פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/11/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 307
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ד בחשון התשפ"ה (25 בנובמבר 2024), שעה 13:16

הקיצוץ בחינוך התעבורתי והשלכותיו על בטיחות משתמשי הדרך הצעירים - לציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר

אברהם בצלאל
בועז טופורובסקי

זהבה רומנו - מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, משרד הבריאות

אריאלה לברטי הכטלינגר - מדריכה ארצית, מרכזת זהירות בדרכים, משרד החינוך

אורית לוריא כהן - סגנית מנהל אגף בטיחות וזהירות בדרכים, משרד החינוך

עדן פרוז ישראלי - מתמחה, לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק יוני נגר - ק' זה"ב ארצי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

אסנת אלגום מזרחי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גלעד כהן - מנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל, מנהל כספים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירי נחום - ראש אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

גאיה שיף - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

ליעד קייקוב - רכזת מדיניות וקשרי ממשל, עמותת אור ירוק

ליאור סימן טוב - מנהלת תחום חינוך וקהילה, עמותת אור ירוק

ענבל צח - בת דודתו של טל שוהם שחטוף בעזה

קובי סמרנו - אביו של יונתן סמרנו שחטוף בעזה

גיל דיקמן - בן דודתה של כרמל גת שנחטפה לעזה ונרצחה בשבי

ליאת אריאל - בת דודתו של שלומי זיו שחולץ מהשבי בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי בעזה

מיכל מנקס - סמנכ"לית חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

אתי דנן
ענת רגב – רכזת תחום פרלמנטרי

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הקיצוץ בחינוך התעבורתי והשלכותיו על בטיחות משתמשי הדרך הצעירים

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ד בחשוון התשפ"ה, 25 בנובמבר 2024, הנושא, קיצוץ בחינוך התחבורתי והשלכותיו על בטיחות משתמשי הדרך הצעירים לציון השבוע הלאומי לבטיחות בדרכים.

התבקשנו לכנס את הדיון הזה גם על פי בקשתו של חבר הכנסת בועז טופורובסקי שבטח יצטרף אלינו בהמשך.

משפחות החטופים, בבקשה.

שמי ענבל, אני בת דודה של טל, וממש עצוב לי שאין פה אף אחד לדבר מולו, חוץ מחבר הכנסת טייב. היום זה בדיוק שנה מאז שאשתו של בן דוד שלי והילדים חזרו מהשבי. היא כתבה לו משהו, אני אקריא את המשהו הקצר הזה.

"שנה. היום, כמו בכל יום בשנה האחרונה, אין מנוח. בעזה, בכל רגע של כל יום דריכות, הישרדות, תסריטים ותגובות, ערנות מלאה לכל פרט במרחב, אין מסכים, אין מיסוכים. הגנה עליהם בתודעתי, הגנה עליהם בגופי." עליהם, היא מדברת על נווה ויעל, הילדים. "ובארץ, מהרגע שחזרנו, מהרגע בו נווה ויעל שמו ראש על הכרית במיטה בישראל, ידעתי לראשונה מזה 50 יום שהלילה הם יחיו. כל מאודי, כל תשומת ליבי הופנתה לשני נתיבים. נתיב אחד קשור בהחזקה של הילדים, בנתינת מרחב ומקום לכל מה שעולה, ותאמינו לי, עולה, בנוכחות המלאה יחד איתם, בדרך המפותלת והמרובדת הזאת."

"נתיב שני קשור במאבק להצלת חייו של טל, בזעקת הדחיפות המיידית מעל לכל שולחן והשמעת קולו וקולם של חטופים באוזני מי שאמונים על חייהם, או לפחות אמורים. בהעברת הסכנות המרובות שמכירה טוב מדי, בהנכחה של המימד האנושי של טל כאדם, של נווה ויעל שמתמודדים עם הבלתי נתפס וזקוקים לאבא שלהם, לקרקע שלהם, בהנכחה של קדושת החיים. בנתיב הזה הכול מרגיש קריטי, דחוף ומיידי, עמוס ודחוס. אין רגע דל ומפוזר, אין צפייה בנטפליקס וכבר שנה שאין מנוח."

"בכל רגע של כל יום ישנה דריכות מלאה וחשיבה בלתי פוסקת מה עוד לא עשיתי, איזה כיוון עוד לא מוצה ומה עוד ניתן לעשות. ובמישור הפנימי, חיפוש מתמיד אחר חיזוק האמונה, התפילה והתקווה, ההחזקה של האפשרות הטובה המחויבת להבטחה של החיים של טל. השנה הזו כרצף ללא ממד זמן, ללא התרחקות מהאירוע שקרה בעבר, ללא אפשרות להביט אחורה, אפילו לא ממרחק סנטימטר. אני עדיין בתוך ההתרחשות הזו שמתקיימת בעצימות גבוהה מתמדת." כתבה את זה עדי.

טל עדיין בשבי 416 ימים, ואנחנו מתעסקים פה בחינוך תעבורתי ובתקציבים, אני חושבת שאנחנו טועים בדרכנו. אמרה פה ליאת, בואו נלמד ילדים אולי איך בורחים מכטב"ם שפוגש אותך בכביש, בואו נלמד ילדים איך לא להיחטף, בואו נלמד ילדים איך לחזור הביתה מהשבי.

אני יום שלם פה ורוב הוועדות שהייתי בהן פשוט מתעסקות בשטויות, שום דבר שקשור בחטופים. אני אומרת רוב כי הייתה ועדה אחת שנגעה בחטופות. 416 יום הם כמעט 14 חודשים, יש שם בחורות בגיל שלי ויותר קטנות ממני. איך אתם ישנים בלילה בידיעה שהבנות האלה נאנסות ונוגעים בהן בכל רגע נתון? איך אתם ישנים בלילה? כשאתם כבר לובשים בגדים חמים, בן דוד שלי נחטף עם טי-שירט בקיץ הקודם.

וכמו שאני אומרת תמיד, אין פה אף בן אדם בחדר הזה עם סיכת חטופים או עם דיסקית כי כנראה שזה הפך להיות רק שלנו בשלב זה והציבור כבר לא מעוניין לשמוע. כל שבוע אני פה וכל שבוע אני רואה פחות ופחות אנשים שתומכים בדרך. וזה לא משנה ימין או שמאל, אף אחד לא בדק עם הילדים מה דעתם הפוליטית ואף אחד לא בדק איתנו מה דעותינו הפוליטיות. הדבר היחידי שאני יודעת שאין ימין, אין שמאל, רק שבשלב זה כולם הומניטרים. גם הצעירים שבהם, בטח המבוגרים.

ויש תינוק חמוד מאחורי חבר הכנסת טייב, התינוק הזה בחודש הבא "חוגג", מציין שנתיים. הוא נחטף בן תשעה חודשים. אח שלו ציין חמש ממש לפני כמה חודשים. נחגוג לו גם את יום הולדת שש או שהוא כבר יהיה בבית? אנחנו צריכים להתעורר, כי אם לא נתעורר, יהיו לנו יותר מדי רון ארדים ופחות מדי אנשים שיחזרו הביתה למשפחות שלהם.

אני חושבת דווקא שהוועדה הזו מעידה בדיוק מה יש בראש של הממשלה הזו, כנסת ישראל, וזה לא הצלת חיים. לא מצילים פה חיים, לא רוצים להציל את החיים של מי שנמצא שם כרגע וחי ואפשר להוציא אותו. אין עניין בהצלת חיים והנה, גם במסמך הזה רואים, רוצים לקצץ בחינוך תעבורתי, כשבעצם האחוז הגבוה ביתר של תאונות דרכים נעשה על ידי צעירים בישראל, ובזה רוצים להוריד תקציב. רוצים להוריד תקציב למה? לאיפה שצעירים צריכים להתחנך כמו שצריך כדי שידעו לנסוע בדרכים? הם גם צריכים לנהוג עכשיו בדרכים כשיש כטב"מים מעליהם והם צריכים מהר לנהוג ולעצור באיזו מיגונית חלילה ולהיכנס כי זאת המדינה שלנו.

איפה בכל היום הזה – אני שואלת אותך, ענבל, כי היית פה בכל הוועדות; אני, פשוט נבצר ממני, הגעתי באיחור, כי כל הדרך מכברי נעצרתי אלף פעם באזעקות וזה היה לא פשוט. ולילדים אין מסגרות. בטח אתם לא יודעים, אבל לא מספיק שחווינו את זה שבני הדודים שלנו נחטפו, הילדים שלנו לא מפסיקים לחיות בתוך המציאות הנוראית הזאת, פשוט טרגדיה יום-יום, יום-יום, כל הילדים במדינה הזו. ועכשיו גם מקצצים להם בחינוך התעבורתי. נהדר, זה נפלא.

ואז הם גם ילכו למסיבה או לצה"ל או לא יודעת איפה חלילה וגם ייחטפו. ואז איפה הצלת החיים? איפה הצלת החיים, שזה אמור להיות בראש מעייננו כמדינה יהודית ודמוקרטית? איפה הצלת החיים ולמה לא מצילים פה חיים? ולמה לא מתקצבים הצלת חיים? ולמה לא מסתכלים על הילדים שלנו ועל הצעירים שלנו כדור העתיד שלנו ומתייחסים לזה בהתאם? מה נסגר? זה מרגיש כאילו יש פה סחר כבר בערכים שהם הכי חשובים לנו. תצילו את החטופים שבשבי, תצילו כבר את כל הילדים שלנו שסובלים מכל קצוות הארץ, זה כבר בלתי נסבל, בלתי נסבל.

מי מכם בכנסת הזו היה בנהריה לאחרונה? מי ביקר בנהריה בזמן האחרון?

בקריית שמונה.

נהריה מטורגטת בשבועיים האחרונים, אנשים מתים בכל מקום. בראש ובראשונה צריך להוציא את החטופים בעסקה ולסיים את הסיפור הזה. אני מתחננת, הצלת חיים, תגידו את זה בקול רם ותתחילו להציל חיים מגדול עד קטן, זה חייב להיעשות כבר.

שלום, כבוד יושב ראש הוועדה. שמי גיל, אני בן דודה של כרמל גת שנרצחה בשבי בסוף חודש אוגוסט אחרי 328 ימים בשבי. אשתו של בן דוד שלי היא ירדן רומן שחזרה בעסקה לפני שנה פחות ארבעה ימים. והימים האלה, השבוע הזה הוא שבוע שבו באמת אנחנו מציינים שנה לעסקה, זו תזכורת מבחינתנו ליום הכי שמח בחיים שלי כשירדן חזרה הביתה ואלון קיבל אותה בחזרה וגפן, הבת שלה בת השלוש וחצי חיבקה אותה אחרי 54 ימים נוראיים שבהם הן הופרדו זו מזו. כרמל נשארה מאחור ואנחנו יודעים מה קרה לה, היא נרצחה אחרי שהוחמצה ההזדמנות להביא אותה בעסקה.

אבל דווקא בימים האלה ודווקא בוועדה הזאת אני רוצה לספר על משהו שעשינו. גילי רומן, אח של ירדן, הוביל תהליך בימים האחרונים ותהליך מואץ בהשתתפות של אנשי חינוך ושל תלמידים ושל משפחות חטופים ביחד עם אחותי שי ועם ירדן גונן, אחות של רומי. וביחד בנינו מערך תקווה שמציין שנה לשבוע שחרור החטופים, מערך עבור תלמידים בחינוך היסודי והעל-יסודי כדי שאנחנו נוכל לספר להם ולחנך אותם על הערכים שבאמת מובילים אותנו כאומה, על מדינה שבוחרת בחיים ובוחרת בפדיון שבויים ומצילה חיים ומחזירה חללים הביתה.

יש פה גם פעילויות לילדים יחסית קטנים מכיתות ג' עד ו', גם לתלמידים מבוגרים יותר, שמעמיקים איתם יותר בנושא ונוגעים איתם גם בדברים הכואבים. הצעות לפעילויות שיש כאן, סדנאות יצירה על איך אפשר לגרום לתלמידים להיות מעורבים יותר בנושא הזה ולהביע את עצמם בתוכו, שיחשבו על המשמעות של מה זה אומר להיות בצד של הצלת חיים.

שילובים בשגרה הבית ספרית כמו לשלב תפילה לחטופים, לעשות מעגל תודה כמו שקית' סיגל עושה בשבי. הוא שם מודה בכל יום על דבר אחד שקרה בשבי. אנחנו רוצים לתת לתלמידים גם את ההזדמנות לעשות את אותו הדבר כדי לזכור שקית' נמצא שם וצריך לעשות הכל כדי להחזיר אותו. גם ברכות שמש מיוגה לכרמל שעשתה יוגה בשבי. גם לנגן ביחד לאביתר דוד, להחליף את הצלצול לצלצול שמזכיר את החטופים. לעשות משמרות של תקווה ולצאת במהלך היום למרחב הציבורי הסמוך עם תמונות של חטופים.

ועוד המון המון דברים שיכולים להיות הזדמנות נפלאה לנשות ואנשי חינוך לספר באירוע הזה שהוא מבחינתי סוג של יציאת מצרים וצריך לספר בו דור אחרי דור ובכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא או מישהו או מישהי אהובים שלו היו בשבי של חמאס.

וכל זה כדי שנזכור את מה שאני זוכר יום-יום, שכמה ימים לפני העסקה של לפני שנה אנחנו לא ידענו שתהיה עסקה ואנחנו חשבנו שזה בלתי אפשרי, ואמרו לנו שאין עם מי לדבר ושחמאס לא רוצים עסקה. ותוך כמה ימים הסתבר שיש עם מי לדבר ושחמאס כן רוצים עסקה ושאפשר להציל חיים ואנשים חזרו הביתה אל האהובים שלהם. הדבר הזה הוא עדיין במרחק שעות ספורות. וחטופות וחטופים ששם שורדים, רובם עדיין בחיים בניגוד למידע המסולף שקיבל כנראה נשיא ארצות הברית נכנס דונלד טראמפ. אנחנו יודעים שרובם עדיין בחיים ומחכים שנחזיר אותם וגם את החללים שלמשפחות שלהם מגיע סוף סוף להיפרד מהם.

את כולם אנחנו צריכים להחזיר והלוואי שהילדות והילדים שלנו יגדלו על אתוס כזה ועל מדינה כזאת, שעושה הכול כדי להחזיר הביתה את מי שאפשר וחוגגת, ימי השמחה שלה הם לא כמו אצל האויבים שלנו או הימים שבהם יש פיגועים ומחסלים מישהו, אלא הימים שבהם אנשים חוזרים הביתה אל המשפחות שלהם ומשפחות מתאחדות מחדש כמו שאנחנו רואים בסרטון המאוד מרגש שהוכן בשביל האירוע הזה.

תודה רבה על ההזדמנות לדבר על זה והלוואי שהחל מהשנה הבאה זה יהפוך להיות שיעור של מורשת ולא קריאה לפעולה כי החטופים כבר יהיו כאן ונוכל רק לזכור את זה בתור זיכרון טוב למשהו שישמש לנו לדורות הבאים. תודה רבה.

(הצגת סרטון)

יוסף, בבקשה.

416 ימים עברו מאז יום השואה של 7 באוקטובר ועדיין 101 ישראלים חטופים נמצאים בידי הארגון הקיקיוני שגדל וצמח בעזרתו הנדיבה של ראש הממשלה, מר הפקרה. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, סבו של אופיר אנגל, שחזר מהתופת החמאסית לאחר 54 ימים של טרור פסיכולוגי קשה. ביום שישי, כ"ט בנובמבר נציין שנה לחזרתו. אופיר שהה בגיהנום יחד עם אבי חברתו לאחר שנחטפו יחד מביתם בבארי.

האבא יוסי שרעבי נהרג מאש כוחותינו לאחר 97 ימים וגופתו עדיין אי שם בעזה. ביום חמישי נציין בבית הכנסת בבארי 11 חודשים למותו. אופיר נכדי היקר קם כל בוקר עם רגשות אשמה, מדוע הוא שוחרר ואחרים לא. היום, 416 ימים אחרי שואת 7 באוקטובר, אי אפשר לעמוד בלי לחוש בושה, כאב ואכזבה על המחדל ב-7 באוקטובר והכישלון המתמשך באי-החזרת החטופים ולנוכח הליקויים בהתנהלות המלחמה המתמשכת בהיעדר בהירות אסטרטגית ובהיעדר קידום תוכנית מדינית להשלמת ההישגים הצבאיים.

הכישלון של אי-החזרת החטופים הוא מחדל מדיני ואנושי והוא כישלון בהגשמת ערכי מדינת ישראל המחויבת לאזרחיה. הכישלון והמחדל בהחזרת החטופים משולב עם הדמוקרטיה הפגומה שהתפתחה אצלנו בשנים האחרונות. אילו הדמוקרטיה הישראלית הייתה משקפת את ערכיה האמיתיים של ישראל, לא היינו מגיעים למצב בו רוב העם רוצה לעשות צדק ולהחזיר את החטופים, ואילו הממשלה בראשות נתניהו, מר הפקרה, נשענת על רוב פרלמנטרי פורמלי בעל אינטרסים אישיים וממשיכה להכביד ולעיתים לסכל הסדרים והצעות להחזרת החטופים.

מצב זה של גישה שלילית להחזרת החטופים בא לידי ביטוי בפרשה הביטחונית החמורה של הפעלת אדם שלא קיבל אישור ממוסדות הביטחון כנהוג שעבד בצמוד לראש הממשלה ועסק בפעילות שגרמה לפגיעה בהליך חזרת החטופים. מצב זה הגיע לשיאו בפיטורי שר הביטחון יואב גלנט, בין השאר בגלל המחלוקת על העסקה, ההשתמטות וועדת החקירה. במקומו מינה מר הפקרה איש ללא כל ניסיון וידע בתחום הביטחון, שכבר ביום הראשון הצהיר כי ניצחנו את החמאס ואת החיזבאללה. רחמים עלינו ורחמים עליו.

ישנו קו מחבר בין הכשל הדמוקרטי וכשל אי-החזרת החטופים. ישנו קו מחבר בין אי-החזרת החטופים והקשר של אי-מינוי ועדת חקירה כתוצאה מהכשל הדמוקרטי. 416 ימים עברו כשעדיין אין אשמים במחדל הנורא ולא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית כי מר הפקרה לוחץ בכוח להעביר חוק שלא תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האירועים שהוא עמד בראשם. כנראה הוא יודע מדוע. עד לאן ניתן לרדת נמוך מבריחה מאחריות לאומית?

416 ימים עברו. כמה ימים עוד יעברו עד שכמה חברי כנסת מהקואליציה, תקומו ותעשו מעשה כדי להציל את 101 החטופים ואת החברה הישראלית מאובדן מבלי לפחד על אובדן הכיסא המרופד בכנסת. האם נאומו בן תשע הדקות שהוקלט ופורסם בשבת האחרונה, כן, בשבת, ואתם חברי הכנסת שומרי השבת שכה דואגים לשמירתה לא אמרתם מילה. ממשלת רבין הראשונה נפלה כשמטוסי F-16 נחתו שש דקות אחרי כניסת שבת. אז הייתה אידיאולוגיה, היום כבר אין כנראה.

זה לא מעביר בכם צמרמורת? האם באמת אתם מאמינים שכל העולם אשם במחדלים ורק מר הפקרה הוא הצדיק בסדום? עד מתי נצטרך להגיע לכאן מדי שבוע ולזעוק את זעקת החטופים ומשפחותיהם ולתבוע מכם, חברי הכנסת, שתעשו משהו להציל את המדינה?

תודה רבה. כן, בבקשה.

שלום לכולם. אני מחזק את הדברים שגיל אמר פה, חינוך ילדינו. יש פה ממשלה של 68 מנדטים שלא מייצגת את הבוחרים שלה. אני אגיד פה דברים שאני בעצמי לא מאמין שאני אומר אותם. אני לא נכנס להפקרות וועדות חקירה כי זה לא מעניין אותי, מעניין אותי דבר אחד. אני רוצה את הבן שלי בבית, אני רוצה את החטופים בבית. אני לא בא לעשות עכשיו משפט מי אשם ומי לא אשם.

אנחנו מעל 400 יום, והבן שלי עדיין בעזה. החמאס הוא עדיין ארגון טרור, החמאס פועל כארגון, לא כגרילה ולא כמחבל אחד או שניים, הם עדיין פועלים כארגון. הם יום-יום גונבים מעל 100 משאיות. לשנע 100 משאיות זה דבר פסיכי ואין פה טיפת מודיעין להחזיר את החטופים. כך שלא נלחמים בחמאס ולא ממוטטים אותו ולא עושים עסקאות. אני רוצה להבין איך זה מסתדר.

68 המנדטים הם אנשים שהם לא שקופים, הם רואים הכול. זה יביא את המדינה הזאת, את הממשלה הזאת ליותר קיצוניות ממה שיש בה. בן גביר וסמוטריץ' יהיו מרצ בממשלה הבאה, וזה מה שאתם לא מבינים. לא יכול להיות שיום-יום המדינה שלי תאכיל מחבלים, תאכיל מחבלים שרצחו, חטפו ואנסו את הילדים שלנו, לא יכול להיות דבר כזה. איך אתם נותנים לזה יד?

מבחינתי, לא עובד? – שימו את המפתחות, תלכו הביתה. הבוחרים שלכם הם לא שקופים. אני אומר את זה בכל מקום, בכל פגישה עם כל שר, עם כל חבר כנסת, ועושים לי ככה (מחווה תנועה של פרישׂת ידיים). את התנועה הזאת עשו לי כששאלתי ב-8 באוקטובר איך קורה דבר כזה, כולם ענו לי ככה.

יהיה טוב.

לא, לא, זאת התנועה, אני לא יודע מה זה אומר. אני צריך אתמול להילחם בבג"צ בשביל הממשלה הזאת, ללכת לבג"צ, לבית המשפט העליון, להילחם בשביל הממשלה הזאת בשביל לא להגדיל את הסיוע ההומניטרי. בית המשפט העליון המכובד במדינת ישראל, אין בו תמונה אחת של חטוף, הזיה. יש שם מקום לאומנות, לתמונות, למיצג משפיל, משפיל. גם את זה צריך לתקן. תמונה אחת של חטוף אין בכל האולם שם. אולם מכובד, בושה, באמת בושה.

אני רואה מה יש פה בכנסת ישראל. אתם רואים את זה יום-יום וככה זה צריך להיות וככה אתם צריכים לייצג את האנשים שנמצאים שם. ההרגשה שלי היום, אני עוד מעט בן 50, שנכשלנו בהכול. בדבר אחד הצלחנו, בדור הטיקטוק, בילדים הגיבורים שנלחמים יום-יום להחזיר את החטופים. ואנחנו מסכנים את החיים שלהם יום-יום ומאבדים עוד ילדים בגלל שאנחנו מאכילים את הנאצים האלה, וצריך לעצור את זה. ואני זועק את זה בכל מקום ואני נתקל רק באוזניים ערלות.

חייב לעצור את הסיוע ההומניטרי. או שנלחמים או שעושים עסקה, אני לא רואה דרך אחרת. או שמספחים שטחים או שעושים עסקה. יש שני מנופי לחץ שמדינת ישראל לא משתמשת בהם, שלא יספרו לי שנלחמים בעזה, לא, מאגפים אותם. זו לא מחאת קפלן ששומרים עליהם, שמאגפים אותם, זה לא. אלה מחבלים נאצים, אין שם חפים מפשע. יש שם מכפים על פשע ורוצחים, זה מה שיש שם. ואני מסכן יום-יום את הילדים שלנו לשמור על החפים מפשע שם, על האזרחים התמימים האלה שרקדו, צהלו ושמחו כשהם בזזו גופות, כשהם התעללו בגופות.

הממשלה הזאת צריכה לעשות צעד, או לעשות עסקה, ואני לא מאמין שאני אומר את זה, או לחזור ולחסל את חמאס ולהחזיר את החטופים. זה לא הולך ביחד, אי אפשר לשבת שם על הגדר ולחכות. אנחנו רואים את התוצאות של מה שקורה בצפון ואני לא רואה פרומיל בעזה אחרי 400 ומשהו יום, לא מודיעין ולא כלום.

ולצערי, ההצעה הזאת עכשיו, לשלם 5 מיליון דולר לחטוף, הלוואי וזה היה אפשרי, אני לא רואה בזה דבר אפשרי, יש שם חמולות ענקיות. אני משפחה של ספרדים, אנחנו בערך 24 ברוך השם, משפחה של אשכנזים זה קצת פחות; שם המשפחה זה 1,000, 2,000, 3,000 איש. אני לא אמצא מישהו שם שיסרח וילכלך על המשפחה שלו, הוא לא ימכור את המשפחה שלו בשביל כסף.

או אדמות או מזון, אלה שני מנופי הלחץ שישראל מוותרת עליהם יום-יום, ובשעה שהיא מוותרת עליהם, היא מוותרת על הבן שלי. היא מוותרת על החיילים שהלכו להילחם להחזיר אותו. וזה עצוב לי. אנחנו כבר עם אבדות של מעל 800 ילדים קדושים, ילדים בני 19, 20, 21, 22 שכותבים צוואה והולכים להילחם על המדינה הזאת, ואני מרגיש פה שלא נלחמים על המדינה הזאת. תודה רבה לכם.

תודה רבה. ענבל, אני אומר את זה כל הזמן, אני אגיד את זה גם לגיל, יוסף, אני אומר את זה לכולכם. ואני מצטרף לדברים שאמרת, אין 1,000 אופציות, יש שתי אופציות על השולחן. אני לא נכנס למה האופציה הנכונה ביותר, אבל בסוף מישהו צריך לקחת את ההחלטה מה האופציה הנכונה ולעשות אותה. לא משנה אם זה להילחם ביותר עוז ותעצומות או להגיע לעסקה.

עמדתנו נשמעה, בסוף צריך להחזיר את כולם. ואת כולם זה כולל, לצערנו, גם אלו שכבר אינם בין החיים. כי אני לא רואה מצב שאנחנו נוכל לחזור לשגרה כלשהי אם אפילו חטוף אחד רק ישאר שם, גם אם הוא לא בין החיים, לא יודע איך החברה הישראלית תוכל לחזור לעצמה ולשקם את עצמה.

אבל אתם שותפים בעסק, מר טייב. אתם שותפים בעסק, אתם בממשלה, אתם אפילו בקבינט המצומצם.

דיברנו על זה, בסדר.

האט געזאגט.

הוא לא יודע יידיש.

הוא לימד אותי בפגישות.

לא, את המילה הזאת – האט געזאגט – הוא למד, לימדתי אותו כבר.

הדיון שלנו סובב סביב הנושא של קיצוץ תקציבי משמעותי בחינוך התחבורתי וההשלכות שלו על הכשרת משתמשי הדרך הצעירים. פנו אליי מספר גורמים ופנו אליי גם חבר הכנסת בועז טופורובסקי לאור שאילתה שהוא הגיש, יש לי פה גם מכתב שלך. בועז, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שאנחנו שומעים כאן, מה ששמענו הרגע, מה שאנחנו שומעים כל הזמן. אני חושב שיש חוט מקשר בין הקיצוץ וההפקרה של ילדים בכבישים לבין ההפקרה של החטופים שאנחנו רואים היום. זה אותו ראש ממשלה ששחרר הרבה מאוד מחבלים בשביל גלעד שליט, ואיכשהו עכשיו – .

יש לי הרגשה שבמדינת ישראל, הרגשה שמלווה אותי בזמן האחרון במדינת ישראל, ערך החיים הוא תמיד חשוב, אבל פעם הוא היה מספרת אחת, הכי חשוב. עכשיו קודם כול זה הניצחון המוחלט, הכבוד הלאומי, הנקמה, כל מיני דברים כאלה. אנחנו רואים את זה גם בכבישים ואני אעבור לכבישים כי אין גבול אפשר לדבר בלי סוף.

אנחנו בשנת שיא בהרוגים בתאונות דרכים. יש לנו 36 ילדים שנהרגו מתחילת השנה מתחת לגיל 14. כשהייתי יושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים – התפטרתי ממנה, התפטרתי ממנה בגלל שאנחנו התרענו ואמרנו, הראינו שיש בתי ספר שבהם יש משמרות זה"ב, היום אני לקחתי את הילדים שלי לבית ספר, היו משמרות זה"ב, הבן שלי בכיתה ו' עושה תורניות במשמרות זה"ב, ויש בתי ספר שאין בהם.

עכשיו, איך אתה יכול לדעת אם יש בבית ספר משמרות זה"ב או אין? בפריפריה בגדול אין, במקומות של חרדים וערבים בגדול אין, במקומות שבו צריך מאצ'ינג מהעירייה אין. זאת אומרת, מי שיש לו כסף, החיים של הילדים שווים יותר. אני פניתי לכל הגורמים הרלוונטיים ואני עכשיו מתחבר למה שקורה כאן.

בוא נתחיל ככה, אגף זהירות בדרכים במשרד החינוך בגסיסה, בגסיסה לקראת מוות. בנו כאן תוכנית לימודים מפוארת מגן עד כיתה י"ב, מהסבר על מה זה ואיך לילדים שלא רואים אותם בכביש וכדור ואיך לחגור חגורת בטיחות ועד התיאוריה. וכל זה בסכנה מפני שאף אחד לא לוקח אחריות, אף אחד לא מרגיש שהחיים זה הדבר הכי חשוב. גם אם אין בזה תשלום פוליטי, כי אף אחד לא משלם תשלום פוליטי על המוות בכביש. לא שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא שר החינוך שאצלו יש קיצוץ, לא הרלב"ד אפילו. אנחנו נמצאים ברלב"ד, אני רק אזכיר, כבר מאז שהתפטר המנכ״ל עם מנכ״ל ממלא מקום, מנכ״ל בפועל, אף אחד עוד לא בחר מנכ״ל.

בוקר טוב, היום נכנסתי לתפקידי, תודה.

מזל טוב. נקווה שיביא גם - - -

שיהיה המון המון בהצלחה. אבל אני לא צופה לא הצלחה. אני לא מכיר אותו, לא בגלל הפן האישי, אלא בגלל שאף אחד לא יספור אותו. לא בממשלה, לא השרה שאחראית עליו, שהוא מכיר אותה, לא במשרד האוצר. אני עברתי כמה מנכ"לים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, עברתי כמה יושבי ראש, עברתי כמה שרות תחבורה ושרי אוצר והכול. אף אחד לא משלם את המחיר על המוות בדרכים, אף אחד לא שם את זה בראש סדר עדיפויות.

יבוא הרלב"ד ויסביר למה אין ברירה וצריך לקצץ בתקציב של החינוך וזה צריך לבוא ממשרד החינוך, יבוא שר החינוך. אני אומר כי זה מה שהיה, זה מה שהם עשו. ויגיד זה לא אני, זה הרלב"ד, כל אחד יאשים. ובינתיים הכסף ירד, אנשים יקבלו פחות הכשרה, פחות חינוך, ואנשים ימשיכו למות. לצערי, זה לא רק בחינוך לזהירות בדרכים, זה לכל אורך הפעילות והתוכניות שצריך לעשות בבטיחות בדרכים.

ואני רק אסיים בזה, ידוע מה צריך לעשות, ידוע כמה צריך תקציב לתת. ידוע כי יש לזה מחקרים, תוכל להגיד אסנת ממרכז המחקר והמידע שנמצאת כאן. יש כאן מחקרים כלל עולמיים עם מה אתה משקיע ומה התמורה שאתה מקבל. יש תוכניות שב-OECD, שאנחנו אמורים להיות חלק מהם, החליטו שהן התוכניות שעובדות בתאונות דרכים. מי שעשו את זה, יש ירידה בכמות ההרוגים בתאונות דרכים אפילו במדינות כמו פולין, כמו מדינות שהן לא המדינות הכי מתקדמות בעולם, כמו מקסיקו.

ישראל, לא רק שאין ירידה, יש עלייה בכמות ההרוגים בתאונות הדרכים, בכמות היפגעות הילדים וירידה בהכשרה במערכת החינוך של ילדים. אנחנו במקום אחרון או אחד לפני אחרון, תלוי איזו שנה. אין תוכנית, אין תוכנית שמאושרת על ידי הממשלה. אתמול שרת התחבורה והבטיחות בדרכים יצאה בשמחה, אנחנו מקימים ועדה בין-משרדית. מה זה הקמת ועדה? זה בלוף. יש חוק שאומר שצריכה להיות תוכנית, יש חוק שאומר שצריך לתת דיווח, יש חוק שאומר גם דיווח של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, גם ראש הממשלה, הם לא מקיימים את החוק. תגיד שרת התחבורה, שלחתי איזה מייל. ראש הממשלה אפילו לא עונה.

לכן, אני אומר לך, לצערי, ולכן התפטרתי מוועדת המשנה לבטיחות בדרכים, כי ראיתי שכולם עובדים על כולם בעיניים. אף אחד זה לא באמת מדיר שינה מעיניו שיש ילדים שהולכים במקום שהוא מסוכן, אפשר לטפל בסיכון ולא מטפלים בו. מרמת ראש הממשלה דרך השרה הרלוונטית ודרך חלק מהפקידות, אנשים ישנים טוב בלילה וילדים ממשיכים למות ומשפחות ממשיכות להיהרס לא בגלל שחטפו אותם, לא בגלל שהם הלכו לצבא, אלא בגלל שהם הלכו לבית הספר ולא חזרו כי מישהו נכנס בהם ולא היה חייב להיכנס בהם. תודה. הלוואי ויהיה שינוי.

תודה רבה. מרכז המחקר והמידע, בבקשה.

ובהצלחה, אדוני. סליחה, גלעד, שיהיה בהצלחה, הלוואי ואני אטעה, החלום שלי שתוכיח. זה לא תלוי רק בך, שיחד עם כל המשרדים הרלוונטיים, יחד עם האוצר תוכיח ותצליח ותהיה כמות הרוגים, אני הראשון שיגיד שאני שמח שטעיתי, הלוואי. ובהצלחה באמת מכל הלב, כל מה שאתה צריך מבחינתי כמובן ומבחינתנו, אנחנו לרשותך, מה שאפשר לעשות.

מצטרפים לברכות, גלעד.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, צוהריים טובים. אסנת אלגום מזרחי ממרכז המחקר והמידע, מלווה את הנושא של בטיחות בדרכים באופן כללי כמה שנים כאן ואני אשמח להמשיך את הדברים של חבר הכנסת בועז טופרובסקי ולתת גם הקשר של נתונים לכל מה שאנחנו עוסקים בו היום.

קודם כול, באופן כללי, אם נסתכל רגע על המבט הרחב בכלל של נפגעים והרוגים בתאונות דרכים, השנה, כשעוד לא הסתיימה שנת 2024, אם אנחנו מדברים על הנתונים של ינואר עד נובמבר, אנחנו מדברים על 388 הרוגים בתאונות. תמונת המצב שמתעדכנת באתר של הרלב"ד, תמונת מצב יומית, לצערנו רק הולכת ועולה. ואם אנחנו נסתכל גם בשני עשורים אחורה, מבט אחורה, אנחנו נראה שזאת שנת שיא מכל הבחינות.

בתוך כל זה גם נמצא הנושא של הילדים, התלמידים, כשאנחנו מדברים גם על ילדים וגם על נוער. כמו שאמרנו קודם, למעשה התוכניות של החינוך התעבורתי, וניתן גם אחר כך לנציגי משרד החינוך לפרט, הן מכסות את כל הגילאים מגן ועד תיכון, עד התוכנית של נהגים צעירים. כאשר אנחנו מדברים על 37 ילדים הרוגים השנה ממה שהבנתי, עד כה, 37 ילדים הרוגים בגילאי 0 עד 14. אם אנחנו נכלול גם את הנתונים של ארגון בטרם שכוללים גם ילדים ונוער עד גיל 18, ששם יש לנו גם את קבוצת הנהגים הצעירים, מדובר מאוקטובר עד נובמבר השנה הזאת על 57 ילדים בתאונות דרכים, הרוגים בתאונות דרכים. כשלמעשה, התוכניות שמיוחדות - - -

אנחנו יודעים מתוך הילדים האלה כמה זה היה בסביבת בית הספר?

כן, אבל אני אתן באמת אחר כך לרלב"ד להתייחס מכיוון שהרלב"ד גם עושים כל שנה סקר של מעטפת כשלים וליקויי בטיחות בקרבת בתי הספר וזה חלק מהעניין. אם אנחנו מדברים על תוכניות, יש הרבה תוכניות, תוכניות ידועות, אבל שלושה תחומים עיקריים שקשורים באמת ספציפית, מכוונים לאוכלוסייה הזאת של התלמידים.

זה הנושא של אכיפה בתוך תחומי הרשויות המקומיות וגם במוקדים הבין-עירוניים, הנושא של חינוך, פעולות של חינוך והסברה, והנושא של תשתיות, כשתשתיות מתייחסות גם לכל המעטפת בבין-עירוני ובעירוני, בדגש, שוב על מעטפת הבטיחות שנמצאת סביב מוסדות החינוך, שאלה בעצם האזורים הפגיעים שבהם יש גם הכי הרבה חיכוך בין הולכי רגל לבין מכוניות, רכבים וילדים נהרגים כהולכי רגל בעיקר, זה למעלה מ-50% הולכי רגל.

עכשיו לגבי התוכניות, אני אתן רק דוגמאות, יש פירוט כמובן גם במסמך שלי לקיצוצים מהותיים שחלו בשנים האחרונות. קודם כול, אחת התוכניות הכי חשובות, שהזכיר אותה חבר הכנסת קודם, שזו בעצם התוכנית של משמרות הזהב. בכיתות ה' הילדים עוברים את ההכשרה עצמה ובכיתות ו' הם אמורים להיות מוצבים בפועל.

וגם כאן יש לנו לא רק קיצוץ שחל בשנים האחרונות במערך של מדריכי, שוטרי הזה"ב, מה שהתחיל עם שוטרות תנועה ואחר כך עבר לשיטור קהילתי, לגורמים בתוך העיר, וגם מכאן הפיילוט לא צלח. התחלנו מ-40 תקנים בשנת 2017, הגענו היום לתשעה תקנים בלבד בשנת 2024. התוצאה היא, גם רואים את זה בסקר של הרלב"ד, שיש לנו 50% מבתי הספר שבהם אין מערך זה"ב.

חלק מהעניין אגב גם קשור לתשתיות, מכיוון שיש בתי ספר שיש בהם תוכנית והילדים רוצים להיות מוצבים אבל המעטפת לא מאפשרת, התשתיות סביב בתי הספר לא מאפשרים את ההצבה שלהם בפועל עם משמרות הזה"ב כמו שאנחנו מכירים. והפערים האלה גם ניכרים מאוד בחברה החרדית ובחברה הערבית. במאי 2024 בשנה האחרונה יצא דו"ח מבקר מדינה מאוד מפורט על זה. הפרק שעסק בנושא הזה הראה גם פערים מאוד גדולים גם בנושא של משמרות זה"ב.

אותו דבר אגב לגבי רכזי זה"ב. רכזי זה"ב בבתי הספר אלה בעצם האנשים שאמורים לרכז את כל הפעולות, גם של ההסברה, גם של החינוך, גם של תוכניות החינוך, גם של חוזר המנכ״ל של משרד החינוך שמדבר על המעטפת. כיום בכל אחד מבין חמישה בתי ספר אין רכזי זה"ב. נכון לשנת 2024 אגב המצב השתפר, ב-87% מבתי הספר יש רכזי זהב, זה היה פחות, אבל גם כאן דרוש שינוי.

ואחד הדברים החשובים ביותר שדובר עליהם קודם, של הקיצוץ, זה הנושא של תוכניות החינוך עצמן. תוכנית בולטת בהקשר הזה, תוכנית הפטור ממבחני תיאוריה שניתנת בכיתות י'. אנחנו יודעים שלמעשה התוכנית הזאת רצה כבר כמה שנים, בשנת 2024 נבחן בה מספר מאוד גדול של 100,000 תלמידים, כשלמעשה מדובר ב-4,400 כיתות מתוך 5,000, זה מספר מאוד מכובד ומרשים. ויש אחוזי הצלחה מאוד גדולים בבחינה הזאת, זה מעניק חמש שנים אחר כך פטור מתאוריה וזה גם מכשיר את הנהגים הצעירים לקראת העלייה שלהם לכביש. זה מתבצע בכיתות י'.

במרץ 2024 הוחלט על קיצוץ תקציבי של בין 5 ל-6 מיליון שקלים בתקציבים שהרלב"ד מקבלת ממשרד התחבורה ואמורה להעביר למשרד החינוך לצורך הפעלת התוכנית הזאת. ואני מצטטת כאן את מי שעד לא מזמן גם עמד בראש אגף זה"ב לפני אורית שעוד מעט תדבר, מקס אבירם. הוא מרשה לי ולכן אני מצטטת אותו.

הנושא של העתיד של התוכנית הזאת מאוד לא ברור בגלל הקיצוץ התקציבי ומדובר, שוב, בתוכנית שכבר נחלה הצלחה. זה לא פיילוט, זו תוכנית שרצה כבר כמה שנים. וזאת דוגמה אחת מבין כמה קיצוצים נוספים שחלים וחלו בשנים האחרונות. תודה רבה.

תודה רבה. משרד החינוך, אורית, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לראשית דברייך בהיבט של משמרות הזה"ב. משמרות הזהב פועלות כחלק ממעטפת בטיחות פיזית שלמה שאמורה לתכלל את כל עניין ההגעה ויציאה מהמוסד החינוכי על כל מרכיביהן בהיבט של היסעים וחינוך לדרך הבטוחה מבית התלמיד והתלמידה ועד למוסד החינוכי עם משמרות זה"ב ועוד. ומנהל בית הספר ורכזי הזה"ב אמורים להעביר את הממצאים ואת ההמלצות שלהם לרשויות המקומיות כדי לצמצם את הטעון תיקון סביב המוסד החינוכי. זה מחבר אנחנו לסקר הבטיחות שהרלב"ד עושים אחת לשנתיים ורכזי הזה"ב שותפים לעניין הזה ומסייעים בביצוע המיפוי המתבקש ובכך לסייע במתן המענים הנדרשים על ידי הרשויות המקומיות.

בהיבטי חינוך והסברה מטעם משרד החינוך, יש לנו פעולות רבות שמבוצעות הן בבתי הספר היסודיים, בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה. מדובר בתוכניות לימודים שלמות שמוטמעות, התפקיד המרכזי הוא להקנות ידע, מיומנויות וערכים לתלמידים. יש חוזר מנכ"ל מסודר שמנחה את מוסדות החינוך להקנות את השעות מסל אשכול השעות הבית ספרי כשתוכנית החינוך התעבורתי הוא פקטור לא מבוטל בתוך אותן תוכניות דגל שאמורות להוביל ולסייע בשינוי העמדות בקרב התלמידים, והקיצוץ שבוצע אכן השפיע באופן לא מבוטל על היקף השעות שיוכלו ללמד השנה.

מה היה התקציב לשנה הקודמת ומה צפי הקיצוץ?

17 מיליון.

זה רק החלק של הרלב"ד.

החלק של הרלב"ד זה 17 מיליון. עלות התוכנית נעה בסדר גודל של 29 מיליון שקלים מתוך השקעה של למעלה מ-140-135 מיליון שקלים של משרד החינוך בחינוך לבטיחות בדרכים על כל שכבות הגיל בהיבטים של כל מה שפירטתי קודם.

ומה הולך להיות הקיצוץ הקרוב?

5 מיליון מתקציב ההשתתפות של הרלב"ד.

מתוך ה-17.

מתוך ה-17, בדיוק. אני יכולה לומר שמשרד החינוך העמיד מימון לבחינת התיאוריה כדי לא לוותר על העניין הזה. כך שמנהל בית ספר שבוחר ללמד מתקציבו יוכל להיבחן בסוף השנה.

כשאת אומרת מתקציבו, הכוונה מתוך גפ"ן?

מתוך גפ"ן. שוב פעם, על מנת שלא לאפשר לתוכנית הזאת ולדרך שנעשתה עד כה, תוכנית מקצועית, תכנים כל כך טובים, תלמידים שכבר נכנסו לתוך הלופ הזה, חבל לפספס על זה, וכל זה בגלל 5 מיליון שקלים.

טוב. שאלה למשטרת ישראל, אני רואה בדו"ח של מרכז המחקר והמידע שכמות הדוחות לשנת 2023 ירדה, אם אני לא טועה, בכ-220,000 דו"חות פחות.

צוהריים טובים, שמי יוני נגר, אני ממשטרת ישראל. האכיפה היא בסמוך לבתי ספר, להולכי רגל בין 2022 ל-2021. זה די משתנה בהתאם לעומסים, לצרכים ולכוח האדם שקיים. אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר.

לא, אבל יש לי שאלה, אני רוצה שתענה לי על השאלה. אם בשנת 2019, 2020, 2021, 2022 משטרת ישראל חילקה כ-1,200,000 דו"חות, ב-2023 ירדנו לכ-980,000 דו"חות.

יש חוסר בשוטרים.

זאת אומרת, ירידה של כ-220,000 דו"חות בשנה, כשידוע לכולנו שמה לעשות? המכוניות מכפילות את עצמן בכבישים.

כן, אבל יש חוסר.

מצד שני, יש חוסר תקנים.

לכן אני רוצה לשמוע את התשובה. אני לא אומר שהתשובה שלו לא טובה ולא נכונה, יש שאלה, צריך תשובה.

יש חוסר בשוטרים, המצב, הקורונה והמלחמה וכל מה שהתרחש, שוטרים מתפנים לטובת הדברים שיותר בוערים, אין ספק. זה לגבי זה. עניתי לך?

זאת אומרת שאתה אומר שהסיבה לזה היא מחסור בכוח אדם.

בוודאי, מחסור בכוח אדם.

אני רוצה להשלים, אם אפשר, שמערך משמרות הזה"ב מתחלק לשניים, תהליך ההכשרה. יש את החלק ההדרכתי, החלק העיוני שמבוצע בכיתות ולכאן נכנסים גם רכזי הזה"ב כגורם מסייע לצמצם את אותם פערים שנוצרו. והקיצוץ שבוצע בתקני השוטרים, שרק שוטר בתקן רשאי להציב במעבר חצייה על פי חוק, ופה הפער בין נתוני ההדרכה לבין נתוני ההצבה בפועל.

זאת אומרת שההצבה בפועל היא לא בגלל קיצוץ במשרד החינוך, אלא בחוסר תקציב במשרד לביטחון לאומי.

נכון.

אני רוצה לענות על זה.

סליחה, יוני, יש גם את עניין פוטנציאל המוסדות הניתנים להכשרה, בסדר?

אבל היו מוסדות שהיו, אני אקח דוגמה, של בית הספר של הבנות שלי ושל הילדים שלי, שבמשך כל השנים היו בכניסה לבית הספר, ודאי בשעות הכניסה והיציאה, עמדו שם תלמידים, מורים, הורים שהיו מתנדבים וכולי. בשנה האחרונה זה לא נמצא, זה כאילו נעלם.

איזה בית ספר?

לא משנה, נשאר ענייניים.

לא, אני יכול לענות לך על כל דבר, כי אני מכיר את כל בתי הספר בארץ. נשמע מוזר, תמוה.

קריית יערים.

אוקיי, תקשיב טוב. קודם כול, אין ספק שחינוך זה מוביל למניעת תאונות, לירידה בהרוגים. כי מה שאתה מטמיע היום בילד, וכולנו אנשי חינוך, כולנו הורים לילדים, אני גם סבא, כשאתה מחנך מגיל קטן, מא'-ב' נושא של מעבר חצייה וה'-ו' נושא של זהירות בדרכים, זה יוצר איזשהו אפקט של הילה לאורך כל החיים. במקומות שאין, יש את ההשפעה. ותסתכל בסקר שאת הצגת, שאתם שלחתם, בכל מקום שיש משמרות זה"ב, אין בכלל פגיעות בהולכי רגל, אין תאונות במקום שיש משמרות זה"ב. אולי בבתי ספר בשעות הבוקר, מעט מאוד, 8%, אבל במקומות שאין משמרות זה"ב.

כדוגמה, יש לנו 2,300 בתי ספר שמאושרים להדרכות זה"ב, כי כמעטפת הבטיחות תקינה. יש מעקה בטיחות, יש ג' 7, יש מעבר חצייה, יש הכול מסודר, מאושר על ידי ועדת תמרור, אכן אנחנו מציבים שם. הדבר לא תלוי במשטרה. על אף חוסר בכוח אדם וירידה משמעותית מ-2019 ל-2024, יש לי סך כל 13 בנות שאחראיות - - -

רגע, אתה אומר פה משהו חשוב, אני רוצה רק לחדד. זאת אומרת, אתה אומר, הם יכולים להעמיד היום משמרות זה"ב בכניסה לבית הספר, מעברי חצייה ללא נוכחות שוטר?

לא.

אין בית ספר בארץ שביקש ממני הדרכות זה"ב, כשאני מגיע למקום - - -

לא, אני לא מדבר על ההדרכות, אני מדבר על להציב בפועל בכניסה לבית הספר.

לא, אני לא מציב בכל מקום כי אתה לא יכול להציב במקום שאין מדרכות ואין בטיחות.

יש מעטפת בטיחות, יש הכול, יש מעבר חצייה.

אם זה מאושר ובית הספר מאשר, אני אסביר לך למה, עכשיו תבין. כי במגזר החרדי יש בתי ספר שלא מרשים לנו להכניס בנות.

אני אומר לך, במשך שנים היו. מה נשתנה משנת תשפ"ד?

אולי אתה מדבר על מתנגבים, לא משמרות זה"ב. כי יש לנו שוטרים קהילתיים, מעל 150 שהכשרנו שבגלל שיש לנו חוסר במדריכות זה"ב, הכשרנו שוטרים קהילתיים שהמש"ק המקומי, שוטר קהילתי, הוא זה שעושה את הדרכות. רק לסבר לך את האוזן, מעל 2,300 בתי ספר מאושרים להדרכות זה"ב.

יוני, אנחנו מסתובבים סחור סחור. מה הסיבה שבכניסה לבית הספר של ילדיי, ויש עוד מאות ואלפי בתי ספר, לא יודע אם אלפי, מאות בתי ספר זה ודאי, בכל הארץ, שהיו בשנה הקודמת או לפני שנתיים - - -

משמרות זה"ב או מתנדבים?

משמרות זה"ב בכניסה לבית הספר ומתנדבים, והיום אינם. מה הסיבה לכך?

אני אחזור אליך, אני אבדוק לך את זה אישית כי אני חושב שחסר לך ידע לגבי - - -

לא, לא חסר לי ידע, יש תופעה כללית. אני לא מדבר רק על קריית יערים, יש לך עוד נקודות, מאמין שזה - - -

לא, אבל מניסיון שלי.

אגב, יוני, אנחנו נעביר לך - - -

זה מה שזה אומר, שזה בגסיסה. סליחה, אדוני, אני פשוט חייב לצאת. יש לי פלאשבק גדול כל הזמן. עכשיו זה מה שיקרה, זה יגיד ככה, זאת תגיד ככה, עכשיו זה מלא משרדים, חסר כסף בחינוך, אבל רגע, זה מהרלב"ד קוצץ, הרלב"ד יגיד, רגע - - -

אני עוד לפני לדעת מה חסר, האם זה כסף, האם זה כוח אדם? אני רוצה לדעת קודם כול איך המנגנון עובד ואז אני אדע למי להעביר כסף אם צריך להעביר כסף.

הסיפור עם המשטרה, היא כל הזמן מציגה את זה כהצלחה, אבל מהשטח, הבאנו כל הזמן אנשים שאומרים, אין, זה לא קיים, נגמר.

בועז, הוועדה הזאת יודעת להילחם להביא כספים לדברים חשובים וזה לא משהו שהוא פחות חשוב. רק לפני שאני יודע לאיפה להביא תקציב ועל מה להילחם ואנחנו לקראת הצבעה לשנת תקציב, האם אני צריך להביא את התקציב למשרד החינוך, לרלב"ד, משרד התחבורה, או למשטרת ישראל? יוני אומר לי, חסר לי כוח אדם, אבל זו לא הסיבה.

זו לא הסיבה.

הווי אומר שכסף למשטרת ישראל לא צריך להוסיף.

לא, זה לא קשור לזה, תקנים צריך.

לא, כדי לפתור את הנקודה הזאת.

עושים מן היקב ומן הגורן. אבל אני כבר נמצא בוועדות האלה משהו כמו שנה ומשהו-שנתיים והכול דיבורים, שום דבר עוד לא יצא לביצוע. אם תאסוף את כל הגורמים ביחד, אור ירוק, כל הצבעים, כל מה שאתה לא רוצה, תאסוף אותם ותאגם אותם, והרלב"ד יבצע את הנושא של מעטפת הבטיחות.

זה מחולק שלוש, מעטפת בטיחות צריכה להיות תקינה, משרד החינוך צריך להיכנס, להכשיר את התלמידים בכיתה ה' לנושא של זהירות בדרכים. אני הרגל המסיימת, אני אביא את השוטר שיעשה להם את הרענון, הוצאה ולמידה בחוץ, כי רק אנחנו מוסמכים כמשטרה לאשר את אותו תלמיד שעשה את זה בחוץ. בתוך הכיתה זה שיעור פרונטלי של רכזי הזה"ב.

יש בעיה למשטרת ישראל להכשיר את אותם תלמידים שיעמדו בחוץ?

לא נתת לי לסיים. יש 2,300 בתי ספר שמאושרים להדרכות זה"ב, כי יש הרבה שלא מאושרים, יש הרבה שהמעטפת תקינה, אבל בסקטור החרדי לא נותנים לנו להיכנס בהרבה מקומות. במגזר הערבי אני עושה סיורים, השבוע יש לי בטייבה, אתה מוזמן לבוא, להצטרף אליי, חמישה בתי ספר, זה כבר השיעור החמישי, שום דבר לא מתבצע במשך שנה וחצי. יש להם תקציבים, אין להם תקציבים. בכל מחוז צפון, עזוב את המלחמה, בלי שום קשר למלחמה, שום בית ספר לא מפעיל הדרכות זהב, הם מאושרים. כי אין מעטפת בטיחות מאושרת וחתומה.

אנחנו יכולים להמשיך לדבר, אני בן 64, הכול נראה יפה וצבוע, עשינו בוועדה, אבל אלה דיבורים. הייתי בוועדה עכשיו, אני חוזר לוועדה השנייה ואלוהים יודע מה יהיה. הכול דיבורים, שום דבר לא יוצא לביצוע.

מתוך 2,300 בתי ספר מאושרים להדרכות זה"ב ב-2023, מעל 85 אישרנו אותם. מעל 85, מהיקב ומהגורן. 13 בנות ו-130 מש"קים, עם המלחמה, עם הכול, הצלחנו לגרד את זה לקראת סוף השנה. כך שהבעיה לא אצלנו.

שמעטפת הבטיחות תהיה תקינה, שבחברה הערבית יבצעו את מה שצריך, לא יודע מי יתקצב אותם, שיסמנו והכול יהיה ברמה באיכות. במגזר החרדי יתנו לנו להיכנס, ואני מכיר את כל המפקחים של המגזר החרדי בארץ, כי שם זה מחולק בכל אזור, יש מפקחת ומפקח בגלל הנושא של הבנים והבנות, והגענו להישגים בשנה האחרונה הרבה יותר ממה שהיה עד עכשיו.

אני עובד בשיתוף פעולה עם הרלב"ד, ומירי פה יודעת שבצפון, שום בית ספר בצפון, מאושר לדוחות זה"ב, אין הפעלה. זה תקוע שם, זה תקוע ברלב"ד.

טוב, משרד החינוך, אם אפשר להתייחס. תכף נעבור לרלב"ד, אני נותן לגלעד אחרון חביב, בכל זאת, לא יכול ליפול עליו ככה, נכנס היום לתפקיד.

בהצלחה, אבל זה עדיין תקוע אצלו.

יכול להיות. משרד החינוך, התייחסות שלכם למה שנאמר פה לגבי המגזר הערבי, שמאושרים ולא מפעילים את התוכנית. משרד החינוך, במקומות החרדים שלא נותנים להם להיכנס, איפה זה תקוע? בואו, אני לא מצליח לרדת לשורש הבעיה.

זה קם ונופל על הקיצוץ שבוצע בהיקף של מערך ההדרכה במשטרת ישראל באגף התנועה ולא מעבר.

גם נושא ההכשרות שנים קודם היה מבוצע על ידי השוטרות מתוך מקום ורצון למנף ולסייע לצמצם את הפערים. רק אז הזה"ב נכנסו, אבל זה לא חלק מתפקידם הפורמלי.

כי זה היה אילוץ, אבל הצלחנו למצוא פתרון עם מה שיש.

רגע, זה היה אילוץ על מנת לסייע להביא לידי פתרון. בסופו של דבר בוצע קיצוץ בהיקף התקנים של השוטרות שפועלות. ניסינו את השיטור הקהילתי, ראית, יוני, שזה לא תופס.

85%.

לא תופס.

אורית, שנינו יודעים שזה הרבה יותר ממה שהיה.

כל אירוע כזה או אחר, הם מגויסים.

זה לא רק ההיקף של הכיתות, יוני, מה שחשוב זו איכות ההכשרה.

את מירי מהרלב"ד, נכון?

חברים, לא לדבר ביחד, את השיח הזה יכולתם לעשות לפני. יוני, תודה רבה, את השיח הזה תעשו מחוץ לוועדה, לא בוועדה. הוועדה רוצה תשובות. הוויכוח הזה, אני לא אתן שיקרה פה בוועדה. אנחנו קוראים לפה למשהו חמור שלא מתבצע, יש פה קיצוץ או אנחנו לקראת קיצוץ, אני רוצה לקבל תשובות. אם אין לכם תשובות ואתם לא סגורים ביניכם – נסיים את הדיון, תעשו עבודת שטח, תחזרו עוד שבוע, תתנו תשובות לוועדה.

כן, משרד החינוך, בבקשה.

אני רוצה קודם כול להתייחס בבקשה למערך של משמרות הזה"ב. אני אריאלה, אני המדריכה הארצית לזהירות בדרכים מכיתות מגן הילדים ועד י"ב. אני עובדת סמוך ביחד עם יוני נגר ואנחנו עושים עבודה טובה ביחד, עובדת צמוד ביחד עם מירי נחום שנמצאת כאן מהרלב"ד. והייתי המון המון שנים, 20 שנה רכזת זה"ב בבית ספר.

המערך נוצר קודם כול ולפני הכול כדי ליידד את הילד עם משטרת ישראל. המטרה של משרד החינוך הייתה שהילד לא יפגוש בפעם הראשונה שוטר כשהוא עשה עבירת תנועה.

והיה אימפקט מאוד מאוד גדול לאותה כניסה של שוטר שהוא גם עבר הכשרה ייעודית וגם מוסמך לזה, עם מדים לתוך הכיתה. הוא היה נכנס שלוש פעמים בשבוע למשך שעתיים לכיתה, הילדים היו עוברים איתו תהליך כדי לגשר על אותו פער שהוצג כאן עכשיו.

על אותו מחסור בשוטרים שהולך ומתקצץ כבר ב-75%, גייסנו את רכזי הזה"ב ללא שום פיצוי מבחינת המשרד והם מיד הושיטו יד בחזרה, ומה שקורה עכשיו זה שזה מושת על אותם רכזים או לפעמים על מורים זה נעשה בצורה פחות מקצועית מאשר כששוטר עושה את זה, זה לא נעשה באותו היקף שהיה אמור לקרות, ומה שקורה זה שעכשיו השוטר מגיע ל-So called כיבוי שריפות. הוא מגיע כדי לעשות בעשר שניות, בחצי שעה - - -

לא, אריאלה, דייקי.

יוני, אני כיבדתי, בוא תתן לי לסיים את דבריי, תודה.

הוא מגיע לחצי שעה או שעה שהוא עושה ריענון לכיתה, לוקח את כולם למעבר החצייה ונותן להם את אותה הצבה ואת אותה אחריות. הוא לא מספיק להגיע לכל הכיתות, ולאלה שהוא מגיע, זה לא אותו דבר. חשוב להעמיד את הדברים על דיוקם.

העבודה נעשית ביחד, יחד עם הרלב"ד שמתכלל את הנושא ויחד עם משטרת ישראל ויחד עם המערך שעדיין קיים, אבל זה לא זה. אנחנו לא יכולים להציג איזה עם מצג שווא של תמונה ורודה שהכול בסדר וכולם עוברים את אותו תהליך. זה נכון שיש מעט מאוד מוסדות חינוך ברחבי הארץ שאין להם את התשתית, את ה-Safety Zone, את אותה מעטפת בטיחות פיזית שנדרשת להגעה ולחזרה בטוחה, להעמיד שם ילדים בחוץ. זה נכון, אבל זו לא הבעיה שלנו.

נכון, יש מעט מאוד מוסדות חרדיים שמסרבים למשל שבנות יעמדו או שיכשיר אותן שוטר שהוא חילוני, ובעבר אפילו גייסנו שוטר חרדי. אבל אנחנו לא יכולים להציג איזושהי תמונת שווא שהכול ורוד והכל אותו דבר.

בשורה התחתונה, אותו חוסר בחינוך יביא לאותו משתמש דרך לא אחראי שאין לו את אותו ידע ואותן מיומנויות כדי להפחית את כמות תאונות הדרכים בעתיד.

מירי נחום, בבקשה.

אני רוצה אחר כך. אם את רוצה להתייחס - - -

כן, אני רוצה גם להתייחס, אני יכולה?

כן, אני אמשיך אחר כך.

אני רוצה רגע לעשות פה סדר. יש לי תחושה שצריך לייצר איזושהי בהירות. ב-2015 התקבלה פה החלטה בוועדת הכלכלה להעביר את התקציב ישירות למשטרה. מאותו רגע, אנחנו - - -

לא צבוע.

לא צבוע, אלא ישירות למשטרה. מה שקורה, שמאז 2015 אנחנו רואים ירידה במספר שוטרי הזה"ב. אם היינו במצבת כוח אדם של 50, מדובר פה על תוכנית מנהיגות מעל 50 שנה. מה שאנחנו רואים בתשע השנים האחרונות זו התמסמסות של התוכנית הזאת.

עכשיו, התוכנית, אני רוצה רגע להגיד משהו. יוני, הניסיון להקיף את כל כיתות הלימוד זה באמת מאמץ גדול, אבל יש פה גם עניין של הכשרה. ברגע שמי שמכשיר אלה מורים בבתי הספר, חלק מהתוכניות אלה תוכניות מצולמות, אלה תשדירים, זו כבר לא אותה תוכנית שהייתה נהוגה ב-2015. ב-2015 אנחנו כתבנו תוכנית שמחייבת כל כיתה לעבור עשרה מפגשים והצבה בחוץ, והיום זה לא קורה. היום הכול הרבה יותר קצר וריענון ולא ברור בדיוק מי הולך ומלמד את התלמידים בכיתה. זה השוטר? זה השוטר הקהילתי שעושה כמה כיתות? ואין פה מצבת כוח אדם כשירה שנמצאת בפריסה ארצית בכל המדינה, וזה הקושי.

עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו. כשמדברים על 2,300 כיתות לעומת 4,600 כיתות, מדברים פה על עניין תשתיתי, זה לא קשור להכשרה. בואו נעשה הפרדה, כשמדברים על 2,600 כיתות, זה המקסימום שיכולים לקבל הכשרה מתוך מקום שאומר, יש בעיה של תשתית. את התשתית צריך לפתור בערוצים אחרים, בחינוך צריך לטפל במספר השוטרים. זהו.

יש עניין נוסף במבנה של היחידה של השוטרות. בעבר זו הייתה יחידה אחת, אגף אחד כפוף לקצין זה"ב ארצי, ובשנים האחרונות אותה יחידה פוזרה ברחבי המחוזות בארץ, שזה גם איזשהו פקטור שמציג איזשהו רפיון במוטת השליטה כלפי אותה יחידה וגם משפיע על הנושא הזה.

רציתי להתייחס לעניין של המגזר הערבי שעלה פה קודם. אני רוצה לומר שבאגף שלנו במשרד החינוך יש צוות שלם שאמון על ההתאמה וההטמעה של החינוך לבטיחות בדרכים במגזר הערבי. יש התייחסות למוסדות החינוך באותו היקף כמו בחלק היחסי שלהם באוכלוסייה כמו במגזר הכללי. ברכזי הזה"ב, 23% מרכזי הזה"ב שייכים לחברה הערבית, הם מהווים 6% מכלל המוסדות הערביים אם מצמצמים את זה לאוכלוסייה עצמה. זה לא מושלם, אבל אנחנו בדרך, אנחנו שם, כל הזמן נעשית עבודה. צריך לזכור שיש תחלופה.

האם אתם נחשפים לנתונים האלה שנאמרו על ידי יוני? שישנם בתי ספר שיש להם את האישורים, יש להם הכול ולא מפעילים את התוכנית?

אלה שני דברים שונים. יוני מדבר על משמרות הזה"ב, זו הצבה בחוץ והפעלה של משמרות הזה"ב במעבר חצייה. אני מדברת על רכז הזה"ב שהתפקיד שלו הוא להיות מתכלל החינוך לבטיחות בדרכים בתוך המוסד החינוכי על כל השכבות הפועלות בו, בסדר? שני דברים שונים. אנחנו שם, זה קיים, אין שום תיעדוף או - - -

התייחסות שלך למה שיוני אמר, שיש בתי ספר שאכן קיבלו את האישורים ויש הכול, תוכנית לא קיימת, לא יוצאת אל הפועל.

לדעתי, זה יושב - - -

השנה יש פקטור חדש גם של מלחמה, כן צריך לשים את זה על השולחן, שאנחנו רואים מספר מוסדות חינוך - - -

אם לא הייתה מלחמה, מה היינו עושים?

בחלק יש גם חשש גדול של ההורים שהילדים יעמדו בחוץ ולאו דווקא באזורים שקיימות בהם המון המון אזעקות, צריך לקחת את זה בחשבון השנה.

צריך לזכור שיש אזורים שאי אפשר להגיע כדי לתקן תשתיתית.

נכון, ויש אזורים שאי אפשר לעשות עבודה תשתיתית כמו אותם אזורים בצפון, אבל יש לנו גם אזורים, למשל בעיר הרצליה השנה יש מעט מאוד בתי ספר שמפעילים את מערך משמרות הזה"ב כי קיים חשש אצל ההורים שמה יקרה אם תהיה אזעקה בזמן הפעלת משמרות הזה"ב. צריך גם את הדבר הזה לשים על השולחן, שאנחנו מקבלים כמה שיותר הדים מהשטח בנושא הזה.

הילדים לא יוצאים להפסקה, נכון?

בתוך בית הספר. משמורות הזהב פועלות מחוץ למוסד החינוכי כשאין אדם מבוגר איתם.

בסדר, ניקח את זה גם בחשבון, אבל זו לא הסיבה, בואו נהיה הוגנים. זו לא הסיבה שלא מעמידים היום משמרות בחוץ. משרד החינוך, המלצה שלכם להעביר את התקציב הזה חזרה לאיפה?

תקציב של משמרות הזה"ב?

כן.

לרלב"ד כגורם מתכלל שיפעיל את זה בצורה מסודרת.

טוב. הרלב"ד, בבקשה, יובל או גלעד.

החלק של הרלב"ד בסיפור הזה, מעבר לתכלול של כל התוכניות, זה סיפור של הקיצוץ בתקציב ההשתתפות של הרלב"ד בחינוך תעבורתי לכיתות י'. וזה אכן קרה, אני לא אתווכח על המספר, הוא לא 5 מיליון, הוא מעט פחות, אבל אני לא הולך לברוח. לקיצוץ המתמיד בתקציב של הרלב"ד יש משמעויות. ואם התקציב השוטף של הרלב"ד לשנת 2023 עמד על 70 מיליון שקל והוא עומד ב-2024 על 62 מיליון שקל ו-2025, כמו שמוגש עכשיו הוא 60 מיליון, המשמעות של להחזיק את - - -

רגע, רק תעשה לי את החלוקה, כי אורית אמרה לי 17 מיליון זה תקציב הרלב"ד רק לאותה תוכנית.

17 מיליון זה ההשתתפות של הרלב"ד בתוך התוכנית הגדולה של משרד החינוך - - -

אחת התוכניות.

באחת התוכניות של משרד החינוך, ומתרכז ספציפית בחינוך לבטיחות בדרכים בכיתות י'. אם מוציאים רגע החוצה את התקציבים הקשיחים שלנו, מסתכלים על תקציב הפעילות שלנו, אם היינו שומרים על 17 מיליון שקל בשנת 2024 בתקציב הרשות להשתתף עם משרד החינוך, המשמעות היא שכמעט חצי מהתקציב של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים היה הולך למטרה הזאת.

עכשיו, מי שקורא את חוק הרשות מבין שיש לה עוד הרבה מאוד מטרות אחרות. הסברה, מידע ומחקר, רשויות מקומיות. רק לסבר את האוזן, התקציב שהרלב"ד השקיעה ב-2024 בכל הרשויות המקומיות בישראל לצורך הסברה לגורם האנושי עמד על בערך 60 אגורות לתושב. אנחנו מדברים על 6 מיליון שקל לכל הרשויות המקומיות בישראל.

באיזשהו מקום אנחנו החזקנו את התקציב של השתתפות משרד החינוך בשיניים, התקציב הזה היה, אם דיברו פה על היסטוריה, בשנת 2008 בערך 13% מתקציב הרשות הלך למימון לימודי חינוך תעבורתי והחזקנו אותו בשיניים. באיזשהו שלב, די, Enough is enough. זאת אומרת, אני לא מחפש אשמים כמו שציפה חבר הכנסת טופורובסקי שמכיר היטב את המספרים, אבל אלה המשמעויות, אנחנו לא נוכל להחזיק את הרמה הזאת של התקציב למשרד החינוך כשזה התקציב שלנו. אין לי בשורה בעניין הזה.

האמת שאין לי יותר מדי מה להוסיף על מה שאמר יובל, גם בשיא הצניעות, רק היום התחלתי, לכן אני משאיר לאנשי המקצוע הטובים שיש לשמאלי ולימיני את הדברים.

נאום פתיחה, איך שאומרים.

נאום פתיחה. אנחנו צריכים לשנות רגע את תפיסת העולם לגבי הרלב"ד. הרלב"ד עם השנים – אמר חבר הכנסת טופורובסקי לפני כן – הלך והתדרדר גם ברמת התקציב שלו שהתחיל ב-500 מיליון, 550, והיום הוא 62 מיליון. תקציב ההשתתפות במשרד החינוך כמעט ולא נפגע, הוא ירד במשך השנים, אבל לא בהכרח, לא ב-90% כמו שירד תקציב הרלב"ד.

אני הגעתי כדי לעשות קצת סדר, גם ברמת התקציב, גם ברמת הרלוונטיות של הארגון הזה, גם ברמת מה אנחנו רוצים לעשות, במה אנחנו כן רוצים להתעסק ובמה לא. היום היום הראשון, 100 ימי חסד ואני מקווה שנהיה במקום אחר.

בעזרת השם.

אני אשמח למשפט אחרון.

כן, בבקשה, אורית.

אני רוצה רק לעדכן שתקציב הרלב"ד לפני שנים רבות עמד על קרוב ל-40 מיליון שקלים.

39. כן, הוא היה 13% מהתקציב.

כן, הוא ירד ל-12 מיליון, נכון, הקיצוץ ידוע. ואפרופו מה ששאלת לגבי תקציב למשמרות זה"ב שאני ממליצה שהוא יעבור לרלב"ד, תקציב החינוך התעבורתי, אני ממליצה שהוא יעבור למשרד החינוך. ככה כל המעברים והצינורות שמעכבים יאפשרו הקצאה חלקה וטובה של התקציב, ייעודית להוראת השעות, צבוע, מסודר. זו המלצתי.

עמדתכם, יובל?

אני לא רוצה לנקוט עמדה, אבל אני מרגיש פה סתירה. כשאנחנו לקחנו את תקציב משמרות הזה"ב יחד עם ההשתתפו שלנו במשטרה והעברנו למשטרה, גילינו שהמערכים האלה נשחקו. אי אפשר מצד אחד להמליץ להחזיר אלינו את תקציב משמרות הזה"ב, אבל כשמדובר על חינוך, להחזיר.

אם רואים ברלב"ד גורם שיודע לנהל תקציבים, יודע לפקח עליהם ולשמור עליהם, הכול צריך להיות אצלנו. ואם חושבים שאנחנו מפריעים למהלך הזה, הכיוון צריך להיות הפוך. הניסיון הראה שבמקומות שבהם הרשות הוציאה את המעורבות של האגם התקציבי וזה עבר לבסיס התקציב של אותם גופים מתוקצבים, רמת הביצוע שם ירדה, כי זה הופך להיות במקום מספר אחת בסדרה העדיפויות שלנו, מספר 58 בסדרי העדיפויות של המשטרה, וזה הגיוני.

טוב. מיכל מנקס מהשלטון המקומי תעלה בזום. מיכל, בבקשה.

צוהריים טובים. אני מבקשת קודם כול להודות על הדיון החשוב הזה ואני ממש משתדלת לנסח את דבריי כך בשביל לא לפגוע באף אחד. אני מקשיבה לדיון וקראתי את המסמך של מרכז המחקר והמידע ואני מכירה את התוכניות ואני מכירה הרבה מעבר לתוכניות משרד החינוך והרלב"ד, ונשק וסע, תוכנית מדהימה שלו, לא צוינה פה כל כך. ואני תוהה, יש כל כך הרבה גופים שמרוצים מעצמם ועושים כל כך הרבה דברים, ואין אף גוף אחד שהוא אחראי מהתחלה ועד הסוף.

החינוך לבטיחות בדרכים והדברים המדהימים ששמענו ממשרד החינוך, אני מכירה את התוכניות, יופי של תוכניות. עובדים בגיל הרך ככל שאוכפים את זה. בבית ספר יסודי אני לא מכירה שיעור לבטיחות בדרכים, בחטיבות הביניים אני לא יודעת מה קורה אם בכלל בנושא הזה, ובתיכונים מזל, מזל שיש את התוכנית שהתיאוריה היא בחינם, לכן כל ילדי י"ב נרשמים כי מי לא ירשם?

אבל באמת, באמת, הכול וולונטרי. אם המנהל רוצה, אם אין רכז, לא ממש אוכפים את זה. אם מנהל התיכון רוצה ללמד זהירות בדרכים, הוא צריך לשלם חצי מכיסו. איפה נשמע דבר כזה? זאת מדיניות ממשלתית? ככה אנחנו רוצים שלא יהיו תאונות? ככה לצעירים תהיה תיאוריה בלי כסף, זאת הסיבה שהם הולכים לשם. אין באמת תוכנית.

עכשיו אני אגיד יותר מזה. כל פעולות השיווק וכל פעולות ההסברה הן מבורכות, אבל ככל שאין אכיפה וככל שהמשטרה, עם כל הכבוד, שמעתי את הדברים ואת שביעות הרצון של נציג המשטרה שמדבר, יש שם קיצוץ, אין שם כוח אדם, אין הכשרה של משמרות הזה"ב. אגב, בנתונים אני לא ראיתי כמה ילדים נפגעו בדיוק ליד גדר בית הספר, אבל זה לא רלוונטי, כל ילד שנפגע, מבחינתי זה עולם ומלוא וצריך למנוע את זה.

עכשיו תראו, הרשות המקומית אחראית לכל. שמעתי אמירות, מנסים גם בנייר העמדה של מרכז המחקר והמידע, ולצערי, לראשונה לא פנו אלינו, אין פה אף שיח עם השלטון המקומי, לפחות ממה שקראתי. כולם עובדים עד הגדר. בואו נתחיל בלתכנן בית ספר. מתכננים בית ספר, בונים אותו, מקבלים את כל האישורים, המדינה מתקצבת מהגדר פנימה. אף אחד לא חושב שצריך להכין תשתיות מחוץ לבית הספר.

זה קרה לנו וראינו את זה מאוד בחומרה בסיפור התשתיות בקורונה. שרצינו, כבר חילקו מחשבים נהדרים לילדים, אבל לא הייתה תשתית עירונית של אינטרנט בהרבה מאוד מאותם יישובים שהיום אין להם כספים לסדר את התשתיות מחוץ לבית הספר. אני לא מכירה ראש רשות שלא רוצה לשמור על ביטחון ילדיו או בטיחות ילדיו, אבל מאיפה התקציבים?

כולם יודעים לשמור, המדינה יודעת לקצץ, לקחת מכיס לכיס ולחזור לרשות המקומית ולהגיד, אין מעקות בטיחות, לא חידשת את הצבע של מעברי החציה. אומרת המשטרה, אם התשתית לא בסדר, אני לא באה. והיא יודעת שזה לא בסדר ולא עושה עם זה שום דבר.

משרד התחבורה? בואו נבדוק מתי לאחרונה אישרו קווי תחבורה ציבורית להסעות תלמידים. בונים שכונה חדשה, זה האינטרס של המדינה, נותנים תקציבים, אנחנו מכירים את כל סיפור השכונות החדשות והתימרוץ של בנייה שלהם. אבל אין אישור לפתיחה של קו לאוטובוס ציבורי שיפעל בשעות שבית הספר, אני לא מדברת על ילדים קטנים, לא מצפה שהורה יקח, למרות שגם זה והלוואי וזה היה, שהורה יקח את ילדו בכיתה ב', יעלה בתחבורה ציבורית, יוריד אותו בבית הספר וימשיך לעבודתו. אבל ילדי חטיבות הביניים והתיכונים, אין שום סיבה שלא יהיה להם קו תחבורה ציבורית להגיע אל בית הספר. בשכונה חדשה מתכננים הכול. אין אישור של משרד התחבורה לדבר הזה כבר שנים.

כך שמצד אחד יש יופי של דברים, הם נקודתיים. זה לא מצליח, זה כן הצליח, אין פה חשיבה מתכללת, אין פה אחראי אחד, זה לא משרד החינוך שאחראי על הכול, הרשות לבטיחות בדרכים עושה עבודה מופלאה אבל אין לה סמכויות, אין לה תקציבים לסייע או שאני לא יודעת, את התקציבים היא מחליטה להסיט להסברה יותר ולהדרכה, זה בסדר גמור. אבל אין מי שמתקצב את הדברים שצריך.

יש רשויות באשכולות אחת עד חמש, והיום גם יותר במצב הכלכלי, שלא מסוגלות לשים מאצ'ינג על כלום, על כלום. שיוציאו כספים שאין להם להסדיר תשתיות ששנים כבר מוזנחות משום שאין את התקציבים? השאלה אם יקצצו או אם לא יקצצו בתקציבים של תוכניות לזהירות בדרכים? כל עוד נותנים למנהל בית ספר להחליט אם תהיה תוכנית או לא, זה אומר שאין מדיניות.

ואם יש מדיניות, צריך להקצות לזה שעה ייעודית ולחייב את המנהל לעשות את זה ולחייב את כל התלמידים ללמוד את זה. ומעניין, תבדקו, לפני הפרויקט של התיאוריה בתיכונים, כמה בתי ספר לימדו זהירות בדרכים וכמה תלמידים היו שם. כי גם הבן שלי היה רשום לזהירות בדרכים, אבל המורה אהבה אותו והוא לא היה באף שיעור, וככה זה נראה. במקרה לפעמים הם גם מורים לנהיגה, לפעמים לא, מחברים, מחוברים, לפחות יש איזשהו מגע, איזשהו עניין. אבל אין פה באמת רצון לעשות תוכנית מערכתית שתשמור על הילדים. תודה.

תודה רבה. כן, בבקשה, מועצת התלמידים.

גאיה שיף, מועצת התלמידים והנוער הארצית. הרבה דיברו פה על מה המשרדים יכולים לעשות, אני רוצה לדבר טיפה יותר מזה.

העניין של חינוך תעבורתי הוא גם מעורבות חברתית. ברגע שאנחנו לא מלמדים ילדים, ברגע שאנחנו לא מקנים להם את הדרכים איך לפעול בתוך החברה, הם גם לא יבואו ולא יעזרו. צריך לקחת את החינוך לזהירות בדרכים גם כדי להבין שבסופו של דבר גם ילד בן שבע שלומד זהירות בדרכים בכיתה שלו, גם מישהו בכיתה ה' שהולך לעשות את הזה"ב, וגם מישהו שעכשיו הולך לעבור תיאוריה, אלה אנשים שבסופו של דבר יהיו אנשים בוגרים וישפיעו על המצב של התנועה והזהירות בדרכים בכלל ולא רק במצב של הנוער ושל התלמידים. ברגע שאנחנו פועלים עכשיו לחנך יותר נכון ולהפעיל את המערכת יותר נכון במערכת החינוך, ככה אנחנו גם יכולים לשפר את העתיד שלנו.

בנוסף לזה, בחינוך תעבורתי צריך לשים יותר דגש על הסכנות. בסופו של דבר, אלה יותר מרק תמרורים. הרבה פעמים מגיעים אלינו, עושים שיעורים של זה עצור, זה עבור, זה ירוק, זה אדום ולא מדברים על הסכנות שבאות איתם. גם אצל התלמידים שהם ביסודי ובחטיבת הביניים, שבחטיבת הביניים בכלל, אין שום שיעור של זהירות בדרכים מאף אחד ששמעתי ממנו. כלומר, בקושי זה מופיע. אם זה לא הזה"ב ביסודי וזה לא החינוך התעבורתי לתיאוריה בתיכון, אין שם משהו ביניים, שזה באמת משהו חשוב לשים דגש עליו.

אני בכיתה י' קיבלתי שעות של חינוך תעבורתי מאוחר מאוד, אחר הצוהריים, פעם בשבוע שאף אחד לא נכנס לשיעור, וזהו, רק לי'. מה יהיה עכשיו לתלמידים של כיתה י' שעולים עכשיו לי' ומקצצים עכשיו בתקציב? אפילו את הדבר הזה לא יהיה להם, שזה משהו מאוד מאוד משמעותי. מעבר לזה שבדרך כלל אין תקציבים ולא עושים את זה כמו שצריך ולא מחנכים כמו שצריך, עכשיו גם הולכים לקצץ בתקציב יותר.

בנוסף לזה, דיברו הרבה על החברה הערבית ויש גם את כל העניין של הערים המתפתחות, מה שעכשיו היא דיברה. בערים המתפתחות יש את העניין של הקילומטראז', של כמה קילומטראז' יש, כמה תחבורה ציבורית יש וכמה מממנים. ברגע שעכשיו יש שכונות חדשות בערים, יש שכונות חדשות, צריך עוד קווי אוטובוס מאותן שכונות אל בתי הספר. האם יש את זה? האם אפשר תקציבית לבנות את זה ולבסס את זה?

לא, כי אין להם את הכמות של הקילומטראז' בשביל לבצע את זה, ותלמידים צריכים ללכת הרבה יותר ברגל, להיות בהרבה יותר סכנה בשביל להגיע לבית הספר שלהם. זה עוד משהו חשוב לציין, במיוחד אם מדברים בכלל על הפזורה הבדואית, על החברה הערבית, החברה החרדית, אבל במיוחד במקומות שאין להם באמת את התשתיות, אין הנגשה לזה אפילו. תלמיד שיכול אפילו לנסות וללמוד על חינוך תחבורתי, עדיין יש לו סכנה ממשית הרבה הרבה יותר גבוהה. תודה רבה.

תודה רבה. כן, אורית.

אני רוצה להתייחס לגאיה שהרוח שלה והדרך שבה היא מציגה את הדברים באמת מראה שחשוב לך, תודה רבה על הדברים. התמונה אף פעם לא תהיה מושלמת, אבל אנחנו כן חותרים לשם וכן מבקשים לשנות את התמונה ולשנות את עמדות התלמידים ברמה כזאת שהם יהיו הרבה יותר מעורבים בחיים האזרחיים ובטח ובטח בהתייחס לבטיחות בדרכים.

בהתייחס לדבריה של מיכל מנקס, אני חולקת על האמירה שאין פה מדיניות מוסדרת בהיבט של החינוך לבטיחות בדרכים. יש שעות חובה שמחייבות את מוסדות החינוך על פי חוזר מנכ"ל ואנחנו אוכפים את זה ובודקים את זה. יש צוותים ברחבי הארץ, יש תוכניות שנבנות ומשתדרגות משנה לשנה. לראייה, השבוע שאנחנו נמצאים בו - - - כנקודת פיק כזו בנקודת הזמן הזו. עשייה מאוד מאוד יפה וטובה של אנשים מופלאים שעובדים לילות כימים כדי לסייע בקידום החינוך לבטיחות בדרכים.

בהקשר הזה של החינוך התעבורתי, גאיה היקרה, יש בתוכנית הזו 22 נושאים שמחנכים לראות ונראות, ואלכוהול ונהיגה, ולחץ חברתי, ועוד שלל נושאים שבאמת באים לסייע באותו שינוי והבנה אצלכם כתלמידים, כנהגים צעירים לעתיד. כמו שאמרתי, התמונה לא מושלמת, אנחנו בדרך לשם.

בהיבט של החינוך לבטיחות בדרכים בחטיבות הביניים, יש תוכנית שנכתבה, הזכרתי את זה בראשית דבריי אם אני לא טועה, שמכוונת לחינוך בכל ההיבטים של הכלים המיקרו-מוביליטים על מנת לשנות גם בהיבט הזה את התמונה. התקציב לא מלא להוראה בכל שכבת הגיל ועל זה זה קם ונופל. לכן, כמו שאמרנו גם בהיבט הזה, התקציבים פה יכולים לשנות את התמונה באופן מאוד מאוד מובהקת, ואני חושבת שכל השותפים שלנו שנמצאים פה על השולחן יכולים לומר שאנחנו משתפים ומשלבים ידיים וברגע שזה ימצא, כולנו נדע למצוא את הדרך לעבוד יחד בצורה הרבה הרבה יותר טובה.

ליעד קייקוב, אור ירוק, בבקשה.

אפשר רק להגיב לרגע למיכל?

רק אני חייב לנעול את הדיון, ישיבות סיעה התחילו לפני 40 דקות ואני נעדר מישיבתי כבר 40 דקות.

לפחות נושא חשוב אבל, ייאמר לזכותך.

לגמרי, אני מסכימה.

ממש בדקה וחצי. רק לציין קודם כול שמרכז המחקר והמידע לא עוסק בניירות עמדה ולא כותב ניירות עמדה, הוא כותב מסמכים ומחקרים שמכילים נתונים עבור הוועדות וחברי הכנסת. ובנוסף לנתונים, אנחנו כמובן עובדים בשיתוף פעולה עם גופים ומשרדי ממשלה, ובטח ובטח גם עם מרכז השלטון המקומי, יש קשר ושיח איתם ואני מזמינה גם את מיכל לקרוא עוד מסמכים רבים בנושא בטיחות בדרכים.

נגענו גם בנושא של תכנון ותשתיות, נגענו המון גם בסוגיה הכי רחבה, של כל מה שקשור לגוף אחד מתכלל שמקבל על עצמו את הסמכויות ואת הכלים ואת האחריות לכל הנושא, והתקציבים, שדיברנו קודם על הנושא הזה באמת, של חוק הרלב"ד. זה רק בהקשר של מרכז המחקר והמידע.

בבקשה, ליעד.

תודה רבה. ליעד קייקוב, עמותת אור ירוק. דבר ראשון, תודה רבה ליושב ראש הוועדה שהחליט להתייחס לנושא החשוב והדחוף הזה של חינוך לבטיחות בדרכים וחינוך תעבורתי בפרט.

אנחנו מדברים על 56 נהגים צעירים שנהרגו מתחילת שנת 2024. 56 נהגים צעירים זה יותר מנהג צעיר שנהרג מדי שבוע בדרכים בגיל שהוא פחות מ-24. במספרים האלה כבר עברנו את כל השנה שעברה, שבה בכולה נהרגו 39 נהגים צעירים. תחשבו בעצמכם על הפער, 56 טרם נגמרה השנה. וזה גם המספר הגבוה ביותר של נהגים צעירים שנהרגו ב-20 השנים האחרונות ואולי אפילו יותר.

אני אומרת מספרים, אבל אלה לא מספרים. אלה אנשים, אלה אנשים צעירים שבוכים עליהם ההורים שלהם והאחים שלהם והחברים שלהם, אולי גם הילדים שלהם. כן, זה דיון חשוב מאוד ולכן תודה לך באמת, יושב ראש הוועדה, על הנכונות לבוא, וגם דיברת על זה שזו ועדה שיודעת להילחם, אני מאוד מקווה שכך יהיה ואני שמחה לשמוע את זה.

תודה רבה.

רגע, רק שנייה.

יש לך עוד דקה.

בסדר. תוך כדי שאנחנו מדברים פה על קיצוץ בזמן שאלה המספרים, אני רוצה לשאול פה את האנשים שיושבים בדיון הזה אם מישהו חושב שיש תוכנית חינוכית שלא הצילה חיים. ואני בטוחה שכולם יסכימו שהתוכניות החינוכיות האלה מצילות חיים. אם אנחנו מדברים על הפן הכלכלי, עלות של הרוג בתאונה דרכים היא 9 מיליון שקלים. ולכן, כשאנחנו מדברים על קיצוצים בתוכניות של בטיחות בדרכים, אני מדברת רק על הפן הקר, על הפסד של כסף. אנחנו מדברים פה על קיצוץ, נאמר 5 מיליון שקלים. אותו אזרח צעיר, נהג צעיר שיהרג כי הוא לא קיבל את הכלים המתאימים, כבר 9 מיליון שקלים. זה באמת לפרופורציות.

בתקציב, מה שאנחנו אומרים לעשות היום זה לחשוב על איך להרחיב את התקציבים לבטיחות בדרכים ולא על איך שומרים עליהם שלא יתקצצו. אנחנו בעמותת אור ירוק יש לנו תוכניות שאנחנו מפעילים כבר היום ויכולים להפעיל אותן גם מחר בבוקר באוכלוסיות הרבה יותר רחבות אם יהיה את שיתוף הפעולה ותקציב ותמיכה מהממשלה. ואנחנו משתפים פעולה עם הממשלה ויש לנו שיתוף פעולה מאוד פורה גם עם אגף זה"ב במשרד החינוך גם עם הרלב"ד, ואנחנו נשמח להמשיך ולשתף פעולה בנושא.

אלה הדברים חשובים, ואנחנו מדברים פה על הצלת חיים. בטח בשנה כל כך חמורה גם בפן הלאומי הכללי ובטח ובטח בתאונות הדרכים. ואני רוצה רגע להפנות לעוד מילה אחת לליאור.

לא, מצטער. זה לא שאני לא רוצה, מצטער. ויהיה לזה דיון נמשך ואני אגיד במסקנות.

נשמח להגיע.

מתנצל. הוועדה שולחת ניחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי שדחף לקיום הדיון, לכל המשתתפים בדיון. הוועדה מברכת את גלעד כהן, מנכ"ל הרלב"ד הנכנס, מאחלת לך הצלחה בתפקידך. יש לך הרבה עבודה.

הוועדה רואה חשיבות רבה בחינוך תעבורתי בקרב תלמידים בני נוער כדי להפחית את הסיכון להיפגעותם ולהבטיח את בטיחותם. הוועדה ממליצה להגביר את פעולות ההדרכה וההסברה בקרב תלמידים בבתי הספר. הוועדה מביעה דאגה נוכח הקיצוץ בתוכניות החינוך התעבורתי. עתיד תוכניות אלה לא ברור ולכן אנחנו קוראים לממשלה לעצור את הקיצוץ ואף להוסיף כסף באותן תוכניות. הוועדה דורשת להעביר לרלב"ד ולחזור מהחלטתה של ועדת הכלכלה, להעביר את התקציבים מתוכניות משמרות הזה"ב לרלב"ד ולשמר את תוכניות החינוך התעבורתי ברלב"ד.

אני רוצה להגיד שאתמול עברה הצעת החלטה של הממשלה שהסדירה סמכויות רלב"ד, תכלול נושאים מקצועיים, קבלת דיווחים מהמשרדים. ולכן אני חושב שההחלטה הזאת, ולפחות הדרישה של הוועדה להחזיר את הכול לרלב"ד, שהכול יתנהל סביב מתכלל אחד שיקח את הסיפור הזה ברצינות, בשיתוף פעולה כמובן עם משרד החינוך ועם המשרד לביטחון לאומי. בסוף, אנחנו צריכים אחראי אחד, יש לנו עכשיו מנכ״ל חדש. בעזרת השם אני מקווה שגלעד, אם אכן יתקבלו המלצות הוועדה, אני אדבר גם עם שר החינוך וגם עם שרת התחבורה וגם עם השר לביטחון לאומי, אני אנסה לתפוס אותם, נוציא מכתבים מסודרים.

זו עמדת הוועדה. כל עוד לא יהיה מתכלל אחד שיקח את הסיפור הזה ברצינות, בשיתוף פעולה כמובן, בשולחנות עגולים, אפשר להקים ועדה משותפת, בסוף צריך אחראי אחד, מבצע אחד. בלי זה, אפשר לסגור את התוכניות, חבל על הזמן. הכסף שכבר מושקע, אני כבר לא מדבר על הקיצוץ, כסף שמושקע הולך לפח, לא יקרה מזה כלום, אנחנו נסתובב סחור-סחור סביב עצמנו ולא יקרה מזה שום דבר.

ברשותכם, אני נועל את הדיון ויהיה דיון מעקב בהמשך.


הישיבה ננעלה בשעה 14:43.