פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



62
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
18/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 110
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ז בחשון התשפ"ה (18 בנובמבר 2024), שעה 11:05

הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנושא: טיפול מערכת אכיפת החוק בעבירות מין

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
שלי טל מירון
מטי צרפתי הרכבי

לימור סון הר מלך

תא"ל אלה שדו - יוהל"ם, צה"ל, משרד הביטחון

פקד אוהד טופז - ק' ייעוץ וחקיקה, מדור נפגעי עבירה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

עדי חן - עו"ד, לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

נילי פינקלשטיין - עו"ד, רפרנטית זכויות נפגעי עבירה, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

הילה אדלמן - עו"ד, מנהלת מחלקה במח"ש, משרד המשפטים

אשרת שהם - עו"ד, ראש פורום עבירות מין, פרקליטות המדינה, המשרד לביטחון לאומי

שירי שחף אופק - עו"ד, ממונה ארצית ייצוג נפגעי עבירה בגירים, הסיוע המשפטי

ענת לייכטר - ממונה טיפול בהטרדות מיניות על ידי מטפלים, משרד הבריאות

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ומניעת פגיעה, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר כרמית קלר חלמיש - עו"ד, מנהלת תחום המחקר, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

הילה נויבך - עו"ד, מנהלת התחום המשפטי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

נטע גורי - עו"ד, עו"ס, מקדמת מדיניות וקשי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

נגה ברגר - מנהלת תחום ידע, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

רונית אילתי ממן - דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

נטע פטריק - עו"ד, מנהלת מרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

יוליה זברסקי - מתנדבת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

מיה אברבאום - עו"ד, מנהלת תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

קרן עיני - מנהלת אזור שפלה, תאיר - מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

קרן בן יהודה - עו"ד, מומחית למניעת הטרדה מינית

מור אפרת - מנהלת מרכז סיוע לנפגעות אלימות מינית בירושלים

רחל יעקובס - מנהלת פיתוח ופרויקטים, מרכז סיוע "מגן"

ורד פלמן - עיתונאית בתאגיד השידור הציבורי

ורד מלכה לוי - אקטיביסטית חברתית

גילת פיש - דודה של שגיא דקל חן החטוף בעזה

ישראלה אלבז - קרובת משפחה של דניאלה גלבוע, תצפיתנית החטופה בעזה

אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה

יעקב סוקול - אח של רס"ל במיל' ישראל סוקול ז"ל, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה, פורום גבורה

עידית אהל - אמא של אלון אהל החטוף בעזה

ענת מימון

דלית אזולאי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנושא: טיפול מערכת אכיפת החוק בעבירות מין

שלום לכולם. התכנסנו כאן היום בנושא הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנושא טיפול מערכת אכיפת החוק בעבירות המין וגם גורמים אחרים. נמצאת איתנו גם היוהל"מית של צה"ל תת אלוף אלה שדו, תודה שאת כאן.

לפני כן אני רוצה לאפשר למשפחות החטופים והחטופות, שזה 409 ימים נמצאים בשבי 101 בנים ובנות של הארץ הזאת. אני רוצה לפתוח עם גילת פיש, דודה של שגיא דקל חן.

שלום נשים יקרות שפה בחדר. שלום חה"כ תמנו שטה.

שלום גילת, תודה שאת כאן.

תודה. אני באתי היום כועסת. כועסת כבר, מותר לנו לכעוס הרבה זמן, אבל היום פתאום הגעתי כועסת כאילו הסכרים השתחררו. הגשם שבחוץ פשוט מציף את הרחובות ומציף לנו את הלבבות. אנחנו כועסים מאוד. כועסים על ממשלה שמפקירה, שמסתתרת מאחורי תירוצים חוזרים ונשנים. חוזרים ונשנים. ואם נמאס להם מתירוץ אחד אז יעלו תירוץ אחר. כי כבר ברור לנו מעבר לשנה ששום דבר לא השתנה. הדרישה היא דרישה עקבית מצד החמאס. ויש רק דרך אחת לשחרר אותם והיא סיום המלחמה.

לכן כל מי שלא הולך בדרך הזאת הוא מפקיר או מפקירה. לימור סון הר מלך יצאה. אני הכנתי היום מדבקות. אני הכנתי מדבקות שיבחרו לעצמם היום, אתה משחרר או מפקיר. את משחררת או מפקירה? יש פה אפס או אחת. נגמר הזמן. אין פה אופציה באמצע. ברור לנו שיום אחרי יום הם אל נשארים בחיים שם. אז אין פה שום דבר באמצע. אין פה עוד קצת זמן נגיע למשהו, כי הגענו כבר לכל מה שהיינו צריכים להגיע מזמן. אז אם אתה לא בוחר משחרר אתה מפקיר. אם את לא בוחרת משחררת את מפקירה. וזה ברור לנו שזה מה המצב שכרגע עומד לפנינו.

הם לא יחזיקו מעמד. קראנו את דוח הבריאות שהוציא פרופ' חגי לוין. תמיד אמרנו שגיא שלנו חי ויחזיק מעמד. לשגיא יש שלוש בנות צעירות לחזור אליהן, אישה אוהבת, אמא ואבא, אחים ואחיות. עולם ומלואו לחזור אליו. וברור לנו שעכשיו אם הם לא חוזרים הם מופקרים. זו מילה קשה, אבל אין מילה אחרת לזה. אז הם צריכים לחזור ועכשיו. כי די. תודה.

תודה. ישראלה אלבז, קרובת משפחתה של דניאלה גלבוע.

אני קרובה של דניאלה גלבוע. אני מייצגת את חמש החטופות שנמצאות בשבי. הן בנות, הן בנות שנחטפו.

תצפיתניות.

תצפיתניות בנות 18.

מתוך 13 נשים שנמצאות עדיין שם.

שבוע שעבר לא הייתם פה והיה דוח על המצב שהיה בנחל עוז, של התצפיתניות. היה דוח מאוד קשה אשר ביצע הפרופסור, סביונה. פשוט המצב שם היה מאוד קשה והן נחטפו הבנות. הפקרנו אותן פעם אחת ועכשיו אנחנו מפקירים אותם בפעם השנייה.

הבנות וגם החטופים נתונים כל רגע. הבת שלי שאלה בנאיביות 'בטח שומרת עליה בחורה'. לא, כל אלה שחזרו מהשבי שמרו עליהם גברים והם נגעו בהן והעירו להן. אנחנו בישיבה על נפגעי תקיפה מינית ואנחנו לא יודעים מה קורה עם הבנות האלה שם. יש את רומי, ילדות, ממש הן ילדות. וההורים לא ישנים בלילות וחושבים בדיוק מה קורה להן וכבר חשבו אם ייכנסו להיריון הן כבר ילדו. כבר עברנו את הכול.

וזה פשוט לא נגמר. זה סיוט למשפחות שלא נגמר.

תודה ישראלה. יש מישהו מהמשפחות שרוצה עוד לדבר? אסתר, אני אתן לך בסוף. את רוצה עכשיו או בסוף?

אני אדבר. חבל לי שאין פה עוד נציגים, אולי יש פה נציגי ממשלה או שאני טועה?

לא, יש פה רק חברות כנסת מהאופוזיציה.

כן, כך נראה לי. אבל אמרתי שאני לא מתבלבלת.

חבל לי שהן לא נמצאות והייתי שמחה לדבר כשהן יהיו פה. השאלה אם יש טעם לחכות?

יתכן שיחזרו. הייתה פה חה"כ לימור סון הר מלך שנכנסה ויצאה. יתכן ויחזרו. את תוכלי לקבל גם אחר כך לדבר.

אני אגיד שאני אמא של יגב. יגב הבן שלי הבכור נחטף ב-7 באוקטובר מנירים, מהקיבוץ שלנו. הוא נחטף יחד עם אשתו רימון. רימון לשמחתנו שוחררה במתווה הראשון בעסקה. עסקה שהמדינה עשתה. יגב נשאר שם יחד עם החטופים הגברים ונשים נוספות. ובסוף מאי נודע לנו שיגב כבר לא בין החיים.

הסיפור שלנו זה הסיפור של משפחות החטופים, סיפור של החטופים. החטופים נמצאים שם בסכנה יום יומית תמידית. יגב והחברים שהיו איתו, חטופים נוספים שהיו איתו במנהרה, נרצחו. הצבא התקרב למנהרה שלהם. מתוך מגמה להציל אותם, לעשות דברים שחשובים לעשות כצבא. הם לא ידעו שהם נמצאים מתחת. החמאס הבינו שהצבא מתקרב והם הוציאו אותם להורג. הם פשוט הוציאו אותם להורג אחד אחרי השני.

אני מספרת את הסיפור הזה בכאב גדול, בקושי רב. אבל זה סיפור שצריך להדהד אותו. להבין שהחטופים נמצאים לא בידיים של אנשים מוסריים, לא בידיים של אנשים שחושבים על חיים, לא בידיים של אנשים שרואים את טובת האדם שמולם. אלא אנשים שהרוע נמצא אצלם. ואלה מילים שאני לא יודעת כל כך להשתמש בהן. אני רק יודעת שהחטופים נמצאים בסכנה יום יומית וחייבים לעשות הכול כדי להוציא את מי שעוד שם. את מי שבחיים ואת מי שנרצח. להביא אותם לקבורה.

אני מבקש מכל מי שנמצא פה שיש לו סמכות, שוב, אני מסתכלת סביב ומחפשת אנשים עם סמכות, אני לא יודעת, אולי יש פה בין אנשי הציבור שנמצאים פה. אתם מחויבים לעשות הכול כדי שהסיפור של המשפחות האחרות לא ייגמר כמו הסיפור של המשפחה שלי. אני חושבת שצריך להבין שלחטופים אין זמן, הם נמצאים בסכנה תמידית.

מעבר לפגיעות של החורף שמתקרב אלינו והפגיעות של הבריאות שקשה לשרוד שם בתנאים, הסכנה הכי גדולה זה החמאס שמאיים עליהם. ואני מבקשת שבכל אירוע, בכל מקום תדברו על החטופים. תעשו הכול כדי להחזיר אותם, כי המצב שלהם הוא קשה.

אני לא סתם מחפשת פה חברי כנסת מהקואליציה, כי אני חושבת שזו אחריותם. אני חושבת שההפקרה שחווינו ב-7 באוקטובר, וחווינו הפקרה נוראית באותו יום, מתגמדת לעומת ההפקרה שקורית מה-7 באוקטובר.

אתמול נפגשתי עם חברי קיבוץ שלי, בני 85 עד 99. אנשים שנמצאים בגני שרונים בדיור מוגן, המדינה דאגה להם להוציא אותם. אלה אנשים שפעם ראשונה פונו מבתיהם ב-8 באוקטובר. והם רוצים לחזור הביתה. הם הקימו את הקיבוץ, הם מראשוני ההתיישבות בנגב. אנשים באמת ערכיים. אבל הם מודעים לעובדה שכדי להחזיר אותם, כדי לשקם את הנגב צריך להחזיר קודם כל את החטופים. מה שזה לא מובן למדינה.

המדינה מדברת איתנו על חזרה לקיבוץ, לקיבוץ נירים. פברואר, מרץ. מה עם החטופים? איך אפשר לחזור כאשר לא מדברים על החטופים? החטופים נמצאים מעבר לגדר שלנו. צריך לזכור שהגדר שלנו היא גדר שמאחוריה שני קילומטר מאתנו נמצאים החטופים. הבן שלי היה חטוף מעבר לגדר של הבית שלנו. תודה.

תודה. אני לא יכולה שלא להתייחס לעובדה שממשלת ישראל, ובראשה ראש הממשלה, מדברים על הפסקת לחימה בלבנון. ורק מי שמעז לדבר על הפסקת לחימה בעזה, כאשר יש לנו הישגים צבאיים כבירים שם ואנחנו עושים את זה תמורת החזרת 101 חטופים וחטופות, שרבים מהם כבר אינם בחיים, וצריך להביא אותם לקבורה בישראל, אז ישר מתייגים אותו, ישר תוקפים אותו ועושים דה לגיטימציה למשפחות.

אני חושבת שהקול שלנו צריך להיות מאוד מאוד ברור: צריך להחזיר אותם הביתה. אחרת אנחנו גוזרים עליהם גזר דין מוות. ובכלל לא מובן מאליו שאסתר בוכשטב יושבת פה, מדברת על יגב ונלחמת על החטופים והחטופות שנמצאים בשבי. 13 נשים שנמצאות שם. אנחנו מדברים על נערות בנות 19 שעכשיו חוגגות את יום ההולדת ה-20 שלהן. זה לא יכול להיות מצב שיש פה טון מאוד מאוד ברור של קבוצת גברים בממשלה ובקבינט ובכל מקום, שמדברת על כך שיכולה להפסיק לחימה בלבנון, ששם אנחנו ראינו שפשוט הכינו את כל התשתית, כל האדמה שם הייתה מתחת לאדמה ומעל פני האדמה, היו מוכנים בשביל לכבוש את הגליל ולפגוע ולרצוח ולעשות טבח.

אני חושבת שההיגיון פה משום מה לא מסתדר לי והכול צריך להיות מאוד מאוד ברור. אנחנו לא מוותרים על הילדים שלכם ועל הילדות שלכם. הם גם הבנים והבנות שלנו. העם הזה צריך להתעורר ולהבין שאין שום ניצחון. בכלל המושג הזה של ניצחון הוא מושג כל כך בעייתי. ואנחנו אתכם כאן. וכואב לי לשמוע אותך, גילת, שאתם נמצאם לא על הקצה, אתם באמת במעט כוחות שיש לכם אחרי 409 ימים. אז גם לחזק אתכם.

אני רוצה לאשר ליעקב סוקול, פורום גבורה. אחיו של ישראל ז"ל שנפל בעזה.

תודה רבה. שלום לכולם. כפי שהוצג, קוראים לי יעקב סוקול. אני אח של ישראל. ישראל חייל גיבור, שביחד עם עוד 20 חיילים גיבורים נהרג לפני כ-10 חודשים בעזה, כאשר המבנה שהם הכינו לקראת פיצוץ קרס כתוצאה מפיצוץ של טיל RPG.

21 גיבורים שנהרגו. שב-7 באוקטובר באותו שמיני עצרת יצאו למלחמה ביחד עם עוד מאות אלפי גיבורי ישראל. כל אחד מהם גיבור לא פחות מהשני. שיצאו עם מטרה אחת: הם יצאו להילחם על החיים, על החיים של כולנו. החיים שלנו, של הילדים שלנו, של האחים שלנו, של ההורים שלנו, של המדינה שלנו. של כולנו.

ומה שקורה מאז זה שאנחנו נלחמים ונלחמים ונלחמים, אבל האיום עדיין לא הוסר. האיום, האויבים שלנו מצפון ומדרום ומכל כיוון אפשרי עדיין מתקיימים ועדיין עלולים להכות בנו כאשר אנו נוריד את היד מהדופק וכאשר נפנה להם את הגב. בגלל זה אנחנו חייבים לעשות משהו אחרת, לעשות משהו נוסף שלא התבצע במהלך השנה הזאת, על מנת באמת להשמיד את האויב פעם אחת ולתמיד. למען החיים שלנו.

צריך להפסיק את הסיוע ההומניטרי לחמאס. אין שום היגיון, לא מוסרי ולא חוקי, שדורש את זה או אפילו שמאפשר את זה. זה מנוגד לכל היגיון. וזה מה שמאפשר לחמאס להמשיך ולהילחם ולהרוג אותנו. וזה מונע מאתנו לשנות את המצב כך שאנחנו לא נצטרך לדאוג ממנו גם בעתיד. ובעתיד אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב שאנחנו פספסנו. שוב נרדמנו בשמירה, חס וחלילה.

מה שהחיזבאללה לא הצליחה לעשות לנו במזל, חס וחלילה הוא או מישהו אחר עלול להצליח אם אנחנו לא נעשה את העבודה עד הסוף. תודה רבה.

תודה רבה יעקב. לאה הריס, אימהות הלוחמים? נוגה, אמא של אלון.

אני עידית אהל, אני אמא של אלון אהל שב-7 באוקטובר נחטף לעזה מהמיגונית ברעים. מיגונית המוות קוראים לזה היום, אני לא יודעת למה.

אנחנו חיים במדינת ישראל כבר 70 שנים. אנחנו כל הזמן יש לנו אויבים וכל פעם כשאנחנו חושבים שאויב אחד עושים משהו, השני צץ. כל עוד אנחנו במצב שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים להילחם במישהו, אז תמיד יהיו אויבים. זה עניין, ככה עובד בטבע. כשאתה חושב כל הזמן שיש לך אויבים אז תמיד תילחם נגדם.

אבל יש לנו 101 חטופים שמתוכם חלקם לצערי הרב נרצחו. ויש עוד חיים, ואותם צריך להציל. אז לחכות שנרמוס על האויבים שלנו ואז נוכל להרגיש שאנחנו בסדר פה, זה עצוב מאוד. כי לעולם לא נפסיק להילחם. אני חושבת שהחטופים, אזרחים חפי פשע, שלא בחרו להיות ביום הנורא הזה ולהיחטף. הם לא בחרו ללכת לצבא ולא בחרו כלום, וחלק מהם כן היו בצבא ונחטפו. אבל הם לא בחרו ללכת להילחם אחר כך. ואנחנו כמדינה חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. כי ההחזרה שלהם היא ההחזרה של הביטחון שלנו.

איך מישהו פה יכול להגיד שהוא מרגיש ביטחון כאשר מחר יכול להיכנס כל אחד, לא נקרא לו חמאס ולא נקרא לו חיזבאללה, אבל יצוץ משהו אחר, ויעשה את אותו דבר. איך נרגיש ביטחון אם המדינה לא תרגיש שיש לה מחויבות לאזרחים שלה? והמחויבות הזאת להחזיר אנשים שלא בחרו להיחטף מהמדינה הזאת.

אז כן, זה מאוד עצוב שאנחנו ממשיכים להילחם. הרי בסוף כל מלחמה בסוף מה שמסיים אותה זה הידברות ופשרה ואיזה שהוא הסכם בין מדינות. חבל שאנחנו צריכים להרוג ושהרבה ייהרגו, כל כך הרבה זמן, במקום לעשות את הדבר שבכל מקרה יקרה. וזה לסיים את המלחמה בצורה שמגיעים לאיזה שהוא תהליך של הידברות והפסקה.

אז אני פה כי הבן שלי הוא לא רק הבן שלי, הוא הבן של כולנו, הוא מייצג. ושגיא דקל חן הוא לא רק הבן של אמא שלו, הוא הבן של כולנו. וכל הבנות המדהימות האלו הן הבנות של כולנו. לכן אני פה. כי אם כל אחד מכם היה לכם עכשיו ילדים שם, חיים או מתים, זה לא משנה, הייתם רוצים לעשות הכול כדי להחזיר אותם.

יש לאלוני, המון אנשים הצליחו להכיר אותו ולהתחבר אליו, אנשים שלא הכירו אותו אף פעם. אבל התמונה, כמו שאני מסתכלת פה על שגיא דקל חן, שמסתכלים ומתחברים למישהו, יש הרבה אזרחים במדינת ישראל שהתחברו לחטוף כזה או אחר יותר מהשאר. יש הרבה ילדים, אני מורה במקצועי. יש הרבה ילדים שהתחברו לאלוני שלא הכירו אותו והם כותבים לי ואומרים לי אנחנו שרים לאלון, אנחנו עושים לאלון הרבה דברים ומחכים שהוא יחזור.

החזרה שלו היא היכולת של אותם ילדים ואותם אנשים במדינה שלנו להרגיש שהם בטוחים. אם אלון חוזר, כשאלון חוזר הם ירגישו בטוחים. זה לא רק אני אמא של אלון, יש פה משהו רחב יותר וגדול יותר כחברה. ואני חושבת שאנחנו כחברה חייבים להיות שם עבור אחד השני. ולהפקיר ולהגיד שצריך, לא יודעת מה, כמו שאת אמרת חה"כ תמנו, שכאשר שואלים לגבי למה פה לא מתייחסים ופה כן, אז יש תחושה, אני לא מבינה בזה הרבה, בפוליטיקה. אבל יש תחושה שיש משהו שקשור המון בפוליטיקה והמון, שזה לא לגמרי נקי.

זה מעלה הרבה שאלות, במיוחד בתקופה האחרונה שמתקשרים אליי יותר מפעם לבקש ממני שאני אבוא ויותר אסביר ואספר. כי מרגישים, אזרחים שאין להם חטופים או משהו אחר, שמשהו מנורמל. אז באים ומבקשים יותר. כי התחושה של האזרחים שבאמת המצב הזה כבר מנורמל. אז מי מנרמל אותו? חלק מזה זה לבוא ולהגיד שיש דברים יותר חשובים. זה חלק מהנרמול. ולא, אפשר להציל, אי אפשר להציל את מי שכבר מת לצערי הרב. אפשר להציל את מי שנלחם לקראת מותו. אפשר להציל את כל מי שעדיין חי, שיחזור לפה. ועל זה אנחנו צריכים לעבוד. זהו.

תודה על דברייך. אני אגיד לך מתי הנרמול היה, כשנתנו 10 שנים והפקירו את הישאם, גולדין, שאול ואת אברה מנגיסטו. מעל 10 שנים.

אני רוצה לעבור, תודה רבה למשפחות. אני עוברת לדיון עצמו. הנושא הוא דוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנושא: טיפול מערכת אכיפת החוק בעבירות מין. אנחנו מתכנסים כאן היום כדי להציג את דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לשנת 2024. כאשר אנחנו בעצם יום אחרי שהתפוצצה פרשה, התפרסמה פרשה שאנחנו בוודאי את כל הפרטים לא מכירים. אבל פרשה מזעזעת על ילדה בת 15 שעברה אונס על ידי קטינים אחרים שביצעו זאת בצוותא במספר הזדמנויות, לפחות לפי מה שפורסם. פרשה שקרתה בצפון. גם לזה אני יודעת שיש פה נציגים של משרד החינוך. גם לזה אנחנו נבקש התייחסות.

בימים הקשים האלה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה אסור לנו לשכוח להיאבק את המאבקים המאוד ברורים ומאוד קשים של תופעות נבזיות שפוגעות ורוצחות את הנפש בקרב ילדים וילדות, נשים וגברים כאחד. לצערי זה לא פוסח על אף אחד. ההטרדות המיניות, הפגיעות המיניות, אונס ובוודאי גם עבירות קשות יותר.

בבקשה, אני רוצה לאפשר לאורית סוליציאנו, בבקשה. מנכ"לית האיגוד. יש מצגת, נכון?

כן. רק אנחנו רצינו הפעם ברשותך, קודם כל לפני שאני אתחיל. תודה רבה על הדיון הזה ומאוד קשה לדבר אחרי מה ששמענו. אנחנו עוסקים בנושא מאוד קשה. אבל מה ששמענו פשוט קורע את הלב ואני אתייחס לזה אחר כך, כי גם הקהילה שלנו של מרכזי הסיוע שילמה מחיר כבד מאוד ב-7 באוקטובר.

אבל ברשות אחינו, אנחנו הזמנו היום עדה שבאה היום ואני הייתי שמחה אם אפשר שהיא תפתח.

יוליה, שלום. תודה רבה שאת איתנו.

שלום. תודה לכם על המעמד. כבוד יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, חה"כ פנינה תמנו שטה היקרה. חברות כנסת, נציגי המשטרה, פרקליטות וכל האורחים הנכבדים שנמצאים כאן. שמי יוליה זברסקי והפנים שלי מוכרות ומפורסמות ברחבי הרשת, הטלגרם ואתרי הפורנו. זה משהו שלא ביקשתי ולא ייחלתי לו. ועכשיו בחרתי לדבר כאן בוועדה בפנים גלויות.

כי אם אני כבר רוצה שהפנים שלי יתפרסמו זה רק ככה, כמישהי אמיצה, שנלחמת בתופעה המחרידה של הפצת תכנים אינטימיים ברחבי הרשת. ואני מקווה שהדברים שלי באמת יצליחו להביא לשינוי.

אני ניצבת כאן היום כדי לשתף אתכם את הסיפור האישי שלי, בקצרה. כי אי אפשר לפרט סיפור ארוך שנמשך כבר כמעט 13 שנים. כן, זה נמשך עד היום, 13 שנים. ואני נמצאת כאן כנפגעת, כמי שמייצגת נפגעות אלימות מינית ברשת ואלימות מינית בכלל. ובתור אמא לשלוש בנות. שאני מאחלת ומייחלת שהן יגדלו למציאות אחרת.

הסיפור שלי מייצג מציאות של נשים רבות בישראל. כפי שציינתי, מעל 12 שנים אני סובלת מהטרדה מינית מתמשכת שהחלה שלוש שנים לאחר סיום מערכת יחסים בשנת 2009. התוקף שלי, שהיה בן זוגי בעבר, נקט בשיטות מגוונות לפגוע בי. עריכת תמונות מבזות בפוטושופ בעלות אופי מיני, הפצתן ברשתות החברתיות ואתרי פורנו, הטרדות טלפוניות, פניות לבני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה. כשהוא טרח לפרסם בעמוד הפייסבוק של הארגון שבו עבדתי את התמונות האלה עם השם שלי, שם משפחה ומספר הטלפון במשרד.

באותה העת בשנת 2012 פניתי שוב ושוב למשטרה והגשתי תלונות רבות, אך לצערי המערכת לא הצליחה להגן עליי. רק אחרי שאני לקחתי על עצמי את תפקיד החוקרת ומצאתי ראיות שקושרות את הפוגע למקרה שלי הוא נעצר. ב-2014, גם לאחר שהוגש כתב אישום והתוקף שהה במעצר בית והיה מנוע מגישה למחשב ולסלולר הוא המשיך לפרסם תמונות פרטיות שלי ופרטים אישיים שלי. תמונות ערוכות פורנוגרפיות. ולמשטרה לקח זמן להבין איך זה יכול לקרות. והתברר שהוא פעל ממכשיר פלייסטיישן בבית שלו.

בשנת 2016 נגזרו על התוקף תשעה חודשי מאסר בגין פגיעה בפרטיות ופגיעה בשמי הטוב. הוא ערער על ההחלטה ובית המשפט המחוזי בלוד החמיר את עונשו ל-15 חודשי מאסר. נשמתי לרווחה, אני מודה. אבל לא להרבה זמן. כי אחרי שהוא השתחרר הוא חיכה שיעברו שלוש שנים על תנאי והוא חזר ובגדול. הפעם הזו אלה לא היו תמונות ערוכות בפוטושופ, אלה היו סרטונים ערוכים באפליקציית הדיפ פייק. אלה היו עמודים שלמים בטלגרם שמוקדשים לי, בתור כוכבת פורנו. היו לעמודים האלה אלפי עוקבים. הוא דאג לפרסם את השם שלי, הוא דאג לפרסם את הפייסבוק שלי, את האינסטגרם שלי, על מנת שיוכלו להטריד אותי בחופשיות.

באחת הפעמים כשגיליתי את זה בעצם, פנה אליי גבר ממצרים. אוקיי? ממצרים. כשהוא שולח לי סרטון כביכול שאני מופיעה בו שאני באקט מיני עם גבר שאני לא מכירה. התחננתי ממנו לעזרה והוא הסכים לעזור לי. וככה בעצם גיליתי שיש עשרות סרטונים כאלה ברשת. המשכתי לסבול, לא האמנתי שזה קורה לי שוב, הרי אני כבר אמא ואישה נשואה. איך אני מתמודדת עם זה? אני לא ממש סמכתי על המשטרה שבאמת יצליחו לעזור לי, כי בפעם הקודמת אני זו שנאלצתי להביא את כל ההוכחות.

התמודדתי בתוך העולם שלי עם קושי רב לספר ולחלוק מתוך חוסר אמונה שמשהו יכול להשתנות. וכל זאת ובתוך כל הזמן הזה הפוגע שלי ממשיך להתחזק והביטחון העצמי שלו עולה. כי היום אפשר להעלות באופן אנונימי, אז קשה להוכיח את ההפצה. אז הוא מרגיש שכל הכוח בידיים שלו. ובינתיים אני ממשיכה לסבול.

החלטתי לא לשתוק אחרי שהוא צירף את כל הגברים מבני המשפחה שלי לצ'אט בפייסבוק שבו הוא פרסם את התכנים ההזויים שאותם הוא מפיץ בטלגרם ובאתרי פורנו למיניהם. נסו לדמיין לעצמכם את התחושה אותה מרגיש בן אדם שמותקף, מבוזה, כבודו נלקח ממנו והוא מושפל ברבים.

בנובמבר 2021 הגשתי תלונה על הפצת סרטוני דיפ פייק בטלגרם. התלונה שלי נסגרה מיד. רק בעקבות פנייה עצמאית לפרקליט שניהל את כתב האישום ב-2012 מטעם המדינה ולקצין החקירות של משטרת פתח תקווה השתכנעו במשטרה לפתוח את התלונה מחדש ולחקור אותה. במהלך החקירה נתגלו במכשיר הטלפון האישי של התוקף 500 תמונות ערוכות שלי. למרות זאת, זה לא התקדם למשפט והתיק נסגר בפרקליטות עקב חוסר ראיות.

אני מקווה שאתם מבינים שאני בתור אזרחית פשוטה כאשר נמצא אצל אסיר משוחרר במכשיר הטלפון האישי שלו 500 תמונות ערוכות של הקורבן שבו הוא פוגע, מבחינתי זה אמור להספיק. והדבר הזה אמור להוביל מיד להגשת כתב אישום. הדבר אמור להוביל מיידית להגשת כתב אישום חמור, הרחקתו מהמרחב הציבורי ומניעה מוחלטת מגישה לרשת האינטרנט, כי זה הנשק שלו. על פי הפרקליטות עובדה זו אינה מספקת כדי להגיש כתב אישום.

אני לא מרגישה מוגנת. אני לא מרגישה שיש מי ששומע את הקול שלי או של נפגעות אחרות. אני נמצאת בהמון קבוצות של נפגעות ואנחנו שותפות לתחושות הקשות האלה שאנחנו פשוט הנפגעות השקופות. נתוני עבירות הטרדה מינית במדינת ישראל מצביעים על תמונה מדאיגה בהרבה. בשנת 2023 כ-17.5% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל דיווחו על פגיעות בעבירות פרט, כולל הטרדה מינית. אך רק 25.6% מהמקרים דווחו למשטרה. אתם מבינים כמה שותקים ולא מעזים בכלל, כי מראש הם פשוט לא מאמינים שמשהו ישתנה.

מבין הדיווחים אחוז גבוה מהתיקים נסגר בשל חוסר ראיות. יתרה מזאת, מתוך אלפי תיקים שנפתחו אחוז קטן בלבד הגיע להכרעת דין. נתונים אלו מצביעים על כשלים משמעותיים במערכת האכיפה והמשפט אשר מתקשים להבין את היקף התופעה.

קלות ביצוע העבירה ועומק הפגיעה המתמשכת בנו הקורבנות. אנחנו קורבנות מהסוג החדש. זו עוד תקיפה מינית מהסוג החדש. לא צריך שיתקפו אותך פיזית כדי להרגיש שאונסים לך את הנפש. כי זאת פגיעה שמתמשכת יום יום, שעה שעה. כי זה נמצא שם ברשת. העובדות האלו תורמות להגברת מעשה הפגיעה. הקטנת הפניות למשטרה, לפגיעה קשה בתדמית המשטרה והפרקליטות כגורמים שאמונים על שמירת הצדק ואכיפת החוק. כל אלו משפיעים באופן ישיר על נפגעות ונפגעי עבירות מיניות, בעיקר אלו העתידים לחוות פגיעה זו.

אני עומדת כאן לא רק בשם עצמי, אלא בשם כל הנשים והגברים בישראל הסובלים מפגיעה והטרדה מינית ואינם זוכים להגנה מספקת. אני קוראת לכם, נציגי הרשויות, לפעול יחד כדי לשפר את המערכת. להגן על הנפגעים ולהבטיח שמקרים כמו שלי לא יחזרו על עצמם. בתור קורבן להטרדה מינית סבלתי רבות מטיפול מערכתי כושל. מהיכרותי רבת השנים עם המערכת נתקלתי לא אחת באוזלת יד. משטרת ישראל חייבת להכשיר שוטרים להתמודד עם עבירות סייבר ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות לזיהוי ואיתור עבריינים. איסוף ראיות והכלים העומדים לרשותם בממד החקירתי והחוקי.

אני כן חייבת לציין שכאשר הגשתי תלונות השוטרת הייתה מקסימה, מכילה, תומכת. כשמגיע, מגיע, אוקיי? יחד עם זאת, אני ראיתי והרגשתי שהיא לא באמת יכולה לעזור לי. היא הביטה בי במבט של צער ובמבט של ידיים כבולות. שיש דברים שזה לא בכלים שלה ולא בידע שלה. אז חקירות מהסוג הזה חייבות לעבור ליחידת הסייבר וכך הטיפול יהיה מהיר יותר, נגיש יותר, ויעלה את רמת האמון שלנו במערכת.

משטרת ישראל חייבת לקיים חקירה יסודית בכל תלונה על הטרדה מינית, תוך מתן דגש על איסוף ראיות דיגיטליות ומתן מענה מהיר לנפגעות. כפי שאתם יודעים הוכחות דיגיטליות בעידן שלנו היום אדם יכול להעלות, להוריד, להעלות במקום אחר. מאוד קשה להתחקות אחרי הדבר הזה. והפגיעה ממשיכה וממשיכה וממשיכה. ואני יכולה להעיד על עצמי שהלכתי בעבר להגיש תלונה במשטרה ועד שהגעתי והגשתי את התלונה ועד שהתחילו לטפל בזה הוא כבר הוריד את הראיות האלה מהאינטרנט ופתח במקום אחר. והעלה את התכנים במקום אחר. וזה כמו גלגל כזה. אני כל הזמן מנסה לרוץ ואני מגישה עוד תלונה ועוד תלונה.

במקרה שלך הם גם תפסו את המכשיר ומצאו 500 ממצאים וראיות.

נכון. שאני אישית ישבתי מול החוקרת ואישרתי תמונה תמונה שאלה הפנים שלי.

שזה היה לפני שלוש שנים?

בערך, כן. כשלוש שנים.

ומאז מה ההתפתחות?

אין התפתחות, אני עדיין נפגעת. זה עדיין קורה.

פרקליטות המדינה חייבת להקפיד על העמדה לדין במקרים בהם קיימות ראיות מובהקות. גם אם הסיכוי להרשיע אינו מוחלט. וזאת תוך כדי חיזוק שיתוף פעולה עם גורמי האכיפה להבטחת העמדה לדין.

מערכת המשפט והחקיקה חייבת לפעול להחמרת ענישה על עבירות הטרדה מינית ובמיוחד במקרים חוזרים. המחוקקים חייבים לעדכן את החוקים הקיימים כדי להבטיח התאמת החקיקה להתפתחויות הטכנולוגיות כגון דיפ פייק והפצת התכנים הפוגעניים ברחבי הרשת.

בתי הכלא בהם מתקיימות תוכניות שיקום חייבים להקים תוכניות טיפוליות מותאמות לעברייני מין שיכללו טיפול פסיכולוגי פרטני וקבוצתי וחינוך לשיקום ערכי ומוסרי. טוב יעשה אם הטיפול ילווה במעקב התקדמות לאורך כל תקופת המאסר ולאחריה. וכדי לספק תמיכה פסיכולוגית והשגחה על שילובם מחדש בחברה תוך הבטחת אי חזרה לדפוסי הפגיעה.

בנוסף להקים תוכניות ליווי ושיקום לנפגעות. ליווי בהליך האזרחי. מספר הנשים שתובעות בהליך האזרחי הוא מינימלי וזאת מהסיבה שאין להן את האמצעים, אין להן את הכלים, הן מפחדות, הן חוששות.

במקרים חוזרים יש ליישם מערכות מעקב קפדניות כגון מפגשים קבועים עם קצין מבחן, חובת דיווח ופיקוח טכנולוגי במקרה של עבירות סייבר.

מוקד 105. מוקד 105 זה מוקד נפלא, שבעצם נועד לעזור לנפגעי אלימות מינית, כולל נפגעי אלימות מינית ברשת. יחד עם זאת, המוקד הזה מוגבל לגיל, עד גיל 18. הפגיעה היא אותה פגיעה, בין אם אישה בת 21, 25 או בת 40 חווה את זה והיא מרגישה אבודה. הפגיעה היא אותה פגיעה. הייתי כן ממליצה להעלות את הטווח של הגיל.

הייתי רוצה שאנחנו בתור נפגעות נרגיש את הביטחון, נרגיש שיש לנו על מי לסמוך. נרגיש שיש לנו גב ותמיכה. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה יוליה.

אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד קטן. אני ממש רוצה להודות מקרב ליבי, אני פה בזכות ובגלל איגוד המרכזי לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ובלי העזרה של העמותה הזו אני חושבת שמבחינה רגשית ונפשית הייתי במקום הרבה פחות טוב.

ללא ספק. הדברים שעברת וההטרדות החוזרות והנשנות, התעללות והתעמרות ואובססיה שגם כאשר דיברת זה קשה בכלל לעכל והדעת לא מקבלת. במיוחד כאשר מדובר באדם שריצה עונש מאסר אחד. זה היה לכשעצמו צריך היה לגרום לכל גורמי אכיפת החוק להבין שיש פה איש ללא מעצורים, שאני חושבת שבנס זה לא חצה לגבולות גם של פגיעות פיזיות.

אני חושבת שעוד אין התיישנות, צריך לבדוק איפה התיק הזה עומד. לא יתכן שבשנת 2024, עם כל החוקים שחוקקנו והמענים כבית מחוקקים שנתנו בידי המשטרה, בידי הפרקליטות, התשובה שהיא תקבל שאי אפשר להעמיד לדין על 500 ממצאים שנתפסים בטלפון שלו ועדויות לרוב.

אני חושבת שהסיפור שלה בעיניי מטריד אותי. כי אני מבינה שאם הייתה ניגשת גם ילדה בת 15 ואומרת שמטרידים אותה, אז מה הייתם עושים? גם סוגרים את התיק שלה? אני לא כל כך מצליחה להבין איך אנחנו כמערכות לא מתקדמים. אנחנו לא מצליחים. אני מרגישה שאין, למרות כל ההצהרות, כולל פרקליט המדינה שנכנס לתפקיד ואמר שהוא שם בראש סדר העדיפויות שלו את המאבק באלימות מינית והטרדות מיניות, על כל הקשת, כל מה שקשור בעבירות מין, הוא שם את זה כיעד של הפרקליטות. נדמה שהמערכת נכשלת שוב ושוב.

בעניין הזה אני חושבת שאין מנוס אלא שצריכה להיות מוקדמת במדינת ישראל נציבות שתכלול בתוכה פרקליטים, שתכלול בתוכה אנשים שעוסקים אך ורק במאבק בפגיעות מיניות שהן הרס מוחלט לקורבן ולקורבנות. זו המלצה, הסבה את תשומת ליבי היועצת המשפטית לוועדה, שזו המלצה שכבר ניתנה בוועדת ברלינר. אני לא מצליחה להבין מדוע טחנות הצדק טוחנות לאט. תחנות היישום טוחנות לאט.

אני אשמח כמובן לשמוע ממי מהפרקליטות או משרד המשפטים. מי ממשרד המשפטים רוצה לענות לי?

אני יכולה להתייחס? נילי פינקלשטיין, ייעוץ וחקיקה משרד המשפטים.

בבקשה.

כן גברתי. כפי שאת מכירה, הממשלה קידמה ואישרה החלטת ממשלה בנושא הקמת נציבות. הנהלת משרד המשפטים פועלת בימים אלו ממש להקמת אותה נציבות, מבחינת תקנים, כוח אדם ומה שנדרש מול נציבות שירות המדינה.

מתי אושרה החלטת הממשלה?

במרץ.

במרץ. ומה היעד שלכם עד שהיא תוקם הנציבות?

אני לא יודעת אם יש יעד כזה, אני יכולה לברר ולעדכן את הוועדה.

אתם צריכים להאיץ את התהליך ואנחנו נעקוב בוועדה אחר הקמת הנציבות. זה באמת, המציאות היא כל כך קשה וגם כל כך קל להתעלם ממנה כנראה. אבל זה מציאות שאנחנו לא יכולים לסבול. אי אפשר לסבול את זה, אחרת אנחנו מפקירים את כל הבנים והבנות שלנו לפגיעות מיניות. וזה הופך להיות, מפקירים את דמם. צריך שהנציבות הזאת תוקם ושיש לה באמת שיניים. כמה תקציב ייעדו לנציבות?

אני לא יודעת את הנתונים האלה גברתי, אבל אני אשלים את הדברים.

אני מבקשת שתעבירו לידינו את התקציב.

ואת לוח הגאנט להקמה.

החלטת הממשלה. גם תקציב, כמה תקנים הולכים לתת בדיוק, להקצות ולוחות זמנים עד מתי היא תהיה מוקמת. אנחנו מבחינתנו נבוא לסייר שם, הראשונים שיבואו לסייר שם כדי להבין שבאמת זו נציבות רצינית שיש לה שיניים, כולל גם הסמכויות שאנחנו רוצים לדעת, מה יהיו הסמכויות שלה. ולוודא שאל מול המגפה, כי זה מגפה, הנציבות הזאת תוכל באמת לפעול ולא שזה יהיה רק מס שפתיים.

אם אפשר כן להוסיף ולהבהיר שהנציבות היא נציבות זכויות נפגעי עבירה באופן כללי. כמובן שהתחום של פגיעות מיניות זה תחום מרכזי ויהיה תחום מרכזי בעבודת הנציבות. אבל חשוב לי להבהיר את ההקשר.

לא, אז אולי אנחנו צריכים להגיש הצעת חוק לנציבות למאבק באלימות מינית. זה פשוט מוטרף. כי נפגעי עבירה, כל הזכויות של נפגעי עבירה זה דבר מאוד חשוב. ועדיין, אנחנו צריכים שתהיה פה רשות שנאבקת בדבר הזה. זה קורה בכל פינה, יום יום במוסדות חינוך, לא במוסדות חינוך, בשכונות המגורים, בעבודה, בכל מקום. ונדמה שאנחנו איזה אוזלת יד. אני לא מצליחה להבין איך תיק כזה של רדיפה ואובססיה ופגיעה והתעללות והתעמרות ובני משפחה ועבודה, הכול, הכול על השולחן. וכולי עלמא, אם תיק כזה נסגר.

אני אגיש הצעת חוק, חברות הכנסת.

הדברים יועברו כמובן להנהלת המשרד בהקשר של הנציבות. אני רק כן רוצה להבהיר.

לא, אין לי תלונה אלייך לגבי הקמת הנציבות, כי את לא אחראית לדבר הזה, אלא מקבלי ההחלטות. אין פה ספק.

אני אעביר את הדברים.

אבל כן יש לי טענות למשרד המשפטים, ואתן כנציגות, על כך שפעם אחר פעם מגיעים תיקים אבסורדיים, שהדעת לא יכולה לקבל אותם. תאמינו לי, אני לראשונה שומעת את הסיפור של יוליה.

פנינה, אני שואלת כשאלת תם, מה הסיבה שהתיק נסגר?

מה הסיבה? מה הסיבה? אני רוצה תשובה לגבי התיק של יוליה.

חוסר ראיות.

אל תענו בבקשה בשמם.

שלום, אני מהפרקליטות, אשרת שהם, ראש פורום עבירות מין. אני לא מכירה, אני לראשונה שומעת כאן את הסיפור של יוליה. לא ידעתי שהיא תהיה כאן. כמובן שככלל אנחנו לא מדברים על תיקים.

כן, אבל קחי את זה כ-study case, כי אני אחרי זה אבקש לדעת. גם אם לא בתוך הוועדה, אני אבקש לדעת.

בסדר, אנחנו נבדוק את העניין הזה. אז אני לא יכולה להתייחס למה התיק הזה נסגר. יש, אני מניחה שמאחר שהיה טיפול של הפרקליטות והיה טיפול של פרקליט יש סיבות גם משפטיות וגם ראייתיות. אני לא יכולה לומר לגבי התיק הזה, כמו בכל תיק שבו נדון. מה שנראה לפעמים לנו כאן באמת בשיח לא מעמיק מבחינת הראיות או לא מספיק רחב וגם מבחינה משפטית, כשאנחנו דנים בתיק אז מגלים איזה שהוא עומק.

כן, אבל אשרת, מה שלנו לפעמים נראה כדיון מעמיק ודיון שנעשה על סמך הראיות בפרקליטות מתברר גם כמחדל או רשלנות שהוביל לסגירת תיק. אז לכן צריך להיות גם מאוד זהירים ולהבין שגם במערכת, כן? המערכת צריכה לבדוק את עצמה. אי אפשר מצד אחד להרים דגל של מאבק באלימות מינית ומנגד שאנחנו שומעים כל פעם נשים, כולל איזה כתבה שראיתי רק לאחרונה של מישהי שהבחור מצלם אותה ברכבת ישראל. מצלם אותה. יש את כל הראיות וכלום. אין תיקים, לא נעצר. הבחור יכול להמשיך להטריד, לצלם אותנו בשירותים, לצלם בכל מקום.

אני אומרת לך, הדברים האלה בסופו של דבר גם במערכת, אם יש לכם בעיה חקיקתית תבואו, אתם יודעים, אנחנו נשמח. חברי הכנסת עומדים בתור כדי לקחת את החוקים האלה ולהגיש אותם.

אז אני אומרת שוב, לגופו של עניין אני לא יכולה לענות. אם נדרש באופן יותר מעמיק ביחס לתופעה אנחנו בהחלט נוכל להביא את הדברים, אבל כשנהיה מוכנים לזה.

בסדר גמור. אורית סוליציאנו מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע. אני רק אומר שיתכן שתוך כדי אני אצטרך לעצור ולאפשר לצה"ל, לאלה שדו היוהל"מית להציג נתונים של צה"ל וגם להגיד לנו מה בוצע ומה התקדם, כי היו פה דיונים בעניין המאבק בתוך הצבא. אז בבקשה.

אז אני אנסה לקצר, כי מה שהיה לנו חשוב זה להביא את השטח. כי בנתונים שנציג כל הכשלים שבאמת דיברת בצורה כל כך אמיצה ותודה, באים לידי ביטוי. אבל חשוב לנו היה שתשמעו.

קודם כל אני באמת רוצה להודות לך, יו"ר הוועדה, על העבודה הנמשכת שלך, המתמשכת, במאבק באלימות מינית. באמת כל הכבוד, זה לא טריוויאלי. ואני רוצה להגיד עוד דבר, אנחנו איגוד מרכזי הסיוע הוא ארגון הגג של תשעה מרכזי הסיוע היום. מכבדות אותנו בנוכחות גם מנהלות חדשות וחשוב לי להכיר אותן: נטע פטריק, מנכ"לית מרכז הסיוע בתל אביב. מור אפרת מנכ"לית מרכז הסיוע בירושלים וקרן עייני מנכ"לית מרכז הסיוע תאיר, שהיא לא חדשה.

כן חשוב לי מאוד לשתף שאנחנו הקהילה של מרכזי הסיוע שילמנו מחיר כבד, כמו כל עם ישראל, על מה שקרה ב-7 באוקטובר. אני רוצה כאן לומר את השמות של המתנדבות שלנו שנרצחו במתקפה: ויויאן צילבר, לבנת קוץ, לילך קיפניס, מרינה אלמגור, וגם יובל ניר, מתנדב שלנו שנפל בקרב. אנחנו מבכות את לכתם. אנחנו גם משלמות מחיר כבד, כי מתוך הקהילה שלנו יש מתנדבות שהבנים שלהם נפלו בצבא ויש לנו גם כן קרובי משפחה של חטופים וחטופות. אנחנו שילמנו כאן מחיר כבד.

כמה נתונים. יש לנו הרבה, אבל אני אתמקד בנתוני מערכת אכיפת החוק. אז קודם כל, מאז המלחמה אלו מספר הפניות שהגיעו אלינו. ומה שחשוב לי לציין את כל הרשויות כאן, שהמצב של הנפגעות והנפגעים אחרי המלחמה מאוד רע. חלקם התפרקו, חלקם הרגישו שאין להם זכות בכלל להתקשר אלינו כי מי הם לעומת כל האנשים שסובלים בקרב. גם הגיעו אלינו פניות חדשות של מי שנפגעו במוקדי הפינוי. גם דנו בזה בוועדה הזאת, נוצרו פגיעות חדשות.

55,000 פניות לכל תשעת מרכזי הסיוע שלנו.

זה לא כולל את מגן. מגן אנחנו נשמע אחר כך.

יש עוד מספרים, אבל בהחלט מגן שותפות מדהימות שלנו. חשוב לציין שרוב מי שנפגע ופונים אלינו זה הפגיעות בילדות, אלה הנתונים. וכמו שרואים גם רוב הפוגעים הם מוכרים. אלה דברים שאת גם ציטטו אותך בידיעות אחרונות. הדברים ידועים, אבל חשוב כן להראות אותם.

חשוב לי כאן לציין את המספר באדום, כי רוב השותפים והשותפות כאן בכנסת מכירים את העבודה שלנו וכולם יודעים שככל שהגיל צעיר יותר הפגיעות נעשות בבית, שזה 70%. וגם במערכת החינוך. ואני כן רוצה לומר שלצערי הרב, אולי צריך לעשות על זה דיון בנפרד, לא הצלחנו לקבל עד פרסום הדוח את הנתונים של הטיפול של משרד החינוך בנושא הזה. חשוב לדעת מה קורה. כי לצערי הרב, אחרי הבית שהוא המקום הכי בטוח, בתי הספר אלה מקומות, הכי לא בטוח לילדים, סליחה. גם במערכת החינוך ילדים נפגעים. כאשר הילדים גדלים יותר החלק של הבית קצת יורד ואלו הסטטיסטיקות.

עכשיו על נתוני משטרת ישראל. אלו הנתונים על מספר התיקים ב-2023: 6,405.

מתוך 55,000? או שזה לא תיקים, זה פניות?

לא. מי שמגיע אלינו לא מגיעים למשטרה. הרי רוב האנשים לא מתלוננים. אלו התלונות שהגיעו למשטרה.

זה בשנת 2022.

זה 2023. זה פחות או יותר המספרים, בין שנה לשנה יש שינויים קלים. זה סדר הגודל של מי שמעז או מעזה להתקשר למשטרה ולהגיד נפגעתי מינית. כמו שאנחנו מכירים את התופעה, כמו ששמענו את העדות היום אלה הדברים החריגים. רוב האנשים לא מעזים להתקשר. לא מסוגלים להתמודד, הם מסתירים את זה.

זו מגפה.

זאת מגפה.

זאת מגפה ואולי 10%, אם בכלל, הגישו.

כי הם לא מאמינים שהם יקבלו עזרה.

נכון. וגם עוד דבר, אפרופו גם מה שדיברת בתחילת הדיון, יש לנו 239 תיקים במשטרה עם שני חשודים ויותר, שזה פגיעות קבוצתיות.

עכשיו אני רוצה לעבור, אני רוצה לעבור רגע לפרקליטות. פרקליטות המדינה הגיעו ב-2023 – 4,823 תיקים. זאת אומרת עכשיו נדבר על מה קורה עם התיקים.

רגע. אז מתוך ה-6,000 הגיעו 4,000 או שזה משנים קודמות? זה משנים גם קודמות. אוקיי, הבנתי.

בדיוק. זה מן צינור.

אין סנכרון בין הנתונים האלה.

נגה ברגר אצלנו ראש תחום ידע, שמכינה את כל נתוני הדוח.

מה שחשוב, אפרופו העדות ששמענו היום, ולכן גם ציינו, מספר התיקים העוסקים בהגנת הפרטיות שיש בה עבירות מין הוכפל ביחס לשנת 2022. וכמו שאת אמרת, זו עבירה חדשה. וכולנו כאן שיודעים עד כמה זה מסוכן ועד כמה בעיקר ילדים וילדות וגם בוגרים ובוגרות נפגעים. וזה שנים ארוכות. שמענו כאן עדות פשוט מטלטלת.

אני שוב רוצה ככה להדגיש באדום, כי קשה לקלוט את כל הנתונים. יש 617 תיקים שעסקו בפגיעה מינית קבוצתית עם שני חשודים ומעלה ו-713 תיקים שהיו בהם שני נפגעי עבירה או יותר. והרבה מהתיקים הללו אחר כך נסגרים. וזאת שאלה באמת למה. 81% מתיקי עבירות המין וההטרדה המינית נסגרו ללא כתב אישום. זה נתון שאנחנו רואות אותו לאורך שנים. ואנחנו רוצות שהסטטיסטיקה תשתנה.

והיא לא משתנה.

לא משתנה. כן נגיד, וזה לזכות, שהתיקים שכן כבר צולחים הליך משפטי, 81% מהם נגמרים בהרשעה. כלומר שזה עובר את המסננת, 81% מהתיקים נגמרים בהרשעה.

אולי הם מחפשים ודאות מוחלטת וזה ממש לא לתת את יומו של הנפגע והנפגעת.

זה בשבילך לשאול. ואנחנו בהחלט רואים את המגמה הזאת. מאוד חשוב, כי התיק, התיק שלך נמצא בסטטיסטיקה הזאת.

קל להצליח כשהולכים על בטוח. אבל זה לא האינטרס הציבורי.

זה לא האינטרס הציבורי ואנחנו חייבים לסייע. שוב, העדות של היום היא במספרים כאן. 3,175 תיקים נגנזו ללא כתב אישום. ואם אתם מסתכלים על אחד מהתיקים האלו זה התיק שלך. למרות שהיו ראיות. אני לא מבינה איך לא היו ראיות. אבל זה נגנז. 69% מהתיקים נסגרו בעילת חוסר הראיות. זה המקרה שלך. למה? צריך לבדוק את זה.

עוד דבר שאנחנו רוצות לסמן כאן היום, אנחנו שנים עוקבות גם אחרי המחלקה לחקירת שוטרים. אני רוצה לציין וכולנו בחברה הישראלית היינו עדים לזה, שלפני כעשור המחלקה לחקירת שוטרים עשתה עבודה יוצאת מן הכלל וממש שינתה את התרבות שהייתה, פשטה אז במשטרה ובאמת נאבקה נגד הטרדות מיניות. אבל מה שאנחנו רואים היום - - -

כן, אבל בית המשפט, בית הדין בתוך המשטרה נחשפו פה דברים מזעזעים שאתם צריכים, מח"ש, נציגת מח"ש, זה ממש חשוב שתשימו לב שיש תיקים שמגיעים לבית הדין למשטרה, ששם בכלל עושים איזה סוג של כסת"ח.

לגמרי. ובדיוק על זה רצינו להצביע. ואני לא מכירה את הדיון שהיה כאן. אז מתוך הנתונים תסתכלו בבקשה, מתוך ה-133 תלונות חלק נחקרו באזהרה, אבל זה 33%. לגבי חלקם נעשתה בדיקה וחלקם ללא בדיקה או חקירה. אז תראו את השיעור של התיקים, שני שליש שבעצם לא נפתחה בהם חקירה. עכשיו, כולנו יודעים עד כמה קשה לשוטרת שעובדת במשטרה ללכת למח"ש. מי שמגיעה למצב הזה זו מישהי שכבר באמת כלו כל הקיצים. ואז מה קורה?

מה זאת אומרת שני שליש לא נפתחה חקירה?

לא בדקו כלום. התעלמו מהתלונה.

שוטרת מתלוננת על פגיעה מינית.

הטרדה מינית, וגם אזרחית יכולה להתלונן נגד שוטר. ובשני שליש מהמקרים.

שאלה דברים שהגיעו למח"ש?

כן.

אלה נתונים ממח"ש.

שני שליש?

כן, כן.

סליחה, את מסתכלת עליי?

לא, אני מסתכלת על הנתונים.

אז תסתכלי עליי. שני שליש מהתיקים?

זה לא נכון. הנתונים פה לא משקפים.

הילה אדלמן, מהמחלקה לחקירות שוטרים. הנתונים, גם הנתונים שרואים פה לא מדברים על שני שליש. מדברים פה על 43% של תיקים. אבל הנתונים, צריך להבין את מה שעומד מאחוריהם. אני אקדים ואומר קודם כל שאנחנו במח"ש, באמת כמו שאמרה פה אורית, עשינו בזמנו תהליך בתוכנו וגם במעורבות עם המשטרה על נושא של הטמעת גם הטיפול בעבירות מין ובתלונות על עבירות מין וגם בנושא ההטרדות המיניות באופן ספציפי יותר. כי זה דבר שלפעמים יותר מאפיין את הארגונים ההיררכיים. הנושא של הטרדות שבאות לידי ביטוי בהטרדות מילוליות או בשיח בוטה בתוך הדברים האלה.

לא, אבל כשזה מגיע למח"ש זה לא על אמירות. אנחנו יודעים שזה מגיע על פגיעות יותר חמורות. ולכן אם זה כבר הגיע למח"ש אנחנו מבינים על איזה רף של עבירות מדובר. ואם בתוכם 40% ללא חקירה וללא בדיקה, עדיין גם אם זה לא שני שליש ונדייק את עצמנו, זה חמור מאוד.

אז להיפך, אני אומר לגברתי. דווקא בגלל שהדברים שמגיעים למח"ש הם מכל הספקטרום. גם אמירות מאוד מאוד, אני לא אגיד מינוריות, כי האמירות הן בוטות.

ואיש מערכת אכיפת החוק, מה שדורשים משוטרים זה שחס וחלילה - - -

הוא אמור להגן עלינו.

חד משמעית. ואני עמדתי בבית משפט אחרי ערעור שאנחנו הגשנו לבית המשפט המחוזי, כי בית משפט שלום התבטא בהתבטאות 'זה רק אמירות מילוליות, הן לא כל כך פוגעות'. ואני עמדתי בבית משפט ואמרתי אמירות מילוליות הן לפעמים פוגעות יותר. ואנחנו לא עושים פה מה פוגע יותר או פחות.

לא, הם השער לגיהינום של הטרדות.

נכון. הן גם מתמשכות יותר לפעמים ממעשה חד פעמי והן גם הרבה יותר קשות לזיהוי דווקא על ידי מי - - -

כן. אבל עדיין זה לא משנה את הנתונים. ואני רוצה לדעת אז מה, מה כן מגיע לבית הדין המשמעתי?

אז אני אומר.

כי פה הוצגו לנו תיקים חמורים, שאגב הקלו את העונש, כי איך אמרו? הפוגע השתתף בלחימה בחרבות ברזל. ממש תודה רבה. לוחם כזה מי צריך?

אז אני אומר. ראשית, בית הדין למשמעת הוא בית הדין שנמצא בתוך המשטרה, שייך למשטרה. לנו כמח"ש אין חלק בתוכו. אבל גם הנתונים האלה, מה שעומד מאחוריהם, ואין פה את הפירוט של עילות הסגירה ולמה נסגרו התיקים. חלק גדול מהתיקים האלו ההחלטות על הטיפול בהם נעשה מתוך הקשבה לעמדת נפגע העבירה.

טוב. תביאי לי, במקום שאנחנו נעשה ככה זה תביאי לי את הנתונים מה הגיע אליכם.

אנחנו נעביר כמובן את הנתונים.

לא, לא, אל תעבירי. תגידי לי מה יש לכם.

מה זה ללא בדיקה?

כמה הגיעו אליכם בשנה האחרונה? הן מצביעות על כ-?

קודם כל חשוב לי להגיד, כי את אמרת שהנתונים לא מדויקים. אנחנו דיברנו על חקירה באזהרה. חקירה באזהרה רק 33% מבין התיקים. ואם אנחנו מדברות על תיקי הטרדה מינית, מה שיש תחושה שמח"ש לא רוצה לטפל בהם, רק תשעה תיקים. רק תשעה תיקים הגיעו לחקירה באזהרה.

אני רוצה שאת תגידי לי כמה תיקים מגיעים אליכם ועל איזה פילוח.

וצריך להגיד שחצי מהתיקים שנסגרים אתם מעבירים לטיפול של יחידת המשטרה. כי אנחנו חלק מהסיבה שמראש יש את מח"ש כי אנחנו יודעים שהמשטרה לא יכולה לחקור את עצמה, בטח בדברים כאלה.

אז למה יש את בית הדין המשמעתי? צריך להוציא הנחיה שכל מה שקשור לעבירות מין צריך ישירות לעבור למח"ש.

חד משמעית.

אני מבקשת שתעבדי על ההנחיה הזאת, כי אני לא מוכנה שארגון יכסתח הטרדות מיניות.

כל הדברים מועברים למח"ש, גם במשטרה הם יודעים. הם לא יכולים לטפל בדברים של מח"ש.

ואז מוחזרים לבית הדין המשמעתי ואז לציבור אין פיקוח עליהם. אני רק אגיד, חברת הכנסת, אנחנו ניסינו הרבה שנים להשיג מידע מה קורה בבית הדין המשמעתי. לא קיבלנו. זאת אומרת לציבור, לנו, לכם, למחוקקים, אין דרך לדעת מה קורה בבית הדין המשמעתי. וזה כדאי שנדע.

תרשמי לך שאנחנו נבקש את כל הנתונים של בית הדין המשמעתי. כל אחד עושה דין לעצמו במדינה הזאת.

אני רק אשלים את הדבר. חלק משמעותי מהנתונים האלה, בעיקר כשאנחנו מדברים על נפגעות שהן חלק מהארגון וחלק גדול מההחלטות בעיקר בתיקים האלו, מתקבלים בהתחשב בעמדת נפגע העבירה. לעיתים נפגעי העבירה לא מעוניינים בהליך הפלילי. חלק גדול מהמקרים שמועברים. אני לא, כמו שאמרתי, בית הדין למשמעת נמצא בתוך המשטרה. אנחנו יכולים להעביר. הטיפול המשמעתי הוא לא רק בית הדין למשמעת, הוא לפעמים טיפולים יחידתיים. ליווי של היוהל"ם במשטרה.

העובדה שלא נחקר שוטר באזהרה זה לא המבחן, כי התיקים שבהם נעשית בדיקה היא כמו חקירה, רק ללא חקירת שוטר באזהרה.

זה משמעותי חקירת שוטר באזהרה. זה מטיל אימה.

אבל לא, הדבר הוא, עוד פעם, חלק גדול מהתיקים האלה כאשר בוחנים אותם, אנחנו מדברים במספרים גדולים.

אנחנו נצלול לעניין הזה. נעשה דיון נוסף, כי אני אסביר למה. אני אומרת, את אחראית במח"ש על הסוגייה, או שאני טועה?

אני בין האחראיים.

מבחינתי את האחראית. אני רוצה דיון שלם על הדבר הזה. כי אני ביום שראיתי שעבירות של פגיעה בשוטרות שאני גם דיברתי איתן, מגיעות לבית הדין המשמעתי שבית הדין המשמעתי מביא כל מיני איזה טיעונים לעונש שמצוצים מהאצבע. אז אני אומרת לך, זה דבר שהוא מאוד מטריד. בטח במערכת שהיא אכיפת החוק. זה מטריד, אנחנו לא מוכנים לראות. את זוכרת את התקופה שניצבים עפו על ימין ועל שמאל מהארגון כתוצאה מתרבות קלוקלת שהייתה שם ופגיעה קשה? רק לאחרונה לפני שבוע התפרסם גם על שוטר בדרגה מאוד בכירה שניצל את הפקודה שלו.

אתם צריכים להתחיל להעלות הילוך בכל מה שקשור בהגנה, בהגנה על שוטרות. משטרת ישראל היא לא רק של גברים. ואם אנחנו רוצים שנשים ירגישו בטוחות ויתגייסו למשטרה אנחנו חייבות לעשות את העבודה.

אני ארצה לאחר הדיון הזה, זו תהיה אחת מההנחיות שלי, שתעבירי לי את כל הנתונים של כמה פניות קיבלתם, כמה העברתם לבית הדין המשמעתי. פילוח של העבירות, בין אם זה הטרדה, בין אם זה אמירה מילולית, בין אם זה פגיעה ממש. אנחנו רוצים לדעת כמה מהדברים הגיעו להגשת כתב אישום וניהול תיק ומה היו התוצאות. בתקווה ש-80% כמו שראינו בתיקים האזרחיים, ששם יש תוצאות. אני גם מקווה שגם אצלכם יש.

עוד פעם, כל הדברים שהם בתוך מח"ש כמובן אנחנו נעשה, נשתף פעולה. האינטרס שלנו הוא בדיוק כזה, לקדם את העניין. רק לעניין מה שראש הוועדה אמרה, הטיעונים לעונש, הדברים האלה שעולים הם לא רק בבית הדין למשמעת. אפרופו מה שצוין, להתחשב בכל מיני נסיבות שקשורות בלחימה. אלה דברים שקורים גם בבתי המשפט הרגילים, לא רק בבית הדין למשמעת.

עוד פעם, אני אומרת את זה כי את התיקים בבית הדין למשמעת מנהלת מחלקת משמעת במשטרה. אבל אנחנו נמצאים גם בבתי משפט.

בסדר, אני רוצה את כל תמונת המצב. נראה לי שהדברים שלי מאוד ברורים. אבל לפני, אורית, את נשארת איתנו עד הסוף. אני רוצה רגע, אתן מאפשרות חברות הכנסת, לתת לחה"כ לימור סון הר מלך ואז אני רוצה לעבור ליוהל"מית ואז אנחנו נחזור למרכזי הסיוע. כי את צריכה לצאת תכף. בבקשה לימור.

קודם כל תודה רבה על האישור הזה. אני חושבת שבאמת דוח שבעיניי הוא דוח חשוב מאוד שנעשה. לצערי הרב, אני קיבלתי אותו אתמול בערב, עברתי עליו, קראתי אותו. ואני רוצה לומר, אני לא אתייחס לנתונים שנמצאים שם, לזה אני משערת שפה יתייחסו וגם מבחינתי יש לזה השלכות ולשדולה למניעת פגיעות מיניות שאני עומדת בראשה.

אני רוצה לומר משהו, אני רוצה לפתוח ולומר שאני סומכת ומגבה את לוחמי כוח 100 שנשאו בגבורה ובמסירות את משימת שמירתם של מחבלי הנוח'בה המתועבים במחנה שדה תימן. אותם לוחמים שהקדישו את חייהם להגנת אזרחי ישראל. נאלצים לעמוד מול עלילות דם מרושעות. וכפי שאמרתי, ההר אפילו לא הוליד עכבר. סעיפי עבירות המין המיוחסים להם נמחקים בזה אחר זה. ומה שנשאר הוא סרטון ערוך שאפילו לא נחקרה הדלפתו ומניעיה.

קראתי את הדוח מתחילתו ועד סופו ואני חייבת להודות, לא ישנתי כל הלילה. לא ישנתי כל הלילה. הזעזוע והכעס ממש טלטלו אותי במהלך הלילה. במשך השנתיים האחרונות עשיתי באמת כל מה שאני יכולה כדי לשתף עם ארגוני מרכזי הסיוע, נלחמתי עבורם על תקציבים, הפעלתי חוקים למענם, שילבתי את האיגוד באופן מלא בשדולה שהקמתי למניעת פגיעת מיניות. בכל פנייה ללשכתי התשובה הייתה אחת 'כן'. אבל לא עוד.

הפסקה שהופיעה בפתח דוח הארגון ריסקה אותי. הפסקה שבחרו לשים אותה בפתח הדוח, הפסקה השנייה, פסקה שלמה של המנכ"לית "עם התקדמות המלחמה נחשפנו לדיווחים בתקשורת על התעללות מינית בעצירים פלסטינים". לא, לא מחבלי נוח'בה, טרמינולוגיה מכובסת, אלא עצירים פלסטינאים בשדה תימן. "הידיעות האלה הוסיפו לכאב העצום שכבר נשאנו. הוצאנו סדרת פניות לכוחות הביטחון הישראלים בדרישה לחקור את האירועים".

לשם הולכים המשאבים שלכם? לשם הולכים המשאבים שהבטחתם שיהיו משאבים להגן על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית במדינת ישראל? לשם? לדאוג לזה? בשביל זה נלחמנו אתכם? לא עוד.

האם שמעתם, האם קראתם את זה? אני מדמיינת את אותה אישה, קורבן אונס, שנפגעה באכזריות על ידי אותו מחבל נוח'בה מתועב. היא אוזרת אומץ, אוספת את שברי חייה, מגיעה למרכז הסיוע כדי לקבל תמיכה. ואז היא מגלה שהאנס שלה, אותו רוצח אכזרי, נמצא גם הוא בסדרי העדיפויות של האיגוד. אולי אפילו לצד הסיוע שהיא זקוקה לו נואשות.

אני אומרת זאת בצורה שאינה משתמעת לשני פנים: אני לא מוכנה לקבל את זה. זה לא רק בגידה באותן נשים, זה בגידה בציבור שלם. בחיילי צה"ל, באלו שנותנים את חייהם כדי להגן עלינו. לוחמי צה"ל לא אונסים מחבלים, די לשקרים, די לעלילות הדם. את המאבק שלי למען נפגעות ונפגעי עבירות מין אמשיך בכל הכוח, כפי שעשיתי תמיד. אבל לא בדרך הזאת. לא כאשר זה בא במחיר של השפלת חיילנו והצגת שקר כאמת. גישה כזו פוגענית לא ראויה למחילה. ואני דורשת התנצלות ברורה. ודרך אגב, אין לזה סליחה ומחילה, לא רק בפני לוחמי צה"ל, אלא גם בפני נפגעות ונפגעים שצופים בכאב כיצד התקציבים והמשאבים שהוקצו עבורם מופנים גם לטובת מחבלים.

לא, הן לא מטפלות במחבלי הנוח'בה.

ממש לא.

אבל אני חייבת לומר, אני חייבת לומר, אני בפתח הדברים ראיתי היום והזדעזעתי. זה לא תפקיד מרכזי הסיוע. אמירות לא מבוססות על דברים שהובררו. להסתמך, וזה במרכז פתח דברים. ותיקחו את זה כביקורת בונה. להסתמך על פרסומים שעוד לא התבררו. ונמצאת כאן היוהל"מית, שרוב, לדעתי כל הנחקרים שוחררו הביתה. אני מלווה את אחד החיילים. ליוויתי את האם. טעות קשה. זה לא תפקידכם. בטח זה מכפיש את שמם.

ואני אגיד לכם אמירה קשה ביותר שהופיעה שם "הישנותם של מקרים מחרידים כאלה". איזה? לא נקבע. ואני דווקא בוחרת שכן לומר לך שיכול להיות שנעשתה פה טעות. אני חושבת שלא צריך לשפוך את התינוק עם המים. זו אמירה מאוד קשה. לתשומת ליבכם, בחרתי שלא להתמקד ולא פתחתי עם הדבר הזה. אני גם רוצה להגיד לכם שאני קיבלתי לא מעט טלפונים לפני הדיון מחברות כנסת שאכפת להן. שאמרו שזה בלתי מתקבל על הדעת. לתשומת ליבכם, אנא רשמו.

רק מילה אחת, בואו נקרא להם אנסים. הם אנסים לכל דבר.

הם מחבלים ארורים. הם מפלצות אדם. הם אנשים ושוחטי תינוקות והם שורפי משפחות. זה לא התפקיד של אף מרכז סיוע, כמדומני, לייצג אותם. וצר לי שהמיקוד כשאני פותח את פתח הדברים זה מופיע כאן. אפשר להתייחס לזה ברגע שהדברים ברורים, ברגע שיש לכם איזה דוח או שיש לכם משהו מצה"ל. אתם העברתם משהו למרכזי הסיוע, יוהל"מית?

שלילי. אנחנו לא מעבירים כזאת אינפורמציה. וגם אני רק אזכיר שאנחנו באמצע הליך משפטי. מה שנקרא בואו לא נחרוץ את גורלם לפני שההליך הסתיים.

הבנתי שמתקיים איזה שהוא הליך.

יש הליך משפטי, אי אפשר לחרוץ את גורלם של לוחמים.

כנגד חיילים, יש תהליך? אוקיי.

ברור שיש תהליך. מטי, מה את לא רואה? יש תהליך, הם שוחררו הביתה. אם הם היו במסוכנות גבוהה הם לא היו בבית. הם לא היו בבית. אני עורכת דין, אני אומרת לך. אבל אי אפשר לחרוץ את דינם. זה לא צריך להיות בשום דוח שיכול להסתובב בעולם. ולשבור את השם שלהם. צריך להיזהר בזה.

יש את הצבא, הם עושים את התפקיד שלהם. אנחנו גינינו את הפריצה של חברי כנסת לתוך שדה תימן. אני חושבת שכולם מוטב שייזהרו. כולם במדינה הזאת מוטב שייזהרו. ואני אומרת לכם, לא יהיה מוסר כפול. בדברים האלה אני אומרת לכם באופן חד וחלק. אני חושבת שעשיתם טעות. מוטב לגנוז את פתח הדברים. אולי להביא, גם אם רוצים להתייחס לדבר הזה אתם יכולים להתייחס אך ורק אחרי שדיברתם עם צה"ל ויש לכם על מה להתבסס. אבל "הישנות של מקרים מחרידים כאלה"? קשה מאוד.

נחזור לענייננו. אתן רוצות להגיב עכשיו? אתן רוצות להגיב, אורית?

אני רוצה לומר רק דבר אחד. אנחנו ארגון ואני מאוד צר לי לשמוע את הדברים שנאמרו כאן של חה"כ לימור סון הר מלך, שמכירה אותנו ועובדת איתנו מאוד צמוד במאבק נגד עבירות מין.

אני יודעת.

ואנחנו ארגון לא פוליטי. ומה שמעניין אותנו הוא להיאבק נגד אלימות מינית בחברה הישראלית. וכל מה שכתבנו שאנחנו קראנו לחקור את הדברים. וזו חובתנו כארגון. אותנו לא מעניין מי הנפגע ולא מעניין מי הפוגע. אלימות מינית בחברה הישראלית לא תהיה.

ואני אגיד עוד דבר.

את לא סנגורית של מחבלי הנוח'בה.

לא, ממש לא.

אורית, אבל אני אומרת לך, בחברה הישראלית, הם נמצאים במתקן צבאי. זה נחקר ואתם כותבים שם אירועים מחרידים. קשה לי לשמוע את זה שאתם חורצים את דינם. גם זה לא בושה להגיד טעינו. ואני אגיד לכם את האמת, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, כאן נמצאות חברות כנסת מהאופוזיציה. המטרה שלנו במאבקים האלה זה לגייס את כל הבית, הם לא עניינים פוליטיים. ואתם יודעים שאני משתדלת בתוך הוועדה שלי שיגיעו כמה שיותר חברות כנסת וחברי כנסת שלא קשורים. אני שומרת על הקואליציה ויש לי יחס שוויוני בדרך כלל, אלא אם הם הכניסו עניינים פוליטיים.

אני אומרת לך, ברור לי שאתם משקפים דברים שקורים בחברה הישראלית. המטרה של מרכזי הסיוע, יש לכם כל כך הרבה עבודה. את מציגה את זה בכל כך הרבה רבדים. בעניין הזה את יכולה להגיד כרגע מתקיימת חקירה. החיילים שוחררו הביתה. אבל לכתוב דברים שהם פומפוזיים שהם שוברים ומכתימים את שמם של החיילים הם לא נכונים, אורית.

ואגב, הם מבריחים את חברי הכנסת, הם צובעים בצבע פוליטי. כשאני יודעת שהארגון הוא לא צבע פוליטי, כי אתם לא בודקים אף נבדק.

כאשר המתנדבת יושבת עכשיו על הקו ברגע זה ועונה לשיחה המתנדבת וכל אחת מאתנו הדבר היחיד שמעניין אותנו זה לסייע למי שנפגעו, נקודה. אין לי מה להוסיף. אתן מכירות אותנו. אנחנו ארגון שקם בבוקר והולך לישון עם מטרה אחת – למנוע אלימות מינית בחברה הישראלית. זהו.

אז פשוט כדאי לדייק שם את הדברים. זה מה שאני אומרת, כי זה על פי הדברים נראה שיש פה - - -

לא. בסדר, שמעתי. זאת המטרה שלנו ואנחנו, אני רק רוצה להתייחס לשקף האחרון. סליחה, זה חשוב לי כי זה קשור לכל מה שאמרנו.

לא, אני גם חוזרת אלייך. פשוט היא צריכה לצאת, היוהל"מית צריכה לצאת לעניינים של הצבא. אבל אנחנו ניתן לך את השקף האחרון ואז נחזור אלייך שתרחיבי בעוד דברים, כי אנחנו לא העמקנו מספיק. כן?

צהריים טובים ותודה. אני אדבר אולי בכמה, בגלל שזה לא דיון ראשון אז אני גם אדבר על כל מיני מהלכים שאנחנו עושים בשלושה מעגלים. תכף אני אדבר עליהם. אני אדבר גם על הנתונים.

אני אתחיל אולי רגע ממספר הדיווחים שאנחנו קיבלנו בשנת 2023. אני רק מזכירה שאנחנו בצבא מקבלים דיווחים על כל המנעד. כלומר גם מה שחוצה את הרף הפלילי וגם מה שאינו חוצה את הרף הפלילי. מעבירה מטרידה שהיא בכלל לא מופנית כלפי אדם, אלא באופן עקרוני עד לאירועים כמובן החמורים. בשנת 2023 קיבלנו 1,877 דיווחים. ואני גם אגיד של פי רצון הנפגעת אין דיווח שבו הנפגעת תבקש שאנחנו מהלך כנגד הפוגע וזה לא יקרה. אין אירוע כזה. זה תלוי בנפגעת. גם אלו שקשה להן ובהתחלה אומרות לנו לא רוצות, אל תטפלו. תטפלו רק בנו – אנחנו מטפלים ועושים תהליכים במהו"ת, שתכף אני אדבר על המרכז הזה. לפעמים גם תוך כדי טיפול אנחנו מבשילים ומצליחים להביא אותם לכדי רצון כן לקבל מספיק כוחות כדי לבוא ולעשות משהו כנגד הפוגע. ואנחנו איתם צעד אחר צעד. והורדנו באופן מאוד מאוד משמעותי את אחוז המדווחים והמדווחות שביקשו בתחילת הדרך לא לעשות כלום כנגד הפוגעים. הורדנו אותם באחוזים משמעותיים.

אם דיברנו על 50% מהדיווחים שבתחילת הדרך ביקשו מאתנו לא לעשות כלום, אנחנו השנה עומדים על 20%.

זה בעצם תהליך עם הנפגעות והנפגעים.

עוד לא הסתיימה 2024.

את יכולה להגיד את היחס בין, בהיררכיה זה מפקד או קולגה?

רוב הדיווחים, 80% מהדיווחים שאנחנו מקבלים הם בין חיילים לחיילים. זה ברמת אוכלוסיית החובה. ובשאר זה בפילוח שלם על כל המנעד של כל מי שנמצא בשירות בצה"ל.

מרכז מהו"ת זה רק טיפולי או שזה גם המאבק בעבירות?

אני רגע עוברת לחלק השני. ואני אגיד שאצלנו אנחנו מתעסקים בהטרדות מיניות בכמה מעגלים. המעגל הראשון, וקודם כל זה הטיפול בנפגעים ובנפגעות ובשביל זה יש לנו את מרכז התמודדות ותמיכה בנפגעות ונפגעי תקיפה על רקע מיני. זה מרכז מהו"ת, כפי שאתם מכירים אותו בקיצור שלו. ואני אגיד שאנחנו שם בתהליכים מאוד משמעותיים, שאני לא אגיד, או שאולי אני כן אגיד בצניעות, עשינו מהפך.

אם התחלנו לפני שנתיים בזמן ממוצע להמתין לתור היה שבעה חודשים אנחנו עומדים אחרי תהליכים מאוד משמעותיים על זמן ממוצע להמתנה לתור לשישה שבועות.

תור מה? לטיפול?

רגע, רגע, אם זאת נפגעת אונס היא מקבלת יום למחרת.

מטריד אותי שזה שישה שבועות.

באזרחות הן מחכות שנה וחצי.

בין שנה וחצי לשנתיים.

אני רגע אסביר. אנחנו היינו שבעה חודשים. היום תוך שבוע הן מקבלות את האינטק הראשוני. תוך שבוע הן מגיעות לפגישה הראשונית. ואז תופרים להן את סדרת הפעולות שהן נדרשות אליהן. זה יכול להיות, וגם פה הרחבנו. סיוע רגשי של אחד על אחד, זה יכול סיוע קבוצתי. הסיוע הקבוצתי יכול להיות בהקשרים מסוימים.

אבל עד אז, מש"קית ת"ש?

לא, יש להן קצינה שמלווה אותן מהרגע שהן מרימות את הטלפון.

מהרגע שהן מרימות את הטלפון יש ליווי אז. זה לא שהן ממתינות.

לא, לא, דיברתי על הזה. הן מלוות אותן מהדקה שהטלפון מגיע אליהן לאוזן. ואני אגיד שיש קבוצות טיפול גם דרך קרב מגע, גם דרך קבוצות משתחררות, אם הן רגע לקראת שחרור. גם דרך קבוצות יוגה שצריך לטפל רגע בהקשרים הפיזיים.

אין כמו הסיפורים של המציאות. פנתה אליי אמא, הבת שלה נפגעה, ממש הותקפה בלילה בתוך הבסיס. שיחים, היא נאבקה בתוקף. הוא נעצר. אבל היא לא רק שהיא ביקשה להשתחרר מצה"ל כי היא לא מצליחה להתגבר על הטראומה, הם פשוט שלחו אותה לעוד בסיס סגור ועוד בסיס סגור כשהיא בטראומה. אני חושבת שמשהו שכדאי שתרשמי לך זה העובדה שגם ברגע שאת נפגעת צריך לבדוק לחלוטין את השיבוץ. האם היא נשארת בבסיס.

אנחנו עוסקים בזה.

אני לא סתם אומרת, זה קרה לא מזמן. עד שלא עירבתי גורמים בכירים.

אז אני אגיד שאנחנו במטרה שלנו זה לעזור להם לשמור על הרציפות התפקודית. אנחנו לא מוותרים על אף חייל ועל אף חיילת. גם אלו שנפגעו, אנחנו לא אומרים להם נפגעתם, ביי. מה פתאום. אנחנו נלווה אותם ונעזור להם ונשמור על הרציפות התפקודית. ויש כאלה שמודים לנו.

עם התאמה.

עם התאמה. יש כאלו שאנחנו מעבירים אותן מהסביבה לבסיס אחר בהתאם לכשירות שלה וליכולות שלה ומה שהיא במסוגלות. יש גם כאלה שאנחנו משחררים מצה"ל, שאנחנו מרגישים שהם באמת בקושי מאוד גדות. זה מאוד מאוד מותאם. זה ממש עם חוט ומחט בחליפה אישית לכל נפגע ונפגעת.

אני רוצה גם להגיד על עוד משהו. אפילו פרויקט חדש שאנחנו הקמנו בחודשים האחרונים זה אפילו ההבנה שמחקרים מראים שנפגעים ונפגעות הם סובלים מהזנחה של רפואת שיניים. כי יש משהו פולשני במהלך הזה שהם לא מסוגלים ללכת לקראתו. אז מה שאנחנו עשינו לקחנו רופא ורופאות שיניים מכל הצבא, הכשרנו אותם לאיך מטפלים בנפגעי ונפגעי תקיפה על רקע מיני. עצרנו את היום, יום שלם במרפא. הבאנו בשיתוף פעולה כמובן עם חיל הרפואה. הבאנו את אותם נפגעים ונפגעות. והרופאים טיפלו בכל אחד ואחת בצורה כזו וגם הם עכשיו מפוזרים בצבא. זאת אומרת אנחנו גם יודעים, מחר בבוקר יש בחיל כזה אנחנו יודעים לשלוח לתת טיפול פרטני. אנחנו ממש בהסתכלות רחבה.

אני אגיד שגם הקמנו שלוחה בצפון ושלוחה בדרום כדי לקצר את המהלכים. אני אגיד שאנחנו נותנים גם מענה ייחודי לאלימות בין בני זוג ובתוך המשפחה. זה עוד במעגל הראשון, כן? אנחנו גם מכשירים את כל הקב"נים בצה"ל לתת להם כלים מקצועיים לתת מענה ראשוני. זאת אומרת, אם מישהי פנתה אליו ולא אליי ראשונה אז אנחנו רגע לא אומרים לקב"ן 'תעצור', אלא איזה מענה ראשוני אתה נותן לנפגע או לנפגעת.

אני אומרת את זה גם כי אני שמעתי את הדברים בתוך הדיון. גם חוקרי וחוקרות מצ"ח שלנו עוברים הכשרה פרטנית על ידי מפקדת מהו"ת שלנו, הכשרה מקצועית לאיך ניגשים ברגישות יתרה לאותם נפגעים ונפגעות שבאים. כי זה מאוד מאוד קשה. גם ככה התהליך הזה של להיחשף פעם נוספת, בטח מול מישהי שהיא כרגע זרה עבורם. אז זה במעגל אחד.

במעגל השני זה כמובן מיצוי הדין כנגד הפוגעים וגם פה אני אגיד שעשינו הרבה מאוד מהלכים. לא סתם הורדנו את האחוזים. גם הרחבנו את האפשרויות למיצוי הדין כנגד הפוגעים, הבנו איפה מורכב להם והרחבנו עוד ועוד אפשרויות בשיתוף פעולה מלא עם מצ"ח ועם הפרקליטות הצבאית.

אני אגיד שאנחנו גם עוסקים בהמשך השירות של הפוגעים. זאת אומרת איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות אחרי שכבר אמרנו ואיך אנחנו מקדמים את התהליך שלהם. ויצרנו מגנונים נוספים, זה נקרא מנגנוני שומר הסף. איך אנחנו לא נותנים להם לצאת מהדלת ולהיכנס לנו מהחלון. פשוט למצות את כל התהליכים כנגד הפוגעים וזה עובד בצורה נהדרת.

המעגל השלישי והאחרון זה הסיפור של המניעה. אנחנו רוצים להיות במקום שבו לא כאשר מגיע האירוע אנחנו מתנגשים בו ואז מתחילים לטפל, אלא איך אנחנו מתחילים אחורה בלמנוע את הדבר הזה. למה?

זה ברור. האווירה והאקלים.

אורית מציגה את הנתונים, זה לא נולד בצה"ל, זה מתגייס לצה"ל.

אבל אני חייבת להגיד לך משהו. התמונה שחשף מבקר המדינה - - -

זה לפני שנתיים וחצי, חברת הכנסת.

נכון, ועשינו גם פה דיון במשותף.

ומאז הנה אני מספרת לך את התהליכים.

נכון. אבל אני אומרת, התמונה הייתה כל כך קשה. ואנחנו גם עשינו דיון בעניין הזה. לכן כל הנורות שם דלקו.

לכן אני שמה פה את התהליכים כדי שתראו את כל התהליכים. אגב, באופן שבו אנחנו עובדים, וקודם דיברתם על דוח ברלינר. אנחנו מממשים הלכה למעשה בצורה מלאה את ההמלצות של דוח ברלינר על מלא. הכול קורה בתוך הבית הזה שנקרא יוהל"ם ומהו"ת. כל הסיפור של הייעוץ המשפטי והסיוע הרגשי והסיוע והליווי, הכול קורה. אנחנו מממשים את זה הלכה למעשה.

אני רק אגיד על המעגל השלישי ואני אסיים.

רק תגידי כמה תקנים יש במהו"ת.

אנחנו הקפצנו את התקנים פי שתיים וחצי. רק בשנתיים האחרונות. אני מעדיפה לא לדבר על סד"כים.

בסדר, את אומרת שהכפלתם.

זה בהנחיה של הרמטכ"ל וראש אכ"א וכל המפקדים, מה שצריך. למלא את המשאבים.

ורד, אני מבקשת להפריע.

היא מדברת רק על נתונים שהיא רוצה לדבר. הם לא העבירו את הנתונים.

מי כבודה, רגע, לפני שיש לך מה להגיד?

בואי תשבי, נאפשר לך באופן חריג. באופן חריג אנחנו ניתן לוורד, בגלל שהיא קולגה שלי לשעבר, כשעוד הייתי בערוץ 1. ורד פלמן, עיתונאית ערוץ 11. אני רואה שאת נסערת. קצר, לשאול קצר.

אחרי שבעצם הכנתי את הדיווח, בזמן שהכנתי את הדיווח, אני עובדת בתאגיד השידור הציבורי, כאמור. ובעצם הבנתי שמהצבא לא הועברו השנה נתונים שהתבקשו, כפי שמתבקשים על ידי האיגוד בכל שנה. פניתי גם לדובר צה"ל ושאלתי למה לא הועברו הנתונים.

זו השאלה?

כן.

אני אגיע לזה בסוף.

גם אמרו את זה על מערכת החינוך.

לא, לא, שנייה.

חשבתי שיש לך נתונים.

שנייה, יש לי גם עוד תוספת. לא קיבלתי שום התייחסות מדובר צה"ל. זה היחס. דבר שני, אני רוצה לשאול אותך, את מדברת פה על נתונים שאת בעצם רוצה לדבר עליהם. כמה תיקים במצ"ח נפתחו בבקשה? ב-2023.

תשאלי, אני אענה לך, אין שום בעיה.

לא, ורד, ורד, היא לא בחקירה אצלך.

אם את רוצה, אני לא מנהלת דיון כזה, יקירתי.

ורד, אני חשבתי שיש לך נתונים לחשוף. אני לא עושה את זה, תודה רבה.

אין לי נתונים.

תודה רבה. אני חשבתי שיש לך.

היא מציירת תמונת מצב ורודה.

ורד, כיבדתי אותך.

מה זה ורודה, אם היינו ורודה לא היינו - - -

אם היו לך נתונים לחשוף לי, אדרבא. אני ביקשתי ממנה לתת - - -

יש מקרים פרטניים שאני מכירה שלא עולים בקנה אחד עם מה שהיא אומרת כאן, זה הכול.

הכול בסדר ורד, לא צריך לכעוס. את יכולה להעביר שמות, אנחנו בשמחה נבדוק כל מקרה.

תודה.

לא, אני לא מקבלת את התשובות מדובר צה"ל.

אז אל תקבלי, הכול טוב. אני מספרת לך את הנתונים.

ורד, זה שאת לא מקבלת מדובר צה"ל לא בוועדה שלי. קחי לתשומת ליבך. אבל בבקשה להמשיך.

הכול יועבר אלייך. ואני רק אגיד על המעגל השלישי.

להעביר בבקשה לתאגיד השידור הציבורי שעובד בשביל עם ישראל את הנתונים.

הכול טוב, אין שום בעיה.

רק אני אגיד על המעגל השלישי, וזה המעגל של המניעה. אני אגיד שכדי להטמיע תרבות, ואנחנו רגע בשותפות מלאה פה עם המפקדים. כתבנו תפיסת מוגנות שעוסקת, עברנו מעיסוק באסור לעיסוק בראוי ורצוי שהופצה בכל צה"ל. שמתעסקת גם במעגלים של הפרט, גם במאמצים של המערכת וגם בחיזוק האחריות והסמכות של המפקדים. יש פה מפקדים סופר קואופרטיביים, באמת, אנחנו בטיפולים פרטניים על כל אירוע. הסברות בכל רצף הכשרות הפיקוד כדי להטמיע את זה. כל שערי הכניסה היום עוברים הסברות ייחודיות כדי ללמד אותם מה נדרש.

כל המקבילות שלי בכל גופי הביטחון אנחנו בפורום משותף, עובדים ביחד מתוך אחריות מרחיבה. על כל החיילים והחיילות שלנו. תוכניות התערבות מאוד פרטניות שקורות ביחידות. וקמפיין מוגנות שהפצנו בצה"ל וכמובן הכשרת הממונות.

כמה ירידה בנתונים?

לא, לא ירידה. למה?

את יכולה לפלח את זה, את ה-1,800. את יכולה לפלח לסוג העבירה או כמה באמת הוגשו, הועלו למשפט?

כן, בוודאי.

את מביאה את הנושא המניעתי מאוד, שזה חשוב.

אני אגיד. לא, לא, שמתי את שלושת המעגלים ואני אענה לכל השאלות, אין שום בעיה.

אני אגיד שמתוך ה-1,877 דיווחים, ובגלל זה אמרתי שזה על כל המנעד, כי לא הכול חוצה את הרף הפלילי. מתוכם 433 כן חצו את הרף הפלילי. ומתוך זה כמעט 50% הלכו למצ"ח. זה עוד פעם, אני חוזרת ואומרת, תלוי בנפגעת. לפעמים זה מתאים לחקירה והיא לא רוצה. ואנחנו נעשה איתה תהליך ולא נוותר.

מה בהשוואה לשנים קודמות?

אני לא זוכרת בעל פה.

יש ירידה?

לא, להיפך. אנחנו רוצים עלייה. שכל מקרה שיתאים אנחנו רוצים שהוא ילך לחקירה.

כן, כן. אבל אנחנו רוצים לראות, ברור שאנחנו מבינים שעלייה במספרים מעידים גם על דיווח וטיפול.

את מדברת על מספר הדיווחים אם יש עלייה?

אני רוצה את הפילוח, זה נבקש להעביר לוועדה.

יש לנו את זה.

על ארבע-חמש שנים אחרונות.

אני אגיד שבגדול הדיווחים מתנהגים, לפחות בשנתיים האחרונות, בגדול אותו דבר, באותם ממוצעים של דיווחים. אני גם לא נבהלת מזה. כי אני אומרת שכאשר מדווחים זה מעיד על שני דברים: אחד, שנשים וגברים לא מקבלים התנהגות פוגענית כלפיהם וטוב שכך, אז הם באים לדווח. ושתיים, שהם רוצים שנעזור להם. בין אם זה שרוצים שנעזור להם באופן פרטני ובין אם הם רוצים שנעשה את כל המעגל כולו וגם נטפל כנגד הפוגעים. אז מבחינתי זה לא מפחיד אותי שיש את אותו מספר או עלייה, זה בסדר גמור. זו מודעות. זה כלים.

אבל זה קצת מעט מתוך קרוב ל-1,800 שרק 400 עברו את הרף הפלילי.

אז זה מה שאני מסבירה. זה מה שאני מסבירה. אנחנו מסתכלים באחריות מרחיבה. גם מה שהוא לא בחוק, בחוק אין לכם עבירה מטרידה. אנחנו מסתכלים על זה באחריות מרחיבה. ואנחנו אומרים גם אם מישהו עכשיו ישב סביב השולחן ושמע חבר שלו מקלל ומחפיץ. לא אותו, גם לא אותה, באופן עקרוני. והוא מבקש ואומר שיש אצלו במקום הספציפי אווירה מטרידה, אנחנו נטפל גם באירוע כזה, שהוא לא חוצה את הרף הפלילי.

לכן אני אומרת רגע צריך להבין שיש הבדל בין דיווח לבין תלונה. מה כן מתאים מתוך ה-1,877 – 433 דיווחים כן התאימו להליך פלילי. ומתוכם 50% הלכו למצ"ח, כי זו עוד פעם החלטה של הנפגעת.

איזה עוד נתונים מעניינים אתכם? בשמחה.

אנחנו נקבל לדעתי את הנתונים.

מעניין אותי הפילוח המגדרי. מתוך ה-1,800 כמה גברים מתלוננים, כמה נשים?

אז הרוב הוא כמובן, לצערי הרב, רוב הנפגעות הן נשים. 19% מהדיווחים שאנחנו מקבלים הם בין בני אותו מגדר, כלומר גברים-גברים, נשים-נשים. אנחנו מטפלים בכול כמובן. זה חלק, עוד פעם, מהעלאת המודעות. כדי להבין שיש גם פגיעות כאלה. ורוב הפוגעים הם גברים, אבל יש גם נשים באחוזים קטנים. זה הפילוח בין הנפגעים לפוגעים.

תודה רבה היוהל"מית. אנחנו נשמח לקבל את כל הנתונים היום-מחר, בכל מה שקשור לעבירות ולפגיעות מיניות בתוך צה"ל, עם פילוחים גם על עבירות, כמה הגיע באמת לרף הפלילי, כמה כתבי אישום הוגשו ביחס לארבע-חמש שנים האחרונות כדי שנקבל את תמונת המצב.

וכמובן פירוט העשייה שאת מפרטת כאן שנעשתה מאז דוח מבקר המדינה, כדי שנדע באמת שהדברים מתבצעים. ולא רק מתבצעים, אולי יש ארגונים אחרים שיוכלו לעשות את אותן פעולות שאתם עושים. ואני חושבת שזה גם באמת נושא שהרבה זמן לא נדון כאן, בעקבות נושאים רבים שיש לנו על השולחן שקשורים במלחמה.

תודה רבה לך. מי מפקדת מהו"ת?

מפקדת מהו"ת נכנסה היום לתפקידה, הנה היא פה. הדס. זה יומה הראשון.

בואי הדס, את יכולה לשבת. את רוצה לומר כמה מילים או שאת עדיין תפקיד, יום ראשון.

אנחנו מאחלים לה היום בהצלחה.

זה רגע השיא.

אנחנו נעלבים.

רגע השיא בקריירה.

שיהיה לך בהצלחה. דווקא העלתה כאן רעיון מנהלת הוועדה שנבוא לביקור במרכז מהו"ת ונפגוש גם, אם ירצו, חיילות שקיבלו סיוע.

אין שום בעיה.

תודה רבה. חברות הכנסת, אתן רוצות להמשיך לשמוע את הדוח או שאתן רוצות להגיב עכשיו?

אני תכף צריכה ללכת לוועדה אחרת.

כן, אני יודעת.

אז ראשית גברתי, להודות לך על הדיון החשוב וגם לאיגוד. הלוואי ולא תהיה לכם עבודה והלוואי באמת שהמדינה תיתן את כל סל המענים. אבל מבחן התוצאה היום יש תשעה מרכזים. אני חושבת שאנחנו בשולחן הזה צריכים לוודא - - -

יש 13.

13, אוקיי. באיגוד תשעה ובסך הכול 13. אני חושבת שאנחנו כוועדה צריכים לדייק תיקוני חקיקה גם מול הפרקליטות, גם מול הנציבות העתידית, גם מול האיגוד.

יש להם חוקים, זה לא קשור לחוק. זה קשור למדיניות ולהלך רוח. מטי, אני אומרת לך את זה.

לא, בסדר, אני לא מכירה מספיק.

זה קשור לכמה אנחנו רוצים לתת את יומן של הנפגעות והקורבנות בבית המשפט.

אוקיי. אני אומרת, יחד עם זאת, לפעמים יש כן תיקוני חקיקה שנדרשים. כמו העדות של יוליה.

המצמררת של יוליה, כן.

באמת מצמררת. וכמו שזה נראה יש אולי לקונות סביב ראיות סייבר, שהן אולי יש לאפיין בחוק.

יש את חוק הסרטונים לדעתי של יפעת קריב שאני גם חתומה עליה.

גברתי, ממה שלמדתי רק מהעדות הזאת שיכול להיות שיש לקונות בהגדרת הראיות בהיותן במדיה או ברשת. אני לא מכירה מספיק. אז אני אומרת, הנושא הזה הוא משהו שכדאי לבדוק נקודתית אולי מול הפרקליטות או מול המשטרה.

יש לכם לקונות חקיקתיות? נכון שלא? אני יודעת שלא.

תמיד יש לקונות חקיקתיות.

כן, אבל זה לא סיפור של חקיקה, אשרת.

יש גם, אני אומר כמה דברים, אבל אני חושבת שצריך לתת לה לסיים. אני אומרת, יש גם לפעמים לקונות חקיקתיות. יש עניין של הרף הראייתי. יש עניין שעלו כאן לגבי פיקוח עברייני מין. הוא לא חל על הטרדה מינית לדוגמה. אז זו נקודה שמבחינת החול זה לא חל. אם אנחנו רוצים את זה או לא.

הסיפור של ה-500 ממצאים, על פניו?

אני לא רוצה להתייחס. הרי הדרישה בחוק זה פרסום. האם זה שבן אדם מחזיק אצלו במחשב זה אומר שהוא פרסם? הסנריו היחיד מבחינה ראייתית זה שהוא פרסם או שאולי מישהו לקח את התמונה ופרסם אותה והשתמש במה שהוא פרסם? אם גברתי תרשה לי אני אגיד לה ככה את ההתנהלות של הפרקליטות וההיערכות שלה בנושא של עבירות מין. אבל אני אומרת, תמיד יש שאלות ראייתיות נקודתיות שמאוד מאוד מקשות. אנחנו חיים בעולם של סיכוי סביר להרשעה. בעולם שבו אנחנו מחויבים לאמות מידה. רק רגע.

אולי צריך להוריד את הרף.

כי אנחנו כל כך נפגעות.

גברתי בדיוק דיברה על אותם חיילים שחשודים או שמואשמים בעבירות בעצירים ואמרה שעוד אף אחד לא הורשע ולא העמידו לדין. זה אותו מטבע. זאת אומרת אנחנו כולנו בזהירות יתרה בעניינים של פלילי. בעניינים פליליים ובעניינים של הגשת כתב אישום.

הזהירות לא צריכה להיות כלפי החשודים. הזהירות צריכה להיות כלפי הקורבנות.

הזהירות צריכה להיות באופן שבו אני מנתחת ראיות ומגישה כתב אישום על סמך רף ראייתי. כמו שאני לא רוצה חס וחלילה להעמיד לדין חייל - - -

אשרת, תראי, את לא מדברת עם אנשים שלא מבינים משפט.

אני יודעת גברתי. אני מכירה אותה זמן רב זמן.

אנחנו גם עורכות דין. הרי השכל הישר, אני יודעת שהרבה פעמים זה אם אתה הולך לחומרה או לקולא. אני אומרת לך, אם הלך הרוח והמדיניות לא תהיה כזו שמתחילה להעלות הילוך בהבאת תיקים לבית המשפט. אני מבינה שצריך להסתכל על רף הראיות. אבל כאשר יש רף ראיות, נכון, את מדברת על אלמנט הפרסום. אבל מספרת לנו פה, אני אומרת לדוגמה, את הסיפור שזה פורסם, מצרי הגיע אליי. הטלפון, העבודה. מה, מה? הכול היה כבר על השולחן.

מה אני מנסה לומר? אנחנו נהיה בוויכוח העקר הזה אם אנחנו באמת, ואני חושבת שכמה פעמים ניסיתי להעביר את הלך הרוח שלנו כנבחרות ציבור. ובצער אני אומרת, נבחרות ציבור חוץ מיואב סגלוביץ' שמידי פעם מגיע בעניינים האלו. לא יכול להיות שאתם תאמרו מחד מאבק באלימות מינית ומנגד אנחנו לא רואים פה שיפור. ואת הרוח הזו, אני לא רואה אותך כאופרטורית, כאיזה פקידה. תעלו הילוך.

אני אספר לך מדוגמה אחרת לחלוטין. אחרת. מאבק בגזענות. אני אומרת לך שנים קיבלנו תשובות כאלה 'אי אפשר' 'ואם בן אדם, חופש ביטוי'. אבל כאשר המדינה רצתה היא יודעת לעשות את זה. רק לאחרונה העברנו את החוק של הסיוע המשפטי בחינם בתיקים של עבירות אפליה וגזענות. רק לאחרונה אנחנו מראים שזה גם מעלה את התוצאות. ויש את החטיבה למאבק בגזענות. אם לא תעלו הילוך בדבר הזה באופן סיסטמתי כמדינה, כממשלה, כזרוע ביצוע, אנחנו נהיה בבעיה. אנחנו נהיה בבעיה. ואנחנו בבעיה. זו מגפה. הבת שלי חוזרת, ילדה בגיל העשרה, מספרת לי מה הן עוברות. מה קורה בשטח. זו בעיה. זו מגפה.

א', אני שותפה מלאה לדברים שנאמרו. אם גברתי תרצה אני אפרט על הדברים שנעשו ונעשים. וזה בהחלט מאתגר.

אני אסיים. האתגר הוא אתגר גדול של כולנו, בסוף של כל המשרדים ושל כל גופים שעוסקים. הדוח מדאיג, הדוח מטריד. מצבנו כנשים בכלל לא טוב. וגברתי יושבת הראש יודעת על בכלל על מיצוב נשים, לא רק הנשים היותר מוחלשות, אלא גם נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות. ואם מקימים נציבות אז היא צריכה להיות, הנציב צריכה להיות נציבה וצריך לוודא שזה קורה.

מצבנו לא טוב. וזה ככה פושה בכל תחומי החיים שלנו. לפני שבוע השחיתו את הפרצופים של החטופות, של חמש החטופות, במודיעין. שולחים אותנו לאחורי האוטובוס. זה הכול מתחבר להכול. ואנחנו מנהלות כאן מאבק בכדי לשים את הדברים על השולחן. זה במשטרה וזה בכל מקום.

באמת התוצאות מדאיגות. אני חושבת שצריך לנסות למצות עד תום באמת את הקמת הנציבות הזאת ולראות שבמטרות, ואתם לומדים מתוך הארגונים, יש הרבה מה ללמוד ולעשות איזה שהוא מערך, כאשר מקימים אז למדוד ישר שזה לא ייצא עקום. והדוח מדאיג. מבחינתי יש הרבה עבודה. ואני מודה לך, גברתי, על העלאה לסדר היום.

אני רוצה לומר שאצלי הבוקר הזה הכול מטשטש. גם עם המשפחות של החטופים ועם החורף ועם החטופות שבמנהרות. ועם הדוח שקראתי של פרופ' חגי לוין.

ועם כל השנאה שהתחילה להרים ראש בתוך העם מכל כיוון, מכל חלקה. האמת היא שאני חושבת לסגור את הטוויטר שלי. אני אומרת לך, לאחרונה התחלתי לפתוח. מה שאני רואה שם שקורה, פשוט לא למדנו שום דבר. לא למדנו את הלקח.

הכול באמת מתערבב. ומבחינתי גם יום עצוב. הגשם הזה תפס אותי במצב רוח קשה כשאני חושבת על המשפחות והחיילים. אבל אנחנו פה בשביל דברים חשובים ואני מודה לך על הדיון. וכולנו צריכים לשנס מותניים.

מטי, תודה על המסירות וההתמדה בנושאים האלה. וזה לא מובן מאליו. חה"כ שלי טל מירון.

כן, תודה רבה גברתי יושבת-ראש. תודה על הדיון הזה. אנחנו נפגשים כאן לא מעט בנושאים האלה. אני לפני הכול חייבת להגיד שלאורך כל הדיון, אנחנו מדברים באמת על דברים מאוד חשובים, ללא ספק. ואני כל כך מעריכה את איגוד מרכזי הסיוע על העבודה שלהם. הם באמת עושים עבודת קודש. לא דיברנו על זה פה, כי אנחנו נפגשים איתם הרבה. אבל הם מבוססים על המון מתנדבות. ובאמת יש שם מערך יוצא דופן שעושה המון למען נשות ישראל. ואנחנו רוצים להגיד להם תודה על זה.

לפני הכול, אני חייבת להגיד. אתם יודעים, כל הדיון שמדברים פה על נפגעי אלימות מינית אני לא מצליחה שלא לחשוב על האחיות שלנו שנמצאות עכשיו בעזה. לצערי, אגב, זה לא רק נשים, זה גם גברים. וחשוב להגיד את זה. אבל 13 נשים מתוך 101 שעדיין שם, שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו מה הן עוברות. אבל אנחנו יודעים שב-7 באוקטובר הייתה אלימות מינית קשה ואנחנו יודעים שהיא ממשיכה עד עכשיו בעזה. אחרי 14 חודשים אי אפשר שלא לחשוב אם יש גם דור המשך לאלימות המינית הזאת שקיים כרגע בעזה.

היה חשוב לי רגע להזכיר את זה בדיון הזה, כי זה כנראה הדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לדבר עליו. יחד עם זאת, אני רוצה להגיד ליוליה היקרה, קודם כל תודה רבה. העדות שלך הייתה מאוד אמיצה. ברור לי, אני לא בנעליים שלך, אבל ברור לי שצריך המון עוצמות פנימיות ואומץ כדי לבוא ולחשוף את זה ולספר את זה ככה. זה לא מובן מאליו. ואני חושבת שאת עשית שירות מדהים להרבה מאוד נשים שעכשיו אולי יושבת בבית או ישמעו על זה דרך התקשורת ויגידו וואו, אני לא לבד בזה. יש עוד אנשים, עוד נשים שעוברות את זה. והן גם יקבלו ממך השראה וכוחות וגם הן ישמעו על איגוד מרכזי הסיוע שיכול לעזור להן בזה. וזה שירות עצום מה שאת עשית פה.

אני חושבת שאם יש דבר שיצאתי ממנו בדיון הזה, אני שמה רגע את הפוליטיקה והדברים האחרים שנאמרו בצד, זה שלא יכול להיות, לא יכול להיות שבשנת 2024 בישראל יש כזאת אוזלת יד. שקורים דברים כאלה ואין לנו מה לעשות. זה פשוט לא יכול להיות. זה מורכב, זה לא שאנחנו יכולים לפתור את זה ברגע וחצי ונתקן איזה לקונה בחוק והכול בסדר. אבל כמו הרבה דברים, אני מצפה מהמשרד לשוויון חברתי, אני לא חושבת שיש פה נציגות שלהם. יש נציגות?

יש פה את הרווחה. לא הזמנו אותם. הם תמיד מוזמנים? אז יש פה את נציגת הרווחה? למה הרווחה לא פה? מי שמתקצבים. מה זה בזום?

בכל מקרה, אני חוזרת רגע לנקודה שלי.

רגע, רגע, את נוגעת פה בנקודה. זה שאין נציגות משרד הרווחה זו תקלה חמורה. אני כבר פונה היום לשר ולמנכ"ל. עם כל הכבוד לזום, זום היה בקורונה. זה לא עכשיו איזה פריווילגיה. צריך להגיע לדיונים האלה, בטח המשרד שמתקצב את מרכזי הסיוע, כשאני יודעת שהתקציבים עוד לא עברו. רחל, את הפנית את תשומת ליבי על זה שהתקציבים טרם עברו.

והם באנורקסיה מובנית.

אני לא מבינה איך אתם לא פה.

אז אני רוצה להגיד בהקשר הזה.

פיזית אין פה אף אחד? מי הייתה צריכה להגיע?

פנינה, אני חייבת להגיד, את יודעת, אנחנו שמות לב לזה בכל מיני דיונים בוועדות. יש איזה רמיסה של ועדות הכנסת שהיא פשוט בלתי נתפסת.

לא אצלנו.

שלא מגיעים נציגים.

אנחנו לא נאפשר.

ממש לא, את צודקת במיליון אחוז, זה ממש לא מקובל. גם משרד הרווחה, אבל גם המשרד לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה. הייתי מצפה שתהיה פה נציגות.

על בסיס קבוע.

זה נראה לי דיון שהוא הכי לשולחנם. וביחד איתם אולי אפשר לעשות חשיבה עם כל הגורמים איך אנחנו פותרים את אוזלת היד שיוליה סובלת ממנה. ויש כמו יוליה עוד רבות. ועכשיו כשאנחנו חיים בעידן דיגיטלי עם AI אנחנו הולכים כנראה לעידן עוד יותר מורכב, שאין שום רגולציה בו. והסיטואציה רק תלך ותחריף, אין לי בכלל ספק בזה. אנחנו צריכים לתפוס את הנושא הזה ולטפל בו עכשיו לפני שהוא הופך להיות הרבה יותר גרוע. הוא כבר גרוע. אבל הרבה יותר גרוע.

הייתי מצפה שהנציגים יהיו פה. אולי, פנינה, אני מניחה שאתם תפנו לשאול אותם מדוע הם לא הגיעו. אבל אולי דיון המשך שבו הם יבואו עם תשובות. האם הם ישבו וחשבו ועשו איזה שהיא עבודה של מה אנחנו יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיות. תודה רבה.

אני גם רוצה משפט ליוליה. אני בטוחה שהבנות שלך הכי גאות בך. באמת, הכי גאות בך. יש את כל הסיבות להיות גאות.

תודה רבה.

תודה. רחל ממגן ואז נחזור לאורית.

תודה רבה. בראשית דבריי אני באמת רוצה להודות לך, יושבת-ראש, על עזרה גם מאחורי הקלעים. באמת, בכל שעה. בשישי בשעה 15:00 עזרת לי, באמת תודה רבה.

אני רוצה להתחיל בנתונים שלנו. אנחנו מרכז סיוע שמטפל בעיקר במגזר הדתי והחרדי. יש לי פה את הנתונים שלנו לשנת 2024 שעוד לא הסתיימה: 370 תיקי ליווי וחקירה, משטרה, פרקליטות וכדומה. 297 תיקי שיקום, תמיכה, טיפול וכל זה. 141 תיקים מול הרווחה ועוד כמעט 2,000 תיקים של התייעצות.

אני רוצה להצטרף לחברותיי באיגוד מרכזי הסיוע. הדוח הזה מטורף. ובואו נודה על האמת, מה שמגיע אלינו זה אפילו לא קצה הקרחון.

אז הנתונים שלכם בתוך הדוח?

לא, בנוסף לדוח.

אתם לא מכניסים את זה לתוך הדוח?

אנחנו נוכל. הם תשעה מרכזים, יש עוד ארבעה עצמאיים. בשמחה אנחנו גם יכולים לסנכרן את כל הנתונים.

צריך לחשוב על איך מביאים תמונה, וכך גם בשנה הבאה ניתן לשניכם להציג. בעיניי זה כן חשוב לקבל את התמונה המקיפה.

אנחנו עובדים לגמרי תמיד בשיתוף פעולה. וזה כי אנחנו חייבים את שיתוף הפעולה הזה, ואני אסביר למה.

הנתונים מטורפים. מה שאנחנו רואים זה קצה הקרחון, זה כלום ממה שבאמת קורה. כמה נפגעות, ואני חייבת להגיד שגם יש לנו כ-30% נפגעים, לא מדברים, לא מדווחים אף פעם. ומה התפקיד של האיגוד וכל מרכזי הסיוע? זה בעצם לתווך בין האזרח הקטן למשרדי ממשלה. ואנחנו מותשים. אם זה מהפרקליטות, אני חייבת לפתוח את זה פה רגע. חבר'ה, המצב קשה. אני יכולה לשבת פה שלוש שעות, לדבר, אני ארחם עליכם. יש לי עשרות דוגמאות.

בואו נדבר על דבר בסיסי. איך התיקים עוברים בין המשטרה לפרקליטות? התיקים עוברים פיזית. למה זה יכול לקחת שנה עד שתיק עובר פיזית? יש כל כך הרבה דברים שהגיע הזמן שנפתח ונטפל. התפקיד שלנו, אנחנו לא אמורים להיות קיימים במדינת ישראל, הרשויות אמורות לעבוד. הנתונים פה מטורפים.

אז אני רוצה להודות לוועדה הזאת ובואו נחשוב, בואו נרד רגע לפרקטיקה. אי אפשר להמשיך ככה. יפה, דוח מטורף, מה יהיה הלאה? שנה הבאה נביא עוד דוח ועוד דוח. ואז מה?

איפה את חושבת, כשאת צריכה לגעת, קשה מאוד, בנקודה אחת.

וואו, שאלה קשה.

אבל איפה בכל זאת משהו שאת חושבת שיכול לעשות מהפך מערכתי בטיפול בעניינים האלה?

שיהיה שינוי עומק מבני במשרדי הממשלה בהבנה שאנחנו פה בשביל הנפגעים, איתם. שלא יילחמו בנו.

מה? אתם מרגישים שנלחמים בכם.

כן, כן.

אני מבינה. רגע נוציא את משרד הרווחה שהוא טיפולי. עכשיו אני רוצה איפה? את יכולה להגיד לי, קודם כל משרד הרווחה. אבל האם זה במשטרה?

זה כל המשרדים.

האם זה משרד המשפטים?

אני חושבת שהמשטרה והפרקליטות. כי הרבה פעמים, האחוזים של תיקים שנסגרים הם מטורפים. לא באמת נסגרים, אפילו לא מגיעים. אני יכולה להביא כל כך הרבה דוגמאות, אני לא רוצה להיכנס לדוגמאות. אבל חוסר הסנכרון, בדקתי את זה, בארצות הברית הפרקליטות נכנסת לתיקים הרבה לפני. פה חוסר הסנכרון, החוקר כן ידע, החוקר כן שאל, החוקר שכח להקליט, המערכת לא עובדת בצורה משומנת ואפקטיבית. יש את המשטרה, בנפרד את הפרקליטות. אם הפרקליטות הייתה נכנסת לתיק קצת לפני והייתה מדברת עם החוקרים ומסבירה מה הם צריכים או דברים בלי סיום חקירה, בצורה מקצועית. כמה פעמים היו לנו חוקרי משטרה שלא הדליקו הקלטה והיה צריך לעשות עימות של נפגעת מול פוגע?

כמה?

אני יודעת אצלנו שהיה לנו השנה ארבעה. כמה פעמים אנחנו מגיעים לתחנת משטרה ואין חוקר עבירות מין? אין חוקרים בכלל. יצאו לקורס ושבועיים אין חוקרים. וזה קורה בירושלים. אי אפשר, אנחנו לא אמורים להילחם במערכת. המערכת צריכה לחבק אותנו ולעבוד איתנו.

יש שולחן עגול ספציפית על הנושא הזה עם המשטרה והפרקליטות?

למיטב ידיעתי לא.

לא איתנו.

אשרת, אני חושבת שצעד ראשון זה צריך להיות כמובן בליווי משרד המשפטים, זה להקים משרד כזה. עולות פה באמת נקודות סופר משמעותיות. ואני חושבת שעם כל ההסתמכות על המגזר השלישי, הם עושים פה עבודה מופלאה. אנחנו מדברים על 15,000 פניות ויותר, כשאנחנו יודעים כמה בסוף מגיעים בכלל למשטרה. האזרחית, האזרח, הנפגע והנפגעת, מגיעים קודם אליהם. אתם צריכים להכיר. הידע שאצור אצלם הוא עצום, הוא מציל חיים. זה מפתיע אותי, כי בכל הדברים האחרים דווקא יש.

אני אומר כמה דברים. קודם כל, א', תודה על הדברים. וגם תודה לארגוני הסיוע באופן כללי על העבודה. אנחנו עובדים בשיתוף מאוד מאוד משמעותי איתם וגם עם ארגונים אחרים שמלווים לפעמים מגזרים, מגזר דתי. אני יודעת שבארגונים יש גם נציגות חרדית כמובן, נציגות גם באזורים של דוברי ערבית, של המגזר הערבי. מאוד מאוד חשוב לנו. וגם מגזרים יותר מצומצמים. וגם על הדוח הזה, כי אני חושבת שתמיד זה מאיר עיניים וגם מציב איזה שהיא נקודה למחשבה ולעצירה. יש לנו גם את הנתונים שלנו, לא תמיד הם בדיוק מקבילים.

אבל אני כן רוצה לומר מה נעשה אצלנו. ואנחנו לוקחים את זה לתשומת הלב. ואני יודעת שהקושי הוא באמת בסיפור של סגירת התיקים. אבל אני כן רוצה רגע לומר משהו על העשייה אצלנו בתחום הזה. כמו שגברתי יודעת, עבירות המין הן נכנסו לתר"ש הפרקליטות. זה אחד מחמשת היעדים המרכזיים של הפרקליטות, שלקחה על עצמה לשנים הקרובות. הדבר הראשון שנעשה כרגע וזה ממש בתהליכי עשייה יום יומית זה להקים צוותים של פרקליטים שמטפלים בעבירות מין. זאת אומרת שיהיו פרקליטים שהם יהיו פרקליטים שמוכשרים לעניין הזה. יעברו הכשרות. אנחנו כבר בעיצומן של ההכשרות. הם יהיו, אני לא רוצה להשתמש בביטוי "צבועים", אבל הם פרקליטים שהם יהיו צבועים לטיפול בעבירות מין בעיקרה. הם בעצם יתמקצעו בנושא של טיפול של עבירות מין.

כמו רפרנטים בדוח של ברלינר?

זה יותר מרפרנטים. זה אומר שכל תיק של עבירות מין יטופל על ידי פרקליט שהוא פרקליט מומחה לעניין ויקבל גם קדימות כמובן. זה דבר אחד. אז גם מדובר על הכשרות וגם מדובר על פרקליטים. אנחנו מדברים על אנשים שהם יהיו מה שאנחנו קוראים "גייטורים", זאת אומרת אומרת האנשים שעוסקים בכניסה של התיקים ובסגירה של תיקים ובעיון שלהם. הם יהיו גם אנשים שיהיו לפחות בעלי הכשרה ויהיו מיועדים לדבר הזה.

סוג של עין נוספת?

עין נוספת. אני רק אומר שכרבע מהתיקים שמגיעים לפרקליטות מגיעים מהמשטרה עם המלצה לסגירה כבר, מה שאנחנו קוראים תיקי גניזה. אני לא אוהבת את הביטוי הזה תיקי גניזה, כי גניזה יש בזה משהו מאוד בוטה.

זה הנתון שלנו.

אולי המשטרה לא צריכה להחליט מה סוגרים, אם כך?

המשטרה לא מחליטה.

או להמליץ.

אני אומר לגברתי, שגם אנחנו בתחום הזה עשינו איזה שהיא חשיבה מחודשת על האופן שבו אנחנו בוחנים את התיקים האלה. והתיקים הללו הם רובם לא יעברו אצלנו במסלולים שהם מסלולי מה שאנחנו קוראים מסלולים מהירים. אלא התיקים האלה יבחנו באופן עמוק. ואולי זה יהיה קצת יותר איטי, אבל הם יהיו, תיעשה בחינה יותר מעמיקה ועל ידי אנשים שמוכשרים לכך, כדי שלא יהיה מצב שבו אנחנו נסגור חס וחלילה תיק שאפשר היה למצות את החקירה אולי יותר.

אני אומר עוד דבר, מעבר להכשרות אצלנו אנחנו עושים הרבה עבודה של הכשרת אנשי משטרה. גם באופן מחוזי, כל מחוז, אצלנו חלק מתוכנית העבודה זה שכל מחוז יעשה יום או יותר מיום עיון שישפר את החקירה המחוזית. וגם אנחנו, בכל הכשרה שיש היום בתוך משטרת ישראל, יש מכללה, יש קורס מיוחד לעבירות מין ולעבירות במשפחה. אנחנו מופיעים ביותר מאשר רובריקה עכשיו, אנחנו ממש נותנים הכשרה. לא הכשרה באופן כללי, אלא הכשרה על איך חוקרים ואיך משפרים את החקירה. כי אנחנו זיהינו אצלנו את הקושי שתיקים רבים אנחנו מרגישים שלפעמים לא תמיד מיצינו את החקירה או יכולנו לעשות משהו שיהיה שובר השוויון.

אנחנו יודעים שהמורכבות של תיקי עבירות מין זה הרבה פעמים מה שנקרא מילה מול מילה או שאין לי בעצם לאחר שהתיקים, ראינו כאן תיקים שבאים אחרי הרבה מאוד שנים. תיקים של אנשים בעלי זיכרון פוסט טראומתי שיוצר קושי לפעמים בהעברת העדות. כל הקשיים האלה הם קשיים שהם אינהרנטיים לעבירות מין. ואנחנו רוצים לשפר את החקירות.

אז יש תהליכים. ממה שאת פורסת יש תהליכים.

נכון.

רק אני שאלתי שאלה שעליה לא ענית. עם כל הכבוד, מי שעוסק עם מרבית הפניות האלה, אלפים גם שלא מגיעות בסוף למשטרה ואליכם זה מרכזי הסיוע. וגם פתחת בדברייך שאת מאוד מעריכה את העבודה שלהם. ואני שואלת מדוע אתם לא יושבים איתם כדי לטפל בנקודות וביקורת בונה?

תודה. נתחיל מזה שכן חלק מתוכנית העבודה, אנחנו פשוט צריכים לעשות אותה בשלבים, זה ליצור שולחנות עגולים. אני לוקחת את זה כאן, אני אומרת את זה כאן, אני לוקחת את זה, ככל שאני יכולה לקחת את זה על עצמי, להקים שולחן עגול כזה. אני כמובן צריכה לדבר עם הממונים עליי. אבל זה נשמע לי רעיון מעולה.

זה צריך את המשטרה, את מרכזי הסיוע, גם מגן, גם המרכזים. ואתם, אם אתם רואים לנכון עוד, כמובן. אבל המשטרה והפרקליטות.

אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות. אנחנו שמנו לנו כיעד, מעבר לכל מה שסיפרתי ויש עוד המון נקודות שלא דיברתי עליהן כמו ממונה ארצי וכו', אבל אני כן רוצה לומר, זה גם מפגעים עם נפגעות עבירה. אני ברגעים אלה מפספסת את המפגש בירושלים עם נפגעות עבירה. אנחנו מאמינים שהמפגש הבלתי אמצעי של פרקליטים עם נפגע עבירה, לא רק בתיק שלהם, ולקבל בעצם איזה שהוא היזון לפעמים שלילי ולפעמים חיובי, על הטיפול שלנו, הוא מאוד מאוד חשוב. וזה דבר שנעשה.

אני אוסיף עוד דבר אחד שהוא קשור אלינו ולא קשור אלינו. נכנס לאחרונה או ייכנס באפריל תיקון לחוק הסיוע המשפטי שבו בעצם כל נפגע או נפגעת עבירות מין יהיה זכאי לסיוע משפטי - - - החקירה. בכלל עבירות המין. אנחנו רואים את זה, אני חושבת, כדבר שבהחלט יכול להטות כאן איזה שהוא גם קידום בעניין הזה ולא ישאיר את נפגע העבירה לבדו גם בשלבים של ההליך, מעבר לטיפול שלנו.

אני חושבת שכלל הדברים האלה, שוב, תיקונים ושיפורים אלה תהליכים. את הרף הראייתי, כמו שדיברתי, אנחנו לא נשנה.

מה בהשוואה לשנה לפני כן?

מבחינת מה?

הפרקליטות.

הפרקליטות באופן כללי?

כמה תיקים הגשתם? על עבירות מין אנחנו מדברים. על מה אנחנו מדברים אשרת?

אני אקדים ואומר שאת דוח ארגוני הסיוע קיבלתי 10 דקות לפני הדיון. אנחנו לא מקבלים את הדוח הזה בזמן.

לא הם צריכים לעשות דוח. אני שואלת על הנתונים הפנימיים שלך.

לא, לא. אני אומרת, אז את הדוח עצמו, כן, אני אומרת, מבחינת הנתונים שלנו אנחנו עוד לא פרסמנו את הדוח שלנו של שנת 2024.

לא, לא, נראה לי אתם מבולבלים. אנחנו כנסת, לא מעניין אותי הפרסום.

אני יודעת.

הפרסום מעניין את ורד פלמן שיושבת פה באדיקות בוועדה הזאת. אותי מעניין שתגידו. זה שלא פורסם זה לא אומר. תני לי את הממצאים שלכם.

גברתי, רק דקה. שוב אני אומרת, ממה שאני רואה אצלנו, שוב, הנתונים שלי הם נתונים רק לגבי 2023, אין לי את הנתונים לגבי 2024 וגם לא יכולתי לשלוף אותם.

לא, אני מדברת על 2023 ו-2024 לראות כמו כל אחד. את יודעת, ישבה פה היוהל"מית סיפרה על ההתקדמות של מה שהם עושים. את מספרת לי על פעולות. אבל היא קודם כל גם נתנה לנו נתונים.

נכון. אז מהנתונים שלנו, לא הנתונים של ארגוני הסיוע, אנחנו סגרנו 73% מהתיקים.

כמה תיקים הגיעו אליכם?

כמה תיקים הגיעו אלינו? מיד אני אגיד לגברתי, רשמתי את זה. 4,298. אני רוצה לומר, הרישומים הם אחרים.

אני לא אכפת לי מהרישומים.

לא, ההאשמה היא אחרת. תיק יכול להיות, שהגיע בשנת 2023.

אמרתי את זה קודם, אם היית קשובה לדבריי.

אנחנו הגשנו בשנת 2023 – 628 תיקים בעבירות מין.

מתוך 4,000?

מתוך 4,000. לא, זה לא מתוך 4,000, מתוך סדר גודל כזה. רגע, אני אומר ככה. אגב, הנתונים של עבירות מין הם לא שונים בהרבה.

זה מטורף.

אפשר לומר מטורף.

זה לבוא ולומר, תקשיבי, זה כמו לשכת התעסוקה, כל מיני בדיחות שהיו פעם. זה פשוט כמו לומר דמייני דלת, מתלוננת באה, כאן לא תקבלי מענה. סגור.

אני שותפה לתחושה הזאת. ואנחנו באמת עושים חשיבה איך אפשר לשפר את הדבר הזה. אבל הנתונים האלה הם לא שונים, לא שונים - - -

זה לא מעניין אותי מה שונים, הנה הם שונים משלהם.

- - - בעבירות אחרות.

אשרת, זה לא מעניין אותי עבירות אחרות. את רוצה להבין את ההבדלים בין העבירות האלה? אני לא רוצה עכשיו להדגיש בפנייך מה זה עבירות מין. זה דבר הכי פולשני, הכי קשה. זה רצח הנשמה והנפש. אני לא הולכת לעשות את ההרצאה הזאת.

לא, אנחנו לא, אני לא - - -

אני אומר לך כזה דבר. לא מקובל עליי. באמת, זה לא מתקבל על הדעת. עד שהתיקים האלה מגיעים לפרקליטות את יודעת איזה דרך הן עוברות. כמה תעצומות נפש צריך. תבדקו את עצמכם, זה לא מקובל.

אנחנו כמובן בבדיקה מתמדת של הדבר הזה ואנחנו נבדוק את עצמנו. אני רק אומרת, כן חשוב לי לומר את הדבר הזה. בכלל התחומים, וגברתי כן תיתן לי לומר. בכלל התחומים, אחוזי סגירת התיקים הם בסדר גודל הזה. בגלל הרף הראייתי הנדרש להגשת כתב אישום.

אני לא מקבלת את הדבר הזה.

טוב.

ואני אומרת לך, אם הגיעו 4,000 ומעלה תיקים ואתם מגישים רק 400.

לא, 600 פלוס.

קודם אמרת 400 ומשהו.

לא. אמרתי 628 תיקים.

עדיין, יחי ההבדל הגדול.

זה הבדל, זה 200. זה פלוס.

אני אומרת לך, זה עדיין לא רבע מהתיקים. לא רבע מהתיקים, אולי 30%. 70% זרקתם אותם מהחלון.

לא זרקנו אף תיק.

אני לא מבינה, אני לא מקבלת את התשובות האלה שהן נוקשות, משפטיות. אתם עוסקים בחיים של אנשים. אתם תתנו להם את יומן בבתי המשפט. ובעיניי, אם אני באה עכשיו עוברת תיק תיק, ונראה לי שזה מה שאני אעשה, אין לי בעיה לעשות דוקטורט על הדבר הזה, אתם תגלו שלא רק שהרף הראייתי היה בהמון תיקים שנסגרו, כמו התיק של יוליה. אנחנו נגלה באחוזים, בעשרות אחוזים, שבתוך התיקים שנסגרו ולא קיבלו את יומן יש רף ראייתי שהוא מתאים. פשוט לא נעשתה עבודה ראויה.

אני חייבת לומר, אני, כמובן אפשר לעשות את הבדיקה הזאת. אני ממש חולקת על האמירה הזאת. אני חושבת שאנחנו מקדישים תשומת לב לכל תיק. ואמרתי לגברתי, גם תיקים שיותר מ-25% מהתיקים, מגיעים עם המלצה של הגניזה. זה לא שאכפת לי מה המשטרה ממליצה. אבל זה אומר שנפגע עבירה הפסיק לשתף פעולה, זה אומר - - -

לא, כל פעם מגיעות באומץ רב מתלוננות, גם עם התיק של סם האונס. ישבו פה ואת היית כאן, ישבו פה נשים, וגם שם סגרתם תיקים שהדברים הם כאילו, הם אספו, הם הביאו ראיות.

אני אומרת שוב.

כבר התשובות האלה, אם רוצים להיות, אם אתם רוצים להיות בבועה, תהיו בבועה.

אנחנו לא.

תמשיכו לתת תשובות כאלה. אבל אני אומרת לך, אנחנו לא נקבל את התשובות האלה ובסוף זה פוגע במערכת שלכם, אבל קודם כל זה פוגע בחיים של הקורבנות.

אני לא חושבת שיש נפגע עבירה או תיק שלא מקבל את תשומת הלב הראויה מבחינה משפטית. אם יש דברים כאלה אנחנו כמובן נתקן. אבל גם מה שאמרתי קודם, הרעיון שכל התיקים, מרבית תיקי עבירות המין יעברו בבחינה במסרקות, כדי למצות את הסיפור הראייתי מבחינת התיק.

ופרקליטים שמיועדים לזה. כמה אנחנו מדברים, על כמה תקנים?

זה לא תקנים. אנחנו פשוט צובעים.

כמה כאלה יהיו?

אני לא זוכרת כרגע את האחוזים, אבל יש אחוזים ניכרים בכל פרקליטות.

אתם מסכימים עם זה שכל תיק מקבל תשומת לב מלאה? ושזה רק סיפור של רף ראייתי?

מה פתאום. לא, לא, אני לא יכולה. לי יש שאלה חשובה.

אורית? מיה, בבקשה. עו"ד מיה אברבאום.

אני מצטערת, אבל אנחנו פשוט נתקלות בעוד ועוד מקרים שזה לא מה שקרה שם. אז קשה לי להגיד שכן. אני יודעת כמובן על כל העבודה הקשה שהפרקליטות עושה ואנחנו מכירות את הפרקליטים הצבועים ואנחנו גם חלק מהפרויקט הזה, וזה פרויקט מעולה ואני מקווה שהוא יסייע באמת להגשת כתבי אישום. אבל המצב היום הוא לא מצב - - -

אז איפה בעצם נופלים? איפה המערכות נופלות?

א', קודם כל יש בעיה, אני מצטערת, ככה הלכנו לפרקליטות, אבל הרבה מהדברים - - -

לא, אני פה לא ועדה, זה לא הגנת המבקר של שחיתות. כאילו אני מרגישה שכל מערכת מנסה לשמור על המערכת השנייה. אני פה לא מחלקת מחמאות למערכות ולא למשרדים. אני פה בשביל הציבור, גם חה"כ מירון. התפקיד שלנו זה לפקח על המערכות שקמות בבוקר, מקבלות שכר, באות פה, פרקליטים, פרקליטות, גם מרכזי סיוע, אם אם אתם ארגון אזרחי, בסוף אתם מקבלים גם תקציבים מהמדינה. המטרה שלי זה להבין איפה הליקויים. אז כל האווירה הזאת של 'לא, הם עובדים קשה'. חיים של אנשים, של קורבנות.

אנחנו הראשונות שנגיד את זה ואומרות את זה כל הזמן. מרגישות את זה בשטח עוד ועוד מקרים כאלה שאנחנו שומעים, שאנחנו ממש בחוסר אונים. אז הרבה מהבעיות קודם כל זה בתחנות המשטרה, של איך שנעשות החקירות. ולכן כשדיברת אז אמרתי כן על החוקרים הייעודים לעבירות מין, שיש מחסור אדיר ומטורף וחוסר מומחיות באיך חוקרים. ואז הרבה מהתיקים מגיעים לפרקליטות באמת והם צריכים לשלוח להשלמות חקירה, כי החקירה לא נעשתה באופן ראוי.

אבל אני רק אגיד שאחת מהבעיות המרכזיות, ואי אפשר להתעלם מזה, שרף הראייתי הוא פשוט מטורף. הוא בלתי עביר. הוא כמעט בלתי עביר, במיוחד בעבירות מין. במיוחד בעבירות מין שזו מילה נגד מילה הרבה מאוד פעמים. זה כמעט בלתי עביר.

רף הוא לא כזה קו שחור שהוא ברור.

אנחנו לא חושבות שהוא צריך להיות שחור.

כולנו יודעים שזה נטייה למה מחליט פרקליט.

זה הנחיית פרקליט המדינה שצריכה בעינינו להשתנות ואנחנו עובדות קשה כדי שהיא תשתנה. וצריכים להגיש יותר כתבי אישום. גם אם בסוף, לצערנו, יהיו פחות הרשעות. הנתונים על הרשעות יפים מאוד. אבל זה לא מוכיח שום דבר, כשאנחנו רואים שכתבי אישום אין כמעט בכלל. אנחנו מוכנות שיהיו פחות הרשעות, אבל שיהיו יותר כתבי אישום.

אני רוצה לעבור למשטרת ישראל.

אני רק רוצה שאלה אחרונה ברשותך.

משרד המשפטים. אני אעבור קודם למשטרת ישראל.

רק שאלה אחת לפרקליטות. מעניין אותי מאוד אם היו תיקים שהמשטרה המליצה לסגור ובסוף לא נסגרו. זה נתון שמעניין מאוד לבדוק.

ברור שיש. אולי אחד.

יש תיקים שאנחנו שולחים להשלמות, בוודאי. יש הרבה תיקים שאנחנו מלווים חקירה, יש הרבה תיקים שאנחנו מעורבים בשלבים יותר מוקדמים. זה המבנה, אגב, של מערכת החוק במדינת ישראל, ההפרדה הזאת. יש לא מעט תיקים בכלל.

תודה אשרת. משטרת ישראל.

שלום גברתי יושבת-ראש הוועדה. אני אוהד טופז ממדור נפגעי עבירה. אני נמצא כאן כמחליף של אורית דנינו, את מכירה אותה, היא ראש חוליית עבירות מין שמרכזת את הנושא הזה אצלנו במדור.

אני רק אגיד שהמשטרה באיזה שהוא מהלך מסוים של הקמת מחלקי משפחה וגיוס של עו"ס משפחה במטרה בעצם ליצור איזה שהיא אכסניה מסוימת, ששם יטופלו כל תיקי עבירות המין, אלימות במשפחה, כל הנושא הזה שיקבל בעצם את תשומת הלב הנדרשת.

כן. אבל כרגע אומרים לנו שאם אין חוקרים, איזה תשומת לב? ואם יש חוקר שהוא הולך להכשרה, לא חשובה הנפגעת קודם?

וכמה מחלקי משפחה כאלה יש גם?

כרגע יש 30 מחלקי משפחה וכמובן שהמטרה היא להרחיב.

מה זה 30? 30 תקנים, בן אדם?

לא, 30 הכוונה ב-30 תחנות. והכוונה היא כמובן להרחיב את ההקמה של המחלקים האלה לשאר התחנות. זה עניינים טבעיים, אבל המשטרה על זה.

זה כלום, מה זה 30?

אני בטח שלא יודע להגיד לך כרגע לוח זמנים. אבל אני בהחלט יכול להגיד שהמשטרה זו הכוונה שלה. וכנגזרת מזה גם תחום ההדרכה וההכשרה.

כמה תיקים אתם ממליצים להם לסגור? אשרת, מכיוון שאת העלית ואני רוצה לדעת. כמה מסך התיקים הם ממליצים לכם? רבע?

אצלנו כ-23% מהתיקים מגיעים עם המלצה לסגירה.

איך משטרת ישראל הפכה להיות מגרסה לתלונות?

לא, זה לא. רגע, הרבה פעמים, אני רגע אגיד כבר מה אנחנו רואים. אנחנו רואים נפגעת שמגיעה. יכול להיות שזה דבר שצריך לשפר, אבל נפגעת שמגיעה ונסוגה. לא רוצה.

את לא רואה את זה, הוא רואה את זה. ולכן השאלה היא מופנית אליו. 20% מהתלונות, ואני אומרת לך, אני רואה את זה בעין מאוד מאוד בעייתית. ואני חושבת שכולנו, שלי, צריכים להזדעזע מהדבר הזה. לא הגיוני ש-20% מהתיקים שמגיעים למשטרת ישראל מגיעים לפרקליטות בהמלצה לסגירה. על עבירות מין.

גברתי, ברור, צריך לבחון את התיקים האלה כדי לראות למה. כל תיק ותיק יש את הסיבה שלו.

לא, לא, אבל יש גם מה שנקרא תמונת מאקרו. התמונה של המציאות. אם יש לך 4,000 נפגעים ונפגעות הגיעו לתחנת המשטרה, מתוכם 20% אתה כבר באת ואמרת לפרקליטות לסגור.

זה אחוז גבוה פשוט. גבוה.

ואגב, הרבה מהחוקרים הם לא עורכי דין בכלל.

לא, ברור שלא.

והרבה מהחוקרים הם בכלל לא ממחלקת משפחה שעברו הכשרה ולא מוכשרים לדבר הזה.

קודם כל, אין דרישה שחוקרים יהיו עורכי דין, זה דבר ראשון.

אבל יש לנו דרישה שיבינו בעבירות מין.

בוודאי, אבל זה תהליך שהוא מתבצע.

אני רוצה שתחזור לארגון שלך, תבין, 20% זה לא מתקבל, אני, אני כפה הציבור, לא מתקבל עליי מבחינת האינטרס הציבורי של נפגעים ונפגעות עבירות מין. 20% המלצה של משטרת ישראל זה דר שראוי לבדיקה. אתם תבדקו את התיקים.

אנחנו נבדוק.

ואתם תבינו מדוע כזה אחוז גבוה מגיע כבר לפרקליטות עם המלצה. זה יכול לשנות את החיים של הקורבן, של הנפגעת או הנפגע.

מובן לגמרי.

כי הם לא מגיעים בכלל למקום ששופט. ואתה צודק, לא כל השוטרים הם עורכי דין. אבל זה דווקא בשל כך צריך להיות זהירים.

בוודאי. בגלל זה גם בעצם תשומת הלב עכשיו להכשיר אותם כמו שצריך, מה שלא היה בעבר.

אז תמשיך בפעולות שאתם עושים בבקשה.

אז בעצם אנחנו מדברים על 30 מחלקי משפחה שקיימים כרגע, מתוך כוונה להרחיב את זה כמובן. השאיפה היא לכל תחנות המשטרה, זו השאיפה.

שאיפה. יעדים? כמה הוקצו לזה? כמה תקציב, כמה תקנים?

אני לא יודע מבחינת תקציבים ותקנים. אנחנו נבדוק ונעדכן את הוועדה.

אני אגיד לך, השאיפה, יש לי גם הרבה מאוד שאיפות. רוצים לראות בפועל מה התוכנית ומה הקצב ועד מתי. אין לך שום דבר על זה?

אין לי יעדים מבחינת זמנים. עוד פעם, אני יכול לדבר מבחינת מספרים כמה יש כרגע, כמה מחלקים. אמרתי.

כמה יהיה?

השאיפה היא לכל תחנות המשטרה.

כמה זה אומר?

סדר גודל של 80 תחנות. 80 מחלקים, זו הכוונה. 80 תחנות בערך, פחות או יותר, אל תתפסי אותי במספר. אבל פחות או יותר 80 תחנות משטרה במשטרת ישראל. אולי אחת יותר או אחת פחות, אני לא יודע להגיד לך בדיוק כמה תחנות משטרה יש כרגע בדיוק.

אוקיי. אז אנחנו מדברים, שייאמר לפרוטוקול שהשאיפה שלכם זה יותר מלהכפיל את המחלקות.

בוודאי. כי בעצם השאיפה שבכל תחנת משטרה יהיו חוקרים.

שהם עם הכשרה.

בוודאי.

מדהים. מדהים. אם זה יקרה, זה יהיה מדהים. עם הבנה, עם הכשרה.

הלוואי.

גם על פגיעות מיניות, גם על אלימות במשפחה.

בוודאי, זו אכסניה אחת מאוחדת, מחלק משפחה.

עם רגישות.

בוודאי. יש שלוש הכשרות בשנה של מחלקי משפחה והמטרה זה בעצם לקחת את כל החוקרים האלה, לקרוא לכל חוקר כזה "חוקר משפחה" שהמומחיות שלו יהיה גם טיפול בעבירות מין, גם אלימות במשפחה, כל הנושאים הרגישים האלה.

תמצאו שם אחר, כי הרבה מאוד מהפגיעות זה לא. זה יכול להיות בבית ספר. צריך להיזהר עם זה. תמצאו את ההגדרה הנכונה.

מקובל. ואני רק אגיד שבשבוע הבא תהיה כנראה איזה פגישה עם דוברות המשטרה.

גם מי, עם הדוברות? עם אריה דורון?

אני לא יודע אם הוא באופן אישי, אבל עם הדוברות. כדי להריץ קמפיין שיעודד בעצם פנייה למשטרה.

אבל 20%? מה תגידו בקמפיין? ש-20% אתם ממליצים לסגור?

אני אומרת, אני ממליצה, לפני שיוצאים לקמפיין, אני גם ממליצה לדובר אריה דורון, שהיה בעברו החזיק את תיק המאבק באלימות משטרתית כלפי יוצאי אתיופיה. אני אומרת קודם כל לעשות את הפילוח של התיקים, להתחיל להעלות את מספר האמונים על מחלקי משפחה. ואז לצאת, אחרי שעשיתם כמה פעולות. כי אם לא תהיו ערוכים ותצאו לקמפיין אנחנו בבעיה. אתם לא תסגרו 20, אתם תמליצו להם על 50% סגירה.

מה שחשוב שהרעיון, בעצם המסר יועבר, שהמטרה היא בעצם כמה שיותר להנגיש, לטייב את ההנגשה של השירותים האלה לנפגעי עבירה. לתת את המקסימום ולהעלות את המקצועיות כמה שאפשר בהקשר הזה. כדי שבאמת תיקי החקירה יגיעו כמה שיותר מושלמים לפרקליטות.

אוקיי. לפני הקמפיין אני גם ממליצה לשבת עם מרכזי הסיוע, כדי שבטעות לא תעשו את הפנייה בצורה שהיא לא נכונה. הם מכירים נפגעות.

זה תהליך. זה לא יקרה מחר.

אבל מה אמרתי? אמרתי משהו לא ברור?

לא, חלילה.

לשבת איתם. הידע, אמרתי, יש ידע רב בקרב מי שפוגעים את הנפגעות. לא לצאת לקמפיין לשם הקמפיין.

ברור, זה משהו, איזה שהוא רעיון שהוא בהתחלה. בגלל זה היה חשוב רק לציין אותו. ולדעתי יש קשר ביניכם לבין אורית דנין, קשר שהוא די שוטף עד כמה שאני יודע.

כן. רצית בבקשה להגיב. ואני רוצה לראות מי ממשרדי הממשלה שרוצה להגיב. אני לא נותנת לאנשים שבזום להגיב, עם כל הכבוד. מי שחשוב לו שיגיע פיזית לכאן. פיזית. ומשרד הרווחה לא פה. הייתה אמורה להיות פיזית והיא לא פה.

היא יצאה רגע.

יצאה? חבל מאוד שהיא יצאה. אם אנחנו יושבים פה קרוב לשלוש שעות, והאמינו לי, אני יו"ר סיעה ויש לי המון דברים לעשות תוך כדי. גם לחברת הכנסת שלי מירון. למה אנחנו יכולות לשבת עם כל האורחות פה והיא לא יושבת? כן?

גברתי, תודה. נילי פינקלשטיין, ייעוץ וחקיקה. אני רוצה להתייחס מאוד בקצרה להערת גבירתי החשובה בעניין השיח בשולחנות עגולים עם ארגוני הסיוע. אבל קודם כל להגיד שגם הישיבה שלנו כאן והתייחסות לנתונים המטרידים מאוד שעולים מדוח איגוד מרכזי הסיוע הוא כמובן קריאה עבורנו ואנחנו בוודאי נתייחס לדברים. בשילוב כוחות גם עם יחידות בתוך המשרד. יושבת משמאלי כאן נציגת הסיוע המשפטי במשרד, שגם בעשייה משמעותית בתקופה האחרונה.

יש להם עשייה מדהימה.

וספציפית בתחום של נפגעי עבירות מין. אז בשילוב כוחות גם עם משרדים נוספים.

שאתם נותנים בסיוע ליווי חינם אין כסף?

כן. בעקבות התיקון לחוק.

הן יודעות את זה כל הנפגעות? אתם עושים פנייה אקטיבית? הן לא יודעות.

אז אני אומר, קודם כל אני שירי שחף אופק מהסיוע המשפטי. ממונה ייצוג נפגעי עבירות מין בגירים. בפתח הדיון אני רוצה להודות לגברתי. אני רוצה גם להודות למרכזי הסיוע, שהם שותפים מאוד משמעותיים שלנו בייצוג ובליווי של נפגעי עבירה. ובאמת להודות להם ולכל מי שתמך וקידם את החוק להרחבת הסיוע המשפטי שייכנס לתוקפו בסוף חודש אפריל השנה שירחיב את הסיוע המשפטי לנפגעים ולנפגעות עבירות מין, ללא זכאות כלכלית. כמובן בעבירות ככל שזה נוגע בהליכים פליליים. בהליכים אזרחיים תהיינה בדיקות בחלק מהמקרים. ואני באמת חושבת שהתיקון הזה ינכיח את הזכויות של נפגעי עבירה. גם ליווי לאורך חקירה פלילית, הגשות ערר בכפוף לייצוג.

איך אתם מגיעים אליהם? או שלא.

אנחנו מגיעות אליהם ואנחנו גם סומכים על השותפים שלנו.

אתן מגיעות אליהם?

אנחנו נגיע אליהם.

נגיע. בסדר, חשוב לדייק.

אנחנו גם סומכים על השותפים שלנו שאנחנו איתם בקשר ושיח.

אז אני מבקשת להעביר לנו דרכי פעולה איך אתם תגיעו. לא רק דרך המרכזים, כי לא כולם גם מגיעות למרכזים. איך אתם יכולים אולי בשיתוף פעולה גם עם המשטרה.

בדיוק, זה מה שאני אומרת.

בדיוק. אגב, לפעמים זה לא רק משטרה, כי בסוף זה צריך להיות גם וגם. כי לא כל נפגעת רוצה להגיע לזה.

אז אני אומרת, לאורך כל ההליך בעצם, גם השותפים שלנו שהיום אנחנו עובדים איתם בשיתופים ובקשרים. השיח שאנחנו מקיימים איתם בעצם מנכיח אותנו בכל המקומות.

ישר כוח, זה ממש חשוב. בעיניי זה סופר חשוב, זה נותן ביטחון לנפגעת ולנפגע. וככל שאתם תיכנסו בשלב עוד לפני הגשת תלונה יש לנו סיכוי אולי למגר את המגפה הזאת.

רציתי רק להשלים ממש במשפט. במחלקת ייעוץ וחקיקה אני רפרנטית זכויות נפגעי עבירה. אנחנו מקפידים מאוד ומקיימים באופן עתי מפגשים עם ארגוני סיוע, גם באופן יזום וקבוע וגם אנחנו פונים אל ארגוני הסיוע כדי להתייעץ על מקרים שמובאים לידיעתנו.

אני שמחה לשמוע.

וגם ארגוני הסיוע פונים אלינו כאשר הם רוצים להציף בעיה.

אז הנציבות היא בשורה גדולה.

הנציבות היא בשורה גדולה.

לתחום נפגעי עבירה.

לתחום נפגעי עבירה. ואני כן רוצה לשקף את העבודה השגרתית שנעשית בתוך משרד המשפטים עוד לפני הקמת הנציבות. אם יש לי עוד כמה משפטים אז אני אפרט. בשנים 2022-2023 קיימנו שולחן עגול קבוע שנפגש כמה פעמים בשנה.

על נפגעי עבירה ובדגש על עבירות מין?

לא בדגש על נפגעי עבירות מין. אבל בשיתוף כל נציגי חברה אזרחית שהוזמנו ודלתנו הייתה פתוחה שיעלו בזום דווקא כדי להפוך את זה לנגיש יותר. אלה פגישות עתיות שקיימנו. הזמנו גם את נציגי משרדי הממשלה האחרים. היו פגישות קבועות. אני מודה שמאז פרוץ המלחמה המפגשים האלה פחות התקיימו. כמו שאמרתי, באופן שוטף אנחנו מתייעצים איתם.

אז אולי אתם צריכים לעשות גם קבוצות, למרות שאשרת לקחה על עצמה. בסדר, לא, נשאיר את זה בידיים של אשרת.

אנחנו רואים בזה כלי עבודה מרכזי וכלי עבודה בשגרה בשוטף. אנחנו לא צריכים לקבוע איזה שהוא אירוע מיוחד, זה משהו שאנחנו עושים באופן שוטף.

אני אזכיר גם את החלטת הממשלה 1889 משנת 2022 שהקדישה תקציבים ייעודיים לתחום של נפגעי עבירה. צוותים שעובדים על נושאים של מעמד של נפגעי עבירה בוועדות שחרורים. יישום של המלצות ברלינר שטרם יושמו. או הקמת מרכזי הגנה לנפגעות תקיפה מינית בגירים.

תודה.

זאת עשייה שאמנם התחילה בשנת 2022.

תודה. ישר כוח ותמשיכו. משרד החינוך, האם תרצו רגע להגיב על הסיפור?

על איך אנחנו פועלים?

כן. גם על הפתיח של הנערה שנפגעה אתמול. שזה מאוד מטריד את כולנו. כבר היו מקרים קשים מאוד שזעזעו את כל הציבור. ומה שהיה עם אילת לפני. אבל הפעם בגלל החשש הוא שבצל המלחמה אנחנו תהיה איזה קהות ברגישות לנושאים האלה, חס וחלילה.

אני חייבת להגיד שזה לא משנה באיזה זמן, זה תמיד מטלטל ותמיד דורש מאתנו באמת היערכות מערכתית בכל הטיפול בנושאים של פגיעות מיניות. במיוחד כאשר מדובר בקטינים חלה עלינו החובה להגן עליהם. וכמובן לנהוג באחריות כלפי כולם, גם כלפי הנפגעת וגם כלפי הפוגעים לכאורה.

לכן אנחנו עובדים תמיד בשיתופי פעולה עם הרשות המקומית, עם הרווחה ועם משרדי הממשלה כשצריך. וכמובן מנסים להתיר את הטיפול. אנחנו עושים מיפוי של מעגלי הביות. אני מדברת באופן עקרוני כי אסור לי לדבר על המקרה הספציפי. אבל באופן עקרוני תמיד יש היערכות לטווח קצר ולטווח ארוך.

אני חייבת לומר שאני רואה חלק מהעבודה המשמעותית של חבר כנסת וחברת כנסת זה פניות ציבור. אני חייבת לומר לך שמגיעים אליי אירועים מאוד מאוד מטרידים על צוותי חינוך. מורים או בעלי תפקידים אחרים שפוגעים בילדים. אתם לא פועלים מהר בזירה הזאת. אתם לא פועלים מהר. צריך לראות איך הדבר הזה, איך אתם יושבים על המדוכה וגם מעבירים נהלים מאוד מאוד ברורים.

לא יכול להיות שוועדי הורים למשל יאבקו בפוגע ובפוגעת ועוד הוא ממשיך ללמד. זה בכלל לא משנה אם אותו איש חינוך הועמד לדין או לא. אני מכירה אירועים, כולל מהסרט של הילה צור, שמראים שם פוגע שהוא עדיין מלמד. זה מזעזע. אתם צריכים להרחיק מהר אנשים כאלה שמתוארים ויש חשדות גדולים מעל ראשם. וגם הגיעו לפה עובדים בתוך הכנסת שהם נפגעו בעבירות מין, שאותם אנשים שפגעו בהם עדיין במערכת החינוך. ומגישים תלונות ולא זוכים לבירור מעמיק. וזה מאוד מטריד.

וגם יש את התיקון החדש, שיכול לאפשר להם כלי שהוא לא פלילי. התיקון החדש שעבר שיכול להשעות או לפטר עובד הוראה דרך הכלי המינהלי.

אני אז בזמנו גם על עובדי קבלן מורים, ב-2014, חוקקתי חוק שאומר לא צריך להמתין עד הסוף, אם זה עבירות מין.

יש כלי מינהלי. תהליך מינהלי.

נכון. כי אף הורה, אף אמא לא היו מוכנים. אומר להם זה 50-50. לא 50-50 וגם לא 10% וגם לא 1% שיש סיכוי שיפגע בילד או בילדה.

אז בעניין הזה אנחנו גם נבקש אולי לקיים פגישה. לא חייב דיון, כדי להבין מה מערכת החינוך עושה. יחד עם מנהלת הוועדה. ואם יהיה צורך בתיקונים חקיקתיים עם היועצת המשפטית של הוועדה.

אני חייבת להעיר רק הערה.

אני צריכה לסכם.

משפט אחד. הילד החרדי הרבה פחות מוגן וזה חשוב שנדבר על זה בהזדמנות, לגבי הילד החרדי במוסדות הפרטיים רשמיים שאינם מוכרים.

והעדה החרדית, גם הבנים וגם הבנות.

אין שום אישורים. יש כאלה שהושעו ועדיין עובדים, אין על זה שום פיקוח וזו בעיה מאוד קשה.

אז חשוב למקד באמת את הדיון, כי זה לא, אני לא הכתובת. יש לנו אנשים במשרד שהם אמונים על כל הסיפור הזה של בגירים.

בתור התפקיד שלי הייתי חייבת להגיד את זה.

כן, כן. אני שמחה על ההערה שלך, רק חשוב לדייק.

משרד הבריאות, רציתם לומר? אלא אם כן את רוצה לומר משהו. כן, משפט.

כן. אני לא רציתי יותר מידי לעשות הקדמות, אבל אני נוגעת בנקודה שלה. רציתי לדעת, וגם אני פונה גם לסיוע. שמי ורד מלכה לוי, אני מהצפון. רוב הפעמים אני גם מגיעה מרחק מאוד מאוד ארוך להגיע לוועדות של חה"כ פנינה.

אקטיביסטית חברתית. אנחנו נותנים, למי שמשקיעה אנחנו נותנים.

זכיתי. מאוד נגעה לי הנקודה שלך, ואני פונה באמת לכל הגורמים פה. אני רוצה לדעת איך מבחינת רמת הסייבר? אחרי שמגיעים לסיוע לא כל עורך דין מתעסק במערכות מידע, תחום הסייבר. האם בכלל פנית ובדקת איתה - - - של אותו פוגע, שכביכול פגע בך. אם פנית ברמה של המרשתת לכל הגורמים: אינסטגרם, פייסבוק. כי יש את האפשרות למגר את זה דרך מנכ"לים, את יודעת.

קודם כל, כשזה התחיל וזה התחיל בטלגרם, הטלגרם, כפי שבטח כולכם יודעים, הם לא ממש משתפים פעולה עם אף אחד. ויותר פי כמה וכמה אם אני בתור הנפגעת באופן פרטי פונה אליהם ומבקשת להסיר את התכנים הנוראיים האלה. הם פשוט לא שמו עליי. אפילו לא קיבלתי תגובה. אפילו לא "בקשתך נדחתה". כלום, כאילו לא שלחתי את זה מעולם.

זה הסייבר של המשטרה. זו נקודה מאוד חשובה, האם הם שם באופן ממוקד, כמו שיש להם ב-105 עם הילדים וזה, ומאתרים. האם יש באופן ממוקד על עבירות מין ופגיעות מיניות שבתוך הרשת?

אז כן, יש יחידה שעוסקת בתחום הזה, גברתי. אני פחות, זה פחות תחום העיסוק שלי.

איזו יחידה זו?

יש את יחידת הסייבר של להב שעוסקת בחלק מהמקרים האלה.

הם מתעסקים בזה או בצווארון לבן?

לא, לא, בין היתר גם בזה.

אם הממצאים שלי היו מגיעים ליחידת סייבר לא היו סוגרים לי את התיק.

יכול להיות. בשביל זה צריך לבדוק את זה לעומק.

זה אומר שצריך שיתוף פעולה שחוקר שמקבל תלונה יכול להרים, שאחד מהנהלים זה לדווח בו בזמן על יחידת הסייבר לאסוף את הממצאים האלה.

זו חקירה שבהחלט היה צריך לערב בה. יכול להיות שעירבו, אני לא יודע.

לא החקירה הספציפית. נוהל, נוהל. אני מבקשת נוהל. אני יוצאת עכשיו מהמיקרו למאקרו, אני מבקשת נוהל בעניין הזה. תרשום לך.

אני כן יכולה להגיד שהפרקליטות כן פועלת מעבר להליך הפלילי בהקשרים של התכנים האלה יש פעילות נפרדת של הפרקליטות של הסרת תכנים.

כן, אבל הפרקליטות, עד שמגיעים לפרקליטות.

לא, לא בתיקים אפילו שמגיעים לכתבי אישום. בהסרת תכנים.

אבל איך תדעו? אתם מחפשים ברשת?

לא, לא, יש פנייה. יש יחידה שקוראים לה יחידת הסייבר, של הפרקליטות.

אבל מי פונה?

רגע, רגע. לפעמים פונים אנשים פרטיים, לפעמים פונים דרך תיק במשטרה. ויש פעילות שהיא נפרדת מהגשת כתב אישום ומחקירה, זאת אומרת נפרדת מהגשת כתב אישום שהיא הסרת התוכן עצמו.

והרף הפלילי הוא שונה.

לא, ידיעה לא פוטרת משיתוף פעולה.

לא, שיתוף פעולה ברור. זה נעשה באמצעות המשטרה וזה נעשה במאות מקרים, אם לא יותר.

אוקיי, אז תתעדכן, אדוני הנציג.

לסיכום בבקשה. אורית, אנחנו צריכים לסכם.

זה כל כך בוער בי, כי היום לצערי יש גיבורי מקלדת ויש עבירות מין במרשתת, חברים, זה לא צחוק. ואתם רואים את האישה היקרה הזאת שבאה באמת עם גדלות אמיתית, גדלות נפש, שמגדלת גם ילדים. גם המסר החינוכי, ואני פונה גם למשרד החינוך פה, מי שמייצגת. אנחנו מעבירים באמת מסר גם לדור הצעיר. לא יכול לקרות שיושבת אישה כזאת פה ובאמת נפגעת עבירה וכמה שנים ואין טיפול.

תודה ורד, תודה רבה ורד. תודה. קודם כל אני רוצה לאפשר למרכזי הסיוע לסכם, למנכ"לית אורית סוליציאנו. גם להודות לרחל. לומר לכם תודה על העבודה שלכם המסורה לאורך השנה הזאת. אני יכולה להגיד שאיגוד מרכזי הסיוע ליוו את כל מה שקשור למפונים ולא רק באמת ריכוז ודחיפה מאוד גדולה של משרדי הממשלה לטפל במרכזי המפונים בפגיעות מיניות. אתם גם העמדתם שם לרשות המפונים והנפגעים טיפולים. וזה משהו שהוא לא מובן מאליו. ליוויתם את כל הנושא של פגיעות מיניות מה-7 באוקטובר בחשיפה, ברמה הבין לאומית. אגב, שבוע הבא אני מזמינה את כולם, עושים פה כנס סוג של בין לאומי. אנחנו מזמינים את כל השגרירים והשגרירות להגיע לכאן, על הצורך הדחוף בשחרור החטופות, הפגיעות המיניות והאלימות שחווים החטופים והחטופות.

זו באמת הזדמנות להודות לכם גם על הדוח הזה, על העשייה שלכם לאורך כל השנה. 24/7 בעבור הנפגעים והנפגעות. בבקשה אורית, לסיכומך.

שוב, תודה רבה על דיון סופר מושקע ויסודי ועבודת ה-follow up שאת עושה, באמת יוצא מן הכלל. אני כן חייבת לשתף ברמה האישית והארגונית. אני מייצגת כאן אלפי נשים וגברים שעונים על הקו 24/7 ורצים בבתי הספר. ואסור בשום פנים ואופן לצבוע את העבודה שלנו בשום דבר פוליטי. אנחנו רק נאבקות באלימות מינית. לא משנה כמה שורות היה כתוב או לא כתוב. זו המטרה שלנו וזה המיקוד שלנו. אני חייבת להגיד את זה.

את יודעת, גם נראה לי שפשוט הדברים לא נכתבו בצורה כל כך מדויקת.

יכול להיות, אבל צריך לדעת מה אנחנו עושים.

וזה היה נראה שחרצתם.

אבל אנחנו נאבקים בכל אלימות באשר היא. ויוליה, את גיבורה. בזכותך ואיתך ביחד נשנה את העולם. כי כאשר הנתונים שלנו, ולכן רצינו שאת תדברי קודם, זה בשר ודם, אז אפשר הרבה יותר לגעת באנשים. באמת תודה שבאת. וזה לא פשוט. ובסוף אנחנו יחד איתך, באמת אני מאוד מאוד מעריה.

תודה.

ואני באמת רוצה לומר שאנחנו שנים עושות את העבודה הזאת. אני כן חייבת לציין, באמת, משלושה ארגונים לא קיבלנו נתונים: לא מצה"ל, מראש, שנוכל להתעמק בזה. אז לא יכולנו להתעמק והם הלכו, אבל אני מציינת את זה. לא ממשרד החינוך, שרצו לשמור את הנתונים לשבוע המוגנות, שזה דבר שלא עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע.

מתי זה שבוע מוגנות?

בינואר. 19 בינואר.

אבל יש חוק חופש המידע, הם היו מחויבים להעביר לנו את המידע.

אז תקדימו. אני אגיד מה. אחד, באמת יש את חוק חופש המידע. שתיים, משרד הרווחה, גם אם אתם לא רוצים לחשוף את מלוא התמונה כדי שיהיה לכם את הכותרות שלכם.

יש חוק.

נכון.

זה פשוט חשוב.

יש אבל איזה חשיבה מאחורי זה.

כן, אבל החשיבה לא יכולה לעבור על החוק.

ואיריס נהדרת, איריס בן יעקב, אנחנו משתפים פעולה בצורה יוצאת מן הכלל. אבל זו החלטה תקשורתית שהיא לא במקומה. וגם משרד הבריאות לא העביר לנו נתונים. אז אני מבקשת שאת כיו"ר הוועדה תתעסקי ותבקשי נתונים. ואפשר ללמוד מהנתונים הרבה מה קורה וגם מה לא קורה.

ושוב, תודה רבה על כל העבודה שלך.

בשמחה גדולה.

על כל העבודה בכלל על כל השנה.

תודה לכם. אני חושבת שבאמת שיתופי הפעולה, גם של המשרדים, גם של הכנסת, גם של ארגוני חברה אזרחית במובן של נשים, במיוחד נשים שעוסקות בהרבה מאוד רבדים, תחילה של המלחמה בתקופה הזאת. מהן שבשגרה. העבודה המשותפת הזאת סופר משמעותית בתקופה כל כך קשה שאנחנו כל יום קוברים את מתינו וכל יום זוכרים שיש 101 חטופים וחטופות שלא חזרו הביתה. בתקווה ותפילה שכל הדברים שאנחנו עושים, גם אם לפעמים בתוך דיון נוקשה, המטרה היא באמת לסייע בידי הגורמים, כלל הגורמים כגורם מפקח. להזיז אתכם לכיוונים הנכונים, לעבודה משותפת, שזה דבר שהוא ממש בנפשי.

כמובן מתוך אמונה גדולה שבשינויים מסוימים אנחנו יכולים לראות מהפך ולהציל נפשות. כי זה כואב. זה כואב לפגוש. אני כל הזמן פוגשת נפגעות, נפגעים. חיה בתוך עמי. ואני חושבת שאפשר לעזור וכאשר לא עוזרים זה מגיע למקומות מאוד קשים. בטח כאלה שמאבדים בנוסף לזה אמון במערכת, זה אפילו הופך להיות טראומה על טראומה. לכן אנחנו צריכים לזכור שכל אחד ואחת שמגיעים ואומרים אני נאנסתי, אני נפגעתי, אני עברתי א', ב', ג', זה יש לנו אחריות מאוד גדולה.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה וכמובן שיהיו עוד דיונים וגם לא חייב לחכות לדוח. תאיצו בי, כמובן, מרכזי הסיוע. אני כאן לרשותך והמנהלת המסורה שלנו שבמשך שנים הוועדה עוקבת אחר היישום של המלצות דוח הוועדה, דוח ברלינר ובכלל הנחיות הוועדה. ומבקשת לקבל עדכונים שוטפים לגבי מה ההמלצות. וגם החלטת ממשלה שעברה איך הן מבוצעות.

כמובן זה נוגע את כלל הגופים, לא רק ההמלצות מתוך הדוחות וההנחיות של הוועדה. אנחנו רוצים לדעת מה ההתקדמות גם באחריות הארגונית של הפרקליטות, של הנציבות, של המשטרה. בתי המשפט לא נגענו היום, אבל בהחלט. ומשרד הרווחה שלצערי לא נכחו כאן ונאמר לנו שתהיה נציגה שהייתה אמורה להיות כאן.

הוועדה מודה לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית ולמרכזי הסיוע על הדוח החשוב והעבודה המתמשכת.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד המשפטים דיווח בנוגע להתקדמות הקמת נציבות זכויות נפגעי עבירה ובתוכם הנגזרת של נפגעי עבירות מין. מה התקציבים המיועדים, התקנים והסמכויות. וכמה מתוכם מיועדים לנושא זכויות כמו שאמרתי, עבירות מין.

הוועדה מבקשת לקבל מהמשטרה וממח"ש נתונים מפורטים כמה תלונות התקבלו בגין עבירות מין, הטרדות מין, על כל הקשת, במשטרה וגם במח"ש וגם בבית הדין המשמעתי.

הכוונה בתוך הארגון?

כן, כן. מה, לא היית איתנו?

לא, לא, אני איתך.

עבירות על ידי שוטרים.

זו השאלה.

שוטרים, שוטרים. בוודאי, צודקת. תודה על החידוד, לוקחת חזרה את זה. גם בתוך המערכת וגם כלפי מתלוננות וגם כלפי כל זה. כמה הועברו לדין המשמעתי ואיך הם טופלו, פילוח העבירות, כמה הגיעו למח"ש ואיך הם טיפלו. מה התוצאות, כמה כתבי אישום, כל הפירוט שנדרש.

הוועדה מבקשת לקבל מצה"ל נתונים, את זה אנחנו נוציא במכתב לצבא הגנה לישראל, על החמש שנים האחרונות בנושא מספר הדיווחים והתלונות שהתקבלו. פילוח שלהם לפי סוגי הפגיעה, מגדר הנפגעים והנפגעות. כמה הועברו לחקירה והתוצאות, בוודאי בהשוואה למה שהשתקף מדוח מבקר המדינה.

פרקליטות, משטרה, רווחה, איגוד מרכזי הסיוע והמרכזים, כדי לבחון את השינויים המבניים שצריכים להיעשות או השינויים הנקודתיים שיכולים לעזור למערכת לקדם את המאבק נגד אלימות מינית בחברה הישראלית. זה מוטל על כתפי משרד המשפטים.

הוועדה מודה לכולכם על הסובלנות בדיון הארוך, אבל החשוב והמשמעותי הזה. שניפגש בבשורות טובות. אני נועלת את הישיבה, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.