פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



30
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
03/12/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 103
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, ב' בכסלו התשפ"ה (03 בדצמבר 2024), שעה 10:31

מצבם של העסקים הקטנים בגליל בעקבות המלחמה - הצגת סקר של האקדמית תל חי ואשכול גליל מזרחי

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

יאסר חוג'יראת

ניר בן אהרון - מנהל יחידת המחקר, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה

אוראל פיין - רפרנט תמ"ס וחקלאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

ליאת כהן - מנהלת אגף בכיר תכנון ואסטרטגיה, מנהלת לשיקום הצפון

אליהו גימון - יו"ר מרכז היזמות והחדשנות בתל חי, מכללת תל חי

סיגל כוכבי - מנהלת תחום שומת דיני מס, רשות המיסים

נג'ם שריף - ראש מועצת גוש חלב, מרכז השלטון המקומי

יניב פרץ - ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

פרופ' אלי גימון - יו"ר מרכז היזמות והחדשנות בתל חי, המכללה האקדמית תל חי אוניברסיטה בהקמה

סיגל סירואה - דוברת המכללה האקדמית תל חי

ד"ר נועם כהן - מנהל תחום רשויות, מרכז הידע האזורי, אשכול גליל מזרחי

גלעד אהרונסון - יזם עצמאי בעל עסק, קרית שמונה

ליאור גור - פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות

שרון שינבאום - פורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות

בני בן מובחר - ראש המועצה האזורית מבואות חרמון, ויושב-ראש אשכול גליל מזרחי

ד"ר אורית דגני דיניסמן - פעילת ציבור, מרצה ויועצת ארגונית ועסקית

משה אוחנה - מנכ"ל מ.א ארמנה פרויקטים, בעלי עסקים

אמל ביבאר

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

מצבם של העסקים הקטנים בגליל בעקבות המלחמה-הצגת סקר של האקדמית תל חי ואשכול גליל מזרחי

בוקר טוב, אנחנו ממשיכים את דיוני הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. הוועדה תדון היום גם בסוגיית העסקים הקטנים בצפון ומחקר שיוצג באשר למצבם, והמגמות. ובהמשך היום אנחנו נדון ברעיונות להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב, נושא שהוזנח על ידי המדינה עשרות שנים. גם כשמתחילים לטפל בו הוא רגיש ומתוח אבל עדיף לטפל במשהו מאשר להזניח אותו, כי המחיר של הזנחה הוא יקר יותר.

לפני הכול אנחנו לא שוכחים בכל יום ש-101 חטופים לא שבו הביתה. לצערנו, בכל כמה ימים אנחנו מתבשרים על חטוף שהוא הרוג בעזה ואנחנו לא יודעים כמה מתוכם איבדו את חייהם בעזה. בכל יום שעובר ואנחנו לא מחזירים אותם הביתה יש חטופים בסכנת חיים, מתוכם מבוגרים, חולים מאוד, ילדים קטנים, פצועים, נשים שחשופות לפגיעות. היום אנחנו רוצים לזכור את עמירם קופר, זכרונו לברכה. עמירם היה משורר, אחד השירים שלו שגם הולחן הוא:

שמש של יום שוקעה, יורדת / אודם דמדומים שמיים כיסה / עדרים עייפו פנו ללכת / ממטרות יבריקו מול חמה / מה יפית חלמה יפית המישור / זוהר השלפים, התלם האפור.

שיר אהבה למרחבים שהוא חי בהם, לחקלאות שהוא היה נטועה בתוכה, ולתקווה שהדברים נותנים. עמירם קופר כתב שירה בכל חייו. גם את המילים לשיר "שמש של יום" שראה אור בספרו האחרון מ-2015, שירים מספר המדבר.

לכבוד יום הולדתו ה-85 משפחתו פנתה למיכה שטרית בבקשה שילחין וישיר את השיר ומיכה, כמובן, מיד נעתר לבקשה. הלחן הזה נמצא ביוטיוב ואני ממליץ לכם. מיכה שטרית, שמש של יום. מילים שכתב עמירם קופר.

עמירם קופר מקיבוץ ניר עוז היה כלכלן, משורר, מלחין ואיש רוח שתרם רבות לחיי הקהילה והתרבות הישראלית. במשך שנים שימש ככלכלן ראשי של יישובי חבל מעון, הוציא ספרי שירה, כתב מחזות ומאמרים ותמיד היו לו שפע רעיונות ויוזמות לקדם. שיריו בוצעו בין היתר על ידי הגבעטרון, חמישיית גלבוע, מקהלת הקיבוץ הארצי וחבורת רננים.

עמירם ונורית היו ממייסדי קיבוץ ניר עוז, מקום שהיה להם בית ומשפחה. חברים מספרים עליו שהיה אדם מלא מעש, שאהב ליצור ולחלוק עם סביבתו. אם לא כתב שיר או מאמר ביום, היה מרגיש שזה יום מבוזבז. היה נשוי לנורית ולהם שלושה ילדים. בנוסף, היה בעל תואר שני בכלכלה חקלאית ומנהל באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שלישי מאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

במתקפת הפתע האיומה על ישראל – אותו מחדל בטחוני, אותו כשל ביכולת להגן על אזרחי ישראל בעוטף – ב-7 באוקטובר 2023, במהלך הטבח בקיבוץ ניר עוז בו התגורר, נחטף עמירם לרצועת עזה ביחד עם רעייתו נורית ששוחררה כעבור 17 ימים. ב-3 ביוני 2024 הודיע דובר צה"ל כי קופר נרצח בהיותו בשבי וגופתו מוחזקת בידי ארגון הטרור חמאס. איזו דמות מופת ואיזה אובדן. לפחות שנביא אותו לקבורה, לקבר ישראל בקיבוץ שלו, במרחבים שכה אהב. אנחנו מקווים ומתפללים שכל החטופים ישובו במהרה.

אנחנו עוברים לסדר-היום שלנו, והנושא שלנו הוא מצבם של העסקים הקטנים בגליל בעקבות המלחמה. הצגת סקר של המכללה האקדמית ואשכול גליל מזרחי. נתחיל עם ד"ר נועם כהן, מנהל תחום רשויות מרכז הידע האזורי, מכללת תל חי, ואחר כך פרופ' אליהו גימון והצוות ישלימו את התמונה. בבקשה, נועם.

אני אתחיל עד שהמצגת תעלה, כיון שאני מבין שזמננו קצוב.

באוגוסט האחרון ערכנו סקר די מקיף שהתמקד בעסקים בעיקר בעסקים הקטנים בגליל המזרחי, לבדוק את מצבם, את האתגרים שהם עומדים מולם, את הצפי שלהם לעתיד. הסקר הועבר בעיקר לבעלי עסקים אבל לא רק, אלא גם לנושאי תפקידים בעסקים האלה. אני חושב שאפשר ישר לקפוץ לתוצאות ולראות עם מה העסקים שלנו מתמודדים בצפון, בגליל המזרחי.

אני רוצה ישר להגיע למסקנות שלנו. בדקנו דבר ראשון עם אילו הוצאות הם מתמודדים בשוטף.

להבא, כולכם הייתם פה לפני הדיון, אז אפשר להריץ דברים ולבדוק אותם כמה דקות קודם, ולא לגלות את כל זה עכשיו. כולכם הייתם פה. תבדקו שהמצגת עובדת שלא יהיו תקלות בדיון. תמשיך.

(הצגת מצגת)

אפשר פשוט לעבור לשקף שמראה עם מה מדווחים, עם מצבם. אני פשוט אסביר בעל פה. אנחנו יודעים שהאתגרים המשמעותיים ביותר שעימם העסקים שלנו מתמודדים, מבדיקה שאנחנו ערכנו אנחנו יודעים ש-81% מהעסקים הקטנים שלנו באשכול.

המצגת היא לא נכונה.

מה זאת אומרת היא לא נכונה? יש לך מצגת אחרת?

אני אקריא אותה מהדף.

לא, עדיף שתשים את המצגת הנכונה. אז מאיפה המצגת הזאת הגיעה?

זה מה שהיה באתר וזה גם תואם את הדף המקדים שלהם במלל. אני לא רואה שוני.

אני חושב שיצליחו להבין אותי גם בלי לראות את זה, הנתונים מאוד מדברים בעד עצמם. אנחנו יודעים ש-81% מהעסקים הקטנים באזור הגליל המזרחי מדווחים על ירידה בהכנסות שלהם בתקופה האחרונה, כל זה לא מפתיע לאור המצב הנוכחי, אבל מה שכן מדאיג זה ש-80% מהם חושבים שהם לא יצליחו להמשיך לשרוד, הם לא יצליחו להמשיך לתפקד.

מתוך כלל העסקים בצפון?

מתוך כלל העסקים הקטנים בצפון. מירב הפעילות הכלכלית בצפון היא עסקים קטנים, היא לא עסקים גדולים, העסקים הגדולים לא נמצאים בפריפריה, המעסיקים הגדולים ביותר, זה מה שמניע את הכלכלה הצפונית. 80% חושבים שהם לא ישרדו את זה. עכשיו, כשאנחנו מנסים להבין איתם על מה הם מדברים על ירידה בהכנסות, אז 50%, זאת אומרת חצי מבעלי העסקים בצפון אומרים שההכנסות שלהם ירדו בלמעלה מ-65%. גם ירידה של 15% זו פגיעה לא פשוטה. ירידה של 65% בהכנסות זו מכת מוות, אלו עסקים שלא יצליחו לשרוד.

אנחנו מנסים לברר כיצד מתמודדים עם הסיפור הזה, אז יש סיוע ממשלתי ויש תמיכה, ואכן שני שלישים מבעלי העסקים דיווחו שהם מצליחים לקבל סיוע מהמדינה, אבל מצד שני 72% מהם מאוד לא מרוצים מהסיוע, מדווחים על רמת שביעות מאוד נמוכה.

מה הנימוקים של החוסר?

זה משהו שבהחלט אנחנו צריכים להבין אותו לעומק ולנסות להבין עם מה מתמודד כל עסק.

85% הגישו בקשות לתביעות פיצויים וגם פה 70% מהם לא מרוצים. זאת אומרת שהעסקים הללו מבינים שהמדינה נמצאת שם בשביל לתמוך בהם, אבל התחושה שלהם שהמענים שניתנים להם לא מתאימים לאתגרים שאיתם הם מתמודדים, ויש פה כנראה נתק בין הצרכים בשטח לבין המשאבים והשירותים שהמדינה יודעת לספק לאנשים האלה.

ניסינו לשאול באמת מהם האתגרים שאיתם הם מתמודדים כדי להצליח להמשיך הלאה. רובם המוחלט, כמעט 80% אומר ירידה בהכנסות זאת המכה העיקרית שלי, אבל זה לא הנתון היחיד. כמעט 60% מדווחים שהם פשוט לא יודעים אם הם יצליחו לקבל פיצוי או שיפוי כלשהו מהמדינה. נכון הם פונים לקבל שירותים אבל לא יודעים אם זה באמת מה שיעזור להם. ולא מעט, 21% מהעסקים, אומרים שיש להם בעיה של עובדים, הרבה עובדים עזבו, לא כולם חוזרים. בטח שחזקים לא יחזרו, הם לא יודעים כיצד הם יצליחו לתפקד בעתיד עם כזה מחסור של עובדים, או לפחות העובדים הקבועים שלהם שנעלמו.

פונים למדינה, מרוצים או לא מרוצים, זה בכלל לא רלוונטי מה אתם עושים כדי לנסות לפתור את האתגר הענקי הזה של ירידה בהכנסות? אז המון פיטורים, 40% צמצמו את כוח האדם שלהם. המעסיקים הגדולים זה העסקים הקטנים, 40% צמצמו את כוח העבודה שלהם. שליש מהם מבקשים סיוע בנקאי או חוץ בנקאי כדי להצליח לעבור את מחסום הנזילות שלהם, מנסים לגייס כספים, גם משותפים, 30% פונים לשותפים, משנים את דרכי העבודה שלהם.

מה המרחב שבו בוצע הסקר מבחינה גיאוגרפית?

הסקר בוצע בכל מרחב הגליל המזרחי, זה קריית שמונה וזה חצור וזה גולן וזה קצרין, וזה צפת, זה גוש חלב, זה טובא זנגריה, כל היישובים באצבע הגליל שנמצאים שם. הם מנסים למצוא את הפתרונות, יש שם רוח יזמית מאוד יפה. רבע מהעסקים האלה ניצלו את המעבר הזה – כמו שבקורונה עברו אנשים לעשות פגישות בזום – בגלל המלחמה לעבור לבצע בסחר מקוון, וזו הדרך שלהם כן להעלות הכנסות ולהוריד את ההוצאות שלהם, אבל עדיין 80% אומרים שהפיצוי עבור אובדן ההכנסות זה הדבר שהכי משמעותי בעבורם.

דברים שעוד יכולים לסייע להם זו הנחה בארנונה, 40% מבקשים הנחה בארנונה, 30% מדברים אם יוכלו להשיג איזשהו מענק להעסקת עוד עובדים בגלל הקשיים למצוא עובדים בצפון. בגדול התחושה שם שיש איזושהי שוקת שבורה, על אף הפתרונות שהמדינה נותנת, אם מתאימים או לא מתאיים זה לא רלוונטי כרגע, על אף המהלכים שהעסקים האלה עושים באופן עצמאי כדי להצליח להתייעל. 47% אומרים שהם עדיין לא הצליחו למצוא פתרון לפחות לנושא של כוח האדם אצלם בעסקים, שזו הבעיה הכי גדולה אצלם. הם לא יודעים איך לשמור על המעסיקים אצלם. הצורך בהעסקה גמישה לאור המצב הביטחוני, לאור המרחק של התושבים, הוא בעייתי.

בעצם הם נמצאים בעולם חדש. מה שהיה לפני שנתיים – בטח מה שהיה לפני ארבע שנים לפני הקורונה – זה עולם חדש לחלוטין. המבנה של העסקים מבוסס הרבה מאוד גם על נושאים של שירותים, של תיירות, של חקלאות, של מסעדנות. הרבה מאוד מהפתרונות האלו הן לא רלוונטיות עבורם כי הלקוח צריך להגיע למקום והלקוחות עכשיו גם מתקשים או לא רוצים להגיע.

החשש שאנחנו רואים זה מה יהיה בעתיד? עכשיו הזעקה עולה מהשטח. אנחנו מפחדים מהיום שהזעקה לא תעלה מהשטח, כי פשוט לא יהיה יותר מי שיזעק אותה כי העסקים האלו כבר לא יהיו קיימים.

אלו הנקודות העיקריות שעלו בסקר שאנחנו ערכנו. כאמור, עסקים קטנים בגליל המזרחי.

מכאן אני רוצה להגיע לכמה תובנות. קודם כול העסקים הקטנים הם באמת הליבה, עמוד השדרה של הפעילות העסקית. ככה מראים מחקרים בכל העולם וככה גם מראים מחקרים בישראל, שעמיתי וידידי ד"ר ניר בן אהרון שיושב כאן מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים מוציאים דוחות. והשאלה היא איך אנחנו יכולים לעזור להם?

קודם כול, אם נסייע למגזר של עסקים קטנים, נעזור, א' למגזר עצמו שהוא מספיק גדול, ב' נעזור כדי לבנות בחזרה את התשתית שנדרשת לכל הפעילות באזור, וג' זה יהיה מנוע צמיחה לאזור כולו. כלומר, חשוב מאוד לעשות.

חשבנו על כמה אמצעים מאוד פשוטים שאולי יושב-ראש הוועדה יחשוב שגם לא עולים הרבה כסף למדינה. אחד, פטור ממע"מ לששה חודשים לתקופה מוגבלת לעסקים שנותנים שירותים במקום. כלומר לא מי שמוכר מחשב אישי שאפשר לקחת ולהוציא אותו החוצה, מי שנותן שירותים במקום. זה יכול להיות צימרים באזור, מסעדות, מספרה, כל מה שתגידו, זו לא עלות גבוהה מידי לקופת המדינה.

יש לנו הצעת חוק של הוראת שעה לאזור שהוגדר כפטור ממע"מ כמו אילת, לאיזה שנה-שנתיים, שאנשים ייסעו לצפון לקניות.

מעולה. לדעתי אפשר להגביל את זה לשירותים שניתנים במקום ולא למוצרים, מכיוון שאחרת תהיה תנועה של אנשים שבאים לקנות בזול בצפון ויחזרו לאזור שלהם.

כן, אבל לא כולם, גם מי שמוכר מוצר כמו מחשב, לא כולם יודעים לבנות חנויות דיגיטליות. הרבה אנשים שמוכרים מוצרים הם עדיין לא מספיק זמינים בסחר דיגיטלי. לא משנה, אבל הדבר הזה יכול לעודד הגעה לצפון.

בדיוק, ואני מתכוון בעיקר לשירותים. למה אני מגביל את זה לשירותים? פשוט כדי שזה יעלה פחות כסף לקופת המדינה, לא מכיוון שאי אפשר לעשות את זה על כל דבר. ואז אם באמת נגביל את זה לשירותים שנצרכים במקום זה גם יהיה מנוף מאוד חזק לאנשים שיבואו לאזור כדי לקנות. דבר נוסף שגם הוא פשוט ולא עולה הרבה כסף, סבסוד תחבורה ציבורית או בעצם תחבורה ציבורית חינם לצפון וגם בתוך הצפון, לתקופה מוגבלת, גם זה לא עולה הרבה כסף.

אם נעשה את הדברים האלה בתוך זמן קצר, לדעתי, הזרימה לצפון והאנשים שיבואו לקנות, אנשים שיתיישבו יספקו את השירותים האלה ובעקבותיהם יבואו גם אנשים רבים. כי חלק מהאנשים שהם לא בעסקים הקטנים יגידו: בשביל מה לי עכשיו? איך אני יכול לחזור – אני לא מדבר על האספקט הביטחוני, זה בנפרד, זה לא הוועדה הזו – לבית? אין לי מסעדה ללכת, אין לי לאיפה ללכת להסתפר. כלומר, כל הדברים הקטנים האלה של חיי היום-יום ישתפרו לאין שיעור אם אנחנו נעודד את בעלי העסקים לחזור במהירות האפשרית.

בנוסף לכך, יש פעילות שלטווח יותר ארוך שאני מאמין שאנחנו כתל חי – מכללת תל חי, אוניברסיטה בהקמה, שכולם מודעים לזה – יכולים לתרום ולעשות. למשל מדובר כבר זמן רב על מכון המזון הלאומי. דבר שמדובר עליו כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם עכשיו זה יקבל האצה וזה יקום בטווח קצר יותר זה יביא לאזור עוד הרבה פעילות עסקית שתזרים מומחים.

מה זה? הפודטק שהיה אמור לקום בצפון?

בדיוק. מדובר על זה כבר כמה שנים אבל כמו תמיד מדברים ומדברים אבל כאשר יש אירוע כזה זו בהחלט יכולה להיות הזדמנות.

יש טענה שגם המעט שהצליחו להקים שם די דעך ונעלם מהבחינה הזאת.

נכון, לכן כל-כך חשוב להזרים עוד פעילויות, פרויקטים, מפעלים – איך שלא תקראו לזה – חדשים כדי להזרים דם. וכאן יש לכם את תל חי, שעם כל האנשים, עם כל המשאבים הקיימים. זה גם לא כל-כך קשה לבצע את זה בטווח הקצר כי המון עבודת תשתית כדי שזה יקרה, כבר נעשתה. כלומר, יחסית קל לעשות את זה עכשיו. וגם כאן ברור שמדובר על סוג פעילות אחרת לגמרי וזה גם דורש תקציבים לאומיים אבל התמורה שיש לזה היא עצומה. לכן השימוש בתל חי – זה אגב קיים בכל העולם – באוניברסיטאות, כמנוף להתעוררות עסקית באזורי פריפריה. וכאן אנחנו, תל חי, נמצאים ורוצים לעשות את זה.

אני אישית מוביל את מרכז היזמות והחדשנות של תל חי מזה יותר מעשר שנים ואנחנו עושים את זה הרבה שנים ובאמת מצליחים לעשות את זה גם בקרב סטודנטים וגם בקרב הקהילה שבה אנחנו נמצאים. אני חושב שגם ככל שיותר מהר הפעילויות האלו ייעשו, החזרה לצפון תהיה מהירה יותר ופורייה יותר.

תודה פרופסור גימון. עוד מישהי שלכם רוצה להשלים?

אני אשמח לדבר, מיכאל.

גלעד אהרונסון, בבקשה. תציג את עצמך, לא כולם מכירים.

אני גלעד אהרונסון, יזם. הקמתי חברת סטארט-אפ בקרית שמונה, ניהלתי מפעל מאוד גדול בקרית שמונה עם מאות עובדים, שנסגר לפני מספר שנים, ובשלוש-ארבע השנים האחרונות אני עוסק בפרויקט של סטארט אפ בתחום הפודטק, איזושהי טכנולוגיה של חטיפים מירקות וקטניות וזה מבוסס על פטנטים. הקמנו כבר תעשייה בעיר, פיילוט תעשייתי ראשון מסוגו בעולם. יצאנו לדרך בתחילת המלחמה והמשבר הגדול של המלחמה פגע גם בנו.

אבל אני לא אתחיל לספר על עצמי, באתי לדבר על המציאות שצפויה לנו קדימה. אני לא יודע אם אתם מבינים את גודל השבר של מה שקורה בקרית שמונה ובאצבע הגליל ובכל קו העימות המפונה. אנחנו עבדנו לאורך כל המלחמה בכל יום בקרית שמונה תחת אש 14 חודשים, אני, השותף שלי ועוד כמה עובדים. מציאות לא פשוטה, קשה מאוד. אני אחרי 14 חודשים חייב להגיד שזו הייתה אחת התקופות הקשות בחיי.

יש חורבן בקרית שמונה, יש חורבן בצפון. האזור נטוש, התפרקות מוחלטת של כל האזור. האזור הזה דורש תקומה. לא נראה לי שהפנימו את גודל החורבן. נועם דיבר פה על נתונים של הגליל, זה מדבר על הגליל ש-80% ממנו גלל לא מפונה, אם אנחנו ניקח 20% של הגליל המפונה, אז מדובר ב-100% נזק. אני לא רואה מחר בבוקר תקומה לאזור הזה באופן עצמאי, זה יקרה אך ורק בתמיכה משמעותית של הממשלה.

אם אנחנו מדברים על עסקים פרטיים, אז כדי לשקם עסקים פרטיים המשמעות היא שכל מי שמגיע היום לעסק פרטי בחזרה לאזור החורבן של קו העימות, זה להקים את העסק מחדש. גם אנחנו, שעבדנו כל השנה ובאמת שלא הייתה לנו ברירה, כי לא הייתה לנו דרך אחרת, שמרנו בעשר אצבעות על הקיום שלנו, אף אחד לא מבטיח לנו שמחר בבוקר נמשיך להתקיים, אבל המשמעות היא להקים עסקים מחדש.

אף אחד לא בוחר את הקמת העסק מחדש מאחר והמלחמה הזאת נכפתה על כל בעלי העסקים, וכל אחד שבא להקים את העסק שלו מחדש לא בוחן את הצרכים ואת השוק ואת הביקוש ואת הפוטנציאל, אלא הוא בא ונכנס לנעליים של מה שהוא יודע, של מה שהוא הקים, מה שהוא בנה, בניסיון לשקם אותו.

הנתונים מראים שהחזרה לאזור שלנו היא לא תהיה יותר מ-50% מהתושבים. זאת אומרת, הפעילות המתוכננת מראש כשהעסקים האלו מושבתים כבר 14 חודשים, לא תגיע ל-50%. אף עסק לא יכול להתקיים ב-50% מהפעילות. שום עסק לא יכול להמשיך להתקיים בצורה הזאת, והמשמעות היא שכדי להקים את זה – אם אנחנו מסתכלים מעבר לגדר ורואים היום את ההשקעות.

בוא ניקח אתכם כ-case study.

רגע, אני אסיים, עוד דקה אני מגיע לנקודה. אם ניגש מעבר לגדר בלבנון ונראה את המיליארדים שהיום האיחוד האירופי והמפרציות משקיעים והצחוק שהממשלה והמדינה משקיעה באזור קו העימות, שזה יגיע לעסקים ברמה של עשרות מיליוני שקלים, זה לא יכול לעשות שום דבר של מה שאמור להחזיק את הקיום של כל תושבי הצפון. אני מזכיר, העסקים הקטנים מחזיקים את הקיום של כל תושבי הצפון.

אם לא ישכילו להבין שכדי לייצר צמיחה צריך לטפל בשלושה יסודות עיקריים שזה השוק, זה אמצעי הייצור וההתאמה שלהם למציאות החדשה, וזה ההון האנושי – אי אפשר יהיה לעשות כלום. כדי לעשות את שלושת הדברים האלו חייבים להתחיל מהשוק, שזה הדבר הכי משמעותי.

השוק לא יכול להיות 100% בשוק המקומי, ואת זה צריך לעשות על ידי זה שיאפשרו לעסקים לפנות לשווקים חדשים ופה צריך סיוע של המדינה. אם לא יהיה סיוע של המדינה ופתיחת שווקים, אם זה שווקי ייצור, ואם אלו שווקים בתוך הארץ. אין פה אף תוכנית – נמצא פה מהרשות לעסקים קטנים –במשרד הכלכלה או משרד האוצר או במשרד הנגב והגליל, שנותנת פתרונות לזה. אם לא תהיה תמיכה בזה, לא יקרה כלום בגליל.

חייבים למצוא דרכים לתת תוכניות סיוע ויודעים לעשות את זה במשרדים הממשלתיים, שיבנו את השווקים ליצוא. כשיודעים איך לעשות את זה, שקל מול שקל ואיך למדוד את זה ואיך הכסף צבוע, אבל בסופו של דבר צריך לייצר צמיחה. אם לא נדע להתאים כשנתנו באמצע המלחמה משרד הכלכלה, אחרי שנה מלחמה של בקשות סיוע, יצא משרד הכלכלה עם תוכנית מנכ"ל 476 סיוע והשקעות בציוד לעסקים. הסיוע הזה זה צחוק, זה טיפה בים. 30 מיליון נתנו לכל העסקים בצפון לריב על 30 מיליון שקלים שכולם צריכים את התמיכה הזאת. מי שמקבל זה מי שנדחף ראשון יקבל איזשהו סכום מצחיק. ככה לא משקמים את הצפון. חייבים להשקיע בתשתיות הייצור, חייבים להשקיע בהון האנושי.

אני חי בצפון מאז שנולדתי, 54 שנים, ההון האנושי הוא מדהים, יש אנשים מדהימים. בקרית שמונה יש את האנשים הכי טובים בארץ, אין מקום כזה. צריך להתאים את המציאות, צריך לעשות הדרכות. כל זה צריך לבוא מכיוון של הממשלה שחייבת להבין שהתקומה היחידה שתבוא זה אם הממשלה תתמוך בכל העסקים הקטנים. חייבים להבין את גודל הנזק, את זה שיש להקים מדינה בחבל ארץ שלם.

אז מה מצב החברה הזאת?

החברה הזאת נמצאת בקשיים.

איך קוראים לה?

אנחנו טוטי פאפס.

ו'סופר נטורל' זה המוצר פה?

כן. הצלחנו במהלך המלחמה לעשות שינוי כיוון 180 מעלות, לא יכולנו להשקיע בייצוא. יש לנו פוטנציאל ייצוא של עשרות ואפילו מאות מיליוני דולרים בשנה עם מוצר שלא קיים בעולם, יש לו ביקוש אדיר.

אז מה הבעיה?

אין שום דרך לקבל היום השקעות, משקיעים פרטיים ברחו.

אתה יכול לספר לי? אני ליוויתי אותך על איזה מענק או הלוואה שהיית צריך לקבל, חצי מיליון שקלים. מה קרה עם זה?

בסופו של דבר ניסינו לקבל הלוואה ממשרד האוצר, בפועל לא יצא כלום. המזל היחידי זה שמס רכוש נתן סיוע במלחמה, מס רכוש נתן מקדמות. לעסק כמו שלי הדרך היחידה לקבל מקדמות בפועל, זו הלוואה. בסופו של דבר ביום שתיגמר המלחמה את ההלוואה הזאת צריך להחזיר. אני לקחתי את המקדמות האלה.

רגע, בוא נדייק. אם אתה באובדן הכנסות גבוה בעסק מפונה וקיבלת מקדמה ממס רכוש, זו לא הלוואה, זה מענק אם עמדת בכללים.

אבל אני עסק שיצא לשוק חודש לפני תחילת המלחמה. עסק שהושקעו בו על ידי המדינה.

שניה. העסק שלך אולי מכר מוצרים בחוץ בתחילת המלחמה, אבל הוא קיים קודם והיו לו הוצאות?

כפיתוח. עסק שעסק בפיתוח, טכנולוגיה. השקענו הרבה מאוד כסף בעסק הזה.

בכל מקרה קיבלת מהם איזושהי מקדמה אבל היא לא הלוואה, היא מענק.

רשות המיסים רואה במקדמות כאלו הלוואות, בסוף המלחמה באים ואומרים: מה מזה עומד בכללים ומה לא?

אתה אומר שיש סכנה שגם קיבלת מקדמה ומישהו יגיד לך שזה לא עמד בכללים וזה הופך להלוואה?

בוודאי. המקדמה מראש ניתנה באופן חריג מהכללים.

אבל בכל זאת זה עזר לך לשרוד?

זה הדבר היחידי שקיים אותנו. רשות החדשנות שהמשיכה לתמוך בנו.

אז לא הצלחת לקבל את אותה הלוואה מהאוצר?

אי אפשר היה לקבל מהאוצר הלוואה. היום הדרך היחידה להמשיך ולקיים פוטנציאל של עסקים קטנים - - -

כשאתה אומר הלוואה מהאוצר זו אותה קרן הלוואות לעסקים שקמה בקורונה או משהו?

כן.

אמורה הייתה לתת גם עכשיו.

כן. לא ניתן היה להוציא ממנה הלוואה בתנאים של עסק חדש שאין לו מחזור.

איך נציג האוצר התייחס לדבר הזה?

היו מעורבים כולם, לא נתנו. בשורה תחתונה המדינה היום חייבת להכניס יד לכיס מול ההשקעות של חברות פרטיות כדי לקדם את הגליל.

מה המצב עכשיו?

המצב היום הוא שאנחנו בסוף החמצן שלנו. אין לנו שום יכולת להתקיים.

למי אתם מוכרים את המוצרים?

המוצרים שלנו נמכרים בארץ, הביקוש הצרכני גדל. אף משקיע לא מוכן להיכנס כשאנחנו נשארים בקרית שמונה. אני והשותף בני הגליל לא יוצאים מקרית שמונה, נשארנו כל המלחמה. היום כשנגמרה המלחמה עוד לא נגמרה המלחמה אבל לפחות כרגע נמצאים בימי שקט ורואים כבר את הדרך לשיקום, אז ההשקעות מחו"ל לא באות. ההשקעות מחו"ל אומרות: בואו תעבירו, יש פה טכנולוגיה מדהימה, יש פה דברים מדהימים, בואו תיקחו לארצות הברית.

היה לנו עכשיו דיון שלם עם משקיע שאמרנו בשורה תחתונה שאנחנו לא יוצאים מקרית שמונה ולא יוצאים מהגליל. החלטה שלנו שלא יוצאים. המדינה צריכה להבין, המשקיעים רוצים לראות עסקים מהסוג שלנו – עם טכנולוגיות, עם פוטנציאל שוק אדיר – מחוץ לישראל. לא בוטחים במציאות של הגליל. בטח לא של קריית שמונה. לא מוכנים לשים כסף. כן יש פה חברות מקומיות.

איזה סכום או מענק יעזור לעסק כזה להתקיים בחצי השנה הקרובה ולצלוח את התקופה?

כל סדר גודל של פתיחת שוק, מינימום של מינימום זה מיליון דולר. אם אנחנו מדברים על שוק אירופה או שוק ארצות הברית, לכל חברה כמונו שיכולה.

מה, בגלל תקנים?

לא, בכלל לא. פעילות שיווקית של פתיחת שוק, שאתה עושה B2B או B2B2C שזה יקר יותר כדי לפתוח שוק, ההשקעה היא של חצי מיליון עד מיליון דולר. פוטנציאל של חצי מיליון דולר השקעה בשוק, ובשנה אחרי זה צריך להביא כבר מכירות של מיליוני דולרים. אם השוק הזה נפתח, הפוטנציאל הזה קיים לא רק לעסק כמו שלי, להרבה עסקים נוספים בצפון, שחייבים למצוא את השוק שלהם.

שזה בעצם גם סוג של שרשרת מזון כי הרבה מהירקות הם מקומיים.

אנחנו רוצים לייצר צמיחה.

ואתם מייצרים ביקוש לחקלאות.

כן, חקלאות. אנחנו לוקחים בטטות, אתמול כל היום ייבשתי בטטות מהשטח. זה מה שאנחנו עושים, לוקחים חקלאות, הופכים אותה לתהליך, למוצר טכנולוגי שלא קיים בעולם, עם פטנטים.

שזו התגלמות החלום של הסופר פוד.

קרוב למאה חברות ברחו מהגליל.

אנחנו מדברים הרבה-הרבה, עד שיש חברה אחת שהיא לא - - -

100 חברות פודטק ברחו מהגליל מתחילת המלחמה.

100 חברות?

90 ומשהו חברות ברחו מהגליל. כל האקוסיסטם קרס. המשמעות היום היא לשקם את הגליל.

מה זה נקרא ברחו? הודיעו שהם מפסיקים את הפעילות?

לא יכלו. אני מקרית שמונה מ-1987, לא מתבייש בזה, לא ברחתי, לא יודע לברוח, לא מכיר מצב כזה. מי שבא מקרית שמונה מבחוץ לא יודע להתמודד עם מצב של מלחמה. הפינוי הזה הפחיד את כולם, ברחו, לא מסוגלים להתמודד. אני יכול להבין את זה, אלו חברות פיתוח והם העבירו את מרכזי הפיתוח שלהם ליוקנעם, העבירו את מרכזי הפיתוח שלהם לנס ציונה, העבירו את מרכזי הפיתוח שלהם למרכז הארץ, העבירו את מרכזי הפיתוח שלהם למדרון אחורי בראש פינה. אף אחד לא מתכוון לחזור אם לא ייצרו את התנאים שמאפשרים לחזור.

אני כעסק לא יכול להמשיך להתקיים כי אני לא יכול לגייס השקעות פרטיות במציאות שאני נמצא בקרית שמונה. אם המדינה לא תבין שהיא צריכה לתת פה כתף שקל מול שקל ולמדוד את הדברים – ויש למדינה את הכלים למדוד את הדברים, אם זה במשרד הכלכלה, אם זה במשרד רשות החדשות, אם זה בנגב גליל, כולם יודעים למדוד את הדבירם אפשר למדוד אותם, לראות שהכסף הצבוע עובר לאן שצריך – זה מה שייצר תקומה.

תודה. בני בן מובחר, יושב-ראש אשכול גליל מזרחי, ראש המועצה האזורית מבואות חרמון. איתנו בזום? לא. אם יחזור תעדכנו.

ברשותך, חבר הכנסת.

כן, יאסר חוג'יראת חבר הכנסת, בבקשה.

אני גם מהצפון, ומרדכי מהדרום והוא דואג גם לדרום וגם לצפון.

הוא אומר את השם השני שלי, מיכאל מרדכי, על שם סבא שלי. אז זה כבוד שאתה אומר את זה. זה מזכיר את סבא שלי עליו השלום, מרדכי.

את האמת זה דיון מאוד חשוב וציפיתי שיהיו יותר משתתפים בדיון מהצפון, חברי כנסת, כי זה חשוב. כל הנושא של תעסוקה ועסקים קטנים זה חשוב בשביל לבנות ולהחזיר את הצפון.

אתמול היה דיון בוועדה הפנים על שיקום הצפון ודובר שם שהקימו מנהלת ועוד מנהלת ועוד שר ושמו עוד שר, ויש שר נגב גליל ויש עכשיו שר בתוך משרד האוצר שמטפל בזה. הרבה כספים מושקעים בבירוקרטיה, אבל בפועל אנחנו לא רואים שיש תוכניות של הממשלה לשיקום הצפון.

כשאני מדבר על תוכנית, זו לא תוכנית נקודתית של שיקום פיזי של הצפון, אלא חוץ מהשיקום הפיזי יש את השיקום הקהילתי ואת שיקום הנושא התעסוקתי והעסקים הקטנים, כי בלי תעסוקה אנשים לא יחזרו לצפון. ידוע שיש הרבה אנשים ומשפחות שאומרים שהם כנראה לא יחזרו לצפון, אפילו משפחות ערביות מערב אל עראמשה שזה כפר ערבי שנמצא על הגבול, אני הייתי שם בסוף השבוע ואמרו לי שיש משפחות שלא יחזרו למרות כל מה שמציעים והשיקום, כי זה קשה מאוד.

העסקים הקטנים, מי שפיזית נפגעים, היישובים שקרובים לגבול, לקו העימות, הם נפגעים יותר כתוצאה מהמלחמה. כמובן שכל הצפון היה מאוים וקיבלו טילים כל הזמן, אבל תעסוקה לדעתי נפגעת בכל הצפון, זה לא רק בקרית שמונה – כמובן שהמצב בקרית שמונה אולי קשה מאוד – גם בנצרת, גם בקריות, גם באזורים האלו התעסוקה נפגעה והעסקים הקטנים נפגעים ואיפה שיש את החלשים הם נפגעים עוד יותר, היישובים הערביים נפגעים עוד יותר, ומה שהוא נתן כאן זו דוגמה של עסק קטן אחד, אבל יש הרבה עסקים כאלו שלא מצליחים להתקיים וכנראה שקשה להם לחזור להתקיים.

תפקידה של הממשלה הוא להכין תוכנית מובנית לשיקום הצפון, כולל התעסוקה, ואיך לשקם ולהחזיר את העסקים הקטנים ולתת להם עוד חמצן בשביל שיתאוששו ויחזרו לעבודה כמו שצריך.

מיכאל, אני לא יודע אם נעשה סקר ונעשתה בדיקה בצפון כמה עסקים נפגעו? כמה יש? כמה נשארו? בשביל לראות איך לבנות תוכנית. לכן אני חושב שצריך להוביל תוכנית, אולי ביחד עם פורום העסקים הקטנים.

אתה יודע, יאסר, בוועדת פנים החליטו לדון אחרי שנה וחודשיים על שיקום הצפון, הוועדה הזאת דנה בכל יום בשנה שלמה, ואתה צודק שפה ראוי היה שיהיו הרבה יותר ח"כים וגופים. יום שלישי זה היום הפחות פעיל אבל זה לא תירוץ. אני אומר לך שלצערי לא ראינו מהלך גדול של הממשלה למען עסקים קטנים, אפילו התעלמות מאזורים מסוימים שלא קיבלו עזרה חודשים רבים, כמו צפת והגולן שרק מאבק שלנו הביא להם עזרה. וחלק שקיבלו עזרה גם לא קיבלו את המסלולים הקלים והפשוטים והשיתו עליהם מסלולים שמאוד קשה לקבל את הכסף.

עוד דבר, אתה רואה גם פערים וחוסר שוויון. נניח עסק שמפעיל 10-20 מיליון שקלים, הרבה פעמים יש לו רואה חשבון והוא יודע ללכת לקרוא את תוכניות הסיוע ולהגיש, אבל מישהו שיש לו קיוסק או איזו חנות מזכרות והוא לא באינטרנט ואין לו רואה חשבון, הוא מנהל 2-3 מיליון שקלים בשנה, והוא שורד, אז הוא גם לא מגיש את מה שמגיע לו. זאת אומרת, יש אפילו תת ניצול של הזכויות וגם מסלולים שהם לא תמיד ידידותיים, לא תמיד הוגנים.

אתה חבר ועדת כספים?

לא, אני לא חבר ועדת כספים. הייתי בוועדת פנים, זה היה אתמול.

בסוף הדברים האלה - - -.

אבל אתמול אמרו שגם הוקצו עכשיו 15 מיליארד שקלים לצפון. מן הראוי שתהיה שקיפות איך הכסף הזה מחולק ולאן הוא מחולק? אולי עם חלק מזה צריך ללכת לשיקום העסקים הקטנים.

אתה יודע מה גילינו? בדיון פה שאלתי את משרד הכלכלה: כמה כסף קיבלתם השנה במיוחד תוספתי לחיזוק העסקים בצפון? מישהו ממשרד הכלכלה פה? אתה יודע את התשובה? כי אמרו לנו מספר משפיל. מה התוספת התקציבית שמשרד הכלכלה קיבל השנה לסייע לעסקים בצפון?

בסך הכול משרד הכלכלה, התקציב שלו נמוך יותר.

נמוך יותר השנה.

כי היה קיצוץ כללי.

השנה הוא נמוך ב-2024?

כן.

זאת אומרת שבשנה של המשבר הכלכלי מהגדולים במדינה אתם בכלל קיצצתם את התקציב?

יש קיצוץ רוחבי בכל הממשלה.

כמה כסף הוקצה לצפון, לחיזוק עסקים קטנים בצפון תוספתי בתקציב 2024 במשרד?

כבוד יושב-הראש, אם תרשה לי, התחלת באזכור של עמירם קופר, ואני יליד ניר עוז, נולדתי וגדלתי.

תציג את עצמך גם.

שמי ניר בן אהרון, אני מהסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, אני מנהל את יחידת המחקר שם. נולדתי וגדלתי בדלת ליד הדלת של משפחת קופר.

וואו.

אז מפה אני רוצה לשלוח תנחומים, גם לנורית, גם לכל הקהילה של ניר עוז. קשה לי לא להתייחס לזה אחרי שעוררת את זה.

בצדק, אתה יכול, אתה צודק. לא ידענו. כל פעם שאני שם חולצה. שמתי חולצה אתמול של עוז ודיברנו על כל מי שהיה איתו בטנק ואז באותו יום הודיעו שמפקד הטנק שלו, החייל הבודד, הוא הרוג בעזה, עמרי.

כן. ואם נעבור לעניין שלנו, דבר ראשון אני מרכז הרבה מאוד מחקרים על הפגיעה בעסקים בצפון. יש תוצאות שונות אבל בכולן כמעט עולה תמונה אחת שהמשבר הזה הוא לא פרופורציונלי, הוא פוגע יותר ככל שהעסקים קטנים יותר. הוא פוגע יותר בעסקים קטנים. אנחנו רואים את זה כמעט בכל נתון שאנחנו מתעסקים בו.

במשרד אצלנו יש צוות שהמשרד הרכיב שנקרא "צוות צפון", זה צוות רב תחומי מכל היחידות של המשרד שבכל שבוע עולה לפחות פעם אחת לצפון לסייר שם עם הרשויות המקומיות.

סליחה על ההפרעה. עכשיו אנחנו כמעט שנה וחודשיים אחרי המלחמה. האם יש לכם מיפוי לצפון לגבי עסקים קטנים, כמה היו וכמה נפגעו וכמה נשארו? בשביל לדעת. אתה מבין, אם אין לך נתון כזה אתה לא ידוע כמה כסף לקבל ואיך להשקיע את זה כדי לבנות תוכנית שיקום לעסקים הקטנים.

אני אענה בצורה כזאת, תלוי על אילו נתונים מסתכלים. אם מסתכלים על נתונים של ביטוח לאומי, של תעסוקה, העסקים כאילו לא נפגעו כי הם מקבלים פיצויים והם ממשיכים להעסיק את העובדים שלהם, לשלם להם שכר. על פניו, כשמסתכלים על נתונים מנהליים לא רואים את הפגיעה.

זה לא מדויק, יש נתוני פגיעה בפעילות של מיסים ודברים אחרים.

אבל כשאנחנו מסתכלים על נתוני פדיון מע"מ אנחנו רואים שהעסקים לא מוכרים. בגלל זה אני אומר שהשאלה על אילו נתונים מסתכלים? כשמסתכלים על נתוני פדיון מע"מ שזה מכירות של עסקים – שם רואים פגיעה, ושם רואים שככל שהעסק קטן יותר כך הפגיעה יותר גדולה. אני אמשיך שניה ואתייחס לזה.

אני שואל על התקציב התוספתי לחיזוק העסקים בצפון. בזמנו הציג לנו מישהו פה שאולי קיבלו 20 או 20 ומשהו מיליון. ושאלתי: ב-20 מיליון שקלים תוכלו לעזור לעסקים? אבל לא קיבלתי תשובה. אבל אתה מתחום המחקר, אז אולי יש לך את הנתונים הללו?

אולי מהכסף שאישרו למשרד למשימות מיוחדות, אפשר להסיט כסף לצפון.

יהיה פה תקציב.

איזה משרד?

המשימות המיוחדות.

אני לא מכיר משרד כזה.

של סטרוק, איך קוראים לו?

ככה קוראים לזה? זה נשמע כמו אגף המבצעים המיוחדים של צה"ל. אני לא שמעתי.

לא יודע. לא שמעת על השם? זה חדש.

משימות מיוחדות? מעניין.

אישרו 180 מיליון שקלים לבעלת הכספים. אז אולי נסיט חצי מזה למחוז הצפון.

עסקים קטנים זו לא משימה מיוחדת, זו משימה ללא אבא.

לגבי תקציב, יהיה תקציב מכל התקציבים שעכשיו למנהלת הצפון.

כמה תוסיפו לצפון?

כמה שיתנו לנו ממשרד האוצר, ואנחנו עובדים עכשיו על גיבוש התוכניות, אז אני לא יכול.

ניר, אתה איש מחקר וידע, אנחנו לא רוצים רגשות ופילוסופיה, אנחנו רוצים מספרים ותקציבים.

הנושא בגיבוש כרגע.

אז כמה אתם הולכים להביא לצפון, תוספתי, לאור המשבר הכלכלי, ולעשות מאמצים מיוחדים? אני צריך מספר ולאן הוא הולך?

יש שתי משימות. אני מחלק את המספר הזה לשניים. יש שתי משימות עיקריות כרגע כפי שאני רואה אותן בצפון. אחד זה מתן המענה בטווח הקצר לעסקים כדי שיוכלו לחזור לפעילות. שם זה בעיקר תקציבים של פיצויים, תקציבים של לתת לעסקים את היכולת בכלל לנשום, הלוואות כדי שיוכלו לחזור להשקיע. רוב התקציבים האלה הם תקציבים שמגיעים ממשרד האוצר ויש לי פה את הקולגה מרשות המיסים, היא תענה על שאלות כאלה. היא תענה. אני חושב שבמקרה הזה המענה בטווח הקצר הוא כרגע בעיקר מענה של מס רכוש ופיצויים.

עם יד על הלב, כמי שיש לו מבט כללי על הנושא הזה. אתה מרגיש שהממשלה מטפלת יפה בעסקים הקטנים בצפון?

משתדלת, מאוד משתדלת. אנחנו מגיעים לצפון, אנחנו שומעים את העסקים ואנחנו משתדלים לתת להם כרגע את הכלים שיש לנו.

אילו כלים או גישות או צורות עבודה או כלים חדשים פיתחתם למשבר הזה?

כרגע יש כלים של ייעוץ, של השקעות, של סחר חוץ, של פיצויים ומיצוי זכויות בפיצויים. אנחנו צריכים לזכור שכרגע הצפון רק יצא, אני מקווה שהוא יצא.

סחר חוץ ביטלו את הכלים.

מה הכוונה?

היו תוכניות בסחר חוץ של שלב, של כסף חכם. הכול בוטל, הכול לא קיים.

כסף חכם הפסיק אבל יש כרגע 15 מיליון של סחר חוץ שהוא מושקע בסיוע לעסקים לצאת.

שום דבר לא מוכוון לעסקים בצפון, וזה יפה להגיד אבל בפועל – כלום.

תשמע, זה פער גדול מידי. אתה יודע, יושב פה עסק שזועק, אחד מ-100 עסקים או רעיונות שקמו למתג את אצבע הגליל כבירת הפודטק, וכולם יוצאים בסיסמאות וכנסים והודעות לעיתונות ופתאום משבר כלכלי וצבאי, ורוב העסקים האלו ברחו, ואחד מראה לך פה מוצר – ואני באמת טעמתי את זה, והעולם הולך לבריאות ולאוכל בלי מלחים וכל מיני עניינים – והוא הצליח לעשות את זה, והוא לא מצליח למכור את זה בעולם. הוא ייסגר. הוא כבר פנה, פנה לקבל הלוואה לא הצליח, פנה לקבל מכם מסלול.

מיכאל, אני אמכור, אני אוציא את הטכנולוגיה מישראל, זו הדרך היחידה שנשארת.

זה עצוב.

זה דבר שיש לו ביקוש. בארצות הברית כבר היו מוכנים לשלם חצי.

מילא להוציא את הטכנולוגיה מישראל, אבל אצבע הגליל – מה יישאר שם? שממה. הכאב של הוועדה הזאת זה שלשמור על עסק יותר קל מלהקים אותו. אם אני אתן לך חצי מיליון או מיליון שקלים, אתה תשרוד, אבל אם אתה תיסגר זה לא יעזור לך כבר החצי מיליון, אתה כבר לא תקום. וזה מה שקורה לנו עכשיו, אין שימור. אין איזה מאמץ עילאי. עכשיו, רוב האנשים גם בורחים. מפעל באדמית רוצה לברוח דרומה, מפעל בחניתה – עדשות – כבר זז דרומה, מפעל של תעשייה צבאית בקרית שמונה כבר זז דרומה. בורחים. לא נוח להם להיות בקו הגבול. מה המדינה עושה? כלום. הם זזו. מה זה אומר? אלפי עסקים שנעלמו.

אלף מקומות תעסוקה של תעשייה התפנתה מהעיר מתחילת המלחמה, כשכל מפעל כזה שהתפנה זה מיליוני שקלים שהמדינה נתנה כדי להעביר אותו. אני לא רואה אותם חוזרים.

גם שמה כסף להביא אותם? הם גם עזבו בלי שהמדינה ממצה איתם את הדין.

המדינה תמכה בלצאת, בתוך הלחימה, בצדק.

תגידו מנהלת לצפון אנחנו נעשה קפיצת מדרגה כלכלית. איזו קפיצה? אם אתם לא מסוגלים לשמור על מפעל אחד חדשני שזועק זעקה, איזו קפיצה תעשו? אנחנו מפנים אליך את הכול, אבל יש לך שר, יש לך מנכ"ל, יש ראש ממשלה, יש שר אוצר, אתה לא אחראי, אתה רק פה שומע את הביקורת ואת הכאב.

אבל לא יכול להיות שעסק קטן פנה לכל גופי הממשלה ונשאר בלי כלום. לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות שהיו פה עשרות מסעדות שאם אני לא הייתי מטפל בהם אישית כמו עובד סוציאלי פרטני, הולך לבנקים אומר: אל תיקח מהם כסף, הולך לרשות המיסים: תראו מה ניתן לתת. הולך לאיזה מישהו: תראה אם אתה יכול לקנות מהם. מה, אני צריך להיות עובד סוציאלי של עסקים קטנים במקום מי שהיה צריך לעשות את זה?

הכתובת היא האוצר תוכנית תמריצים שהיום בונים באוצר, חייבים לערב בה את כל הבעיות.

אנחנו ניתן לך להשלים עוד מעט, נועם.

נמצא איתנו בזום ראש המועצה של מבואות חרמון, בני בן מובחר, יושב-ראש אשכול גליל מזרחי וחבר טוב. גם אם הוא יגיד דברים נוקבים אלו דברי אמת. בבקשה, בני.

בני לא נמצא. האם נמצא בזום משה אוחנה, מנכ"ל ארמנה פרויקטים קריית שמונה? בבקשה.

שלום לכם, קודם כול אני מתנצל שלא יכולתי להגיע אליכם, אבל אני נמצא בתוך קריית שמונה כרגע ואני רוצה להראות לכם איך עסק שחוזר לחיים נראה בקרית שמונה כרגע.

אפשר להעלות את התמונה שלו? תדבר בלי תמונה משה.

אבל אני נמצא בתוך קריית שמונה כרגע, בתוך העסקים, ורציתי להראות לכם איך זה באמת לחזור לפעילות, לא בדיבורים אלא תכלס שתראו בעיניים מה המשמעות. מה המשמעות שבעל עסק חוזר אחרי שנה וחודשיים.

תן לנו קצת, לפני שאתה מתחיל תספר על עצמך, על העסק שלך לפני המלחמה, על המצב כרגע.

שמי משה, תושב קיבוץ שדה נחמיה, אבא לארבעה ילדים. העסק שלי הוא תחום היזמות. הקמתי בקרית שמונה, התחלתי לבנות מפעל של 5,000 מ"ר שאמור להעסיק עשרות עובדים. המלחמה עצרה את הפרויקט.

אנחנו רואים אותך עכשיו, משה. אתה בן קריית שמונה במקור?

אני בן קריית שמונה במקור. עברתי לקיבוץ שדה נחמיה לפני כ-20 שנים בערך. אבל העסק שלי בקרית שמונה, החיים בקרית שמונה, החברים בקרית שמונה.

מה עושה העסק? מה המוצר שלו?

המפעל שפתחתי אמור להיות מפעל מזון. אמור לתת מענה בשלושה תחומי מזון, האחד הוא צ'יפס, השני הוא קייטרינג והשלישי הוא תחום הפודטק שאני אמנע מלחשוף אותו כאן. אבל העניין הוא שלפני שנה וחודשיים המדינה החליטה לעצור את הפרויקט כי הוא נמצא בתוך קריית שמונה ולא ניתן היה להמשיך בעקבות המלחמה. המשמעות של שנה וחודשיים אחרי היא למעשה הסתכלות מחודשת האם בכלל יש עוד היתכנות לעסק שכזה?

הכול נבחן עכשיו מחדש, אבל אני הוא חלק קטן בבעיה. אני רוצה להראות לך עסק שכבר קיים, לא שנבנה. עסק שקיים, שחוזרים אליו. לעסק קוראים יענקי אילן ושלומי שלטים, עסק ידוע ומוכר בקרית שמונה שחזר לעבוד אחרי שנה וחודשיים של סגירה. השאלה היא האם לעסק הזה עוד נותרו לקוחות? ואם כן, כמה זמן ייקח ללקוחות להגיע לכאן? ובזמן הזה עד שתהיה לעסק הזה עבודה מחדש, מה הוא עושה עם העובדים שלו שחוזרים אט-אט לעבודה? למעשה לעסק הזה כרגע אין זכות קיום. בחודשים הקרובים גם אין לו זכות קיום וזה המצב של כל העסקים בעיר הזאת.

בחודשים הראשונים אין להם זכות קיום בגלל שאף אחד לא יודע אם הלקוחות נותרו, איזה לקוחות נותרו. העסקים הקטנים – אין בכלל תושבים, ככה שאין להם זכות קיום. הקיום שלהם יהיה רק אחרי שהתושבים יחזרו.

אני החלטתי לומר את הדברים שלי פה בשיחת זום מסיבה אחת פשוטה. יהיו שם אנשים שיגידו לכם מה צריך ומה לא צריך וזה בסדר גמור. אני כאן כדי לומר לכם שלא משנה מה תעשו, אדוני, תעשו את זה מהר. אנחנו כבר כאן, אנחנו מנסים לחזור לחיים. אנחנו לא יכולים לחכות עוד. כל החלטה שלא תתקבל – הבקשה שלנו היא שהיא תהיה מהירה.

ברשותך אני רוצה להראות לך עסק עם בעיה יותר גדולה מהעסק הזה שנקרא יענקי ואילן ושלומי שלטים. אני יוצא מהעסק הזה ועובר למבנה ליד שחטף פגיעה ישירה. עסק שפעל עד לפני שנה וחודשיים, העסק הזה חטף פגיעה ישירה מטיל של קטיושה ומאז בעל העסק פשוט לא מוצא את עצמו. אז זה המצב של העסק כרגע, ואת העסק הזה עוד ייקח יותר זמן להחזיר. זה בעל העסק, הוא לא מוצא את עצמו, הוא נמצא כבר חודשים אחרי הרקטה ואין מי שיבוא אליו ויגיד לו מה לעשות, הוא עם הידיים בכיסים ואובד עצות. אז אני רוצה פחות לדבר על העסק שלי ואני רוצה לדבר על מה שקורה פה באמת.

חבר'ה, הדיבורים הם נכונים, טוב לעשות תוכניות, טוב לתכנן, אבל גם יהיה עדיף וטוב יותר אם מישהו כבר יגיע לכאן ויתחיל להזיז את הדברים, תכלס, הלכה למעשה. זה הדבר הכי חשוב, לקבל מהר את ההחלטות ולצאת לדרך.

תודה משה. אמרת דברים נוקבים ואתה גם פועל למען אחרים, לא רק למען עצמך, אנחנו מאוד מעריכים את זה.

אנחנו מחזיקים כאן אחד את השני בזמן שהמדינה מתעכבת.

המצב קשה ביותר עד כדי חידלון. אוראל פיין, משרד האוצר. כשאתה רואה את הדברים האלה מה אתה חושב?

אוראל פיין אגף תקציבים, צוות חקלאות, מסחר ותעשייה. אני רוצה תחילה למסגר את הדברים ולהגיד את הדבר הבא, אזורי העימות כשמם כן הם, כרגע הם עדיין מצויים בעימות, והפעילות הכלכלית באותם אזורים כרגע נמצאת איפה שהיא נמצאת בראש ובראשונה כנגזרת מהמצב הביטחוני. בסדר? אז מכאן אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשתיים.

פעם ראשונה, מה שכבוד יושב-הראש קרא לו אלמנט השימור. ממשלת ישראל כרגע פועלת בווקטור הזה בעיקר דרך האפיקים של קרן מס רכוש, שכמו ששמעתי גם מהדברים שעלו בסקר, ישנה אולי חוסר שביעות רצון אופרטיבית, אבל מה שאני מכיר ויודע אנשי מס רכוש עושים עבודה טובה, גם בהיבטי כמות הפניות שהם מטפלים בהם וגם בהיבטי הביקורים והסיורים שהם עושים בשטח כדי להנגיש את המידע לאותם אנשים שהמידע פחות נגיש עבורם. זה בהיבט השימור.

הם עושים את העבודה, אבל הם פועלים על פי כללים שהאוצר קבע ואז הם מקבלים פניות שהם לא יכולים לסייע להם.

בהיבט של המדיניות התקציבית כרגע הראייה היא לתת לעסקים ולפעילות הכלכלית את מה שהיא צריכה בשביל לעבור את המשבר עד אשר תותחי המלחמה כבר לא יהיו כה רועמים, ואז נעבור לשלב השיקום. לשלב השיקום כרגע, כמו במנהלת תקומה, הוקצו כ-15 מיליארד שקלים לשיקום הצפון והתוכנית הזאת כרגע בפיתוח אצל הצוותים במנהלת. בתור מי שהיה מעורב בתוכניות של מנהלת תקומה בעיקר בפרק של חקלאות, מדובר על תוכנית מקיפה, כוללת. אם אני לוקח לדוגמה את החקלאות שאתה נגעת בה, גם בהיבטי אגטק, גם בהיבטי תשתיות חקלאיות וגם בהיבט של השקעות הון בחקלאות.

אבל אוראל, אתה רוצה להכניס לנו אצבע בעין? אתה מכניס לנו אצבע בעין, אתה אומר: אני כאיש אוצר דאגתי שאסטרטגית התוכנית השיקום של החקלאות תהיה טובה ונכונה.

עשו דברים טובים ותוכניות מקיפות גם בהיבטי תעסוקה, תיירות, מסחר, שיקום הקהילות.

אבל המשבר בדרום התרחש באותו זמן פחות או יותר, המצב בצפון החמיר יותר בהמשך, אבל תוכנית כזאת כבר עשיתם ממזמן לדרום לחקלאות, אבל איך לא עשו לצפון תוכנית?

אני לא יכול לתת תשובה של ראש מנהלת - -

אבל אתה אחראי על מסחר, יש לך תואר שנקרא חקלאות ומסחר.

- - בהיבטי התקצוב של הדברים וכמו שכבר אמרתי, הוקצו מיליארדים רבים לאותה תוכנית חומש שעתידה לתת פתרונות לכל הדברים שהוצפו כאן בוועדה. אני נתתי כדוגמה את התוכנית שהוגשה של תקומה, שאני משער וממה שאני יודע, תהיה אפילו רחבה עוד יותר לתוכנית שתוגש בצפון. אני נתתי כדוגמה את פרק החקלאות שבו אני ספציפית, שותף, נעשתה עבודה טובה גם בהיבטי תיירות, מסחר, תעסוקה, שיקום הקהילות.

נעשתה עבודה טובה בשימור העסקים בצפון?

לגבי השימור אני צריך לעשות את האבחנה הזאת.

אתה יודע על הקטע שכל הפודטק בקרית שמונה נעלם? ידוע לך הנתון הזה? קיבלתם את זה באוצר?

בוודאי, אנחנו לא מטילים שום דופי בהיקפי הפגיעה בכלכלה המקומית של יישובי העימות, זה לא משהו שאנחנו מתעלמים ממנו, לא ערים לו.

אז נשאר מפעל אחד שרוצה, איך הוא לא מצליח לקבל עזרה?

אני אומר בכנות, אני לא יודע לתת התייחסות לגופו של מפעל או לגופו של עסק. אם תרצו שנשב ונדבר.

אני מבין את זה, אבל אם אנחנו לא נדבר עם עסק ספציפי, לא נבין את הדינמיקה או את הפערים.
תסתכל על זה כ-case study. למה משהו לא עובד?

כ-case study, אם עלו פה דברים של ביצוע השקעות, או שמפעל כדי לשרוד חייב לבצע השקעות גם בהיבטי ייצוא וגם בהיבטי מחקר ופיתוח, כל הדברים האלה נוגעים בהיבטי השיקום, לא בהיבטי השימור. בהיבטי השימור זה באמת להזרים לאותו מפעל את אותן מקדמות, את אותו סיוע, על מנת לתת לו לעבור את המצב הנוכחי, כשכאשר אותה תוכנית לשיקום תוגש לשולחן הממשלה ותאושר בסופו של דבר אז יאמרו לכול - - -.

אוראל, אתה אומר לנו דברים כלליים, זה לא יעזור לי. למה משרד הכלכלה לא קיבל כסף לשיקום הצפון שנה שלמה? הוא פועל בפחות כסף מאשר הוא פעל.

לדעתי הוא כן קיבל תקציבים מסוימים לשיקום הצפון.

אנחנו שמענו על 20 ומשהו מיליון למען הצפון במשרד הכלכלה. אתה מכיר את הנתון הזה, פרץ, של תקציב לצפון שניתן במשרד הכלכלה?

יש תקציבים גם לצפון, אני יודע שיש לנו למשל תקציב לתמיכה ברשויות מקומיות, ושיתמכו בעסקים שיש בהם.

כמה כסף?

שם יש 10 מיליון שקלים.

מי קיבל כסף כבר? מי הפעיל את התוכנית? אילו רשויות?

היא עכשיו בדיוק יוצאת לפועל, היא עכשיו מתחילה.

איך יוצאת עכשיו? 14 חודשים עברו.

האם בני בן מובחר איתנו?

אני יוצא.

להתראות יאסר, תודה. אנחנו גם צריכים לסיים תכף.

כבוד יושב-הראש, אני אשמח להגיד כמה מילים?

כן, בבקשה, שרון.

שמי שרון שינבאום, מפורום העצמאים והפרילנסרים מבית ההסתדרות. מעבר למתווה שכולנו יודעים שיש בו חורים ואתה באמת עוסק בזה הרבה, רצינו דווקא להעלות את נושא היום שאחרי מצב החירום. ברגע שנגמר מצב החירום, הפיצויים נפסקים. מס רכוש וקרן פיצויים כפופים למשרד האוצר, וברגע שנגמר מצב החירום העסקים נשארים לבד, אז אם אנחנו רוצים לשמר אנחנו צריכים גם לשקם. כולנו יודעים פה שבמשך שנה שלמה העסקים היו סגורים.

כן. זה תפקיד הרשות לעסקים קטנים. אני אגיד לכם, אתם נראה לי עובדים רציניים וטובים, אבל אני מרגיש שאני פה אחרי עשרות דיונים. משרד הכלכלה לא הגיע לאירוע, אני גם לא שומע את שר הכלכלה או מביא כסף או תוקף את המציאות הכלכלית. אני לא שומע את המנכ"ל גם. אני מרגיש שמשרד הכלכלה לא הגיע לאירוע.

נכון, אנחנו נשמח לבקש.

רק שניה, שרון, ניתן לך להשלים. לא כדאי להתעסק עם בני בן מובחר למרות שהוא הבריז לי שלוש פעמים הבוקר. בנימין בבקשה.

אני שמח שאתם שומעים אותי סוף כל סוף, אני שעה על הזום. באמת טיפה קצת חם עכשיו, אני פה בכפר יובל, ודיבר חבר הכנסת מהחברה הערבית שיושב מצד ימין שלך, על אורית סטרוק. אז הנה, אורית סטרוק פה בכפר יובל בש.ג. שפה אנשים נהרגים ביישוב הזה, נפצעו ביישוב הזה, עד עכשיו נמצאים מונשמים-מורדמים.

דיבר איתך הנציג של משרד הכלכלה, לכאורה כל מה שהוא אמר לא היה ולא נברא, בשביל שהוא לא יוכל לתבוע אותי. אני אומר לכם, אנשים, מה שדיבר איתך הבחור שלנו מקרית שמונה, מה שהוא הציג זו קריסה מוחלטת שיש בכל העסקים בואכה מצומת עמיעד ולמעלה.

אנחנו מדברים על ארנונה? על איזו ארנונה אנחנו מדברים? קיבלו כל העסקים לשלם כי הם יגישו את זה בדוחות הכספיים שלהם. מאיזה כסף הם ישלמו את זה? מיכאל, מאיזה כסף? הכול ישראבלוף. משרד הכלכלה לא מצליח לעזור לשום עסק בגליל. הלוואות כולם יכולים לתת, הלוואות צריך להחזיר, זה מה שלימדו אותנו בבית. בדרך הזאת אתם, ממשלת ישראל, מדינת ישראל, מאבדת את הגליל, מאבדת את הגליל, כי העסקים שחלקם עזבו את קריית שמונה שהיא עיר הבירה של הגליל שנותנת מענה לכל השירותים, לגליל עליון, למטולה, למבואות החרמון, אלו שפתחו בתל אביב כבר לא יחזרו, שלא תתבלבלו, בלא איום אני אומר את זה.

אני לא אעזוב את הגליל אבל אנשים פתאום גילו גם נהגי משאיות, גילו שהם יכולים להרוויח כפול אם הם גרים במרכז, אז זה נכון שהמתווה עכשיו עוזר להם אבל הם גם יסתדרו בלי זה. וזה מה שצריך להדליק, זה אצלך, אתה יודע בדיוק כמה עלה לך בדם להביא את מרכז חוסן. למה מרכז חוסן חשוב? כי הוא ימנע את הברוך שיהיה בשנים הבאות, ואנחנו הולכים להתמודד בין 5-10 שנים עם מצב קטסטרופלי כאן בגליל. אז מה עכשיו? אנשים הקימו עסקים, שום עסק לא פתוח, שום עסק לא יוכל להתרומם.

תסתכל על גלעד, בשיניים הוא אומר: אני לא אעזוב את קריית שמונה. אבל כמו גלעד יש עוד עשרות עסקים פה בגליל ואני אומר לכם שכשהגליל ייפגע כל מדינת ישראל תיפגע, שלא תתבלבלו לרגע. אנחנו מתמודדים עם כל הסיפורים האלה של הסכם. איזה הסכם? על איזה הסכם מדברים? לקנות אותנו, בכסף להחזיר את התושבים שלנו הביתה. שר הכלכלה ניר ברקת היה פה בשבוע שעבר, אין שום תמיכה לעסקים. אני אומר לכם, אולי אני עושה הכללות, אבל אני חשבתי שהנציג של משרד הכלכלה: אנחנו נתמוך. שאלת אותו כסף תוספתי? נאדה. שקל אין שום כסף תוספתי אבל השר עושה והוא באמת משתדל אבל הוא לא מצליח לקבל מהמדינה כלום.

אנחנו מדברים על אזור שהוא מוכה, הוא מוכה לא רק על ידי החיזבאללה, הוא מוכה על ידי ממשלת ישראל, ואני מדבר מדם ליבי, הגליל הולך, אשכול הגליל המזרחי עושה את כל המאמצים, 18 רשויות, לראות איך אנחנו עושים. מי סיפר לך סיפור ואיך אתה קונה אותו, מיכאל, על 15 מיליארד? זה בלוף. 15 מיליארד אין לשיקום.

אני עוד מחכה לכסף הזה. אני גם לא ראיתי איך מחלקים אותו ולמי, ולא ראיתי מה משרד הכלכלה יקבל? ומה זה עוזר לנו תוכנית אם כבר ברחו כמעט 100 עסקים של פודטק מאצבע הגליל, אם כבר כולם הלכו? מה הם רוצים? שנסגור את השער בתקציב הזה?

הם קיבלו מענקים ועזבו. קיבלו מענקים ועזבו את קריית שמונה, עזבו את הגליל.

בדיוק. ואף אחד לא אוכף. עסקים שקיבלו כסף מהמדינה לבוא לצפון, ברחו מהצפון, אף אחד לא בודק מה הם קיבלו.

תבדוק את משרד הכלכלה שנתן 3 מיליון שקלים למפעל שעבר לאזור רחובות מקרית שמונה, המפעל שעושה דברים ביטחוניים. כולם נהיו צ'אק נוריס מאז שהמתחלה הזאת התחילה, כולם בתחום הביטחוני, זה סקסי עכשיו להגיד את זה. אבל מתוכנית של 31 מיליארד ירדנו ל-15 מיליארד ובתוך ה-15 מיליארד הכניסו – לא שלא מגיע להם – את כרמיאל, טבריה, צפת. הם בכלל לא בקו עימות והכניסו .

ואז בעצם העוגה הזאת מתחלקת לפירורים.

הם לקחו 3 מיליארד מתוך ה-15, ולקו העימות נתנו 12 מיליארד. מתוך ה-12 מיליארד גורנישט מיט גורנישט לא קיבלנו, אפילו לא שקל אחד.

בנימין, אני רוצה להגיד לך תודה כי אלו דברי אמת, ואתה מחזיק שם את העסק. ואני יודע איזה יזם אתה וכשנותנים לך שקל אתה עושה ממנו ארבעה שקלים. אני יודע מה זו מסירות הנפש שלך לתושבים ואילו שירותים הקמת לאנשים עם צרכים מיוחדים ולחלשים ביותר בקהילות, התאבדת למענם.

אני מרגיש בוש ונכלם, למרות שאני לא בממשלה אבל אני איש ציבור ואני גם יודע שדברים יכולים היו להיות אחרת. למשל בקורונה המדינה אמרה לעסקים: ניתן לכם כסף ואתם לא תשלמו ארנונה והרשויות יקבלו שיפוי. ובקורונה המדינה אמרה שכל עוד יש קורונה יש רציפות של הסיוע בכל חודש. פה נתנו להם נובמבר-דצמבר, ברחו להם ינואר-אפריל, חזרו אפריל-זה ודצמבר אולי כן אולי לא, ינואר אולי כן אולי לא. הכול על כרעי תרנגולת. ידענו בקורונה לשמור על עסקים, ידענו להיות נדיבים ולא לספר סיפורים ולא כל מיני מתווים בלתי אפשריים לביצוע. אני לא יודע איך נחזיר את 100 העסקים האלה.

משפט סיום, בני.

אני רוצה להגיד לך כי דיברו אנשי מס רכוש, אמר נציג האוצר. אני רוצה להגיד לך ולציין את אמיר דהן מרשות המיסים שמגיעים לכל מקום, מגיעים ומטפלים ובאמת עושים עבודה מצוינת. אני רק מפחד שלא יקרה לנו ששיבחנו והיללנו את השר לפיתוח הנגב והגליל וסרלאוף, אחרי ששיבחנו אותו כל-כך קיצצו לו את התקציב במשרד ב-50%, רק בגלל שדיברנו עליו דברים טובים.

כן, במקום לתת לו כסף שיגיע בזמן ומהר לכולם עם שביעות רצון של רשויות, מקצצים לו את הכנפיים. עד שמישהו עובד ביעילות ובכל שבוע בצפון. אבל אתה יודע שרשות המיסים - - -

תראה לכל הוועדה עכשיו את השרה סטרוק. את התושבים של כפר יובל שעומדים כאן ושומרים על הגבול ולא עוצמים עין. הנה השרה סטרוק.

יפה מאוד. אשריכם. אהלן, חבר'ה, שלום. הוא תמיד עושה לנו שידור חי. יש לו הפתעות. הוא עשה לנו פעם שידור חי עם איילת שקד, הפעם עם השרה סטרוק, הוא כל היום עושה הפתעות, בני בן מובחר.

אז אתם מבקרים שם היום? תעזרו בכל מה שאתם יכולים. אנשי כפר יובל הם חלוצים אמיתיים, גם הוותיקים שם וגם הקוצ'ינים המדהימים.

מיכאל, השרה רוצה לדבר איתך.

קדימה.

יש קושי בזום, לא שומעים. לא נורא, אנחנו מחזקים את ידיכם, תודה רבה לכם.

מיכאל, זה טוב שאתה מחזק אותנו, אבל טוב שיש לנו גם את השרה אורית סטרוק שמגיעה לפה.

יפה מאוד, תודה רבה בני.

נמשיך. כן, שרון, תגידי את הדברים.

אני לא אאריך, אני רק אגיד שמדובר בתקדים ששנה שלמה עסקים סגורים בצפון, גם בדרום זה לא קרה, והיום שאחרי הוא ממש מעבר לפינה ואנחנו נשמח לקיים דיון משותף עם הוועדה שלך, כבוד יושב-הראש, וּועדת הכספים, ופשוט לבקש תוכניות, תשובות, ולחייב אותם להתייחס לעניין הזה בכלל, לראות את היום שאחרי, לשקם את הצפון.

אנחנו על זה ועמוק בפנים ולא חיכינו לאף אחד. עשינו על העסקים הקטנים בצפון עשרות דיונים ונמשיך לדחוף גם פה וגם בוועדת הכספים.

אורית דיניסמן בזום, זמינה?

תודה על הדיון ותודה על הפעילות שלך במשך 14 חודשים למען הגליל והעסקים הקטנים בפרט. אני רוצה לציין קודם כול את העסקים שפועלים במשך כל תקופת המלחמה. לא מובן מאליו בכלל. מפעלים חיוניים, בתי קפה ומסעדות, מכולות מקומיות שנותנות מענה גם לתושבים שנשארו בגליל וגם למפעלים החיוניים ולעובדי המפעלים.

אני רוצה להציע כמה כיוונים, דיברו פה על תוכניות לעתיד אז אני רוצה להציע כמה מהלכים שאפשר לקדם כבר עכשיו. אחד זה הנחות בארנונה ושיפוי לרשויות, זה משהו שלא קיים. עדיין גובים ארנונה לעסקים גם בתקופה הזאת.

מסלול ירוק לשיפוצים ולשדרוגים, הרבה מפעלים, ראיתם בתמונות, צריכים שדרוג ושיפוץ אחרי שנה וחודשיים שלא פעלו. כל מענקי השיבה צריכים גם לעסקים מענקי שיבה לעסק, לפעילות. ייעוץ והכוונה – דיברו על זה. רכש ציבורי בצורה מרוכזת, קבוצות שיבואו ויתחילו להניע פה את הכלכלה, ובאמת גם מגזר עסקי מהמרכז שתומך בעסקי הגליל. זה מהלך שאפשר להוביל אותו ממשלתית ולייצר מנוע צמיחה.

אני חושבת שברגע שהעסקים יתחילו לפעול, גם התושבים יתחילו להגיע בצורה יותר משמעותית כי ייראו שהגליל מתעורר, ואנחנו צריכים את העזרה של הממשלה. כרגע אנחנו רואים בעיקר תוכניות על הנייר ופחות מעשים ואני קוראת מכאן לעזרה לקדם את הדברים הללו.

תודה. אוראל, אתה רוצה להשלים משהו?

אין לי יותר מידי להוסיף על מה שכבר נאמר. אני סבור ובטוח שתוגש תוכנית שבסופו של דבר תיתן מענה רחב. כרגע, בכנות, המדיניות היא באמת לספק את אותו סיוע אד-הוק של מענקים, של תמיכות, וגם תקצוב של צרכים מיידיים במשרדי הממשלה, וזהו.

תודה רבה. סיגלית סימונה כוכבי, רשות המיסים.

כמו שציינו כאן את קרן הפיצויים, אני אתן לכם כמה נתונים. אנחנו מדברים על אירוע בהיקף גדול ביותר. מספרים, נתונים. 600,000 תביעות שהוגשו בנזק עקיף, סך הכול שולמו עד היום מעל 16 מיליארד שקלים לתביעות האלו. 95% מהתביעות האלו כבר טופלו, אלו נתונים שמראים כמה פועלים במרץ. מירב המאמצים מושקעים, מאות עובדים של רשות המיסים מטפלים רק בזה. אנשים הועברו מהתפקידים הרגילים שלהם לטובת טיפול בתביעות, והכול כדי לספק את הסיוע הזה לעסקים האלה שכל-כך נפגעו כלכלית. במקביל יש לנו גם את הנזק הישיר שהזכירו כאן, ברגעים אלו יש קרוב ל-50 עובדים של נזק ישיר שפרוסים בצפון, בתיאום עם הרשויות המקומיות, ומנסים להגיע לאנשים.

הקרן פועלת בכל דרך, יש מספר מתווים, וחלק מהעניין שנקבעו מתווים מסוימים עם נוסחאות נורמטיביות זה כדי ליצור איזשהו איזון בין הצורך לספק כספים כמה שיותר מהר, להעביר כספים, להעביר תשלומים במסות כאלה, אנחנו חייבים להיות מאוד יעילים לכן אנחנו מתבססים על נוסחאות אחידות, ולכן אנחנו מצליחים להגיע לכאלה תוצאות.

מעבר לזה שהכול מקוון, מתקיימים כנסים, התקיימו עשרות כנסים, גם באזור של גליל מזרחי שני כנסים לפחות התקיימו שם, מנסים להגיע לאנשים. נפגשים עם מפונים, נפגשים עם ראשי הרשויות, נפגשים עם בעלי העסקים, מנגישים להם, מסבירים להם, יש הרצאות, יש פגישות גם פגישות אישיות, עושים את מירב המאמצים לעזור לאותם עסקים במציאות הזאת.

בנזק הישיר, לדוגמה, יש לנו מעל 65,000 פניות.

תגידו, אתם מקבלים את הכללים בחוק לסייע, אתם מגישים מידי פעם המלצות לאוצר לשנות שיטה? לעזור במקומות שאתם מבינים שהעסק לא עובד?

אז ככה. קודם כול התקנות משתנות. הרי אתם שמים לב שאנחנו בכל חודשיים מעדכנים תקופת זכאות. מכיוון שבמלחמה הזאת אזורי ההתגוננות משתנים כל הזמן, אנחנו בעצם קובעים את הכול בהתאם לאזורי ההתגוננות שפיקוד העורף קובע ולפי מדרג ההתגוננות שפיקוד העורף קבע.

את זה אני מכיר יותר, אבל למשל שיטות הסיוע, יש כל מיני מסלולים, ויש מסלולים שאנשי העסקים אומרים שהם פחות טובים להם, פחות נדיבים כלפיהם.

תראה, זה מה שהזכרתי לגבי המסלולים הנורמטיביים. יש את המסלול האדום שהוא בעצם לאזורים ספציפיים שאנחנו רואים, בעצם האזורים שנפגעו הכי הרבה, האזורים המפונים, קריית שמונה, מנרה, וזה מסלול שנותן 100% פיצוי לנזק, זה גם פיצוי שדורש בדיקה מאוד מעמיקה ולא יתאפשר להעביר לכולם את הסכומים שדרושים להם כדי להמשיך לתפקד.

גם החלוקה היא בעצם למי שנפגע, שוב, לפי אזורי ההתגוננות, כשאנחנו מדברים על מגבלות שמוטלות על עסקים וככל שהמגבלות יותר גדולות אם זה סגירה של מוסדות חינוך שאז אנשים לא יכולים להגיע למקומות העבודה, אז אנחנו יודעים שהעסקים האלו נפגעים יותר בתקופות כאלה.

תודה, סיגלית, משפט סיום בבקשה.

אני רק רוצה להגיד שבמסגרת העדכונים האלה, הנה, לאחרונה בתקנות שעברו גם הוכנסו הקריות במסלול של מחזורים. זאת אומרת שערים למגבלות.

כן, אנחנו נלחמנו שייכנסו, אבל תמיד זה קורה אחר כך, ועד אז הם גוססים. עד שמגיע שקל לקופה.

הדברים מתגלגלים.

תודה לך.

יניב פרץ, ואחריך אני רואה שראש המועצה הצטרף, אבל אנחנו מסיימים, אני אתן לך שתי דקות לדבר. יניב, בבקשה.

מיכאל, אני אהיה קצר כמו שאתה מכיר אותי, ותכליתי. קודם כול תודה רבה לך על ההזדמנות. אני שותף איתך למספר ועדות, ועדות מפונים, טיפול בצעירים לפני שבועיים בוועדה המיוחדת קמה הסוגייה הזאת גם של הצפון וגם שלך ושלי כאיש דרום בוערת ופועמת בך, זה ראוי להערכה.

כמו שאתה יודע, שירות התעסוקה – לנו אין תקציבים לעידוד השקעות, למתן מענקים, סובסידיות וכאלה ואחרים, וגם אנחנו לא צריכים מחקרי עומק כדי לדעת שבעתות משבר הראשונים להיפגע הם העסקים הקטנים, כי לעסקים גדולים יש כמה חלופות. אם לעסק של 100 עובדים לא מגיעים 20 עובדים, הוא יכול להמשיך בתצורה מצומצמת את יכולות הייצור שלו, הוא יכול גם להעתיק את מקום הפעילות שלו כי יש לו חוסן כלכלי גדול יותר, אבל עסק קטן של 10 עובדים, מיכאל, אם חסרים לו חמישה עובדים הוא שוקל בכלל את עצם קיומו, ולכן יש קושי גדול ואנחנו מזהים אותו בצד העסקים הקטנים.

לצערנו, וליבי איתם, לרוב כשהם נקלעים במשבר – ואני מדבר רק על הצד שלנו שהוא היבט הסיוע באיתור וגיוס עובדים שאנחנו מסייעים לכלל המעסיקים במשק ובייחוד לצפון – מעסיקים קטנים שכשהם נקלעים למשבר הזה, לעיתים עד שכבר נדרש לתת להם פתרון בסוגיית העובדים הם כבר חדלים מלפעול. לצערנו הם אפילו לא מגיעים לפתחנו.

אין להם אוויר.

נכון. אני לא מכיר את הפילוח של המעסיקים הקטנים שלקחו חלק בסקר, אבל ככל שמעסיק – ואני אשמח מאוד אם שותפנו שהציג את הסקר –בכל זאת עדיין קיים ורוצה את הסיוע שלנו, אנחנו יותר מנשמח לסייע.

רק מספרים כמו שאתה אוהב, מיכאל, כללית על הצפון, אנחנו בשנה האחרונה כ-3,800 מעסיקים – אני מדבר על כלל המעסיקים בצפון – פתחו אצלנו הזמנות. יש כ-500 מעסיקים חדשים שנרשמו אצלנו. נפתחו 16,000 הזמנות, ביקושים מצד המעסיקים ושמנו למעלה מ-7,200 דורשי עבודה. אני מדבר על כל הצפון, לא על החלק היחסי שלכם. ככל שנצטרך לתת לכם פתרונות, אני יותר מאשמח.

לסיום, משפט אחרון, כמו שאתה יודע בכל הוועדות וקראת לנו, אנחנו פועלים להכין תוכניות לחיזוק ההון האנושי וטיפול במעסיקים כי מנתונים שסקרתי לך בוועדת הצעירים, מתוך 48,000 דורשי עבודה שנמצאים אצלנו רשומים בצפון, כ-13,500 הם צעירים שמתוכם 52% הם חסרי השכלה או עם השכלה תיכונית בלבד.

חיילים משוחררים והמשק עכשיו לא יודע לקלוט אותם.

נכון, מיכאל. ואנחנו פועלים בימים האלה לייצר איזשהן תוכניות תמיכה הן בהכשרה, שיפור המיומנויות והכישורים של אותם עובדים על מנת לשלב אותם לא רק בתעסוקה, אלא בתעסוקה מתקדמת. וכמובן ככל שאני אקבל תקציבים, אני מבטיח לך, מיכאל, שיהיו תוצאות, כמו שאתה מכיר אותי.

תודה רבה.

פחות דיבורים יותר מעשים.

צריך לעשות, בדיוק.

ראש המועצה, ברוך הבא. אנחנו מסיימים, אבל תגיד כמה מילים.

תאמין לי דבר ראשון בדרך חשבתי: מיכאל יכעס או לא יכעס? איחרתי לא איחרתי? כי עבור כל מה שאתה עושה לצפון – זה המינימום לכבד אותך בזמן.

מה יש לי לכעוס? אנחנו מצדיעים לך שאתה מנהל קהילה בצפון בתקופת מלחמה, ואתה בא לפה. אנחנו מעריכים את זה.

תמיד אשמח להיות בנוכחותך. אבל אתה יודע, בפריפריה יודעים מתי יוצאים, לא יודעים מתי מגיעים, לצערי. או שיוצאים ב-04:30 ואז אף אחד לא מגיע.

אני רק רציתי להבהיר נקודה אחת פשוטה שיכול להיות שהניתוח של כל הפיצוי יצליח, אבל הפציינט ימות, זו הבעיה. אני ראש מועצה, אני חווה את זה, רואה עסקים סוגרים. עסקים שממש עשו את הכול בשביל לשרוד, ובסוף הם ממש על סף פשיטת רגל.

הנוסחה ממש פשוטה, הניתוח המספרי. אתם 30 איש, לא יודע כמה, רוצים לחלוש על כל הארץ? איך? אי אפשר. היו כמה הצעות פעם, תעבירו את זה למס ההכנסה באזורים, הם יודעים את הגפרור של כל עסק מאיפה הוא קונה, ואז הוא יודע לעזור לכם בניתוח, אחרת, אנחנו, ראשי הרשויות, רואים עסקים שנסגרים. אז אנא מכם, תשנו את הפאזה, תצילו כמה שאפשר מהעסקים.

תודה רבה לך, אנחנו מסכמים את הדיון.

אנחנו רוצים להודות למרכז הידע האזורי של גליל מזרחי ולמכללת תל חי שבשאיפה, במלחמה הזאת לפחות יעשו משהו אחד ויכריזו עליה כאוניברסיטה בגליל, עם כל המשמעות וההשקעות ומחקר ויזמות בתוך אוניברסיטה.

התמונה הכללית של מצב העסקים הקטנים בצפון היא עגומה, זה מצב אנוש. זה חולה שכמעט יהיה קשה לעשות לו החייאה. הנתונים החמורים של נטישת הצפון על ידי עסקים טובים שרוצים להתקיים, אבל התייאשו מלקיים אותם בקו הגבול, העובדה שלא ניתנו להם תמריצים או ליווי, גם מיגוניות, גם מענקים, גם דרישה חד משמעית מהממשלה של מפעלים שקמו במימון ממשלתי לא יכולים לזוז מהצפון ללא אישור של הממשלה. אבל העובדה היא שיש נטישה המונית של עסקים דרומה, יש סגירה של עסקים, יש עסקים שגוססים.

הדוגמה שלקחנו פה את אצבע הגליל שדיברו גבוהה-גבוהה על פודטק ויזמות, ו-100 יוזמות, ואולי נשארו שם בודדות. אנחנו רואים פה מפעל מול העיניים, חדשני, עם מזון, שנעשה בפודטק, עם פוטנציאל לעולם, לא מצליח לקבל הלוואה – אני עוד לא מדבר על מענקים – מקרן ההלוואות של האוצר הוא לא מצליח לקבל הלוואה. אחרי זה הוא הולך לאגף של סחר חוץ ויזמות וייצוא ומשרד הכלכלה אומרים לו שהתקציבים השנה נסגרו ואין את המסלול שהוא מבקש.

אחרי זה אנחנו מגלים שמשרד הכלכלה – קיצצו אותו השנה, ואז אנחנו מגלים שנתנו לו כמה שקלים לצפון. אני זוכר 20 מיליון, לכל הצפון לעזור. ב-20 מיליון אתם יכולים להציל אלפי עסקים? ואז אנחנו רואים גם עסקים קטנים שלא לוקחים את מה שמגיע להם, אין להם רואה חשבון, אין מי שייצג אותם. הרשות לעסקים קטנים הייתה צריכה להיות case manager, בוא, אני מלווה אותך, בוא נגיש טפסים. היו צריכים להגיד לי: מתחילת המלחמה לקחנו 7,000 עסקים והבאנו להם את הזכאות שלהם והנה הדוחות, בזכותנו הם קיבלו כל מה שמגיע להם.

רשות המיסים עושה עבודה מדהימה אבל היא חייבת כללים, אז אנחנו הולכים איתם לטיול בגולן למטרלו והם אומרים: בא לנו לעזור לבית הקפה הזה אבל אין לו אישור לקבל עזרה, הוא לא במצב חירום. נופלים טילים על הגולן. הולכים לצפת כל רחוב הגלריות סגור, למה? לא כלולים, צפת היא לא במלחמה. לקח לנו 3-4 חודשים.

אבל מה יהיה עכשיו? באוקטובר, נובמבר ודצמבר המדינה אמרה: בוא נעזור לכולם. בינואר אמרה: אני לא עוזרת לכולם, רק למפונים. עד שהבאנו את העזרה באפריל-מאי, מה הם יעשו עם ארבעת החודשים האלה? אז הם קיבלו אפריל-מאי והם לא יודעים אם בינואר-פברואר עכשיו יש להם עזרה, הם בכל חודש בהתגלגלות.

התמונה היא עגומה, צריך מנהיגות, צריך מחויבות לעולם הזה של עסקים קטנים. גם ההבנה של האוצר שיש פה ROI, זה מה שלא מבינים. עסק ששילם מיסים והוא נסגר – מעסק שהביא הכנסות למדינה הוא יוצר הוצאות למדינה כי יש מובטלים והוא נטל, גם ברווחה, בכל תחום הוא הופך לנטל. ומה שעצוב זה שבקורונה ידענו לטפל בעסקים קטנים יותר טוב ואנחנו לא מפעילים את הכלים של הקורונה, וזה חוסר תום לב. בקורונה היינו נדיבים וישראל יצאה מהמשבר הכלכלי בקורונה הרבה יותר טוב ממדינות אחרות כי עשינו פעולות ששמרו על העסקים. פה אנחנו לא עושים את זה.

הוא רשם לפנינו גם את ההצעה וגם קידמנו הצעת חוק להוראת שעה לשנה-שנתיים שהצפון יהיה פטור ממע"מ, לעודד קניה, לעודד הגעה אליו. ההצעה לפטור תחבורה ציבורית לצפון לתקופה, לעודד תנועה, לעודד טיולים – היא יפה והיא נכונה. ארנונה, שבקורונה עזרנו לעסקים ושיפינו את הרשויות המקומיות, הן לא צריכות לספוג את אובדן ההכנסה הזה, לא עשינו את זה עכשיו.

רציפות של סיוע, פשטות של מענקים, ליווי של כל עסק ומיצוי זכויות. אנחנו תקווה שב-15 מיליארד העסקים הקטנים יקבלו פירורים. אנחנו נעקוב אחרי הדבר, אנחנו נרצה לראות את התוכנית האסטרטגית של משרד הכלכלה לעסקים קטנים, של משרד האוצר לעסקים קטנים, של כל המשרדים שמשפיעים על הצפון. מה אתם הולכים לעשות למענם? אמרתם שכשתיגמר המלחמה נעשה למענם, נשקיע בהם? אנחנו נרצה לראות כמה? איפה? באילו כלים? באיזו פשטות?

אני סוגר את הדיון באווירה עצובה, אבל ראוי שנתעכב מאוד וניקח ללב את המשבר האינסופי הזה. אוראל, אם רק תצליח להציל מפעל פודטק אחד בעצה טובה לגלעד ובפתיחת דלתות של בירוקרטיה, אתה תקבל שליש גן עדן. זה כמו זיווגים, שלושה זיווגים גן עדן מלא. תתחיל עם אחד, תקבל שליש גן עדן.

אני נועל את הישיבה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.