה ומדיניות בהסתדרות - הבית של העובדים בישראל

לירן אביטן - מנהל רגולציה, איגוד לשכות המסחר

צבי קן תור - עו"ד, יו"ר משותף ועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין

נופר טל - יועצת משפטית, ויקטורי

מרדכי קופרלי - בעלים חצי חינם

אלעד כהן ישר - מנהל כוח אדם ושכר, רשת חצי חינם

יניב יחזקאל - קב"ט חצי חינם

גבי בן הרוש - יו"ר מועצת המובילים והמסיעים

אריה אשד - מנכ"ל איגוד המוסכים

ערן נתנזון - נציג איגוד המוסכים

אבירם אלון - מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

מאיר שמש - יו"ר התאחדות קבלני הפיגומים

עליזה אשכנזי - מנהלת משק ארצית, קופת חולים כללית

יצחק מויאל - מנכ"ל חברת אחזקות י.מ הברקות

משה נקש - מנהל מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

דיקלה טקו

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סטטוס הבאת העובדים הזרים בענף המסחר והשירותים (שירותים בבניין ותשתיות, מסחר סיטונאי וקמעונאי כולל הובלות, מוסכים, אולמות אירועים וניקיון)

צהריים טובים, ברוכים הבאים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא סטטוס הבאת עובדים זרים בענף המסחר והשירותים, שכולל את המסחר הקמעונאי וההובלות, שירותים, בניין ותשתיות, מוסכים, אולמות אירועים וניקיון.

כידוע לכם, הוועדה קיימה מספר ישיבות בחלוקה לענפים השונים, פגישות בלשכה, שיחות וחילופי מיילים עם המעסיקים השונים תוך כדי סיורים, גם שאינם רשמיים והתרשמה בצורך המיידי בהבאת עובדים זרים בענפים החדשים שמעולם לא הגיעו אליהם עובדים זרים עד היום. מעצם העובדה שכלכלה מגיעה למצב שבו מצפה בכיליון עיניים להגעת עובדים זרים זה אומר שאין עובדים בני אותה מדינה זמינים וזה מסביר שמדובר בכלכלה חזקה, במשק בריא, במשק מתפתח ומשייך אותנו יותר ויותר עמוק למדינות המערביות המתועשות.

לא נעים לי להגיד את זה, כבוד היו"ר, שאמרנו את זה בדיון הקודם שאולי יש מי שלא רוצים לעבוד. אז זה גם מדינה חזקה, אבל היא נתמכת.

אני מבטיח לאפשר לך לבטא את דברייך ומבטיח לך שאני גם אתייחס למה שאת מציגה.

ב-1 ביולי 2024 החליטה ועדת המנכ"לים שהוקמה לצורך תכלול צורכי המשק בהגעת עובדים זרים, להקצות לענף המסחר והשירותים מכסה בהיקף של 6,400 עובדים. וזה יהיה לענפים שבהם הועסקו עובדים פלסטינאים בהיתר לפני פרוץ המלחמה והם יהיו כמעין חלף כוח אדם פלסטינאי מחד ומאידך יהיו בבחינת רגל בדלת כדי שהמערכת תבחן את יכולת השתלבותם והטמעתם בעסקים ותאפשר לעסקים להרגיש איך זה להעסיק עובדים זרים, כשתמהיל העבודה וההתקשרות שונים לחלוטין, גם כן העלויות. אמנם גם התוצר אמור לעלות, אבל יש לכך המון השפעות וחשוב שהמעסיקים והמדינה יתרגלו לזה.

אז בהחלטה זו נקבע כי מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה ידווח לוועדת המנכ"לים על הקצאה פרטנית המומלצת לאחר שיפורסם קול קורא לכלל הענפים המדוברים. שיהיה פתוח לבקשות מצד המעסיקים הרלוונטיים בענף המסחר והשירותים. קול הקורא התפרסם והמעסיקים ביקשו 37,000 עובדים זרים. עבור 85% מהעובדים הזרים שביקשו המעסיקים לא נדרש ניסיון קודם, דבר שאמור לייעל את מיון, גיוס והבאת העובדים וקליטתם. לא נדרש ניסיון קודם אמרנו. החריגים הם עובדי המוסכים שעבור רובם נדרש יהיה לקיים מיונים בטרם הגעתם לארץ. להבנתנו גם לאחר כל הסינונים שעשה משרד הכלכלה בבקשות הרבות שהוגשו אליו עדיין הביקוש עומד על מעל 20,000 עובדים זרים נדרשים, שזה למעלה מפי שלושה מההקצאה שניתנה.

משרד הכלכלה פנו לוועדת המנכ"לים והודיעו שכבר בשלב הזה הם יודעים שיהיה צורך להגדיל את המכסה. המכסה של ענף המסחר והשירותים נכנסה לתוקף כבר ב-8 בספטמבר 2024. בדיון הזה אני אבקש גם לשמוע ממשרד הכלכלה ומרשות האוכלוסין וההגירה על הקול קורא שפורסם. מהיכן יגיעו העובדים הזרים, באיזה דרך, האם בהסכמים בילטרליים או בהבאה פרטית. תהליכי הגיוס, המיון והקליטה וההעסקה שלהם. נרצה לשמוע את המעסיקים בענפים השונים. האם ישנם בעיות, אתגרים שנוכל לעזור בהם כדי למנוע חסמים בירוקרטיים מיותרים ולזרז ככל הניתן את התהליך על מנת להביא כמה שיותר עובדים זרים ולסייע למעסיקים שהבנו כבר מהדיונים הקודמים כמה הם נואשים לידיים עובדות.

לפני שאני אעבור לשאלות אני אבקש לתת רגע כמה התייחסויות. אני רוצה להפנות אתכם לענף שעמלתי רבות כדי שיקבל גם כן לראשונה מעל קום המדינה עובדים זרים וזה ענף המסעדות. זה אחרי שסיימנו את התהליך המרכזי והם עומדים בפני קליטה. מסתבר להם שיש משמעויות כלכליות לא מבוטלות. אני מבקש מכל אחד מכם לבצע בדק בית מקדים, לבצע הדמיית שכר, שמצרפת את כל המשמעויות הכלכליות והמגבלות על פי צווי הרחבה הנידונים והידועים שמחייבים את המעסיקים להתייחס אליהם גם כלפי העובדים הזרים. זאת נקודה שיהיה מאוד חשוב שתשימו על זה דגש.

דבר שני, אני מבקש מכל מי שבוודאי בתוך הענף שלו מבקש לדבר ומישהו מאותו ענף דיבר על אותם נושאים, שלא יחזרו על הדברים. גם אם זה לא באותו ענף. הזמן קצר, אנחנו רוצים היום לשמוע כמה שיותר ממשרדי הממשלה ומהגופים הרלוונטיים. אני אשקף כמה שיותר את הצרכים שלכם, אבל אל תחזרו על דברי חבריכם.

למשרד הכלכלה אני אומר למפרע, הואיל ואתם קצת פחות מנוסים בהבאה דה פקטו אני מצפה מכם וממליץ לכם ומכוון אתכם מצד אחד לא להגדיר מראש שהכמות הזאת כבר לא מספיקה, אלא להתחיל להטמיע ולצוות עובד למעסיק. וכשאתם מגיעים לרמה של 60% מיצוי בפועל תתחילו לפעול להגדלה. אנחנו מכירים את הטבלאות שבהן ענפים שלמים מקבלים הקצאות, הם לא מממשים עשרות רבות של אחוזים מההקצאה שעומדת לרשותם. אז כדאי שאנחנו נעבור בשום שכל, תתכוננו בהתאם. מצד אחד, לא לצרוח לפני שיש על מה. מצד שני, אל תירדמו על האוזניים ותתעוררו רק אחרי שהעובדים נמשכו כבר ורק אז תתחילו את תהליך הגדלת ההקצאה ועוד פעם גיוס מחדש, שכן גיוס בתהליך הבסיס שלו הוא גיוס מסורבל, יקר, שגם מחייב תהליכים מורכבים.

אני אבקש קודם כל להקשיב למשרד הכלכלה והתעשייה. אני אשמח שתפרטו בפניי בבקשה על הקול קורא שפורסם. מה היו תוצאותיו? היות והבקשות לעובדים הזרים הרבה יותר גדולות מההקצאה שניתנה, איך אתם מתכוונים לחלק את ההקצאה למעסיקים השונים? האם תהיה עדיפות למי שכבר העסיק פלסטינאים? האם זה תנאי מתלה? מה בכוונתם לעשות לאור הביקוש שגדול בהרבה מהמכסה שקיבלתם? מהם המקצועות שאושרו? בבקשה.

תודה כבוד יושב-הראש. יאיר אלבין, מנהל אגף בכיר מסחר ושירותים, משרד הכלכלה. קודם כל תודה רבה על הדיון הזה שמוקדש למסחר ושירותים ותודה לכל מי שהגיע, הרבה משתתפים שיבואו להביא את עמדתם. נשמח ללמוד דברים נוספים.

כפי שאמרת, לאחר שיצא הקול הקורא ואושרה בעצם שיטת ההקצאה שכבר אני אפרט אותה לבקשתך, אנחנו יצאנו לדרך. בעצם פרסמנו לציבור אפשרות להגיש בקשות להמלצות להקצאת עובדים זרים. בעצם התהליך הוא שהעסקים פונים אלינו, מבקשים בקשה להמלצה, אנחנו ממליצים לרשות האוכלוסין וכמובן מיידעים את העסק על כמה עובדים זרים כל עסק צפוי לקבל בהתאם לשיטת ההקצאה, לחישוב הזה.

אדוני, אתם מחלקים את כלל ה-capacity המיועד, כלומר ה-6,400, בין כל מגזר ומגזר, בכל ענף וענף ואז מתוכו אתם בונים איזה שהיא פלטפורמת חלוקה?

מיד אני אפרט את שיטת ההקצאה, אני רק אתן את התהליך איפה אנחנו נמצאים ואני אגיע לזה.

אז באמת יצאנו בקריאה לעסקים, זה לאחר שגם גובש נוהל בשיתוף פעולה מצוין עם רשות האוכלוסין וההגירה שבעצם אפשר לנו לצאת עם זה, כי אנחנו מבוססים בסופו של דבר על הנוהל שלהם. ברגע שיצאנו נתנו זמן לעסקים להגיש בקשות. קיבלנו מעל ל-800 בקשות. כשמורידים כפילויות יש 794 מעסיקים שפנו, שהגישו בקשות ל-25,000 עובדים זרים. ויש גם מעסיקים שלא הספיקו להגיש בזמן ואנחנו רואים שכבר מי שכן הספיק אנחנו עוברים יותר מפי שלושה מאשר ההקצאה שיש לנו.

שאלת על שיטת החלוקה. זה גם נושא שנדון בוועדת המנכ"לים והוחלט בוועדה שלמוסכים, בגלל הנושא של אנחנו כרגע עדיין לא הגענו להסכם בילטרלי, אנחנו כן בתהליך יחד עם רשות האוכלוסין, ביחד עם משרד החוץ בתהליך מתקדם, הסכמים בילטרליים למסחר ושירותים.

אתה אולי מתכוון הסכמי יישום?

הסכמי יישום, כן. ולכן כן, בגלל שהזמן, אנחנו רואים את הדחק שמגיע גם מהעסקים, אושר באופן חלקי להביא בהבאה פרטית עד לחתימת ההסכמים. דובר על 950 עובדים למוסכים בהבאה פרטים ו-2,275 לשאר הקבוצות בהבאה פרטית. כאשר 2,275 נוספים כדי להשלים ל-6,400 כרגע מוקצים רק להסכם בילטרלי שייחתם.

מה הסיבה? למה החילוק הזה באחוזים? עוד לא השלמתם את ההליכים שמגבילים להבאה, כלומר הסכמי יישום והטמעתם. יש הקצאה, יש צורך, השוק דורש את זה. יש מנגנוני הבאה פרטיים, מגוונים. מה הבעיה? למה לא לאפשר כל 6,400?

זה נושא שנדון בוועדת מנכ"לים.

אין בעיה. אז בואו תסבירו לי אבל מה עמדתכם בעניין ואני אשמח להקשיב לשאר העמדות.

עמדתנו בעניין זה גם לקדם את ההסכם כמה שיותר מהר, כדי להגיע להסכם. וככל שלא יהיה הסכם אנחנו רוצים להביא את העובדים לכאן כמה שיותר מהר.

אז למה לא תבחנו דרך אמצע שאומרת שאותם 2,000 ומשהו הנותרים יוכלו להביא אותם רק ממדינות שיש לנו כבר איתם הסכמים בילטרליים, אבל עדיין עוד אין הסכם יישום. זאת אומרת שאנחנו כבר נמצאים במנגנון מסוים. אני אשמח לדעת את עמדת כלל המשרדים שהם לוקחים חלק בוועדת המנכ"לים.

בסדר גמור.

לא, אנחנו לא רוצים להביא עובדים כשכבר לא יהיה מי שיעסיק אותם, הם עומדים לקרוס. אנחנו רוצים להביא עובדים. אז יש צורך, לקח זמן למדינה להבין שיש צורך. לקח זמן לעבור את כל תהליכי הנהלים וההקצאות והאפיונים והענפים. הם עדיין אותם ענפים, הם לא השתנו. הם אותם מעסיקים גם. הלא לאנשים אין אומץ לפתוח עוד עסקים חדשים כשזה המצב. אז הם כבר עסקים קיימים, מתפקדים, שלא מצליחים לייצר תוצר. דבר שבהכרח גם משפיע על הכלכלה ועל כלל המשק ועל מצב הרוח הלאומי.

אז אני מבקש לדעת למה אתם שומרים לעצמכם את אותם 2,000 ומשהו. ואני רוצה לדעת איך 4,000 האחרים לערך כן יכולים להיות במימוש מיידי היום. שעכשיו מפה כל אחד מהנציגים שנמצאים פה וצופים בנו בזום, מתקשר למזכירה ואומר תתחילי בתהליך קליטה.

אז בוא נמשיך באמת את התהליך. אנחנו קיבלנו 794 בקשות ממעסיקים. אנחנו עכשיו בשלב העיבוד של הבקשות, זה קצת טופסולוגיה ובירוקרטיה שנדרשת כדי לוודא שחתמו על הצהרות כמו שצריך וכו'. תהליך שאנחנו נסיים אני מאמין עד סוף החודש. לאחר מכן אנחנו נוכל כבר להפעיל את המנגנון שבנינו בשיטת ההקצאה שנקבע שכבר אני אפרט, שזה יחסית פשוט. להכניס את הפרטים לאקסל וזה כבר יוצא יחסית בצורה אוטומטית. ולעדכן גם את רשות האוכלוסין וההגירה וגם את העסקים על מה ההמלצה שלנו בעצם לכל עסק. זה בעצם התהליך שכרגע אנחנו עובדים עליו, לעבור על הפניות.

בנוגע לשיטת ההקצאה, אז כמו שגם פורסם בנוהל בצורה מאוד מפורטת, האלגוריתם עצמו מפורט שם. אנחנו קודם כל נותנים למי שהעסיק פלסטינאים לפני המלחמה, הוא מקבל את המספר הקצאות בהתאם למספר הפלסטינאים שהוא העסיק, אלא אם הוא ביקש פחות. אם הוא ביקש פחות אנחנו נותנים לו את המספר שהוא ביקש פחות. לאחר מכן אנחנו בעצם נותנים לכל עסק זכאי, שזה עסק שמעסיק מעל ארבעה עובדים שנמצא זכאי לקבל מענה, לפחות עובד זר אחד. כי אנחנו רוצים לתת לכמה שיותר עסקים.

עובד על כל ארבעה ישראלים.

זהו. ועד התקרה. כשהתקרה בעצם מחושבת לעובד לכל ארבעה עובדים ישראלים. כל ארבעה עובדים ישראלים בעצם התקרה שלו מחושבת לפי 25% מזה. אלא אם הוא העסיק פלסטינאים לפני כן וזה עולה על ה-25% הוא יכול לקבל עדיין יותר.

לאחר שאנחנו בעצם מחשבים את התקרה אז אנחנו בעצם מקצים כאמור לכל עסק שלא העסיק פלסטינאים לפני כן, וגם מי שכן, לפחות עובד אחד ועד או התקרה או המספר שהוא ביקש או השיעור היחסי שלו בהעסקת עובדים ישראלים. זאת אומרת, עסק שעכשיו ביקש 5,000 עובדים זרים, לצורך העניין, לא יקבל מן הסתם. כאמור, אנחנו ניתן בממוצע פחות משליש ממה שהעסק ביקש, כי זה מה שיש לנו כרגע לתת. כרגע כאמור יש לנו 6,400 הקצאות לחלק. הביקוש הוא מעל 20,000 פחות או יותר זה מה שיהיה אחרי שננכה פניות בעייתיות. אז זה עדיין פי 3. בממוצע אנחנו ניתן שליש, זה מה שיש לי לתת.

זה הולך לפי בעצם עסק שמעסיק יותר עובדים ישראלים יוכל לקבל יותר עובדים זרים. זאת שיטת ההקצאה והכול מפורט גם בנוהל בצורה מאוד מאוד ברורה אני מאמין.

הבנתי. אז אתה אומר שעל פי האקסיומה הזאת, מעסיק יודע להעריך לערך כמה עובדים זרים הוא יזכה לקבל במנה הזאת.

זה מאוד תלוי בקבוצה. כי ככל שיש יותר מעסיקים בסופו של דבר, אז הוא יקבל פחות. כי צריך לחלק את זה ליותר מעסיקים. וככל שמעסיקים מבקשים יותר עובדים זרים אז פחות. אי אפשר לדעת את זה מראש. אנחנו כמובן נעשה את החישוב הזה בהתאם. האלגוריתם הוא ברור ושותף לכולם. זה מאוד תלוי בכלל הבקשות שיתקבלו ואלו שיימצאו תקינות.

תמנה לי בבקשה את התהליכים ואת המועדים שאנחנו אמורים כולנו לעבור מהרגע הזה עד שמאן דהו מקבל את העובד הראשון שלו.

כאמור, אני מאמין שעד סוף החודש אנחנו נסיים את התהליך הבירוקרטי של לעבור על הבקשות.

את זה הבנתי.

במקביל לזה אנחנו ממתינים לרשות האוכלוסין וההגירה להשלים תהליך מחשוב אצלם, כי אנחנו בעצם ממליצים, צריכים להעביר אליהם למערכת, להפנות את הפונים להגיש בקשה במערכת של רשות האוכלוסין וההגירה.

זאת אומרת שאתה משוכנע שרשות האוכלוסין עדיין לא התחילה את תהליך המחשוב שלה.

לא, לא אמרתי שהם לא התחילו. אמרתי שהם צריכים להשלים את זה במקביל, הם מתואמים.

זה במקביל. זה לא בעקבות, זה במקביל. אז תכף נבדוק איתם. אתה אומר לי שמצדכם עד סוף החודש תסיימו את הטופסולוגיה ובזה אתם סיימתם את החלק שלכם למנה הזאת.

כן.

יופי. נעבור לרשות האוכלוסין. בואו תעדכנו את הוועדה בבקשה.

ראש המינהל נמצא בזום, אם אפשר להעלות אותו.

הוא שלח הודעה שהוא שולח שליחה נאמנה ומוסמכת והוא רק הגיבוי בזום. אז בואי ננסה ליהנות מהפירות שיש לך.

קרן גלבוע, מרשות האוכלוסין. בעיקרון אנחנו גם ממתינים לא רק למחשוב. המחשוב זה משהו שעובדים עליו וזה במקביל. אני רוצה להאמין ואני לא מתחייבת, שזה לא יעכב את זה. יש גם את הפרסום של האגרות. בעצם עשינו הליך של הפחתת אגרות לענף החדש הזה.

עוד לא סיימנו, לא נבשר בשורה. בסדר? עוד לא סיימנו, זו תחנת ביניים. אנחנו במשא ומתן עם ועדת האגרות.

עדיין זו הפחתה שהייתה. זה אמור להיכנס לתוקף ב-1.1.2025. ובעצם כל מעסיק שקיבל המלצה ממשרד הכלכלה יוכל לפנות אלינו ברגע שנפרסם אפשרות להגיש את הבקשות, כשהכול יהיה בעצם מוכן והמערכת תוכל לקלוט גם את האגרות החדשות.

יש פה נציגי מחשוב של רשות האוכלוסין? אני מבקש להעלות אותם לזום עכשיו.

אולי אפשר להעלות את משה לזום?

בקצב הזה של ההתארגנות אנחנו בסוף נהיה העובדים הזרים.

אני מבקש להעלות בדקות הקרובות נציג של מחלקת המחשוב ברשות האוכלוסין.

אני חושבת שמשה יוכל להשיב על זה, אם אפשר יהיה לעלות אותו.

למה לחייב אותו? הוא לא איש מחשוב, הוא ראש מינהל. אתם יודעים מה? בואו, אם למר נקש יש תשובות למועדים עם התחייבות אז זה בסדר, אני אסתפק בזה. אם לא, אני אבקש נציג של מחלקת המחשוב אצלכם שיעדכן אותנו.

זאת אומרת, גם נציגי רשות האוכלוסין וגם נציגי משרד הכלכלה יסכימו איתי אם אני פונה עכשיו לכלל המעסיקים הפוטנציאלים שהגישו בקשה ובהנחה שהם ימצאו להיות זכאים הם יכולים להתחיל לארגן דירות, להתחייב על עבודה בהתאם ולהתחיל לאתר עובדים פוטנציאליים, אפילו אולי לשלוח אותם להוצאת תעודה. לא אנחנו מבינים שמרגע שכלל המערכות סיימו את השלבים הנצרכים מהם יש תהליך גיוס ולאחר מכן שליחה להוצאת תעודת בריאות תקינה ואחרי זה תעודת יושר במקביל. ולהיפרד מהמשפחה ולהתארגן על כל התהליכים האלה. זה מצד העובד. מצד המעסיק צריך להתארגן עם דירה, לפתוח עבודה, להתחייב. להתארגן לקראת.

אנחנו מבינים שאלה תהליכים ארוכים. כיוון שאנחנו לא רוצים שהם יעבדו בטור והם יחכו עד שאתם תסיימו את הבירוקרטיות שלכם, האם זה בסדר מבחינתכם שאנחנו נכוון את המעסיקים הפוטנציאליים שיתארגנו לקראת אמצע ינואר שיש להם פה כבר עובדים, עם כל המשמעויות. לכולכם השאלה, גם משרד הכלכלה, גם רשות האוכלוסין.

זה נשמע חלום.

האם אני יכול להמליץ להם להתחיל להתארגן? אני שואל את הנציגים מהמשרדים. אני שואל אתכם. אנחנו לא רוצים להגיע ליום שבו כולנו נקבל מייל "שלום. סיימנו, תביאו את העובדים", צריך לארגן אותם. גם למצוא עובד, הוא אמור לעבור תהליך וגם המעסיק צריך לעבור תהליך. הוא צריך לאתר דירה. יכול להיות שאין לו מספיק עובדים בשביל דירה אז הוא ירצה לחבור למקביל שלו כדי שהם ישכרו ביחד אם הדירה באותו אזור.

ואז צריך את רשות התחרות שתאשר את זה.

מי גברתי?

סליחה, אני מייצגת קמעונאי מזון. המצוקה גדולה אדוני.

המצוקה שלך היא יותר מאשר כל המעסיקים פה?

הם נכללים אצלי במעסיקים.

זאת אומרת שהם לא מדברים, את מדברת? קיבלת, אין בעיה. בואי, תציגי את שמך ותפקידך. בואי בבקשה תציגי את שמך ותפקידך ותגידי מה בוער לך לומר מאז תחילת דברי הפתיחה שלי.

עו"ד נופר טל, בשם קמעוני מזון. אני מבקשת ראשית להודות לכבוד היו"ר שקובע ישיבות מעקב. כי אני חושבת שהבעיה הגדולה פה היא לוחות הזמנים. אין לוחות זמנים. בזכות הישיבות של אדוני כן נעשית עבודה, ולכן אני מודה, זו עבודה סופר רצינית ומקצועית. ואדוני מבין את המצוקה. אבל ב-1 בינואר לכל רשתות המזון הולך להיות מחסור בעובדים בעקבות ביטול הפטור שניתן לעניין הסדרנות. זה הדבר הראשון. כשמאות עובדים הולכים לקבל מכתבי פיטורים. הם לא באים לעבוד אצל קמעונאי המזון, כי הם מעדיפים לחתום אבטלה, הם היו עובדים קבועים.

יש פה רשת שיושבת פה בשולחן, אני לא אדבר בשמה, כי הם ידברו, אבל היא השקיעה בסניף חדש עשרות מיליונים והיא לא יכולה לפתוח אותו, כי אין לה עובדים. שזה גם אומר שאין תחרות. רוצים להגדיל את התחרות בענף המזון. אדוני דיבר פה על ההשלכות של הכלכלה בישראל. ולוחות הזמנים הם קריטיים וזו המצוקה הגדולה. אנחנו ישבנו פה לפני חודשים ארוכים ואנחנו נמצאים פה שוב ועוד פעם אומרים לנו שלא יודעים מתי זה יקרה.

היה קול קורא, מילאנו את הקול הקורא. אחרי כמה חודשים אמרו לנו עכשיו תמלאו את ההזמנה. אז מילאנו גם את ההזמנה. מה יהיה הצעד הבא, עכשיו תתנו הצהרות. למה אי אפשר לעשות את הכול בפעם אחת?

הדבר הנוסף הוא אני כן מברכת על ההזדמנות להעסקה ישירה, למרות שאני שמחה שפה היה שינוי גישה ואנחנו כן נבקש שתהיה אפשרות לבחור בין העסקה ישירה לבין העסקה באמצעות תאגיד. זה מה שהיה לי חשוב. ההפחתה באגרות זה היה דיון שלם בנושא.

אני מודה, עם כל הצניעות, הקשבתי קשב רב לכל דברייך, פרט למשפט האחרון שעוד לא הגענו אליו אני באמת תמה. כל כך בער לך. אני לא שמעתי שום חידוש, שום נושא שדיברת עליו הוא לא על המדוכה כרגע וכבר הצפנו אותו. אז טיפה סבלנות, טיפה אורך רוח. נרשמים פה לרשות דיבור, בלי קריאות ביניים. אנחנו רוצים להיות תכליתיים. אנחנו רוצים להביא באמת תוצאה ולא רק מספרים על הנייר. אנחנו רוצים לראות פה עובדים. אז אורך רוח.

מר נקש, ברוך הבא.

ברוכים הנמצאים. אני מבקש קודם כל להתנצל שאני בזום ולא בדיון, כי אני בדרך כלל מגיע לדיונים. פשוט אילוצי לו"ז והייתי במרחק רב מכם, אז נאלצתי לעלות בזום.

מקובל ומאשר, הכול בסדר. משה נקש, ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין. בבקשה.

אני שמעתי את רוב דברי הפתיחה. בהתייחס לשאלה הראשונה שנשאלנו פה על הנושא המחשובי, אז כמו שהוסבר עכשיו התהליך הוא אצל משרד הכלכלה. אנחנו במקביל כבר נערכים לכל הנושא המחשובי אצלנו ברשות האוכלוסין. לפי גורמי המחשוב והמקצוע אצלנו שעוסקים בנושא הזה אנחנו נעמוד בזמנים. ועד שמשרד הכלכלה יסיים את החלק שלו אנחנו אמורים להיות ערוכים כבר עם מערכת שיוכלו להגיש בקשות בצורה מקוונת, ידידותית, קלה ונעימה.

מעולה. אני אופטימי. זאת אומרת שאם הם מדברים על סוף השנה הקלנדרית הזאת שהם מסיימים את החלק שלהם ואתם גם כן במקביל מסיימים את הליך המחשוב, ב-1.1 מעסיק יכול להגיש בקשה באופן ידידותי ונעים למשתמש. נכון?

הערכתנו שכך יהיה, כן.

יופי. מה השלב הבא?

השלב הבא זה שקודם כל אנחנו נפתח את הזמן להגיש בקשות לקבלת היתרים. המעסיקים יגישו את הבקשות, ישלמו את האגרות, כל מה שצריך, יצרפו את המסמכים שנדרשים.

לא, לא, שנייה. מגיע ישראל ישראלי, יש לו זכאות לקבל חמישה עובדים זרים. הוא ב-1.1.2025 ב-8:05 נכנס לאתר שלכם, המקוון. מגיש בקשה לחמישה עובדים, יודע להגיד מיהם. יודע לספר עליהם את הכול. מספר לך שיש להם כבר גם תעודת יושר ותעודה רפואית. מה השלב הבא שיש לו בשביל לקנות לו כרטיס?

אוקיי, אז זה לא בדיוק ככה. כי אני מתחיל להסביר ואני מקווה שזה גם יהיה ברור לכל החברים ששומעים שם. אז כן, הבקשה הראשונית היא בקשה עקרונית, כמותית, לכמות עובדים לפי ההמלצה של משרד הכלכלה. אנחנו נותנים את ההיתר הכמותי.

השלב השני של המעסיק, אחרי שהוא קיבל את ההיתר הזה יכול לעשות את זה כמובן במקביל ולפני, אבל מן הסתם עדיף לעשות את זה אחרי שיש לך היתר ואתה יודע מה כמות העובדים שתקבל. זה באמת לפנות אלינו בבקשה עם פרטי העובדים ואז מתחיל השלב אצלנו, השני, שגם הוא בטופס מקוון, של הזמנת העובד מחוץ לארץ באופן מקוון. ואז פה נדרשים באמת שמות פרטניים של עובדים. במקביל צריכים לעשות את כל התהליכים, כמו שאמרת נכון, גם תעודות יושר, בדיקות רפואיות וכל מה שנדרש.

אדוני, אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רק שואל שאלה. בהנחה שמשרד הכלכלה מסיימים את עבודת הטופסולוגיה שלהם, משמע שהם יודעים, כשהם מסיימים את התהליך, בהנחה שזה יוצא ב-28 בדצמבר, הם יודעים לספר למבקשים כמה עובדים הם זכאים להזמין. נכון?

ובמקביל מעבירים את ההמלצה אלינו ובהתאם לכך אנחנו פותחים את המערכת ומאפשרים הגשת בקשות. אנחנו נפרסם מועד מדויק להגשת בקשות ואנחנו נטפל בכל הבקשות כמובן בהקדם האפשרי.

אבל כשהמערכת שלך באוויר זה לא המועד שבו ניתן כבר להגיש את הבקשה?

כן. אנחנו פשוט נפרסם ונודיע את זה לציבור מן הסתם.

יופי. אז בהנחה שב-28 הם סיימו וב-2 בינואר אתם התחלתם עם המערכת הממוחשבת. ונאמר ויש מעסיק שיודע לנהל סיכונים ואומר אני בטוח שאני זכאי ל-30 עובדים, אבל בינתיים אני מגייס לי שמונה. אני יודע שאני זכאי ואני אקבל 30. אני בינתיים מתחיל לגייס לי שמונה. הנה השמונה, אני יודע מי הם. ותוך כדי זה שגייסתי אותם במסגרת ניהול הסיכונים שלי גם שילמתי בגין תהליך בדיקה רפואית, הנפקת אישור רפואי ותעודת יושר. הנה עובד מוכן, הנה הפרטים שלו. כמה זמן אתה צריך כדי להגיד לו אדוני, אני מבריק אותו, הוא מוזמן להגיע לריאיון לקונסוליה, תקנה לו כרטיס בעוד יום כזה וכזה.

זה מה שאני צריך לדעת. זה סיכון שלהם. הנה, אני אומר לכם מעכשיו, זה סיכון שלכם. אני אומר בהנחה שלאור העובדה שהם כבר לא יכולים, אין להם עוד אוויר נשימה, הם יתחילו את התהליכים מהיום. הם לא יחכו עד שתגידו אפשר, מותר, לכו לגייס. שואל שאלה, מהרגע שהם הגישו לך. נאמר וב-2 בינואר פתחת, פרסמת, הם כבר מוכנים, שלחו לך. תוך כמה זמן הם מקבלים תשובה?

אז כמו שהסברתי, התהליך הראשון של הגשת בקשה מקוונת להיתר היא אחרי שהוגשו בקשות זה עניין של ימים בודדים, כיוון שאנחנו מסתמכים על ההמלצה. בהנחה שכל המסמכים הנדרשים הוגשו כנדרש והכול מפורט כמובן בנוסח שכבר מפורסם באתר.

כמו שאמרת, בצדק, אנשים יכולים כבר להיערך אם הגישו בקשות. עניין של ימים בודדים. בדרך כלל לוקח לנו זמן להנפיק את ההיתר.

מדהים.

יופי. השלב הבא זה הגשת הפרטים של העובדים עצמם. השלב הזה גם אצלנו מטופל, אמרתי, בטופס מקוון. לוקח קצת זמן לבדוק את הבקשות. כמו שאדוני יודע, מצבת כוח האדם גם בשירות המדינה לא פוסחת גם עלינו, אבל אנחנו כן נעשה את זה כבר במקביל.

נביא לכם עובדים זרים.

במקביל למאמצים שאנחנו עושים בענף החקלאות, ענף הבנייה, ענף התעשייה וענף הסיעוד ועוד יתר ענפי המשק, נטפל גם בזה בהקדם האפשרי.

מעולה. מאיזה מדינות יגיעו עובדים זרים לענף מסחר ושירותים?

גם השאלה הזאת נשאלנו ואנחנו בדיוק בימים האלה מגבשים את הרשימה המסודרת ביחס עם משרד החוץ, בהתייעצות עם משרד החוץ. אנחנו נפרסם אותה, שכל מעסיק יידע מראש, אני מקווה מאוד בימים הקרובים, מאילו מדינות אנחנו מאפשרים להביא מהם במסגרת ההבאה הפרטית.

יש מדינות שאיתם סיימתם כבר הסכמי יישום לעניין הזה?

לא.

למה?

כי עדיין אין הסדרי יישום בענף מסחר ושירותים. היו ענפים נוספים שקידמנו. זה אנחנו ביחד עם משרד החוץ מקדמים את הדברים האלה. לא הכול הוא מהיום למחר, לצערי ולצערך ולצער כולם. אבל אנחנו כן עושים את המאמצים לקדם את זה בהקדם האפשרי.

האם כדי לשחרר לחץ גם מכם, מקובלת עליכם ההצעה שלי שכל עוד שלא נחתמו הסכמי יישום מאה אחוז מהעובדים המוקצים לטובת הענף הזה יוכלו להיות מגויסים ב-b2b?

לא. אז העניין הזה נדון במסגרת ועדת מנכ"לים שהמליצה, כמו שיאיר תיאר, על המספרים, 950 יהיו בהבאה פרטית למוסכים. ואחר כך היתרה, מחצית ממנה תהיה בהבאה פרטית. גם זה בהינתן שמדובר פה בענף חדש, עם כל הסיכונים המוכרים שאדוני בוודאי מכיר אותם ויודע אותם. אני חושב שזה מרווח די נרחב עבור המעסיקים וכרגע אנחנו פועלים בהתאם להחלטת ועדת המנכ"לים בעניין הזה.

תראה מכובדי, לאור העובדה שלכולי עלמא ברור שהמכסה משקפת בתקרת העל שלה שליש מהצורך המיידי. זה המקסימום, זה אם אנחנו רוצים להיות לארג'ים. אם אנחנו לוקחים מהשליש חצי, שאי אפשר להביא עד שאתם לא תחתמו הסכמי יישום ולא תגייסו את העובדים ותביאו אותם, כל מה שיש לנו לספר לאותם מעסיקים אומללים, שאנחנו כולנו משלמים על זה, זה שבתקרת העל אחרי שנה ומשהו של עבודה 15% מהצורך שלהם יקוים ביכולת הבאה.

אני רוצה לתרגם את זה למספרים, שאף אחד לא יכבס לכם מילים. הנה אני מסביר לכם. כי אם 4,600 מהווים במקסימום שליש מהצורך וזה שליש מהצורך שדווח, זאת אומרת שיש המון מעסיקים שלא נחשפו לזה, או שלא מספיק בטוחים בתהליך ורצים לעשות את זה, הם רוצים שיהיו כמה כאלה שיתגלחו על הפנים שלהם. אבל נאמר וזה מאה אחוז מהצרכים, זה שליש. אם אתה לוקח מהשליש 25% לטובת מוסכים, השארנו לכל השאר מתוך השליש 75%. מה-75% של השליש, שזה אומר 24%-26% מזה אני עכשיו מוריד חצי. זאת אומרת שזה לא באמת 15%. בערכים ריאליים אנחנו עומדים על 12% מהצורך המדווח, זה המקסימום. זה אחרי שנה. זה אחרי שנה. וגם זה רק חלף פלסטינאים.

אדוני, אני אתייחס למשהו שאתה אמרת, חוכמתך כי רבה, בהתחלה. קודם כל, אמרנו מדובר פה בענף חדש. להתרשם מהצורך על פי המסמכים שהוגשו למשרד הכלכלה יכול להיות שזה נכון, אבל יכול להיות גם שזה לא מדויק. אני מהניסיון שלי, ואנחנו מכירים עוד כמה ענפים במשק, שכמו שאתה אמרת גם נכון, לא מוצתה במלואה המכסה. מהסיבה הפשוטה שכאשר אנשים מבינים את המשמעות של העסקת עובד זר, בין אם זה התשלום שצריך לשלם לו ובין אם זה המגורים שצריך לדאוג לו ובין אם זה האגרות שצריך לשלם, שהן לא גדולות וגם על זה דיברת קודם. אז להגיש טופס שאין עליו שום משמעות או עלות זה קל, אבל לשלם את כל החובות הנדרשות ופיקדון וכו' זה אולי יהיה קצת יותר מורכב.

לכן אנחנו נתרשם מהצורך באמת כשייפתחו כל המערכות ויוכלו להגיש את הבקשות. שוב, אני לא אומר שלא יהיה זה הצורך, יכול להיות שבהחלט כן. אבל אנחנו נלמד את זה מן הסתם כשנתקדם בתהליך. וכמו שאמרת עוד נכון, לא נחכה לרגע האחרון ונגיד אוקיי, סיימתם להביא את הכול, בואו עכשיו נתחיל לדבר. וזה כבר התחיל בוועדת מנכ"לים ובצוות המכין כבר התחלנו לשוחח גם על הנושא הזה של אם וכאשר יהיה צורך בהגדלה אז גם הנושא הזה יעלה לדיון.

תראה, אין צל של ספק שיש הרבה סימני שאלה ויש הרבה נושאים שהמעסיקים הפוטנציאליים חייבים לתת עליהם את הדעת מבעוד יום ולא בכדי אני פתחתי בזה בדברי הפתיחה שלי. יחד עם זאת, אני אומר לך שהצורך הוא הרבה יותר מכפי שאפילו משרד הכלכלה דיווח, הרבה הרבה יותר, לא הרבה יותר. כל זה זה בזעיר אנפין.

יכול להיות. ובהינתן שכך, אז כמו שאמרתי, הנושא הזה יעלה לדיון וועדת המנכ"לים תידרש לסוגייה הזאת. שוב, אני אומר, כבר התחלנו לדבר גם על זה עוד לפני שנכנס העובד הראשון. אז אף אחד לא "נרדם" ושוקט על השמרים שלו.

תראה אדוני, אני לא בא בתלונות לאף משרד. אבל אם עד היום אין הסכם יישום שהוא, מצטער שאני מגמד בתהליכים המחויבים האלה, אבל אם אין עד היום הסכם יישום אחד אפילו לענף שירותים ומסחר, אני לא יודע איך באמת המשרדים הממשלתיים, באשר הם, לרבות ועדת המנכ"לים, ערים לצורך ולמצוקה.

ערים לצורך. וכמו שאדוני יודע נעשו בתקופה האחרונה בעקבות המלחמה לא מעט הסדרי יישום והסכמים בילטרליים והנושאים מקודמים. וכן, גם כוחותינו הם לא בלתי מוגבלים. ואני מדבר בשמי ובשם כל החברים שיושבים שם מהמשרדים הנוספים.

טוב. אז אני משתף אותך ואתכם באיזה שהיא משאלת לב קטנה שהייתה לי. כידוע לכם, אני עומד לסיים את הקדנציה שלי פה כיו"ר הוועדה. ייחלתי ופיללתי שמינימום מינימום מפירות השקעת הוועדה בתקופת כהונתי תהיה בכך שהמעסיקים האלה, במינימום יזכו להתחיל להעסיק ונפתח כבר משוב שני של הקצאה חדשה. לא משנה כמה דיונים אנחנו לא מקיימים, לא משנה כמה פגישות בצד. אני בתחושה שמשה שנעשה נעשה מעט, מאוחר ובגרירת רגליים בלי שיש שיקוף אמיתי של המצוקה. זו התחושה שלי.

אני מתנצל שאני מתפרץ לדבריך, אדוני יושב-הראש, אבל אני חייב להגיד משפט בעניין הזה. קודם כל, גרירת רגליים בוודאי שאין, בטח לא מצד משרדי הממשלה ואני מודע לדיונים בשעות לא שעות.

אתה לא מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אתה ראש מינהל עובדים זרים.

אבל כן אני יכול להגיד שאדוני יושב-הראש יכול גם - - -

אתה עוד לא נבחנת, לא באתי אליך בתלונה. למה אתה עכשיו בא לגונן על כלל המשרדים והפקידים?

כן חשוב לי להגיד משפט לאדוני, שאולי בנושא הזה עדיין לא נחתו פה עובדים, אבל זה יקרה ובעזרת השם כמה שיותר מהר. אדוני עדיין יכול לרשום לעצמו במסגרת הוועדה בתקופתו הרבה מאוד הישגים וכמובן אתה תפרוט אותם מן הסתם בדברי הסיכום אם וכאשר יקרו.

בואו נעבור רגע, אפרופו משרדים ממשלתיים. בואו נעבור רגע לצרכן, משרד הבריאות. יש לנו פה נציג של משרד הבריאות? ברוכה הבאה.

תודה.

האם השתתפתם בקול הקורא המפורסם?

אני ליטל איילון.

אז אתם לא צריכים, נכון?

לא, אני אסביר ואני אפרט מיד.

כן?

ליטל איילון, מנהלת משאבי אנוש של בתי החולים הממשלתיים. בעצם גם אנחנו השתתפנו לאורך כל הדרך בדיוני הוועדה וגם אנחנו הבענו את הצורך גם שלנו להעסיק עובדים זרים, בעיקר במקצועות ובתפקידי כפיים כמו עובדי ניקיון וכוחות עזר.

בבתי החולים הממשלתיים שלנו לא מעסיקים עובדי קבלן, בעצם כולם עובדי מדינה. ולכן הקול הקורא שהתפרסם לא הובא לידיעתנו ולא נחשפנו אליו ובכוונתנו רגע להמשיך גם אחרי הדיון הזה לבדוק מול משרדי הממשלה האחרים היתכנו לאפשר גם לנו.

אני מראש אזכיר שאצלנו זה יותר מורכב. מאחר ואנחנו מבקשים להעסיק את העובדים הזרים כעובדי מדינה, תהליך יותר מורכב. לכן מראש ביקשנו פיילוט עם מכסה מאוד קטנה, כדי רגע לבחון את התהליך.

של מה? מכסה של כמה?

אנחנו ביקשנו 50.

אז השתתפתם בקול קורא.

לא השתתפנו בקול קורא. בדיונים פה השתתפנו.

לא, לא, תקשיבי. יש הליך סדור במדינה שהמשרד שהוא נמל הבית לענף מסוים מפרסם קול קורא. א' כדי לייצר שוויון הזדמנויות, ב' בשביל ללמוד את הצרכים ולתכלל במסגרת הנסיבות וההגבלות ו-ג' כדי לחלק.

נכון.

אתם משרד ממשלתי כמו משרד ממשלתי אחר.

נכון. ואני אגיד שגם אני וגם אנחנו במשרד מאוד הופתענו שפורסם הקול הקורא ואף אחד לא הכיר אותו. לכן אנחנו כן נרצה לבחון מול משרדים אחרים כן אפשרות בכל זאת להגיש בקשה. הבקשה שלנו מאוד צנועה ומאוד קטנה, אבל אנחנו כן נבחן. הייתה פה בהחלט, זה נפל בין הכיסאות. אלינו זה לא פורסם. אף אחד במשרד לא הכיר את הקול הקורא שפורסם.

איזה כיבוס מילים יפה.

דרך אגב, בבתי החולים שלכם יש קבלנים גם כן.

בבתי החולים שלנו?

בתל השומר ובאיכילוב.

זה לא רלוונטי. מר לוי, זה לא רלוונטי בכלל.

אבל אני ברשותך אשיב. בבתי החולים שלנו יש העסקה דרך קבלן רק אם זה פרוייקטלי לתקופה מאוד מאוד זמנית. אנחנו מאוד מכבדים את ההעסקה במדינה.

זה לא רלוונטי. אדרבא, הסברייך מחזקים את התסכול שיש לנו כצרכני בריאות במדינה.

גם תסכול שלנו.

אני כל כך מאוכזב מעצמי שלא קיימנו את הדיון הזה אתמול. כי אתמול לתוך הלילה נפגשתי עם השר שלך. הייתי סקרן לשאול אותו אם הוא יודע מה קורה אצלו במשרד. אני באמת סקרן לדעת. כאילו, מה אתם פחות מסופר או מבעל חברת ניקיון שיש לו 50 עובדים? אתם מייצגים את שירות הבריאות במדינת ישראל. כאילו, מה צריך לקרות? תגידו לי. מה עוד צריך לקרות?

אפשר כמה מילים התייחסות?

שירים אותנו טיפה מהתחושה של העליבות שלנו? עזבו עכשיו כנבחרי ציבור, אנחנו צורכי שירות אנחנו. אם ככה מתנהלת מערכת הבריאות שלנו, אנא באנו? הרי אתם נותנים חזור ואמור בכל הדיונים שאמרנו, שמערכת הבריאות דה פקטו נפגעת מחוסר בעובדים שמנקים. חדרי ניתוח לא מוכנים. יש שטחים שהם לא סטריליים. אתם הראשונים שהייתם צריכים לשבת להם על האוזן. הם המקבילים שלכם.

כן, בבקשה.

אני עוד לא במערכת הבריאות. אבל אדוני, כמו ששמעתי את משרדי הממשלה בפתיח.

סליחה, חבר'ה, תקשיבו. כל מי שמדבר שיציג את עצמו ותפקידו. כשהוא מסיים לדבר שישטח את המיקרופון. בבקשה.

גבי בן הרוש, יושב-ראש מועצת המובילים. אנחנו עוסקים בהובלה במדינת ישראל והסעה. בדיון לפני שנה כשישבנו הייתי טיפה אופטימי. שמעתי היום את הדיון של משרדי הממשלה, ואני רואה את זה גם בוועדות הכלכלה, וגם אמרת שאתה גם מסיים או מתחלף, אז בכלל הכנסת אותי לייאוש.

אדוני, אני רוצה להגיד לך שאני לפני כמה שנים יצאתי דרך הסוכנות למוסקבה ולאוקראינה והבאתי מאות משפחות, לא עובדים זרים, שזה הרבה יותר מורכב. יהודים וכל המשפחה. תוך חצי שנה היינו פה אחרי משפחות של עולים וגייסנו אותם. ומה שאני שומע פה בדיון, אני לא רואה אפילו התחלה ואנחנו במצוקה.

אני לא יודע אם שמעתם אתמול חדשות, יש 80 אוניות עם מטענים שעומדים מחוץ לנמלים. חצי מיליון דולר ליום נזק. המצב ישלש את עצמו מיום ליום. יש לנו מחסור חריף. לא נוכל לתת מענה לא למליאה, לא לרשתות המזון ולא לאף אחד, עם חומרי הגלם. לצערי, אני לא יוצא מפה אופטימי היום. תודה.

אני מקבל את דבריך. למען ההגינות אני אבקש להתייחס. הצורך שלכם הוא צורך שקדם למלחמה והוא לא תוצר ישיר של המלחמה, שהולך ללוות את הענף גם אחרי שהמלחמה תסתיים. כלומר לכם לא היו עובדים פלסטינאים כנהגים. והם אלה לא שחסרים לכם היום, לשאר הענפים כן. היה לכם מחסור קודם ולפיכך עוד קודם הייתם צריכים לקבל הקצאה. היום יש לכם מחסור גדול יותר כי חלק לא מבוטל מהעובדים שלהם מגויסים. אבל בעזרת השם תסתיים המלחמה, הם יסיימו את צו ה-8 ויחזרו ואנחנו רוצים לוודא שאתם תוכלו לספק להם פרנסה ושיהיה מי שיקלוט אותם בחזרה. אני מבקש טיפה לשקף.

אדוני יושב-הראש, עצם העובדה שיצאתי לחו"ל לייבא נהגים לארץ, משפחות, מה זה אומר? שאנחנו במצוקה מאוד מאוד חריפה. אנחנו מעסיקים נהגים בני 78 ו-80. זה מצב נורמלי?

לא.

אז מה קורה? אז יש לנו את הצורך הזה. כי המדינה, אני רציתי ללכת לכיוון אחר, להכיר כמקצוע מועדף ולקחת מצה"ל, שזה החממה הכי טובה.

פעם כך היה.

אבל לא, משרד התחבורה לא קיים. בשביל זה אני מחפש היום כתובות אחרות. וזה היה בעבר. חסר לנו כמעט 6,000 נהגים. זה משהו הגיוני? המדינה משקיעה מיליארדים לתחבורה ציבורית, אבל אין נהגים. אין מי שיפעיל את האוטובוסים האלה. אז על מה אנחנו משקיעים? זאת אומרת יש לנו צורך כן בוועדה הזו וכן לחפש שווקים אחרים, לצערי. אין מה לעשות.

אגב, מה האחוז של נהגי תובלה בצה"ל שמשתחררים ולא הולכים לאקדמיה? יש לכם פילוח כזה? יש לכם מחקר?

משתחררים 3,500 נהגים בשנה במשא כבד. והרישיון שלהם א' לא מוכר.

למה?

זו השאלה. היינו בוועדת חוץ וביטחון והכול. לא מוכר הרישיון שלהם. הוא מוביל תחמושת בצבא, הוא משתחרר הוא לא מקבל את ההיתר.

פעם ראשונה שאני שומע את זה, אתה יודע?

אתה מבין איך זה הולך?

לא, זה לא היה כך. בהתחייבות אני אומר לך זה לא היה כך.

אז נכון, בשנות ה-70 לא היה ככה. הרישיון שיצאת הצבאי, הוכר לך כאזרחי. זאת אומרת עוד שמים מכשלה בירוקרטיה פה. אז מה הפלא?

מי מתעקש על זה?

לא, זה משרדי.

אני רוצה רגע לדעת מי מתעקש על כך שרישיון צבאי לא יוכר כרישיון אזרחי?

המכון הרפואי. יש מכון רפואי. כשאתה הולך להוציא סוג של רישיון של מונית, אוטובוס, אתה צריך לעבור מכון רפואי. קודם כל, כשאתה מתקבל זה תשעה-עשרה חודשים למבחן פסיכולוגי. ואתה מקבל את התשובה אחרי חצי שנה. זה אומר בשנה וחצי הזאת הבן אדם הולך למקצוע אחר. ודיונים אין סופיים, עם כל משרדי הממשלה.

רק רגע, אנחנו מדברים פה על רשות הרישוי? בוא, תכוון אותי רגע, אני באמת סקרן לדעת.

המכון הרפואי יש לו מה שנקרא, כשאתה רוצה להוציא סוג רישיון, שולחים אותך למרב"ד להוציא. אתה מחכה כמה חודשים שיזמינו אותך. עשית את המבחן, חכה עוד פעם כמה חודשים.

תשמע, אתה לוקח אותי לטיול, מר בן הרוש. אני שואל שאלה פשוטה, אני חייב שאלה פשוטה.

בשביל זה יש לנו את המחסור בנהגים.

אני שואל שאלה פשוטה, אני חייב תשובה פשוטה. מי קבע ולמה שחייל משוחרר בן 21, שנהג עשרות אלפי קילומטרים בשנה בכל רחבי הארץ והוא היה בטיחותי והוא היה מקצועי והכול בסדר – הוא יכול היה להיות נהג בצבא והרישיון שלו לא תופס באזרחות. מי קבע את זה ולמה?

זה תקנות של משרד התחבורה.

לא, מה התקנות? תסביר.

זה מה שאני אומר לך כרגע. הלא ההכשרה הכי טובה היא בצה"ל. יש לנו טייסים בני 20.

זה מה שאני לא מבין.

גם אני. אלה הדיונים. ולמה ה-3,500 לא באים לביטוי, שמשתחררים בשנה? הם הולכים למקצועות אחרים. אז מה אני צריך ללכת לחפש בהודו, בתאילנד?

תעצור. תכתבי בקשה לממ"מ, אני מבקש לדעת מתי שונתה התקנה הזאת ועל בסיס מה התקבלה ההחלטה הזאת. הזוי. נראה לי תלוש מהמציאות.

וישבנו עם משרד הבריאות וישבנו בדיונים איתם ומה לא. איך יעלה על הדעת שנהג עושה קילומטרים, יש לו ניסיון, מוביל תחמושת, מוביל טנקים, משתחרר, רבאק, במקום לסייע לו המדינה שמה לו מכשול. אז אומרים גבי זה סודר. אבל נהגים משתחררים, ואני אראה לך אחר כך את הרישיון שאני מקבל. של חיילים שמשתחררים, זה פשוט מטריף את השכל.

אני לא יודע אפילו איך להגיב לזה, אני לא אשקר לך. מר מוטי קופרלי.

כמה נהגים מרוויחים שאלתם? נהגים משתכרים אצלנו בממוצע 12,000-13,000 שקלים נטו. נטו. אני במקרה בכובע אחר, אני חותם על הסכמים קיבוציים, עם צווי הרחבה. ויש להם תנאים לנהגים. אבל אין לי אותם.

אני מתוך מבוכה לא יודע להתייחס לזה. אני מבקש רגע להוציא מחקר מהממ"מ, מהכנסת. ואני מתכוון להתקדם עם זה הלאה. לי זה נשמע כהזיה. יש לנו פה נציג משרד התחבורה? לא?

מה זה C?

C זה מעל 15 טון.

מעל 15 טון. צבירת ותק של 12 חודשים.

הוא משתחרר עם C מצה"ל, הוא מקבל C1 עד 12 טון. ואני לא צריך אותו על 12 טון, אנחנו צריכים אותו מ-15 עד 50 טון.

לא, לא. חייל שתפקד, שהמקצוע שלו בפועל היה נהג הוא פטור מביצוע מרב"ד.

זה מה שאומרים, אבל זה לא נכון. אני אשלח לך באופן אישי את הרישיונות של חיילים שהשתחררו, עם רישיון C ו-E, סמיטריילר, והוא קיבל C1. למה? שולחים אותו למכון הרפואי. זה נשמע נורמלי? וצה"ל זקוק לנהגים האלה, מאשר הנשק.

לא, כשהוא מחויל עוד פעם?

בצבא סוג רישיון בסדר. אבל השתחררת.

אוקיי, אנחנו חייבים ללמוד את זה לעומק לפני שנדבר. בבקשה, נרשמתם.

שלום לאדוני. יניב מרשת כולבו חצי חינם, מוטי קופרלי הוא הבעלים, יושב-ראש הקבוצה. אני קודם כל רוצה להגיד לאדוני יושב-הראש תודה על הישיבות ועל הוועדות שאתה מקיים בעבודה הסדורה שאתה באמת מנסה לתקוף את הכול בכל עוצמתך ואישיותך. תבורך על זה. רק תשתף אותנו לאן אתה עוזב. כואב לי לשמוע שאתה עוזב ומסיים את תפקידך. אולי נבוא אחריך, אולי יעזור משהו. נלך איתך לאן שהוא.

למען הבהירות, אני ממשיך להיות חבר כנסת בעזרת השם. אנחנו רק בחציו של המנדט שקיבלנו, אנחנו בחצי קדנציה. אבל אני כיושב-ראש הוועדה לעובדים זרים נמצא פה ברוטציה. אני אמור לסיים איפה שהוא בשלהי ינואר ולהעביר את השרביט למי שתחליף אותי בתפקיד.

מי?

חברת כנסת מהליכוד, אתי עטייה. אנחנו נעשה את זה באופן סדור ומאורגן.

תבורך. אני רוצה רק לומר משהו שאני מתרשם, כי הייתי פה בדיון הקודם. זה היה ב-2.7.2024, השנה בקיץ, בשלהי חודשי הקיץ הלוהטים. אמרנו פה משפט אחד שאני זוכר שהוא היה מובהק בצורה יוצאת מן הכלל. שקיווינו וציפינו שהעובדים הזרים יגיעו לרשתות הקמעונאות ובפרט אלינו. ואמרנו אז לחגי תשרי, לראש השנה, לא יהיו עובדים שיתנו את המענה לקהל הלקוחות או בכלל לצרכים של הציבור.

אני יושב פה ושומע, ואני לא איש בירוקרטיה ואני לא איש ממשלה ואני לא מבין בתהליכים האלה. אבל כשאני שומע פה את האנשים שאמונים על זה, שקצת אין פה התאמה וחוסר קורלציה בין הדברים לדרישות. אל מול הצרכים שלנו. אני לא יודע, מתי זה חג פסח השנה? חודש אפריל? אני לא יודע אם בכלל נזכה לראות את העובדים האלה בחודש אפריל.

אני אומר לך אדוני יושב-הראש, אני אומר לך, אנחנו ערוכים. אם אתה נותן לנו אישור היום להביא את העובדים יש לנו מגורים, נערכנו בכל נקודות על לינה, אכסנה, אוטובוסים להסעות, צרכים לעובדים עד רמת הפרט: מכבסות, שירותים, מקלחות לפי מיון של נשים וגברים. עשינו שם הכנה של השקעה כספית. אני רק מבקש שמישהו פה, לא יודע, ירים את הכפפה ויבין את המצוקה. אין עובדים בענף הקמעונאות.

כמה עובדים חסרים לכם?

אנחנו היום יכולים, בין 500 ל-600 לקלוט. אתמול, לא היום. ואנחנו עתידים ליפול. אני אומר לך אדוני, יושב פה הבעלים, מוטי, הוא ידבר. וזה לא סוד, יש לנו סניף שאנחנו רוצים לפתוח, לא יכולים לפתוח אותו.

למען הגילוי הנאות, חלק מהסיורים שקיימתי היה בין היתר בסנף שאתה מדבר עליו, ברחובות. פשוט לשפשף את העיניים, אני כמעט וביקשתי להצטלם ליד כל עמדה ועמדה. הלוואי ואנחנו נגיע למצב שאנחנו זוכים לכזה שירות וכאלה סופרים ילוו את חיי הקמעונאות של אזרחי מדינת ישראל. כל יום שעובר והמקום הזה הוא פיל בחנות חרסינה, פיל לבן, זה נזק שאין לנו אלא לבכות עליו.

אני בטוח שזה לא רק בסניף הזה ואני יודע שאתה לא הרשת היחידה שניזוקה מזה. אני יודע את זה.

אני רוצה ברשותכם להגיד משהו לחברי הוועדה. באמת, אתם צריכים להבין, אנחנו בתודעה ובהבנה של העשייה שלנו ברה ארגון הבנו שהמצרך הכי יקר בעסק שלנו זה העובד. אתם חייבים להבין את זה, העובד זה המצרך הכי יקר. ואם אין עובדים עסק לא שווה. רק להבין לכם בתובנה, היום לנהל עסק ולהחזיק עסק, עסק גדול, זה מבצע בלתי אפשרי, משימה בלתי אפשרית היום. עזבו שאנחנו רוצים להיות הילדים הכי טובים בכיתה תחת הרגולציה וזה אתם, זה אתם. אנחנו הם משלמי המיסים, אנחנו אלה שאחראים העסקה ישירה, אנחנו אלה שאחראים לרווחת העובד. אנחנו אלה שנותנים לעובד את כל הנשמה ואת כל העשייה מעבר ליחסי עובד-מעביד. מעבר, בכל תחום. בפן האישי, בפן הבריאותי, בפן הפרטי. מה שאתם רוצים.

מעבר לזה, אנחנו צועקים את הצעקה שאנחנו כבר לא יודעים באיזה פעמון לצלצל. ללא עובדים העסק לא שווה גרוש. אין עסק.

גם העובדים הקיימים הם סובלים. כי הם עובדים יותר קשה. אם צריך לעבוד שמונה שעות אז הוא כבר אין לו חשק ללכת, בגלל העסק הוא עובד 12 שעות. קשה להם. ותשלם נוספות, תשלם את הכול.

אני ליטל דוד מהלשכה המשפטית במשרד ראש הממשלה ואני היועצת המשפטית של ועדת המנכ"לים. זו שאלת תם שלא קשורה לכובעי, פשוט כי אני שומעת ואני תוהה מה אתם עושים, אם עושים, כדי לנסות לגייס עובדים ישראלים? כלומר, אני תוהה אם יש משהו שאתם מנסים?

מה שאת לא רוצה עושים את הדברים, איפה שאת לא רוצה. באינטרנט, אין, אין.

הואיל וזה לא דיון ראשון, אז אני אנסה טיפה לסייע.

- - - איפה שאת לא רוצה.

אפשר רגע? סליחה, אדוני. מה אתה על טייס אוטומט? שנייה.

הנה, כולם פה יושבים סתם, משעמם להם? כולם בוכים פה לעובדים.

מר קופרלי, קח אוויר. שנייה. אתה לא עונה על מה שהיא שאלה אותך.

כבר נחנקנו.

אתה לא עונה על מה שהיא שאלה אותך. אני אענה לה. כשמעסיק מענף הקמעונאות מבקש לקלוט עובדים הוא לא מבקש אותם עם תעודות אקדמיות והוכחות. הוא מבקש עובדי כפיים, בסדר? לא כולם עובדי כפיים, אבל זה בהגדרה. לכזה עיסוק, כאשר מעסיק מוכן להעמיד שירותי הסעה צמודה לעובדים, כמובן ביגוד וכל התנאים ואוכל וכל המעטפת. ומוכן להציע צ'ופרים על התמדה לפרק זמן קצר וצ'ופרים על חבר מביא חבר ומוכן לסייע במימון לימודים אקדמאיים ומעמיד פיזיותרפיסט לעובדים ומסאז'יסטים לעובדים וחדרי מנוחה עם יוגה לעובדים, הכול על חשבונו. אני חושב שחוץ מלתת מניות לאותו עובד, הם עושים את הכול. לפחות מהרשתות שאני בדקתי.

תודה.

בסדר? אם חרף כל זה אין קליטת עובדים, אז אין. פשוט הגענו למצב כל כך מתקדם שאין לנו מספיק אוכלוסייה שמעוניינת לעבוד בכאלה עיסוקים ואחוז האבטלה הוא נמוך. נמוך בכל קנה מידה.

כמה אנשים מקבלים תמיכה מהמדינה בקצבאות? כמה אנשים לא עובדים ומקבלים אבטלה?

כן, אבל זה לא רלוונטי לשאלה שלה.

היא שואלת למה הם לא באים. אבל רשות התעסוקה, ישב פה נציג.

לא, לא, היא לא שאלה למה הם לא באים.

אני מתנצלת. שאלת משהו בגיוס.

היא לא שאלה למה הם לא באים. היא שאלה מה עושה המעסיק כדי לשדל ולשכנע ולתמרץ עובד להיקלט אצלו בעסק. זה מה שאמרתי הרגע. בבקשה.

שלום לכולם. שמי דדו דהאן, אני גם בעלים של תאגיד, שצריכים להביא מרשות האוכלוסין עובדים לעובדים בבנייה. גם בעלים של חברת ניקיון, שגם צריכים עובדים. אז קודם כל, לדברייך, אין עובדים ישראלים שמעוניינים לעבוד בתחומים האלה. אין עובדים. מה שלא ניסינו, לא יצא טוב.

אבל בעצם אנחנו כולנו, וזו בעצם האנקדוטה העצובה, אנחנו כולנו בסירה אחת. ואני כבר עד לאין ספור מפגשים שישבתי פה ואני בא לפה מתוך רצון באמת שדברים יתקדמו, לומר את הדברים אולי מהצד שלי, מהניסיון שלי. אנחנו כבר שנה, שום דבר לא מתקדם, שום דבר לא זז. הנה עכשיו כל הזמן שומעים את הסלוגנים. חבר'ה, בעלי העסקים משום מה הם איזה שהוא לא יודע, איזה שהוא משהו שנתפס לא טוב בעיני אנשים שאין להם עסקים.

אז בואו רגע נשים את הדברים על השולחן. בעלי העסקים מחזיקים את המדינה עם כל המיסוי ועם כל ההכנסות המטורפות שבעלי העסקים מכניסים למדינה. המדינה מצליחה להתקיים מזה, אבל המדינה לא מחזירה באותו משוב לבעלי העסקים. חושבים שהם רק מרוויחים. אה, אתה עסק? אז בטח אתה יושב בבית קפה כל היום ועושה כסף וכל מיני. ומעמיסים עלינו את כל הקשיים האפשריים.

אני היום עם תאגיד לעובדי בנייה, אני לא שילמתי עוד את האגרות. כי זה לקפוץ ראש לבריכה ריקה. ואיפה אתם? איפה כל משרדי הממשלה? חבר'ה, בלעדינו המדינה צונחת. ונראה פה שעושים הכול בשביל להקשות. כבודו, אין לי מילים באמת לתאר את העבודה שלך. אתה מכניס בנו רוח במפרשים, תקווה. כי נראה ונדמה שאין מול מי לדבר.

ומחילה, מחילה מכבודך. אבל כל פעם יושב מישהו אחר על הכיסא הזה ויש דיסאינפורמציה שלא עוברת בכלל לכל הדרגים הבכירים יותר. ואנחנו חוזרים לאותו דבר. ואתם חבר'ה, סליחה, באמת, אני לא בא לבקר אתכם, אבל אתם מרוויחים את השכר שלכם גם בין היתר דרכנו. אבל אין את הסירקולציה שאתם מחזירים לנו בקטע שאנחנו יכולים לעבוד.

אני היום כמנכ"ל, כבעלים של תאגיד, לא רוצה לפתוח את התאגיד לעובדי בנייה. למה המדינה בעצם באה וביקשה מאתנו לעשות את זה? פרסמה קול קורא ומכרז ומהר מהר, אחרי ה-7 באוקטובר. כי בלעדינו הכול היה קורס. כי משרדי הממשלה לא יכולים להרים את זה. אז חבר'ה, בואו תקלו עלינו. מה נסגר אתכם? אנחנו כבר שנה בתוך האירוע הזה ושום דבר לא משתנה. ואותו שיח ואותו הכול ואנשים פה פשוט קורסים ומדממים כסף כל בעלי העסקים.

כבודו, אני באמת, אני רק מפנה באמת שאלה. אחרי שאתה תעזוב, שום דבר לא מתקדם, למרות כל הפעולות שאתה מנסה לעשות, שכולנו זה על דעתנו. כי זה השכל הישר וההיגיון. אז מה עושים, חבר'ה? איך מקדמים את העגלה? ולא עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה. אני היום כבעל תאגיד, ידידי שעובד פה גם כן באותה פוזיציה שלי גם הוא בעלים של חברת ניקיון. אנחנו מסתכלים אחד על השני חסרי אונים. מה אני אפתח היום תאגיד ואקדם ואביא ואני ארוץ ואתם נותנים לנו כאילו משימות שאפילו במרוץ למיליון אין. אני לא מצליח בכלל לחשוב איך אני מגשים את המשימה הזאת שאתם בעצם מציבים.

אני באמת שואל איזה שהיא שאלה, איך מתקדמים? איך יוצרים איזה שהן סנקציות, לא יודע, כלפי משרדי הממשלה? כי זה מתחלף מישהו ומתחלף עוד פקיד ומתחלף אדם, שהוא מרוויח את המשכורת שלו והאחריות על מישהו אחר. וזה ממקום למקום. וכל מיני ועדות מנכ"לים. ואנחנו פה, אני אגיד לך משהו, הילדים שלי, שיעזבו את המדינה. באמת, אין איך להתקדם פה. זה כאילו ראש בקיר.

לא, לא לדבר ככה.

סליחה, אני היום אם אני אקפוץ, אני חוזר 20 שנה אחורה. אם אני קופץ למים ואני אצטרך לממן מיליונים שבאופן בלתי הגיוני רשות האוכלוסין דורשת עם כל מיני תקנות. חבר'ה, על מה אנחנו מדברים? אנחנו רוצים להתקיים ולקיים את המדינה שאנחנו כל כך אוהבים. אבל מה קורה פה? איך מזיזים פה את העגלה קדימה? יושבים פה אנשים מתחומים, מענפים שונים, לכולם אותן טענות. טענות רוחביות. רוצים עובדים זרים? סבבה, בואו נקדם את זה להביא לפה עובדים זרים. אבל מה? המדינה קודם רוצה את האגרות, קודם שאני אכניס יד לכיס. הם לא יכולים לחכות חודש-חודשיים שיהיה פה העובד, שיגיע לפה ורק כשהוא יגיע לפה אני אשלם את האגרה. לא, זה פועל הפוך. ויוצא שסתם דוגמה, עוולות נוראיות, ליקויים בלתי מתוארים. אני רואה חברים שלי שקפצו לפני שנה למים, הקימו תאגיד. מדממים למוות. מחזירים עכשיו את עצמם 20 שנה לאחור.

איך מתקדמים? מה עושים? במי בוטחים? עכשיו אתה תעזוב לנו. מה, נתחיל את כל הסרט הזה מההתחלה?

עטייה כבר הודיעה שהיא תיכנס למים.

אני מה זה מודה לך. הייתי במתח שמסרתי נתון לא מדויק. לא יודע מה היינו עושים בעניין הזה בלעדייך. תשמעי, הבאתם ייצוג. יש לכם הישגים נדירים אתם. בואו, בואו נתקדם הלאה. בוא תקשיב.

כבוד יושב-הראש, אני רוצה לענות כמה מילים.

כבר, מיד. תקשיב. בסופו של דבר מדינת ישראל לא מחכה לי כדי להגיע לפה ולתת מענה. אני חלק, אני בורג קטן במערכת שמבטא את צורכי המשק ומביע תסכול אם תהליכים נגררים שלא לצורך. אבל יהיו לכם עובדים, אין שאלה בכלל. יהיו עובדים ואני מתחייב בפניכם שעוד לפני שאני אסיים את הקדנציה שלי כל עניין האגרות עולה לדיון. אתם הראשונים לשמוע את זה שאתמול החלטנו צוות הוועדה וכל שאר לשכתי שאנחנו מזמינים לכאן את הכלכלן הראשי, את מנהלת ועדת האגרות. ואנחנו ננסה ללמוד ממנה ביחד מה ההצדקה למס ומה ההצדקה לאגרה ואופן החישוב ועד כמה באמת זה משפה בגין הוצאות המדינה לצורך הבאת העובדים וקיומם פה בארץ.

אז לא אלמן ישראל, תירגעו, הכול בסדר. אנחנו פה, אנחנו מבטאים תסכול. אני רוצה שגם הוועדה וגם הנציגים המשרדיים ישמעו מקולכם הניחר את התסכולים, הכאבים, שאנחנו משקפים אותם פה לאורך יותר משנה. אז קצת אורך רוח. אנחנו, תודה לאל, בזכות הדיון הזה, למדים על עוד כשלים ולקונות בחוקים ונהלים ואנחנו נטפל בהם בעזרת השם.

להזכיר לכם, אני עדיין חבר כנסת. אז בבקשה, תוכלי לענות ואחרי זה אנחנו נעבור להקשיב למר אריה אשד, ארגון המוסכים. בבקשה.

ממש רק כמה מילים. אני כן רוצה להגיד שבשונה ממה שאתה אומר, שיש איזה, לא יודעת מה, אפילו שם לא טוב לעסקים או משהו כזה, זה ממש לא נכון. הממשלה מכירה לגמרי במקום של המגזר העסקי לתוצר שלנו ולמקומות התעסוקה במשק. כלומר, זה ממש לא נכון להגיד את זה. ואם הייתם בדיונים שלנו בוועדת המנכ"לים הייתם רואים. מנכ"ל משרד ראש הממשלה בקשר עם לא מעט מעסיקים בעצמו, שומע את המצוקה. אנחנו קשובים פה לדיונים. ועדת המנכ"לים שהוקמה במשרד ראש הממשלה לא בכדי הוקמה. היא הוקמה כדי לייעל את התהליך הזה. כלומר, הבנו את הצורך במשק ולכן היא הוקמה. היא הוקמה כדי לפשט ולייעל את התהליכים מתוך המצוקה שהיא שומעת באמת, שהמשרדים מתכללים ומביאים לפתחנו.

וגם פה אני רוצה להגיד שגם ההחלטה שהתקבלה בהקשר של המכסה של ענף מסחר ושירותים היא הייתה החלטה לא טריוויאלית. כלומר, זה ענף שבאמת לא מורגל, כמו שאדוני יושב-הראש פתח את הדיון ואמר. הוא לא מורגל להעסיק עובדים זרים ויש לזה משמעויות, השלכות. אז חלקכם באמת כבר נערכתם ובאמת אין מילים לתאר. אבל עדיין יש פה באמת הליכים בירוקרטיים שצריכים לקרות. זה לא אומר שהם לא קורים.

וחלילה, אני אומרת לכם באמת, אני עורכת דין, בוחרת את מילותיי בקפידה. אני לא אומרת דברים בלי לדעת על מה אני מדברת. הם לחלוטין מודעים במשרדי הממשלה למצוקה ופועלים בעניין. גם ביחס, יש פה מלאכת איזון מאוד עדינה שנדרשת בין הצורך אל מול הרצון גם לשמור באמת על תעסוקת ישראלים ולשמור על הזכויות של עובדים זרים שמגיעים אלינו. אנחנו מקבלים פניות גם מהמצד השני שאולי אנחנו מגזימים ורצים מהר מידי להביא עובדים זרים. וגם פה אני מתחברת לדבריו של אדוני יושב-הראש בפתיחה שאמר שצריך שנייה ללמוד את זה. לא ישר לרוץ קדימה ואולי נעשה יותר נזק מתועלת.

הדברים האלה כל הזמן נבחנים. אבל אני בהחלט יכולה להרגיע אתכם שהדברים נעשים. שמעתם את יאיר פה ממשרד הכלכלה מדבר. הוא בוחן את הדברים. קול הקורא יצא ובאמת מלמד הרבה על הצורך. וצריך לעשות לו מיפוי. צריך להבין איך זה עובד. בסוף זה באמת הרבה עסקים, כמה קטגוריות. צריך ללמוד את זה. אבל הממשלה לחלוטין יושבת על המדוכה. זה לא שהזעקה שלכם לא נשמעת ושאין לה מקום. יש לה מקום ואנחנו בהחלט פועלים בתחום.

אדוני, אפשר להתייחס? לירן אביטן, איגוד לשכות המסחר. אנחנו מייצגים את ענפי המסחר והשירותים. בין היתר רשתות שיווק מזון, קמעונאים שהם לא מזון ואת ענפי הרכב בין היתר. אני לא אחזור על המחמאות ועל מה שנאמר פה כבר לאדוני ולוועדה. רק ארבעה עניינים קצרים.

הסוגייה הראשונה זה באמת שבמקביל להעסקה הישירה וההבאה הישירה של אותם העסקים של העובדים, לפתח וכמה שיותר מהר אפשרות להבאה והעסקה של עובדים דרך חברות כוח אדם. רוב העסקים בענפי המסחר והשירותים אין להם את היכולת והמשאבים והיכולת הכלכלית להעסיק בעצמם. כמו שנאמר פה, מגורים וכו'.

הנקודה השנייה זה האגרה. אני הייתי בשבוע שעבר באמת בוועדת הכספים. אני יודע מאדוני שהוא מתואם עם ראש הוועדה גפני. אבל אם כמו שפורסם על ידי רשות האוכלוסין וההגירה, אגרה שנתית היא 8,000 שקלים, אם נוריד אותה ל-7,000 שקלים לראש, עם המחסור פה במכפלות, אז לא עשינו בזה שום דבר. אני כן מבין שקופת המדינה נדרשת ושיש סוג, איך נאמר את זה, מס רצינות מסוים. לדעתנו 1,000 שקלים לאגרה שנתית זה מספיק לעובד.

הנקודה השלישית זה המגורים. כמו שנאמר פה, העסקה ישירה. העניין של המגורים. אם יהיה אפשר להגדיל את הסכום שהמעסיק יכול לקחת ממשכורת העובד בכל הנושא של מגורים. כיום להבנתי ויציינו פה החברים, זה כמה מאות שקלים בודדים. אם יהיה אפשר להגדיל את זה זה יעזור מאוד לעסקים.

נקודה אחרונה שצוינה פה גם בקצרה זה הפישוט של התהליך. שמענו את מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה בשיתוף עם משרד הכלכלה, שניהם עושים, אגב, עבודה מצוינת, כולל משרד ראש הממשלה שהמנכ"ל היה אצלנו בלשכה לפני מספר שבועות. לפשט את התהליך. עסק, המטרה שלו זה להפיק רווח. הוא לא אמור לטבוע בבירוקרטיה ובטופסיאדה ובמילוי טפסים. ללכת למשרד הזה ואז לרשות הזאת. שבשני קליקים יהיה אפשר להגיש את הבקשה. תודה רבה.

לפני שאתה תקבל רשות דיבור אני אתייחס לפחות לחלק ממה שאמרת, לעניין הרגולציה ודרך הגשת הבקשות. אז הובהר כאן שהתוכנה תהיה ידידותית למשתמש, תהיה זמינה, פשוטה וקלה. אני בטוח שיהיה מי שיוכל לסייע גם למי שייתקל עם כל ההקלה בדרך הגשת הבקשה.

לעניין השתתפות המועסקים בהוצאות הדיור שלהם על ידי מעסיקים, אני מזמין אותך ואת כולכם להצטרף אליי. אני מקיים סדרת תפילות, בקשות ותחינות לשר העבודה שיואיל לתת את המענה הנדרש, שיסיים את עבודת הצוות המשרדי שבוחן ויגיש את המסקנות. תפילותיי עדיין לא בקעו את שערי השמיים בנושא הזה. וכל תחינותיי אליו, לרבות כל המכתבים והפניות עדיין עולים בתוהו.

אני חבר קואליציה, אנחנו מחזיקים בהרבה דעות משותפות, אנחנו מייצגים את אותה קואליציה מתוך קואליציית הממשלה. חרף כל זאת, אחרי שאני מבקש באופן מנומס פעם, ואחרי שאני מתכתב מאה פעם, אני גם מבטא את זה בחוץ. זו אחת ההזדמנויות. אני לא ממצמץ כשאני אומר את זה, לרבות כל האינטרפרטציות שיכולות להיות. אבל אני לא הבוס שלו ואני לא כופה עליו. אני מספר לכם איפה זה עומד בעניין הזה.

לעניין האגרות, אני אומר לכם צאו מתוך נקודת הנחה שכל מי שמבקש להעסיק עובדים זרים, שהאגרות הן בברירות המחדל. מי שלא רוצה שלא יעסיק. הנה אני אומר לכם מראש. אני נאבק בזה, כי זה הצדק וזה הצורך וזה צריך לרדת. אבל בסוף בסוף אל תשכחו שיש לנו פה שלטון פקידים. וועדת התעריפים לא התכנסה מאז 2004. וההצמדות רק בחיוב עולות, אבל ההכרה בהשתתפות הנגדית נשארת קפואה ולא צמודה לשום דבר ריאלי. אז לצד העובדה שאני נאבק בזה, לגביכם לפחות, אגרת הבקשה יורדת מ-1,000 שקלים ל-350 שקלים, אני נאבק גם כן. אני עם כל הצניעות הנדרשת, אני הראשון שהצבתי את שיטת החיוב של האגרות והחיובים. ואני נאבק בזה יומם ולילה. ואני לא רוצה לומר לך באיזה סדים אני משתמש ובאיזה איומים לקראת שנת התקציב אני משתמש ומפעיל.

לצד זאת שאני נאבק בזה, כי זה מה שצריך להיות, אתם כמעסיקים צריכים לקחת בחשבון שלא מורידים לכם סנט. לא טוב לכם? תגידו את זה היום, אל תבקשו עובדים. זה יהיה הבסיס שאתם צריכים לצאת איתו לעבודה. גם לעניין גובה האגרה וגם לעניין אופי החישוב שלה.

אני אסביר מה העניין באופי החישוב. היום תאגיד לעובדים זרים בבניין שמבקש עובדים משלם אגרת בקשה בלי שום קשר לחלק של השנה ובלי שום קשר להיקף של העובדים אותם הוא מבקש. זאת אומרת שאם מינימום העובדים שיש לו ב- capacity הוא בפוטנציאל של 350 עובדים והוא רוצה להזמין 50 עובדים, לא כל ה-350 אבל זה הרבה. 50 עובדים לכל החברות, כפול כל החודשים, זה הרבה עובדים למשק. אז הוא מבקש 50 עובדים. הוא משלם עד היום 1,000 שקלים ל-350 עובדים, לא ל-50 עובדים. אז אני נאבק גם בגובה של החישוב וגם בדרך החישוב.

חלק מהשינויים כבר ביצענו והוטמעו, חלק אנחנו עדיין עובדים עליהם. אבל בשל ההגינות, כי אני לא רוצה לפתח לכם איזה שהיא ציפייה ואז תבואו ותגידו לי מה נגרם לנו, קחו כנקודת מוצא שהמחירים המפורסמים היום אלה המחירים שיהיו. אתם לא עובדים שנה כשאתם לא מדברים על התעריפים ועל האגרות ואז אתם באים ואומרים 'לא, רק רגע, אז מה קורה עם התעריפים והאגרות?'. לכן היה לי חשוב לבטא את זה.

בבקשה מר אריה.

תודה רבה. אריה אשד מאיגוד המוסכים. אני רוצה להעלות שתי נקודות. האחת, לא דובר פה, דובר פה בתאגידים גדולים, 500-600. אני באיגוד המוסכים מייצג מאות, אולי אלפי מוסכים שהם מוסכמים, עסקים קטנים. הם מעסיקים לא מאות, הם מעסיקים שישה וחמישה ושבעה ושמונה עובדים. וגם הם סובלים מהיעדר כוח אדם וגם הם צריכים את העובד האחד או השניים שיבואו לעסק שלהם ויעזרו.

לא קיבלתי מענה במה שאני שומע מבחינת ההתארגנות שלהם. העובד שהם צריכים להביא הוא עובד מקצועי. עם כל הכבוד לסדרנים בסופרים או עובדי ניקיון, פה צריך עובד מקצועי. וההתארגנות היא הרבה יותר ארוכה, הרבה יותר מסובכת, הרבה יותר מורכבת איך מביאים את זה. מי שמביא בהבאה ישירה והוא גוף גדול, יש גופים גדולים, אז אין בעיה. אבל אין מענה איך אנחנו מטפלים בעסקים הקטנים ועל זה אנחנו נצטרך לפתור את הבעיה מצד אחד.

גם בנושא האגרות. דיברת אדוני על נושא האגרות. אז אני מודה באמת על כל העבודה של להפחית. אבל אין דומה עסק קטן שמעסיק מספר עובדים מצומצם לעסק גדול. האגרה לא יכולה להיות אגרה זהה. היא צריכה להיות מדורגת. לא יכול להיות שעסק של חמישה, שישה ושבעה עובדים שמביא עובד אחד להעסקה יהיה דומה לרשת מזון שהיא צריכה 500 או 600 עובדים וזה אותו יחס. זה צריך להיות מדורג, שיתחשב בעסקים הקטנים, כי אחרת הם לא יוכלו להביא עובדים. זה חד משמעית.

דבר שני שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של משרדי הממשלה. אני לא מכיר את כל עבודת משרדי הממשלה, אבל אני מכיר את העבודה של משרד הכלכלה שאנחנו עובדים מולו. הטיחו בו האשמות. אני חושב שלפחות מנקודת המבט שלי העבודה שנעשתה, ואני עד לה באופן אישי, אני ורונן, נעשתה בצורה מקצועית, מהירה. יש הרבה קשיים. בעצם העובדה שאנחנו פעם ראשונה כל הנושא של מסחר ושירותים נכנס לקטגוריה של עובדים זרים היא לא מובנת מאליו. עד עכשיו היו או עובדים ישראלים, אני מדבר על ענף המוסכים, או עובדים ישראלים או עובדים פלסטינאים. העובדה שיצאו אלפי עובדים פלסטינאים, לפחות מהפרסומים זה 1,000, אבל הרבה יותר, מצריכה היערכות והיא לא פשוטה. והעבודה של משרד הכלכלה מולנו לפחות הייתה יעילה. אני לא יכול להעיד על שאר המשרדים. ועל כך אני רוצה להודות, כי זה לא מובן מאליו. להטיח האשמות זה טבעי, כי אנשים פה במצוקה. אבל גם מצד שני צריך להגיד את המילה הטובה על העבודה הטובה שנעשתה.

יש צדיק אחד בסדום.

אני אשמח להתייחס גם אדוני.

לפני שנעבור לדובר הבא אני רגע אתייחס ואחרי כן אני ארצה לשאול את משרד הכלכלה כמה שאלות לעניין העובדים בענף המוסכים.

אני קודם כל רוצה רגע לעשות לך סדר. האגרה אמורה לבטא את הוצאת המדינה בגין הטיפול והגיוס בהבאת העובד. בסדר? זה לא משנה אם טיפלו בעובד אחד למעסיק או ב-100 עובדים לאותו מעסיק. ההוצאה היא הוצאה פר עובד. אני אומר לך שמהבדיקות שאני ערכתי החיוב הוא לא מידתי, הוא לא באמת מגלם רק את ההוצאה, אלא הוא נגבה בייסף ובזה אני מנסה להיאבק. זה בשביל הסדר הטוב.

אבל אני אשאל רגע את משרד הכלכלה על תהליכי המיונים. איך אתם מתכוונים למיין? האם התחלתם למיין? מהם תהליכי הגיוס?

תודה רבה. אנחנו התחלנו בתהליך באמת לקדם את הנושא של הסכמי יישום ובמסגרת הזאת היה שיח שאנחנו ריכזנו יחד עם שלושה איגודים שמייצגים קבוצות שונות בתחום הרכב כדי לנסות לגבש איזה מבחנים צריך לעשות, מאיזה מדינות ואיך לקיים את הנושאים האלה. נוצרה איזה שהיא טיוטה לתהליך הזה. אנחנו ככל שראינו שהתהליך של הסכם היישום גם לעובדים לא מיומנים מתעכב ובשיח משותף ופתוח מאוד עם האיגודים הרלוונטיים עלתה הצעה בעצם לפנות להבאה פרטית למוסכים ועל כן ניתנה ואושר על ידי ועדת המנכ"לים לתת 950 עובדים בהבאה פרטית רק למוסכים.

מכיוון שככל שאנחנו נהיה מעורבים בתהליך ועד שייחתם ההסכם ועד שיתגבשו המיונים וצריך לנסוע לשם להביא. וגם למדנו, שוב, אנחנו עומדים על כתפי ענקים ואנחנו לא, זאת מכסה חדשה. למדנו מהבניין ומהתעשייה שכן עושים את המבחנים האלו והתהליכים האלה מאוד מאוד ארוכים.

אז בוא תאמר בבקשה לנציג איגוד המוסכים - - -

והאמנו ביחד עם האיגודים שהבאה פרטית תהיה יותר מהירה ויותר יעילה.

יופי. ותכפה על, לא משנה עכשיו. אני מבקש בבקשה תספר לנציג איגוד המוסכים מה הוא צריך לעשות עכשיו בשביל להתחיל להביא את העובד הראשון. מה הוא יכול לעשות?

תהליך צוין קודם, אין פה הבדל בין מוסך לאחר. מי שהגיש בקשה ממתין עכשיו להמלצה שלנו. לאחר מכן התהליך של רשות האוכלוסין לקבל בעצם את ההיתר. הוא יכול תוך כדי להתחיל לחפש עובדים במדינות המותרות שיפורסמו.

זאת אומרת שהמצב הוא אותו מצב, כמו שדיברו על שאר העובדים.

האחריות על המקצועיות של העובד היא על המעסיק בסופו של דבר.

כן, כן, אני מבין. אבל הם עדיין לא בשלב שבו הם יכולים להגיש בקשה. הבנתי. אז אני אומר לכם, תתחילו לגייס.

זה שונה, שני דברים אני רוצה לענות. אחד, אפשר לעשות בהבאה פרטית ברגע שיהיה את האישורים. אז ברור לי שאם יש מוסכים עם capacity של עובדים או כמות גדולה שיש להם יכולת ללכת להביא בעצמם, הם ילכו ויעשו את זה. אני צריך להתארגן היום, אני עדיין לא יודע כארגון לאותם עסקים שהם קטנים. אין להם יכולת עצמאית ועצמית להביא עובדים.

אני אשיא לכם עצה.

תארגנו בתוך האיגוד שלכם תהליך מיון, קליטה וחלוקת עובדים בהתאם למה שמשרד הכלכלה יחליט לכל עסק. אבל כיוון שלא כל מוסכניק יניע עכשיו את הרכב וייסע לשדה תעופה ויטוס לחפש עובד, תתארגנו, תפרסמו קול קורא פנימי בין המוסכים. כל מי שמתכוון להגיש בקשה ורואה את עצמו ראוי לקבל עובד מוזמן לפנות אלינו כדי שאנחנו בשמו ולמענו נשלח צוות מקצועי שיאתר עובדים וימיין אותם ונחסוך לו את הצורך הפרטני ללכת ולגייס.

אני מסכים לכל מה שאדוני אומר ואני באמת מודה, אבל כל עוד אין לי את כל הנתונים הכלכליים של האגרות, שאני יודע שבן אדם, אני אומר לבן אדם תפנה אליי והוא לא יודע מה המשמעויות הכלכליות של העסקת אותו עובד, אז זה חסר משמעות. אני לא יכולה להגיד לו תפנה אליי ובוא נעשה לך את המיונים ובוא נתחיל לגלגל לך את התהליך קדימה כארגון כשהוא לא יודע מה העלויות שלו.

קודם כל, אתה אמור לדעת מה העלויות גרוסו מודו. אתם אמורים לדעת מה העלויות.

בגדול כן.

כשמוסך מבקש לקלוט עובד הוא אמור לדעת כבר כמה יעלה לו. הוא אמור לדעת כמה עובדים הוא מצפה וכמה הוא זכאי ולדאוג כבר לדיור והכול. אם אתם תחכו עד שהם יסיימו את התהליכים שלהם אתם עוד חמישה חודשים לא תראו עובדים. הלא כשהם אמרו לכם תביאו b2b הם אמרו לכם אנחנו לא עובדים יעיל, זו מדינת ישראל. שיגידו לך מה שהם רוצים. בסדר? לא עובדים יעיל, ככה זה עובד. בוא תחפה עלינו, כי לוקח לנו שנה לעשות הסכם יישום ולקלוט טופסיאדה ולהקים מערכת מחשוב. כאילו זה מחשב שצריך לייצר אותו ולא תוכנה שצריך להעתיק אותה מענף אחר.

אתה לא מבין בין השורות? אומרים לך אנחנו לא יודעים לעשות את זה. אתם זקוקים, אתם יעילים יותר? כי אתם לא מגיעים פקידים אחרי שסיימתם תואר ונכנסתם לעבודה, יצאתם בפנסיה. אתם לא תוכלו להתקיים אם לא תהיו יעילים. אז בואו תתחילו לקלוט.

אם אתה אומר לא, עד שלא נראה כמה עולה. לא, עד שלא נראה מה. תתחילו לאגד. אתם איגוד שאמור לייצג את כלל הצרכים של התחום שלכם ולספק לו פלטפורמה שהיא תהיה פתרון. אני גם לא אמור להגיד לכם לעשות את זה.

לא, לא, הפלטפורמה כבר בתהליכי עבודה.

לא, הפלטפורמה אתם אמורים להיות כבר שהיום יש לכם צוותים שאתם יודעים בערך כמה הם יעלו לכם. בערך. ואתם יודעים להגיד אם יש 900 ומשהו עובדים, בוא נלך לפי 600 עובדים למיין. אם עולה לי X פרויקט, אני מחלק אותו ב-600 עובדים. חבר'ה, כל מי שמעוניין, עובד אמור להעלות Y שקלים. מעניין אתכם? בואו, אנחנו מתחילים תהליכים. ככה אמורים לעבוד.

אם אני הייתי מכונאי, זה מה שהייתי מצפה שתעשו למעני. ואם הייתי איגוד זה מה שהייתי יוזם. זה מה שהייתי יוזם. אל תחכו. אני אומר לכם, אם היום אתם תתחילו לרוץ הכי מהר שאתם יודעים, שלושה-ארבעה חודשים יהיו לכם עובדים ראשונים. אם תרוצו.

אבירם אלון, מנכ"ל התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים. אני לא אחזור על מה שהחברים אמרו, אבל אני כן רוצה לחזור על משהו אחד. להגיד תודה למשרד הכלכלה ולוועדת המנכ"לים, בפרט ליאיר, שמשקף לנו את כל העבודה שהוא עושה. מתייעץ עם כל האיגודים ובאמת עושה את הדברים בצורה הכי מקצועית שאני יכולתי לצפות מפקיד ממשלתי. אז קודם כל תודה.

הדבר השני שחשוב לי להגיד זה שאני יודע, אנחנו עשינו סימולציות בתוך הענף. אנחנו יודעים להגיד סדר גודל של שכר כולל הכול, כולל כל הדברים הנגזרים, כולל גם הדברים שאנחנו לא יודעים והערכנו לגבי כמה עובד זר אמור לעלות לנו. אבל מה שאני כן מודאג זה שכרגע בצפי לעתיד אני אמור לקבל בערך חצי מכמות הבקשות שלנו כבעלי אולמות.

ומה שאני כן רוצה להציף שפחות נגעו בזה החברים, זה באמת למה כבר לא עכשיו להגדיל את המכסה. אני לא מדבר אתכם להגדיל את המכסה ל-20,000 או 30,000. אני כן מדבר להגדיל את המכסה בעוד 4,000, בעוד 5,000. כדי שאני אדע שלי יש מענה ושהם יידעו שגם להם יש מענה במידת הצורך אם לא יענו על ה-10,000 במקום 6,400 את ה-10,000 אז בואו קחו מהמכסה שלנו לענפים אחרים. אבל לפחות תייצרו כבר עכשיו את האופציה עבורי, שאני יודע כבר שאני בחסר של 50% כבר תייצרו עכשיו את האופציה עבורי שאני אדע שאני אוכל לקבל את זה. כי עוד פעם, הוודאות בענף שלי היא מאוד גבוהה. אנחנו יודעים כמה הגשנו, אנחנו יודעים כמה יעלה, אנחנו יודעים כמה רוצים ואני יודע כבר שאני מקבל את החצי הזה.

אני מתרשם מדבריך שאתם בלוקסוס. יש לכם צרות של עשירים. לכם יש 50%, לאנשים יש 15%. אז לפחות ענף אחד מטופל כראוי.

לא, ה-50% שאני יודע שאני אקבל מסך כל הבקשות.

כן, כן, זה מדהים. הם מדברים על 15%. אז אני יכול להיות מאושר בשבילכם. ועכשיו כשנסיים את הציניות אני אגיד שלגישתי מ-day one הייתם אמורים להיכלל באותו תהליך מבורך שקידמנו עם המסעדות ולא להפריד אתכם. אבל כנראה שהם ידעו לייצר קול יותר עוצמתי בנוכחות יותר רבה. אמרתי את זה בכנס שלכם, נכנסתי באופן בלתי צפוי אליכם שבוע שעבר. הנוכחות הדלה שהגיעה לכנס משתקפת גם כן בנוכחות הדלה שמגיעה לכאן. ומכאן היה קל לאנשי האוצר בעיקר להפריד אתכם מענף המסעדות וברים, שתודה לאל אנחנו לפחות בצעד מתקדם איתם. הם יודעים עובדים ותהליכים והמצב שם יותר מתקדם.

אנחנו נאפשר למר אביתר חנן, נציג ההסתדרות.

אביתר חנן, נציג ההסתדרות. רכז מדיניות ואסטרטגיה. אני קודם כל אתחיל בזה שאני מאמין שאני הבן אדם היחידי פה שרוצה לצנן קצת את הרוח של העובדים זרים, של הצורך בעובדים זרים. נכון שאנחנו מבינים את הצורך שקיים היום בגיוס עובדים. לצד זאת, יש לנו חשש שמשתמשים, אני לא אומר כולם, אבל יש לנו חשש שמשתמשים בייבוא עובדים זרים כפתרון להוזלת עלויות העסקה ולא בהכרח זה.

אני אתן דוגמה קלאסית למקרה שצוין פה קודם בשולחן. כל הנושא סביב ההחלטה של הממונה על התחרות. החלטה של הממונה על התחרות, אני אעדכן את כולם, אני לא יודע גם אם אתה אדוני יודע את זה, אבל היא בעצם החליטה שהספקים הגדולים לא יכולים לעבוד יותר אצל הרשתות הקמעוניות הגדולות ולעשות שם סדרנות. וכפועל יוצא מזה עכשיו אנחנו בתהליך פיטורים של כל אותן סדרניות, בערך 6,000 פלוס מינוס. 4,500 מתוכן הן עובדות תחת הסכמים קיבוציים. ואנחנו בעד שהן ייקלטו דווקא ברשתות הקמעוניות. גם דיברנו על זה בוועדה הבין משרדית.

אני חושב שאנחנו צריכים, כולנו פה מודעים למצוקה של העובדים. אנחנו צריכים לדאוג שהעובד הישראלי לא ייפגע. זה אני חושב שכולנו פה מסכימים עם זה. וחייב שכל דבר ייעשה בשום שכל ובזהירות יתרה שהעובדים הישראלים לא ייפגעו. זו נקודה אחת.

חוץ מזה, שצריך להבין שעכשיו עובד זר שנכנס הוא לא משפיע רק על הענף הספציפי שהוא נמצא בו. הוא משפיע רוחבית על כל המשק. בסדר? נכון, נגעת עכשיו שהאבטלה היא נמוכה. אמנם האבטלה במובן הצר שלה היא נמוכה, אבל באבטלה הרחבה אנחנו עדיין במספרים גבוהים.

תלמד אותנו בבקשה. תשכיל אותנו.

יש עדיין הרבה מאוד מפונים, יש עדיין הרבה מאוד מילואימניקים שהם צריכים לחזור לשוק העבודה וצריך שביום שאחרי יהיה להם מקום עבודה. נכון שהרבה מהם לפעמים, כאילו יש לפעמים סוג של התרגלות למצב. אבל אנחנו רוצים להגיע למצב - - -

אני רוצה לספר לך משהו, ידידי הצעיר. לאור העובדה שאני לא מכלה את זמני בהפגנות בזמן שאני מייצג עובדים, אני מבקר גם במקומות של מפונים. חדשות לבקרים אני התחננתי בפני מפונים אם הם מעוניינים להיקלט לעבודה באזור שאליו הם התפנו. אז מי שהיה מעונין, נתנו לזה מענה. אני מבין, וביטאתי את זה קודם ידידי הצעיר, שאין ספק שיש מילואימניקים ועוד אוכלוסיות בתוכם, אתה צודק, גם מפונים, שצריכים להשאיר להם מקום.

אמה מה, הצורך האקוטי בעוד עובדים התחיל הרבה הרבה קודם המלחמה. הוא רק גבר יותר. ושים לב שכל מה שאנחנו מדברים הוא עובדים שהם מגיעים על מכסת חלף פלסטינאי. שגם אם היום היו מגיעים כל הפלסטינאים לעבוד וכולם היו רוצים להעסיק אותם זה לא בדיוק כך.

אני רק אומר שכאשר בן אדם פותח סופר, סיים לבנות אותו לפני שנתיים. הוא שנתיים משלם עליו הכול. הוא עוד מעט צריך להחליף ריהוט מרוב שזה נשחק, כי אין בזה שימוש. וציוד אלקטרוני וחשמלי. הוא לא פותח את זה כל השנים האלה ומשלם הון תועפות כי אין לו עובדים. אני מספר לך, והנה אני אומר לך, אתם כנראה יודעים להביא עובדים. לך תגיד לעובדים שאם הם מגיעים לעבוד בסופר, סביבת עבודה נעימה, הם יקבלו תנאים שבהייטק אין אותם. לפחות חלק לא קטן מהם, אין אותם בהייטק. עם כל המעטפת שאפשר לחשוב כתמיכה משפחתית אפילו וייעוץ זוגי וימי פנאי ומסעדות ובילויים ועולם. תביא אותם. כנראה שיש לך ארגז עם פתקים של כאלה שרוצים לעבוד. תביא אותם, אני מסדר להם עבודה .

זה לא עניין של ארגז אדוני. אני כן חושב, אני מסכים עם מה שאתה אמרת בתחילת הדברים, בתחילת הוועדה. צריך להיזהר. זה מה שאנחנו אומרים.

אז אני אומר לך, אם תביא את כל ה-6,400 אני לא בקו אדום.

לא, לא, זה מה שאני אומר. אני יודע, עוד פעם.

סליחה אדוני, אתה נראה לי לא מחובר למציאות, מצטער להגיד לך את זה. אני לא מבין על מה אתה מדבר פה.

שב בהסתדרות למעלה, הייתי שם, סגרנו את פרי גליל.

אפשר לשאול אותך שאלה קטנה על מה שעכשיו הצגת. אלעד ממשאבי אנוש, רשת חצי חינם. יש פה ניתוק, אני לא יודע אם שלך או של כל המשרד, מהשטח. זה סימן שכל המשרדים פה, כל המשרדים צריכים לקחת את עצמם, לצאת מהמשרדים. להתחיל לרדת למטה. אתם מנותקים.

לא, אנחנו מודעים. אנחנו אומרים להיזהר פשוט עם כל התהליכים.

רגע, רגע. דיברת. אני רוצה לראות בן אדם ישראלי עם המשכורת הכי גבוהה שהוא יקבל, יירד למטה, יעבוד בניקיון, בדגים, בקצביות. די, מה שאתה אומר עכשיו, אתה יודע, מי שירד לשטח ראה את זה ואנשים יודעים מי ירד לשטח. זה סימן שכל המשרדים פה שיושבים אף אחד לא ירד לשטח. אין לכם מושג מה קורה למטה. אנשים פה אוכלים דם וכסף ומשאבים ומשפחות מתפרקות מזה שהן נכנסות פה לחובות. מה שאמרת עכשיו, באמת, קח את זה למשרדים שלכם. לא יודע מה, תוציא את כולם החוצה, תרדו למטה. אתם מנותקים. מנותקים, מנותקים, אין לכם מושג מה קורה במדינה. אתם יושבים למעלה מדברים שטויות. אתה תיתן לבן שלך לעבוד בקצבייה? בניקיון? די לדבר שטויות.

אני לא מדבר ספציפית.

עדיף שלא תפריעו, זה עדיף.

עדיף לא להפריע.

וכל המשרדים האלה, קומו, קחו את התחת שלכם, באמת אני מתנצל על המילים האלו. קומו, לכו תראו מה קורה בחוץ. קומו תראו. די, אתם מנותקים, אין לכם מושג מה אתם מדברים.

אתם יכולים להצטרף ליושב-הראש. הוא עושה את הסיורים. אני יודע שהוא עושה את הסיורים. הוא בא ללמוד את הדברים מלמטה. מלמטה, חבר'ה. ברגע שאתם תראו את המצוקות שיש לנו אתם תבינו בעצם שאנחנו, הרי אני בטוח שאנחנו משדרים על אותו גל. אבל כשזה קרה, כשהתחילו הישיבות האלה, לקח כבוד יושב-הראש את עצמו ואת כל הצוות שלו וירדו לתוך השטח ונכנסו לתוך העסקים וראו באמת את המצוקות שקורות. ולא בכדי הוא מבין והוא מדבר והוא שואל את השאלות הנכונות. אין לנו מה להגיד.

כן. בגלל זה אני מוכן לקחת מודל. אנחנו העלינו מודל שכל מי שלא יודע איך לנהל את זה. שיבוא, אנחנו נעשה לו יום הדרכה. כמה זה עולה, איך זה עולה, מה התהליך, בתים, הסעות, אוכל לעובדים. מה שצריך. אתם לא יודעים? לכו לצד, תנו לנו לעשות. אל תפריעו, תנו לעבוד.

טוב. מר אלכסנדר אילטוב. ברוך הבא.

שלום לכולם. אני פה פעם ראשונה.

מנכ"ל חברת ניקיון אילטוב.

מנכ"ל חברת ניקיון, חברת אילטוב. החברה קיימת 25 שנים. אנחנו חברה קטנה עם 20 עובדים. ביקשנו שלושה, בהתאם לזה, אני לא יודע כמה נקבל, אם נקבל.

יש כמה בעיות, איך אומרים? אני אבכה על מה שכואב לי. אני מבין שלכולם יש בעיות ואני אציג את הבעיות של חברות הניקיון. יש היום עובדים זרים במדינת ישראל שעובדים בניקיון, אבל הם עובדים באופן פרטי, ואיך אומרים, בשחור או על בסיס מזומן. השוק בתחום הניקיון היום מחירים קפצו ל-80-90 שקלים לשעת ניקיון וזה אבסורד. כשזה רק העובד מבקש מהקבלן. אני לא יודע כמה לתמחר את זה ללקוח. באמת שאני לא יודע. זו אחת הבעיות.

הבעיה השנייה זה איך אנחנו צריכים לשמור את העובדים. זאת אומרת, העובד היום מגיע, קיבלנו את המכסה, שילמנו את האגרות. הוא פתאום קיבל, נפתחו לו העיניים, הולך, עובד במקום אחר. מקבל 100 שקלים במזומן על שעת ניקיון שלו ואני נשאר מול שוקת שבורה. זאת אומרת לקחתי דירה, שכרתי דירה. איך אני תופס אותו? איך אני שומר אותו?

אני מתפרץ, סליחה, כי אני רוצה קצר. אני יעקב מורד, בעלים של קבוצת רויאל ישראל. אני מעסיק היום העסקה ישירה 1,900 עובדים, קרוב ל-2,000 עובדים בכל מדינת ישראל. ניקיון, גם אבטחה. יש לנו 300, כמעט 400 עובדים אבטחה גם.

המחסור, המצוקה בעובדי ניקיון זה יהיה כבר קטסטרופה. היום אין לגייס, אין פלאיירים, אין מודעות, אין פייסבוק. זה פשוט לגנוב עובדים ולשלם להם יותר כסף. בגלל זה התעריף נהיה מטורף. ואנחנו לא מוצאים פתרון. היום יש לי פרויקטים קדימה להיכנס לפרויקטים מאוד מכובדים, אני עובד עם כלל רחבי הארץ. הלקוחות הכי טובים היום. אין עובדים. אתה לא יודע איך לפתוח פרויקטים, אתה לא יודע איך לגשת. אתה רוצה להתקדם, אתה רוצה להתפתח, אתה רוצה לצמוח. אתה עומד, הכלכלה עומדת. אתה לא יכול להביא, לקבל עבודה. אתה יכול לקבל עבודה וזה קל להביא עבודה, אבל אין עובדים. אין לך מה לעשות. ואתה בחוסרים גם ב-Default בקדימה. אני מאתמול מבקש 190 עובדים. אני, אני. אני חברת ניקיון צריך 180-190 עובדים ניקיון. אין לי.

אני רוצה להגיע לעוד איזה שהיא בעיה קטנה. יש המון גם חברות ניקיון שהן לא רשומות. זאת אומרת, אנחנו כחברה רשומה במשרד התמ"ת, ערבויות, ביטחונות, פנסיות, כל הדברים האלה. יש המון חברות היום כמעט 3,000 או 4,000 חברות ניקיון שהן לא רשומות בכלל. לא במשרד התמ"ת וגם לא אוכפים אותן. אז הם לא משלמים פנסיה, לא משלמים אגרות, לא משלמים התחייבויות. קל להם גם לגנוב מאתנו את עובדי הניקיון. אנחנו החברות הרשומות תמיד נמצאים במצב נחות יותר, גם מבחינה תחרותית. הוא יכול לתמחר שעת עבודה שלו יותר בזול ולשלם יותר לעובד. לא לשלם לו את הפנסיות, לא לשלם לו את הזכויות שלו. ובעצם אף אחד לא אוכף אותו. ואנחנו נמצאים במצב נחות כל הזמן ואנחנו לא יכולים לעבוד.

לפי דעתי אחד הפתרונות זה בעצם לעשות אכיפה מול חברות ניקיון כאלה ומול העובדים. ברגע שעובד עזב את המעסיק שלו צריך לפסול לו את הוויזה ולהפסיק לו את אישור השהייה שלו ולשחרר אותו למדינה ממנה הוא בא. זה תנאי כזה שהוא יישמר מצד אחד. מצד שני, גם החברות האלה, לצורך הדוגמה, אני אביא דוגמה קטנה. משק בית. משק בית היום משלם 100 שקלים לעובד ניקיון או לקבלן, זה לא משנה למי הוא משלם. אבל הוא לא אכפת לו אם יש לעובד ביטוח או אין לו ביטוח. לא מעניין אותם בכלל. הוא משלם ושלום על ישראל.

זה גם כסף שלא הולך למיסים, זה כסף שלא הולך לשום מקום בעצם. זה כסף שגם פוגע בכלכלה. אם אנחנו נדע לאכוף את זה והעובדים האלה יבואו ויעבדו דרך חברות ניקיון רשומות, אז גם העובד יקבל פנסיות, גם נשלם את המיסים וגם התחום יחזור לעצמו איכשהו. תודה.

אני מבקש להתייחס. רק לומר שבהקשר של סוגיות שהעלית לא כולן נוגעות רק לעובדים זרים. בהקשר של עובדים זרים מי שהצהיר עליו בניקיון אנחנו עבדנו מול משרד העבודה, הבאנו את הרשימה. ורק חברות שרשומות אצלם יכולות לקבל עובדים זרים לניקיון.

אני אומר, זה בסדר. אבל עוד פעם, ברגע שעובד לארץ ונפתחו לו העיניים, הוא מבין שהוא יכול לקבל 100 שקלים במשק בית, הוא יעזוב אותי. הוא לא יישאר אצלי.

מר אלכסנדר, אני אסביר לכם, אני אנסה לעשות את זה באופן מתומצת, כדי שלא נלך לאיבוד עם זה. כוחות השוק מכתיבים מחירים. כל עוד שאנחנו לא מצליחים לחוקק כאן במדינה בחסות ובעידוד בג"ץ, תקרת השתכרות, אז השוק עובד על בסיס היצע וביקוש. כשיהיו יותר עובדים ההיצע יגבר וכוח ההתמחרות שלהם ירד. על פי החוק, חוק חופש העיסוק, אנחנו לא יכולים לכבול עובד לעבוד אצל מעסיק. מה שכן אני אומר לך שהוויזה של המועסק יוצאת על שם המעסיק. אם העובד עזב ללא הצדקה, ללא שהוא נתן זמן סביר והזדמנות למעסיק להעסיק אותו באופן ראוי ונכון כפי ההתחייבות, אזי אנחנו פועלים באופן נמרץ לשלול להם את הוויזה. כך שכל מי שינטוש באופן לא ענייני יישא באחריות ובמשמעות ובסיכון שהוא יגורש מהארץ ותבוטל לו הוויזה.

עדיין כאשר מעסיק רוצה לוודא שעובד לא יפזול לו החוצה יצטרך להתייחס אליו בצורה ראויה ונעימה. לתת לו סביבת עבודה ומגורים נאים ונאותים כדי שלא ינסו לפתות אותו במקום אחר. וזה עיקרון כלכלת שוק חופשי שאנחנו דוגלים בו.

אני מקווה שמיצינו פה מגוון רחב של נושאים.

אדוני יושב-הראש, אם אפשר עוד משפט. משהו שצריך להיות מעשי ולצקת לתוכו תוכן. אני רוצה גם לברך את העבודה של משרד הכלכלה והתעשייה, שהם עשו באמת עבודה טובה והגיעו להקצאה של 6,400 עובדים ושאפו על עבודתם. כי הם באמת ירדו לעם וגם סקרו את השטח מקרוב.

חסר לנו נתונים של אל מול מה הדרישות. זאת אומרת, אנחנו יודעים שיש 6,400 עובדים הקצאה מנה ראשונה. וחסר לנו בקול הקורא שהגישו כולם מה הדרישות. זאת אומרת, מה אני בא ואומר? האם הגישו 6,400 בקשות? זאת אומרת, איך הולכת להיות החלוקה? האם יותר, האם פחות?

הוא אמר בתחילת דבריו.

סליחה, אז לא שמתי לב.

הגישו 800 ומשהו מעסיקים.

794.

794? בקול הקורא. וזה מכוון ל-6,400. הבנתי, אז סליחה. לוקח את דבריי.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות, אפילו מצפה, להעביר בדחיפות מכתב לוועדת המנכ"לים ולוועדה על הצורך הדחוף של בתי החולים בעובדים זרים. פירוט של מספר העובדים, המקצועות המבוקשים וכו'.

הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין להתקדם ככל הניתן עם הסדרי היישום מול המדינות שמהן יגיעו העובדים הזרים לענף המסחר והשירותים. ולדווח על ההסכמים שיחתמו לוועדה מהר ככל הניתן.

אני מזכיר את בקשת הוועדה לא לפתח תלות במדינה מסוימת אחת. אנחנו מבקשים לבזר סיכונים ולהביא עובדים לכל ענף מכמה שיותר מדינות מקור.

הוועדה תבדוק את הטיעונים שהעלה מר גבי בן הרוש לעניין המסיעים. על הקשיים למתן רישיון נהיגה לחיילים משוחררים, שהרישיון לא עובר איתם לאזרחות כפי ששימש אותם בצבא. זה נראה לי הזוי לחלוטין, אגב, אני עדיין לא מצליח להשלים עם זה.

ענת ברקו בקדנציה הקודמת לקחה את זה כפרויקט ויידעה את ראש הממשלה על מה שקורה. זה לפני הכוננות בלבנון, מי שזוכר. היא אומרת לי גבי, אני לא ארד מזה. היו בחירות, היא כבר לא. אבל היא לקחה את זה כפרויקט. התלוותה אלינו והיה לנו דיון בוועדת הכלכלה בעניין הזה. הזמנו את צה"ל, את כל הגורמים.

אני אגיד לך, אדוני יושב-הראש, מה הבעיה. עם כל הכבוד לאנשים המכובדים, יש תחלופה של בעלי התפקידים, כולל בצה"ל. אם מה שסיכמת עם א', למחרת אתה מקבל ב'. ואתה גם מתחיל את כל התהליכים. וזו הבעיה האמיתית.

הוועדה תקיים בקרוב דיון על בחינת הפחתת האגרות כדי להקל על המעסיקים.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:38.